פורום פסיכיאטריה

יש לי הרבה בעיות : הפרעת אכילה, הפרעות חרדה למיניהן וכנראה גם הפרעת אישיות גבולית... (לדעתי בכל אופן) אני נוהגת לפגוע בעצמי (לחתוך, לעשות פצעים עם הציפורניים בכפות הידיים, לתת לעצמי מכות בראש וכו'). ואני רוצה למות. אני שונאת את העובדה שנולדתי, ואת עצמי בכלל. יש לי גם חרדה חברתית מאוד מאוד גבוהה ולכן בעיקרון אפשר לומר שעד עכשיו לא קיבלתי עזרה גם כשאני הולכת לפסיכולוגים אני פשוט יושבת ושותקת אני מתביישת לדבר כי אני בטוחה שהפסיכולוגית צוחקת עליי וחושבת שאני מטומטמת אני מאוד שונאת את המצב בו אני נמצאת כרגע. אני בוכה כל יום ונמצדת בדיכאון. כלפי חוץ אני מתפקדת בסדר גמור (בגלל שאני מתביישת שיחשבו שמשהו איתי לא בסדר) אבל מבפנים אני מתפרקת. ניסיתי להתאבד לפני כשבוע. אם חבר שלי לא היה משגיח עליי עכשיו בכל זמן ודואג שאני לא אשאר אף פעם לבד בבית, סביר להניח שהייתי כבר מתה. ראוי לציין שאני בת 16, ושהמשפחה שלי לא יודעת מכלום. בהם מקור הבעיה והם חושבים שאני משוגעת וכו. אני מפחדת ומתביישת ולא מסוגלת לפנות אליהם... האם אשפוז זה הפתרון היחיד שלי ? אני לא רוצה להתאשפז, אני מפחדת, ומלא אנשים מספרים שקרובים שלהם שהתאשפזו או הם עצמם פשוט נדפק להם המוח פי 2 בעקבות האישפוז מה אני כן יכולה לעשות בשביל לשפר את מצבי ?

טוב,קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני לא מומחה!!! אבל לדעתי הדיכאון הזה נובע מאיזהשו רצון (שכנראה לא מתאפשר) לשנות משהו בחיים, ונסיון ההתאבדות הוא סוג של בריחה מהבעיה. לדעתי את צריכה לשתף מישהו שלדעתך יכול לעזור לך(פסיכולוג, חברים, משפחה, הורים וכו'...) ואני תמיד אשמח לעזור במה שאוכל, אבל תזכרי - אני לא מקצועי ואין לי שום התמחות בעניין, אבל אני פועל לפי עיקרון פשוט שאולי כדאי גם לך לאמץ.. - אני תמיד מנסה לחשוב אופטימי ולפטור את הבעיות... מקווה שעזרתי לפחות בקצת... אשמח לעזור בכל מה שאוכל..:) אייל

את רוב ההפרעות שהזכרת ניתן להפחית אם לא לפתור לחלוטין ע"י טיפול תרופתי. אני מציעה לך לפנות לפסיכיאטר שיתן לך טיפול תרופתי . לאחר שהתרופות יחלו לפעול סביר להניח שתרגישי טוב יותר גם להפתח ולדבר עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר. הפחד שלך מאשפוז מובן לי מאד. זו פגיעה קשה לאגו להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית ובמיוחד בגילך. בכל מקרה הבעיה בהפרעות גבוליות ובהפרעות אכילה הן הנזק שהמטופל יכול לגרום לעצמו ולכן הרבה מהרופאים " לא אוהבים לקחת אחריות" אך אני משוכנעת שאם תראי נכונות לטפל ולהתמיד בפגישות "ובחוזה טיפולי"יטפלו בך ללא אשפוז. ( שוב אינני אשת מקצוע) אך יש לי תחושה שתרופות יכולות להקל בהרבה את מצבך אל תתני להרגשה הרעה הזאת אם אני לא טועה יש המתארים אותה כרע כללי פחד , כעס יאוש וחרדה ביחד ( האם אני צודקת?) למנוע ממך להגיע לפתרון ולטיפול. המון בהצלחה!

שלום לך קודם כל את כבר עושה משהו כי עצם הפנייה שלך פה לפורום היא צעד וצעד משמעותי. הודעתך היא בעצם קריאה לעזרה ( גם היזדהת בשם כזה) ואם תתני לנו את האפשרות אולי נוכל לעזור לך. לא הבנתי אם את עדיין בטיפול פסיכולוגי ואם כן הייתי ממליצה על מעבר לטיפול פסיכאטרי משום שהסימפטומים שתארת יכולים אולי להיות מטופלים היטב ע" טיפול תרופתי בין השאר. לעולם אינך צריכה להיתבייש, את לא אשמה בכלום ובטח שלא בחרת לעצמך את המצב הזה. אם תרצי בבוא הזמן ספרי לנו מדוע את חשה כך. בנתיים כל שאני יכולה לעשות זה לשלוח לך מילות עידוד והאמיני לי שאת יכולה לצאת מהמצב הזה , ותקווה שתפני לעזרה תרגישי טוב.......

היי אני חושב שהבנת את הרמז...צריכים לעבור את המחסום הראשון ולהתחיל להעזר בטיפול. יתכן שהקושי הוא להתחיל ואחר כך הדברים יזרמו יותר. כאשר תגיעי לשיחות אצל הפסיכולוג יתכן מאוד שמצבך יתחיל להשתפר ואז לא תחשבי על אשפוז. אבל אם צריך לחשוב ולשקול, להסתכן בהתאבדות או אשפוז אז אין ברירה ובין שתי האפשרויות הגרועות עדיף אשפוז. בכל מקרה, אני מקווה שדעתי ברורה שעדיף ללכת לשיחות ולהתחיל לשוחח מאשר שתי האפשרויות האחרות שכתבתי למעלה. אולי את זקוקה לעזרה כדי להתחיל בשיחות, אולי החבר יכול לעזור, אח, אחות, ההורים או יועצת בית הספר? שיהיה רק טוב, ותשמרי על עצמך, אל תעשי דברים שאת עלולה להתחרט עליהם בעתיד דר' גיורא הידש

18/2/2003 ד"ר גיורא הידש שלום, מתוך דאגה מאוד גדולה לאדם שיקר לי מאוד, האם תוכל להגדיר מה היא סכיזופרניה ומה הסימפטומים של הפרעה זו. בתודה ובכבוד רב, א.ז

אם לא מפריע לך אני אענה ממה שאני יודעת ( דעה לא מקצועית) ראשית כל האבחון חייב להעשות ע"י פסיכיאטר . שנית סכיזופרניה הינה מחלת נפש שיש לה אלמנט תורשתי והיא מאובחנת לרוב עד גיל 30+ המאפיינים העיקרים שלה הם 1.הלוצנציות= שמיעת קולות שלא קיימים 2. ראיית מראות שלא קיימים = הזיות 3. פחד רדיפה, הרגשת גדלות 4. חשיבה לא הגיונית. בדכ מתאפיינים גם בבידוד חברתי.

היי סכיזופרניה היא הפרעה נפשית קשה, הפוגעת במרכיבים רבים של האישיות. על הנושא נכתבו אלפי ספרים ואיני יכול להביא את התמצית. אני חושב שתוכל למצוא אתרים רבים גם בעברית ובטח באנגלית על הנושא ולקרוא שם. אם אתה גר או מגיע לאזור הצפון, אשמח לתת לך ספרון המסכם את הדברים. אם יש לך שאלות יותר ספציפיות והתלבטויות אשמח לעזור. דר' גיורא הידש

שאלה: התקפי חרדה מתבטאים לפעמים בתחושה של מעין התקף לב-מרגישים דופק מהיר,תחושה של חוסר אוויר,מחנק,וכו'.הפסיכיאטרים אומרים שאלה תסמינים של התקף חרדה,שלא צריך לדאוג,שלא מתים מזה ואחרי מספר דקות זה יעבור.. אני נסעתי ברכב ופתאום הרגשתי שאני לא יכולה לנשום,דופק מהיר ומעין התקף לב.חרדה מפחידה ומזעזעת.הגעתי למיון ואחרי שעתיים שוחררתי.לא גילו משהו מיוחד.. מאז אני על לוסטרל והכל עבר.. לצערי-חברה של שכנתי בת 26-הרגישה לא טוב-היה לה את אותם תסמינים-חוסר אוויר וכו' ממש כמו התקף החרדה המפורסם.א ב ל-לצערי היא הגיעה לבית חולים ונפטרה שם מדום לב.מאז אני פשוט פוחדת.עד שכבר למדתי להתמודד עם ההתקפים(שבזכות הלוסטרל באים פעם בחודש אולי..)אני ממש פוחדת מהתקף לב,דום לב וכו' מישהו יכול להעיר את עיני בנושא?? תודה המודאגת

באמת אין צורך להבהל . כי התקפי חרדה דומים בצורתם למה שחובים ב"התקף לב" והם לא גורמים לדום לב רק ההרגשה היא " כאילו הולכים למות" אני לא יודעת בת כמה את או מה מצבך הבריאותי , אבל אם את מודאגת תמיד טוב לבצע בדיקות שגרתיות אצל רופא כללי ואם הכל בסדר עם ליבך כנראה שזה עדיין מהחרדה לפחות זו דעתי.

השאלה היא באמת קשה משום שלעיתים התקפי החרדה כל כך מתעתעים בנו עד כי אנו לא יודעים אם זה אכן סימפטום נפשי או משהו פיזי . בכול אופן, הסימנים להתקף לב ממה שאני יודעת זה באמת קוצר נשימה, שינויים בדופק, זיעה קרה וכל מה שתיארת אך בנוסך גם כאבים חדים בחזה שיכולים להקרין לכל יד שמאל ואפילו ללסת. אם הסימפטומים לא עוברים ממולץ בכול אופן לבדוק את זה ( ע"פ דעתי). למה לקחת סיכונים מיותרים? שנהיה בריאים

לטל שלום, הנפש או המוח מאוד ערמומיים והם יכולים לחקות בדיוק כל סימן וסימפטום גופני. ההוכחה לכך היא בהיפנוזה. כל מהפנט יכול לגרום לך להרגיש תופעות גופניות רבות ואת משוכנעת שאת ממש מרגישה אותן. כך בהיפנוזה אפשר לגרום להרדמה ואפילו לבצע ניתוחים של אפנדציט-וכנראה שההרדמה היא אמיתית. כל מה שאני מנסה לאמר הוא שהנפש יכולה לגרום לך להרגיש כל תופעה גופנית מוכרת. לכן, תלוי מאוד בגילך בבדיקות אבל אם רופא כללי קבע שאת בריאה אז תהני מהחיים במיוחד כאשר יש פתרון לבעית החרדה אצלך עם לוסטרל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני יודעת שאני מטופלת תרופתית ושיחתית על רקע של דיסתימיה וחרדות קשות יחסית. עם זאת, במכתב שהפסיכיאטרית נתנה לי עבור רופא המשפחה כתוב: " על רקע הפרעות דיכאון וחרדה על רקע אישיותי(או.קיי את זה אני יודעת - קווים נמנעים באישיות) עם מרכיב כפייתי(? את זה אני פעם ראשונה שומעת..)בתמונה(? פה לא הצלחתי להבין בדיוק את המילה) קלינית" אתה יכול בבקשה להסביר לי בפירוט ככל שניתן מה אומר כל חלק לא מובן? תודה-יערה

ליערה שלום, מה שאני מבין מהמכתב שאין סיבה אחת לחרדות ולדיכאון אלא ישנם מספר מרכיבים שכולם הביאו לתוצאה של הרגשות שאת מרגישה. אני מאמין פחות בהגדרות של הספרות ומאמין יותר בבני אדם, אני חושב שהעיסוק באבחנות הוא לא כל כך רלוונטי אלא אם יש לך סיבה מיוחדת לכך? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > > ליערה שלום, > > מה שאני מבין מהמכתב שאין סיבה אחת לחרדות ולדיכאון אלא ישנם מספר > מרכיבים שכולם הביאו לתוצאה של הרגשות שאת מרגישה. > > אני מאמין פחות בהגדרות של הספרות ומאמין יותר בבני אדם, אני חושב > שהעיסוק באבחנות הוא לא כל כך רלוונטי אלא אם יש לך סיבה מיוחדת > לכך? > > שיהיה רק טוב > > דר' גיורא הידש תראה , אני עד עכשיו ידעתי שיש לי דיסתימיה , שיש לי חרדות וכן קווים מסויימים של הפרעת אישיות נמנעת.פתאום לפי המכתב התבררו לי דברים חדשים שאותם הייתי מאוד מעוניינת לברר כי מדובר בי עצמי אחרי הכל , נכון?ואני מתכוונת ל"הפרעות דיכאון וחרדה על רקע אישיותי" - למה הכוונה -שכל האישיות שלי "אשמה"כביכול??איך אתה מבין משפט זה? לאילו גורמים באישיות יכולה להיות הכוונה? דבר שני - על מרכיב כפייתי בקשר אליי לא ידעתי כלום בכלל עד עכשיו שוב - אני אשמח מאוד להסבר - מה זאת אומרת? בבקשה ד"ר הידש תענה לי על כל השאלות ותן לי את כל המידע שבידיך כדי שגם אני אוכל להבין בעצמי מה קורה איתי (וכדי שאם היא טועה או לא מבינה נכון אז כמובן שאנסה להסביר לה זאת)

היי דר' הידש! לפני יומיים פגשתי את החבר שלי שממנו נפרדתי לפני3 חודשים.הוא התחיל טפול בסרוקסטלפני 3 חודשים וששאלתי אם הוא יותר מאושר ואם הוא מרגיש בסדר הוא ענה שלי שלא וגם אם הוא היה אומר שכן לא הייתי מאמינה לאור מה שראיתי.הבית שלו מאוד לא נקי, המקרר שלו עמוס באוכל (יש לו נטייה להשמנה) הוא השמין כמעט את כל ה-20 ק"ג שהוא רזה כשהכיר אותי והוא אמר שבאופן כללי מאוד איכסה לו.אני מבינה שהוא גם בטיפול והוא מתאמת עם מציאות חדשה שמגלה לו דברים שהוא לא היה מודע אליהם.אלו כל הפרטים מה דעתך? תודה רבה על תשובה מהירה

שלום זוהר היציאה מהדיכאון או לפחות השיפור במצב היא מאוד אינדיבדואלית ושונה מאדם לאדם. יש אחד אשר התרופה תשפיע עליו מהר יחסית ותקופת הדיכאון תהיה קצרה ואצל האחר יתכן והתקופה תהיה ארוכה יותר ותרופה מסוימת לא תועיל. נראה ממה שאת מתארת שחברך לשעבר עוד לא בדיוק יצא מהתקופה הקשה ויתכן שהסרוקסט לא עוזר לו וצריך להתחיל טיפול אחר אבל אני חושבת שהוא צריך להתעזר בסבלונות. הלוואי והיה לכל העניין פיתרון קסם , כי אז כולנו היינו מאושרים אבל לצערנו התהליך הוא ארוך ולא פשוט אך בסופו משתלם. משתלם, כי לא רק שאפשר לצאת מהמצב ולחזור לתפקוד של פעם אלה שאפשר לצאת הרבה יותר מוזקים ולמודים על החיים. אולי כדאי שהוא יבקר כאן......

זוהר שלום סרוקסט הינו כדור אנטי דכאוני ואנטי חרדתי, אשר אחת מתופות הלוואי שלו אצל חלק מהאנשים היא השמנה. יחד עם זאת מומלץ לעבור פסיכותרפיה בכדי לפתור את הבעיות מן השורש ולבנות משהו שבעצם אינו קיים. תהליך מייגע אך משתלם. כמובן בגדר המלצה.

בבקשה ענה להמשך שאלתי לגבי ריכוז ונוגדי דכאון זה די דחוף אני עומד בפני תקופת בחינות קריטית בעוד כמספר שבועות. תודה

לדניאל שלום, אני זוכר שעניתי לך, בכל אופן אחזור על דברי. בדרך כלל בדיכאון ישנה ירידה בריכוז ובזיכרון, השיפור בדיכאון עם התרופות מביא לשיפור בריכוז. בנוסף, התרופות הללו בדרך כלל מעוררות ואז הריכוז הוזיכרון משתפרים. לפי זכרוני כתבת שאתה מתקשה לשמור על ריכוז יותר מעשר דקות מאז שהתחלת את הטיפול? כיוון שלמזלינו התרופות מעוררות (ולא מרדימות) אז לעתים הן מעוררות מדי וגורמות לאי שקט (לכן גם השינה יותר קלה ויש יותר חלומות), במקרה כזה אתה עירני מדי ויש אי שקט. מדובר פה על תופעת לוואי ואפשר לחשוב על החלפת הטיפול. כלומר לסיכום, טיפול נוגד דיכאון משפר את הריכוז והזיכרון. אם תרופה מסויימת גורמת אצלך לאי שקט כתופעת לוואי אפשר להפחית במינון או להחליף את התרופה בהיתייעצות עם הרופא המטפל. תשמור על קשר דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש, הפסיכיאטרית שטיפלה בי (באופן פרטי) איננה יכולה להמשיך לטפל בי עקב סיבות רפואיות קשות שלה. בחיפוש אחר מטפל חדש חשבתי לפנות לפסיכיאטר שטיפל בי בבית החולים כשהייתי מאושפזת. כשהייתי שם היה לי הרושם שהוא מבין מאוד ובנוסף הוא הקשיב לי והיה פתוח לדעותיי. העניין הוא שבזמנו ביקשתי ממנו לראות אותי באופן פרטי והוא אמר לי שבגלל שהוא מטפל בי במחלקה הוא לא יכול לקבל אותי בקליניקה הפרטית שלו. הבנתי שהמצב יוצר איזשהו קונפליקט ועזבתי את הרעיון. היום, מעל 4 חודשים מאז שהשתחררתי, הייתי רוצה לפנות אליו שוב אבל לא כל כך נעים לי. השאלה היא- האם ישנה התיישנות של החוקים הנ"ל ואם כן תוך כמה זמן מזמן השחרור מותר לו לקבל אותי באופן פרטי אם בכלל? תודה מראש לילי

ללילי שלום, כל הכבוד לרופא שאמר לך זאת, סימן שהוא מצפוני ומקפיד על חוקי האתיקה. אין כאן חוקים ברורים וחד משמעיים ובאמת הזמן שעובר יכול לפתור את הבעיה והוא יטפל בך. אני חושב שאת יכולה להתקשר אליו, להודות לו על הטיפול בבית החולים והגיד שאת זוכרת היטב את היחס הטוב שלו ומעריכה אותו מאוד. ואז לשאול ולבקש להיות אצלו בטיפול פרטי כיוון שעברו מספר חודשים מאז האשפוז. אני מקווה שתצליחי דר' גיורא הידש

לאחרונה פורסם בעיתון שמחפשים אנשים למחקר עבור תרופה חדשה לטיפול בדיכאון. התקשרתי אליהם ונאמר לי שהמחקר מתקיים רק באיזור המרכז, ברמבם זה בוטל. סיפרתי להם שמאד קשה לי לי להגיע פעם בשבוע לאזור המרכז ביחוד שעכשיו מאימת אלינו מלחמה בפתח וכל הפקקים בדרך והפיגועים, אני לא בנויה לנסיעות האלה. האם אתה יודע באיזו תרופה מדובר וההאם יש לה תופעות לואי? אפילו הסכמתי שהם יהיו בקשר עם הרופא שלי ואעשה את כל הבדיקות הנחוצות אבל הם לא הסכימו. אודה על תשובתך המהירה ברכה, רזי

לרזי שלום, ישנם מחקרים רבים כך שאיני יכול לדעת במה מדובר. בדרך כלל במחקרים האנשים מתחלקים לשתי קבוצות. הראשונה היא קבוצת המחקר שבה האנשים מקבלים את התרופה שבמחקר, הקבוצה השניה היא קבוצת הביקורת, כאשר האנשים מקבלים תרופת פלצבו, כלומר כלום. אי אפשר ואסור שתדעי באיזו קבוצה את. כך שהשתתפות במחקר קשורה גם לסיכון מסויים....פרט לכך שמדובר בדברים חדשים שעדיין נבדקים וכדומה. חשוב להשתתף במחקרים אולם לא הייתי נלחם על כך... שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב אחי, בן 32 אושפז לפני כשבועיים באישפוז כפוי, במצב פסיכוטי. אתמול הועבר למסגרת מעון יוןם בה יהיה כשבוע ולאחר מכן ישוחרר מבית החולים. מטופל ברספרידל 3 מג ביום וזאת לאחר שהמשפחה התעקשה על טיפול מהדור האחרון, למרות שהפסכיאטר אמר לנו שקופת חולים כללית לא תאשר את התרופה. כמוכן המליץ הרופא על המשך מעקב אצל פסכיאטר לשיחות פסיכוטרפויטיות פעמיים בשבוע. הוא ציין שבמרפאות הקופה ובית החולים אין סיכוי לקבל זאת והמליץ על רפואה פרטית. עוד הוסיף הרופא שלאחי דרוש המון זמן כדי ליצור קשר (מה שנכון) והפסכיאטרים במרפאות מתחלפים תדירות. אני חשבתי שמרפאה של אישפוז יום יכולה להתאים.( אחי אינו עובד, אין לו חברים, או חברה, קשריו עם העולם מצומצמים ביותר. זהו מצב שהדרדר במשך כשנתיים ומעלה והגיע עד למצב הפסיכוטי). הרופא מבית החולים העלה את הסוגיה שאישפוז יום מוגבל לשלושה חודשים ואז יאלץ אחי להחליף פסכיאטר. שאלותי: 1. מה דעתך: האם מחיר תחלופת הפסכיאטר שווה את מחיר המסגרת התומכת שאישפוז יום יכולה לתת? מדובר במחלקה מעולה- כבר ביררתי ויש לקחת בחשבון שמשפחתי תיקרוס מהנטל הכלכלי של רפואה פרטית+הוצאות התרופה. 2. האם הרספרידל באמת תרופה טובה? מה ההשפעןת ומהן תופעות הלוואי? 3. האם יש סיכוי שקופת חולים כללית תאשר את מימון התרופה? ודבר נוסף, מזל שאתה קיים. טוב שיש מישהו לשאול באמצע הלילה. יש לי עוד המון שאלות- אשמור אותן ללילות הבאים. תודה האחות המודאגת

שלום לאחות המודאגת נתחיל מהקל. רספרידל היא תרופה מצויינת, טוב שהתעקשתם עליה, כיום רספרידל מאושרת כתרופה להתקף פסיכוטי ראשון, ולכן אני חושב שקופת חולים תממן אותה. כך שעד כאן הכל מצויין. התורים והבעיות של מסגרת ציבורית ידועים ומוכרים ואין לי מה להוסיף לכך, זו בעיה רצינית ואין ברצוני להצדיק אותה. עם זאת לפי מה שאת מתארת אחיך זקוק ליותר מאשר פגישות פעם בשבוע עם פסיכיאטר ו/או פסיכולוג. אני חושב שמסגרת של אשפוז יום (לא מרפאה אשפוז יום מלא) יכולה לתת לו הרבה. בדרך כלל באשפוז יום ישנה פעילות וטיפול במשך כחמש שעות כל יום! הטיפול כולל, רופא, פסיכולוג, מרפאה בעיסוק ועובדת סוציאלית ובמקומות רבים מטפלת באומנות! ובטח ישנם פגישות ושיחות רבות שאיני מכיר והן אופייניות לכל מקום. כך שמסגרת של אשפוז יום, אפילו שלושה חודשים זו מסגרת אינטנסיבית הרבה יותר מאשר שעה בשבוע! אין מה לפחד מתחלופת הרופאים, זה לא קורה כל חודש. לכן המלצתי היא שתלחצו ותלחמו על ההמשך של אשפוז יום. שיהיה רק טוב, ונשמח לענות על כל מה שיכול לעזור דר' גיורא הידש

יש תרופות נגד חרדות שלאחר לקיחה ממושכת יכולות לעשות שינוי בלתי הפיך או לפחות שנשאר לתקופה ארוכה גם לאחר הפסקת לקיחת התרופה. כמו למשל הריסת יוצרי חרדה או ויסות תמידי של החרדה בגוף ... משהו בסיגנון הזה? או שהכל זמני וברגע שמפסיקים הכל חוזר?

תרופות ממשפחת הפרוזק וכו קרי SSRIS עוזרות כנגד חרדה + דיכאון ועוד כהנה כלומר כל מה שלא מוגדר כיום כמחלת נפש אלא " הפרעה" בדכ מסייע לפתרון בעיות אלו חוץ מזה ייתכן ותוכל להעזר בפסיכותרפיה בנוסף לכדוריםפ על מנת למנוע חזרה של החרדה במידה ויש לה גורם מגרה ברור. בנוסף יש תרופות שלוקחים כאשר החרדה לא ממושכת כמו וליום ודומיו אבל התרוםפות האלו ממכרות ולא רצוי לקחתן על בסיס קבוע , מה גם שהן לא פותרות את הבעייה לאורך טווח וגם בעלות אפקט מרדים. מקווה שעזרתי יום נהדר.

אני יהיה יותר ברור הכוונה שלי האם יש תרופות שיכולות לאחר השפעה ממושכת לעשות שינוי תמידי. כלומר הם עובדות על משהו מסויים הרבה זמן עד שהוא נשאר ככה. ואני מדבר על חרדה לא מוגדרת. כמו חרדות ילדות שאין להם ממש סיבה.... והבעיה עם טיפול בנוסף לתרופות שזה פשוט יקר מדי....

שלום, אני לא כל כך יודעת איך להציג את שאלתי, אני מניחה שהיא תעורר ביקורת בלתי נמנעת. לפני כשנתיים התחלתי טיפול בסרוקסט, למשך חודשיים. בשל עייפות בלתי נסבלת ושינה מרובה הפסקתי את נטילת התרופה. לאחר מכן ניסיתי טיפול באפקסור שהביא תופעות לוואי קשות ובלתי נסבלות. על רקע משברים תכופים התחלתי לקחת את הכדור בכל פעם שהרגשתי שאני מתמוטטת וחדלתי לקחת אותו כעבור 1-10 ימים, אני מניחה שזה קרה כ-5 פעמים לפחות. לאחר מכן פניתי לפסיכיאטרית אחרת שהציעה לי להתחיל לקחת פרוזק, במשך כמה שבועות נטלתי את הכדורים האלו, ושוב, בגלל תופעות לוואי והקצנה של החרדות הפסקתי. לקחתי את הפרוזק ברגעי "חרום" שהמצב היה כל כך נורא וברחתי לכדורים, כשהתחלתי להרגיש טוב יותר, לא יכלתי לסבול את תופעות הלוואי והפסקתי. (הכדורים גרמו לי להרגיש רע פיסית ואולי זה יצר הסחת דעת מהמועקה הנפשית). זה קרה כ-5-6 פעמים. לעיתים הפסקתי לקחת את הכדורים בבת אחת והדבר יצר כאבי ראש חזקים וכו'. לפני 3 חודשים קיבלתי מרשם לפקסט, התחלתי לקחת את הכדורים, והדבר חזר על עצמו, כמה וכמה פעמים. לפני כחודש, לקחתי את הפקסט במשך 10 ימים והפסקתי בבת אחת, בגלל כתמים שהופיעו בפני, קראתי גם שהכדורים יוצרים רגישות עם חשיפה לשמש ומגביר את הנטיה ליצירת מלאנין. (הלחיים לא חלקות, כתמים חומים/ ורודים, כמו רשת כזאת..) היום אני במצב שונה. אני יודעת שהבריחה לכדורים לא תעזור ורק משקפת את הנטיה להרס עצמי וחוסר התמודדות. אני מתכוונת למצוא דרכים אחרות להתמודד עם המצב ונסיבות החיים הקשות שלי. (התעללות). יש לציין שבמקביל לנטילת הכדורים בפעם האחרונה נטלתי מולטיויטמינים ושמן נר הלילה. שאלותיי כאלה, האם המצב שתיארתי הוא הגורם לכתמים בפנים/ או עלול לגרום למצב כזה. מעבר לכך, מהן ההשלכות של הדפוס הלקוי וההתנהגות בנוגע לנטילת התרופות לאורך השנתיים. נזקים מעבר לכתמי עור. במידה והכתמים נגרמו כתוצאה מהשימוש בכדור האם הם הפיכים או נזק בלתי הפיך? תודה מראש. ליילה

כל הכדורים שהזכרת אינם מיועדים ללקיחה למצב חירום למשך יום עד עשרה ימים לדוגמא, כפי שציינת, ודורשים התמדה. לדעתי ייתכן שחלק מן הדברים שפירשת כתופעות לוואי עשויים להיות תוצאה של מינון לא תראפוייטי כלומר לנבוע מהמצב עצמו (עליו המעטת לדבר) וכלל לא ברור למשל שהקצנה של חרדה היא תוצאה של התרופה, אולי למשל ישנה חרדה להרגיש טוב? למשל. זו אפשרות שקיימת. דבר נוסף: "בריחה לכדורים" את כותבת. נטילת כדורים אינה חייבת להיות לשם בריחה, יש כמובן האפשרות להיעזר בהם כדי לבנות משהו אחר , חדש וטוב יותר. שנית.

שלום ליילה קודם כל ברוכה הבאה. אני לא חושבת שהמכתב שלך יעורר סערה ואם כן זה לא צריך להיות ככה. סך הכל את תיארת לנו מה את חשה וזה רגשות שלך. אם זאת, אני רוצה להגיד לך מתוך כוונה טובה שזה לא מועיל המשחק הזה אם הכדורים. תחשבי לדוגמה על חולה שיש בו זיהום בגוף. אני מניחה שכולנו מסכימים שצריך לטפל במוקד הזיהום ולחסלו. האם זה יספיק לתת לחולה הזה אקמול רק באותם פעמים שחום גופו עולה? אותו דבר איתך, לקיחת הכדורים בזמן קשה אומנם משפרת את המצב אך את לא מגברת בכך על הבעיה בכללותה. גם המעברים מכדור אחד למישנהו אינם מועילים לגוף משום שעד שהוא מסתגל לתרופה אחת הוא צריך להיסתגל לאחרת. את צריכה לתת לטיפול קצת יותר צאנס' ולא לשלול אותו על הסף. יתכן ותופעות הלוואי הם רק בהתחלה והם עוברות עם תום תקופת ההיסתגלות. ליילה, אני מניחה שאת יודעת מה טוב לעצמך אך אנא על תזניחי את בריאותך תרגישי טוב

אני לא ממש מסכימה אתכם יש הרבה מצבים שאפשר לצאת מהם או ע"י תרופות או פסיכותרפיה או שילוב כמובן ששימוש בתרופות בדכ מזרז תהליכים. אבל יש לזכור שקיימות תופעות לואי כלליות וישאנשים שייתכן ואצלם תופעות הלואי בלתי נסבלות ובכל מקרה יש לשקול נזק מול תועלת. בכל אופן תפיסתי היא שלכל מקרה חייב להיות פתרון ולאו דוקא כזה המגיע מכיוון קונבנציונלי.

לא ראיתי בדבריי שום דבר שסותר את דברייך, או להיפך.

שלום ד"ר הירש אני במקצועי מטפלת ברפואה סינית , מספר שעות בשבוע הנני מטפלת באישה חולת אפילפסיה, בת 54 אשר נוטלת תרופות נוגדות התקפים TOPOMAX ו- DEPALET , אני פוגשת אישה זו כחצי שנה אך בעצם שומרת עליה כאשר בעלה אינו נמצא בבית, אישה זו גידלה 4 ילדים ומעולם לא התמקדה בעצמה היא מאוד תלותית לא מבצעת שום פעולה לבדה אפילו לא מקלחת, עושה טובה שהיא אוכלת או שותה וגם זה בכמויות מזעריות. לדעתי הגברת סובלת מדיכאון שהולך ומחמיר מכיוון שאינה יוצאת כמעט מהבית, והיא ריקה מתוכן, היא גם משננת ואומרת כי היא רוצה להגיע ל"צומת ירקון" בהקדם אפשרי. אני שואלת האם יש תרופה קונבנציונלית אנטי דיכאונית שיכולה שהיא לא קונטרה אינדיקציה לתרופות נוגדות אפילפסיה. אנא עזור אני מרגישה שפשוט חבל עליה. נ.ב. - היא לא מעוניינת בטיפול מתחום הרפואה המשלימה תודה מראש אורנה גורן גרינבלט

אורנה שלום 1 אני מטופל ב tegretol שמיועדת לטיפול באפילפסיה ויעילה גם למאניה דיפרסיה ביחד עם תרופה נוגדת דיכאון מסוג SSRI. 2. אם באמת מדובר בדיכאון רפואה משלימה לא תעזור 3. למיקרה שאת ציינת יש לפנות לאיבחון אצל הפסיכיאטר שאול

שאול שלום, אני מודה לך על תשובתך אך לא מסכימה עימה, מתוקף תפקידי לעסוק ברפואה סינית (רפואה משלימה ) היא בהחלט יכולה לעזור רבות אך דורשת התתפות אקטיבית מהחולה. אין צורך להתייעץ עם פסיכיאטר לגביח מצב החולה, מכיוון שהיתה מטופלת אצל פסיכיאטר שהסכים כי היא בדיכאון אך לא נתן לה תרופה.

לאורנה שלום, ראשית לשאלה הכללית. את כותבת בצדק שהטיפול ברפואה משלימה דורשת השתתפות ורצון של האדם. אבל ידוע שבדיכאון (במיוחד עמוק יותר) כוח הרצון והיכולת של האדם לעזור לעצמו נפגעת, כפי שאת רואה אצל המטופלת שלך. יש פה סתירה פנימית לא? לעצם העניין, נכון שלתרופות נוגדות הדיכאון יש תופעת לוואי די נדירה אבל קיימת של אפילפסיה. אבל לדעתי דווקא אצל המטופלת שלך לא צריכה להיות בעיה כיוון שהיא מטופלת נגד אפילפסיה והיא "מוגנת" בפני תופעת לוואי זו. במקרה הגרוע ביותר ניתן להעלות מעט את מינון הדפלפט. יתכן שישנן סיבות נוספות או ישנם דברים שאיני יודע לגבי האשה ולכן איני מבין מדוע הפסיכיאטר לא התחיל בטיפול תרופתי. בכל מקרה כדאי לשאול אותו! דר' גיורא הידש

ד"ר הירש לטענת הפסיכיאטר תרופות נוגדות דיכאון הן בסתירה לתרופות נוגדות אפילפסיה, הגב' היתה אצלו בפסיכטרפיה אבל לפני כחודשיים הפסיקה מכיוון שהיא טוענת שחבל על הכסף. בינתיים מצבה הולך ומדרדר מה עושים????????????????????? תודה מראש אורנה

שמתי לב שלא ענית לשאלה שלי מהבוקר כנראה בגלל שקישרתי לשאלה אחרת לפי מה שהבנתי לוקחים את התרופה עד חצי שנה האם יש סיכוי שצריך לקחת Forever ? ואם כן איך לעזאזל אפשר לממן טיפול פסיכיאטרי לככ הרבה זמן??????????

מבוהלת שלום שמי דן ואני הכותב שקישר לשאלתו את השאלה שלך מהבוקר. אני בהחלט מזדהה איתך בקשר לעניין המימון של הטיפולים, אני ניגש באופן פרטי(לא צריך להסביר למה) ובהחלט זה לוחץ מאוד על הכיס, אני לוקח את התרופה כבר שנתיים וחצי ובשנה וחצי האחרונות לא ביקרתי אצל הפסיכיאטר, אז זהו רציתי לנסות לעודד אותך, ואת לא לבד במערכה. יום טוב.

אז איך השגת מירשם?????????? הPsych שלי לא מוכן לתת לי מרשם אם אני לא מגיעה לפגישות תן לי את המספר של שלך Help!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עד כמה שאני יודעת אין תקופה מקסימלית מוחלתת לכמה זמן אפשר לכחת ציפרמיל או כל כדור פסיכיאטרי אחר אבל זה גם לא אומר שצריך לכחת אותה כל החיים הרופא שלך מכיר אותך ויודע מה המצב שלך וביחד איתו תחליתו מתיי ואיך להפסיק את הציפרמיל לגביי השאלה השניה יש כמה אופציות כודם כל יש לך אפרשות ללכת לפסיכיאטר דרך קופת החולים שלך בחלק מהקופות הטיפול ניתן חינם כמו כל רופא אחר (קופת חולים כללית למשל) במכבי אני יודעת שישנו תשלום סימלי ויתר הקופות חולים נותנות את הטיפול הפסיכאטרי או בחינם או במחירים סימליים. האופציה השניה במדיה ואת זסומחת על הפסיכיאטר שלך ומאמינה בו את יכולה להשאר איתו וברגע שתהיי יציבה מבחינת הכדורים יכול להיות מצב שתיפגשי איתו פעם בחודשיים או שלושה חודשים.

אני בטיפול אצלו כבר חצי שנה אני לא רוצה ללכת לקופח מסיבות של סודיות רפואית וכד' אם את מכירה פסיכיאטר לא קטנוני שיכול לפגוש מטופל פעם בכמנה חדשים . Ill Be more than Greatful

צרי קשר לEMAIL [email protected] דן.

שלום דר' הידש. בהמשך לתהיות שלי לגבי השימוש בסרוקסט, רציתי להתייעץ איתך שוב ברשותך.. התחלתי את הטיפול בסרוקסט לפני כחמישה שבועות. בתחילה במינון של 10 מ"ג ליום, לאחר כשלושה שבועות 15 מ"ג, ולאחר עוד שבוע - 20 מ"ג = כדור אחד ליום. נכון להיום, אין שינוי במצבי. אולי הציפיות שלי לא תואמות למציאות, אבל נדמה שהתרופה לא השפיעה עלי, למעט אולי הרגשה לא טובה כללית (לא פיזית), שנובעת מעצם הרעיון של לקיחת תרופות פסיכיאטריות.. רציתי לשאול האם זה נשמע הגיוני. האם עלי לחכות לראות מתי ההשפעה תתחיל, או שאולי שווה לשקול עם הפסיכיאטר שאני פונה אליו, פניה לתרופה שונה, או מינון אחר. תודה מראש, א.

היי אני מבין שאתה נוטל 20 מג' במשך שבוע אחד, אם עשיתי את החשבון נכון. לכן אני חושב שכדאי לחכות עוד שבועיים שלושה ורק אחר כך לסכם שהסרוקסט לא השפיע עליך. חייבים לתת צ'אנס לחכות ולראות, ההשפעה לוקחת זמן. שיהיה רק סבלנות דר' גיורא הידש

דר' הידש יקר. תודה על התשובה המהירה. תמיד משמח ומנחם שיש מי שיענה על תשובות שכאלו ברשת, בעדינות ובמקצועיות כזו.. צדקת. המינון של 20 מ"ג הוא רק במשך השבוע האחרון. אבל, האם לא אמור להיות כבר שינוי כלשהו? ועוד שאלה אחת. האם 20 מ"ג הוא המינון המקובל? (נכון שקשה לדעת מבלי להכיר אותי אישית, אבל בכל זאת, אשמח לקבל הערכה כלשהי) ושוב, המון תודה א.

בתאריך 5.2.03 פניתי אליכם בקשר לידידה שלי שסובלת כנראה ממניה דיפרסיה ומאושפזת עכשיו תחת צו אישפוז במחלקה פתוחה לאחר שהיתה במחלקה סגורה כשבוע. על מכתב זה לא קבלתי תשובה ואני שואל עכשיו איך אפשר לוודא עם הרופאים שהיא לוקחת תרופות מכיוון שבביקור אצלה היא נראית עצבנית מאד ורוצה לחדש את משפט הגרושין עם בעלה והיא מתפרצת על הבן שלה ועל בני משפחתה שבאים לבקר אותה אבל כלפי המטפלת שלה היא משחקת שהיא רגועה והיא עושה הכל כדי לעזוב את בית החולים. היא מבזבזת כספים על קניות בשטח בית החולים ומקללת את בעלה כל הזמן דבר המוכיח שאינה לוקחת תרופות הרגעה או תרופות אחרות. אני שואל איך אפשר לתת לה טיפול מתאים ואיזה טיפול? האם בזמן אשפוז מתאים להתחיל משפט גרושין ופגישות עם עורך דין משפט שהחל על תביעת מזונות לפני שנתיים והופסק לפי בקשתה לאחר שביטלה את התביעה. לדעתי אין היא מסוגלת להחליט החלטות בנושא קשה זה שלאדם בריא קשה מאד להתמודד. אודה לכם על עצה טובה בנושא.

למור שלום, אומנם לפי זכרוני עניתי על שאלתך הקודמת, בכל זאת אני מתנצל אם לא קבלת תשובה. לשאלתך הפעם. אשפוז בכפיה הוא תמיד במחלקה סגורה, אם חברתך עברה למחלקה פתוחה זה סימן שהיא מטופלת מרצונה ואין בעיה שצריך לכפות עליה אשפוז. אני חושב שיש מקום לשאלותיך אבל את התשובות צריך לברר עם חברתך ועם הצוות המטפל. בדרך כלל המעקב אחרי מטופל המאושפז הוא 24 שעות ולא רק הפגישה עם הרופא. כך גם האחיות מדווחות וגם הצוות הנוסף כמו מרפאה בעיסוק ועובדת סוציאלית הנמצאים במחלקה. יש גם מעקב אחר נטילת תרופות. הייתי ממליץ שוב שתנסה להפגש עם העובדת הסוציאלית בהסכמת חברתך ותסביר לה את המורכבות של הגירושין והמשפט ואת כל השאלות שלך. כמובן שכל פעולה שלך צריכה להיות בהסכמת החברה בגלל הנקודה של סודיות רפואית. זו בעיה אבל זה המצב. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

טוב אזה ככה אני סובל ממה שנקרא חרדה חברתית, ואני כרגע לקראת סיום של טיפול קוגנטיבי שעזר לי קצת אבל עדיין לא בצורה מספקת, המליצו לי על טיפול על ידי תרופות כמו סרוקסאט ודומיהם, הבעיה היא שבתקופה האחרונה אני חש ירידה בתפקוד המיני,ובחשק המיני כמעט לחלוטין עשיתי את כל הבדיקות הרפואיות האורולוגיות והכל נמצא תקין, כלומר שהבעיה היא לא רפואית, לפי מה שקראתי מצב זה יכול להיגרם על ידי דכאון, שמן הסתם בנוסף לחרדה החברתית אני חושב שאני גם סובל ממנו, בקיצור יש כאלה שאומרים שהכדורים גורמים לבעיות בתפקוד המיני, ומצד שני להורדת הדיכאון רציתי לדעת מה לדעתך אני צריך לעשות במצב כזה בתודה מראש

ליואל שלום, ממכתבך אני מבין שעדיין אינך נוטל סרוקסט. נכון שדיכאון וירידה במצב הרוח עלולים לגרום לירידה בחשק ובתפקוד המיני. במצב כזה נטילה של תרופה או כל דרך אחרת לשפר את מצב הרוח תביא כמובן לשיפור בתפקוד המיני. הבעיה היא שלעתים תרופות כמו סרוקסט או הדומות לה בעצמן גורמות לירידה בחשק ובתפקוד המיני....וכך לעתים לא יודעים מי גרם למה. עם זאת הפגיעה במין היא תופעת לוואי אשר אינה מופיעה אצל כל מי שנוטל סרוקסט אלא רק אצל חלק מהאנשים. לכן אני חושב שכדאי שתיטול את הטיפול ורק אם הזמן תוכל לדעת אם יש פגיעה ברצון למין או לאו. בכל אופן גם בדיכאון וגם מהתרופות הפגיעה במין היא זמנית. כלומר לא נגרם נזק. כאשר הדיכאון חולף וכאשר מפסיקים ליטול את התרופה אז התפקוד המיני חוזר לרגיל. שיהיה רק טוב ובכייף דר' גיורא הידש

שלום לך ןתודה על תשובתך, אני לוקחת מזה חמשה ימים 2 כדורי פבוקסיל מידי ערב, שאלתי היא מתי אני אמורה להרגיש הטבה? כמו כן האם הטיפול הזה עלול לפגוע בריכוז ובפוקוס. תודה

למיכל שלום, מתחילים להרגיש את השפעת הפבוקסיל כשלושה עד שישה שבועות מהלקיחה. אחר כך ההשפעה הולכת ומתגברת. בדרך כלל תרופות אלו מעוררות ואז ישנו שיפור בזיכרון ובריכוז. שיהיה רק טוב ובסבלנות דר' גיורא הידש

שלום רב קראתי כאן בפורום שכתבת שיש קשר בן דיכאון לשינה שמרגישים רע בבוקר וטוב יותר בערב .גם אצלי זה ככה וככל שיורדת החשיכה אני מרגישה עוד יותר טוב. אבל לי זה נראה כי ככל שהעולם בחוץ יותר תוסס-לי יותר רע, ולקראת הערב העניינים נרגעים מתחיל להיות יותר שקט בחוץ, עייפות נופלת על כולם ואני מרגישה טוב יותר יותר עירנית. חשבתי שזה קשור לעובדה שאני לא אוהבת המוניות, אנשים רבים מדיי, זה הגיוני? ובכלל אתה יכול להסביר למה בדיכאון מרגישים טוב יותר בערב? ביי

היי יכול להיות שאצלך זו הסיבה וקל לברר אותה. אם תמיד היית כזו אז גם בדיכאון את ממשיכה להרגיש טוב יותר בערב. אם זו תופעה חדשה אז היא כנראה בגלל הדיכאון. בכל אופן רופאים מסיקים מסקנות לפי הכלל. כלומר הרבה מאוד אנשים בדיכאון מרגישים כך ולכן אנו חושבים שהסיבה היא הדיכאון עצמו. יתכן שכל אחד מסביר זאת אחרת, אבל רבים מתארים קשיים עצומים לקום מהמיטה בבוקר ובערב הם מרגישים יחסית טוב. כנראה שבדיכאון ישנה פגיעה במחזוריות של שינה/ערנות. כלומר לכל אדם יש את המחזוריות הזו כמו תהליכים מחזוריים רבים בגוף האדם. בדיכאון קיימת פגיעה בשעון הביולוגי וכנראה הוא הגורם לשינויים הללו וגם להפרעות בשינה. אני מקווה שהדברים כעת יותר ברורים. שיהיה רק טוב, ותמשיכי לשאול שאלות מעניינות ביי הידש

אני דווקא חייבת לציין שעל פי מיטב זיכרוני בתקופה הקשה שלי היה לי הרבה יותר קשה בערב. אני זוכרת שאיך שהתחיל להחשיך הרגשתי מין כובד כזה בחזה ומין תחושה של אי שקט מלווה בפחד תהומי ואי נוחות. מעניין............

אני מביעה הזדהות עם הדברים, במיוחד עם ההסבר נראה שזה מתקשר לרצון לברוח מעולם, ובבקר אם את/ה לבד והעולם בחוץ פעיל, זה מדכא אותך, אתה חש בהבדל בינך לעולם, לעומת זאת בערב בדרך כלל את/ה לא לבד כבר בבית, כולם מתכנסים, ואין הבדל חד בינך לבין החוץ אגב במצב המסתמן (הבטחוני) מן הסתם תרגיש/י טוב יותר, כשכולם יהיו באותה הקלחת...

ד"ר הידש האם יכול להיות שסרוקסט גורם לי תופעות לוואי כמו תחושות שפעת , צמרמורות , גלי חום וקור וחולשה , התופעות הללו עוברות לי אח"צ ומתחילות לי כל בוקר שאני קמה מן השינה , אני ממש מיואשת , האם מישהו נתקל בתופעות כאלו? ביי אני לחוצה

יונית שלום, אני משתמש בסרוקסט מזה כחודשיים. התופעות שאת מתארת אכן אופייניות לסרוקסט (למעשה לפרוקסיטניום שהוא החומר הפעיל) ובד"כ חולפות אחרי מס' שבועות של שימוש בתרופה, פשוט צריך לתת לגוף זמן להתרגל. אם כבר עברו מס' שבועות (בד"כ 3-4 שבועות) ואת עדיין סובלת מתופעות הלוואי כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל, בכל מקרה אל תתייאשי התופעות הללו שכיחות עם תחילת השימוש בתרופה, אני למשל סבלתי מצמרמורות, רעידות, חולשה ותנועות שרירים בלתי רצוניות במשך כחודש עד שהמצב התאזן. בכל מקרה שיהיה בהצלחה!

ניר שלום התופעות שתארת אומנם יכולות להיות לסרוקסט , אבל בנוסף יש לי חום נמוך וכאב גרון שלא עוזב אותי כבר שבוע , רופא המשפחה טוען שזה וירלי , אבל שבוע קצת נראה לי מוגזם , ואני די מבוהלת (אני גם היפוכנדרית גדולה ) , יכול להיות שזה שילוב בין שני הדברים? ביי יונית

ליונית שלום, אני מצטרף לכל התשובות ובסך הכל קיבלת תמונה מקיפה, אני מקווה ומאחל כמו כולם שתרגישי טוב יותר. ההמוגלובין הגבוה וההצטננויות קשורות כנראה לעישון וההצטננויות יתכן גם למצב הנפשי הפחות טוב...אחד היתרונות של הפורום הזה שאפשר להיות בו ולעשן בכיף.... הרגשה של שפעה, בהחלט תופעת לוואי של הסרוקסט ו SSRI , אבל ללא חום. חום הוא תופעה של הוירוס. חוץ מזה תקחי אקמול ותרגישי בטוב. אקמול עוזר לכל... אני מקווה שאת כבר מרגישה טוב יותר אם את עדיין ערה ביי הידש

שלום, לאחר שלקחתי שנתיים סרוקסט- הומלץ לי על הלוסטרל.... אני כבר לוקחת אותו- לקחתי שבוע ימים בערב כדור אחד 50(, וכבר יומיים אני לוקחת כדור וחצי (לפי המלצת הרופא) עד כה לא היו לי שופם תופעות... אבל מאתמול- מצב הרוח שלי קצת...עצבני ומתוח... האם הכדור כבר התחיל להשפיע? אחרי כמה זמן ממש מרגישים השפעה? עליי לציין כי את הסרוקסט הפסקתי בהדרגה במשך השבוע.. שלקחתי גם את הלוסטרל . אז שאלתי- תוך כמה זמן צפוי לפעול הלולסטרל? והאם זה נכון כי בארה"ב כבר כולם עברו אליו במקום הפרוזק? תודה!!

למיכל שלום, לצערי אין תשובה מדעית לשאלתך. התשובה הכללית של שלושה שבועות היא לאנשים אשר מתחילים עם תרופה נוגדת דיכאון והם "נקיים" מכל תרופה אחרת. אצל אנשים אשר מחליפים מתרופה לתרופה אין לנו הרבה מידע מחקרי. אני מציע שנחכה ונראה ואז אולי תעדכני ותספרי גם לנו. מצטער אבל זה המצב שיהיה בהצלחה ורק טוב, דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך. -מה דעתך בנושא המינונים שלוקחים בדרך כלל? להתחלה- כדור וחצי זה לא הרבה? מתי עדיף לקחת-בבוקר או בערב? לפי מה שהבנתי- בערב. תודה

אני במקצועי יועצת חינוכית. אני מבקשת לקבל מידע בנושא של שפה שסועה- סיבוכים גופניים, השלכות נפשיות, וכן דרכי טיפול ותמיכה נפשית

אני במקצועי יועצת חינוכית. אני מבקשת לקבל מידע בנושא של שפה שסועה- סיבוכים גופניים, השלכות נפשיות, וכן דרכי טיפול ותמיכה נפשית

לאירית שלום, אני מצטער שחברים לא ענו לך. במקצועי אני פסיכיאטר למבוגרים, כיום פסיכיאטרייה של הילדים היא תחום נפרד ואיני מומחה בו ולכן השהייתי את תשובתי. איני מכיר קשיים נפשיים מיוחדים לשפה שסועה למרות שיתכן מאוד שיש, תוכלי לשאול פסיכיאטר ילדים. באופן כללי ישנה התמודדות קשה עם מראה חיצוני, כנראה ניתוחים חוזרים, קשרים חברתיים, דימוי עצמי וכדומה. באופן כללי דעתי היא שצריך לחזק את הצדדים החזקים אצל הילד ולתמוך בו רבות כדי שיהיה לו במה להתגאות ונקודה להתחזקות. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

מאז שאני לוקח כדורים מקבוצת הפרוזק קשה לי להתרכז לאורך זמן האם יש קשר? ברצוני לציין שבתקופה הדכ אונית שלי היו לי בעיות להגיע לריכוז מקסימלי אבל הייתי מסוגל ללמוד לאורך זמן , כיום אני מסוגל להגיע למקסימום ריכוז אבל לא יותר מ 10 דקות ואם לדעתך זה לא קשור לכדורים מה לדעתך יכול לעזור? תודה

לדניאל שלום, בדרך כלל בדיכאון ישנה ירידה בריכוז ובזיכרון והתרופות נוגדות הדיכאון מעוררות ומשפרות את המצב. כיוון שהתרופות מעוררות אז לעתים הן מכניסות לאי שקט, על הרקע הזה לעתים יש הפרעות בשינה וגם חלומות צבעוניים במיוחד. כך שיתכן שאי שקט פנימי וקושי "לשבת וללמוד" הן תופעות הקשורות לתרופה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אז מה בעצם לעשות? הסיבה העיקרית שבגללה התחלתי טיפול תרופתי היא לא בגלל שהדכאון היה ככ חמור אלא בגלל שהבנתי שזה מה שבעצם מונע ממני להגיע לריכוז האפקטיבי שהיה לפני שנכנסתי לדכאון. מה אתה מציע לעשות? - הרופא שלי טוען שאני רק מדמיין את כל זה.

שלום אני מטופל כבר כמה שנים ע"י פיסיכיאטרים שונים בקופת חולים מכבי. בעבר קבלתי תרופות שונות כמו: פרוזאק, פאקסט .. ועוד כמה תרופות ממשפחה זו. כיום אני מטופל באפקסור (225 מג מחולק לשתי מנות). למרות הכל אני לא מרגיש שיפור משמעותי. הפגישות עם רופאי קופת החולים תמיד קצרות מאוד, ואני כלל לא בטוח שנעשתה אבחנה נכונה, ולכן אולי אני לא מקבל את הטיפול הנכון. הייתי מעוניין להתייעץ עם רופא מומחה במסגרת פרטית ולקבל חוות דעת נוספת והמלצות לטיפול. הבעיה - אין לי מושג למי לפנות. איך אפשר לברר מי מומלץ? ובכלל: איך בוחרים רופא פסיכיאטר? אשמח לקבל אנפורמציה בנושא. ארז

קודם כל חבל שאתה מרגיש שהפגישות עם הרופא קצרה מכדי שהוא יוכל להבין את מצבך עד הסוף. אולי כדאי שתדגיש זאת בפניו ואפילו תכין רשימה של הדברים שאתה רוצה לדבר עליהם, ככה לא תשכח ותוכל לקבל מענה למצוקות שלך. חוץ מזה, אם יש לך ביטוח משלים של מכבי, אולי יש דרך שתוכל לקבל השתתפות של הקופה בטיפול אצל מומחה בכיר שהוא בדר"כ מנהל מחלה בבי"ח. שתרגיש רק טוב

שלום, חמותי סובלת מבעיות נפשיות ונוטלת מגוון של תרופות לאיזון והרגעה. בעלי, שהינו הבן הצעיר, מטפל גם בה וגם באחיו, שסובל מבעיות נפשיות ופיגור שכלי. עם השנים המצב מחמיר, והקושי שלנו בהתמודדות עם חמותי וגיסי הולך וגדל. בעלי מנסה לעשות כמיטב יכולתו לטפל במשפחתו, ואולם שיתוף הפעולה מצד אימו הינו מועט ביותר. היא אישה פאסיבית ותלותית המקבלת סיוע מסביבתה ודורשת יותר ויותר תמיכה מבעלי. אני צופה בבעלי כיצד הוא נקרע בין הצורך לטפל באימו ובין הרצון והצורך להמשיך ולקיים חיי שיגרה (עבודה ומשפחה) תקינים. החובה המוסרית המוטלת על כתפי בעלי הורסת אט אט כל חלקה טובה... :( כיצד מתמודדים? איך מנטרלים את ההשפעה הקשה שיש למשפחתו של בעלי על ניהול חיים תקין ורגוע ? איך עוזרים לבעלי לקחת את ההתנהגויות הקשות של אימו ואחיו (שחי במוסד שיקומי) בפרופורציה מבלי לקחת כל כך קשה ללב ? מבלי לתת לזה להשפיע עלינו ועל ילדינו ?

שלום רב, את מתארת קשיים רבים שהם אופייניים ל"דור הסנדביץ". הכוונה לאנשים אשר מטפלים בהורים שלהם ובמשפחת המוצא וגם במשפחתם וילדיהם. מדובר על קשיים אובייקטיביים רבים ולכן כדאי לחשוב על הקלה בתחום זה. בן משפחה נוסף שיכול לעזור, לשכת הרווחה וכדומה. יתכן שלבעלך קשה מאוד ולכן כדאי אולי לשוחח על הקשיים הרגשיים עם גורם מטפל בפסיכותרפיה. כפי שאת כותבת הקשיים של בעלך הם קשיים של כל המשפחה, שלו, שלך וכנראה גם של הילדים. לכן חשוב שתהיו ביחד ותתמודדו עם הדברים יחדיו. יתכן שחופש לסוף שבוע פעם בחודשיים והתנתקות מהסביבה יכולים לעזור, טיפול-שיחות משפחתיות יכולות לעזור. החשוב ביותר שתהיו מלוכדים כמשפחה ותתמכו זה בזה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום, הרופא האורולוג המטפל בבתנו המליץ על נטילת כדור פרימוניל (25 מ"ג) בכל לילה לפני השינה לצורך טיפול בהרטבת לילה.. רכשנו את התרופה ומקריאת העלון לצרכן למדנו כי תרופה זו משמשת אף כ"נוגד דיכאון". היות ובתנו הינה ילדה שמחה ומאושרת, ואינה סובלת מדיכאון, לא התחלנו לתת לה התרופה בשל חששנו מהיותה אנטי דיכאונית. שאלותינו הן: * מה בין דיכאון וטיפול בהרטבת לילה? * האם יש סכנה בנטילת פרימוניל כאשר אין צורך בטיפול אנטי דיכאוני ? ואם כן - מהו ? תודתנו על תשובותיך, הורים מודאגים

להורים שלום, ראשית איני פסיכיטר ילדים ולכן תתיחסו לתשובתי בזהירות. עם זאת אענה לכם מהידע שלי. אומנם פרימוניל היא תרופה נגד דיכאון, כאשר אנחנו רושמים אותה נגד הרטבת לילה הסיבה היא שונה, אינה קשורה לדיכאון. לפרימוניל ישנה תופעת לוואי של עיכוב, עצירת שתן, לעתים התופעה מאוד מקשה כאשר מדובר באדם מבוגר ולכן כמעט ואנחנו לא משתמשים בתרופה זו כאשר מטפלים במבוגרים. אצל ילדים אנחנו "מנצלים" את תופעת הלוואי ומשתמשים בה לטובה, כלומר טיפול להרטבת לילה, כלומר התרופה עוצרת מעט את השתן, מחזקת את הסוגר של השלפוחית. שימוש בפרימוניל ומדובר פה על מינון נמוך אינו גורם לנזקים אם הילד בריא מכל הבחינות. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שני בני סבלו מהרתבת לילה - בכור עד גיל 8, הקטן עד גיל 5. לשניהם עזר פלאים טיפול אצל דר קושניר, פסיכולוג קליני להרתבת לילה, עובד עם מכבי . ניתן להתחיל טיפול בגיל 5., אז עם הקטו התחלנו מרגע שאפשר היה, עם הגדול עשינו נסיונות עד שגילינו את דר קושניר. הטיפול ללא תרופות והתוצאות מהירות מאוד.

שלום ד"ר האם קסנאקס RX מפריע לאוגזמה הנשית, ומתי מומלץ לקחת את הכדור בבוקר או בערב, בתוך כמה זמן החומר משפיע, מדובר על 2 מ"ג. באהבה אביה

לאביה שלום, קסנאקס היא תרופה עדינה, אינה פוגעת בתפקוד המיני. הבעיה העקרית שהיא גורמת להתמכרות במידה מסויימת. ה XR פחות מאשר הקסנקס הרגיל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום לדר' לפני שלוש שנים התלוננתי על סחרחורות, רעד הזעה, תחושת מחנק, שהיו תוקפים אותי בלי הסבר היגיוני מבחינתי, זה היה קורה בקניון, בקולנוע בנסיעה בזמן פקקים, דבר שהכניס אותי לפחד, ולא ממש הבנתי איך אני מתמודדת ומה זה. אחרי בדיקות מקיפות, הודיעו לי שאני בסטרס וזה ניראה כמו התקפי חרדה. נגשתי לפסיכיאטר וקיבלתי כדור בשם אפקטין שלקחתי במשך כשנה וחצי, במהלך הזמן אחרי שעברתי את התקופה הקשה של הסתגלות לכדור, באמת התחלתי להרגיש יותר טוב, למרות שאף פעם זה לא נעלם לגמרי, אך זה היה מאוד חלש קצר, והצלחתי להתגבר על התחושה. אחרי שנה וחצי בהמלצת הרופא וכמובן בהדרגה הפסקתי לקחת. ואני כבר שנה וחצי בלי כדור, לאחרונה כחודש חודשים האחרונים התחלתי להרגיש שוב את התחושה של קושי לקחת אוויר (מין תקיעות וקושי לקחת נשימה עמוקה) זה התחיל בזמן נסיעה באוטוככה פתאום, וזה היה חולף, ובזמן האחרון זה קורה לי בקטע הראשון של השינה. שאני מתעוררת כי כאילו אני לא מצליחה לנשום, או שקשה לי כאילו לבלוע. ולאט לאט אני מרגישה שזה משתלט קצת איבוד ריכוז או פוקוס. בגלל נסיוני הקודם, ובגלל שאני לא רוצה לחזור לאותו מצב. רציתי לשאול חוץ מלרוץ שוב לכדורים , כיצד אני יכולה להיתמודד עם זה, איך להבין את מה שקורה, כמו בפעם הקודמת אני לא יודעת אם הסימפטומים גורמים לי לחרדה או ההפך. אני לא רוצה לתת לזה להיתדרדר אנא עצתך כיצד לפעול? לפני שזה מפריע לתפקוד היומי שלי. האם התופעות האלה ידועות כתופעה פסיכיאטרית. זה יצא לי קצת ארוך אשמח לקבל תגובתך.

לבילי שלום, התופעות הללו עשויות להתאים לחרדה, במיוחד כאשר כל הבדיקות הגופניות הן תקינות. תופעות אלו מוכרות וידועות ושכיחות ואף את עברת את זה פעם אחת. דרך אגב, אפקטין הוא פרוזק הארוז בארץ. בהחלט ישנם טיפולים נוספים לחרדות, טיפול בשיחות-פסיכותרפיה, פסיכותרפיה מסוג פסיכותרפיה קוגניטיבית היא מוכרת כיעילה ביותר בארה"ב כיום. כל שיטה של הרפיה, יוגה, מדיטציה, דמיון מודרך וכדומה. ספורט, להמעיט בקפה וכדומה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לכל הקוראים שלום רב. שאלה לי אל ד''ר הידש. אני בן 31 ומילדות סובל מהתקפי חרדות קלים שאין לי בעיה להתגבר עליהם. לפני כ-5 שניםטופלתי בסרוקסט בהמלצת פסיכיאטר לאחר שימוש טיפשי וחד פעמי במריחואנה שהכניס אותי לסדרה של חרדות. אני לוקח CIPRAMIL כבר כשנתיים וחצי לאחר התקף חרדה קשה שתפס אותי כשהייתי בחופש בחו''ל,הרופא שהמליץ לי על ה-CIPRAMIL אמר לי שעליי לקחת אותם למשך שנה ויש בי רצון עז להפסיק עם הכדורים, עליי לציין שברגע שחזרתי ארצה מן החופש בחו''ל חדלו מיד החרדות ,ומאז לא יצאתי מהארץ, כך שאיני יודע בכלל עד כמה ואם בכלל יש השפעה לכדורים , כמו כן קיבלתי ממנו LORIVAN להרגעה, אך מעולם לא לקחתי ואין לי מושג מה השפעתם. האם אפשר לחזור למסלול חיים רגיל לאחר צריכת כדורים לתקופה ארוכה כזו? אני וזוגתי חושבים על ילד, איזה השפעה יש לכדורים על נושא זה? מה ההבדל בין סרוקסט וסיפרמיל?

לדן שלום, ציפרמיל אינו גורם לנזקים לטווח ארוך כך שלא צריכה להיות בעיה מסויימת מהנטילה הממושכת של התרופה. גם בקשר להריון. אם הבנתי טוב, אתה הגבר ואתה נוטל את הציפרמיל לא הגברת. כך שאין בעיה כאשר הגבר נוטל תרופות.....גם ציינתי שאין נזקים או בעיות מיוחדות עם השימוש הממושך יחסית. ההמלצה היחידה היא כאשר תפסיק להפסיק את התרופה באופן הדרגתי. באופן כללי הטיפול בציפרמיל מומלץ למשך כשנה או קצת יותר, כמובן שכדאי לך להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הפסקת הטיפול כעת, אני חושב שיש מקום להתייעצות כזו כעת. ציפרמיל וסרוקסט שייכות לאותה המשפחה SSRI כמו הפרוזק. שלושתם עובדות על אותו החומר במוח אבל הן מולקולות שונות. המשותף ביניהן רב מההבדלים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

גם אני לוקחת ציפרמיל ועל הקופסא כתוב שלוקחים עד חצי שנה האם זה יכול לקחת יותר משנה או לכל החיים? אם זה לא עובד מה עושים? אם צריך להחליף לתרופה אחרת ,גם את זה מנסים שנה? תשובתך דחוף !!! לא נראה לי כי אני אעמוד בתשלומים לפסיכיאטר שלי לכאלו טווחי זמן Help!!

שלום איך/ איפה ניתן למצוא פרטים על תרופה בשם SEROQUEL

לראובן שלום, מדובר בתרופה מקבוצת התרופות נוגדות הפסיכוזה החדשות הא-טיפיות. תנסה תחילה בכל אתר עם אינדקס תרופות, כמו בדוקטורס או בוואלה. אם אין שם אז תנסה באתרים באנגלית. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום לכולם ד"ר הידש בזמן האחרון הייתי מאושפזת שוב בבריאות הנפש ושם העלו לי את המינונים כיום אני צורכת 60 סרוקסאט 600 טגרטול 1 רספרידל והרגילים לשינה שאלתי היא כמה נזק עלול להיווצר לי עקב צריכה כ"כ מרובה של כדורים? ובעיה אחרת שיש לי היא שההזיות מתגברות (אני לא סכיזו') בעיקר בלילות בחושך פתאום מגיעה לה הזיה מה עושים? זה מפחיד! אני

היי ברוך שובך ושחרורך מהאשפוז. זהו צעד גדול וחשוב וטוב שהשתחררת. בקשר להזיות איני יודע בדיוק, מה אמרו על כך באשפוז? מה שבטוח שרספרידל וטגרטול אינן גורמות להזיות. התרופה היחידה שיכולה לעורר בלילה ולגרום לחלומות רבים/מה שאת קוראת הזיות זה הסרוקסט שאת נוטלת במינון גבוה. לכן לדעתי תוך התייעצות עם הרופאים שטיפלו בך, ניתן לשקול הורדה במינון הסרוקסט או להוסיף תרופת הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים ללילה. אבל יתכן שאת כבר נוטלת תרופה כזו. טוב שהשתחררת, שיהיה רק טוב בלי אשפוזים ועם הרבה בריאות. דר' גיורא הידש

עפ"י החוקים של סל הבריאות האם התרופות הא-טיפיות מיועדות רק לסכיזופרניה או גם להפרעות פסיכוטיות אחרות שאינן סכיזופרניה? האם אפשר לתת ריספרידל לתסמונת טורט?

לאיריס שלום, רספרידל מאושרת לסכיזופרניה וגם למצבים פסיכוטיים חריפים בפעם הראשונה. לפי ידיעתי אין אשור לרספרידל בתסמונת טורט...... לא צודק אבל זה המצב. אפשר לנסות לקבל אשור בכך שתגישי ערעור אחרי שתקבלי דחיה ותגיעי לוועדה שנקראת ועדת זכויות חברים. הסיכוים שיאשרו לך זאת כחריג אינם גבוהים אבל שווה לנסות. בהצלחה, דר' גיורא הידש

בקשר לשאלה הראשונה האם התרופות הא-טיפיות כלולות בסל הבריאות גם במקרה של מחלה פסיכוטית כרונית שאיננה סכיזופרניה כמו למשל: Persistent delusional disorders תודה דר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > > לאיריס שלום, > > רספרידל מאושרת לסכיזופרניה וגם למצבים פסיכוטיים חריפים בפעם > הראשונה. לפי ידיעתי אין אשור לרספרידל בתסמונת טורט...... > > לא צודק אבל זה המצב. אפשר לנסות לקבל אשור בכך שתגישי ערעור אחרי > שתקבלי דחיה ותגיעי לוועדה שנקראת ועדת זכויות חברים. הסיכוים > שיאשרו לך זאת כחריג אינם גבוהים אבל שווה לנסות. > > בהצלחה, > > דר' גיורא הידש

שלום! אני בת 27 וסובלת מחרדות. אני בטיפול, והפסיכיאטר שהתייעצתי איתו המליץ לי לא לקחת בינתיים סרוקסאט כי אני מצליחה לתפקד בלי. אולם לפעמים אני מרגישה שאני צריכה לקחת ואבן אבל אני מפחדת להתמכר. 1. כמה זמן אפשר לקחת ואבן ובאיזה מינון עד שמתמכרים? 2. האם העובדה שאני לא לוקחת כדורי הרגעה, למרות שאני מרגישה חרדה, יכולה להזיק לבריאותי לטווח הארוך?

הי גילי וברוכה הבאה השאלה שלך מאוד במקום ואני זוכרת שהיא העסיקה אותי רבות כשהייתי בהתקפים- האם לקחת או לנסות להיתגבר לבד? התשובה נעוצה כנראה בכוח הסבל שלך. לא נראה לי כי התמודדות ללא כדורים תגרור אחריה בעיות בעתיד . אם את חשה שאת מסוגלת להתגבר בכוחות עצמך אז למה לא? מצד שני, אם ההתקף הוא קשה או שאת ממש סובלת אז כדאי ואף רצוי לקחת כדור הרגעתי כגון וואבן או קסאנקס. ישנו אומנם סיכון להיתמכרות אך הנ"ל קיים רק לאחר תקופת לקיחה ממושכת במינונים גבוהים יחסית. לא צריך לקרות שום דבר אם את לוקחת פעם ב... כדור כשממש רע לך. גם לגבי הסרוקסט, אם אינני טועה זה כדור אנטי דכאוני אך יש בו גם מרכיבים אנטי חרדתיים כך שיתכן ששימוש בו ימנע התקפים בעתיד או ימזער אותם ואני מניחה שעל זה ד"ר הידש יוכל לתת לך הסבר ברור יותר. תרגישי טוב ונשמח תמיד לשמוע ממך

המתח עצמו הוא גורם שלילי, ולא נראה לי נכון להתאפק יותר מדי חיים שכרוכים במתח מזיקים מבחינות רבות. אגב ההתמכרות אינה רק במינונים גבוהים , אם תתחילי לקחת כדור בכל יום או אפילו אחת ליומיים מהר מאוד תצטרכי להעלות את המינון, - ממש לא מומלץ. אחת למספר ימים זה לא נורא, אך יותר מכך לא נראה לי. עדיף לחשוב על תרופת הרגעה לא ממכרת.

לגילי שלום, כולם מבינים את החששות שלך, כיוון שמדובר במחלות לא מסוכנות אז כמובן שמתעוררת השאלה עד כמה ניתן לסבול שהחרדה פוגעת באיכות החיים ומה הנזק מהתרופות. כאמור סרוקסט אינה ממכרת ואף אינה גורמת לנזק. קלונקס או כל תרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים פותרת את הבעיה המקומית אבל אינה עובדת על הבסיס לחרדות, כמו שאקמול אינו עובד על החיידקים אבל עם אקמול אפשר ללכת לעבודה ולהמשיך לתפקד. כמובן שהחסרון של התרופות הללו - ההתמכרות. יש לזכור שהתרופות הן ממכרות חלשות. כלומר אנחנו מבדילים בין ממכר חלש-כמו אלכוהול, חשיש ובין דבר הממכר מאוד-הרואין שלא נדע. הבנזו. ממכרים חלשים, כלומר נטילה באופן קבוע כשלושה שבועות או ארבעה ואז עלולה להיות התמכרות, ההתמכרות לא קשה ובזמן הזה עוד קל לצאת מזה. אם נוטלים שלוש ארבע פעמים בשבוע אז אין סכנה של התמכרות. תשמרי על קשר, ובודאי נענה אם יש לך שאלות נוספות. דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום, על פי הצעתך בעמ' 246 ירדתי בהדרגה מקסנקס ומלוריוון. הייתי נוטלת 1 קסנקס ביום, ו 1 לוריוון ביום, (כך בערך תקופה של 4 חודשים) יעצת לי להוריד בהדרגה. וכך הורדתי כל שבוע 1/4 כדור מהקסנקס, ואח"כ את ה- 1/2 לוריוון שהייתי נוטלת בצהריים. כיום נשאר לי 1/2 לוריוון שאני נוטלת בבוקר. שאלתי: האם נראה לך שה- 1/2 הזה הוא משמעותי או שזה סתם עוזר פסיכלוגית, בכל אופן אם ארצה לוותר על זה, איך "יורדים" ממינון של 1/2 ?

למיכל שלום, ראשית כל הכבוד!!!! עשית זאת ובגדול. האם את מרגישה גם שינוי ביומיום שלך, בהרגשתך הכללית? אפשר במשך כשבועיים ליטול פעם ביומיים את חצי הכדור ולסייםםםםםםםם. כל הכבוד, דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום, טפו, טפו, טפו... אני מרגישה הרבה יותר אנרגתית, וגם הרבה יותר טוב, כי אני חושבת שברגע שהפסקתי את הכדורים, את הקרדיט אני נותנת רק לעצמי, ולא לכדור. אם הצלחתי לעשות דברים שהצבתי לעצמי לעשות ולעבור אותם בשלום, אני יודעת שזה רק בזכות עצמי. אין לי את הפחד של מה יקרה אם אני אפסיק את הכדורים (שזה היה בראש מחשבותי בעבר) והפסקתי לייחס דברים שעוברים עלי ביומיום כתופעות לוואי של כדור, אז אני חושבת שזה גם מפחית מהלחץ. אני מודה לך, כן יירבו אנשים כמוך. מיכל.

לדוקטור, שלום רב, האם תרופות פסיכיאטריות יכולות לגרום לפרקינסון? אמא שלי בת 75, כשנתיים משתמשת בתרופות שונות בגלל הדכאון אחרי ארוע מוחי. לאחרונה טוענים שיש לה גם פרקינסון? האם יתכן שזה מהתרופות? בתודה מראש, לילי ד.

תרופות פסיכיאטריות יכולות לגרום לסימפטומים פרקינסוניים- כלומר יכולות לגרום לרעידות ולקלושי בהתחלת תנועה, אך הן לא גורמות למחלה עצמה- אם יופסקו התרופות, האדם לא ימשיך לרעוד. זו תופעת לוואי ידועה של מינון גבווה של תרופות לטיפול בסכיזופרניה (הלופרידול לדוגמא). גם סבתי סבלה מרעידות כשלקחה הלידול וכאשר החליפו לה את הכדור, הרעידות פסקו. אני לא יודעת לגבי תרופות נגד דיכאון, תלוי על איזה נוירוטרנזמיטור הן עובדות- אם על דופאמין, כנראה שיש קשר לרעידות.

ללילי שלום, התשובה של שירה מדוייקת. במידה ותצייני את שמות התרופות שאימך נוטלת אוכל לעזור יותר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

מישהו מוכן לספר כאן איך מגיבים בסביבתו לענין הדיכאון? האם עוד מישהו נתקל בהתייחסות ביקורתית ושוללת,משהו כמו "יש לך סתם מצב רוח רע" או "זו סתם התפנקות"? מה אתם עושים כשזו ההתייחסות? איך מסבירים את המעברים החריפים מתפקוד מלא ועירני לגמרי ל"סמרטוטיות" כזו שגורמת לעייפות נוראה,רגליים שכאילו יש בהן ג'לי, דמעות פתאומיות? איך מסבירים את תופעות הלוואי של התרופות? עד כמה להניח לאנשים אחרים לדעת את הפרטים? איך גורמים להם להבין מהו דיכאון?מה מרגישים כשיש התקף חרדה?

הי נועה השאלה שאת מציגה היא באמת בעייתית ומורכבת. אני לא חושבת שמישהו יכול להבין אותך ואת כל מי שהתנסה בדיכאון ,עד שהוא לא חווה את אותו הדבר ( והלוואי שלא יחווה). קשה להעביר לאחר את העוצמות והתחושות כמו שהן ועל כן הצד השני מתקשה בלקבל את המצב ומתרץ תירוצים כמו " זו סתם עצלות" מפני שזה הפירוש הכי טוב שהם מצידם יכולים לתת. השאלה שאני רוצה לשאול אותך היא למי סיפרת וממי זכית לתגובות הנ"ל? אני שואלת משום שאני בחרתי לספר על הדיכאון והחרדה לקובץ מסוים של אנשים ( מפשחה קרובה וכמה חברות טובות). עשיתי זאת לא משום שאני מתביישת כי אין על מה להתבייש אלה משום הסיבה שציינת. אנשים לא כל כך יודעים מה זה ולמה לי להפיל את התיק הזה עליהם? מהחברות הקרובות והמשפחה אני מקבלת את מלוא ההבנה וזה מספיק לי. נועה, הפורום הזה יכול לשמש לך כעוגן לכל תחושותייך ואני מקווה שתעשי בו שימוש נכון. כאן אף אחד לא ישפוט אותך משום שאנו יודעים בדיוק איך את חשה. זוהי המפלגה הקטנה שלך , ואין כאן אופוזיציה. תרגישי טוב ומקווה לראות אותך פה שוב... אריאל

ראשית, תודה, בעיקר על כך שאין כאן אופוזיציה...:-) שנית, סיפרתי בפשטות את עובדת היותי בדיכאון -במקום העבודה שלי, חטיבת ביניים שנושאת בגאון סיסמאות בדבר "תקשורת לא אלימה" . בני משפחה וחברים תומכים בי ככל שהם יכולים, אלא שבביה"ס- המנהלת מציקה בשאלה כמו "מתי ז ה יעבור כבר?" או שהיא מתעלמת ממני לחלוטין. כל זאת אחרי 19 שנות הוראה ועבודה, מפרכת לעיתים. לפעמים אני מתפללת לשבור רגל-כי את "זה" רואים ו"זה" ברור. היום, אחרי שלושה ימים של כאבי ראש חריפים וכאבי אוזניים , מדדתי חום, והיה. נראה שיש לי איזשהוא וירוס. העזתי לטלפן לביה"ס ולהודיע שלא אבוא, אבל עשיתי זאת בפחד, בגלל המנהלת. נשבר לי לפחוד מאשה צרת אופקים שרק גורמת לי להרגיש רע יותר.

טוב, ברור שאני לא אוהבת אותו. היה לי שבוע נאכס. הסתובבתי עם מחשבות כל הזמן. אני שונאת את המקום אליו הגעתי בגלל הדיכאון, ביזבזתי את זמני בלימודים כשלא הייתי במצב להשקיע בהם, אני לא מרגישה אני, לפעמים בא לי לצאת מהקליפה השמנה הזו שנכלאתי בתוכה בגלל המחלה ולהתחיל מחדש להיות אני. דבר חיובי אחד אפשר לומר על המחשבות שהן לא באות ממקום רע של הלקאה עצמית ושקיעה בדכדוך אלא ממקום של פורקן והתמודדות, שזה משהו שבהחלט מראה כמה הטיפול הרוגנטיבי יכול לעבוד. אני ממש מפתיעה את עצמי. אני מרגישה שזו מחלה, שזה מצב שלא הייתה לי כל כך שליטה עליו, שאמנם אני מרגישה שאני עדיין בטיפוס, אבל ברור לי שאני בדרך הנכונה. יש לציין, שלהיות פה בפורום עם אנשים שיודעים איך זה להרגיש ככה, עוזר לי מאוד. אני קצת בוכה לפעמים אבל זה בכי משחרר, לא הבכי של החוסר ואנים שהיה קודם, אלא בכי של פורקן על כל הזמן הזה שהרגשתי רע, שהייתי במערכת יחסים שרק שאבה ממני אנרגיה, וקצת בכי של שמחה והתרגשות על הדרך החדשה שאני סוללת לעצמי.

מהודעה עם שם שלישי יצא תוכן חיובי. לפעמים אני חושבת שכל כך התרגלנו למחשבות השליליות שאפילו החיוביות שביניהן מתחילות בנימה שלילית. יבוא היום בוא נוכל לצאת ממקום חיובי. אם יש לי תקווה אחת היא שלא יחזור אלי עוד התקף. אחרי כל כך הרבה התקפים קשה לפעמים להאמין שלא יגיע עוד אחד ועוד ועוד, אבל מה שנותר הוא לקוות שבפעמים הבאות אדע יותר איך להתמודד מול המפלצת הזו. הדברים שלך נטעו בי תקווה דומה. תודה. לילי.

שירה היקרה אמרת שאת שונאת את הדיכאון וזה טוב. רגש השינאה הוא רגש בכול אופן וברגע שאת מרגישה ולא נמצאת ללא כל תחושה שהיא זה כבר סימן שאת על דרך המלך. מותר לך לשנוא ולהרגיש רע עם הדיכאון - אפילו כדאי לא להפנים זאת ונפלא שאת בוכה כי את מוציאה את זה החוצה. שירה, היה לך שבוע לא מוצלח וזה רק אומר שהשבוע הבא יהיה יותר טוב. את מאוד אופטימי ונלחמת עם עצמך כל הזמן וכל מלחמה סופה להיגמר בחתימה על הסכם שלום (הלוואי והפוליטיקאים שלנו היו מבינים זאת). אל תתיאשי, בקרוב פני הדברים יראו אחרת שיהיה לך שבוע טוב ומוצלח. שלך, אריאל

שוב חוזרת אני אליך לאחר מסע ייסורים, אני סובלת מדיכאון לא טיפוסי שמאפיין אותו שינה מרובה ואכילה רבה. כבר 4 שנים ניסיתי את כל הכדורים כמו מרוניל, דפראסן, אפקסור, אקסל, רמרון, פריזמה ואפקטין. ראוי לציין כי הרבה מהתרופות רק הגעתי לשבועיים עד שלוש והתייאשתי ובחלק ניסינו לעשות צירופים כמו פרוזק ותרופות טריאצקלים. עד היום למעט תקופות שהדכאון עבר לבד שום תרופה לא עזרה לי. נכון לעכשיו אני שבועיים עם ציפרמיל שבוע ראשון 20 מ"ל שבוע שני 40 מ"ל. לפני 3 ימים מייאוש הוספתי גם את הזייבן כי תאבוני גם רב מידי. וכרגע אני מדוכאת ושמנה. ובנוסף הפסקתי בבום אנפרניל שנלקח 150מ"ל. אנא עזור לי אני אומללה. האם הצירוף של זיבן וציפרמיל כדאיי?

הי ורד וברוכה הבאה לצערנו לתרופות פסיכאטריות לוקח זמן עד שהם מתחילות להשפיע והזמן הממוצע הוא שבועיים לכן לא הייתי ממליצה להיתייאש אחרי כמה ימים. לגבי שילוב עם תרופות, אני לא יכולה לתת לך תשובה ואני בטוחה שד"ר הידש יתן לך את המידע הכי אמין בדבר. ורד, לא סיפרת אם את בטיפול פסיכולוגי או פסיכאטרי ? אני חושבת זה יכול לעזור לך המון מעבר לכדורים עצמם. את לא לבד , אנחנו פה איתך ננסה לעבור את זה ביחד תרגישי טוב

ההודעה לורד היא ממני- אריאל

לורד שלום, צר לי שאת מרגישה כך, וגם חבל על הבילבול ועל הכדורים שאת נוטלת ובדרך כלל ללא השפעה. חבל שאת סובלת מתופעות הלוואי של הכדורים ואינך נהנית מהשפעתן הטובה. הבלבול והערבוב רק מזיקים. באופן כללי כדאי ליטול תרופה אחת במשך זמן מספיק-לפחות שישה שבועות. ורק אחר כך להחליף לתרופה אחרת. לכן גם אני מעדיף שתמשיכי עם ציפרמיל ולא תוסיפי לו דבר. ליטול ציפרמיל במשך ששה שבועות באופן קבוע. תתייעצי עם הרופא המטפל האם יש כבר צורך להעלות ל-40 מג' כפי שעשית. בדרך כלל אני מחכה עם 20 מג' ולא מוסיף. אני מקווה שהציפרמיל מתאים לך ותהני מהשפעתו הטובה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת בתרופות אפקסור לדכאון 225 מ"ג, וזיפרקסה 5 מ"ג. יש לי עצירות כרונית, היציאות שלי תלויות רק בלקיחת משלשלים, הייתי רוצה לדעת, אם התרופות הנ"ל עלולות לגרום לתופעה.

זיפרקסה 5 מ"ג זה מינון נמוך. מה האבחנה שלך?

זיין גדול בתחת פעם פעמיים משחרר הכל!!

ידע אישי חינם, מה שנקרא?

מלוכלך גס רוח

לחנה שלום, אנא התעלמי מההודעות הפוגעות, הן מעידות על הכותב ולא עליך. הכי טוב זה להתעלם. בקשר לשאלתך, התרופות עלולות לעשות עצירות אולם לא בחומרה רבה. האם סבלת מעצירות עוד לפני נטילת תרופות אלו? למרות שיתכן שהעצירות היא תוצאה של הטיפול התרופתי יש סיבות רבות לעצירות והייתי בודק אותן תחילה. לשם אבחנה יותר מדוייקת לסיבת העצירות צריכים לקבל פרטים נוספים רבים לכן איני יכול לעזור באבחון. בכל אופן, כדאי לאכול הרבה פירות וירקות, פירות יבשים, להפסיק לאכול מאכלים הגורמים לעצירות כמו, בננות, בוטנים, אורז וכדומה. שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

עוד לפני שאני יוצאת החוצה, אני יוצאת בחוסר חשק. ומרגישה אי נוחות.שוב אותו רעש של מכוניות שמשגע אותי, הוא נשמע כמו איזה הד רחוק.וזה כל כך מעצבן. (קשה להסביר למה).תחושה גדולה של ריחוף.הרגשתי פשוט הולכת ונגררת ע"י הרגליים שלי , בלי חשק.אני לא מדוכאת ,אבל חוסר התפקוד בוודאי מדכא את רוחי. באיזשהו שלב אמרתי לבעלי, בוא נלך לכיוון אחר.אחר כך החרדה התחילה, ותופעה חדשה ישנה קוצר נשימה.אוף זה היה כל כך מעצבן, הרגשתי איך האויר הולך ואוזל.אפילו צבע השמיים השתנה. זה פשוט מפחיד. הלכתי ברחוב עם בעלי ופשוט התחלתי לקלל ולהגיד כמה נמאס לי.כמו איזה עורב שתופס אותי במעיל ולא עוזב אותי במנוחה. ואני נחושה לסלק אותו וזה לא הולך.החולשה, והרעד ברגליים. חוסר כוח טוטאלי.ממש כמו בן אדם שסובל מאנמיה, אותם תחושות. רק שאני לא.אז נכון תגידו לי זה התקף ואחר כך זה עובר ולא לברוח, ולהישאר.אבל אין סיכוי.הלכתי בקושי עם בעלי והקטנצי'ק עד הבית.וגם הרגשתי חוסר שיווי משקל.חזרתי הבייתה, ואיזו עייפות אלוהים.כמה אנרגיה זה הצריך אותי לחזור ככה הבייתה. ישר שמיכה, התחלתי לנמנם מרוב עייפות.ולחלום חלומות בלי סוף, לא מתוך שינה מתוך נמנום בלבד.חלום אחרי חלום אחרי חלום. כמו מסוננת. כל מיני מילים, כל מיני מראות קצרים.אחד אחרי השני.עד שנמאס לי וקמתי. הכל בגלל שהפסקתי לקחת את התרופות.אני עדיין על רבע.ננסה אולי מחר להעלות את המינון.זה קשה.קשה מאוד.לפעמים במצב כזה כבר אין חרדה.העייפות מהמחלה הזאת חונקת אותך, עד שלא נשאר כוח לשום חרדה.רק לברוח הבייתה. ובאותו רגע אני שואלת את עצמי איך יכול להיות שזאת מחלה נפשית, אם היא כל כך מורגשת פיזית. כנראה שאני עדיין בשלב של חוסר הבנה.ייקח לי כנראה שנים להבין מה זה הדבר הזה שנפל עליי ,ואני נלחמת בו כל כך.

שלום חמודה אני כל כך מזדהה איתך , מאז שהתחלתי את הסרוקסט יש לי כל הזמן נפילות כמו שאת מתארת , כל השבוע הרגשתי חולה , חולשה ברגלים , עייפות , אני גוררת את עצמי ממקום למקום , אפילו קסנקס לא עוזר , זה כל כך מדכא ומייאש , אבל אסור לנו לוותר , ואסור לנו להפסיק את הכדורים , כי אולי בסוף הדרך יש אור בסוף המנהרה ואני רוצה להאמין שבסוף נגיע לאושר ולבריאות הנפשית ואז ניזכר בחרדות כמו באיזה קטע רע שהיה לנו בחיים , התמודדנו ועברנו אותו כמו גדולות ואפילו התחזקנו ממנו. את תהיי בסדר וגם אני ביי יונית

ערב טוב, אני חושבת שבהתחלה לפחות שרונה,את צריכה להוסיף גם משהו מרגיע כמו קלונקס לדוגמא.זה מאוד עוזר ומרגיע.בהתחלה ניזקקתי לו יותר והיום רק פעם בשבוע וגם זה לא קבוע. אני מציעה להתייעץ עם הפסיכיאטר ולשמוע מה דעתו.לפי מה שאני מבינה מהמצב שאת נימצאת בו,זה רק יכול להרים אותך למעלה.חבל על כל יום שאת מבזבזת ונילחמת.אני מכירה את זה טוב באופן אישי ולכן אני מציעה לך לנסות. אין לי חושג מה נפל עלינו,אני רק יודעת שזה נורא ואיום וזו מלחמה מהרגע שאני מתעוררת-פשוט זוועה. שנהייה בריאים. שגב

שרונה היקרה צר לי לשמוע על הנפילה אבל את תראי שאחריה תבוא עליה ועליה גדולה- חייב להיות כך. שרונה , אני אצוטט לך חלק ממשהו כל יפה אך יותר מזה נכון שמלווה אותי תמיד כשרע לי 0 אני מתנצלת על כי אין לי את שם הכותב) : " מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות אם יתמיד, אז תמיד ינצח בכל רק אותו האדם החושב כי יכול" שרונה היקרה, באותם רגעים שקשה לך אל תלחמי בסימפטומים אלה קבלי אותם. הקבלה היא לא כניעה אלה דרך התמודדות. באותם רגעים נסי לחשוב " כי תוכלי" והאמיני לי שעם הזמן את תצליחי לעבוד על עצמך. אינני רק מצוטטת שירים, אני מדברת גם מתוך נסיון. חודשים ניסיתי להילחם בכל סמפטומי החרדה שהופיעו אצלי ושינו עורם כל שני וחמישי. מסתבר שהאסטרטגיה הכי טובה שלי הייתה לקבל את ההתקף ולנסות לעבוד על עצמי שזה סימפטום ידוע ושאין ממה להילחץ ועד כמה שלא האמנתי שזה יעבוד זה עבד. כרגע את לא בתקופה טובה וסביר להניח שזה בגלל המשחק עם הכדורים אך את בעמדת פתיחה טובה יותר ממה שהיית כשהכל החל כי עכשיו את מודעת " לאויב" וצורותיו ואת תדעי איך לצאת לקרב מצוידת ומנוצחת. שרונה היקרה, אני מאמינה בך ואת תאמיני בעצמך ועם עזרת הסובבים ועזרתך שלך המצב הזה בקרוב יהיה שייך לנחלת העבר..... שולחת לך חיבוקים. תרגישי טוב שלך, אריאל

לשרונה וכולם, חבל שבנוסף לסבל שעברת והתופעות המפחידות והקשות שסבלת את סובלת כעת מיסורי מצפון וחרטה. חבל שאת סובלת פעמיים, אל תשכחי שאנחנו איתך וכל פעם שאת יוצאת רבים מחזיקים את ידך. הדבר החשוב ביותר הוא לא לוותר, "לאיים" על החרדות שגם אם הן מופיעות וגם אם הן מפחידות את ממשיכה לצאת החוצה ולא לוותר. לא חשוב מה קורה ולא חשוב מדוע, חשוב שאת ממשיכה לצאת. להסתגר בבית זה לא פתרון ולמרות הקשיים, עם תמיכה את ממשיכה לנהל את חייך כרגיל ולהנות ממה שכל אדם נהנה. שיהיה שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב מאז ומתמיד הייתי טיפוס של לילה. עירנית בלילה ועייפה ביום. גם כשאני מנסה לסדר את השעון הביולוגי אני מוצאת ששנת הלילה שלי לא מדהימה ואילו ביום- השינה עמוקה יותר ומרעננת יותר. לאחרונה זה ממש מטריד אותי, אני בת 28, סובלת מדיכאון ומטופלת ע"י סרוקסט. לפעמים אני ממש עייפה לקראת הערב אחרי יומיים ללא שינה מכוונת וחושבת שהנה השעון הביולוגי ייסתדר, אבל מגיעות שעות הלילה ואני מתעוררת לחיים ממש קשה לי להיכנס למיטה. לעומת זאת בבוקר אני עייפה גם אם יצא וישנתי כל הלילה וכמעט תמיד נזקקת לשנת צהריים על מנת לעבור את היום. האם יש קשר בין ההרגלים האלה לדיכאון? תמיד הייתי כזו מינקות ותמיד הייתי טיפוס לא עירני במיוחד. האם יש טעם להילחם בנטייה הטבעית הזו לחיות הפוך, מעבר לעובדה שזה מקשה את החים כאשר חייבים להתעורר בבוקר... למזלי אני עובדת בשעות אחר הצהריים אבל לעמים גם בבוקר יש לי סידורים אבל אני כמעט ואל מסוגלת להתעורר לפני הצהריים. אודה לכל עזרה!

אני לא יודעת אם זה קשור לדיכאון שאת סובלת ממנו, כי את אומרת שזה היה גם בילדות, אבל במקרה היייתי בהשתלמות בנושא שינה והשתתפתי גם בניסוי שינה במכון שינה בתל השומר שם ניסו להוכיח שיש אנשי יום ואנשי לילה ולכן צריך לשנות את זמני המבחנים באוניברסיטה כדי לאפשר למי ששעות הערות שלו הן בלילה לבצע את המבחנים היטב. יכול להיות שיש טעם לקבל הפנייה למכון השינה ולבדוק מה קורה בדיוק אצלך. אני יודעת שאצל ילדים אפשר להפוך את השעון הביולוגי, אבל זה לא משהו שקורה תוך שנים או שלושה לילות, אלא תהליך ארוך יותר. לפעמים יש גם צורך בנטילת תרופות על מנת לסדר את רמות המלטונין.

תודה לך שירה. טוב לדעת שיש עוד אנשים כמוני ושאנשי מדע מסכימים שיש אנשי יום ואנשי לילה.

דר' שלום, בן ה 22 מתלונן שלאחר מספר דקות של שיחה אינטנסיבית עם אדם אחר (כמו דיון בנושא עבודה) הוא מתחיל להרגיש מאין מחנק ולדעתו קולו רועד. לטענתו הדבר קורה כאשר הוא יושב מול בן שיחו וצריך להתרכז בו. אני מבקש לדעת אפה ועם מי אפשר להתיעץ/לטפל בבעיה מסוג זה, ואם הבעיה ידועה בתחום.

שלום זה נשמע כמו חרדה חברתית ישנו טיפול שמפורט עליו באתר לחרדה חברתית

למוקי שלום, אני מבין שאתה כותב על משהו אחר. בכל אופן עדיין צריך להכיר את האדם טוב יותר כדי להגיע לאבחון מלא, התופעה יכולה להיות במספר מצבים פסיכיאטריים ולכן כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכיטר. יתכן ומדובר בהפרעת קשב, יתכן הפרעה של חרדה ויתכנו גם דברים אחרים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שבת שלום ד"ר הידש היקר אני כבר פעם שלישית החורף הזה חולה , עכשיו זה דלקת בגרון , ואני עם אנטיביוטיקה , אבל כבר פעמים היו לי וירוסים כאלה של חולשה וכאבי גרון. רציתי לשאול אותך - יכול להיות בגלל שמצבי הנפשי לא מאוזן , והתחלתי עכשיו עם הסרוקסט , יכול להיות שזה השפיע לי על מערכת החיסון , יש לציין שגם הבת שלי הייתה חולה עם גרון וחום , וגם הרכיבות(באופניים) שלי הן בבוקר , בשטח ואולי אני מתקררת מזה. (הרוחות מאד חזקות בבוקר באזור שלנו) , בהתחלה שייכתי את הכל לתופעות לוואי של הסרוקסט , אבל בעצם , חוץ מבחילות קלות , אין לי שום תופעת לוואי רצינית , אני פשוט נוטה מאד להתקרר , וכפי שאתה יודע , אני מאד היפוכונדרית וזה מבהיל אותי , נראה לי שהמערכת החיסונית שלי נחלשת מאד מהר וכל דבר שיש באויר אני חוטפת. יש לציין שהכל בלי חום , אבל זה עדיין מבהיל ולא נעים , במיוחד שאני בד"כ מאד חזקה וספורטאית. (ההמוגלובין שלי 15 בד"כ) ביי ויום טוב יונית

שבת שלום יניתוש' אני מאוד מאמינה במשפט: " נפש בריאה בגוף בריא" ואני חושבת שאכן יש קשר הדוק בין הגוף לנפש. יתכן מאוד שדיכאון והתקפי חרדה החלישו אצלך את המערכת החיסונית כמו שקורה להיפך: בנאדם שסובל מדיכאון והוא חולה לעיתים הסימפטומים מתגברים או בהסתכלות לאחור הוא מגלה שהטריגר למצוקה הנפשית היה מחלה או התקף חרדה. ישנם הרבה דברים שאפשר לעשות בכדי לחזק את המערכת החיסונית החל משתיית הרבה מיץ תפוזים ( ויטמין c ) וכלה בלקיחת ויטמינים וחיזוקים כמו "דרך חיים" של בריאות כללית. אני הייתי ממליצה לך עכשיו, כשאת לא מרגישה טוב להימנע מרכיבה ברוח ובקור. הרבה אנשים טועים בכך אבל לא הקור הוא זה שגורם לוירוס. ההסבר הוא שכשקר המערכת החיסונית פגיעה יותר וחלשה יותר ואז תופסת יותר מחלות כך שהקור הוא אחראי עקיף לבעיה אך לא ישיר. אני מקווה שתרגישי טוב.לשתות המון תה עם דבש ולעטוף את הגרון בצעיף טוב? מחכה לבשורות טובות, אריאל

היי חמודה ובוקר טוב האמת שאני גם מאד מעצימה את התחושות הפיזיות שלי , יכול להיות שבן אדם רגיל שלא סובל מחרדות לא ממש ישים לב לכל תחושה פיזית לא נעימה בגוף וימשיך הלאה , אבל אני בגלל שאני מאד מודעת לגוף שלי , קשה לי להתנתק מן הפחדים על המחלות , אגב , אמרו לי שגם לזה הסרוקסט עוזר. גם בעלי חטף צינון ושפעת בימים האחרונים , אבל הוא עדיין ממשיך ללכת לעבודה , בקושי מתלונן , ובטוח שלא נלחץ מזה כמו שאני , בטח לא רץ לרופאים כל שני וחמישי לעשות בדיקות דם כמו שאני , ואפילו היום הוא הלך לשחק רוגבי בקור ובגשם. אנחנו שנינו מכורים לספורט , ולפעמים באמת צריך לשים לב לכך שהגוף עייף ומותש ולא למתוח את הגבול. תגידי, מאיפה הידע הגדול שלך ברפואה? מנסיון אישי או סתם מהתענינות בבעיות של אחרים , את כל כך קשובה ומרגיעה , נותנת תמיד מילת עידוד במקום הנכון , פשוט אין מילים כמה שאת עוזרת , לפעמים אנשים כמוני כל מה שהם צריכים זה פשוט כמה מילים מרגיעות ומייד ההרגשה שלהם משתפרת , לא יאומן , ועוד דבר , הפסיכולוגית שלי טוענת שאני מאד מגיבה בצורה פסיכוסומטית על כל דבר , כלאמר , כל המיחושים שלי נובעים ממקורות נפשיים , האם את מכירה את התופעה הזו? זה ממש מדכא לחשוב שהגוף שלי מדבר במקום הנפש שלי. מה אפשר לעשות , כזו אני , גם אבא שלי סובל מאותן תופעות , למזלי ולמזל אבא שלי התחתנו שנינו עם אנשים שהם בדיוק ההפך , לא לחוצים , לא היפוכונדריים ולוקחים את החיים בקלות(איזה כיף להם) , זהו , אז היום לא יצאתי לרכיבה , מקווה שהיום יעבור בלי יותר מידי נפילות , ומקווה שאת בסדר , מרגישה טוב ותמשיכי לעודד את כולם כהרגלך. ביי ותודה יונית

היי חמודות ויקרות אם רציתן סיבה נוספת מדוע לטפל בחרדות ודיכאון ואף ליטול תרופות אז מערכת החיסון היא סיבה טובה. נכון שדלקת גרון היא מחיידקים או וירוסים אבל מדוע אדם מסויים חלה דווקא עכשיו זו שאלה טובה? כלומר אדם חולה נכנס לחדר וישנם בחדר עשרה אנשים. החולה מטעטש אבל רק ארבעה נדבקים וחולים למה? כנראה מדובר על מערכת החיסון שיש בה עליות וירידות שמושפעות מהמצב הנפשי. בכל אופן, לצאת ביום גשם לשלושים ק"מ רכיבה על אופניים.....אפשר להצטנן גם עם מערכת החיסון הכי חזקה בעולם, לא? כמו כן מעניין הקשר בין לופוס ומערכת החיסון וגם סטרואידים. טוב, שזו תהיה הדאגה החמורה ביותר, שבוע טוב הידש

בעבר ניסיתי המון תרופות פסיכיאטריות שלא נחלו הצלחה ולאחרונה הפסיכיאטרית שלי המליצה על אפקסור בטענה שיצא סוג חדש של תרופה זו שגורם להשפעה מידיית ארוכת טווח אשמח לקבל עוד פרטים על תרופה זו -מהי קבוצת הכדורים snri אילו כדורים נכללים בתוכה מה ההבדל בין קבוצה זו להטרוציקליות

שלום רב, הטרוציקלים זו קבוצה ישנה ומעטים משתמשים בה כיום, הקבוצה הראשונה של תרופות הן מסוג הפרוזק SSRI הפועלות באופן סלקטיבי על הסרוטונין. האות N בקבוצת SNRI מציינת שהתרופות מקבוצה זו עובדות על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין, שני חומרים במוח הקשורים לדיכאון וחרדה. כאלו שהתרופות מקבוצה זו תוקפות את הדיכאון משני כיוונים לעומת הפרוזק שרק מכיוון הסרוטונין. התרופה מקבוצת SNRI שנמצאת זמן רב ביותר בשימוש והוכיחה את יעילותה היא האפקסור שטובה נגד דיכאון וחרדה. כיום יצא אפקסור בעל משך פעולה ארוך ולכן ניתן ליטול אותו פעם ביום ולא פעמים ביום כמו האפקסור הרגיל. האפקסור החדש נקרא efexor xr ונמצא שיש לו מרכיב פעיל גם נגד חרדות בנוסף לדיכאון. לי יש ניסיון מצויין עם אפקסור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מדבריך מישתמע שקיים מרכיב נוסף באפקסור XR נגד חרדות... האם הוא יחודי רק לXR או שהוא קיים גם באפקסור הרגיל???? תודה

גם האפקסור הרגיל הוא בעל השפעה מיידית. החדש מתייחד רק במשך הפעולה הארוך יותר שלו. (פעולה מושהית).

צודקת מיכל וזה חשוב כדי למנוע תסמונת גמילה לאפקסור הרגיל זמן מחצית חיים קצר ומכאן הטענות על תלות (קשה להפסיק) לא מומלץ להתחיל בתרופה שיש בה סיכון לבעיות גמילה בחו"ל משתמשים רק ב-XR בדיוק מהסיבה הזאת

מישהו יכול להסביר לי מהי ההגדרה של מי שסובל מחרדות? למי שסובל מדיכאון יש תחושה לפעמים שכאשר משהו לא הולך לפי התוכניות , זה סוף העולם והתחושה היא שאין פיתרון, שאי אפשר להתמודד. האם יש חפיפה בין התחומים?

לשירה שלום, בהחלט ישנה חפיפה בין התחומים. אני לא מכיר אדם שהיה בדיכאון ולא הייתה לו מידה מסויימת של חרדה, וגם איני מכיר אדם עם חרדות ומצב רוח טוב, כלומר עם החרדות מצב הרוח יורד. אצל כל אחד היחס בין הדיכאון והחרדה שונה, יש מי שאצלו החרדה בולטת והדיכאון מועט ויש מי שהדיכאון דומיננטי-בולט והחרדה פחות. גם ברמה של הנאורוטרסמיטורים, "ההורמונים" במוח ישנה חפיפה רבה בין השניים אבל יש גם הבדלים אין מדובר על אותה התופעה. מסובך, אין דבר, יש דברים מסובכים ברפואה ובנפש. שבת שלום, הידש

לשירה היקרה ישנו הבדל בין דיכאון לחרדה למרות שהאחד יכול להוביל לשני ולפעמים נמצא אנשים שיגידו שהתקף החרדה הוביל אותם לדיכאון ( כמוני) או להיפך. חרדה היא תגובה של הגוף למצוקה מסוימת, כמובן תגובה קיצונית. אם תסתכלי על בעלי חיים בטבע לדוגמה, תראי שכאשר הם חשים סכנה גופם נהיה דרוך, הם מתנשפים ודרוכים כמו קפיץ. גם בני האדם בנויים בצורה הזו אם כי אנחנו למדנו להיסתגל למצבים ולהגיב באופנים אחרים. אולם, כאשר יש התקף חרדה הדבר דומה מאוד למה שתיארתי אצל בעלי החיים ובעצם זה הדרך של גופנו לשדר את אותה מצוקה שהוא חש. יתכן שלאדם יהיה התקף חרדה אחד והוא יעבור כליל ויתכן שההתקפים ימשכו הגם שהאדם במצב רוח " נורמלי" לחלוטין. דיכאון, לעומת זאת, זה מצב שחייב להתמשך ברציפות לפחות לשבועיים ( מאבחנים דיכאון אחרי שבועיים) ויכול להיות ללא כל התקף חרדה. לדיכאון סיבות משלו כמו : בעיה הורמונלית, חסרים של חומרים מסוימים במוח, אישיות כזו או אחרת, טראומה וכו) . ישנם אנשים שאחרי תקופת דיכאון מסוימת יפתחו גם חרדה אך לא כולם כך וישנם כאלה שהדיכאון מתפתח בעקבות התקפי חרדה חוזרים שמכניסים את האדם לסטרס איום ומשבר מקווה שעזרתי בהסברי המבלבל. חוץ מזה, מה איתך? מה חדש ואיך את מרגישה?

לשירה, עניתי על שאלתך מבלי לקרוא קודם את תשובתו של ד"ר הידש המקסים כך שכמובן שתשובתו היא אמינה ומקצועית יותר ואני רשמתי רק מידע אישי ונסיון לצערי. לד"ר הידש, סליחה אם נתתי אינפורמציה מוטעת שסתרה את דעתך המקצועית. זה היה שלא במתכוון והיה חשוב לי להבהיר את זה שבת שלום

היה לי שבוע קצת לא טוב. החוסר בזוגיות אני חושבת מתחיל להפריע לי. אני עדיין לא מרגישה ממש אני כי אני עוד נושאת על עצמי מטען עודף של 15 קילו . כבר עבר חודש מאז עזבתי את הדירה ואני לא בקשר עם האקס שלי. מה שמעציב אותי זו התחושה שלמרות שהשקעתי המון בזוגיות, ונורא רציתי שהיא תעבוד וכל הזמן ביזבזתי אנרגיה בהתגמשות כדי לפתור בעיות, אף פעם לא היה לי בה מקום של כבוד. חבר שלי לא ממש היה "צריך" אותי אף פעם. הוא הצליח למצוא לי תחליף בכל תחום בחיים אצל אנשים אחרים. לא היה שום דבר מיוחד בקיום שלי במערכת יחסים הזו. זה גורם לי לחשוב קצת על כל הזמן שביזבזתי איתו, על המצב שזה הביא אותי (חלק גדול מהדיכאון), על חוסר התמיכה שלו וחוסר העניין שלו במצוקות שלי ובמצב הנפשי שלי. בחיים שלי בכלל. כל עוד מה שעשינו היה קושור בבילוי, בסקס ובהנאה, הכל היה בסדר, ברגע שהיה צורך לתפקד כתומך, פשוט לא היה לי למי לפנות. בשיחה עם הפסיכולוגית שלי ביום רביעי, קצת דיברנו על זה והיה לי מאוד קשה, בלי ממש שהבנתי למה קשה לי לדבר על הזוגיות הזו, עד שנפל לי האסימון שאף פעם לא הייתה זוגיות. אני רציתי נורא שתהיה והשקעתי, והתאמצתי והתנהגתי שכאילו יש, אבל בעצם זה היה ריק. אני מצד אחד מאוד רוצה זוגיות ומצד שני מרגישה שבגלל שהוא גרם לי לפקפק בכל כך הרבה דברים שהאמנתי בהם, באינטואיציה , בתחושות , בדיעה על איך דברים אמורים להיות, איך דברים טובים לי, ומתי לשים את הגבול, אני לא מרגישה מוכנה להיות שוב במערכת יחסים. קודם התנהגתי כל כך בטיבעיות בזוגיות מבחינת נתינת חופש, איכפתיות , אינטימיות, קירבה, מגע, אהבה, פתיחות, שותפות, ופתאום הכל נהיה מבולגן ןמבולבל, אני כבר לא יודעת מה נכון ומתי חששות שלי הם נכונים ומתי הם מוגזמים, הכל לא ברור.

שלום ד"ר. בתחילת שבוע הבא אני מריך להעביר מצגת ואני פשוט מת מפחד. העברתי לא מעט מצגות בחיים שלי ותמיד הלב דפק לי כמו מטורף אבל אחרי דקה שתיים השתחררתי והכל היה בסדר. משום מה הפעם אני ממש בפניקה. מה ניתן לעשות? יש איזושהי תרופה שתעלים לי את החרדה הארורה הזו אפילו רק למצגת הזו? תודה עופר

שלום, אני משערת שקיים כדור או קבוצה של כדורים שעשויים להפחיד סוג כזה של פחד, אבל קשה להחליט דרך האינטרנט. חשוב לקבל אבחנה מדוייקת אצל פסיכיאטר ואולי לשקול גם טיפול פסיכולוגי. יש טיפול פסיכולוגי שהוא לא רק שיחות אלא "שיטות עבודה" כשנתקלים במצב קשה. נשמע כאילו חשוב לברר אם זה חד פעמי, אם לא מתי זה קורה בעוצמה חזקה יותר? האם זה תמיד היה ואת כל הדברים האלו לברר עם מישהו מוסמך לעניין. בהצלחה

שמעתי על לוריוון. השאלה אם הוא באמת מרגיע או רק מעייף? אני חייב להיות רגוע בתחילת המצגת - לא רוצה דפיקות לב וקול שמתעוות... עופר

לעופר שלום, יגעת ומצאת תאמין. בחיפוש הקלדתי 'הרצאה' ומצאתי. http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=70013&t=70013 אם ישנן שאלות נוספות ודאי שאשמח לעזור הידש

תודה על ההשקעה, אני אקח לוריוון שעתיים לפני ההרצאה ואולי אף אוסיף עוד חצי כדור. מקווה להצליח עופר

שלום לד"ר הירש תודה על התשובות שמאוד עוזרות באלו תרופות מטפלים בהפרעה זו?

לג' שלום, אין תרופה מסויימת אשר מוגדרת כטיפול במזוכיזם, כמו כן איני בטוח שהבעיות שלך מתאימות לאבחנה של מזוכיזם, במיוחד כאשר לא נבדקת על ידי פסיכיאטר שיקבע את האבחנה. לכן המלצתי היא שתחילה תיגש ותגיע לאיבחון מסודר, פנים אל פנים ומכאן אפשר להמשיך לדון בטיפול. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום האם אפשר לקבוע עם פסיכיאטר לאבחון בלבד בלי להתחייב על המשך טיפול לאחר מכן? כלומר שאגיע לאבחון, הוא יגיד לי בסוף מה הבעיה ומה הטיפול המומלץ ואז אלך לדרכי ואחשוב על כך ? ואם כן, כמה זמן נמשך אבחון, פגישה, שתיים או יותר? תודה

חמי, בן 68 סובל מזה כ3- חודשים מדיכאון שמתבטא בהסתגרות, חוסר שקט נפשי, לחצים בגוף (ראש וחזה ושרירים). סובל גם מחוסר שינה, (ישן כשעתיים מידי לילה ומתעורר בבהלה), ולעיתים בחרדה מעטה. לחץ דם גבוה (בדר"כ 150/100 ) התעלף פעמיים בחודש האחרון. עבר לפני כחודש וחצי בדיקה אצל פסיכיאטר אשר נתן לו טיפול ב סיפרמיל כ"כ לוקח כדור שינה מידי לילה (בונדורמיל) וכדור לירידת ל.ד. (אוסמו אדלט). בדיקות דם מקיפות היו תקינות כ"כ בדיקה כללית של נוירולוג היתה תקינה. שאלותי: מה ניתן לעשות ע"מ להקל על מצבו מאחר ואין כלל שיפור במצב הנפשי למרות הטיפול התרופתי? איזה בדיקות נוספות היית ממליץ לבצע? בתודה מראש מ.ר.

שלום רב, באמת חשוב קודם כל לבדוק ולשלול מחלה גופנית. אני בטוח שרופא המשפחה בדק אותו וגם ביצע בדיקות דם כלליות. אם אין תלונה מיוחדת מכוונת והבדיקות תקינות אפשר להסתפק בכך. הייתי ממתין עוד שבוע שבועיים עם הציפרמיל כדי להיות בטוח שהוא אינו משפיע, אחר כך אפשר לשקול החלפת טיפול. לא תמיד הטיפול בתרופה הראשונה מצליח ולכן אין ברירה אלא להחליף את הטיפול. בגיל המבוגר כדאי לחכות כחודשיים לפני החלפת הטיפול. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

התקשרתי לפסיכאטר לשאול אותו באיזה מינון אני חוזרת לקחת את הפאקסט לאחר שהפסקתי איתו.בערך כשלושה שבועות שאני לא לוקחת אם לא יותר, אפילו 4 שבועות. הוא אמר לי להמשיך מיד לקחת,ולא לעשות את הניסויים האלה של להפסיק עוד פעם. כששאלתי אותו למה? הוא אמר כי את יכולה לטמטם לך את כל המערכת. למה הוא התכוון? אם הפאקסט כמו שכולם טורחים להרגיע אותי הם בדיוק כמו כל תרופה אחרת להורדה של לחץ דם. אז מדוע הם כל כך יכולים למטט אותי ואת כל המערכת כמו שהוא אומר. הרי אתה טוען שפאקסט היא לא תרופה ממכרת.אז בכל זאת, כנראה שאם מפסיקים אותה ועוד כמה פעמים היא עושה נזקים לא? ברור שנזקים פיזיים מפחידים אותי.כי אני לא רופאה ולא פסיכיאטרית ולא מכירה את התרופה. אבל הכי מפחיד אותי!!! זה אילו נזקים נפשיים זה יכול לגרום אם אני מפסיקה את התרופה. האמת היא שאני לא רוצה להיות נשלטת למשך שנה שלמה. ואחרי שנה ליפול לתהומות. כי הגוף לא יידע להסתגל לבד. נורא מפחיד אותי הקטע הזה.כי גם ככה המצב שלי עדין.

לשרונה שלום, הפסיכיאטר הצליח בדבר אחד והוא להפחיד אותך, לדעתי הוא התכוון להפחיד אותך וכך לא תפסיקי שוב את התרופות על דעת עצמך....פרט לכך אין לדבריו חשיבות עניינית ולא כדאי להגיע מכל ביטוי לפרשנויות עמוקות. איני חושב שהוא התכוון לדבר מעבר לכך שאל תפסיקי את הטיפול לפני הזמן. הטיפול בפקסט לא גורם לנזקים , ובנוסף אם מפסיקים אותו בזמן ולא מוקדם מדי אז המצב נשאר יציב ואין חזרה של החרדות או הדיכאון, זו הסיבה שצריך ליטול אותו מספר חודשים. כך, שאפשר להרגע, לדעתי המסקנה היחידה מהניסוי שלך היא: הרופאים צודקים, אסור להפסיק לפני הזמן. אם מפסיקים בזמן אז אין תופעה של חזרת החרדות. שיהיה רק טוב, הידש

בני בן 20 סובל משינויי מצבי רוח כנראה עקב אהבה נכזבת. נמשך כבר חודשים אחדים. הלך לטפול פסיכולוגי ביוזמתו והפסיק.כיצד להתיחס? על פי מה להחליט שיש צורך בטפול פסיכיאטרי או שזו תגובה טבעית שתעבור וכמה זמן לתת לזה? בתודה,גילה

היי בקשר לפסיכולוג שהיית אצלו-רציתי לומר לך שלפחות הוא התייחס אלייך כי בפגישה שלי הפסיכולוגית נימנמה להנאתה ובסוף גם קיבלה סכום ניכבד. שגב

בוקר טוב שרונה היקרה לפי מיטב ידיעתי לא מומלץ לשחק עם כדורים וזאת מכיוון שלגוף לוקח זמן להיסתגל אליהם וברגע שלוקחים מפסיקים ושוב לוקחים הגוף לא מגיב בצורה שהוא אמור להגיב עם טיפול מסודר ולזה כנראה המטפל שלך התכוון. באנטיביוטיקה לדוגמה , החולה מתבקש לקחת את המנה עד הסוף וזאת למרות שיש שיפור במצבו משום שאם הוא מפסיק את הטיפול באמצע הגוף מפתח היסתגלות לתרופה ובפעם הבאה כשהחידק ישוב הוא כבר יהיה חסין בפני התרופה הזו והכדור לא ישפע כלל. יתכן שגם בתרופות פסיכאטריותהמצב דומה.... שרונה, את לא נשלטת על ידי כדורים, בכלל לא! הכדורים עוזרים לך לשלוט בעצמך ולא להיפך. תרגישי טוב

בדיוק כמו שאריאל אמרה לך , אסור להפסיק טיפול באמצע ללא הוראה מפורשת של הרופא. אולי לא מאותן סיבות , אבל גם אנטיביוטיקה אסור להפסיק לקחת באמצע כי זה יכול ליהיות יותר גרוע כי החיידק מתחסן. אני חושב שהפסיכיאטר התכוון,שאם את מפסיקה את הטיפול לא בזמן הנכון , כלומר עדיין לא עבר לך הדכאון/חרדות , אז הכל יכול לחזור לקדמותו ובגדול! (אני מכיר מצב כזה באופן אישי) אני לא מנסה להפחיד אותך ,אבל יש דברים שלא משחקים איתם , ואני מתכוון לבריאות שלנו , אם את חולה את צריכה לקבל טיפול , ולא לשחק משחקים עם תרופות. מנסיוני ונסיון אחרים דיכאון וחרדות עוברים , לי זה לקח שנתיים... וכמובן נטלתי תרופות לאורך כל הזמן , והפסקתי איתן בהדרגה כאשר הפסיכיאטר חשב גם כן שזה אפשרי. כשאני מתכוון בהדרגה זה אומר שזה לקח חודשים כדי לוודא שאכן זה עבר ואני מרגיש טוב גם בלי תרופות. המון בהצלחה ותרגישי טוב

דר הידש שלום במשך שנתיים נטלתי קסאנקס בנוסף לציפראמיל , רק אחרי שהפסקתי את הטיפול קראתי מאמר על כך ששימוש ממושך בקסאנקס גורם לירידה ביכולת החשיבה הקוגנטיבית. היית שמח אם תוכל לחוות את דעתך המקצועית בנושא, בתודה מראש שרון

לשרון שלום, התרופות נוגדות הדיכאון שציפרמיל אחת מהן מעוררות, תרופות ההרגעה מקבוצת הבנזודיאזיפינים שקסנקס אחת מהן מרגיעות ולעתים מטשטשות או מרדימות מעט. כאשר העירנות יורדת גם יכולת הריכוז והזיכרון יורדים כלומר ירידה קוגניטיבית. ראשית התופעות הללו אינן מופיעות אצל כולם ולכן השאלה מה קורה אצלך? שנית, לא נגרם נזק, ואחרי הפסקת התרופות היכולת הקוגניטיבית חוזרת לקדמותה. בכלל, השאלות הללו לא תיאורטיות והשאלה מה קורה אצלך? אני מבין שעם הפסקת התרופות החרדות לא חזרו, אם אני צודק, אנא עני גם לשרונה בשאלה מעליך שמאוד דואגת מה יהיה כאשר תפסיק את הטיפול. תודה, שיהיה רק טוב ועירנות דר' גיורא הידש

I was first prescribed Clonazepam for panic disorder in 1987 and have been on it since then. It was prescribed by a psychopharmacologist, Professor of Psychiatry, and head of the Anxiety Disorders Clinic at the University of California in San Francisco. He says most doctors are benzophobic. They are afraid to prescibe benzos based upon their unfounded fears.

בעקבות משבריי חרדה ודיכאון קל שחוויתי,הומלץ לי לאחר פגישה עם פסיכיאטר על נטילת "לוסטרל",שאלותיי? 1) מהם תופעות הלוואי של התרופה, ועד כמה הן נפוצות? 2)האם קיימת סכנת התמכרות / קושי להיגמל מן התרופה ? 3)מה משך הזמן שעובר עד שניתן לחוש בשיפור בעקבות נטילת הגלולה / לכמה זמן מומלץ לקחת אותה (ואני יודע שכל מקרה נדון לגופו ?)? 4)מבין תרופות משפחת הפרוזק,מה ייחודה של הלוסטרל אל מול האחרות / האם מבין תרופות משפחת הפרוזק זוהי התרופה המומלצת ביותר ובעלת תופעות הלוואי המועטות ביותר? 5) אשמח באם מישהו מהקוראים את שאלותיי יוכל להרחיב מעט מנסיונו האישי בעקבות נטילת התרופה בתודה על תשומת הלב - א'

א שלום. מניסיוני הלוסטראל היא אכן "המרסדס" של התרופות המודרניות, אינה ממכרת. מיעוט תופעות לוואי שאותם אני לא חושב שכדאי להעלות בפניך משום שהתגובות שונות אצל כל אחד ויש כאלה שכמעט לא מרגישים כלום , חוץ מהטבה ניכרת במצבם. עכ"פ ממליץ לך להתחיל עם חצאי כדור ולהעלות בהדרגה למינון המתבקש רק בשביל שההתחברות תהיה בטוחה "וידידותית"- תרופה טובה לך על זה ושתהיה לנו בריא.

תודה ניר ובכל זאת אם אתה או מישהו אחר יוכל להשיב ביתר פירוט על שאלותיי,אהיה יותר מאסיר תודה

ולכן הניסיון איתה הוא רב. בארה"ב היא מכונה ZOLOFT ויש אתר עם הסברים מפורטים: http://www.zoloft.com

ל -א ערב טוב אני משתמשת בלוסטרל מזה 11 חודשים וקיבלתי עוד הרבה תרופות פסיכיאטריות אחרות לפני האמת היא שביחס לשאר התרופות הפסיכיאטריות שאני מכירה הלוסטרל היא עם הכי פחות תופעות לוואי כמובן שיש גם לה תופעות לוואי של רעידות בידיים הזעה מרובה (בעיקר בכפות הידיים ) ויובש בפה אך התופעות פחותות עם הזמן -הלוסטרל לא גורמת לשום סוג של התמכרות אך כמו כל תרופה אחרת חשוב להפסיק אותה בהדרגה כדי לצמצם תופעות "גמילה"