פורום פסיכיאטריה

הרופא נתן לי את האנפרניל לדיכאון בו אני שרוי. האם זה כדור בעל השפעה חזקה, מה התופעות לואי, מתי אלי לקחת כך שההשפעה אולי תיהיה יותר טובה. אחרי כמה זמן יש הטבה. בשנה שעברה שהיה לי דיכאון הפרוזק על כל צורותיו לא השפיעו עלי כך שהרופא החליט לעבור למשפחה של האנפרניל.

לניר, באמת שלעתים אחרי כישלון של התרופות החדשות אנחנו חוזרים לתרופות הטובות והיעילות הישנות יותר. אנפרניל היא בהחלט תרופה מצוינת ומוכרת לרופאים. עם זאת לעתים יש די הרבה תופעות לוואי. פרטים על האנפרניל תוכל לקרוא בכל אינדקס תרופות - דוקטורס, וואלה. אם יהיו לך שאלות יותר ספציפיות אשמח לעזור. ביי, שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

הייתי שירה עם הציפראמיל אבל ראיתי יש פה עוד "שירה"-ות אז אני שירה 59 מעכשיו. לפני שבוע חזרתי לגור אצל ההורים שלי, שזה די לא נוח, ואני מתגעגעת לגור בת"א ובעיקר לשני החתולים המקסימים שי שנשארו עם האקס, אבל חוץ משני אלו, שאין כרגע הרבה שאני יכולה לעשות כדי לשנות, הכל די בסדר. אני נפגשת הרבה עם חברות, והן מאוד תומכות בי בעיקר בכל מה שקשור לרצון שלי לרדת במשקל, גם מתעניינים בסיבה לפרידה ונוטים לומר לי הרבה שהוא לא היה לרמתי. אני לא אוהבת לחשוב ככה, אני מעדיפה לחשוב שפשוט חיפשנו דברים שונים, וטוב שזה נגמר עכשיו(כמו שסבתא שלי אמרה- בשעה טובה). עדיף שזה נגמר עכשיו ולא יותר מאוחר כי זה בכל מקרה נועד לכישלון. מחר אני הולכת לחדר כושר פעם ראשונה ואבא שלי ממש מעודד אותי ללכת ולרדת במשקל ואמא שלי כל הזמן חותכת לי סלט כדי שיהיה לי תמיד מה לאכול, וזה נחמד, כי אני לא צריכה להתמודד כרגע עם יותר מדי פרטים קטנים. ההורים שלי הציעו שאני לא אעבוד, שזה מאוד מפתה, ומצד שני אני בן אדם די עמצאיו קשה לי לחיות על חשבון אחרים. הפסיכולוגית שלי גם מקסימה ומאוד מעודדת אותי ואני מרגישה מאוד פתוחה איתה וכל פגישה היא הקלה והתקדמות. אני ממש מרגישה שמשבוע לשבוע מצבי משתפר. אפילו הרופאת משפחה החדשה שלי כשאמרתי לה שאני לוקחת ציפראמיל שאלה איך אני מריגהש וקצת היו לי דמעות כי זה היה יומיים אחרי שעזבתי את הדירה והיא הייתה מאוד עדינה ואמרה שאני מקבלת טיפול טוב ועוד כמה ימים השמיים יהיו יותר בהירים. כל החברות שלי מחבקות אותי המון ומתעניינות כל יום מה שלומי ואם קשה לי, וזה מרגש אותי מאוד כי עד עכשיו הייתי במערכת יחסים שבה הייתי בתחתית סדר העדיפויות. כל פעם שאני חושבת על כמה חברות שלי תומכות בי עולות לי דמעות בעיניים גם עכשיו. אלו שיודעות על הטיפול במיוחד, ואלו שלא יודעות גם מתקשרות יותר ומזמינות אותי. יש לי חברה מאוד טובה שיודעת על הטיפול ולה יש חברה שני מכירה אבל אנחנו לא קרובות ולא נפגשות הרבה, והיא אמרה לי היום ככה ממש בלי קשר לכלום" הוא לא היה לרמה שלך. אבל את ידעת את זה, נכון?!". שזה מחמם כי היא לא מכירה אותי טוב ובכל זאת היה לה חשוב לומר לי את המשפט הזה. בכל מקרה. נאה לי שהשמייים באמת מתבהרים.

לשירה שלום, כל הכבוד! אני מאוד מעריך את יכולתך לראות את הטוב ולהוציא את הטוב מכל מצב. קצת בהומור ואני מקווה שלא הגזמתי, גברים הם כמו אוטובוס, אחד בורח ואז השני בא.... רציתי גם להפנות את תשומת ליבך ולשאול מדוע החברות נחמדות אליך? מה את חושבת? אני חושב שהרבה מאוד בגללך ובגלל האופי שלך, תחשבתי על זה, אני חושב שלא כל אחד היה מקבל יחס כזה מהחברים. שיהיה רק טוב, וכיף לדבר איתך ביי הידש

הי חמודה אני מאושרת לשמוע את החדשה הטובה. נפלא לראות אותך מתעודדת ומעודדת, עם המון תמיכה והבנה מסביב. תמשיכי כך זה נהדר שלך, אריאל

זה מאוד מעודד אותי גם לכתוב פה כי אני וידעת שאקבל רק חיזוקים מאנשים שיודעים איך זה מרגיש כשהחיים שלך כאילו נוזלים בין האצבעות ולא בשליטתך. אני לא חושבת כרדע למה חברות שלי מתייחסות אלי כך, אני פשוט שמחה שזה המצב, זה לא יתרום לי כלום אם אתחיל לחשוב מה היה אם לא. זה מדהים איך בדר"כ, בין חברים אף אחד לא אומר לשני"אתה מדהים" "כולם אוהבים אותך", זה משהו ששיך יותר למערכות יחסים זוגיות, בין חברים מדברים על דברים אחרים, לא על היחס אחד לשני. עכשיו, בגלל המצב שלי, כל החברות שלי ממש מזכירות לי איזה בן אדם אני. חברה אחת שלי הייתה ממש מופתעת שסיפרתי לה למה אני בדיכאון, על כל המחשבות השליליות על עצמי, והיא ישר אמרה ממש בלי לחשוב פעמיים:"ברור לך שזה לא נכון?! יש מסביבך רק התפעלות..". שכמובן גרם לי לפרוץ בבכי באותה שנייה. זה מריגש לי מאוד טהעי שיש ליחברים שתומכים למרות שזה מרגש אותי. לפני הכדורים היו לי רגשי אמשה על זה שיש מי שמייחס אלי טוב, עכשו זה נראה לי טבעי לחלוטין להתקשר בוכה לחברה כשקצת רע לי, ולבוא כשמזמינים אותי וגם להזמין את עצמי אם לא מתחשק לי להיות לבד. אני חייבת לומר שאני מאוד שמחה שלמרות החששות שלי מהכדורים, אני שמחה מאוד שאני לוקחת אותם, אני שמחה שאני בטיפול, ולמזלי, אני שמחה שמי שבחרתי שיטפל בי גם מתאים לי. אני לא רוצה בכלל לדמיין ליזה תהום הייתי נופלת אם לא הייתי מטפלת בעצמי. תודה על בית החם ועל התגובות המעודדות.

http://entertainment.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=poll.results&id=2624

אני לא בטוח לגבי החברים...לדעתי כולם אינטרסנטים מה שההורים חושבים לדעתי זה מה שקובע וחוץ מזה מי אמר ששמנה זו בעיה?? אני חושב ששמינה זה יפה. האופי זה מה שקובע ולא משנה שמן/רזה בהצלחה חמודה

אני חולה במחלת הסרטן חוץ מהמצב הפיזי הקשה גם המצב הנפשי שלי קשה בשל כך האם פסיכולוג יוכל לעזור לי לתת לי כוחות להתמודד עם המחלה תודה

אני חושבת שכן. יש גם קבוצות תמיכה לחולים ולמשפחות חולים. אני גם חושבת שהרבה מהכל הפיזי להלחם במחלה טמון במצב הנפשי, לכן כדאי לנסות ללכת לטיפול. הטיפול לא חייב להיות מקום לפתור בעיות, לפעמים הוא רק מקום לחלוק משחבות טובות או רעות. החלמה מהירה.

לענת שלום, התשובה היא בהחלט חיובית, פעמים רבות גם מצרפים את המשפחה לשיחות, גם להם קשה להתמודד עם המחלה ועם תופעות הלוואי של הטיפולים, עם החרדות והמחשבות. הקשר בין מצב נפשי וההתמודדות עם מחלת מורכב. נכון שמצד אחד המחלה משפיעה על המצב הנפשי אבל בהחלט גם המצב הנפשי עשוי להשפיע על המחלה ועל תופעות הלוואי של הטיפולים. כלומר מצב נפשי טוב, רצון להתמודד ולנצח, דימויים של הצלחה ואמונה בעצמך ובכוחותיך יכולים לעזור להתגבר על הסרטן וגם להפחית את תופעות הלוואי. מסיבות אלו יש חשיבות רבה להיבטים הפסיכולוגיים. אפשר ללכת לטיפול פרטני ואפשר לטיפולים קבוצתיים שבהם חברי הקבוצה תומכים אחד בשני וגם מיעצים מניסיונם. יש גם ספרים רבים בנושא ולפי זכרוני גם מספר סרטים אבל איני זוכר כרגע את שמותיהם. אולי חברים אחרים בפורום זוכרים? תשמרי על קשר בכל נושא שאת חושבת שנוכל לעזור שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

הי ענת התמודדות עם מחלה גופנית היא קשה ומגיע לך את העזרה לה את זקוקה. אני בהחלט חושבת שפסיכלוגית יכולה לעזור לך למצוא את הכלים להתמודדות ולתמוך בשעות הקשות. בנוסף אני יודעת שקיימת קבוצת תמיכה לחולים במחלות גופניות שמתנהלת בבית חולים איכילוב והישתתפותה חינם. אם תרצי אנסה לברר לך עוד פרטים תרגישי טוב

שלום אני בת 30 , ובעבר היו לי המון חרדות פחדים ואף הזיות , זה התחיל בחלום בלילה והמשיך והדרדר להמון חלומות וסיוטים פשוט נוראיים, המצב כל כך הדרדר שפשוט לא רציתי ללכת לישון, והחזקתי את עצמי לא להירדם עד ארבע בבוקר ,וכשהייתי נרדמת הייתי מתעוררת בבהלה אחרי שעה קלה. היה בחלום איזה שהוא דמות שהיה רודף אותי ומגיע בכל חלום , הוא היה מגיע ומנסה לרצוח אותי , ואני חייבת לציין שהתחושות היו ממש אמיתיות . אני עד היום זוכרת את החלומות ואת הפרצוף של הדמות מהחלום. מרוב פחדים הסיוטים החלו גם ביום בהיותי ערה והייתי הוזה שהוא עומד בפינה ומביט בי, הרגשתי את דמותו כל הזמן ליידי או בחדר או בבית איתי. כשלא יכולתי לשאת זאת הייתי מזמינה (מתחננת)לחברים/משפחה ,שיבוא לישון לצידי, וביקשתי מהם שהאם הם רואים אותי זזה בשנתי אז שיעירו אותי מהר. בקיצור המצב כל כך הדרדר וניסיתי למצא פסיכיאטר שיטפל בי, אך בסוף זה לא התממש, ומעולם לא טיפלתי בבעיה. (זה קרה לפני כשלוש שנים), מאז אני לא במיטבי ,אומנם אין לי כל לילה סיוטים אך, אני "רואה " דברים (במיוחד בבית ,כשאני לבד) , עכשיו יש לי עוד בעיה חדשה שמציקה לי מאוד והיא , כשאני נמצאת בחברת אנשים מסויימים(למשל המשפחה של בעלי) ,ואנו אוכלים ארוחה משותפת ,אני לא מצליחה לאכול ,כי היידיים שלי רועדות , אני מאוד מתרגשת , וקשה לי ל"הוביל" את המזלג לפה. כל ביס הוא סיוט בשבילי, אני מנסה לחייך ולהתנהג כאילו הכל בסדר, אך בפנים אני מתפוצצת ממאמץ האכילה, אני חייבת לציין שאין לי בעייה להיות עם אנשים ואף עבדתי עם קהל, ואני חברותית מאוד , ועם ביטחון עצמי , למה זה קורה לי? האם הבעיה מוכרת לך? האם אני צריכה טיפול תרופתי ? אודה לתשובתך , דפנה

לדפנה שלום, התופעות שאת מתארת בהחלט קשורות לחרדה אבל הייתי בודק קודם האם הייתה טראומה חמורה בחייך, יתכן ומדובר בחרדות וסיוטים הקשורים לטראומה בעבר. התופעות הללו בהחלט מוכרות ולצערי גם שכיחות. בכל מקרה הייתי אומר שכדאי לפנות לרופא המשפחה לבדיקות גופניות כדי להיות שקטים שאין מדובר במחלה גופנית (יתר פעילות של בלוטת התריס למשל) ואחר כך לפנות לאבחון וטיפול נפשי. לא מובן לי מדוע לא הצלחת למצוא פסיכיאטר, זה לא כל כך מסובך...לצערי יש הרבה מאוד פונים ולשמחתי גם הרבה פסיכיאטרים והרבה מרפאות לבריאות הנפש. בכל בית חולים כמעט ישנה מרפאה לבריאות הנפש, וישנן מרפאות קהילתיות נוספות. נוכל להפנות אותך לפי אזור מגורייך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי חמודה לפי מה שקראתי במכתב שלך את סובלת. זה לא משנה מה זה , בשורה התחתונה את סובלת, ואם כך מדוע לא לשים קץ לסבל ? מדוע לא פנית עד היום לרופא שיעזור לך? לא חבל על השנים , אני יודעת מה זה חרדות , לא סיוטים וחלומות אבל תחושות מגעילות שגורמות לסבל , ואם יש פתרון תרופתי כדאי בהחלט להשתמש בו. בכל אופן אני מאחלת לך שתרגישי טוב שלך יונית

שלום, התחלתי לקחת פקסט לפני 10 ימים. (לפני כ-שנתיים נטלתי סרוקסט) מאז ניסיתי כמה פעמים להתחיל טיפול מחדש ונסוגתי. בכל אופן, הופיעו לי כתמים על העור, ממש קטנים 2-3 נראים כמו נק' חן או נמשים קטנים ביותר (פיגמנטציה אולי?) האם זה יכול להיות קשור לפקסט? תודה

לשירה שלום, תופעת לוואי די נדירה אבל בהחלט קיימת מהפקסט היא פריחה אדומה על העור. כדאי לפנות לרופא עור שיאבחן האם מדובר בפריחה אלרגית. אין צורך לדאוג, עם הפריחה היא מהפקסט אז היא תחלוף עם הפסקת הפקסט. דרך אגב פקסט=סרוקסט, זו אותה התרופה אבל רק בית חרושת אחר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לכל הכואבים, הסובלים , מתייסרים דכאונים וחרדתיים. מאחל לכם שבת שלום.צאו,תבלו, תענגו את גופכם ונפשתיכן בדרך הכי כיפית שניתן.אל תצפו בחדשות,תמנעו מלעיין בעתוני סוף השבוע. זה נשמע קיטש ,לא התכוונתי לכתוב דיברי חכמה...סתם מתכוון שיהיה לנו קצת טוב. מותר לא כן ? ניפגש ביום א'

שלום לך, הסר דאגה מליבך. הכל טוב. שבת שלום ומבורך.

שלום רב. אני סובלת מטריכוטילומניה מזה זמן רב . טופלתי בטיפול פסיכולוגי אצל שלושה פסיכלוגים במשך מספר שנים, עקב הפרעות אכילה, טיפול שהועיל במידת מה. בהתייעצות עם הפסיכולוגית, הטיפול הסתיים. היות והפסיכולוגים שטפלו בי התעלמו מההפרעה של משיכת השיער (אף שהזכרתי להם אותה בתחילת הטיפול) נראה לי שזה מסר כי טיפול פסיכולוגי איננו עוזר להפרעה זו. שאלתי - האם טיפול פסיכיאטרי יכול לעזור? במידה ותהיה הכחדה של התנהגות משיכת השיער - האם לא אעבור להתנהגות הרסנית אחרת? תודה, אלמונית

לאלמונית שלום, לעתים זה החסרון של טיפולים פסיכולוגיים, הם עוזרים מאוד, משפרים את ההרגשה הכללית ומייצבים את האישיות, אבל לסימפטום עצמו לבעיה עצמה קשה להם למצוא פתרון. אני אפילו מכיר בדיחה על כך, בחור אחד היה מרטיב במיטה בלילה ופנה לטיפול פסיכולוגי, כעבור חמש שנים פוגש אותו חברו ושואל "נו, הפסקת להרטיב?" והבחור עונה "לא הפסקתי להרטיב אבל זה לא מפריע לי כבר".... כלומר הדברים שכיחים ולעתים באמת הטיפולים לא מצליחים להיפטר מהבעיה למרות השיפור הכללי במצב. לכן אני חושב שבמידה והתופעה תחלוף לא תעברי להתנהגות הרסנית אחרת כלשונך, וזאת מהסיבה שאת כבר נמצאת במקום אחר, צריך כעת להתגבר על ההרגל. אפשר לנסות טיפולים התנהגותיים, וגם כדאי לנסות טיפולים תרופתיים אשר עשויים לשפר ולהכחיד את התופעה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

דוקטור, גם אני מושכת שיער כבר הרבה שנים ועושה זאת רק כאשר אף אחד לא רואה אותי. זה לא נורמלי, אני כבר יודעת , אבל אני מאוד נהנהת מזה. חוץ מזה, אני לא סובלת מהפרעות אכילה ( אולי כן אבל המשקל שלי בסדר) אף פעם לא חשבתי ללכת לפסיכיאטר עבור התופעה זו (טריכוטילומניה.....) אני דווקה בקשר עם פסיכיאטר, היא מאוד עוזרת לי ( מקשיבה לי שעה שלמה וזה עושה לי טוב) אבל אני מאוד מתביישת לספר לה על המשיכת שער. ( משיכת השער זה הדבר האחרון שמפרוע לי, אז למה לבזבז זמן השיחות על זה?) המתביישת.

אני חולה בנוירוסטניה כבר 16 שנים וטופלתי בהרבה סוגים של תרופות אנטי דכאוניות וכן בתרופות הרגעה לאחרונה אני מטופל בציפרמיל אני לא רואה שום הטבה להפך ככל שעובר הזמן המצב רק מחמיר התרופות לא ממש עוזרות למרות שבשנים הראשונות למחלה כן הרגשתי טוב יותר עם התרופות מה אפשר לעשות מבחינה טיפולית כדי להקל עליי את הסבל אני בעיקר מאוד מתוסכל עקב ההרגשה של המוגבלות שלי אני מרגיש כמעט תמיד חולה מוגבל מאוד ביכולת לתפקד מרגיש לעיתים קרובות רע מבחינה פיזית חולשה סחרחורות מעט בעיות בלב קצב לא תקין APC VPC חוסר ריכוז קשה מאוד בעיות זיכרון הרגשה שהעצבים שלי פשוט נגמרים מרוסקים לחלוטין קשה לי לקיים חיים חברתיים סובל מאימפוטנציה אני מאוד מיואש האם המחלה הזאת יכולה לגרום גם למוות? הרגשה שקיימת אצלי כבר כמה שנים תודה מראש

ומה זה נוירוסטניה??? על מנת שנחכים כולנו..

זה חולשת עצבים כתוצאה ממתח שנמשך הרבה שנים ובמינון גבוהה מאוד וכמובן גם משבר נפשי שריסק אותי פשוט מאוד זה יותר גרוע מהמוות כי אני תמיד חולה גם פיזית וגם נפשית

למירב ולכולם שלום, גם אני לא הבנתי את המונח,חיפשתי בלקסיקון.מתוך סקרנות כי פעם ראשונה שאני שומעת מילה/מונח כזה. להלן נרסתניה מצב נירוטי שבו העייפות היא הסיפטום העיקרי. האדם מתקשה לישוןומרגיש מותש כשהוא קם בבוקר. הוא סובל מכאבי ראש,כאבים שונים בגוף (בגב,בבטן),מבעיות גסטרו אנטרולוגיות,הוא רגזן ואימפוטנט.מקורבביו נוטים להתייחס אליו כאל חולה מדומה. המצב הזה, שבדרך כלל ניתן לרפוי,מופיע לרוב לאחר אפיסת-כוחות ריגשית.לדברי הפסיכואנליטיקנים, הראשונים ששיקפו את הדעה המקובלת בתקופתם, הוא קשור בהתנהגיות מיניות שאינן מביאות סיפוק (אוננות,משגל מופסק)רעיון הנירוטים. הוא נעלם מן הסיווגים האירופיים והאמריקניים אך עדיין קיים במדינות מסויימות כמו חבר המדינות (בריה"מ לשעבר). ב-3 -DMC (ספר הדיאגנוזה והסטטיסטיקה של בעיות הנפש,1993) מכנים זאת כ"הפרעה דיסתימית" או נירוזה דיכאונית". מקוה שהרחבתי את ידיעתכם. שבת שלום ומבורך גל

אני במשך 3 חודשים לקחתי אנפרניל+אפקסור, לאחר חודש שלא היה שינוי הרופא הוריד לי את האפקסור ונתן לי בנוסף אקסל לאחר חודש הרופא הוריד לי את האנפרניל ונשארתי עם האקסל לאחר בקשתי הוא הוסיף לי זייבן, לאחר התייעצות פזיזה עימו שחודש וחצי אין הטבה הוא אמר לי להוריד את האקסל. השאלה האם אפשר להפסיק את האקסל בפעם אחת. האם השילוב של האנפרניל וזייבן יכול לעשות לי בעיה?

לרונה שלום, באופן כללי אני לא אוהב וכיום לא כל כך מקובל לטפל בשילובים של תרופות. כאשר משלבים שתיים או יותר תרופות לא יודעים איזו תרופה עוזרת ומי מהתרופות גורמת לתופעות הלוואי. לכן משתדלים ככול הניתן להימנע משילובים. התשובה לשאלתך היא שאפשר להפסיק, אולי תעשי מדרגה של מספר ימים במחצית הכמות מכל תרופה ותפסיקי לחלוטין. בכל אופן הייתי ממליץ לפנות לרופא נוסף רק לשם ההתייעצות-חוות דעת שניה לגבי מצבך, חבל שכבר נטלת הרבה תרופות ואין שיפור במצב. תשמרי על קשר, ושיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! יש לי בעיה כאשר אני מדברת עם אנשים יש בי מין חוסר נינוחות, לא מרגישה חופשיה ולא משנה מי האנשים יכולים להיות שכנים, חברים לעבודה וכו' כמו כן קשה לי לדבר בפורום של יותר מ3 אנשים, מקבלת "בלקהאוט" יוצאת מהריכוז וזה מעצים עוד יותר את החרדה. מה עושים? מצפה לתגובה תודה

היי דנה, התופעות שאת מתארת בהחלט יכולים להתאים לסוג של חרדה. כדאי להגיע לפסיכיאטר לשם אבחון ולדון אתו באפשרויות הטיפוליות. התופעות הללו ידועות ושכיחות ואפשר לעזור לך ולהקל עליך... שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום אני מטופל באפקסור כבר 3 שנים אם הזמן גדל המינון ומזה מס חודשים אני לוקח 4 כדורים כלומר 300 מג ולאחרונה אני מרגיש ששוב צריך להגדיל את המינון!! ואני שואל מדוע עלי להגדיל את המינון ? ועד כמה ניתן להגדיל את המינון?? והאם הסיבה שבגינה מגדילים לי את המינון היא שהכדור ממכר?? תודה

להארי שלום, אפקסור אינה תרופה ממכרת, אתה כבר נוטל אותה זמן ממושך ואולי כדאי לחשוב דווקא על הורדת המינון, כמובן רק בהתייעצות עם הרופא המטפל. לא ציינת מדוע אתה חושב שצריך דווקא להעלות את המינון? האם המצב מחמיר או שקיימת תלות פסיכולוגית בכדור? האם בנוסף לטיפול התרופתי אתה נמצא בטיפול פסיכולוגי? שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אין לי מושג אם המצב מחמיר או שזה תלות פסיכולוגית!! אני לא מטופל פסיכולוגית. אני פוסט טראומטי שמלווה באגרופוביה. והיו תקופות לפני הטיפול באפקסור שלא יצאתי חודשים מהבית. ואם האפקסור חיי השתנו לטובה. אני רק יודע שבתקופות של לחץ ומתח אני מעלה את המינון על מנת שזה ישפיע. תודה

שלום רב רציתי לבקש את המלצתך הנושא הנ"ל. אני נימצאת בעיצומו של ברור רפואי מיגע מזה כמה חודשים על רקע של עלייות לא סדירות בלחץ הדם. בשיגרה, אני סובלת מתשישות רבה, תחושת בחילה וסחרחורת, כאבי ראש,קושי בביצוע מטלות פיזיות כגון עליה במדרגות,הליכה ממושכת.יש אי שקט בשרירים .מצב הרוח שלי טוב בדרך כלל אם כי יש לי חוסר נחת מהמצב הבריאותי שלי. במהלך הימים, ישנן תופעות שבהן תחושת בחילה קשה ואז אחרי מספר דקות לחץ הדם עולה(180/115). התופעות מלוות בתחושה של רעד בידיים והרגשה . חשוב לי לציין,אין לי תחושה של איום ספציפי או כללי. אני לא נמנעת מהתנהגות רגילה ביום יום -הולכת לעבודה למרות הכל,מקפידה על הופעה מסודרת ותפקוד תקין בבית. עדיין לא נישלל פאוכרומוציטוה באופן סופי אבל, מכיוון שבמיקצועי יש לי נגיעה לתחום הפסיכולוגיה חשבתי לבדוק עם עצמי האם יכול להיות שמדובר בהתקפי חרדה. למרות שהסמפטומים אינם מלווים בהרגשת פחד או מועקה רגשית. האם לדעתך כדאי לנסות ולהתיעץ עם איש מקצוע בתחום הזה? הרגשתי כל כך רעה ואני מוכנה לעשות כל מה שניתן כדי לחזור לתפקודי הקודם. הרבה תודה מראש נינה

היי נינה אני סובל מאותם בעיות רק לחץ הדם שלי קצת יותר נמוך משלך לדעתי את סובלת מחרדה בידוק כמוני אשתי גם מגיע מהתחום הפסיכולוגי ועד שהכרתי אותה חשבתי שאני חולה במחלה קשה ...בהתחלה קשה היה לי לקבל שזה פסיכולוגי היום אני מודע לזה ומישתדל ליחיות עם זה

שלום נינה אני מודעת בדיוק ללבטים שלך ולחששות כי גם אני סובלת מלחץ דם גבוה ואני בת 24. לעיתים כשהוא עולה אני בהחלט חושבת שיכול להיות שזה על רקע נפשי ( ואין ספק שמתח, חרדה ודאגה מעלים את לחץ הדם גם אצל אנשים בריאים לחלוטין) אבל את חייבת קודם לשלול כל גורם פיזיולוגי. אצלי הערכים לעיתים מגיעים עד 170/110 ואני מקבלת טיפול תרופתי. האם גם את מקבלת טיפול?

לנינה שלום, אני חושב שאת יודעת את התשובה....ברור שצריך לשלול קודם כל מחלה גופנית אבל כפי שאת מרגישה אין לבדיקות סוף ואיני בטוח שאפשר לשלול במאה אחוזים פאוכרומוציטומה. בכל אופן חבל שלא ציינת את גילך, הגיל הוא חשוב בקביעת אבחנות, גם לחץ הדם הוא מעט גבוה יותר מדי מה לחץ הדם במנוחה? לכן תשובתי תהיה כללית מאוד. בהחלט יתכן שחרדה תופיע בצורה של תופעות גופניות רבות ללא תחושה סובייקטיבית של חרדה....האבחנה במקרים כאלו היא של הפרעות גופניות על רקע מצב נפשי... בכל אופן כדאי לפנות להערכה ואבחון נפשיים, יתכן שדווקא מהכיוון הנפשי ימצא הטיפול הנכון אשר יקל עלייך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובות. אני בת 36. האמת שאין לי את התשובה בעצמי. לחץ הדם שלי לרוב תקין. גם הדופק. ישנם פיקים של דופק מהיר בעיקר סביב פעילות גופני. ולעיתים סתם כך. התהליך של עלית לחץ הדם מלווה-בחילה,תחושת רעב עצומה,סחרור,קור,חיוורון ועליה בלחץ הדם לאותם ערכים שציינתי.זה יכול להיות בכל מצב שאני נימצאת באמצע מנוחת הצהרים,בלוי עם חברה,עבודה וכו'. כאילו משהו בלי שליטה. הרבה פעמים זה מופיע אחרי האוכל או כשאני רעבה מאוד. ישנה עליה בתאבון ולא ממש עליה במשקל ביחס לכמות המזון שאני אוכלת. הדופק בד"כ נישאר תקין ולעיתים נמוך. באופן כללי אני מרגישה רע מאוד. התפקוד שלי ירד אבל אני ממשיכה לעשות הכל כרגיל. ניסו לתת לי שני סוגי כדורים אבל אחד לא ויסת את לחץ הדם והשני הרדים אותי ולא שיפר את הרגשתי. הפניה לתחום הפסיכיאטרי נובעת מן הצורך לשלול הפרעה רגשית כל שהיא. אני מרגישה שהבעיה גופנית ואין לי בעיה לקבל טיפול תרופתי אם מדובר בחרדה.אני פשוט לא מסוגלת לסבול יותר את ההרגשה הרעה הזו. האם ניתן לתת טיפול תרופתי על מנת לשלול הפרעה כזו? האם הטיפולים ממכרים? תודה.

מוזר, אבל בשעה האחרונה די שקט כאן. מקווה שזה סימן טוב... ד"ר הידש כהרגלו עובר כמו פרפר לילה עם כנפיו העדינות בין כל ההודעות שהשאירו אנשים כואבים, וכאשר אלה יתעוררו בבוקר, ימצאו את הסימנים העדינים שיצר בכנפייו... לילה/בוקר טוב!!!

היי איך מזג האוויר שם בדרום, שמעתי שישנן שיטפונות. אצלנו בצפון בשבוע האחרון ממש יבש? חוץ מזה מה שלומך ושלום המשפחה? הידש

בעינייני מזג האוויר - די יבש אבל ק..............ר נורא. בענייני משפחה - משתפר והולך, לאט אבל בכיוון (ותודה על ההתעניינות. אני קצת מתקשה להירדם הלילה (מה שמאוד לא אופייני לדובת חורף שכמוני) אבל העננים האישיים שלי מתחילים להתפזר וגם אלה שעדיין כאן נכנסים לפרופורציות. מן ריטואל כזה של UPS AND DOWNS שדי למדתי לחיות איתו... אבל איך אתה מסיים הודעהות - יהיה טוב!

שלום לך כבר המון זמן שלא כתבתי כאן אבל רציתי להתייעץ איתך אז טוב לראות שאתה תמיד כאן אני חזרתי לעבוד ולתפקד ואף עברתי לדירה מרווחת יותר והחיים בהחלט מתחילים לחייך כמו שאומרים (טפו טפו טפו) אבל אני עדיין נוטלת את הסרוקסט אך הפסקתי את הטיפול הקוגניטיבי כי הפסיכולוגית שלי טוענת שאין צורך והאמת שאני דיי מסכימה איתה אז בנתיים הכול דבש (חמסה חמסה חמסה) מה שרציתי להתייעץ איתך זה על הכדורים. אני משלמת על פגישה עים הפסיכיאטרית שלי 700 ש"ח על ממש זמן קצר בו אני בסהכ מקבלת מרשם לסרוקסט וזזזהההווו... וזה נראה לי דיי מוגזם והאמת שלא רק לי וזה גם לא כול כך מצדיק את המחיר המטורף אך רופאת המשפחה שלי לא מעוניינת לתת לי את המרשם על דעת עצמה ורציתי לשאול עים יש אפשרות שאוכל לקבל מאין מרשם מהפסיכיאטרית שלי לחצי שנה מראש כך לא אצטרך כול חודש לבקר אצלה ולבזבז סכום מטורף כזה כל 17 דקות במקרה הטוב אודה לך על כול תשובה ואני מאחלת מכאן לכולם שיהיה לכם טוב ואל תתיאשו האור כן מחכה בקצה המנהרה הוא מחכה רק לנו צריך להביט בו ולהבלע בתוכו היו ברוכים ומלאיי אור אוהבת נירה

היי מתוקה! אני שמחה שהכל לאט לאט מסתדר לך ושהחיים מחייכים אליך. זה באמת מגיע לך! כשהתחלתי לקחת סרוקסט הפסיכי' שלי דיבר עם הרופאת משפחה ומאז היא נותנת לי את המרשם במקום שאני אצטרך להיפגש איתו רק בשביל מרשם. יש אפשרות שהפסיכולוגית שלך תדבר עם רופאת המשפחה? זה באמת אבסורד לשלם 700 ש"ח רק בשביל מרשם. ואני בטוחה שאם יהיה לך משהו לעדכן את הפסיכו' את תעשי את זה גם בלי הפגישה המיותרת הזאת. למה הפסיכו' לא נותנת לך מרשם ל-3 חודשים לפחות מראש??? זה ממש מגוחך. לידיעתך - הצ'ט הוקדם לשעה 22:00. מקווה שתגיעי היום בזמן,כולם מתגעגעים! :-) שיהיה לך ערב נפלא ומתוק!

לנירה שלום, באמת כיף לשמוע אותך ושיהיה רק טוב. אני מקווה שבפגישה עם הפסיכיאטרית אתם דנים גם במצבך וגם בתופעות הלוואי שהם חלק מהבדיקה. הדברים הללו חשובים ביותר. עם זאת בדרך כלל אני כותב מכתב לרופאת המשפחה והיא נותנת את המרשם, זה גם מאפשר את נטילת התרופות על חשבון קופת החולים ולאו דווקא בקניה פרטית. אם את קונה את התרופות באופן פרטי, אז לעתים קרובות הרוקחים מחזירים לך את המרשם וישנה אפשרות להשתמש בו שנית....זה לא חוקי כל כך אבל כבר שמעתי על דרך זו לא פעם אחת. אפשרות נוספת כמובן שהפסיכיאטרית תכתוב על המרשם REPEAT, כלומר אפשר להשתמש בו יותר מפעם אחת. בכל אופן חשוב שתתייעצי עם הפסיכיאטרית לפני הפסקת הטיפול, את זה אל תעשי לבד. שיהיה רק טוב ונשמע דברים טובים, דר' גיורא הידש

דווקא מי שיכול ללכת לקראתך זאת הפסיכיאטרית ולא הרוקח כמו שהידש ענה לך. פשוט שתיתן לך מירשמים בלי תאריך או לחילופין מירשמים עם כמות כפולה משולשת ומחומשת ממה שאת צריכה לקחת בד"כ ולא יהיו בעיות וזה יספיק לך לכמה חודשים טובים. בשיטה כזאת אפשר לתת מירשמים גם לשנה שלמה ואת נדרשת רק למלא את התאריך כשאת מגיעה לבית מרקחת. אני יודע שפסיכיאטרים עושים את זה המון. לא רק פסיכיאטרים פרטיים אלא גם פסיכיאטרים של הקופות. כמובן שזה תלוי בגמישות וברצון הטוב של הפסיכיאטרית. למה את מסכימה לשלם 700 ש"ח לפגישה? גם מנהלי מחלקות לא לוקחים 700 ש"ח לביקור חוזר. בכל קופות החולים יש פסיכיאטרים שיסכימו לתת לך מירשמים לסרוקסט בחינם והם לא יזמנו אותך פעם בחודש ויעדיפו לנקוט בשיטה שכתבתי למעלה. אבל יש גם פסיכיאטרים שדורשים פגישה פעם בשבועיים בלי שום קשר למחיר הפגישה או כמה זמן הפגישה נמשכת. כלומר גם אם המירשם הוא לחודש את חייבת להגיע לביקורת פעם בשבועיים.

תסלח לי אבל גם אני הלכתי לבית מרקחת וגם לסופר פארם. בסופר פארם הרוקח שאל אותי "את מכירה את הכדור הזה?" ואמרתי לו שכן כבר לקחתי אותו והוא ישר הביא לי אותו בלי בעיות. בבית מרקחת לא שאלו כלום !!!.הרוקח הביא לי את הכדורים (לוסטרל). אז בעל ניסיון- לכל אחד יש ניסיון ממה שעבר עליו.אתה לא יכול לעשות הכללות בגלל מה שקרה לך !!! בעיות שעושים,בדיקות מכף רגל..מאיפה הבאת את זה???תקנה ממקום אחר. כל עוד יש מרשם מרופא (והמרשם כמובן ברור וכמו שצריך..) אז אין שום בעיות. אולי הפסיכ' שלך לא יודע לרשום מרשם כמו שצריך ולכן עושים לך בעיות.

מוזר מה שאת מספרת -תבדקי את הנושא טוב טוב. אני כשהרגשתי טוב התקשרתי לפסיכ' שלי ואמרתי לו שנגמרו לי הכדורים אז הוא אמר לי שאין בעיה שאני אקפוץ אליו והוא יביא לי מרשם חדש.שאלתי אותו במפורש אם אני צריכה להיפגש איתו ולשלם לו על הפגישה והוא אמר שרק אם אני מרגישה צורך בשיחה אז זה יעלה אבל אם אני מרגישה טוב ולא זקוקה לשיחה איתו אז שאני אקפוץ אליו רק לקחת מרשם. חוץ מזה 700 ש"ח??? לי עולה 300 ש"ח.

לכולם קודם כול תודה על ההתעניינות ועל כול מה שכתבתם לגביי המחיר אני יודעת שזהו מחיר אסטרונומי אבל המטפלת הזו היא מבוקשת מאוד ידועה ובעלת וותק וניסיון ולכן אני הלכתי אליה והאמת שבהתחלה כשחטפתי את התקפיי חרדה ולא הבנתי מהם הייתי מסוגלת לשלם כול סכום ממש ממש כול סכום אז זה לא עניין אותי בכלל בהתחלה היום תודה לאל ולסרוקסט אני כבר אחריי הסערה ואני יכולה להבדיל בין טוב ורע כמו שאומרים ולכן אני לא מעוניינת לשלם את המחיר הזה ולכן אני פניתי להידש בכלל כי לא בא לי על המחיר הזה יותר חוץ מזה מחר על הבוקר אני אשוחח איתה וננסה למצוא פיתרון לבעייה הזו ולקבל מירשמים לעוד ארבעת חודשיי הטיפול שנותרו לי תודה לכולם אתם באמת מקסימים שאו ברכה אוהבת נירה

נפצעתי בצבא ואני מוכר כנכה באזניים. אני סובל מצפצופים כל הזמן וקיבלתי הכרה בנכות ממשרד הביטחון. לאחרונה ראיתי שהמצב לא משתפר : אני לא ישן בחיחה בגלל הרעש באוזניים.ץאני קם עייף לעבודה ולא מרוכז .בעבודה אני עצבני כי אני לא מתרכז. כמו כמו נכנסתי באחרונה לדיכאון בגלל המצב ובגלל שהבנתי שהמצב לא ישתפר. א) האם יש לזה טיפול פסיכיאטרי ? ב) מהי הגדרת התופעה ממנה אני סובל ? ג) האם התופעה מוכרת כפוגעת בתפקוד בעבודה ? אודה לך מאד על תשובה לכך עמית

לעמית שלום, שאלותיך במקום ובאמת הדבר החשוב ביותר הוא איבחון נכון. כמובן שקשה לי לאבחן אותך ברשת וללא פגישה ולכן המלצתי הראשונה היא שתפנה לפסיכיאטר באזור מגוריך ותגיעו לאבחנה מדוייקת. הדבר השני שאני ממליץ הוא טיפול. במידה והאבחנה תהיה דיכאון אז בדיכאון בהחלט יש טיפול וכדאי לטפל. הטיפול ישפר את מצבך ויתכן שמצבך הנפשי יהיה הרבה יותר טוב מאשר הוא היה בשנים האחרונות. דבר נוסף הוא הקשר בין הטינטון למצב הנפשי. נכון שטינטון משפיע על המצב הנפשי ועלול לגרום לדיכאון. אולם הקשר ההפוך גם קיים. דיכאון מגביר את תחושת הטינטון והסבל מהתופעה...כלומר אנחנו מדברים על מעגל סגור. לכן המלצתי היא טיפול וכמה שיותר מוקדם. אם בכל זאת המצב ילך ויחמיר אז ישנה אפשרות להגיש החמרה ותביעה נוספת למשרד הבטחון. מי כמוך יודע שזו דרך ארוכה....לכן עדיף להרגיש טוב. בקיצור, תתחיל לטפל בבעיה מפני שהמצב עשוי להיות הרבה יותר טוב, כדאי שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

קראתי על נפלאות ההיפריקום (סט ג'ונס) כתחליף טבעי לפרוזאק. אשמח לשמוע האם מישהו בפורום התנסה או שמע או יודע האם ניתן להשיג להשיג את המוצר בישראל.

שתי תשובות 1. אי אפשר להשיג את ההיפריקום ה "אפקטיבי" בארץ. 2. אין מחקרים שמוכיחים שהיפריקום בטוח לשימוש לא פיקוח רפואי צמוד דהיינו היפריקום גם עלול לעורר מאניה רדומה. מצורפות שאלה ותשובה שניתנו בפורום לגבי הנושא. שאול http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=28856&t=28856 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=29072&t=28856

שלום, לשאול תודה רבה, זכרתי שדננו בנושא ארוכות בפורום. הדברים בספרות על היפריקום מרובים ומדברים טובות. עדיין לא שמעתי שניתן להשיג את ההיפריקום בארץ ולכן אני חושב שאין רופאים עם ניסיון לטיפול בהיפריקום בארץ. אם משהו יודע דברים חדשים אשמח להתעדכן שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

קיבלתי מרופא המשפחה כדורי ואבן האם הכדורים האלה עוזרים לבעיית הפרעות חרדה? האם להסתפק בואבן או לפנות לפסיכיאטר שיציע כדורים עדיפים?

שלום חן כדורי הוואבן הם כדורי הרגע אך יש להימנע מלקחת אותם על בסיס קבוע משום שהם ממכרים. מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי-פסיכאטרי בכדי לברר את סיבת החרדה .

וואבן הוא כדור מאד ישן ולא כ"כ פופולרי. נותנים אותו בעיקר לקשישים. גם ווליום הוא כדור ישן אבל עדיף על הוואבן. "היתרון" היחידי של וואבן שניתן להגיע איתו למינונים גבוהים (לאנשים שפיתחו תלות בתרופה). יש כדורים של 10 מ"ג כ"א או קפסולות של 30 מ"ג. בכל מקרה קלונקס עדיף על שניהם (בהנחה שלא עברת את גיל 60) כי יש לו השפעה טיפולית הרבה יותר טובה וגם יותר חזקה. כל התרופות האלה יכולות לגרום לתלות. כמובן שכדאי ללכת למומחה (פסיכיאטר) אבל אם לא הלכת עד עכשיו אני בספק אם כמה הודעות בפורום יגרמו לך לשנות את דעתך. פסיכיאטרים מעדיפים אולי בצדק להשתמש בנוגדי דיכאון (גם כשאין דיכאון) ולא בכדורי הרגעה גם מסיבות טיפוליות וגם בגלל בעיית התלות שיכולה להיווצר אחרי נטילה רצופה של שבועיים (יש כאלה שיגידו חודש) של תרופות כמו וואבן. רופאי משפחה בד"כ לא מתמצאים בתרופות נוגדות דיכאון ולכן דיכאון (להבדיל מחרדה) כבר חייבת להיות מטופלת ע"י פסיכיאטר.

תודה. יש לכם מושג מדוע שקיבלתי את הכדורים בבית מרקחת רשמו את מס' ת"ז שלי?

שלום רב, אמי לוקחת מזה 5 חודשים ליתיום לאחר שאובחנה אצל הפסכיטרית כדו קוטבית. היא חיה בשתי תקופות שבד"כ אורכות כשנה. בתקופה אחת היא מאוד סוערת רגשית, אינה יכולה לישון, בקושי אוכלת ורגישה מאוד (נוטה לבכות מכל דבר). ואילו בתקופה הרגועה היא אוכלת המון, אדישה וישנה הרבה. את הליתיום היא החלה לקחת בתקופה הסוערת ואני חייבת לציין שלא ראינו שום שיפור בהתנהגות. כמו כן בדיוק עכשיו היא נכנסה לתקופה הרגועה וגם עכשיו אין שום שיפור. רציתי לדעת האם הליתיום אמור למנוע את המעברים בין התקופות או לפחות אמור לאזן אותם? האם יכול להיות שהיא צריכה כדור אחר? אשמח לתשובה, מאחר וכל בני הבית סובלים משתי התקופות.

לאילנית שלום, בהפרעה דו-קוטבית או כפי שנקראה בעבר מאניה דפרסיה הטיפול החשוב ביותר הוא המניעה. מניעה של הדיכאון ומניעה של המאניה. לכן התרופות החשובות הן התרופות מקבוצת מייצבי מצב רוח (מלשון יציב). הליטיום היא התרופה הותיקה ביותר וגם האמינה ביותר מכולן, כמו כן משתמשים כמייצבים תרופות שהן נגד אפילפסיה וגילו שגם להן יש השפעה מייצבת. תרופות כמו טגרטול ודפלפט. הליטיום היא עדיין התרופה הטובה ביותר, חסרונה הגדול הוא בנזק שהיא עלולה לגרום לבלוטת התריס והכליות, במינונים גבוהים מדי היא רעילה...כך שצריך להזהר אתה ולבצע מעקב תכוף. בכל אופן, כאמור הדבר החשוב ביותר הוא מניעה של התקפים ולכך מתאימים ביותר התרופות מקבוצת המייצבים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אם התרופה היא לא מהדור הישן,והיא גם לא SSRI אז לאיזה קבוצה היא משתייכת? וגם לא ענית לי לגבי הגמילה-יש תסמיני גמילה כמו בסרוקסט למשל? תודה-יערה

ליערה שלום, כתבתי לך הכל חוץ מהכותרת selective noradrenalin reuptake inhibitors - snri , ולא ידוע לי על תסמיני גמילה. ביי הידש

שלום רב, אבי בן 70. החל לסבול לפני כשבועיים מהתקפי חרדה חזקים. לאחר פגישה עם פסיכיאטר הוא התחיל לקחת סרוקסאט (מזה כ-5 ימים), ובמקביל לוקח קלונקס בכל התקף פאניקה. לגבי הקלונקס - הוא עבד יפה ביומיים הראשונים, אך אתמול כבר כמעט ולא עבד כלל ויום קשה ביותר עבר על אבי (רק גרם לעייפות, אך לא הרגיע אותו כלל). האם יתכן שהכדור אינו מתאים לו? האם יש חלופות לכדור מקובל זה? לגבי הסרוקסאט - הפסיכיאטר אמר לנו שהכדור ישפיע בטווח של 3 שבועות עד חודש מתחילת לקיחתו. האם הוא אפקטיבי לגבי כל מטופל חרדה? האם יתכן שנגיע למועד זה ואז יתגלה שהסרוקסאט לא עובד וההתקפים נמשכים? האם אז ניתנים כדורים אחרים או טיפול אחר? או שמא כדור זה עובד מצוין בכל המקרים? המון תודות מראש לעזרתך. בת מודאגת.

לנורית שלום, בהחלט זה הטיפול המקובל למרות שבגילו של אביך לא תמיד ממליצים על קלונקס ולעתים כדור יותר חלש, אבל העיקרון הוא אותו העיקרון. הטיפול דומה לקשר בין אקמול ואנטיביוטיקה. כאשר יש חום אז האקמול פותר את הבעיה אבל אינו מבריא את דלקת הריאות, כך גם האנטיביוטיקה מתחילה להשפיע אחרי יום או יומיים. כך הקלונקס עוזר בהתקף החרדה אבל הסרוקסט משפר את הדברים מהשורש וצריך לחכות מספר שבועות. אמת הסרוקסט כמו אנטיביוטיקה לא תמיד ולא עוזרת לכולם. אין תרופה שטובה לכולם. ברוב המקרים היא פותרת את הבעיה אבל לא תמיד. צריך גם קצת מזל בחיים.... אם הסרוקסט לא פתר את הבעיה אז אפשר להחליף אותה לתרופה אחרת בתקווה שהיא מתאימה יותר. כנראה שהתקף החרדה היום היה חזק מהרגיל ולכן הקלונקס לא הספיק...יתכן והיה צריך להוסיף עוד חצי או כדור נוסף . בכל אופן הקלונקס לא איבד את השפעתו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הייתי מעוניינת לחלוק עם בנות שלקחו פלוטין בהריון ולדעת איך עבר ההריון מה שלום התינוק והאם היו לו סימפטומים כמו רעידות שדרשו איזושהי גמילה האם אפשר להניק עם פלוטין ובכלל לדבר איתכן

היי מה שלומך? אני לא בהריון אבל סובלת מחרדות ומתכננת הריון נוסף (מתה מפחד) , לא יודעת לתאר על עצמי כי בהריונות הקודמים לא לקחתי שום תרופות , כי לא סבלתי עדיין מחרדות , אבל יש לי חברה טובה שסיימה עכשיו הריון , לקחה כל ההריון סרוקסט וגם קסנקס וברוך השם יצאה לה ילדה מקסימה ובריאה , בלי שום תופעות גמילה ובלי שום סיבוכים. בהריון היו קצת קשיים , בגלל שהיא סובלת מחרדות וכל בדיקה הכניסה אותה לפאניקה מחודשת עד שהתקבלו התוצאות, לכן רק שתדעי שזה לא קל אבל אם מאד רוצים אפשר להתמודד עם הכל. לגבי התינוק, נראה לי שאפשרי ליטול תרופות מסוג הסרוקסט בהריון , וגם בתקופת ההנקה , ורצוי גם לילד וגם לאם שהיא תהייה רגועה ושלווה ולא תקרין על התינוק את החרדות שלה, אבל אני לא רופאה ולכן בקטע הזה כדאי שתתיעצי עם גניקולוג ופסיכיאטר. שיהיה בהצלחה ותעדכני יונית

התיעצתי עם רופאים פסיכיאטרים ואם הגניקולוג ועם המכון הטרטולוגי וכולם אומרים שאין שום סיכון לקחת פלוטין בהריון אגב את לוקחת פלוטין או סרוקסט ואיך את מרגישה עכשיו יותר טוב? כמה זמן את לוקחת את הכדור? אגב אני התחלתי לקחת כי בכיתי המון ומרוב פחדים וחרדות סבלתי המון מסחרחורות אני לוקחת את הכדור בערך 25 יום ועדיין לא מרגישה לגמריי טוב עדיין סובלת מסרחורות הכנסתי לעצמי לראש שיש לי את מחלת היאפיס אבל מאד יכול להיות שהסחרחורות הם מהפחד והחרדות אני מאד מקווה להתאושש בכרוב אגב לקחתי בעבר לפני כמה שנים את הפלוטין ואני לא זוכרת אחריי כמה זמן הרגשתי ממש מצויין ובעננים ואני ממש מצטערת שהפסקתי לקחת טעות גדולה עובדה שחזרתי לזה בכול אופן אני כבר בת שלושים וחייבת כבר להכנס להריון תספרי לי מה קורה איתך ביי ורק דברים טובים

לליהיא ויונית, הדברים בהחלט נכונים לגבי פלוטין שהיא תרופה בטוחה בהריון לפי ידיעותינו. עם זאת קסנקס זה סיפור אחר. לא ממולץ לטול תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים-קנסנקס, קלונקס, לוריוון, וואבן ואליום בשליש הראשון של ההריון וגם בהמשך... שיהיה בהצלחה ורק טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת פריזמה 2 כדורים, 40 מ"ג, מדי בוקר. הפריזמה עוזרת לי להתגבר על הפרעת אכילה בולמית, היא מעלימה את הבולמוסים ואת ההקאות וגם העבירה את הדכאון שסבלתי ממנו. אני רוצה בזמן הקרוב להתחיל להשתמש בגלולות למניעת הריון, אבל כששאלתי את רופא הנשים אם יש איזו בעיה שיכולה להתעורר בגלל השימוש בפריזמה, הוא לא ידע אפילו על מה אני מדברת. קיבלתי ממנו מרשם לגלולות בשם HARMONET. האם לדעתך ומנסיונך יכולה להיווצר בעיה בגלל שילוב שתי התרופות ? מתי מומלץ לקחת אותן ? ביחד ? בנפרד ? יש לציין שאני עדיין משתמשת בכדורים משלשלים מדי לילה, כך שאני לא יכולה לקחת כדורים רפואיים ביחד איתם, כי ההשפעה מתבטלת. האם כדאי לקחת את שני הסוגים בבוקר ? להשאיר את הפריזמה בבוקר ולקחת את הגלולה בצהרים ? מצטערת על האורך, אבל הפריזמה עוזרת לי מאוד גם בהפרעת האכילה וגם בדיכאון ואני לא רוצה לבטל את השפעתה, פוחדת להישאר בלי העזרה שלה ביחוד בענין האכילה, בליסה והקאה, אבל מצד שני לא הייתי רוצה להיכנס להריון לא מתוכנן בעטיה. תודה על העזרה. איריס.

לאיריס שלום, למרות שאין שום בעיה ליטול את שתי התרופות ביחד, מקובל ליטול את הפריזמה בבוקר כי זו תרופה מעוררת ואת הגלולות בערב, אבל אין בעיה ליטול גם את הגלולות בבוקר ביחד עם הפריזמה. בקשר לפריזמה והריון, את יכולה לקרוא את השאלה למעלה לגבי הפלוטין. פלוטין זהה לפריזמה, זו אותה התרופה ושתיהן זהות לפרוזק. לפי מה שאת מתארת, כנראה כדאי ליטול את הפריזמה בזמן ההריון, גם מצב נפשי לא טוב ובמיוחד הקאות משפיעות לרעה על העובר....כך שצריך לבחור מה פחות גרוע, מצב נפשי לא טוב או נטילת הפריזה. לפי מייטב ידיעתינו פריזמה בטוחה בהריון. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

קיבלתי לניסיון כדור יפלוטין שנאמר לי שהם המקבילה לפריזמה. האם זה נכון ואם יש תופעות לואי? הכדור נמצא בגלולה ואי אשרלחצות אות כד לנסות חצי כדור. מה עושים? . וכן עוד שאלה מכיון שכדורים נגדדיכאון מעוררים הם גורמים לחוסר שינה ואז צריך לקחת כדור שינה (אני לא יכולה ליטול הורמנום) זה מעגל שאי אפשר לצאת ממנו כי גמילה מכדורי שינה מאד קשה. אודה עלתשובתךהמהירה

לרזי שלום, מה שנאמר לך הוא נכון פלוטין=פריזמה=פרוזק. התרופות הללו זהות פרט לכך שהן מיוצרות בבתי חרושת שונים... למזלינו התרופה מעוררת, תתארי לך שהיית נרדמת וישנה במשך היום מהתרופה....בדרך כלל אין צורך בכדורי שינה והעוררות היא ביום ובלילה ישנים טוב, לעתים העוררות רבה יותר עם הפרעה בשינה. אני מציע שתנסי ותראי בעצמך אחרי כמה ימים כיצד את ישנה, יתכן מאוד שתשני בסך הכל רגיל. אם את רוצה להתחיל בהדרגה אז במקום לחצות את הקפסולה של הפלוטין דבר שכמובן בלתי אפשרי, ניתן ליטול את הפלוטין פעם ביומיים. כיוון שלפלוטין משך פעולה ארוך עד שלושה ימים אז אפשר ליטול בהתחלה פעם ביומיים וזה כמו חצי כדור כל יום. שיהיה בהצלחה וללא תופעות לוואי. דר' גיורא הידש

מהבחינה הביולוגית? כזכור, כמו שלצערי כתבתי כאן הרבה פעמים, אני זקוקה לטיפול בדיכאון וחרדתיות שלא יפגע במיניות שלי. חשבתי שאולי כדאי ללכת להתייעץ עם המומחה הגדול בארץ בנושא דיכאון, מהבחינה הביולוגית, לא מהבחינה של פסיכותרפיה. הבעיה היא שאני לא מצליחה למצוא שמות. מצאתי המלצות על מומחים עולמיים בארץ ב OCD, אבל זה לא אותו דבר. אני יודעת שלא מקובל לפרסם שמות בפורום, אך מאד מאד מאד אודה אם תוכל/ו לשלוח לי את השם באימייל הפרטי שלי. (כמובן שלי אין בעיה שיכתבו לי כאן בפורום)

נחפש פטנט חדש בשבילך.

קראתי שאסור לקחת מודאל במקרה של פאוכרומוציטומה. רציתי לשאול לגבי הסיבה. ואם קיים חשד רציני לבעיה זו, האם פרפנאן או תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור החדש בטוחות יותר? תודה.

שלום, צר לי שאין לי תשובה, בהחלט בכוונתי לבדוק את הדברים כאשר יהיה לי זמן, אל תתבייש להזכיר לי אם עובר יותר מדי זמן.... בכל אופן, האם אתה יכול להרחיב את שאלתך, מדוע אתה שואל, מדוע אתה נוטל תרופות אנטי פסיכוטיות ובכלל על מה מדובר? אם תוסיף יותר פרטים אולי אבין יותר טוב... ביי דר' גיורא הידש

תודה אבל אין צורך לטרוח. בכל מקרה כנראה שעדיף לי להימנע מתרופות אלו.

בינתיים היו לי כמה ימים מאוד קשים ואני מסתובבת כמו אריה בכלוב. אני מרגישה מסורסת פה כי כל תנועה שלי מהבית חייבת להיות מסובכת, וארוכה , אני חייבת לתכנו הכל כמה שעות מראש כי הכל רחוק מפה. אני מתגעגעת לבית ולחתולים שלי מאוד. נתחושות שלי נעות בין הרגשה שהשמיים נופלים עלי ובין תחושת הקלה שהכל זמני ויש לי את הכוח לשנות את המצב לאט לאט יחד עם השתפרות המצב. אני מנסה לשאוב כח מכל מה שאפשר כדי לא ליפול לתהום וממלה את הטבלה של הטיפול כל הזמן, למרות שאני ממש מרגישה שעוד במהלך הכתיבה לפעמים התחושה שלי כבר משתפרת- כלומר אני עושה את השינוי בחשיבה האוטומטית כמעט מיד. אני מנסה לא לבכות לבד כי אז אני נשאבת למטה, במקום זה אני משתדלת לפרוק את כל העומס הנפשי אצל הפסיכולוגית ואצל חברין שרגילים לראות אותי עם פרצוף נפוח... אני כל כך רוצה כבר להרגיש טוב באמת, לא מתוך שכנוע אלא שהדברים ישתנו ואני אחזור לגור בת"א עם שותפה או משהו, קרוב שלכל החברים שלי, למקומות שאני אוהבת, לאוניברסיטה, שאני לא אהיה כל כך מוגבלת בפעילות שלי. אני רוצה כבר לרזות שוב כדי שאוכל להכנס חזרה לכל הבגדים שאני אוהבת ולחזור להתאפר כל בוקר כמו שאהבתי פעם לעשות.... אוףףףףףףףףףףףףףף

שירה אני יודעת שזה קשה ואולי משולל הגיון אבל סבלנות היא מילת המפתח. את עברת משבר ומותר להגיד את זה בקול ועכשיו את צריכה זמן לאסוף את השברים ולהתחזק. הרגשת האבל שלך והצער היא טבעית ואף רצויה ( כי זה עדיף על הדחקה) וכשהיא תחלוף תהיי פנויה יותר להשלמה עם המצב ולהיסתכלות אחרת על פני הדברים. אל תדחקי בעצמך, תני לעצמך זמן -את זקוקה לזה ולעולם אל תאבדי תקווה אנחנו פה........

היי, מצטערת אם זה מה שהבנת.אני לא נוזפת בך.....מי אני בכלל....... אבל כן איכפת לי ממך וחבל לי שאת מחפשת את הרע .אני מדברת איתך בדיוק כמו שאני מדברת עם חברים שלי,ואם ככה זה נישמע כניראה שאני צריכה להוריד פרופיל?! אני רוצה שיהיה לך טוב ואני בטוחה שאת בדרך הנכונה.

היי חמודה בואי ניישר קו , אני בטוחה שכוונתך הייתה רק לטוב , מצטערת עם נשמעתי רגישה מידי. בכל אופן , לאחר תקופות חרדה קשות , הגוף פשוט נכנס כנראה למצב של מיגננה וכל כאב קטן , או תחושה לא נעימה מאיים מאד , בכל אופן כדאי באמת לחשוב חיובי , ופשוט ספורט בשבילי זה דרך חיים , הוצאה טובה של אנרגיה . אני מתנצלת ותהיי בקשר ביי יונית

שלום רב אני מחפש אנשים המעוניינים להקים קבוצת תמיכה עבור חולי מניה דפרסיה

אנו בדיוק עובדים על הקמת קבוצה כזו. אם אתה מעוניין אתה מוזמן לכתוב מייל ל- [email protected] אשמח לשמוע ממך לילי

רובי שלום שמי רונן ואני חולה במניה דיפרסיה . אני חושב שמה שצריך זה לקום בבוקר ולא להישאר בבית פשוט לצאט לחברים או לטייל ואחרי כמה חודשים כאלו אפשר להתחיל לעבוד וליחיות אני מדבר פשוט מניסיון שלי ושל 9 מחברי אשר חולים באותה מחלה . היום כולנו עובדים ומאוזנים ואנחנו מרגישים כמו כל בן אדם רגיל חוץ מהתרופות ...... רוב האנשים החולים במחלה יש להם בעית חוסר בטחוןלא להתרגש זה חלק מההחלמה הכל יעבור רובי תהיה חזק ואתה בסופו של דבר תראה שאפשר לחיות ללא כל בעיות כגון ,עבודה ,חברים.חברה ,יחסי מין רק לא להישאר בבית ולא לחשוב יותר מידי ממה הייה בעתיד פשוט תחיה את היום ותראה איך החיים יפים ותהנה מכל רגע אני מבטיח לך אז עזוב אותך כרגע מקבוצת תמיכה אני לא אומר שזה רע אבל אתה צריך ליסמוך קודם על עצמך ועל הרצון שלך ואז לשלב קבוצת תמיכה בי רונן מימון

רובי שלום שמי רונן ואני חולה במניה דיפרסיה . אני חושב שמה שצריך זה לקום בבוקר ולא להישאר בבית פשוט לצאת לחברים או לטייל ואחרי כמה חודשים כאלו אפשר להתחיל לעבוד וליחיות אני מדבר פשוט מניסיון שלי ושל 9 מחברי אשר חולים באותה מחלה . היום כולנו עובדים ומאוזנים ואנחנו מרגישים כמו כל בן אדם רגיל חוץ מהתרופות ...... רוב האנשים החולים במחלה יש להם בעית חוסר בטחוןלא להתרגש זה חלק מההחלמה הכל יעבור רובי תהיה חזק ואתה בסופו של דבר תראה שאפשר לחיות ללא כל בעיות כגון ,עבודה ,חברים.חברה ,יחסי מין רק לא להישאר בבית ולא לחשוב יותר מידי ממה הייה בעתיד פשוט תחיה את היום ותראה איך החיים יפים ותהנה מכל רגע אני מבטיח לך אז עזוב אותך כרגע מקבוצת תמיכה אני לא אומר שזה רע אבל אתה צריך ליסמוך קודם על עצמך ועל הרצון שלך ואז לשלב קבוצת תמיכה בי רונן מימון

שלום. רופאת המשפחה רשמה לי ציפראמיל עקב מצב חרדה ודכדוך כללי בו אני נמצאת בתקופה האחרונה, נאמר לי כי הכדור קל מאוד ואיננו ממכר. מאז שהתחלתי את השימוש בו לפני כיומיים אני חשה בחילות במשך כל היום (הבחילות היו קודם לכן רק בבוקר) ותחושת חולשה כללית. הייתי רוצה לדעת האם הכדור באמת איננו ממכר?, האם התופעות שציינתי נובעות מהתרופה או ממצבי הנפשי? אין לי גם תאבון ואני ממש לא יכולה לאכול שום דבר .אודה לתשובתך המהירה.

אני לא יודעת למה היו לך בחילות קודם אבל לכדור אכן יש תופעות לוואי שכוללות גם בחילות בזמן תקופת ההסתגלות אליו שאורכת כשבועיים. יש כל מיני תפעות לוואי ולא כולם סובלים מבן, ולא תמיד לוקחשבועיים עד שהן עוברות. הכדור אכן לא ממכר.

לשולה ושירה, אני בהחלט מצטרף לתשובה של שירה שהציפרמיל אינו ממכר והתופעה של הירידה בתיאבון היא בתקופת ההסתגלות ותעבור. רוב הבנות מרוצות מכך שבהתחלה יורדים מעט במשקל.... אבל בטח שלא כולן. תנסי בכל זאת להמשיך, רצוי ליטול את הציפרמיל בבוקר עם אוכל ואז יש פחות תופעות של בחילות. תשמרי על קשר, דר' גיורא הידש

סערה בתוכי תמידית, בלתי פוסקת בלי סיבה. לפעמים ולעיתים ישנה. מה ההבדל? לא נותנת מנוח ניסיתי להטיח ראשי ניסיתי O.C.D. סמים קלים, כי קשים אסור סיגריות light אפילו נובלס שום דבר לא מרגיע לא ממית סערה ממשיכה בלי בקרה. טיפשות נעורים עזביני קוראת לשלווה להגיע להשקיט בי מנוחה אני כבר לא ילדה אך איך אפשר להקרא אישה, אם את ממשיכה. ניסיתי נרבוזה, דיכאון קליני גלולות אושר וגם vaben בולמיה, אנרוקסיה גם שירה שום נגינה על מיתרי עצביי לא מפסיק הרמוניה עצבנית ממשיכה, מחלישה אני רצה איתך , ואת לא נושרת ממני. מתי תעזביני, אוי אלוהי, ברגעי דומיה כורעת רגלי, מתפללת שלא תמשיך איתי הנבלה אל משעולי זיקנה. שתפסיק הידיעה שאני היא הסערה

מרגש עד דמעות. איזה כשרון נפלא ואיזה כאב וסבל. את מוזמת לכתוב מדוע את חשה כך והאם יש משהו שיכול לשפר את הרגשתך

noaa יקרה זה מקסים, ואת מקסימה ורגישה מאד! הלוואי ומתוך העומק המבורך הזה תגיעי לנחלה שקטה ושלווה. המשיכי ליצור, זו אולי תשובה (חלקית) לכאבים שלנו. תודה על השיר, מחזק ידייך, מאור

שלום לכולם, לנועה, באמת שיר מקסים אשר יוצא ישר מהלב ונכנס ללב. רציתי לשאול שאלה, האם גם כאשר יש לנו מצב רוח טוב וכיף לנו ניכתוב או ניצור דברים כאלו? האם יתכן שהדיכאון מעודד את השירה או כל ביטוי רגשי אחר?? מה דעתכם? הידש

זו באמת ה-שאלה. בדר"כ, כאשר נרגיש טוב ועם מצב רוח חיובי, אמנם נוכל להיות יצירתיים ואפילו גם פוריים. אך יצירתנו תצטיין בעומק ובאיכות דוקא כשאנחנו במצב נפשי כואב, על אחת כמה וכמה כאשר אנחנו בדכאון. הדכאון סוגר אותנו לפינות אפלות בהן אנו כלואים בתוך נפשנו המיוסרת, ולפעמים אנו לא רואים קצה של אור. ברגעים אלה דוקא, כאילו מתוך אינסטינקט של השרדות, נפנה ליצירה-שירה , ציור, חיבור מנגינה, וכדומה. כל אלה יתנו לנו תחושה של תקוה-כביכול מעין סימן חיים, סוג של נחמה בתוך הסבל. יצירה אמיתית ועמוקה נוצרת לדעתי מתוך סבל. בתקופות כאלו הרצון שלנו להביע את עצמנו הוא תמיד יותר חזק מאשר בתקופות 'נורמליות'. יצירה היא גם סוג של 'מראה'. זו השתקפות והתמודדות שלנו עם עצמנו. עם הקשיים שלנו. וכשהיא מתרחשת זה כמו תרופה-אנחנו מרגישים פשוט יותר טוב. :-) גדולי היוצרים ומיטב היצירות בכל התחומים יצרו/נוצרו בעת דכאון או מצב נפשי קשה. נכון. זה ממש פרדוכס. אבל ככה אנחנו בנויים..... כמובן שיש רגעים שהדכאון הוא כה גדול שהוא עלול לחסום גם את היצירה.... ומצד שני כאשר נרגיש במצב רוח מצויין נוכל להבריק בכתיבת הלצה, משהו מחויך, ציני, קורץ... אז....אולי אין לזה "חוקים" ברורים, אבל עדיין, כאב מביא ליצירות גדולות ועמוקות......... אפשר להגיד שמצב של כאב הוא גם מצב שמאחד בני אדם יותר מאשר מצב רגיל, אנו נרצה לחלוק אותו (את מה שיצרנו) עם מישהו נוסף..... (מקווה שלא הלאתי יותר מדי.....) כן ירבו שירים והגיגים בפורום שלנו. שלכם, מאור

ד"ר הידש היקר מנסיוני, כאשר אני בתקופות טובות יותר יש לי בעיה ממשית לכתוב שירים וממש אינני מצליחה. לעומת זאת, נראה כי כשאני בתקופות הדיכאון הכתיבה מאוד עשירה אצלי ואני יוצרת המון. מה עוד שלוקח לי פחות מ 5 דק' לכתוב כל שיר כך שאני מניחה שזה אכן בה מעעמקי הנשמה מעניין........

שלום. אני סובל מדיכאון כבר 4 שנים ( ואני לא מטפל עדיין בבעיה). בעקבות גוש שנמצא אצלי בשד ערכתי בידקות ונמצא שיש לי חוסר הורמון טסטרון. רציתי לשאול האם יש קשר בין חוסר הורמון טסטרון לבין דיכאון? ואם כן האם הטיפול בדיכאון הוא ע"י קבלת הורמונים או כדורים נגד דיכאון? תודה על הפורום הנהדר שלכם ועל הסבלנות לענות לכולם.

אתה מזדהה כגבר ושדיים יש לאישה

שאול כתב/ה: > > אתה מזדהה כגבר ושדיים יש לאישה

יופי עכשו תוכל לקנות חזיית פוש אפ

לדן שלום, אכן השאלה היא במקומה, גם לגבר יש חזה-שדיים כפי שמקובל לקרוא לאיבר. גדולים בשד יש גם אצל גבר אבל הם נדירים מאוד יחסית לנשים. בפורום ישנם כינויים ומכיוון ששאלת המין יכולה לשנות מאוד את התשובה, אנא ממך תכתוב בפירוש את המין כדי שלא נגיע לטעות. תודה דר' גיורא הידש

דר' גיורא הידש שלום רב. דן הוא אומנם הכינוי שלי אבל ברור שאני זכר. ולגבי המגיבים בפורום שעושים צחוק על חשבון של בעיות של אנשים אחרים אתם אנשים כנראה מאוד משעוממים שזה מה שכנראה גורם לכם אושר אז אני סולח לכם. ולמי שאולי לא יודע גוש בשד יכול להיות גם אצל גבר, ולא אין לי שדיים של אישה. התופעה של גוש בשד מאוד נפוצה אצל הגבר בגיל ההיתבגרות. לי יש גוש כתוצאה של בעיה הורמונלית שאת הגוש איפשר להוריד בניתוח כירוגי. השאלה שלי היתה רק אם יש קשר לבין חוסר הורמון הטסטרון לבין דיכאון. תודה ויום טוב...

לדן שלום, טוב, אם מחפשים אז מוצאים. באמת שאלתך במקום ונמצא כי קיים קשר בין רמת טסטוסטרון נמוכה ודיכאון. אומנם הקשר לא ישיר ולא תמיד אבל בהחלט יתכן שרמת טסטוסטרון נמוכה תורמת לדיכאון. ישנם חוקרים שמציעים לתת טסטוסטרון לטיפול בדיכאון. הם מדווחים על תוצאות טובות. לפי הספרות שקראתי עד היום אפשר היה לתת טסטו. רק בזריקות ולכן נמנעו מטיפול זה. לאחרונה יש בארה"ב מדבקות של הורמון הטסטו. וכאשר בדקו את השפעתם של המדבקות מצאו שגם המדבקות עוזרת נגד הדיכאון. בכל מקרה אפשר לטפל בדיכאון גם על ידי טיפול נוגד דיכאון וגם על ידי מתן טסטוסטרון. אם תרצה אפנה אותך למאמר המתאים רק תצרף את כתובת הדוא"ל שלך. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

דר' גיורא הידש שלום שוב. קודם כל תודה על ההשקעה בחיפוש אחרי התשובה. ובקשר לזה שהיגבתי לאלה שעושים צחוק מהבעיות של אחרים לא התכוונתי אליך. הדוא"ל [email protected]

שלום, יש לי אחות בת 24, שלאחרונה נתקפה בדיכאונות וסמפטומים שעדיין לא מצאו לזה סיבה. לאחרונה מצבה השתפר, אך הפסיכיאטר טוען שהיא חייבת להמשיך את הכדורים שנתנו לה, ובנוסף היא צריכה בעצמה להיפגש עם הפסיכיאטר על מנת שיתחילו טיפול. הבעיה היא שהיא לא רוצה לקחת את הכדורים ולא רוצה ללכת לפסיכיאטר או לפסיכולוג... איך לעזעזל אפשר לגרום לה לקחת את הכדורים ולהסביר לה שהיא חייבת ללכת לפסיכולוג??? ותאמינו לי ניסינו את כל הדברים שבעולם להסביר לה. בבקשה תעזרו לי אני מאוד דואגת לה... תודה ויום נעים.

שלום לך קודם כל אחותך התברכה במזל על שיש לה מישהי שדואגת לה כל כך -כל הכבוד! אני מניחה שכל מה שאת יכולה לעשות זה להיות שם לצידה ולהמשיך לדבר אל ההגיון שבה. היא כבר בת 24 ואי אפשר לדחוף לה תרופות לפה או לגרור אותה לטיפולים ,מה גם שאם זה יעשה בצורה כזו הרי זה ממילא נועד לכישלון.אינני יודעת מדוע אחותך מתנגדת לטיפול אך אני מניחה שברגע שהיא תרגיש כי איננה יכולה יותר היא בעצמה תרצה לקבל את העזרה. המשיכי להיות שם בשבילה ולהראות לך שאיכפת לך ממנה ואני מקווה שהיא תתעשט במהירות

שלום, ההשלמה והחלטה ליטול כדורים לעתים אינה באה ביום אחד, חשוב שתשוחחי אתה על כך, תסבירי שהתרופות אינן ממכרות, אולי ישנו אדם קרוב נוסף שיכול להשפיע עליה? אולי היא תהיה מוכנה להכנס לפורום או לצ'ט תמיכה ולאט לאט היא תשתכנע, הדברים לא נראים דחופים ובסבלנות אפשר יהיה להגיע למטרה. ביי דר' גיורא הידש

למישהי המודאגת שלום כותבת אלייך בחורה שנתקפה בהתקף דיכאון קל וקצת טיפה יותר מזה בגיל 18 ומאז ועד היום (אני בת 27) אני לוקחת כדורים כשמדי פעם הייתי מפסיקה כי הייתי בטוחה שזה כלום. תגידי לאחותך שאם היא לא רוצה להתדרדר לתהומות שקשה מאוד אבל מאוד לצאת מהם ואם היא לא רוצה להגיע למצבים שהיא מכריחה את עצמה לעשות דברים כמו ללכת לעבודה או לחייך לאנשים או בכלל פעולות טבעיות שלכאורה נראות לכל אחת ואחד פשוטות אבל לאדם שבדיכאון זה פשוט קשה שתיקח את הכדורים. כמו שיש אדם חולה סכרת שצריך להזריק בדחיפות אינסולין כי הגוף שלו פשוט לא מייצר אותו דבר אצלה. ישנם מוליכים כימיים שלא זורמים בצורה טבעית. זה לא שהיא לא בסדר פשוט לה יותר קל ליפול למצבי רוח הפכפכים מלאחרים זה הכל. אם תהיה לך בעיה תפני אלי לא איכפת לי לדבר איתך באמת מכל הלב.

בני בן 6 וחצי סובל מאופססיות וחרדות. אובחן בבעיה לפני שנה בערך. כרגע הוא מטופל בפרוזק חמישה חודשים בערך. רמת החרדה ירדה אבל האופססיות רבות וקשות. מעבר לזה יש לו טיקים בידים כול פעם שהוא מתרגש בעיקר. אשמח לדעת האם החרדות והאופססיות יפסיקו באיזה שלב, איזה כדורים מומלצים חוץ מפורוזק? איך להתמודד עם אופססיות? האם יש טיפול הומופטי?היכן ניתן למצוא חומר קריאה כדי להבין יותר. הילד כמובן מטופל אצל פסיכיאטר. כול מידע יעזור. תודה.

שלום, לפני שבועיים עברתי svt . עשו לי היפוך סינוס ומצבי התייצב. מאז הארוע שעברתי אני חשה בחרדה עצומה וחוששת שאעבור שוב את אותו ארוע. יש לי מידי יום תופעות של קוצר נשימה סחרחורות ותחושה של אובדן שליטה כאילו שאני עומדת להתעלף.להרגשה הזו מתלווה כאב ראש חזק . עברתי סדרת בדיקות לתיפקודי לב ונאמר לי שלא מדובר בבעיית לב.רופא המשפחה אמר לי שאני כנראה סובלת מחרדות ונתן לי מרשם לכדור קסאנאגיס. ברגע שאני לוקחת את הכדור הרגשתי משתפרת ואני חוזרת לעצמי בלי התופעות שהרגשתי.אולם אחרי מספר שעות שוב אני חשה את התחושות הקשות האלה שלפעמים מתלווה אליהן תחושה של בחילה ותחושה שאני עומדת לאבד שליטה על הסוגרים. אני פונה אליך בבקשה לקבל את חוות דעתך לגבי מצבי,האם אכן אתה מתרשם כי מדובר בחרדה,האם זה דבר כרוני והאם הכדור קסאנאגיס הוא אכן הדבר שעלי לקחת כעת. אני חייבת לציין עוד שאני בדרך כלל אדם מלא שמחת חיים והומור ולא סבלתי בעבר משום דבר דומה לכך,ואני הפסקתי להכיר את עצמי מהרגע שהתופעות האלה התחילו.

לנורית שלום, אני לא אתיימר לאבחן את מצבך ללא בדיקה. אבל אוכל לענות באופן כללי. תופעות דומות למה שאת מתארת יכולות להיות מחרדה וגם חרדות קיימות אחרי היפוך ופעולות של קרדיולוגים. רק דבר אחד חשוב...קסנגיס היא תרופה טובה אולם ממכרת, כך שתשתמשי בה בזהירות. אין כל בעיה להשתמש בה במשך שבוע ימים, עדיין לא תהיה התמכרות, אין גם בעיה להשתמש בה מדי פעם לפי הצורך כאשר את מרגישה לא טוב, אבל לא בצורה קבועה. אז קצת בזהירות עם תרופה זו וכדאי לעשות הפסקות. התרופה טובה ואינה מזיקה פרט לבעיה של התמכרות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לאמא שלום, צר לי על המצב, התשובות לרב השאלות שלך היא חיובית. כיום התמחות בפסיכיאטרייה ילדים היא התמחות נפרדת, כמו רופא ילדים ורופא פנימי. כיוון שאני פסיכיאטר למבוגרים אני נזהר מלענות על שאלותיך. מצטער שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

כזכור אני לוקחת סרוקסט 40 מ"ג ליום,עם שיפור רב בתחושה הכללית ובהפחתת החרדות *אבל* השיפור איננו מספיק ואני חושבת על שינוי התרופה כבר זמן די רב יחסית.אתמול לאחר חזרת תסמיני החרדה בשיעור נהיגה החלטתי סופית.היום במקרה היה לי תור לבריאות הנפש והפסיכיאטרית שלי התלבטה אם להחליף לי לאפקסור. בסוף היא אמרה שהיא תיתן לי תוספת אדרונקס לנסות במשך שבועיים,ואם לא יהיה טוב אז נחליף לאפקסור. מה דעתך על שילוב של פאקסט ואדרונקס? מה עדיף-זה או אפקסור? עליי לציין שסוג החרדות שמהן אני סובלת הן -חרדה כללית,ללא התקפים,סוג של רמת מתח גבוהה מאוד מאוד שמגביל מאוד בתיפקוד,גורם לסבל רב,ירידה במצב הרוח ,עצב,עצבנות,פחד,להימנעות,*חוסר יכולת* ליצור ולקיים קשרים תקינים עם אנשים,קשיים בתקשורת בין אישית,חוסר ריכוז,שיכחה,תחושה של "עיפוף" ועוד..כאמור הסרוקסט גרם לשיפור ניכר. מה דעתך ד"ר הידש? תודה,יערה

היי במקום להחליף תרופה אולי תנסי טיפול פסיכולוגי במקביל , תלמדי להתמודד עם המחשבות הדיכאוניות עם הקשיים והתחושות הללו שמלוות אותך כל יום , חשוב מאד ששיטת הטיפול תתאים לך , אולי טיפול קוגנטיבי התנהגותי ואולי פסיכוטרפיה רגילה (תשאלי את הפסיכיאטר שלך) , בכל אופן נראה לי שאם תמצאי את המטפל המתאים אז יחול שיפור עוד יותר גדול במצבך , כמעט בכל המחקרים יש המלצה לשילוב תרופתי ופסיכולוגי . דבר שני אולי במקום לשלב תרופה פסיכיאטרית נוספת תנסי לשלב כדור נגד חרדות , כמו קסנקס או קלונקס , (כך אני עשיתי) , ואל תמהרי להחליף תרופה כל כך מהר , יכול להיות שאני טועה , אבל מנסיון של 4 שנים עם תרופות משני סוגים(גם אפקסור וגם פרוזק) , היו לי גם עליות וירידות עם הכדורים , פשוט נראה לי שישנם אנשים שהכדורים עוזרים להם חלקית ואת השאר הם צריכים להשלים לבדם בעבודה עצמית ובשיחות עם פסיכולוג. בכל אופן תתעודדי , תסתכלי אחורה ותראי שמצבך השתפר מאד ואני מאמינה שעם השנים הוא ימשיך וישתפר(עם כדורים ובלי כדורים) , נראה לי שהזמן גם עושה את שלו , אנחנו מתבגרים , לומדים לחיות קצת עם הסימפטומים המגעילים הללו , ואפילו קצת להינות מהימים הטובים. מקווה שקצת עזרתי ועודדתי כל טוב יונית

אני כבר מטופלת פסיכולוגית.זה עוזר לי להבין דברים, אבל אני לא חושבת שזה יעזור במשהו בחרדה!

לא ידעתי שאדרונקס משמש לטיפול בחרדה. כשאני ניסיתי אותו הוא הגביר לי מאד את אי השקט והחרדה. אך חיכיתי רק 10 ימים. יתכן שאח"כ הוא כן היה מפחית לי חרדה. עד כה כנראה הייתי שבויה במיתוס שדברים נוראדרנגים (כמו זייבן ואדרונקס) מגבירים חרדה. האם אפשר להוסיף מינון קטן מאד שלו לפרוזק? האם זה יכול לעזור לקהות הרגשות? האם זה יכול לעזור למיניות?

לנטע ויערה, אדרונקס כאמור פועל על הנוראפינפרין ולכן הוא לא קשור לתפקוד המיני כמו MAOI ולדוגמא המובמיד=מוקלובמיד. נכון שזו תרופה מעוררת לכן לא מומלץ ליטול אותה אחרי שעה 4 אחר הצהרים. ליערה, התרופה אינה מהדור הישן, אינה טריציקלית ואינה גורמת להשמנה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

האם אפשר לרדת מאדרונקס בבוא העת בהדרגה? יש תסמיני גמילה קשים כמו בסרוקסט למשל? וגם: ככל הידוע לי האדרונקס היא מקבוצת התרופות הטריציקליות-מה זה אומר לי מבחינה מעשית: פוטנציאל להשמנה? מה עוד?כדי שאוכל להיזהר..

מאור נסה להתקין את האקספלורר 6 מחדש ניתן לעשות זאת מ yahoo.com http://ie6.yahoo.com/ie6/ בשלב ראשון אם יש לך ווינדוס 2000 נסה להתקין את ה servicepack מהאתר של microsoft אם יש לך XP אפשר להתקין service pack אבל זה דורש הסבר מפורט שאול

אני אנסה להתקין מחדש, למרות שאין לי שום בעייה אחרת מלבד עם הצ'אט הבסיסי של נענע. נראה לי שזה יותר קשור ל-java.... תודה בכל מקרה. ביי מאור

שלום נענינו לבקשה להקדים את הצ'ט בחדר אני חרד בצ'ט הבסיסי של נענע לשעה 2200

תודה רבה שאול- זו בשורה נפלאה

קודם כל תודה על תשומת הלב. אני גרה באיזור בת-ים.

ערב טוב, אני מטופלת באיזור חיפה. אני בטוחה שהחברה יוכלו לעזור........... שגב

שלום רב דוקטור הייתי רוצה לדעת פרטים על המחלה ptsd-post traumatic stress disorder האם המחלה יכולה לבוא מהריון ראשון, מה התסמינים של המחלה וכיצד ניתן לרפא אותה בתודה

לליאת שלום, תיאורים מקובלים על PTSD את יכולה למצוא בפירוט רב כמעט בכל אתר של בריאות הנפש, ישנה הרצאה שלי לרופאי משפחה על PTSD ותכנסי באתר לספריה של הרצאות לרופאי משפחה. הייתי מציע שלא תנסי לאבחן את עצמך, אולי תכתבי מה עובר עליך ומה את חושבת, אם את רוצה אבחון מוסמך כדאי לפנות לאיש מקצוע. כפי שאת אינך יכולה להתאפר בלי מראה, או להגיד כיצד הצליח האיפור אם אין לך מראה, כך אני חושב שקשה מאוד לאדם לאבחן את עצמו.... שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2385473,00.html ד"ר הידש- אתה מוכן להגיב לכתבה?

לעדנה שלום, אין לי הרבה מה להגיב, אני חושב שהדברים די ברורים....מדובר בפסיכיאטר שנחשב לרופא טוב ואני מאוד מקווה שאין ממש בדברים והוא זכאי. בכל אופן ברור מאוד שדברים כאלו הם אסורים ומוקצים ואסור שיקרו, לא בחיים ולא לפסיכיאטר... שלא נדע מצרות דר' גיורא הידש

שלום דר' הירש. יש לי עוד שאלה, בעניין טיפול פסיכיאטר, ברשותך. אני בטיפול באופן פרטי, אצל פסיכיאטר שהומלץ לי. לאחר פגישה ראשונה, וקבלת מרשם , נקבעה לי עוד פגישה ל שבועיים מאוחר יותר. רציתי לדעת איך מקובל בד"כ. האם מקובל שהפגישות עם פסיכיאטר הן במרווחים קטנים כאלו, או אחרים? או שאולי זה רק בתחילת התהליך, יש לציין שבמקביל אני בטיפול פסיכולוגי. השאלה צצה משתי סיבות. הסיבה הכלכלית (טיפול שכזה לצערי לא זול), והסיבה השניה - כיון שהובהר לי כי התרופות מתחילות להשפיע רק כעבור שבועיים . אז הא יש טעם להיפגש לאחר שבועים? בתודה מראש אנונימוס.

ערב טוב, מקובל להיפגש בהתחלה לאחר כשבועיים שלושה,על מנת לבחון את השפעת התרופות. אם אכן התרופה שקיבלת עובדת כלומר עוזרת לך,מקובל שאת הפגישות הבאות יש לערוך לאחר חודש חודשיים והכל בהתאם למצבך. אם אתה בטיפול פרטי,אתה גם יכול להרים טלפון ולשאול שאלות ולספר איך אתה מרגיש. ולסיכום-הכל בהתאם לאיך שתרגיש. בהצלחה שגב

אני נפגשת אם הפסיכאטרית אחת לשבוע ואינני יכולה לחשוב מה היה מצבי לו לא היה לי את הפגישות הנ"ל.

שלום, אתה הבנת נכון, בתחילה קובעים פגישות יותר תכופות ואחר כך פותחים את המרווחים. הדבר החשוב ביותר בטיפול הוא קביעת התרופה המתאימה וצריך לראות את השפעתה. אני בדרך כלל מחכה שלושה שבועות, שבועיים נראה לי קצת מוקדם. לכן אני קובע בדרך כלל פגישה שניה כעבור שלושה ארבעה שבועות כדי לראות האם התרופה מתאימה, משפרת את המצב ובודק האם ישנן תופעות לוואי. פגישה שלישית כעבור כשלושה ארבעה חודשים מתחילת הטיפול ופגישה נוספת לקראת סוף הטיפול בערך עשרה חודשים. הסכמה שתיארתי היא מינימום כלומר היא מתאימה אם הכל בסדר, אם ישנן בעיות כגון אין השפעה לטובה או שישנן תופעות לוואי אז צריך לקבוע פגישות נוספות. אבל אתה הבנת את הרעיון, תחילה בתכיפות רבה יותר ואחר כך פחות. ישנו שיקול נוסף שצריך להביא בחשבון וזה המצב הקליני רפואי. כלומר, אדם בדיכאון חמור צריך פגישות יותר תכופות בגלל המצב הנפשי ולא רק בגלל התרופות. כלומר, יתכן שהייתה לרופא סיבה נוספת לקבוע פגישה יותר תכופה. תשמור על קשר דר' גיורא הידש

נעים שיש עם מי להתייעץ..

היי לכולם הימים האחרונים היו יותר קלים , אני ממש מרגישה בשיפור , יותר ביטחון בעתיד , יותר אופטימיות , סימפטומים מופחתים של חרדות. התרופות עדיין במגירה , והקסנקס עדיין בתיק , ליתר ביטחון , אבל יש פחות צורך לקחת אותו. אני מפחדת להיות אופטימית מידי , בטוח שזה לא ינטוש אותי לחלוטין , אבל עצם העובדה שאני מתפקדת טוב ומרגישה בסדר , וכבר חודש וחצי (אני סופרת) לא נוגעת בתרופות זה מעודד , לא? יש לי רק בעייה אחת , נראה לי שאני מכורה לספורט , השבוע היה מאד גשום וקר , וגם היו לי כאבי רגליים , אז לא יצאנו לרכב על האופניים (בד"כ אני רוכבת בסביבות ה -80 ק"מ לשבוע בשטח), והרגשתי שממש אני משתגעת , כאילו שהחומרים הכימיים שמופרשים בספורט מרגיעים אותי ומכניסים אותי להיי, יכול להיות שזה לא בריא ההתמכרות הזו? במיוחד בגלל שאני סובלת מחרדות? אולי כדאי לעבור לספורט יותר רגוע , כמו יוגה למשל או שחייה? בכל אופן שיהיה שבוע טוב לכולם תרגישו טוב יונית

היי, אני שמחה לשמוע שהוקל לך. בקשר לשאלתך,אני לא כל כך מבינה למה לחפש מה לא בסדר.את אוהבת לרכב על אופניים,אז תעשי את זה.את אוהבת לשחות לכי על זה. אל תחפשי כל הזמן מה לא בסדר עם מה שאת עושה ואוהבת. תזרמי.............. החיים יפים ויכולים להיות יפים יותר-בעזרתך. שגב

הי יונית אני מאוד גאה בך- כל הכבוד!!!!!! איזה בשורה נפלאה, תמשיכי כך. לגבי העיסוק בספורט, אם את נהנת מזה לא נראה לי שצריכה להיות לך כל בעיה. נסי לא להפריז יתר על המידה כי כל הפרזה שהיא לא מועליה לגוף ולא קשור למצב הנפשי. המשיכי לעדכן אוותנו, תמיד נפלא לשמוע ממך

היי אריאל שוב אני חייבת לציין שאת נפלאה , תמיד מעודדת , תמיד רואה את הטוב בכל דבר. אייך בכלל יש לך חרדות? את נשמעת לי טיפוס כל כך אופטימי , תמיד רואה חיובי , תישארי כך. לגבי שגב , נשמע לי שאת קצת נוזפת בי (אולי סתם נדמה לי) , אז רק שתדעי שחלק עיקרי מאישיות חרדתית זה הפחד ממחלות וראייה פסימית (לפחות אצלי) , וקשה לאדם שסובל כל כך הרבה שנים להתנתק מן הרע ולחשוב חיובי לעתיד. בכל אופן תודה גם לך על ההתיחסות , ועל תשומת הלב , אני באמת מנסה לעבוד על עצמי ולהתמודד יותר טוב. ביי לשתיכן ויום נעים יונית

היי אריאל שוב אני חייבת לציין שאת נפלאה , תמיד מעודדת , תמיד רואה את הטוב בכל דבר. אייך בכלל יש לך חרדות? את נשמעת לי טיפוס כל כך אופטימי , תמיד רואה חיובי , תישארי כך. לגבי שגב , נשמע לי שאת קצת נוזפת בי (אולי סתם נדמה לי) , אז רק שתדעי שחלק עיקרי מאישיות חרדתית זה הפחד ממחלות וראייה פסימית (לפחות אצלי) , וקשה לאדם שסובל כל כך הרבה שנים להתנתק מן הרע ולחשוב חיובי לעתיד. בכל אופן תודה גם לך על ההתיחסות , ועל תשומת הלב , אני באמת מנסה לעבוד על עצמי ולהתמודד יותר טוב. ביי לשתיכן ויום נעים יונית

אני מחפש מידע על פרופסור אליעזר ויצטום. יש למישהו מידע עליו, הכיצד הוא מתפקד כפסיכיאטר? נא מסרו כל מידע שידוע לכם עליו.

עד כמה שידוע לי הוא מומחה לטיפול בפדופילים ובעברייני מין באמצעות תהליך של סירוס כימי, בשיתוף פעולה עם פרופ' וקסלר אנדוקרינולוג מהדהסה עין כרם. נראה שהוא שקוע בפרויקט הזה ובמתן חוות דעת לבתי המשפט סביב העניין הזה.

אני מטופל אצלו. הוא די מומחה וקולט דברים נכון אך הוא קצת לא מקשיב וזה די בעסה. וחוץ מזה תפיסתו היא מכנית וזה היתרון והחסרון, כלומר התמונה בכללותה לא מענינת אותו אלא הנתונים החשובים לאבחנה הפסיכאטרית היבשה. בנוסף יש לו הרבה ניסיון וכן הוא מנסה לאזן אותך על כמה שפחות כדורים. וחוץ מזה הוא היקר בעיר. אשמח לדעת למה אתה צריך את המידע. חיים.

האם אנחנו מדברים על אותו פרופ' ויצטום ??? מתנצל באם מסרתי מידע לא נכון.

שלום רב. אחותי סובלת ממאניה דיפרסיה זה 16 שנים. מטופלת בתרופות (טגרטול, ליתיום) שעד כה עזרו לה. אבל בעקבות הפסקת התרופות היא מקבלת התקפים. השנה היא סובלת מדיכאון שאורך יותר מ 4 חודשים. (פעם ראשונה) כן הוסיפו לה עוד בתחילת הדיכאון את הרספרידל. הבעיה היא שכשמנסים להפסיק לה את הרספרידל היא נכנסת לדיכאון עמוק יותר. זה כבר חמישה חודשים שהיא לא מצליחה לצאת מהדיכאון. למרות שהיא מתפקדת בעבודתה. היא לא מצליחה לצאת מהדיכאון. האם לדעתך יש איזשהיא דרך לעזור לה???? אודה לך מאד על תשובתך

רונה אני לא דר' הידש ולא רופאה אחרת אבל מכירה את הבעיה של אחותך מבפנים. השאלה הנישאלת היא- למה להפסיק את הכדורים? המחלה המדוברת היא לא משהו שמבריאים ממנו אבל הכדורים יכולים לעזור לנו, החולים, להתמודד עם המחלה ולקיים, למרות המחלה, חיים נורמאליים ומספקים. אם תרופה עובדת אני לא מוצאת סיבה שביגללה צריך להפסיק אותה. די ברור לי שברגע שמפסיקים טיפול תרופתי האיזון שהושג מופרע וחוזרים חזרה למצב המוצא. כאחותה את יכולה לתת לה כוח ואהבה שיעזרו גם הם להתמודד עם המפלצת הזו שניקראת מניה דיפרסיה. רק טוב. לילי

לרונה שלום, דבריה של לילי נכונים וישירים. הטיפול העקרי במאניה דפרסיה או הפרעה בי-פולרית הוא תרופתי ולהגיע לאיזון המתאים. בנוסף אפשר להוסיף שיחות כדי לשפר את איכות החיים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום לכןלם: שמי שי ואני הייתי חולה במניה דיפרסיה אבל מאז אני לא מתפקד כראוי יש לי חוסר בטחון ,ומוטיבציה בהכל ,כל היום אני בבית ללא עבודה כי קשה לי לצאת ולעבוד מבחינה חברתית אני בסדר גמור יוצא ומבלה ללא שום פחד ומרגיש טוב. אני לוקח תרופות אבל אני מאוזן למעלה מ4שנים אז בבקשה תעזרו לי למצוא קבוצת תמיכה או איזה פתרון שמישהוא שמע ..... תודה שי........

וכמובן לשי, גם אני סובלת מאותן בעיות שאתה מתאר. עד היום לא מצאתי קבוצת תמיכה מתאימה ואני חושבת שזה רעיון טוב שיכול לעזור לנו ללמוד לחיות עם המחלה ולבנות את החיים שלנו אחרי שנופצו בצורה זו או אחרת. אם אתם סובלים ממניה דיפרסיה הייתי שמחה לו הייתם רושמים לי מייל לכתובת [email protected] אולי יחד נוכל להקים קבוצה (או לחלופין קבוצות לפי אזורי דיור) בה נוכל לעזור, לשמוע, לדבר ללמוד ובעיקר לתמוך אחד בשני. תודה לילי

לשי ולילי שלום, הצורך והבקשה לקבוצת תמיכה למאניה דפרסיה עלה כבר יותר מפעם אחת בפורום. גם על ידי שאול וגם משתתפים אחרים. תעשו חיפוש בפורום ואני בטוח שתמצאו עוד אנשים. תבררו את איזור המגורים של כולם ותנסו להקים קבוצה. כאשר יהיו מספר אנשים המעוניינים תצטרכו להגיע להחלטה האם אתם מעוניינים בקבוצה ממש שתפגש או קבוצה-פורום וירטואלי. במידה ותחליטו על קבוצה ממשית אפשר יהיה לחשוב על מסגרת ומנחה או קבוצה שתפגש ללא מנחה. אוכל לעזור לכם בהתלבטויות וגם עזרה במציאת מסגרת שתארח אותכם וגם מנחה, כמובן אם תהיו מעוניינים. רעיון מצויין אבל דורש המון מאמצים. דר' גיורא הידש

תודה תודה דר' הידש, על הנכונות לעזור וליעץ. בינתיים פירסמתי את ההודעה הזו בכל יתר הפורומים המוכרים לי ברשת (גם זה שלך) וניתקבלו מספר מצומצם של תגובות- התחלה טובה! אשמח להתיעץ איתך לכשיגיע הזמן לעשות את ההחלטות ובאמת: מה אתה ממליץ פגישות לבד או בנוכחות יועץ? תודה תודה מיכל

אני צריכה דחוף שמות של פסכיאטריים שמטפלים בOCD אני מרגישה שאני עומדת לאבד שפיות.

היי, על מנת שנוכל לעזור לך,אני מבקשת שתצייני את איזור מגורייך. שגב

שלום ד"ר גיורא. יש לי בעיה חברתית. הייתי בחור מאושר עם ביטחון עצמי כל עוד לא נדרשתי להיות מידי יום במפגש עם אנשים. הצורך נכפה עליי מהרגע שהתחלתי לעבוד לפני כ-5 שנים. הפכתי באחת לבחור פגיע ונוח לכעוס. בנוסף, אני סובל גם מבעיה של התמכרות למין באינטרנט, ובכללם למין סטייתי למדיי. פניתי לרופא בקופ"ח והוא רשם לי ציפראמיל. לטענתו, המין, ובכללו הכניסה לאתרים "אסורים", משמש אמצעי להפגה של המתח שמצטבר בי כתוצאה מההתמודדות החברתית. פתרון של החרדה החרתית, לדעתו, יפסיק את העיסוק הכפייתי במין דרך האינטרנט. אני לוקח כחודש כדור של 20 מ"ג מידי יום (לפני כן לקחתי שבוע-חצי ולאח"כ שבוע 3/4). מצב הרוח השתפר מעט, לא מספיק, אך העיסוק שלי במין באינטרנט ממשיך להיות אינטנסיבי. האם זה אמור לעזור? האם לגלות סבלנות?

שלום, ישנם דיווחים מעטים על כך שהציפרמיל או תרופות אחרות מאותה הקבוצה עוזרות לבעיות דומות. עם זאת הדיון אינו תיאורטי אלא אישי, אני חושב שמחשבתו של הרופא טובה וכדאי לחכות עוד כחודש חודשיים ולראות את התוצאות אצלך. תשמור על קשר דר' גיורא הידש

טוב כל עניין המעבר היה די קשה, גם הניתוק מהבית שלי, מהחתולים ומהעצמאות. אבל מילאתי את הטבלה של הטיפול הקוגניטיבי, וגם חברים שלי די תומכים והתעניינו מה קורה איתי. הדבר היחידי שמאוד חסר לי ואי אפשר כרגע למלא את החסר זה מגע. אני מאוד אוהבת מגע, וקרבה גופנית. חסר לי מישהו לחבק וירגיש קרוב אלי גם. טוב, לא סתם מישהו, אלא זכר. יחד עם כל האיכב שהיה לי עם האקס, לפחות היה לי מגע עם מישהו. לא יודעת למה, אבל אני ממש צריכה את זה... היום נרשמתי לחדר כושר ( הולמס פלייס). טוב, אבא שלי רשם אותי וגם שאל אותי אם אני רוצה אוטו. שזה ממש משונה כי כל השנים להורי לא היה יותר מדי כסף, ולאחרונה מצבם טוב יותר ונראה לי שהם חושבים לקנות עוד אוטו עכשו כשאני בבית. אני לא אוהבת לקחת מההורים, אבל הלוואי!!! בקיצור, אני מנסה לא לחשוב מחשבות עצובות, למרות שיש לי את כל הסיבות לכך, ואם יש לי מצב רוח רע אני ממלאה את הטבלה, ככה שמצבי לא הכי נורא. אני גם צריכה לקבל, ככה שיכול להיות שכל הבכי קשור גם להורמונים....

פעם הייתי מחכה שהחבר שלי יחזור הביתה כי זה היה נותן לי מן שקט נפשי כזה שאני לא לבד (למרות שכן הייתי...) ועכשו אין לי אף אחד לחכות לו ואני כל כך צריכה מישהו שאני אוכל להיות לגמרי פתוחה איתו. זה קשה להסביר, זו קרבה שאפשר להשיכ רק עם בן זוג. עכשו כל יציאה מהבית כדי לפגוש חברים אומר שאני חייבת לנסוע ברכבת או באוטובוס איזה שעה, כי אני רחוקה מת"א. אז אם קודם היה לי קשה לצאת, עכשו קשה עוד יותר כי זה כל כך בלאגן. אני גם צריכה לחשב את הכסף לנסיעות עד שאתחיל לעבוד, אחרת לא אוכל לשלם את שכר הלימוד שלי. כל כך הרבה דאגות ולחצים מיותרים, ואני שואלת: מה עשיתי שזה מגיע לי ולמה דווקא עכשו. נכון שצרות באות בשלשות אבל ביחיאת....

שירה תני לעצמך זמן. את צריכה להיות קצת אם עצמך עכשיו והאמיני לי שברגע שתהיי בשלה למערכת יחסים חדשה גם זו תבוא. אנו לא מזמינים עלינו את הצרות אבל את עושה רושם של בחורה חזקה ואת תעמדי בזה. אני יודעת שתצליחי

אני לוקחת לוסטרל (עקב חרדות ולא דיכאון) חצי שנה. ( חצי מ-50 מ"ל -25 מ"ל). (דרךאגב הכדור מעולה.. מעולה.. אבל עליתי קצת במשקל.יכול להיות שבגלל שהחרדות עברו וטוב לי אני אוכלת יותר...). הבעיה: בעוד חודש מתרימים אצלנו דם בעבודה ואני מאוד רוצה לתרום אבל פוחדת שיגלו את הכדור בדם שלי. האם יש סיכוי שיידעו מתרומת הדם על הלוסטרל ??? אם כן אני לא תורמת..אני עובדת בעבודה מעולה ולא רוצה לאבד אותה.אני לא רוצה לקחת שום סיכון. אודה לתשובה, שלי.

את יכולה לאו דווקא במסגרת העבודה. אני לא חושבת שמותר להם בכלל למסור את פרטי הבדיקות למישהו מלבדך, כך שגם אם יגלו , אני לא חושבת שיש לך ממה לחשוש. בכל מקרה, את תמיד יכולה לומר שאת אנמית או שיש לך לחץ דם נמוך ואסור לך לתרום, ככה אף אחד לא יחשוד.

לשלי שלום, אין שום בעיה, את יכולה לתרום דם ולהיות שקטה, אין בדיקה אשר בודקת את הלוסטרל או משהו שקשור. גם לא תזיקי לאף אחד עם יש קצת לוסטרל בדם. שזו תהיה דאגתך החמורה ביותר. ... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רגעי האושר נמסים צילם כבד ומייגע אתה חוזר מהמתים אני נסגרת בפנייך ושתיקתנו כמכרה חיינו הם במילותיינו סודי כבד ומאיים רגליי רומסות את חיוכיינו וכבר ביקשתם שאחדול והאמנתי כי יכולתי ושוב נסוגתי לאחור ואין יותר מבין כמוני ש ( אם שמתם לב, השורה האחרונה הסתיימה ב "ש" ואפשר להתחיל משם לקרוא את כל השיר מהתחלה. זה מעגלי)

לאריאל היקרה- זה פשוט מקסים!!! ריגשת אותי........ כתוב בכשרון רב. יש לך עוד שירים? מאור

תודה מאור. יש לי בערך כשלושים ומשהו שירים שכתבתי במהלך השנה וחצי האחרונה. לא ידעתי שיש בי את היכולת לכתוב וכנראה שהדיכאון והמצב הנפשי בכול אופן הניבו משהו חיובי. אם תרצה לשמוע עוד אני אכתוב ושוב תודה

אריאל - שיר ממש יפה. אהבתי את המעגליות!!! מאור - גם מוזמן להצטרף היום לאריאל ותגיעו לצ'ט! :-)

היי אריאל -אני מאד אשמח לקרוא עוד משיריך,ו.......נכון. מצב נפשי מביא ליצירה פוריה לא פעם. אני יודע זאת מעצמי........( אגב, חשבת להוציא את שיריך לאור? את מאד מוכשרת) יפעת-תודה על ההזמנה. אני מנסה כבר המון פעמים להכנס לצ'אט אבל בגלל בעייה טכנית אני לא מצליח להתחבר לשרת. שלחתי לנענע כבר 2 מכתבים הקוראים לעזרה והם מתעלמים ממני באופן עקבי. אני לא יודע מה יכולה להיות הבעייה.....ובינתיים נורא חבל שאני מפספס את הצ'אט-זה נשמע ממש נחמד שם-חבל.... להשתמע, מאור

לאריאל, שיר מקסים, התרגשתי והתלהבתי תודה הידש

תודה רבה, נחמד מצידך

אני כרגע בהריון שמתפתח תקין (שבוע 18) אבל אחרי 3 הריונות שלא התממשו. כמובן שהחרדה היא גבוהה במיוחד לשלמות ובריאות ההריון הנוכחי. מדובר במחשבות שחוזרות על עצמם - ובאופן כללי "שמשהו לא בסדר". זה קורה גם אם מופיע איזה כאב או סמפטום אחר וגם כשהכל בסדר ואני רק עדיין לא מרגישה את העובר ( מבינה שזה עדיין נורמלי בשלב זה אך בכל זאת היו פעמים שכבר הרגשתי תזוזות) שאלתי היא: האם יש משהו שיכול לעזור ומותר לקחת אותו בהריון? יש לי תחושה חזקה מתוך הכרות עם עצמי ש"המצב" החדש יהפוך לקבוע, וגם לאחר הלידה אהיה מאוד חרדה לשלום הילד ואפחד לאבד אותו ( או שיקרה לו משהו). אנא עזרו לי. תודה.

לימור היקרה קודם כל המון מזל-טוב. כל דבר אינו ידוע, ובינהם גם הריון שזה מצב חדש שהגוף צריך להתרגל אליו, הוא דבר מלחיץ וזה מאוד טבעי שתרגשי כך ובמיוחד לאור הנסינות הכואבים שלך בעבר. אם בכול זאת המצב מעיק אלייך אני באמת חושבת ששיחות עם פסיכולוג\גית יעזרו. בשיחות תוכלי לשתף ברגשותייך וחששותייך ולקבל כלים כיצד להתמודד עם אותם חששות. אני מקווה שהועלתי במשהו ואנחנו פה בפורום תמיד נהיה כאן בשבילך

הי לימור לדעתי מותר לקחת סרוקסט בהריון , וגם מינון מסוים של קסנקס , אבל אני באמת לא רופאה , ועל זה יכול לענות לך רק ד"ר הידש , חוץ מזה אני מאד מבינה אותך כי גם אני סובלת מחרדות , וגם אני מתה לעוד תינוק (יש ליכבר שתי בנות גדולות) , אבל מצד שני מאד מפחדת מההשפעה הנפשית וההורמונלית שתהיה לעוד הריון עלי. לפעמים , מוכרחים כנראה לקפוץ למים ולנסות , בכל אופן , את חייבת לנסות להרגע , לחשוב חיובי , ואפילו לשקול טיפול פסיכולוגי במקום תרופתי (או במשולב) , כי , כמו שרופא הנשים שלי אמר לי , עדיף שהאם תהיה רגועה מאשר לחוצה בשביל העובר. בהצלחה יונית

ללימור שלום, כפי שאת מבינה השאלה מאוד יחסית ואין תשובה חד משמעית. צריך למצוא את התשובה שמתאימה לך אישית. כלומר, חרדה אינה טובה להריון ועדיף הריון בלי תרופות מאשר תרופות. לכן צריך לבחור מה פחות גרוע....לסבול את החרדה או להתחיל בתרופות. כמובן ששיחות הן פתרון טוב, הן עשויות לחזק אותך וגם להדריך בשבועות הראשונים אחרי הלידה. לכן בכל מקרה הייתי ממליץ על שיחות. בהחלט ישנן תרופות אשר אינן מזיקות לעובר ולהריון ולכן יש אפשרות ליטול אותן. תרופות בדרך כלל מזיקות בשליש הראשון של ההריון, כיוון שאת נמצאת כבר בשליש השני את נמצאת במקום בטוח יותר עבור טיפול תרופתי. בכל מקרה הייתי שוקל תרופות רק אחרי שהיית מתחילה בשיחות. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש