פורום פסיכיאטריה

לאחרונה אני לא יודעת איך להירדם... הבעיה היא לא שקשה לי להרדם, אלא שכאילו שכחתי איך נירדמים... איך נירגעים לפני השינה... איך נותנים לגוף לשקוע... מה קורה לי?

היי אני מקווה שתקרא/י את תשובתי רק בבוקר. כל השיטות הרגילות טובות, מלספור כבשים, לראות טלוויזיה ולהרדם או פעילות אחרת. תבדק/י מה עוזר לך. לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום לך לא אחת נדודי שינה נגרמים משילוב של כמה גורמים. כלל ראשון וחשוב-לא ניתן להגיע לשינה טובה בכוח.היא תגיע אלינו דווקה כשאנו רגועים. מזרן טוב,כרית נוחה,חדר מאוורר ו7מרגיע-כל אלה חשובים לשינה טובה. סדרי לך חדר שינה נוח ומרגיע. לקראת השינה הימנעי מארוחות כבדות,משתייה המכילה קפאין,מאלכוהול ומעישון. למדי שיטות שונות של הרפיה,מדיטציה ויוגה אלה יכולות לסייע לך להתמודד עם נדודי השנה. וכמובן שאהבה מרגיע מאוד וגורמת לשינה טובה. לא ניתן להגיע לשינה טובה בכוח. היא תגיע אלינו דווקה כשאנו רגועים. לילה טוב וחם. מיכל

כולם מוזמנים היום לצ'ט הבסיסי "אני חרד" בנענע בשעה 22:00!!!!!! מזמן לא "נפגשנו" ובאמת הגיע הזמן לעשות פגישת מחזור..... אז תבואו - נירה, לימי, שאול, אייל, אריאל, שגב, מירב, גיא, אלמוג, דוט, פרוזק, לילי, ליבי, שרון, שקט ואחרון חביב - ד"ר הידש! סליחה אם שכחתי מישהו אבל כווווולם מוזמנים, גם אנשים חדשים!!!! ערב נפלא ומתוק לכולם!

נדמה לי שיש בעיה להיכנס אליהם מחו"ל

שלום לכולם, אני מקווה שהצ'ט יחזור בגדול....ומאחל לכולם הצלחה, לצערי אני מגיע למחשב רק מאוחר ולא הצלחתי להצטרף. אם יהיו קשיים בעתיד ולא תצליחו להכנס אז תודיעו לי ואני אנסה לעזור...יש לי רעיון. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

מקודם יצאתי עוד הפעם לבחוץ והפעם גם בלי קלונקס!!! בהתחלה חששתי אבל אחרי 3 צעדים כבר הלכתי חופשי והרגשתי טוב.... למרות שקר מאוד בחוץ וקצת מטפטף, כיף לנשום אוויר צח, לראות עולם! אני מקווה להמשיך ככה ולצאת מהמצב הזה לחלוטין. יש לי המון תוכניות לגבי העתיד ואני רוצה כבר להתחיל להגשים אותם.......

ליפעת שלום, כל הכבוד, את תפסת את הפרינציפ ועכשיו את ממשיכה. אל תשכחי שלפחות עשרה מחברי הפורום נמצאים מאחוריך, דוחפים ועוזרים. ביי הידש

איזה כיף לקבל עידכונים כאלה. תמשיכי כך, אני מאוד גאה בך והלוואי על כולנו כזו אופטימיות כבר לא יכולה לחכות ל" הודעה משמחת 3" שלך, אריאל

מי המייצר של רמרון ומי מייבא אותו לארץ ??

וביכלל שמעתי רבות על הרמרון האם הוא טוב לפוסט טראומה??? מה התופעות לוואי ומה הניסיון שיש אם הרמרון????? תודה

כדור זהב שהציל את חיי. אינני יודעת מי מייצר אותו אבל אני יודעת שהוא הצליח להקים אותי שוב על הרגליים ולהחזיר אותי לתפקוד. המינון המקסימלי של התרופה הוא 45 מ"ג ואני לקחתי מינון זה כשנה ועכשיו התחלתי לרדת. לא היו לי תופעות לוואי רבות פרט לעליה במשקל שיכולה לנבוע מכל תרופה אנטי דיכאונית אחרת. בקיצור, לי התרופה הזו עשתה רק טוב בהצלחה

אני אשמח אם תוכל להגיב לבעיותיי שפרטתי בתגובה לתמר בתחתית העמוד (או אולי כבר בעמוד הקודם) http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=71624&t=71419 אשמח לשמוע את דעתך המקצועית, ובטוח שיש עוד כמוני שמעוניינים לדעת על דרכים כיצד להתמודד ולהתגבר על חרדה ללא תרופות.

שלום לגוגול היקרה, נדמה לי שאת כבר יודעת את כל הדברים ויש לי מעט להוסיף....הדבר החשוב ביותר הוא לא להשלים עם המצב אלא לנסות להתמודד ולהתגבר על החרדות. יש כאלו שנעזרו בטיפול תרופתי וישנם דרכים אחרות. העיקר הוא לטפל ולנסות להתקדם מהבחינה הנפשית ובחיים בכלל. הטיפולים שאינם תרופתיים גם מוכרים לכולם, פסיכותרפיה, פסיכותרפיה קוגניטיבית או התנהגותית. כל טיפול הכולל הרפיה בכל שיטה שהיא מועילה. כמובן ספורט, אכילה נכונה, עבודה וקשרים עם אנשים תומכים. לגבי טיפולים אלטרנטיביים, איני מבין בזה הרבה. כמובן שמי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין, אני מתכוון לקשר ולפרידה מהחבר, בכל קשר ובכל אהבה יש מהסכנה, שהקשר יסתיים, שיהיה אובדן או שיתברר שהדברים אינם כמו שציפינו. אבל מי שלא מנסה גם לא ירוויח ולא יצליח. אין ברירה, חייבים להסתכן, יתכן והקשר יצליח אבל יתכן שגם יסתיים בפרידה, צריכים להיות מוכנים לכל אפשרות. כאשר מתקרבים (נפתחים רגשית), אז כבר יש קשר וגם האפשרות של פרידה מיד עולה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ואאי כל כך הזדהתי איתך בקטע של הבוקר את לא מתארת לעצמך....באפיזודה הנוכחית חודש וחצי קמתי עם תחושת בחילה ורפלקסי הקאה נוראיים,באפיזודה הראשונה הייתי יכולה להתעורר באמצע הלילה מסיוטים ולהקיא כל הלילה.אז ככה אני ואמא שלי מומחיות לתופעה,דבר ראשון אני הולכת לישון עם קלטת הרפייה,ליד המיטה אני מניחה תרמוס עם תה ופיתה בתוך שקית,מסתבר כשיש בחילה או את הקטע של קוצר נשימה זה ממש עוזר,אז קודם כל התחלתי פחות להתעורר בלילה ואם אני מתעוררת אני שותה קצת תה אוכלת מהפיתה ושמה קסטת הרפייה שבהמדריך שלי ליוגה הכין לי ובה הוא כל הזמן אומר משפטי אוטוסוגסציה.בנוסף שבוע שלם כל פעם שהתעוררתי ישר שמתי נעלי התעמלות והלכתי להליכה עם אמא שלי,זה מחזיר אותך קצת למציאות ולשוק של המעבר מהשינה ליקיצה,אז נכון לא פעם השתנקתי ברחוב ונראיתי כמו הומלסית עם מעיל ענק ועיניים מפוחדות אבל זה קצת עזר,בינתיים התקפות הבוקר עברו(טפו טפו טפו)כמובן שיש תזכורות פה ושם.היה לי היום יום ממש נחמד.עכשיו תקשיבי לי אל תעזבי את התרופות לאף בן אדם לא מגיע לסבול.תחליפי פסיכיאטר או תרופה ואין מה לעשות צריך להתרגל לתופעות לואי-הטעות שהייתי עושה זה שישר הייתי קוראת את ההסבר על התרופה וישר מכניסה לעצמי את כל התופעות לואי.תעזבי את זה.אני מעדיפה שירעדו לי קצת הידיים ולא לחוות דיכאון או התקפי פאניקה שזה גרוע פי70 מהתקפי חרדה.תנסי לעשות יוגה וספורט זה עוזר לתת שליטה על הגוף.אני עשיתי גם ביופידבק וזה עוזר לי לפעמים עם הקוצר נשימה,כשיש בחילות או תחושת בטן לא נעימה כדאי לאכול משמשים יבשים כאלו של טו בשבט.כמובן היום אני ביום טוב אז אני קצת יותר חזקה אבל אני מכירה את הימים הדפוקים האלה.אל תשבי בבית-זה ה-כי חשוב,אני היום ישבתי באוניברסיטה וחיפשתי עבודה מקום להתנדב,כל דבר שייתן לי סיבה לקום אליו בבוקר במקום לשבת בבית ולהכניס לי עוד חרדות מחלות ודכאונות חדשים-כי היות ואני לומדת פסיכולגיה הדבקתי לעצמי אתכל המחלות השונות.זה לא קל,זה מבאס,אני לא אשקר,אבל לא מגיע לאף אחד מאיתנו לסבול ואני בעד לעשות כל מה שאפשר.אם את גרה באזור חיפה אני יכולה להפנות אותך לפסיכיאטר שלי שהוא מנהל מחלקה ואם הוא הוציא אותי מהאפיזודה הראשונה שבה ממש לא יכולתי לתפקד הווה אומר 3 שבועות לא ישנתי ורק הקאתי וירדתי נורא במשקל ורעדתי כל הזמן ורק רציתי שאלוהים ייקח אותי או שיאשפזו אותי אז אם יצאתי מזה כנראה יש שם מישהו למעלה.אל תוותרי על התרופות.ושכולנו נהייה חזקים

שמחתי על תגובתך. זה קצת עוזר לדעת שאני לא לבד... לא ציינת מתי החלו התקפי הפאניקה לראשונה ומדוע? אני ,אגב,גרה רחוק מאוד מחיפה, ההמלצה שלך לרופא הייתה יכולה ליהיות מצויינת לפני כמה שנים. היום אני כבר פחות מאמינה שיש משהו או מישהו שיכול לעזור לי...ניסיתי שיחות, ביופידבק, תרופות...אני מניחה שמה שחיפשתי אז היה חום ואהבה ולא טיפולים קרים וקונבציונליים. גם לחטט ולנבור בעברי לא ממש עזר לי עם ההתקפים...היום אני די לבד, מעגל החברים סביבי מצטמצם, אני היום משתדלת לשנות את המצב, אבל במהלך השנים האחרות כשנטלתי תרופות, השתדלתי להמנע ממפגשים עם אנשים, וממצבים שבהם אני לא יכולה לקום וללכת לפי רצוני, למשל אם נסעתי עם עוד אנשים ברכב לא שלי, הייתי נכנסת להתקפים בנסיעה הלוך משום שהרגשתי שאני מאבדת שליטה על עצמי מצד אחד, ומצד שני אני מפחדת להגיד למישהו מה עובר עליי, כדי שאני לא אעשה מעצמי צחוק...כך שפשוט לא יצאתי ולא ביליתי, הרגשתי תשושה מאוד מהתרופות ויישנתי המון, הביטחון ירד, הרגשת הכישלון התעצמה, הרגשות של קינאה ודיכאון עלו על פני השטח בעוצמה רבה לאור ההתפתחות וההתקדמות של חבריי בחיים, תואר שני, חתונה וכו'...ואילו אני נסוגה אחורה... אני לא מוכנה היום לשמוע על תרופות לאור החוויות האלו. אני חייה בתחושה של החמצה, ואשמה שלא הייתי צריכה מראש "להתעסק" עם תרופות. שלא התאימו לי תהליך של החלמה שמתאים לי, אלא התעקשו שאקח תרופות, וכשהתלוננתי על סבלי, קיבלתי תשובה שזה נובע מהחרדה...יכול ליהיות שקיימת תרופה שמתאימה לי, אבל אני לא מוכנה לעבור את הסבל הזה פעם נוספת עד למציאת תרופה כזו...בכלל אני גם לא אוהבת את הגישה הזו. אני מעוניינת לטפל בפחדים שלי, להרגע, להנות, ולא להחביא אותם מתחת לפני השטח ולתכנת אותי להתנהגות מסויימת, כי הרי זה טיפול זמני וקוסמטי בלבד...במשבר הבא המצב יחריף. לכן אני חושבת שבחרתי בבחירה האמיצה יותר, לנסות להתמודד עם הפחדים. היום זה כבר נעשה קשה יותר בעקבות חוסר הביטחון העצמי שלי, המשקעים שנותרו בעקבות טיפול כושל, וחוסר הביטחון בשפיותי לאור החוויות עם הסרוקסט, וגם אני הייתי מפחדת שייקחו אותי לאשפוז שלא אצליח להחזיק מעמת את ההתקף, אבל מצבים אלו היו רק בהשפעת הסרוקסט והיום אני לא מרגישה עד כדי כך אחוזת טירוף. אני משתדלת לא לוותר. אגב, מדבריי אין להסיק שהסרוקסט הוא בהכרח מזיק. יש אנשים שהתרופה מתאימה להם ומשפיעה עליהם לטובה. ומונעת חרדה... עוד דבר, תמר אני מקנאה בך על היחסים הטובים עם אימך. לי לא הייתה את התמיכה הזו, יחסיי עם אימי מאוד לא טובים משחר הילדות, ובכלל בבית לא ממש הבינו מה קרה לי פתאום...כך שלא היה לי למי לפנות ועם מי לדבר. התביישתי בעצמי והסתגרתי. Google

עדיין לדעתי שווה לך לנסות,היום יש הרבה תרופות חדשות בשוק אני להתקפי פאניקה לקחתי קסנקס ופריזמה. באפיזודה הנוכחית הוא העלה לי את כמות הפריזמה ונתן לי גם אפקסור כי זנבות החרדה היו בלתי נסבלים.ובאמת באמת התופעות נעלמות אני בחודש הראשון הייתי מסטולה לגמרי הייתי נוהגת והעיניים היו נעצמות לי,והרגשתי מעין ניתוק כזה מהמציאות,דוקא אני חייבת לציין שאני שבוע לוקחת אפקסור וזה לא עשה לי יותר מידי תופעות לואי-אולי קצת כאב ראש וסחרחורת אבל זה שטויות,אני הכי שונאת בחילות נדודי שינה הקאות וקוצר נשימה.אפשר לעשות רשימה של התסמינים מהכי גרוע להכי פחות גרוע.....ודרך אגב אני חושבת שפחות עייפים אם אוכלים יותר אבל זה תלןי במינון של התרופות הרגעה אני לוקחת קסנקס0.5 בבוקר ובצהריים ובלילה 0.25.טוב כמו שאני אומרת לכל החברים שלי שמעשנים לי גראס בכייף לפחות הסמים שלי הם באישור משרד הבריאות.ודרך אגב החלטתי לחכות עוד קצת עם הבחור,עדיין יש לי ימים לא משהו ואני מעדיפה להתייצב מאשר שעוד חס וחלילה אני אקבל עוד התקפים ודכאון אם משהו לא יילך.אין מה לעשות לא בונים חומה ביוןם אחד...וזה שנגשתי לבחינות היה מבחינתי הישג,כי הייתי בטוחה שכל הסמסטר ילך לי כי יאשפזו אותי לפני זה...כמו שאת שמה לב אחת הבעיות שלי היא שאני יכולה להיות אקטיבית ומאוד שמחה ומצד שני מאוד מיואשת וקיצונית-ואם מישהו משתומם אני ממש לא ביפולרית....אני פשוט גינגית נוירוטית....טוב אני אעשה לי לעצמי דימיון מודרך ואני אלך לחברה לראות סרט אתם קולטים שאני 12 שעות כבר באוניברסיטה??????איזה כייף-בבית אני פשוט מתחרפנת....כייף לצאת ולראות אנשים שמחים ולראות את החיים שגם יכולים להיות נחמדים.ואסיים בשיר של עיברי לידר "כמה שיכול להיות לי טוב,כמה שיכול להיות לי רע..."וואלה אני כותבת ממש מלא...דר הידש באמת עליי אפשר לעשות דוקטורט הפסיכולוגית שלי לא יודעת מאיפה להתחיל.זה מה שטוב בפסיכיאטרים-את באה מבואסת ורועדת והם נותנים כדור ואומרים שיהיה בסדר....לעומת הפסיכולוגית שתחפש את הדפיקויות מגיל 3.ושוב אני בעד תרופות+פעילות-לא מלחיצה מידי+חברים טובים+בכי טוב לפעמים.....

אובחנתי ע"י פסיכיאטר כבעל דיסטימניה (אני מקווה שרשמתי נכון). השאלה שלי היא מה זה??

כשותפה לאבחנה, דיסטמיה זה דכאון יותר קל אבל שנמשך על פני תקופות ארוכות יותר, כמו כמה שנים. הנה קצת אינפורמציה: What is Dysthymia? Dysthymia, sometimes referred to as chronic depression, is a less severe form of depression but the depression symptoms linger for a long period of time, perhaps years. Those who suffer from dysthymia are usually able to function normally, but seem consistently unhappy. It is common for a person with dysthymia to also experience major depression at the same time - swinging into a major depressive episode and then back to a more mild state of dysthymia. This is called double depression. Symptoms of dysthymia include: · Difficulty sleeping · Loss of interest or the ability to enjoy oneself · Excessive feelings of guilt or worthlessness · Loss of energy or fatigue · Difficulty concentrating, thinking or making decisions · Changes in appetite · Observable mental and physical sluggishness · Thoughts of death or suicide תרגיש/י טוב גילי

הפסקאות יצאו מבולבלות. צריך לקרוא מלמטה למעלה.

ד"ר הידש שלום היום הייתי אצל הפסיכיאטרית שלי וביקשתי לעבור לאפקסור.כיום אני נוטלת 40 מ"ג סרוקסט ו- 4 מ"ג אדרונקס , והיא אמרה שכדי לעבור לאפקסור אני צריכה לעשות הפסקה בת שבועיים בסרוקסט , לפני המעבר לאפקסור.לכן אני כרגע לא עוברת לאפקסור. כי להישאר בלי כדורים שבועיים ואפילו יותר (כי כידוע לוקח לאפקסור זמן להשפיע) זה הולך להיות לי קשה מאוד. רציתי לשאול האם גם לדעתך זה חייב להיות כך? אני סובלת מדיסתמיה קשה שמלווה בחרדות "פסיכולוגיות" על רקע חוסר ביטחון וערך עצמי. (בינתיים עד שאחליט הפסיכיאטרית העלתה לי את המינון לאדרונקס שלם והמשך סרוקסט 40 מ"ג.) דבר שני שרציתי לשאול: האם אתה סגן או מנהל מחלקה כך שניתן להגיע אליך להתייעצות ולקבל החזר מ"כללית מושלם"? בתודה רבה מאוד מראש - יערה

ליערה שלום, איני יודע מדוע הפסיכיאטרית קבעה שצריך לעשות הפסקה של שבועיים??? אני נמצא ברשימה של הרופאים המומחים של כללית מושלם ואנשים מקבלים החזרים של הכסף לפי החוקים של קופ"ח. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אבל כך בדיוק היא אמרה לי! היא אמרה שאי אפשר ישר לעבור מסרוקסט לאפקסור , צריך לעשות הפסקה של שבועיים לפני כן כדי ל"נקות את הגוף" מהסרוקסט - ???

שלום ד"ר הידש, אמי בת 74 לוקחת מזה מספר שנים סרוקסאט, חצי כדור ליום. לאחרונה מקבלת קומדין למניעת קרישה וברצוני לדעת האם זה בטוח שתיקח את שתי התרופות יחד? תודה, אורה

לאורה שלום, אין התנגשות בין שתי התרופות. הדבר היחיד הוא ששתיהן מתפרקות בכבד כך שיתכן שיהיה צורך בפחות קומדין. כמובן שכמות הקומדין נקבעת לפי בדיקות הדם. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לפני שנתיים התחלתי לקחת סרוקסט בגלל דיכאון חריף וכן פחד חברתי, (שהולף מאוחר יותר לפקסט), לקחתי אותו שנה והעזרה שלו הייתה מבחינתי די שנויה במחלוקת, הפסקתי, בחודשים האחרונים הדיכאון החל להשתלט עליי לאט לאט שוב עד שלא יכולתי יותר והחלטתי לנסות הפעם את האפקסור, האם הכדור יכול לעזור גם לחרדה חברתית? אני לוקח אותו כרגע שבועיים, התופעת לוואי היחידה הרצינית שאני מרגיש היא חוסר היכולת להרדם, אני נרדם בעזרת בונדורמין וגם אז אני מצליח לישון הכי הרבה 3 שעות ומתעורר, אז אני לוקח עוד כדורי שינה ומנסה להרדם שוב, אני נמצא כרגע בהתלבטות קשה אם להפסיק את האפקסור עכשיו (לאחר שבועיים) ולחזור לפקסט או לתת לזה עוד זמן... אשמח לעזרה בבקשה.. תודה רבה לכל מי שעוזר ועונה לי..

אורי אני חושבת שהכי חכם יהיה להפנות את השאלה למטפל שלך. האם מי שרושם את הכדורים הוא פסיכאטר או רופא משפחה? אני שואלת את זה כי ההבדל הוא גדול. רופא משפחה אכן יכול לתת את המרשם אך פסיכאטר משלב בטיפולו גם שיחות ( פסיכוטראפיה) שיכולות לעזור מאוד בנושא החרדה החברתית לדוגמה. בכול אופן, אני לא ממליצה לך לשחק עם מינונים ולהחליף תרופות על דעת עצמך. הכל צריך להיות מבוקר ובהתאם להוראות רופא תרגיש טוב

לאורי שלום, האפקסור שונה מהסרוקסט במנגנון פעולתו ולכן יש טעם לנסות ולחכות ולראות את השפעתו הטובה. באופן כללי כל הכדורים למזלנו מעוררים (חס וחלילה שהיו מרדימים), ולכן גם ההפרעה בשינה בלילה. ניתן לנסות ליטול את האפקסור בשעה יותר מוקדמת. אם אתה חבר מכבי אז ניתן לקבל את האפקסור XR שנוטלים אותו פעם ביום ואפשר בבוקר. בכל אופן, פרט לתופעות הלוואי כדאי לחכות עוד שבועיים שלושה כדי לראות את ההשפעה הטובה של האפקסור ואז לעשות את המאזן של היתרונות מול החסרונות של הטיפול. כמובן שההערה על הפסיכותרפיה חשובה מאוד תשמור על קשר דר' גיורא הידש

יהיה נפלא להיפגש עם חבריי הפורום המקסימים היום בצאט בעשר. מי שחושבת שיוכל להגיע, אנא לשרש את הסכמתו להודעה הזו להיתראות היום.......

אם אהיה בסביבת מחשב, אשמח להכנס לצ'אט. רק תצייני בבקשה איפה הלינק לצ'אט. אני לא מוצאת...

אני אשתדל להגיע, אבל גם אני לא יודעת איפה הצ'ט...

הצאט הוא בשעה עשר בנענע, צאט בסיסי. תיכנסי לחדר : " אני חרד" להתראות שם...

לד"ר הירש שלום אני יודעת שבילבלתי לך את המוח ואני באמת מצטערת על כך אבל אני צריכה עזרה בבקשה בעניין o.c.d כלומר המלצה על רופא או פסיכיאטר אני נמצאת בטיפול אבל אני לא רואה שום התקדמות אני פוחדת להתמוטט בינתיים הכל בסדר אבל אני פוחדת שיהיה יותר גרוע. מקווה שאתה לא רואה בזה הטרדה, גלית

לגלית שלום, בבקשת עזרה אף פעם אין הטרדה, אנחנו לא שיפוטיים. בכל אופן איני נוהג להמליץ על פסיכיאטרים או מטפלים בפורום פתוח כמו זה. את יכולה לפנות אלי ישירות דרך האתר שלי www.icallisrael.com ביי דר' גיורא הידש

שלום וצהריים טובים אני נוטלת רסיטל כבר 10 חודשים, לאחר ש3 שנים קודמות נטלתי פריזמה באופן קבוע חוץ מ2 הפסקות. בזמן האחרון אני חושבת להפסיק את זה ולראות מה יהיה מצבי. אבל זה נורא מפחיד, כי גם ככה אני לא לגמרי יציבה ויש עדיין פה ושם מצבי רוח אם כי בעוצמה סבירה. השאלה שלי היא, האם יש סיכוי שבבת אחת אחזור לדכאון שאיפיין אותי קודם? ובכלל, איך יודעים מתי להפסיק את זה? מתקשר שאלה שהיתה פה קודם, האם לוקחים את זה כל החיים.. תודה,ליהי

לליהי שלום, בדרך כלל לא נוטלים את הטיפולים נגד דיכאון כל החיים אלא לתקופה מוגבלת. התקופה משתנה מאדם לאדם לפי אופיו וגם לפי מהלך הדיכאון. החרדות שלך הן מובנות אבל להרגיעך בדרך כלל דיכאון אינו מופיע בבת אחת אלא בהדרגה. בכל אופן לכל אדם צריך "לתפור" את משך הטיפול לפי מצבו האינדיווידואלי, על כך עליך לשוחח עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

הייתי מעוניין לדעת האם יש תרופה מבין התרופות הפסיכאטריות לפתרון גמגום קל ללא טיפול בקלינאי תקשורת שאותו ניסיתי וזה לא עזר?

לדרור שלום, כמובן שלגמגום אין פתרון תרופתי. עם זאת לעתים קרובות גמגום קשור ומוגבר במצבים של מתח וחרדה. בנוסף הגמגום עצמו גורם לאי בטחון וחרדות. לכן באופן עקיף על ידי טיפול תרופתי בחרדות אפשר להשפיע על הגמגום. כמובן שאצל כל אחד צריך להעריך את מרכיב החרדה במצב הכללי. יש אנשים ללא חרדות כלל וישנם עם חרדות קשות ביותר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בת 24 וכבר שנתיים הנני סובלת מדיכאון. טופלתי בתרופות שונות כמו ציפראמיל,אפקסור,ריספרדל וכיום בסרוקסט 50 מג. לפני שנה עשו לי טסטים ואחת המסקנות היתה שכנראה אין לי פגיעה באינטיליגנציה. האם יכול ליהיות מצב שבמהלך השנה האחרונה (אחרי הטסטים) נוצרה ירידה באינטיליגנציה, אני סטודנטית ואני מרגישה שהיכולת למידה שלי ירדה באופן משמעותי. האם יכול ליהיות שהתרופות פגעו ביכולת המחשבה ? האם מצב דכאוני לאורך זמן יכול לפגוע באינטיליגנציה? תודה רבה

ואווווו. כשקראתי את הודעתך כאילו קראתי על עצמי. גם אני בת 24, גם אני סטודנטית שסובלת כבר שנתיים מדיכאון וגם אני חשבתי וחושבת כי יכולות והרגלי הלמידה שלי הישתנו. אינני יודעת אם יש בכוחו של הדיכאון לפגום באינטיליגנציה עצמה ,אבל מה שזה כן עושה זה מוריד את כושר הריכוז ויתכן וישנם בעיות בשינון החומר וזכירתו. לא נראה לי שהאנטליגנציה נפגעת אלה רק היכולות וזה בוודאי שישתפר כאשר הטיפול ישפיע ויעשה את שלו בהצלחה בבחינות!

לשרית ואריאל שלום, נכון, מרגישים ירידה ביכולת הלימוד בגלל ירידה בכושר הזיכרון והריכוז שהן תופעות של דיכאון. עם זאת השינויים הללו רברסיביליים, כלומר כאשר הדיכאון חולף גם הריכוז והזיכרון חוזרים. כלומר לא נגרם נזק. גם התרופות אינן מזיקות לכושר האינטלקטואלי, להיפך הן משפרות את המצב. כלומר ללא התרופות הירידה הייתה חמורה יותר. ביי, שיהיה רק טוב הידש

לפני שנתיים התחלתי לקחת סרוקסט בגלל דיכאון חריף וכן פחד חברתי, (שהולף מאוחר יותר לפקסט), לקחתי אותו שנה והעזרה שלו הייתה מבחינתי די שנויה במחלוקת, הפסקתי, בחודשים האחרונים הדיכאון החל להשתלט עליי לאט לאט שוב עד שלא יכולתי יותר והחלטתי לנסות הפעם את האפקסור, האם הכדור יכול לעזור גם לחרדה חברתית? אני לוקח אותו כרגע שבועיים, התופעת לוואי היחידה הרצינית שאני מרגיש היא חוסר היכולת להרדם, אני נרדם בעזרת בונדורמין וגם אז אני מצליח לישון הכי הרבה 3 שעות ומתעורר, אז אני לוקח עוד כדורי שינה ומנסה להרדם שוב, אני נמצא כרגע בהתלבטות קשה אם להפסיק את האפקסור עכשיו (לאחר שבועיים) ולחזור לפקסט או לתת לזה עוד זמן... אשמח לעזרה בבקשה.. תודה רבה לכל מי שעוזר ועונה לי..

לאורי שלום, אני חושב שעניתי לך בשאלתך הראשונה, שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני ממש מתרגש לקרוא את שכתבת !!! :-) פשוט כיף! אבל תודה גם לך על זה שאת משתפת אותנו בהתקדמות. "נגמרה תקופת החושך, מתחילה תקופת האור...." גיא

למרות שזה היה רק השלב הראשון ויש עוד דרך ארוכה לפני אבל אני גאה בעצמי! ממש נהנתי אתמול ואני מקווה שיהיו לי עוד הרבה הרבה ימים כאלה. כבר מחר אני מתכוונת לצאת שוב פעם! אתמול הייתי בענננים. נהנתי מכל רגע ואפילו לא הרגשתי צורך או רצון לחזור הביתה! תודה לכולם על התמיכה! לילה טוב, יפעתי.

יופי , נהדר , נפלא. עכשיו חזרתי הרוגה מהעבודה ולקרוא הודעה כזו מייד מפיח בך חיים וחשק לעשות.... יפעת ,את קרן אור פה להרבה אנשים ותקווה להצלחות עתידיות. המשיכי לעדכן אותנו תמיד נ.ב אולי תעשי לעצמך " יומן מסע" ותרשמי שמה את תחושותייך ולבטייך בכל יום שאת יוצאת?

ממש כרגע. שם השיר הוא " זמן" אני חורזת לי פסוקים הם אוחזוני בין סדקים פיסות שברים בערפל ליבי צחק אך שוב כושל אני כחייה או כמתה? ולי חיי הם כמותי נפשי קיבלה את שרציתי ולא אשבור את שתיקתי בעצב את תלדי בנים אך גם בעצב תגדליהם? ופניי כולנו כנופלים ומילותיי אימה וסוד הם הזמן פורט שוב על ההדק יצא מרצע מהשק ומקבלי שינאה וחשק עטפוני ענני אבק נשארת, אך תמיד בורחת מאחוריי שובל פחדים אני חותמת את הספר וכל פצעיי עוד שוטתים

לאריאל, וואו, כל הכבוד ותודה רבה. איזה יופי של כישרון, אני ממש מתלהב. תודה רבה ושבוע טוב. ביי הידש

תודה על מילותייך החמות. נראה כי רק אתה קראת את השיר ומשובך נוסך בי אושר. כתיבה בשבילי היא הכל כרגע. זה העוגן שלי ומקום המפלט הבטוח ביותר בשביל נפשי. בלי הכתיבה הרי שאחשב כמתה. תודה לאל שגיליתי יכולת זו בי והדיכאון הוא זה שהוליד את עניין הכתיבה. משהו חיובי אחד יצא מכל זה....

היי חמודה השיר מקסים , באמת , את כותבת ממש בכישרון , רציתי להגיד לך שהרבה משוררים והרבה זמרים ויוצרים סבלו מדיכאון וחרדות , והרבה פעמים השירים שלהם זרמו מתוך הכאב שלהם , לכן , קודם כל , יכול להיות שיש לפעמים בדיכאון ובחרדות ברכה מסוימת וזה יכול להוליך אותך למקומות טובים ויצירתיים , אבל באופן כללי , את מתכוונת לעשות משהו בנידון לגבי השירים הללו? תנסי למצוא הוצאה לאור שמוכנה לפרסם את מקבץ השירים שלך , יכול להיות שאם תצליחי , תהיי מאד מסופקת מכשרון הכתיבה הזה ולא רק לחברי הפורום. בכל אופן , מה שלומך? מקווה שהייתה לך שבת נעימה , אצלי הדברים בינתיים זורמים נהדר , לא האמנתי שהסרוקסט יהיה כל כך מתאים (אולי אני טועה כי זה רק שבועיים שאני לוקחת אותו ובטח יבואו עוד נפילות) , אבל בינתיים ...טפו טפו....חמסה חמסה... שישאר כך. אז ביי ותהיי בקשר יונית

טוב אני היום על אפקסור קסנקס ופריזמה,ומצב רוח קצת יותר טוב.מה שממש מפריע לי שיכולה לעבור לי בראש פתאום מחשבה כמו "אני רוצה למות" כמה פעמים ביום אפילו הרבה,אני אוהבת את החיים והפסיכיאטר אמר לי שזה כנראה סוג של פירוש שאני לא רוצה להתמודד אבל זה ממש מציק לי.אני מרגישה ממש דפוקה,גם בקטעים ממש טובים שלי אני המחשבה המגילה הזאת עוברת לי.האם אני מנסה לאמלל את עצמי? יש לציין שכשאני עסוקה או לא חושבת על זה זה לא עובר לי בראש.מה אתם חושבים? האם אני מתחרפנת?זה גם ממש מקשה עלי ללמוד זה מוציא אותי מריכוז,והיום זה גרם לי להתקפי חרדה קלים (אולי גם בגלל שיש לי מבחו מחר)ולא למדתי אליו בגרוש.

הי תמר את לא דפוקה בכלל וזה מובן לאור המצב בו את נמצאת. כרגע את רגישה מאוד ולכן התגובות הם קיצוניות והמחשבות כה מאימות. מה שהעלת הוא באמת מעניין, גם אני לא אחת חושבת מחשבות שליליות כגון אלה שציינת וזה גם כשמצב רוחי יכול להיות בסדר לחלוטין. האם זה באמת דפוס אישיותי- התנהגותי ? אני מקווה שד"ר הידש יתן על זה את הדעת שיהיה בהצלחה במבחן

שתביני קניתי ספר על דימיון מודרך,דברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי ועם הפסיכיאטר שממש לא התרגש(הוא מכיר אותי כבר שנה וחצי).הקטע הוא שסגלל הבחניות אני ימים שלמים תקועה עם עצמי בבית בוהה בחומר והוא בוהה בי בחזרה.אני כל יום נפגשת עם חברים שממש מעודדים אותי אבל רבאק את המחשבות הדפוקות האלו לא רצוי לספר.החלטתי שאני חייבץ למצוא עבודה,מקום התנדבות וכו.הקטע שאני רגילה בימים של תיקונם לעבוד ולהיות עסוקה מאוד,ושהתחיל הברוך לפני חודשיים בערך התחלתח בדיוק עבודה מצויינת שחלמתי עליה-להיות מאבחנת במכון שמכין למבחני מיון אבל בהתחלה התסמינים היו מזעזעים ולא כ"כ תפקדתי אז הם פיטרו אותי...לכי לנסות להסביר למעביד שאת לא במיטבך אחרי שלא ישנת 4 לילות....בכל מקרה באמת במצבים רגישים אני מגיבה בקיצוניות והיות וזאת אפיזודת החרדה השנייה שלי אני כבר מומחית....מה שכן בפעם הראשונה נלחמתי בזה כמו אריה..עם התקפי פאניקה עבדתי כל יום עשיתי יוגה שחייה ואז המצב היה ממש אקוטי וזהו.יש לי שאלה להתייעץ איתכם-החרא התחיל כשהתחלתי לצאת עם בחור מקסים(במקביל לעבודה חדשה)ובהתחלה ממש הדפתי אותו מעליי כי זה אחד מגורמי החרדה שלי.החבר שהיה לי בשנה האחרונה חזר לפני שבוע מחילופי סטודנטים של 5 חודשים היייתי אצלו וראיתי שיותר מידי אני לא מעניינת אותו ובכלל אני לא רואנ את עצמי איתו הלאה.ממש ממש בא לי לחזור לבחור שיצאתי איתו,אזרתי אומץ היום והתקשרתי אליו והוא ממש שימח אותי,אבל זה מפחיד כי במצבי הלא יציב כל כך אני עלולה לקחת כל דבר מאוד קשה-דבר שגורר אחריו את התקפי החרדה הנפלאים מצד שני הוא ממש מקסים וממש בא לי כבר מישהו שיעודד אותי,אני יודעת שאני צריכה לחכות אבל מה כל פעם שהאיחסה יחזור אני אצטרך לעצור את החיים שלי?מילא עכשיו אני סטודנטית ויש לי הורים אמידים שממנים לי את כל ה"צוות הרפואי "-פסיכולוג פסיכאטר ואפילו עשעתי ביופידבק ואת האוטו שהלך לי השבוע ודירה שכורה שאני לא גרה בה כי חזרתי הביתה אבל מה יהיה הלאה???טוב מי יודע איך יהיה מחר אז למה לחשוב יותר מידי רחוק.תאחלו לי בהצלחה במבחן שחצי מהחומר בהיתי בו ואולי משהו נכנס ובחיפוש עבודה.ובעיצה של אמא שלי כל פעם שעולה לי מחשבה שלילית לחשוב על חוויה מהטיול למרכז אמריקה.(כן אני עם התקפי החרדה נסעתי בקיץ לבד לחול).

תודה על תשובתך, מה שבעצם רציתי לדעת הוא האם בכלל קיימות תרופות שניתן לקחת בזמן הנקה ללא נזק לתינוק, ואשר אינן מתנגשות עם הבעיות הבריאותיות כפי שפירטתי (אסטמה, לקיחת סטרואידים, בעיות קרישה בדם). כמובן שאינני מצפה לפירוט השם התרופות אם קיימות, אך אני רוצה פשוט לברר אם יש בכלל טעם לפנות לפסיכיאטר כל עוד אני מניקה, וזאת מאחר שהעניין איננו דחוף וניתן לדחות אותו בשנה אם לא קיימת תרופה שלא תפגע בתינוק. לתשובתך אודה.

היי אורלי, בינתיים עניתי לך בשאלה המקורית שבוע טוב, הידש

איש מילואים חרד פרוזאק והשפעתו על הכשירות לביצוע מילואים שלום לכולם. אחרי שירות (ואפילו שירות קבע) ביחידה עורפית יצאתי לחופשי. אני משוחרר כבר מעל שנתיים ומטופל מזה חצי שנה בפרוזאק בעקבות דיכאון (דיסטימיה), חרדה והפרעה כפייתית קלה (O.C.D). אני מעוניין לדעת האם הודעה לשלטונות הצבא (בצירוף דוקומנטציה של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שוטף במשך של כחצי שנה) יוכל להביע לשיחרורי משירות קבע? האפשרות של שירות כזה במצבי הנוכחי ובכלל, גורמת לי חרדה רבה. כל מידע כיצד ניתן להסביר לשלטונות הצבא את הצורך בשיחרור שלי תעזור לי מאוד. אנא, צרו קשר באימייל או בפורום. בתודה מראש, אני

לאיש המילואים שלום, אני חושב שטעית מעט והתכוונת בשורה השביעית לשירות מילואים ולא לקבע. הנתונים שאתה מביא עם מכתבים מהמטפלים מספיקים כדי שתבדק אצל פסיכיאטר צבאי ואחר כך תעמוד בפני וועדה רפואית לקביעת פרופיל מתאים. הדרך הנכונה להשתחרר היא על ידי שינוי הפרופיל. לפי הנתונים שהבאת אני מעריך שכנראה הדברים יסוכמו בפורפיל 21 אשר כמובן משחרר מצה"ל. אני חושב שאינך מתכוון לשירות קבע, לעתים אנשים בקבע רוצים להשאר בשירות ואז האינטרס שלהם הפוך. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, יש לי מספר שאלות שאשמח אם תוכל לענות לי עליהם. מדובר בנער בן 15 אשר גדל עם הוריו, ואובחן בילדותו הצעירה כסובל מהיפראקטיביות. במרוצת הזמן, הוא אובחן כסובל גם מחרדות ובעיות רגשיות נוספות. לפני כ-6 שבועות הפסיכיאטר המטפל רשם לו רסיטל 20 מ"ג, פעם ביום, אשר ניתן לו בשעות הערב. לאחר כ-3-4 שבועות, התופעות שסבל מהם גם בעבר התעצמו מאד, עד כדי אובדן שליטה, התקפות זעם גובלות באלימות,עזיבה של ההמסגרת הלימודית בה שהה, מצבי רוח קיצוניים כמו דיכאון ואופוריה וכו'. הפסיכיאטר המטפל הורה להפסיק את מתן התרופה, וכרגע הוא נשאר רק עם "רטלין" שניתן לו בבוקר, אך משפיע רק למספר שעות שלאחריהם הוא הופך לחסר מנוחה מאד. שאלותיי הם: 1. האם ייתכן שה-רסיטל אמנם גרם להתעצמות משמעותית של התופעות הנ"ל (לאחר הפסקת הטיפול חלה הפחתה כלשהי בעוצמות) ? 2. האם ייתכן שהתעצמות התופעות נבעה מצריכת אלכוהול בסופי שבוע ? 3. הפסיכיאטר המטפל מבקש לנסות תרופות אחרות, אך הוריו חושששים שהיות ואינם מסוגלים למנוע ממנו צריכת אלכוהול, זה ינטרל את הטיפול ואפילו יזיק.בנוסף הם לא עברו הכשרה שתאפשר להם להבחין בשינויים התנהגותיים אצלו (אלא אם כן הם קיצוניים). 4. מה היית ממליץ להוריו המוטשים המטפלים בו למעלה מ-14 שנים,לעשות ,בהתחשב בעובדה שהם אינם מוכנים לאשפז אותו, ואילו הוא עצמו מתכחש לעצם העובדה שהוא חולה. יש לציין שכרגע הוא אינו מצוי באף מסגרת לימודית או תעסוקתית, היות ולאחר המשבר האחרון, ביה"ס בו למד נמנע מלקבלו חזרה. אשמח לתשובה מהירה והמלצה למספר חלופות. בתודה מראש, נורי

לנורי שלום, איני מתלהב לענות על שאלות הנוגעות לאדם שלישי, כלומר אתה אינך מעורב ישירות בדברים. בכל אופן אנסה לעזור. הפרעת קשב עם היפראקטיביות היא בעיה קשה וחבל שהנער נוטה להרגע עם אלכוהול, זו תרופה עם הרבה מאוד תופעות לוואי (אפילו שהיא טבעית). כנראה שהרסיטל גרם להחמרה במצב, ועם הפסקתו המצב חזר לקדמותו. אפשר לנסות תרופה דומה בתקווה שהיא תתאים לבחור יותר. בכל אופן כדאי מאוד להגיע לטיפול פסיכולוגי אשר יעזור בקבלת הקשיים ותבנה טובה יותר למצבו ומכאן אפשר יהיה להתקדם גם עם טיפול התנהגותי וגם תרופתי. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לאן היא נעלמה? אני מקווה שהיא חשה בטוב

לדאגנית שלום, אם הבנתי נכון נעלמה לך חתולה, או כלבה?

שלום, אני מתלבטת בנוגע לנטילת תרופות פסיכיא' להרגעת חרדות ומחשבות טורדניות (אני סובלת מאד מנימול שמחמיר עם הזמן). הנירולוג שבדק אותי, וחושב שיש צורך בטיפול פסיכולוגי, טוען שתרופות כאלה לא יתאימו לי. למרות ששאלתי, הוא לא הסביר מדוע. לטענתו עלי לפנות לפסיכיאטר כברירה אחרונה. 1. האם יש סכנה למערכת העצבים בנטילת תרופות (כגון סרוקסט)? 2. האם לתרופות עלולה להיות השפעה שלילית (נפשית או פזיולוגית) בלתי הפיכה? 3. האם אני עלולה להיות תלויה בתרופה זמן מאד ממושך? (התרופות ממכרות?). תודה מראש.

התרופות הפסיכאטריות שנמצאות כיום בשוק נחשבות כתרופות בטוחות ויעילות כך שלא נראה לי שצריכה להיות פגיעה פזיולוגית או נפשית כל שהיא. כמובן שהרופא המטפל מתאים את התרופה הנכונה בהתאם לסוג הסימפטום, רקע של החולה ואם הוא נוטל תרופות נוספות. כדורי הרגעה- ידוע כי יש ביכולתם ליצור תלות או התימכרות אם הם נלקחים כל הזמן למשך תקופה ממושכת. באשר לכדורים אנטי דכאוניים כגון סרוקסט, לא נראה לי כי הם גורמים לתלות כלשהיא וההחטלה להפסיק או להפחית במינון תלויה במטפל ובמטופל עצמו. ורדינה, אין סיבה שתסבלי. טיפול פסיכאטרי תרופתי הוא ככל טיפול תרופתי אחר ולא צריך להיות הבדל. תסתכלי על זה כך: כשיש לך כאב ראש האם את לוקחת אקמול? אותו הדבר צריך להיות עם הנימול... תרגישי טוב

לורדינה שלום, אני בטוח שקראת את תשובתה של אריאל, לצערינו יש לה המון ניסיון...אבל בנוסף לניסיון יש לה גם הבנה וידע ורגישות. בכל אופן, שאלותיך מקורן מחרדות, ולפי התיאור נראה שמסקנתו של הנאורולוג נכונה. כפי שתמצאי בדיאולוגים רבים בפורום רבים נעזרו בטיפולים של שיחות-פסיכותרפיה ותרופות. שיהיה רק טוב, ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

קודם כל, המון תודה על התגובה הקודמת. שלוש שאלות נוספות: 1. האם ניתן לשתות אלכוהול (יין אדום/לבן) אם נוטלת רסיטל (20 ג') אחד ליום ? 2. האם תופעות הלוואי-בחילות/כאבי ראש/עייפות-עוברות כשהגוף מתרגל לכדורים ? התחלתי לקחת רסיטל לפני יומיים (התחלתי עם חצי כדור ליום בארבעת הימים הראשונים ואז עוברת לכדור ליום). 3. האם אצטרך לקחת כדור כל חיי ? אודה לך מאד על תשובה. נורית

כן את יכולה לשתות אלכוהול ביחד עם הכדורים רק אל תגזימי כי הוא מגביר את תופעות הלוואי שלהם התופעות לוואי שציינתת אמורות לעבור תוך כמה זמן במידה ולא או שהן נהייות ממש בלתי נסבלות תחזרי לרופא שלך ותחשבו ביחד מה לעשות השאלה השלישית היא מהסוג שאיאפשר לענות הלייה התקווה היא שלא תצטרכי אותו כל ימי חייך אבל אני לא יכולה לענות לך על זה

לנורית , החשוב ביותר שרסיטל תתאים לך ותשפר את מצבך, אז גם תביני שלא נוטלים תרופות אלו לכל החיים ואת תרגישי הרבה יותר טוב מאשר הרגשת בעבר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שבת שלום לכולם שתהיה לכם שבת נפלאה , למרות שמזג האויר מדכא בחוץ , ואי אפשר לעשות שום דבר מרתק , אפשר סתם לסטלבט מול הטלוויזיה ולהתפנק בתוך השמיכות . אתמול (למה הכל קורה לי) , נקעתי את הרגל ועכשיו לא אוכל לרכב איזה שבועיים לפחות , אני קצת מפחדת כי אני תלוייה ברכיבה וזה מאד מרומם אותי נפשית , אבל למזלי הסימסטר שלי מתחיל השבוע , אז אולי תתחיל פעילות חדשה. מה שלום כולם? שיהיה שבוע טוב נקי מחרדות וגיפה ביי יונית

הי יוניתוש' איזה כיף " להיתכרבל בשמיכה"...... אני הייתי רוצה אך לצערי אין לי זמן. אני עסוקה בלהכין עבודות ומערכי שיעורים. נצלי את הזמן שאת " מושבתת" בכדי לעשות דברים שאת אוהבת . מה יש, גם לך מותר להיתפנק לא? תראי סרטים, תקראי ספרים אולי לצייר אם את אוהבת וקבלי פינוקים מאחרים. אני מבקשת לא לאמץ את הרגל כלל ואוי ווי וויי אם אני אשמע שיצאת לרכב ( אני מגיעה עד אלייך כדי להחטיף לך....סתם). יונית, תרגישי טוב והמון בהצלחה בסימסטר החדש. גם אני מתחילה השבוע. איפה את לומדת?

אני מודה לך מאד על תשובתך לשאלתי,הייתי רוצה לדעת אם אוכל להביא את בני לבדיקה אליך באופן פרטי(בן 10) אם כן אנא רשום מספר טלפון ואצור קשר עמך. בתודה מראש!

למימי שלום, אני מאחל לך שתצליחי בכל אשר תעשה. בכל אופן כיום ישנן שתי התמחויות נפרדות, פסיכיאטריה של מבוגרים ופסיכיאטרייה של ילדים ונוער. כיוון שאני מומחה בפסיכיאטריה של המבוגר כדאי שתפני לפסיכיאטר ילדים. שבת שלום, דר' גיורא הידש

ד"ר שאלתי אותך לפני יומיים לגבי תרופה בשם טרופטאל - TRYPTAL ואמרת שאתה לא מכיר!? אולי תבדוק שוב? שאלה אם היא אלטרנטיבית או משהו אז לא היא רפואית כימית לחלוטין , תבדוק היא מופיע אפילו ברשימת חיפוש תרופות באתר WALLA בריאות, בכל מקרה אם בכל זאת נזכרת אז תאמר לי אם מומלץ לדעתך להשתמש בה בגיל 22 ואם אפשר לקחת אותי לא באופן סדיר כאילו רק שצריך.. מאוד אודה לך על תשובה.

לירון, עידן שלום, סוף סוף הבנתי אותך, אבל הפעם כתבת כמו שצריך עם Y, תבדוק, בפעם הקודמת כתבת עך i וצריך להקפיד על שמות התרופות כדי שלא תהיה טעות, אין דבר, כעת אפשר להתקדם. tryptal= amitriptyline זוהי תרופה נוגדת דיכאון, אינה ממכרת, ויש לה גם השפעה מרגיעה. בכל אופן מדובר על תרופה מהדור הראשון של התרופות נוגדות דיכאון ולכן השימוש בה פחת בשנים האחרונות. עדיין משתמשים בה במקרים מיוחדים ועם סיבה מיוחדת. זו תרופה טובה ויעילה, הבעיה היחידה היא שיש לה יותר תופעות לוואי מאשר לתרופות מהדור החדש. בכל אופן, התרופה אינה ממכרת ובדרך כלל צריך ליטול אותה באופן קבוע ולא על בסיס מזדמן. שיהיה רק טוב, שבת שלום דר' גיורא הידש

האם קלונאזפם במינון גבוה (מעל 10 מ"ג) יכול להועיל אצל אדם פסיכוטי?

שלום, התשובה פשוטה והיא חיובית, כן. כמובן לפי הניסוח שלך, קלונזפם יכול להועיל, ובטח ירגיע ויאפשר תקשורת יותר טובה עם האדם. פעמים רבות במצב של פסיכוזה ישנן גם חרדות רבות ואז בטח שמשתמשים בתרופת הרגעה. הקלונזפם אינה תרופה נוגדת פסיכוזה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום!!!!!! אני כבר שנה וחצי יש לי חרדות ויכאונות ואני לוקח פאקסט לפני כימעט שנתתים התחיל לי חרדות ודיכאונות זה התחיל בכך זה התחיל לי באיזה ליליה לא יכולתי להירדם והתחיל לידפוק לי הלב וכאבים בחזה ולא יכולתי לינשום אז לקחו אותי לבית חולים ואז בדקו אותי ואמרו שהכל בסדר אצלי אבל אז היה לי כמה חודשים הכי רעים בחייםשלי נתנו לי לקחת 3 סוגים של כדורים קסאנגס פארפאנן פאקסט וגם נימצא פעם בחודש אצל פסיכאטר נכון להיום אני לוקח רק פאקסאט וגם מטופל אצל פסיכאטר ופעם בשבוע אולי קסאנגס ולעומת זאת פעם הייתי לוקח שזה רק התחיל לי 4 קסאנגס כשהתחיל לי כל החרדות והדיכאונות תמיד חשבתי שאני הוזה דברים ותמיד מביטים בי אבל כל זה עבר לי ואיןל את זה יותר אבל יש לי חרדות ודיכאונות אבל לא כמו פעם וגם יש ליתחושות לפעמים של ניתוק מהמיצאות והתחלתי להיות בן אדם איך שאומרים מעופף ושוכח דברים לא שזה מפריע לי ונכון להיום אני די בסדר ואני די מרוצה מהמצב שלי לפי דעתי הוא הישתפר אבל עדיין שוכח דברים וליפעמים להיות מנותק מהמציאות השאלה: האם כל הדברים שאני הזכרתי הם דברים אופיניים לחרדות והאם ניתוק של המציאות זה גם תופעה של חרדות עושה והאם חרדות יכולות לעבור בשלב מסוים או שזה דבר לכל החיים אני מאד אשמח אם תענה לי כי זה דברים שתקועים אצלי הרבה זמן בראש! אני מאוד מאוד אודה אם תענה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לאיתן שלום, התופעות שתיארת מתאימות לחרדה פרט לתופעה של ההזיות וההרגשה שמביטים בך, הייתי ממליץ לנסות ולשאול את הפסיכיאטר המטפל לגבי האבחנה שלו אני מאמין שהוא יענה ויסביר לך, חבל שתסחוב את כל המחשבות הללו במשך כל כך הרבה זמן ללא תשובות. אני פשוט נזהר מעט כיוון שלא אבחנתי אותך ואיני יודע מה האבחנה שנקבעה. משהו פעם השווה את החרדה לחום של הנפש. כאשר משהו לא בסדר בגוף יש חום, כאשר משהו לא בסדר בנפש אז יש חרדה. כלומר החרדה יכולה להיות סימפטום או חלק של הפרעה נפשית שונה. וחרדה יכולה להיות הבעיה העקרית והאבחנה עצמה. דברי אלו שוב מדגישים את החשיבות של אבחנה מדוייקת. בדרך כלל חרדה חולפת ועם טיפול היא חולפת מהר יותר. האם שקלת גם טיפול פסיכולוגי? מצטער אם בלבלתי אותך קצת, לצערי אין תשובה פשוטה.... שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום איתן וברוך הבא. ראשית, אני רוצה להגיד לך שהגעת למקום הנכון כי יש כאן אנשים מקסימים שתמיד יודעים לעזור ובראשם הקפטן : ד"ר הידש הנפלא. ועכשיו לשאלתך, הסימפטומים שתארת הם אכן סימפטומים קלאסיים של חרדה- דופק מואץ, חוסר אוויר, כאבים בחזה וכו'. אני מניחה שעשו לך את כל הבירורים והבדיקות האפשריות כך שאם הכל יצא תקין סביר להניח שאכן מדובר במשהו על רקע נפשי. ניתוק מהמציאות הוא גם אופייני במצבי דיכאון וד"ר הידש כבר נתן על זה את הדעת. לפעמים בנאדם מתנתק היות והוא לא רוצה לחוות התקפי חרדה או דיכאון וזה בעצם סוג של בריחה מהמציאות והתמודדות איתה ( ד"ר הידש, אני מקווה שלא פירשתי את דברייך בצורה לא נכונה ואם כן אנא סלח לי). לא סיפרת לנו באיזה תדירות אתה נפגש עם הפסיכאטר היום. האם העלת את נושא הניתוק בפניו? חרדה ודיכאון יכולים להיתו מצב זמני או מתמשך. זה שונה מאדם לאדם משום שאצל אחד התקפי החרדה יכולים להיות ארוע של פעם אחת ואצל האחר להיתמשך לתקופה קצת יותר ארוכה אבל זה בהחלט יכול לעבור ולהעלם ולזה כולנו שואפים. שמחתי לשמוע שמצבך יותר טוב ואני בטוחה שהוא עוד ישתפר פלאים נשמח תמיד לשמוע ממך....

היי השבוע חזר לי הדיכאון , יותר קל מפעם קודמת, אבל הוא חזר והתקיף .והפעם בלי מחשבות אובדניות. אני כבר לא יודעת מה לעשות? כשהרגשתי שזה לא יעבור מאליו דיברתי עם הפסיכולוגית שלי בטלפון, שאיך שהוא זה עבד, שזה גם דבר מאוד מוזר לי לפעמים, איך יש לה כזאת השפעה עלי.? אני חושבת שזה אף פעם לא יעבור לא יחלוף תמיד הוא יחזור בסוף, השאלה היא האם אני קוראת לו לחזור כי קשה לי לבד בלעדיו, חייתי איתו הרבה שנים והוא לא עזב?? מה קורה איתי? נהיתי פסיכית? תודה

למה לא להתייחס על זה כמו לאתף אסטמה בה ממרר לנו את החיים לתקופה והולך??? האמת שמעבר לכל החרא שיש בדכאון יש לו גם צדדים ש"טובים" לנו כמו למשל זה שאפשר לא לקום מהמיטה או לא לדבר עם אף אחד לא לעשות קניות או דברים שחייבים לא לנקות את הבית או ללכת לעבודה כי אנחנו חולים ולא מרגישים טוב. הוא אפילו נותן לנו את הפריבלגיה לשבת על מיכל של ליטר של גלידת בן אנד ג'ריס בתעם וניל עם אוגיות בפיג'מה מסמורטתת אחריי הרבעה ימים ללא מלחת בסלון מתונף בבהייה חסרת פשר או עניין בשידורים חוזרים ברצף של הגיע זמן לשון. בקיצור חמודה את לא משוגעת ואני הולכת לומר עכשיו משהו שאני מתעבת שאומרים לי אבל תבדקי עם עצמך למה הוא בה עכשיו מה הם הדברים שאת פוחדת או לא רוצה להתמודד איתם מה הוא נותן לך??? ובבקשה אלוהים שהרופא שלי לא יחזיר את השאלה הזאת עליי

לפרוזק היקרה. את יכולה לעשות שירות עצמי, לשאול את עצמך את השאלה וגם לענות עליה,... בדיכאון כמו בכל מחלה יש את החלק של הפינוק, כאשר היינו ילדים ונשארנו בבית יתכן מאוד שפינקו אותנו, בנוסף גם אמא נשארה בבית ולא הלכה לעבודה. ואף יתכן שקנו לנו גלידה אחרי ניתוח להסרת השקדים... יתכן שלמדנו את הדפוסים האלו של הפינוק לא אצלינו ישירות אלא אצל אח שלנו שהיה חולה... מה דעתך? את לא חייבת לענות לי....רק תחשבי על זה שבת שלום, דר' גיורא הידש

לעדי שלום, לצערי אצל כל אחד יש עליות וירידות, ומי שעבר דיכאון או חרדה רגיש ופוחד מהם יותר מ"כל אחד". רק בקשה אחת לי אלייך, אל תבואי בטענות אל עצמך! פעם שוחחנו על כך שדיכאון קיים רק אצל אנשים שיש להם מצפון (וכידוע פוליטיקאים עוברים ניתוח להסרת המצפון ואף פעם לא יהיה להם דיכאון). לכן, אל תאשימי את עצמך ואל תבואי אל עצמך בטענות. זה לא מועיל בכלום ואולי גם מזיק. את כבר יודעת שהדיכאון יעבור ותרגישי טוב, שבת זה יום מצויין להעביר את הדיכאון, שבת שלום. דר' גיורא הידש

גם אני רוצה

עדי היקרה את כלל לא פסיכית והמחשבות שלך מובנות מאוד. אני כל כך מבינה על מה את מדברת כי אני בדיוק באותה סיטואציה. בתקופה האחרונה ישנו שיפור גדול מאוד במצב הרוח שלי שהיה כבר שנתיים דכאוני. בדיוק אתמול הייתה לי שיחה עם הפסיכאטרית ואמרתי לה שאתמול הלכתי לקניות ופתאום הרגשתי הרגשת אושר אילעי שהציפה אותי. שמחתי מאוד אבל עד כמה שזה נשמע אבסורדי גם פחדתי נורא. לא הבנתי למה פתאום נהייתי מאושרת ( וזה כשעשר דקות לפני זה לא רציתי כלל לצאת מהבית ולא היה לי חשק לכלום). התשובה שקיבלתי היא שכנראה בגלל שאינני רגילה כבר להיות מאושרת זה הבהיל אותי ולא ידעתי איך לאכול את זה. אז אמרתי לפסיכאטרית שזה הגיוני מאוד משום שאני כבר כל כך רגילה למצב הדיכאוני שלי שקשה לי להתמודד עם האושר משום שאני חוששת שאני אחזור כמה צעדים אחורה. החשש הזה הוא כבר היה למציאות עבורי משום שבמהלך כל השנתיים האלה כל פעם שעשיתי צעד קדימה לקחתי שני צעדים אחורה. עדי, מה שרציתי להגיד לך בכל זה הוא שדברייך הגיוניים מאוד. יתכן וכבר " התרגלת" למצב הקיים ואת חוששת לצאת מהשיגרה ולחזור למשהו שבעבר היה כל כך מוכר לך אך היום הוא כזר בשבילך. את תצליחי לחזור להיות מאושרת ושמחה ואם את נשענת על עזרת הפסיכולוגית בשביל זה לא קורה כלום. טוב שמצאת לך את האדם שיכול לתמוך בך במצבי מצוקה וטוב שהיא שם בשבילך. תהליך היציאה מהדיכאון הוא הדרגתי ותמיד צריך לקחת בחשבון שתהיינה נפילות אך כמו הנפילות יבואו גם העליות . מקווה שעזרתי לך ואם תרצי לדבר אני תמיד פה!

עדי היקרה, כאחד שסובל\סבל רבות מדכאון אני יוכל לאמור לך כי לצערי עד כה לא גיליתי 100% של פתרון... העצה היחידה היא לנסות ולהחליף כדורים עד אשר נמצא הכדור המתאים ביותר ( טוב... גם ד"ר הידש חושב כך ) אני החלפתי עד כה 4 סוגי כדורים וכעת יתכן כי אני בדרך הנכונה. מקווה כי בקרוב מצבך יתייצב שנית. גיא אגב מי יודע מה היתרון של מאניה דיפרסיה על הדיכאון ????? תשובה מחר!!

ערב טוב, היתגעגעתי............ מישהו פה מאוהב או סתם נידמה לי? מתי ניפגשים בצ'ט-כבר כמה פעמים היגעתי ואף אחד לה היה. שבת שלום יקירי. שגב

מקווה שהיום אתה יותר טוב. אם תרצה תספר לנו מה קרה אנחנו פה!

היום יצאתי מהבית לאחר שלא יצאתי ממנו במשך שנה וחצי!!! כאבה לי השן והייתי חייבת ללכת לטיפול ולא הייתה כל ברירה אחרת. אז אזרתי אומץ ויצאתי. מאוד נהנתי אפילו אצל הרופא שיניים, זה כיף להתראות עם אנשים, לנשום אויר בחוץ, לראות עולם, צמחים, ציפורים. מזג האויר היה מצויין הייתי בעננים!!! אני יודעת שיש לי עוד על מה לעבוד אבל זאת כבר התחלה חדשה ומשמעותית. תצאו לבחוץ, תחיו, תבלו, תהנו מכל רגע שחולף. חבל לבזבז את החיים. יש לנו עולם וטבע נפלא וצריך להינות ממנו! אני מקווה שכולם יצליחו למצוא את הדרך המאימה להם שתעזור להם לצאת מהבעיה שאליה הם נקלעו. חבל לבזבז כל רגע בחיים! תודה לכל האנשים שתמכו בי ועזרו לי כאן בפורום ובצ'ט! אתם הייתם חלק נכבד בהצלחה שלי היום! אני אוהבת את כולם!!!

יפעתי אני נבוך מלהתפרץ משמחה בפורום אבל דיברנו כבר ב 4 ידיים ו 4 עיניים (מסך ומקלדת) מותר להגיד שאני אוהב אותך ואת יקרה לי והשיר הבא מתאים לאירוע http://ingeb.org/songs/congratu.html

זה מחמם את הלב :-)))

יפעת היקרה כרגע גרמת לי לחיוך מאוזן לאוזן. ההצלחה שלך באמת יכולה לתת תקווה ופתח להצלחות אחרות ולהעזות חדשות. יפעת אני מאושרת מאוד בשבילך. את החלטת להיות אמיצה ולקחת את החיים לידייך - כל הכבוד לך. המשיכי בטיפוסך מעלה מעלה ואנו תמיד נשמח לשמוע ממך, בטוב וגם ברע ( בתקווה שזה לא יופיע) שלך, אריאל

תודה רבה! רק העידוד והתמיכה שלכם זה מה שעזר לי. יצאתי לבחוץ. בהתחלה הייתי לחוצה אחרי 3 צעדים כבר דילגתי משמחה!!! תודה רבה לכולם וגם לד"ר הידש המקסים!

ערב טוב מתוקה, כל הכבוד-ידעתי שזה יגיע וזה רק עניין של זמן. אני גאה בך מתוקה-עכשיו לאט לאט כל יום תנסי לצאת וכל פעם תגדילי את המרחק-בלי לחץ. בסוף אולי עוד תגיעי אליי לקיבוץ וברגלללללללל. כל הכבוד שגב

ליפעת ולכולם, כל הכבוד ליפעת ולכולם, אפשר לשתות לחיים!!! נשאל אותך את השאלה ששואלים אסיר ביום השחרור, לאן את הולכת ומה תעשי מחר? אני מת מסקרנות, יש עוד דברים מעניינים בחיים אחרי רופא השיניים שיהיה לי בריא. כל היום המחשב שלי היה מצונן ולא תפקד, האמת היא שאני הרגשתי מנותק ומבודד, בהחלט לא הייתי היום נחמד. אבל היה כדאי לטרוח ולהתאמץ אפילו רק כדי לשמוע אותך... בכל אופן די נשבר לי מהברזלים הללו שיש לי, ביום ראשון הטכנאי יעבוד על המחשב ואם הוא לא ימצא את החלק המזייף אקנה חדש, נמאס לי להתקין שוב את החלונות. טוב, שפכתי את התיסכול שלי, אבל בהחלט היה כדאי להתאמץ ולחזור לחיים. שתהיה שבת שקטה וחביבה. דר' גיורא הידש

תודה רבה על הכל! ממש נהניתי להכיר את כולם. אני עדיין נשארת פה ולא עוזבת לגמרי. זאת הייתה רק ההתחלה בדרכי החדשה. הלכתי לרופא שיניים, אח"כ הלכתי לסופר, היה בא לי גלידה. נהניתי מהכל. לראות אנשים, טבע, מכוניות, צבעים, אפילו בסופר הרגשתי נהדר ולא היה אכפת לי שיש הרבה אנשים. קניתי לי גלידות טעימות, נהנתי מהשמש שהייתה בחוץ. העולם כ"כ יפה שחבל לפספס אותו. אני לא מסתכלת על התק' שעברתי, עדיין עוברת, כבזבוז או פספוס אלא זה כנראה משהו שהייתי צריכה לעבור. אסור להסתכל אחורה באכזבה ובהרגשת החמצה. מה שהיה היה ואולי היה לזה סיבה שזה קרה. זה מחזק אותי ויעזור לי להתגבר עם דברים בעתיד. למדתי הרבה דברים על עצמי ועל העולם בכלל בתקופה הזאת והכי חשוב שהכרתי אנשים מקסימים - אתכם !!! שכ"כ עזרתם לי ותמכתם בי! אז תודה לכולם! - אייל, שאול, נירה, לימור, ליבי, איתן, גיא, אלמוג, אריאל, דוט, פרוזק, מירב, שרון, איש, ד"ר הידש, קרן וסליחה אם שכחתי מישהו.... זה מרוב התרגשות! אני עדיין אמשיך לבקר פה. אל תדאגו אני לא עוזבת! משבוע הבא העו"סית שלי תבוא אליי כל יום ונצא ל- 10-15 דק' טיול. פעם לבית שלה, פעם לבית קפה וכו'.... יש לי עוד דרך ארוכה אבל לפחות עשיתי את הצעד הראשון. והכי מפתיע זה שהרגשתי ממש נפלא בחוץ. אפילו לא אחוז אחד של חרדה! אני מקווה שזה נותן גם לכם תקווה להמשיך ואסור בשום אופן להתייאש!!! בהצלחה לכולם!

אני שמחה מאוד בשבילך אחותי ייחלתי לרגע הזה לא פחות ממך שתלכי בשביליי אושר ושמחה ושיהיה לך רק טוב

תודה רבה! גם את לקחת חלק ביציאתי מהבית! אל תשכחי שתמכתי בי כ"כ כשהיה לי רע. אני מקווה שהכל יסתדר גם לך. ושכל זה יהיה כבר מאחורנו! שיהיה לך רק טוב ותודה רבה על ה-כ-ל!!!!!!!!!!!!!!

איפה ראית שמישהו דיבר כאן על הריון? לא ישנת טוב בלילה? יש לך הזיות? ;-))) סתםםםם.... אני צוחקת! אתה מתכוון לשם הרה? הרה זאת דמות מהמיתולוגיה. לא דובר כאן על הריון אלא על זה שיצאתי מהבית לאחר שנה וחצי שסבלתי מארוגפוביה!

שלום אני בן 20 וסובל כבר כמה שנים מחרדות. הפסיכיאטר רשם לי פאקסט 20 מ"ג ביום שאני נוטל כבר 4 שבועות. התופעות לוואי היחידות שאני חווה הם ירידה בתיאבון (שהרופא אמר לי שזוהי תופעת לוואי שתחלוף עם הזמן, כך שאיני מודאג) החשק המיני והיכולת שלי להגיע לזיקפה לא נפגעו כלל עקב השימוש בתרופה, אבל לוקח לי המון זמן בכדי להגיע לאורגזמה. שאלתי היא האם תופעת לוואי ספציפית זו היא תופעה שחולפת לאחר זמן מה במשך הטיפול או שתמיד בעיה זו תהיה קיימת כל עוד אני אשתמש בתרופה זו? שאלה שניה היא ששמעתי על תרופות חדשות, איקסל ורמרון. מהם היתרונות מול החסרונות שלהם ביחס לפאקסט??

לשי שלום, אכן אתה צודק, הירידה בתאבון תחלוף ויתכן שבעוד מספר חודשים אפילו תעלה במשקל. בדרך כלל ישנה הקלה גם עם התופעות בתחום המין אולם לצערי לא תמיד. סרוקסט עובד במוחינו על חומר שנקרא סרוטונין, איקסל ורמרון עובדים על חומרים שונים . לכן גם תופעות הלוואי מעט שונות. בכל אופן אחרי שמדברים על תופעות הלוואי של תרופות כדאי לבדוק גם האם הסרוקסט במקרה שלך בכלל עוזר, האם הוא משפיע לטובה ומשפר את הסיבה שבגללה אתה נוטל את הסרוקסט? שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שאלת על הרמרון, אז ממה שידוע לי עליו, דווקא יכול להיות מועיל במקרה שלך כי הוא אינו משפיע על התפקוד המיני (לא פוגע) וגם לעיתים מעלה את התאבון. חוץ מזה הוא מהיר יחסית ואין הרבה תופעות לוואי. תרגיש טוב ובהצלחה!

שלום לכולם, בגלל בעיות במחשב שלי וגם ריבוי ההודעות איבדתי מעט את המעקב אחרי ההודעות החדשות - הסימון של החדש, ולכן יתכן שלא עניתי על כל השאלות. אנא אל תהססו להזכיר לי ולהפנות אותי לשאלה שלא הגבתי. קבלו את התנצלותי ועזרו לי. שיהיה סוף שבוע נעים לכולם. דר' גיורא הידש

היי דוק והיי חברים יקרים שלי לא מזמן כתבתי לכם שעברתי דירה לדירה גדולה יותר ושהתחלתי לעבוד ואפילו שביטלתי את הביקורים עים הפסיכאטרית והפסיכולוגית כי לא הרגשתי צורך אז הרגשתי על גג העולם והנה אני כאן כותבת אליכם שאני ממש ממש לא על הגג יותר עזבתי את הדירה כי בן זוגי החליט שאחריי כמה ימים לא מתאים לו להמשיך את הקשר בנינו ואני בבית כי קיבלתי איזשהו וירוס במערכת העיכול שכנראה כתוצאה ממשהו נפשי , אני אצל ההורים עד שאני אמצא דירה , ואפילו קבעתי היום תור לפסיכיאטרית שלי כי אני מרגישה שאני צריכה עזרה.... אז זהו זה אני בוכה רוב היום ואני מרגישה ממש לא טוב אני די בנפילה רגשית האמת שאני לא חושבת שאני בדיכאון או בחרדות כי אני לא אבל אני פשוט מתגעגעת לגבר שהיה שלי שחשבתי שהיה שלי לפחות ואני מרגישה שבורה כי עברתי לשם עים המון תקוות והכול התפוצץ לי בפנים אז זהו חברים רציתי לספר לכם שלא ממש קל לי אכשיו זה מזכיר לי את הסיפור של שירה משום מה שגם עברה משבר בזוגיות אשמח עים תחזקו אותי ותכתבו מילות עידוד אני מרגישה זקוקה מה עושים עים לב שבור????????? ומה יש נגד געגוע ??????????? שלכם נירה

תיאור מדוייק של המוסיקה ששמע שאול בתנ"ך שאול שומע מוסיקה. שאול שומע. איזו מוסיקה שומע שאול ? שאול שומע מוסיקה אשר נותנת לו ריפאות שאול שומע מוסיקה מוסיקה שומע שאול והאנשים סביבו אינם,כאילו נעלמו,נאלם כל העם כי שאול שומע מוסיקה האם זוהי המוסיקה ששאול צריך היה לשמוע לעת כזאת ? כן זאת היא המוסיקה ששאול צריך היה לשמוע לעת כזאת כי אין אחרת עכשיו ואולי לא תהיה עד הגלבע נתן ז"ך שירים שונים הוצאת הקיבוץ המאוחד

להיפרד מבן זוג זה נורא.אחד הדברים הכי קשים שיש לנו גם ככה בחיים. אבל בכל זאת. אם בן זוגך החליט להיפרד.יש לי מסקנה חד משמעית. כמו בשיר:יאללה ביי. כמה שזה נשמע לי כאילו קל להגיד.אבל ממש לא.בן אדם שלא רוצה להישאר עם מישהו. אנחנו רק יכולים להגיד לו יפה שלום. ולהמשיך לחפש את האביר על הסוס הלבן.שאם מתאמצים קצת לפגוש אותו. הוא תמיד מגיע. מגיע לך מישהו שיאהב אותך כמו שאת. שלא יגרום לך לדמעות. הו לא,אף אחד!!! לא שווה את זה.הגבר האמיתי יאהב אותך בדיוק כמו שאת (לא פחות ולא יותר). דרך אגב .הוירוס הזה. גם לי היה אותו והייתי בנפילה של עייפות ובחילות (אולי גם כתוצאה מהפסקת הפאקסט).אבל גם לי היה את זה.אני בטוחה וגם שמעתי שיש מין גל כזה של וירוס,אוי זה עבר אחרי שבוע הייתי מסטולית מעייפות,כמו מסוממת ואם תינוק קטן בבית זה ממש לא התאים לי לתפקד ככה. טוב שזה עבר.העצות שיש לי לגבי לב שבור הוא פשוט לאסוף את החתיכות הקטנות והקטנטנות ולשמור היטב לנסיך האמיתי.אני נשמעת קצת נאיבית לא? לדעתי לא.מה הם חיינו ללא אהבה? כלום.כולנו עפר ואפר , וזה החומר שגורם לנו לחיות ולנשום בעולם. האהבה (לא רק לגבר כמובן).אני מאחלת לך המון כוח,תייהי חזקה. זה בתוכך אני מרגישה.רק תוציאי את זה. שלך שרונה.

הי נירה צר לי לשמוע על כך אבל את חזקה ותעברי את זה. אמרת משהו נכון, לא כל עצב ובכי הוא סימן לדיכאון. סך הכל התגובה שלך לסיטואציה הנוכחית היא טבעית מאוד ואף רצויה ( עדיף מאשר לשמור בבטן). בטח שלא תכננת את זה ואת מאוכזבת כך שאת לא יכולה להגיב אחרת. קחי לך עכשיו את הזמן לעצמך ללקט את השברים. אני יודעת שאין פה נוסחאת קסם אבל הזמן יעשה את שלו. כרגע את צריכה להיתרכז בעצמך ובמה שעושה לך טוב ועם שיחה עם פסיכאטר תעזור אז נהדר שקבעת תור. נירה, כרגע אולי זה נשמע לך רחוק אבל האמיני לי שאחרי כל ירידה ישנה עלייה והיא תגיע!!! היי חזקה, אנחנו פה איתך

אתם לא מתארים לעצמכם כמה היה כיף לחזור מהעבודה ולרוץ למחשב ולראות שלא איכזבתם כמו תמיד ושאתם מעודדים ואיכפתיים אני אוהבת את כולכם חברה אתם נהדרים באמת תודה על המילים החמות ותדעו שאני לוקחת את כול מילות העידוד והעצות ברצינות ומפנימה הכול אז תודה לכם אנשים ואני מאחלת לכם רק טוב אוהבת אותכם נירה נ.ב מה קורה אין יותר צאט???????????????? התגעגעתי

http://www.ilanramon.co.il/IlanRamon/pictures.cfm

שלום לד"ר הידש אני בת 31 , לפני כ 12 שנה חוויתי את התקף החרדה הראשון שלי - לפני גיוס עבדתי באיזה משרד בין התיכון לצבא ,ופתאום הרגשתי נורא - דפיקות לב ,רעד ,פחד איום ,רצון לברוח לאן שהוא , רצון לראות רופא וכמובן כל התסמינים הידועים של התקף חרדה ,המצב הזה נמשך לערך חודשיים (אז),עד הגיוס . יש לציין שהוא הופיע אחרי מצב של לחץ - הבוס אז התחמק מלשלם לי משכורת ,ואני כבחורה צעירה שרק התחילה את חייה , לא ממש ידעתי איך להתמודד ופשוט"אכלתי את עצמי"בלשון העם ,ואז זה התבטא בתסמינים גופניים ובפניקה. הסיבה שאני פונה אליך היא שמאז ועד היום (כשלפני שנה לערך שוב חוויתי התמוטטות שמלווה בהתקפי חרדה ,רעידות בגוף ,וכו -שוב בעקבות בוסית בעבודה שירדה לחיי),, ובכן ,הסיבה היא שמאז אותו יום ארור אני מרגישה ש"נדפקה לי הקופסא", כלומר אני מרגישה שאני לא חלק מהעולם ,מן תחושת ערפול תמידית,מן רחוף כזה,מוזרות נוראה,פגיעה בזכרון ,חוסר ריכוז ,למרות שמאז הספקתי להתחתן ,להוליד שני ילדים ולהתגרש,אני עובדת עכשיו בעבודה די מכובדת ומכניסה , אולם אני נחשבת ל"טיפוס לחוץ", יש לציין שפתאום לפני חודשיים לערך , פתאום החיבור למציאות התחיל לחזור אליי תחושת המסך והערפול קצת ירדו , אולם אני מרגישה מן לחץ תמידי בחזה - למרות שעכשיו אני לא במתח,לא בלחץ וכו, האם יכול להיות שבגלל תחושת הלחץ בחזה ונשימותי השטחיות יחסית לא מגיע מספיק חמצן למוח וזה מה שגורם לתחושת המוזרות הנוראה הזו? מן הרגשה שבא לי שמישהו ייתן לי איזה בומבה בראש ואני אחזור להיות הבחורה הרגועה שלפני 12 שנה,שחיה את המציאות ,שלא מרחפת,שלא חרדה ,וכו. כמו כן ,קשה לי לחוש רגשות למשל - אהבה ,התרגשות,שנאה ,אני במין כהות רגש נוראית. קיבלתי סרוקאט אבל אני פוחדת לקחת . אודה לך אם תתיחס לכל הנקודות והתופעות שהזכרתי לעי"ל כולל תחושת המוזרות הזאת ,החיבור לקרקע והזכרון . צר לי אם המכתב ארוך אולם מקריאתי את תשובותיך הנפלאות ושל כל אנשי הפורום בטוחני שאקבל תשובה טובה ביותר. יישר כוח והמשך בדרכך המבורכת זו. יפית

ליפית שלום, רפואית התשובה די פשוטה, כל אלו הן תופעות של חרדה, כדי להמנע מחרדה יש כהות רגשית והתרחקות מכל דבר אשר עלול לעורר חרדה. לכן תחושות הניתוק, ריחוף המוזרות וכל מה שאת מתארת במכתבך. הדבר החשוב יותר הוא הסבל שאת עוברת ומשך הזמן הארוך שבו את חיה, מתפקדת ועושה את כל חובותיך. למרות הסבל ולמרות שאת מתאמצת פי עשר מאדם אחר שעושה את אותם הדברים.... אנא, תתחילי לטפל ולהקל על עצמך, יש המעדיפים טיפול תרופתי, יש המעדיפים שיחות, יש המעדיפים את שניהם יחדיו. בכל מקרה, עדיף להתקדם ולהשתחרר מהסבל.... חבל שאת מושכת כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה קשיים. יכול להיות יותר טוב, ויהיה יותר טוב כאשר תתחילי לטפל... קדימה לעבודה, ותשמרי על קשר שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום יפית. במהלך הקריאה של ההודעה שלך, כבר ידעתי שאני הולך לרשום לך שאת צריכה לקבל תרופה, אבל כשבסוף קראתי שאת קיבלת סרוקסט ( אני מקווה שרשמתי נכון ) ואת פוחדת לקחת זה עיצבן אותי. ואני מדבר בשיא הרצינות. אני גם סבלתי בעבר מהתקפי חרדה ודיכאון שנמשך יותר מ 4 שנים ואני פחדתי ללכת לטיפול. אחרי שכבר הבנתי שאין לי ברירה אני צריך ללכת לטיפול, ואני קיבלתי תרופה אומנם אחרת פבוקסיל שהיא מאותו משפחה של התרופה שלך, בכול אופן גם אני פחדתי לקחת בגלל תופעות הלוואי שכולם מדברים וגם לאחר שקראתי על האלון לצרכן את התופעות בכלל זה הפחיד אותי. אבל לקחתי והאמת היא שרק אחרי יומיים הרגשתי קצת בחילה וזהו ועכשיו אני חיי ממש מאושר. את תופעות הלוואי לא כולם מרגישים וגם אם כן זה רק בהתחלה. את סובלת המון זמן אז גם אם יהיה לך תופעות לוואי אז תסבלי רק שבוע, לא עדיף? עכשיו למה אני עצבני אלייך? כי כבר הלכת לטיפון קעבלת תרופה עברת את התהליך המפחיד הזה ללכת לטיפול ובסוף את לא לוקחת את התרופה. אני מקווה שאת כן תיקחי את התרופה מהיום ויהיה בסדר. אז שיהיה לך רק טוב וביי............ דרך אגב אני אשמח אם תספרי לי שכן לקחת ושזה כן יצליח. :-)

ערב טוב, למה התכוונת כשאמרת-"זיכרי-מותר להנות מהחיים ולא להילחם בהם? האם התכוונת שכדאי לקחת את הכדורים כל פעם שרע לי,ופשוט להפסיק להילחם?אם כן אני לא ממש מסכימה איתך כי בדרך הזו כניראה שאהייה על כדורים כל חיי. אני מקווה שתסביר את עצמך ושלא לזה התכוונת. תודה שגב

לשגב שלום. מה עושים אותם אנשים שחולים במחלות "פשותות" כגון לחץ דם גבוה או סכרת שעליהם לקחת כל החיים תרופות. הם נלחמים בתרופות? לא הם לוקחים את התרופות וממשיכים לחיות. אני מאחל לך שלא תצטרכי לקחת תרופות . ואם כן זה לא נורא. הרבה הרבה בריאות. אברהם

לשגב שלום, כוונתי היא שהחיים וההנאה מהחיים הרבה יותר חשובים מהשאלה כן כדורים ולא כדורים. תפקידו הראשון של הרופא הוא להקל על הסבל, וזה מה שאני מנסה לעשות. כמובן, שלא בכל מחיר, אם מדובר על נטילה של כדור הרגעה פעם בשבוע או לעתים רחוקות יותר אז לדעתי הבחירה ברורה, עדיף הכדור. עם מדובר על תדירות גבוהה והכדורים עלולים לההיפך לבעיה, אז עדיף להמעיט בכדורים. כפי שהבנתי ממך, כבר הרבה זמן הרגשת טוב ואינך נוטלת כדורי הרגעה לעתים קרובות. במצבים של חרדה גם המלחמה עצמה מזיקה. כלומר עצם המלחמה מחמירה את החרדה. המצב עלול להיות חמור יותר כאשר מתאפקים ומנסים לא ליטול את הטיפול התרופתי ורק אחר כך נכנעים ושוב, רגשות האשמה מרובים והמצב הכללי מחמיר. לכן, אני חושב שבמצבים בהם יש צורך בכדורי הרגעה לעתים רחוקות, עדיף ליטול אותם בהתחלה בלי הרבה התלבטויות. אבל כמובן כל אחד יכול לחשוב ולנהוג אחרת....אפשר גם לנסות מספר דרכים להתמודד ואז להחליט מה טוב לכל אחד. כוונתי היא שעדיף לעסוק פחות בשאלות התיאורטיות-פילוסופיות ועדיף להיות מעשי ולפתור את הבעיה. כל אחד לפי דרכו ומה שמתאים לו. הכי טוב שלא יהיו מצבי חרדה ולא תעלה המחשבה של הכדורים.... שיהיה רק טוב וסוף שבוע נעים הידש

לד"ר היקר שלום... האם מומלץ ע"פ דעתך שימוש בתרופה "טריפטאל" בגיל צעיר... והאם היא מסוכנת שאיזה שהוא אופן? האם היא עוזרת ואם כן תוך כמה זמן? ומה אתה אומר עליה... תודה

לירון שלום, אודה לך אם תכתוב את שם התרופה באותיות לועזיות כדי למנוע טעות. אנא זכור שאני מומחה לפסיכיאטרייה של המבוגרים ולא של ילדים, כך שאיני בטוח שאוכל לענות על שאלתך אבל אנסה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

הכוונה ל תרופה בשם TRIPTAL תרופה שרשומה כטיפול בבעיות חרדה מלווות בדיכאון.... ומדובר בבחור בשנות ה-20 זה נחשב ילד? תודה.

בחורה שמאוד מאוד קרובה לי חוותה טראומה לפני כשנתיים וחצי בה איבדה אדם קרוב לה מאוד והיא חושבת שזה באשמתה... (מדובר בתאונת דרכים בה היא נהגה). מאז אותה תאונה היא נמצאת בתהליך היתדרדרות והרס עצמי. היא מרזה כל הזמן ונראית נורא (מן הסתם וככל הנראה היא פיתחה בעיית אכילה כלשהי), יש לציין שהיא בת 21, היא שוכבת בביתה כל הזמן, היא נתונה למצבי רוח נוראיים (עצבנות, חוסר סבלנות, בכי בלתי נשלט, לעיתים דכאון). כמו כן, פיתחה מין התנהגות אובססיבית הכרוכה באמונות טפלות אשר לפי אמונתה אם לא תבצע אותן יקרה משהו רע (למשל, אם לא תלך פעמיים מסביב לשולחן או תסובב מכסה כלשהו מספר פעמים ימינה וכו'). כמו כן, לבחורה יש סוכת נעורים, ובגלל ההזנחה הבריאותית ישנם סימפטומים אשר מעידים על כך שאם לא תתאפס על עצמה הסוכרת תשתלט (ניוון בגפיים וכו'). כמו כן, היא נמצאת בהליך המשפטי של אותה תאונה אשר מלחיץ אותה ולא נותן לה מרגוע. היא מסרבת ללכת לפסיכולוג משום ש"אין לה כוח לפתוח את הנושא"... אי אפשר להכריח אותה כי היא בת 21 אך ברצוני לדעת איך בכל זאת אפשר לעזור לה ולגרום לה ללכת ולפנות לעזרה. ידוע לי שמשפחתה חסרת אונים ואבודת עצות.

שלום, בעיה קשה אשר חוזרת מדי פעם בפורום ולא מעטים מתמודדים אתה. קשה מאוד לעזור לאדם שהוא עצמו מתנגד וחרד להגיע לטיפול. אין ספק שחברתך צריכה להגיע לפסיכיאטר (לא לפסיכולוג) כדי להגיע לאבחון, בעיותיה מורכבות ויתכן שהדברים מורכבים יותר מטראומה של תאונה "בלבד". לפי התיאור אני חושב שחייבים להביאה לאבחון כדי לדעת מה מצבה ומה האבחנה. האפשרות היא להשפיע עליה, ללחוץ עליה ולדבר על ליבה שתסכים להגיע לאבחון. לא להסתיר את העובדה שאתם דואגים לה, להיפך, להדגיש אותה. לחשוב על אנשים שיש להם השפעה עליה ואולי הם יכולים לעשות יותר. בקיצור, לא להרפות, להמשיך ולנסות לשכנע. בנוסף, להיות אתה ולתת לה בטחון באהבה ובדאגה שלכם, בסוף היא תשתכנע. אם קיים מצב של סכנה, אם אתם חושבים או רואים רמזים שהיא עלולה להזיק לעצמה או בדרך אקטיבית או על ידי הפסקת אכילה, צריך לחשוב על טיפול כפוי. אפשרות נוספת היא לבקש מרופא המשפחה להגיע לביקור בית, הביקור יתן הערכה מקצועית מסויימת ובנוסף יראה את דאגתכם ואת העובדה שאתם סבורים שמצבה חמור. תשמרי על קשר, זו בהחלט בעיה קשה. דר' גיורא הידש

שלום! ברצוני לדעת אם יש קשר בין לקיחת paxet ובין דיכוי היצר המיני ואם כן, מה ניתן לעשות. בעבר הייתי מאוד פעילה מבחינה מינית ולאחר שהתחלתי לקחת את התרופה הופסקת הפעילות המינית שלי כמעט ולגמרי. הנני נוטלת את התרופה כבר 5 שנים לערך.

תופעת לוואי ידועה בכדורים פסיכיאטרים והאמת שהיא עצמה סיבה להיכנס לדיכאון הרופאים עוד לא גילו משהו בסיגנון של ויאגרה לנשים כך שלצערי הרב אין ממש משהו לעשות נגד זה אני לא יודעת אם זה מעודד אותך שאת לא לבד בקטע אזה

שלום, אכן, מדובר בתופעת לוואי של הפקסט, תופעה מוכרת ולא חביבה. אחרי חמש שנים של לקיחת הפסקסט כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל על הפסקת הטיפול או החלפה לתרופה אשר עשויה לא להשפיע על הרצון למין. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי פרוזי, יש לי היום בעיה בדוא"ל, כך שאני מנותק. הידש

תודה רבה על העידוד.

אחרי 5 שנים....

אני בת 15. יש לי כלב-שהוא הדבר הכי חשוב לי בעולם! אני אוהבת אותו יותר מכולם.הוא החבר הכי טוב שלי. בגלל המלחמה הקרבה אמא שלי הודיעה לנו שאנחנו נעבור לגור בזמן המלחמה בבית קרובים...שיש להם גינה והכל-אבל את הכלב שלי נצטרך להשאיר בפנסיון-כי הקרובים לא מרשים להכניס את הכלב-רק בגלל רוע לב לדעתי-אין לאף אחד שם אלרגיות-הכלב שקט ולא נובח אף פעם-אפילו כשדופקים בדלת והוא מאוד ממושמע.אני לא מבקשת שיכניסו אותו איתנו לממ"ד אבל לפחות שיהיה בגינה... אבל לא-הם לא מרשים. אני פוחדת פחד מוות מהמלחמה וזה מתבטא בסיוטים נוראיים בלילות.... אני לא יודעת איך אני אעבור את זה בלי הכלב.....אני פשוט לא יודעת! אני בוכה כל הזמן...ופוחדת נורא.... אפילו יותר מלי אני דואגת לו: בפנסיון הוא יהיה במעין אורווה בעלת פתחי אוורור-וככה הוא יהיה חשוף לגמרי לכל התקפה של העיראקים...אני לא יכולה לישון בלילות מרוב דאגה.אני בוכה המון-ואני מרגישה שאני מתחילה לשנוא את כולם... אני כבר משתגעת-מה לעשות???

שלום מיכל מלחמה זה באמת סיטואציה מפחידה ומאיימת וזו תגובה טיבעית לחלוטין לפחד. בכול זאת, אם ישנם סיוטים והפחד מישתלט כך שהוא מפריע לתיפקוד יש מקום לעשות משהו. רציתי לשאול אותך האם דיברת על כך עם ההורים או חברה? לפעמים עוזר לנו רק לדבר על החששות, לראות אולי חברותייך מרגישות אותו הדבר? גם לשוחח על כך עם המחכנכת או יועצת בית הספר זה אפשרי. אין לך במה להיתבייש- סך הכל הרבה מרגישים כמוך רק שלך יש אומץ להראות את זה. במידה וזה לא עוזר תמיד אפשר לגשת ליעוץ פסיכולוגי. שיהיה בהצלחה ואני מקווה שהמלחמה תסתיים עוד לפני שהחלה.....

שלום, אני סובלת מאכילה כפייתית, ונמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר פעם שלישית (טיפול ראשון שלוש שנים, אצל מטפל שני שנתיים וחצי, ורק התחלתי טיפול חדש לפני מספר חודשים). להערכתי, הפרעת האכילה שלי או מחמירה, או נשארת באותו מצב, וכמעט שאין הטבה. בנוסף, אני מניקה, וגם יש לי מחסור בפקטור 11 בדם, כך שיש לי בעיות קרישה, וגם סובלת מאסטמה ומקבלת סטרואידים. איזו תרופה היית ממליץ לי, שאינה נוגדת הנקה, ואינה פוגעת בתפקודי קרישה, שתסייע לי עם הפרעת האכילה?

לאורלי שלום, אני נזהר מאוד שלא לטפל באנשים דרך הרשת, כיוון שברור שחסרים פרטים רבים בשאלתך, השאלות ברשת אינן במקום בדיקה ואבחון מלא אצל פסיכיאטר. עם זאת אני חושב שטוב מאוד שהגעת למסקנה שכדאי להעזר בתרופות. כעת את אחראית גם לילד ואת גם מניקה ולכן חשוב שתרגישי טוב. כיום התרופות החדשות אינן גורמות לנזקים, אינן ממכרות ואינן מרדימות. לכן כדאי ברצינות לשקול את המצב ולחשוב על האפשרות של עזרה תרופתית. מהפרטים המעטים שאת כותבת ברור כי התמונה מורכבת וישנם מספר מרכיבים הקשורים במצב הגופני-נפשי אצלך. באסטמה יכול להיות מרכיב פסיכוסומטי, כלומר כאשר המצב הנפשי מחמיר הדבר גורם להחמרה במצב של האסטמה ולהיפך. כאשר האסטמה מחמירה המצב הנפשי מחמיר.... בנוסף, סטרואידים עלולים להשפיע על המצב הנפשי, הן לטובה והן לרעה, השאלה כיצד הם משפיעים עליך.... וגם יש חשיבות להפרעה בקרישה. בקיצור, כדאי להגיע לאבחון ולשמוע את דעתו של פסיכיאטר טוב. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך, מה שבעצם רציתי לדעת הוא האם בכלל קיימות תרופות שניתן לקחת בזמן הנקה ללא נזק לתינוק, ואשר אינן מתנגשות עם הבעיות הבריאותיות כפי שפירטתי (אסטמה, לקיחת סטרואידים, בעיות קרישה בדם). כמובן שאינני מצפה לפירוט השם התרופות אם קיימות, אך אני רוצה פשוט לברר אם יש בכלל טעם לפנות לפסיכיאטר כל עוד אני מניקה, וזאת מאחר שהעניין איננו דחוף וניתן לדחות אותו בשנה אם לא קיימת תרופה שלא תפגע בתינוק. לתשובתך אודה.

אני סובלת ממצב רוח ירוד, מירמור, לחץ, מתח, לעיתים מעט חרדה, יש גם ימים שהכל בסדר אך בד"כ המצב רוח לא מי יודע מה ואני גם ממורמרת על המון דברים. פניתי לרופאת משפחה (לא רציתי לגשת לפסיכיאטר, עדיין) והיא נתנה לי סרוקסט ( 20 מג' ) כדור אחד ליום. שאלה ראשונה - האם זה בסדר שרופאת משפחה נתנה לי את המרשם ? האם המינון בסדר, כדור אחד ליום? (לפי מה שקראתי מתחילים במינון גבוה יותר ואח"כ יורדים- אך אני לא מעוניינת במינון גבוה). שאלה שניה - האם אפשר לקבל קצת יותר מידע על סרוקסט. והאם זה באמת הכדור המתאים לבעייתי

חנה שלום בדרך כלל בסרוקסט מתחילים בחצי כדור ואחר כך עולים לכדור שלם. עדיף במיכלול לקבל כדור מרופאת משפחה ולא לסבול מאשר להמשיך לסבול בגלל סטיגמה שלא במקום שנוגעת לטיפול ויעוץ אצל פסיכיאטר. בכל מקרה מומלץ לך בלב חם לגשת ללא דיחוי לפסיכיאטר שמבין הרבה יותר טוב בבוחן של מצבים ריגשיים. אין כל סיבה לא לפנות לפסיכיאטר בסופו של דבר הרופא שלי הוא אדם נחמד מאוד שבסופו של דבר הרים אותח מהקרשים. שאול

מסכימה איתך. אחרי שנתיים של "סבל" בציפיה להתקף חרדה נוסף, ופחד מהסטיגמה של הליכה לפסיכיאטר ונטילת כדורים, הלכתי לפסיכיאטרית שרשמה לי כדורים. זה היה אתמול. עוד לא התחלתי לקחת את הכדורים, זה יקרה היום. עדיף לטפל מאשר לסבול.

תחילת הטיפול בסרוקסט צריך להיות במינון נמוך (חצי כדור של 20 מ"ג) ולא כדור שלם כפי שהרופא משפחת שלך נתן לך, וזה ל-4 ימים. לאחר מכן מעלים את המינון לכדור שלם של 20 מ"ג. כמו כן, יש לגשת לפסיכיאטר ולא לרופא משפחת על מנת לקבל את הטיפול בהתחלה מה גם, שאצל הפסיכיאטר יש היכולת להעלות מינונים/להחליף את התרופה באם אינה מתאימה.

מסכימה עם כל הכובים, אך מציעה לך לקחת. אם הכדור יתאים לך כמו שהתאים לי (רק מעט בחילות וכאבי ראש בימים הראשונים), עוד שבועיים שלושה לא תכירי את עצמך, והסביבה לא תכיר אותך. בהצלחה רינת

בשנתיים האחרונות סובלת מהתקפי חרדה אחת למס' חודשים. הופניתי לפסיכיאטרית שרשמה לי כדורים לטיפול "רסיטל" (קבוצת citalopram). לי יש רתיעה מכדורים. מישהו יכול להרגיע אותי שהכדורים בסדר ? תופעות לוואי ?

אפשר לשתות אלכוהול בתקופת הטיפול עם הכדורים ?

אפשר גם לשתות רעל עכברים אם את רוצה!

שלום מיכל העניין תלוי בכוח הסבל שלך. אם את סובלת ממש אין סיבה. כדורי הרגעה אינם ממכרים אם לוקחים אותם לא על בסיס קבוע ורק כשצריך. מומלץ לא להישתמש בהם לתקופה ממושכת כי זה מפתח תלות מסוימת. אם את מרגישה שאת יכולה לעבור את התקף החרדה בלי תרופות יופי ואם לא אז זה לא סוף העולם...לגבי אלכוהול, לא מומלץ לשלב כדורים עם אלכוהול וביננו אלכוהול לא מומלץ בכלל תרגישי טוב

לנורית שלום, אריאל התכוונה לתרופות מקבוצה שונה מהרסיטל, רסיטל יש ליטול באופן קבוע, הרסיטל פועל מהשורש ומונע התקפים של חרדה. בסך הכל מדובר על תרופה בטוחה, אינה ממכרת ובדרך כלל אינה גורמת לתופעות לוואי. יותר פרטים תוכלי לקרוא בכל אינדקס תרופות. אם יהיו לך שאלות יותר ספציפיות אשמח לעזור. השאלה הבסיסית האם להעזר בתרופות או להתמודד ולסבול ללא תרופות אין לה תשובה חד משמעית. כל אחד לפי אופיו ואמונותיו. כאשר התקפי החרדה רחוקים יחסית ואינם חמורים אז אפשר ללכת בשתי הדרכים ו"שתיהן נכונות". אפשר להעזר בתרופות ולהרגיש טוב ואפשר לנסות ולהתגבר גם בלי תרופות. בכל מקרה, שיהיה לך רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, מזה תקופה שאני סובל מהבעיות הנ"ל בשילוב עם הפוכונדריה ועל רקע פחדים בריאותיים/גופניים. לאחר טיפול ממושך בפבוקסיל שיפור טוב מאד . אך לאחר מקרה שקרה לי יום אני מרגיש על הפנים (סמפטומים גופניים שמובילים לפחד מארוע.....) - למערכת סטריאו שחזרה מתיקון נכנס חתיכת נייר (או משהו אחר) ואני מפחד שהדבר יוביל לשריפה במערכת ולסכנת מוות או כוויות קשות......... אמנם על דרך המל אבל כרגע לא יודע מה לעשות עם המערכת (אני רוצה כל הזמן לנתק אותה מהחשמל) דבר זה מפריע לי בתפקוד בעבודה וכמובן שגורם להרגשה פיזית/נפשית גרועה!!! מה עושים????? רני (עזרת לי בעבר רבות) תודה רבה!!!!

לרני שלום, "קודם כל להרגע". תנתק את המערכת מהחשמל, תלך לישון, תנוח יום יומיים ואחר כך תפתור את הבעיה באופן הגיוני. נראה שעדיין לא התחזקת כפי שציפית, למרות שישנה התקדמות רבה והרגשה כללית טובה יותר, כאשר ישנו דבר המערער את היציבות אז החרדה עולה...איני רוצה שתכנס שוב למעגל של חרדות ולכן המלצתי היא קודם כל להוציא את העוקץ ולנתק את המכשיר מהחשמל. אחר כך אפשר להתקדם ולהתמודד עם המערכת הסטראופונית. אפשר אפילו להחזיר אותה לטכנאי כדי שיוציא את הנייר ויפתור את הבעיה. הדבר החשוב ביותר כעת הוא לא להכנס שוב למעגל החרדות ולהמנע מדברים שגורמים לכך. שיהיה רק טוב, וסוף שבוע בכיף דר' גיורא הידש

שלום רב! לפני מספר ימים שאלתי אותך שאלה בנושא טראומה. אני מודה לך מאד על תשובתך לשאלתי ואני מסרתי עוד פרטים בעניין זה והם נימצאים בעמוד 270 אודה לך מאד אם תוכל לעיין בעמוד ואודה אם תוכל לתת לי תשובה. בתודה מראש!

למימי שלום, קראתי כעת את הדיאלוג בעמוד 270 ואני מעדיף לכתוב את תשובתי כאן מפני שהדפים בפורום מתחלפים מהר מאוד ולעתים בלי כוונה אני מחמיץ המשכים של תשובות ישנות. קשה לי לענות על שאלתך כיוון שהמונח minimal brain dysfunction- mbd הוא מונח ישן וקשה לדעת למה התכוון הרופא, כמובן שעדיף לשאול אותו למה כוונתו. כפי שאת רומזת יתכנו שתי אפשרויות. מצב של פגיעה בראש וטראומה עקב התאונה על רקע של MBD מילדות. או מצב שני של טראומה נוכחית ובנוסף פגיעה מוחית מינימלית בתאונה. ניסטגמוס אינו סימן ל MBD מילדות ואיני יודע האם הייתה הפרעת קשב בילדות למרות הקביעה של הפסיכולוגית. עם זאת הפרעת קשב בילדות היא דבר שכיח, בטבע של הפרעת קשב של הילדות שהיא חולפת עם הגיל, לכן סביר להניח שבגיל ההתבגרות הילד כבר לא סבל מהפרעת הקשב או אם נקבל את דבריו של הנאורולוג מ-MBD. אני מתכוון שגם במידה והילד סבל מ-MBD אז סביר להניח שבגיל ההתבגרות ההפרעה חלפה. אם תכתבי לי מה מטרת השאלות, ביטוח לאומי, תביעה של חברת הביטוח? אז אולי אוכל לעזור יותר. מקווה שעזרתי דר' גיורא הידש

בתקופה האחרונה אני סובלת מחרדות קשות עקב מחלה פיזית שידועה לי כבר מזה שנתיים. (מחלת ITP - תרומבוציטופניה). בכל פעם שתוצאות בדיקות הדם שלי אינן טובות , אני נתקפת בחרדה איומה שאיני יכולה להשתלט עליה. אני מרגישה דופק מהיר ותחושה שאני עומדת להתעלף ואפילו למות. אני מטופלת בטיפול פסיכולוגי, אך מעוניינת להשלים אותו בטיפול תרופתי שיקל עליי את החרדות. לצערי, איני יכולה על דעת עצמי ליטול כל כדור. אני חייבת להתייעץ עם הרופא שלי לפני הנטילה גם אם מדובר בכדור פשוט כגון אקמול. מכיוון שמחלה זו ידועה בעיקרה בתיפקוד לקוי של קרישת הדם, וישנם כדורים שעלולים להוריד לי את רמת הטסיות בדם באופן אקוטי, רציתי לשאול האם קיימים כדורי הרגעה שאינם יכולים להוריד לי את הטסיות בדם? תודה רבה

לשרון שלום, לפי ידיעתי הכדורים נוגדי החרדה אינם מורידים את מספר התסיות בדם. תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים כמו לוריוון וואבן הן הבטוחות יותר, החסרון העקרי שלהן הוא שהן ממכרות בפוטנציה. כדי לא להתמכר אליהן נוטלים אותן רק לפי הצורך במצבי חרדה. שבגלל בעית ההתמכרות איני נוהג להשתמש בהן למרות זאת יתכן שדווקא הן התרופות המתאימות לך, החרדות אצלך הן בימים מסויימים כאשר את מבצעת בדיקות ומדובר במצב אשר חולף תוך מספר שעות. כאשר נוטלים את התרופות הללו לא באופן קבוע אין סכנה של התמכרות. התרופות מהקבוצה השניה כמו פרוזק וסרוקסט אינן פוגעות בתסיות אולם יש להן השפעה נוגדת קרישה כמו אספירין, כך שתתכן בעיה איתן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי מה שלומכם?התגעגעתי אליכם ואני מקווה שאתם מרגישים טוב ולא כמוני. היום נאלצתי לקחת שוב חצי כדור של קלונקס-לאחר תקופה של בערך חודשיים הפסקה. אני מנסה להבין למה ואני לא כל כך יודעת לענות לעצמי-אולי פשוט נישבר לי להילחם ובחרתי בדרך הקלה. בעבודה אני כל כך עסוקה שכמעט ואינני בחרדות.הכל מתחיל כשאני מגיעה הבייתה.חוסר יציבות ברגליים ותחושה שאני הולכת לאבד שליטה.למה זה קורה רק בבית?או יותר נכון לומר-זה קורה יותר בבית מאשר בכל מקום אחר. אולי זה בגלל שאני נימצאת רוב הזמן רק במחיצת ילדיי(כי בעלי לא נימצא כשאני חוזרת מהעבודה)ואני פוחדת שיקרה לי משהו לידם.ואז הם יהיו חסרי אונים ולא ידעו מה לעשות ותהיי להם טראומה. אני לא מוצאת סיבה אחרת-אולי אתם כן? בסך הכל אני מרגישה בסדר ומתפקדת מצויין בעבודה וגם בבית. אבל-קשה לי. שגב

שגב היקרה אני שמחה תמיד לשמוע ממך ועוד יותר אשמח לבשורות טובות. אני מאוד מזדהה איתך בשאלותייך, משום שלא אחת גם אני הצבתי את השאלה " למה זה קורה לי בבית?" לפסיכאטרית שלי. לכאורה, בבית אני אמורה להרגיש הכי מוגנת במיוחד עם אמא כמו שלי שכל הזמן דואגת לשלומי ולא הבנתי איך זה שכשמייד שאני יוצאת מפתח הלימודים לכוון הביית מתגברים סימפטומיי החרדה. כשחשבתי על זה זה פתאום נראה לי מאוד הגיוני: בלימודים ראשי עסוק כל הזמן בין אם בשיעור ובין עם החברות וכשאני בדרך הביתה או בבית אני פנוייה יותר למחשבות. יתכן גם שבבית אני " מרשה" לעצמי כי אני מקבלת את הפינוק של אמא ויודעת שיהיה " שכר" כלשהו בהתקפים האלה. סיבה נוספת שהעלתי אחרי תקופה לא מבוטלת של הכחשה משהו היא שיתכן שהבית הוא לא המפלט הכל כך אידאלי בשבילי בגלל שהוריי לא מפסיקים לריב מהרגע שאני זוכרת את עצמי ויתכן שיש לזה משקל כלשהוא. היום ההתקפים פחותים מאוד אם בכלל ולכן אני רוצה להגיד לך שגב שזה יעבור. תני לעצמך זמן, אז מה אם זה קורה בבית? אולי זה אף עדיך שזה קורה בבית ולא בחוץ ( ועדיף שלא בכלל נכון?) שגב, אני בטוחה שכשראשך יהיה קצת יותר פנוי ותהיי קצת יותר נינוחה תוכלי לחשוב גם על סיבות להופעת החרדה דווקא בבית. מחכה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב שלך, עם המון חיבוקים, אריאל

למה אני כל כך נהנית לקרוא את מה שאת כותבת?זה פשוט עושה לי טוב. תודה לך שוב על הכל שגב