פורום פסיכיאטריה

אני בת 20 וסובלת מדיכאון חמור ויש לי מחשבות אבדניות. הייתי רוצה ללכת לטיפול אך אני לא יודעת איך אפשר להיות כנה בטיפול ולדבר על מחשבות ההתאבדות בלי להסתכן בכך שיאשפזו אותי.

גם אני סובלת או יותר נכון סבלתי מדיכאון עד לא מזמן כשסוף סוף עשיתי את הצעד והלכתי לטיפול. אמנם לא היו לי מחשבות אובדניות, אבל חיי השתנו מן הקצה אל הקצה, אני ממש בן אדם חדש. אני ממליצה בחום לטפל בבעיה הזו, כדי שתוכלי להרגיש טוב ולנהל חיים טובים. בעניין האישפוז בכפוי, מחברה שאביה אושפז בכפייה בגלל סכיזופרניה, נדמה לי שמאשפזים רק אם מישהו מתלונן עליך במשטרה או אצל הפסיכיאטר המחוזי שאת עלולה להזיק לעצמך או לסביבה. אני משוכנעת שד"ר הידש יוכל לתת לך תשובה יותר מדוייקת בעניין. מדהים אותי כמה קצת חוסר איזון כימי במוח יכול להשפיע על החיים ומצד שני, כמה כדור אחד קטן יכול לשנות את התחושה ולשפר את איכות החיים. הכי חשוב כמובן שתרגישי טוב.

לברי שלום, כדי לאשפז בכפיה צריכים להתמלא שלושה תנאים ביחד, כלומר לא מספיקים שני תנאים או אחד. הסיכון הוא תנאי אחד, תנאי שני הוא שהאדם אינו אחראי למעשיו ואינו מבין את מעשיו. התנאי השלישי הוא התנגדות וסירוב לטיפול. אם אדם מסכים לטיפול אז אי אפשר לאשפזו בכפיה. כמובן שישנה סתירה לוגית ומעשית בין שני הדברים. בנוסף אני חושב שאת אחראית למעשיך...לפחות לפי מכתבך, לכן במקרה שלך מתקיים רק תנאי אחד של מסוכנות שכנראה אינה בחומרה גבוהה, ורק במידה ושני התנאים הנוספים יתקיימו אז אפשר לדבר על אשפוז כפוי. אני חושב ששירה צודקת, העיקר שתגיעי לטיפול, אם תטפלי בעצמך בודאי שאין מקום לדבר על אשפוז כפוי. שיהיה בהצלחה ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

אני סובלת מחרדות כבר למעלה משנה שהחל עקב לחץ יתר בגלל הבחינות והמצב הבטחוני. בד"כ המצב נסבל, ולא השתמשתי מעולם בכדורים. רופא המשפחה שלי המליץ לי על סרוקסט אבל אני פוחדת להתחיל עם כדורים כאלה. שאלית היא בעקבות המלחמה המתקרבת נכנסתי לרמת חרדות גבוהה מאוד ואני מפחדת מהרגע שזה יקרה. אני מסוגלת לקרוא על כך באינטרנט ולקבל התקף חרדה. מה לעשות ברגע שהמלחמה תתחיל ואיך להכין את עצמי לקראתה? אציין שחלק מהפחד נובע גם מכך שאהיה לבד בבית. המפלט שלי הוא פשוט לקחת כדור ואבן ברגע שהמלחמה מתחילה ולחכות שישפיע אך הייתי רותה להימנע מכך תודה

למורן שלום, נכון קיימות שתי אפשרויות , לחפש תמיכה של משפחה או חברים או להעזר במערכת הרפואית. אני כמובן ממליץ תחילה על תמיכה של משפחה וחברים, למרות שלעתים גם לתמיכה זו בחדר האטום יש תופעות לוואי................. תמיכה של המערכת הרפואית תתכן בשיחות ובתרופות, שתי הדרכים יכולות להועיל וכמובן אפשר את שתיהן בו זמנית. לגבי תרופות את יכולה לקרוא את ההתלבטויות בשאלות שנשאלו מעל השאלות שלך. אם יש לך שאלה ספציפית יותר אשמח לענות. כולנו חרדים ממלחמה, אבל בהרגשתי דווקא הפעם נעבור אותה בקלות. שיהיה רק טוב, ותשמרי על קשר, גם כאן בטח תהיה פעילות רבה. דר' גיורא הידש

פסיכיאטר רשם לי מרשם לסרוקסט, ולפני תחילת השימוש בה רציתי לברר כמה דברים: 1. האם זה באמת עובד ומעלים את החרדות? 2. האם בשבל כלשהו ניתן להפסיק להשתמש בתרופה והחרדות נעלמות לגמרי, או שמא עם הפסקת הטיפול בה "הכול חוזר"? 3. מהם תופעות הלוואי? 4.האם זה ממכר? 5.האם ניתן לשתות אלכוהול בעת השימוש בתרופה? בתודה מראש החושש

שלום לחושש אני אנסה לענות לך על שאלותייך מידע אישי ונסיון. 1. סרוקסט היא תרופה ידועת שם ובעלת נסיון רב ולכן היא נחשבת כבטוחה ויעילה. אם היא מעלימה חרדות, זה תלוי כמובן בכל אדם ואדם. ישנם אנשים שמגיבים היטב לתרופה וישנם שפחות ורק בדרך ניסוי ותהיה אפשר לבדוק זאת. סך הכל תפקיד הסרוקסט הוא לטפל בדיכאון ובמרכיבים חרדתיים 2. השאיפה בטיפול תרופתי פסיכאטרי הוא להתחיל במינון מסוים ובהדרגה לרדת עד הפסקה מוחלטת. קצב הפחתת המינון וההפסקה הוא אינדיבדואלי ומשתנה אבל הפסקה היא בהחלט המטרה. 3. לסרוקסט יש תופעות לוואי שונות ושוב אין חובה שאתה תחווה אותם או את כולם. התופעות יכולות להיות כאבי ראש, עייפות, עלייה במשקל וכו'. גם התופעות הנ"ל בד"כ עוברות אחרי שהגוף מסתגל לכדור 4. סרוקסט, בניגוד לכדורי הרגעה כמו וואבן או קסאנקס, אינה ממכרת ומהבחינה הזו היא בטוחה לחלוטין 5. לא רצוי לשלב אלכוהל עם לקיחת תרופות בכלל ובינהם גם תרופות פסיכאטריות. ובכלל, עדיף ללא אלכוהול מקווה שעזרתי, תרגיש טוב ובהצלחה!

לחושש ותודה לאריאל, דבריה של אריאל טובים ומדוייקים ואני מצטרף אליהם. איני יודע מה הסיבה אבל היום יש כבר מספר שאלות על התחלות טיפול. אתה יכול לקרוא שאלות ותשובות מאוד דומות לשאלתך על לוסטרל שבאופן עקרוני הדימיון בין שתי התרופות רב, וישנה למעלה שאלה נוספת על סרוקסט. שיהיה בהצלחה ורק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר האם דסיטל משפיע על ההנאה המינית והאורגזמה של האישה

לאביה שלום רסיטל=ציפרמיל, עלולים להשפיע על הרצון-התשוקה למין וגם לעכב את האורגזמה גם אצל הגבר וגם אצל האשה. כמובן שתופעת לוואי לא רצויה זו אינה קיימת אצל כל הנוטלים את התרופה. אבל אם את נוטלת רסיטל והתחלת לסבול מהפרעה זו ניתן לקבוע שהסיבה לקושי באורגזמה הוא מהרסיטל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

סתם סיפור אישי: אני כנראה בן אדם רגיש לכל מיני דברים. אני לא חושבת שבן אדם שמטפל בבן אדם צריך לספר לו על עצמו, ועל חייו האישיים .בוודאי שלא,אבל אני לא יכולה לסבול אנשים קרים כמו קרח.הבן אדם שהלכתי אליו,הזמן שלו היה יקר לו מכל. אם אני הקדמתי בכמה דקות,בזמן שיש לו מטופל בחדר שלו. ואני בחדר שני. הוא פשוט לא יכל להתרכז.אפילו כשאני הייתי בחדר שלו,ובעלי חיכה לי בחדר שני. הוא טרח להגיד לי שבעלי זז הרבה.כאילו שבן אדם הוא איזשהי בובה שצריכה במשך 45 דקות לא לזוז.ובעלי הוא בן אדם שקט מעין כמוהו. בנוסף לכך שמתי לב שהוא מושך זמן הוא פשוט בקטעים מסויימים היה מדבר לאט כדי שהזמן יעבור מהר.באמצע משפט שלו בן אדם פשוט יכול להירדם.ולא משפטים שיש כל כך מה להאט בהם.פשוט נתקע במילה. אבל הקטע שמאוד עיצבן אותי. מאוד , מאוד.היה כשאני ובעלי הקדמנו. לבעלי יש רישיון ולי אין,ולכן נוח לנו שבעלי יסיע אותי ויחכה לי בחדר השני. אז יום אחד הקדמנו לנו באיזה עשר דקות, היות ואנחנו לא גרים בתל אביב, אלא בעיר אחרת וברור שאי אפשר להגיע על הדקה.האדון הפסיכולוג פשוט עמד ליד דלת הכניסה, ושלח אותנו לטייל, בלי יותר מידי הסברים.הושלכנו החוצה. היה פה מסר שפשוט נגיע בזמן. אבל את זה הוא לא טרח להגיד לנו קודם פגישה לפני כן. וכך מושפלים ישבנו כמו ילדים בני 12 ליד הכניסה.כי למי יש רצון בכלל ללכת לטייל בשביל 10 דקות. בעלי ממש התעצבן, ואמר לי שאם היה מדובר בזוג אנשים מבוגרים מאיתנו ב 20 שנה, זה בוודאי לא היה קורה. בנוסף לכך.כולם יודעים שפסיכולוגים ,ופסיכיאטרים זה עסק יקר מעין כמוהו. זה פשוט בלתי אפשר לשלם סכומים כאלה.גם אם אתה חבר באיזשהי קופה.הזמן טס במהירות.את הדברים שהמטפל אמר לי אני ידעתי בעצמי.ידעתי שאני צריכה לצאת לבד ולהתגבר. אבל בפועל אני זו שמבצעת את כל הדברים האלה,ואני לבד .חוץ מזה שהוא נתן לי איזשהי קסטה שלו, אני כמובן לא נגד קסטות. אבל תחשבו לרגע ש 20 -25 דקות אתם יושבים ושומעים קסטה, והבן אדם אפילו לא נוכח בחדר.ואופס נזל הזמן, ונגמר הכסף.רחמנות על מי שמרוויח את הכספים האלה. אני יודעת שאני מגזימה כנראה, ושאין דרך ביניים.אבל בכל זאת.לא פלא שאחר כך אומרים שטיפולים פסיכיאטריים מתאימים לעשירים בלבד? בסך הכל הייתה לי הרגשה שהוא טוב ואפילו אולי יותר מכך.אבל מה יש במקצוע הזה שהופך אנשים להיות כל כך אטומים.אולי בגלל שהם מתעסקים עם אנשים בעלי בעיות פסיכאטריות ושומעים כל כך הרבה "שטויות". הם באמת אנחנו חיים בעולם כל כך קר. ויש אנשים כל כך קרים כמוהו.שכמו תקתוקי השעון, כך גם הם מתנהגים.ואז מצלצל לו השעון והזמן נגמר?

הי שרונה היקרה צר לי לשמוע על החוויה המאוד לא מתקנת שלך עם הפסיכולוג וזה בהחלט לא צריך להיות ככה. ההתנהגות שתיארת אינה מקובלת מצד כל אחשד ובטח שלא ממישהו שעוסק עם ציבור ועוד עם ציבור מאוד רגיש ואמור לשמש לו כמשענת ותמיכה ולגלות הבנה וסימפטיות. עצם העובדה שהוא עוסק כל הזמן סביב הנושאים האלה ושומע אנשיםבמצבים האלה אינה מצידקה את ההתנהגות. האם רופא מנתח שחוק יעז לנטוש את חוליו באמצע הניתוח רק כי נמאס לו כבר מזה? אותו הדבר פה, את משלמת הרבה כסף ומגיע לך את מלוא התמורה בעד האגרה ולא שבריר פחות. שרונה, חשוב לי אם זאת להגיד לך שלא כל הפסיכאטריםוהפסיכולוגים הם כאלה ושאל תאמרי נואש. לי יש פסיכאטרית מדהימה ( פרטית) שגובה ממני רק 150 ש"ח לשעה וגם נותנת לי את התרופות. מעבר לכסף, היא בנאדם כל כך תומך ומקסים ולעיתים הפגישות שלנו גולשות מעבר לשעה והיא לא גובה סכום נוסף. אני נפגשת איתה אחת לשבוע ואני לא יודעת מה היה מצבי היום לולא היא. היא ממש הצילה אותי. את לא צריכה לסבול התנהגות שכזו ומה שאת צריכה כנראה לעשות זה לחפש מטפל אחר. שרונה, עד כמה שזה קשה לסיים טיפול באמצע, אנא חפשי מישהו יותר מוצלח ונורמלי. מגיע לך את הטוב ביותר- את מקסימה שלך, אריאל

אני כל כך נאיבית,שאני אפילו לא קלטתי, ונראה לי שעדיין לא כל כך שעצם העובדה שהוא שלך אותנו ,"לטייל " בחוץ לא בסדר.אבל דברייך מאוששים את זה בהחלט. מה שהיה מוזר במטפל הזה, הוא שכן עזר לי להתרומם למעלה במשך 5 הפגישות שהיו לי איתו.אבל הקור ששרר ממנו, לעומת הפסיכיאטר שנתן לי את התרופות עצמם היה פשוט מקפיא עצמות.אשמח לדעת איך קוראים לפסיכיאטרית שלך ואם היא מקבלת דרך מכבי.אני לא ממהרת כרגע, כי אני גם ככה אמורה פשוט לקחת תרופות. אבל אשמח לשמוע מיהי , היא נשמעת לי ממש בן אדם. מה שלומך ואיך את מרגישה חוץ מזה .אשמח לשמוע.

שלום לך רציתי לשאול אותך משהו שנורא מטריד אותי אם אני סגור בתןך עצמי כל הזמן לא מדבר יז יכול להיות דיכאון או סיזכרופניה?

לדניאל שלום, לצערי הרב זה יכול להיות דיכאון או סכיזופרניה או עוד הרבה דברים. חבל שאתה מתבודד ולא מתקשר, כמובן שאתה מוזמן להשתתף בפורום ולהקל על הבדידות לפחות בינתיים. כדי להגיע לאבחון מדוייק, אין ברירה ותצטרך להפגש עם איש מקצוע, אל תנסה לאבחן את עצמך לבד. שיהיה רק טוב ותשמור על קשר דר' גיורא הידש

שלום עם קצת לחץ אני ישר מרגיש שאני מאבד את שיווי המשקל ומין סוג הקרנה מהמוח לגפיים איך אפשר לפתור את הבעיה ? תודה א

לאריק שלום, אם הבעיה חמורה ומציקה לך ופוגעת בתפקוד כדאי לחשוב על פניה לאבחון ולטיפול נפשי, שיחות או תרופות. ביי דר' גיורא הידש

היי אני רק רציתי לומר לך שזה מוכר לי.התופעה של חוסר שיווי משקל ופיק ברכיים? מוכרת לי מזה שנה.מאחר והתופעה הייתה מלווה גם בסחרחורות ונימול בידיים החלטתי לגשת לטיפול. היום אני לוקחת סרוקסאט וחייבת לציין שהמצב טוב יותר. אשמח לשתף אותך בכל אינפורמציה שתצטרך. שגב

צדקתם מסתבר.החרדה חוזרת. לדעתי יש דברים שמחזקים אותה ,אני בטוחה.המצב הכלכלי שלנו,הבן שלי הקטן שחולה כרגע כבר מיום שישי, וזה ממש כואב לי לראות אותו חלש.(כמובן שהיינו אצל הרופא והמצב משתפר).אני גם במחזור ומרגישה שאני שונאת את המחזור הזה שמופיע כל חודש (למרות שבלעדיו הנסיך שלי לא היה נולד).אבל לפעמים אני שואלת את עצמי למה זה טוב? ולמה זה כל כך מחליש.גם לבעלייש את התסביכים שלו. אבל כל אלה תירוצים כמובן.החרדה לצערי לא עוברת.ואתם צדקתם, והפסיכאטר שהייתי אצלו אמר לי לקחת אותם כשנה.ואני שאלתי את עצמי בתוך ליבי. מה אני כל כך חלשה שאני לא מסוגלת לעבוד על עצמי לבד? ואחרי שנה מה יהיה.אני אצטרך אולי כל החיים לקחת אותם.ומה הנזק לגוף שלי? נמאס לי פשוט מזה. הבוקר יצאתי עם התינוק הנפלא שלי החוצה. עברתי שם איזה כביש.הלכתי כמו איזה עב"מ מרחף לו ברחובות.ושוב ההרגשה שהכל שטוח, הכל פתוח.יותר ממה שהיה כשלקחתי את הכדורים.כי הכדורים קצת החזירו אותי לתחושת הקרקע והמציאות. חזרתי הבייתה עם הקטנצ'יק.אחרי רבע שעה ואמרתי לבעלי, זה חוזר.אני אתחיל לקחת כדורים.בזמנו התחלתי עם רבע.השארתי לפסיכאטר הודעה.נראה מה הוא יגיד לגבי איך לחזור לקחת את הפאקסט. מה שכואב לי מאוד בכל הסיפור הזה.שהייתי ילדה שמחה, אוהבת ים,אוהבת בגדים ותכשיטים,אני בת 24 ונכון שילד קצת משנה פרספקטיבה בחיים.אבל כל החרדה הזאת, והאנרגיה שהיא מוציאה ממך בשביל להתמודד לא מותירה לך חשק להתעסק עם דברים חיצוניים.אתה רק רוצה לתפקד, לאהוב אנשים,לטייל קצת. מן אורח חיים של בן אדם מבוגר.והאמת היא שהייתי מסתפקת בזה. הכי עצוב לי עכשיו שחברה שלי מתחתנת בסוף החודש ואני מאוד מפחדת ללכת לאולם אירועים הזה בפרט שהפסקתי עם הכדורים. זאת הייתה טעות, אבל כל כך האמנתי בעצמי .אני עדיין לא מבינה מה זה הפחדים האלה, המחלה הזאת שנקראת חרדה.ומה כל כך מפחיד בללכת החוצה? איך מבן אדם ששואף לחיות ולהנות. קורה דבר כזה. אני מרגישה ריקנות,ושאין מי שיבין אותי באמת.ושאני אוכל לבכות על כתפו שעה, שעתיים, כמה שצריך. והסיבה לכך היא פשוטה.מי שלא חווה את זה ,לא מבין עד כמה זה נורא. זה מכלה ממך את הכוחות.ואז הדמעות שלך יוצאות החוצה. אני כותבת כל כך הרבה, כי אני לא טיפוס שמסוגל לכתוב מעט.מעט לא משקף את מה שיש. אני מקווה שיהיה טוב, כרגע זה לא נראה ככה.

שרונה היקרה, את בעייתי הצגתי בעמ' 246. בכל מקרה אני חייבת להגיד לך "לא להתייאש" אנשים יצאו ממצבים הרבה יותר קשים. חוץ מזה, אני טיפלתי בבעיה מסוג זה באמצעות פסיכולוג קוגנטיבי והנה מעט מתורתו: קודם כל ללמוד לחיות עם הפחד ולא לנסות להילחם בו. וזה אומר שאם את יוצאת לרחוב ומרגישה לחץ וחרדה, אל תברחי, לא חזרה הביתה ולא לכדורים, תמשיכי ללכת המתח יעלה ויעלה ויגיע לדרגה גבוהה שממנה הוא חייב לרדת. לכן בהתחלה קשה אבל ככל שתמשיכי לצעוד זה ירד וירד. אז בהתחלה זה קשה, אבל תביני שזו הדרך להתמודד כך שהבעיה תיעלם ואם לא תיעלם לפחות תיפחת. כי ברגע שאת חוזרת הביתה, את נכנסת לרחמים עצמיים, לרצון לבכות וזה מעצים את הבעיה. כך גם בנושא החתונה של חברתך, אל תוותרי תלכי ותמודדי. תרקדי תשירי ואל תחשבי על הבעיה, ותראי שזה לא יהיה נורא, כי ברגע שכבר חודש לפני את נותנת כח לפחד, הרי בשעת אמת את כאילו מזמינה את הפחד. לכן חכי לגשר ותחצי אותו. עוד אמצעי יעיל לפי דעתי זה הביופידבק, שנותן לך כוח, כי את לומדת לזהות סימפטום, לנשום נכון ולהוריד את מידת המתח, וגם פסיכולוגית את מרגישה חזקה יותר. לסיום, גם אם יש ימים קשים תקחי את זה כירידה לצורך עליה, וכמה שהירידה תלולה יותר העליה שתבוא תהיה גבוהה יותר. אולי לא חידשתי כלום, אבל בכל אופן הדברים האלה לי אישית די עוזרים. מיכל.

את מה שכתבת לי. למרבה הפלא, כשאני במיטבי אלה השיטות בדיוק שעוזרות לי.כי אין אחרות. כמה זמן את סובלת מחרדה?

שרונה היקרה עכשיו תחשבי איך את ממשיכה האלה ויוצאת מהמצב. אולי לא היית צריכה להפסיק את הכדורים אבל מטעויות לומדים ושזה לא מה שיתסכל אותך. האמנת בעצמך- וזה נפלא ועם קצת תמיכה של הכדור ורצון עז שלך את תצאי מזה. שרונה, אולי באמת לא כדאי לדון בלמה ישנה חרדה אלה באיך עושים שהיא תעלם. אני מבינה מאוד את הפחד שלך מהצורך לקחת כדורים כל החיים אבל אני יכולה להגיד לך שזה לא יהיה ככה. בשנתיים האחרונות ידעתי המון עליות ומורדות ( בעיקר מורדות) וכל פעם שהיה הטבה חזרתי כמה צעדים אחורה. כל הזמן עלתה המחשבה שזה לעולם לא יעבור לי ושאני אהיה תלויה בכדורים כל הזמן והנה היום, אני כבר כמה שבועות ירדתי ממינון מקסימלי של רמרון ( 45 מ"ג) ל30 מ"ג ואני אמשיך לרדת , בנתיים עם הצלחה רבה. כרגע את בתקופת בניים שהגוף מסתגל מחדש לתרופה אך עדיין משדר סימנים של התמודדות ללא תרופה. תני לעצמך עוד קצת זמן ותראי שההרגשה תישתפר. את לא חלשת אופי בגלל שאת לוקחת תרופות, ההיפך שרונה. את רוצה לפתור את הבעיה ומוכנה לעשות זאת בכל מחיר ואם את צריכה תמיכה תרופתית עכשיו אז מה? בסוף את תעמדי על שתי רגלייך והכל בכוחות עצמך מאמינה בך!

שרונה חמודה אין שום חשש ופחד בלקחת כדורים , להיפך , יש חשש ופחד להתמודד ולסבול ללא כל תמיכה וטיפול , תאמיני לי כל מי שסובל מחרדות התלבט ופחד מלהיות תחת השפעת כדורים , אבל בסופו של דבר , אף אחד לא יתן לך צלש על זה שאת מתמודדת לבד ללא עזרה תרופתית. פשוט תודי לאל שלא חווית משהו יותר גרוע , זה משהו (החרדות) שאפשר לטפל בו , אנשים יוצאים מזה , ולכל אחד בחיים יש את תקופת הסבל שלו , את תקופת ההתמודדות שלו , כנראה זאת הקארמה שלך , לחוות את החרדות. אני לא אומרת שזה קל , תאמיני לי , אני מרגישה יום יום את התחושות והחרא הזה , אבל אם הראייה שלך אופטימית ואת יודעת שבאיזשהוא שלב זה יעבור , אז זה יעבור. אל תוותרי , תעשי את הכל כדי לעזור לעצמך ולבני ביתך. אין חשש מלקיחת התרופות הללו , אולי אם יותר אנשים היו פונים לטיפול תרופתי , מצבם המשפחתי והרגשי היה יותר טוב והם היו חיים יותר בשלום עם עצמם. אני לא מבינה למה ישנה סטיגמה כזו על הכדורים , הם בסה"כ נועדו לשפר לנו את איכות החיים. תמשיכי לקחת סרוקסט ותיראי שיהיה בסדר ביי אנחנו פה לשמוע ולעזור יונית

אני בת 25,אני לא יודעת בדיוק ממה אני סובלת,אבל אני תמיד סובלת... יש לי חוסר ביטחון מאוד גבוה,רגשי נחיתות,אני סובלת מחרדות ופחדים וחששות לגבי כל דבר,וכאשר אני חוששת ממשהו אז אני דוגלת בשיוון אין לי פרופורציות נכונות הכול אצלי מקבל תגובות של "אסון"אם זה חס וחלילה משהו נורא באמת או סתם אני חוששת שלא הצלחתי במבחן,אני נכנסת לדכאונות גדולים ומחשבות שאני לא מצליחה להתמודד עם החיים ותמיד בראייה לאחור אני רואה שאין סיבה. כלפי חוץ אני מאוד נורמלית יש לי הרבה חברים,משפחה אוהבת אני עובדת ולומדת. אחותי אומרת שאני צריכה לקחת איזה כדורים שיעזרו לי להתמודד,אני מפחדת אני יודעת שאומרים שלא מתמכרים לכדורים,אבל אני אדם מאוד תלותי.כמו כן אני מעשנת.(הייתי בטיפול פסיכולוגי כשנתיים שבו הפסיכולוגית שלי התנגדה לטיפול בכדורים) מה אני יכולה לעשות ,אני רוצה להיות אדם שמח רגוע ונורמלי. תודה

לקרן שלום, אני מבין שאת הטיפול הפסיכולוגי ניסית ולא כל כך התקדמת והמצב לא השתפר. כיום הכדורים נגד חרדות ודיכאון עדינים מאוד עם מעט תופעות לוואי ואינם ממכרים, לכן היום הם הרבה יותר פופולריות ורבים נעזרים בהם. בארה"ב כבר 50 מליון איש נעזרו בתרופות מסוג הפרוזק..... ישנן מספר שאלות מהיום על התחלת טיפול, תקראי ואם יהיו לך שאלות נוספות אשמח לענות גם עליהן. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש. רציתי לשאול האם בחילות וסחרחורות הן תופעות לוואי של הסרוקסט. האם תופעות הלוואי מתבטאות בד"כ במינונים גדולים, או גם ברגילים? (אני לוקחת 15 מ"ג סרוקסט ליום) ו האם שווה לשקול להחליף אותו בתרופה אחרת, או שאין לו תחליף? תודה מראש אנונימוס

שלום, הרגשה של בחילה ומלאות בבטן ללא הקאות הן תופעות לוואי של תחילת טיפול בסרוקסט או בעליה במינון. התופעות קיימות במשך כשבוע שבועיים בתחילת הטיפול ואחר כך הגוף מסתגל לתרופה והתופעות חולפות. בדרך כלל יורדים מספר ק"ג במשקל ודווקא אנשים מרוצים מכך אבל אחר כך הירידה נעצרת. בדרך כלל אין זו סיבה להפסקה/החלפה של התרופה כיוון שתופעות אלו חולפות, אפשר לעשות את העליה במינון באופן יותר הדרגתי ואז התופעות פחות חמורות. לעתים התופעות חמורות ואז אפשר להחליף את התרופה. ישנן מספר תרופות דומות שניתן ליטול במקום הסרוקסט. ביי דר' גיורא הידש

שלום רב סיפרו לי שיש מחקר חדש לגבי הקשר בין בעיות בבלוטת התריס לבין חרדות. אשמח לשמוע על כך, או אם תוכל להפנות אותי לחומר בנושא. תודה תמר

לתמר שלום, רבים חושבים שיש קשר בין מצב רוח ופעילות בלוטת המגן. אנשים עם פעילות נמוכה של בלוטת המגן, איטיים יותר ומצב רוחם ירוד, וההיפך. ניסיונות להוסיף לתרופות נוגדות הדיכאון את הורמון בלוטת התריס לא כל כך הועילו למרות שרבים עושים זאת. איני יודע על איזו עבודה את כותבת, אולי את יכולה לכוון אותי? תודה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום זהו, שאינני יודעת על עבודה ספציפית. בעלי שמע כתבה באיזו תוכנית בוקר, והיות ויש לי היפותרואידיזם, על רקע מחלת השימוטו, כבר 18 שנה, ואני גם סובלת ממצבי רוח, הוא היפנה את תשומת ליבי, ואמר שבכתבה טענו שבמחקר חדש הוכח קשר חד משמעי בין שני הדברים.

שלום בזכות הפורום הזה וכמה אנשים טובים אני לקראת החלטה לפנות לטיפול תרופתי בשל חרדות (הגורמות לי נימול מאד לא נעים). עיינתי בהתכתבויות בפורום ונלחצתי בעיקר מדבריה של גוגל. גם כך אני מאד חוששת להתחיל בטיפול התרופתי שמא ארגיש רע ומשהו יסתובב לי במוח (כדבריה)... עד עכשיו שמעתי רק דברים טובים על הסרוקסט. אני מפחדת לחוות מה שגוגל מתארת. בקיצור- אני עם פיק ברכיים. האם כשמפסיקים את הטיפול התרופתי, הטיפול עלול להשאיר עקבות (השפעות שליליות?) האם מצבי עלול להחמיר (לטווח ארוך) בעקבות הטיפול? החרדות מלוות אותי ארבעה חודשים. עד אז הייתי אדם בריא לגמרי. האם שווה לחכות עוד זמן בתקווה שמשהו ישתנה? תודה.

לורדינה שלום, גוגול מאוד מתנגדת לתרופות באופן עקרוני ואינה משתמשת בהן, לצערי גם מצבה אינו כל כך טוב. בכל אופן אני מבדיל בין נזק ותופעות לוואי. נזק כאשר תרופה גורמת לפגיעה באיבר בגוף, כבד, כליות, עיניים וכדומה וגם אחרי ההפסקה עדיין הפגיעה נשארת. תופעת לוואי היא תופעה כמו כאבי ראש או פריחה אשר חולפים עם הפסקת התרופה ולא נשאר נזק. לכן לרוב התרופות יש תופעות לוואי, אין נזקים, ואין התמכרות. כמובן שישנם לעתים רחוקות תופעות לוואי קשות ואז מפסיקים את התרופה ולא נגרם נזק. למרות שכתבתי כעת על דברים שליליים, הרי לרוב האנשים התרופות מועילות ומשפרות מאוד את מצבם. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

בשבועיים האחרונים יש לי חלומות מאוד משונים, קשה לילהגדי במה הם משונים, אבל הם כאלו. שאמרתי את זה לפסיכולוגית שלי היום היא אמרה שאלו תופעות לוואי של הציפראמיל. זה נכון? יש משמעות לחלומות? זה תוצאה של פריקת מתחים או שיחזור חוויות? חוץ מזה הכל מצוין, ושלומי טוב מאוד.

לשירה שלום, למזלנו התרופות נוגדות הדיכאון הן מעוררות ולא מרדימות, אוי ואבוי אם כל היום היית רדומה. לעתים העוררות רבה מדי ואז ישנים פחות שעות ולעתים גם חלומות רבים יותר וזוכרים טוב יותר את החלומות כי השינה פחות עמוקה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש תודה על תשובתך הקודמת אם ניתן לטפל בשיחות או תרופות למי לפנות ראשון, לפסיכולוג או פסיכיאטר? ואיך מטפלים קודם, בתרופות או שיחות? תודה

לפי דעתי עדיף להתחיל בשיחות ולא ישר לקפוץ על התרופות פסיכיאטר טוב מוכשר גם לטיפול פסיכוטראפי ללא תרופות נראה לי שכדיי לך לפנות לאחד כזה לשיחה ראשונית לברור מה מתאים לך יותר בהצלחה

כלומר אתה ממליץ ללכת ראשון לפסיכיאטר ולא פסיכולוג והפסיכיאטר ימליץ על שיחות או תרופות?

בנוגע לשאלתי לגבי התקפי חרדה.. לפני כמה חודשים, יצאתי עם מישהי שסובלת מהתקפי חרדה, ואף מטופלת בכדורים, כגון אפקסור וכו'. ישנם מצבים שמעוררים יותר את התקפי החרדה, ולכן היא אפילו נמנעה מנסיעות מחוץ לעיר וכו' בכדי לא להימצא רחוק מהבית, ואז אולי היא לא תרגיש טוב, ואז היא לא תוכל לספר לאף אחד וכו'. כאשר היא ספרה לי על כך, כמובן שנבהלתי, ובסופו של דבר החלטנו (החלטתי) להיפרד.זמן רב היו לי נקיפות מצפון, והאמת היא, שההחלטה שלי לא הייתה מבוססת מדעית, כיוון שלא קבלתי תשובות חד משמעיות מרופאים ברשת וכו'ןהנושא היה מדי רגיש בשביל לקחת סיכונים, ולכן פשוט החלטתי לוותר על הקשר, למרות שלפני שנדע לי ע"כ הקשר היה מאד משמעותי בעיני. לכן ברצוני לשאול אותך כיצד לדעתך יכול להשפיע מצב כזה על בני זוג, על מערכת יחסים, והאם אתה היית בונה קשר רציני עם אדם הסובל מהתקפי חרדה? ובנוגע לאחים/אחיות של אותו בן אדם, האם יתכן שיום אחד זה יתפרץ גם אצלם? תודה מראש!

ערב טוב, לדעתי אם באמת היית אוהב והקשר היה חשוב,היית מתעניין ובודק מה ההשפעה של הכדורים וכל השאלות שהפנית עכשיו,לפני שניפרדת ממנה. לשאלתך,איך זה משפיע על בני הזוג-הדבר היחיד שקצת מפריע הוא שהכדורים מורידים את החשק המיני.אם מההתנסות שלך במערכת היחסים שהייתה לך,המין לא ניפגע אז כניראה שגם לא ייפגע. נכון,זה קצת קשה להישאר במערכת יחסים כשיודעים שהצד השני "על כדורים"-ובכוונה אני מחמירה.אבל אני בטוחה שלפני שהיא סיפרה לך שהיא סובלת מהתקפי חרדה-לא שמת לב שיש לה בעייה ובטח זה גם לא פגע במערכת ביניכם. אני לא מכירה אותה,אבל יכולה להעיד שאני נשואה+3 ומגדלת ילדים בכייף והרבה אהבה.האדם היחיד שסובל הוא אני-לא בעלי ולא הילדים. ואם אתה אדם פתוח שמוכן ומבין לליבה והיא יכולה לשתף אותך גם ברגעים הקשים-אין לי ספק שאתם על דרך המלך. זכור-חרדה היא הפרעה ואפשר להתגבר עליה. בהצלחה שגב

ואהבה, מה עם האהבה? אגב, סתם מעניין, למה בעצם אתה כה מוטרד מה"גיסים/גיסות" הפוטנציאליים שלך?

אני לא רוצה להישמע כמבקרת משום שאינני במצבך ולכן זה לא מתפקידי אבל אני לא בטוחה שחרדה זה סיבה להיפרד. חרדה היא הפרעה אבל היא לא גורם מנטרל בחיים ואין שום סיבה שאדם שסובל ממנה יפסיק לחיות, להנות, לצאת עם אחרים וכו'. אני רוצה לשאול אותך אחרת, אם היית מכיר מישהי שסובלת מסכרת לדוגמה או ממגרנות תמידיות, האם גם אז היית נמנע מלצאת איתה? יתכן מאוד שאנשים בראים לחלוטין מתגלים לנו אחר כך כבעלי אופי נוראי ולעומת זאת ישנם אנשים רבים עם חרדה שהם אנשים מקסימים ולראייה כמה פה בפורום. אסור לעשות הכללות לעולם ואני מקווה שזה מסר שתיקח איתך הלאה לתמיד!

אני מאמינה באהבה כמעט טוטאלית. מהתמימות שנשארו בעולם כנראה.אני מאמינה שכשאוהבים מישהו נשארים איתו עד הסוף.בלי תנאים.ככה שניכים כמו שבאתם לעולם. כך תשארו ביחד לנצח.אז או שאני נאיבית, והמציאות קצת יותר חזקה מהפנטזיות. או שפשוט לא אהבת אותה מספיק כדי להתמודד אם דבר כזה. אבל אין ספק שזה קשה. אני מסכימה איתך בעניין הזה.

אני לוקחת פריזמה לטיפול בבולמיה. התחלתי עם כדור ליום במשך 3 חודשים ואחר כך בגלל שחזרתי להקיא עברתי לשני כדורים. עכשיו חזרו לי קצת הבולמוסים וההקאות, אמנם במידה פחותה יותר, אבל כמעט מדי יום ואני מתלבטת לגבי העלאת הפריזמה לשלושה כדורים ביום. הייתי רוצה לשמוע את דעתך לגבי שני דברים - הראשון, האם באמת כדאי לעלות לשלושה כדורים ? השני, האם עוד כמה חודשים סביר שגם שלושה כדורים לא ישפיעו ושוב אני אצטרך לעלות את המינון ועד מתי ? השלישי, האם יש אלטרנטיבה תרופתית טובה יותר לדכא את הבולמוסים וההקאות ? מעבר לבולמיה אני מרגישה עם הפריזמה מצוין, הדכאון חלף והחרדה עברה וגם ההקאות נעלמו לתקופה, הבעיה שהן תמיד חוזרות בחזרה. מה דעתך ? בתודה מראש, נועה.

לנועה שלום, כפי שאת כותבת בין השורות, בולמיה ופריזמה הם חשובים אבל גם הבן אדם חשוב, וחשוב איך את מרגישה בסך הכל. תמיד חשוב להסתכל על הסימפטום אבל גם על כל האדם. אני איני מתכוון להמליץ על עליה או אי עליה בתרופה, איני מכיר אותך מספיק, אבל באופן כללי ההשפעה המצטברת של הפרוזק עדיין מתווספת. כלומר, בחודש הבא תרגישי יותר טוב מאשר החודש הקודם. עד ארבעה חודשים ישנה עליה בהשפעה של הפרוזק ואחר כך ישנה התייצבות. כדי להעריך במלואה את השפעת הפרוזק אצלך כדאי לחכות עוד חודש חודשים ורק אחר כך להחליט. שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

היי, הבנתי שאת לא כל כך מרגישה טוב ושהפסקת שוב את הכדורים?עד כמה שאני זוכרת זו כבר פעם שנייה שאת מחליטה להפסיק-לא? אני האחרונה שאגיד לך-קחי כדורים.אני הייתי מאוד שמחה לשמוע שהתגברת גם בלעדיהם.רק לא ברור לי מה הפחד מפני סרוקסאט?הוא הרי לא ממכר?אלא אם כן את יודעת משהו שאני לא יודעת ואשמח אם תשתפי אותי. אצלי הבעייה היא עם הקלונקס-זהו כדור מרגיע ואני מרגישה מצויין כשאני לוקחת אותו.אבל זהו כדור ממכר ולכן נילחמתי להיות בלעדיו.הצלחתי חודשיים ושוב נזקקתי לחצי כדור-אני יודעת שזה לא מה שיגרום לי להתמכרות אבל בכל זאת הרגשתי שהכדור ניצח אותי. מקווה שלא ניזדקק להם. שגב

שגב היקרה עניין הקסנקס וכל כדורי ההרגעה מאוד מוכר לי משום שאני נלחמתי בשניים לא לקחת אותם במחיר מאוד כבד של סימפטומיי חרדה שונים וקשים. היום בראיה לאחור, סבלתי תקופה כל כך קשה שאני לא בטוחה כי נהגתי כשורה. מה שאני מנסה להגיד לך הוא שאם את צריכה לקחת חצי כדור אז תקחי ולא יקרה כלום. הכדור לא ניצח אותך- הכדור יוביל אותך לניצחון ואת תנצחי ובגדול מאמינה בך, אריאל

היי, מקווה שאצליח. דרך אגב,חשבת פעם ללמוד פסיכולוגיה-ניראה לי שיש לך את זה.את מצליחה לעזור להרבה אנשים פה והרי מהו תפקידו של פסיכולוג אם לא להקשיב,להרגיע ולעזור? במה את עוסקת היום?נידמה לי שאת לומדת-לא? תחשבי על זה. שגב

היה בי רצון ללמוד פסיכולוגיה ( אם כי זה רק רעיון שחלף במוחי) לפני כמה שנים אבל בעקבות הביקוש הרב והעבודה המועטת החלטתי לוותר . בנוסף, בכדי להיות פסיכולוג מורשה צריך לפחות תואר שני ובכדי להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה צריך ממוצע של 95 כך שזה מאוד מאוד קשה. כרגע אני לומדת לקראת התואר הראשון שלי . אני לומדת אנגלית ומאוד מרוצה. האמת שניסיתי בעבר להיתקבל למשהו אחר שהיה החלום שלי אך מסיבות שנראות לי בריאותיות סירבו לקבל אותי. אולי בעתיד...... לגבי מה שאני עושה פה בפורום, אני בסך הכל מקשיבה ונותת כתף כמו שאני יודעת שיש לי פה כשאני צריכה. אתם המשפחה שלי והפורום הוא מעין בית שלי ובשביל משפחה עושים הכל...אני שמחה שאני יכולה לעזור שלך תמיד, אריאל

היי חברה כפי שאתם יודעים ממכתבי הקודמים אני התחלתי עם רבע כדור סרוקסט במשך שבוע ובשבוע השני העלתי לחצי כדור , מחר אני אמורה להעלות לשלושת רבעי כדור (עד הגעה לכדור שלם) , הבעיה שעד עכשיו באמת כמעט ולא היו לי תופעות לוואי , ואילו בשלושת הימים האחרונים פתאום התחלתי להרגיש זוועה , בחילות , כאבי ראש , כאבי בטן , חולשה , סחרחורות , היום בקושי תיפקדתי. אני ממש לא יודעת מה לעשות , האם זה מהכדור או מהחרדות? חשבתי שאולי זה מפני שבעלי נסע לחו"ל אבל , האמת לא נראה לי , כי תופעות כאלו אני זוכרת גם מהפרוזק שנתנו לי בהתחלה. מה לעשות? להפסיק ?או לתת לזה צאנס נוסף?

יונית היקרה הפחד מפחד הוא לעיתים כל כך נורא ומשתק עד כי הוא עולה בכמה מידות על הפחד עצמו. יונית, יכול להיות שמשום שאת חוששת כל כך מלקיחת כדור שלם את מגיבה בצורה שכזו והגוף שלך בעצם יוצר מנגנון הגנה פסיכולוגי מפני הכדור. במילים אחרות, התגובות של הבחילה , כאבי ראש וכו' כאילו מספקות לך סיבה לא לקחת כדור שלם. קשה לי להשים את ההסבר במילים ומקווה שהבנת. יתכן גם שהפרידה הזמנית מבעלך הביא לתוצאות האלה ועל זה כבר רשמתי לך נדמה לי. סף הרגישות שלך הוא גבוה כרגע וזה טבעי לחלוטין שתגיבי ככה. אפשרות אחרת היא שזה באמת נובע מהתרופות ואז הדרך היעילה לבדוק זאת היא לראות אם זה קורה גם אם מפחיתים במינון או לפחות לא מעלים אותו. יוניתוש', אני מקווה שתרגישי יותר טוב במהרה. זו תקופה וכמו שהיא באה היא גם תחלוף. אנחנו פה איתך אורך כל הדרך ! שלך, אריאל

היי מתוקה כבר יום אחרי , אז אני מקווה שאת קוראת את תשובתי , התברר (היום צילצלו מהמרפאה) , שיש לי חיידק בגרון (סטרפטוקוקוס) , וקיבלתי אנטיביוטיקה , כנראה שנדבקתי מהבת שלי ולכן גם הרגשתי כל כך רע וכמובן שייכתי את זה לתרופות . אני פשוט כל דבר משייכת או לחרדות או לכדורים , אין מה לעשות , עד שתחלוף לי תקופת החרדות , כל דבר שיצוץ יהיה קשור אליהן מבחינת הרגשתי. בכל אופן היום בעלי חזר מחו"ל , וכבר יצאנו לרכיבה של 30 ק"מ בשדות ליד המושב, אני יודעת שאולי זו שטות כי היו רוחות מאד חזקות , (ואני חולה) , אבל התחושה הטובה וההיי המדהים שזה (הספורט) מכניס אותי שווה את הכל. תנסי את זה זה כמו כדור הרגעה ביי תהיי בקשר יונית

לפני כמה חודשים החלה אצלי בעיית נשימה אשר התגלה שהיא נובעת מחרדה (דחף לקחת נשימות עמוקות כל הזמן) . הבעיה היא שאני מוטרדת כל הזמן מזה שאני לא מצליחה לנשום עמוק כמו שצריך וכתוצאה מכך קשה לי לנשום וזה משפיע על התפקוד שלי. בגלל הלחץ שזה גרם לי לפני כמה חודשים חוויתי התמוטטות ומספר התקפי חרדה קשים ואף נכנסתי לדכאון והגעתי לטיפול פסיכיאטרי. אני חייבת לציין בנקודה זו שיש לי רקע של אסטמה קלה, אך לאחרונה כשנבדקתי עלה כי מצבי טוב, וכעת אינני משתמשת בתרופות לאסטמה. הפסיכיאטר עלה על כך שזו הפרעת חרדה ורשם לי פאקסט 20 מ"ג ליום. לאחר מספר שבועות מצבי הוטב, יצאתי מהדכאון וחזרתי לתפקוד תקין. מצב רוחי השתפר פלאים. מאז אני לוקחת את הכדור - כבר יותר מארבעה חודשים, אבל מידי פעם חוזר עניין בעיית הנשימה ואז זה יכול להמשך בין כמה ימים ועד לשבוע שבועיים. בתקופה שזה קורה אני שוב מסתובבת אם מצב של יאוש מסוים שנובע מהעובדה שאני כבר מטופלת בכדורים, אך עדיין חווה את התופעה המטרידה. אומנם בעוצמה נמוכה הרבה יותר, וללא התקפי חרדה אבל זה עדיין מאוד מטריד ומדאיג. מה עלי לעשות? האם עלי להגדיל את המינון? להחליף תרופה? עשיתי גם טיפולים של ביו פידבק, אשר לימדו אותי כיצד לטפל בעצמי בעזרת נשימות והרגעה, אבל זה לא ממש מוציא אותי מהמצבים האלה, זה רק מקל קצת. אני חוששת מאוד שזה הופך ונהיה כרוני, ושאצטרך להתמודד עם זה במשך כל חיי. מעבר לזה אפשר לומר שהכל בסדר. ולולא הבעיה המסוימת הזו הכל היה די טוב האם יש פתרון?

רינה היקרה כשקראתי את מה שרשמת עלו לי דמעות בעניים כי זה בדיוק אבל בדיוק כמו שהיה לי וזה החזיר אותי אחורה. אני כל כך מבינה אותך כי חוויתי את אותו הדבר. לפניי כשנתיים התעוררתי יום אחד עם הרגשת חוסר אוויר וצורך לפהק כל הזמן. יומיים התעלמתי מזה וביום השלישי כבר נשברתי ופרצתי בבכי ברכבת לעיני אנשים. כשהגעתי הביתה נסעתי מייד עם אמא שלי לבית החולים ( חשבתי שזה על רקע אורגני) שם אשפזו אותי במחלקה פנימית ל5 ימים. הבעיה אצלי היא שאני סובלת גם ממחלה פיזית שיכולה ליצור בעיות כגון תסחיף ראתי ולכן אושפזתי. אחרי 5 ימי אישפוז כמובן שלא עלו על כלום וחזרתי הביתה במצב נפשי גרוע יותר. בנוסף לחוסר אוויר היה לי קשה עם העובדה שלא עלו על הבעיה ושאני בחוסר וודאות. אי הידיעה הזו שגע אותי והייתי בחרדה עצומה ופחד תהומי. אחרי שבועיים סבל ( של חוסר אוויר מהרגע שאני מתעוררת ועד הרגע שאני הולכת לישון) נשברתי בגדול ונכנסתי לדיכאון עמוק. אז זה היה גם הזמן שהתחלתי טיפול פסיכאטרי שקלל סרוקסט וכדורי קסאנקס להרגעה. בהתחלה לא הוטב לי כלל ואחר כך הוטב לי מבחינת הדיכאון אך הרגשת חוסר האוויר המשיכה כל הזמן מהרגע שהתעוררתי ועד הרגע שנרדמתי בלילה. החוויה השאירה בי כזו צלקת שאפילו עכשיו, כשאני רושמת את דבריי אני מרגישה מעין תחושת חוסר אוויר. רינה, בשורה התחתונה מה שאני רוצה להגיד לך זה שאני יצאתי מזה אפילו שאצלי זה היה קשה מאוד ולתקופה של שנה, כן שנה. את תצאי מזה אני בטוחה אך את צריכה להאמין בעצמך ולעבוד על עצמך הרבה. מה שעזר לי מעבר לכדורים היא הפגישה השבועית עם הפסיכאטרית שלי שלפי דעתי הצילה אותי. לפעמים עדיין ישנם נסיגות והחרדה העצומה הזו ממה יהיה אם זה יחזור עדיין קיימת אבל אם את בטיפול יהיה בסדר. תני לעצמך זמן ואל תלחמי בסימפטום. אם קשיי הנשימה באים תקבלי את זה ותעבדי על איך את ממעטת את עוצמת ההתקף עד להעלמתו. אם תרצי לדבר איתי אני תמיד פה. תרגישי טוב ומחזיקה לך אצבעות שלך, אריאל

לרינה שלום, אני לא אתייחס כרגע לטיפולים אפשריים נוספים, אני חושב שאת מכירה אותן, שיחות, קוגניטיבי, הרפיה ספורט וכדומה. אני הייתי מחכה עוד כחודש, כדי לראות את מלוא השפעתו של הכדור כדאי לחכות, כארבעה חמישה חודשים ואת נמצאת על הגבול הזה. תראי איך תרגישי בחודש הבא, יתכן שאז כבר הכל יהיה בסדר. אם ההתקפים די נדירים אפשר להעזר רק בעת הצורך בכדורי הרגעה כמו וואבן או לוריוון אשר פותרים את הבעיה באותו הרגע. שיהיה רק טוב, ואת רואה שהתופעות הללו שכיחות. דר' גיורא הידש

הי אריאל תודה רבה על תגובתך, תמיד מקל קצת לשמוע שיש עוד כמוני אבל בכל זאת רציתי לשאול, איך התגברת על הבעיה. מה קרה אחרי שנה שהצלחת לצאת מזה? וכמה זמן את כבר מרגישה טוב, ללא התופעה הזאת? לפעמים זה כל כך מציק, שרוב האנשים שלא עברו את זה לא מבינים על מה את מדברת. כלפי חוץ הכל נראה בסדר. אני הרי נושמת ולא מתה מחוסר חמצן. אבל כל הזמן התחושה הזאת כאילו אין לך אוויר, וכאילו שום דבר לא ממש בסדר כשזה ככה..... את מבינה אותי, נכון?

האם פאקסאט של 20 מיליגרם מספיק ליום כלומר ההשפעשה לו זה לכל היום כי אני מרגיש בזמן האחרון למשל אני לקוח את הכדור בבוקר וסביבות הלילה לערב ניראה לי ההשפעה פגה האם אפשר להגדיל את המינון

אני כבר לוקח את הפאקסאט קרוב לשנתיים

לאיתן שלום, בדרך כלל המינון של הפקסט הוא 20 מג' ליום, הפקסט עובד יותר מ 24 שעות ולכן ניתן ליטול אותו פעם ביום ואין צורך בפעמיים. יתכן שפשוט בערב אתה מרגיש פחות טוב מאשר בבוקר ואם ישנם שינויים במצבך כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום הייתי רוצה לשאול,אמא שלי עברה ארוע מוחי לפני חצי שנה,היא כרגע בבית אבות לפני הארוע היא היתה מאוד דינמית,כרגע היא משותקת פלג שמאלי ויושבת בכיסא גלגלים היא מאוד בדיכאון למרות שצפינו זאת,אני נותנת לה ויטמינים חומצת פולית,וקונפלקס צמחים,יש שיפור במצב הרוח אך עדיין היא במצב דיכאוני האם יש אפשרות על כדורים מסוג אחר שיכולים לשפר,או למשיך באותם הטויטמינים? תודה

נאוה, זה מצב מאוד מאוד עדין ולכן כדאי שתשאלי את הרופא המטפל שלה. רק אתמול היא עוד הלכה ותפקדה, והיום היא כבר בעצם כמו תינוק, תלויה באחרים. עדי

לנאוה שלום, שינויים בתפקוד ובמצב הרוח שכיחים אחרי אירוע מוחי. ישנן עבודות רבות שהראו שטיפול בנוגדי דיכאון מועילים לאנשים אחרי האירוע ולכן כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. בנוגע לויטמינים הם לא מזיקים וגם יעילותם לא הוכחה. הייתי בודק את רמת ויטמין B12 שהוא ויטמין של מערכת העצבים. שיהיה רק טוב והרבה בריאות לאמך דר' גיורא הידש

רציתי לדעת איך ניתן לדעת בוודאות שתרופה הפועלת על הנפש היא לא יכולה ליהיות מסוכנת לאנשים מסויימים כשם שסמים קשים יכולים פשוט ל"מחוק" אנשים מסויימים אך לרבים אחרים היא "עושה טוב". לא יכול ליהיות שהסרוקסאט השפיע עליי לא טוב, והוא אמנם לא גרם לי לשגעון טוטאלי כמו בסמים קשים, כמובן, אבל כן גרם לסיבוב כמה ברגים במוחי...? איך ניתן לדעת? זה הרי לא משהו מוחשי, וגם לא ניתן לבדוק את כל התגובות הכימיות שהתרחשו במוחי לפני ואחרי שימוש בסורוקסט? זה לא משחק באש? אולי יש אנשים שאצלם התרופה כן גורמת לאיזשהו שינוי שלילי, אך לא מודעים אליו כי ברוב הזמן האדם מתנהג שפוי (לראיה, מקרה רצח התינוקת הודיה) אולי זה מסביר את החרדה והסלידה שלי מתרופות. אני לא סומכת על הידע הנמצא בידי הרופאים, ולאור ניסיוני עם התרופה, אני יודעת למה הכדור מסוגל, משהו קרוב מאוד להתקפים פסיכוטיים, לא ניתוק לגמרי מהמציאות, אבל לתחושות לא מהעולם הזה, ומצטערת על הניסוח, אין בלקסיקון מילים שיכולות לתאר את "החוויה" או יותר נכון סיוט... כשאני התלוננתי לראשונה על חרדות ופניתי לטיפול, מעולם לא סבלתי מכל מיני תופעות פיזיות ונפשיות שמהם אני סובלת כיום( או בזמן לקיחת התרופות) במהלך התקף חרדה. לא יכול ליהיות שהחוויות עם התרופה הביאו להקצנת התבטאות החרדות? האם באמת התרופה הזו בטוחה? מצפה לתשובתך, בתודה מראש, Google

הי גוגל סרוקסט נחשבת לתרופה בטוחנה שיש בה נסיון שימושי רב והיא נבדקה מספר פעמים. ברור לכולנו שכל אדם מגיב לתרופה מסוימת באופן אחר וזו הסיבה שמגוון התרופות בכלל והפסיכאטריות בפרט הוא רב כל כך. לצערנו, אין פה קסמים ורופא לא יכול לנבא מראש כיצד פציינט יגיב לתרופה מסוימת ולכן הכל נעשה על פי " ניסוי ותהיה". אם את רואה שהתופעות שאת מציינת אכן נמשכות גם בלי שאת לוקחת את התרופה אזי שכנראה לתרופה אין חלק בכך. לעומת זאת, אם הסימפטומים הופיעו מייד עם לקיחת הכדור או לאחריה אז יתכן וזה באמת נובע מהכדורים. מה שאני מנסה להגיד לך שעכשיו כשאת ללא טיפול תרופתי נסי לבחון את תגובותייך. כיצד גופך מסתגל למצב והאם זה באמת מהכדורים. תרגישי טוב

היי אריאל כמובן שיש חרדות, אבל מצבי בזמן נטילת הסרוקסט היה ממש "על הפנים", וגם ההתקפים היו מבעיתים... מה שמדאיג אותי, שכשפניתי לטיפול, לא היו לי התקפים כמו שהיו לי במהלך הטיפול התרופתי, וגם לא כמו היום...אז אולי, ההחמרה בהתקפים נגרמה בעקבות הכדורים

לגוגול היקרה, ממש ממש איני רוצה לפגוע בך כיוון שאת סובלת ואני באמת רוצה ומאחל לך שתרגישי טוב. לא חשוב אם עם תרופות או בלי, חשוב שהאדם ירגיש בטוב. לצערי מה שבטוח שאת אינך מרגישה בטוב כבר תקופה ארוכה, את משלמת על כך באיכות החיים שלך וחבל לכולנו. חשוב להדגיש שרפואה אינה מדע תיאורטי אלא מעשי. אנחנו לא יודעים מה התרופות עושות במוח האדם עד המולקולה האחרונה. אנחנו כן יודעים מה התרופות עושות לאנשים וכיצד אנשים מגיבים ומסתדרים עם התרופות. יש ניסיון עצום, בארה"ב נטלו את התרופות הללו כחמישים מליון אנשים! למשך פרקי זמן ארוכים, כמובן שעוד מליונים רבים באירופה ובכל העולם. לכן אני יכול להגיד בביטחון שהניסיון עם התרופות גדול מאוד ונזקים לא נגרמו מהתרופות, והתופעות שאת מייחסת לתרופות אינן מהתרופות. צר לי שאיני מסכים לתיאוריה שלך. אבל מעבר לתיאוריות אני מקווה ומאחל לך שתרגישי בטוב. חשוב שתהיי בטיפול ואם לא בטיפול תרופתי אז בשיחות, הרפיה, התעמלות וכל מה שעשוי לעזור. באהבה דר' גיורא הידש

קראתי את תגובתך מאתמול, לגבי דרכים נוספות לטיפול בחרדה. פתחתי בהודעה חדשה במקום לשרשר, כי זה כבר כמה דפים אחורה, ויכול ליהיות שלא תראי שהגבתי. לגבי דיקור, ביופידבק, שיאצו, ניסיתי גם. אני די מאמינה בדרכים אלו, אבל בעיקר כטיפול מונע, אני לא בטוחה שזה מדעי, אבל אופי הטיפול הוא מאוד אישי, מאוד מרגיע (חוץ מביופידבק שממש הלחיץ אותי כל פעם שהגרפים רק עלו למלעלה ללא הפסקה...), היחס הוא לא מזלזל ומתנשא, מדובר לרוב בטיפול בשילוב עם מגע (למשל, שיאצו), שהוא מאוד מרגיע... אבל טיפולים אלו צריכים לדעתי להיות דרך חיים, ואז הגוף והנפש לא מגיעים לא מצבים של מצוקה וסטרס כ"כ גבוהים, עד שהם כבר לא עומדים בעומס ומופיעה מחלה או התקף חרדה... אז, לא נראה לי שהטיפולים מסוג זה כבר יכולים לעבור... אני לגמרי בטוחה שבמקרה שלי התקפי החרדה נובעים מלחץ, ולא מאיזו טראומה... הגוף שלנו במהלך האבולוציה לא ממש הותאם לחיים של לחץ וסטרס מדי יום וכל היום כמעט...רוב הזמן התנהלו חייו של האדם הקדמון בקצב איטי, וללא לחצים ומחויבויות אין ספור.. אני גם שמה לב לתבנית הקבועה שבכל פעם שהייתי לחוצה במהלך היום, אני סובלת מחלומות רעים ומהתקפי חרדה. כל הידע הזה והניסיון שצברתי, עדיין לא עוזר לי לפתור את הבעיה, מכיוון שאני לא יכולה לברוח מהחיים כאן, ועוד מהחיים המטורפים בארץ מכל הבחינות (בטחונית, כלכלית ועוד..), וזה מאוד קשה לשנות את הטבע שלי, כאדם שנלחץ מדברים פשוטים שאחרים לא נלחצים מהם...אולי, היה לי סיכוי להנות מהחיים בתקופות חיים אחרות על הכדור הזה, אבל במהל חיי במאה ה-21 אני כנראה לא אהנה משלווה ורוגע, לצערי.. בגלל זה אני גם ממש לא רוצה להביא ילדים לעולם. למה לגרום לעוד מישהו לסבול? זה נשמע מאוד מדכא, אבל זה כך...ההתקפים הם אמנם לא נמשכים שעות...אבל באותם רגעים ספורים אני רוצה למות מפחד טירוף ויאוש.... יש מס. דברים שבכל זאת אני יכולה עוד לנסות, למצוא אהבה, ולנסות למצוא ולעסוק בדברים שאני אוהבת, אולי אם אצליח לחיות חיים מלאים ומספקים, תחושות חיוביות אלו יוכלו לפצות על החרדות...אבל אף אחד לא מבטיח לי שאמצא אהבה, למשל, וגם אף אחד לא מבטיח שזה יעזור, אבל אני חייבת לנסות...לא לוותר... אולי ניסיוני שלי יכול לעזור לך בהבנה ובפתרון בעיות החרדה אצלך ואצל אחרים, שיהיה לך רק טוב, מירב אני לא תמיד נמצאת על יד מחשב, ולפעמים גם כשאני ע"י מחשב אני מנסה להתכחש שיש לי בכלל בעיה, אז לא תמיד אני מבקרת כאן...רק אחרי התקפים כמו אתמול בלילה שהיה לי חלום ממש רע והתעוררתי בפחד ובתחושות שאני כבר השתגעתי...

היי גוגל היקרה את יודעת , צרת רבים נחמת טיפשים. אבל.. בכל אופן שאת שומעת מאחרים ,ששותפים לצרות שלך שהם חווים את אותם דברים , זה קצת מנחם , כי לכי תסבירי לאחרים שלא מבינים על מה את מדברת ואיך זה שכל יומיים את מרגישה לא טוב , למרות שאת צעירה ובריאה , מה בדייוק עובר עליך . לגבי ילדים , אני ממש לא מסכימה איתך , כי למרות כל מה שאנו עוברות , אין דבר יותר מאושר להוליד ילדים , ואין לך מושג כמה שקשה לי כל כך לדעת שאני די מוגבלת בגלל החרדות , ואולי אני לא אם מספיק טובה לבנות שלי בגלל שדברים שנראים טריוויאלים לנשים אחרות אצלי כרוכים במאבק יום יומי , לכן , וכבר כתבתי לך את זה , אני לא מוותרת ועדיין מחליפה תרופות כדי להגיע לאיזון מסויים ולהגיע לאיכות חיים . לא רק בשבילי אלא גם בשביל הבנות שלי ולמען שלמות המשפחה . אצלך הסיפור הוא אחר , מכוון שאת עדיין לא נשואה ואין לך ילדים , דווקא עכשיו הוא הזמן המתאים לטפל בבעיה כדי שתהיי מאוזנת ואז שתתחילי חיי משפחה , תהיי פחות לחוצה , ויותר בשלה ובוגרת (אחרי מה שעברת) כדי להביא ילדים לעולם. אני לא יודעת מה צופן העתיד לשתינו , אבל אני בטוחה שגם אצלי וגם אצלך הדברים יחלפו עם הזמן , זה אומנם יכול לקחת מספר שנים , אבל בסוף התחושות וההתקפים יעברו , זה לא נשאר לנצח. וגם תשימי לב שההתקפים והחרדות כבר לא נשארים באותה עוצמה , אנחנו מכירות אותם , לא נבהלות מהן , ויודעות דרכים ושיטות להתגבר עליהן. אגב , לא כתבת לי , את בטיפול פסיכולוגי? לי הוא עוזר מאד , אומנם לא כל הזמן , ישנם ימים וישנם ימים , אבל באופן כללי זהו צעד נבון לפנות לטיפול , כי ההבנה גם מקילה על החרא הזה. שלשום בעלי טס לחו"ל ועוברים עלי ימים די קשים , אולי מתופעות לוואי של כדור סרוקסט ואולי מזה שאני עכשיו לבד ואחראית על כל הבית.(למרות שבעלי נוסע הרבה לח"ל) , אבל , אני מנסה להיות אופטימית וחזקה ולדעת שבסוף.....זה יעבור . זהו אין לי עוד הרבה מילים מעודדות כי גם אני לא משהו היום אבל בטוח שיבואו ימים טובים שלך יונית

מקווה שהזמן ללא בעלך יחלוף מהר, ואולי גם תצליחי להנות מהזמן הזה... לגבי ילדים, גם אם אני חושבת (לעיתים רחוקות) שאני מסוגלת לזה ואני אהיה אמא טובה, ולא לחוצה, עדיין לא הייתי בוחרת להביא ילדים, כדי למנוע מהילדים שלי לסבול מחרדות, זה הרי גנטי, וסיכוי גבוהה שגם הם יהיו טיפוסים חרדים...אני לא טיפוס אנוכי, ולכן אני לא יכולה להביא ילדים בשביל האושר שלי, אני חושבת גם על החיים שלהם לאחר הינקות והילדות...הם יצטרכו להתמודד עם עצמם...וכל עוד אני לא מסוגלת להתמודד עם ההתקפים האלו מבלי לרצות למות, למה שאני אביא ילדים לעולם כדי שיסבלו? רק ברגע שהחרדה תעבור או ברגע שארגיש שהחיים פה מאוד יפים וטובים אז אני אביא ילדים... יכול ליהיות שאשנה את דעתי בעתיד, ואולי לא... שיחות, אגב, ניסיתי בעבר ולא עזר... ביי בינתיים

שלום, עקב מצב קל (יחסית) של חרדות אני מטופלת באפקסור מזה כארבעה חודשים, שני כדורים ביום. התרופה מאוד עוזרת לי בחלק מהמצבים. יש לי שתי שאלות: 1. האם מסוכן להיכנס להריון בזמן נטילת התרופה? האם הדבר אינו רצוי או אף מצריך הפלה במקרה ונכנסים להריון? אציין כי הרופאה שנתנה לי את הכדורים לא הזכירה דבר בנושא. 2. האם עקב נטילת התרופה חל שינוי שאמור להישאר גם לאחר הפסקת הנטילה? אני שואלת כי אני כל כך מרוצה מהשפעתה עליי עד שאני חוששת שכשאפסיק לקחתה (אם אכן אצטרך להפסיק במידה ואתכנן הריון) יחול בי שינוי לרעה.. תודה על תשובתך.

לשירלי שלום, שאלותיך נובעות מחרדה שעדיין קיימת ואני בטוח שעוד מספר חודשים לא תשאלי אותן. אפקסור אינו גורם לנזקים אחרי הפסקתו או בזמן הלקיחה, משך הטיפול בדרך כלל פחות משנה ואחרי שמפסיקים את התרופה ממשיכים להרגיש בטוב. כך שאת יכולה להרגע, את תרגישי טב, יהיה לך טוב וגם תוכלי להפסיק את האפקסור. נטילת אפקסור בהריון אינה סיבה להפסקת ההריון, אומנם נכון שעדיף הריון ללא תרופות מאשר הריון עם תרופות אבל מהניסיון שהצטבר בעולם מנשים שנכנסו להריון עם אפקסור לא נמצא שאפקסור מזיק לעובר. בכול זאת, אם את חשובת להכנס להריון כדאי לחכות עוד כחצי שנה בערך ואז תוכלי לעשות זאת בדרך הטובה ביותר. להרגיש טוב, בלי אפקסור ובכיף שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מאז שהפסקתי את הפאקסט אני מרגישה טוב עם עצמי.לא שיפור ניכר, אבל בשבילי לקחת או לא, זה בדיוק אותו מצב.אני עובדת על עצמי ומרגישה טוב עם עצמי עם העליות ועם הירידות. נראה מה יהיה הלאה כמובן.(זה חלק מההחלטות בחיים). ובכל זאת יש לי שאלה מוזרה, כי בעייני זה דבר מוזר. במסגרת החרדות.יש לי פחד לחכות ברמזורים.שם אני הכי מרגישה את התחושה שאני בשטח פתוח.ואת כל מה שיש מימיני משמאלי, אנשים , מכוניות וכו'.אבל הכי גרוע בשבילי יותר מרמזור... זה להיתקע ברמזור באמצע הכביש כלומר. בקו הפרדה.באמצע הכביש (היכן שיש רמזור נוסף).כשאני מחכה ברמזור באמצע הכביש. ככל שהכביש גדול ורחב יותר כך הפחד גדול יותר.לפעמים אני פשוט רוצה לעשות אחורה פנה וללכת בדרך אחרת.כמובן שאני לא עושה את זה.אבל תמיד שומרת את זה כאופצייה, מפחדת שהאנשים שיושבים ברכבים ייראו כמה אני לחוצה. אני עומדת באמצע הכביש מחכה לרמזור ופשוט מרגישה איך אני עומדת מרוב פחד להיעלם מן הייקום. מצטערת מראש על התאורים המוזרים האלה. אבל באמת עכשיו כשאני מדמיינת את זה , זה ממשי כל כך.אני יודעת שזה חלק מהחרדה ומהאגרופוביה הלא כן? אבל ברמזורים קטנים.אני קצת מתענה אבל מתגברת.אם הרמזור ארוך כלומר יש הרבה זמן לחכות.אני פשוט באי שקט טוטאלי.מתחילה לדבר אל הבן שלי בזמן טיולים כדי להסיח את דעתי. (הבן שלי בן תשעה חודשים!!!!!!!).אל תגידו לי לחזור לתרופות. כי אני מסתדרת בלעדיהים.רק את האי נוחות בכבישים עדיין לא פתרתי. אני שונאת ממש כבישים. הלוואי וכל העולם היה כפר ירוק ושליו.זה חלק מהפזנטזיה הלא ריאליסטית שלי. מישהו מכיר את התחושה הזאת של פחד מכבישים.אני נזכרת שכאשר התעלפתי בגיל 16 הייתה לי תקופה קצרה של אותו סיפור לא יכלתי לחכות בתור, או לעמוד הרבה,או כבישים. אבל אז זה נעלם וגם לא הייתה לי אז שום חרדה. עברו כמה שנים מאז בכל זאת.אני אשמח לשמוע שזה קורה לעוד מישהו כדי לדעת איך מתמודדים עם דבר כזה.

בוקר טוב שרונה היקרה, את לא מגזימה בתאורייך ואנו לא נגיד לך לחזור אל הכדורים את את מסתדרת בלי ומרגשה טוב. מה שתארת אכן נשמע כמו אגרופוביה ונראה הגיוני שברמזורים עם מרחב גדול יותר של כביש את תחששי יותר בגלל אותו מרחב בכביש. אני מניחה שהזמן פה ישחק תפקיד ואיתו תוכלי להיתגבר לאט לאט על אותם סימפטומים והנה כבר מצאת לך טריק אחד. התעסקות במשהו אחר, כמו זו עם הבן שלך זה היסח דעת נפלא ונהדר שיש לך טכניקות כאלה. לאט לאט תגלי עוד ועוד " טרקים" עד שלא תצטרכי להיעזר בהם בכלל. שרונה,את מקסימה באכפתיות שלך וברצון לפתור בעיות- ואת תצליחי!!!! שלך,אריאל

הי שרונה. אני יודעת בדיוק על מה את מדברת. אל תדאגי, את ממש לא לבד בזה....

לשרונה שלום, לא עניתי לך אתמול כיוון שחשבתי שעדיף שיכתבו מנסיונם רבים מחברי הפורום. בכל אופן מדובר בחרדה, החרדה לובשת לעתים צורות שונות, אבל בכל מצב שבו מרגישים שאין מוצא החרדה מתגברת. אכן זהו סימפטום שנשאר והוא ילך ויחלוף ככול שתתחזקי. כדאי אולי שתפעלי באופן קוגניטיבי, תביני ותשכנעי את עצמך שהמצב הוא רק זמני, הרמזור יתחלף לירוק ואת תתקדמי בתור, אף אחד לא רואה עליך משהו לא בסדר, להיפך בחרדה בדרך כלל האדם נראה בסדר אבל מרגיש בפנים לא טוב, הפחדים הם לא הגיוניים ואינם קשורים למצב של סכנה ממשית, התחושה קיימת אבל היא אינה הגיונית וכדומה. אולי את יכולה להוסיף משפטים אשר משכנעים אותך ועוזרים לך? מכאן אשמח להתקדם אתך בדו-שיח על משפטים עוזרים. שיהיה רק טוב הידש

אני לוקחת ציפרמיל והבנתי שאי אפשר לשתות מיץ אשכוליות בזמן שמשתמשים בתרופה זו, למה? האם כל תרופות נוגדי דיכאון אסור לשתות איתם מיץ אשכוליות, למה זה גורם השתיה. האם הציפרמיל מרדים.

לאלנית שלום, מאיפה האינפורמציה על מיץ האשכוליות, אני לא שמעתי על זה, אבל אולי תחדשי לי אם תכתבי מאיפה זה לקוח. ציפרמיל בדרך כלל מעורר ואינו מרדים אבל לחלק קטן מהאנשים יש דווקא תגובה הפוכה. מה קורה אצלך? דר' גיורא הידש

ציפרמיל לא מרדים בדיק להייך ולכן כדיי לכחת אואתו בשעות הצהריים וחשוב לאכול כשלוקחים אותו כי אחרת תכאב לך הבטן בתרוף לגביי המיץ אני לא שמעתי על שום דבר שאומר שאסור לשתות מיץ אשכוליות לא יודעת למה אמרו לך את זה או למה זה גורם

אותי זה מעורר בלילה (וגם הבחילות) ואז אני עייפה במשך היום. אבל אני רק בהתחלה. עוד מחכה שזה יעבור. גם לי לא אמרו שום דבר בעניין המיץ

שלום ד"ר הידש. אני בת 30 ובמשך 3 השנים האחרונות הייתי נתונה ללחצים נפשיים לא קלים- גם בעבודה ,גם חבר שתעתע בי וגרם לי לתחושות עצבים קשות ביותר - עד כדי הרמת יד עליי וכו. אני גרושה ואם לילדים קטנים , ויש לציין שאני עובדת בעבודה טובה מאוד מצבי הכלכלי טוב יחסית , עם זאת שיש קשיים מנטליים לא פשוטים בגידול ילדים לבד. הסיבה שאני פונה אליך היא שאני היום לא נמצאת בלחץ נפשי ,לא במתחים , אולם אני מרגישה כל הזמן לחץ נוראי בחזה העליון , כאילו מישהו מותח לי את השרירים עד כדי כך שאני לא יכולה לקחת נשימה עמוקה ,שלא נדבר על המאמצים שאני עושה כדי שייצא לי פיהוק כמו שצריך,,,, עליי לציין שנבדקתי ע"י פרופסור לבעיות נשימה ולא נמצא שום דבר , הוא המליץ על פעילות אירובית שאמורה להסדיר לי את הנשימה. ברור לי שהסיבה היא נפשית אולם , האם התופעה שציינתי מוכרת ?, האם יש איזשהוא כדור שישחרר אותי מהחסימה הנשימתית הזאת? יש לציין שיש לי סרוקסאט אולם אני לא משתמשת בו מחשש להתמכרות. אם אשתמש בו האם הוא יעזור לי לבעית הלחץ בחזה? ושאלה אחרונה - למה דווקא עכשיו כשאני לא במתח ובלחץ יחסית ,הגוף שלי מגיב בצורה כזו ? תודה על תשובתך ענת

לענת שלום, יתכן מאוד שהתופעות שאת מתארת הן על רקע נפשי. לעתים כאשר הלחץ החיצוני מוקל מתחילים הלחצים והמתחים הפנימיים. כלומר,, כל זמן שיש צורך להתמודד עם משימות חיצוניות ועשייה, התכנים הפנימיים שקטים, וכאשר יש שקט בחוץ מתחילה הסערה שבפנים. (יש כאלו שמתארים כך גם את מדינתינו, כאשר יהיה שלום, היהודים יואכלו אחד את השני...). בכל אופן כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכולוג או פסיכיאטר אם את חושבת לכיוון של טיפול תרופתי. סרוקסט אינו ממכר! ודבר אחרון, את יכולה לנסות לטפל בקשיי הנשימה בדרך קצת הפוכה. אם את מרוקנת את כל האויר מהריאות, מחזיקה את הפה והאף סגורים עד שאת מתחילה להרגיש מעט אי נוחות ואז פותחת. הנשימה שתכנס תהיה עמוקה ומרעננת - בהצלחה שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ענת וברוכה הבאה אני כל כך מיזדהה עם מה שרשמת כי תחושת חוסר האוויר הייתה מנת חלקי בשנתיים האחרונות. אפילו עכשיו, בזמן שאני כותבת לך עולים בי פלאשבקים ואני מתוחה מאוד. אני זוכרת שגם אני רצתי להרבה בדיקות כגון תיפקודי ריאה ורופאים למינהם עד שהבנתי שכנראה אכן מדובר בסימפטום נפשי. סרוקסט מאוד עזר לי בתחושות האלה ועד כמה שידוע לי הוא לא ממכר. לא כל כך הבנתי מי נתן לך את הסרקסט? האם זה הפרופסור או שאת בטיפול פסיכאטרי? לגבי שאלתך השנייה, הגוף שלנו בנוי בצורה מיוחדת כך שהוא יכול לשאת בעומסים פיזיים ורגשיים ולהדחיק דברים. יש הטוענים כי ההדחקה היא טובה וזה בעצם מנגנון ההגנה של הגוף. אם ניקח לדוגמה אישה שיולדת, אם תשאלי אותה כמה דקות אחרי שהיא ילדה איך הייתה הלידה היא תגיד לך שהחוויה הייתה נפלאה ומדהימה כשבעצם לפני שעה היא סבלה כאבי תופת ויסורים. הגוף של היולדת הדחיק את התחושות וזה מאפשר כמובן ליולדת לנסות את החוויה הזו שוב בעתיד. לעיתם, עם זאת, הגוף כבר אינו יכול לשאת בעומס ואז הוא מגיב בצורה שהוא מגיב ולראייה הסימפטומים שכולנו מכירים. חרדה החא תגובה קיצונית של הגוף ללחץ או מתח. נראה דווקא מאוד הגיוני שהסימפטומים שלך הגיעו דווקא עכשיו כשהכל רגוע כביכול בחייך. כשהיית במתח ויותר לחוצה לא ניתנה לגוף שלך האפשרות להגיב בכלל ועכשיו כשאת יותר רגועה, כל התגובות באות לידי ביטוי ענת, יש באמת טיפול לסימפטומים שציינת. אני ממליצה לך להתחיל בסרוקסט, למה לך לסבול? אנחנו פה תמיד נשמח לשמוע ממך עידכונים תרגישי טוב....

שלום לך, אני לוקחת במשך תקופה מאוד ארוכה כדור סרוקסאט - 1 ליום. אני מרגישה די טוב, אם כי לפעמים עדיין יש לי חרדות אבל אני מצליחה להשתלט עליהם. מה שמפריע לי מאוד כרגע (אם כי אינני בטוחה שזה נפשי) הוא: שיש לי לחץ בעין. לפעמים קשה לי לסבול את זה ואני לוקחת כדור ואבן וזה נרגע לי קצת. רציתי לשאול האם זה יכול להיות נפשי, ואם כן אולי אני צריכה להגדיל את מינון הכדורים כי לא הייתי רוצה להתרגל לכדורי ואבן. רציתי להוסיף שבאותה עין יש לי קטארקט - אבל אחרי בדיקה אצל רופא עיניים, נאמר לי שהלחץ הוא לא בגלל הקטארקט ולכן אני פונה אליך. תודה על תשובתך, שרונה.

לשרונה שלום, באמת תופעה לא שיגרתית. איני יודע בת כמה את, ואיני יודע כמה זמן את סובלת מהלחץ בעין ומתי בדק אותך רופא העיניים, לפני או אחרי. בכל אופן, הייתי קודם כל בודק את העין. העובדה שאת מרגישה טוב יותר עם וואבן עדיין אינה מוכיחה שמדובר בתופעה נפשית. גם כאשר סובלים מכאבים מסיבה גופנית ולוקחים וואבן ואקמול וסובלים את הכאבים יותר טוב, אין זה אומר שמדובר בתופעה נפשית בלבד. גם אני איני ממליץ להתרגל לוואבן כיוון שהוא ממכר. למרות שהוא לא מזיק. אם רופא העיניים ימצא שאין בעיה בעין המסבירה את התופעה אז כדאי שהפסיכיאטר המטפל יעריך שוב את מצבך וישקול את המשך הטיפול. שיהיה רק טוב ותעדכני, דר' גיורא הידש

היי אתמול בעלי נסע לחו"ל לשבוע , בד"כ אני רגילה שהוא נוסע בעניני עבודה (זו לא פעם ראשונה) , אבל פתאום שעה לפני הנסיעה שלו התחלתי להרגיש רע כל כך , פשוט הרגשתי ממוטטת , התחילו לי סחרחורות , בחילות , תחושה של חולי , מאד קשה לי להאמין שאני מגיבה בצורה פסיכוסומטית כזו למשהו שכל כך הרבה פעמים כבר קרה. אני לוקחת סרוקסט כבר שבועיים וכמעט שאין לי שום תופעות לוואי , רציתי לשאול אותך , ד"ר הידש , יכול להיות שפתאום התחילו לי התופעות לוואי עכשיו (לאחר שבועיים) , או שפשוט הגבתי כך מלחץ? ועוד שאלה - אם אין לי שום תופעות לוואי לסרוקסט , אולי זה סימן שאני גם לא אגיב לו בצורה חיובית , האם אפשרי שהוא בכלל לא ישפיע עלי? ביי יונית

הי יוניתי אני מקווה שעכשיו את כבר מרגישה יותר טוב. יונית, אני חושבת שהדרךהכי נכונה לבדוק את הגורם להרגשות האלה הוא הזמן. אם התחושות עברו כבר כנראה שבאמת אכן היה מדובר בהתרגשות. אם זה נמשך, יתכן שזה תופעות לוואי אם כי סביר להניח שהם היו מתעוררות מייד עם תחילת הטיפול.יוניתי,סף הרגישות שלך עכשיו הוא גבוה יותר וזוהי הסיבה שהגבת בצורה שכזו בשונה מפעמים אחרות. האמיני לי שלפני שתשימי לב בעלך כבר יחזור ובנתיים, אני פה תמיד ואת יכולה לדבר איתי מתי שתרצי ( גם בטלפון אם בא לך). החזיקי מעמד יקירה ותחשבי חיובי- זה יעבור כלעומת שבא שלך, אריאל

אריאל את מקסימה אין מילים אני כבר מרגישה יותר טוב יהיה בסדר ביי

ליונית שלום, את כבר נשמעת יותר טוב ואני מקווה שהרגשתך משתפרת. לא הייתי מיחס יותר מדי משמעות לתגובתך היום למרות שנבהלת ממנה והיא די מפחידה. כנראה מדובר באמת לדאגה מהנסיעה ולמרות שדאגה זו מפתיעה אותך היא טבעית. אני מקווה שתתאוששי ותחזרי להרגשתך הרגילה כבר הלילה מפני שכעת האחריות של הבית מוטלת עליך עד שבעלך יחזור. בקשר לסרוקסט אל תדאגי, הוא מתחיל להשפיע והשפעתו תתעצם ככול שהזמן עובר. שיהיה רק טוב, ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

לדר' גיורא הידש ויונית שלום קראתי את התלונות של יונית, והתלבטתי אם להגיב, כי אין לי הכשרה מקצועית, אבל מכיוון שמדובר בסבל של אדם ומכיוון שחוויתי גם תופעות קשות בעקבות נטילת הסרוקסט, לדעתי, זה לא צודק ואפילו מרגיז, שמשייכים כל תופעה פיזית ונפשית לחרדה. לדעתי, יונית, כדאי שתשימי לב להתבטאויות של החרדה שלך, אם הן נעשות קיצוניות הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית, לא סביר שזה בגלל החרדה, לדעתי זה שילוב של חרדה עם סרוקסאט, ולדעתי, השילוב ביניהם אצל אנשים כמוני הוא ממש לא "נעים". יונית, אני לא זוכרת כמה זמן את אם התרופה, אבל נדמה לי שאת רק בהתחלה, אז עם הזמן הגוף "יתרגל" לסרוקסאט, ותוכלי "לסבול" את התופעות לוואי של בחילות, למשל, אבל יחד עם זאת תיהיי עירנית לגבי ההתקפים...אם הם נעשים ממש קשים כאמור משתי הבחינות, אל תקבלי דברים כגון זה מהתרגשות, חרדה וכו'...את היחידה שמכירה את עצמך ואת תגובותייך, ובנוסף הרופאים לא חוו את התרופה על בשרם, כך שתיהיי ביקורתית, ולא כמוני שהאמנתי ברפואה...הידע בתחום הוא לא מספיק...ויכול ליהיות שמי שמתעסק בתחום טועה לגמרי. הכי חשוב שאת תרגישי יותר טוב עם תרופות, ואם את סובל אפילו יותר, אז מה הטעם? להגיד שאת בטיפול? צריך גם תוצאות, לא?!!

התחלתי להשתמש בכדורים הרשומים בנושא לפני כשבועיים רק חצי כדור 10 מ"ג , אני לא מתכוונת להעלות את המינון על אף עצת הרופא לעבור לכדור שלם. בעבר השתמשתי בסרוקסט וזה גרם לי לבעיה בתיפקוד המיני , כמו גם להשמנה נוראית ....שאלתי היא האם כדור זה גם גורם להשמנה ו/או עליה במשקל ??? בעיות בתיפקוד המיני??? או כל תופעה אחרת ??? עד כה לא הייתה לי כל תופעה חריגה מלבד חוסר תאבון ...מה שמשמח אותי ושומר על גיזרה אודה לכם באם אקבל תשובה מפורטת ממשתמשים ו/או כאלה שהשתמשו תודה לכם

שלום לך אל תמהרי לשפוט את הציפרמיל לפי התופעות לוואי של כדורים כודמים שלכחת, לכל כדור יכולות להיות או לא להיות תופעות לוואי אחרות ובגלל זה יש כל כך הרבה סוגים של כדורים כדיי להתעים אותם לבן אדם הספציפי עם כמה שפחות תופעות לוואי. אני לוחת ציפרמיל כבר יותר מחצי שנה במינון של כדור וחצי ביום ועד עכשיו לא נתלקלתי בתופעות לוואי רציניות. תנצלי כל עוד את יכולה את תופעת הלוואי של חוסר התאבון לצערי הרב היא חולפת אחריי כמה זמן. תופעות לוואי של חוסר חשק מיני לצערי הרב נפוצות ביותר בכדורים מהסוג אזה, זה מצויין כשאין בן זוג אבל בעייתי כשיש, אבל שוב זה שונה מאדם לאדם ויכול להיות שלך לא יהיו בעיות כאלה (אני אישית מכירה מישהי שהציפרמיל גרם לה לתופעה הפוכה של עודף חשק מיני). אני לא יודעת עד כמה מינון של חצי כדור משפיע או עוזר בכלל, נראה לי שכדאי לך כן לנסות להקשיב לרופאים לנסות אף פעם לא מזיק יותר מדיי ותמיד אפשר לאוריד את המינון או להחליף כדור ברגע שמרגישים לא טוב. בהצלחה

גם לקחתי 40 מ"ג. בפאקסט לקחתי מינון דומה ושם אכן היו בעיות של עיכוב אורגזמה. מקווה שעזרתי, גיא

לאיילת בתיאוריה יש הרבה אפשרויות, מה שקורה לאיילת נדע רק מהניסיון וממה שאת תרגישי ותספרי. אין ברירה צריך לחכות ולראות כפי שכתבו כבר חברי הפורום האחרים. סבלנות....סבלנות....שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

משתמש ברסיטל 20 מ"ג שזה Citalopram שזה אותו חומר הפעיל בתרופה .. כבר 3 חודשים ,דווקא נראה לי שהגביר את התאבון.. לא בטוח כי התחלתי גם פעילות גופנית שיכולה להסביר את התאבון..וגם החורף..

שלום, אני מעוניינת לקבל ממך רשימה של תרופות פסיכוטרטיות קלות מובילות נגד דכאון, מלבד פרוזק. מה מומלץ היום? חוץ מזה, היכן אוכל לחפש באינטרנט חומר על תרופות המקובלות היום בסגנון הפרוזק? (מינונים, תופעות לוואי, התמכרויות וכד'). אשמח לתשובתך המהירה.

פשוט מאוד כנסי לכל אתר שנותן מידע על תרופות ותעשי חיפוס לפי הפרעה למשל דכאון ותקבלי רשימה של כל ה קבוצות תרופות שנמצעות בשימוש בארץ כולל אסבר על כל תרופה ותופעות הלוואי שלה

לרחל שלום, איני יכול ואיני מסוגל לענות על שאלות תיאורטיות וכלליות. בכל אופן התרופות החדשות למרות ההבדלים ביניהן הן די דומות לפרוזק והפרוזק עדיין תרופה טובה. כולן אינן ממכרות, אינן גורמות לנזקים בגוף, ויש להן מעט תופעות לוואי באופן יחסי. כמו כן אינן מרדימות בדרך כלל מעוררות. אם תהיה לך שאלה ספציפית אשמח להוסיף ביי דר' גיורא הידש

הייתי בטיפול פסיכיאטרי ותרופות רבות לא עזרו לי או שעשו לי תופעות לוואי קשות.מה הדבר שהיית הכי ממליץ לי שמצד אחד יעזור וינטרל את הפחד במידה יותר גדולה כך שאוכל לתפקד?

לטל שלום, כפי שאתה מבין הדבר החשוב ביותר הוא השידוך....למצוא את התרופה המתאימה לך שמשמעותה - תרופה שעוזרת ללא תופעות לוואי. לכן לדעתי יש צורך לשבת באופן מסודר, לעשות רשימה של כל התרופות שנטלת, לרשום את משך הלקיחה, כמה זמן לקחת כל תרופה ואת תופעות הלוואי. מכאן צריך להמשיך בחשיבה איזו תרופה מהרשימה או תרופה חדשה להתאים לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת אם יש כדורים לבעיית ריכוז ואם הם עוזרים האם גינקו בילובה הם פיתרון?

לרינת שלום, בעית ריכוז אינה מוגדרת כהפרעה נפשית. צריך לבדוק ולהבין מה הבעיה הגורמת לפגיעה בריכוז. יכולות להיות סיבות רבות, הפרעה בשינה, דיכאון, הפרעת קשב וכדומה. ולפי האבחנה לחשוב על הטיפול המתאים לך ביותר. איני מכיר את התרופה - כנראה טבעית? שציינת בשאלתך. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב, קיבלתי המלצה על שני רופאים ואיני מצליחה לאתר את מספר הטלפון/כתובת שלהם. יוסי זוהר וחגי שמש. איך מוצאים אותם? תודה ללי

לדעתי השם השני הוא ד"ר חגי חרמש (ולא שמש)והוא גר בנוף ים שזה באזור הרצליה 09- ותוכלי להשיג את הטלפון שלו ב-144 הראשון הוא ככל הנראה פרופ זהר ולדעתי הוא מנהל אחת המחלקות הפסיכאטריות בתל השומר .תתקשרי לתל השומר למרכזיה ותנסי לבקש את פרפוסור זוהר מהפסיכאטרית ושם ,אם אני צודק,יתנו לך אולי את הטלפון במרפאה הפרטית שלו. את יכולה גם לנסות ב-144 פסיכאטר פרופ' זוהר ב-03 או ב-09

כתוצאה מפגיעה בצבא באזניים ו טינטון במילואים אני סובל מדיכאון חוסר ריכוז וחוסר שינה פסיכיאטרית נתנה לי : 2* 10 מ"ג ביום רסיטל 1 פעם ביום כדור זודורןם והמליצה לדחות שירות מילואים קרבי. 1) האם המינון חזק? 2)האם ניתן לשרת שירות מילואים קרבי עם כדורים כאלה? 2) האם זה גורם להורדת פרופיל? תודה על תשובתך

שלום, הבעיה אינה הכדורים אלא הדיכאון וחוסר השינה. ללא קשר לסיבה דיכאון היא בעיה שיש לטפל בה וטוב שאתה עושה זאת. רסיטל במינון של 20 מג' ביום הוא המינון הרגיל, אינו גבוה ואינו נמוך. התרופה היא תרופה בטוחה ואינה ממכרת. הרסיטל אינה הבעיה בקשר לשירות הקרבי אלא הדיכאון וההפרעה בשינה....שניהם ודאי שפוגעים בכשירות ובגלל דיכאון צריך לקבוע פרופיל רפואי מתאים. כיון שלא ציינת את החומרה לא ניתן להעריך את הפרופיל המתאים. האם אתה מוכר כנכה צה"ל? שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני בן 17, הסובך מחרדה, מטופל כרגע ב רבע כדור סרוקסאט לאחר שרוב התקופה של ההתקף הייתי מטופל בחצי כדור אני מודע לכך שהתקפי חרדה לא מוגדרים כמחלת נפש רציתי לשאול מתוך סקרנות, מה השכיחות של התופעה בחברה שלנו? והאם ישנו קשר בין גיל ההתבגרות להתקפי חרדה?

לש' שלום, שאלה מצויינת. חרדות נפוצות הרבה יותר ממה שאתה מתאר לעצמך, ולמרות הפעילות הרבה בפורום זה, אנחנו רואים רק את קצה הקרחון. אם תצא לרחוב, או תסתובב בקניון, אז לדעת הממעיטים ביותר כשבעה אנשים מתוך מאה סובלים מחרדות. ואני מתכוון לחרדות שפסיכיאטר עשוי לטפל בהם. כמובן שלא כולם מגיעים לטיפול בגלל סיבות לא ענייניות ובעיקר חוסר מודעות וסטיגמה. כלומר הם סובלים בשקט. כך שאתה נמצא במשפחה אחת גדולה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום כמו שד"ר הידש ציין, חרדות הם באמת דבר נפוץ בחברה שלנו ובאחוזים גבוהים יותר בקרב הנשים מהגברים. הסיבות לחרדות יכולות להיות מגוונות: מצב בטחוני לדוגמה, ארוע טראומטי, לחצי החברה המודרנית התובענית, קשיים כאלה או אחרים, משהו מולד וכו'. ישנם אנשים רבים שמסתובבים שנים עם סימפוטמיים קלאסיים של חרדה מבלי שהם יודעים כי מדובר אכן בחרדה. ישנם כאלה שמעדיפים להכחיש וישנם כאלה שמטפלים בזה.

היי, בת 27: אני לוקחת לוסטרל במשך כ-6 חודשים,בכמות 25 מ"ל.(חצי מ-50). התחלתי לקחת את הכדור בעקבות התקפי חרדה קשים שעברו עליי.(ללא סיבה ברורה דווקא הכל טוב אצלי..). הכדורים פשוט הצילו את חיי-חזרתי לעבוד ללמוד והכל סבבה ללא התקפים וללא פחד. שאלתי היא: אני מעוניינת להמשיך עם הכדורים.זה פשוט מוזר- הפסקתי לשבועיים את הכדורים (אחרי 3 חודשים של לקיחה) והחרדות חזרו.אני פשוט רוצה לקחת את הכדורים מצידי כל החיים. האם זה אפשרי? האם זה רצוי??אין לי חשק להפסיק ושוב לחטוף רגרסיה האם זה מסוכן לקחת תמיד את החצי כדור? האם זה יפגע בהריון?? תודה, מורן

למורן שלום, ראשית את הפסקת את הכדורים מוקדם מדי ולכן את גם קופצת למסקנות נמהרות של לקיחה לכל החיים . בכל זאת אענה על שאלותיך. לא ברור לי כמה זמן נטלת את הכדורים אבל הטיפול המינימלי כדי להבטיח אי חזרה של החרדות הוא כעשרה חודשים, לפעמים מעט יותר לפעמים פחות. כמובן שהסיכון בהפסקה מוקדמת מדי הוא בחזרת החרדות. הלוסטרל היא תרופה בטוחה, אינה ממכרת ואינה גורמת לפגיעה באברים השונים שבגוף לפי ידיעתנו. יש הרבה מאוד ניסיון עם לוסטרל - בארה"ב זו התרופה הנרשמת ביותר מבין קבוצת התרופות של הפרוזק, והתרופה נמצאת בשימוש כבר כעשר שנים. כך שהניסיון איתה רב. כלומר הלוסטרל אינה גורמת לנזק במשך השנים, אינה ממכרת, ואין סיבה ליטול אותה לכל החיים, אם תפסיקי בזמן אז החרדה גם לא תחזור. כמו כן את נוטלת כמות נמוכה מאוד של הטיפול. דרך אגב, האם יש תופעות לוואי לתרופה, משאלתך אני חושב שאין אצלך... גם בהריון נמצא שהתרופה בטוחה. כך שמכל הבחינות את מכוסה. העיקר שהלוסטרל מתאימה לך ואת מרגישה בטוב, אני בטוח שיגיע הזמן שבו תרגישי בטוב וגם תפסיקי את הלוסטרל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ברצוני לשאול, כיצד יכול להשפיע אדם הסובל מהתקפי חרדה על בן/בת זוגו? דבר שני, האם התופעה של התקפי חרדה זה דבר תורשתי, גם לילדים וגם לאחים/אחיות במשפחה?

ליורם שלום, לצערי אין תשובה פשוטה לשאלתך, לכן אם תרחיב אז אוכל לענות באופן יותר אינדיווידואלי. אנחנו מוצאים חרדות במשפחות. המרכיב התורשתי אינו גבוה אבל הגיוני שאם ההורים סובלים מחרדות אז הילדים יתנהגו כמוהם במידה רבה. כלומר ילמדו את דפוסי ההתנהגות והרגשות מההורים. עם בן הזוג הדברים מעט יותר מורכבים ותלויים מאוד באופי של בן הזוג ומערכת היחסים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום האם ניתן לטפל במזוכיזם בשיחות או תרופות או שניהם? ואם כן, מי מטפל? פסיכולוג פסיכיאטר? תודה

לג' שלום, ניתן לטפל במזוכיזם ואפילו חשוב. מפני שפירוש הדבר שאדם פוגע בעצמו ומחליש את עצמו ומתפקד מתחת ליכולות שלו. לכן חשוב לעזור לו. לגבי סוגי הטיפול התשובה לכל שאלותיך היא חיובית. יש מקום לשיחות וטיפול תרופתי. אבל העיקר שתתחיל טיפול, חבל על הזמן. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום תודה לד"ר הירש על תשובתו למי אתה ממליץ לפנות ? לפסיכולוג? לפסיכיאטר?

דר הידש שלום רב, קראתי בפורום לגבי טיפולים קוגניטיביים בסכיזופרניה אך אתה ציינת שיש מעט מאוד מטפלים כאלו בארץ והנושא בארץ ממש בחיתולים. רציתי לדעת מה זה בדיוק טיפולים קוגניטיביים? לאיזה סוג של תסמינים שיש למחלה זה עוזר? ואיפה בארץ אפשר לפנות לטיפול? תודה רבה ליאור

לליאור שלום, הדברים מאוד חשובים ולצערי ישנם מעטים המכירים אותם. טיפולים קוגניטיביים כאלו שונים מהטיפול הקוגניטיבי בחרדה. מדובר פה ממש בשיפור יכולות החשיבה, הריכוז, ההתארגנות, והזיכרון. בדרך כלל עוסקות בכך מרפאות בעיסוק, ישנה מרפאה בעיסוק במחלקה הפסיכיאטרית בעפולה, אבל פרט לכך איני מכיר באזורים אחרים בארץ. מרפאות בעיסוק בבית לוינשטיין ובהדסה מכירות היטב את הנושא אולם הן באות מהכיוון של נפגעי ראש-חבלות בראש והן מטפלות בהם עם טיפולים קוגניטיביים, בתחום הזה יש להן ניסיון רב אבל יש להן פחות ניסיון עם נפגעי נפש. באזור המרכז אני מכיר פסיכולוג אחד שמטפל בטיפולים קוגניטיביים באופן פרטי. הייתי מציע שתיצור קשר עם המרפאות בעיסוק של בית לוינשטיין ומנהלת הריפוי בעיסוק שם, אני מאמין שהיא מצויה יותר בתחום ומכירה טוב ממני את המטפלות בתחום. שיהיה רק טוב, אודה לך אם תעדכן אותי בדברים שתמצא דר' גיורא הידש

נסה גם את היחידה הקוגניטיבית ברמב"ם.

התחלתי לקחת רסיטל לפני מספר ימים, אתמול לקחתי כדור שלם בפעם הראשונה. הגיוני לחטוף מיני התקף חרדה ? ועוד שאלה - אני מעשנת והורדתי מינונים. בימים האחרונים, מאז התחלתי לקחת רסיטל, רע לי אחרי שמעשנת - זה צפוי ?

לנורית שלום, אני חושב שאין קשר בין מיני התקף החרדה והעליה ברסיטל, לפעמים דברים קורים במקריות. ובכלל טוב שאת מפחיתה בעישון. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ליחליוטואטא

אינני מכיר את התרופה רסיטל( האם היא תחליף לפרוזאק? או ל-ssri אחר?) בכל אופן פעם לפני שנים רבות כשהתחלתי טיפול בפרוזאק היו לי כמעט יום יום(לאחר שהגעתי למינון של 60מ"ג ביום)ובעצם באמצע הלילה ,התקפי חרדה לא נעימים . השתתפתי, כמוכן, בקבוצת תמיכה,של אנשים הסובלים מהתקפי חרדה והיו שם משני הסוגים. כאלה שבסופו של דבר גילו שה-ssri ,או חלק מהם ,מחריפים את בעיית התקפי החרדה, ואו הדיכאון שלהם, ואלה החליפו תרופה .וכאלה שדווקא התקפי החרדה היו סימן לכך שהתרופה עובדת וכעבור זמן קצר חלפו ההתקפים והמצב השתפר. אחת הטכניקות ,שהישתמשו בהן כדי להמנע מההתקפים, היא קצב יותר איטי של עליה במינון. וכך נותנים זמן למוח "להגיב" וזאת ע"י סגירת חלק מהרצפטורים שמונעים בסופו של דבר את התקפי החרדה ומעלים את רמת הסרטונין בסינפסות. כמובן שזה הכל מידע אישי והכי טוב זה להתייעץ עם הפסיכאטר שלך.

לדני שלום, תודה על תרומותיך בפורום, אנשים רבים שואלים לגבי קבוצות תמיכה וטיפולים קבוצתיים באזורים שונים בארץ. האם אתה יכול לציין את הקבוצות שבהן השתתפת ומה היו חוויותיך שם? תודה דר' גיורא הידש

הלכתי לביקור אצל הפסיכיאטרית שלי (בקופ"ח) לפני כשבוע לביקורת, ובאתי במצב רוח מאוד טוב (כמו שיש לי בזמן האחרון). בניגוד מוחלט לפסיכולוגית שלי שממנה אני מקלת כל הזמן חיזוקים להשתפרות במצבי, פסיכיאטרית ממש נבהלה מזה שיש לי מצב רוח טוב והייתה מאוד מופתעת שלמרות הפרידה מהחבר והמעבר חזרה להורים אני משתפרת ומתקדמת.למרות שבאתי עם כמה שאלות היא כל כך התקיפה אותי שיצאתי בשוק ובלי תשובות. היא התנהגה ממש בהיסטריה. כשסיפרתי לפסיכולוגית שלי איך היא התנהגה וכמה שזה הפתיעה אותי שהיא לא אמרה מילה אחת טובה, התברר שהפסיכולוגית מכירה את הרופאה והיא טוענת שיש לה התנהגות קצת חרדתית. חשבתי על זה השבוע. מה יקרה עוד כ-8 חודשים כשתיגמר תקופת ה"חובה" שלי על הכדורים וזה כבר יהיה הזמן להפ]סיק איתם? האם הרופאה תשים לב או שהיא שוב תתנהג בהיסטריה כשאספר לה שאני מרגישה טוב? האם יש טעם לעבור עכשו רופא או שלחכות קצת להתייצבות מצבי?

לשירה שלום, אני חושב שהרופאה חשדה שאת נמצאת בפעילות יתר, כיוון שנוטלים תרופות נוגדות דיכאון לעתים מקבלים תגובה "יותר מדי טובה" מצב של מאניה והרופאה חשדה בכך ולכן בהלתה. תנסו להבהיר לה את המצב בדיוק ואז היא תרגע. את כבר מומחית בלהרגיע, אז בבקשה תרגיעי את הרופאה וכולנו נרגיש בטוב. (אפשר להציע לה רסיטל....בהומור). בקשר לעוד שמונה חודשים, נחכה ונראה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

קשה לי להגיד לך מה לעשות כי אין יותר טוב ממך כדי לדעת מה נכון בשבילך אבל אני יכולה להגיד לך מה אני הייתי עושה לו הייתי בסיטואציה הזו. הצלחה של טיפול, לפי דעתי, תלויה במטופל- ברצונו לתרום להצלחה, ברצונו להשקיע זמן ומרץ אך היא גם תלויה במטפל . בין המטופל למטפל צריכה להיות כימיה טובה, כך שהמטופל יחוש בנוח לספר למטפל פרטים אינטימיים לדוגמה ולקבל משוב כזה או אחר. ברגע שאין אמון ותקשורת בין שני הצדדים הטיפול סופו בכישלון. אני חושבת שאם הפסיכאטרית איננה תומכת ומתנהגת בצורה היסטרית משהו זה הזמן לחפש מישהו אחר ובמיוחד אם כבר שמעת עליה כאלו תיאורים כגון זו של הפסיכולוגית. שירה, את צריכה גם ליזכור שברגע שמושכים קשר מסוים לטוב ולרע קשה יותר לסיים אותו אם מטעמי נוחות, היתקשרות וכו'. למה לך ליצור סחבת ? סיימי את העניין הבעיתי בטרם החל.....מה שלא יהיה, אנחנו תמיד נשמח יחד איתך על שיפור במצבך ואושר שאת חשה שישאר כך, תרגישי טוב חמודה אריאל

זה לא שהיא הייתה בהיסטריה מוחלטת להתחילה להבהיל אותי אבל יחסית לפסיכולוגית שמאוד מחזקת אותי ומפרגנת כשהמצב משתפר, היא הייתה מאוד קורקטית ולא אמרה שום דבר שלילי, אבל גם שום דבר חיובי. התחושה שלי היא שבעל המקצוע מהיותו המטפל אמור להיות זה שממקם אותך על הסקלה, כי אני בגלל הבעיות ברור שלא יכולה להעיד על עצמי מהוא מצבי, אני רק יכולה להעיד לגבי התחושות. והתחושות הן טובות. בגלל שאני מרגישה מאוד טוב עם הפסיכולוגית, ועם הפסיכיאטרית יוצא לי להפגש רק פעם בחודשיים והיא באמת הרע במיעוטו, אני מעדיפה להשאיר את הדברים ככה. כרגע לצערי אין לי כסף לטיפול פרטי, והסיכוי למצוא רופא אחר בקופה שיהיה טוב הוא קלוש. בינתיים אני מרגישה טוב מאוד.

אנא התייחס בבקשה למה שכתבתי עלהאפקסור: שהפסיכיאטרית שלי בקופ"ח אמרה שעל מנת לעבור אליו יש לי צורך לעשות הפסקה בת שבועיים בסרוקסט(כי המינון שלי גבוה- 40 מ"ג), האם גם לדעתך יש צורך בכך??

ליערה שלום, אני חושב שעניתי לך, איני יודע את הסיבה למחשבה הזו של הרופאה. אולי היא יודעת דברים שאני לא יודע....אני איני נוהג כך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

להחליף את הרופאה? היא רופאה שלי בקופ"ח כללית.ברור שאני ממש מעדיפה שלא לעשות את ההפסקה הזאת ואם אפשר לעבור ישר לאפקסור אני אהיה ממש מאושרת...

שלום רב, לפני שנה רופא המשפחה שלי נתן לי "פריזמה" וחצי קסנאקס מיניון נמוך. שתיתי 4 חודשים הרגשתי טוב והפסקתי ,לאחר 5 חודשים התחילו לי כל התופעות המוזרות בגוף,חוסר איזון ,ריכוז תחושה של בכי כל היום והרבה הרבה פיהוק אני לפני חתונה ופוחדת שזה ימשך לעד. אתמול 09.02.03 נתן לי רופא המשפחה סרוקסט 10 מ"ג ביום + חצי קסנקס בלילה שאלתי אליך היא האם פעם זה יגמר ומה עושים אם בהריון חוזרות תופעות אלה? אנא יעץ לי אוסיף גם שאני 8 חודשים בטיפול פסיכולוג תודה.

לדורית שלום, מזל טוב, והרבה הרבה אושר. אני חושב שהפסקת את הפריזמה מוקדם מדי. ראי את תשובתי המפורטת לשאלתה של מורן למעלה, שאלותיכן די דומות. הסרוקסט והפריזמה בטוחות בהריון, אין זה כך לגבי הקסנקס שכדאי להפסיקו. בכלל לא כדאי להתמכר לקסנקס. שאר התרופות אינן ממכרות. מזל טוב, ורק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר -תודה על התשובה בנוגע לרמרון . האם לאלטרולט יש אותה תופעה כו לרמרון ? ומי היבואן והיצרן של התרופה ? תודה מראש.

לדן שלום, אלטרול ואלטרולט ורמרון הן תרופות נוגדות דיכאון. אולם קיימים הבדלים רבים במנגנון הפעולה שלהן. אלטרולט היא תרופה ותיקה, הפטנט עליה מזמן נגמר ובארץ מיוצרת על ידי חברת טבע. איני מבין במה אתה מתלבט ולאן אתה חותר. דר' גיורא הידש

רמרון היא תרופה חדשה אבל מופיעה בהרבה מקומות (אתרים רפואיים) כתרופה טריציקלית, יש לכך הסבר?

שלום לד"ר היקר .. שאלה , האם תקופה של לחץ קשה או בעיה נפשית דיכאון או חרדה או משהו ברמה הזו בנוסף למחשבות תורדניות .. וכ"ו.. יכולה לגרום להרגשה פיזית לא טובה דהיינו כאבים או ירידה במערכת החיסונית , הרגשה של חולשה או כאבי ראש... כאילו מן הרגשה פיזית כללית ירודה מאוד... כיאלו הקשר בין ספיכולוגיה ופיזיולוגיה ... כאילו הוא יכול להיות עד כדי כך!? תודה.

היי שאלה שאלתית מאוד. בהחלט קיים קשר הדוק בין הגוף והנפש. כאשר לאדם יש לו מחלה גופנית ואפילו קלה כהצטננות קיים מרכיב של ירידה במצב הרוח ובטח חרדה ("נכון שאני אבריא מזה דוקטור?). וההיפך גם נכון, כאשר ישנם מצבים של דיכאון וחרדה מתמשכים התיפקוד של מערכת החיסון יורד והאדם חשוף למחלות גופניות שונות. זה בכלל לא מפתיע וידוע מימי בראשית. אפילו אלך יותר רחוק, כאשר אדם חולה במחלה קשה וכרונית, כגון סרטן, סכרת יתר לחץ דם ומשפרים את המצב הנפשי גם המחלה הגופנית עשויה להשתפר. הרבה מאוד ספרים נכתבו על כך. הנושא מאוד מורכב, אבל ברור שהקשר בין גוף ונפש הוא דו-סטרי וקיים כל הזמן. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

בהחלט יש קשר בין הגוף לנפש. כאשר מופיעים סימניים פיזיים כגון כאבי ראש, סחרחורות וכו' צריך קודם כל לשלול גורם פיזיולוגי . ברגע שהבדיקות יוצאות שליליות והסימפטומים ממשיכים יש לשקול גורם נפשי. אדם שמרגיש פיזית רע וסובל ממחלה מסוימת יתכן מאוד שיפתח דיכאון או מצב רוח רע בעקבות כך ואותו הדבר להיפך, אדם שמרגיש נפשית רע, יתכן וחלק ממהרגשה תבוא לידי ביטוי בתסמינים פיזיים כגון אלה שציינתי. בקיצור הגוף והנפש הם אחד ולא סתם נאמר : " נפש בריאה בגוף בריא".......

לד"ר.. .שוחחנו לפני מספר ימים לגבי ששאלתי על תרופה בשם TRYPTAL ואמרת לי שהיא טובה רק שהיא יש לה יותר תופעות לוואי מה תרופות החדשות .. אז יש לי שאלה, אני לא מרגיששום תופעת לוואי .. ממש כלום, האם חייבים להרגיש תופעות כאלה??? אולי זה בגלל שאני לא משתמש בה הרבה זמן!? לגבי תדירות אם לא לוקחים סדיר וקבוע אז זה פשוט לא אפקטיבי או מסוכן !? תודה רבה רבה.

לעידן שלום, יופי, תשמח בזה שאינך סובל מתופעות לוואי. תופעות לוואי הן סטטיסטיות. כלומר כך וכך אחוזים סובלים מתופעת א' השכיחות של ב' היא כך וכך. באופן כללי יש יותר תופעות לוואי אבל השאלה היא תמיד מה קורה אצל אדם מסויים, ויתכן מאוד שאצל עידן אין תופעות לוואי-יופי. גם ההיפך לצערי נכון, לעתים ישנן תופעות לוואי נדירות אחד מכל מליון משתמשים אבל למי שזה קורה בשבילו זה מאה אחוזים. כמובן שהדוגמא הזו היא כללית ואינה קשורה לתרופה שאתה שאלת עליה.... באופן כללי, תופעות הלוואי של טריפטל תלויות במינון, ככול שהמינון גבוה יותר כך יש יותר תופעות לוואי. כפי שכתבתי בסך הכל זו תרופה מצויינת ששנים רבות השתמשנו בה ואנשים רבים נעזרו בה. אם אין אצלך שום תופעות לוואי אז מצויין. תרגיש בטוב ושיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום, אני בן 42 ואני סובל ממספר בעיות שנראות לי כקשורות לגורם משותף. רציתי לדעת מה דעתך ובאיזה צורה ניתן לברר אם אכן כך הוא. בילדותי הייתי בריא בדרך כלל, למעט נפילה די קשה מאופניים בגיל 10 ואשפוז בן שבועיים בגיל 14 בערך, עקב זיהום בסלמונלה. 1. בגיל 15 לערך, התחלתי לסבול מרעד בידיים - לא חמור, אך נראה לעין. (סובל עד היום) 2. בערך באותו הגיל חוויתי במהלך משחק כדור רגל, התקף פתאומי של דפיקות לב מואצות שחלף לאחר כ-2 דקות של שכיבה במאוזן עם הרגליים למעלה. 3. בגיל 18.5 , במהלך שירותי הצבאי ולאחר ארוע שגרם לי למתח והתרגשות רבה, איבדתי את ההכרה תוך כדי שינה - חברי לחדר שמעו אותי מחרחר - והתעוררתי בבית החולים. בירור נוירולוגי כולל לא נמצאו ממצאים מובהקים. 4. חצי שנה מאוחר יותר, שוב בעקבות מריבה עם אחד מחברי ליחידה, נתקפתי תוך כדי שינה בהתקף עוויתות ופרכוסים והייתי ללא הכרה עד שהעירו אותי . הפעם,בבדיקת EEG איבחנו אפילפסיה ורשמו לי תרופה מתאימה שבה השתמשתי מספר שנים. היו לי במהלך הזמן מאז, בממוצע התקף בשנה, 95% מהם בשינה והשאר תוך כדי פעילות שגרמה לי למתח ו/או התרגשות רבה. היו גם תקופות של מספר שנים בהם לא היה לי אף התקף.תקופות אלו הסתיימו בדרך כלל כשהייתי שרוי עקב עבודתי במתח רב או בעייפות רגשית מצטברת. 5. במהלך התקופה שמתחילה בגיל 18 בערך התחילו אצלי גם סממנים של דיכאון קל שהחמירו עם השנים. 6. לפני כשנתיים התעוררתחי משינה בגלל דופק מואץ ופעימות לב מאד חזקות(יש לציין שהיו לי בעבר מספר אירועים דומים אך קצרים שלא הקדשתי להם תשומת לב). לאחר שחלף הזמן והדופק לא חזר לסדרו, רופא תורן שהגיע לביתי הזעיק ניידת טיפול נמרץ שנתנה לי זריקה שהחזירה את קצב הלב ממצב SVT ל-קצב סינוס. כל האירוע ערך כשעתיים, ולאחריו אושפזתי להשגחה בבית חולים ל-48 שעות. 7. מאז עברתי עוד כ-2 אירועים שהארוך בהם היה 15 דקות , אשר חלפו לבד, ומספר אירועים קצרים (מספר שניות). בבדיקות מקיפות, לא נמצא שום ממצא פתולוגי . נרשם לי NORMITEN והוצע לי לעבור צינטור לצורך בירור וצריבה אפשרית של המסלול החשמלי העודף, במידה ויימצא כזה. סירבתי לטיפול הצינטור. 8. לפני כשנה, הפסקתי לעשן (לאחר כ-25 שנה) והפסקתי לשתות קפה . הדופק שלי שהיה בדרך כלל בסביבות ה-90 פלוס ירד לרמה של כ-70 פלוס. בעקבות כך, הפסקתי מיוזמתי בהדרגה את הטיפול ב-NORMITEN. 9. כחודשיים לאחר מכן הפסקתי בעצת הנוירולוג שלי בהדרגה את הטיפול בטגריטול (תרופה למניעת אפילפסיה), לאחר כ-4 שנים ללא התקף. יש לציין שבמהלך ה-12 שנים האחרונות בהם לקחתי תרופה זו, לקחתי מינון שהוא כרבע מהכמות הנדרשת למניעת ההתקפים (מינון התרופה בדם היה כ-2מ"ג במקום 8) . 10. במקביל התחלתי לסבול מדיכאון והתקפות חרדה שהלכו והחמירו עד שנזקקתי לקבלת תרופות הרגעה ונוגדות דכאון וחרדה (CIPRAMIL ו-CLONEX) . 11. כרגע , כ-3 חודשים לאחר התחלת הטיפול נוגד הדכאון, אני מתפקד רגיל, לא סבלתי מהתקפי אפילפסיה אבל סובל מדי פעם מעויתות לא רצוניות בשרירים - במיוחד בשלב שבין ערות לשינה או תוך כדי שינה. דפיקות לב בדרך כלל סדירות עם אירועים שחוזרים מספר פעמים בחודש של פעימה כפולה או חסרה (כך לפחות אני מרגיש), ובמיוחד כשנוצר לחץ פנימי על אזור הלב בגלל תנוחה שכיבה לא נוחה או שינוי פתאומי בקצב התנועה כמו קימה פתאומית, גידול פתאומי במהירות ההליכה וכו'. עד כאן תיאור התופעות מהם אני סובל ונראות לי רובם ככולם קשורות למישור הנוירולוגי ואפילו רגשי. רציתי לדעת : 1. קודם כל מה דעתך והאם שמעת / נתקלת בעבר במיצבור תופעות דומה אצל אותו חולה ? 2. למי כדאי לי לפנות על מנת לאושש / להפריך קיומו של מכנה משותף לכל הנ"ל ולמצוא טיפול מתאים? בברכה ובתודה, דורון (שם בדוי)

לדורון שלום, למעשה אתה שואל שאלה בתחום של הקשר בין גוף ונפש. ראה את תשובתי למעלה לאדם שהזדהה ???. כעקרון זו תשובתי גם לך. יש קשר בין גוף לנפש, גם אפילפסיה, גם הפרעות קצב הלב, גם מחלת לב! קשורים לאישיות ולחרדות. (והפרעות אלו כמובן שמפחידות וגם גורמות לחרדה). כך שקשר תיאורטי קיים וכל רופא שמתעניין מעט בתחום הזה יכול לספר על כך. אם שמעת על טיפול בביו-פיידבק, אז הטיפולים הראשונים היו טיפולים של הרפיה וסוגסטיות וביופיידבק לחולי אפילפסיה! כך שהשאלה אינה תיאורטית והשאלה היא לגבי דורון. לכן ברשותך הייתי מנסח את שאלתך בצורה קצת שונה: האם טיפול נפשי יכול לעזור (באופן עקרוני גם להזיק) למצבי הגופני. באופן תיאורטי בהחלט הוא יכול לעזור, באופן מעשי כדאי לנסות ולראות. הטיפול התרופתי הוא טוב ואפשר לחשוב על הוספה גם של שיחות-פסיכותרפיה. בקשר לציפרמיל, שתי הערות אחת טובה ואחת רעה. הוכח לגבי הפרוזק וכנראה שזה נכון גם לגבי הציפרמיל שהוא פועל כמו אספירין במחזור הדם כלומר משפיע ומוריד את הסתיידות העורקים וחוסך במחלות לב. כל התרופות נוגדות דיכאון מקבוצת הפרוזק כולל ציפרמיל כמובן בשכיחות נמוכה יכולים לגרום לאפילפסיה! כתבו כבר על תופעת לוואי זו אולם היא לא כל כך מוכרת לרופאים כי היא נדירה. אבל אצל מי שסובל מאפילפסיה צריך להזהר בנקודה זו. אפשר למצוא את המאמר שבו סיכמתי את הדברים באתר שלי www.icallisrael.co.il, אבל לפי זכרוני המאמר שם באנגלית. בכל זאת קיים קשר נדיר בין שני הדברים. במידה ותרצה להרחיב או משהו לא ברור אשמח להוסיף מפני שנושא זה מאוד מורכב שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש. תודה על תשובתך. 1.הייתי רוצה לשמוע עוד פרטים על הביו פידבק - איפה ניתן לבצע, באיזה מסגרת ואיך מגיעים לזכאות לטיפול זה. 2. ניסיתי להיכנס לאתר שהיצעת לי - לא קיים אתר כזה. 3. האם ידוע על תרופה דומה לציפרמיל שאיננה גורמת לתופעות לוואי של אפילפסיה ? 4. האם יכול להיות שהכל קשור איך שהוא לשינה: - האפילפסיה קוראת אצלי בזמן שינה. - דופק מוגבר גם הוא קורה לי זמן שינה (לא רק) - דכאון וחרדות משפיעות גם הם על איכות השינה ומשכה - אני מתעורר מוקדם בבוקר. תודה, דורון

התחלתי לקחת ציפרמיל לפני 10 ימים. בשבוע הראשון רק חצי כדור (10 מ"ג), ואז 3 ימים כדור שלם (20 מ"ג). בשבוע הראשון לא היו שום תופעות לוואי, ומאד הופתעתי לטובה, אבל...אחרי שעברתי לכדור שלם התחילו בחילוווווות ומין הרגשה לא טובה כזו. האם זה אמור לעבור או שזה חלק מהחבילה? תודה גילי

לגילי, שזו תהיה הצרה האחרונה שלך, הבחילות יעברו ותשכחי מהן תוך מספר ימים. התופעה מוכרת וחולפת, פעמים רבות הבנות דווקא מרוצות ממנה מפני שהתיאבון והמשקל יורדים קצת. לעתים הבנות דווקא מאוכזבות שהתופעה מפסיקה ומפסיקים לרדת במשקל.... ישנה תיאוריה שמי שסובל מבחילות זה סימן טוב כיוון שהתרופה תשפיע עליו לטובה. כך שנחכה ונראה, שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

לד"ר שלום. אני כבת 43, מזה כ-10 שנים שאני נוטלת בקביעות 1 מ"ג קלונקס כל יום,בגלל אגרופוביה במצבי חרדה חמורים יותר נעזרתי ב-0.5 מ"ג קסאנקס,ע"פ הנחית הפסיכיאטר. לאחרונה,במקרה,נוכחתי כי נטילת הקלונקס במינון קצת יותר גבוה,בעת הצורך עוזר לי מהר יותר וטוב לא פחות מהקסאנקס. האם יש העדפה לאחת מהתרופות הנ"ל? מדובר על תוספת של כ-פעמיים בחודש. לתשובתך אודה.דנה

לדנה שלום, במינונים הנמוכים שאת נוטלת אין הבדל בין הקלונקס והקסנקס. בהחלט אפשר לסמוך על הניסיון שלך לגבי התרופה שמתאימה לך יותר. לילות טובים דר' גיורא הידש

שלום לך, אינני רופא , אבל יש משהו שאני יכול להגיד לך מנסיוני. התקפי חרדה חמורים שסבלתי מהם ועבורם קיבלתי קסאנקס, החמירו , נעשו תכופים יותר והגיבו פחות לתרופה, ככל שהגדלתי את המינון. פסיכיאטרית נוספת שבדקה אותי טענה שקסאנקס עלול לגרום לאופוריה, הוא ממכר והשפעתו חולפת כעבור זמן קצר יותר יחסית לקלונקס. מאז, אני מטפל בקלונקס וזה מספיק לי. בברכה.

תודה רבה לד"ר הידש ולדורון. לד"ר,מדבריך הבנתי כי המינונים שאותם אני לוקחת אינם נחשבים גבוהים ולו בשביל זה כבר היה חשוב לי לשמוע את תשובתך המקצועית. אם אפשר שאלה נוספת-האם משך הזמן הארוך (כ-10 שנים) בו אני נוטלת את הקלונקס לא עלול להוות איזשהוא סיכון? האם המינון הנמוך אכן מאפשר לי לישון בשקט,תרתי משמע. אודה לתשובתך,דנה.