פורום פסיכיאטריה

כתבתי לך ב- 03/03/03 וסיפרתי לך על המצוקה שלי שרבתי עם חברותי לפני ארבע וחצי שנים ומאז לא מצאתי את עצמי , אני חיה בחרדות ופחדים כל הזמן , אני לא יוצאת מהבית כדי לא לראות אותן ובכלל כדי לא לראות אנשים..אין לי עם מי לצאת ...רק עם אמא .ואני לא יוצאת. הייתי בצבא וכולם שם צחקו עליי...אני חסרת ביטחון אף פעם לא היה לי חבר ולא ניראה לי שיהיה. אני מדוכאת מאוד מהמצב התחלתי ללכת לפסיכולוג והוא אמר שיש לי הפרעת אישיות ואובססיה וגם חרדות ושאני חייבת תרופות. אני פוחדת ללכת לפסיכאטר אז הלכתי לרופא משפחה והוא נתן לי את התרופה : flutine 10mg אני לא מוצאת את התרופה בבתי מרקחת , אני לא יודעת אם התרופה מספיק טובה בשבילי......שמעתי שיש תרופה בשם אפקסור או סרוקסט אני מבולבלת לא יודעת מה לעשות למי לפנות. אני לבד כל היום ומדוכאת כ"כ אפילו לבכות כבר אין לי כח. אני מרגישה שאני משתגעת אין לי כיוון בחיים אני מרגישה שרודפת אותי קללה...אנא עזור לי ואם שמעת על הפלוטין וניראה לך שהוא מתאים לבעיתי אמור לי...

שלום לבחורה, אני שמח מאוד לקבל את מכתבך כיוון שהחלטת שחייב לבוא שינוי ואת יוזמת אותו. גם היית אצל פסיכולוג שהתרשם כמוך מחומרת המצב וגם פנית כבר לרופא המשפחה. פלוטין הוא פרוזק המפורסם והיא תרופה מצויינת. בכל זאת הייתי מציע שאת האבחון וההמלצה על התרופה תקבלי מפסיכיאטר, רופאי המשפחה (ואיני יודע מי הרופא שלך), פחות מומחים בתחום הנפשי. כך גם פלוטין היא קפסולה של 20 מג' ואין 10 מג'.... בכל אופן כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר ואז גם תהיי יותר בטוחה בתרופה. כל הכבוד שהתחלת לטפל, את רוצה ומקווה לשינוי והשינוי יבוא עם הרבה כוח רצון ואופטימיות. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

היי. אני לא הייתי לוקחת תרופה שרושם רופא משפחה אלא פונה אל פסיכיאטר, שהמליצו לי (לך) עליו שכן הוא המומחה לעניין ולא הרופא משפחה עם כל הכבוד.

שלום לך קודם כל את לא לבד- אנחנו פה איתך וביחד נעבור את התקופה הקשה טוב? אני חושבת שעצם זה שהשלמת אם הצורך בקבלת טיפול ואת מחפשת דרכים להקל על סבלך היא חצי דרך להבראה. אני לא חושבת שאת צריכה להכריח את עצמך כרגע לצאת ולבלות אבל אולי יציאה קצרה של 5 ד' כל פעם מהבית תעזור לך לשבור את המעגל האכזרי הזה של " בית, דיכאון, בית וחוזר חלילה". לאט לאט תגדילי את זמן היציאה עד שזה יבוא מתוך רצון ולא הכרח. אני חושבת שמציאת מטפל טוב ושילוב פסיכוטרפיה עם טיפול תרופתי יועילו. על מה שלא תחליטי, אנחנו פה!

האם יכול להתעורר התקף היפומאני או מאניה לאחר שימוש ב SSRI במינון סביר אבל שאולי לא התאים למטופל. כאשר מדובר באדם שלא סובל מהפרעה בי פולארית. ואם אכן קיים מצב של היפומאניה האם זה מחשיד לגבי העובדה שייתכן ויש סיכוי שאותו אדם אכן סובל מהפרעה בי פולרית אפילו שמעולם לא חווה התקפי מאניה או היפומאניה? ואיך הפסיכיאטר יכול להיות בטוח ולהמנע מטיפול שגוי?

היי בהחלט כל התרופות נוגדות הדיכאון כולל SSRI עלולות לגרום לפעילות יתר אצל אדם עם נטיה סמויה לכך. זו תופעת לוואי ואף פסיכיאטר אינו יכול להיות בטוח שזה לא יקרה. לכן חשוב להיות עם היד על הדופק ולהפסיק את התרופות נוגדות הדיכאון כאשר המצב הנפשי משתנה לפעילות יתר. אין זו טעות רפואית אלא תופעת לוואי ידועה אשר עלולה להגרם. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

האם לאחר ההתקף ההיפומאני הראשון יהיה צורך בתרופות מייצבות מצב רוח(ליתיום,טגרטול) לכל החיים?כלומר - האם זה יכול *ליצור*(והדגש על המילה "ליצור") מחלה בי פולרית?מקווה שהבנת את שאלתי...

היי, חרתי לפני שעתיים,סידרתי את כל הדברים במקום והדבר הראשון שעשיתי הוא כפי שאתם רואים-נכנסת לראות מה קורה. אריאל-הבנתי שאת קצת מוטרדת מעצם העובדה שהעלית מינון-אבל נידמה לי שאמרתי לך לא חשוב מה יקרה-תהיי חזקה.עזבתי אותך ליום ואת לא מקשיבה לי-בפעם הבאה לפני שאצא לחופשה אני אקח בחשבון שאת "ילדה רעה,". אני בטוחה יקירתי שפשוט העיתוי לא היה נכון וזה עוד יקרה-אני מבטיחה לך.עוד יגיע היום ונהיי כולנו נקיות מהאיכסה הזה. בקשר לחופשה-היינו בצימרים שצופים לעמק החולה.ראינו את החרמון לובש לבן,שיחקתי עם הקטן והייתי עם הבנות בג'קוזי.עשינו בערב ארוחת מלכים-בשר על האש-יאמי......... היה כייף מאוד ואני כבר מתכננת את החופשה הבאה. היום שכחתי לקחת סרוקסאט וניזכרתי רק עכשיו-אני בטוחה שאם הייתי צריכה לתת אקמול לילדיי לא הייתי שוכחת אבל מאחר ומדובר בי,אז אני "מעופפת". זהו-אני שוב איתכם,אמרתי לא להתגעגע אבל אני היתגעגעתי. שבוע קל ונעים לכולנו. שגב

אני נורא שמחה לשמוע ממך שוב- מצטערת אבל המרתי את פיך והתגעגעתי. נשמע כי הייתה לך חופשה מאוד מהנה וציורית. מתי כבר לי יהיה קצת חופש? את יודעת, אני אפילו לא רוצה ללכת לשום מקום פשוט שיהיה לי חופש נפשי. לא לקחתי את העליה במינון קשה כמו שחשבתי משום שכנראה גם אני מאמינה שעדייין לא הגיע הרגע. אני יותר מאוכזבת מאשר חרדה על המינון אך לאט לאט אני אתרגל. בנתיים היום עובר בין יכולת לעבוד על עצמי שיהיה בסדר עם ההתקפי חרדה לבין כניעה והרמת ידיים. אך אנו מהלוחמים ואני הזאבה ( למחלת הלופוס שממנה אני סובלת קוראים בעברית" זאבת אדמונית" ולכן מפה בא הזאבה) לא נוותר נכון? שיהיה לך שבוע נפלא כמו הסוף שבוע ויותר שלך, אריאל

היי אין ספק שהפעילות בטבע והחופש עדיפים על סרוקסט. טוב שנסעת ועוד יותר טוב שחזרת... שבוע טוב לכולם הידש

שלום לכולם יש לי בקשה קצת לא רגילה אני לומדת הדרכת חדרי כושר וכחלק מהלימודים אני צריכה לכתוב עבודת גמר הנושא שבחרתי הוא הפרעות אכילה ואך אני כמדריכה יכולה לעזור אני מבקשת מכם לשלוח אלי תגובות ועם ידוע לכם גם כתובות אתרים וספרות בנושא הכתובת שלי [email protected] תודה רבה לכם מראש נ.ב. עם יש בנכם כאלו שסובלים מהפרעות אכילה ומוכנים לכתוב לי את הסיפורים שלכם אני אודה לכם מאוד

תכנסי למנוע חיפוש GOOGLE תחת השם Eating disorders ותמצאי שם מאמרים , פורמים וסיפורים אשיים. אפילו תמונות אבל אישית אני לא חושבת שאנשים לא מנוסים צריכים להתעסק בזה לדוגמא אם תפני את תשומת הלב של אישה / נערה / בחור בחדר הכושר לעובדה שייתכן והוא/יא סובל/ת מהפרעת אכילה את יכולה לפעמים לגרום לנזק יותר מתועלת.

לאלמונית שלום אין לי שום כוונה להיות זו שמאבחנת את ההפרעה אלה זו שהיא חלק מהתיפול כגון הגברת ביטחון עצמי שיפור המראה וכן סיועה בהערמת המורל והמוטיבציה כמו כן ידוע לי שפעילות ארובית מגבירה שיחרור הסרטונים במוח דבר הגורם לשיפור במצב של דיכאון הטיפול בספורט בדיכאון והפראות אכילה קלות מוכר ומיוסם בארה"ב

שלום אני נוטלת סרוקסט לטיפול בדיכאון ו/או חרדה. כלומר לא ברור מה גרם למה. השאלה שלי היא האם הכדור פותר גם חרדות כגון חרדה חברתית, חרדה מהקאות(כמו שלי יש) וכ... לפני כמה ימים כמעט והקאתי, ולפני תקופת הסרוקסט, רק מהמחשבה שאני עומדת להקיא הדופק היה מתגבר מאוד הייתי נכנסת להיסטריה, לא יכולה לעמוד במקום, ועושה הכל למנוע הקאה, שלא לדבר על כך שאם בכל זאת הגוף היה דורש את שלו ומקיא- כמעט הייתי נחנקת כתוצאה מהתכווצות של הגרון- אני מניחה שמהחרדה. ואילו במקרה שקרה לפני כמה ימים, כמעט והקאתי ואכן עצרתי את התהליך, כי בכל זאת זה מפחיד אותי, אבל לא היו לי דפיקות לב מואצות, ונראה שגם כל אזור הלוע היה משוחרר ולא מכווץ. אז האם גם את זה זה הגיוני שהסרוקסט פתר? אגב, ממה נגרמת חרדה להקאות, יש למישהו מושג? תודה שואלת

ממחסור בסקס את צריכה למצוץ הרבה זרעונים והכל יעבור

לשואלת שלום, חרדה יכולה להיות הפרעה ראשונית אבל יכולה להיות גם סימפטום להרפרעות אחרות בתחום הנפשי.. משהו השווה את החרדה לחום של הגוף. כאשר משהו לא בסדר בגוף אז הוא מתבטא בחום. כאשר משהו לא בסדר בנפש הדבר מתבטא בחרדה. הבעיה היא שכאשר החרדה מתגברת היא הופכת לבעיה חשובה שצריך לטפל בה (כך גם חום אצל ילדים). הסרוקסט מטפל גם בדיכאון וגם בחרדה. את כנראה נמצאת בתקופת המעבר שבה דברים משתנים ומתחיל להיות יותר בסדר אבל עדיין לא הכל בסדר... אני חושב שלא כדאי להתעמק יותר בדברים בשלב הזה. תחכי בסבלנות שהמצב ילך וישתפר ואז נהיה יותר חכמים. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

היי לכן,אולי אתן לא זוכרות אותי כיוון והייתי כותבת פה עד לפני מס שבועות בזמן שהרגשתי ממש ממש רע,והיות ואריאל ממש עודדה אותי וגם יונית אני חייבת לכו עידוד.אם אתן זוכרןת אני זו שהתלבטה אם להתחיל קשר,וכמו כולם סובלת מחרדות.אני לא יודעת מה קרה אבל לאט לאט דבריפ התחילו להסתדר(טפו טפו טפו),אולי זה הזמן אולי זה התרופות אולי זה אלוהים שהחליט שחודשיים זה מספיק זמן לסבול.בכל מקרה אני עם הבחור שהתלבטתי לגביו והוא ממש ממש נהדר,התקבלתי לעבודה חדשה בחברת הייטק ידועה,חזרתי לדירה השכורה שלי ועכשיו אני בסמסטר אחרון.אני כמובן עם התרופות אפקסור קסנקס ופריזמה,והפסיכיאטר הוריד לי עוד מהקסנקס.אז דבר ראשון רציתי להזכיר לכן שיכול להיות מאוד מאוד טוב ואפילו (קשה לי להודות..)מצויין,משום מה את הרע הרבה יותר קל לזכור ואת הטוב שוכחים מהר.אז אריאל קראתי שהימים האחרונים לא היו לך קלים אז אני מקווה שהכל ישתפר,אני לא יודעת פתאום אפילו כל הסימפטומים שלי נעלמו-טפו טפו טפו,ובאמת אל תוותרי ולדעתי התרופה הכי טובה מלבד כדורים ופסיכולוג(שאני מאוד בעד)זה לנסות לעשות דברים שנעים לך איתם,אולי קצת ספורט,לי קריאה ממש עוזרת כי היא מסיחה את דעתי והכי חשוב חברים טובים.אז לשתיכן יקירותי,שיהיה לכן הכי טוב שאפשר והמון בריאות נפשית וגופנית....

הי תמר בוודאי שאני זוכרת אותך ואני מאוד שמחה שהדברים מיסתדרים בשבילך. החלטת לקחת את הטיפול שנותנים לך ולא להכיכנע ואני גאה בך מאוד! אני אהיה בסדר. אני נמצאת בטיפול, עובדת על עצמי, לומדת ,כך שלרוב אני עסוקה, ומנסה לשכנע את עצמי שחייב להיות טוב עד שיהיה תודה על הכל, אריאל

שוב שלום רב דוקטור!!! בזמן האחרון יש לי הרגשה שאני פונה אליך בתדירות גבוה יותר, למרות שבאופן כללי אני יודע שיש שיפור גדול מאד, אודות כמובן לפבוקסיל (200 מ"ג ליום). הבעיה היא טורדנות כפייתית קיצונית משולבת בחרדות קשות והיפוכונדריה (בעיקר חשש מאירועים מוחיים - אני צעיר מאד). הפעם הבעיה היא חגורת גב שמיועדת לשמור עליו בעבודה במכון כושר. חגורה שהחזקתי זמן רב ללא שימוש. הצעתי לחברי הקרוב שאני יביא לו חגורה זו, וכעבור תקופה קצרה אמר לי שהוא מתחיל להתאמן ובקש אותה, כבר למחרת הבאתי לו אותה (יש לציין שהוא חבר שעוזר לי רבות) בחשש רב שמא אצטרך אותה בעתיד ולא תהיה דרך לקבלה בחזרה (כי כמובן שלא נעים לי......). החששות הפ בעיקר על רקע פריצת דיסק (שבאמת יש לי) שאולי בגינה אצטרך את החגורה אם אי פעם אשוב למכון כושר או כל הרמה אחרת של משא כבד. כמובן שהעניין הוא פרדוקסלי כי לפי דעתי עדיך לא להתאמן במכון כושר שיש פריצת דיסק למרות שהרופאים אומרים שכן. העניין הוציא אותי משיווי המשקל הכללי, גורם לחרדות, כאבים, תחושות מוזרות, מעגל קסמים ובעיקר הרגשה של קיצוניות, בלתי הפיכיות ופחד מתמשך מאירועים מוחיים. והמילה מתמשך תופסת פה מקום חשוב כי הדבר לא עובר!!!!!!! תודה רבה ומבקש ישיועה!!!!!!!!! רני!!!!!!

שכחתי להוסיף: להשאיר אותה בכל זאצ אצלו? לקחת אותה בחזרה לתמיד, לקחת אותה עד שיזדקק לה באמת או להגיד לו שאולי אזדקק לה בעתיד ואשמו אותה בשבילי? תודה רבה רבה רבה!!!!!!

לרני שלום, אני חושב שלך כתבתי על הקושי לוותר על דברים. לתת-לותר-לעזוב הרבה יותר קשה מאשר להחזיק ולשמור אצלי. טוב שנתת לו את החגורה, לפחות היא תשמור עליו שהגב שלו לא יפגע. מעשה טוב עוזר לנותן לא פחות מאשר למקבל. באמת שאלתך קשה, הבעיה היא איך אפשר להסית את המחשבות ולחשוב על דברים אחרים, לצפות בטלוויזיה, סרט טוב, או כל פעילות אחרת. הדברים יסתדרו לטוב, העיקר ללכת קדימה. שבת שלום, דר' גירוא הידש

במשך תקופה של מספר שנים אני חשה אי שקט קשה ביותר. כתוצאה מכך אני מושכת באף כל הזמן ללא הרף. שואלים אותי באם אני מקוררת. התחושות של אי השקט הם: חוסר אפשרות להיות מרוכזת, אי חשק ליציאה היות וקשה לי לשבת בחברת אנשים לא מפני שאני לא אוהבת חברת אנשים, אלא רק בגלל שאין ךי טיפת סבלנות. לעבודה אני חייבת ללכת, אני רק רוצה לציין שאני מתפקדת 100% עד הערב ואז הדבר שהכי מרגיע אותי זה להכנס למיטה ולהירגע. הבנתי שמצב זה אינו יכול להימשך ופניתי לפסיכיאטר, הנ"ל טיפל בי מחודש פברואר בסרוקסט + כדורי וליום שבכל פעם הרופא העלה לי את המינון. מה שקרה שהסרוקסט לדעתי לא התאים לי היות והכדור העצים בצורה רצינית מאוד את חוסר השקט שלי ובכל פעם שאמרתי זאת לרופא הנ"ל הגדיל את מינוני הווליום מה שלדעתי ולתחושותי היה רע מאוד ולא עזר בכלל. השבוע ביקרתי את הרופא והסברתי לו את הענין ושבעצם אחחרי תקופה של כ: חמישה חודשים טיפול בסרוקסט אני נמצאת בנקודת ההתחלה עם אי שקט קשה. למותר לציין שהכדור עזר מאוד בעצם את שכחתי לציין שסבלתי לפי הרופא גם בדיכאון והכדור לזה כן עזר. הרופא שינה לי את הטיפול ובמקום הסרוקסט קיבלתי טיפול בציפרמיל בתוספת 10 מ"ל וליום ליום 5 מ"ג בבוקר ו5 מ"ג בערב הכדור ציפרמיל 20 מ"ל בתור התחלה. מה דעתך? האם ציפרמיל מעורר פחות ועוזר גם במקרים של דיכאון או דכדוך לפי דעתי לא עד כדי אי תפקוד, אך לפני הטיפול בסרוקסט איבדתי ענין בהרבה דברים שאהבתי. אשמח מאוד לדעת האם אני מקבלת טיפול נכון היות והרופא אמר לי שהכדורים הנ"ל הם מהליגה הראשונה של תרופות נוגדות דיכאון ווליום להשקטה של הגוף מאותו אי שקט נוראי שממנו אני סובלת, שוב אני מוכרחה לציין שהוליום אינו עוזר. תודה מראש על תשובה בענין שמטריד אותי מאוד. רציתי לציין עוד דבר חשוב כתוצאה מהטיפול בסרוקסט, הלכתי לישון מוקדם בסביבות 22-00 והתעוררתי ב- 03-00 לפנות בוקר הדבר רע מאוד לפי דעתי הלא מקצועית. שוב תודה רבה על התייחסות בעיניני.

לנועם שלום, סרוקסט וציפרמיל שייכות לאותה המשפחה, הן מולקולות שונות אבל פועלות על אותה הנקודה במוח. לכן השאלה אינה איזה מהם הוא כדור יותר טוב אלא מי מהשניים מתאים יותר לנועם. במילה מתאים אני מתכוון שהכדור עושה את פעולתו הטובה ואינו גורם לתופעות לוואי כפי שציינת. אני לא רואה מקום לעסוק כעת בתופעות הלוואי של הסרוקסט מפני שכבר הפסקת והחלפת כדור זה, לכן אם יהיו תופעות לוואי מהציפרמיל, כגון, אי שקט, שינויים בהרגלי השינה או דברים אחרים אשמח לענות עניינית. בקשר לשילוב של וואליום עם נוגדי דיכאון. אכן מקובל בתחילת הטיפול להוסיף וואליום או תרופת הרגעה נוספת בגלל הבעיה של אי השקט וגם מפני שהתרופות מקבוצת נוגדות הדיכאון מתחילות לפעול רק אחרי מספר שבועות של לקיחה. משאלתך לא ברור אם את נטלת את הסרוקסט חמישה חודשים - מפברואר? או שכוונתך לחמישה שבועות. בכל אופן אני לא אוהב שימוש ממושך בוואליום באופן קבוע, לכן המלצתי היא להוריד באופן הדרגתי במינון וליטול רק לפי הצורך ולא באופן קבוע. עדיף שתתייעצי שוב עם הפסיכיאטר המטפל בקשר לשימוש הקבוע בוואליום. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך. לשאלתך כמה זמן אני נוטלת סרוקסט חמישה חודשים ולא חמישה שבועות. אני מפסיקה את הסרוקסט רק בגלל העוררות שהכדור גורם. אני מבינה שגם הציפרמיל גורם לעוררות, האם יש טעם בהחלפת הכדורים. תודה רבה .

תודה על תשובתך. לשאלתך כמה זמן אני נוטלת סרוקסט חמישה חודשים ולא חמישה שבועות. אני מפסיקה את הסרוקסט רק בגלל העוררות שהכדור גורם. אני מבינה שגם הציפרמיל גורם לעוררות, האם יש טעם בהחלפת הכדורים. תודה רבה .

חזרתי מהפסיכיאטר שלי והוא הסכים איתי שאכן אני מגיבה חזק לכדור , אבל מעבר לזה חלק מן התופעות שיש לי הן לאו דווקא מן הכדור אלא גם מגל חרדה חדש ששוטף אותי בחודש האחרון , אולי כתוצאה מןהשפעת שעברתי וההיפוכונדריה שהתלוותה לזה , בכל אופן הסכמנו שנמשיך עם הסרוקסט , ואני אנסה טיפול קוגנטיבי התנהגותי כדי לשלוט על התקפי הפאניקה שנוחתים עלי מידי יום ביומו , הבנתי ממנו שצריךלתת צאנס לתרופה אבל צריך גם לחשוב חיובי וגם לנסות להלחם בתחושות ע"י מחשבה חיובית ואופטימיות , אני מנסה אני באמת מנסה , אבל כל שעה אני מרגישה משהו שונה , לפי רמת הפאניקה בגוף שלי . בכל אופן לפני שעה חטפתי התקף מן הסרטים , ועוד הילדות היו בבית , אבל הצלחתי להתגבר עליו בעזרת נשימות ומחשבות חיוביות ועכשיו אני די בסדר , אפילו רכבתי היום 15 ק"מ על האופניים , אבל באמת הרגשתי מאד חלשה כי אני כמעט לא אוכלת כלום , מה אני יגיד לכן ממש חגיגה מה שאני עוברת , אבל החלטתי לא לוותר , ואני בטוחה שבעזרת הכדור ובעזרת העידוד הנפלא שלכן אני אתרומם ואתגבר. אריאל ושרונה וכל החברות היקרות שלי מהפורום , אסור לנו להתייאש , אנחנו נעבור את התקפי הפאניקה הנוראיים הללו ונצא מחוזקות יותר ויותר מיום ליום. וחוץ מזה מותר לפעמים להשבר , לבכות , כי באמת החיים הם לא פיקניק , ולפעמים הם קשים מנשוא. אריאל - אני אנסה לשלוח לך שוב לא י - מייל . ביי יקרה שלי יונית

יונית היקרה אני קוראת את האימל שלך ובשעותיי הקשות את מצליחה לעשות לי טוב עם האופטימיות שלך והמשוב הזה של תקווה שבא ממך. יונית, את כל כך חזקה ומקסימה. עם כל הקושי שלך את ממשיכה לתפקד ולשדר שיהיה בסדר ואני גאה בך מאוד מאוד! אני חושבת שטיפול פסיכותרפי בנוסף לכדורים באמת יכול לעשות לך טוב ולדעתי תמיד זוהי הנוסחה המנצחת. אני פה תמיד- מאושרת בשבילך ומאוד מאוד גאה בך- תמיד!!!!! שלך עם הרבה חיבוקים, אריאל

אריאל , כנראה משהו באי - מייל שלי לא בסדר , בעלי ינסה לסדר לי את זה עוד מעט ואז אשלח לך שוב את ההודעה שלי , אני חוזרת ואומרת , התקפי החרדות הללו לא ישברו אותנו , אנחנו בחורות שמחות , עם המון אהבה לחיים , מה שיש לנו קורה לעוד המון אלפי אנשים , ואין סיבה שכמו שזה עבר להמוני אנשים שאני מכירה זה לא יעבור גם לנו , להיפך , אנחנו נצא מזה מחוזקות ויותר נשים טובות מאשר אלו שלא חוו את זה. לשרונה - לדעתי את עושה שטות שאת משחקת עם התרופות , אם את באמת רוצה להפטר אחת ולתמיד מן החרדות שלך שמשבשות לך את החיים והופכות לך אותם לגיהנום , תיקחי את הסרוקסט במינון המתאים , או תנסי כדור אחר , אני נלחמת בשיניים ולא מוותרת כי אני רוצה להגיע לאיכות חיים , בשבילי ובשביל המשפחה שלי , תחושות החרדה הן איומות , וחבל לא לנסות טיפול תרופתי כמו שצריך אם הוא יכול לשנות את החיים , החיים קצרים וצריך להינות מכל רגע , זו דעתי , אבל אני מאחלת לך שכל מה שתעשי , תצליחי בו, גם אם זה עם כדורים או בלי כדורים , בכל אופן כדי לך להפסיך לפחד מטיפול תרופתי , נזק הוא לא יעשה , מקסימום רק ישפר לך את איכות החיים , גם אני ניסיתי להלחם בחרדות בלי כדורים , אבל הכוחות שזה גזל ממני , ממש לא שווה. בקיצור חברותי היקרות , שנרגיש טוב והלוואי ומחר תפציע לכולנו השמש. ביי יונית אגב - אריאל , רן סידר לי את המייל ועכשיו הוא נשלח אליך בטוח.

בהמשך לאובדן התמימות.אתה צודק במאה אחוז, זה מין שלב כזה בחיים. ולגבי אותו ניצוץ שחייב להישאר אני גם מסכימה.משום מה אנשים חושבים שחלק מבגרות זה לאבד את התמימות, לא להיות פראייר. ואני שונאת את זה.אני לא רוצה להיות לגמרי מבוגרת, אני רק בת 24,ואני בחורה ,לא אגזים ואומר ילדה.אפילו שיש לי ילד. ודווקא בא לי קצת להיות פרייארית.וקצת להיות תמימה.אני לא חושבת שאני לגמרי חלק מעולם המבוגרים.אלא קצת מעולם הילדים אפילו הקטנים שבהם. לפעמים יש לי שפה משותפת איתם, וכיף לי לדבר אפילו עם ילד בן 6.

אותו ניצוץ שיש בנו לא שייך לגיל. היכולת להיות "ילד" בכל גיל היא חלק מהאישיות . יש אנשים שגם בגיל 07 פלוס עדיין ילדים בנשמתם, יש בהם את אותה שמחת חיים, תום ומשהו נקי כזה שיש לילדים. עם ההתבגרות ועם הנסיון שאני צוברים בחיים ברור שחל שינוי, אבל לשמור על אותו ניצוץ פירושו לא להיות ציני ומרירי ולהסתכל על החיים ועל חצי הכוס המלאה שיש לנו. שמחת חיים והומור עוזרים לנו במצבים הקשים ביותר. גיל הוא רק מספר ואם תשאירי בתוכך ובנשמתך את הילדה שבך אני בטוחה שתמיד תהיה אהבה בתוכך ובסביבתך.

שרונה היקרה אני חושבת שזה נפלא שאת משמרת את תמימותך וחלק מהילד שבך. הרבה דברים משתנים כאשר אנו מתבגרים. דוגמה אחת היא היכולת שלנו לדבר בקול או לעצמנו. פיאזה טען שעד גיל 7 בערך לילד יש יכולת לדבר לעצמו ובעצם לחשוב בקול ואילו כשאנו מתבגרים אנו מאבדים יכולת זו בעצם קולנו נהפך להיות " inner voice" כלומר שאנו חושבים ומנתחים דברים בשקט בלב. דוגמה נוספת היא אובדן התמימות כמו שציינת. הפילוסופיה עובדת יפה מאוד עם ילדים משום שלילד יש תמימות נצחית ורצון תמיד לחקור ולדעת ואליו המבוגר מאבד זאת. לדעתי לכולנו תמיד יש ילד קטן בפנים ולא משנה איזה גיל אנחנו וזה נהדר אםמדי פעם ניתן לילד הקטן הזה לצאת החוצה ולהראות פניו , אפילו אם רק לזמן קצר...... נקודה למחשבה

היי כולם רוצים להיות חזקים ותמיד להוכיח לכולם שהם לא פריירים. כך גם בכביש וכך בכל דבר בחיים. מה שקורה במדינתינו הקטנה שכולם לא פריירים אבל בסך הכל כולנו מפסידים והמצב הכללי נעשה יותר גרוע. אז אני מודיע לכולם שאני פרייר גאה. אני מוכן להפסיד בכביש ולהשאר בחיים, אני מוכן לוותר ולשמור על הבריאות שלי, ולא איכפת לי שחושבים שאיני מספיק תוקפני ואין לי מספיק מרפקים. אקים מפלגה חדשה של פריירים גאים. שבת שלום, הידש

הי לכולם אחרי השיפור שהיה אתמול השלתי את עצמי שאולי ההתקף חרדה האחרון היה אפיזודה חולפת ושאולי הירידה במינון הכדור מכדור וחצי לחצי כדור לא כל כך נוראית ושאני מתחילה להיסתגל לכך, אך המציאות תפחה על פניי. היום שוב הייתה הידרדרות שגורמת לי לרצות להעלם ושואבת ממני את כל הכוחות והאופטימיות. לפעמים אני כבר לא מצליחה לעבוד על עצמי שיהיה בסדר ולפעמים אני כבר לא מאמינה בזה. בכל אופן, הייתה לי פגישה עם הפסיכאטרית המקסימה שי היום והיא המליצה לחזור לכדור שלם . לדעתה סביר להניח שהחצי כדור הזה לא הוא שהשפיע כל כך מהר על הנסיגה ( כי התחלתי לרדת במינון רק לפני שבוע) אבל לא כדאי לקחת סיכונים מיותרים. מה שזה לא יהיה אני נסוגתי אחורנית כמה צעדים טובים.....אולי זה פשוט לא הזמן המתאים לשינויים מקווה שיהיה טוב, אריאל

אריאל היקרה.ממך אני למדתי על לא מעט אופטימיות.למרות שמעולם לא פגשתי אותך פנים מול פנים, זה לא מפריע לי ולו במעט ללמוד עלייך,ועל החוזק ,חוסן הנפשי שלך. הפסיכאטרית בטח אמרה לך, ואם לא אז אני בטוחה בזה.שיש לך קצת חששות לגבי הורדת המינון וזה טבעי.כמו שאת אמרת לי ,על תחששי להשתמש במה שעוזר לך כדי להרגיש יותר טוב.אז גם אני אומרת לך, קחי את הזמן.לאט לאט. אני יודעת שאת רוצה לרדת במינון. ובכלל את בחורה לוחמת אין לי ספק בכך. בשביל מה אנחנו פה.בשביל לעודד אחד את השני.ולהיות אופטימיים כמה שיותר.(לי לפעמים קשה, כי אני לא מבינה הרבה דברים שקשורים במחלה הזאת). אולי אם הייתי קוראת איזה ספר מדהים, לא סתם ספר של ספרייה. אז הייתי מרוצה יותר.ומבינה לעומק.כי יש לי את הרצון העז לקרוא , ולחקור ולהעמיק.בכל רזי המחלה המשונה מאוד הזאת.אבל לצערי אני יודעת שלא יודעים עליה הרבה.ופסיכאטרים לא ממש מתלהבים לעשות לנו הרצאות בחינם. בכל אופן.אני איתך תמיד. ואל תדאגי לאט לאט. שרונה

שרונה היקרה אין מילים בפי להודות לך על כל התמיכה שאני מקבלת ממך. הכרתי פה בפורום אנשים כל כך מדהימים שלא מההסים להושיט יד לעזרה כשצריך. אני לוקחת את מילותייך " לאט לאט" ואשתדל באמת לעקוב אחריהם. היום הייתה לי שיחה כואבת עם הפסיכאטרית כי ציינתי בפניה את מצבי בשבוע האחרון ואת האכזבה העצומה שבי על ההידרדרות. היא הבינה אותי ותמכה בי כמו תמיד אך אמרה שנראה לה כי הירידה במינון אולי הייתה מוקדמת מדי ושצריך להמשיך את תקופה מסוימת עם המינון הקודם. היא שאלה מה עעדיף: לנסות להמשיך במינון הנמוך ואז לחיות עם הפחד מחרדה ובעצם מהחרדה עצמה ( כי לצערי היא כבר שבה אלי) או לחזור למינון הקודם ולחיות עם האכזבה מהחזרה למינון. כרגע בחרתי בתשובה הקלה ( אם יש כזו) והיא לחזור למינון הישן. אני לא רוצה שוב לחזור לתקופה האיומה שהייתה לי והרשתי שהשבוע אני עושה צעדי ענק בכיוונה. אני לא אגיד לך שאני לא מאוכזבת על השינוי לרעה הבליתי צפוי , מאד רציתי שפני הדברים יהיו אחרת אך מה אפשר לעשות? את יודעת שרונה, מה שהכי מפריע לי הוא שתמיד אבל תמיד אחרי כל שיפור במצב אצלי באה היתרסקות ואז אני אוספת שברים, לומדת לקחים וממשיכה האלה אבל כל פעם שזה חוזר אני שואלת עד מתי? למה שפעם אחת לא יהיה שיפור וזהו- בלי אבל ובלי כלום......

לאריאל שלום, אני מסכים עם הפסיכיאטרית שלך שלא כדאי לקחת סיכונים רבים מדי כיוון שהתמונה הכללית אצלך מורכבת. אני חושב שכבר לפני כמה ימים פירטתי את דעתי זו. חבל על העליות ובעיקר האכזבות שלך. תנסי לראות תמונה יותר רחבה, איך נראה השבוע הנוכחי לעומת השבוע שעבר, לא כל יום וכל שעה אלא מספר ימים ואחר כך תעברי לשבועות וחודשים. הכיוון הכללי חשוב. נמשיך כולנו לשמור אחד על השני, שבת שלום, הידש

ד"ר הידש היקר השבוע האחרון לעומת האחריםבאמת היה נראה כמו גיהנום לעומת גן עדן ואני בכוונה מפריזה בתיאורים כי כבר הרבה זמן ( כמעט שנתיים) לא הייתה לי תקופה כו טובה כמו האחרונה. מה שמפליא אותי הוא שקשה לי להאמין שבעקבות הורדה של שבוע אחד בלבד במינון הגוף כבר התחיל להגיב בצורה שכזו או שזה פשוט פסיכולוגי ( מעצם הידיעה שאני מורידה במינון). אם התשובה היא שזה פסיכולוגי אז אני מאוד חוששת לעתיד כי גם בעתיד אני אחשוש מהורדת מינון וזה טיבעי אז האם תמיד אני אגיב כך? בכל אופן, חזרתי למינון 35 מ"ג ומקווה לטוב. תודה על הכל אריאל

היי חברה היום יום חדש , קמתי עם התחושות המוכרות , בידיעה שאני נוסעת לפסיכיאטר להגיד לו שאני מעוניינת להחליף את התרופה , אבל פתאום נהייה קצת יותר טוב בגוף ובנשמה , אז עכשיו אני באמת מבולבלת , ישנן שעות קלות יותר ואז האופטימיות פורצת מתוכי וישנן נפילות שבהן אני בוכה ומתייאשת , אני כבר שבועיים וחצי עם כדור שלם , ואולי אולי עוד מעט יתחיל שיפור , כולי תודה על התקווה שאתם נותנים על ההשתתפות בכל המשבר המגעיל הזה , ונקווה שיהיה בסדר , אריאל אני כל כך מאושרת שאת מרגישה יותר טוב , כתבתי לך לאימל , תתקשרי ונדבר. ביי אוהבת את כולכם יונית

יונית היקרה אני יודעת בדיוק על מה את מדברת כי כרגע אני באותו מלכוד כמוך.ישנם רגעים שאני מצליחה לעבוד על עצמי ואני אומרת שהסימפטומים ידועים ושאין ממה לחשוש וישנם רגעי משבר השבוע שכל מה שרציתי זה לבכות ולהרים ידיים. גם היום בבוקר ואתמול היה הרבה יותר טוב ופתאום שוב אחר הצהריים גרוע. אתמול בערב כשהיה שיפור חשבתי לעצמי שאולי ירידה לחצי כדור ( מכדור וחצי) היא בסדר ואני מתחילה להיתרגל והנה היום שוב רע ולכי תדעי למה להאמין ומה לחשוב......אני מניחה שעכשיו את אחרי השיחה עם הפסיכאטר והתשובה תבוא ממנו. אם צריך להחליף כדור אז זה הזמן. מה שלא יהיה, אנחנו פה איתך תמיד

יוניתי, לא קיבלתי את האימל שלך. נסי לשלוח שוב ל: [email protected] בי

היי יונית. מדהים זה מה שקורה לי.האופטימיות כמו שיש לי כרגע ומצב רוח נהדר. על התמודדות, על טיולים בחוץ עם הילד.ובכלל על שביעות רצון מהחיים ולעומת זאת נפילות של מצב רוח, חולשה וחרדה. ואני על רבע כדור פאקסט שזה כלום, כלום. אני יודעת. מה אני יכולה לאחל לשתינו .שיהיה לנו רק טוב ושניהיה חזקות

כיום אני לוקחת 40 מ"ג סרוקסט +כדור אחד אדרונקס ביום.עקב שיפור חלקי בלבד וכי אין אפשרות להעלות עוד את מינון הסרוקסט ,הפסכיאטרית שלי המליצה לי לעבור לאפקסור. ההנחיות שלה הן: 1. להפסיק אדרונאקס 2. להקטין סרוקסט 20 מ"ג 3. להתחיל אפקסור 75 מ"ג(1/2 כפול 2) 4. בעוד שבוע להפסיק סרוקסט, לעלות אפקסור 75מ"ג כפול 2 . -כששאלתי את רופא המשפחה שלי הוא אמר שזה מוזר מכיוון שלדעתו זה לא בסדר לקחת סרוקסט ואפקסור יחד. מה דעתך ד"ר הידש? יש סכנה כזו? או שההנחיות הן טובות? -ועוד שאלה:אני כרגע מתחילה עבודה חדשה וכו'.האם יותר כדאי להתחיל ישר עם האפקסור XR (מאשר עם האפקסור הרגיל)מבחינת קיצור משך זמן תופעות הלוואי וקיצור תחילת זמן תחילת ההשפעה?כלומר-האם כדאי להשקיע בקנייתו באופן פרטי.(כי אני שייכת לכללית) בתודה רבה מאוד מראש - יערה

ליערה שלום, החלפה היא טובה וטוב שהיא הדרגתית. אין בעיה בלקיחת הסרוקסט והאפקסור יחדיו, האפקסור היא תרופה טובה ותעשה את העבודה של הסרוקסט והאדרונקס בכדור אחד. באפקסור הרגיל וב XR קיים אותו החומר הפעיל. רק העטיפה שונה ולכן ה XR פועל למשך זמן ארוך יותר וניתן ליטול אותו פעם ביום. עם זאת ישנה התרשמות שה XR טוב יותר גם נגד חרדות. ה XR עדיף אבל כמובן שאיני יודע את מצבך הכלכלי.. ההבדל אינו גדול מאוד בין שני הסוגים של אפקסור. כך שבסופו של דבר אלו הנתונים והחלטה בידייך. כמו שכולנו יודעים השאלה תמיד היא ההתאמה בין התרופה לאדם, לכן נקווה ותתפללי שהאפקסור מתאים לך והוא ישפר את מצבך עם מינימום של תופעות לוואי. צריך גם מזל בחיים ושיהיה בהצלחה. תשמרי על קשר, ותספרי כיצד את מגיבה לאפקסור. שבת שלום, דר' גיורא הידש

רק רציתי להגיד לך שאתה בן אדם מקסים באמת והלוואישיהיו רבים כמותך...תודה תודה בעצם יש לי עוד שאלה:במסגרת התעמקותי בדיסטימיה שאני סובלת ממנה,קראתי היום המון אתרים באנגלית עם חומר בנושא והיה כתוב(פחות או יותר מה שהבנתי כמובן) שדיסטימיה יכולה להפוך בקלות לבי - פולריות...ולכן צריך להיזהר ולהיות בטוחים שהרופא שאצלו מטופלים מבין זאת ומודע לכך.זה מה שהיה רשום שם בצורה בולטת.הופתעתי מאוד לגלות שיש קשר בין דיסתימיה לבי - פולריות.השאלה שלי היא גם אם לדעתך יש קשר בין הדברים? שוב - המון המון תודה, יערה.

שלום, א. אבקש לדעת מהי הפרעת אישיות פרנואידית. ב. מה ההבדל בין אדם בעל הפרעת אישיות מסוג זה ובין אדם בעל קווים אישיותיים פרנואידים. [מדובר על אנשים "רגילים" ולא על פסיכוטים] ג. כיצד ניתן לקבוע האם אדם "חשדן" הוא בעל נטיה/קווי אישיות מסוג זה או בעל הפרעת אישיות כזו. ד. לבסוף - כיצד ניתן לטפל בבעיות מסוג זה... סודיות מתבקשת ומובטחת... :-)

היי לכל אדם יש קווי אישיות מסויימים. רק כאשר קו אישיות מסויים מאוד בולט ולא משתנה במשך החיים, וקיימת פגיעה בתפקוד אנחנו מדברים על הפרעת אישיות. כלומר, כפי שהבנת נכון ההבדל הוא בחומרה. בהפרעת אישיות החשדנות חייבת להיות קיצונית ביותר עד כדי פגיעה בתפקוד. למשל אדם כל כך פוחד שרוצים לפגוע בו ולהזיק לו שהוא מסתגר בבית.... קווי אישיות פרנואידיים הם מצרך חשוב ביותר לכל פוליטיקאי מתחיל.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שיהיה לכולנו סוף שבוע נפלא. אם מישהי תרגיש לא טוב-תזכרי את לא לבד.אנחנו ביחד.תיזכרי בנו. אריאל-כמו שמגדירים אותך בצדק-הפסיכולוגית שלנו-תבלי ותהני בסוף השבוע(ובכלל..). אוהבת את כולכן/ם, אור.

תודה מתוקה. שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע, בריא ומהנה אוהבת, אריאל

שלום לאחרונה הוסיפו לי את הכדור ואבן לקוקטיל התרופות שלי (לוסטרל וטגרטול) הכדור נורא מעיף אותי ואינו ממצא את מטרתו שכן היא להפחית חרדה לחץ ולגרום לרגיעה במצבים בהם אני מרגישה נפילה אני יודעת מניסיון קודם שסונין לא עייף אותי כלל ואולי אף עזר הייתי רוצה לדעת פרטים על התרופה סונין ולדעת האם היא מתאימה לי בשילוב עם שאר התרופות שאני לוקחת תודה

למיכל שלום, כנראה שהוואבן לא מתאים לך ולכן טוב שאת חושבת להפסיק אותו. כדאי כמובן למצוא את התרופה המרגיעה אשר מתאימה לך ואינה גורמת לתופעות לוואי. איני מכיר את התרופה? סונין, אולי תפרטי ותצייני את השם באנגלית? אם מדובר על תרופה אלטרנטיבית אפשר לנסות אותה, הדבר החשוב ביותר הוא כיצד התרופה משפיעה עליך והאם היא עוזרת לך. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

אני לא יודעת מה השם הגינרי של תרופה זו אך יש אפשרות שכותבים את זה בתור סוגנין

מנסיון יותר חלש מואבן אבל אותו אפקט

סונין??? מה זה ? טלוויזיה??

מזה כמה חודשים אני נוטלת אלטרול האם מותר לי לשתות כוסית יין אחת פעם ב..

האם אלטרול עדיין בשימוש כנוגד דיכאון ואם לא אז למה כן?

לטלי שלום, אלטרול היא תרופה נוגדת דיכאון מהדור הישן, היא יעילה נגד דיכאון ומבחינת היעילות היא טובה כמו התרופות החדשות. עם זאת יש לה יותר תופעות לוואי מאשר לתרופות החדשות ולכן השימוש בה מועט. בקשר ליין, יש שאלות שעדיף לא לשאול.....התשובה היא כמובן שלא. דר' גיורא הידש

תודה לך בקשר לתשובתך על התרופה את עודדת אותי מאוד אבל רציתי לשאול אותך אם יש לך ניסיון בתרופה זו ובת כמה את אם מותר לשאול והרופאה אמרה לי לשתות במשך 3 ימים חצי כדור ביום ואחר כך כדור ביום האם זה ככה נהוג והאם באמת זה יעזור לי כי כל הזמן אני מרגישה דיכדוך ופחד והאוזניים שלי ניסתמות כל הזמן מה שמגביר את המועקה שלי אני מאוד רוצה להרגיש טוב כפי שכתבת לי מקצה לקצה השינוי לכן אודה לך מאוד באים תעני לשאולותי ושוב תודה לך מקרב לב יערית

יערית בוקר טוב, אני בת 04+ ונוטלת את התרופה מזה שנה וחצי. לפי עצת הפסיכיאטר לקחתי משך ארבעה ימים חצי כדור ואחר כך העלתי לכדור שלם. למרות החששות מהתרופה הבנתי שאין אפשרות אחרת ואכן אחרי כחודש התחלתי להרגיש טוב., החרדות חלפו, שמחת החיים חזרה.... את בדרך הנכונה, ואני כל כך מבינה את ההרגשה שלך. אין סיבה שתרגישי רע ואני בטוחה שהמועקה שלך תחלוף. החיים שלך יראו אחרת. כדאי גם שתלכי לטיפול פסיכולוגי, זה גם יכול לעזור, כדי שתגיעי לשורשי החרדה והדכאון ותוכלי לפתור את זה. בכל מקרה את יכולה להמשיך ולכתוב , אשמח לעזור לך.

אני כל כך ספקטית לזה שמשהו אכן יכול לעזור לי אבל אני מאוד מודה לך על היתיחסותך באמת זה יתן לי שימחת חיים אחרי חודש??? אם כך למה אני מחכה אני חייבת לאזור כח לשתות פשוט אני מפחדת שזה יעשה לי יותר גרוע או ש יעשה לי תופעות לואי שיפחידו אותי ואני עוד פעם רוצה לשאול אותך שאלה שהכי מטרידה אותי והיא שאני מרגישה שהאוזניים שלי ניסתמות מעין לחץ חזק באוזניים האם זה קשור לעצבים ולדיכאון כי אף אחד לא שמע על זה אולם הרופאה שלי מיתעקשת שיש קשר ישיר למצב שלי האם את שמעת על תופעה כזו או שהיה לך חלילה וחס ושוב תודה לך על הכל מצפה לתשובתך יערית

לא יודעת למה אבל היה לי רצון עצום לשתף אותך ואת כולם במה שקורה לי . לאחר שלא הסתדרתי עם התרופות השונות שניתנו לי והבולמיה רק העצימה והחריפה ( הקאות סדרתיות שלח 10 פעמים או יותר) ואתמול בלילה כבר הרגשתי שאני הולכת למות כבר כמה ימים שכל העולם מסתובב לי , כבר הפסקתי לספור כמה פעמים התעלפתי. ברגע הכי נמוך כשחשבתי שאני כבר אמות צצה במוחי החולני מחשבה משעשעת - למה לא לחיות את חיי כאילו מחר אמות? אז היום בבוקר אפילו שהתעוררתי באיחור של כמה שעות וקצת מטושטשת אזרתי אומץ ועשיתי משהו חשוב למען הקריירה שלי שעמדה בפני סכנת קריסה זה זמן רב. לא אלעה אתכם בפרטים אבל כנראה זה היה הצעד שיציל את חיי הכושלים. מה שרציתי לומר שעצם העובדה שראיתי את מותי מול עיני נתנה לי את הכח לעשות את ההימור הזה. אני מאושרת - ואפילו אם אושרי ימשך רק רגעים ספורים זה עדיין הישג. מסקנותי - חיה את חייך היום כאילו מחר תמות.

היי, קיבלתי מחבר טוב שלי ספר שניקרא -אל תיקח הכל ללב.הספר נותן עצות וטיפים לחיים טובים יותר. הספר מאוד עזר לי בהתחלה,בתקופת החרדות. יש שם פרק שהחלטתי לאמץ אותו והוא ניקרא- חיו את היום כאילו זהו יומכם האחרון-הוא עלול להיות כזה. זה עובד-תאמצו את זה. שגב

היי כל הכבוד! שיהיו רק דברים טובים. חבל שצריך להגיע למקום נמוך כדי להתחיל להעלות אבל ממקום כזה בטח רואים את הדברים בפרספקטיבה נכונה וטובה יותר. לחיות את הרגע....יש בכך אמת עמוקה וקשה, קל להגיד ויותר קשה לבצע.... הפילוסופיה המזרחית עוסקת בכך רבות. אפשר לקחת את הדברים כמובן לחיות כל רגע כאלו הוא קיים לעצמו ללא דעות קדומות מהעבר וללא חרדות לגבי העתיד וכיצד המהלך או הרגע ישפיעו על העתיד. אפשר גם לאמר את המשפט הזה לחיות ללא חרדות. להכנס לרגע הנוכחי ללא חרדות ופחדים שקבלנו ורכשנו בעבר ומזמן היינו צריכים להשתחרר מהם. ולחיות ללא חרדות לגבי מה החלטתינו תגרום לנו בעתיד. נושא זה מורכב וכמובן שאפשר לפתח אותו. הייתי מוסיף רק דבר אחד: לחיות את הרגע ולהנות מהרגע ומכל רגע. שיהיה בכיף הידש

לד"ר שלום רב: בני בן חמש אובחן ENCOPREZIS NON ORGANIC הסימפטום לטענת העובדת סוציאלית הינו ממצוקה ריגשית ונפשית האם לקחת אותו לפסיכיאטר ילדים או פסיכולוג קליני יוכל לעזור לנו לפתור את הבעיה הכאובה . אני רוצה לציין שהילד בעל מנת משכל תקינה . גופנית ונוירולוגית גם הן בנורמה והוא נמצא בגן רגיל. אנו די חסרי אונים מהבעיה הזאת ולא יודעים איך להתמודד איתה. נשמח באם תוכל לתת לנו טיפ קטן מה לעשות בינתיים. מההורים המיואשים תודה מראש על כל תשובה

ללירז שלום, האבחנה שציינת משמעותה שמדובר בתופעה של אי שליטה על הסוגר כאשר הסיבה לאי השליטה היא רגשית-נפשית ולא מחלה או בעיה גופנית אורגנית. לכן חשוב להתחיל בטיפול, אפשר אצל פסיכולוג ואפשר אצל פסיכיאטר, אבל חשוב להתחיל בגיל מוקדם ככול שאפשר. הטיפול יצליח והייאוש יחלוף. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

רציתי להגיד לכם שהיום היה לי שיפור מבחינת ההרגשה הכללית ומצב הרוח. יש לי פה ושם ירידות קטנות אך סך הכל הרבה יותר טוב בהשוואה לשבוע הנוראי שהיה לי. יתכן שאני מתחילה להיתרגל להורדה במינון וכולי תקווה שמחר הפסיכאטרית לא תבשר לי שצריך לחזור למינון הרגיל. תודה לכולם על העזרה אוהבת , אריאל

ידעתי ,ידעתי ,ידעתי שיצליח לך.כל הכבוד מתוקה.אני מאוד שמחה בשבילך ואני מחזיקה לך אצבעות. רק תבטיחי לי דבר אחד-גם אם הפסיכיאטרית תמליץ לך לעלות שוב במינון-ואת תחליטי שזה מה שאת רוצה לעשות,אל תתאכזבי. עברת שבוע קשה,ואני חושבת אישית שהמשבר של ה"גמילה" מאחורייך,אבל גם אם לא-לא נורא לא קרה כלום. בהצלחה. שגב

את ממש אמיצה שאת מצליחה להתמודד עם זה. אני בכלל לא חושבת על היום בו אני אפסיק עם הכדורים כי רק המחשבה מפחידה אותי . אני חוששת מלחזור לתחושות הרעות שהיו לי קודם. עכשו אני משקיעה את אנרגיה בלימודים, בספורט (3 שעות כל יום- מדהים שעד לפני חודשיים לא יכולתי לקום מהמיטה), בחברים ובאופטימיות החדשה שנפלה עלי. אני אופטימית לגביך, ואני מאמינה שבסופו של דבר תצליחי לרדת מהכדורים, גם אם לא השבוע, זה בוודאי יקרה ברגע שתהיי מוכנה לכך. יש לך יתרון מאוד גדול שאת מכירה את עצמך טוב ויודעת מתי enough is enough . אם את מרגישה מספיק בטוח עם הורדת המינון זה יופי!! זה שהשבוע הקשה שהיה לך כבר נמצא כמעט לגמרי מאחורייך מצביעה כנראה שזה היה משהו זמני שאת יכולה להתמודד איתו. תחזיקי מעמד!! בהצלחה!!

את כל כך נהדרת- תודה על הכל. ידעתי שבעזרת העידוד של כולכם אני יעבור את זה. ההתקפים עדיין לא מאחוריי ואפילו בבוקר התעוררתי עם התקפון קטנטן אבל בהחלט אני לא נותת למצב להישטלת עלי ואני מנסה להשים את עניין החרדה בצד עד כמה שאפשר. גם אם אצטרך להעלות במינון, אני יודעת שזה זמני וזה לטובתי ואם צריך אז זה מה שיהיה אוהבת, אריאל

היי, רציתי לשאול (שוב), איך יודעים שאתה בחרדה או שאתה פשוט לא מרגיש טוב בגלל משהו פיזי/רפואי? אם למשל אני מרגישה טוב ופתאום יש לי סחרחורת או כאבי ראש או חוסר שיווי משקל או הרגשה אחרת(כאילו נפילת לחץ דם..) אז מי אמר שזה בכלל חרדה?? בנוסף, יש הרבה אנשים שלפעמים לא מרגישים טוב..הם לא מנתחים את זה כחרדה.וגם אם כן-למשל אם יש למישהו לחץ בחזה,הוא לוקח כדור הרגעה,זה עובר והוא ממשיך הלאה.הוא לא מנתח את זה יותר מדי,לא חוקר כמונו,ולא דש בזה כל הזמן.נראה לי שהרבה אנשים עוברים יום יום בעיות רפואיות או חרדות אבל ההתעסקות שלהם וההתמודדות שלהם היא אחרת מאשר אני למשל. לדעתי יצרתי לי מין מעגל והכל בראש.אני בטוחה שמה שאני מרגישה קורה לאחרים.אבל אני מסווגת את זה לבעיה "סובלת מהתקפי חרדה" ואנשים אחרים מסווגים בעיות כבעיות רפואיות "אני לא כלכך מרגיש טוב" ולכן לנו קשה יותר לצאת מהמעגל האינסופי הזה. לדעתי,כמעט כל אדם שלא מרגיש טוב יכול להיות שאחת מהפעמים הוא פשוט עבר התקפון של חרדה והוא פשוט לא מודע או לא מתעסק בזה יותר מדי.לכן הוא לא נופל למעגל שהיציאה ממנו קשה ולפעמים בלתי אפשרית. מה דעתכם???

היי אור, זה באמת מעגל סגור אבל אפשר לפרוץ אותו. אנחנו - שסובלים מחרדה, חרדים מההתקף הבא, לכאורה "מצפים" לו וכשהוא מגיע, שוב מחכים לבא אחריו. זוועה, קשה לצאת מזה, לפרוץ את המעגל. אני לדוגמא , "ציפיתי" להתקף הבא בעיקר בימי שישי, מאחר וההתקף הראשון הופיע ביום שיש בצהרים ומאז כמעט כל יום שישי היה סיוט עבורי...אז הלכתי לטיפולי שיאצו בימי שישי כדי שאולי ההתקף לא יגיע ועשיתי הילינג בימי שישי ודמיון מודרך..... אבל בכל זאת הוא זחל מאחורי ותקף אותי, כמו נחש צפע:-))) אנשים "רגילים" לא מרגישים טוב, או עוברים איזה התקפון חרדה ושוכחים מזה, אצלנו אולי בגלל כימיה מסוימת במוח , מבנה נפשי וגנטי מסוימים זה הופך לסיוט של החיים. במקרה שלי אם לא הייתי פונה לפסיכיאטר ונוטלת סרוקסאט הייתי ממשיכה לסבול ובעיקר בימי שישי - שבת:-)))))

אור היקרה מה שאת רושמת הוא כל כך נכון ואני מזדהה עם כל מילה. אני חושבת שאצלי עד שלא ידעתי שאני סובלת מחרדה שייכתי את הכל למשהו פיזי וכשהבנתי שמדובר בחרדה והתחלתי בטיפול פתאום כל התחושות שלי היו בעקבות משהו נפשי ולא להיפך. כלומר, אני חושבת שפה המודעות שלנו למצבנו משחקת תפקיד לא כל כך טוב וזו אכן מעגלתיות מסוימת שקשה לשבור אותו. בכל אופן, יתכן מאוד שאנשים לעיתים חווים התקפי חרדה מבלי שהם מודעים לעניין וכשנשלל כל גורם פיזי סביר להניח שזו אכן החרדה בכל מצב, יש לנו יתרון שאנו מודעים לבעיה שלנו ואולי גם חיסרון שישנה מודעות יתר דבריי יצאו קצת מסובכים ומקווה שהבנתם אוהבת, אריאל

ערב טוב, בהתחלה כשקראתי את מה שאור כתבה,פשוט לא האמנתי!!!אני חושבת על זה הרבה פעמים אבל לא בדיוק ידעתי איך להעביר את השאלה אליכם.אור-שיחקת אותה. אריאל-התשובה שלך קלעה בול למה שרציתי לכתוב.אם שמת לב את די מסכימה עם אור ומצד שני די מבינה שזה מזלינו שאנו מבינים שיש לנו בעייה. כששאלתי את עצמי את השאלה הזו היגעתי למסקנה אחת-במצב שהייתי בהתחלה רק הכדורים עזרו לי.היום לאחר שמונה חודשים אני מבינה שמה שאני מרגישה כל אדם אחר יכול להרגיש רק שאני יותר רגישה לכל מה שקורה לי במיוחד שיש לזה שם-החרדה. גם לי קורה הרבה פעמים,במשביר,בסופר ובמקומות רבים אחרים,סחרחורת ומן הרגשה של חוסר איבוד משקל.ואז אני מבינה שזה הגיע.אני פשוט ממשיכה בעיסוקיי ונותנת לזה לחלוף וזה חולף. הרגע חזרתי מהבריכה-היה אחלה. מחר אנו נוסעים(בעלי וילדיי)לחופשה בצפון. אז לא להתגעגע יותר מידי. תרגישו טוב שגב

רוצה להתייעץ עם משתתפי הפורום ולקבל את חוות דעתו של הרופא זוכרים את הסידרה "קרובים קרובים"? זוכרים את דמות ההיפוכונדר שגילם יהורם גאון. זה שכל הזמן דיבר על מחלות ותרופות וחשב שהוא חולה במחלה שעוד לא גילו ושאוטוטו הוא מת ולא יודעים ממה, איך שהוא התהלך בין כדור לכדור ובין רופא לרופא וחיפש מה שאין והרגיש מה שלא קיים... טוב, אז נניח שזה המקרה ובן אדם בן 30 שמתפקד בסדר בעבודה אבל פשוט מתעסק באופן אובססיבי בחולי שלו (שאין לו כי הוא בריא) ומגיע עד כדי ייאוש ממחלה שהוא טוען שיש לו ולא מצאו אותה וחושב היא מכרסמת בו. איזה תרופה תתנו לו? (אני מתכוונת לשם של כדור ) ולמה? אני רוצה להעזר מניסיונכם ולקבל עוד חוות דעת. תודה רבה מראש

לשרון שלום, אני חושב שכדאי שתקרא את מכתבה של אור למעלה ואת התגובות, מה שאתה מתאר ומה שהיה ליורם גאון זו חרדה אשר מתבטאת בתחושות גופניות וניסיונות להרגיע את החרדה בהליכה לרופאים ובדיקות. כמובן שהבדיקות תקינות והחרדה נרגעת לזמן קצר כיוון שהבעיה אינה גופנית אלא נפשית וכאשר לא מטפלים בשורש של הבעיה אז היא צצה במקום אחר.... לכן גם היפוכונדריה היא בתחום של רפואת הנפש ולא בתחום בדיקות הרנטגן וכך הלאה. כידוע, הטיפולים הנפשיים הם בשיחות ובתרופות. אבל קודם כל כדאי להגיע לפסיכיאטר או פסיכולוג כדי לקבל את האבחנה הנכונה ואחר כך להתלבט בקשר לסוג הטיפול. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

מה שלומך , איך את מרגישה? ספרי לי.אני אשמח לשמוע.

ראיתי עכשיו את מה שכתבת הבוקר.הייתה לי גם תקופה כשהפסקתי עם הפאקסט של אותו סיפור. בחילות קשות מאוד ועייפות. זה היה מזעזע למדיי. תקופה של שבוע.הייתי בטוחה שאני אולי בהריון. זה ממש הזכיר לי את ההריון שהיה לי. הלוואי וידעתי מה לייעץ לך בנושא של התרופות. אני רק מקווה שתרגישי טוב.

לא נעלמתי.המקלדת שלי לא עבדה כמה ימים. בכל אופן רציתי לדעת מה שלומך? עקבתי קצת אחרי ההודעות שהשאירו פה אנשים וגם שלך.אני קוראת אבל לא ממש רואה אנשים שהם בדיוק במצבי. כל בן אדם חווה דברים אחרת. גם אלה שסובלים מחרדה. אני היום על הפנים .כהרגלי יצאתי לי לפארק עם התינוק, להיפגש עם חברה והתינוק שלה. היה חמים אחר כך התחיל קצת להאפיר ואני התחלתי להרגיש רע.פתאם הרגשתי תחושה של כמו ירידה בלחץ דם.פתאומית. כל הקולות נשמעו לי במעומעם.וכתוצאה מכל זה גם הפחד החל לחלחל.לרגע חשבתי שאני אתחיל לעשות בושות ואני אשכב על הספסל.כי זה אשכרה היה פיזי לגמרי. ממש חולשה.אין שום סיבות לכך אני יודעת. חוץ ממה שאני לא יודעת, או שהרפואה לא מצליחה לדעת.לדעתי יום אחד יגלו שכולנו נורמלים. ואין מחלה כזאת חרדה בכלל.אלא איזשהי מחלה פיזית בלבד! שיבוש באיזשהי מערכת. הרגשתי כל כך מותשת עייפה. כמובן שחברתי לא שמה לב לכלום.(טוב לפחות שאני מצליחה להסתיר).במקום לא הייתי מסוגלת לשבת.רציתי פשוט לקום ולהמשיך לטייל.אנחנו החלטנו משום מה שמעונן מידי והלכנו כל אחת לכיוון הבית. עשיתי עוד כמה סיבובים ליד הבית, עד שהקנטצ'יק נרדם.(תירוץ בשביל לחזור הבייתה). זהו עכשיו אני בבית מרגישה עייפה נפשית בעיקר.אני יודעת שמחר יבוא יום חדש ואני לא אוותר ואמשיך לצאת. לפחות לנסות. אני אפילו משלה את עצמי שאולי זה בגלל הרבע כדור פאסקט שלקחתי. טיפשי כמובן. הלכתי לי בגינה שקרובה ממש ליד הבית. וחשבתי לעצמי. החיים כל כך קשים.שום דבר כבר לא כמו שהיה. כאילו חטפתי פטיש בראש והתעוררתי לאיזשהו סיוט.ובבת אחת נעלמה כל הילדות, כל האנשים .הכל נעלם.איפה אני חיה בכלל? ומה קורה ? כן אני מקצינה את כל העניין.ופתאם חשבתי לעצמי.די נמאס לי.אין לי כוח.אם אין לי את מה שהיה לי וכל כך קשה לי. אני מעדיפה פשוט להיכנע,לוותר על הכל. כל הריצות, הבית, המשכנתא.התמימות שנעלמה. תמימות שהייתה כל כך יפה ומתוקה. עד לפני כמה שנים.אפילו כשהיה לי דיכאון. עדיין הייתי תמימה.וזה מקסים.אני פשוט רוצה להיכנס לתוך המיטה ולשכב בה.וזהו. יש לי אי שקט תמידי, כאילו שאני בלחץ ממשהו.זה מגוחך עד אימה. אבל למה אני מבלבלת לך את המוח יותר מידי.אולי פשוט כואב לי יותר מידי שהפכתי להיות במצב של אי שקט כשאני בחוץ.גם כשהחרדה נמוכה. האי שקט.המחשבות.די, הכל היה נורמלי פעם. למי יש כוח לזה?

היי שרונה, אין לך מושג כמה שאני מבינה אותך. אני למשל מרגישה טוב אבל אתמול הייתי בסופר ופתאום הרגשתי כאילו שאני עומדת להתעלף.פתאום כאילו יש בעיה בראייה ומאין חוסר שיווי משקל,מאין ירידת לחץ דם או משהו כזה.אבל אני מופתעת מהשינוי שחל בי.כי במקום להיכנס לחרדה ממה שקרה ואז לפתוח שוב בשבוע של סבל,אמרתי לעצמי-זה בטח משהו רפואי וזה יעבור.באמת אחרי רבע שעה זה עבר. את רואה-יכלתי ליפול שוב למעגל של החרדה ובמקום זה איכשהו יצאתי מזה. פשוט צריך להתמוד אין ברירה..יהיה בסדר.. אור.

זה בדיוק מה שקרה לי,אבל זה ממש מפחיד.גם לי משום מה זה גם קורה בסופרים , קניונים וכו'.אני אפילו חושבת שלפעמים לאנשים "נורמליים".אפילו בעלי שאין לו שום אגרופוביה, שום חרדה וכו'. גם הוא אחרי שהוא הרבה מסתובב במקומות כאלה סגורים. או באיזה כלבו,גם הוא אומר. מסתובב לי הראש.ואז אני שואלת אותו.אתה רוצה שנלך? ואין לו שום תופעות של חרדה.אבל לגבי מה שאת כותבת טשטוש בראייה, חוסר שיווי משקל. זה ממש מדהים.תארת בדיוק מה שקורה לי.אבל אני גם ככה פחדנית.אז כשקורה לי דבר כזה .אני בטוחה שאני אתעלף או משהו כזה. אז זה מה שמאפיין חרדה? וזה לא קורה רק לי??? גם בי חל שינוי אני פחות נכנסת להיסטריה ובורחת.אלא יותר מעדיפה להישאר קצת ולהתמודד. לפעמים זה הולך ולפעמים לא.

שרונה היקרה קודם כל את כלל לא מבלבלת לי את המוח ובטח שאינך מגזימה עם תיאורייך משום שאלה הם התחושות שלך ואני מבינה אותך לחלויטן. שרונה, בקולך ישנו הרבה עצב אך גם מסרים של תקווה- " אני אמשיך לצאת, מחר יום חדש..." ואת צריכה להיאחז באותם המילים. את בחורה מאוד חזקה ואת תצאי מזה. ישנם ירידות ושיפור ותמיד אחרי השיפור צריך לשאוף לשיפור גדול יותר ולשאוב ממנו כוחות להיתמודדות הלאה. מזג האוויר בוודאי שלא מוסיף למצב רוח שלנו וגם לא מה שקורה מסביב אך אנו חזקים ונשרוד זאת. אני מבינה את הרצון שלך להעלם ולא להיאבק כי כבר הייתי שם ולעיתים אני עדיין שם אך העובדה היא כי את כן נאבקת ולא מוותרת בקלות וזה מה שהופך אותך למנצחת גם אם יש הפסדים קטנים בדרך. אני אישית מאמינה כי יש דבר כזה הנקרא חרדה והצורך לשייך את הסימפטומים למשהו פיזי הוא חלק מתהליך הכחשה משהו או פשוט כי יותר קל לנו להיתמודד עם משהו גופני- הרי זה יותר מוכר ויש תרופה לרוב. החרדה יכולה ללבוש צורות שונות ולחקות תסמינים פיזיים ידועים אך יש לך יתרון בכך שאת יודעת שזו חרדה והפחד מהסימפטומים יתמעט עם הזמן. שרונה, היום היה לך יום לא כל כך מוצלח ומחר יהיה יותר טוב. לי היה אתמול ובכלל השבוע ימים נוראיים והיום היה שיפור גדול. אז תני חיוך - אני רואה אותך מחייכת ומחר נקום כולנו ליום חדש תרגישי טוב, אריאל

יש המשך לסיפור. אחר כך יצאתי והרגשתי הרבה יותר טוב.זכרתי את העצה של המטפל בחרדה.שאמר לי ללכת דווקא בדרכים שאני יותר מפחדת מהם.לא בהגזמה פראית , אבל כן להתמודד ע"י הליכה למשל לאותם כבישים שמפחידים אותי וכו'. אם מישהו לפני שלוש שנים אפילו שנתיים היה אומר לי שאני אפחד מכבישים,שהם לא ממש כבישים מהירים.הייתי צוחקת עד עמקי נשמתי.ובעיקר לא מבינה ,כמו שאני לא מבינה עד היום.כאילו עברתי איזה טראומה חזקה שגרמה לי לפחד מכל דבר ברחוב.(מה שבעצם לא ממש רחוק מן האמת).בכל אופן אחר כך יצאתי והרגשתי הרבה יותר טוב.לא במצב של פאניקה. אבל במצב דרוך תמיד.אריאלוש אני שמחה שאת מרגישה יותר טוב.ואני בטוחה שאת תמשיכי להרגיש יותר טוב.ותתמודדי עם כל דבר בצורה נהדרת. יום ראשון אני עוברת דירה, לדירה שלנו הללויה!!! הרבה עבודה.אולי בדירה שלנו אני אמצא קצת מרגוע לנפשי המיוסרת (אוי זה היה משפט נורא טראגי לא?) אבל לפחות עם משפחתי הקטנה.טוב גם זה משהו.תתפלאי אבל אני מידי פעם נדבקת באופטימיות שלך. חייבים.

היי שגב, שמחתי לקרוא את תגובתך. תודה שהתייחסת וששתפת אותי. כשיהיו לי ילדים-אם עדיין הפורום יהיה פעיל אני אספר לכם....ס ת ם אני הייתי שמחה לספר לכם אבל אני לא רוצה להמשיך להיות בפורום בטווח הארוך כי זה אומר שעדיין יהיו לי חרדות.. מצד שני פגשתי פה אנשים כלכך מקסימים שאולי בכל זאת יצא משהו טוב מהחרדה לא..??? תודה, אור.

האם נטילת סרוקסט יכולה לגרום לרעידותצ בידיים

למשה שלום, בהחלט כן, התופעה של רעידות תלויה גם במינון, ככול שהמינון גבוה יותר הסיכון לרעידות רב יותר. בדרך כלל הגוף מסתגל לתרופה והרעידות חולפות עם הזמן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת כמה דברים. בזמן האחרון אני מרגישה חרדה קשה +עצבות עים כל מיני מחושי גוף שלא נימצא להם פיתרון מאחר והבדיקות למינהם תקינות לקחתי הרבה זמן לוריבן וזה לא ממש פותר את בעיתי אז הרופאת המישפחה נתנה לי מרשם לתרופה פאקסט ואמרה שזו התרופה המתאימה לי מאחר והיא מטפלת גם בחרדה וגם בעצב לכן שאלתי היא האם התרופה הזאת היא אותה תרופה ששמה סרוקסט ו2 האם באמת זה יכול לעזור לי 3 האם יש לה תופעות לוואי קשות ? משום שאני אם לתינוק בן שנה אני לא רוצה שזה יעשה לי תופעות קשות שלא יאפשרו לי לטפל בילדי כראוי ותןך כמה זמן אני ירגיש טוב יותר אים אני יתחיל לשתות אותה? תודה המיואשת

יערית שלום, פאקסט זו תרופה דומה לסרוקסאט רק שהיא תוצרת הארץ. לכל תרופה יש תופעות לואי אבל התופעות הפיכות. זו תרופה שיכולה לשנות לך את איכות החיים מהקצה אל הקצה..... אל תחששי לקחת אותה, ממילא מתחילים במינון נמוך ביותר ועולים עד למינון המתאים אחרי שבועיים שלושה, הכל כמובן לפי עצת הרופאה. הרבה אנשים נוטלים סרוקסאט או פאקסט ומרגישים מצוין. גם אני, למרות חששותי מתרופות. לוריואן זו תרופה שמטפלת נקודתית בחרדה ויכולה לגרום להתמכרות קשה. תתיעצי עם הרופאה כיצד תוכלי לרדת במינון של הלוריואן, יחד עם נטילת הפאקסט. בדרך כלל אחרי שלושה שבועות עד ארבעה מרגישים טוב, מתחילה ההשפעה החיובית של התרופה. תרגישי טוב, את יכולה לכתוב בכל עת, יש כאן מספר אנשים שסובלים מאותן תופעות.

את צריכה לגשת לרופא פסיכיאטר, והוא יתן לך תרופה מתאימה , אם צריך בכלל. רופא משפחה אינו רשאי לתת תרופה. סרוקסט ופקסט הם מאותה משפחה, הם נוגדי דיכאון. תכנסי לפורום של סתארטמד, ותשיגי מידע על התרופה.

האם במצבי חרדה/דיכאון נוצר מחסור של מינרלים וויטמינים בגוף גם אם אוכלים באופן מאוזן ? האם יכולה להיות התנגשות/נזק בין מולטי-ויטמין לתרופות ממשפחת ה SSRI ? תודה.

לרסיטל שלום, אין חסר בויטמינים, אולם אם האמריקאים מאמינים שויטמינים עוזרים אז מי אני שאחלוק על כך? תנסי ותעדכני. הויטמינים אינם מפריעים לרסיטל ולהיפך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש בוקר טוב, הייתי בקשר בעבר בנוגע ללוריוון וקסנקס. רציתי לשאול, אני נוטלת 1/2 לוריוון כל בוקר במשך תקופה של כ- 1/2 שנה. אני רוצה להמשיך ליטול עוד תקופה קצרה עד שארגיש ממש ממש 100%. שאלתי היא האם זה יכול להזיק? מיכל

לפני 3 שנים היה היום הקשה שלי עברתי חויה קשה ביותר הייתי בדרכי לקופח בשביל היצתננות וברגע שהגעתי לקופה קרה ההתקף הרגשתי שאני לא יכולה לנשום רעדתי בידיים וברגליים הרגשתי לחץ באוזניים והרגשתי שכל נשימה שאני נושמת יוצאת דרך האוזניים ניבהלתי ורצתי לרופא הוא נתן לי שקית לנשום בה והזריק לי זריקה שטישטשה אותי חזרתי הביתה מדוכאת ומלאת פחדים ומאז ההתקף לא חלף רק נחלש ומיתחזק אני רוצה לציין שאני בדקרך כלל סובלת מחרדות קשות ונוטלת לוריון להרגעה עשיתי את כל הבדיקות ואף רופא לא מצליח להבין מה יש לי הרופאה שלי ביקשה אישור מרופא מחוזי ורשמה לי כדורים שיעזרו לי בשם פאקסט רק שכל הזמן יש לי מחשבות שיקרה לי משהו ואני פוחדת יש לי 3 ילדים קטנים והקטן בן שנה גם בזמן ההריון היה לי רע אפילו עכשיו אני מרגישה לחץ באוזניים כמו שמרגישים כשנוסעים למקום נמוך או גבוהה וזה כל הזמן ההרגשה הזאת מביאה אותי למצב של דיכדוך וחרדה אנא אם מישהו יודע על מה אני מדברת כיתבו לי ועודדו אותי בבקשה מה לעשות המיואשת אני לא יושנת טוב מיתעוררת בלילה ולא נירדמת עד אור הבוקר אני חושבת שמחר אני יתחיל לשתות את הכדורים אך בכל זאת כיתבו לי כי יקח זמן עד שהכדור ישפיע

ליערית שלום, בשעה זו שאני עונה לך אני רואה שקבלת תשובות אשר הן נכונות ותומכות ויופי שכך. חשוב ביותר לך ולילדיך, תתחילי בטיפול כדי שיהיה הרבה יותר טוב. תשמרי על קשר ותעדכני אותנו. כמובן שאם יש לך שאלות נוספות אשמח לענות. בהצלחה דר' גיורא הידש

הי יערית וברוכה הבאה, ממה שאת מתארת נשמע כי את סובלת מאוד ואני רוצה להגיד לך שיש פתרון לסבל הזה. אני באמת ממליצה לך לגשת לטיפול פסיכולוגי או פסיכארטי. אין סיבה שתסבלי ויתכן שטיפול תרופתי אנטי דיכאוני\ רדתי בשילוב עם שיחות יהיה הפתרון שאת כל כך מחפשת. את מוזמנת תמיד לכתוב לנו פה. תרגישי טוב

למיכל שלום, הלוריוון לא מזיק ואת יכולה להמשיך וליטול אותו ללא חשש. בשלב כלשהו כדאי להפסיקו וכדאי לעשות זאת באופן הדרגתי מאוד.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה יותר , התופעות לוואי של הסרוקסט נהיות איומות מיום ליום , כל הלילה לא ישנתי , בכיתי , יש לי בחילות איומות וחוסר שקט מזעזע , מחר יש לי פגישה עם הפסיכיאטר , אני לא יודעת מה להגיד לו, בעלי נסע לחו"ל ונורא קשה לי לתפקד בבית , אמא שלי ישנה אצלי אתמול וזה קצת הקל עלי . מה לעשות?

יונית היקרה קודם כל זה טוב שיש לך פגישה עם הפסיכאטר. אני חושבת שהגיע הזמן לשקול אם יש טעם להחליף כדור. יתכן מאוד שהסרוקסט לא עוזר לך והיום יש מגוון כה רחב של תרופות אנטיי דכאוניות שלא צריכה להיות בעיה להתאים לך כדור. בנתיים נסי כמה שיותר להרגיע את עצמך ולעבוד על עצמך. אני מחזיקה לך אצבעות ומחכה לשמוע ממך שלך תמיד, אריאל

ליונית שלום, כבר מאוחר וכנראה לא תקראי את תשובתי עד אחרי שתחזרי מהפסיכיאטר. אנא עדכני ונשמח לעזור ולהתחזק. שיהיה רק טוב הידש

היי לכולם, במהלך שהותי באוסטרליה לקיתי בדיכאון וקיבלתי כדורים שנקראים: .avanza נאמר לי שיכול להיות שבארץ אותם כדורים נקראים רמרון. הייתי שמחה מאוד לדעת אם אכן זה כך כיוון שעליי להמשיך ולקחת את הכדורים וכנראה שהם מצויים בשמם המקורי - אבנזה רק באוסטרליה. אשמח לדעת אם אכן זה שייך למשפחת הרמרון. תודה מראש. ליה.

לליה שלום, מצטער אבל אין לי זמן לחפש באתרים אוסטרליים את התרופה. באופן כללי לכל תרופה יש שם של החומר הפעיל והוא זהה בכל העולם ויש שם של בית החרושת. בקשתי היא שתחפשי באינדקס תרופות אוסטרלי את השם המסחרי ותעתיקי משם את השם האמיתי של התרופה. את יכולה לנסות להכנס גם למנוע חיפוש סתם עם השם המסחרי. כאשר תמצאי את השם המקורי אז תחזרי ואאשר לך באיזו תרופה מדובר. בהצלחה דר' גיורא הידש

אכן, Avanza היא אותה התרופה המוכרת בארץ בשם רמרון (חומר פעיל = mirtazapine). ושיהיה בהצלחה.

המון תודה על התשובות והאכפתיות. נעזרתי מאוד ןאכן אישרו לי שזה רמרון ומחר אקבל את המרשם באופן מסודר. תודה לשניכם... יישר כוח. :-)

היי, ראיתי ששאלת איך זה להיות אמא לילדים ולסבול מחרדות.אני יודעת שלא שאלת אותי אבל בכל זאת הרגשתי צורך לספר לך. אני בת 36,אמא ל-3 ילדים.אצלי החרדה הופיעה לאחר הלידה השלישית(לפני שנה)בעקבות לידה לא רגילה שגרמה לפגיעה מבחינה פיזית(היום אני בסדר)וכתוצאה מהטראומה של הלידה הופיעה החרדה. אני לוקחת סרוקסאט-כדור ביום והחיים יפים. ישנם ימים קשים אבל מתגברים-אפשר לחשוב שיש לי ברירה. אני עובדת מ-8.00 עד 16.30.ואז מתחיל ה משמרת שנייה בבית.טיפול בתינוק,עזרה בהכנת שיעורים ומבחנים,ארוחות ערב ועוד כל מיני עיסוקים על מנת להחזיק בית נקי ואוהב. ילדיי לא מרגישים שקשה לי,אני לא מתלוננת בפניהם והאמת שגם לא בפני בעלי.בסך הכל באמת בסדר,אבל כשקשה לי אני די לבד בעסק הזה.בעלי מאוד עוזר,אבל איננו יכול לעזור מאחר ומי שלא חווה חרדה לא מבין על מה אנחנו מדברים. אני יכולה לומר לך-את יכולה להביא ילדים ולגדל אותם באהבה למרות החרדה. בהצלחה שגב

כל הכבוד על התמודדות.זה מעודד אותי.סך הכל את אמא לשלושה ילדים וגם עובדת בחוץ ובבית. כל הכבוד.ואני מאחלת לך שתמיד תמיד יהיה לך טוב.ולמשפחתך

היי, תודה תודה על המחמאות. אני מאחלת לך שיהיה לך הכי טוב שבעולם. אני יודעת שקשה לך,ואת עדיין נילחמת בכדורים-הלוואי ותצליחי ואם תגיעי למסקנה שאת לוקחת כדורים אני מבטיחה לך שתרגישי נהדר. גם לי קשה עם זה-אבל לא הייתה לי ברירה. כל טוב שגב

שלום רב, ברצוני לדעת איך יודעים מתי חרדה או דכאון הן תופעות פיזיולוגיות גנטיות ומתי הן פשוט תופעות הנגרמות מטראומות.לפי הבנתי כאשר החרדה היא כלפי משהו ספציפי(על אף שהיא קיימת מילדות) היא לא מחלה פזיולוגית, וכאשר היא גלובלית לגבי כל דבר-אז היא היא נחשבת לפזיולוגית.בכל זאת כיום נותנים תרופות פסיכאטריות לכל מצב של דכאון או חרדה, השאלה האם זה הפתרון לכל בעיותינו, האם זה אתי לעשות דבר כזה? האם זה נכון? מתי יודעים באמת? הרי אין בדיקות מוחשיות לזה, אין בדיקות רפואיות לדכאון או לחרדה...

לתמי שלום, הבעיה בדרך כלל היא שמדובר בשילוב של גורמים, יתכן שקיימת נטיה גנטית אבל בנוסף ישנה גם טראומה או גורם חצוני אשר האיץ את הופעת החרדה או הדיכאון. הרפואה מטרתה לעזור לאנשים. אמת שחשוב מאוד לדעת את הסיבה אבל לא תמיד יודעים את הסיבה...יותר חשוב לדעת את הטיפול שעוזר מאשר את הסיבה. כך זה ביתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב ועוד מחלות רבות אחרות. כלומר טוב שיש לנו פתרונות ללא קשר לגורם לבעיה. בטיפולים ופתרונות אני מתכוון גם לשיחות-פסיכותרפיה וגם לתרופות. אני חושב ששאלתך מכוונת יותר לטיפולים פסיכולוגיים ולטיפולים תרופתיים. גם כאן התשובה יותר מורכבת. לעתים גם כאשר יש נטיה גנטית הטיפול הפסיכולוגי יכול לעזור ולעתים כאשר ישנה טראומה או גורם חיצוני ברור הטיפול הפסיכולוגי בלבד לא תמיד עוזר... כך שרפואה היא דבר מסובך, תמיד צריך לשקול את היתרונות מול החסרונות, והדבר החשוב ביותר הוא לעזור ולהקל על סבל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה גיורא!

היי, לשאלתך,למה זה צריך לקרות לאחר תקופה כל כך טובה,נידמה לי שהתשובה ברורה לך ואני רק אחזק אותה. אלה הם החיים,פעם אנחנו למטה ופעם למעלה.את גם יודעת שהתקופה הזו תעבור,בכל מקרה.עם כדורים,בלי כדורים-הכל יעבור. אם עוד כמה ימים תרגישי שבעצם המינון הנמוך שאת לוקחת היום משפיע לרעה,תתייעצי עם הפסיכיאטר שלך ותראי מה הוא אומר. לדעתי ,תחזיקי עוד קצת-כי ברור לי שיש תופעות לוואי לאחר שהמוח מתרגל למינון מסויים. אבל את יודעת מה,הכל מתגמד כשאני שומעת על פיגועים כמו שהיו היום.צריך לומר תודה לאל שאנחנו בסדר,ויש תרופה להפרעה שלנו. תהיי חזקה. שגב

שגב היקרה תודה על העיצות והעידוד- את מקסימה! החלטתי באמת לחכות כמה ימים מהסיבה שהיום היה שיפור משמעותי יחד עם ירידות קטנות. מחר במילא יש לי פגישה עם הפסיכאטרית ואני אשאל אותה על העניין תודה על הכל, אריאל

לד"ר הידש שלום! אני בן 22 וכפי הנראה לי מהרבה מקורות שקראתי,אני סובל מדיסטימיה. כמובן שאינני סומך על אבחנתי במאה אחוז ,אך שאלתי היא למי עלי לפנות לשם אבחון וטיפול באופן ראשוני, לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר? כמו"כ האם יתכן שהטיפול יעשה רק ע"י שיחות ללא צורך בטיפול תרופתי? תודה רבה! מוטי

למוטי שלום, בדרך כלל גם הפסיכולוגים הקליניים וגם הפסיכיאטריים אמונים על אבחון מסודר, למרות ששיטות האבחון עשויות להיות שונות, בשני המקצועות לומדים לאבחן. כך שמהבחינה העקרונית אין חשיבות למי תפנה. כמובן שהדגשים וההתמחויות מעט שונים כפי שאתה יודע. כיום אני מעודד יותר ויותר את האנשים הצעירים להגיע לטיפול נפשי. לכן, הדבר החשוב ביותר הוא שתגיע לאבחון. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לכולם אז ככה מאז שהתחלתי לקחת סרוקסט אני כמעט כל לילה קמה נוטפת מים , האם יש קשר לסרוקסט ? או שאני צריכה ללכת להתייעץ עם רופא על כך? זה מציק לי ואני קמה רועדת מקור בגלל זה תודה לכולם ולד"ר הידש

לשובל שלום, התשובה היא פשוטה-כן וטוב ששאלת, הזעת יתר מוכרת כתופעת לוואי של סרוקסט, בדרך כלל התופעה חולפת או מוקלת מאוד עם הזמן שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

גם היום אני נלחמת כל הזמן עם עצמי. ישנם רגעים שפשוט בא לי לפרוץ בבכי הסטרי ולפתע הכל מישתחזר לי בראש ואני חוזרת לתקופה של לפני שנתיים. מצד שני, אני כל הזמן נאבקת ואומרת לעצמי שזה יחלוף ושיהיה בסדר. אני בחוסר שקט נוראי ומרגישה כאילו גוש כבד רובץ לי על החזה , גוש שבא לי לעקור. בנוסף אני מרגישה חולשה איומה וזה כמו מה שאור ציינה- כשיש לי חרדה זה שואב ממני את כל הכוחות. התחיל לי התקף חרדה חדש וזה הרגשת צורך לכחכך כל הזמן. אני פוחד פחד מוות משיגעון משום שהתופעה היא מוזרה . האם היא מוכרת ? האם זה סוג של התקף חרדה או משהו אחר. כמובן שאני לא מכחכחת אבל המחלמה הפנימית הזו עם עצמי מוציאה אותי מדעתי. למה זה היה חייב לקרות אחרי תקופת שיפור כל כך טובה? אריאל

לאריאל ה מ ק ס י מ ה, זה בטוח התקפון קטנטן שיעבור. תזכרי תמיד שהיינו בסרט הזה ותמיד עברנו אותו. זה רק חרדה.זה לא מחלה.את תרגישי את הסימפטומים המוכרים א ב ל את יודעת שזה רק זמני ושזה תהליך שעובר.אל תדאגי. . את חזקה מאוד.את נתת לנו המון כוחות.זה אומר שאת בן אדם חזק,חכם,והכי חשוב-אנושי. תני לגוף לעבור את ההתקפון.לא להתייאש.אל תפחדי-אנחנו איתך. תגידי לעצמך כל הזמן-זה חרדה,אני כבר מכירה את התופעות,עברתי את זה,זה לא מסוכן,זה זמני.יהיה בסדר. אני שוב רוצה להדגיש-גם אני עברתי את הסיוט של התקף חרדה.חשבתי שזה בחיים לא יעבור ושאני ישתגע וכו'.זאת בעצם החרדה.זה פשוט פחד.אבל לומדים להתמודד כי אנחנו כבר מכירים את זה.זה סתם תגובות פיזיות של הגוף. אל תדאגי. בנוסף-זה מאוד יכול להיות מהפחתת הכדורים.אני מניחה שד'ר הידש יוכל לתת את דעתו המקצועית של התסמינים שאת מציינת. שולחת לך חיבוק גדול, אור.

יקרה שלי , קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול ונשיקה , (לא הרבה זוכים לנשיקות ממני) , דבר שני , אל תנסי להלחם בזה , זה יעבור לבד , לא בכל דבר אנו יכולים להלחם , לפעמים המלחמה אבודה מראש , גם אני חווה לאחרונה גל קשה (אולי בעקבות תופעות הלוואי) של התקפים יוםיומים אבל , כולנו היינו בסרט הזה , כולנו שרדנו , וכולנו נעבור את הימים הקשים , ונתחזק מהם יותר ויותר , תני לעצמך לבכות , תני לעצמך ליפול , אין גיבורים בשום מקום ,כולם יודעים לתת עיצות אבל רק מי שחווה את זה יודע על מה הוא מדבר. אני בעד שתיקחי כדור הרגעה ולא תבזבזי את כוחותיך על המאבק המטופש הזה, דמייני שאני מחזיקה לך את היד , ואומרת לך מילים מרגיעות , ותראי , תראי שהכל יהיה בסדר. חוץ מזה , לדעתי את צריכה להעלות את המינון מחדש , עדיף שתרגישי טוב , שימי את הסטיגמות בצד, אני , היום , אחרי כל כך הרבה שנים במלחמה האבודה הזו , יודעת שאין גיבורים , וכל אחד שנופל ונזקק לטיפול תרופתי ייקח אותו כמו גדול , אז , תתקשרי לפסיכיאטרית שלך ותעלי את המינון. תזכרי שאני פה בשבילך , האי מייל שלי הוא galitoz@lbezint ביי יונית

אור המקסימה תודה על התמיכה- את נהדרת ואין לי מספיק מילים בכדי להביע את הערכתי. אני חוזרת ומששנת לעצמי שזה התקף וזה מוכר וברוב המיקרים זה עוזר. ישנם רגעים שקשה יותר ואני נשברת יותר מאשר ההתקף מהסיבה שזה פשוט חזר אחרי שהיה לי באמת טוב לתקופה לא מבוטלת. בכל אופן, זה יעבור אני יודעת וחייבים להיות חזקים נשיקות וחיבוקים ושוב תודה על הכל, אריאל

היי אריאל, אני מצטער לשמוע שאת מרגישה לא בטוב. בכל זאת : 1. מס' הסימפטומים של החרדה הוא כנראה כמס' האנשים שחווים אותה - אצל כל אחד היא מתבטאת בצורות שונות ומוזרות - עצה שלי : כל עוד זה לא הורג אותך תתעלמי מזה ככל הניתן. 2. כמו שלא בחרנו שחרדה תתקוף אותנו בפעם הראשונה איננו יכולים לדעת מתי ואם היא תתקוף שוב,זה לא תמיד בידיים שלנו. כשחרדה תוקפת שוב זו באמת הרגשה רעה אבל תסתכלי על הצד החיובי : הפעם את יודעת בדיוק עם מה את מתמודדת וכמו שניצחת בפעם שעברה תנצחי גם עכשיו - פשוט אין שום אפשרות אחרת. 3. זה הכי קל בעולם לשקוע בדכאון בעקבות חרדה ולתת לה להשתלט עליך, אבל אם תאזרי את כל כוחותייך דווקא עכשיו ותנסי ככל האפשר לחזור לשיגרה (אני יודע שזה קשה) החרדה לא תשתלט עלייך. 4. תפסיקי לחשוב על העבר, זה לא תורם לכלום והמצב היום שונה, אל תאבקי בעצמך ואל תהפכי את זה למלחמה - ככל שאת מתייחסת יותר לחרדה כך היא חזקה יותר, הרי זה פשוט הכל בראש שלנו, אלו רק מחשבות וגם אם איננו יכולים למנוע מהם לצוף אנחנו יכולים שלא לשתף איתם פעולה ולהתעלם מהם, פשוט לתת להם לחלוף מבלי להתרכז בהם - הם יפסיקו להטריד עם הזמן (זה ממש כמו מישהו שדופק לך על הדלת כל הזמן, פשוט אל תתני לו להיכנס ועם הזמן גם תפסיקי לשמוע את הדפיקות אם לא תתרכזי בהן!). 4. אנחנו פה - תכתבי ותעדכני! אל תדאגי, יהיה טוב, תהיי בטוחה בעצמך.

התרגשתי מאוד מהאכפתיות שלך - תודה על הכל. אם תקרא הודעות קודמות שלי תראה שאני באמת מתייחסת לחרדה כאל משהו ידוע ואני מנסה כמה שיותר בזמן התקף להפוך את החרדה למשהו מישני ולא עיקרי. לפעמים זה הולך יותר ולפעמים פחות ונראה כאילו לחרדה השבוע היה ניצחון קטן עלי אבל היום כבר יש שיפור. אני יודעת שאם שיכנוע ועזרה תמידית שלכם יהיה בסדר שלך, אריאל

לאריאל ולכולם, אנחנו ביחד באותה הסירה ומקווים שתחזרי למוטב מהר ככול האפשר. בקשר לחרדות שאת עומדת להשתגע....ובכן אני מוכן להתחייב לגבייך ולגבי אנשים נוספים בפורום שהם לא משוגעים ולא ישתגעו. יש מעט אנשים בארץ שיש להם אישור מפסיכיאטר שהם לא משוגעים..... כאשר שואלים אותי מי משוגע ומי נורמלי, אז תשובתי היא שאני לא בטוח כל כך אבל בכל זאת אני נותן את האישורים.... אז תסירי חרדה מליבך, את אינך עומדת להשתגע ואני חושב שאני מוכן להתחייב על כך אפילו שאנחנו מכירים מהפורום. רק עוד הערה קטנה אחת. האישור שלי תופס רק לגילגול הזה, אין לי אחריות לגלגול הבא שלך... טוב, צריך גם קצת הומור לפעמים ואני מקווה נתעודד קצת. שיהיה רק טוב, הידש

תודה , תודה ושוב תודה. עם האופטימיות שלך, ההומור והרוגע אני בטוחה שכולנו נהיה בסדר אתה אישיות מאוד מיוחדת ואדם מקסים.

היי בנות אם תרצו לכתוב לי לאי מייל(לפעמים הוא לא עובד) אז- galitoz@ibezint ביי

סליחה - האי מייל שלי - galitoz@lbezint

שאלה, כשיש לי חרדה (ואני מרגישה סחוטה כמו סמרטוט פיזית ונפשית), הדבר שאני הכי פוחדת ממנו הוא-מה היה קורה אם היו לי עכשיו ילדים.במיוחד ילדים קטנים.כי כשאת בחרדה זה נראה (לי לפחות) שאני לא יכולה לעשות כמעט כלום ואז אני ממש פוחדת ממצב בו תהיה לי אחריות על ילד.אני גם חושבת על ההריון-מה יקרה אם במהלך ההריון יהיו לי התקפים וכו'. את יכולה לספר לי קצת עלייך-בת כמה את וילדייך,האם היו לך חרדות בהריון,אחרי הלידה ואיך התמודדת/מתמודדת עם חרדה וילדים קטנים?? תודה, אור

היי מתוקה קודם כל אני בת 36 , נשואה לבעל מקסים ותומך ואם לשתי בנות , בנות 7,11 , שבתי הקטנה הייתה בת שנה התחלתי להרגיש לא טוב , מן שפעת וכאבי בטן , בחילות והרגשות של התקפי חרדות (היום בדיעבד אני יודעת שזה היה זה) , 8 חודשים עשיתי סידרת בדיקות מכף רגל ועד ראש וכמובן שהכל היה תקין , ואז מישהו אעלה את האפשרות שזה נפשי , אני נכנסתי ללחץ נוראי , "מה , אני משוגעת, מה אניצריכה פסיכיאטר? הרי רק משוגעים הולכים לפסיכיאטר , אבל שהבנתי שאין לי ברירה וזה המצב , התחלתי טיפול בפרוזק , שעשה לי תופעות לוואי נוראיות אבל אחכ השפיע פלאים , ואז בטימטומי הגדול זרקתי אותו לאחר 4 חודשים , ושוב חזר הכל בגדול , בקיצור מאז ועד היום ,אני עדיין בקטע של החרדות , ישנן תקופות טובות וישנן תקופות פחות טובות , אני חושבת שיחסית למצב שלי אני מאד פעילה , עובדת פעמיים בשבוע , לומדת 3 פעמים בשבוע , ספורטאית מקצועית (למרות שעכשיו אני די מנוטרלת בגל תופעות הלוואי של הסרוקסט) , ולמרות שיש לי אכזבה עצומה מעצמי שהגעתי לאן שהגעתי עם החרדות , ואני זקוקה לתרופות , החיים ממשיכים , הילדים למזלי לא כל כך מבינים מה עובר עלי , אני די מבלפת , אומרת :"כואב לי הראש" , או שאני קצת לא מרגישה טוב , אבל , את יודעת ילדים זה ילדים , הם חיים בעולם שלהם , ולמזלם הם גם לא זוכרים חוויות קשות , לטעמי , את יכולה לחשוב על ילדים , את לא נכה , נשים עם סכרת נעורים , ונשי עם מחלות קשות יותר יולדות ילדים בריאים והכל בסדר , החרדות יעברו לך באיזשהו שלב בחיים , אבל אם תחליטי לא להביא ילדים את מאד תצטערי , היום רב התרופות הן בטוחות לשימוש בהריון , יש לי חברה שילדה עכשיו ילדה מקסימה , עם סרוקסט וקסנקס כל ההריון , והכל עבר בשלום , לכן קחי את הדברים באיזי , קודם תשמחי שמצאו לך טיפול מתאים והולם , ואת מרגישה טוב , וגם אם לא , לא מתים מחרדות , (רק סובלים מזה) , החיים יכולים להיות טובים ומהנים מאד , גם אם ישנה בעייה מסוימת . שלך באהבה יונית

את באמת מקסימה. תודה ששתפת אותי. בטח שאני רוצה ילדים..פשוט את יודע הפחד..בגלל מה שעברתי עם החרדות.. לפעמים כשאת בתוך החרדה,את לא יכולה אפילו לקום מהמיטה.בגלל זה קצת חששתי-מה היה קורה אם עכשיו היתה לי ילדה קטנה שאני צריכה לדאוג לה..אבל אני מניחה שכשיש ילדים יש גם כוחות שמקבלים. למזלי יש לי חבר מקסים ותומך ומשפחה נפלאה.יהיה בסדר.. אני בת 26 בקרוב, וילדים אני רוצה רק עוד כמה שנים.(שנתיים,שלוש..).אני מקווה שעד אז אני אדע להתמודד עם החרדות ואז יהיה לי הרבה יותר קל גם להקים משפחה.(שזה חלומי..). תודה מתוקה, אור.

בעצם, יש לי שתי שאלות. אחת ארוכה ואחת קצת פחות... אז ככה. אני בת 26, וכבר כמה שנים טובות שקורה אצלי משהו מוזר ביותר. אני אנסה לתאר את זה למרות שקשה להסביר במילים: אני פתאום, נבהלת מעצם קיומי. אני מוצאת את עצמי מהרהרת בעובדה שאני אדם שקיים וחי ונושם, ונמצאת כאן בעולם הזה, ופתאום נתקפת במן בהלה! פשוט בהלה מן העובדה שאני חיה. אני כאילו - "לא מבינה מה אני עושה כאן". מי אני ומה אני. קשה לתאר את זה, זה מפחיד אותי ברמה כזו שאני צורחת, במידה ואני לבד בבית למשל. אם אני עם עוד אנשים אני איכשהו מרסנת את הבהלה שלי אבל עדיין דואגת להבהיר ש"אני לא מרגישה טוב", למרות שפיזית אני מרגישה כרגיל. הבהלה היא בראש, ובדרך כלל הדופק מואץ. אחרי כמה שניות, פחות מדקה בדרך כלל, זה חולף. לפעמים כשאני נזכרת בזה, זה שוב מגיע. כאילו שכאשר אני "מזכירה" לעצמי את הבהלות האלו, אני שוב חושבת על "איך אני בעצם חיה ומה אני עושה כאן", ושוב נתקפת בזה. לפי מה שקראתי ושמעתי, התקפי חרדה הם משהו אחר. אז מה קורה לי? שאלה נוספת - אני בולימית כבר תקופה ארוכה - שבע שנים בערך. לא טופלתי אף פעם בשום דרך. האם זה יהיה בסדר לפנות ישירות לפסיכיאטר ולבקש טיפול תרופתי, ולוותר על טיפול פסיכולוגי? אני די משוכנעת שטיפול פסיכולוגי לא יהיה אפקטיבי. עדיף אולי לתת זבנג באמצעות תרופה שתפסיק את התיאבון המטורף לאוכל ואיתו את ההקאות. ?? תודה

הי שקד, בתור בולמית לשעבר , אני ממליצה לך קודם כל ללכת לשיחות אצל פסיכולוג, אפילו דרך קופ"ח במידה ויש בעיה תקציבית. בשיחות הללו תלבני את סוגיית השאלות הנפלאות שהתחלת לשאול את עצמך. מבחינתי זה אומר שהפכת להיות אדם מודע, עמוק ובדרך הנכונה לרוחניות. בעיית הבולמיה שלך זקוקה גם היא לטיפול ואולי עוד לפני הכל. אין לי מושג בת כמה את ומה הרקע שלך, אבל בתור בולמית הגעתי למצבים שפלים בחיי. אני מתחננת אלייך לגשת לטיפול לפני שיהיה מאוחר, ואני לא מפחידה אותך, כי ייתכן שדברים איומים מתרחשים בגופך ואינך אפילו מודעת להם. אני מקווה שתחלימי מהבולמייה ותטפלי בעצמך כראוי. אשמח לשתף אותך בדברים שחוויתי בתקופה המפלצתית הזו של חיי (במידה ותרצי) ביי הילה

לשקד שלום, התופעה שאת מתארת כנראה קשורה לקבוצת הפרעות החרדה, מן תחושה של יציאה מהמציאות ושינוי במצב התודעה. סבתי עליה השלום הייתה אומרת שתצבטי את עצמך.... כנראה מדובר בהתקף של חרדה חריפה שקשה להתמודד אתה ולכן יש תופעה של התנתקות. במונחים מקצועיים ניתן לקרוא פאניקה עם דה-ריאליזציה. אני חושב שכיוון שאת מתארת שתי תופעות אז כדאי לפנות קודם כל לאבחון ושמוע דעה מקצועית של פסיכיאטר או פסיכולוג או שניהם. הם יעשו הערכה מקיפה של כל האדם ושל כל הבעיות ויציעו לך דרך טיפולית וידונו איתך על ההצעה הטיפולית. חשוב שתתחילי בדרך, שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

בוקר טוב , אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב היום, אצלי הבוקר הוא נוראי , כי אני לוקחת את הסרוקסט בלילה , קמה בתחושות איומות של אי שקט , אבל פתאום נהייתי קצת יותר אופטימית , הרופא החליף לי את הקסנקס בלוריוון (פעם ביום - עד פעמיים), ואני מנסה לשרוד איכשהו , הרופא גם טען שאני לא סובלת כלל וכלל בדיכאון משולב בחרדות אלא רק מהתקפי פאניקה גרידה ולכן ההסתגלות לתרופה קצת יותר קשה ולוקחת יותר זמן כי אני גם מעצימה את תופעות הלוואי (לא בכוונה) , טוב , אז החלטתי לחכות , באמת תקופה קשה , לא הייתי כך כבר שנים , אבל בטוח שאני אצמח ואתחזק מכאן יותר. הבעייה היחידה שאני לא אוכלת כלום , פשוט נסגר לי הגרון , ואני גם כך די רזה ובלי עודפים , וזה מאד מלחיץ אותי , אז מידי פעם אני דוחפת בכוח משהו לפה , והתחלתי גם דיקור סיני לחיזוק הגוף. בכל מקרה צדקתם , אסור להכנע וצריך לתת לגל הקשה הזה לעבור אותנו. תהיי בקשר יונית

היי יוניתי, אולי את לא כלכך שמה לב אבל יש שיפור אדיר במצב שלך.אני מאוד שמחה.אני באמת מלווה אותך(אומנם רחוק אבל קרוב...) לאורך כל הדרך הפתלתלה שבמהלכה יש עליות ומורדות אבל ביחד אפשר להתגבר על הכל. לגבי מה שרשמתי אתמול -אין לי עכשיו חרדה,אני מרגישה טוב (בינתיים..),פשוט רשמתי את מה שקורה לי פעם ב... כשמופיע ההתקף. לגבי האוכל-תאמיני לי אני כלכך מבינה אותך.כשאני בחרדה,דבר ראשון שנפגע לי זה התאבון.אני ממש נאבקת לא להרזות ואני אוכלת (כמעט בכוח) מעדנים,יוגורטים ומאכלים "קלים" וכשאני מתאוששת אני אוכלת יותר.(אולי מישהי אחרת הייתה רוצה להרזות אבל אני במשקל טוב ואני ממש לא רוצה להיות רזה מדי..). נמשיך להיות בקשר, איתך, אור

שלום ד"ר.. השאלה שלי היא כזאת. אם בן אדם נולד... אז למה הוא מת????? ואם בן אדם מת בסופו של דבר אז למה הוא ביכלל נולד???????????

התשובה היא כזו שרשרת החיים. אנשים מתים בפני לפנות מקום לאוכלוסיות חדשות. תאר לך אם אנשים היו רק נולדים ולא מתים-היה פיצוץ אוכלוסין בעולם. ככה זה גם בטבע, חיות צדות ונטרפות וכך בעצם נשמר האיזון

לצערו זה ככה אבל אין מה לעשות אריאל צודקת בהחלט גם אני הרבה פעמים שאלתי את אותה שאלה למה אנשים נולדים בעצם אם הם מתים בסוף? או מה זה שווה לחיות עם בסוף מתים ככה הטבע ,אתה חושב שהיית רוצה לחיות לנצח??? לי לא נראה.... בסוף היה נמאס לך הריי כמה אפשר לחיותתתתתתתתת??? זה משעמםםםם מה כל החיים תעבוד ,תלמד וכ"ו? צריך גם מצב בו הבנאדם צריך מנוחה אוי ואבוי אם היינו חיים לנצח ... לא היה מקום איפה לחיות והעולם היה מתרסק תחשוב טוב על זה :)) ותחשבו על זה בעבעבעעבע :) ביי ביי

ד"ר הירש שלום יש לי כמה שאלות 1)האם אתה יודע אם בקופ"ח כללית התרופה סרוקסט הוכנסה לסל הבריאות. 2)מה ההשלכות מבחינתו של בחור צעיר בן 22 כמוני שרושם את התרופה התיק הרפואי שלו ? עד היום לקחתי אותה באופן פרטי ושילמתי עליה 250 ש"ח בחודש . אני כבר לא מסוגל להמשיך ולשלם סכום כזה . מה יהיה מבחינת עבודה : אם ידרשו ממני טופס ויתור סודיות רפואית או מבחינת ביטוח חיים ? אשמח אם תוכל לייעץ מהידע שלך לגבי הנושאים האלו . תודה אלירן

לאלירן שלום, לפי ידיעתי יש בקופת חולים גם סרוקסט וגם פקסט, רופא המשפחה יכול לרשום סרוקוסט ולחתום על המרשם שתקבל רק סרוקסט. יתכן שיש אינפורמציה חדשה, תוכל לשאול בכל בית מרקחת של הקופה את הרוקח האחראי ותעדכן גם אותי. לגבי הרישום בתיק. ברגע שרופא המשפחה רושם לך מרשם אז יש רישום בתיק. לכן תמיד כאשר תחתום על ויתור על סודיות רפואית-וס"ר, האינפורמציה תועבר לגורם השואל. לגבי נשק ורישיון נהיגה יתכן ותוזמן לבדיקה אצל רופא בודק לעניינים אלו. לגבי עבודה ועבודה במקומות של משרד הביטחון או רפא"ל לדוגמא, תמיד יהיה תישאול נוסף, בדרך כלל לכל הגורמים שציינתי איני חושב שתהיה בעיה שיעכבו אותך. כך שעלולים להיות די הרבה חסרונות. האם ניסית ליטול פקסט PAXXET, זהו סרוקסט רק תוצרת הארץ, לכן אתה מקבל את אותה התרופה במחיר זול יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מעניין אני קיבלתי מרופאת משפחה מירשמים לתרופות פסיכיאטריות מאד חזקות אף פעם היא לא שאלה אותי שאלות ובוודאי שלא רשמה בתיק לא היו שום בעיות עם העבודה או עם רשיון הנהיגה אבל זה היה ממזמן...אולי היום הם השתכללו

למה אתה אומר שיכולים להיות חסרונות רבים . אם רשמת:" בד"כ לכל הגורמים שציינתי אינני חושב שתהיה בעיה שיעכבו אותך ? מה מבחינת ביטוח חיים ? האם אהיה זכאי לו . אם אני כבר רשום כמטופל בתחנה לבריאות הנפש בעיר מגוריי ? האם גם הסודיות הרפואית שלי תפוג גם שם אם אני אחתום על ה ו"סר ( ויתור סודיות רפואית ) ? אתה יודע כמה עולה הפאקסט ? אוףףףףףףף . בגלל המצב הכלכלי הזה אני צריך לסכן את העתיד שלי ? אולי עדיף בכלל בלי תרופות . תודה שוב אלירן

שלום לך, יש סרוקסט בקופת חולים הכללית... כדאי לך להתעקש על כך שתקבל את המקורי ... וזה עולה בערך 20-30 ש"ח בלבד.

שלום לך, יש סרוקסט בקופת חולים הכללית... כדאי לך להתעקש על כך שתקבל את המקורי ... וזה עולה בערך 20-30 ש"ח בלבד.

כבר מספר חודשים אני שוקלת אם ללכת לפסיכיאטר, ואני כל הזמן מנסה להגיד לעצמי שאני יכולה בלי. אני כל יום מתמודדת עם חרדות שמשפיעות בצורה קיצונית על המצב רוח שלי, והאמת שאני רואה אנשים אחרים שמתמודדים עם מצבים יום-יומיים שגם אני עוברת אותם, אבל הם לא נלחצים ולא מתעצבים מכל דבר. ואני חושבת שזאת ה-בעיה אצלי - כל דבר מפריע לי, כל דבר מעצבן אותי, מדכא אותי...... ואני לא יודעת אפילו איך לבטא את הבעיה הזאת לפסיכיאטר, אני פוחדת שאני לא מובנת. בכלל, אני לא מבינה איך אנשים יודעים שהם צריכים טיפול תרופתי? הייתי שנתיים בטיפול פסיכולוגי, אבל הפסיכולוגית שלי אף פעם לא אמרה לי לנסות טיפול תרופתי. אז אני לא יודעת אם ללכת או לא, מה להגיד, למי ללכת, ומה יקרה אם אני ארגיש לא נוח עם הפסיכיאטר שבחרתי, אני פשוט פוחדת לעשות טעויות ........אני צריכה עצה. אורית.

שלום אורית. לדעתי בהחלט כדאי שתלכי לייעוץ פסיכיאטרי. אין לך סיבה לחשוש שהפסיכיאטר לא יבין אותך, מאחר ולצורך האבחנה הוא ישאל אותך המון שאלות (הוא ידגיש לך בדיוק מהם הדברים החשובים והרלוונטים), ותסמכי עליו שיש לו מספיק נסיון כדי לדעת אם את זקוקה לטיפול תרופתי או לא. אני גם "משכתי" תקופה די ארוכה לפני שהלכתי לפסיכיאטר, ובדיעבד אני מצטער על כך מאחר והמצב הלך והתדרדר, וחבל על כל יום של סבל! אני מטופל באפקסור כארבעה חודשים, ואני חייב לציין שהמצב השתפר בצורה ממש משמעותית: החרדות ירדו בצורה דרסטית, אני הרבה יותר רגוע, ודברים רבים שעיצבנו אותי בעבר - אינם מעצבנים עוד (אני לוקח הכל ב"איזי"). אז תנסי לפחות, כי הרי מה יש לך להפסיד? אייל

לאורית שלום, שאלתך חשובה ורבים מתלבטים באותה הבעיה. אפשר לתת תשובה מעט מתחכמת, רק כאשר תצאי מהפסיכיאטר תדעי אם "היה צריך" לפנות אליו. כלומר אם הוא ימליץ על טיפול סימן שהיה מקום לפנייתך.... כנראה שיש הבדל בין פסיכיאטר ורופא אחר, אנשים פונים לרופאים פנימים או רופאי משפחה, אורטופדים רק כדי להרגע ולהיות שקטים, אנשים עושים המון בדיקות ללא צורך רק בגלל חרדות, ללכת לפסיכיאטר יש לכך משמעות ואסוציאציות אחרות. בכל אופן אני חושב שכדאי ללכת לאבחון ולשמוע את דעתו של הפסיכיאטר בקשר לטיפול תרופתך אצלך, התועלת והנזקים האפשריים. אחר כך תוכלי להחליט. כמו כן יתכן והוא ימליץ לך שאין מקום לטיפול תרופתי. אם אשנה מעט את שאלתך - מתי ממליצים על טיפול תרופתי? התשובה השיגרתית היא כאשר ישנה פגיעה בתפקוד, כלומר כאשר אדם נמנע מלעשות דברים, מתכנס בביתו, התנהגותו משתנה באופן בולט אז יש מקום לטיפול תרופתי. אבל ישנם דברים יותר יחסיים, כאשר טיפול פסיכולוגי לא מספיק כדי להקל על המצב, כאשר אדם מבקש איכות חיים טובה יותר וכך הלאה. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

שלום אורית אני חושבת שהתשובה לשאלה שלך היא מאוד אינדיבדואלית. כל אדם מרגיש וחש מתי הוא זקוק לעזרה ומתי הוא יכול בלעדיה. ממה שתארת נראה כי את במצוקה ואינך מרוצה מאופן חייך. אני לא חושבת שאת צריכה להישאר בסיבלך ואת כן צריכה לקבל את כל הטיפול שמגיע לך. בחרדות ניתן לטפל ואין סיבה שאצלך זה לא יצליח. אם את לא מרוצה מפסיכאטר\ פסיכולוג מסוים את תמיד יכולה לבקש אחר- סך הכל את המשלמת ולא חתמתם ברבנות. לגבי הטיפול התרופתי, במידה ותפני לפסיכאטר- הוא אחרי היתרשמות ראשונית יחליט האם דרושה התערבות תרופתית או לא. יתכן שכלל לא תצטרכי זאת וגם אם כן זה לא סוף העולם וזה תמיד עדיף על סבל. אני מקווה שתמצאי פה תשובות לשאלות ואת תמיד מוזמנת לכתוב שלך, אריאל

גם לי היו התלבטיות אם ללכת לטיפול או וגם אחרי שכבר התחלתי לקחת כדורים חשבתי כמה פעמים אם המצב היה באמת כל כך גרוע, והאם באמת לא יכולתי להתאמץ קצת יותר ולפתור אותו בעצמי. אני סבלתי מדיכאון כ-4 שנים לפני שהחלטתי ללכת לפסיכיאטר. הייתי בתחילת הדיכאון שנה בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוג לא אמר לי שאני סובלת מדיכאון, ולא הציע טיפול תרופתי. בגללו סבלתי במשך הרבה זמן ללא צורך. היום, אחרי 3 חודשים עם ציפראמיל, אני מרגישה בן אדם אחר לגמרי. טני הולכת גם לטיפול פסיכולוגי שמאוד עוזר לי. אני מרגישה מצוין, יש לי אנרגיות, אני ישנה פחות בלילה, הולת כל יום לחדר כושר, פוגשת חברים, מצליחה להתרכז באוניברסיטה. והכי חשוב- אני אופטימית!! זה אף פעם לא הייתי, גם לפני הדיכאון. כל המטען המעיק הזה לחלוטין ירד ממני. אני מצליחה להתמודד עם קשיים שעברתי בצורה הרבה יותר בהירה, אני מצליחה לראות גם את הטוב שבדברים, ואני מברכת על הרגע שבו החלטתי ללכת לפסיכיאטר. בכל מקרה, גם אחרי שהפסיכיאטר ממליץ או לא ממליץ על טיפול, את יכולה לחשוב על זה , לקחת כמה ימים, להתייעץ עם חברה טובה אולי. או איתנו.

היי הבנתי שהפסיכיאטר שלך הגיע למסקנה שצריך להוריד במינון ואני נותנת לו קרדיט ואני בטוחה שיש בסיס להחלטה. לכן,כל התופעות שאת מרגישה די היו צפויות ממה שאני קוראת פה בפורום .יכול להיות שגם את קראת את כל מה שכותבים פה החברה ובאיזה שהוא מקום "חיכית לזה". אני מציעה שתתני צ'אנס לעצמך עוד קצת.תנסי עוד כמה ימים עם המינון החדש וניראה מה קורה.אני מאמינה בך,פסיכולוגית קטנה-הרי את פה בשבילנו ואנחנו פה בשבילך. אל תשכחי שאנחנו פה ונעזור לך. קבלי חיבוק ואת יודעת מה-גם נשיקה קטנה בלחי ומרגע זה את אומרת לעצמך-אני אצליח. מוכנה לעזור לך-תמיד. מקסימה-תחייכי חיוך קטן בשבילי. שגב שגב

שגב המקסימה אני כבר מחייכת חיוך גדול ולא קטן- את מתוקה. לפני כחצי שעה היה לי רגע של שבירה. היסתכלתי בטלוויזיה ופתאום הרגשתי חוסר שקט מזוויע, נזכרתי בתקופה הלא טובה שלי וכל מה שרציתי זה לבכות ולבכות ולבכות. עכשיו אני יותר טוב וזה משתנה כל הזמן. העידוד שלכם כל כך עוזר לי ואני יודעת שיהיה בסדר. תודה לך על הכל- אני מאוד מעריכה את זה שלך, אריאל

כולנו מחפשים את תרופת הקסם שתוציא אותנו מהתקפת חרדה כאשר היא מגיעה. (חוץ מהתרופות הרגילות..). רציתי לשתף אותכם במעגל שלי ואיך אני "שוברת" אותו. השיטה שלי תמיד עובדת.(תקראו עד הסוף) אז ככה: .פעם בכמה שבועות / ימים או חודשים,יש לי התקף חרדה: *** זה מתחיל פתאום,באמצע שום מקום, יכול להיות בלילה,יכול להיות ביום, אפילו בתקופה מצויינת,בלי שום סיבה הגוף כבר יודע- הנה זה בא (למי שלא הבין-שוב יש לי התקף חרדה). הרגשת פחד משתלטת על הגוף בכל מקום שאני נמצאת-בא לי משם לעוף אין תיאבון,יש כדור ענק בלב, רעידות קלות וכל הגוף כואב. מחשבות רעות מתרוצצות בראשי "זה לא יעבור,אני משתגעת,הפעם לא אתגבר" ועוד ועוד לצערי . בקיצור אין כוחות -אני סחוטה כמו סמרטוט הדיכאון מבצבץ -אני על סף התמוטטות. ואז מגיעה תרופת הפלא שמצילה אותי- ה א ד י ש ו ת !! אני אומרת לעצמי-נמאס לי,לא אכפת לי כבר משום דבר לא אכפת לי מהכאב מצידי להתמוטט או לקבל התקף לב. מה שיהיה יהיה כי כבר אין לי כוח לסבול מצידי שיאשפזו אותי או שבבית חולים אגמור וכשהאדישות משתלטת עליי, פתאום כבר שום דבר לא מפחיד אותי. החרדה עוברת השמחה חוזרת מתחילה התאוששות ועד ההתקף הבא-אני כבר יותר חזקה. כי מניסיון לומדים ומתחשלים אולי אי פעם בכלל לא נהיה חרדים או בעצם-עדיף להיות אנושיים.

לאור שלום, כאשר זה עובד אני בעד, באמת הדבר החשוב ביותר זה ללמוד מהניסיון ולדעת שהחרדה והדיכאון חולפים. רק שנשאר אנושיים. הידש

לד"ר הידש שלום! אודה לך מאוד אם תוכל לענות לי על השאלות הבאות: 1) האם הפרעה נפשית כדוגמת דיסתימיה יכולה לחלוף מאליה לאחר זמן ממושך? 2) האם ע"י נטילת תרופות או שיחות במשך זמן מסוים יכולה הפרעה כזו לחלוף לגמרי ללא צורך יותר בתרופות או שיחות, ואם כן מהי הסטטיסטיקה המשוערת לכך? תודה מראש מוטי

למוטי שלום, הדבר המאפיין את הדיסטימיה הוא שהיא נמשכת תקופה ארוכה....לכן גם האפשרות שהדיסטימיה תחלוף באופן עצמוני (מעצמה) אינה כל כך שכיחה וסבירה. הטיפול המומלץ הוא שיחות ותרופות כאשר הטיפול בדרך כלל ממושך. איני אוהב להסתכן בסטטיסטיקות כלליות, השאלה היא מה הסיכויים אצל מוטי האינדיווידואל, כאן ישנם גורמים רבים אשר קובעים את הסיכוי, גיל, מצב משפחתי, מצב כללי וכלכלי ועוד גורמים רבים המשפיעים על המהלך (פרוגנוזה). לכן איני יכול לתת נתונים הנכונים לגביך אתה. שיהיה רק טוב, הדבר החשוב ביותר הוא להגיע לטיפול. דר' גיורא הידש

שלום הייתי היום אצל הרופא הוא טוען שהקוטב החיובי קצת עלה למעלה לכן הוא העלה לי טגרטול מ 200 ל 400 (היה נמוך בבדיקת דם). כמו כן הפאקסט הוחלף בלוסטראל אני צריך להיזהר עכשיו מריגושים ? שאול

לשאול שלום, כל החלפת תרופות או שינוי כרוכה בסיכוי ובסיכון. לכן כדאי להזהר מעט ולראות להיכן הדברים מתקדמים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי , זו שוב אני , רציתי רק לומר לך שנית שאני פשוט אוהבת אותך , אני לא יודעת אם אפשר להעביר כאלו תחושות דרך הפורום ולא יודעת אם זה המקום המתאים , אבל אין לי מקום אחר (הייתי מאד רוצה לקבל את הטלפון שלךולדבר איתך אישית) , תיזכרי רק שאת פה הפסיכולוגית והעוזרת של ד"ר הידש , וכולנו יום אחד נביט אחורה וניתן לעצמינו צל"ש על הכוחות העל אנושיים שלנו ועל התמיכה ההדדית אחד בשני , ואת יקירתי , הטובה מכולם , אני רק מקווה שאזכה להכיר אותך אישית. כולנו נצעד יד ביד , נתמוך אחד בשני עד שנבריא לגמרי שלך באהבה יונית

יונית המקסימה אני קוראת את ההודעה שלך עם דמעות בעיניים מרוב התרגשות. אתם כל כך מקסימים ואני אוהבת אותכם מאוד. אני אשמח לדבר איתך בטלפון. נתתי לך את כתובת האימל שלי ואת יכולה לשלוח לי לשם את הטלפון שלך ואני אתקשר. אם לא רשמת אז הכתובת היא : [email protected] . כרגע אני במשברון קטן אך יחד עם העזרה המדהימה שלכם אני מקווה לצאת מזה מהר. יהיה טוב שלך תמיד, אריאל

היי חיבוק אחד תמיד שמור בשבילכן, אז חיבוק גדול הידש