פורום פסיכיאטריה
אני לוקח סרוקסאט כבר שנה וחצי וזה עוזר לי אבל אם אני לא לוקח דיכאונות וחרדות האם מתישהו אני אפסיק לקחת את הכדורים
שלום איתן השאיפה בכדורים אנטי דכאוניים כגון סרוקסט הוא להתחיל במינון מסוים ןלרדת עד הפסקה מוחלטת כך שבהחלט זה לא לכל החיים. קצב ההורדה במינון עד הפסקה כמובן שהוא אינדבדואלי ומשתנה מאדם לאדם. תן לעצמך זמן, חצי שנה זה לא נורא ( אני כבר שנתיים ) והמתן בסבלנות. סך הכול הכדור עוזר והמצב הישתפר ואין סיבה להפסיק או לשבש את האיזון שהושג. אני ממליצה לך להעלות את הסוגייה בפניי המטפל ולהתייעץ איתו. תראה מה יש לו\לה להגיד ויתכן שהם יסכימו כי זה אכן הזמן להתחיל לרדת במינון. בהצלחה!
לאיתן שלום, איני חושב שתצטרך ליטול את הטיפול כל החיים. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור להפסיק את הסרוקסט מוקדם יותר, וכן אפשר להוסיף פעילות גופנית, פעילות בכל שיטה של הרפיה ויוגה. משך הטיפול עם סרוקסט הוא בערך כשנה, אבל זה ממוצע וישנם אנשים הנזקקים לטיפול ארוך יותר אבל מדברים אז על שנה וחצי שנתיים. בכלל, לפי קצב ההתקדמות הפנטסטי של הפסיכיאטרייה והטיפולים התרופתיים יתכן מאוד שבעוד חמש שנים יהיה חיסון נגד חרדה, זריקה אחת והכל עובר.....מי יודע<? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לד"ר היקר שלום , יש לי שאלה האם מומלץ לקחת תרופה בשם XANAX יום יום בגיל צעיר 22 והאם זה יכול גרום לבעיה מסויימת פיזית או אחרת ? אודה על תשובה.
שלום עידן אני בטח לא מומחית אבל אני מרשה לעצמי לענות לך משום שבעברי נטלתי את התרופה הזו. קסנקס הוא תרופה הרגעתית שנועדה להקל על תופעות כמו חרדה במהירות. תרופה זו בהחלט מפתחת תלות אם לוקחים אותה זמן ממושך ובמיוחד אם זה על בסיס קבוע. לא סיפרת לנו מדוע אתה נוטל את התרופה? אני זוכרת שבזמן התקפי החרדה הקשים שהיו לי פיתחתי בנוסף חרדה \פחד מהתלות בתרופה עד שלמדתי להיתאפק ( בסבל רב) ולשרוד את ההתקפים בלי התרופה ( ואצלי הסימפטומים היו מהרגע שהתעוררתי ועד הרגע שהלכתי לישון). מה שאני מנסה להגיד זה שאם אתה לא מוכרח לקחת את התרופה יום יום אז תימנע מכך או שלפחות תנסה לקחת אותה בזמן ההתקפים עצמם. מקווה שעזרתי
היי למרות שכולם מתנגדים לתרופה הזו , ןאני יודעת שיש סיכון של תלות והתמכרות לה, עדיין במצבים קשים שאין כבר כוח להלחם ולהאבק בחרדות , התרופה הזו היא פשוט הצלה , חצי שעה אחרי , אתה כבר בן אדם אחר , יכול לחייך , לדבר בסבלנות ולא להלחם לשוא ולהוציא אנרגיות כל כך רבות על החרדות , לכן העניין הוא לשיקולך . אני נעזרתי רבות במינון מאד נמוך של קסנקס (השתדלתי תמיד לא לעבור את המינון של ה- 0.25) , ואני חושבת שבמצבים רבים הוא פשוט נתן לי לתפקד כמו כל בן אדם מן היישוב והחזיק אותי על פני המים , פשוט נתן לי לשרוד. ברור שלאורך זמן צריך להשתמש בכדור טיפולי (כמו סרוקסט או כאלו) , אבל אם החרדות שלך הן לא נורא קשות ואתה מסוגל לשרוד אותן אפשר להעזר בקסנקס . בכל אופן , אני לא רופאה , רק מדברת מנסיון מר , ובטוח שד"ר הידש יחווה דיעה יותר מיקצועית ממני. שיהיה לך כל טוב ותחזיק מעמד ביי יונית
ד"ר יקר, בהמשך להתכתבויותנו, בנושא חרדות וכאבים, לאחר והתברר שאין בעייה פיזית, למי \ לאן פונים בכדי להתחיל אבחון ואז טיפול מכל סוג שהוא (תרופתי, תראפי וכו') ... ?
שלום ישי אם הבנתי נכון ואתה מתכוון לטיפול פסיכאטרי אז עומדות בפנייך שתי אפשריות: האחת היא טיפול פסיכאטרי פרטי -אתה יכול לבחור את המטפל \ מטפלת שלך על פי המלצות, רצון שלך והעדפותייך. אתה צריך לקחת בחשבון שטיפול פרטי הוא אינו זול כלל ותוסיף לכך את התרופות שתצטרך לקנות באופן פרטי. האפשרות השנייה היא לבקש הפנייה מרופא המשפחה לפסיכאטר שעובד באחת ממרפאות הקופת חולים אליה אתה משתייך או במרפאות החוץ של בתי החולים. טיפול זה ניתן בחינם. בהצלחה!
לישי שלום, בהחלט אפשר לפנות לאיבחון והמלצה לטיפול אצל פסיכיאטרי, במערכת הציבורית או הפרטית כפי שנכתב. אפשר לעבור אבחון גם אצל פסיכולוג/ית טובה ובמידה ויהיה צורך היא תפנה לפסיכיאטר לשם תוספת של תרופות. כך שלבחירתך ובהצלחה דר' גיורא הידש
שלום, מזה 3 שנים טופלתי בסרוקסט- 1 ליום.... הרופאה שלי אמרה שכדאי לעבור ללוסטרל- מאחר והוא כדור חדש ומחליף את הפרוזק- וטו ביותר לאובססיות.. -שאלתי- האם זה נכון? מה ההבדלים ביניהם? רק אתמול התחלתי לקחת בלילה.. כך אין לי עדיין תופעות לוואי. ממה שנאמר לי גם תופעות הלוואי שלו- בכל שקשור לסקס- הן פחות מאשר לסרוקסט- זה נכון? אודה על התשובה המהירה
ראי שאלתי לפנייך. האם תוכלי לפרט לגבי תופעות הלוואי של סרוקסט? האם יש השפעה על סקס?
למיכל שלום, באופן עקרוני התרופות הללו דומות. מדובר על מלקולות שונות אשר פועלות על אותו המקום במוח ולכן יש להן את אותה ההשפעה. מפני שמדובר על מולקולות שונות לעתים תרופה אחת מתאימה לאדם מסויים ותרופה אחרת לאדם אחר. ישנם רופאים בדיעה שיש הבדלים גדולים בין התרופות כפי שהרופאה שלך המליצה, אני בדיעה שמדובר על התאמה בין התרופה לאדם. כך שעד שלא תנסי לא תדעי את השפעת הלוסטרל עלייך...בשורה התחתונה, לוסטרל צריכה לעזור לך יותר מהסרוקסט ועם פחות תופעות לוואי. אם תגיעי למטרה זו אז היה שווה להחליף. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש
אני סובל מחרדה חברתית קלה אם כי מעוד מפריעה. ההשלכות הן בעיקר מול דמויות סמכות (מנהל עבודה או בראיונות עבודה), או במצבים בהם התמקדות הקהל בי. אינני מסוגל לבצע את המוטל עלי בעבודה ופוטרתי משתי המשרות האחרונות שלי לא מעט עקב חרדותיי שמנעו ממני לתפקד כנדרש. כרגע אני מובטל ואינני רואה את עצמי "עובר" ראיונות בהצלחה במצבי. ניסיתי בעבר דראלין. התרופה עוזרת מאד אולם סבלתי מתופעות לוואי לא נעימות. עד היום לא פניתי לסיוע פסיכיאטרי ואינני מעוניין לעשות זאת דרך קופ"ח מאחר ואני חושש לעתידי המקצועי. שמעתי רבות על הטיפול בסרוקסט אולם אין באפשרותי כלכלית לפנות לרופא באופן פרטי רק לצורך קבלת מירשם לתרופה. אינני סובל מכל מחלה אחרת ואני מבקש לדעת כיצד אוכל לקבל מירשם לתרופה כך שאוכל לנסות אותה באופן המהיר והזול ביותר. תודה רבה מראש.
שלום לך, סרוקסט ניתן לקנות בבתי המרקחת של קופת חולים... ולאו דוקא על שמך..אמך, אביך... הכדור טוב- רק בתחום ההוא... הוא בהחלט משפיע ולא כל כך לטובה. לכן אני מנסה לעבור ללוסטרל
לאילן שלום, נכון שסרוקסט עוזר לחרדה חברתית. עם זאת הייתי בכל זאת ממליץ להגיע לאבחון וטיפול אצל פסיכיאטר, לעתים הדברים לא כל כך פשוטים. בכל זאת אנסה לעזור לך, תנסה לפנות לרופא המשפחה אולי הוא יכול לעזור. אין אפשרות לקנות סרוקסט ללא מירשם ובצדק, אני לא ממליץ לנסות זאת. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
הי אני עושה מילואים ואני רוצה לצאת על 21 נפשי מהמילואים כי לפי דעתי כל מה שעשיתי היה תפקיד שולי בצבא שלפי דעתי לא מצריך שאני עוד אעשה מילואים ועוד בתפקיד אחר שאין לי שום קשר אליו! זה עושה לי ממש רע שאני מקבלת משהו מהמילואים כי אני לא מרגישה שום קשר לצבא יותר. תאמת שאני באמת נמצאת בטיפול פסיכיאטרי וכל ה"חבילות" שמתווספות אליו. מהם הסיכונים שב21 נפשי והאם זה יכול להשפיע עלי לרעה בעתיד: כמו נניח שיראו את זה כשאני אסע לח"ול , או כשאעשה רשיון נהיגה וכיוצא בזה? תודה.
בקשר לרישיון נהיגה - יכולים לשלוח לך הודעה להבדק אצל פסיכיאטר (ד"ר הידש כמדומני עסק או עוסק בזה) אך זה לא מתבצע בכל המקרים רק המשרד הממשלתי הזה מקבל נתונים ישירים לגבי הפרופיל הנפשי (משרד התחבורה) כך שחוץ מזה לא צפויות שום בעיות באורח חייך.
ואתה יודע אולי איך הצבא מבקש לעשות לך מבחנים פסיכיאטרים? כלומר מה התהליך והאם הוא ארוך? תודה:)
אני בת 22 ולפני שנה עברתי משבר די גדול עם התקפי חרדה ופאניקה ויצאתי מזה (תןדה לאל)תוך 3 -4 חודשים והחיתה לי שנה מצויינת ויציבה שבמהלכה אף טסתי לחרכז אמריקה לבד,דבר שהיה מבחינתי ממש הישג,עברתי לגור לבד וממש הלך לי טוב בעבודה ולימודים.לפני בערך חודשיים ה"שדים" חזרו,המינון שאני נוטלת היום ממש שונה מאז,אני נוטלת 2 פריזמה ביום (0.2)קסנקס, ולקינוח הפסיכיאטר שלי הוסיף לי לפני 5 ימים אפקסור במינון 75 מ"ג.החרדה פחתה,כמובן שיש זנבות נחמדים כמו קוצר נשימה או בחילה אבל אני די מבואסת,ורוצה שמצב הרוח ישתפר.אני יודעת שדכאון וחרדה הם בני דודים,אבל קל יותר להתמודד עם תיוג של סובלת מהפרעת חרדה....בכל מקרה חסרה לי שמחת החיים שהייתה לי,והרגשתי ממש חזקה שהתגברתי על האפיזודה הראשונה שהשאירה אצלי טראומה.מה שמשעשע שאני סטודנטית לפסיכולוגיה...בכל מקרה עכשיו תקופת מבחנים איכשהוא עברתי אותם בסדר ויש לי עוד אחד.שאלתי,אני עדיין לא מרגישה הכי יציבה יש לי שינויי מצב רוח ולפעמים אני ממש מיואשת ותוך שנייה זה עובר לי מניסיון אני מעסיקה את עצמי מקיפה את עצמי בחברים וגם חזרתי הבייתה. החבר שהיה לי חזר מח"ול אחרי כמה חודשים שהיה שם אבל כרגע אנחנו לא ביחד וגם בתקופות כאלו אני מעדיפה להיות לבד ולא להתחיל קשר חדש.אני בטיפול פסיכולוגי,אני עושה ספורט ויוגה...אבל מתי יהיה כבר טוב??תוך כמה זמן האפקסור אמור להשפיע?אשמח לעידוד ותשובות
הי תמר קודם כל בהצלחה בבחינות. ועכשיו לנושא, תראי הפרעה חרדתית או דיכאון באמת יכולים בוא ולהעלם כשם שהם באו ואז כאשר הם מתדפקים על דלתנו שוב אנחנו נכנסים למין פחד תהומי של " מה יהיה אם זה לא יעזוב אותנו?". אני יכולה להגיד לך מנסיון שאל תלחצי מהעובדה שהחרדה חזרה כי זה עובר. עכשיו את כבר מצוידת "לקרב". את מכירה את הסימפטומים ויודעת בפני מה את עומדת וזו כבר נקודת פתיחה טובה יותר. נכון, זה לא מעודד ואולי אף מתסכל שזה חזר אבל כמו שזה בא זה גם ילך . בנתיים באמת נסי לארגן קצת זמן לך עם עצמך. עשי דברים שאת אוהבת ונסי כמה שפחות לחשוב על החרדה כי החרדה מהחרדה גדולה על החרדה עצמה ( אוף, אני בעצמי היסתבכתי עם המשפט עכשיו....) שיהיה טוב והמשיכי לעדכן אותנו נ.ב רציתי לשאול על מצבי הרוח שמשתנים אצלך. האם זה ממש מדקה לדקה? האם הם קיצוניים?
תודה על התשובה,אני יכולה להיות רגע אחד ממש מיואשת ואז אם מדברים איתי ומרגיעים אותי זה קצת יותר טוב.היו לי ימים שהחזקתי הכל בבטן כל היום והייתי חוזרת הביתה ופשוט פורצת בבכי של שעה,וזהו.טוב היום אני חייבת ללמוד ולא לעופף....וחברים אם יש לכם עוד מילות עידוד תנו לי אותם כי אני די זקוקה להם
אני ממש מבולבלת.יצאתי לטייל עם הקטנצ'יק לחצי שעה.ופתאם החל לקנן בי פחד שאני מפחדת להתרחק מן הבית. וכך מצאתי את עצמי כמו לפני כן עושה סיבובים סביב הבית. ולא לעבר הכבישים הראשיים.זה הורג אותי .אני עושה לעצמי חישובים למה יצאתי רק חצי שעה לטייל.למה לא המשכתי הלאה.והחזרה הבייתה היא כמו כניעה בעיניי. אני לא רוצה ללכת לשום פסיכאטר.המצב הכללי שלנו על הפנים.גם ככה.כשאני באה לפסיכאטר זה רק למעקב פעם בחודש.בשביל שיגיד לי תמשיכי לקחת את התרופות. 10 דקות או רבע שעה ישבתי אצלו.הסיבה שהפסקתי עם הפאקסט היא כי אני פוחדת איזה נזק זה יעשה לי לטווח ארוך.בריאותית ונפשית.והאם כשאני אפסיק נניח אחרי שנה אני אהפוך לאיזה מפלצת חרדתית .עקב הירידה ההדרגתית.אני בן אדם שנגד אופטלגין אפילו.ד"ר הידש ואריאל היקרים.אני מבולבלת.אולי אני יכולה פשוט להמשיך רק עם חצי כדור כל הזמן.אפילו הבוקר תכננתי אחרי האוכל לקחת חצי.עקב כל הבחילות והבלאגן שהיה לי במשך כמעט שבוע.אבל שוב פעם נמנעתי.אני ממש לא רוצה לעלות את המינון לכדור שלם.אני נהנית מעצם העובדה שאני יוצאת החוצה ומנסה להרגיע את עצמי ללא פסיכאטרים. אבל היום באמת לא היה לי כוח גם להמשיך לטייל. (היום מזג האויר זה תירוץ מצויין),אבל מה יהיה מחר? מחפשת עידוד וממש מבולבלת. המצב לא חזר לכמו שהוא היה זה בטח שלא.כי ההרגשה היא שלא יקרה לי כלום .אני לא אתעלף.לא אשתגע וכו'. את זה למדתי. אבל למה לא להמשיך עם חצי כדור? אני לא בן אדם שבנוי בכלל לכדורים. אני לא מסוגלת להתמיד,ורוצה לנסות הכל בצורה כמה שיותר טבעית.אשמח לשמוע ממכם ושיהיה לכם יום נהדר ונפלא!
היי שרונה אני כל כך מבינה את הסבל שלך , גם אני התלבטתי במשך המון זמן עם לקחת או לא לקחת תרופות , וגם אני הרגשתי חסרת ערך כלפי החברה וכלפי משפחתי בגלל נטילת הכדורים , גם אני לא הבנתי למה זה היה צריך לקרות לי (החרדות נפלו עלי כרעם ביום בהיר) ועד היום גם אני לא משלימה עם העובדה - שלי , בחורה יפה מוצלחת , משכילה , אם לשתי בנות נפלאות קרה לי הדבר המגעיל הזה שמשבית והורס לי את איכות החיים. עם כל זאת , אחרי 6 שנים , אני מתחילה להשלים עם המציאות , אפילו הצלחתי כמעט לסיים תואר בזמן הזה , (עם כל הקשיים) , אני חושבת על עוד הריון , יחסיי עם בעלי מעולם לא היו טובים יותר (בזכות תמיכתו בי במשך כל השנים) , אני עוסקת בספורט בצורה מאד אינטנסיבית , למדתי והכרתי חברות שחוות ועוברות את אותם קשיים (התקפי חרדה ואגרופוביה) , ומצאתי וגיליתי מי החברים האמיתיים שלי , כך שאל לך להתייאש , לגבי הכדורים (הסרוקסט) , קבלי אותם בברכה ובאהבה , הם נועדו לעזור לך והקל עליך את החיים , חבל על כל יום שעובר בסבל ובחרדה , תנסי להבין שפסיכיאטר הוא רק רופא , ומטרתו לעזור לך להרגיש טוב יותר , גם הזמן יעשה את שלו ותראי שיום אחד תקומי והשמיים לא יהיו כבדים אלא קצת יתבהרו , יש לך ילד מקסים , בעל אוהב (לא לכולם יש תמיכה כזו) , מקווה שעודדתי אותך קצת , אני יודעת שאת סובלת , אבל עם הפקסט עזר לך , תנסי להמשיך עמו עוד קצת ותני לו צאנס. אם תירצי לכתוב אני פה מקווה שעודדתי אותך קצת יונית
הי שרונה העניין של לקיחת התרופה או לא תלויה בכוח סבל שלך . אני מבינה את חששך להיתמכר והתחושות הקשות של תלות הם אלו שמנעו גם אצלי לקחת את כדורי ההרגעה ( לא נוגדי דיכאון) " קסנקס" שלי. העדפתי לסבול את תסמיני החרדה ( והאמיני לי שהם היו קשים ובילתי נסבלים) בלי לקחת את הכדורים רק כשהיה לי מאוד רע. שרונה, את מכירה את גופך טוב יותר מכל אחד אחר ואת יודעת מהו רף הסבל שלך. לגבי הפסיכיאטרים, את יכולה לקבל טיפול חינם דרך קופת החולים או מרפאות החוץ בבתי החולים. חבל שתסבלי לחינם. בשיחות עצמם את יכולה לעלות את כל הלבטים והפחדים מטיפול תרופתי ולקבל משוב מקצועי. שרונה, מההיכרות הקצרה שלנו הספקתי להבין שאת בחורה מקסימה, אחראית ורצינית ואני סומכת עלייך שתעשי את מה שטוב לך תרגישי טוב ומחכה לעידכונים שלך, אריאל
לשרונה שלום, חבל על הסבל שלך, וכולנו מזדהים עם הקשיים וחושבים עליך. אני חושב שהבעיה כעת היא שאין לך תוכנית. אפשר לחזור לסרוקסט לכדור שלם או לחצי כדור, הסרוקסט לא ממכר ואינו גורם לנזקים לטווח ארוך, לגור בזיהום אויר וים של תל-אביב כנראה יותר מזיקים מאשר הסרוקסט. מצד שני אם החלטת לא ללכת עם הסרוקסט אפשר לכבד החלטה זו. אבל את צריכה להכין תוכנית ולהכין את עצמך להתמודד עם החרדה. להבין כפי שכתבת שמדובר בחרדה ואינך משתגעת ואינך פוגעת באף אחד. ואת מתכוננת למלחמה-מאבק יום יומי. ההתקפים עלולים לחזור וכל יום אפשר שיהיה מאבק לשלוט בהם. אפשר לשלוט בהתקפים של החרדה אבל זה לא קל, את לוקחת על עצמך משימה לא קלה. בנוסף חשוב שתדעי שההתכנסות בעצמך והקטנת מעגל הפעילות אינם מקדמים אותך ולכן אין טעם בהסתגרות בבית. ההתקף של החרדה אינו תלוי במקום שאת נמצאת, אם לא תצאי מהבית הוא יתקוף אותך בבית, כלומר עדיף להיות בחוץ. הדבר החשוב ביותר הוא לא לבוא אל עצמך בטענות ולכעוס על עצמך. במכתבך בולטת האכזבה מעצמך. חבל, זה בזבוז של אנרגיה וגם מחמיר את המצב. כאשר ישנה מגבלה גופנית או נפשית, אי אפשר לבוא בטענות אליך, את לא אשמה בחרדות ולא הזמנת אותן בדיוק כמו שאדם עם סכרת לא באים אליו בטענות אלא עוזרים לו....גם את הסכרת לא רואים על האדם ובכל זאת מתחשבים בו. אני יודע שתאמרי שזה לא אותו הדבר, אבל המחשבה הזו, ואם חושבים בצורה כזו אפילו אם זה לא מדוייק אז יותר קל להתמודד עם החרדות. תשמרי על עצמך, את בתקופה לא קלה. חשוב מאוד שתהיה לך תוכנית ושתהיה לך מטרה. ברגע שתגדירי לעצמך מטרה, כמו לדוגמא - "מטרתי היא להתמודד עם החרדות ללא תרופות", יהיה לך קל יותר להתמודד ולא תרגישי כל כך "אבודה". ובעיקר תמשיכי לעדכן ולשתף. חושבים עליך דר' גיורא הידש
לד"ר הידש גיורא שלום רב! החבר של אחותי. הוריי כן מכירים את החבר כ-20 חודש כבחור רווק.החבר של אחותי כבן בית אצל הוריי.והוריי מכירים אותו כבחור רווק.ולא כבחור(גרוש +4).גם אחותי הסתירה את האמת מהוריי שהחבר ( גרוש + 4 ). הוריי הם ילדי מרוקו והנושא מאוד רגיש בגלל דעות קדומות (פרמיטיבים) וגם חולי זכיזופרניה. הפחד מתגובתם של הוריי כשהיוע להם מצבו האמיתי של החבר. ברצוני להוסיף מאז מותה של סבתי,מיצד אימי מצבה הידרדר מאוד בשנה האחרונה. אימי הושפזה כ- 4 פעמים בבתי חולים שונים בשנה האחרונה. אימי חולה לב,לחץ דם סוכר,וזכיזופרניה. אימי צורכת תרופות כ-14 כדורים ביום. אני מיכל מטפלת בהוריי יום יום בכל התחומים. בהיודע להוריי על מצבו כ-גרוש מה תהיה תגובתם של הוריי. בתודה מראש מיכל
למיכל שלום, אני חושב שטוב עשיתם שההורים מכירים את הבחור והתהליך התחיל בעדינות ובזהירות. אני חושב שעניתי לך, בדרך כלל התגובה מפתיעה לטובה, כך שכדאי לנהוג בזהירות, אולי להתייעץ עם הרופא שמכיר אותם הייטב אבל באופן כללי אפשר להיות פחות במתח. ביי דר' גיורא הידש
האם אדם עם בעיה כזו חיי עם שקרים? האם הוא יכול או עלול ליצור מניפולציות כדי לשרוד? והאם יכול להיות מצב שיבנה לעצמו דמות נוספת מהמין השני? ובכלל מה זה אומר אשיות סכיזואידית תודה
http://www.zarut.com/spd_msg.asp בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית (schizoid personality disorder) אינם מסוגלים בדרך כלל לקשור קשרים חברתיים ואף אין להם עניין בכך. לכן אין להם על פי רוב חברים טובים, חוץ מבמקרים חריגים של קרובי משפחה. בני אדם כאלה אינם מסוגלים להביע את רגשותיהם ונתפסים בעיני זולתם כקרים ומרוחקים. לעתים קרובות חסרות להם מיומנויות חברתיות ואפשר לסווגם כמתבודדים וכבעלי תחומי עניין ועיסוקים המיועדים לאדם אחד בלבד. הם נוטים שלא להפיק הנאה מפעילויות רבות, לרבות פעילות מינית. פעמים רבות הם נראים אדישים אפילו לשבחים או לביקורת מצד זולתם. באופן כללי יותר, התגובתיות הרגשית שלהם נמוכה למדי, ורק לעתים נדירות הם מתנסים ברגשות עזים, חיוביים או שליליים, מה שתורם לרושם הקר והמרוחק שהם יוצרים. תיאורטיקנים מוקדמים ראו את האישיות הסכיזואידית כמבשרת התפתחות של סכיזופרניה, אולם בעת האחרונה ערערו על השקפה זו. מחקרים על אפשרות העברה גנטית של אישיות סכיזואידית לא הצליחו להוכיח שקיימת זיקה בין שתי ההפרעות, ואף לא שקיים בסיס תורשתי להפרעת אישיות סכיזואידית. מהשוואת תיאורטית שנערכה בין הפרעת אישיות סכיזואידית להפרעת אישיות סכיזוטיפלית (שנדון בה בנפרד), עולה שהזיקה הגנטית בין אישיות סכיזוטיפלית לבין סכיזופרניה נתפסת כחזקה בהרבה. שתי סקירות עדכניות של ספרות המחקרים מחזקות אף הן את הראיות לזיקה גנטית בין הפרעת אישיות סכיזוטיפלית לבין סכיזופרניה. הבעיה המרכזית של האישיות הסכיזואידית היא אי-היכולת ליצור התקשוריות עם אחרים. דומה שהצורך באהבה, בהשתייכות ובקבלת אישור אינם מתפתחים אצל בני אדם אלה - או אם היו להם צרכים כאלה בשלבים קודמים בהתפתחותם, הרי הם נעלמו איך שהוא בשלב מוקדם. התוצאה היא עקרות עמוקה בתחום ההתנסות הבין-אישית.
למירב שלום, קשה לי לענות באופן כללי על משהו אחר, חומר תיאורטי על אישיות סכיזואידית תראי בתשובה של ם או בכל אתר אחר. שאלות יותר ממוקדות אשמח לנסות ולעזור. ביי דר' גיורא הידש
האם אדם הסובל מהפרעה סכיזואידית מודע למעשיו ? האם יש בו את יכולת האבחנה בין רע לטוב?
שלום רב, אני עומד להתייגס ואני נוטל את התרופה לאחרונה מבעיות שנוצרות במע' העיכול כתוצאה מלחץ ומתח וחרדה. הטיפול עוזר אך התפתח ויכוח עם הורי, אני נרשמתי באופן פרטי אצל המטפל כדי שלא ירשם אצלי בתיק הרפואי, אני מאידך טוען שצריך להודיע לצהל בעת הגיוס על כך והורי טוענים שלא כי אז "יחסמו בפני דלתות" אני מבקש מישהו שיודע או חווה את הנושא שיאמר את דעתו ונסיונו.. בתודה, דור.
לדור שלום, הכל נכון אבל השאלה מורכבת קצת יותר. הפרופיל בצה"ל צריך לשקף את המצב הבריאותי, הגופני והנפשי. אם אתה לא מדווח על החרדות והטיפול אז יתכן שיוטלו עליך משימות שאינך יכול לעמוד בהן או שתוצב לתפקיד שאינו מתאים לך. כמובן שאם בגלל החרדות יורידו לך פרופיל אז האפשרויות והשיבוץ שלך יהיה שונה מכפי שיש לאנשים עם פרופיל 97. כדי ללכת על בטוח וחס וחלילה שתפגע, מומלץ שתמסור את כל הפרטים על בריאותך ללשכת גיוס. אתה יכול לשלוח להם מכתב ולהצייד במכתב מהפסיכיאטר המטפל. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש
בו ואני אתן לך עצה מנסיון אישי בתור אחד שהיה שם... אם אתה מחבורת לוקחי הסרוקסט סביר להניח כי המערכת הצבאית רק תזיק לך ותגרום לך לבעיות נוספות,אשר יגדילו את טווח הבעיות שלך בנושא חרדה. צא מזה אם אתה יכול (מצה"ל כמובן). ההמלצה מתבססת על מקרה אישי שלי. גיא
הפרופיל הצבאי שלי מכיוון שאר הבעיות הוא אינו 97 אלא 64, עוד לפני שצהל יודע על בעייתי הנוספת.
בזמן הצבא גם אני הויתי על סרוקסט לא דווחתי להם והיה לי פסיכיאטר פרטי ולפי דעתי יותר טוב כחה כי אם תערב בזה את הצבע סביר לאניח שתצטרך לפגוש קבן וכל מניי בלאגנים מיותרים ולא מועילים
לפני כמה ימים הפסקתי לקחת את הציפרמיל על דעת עצמי בלי לידע את הפסיכיאטר שמטפל בי ואני גם לא מתכוונת לומר לו לקחתי שני כדורי ציפרמיל ביום והפסקתי אותם בבת אחת. מה יכולות להיות התופעות לוואי של ההפסקה הזאת??? אני יודעת שאני צריכה את הכדורים אבל לא רוצה אותם עכשיו
לאלמונית שלום, אם הפסקת את הציפרמיל לפני כמה ימים ולא היו שום תופעות לוואי להפסקה אז את כבר אחרי התקופה שבה עלולות להיות תופעות לוואי. לא צפויות כעת תופעות לוואי חדשות. לא ציינת כמה זמן נטלת אותם, וכדאי לשתף את הפסיכיאטר עם החלטתך, אני מקווה שהוא יכבד אותה גם אם לא יסכים אתך. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
את לא כותבת למה אפסקת עם הציפרמיל ועוד יותר אני לא מבינה מה הקטע עם הרופא ולמה את לא רוצה לספר לו? אלא לתת לו להמשיך לחשוב שאת כן לוקחת את הכדורים סביר לאניח שתיפלי חזרה לדכאון לא חבל???
שלום רב! האם קיים טיפול תרופתי לטיפול בקנאה? (קנאה בבת הזוג?) זוהי בעיה מוכרת אצלי אך לאחרונה, עם בת זוגתי החדשה, אני מרגיש שמשתלט עלי שד שלא נותן לי מנוח והייתי שמח להיפטר ממנו. הסובל.
הי אבי אני לא מכירה איזה שהוא חומר כימי ( תרופה) שיכול לטפל בקנאה. קנאה זה דבר מאוד לגיטימי ולפעמים רצוי בין אנשים בכלל ובמערכות יחסים. לעומת זאת, אם הקינאה היא אובססיבית , מופרזת ומפריעה טיפול פסיכולוגי יהיה , לפי דעתי, הכי יעיל בכדי לפתור את העניין. שווה לבדוק...
תשמע אני לא מקנא בך הייתי בסרט הזה עברתי תקופה של כמה חודשים של סבל נוראי מי שלא חווה את זה לא יודע מה זה.אני לא האמנתי שאצא מזה.בת הזוג יכולה לעזור אבל זה לא מספיק.אתה צריך לעזור לעצמךלדעתי ע"י חיזוק הבטחון העצמי ע"י פעילויות שונות והעסקת עצמך.אני יודע שזה גם סבל נוראי לבת הזוג .זה אמור לעבור ברגע שהבטחון העצמי שלך יתחזק.תתחיל לפעול בהצלחה
הי אריאל ואני, גם אני שם, בסרט הזה. אני ניסיתי טיפול אצל פסיכולוגיתת ואפילו זה לא עזר. אני די נואשת, לא רוצה ליאש אותכם, אבל קנאה זה לא משהו שאפשר להשתחרר ממנו, אלא אם כן תתחיל לאהוב את עצמך. אני לא הצלחתי, אבל בהצלחה לך...
שלום, אני מחפש רופא מומחה לטיפול באלכוהוליזם, רופא נרקולוג. לצערי הרב ישנה מסגרת אחת בלבד בארץ לטיפול באלכוהוליזם, עמותת א"פשר. אמי שסובלת מאלכוהול אינה מוכנה להגיע למקום הזה, ואי - אפשר להכריח אותה. לא הצלחתי לאתר שום מסגרת פרטית שמטפלת בבעיה זו. אשמח לקבל המלצה או שם של רופא נרקולוג שיכול לטפל באופן פרטי. תודה מראש.
לדניאל שלום, ישנו מכון בצפון שהמנהל שלו התמחה בארה"ב בטיפול בהתמכרויות. תוכל למצוא את השם בקלות וישנו פרסום גם באינטרנט. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש
שלום ד"ר הידש, רציתי לעדכן אותך בעניין ההרצאה ולספר שהיא הייתה מאוד מוצלחת, קיבלתי פידבק חיובי מכל הנוכחים ואף נתבקשתי לחזור על ההרצאה בפני פורומים נוספים. אני משערת שלהצלחה זו יהיה משקל כבד וחיובי בעתיד ההרצאות שלי, אבל אל תישכח שעשיתי בערך 10 חזרות לפני ההרצאה עצמה, וגם בתחילתה היה לי מעיין עירפול חושים שנמוג מהר. בפעם שעברה שהתכתבנו כאן אמרת שניתן לעבוד על העניין. אשמח מאוד לשמוע חוות דעתך בנושא (כאחת שנוהגת לאבד הכרתה בפורומים גדולים ונוטלת סרוקסט בשל אירועים אלה). תודה מראש, הלחוצה
שלום ללחוצה רק רציתי להגיד - כ-ל ה-כ-ב-ו-ד!!! את יכולה להיות גאה בעצמך. הצבת לעצמך מטרה ועד כמה שהיא הייתה מפחידה ומאיימת את לא וויתרת. תמשיכי כך!
היי כל הכבוד, לאנשים מבחוץ זה נראה מובן וטריוויאלי, רק מי שעבר את החרדות האלו יודע מה עבר עליך. דרך אגב בצעירותי גם הייתי חרד מאוד מפני הרצאות. מנהל המחלקה הסביר לי בפשטות שהרצאות הן חלק מהפסיכיאטרייה. כלומר הסברים לציבור, הרצאות והרצאות בפורומים של רופאים הם חלק מהחיים. מאז התחלתי ללמוד להרצות ולאט לאט השתפרתי וכיום אני מרצה לא רע והחרדות חלפו. אני בהחלט סבור שהסברה היא חלק מפסיכיאטרייה ולכן אני מרצה ומלמד הרבה וזו גם הסיבה להשתתפותי בפורום. הטיפול העקרי הוא הסרוקסט או כל תרופה אחרת מקבוצת ה SSRI ואני לא זוכר שבזמנו את ציינת אותו, אבל יתכן שכן. טיפול לזמן קצר לפני ההרצאה הוא עם אחת התרופות מקבוצת הבנזו - לוריוון או וואבן, כדאי לנסות מספר פעמים את השפעת התרופות הללו עליך ולבדוק את המינון-חצי כדור או כדור שלם ואז להתקדם. תגיבי ונוכל להמשיך בדיון ביי הידש
לד"ר הידש שלום רב! הסיפור הוא כזה,אחותי בגיל 33 רווקה. יוצאת עם בחור גרוש + 4 ילדים. הם חיים ביחד שנתיים. כל ניסיון מצד הקרובים והחברים להפריד בינהם לא הצליח. כנראה שאהבה גוברת על הכל. יש לציין שההורים לא יודיעים שהוא גרוש,פחדנו ואנחנו עדיין פוחדות לספר. אחותי היתקשרה אליי ערב יום שישי, והודיע לי שהיא רוצה להתחתן אבל היא פוחדת לספר להם שהוא גרוש+ אמרתי לה חכי חכי את לא יכולה לבוא פתאום ולזרוק פצצה.(חלילה וחס). למה אני מספרת את כל זה, עכשיו אני יסביר את עצמי. הבעיה היא שיש לי הורים חולים בזכיזופרניה. אימי שתהיה בריאה עברה התקף לב.לפני חודש וחצי סובלת מזכיזופרני מסכרת, ולחץ דם, ולב. הייתי מוכנה למכור את המחלות האלה לסדאם.לצערי הרב קיבלה הרבה מתנות. מטופלת בזריקת הלידול וכדורים.ההורים מאוזנים והם במצב יציב תודה לאל. לאור המצב הנ"ל אנחנו פוחדות לספר להורים על מצבו של החבר ברור לי שתהיה התנגדות מצד ההורים ואף עלולה להיות תגובה קיצונית מהאב. ובכלל זה עלול לערער את מצבם הנפשי. אבל מה לעשות הבחורה רוצה להיתחתן. השאלה היא, האם לספר או לו ואם כן צריך לעשות זאת בזהירות רבה. השאלה איך ובאיזו גישה. מה דעתך בעניין אשמח לקבל תגובות גם מאנשי הפורום המקסימים בברכה ובתודה מראש. מיכל
הי מיכל באמת סוגייה לא קלה ואפילו בעייתית. אני חושבת שמול עיננך ואחותך בטח יודעת את זה צריכה לעמוד העובדה שאחותך היא כבר אדם בוגר שרוצה לבנות לעצמו חיים משלו- כאלה שהוא בוחר. העניין עם ההורים הוא שבאמת רוצים להיתחשב ברצונותייהם מבלי לפגוע בהם אבל לדברים האלה אין סוף. אז היום חתונה מסוימתיכולה לעשות רע ובפעם הבאה זה יהיה משהו אחר. אני לא רוצה להישמע קרה כי אני מבינה את ההתלבטות שלכם וזה באמת מצב רגיש אבל מה שאני חושבת זה שאולי כדאי לחשוף את ההורים בהדרגה למצב החדש. בהתחלה לספר על הבחור ולתת להם להכיר אותי מבלי שהם יודעים על העובדה כי הוא פרוד. יתכן שהם מהר מאוד ילמדו לאהוב אותו והעובדה כי הוא גרוש לא תפריע להם. בהדרגה כדאי לספר להם על מצבו ולשאול אותם מה הם חושבים על זה תוך כדי שאחותך מבהירה להורייך עד כמה היא אוהבת את בן זוגה ועד כמה לה זה לא מפריע שהוא גרוש. אני מניחה שגם אם יהיה להם קשה לקבל את זה בהתחלה הם יסתגלו למצב ולא תהיה להם ברירה. אני מאחלת לאחותך מזל טוב והמון בהצלחה לכולכם נשמח תמיד לשמוע עידכונים........
לד"ר שלום רב! הסיפו הוא כזה,אחותי בגיל 33 רווקה. יוצאת עם בחור גרוש + 4 ילדים. הם חיים ביחד שנתיים. כל ניסיון מצד הקרובים והחברים להפריד בינהם לא הצליח. כנראה שאהבה גוברת על הכל. יש לציין שההורים לא יודיעים שהוא גרוש,פחדנו ואנחנו עדיין פוחדות לספר. אחותי היתקשרה אליי ערב יום שישי, והודיע לי שהיא רוצה להתחת אבל היא פוחדת לספר להם שהוא גרוש+ אמרתי לה חכי חכי את לא יכולה לבוא פתאום ולזרוק פצצה.(חלילה וחס). למה אני מספרת את כל זה, עכשיו אני יסביר את עצמי. הבעיה היא שיש לי הורים חולים בזכיזופרניה. אימי שתהיה בריאה עברה התקף לב.לפני חודש וחצי סובלת מזכיזופרני מסכרת ולחץ דם ולב הייתי מוכנה למכור את המחלות האלה לסדאם.לצערי הרב קיבלה הרבה מתנות. מטופלת בזריקת הלידול וכדורים.ההורים מאוזנים והם במצב יציב תודה לאל. לאור המצב הנ"ל אנחנו פוחדות לספר להורים על מצבו של החבר ברור לי שתהיה התנגדות מצד ההורים ואף עלולה להיות תגובה קיצונית מהאב. ובכלל זה עלול לערער את מצבם הנפשי. אבל מה לעשות הבחורה רוצה להיתחתן. השאלה היא, האם לספר או לו ואם כן צריך לעשות זאת בזהירות רבה. השאלה איך ובאיזו גישה. מה דעתך בעניין אשמח לקבל תגובות גם מאנשי הפורום המקסימים בברכה ובתודה מראש. מיכל
מיכל, אנשים גרושים לא אמורים להיות מוקצים מחמת מיאוס או מסיבות אחרות. אחותך היא אדם בוגר, יש לה ודאי זכות לנהל את חייה ע"פ בחירותיה. אם היא שלמה עם אהבתה לגבר הזה, הוריך יוכלו לקבלו גם כן. העובדה שיש לו ארבעה ילדים לא מעידה על פגם באופיו,נכון? התחשבות בהורים ואהבה כלפיהם יכולה להיות מובעת באופנים רבים,אבל לא בהכרח מחייבת ויתור של אחותך על חייה,על הסיכוי להפוך לאמא, על אהבתה ! ..ואולי הורייך ישמחו דווקא על האושר שמוצאת אחותך? רק טוב לכולכם.
למיכל שלום, אני מקווה שהכל יסתדר בטוב והדברים יגיעו לידי השלמה. קודם כל הייתי מציע ללכת בדרך הדרגתית. תחילה שאחותך תביא את הבחור הבייתה וההורים יכירו אותו, כאשר ימצא חן בעיניהם הם ידעו שהוא גרוש ורק בסוף על הילדים. כמובן שאפשר לעשות עוד הרבה שלבי ביניים ככול שהזמן מרשה. באופן כללי התחזית שלי יותר טובה, באופן כללי אנשים הסובלים מסכיזופרניה מגיבים טוב יותר לדברים חיצוניים חמורים מכפי שחושבים. כלומר הפחד וההחרדה הקודמת רבים יותר מאשר התגובה האמיתית כאשר הדברים קורים. כך לדוגמא הם מגיבים טוב יותר מהצפוי למצב של מלחמה, אסון או פטירה של קרוב. פעמים רבות אני שומע את השאלה, כיצד המטופל יגיב כאשר נספר לו שאחד הקרובים נפטר, אני מרגיע וברוב המקרים מתברר שאני צודק, החששות רבות הרבה יותר מאשר התגובה בזמן אמת. כך אני מקווה שיקרה גם להוריך, כאשר הם ישמעו "את הבשורות הרעות" מבחינתם כמובן, הם יגיבו בצורה יותר שקטה ממה שאת חרדה לה. שיהיה רק טוב, תשמרי על קשר דר' גיורא הידש
שלום לכולכם, לפי מה שקראתי בעלון העמותה של מחלת האלצהימר, הטיפול התומך הוא עם תרופות פסיכיאטריות. רופאי קופת חולים אינם מתעסקים הרבה עם החולים ב-אלצהימר, אינם יכולים לרשום תרופות אלו, והחולים בהלצהימר " משגעים" את המטפלים הקרובים( האישה\הילדים\הבעל\העובד-הזר) בתופעות הקשות של המחלה. לצערי, גם במשפתי ישנו חולה ב-AD האם קיים איזה שהו גוף, מרפאה פרטית, בית חולים, שמטפל בחולים אלה באיזור חיפה? ז"א מקום שיכול להמליץ על תרופות להרגעה ? וגם ביקורי בית? (חולים אלה מוגבלים ומגבילים )לכן ביקורי בית של רופא\אחות או עובד סוציאלי יכולים לשפר את רמת חיים של החולה ובמיחד של המטפל האישי. בכל הספרות על המחלה שאני קראתי מוגדש מאוד הענין של מעקב של החולה ע"י רופא משפחה, אבל עד כמה שאני רואה, רופא המשפחה לא עושה זאת( אפשר להבין למה) אני יודעת שזה לא בדיוק הפורום הנכון לשאלה שלי (זה פורום לבעיות של צעירים) אני מנסה להגיע לפורום המתאים ( האם יש כזה ?) תודה ושבוע יותר טוב. לי
ללי שלום, את צודקת זו בעיה רצינית. מי שמחוייב לבצע ביקורי בית כאשר הוא מוזמן הוא רופא המשפחה והם לעתים קרובות נענים לפניה. כמו כן ישנה היחידה להמשך טיפול בכל קופות החולים וכדאי ליצור קשר איתם. ההתמחות של פסיכו-גריאטריה עדיין בהתחלה, ישנם מספר רופאים אשר מתמחים בתחום הזה בכל אזור בארץ. אני זוכר שאת נמצאת בחו"ל, לפי הידוע לי בארה"ב יש די הרבה קבוצות תמיכה לבני המשפחה של חולי אלצהיימר, לא ידוע לי על קבוצה כזו בחיפה. אבל כדאי לשאול סביר מאוד שיש, שמעתי שהיו. כדאי לשאול במרפאות לבריאות הנפש ברמב"ם וברוטשילד ובלשכת הרווהה של חיפה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
דר' הידש שלום, אני מאוד מודה לך. נקווה לטוב, לי.
אחד הבעיות שאני סובל מהדיכאון הוא אכילה מוגברת. אני התחלתי לקחת את הכדור פבוקסיל רק יומיים והיום באמצע הנהיגה פתאום הרגשתי לא טוב ומיד עצרתי בצד כדי להתאושש. היה לי הרגשה של בחילה וחום לא מוסבר באיזור הפנים. אני בדיאטה ואני צורך מוצרי דייט המכילים פניל אלנין (שאין לי מושג מה זה) האם יש קשר והשפעה על חומר זה עם התרופה,כי אני יודע למשל שאסור לשתות אלכוהול? בתודה מראש
לגל שלום, אין קשר בין פבוקסיל ופניל-אלנין (שהיא חומצה אמינית), ואין בעיה עם שני הדברים. לעתים בתחילת הנטילה ישנן תחושות של בחילה או מועקה ברום המבטן, תחושות אשר חולפות בשבוע שבועיים מתחילת הטיפול. אם אינך סובל ממחלה גופנית אחרת אז אני חושב שאתה יכול להיות שקט והתופעות יעברו. אם הן נמשכות או מחמירות כדאי לפנות לרופא המשפחה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
הקשבתי לעצתך ולקחתי את הכדורים אתמול בשעה 8 בערב בערך בסביבות השעה 11 בלילה התחלתי להרגיש רע.. (אני אחסוך את התיאורים) כמו כן, היו לי קשיי שינה בלילה.. האם יתכן שבגלל שלקחתי פעם אחת את הכדורים לא בזמן הקבוע (כלומר בערב) זה מה שגרם לי לתחושה הרעה או שאתה משער שהרגשתי רע רק "מבחינה פסיכולוגית"? שאלה נוספת ומכרעת: האם אתה חושב שלאחר הטיפול המתמשך באפקסור (כמעט שנה) יהיה נכון לעבור לנטילת כדורים אחרים במידה ויתברר שהעייפות נובעת מנטילת האפקסור? אזכיר כי הכדורים היטיבו איתי מבחינה נפשית... וכבר ממש חשבתי שמצוקתי הנפשית נפתרת.. ובכלל, איך אדע בעצם, אם העייפות היא כתוצאה מנטילת הכדורים או נובעת ממקור אחר כמו למשל חוסר בברזל או חסרים בויטמינים כלשהם? סליחה על מספר השאלות הרב השאלות נובעות מהמצוקה וחוסר האונים בהם אני מצוי בימים אלה שוב תודה..
הי אלמוג לא כל כך הבנתי אם הפסקת את הכדורים על דעת עצמך, או שחזרת לקחת אותם על דעת עצמך או מה בדיוק קרה שם. לגבי השאלה האחרונה שלך, התשובה היא מאוד פשוטה. בדיקת דם רגילה ( ספירת דם) תגלה אם את סובלת מאנמיה או חוסר דם. אם התשובות חוזרות שליליות אז כנראה שהסימפטומים הם לא על רקע אורגני תרגישי טוב
לאלמוג שלום, שינוי של כמה שעות בזמן נטילת האפקסור אינו יכול להשפיע על הרגשתך בצורה כל כך קיצונית...אני ממליץ שתחכה יום או יומיים ותראה מה קורה ואחר כך אפשר שוב לנסות ולהזיז את השעות של הנטילה. ביי דר' גיורא הידש
היי לכולם לאריאל וד"ר הידש לצערי הרב (או אולי לשמחתי) התחלתי ביום ששי עם הסרוקסט , הרופא אמר לי לקחת רבע כדור במשך שבוע ואח"כ להתחיל להעלות במינון , למרות הפחד הרב אין לי מי יודע מה תופעות לוואי בעיקר בחילות קלות , אני מקווה שעשיתי את הצעד הנכון , פשוט לא יכולתי להתמודד עם השעות הקשות והחלטתי לקפוץ למים , מקווה רק שהכדור הזה יתאים לי , מישהו יכול לספר לי האם אני צריכה לצפות לתופעות לוואי מסוימות , כל הזמן אני בוחנת את עצמי וזה כמובן מפריע לי בחיי היום יום , חוץ מזה בששי שבת היה כף , עשינו טיול שטח באופניים 4 שעות ואח"כ הייתי ממש בהיי , (הייתה איתנו אלופת הארץ בנשים) ואני הייתי לא גרועה בכלל .... ממש מדהים שמצד אחד אני ספורטאית , ומצד שני חרדתית , לא נשמע הגיוני בכלל , נכון? ד"ר הידש איך אתה מסביר את זה שהספורט האינטנסיבי שאני עושה לא מקל לי על החרדות , יכול להיות שהמצב שלי באמת קשה? חוץ מזה לכולם , שיהיה לכם שבוע נעים ותחזיקו מעמד. ביי יונית
הי יונית תמיד כיף לשמוע ממך- את תמיד מצליחה לעודד אותי ולשדר אופטימיות משהו. אני חושבת שעשית את הדבר הנכון שהתחלת עם הטיפול. יונית, השאיפה בכל טיפול תרופתי אנטי דכאוני הוא להתחיל במינון מסוים ולרדת עד הפסקה מוחלטת וזה צריך להיות הקו המנחה שלך. אין סיבה שתסבלי ואם הומלץ לך הטיפול הזה אז כנראה שאת צריכה אותומ ואין שום בושה- להיפך!!! את צריכה להיות גאה בכך שאת מודעת לעצמך- גם לקשייך ושאת רוצה להתמודד איתם. אני מאמינה בך שתצליחי במשימתך זו. שלך תמיד, אריאל
ליונית שלום, אין ספק שהספורט עוזר לך ומקל על הדיכאון, הספורט עם התרופות ועם האופטימיות שלך בודאי שיביאו אותך להרגיש טוב ורגיל,, כמו שאת תמיד מרגישה ואוהבת את עצמך. אני ממש מקנה בך על היכולת הספורטיבית והכיף שבאופניים. אני בינתיים רק מאמן את האצבעות בהקלדה.... השאלות שלך מקורן בחרדות שקיימות עדיין, חבל להתפלסף בהן, החרדה תעבור ואז כבר לא תשאלי כאלו שאלות....עוד קצת תחכי ותרגישי טוב יותר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
אני מבקש לדעת יותר על הכדורים האלה .......תופעות לוואי , התמכרויות...תקופת שימוש ממולצת וכו'...אודה מאד לתשובות ... תודה
אני לוקחת את הכדור אזה כבר חצי שנה בערך אולי טיפה יותר בהתחלה יש תופאות לוואי של כאבי בטן אבל זה עובר ובכלל מומלץ לכחת אותו בבוקר מקסימום בצהריים עם האוכל בהתחלה הוא מורד את התאבון אבל לצערי בהמשך הוא גורם לתאבון מוגבר וזהו פחות או יותר מה שאני זוכרת
האמת שניהם בדיעבד לא עבדו עליי במאת האחוזים! גיא
לאייל שלום, הציפרמיל=רסיטל, הינה תרופה מהקבוצה של תרופות המעלות את רמת הסרוטונין. בקבוצה זו חמש תרופות, פרט לציפרמיל גם פרוזק, סרוקסט, פבוקסיל ולוסטרל. התרופות הללו אינן ממכרות ועובדות על המקור, הבסיס של הדיכאון וכך הן פועלות גם נגד חרדה. פירוט על הפרופיל של התרופה תוכל למצוא בכל אנדקס תרופות ברשת. שיהיה שבוע טוב, דר' גיורא הידש
תוך כמה
אני יתן לך תשובה פסיכיאטרית נפוצה ברוב הכדורים נגד דיכאון מתחילים להרגיש השפעה קעבור שלושה שבועות, ההשפעה המקסימלית מתקבלת בערך לאחר שישה שבועות. בקשר לאדרונקס שעם זיכרוני אינו בוגד בי הוא כדור מהדור החדש אומרים שהוא משפיע יחסית מהר תוך שבועיים. מקווה שאני לא מתעה אותך חרת יהיו לי בעיות עם הפסיכיאטר שלי בהצלחה פרוזק ודרך הגב עד כמה שאני זוכרת גם אין לו ממש תופעות לוואי
שלום רופא משפחה הודיע לי שהיפנודרום מחוץ לרשימה בגלל כוחות עליונים שאין לו שליטה עליהם. 1. הכוונה להנהלת קופ"ח או למשרד הבריאות? 2. מותר לו לתת לי מירשם פרטי להיפנודרום או שהתרופה הפסיקה להיות חוקית? 3. מהם ההבדלים בין התרופות נומבון, בנדורמין והיפנודרום? אודה לך אם תוכל לענות לי על כל השאלות. קסיוס
לקסיוס שלום. הרופא צודק. היפנודורם ויתר התרופות שייכות לאותה הקבוצה של הבנזודיאזפינים. היפנודורם היא תרופה מצוינת להשרית שינה והוצאה מקופות החולים ונאסר על הרופאים לרשום אותה. עם זאת התרופה נמצאת בארץ ומאושרת על ידי משרד הבריאות, באופן רפואי אין דבר מיוחד בתרופה זו. היפנודורם נכנסה לשימוש בארץ באמצע שנות השמונים ונתנה תוצאות טובות. לאט לאט התברר שנרקומנים משתמשים בה לצרכיהם הם והנרקומנים החלו להפעיל לחץ רב על הרופאים שירשמו להם את התרופה והרופאים התקשו מאוד לעמוד בלחץ זה. מסיבה זו נאסר על הרופאים לרשום תרופה זו כאשר הם עובדים בקופת החולים ואני מעדיף לא לרשום אותה בכלל שוב כיוון שעושים בה שימוש לא נכון. מסיבה זו גם הפיקוח על התרופה גדול מאוד וקשה להשיג את התרופה. מדוע אתה שואל על היפנודורם? דר' גיורא הידש
תודה על המידע. לא ענית לי על השאלה השלישית בקשר לנומבון ובנדורמין. אני שואל רק לבעיה של נדודי שינה ולא שום דבר אחר.
שלום יש לי כמה שאלות על הסרוקסט ואודה מאוד על תשובה. אחרי כמה זמן מתחיל להשפיע כדור הסרוקסט על המצב הנפשי? האם ההשפעה היא הדרגתית ונעצרת מתישהו ואם כן אז מתי? מה הן תופעות הלוואי? יש לי יובש בכל הגוף, בעור בעיקר, האם זו יכולה להיות תופעת לוואי? תודה נעמי
שלום נעמי סרוקסט, כמו רוב התרופות הפסיכאטרית האנטי דיכאוניות, מתחילה להשפיע לאחר שבועיים מתחילת הלקיחה. המטרה היא להתחיל במינון גבוה ואט אט לרדת במינון עד הפסקה מוחלטת. לשאלתך השנייה, יתכן שתרופה מסוימת מפסיקה להשפיע מכיוון שהגוף הסתגל אליה. במקרה הזה או שמחליטים להעלות את המינון או שמחליפים את התרופה. כיום יש קשת רחבה של תרופות אנטי דיכאוניות ולא צריכה להיות בעיה להתאים את הכדור המתאים.
לנעמי שלום, אכן סרוקסט כמו שאר התרופות נוגדות הדיכאון מתחילה להשפיע כעבור כשבועיים שלושה, ההשפעה עולה ומתחזקת בארבעת החודשים הראשונים של השימוש עד שהיא מגיעה להשפעה קבועה ויציבה בחודשים הבאים. כאשר נוטלים את הסרוקסט אין צורך להעלות במינון מפני שמינון גבוה יותר אינו משפיע יותר. רשימת תופעות הלוואי ארוכה, ישנן שכיחות יותר וישנן נדירות, תוכלי למצוא את הרשימה בכל אינדקס תרופות. בדרך כלל התופעה השכיחה בעור היא הזעת יתר ולא יובש אבל גם יובש יתכן. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש
התגעגעתי לכולכם.ובייחוד לך אריאל שהכנסת בי את רוח האופטימיות שלך. הבעייה שלי היא: לפני כמה ימים איכשהו פיספסתי לקחת את הפאקסט.(מטפל בחרדה ואגרופוביה),ואז התחלתי להרגיש בחילות מגעילות ביותר, ועייפות קשה. (נשמע כמו הריון לא?). משהו דומה מאוד.איכשהו בגלל התחושות האלה, והשיפור במצב החרדה שלי.החלטתי לא לקחת את התרופות.למרות שכן אני מודעת לכך,שטיפול זה לטווח ארוך,ולא מפסיקים טיפול באמצע וכו', וכו'.אבל הגעתי לנקודה, שברגעי הפאניקה שלי אני יכולה לטפל בעצמי ללא תרופות. אני ממש ,ממש לא רוצה (וזה ויכוח בפני עצמו). בעלי אפילו קנה לי ערכה לבדיקת הריון, זה מצחיק אבל זה לא פעם ראשונה ותמיד זה יוצא שלילי.הסיכוי שלי להיכנס להריון הוא נמוך ביותר.ואין לי מושג מאיפה נחתה עליי העייפות, משהו כמו 4 ימים לא לקחתי פאקסט.אין לי חרדות ,ואם יש משהו אני מתגברת לבד.זאת לא הנקודה .בכמה ימים אחרונים.ממש התמוטטתי מעייפות, ומהבחילות, כאילו זה איזשהו מעגל סגור.הבחילות גורמות לעייפות, העייפות גורמת לבחילות. ולמרות זאת השתדלתי מאוד לעשות כל מה שצריך לקראת השבת וכו'.גם לנוח בכיף עם המשפחה הקטנה והנפלאה שלי.לטייל עם הקטנצ'יק.אבל הבוקר בשבת הנהדרת הזאת.התארגנתי לצאת עם בעלי והילד. והבחילות היו ממש קשות. ממש עולות לי למוח וגורמות לי רצון לשכב ולעצום עיניים.אני לא זוכרת שאי פעם היה לי דבר כזה ממש. ואתמול תחשבו יום שישי בערב.מי רוצה בכלל ללכת לישון? הרגשתי עייפות.הלכתי למיטה, וקמתי.ושוב פעם.כמו איזה ילדה קטנה. עד שבסוף כבר לא היה לי כוח ונרדמתי.מה זה יכול להיות לדעתכם? ברגעי עייפות קשים, אני מרגישה קצת מדוכדכת.אבל זה לא דיכאון.אני פשוט שונאת להיות תלויה בבעלי בכל מה שקשור לטיפול של התינוק שלי.אני אוהבת את בעלי מאוד.אבל מצב של חוסר כוח , אני שונאת ביותר.חשבתי יום ראשון ללכת לעשות בדיקות עם זה לא עובר.ובדרך להכניס בדיקת הריון. טוב אני יודעת שזה לא פורום הריון ולידה.אבל בכל זאת בדרך נשאל גם את זה. אם אני בהריון אפשר לדעת את זה גם הרבה לפני קבלת הוסת? (היי הבנות שבחבורה!!). ובכלל מה התופעות לוואי של הפסקה פתאומית של הפאקסט? סליחה על האריכות אבל באמת התגעגעתי לכולכם. ואשמח לשמוע מה יש לכם לומר.אולי מסתובב איזה וירוס של בחילות כאלה? (סתם בצחוק ,אני נהנית מהרגע שאני עכשיו לבד בבית ובשקט.לפחות לשעה הקרובה אני מקווה).
הממממ אבל להיזדיין עם בעלך את לא עייפה!!! מעניין.. הבחילות זה לא מההריון...את לא בהריון הכל בגלל שהפסקת בבת אחת את הפאקסט(מה לא אמרו לך? לא התיעצת?) אסור להפסיק בבת אחת..ורק בפיקוח רפואי(אבל כנראה אין לך זמן ללכת לרופא) או שהעדפת להיזדיין עם בעלך!! הקיצור את נישמעת אהבלה חבל על הזמן אז תסבלי..ותיזדייני!
מקומך הוא לא בפורום זה!!! חפש פורום גן חיו או ג'נגל אולי שם יסכימו לקבל אותך . ולכל משתתפי הפורום, אנא להתעלם מההודעה הזדונית והרשעה הזאת. אין ספק כי הכותב הוא מסכן, חסר מצפון , רגש ותבונה
לא מתכוונת לרדת לרמה שלך.אני דווקא רואה את השטויות שכתבת באור משעשע. א. אתה לא מכיר את הרזומה שלי בכל הנוגע לרמת המשכל שלי. אני מוכנה בהזדמנות להציג את התארים שלי בפניך. בכיף.אני לא כועסת .בן אדם שמקלל , זה בן אדם שצריך עזרה. הלא כן? אבל אם בתחרות עסקינן.אז אנא שלוף את מגוון התארים שיש לך.אתה תפסיד אני מבטיחה לך.בינתיים הפורום וד"ר הידש כן לייעץ לך .מה גורם לך לקלל אנשים שאתה בכלל לא מכיר.הרי תסכים איתי שזה גובל בטמטום מר פרופסור יקר. ב. תתפלא אבל אני יודעת יפה מאוד שתרופות כאלה לא מפסיקים בבת אחת.וטוב שד"ר הידש אמר לי כעת איך לפעול כדי שיהיה יותר קל. תודה ד"ר. למרות שעדיין נראה לי שזה וירוס.ולא, אני לא מרגישה שום חרדה.סתם בחילה מעצבנת. ג. כשאתה פוגש לראשונה את אישתך לעתיד. תיזהר מאוד לא להגיד לה ישר שהיא אבלה. כמו שאתה מכנה אותי. גם משום שאתה לא מכיר אותה. וכדאי שתתעמק באנשים לפני שאתה מדביק להם כינויים.ואולי אתה סתם מתבגר בתיכון משועמם.אז אני סולחת. החיים יפים והשמש זורחת. גם לתומר. אנחנו אוהבים אותך תומר.תחזיק מעמד.
לדעתי את צריכה מייד לחזור לפאקסט. ולהפסיק בהדרגה.
מה שקראת הכל נכון אבל רציתי להוסיף עוד מספר פרטים. פרפנן היא תרופה עדינה-כלומר היא בדרך כלל אינה גורמת לכל תופעות הלוואי האפשריות הללו. נכון שהפרפנן לא רשום במשרד הבריאות לטפל בהפרעות אכילה ולכן לכאורה התרופה אינה מתאימה. הייתי מנסה להבין את המחשבה של הרופא. אחת מתופעות לוואי של הפרפנן היא האטה של מערכת העיכול, כלומר התרופה יכולה לגרום למעט עצירות וירידה בדחף להקיא. תרופה דומה מאותה המשפחה (לרגקטיל) מקובל לתת להקאות בזמן ההריון....כלומר יתכן שהפרפנן יעזור לך נגד ההקאות עם האטה של מערכת העיכול. לסכום-אני חושב שזו הייתה המחשבה של הרופא, אבל כפי שכתבת המבחן החשוב ביותר הוא מה קורה לך באמת ואת זה לא נדע עד שלא תטלי את התרופה. בכל מקרה, נטילה של פרפנן במשך שבוע שבועיים במינון נמוך כמעט בטוח שלא תזיק לך, לגבי שימוש ממושך כמובן שצריך להתלבט יותר. תשמרי על קשר ואם את רוצה אשמח אם תספרי כיצד הפרפנן השפיע שבת שלום, דר' גיורא הידש
הי שרונה גם אני התגעגעתי ודאגתי כך שאני שמחה ורגועה עכשיו שאני רואה שאת בסדר. שרונה, קודם כל אני חייבת להגיד לך את זה גם אם לא תאהבי כל כך לשמוע אבל אני באמת חושבת שאת לא צריכה להפסיק את הכדורים על דעת עצמך. אינני מעורה בתופעות הלוואי של התרופות אבל יתכן שזה מההפסקה הפתאומית. אני ממליצה לך ללכת לעשות בדיקות מקיפות כדי לשלול כל בעיה רפואית או לאשר אושר אלעי ( הריון). אם הכל יוצא תקין סביר להניח שזה או באמת וירוס, או עייפות מצטברת או באמת נובע מהמצב הנפשי. אל תלחצי , אם את צריכה להישען עכשיו על בעלך אז מה קרה??? אני בטוחה שהוא עושה זאת באהבה והוא בשבילך כמו שאת שם בשבילו. שרונוש', אני מקווה שהתחושות הרעות האלה יחלפו. אנא חיזרי לטיפול הפסיכאטרי או לפחות תתיעצי עם המטפל. ובבקשה, אל תעלמי לנו ככה עוד פעם טוב? שלך, אריאל
לשרונה שלום, כולם שמחים לשמוע ממך למרות שחבל שבנסיבות כאלו....נראה שהמצוקה שלך גרמה למספר אנשים להראות עד כמה הם לא נחמדים ובאמת חבל להתייחס להערות שלהם, הם ילכו ויחפשו מקום אחר להתבטא בו. בכל אופן אני לא חושב שאפשר להבדיל כעת בין כל האפשרויות, יתכן שמדובר על ההפסקה הפתאומית של הפקסט, יתכן וירוס ויתכן גם תופעות חוזרות של חרדה.... הדבר הטוב והבטוח ביותר שאני יכול להציע הוא ליטול חצי כדור של פקסט עכשיו, זה לא יזיק ויכול להעלים את תופעות ההפסקה, גם מחרתיים אפשר ליטול עוד חצי כדור ואז להפסיק לגמרי. את יכולה לתאר לעצמך שבאופן עקרוני אני מצטער שהפסקת אבל אני מכבד את החלטתך. שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש
שלום רב ד"ר הידש אני חושד שלאשתי יש בעיה פסיכיאטרית שאינה מודעת אליה :- שמתי לב כאשר אני משוחח איתה האישונים שלה מתכווצים מאוד מאוד עד כדי קוטר של פחות מ- מ"מ. פעם נעלתי את חדר השינה והיא השמיעה קול של בכי כמו של ילד קטן. אני חושד שהבעיה מתבטאת בפיצול אישיות. אנחנו מתגוררים בקיבוץ והבעיה מטרידה במיוחד. א. האם מעט הסימפטומים? שהצגתי מוכרים? ב. היות והיא כנראה אינה מודעת למצבה מה אני יכול לעשות בקשר לכך? ג. האם אתה עובד בקופת חולים כללית? תודה
לחי שלום, צריך להזהר מאוד לפני שקובעים או מאבחנים בעיה נפשית....כדאי לנסות לשוחח עם אשתך או להפנות אותה לרופא בקיבוץ. בכל אופן הדברים שתיארת אינם סימנים לפיצול האישיות. אולי ישנו אדם אחר שקרוב אליך וקל לו להגיע אליה? שבת שלום, דר' גיורא הידש
תודה על תשובתך, בכל זאת אנא ענה לי לגבי האישונים המכווצים וכן לגבי דלת הבכי האם יכול להיות שהיתה במצב היפנוטי? איני יכול לפרט יותר בשלב הזה תודה
לד"ר היקר שלום....... יש לי שאלה שאני לא יודע אם היא בעיה ואיך להתמודד איתה, אני פחדן וחששן בצורה מאוד מוגזת לגבי מצב בריאותי , כלומר היתה לי איזה שהיא בעיה קלה שהסתבר שהיא כלום ומאז ובעצם מאז ומתמיד אני חושב וחשבתי על בעיות רפואיות כלומר - אם אני רואה בטלוויזיה שמדברים על משהו רע כמו חלילה וחס (השם ישמור) - סרטן , או התקפי לב או מקרים ממש קשים אני ממש ממש מצתמרר ומפחד ומדמיין דברים נוראים לגבי מה יהיה אם זה יקרה עד כדי כך שאני ממש חושב על זה כל הזמן ואפילו משלים עם זה... וחושב אם אני יחייה ואם יקרה משהו איך זה יקרה ואני ממש נלחם עם המחשבות האלה . וכל זה אפילו לעיתים גורם לי לכאבים פיזיים ואז זה מגביר לי בכלל את המחשבות ופחד - דוגמא- לפני מספר שבועות הרגשתי כאבים או דקירות באיזור החזה וגבר הייתי בטוח שאני זהו יש לי התקף לב , והלכתי לרופא משפחה שבדק אותי ועשה לי בדיקת א.ק.ג ואמר לי שהכל סופר תקין . אבל אני ממש חושב כל הזמן על מצבים כאלה רעים (בעיקר בלילה או שאני לא עסוק) וזה ממש מפריע לי אפילו מחשבות כמו "אולי הרופא לא שם לב למשהו כי הוא היה עסוק וכ"ו..." וחיפוש אחרי סיפטומים של דברים ומחשבה אולי יש לי אותם. בגדול אני אדם צעיר , נראה טוב וחי חיים תקינים וגם בריא לגמריי למיטב ידעתי , ואפילו שאני אומר לך את זה שאני בריא לחלוטין אני חושב על זה שאני לא יודע אם זה נכון בכלל. בקיצור אני לא יודע אם זה בעיה נפשית או איפוכונדריה או לא יודע... אבל זה כבר מפריע לי ממש בחיים וזה גורם לי לבילבול מוחלט במחשבות. אני אדם יציב ואני לא חושב שיש לי בעיה נפשית או משהו כרוני , אבל אני כרגע נמצא שלי שום קשר בתקופה של לחץ והרבה דברים אז אולי זה גורם לזה? לסיכום אני מאוד מצטער על האורך ואני מקווה שהבנתי אותי... ואולי תוכל לעזור לי ... ולהגיד לי מה קורה לי? אלפיי תודות מראש מת לשמוע את דעתך בנושא... בן.
לבן שלום, אני חושב שאתה יודע את התשובה....אתה בן 21, אדם בריא ואם לא היית בטוח בכך אז רופא המשפחה אישר זאת. אבל קיימות חרדות לגבי המצב הגופני וחרדות מקורן מהקומה העליונה בגוף - מהנפש. כדאי לפנות לטיפול נפשי אצל פסיכולוג. אני מקווה שאנשים נוספים בפורום יגיבו ותראה שהדברים הללו שכיחים ואתה לא לבד.... שיהיה רק טוב שבת שלום, דר' גיורא הידש
ומחר יש לו אזכרה והוא גם היה בן 21 ז"ל השאיר כלב /תוכי / וחתולה
אני מקווה שאתה לא רציני .... ואם לא אז זה ממש לא מצחיק אחי שלי...
ילדתה של חברתי פשוט 24 שעות ביממה עוסקת בענייני נקיון/ לכלוך, ולאחרונה המצב התדרדר עד כדי ששוטפת ידיה כל הזמן, פוחדת לגעת בדברים, התדרדרות חברתית קשה בביה"ס, משיכת שערות ("אני משתגעת").... היא לקחה אותה לכל מיני טיפולים שלא עזרו ולאחרונה אף החמיר המצב, המשפחה כולה ממש מתמוטטת.....האם להציע לה לגשת לפסיכיאטר, ומה התופעה הזו? אודה על תשובה
לרונית שלום, כפי שאת כותבת לא קשה להבחין שהדברים הללו לא טבעיים ומקשים מאוד על המשפחה ופוגעים בילדה עצמה. לא כתבת בת כמה הילדה ויש לכך חשיבות. בגלל חומרת הדברים אני חושב שכדאי מאוד להגיע לפסיכיאטר לשלב הראשון של איבחון ומכאן להתקדם. במקצועי אני פסיכיאטר למבוגרים וכיום פסיכיאטרייה של הילד והמתבגר היא מקצוע נפרד (כמו רפואה פנימית ורפואת ילדים), לכן איני מתקדם ועונה לשאלות לגבי אבחנה וכדומה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
חבל אני דווקא מחפש עוזרת לעבודות הבית
בביה" שניידר יש מחלקה של פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. חברי קופת חולים כללית יכולים להגיע ביתר קלות. יש תור ארוך, אבל במקרים קשים אפשר להתעקש. בהצלחה רינת
http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=69403&t=69140 אם לא הצלחתי להוסיף את קיצור הדרך נכון, אז כתבתי לך היום שאלה חשובה שנראה לי שלא הבחנת בה. היא מופיעה כתגובה תחת הכותרת ביקור אצל פסיכיאטר ובחלקה השני מופיעה שאלתי....... תודה ושבת שלום
לשירי שלום, תודה על התיזכורת, באמת שכחתי לענות, בכל אופן עכשיו עניתי לך והעדפתי לכתוב במקום המקורי. אז תוכלי למצוא את תשובתי לפי הקישור שלך. שבת שלום הידש
אני מוסיפה שניי אתרים נחמדים ומשעשעים משהו שיגרום לכם לחייך בשבת http://viral.lycos.co.uk/games/condomgame.html http://www.albinoblacksheep.com/flash/happypill.html משחק נעים
שיחקת אותה אחי דניאל
שלום, אני בולימית שנתיים ונעזרתי בטיפול פסיכותרפי ופסיכיאטרי. בגלל מצב רוח ירוד מתמשך רשם לי הרופא פריזמה. כעבור 3 חודשים אכן השתפר מצב הרוח ופחתו המחשבות האובססיביות על המשקל. התקדמתי בהרבה מובנים ומצבי כעת טוב משהיה זה זמן רב. למרות כל זאת, לא חל שיפול בסימפטומים של הפרעת האכילה. אני נוהגת לזלול ולהקיא קצת יותר מבעבר וזה משום הלחץ הרב שפוקד אותי עקב המבחנים וכ'. כשעדכנתי את הפסיכאטר שלי בכך, הוא הציע לשלב עם הפריזמה את התרופה פרפנאן. חיפשתי על התרופה מידע והופתעתי לגלות שהיא מיועדת לטיפול בסכיזופרניה, שיטיון, מאניה, הקאות (לא יזומות) וכ'... מתוך מה שקראתי זה לא נשמע מתאים לי בכלל. צויינו גם תופעות לוואי כגון רעד בשרירים. הפסיכיאטר שלי כלל לא ציין את הנושאים הללו והדבר גורם לי לתמוה. מדוע עליי ליטול תרופה רצינית כזו? זה לא מסתדר לי. לאור נסיונך, אשמח לקבל דעתך בעניין. אבקש התייחסות מעמיקה מעבר להמלצה של פשוט לנסות ולראות מה יקרה. תודה רבה!!! סיגל
היי לפני למעלה מדור עקב סימנים פסיכוטיים במבחני רורשך נטלתי את התרופה לחודש חודשיים והרגשתי שהכדורים הם כמו מיים. בדיעבד התברר שאני ופסיכוזות זה כמו שקספיר ודנמרק. שמעתי שנותנים פרפנן גם לבעיות חרדה. בקשר לאבחנות שרשומות על הנייר אני יכול לפי הניירת למכור את עצמי כחולה נפש כי אני רשום כ bipolar אבל יש מי שסובל זה הנייר ולא אני . אני לא חושב שאם נותנים לך כדור שמטרתו לטפל בפסיכוזות אז את פסיכוטית. אם את לא סובלת מהזיות את יכולה להירגע. שאול
לסיגל שלום, מה שקראת הכל נכון אבל רציתי להוסיף עוד מספר פרטים. פרפנן היא תרופה עדינה-כלומר היא בדרך כלל אינה גורמת לכל תופעות הלוואי האפשריות הללו. נכון שהפרפנן לא רשום במשרד הבריאות לטפל בהפרעות אכילה ולכן לכאורה התרופה אינה מתאימה. הייתי מנסה להבין את המחשבה של הרופא. אחת מתופעות לוואי של הפרפנן היא האטה של מערכת העיכול, כלומר התרופה יכולה לגרום למעט עצירות וירידה בדחף להקיא. תרופה דומה מאותה המשפחה (לרגקטיל) מקובל לתת להקאות בזמן ההריון....כלומר יתכן שהפרפנן יעזור לך נגד ההקאות עם האטה של מערכת העיכול. לסכום-אני חושב שזו הייתה המחשבה של הרופא, אבל כפי שכתבת המבחן החשוב ביותר הוא מה קורה לך באמת ואת זה לא נדע עד שלא תטלי את התרופה. בכל מקרה, נטילה של פרפנן במשך שבוע שבועיים במינון נמוך כמעט בטוח שלא תזיק לך, לגבי שימוש ממושך כמובן שצריך להתלבט יותר. תשמרי על קשר ואם את רוצה אשמח אם תספרי כיצד הפרפנן השפיע שבת שלום, דר' גיורא הידש
שלום כבר כתבתי לפורום זה ונעזרתי בעצותיך. אני סובלת מנימול בפנים, חרדות ומחשבות טורדניות בנוגע לאפשרות שיש לי חס וחלילה גידול בראש. המחשבות בכיוון זה התעצמו לאחר שהופיע הנימול שמטריד אותי ביותר. נוירולוג שהייתי אצלו הפנה אותי ל-c.t ראש (כדי שארגע), והתוצאה תקינה. תשובה זו סיפקה אותי ליומיים. אני כל הזמן חושבת שאולי כדאי לעשות בדיקת m.r.i כדי להיות בטוחה לחלוטין. מצד שני אני שוקלת להיעזר בפסיכיאטר. אני מתלבטת אם לבקש בדיקת m.r.i ראש, דבר שאולי יקל על מצבי, או לוותר על בדיקה קשה זו ולפנות מייד לפסיכיאטר כדי לטפל בחרדות. תודה מראש.
ערב טוב, לדעתי ,כדאי קודם לפנות לפסיכיאטר מאחר ואת עצמך מוליכה לזה.אני מתכוונת לכך שאת עצמך מרגישה שכניראה את בריאה גופנית והבעייה היא בעצם נפשית. לי זה נישמע כמו חרדה והטיפול הוא טיפול תרופתי שמצליח ברוב המקרים. אם הבדיקה הזו שציינת לא הייתה בדיקה קשה,כמובן שהייתי ממליצה לעשות גם אותה.אבל אם את מודעת לכך שכניראה זה לא הכיוון,חבל לבזבז זמן. שיהיה לך כל טוב. שגב
יש לי קרובה יקרה שסובלת מאד, ומתדרדרת קוגנטיבית. היא מסרבת לעבור איבחון ולשתף פעולה, ע"מ שיוכלו לעזור לה. הרבה פעמים היא מנותקת מהמציאות, ונראית כהוזה. בהתיעצות עם פסיכיאטר, נאמר, שיכול להיות מאד, שלוקה בסכיזופרניה. הפסיכיאטר הציע טיפול תרופתי, אבל היא מסרבת לקבלו, מה הדרך הנכונה לעזור לה, במצב שהיא מסרבת להעזר, וסובלת מאד? האם באי מתן טיפול תרופתי לחולה בהזיות, יש מצב של החמצת זמן מבחינת סיכויי ההחלמה?
ליעל שלום, המצב באמת מסובך מפני שקשה מאוד לעזור לאדם המסרב לקבל עזרה ומתנגד. מניסיוני כדאי להיות אתה, להקשיב לה ולרכוש את אמונה, חשוב שהיא תרגיש בטחון עם האנשים הקרובים לה. צריך להשתדל להמנע מביקורתיות ככול שניתן. כדאי לחשוב על קרוב משפחה או חבר שיש לה אמון בו. כך, לאט לאט לשכנע אותה שישנן בעיות וכדאי להגיע לבדיקה אצל פסיכיאטר. יתכן ויהיה צרוך במספר פגישות אצל הרופא עד שיהיה לה אמון ברופא והוא ישכנע אותה ליטול טיפול. אם קיים פחד גדול מאוד מטיפול תרופתי, אפשר לפנות תחילה לפסיכולוג, להסביר לו את המצב ויתכן שהוא יצליח ליצור איתה קשר ולשכנע אותה להגיע לפסיכיאטר. את צודקת, הפרעה קשה לאורך זמן כפי שתיארת גורמת נזק ופוגעת בתפקודים המנטליים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
רב תודה עבור תשובתך. אני מזדהה עמך בדרך שאתה מציע לנהוג. המקרה הנ"ל נמשך כבר כמה שנים עם עליות וירידות תהומיות, עם אשליה, בכל פעם, שנראה, שיש איזשהי הטבה ספונטנית, שמגיעה אחרי השקעה מרובה - שאולי צועדת בכיוון חיובי. אך, עם כל נפילה, ההתייצבות נעשית ברמה נמוכה יותר, והמצב מועד לפורענות מחודשת, בקלות רבה יותר. לכן, מתוך הנסיון המר, לדעתי, חובה לקחת תרופה, ואני חוששת, שבמצב ירוד זה, לאחר כל כך הרבה נפילות, ותת נפילות, גם עם תרופה, התפקודים המנטליים יהיו ירודים, וחבל מאד, כי מדובר במישהי מאד מאד אינטיליגנטית ומיוחדת, ונראה לי שיש פה החמצה נוראית. אני חוששת שהזמן אוזל, ואין לה, אף לא חבר או רע, מלבדי, שיכול לשכנע אותה, וכרגע, אני חוששת לאבד עוד זמן על שכנועים, שזה יכול להיות תהליך ארוך, ולא בטוח אם אצליח, והמצב מתדרדר. האם יש לך רעיון נוסף?
הי, שלום לך רציתי לדעת מה מטרת האיבחונים והאם הם בשביל הפסיכולוגים או הפסיכייאטרים והם אפשר לערוך איבחונים רק עם מבחנים ספציפים כלומר לוותר על מבחן וווקסלר. אני יודעת שזה פחות התחום שלך -אבל תתאמץ ותענה דעה אישית ומקצועית.
לשני שלום, זו בהחלט שאלה במקום. האבחונים הפסיכולוגיים הם מבט נוסף ומעמיק יותר על מה שלא רואים מבחוץ או מתקשים לספר. כמו שהרופא הפנימאי מבצע בדיקות מעבדה ורנטגן כך הפסיכולוגים והפסיכיאטרים מבקשים מבחנים אחרי שביצעו ראיון קליני. כמובן שהבעיה תמיד היא בפירוש המבחנים. כאן מדובר על הניסיון והמומחיות של כל פסיכולוג המבצע את המבחנים. בנוסף הפירוש וההבנה של המבחנים היא לעתים סובייקטיבים. כלומר יתכן ששני פסיכולוגים שונים יפרשו מעט או יותר אחרת את אותו המבחן. מבין המבחנים מבחן ה- MMPI נחשב לאובייקטיבי ביותר, כיוון שהפיענוח שלו מבוצע על ידי מחשב ותוכנה מתאימה. זהו מבחן 600 השאלות. כמובן שגם מבחן זה אינו אובייקטיבי לחלוטין. כיום ישנו ניסיון לעשות סטנדרטיזציה כמה שיותר למבחנים. המבחנים ההשלכתיים רורשך, ציורי איש ובית וכדומה, מנסים לכמת אותם כמה שיותר. כך גם הווקסלר. אין הכרח לעשות את כל המבחנים, תמיד חשוב להגדיר את השאלה לפסיכולוג המבצע וגם את מטרת המבחנים ואז התשובה תהיה יותר עניינית. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
עקב מיקרה של רשלנות רפואית נפגע עור פניי, דבר שהביא גם לפגיעה נפשית וכלכלית. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני מספר חודשים אך איני יכול יותר לעמוד בהוצאות הכספיות. האם בתחום הטיפולים הנפשיים יש איזה גוף, מוסד וכדו' שעוזרים לאנשים כמוני שידם אינה משגת לקבל טיפול נפשי עקב המצב הכלכלי??
לגיל שלום, קופות החולים נותנות שירותים בבריאות הנפש למרות שהמתכונת עדיין מעט מצומצמת. גם בכל בית חולים כללי ישנה מרפאה לבריאות הנפש שבה הטיפול הוא בחינם . לכן כדאי לפנות בעזרת רופא המשפחה למרפאה הקרובה באיזור מגוריך ולקבל את הטיפול. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
יצאתי היום מאוד מעודדת מהפסיכולוגית. היא טוענת שאני שיכת לאותה קבוצה קטנה מאוד של אנשים ברי מזל שעליהם הטיפול התרופתי עובד מהר מאוד. היא אמרה לי היום בפירוש שזה נראה כאילו אני כבר ממש כמעט בחוץ, ועכשו במקום לעבוד על הטיפול הקוגניטיבי הראשוני, אני אמרוה לחזק את הזהות החדשה והחיובית של עצמי שסוף סוף נגלתה לנגד עיני כדי שכאשר אני ארד מהכדורים אני אהיה מספיק יציבה להתמודד עם מצבים מועדים לפורענות. היא גם אמרה שמאוד כיף לעוד איתי כי אני אינטיליגנטית ולא צריך להסביר לי יותר מדי על כל תהליך ועל דפוסי חשיבה וגורמים לדיכאון כי אני ישר קולטת ומבינה הרבה מזה עוד לפני שאנחנו מדברות. חיבוק גדול גדול לכל מי שתמך בי בימים קשים יותר, וחיבוק גדול לכל מי שקשה לו, עכשו כשהייתי שם ,ואני גם מרגישה איך זה לצאת, זה שווה כל שנייה. כיף גדול להרגיש טוב...
ששוב התמכרתי לחדר כושר ואני מבלה שם בנעימים, היה לי מבחן היום והלך לי טוב בעיקר כי הצלחתי להתרכז כשלמדתי אליו, וגם הצלחתי להתנסח טוב. היה כיף היום.
איזה יופיייייייייייייייי אם כל הקושי שלי עכשיו, עשית לי את היום ואני מאוד מאושרת בשבילך. חיבוק גדול גדול לך בחזרה שלך, אריאל
מקווה שזה המקום המתאים ושתוכלו לתת לי עצות מועילות. וזה הסיפור: בחור בן 30, משתמש באופן יומי בחשיש וקוקאין הולך לעבודה אבל לא ממש מתמיד גר אצל ההורים וחי על חשבונם ההורים והאחות היו בפגישת יעוץ באל סם אבל בתכלס לא נתנו להם שום פתרון -אמרו שלהעיף אותו מהבית זה לא טוב ושכדאי ללכת לפסיכיאטר. הבחור כמובן מכחיש ואומר שהוא משתמש לעתים נדירות ולא מוכן ללכת לפסיכיאטר. מה עושים? האם יש אגודות נוספות שיכולות לתת עזרה או ייעוץ? פסיכולוגים שמתמחים בנושא?
גליה, כמו שכתבתי לך בפורום הפסיכולוגיה, לא נראה לי שתוכלו לעזור לו ללא הסכמתו. עדי
לגליה שלום, כמו באגודות של האלכוהוליסטים בארה"ב, הדבר החשוב הראשון הוא להודות שיש בעיה, כל זמן שהבחור מכחיש ואינו מודה בבעיה אז קשה מאוד לטפל בו והוא לא בא לטיפול. לצערי לעתים צריך לרדת מספיק למטה כדי להתחיל להעלות. השאלה הנוספת כמובן היא מדוע הבחור בורח לסמים, אם ישנה תשובה אז אולי אפשר לטפל בסיבה ולהביא אותו לטיפול בגלל סיבה זו ולא בגלל הסמים. לפחות בהתחלה. אבל באמת זו בעיה קשה וכאובה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
הדרך המועילה ביותר לדעתי לעזור לו להגמל ( גם אם היא מגעילה ואכזרית ) כרוכה בהגשת תלונה במשטרה נגד הבחור בגין שימוש בסמים. לידיעה כללית, בתי המשפט נוהגים שלא להטיל על נאשמים בשימוש בסמים " קלים" מאסר בפועל בעיקר היות ומבינים ומדובר בבעיה חברתית ונפשית\רגשית. תחת זאת, הם מחייבים את הנאשמים להשתתף בקבוצות טיפוליות בשרות מבחן למבוגרים ולמסור באופן רציף בדיקות שתן לבדיקת עקבות סמים וכן לבצע עבודות לתועלת הציבור בשעות אחר הצהרים. באם הנאשם עובר את "תקופת המבחן" של שנה ללא מעידות ותוך שיתוף פעולה ,תיקו במשטרה נסגר והרשעתו בדין נמחקת.עובדה זו מדרבנת צעירים מכורים לקנביס לשתף פעולה עם בית המשפט ושרות מבחן בהליכים. תקופת מבחן כזו עורכת כשנה ורוב המטופלים מצליחים להגמל משימוש בקנאביס. במקרים קשים של התמכרות פיזית לקנאביס נהוג להפנות את המטופלים לאשפוזיות שהינם מוסדות טיפוליים סגורים (בתנאי אשפוז) לתקופה של חודש ימים לצורך השגת "נקיון פיזי" מסמים. אני מכיר אישית אדם שצרך 30 שנה חשיש ואודות להליך המשפטי הצליח להגמל פיזית ונפשית. ברור לי שהפתרון המוצע הוא קשה ביותר אך מול האלטרנטיבה של המשך צריכת קנבוס. אמצעי לחץ נוסף : הגשת בקשה לצו הגנה כנגד הבחור בבית משפט לענייני משפחה. מבלי להיות שיפוטי להוריו הזכות לנהל אורח חיים מכובד ולא להיות שותפים סמויום לעברות של אחזקת סמים. אגב לא חייבים להפעיל את הצו אבל ניתן להשתמש בו בגורם מרתיע שידרבן את הבחור ל" התרחק " מהסם אחרת עלול לשלם מחיר תנאים אלה עשוים ליצור מוטיבציה חיצונית להפסיק את השימוש בגראס ולפתוח חלון הזדמנויות להפנותו לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי חלופי אלטרנטיבי במידת הצורך (במקביל להשתתפות בקבוצות טיפוליות ) בהצלחה דניאל אם משהו לא ברור אשמח להבהיר. אגב שמעתי שראש החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב (שהינו פסיכולוג קליני ) מתמחה בטיפול בהתמכרויות.
תקופה מאוד ארוכה אני סובל מדיכאון. החלטתי להיפגש עם פסיכאטר, והזמנתי תור בקופת חולים. לאחר חודש וחצי של המתנה הגעתי לפגישה, ומה שעברתי שם רק עשה את המצב יותר גרוע. זכיתי ליחס מזלזל מצד היועצת והפסיכאטר שלפי דעתו אין צורך בטיפול תרופתי, בגלל היחס העויין והגישה שלהם הייתי מאוד סגור דבר שגרם לי לא לספר את רוב הבעיות שלי, ומה שרציתי זה לעוף משם כמה שיותר מהר. הפסיכאטר שאל אותי מה אני מצפה ממנו,והאמת שלא ידעתי מה לענות ואמרתי לו שאני רוצה איזה כדור שיעזור לי. אז הוא היסתכל על היועצת ובזלזול אמר לה "טוב ניתן לו כדור זה לא יכול להזיק". האמת חשבתי שיש שם אנשי מקצוע שאמורים לעזור... בקיצור השאלה שלי היא האם ככה זה תמיד והאם עדיף ללכת לטיפול פרטי ואם כן כמה זה עולה? ושאלה אחרונה : הוא נתן לי מרשם לתרופה בשם favoxie (אני לא בטוח שרשמתי נכון הכתב לא ברור) מה זה התרופה הזאת והאם יש לה תופעות לוואי?
גל שלום, כאב לי מאד לשמוע על החוויה הבלתי נעימה שעברת אצל הפסיכיאטר. מה שקרה לך בוודאי קורה גם לאחרים. לדעתי טוב יהיה שתנקוב כאן בשמו של אותו רופא על מנת למנוע מאחרים ליפול לאותה סיטוציה. כמובן, אם יש בך הכוחות והסבלנות כדאי שתגיש תלונה בכתב להנהלת קופת החולים. ואם אין לך חשק לעשות זאת - לפחות ציין כאן את שמו של הרופא הלז, כפי שכבר כתבתי. כאשר אנשים ידעו מיהו יכול להתברר האם זהו דפוס חוזר אצלו. גם ככה קשה להתמודד עם דכאון וסבל אישיים, ואין צורך לסבול גם השפלות... מאחלת לך שתגיע למישהו רגיש סבלני ואוהב (כדוגמת מנהל הפורום שלנו, למשל?), ט.
היי גם אני לצערי הרב הגעתי פעמיים (באופן פרטי) לשני פסיכיאטרים מאד מתנשאים ומאד לא נחמדים , ובנוסף לכל הם היו גם מאד שוביניסטים . בקיצור , אני מאד מבינה את התיסכול שלך , גם להרגיש כל כך לא טוב וגם לקבל יחס מזלזל ומתנשא , מעניין איך הם היו מגיבים אם אחד הילדים שלהם היה מרגיש כך. (אבל אני לא מאחלת לאף אחד). מה שרציתי להגיד זה שכדאי (למרות המחיר) קודם כל לפנות באופן פרטי לפסיכיאטר ולשבת אצלו ולספר לו בפרוטרוט את כל הבעיה , ואז כמובן להיות איתו בקשר טלפוני אם ישנן תופעות לוואי מהתרופות , כלאמר מישהו שתרגיש שאתה סומך עליו בכל מאודך. אין הרבה רגישים ומעודדים כמו ד"ר הידש (באמת , לא בהתחנפות) , וזה , לדעתי , מרכיב מאד חשוב בטיפול, לכן כדאי לך גם לחפש קבוצת תמיכה שלא תרגיש בודד במערכה , וגם , הפורום הזה הוא מקום נהדר לחלוק את רגשותיך עם אנשים שמזדהים עם מה שאתה עובר ולא שופטים אותך . בכל מקרה בהצלחה ותעדכן ביי יונית
שלום גל צר היה לי לשמוע על החוויה המזוויעה שעברת. זה בהחלט לא צריך להיות ככה ואף אסור שאנשים כאלה יעבדו במקצוע כזה שמחייב אנושיות ונדיבות. הרופא שהתייחס אלך כך הוא לא יותר מאדם רשע ומתועב שכנראה מוצא את עצמו במקצוע הלא נכון. בכול זאת, אני לא רוצה שתחשוב שכולם ככה כי זה לא נכון. לראייה תראה את מנהל הפורום הזה ד"ר הידש שהוא אדם נפלא ורם מעלה. גם הפסיכאטרית שלי היא אשה מקסימה- כל כך מבינה ותומכת ותמיד תהיה שם בשבילי. לעיתים הפגישות מתארכות יותר משעה והיא לא גובה תשלום נוסף ואפילו היא פעם קיבלה אותי פעמיים בשבוע ולקחה תשלום רק על פעם אחת. מה שאני מנסה להגיד זה שיש פסיכאטרים מאוד אנושיים ומקצועיים ושכנראה בביש מזל פשוט נפלת על האדם הלא נכון. לגבי טיפול פסיכאטרי, אני ממליצה עליו בחום אבל צריך לקחת בחשבון את השיקול הכלכי והעסק הוא לא זול עם תוסיף לו גם את התרופות. במקרה שלי באמת התברכתי משום שהתשלום שאני משלמת הוא לא גבוה וגם הפסיכאטרית בעצמה מספקת לי את התרופות אבל לא תמיד זה המיקרה. שווה לבדוק רופא קופת חולים אחר ואם זה לא הולך תמיד אפשר לפנות אל הרפואה הפרטית. מקווה שהפעם הבאה תהיה התנסות חיובית יותר מחזיקה לך אצבעות להצלחה
באמת כואב לשמוע שלא מספיק שמרגישים רע כל כך גם צריך לעבור מסכת עינויים עד שמוצאים מטפל טוב. למזלי, פניתי לפסיכיאטרית בקופת חולים שהייתה מאוד קשובה ועדינה. משהו בים רופא לפסיכולוג. הרגשתי הקלה גדולה בפגישה וגם א צריך לשלם. היא הפנתה אותי גם לפסיכולוגית דרך הקופה שאני מאוד מאוד מרוצה ממנה ואין לי דרך לתאר בכללאיך הקומבינציה המופלאה של שתיהן שינתה את חיי מקצה לקצה. שתהיה בריא.
שלום גל, דעתם של קודמי בעניין הפסיכיאטר תואמת לדעתי...לגבי התרופה שקיבלת- אם מדובר בFAVOXIL אז זו אותה תרופה שאני מטופלת בה קרוב לשלושה חודשים נגד חרדה אך היא גםמתאימה לטיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית. יתכן והרופא החליט לתת לך פבוקסיל מכיוון שביקשת כדור כלשהו ופבוקסיל(על אף שאני חוויתי אותו כמאד חזק בהתחלה) נחשב לכדור חלש יחסית ולא מזיק עם מעט תופעות לוואי. בחודש הראשון אני אישית סבלתי מתופעות לוואי מרובות אבל אחר כך אפשר להגיד שהכדור הזה פחות או יותר הציל את חיי, התקפי החרדה כמעט נעלמו, מצב הרוח השתפר ועלה פלאים וגם בעיות שהיו לי בתחום מיקוד קשב וריכוז נעלמו כמעט לחלוטין -וכסטודנטית זה עזר לי מאד והביא אפילו לעלייה קלב בציונים....נסה את זה, לא יכול להזיק ולי אישית זה יכול להועיל אבל נראה לי שבכל זאת עדיף שתפנה למישהו פרטי, סבלני וסובלני יותר, המחירים יכולים לנוע בין 250-1000 ש"ח ויותר לפגישה.אני אישית מטופלת אצל פרופ' באזור חיפה שלפגישה ראשונה לוקח 600 ש"ח ואח"כ 400 לכל פגישה נוספת וזה נראה לי עדיף ומומלץ בהרבה מההיצע של קופת חולים. ולשאלתי לד"ר הידש: אמנם המלצתי בחום על טיפול פרטי, אבל אתמול לאחר פגישה שלישית שהיתה לי עם המטפל שסה"כ עד היום הייתי מרוצה ממנו מאוד- יצאתי מאוד פגועה ובמצב רוח רע. אני סטודנטית שנה שנייה לפסיכולוגיה ובאופן כללי מצליחה בלימודים.באיזשהו שלב באמצע הפגישה הפסיכיאטר שאל אותי אם אני מתכוונת להמשיך בתחום וכשהתעניינתי מדוע הוא שואל הוא ענה:"זה מפני שאת פשוט לא מתאימה לתחום טיפולי, תלכי ללמוד היסטוריה, ספרות, ציור...".נפגעתי וזה נראה לי מאד לא אחראי, סה"כ יש לאיש השפעה לא מועטה על דיעותי והחלטותי, הוא טען שפשוט אנשים שהם לא מאוזנים בעצמם לא יכולי להיות מטפלים כיוון שהם עובדים בצורה לא מקצועית ועושים העברות נגדיות-מהמטפל למטופל ולהיפך. אני מסכימה שכרגע בוודאי שאני לא המטפלת האידאלית אבל מי אמר שמה שתקף לעכשיו הוא נצחי ותמידי ולא יעבר לעולם? , אני חושבת שהוא מאמין שנטייה נוירוטית לא נעלמת לעולם ותבועה באישיות. גם אם זה נכון אני לא סגורה על זה שאי אפשר, גם כאדם 'נוירוטי'- לעסוק בפסיכולוגיה. לעיתים הנסיון האישי יכול אפילו מאד לעזור...בכל מקרה, הוא איפשהו הצליח להוריד לי את המוטיבציה להמשיך,רציתי לשאול אותך האם אתה מסכים לדעתו ומעבר לזה- האם הוא לא היה צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא בכלל אומר לי דבר כזה... תודה, ושתהיה שבת נהדרת.
לשירי היקרה, הצטערתי לשמוע שבאת לבקש עזרה ועידוד ויצאת עם מקלחת קרה....כפי שאת כותבת ומבינה מטפלים עם בעיות נפשיות עלולים להשליך את קשייהם על המטופלים, מצד שני כולנו נאורוטיים ואף אחד עוד לא עבר "הארה" ואף אחד לא מושלם. לכן השאלה אינה האם אדם מושלם או לא אלא באיזו מידה ישנם קשיים, ועד כמה האדם-המטפל באמת מטפל בקשייו. כלומר מדאיגים אותי המטפלים אשר מצליחים להעמיד פנים שהם בסדר ואינם מטפלים בקשייהם לעומתך שאת סובלת מקושי כלשהו אולם את מתמודדת ונגשת לטיפול. בנקודה זו אין ספק שכל הכבוד לך, ואני בטוח שאת עושה ותעשי הכל כדי להשתפר ולעבוד על הקשיים שלך ולהיות מטפלת יותר טובה. אני לא רוצה ליפול לאותו הפח שהפסיכיאטר המטפל שלך נפל. אני לא מכיר אותך מספיק וכדי לדעת האם יש לך את הכישורים המתאימים להיות מטפלת או שאת עלולה להזיק למטופלים צריכים בודאי להכיר אותך טוב יותר ולבדוק היטב את הדברים. אני רק אזכיר שפסיכולוג שהולך לכיוון הקליני עובר הדרכות רבות והערכות רבות כך שאם קיימת בעיה סביר להניח שיעצרו אותך בדרך.... לדעתי, הדבר החשוב ביותר הוא עד כמה אנחנו עובדים על הקשיים שלנו כדי שנהיה יותר יציבים ונוכל לתת שירות וטיפול טוב יותר לפונים אלינו. בנוסף, כתבת שאדם שעבר חוויות דומות יבין טוב יותר ויהיה אמפטי יותר למטופל. זו גם אחת הסיבות החשובות מדוע מטפלים צריכים לעבור בעצמם טיפול. שבת שלום, ומצטער על האיחור דר' גיורא הידש
מדובר בבעיה מערכתית ולא במקרה בודד. קיבלת יחס גרוע כי רוב הפסיכיאטרים רגילים לטפל רק בחולים קשים. כאשר מגיע מישהו מהישוב עם בעיה קלה לבריאות הנפש הפסיכיאטר לא תמיד יודע איך לגשת אליו ואיך להתייחס לפנייה שלו. בינתיים אל תיקח שום כדור פסיכיאטרי. ממה שכתבת כאן רוב הסיכויים שאתה לא צריך טיפול תרופתי. אם אתה רוצה דיעה נוספת תבקש מרופא משפחה שיפנה אותך לפסיכיאטר אחר או למרפאה אחרת.
לסול שלום, את נגעת בנקודה מאוד עדינה שיש לה הסבר, באמת שרוב הפסיכיאטרים בארץ עובדים בבתי חולים פסיכיאטריים ולכן הניסיון המקצועי שלהם הוא בתחום של מה שנקרא פסיכיאטרייה קשה. מעטים הם הפסיכיאטרים אשר עובדים במחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים או במרפאות פסיכיאטריות. רק לידיעתך, 95% של תקציב משרד הבריאות לבריאות הנפש מופנה לבתי חולים פסיכיאטריים ולכן רק 5% מופנים לקהילה. אני מקווה שהשינוי שנכנס כעת שבו קופות החולים יקבלו על עצמם את הטיפול בנפגעי הנפש ויקימו מרפאות יביא לשינוי בגישת הרופאים, אולם זהו תהליך ארוך. שבת שלום, דר' גיורא הידש
אני בת 35 איזו תרופת הרגעה אני יכולה לקחת במצבי לחץ. כשמשהו מעצבן אותי הכעס מציף אותי ואני פועלת מתוך כעס וזה בסופו של דבר פוגע בי אני לוקחת RESCUE REMEDY ׁ(פרחי באך) וזה קצת עוזר לי. הייתי מעוניינת להיות באופן כללי יותר רגועה, פחות מתוחה. אילו תרופות מטפלות בבעיה הזו, כמובן שאגש לפסיכיאטר אך אני רוצה מידע לפני זה
שרית שלום בדרך כלל תרופות להרגעה ניתנות לפי מירשם רופא והעצה המועילה ביותר שאני יכול לתת לך היא לפנות לפסיכיאטר ולא לרופא משפחה כי רופאי משפחה לא יודעים לאבחן מצבים ריגשיים. אם בבתי המרקחת יש תרופות ארגעה ללא מירשם אני לא יודע ואם יש הם ישמחו למכור לך. שאול
שלום שרית תרופות הרגעה מכל סוג שהוא ניתנות לקנייה רק באמצעות מרשם רופא ( רגיל או פסיכאטר). ישנם כמובן את תרופות ההרגעה על בסיס טבעי כמו רגיעון של הדס וקלמנרבין. את התרופות הנ"ל אפשר לקנות בכל בית מרקחת וישנם כאלה שזה באמת משפיע עליהם ומצליח להרגיעם. צריך להבין שתרופת הרגעה הוא פיתרון חפוז ומהיר כמו אקמול לשיכוח כאבים אך היא לא פיתרון קבוע "לכאב"עצמו. את צריכה לבחון מדוע את כועסת, ואם יש דרכי תגובה חלופיות ואת זה באמת תוכלי לעשות דרך הטיפול שאליו את פונה אז שיהיה המון בהצלחה ותמשיכי לעדכן
ככל הנראה קלונקס הכי מתאים למצב שלך. קלונקס מגיע במינון של 0.5 מ"ג או 2 מ"ג. אפשר לתת בהתחלה עד 3 כדורים ליום כלומר עד 6 מ"ג. לדעתי זה מינון מאד גבוה אבל רופאים רבים נותנים אותו. הבעיה שהתרופה מרדימה וממכרת והנטיה כיום היא לתת כמה שפחות ורק לתקופות קצרות . אם תרצי את הקלונקס כתרופה קבועה תצטרכי ברוב המקרים להביא מכתב מפסיכיאטר.
לשרית שלום, ראשית, אם התרופות מסוג רסקיו (אשתי אומרת שהיא מצויינת) או פרחי בך או כל דבר טבעי אחר פותר את הבעיה אז דיינו. באופן כללי צריך להגיע לאבחנה האם יש צורך בטיפול קבוע לטפל במתח והחרדה מהשורש או יש להחליט על טיפול מזדמן כאשר את מתוחה במיוחד. יתכן וכדאי להתייעץ עם פסיכיאטר בדיוק בשאלה הזו אצלך באופן אישי. טיפול מזדמן יתכן עם תרופות מסוג הקלונקס למרות שאני מעדיף תרופות עדינות יותר כוואבן ולוריוון. טיפול מהשורש הוא טיפול קבוע למספר חודשים אשר מטפל במקורות של החרדה. מדובר על תרופות אחרות שאינן ממכרות ומטפלות בשורש הבעיה. כמובן שאסור לשכוח את מקומן של השיחות-פסיכותרפיה. כדאי ללכת לפגישת ייעוץ בנקודה זו מפני שאיכות החיים עשויה להשתפר מאוד. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
אני בן 18 וחצי התחלתי טיפול עם אפקסור לפני כשנה כיום אני נוטל אפקסור אקס.אר במינון של 225 מ"ג ליום פעם ביום בבוקר כדור אחד של 75 מ"ג וכדור אחד של 150 במהלך עבודתי אני שוהה מול המחשב משעה 8 בבוקר עד 16:00 בצהריים לאחר עבודתי, אני חש תשישות עצומה שמשטלטת עליי מדי יום אני ישן 4 3 שעות כמעט מדיי יום הדבר חוזר על עצמו באופן קבוע כבר מס' חודשים ומשבש את סדר היום שלי האם לדעתך הכדורים עלולים לגרום לעייפות כה עזה? אני ממש מוטרד מכך אציין שהטיפול מיטיב איתי ומפחית את החרדה והדיכאון מה עליי לעשות? בתודה מראש
גם אני מישתמש באפקסור ואני חייב לישון כל יום צהריים בגלל העייפות וזה משבש לי את חיי העבודה..
אני נאלץ לשתות המון קפה ביום ולפעמים אני מיתעורר גם מוקדם !!
שלום לכולם השגתי כדור אחד רטלין כי יש לימבחן מאוד חשוב וני רוצה ללמוד אליו טוב ללא בעיות של קשב וריכוז שנראה לי שאני סובלת מהם קלות. מה דעתכם??? שמעתי שזה עוזר מיידית. אשמח לדעת את דעת כולם בעיניין. תודה
שלום נכון שריטאלין משפיע ל 4 שעות ומאפשר התמקדות אולם צריך להסתגל אליו דהיינו לקחת אותו מספר ימים וגם זה בהדרגה. את הכדור הראשון לוקחים בסופי שבוע בגלל שהוא מעייף ומחליש. שאול
לגלית שלום, לא הייתי מנסה כדור חדש לפני בחינה חשובה בפעם הראשונה. ובטח לא בלי התייעצות עם רופא. ביי דר' גיורא הידש
עניתי על מיבחן באתר מסויים ודיי היזדהתי עם מרבית הסימטומים יש המון שחופפים גם יש לי שאלה האים יש טיפול לזה ? מה לוקחים בדרך כלל ? אני יודע בוודאות שאני סובל מהפרע זאת.
שלום הדבר הפשוט ביותר והנכון ביותר הוא לפנות לאיבחון ולא לעשות איבחון עצמי. אני לקיתי בדיכאון לפני כמעט 3 שנים וכשקראתי מאמרים בתחילת ההתפרצות וחשבתי שהבנתי מה שקראתי. בתכלס לא הבנתי מה זה דיכאון ממאמרים אלא מההחלמה מהמחלה. זה לוקח זמן להבין תהליכים שקשורים לבריאות הנפש וכל יום אני לומד דברים חדשים. בתכלס הטיפול באישיות גבולית קשה ומורכב ומבוסס בעיקרו על פסיכותרפיה יש המאובחנים בהפרעה שמקבלים תרופות להקלת הסימפטומים אבל אילו תרופות ובאיזה מינון שיך כבר לסדר יומו של הרופא. שאול
סיכזופרינה ברמה קלה הייתה לי (יש לציין שכל התחושות מורגשות בשפיות מלאה) פרנואיד חרד דיכאוני מתרחק מאנשים תלוי כפייתי היפראקטיבי זה היתפרץ אצלי עקב מות חבר קרוב שהייתי קשור ותלוי בו. לקחתי סרוקסת עקב סימתום אחד של ההפרעה אבל בדיעבד מיתברר שזה יותר מקיף משחשבתי
דר' הידש היקר שלום רב. ברשותך, רציתי לשאול עוד שאלה בענין פקסט. הפניה לפקסט, באה על מנת לפתור בעיה של חרדות, והתחלתי ליטול אותה לפני שבועיים, במינון של 10 מ"ג ליום. . רציתי לשאול האם התרופה אמורה להועיל מעבר להפחתת החרדה, גם בשיפור מצב הרוח. אני נוטה למצבי רוח משתנים, דכדוך וכו', מאז ומתמיד. . האם התרופה הזו היא גם אנטי דכאונית? ושאלה נוספת ברשותך. האם פקסט שייך למשפחת הפרוזאק? תודה מראש א
לאנונימוס שלום, הפקסט במקורה היא תרופה נגד דיכאון (=סרוקסט). היא שייכת לקבוצת התרופות העובדות על הסרוטונין במוח הנקראת SSRI. הפרוזק הייתה הראשונה בקבוצה זו, כיום יש חמש תרופות בקבוצה: פרוזק, סרוקסט, פבוקסיל, לוסטרל, וציפרמיל. כולן מולקולות שונות הפועלות על אותו המקום במוח. שיהיה לך בהצלחה, דר' גיורא הידש
שלום האם יש טיפול תרופתי לעינין חרדה חברתית המלווה בהסמקה המונעת ממני להנות במצבים חברתיים. האם מכירים יפול אחר , האם קיים ניתוח המנטרל את בעיית ההסמקה ? אודה לכם על תשובה מפורטת ועל אנשים שהיו או הינם באותו מצב
לאס שלום, כמובן שהטיפולים הנפשיים הם טיפולים בשיחות-פסיכותרפיה, וטיפולים תרופתיים. התרופות החדשות נוגדות דיכאון יכולות לעזור לחרדה חברתית גם כאשר הם קשורים בהסמקה. זכורה לי מטופלת אחת שסבלה מבעיה דומה ובנוסף היא למדה הוראה והתכוננה להיות מורה....פרוזק עזר לה וכיום היא מורה מצליחה ובודאי שהפסיקה מזמן עם הפרוזק והשיחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום וברכות על הפורום וההיענות, אני בת 28 וסובלת מחרדה מזה חודשיים (מטופלת בסרוקסט), זו הפעם הראשונה שחוויתי חרדה ואני בד"כ לא דאגנית ומאושרת, הבנתי שחרדה יכולה להיות תופעה חד-פעמית אך היא גם עלולה לחזור למשך כל החיים. 1. האם התקף חרדה "מכניס אותך למועדון" לכל החיים? 2. באם לאו , האם ישנה דרך לדעת האם התופעה חד פעמית? 3. מה ניתן לעשות כדי למנוע חרדה בעתיד? תודה!
לשרון שלום, חרדה בהחלט יכולה להיות פעם אחת בחיים ולא לחזור יותר, הנבואה ניתנה לשוטים....ואיני מכתכונן להתנבא. נכון שלעתים היא עלולה גם לחזור. נכון שיש לנו מדדים שונים כדי להעריך את המצב, אולם כל המדדים הללו הם סטטיסיטיים ולכן הם פחות חשובים כדי לדעת מה יהיה עם שרון. כדי לדעת מה יקרה עם שרון חייבים לחכות ולראות. כדי למנוע הישנות או חזרה של התקף חרדה כדאי ללכת לטיפול פסיכולוגי=פסיכותרפיה בנוסף לטיפול התרופתי. בכל אופן אני חושב ששאלתך מקורה מהחרדה עצמה, כלומר השאלה עצמה היא בטוי של חרדה אצלך. לכן אני מציע שתשימי אותה בצד. שום סטטיסטיקה אינה יכולה לנבא בצורה טובה מה יהיה עם שרון. נקווה שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
הי שרון ברוכה הבאה. חרדה היא בהחלט אינה הפרעה קבועה ויש כאלה שאצלם זה ארוע או כמה בודדים ויש כמובן שאצלם זה מתמשך יותר. לצערי ( ולצערנו) לא ניתן לחזות התקף חרדה מראש אלה רק לדעת לזהות אותו כשזה מגיע וזה בא עם הניסיון ( איזה אירונ זה נשמע, לא?). לשאלתך השלישית, אפשר למנוע מההתקפים לחזור בעתיד ע"י טיפול נכון שהוא שיחות בשילוב תרופות עם צריך. צריך להבין שזה לוקח זמן ושזה לא תהליך של מהיום למחר אך זה בר ביצוע ועניין החרדות הוא בהחלט פתיר. שיהיה בהצלחה ונשמח לשמוע עידכונים...
שלום רב! לקחתי את בני לרופא נוירולוג ופסיכיאטר בעקבות הפרעות התנהגות קשות והם כתבו כך:post Trumatic Syndome שאלתי היא מה זה אומר? והאם Minimal Brain Dysfunction יכול לנבוע מבעיה זו וגם האם מגמה קונבולסיבית בבדיקת e.e.g נובעת מבעיה זו? בתודה מראש!
למימי שלום, הפרעה פוסט-טראומתית היא תגובה נפשית אחרי טראומה, תאונה, חבלה, מחלה קשה, חבלה בראש וכדומה. מגמה קונבולסיבית בהחלט יכולה לנבוע מטראומה לראש. פגיעה מוחית מינימלית, זהו מונח ישן ואני אוהב להשתמש בו, בעבר בדרך כלל התכוונו לפגיעה מלידה שהיא מינימלית. במקרה של בנך איני יודע את הכוונה מפני שאת מוסרת פרטים מועטים. בכל אופן, כאשר משתמשים במונח זה הכוונה כנראה לפגיעה מוחית מינימלית, כלומר כל הבדיקות בסדר, ולא ניתן לאבחן פגיעה ממשית אולם בכל זאת לפי הקליניקה וההתנהגות מניחים שקיימת פגיעה קטנה ביותר-מינימלית. אם תמסרי פרטים נוספים אולי אוכל להיות מדוייק יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לד"ר גיורא הידש שלום רב! אני מודה לך מאד על תשובתך לשאלתי. ברצוני למסור פרטים יותר מדויקים בעניין הטראומה שעבר בני. בשנת 1999 בני היה מעורב בתאונת דרכים (הולך רגל) ונפגע בראשו וברוב חלקי גופו היה לו זעזוע מוח ואיני יודעת אם איבד את הכרתו מפני שלא היתי במקום בני נולד עם ניסטגמוס וניבדק על ידי שני נוירולוגים לפני התאונה והם כתבו שאין בעיה מוחית , אחרי התאונה השתנתה החלו הפרעות התנהגות קשות ופניתי שוב לאחד הנוירולוגים ששלח אותו לבדיקת e.e.g בבדיקה נירשם:תרשים מופרע,וחשש למגמה קןנבולסיבית. הנוירולוג רשם לו כדורי טגריטול 400 מליגרם ליום וכתב במכתב : minimal brain dysfuncition והוא גם כתב:post trumatic syndrome ברצוני לציין שבגן חובה לפני התאונה בני נשלח לפסיכולוגית ובחוות דעתה הצביעה על יכולת אינטלקטואלית בלתי אחידה בתחום הנורמה,קשיי ריכוז ובעיות התנהגות במהלך הבדיקה לעומת הגננת שטענה שהילד מתנהג יפה מאד בגן וגם הפסיכולוגית כתבבה שהתקשה להתרכז אחרי שעה. ברצוני לציין שהפגיעה היתה ברכה הימנית והילד סובל מאד מכאבים קשים ברגל שמאל ואף לפעמים אינו יכול להזיזה כל הבדיקות אצל האורטופד היו תקינות. הילד קיבל 50% נכות מהמוסד לביטוח לאומי עקב הפרעות התנהגות הנכות נקבעה משנת 2000 . אודה לך מאד אם תוכל להסביר לי מה דעתך אם הוא נולד עם פגיעה מוחית מינימלית או שלדעתך זוהי תוצאה מהחבלה. בתודה מראש!
מעניין אותי לדעת אם היו נסיונות לטפל בהפרעה דו-קוטבית בעזרת תוספות של סידן ומגנזיום במקום ליתיום ותרופות נוגדות פירכוסים. אצלי זה עובד. תודה.
לדפנה שלום, לא ידוע לי אבל כמובן שהכל יתכן. אם זה עוזר לך, אז מצויין כולם איתך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום דר' גיורא הידש כרגע חזרתי מבי"ח בגלל שאחותי נפצעה בפנים בגלל נפילה, מהרגע שזה קרה כ"כ נבהלתי גם בגלל שמיהרנו בגללי והיא החליקה, אבל בעיקר בגלל שפחדתי שיצטרכו לתפור ותיהיה לה צלקת ענקית. הרופא אמר שתיהיה צלקת קטנה, אני לא לגמרי בטוחה שהוא לא אמר את זה סתם כדי להרגיע...לא עשו תפרים כי הוא אמר שהצלקת תיהיה אותה צלקת גם בלי תפרים. כל הזמן הזה אני מתפקדת לכאורה ושומרת על קור-רוח,מחייכת ומרגיעה את אחותי, נסענו למרפאה והיא הייתה סגורה ואח"כ המשכנו לבי"ח. אנחנו גרים רחוק מאוד מכל מקום כך שהנסיעה הייתה מאוד ארוכה. הבעייה שמציקה לי בכל החוויה הזו היא ההרגשה של משהו נורא שקורה, שמעכשיו שום דבר לא אותו דבר, אני לא רואה את הדברים בפרופורציות, אני מפוחדת, ולא מצליחה להשתחרר עדיין, אני עדיין בלחץ ורועדת, בעיקר בגלל ההרגשה המעיקה הזו שבבת אחת הכל השתנה לרעה פתאום...מה יהיה איתי, איך אצליח להתגבר על דברים גרועים יותר בחיים...אני אאבד את שפיות דעתי... מה יהיה איתי?למה אני מגיבה ככה. ולא מקבלת את הדברים כפי שהם קורים מבלי שיהפכו למשהו קשה לעיכול ותפיסה בתוכי?
את נבהלת, ואת כנראה רגישה מאד. יש ימים כאלה ותקופות בהן אנחנו מרגישים כל כך חלשים, תלויים על חוט דקיק, האדמה לא בטוחה מתחתינו. חשבת אולי על פעילות פיזית, כמו הליכה מהירה, שחיה או רכיבה על אופניים? אילו דברים שעוזרים ומקלים מיידית, משחררים הורמונים מרגיעים ונותנים תחושה טובה. אולי תשוחחי עם חבר או חברה טובים? תצאי החוצה . מחר יהיה יום חדש, יפה ומואר יותר.
תדה לך על התייחסותך. אני ממש מפוחדת. דר' גיורא הידש כבר מכיר את הסיפור שלי, לאחר משבר לפני כ5 שנים התחילו אצלי התקפי פאניקה, במשך התקופה קיבלתי תרופות, למרות הדעות הקדומות הקשות שהיו לי לגבי טיפול פסיכיאטרי. עד אז הייתי בן אדם חזק שהתגבר על הכל. היום אני אדם מאוד מפוחד, לא ברור לי ממה. בעצם אני יודעת, אני מ]חדת מעצמי שאני לא נורמלית. התרופות השפיעו עליי מאוד רע, אאבל הייתי בטוחה שזה הכל בגלל החרדה שמתעצמת בתוכי. אני די בטוחה שכל הטיפול הזה רק הזיק לי בקושי תפקדתי, ניסיתי במשך שנים לחטט עם עצמי מה אני מרגישה למה ואיך בכל ההתקפים האלו ופשוט נעשיתי פסיכית. אני כ"כ מפוחדת מההרגשה הזו שלי עכשיו, כאילו אני מנותקת מהחיים ומשהו נורא קרה. אני לא מעכלת שהיא פתחה את הסנטר, ואולי גם אני אשמה כי מיהרנו. ואני גם מפחדת שאבא שלי יחזור והוא יאשים את עצמו שהוא לא לקח אותה. פשוט היום הוא ביקש ממני באופן חד-פעמי שאחליף אותו. הוא מעולם לא ביקש ממני, ואני רק מיהרתי וזירזתי אותה. אני מודעת לכך שאני מגיבה לא טוב לכל הסיפור הזה, אבל יחד עם זאת אני לא יכולה לעשות כלום, ההרגשה הזו הפחידה והמנותקת לא בשליטתי אבל היא ממש מפחידה אותי כאילו אני מטורפת. אני בהחלט שוקלת לעשות ספורט. תמיד הייתי נערה/בחורה ספורטיבית אבל נראה לי שזה כבר מאוחר מידי ואני השתגעתי. אני תמיד הייתי עסוקה במחשבות, אבל בשנים האחרונות הן פשוט השתלטו עליי ושיתקו אותי. אני כבר חצי שנה לא לוקחת תרופות ומרגישה הרבה יותר שפויה מאז, אבל אחרי המקרה הזה אני לא יודעת מה יהיה איתי? האם מצבי ימשיך ככה ויחמיר עם השנים או שיש סיכוי שזה יעלם?
הי גוגל תגובתך היא טבעית לחלוטין .את עברת אירוע טראומתי על כל המישתמע מכך ובמיוחד כשמדובר במישהו קרוב לך כל כך כמו אחותך. את צריכה להבין שזה לא קרה בכוונה ובטח שלא רצית בנפילתה כך שאת לא אשמה!!!!!. אל תהיה קשה כל כך עם עצמך- תני לעצמך זמן להירגע ממה שקרה ואז אני בטוחה שתראי את הדברים אחרת. ולגבי העתיד, האמיני לי שאנשים בזמני מצוקה פתאום מגלים שיש להם הרבה יותר כוח נפשי ופפיזי ממה שהם חשבו. אל לך להסיק מהארוע הזה שלא תהיה לך יכולת להתמודד עם דברים בעתיד.אחותך חשובה לך וכל מה שקרה הפחיד אותך אך זה גם יהיה לך גם כסימן דרך ללמוד ממנו הלאה לפעמים הבאות ( בתקווה שאלה לא יגיעו...) החלמה מהירה לאחותך
תודה לך אריאל על הדברים החמים. אבל מהכרותי את עצמי במהלך השנים האחרונות, אני לא מגיבה טוב במצבים מסויימים, אני לא יכולה להרגע גם לאחר ש"הסערה" עוברת, ואני מודעת יותר מדי לכל מחשבה מטרידה לסממנים גופניים, אני מרגישה על סף שיגעון, ובקיצור, אני יודעת שזה לא נורמלי... נעשיתי רגישה מדי לאחר משבר בחיי, ומצד שני אני רואה בכל מה שקרה לי כישלון וחולשה, ואני לא מצליחה ליהיות שלמה עם עצמי ועם תגובותיי... החיים נראים לי כמו מסע כואב ומפרך... אגב, ביקרתי פה קצת לא מזמן בשם חרדה, ואני שמחה שיש לי פה פינה בטוחה קצת...תודה
אני עברתי 2 הפלות רצוף. ואין לי עדיין ילדים. מאיפה אני אמורה לקבל כוחות לעבור את זה ולהתחיל שוב? ואיך אני אמורה להאמין שעוד יכול להיות בסדר?
היי אני חושב שכדאי שתכתבי מעט יותר, אני מבין שמדובר בהפלות טבעיות? מתי עברת את ההפלה השנייה, ומה את מרגישה בימים האחרונים? התקווה והתמיכה חשובים ביותר ונשתדל לעזור אולם תעזרי לנו לעזור לך, ביי דר' גיורא הידש
