פורום פסיכיאטריה

בתום עשר שנים של מחקר אינטנסיבי, הודיעו אמש מדענים אמריקאים כי הצליחו לפתח שבב שיוכל לדמות את פעילות המוח האנושי. השבב, העשוי מסיליקון, מחקה את הפעילות המוחית באזור ההיפוקמפוס - האחראי בין היתר על תהליכי זיכרון, למידה, זיהוי מקום הימצאות, מצב רוח ומודעות. אם יוכח כיעיל בבני אדם, יוכל פתרון מלאכותי זה לסייע לאנשים שאיבדו את היכולת לזכור מידע חדש המתקבל במוחם. אחד מתפקידיו החשובים של המוח הוא צבירת זיכרונות חדשים, אך האזור האחראי על יכולת זו רגיש מאוד למחלות ולטראומות. נזקים שנגרמים למוח במחלת האלצהיימר, מחלת הנפילה (אפילפסיה), עקב שבץ או אפילו כתוצאה מחבלה קשה, למשל בתאונת דרכים - עלולים להוביל לפגיעה חמורה בתהליך הזיכרון. פגיעה חמורה בהיפוקמפוס תמנע מהמוח לתעד זיכרונות חדשים, אך תאפשר לזכור מידע ש"אוחסן" במוח קודם לכן. פרסומת עד כה לא נמצאה דרך לשחזר את יכולת שימור המידע בהיפוקמפוס פגוע. עם זאת, בחלק מהמקרים ניתן לעצור את הידרדרות הזיכרון באמצעות תרופות. כעת מציעים חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה שבלוס אנג'לס פתרון אפשרי, התוקף את הבעיה מכיוון אחר. בשלב ראשון של מחקרם שידרו החוקרים מיליוני אותות חשמליים לחלקי היפוקמפוס שנלקחו מחולדות, עד שזיהו איזה מהאותות גורם לתופעה הרצויה בהיפוקמפוס. על סמך התוצאות בנו מודל מתמטי המדמה את פעילות ההיפוקמפוס - ואז יצרו שבב סיליקון, הפועל על סמך אותו מודל. בניסויים שערכו עד כה, זיהו החוקרים אינטראקציה בינו לחלקי המוח, והתוצאות הוגדרו "מעודדות". "אף אחד לא ממש מבין איך מצליח המוח לשמר את המידע המגיע עליו, לכן בנינו שבב שפשוט מעתיק את ההתנהגות הזו - בלי שיהיה צורך להבין אותה", הסביר אחד החוקרים, תיאודור ברגר, לכתב העת "New Scientist". הבא בתור הוא קוף בתוך פחות משנה יערכו ניסויים דומים בחולדות חיות, ובהמשך גם בקופים. ברגר מאמין שגם אם הניסויים הללו יעלו יפה, יעברו עוד כמה שנים עד שניתן יהיה להשתמש בשבב החדש במוח אנושי. אם יאושר לשימוש בבני אדם, יוכלו רופאים לחבר את השבב למוחו של מי שנפגע באזור ההיפוקמפוס. המכשיר עצמו יוצמד לגולגולת מבחוץ וישמש כ"היפוקמפוס מלאכותי", שיאפשר לאדם הפגוע לעבד ולאכסן זיכרונות חדשים. ואולם עוד לפני הישג עתידי זה החלו אתמול מדענים למתוח ביקורת מרומזת על הפרויקט, בהתייחסם לבעיות אתיות. כך, למשל, אם המכשיר יהיה זה שיווסת את שימור הזיכרונות, הוא יוכל גם להשפיע על הרגשות המלווים זיכרונות חדשים. ביקורת נוספת נוגעת להשלכות השבב המלאכותי על פעילות אחרת - השכחה. "כל אדם יכול לשכוח את מה שלא נוח לו, מה שהוא לא רוצה לזכור, מה שמפריע לו", אומר הפילוסוף ברנארד וויליאמס. "יכולה להיווצר בעיה כשמה שמפקח גם על התהליך הוא שבב אלקטרוני קטן".

שלום למוח 1 לפי דעתי חשוב מאוד לזכור אבל לא פחות חשוב לשכוח....אם היינו זוכרים את הכל אז אולי היינו בבעיה רצינית. הלוואי שאנשים היו שוכחים חוויות טראומטיות שמזמן היו צריכים להשאיר מאחור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם יתכנו עוד מצבים רפואיים הגורמים לאבדן או החלשות יכולת הזיכרון ללמידה או לזכרון של דברים חדשים שלא קשורים בהכרח בחבלה או אפילפסיה ? ואם לא , במידה וקיים מצב כזה אצל אדם צעיר שלא סביר שיסבול מדמנציה , האם ההסבר היחיד הוא נפשי או שייתכנו עוד מרכיבים אורגנים?

שלום, יתכנו הרבה מאוד סיבות, מחוסר ויטמינים ובעיקר B 12, ועד מחלות גופניות ונפשיות שונות. השאלה מאוד מאוד רחבה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום. ברצוני להתעדכן ולקבל מידע לגבי תרופת ה-ziban זוהי תרופה לטפול בגמילה במקרה שלי מעשון. כיצד תרופה זאת פועלת ברמת המוח ובנוסף היכן ניתן למצוא חומר כתוב על תרופה זאת. תודה מראש אורטל גבע

שם התרופה Zyban הנה אתר על התרופה http://www.medicinenet.com/bupropion/article.htm שוב אזהרה! ולכולם! הרשת היא המקום האחרון לאדם לא מקצועי לדלות בו מידע רפואי. לא תאמינו כמה הודעות נניח נגד תרופות יש מצד חברות מתחרות. בכל מקרה קשה לא לברך על הרשת בימנו שהיא מקור מידע עצום וגרמה לחולים להיות הרבה יותר בעלי מודעות ולדעת מה נותנים להם. מה שאני אומר שזה תנסו להיצמד יותר לאתרים בעלי גוון רפואים מאשר דף של אדם פרטי וגם אם כן קחו הכל בערבון מוגבל.

לאורטל שלום, אפשר להתחיל בכל אינדקס תרופות באתרים כמו בדוקטורס או בוואלה. שיהיה בהצלחה עם העישון דר' גיורא הידש

מזה כחודש וחצי אני לוקח פקסט חצי כדור ביום ויש לי בחילות חזקות, עכשיו ירדתי לרבע כדור, לקחתי יומיים רבע כדור שוב בחילות, וביומיים האחרונים הפסקתי לקחת רבע כדור הבחילות נחלשו, רציתי לדעת אם הירידה במינון נכונה?

לגל שלום, בדרך כלל תופעות של בחילה קיימות בתחילת הטיפול וחולפות אחרי שבועיים. לכן השאלה שלי היא האם הבחילות אינן קשורות בכלל לפקסט. מצד שני את כותבת שקיימת הקלה כאשר את הורדת במינון והפסקת. עם עובדות לא כדאי להתווכח. כיום יש לנו מבחר תרופות הפועלות כמו הפקסט ואין סיבה להתעקש על תרופה מסויימת. לכן תחשבי על שינוי תרופתי יחד כמובן עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בת 35, יש לי הפרעת תיקים מאז שאני זוכרת את עצמי מגיל קטן הייתי ממצמצת בעיניים בבגרות נוספו גם קולות שהייתי משמיעה לפעמים תנועות עם הצוואר והראש, כמעין "לא" מהיר כזה יש לי גם תקופות רגועות, ויש לי תקופות חמורות יותר כשאני במתח זה יותר בולט יותר, וכשאני עייפה גם כן וכשיש שילוב של שני המצבים מתח עם עייפות זה הכי חמור דבר נוסף הוא: שגם לאחים שלי לכל אחד יש הפרעת תיקים קטנה אך שלי הכי חמורה. אחותי מזיזה את היד ומרעידה אותה ועושה קצת תנועות בעיניים ואחי משמיע קולות למי פונים, האם יש הסבר על הבעיה, מהם דרכי הטיפול והאם זה לא מאוחר מדי

תחפשי משהו אל טורט כנראה זה מה שיש לך פונים ל : נירולוג אשר יעשה לך בדיקות של EEG ו CT http://www.solgar.co.il/tur-et/ בהצחלה ואני מקווה שעזרתי לך http://www.solgar.co.il/tur-et/

לדנה שלום, בהחלט לא מאוחר מדי וישנם מספר דרכים לטיפול. אני חושב שמאוד כדאי לך להגיע לטיפול כיוון שאם הטיפול יצליח אצלך אז גם האחים שלך יפנו לטיפול ויעזרו... בדרך כלל כדאי קודם להגיע לנאורולוג לשם איבחון ואחר כך להתקדם. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר, כבר הרבה זמן לא רשמתי , וזה היה סימן לא טוב... להזכירך , אני מטופלת באלטרול (75 מ"ג ליום) כבר למעלה משלושה חודשים וזאת בעקבות בעיות שינה חריפות ואיבחון של דיסטימה . הכדורים עזרו לי בבחינת מצב רוח הרגשה כללית, החזיר לי את החיוך, ואת האנרגיה לגוף, ובכללם פתר לי (לא בצורה מושלמת) את בעיות השינה. לפני כשבוע קרה לנו מקרה טראומתי בעבודה, (השותף נפטר בפיתאומיות , ומצאנו אותו מת בדירה...) לאחר המקרה הזה, באותו לילה התעוררתי ב-2:00 בלילה, ולא הצלחתי לישון בחזרה (לא לקחתי נוקטורנו , כי אני מנסה להגמל) בלילה אחרי זה התעוררתי ב-0400 בבוקר (כי הבן שלי התעורר) ולא הצלחתי ללכת להרדם בחזרה, בלילות אחרים , כבר הרמתי ידים ולקחתי כדורי נוקטורנו (למעט לילה אחד שהצלחתי לישון כל הלילה ללא הפסקה). מה לעשות ? מה קורה לאלטרול ? הפסיק להשפיע ? אני לא רוצה להמשיך לקחת את הנוקטורנו למרות שהוא משפיע עלי יופי, אני ישנה טוב וקמה די רעננה על הבוקר. כמו כן, קראתי בפרוספקט של תרופת אלטרול, כי אסור להיחשף לשמש ? האם זה נכון (כי אני נוסעת לחופשה בסוף שבוע זה) ? בכלל בכל מיני הודעות שלך בפורום אתה רושם כל הזמן כי אלטרול זה כדור מהדור הישן, וקיימות תופעות לוואי, אנא תפרט על תופעות הלוואי. אשמח לקבל תגובות בהתאם (לא רק מהד"ר) בתודה מראש, (ומצטערת שהודעה יצאה ארוכה כי בעיות השינה מפחידות אותי מאד בעקבות השנה הקשה שעברתי ללא שינה).

היי בונסרין יותר מרדים מאלטרולט. גם בונסרין הוא אנטי-דכאוני, לא ממכר, ומאד מרדים. לא יודעת למה נתנו לך דווקא אלטרולט. היום יש גם תרופה חדשה - רמרון- שעובדת בצורה דומה. ביי ענת

לקשה לי שלום, לא חשוב מה נכתב על האלטרול, לא חשוב אלו תופעות לוואי היא עלולה לגרום, ולא חשוב מאיזה דור היא. אלטרול היא תרופה טובה ואם היא עוזרת לך ואין תופעות לוואי זו התרופה הטובה ביותר בשבילך ואל תחשיבי על החלפה. גם החשיפה לשמש, זו תופעת לוואי לא שכיחה ואם את נוסעת לאילת אז תבלי ואל תחשבי על האלטרול אין סיבה לדאגה. את כותבת ששנתיך הופרעה פעמיים ופעמיים עם סיבה מוצדקת וברורה, כך שלמרות האלטרול את עדיין מרגישה ופוחדת מהדברים שכולנו פוחדים ומתעוררת לילד. ברוך השם שזה כך. כיוון שישנן חרדות מהדברים שעברת בעבר ואת יותר רגישה, אני חושב שבכל זאת במקרים חריגים שישנו גורם חצוני ברור ומוגדר אפשר לחשוב שוב על הנוקטורנו. לא תהיה בעיה של התמכרות בשימוש מזדמן בנוטקטורנו. עדיף להשתמש בו. כמו כן , חופשה זה הדבר הכי בריא. נראה לי שאת בדרך הנכונה ואל תחשבתי על הקשיים והעליות והירידות במיוחד בנסיבות שעברת לאחרונה. עוד קצת סבלנות.... שיהיה רק טוב וחופשה נעימה דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש ולכל מי שקורא הודעה זאת. אני סובל מבעיה שקוראים לה "מעי רגיז" תקופה של כ 10 שנים, זאת תופעה שבה הבטן משתוללת ורצים לשרותים כל פעם שקצת בלחץ או חוששים בעיקר למצב שבו אין שרותים באיזור או שמא מישהו בסביבתי הקרובה ישמע פתאום את הגירגורים הפנימיים של הבון שכאילו מתהפכת לה. עכשיו, עשיתי בזמנו הרבה בדיקות בתחום הגאסטרו, ולא מצאו מאומה, ואז הרופא אמר לי שכדאי לשקול טיפול פסיכולוגי משולב עם כדורים כדי לטפל בבעיה, מה שהוא לא אמר לי שמהבעיה הזאת לא נחלצים אלא פשוט מקלים על הסימפטומים, ואכן שמתי לב בזמנו שכאשר אני הייתי לבדי לא הייתי כל כך מודע לבעיה הזאת או לפחות כמעט לא סובל ממנה, אבל ברגע שהייתי בחברה, קהל, הבטן שלי הייתה משתוללת, הייתי חוזר הביתה, והמצב היה נרגע, לא לחלוטין אבל פחות בהרבה. כאשר סוף סוף החלטתי לגשת לרופא פסכיאטר וזה לאחר סיום לימודים (עתודה) וצבא בשרות מלא, במקביל לכל התופעות הנהדרות שהוזכרו, והגעה למצב של כמעט אי יכולת לשוחח עם מישהו מבלי לרוץ לשרותים או בכלל הפסקה ביציאות לבילויים ועוד המון מגבלות, לאחר הרבה נסיונות כושלים של כדורים רשם לי הרופא כדורים בשם "אפיקסור" והם חוללו פלאים, לאחר כ 7 שנים של סבל מהבעיה, וחוסר פעילות חברתית, התחלתי לנסוע לחו"ל מהעבודה, הרגשתי שהמצב משתפר, אך אם הייתי מפספס יום אחד של נטילת כדורים , כל התופעות היו חוזרות כאילו לא לקחתי כלום , אך המשכתי עם הכדורים, העניין שהציק לי תמיד ואתה ד"ר הידש הזכרת באחת התגובות להודעה אחרת שלי, שהבעיה הנפשית שלי שברור שנוצרה בגלל התופעה הפיזיולוגית הזאת של כאבים וריצות לשרותים ורעשים לא בטוח שהיא הגורמת לבעיה שלי, כלומר נכון שזה מן מעגל קסום שהתופעה הפיזיולוגית מזינה את המצב הנפשי שלי והמצב הנפשי שלי מזין את התופעה הפיזיולוגית ושום דבר לא מצליח לשבור את המעגל הזה, השאלה שלי איך אני יכול לדעת באמת מה היה קודם? התסביך הנפשי שלי או הגופני? שאלת התרנגולת והביצה, מה קדם למה? אולי כך אוכל לדעת כיצד להתמודד עם הבעיה הזאת, שבעיקרון גומרת לי את החיים, אני פשוט מתקיים אך לא חי, אין שום סיכוי למצוא בת זוג לחיים , ואין בדיוק עם מי לחלוק את כל הבעיות שנובעות מכל הבאלאגאן הזה. והזמן רץ וטס לו, והחיים שלי כאילו נתקעו בנקודה של לפני 10 שנים. אשמח לשמוע מכל אחד שסובל מבעיה דומה, כיצד מתמודדים איתה, עם הסביבה, עם הבדידות? כי לי אישית נגמרו כל הרעיונות הקריאטיביים, ואני חושש לעתידי. תודה על האוזן (או במקרה הזה העין) הקשבת מחפש תשובה.

היי הצלחת הפעם לסדר את הדברים ולהביע את מצוקתך וקשייך. כפי שציינת טיפול נפשי עומד על שתי רגליים, שיחות ותרופות, ספרת על התרופות אבל לא התייחסת לשיחות, אני בטוח שיש מקום חשוב לשיחות. איני אוהב לעסוק בשאלות הביצה והתרנגולת כיוון שהתשובות אף פעם לא מוחלטות וגם אם מגיעים לתשובה לא תמיד ברור עד כמה היא חשובה. כרופא אני חושב תמיד במה אפשר לעזור, כיצד ניתן לקדם את הדברים, חשוב שנדע את הסיבה אבל רק כדי שנוכל לעזור יותר ולא רק מסיבות תיאורטיות. אין ספק שכיום הדברים שזורים זה בזה. אתה בטח ניסית את כל התרופות נגד יציאות רכות אבל אין בהן פסול ליטול אותן ביחד עם תרופות נוגדות דיכאון מסוג האפקסור. אולי כדאי לירות בכל הכיוונים? הדבר החשוב ביותר שלא ציינת הוא הפעילות החברתית שלך? האם קיימת בעיה ואם היא קיימת אז מה חומרתה, ליצור קשר עם חברה צריך ניסיון ומיומנויות חברתיות... איני רואה מה הקושי ליצור קשר עם חברה כאשר אתה מטופל באפקסור? אם האפקסור כל כך הועיל לך ובלעדיו אתה מרגיש רע אז אפשר להמשיך עם האפקסור וגם ליצור קשרים חברתיים וזוגיים. אשמח להמשיך דר' גיורא הידש

היי , ד"ר הידש, לא היו לי הרבה שיחות עם רופאים פסכיאטרים, ולכן אין לי הרבה מה לומר בנידון היו לי שני מטפלים סה"כ אחד שעשה בי את כל הניסיונות כולל האפיקסור שלא צלח, ואח"כ לאחר תקופה יחסית ארוכה כ 1.5 שנים מישהו אחר נתן לי שוב את האפיקסור כיריה ישירה ופגע יחסית בהצלחה. העניין שהאפקסור הוריד את התופעות אך לא לרמה שאין בכלל, ולכן כל הזמן קינן בי החשש והחרדה וזה לא הפסיק מעולם, ולכן לא יכולתי להרשות לעצמי לצאת עם בחורות, נראה לך שבחורה תסכים לצאת עם מישהו שהיא לא מכירה והבטן שלו מדברת יותר מהוליום של פיו? או שאני לחוץ כל הזמן שלא ישמעו את הרעש? ולא מרוכז בשיחה? אלו הפחדים שלי שהוכחו לעיתים דיי קרובות, ובכן עם כל מה שיש לי אין לי את האומץ לגרום למישהי עוגמת נפש בלצאת איתי. אני עובד, יש לי חברים בעבודה וגם מחוץ לשעות העבודה, אך אני לא מרבה לצאת מסיבות מובנות, עוסק בספורט, כלומר יש תחומי עיניין שונים ומגוונים, אני לא יושב ובוהה בנקודה אחת בקיר, (עוד לא הגעתי לזה) אבל באמת מה שמציק לי זה הזוגיות, העניין של מחסור בבחורה, אני אחלה בקטע של שיחות, יש לי ידידות בעבודה, ואנחנו מדברים בכיף וגם לפעמים אין תופעות, אך זאת אף פעם לא שיחה אחת על אחד, וזה ממש הורג אותי, אני ממש רוצה להיות כשאר האנשים, אולי האפקסור לא היה מתאים כי כפי שכבר ציינתי בעבר, הוא הפסיק להשפיע לאחרונה או שמצבי הוחמר, אף פעם לא הרגשתי שיצאתי מהדיכאון. אתה אומר ד"ר הידש, שזה לא חשוב מה היה הגורם ההתחלתי לכל המצב, אך אם לא אדע אותו יתכן שאני מכוון לכיוונים מוטעים במשך שנים? לירות בכל הכיוונים זה בהחלט מה שאני מיישם כרגע עם תרופות טבעיות, אין לי מושג לאן זה מתקדם כרגע, כנראה אצטרך עוד זמן. תודה על תגובתך מחפש תשובה.

ד"ר הידש שלום ראיתי בערוץ 8 דברים מזעזעים שנעשו בעבר בניתוק האונה הקידמית וכיום גם יש בחו"ל "מוסדות טיפוליים" שעוסקים בקידוחי גולגולת. אני מבין שדברים אלה אסורים באיסור חמור בארץ ואני מתפלא שהחוק האמריקאי מתיר אותם שאול

אני חייבת לומר שאחרי שנה וחצי בלימודי מדעי המוח נפגשתי עם כמה דברים די מעזעים,אז זה ממש לא זיעזע אותי.... זה אכן מפתיע שמתירים את זה.

היי אני כלל איני מכיר את הנושא בגלל הרתיעה שיש לי, באותה מידה גם טיפול בנזעי חשמל (זה השם לפי האקדמיה), הוא טיפול לא קל, ברור שנזעי חשמל אינם גורמים לנזק מתמיד. שלא נדע.... דר' גיורא הידש

ד"ר גיורא הידש שלום רב ! אני בת 33 וסובלת מזה זמן רב מנדודי שינה, קושי להרדם, "לילות לבנים", ויקיצה סופית מוקדמת. בעקבות זאת פניתי להתייעצות אצל מומחה בנוירולוגיה ורפואת שינה , וכיוון שהנ"ל סבר שנדודי השינה הם על רקע מתח/ הפרעה רגשית, המליץ לי על הרומרון. שאלתי היא: האם רומרון הוא הכדור המתאים ביותר לבעיות שינה ??? האם בעצם עלי לקחתו מבלי להפסיק אף פעם ?, ומה קורה בעצם כשאחליט להפסיק לקחת הכדור ?, האם בעיות השינה יחזרו למצב ההתחלתי ???, האם יכולה להיות התמכרות לכדור ? אשמח לתשובותיך, היות ומאוד חוששת מתופעות הלוואי של הכדור. תודה רבה, ויום טוב ! איריס

יש מבחר לא קטן של תרופות אנטי דכאוניות שהן מרדימות. רמרון היא תרופה חדשה ויחסית יקרה אבל יש עוד הרבה ישנות שיתנו את אותה התוצאה. כשניסיתי לקחת רמרון ישנתי כל היום ולא יכולתי לתפקד. לדעתי עדיף לקחת SSRI+ סטילנוקס (לא ממכרים). אם זה לא יעבוד אז כמוצא אחרון את יכולה לנסות נומבון או אסיוול או בנדורמין (ממכרים). תרגישי טוב ענת

ענת תודה רבה על תגובתך.... מקווה שאני אשן כל הלילה.....ולא כל היום...... ואם אשן בלילה טוב, סביר להניח שאהיה ערנית ביום. בכל מקרה חן חן על המידע איריס

לאיריס שלום, אני מאוד מכבד את הנאורולוגים והרופאים במעבדת שינה, אבל בדרך כלל (ויתכן מאוד ואני מקווה שיש יוצאים מהכלל), הם אינם מבינים כל כך בפסיכיאטרייה. הייתי ממליץ על אבחון אצל פסיכיאטר והמלצה ויתכן שגם שיחות יעזרו. פרט לכך הבחירה ברמרון אינה רעה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב ! אני מודה לך על תגובתך, אכן אפנה גם לפסכיאטר לחוות דעת, אך לא קיבלתי מענה לשאלותי: האם הרמרון ממכר ? האם אם מפסיקים לקחתו, הנדודי שינה חוזרים ? כמה זמן רצוי לקחת אותו לתופעות של נדודי שינה ? והחשוב מכל האם ממכר ??? אשמח לקבל תשובות יום נפלא איריס

רציתי לדעת מה בדיוק תופעות הלוואי המוכרות לך והגיוניות להפסקה?. אני כבר שבוע בלי אפקסור ולא מרגיש הכי טוב שבעולם. קראתי שאמרת שיש אדם שיפסיק מייד ולא ירגיש רע כמעט, ויש כאלה שיקלעו למצב לא טוב. התחלת ממש על קצה המזלג בתופעות של הפסקת כדורים ואודה לך אם תוכל להרחיב. מה משך הזמן הכי ארוך לדעתי מנסיונך שהגוף יפסיק עם תופעות הלוואי. האם לדעתך לאחר שבוע מצבי חריג שאני מרגיש לא טוב בלי הכדור? האם הכרת מקרים שלקח לגוף להסתגל יותר למצב?. תודה על הסבלנות ותשומת הלב

ליריב שלום, באופן כללי מרגישים די זיפט אם ישנה הגדרה כזו, יתכנו תופעות של מעין שפעת ועייפות וגם תופעות של חרדה. אני בדרך כלל מונע את התופעות הללו עם הפסקה הדרגתית. ברגע שהן מתחילות אני ממליץ לחזור לכדור אחד או חצי כדור פעם ביומיים שלושה במשך עוד כשבועיים ואז חוסכים את כל הקשיים. עדיף לטפל מאשר לסבול. ישנם רופאים אשר עוברים לפרוזק בזמן ההפסקה. כיוון שלפרוזק משך חיים ארוך מאוד - כשבוע, כאשר מפסיקים את הפרוזק הוא יוצא מהגוף במשך כשבועיים באופן מאוד הדרגתי ואז אין סמני הפסקה. כלומר לפני שמפסיקים את התרופה, מוספים מספר ימים פרוזק, מפסיקים את התרופה ואחר כך את הפרוזק ומרגישים טוב. בכל זאת אצלך נראה שאת השלב הקשה כבר עברת שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

סתם סקרנות האם לפי מה שכותבים כאן אנשי הפורום שוב ושוב האם אפקסור יחסית לשאר האנטי דפרסנטים ממכרת יותר . האם זה בגלל זמן פירוק מהיר או שזה שייך גם לאפקט פסיכולוגי של תלות בכדור

שלום, אני מעונינת לברר האם יש בעיה בצריכת סרוקסט לחולה למפומה הסובל מטרומבוציטופניה. אודה על תשובה בהקדם.

לבתיה שלום, עלולה להיות בעיה, תוארו מקרים של דימומים בגלל סרוקסט, אומנם המספר של תופעות לוואי אלו מועט ואין ספרות רפואית רבה בנושא, בכל זאת קיימת סכנה של דימומים. קיימת השפעה על פעילות הטרומבוציטים בכיוון של הורדת פעילותם ולכן נטיה לדימומים. הייתי נזהר מאוד או לפחות מוסיף את הסרוקסט במעקב המטולוגי צמוד. חייבים להייעץ עם ההמטולוגים והפסיכיאטר המטפל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רציתי לשאול אני סובלת מהשימוטו מבלוטת התריס עכשיו אני סובלת מנטייה לפעילות יתר כלומר התוצאת TSH היא גבולית בגבול התחתון עכשיו הרופא אמר לי שבתחילת המחלה של השימוטו נהרסים התאים של בלוטת התריס וזה גורם לנטייה לפעילות יתר ואין לזה טיפול וזה יכול להימשך שנים עד שבלוטת התריס תגיע להרס ולתת פעילות ובנתיים אני סובלת מגלי חום הזעות סחרחורות רצון לישון נטייה למצבי רוח משתניים אי שקט רעידות דופק מהיר חולשה אכילת יתר וירידה במשקל עכשיו זה מאוד מפריע לי לתיפקוד היום יומי רציתי לשאול האם תרופות אנטי דיכאוניות יכולות לעזור לי ליצב את מצבי הרוח ישלציין שאני לא בדיכאון והאם תרופות האלו יכולות לחזק אותי אותי גם מהבחינה הפיזית האם זה גם יכול להפסיק לי את החולשה הסחרחורות והרצון לישון ? אני לוקחת בנתיים פרולול להורדת הדופק המהיר אז האם התרופות הללו יעזרו לי האם כדאי ללכת לפסיכאטר?

לענבר שלום, כפי שאת מציינת אין מדובר בדיכאון וגם פעילות יתר של בלוטת התריס אינה גורמת לדיכאון. יתכן ויש מקום להרגעה ורצוי עם תרופות שאינן ממכרות. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

היי מתוקה יום חדש לא יודעת איך להחלץ מהמצב הזה, אני מסתובבת עם תחושות של דיכאון ומועקה קשים , החולשה במיוחד הורגת אותי , כולם הלכו לבית הספר ולעבודה ואני לבדי עם התחושות המעיקות הללו , הורדתי את הכדור כבר לפני שלושה ימים , ועדיין אני מתעוררת באמצע הלילה עם תחושות של חרדה קשה ופחד , לא יודעת איך הסתבכתי במצב הזה ולא יודעת האם הסרוקסט עולל לי את זה או שמשהו פשוט פרץ , בכל אופן עכשיו להתחיל סרט חדש עם תרופה חדשה זה מאד מדכא , השמיים נראים לי אפורים , ואני כל הזמן רוצה לבכות , ממש לא יודעת מה לעשות. ניסיתי שוב לשלוח לך לאי מייל שלך את הטלפון שלי אבל כנראה משהו משתבש שוב ולא קיבלת אותו , האם אי פעם אני אחלץ ממעגל הקסמים הזה ויגיע לאיזון? הרופא אמר לי לקחת לוריוון להקלה , אבל אני לא מרגישה שום הקלה , אולי טיפה פחות אישקט , אבל עייפות וחולשה גדולים , אני כל כך מיואשת . ביי יונית

יונית היקרה, אני קוראת את מה שאת רושמת וממש נזכרת בכל מה שעבר עליי. תחושת מועקה,כל הגוף בפחד,רעידות,דיכאון שמאיים לפרוץ.הייתי הולכת לישון ועד שהייתי נרדמת הייתי חושבת על כך שעוד 3 שעות אני אתעורר מהחרדה,כשמשהו תקוע לי בלב.ואכן הייתי מתעוררת באמצע הלילה בהרגשה נוראית של פחד,בחילות,חולשה,והייאוש גבר. דמיינתי איך חיי מתמוטטים,ואיך מאשפזים אותי.דמיינתי איך אנשים מרחמים עליי,ואיך הוריי סובלים.חשבתי שאני אאבד את השפיות מהר מאוד.אני לא אשכח שיום אחד אמרתי לחבר שלי "בחיים אני לא אחזור לחיים נורמאליים ואני לא אחייך שוב".כי לא חשבתי שזה יעבור.גם אם זה היה עובר לשעה,שוב זה היה חוזר.זה ארב לי כל הזמן.הפסקתי לנהוג.עברתי למוניות כי לא יכלתי כבר לנהוג.(לא הייתי מסכנת אף אחד על הכביש וזה חשוב שתדעו !!!).גם לאכול כבר לא יכלתי.והפחד מלהרזות התווסף למצבי. מצאתי את עצמי חושבת על החרדה כל היום,מחפשת מידע בנושא,מנסה להאחז בכל שביב של תקווה.היה לי הרבה מה להפסיד.הייתי סטודנטית מעולה והייתה לי עבודה מצויינת.היה לי חבר מדהים ומשפחה מדהימה. השינוי: אחרי שבועיים של גיהנום הלכתי לפסיכיאטר.הוא נתן לי שילוב של שני דברים.כדור הרגעה alprazolm ולוסטראל.התחלתי לקחת לוסטרל כל יום חצי כדור.כלומר 25 מ"ל.ובנוסף 3 פעמים חצי כדור של alprazola. אחרי שבוע(מהר..) ירדתי לפעם ביום alprazolam.אחרי עוד שבוע הפסקתי את הalprazolam באופן סופי כי כבר התחלתי להתאושש.לפעמים צריך כדור הרגעה עלמנת לשבור את מעגל החרדה.כי הוא מערבולת. לאט לאט כוחותיי שבו אליי.חזרתי לנהוג ולאכול.התחלתי להתאושש.כל יום הפך לאתגר. בכלל שיניתי את כל התפיסה שלי.למדתי להתמודד ולחיות בצל החרדה.כשצריך-חיים איתה.צריך "לקבל" אותה.אם היא פורצת צריך להמשיך בחיים ולא לתת לה להשתלט עלינו שוב.ממשיכים לתפקד עם הכאב.וכשלא מתייחסים הוא נעלם.לא צריך להגדיר-"עכשיו החרדה חזרה,עכשיו היא עברה",כי זה מאוד מבלבל.לפעמים פשוט לא מרגישים טוב וחושבים שזאת חרדה למרות שזה אולי בכלל משהו רפואי.ואז מהפחד יוצרים חרדה ונופלים למערבולת.אם אתם לא מרגישים טוב,קחו נשימה ארוכה,תגידו לעצמכם-זה יעבור.מותר לי כמה ימים להרגיש לא טוב.כי הייתם בסרט הזה ויש לו סוף טוב.יכול להיות חרדה,יכול להיות וירוס,לא משנה זה עובר.תלמדו להתמודד עם החרדה.אל תהפכו אותה למרכז חייכם כי זה לא שווה את זה.אם כואב לי אני מנסה לתפקד עם הכאב.ואז זה עובר.ואז זה כבר לא מפחיד כמו שזה נראה. הכי חשוב תחשבו: מה עדיף-שיהיו דפיקות לב חזקות כי יש בעיה בלב או כי זה התקף חרדה? שנרגיש כאב ראש מחרדה או מבעיה רפואית בראש? שנרעד מחרדה או מבעיה רפואית בגוף? שיהיו לנו בעיות רפואיות אמיתיות או בעיות מדומות שזאת החרדה??? נכון שפתאום זה לא מפחיד כלכך???? ותחשבו על זה, אוהבת, אור

היי מתוקה המון תודה על העידוד בשעותי הקשות , אני כל כך מבינה אותך אבל עדיין ממשיכה להיות מיואשת , לא נראה לי שיש לי תרופה מתאימה לי , הימים בקושי עוברים , הבית לא מתפקד , יש לי מזל שיש לי בעל כל כך תומך , משתדל לחזור בשעות מוקדמות מן העבודה ,ולהיות עם הילדות , לפחות שירגישו שאבא איתם , הוא לקח חופש בפורים מן העבודה והוא יהיה איתם , ייקח אותם לפורימון ולעוד דברים , והלוואי ובעוד תקופה אני אתאושש ואוכל להיות האמא הטובה והמקסימה שהייתי פעם , מדהים כמה הדברים יכולים להשתנות ואיך אף אחד לא יודע מה יקרה לו ומה צפוי לו בחייו , יש לי גם אחים מאד מצליחים , ולאף אחד מהם אין חרדות , אני , שהייתי ספורטאית מצטיינת , אמא נהדרת , סטודנטית למופת , פתאום הכל קרס עלי , בחודש אחד התדרדרתי למצב שאני מאחלת רק לסאדאם חוסיין , אני מנסה לראות את האור באפלה , אבל באמת המצב כל כך קשה שחשבתי אפילו ללכת לאישפוז , מרב ייאוש. נקווה לטוב תמישיכי לעודד אותי אני יודעת שדרושה לי עוד המון סבלנות ביי יונית

אור המקסימה אני מיזדהה מאוד עם מה שרשמת ובעצם you said it all אצלי קצת קשה לדעת אם הכאב הוא באמת על רקע נפשי או שזה באמת משהו פיזי כתוצאה מהלופוס או שהאחד גורם לאחר אבל גם אני לומדת לאט לאט להכיר את הסימפטומים ולעשות את ההבחנות הדקות. אור , רציתי להגיד לך שאת מקסימה, אנושית ואכפתית. תודה על הכל, אריאל

יונית היקרה התקשרתי אלייך לפני זמן קצר אך לא ענית לי אז אני מקווה שאת בסדר. כל התחלה היא קשה ויתכן שיחד עם ההרגשה אצלך יש גם את הפחד מאותו טיפול חדש ואת כל החששות הנלווים וזה אולי מה שמעצים את רגשותייך. יונית, אני זוכרת שכשעברתי לרמרון היו רגעים שחשבתי שאין טעם להתחיל טיפול חדש ושאין לי שוב כוחות להיתמודד עם כל הכרוח בכך אבל תראי אותי היום - דווקא הטיפול החדש ( רמרון) הוא זה שהציל אותי. לצערנו אין ערבויות בפסיכאטריה וברפואה בכלל והכל נעשה בדרך ניסוי ותהיה. הניסוי הראשון שלך נכשל אבל הבא יהיה הרבה יותר טוב. העייפות והחולשה נובעים מהצורך שלך להילחם בדיכאון ובחרדות ולכן ברגע שימצא הכדור המתאים המלחמות ההן תוסרנה ותוכלי לפנות את האנרגיות לכיוונים אחרים. יוניתי, את אחת שלא מוותרת ועל אף התקופה הקשה את מתפקדת. נסי להיות כמה שפחות לבד או עם עודף זמן פנוי לחשוב מחשבות שליליות. לעיתים עיסוק, אפילו אם לא בא לעשותו יכול להועיל ואף לעשות מעבר לכך. את חייבת להאמין שיהיה טוב ושהשמיים שקודרים עכשיו יתבהרו במהרה. אני פה תמיד.....

היי לכולם למרות התחושות הנוראיות שמלוות אותי כבר הרבה זמן , אני לא אתן לעצמי להשבר , אני יודעת שזה מצב זמני וזה יחלוף , אני פשוט מדברת לעצמי כל היום ויודעת שבעוד תקופה מסויימת אני יעמוד שוב על שתי רגלי ואתחיל את החיים מחדש , כמו תינוק שלומד ללכת , כך גם אני אתחיל ללמוד לעשות הכל מחדש , כנראה שאנשים צריכים לעבור דברים לא קלים בחיים , כדי להבין אח"כ כמה החיים יפים וחשובים , כרגע אני מכניסה לעצמי אופטימיות בכוח , כי אני לא רוצה לשקוע יותר ויותר , אין לי ברירה , לאור , לאריאל לשגב , כולכם נהדרות , אני מתעודדת לשמוע שהצלכתן לצאת מהבור הזה , והיום אתן חיות נהדר , לומדות עובדות ומתפקדות , הלוואי ובעוד חודש אני אשמע ואדבר אחרת , בכל אופן , תודה תודה על העידוד וההקשבה , אין כמוכן. ביי לילה טוב יונית

שלום רב , מזה זמן אני מתחבט בבעיה הבאה: כשאני בשירותים ציבוריים ובאותה עת נמצא אדם נוסף לידי אני מרגיש שאינני יכול להשתין. משהו כמו ננעל ולא מאפשר לי להשתין. לעומת זאת כאשר האדם או האנשים שהיו בסביבה הסתלקו - רק אז אני מרגיש משוחרר ואני מסוגל להשתין כרגיל. התופעה מציקה לי. איך ניתן לפתור את הבעיה ?

לסיגל שלום, יתכן שמדובר בחרדה הקשורה לחרדה חברתית. כדאי לנסות טיפול בשיחות. טיפול התנהגותי או קוגניטיבי. הפגישה הראשונה עם הפסיכולוג תעזור גם בכיוון של אבחנה והמלצה לטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש ולכולם, או.קיי אז אני מטופלת בסרוקסאט , חיה חיים מלאים, עובדת מצאת החמה, במשרה מלאה, מתפקדת בבית במשרה מלאה, מטפלת בילדי ומשתדלת לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר אבל.................. כאשר אני רוצה ללמוד לדוגמא משהו שקשור במודעות עצמית באופן מקצועי או להכנס לתחום מסוים שקשור נאמר ברפואה אלטרנטיבית, נאמר לי שאין מקום לאנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות.... ואני שותקת. יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה ויכולת תקשורת טובה עם אנשים אבל כאשר אני מגיעה ל"את נוטלת תרופות" כאשר אני יודעת שזו תהיה מכשלה שתפיל אותי בסיטואציות מסוימות אני מעדיפה לא להמשיך הלאה. לא רוצה לפרט באילו תחומים עולה ענין הטיפול התרופתי אבל גם נתקלתי במקרה בבעיה בביטוח מנהלים ובעוד מספר תחומים שרציתי לפתח אותם אך לא יכולתי בגלל שאני לוקחת תרופה פסיכיאטרית. השאלה שלי היא כזו - למה יש פסילה גורפת של כל מי שנוטל תרופות פסיכיאטריות? למה לא פוסלים את מי שמזריק לעצמו אינסולין או נוטל כל תרופה אחרת? למה לא מנסים להכיר אותי כאדם ולא כמי שיש לה"הפרעה" נפשית וכך מונעים ממני אפשרויות והתפתחות בתחומים שמענינים אותי?

התשובה פשוטה: בורות. לפני שנכנסתי לסרט הזה של תרופות ופסיכיאטר,לא היה לי ידע בנושא.אם הייתי בוסית שאמורה לגייס מישהו לעבודה,אולי גם אני הייתי נרתעת. יש חוסר ידע,סטיגמות,פחד, ואני לא מאשימה את מי שחושב כך.כי אני חקרתי את הנושא,קראתי הרבה,ובנוסף יש לי ניסיון (לצערי).אבל מי שלא היה שם לא יודע מה זה.הוא שומע פסיכיאטר והאסוציאציה היא משוגע,אשפוז,כדורים,חולשה,וכו'. חבל שהאסוציאציות הן לא-מאבק,מודעות עצמית,רצון לחיות טוב,אנושיות,חוזק(כן,נשמע מצחיק אבל אם עברתי את מה שעברתי ואני עדיין חיה ומתפקדת אז כן זה חוזק). נקווה לעתיד טוב יותר, אור.

אור היקרה, נכון, בורות וסטיגמות לאורך כל הדרך....חוסם אותנו לממש אפשרויות שפתוחות בפני אחרים, גם אם הם חלשים, מתמודדים ללא תרופות, או שהרימו ידיים, אבל הם לא נכללים בקטגוריה שלנו. בדיוק היום עברתי חויה כזו לכן רציתי לשתף אתכם. הרגשתי פגועה כי לא יכולתי לעשות משהו שכל כך רציתי וזה בגלל התרופה שכל כך הטיבה איתי. תודה, ואני בטוחה שהעתיד שלך ושל כולנו יהיה טוב יותר

פעם ראשונה שאני מעלה זאת על כתב ודמעות בעיני: אני בת 20 ובשנות ילדותי עברתי התעללות מינית. כעת יש לי חבר - יחסי מין עדיין ללא חדירה והכל טוב, אני נהנת. בזמן האחרון אני נזכרת במה שעבר עלי די הרבה בניגוד לשנים קודמות - בהן הפנמתי ולא התיחסתי לזה וזה גם לא כל כך הציק לי באופן רגשי כי התעלמתי מזה... עכשיו זה מדי פעם חוזר אלי והייתי רוצה להיות כמו פעם - להתעלם. אני חושבת שעדיף לי לא לפתוח את זה לעומק מחשש שזה יגרום לי נזק רגשי עמוק וחזק מזה שיש לי כעת! מה לעשות??? אגב אני מאוד דכאונית ואף פעם לא מרוצה מעצמי - אולי זה אחד הנזקים שנגרמו בעקבות ההטרדות. מחכה לתשובות , תודה!

לעניין תגובה מקצועית תקבלי מד"ר הירש. במקביל מציע לך לפנות למרכז נפגעות פגיעה מינית( לא בטוח שדייקתי בשם המרכז ). בכל אופן תזכי לאוזן קשבת מאנשי מקצוע המתמחים ספציפית בטיפול הדרכה ויעוץ לנפעות פגיעה מינית.

היי לצערי ישנן רבות שנפגעות מינית והן לא מעלות את הנושא המטיל צל על חייהן. מניסיוני, ככול שאנחנו שואלים זאת יותר וככול שערים יותר לנושא כך מוצאים יותר בחורות (גם בחורים), שעברו חוויות קשות. בשאלתך את מציינת שני דברים חשובים ושניהם נכונים. השניה, למרות שאת הצלחת להדחיק את הזכרונות מהתודעה הרי הם העיבו על חייך וכמעט בטוח שיש קשר לדיכאון וכדומה. את מנסה ללכת קדימה כאשר רגל אחת נשארת מאחור ושומרת שהזכרונות לא יעלו לתודעה. הנושא הראשון הוא עליה של הזכרונות. זו תופעה ידועה. כאשר יש משהו שמזכיר את העבר אז הטראומה חוזרת. כך תמיד אמרנו שבמלחמת לבנון טפולנו בנפגעי הטראומה של מלחמת יום הכיפורים. כלומר ביום הכיפורים הם דחקו את הטראומה והיא שבה ופרצה במלחמה הבאה שהזכירה את הראשונה. כך גם אדם שעבר תאונת דרכים, יכול לעבור תאונה קלה כעבור מספר שנים ואז הוא חווה את הטראומה הראשונה.... כך כנראה גם אצלך, היחסים עם החבר מתחברים לזכרונות של הטראומה. השאלה האם לפתוח את הדברים כמובן מעוררת חרדה רבה, החרדה פעמים רבות קשורה לרגשות אשמה, אולי אני אשמה? אולי יכולתי למנוע זאת וכדומה? את חייבת לזכור שאת לא אשמה, ישנו רק אשם אחד (ימח שמו) ויתכן שהוא כבר שכח את הסיפור.... כך שתכעסי עליו ולא על עצמך. זה הלקח החשוב ביותר. יתכן שעדיף להדחיק וזה יותר קל, אבל צריך לשקול את המחיר של ההדחקה אצלך... לא באופן תיאורטי אלא אצלך באופן פרטי. לכן כדאי להגיע לפגישת אבחון וייעוץ ומכאן להתקדם. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

מוטרדתהיקרה צר לי לשמוע על עברך הקשה אבל אני חשבת שדווקא השמת הדברים " על השולחן" ועיבודם יזרו לך להמשיך להתקדם קדימה עם חייך ולחיותם באושר המיוחל. לגופנו יש מנגנון הדחקה שבעצם נועד לעזור לגוף ולנפש לשרוד. לעתים מנגנון זה נשבר ואז צצות כל אותן תחושות שהיסתרנו ולעתים בעומצות גבוהות מאוד. היות וכבר ניזכרת בסיטואציה אני חושבת שהנכון לעשות יהיה לדבר עליה עם גורם מיקצועי כמו פסיכולוג. הרגשת חוסר האושר שלך היא מובנת ואני באמת חושבת שטיפול יכול עזור. את צריכה לזכור שאת לא אשמה ושאת בנאדם מאוד חזק שעבר ארוע לא פשוט ושרוצה לקדם את החיים שלו ולשפרם. את תצליחי! אריאל

ממליצה לך להכנס לאתר -מקום- פשוט תקלידי את המילה בכל מנוע חיפוש. הוא נותן מידע נפלא ועדכני על כלמה שנוגע בתקיפה מינית בכלל ובגילוי עריות פרט. יש שם גם מערכת פורומים תוססת ותומכת. מנסיוני הזוגיות שלי טובה אבל מאוד קשה לשמור עליה כשמתמודדים עם הפגיעה. עדיף לטפל לפני שמתחיבים לקשר שדורש יחסים אינטימיים ומגע. בהצלחה

אני יודעת שאני לא אשמה - אין לי רגשות כאלו אבל אם אני יפתח את זה אני יהיה יותר בדיכאון זה קרוב משפחה שאני מאוד אוהבת מאוד קרוב ואני באיזשהו מקום סולחת...... אבל עדיין

היי לכולם אני מעלה את התרד לכאן כי ההוא שקע:) דבר ראשון אני לא מייצג שום גוף, תנועה, להקה, הצגה, או מוסד :) הפסיכאטר כאן דווקא חביב ונראה לי אנושי, מהדברים שהוא כותב כך שאני לא תוקף אף אחד. תאמינו לי שלא תמצאו הרבה פסיכאטרים שיגידו לכם עדיף אם אפשר בלי כדורים. אני רק רוצה להגיד שאני על אפקסור כבר שנתיים (נחשבת לתרופה בטוחה..) איך הגעתי לזה? עזבתי את בית הוריי לגור לבד חטפתי התקף חרדה עצום, חד פעמי בכוחו ,וחזרתי להורים.מאז לקחתי טיפול פסיכולוגי ותרופתי משולב. את הטיפול הפסיכולוגי הפסקתי כי נמאס לי מהחיטוט בעצמי ואת הכדור,ם הפסקתי כי נמאס לי,פשוט נמאס לי. החלטתי שאני חזק מספיק ובתכלס אני יודע מה אוכל אותי ומה השדים שלי. היית כמעט שנתיים אני חושב, על 75 ביום 75 בלילה. והחלטתי להפסיק. עשיתי זאת בצורה מדודה בת 3 שבועות. היום אני בלי כדורים מיום שלישי בדיוק שבוע. המצב בסדר יחסית למרות שיש לי בעיית יציאה (רכה) כאבי ראש קצת סחרחורת עצבנות ודכאון קל. אבל מה שאני רוצה להגיד לכם זה שאל תפחדו מהגמילה. סביר להניח שתרגישו חרא. פסיכאטר לא יגיד לכם שיש כאבי גמילה כי או שהוא לא חווה את זה או שהוא באמת ובתמים מאמין שאין כאלה. לפחות הפסיכאטר כאן מספיק אמין להגיד שיש תופעות כאלה. רק שאני לא מאמין שהם נמשכות יומיים או שבוע. לא הגיוני שגוף שצרך משהו במשך חצי שנה,שנה,שנתיים יעבור את זה בשבוע. מה שאני אומר שאם בא לך להפסיק תכינו לכם סביבה יציבה ואל תפחדו. אם מישהו רוצה לדעת איך חיזקתי את עצמי, אז לקחתי כלב,כן כלב! גור שעזר לי מאוד והיום הוא פשוט עוזר לי מאוד. שוב אל תרגישו מבואסים משימוש בתרופות,אם חסר לכם חומר כימי ואתם זקוקים לזה אז כדורים הם פתרון וזה עדיף על ימים חשוכים בהם כדורים לא היו. ועוד טיפ כמה שתעניקו למחלה,למצב שלכם כח ככה הוא יהיה חזק יותר. אפילו כניסה לפורום כזה למרות הצדדים החיוביים שלו זה לא דבר טוב כי אתם נחשפים למצבים קשים יותר או קלים יותר ואם אתם לא חזקים מספיק אתם עלולים רק להפגע. קחו לכם חיה,הרשמו למכון כושר והכי חשוב אל תפחדו מכלום. ואם אתם הולכים להפסיק תרופה תתכוננו למאבק. ולמרות שהפסיכאטר כאן לא אהב את המילה התמכרות או סם התרופות עדיין כאלה. מצד שני אסור לפחד מתרופות אני לא מאמין בשחור לבן חלק מהטיפול הפסיכולוגי שלי. אין תרופות זה רע בלי תרופות זה טוב האם אתם חשובים שלאקומול אין תופעות לוואי או השפעה על הכבד? או האנטיביוטקיה שאתה מקבלים השד יודע נגד מה? או גלולות למניעת הריון אני מציע לכם לפתוח את ספר הרוקחים לגבי תרופות ותראו כמה תופעות לווואי נרשמו לכל הכדורים שאתם חושבים שהם בטוחים. אני רק אומר שאם אתם מפסיקים, במקרה שלי אפיקסור ולמרות שזה אינדיבידואלי תתכוננו לגמילה. אצלי זה כאבי בטן,סחרחורת,עצבנות ודיכי קל. מקווה שעזרתי תהיו לי בריאים.

ליריב שלום, תודה על השיתוף ותודה גם הדיוק שבו אמרת את דבריך. תיארת את מה שעבר עליך וכיצד התגברת וציינת שלא אצל כולם יש את אותן התופעות. אני חושב שלא כדאי להתווכח על ההגדרה של חומר ממכר. פרט לדיון התיאורטי, אני חושש מהמילה מפני שהיא מרחיקה אנשים ומפחידה אותם. אנשים אשר עשויים להנות וטיפול תרופתי עשוי לעזור להם, יבהלו מחומר ממכר. לכן אני מעדיף ואני חושב שנכון יותר לקרוא לכך תופעות של הפסקת טיפול. אני בהחלט מסכים אתך שאם משהו היה רואה את רשימת תופעות הלוואי של אקמול או כדורים למניעת הריון אז הוא היה נכנס לדיכאון.... דרך אגב, הפתקית שבתוך קופסת התרופות, רוב האנשים קוראים אותה ונבהלים. הפתקית הזו אינה נכתבת על ידי רופאים, היא נכתבת על ידי עורכי דין ומטרתה לכסות את החברה מפני תביעות אפשריות כמו כל חוזה... לכן צריך להתייחס לפתקית בזהירות. תשמור על קשר ותודה לך דר' גיורא הידש

ראשית מספר הבהרות: תמיד סברתי כי עלי להתמודד עם מכשולים אוביקיביים וכן עם חרדותי ללא סיוע של חומרים פסיכואקטיביים. במהלך חיי הבוגרים למרות שסבלתי מרמת חרדה גבוהה הצלחתי לתפקד באופן סביר במסגרות תעסוקתיות, חברתיות, ציבוריות וכ"ד. לפני כ13- שנה כשחיפשתי דרך להגדיל את הכנסותי לגמרי במקרה הוצע לי להשתלב באחת מזרועות הבטחון וזאת למרות גילי המתקדם, עבר צבאי רגיל למדי והיותי אדם ללא כישורים מיוחדים. למרות מודעותי למגבלותי הרגשיות והנפשיות נענתי להצעה בשל הפיתוי הכספי. ככל הנראה הפרופיל ההתנהגותי והאישיותי שלי ענה על הציפיות של צוות המגיסים מסיבה שאינה ברורה לי. אני מתקשה להבין כיצד גוף מסודר ומקצועי שכזה מקבל למסגרתו אדם הסובל חרדות . במהלך תהליך הגיוס התחלתי לסבול מרמות חרדה הולכות וגדלות וכן מכאבי בטן חריפים. רופא המשפחה סבר כי הרקע לסמפטומים הגופניים הינו נפשי. הוא הציע לי ליטול קסנקס ... " תרופה בטוחה אשר אינה ממכרת "....בכדי להמחיש את דבריו סיפר לי שבצרפת מתוך שלשה יהודים שניים צורכים קסנקס. מאז , (כאמור כ-13 שנה) איני מצליח להפטר מצריכת תרכובת הכימיקאליים האיומה הזאת. מספר חודשים לאחר תחילת נטילת התרופה גוייסתי למילואים במסגרת צו 8. בשל דחיפות העניין לא הצלחתי לרכוש את תרופה ותוך כדי השרות התחלתי לסבול מתופעות חסך בסם ( סם חוקי לחלוטין אבל סם לכל דבר) . אני מתקשה לתאר את תחושות ההשפלה שמצב זה עורר בי. נאלצתי לפנות לקב"ן על מנת שימליץ לשחרר אותי למספר שעות היות ובאותה עת התרופה לא היתה בשימוש צבאי. כשהשתחררתי משרות המילואים פניתי לפסיכיאטר על מנת שיסייע לי להגמל מקסנקס. לאחר שבשיחה טלפונית מקדימה הסברתי את הרקע לפניתי אליו הוא התמקד באופן התשלום : 250 שקל במזומנים בלבד ( בשנת 1990 ). מדובר בפסיכיאטר מוכר המטפל במוסד יוקרתי בתל אביב. היות ואני תושב הפריפריה, אדם פרובינציאלי בכל הנוגע להתמצאות ברחובות תל אביב הגעתי לפגישה באיחור. במסגרת "קבלת הפנים" הדגיש בפני שנשוחח בזמן הנותר לרשותנו ושיגבה את הסכום המגיע לו במלאו . לאחר מחצית שעה שיחה מוחו האנליטי הקודח הגיע למסקנה ש " אני צורך קסנקס בגלל ש "הדמות האימהית המופנמת מחזיקה אותי בביצים" במילים אלה ממש. כטיפול גמילה הכפיל לי את מינון הקסנקס (???????????). כמובן שלא קיבלתי את גישתו. הבטחתי לעצמי שאני לא פונה יותר למישהו מאנשי בריאות הנפש. סיוע מכיוון בלתי צפוי קיבלתי מקורא בכף היד. הוא לא התימר לסייע לי בתהליך הגמילה אבל תמיכתו הרגשית מכוונת לחשיבה חיובית איפשרה לי להתמודד עם תחשות החרדה שלא פסקו על אף העובדה שצרכתי קסנקס. בשנת 1995 טופלתי על ידי פסיכולוגית קלינית : ממש מלאך, גם מקצועית ועניינית וגם אנושית .עבדנו יחד על התמודדות עם חרדות בשיטה ההתנהגותית בשילוב עם הורדת הדרגתית של מינון הקסנקס. תוך שנה הגעתי לצריכת כמות מזערית : רבע כדור של 0.25 מיליגרם. אז נפצעתי : אי לכך קשה לי להעריך באיזו מידה הטיפול הצליח או לא והאם הייתי משמר את אי הזדקקותי ל נטילת קסנקס לאורך זמן. כאמור, שבתי ליטול קסנקס באותו מינון. בין 0.5 מ"ג ל1.5 מ"ג. במסגרת " דע את האויב" השתתפתי בשנת 1999 בקורס אוניבסיטאי בנושא ההתמכרות לסמים. מספר עובדות מעניינות: ההתמכרות לבנזודיאזפינים מסוכנת וקשה מההתמכרות להרואין. ההשלכות של נטילת בנזודיאזפינים לאורך זמן משתוות להתמכרות לאלכוהול: פגיעה הזכרון לטווח קצר בריכוז, בכושר המיני, ירידה ביכולת הקוגניטיבית. אני חושב שגם פוגע בכבד אבל אני לא בטוח. ניתן לעבור גמילה פיזית מהרואין ב תהליך הנמשך חודש באשפוזיות של משרד הבריאות הפזורות ברחבי הארץ תמורת תשלום של 1200 ש"ח. אין מענים טיפוליים במסגרת אשפוזית למכורים לבנזודיאזפיניים. ואנא על תספרו לי שבתהליך הגמילה ניתן לתפקד באורח תקין, תהליך גמילה מבנזודיאזפינים מקפל בתוכו סיכון להתקפים אפילפטיים ואף מצבים פסיכוטייים על כן הצורך באשפוז. ידוע לי שבחו"ל קיימים מוסדות המתמחים בטיפול במכורים לכדורים בתנאי אשפוז. אנחנו בארץ כנראה בנויים מחומר אחר ואין אנו זקוקים לגמילה בתנאי אשפוז. למי שקורא מכתבי זה: אנא על תיכנס ללחץ המחמיר את החרדות. באם אתה עדיין בשלב הראשוני של נטילת התרופה עשה כל מאמץ להפסיק את נטילתה. אני לא הצלחתי בכוחות עצמי וראה איזה מחיר אני משלם. כאמור בפניתי הקודמת לפורום מזה כשנה אני סובל מפיברומיאלגיה. מחלה זו שבעבר נחשבה לפסיכוסומטית מוכרת כיום כמחלה לכל דבר הניתן לאבחון באמצעים קליניים. מבין הגורמים האפשריים העומדים בבסיס הופעתה נטילה רצופה של בנזודיאזפינים. מגוחך שלטיפול בפיברומיאלגיה ממליצים לצד חומרים אנטי-דיכאונים טיפול בבנזודיאזפינים. אני לא איש יוזמות גדולות אבל נראה לי שהיה מקום להקים קבוצות לעזרה עצמית למכורים לבנזודיאזפינים ואולי אף עמותה. לסיום: תעשית התרופות מרוויחה הון עתק בזירה הבינלאומית ממכירת בנזודיאזפינים שהינם גם מהתרופות הנמכרות ביותר בישראל. המשטרה משקיעה מאמצים במיגור תופעת השימוש והסחר בסמים. צרכנים וסוחרי סמים נכלאים. מאידך , תעשיות התרופות מתעשרות על חשבוננו באמצעות ייצור וממכר בנזודיאזפינים תוך כדי גרימת נזקים חמורים לאוכלוסיה נזקים גדולים יותר מהנזקים הנגרםים בגין השימוש בהוראין. ככל הנראה אני כבר סובל בשלב זה מפגיעה אורגנית. לאחרונה טיילתי בפאריז. אם בעבר הייתי מסוגל תוך פרק זמן קצר לזכור את מפת המטרו בעל פה ולהתמצא בקלות ביקורי זה היתי צמוד למפה כמו אדם סנילי ,המידע לא נקלט כבעבר. ראו הוזהרתם!!! בהצלחה לכולנו.

ליהודה שלום, תודה על השיתוף ובאמת התרשמתי מהאיזון הנכון שבו הצגת את הדברים ומהסבל העובר עליך. צריכת הבנזודיאזפינים עצומה, בעיקר בגיל המבוגר, ולציבור אין מושג עד כמה התרופות הללו בשימוש. כאשר אדם בא לרופא להתעודד או לקבל מלה טובה, פעמים רבות הוא יוצא ללא מילה טובה אבל עם מרשם לבנזו מסוג כלשהו. כמובן שזו בעיה חמורה וגם מאוד שכיחה וטוב שאתה מזהיר מפניה. מהסיבות שתיארת אני לא ממליץ על נטילה של קסנקס באופן קבוע. דרך אגב, זו גם אחת הסיבות מדוע התרופה לא נכנסה לסל התרופות של קופת החולים הכללית, כך שהבעיה די מוכרת. בכל אופן, ישנן מספר שיטות להפסקת התרופה, גם שיטות התנהגותיות עם תמיכה וגם עזרה בטיפול עם החלפת התרופה. בעמודים הרחוקים של הפורום תמצא דיון מפורט על הנושא. תכנס למעלה ב"חפש" מנוע החיפוש הוא טוב ואני נעזרתי בו לא פעם ובהצלחה. אם הנושא של אופן הגמילה מעניין אותך אשמח לעזור. ביי ותודה דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש . אני בן 22 ונטלתי סרוקסט כ 4 שנים . עברתי מסרוקסט לרסיטל 20 מ"ג ביום . אני חווה תופעות לוואי של : אין זיקפה , כאבים באזור איבר המין - תמידיים . עייפות , חולשה . אני מודאג מחוסר הזיקפה . אני לוקח חצי סרוקסט 20 מ"ג וחצי רסיטל 20 מ"ג כבר כיומיים . התקשרתי לפסיכיאטר שלי והוא אמר שהתופעה של חוסר בזיקפה יכולה להיעלם עם הזמן עד שהגוף יתרגל לתרופה וזה יכול להיות תופעת לוואי שלה . העייפות גם לא מקילה . וחלק מזה נובע שאני לא ישן טוב כל כך בלילה - נוהג לרוץ לשירותים כל הזמן (שתן) ומתעורר לעיתים . האם התופעות האלה צפויות לעבור ובמיוחד החוסר בזיקפה ? אשמח לקבל את תשובתך אלירן

לאלירן שלום, לא ציינת כמה זמן אתה נוטל את הרסיטל ומה הסיבה להחלפה. בכל אופן אתה מתאר תופעות לוואי ידועות כמו ירידה ברצון למין והפרעה בתפקוד המיני, עייפות והפרעה בשינה. נכון שתופעות אלו פעמים רבות מוקלות עם הזמן אבל לא תמיד. כנראה הרסיטל לא כל כך מתאימה לך.... כדאי להתייעץ שוב עם הפסיכייאטר המטפל. דר' גיורא הידש

בבקשה, אשמח לדעת אם מישהו מכיר דרך טובה להיגמל מקסנקס. קראתי על כל מיני שיטות, חלק מצדדות בסוויטצ' לדיאזיפאם (ווליום), חלק לקלונקס, חלק לטגרטול.. :((((( האם מישהו ניסה? מישהו מכיר? יודע? משהו?????

שירה יקרה: 1 אני צרכן של קסנקס מיולי 1990, כמעט באופן רצוף. ( מכור מסספטמבר 1990 ). התחלטי ליטול את התרופה עקב כאבי בטן שהוגדרו כפסיכוסומטים תוך כדי הבטחה שהתרופה אינה ממכרת. 2. נסיון גמילה (עצמי) ראשון הסתיים במצב של מעין פסיכוזה. (1990 ). 3 כשפניתי ב1992 לפסיכיאטר לצורך גמילה העלה לי את המינון (????). 4.ערכתי נסיון גמילה ב-1996, בלוווי פסיכולוג ירידה הדרגתית הסתיים התקף אגורפוביה. כיום לאחר שאני מכיר את הספרות המקצועית הרלוונטית אני מודע שמדובר באחת מתסמיני הגמילה של קסנקס. 5.תהליך גמילה מקסנקס יותר ארוך ומסוכן מגמילה בהראין (הכוונה למישנטל את התרופה לתקופה ממושכת והתמכר לשימומשה). במדינת ישראל אין מומחים לגמילה מקסנקס. לעומת זאת ,באנגליה ישנם מרפאות העוסקות בתחום. בארץ כרגיל מטאטים את הבעיה מתחת לשטיח. 6 .תהליך שיקום המווח לאחר גמילה מקסנקס אורך כ18 חודש (תחת פיקוח של פסיכיאטר מומחה). 7 .לפני כשנתיים קבוצה של קרבנות תהמכרות לקסנקס ניסינו להתארגן על מנת להזמין מומחה מחו"ל. העסק התפוצץ היות וחלק מהאנשים היו מבוצרים בתחושות הכעס והרצון לתבוע את הממסד ולחשוף את התופעה מול התקשורת.

6 חודשי גמילה בבת אחת לאחר מכן..אגרופוביה חזקה עד היום 6 חודשים של סבל בל יתואר כיום מטופל באפקסור

הכוונה שלי לא הית חלילה לייאש אותך אלא להצביע על קשיי הגמילה הנוכחיים. במידה וברשותך הזמן והמשאבים תוכלי לההשתחרר ממהקללת ההתמכרות בחו"ל . הלוואי ותצליחי. מה שחשוב ואף מטפל שרלנטן לא יויליך אותך שולל ויציע לך תהליך גמילה שיש בו יותר נזק מאשר רווח. לי לדוגמא לקח לי כשנה להשתחרר מהאגורפוביה והאמיני לי שמדובר בתחושה לא נעימה. מהשכן אני מצליח לשמור על רמה מינימלית של קסנקס היינו0.5 מ"ג ליום מתחת למינון זה מתעוררים תסמיני גמילה.אגב על אף העובדה שאני צורך קסנקס סובל מרמה מסוימת של חרדות. אגב, כמה זמן את צורכת את הרעל הזה ?

שלום יש לי כמה שאלות של דברים שהתבלבלו לי: האם טיפול יותר משלושים שנים אחרי גילוי עריות אלים, וארוך בערך בין גיל 5 ל 9. דורש התמחות מיוחדת של המטפל. האם הוא מחייב שילוב תרופות. האם שיכחה של כל הנושא 30 שנים אומרת שיש דיסוציאציה מה זה אומר דיסוציאציה האם יש רמות שונות של דיסוציאציה תודה רבה

היי חבל שדברים כאלו קורים בכלל אבל הם שכיחים לצערי... בכל אופן שום דבר לא מחייב ואי אפשר לקבוע באופן כללי כאשר חייבים לתת תשובה אינדיווידואלית. בודאי שאין חובה לטפול בתרופות וצריך לשקול בזהירות את הצורך והסכנות שבתרופות. אני חושב שאת מתארת תופעה של הדחקה ולא דיסוציאציה. הדחקה פרושה שהחומר סגור ומוגבל באזור הקשור לתת מודע. כאשר חווים דבר דומה אז החומר המודחק פתאום חוזר ומציף. הדבר דומה לאבצס הסגור בגוף ומוגבל. אם ישנה מחלה או זהום אחר האבסצס עלול להתפוצץ.... תשובה יותר מורחבת תוכלי למצוא בשאלה דומה של בחורה בת עשרים ועניתי עליה בהרחבה. שיהיה רק טוב ותהיי חזקה דר' גיורא הידש

תודה על התשובה ובכל זאת אם אפשר משהו על דיסוציאציה, זה חשוב לי וכנראה רלוונטי. והשאלה השנייה האם צריך מטפל עם התמחות ספציפית או טיפול פסיכוטרפי קונבנציונאלי מספק? תודה רבה

תודה על תשומה הלב. ותודה עוד יותר על השיתוף בהיותך מנהלת חיים תקינים- לימודים וכו'. העלמת בפי חיוך תודה

בבקשה. תמיד אשמח לשמוע ממך ושתמיד תחייכי! יהיה טוב

ד"ר גיורא שלום לפני שנה וחודשיים סיימתי טיפול של חצי שנה סרורסט 1 ביום (לקראת הסוף חצי כדור ליום) בעקבות משבר נפשי שעברתי, פרידה מחבר. לפני הטיפול, הייתי סובלת מחרדות שהיו מתבטאות מקשיי נשימה ופחד ש"האויר נגמר", היו כמה התקפי חרדה והרגשה חרדתית כללית שנכנסה לכל תחום בחיים. חשוב לציין שלמרות זאת המשכתי לעשות הכל, עבדתי וסיימתי תואר ראשון בהצלחה. בזמן הטיפול הרגשתי ממש טוב וגם לאחריו אם כי נשארו זכרונות מרים שכשהם עולים זה עושה לי רע. אותו חבר יקר הוא בעלי האהוב היום ואני בהריון בשבוע ה-5. (בת 24) הבעיה היא שעכשיו החרדה חוזרת בעקבות הפחד - מה יקרה אם אפחד ולא ארגיש טוב? איך זה ישפיע על התינוק? אני נכנסת למחשבות מפחידות ואתמול היה לי התקף חרדה בלילה. אני שונאת את עצמי ככה!! בבוקר אני פעילה ומרגישה מצוין, (אני מלמדת מתמטיקה במכללה ובתיכון) ובערב לפעמים זה בא מה לעשות? אפשר לקחת טיפול בזמן הריון? איזה טיפול? מה הסיכונים? תודה רבה יפעת

ליפעת שלום, אפשר לקחת טיפול במשך ההריון וסרוקסט נחשב לטיפול בטוח שאינו גורם לנזק לעובר. בכל זאת אוסיף מספר עקרונות. באופן כללי צריך לבחור באחת משתי אפשרויות לא טובות, חרדות אינן טובות בהריון וגם בתרופות יש סיכון. לכן צריך לבחור במה שפחות גרוע וכמובן שהתשובה היא מאוד אישית לכל אדם ולכל הריון. העקרון השני הוא שתרופות מזיקות פחות לעובר ככול שההריון מתקדם. נזק כלשהו עלול להגרם בשליש הראשון יותר מאשר בשליש השלישי. כך שככול שאת מחכה יותר עם תחילת הטיפול - עדיף. אני כותב זאת למרות שאני יודע שכתבתי על סרוקסט שהיא תרופה בטוחה. אבל למרות הידע שלנו אף פעם אי אפשר להיות בטוחים במאה אחוז. בכל זאת הייתי מחפש גם דברים שעשויים לעזור נגד חרדה והם לא תרופתיים. פחות קפה, אני בטוח שאינך מעשנת, אולי הרפיה ומנוחה לפני השינה, דיונים משעממים בטלוויזיה ולא לראות חדשות.... משהו כתב שכלב הרגיע אותו, או כל רעיון אחר שעולה בדעתך. דרך אגב, אם ההריון תקין והכל בסדר, אז מותר לקיים יחסי מין בזמן ההריון. כך שתהיי יצירתית בקשר לדברים שאינם קשורים לתרופות ועשויים להרגיע אותך. שיהיה בהצלחה ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

החלטתי ללכת לפסיכיאטר. איך בוחרים מטפל (אין לי מכרים בסביבתי שהולים לכזה), אני גרה באיזור חיפה, האם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכיאטר? אני מעדיפה ללכת לפרטי, האם נכונה הסברה שלי שפרטי מטפל טוב יותר מכאלה שהם דרך הקופה כמה עולה טיפול פרטי? ומהי תדירות המפגשים? אני מבינה שהמחירים הם אסטרונומיים, ולכן אשמח לדעת כל כמה זמן נפגשים איתו. (האם בכלל משלמים גם אם הולכים דרך קופת החולים (האם מישהו ממליץ על פסיכיאטר מאיזור חיפה שעובד עם קופת חולים לאומית). אשמח מאוד להתייחסותכם. תודה ליטל

הי ליטל שאלת מספר שאלות ואני אנסה להשיב עליהם. בעיקרון לא צריכה להיות הבחנה באיכות הטיפו בין מטפל פרטי או דרך קופת חולים. אם זאת, המציאות היא שלעיתים פסיכאטריים ציבוריים ( עובדי קופת חולים) כורעים תחת הנטל ולכן עד שזוכים לפגישה איתם עוברים כמה וכמה חודשים. אם בחרת ללכת באופן פרטי הרי שאת רשאית לבחור את המטפל שלך ויחד עם הפסיכאטרית אתם קובעים את תדירות הפגישות בהתאם ליכולת שלך , ליכולת שלו\ שלה ולצורך. צריך לקחת בחשבון שטיפול פרטי הוא עסק יקר ויכול להיסתכם בכמה מאות שקלים בחודש וזה ללא הטיפול התרופתי, שאם קונים אותו באופן פרטי הוא מאוד יקר. התשובה במה לבחור אינה חד משמעית והכל תלוי ברצון וביכולת של המטופל. מה שצריך לזכור שלא משנה באיזה מטפל בוחרים, תהליך הטיפול הוא תהליך שלוקח זמן ומצריך הרבה השקעה משני הצדדים. צריך לבוא מצויידים עם המון סבלנות ורצון להשקיע בהצלחה ונשמח תמיד לשמוע ממך אריאל

אני יכולה רק לספר לך על הניסיון שלי. הלכתי לפסיכיאטרית בקופ"ח בגלל הכסף בעיקר, וגם כי לא אכפת לי אם אצטרך לחתום על ויתור סודיות רפואית. נכון שיש תור רק כל חודש וחצי, אבל אם ממש חייבים לבוא ומרגישים רע, מרימים טלפון והיא מקבלת ישר. פגישה היא חצי שעה, ומשלמים כמו לכל רופא מקצועי (18 ש"ח לרבעון) ייתרון נוסף הוא שיש גם פסיכולוגים מטעם הקופה (לפחות במאוחדת) שגובים מחיר מופחת מאוד (100 ש"ח ל-12 פגישות ראשונות ואח"כ זה עולה בהדרגה). אני לא חושבת שפרטי מטפל טוב יותר מרופא קופה- זה תלוי ברופא ולא איפה הוא עובד... אנימ רוצה מאופן הטיפול בי, זה כמובן חוסך הרבה כסף וכתוצאה מכך גם הרבה דאגות נחסכות ממני. אם יש לךעוד שאלות, אשמח לעמות. שתרגישי טוב.

היי אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ולוקחת סרוקסט. יש לי כבר תקופה מאוד ארוכה (אפילו לפני לקיחת הכדורים) חום מאוד נמוך בין 34.5-36.6 תלוי ביום. רציתי לדעת אם זה יכול להגרם עקב מצבי הנפשי? כי הרופאים לא יודעים ממה התופעה. יש לציין שאני יחסית צעירה כבת 26. תודה

לעדי שלום, איני מכיר את התופעה. אולם המלצתי היא קצת לא נעימה. כדאי לבדוק חום באופן יותר מדוייק ולעשות זאת ברקטום... אם הנושא מאוד מטריד אותך אז כדאי לדייק בבדיקה קודם כל. אם החום נמוך גם בבדיקה זו, אנא כתבי לי ואעשה בדיקה נוספת של הספרות המקצועית, תמיד לומדים דברים חדשים... ובשימחה דר' גיורא הידש

אני אשה כבת שלושים, מטופלת מזה כ-5 שנים אצל פסיכולוגית, בשנה האחרונה הועלתה האפשרות של שימוש בכדורים נוגדי חרדה (הבעיה שלי היא שכשבא גל של חרדה או אם אני מוטרדת ממשהו אני מתעסקתל בזה עד כדי כך שאני מגיעה למצב של סבל נפשי , בכי, או דמיון מופרז באשר למה שעומד לקרות. אני מגדילה את המצב בראשי וכתוצאה מכך ד, דברים שאמורים להעסיק אותי היום כמו עבודה-קידום, בן זוג, מקבל מימדים קטנים יותר, הפסיכולוגית שלי אומרת ששימוש בכדורים עשוי לפנות את המחשבות הרעות למחשבות טובות). אני אדם עובד ומצליח בתחומו, בעלת משרה מכובדת, לרוה אני מסתדרת גם במצבים של לעמוד מול קהל חדש, ואני יכולה להגיד שהטיפול הפסיכולוגי הועיל לי המון והצלחתי להתפתח . אפילו ה"גלים" האלה פחתו. אבל בכל זאת , אין ספק שאילו הייתי אדם פחות חרד ודאי הייתי מצליחה אפילו יותר. מזה כשנה אני נכנסת לפורום ומגלה כאן הרבה דברים מעניינים , מעבר לעובדה שיש כאן תרומה רבה של ידע, יש כאן גם אנשים נפלאים וחכמים שמצליחים להסביר דרך הרגליים שלהם את המצבים האלה. ובכל זאת, ועל אף, שחשבתי שאיני אדם שמקטלג אנשים בדרך כלל, נראה לי שכאן הגעתי למבוי סתום. אני שמה על עצמי חותמת נוראה שבה אני שייכת לקבוצה מסכנה באוכלוסיה, של חסרי יכולת שליטה על עצמם,כאילו אחרי כדורים הדרך היחידה היא אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי. (אני מתנצלת על הבוטות - ואומר, שהרי מצבי אינו שונה משלכם, לכן אני ממש מבקשת לא להיפגע, זו הסריטה שלי, אין לי כוונה לפגוע אלא לדברי היישר מרחשי ליבי , פתוח ככל שאפשר)., אין לי ספק שיש לי בעיה בתפיסה או אולי בורות מסויימת שההבנה לא מצליחה להיטמע בראשי, ואני אינני מפנימה את העובדה שהפסיכיאטריה היום משמשמת אנשים כפי שהיא משמשת חולים שבאים לרופא עם דלקת גרון. האם אני לא רוצה לעזור לעצמי? האם כף המאזניים של אינו מאוזנן עד כדי כך שהמשקל נופל על סטיגמות פרמיטיביות? אינני יודעת את התשובה ולכן השאלה שלי היא כזו האם רובכם כאן הנוטלים כדורים ומנהלים חיים נורמלים, דהיינו עובדים, מקיימים חיי חברה רגילים? במה משפרת נטילת הכדורים את איכות החיים והאם ניתן לומר שהכדורים עוזרים באופן גורף? הבנתי מדר' הידש הנפלא שכדורים נוגדי חרדה נוטלים למשך שנה? האם אחרי שנה חוזרים למצב הקודם, ואם לא אז איך אם כך ישנה השתנות האם המוח שלנו מטופל ע"י הכדורים כפי שדלקת מטופלת ויום אחד היא נעלמת? מהם סיכויי ההצלחה? על מה משפיעים הכדורים? מהם תופעות הלוואי? האם עייפות - אני חייבת להיות עירנית. למה אני כזאת פחדנית, כשכבר יצא לי לקרוא כאן לא פעם שיש הצלחה, ושזה משפר את איכות החיים. סילחו לי שוב על הבורות, על הבוטות, ועל פגיעה שפגעתי במישהו שלא במתכוון.כל רצוני הוא להרגיש שאני נורמלית. אולי, אם תוכלו לספר לי שגם אתם בסך הכל מנהלים חיים נורמלים עובדים וכו' , זה יוכל לעזור. אשמח להעזר בידע שלכם ובחכמתכם, שללא ספק גדולה משלי בתחום זה. אור

הי אור וברוכה הבאה החששות שלך הם מובנים וטבעיים הרי מי מאיתנו לא היה רוצה לחיות חיים נטלוי כדורים? ובאמת קיים הפחד הזה שהכדורים הם המפלט האחרון ושאם זה לא עוזר אז על מה כבר נישען? אבל, כמו שאמרת חרדה או דיכאון צריכים להיות מטופלים כמו שכל מחלה אחרת מטופלת ואין טעם להזניח את הדברים ולגרור סבל מתמשך. אנשים פה בהחלט נוטלים כדורים ומנהלים חיים תקינים ואני אפילו אגיד לך ההיפך- אני בטוחה שללוא הכדורים אני הייתי מנהלת חיים לא תקינים ולא להיפך. אני לא אומרת את זה בכעס או מירמור על עצמי כי השלמתי עם העובדה שכרגע אני נאלצת לקבל טיפול מסוים בכדי להקל על עצמי ואם אני רוצה אייכות חיים אז זה מה שאני צריכה לעשות כרגע. אני מקווה שלאט לאט אוכל לרדת במינון משום שהשאיפה בכל טיפול פסיכאטרי תרופתי- אנטי דכאוני הוא להתחיל במינון מסוים ולהוריד כל פעם עד הפסקה מוחלטת. לגבי תופעות לוואי, העניין הוא מאוד סובייקטיבי ויתכן שאחד יפתח תופעות לוואי רבות לכדור מסוים והאחר כלל לא. גם אם קיימות תופעות לוואי , רובן נעלמות אחרי תקופת ההיסתגלות ואם הם לא חולפות תמיד אפשר להחליף לטיפול אחר אור, אני עם הדיכאון ויותר גרוע עם החרדה כבר שנתיים ואם זאת אני עובדת ולומדת ואפילו בהצלחה. זה אפשרי..... אריאל.

אני חושבת שבראש ובראשונה חשוב שתרגישי טוב (כמו שד"ר הידש תמיד אומר), והכדורים זה משהו שיכול לעזור לך מאוד לרגיש יותר טוב. אני סטודנטית לפסיכולוגיה ורציתי לחלוק איתך את היחס שקיים היום להפרעות כמו דיכאון וחרדה. היחס הרבה יותר מבין , כבר לא מצביעים עליך ברחוב כאילו אתה משוגע, וכל הבעיה שלנו היא שאנחנו רגישים קצת יותר מאנשים אחרים למצבים בחיים. הכדורים בסה"כ עוזרים לנו להתרומם ולעזור לנו לעזור לעצמינו בצורה טובה יותר. הכדורים מפנים אנרגיות נפשיות שמושקעות כרגע בסילוק החרדה או הדיכאון במקום להשקיע אותה בחיים. כדורים נגד דיכאון נוטלים לתרופה מינימלית של 10 חודשים נדמה לי וזה כדי לאפשר למוח לייצב את רמת החומרים שמופרשים בו ואחראים לכל המצב. יש אנשים שלפעמים זקוקים ליותר זמן, אבל פחות מכך, לא ממליצים כי קיים חשש שתהיה חזרה למצב הקודם. אני מנהלת חיים נורמאלים, והכדורים עזרו לי מאוד בשיפור הריכוז והיכולות הקוגניטיביות שקצת דעכו בעקבות הדיכאון. אני עירנית יותר- לראייה : לפני הכדורים בקושי זזתי מהבית, ועכשיו אני מבלה כל יום 3 שעות בחדר כושר!! יש לי המון אנרגיה, השינה שלי הרבה יותר טובה, חיי החברה שלי יותר טובים כיוון שיש לי אנרגיה לבלות עם אנשים ואני לא כל הזמן מותשת מההתמודדות. הכדורים גורמים לפעמים לתופעות לוואי בעיקר בתקופת ההסתגלות (בחודש הראשון לנטילה) אני לדוגמא סבלתי קצת מנדודי שינה וזהו. לכל קבוצת כדורים יש מנגנון פעולה שונה- לכדורי מקבוצת SSRI גורמים לסרוטונין (החומר שאחראי על מצב רוח טוב) להשאר יותר זמן באיזוריםבמוח בהם הוא מופרש. (ולהסבר הפיזיולוגי- מקטינים או מונעים reupte של סרוטונין מהסינפסה). יש כדורים מקוצות אחרות שהפעולה שלהם קצת שונה, ועליהם ד"ר הידש יוכל להסביר. אני הסתובבתי בדיכאון 3 שנים לפני תחילת הטיפול, ואני מאושרת שסוף סוף החלטתי לשעות את הצעד הזה. בעניין הסטיגמה- היא שייכת לאנשים מסויימים, אולי בגלל זה כדאי לבדוק למי מספרים ולמי לא.... בהצלחה!!

"חבל לסבול זה לא יעבור מאילו רק לא לקחת תרופות ממש הבנזאופדינים ...ואליום- קסנקס - טרנקסל - קלונקס וכו!!!!!!!!!!! התרופות הכי מתאימות(מה שלא היו בתקופתי)*******הם אפקסור........... סרוקסט .........ודומיו תני לזה שנה....ואת בחוץ!!!!!!!!!! בהצלחה

אור המקסימה: אני מאמינה שאין אדם שלא חשב את כל מה שאת חושבת כשעמדה בפניו השאלה של כדורים- כך שממש אין צורך להתנצל... בסך הכל מה שאת צריכה לנסות זה לגייס הסתכלות קצת אחרת על הדברים: את סוף הדרך של בן אדם בבסיס( אני מקוה שאכן כך את מאמינה) שיש לו עודף רגישות או קולטנים רגשיים לסביבה. למרות זה (!!!) את מתפקדת ועושה את כל הדברים שאנשים שאין להם את הדבר שלנו עושים. זה אומר שאת עמיצה וחזקה. עכשיו, אחרי שנטרלנו את האישי שבכל העניין יש לי הפתעה בשבילך: המציעו תרופה לדברים שמעכבים אותך איזה כיף, לא רק שאין לי התלבטויות אם לקחת אותה אני מתה לקחת אותה כי זה סוף סוף יתן לי יכולת לעשות את הדברים כמו שאני באמת יכולה. מי אמר שחיים קלים זה דבר אסור? את מבינה אותי? סליחה על הדיבור אבל תזייני את החיים-קחי כדורים שיעשו לך טוב, למה את מי הרגת שיש לך סבתוחה נפשית? וגם- לכל רע יש טוב ויש לנו סבטוכות נפשיות כי יש לנו משהוא מיוחד ומרתק בנפש. אז באמת שיהיה בכיף ואם וכאשר תחליטי לקחת שזה יהיה ממקום של פרגון עצמי ... ואם בא לך לספר מה בסוף זו הכתובת אי מייל

שלום לכולם. ראשית פתתי הבוקר א הפורום, ודמעות של התרגשות עלו בעיני. איזה כיף לפתוח בוקר כזה בידיעה שאני אדם נורמלי.אני מודה לכם על השיתוף, על ההבנה, ועל ההזדהות. אולי כמו ילד היה חשוב לי לדעת שאני לא לבד בחושך הזה. אז תודה . יש לי שאלות נוספות, ואינ אשמח אם תוכלו לעזור לי: האם נטילת תרופות דרך קופת חולים תחייב אותי לדווח על כך לבוס שלי = עמ"נ שהוא יוכל לציין את זה בביטוח המנהלים שלי. למי כדאי לפנות -האם דרך קופת חולים (אני בלאומית) או דרך פרטי? האם פניה לרופא פרטי גורמת לכך שגם ארכוש את התרופות באופן פרטי ואז המחיר יהיה גובה יותר. מהו המחיר (בערך)לחבילת כדורים דרך הקופה ומהו פרטי מה התשלום שגובה פסיכיאטר פרטי? קראתי כאן עלכדורים ממכרים השייכים לקבוצת הבנזודיאזפיניים. מה זה? אני לא רוצה להיות מכורה. דר' הידש כתב לי , שיש קבוצות נוגדות דיכאון וקבוצות נוגדות חרדה. אחת מהקבוצות היא ממכרת והשניה לא. מה מכילות התרופות אני לא רוצה לעשות טעויות. אני לא מכירה פסיכיאטרים בכלל, איך בוחרים אם אין לי מכרים שעברו חוויה (אם אפשר לקרוא לזה כך) דומה. יש לי אומץ להתחיל,. באמת שעזרתם לי. האם תוכלו לתת לי עוד אינפורמציה. אני אנסה עכשיו לפתוח כל מיני אתרים שיוכלו לעזור לי, גם לרופא הכי טוב כדאי לבוא עם קצת ידע. כשיודעים לא מפחדים - ככה זה אצלי. אני אנסה להפיץ את השאלה הזו גם לא תחת הלינק הזה כדי שאולי כך אוכל לצבורעוד ידע לגבי מחירים וכו' אתם ניפלאים. תודה אור

אריאלו'ש, מה קורה איתך?איך את מרגישה? לפעמים בא לי להתקשר אלייך ולדבר איתך(במיוחד כשאת מרגישה פחות טוב כי אני יודעת מה זה-הייתי שם ורק מי שהיה שם מבין מה מרגישים) אבל את יודעת זה מפחיד להיחשף.. אני לא סיפרתי לאף אחת מחברותיי או מכריי שאני הייתי אי פעם אצל פסיכיאטר ושאני לוקחת תרופה.אומנם אני לוקחת תרופה במינון מאוד נמוך ואני הולכת לפסיכיאטר פעם בחודשיים בערך (אם צריך) אבל בכל זאת... רק ההורים שלי וחבר שלי יודעים. מעניין אם גם אצלכם זה ככה.(הסודיות הזאת). עדיין יש לי את הבושה(פסיכיאטר,כדורים,נשמע לי יותר מדי). לפעמים אני אומרת לעצמי-אם רק הייתי נתקלת בעוד בן אדם בגילי שלוקח תרופה ועבר מה שעברתי(ואני מתכוונת למישהו שאני מכירה) זה מוזר אבל הייתי חשה מעין הקלה.(חס וחלילה לא בגלל שהוא גם עבר סיוט) אלא הייתי מרגישה פחות לבד ופחות בושה.הייתי מרגישה שהבעיה שלי קוראת לעוד אנשים ולא הייתי חושבת על כל בן אדם שאני מכירה "מעניין אם גם הוא עבר פעם התקף וכו' אני מקווה שהבנתם את מה שניסיתי להגיד. מה דעתכם??

אור היקרה אני בסדר. דווקא מבחינה נפשית היום היה שיפור מסוים אם כי קטן אבל מבחינה פיזית פחות טוב. הפרקים הורגים אותי ואתמול הייתה לנו מסיבה בלימודים והייתי בשמש- מה שאסור לי אז עכשיו אני משלמת את המחיר. מקווה שיהיה יותר טוב. הצורך לכחכך בגרון עדיין קיים ואני עדיין נורא מחפשת שמישהו פה בפורום יגיד לי שהתופעה הזו מוכרת ושהוא יודעת על מה אני מדברת. אני לא יודעת אם זה ביטוי של חרדה, מחשבה אובססיבית אולי זה לא זה ולא זה ואם היה לי קצה כיוון זה היה מקל עלי. בכול אופן, אני נלחמת בצורך המעצבן הזה ומנסה לאפסן אותו אי שם הרחק ממחשבותיי. אני מאוד מיזדהה אם מה שרשמת כי כולנו מחפשים את " המפלגה " שלנו. כולנו תמיד מוצאים מקום ושפה משותפת עם אנשים שעברו את אותם חוויות כמו שלנו וזה טיבעי לחלויטין. אני סיפרתי לחברותיי על הפגישות השבועיות שלי עם הפסיכאטרית ועל לקיחת הכדורים אבל רק למספר מצוצמם של חברות. אני לא חשה בושה בעקבות כך אבל זאת משום שאני יודעת שאותה קבוצת בנות לא תישפוט אותי. ישנם מקומות שם לא אספר לאף אחד.....

יש לי 3 חברות טובות שיודעות על הטיפול וגם אחיותי ואימי. לאבא שלילא סיפרתי כי הוא טיפוס מאוד לחוץ... אני לא חושבת שזה בדיוק כמו מחלה רגילה כי יש בעיה של סטיגמות, אהל מצד שני, אני בוחרת את חברי כך שהם יהיו אנשים שאני יכולה לסמוך עליהם בכל. אני לא חושבת שזו בושה או משהו נוראי בכלל. אבל אולי זה בגלל שאני לומדת פסיכולוגיה וכל הזמן אני בתוך החומר הזה על הפרעות ופתולוגיות

מה שלומכן? אני מקווה שאתן בסדר....שיהיה לכן ולכולם יום מקסים אריאל

היי מתוקה הפסיקו לי את הסרוקסט לפני יומיים , ואני עוברת תופעות גמילה קשות מאד , לצערי המצב שלי ממשיך להיות גרוע , אני כל כך מיואשת ומדוכאת , הסרוקסט עשה לי דברים איומים בגוף , אפילו במחשב לא הצלחתי לכתוב , רעידות בכל הגוף , צמרמורות , חוסר תיאבון , כנראה שהייתי צריכה להפסיק אותו ממזמן וכל כך האמנתי שהוא יעזור לי , כך שעכשיו אני מחכה שהוא יתנקה לי מן הדם , ואחכ נחליט מה לעשות , כרגע אני נחה בבית , אמא שלי פה כל היום , ועוד שבועיים אפגוש את הפסיכיאטר שלי ונחליט מה הלאה . ספרי לי איזה כדור בסוף הוציא אותך מן החרדות ? ומה היו תופעות הלוואי שלו? וחוץ מזה מה שלומך ואיך את מרגישה ? מצטערת שלא הייתי בקשר , פשוט אני חווה גיהנום , ומקווה לצאת ממנו בקרוב. ביי יונית המיואשת

יונית היקרה את לא צריכה להיצטער ושערתי שזו הסיבה להעדרותך. אנא אל תהיי מיואשת ועכשיו תראי שאחרי התקופה הנוראה הזו יכול לבוא רק שיפור. יתכן באמת שסרוקסט לא היה הטיפול המתאים לך ועכשיו הגיע הזמן להשים את היד על הטיפול המוצלח. אני גם התחלתי את תחילת דרכי עם סרוקסט והוא דווקא לא הביא לשום תופעת לוואי אבל בשלב מסוים הוא כבר לא השפיע עלי וחזרתי להיתדרדר וכך הפסיכאטרית שלי החליטה להחליף לי את הכדור לרמרון. לקחתי רמרון במינון מקסימלי כבר שנה ועכשיו אני יורדת במינון ולצערי לאחרונה כידוע הפסקתי את הירידה ונסוגתי מעט אחורה. הרמרון ממש הציל את חיי ואם אני עושה השוואה לתקופה הזו לפניי שנתיים הרי שמדובר בהבדל שמיים וארץ. יוניתי, גם אני בתקופת הסרוקסט חשבתי שזהו, עולמי חרב ושום דבר לא ישתנה אך תראי היום אני צוחקת ומתפקדת על אף כל הקושי. אני מאמינה בך ויודעת שאת תצאי מהברוך. התקופהה הבאה היא תקופה חדשה בשבילך- כזו שתביא עימה שיפור ואופטימיות. אני תמיד פה בשבילך , אריאל

תודה על תשובתך , אך כמובן כשזה קשור אלי יש איזושהי בעייה הפסיכיאטר שלי ממש לא אוהב , בלשון המעטה, שאני מייעצת לו מה כדאי לי לקחת. רופאים בכלל לא אוהבים אנשים שמביאים את כל הDATA האחרון שהתפרסם על כל דבר. גם אני מההתחלה חשבתי להתחיל עם הלוסטרל כי SSRI משום מה נשמעים לי פחות מאיימים מאנטי אפילפטים , אבל הוא התעקש על העובדה שיש לו מאות מטופלות עם הפרעות של בולמיה וBET המטופלות באנטי אפילפטיות בהצלחה רבה והוא נתן לי את הלוסטרל רק ליתר בטחון אם אני אכנס לדכאון עמוק בעקבות הפסקת הציפראמיל. אין לי בעצם ממי להשיג מרשם הוא רק נתן לי חפיסה של 25 כדורים( דוגמית לרופא U Know ) וכדי לקבל מרשם ללוסטרל הוא ירצה שאני אגיע אליו מה שיעלה לי כמובן וזה אם בכלל הוא יסכים שזהו הקו הטיפולי. אין לי מושג אם כל הרופאים כאלו עקשנים או רק כאלו שמתעסקים עם אנשים כמוני. על כל פנים אני עובדת עיצות מה יותר גרוע כלומר מזיק פיזית 1. להקיא בטירוף או 2. להיות תחת השפעת תרופה שאולי תעזור אך לא מאפשרת לי לעמוד על הרגלים בקו ישר. דרך אגב העלת בי געגועים לחיפה ולים שלא ידעתי שהיו לי, כשגרתי שם ( המון שנים) חשבתי שאני ממש לא אוהבת את העיר.

היי שנים רבות אמרתי שהדבר הכי יפה בחיפה הוא הכביש לתל-אביב. אבל כבר מזמן שיניתי את דעתי זו. את צודקת במה שאת כותבת אבל באמת שאין לי פתרון. הכבוד של הרופא הוא דבר חשוב. העצה היחידה שאני יכול לתת לך הוא לנסות ולגלות חרדה מפני הכדורים נגד האפילפסיה. לרופאים קל יותר להזדהות עם חרדה.... או להתחנף. בעצם אולי לא הייתי צריך לכתוב תשובה זו והיא תעבור מהר למטה. באמת שאין לי תשובה טובה בקשר לרופא, תנסי להיות יצירתית.. ביי הידש

האם להפרעה דו-קוטבית יש קשר לבעיות מסוג אפילפסיה או להפרעה חשמלית של המוח? תודה.

אני לא יודע מה זה אפילפסיה לא טרחתי לקרוא את מטופלת בדפאלפט טגרטול או ליתיום ?

לאורלי שלום, אומנם משתמשים באותן תרופות, כלומר תרופות שמתאימות לסכיזופרניה משמשות אותנו גם בפסיכיאטרייה. עם זאת קשר בולט בין ההפרעות ובין הסיבה להן. כלומר לא בגלל שיש לשתי ההפרעות גורם זהה. לפעמים רפואה מבלבלת ואנחנו לא יודעים הכל... הידש

תראי זה לא מקצועי אבל ידוע שבהפרעות בי פולריות קשות שלא מגיבות לטיפול כמו בסכיזו' או דיכאון עמוק שלא מגיב לטיפול התרופתי ניתן ליצור תגובה על ידי יצירת התקף אפילפטי איאטרוגני=יזום ע"י הרופא בעזרת מה שנקרא " טיפול בחשמל" ועל ידי כך לטפל כלומר קרוב לודאי יש קשר עקיף אם לא ישיר שמשמעותו אינה ידועה עד הסוף ( או שידועה ואני לא יודעת) בכל אופן אנטי אפילפטיות יכולות לעבוד במינון נמוך גם לכאבי פנים ממקור עצבי כמו כאבי ראש כרונים שלא מהמשפחה של מגרנות- אבל די בפרטים מיותרים אפשר לסכם שהמוח מאד מורכב.

כל חיי סבלתי מהפרעה פסיכיאטרית לא ברורה וכעת נראה לי שהיה מדובר בהפרעה דו-קוטבית מסוג mixed . כעת לאחר שנים רבות יש שינוי במצב שמתבטא בתקופות של דכדוך ותקופות נפרדות של מניה. האם יתכן שינוי אופי הבעיה לאחר שנים, והאם בהפרעה הזו חל שיפור עם השנים בדרך כלל? תודה מראש.

סוג 1 או סוג 2 ? היפו או מאניה ממש ? האם את מאוזנת תרופתית ?

לאורלי שלום, יתכן שבמשך השנים התופעות נעשות יותר בולטות ולכן גם האבחנה יותר קלה. כך זה גם במחלות גופניות. אולם אני חושב שעדיף שתגשי לפסיכיאטר לאבחנה ותזהרי מעט מאבחנות עצמיות. לכל אחד קיימת נטיה למצוא את עצמו בין האבחנות של הספר והאבחון מעט יותר מסובך... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, לפני כחודש פניתי אלייך בעיניין אחי, ועזרת לי. והנה אני חוזרת אלייך. אחי בן 32 אושפז לראשונה לפני כחדש וחצי לאחר התקף פסיכוטי ראשון. הרופא המטפל אמר שככל הנראה מדובר בסכיזופרניה, אך היות ומדובר בהתקף ראשון הוא נזהר באבחנתו. לפני כשבועיים אחי שוחרר מהמחלקה הסגורה. מאז מצבו הולך ומדרדר , הוא ישן רב היום, מתקשה להפעיל את עצמו, מתעייף במהרה, שמחת החיים שלו הולכת ודועכת. אין לאחי חברים או עבודה. הוא הפסיק את לימודיו לתואר שני עקב קשיים בתפקוד ובריכוז. יש לציין כי בזמן האשפוז הויטאליות של אחי הייתה במיטבה ביחס לשנתיים האחרונות ובפרט כשהיה במסגרת של מעון יום. אחי מטופל ברספרידל 3מ"ג. בעבר התיעצתי איתך על מסגרת יומית עבורו. אתה השבת כי זה נראה לך פתרון הולם. כך נראה למשפחתי ואפילו אחי שהתנגד בעבר לכל טיפול פסכיאטרי (ואף אושפז באישפוז כפוי) אמר שהוא זקוק למסגרת יומית. הרופא המטפל של אחי+ מנהל המחלקה אמרו שאינם יכולים להמליץ על מסגרת אישפוזית היות ואחי יצא מאשפוז. עם זאת הם מסכימים שטיפול פעם בשבוע במרפאות חוץ אינו מספיק. הם המליצו על טיפול פעמיים בשבוע- ברפואה פרטית. בועדה שנערכה לאחי באשפוז יום אמרו כי לא יוכלו לקבל את אחי ללא המלצת הרופא המטפל. להתרשמותי יש שיקולים פוליטיים מערכתיים שמשפעים על ההחלטה ולא שיקולים של טובת אחי. שתי המחלקות באותו בית חולים. מה עלי לעשות? מצבו של אחי כאמור מדרדר, הוא ממשיך לקחת את התרופה, אך נראה לי שללא מסגרת תומכת יומית מצבו מדאיג. תודה

לאחות שלום, באמת שכל הכבוד על דאגתך ורגישותך לאחיך. ראשית אולי אני אסתכן ואנסה לאבחן, ישנה תופעה של תשישות/דיכאון אחרי מצב פסיכוטי. זהו מצב של התרוקנות האנרגיות אחרי הסערה שהייתה לפני ובזמן האשפוז. אחרי פרק זמן מסויים האנרגיות חוזרות. post psychotic depression. גם אני איני מבין את הסיבוך והשטויות שמנהל מחלקה אינו יכול להפנות מטופל לאשפוז יום... אני חושב שזה קצת מגוחך.... תנסי לברר שוב כיוון שהדברים נראים מוזרים. אם לא תקבלי תשובה מספקת אולי תפני למנהל בית החולים או מי שממונה עליהם.... בכל אופן אם יש משהו שאני יכול לעזור באופן יותר ספציפי את יכולה לשלוח לי דוא"ל. תמשיכי לדאוג ולעזור לאחיך, זה מאוד חשוב לו ביי הידש

ד"ר הידש שלום, תודה לך שאתה מחזק את ידי- זה חשוב לי בימים טרופים אלו. אנסה להיות יותר ספציפית: מנהל המחלקה הסביר לי שברגע שהוא ממליץ על אישפוז יום כאילו הוא אמר שאחי לא טופל טוב במחלקתו, היות ומאשפוז משוחררים לקהילה ולא לאשפוז יום ומבחינתו דין אישפוז יום כדין אישפוז רגיל. כמוכן אמר שרמת האנשים באשפוז יום נמוכה ואחי ברמה גבוה. כן הוסיף שלאשפוז יום מגיעים מהקהילה לאחר הדרדרות... ביום רביעי הקרוב יש ועדת קבלה נוספת לאשפוז יום, בהשתתפות הרופא המטפל. האם יש לך בשבילי כמה משפטי מחץ שיעזרו לי לשכנע אותם? שוב תודה לילה טוב

שתי שאלות.... לד"ר הידש ובכלל לכל מי שיש לו קצת יותר ניסיון ממני... התחלתי לקחת פלוטין לפני 10 ימים(למי שזוכר את ההודעה שלי מלפני שבועיים) ויש לי 2 שאלות- מותר לשתות אלכוהול ? כי במקרה השבוע הייתי באירוע ויצא לי לשתות והרגשתי כל כך מוזר אח"כ (הריצפה זזה ובבוקר לא יכלתי לקום מהמיטה מרוב כבדות , דבר שאני לא רגילה אליו) אז האם יש באמת איסור לשתות עם התרופה גם אם זה פעם ב...? קראתי שתרופות מהסוג הזה (פרוזאק) גורמות לירידה במשקל? האם יש מחקרים המוכיחים את זה? כי מאז שהתחלתי לקחת את התרופה התיאבון שלי פחת בצורה מורגשת , אולי זה סתם מיקרי אבל צרציתי לשאול בכל מקרה. ( קיבלתי את הכדור בגלל הפרעות אכילה ודיכאון ) ואם אני כבר פה בעצם עוד שאלה, יכול להיות שלתרופה יש השפעה על רגישות העיניים לאור? ובמיוחד לשמש? תודה, וערב טוב.

לא בטוחה לגבי אלכוהול אבל יש אפקט של הרחבת האישון מה שיכול לגרום לבעייה בשמש וכן זה אמור להוריד תאבון כולי קנאה

היי היצירתיות עם השמות מקסימה, עוד מעט גם אני אבחר לי כינוי, יש הצעות? ולשאלה, אכן פרוזק=פלוטין וגם לוסטרל בתחילת השימוש עלולים לגרום למועקה ברום הבטן, מעט תחושה של בחילה וכך לירידה בתיאבון ובמשקל. התופעה נבדקה וידועה. הבעיה היא שאחרי מספר קילוגרמים התופעה נפסקת ואז הירידה במשקל נעצרת.... אסור לשתות עם פלוטין אלכוהול, ובקשר לראיה תשובתה של MISS PIGI מדוייקת. קיימת הסתגלות של הגוף לתרופה ואז התופעות חולפות. שיהיו הרבה ימים של שמש ואור דר' גיורא הידש

האם שימוש בתרופות סטרואידיות יכול להיות טריגר להתפרצות דיכאון?

יכול לגרום בהחלט לשינויים במצב הרוח

היי בהחלט עלול להיות לסטרואידים השפעה על מצבי הרוח ושינויים נפשיים נוספים. ביי דר' גיורא הידש

הי סטרואידים בהחלט יכולים לגרום לשינויים במצב הרוח ויש כאלה שהסטרואידים גורמים להם ממש למניה ויש כאלה שלדיכאון . לא בהכרח זה גורם למשהו ויכול להיות שמצב הרוח נשאר אותו הדבר. אם חל שינוי משמעותי במצב הרוח אחרי לקיחת סטרואידים יש לשקול את הנושא מחדש. אם תרצה ספר לי מדוע אתה נוטל סטרואידים ואני שואלת כי הנושא הזה רגיש אצלי.... אריאל

שלום דר' הידש. לפני זמן מה, התייעצתי כאן איתך לגבי תחילת הטיפול שלי, paxet (כדור אחד ליום), וב rivotril - עפ"י הצורך. (ברגעי חרדה, ובד"כ לפני השינה). כבר עברו למעלה מחודשיים מתחילת הטיפול, שהיה באופן הדרגתי עד למינון הנוכחי. מבחינת חרדה, התקפי החרדה פחתו. אבל אז התעוררה בעיה חדשה. יש לי חשש שאני בתחילתו של דיכאון. לא גדול, לא כזה שגורם להפסקת התפקוד, אבל שאר הסממנים קיימים. חוסר כוחות, חוסר שמחה, וכו'. ידוע לי שסרוקסט, אותו קיבלתי לטיפול בחרדות, הוא גם אנטי דכאוני. האם יכול להיות שמתוך הטיפול עצמו, מתפתח דיכאון? האם זה מצביע על כך שהסרוקסט אינו מתאים לי? אשמח לתשובה. הפגישה עם הפסיכיאטר שלי, נקבעה רק לעוד כחודש, עקב עומס. ואני בחששות. שוב תודה מראש, אנונימוס.

לאנונימוס שלום, אכן כנראה לצערי הפקסט אינו עושה את העבודה אצלך או עושה אותה באופן חלקי. הפקסט אינו גורם לדיכאון. לדעתי אין טעם בהעלאת המינון אלא כדאי להחליף את הכדור, ישנם רופאים המעדיפים להעלות את המינון. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לכולם אני בן 29 ובימים אלה לאחר 3 שבועות של ירידה הדרגתית במינון הפסקתי לקחת את הכדור. הייתי עד היום על 75 ביום 75 בלילה למשך שנתיים כמעט. בכל מקרה הורדתי את הכדור ואני מרגיש לא הכי טוב בעולם נכנסתי לרשת וקראתי מידע מזעזע על אנשים שהפסיקו את התרופה. אני מתאר לעצמי שחצי מהתגובות הן מזויפות ובאות מחברות תרופות מתחרות, אבל חלקן נראות לי אמינות כי הן מתארות בדיוק מה שאני מרגיש. חשבתי על זה בהגיון שסך הכול תרופה היא סם פסיכיאטרי וסביר להניח שהמח שלי מרגיש חוסר בסם הזה. אני בסך הכול בלי הכדור מיום שלישי שעבר לאחר ירידה הדרגתית. רציתי לדעת איזה תופעות לוואי מצפות לי,כרגע אני מרגיש סחרחורת , שלשול ומיני התקפי חרדה. רצתי לדעת בכל זאת מה ידוע לרופאים והאם יש מישהו כאן שהפסיק לקחת את הכדור. כמו כן גם רציתי לדעת מה קורה אם הכדורים פוגעים בפעילות הכבד מה עושים כאשר מגלים זאת? ואני לא מדבר רק על כדורים פסיכיאטרים

מה קורה איזה תופעת גמילה צפויות לי? האם אלה שחווינו בלקיחת התרופה?

הפסקתם כי הגעתם למצב So Called החלמה או שהגעתם למסקנה שזה פשוט לא זה ולא עוזר? מאד חשוב לי לדעת תודה

אז ככה, זה פשוט מדהים איך פתאום כולם באותו נושא, אני נטלתי כ2.5 שנים אפקסור, 75 בבוקר ו 75 בלילה, וזה דיי עזר לי בבעיה של מעי רגיז שאני סובל המון שנים, אבל כרגע אני מנסה תרופה צמחונית טבעית והפסקתי את האפקסור לחלוטין, ביום בהיר אחד , זהו, וזה היה לפני שבוע בערך, שמתי לב שאני קצת מדוכא יותר מהרגיל, וחושב יותר על מוות, כאבי הבטן חוזרים לעיתים , אך לא היה משהו דרסטי כמו שחששתי, השאלה אם התופעות אצלי כגון חוסר רצון ללכת לעבודה, ודיכאון, ומן לא יודע, מועקה, זה כתוצאה מאי נטילת הכדורים או משהו שאמור לעבור בגלל הפסקת הנטילה באופן חד מידי??? ובזמן האחרון הכדורים פשוט לא השפיע עלי יותר כמו קודם, אולי זה מקל? אשמח לקבל את חוות דעתכם ובמיוחד של הרופא בפורום. מחפש תשובה.

אסור להפסיק תרופה פסיכאטירת בבת אחת! אתה עלול להיתקל בתופעות פסיכוטיות או אפילו הגעה למצב של דכאון. תרופה פסיכאטרית חייבת ירידה מדורגת של חודש בערך. מחפש תשובה כתב/ה: > > אז ככה, זה פשוט מדהים איך פתאום כולם באותו נושא, > אני נטלתי כ2.5 שנים אפקסור, 75 בבוקר ו 75 בלילה, וזה דיי עזר > לי בבעיה של מעי רגיז שאני סובל המון שנים, > אבל כרגע אני מנסה תרופה צמחונית טבעית והפסקתי את האפקסור > לחלוטין, ביום בהיר אחד , זהו, וזה היה לפני שבוע בערך, > שמתי לב שאני קצת מדוכא יותר מהרגיל, וחושב יותר על מוות, כאבי > הבטן חוזרים לעיתים , אך לא היה משהו דרסטי כמו שחששתי, > השאלה אם התופעות אצלי כגון חוסר רצון ללכת לעבודה, ודיכאון, ומן > לא יודע, מועקה, זה כתוצאה מאי נטילת הכדורים או משהו שאמור לעבור > בגלל הפסקת הנטילה באופן חד מידי??? > ובזמן האחרון הכדורים פשוט לא השפיע עלי יותר כמו קודם, אולי זה > מקל? > > אשמח לקבל את חוות דעתכם ובמיוחד של הרופא בפורום. > > מחפש תשובה.

שלום גיורא הידש אני אישה בת 30, רווקה. אני מטופלת כבר חמש שנים אצל פסיכולוגית. לאחרונה דנו באפשרות להשתמש בכדורים על מנת להקל על החרדה או מחשבות טורדניות שבאות הבאובססיה ומשבשות את מהלך חיי. אני חייבת לציים שעם הטיפול הפסיכולוגי פחתו משמעותית החרדות, ואני מצליחה לחזור די מהר יחסית לשגרת החיים. אבל אתמול נבחנה שאלה חדשה עם הפסיכולוגית שלי? האם אני צריכה להמשיך ולהאבק במחשבות כל חיי או להעזר במשהו שיקל עלי. התשובה היא מצד אחד שאני נהנית מהעובדה שיש לי "במידה מסויימת ולא באופן גורף שליטה על הכאב והחרדה, אני היום יותר מודעת ולכן "קל" לי אם אפשר לומר לפלס את הדרך בין הטיפות כשהגל הזה בא, אבל אני שואלת את דעתך האם כדאי בכלל או שכדאי להמשיך עם הטיפול. הפסיכולוגית שלי אומרת שכדאי להפנות אנרגיות למקומות חדשים, אני מסכימה איתה. הייתי רוצה לדעת מה זה לחיות בלי הפחד שהחרדה/האובססיות שיש לי לנבא שחורות לעצמי תבוא. אז, אולי עניתי לעצמי, ואולי אקבל עוד איזו דעה ממך. השאלה היותר חשובה עבורי היא - כיום "הגלים" האלה באים אחת לשבועיים שלושה ונמשכים שלושה ימים, במשך שלושת הימים ישנן רק 4 שעות של שיא שבהם אני מרגישה "מנותקת " מהסביבה ועסוקה ב"לטחון" ת הבהלה ולהרגיע את עצמי. השאלה שלי היא האם יש אפשרות להשתמש בכדורים לא על בסיס קבוע אלא רק במידת הצורך? האם זה אפקטיבי, מה מטרת הכדורים? האם אדם שנעזר בכדורים לוקח אותם לכל החיים או לתקופה מסויימת? איך נעשית האבחנה של כמה לקחת, האם הכדור למחשבות טורדניות או אובססיביות היא כמו כדורי חרדה? אנ מאוד מתנצלת על כל השאלות ועל המכתב הארוך. אשמח לתשובה , ואם אפשר אשמח אם תפנה אותי לחומר כתוב בנוגע למחשבות טורדניות / או חרדה כו'.

לאור שלום, לרוב שאלותיך אין תשובה חד משמעית וברורה והדבר תלוי גם בהשקפה ובפילוסופיה של כל אדם. שאלתך הפשוטה יותר עבורי היא הכדורים על בסיס קבוע או מזדמן. באופן עקרוני ישנן שתי קבוצות של תרופות - נוגדי חרדה ונוגדי דיכאון. בנוגדי דיכאון משתמשים גם נגד חרדה ואבססיות, התרופות הפופולריות והידועות ביותר הן פרוזק, סרוקסט, ציפרמיל, אפקסור אבל יש רבות. התרופות הללו אינן ממכרות וצריך ליטול אותן באופן קבוע. משך הטיפול הוא כשנה ולא לכל החיים. התרופות נוגדות החרדה, כמו וואליום, וואבן, לוריוון וקלונקס, וישנן עוד רבות, נוטלים באופן מזדמן ואיני ממליץ על שימוש קבוע כי אחרי כחודש שימוש הן עלולות לגרום להתמכרות. אבל הן בהחלט מתאימות לשימוש מזדמן כפי שתיארת. אני חושב שלא יגרם שום נזק אם תנסי לוריוון או וואבן בזמנים הקשים שלך, ובמקום שאלה תיאורטית תוכלי לדעת ולכתוב כיצד הם מתאימים לך. בקשר לטיפול הקבוע תמצאי חומר רב גם בפורום. אם יהיו לך שאלות נוספות אשמח לעזור. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום דוקטור האים תרופת קסנאקס XR החדשה יכולה להלקח רק בשעת הצורך ולא כטיפול קבוע ומתמשך ? האים יש לה השפעה לסובלים מאסטמה גבולית ? האים התרופה גורמת לתלות ? תודה שילה

1. כל תרופה מסוג XR חייבת להילקח בשלמות כלומר אסור לפצל את הכדור לחצאים או רבעים. 2. הקסנקס גורם גם לתלות וגם לסבילות ובעצם להתמכרות אם לוקחים באופן קבוע. אפשר לקחת בשעת הצורך כמובן רק אם הרופא שלך ממליץ ומסכים. 3. אפשר לקחת גם אם יש לך אסטמה.

לשילה שלום, ישנן יתרונות לקסנקס XR על הקסנקס הרגיל שמשך פעולתו קצר יותר. היתרונות חשובים במיוחד בנטילה קבועה ומסודרת. בכלל, לקסנקס יש פעילות נוגדת דיכאון בנוסף להשפעתו נוגדת חרדה לכן מומלץ ליטול אותו באופן קבוע. כמובן שאז מתעוררת בעית ההתמכרות שהיא קלה יותר מאשר בקסנקס הרגיל. מסיבות אלו אני לא כל כך ממליץ להשתמש בקסנקס. מצד שני קיים ניסיון רב ביותר של אנשים הנוטלים את התרופה באופן קבוע וגם מזדמן והשפעתו טובה להם. ועם עובדות קשה להתווכח... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני מבקש לדעת מה זה B.F.D ואם אפשר גם לינקים לאתרים אינפורמטיביים למחלה זו. תודה לאקי

אולי כוונתך ל BPD או לBDD אנא בדוק שוב ואולי אענה בהתאם.

לדר. הידש שלום, האם סרוקסט נועדה גם לעזור במצב בו האדם נמצא באבל, בתחושת אובדן נוראה? (ידוע לי שהתרופה נוגדת דיכאון, האם גם יעילה למצב שתיארתי? ) האדם עליו אני מדברת הוא כבן 50, כשנה לאחר אסון נורא שפקד אותו. על תשובתך אודה, דורית.

לדורית שלום, שאלתך חשובה ביותר ואכן יש דימיון בין אבל ודיכאון. אבל אבל הוא תהליך טבעי שאנחנו כרופאים מעדיפים להתערב בו כמה שפחות. כאשר האבל אינו רגיל והוא חמור מהרגיל יש מקום להתערבות רפואית. חמור יותר אני מתכוון שהתגובה של האדם קשה ביותר והתפקוד נפגע מאוד, או שהאבל ממושך ביותר בזמן, מינימום מעל שנה כדי שנוכל לחשוב על התערבות רפואית. כיוון שיש הרבה מהמשותף בין דיכאון ואבל, לא ניתן לקבוע בדיוק מתי האבל הופך לדיכאון. בכל מקרה הטיפול בסרוקסט עשוי לעזור. שלא נדע מצער דר' גיורא הידש

שלום, בגלל הדיכאון עליתי כמעט 20 קילו, וגם ממש הזנחתי את עצמי בכל מה שקשור לחיצוניות ולהרגשה הטובה כמו בגדים, נעליים, שיער, עור, איפור ופעילות גופנית (שפעם הייתי עושה המון). לפני חודש וחציהתחלתי ללכת לחדר כושר כמעט כל יום, אני ממש נזהרת עם מה שאני אוכלת אבל שום דבר לא יורד!! זה משגע אותי. מישהו יודע אם הציפראמיל עוצר את הירידה במשקל?? זה לא ייתכן, אני כל יום כשעתיים בחדר כושר, ובכמויות שאני מזיעה, כבר הייתי צריכה להמיס את עצמי דרך הנקבוביות :-)

לי ציפראמיל לא גרם לעצירת המשקל אבל מה שכן הוא גורם להזעת יתר ובטונות( לפחות אצלי) ולכן ייתכן ונדמה לך שאת ממש משקיעה בחדר הכושר בגלל כמות הזיעה אך אלו רק מים.

אני גם ככה מזיעה מלא, ככה שאני לא מבחינה בהבדל גדול. מה שאני עושה בחדר כושר זו עבודה קשה מאוד, והמדריכים שלי תמיד אומרים כמה שאני בכושר טוב עכשו. אני עובדתעל המכשירים עם משקלים גבוהים משל כל הבנות ועושה "סקי" כשעה במהירות 16 קמ"ש- שזה מהר . אני בפירוש לא מזיעה סתם, בגלל זה זה מתסכל נורא.

היי מתוקה, איך את מרגישה? אני מקווה שאת מרגישה הרבה יותר טוב וגם אם לא-זה יבוא בקרוב.(ואני בטוחה!!). רציתי להגיד לך שאני מרגישה מצויין אבל אני כלכך נהנת לקרוא את התגובות שלך ואני כלכך רוצה שתרגישי טוב אז אני נכנסת לפורום בתקווה שאשמע דברים טובים. כמובן לא שכחתי את יונית,שגב,שרונה ושאר האנשים הנפלאים שיש כאן. אני תמיד אשמח לשתף אותכם ולעדכן בקשר למצבי.אני כאן בשבילכם (ובשבילי). חיבוק לכולם, אור.

הי מתוקה אני שורדת ואני בכוונה משתמשת במילה שורדת כי הימים יכולים להיתו הרבה יותר טובים. האמת שהמצב רוח שלי משתנה ללא הפסק מחשיבה חיובית לפחד ופסיביות וחוזר חלילה. בעבודה ובלימודים , כשראשי עסוק אני פחות מתוחה ומי שיראה אותי כלל לא ידע כי עובר עלי משהו ואילו כשאני בבית אז סימפטומי החרדה באים לידי ביטוי .הרגשת הצורך התמיד הזה לכחכך בגרוני מוציאה אותי משלוות נפשי וגוררת אותי חזרה לדיכאון. אני מניחה שזה עוד ביטוי של חרדה אבל אני אף פעם לא שמעתי עליו וזה מאוד יקל עלי לשמוע שזה סימפטום מוכר כך שבבקשה אם מישהו חש זאת פעם אנא שתפו אותי ותרגיעו אותי. אני חושבת שללא הביטוי הזה הייתי ממש בסדר. כל המצב גורם לי לחשוב עוד פעם על מחשבות מאוד לא חיוביות אם הבנת את כוונתי למרות שאלו חולפות באותה המהירות שהגיעו. אני ממשיכה לתפקד כרגיל ומנסה להתעלם מהעניין אך לא תמיד בהצלחה ואלו אותם רגעים שאינני מצליחה ששוברים אותי. בנוסף, כבר כמה ימים אני מרגישה את כל איזור הפה והלסת שלי תפוסים וזה ממש כואב, להוסיף לזה את כאביי הפרקים שלי והחולשה הנוראית- things can be better. אני תמיד אשמח לשמוע עידכונים על מצבך, אני תמיד נהנת לקרוא את הודעותייך. סילחי לי עם דיכאתי אותך ....מקווה ליותר טוב אריאל

היי, לא מזמן חזרתי מהפסיכיאטרית ולקחתי מרשם לסרוקסאט. היא חשבה שכדאי להתחיל לרדת במינון ואני לא הסכמתי משתי סיבות: האחת-כי אני הבנתי שכדאי לקחת לפחות שנה ואחר כך לראות מה קורה והשנייה היא-פשוט עדיין קיימת חרדה,עדיין לפעמים אני מרגישה חוסר יציבות. אני מעדיפה לגמור עם זה אחת ולתמיד . אני מקווה שיגיע הרגע ואוכל פשוט למחוק את השנה הזו לגמרי,ולזכור רק את הדבר הטוב שיצא לי מזה-והדבר הזה הוא אתם. אתם רגישים,רגשניים וחמים.אני מרגישה מאוד קרובה למרות שאינני מכירה אתכן. אריאל-אני מציעה לא להתייחס יותר מידי לכחכוך הזה שמכניס אותך סתם לחרדה.תקבלי את זה כמו שזה ואל תייחסי את זה לשום דבר-כי באמת זה שום דבר.הבעייה איתנו היא שכל דבר שקורה לנו אנחנו מתחילות לחקור יותר מידי ומשייכות את זה למצבנו הנפשי וכך חוזר חלילה. פשוט כשאת מרגישה צורך לעשות זאת,תני לזה לקרות ואל תשאלי יותר מידי שאלות-הכל בסדר וזה נורמאלי. סיפרתי לפסיכיאטרית שאני משתתפת בפורום הזה והיא שאלה מה מושך אותי לפה- התשובה הייתה חד משמעית-אני נהנית לעזור לאחרים,ואחרים עוזרים לי. אתם מקסימים. שגב

אבקש כל מידע בנוגע לכדור הנ"ל ....איזה תופעות לוואי יש לו???? האם הוא גורם להשמנה וכו'....???? האם יש למישהו כתובת של אתר בו יש הסבר על הכדור והשימוש בו??? אודה תשובה

לאייל שלום, בכל אינדקס תרופות תוכל למצוא חומר. כך בדוקטורס או בוואלה. אם יהיו לך שאלות יותר ספציפיות אשמח לעזור דר' גיורא הידש

אני עם מזלי הטוב חווה את כל תופעות הלוואי הצפויות והלא בין היתר אפשר להגיד שלקחתי גם ציפראמיל , דא' מכל מה שלקחתי היו לו ת.ל הכי מועטות אך עדיין היו אם יש שאלות ואני בNET כהרגלי אז אשמח לספק מיידע לא מסווג זה.

שלום , איך מרגיעים נער הסובל מ- OCD עם תסמינים פסיכוטיים כאשר אחד מהנערים בכיתתו מציק לו ? זה נורא מטריד אותו ומשפיע על התנהגותו בבית אח"כ ... לאחרונה הוא חוזר אלף פעם על שאלות שהוא שואל ומצפה שיענו לו בהתאם לדוגמא : אל תפריעו לי , בסדר ? ואתה צריך לחזור על המילה בסדר כמה וכמה פעמים . וזה למען האמת מאוד מתיש . ואם אתה לא עונה לו כל פעם שהוא שואל אז הוא מתחיל מההתחלה לשאול ז"א הוא קובע לך כמה פעמים לענות לו - וזה נורא נורא מתיש - מה עושים ? אני יודעת שזה חלק מההפרעה אך אני רוצה להאמין שיכול להיות פתרון לכך ... אנא עזור לנו ... תודה רבה , קרני .

לקרני שלום, אתה צודק שמדובר בחלק מההפרעה וזה די מתיש להתמודד עם החזרות הרבות. לפעמים עוזר לגעת בשורש הבעיה. כלומר, החזרות נובעות מחרדה, מאי ביטחון או מעלבון שהנער ספג. אז תנסה לחבק, להרגיע, לאמר שיהיה בסדר, או שטיפלת בבעיה שגרמה לאי בטחון. תנסה להגיע לשורש הדברים ולא רק אחר הביטוי ההתנהגותי. תשמור על קשר, דר' גיורא הידש

יש לי אח בן 18 שנה. הוא בן יחיד בן 4 בנות - כל מה שהילד הזה מבקש הוא מקבל הכל הכל הכל: חשוב לציין שעד היום אמא מגוננת עליו מכל הבחינות האפשריות - היום בדיעבד היא מתחרטת על השגיאה חשוב לי מאוד לציין שהבחור לא עובד לא לומד ונכון להיום גם לא משרת בצבא מסיבות כאלה ואחרות היות והוא קיבל הכל מגיל אפס ללא שום התאמצות מצידו והכל בא לו כל כך בקלות והוא לא יודע לקבל תשובה של לא , היום זה ממש בעיה אמי כבר די מותשת מהילד ולא יודעת יותר מה לעשות הבחור הפך את היום ללילה ובלילות הוא מבלה ויוצא עד השעות הקטנות וכך הלאה לאני ולדעתי אי אפשר להמשיך בצורה כזאת - רציתי להוסיף ולומר שהוא מאוד סגור ואף פעם לא נותן לתקשר איתו ואם רק מנסים לדבר איתו על שישינה את ההתנהגות שלו והגיע הזמן שיקח את עצמו בידים הוא מתנפל , מתעצבן ולא מוכן להקשיב ואם הוא רב עם אמא או אבא זה מגיע גם למריבות של עד אור הבוק ר ואפילו בריחה מהבית ....זה ממש על קצה המזלג כיוון שקשה באי מייל לפרט מהלך חיים של 18 שנה אבל בכל זאת אם אפשר להתייחס אני מאוד אודה השאלה שלי היא כזאת: מאחר ואדם כל הזמן עצבני ולא רגוע זה קצת מעלה אסוציאציות אולי יש מצב שהבחור מנסה להשתמש ב"סיגריות" או שקיים אופי שכזה עצבני ולא רגוע 1. קודם כל מהם הסימפטומים לדעת אשכן הוא משתמש ולבדוק ללא ידיעתו? 2. כיצד ניתן לפתור את הבעיה ? 3. גם אם זה מצריך פגישה של ההורים עם פסיכולוג שיתן להם את הכלים לדעת להתמודד איתו אני מאוד אודה אשמח מאוד לקבל התייחסות בהקדם מאחר והמשפחה על סף שבירה תודה.

קודם כל רציתי להגיד לך שלאחיך יש מזל שיש לו אחות כזו אכפתית ומתחשבת אז כל הכבוד. הבעייה, כפי שציינת, היא באמת שורשית משום שהתבנית הזו של פינוק ואי אמירת לא נבנתה מגיל קטן ולכן אחיך באמת חש שאין הצדקה כשאתם מעירים לו או טוענים שהוא לא בסדר הרי אף פעם הוא לא נאלץ להתמודד עם דבר כזה. אחיך נמצא בגיל ההתבגרות שהוא גיל שבו כל הרגשות מתעצמים והמציאות נתפסת בצורה מאוד קיצונית בין שחור ללבן. יתכן וההתנהגות שלו נובעת מבעיה מסוימת של בדידות או קושי היסתגלות לאי עשיית צבא לדוגמה , ובמילים אחרות אחיך נאלץ להיתמודד עם קושי שזה דבר חדש לו וזה מה שיוצר את התוקפנות והכעס. העובדה שאחיך קיבל הכל ללא כל מאמץ וקושי ולעולם לא נאלץ להתמודד עם משהו רציני בכדי להשיג את מטרותיו מקשה עליו כיום להתמודד עם הקשיים ואם נוסיף לזה את גיל ההתבגרות וכל השינויים הנלווים אליו הרי שתיכן וזו הבעיה. אני לא חווה דעה מקצועית אלה רק רעיון ואני חושבת שמה שהצעת- פנייה של המתבגר עם ההורים לטיפול יכולה להיות עצה טובה מאוד. גם אם הוא התחנך על פינוק כל הזמן, גם היום אם הכלים הנכונים אפשר לשנות את דפוס ההתנהגות הזה. מקווה שעזרתי ובהצלחה , אריאל

שלום רב לאחר טראומה מלפני שש שנים סבלתי מדיכאון שהצלחתי לצאת ממנו פחות או יותר לפני חודש בערך חזרתי לנקודת ההתחלה כמעט במשך התקופה שקדמה לדיכאון הקודם ניסתי כמה וכמה סוגי תרופות נגד דיכאון וללא הצלחה בזמן האחרון ניסתי שוב תרופא בשם ריסטל שגרמה להגברת הדיכאון מונחת היום לפני תרופא בשם רמרון היתכן שגופי לא מקבל את התרופא בגלל רגישות לאפתלגין או משום מחלת הנשיקה והאים אפשר לשלב יחד אים הרמרון לוריון בתודה מראש נב האים ידועה לך על אנשים שיצאו מזה עלידי התרופא הנכונה ואם יש תרופא להגברת התיאבון תודה מראש

הי יואב לצערנו ברופאה בכלל ובינהם הפסיכאטריה אין תשובות קסם ולעיתים תרופה שעובדת נפלא על מישהו אחד יכולה להזיק לאחר. אני יכולה מנסיוני להגיד לך שהרמרון היא תרופה מעולה. למרות שאני נמצאת כרגע במשברון קטן אם אני משווה את מצבי למה שהיה לפני כשנה הרי שהתרופה הזו ממש השיבה אותי לחיים. איזה מינון אתה נאלץ לקחת? אני רוצה שתזכור שאסור להרים ידיים ואם משהו אחד לא עוזר תמיד יש משהו אחר...

ליואב שלום, בהחלט אפשר לשלב לוריוון עם רמרון, ואין קשר בין ה"רגישות לתרופות" ובין הרגישות לאופטלגין או מחלת הנשיקה כפי ששאלת. אני חושב שלא כתבת או החמצת נקודה חשובה ביותר, מה עם שיחות-פסיכותרפיה? בין השורות עולה במכתבך שעדיין ישנן מחשבות על הטראומה, שיחות הן מרכיב חשוב ביותר בטיפול. שיהיה רק טוב ותשמור על קשר דר' גיורא הידש

השבוע סיימתי את הטיפול בסרוקסט לאחר כחצי שנה, התחלתי ליטול את הכדורים בהדרגתיות וסיימתי בפתאומיות, לאחר שלקחתי שני כדורים ביום. לאחר יומיים התחלתי לסבול מסחרחורות, בחילות ונימול בידיים. ברצוני לשאול האם יש קשר בין הפסקת התרופה לבין תופעות אלו? אודה אם תענו בהקדם.

מנסיון !!!!!!! יש קשר...לא מפסיקים סרוקסט מיד......אלה בהדרגה... על אחת כמה וכמה במינון הגבוה בו השתמשת....תחזור למינון של כדור ליום למשך חודש ...ואחרי זה כדור יום כן ויום לא עד שיעלמו תופעות הלוואי....על תקשיב לכל אלה הטוענים שהכדור אינו ממכר ....הוא ממכר ...תרתי משמע !!!!! ומכאן תופעות הלוואי שלו...אני השתמשתי בסרוקסט במשך שנתיים וכך ניגמלתי בהצלחה

למאי שלום, שני דברים, ראשית פעמים רבות טיפול של חצי שנה הוא מעט קצר מדי, האם התייעצת עם רופא? כדאי להתייעץ. התופעות שתיארת הן בהחלט נגרמו מהפסקת הטיפול המהירה וניתן להפסיק באופן מעט יותר הדרגתי. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב, בבדיקות דם התגלה כי יש לי רמות גבוהות מאד, בערך פי 6 מהנורמלי, של אנטי-TPO. קראתי כי בנשים הסובלות מדכאון לאחר לידה התגלו רמות גבוהות של אנזים זה. אני מתכננת ומקווה להכנס להריון בקרוב, אך אני חוששת מאד שאסבול מדכאון לאחר לידה לאור מידע זה! האם יש מה לעשות?

לנעמי שלום, ישנם היום כל כך הרבה קיצורים שלאמר את האמת איני יודע מה זה TPO, תכתבי את השם המלא ואז אני אבדוק את הנושא. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב, אנטי-TPO זה קיצור ל- anti thyroid peroxidase. רק להזכיר, שאלתי היתה שנמצאו רמות גבוהות מאד, כמעט פי 6, של אנטי TPO בגופי וכיוון שקראתי מאמר על כך שבנשים הסובלות מדכאון אחרי לידה נתגלו גם כן רמות גבוהות שלאנזים זה, ברצוני לדעת האם אני בקבוצת סיכון תודה רבה!

האם הכדור טוב גם לעצבים?. כלומר הוא עוזר במצב שהגוף עצבני כל הזמן ובמצב של מתח נפשי? שכחתי לשאול אותך ואני מאמינה שיש לך את הידע ו האם צריך לשתות את ה כדור כל החיים או שיש מצב להפסיק אותו באיזה שהוא שלב שמרגישים יותר טוב?

היי יערית, כדאי לך להיות במעקב של פסיכיאטר עם לקיחת הכדור. הוא יכול לאבחן את מצבך וגם להתאים לך כדור[ באופן אישי, הרי כל אחד מגיב אחרת.... את צריכה להתחיל בטיפול ולדווח לו על הרגשתך ושוב אין לך סיבה לדאגה מאחר ואם תרגישי בשינויים כלשהם הרי שהם הפיכים ולא מזיקים. יש אנשים שנמצאים באי שקט מתמיד והתרופה מגבירה להם את התחושה הזו אך לרוב מרגישים רגועים ושלווים והמתח הנפשי נעלם כמעט לגמרי. אם לא תקחי - הרי לא תדעי, נכון???? ושוב, יש כאלה שנוטלים את הכדור למשך חצי שנה, שנה ומצבם משתפר ואין להם צורך בכדור יותר, אבל יש אנשים שלוקחים אותו מספר שנים. חשוב שהתהליך יהיה תוך כדי יעוץ עם פסיכיאטר, כך תרגישי בטוחה שאכן את בדרך הנכונה לריפוי מושלם.... התחלת לקחת את התרופה? איך את מרגישה??? מחזיקה לך אצבעות!!!!

כן התחלתי לשתות חצי כדור קצת הרגשתי סחרחורת אבל בטח פסיכולוגי ואני ממשיכה לשתות גם היום חצי כדור במשך 4 ימים ואחר כך 1 כדור ואני במעקב של הרופאה שנתנה לי את הכדור היא רופאה מקסימה רגישה עדינה ו מיתחשבת היא גם עברה הישתלמות בקרדיולוגיה ופיכולוגיה מלבד זאת היא רופאה כלילית פנימית ומישפחתית ושוב תודה לך שאת איתי ואני גם מקווה שיהיה בסדר תישמרי על קשר זה מאוד מעודד אותי תודה לך בהערצה יערית

לפני כחצי שנה פניתי לפסיכיאטר בגלל בעייה שסבלתי ממנה - לא פסיכוזה אני לא רוצה לפרט כאן אבל דיכאון חרדות וכאלו. מאז אני שטה על גל של תרופות ומפתחת כל מני תופעות לואי שחלקן כבר גובל בפסיכוזה. כרגע אני יכולה לומר שמצבי יותר גרוע ממה שהתחלתי אני כבר לא יודעת האם להמשיך לקחת את התרופות ? בעבר ביקשתי ממנו לעיין בתיק שלי , ( יש לי ידע רפואי והייתי מאד סקרנית) , הוא סירב בכל תוקף ואני לא לחצתי. האם חוקית מותר לו לסרב? אני יודעת שאתה לא נוהג להמליץ על גבי הפורום אבל האם קיים איזשהו מקום שאני יכולה לסמוך עליו על מנת לקבל חוות דעת שניה? אני ממש לא יודעת למי לפנות או מה לעשות אם תוכל לעזור לי אני , אני מוכנה גם לפרסם כאן את הדאר האלקטרוני שלי. תענה לי בבקשה אני ממש נואשת.

ואולי הוא סתם רופא זבל??? רובם כאלה מחפפים!! תעשי מה טוב בשבילך בלי הרבה חשבון!

היי לא ציינת האם מדובר ברופא פרטי או לא כי אם כן, מה הבעייה פשוט לכי לאחר

חוות דעת נוספת תמיד אפשר לקבל ולידרוש הרי זו זכותך. אינני יודעת על איזה בסיס את נפגשת עם הפסיכאטר ( אם זה רק לשם מתן מרשמים או טיפול המשלב גם פסיכוטרפיה) אבל מה שזה לא יהיה את צריכה להרגיש בנוח עם המטפל אחרת אין טעם בטיפול. את יכולה להסביר לפסיכאטר את חששותייך ומדוע את מעוניינת להיסתכל בתיק ולהגיע יחד איתו להבנה בנושא. לגבי הכדורים, אם התופעות לוואי נמשכות תקופה ארוכה יתכן ואת לא מקבלת את הטיפול הנכון ויש צורך להחליפו באחר. שווה לברר את הכל ובהחלט אפשר לקבל ייעוץ מגורם נוסף בהצלחה....

חוות דעת שניה עולה כסף. בשוק הפרטי המחיר הוא 700 ש"ח בממוצע. פסיכיאטרים גובים הון עתק כי הם יודעים שטיפול ציבורי הוא בעייתי. אם את חושבת שהתרופות מזיקות לך אז אל תקחי אותן יותר. לא לוקחים רעל רק בגלל שאמרו לך לקחת.

היי אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא למצוא פתרון לבעייתך ולמצוא את הטיפול המתאים. כיוון שהרופא המטפל עדיין לא מצא את הפתרון אז ללא קשר ליכולותיו המקצועיות כדאי ואפשר לקבל חוות דעת שניה. בדרך כלל הביטוח המשלים של קופות החולים מחזיר חלק גדול מהתשלום לרופא היועץ. שיהיה בהצלחה ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

האם סיטואציה של היפומאניה לאחר נטילת SSRI אומרת שהאדם סובל מהפרעה בי פולרית ושהוא צריך טיפול תרופתי אחר כמו ליתיום או אנטי אפילפטים או שזאת תופעת לואי של אותה משפחה ספציפית של תרופות . והאם מותר לו לנסות תרופות מסוג SNRI כמו אפקסור

היי ההתיחסות היא כמו לכל הפרעה בי-פולרית, הטיפול הוא במייצבי מצב רוח כמו ליטיום ונוגדי אפילפסיה. עם זאת משך זמן הטיפול יהיה קצר יותר מאשר הפרעה ביפולרית ללא גורם מזוהה כמו התרופות. כל תרופה נוגדת דיכאון עלולה לגרום למאניה וכמובן כולל אפקסור מקבוצת SNRI, לכן ההמלצה היא לתת תרופות נוגדות דיכאון בשילוב עם מייצבי מצב הרוח. התרופה נוגדת דיכאון היחידה שנחשבת לפי הספרות לבטוחה ואינה גורמת לפעילות יתר היא הלוסטרל=סרטרליין היא חריגה ומיוחדת בתכונה זו. אולי תפרט ואוכל לענות על שאלה יותר אישית? שבוע טוב, דר' גיורא הידש

תראה אני הרגשתי קצת "יותר מדי טוב" עם האנטי דפרסנטים הקודמים הפסיכיאטר שלי אמר שזה יכול להיות היפומניה אבל הוא לא בטוח , האמת היא שהוא לא ככ פירט בכל מקרה קבלתי ממנו תרופה אנטי אפילפטית + לוסטרל למקרה הצורך . ההיפומניה באשר היתה חלפה עם הפסקת הSSRI אני לא הצלחתי לקחת את האנטי אפילפטית ( דרך אגב לשם ההזדהות אני " החזירונת" שכותבת כאן בפורום ומטרידה בשעות לילה מיותרות) חששותי היו נאם בנוסף לכל אני גם בי פולרית? או שזאת יכולה להיות רק תופעת לואי כי אם כן ואני לא מסתדרת עם תופעות הלואי של האנטי אפילפטית יש סכנה שאכנס להתקף מאני?