פורום פסיכיאטריה

שלום רב, בני אובחן ע"י פסיכולוג כבעל הפרעת ODD . הפסיכולוג המליץ על טיפול תרופתי בנוסף לטיפול מערכתי. אנו מעונינים לשמוע על : 1. חוות דעת לגבי השימוש בטיפול התרופתי להפרעה. 2. סיכוי הצלחה. 3. סיכונים מלבד תופעול לואי גופניות. 4. דרכי טיפול אלטרנטיביות. בתודה מראש, אמ.

בוקר טוב, האם את מתכוונת ל- ADD ? האם ישנו מרכיב של פעילות יתר? אשמח לנסות לעזור, עם זאת בן כמה בנך? מומחיותי היא בפסיכיאטרייה של המבוגר ולא של הילד, לכן תשובתי תהיה כללית. שבת שלום, דר' גיורא הידש

בוקר טוב, הכוונה היא ל: ODD- Oppositional Defiant Disorder בנינו בן 8.5 . לא אובחן מרכיב יתר פעילות, נשלל ADHD. בתודה מראש. אמ.

האם גאודון גורם להשמנה?

לדני שלום, אחד היתרונות הגדולים של גאודון הוא שהתרופה אינה גורמת לתיאבון מוגבר ולהשמנה! שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי שוב מקווה שהשאלות האלה לא מציקות לך ד"ר הידש. כי הסקרנות היא עוד "מחלה" שלי.... שאלית היא, קראתי איפושהו שיחסי מין סדירים טובים לבריאות בעיקר לתחושת החיוניות בחיים, אני מניחה שהכוונה היא לפורקן המתח המיני באופן סדיר. אבל מאז שהתחלית עם הסרוקסט איבדתי את האורגזמה. הלכה לבלי שוב. אז איך זה מסתדר עם ההנחה שיחסי מין מספקים גורמים לחיוניות והעדרם גורם לחוסר חיוניות בעוד שהסרוקסט הינו כדור שאמור להעלות את רמת הויטליות של החיים? תודה שואלת

לא מסתדר .אישית אבדתי מהדחף המיני אבל זכיתי לאיכות חיים במישורים אחרים. בעבר היה לי דחף מיני עצום שהניע אותי לחפש פורקן מיידי. זה הלך ונשארה האפשרות לקיים יחיסי מין מידי פעם. אבל אני יותר רגוע. לרוב התרופות הכימיקליות תופועות לוואי חלקו ידועות וחלקן יגלו בעוד עשור או שניים. מה שנשאר זה לחפש לשפר את איכות החיים שלנו על מנת שמסע בציר החיים יהיה עד כמה שיותר נעים. לפעמים אני מתגעגע לתקופה שקיימתי יחסי מין , לפעמים מפסר פעמים ביום, וכעת אולי פעם בשבוע. אבסל כאמוור זכיתי לאיכות חיים ברמות אחרות. אין שלמות , לעתים מדע הפסיכיאריה פותרת בעיה אחת ומעצימה או מעוררת אחרת. תקנו אותי אם אני ועה.

סרוקסט מיועד לטפל במחלת הדיכאון. לאנשים בדיכאון משמעותי אין בד"כ חשק גדול למין (או לכל דבר אחר) ולכן לא תמיד יודעים אם חוסר חשק הוא תוצאה של המחלה או של התרופה. אם אין לך דיכאון (major depression) אז עדיף לא לקחת סרוקסט ולהנות מהחיים. יחסי מין בהחלט חשובים לבריאות- גם הגופנית וגם הנפשית.

לשואלת שלום, כיף לשמוע אותך ואת שאלותיך המעניינות. והפעם באמת אין לי תשובה....השאלה במקומה ואין לי תשובה, אני שמח מהתגובות של חברי הפורום לשאלתך ונלמד מכך ביחד... תודה על השאלה, אני אתעניין ואקרא, אם אלמד משהו מעניין אשמח לשתף דר' גיורא הידש

היי ד"ר הידש האם ההשמנה שנגרמת מסרוקסט היא בעקבות כך שתאבון מתגבר ובאופן טבעי אוכלים יותר, או שמא משהו בספיגת השומן או משהו דומה משתנה מרגע תחילת נטילת הסרוקסט בלי קשר לשינוי בהרגלי אכילה ובגלל זה המשקל עולה? כלומר השאלה בעצם-אם יש לי שליטה על העלייה במשקל או שגם אם אקפיד על הרגלי אכילה נכונים-עדיין אשמין בגלל משהו בסיסי בכדור שגורם לכך? תודה שואלת

היי באמת מעניין........ אני כבר לוקחת את הכדור הנ"ל 8 חודשים ועליתי 8 קילו.ממוצע פשוט אומר-קילו לכל חודש. אני מתכוונת להמשיך עם הכדורים אבל..........אם אני אמשיך לעלות באותו קצב זה לא פר. לא מספיק הכדור פגע בחיי המין עכשיו גם בקילוגרמים הנוספים ו........... שנהייה בריאים. שגב

כמו שאני עשיתי והוא יחליף לך את הכדורים אני מקבל ציםפרמיל במקום הסרוקסט וזה משפר לי את המיניות ווירדתי 13 קילו מאז

שוב בוקר טוב, באמת שאלה חשובה. עליה במשקל היא תוצאה של אכילת יותר קלוריות מאשר הוצאה. בדרך כלל העליה במשקל היא בגלל תיאבון מוגבר כמו עם הסרוקסט. התופעה הזו כיום מוכרת ובהבדל מתחילת הטיפול שאז קיימת ירידה, בחודשים הבאים מוכרת התופעה של עליה הדרגתית במשקל. חוק שימור החומר והאנרגיה קיימים, אוכלים פחות יורדים במשקל, אוכלים יותר..... לצערי זה המצב, שבת שלום הידש

היי, אני באמת חושבת שכדאי שתחשבי בכיוון הזה.את כל כך מתאימה.האנשים פה בפורום יפסיקו לקחת כדורים כי יש להם אותך. אני מודעת לכך שהלימודים הנ"ל קשים,אבל אם זה היה תלוי בי- עברת את המבחן. בהצלחה. שגב

שגב היקרה תודה, ריגשת אותי מאוד- אני ממש אוהבת אותכם. כרגע נשארו לי עוד שנה וחצי לסיום התואר הראשון, אולי אחר מי יודע תבואנה ההסבה.... הבעיה היא שאין בזה הרבה עבודה

בוקר טוב נשמה טהורה, אין עבודה בפסיכולוגיה?? את יודעת מה-אחרי שתיגמרי פסיכולוגיה תמשיכי לפסיכיאטריה,ושם לצערי יש עבודה והרבה. שיהיה בוקר של כייף. אני הולכת לבשל,לנקות ועוד כל מיני סידורים לפני שהילדים מגיעים. ביי ביי מתוקה. שגב

ערב טוב, היום היה השיעור הראשון שבו השתתפתי.היה קצת קשה בעיקר התרגילים שדורשים שיווי משקל.זו בעצם החרדה שלי.חוסר שיווי משקל-נידמה לי שקוראים לזה פיק ברכיים אבל אינני בטוחה. בכל מקרה אהבתי את ההרפייה ואת שאר התרגילים. אז אני שוחה פעמיים בשבוע ועכשיו גם התחלתי יוגה.בסוף אני אהייה הרגועה שברגועים. אני זוכרת שסיפרת פעם שאתה עושה יוגה.כמה פעמים בשבוע?האם פעם בשבוע מספיקה? האם אתה מרגיש שאכן היא עוזרת לך? אשמח אם תשתף אותי. שגב

לשגב שלום, בשעה טובה וברוך בואך למועדון. שנים רבות אני עוסק בהרפיה ולדעתי כל סוג של הרפיה הוא טוב, הרפיה בכל המדדים היא הפעולה ההפוכה לחרדה. ביוגה אני מוצא שילוב נהדר של גוף ונפש, הנפש משפיעה על הגוף והגוף על הנפש. כל תרגיל כדאי קודם כל לדמיין וכאשר "רואים" את התרגיל לבצע. גמישות הגוף ופעולתו ההרמונית עוזרים בריכוז ובעירנות. חשיבות רבה יש ליוגה על המפרקים והארכת השרירים. עם הגיל (בגילי המופלג), בגלל כוח המשיכה מתחילים להתקרב לאדמה ולהיות יותר נמוכים, המפרקים פחות גמישים ותנועתם יותר מוגבלת (שימי לב, שפעמים רבות זה קורה גם עם החשיבה), לכן אני מוצא חשיבות רבה לגמישות הגופנית. צריך לתרגל יותר מפעם בשבוע, אני משתתף בחוג פעם בשבוע ומשתדל לתרגל פעם נוספת בבית. אבל מסיבות ידועות איני עושה זאת כל שבוע.... דרך אגב, במוצאי שבת יש מופע על קרישנה במרכז ליוגה ברח' וודוודג בכרמל. כך שאם זה מעניין אותך קיבלתי המלצות חמות על המופע. יש שם כנראה גם מרכז ליוגה. איני מכיר את המקום ואני חושב שלא אגיע לשם. אז, תהני, יוגה זה לא תחרות וכל אחד עושה את המקסימום שלו. מה עם עמידת ראש? רק טוב הידש

היי, בקשר לעמידת ראש,האמת לא חשבתי על זה. אבל אם כבר העלית את הנושא אז ככה, קודם אני צריכה להגיע ליציבות עם הרגליים על הקרקע ורק אח"כ לשנות תנוחה. אלא אם כן אתה מציע לי כתחליף לרגליים על הקרקע-ראש על הקרקע. מה דעתך? שגב

הי חמודה נהדר שאת מוצאת לך את הדרכים שלך ועצם זה שאת מעוניינת בדרכים ומחפשת אותם הוא סימן טוב מאוד גאה בך, אריאל

לד'ר הידש תודה על תשובותך. האם אי איזון הורמונלי בגיל המעבר יכול לגרום למצב נפשי מעורער, חרדות ודיכאון? האם תרופות אנטי דיכאוניות יכולות לשפר את המצב? האם לקיחת תרופות אנטי דכאוניות יכולות לגרום נזק במקרה שההבחנה מוטעית?

ללילי שלום, לפי האמונות הישנות של הסבתא לאשה ישנם שלושה זמנים של מצב גופני/נפשי לא טוב. לפני המחזור, אחרי לידה ובגיל המעבר. כל הזמנים הללו מתאפיינים בשינויים קיצוניים ברמת ההורמונים הנשיים. בהחלט ישנם מצבים של רגישות רבה, חוסר סבלנות, "קפיציות", שינויים ברגש בתקופות אלו אצל חלק מהנשים כמובן. נעשו עבודות רבות לגבי התקופה שלפני המחזור ונמצא שתרופות רבות מקבוצת SSRI יכולים לשפר את הרגשות וליצב את מצבי הרוח בתקופה זו. מכאן ניתן להסיק גם על התקופות האחרות שלמעלה. כפי שכתבנו מספר פעמים הטיפול בנוגדי דיכאון יכול לגרום לתופעות לוואי שחולפות עם הפסקת הטיפול אך לא לנזק. שיהיה לכולנו טוב ביי הידש

אמי חולת אלצהיימר,בת 78. בזמן אחרון פיתחה התנגות אובססיבית של אחילה מרובה של לחם ונוסף לזה,הליחה בילתי פוסקת לשרותים ללא צורך במתן צרכים. מטופלת בתרופת CLOPIXOL 4 mg ליום ו MEMORIT 5 mg ליום. האים היתנהגות זות אופיינית למחלה והעם המינון של CLOPIXOL הוא נכון?????? מה ניתן לשנות או להוסיף בטיפול הקיים?????? בתודה מראש.

ללואים שלום, לצערי ישנן מספר אפשרויות ואיני יכול לתת עיצה חד משמעית ללא פרטים רבים נוספים. בכל אופן אנסה לעזור. האכילה המרובה יכולה להיות עקב הרעה במצבה אבל גם בגלל תופעות הלוואי של הקלופיקסול אשר הוא מעורר תיאבון....לכן חשוב לקבוע את המינון המתאים או אפשר לנסות להחליף תרופה אשר תשפיע רק לטובה. המינון של 2-4 מג' ביום הוא מינון מינימלי, באופן עקרוני ניתן להעלות אותו. תשובתי דומה גם לגבי השתן מפני שקלופיקסול יכול לעקב/לעצור את השתן ולכן ישנה הרגשה שרוצים להטיל שתן אבל יש מעט מאוד. כמובן שצריך לשלול בעיה במערכת השתן ולבצע בדיקות מתאימות קודם כל. כדאי להתייעץ שוב עם הרופא המטפל בברכה דר' גיורא הידש

ד'ר הידש, היה/יש לי רק התקפי חרדה אבל כל פעם כשאני שומעת בפורום על מחלות או הפרעות כגון מאניה דפרסיה,odd סכזופרניה וכ'ו פתאום אני פוחדת שאולי גם לי יש את זה. זה בגלל החרדות?? נ.ב אני גם היפוכונדרית אז זה בטח בגלל זה לא??

1. לי יש מאניה דיפרסיה לשמחתי כי יש בזה גם רגעים של אושר סתתתתתתתתתתתם חיים עם זה ואפשר לחיות עם זה. אם את לא נוהגת לנפץ בבית בקבוקים או צלחות או לבזבז 60000 שקל ב4 ימים או להתפרע ב דרך עחרונית ב 190 קמ"ש אין לך מה לדאוג. אני באופן אישי לא נפלתי מעולם למה שסיפרתי לך. 2. לגבי סכיזופרניה - אם את חיה במציאות ולא בהזיות גם אין לך מה לדאוג שאול

לטל שלום, סטודנט לרפואה מגיע לחדר מיון ואף אחד מהרופאים וגם הבכירים לא יודע להסביר את תלונותיו ולאבחן נכון. כאשר מגיע הפרופסור הוא שאל רק שאלה אחת מה למדתם אתמול בפתולוגיה? אל תדאגי, ההפרעות הנפשיות השונות, הן שונות, קל מאוד להתבלבל כי הן כתובות בשפה עממית המובנת לכולם, אם פעם תראי אדם שסובל מסכיזופרניה בשעת משבר או מאניה, אני בטוח שלא תתבלבלי. כך שמדובר על תופעות שונות ונבדלות, צריך להכיר קצת יותר ורק אז אפשר לאבחן. שיהיה רק טוב ושקט הידש

הי טל הפחדים ממחלות שאת מתארת הם חלק מהחרדה ובעצם סימפטום שלה. אני מניחה שכשזו תתמעט גם אותם פחדים יעלמו או לפחות יורידו הילוך תרגישי טוב...

שלום דר' הידש. התחלתי לא מזמן ליטול סרוקסט - כדור אחד ביום, בשילוב עם ריווטריל - במינון עפ"י הצורך. נכון להיום, ועל מנת לישון מעט בלילה, אני לוקחת את הריווטריל על בסיס קבוע, לפני השינה. אני יודעת שהטיפות הלוו עשויות לגרום להתמכרות. האם מותר לי אם כך ליטול אותן על בסיס יומי? בנוסף, שכחתי לציין בפני הפסיכיאטר שלי, שאני נוטלת גלולות נגד הריון, מסוג יסמין. האם יש בעיה בשילוב התרופות הפסיכיאטריות עם הגלולות? תודה, וסליחה על השאלות הארוכות זו שבמבוכה.

שלום, אין בעיה ליטול את הסרוקסט עם הגלולות. הן אינן מפריעות זו לזו. איני יודע למה את מתכוונת ריווטריל, אם מדובר בויטמינים A או E אז אין בעיה, אם מדובר על חומר טבעי כלשהו אז איני מכיר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

את כזאת מתוקה, הייתי נותן לך חיבוק גדול מכל הלב על זה שאת משתתפת פעילה וכלכך חיונית בפורום הזה.

אני מצטרף לחיבוק ולמילים החמות הידש

אתם אנשים מקסמים. ולגבי החיבוק, ברשותכם אימצתי אותו בחום שלכם, אריאל

אני בחור בן 27 סטודנט שנה ראשונה. בתקופת הצבא עברתי פציעה בלבנון שלא טופלה במסגרת הצבא. את השקט הנפשי שלי באותה תקופה מצאתי דרך עישון מריחואנה לפניי כשנתיים נקלעתי למשבר חמור של דיכאון שבעיקבותיו הגעתי לטיפול במרפאת "ריאודה" שמתמחה בהתמכרויות. הטיפול כרוך היה בפסיכיאטר ופסיכולוג, מאחר והוצאות הטיפול היו מאוד גבוהות הפסקתי על דעת עצמי את הטיפול. בין היתר גם של כדורים (רסיטל סורבון וואלפורל). אני מבקש המלצה מימך מה לעשות בתודה מראש

היי, אני מבינה שאתה צריך עזרה בהפנייה לפסיכיאטר קצת יותר זול. אני חושבת שאם תוסיף את איזור מגוריך,יוכלו לייעץ לך לאן לפנות. שגב

הי עמית וברוך הבא נשמע כי אתה אכן במצוקה ויש מה לעשות בנידון. אם אתה מתקשה לממן טיפול פסיכאטרי פרטי אפשר לגשת לרופא המשפחה ולבקש הפנייה לפסיכאטר של קופת חולים או לחלופין לגשת למרפאות החוץ של בתי החולים. אין סיבה שתסבול ומגיע לך לקבל את הטיפול שאתה צריך. גם אני סטודנטית- מה אתה לומד? תרגיש טוב....

לעמית שלום, אני מסכים למה שנכתב למעלה, אני חושב שאתה במצוקה, אתה יודע מה עליך לעשות אז קדימה ועשה. תתחיל בטיפול ותעזור לעצמך. כנראה קיים מרכיב של דיכאון והגיע הזמן שתטפל בו ותרד מהמריחואנה למרות הקשיים. המקום פחות חשוב, אפשר בהחלט במרפאות ציבוריות. כמובן שגם שיחות-פסיכותרפיה מאוד חשובות. מה לגבי התביעה והפניה למשרד הביטחון? דר' גיורא הידש

בס"ד שלום לך ! רציתי בבקשה לשאול לגבי התרופה Entumin האם זו תרופה פסיכיאטרית או נוירולוגית? באופן כללי ההיתי מבקשת מידע אודות תרופה זו, כמו לדוגמא: לאיזה צורך היא ניתנת, מה מטרתה?, האם זו תרופה שעלולה להביא לתלות? האם היא נחשבת כתרופה חזקה/חלשה? אם ישנן מקורות מידע שאוכל לקרא אודות התרופה (בעברית) אשמח אם תוכל להפנות אותי אליהם. על מנת שתוכל למקד את תשובתך להלן מעט פרטים: התרופה ניתנה לילד בן 11 עם ADHD במינון של 10מ"ג פעם ביום או פעמים ביום בהתאם לצורך. אם כך כיצד לדעתך אמורה תרופה זו להשפיע על הילד? במישור ההתנהגותי בלבד או גם במישור הלימודי? אני מודה לך מראש על תשומת הלב ועל מתן התשובה. תודה רבה מיכאלה

שלום לך דר רציתי לשאול אותך עם יש תרופה לשיגעון נפשי אני פוחד להגיע לטירה כי לפני זה אני יתאבד גם כחה אני מת להפטר מהחיים המגעילים האלה נמאס לי מהכאב ראש הזה ונמאס לי כבר מהמחשבות המשוגעות האלה וכל מיני דברים שיש לי בראש אבל אני רוצה לרפא את זה בלי תרופות האם זה אפשרי להיפטר מהכאב ראש הזה אבל בלי כדורים כי הם גורמים לי לתופעות לוואי הפסיכיטרית נתנה לי קלונקס וסרוקסקט והם גורמים לי לתופעות לוואי כגון כאבים בהורמונים אני מרגיש בור אני מחפש את הדרך למוות כי אני לא יכול לנצח את השיגעון הזה ואת הכאב ראש הזה אני רוצה למות אין לי כוח לצאת מזה ואין לי כוח לחיות אני חושב על המטוות וללכת נגד הרפואה כי הרופא שלי הוא אלוהים כי הוא משגע אותי ומשלם לי כי צחקתי על אנשים אחרים אני לא מצליח לחזור לעצמי כי אני משוגע אני רוצה למות

למיכאלה שלום, ברוב האתרים של רפואה יש אינדקס תרופות, כך גם בדוקטורס וגם בוואלה. שם תמצאי חומר על התרופה איטומין. בקשר לשאלתך, היא מורכבת אבל נוגעת לילד. היום קיימות שתי התמחויות בפסיכיאטרייה. פסיכיאטרייה מבוגרים ופסיכיאטרייה של ילדים ונוער. כיוון שאני מומחה במבוגרים איני חושב שאני יכול לענות לשאלתך לגבי הילד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני אמא לבחורה בת 37, שסובלת מ"הפרעת אישיות" מזה 15 שנים. במשך הזמן הזה, היא נוטלת תרופות: RIDAZINE 100MG TAB TAB 100 MG SIMOVIL 10 MG TAB SEMAP TAB 20 MG כמו כן, היא נמצאת בטיפול ובהשגח פסיכיאטרית שוטפת. הבעיה היא, שהתחילה יחד עם לקיחת התרופות האלה, תופעת לוואי של השמנת ייתר, בצורה דראסטית, עד ל"OBESITY". (דבר שמסוכן גם לבריאותה) היא גם סובלת עודף כולסטרול. אני מאד מודאגת ורוצה לדעת האם יש אפשרות אולי לשנות את פני הדברים,ושלא תסבול מאותן תופעות לוואי קשות, או שיש דרך אחרת? רצוי לציין, שבגלל "הפרעת האישיות", היא אינה יכולה לקחת אחריות, על הפחתה במשקל, או על אכילה מופחתת,בעצמה. אשמח לשמוע את דעתך, כי אני מוטרדת מאד מהעניין. תודה מימי.

למימי שלום, הרידזין והסמאפ גורמים לעליה בתיאבון ולכן גם עליה במשקל. התרופות שציינת הן מהדור הישן של תרופות אלו. לכן הייתי מייעץ לפנות לפסיכיאטר המטפל ולשקול מעבר לתרופות החדשות יותר לאותה המטרה (זיפרקסה, גאודון ורספרידל), חלקן אינו גורם לתופעת הלוואי של עליה במשקל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב אבקש עצה בנושא הבא- מזה שנים אני סובלת מדיכאון שבא והולך - לתקופות. בעבר הדיכאון היה עמוק מאוד וכיום הרבה יותר שטחי אבל עדיין תוקף כל חודשיים בערך לתקופה של שבוע עד מספר שבועות. התלבטותי היא אם ללכת לפסיכיאטר לקבל טיפול תרופתי למרות שהדכאון בא והולך ועוצמתו פחותה עם השנים (זה כך מגיל ההתבגרות אני בת 24). כמו כן, אני חוששת ללכת לפסיכיאטר כי אחרי הדכאון אני תמיד מרגישה טוב יותר וחושבת שעכשיו אני בסדר ולא זקוקה לטיפול אין לי נטיות אובדניות מה לעשות? תודה מיכאלה

מיכאלה שלום לא ברור מדברייך אם יש לך תקופות של מצב רוח שקוראים לי דיכי או שנאמר לך על ידי גורם מוסמך שיש לך תקופות של דיכאון. בסופו של דבר הליכה לפסיכיאטר כרוכה רק בדמי הנסיעה למרפאה ואם יש ספק תמיד כדאי ללכת שאול

שאול שלום אני סובלת (עד כמה שאני יודעת) מחרדות והתקפי חרדות , ואחד הסימפטומים שלי הוא אי שקט בגוף (חוסר שקט וחוסר רגיעה) , הסרוקסט (אני נוטלת אותו כשבועיים) מעורר אותי יותר ומגביר לי את האי שקט הזה , עכשיו התגנבו חששות לליבי שאולי יש לי מניה דיפרסיה (הסרוקסט גם הוריד לי את התיאבון) , אני יודעת שאתה סובל מהפרעה בי פולרית , האם החששות שלי מוצדקים לגבי עצמי? אני סובלת כבר מחרדות 6 שנים , לא נראה לי שהיה לי דיכאון למרות שלפעמים יש לי מועקה קטנה בבית החזה . האם אתה יכול להרגיע אותי? תודה יונית

שלום מיכאלה אני חושבת שחייך יכולים אולי להישתנות אם תקבלי טיפול הולם. אמרת שסך הכל חוץ מההתקפים חייך הם על מי מנוחות אך למה לא להיפטר מהחוץ הזה??? למה לא לחיות ללא דיכאון בכלל אם אפשר לנסות לפחות? אני מאמינה שאם הרצון שלך והטיפול המתאים את תוכלי להיפטר מהדיכאון לחלויטין שיהיה בהצלחה

למיכאלה וכולם, אני מצטרף למה שנאמר, והדבר החשוב ביותר הוא להגיע לאבחון נכון. אני לא רואה סמנים למאניה דפרסיה אצל מיכאלה או יונית, כך שאפשר להרגע. חרדה זו בעיה מספיק מעיקה ומציקה, אין צורך לחפש דברים נוספים.... מיכאלה, הייתי משנה מעט את שאלתך. במקום לשאול האם אני זקוקה לתרופות הייתי שואל האם תרופות יכולות להועיל לי ולשפר את מצבי? תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

שלום אני אישה בגיל המעבר אני סובלת מגלי חום הזעות שינויים במצבי רוח התפרצויות בכי ללא סיבה אי שקט ואני לא יכולה לקחת הורמונים בשל בעיה בקרישת דם הייתי אצל פסיכאטר כדי לקבל כדור שיוכל אולי לעזור לי הוא נתן לי כדור בשם אדרונקס רציתי לשאול האם באמת כדורים פסיכאטרים יכוליםלעזור לי כי הרי זה בעיה הורמונלית ומה הם תופעות הלוואי האפשרויות האם אני יכולה להרגיש יותר גרוע ממה אני מרגישה עכשיו אודה לך עם תוכל להסביר לי

ללאה שלום, אנא תסתכלי בתשובתי ללילי שמופיעה בעמוד הבא, "דיכאון וגיל המעבר". גם לשאלתך התשובה דומה. אם יש לך שאלות נוספות אשמח להשיב רק טוב דר' גיורא הידש

צריך לקחת את האיקסל פעמיים ביום (כמו האפקסור הרגיל) או שמספיק לקחת אותו פעם ביום? לכמה זמן הוא משפיע? מה המינון המקובל בתרופה הזאת? תודה

שלום שון, כזכור לי אתה מומחה לאפקסור? יש משהו חדש? גם את האיקסל נוטלים פעמיים ביום. המינונים גם די דומים לאפקסור. שנפגש רק בשמחות דר' גיורא הידש

שלום רב, אני לוקחת אפקסור כ- 5 שנים ברציפות. פסיכיאטר שנתן לי אותם טען שהיו לי מספר אפיזודות של דכאונות ולכן עלי לקחת אותם כל החיים. שאלתי האם זה מזיק לקחת כל הזמן תרופה זו? האם יש תרופות חדשות? עלי לציין שאני מרגישה די טוב עם האפקסור מבחינת תופעות הלוואי פרטי לקושי גדול להגיע לאורגזמה. תודה על התשובה.

לדינה שלום, האפקסור אינו גורם לנזקים בשימוש ממושך. אכן בארה"ב מקובל שאחרי התקפים חוזרים של דיכאון נוטלים טיפול למשך שנים רבות-כל החיים, אולם כמובן שעדיין הספרות המקצועית מועטה על שימוש ממושך. אני שמח שישנן מעט תופעות לוואי, ועדיין אין פריצת דרך ותרופה ממש שונה וחדשה יותר מאפקסור. ישנן מספר ניסיונות לשפר את ההנאה ממין עם הטיפולים באפקסור או בתרופות דומות וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. הויאגרה עוזרת רק לגברים לצערי....שוב פעם קיפוח של הנשים!! שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ביקשתי מהמקום שאני מטופל בו אישור על כך שאני נמצא בטיפול, הביאו לי את האישור וביקשו ממני לחתום על ויתור סודיות, את האישור אני אצטרך לתת כנראה למעסיק שלי, השאלה שלי אם הויתור על הסודיות שחתמתי במקום שבו אני מטופל יכול לאפשר למעסיק או למי שיקבל את האישור לברר פרטים לגבי הטיפול, או שזה נועד רק לצורך הוצאת האישור. בתודה מראש

האם חתמת על ויתור סודיות על קבלת מידע או על מסירת מידע. האם עיינת בכתוב בשולי וויתור על סודיות. ?? לדברים אלה ישנה משמעות.

לא הסתכלתי טוב על הטופס אבל בסך הכל ביקשתי אישור שאני מטופל שם, השאלה עם הם יכולים לדוגמא להתקשר למקום ועל סמך האישור לברר פרטים לגבי מהות הטיפול

לחיים שלום, אינך צריך לדאוג. כל ויתור על סודיות הוא למטרה מסויימת ולמטרה זו בלבד. כלומר אין ויתור גורף על הסודיות. כלומר, אם חתמת על ויתור על סודיות בגלל סיבה אחת, מסיבה אחרת (לדוגמא-בקשה של המעביד), הויתור הנוכחי אינו תופס. ביי דר' גיורא הידש

עם החרדה יכלתי עוד איכשהו להתמודד בעזרת האופטימיות הנצחית שלי. אבל הנה אני נופלת לדיכאון.לא צפיתי .באו רגעים של דכדוך שהתאפיינו פשוט ע"י עייפות. אבל הנה הדבר האמיתי. הדיכאון.עם זה אני לא יכולה להתמודד.ולא רוצה שום פסיכאטר.אני שונאת תרופות, לא מסוגלת להסתדר איתם. אני ממשיכה לקחת כדור של רבע פאקסט. אין לי מושג מה לעשות בנידון.אני מקווה שזה לא משהו מהתרופה.אני עוברת דירה עכשיו, לדירה משלנו. וזה זמן לשמוח.אבל יש לי הבוקר לעשות סידורים בעייריה עם בעלת הדירה.ואני פשוט אפטית לחלוטין לכך.לא אכפת לי לא חשבונות ולא שום דבר אחר.אני כל כך עייפה מלקום בלילה לתינוק שלי.הבעל שלי קם מוקדם.וזאת תקופה שהוא מתעורר בלילה. וזה קשה, כל כך תובעני.לפעמים בא לי לישון 17 שעות. אבל אני יודעת שאני בצרות עכשיו.כי אם התגברות הדיכאון, אני לא מסוגלת להתמודד עם החרדה. היא גם גברה. כי כשאני יוצאת החוצה, אין לי שום רצון להתמודד עם כלום. פשוט לנוח. ומבחינתי זאת נסיגה אחורה.גם בהתמודדות עם החרדה. כל כך בא לי לבכות, ולבכות, ולבכות. איפה אפשר לעשות את זה לעזאזל. פשוט לילל , ולילל.והכי מצחיק שאין סיבה בכלל. החיים טובים. הבעל נהדר, התינוק מקסים.משפחה תומכת ואוהבת.אבל אני כל כך עייפה. התינוק שלי צוחק ואין לי כח לצחוק איתו.אז אני נאלצת קצת להעמיד פנים. אבל אין לי כוח לכלום.החיים כל כך קשים לאנשים שהם חלשים כמוני.לפעמים נדמה לי שהגוף שלי לא יחזיק מעמד, ואני פשוט אמות. ולא יהיה מחר.כי אי אפשר להחזיק מעמד בכל כך הרבה טלטלות רגשיות.והכי מוזר שבאמת אין סיבה אמיתית לכך. אולי זה מצב רוח חולף, אבל כל כך כואב לי מבפנים.הייתי בדיכאון הזה כבר לפני 4 וחצי שנים. אבל אז כמובן זה היה יותר קשה, אבל עכשיו יש לי את הסיפור של החרדה.ותינוק לדאוג לו.מטלות היום לא קשות לי בכלל.אבל הלב המדוכא והמכווץ הוא שקשה לי.אני מקווה שתוכלו לכתוב לי ,ואולי אפילו לעודד אותי.אני אשמח.אין לי שום חשק ללכת לאף מקום, ממש אף מקום.רק לישון איזה 17 שעות. זה נראה כמו איזה חלום רחוק , רחוק, רחוק. אולי זה יכול להיות תופעת לוואי של הפאקסט?

היי חמודה שלי היום נראה לי שאני מחליפה את אריאל , אני חייבת להגיד לך שגם אני עוברת תקופה מאד מאד קשה , נעזרת בכולם , בבעל , בהורים שלי , בשכנים בחברים , לא מתביישת לקבל עזרה לא מתביישת להודות בחוסר האונים ובחולשה האיומה , אין ברירה מוכרחים גם לדעת ליפול , כי אחרי הנפילה תבוא שוב העלייה ,(כמו שאריאל תמיד אומרת) , את נשמעת לי בחורה שאוהבת את החיים , בחורה עם הרבה כוחות , ואם את סובלת את מה שאת סובלת , סימן שיש לך כוח ואת גיבורה , אבל , אני לא מבינה למה את מתנגדת לקחת כדורים , ולמה את לא נעזרת בכדורי הרגעה לעת עתה , זה ייתן לך כוח להעביר את הימים הקשים , זה ייתן לך כוח להיות עם התינוק שלך , אל תפחדי , ואל תתביישי , הפחד מכדורים רק ידרדר את מצבך , קבלי את הד=בעייה שלך , תנסי גם טיפול פסיכולוגי , (אולי דרך הקופה) , בסוף הכל יהיה בסדר , תאמיני לי , ותאמיני לכולם , כולנו היינו בסרט הזה , כולנו סובלים , אבל את הסבל שלך ניתן אולי לקצר , אל תהיי נגד תרופות , המילה פסיכיאטר מרתיעה אולי הרבה אנשים , אבל אם האנשים הללו יתקלו בבעיה הזו הם בטוח יבקשו עזרה , כי זה החיים , יום נופלים ויום קמים , אני כך כבר 6 שנים , ואני יכולה להגיד לך , שאני מודה לאלוהים שהמציעו את התרופות הללו , כי בלעדיהן הסבל היה מתמשך ומתמשך , אם היית חלילה סובלת ממחלה אחרת לא היית חושבת פעמיים , האם לקבל טיפול תרופתי אלא מייד לוקחת אותו , למה בקשר לחרדות ודיכאונות זה סיפור אחר? בכל אופן את תהיי בסדר אני מאמינה בך , אחרי כל ירידה ישנה עלייה תהיי בקשר עם הפסיכיאטר שלך ותתיעצי איתו אני עכשיו בבית תהיי בקשר יונית

קודם כל מה שאת מרגישה זה לא בגלל הפאקסט. כמות של רבע כדור כמעט ולא משמעותית בכלל. זו כמות שלא יכולה לעזור לך בהתמודדות עם חרדה ודכאון וגם לא יכולה לגרום לתופעות לואי. דעתי כדעתה של יונית. כדור מתאים ובמינון נכון יכול לעזור לך. להוציא אותך מכל הסבל הזה. איכות החיים שלך תשתפר, החיים יראו שונים לגמרי ואת תוכלי לפרוח מחדש. האם הכאב הזה כדאי? מדוע את חוששת מתרופות? את מזכירה לי את עצמי לפני למעלה משנתיים. הייתי על הפנים שנה שלמה וסרבתי לשמוע על טיפול פסיכיאטרי, הסטיגמות, הפחדים, הבטחון המלא שאצא מזה איכשהו והכל יעבור מעצמו......גם אני שונאת תרופות, אפילו אקאמול, אז מה? ולחיות ככה יותר טוב? אלפי אנשים נעזרים בתרופות, אלפי אנשים חזרו לתפקוד רגיל, לשמחת חיים והלב לא מכווץ יותר... בן כמה התינוק שלך? אני יודעת כמה קשה לא לישון לילות תמימים, אבל גם זה עובר, מנסיון....

שרונה היקרה מי כמונו יודע שלעיתים אחרי שיש לנו עליות באות ירידות ממש לא רצויות והם כואבות כי הם הורסות את כל מה שהתאצמנו לו והוא השיפור אך הם לא יהרסו אותך שרונה. הירידה שאת חווה עכשיו רק תחשל אותך ותגרום לעליה הבאה להיות גדולה ומשמעותית יותר. לצערנו, התקפי חרדה ודיכאון הם לעיתים נגזרת אחת ולכן יתכן שבגךך הדיכאון התקפי החרדה היתעצמו ולהיפך אך כשיהיה רגיעה במצב אז הכל יחלש... שרונה היקרה, כבר היו לך נצחונות ומה שאת חווה עכשיו הוא רק מכשול בדרך על " הגרנד פינל".את יכולה לבכות בכל מקום מבלי להיתבייש ואף רצוי שתוציאי את רגשותייך החוצה. לעיתים אנו לא צריכים סיבה מיוחדת לדיכאון וזה פשוט מגיע בלי סיבה נראת לעיין. לא כדאי גם שנתעסק בגורמים לדיכאון אלה באיך אנחנו מעלימים אותו. שרונה היקרה, את לא לבד פה ואנחנו לא ניתן לך לחזור למה שהיה לפני 4 שנים. יחד נעשה את כל הדרך לעליה שוב- אני מבטיחה לך! ואת יכולה לדבר איתי תמיד מתי שאת רוצה תרגישי טוב, אריאל

היי שרונה, קודם כל קצת יותר אופטימיות - התגברת על החרדה ואין שום סיבה שלא תוכלי להתגבר גם על הדיכאון, יש לך סביבה תומכת - תשתמשי בה ועם כח רצון תוכלי להתגבר גם על זה, פשוט מאוד אין שום סיבה בעולם שלא תוכלי, אני מזדהה עם מה שאת עוברת : גם אני אדם מלא חיים ונהנה ממה שיש חיים להציע, אני אופטימי ושמח בחלקי ובמשך השנים הרגשתי שמצבי רק הולך ומשתפר עד שנפלתי קורבן לחרדה שגם הכניסה אותי לדכאון כי היה לי קשה לראות את עצמי במצב כזה במיוחד ללא שום סיבה (גלויה לפחות), לא יכולתי לישון, לצאת מהבית, לא היה לי תיאבון ואפילו לא יכולתי לקרוא, כשניסיתי בכוח לראות טלויזיה הייתי רואה מבלי להבין אפילו מה הולך שם, הרגשתי ממש כמו זומבי וירדה לי כל המוטיבציה, רק רציתי לשכב במיטה כל היום (לצערי גם להירדם לא הייתי מצליח בגלל החרדות) ולא היה לי כוח להתמודד עם כלום, נפגע לי כל הסמסטר באוניברסיטה, היו לי צרות במקום העבודה ואפילו זה לא הזיז לי כי פשוט הרגשתי שאין לאן לרדת יותר...אבל האבסורד הוא שזה דווקא מה שנתן לי את הכוח לבסוף (כמובן בראייה לאחור) - התחלתי לעשות דברים ממש פשוטים, ממש כמו רובוט, בלי רגש ובלי רצון אבל עשיתי : פתרתי תשבצים של ילדים, נצמדתי לטלויזיה, התחלתי קצת ללכת באויר הצח, כל מה שאנשים אמרו לי לעשות ולא הבנתי מה זה יעזור לי בכלל, אבל עם הזמן (ולא יודע בדיוק מתי) זה פשוט חלף לו - זה חולף כמו שזה בא. וזה ח ו ל ף! עם קצת כוח רצון ותמיכה של אנשים מסביב אני בטוח במאה אחוז שתעברי את זה, את לא הראשונה והיחידה בעולם במצב הזה, הרבה אנשים מתמודדים איתו וכולנו עוברים אותו בדרך זו או אחרת , את אופטימית כפי שציינת אז תתחילי לחשוב ככה זה לא עולה כסף! בהצלחה!

ניר אתה מה זה חמוד ומה זה אופטימי , כל הכבוד לך , אתה ואריאל כדורי ההרגעה של הפורום , היא מלאת חמלה ואהבה לכולם , ואתה מצחיק , מלא אופטימיות וישיר , כן ירבו כמוך.... אני מרגישה קצת יותר טוב , הימים מלאים עליות וירידות , יש לי עדיין תחושות לא נעימות , קצת חוסר תיאבון , וגם אי שקט גופני שמשגע אותי , אבל אני קצת יותר אופטימית , וכבר מתכננת לצאת לרכיבה מחר , לפחות לנסות ולראות אם לא אקרוס ברכיבה , כמו שאמרת , קשה מאד לחזור לשיגרה הרגילה , וקשה מאד לחזור לחיים לרגילים של כל האנשים בחוץ. אבל , באמת גיליתי פה אנשים מקסימים , רופא משגע (הלוואי והוא היה הרופא שלי) , גיליתי מחדש את המשפחה שלי , הורים שכל כך תומכים ואוהבים , בעל נפלא וכמובן , אולי אני יתחיל לגלות את עצמי מחדש (ואולי לא). אני יודעת שהחרדות עדיין מדברות מגרוני , אבל אני לפחות מודה בפה מלא בבעיה שלי ואולי זו הדרך להחלמה. ניר , ספר לי קצת על עצמך , כף לשמוע אותך. ולך שרונה , אין לך ברירה אלא להיות אופטימית , כי תמיד בקצה המנהרה ישנו אור (אלא אם כן המנהרה סתומה) ביי שנרגיש טוב כולנו יונית

היי אני מבינה שהתרופות ממשפחת ה ssri מגרות את המח להפריש הורמון שאחראי על מצב הרוח הטוב וכ... להפריש יותר חומר ולהשאיר אותו יותר זמן בן הסינפסות(או משהו כזה...) השאלה שלי, היא אם אצל אנשים מסויימים הפעילות הזו של החומר נמוכה מדיי ולכן הם זקוקים לתרופות, איך זה שאנשים במשך חיים שלמים בסדר ופתאום בגילאים מסויימים נזקקים לתרופה. כלומר השאלה היא אם לתמצת, האם ההפרשה של החומר הזו משתנהנ מתקופה לתקופה ויכולה בעצם להתגבר או להיחלש אצל כל אחד? תודה שואלת

שואלת שלום רגזנות היא לא סיבה לפנות לפסיכיאטר אבל חוסר יכולת לזוז כן סיבה ללכת לפסיכיאטר שאול

היי שאלה מצויינת. התרופות מעלות את רמת הסרוטונין בסינפסה שבמוח, ללא קשר לרמתן הקודמת. בשאלתך את נכנסת לאזור מאוד מורכב. קיים קשר בין הנפש לגוף-מוח. מחשבות, רגשות וכך גם דיכאון משנות את הכימיה ואת החומרים במוח. ולהיפך, כאשר מעלים את רמת הסרוטונין גם הרגש של הדיכאון משתנה ומשתפר. כך שאם מתרחש אירוע שגורם לדיכאון אז רמת הסרוטונין יורדת והטיפול התרופתי מעלה את הסרוטונין. לעתים לא רק אירוע חצוני גורם לדיכאון, לעתים ישנם מניעים מהתת-מודע שגם הם משפיעים על הרגש (ואחר כך על הסרוטונין) ואז אנחנו למעשה לא יודעים את הסיבה לדיכאון. כלומר הסיבה היא פנימית-נפשית ולא חיצונית. מסובך, אבל כמו הרבה דברים ברפואה, ככה זה. שיהיה רק טוב ותמשיכי להתעניין וללמוד דר' גיורא הידש

יש אנשים שלוקחים כדורים יום יום.למשל חולי סכרת מזריקים אינסולין כל יום או חולי לב לוקחים כדורים כל יום וכו'. החרדה היא גם מחלה/הפרעה או איך שלא נקרא לזה. כדורים מאוד עוזרים ולפעמים דרושים גם כדורי הרגעה בנוסף לכדורים ממשפחת ה ssri. אז למה בעצם לא לקחת בבוקר כדור הרגעה,בערב נניח סרוקסאט ואז לחיות נורמאלי בלי לשקוע יותר מדי בנושא כלומר כמו שאר האנשים שלוקחים כדורים למחלות אחרות.אז זה יראה יותר לגיטימי ופחות מפחיד.נחיה טוב ולא נתעסק בזה (לפעמים כבר בצורה אובססיבית כמוני שכבר עשתה מיליון מחקרים בנושא..). מה דעתך??

לאורית שלום, הלוואי וזה היה כל כך פשוט, ניסיתי לפתח דיון ואשמח לכל תגובה, מדוע עם חרדות זה שונה? מדוע אנשים מרגישים שהם חלשים/ החברה לא מקבלת אותם / הדימוי העצמי נפגע וכך הלאה, תראי את שאלת של שגב למטה ומספר תגובות נוספות מהיום. עדיין יש סטיגמה על הפסיכיאטרייה והפסיכולוגיה, זו המציאות. שיהיה רק טוב, ואשמח לפתח את הנושא הידש

מי שחולה בסכרת או סובל ממחלת לב, מתייחסים אליו כאל "סובל", כאל מי שאמור כל הזמן לוותר-על פעילויות,על סוגים של אוכל וכו' וזה כמובן יוצר אמפתיה כלפיו. לחולים במחלות פיזיות יש לגיטימציה מלאה, אולי כי הם אינם נתפשים כאשמים במצבם ולכן הם "מסכנים" . חרדה או דיכאון אינם דברים שניתן למדוד אותם באופן מדוייק, ("לאיזה ערכים של דיכאון הגעתי בבדיקה הנוכחית?"...) החולה בהם איננו בהכרח סובל מהם באופן קבוע ורצוף, לפעמים הוא יכול לתפקד ולפעמים לא, לפעמים הוא עובד ולפעמים לא, לפעמים צוחק,לפעמים "זולגות הדמעות מעצמן". חרדה ודיכאון, לפחות ע"פ תגובות שנתקלתי בהן, נראים למי שלא חווה אותם כ"מצב רוח רע", לפעמים כ"פינוק" ושמעתי גם מי שהסביר,בפסיבדו ידענות ש"זה נובע מרצון בתשומת לב". מעבר לזה- לא בדיוק ברור לאנשים מה עושה פסיכיאטר או פסיכולוג ואיך אפשר (גם) באמצעות שיחות לרפא מחלה. אני חושבת שכאשר דברים אינם ברורים, הם מאיימים יותר על מי שלא מכיר אותם. קל יותר לגנות את ה"פסיכים" הסובלים מחרדות,דכאונות וכו' מאשר להתעמת עם הרעיון ש"זה" יכול לקרות לכל אחד. כאילו שהגינוי או חוסר הסובלנות מעיד על כך שהמגנה הוא בוודאות אדם בריא בנפשו. כך אני חושבת. אשמח להקשיב לדעות נוספות.

לד'ר הידש היקר: אתה באמת רופא מדהים ומעודד אבל רציתי להעיר את תשומת ליבך למשהו: אני לוקחת לוסטרל חצי כדור ליום.כלומר זה יוצא 25 מ"ל.הכל בגלל התקפי חרדה שהיו לי. הכדור העלים אותם וכבר חשבתי להפסיק עם הכדור(כלכך שמחתי..)ואז פתאום ה כ ל חזר.אני לא מדמיינת וזה לא וירוס.אתה מנסה לשכנע את כל אלה שהחרדות חזרו להם שזה משהו אחר אבל לצערי לא. החרדות חזרו לי והיום אפילו לקחתי גם כדור הרגעה בנוסף. אין לי כבר אמון אפילו בכדורים המפורסמים.בקיצור אני מיואשת. רק אל תגיד לי שזה לא חרדה כי זה כן.תאמין לי שאני יודעת מה זאת חרדה ומה זה וירוס או מחלה אחרת. אני כבר לא יודעת מה לעשות. הכל חזר ואין כבר תקווה כי אני כן לוקחת כדורים.רק אל תגיד לי להגדיל מינון.כי מה יהיה אם שוב החרדות יעברו אבל בעוד חצי שנה שוב יחזרו?שוב אגדיל מינון?אקח 1000 מ"ל ליום?

ללי שלום, אני מקווה שלא נעלבת אבל ברפואה לעתים יש מספר סיבות לאותו הדבר וצריך לשקול את כולן. ובקשר לשאלתך, החוכמה היא לדעת מתי להפסיק את התרופות כדי שהחרדה לא תחזור, לא כתבת או איני זוכר כמה זמן את נטלת את הלוסטרל. מינון של 25 מג' הוא באמת מינון נמוך כך שכמעט והפסקת...אני מקווה בשבילך שלא הפסקת לפני הזמן. בכל אופן אין כוונה להעלות את המינון ללא הגבלה. בלוסטרל המינון המקובל הוא בין 50 ל-300 מג' ביום!! אני מקווה שתרגישי טוב יותר ותשמרי על קשר, ביי הידש

היי, אני כבר שמונה חודשים לוקחת סרוקסאט(כדור אחד ביום)וכשסוף סוף התחלתי להרגיש טוב ורציתי להפסיק את הכדורים,שוב זה חזר אליי.שוב אני מרגישה מין תחושה של חום בנקודה מסויימת ברגל(בכל הרגל)לכמה שניות וזה עובר.למיטב זכרוני זו אחת התופעות שהיו בתחילת הדרךךךךךךךךךךךך. מה קורה?האם אני חוזרת אחורה?מתי האיכ סה הזה יתנדף ממני?אין לי כוח להתמודדות מחודשת.אני אומנם בחורה חזקה אבל יש גבול למה שאני יכולה לסבול. דייייי נימאס לי להיות על כדורים.זה מוריד לי מערכי בעיני עצמי והיות והבקורת העצמית שלי כל כך גבוהה אני פגועה שבעתיים. מישהו פה בפורום הבטיח לי שזה עובר-סבלנות הוא אמר-דר' הידש נידמה לי שהבטחת לי.מה קורה?למה אני בנסיגה? אני לא לחוצה בעבודה,המצב בבית רגוע ונעים אבל החרדה הזו פשוט מתקרצצת. נישבר לי שגב

לשגב שלום, את בחורה חזקה והחרדה חלפה (היית גם בחו"ל) והדברים הולכים ומשתפרים. אני חושב שאין מדובר בחזרה של החרדות, ואני גם בטוח שתשיגי ביום שישי את הסרוקסט ולא יחסר לך. עדיין כנראה את עירנית לסמנים של חרדה וחוששת (בצדק) שהחרדה תחזור. דווקא הערתך על כך שהדימוי העצמי שלך נפגע מהחרדה והצורך ליטול תרופות מעניינת ביותר. כנראה שעדיין את סבורה כי לאנשים חזקים זה לא קורה וחרדה היא סימן של חולשה? נכון שאנשים חזקים - אדישים וכוחניים נתפסים כאנשים חזקים יותר. אבל האם היינו רוצים לראות עולם שבו אין אנשים רגישים ויותר מופנמים אשר חושבים לפני שמפטרים משהו אחר? מה דעתך? ביי הידש

זה בדיוק מה שאני עוברת עכשיו.חטפתי כזאת רגרסיה אחרי שכבר החלטתי להפסיק את הכדורים.עכשיו זה שבר אותי פי כמה ממה שזה היה כי גם לי הבטיחו שהכדורים יעלימו את כל החרדות.אומנם זה העלים אבל עכשיו הכל חזר. נגזר עליי לסבול כל החיים!!!

שגב היקרה לצערנו לעיתים החרדה מראה פנייה שוב גם בלי שנזמין אותה אבל עכשיו אנו חכמים יותר ולא ניתן לה לכריע אותנו משום שאנו מודעים לסימפטומים מראש עוד לפני שאלה עלולים להיתגבר או להחריף. את יודעת, כתבתי פה בין השורות לפני כמה ימים שחזר לי התקף הנשימות ופחדתי מזה פחד מוות. עברו יומיים וזה נעלם בגלל שכבר ידעתי מה זה וידעתי איך לעבוד על עצמי שזה מוכר וזה יעבור. גם את שגב מודעת לסימפטומים שלך ותעבדי על עצמך שהכל יחלוף ושאת מכירה מה שקורה. אני מבטיחה לך שכמו שההתקף הזה הגיע כך הוא יחלוף ואנו מצידנו חייבות להאמין בכך תרגישי טוב אריאל

מישהו מכיר איזשהו אתר בעברית (בלבד...) שמסביר יותר על המחלה?

ענת שלום בדרך כלל מאמרים מציגים את הסממנים החריפים של המחלה. יש מספר קטיגוריות במשפחה שנקראת "מאניה דיפרסיה" ולא כל מי שמאובחן כמאני דיפרסיבי סובל . אם תוכלי לספר מה את רוצה לדעת בצורה ממוקדת אפשר יהיה לענות לך תשובה שלא מדברת על דברים כלליים. שאול

האם ישנם אנשים שאין להם רגש או שהם מנותקים ממנו לחלוטין כך שהם לא חשים או לא חשים כמעט כעס, אהבה, שנאה, עצבים, פגיעות וכו'. אם קיימת תופעה זו האם ניתן לטפל באנשים אלו בדרך כלשהיא? (פסיכותרפיה או תרופות)? תודה מראש על תשובה.

שרונה היקרה תחושות של ניתוק מהרגש והמציאות או הדחקה מוחלטת של הרגש יכולה להיות סימפטום של הדיכאון או לנבוע מהדיכאון משום שזה גורם לנו להיות אפטיים בצורה מסוימת. אני מניחה שהטיפול לכך הוא טיפול אנטי דכאוני וסבלנות שהמצב ישתפר מקווה שיהיה בסדר. שלך, אריאל

לאריאל ושרונה, ישנה תופעה כזו אבל היא יכולה לנבוע ממספר דברים. כמובן שמדיכאון כמו שאריאל ציינה, יתכן שמדובר על מבנה אישיות אצל אנשים עם חסכים חמורים בילדות, בטראומות קשות, או בהפרעות פסיכיאטריות חמורות יותר. ישנו מונח הנקרא alexithymia שפרושו חוסר רגש. בהבדל מ- Dysthymia שמשמעותו הפרעה ברגשות כמו בדיכאון. כך גם האפשרויות לטיפול. תלוי מה הסיבה. אם תרחיבי יותר את כוונתך אוכל לדייק יותר. שיהיה רק טוב הידש

הי שרונה. לא ש"אין רגש" אלא יש אינספור פטנטים וטכניקות להתנתק ממנו, עד להדחקה מוחלטת. אין מגע עם הרגש. כן, בהחלט שיש דבר כזה. הטיפול הוא בעייתי, שכן זה נובע מבחירה שלך (כלומר של האדם עצמו), ככה שכדי לוותר על הסידור, שבצידו רווחים רבים, נחוצה קודם כל הסכמתו של אותו אדם. יותר נכון דרוש שירצה. ללכת לטיפול בלי להיות מוכן שוב להרגיש זה כאילו בעצם לא עשינו כלום. כי אז עולה כמובן כל ההתנגדות. עצם הצורה שאת שואלת "האם ניתן לטפל באנשים כאלה" מצביעה על הבעייתיות. (מהניסוח משתמע שהאדם יכול להיות פאסיבי, ו"יטפלו " בו, ולא משנה מה הרצון שלו). תרופות כמובן שלא יחזירו את המגע עם הרגש.

יש לי בעיה של אכזבה עצמית והערכה עצמית שהתרסקה וזאת בעקבות לקיחת כדורים נגד חרדה.לא הכדורים עצמם גרמו לזה אלא עצם העובדה שאני זקוקה ולוקחת כדורים פסיכיאטרים. כתוצאה מכך: כל בן אדם שאני מסתכלת עליו אני פשוט מקנאה בו.אני פשוט אומרת לעצמי-איזה כיף לו שהוא לא עובר התקפי חרדה ולא זקוק לכדורים,ואיזה כיף לו שהוא מצליח להתגבר על מכשולים ולא צריך כדורים ופשוט הקנאה אוכלת אותי. HELP

שלום וברוכה הבאה ההרגשה שלך היא מובנת משום שאת צעירה ומרגישה תלויה משהו בכדורים אך אני רוצה להגיד לך שזה סוף העולם. את לא חלשת אופי או פחות שווה מאחרים בגלל שאת לוקחת כדורים. דיכאון וחרדה הם מחלה\בעיה ככל מחלה אחרת ואין שום סיבה שבעולם שהם לא יטופלו באופן הדומה. אמרת שאת מקנא באחרים, אך איך את יכולה לדעת שהם מתגברים על מכשולים? אולי קשה להם מאוד והם לא אומרים? אולי חלקם אף סובל מחרדה ואינך יודעת את זה? מה שאני מנסה להגיד לך שהרבה תלוי במה שאנו משדרים החוצה. את לוקחת כדורים והם עוזרים לך וזה מה שחשוב. את יכולה כלפי חוץ לשדר שהכל בסדר ואף אחד לא ידע. אני לוקחת 8 כדורים ביום- האמיני לי זה לא נורא תרגישי טוב....

היי, עד היום לא ממש הצלחתי להבין ממה את סובלת.האם מדיכאון?ואם כן-מהם ה-8 כדורים שאת לוקחת? שגב

3 ימים נאבקתי בהתקפי החרדה,סבלתי סבלתי סבלתי,רעדתי,היו לי כאבים בלב ובכל הגוף,הרגשתי כמו סמרטוט ובסוף איזה מבאס-לא החזקתי מעמד ולקחתי כדור הרגעה-alprazolam עכשיו אני כלכך מאוכזבת מעצמי.

שלום לילך את לא צריכה להיות מאוכזבת מעצמך אלה להיפך- את ניסית והיה לך את האומץ לצאת אל הקרב הקשה והמתיש הזה ועם כל הכוחות שלך עברת אותו בהצלחה- בהצלחה כי ניסית. אני כל כך מכירה את התחושות המייאשות האלה של שיבה לכדורי ההרגעה אך האמיני לי שבקרוב יגיע הרגע שלא תצטרכי אותם. גופך סימן לך כי כנראה עכשיו זה לא הזמן לקחת סיכונים מיותרים וטוב שבסוף הקשבת לו. זה לא כישלון ואת לא תרימי ידיים. זו הייתה רק מערכה ראשונה ובסוף את היא זו שתצאי מחויכת מאמינה בך, אריאל

הי אני חושבת שזו טעות להתאפק כל כך הרבה, גם אני טעיתי אותה לא מעט פעמים ובדיעבד מצטערת עלכך מדוע בעצם לסבול כל כך? מדוע לא לקחת את הכדור כשאת מרגישה שזה בא? מה בעצם את מרוויחה מההבלגה הזאת? אך מאחר שזהו כדור ממכר, הייתי ממליצה לך, אם מדובר במשהו שאת סובלתממנו בקביעות, לבדוק אפשרויות טיפול אחרות, כלומר להיעזר בכדורים שאינם ממכרים. רק בריאות.

קיבלתי מרשם לציפרמיל מפסיכאטר בעקבות דכאון אחרי לידה. האם תרופה זו גורמת נזק לתפקודי כבד. אם כן, האם סרוקסט פחות מסוכן מבחינה זו. שאלה נוספת- האם חובה עלי להפסיק להניק.

1. בעלון לצרכן של הרסיטל כתוב "אל תשתמשי בתרופה כאשר הינך מיניקה" אל תפסיקי להניק משום ששאול אמר לך מה כתוב בעלון לצרכן אלא תתייעצי עם הגורמים המטפלים. 2. אני מקבל סרוקסט ולא נדרש לעשות בדיקת תפקודי כבד אמא שלי מקבלת ציפראמיל ולא עושה בדיקה לתפקודי כבד אני עושה בדיקת דם כדי לבדוק תפקודי כבד עבור טגרטול שמטפלת בהפרעה דו קוטבית שאול

לעדי שלום, ראשית מזל טוב על הילד/ה החדשים ושיהיה להם הרבה בריאות ואמא מאושרת. ציפרמיל אינו פוגע בכבד ולכן אם ישנה פגיעה או בעיה חייבים לחפש סיבות אחרות. ההמלצה היא להפסיק להיניק מפני שחלק קטן מאוד של הציפרמיל עובר בחלב האם גם לתינוק. כמובן שככול שהתינוק קטן יותר (צעיר יותר), הסכנה בציפרמיל לתינוק גדולה יותר הסיכון של הנקה כאשר התינוק מבוגר יותר נמוכה יותר. בכל אופן, כיוון שמדובר בסכנות יחסיות כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל על האפשרות הפחות גרועה מבין השתיים. להפסיק להיניק או להפסיק ציפרמיל. לי היו מספר מטופלות עם תרופות הדומות לציפרמיל שהמשיכו להייניק והכל בסדר, למרות מה שכתוב בספרות הרפואית, זו הייתה החלטה שלהן.... תשמרי על קשר ותעדכני אותנו אם את רוצה כמובן דר' גיורא הידש

היי אריאל ואור היום התחלפו התחושות , במקום תחושות חרדה וחוסר שקט , הייתי יותר רגועה אבל עם מועקה ותחושה של בועה , בקיצור , לא חגיגה גדולה , אבל אולי בכל אופן משהו מתחיל לזוז , יש לי פגישה ביום ששי עם הפסיכיאטר שלי ואני די מפחדת שהוא יחליט להפסיק לי את התרופה , עד שעברתי מה שעברתי עד היום , ממש גיהנום , לא בא לי להכנס לסרטים חדשים , אני תוהה ומתפללת - מתי כבר יגיע היום , שבוא אפקח את עיני וארגיש תחושות נורמליות , כמו כל בן אדם מן היישוב? אני חושבת שאולי ישנם צרות יותר גדולות בחיים , אבל זה (החרדות) עונש רציני ביותר , והייתי רוצה לצפות בעצמי עוד כמה שנים ולראות עם חיי נהיו נורמליים , או שאני ממשיכה באןתה שיגרה מסריחה. תכתבו לי ביי יונית

יוניתי, איזה כיף.כל שינוי קטן אצלך עושה לי טוב ומשמח אותי.כי הייתי שם.ותאמיני לי שהייתי שם ואפשר לברוח משם.בסוף תראי שאת תצאי מזה יותר חזקה ממה שאת היום.כל התקופה שאת עוברת תחשל אותך ותלמדי להתמודדד עם שאר הבעיות בחיים בצורה קלה.כי היום-כל מה שקורה לי אני לוקחת בפרופורציות.כי אני תמיד אומרת לעצמי-לעומת מה שעברתי הכל שטויות ומתגמד. תמשיכי להיות חזקה ולעדכן אותנו, אנחנו איתך, אור.

יונית היקרה נראה כאילו משהו באמת מתחיל לזוז וזה נפלא. הצעדים בהתחלה אולי יהיו מאוד קטנים אבל כל צעד הוא משמעותי ועל כל שינוי את צריכה לשמוח ולהיות מאוד גאה בעצמך. הערפל הזה שאת נמצאת בו הוא מצב ביניים והוא יתפוגג אני מבטיחה לך. את יכולה ( ואף רצוי) בפגישה שלך עם המטפל לעלות את כל החששות מהפסקת התרופה ובוודאי שמאוד רצוי שתספרי לו על כל התחושות שלך בימים האחרונים. יוניתי, אני מאוד גאה ב עם כל צעד קדימה שאת עושה. יש בך המון כוחות וא תצאי מזה- אני יודעת שכן. תרגישי טוב

אור ואריאל היקרות שוב , אין לי מילים להביע את הערכתי אליכן , אתן קבוצת התמיכה הנפלאה ביותר שאדם יכול לבקש , אתן מעודדות , לא מתנשאות , טובות ונעימות כל כך , אני כל כך שמחה שזכיתי להכיר אתכן דרך הפורום הזה , באמת מזל , הלוואי שכל החרדות שלי התחילו (לפני כ 6 שנים) לא זכיתי לפגוש אנשים כמוכן , והייתי כל כך בודדה בתחושותי וברגשותי , ואף אחד לא היה שם לעודד אותי ולהסביר לי מה עובר עלי. היום היה באמת יום מלא עליות וירידות , קצת מועקה , קצת חוסר שקט , קצת רגיעה , הבוקר מאד קשה לי , כי כולם הולכים לעבודה ואני די נארת לבדי עם תחושותי , אבל , האמת שמרגישים טוב , אז גם בבית נעים ונחמד ,(במיוחד בימים קרים אלו) , אני די חלשה , כי אין לי הרבה תיאבון , אבל אני בטוחה שברגע שהמצב רוח שלי ישתפר אז מייד גם התיאבון יגדל , כי מטיבעי אני מאד אוהבת לאכול. דרך אגב , יש לי איחור קל במחזור , ואני מתה מפחד של הריון , כי זה ממש לא מתאים עכשיו למרות שקודם דווקא די רציתי , עכשיו זה ממש לא הזמן המתאים , מישהי יודעת האם אפשר לקחת קסנקס וסרוקסט גם בשליש הראשון.? מקווה ליום טוב מחר תהיו בקשר יונית (שאוהבת אתכן)

היי יונית! מצטרף לכל מילה של אור ואריאל, ממש תיאורים לערך מילוני. יהיה בסדר, את תעברי את זה, כולנו עוברים את זה וזה מגיע בסוף, זה רק עניין של זמן. חוץ מזה עוד מעט פורים ואת צריכה לבחור תחפושת ולשמוח, אז יאללה חבל על הזמן! נ.ב. בנוגע למחזור, אין לי מילים כמו שנאמר כי פשוט אינני יודע :). יאללה ביי!

מישהו יכול לתת לי קצת הסבר על הכדור אלפריד? אני רוצה לקחת אותו לא על בסיס קבוע אלא כשאני מרגישה קצת חרדה או לחץ.זה יכול לפגוע בי מבחינה כלשהי? אני לוקחת לוסטרל אבל פעם ב... יש לי מן הרגשת חרדה בכל הגוף.הלוסטרל מעולה אבל לא פותר את כל החרדות באופן תמידי.(עדיין אני מחכה לכדור הקסם). אפשר לפעמים לשלב אלפריד??מה ההשלכות? לפעמים אני סובלת יום שלם ולא לוקחת את האלפריד כי אני פוחדת מהכדור ומהשלכותיו. מה דעתכם?

לטלי שלום, אלפריד היא תרופה מרגיעה עם פוטנציאל להתמכרות ולכן איני ממליץ ליטול אותה באופן קבוע. אם את כבר נוטלת לוסטרל אז אין צורך בטיפול נוסף קבוע. עם זאת בטיפול מזדמן אין סכנה ואת יכולה להמשיך וליטול מדי פעם ללא חשש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אולי אתם יכולים להסביר לי איך בן אדם שחרד או בדיכאון,יכול ע"י כדור פתאום לפרוח,להיות שמח,לא חרד וכו'? הכימי הופך את החשיבה שלנו??כדור אחד יכול ככה לשנות דברים?

שלום יש כ 5 מיליארד תאי עצב שנקראים במוח שהאינפורמציה ביניהם עוברת דרך נוירוטרנסמיטורים. לאחד הנוירוטרנסמיטורים קוראים סרוטונין. יש השערה שרמה נמוכה של סרוטונין במירווחים בין תאי העצב גורמת לדיכאון.ה תרופות מסוג SSRI מעכבות את השהיה של הסרוטונין במירוח בין תאי העצב. שאול

לטוני שלום, הסבר מדויק כמובן שאין. עם זאת ברור שכל מחשבה וכל פעולה פיזית גופנית מתורגמים "לכימיה", כל זיכרון וכל מחשבה יש להם עקבות כימיות במוח, לכן אפשר לעשות גם את ההיפך. דרך אגב עם חומרים טבעיים הדברים יותר בולטים, אלכוהול משנה את מצב הרוח, קפאין, ניקוטין, ובודאי עוד חומרים שהם מחוץ לחוק. כך שהתרופות לא המציאו שום דבר חדש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, מזה שנתיים וחצי אני מטופלת בשתי התרופות הללו שגורמות לי עייפות כרונית וחוסר יכולת לתקשר עם מקורביי. הפחיתו לי את המינון של הריספרדל ל-1 מ"ג וזה עדיים לא עוזר. מה אפשר לעשות?

שלום, את נוטלת את התרופות מספיק זמן כדי להכיר את עצמך וכדי לדעת מה מצבך. הייתי מתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל כדי לשקול החלפה של הטיפול לתרופה דומה שלא תגרום לך את תופעות הלוואי הללו. יש מספיק תרופות דומות לרספרידל ודפלפט שעושות את אותה הפעולה. שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום, ראשית, תודה על תשובתך המהירה. שנית, ביקשתי פעמים רבות מהפסיכיאטר שלי לשנות את התרופות אולם הוא סבור שאם התרופות טובות עבורי (במלים אחרות, אין לי התקפים ואני בריאה) אז לא רצוי לעשות שינוי. הוא עומד על דעתו. הכאב שלי הוא גדול: מבחורה קופצנית ופטפטנית הפכתי לעייפה ושתקנית. אולי אני צריכה פשוט להחליף פסיכיאטר... מה דעתך?

מה התרופה הטובה ביותר לבעיות לחץ,טורדנות כפייתית(מחשבות רעות שחוזרות על עצמן - ללא או.סי.די)קושי להחליט , חוסר ביטחון ,חרדות,פחד מכשלונות וכיוצא באלה? כיום אני מטופלת בסרוקסט 40 מ"ג ובאדרונאקס 4 מ"ג - האם זה טיפול אפקטיבי לבעייה? ומה לגבי אפקסור לטורדנות כפייתית וקושי להחליט החלטות?

ליערה שלום, כל התרופות שציינת הן טובות ועשויות לעזור, השאלה היא מה קורה אצלך, כלומר האם התרופות הללו מתאימות לך והאם את נוטלת מספיק זמן את התרופות הללו. קודם כל צריך לאבחן היטב ולדעת בדיוק מה הבעיה. אחר כך אפשר לחשוב על שינוי הטיפול, כמובן עם קשר לרופא המטפל. שיהיה רק טוב, דר ' גיורא הידש

שלום לכולם, התחלתי עם הלוסטרל לפני כחודש.... נראה לי שזה דוקאמוריד חשק לסקס...(גם הסרוקסט היה כזב\ה..) אבל- שאלתי- למה הלוסטרל כל כך יקר????? בסיסות 120 ש"ח בקופת חולים ובחוץ- 250 ש"ח.... למישהו יש תשובה/פתרון ? -הסרוקסט בקופות החולים עולה בסביובת ה 30 ש"ח.... למישהו יש ניסיון עם הלוסטראל?

אני לוקחת לוסטראל. זה עולה 250 ש"ח. אבל מה לעשות-אין ברירה.

אור שלום לך, ספרי איך הלוסטרל משפיע עלייך?

הלוסטראל, מניסיון, איננו פוגע בחשק המיני. הוא כדור אנטי דכאני. מה שכן גורם לאובדן החשק המיני זה ריספרדל, למשל, תרופות אנטי פסיכוטיות אגב, דרך קופ"ח זה נורא זול

למיכל שלום, הלוסטרל והסרוקסט הן מאותה המשפחה ולכן תופעות הלוואי די דומות. לעתים אצל אנשים שונים הן פועלות בצורה שונה ולכן יתכן שהלוסטרל פוגע ברצון המיני אצל אחד ואצל השני דווקא הסרוקסט ולהיפך. בקשר למחיר.. הלוסטרל עדיין אינו נמצא בסל הבריאות ולכן קופות החולים קונות אותו יותר בזול אבל מוכרות אותו עם רווח קטן בשבילן, בסך הכל זה יוצא יותר זול מאשר בשוק הפרטי. שיהיה רק טוב עם הרבה רצון דר' גיורא הידש

כתבתי פה הודעה לפני יומיים על תופעות לוואי שהיו לי כתוצאה מרסיטל. ביום ראשון לקחתי את הכדור האחרון (אחרי 8 ימים שלקחתי 10מ"ג). ביום ראשון קמתי באמצע הלילה עם דופק מהיר מהרגיל וקור בידיים ובראש ולמחרת בבוקר בחילה וחוסר תיאבון ושוב לעיתים הדופק היה מהיר מהרגיל עם קצת קשיים בנשימה. הפסקתי לקחת את הכדור וביום שני עדיין קצת בחילה עם דופק מהיר מהרגיל. גם אתמול והיום לעיתים הדופק מהיר מהרגיל ואז קשה קצת לנשום. הבנתי מפה שזאת אחת מתופעות הלוואי שבתחילת הטיפול. השאלה שלי אם הפסקתי לקחת ביום ראשון, מתי יעברו לי התופעות האלו?? הפסיכיאטרית שלי בחו"ל כרגע...וזה קצת מדאיג אותי..האם זה נורמלי מה שיש לי? גם לא נראה לי שאמשיך בזה-הסבל הזה לא מתאים לי כרגע.

שלום קובי, התופעות שתארת מתאימות יותר להתקף חרדה מאשר לתופעות לוואי של כדור ולכן יתכן והסיבה שזה ממשיך נעוצה בעובדה שזה לא קשור להפסקת טיפול . לא הבנתי אם הפסיכאטרית שלך בחו"ל מי הורה לך להפסיק את הטיפול? בכול אופן, האם יש רופא אחר שאפשר להתייעץ איתו במקרים דחופים? אני ממליצה לך לברר את הנושא ואם זה חמור עד כדי כך אז אפילו לגשת לקבלת טיפול חירום ראשוני וזאת אפשר להשיג בכל מיון פסיכאטרי תרגיש טוב

לקובי שלום, איני זוכר בדיוק ולכן איני יודע האם נטלת רסיטל תקופה ארוכה ויתכן שאלו הן תופעות של ההפסקה, או שהתחלת ומיד הפסקת ויתכן שאלו תופעות של חרדה. התשובה העקרית היא שאתה צריך להגיע לייעוץ מקצועי, בינתיים אפשר להעזר בוואבן או לוריוון שלא יזיקו. תשמור על קשר, דר' גיורא הידש

סליחה מכולם אם פגעתי במישהו - סליחהההההההההההההההההההההה מבקשת את התנצלות כולם.... זה מקרה של חוסר טקט מוחלט......... עמכם הסליחה..........

היי ענת, מה שלומך? חזרת אלינו ואנחנו שמחים לקבל אותך. בקשר למאמר, אני חושב שאין מקום להאשים את דר' מרק ברישום הפסיכיאטרי. אני חושב שבהחלט אפשר לדון בנושא. האם צריך לבצע רישום של אשפוזים בפסיכיאטרייה ולהצליב את הרשימה עם אנשים המבקשים נשק או מתגייסים לצה"ל. דרך אגב, הצלבת מידע לא מבוצעת לגבי רישיונות נהיגה ולגבי חיילי מילואים. האם צריך לבצע מעקב או צריך לתת לכל אדם רישיון לנשק? איזו מבחנים בבריאות הנפש צריך לעשות לאדם על מנת שאפשר יהיה לתת לו נשק? או האם בכלל צריך לבצע מבחנים? בארצות הברית אין רישומים כאלו וכל אדם יכול להכנס לחנות ולקנות נשק! כמובן שאנשים נפגעים מרשימות כאלו ועלול להיות שימוש לרעה ברשימות אלו. היכן דואגים לשלום הציבור? עד כמה דואגים לצנעת הפרט? שני אלו הם אינטרסים מנוגדים פעמים רבות. מה דעתכם? דר' גיורא הידש

נכתב ונבדק ע"י שני אנשים שהיו מאושפזים • ד"ר מוטי מארק (מזוית אחרת...)ו ניר אייל ו הידעתם שבמדינת ישראל של שנות ה-2000 מנוהלות רשימות שחורות של אזרחים באופן המזכיר מישטרים אפלים ותקופות חשוכות מההיסטוריה האנושית? המימסד הפסיכיאטרי מרכז ומנהל רשימות שחורות של אזרחים שעברו אישפוז פסיכיאטרי במתקניו תוך כדי פגיעה קשה בזכויותיו האזרחיות של פלח אוכלוסיה זה.רשימות אילו מועברות באופן פרוץ תוך כדי פגיעה בצינעת הפרט לגורמים רבים בניהם:משרד התחבורה ( לשלילת רישיון נהיגה על בסיס אי התאמה אישיותית לנהיגה...)משטרת ישראל [(פירטי אזרח שעבר אישפוז פסיכיאטרי מעודכנים במחשב המישטרתי באופן המאפשר גישה לבעלי קשרים/ אינטרסים ומקורבים שונים דוגמאת: חוקרים פרטיים,מקומות תעסוקה:ממשלתיים, מוסדיים ופרטיים.האזרח יפסל לכל עבודה המצריכה סיווג/תחקיר ביטחוני דוגמת חברות היי טק רבות ,רשות שדות התעופה , ועוד...ועוד...) זכורה לי היטב עדותה של מכרה ממכרותי אשה כבת 40 אשר עברה בגיל 25 חויה קשה של אישפוז פסיכיאטרי השנים עברו האשה התגברה,פירנסה את עצמה מעבודה וניהלה באופן עצמאי את חייה.עד אותו סיכסוך שכנים שטותי בו ניקראה המישטרה להתערב.התנהגותו ויחסו של השוטר אליה השתנתה לאחר שהזין את פירטיה למחשב המישטרתי שבניידת ונוכח לדעת מי זה העומד מולו.לעיני שכנים משתאים והמומים נגררה הנפש היקרה הזו בברוטליות והוכנסה לניידת. ומשם ישירות לאברבנל שם כמו שאתם מתארים לעצמכם כבר חיכו לה "הסכינים"- המושחזות והיעילות כל כך...]. שילטונות צה"ל (לזה אולי הייתי יכול להסכים אלה שההליך לקוי פגום ופוגעני ביסודו שכן האזרח יבעט באופן אוטומטי וללא בדיקה נוספת עם תיוג - פרופיל 21 וללא כל התחשבות בעברו בתרומתו ובדרגתו. ד"ר מוטי מארק "גיבורנו" הוא אשר היה אמון על איסוף,ניהול, ועדכון הרשימות השחורות בעת ששימש בתפקידו כראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות בירושליים. אז שאני יעזור לו??? שיעזור עכשיו לבד הוא לעצמו כי: "הזורע עוול - יקצור עוול". הפסיכיאטריה בישראל מסוכנת לציבור

סליחה לדר' הידש ולכולם, בבקשה למחוק ההודעה הנ"ל לאלתר ושוב, דר' הידש, סליחה על ההודעה.............

שלום לך, גם אני מצטרפת ללוקחי האנדורקס,לצערי כמובן. שאלתי היא האם הוא מסתדר טוב עם קסנקס ללילה? אני מרגישה חסרת אונים מול הרופאה המטפלת שכל יום מחליפה את חוות דעתה עלי,פעם אני סופר בריאה נפשית ופעם אני זקוקה לטיפול לכל החיים..... אין מה לעשות אני בידים שלה......נשאלת השאלה אם כל הנסיונות הרפואים שהיא עושה עלי לא יגרמו לי יותר נזק מתועלת....מקווה שתוכל לענות על שאלה כל כך רחבה. בעבר לקחתי קלונקס,ציפרמיל,סרוקסט,טרנקסל,ואבן ואליום,לוריון,קסנקס,בונדורמין,בעצם מה לא?.....והכל לטווחים קצרים. אשמח לקבל אינפורמציה על אנדורקס,האם הוא משפיע על MVP? האם הוא מצריך בדיקות של אנזימי הכבד? והאם יש לו השלכות על בלוטת התריס? תודה

ליעלי שלום, יש הגיון רב לעבור לאדרונקס אחרי כל התרופות הקודמות שציינת. אדרונקס פועל במנגנון פעולה שונה ואחר מאשר התרופות הקודמות. כיוון שהוא מעורר אפשר בהחלט לשלב תרופות נוספות לשינה, בקשר לשאלות הנוספות, הכל בסדר לא רציך לדאוג לכבד, נזקים וכדומה, כל מה שכתבת. שיהיה בהצלחה ותשתדלי להתמיד בטיפול דר' גיורא הידש

היי האם לסרוקסט יש תופעת לוואי שלל התקפי חרדות? אני נוטלת סרוקסט בגלל דיכאון ומעולם לאחוויתי התקפי חרדות וממה שקראתי פה על אנשים שהתחילו לסבול מזה לאחר תחילת הטיפול בסרוקסט? תודה על תשובה! שואלת העצובה...

הי אנשים מגיבים לטיפול מסוים באופנים שונים ויש כאלה שיהיו רגישים לתרופה ויפתחו יותר סימפטומיי לוואי ויש כאלה שפחות ויש כאלה שכלל לא. גם אני בעבר לקחתי את הסרוקסט וחוץ מעליה במשקל לא זכורה י כל תופעת לוואי אחר. בכול אופן, הדברים הם מאוד סובייקטיבים. מקווה שהיום את שואלת כבר פחות עצובה שלך, אריאל

היי סרוקסט פרט למקרים מאוד נדירים לא גורם להתקפי חרדות, למעשה בתחילת הטיפול במשך השבועיים הראשונים לא מרגישים השפעה המטיבה עם האדם. אבל בשבועיים הללו ישנן תופעות לוואי ופעמים רבות הם מתבטאים בסמנים גופניים, בחילות, מועקה בחזה, הזעות וכך הלאה, לאנשים רגישים עם חרדות התופעות הללו עלולות לגרום לחרדה רבה יותר. כלומר מדובר כאן במנגנון עקיף ולכן גם קצת מבלבל. ביי הידש

שלום ! 1.האם אדרונקס יכול להתאים גם להתאים למי שסובל כחצי שנה מחוסר שקט ,חוסר ריכוז (כולל איבוד דברים רבים,דבר שלא היה אופייני לי ) ואם לא מה כן ידוע 2. האם לקיחת רבע כדור אפקטיבי בשבוע הראשון כהתרגלות ,ואח"כ מעבר לחצי כדור ? פעם ראשונה שלקחתי חצי נפלתי שדודה לשעתיים ואח"כ לא ישנתי כל הלילה!!! 3ץהאם יש בעיה לקחת אותו יחד עם גלולות? 4.האם יש בעיה לקחת אותו יחד עם אלטרוקסין? תודה רבה מראש !!!!!

למורן שלום, התשובה לכל שאלותיך היא חיובית ואין בעיה מיוחדת. השאלה העקרית היא מדוע את נוטלת אדרונקס, לאיזו בעיה? חוסר ריכוז אינה בעיה לטיפול תרופתי, האם מדובר בדיכאון? או בעיה אחרת. רק לפי האבחנה ניתן לקבוע האם אדרונקס מתאים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

הם ידוע לאיזה כמות של התרופות מהדור החדש לטיפול בכפייתיות שקול כדור אחד של אנאפרניל 75 מיליגרם

שלום, אין על זה תשובה מדעית. בדרך כלל בהפרעה כפייתית הטיפול באנפרניל הוא במינון גבוה, בסביבות 300מג'. כאשר מטפלים בסרוקסט אז המינון הוא 3-4 כדורים. 60-80 מג' בדרך כלל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי, תודה על העזרה שהצעת לי. קבעתי תור לרופאת המשפחה שלי ליום שישי,ניראה מה תחליט.בכל מקרה אם החלטתי להמשיך עם הכדורים אני מבינה שאצטרך גם מעקב של הפסיכיאטרית שלי ולכן אין לי ברירה אלא להתקשר ולקבוע פגישה.כפי הניראה היא תיקבע לי פגישה אבל זה ייקח בערך חודש כי היא מאוד עמוסה. אני אחכה ליום שישי ואם היא לא תסכים(רופאת המשפחה)אשמח להיעזר בך.אני מבינה שאצטרך להגיע לקריות.האם יש לך קליניקה פרטית באיזור הקריות או שאצטרך להגיע לזבולון?(אני לא אוהבת את הרעיון להגיע לזבולון........).מקווה שנימצא פיתרון אחר. תודה שגב

תבקשי מהפסיכיאטרית שתשלח פקס לרופאת המשפחה ושם היא תכתוב מה שצריך בשביל שתוכלי לקבל מרופאת משפחה מירשמים בצורה מסודרת. אם את לוקחת סרוקסט כבר 8 חודשים והכל בסדר אפשר לחכות עוד חודש עד לפגישה עם הפסיכיאטרית. לדעתי בקופ"ח אפשר לקבל רק פאקסט ולא סרוקסט אך זה כבר פרט פחות חשוב.

לשגב שלום, אני מקווה שהדברים יסתדרו עם רופאת המשפחה כפי שצריך להיות. ביום שישי בטוח שלא אהיה בזבולון אבל אפשר גם שתגיעי לטבעון. טוב שחזרת וטוב לשמוע ממך הידש

אריאל האמת היא שאני לא חזקה.משום מה כשאני נכנסת לפורום הזה שכולו אהבה ותמיכה, אז אני ממש נהנית לקרוא מה אנשים כותבים ובעצמי לספר על מה שעובר עליי. ובכל זאת אני מקווה שהחתונה תעבור היום בשלום (מזג אויר מעניין אין ספק...). יונית אני מאחלת לך שתייהי חזקה. כי מדברייך אני רואה את רוח האופטימיות. אולי אני אקח באמת כדור קלונקס לדרך.למרות שמעולם לא השתמשתי בו.אני מקווה שגם לעולם לא אשתמש בו.אבל בכל זאת שיהיה. אשמח להתכתב עם שתיכין ,תספרו לי כל העולה לכם בראש בכיף. שלכן שרונה.

שרונה היקרה בטח עכשיו את רוקדת לך ומפזמת בחתונה ואני מקווה שאת עושה כיף חיים. עצם העובדה שאת כותבת פה ומעודדת אחרים חרף מצוקתייך שלך מראה עד כמה חזקה את ואולי אף יותר משאת חושבת. גם אני אשמח על ההיתכתבות. שיהיה לילה חם ונעים שלך, אריאל

עברתי את זה בשלום. כל כך היה חשוב לי לא לברוח כמו איזה שפן או כל דימוי אחר יכול להתאים. בקטע של החופה היה לי כל כך קשה.לשבת שם , הכל מסתובב לי, רצון לעמוד ,או לברוח, ללכת.כל האנשים עם הקוקטלים ביד שנשמעו כמו כוורת.חיוכים מאולצים ממני, מחזיקה את בעלי כתירוץ מהקור , והגשם היה ממש סוער.מחזיקה אותו בשתי ידיים בחופה. וזאת פעם ראשונה שהייתי ממש, ממש חלק ממנו והוא ממני.אם נפשי תמות היא תתחבר אליו.וכך לא ברחתי. גלים של פחד באים והולכים.ואמא שלו ציינה שאני נראית חיוורת.אחרי החופה כבר ידעתי שבחלק הכי חשוב הייתי נוכחת.ושאם אלך לפחות עשיתי משהו. לרחבת הריקודים שתמיד הייתה כמו בית שני בשבילי הלכתי מהוססת ,תוך רצון להיות כמו כולם, כמו שאני באמת ולא הצד החולה שבי.המוסיקה חילחלה לתוך הורידים.האוירה הרומנטית מסביב. רצון לסלואו שיסחוף אותי ברומניטקה וירים אותי למעלה ויגן עליי מכל המפלצת החרדתית הזאת.וזה בא , ומשתחרר לאט לאט. אחרי מתח של החופה, אחרי רעידות מקור וגם מפחד אדיר.באה חמימות עוטפת. זה לא עבר לחלוטין.ולפעמים אחרי ישיבה ממושכת בכיסא זה חזר שוב.ושוב ניצחון קטן, ועוד אחד.זה לא נעלם.אבל ניצחתי את החרדה בכך שלא ברחתי הבייתה.ואני יודעת שכל דבר כזה זו התקדמות. לא להיכנע לעולם לא!!! שני צעדים אחורה, אבל תמיד צעד אחד קדימה וזה המסר שלי אליכם תמיד.

את כלכך מקסימה,אני נהנת לקרוא את התגובות שלך. את מעודדת,תומכת ,עוזרת,את בעלת לב טוב ואני מקווה שיהיה לך רק טוב בחיים.

תודה מקסימה- באמת חיממת לי את הלב. שלך תמיד, אריאל

שאול סוף סוף אני לא הכיבשה השחורה במשפחה אמא שלי התחילה לקבל ציפראמיל (בת 82) 1. כתוב שציפראמיל זה HBr מימן עם ברום ופאקסט זה HCl מה שנקרא מימן עם כלור. גם ברום וגם כלור נמצאים באותו טור בטבלת מנדלייב. האם הברום פוגע פחות בחשק המיני ? מותר לקחת פעם פאקסט פעם ציפראמיל ? אולי אני כותב הודעה משעשעת בגלל הפאקסט ? שאול

לשאול שלום, אין קשר בין הברום והכלור והמולקולה הפעילה. גם אין להחליף בין התרופות וליטול אותן לסרוגין. דר' גיורא הידש

מה שלומך איך את מרגישה? אצלי אין ממש חדש תחת השמש.אני לוקחת 1/4 כדור פאסקט כל יום. נשמע מוזר לא? זה מה שאני בינתיים מוכנה לקחת. והסתדרתי איכשהו. היו פה ושם כמה ימי שמש נחמדים נהנתי עם התינוק שלי בחוץ.בימים האחרונים יש לי מין דאון כזה.מין ירידה במצב רוח. את הירידה אני לא מרגישה. אבל כשאני נמצאת במין דכדוך כזה, אחרי שבא שיפור במצב רוח, אז אני מרגישה שהייתי שם. אין לי מושג מה זה. למרות שפעם היה לי דיכאון לפני כ 4 שנים בגיל 20. כמובן שזה לא אותו דבר, אבל בכל זאת זה קצת מציק.יש לי את התסביכים שלי עם עצמי, שמורידים לי את המצב רוח.היום חברה טובה שלי מתחתנת, ואני כבר מתכוננת נפשית לחתונה, מפחדת שאני אתפוס איזה חרדה מפחידה כזאת שתגרום לי להתעלף אבל בכל זאת נכון להיום החרדה היא כמו איזשהי מפלצת שאני נלחמת בה. היא מאיימת , לופתת אותי מהגרון, מנסה להפחיד בעיקר עד מוות. אבל אני לא מתכוונת לוותר לה בקלות.אני יודעת שאם אני אקבל איזה התקף אני אצא ואחזור שוב.אני חייבת למען חברה שלי וגם למעני, הכי עצוב בכל העסק שאני באמת רוצה להיות נוכחת בחתונה הזאת.אני כל כך מקווה להתגבר על זה.אם אני אברח משם אני אזכור את זה ככישלון חרוץ ואין לי מושג איך זה ישפיע עליי. תחזיקי לי אצבעות

הי שרונה היקרה תמיד כיף לשמוע ממך. יתכן שהמצב רוח הרע בכמה הימים האחרונים נובע ממזג האוויר- אני לפחות יודעת שזה המיקרה אצלי ומחקרים הוכיחו שיש אנשים שהחורף משפיע עליהם בצורה הזו. שרונה, כבר עברת נראה לי את הגרוע מכל ולכן הטוב עוד לפנייך. את לא תתני לכמה ימים להרוס לך את המצב רוח ואת תצאי מזה. אני כל כך מסכימה בתיאורך את החרדה כמפלצת לופתת אך אנחנו נביס את המפלצת הזו עד עפר. יתכן ששרידה ימשיכו ללוות אותנו אך הם יהיו רק כצל ולא יותר מזה. שרונה, אני ממליצה לך לקחת איתך לחתונה כדור הרגעה בכיס לכל מקרה........גם אם לא תצטרכי להישתמש בו ( ואת לא תצטרכי) זה יהיה כמטריית הגנה בשבילך. תהני בחתונה ונסי לא לחשוב על החרדה אלה על איך אני מנצלת את הזמן נכון להנאתי. האופטימיות שלך מדהימה אותי תמיד- את מקסימה! שמרי על עמצך וספרי לי איך היה טוב? נ.ב אולי תדברי עם יונית. נראה לי שיש לך מה לתרום לה

רציתי לדעת כמה פחות או יותר עולה ביקור אצל פסיכיאטר פרטי, והאם כדאי ללכת דרך קופת חולים ומה ההשלכות של זה לעתיד תודה

שלום אייל בעקרון פציינט אמור לקבל את אותו יחס וטיפול כשהוא הולך באופן פרטי או במרפאות קופת חולים אך יש הבדל בין השניים דבר ראשון, מה שצריך להנחות אותך זה שיקול כלכלי. צריך לקחת בחשבון שביקור אצל פסיכאטר בקופת חולים או במרפאות החוץ של בתי החולים ניתן בחינם בעוד שביקור פרטי אצל פסיכאטר עלול להיסתכם במאות שקלים בחודש. בנוסף, אם אתה קונה טיפול תרופתי באופן פרטי העסק מאוד יקר וגם הוא עלול להיסתכם במאות שקלים בחודש. שנית, כשאתה ניגש לטיפול דרך קופת חולים אתה עלול לחכות חודשים עד התור שלך ואילו בטיפול פרטי אתה יחד עם הפסיכאטר קובעים את תדירות הפגישות. אני אישית ממליצה על טיפול פרטי אבל כמובן שהדברים הם מאוד סובייקטיבים בהצלחה

אריאל ואייל אני המתנתי פחות משבוע במכבי שירותי בריאות כדי להתקבל לבדיקה פסיכיאטרית שאול

התשובה איננה כ"כ פשוטה. פסיכיאטר שעובד במרפאה ציבורית משוחרר ממניעים כלכליים לחלוטין ולכן הטיפול יהיה מקצועי לחלוטין. לא תקבל תרופות אם אתה לא צריך וכן תקבל הפנייה לשיחות (פסיכותרפיה) אם אתה כן צריך. פסיכיאטר פרטי ולמעשה גם פסיכיאטר עצמאי (כמו שנהוג במכבי) מקבל את שכרו עפ"י מס' המטופלים ומס' הפגישות ולכן הרבה פעמים מתקבלות החלטות שאולי לא מזיקות אבל הן לא הטיפול הרצוי שהמטופל זקוק לו. מצד שני טיפול פרטי הוא יותר דיסקרטי, בשעות הערב ולא בבוקר, יש אפשרות להגיע לרופא בכיר (מנהל מחלקה או פרופסור לרפואה) ובד"כ הרופא יכול להקדיש יותר זמן לכל מטופל שמגיע אליו.

אין לי בעיה עם השעות השאלה אם זה יכול לפגוע בי בעתיד הרישום בקופת חולים שהייתי בביקורים אצל פסיכיאטאר

בוקר טוב (או בעצם צהרים) יום חדש , אולי ישנו טיפ טיפה שיפור , אתם מקסימים ועוזרים ותומכים כל כך , יש לי במשך היום עליות וירידות , אני יותר מחייכת ומתפקדת , מנסה לחשוב חיובי , טבלת היאוש מתקדמת , הקסנקס עוזר , הוא מחזיק אותי על הרגליים , אני משתדלת למשוך ולא לעלות על המינון המותר , לא רוצה להתמכר ולהיות גם חרדתית וגם מכורה , בבוקר קצת יותר קשה לי , בצהריים מתחיל להיות קצת יותר קל , הבנות חוזרות מבית הספר , יש רעש והמולה בבית , ואז אני לא מרגישה בודדה ולבד עם התחושות , ביום ששי (אם ארגיש יותר טוב) , אני אנסה לחזור לרכיבה , מספיק עם ההתבטלות והרחמים העצמיים , אבל אני יודעת שאם תחול נסיגה אני מאד אתבאס. מה שלומך? איך את מרגישה היום ? איזה כיף לדעת שאתם איתי למרות שאני לא מכירה אתכם אישית , אני מרגישה שכאילו אתם איתי כל הזמן , איך אפשר ליצור איתך קשר? ביי יונית

יונית, אני כלכך שמחה שיש קצת שיפור.את תראי שאת תצאי מזה כמו גדולה.עוד נצחק על הימים האלו. אנחנו כאן,תומכות בך,את לא לבד. תמשיכי להיות חזקה, אור.

אור היקרה תודה תודה ושוב תודה על העידוד והתמיכה הנפלאה ממך ומכולם , אתן ממש חברות טובות , לא משנה הפרשי הגילים בנינו ולא משנה המרחק הפיזי בינינו , הקשר וההזדהות כלכך תורמים לחברות , ממש לא יאמן , השיפור הוא ממש איטי וקטן , כל יום נמדד בשעות ובשניות ובדקות , הבעיה היא שאני גם כל כך פוחדת מתופעות הלוואי המגעילות הללו , שאני כל כך עירנית לגביהן , אבל ברור שאם התחלתי את הסרוקסט סימן שהייתי זקוקה לו ולכן אני לא מצטערת אם באמת הוא יעזור. האם את ניסית רק את הסרוקסט , או עוד תרופות , אני הייתי כבר גם עם פרוזק וגם עם אפקסור , היו תקופות שזה עזר והיו גם נפילות , אבל , אני מאמינה שאולי שנות החרדה האיומות שעוברות עלי יפסקו מתי שהוא ואני יחזור לדרך המלך , ידוע לך אם התקפי חרדות זו בעייה שנמשכת כל החיים או אולי מספר שנים , כרגע קשה לי לראות את האור אבל , אולי בעוד מספר שבועות אני אדבר אחרת. תספרי קצת על עצמך ואיך התמודדת ביי יונית

יונית המקסימה נכנסתי לפורום והתפללתי לשמוע בשורות טובות ממך והנה ההודעה שלך עודדה אותי וממש עשתה לי את הצהריים. אני כל כך שמחה על השיפור ואפילו אם הוא מנורי זה כבר משהו ואת צריכה להיות מרוצה מעצמך מאוד יונית כי בעבודה קשה שלך הצלחת להגיע למשהו וזה גדול. גם אם תהיינה נפילות , עכשיו את יודעת שאחריהם באות עליות ואת תראי שמצבך ימשיך עוד ועוד להישתפר. טוב שאת לוקחת את הקסאנקס ועם הזמן כשרגישי יותר מחוזקת תוכלי להוריד אותו. חזרה לרכיבה נשמע כמו רעיון מצוין וזה עוד סימן לכך שאת מחזקת- עצם זה שאת רוצה לעשות משהו. יוניתי, נסי בזמן שאת בבית בבקרים להעסיק את עצמך במשהו- ציור, כתיבה, מוסיקה כל דבר שיגרום לך להרגיש טוב עם עצמך. אני גאה בך מאוד ויחד אנחנו נעשה צעד ועוד צעד עד השיפור המיוחל תרגישי טוב. שלך, אריאל נ.ב אם את רוצה תכתבי לי לאימל ושם אם תרצי אתן לך את הטלפון שלי [email protected]

היי חמודה לצערי דווקא עכשיו שאני כותבת לך יש לי שוב נפילה , מן התקף חרדה שמשתלט עלי , ורק הקסנקס הוא שמוציא אותי מן ההתקף , כל האופטימיות שהייתה בי היום פשוט ברחה לי , ומחר נראה לי שוב כמו יום מאיים , יכול להיות שאני סתם מאשימה את הסרוקסט כי נוח לי להאמין שהוא זה שמחולל שמות בגופי ובנפשי , אולי זה בעצם החרדות שמהן אני סובלת באופן קבוע כבר שנים , ספרי לי איך התמודדת עם כל התחושות הגופניות הנוראיות הללו , ואיך הצלחת להעביר את השעות והימים , מקווה שיהיה יותר טוב יונית

אח שלי בן 29 סובל כבר כמה חודשים מפחדים, מחשבות, חששות. קשה לו לתפקד, מצבי הרוח שלו משתנים במהירות והוא נראה לעיתים כמעורר ומפוחד. הוא לא רוצה לשמוע את המילה פסיכולוג או פסיכיאטר ורוצה לצאת מזה בעצמו. האם זה אפשרי שהחלים לבד? מה עלינו, המשפחה לעשות בשבילו? תודה

1. כעיקרון דיכאון יכול להתאדות מעצמו אבל זה דבר שמאוד לא מומלץ. 2. את יכולה לפנות לארגון בנפשנו 02-6722554 כדי לשאול על התמודדות של בני משפחה עם סרבני טיפול. 3. אם אחיך מוכן לשוחח עם מי שהיה בדיכאון ויצא ממנו ולשמוע פרטים את יכולה לבקש לשלוח לך מייל שאול

לגליה שלום, בדרך כלל זו בעיה קשה כיוון שהפחדים והחרדות הן חלק מהדיכאון. כדאי לנסות להעזר בחבר של אחיך או מקרוב משפחה שיכול להשפיע עליו. אפשרות נוספת היא לנסות להפנותו לפסיכולוג במקום פסיכיאטר, בדרך כלל פסיכולוג פחות מפחיד. לעתים אנשים צעירים מעדיפים ללכת לטיפול פרטי שנחשב ליותר עדין מאשר מרפאה ציבורית. הדבר החשוב ביותר הוא לתמוך באחיך, וכמו כן להסביר לו שאולי אתם לא מסכימים אבל את תמיד ממשיכה לתמוך בו. חשוב שתסבירי לו שדעתך שונה, קשה לך לראות אותו סובל ואת רוצה לעזור לו. תמשיכי ותאמרי לו פעמים רבות את דעתך שהוא צריך לפנות לעזרה מקצועית. בסוף הוא "יעשה טובה" ויגיע לטיפול. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש