פורום פסיכיאטריה

שלום לד"ר הידש, אני מטופלת בכדור סרוקסט ליום מיזה חצי שנה בשל חרדה כללית. בעקבות הטיפול התרופתי והפסיכולוגי ירדה רמת החרדות כמובן, אולם עדיין אני סובלת מפחד קהל, דבר שגורם לי באופן מיידי לעילפון, על אף הטיפול. אני עובדת בחברת הייטק, וביום חמישי הקרוב אציג פרזנטציה בת שעה אחת לקבוצה של 15 איש, בהם בכירי החברה. אני מאוד חוששת מן ההרצאה על אף התמחותי בנושא המדובר. האם אתה ממליץ ליטול כדור הרגעה בבוקר ההרצאה, או האם יש לך המלצה טובה אחרת? חשוב להדגיש כי מעולם לא נטלתי כדורי הרגעה והסרוקסט שיפר לחלוטין (למעט פחד קהל) את איכות חיי. בנוסף, מאחר ולא נטלתי כדור הרגעה, האם כדאי לעשות ניסיון תרופתי כזה יום לפני ההרצאה? בתודה מראש, לחוצה

שלום ללחוצה, חבל מאוד שאת פונה ברגע האחרון. נכון שכדור נוגד חרדה מסוג הלוריוון או הוואבן יכול לעזור אולם לא הייתי ממליץ עליו בשלב כל מאוחר. יש מקום להעזר בתרופות אלו רק אם מנסים אותם פעמיים שלוש ורואים את השפעתם עלייך. לא הייתי רוצה לראות אותך נרדמת תוך כדי ההרצאה.... הייתי מנסה לדמיין את ההרצאה, שתוכלי לראות בעיני רוחך את עצמך מרצה, הדיבור קולח ושוטף ואת מצליחה להעביר את המסר העקרי ולזכות באהדה. אולי כדאי לנסות להרצות לפני פורום אוהד של בני משפחה אולם הרצאה פורמלית מעין חזרה כללית לפרזנטציה.. מה דעתך? דר' גיורא הידש

המון תודה על תשובתך. אשמח אם תבהיר כוונתך לגבי מה כן הייתי צריכה לעשות אם היה לי מספיק זמן מראש. אני באמת מתכננת לעשות מעין חזרה גנרלית, ייתכן מאוד שגם דימיון הסיטואציה, כפי שאמרת, יעזור. שוב תודה.

לידיה אני מתגעגע בואי לצ'ט

לידיה שלום, לגבי השאלה שלך.שמו בישראל ד"ר גיורא הידש. שיהיה בריא. הוא מנהל הפורום פה. אם יש לך שאלה או בעיה כנסי. לילה טוב ושקט לכולנו. גל.

שלום רב. שאלתי קצת מוזרה: האם קיימת אפשרות תאורטית לקבל מפסיכיאטר מרשם לכמה כדורים של תרופה כמו סודיום אמיטל או חומר דומה על מנת לבדוק את השפעתה . נראה לי ששימוש בתרופה כזו יכולה להבהיר לי דברים רבים שאין לי דרך אחרת לברר אך לא ידוע לי אם עדיין משתמשים בתרופות מהמשפחה הזו ואם ניתן לקבל מרשם כזה. ואגב, האם השפעת תרופה כזו בכדורים דומה להשפעה של זריקה שהיו פעם משתמשים בה? בתודה מראש סיגל

היי סיגל, את שואלת כנראה על זריקת האמת....הכדורים לא עושים את ההשפעה הדומה, מדובר פה על תופעה של להיות בין שינה ועירנות ואז מנגנוני ההגנה יורדים ואומרים את האמת או מספרים על דברים מודחקים. כדי להיות במצב זה צריך רופא שיוסיף או יפחית את מינון הזריקה כל הזמן... הדבר הקרוב ביותר למה שאת מחפשת הוא היפנוזה. אפשר להגיע לאותן תוצאות עם הפנוזה. כמובן שהפנוזה רק בידיים של אדם מנוסה עם רישיון לעסוק בהפנוזה. ביי דר גיורא הידש

אני סובל מהפרעות חרדה שתוקפות אותי לעיתים. הדבר פוגע באיכות חיי ולכן אני חושב להעזר בגורם מקצועי. השאלה לאיזה גורם לפנות? פסיכולוג/פסיכותרפיה/פסיכיאטר. האם לרוב המטופלים בצורה התנהגותית/שיחות, מומלץ להם להעזר גם בטיפול תרופתי? מהם היתרונות/חסרונות של כל צורת טיפול?

שלום קשה להגיד מה הכי טוב בשבילך מכיוון שלא פירטת איזו חרדה בדיוק תוקפת אותך-כלומר-באיזו תחושה/מחשבה היא מלווה ...... אבל, כדאי לדעתי להתייעץ עפ פסיכולוג בשלב ראשון, לשתף אותו בכל התחושות ולראות יחד איתו אם יספיקו שיחות בלבד או שמא צריך להוסיף במקביל תרופה כלשהיא (בהמלצת פסיכיאטר) מנסיון, בדר"כ שילוב של תרופה, מקל על עוצמת החרדה וכך אפשר לטפל בגורמים ובשורש הבעייה ע"י שיחות ללא הסבל של התקפי החרדה. במשך הטיפול המשולב תתחזק ותרגיש בטחון לגבי העניין-ואז אולי תוכל לוותר על אחד מהשניים, או השיחות או התרופה, זאת אומרת הטיפול לאורך הזמן יכול להיות גמיש לכאן או לכאן. ( שהרי זה עולה לא מעט כסף.....) בינתיים תרגיש טוב-ואשמח לשמוע ממך שוב להתראות מאור

היי זו השאלה הקלאסית, ואענה עליה באופן כללי ולצערי בקיצור, רק את הדברים העקריים, אתה יכול למצוא עוד חומר רב בשאלות קודמות בפורום. כידוע הטיפול הנפשי מורכב משיחות ותרופות. שיחות נחשבות לפחות מזיקות אבל לוקח הרבה זמן עד שהן עוזרות ובנוסף גם דורשות השקעה של זמן ומאמצים. פעם בשבוע שיחה ותוסיף לכך את הנסיעה והחניה כשלוש שעות בממוצע ואם מדובר על המערכת הציבורית אז בדרך כלל גם בשעות הבוקר. תרופות מצד שני, החסרונות ידועים, עם זאת הן דורשות השקעה יותר קטנה, אינן ממכרות ובדרך כלל ללא תופעות לוואי. אבל שוב תרופות... כך שהחלטה לא קלה וצריך להתאים לכל אחד. אני בדרך כלל ממליץ על אבחון ראשוני אצל פסיכיאטר שהוא גם פסיכותרפיסט בהכשרתו וכך אפשר להתייעץ ולראות את התמונה מכל הכיוונים. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

לדעתי אתה אמור לפנות למרפאות חוץ של בתי החולים לבריאות הנפש והם לפי רמת החרדה ידעו לאן להפנות אותך אני מטופלת כעקרון במרפאת חוץ גם אצל פסיכולוגית וגם אצל פסיכיאטר לא שהם עוזרים לי הרבה, כי רוב העבודה הפיזית הקשה תלויה אך ורק במטופל עצמו (לדעתי ואל תתפוס אותי במילה)

מה שלומכן בנות? התגעגעתי נורא! הייתי עם משפחתי בסוף השבוע אצל הוריי בכרמיאל והם לדאבוני "נטולי אינטרנט", כך שלא הייתי בקשר. מקווה שעבר עליכן סוף שבוע חביב. שלי היה "בסדר" ולא הרבה מעבר לכך. הייתי די ב - DOWN למרות שניסיתי להסתיר את זה מהם... קורה לי דבר נורא מוזר בימים האחרונים. ממש לא בא לי לדבר עם אנשים (מה שמאוד מאוד לא מתאים לאופי הפטפטני שלי). זה פשוט נראה לי מעייף ומתיש נורא. אבל הבוקר קמתי בהחלטה לעשות מה שביכולתי כדי להתחיל להתרומם מגובה השטיח בו אני ממוקמת בימים האחרונים. עבר סביר מינוס אבל נראה לי שאני בכיוון. מאחלת לכן שבוע מקסים ביותר !!!

איפה את?ככה נעלמים?התחלתי לדאוג. את יודעת שאנחנו ניפגשיםבצ'ט של נענע?כל יום ב-שעה 23.00. אני משתתפת בעיקר בסופי שבוע וכדאי לך להגיע מבטיחה לך שיהיה כייף. שגב

הי טעיתי ב-שם. שגב

הי נמלה כנראה שזה הסימן שאת צריכה לקחת פסק זמן מוחלט לעצמך. מותר לך לא לרצות לדבר עם אנשים , זה לגיטמי והאמיני לי שהרצון יחזור. את נשמעת אופטימית וחדורת מוטבציה וזו נק' זינוק נפלאה בשבילך. אצלי הסוף שבוע עבר בסדר . לא עשיתי משהו מיוחד וגם זה טוב לפעמים. אני שמחה לשמוע שוב ממך ותמשיכי לעדכן אותנו שלך, אריאל

אתמול חיכינו וציפינו לך בצ'ט ולא באת :-(

ד"ר שלום רב, במשפחתי יש עבר של מחלת נפש. אימי לקתה בדיכאון וגם אמה שלה. שאלתי האם מחלה זו הינה תורשתית ובהכרח חייבת לעבוד מאמא לילדיה? הנני בת 43 ולפי כ-שלושה חודשים נכנסתי למצב רוח כבד( מאד קשה לי לתאר בדיוק את אשר עובר עליי במילים) מן עצבות נוראית/דכאון ופחד מכך שאין לי חשק לעשות דבר- להתלבש לצאת לבלות, לדבר עם אנשים ובקיצור לחיות. אני חשה שהחיים עוברים לידי.(אגב אני מאוד מפוחדת שירשתי את מחלתה של אמי) כמו כן כחודש לאחר מכן התחלתי לסבול מכאבי ראש בלתי נסבליים ומסחרחורות שנמשכים עד היום (נשלחתי לסדרת בדיקות ). יש לי תחושה שכאבי הראש והסחרחורות קשורים איך שהוא לדכאון (הבנתי שיש בהחלט קשר בחוסר אמיתי של "חומר" מסויים במוח שגורם לדכאון וכד') האם זה כך ולמי אתה ממליץ שעליי לפנות על מנת לקבל עזרה? ואם בכלל ניתן לטפל בזה?! אודה מאד לתגובתך.

1. מומלץ לך לפנות לאיבחון במסגרת הקופה בה את מבוטחת לא דיחוי חבל על כל יום של סבל שעובר. 2. בין 20 ל 25 אחוז מהנשים תעבורנה במהלך חייהן אירוע דיכאוני מרכזי לפחות פעם אחת ברוב המקרים רק פעם אחת. 3. דיכאון היא מחלה נפוצה ובדרך כלל קלה לטיפול אין ליחס חשיבות לצד הגנטי. 4. אני עברתי אירוע דיכאוני ואובחנתי כבעל הפרעה ביפולרית הייתי בגהינום ובהדרגה יצאתי ממנו במשך 6 חודשים עד שנה מהשלב הקשה והמעיק יצאתי תוך חודשיים. שאול

שאול שלום, מודה לך על העידוד, אין לך מושג באיזה מעגל נוראי אני נמצאת. כפי שהגדרת גיהנום אמיתי ומאד מעודד אותי שניתן לטפל בזה. אולם השאלה שלי האם כפי שאתה אומר זאת תקופה שתחלוף או שנגזר עליי לחיות כך עד שארית ימיי? כמו כן הבנתי שהטיפול התרופתי גורם לתופעות לוואי כמו גם השמנה?! אשמח לתשובך.

לד"ר הידש המשך ד"ר הידש שלום שוב, הייתי רוצה להגיע אליך לאיבחון, איך ניתן?! אשמח לתשובתך.

כשיבוא לך...לקיים יחסי מין

למונה שלום, יתכן שמדובר בדיכאון וטוב עשית שפנית לרופא המשפחה כדי לבדוק ולשלול שאין מדובר במחלה גופנית, את גם יכולה לשאול אותו לגבי התרשמותו, האם מדובר במצב גופני או נפשי? בהמשך את יכולה להסתכל בתשובתי הקצרה ל"השואל", קצת למעלה ושם דנתי באפשרויות הטיפוליות. אענה לך על שתי שאלותיך המציקות לך. נכון שקיים מרכיב תורשתי בדיכאון אבל אין הכרח שהוא יעבור מאם לבת וכך הלאה, תורשה היא קצת טוטו-לפעמים תכונה מועברת בגנים לפעמים לא, באופן מקרי ביותר. דיכאון מטבעו הוא מצב חולף, גם אם ישנו משבר הוא יעבור ואת תחזרי לעצמך ותרגישי טוב, אין מדובר בהפרעה לכל החיים. הטיפול (מכל סוג שהוא ), מקצר את משך הדיכאון, מקטין את הסבל וגם עוזר שהירידה לא תהיה קשה יותר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש אני מודה לך על תשובתך. אבל די קשה למצוא פסיכיאטר טוב אלא על פי המלצות בלבד. (לא קיבלתי תשובה ממך) איך ניתן אם בכלל להגיע אליך לאיבחון?! אודה מאוד על תשובתך.

הי מונה לא סיפרת מה היו תוצאות הבדיקות. האם הם העלו בעיה מסוימת? תראי, דיכאון יש בו מרכיב גנטי ונראה שבמשפחתך זה אכן עבר בתורשה לכן אולי זה צריך להדליק נורה אדומה. מצד שני, היתכן שמרוב הפחד ובדיוק בגלל החששות את חווה את אותם סימפטומים? כלומר שהנבואה במקרה שלך מגשימה את עצמה? יתכן אולי שהעיסוק המופרז בנושא והדאגה הרבה לאם גם לי....גורמת לך לחוש את מה שאת חשה

אריאל שלום, ראשית תודה על התעניינותך. התחושות הקשות לא החלו מכך שמאד מפחיד אותי המחלה התורשתית במשפחה אלא שלפני כ-3 חודשים התחלתי להרגיש עצב נוראי ודכאון ופחד עד כדי שיתוק ובמשך הזמן כשזה לא עבר לי התחלתי לחשוב שיתכן שיש כאן סיפור תורשתי. ואכן נדלקה אצלי נורה אדומה!!!!! ...והמחשבות הובילו אותי לנושא התורשתי נכון שעכשיו אני במין מעגל כזה של אולי גם אני חולה בדכאון ולא בגלל מצב תקופתי אלא בגלל התורשה. מה שלא ברור לי שלכל רופא אחר כבר הייתי קובעת תור אולם לרופא פסיכיאטר יש לי הסתייגות/פחד (שלא אפול על "שרלתנים" ומי יודע מה? או שלא ידביקו לי תווית וכד') אשמח להתייעץ איתך בנושא.

בוקר טוב לכולם אתמול ב 23:00 ניסיתי בפעם הראשונה להיכנס לצאט " אני חרד" שבנענע אך לא היה חדר כזה. חיכיתי 10 ד' והתייאשתי. האם הצאט מנוהל בצאט הבסיסי של נענע? האם זה בכלל בנענע? והאם זה בשעה שניכנסתי? תודה מראש ושיהיה לכולם יום קל ומקסים

כל ערב משעה 23:00 מתקיים צ'ט תמיכה בצ'אט הבסיסי של נענע בחדר שנקרא "אני חרד". אתמול במקרה כולם איחרו (אופס...) ולכן היית שם לבד, אבל בד"כ יש כבר מישהו משעה 23:00 בצ'ט. את מוזמנת!!!! כולם מוזמנים!!!!

תודה יפעת אני בהחלט ינסה למרות שבשעות האלה אני כבר הרוגה ובקושי מצליחה להחזיק את עצמי ( גם תודות לכדורים). אני בהחלט אבקר, זה נראה לי רעיון חשוב וגאוני להקים צאט תמיכה שכזה

איך נכנסים לצ'אט ? אשמח לקבל את הכתובת של האתר. תודה, אני.אריאל כתב/ה: > > בוקר טוב לכולם > > אתמול ב 23:00 ניסיתי בפעם הראשונה להיכנס לצאט " אני חרד" שבנענע > אך לא היה חדר כזה. חיכיתי 10 ד' והתייאשתי. האם הצאט מנוהל בצאט > הבסיסי של נענע? האם זה בכלל בנענע? והאם זה בשעה שניכנסתי? > תודה מראש ושיהיה לכולם יום קל ומקסים

http://chat.nana.co.il/ בוחרים צ'אט בסיסי מצד ימין ברשימת החדרים בוחרים את החדר אני חרד

היום אני אהיה בשבילך ב 2300 אתמול נכנסנו באיחור

אני רוצה למות.

לד"ר הידש קראתי כרגע את ההודעה למטה שבה ניבהלת מהכותרת אז נא לא להיבהל, אני לא הולכת להתאבד- אין לי אומץ, אבל אני באמת רוצה למות. ביי .

את רוצה אולי להרחיב קצת?תנסי, אולי זה מה שיעשה לך טוב... ביי חמודה ולילה טוב ורגוע מאוד שיהיה לך...אולי תנסי לישון ותנסי לא לחשוב על דברים כאלה באמצע הלילה.מחר יהיה יום חדש.לילה טוב והלוואי שיהיו לךחלומות פז...

היי אני כן נבהל, והייתי רוצה להבין מה קורה... ביי הידש

לד"ר הידש היקר תודה תודה על תגובתך בפורום בבלה-בלה. האיכפתיות שלך מחממת לי את הלב. לגבי לקחת פרוזק פעם ביומיים- אני כבר לוקחת, פעם ביומיים 20 מ"ג (כלומר 10 מ"ג ליום). ביום שאני לא לוקחת- אין שיפור במיניות. כלומר אין את אפקט ה- drug holiday. כנראה בגלל מחצית החיים הארוכה. לגבי אפקסור, באמת עוד לא ניסיתי. באפקסור הרגיל פחדתי מסיפטומי הגמילה. אני מבינה שזה פחות נורא ב- XR . מה שמפחיד אותי באפקסור זה לנטוש את הפרוזק לחלוטין. כי אני מבינה שהוא לא בתור תוספת, וגם לא יכול לבטל את הפגיעה המינית של פרוזק. אך זו באמת אופציה, או גם איקסל ? כמו כן, מה שמרתיע אותי, זה שקראתי בהרבה פורומים על אנשים שאומרים שאפקסור כן פוגע במיניות. אך אני יודעת שאסור להסתמך על זה כי כמו שאתה אומר,זה אינדבידואלי (הטובע ב 20 ס"מ בממוצע...) לא יודעת מה עוד. אולי בכל זאת לנסות אמנטדין? למרות שבמדליין מצאתי מאמרים שאומרים שהוא לא עזר למיניות יותר מפלסיבו. האם יש משהו נורארגנגי נטו, כמו זייבן, רק עדין, ולא משולב עם סרוטונין- שיש לי כבר מפרוזק? שוב תודה נטע (לטובת אילו שלא יודעים לאיזו תכתובת התייחסתי, הנה לינק http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1450402) או http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ForumsHeb.asp?ForumID=8661

היי נטע, אפקסור פוגע פחות מהאחרים במיניות למרות שכפי שכתבת הוא עלול להשפיע. אפשר ליטול את האפקסור עם הפרוזק הם לא מפריעים אחד לשני... אפשר גם לנסות להוריד עוד קצת את המינון עד לפרוזק 20 פעם בשלושה ימים. דרך אגב את נוטלת פרוזק מקורי או תחליף אחר. לי יש ניסיון מצויין עם פריזמה, למרות שזו אותה התרופה לפעמים דבר קטן עושה את ההבדל. ביי הידש

חזרתי היום לבית של ההורים. כבר יומיים אני אורזת והאקס היה אמור לעזור לי לעבור, בסוף לא היה יכול בגלל לחץ בלימודים אז אבא שלי יחד עם אמא שלי ו-3 חברים גאים שלהם הגיעו עם משאית קטנה לפני כמה שעות ועזרו לי להעביר את המיטלטלים. זה לא הבית שלי, והחתולים שלי לא פה. ההורים שלי בוחנים כל תנועה שלי לראות אם אני נשברת או לא (הם כמובן לא יודים כלום על הדיכאון וכך גם נראה לי יישאר עוד תקופה לפחות). יש לי אי שקט כי אני מרגישה לא שייכת לכאן. הבדידות הזו לא טובה לי עכשיו, וכל הדברים שלי בארזים, הכל זמני ואני תלושה. אני מקווה שזו לא תהיה נסיג חמושה במצב הרוח שלי, ואני חושבת להתחיל לעשות ספורט עכשיו כדי להיות עסוקה במשהו. אנימקווה שהמעבר לא יפריע לי בלימודים למבחנים, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו. הפסיכולוגית עודדה אותי בפגישה האחרונה ואמרה שההתקדמול שלי מאוד מהירה והיא מאוד שמחה לשמוע שאנימרישה טוב. היא אומרת שלא קורה הרבה, אבל קורה לפעמים, שהתרופות עוזרות מאוד מהר ומרגישים כמעט מיד טוב בצורה משמעותית כזו, ודפוסי החשיבה משתנים די במהירות אצלי. למרות שהיו לי שלושה שבועות ךהיערך לפרידה הזו, זה היה עצוב ומבלבל, פתאומי וחד. אני מקווה שזה לא ימשיך יותר מדי זמן ואני אמלא את החיים במשהו אחר.

היי שירה, כל סיום הוא סימן להתחלה חדשה. את צריכה לסיים את הבחינות, לנוח מעט ולהמשיך במאבקים היומיומיים כדי להתחיל מחדש. אני מקווה ומאחל לך שהשינוי יהיה לטובה בסופו של דבר אפילו אם עכשיו קשה. את צריכה להיות יותר רגועה כיוון שיש לך את הגיבוי של התרופות לכן יש לך גב חזק יותר ויכולת טובה יותר לעמוד בטלטלות החיים...וכמובן גם התמיכה של הפסיכולוגית. רק בקשה אחת לי אלייך ולכולם, תזהרו מעט עם הנושא המופיע בכותרת, גם לפסיכיאטרים יש את הרגישויות שלהם....אני די קפצתי כאשר ראיתי את הכותרת.... תשמרי על קשר ושתהיה התחלה טובה. הידש

התכוונתי לומר שחזרתי הביתה אף פעם לא היו לי מחשבות כאלה.

הי שירה נכון , למרות שהיו לך שלושה שבועות שלמים " להתרגל" לעניין זה עדיין היה קשה ברגע האמת וטבעי שזה כך. עכשיו תוכלי להתרכז בעצמך ובאך את יוצאת מזה. אפשר להגיד שהיום היה יום המבחן האמיתי ועמדת בו בגבורה ( אפרופו מבחנים...).אם את שואלת אותי , זה הרבה יותר בריא שאת לא גרה עם האקס שלך כי זה יוצר מתיחיות מיותרות וגורם לך לעסוק בספקולציות. " נצלי" את העובדה שאת עם ההורים עכשיו בכדי היתפנק ואיזה כיף שלא צריך לבשל, לכבס ולעשות את כל הסידורים המעצבנים האלה. שירה, גם אם יהיה משבר עכשיו זה בסדר ואולי אף רצוי. ברור שישנם דברים שצרכים לצאת החוצה והכי טוב להכות בברזל כשהוא חם. אני גאה בך על האומץ והנחישות לא לוותר ואת תשרדי את זה. אני פה תמיד שתדעי המון בהלחה בדרכך החדשה

אני אוהבת לבשל ולכבס ולנקות כשאני יודעת שהבית הוא שלי, שכל מה שאני עושה זה רק כי אני רוצה ורק בשבילי, לא נוח לי עם הטפילות הזו על ההורים שלי. אבא שלי רמז שהוא ירשום אותי לחדר כושר על חשבונו כי אני עוד לא עובדת (עליתי 15 קילו בגלל הדיכאון) ואני לא יכולה להרשות לעצמי, שזה נחמד מצד אחד ומצד שני משאיר אותי בעמדה של חוסר אונים. יש לי מזל אחד וזה שאני ישנה די טוב בלילה בגלל הכדורים ככה שאין מצב שאני בוכה עד לפנות בוקר, יש לי קצת דמעות כי עצוב לי ואז אני לוקחת נשימה עמוקה, אומרת לעצמי שעדיף ככה, שהפרידה הזו הייתה הכרח המציאות (למרות שהיא קרתה בזמן גרוע), מזכירה לעצמי שהכל זמני, ונרדמת תוך שתי דקות.

אני שרוייה באופן תמידי בחוסר שקט, עושה הכל מהר, תמיד נדמה לי שלא עושה מספיק, קשה לי לשבת בשקט ולשוחח שיחה נעימה ושקטה ולדעת להקשיב וכתוצאה מזה אני מושכת באף כל הזמן שואלים אותי האם את מקוררת. מצב זה מפריע לי מאוד למהלך תקין של החיים למרות שאני מתפקדת כרגיל ויותר מזה. כאשר אני שוכבת אני מעט נרגעת. בחוסר ברירה הלכתי לפסיכאטר והנ"ל נתן לי סרוקסט אני לוקחת את הכדור עכשיו בשעות הבוקר. קודם לכן לקחתי ללילה בתוספת כדור וליום. לקחתי ע"פ הוראת הרופא וליום בצהרים ואחד לפני השינה + הסרוקסט ואני עדיין שרוייה בחוסר שקט למרות לדעתי הסרוקסט עזר מעט אולי בדיכאון קל. הפסקתי לקחת וליום כדי לא להתמכר. שאלתי האם נתקלת במקרה דומה של טיק מסוג זה שנובע מחוסר שקט והאם לדעתך הסרוקסט עשוי לעזור אני לוקחת אותו כבר שלושה חודשים. שאלה נוספת האם אתה יודע מנסיונך האם יש משהו ספציפי לטיק מסוג זה? אני בת 53 נשואה + 2

לעמית שלום, קשה לי לענות תשובה עניינית מפני שחסרים לי פרטים רבים כדי שאוכל לענות באופן אישי. השאלה הראשונה שחסרה לי האם חוסר השקט הופיע לאחרונה או שאת מכירה את עצמך עם חוסר השקט הזה כל השנים? גם לא ברור לי למה הכוונה בטיק? המשיכה באף? אנא הסבירי את עצמך. סרוקסט יכול להועיל ולהקל על חרדות, אחרי שלושה חודשים של נטילה בהחלט צריכים כבר להרגיש את השפעתו בצורה ברורה וצריך להיות שיפור, זה הזמן גם להוריד בהדרגה את הוואליום. במידה ואין שיפור משמעותי יש לחזור לפסיכיאטר ולשקול את החלפת הסרוקסט שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ראשית הרבה תודה על תשובתך המהירהץ ובכן, אי השקט הפנימי שאני חשה הוא הרבה שנים, בשלוש השנים האחרונות הוחמר. הטיק הוא: אני מושכת באף כמו שמכניסים לחה פנימה כמו בצינון, אך ללא הפסקה וכל שאני חשה כל סוג של לחץ התופעה מחמירה ומאוד מפריעה לחיי ולחיי הסובבים אותי (אפילו שיחה פשוטה להסביר משהו אני כל כך רוצה שיבינו ואז חשה שוב בלחץ ומסיימת מהר את השיחה כי המשיכות מפריעות מאוד). הלכתי שוב לפסיכיאטר הוא אמר להעלות את המינון לשני כדורים ביום לא הצלחתי לצרוך מינון גבוה, היות והכדור גורם לערנות מוגברת ולא ישנתי בלילה בעצם אני זקוקה למשהו שירגיע. חזרתי אליו ושאלתי האם יש משהו אחר לחוסר שקט והתשובה היתה שלילית מוחלת הרופא אמר שאין היום בשוק התרופות תרופה יותר טובה לסרוקסט והוא אינו מוכן לוותר אבל הוריד אותי בחזרה לכדור אחד. אנא עצתך תודה מראש.

אמי במצב כנל" חלילנ לא עם טרפות ולא צרחכה פסיכיאטר תימד מצווה עלי כועסת צועקת מאשימה מחפשת רק את הביקורת בחיים וללא סוף מקללת ומצווה יא גם בעלת 2 ילדות בנות 10 ו 17 ואנו מתוסכלות מיחסה אליה יש אהבה רבה ביניניו או שהיא מבקשת אבל נישוקי וליטופי ומתנהגת בקטנוניות יתר שנסרקה וגו או שעושה קול של הקאה בצחוק באמצע היום בביתצוגו ומצד שני כל היום מהבוקר עד הלילה מנקה גם שניק אך היא אמא זהב בת 44 מנקה קונה אוהבת וגו עוזרת בעיקר ומלאת חום ואהבה לאחרונה נמאס לי מהיס בזה נורא מה עושים? ירדנה

לירדנה שלום, שומעים ממכתבך עד כמה את נרגשת, קיימת בעיה ויתכן מאוד שהבעיה בעיקרה של אמך, לכן חייבים ליזום שינוי. אם את בת ה 17, אם הבנתי נכון אז כדאי להתייעץ ולדבר עם עוד מבוגר, כמובן שאביך הוא המועמד הראשון ולשאול אותו כיצד הוא רואה את הדברים ואולי כדאי שתגיעו לשיחות משותפות משפחתיות כדי לשפר את האוירה ואת המצב בבית. בטוח שאת סובלת אבל אני חושב שכולם סובלים. לכן כדאי להעלות את הנושא של שינוי האוירה ובטח קודם כל "הורדת הלחץ מהילדים" הם לא צריכים לסבול. ביי דר' גיורא הידש

מזה ארבעה חודשים אני לוקחת לוסטרל בהתייצעות פסיכיאטרית אני מרגישה ממש טוב,אבל שמתי לב שבכל התקופה האחרונה אני אוכלת בצורה מסודרת ועושה פעילות גופנית אמנם אין לי תאבון כמו לפני כן אבל בכל זאת אני הורדתי קרוב לשבעה ק"ג,שאלתי אליך האם זה שילוב של האורח החיים בריא שאני מקפידה עכשיו או ,שזה בעיקר מלקיחת הכדורים.אשמח לעזרה תודה לך.

לשושה שלום, בדרך כלל לא מתלוננים על ירידה במשקל אלא להיפך, אבל יתכן שגם את אינך מתלוננת... בכל אופן הלוסטרל בתחילת השימוש גורם לירידה בתיאבון ואוכלים פחות ויורדים במשקל. כמובן שהקפדה על כמות הקלוריות ואורח חיים בריא גם תורמים. אז שתהיי יפה וחכמה. כנראה מדובר בשילוב של כל הדברים וגם חוכמת חיים. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

אין ליכוחות, כאילו בא מישהו ושאב ממני את כל האנרגיות שהיו לי אי פעם. מרגישה חוסר מוטיבציה לעשות דברים. מרגישה שכל פעולה פשוטה היא מעמסה בשבילי. נכון לעכשיו אין י שום וירוס. שתי אחיותי חולות מאוד. לאחת יש בצקת במוח ולשניה יש מחלה אוטו אימיונית ושני הדברים הללו מחלישים אותי מאוד מבחינה נפשית. אני מרגישה כאילו אני אמורה להיות חזקה ולעזור לאמי החולה. ואין לי כוח לעשות את הדברים הללו. אז אני שוקעת בשינה עמוקה לאורך רוב שעות היום... אני מנסה לראות א ת המציאות באור בהיר אך היא כל הזמן טופחת על פני ומוכיחה לי שוב ושוב עד כמה היא קשה ואכזרית. המחשבות האובדניות מתחילות לטפטף למוחי ואני מפחדת מהעתיד. פשוט מנסה לחיות את היום ולא להתקל בעתיד ובהווה המפחידים.

לרחל שלום, אין ספק שאת מתמודדת עם דברים קשים ביותר וכל הכבוד לך. הייתי מתפלא לו ההית אדישה או שמחה עם המחלות של בני משפחתך. לכן הדבר הראשון שהייתי רוצה שתביני הוא שאת מגיבה בצורה הכי נורמלית שאפשר למצב הקשה. את לא סופרמן ואת אנושית כמו כולם. הדבר השני הוא שאת באמת זקוקה לתמיכה. קודם כל שיחות אצל פסיכולוג או עובדת סוציאלית אשר יכולה לשמוע ולהקל על הקשיים להתמודד עם המצב ועם הכאב. כיוון שאת כותבת שישנה פגיעה בתפקוד (ישנה הרבה...) אפשר גם לשקול טיפול תרופתי אשר עשוי לחזק אותך. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

מאז שאני זוכר את עצמי יש לי נטייה להילחץ בצורה חריגה, אך לא קיצונית. אני בן 25, ומזה מספר שנים בעת לחץ יש לי דקירות וכאבים בחזה מצד שמאל. ברור לי שהבעיה אינה פיזית כי אם קשורה ללחץ. מה עלי לעשות? האם יש טיפול תרופתי ללא מרשם? אולי נחוצות פגישות אבחון?

שלום לך. לחץ בחזה הוא לפעמים באמת תוצאה של חרדה. אבל, קודם כל, האם עשית בדיקות גופניות ? בדיקות שיאמתו או יבטלו בעיה גופנית. ברגע שבדיקות כאלה מבטלות כל קשר גופני, עליך להתייעץ עם הרופא המטפל שלך ואולי יפנו אותך לפסיכיאטר שיתן טיפול מתאים.

לישי שלום, אני באמת יוצא מההנחה שנבדקת ומדובר במצב נפשי. די שכיח שחרדה מופיעה כדקירות או לחצים בחזה. כידוע הטיפול הנפשי עומד על שתי רגליים. שיחות - פסיכותרפיה ותרופות. שתי הדרכים יכולים להקל עליךולשפר את איכות החיים. לכל דרך יתרונות וחסרונות משלה וגם הנטייה האישית חשובה לפני שמחליטים, האם ללכת לשיחות או לטיפול תרופתי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר יקר, בהמשך להתכתבויותנו, לאחר והתברר שאין בעיה גופנית, כדי להתחיל טיפול מסוג כל שהוא - בחרדות, למי / לאן פונים?

מה שלומכן היום?

היי, המצב מצויין. בעלי הלך עם שניים מילדיי לטייל,ואני מתארגנת לפני שאנחנו הולכים למסעדה-יאמי.. מה איתך?התעוררת מוקדם. למה את לא באה לצ'ט -אני חרד?ממש נחמד ואנחנו צוחקים המון.את מוזמנת.אני מגיעה בעיקר בסופי שבוע. תעדכני שגב

לי יש אוסידי - חרדה חברתית. מרגע שהתגלה - התפקששו לי מקומות עבודה. פוטרתי ממקום שעבדתי בו הרבה ואח"כ פוטרתי לאחר תקופות קצרות יחסית ממקומות אחרים. עמדתי עכשיו לבקש לתבוע קצבת נכות מהביטוח הלאומי אולם קיבלתי הצעת עבודה מקרובי משפחה. אמנם קרובי המשפחה יודעים על הבעיה שלי, אבל אני עדיין מתלבטת מה עדיף - ללכת על העבודה או על הקצבה. תודה.

למודאגת היקרה זו שאלה לא פשוטה כלל, ולכן גם התשובה שאציע אינה "שחור או לבן": השאלה המרכזית היא באיזה מצב נפשי את נמצאת בזה הרגע? כלומר, לא הייתי ממליץ לנסות "בכוח" עוד מקום עבודה אם את מרגישה שזה מכביד על מצבך הבריאותי-נפשי... יכול להיות שזה זמן דוקא לטפל לעומק בבעייתך ע"י התייעצות/שיחות עם פסיכולוג/פסיכיאטר(לצד הקצבה), על מנת להתחזק ולצאת עם כוחות מחודשים לנסיון נוסף. אל תראי זאת בשום פנים כ'הרמת ידיים', אלא כשלב בו את מתמקדת בשורש העניין, לשיפור הרגשתך ולטובתך העתידית . עם זאת, את ורק את יודעת כמה כוחות נפש יש לך כדי לנסות שוב. אני יודע שזה ממש לא קל, אני עצמי עברתי צומת כזה בעברי. מצד שני: יתכן ואם תבחרי בקצבה, (ללא טיפול בבעייה), הבטחון עשוי לרדת.... לכן: אולי שילוב מתון -ולא מיידי בין טיפול כלשהו לעבודה מתאימה ( סוג העבודה מאוד חשוב גם כן לעניין) יכול לעזור במקרה שלך. כמובן שאם קרובי המשפחה שהציעו לך את העבודה מבינים תומכים ומקבלים אותך כפי שאת ובלי תנאי מיוחד, כדאי בהחלט לנסות. בינתיים תרגישי טוב, ואם תרצי-אשמח להמשיך לדבר... שבת שלום מאור

כשבעלי הכיר אותי לפני 5 שנים, הייתי אדם רגיל לחלוטין. טיפה ביישנית אבל מתפקדת ועובדת. מאז האוסידי מצבנו הכלכלי הלך והסתבך, ובחודש האחרון, בגלל שכבר אין לי אבטלה ואין לי כלום - חסמו אותנו בבנק. האמת - אני חוששת שבעלי ישבר לגמרי. הוא אדם טוב וחם, תומך בי כל הזמן וסופג, אבל המצב של חוסר הודאות שנוצר מלבין אצלו לא מעט שערות... אני ניסיתי אתמול להגיד לו שאני קצת חוששת שלא אעשה פאדיחות במקום העבודה החדש, אבל בעלי כבר איבד סבלנות והתחיל לכעוס, ואני בהחלט מבינה אותו. לפעמים אני חושבת שעדיף לי להתגרש ממנו על מנת לשחרר אותו לחופשי, שימצא לעצמו מישהי בריאה ויוריד מעליי את הנטל הנפשי, ביודעי את הנזק שאני גורמת לו. אבל הוא טוען שאוהב אותי ובריחה איננה הפתרון. יחד עם זה, הוא לא תמיד מסוגל להבין איך זה קורה שכל יום עבודה מבחינתי הוא כמו הר שאני אמורה להצליח לטפס עליו. אין לי ספק שמשפחתי תנסה לספק לי "נחיתה רכה" כמה שרק אפשר, ואני אבלע כמה שיותר "לניטין" על מנת שלא ירגישו עלי העובדים האחרים, שמכירים אותי מלפני שנים, שהשתניתי ואיבדתי בטחון. השאלה היא כמה זמן אחזיק מעמד, ולעזאזל, למה החרדות האלה לא עוזבות אותי לנפשי. ולחשוב שפעם הייתי חיילת מצטיינת, עובדת מצטיינת, מעולם לא חשבתי שתהיה לי בעיה בעבודה. אבל אכלתי אותה ונפלתי קרבן למחלה הארורה הזו. אגב, מאור, כמה אחוזי נכות נהוג לתת עבור הבעיה הזו ? זה די ישפיע על השקט של בעלי אם ידע שיש לי במקום משכורת לפחות הכנסה קבועה דמויית משכורת, ואני אפתור כבר את הבעיות שלי ע"י טיפול שורשי בבעיה. תודה.

היי לא ראיתי מה כתבו לך האחרים אך יש פורום אוסידי בתפוז אוליי תוכלי להיעזר בו. בברכה נילי

שלום לך מודאגת אם את שואלת אותי אז בהחלט עדיפה העבודה. קודם כל בגלל שביטוח לאומי עושה לך את המוות ומטרטר אותך באלף וועדות שונות עד שהם בכלל טורחים לתת לך משהו זעום אם בכלל . שנית, כי אני באמת מאמינה שכל עוד האדם יכול לעבוד ולהרוויח את כספו מבלי להיות תלוי בחסדי אחרים אז למה לא? ברור שיש מקרים שאין ברירה אבל לך יש יתרון כי תעבדי במשפחה והם מודעים לבעיה שזה יתרון עצום. את צריכה לקחת בחשבון שהועדות בביטוח לאומי לוקחות הרבה זמן ולעיתים צריך לרענן את הזכיות- האם את מכונה להשקיע כל כך הרבה אנרגיה? מה שלא תחליטי, שיהיה לך המון בהצלחה ונשמח לקבל עידכון

היי ההתלבטות רבה אבל היא מאוד רגשית וקשורה להערכה העצמית שלך והביטחון העצמי. מהבחינה העניינית אין סתירה בין תביעה של ביטוח לאומי ובין עבודה. ראשית ההליכים בביטוח הלאומי לוקחים הרבה מאוד זמן, כך שבכל מקרה אין מדובר על משהו מיידי. שנית, גם אם מקבלים קצבה מהביטוח הלאומי מותר לעבוד. כיוון שהם מעודדים עבודה מותר אפילו להרוויח עד גובה הקיצבה (בערך 1800 ש"ח), ועדיין לא מורידים את הקיצבה. כך שבסך הכל אין סתירה בין הדברים. הייתי מציע לך פתרון פוליטי. תגישי תביעה לבטוח לאומי כאלו אין באפשרותיך לעבוד, ומצד שני תעבדי כאלו לא הגשת תביעה לבטוח לאומי. כך תוכלי להתקדם ותראי איך הדברים יתפתחו. שבת שלום הידש

אני חושבת שעליך לעשות את מה שד"ר הידש מציע לך - מצד אחד להגיש תביעה לביטוח לאומי אבל מצד שני גם להתחיל לעבוד ולקבל טיפול מתאים. זה הפיתרן הכי מתאים והכי טוב עבורך!!! אם תגישי תביעה ולא תתחילי לעבוד, את תכנסי למעגל קסמים שקשה מאוד לצאת ממנו (אני אומרת את זה מתוך ניסיון מר) - בן אדם חייב לעבוד, במיוחד אם יש לו חרדות!!! רק כך אפשר להתגבר עליהן. אם לא תעבדי תכנסי למרה שחורה. תתבוססי בחרדות והן רק יגדלו. תצאי לעבוד, במיוחד כי במקום העבודה מודעים לבעיה שלך, ותוך כדי תקבלי טיפול שיעזור לך ולאט לאט תראי שהחרדות פוחתות לך. אם תמנעי מלעבוד זה רק יצור לך חרדות נוספות! אסור לאנשים עם חרדה לעבור "הצטמצמות"!!! זה מגביר את החרדות. אל תמנעי מעצמך דברים בגלל החרדה. זה כמו כדור שלג... אני מקווה שתצליחי להתגבר על החרדות ותצליחי בחיים בכלל! והכי חשוב - תפסיקי לדאוג :-))

למרות שאינני מכירה אתכם, אני מוכרחה פשוט להגיד לכם שאתם נפלאים, אחד אחד. במיוחד במצבים קשים בחיים, חשוב שיש עם מי להתייעץ ולאן לפנות בעת צרה. אין לכם מושג כמה אתם עוזרים לי ומחזקים אותי, ולא אשכח את זה לעולם. אני מאחלת גם לכם את כל הטוב שרק אפשר, ונשתמע בהקדם. מחר אני מתחילה לעבוד, אז ביי בינתיים ושבוע טוב לכווווווווולם !

האם זה נכון שלזולוף יש פחות תופעות לוואי מאשר לפרוזק?

למיכל שלום, את צודקת אבל תופעות לוואי אינה שאלה תיאורטית אלא מה קורה אצלך או אצל אדם מסויים אחר. ישנם אנשים שנוטלים פרוזק בלי שום תופעות לוואי וישנם אנשים שנוטלים זולוף בלי שום תופעות לוואי. בקיצור השאלה של תופעות לוואי אינה סטטיסטית אלא אישית, כמו הספור הידוע על אדם שטבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה עשרים סמ'. רק כאשר תנסי תדעי האם הזולוף מתאים לך, אבל בהחלט יש מקום לנסות. שבת שלום, דר' גיורא הידש

תקשיבו למה שקרה לי היום - התקשרתי לרופאת שיניים לקבוע תור והיא לא הסכימה לקבל אותי. היא אמרה לי שהיא לא רוצה !!!!!! לקבל אותי בגלל שאני סובלת מחרדה. לא נפגעתי מזה שאני לא אקבל אצלה טיפול אלא מזה שהיא לא רוצה!!!! זאת הייתה תשובתה והיא גם אמרה את זה בטון עצבני. היא יכלה להציג את זה בצורה קצת יותר יפה ופחות מעליבה ולהגיד לי שהיא לא יכולה כי היא לא יודעת איך להתמודד עם אדם חרדתי וגם אם הפסיכיאטר שלי יצטרף אליי לטיפול זה לא יעזור ושיש רופאי שיניים אחרים שמוסמכים לכך. אני מתחילה להבין את האנשים שנחשבים לחולי נפש והסביבה לא יודעת לקבל אותם. המינימום שאנשים יכולים לעשות זה להבין ולהתנהג בצורה נאותה. במיוחד אחרי שאזרתי אומץ והחלטתי שאין לי ברירה ואני חייבת להתגבר על החרדה וללכת לטיפול שיניים והתשובה שקיבלתי זה שלא רוצים אותי :-(

אנשים נפסלו לעבודה במפעלים ביטחוניים בגלל שהם זקוקים לשירותי הפסיכיאטריה ויש להם כישורים יוצאים מהכלל למלא את תפקידם. הפסילה האוטומטית של אנשים להיות עובדי ציבור רק משום שלא שירתו בצבא עקב מחלה היא גם מחליאה ומחרידה.

איזה חוסר התחשבות ובורות מצד הרופאה. תאמיני לי שאת לא צריכה אחת כזאת וטוב שלא ניגשת לטיפול אצלה. לצערנו, אותה בורות וחוסר אנושיות אינם דבר חדש אך כל פעם זה מזעזע מחדש. אני מרחמת על הרופאה הזו- אין ספק שהיא לא במקצוע המתאים

אני מבינה את הרגשתך ואת תחושת העלבון שהרגשת. אבל, את צריכה לדעת שיש לרופאה בעיה, והיא חוסר יכולתה להתמודד עם מגוון מטופלים וכנראה גם פחד שקיים אצלה להתעמת איתך. הרבה אנשים סובלים מחרדות לפני ובמהלך טיפולי שיניים ולאו דווקא אנשים שמוגדרים "חרדתיים". רופאי שיניים פוגשים בהם מידי יום ביומו. במקרה פנית למישהי שגם אין לה יחסי אנוש טובים וענתה לך בעצבנות, מה שמראה שטוב שלא הלכת אליה לטיפול. יש מרפאות ורופאי שיניים שמתמחים בטיפול באנשים עם חרדות ותוכלי לברר אם זה קיים באיזור שלך. אולי תנסי לפנות לפורום כאן בדוקטורס.

חשוב שאזרת אומץ לפנות לטיפול !! אל תוותרי נסי שנית אצל רופא שיניים אחר. ביחס לגישתה המעליבה, יתכן שאכן מדובר באדם חסר התחשבות אבל גם אפשרי שהגיבה באופן כזה בגלל סיבות נסיבתיות, אמוציונאליות , מי יודע ? אגב שעור ההתאבדות אצל רופאי שיניים הוא גדול משמעותית בהשוואה לאוכלוסיה הכללית כך על פי מחקרים. כשברקע תגובות דכאוניות בין היתר בשל הדימויו החריג של רופא השינייים בהשוואה לענפי רפואה אחרים. מעט האנשים מגיעים לטיפול אצל רופא שיניים במצב של רגיעה סביר. לא תמיד רופאי השיניים מסוגלים להכיל את חרדתם של מטופליהם. נוצרת אצלם שחיקה נפשית כרונית מכבידה רגשית. אגב שני הורי היו רופאי שיניים. אמי עזבה את המקצוע לאחר כעשר שנים בגלל תחושות של תסכול. לעומתה אבי יצא לפנסיה בגיל 70 . הפצינטים מאוד אהבו אותו בגלל היותו אדם חביב וסבלני ואני לא כל כך חששתי שיטפל בי.מאז שאבי סגר את המרפאה גם אני מתקשה לגשת לטיפול שיניים בגלל ... חרדה מהטיפול. את לא לבד אכן מדובר בחרדה אוניברסלית.

ליפעת שלום, אני מקווה שאת בסדר, קשה לקבל תגובה כזו, לפי הבנתי מדובר בחרדות של רופאת השיניים ויתכן שיש לה בעיה דומה. דבר ידוע הוא שמי שסובל מבעיה דומה מגיב בקיצוניות רבה יותר. אולי צדקת מתי שלא רצית לספר לרופאה על בעייתך.... את צריכה להיות חזקה בזמנים כאלו, ישנם רופאים אחרים ואני בטוח שתמצאי פתרון, אבל העלבון צורב וצריך להתגבר עליו. צריך להתגבר אפילו שעכשיו יותר קשה לפנות לרופא אחר. שיהיה לכולנו טוב הידש

יפעת כזה סיפור שווה הרבה כסף- כל עו"ד מתחיל יגיד לך! לא מדובר כאן רק בהעלבה אלא הרבה מעבר לכך. חבל שלא הקלטת את השיחה אבל את יכולה להתקשר שוב ואז להקליט אותה. תמצאי איזה עו"ד שיעזור לך תמורת אחוזים. אל תהיי פראיירית- תראי לרופאה ההיא מאיפה משתין הדג.

יפעת יקירה אני יכולה ללהג שעות על כמה מצומצמת ומרירה אותה רופאה אליה פנית, אבל במקום זה אני אצטט את אחת הנשים שהיו איתי באישפוז: ~*"אנחנו עוד נצא מכאן, אבל מה יעשו אלה בחוץ? לאן יצאו?"*~ ובאמת, הרבה אנשים לא יודעים בכלל כמה הם צריכים "לצאת". בשבילך אני מקוה שתמצאי להבא בן אדם שהוא גם רופא בניגוד לזו שהיא רופאה שהיא לא בן אדם. את מקסימה והרבה יותר מ"חולת נפש" תזכרי את זה! שולחת לך כוח מהמרכז לילי

לד"ר שלום, שאלתי היא: אחי בן 38 סובל כ15 שנה ממחלת הסכיזופרניה. הוא מטופל בתרופה בשם פרפנן. התרופה משפרת את תפקודו באופן חלקי אך קשה לו להתמיד בעבודה,ויש ימים רבים שאינו עובד כלל. כמו"כ קשה לו לקום בבוקר והא מסוגל לקום בשעה 2 בצהרים. הוא הולך לרופא קבוע כבר כ-5 שנים. לאחרונה התחלתי להתעניין בנושא יותר לעומק ,ואני מנהלת עם אחי שיחות נפש יומיומיות, בו הוא מגולל בפני את הסבל שעובר עליו ואת הרגשתו הפנימית הקשה. לאחרונה בקש מהרופא תרופה שתעזור לו ותמריץ אותו יותר בעבודה,שיוכל לקום מוקדם יותר וכו' ואז הרופא נתן לו ארטן(שכפי שקראתי באינטרנט זה נגד רעידות) שאלתי היא: א. איך אני יכולה לדעת אם אחי מקבל את הטיפול הטוב ביותר אצל הרופא המטפל? ב. האם יש חידושים בתחום,או תרופות חדשות שעוזרות יותר בהרגשתו של החולה ובתפקודו היומיומי?הבנתי שלא ניתן לרפא המחלה? (אצין שהנ"ל נשוי עם ילדים). אחי מעולם לא היה מאושפז, אבל לפי הגדרתו הוא מרגיש את עצמו " סמרטוט". איך אפשר לעזור לו ? תודה רבה מראש על תשובתכם

רינת שלום, אני איני מכיר את התרופות שציינת אבל: ישנה תרופה חדשנית בשם 'גאודון' לריפוי תסמיני סכיזופרניה. לתרופה אין כמעט תופעות לוואי, כך שהטיפול באמצעותה תורם גם לשיפור ניכר בתפקוד היומיומי. (היא לא מעייפת-לדוגמא...) אני מטופל בתרופה זו בהצלחה. אם יש לך שאלות -אשמח לענות מנסיוני..... שבת שלום מאור

לרינת שלום, תשובתי מעט מורכבת. אחיך מקבל טיפול נכון והארטן עשוי לשפר את תפקודו והוא נמצא במצב יציב כבר שנים רבות, חי ומתפקד "בסדר". עם זאת אחיך מטופל בדור הישן של התרופות, כיום יש דור חדש של תרופות אשר נקרא תרופות א-טיפיות (לא טיפוסיות) בהבדל מהדור הישן התרופות הטיפיות-הטיפוסיות. המטרה של התרופות מהדור החדש הוא לעבוד בדיוק על הנקודה הזו של חוסר אנרגיה, כוח ומוטיבציה לעשות דברים וזה יתרונן של התרופות החדשות. השאלה אם להחליף את הטיפול אצל אחיך היא מורכבת יותר. כמובן שאם משהו לא מאוזן אז קל יותר להחליף טיפול למשהו אחר, כאשר אדם הוא מאוזן אז להחליף טיפול היא החלטה לא קלה מפני שבכל החלפה יש סיכון שהתרופה החדשה לא תתאים. אני אישית בדעה שחשוב וכדאי ועדיף לעבור לתרופות החדשות אבל יש גם דעות אחרות בתחום. כמובן שגם שיחות עם פסיכולוג עשויות לשפר את מצבו של אחיך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אבל מה זה סכיזופרניה?? מה התסמינים??

מזה כשנתיים אני חשה לפעמים מצב של חולשה פתאומית הכוללת חוסר תחושה בכפות הידיים וכמו עומדת להתעלף מה דעתך על הסימפטומים שכחתי גם תחושה של נשימה כבדה

לגליה שלום, את כותבת מעט מאוד. אני מניח שאת בחורה צעירה ועברת כבר בדיקה אצל רופא המשפחה והוא מצא שאת בריאה מהבחינה הגופנית. כאשר שוללים סיבה גופנית סביר מאוד להניח שמדובר בהתקפים של חרדה אשר באים לידי ביטוי בתופעות גופניות כאלו. התופעות שאת מתארת מאוד שכיחות ומוכרות לרופאים ולחברי הפורום הזה, את יכולה לעיין במכתבים לא מעטים המתארים תופעות דומות. כך שאין שום דבר דחוף במצבך אבל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי האבחנה ואפשרויות הטיפול. שבת שלום דר' גיורא הידש

בהמשך לתשובתך עלי לציין כי הייתי אצל פסיכיאטר אשר המליץ על סרוקסט להתחיך מרבע ולעלות בהדרגה אל ברבע הראשון של הכדור הרגשתי מעופפת ישנונית . מה דעתך היום יום שבת וכל מה שתיארתי לך עולה שוב לפעמים אני מרגישה שאני רוצה באיזו שהיא דרך לסיים זאת

כתבת שאני בחורה צעירה אבל אני בת ארבעים ושש

לגליה שלום, כתבתי שאני מניח שאת צעירה ואת לא ציינת את גילך. את צעירה וצעירה יותר ממני, אבל באופן עקרוני הגיל אינו משנה את תשובתי. שבת שלום דר' גיורא הידש

היי דר' הידש, זוכר שסיפרתי לך שפיטרו את מרבית חבריי?וחששתי גם לגורלי?? אז קרה משהו מאוד מעניין אתמול. קראו לי למשרד המנכ"ל ואמרו לי שהגיע הזמן לקבל העלאה בשכר.הם העלו לי את השכר-יפה. אז מה אתה אומר-האם עכשיו יש סיכוי בכל זאת לפיטורין??????. סתם התלוצצתי. כניראה שבכל זאת מעריכים את עבודתי. שגב

היי שגב רק רציתי לומר שאני ממש שמח בשבילך!! כן ירבו חדשות טובות כאלה..... שבת נעימה מאור

שגב היקרה אני מאוד גאה בך. you go girl ובהחלט מגיע לך

לשגב היקרה, כל הכבוד אבל כאשר ראיתי את הנושא של מכתבך החסרתי פעימה ואיני רוצה לפתח את מה שעבר עלי, אנא תתחשבו בי. בכל אופן כל הכבוד, את רק מאשרת את התיאוריה שלי שאנשים עם חרדות אינם אנשים חלשים יותר אלא אנשים עם מצפון ואחריות רבה יותר מאשר של אחרים. שיהיו לך רק הודעות משמחות כאלו. שבת שלום ובגדול, איפה חוגגים הידש

לד"ר שלום, הרבה זמן לא רשמתי לך (למרות שהבטחתי שאני אעדכן אותך במצבי) אבל כעת יש לי בעיה אז החלטתי לרשום...(גם לאור העובדה כי הפסיכאטרית שלי בסוף השבוע מחוץ לעיר..) אני לוקחת כבר חודשיים אלטרול במינון של 50 מ"ג לפני השינה. חל שיפור עצום במצבי, ישנתי לילות שלמים, האנרגיה חזרה אלי וגם החיוך והסבלנות לסביבה. לצערי ביומיים האחרונים נ דודי השינה חזרו אלי, פתאום באמצע הלילה אני מתעוררת ואני לא יכולה לחזור לישון. המצב הזה הכניס אותי לעצב עצוב ופחד נוראי שאם אני צריכה לעבור תקופה של נדודי שינה, אני לא יכולה... (להזכירך אני סבלתי מנדודי שינה מעל שנה והייתי צריכה לתפקד במשרה מלאה + תינוק טרחני שלקחו ממני את כל הכוחות...) מה אני אמורה לעשות כאת ? נגמרו לי כדורי הבנודרמין שהייתי מכורה אליהם כפתרון לבעיית השינה. האם אתה חושב שהגוף הסתכל לכדודים ולכן הוא לא משפיע, האם אני צריכה להגדיל את המינון ? בכלל איזה כדורי שינה יכולים לעבוד יחד עם אלטרול... אודה על תשובתך המהירה, כי לא אוכל לחיות ללא שינה... בתודה, קשה-לי

שלום רב, אני שמח שמצבך השתפר וחבל שישנה ירידה מסויימת. אז קודם כל להרגע, יום או אפילו מספר ימים עדיין אינם מעידים על כך שהאלטרול אינו עובד וכדומה. את בסך הכל נוטלת מינון נמוך של אלטרול ויתכן שקרה משהו או משהו מדאיג אותך ולכן החרדות התגברו מעט. אין שום בעיה ליטול בונדורמין או נוקטורנו יחד עם האלטרול. הנוקטורנו אינו ממכר וגם בונדורמין לא באופן קבוע אינו גורם להתמכרות. שיהיה רק טוב ושבת שלום, דר' גיורא הידש

אלטרולט זה לא כדור שינה. הוא מרדים רק בתופעת הלוואי שלו אבל תופעת הלוואי אמורה לחלוף אחרי מס' שבועות ואז הוא מפסיק להרדים. אז תעלי מינון כל הזמן? אפשר להגיע למינונים גבוהים עם אלטרולט אבל במינונים גבוהים יש גם תופעות לוואי קשות (מדובר בתרופה ישנה). בנדורמין הוא כן כדור שינה אבל אמרת שהוא לא משפיע עליך יותר כי התמכרת אליו. לפי האבחנה שלך מגיע לך לקבל כדורי שינה הרבה יותר חזקים מבנדורמין אבל כמו שאת רואה קשה להשיג וצריך למצוא רופא יותר מתחשב שמוכן לתת כדורי שינה חזקים. ההצעה של הידש על נוקטורנו היא אידיוטית (בלשון המעטה). הוא באמת חושב שהנוקטורנו יזיז לך משהו? מדובר על כדור קל ולכן הוא פחות ממכר. אם הבנדורמין לא עוזר אז הנוקטורנו יעזור? אל תתני לשרלטנים למרוח אותך בכאלה תשובות.

בונדרמין נוקטורו וגם זודורם (שלה הזכרת...) הם כדורים טובים ופחות ממכרים ביחוד שני האחרונים. ואני כאדם שחי בחייו 3 משמרות (לא עבודה אלה בחיים) בוקר ,לילה, ואמצע הלילה... חושב שהכדורים הם לא פתרון לטווח הארוך אך בין לבין או מדי פעם אכן ניתן לקחת כדור וביחוד את הזודורום שהוא אחלה כדור ולגבי הנוקטורנו כדור טוב עם טעם רע.... (והמבין יבין.... :-) ). ולקשה אל תתיאשי בסופו של דבר טיפול בבעיה עצמה (דכאון או החרדה ) יעזור לבעיה הכואבת הזו. שהיה לילה טוב ורציף, גיא

אני במשך שנים לכחתי בנזודיאזפינים שממש לא עזרו לי לשינה אבל הנוקטורנו כן עזר במשך תקופה ארוכה על כל אחד זה משפיע אחרת עליך יכול להיות שכדור הרגעה כן עוזר ונוקטורנו לא ועליי להייפך איאפשר לדעת עד שמנסים אז אל תשללי ותרדי על כל מניי אנשים שסביר לאניח שהם מבינים בזה יותר ממך מכירים את זה ובעליי יותר נסיון זה לא מנומס

אלינור, בפורום הזה אין מקום להתבטאויות כשלך. ביקורת על דבריו של דר' הידש או של כל אדם אחר, היא בודאי לגיטימית. אלא ששימוש בשפה בוטה("אדיוטית", "שרלטנים") איננו הולם , בודאי לא כלפי מי שמקדיש בעקביות שעות רבות כדי להקל על הכותבים כאן.

ד"ר הידש שלום, לאחר 8 חודשי טיפול בפקסט החליף לי הרופא את הכדורים לרסיטל. מאז המצב נהיה פחות טוב והדכאון חזר להיות "בן בית" והחדות עברו לדלת לייד.... בתקופת הפקסט שנטלתי (40 מ"ג) הרגשתי בעקרון יותר טוב אך התרופה הוחלפה לי בגלל שבחודש האחרון לנטילת הפקסט הגרשתי את התחושות שתוארו קודם,,אך כאמור מאז שהחלפתי התחושות..... רק התעצמו! לסיכום אשאל כך: האם לאחר שבועיים עם הרסיטל (שסה"כ הוא מאותה משפחה) אני צריך להרגיש פחות טוב? או שמע אלה תופעות הלוואי התחלתיות "ועוד מעט זה יתחיל להשפיע..." פניתי לרופא שלי בעניין זה והוא אמר לי להמשיך... צייניתי בפנייך שבסבל הזה קצת קשה והוא אמר ש "אי אפשר להחליף תרופה כל שבועיים".... מה עושים??????? תודה מראש חיים

לחיים שלום, כנראה שהחמרה במצב החלה עוד עם הסרוקסט והרסיטל לא כל כך עוזר ומשפר את המצב.... אתה צודק שהרסיטל והסרוקסט עובדים על אותו המקום במוח לכן אני בדרך כלל מחליף לתרופה שעובדת מעט אחרת כמו אפקסור, האפקסור עובד על שני חומרים במוח ולא רק על אחד. אני לא חושב שההרעה במצב היא בגלל הרסיטל אבל אני גם לא רואה שהרסיטל מקל עליך, לכן לדעתי כדאי לחכות עוד שבוע שבועיים ולתת לרסיטל את הזמן כדי שיתחיל להשפיע, במידה ולא תהיה השפעה אז כדאי להחליף את התרופה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

האם יכול חולה זכיזופרניה לקוי שמיעה להעזר במכשיר שמיעה? האם אין סכנה שהמכשיר ישפיע על החמרה של תופעות כמו שמיעת קולות ומחשבות שוא?

לשקד שלום, בהחלט מומלץ להשתמש במכשיר שמיעה. הפרעה בשמיעה נותנת את ההרגשה שמדברים מאחורי הגב, שיתכן שלא שמעתי והבטחון העצמי יורד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב, תחילה רציתי לומר לך שאת כניראה מתכוונת אליי כשכתבת לאריאל שהיא אמא ל-3 ילדים. איך זה להיות אמא ל-3 ולסבול מחרדות?לא קל אבל כשאני איתם אני נהנית.החרדה התחילה אצלי(התגברה)לאחר הלידה השלישית ומאז התחלתי לקחת סרוקסאט. בקשר לכאבים ברגליים-לדעתי זה ממתח ולחץ.גם אצלי זה התחיל עם שפעת וחשבתי שזה פשוט כאבי שרירים כתוצאה מהשפעת-עם השנים הבנתי שטעיתי וחבל שלא טיפלתי בעצמי קודם. בקשר לפיברומילאגיה-תרדי מזה ומהר......... בקשר לתשישות הכרונית-תרדי גם מזה. כל השמות האלה והאבחנות יפות מאוד רק חבל שעד היום אין איש יודע ממה הן נובעות ומה הפיתרון.כדאי להפסיק להכניס לעצמך כל מיני דברים לראש,כי בסוף גם תתחילי להאמין בהם. לדעתי-את פשוט במתח וזה מתבטא גופנית בכאבי שרירים ברגליים. טפלי בזה ולא בכל השמות המפוצצים שחשבת שאולי גם מהם את סובלת. מאחר וגם אני בסרט הזה(כאבי רגליים)אשמח לעזור לך ככל שאוכל. שגב

היי חמודה קודם כל תודה על העידוד ועל ההתיחסות , היום בערב הלכתי לרופא והוא באמת אמר לי שזה כנראה כתוצאה ממתח ( מבחינות לתואר שאני עושה) ואין לי מה לחשוש ממחלות נוספות (מספיק מה שיש לי) , חוץ מזה אני עושה ספורט אתגרי (אופני שטח וקרב מגע) , אז יכול להיות שזה מוסיף קצת לחולשת השרירים , למרות הכל שהתחושות משתלטות עלי אני פשוט נכנסת ללחץ נוראי ושום מחשבה הגיונית לא מצליחה לתפוס את מקומה במוח. עוד שאלה לי אליך - האם הסרוקסט השפיע עליך מהר? עזר לך לכל התחושות המגעילות של החרדות? האם כדאי להכנס שוב לכל הקטע של תופעות הלוואי , או לנסות להתמודד ללא תרופות? כיצד החרדות מתבטאות אצלך? אצלי זה פשוט אוסף של סימפטומים , שכל יום צץ לו סימפטום אחר , פשוט מדהים , זה מחליף פנים וצורות והמלחמה נראית לי לפעמים פשוט אבודה. למרות הכל אני אופטימית ( והיפוכונדרית) ביי ולילה טוב מיונית

שלום קיבלתי עד לפני כשבוע (במשך כשלושה חודשים)"טרנקסל" 5 מ"ג. בבדיקה אצל רופא מומחה אמר כי לדעתו, טוב יותר לקחת פאקסאט 20 מ"ג כדור ליום. רופא המשפחה קיבל את דעת המומחה, אך אמר שהוא ממליץ לקחת תקופה מסוימת (כחודש-חודשיים) כדור "פאקסאט "בבקר, ו"טרנקסל" אחד בערב. שאלתי א. האם הגיוני הדבר, לקחת שני הכדורים כפי שממליץ רופא המשפחה. ב. במרשם "מכבי" ובספרי התרופות כתוב שרצוי לקחת ה"פאקסאט" בערב!. שאלתי האם יש חשיבות לסדר לקיחת התרופות והשפעתן בערב או בבקר. תודה על תשובתך

שלום, הטרנקסל עלול לגרום להתמכרות ולכן ההמלצה להחליפו בפאקסט. לפקסט יש תקופת חביון של כשלושה ארבעה שבועות ולכן רופא המשפחה המליץ להמשיך עם הטרנקסל. כלומר עד שהפקסט יתפוס כדאי להמשיך עם טרנקסל. בדרך כלל פקסט מעורר וזה היתרון שלו, לכן מומלץ לקחתו בבוקר עם אוכל. אבל לעתים הוא מעייף מדי ולכן יש מי שנוטל בערב. תנסה להתחיל בסוף השבוע ותחליט מתי מתאים לך יותר. הפקסט עובד מעל לעשרים וארבע שעות, כך שמהבחינה הרפואית הנקיה אין לכך חשיבות מתי לוקחים. אפשר לקחת את הפקסט והטרנקסל ביחד. כיוון שהטרנקסל ממכר מעט המלצתי היא לנסות להמעיט בשמוש בו, לנסות לקפוץ על כדורים כאשר מרגישים טוב וכך הלאה. אם לא לוקחים בצורה קבועה אז הסכנה של התמכרות אינה קיימת. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

לד"ר הידש. תודה על התשובה הממצה, והמקצועית. לדאבוני רבים מהרופאים לא מקדישים זמן להסברים רפואיים והשפעותיהם על האדם כפי שאתה נוהג,אלא אומרים משהו בסגנון "תתחיל לקחת את ה.... ויהיה בסדר, תוך כמה זמן זה יסתדר" וזהו. ולכן תודתי לך כפולה. תודה.

תשאירי מייל ואשלח לך פרטים של פסיכיאטר מצוין.

[email protected] תודה! ממתינה לתשובתך .

גם אני אשמח להמליץ על אחד מעולה-כמובן אם תשאירי אימייל..........

ישנה המון. בזמן האחרון מבלה הרבה משעות הפנאי שלי בשינה. למרות שאני ישנה צהריים אני מצליחה להרדם היטב בלילה ומתקשה לקום בבוקר לעבודה. לוקחת טגרטול 400X2 מלריל 100X2 סרוקסט 20 וארטן 5 חוסר התיפקוד הזה מפריע לי ואני רוצה לחזור ולתפקד כרגיל ולא כמו כרית...

לרחל שלום, בהחלט אחת האפשרויות היא שזו בריחה אבל ישנן אפשרויות נוספות כמו השפעת הכדורים , התגברות ההפרעה ממנה את סובלת או מחלה וירלית שלא קשורה לנפש ועוד אפשרויות. כדי לקבוע בצורה יותר ברורה חייבים לקבל פרטים נוספים. לילה טוב דר' גיורא הידש

הי רחל שינה מרובה בהחלט יכולה להיות בריחה מהמציאות אך היא יכלוה גם לנבוע מגורם אורגני כמו חוסר דם, ווירוס וכו'. התרופות שאת לוקחת יכולות גם הן לגרום לכך בעיקר אם התחלת בהם עכשיו. בכול אופן, כדאי לעשות ברור רפואי כדי לשלול סיבה פיזיולוגית ואם הכל תקין , קרוב לוודאי שהסיבה היא באמת נפשית

שלום דר' הירש. באיחור קל, אני רוצה להודות לך על תשובה קצרה וקולעת לשאלתי מלפני כמה ימים. ובכלל, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולחזק את ידיך, על פורום מוצלח וחשוב שאתה מנהל. טוב שיש מקום כזה, בו אפשר לשאול, להתייעץ, וסתם - לדעת שאני לא לבד. שוב תודה, וכל טוב אנונימוס.

תודה ושרק תמשיך להרגיש בטוב הידש

שלום, האם התאבנות באצבעות היד עלולה להתרחש כתוצאה משימוש ממושך בסרוקסאט? אני שמאלית, ותחושת ההתאבנות מורגשת ביד ימין. תודה

אני שאלתי שאלה, ולא שאלה שאלה - נטע:-))))))))))

לנטע שלום, לעתים סרוקסט נותן השפעה של נימול או תחושות לא נעימות הן ממקור של שרירים והן ממקור עצבי וגם חרדה עלולה לתת תופעות אלו. למרות שאיני יכול לתת לך תשובה ודאית אני עדיין מתפלא שלא החלפת את הסרוקסט..... ביי הידש

שלום תודה על התשובה למה שרופא לא יתחשב בבעיה שיש לי? הרי לא מדובר בטיפול תרופתי אלא שיחות נניח שיש לי בעיית אמון, אז שינסה לעבוד איתי על זה מה עדיף? שלא אפנה לטיפול? הרי בארצות הברית נהוג שאם זה רק שיחות ולא תרופות אז מותר רק עם שם פרטי ובגלל זה הרבה אנשים שזקוקים לטיפול לא נמנעים מלבוא

לאלעד שלום, איני יודע את המצב בארה"ב אבל צריך בסיס מינימלי כדי להתחיל בטיפול וכדי ליצור קשר. אבא שלי תמיד אמר לי "לעורך הדין שלך ולרופא תואמר את האמת ואת כל האמת". בסך הכל אלו אנשים שרוצים וצריכים לעזור לך, אז תרגיש אצלם בנוח ותעזור לנו לעזור לך. תשמור על קשר דר' גיורא הידש

שלום רב מדובר באשה בת 67 במצב דכאון. במשך חודש היא לקחה רסיטל וזה לא עזר (אך גם לא גרם לתופעות לוואי) הפסיכיאטרית החליפה לה לפאקסט , כדור ליום לאחר יום אחד של נטילת הכדור, היא הרבה יותר עייפה ומרגישה מועקה הרבה יותר כבדה. לפיכך הפסיכאטרית יעצה לה לקחת בינתיים חצי כדור. שאלותיי האם תופעות לוואי אלה חולפות עם הזמן? מה עושים במצב כזה? האם מחליפים שוב ושוב ושוב סוגי כדורים? האם יתכן שאין אף כדור שיתאים לה? תודה גלי

לגלי, בהחלט יתכן שלוקח זמן להתאים לאדם את התרופה המתאימה לו. גם כאשר את יוצאת לקנות חולצה את מודדת לעתים הרבה חולצות. כיום יש לנו מספיק תרופות כדי להתאים לכל אחד את התרופה שלו. עם זאת צריך גם מזל... בדרך כלל מתאימה התרופה הראשונה אולם לא תמיד. בקשר לעייפות עם הסרוקסט, ניתן להוריד את המינון ואפשר גם ליטול את הסרוקסט בערב, ואז העייפות עוברת בלילה וגם ישנים יותר טוב. תופעות הלוואי הללו בהחלט חולפות אחרי שבועיים שלושה והגוף מסתגל לתרופה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אריאל שמתי לב שאת כל כך מעודדת ותומכת בכל אחד מחברי הפורום שנמצא במצוקה לדעתי התרומה בכך היא מאד גדולה , גם לך , כי ברגע שאתה עוזר לאחרים אתה גם עוזר לעצמך, תמשיכי כך וכל הכבוד. את תיקצרי את הפירות. אגב שכתבתי לך על הכאבי רגליים שלי , שכחתי לציין שאני רוכבת אופני שטח מקצועית , וגם יכול להיות שהספורט הכבד והאתגרי (אנחנו מטפסים על סלעים והרים) , קצת פגעו בי מבחינת השרירים , אבל... מי יודע. ביי חיזקי ואימצי יונית

לי יש סיפור דומה: כבר כמה שנים שאני נמצאת במין דיכאון בינוני כזה, לא ממש ראוי לעין אבל רופאת המשפחה המליצה לי לקחת כדור מהסוג SSRI אני, (מאוד חשדנית ופחדנית מלידה) התחלתי את הטיפול עם אחד הכדורים ( סרוקסט) אבל אחרי שבוע של תופעות לוואי החלתתי לעזוב את הכדור. הרופאה די כעסה עליי, המליצה לי כדור אחר, ניסיתי אותו ( משך 3-4 ימים) ועוד פעם תופעות לוואי ( שלא בטוח בגלל הכדור, אולי זה היה רק נדמה לי). לרופאה "נשבר" ממני, והמליצה לי לנסות לדבר עם פסיכולוג או פסיכיאטר. הדבר היה נכון. כבר מהפגישה ראשונה עם הפסיכיאטר הרגשתי הקלה, שמעתי את עצמי סוף -סוף. החרדות, ההרגשות לא טובות לא נעלמו לגמרי אבל התחלתי לעצור אותם, איכשהו אני נמצאת יותר בשליטה. אני ממשיכה ללכת אל הפסיכיאטר, עדיין לא לוקחת שום כדור.( שחחתי להגיד שמקודם היתי לוקחת לוריואן ( Lorivan אז ככה, אולי לפני שאתם מחלטים לקחת כדורים נגד הדיכאון, כדאי לנסות גם את הערוץ "הלשפוך את הלב" . נסו לדבר עם מישהו שיודע להקשיב, לעודד לפרגן. עוד דבר אחד קצר : אפילו השאלות והתשובות שבפורום הזה מאוד עודדו אותי. בהצלחה, לי

סליחה, ה"סיפור" היה צריך להופיע כהמשך לשאלה של אלמוג .

תודה לי, ותמשיכי לשמור על קשר הידש

מה זאת אומרת? לא הבנתי באיזה הקשר כתבת את הפיסקה האחרונה..... אתה חושב שיש לי אילושהן בעיות בכביכול להודות ? אבל להודות במה? נ.ב זה המשך השירשור לשאלה ששאלתי בתאריך ה-14.1 - בערך 2 עמודים אחורה, והכותרת היא "כמה שאלות" מאת א... יעני אני :)

שלום, כתבת על השימוש בסמים וגם על המחשבות האובדניות, דבר אחד זה לחשוב על הדברים הללו, ודבר לגמרי אחר הוא לספר למשהו אחר על הדברים הללו. ברגע שספרת למשהו אחר זה כאלו הסתכלת במראה. להיות מודע לדברים שאתה עושה והם פוגעים בך זו רמה אחת של דברים, לספר עליהם ולשמוע את עצמך מודה בהם ואומר אותם, זה סיפור קצת אחר. אני מקווה שכעת הדברים יותר מובנים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! בזמן האחרון אני די מוטרדת אני עסוקה במחשבות עוצרות נשימה בפחד שיקרה משהו לקרובים שלי,ושאני לא אצליח במבחנים. מה שכן לפעמים יש לי את זה וזה לפעמים נעלם .מה עוד המשפחה שלי בריאה לחלוטין ואם אני חושבת שמשהוא רע עומד להיות זה לא קורה לשמחתי. מה עושים עם זה אין לי עוד סיפטומים גופניים

לקלי שלום, איך לך עוד סימפטומים גופניים ואני מקווה שלא יהיו לך ואין הכרח שיהיו. אצל כל אדם החרדה מתבטאת באופן שונה. אצלך בעיקר בדאגה לקרובים לך. יתכן שמצב זה יחלוף והבטחון העצמי שלך יחזור, אני מקווה שהדברים לא יחמירו ולא יהיה צורך בטיפול. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום, מה אני עושה עכשיו? אני במצב שכל כך לא רציתי להיות בו, מצב מבעית, דיכאון ורצון למות. החיים סוגרים עליי, הבית , משפחה מתעללת, שטיפות מח , התעללות פסיכולוגית. חובות שהצטברו כ"פיצוי" על המצב, ושהיה מחוץ לבית בשעות היום. בעיה קשה מאוד בעור הפנים בגלל המצב הנפשי, אקזמה. איבדתי שליטה וגרמתי לעצמי נזק חיצוני (פציעה עצמית, נסינות לטפל בעורבאגרסיביות) אין לי אף אחד קרוב. הפסיכולוגית שלי מחוץ לעיר לשבוע לפחות. אני לא יכולה לעבור את זה שוב, לא הלכתי לעבודה כבר יומיים, מועקה איומה, חוסר אונים, חוסר כיוון..אני לא יכולה יותר, שוב אני בגיהנום עלי אדמות, כמעט והספקתי לשכוח מה אני מרגישה עכשיו...זה מרגיש כאילו לעולם לא יוכל להיות טוב יותר, בלתי הפיך, כעס, שנאה אין יותר טעם לבכות.. מה אני אעשה? בחורה במלכוד

איזו הרגשה נוראית, לשנוא את החיים עד מוות..כאשר כל שניה מהחיים מייסרת, כואבת, לרצות להיעלם, לרצות לא לראות, לשמוע, להריח לגעת.

שלום ליילה את לא לבד- אנחנו פה איתך וחשוב לי שתדעי זאת. כרגע הכל סוגר עלייך ואת מרגישה יאוש וחוסר אונים אך זה יחלוף ואת חייבת להאמין בכך וקודם כל להאמין בעצמך. האם יש פסיכולוגית או פסיכאטר אחר שאת יכולה לפנות אליו בזמן שהפסיכולוגית שלך נעדרת? אני מקווה שפה תמצאי את המשענת לה את זקוקה ואת התמיכה הרגעית.

כן מכירה מכירה, ועוד יותר מכירה את אחר כך כשזה נגמר וצריך לזכור, זה כמו גן גבוה שא שם בגובה איתו ואת יודעת שהוא ירד, תני לגל הזה לעבור, רק עוד מעט, עוד קצת. נסי לנוח, לא להעמיס על עצמך עוד מחשבות כמו לא הלכתי לעבודה היום. אז מה אם לא הלכת,,, שכל העולם יחכה, גם את חכי - זה עובר את יודעת, כמו גלים. אני כל כך מבינה את התחושה, פעם זיפרתי למישהו כאן שכשזה מגיע אלי - הגל זה - אני פשוט כותבת ללא הפסק את כל המחשבות, וכשזה עובר אני לוקחת את הדפים וזורקת אותם, להראות לעצמי שהכל בר חלוף, זה עדיין עוזר לי, וחשוב לומר ששיחות עם פסיכולוג עוזרות מאוד. תני לעצמך צ'אנס, כי אני נותנת לך, וכי כולם כאן נותנים לך, אנחנו מכירים את זה, רק זמן והטיפול עובד. אנחנו חייבים לתת לעצמינו צ'אנס עוד מעד והגל ירד. התחזקי. קרן

היי חמודה תנסי לעבור את היום הזה בשלום , ותחשבי שאחרי היום המגעיל הזה אולי יבוא יום יותר טוב , תאמיני לי , תמיד אחרי הרע מגיע טוב , תנסי לחשוב חיובי , הפורום הזה הוא מקום נפלא להעביר בו שעות קשות , כי אנחנו מבינים על מה את מדברת, ולא כמו אנשים אחרים שאין להם מושג מה עובר עליך , תמיד תדעי שלבעיה שלנו יש שם ויש טיפול . תנסי להתעודד ותחשבי חיובי תתפלאי אבל זה עוזר חוץ מזה מותר לך לא ללכת לעבודה ולבכות ולהרגיש חרא כולנו בני אדם כל טוב יונית

הי ד"ר!! זאת אני עם השגיאות כתיב המשלשלים והעבודה הסימנריונית ,אני ממש מתגעגעת -אתה בטח מבסוט ששלחת אותי לפורם אחר שבכלל לא קיים -לאחר התכתבות ארוכה. לשאלתי- מה זאת הפרעת הגוף המעוות והאם זה חייב לבוא לנסיון להנצל מן העיוות?. כלומר נסיון לחתוך לדוגמה שומן מהיד כי רואים את זה בצורה מעוותת. איפה אני יכולה למצוא חומר על זה והאם יש בארץ מטפלים שמתמחים בזה?? וכן גםהאם אפשר לפטור את זה רק ע"י כדורים???? יותר נכון האם יש לזה פיתרון בכלל?? תנסה להתמקד ולענות לי על כול השאלות שלי.

לשני שלום, אני שמח שחזרת אבל האמת היא שכמעט ולא הבנתי שום דבר, תנסי להיות מעט יותר בהירה ומובנת. ביי דר' גיורא הידש

אתה צודק -אני באמת קצת לא מובנת.אנסה להתמקד -אתה זוכר שאמרתי לך שאני מאובחנת כבעלת הפרעת אכילה(זוכר, ששאלתי לגבי אישפוז במרכז להפרעות אכילה-ובסוף לא התאשפזתי), אז אני חושבת שיש לי בעיה בדימוי הגוף- מה שהביא אותי לחשוב שאולי יש לי הפרעת הגוף המעוות(אני יודעת שיש הפרעה כזאת והיא מזכירה הפרעות אכילה).אז רציתי מידע על זה? וגם לשאול הפרעות בדימוי הגוף נפתרות רק על ידי כדורים? אני מקווה שאני ברורה יותר.

לד"ר הידש היקר שלום רב ראשית תודה על כל תשובותיך על כה. שנית רציתי לשאול, האם זייבן בשימוש ממושך יכול לגרום להפחתה בכמות שחרור הדופמין במוח? קראתי באיזה מקום Bupropion diminishes the brain's release of Dopamine over time(Although it does increase the reuptake of the currently produced Dopamine) It up-regulated DA transporters in caudate putamen and nucleus accumbens וגם בלינק המצורף השוו אותו לקוקאין http://www.biopsychiatry.com/nomifensine.htm הפסיכיאטר רשם לי אותו לטיפול בדיכאון, בגלל העדר תופעות הלוואי המיניות. אני מאד מאד מפחדת להתחיל לקחתו בגלל הנזק לטווח ארוך שיכול להיות. וגם אני מפחדת מאי השקט שהוא יכול לגרום בהתחלה- אך זה דבר שכנראה איאלץ להתמודד איתו .כי כבר אין לי ברירות ולפחות זה לא מזיק. מחכה מאד לתשובתך נטע

לנטע שלום, כפי ששיערתי הדברים שאת מצאת חשובים אבל הם נבדקו בחיות מעבדה. העתקתי עבורך רק קטע קטן Drug-naive rats readily acquired and subsequently maintained consistent self-administration of 3 and 1 mg/kg/infusion doses of bupropion and nomifensine ישנה חשיבות לעבודות על חולדות אבל אנחנו שונים במעט מהחולדות. כך שמחקרים חשובים אבל יותר חשובה הקליניקה ומה שאנחנו יודעים על התרופה ועל תגובות של אנשים לתרופה. לפי מיטב ידיעתי לא נצפו בעיות כאלו אצל אנשים וגם אצל אנשים אשר נוטלים את התרופה למשך פרק זמן ארוך. בופריון היא תרופה מקובלת מאוד בארה"ב והשימוש בה רב, בארץ יש עמה פחות ניסיון. אז בהצלחה ותעדכני שנלמד גם אנחנו ביי הידש

לרופא שלום אני הלום קרב וסובל מ.ptsd ונתנו לי תרופה זיפרקסה האם התרופה מתאימה???

שלום, זיפרקסה אינה רשומה בארץ כטיפול בהלם קרב. עם זאת ראיתי יותר ויותר אנשים אשר סובלים מהלם קרב ומטופלים עם זיפרקסה. בהחלט ראיתי ויש לי גם ניסיון והתוצאות הן טובות. כלומר איני מכיר אבל כנראה יש מעט חומר מחקרי, בשטח ראיתי לא מעט מטופלים שהחלו ליטול זיפרקסה. זה המצב.... אשמח אם תעדכן ותספר על הניסיון אצלך שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי ד"ר הידש וכולם הבוקר קמתי עם תחושה רעה , הכאבי רגליים לא עוזבים אותי ואני מתחילה שוב להכנס למעגל החרדות , טוב , אז לקחתח חצי כדור קסנקס והמשכתי ללמוד לבחינות , אבל , אני יודעת שזה לא פיתרון , ולמרות שכולם מעודדים אותי ואומרים לי שזו רק תקופה ואני צריכה לשרוד אותה , אני בתוך תוכי מרגישה ששוב אני נופלת ופשוט אין לי כח יותר להתמודד , לכן נראה לי שאני אחזור לתרופות (בצער רב וביגון קודר) , התרופות נותנות לי הרגשה שאני לא מספיק חזקה להלחם בחרדות , אבל , מצד שני , למה לסבול , יכול להיות שעם תשתפר ההרגשה שלי אז גם הטיפול הפסיכולוגי יזרום , גם כושר הריכוז שלי יעלה וגם היחסים עם הסביבה (במיוחד הסבלנות שלי לבנותי) ישתפרו. מה אתה חושב ד"ר הידש? נראה לי שאתה מעדיף במצבים לא אקוטיים כמו שלי להתמודד רק בעזרת שיחות ולא תרופות . המצב הזה פשוט לא ברור , הייתה לי תקווה שהפסקתי עם הכדורים שאצליח ושאולי קרה נס והחרדות פשוט נחלשו ויעזבו במשך הזמן , אבל אני רואה שהחרדה שלי היא עקשנית , והסימפטומים מתלבשים עלי כמעט יום יום , האם באמת כדאי לתת עוד צאנס ללא תרופות ? או להפסיק להלחם ולנסות לעבור לסרוקסט כפי שהציע לי הרופא? נמאס לי כבר אין לי כוחות אני עוד צעירה ומרגישה שהחיים במקום להיות טובים ומהנים סתם מלחמה אחת גדולה או שאולי אצל כולם ישנם מלחמות , גם אצל כאלו שלא סובלים מחרדות? ועוד דבר קטן - האם יש סיכוי שה"מחלה" הזו לפחות משתפרת עם השנים כך שהיא לא מפריעה לתפקוד היום יומי , או שישנם כאלו שאצלם זה פשוט כרוני ולא עובר (כלומר שצריכים לקחת טיפול תרופתי כל החיים) צר לי על השאלה הארוכה סתם יום דפוק ופסימי ביי יונית

יונית היקרה לגבי השאלה שלך אם כדאי לתת עוד צ'אנס ללא התרופות אז התשובה נמצאת אצלך:אם את יכולה לסבול ולמשוך עוד קצת בכדי לבחון את פני הדברים או שאינך מעוניינת יותר בסבל. יונית, עצם העובדה שאת לוקחת תרופות אינה הופכת אותך לפחות איתנה וחזקת אופי. האם היינו מעיזים להגיד לאדם שסובל מכאבים איומים ולוקח אקמול כי הוא נמושה וחסר כוח סבל? אותו דבר אצלך . התקפי מחלה ודיכאון אינם פחות חמורים מכל מחלה אחרת ולכן אינם פחות ראויים לטיפול. כמו שכתבת- את סובלת ואין סיבה שזה יקרה. אני זוכרת את החשש הזה אצלי בתחילת טיפולי הפסיכאטרי ( לפני שנתיים בערך), נורא חששתי מנטילת תרופות ופיתוח תלות הבם אך בראייה לאחור אלה ממש הצלו אותי והחזירו אותי לחיים. נכון שיש עליות ומורדות ( ובעצם לאיזה אדם אין זאת?) אך אינני רוצה לחשוב מה היה מצבי ללא הטיפול הנ"ל היום. השאיפה בכול טיפול תרופתי אנטי דכאוני הוא להגיע לאיזון מסוים ואז להתחיל להפחית במינונים עד הפסקה מוחלטת לעיתים . כל מקרה לגופו וצריך לבחון את המצב בהתאם לרקע של החולה, מצבו והרגשותיו. יונית, האמיני לי שאם כל הקושי והתחושות הרעות תהיינה גם תקופות הרבה יותר טובות. אסור לנו להישבר ולאבד תקווה נכון? ואני מאמינה בך שתצליחי לצאת מהנפילה שאת חווה כרגע. אנא המשיכי לעדכן אותי, מחזיקה לך אצבעות והמון בהצלחה לשניננו בבחינות...

לאריאל וד"ר הידש אריאל , את מקסימה , תודה רבה על העידוד , בטוח שיהיו עוד ימים טובים , אולי אחרי המבחנים תשתפר קצת ההרגשה , אגב מאיפה את בארץ? אני מאזור רחובות , והרבה אצלנו במושב סובלים מחרדות , דבר מדהים ,לא? יש לי גם שאלה נוספת לד"ר הידש , האם הכאבי רגלים (מן כאבי שרירים מפושטים שיש לי כבר שבועיים מאז השפעת שחטפתי) , יכולים להיות תסמונת הפיבריאולוגיה ? (כמו מחלת התשישות הכרונית) , או שאולי זה תסמין של מתח ולחץ? כרגיל החרדה ממחלות וההיפוכונדריה שלי גוברת כל פעם שאני חשה ברע. תודה לכולכם על העידוד ביי יונית

אני אישה בת 29, רווקה, נראית די טוב. אין לי ניסיון בתחום המיני. התנשקתי פעם אחת בחיי בגיל 16 וזהו. מאז לא התנסתי כלל. אינני חיה בסביבה פרמיטיבית או לא מקבלת פתיחות מינית, ההיפך הוא הנכון, ובכל זאת בכל פעם שישנה התקרבות מינימלית מצד הצד השני אני נרתעת. האם אפשר לקרוא לזה בעיה? האם יש לה פתרון ? חשוב לציין שאני אישה שמסתכלים עליה, אבל אין לי בטחון בתחום הזה. איך אוכל לטפל בעצמי בתחום הזה? שמעתי שיש כדורים להקלה על החיזור / פותרים בעיות של חרדת חיזור, האם כדאי ללכת לפסיכיאטר? האם לפסיכולוג? האם אני צריכה לחכות שהגבר הנכון יגיע או שאני צריכה לטפל? אודה על התייחסותכם. בכבוד רב, תמי

אני מקווה שמה שאני אומרת זה לא יותר מרחיק לכת, אבל כמו בכל בעיה כדאי לתקוף אותה מכמה כיוונים. כדאי ללכת לפסיכיאטר כדי לוודא שאין בעיה שמצריכה טיפול (או שכן מצריכה ) במקביל כדאי ללכת לפסיכולוג לבדוק מאיפה זה נובע ואיך לפתור את הבעיה. אני בטוחה שיש גם קבוצות .

תתקשרי אלי והכל יהיה בסדר!

ניזכרתי בבדיחה. אחד ניכנס לסוכנות נסיעות וביקש טיול ברמה גבוהה. הציעו לו טיולים לכל מיני ערים בעולם:פריז, ניו-יורק, לונדון-אך לכל ההצעות השיב בשלילה בטענה שכבר היה בכולן. שאלו אותו: "אתא רוצה לשלב הליכה וסקס?" ענה להם: "כן." אז אמרו לו: "לך ת..." מור

אני בת 43 ומתכוונת להכנס להריון מתרומת זרע. בעבר סבלתי מהתקפי חרדה ולא נטלתי תרופות{למרות המלצות של פסיכיאטר} לקראת ההחלטה החדשה שלי אני שוב סובלת מלחץ וחרדות. האם תרופות יכולות להזיק לעובר?

לטל שלום, התשובה לשאלתך היא יחסית מאוד ותמיד צריך לראות כל אדם באופן אינדיווידואלי. עדיף הריון ללא תרופות מאשר הריון עם תרופות אבל מצד שני גם חרדות אינן מועילות לעובר ואף עלולות להזיק, ועדיף הריון עם בטחון מאשר עם חרדות. בהחלט ישנן תרופות נוגדות חרדה שאינן מזיקות לעובר (יש כאלו שכן) ולכן את כבר מבינה שלכל אחד יש למצוא את הנוסחה שמתאימה לו. זו החוכמה בחיים, לא כל האנשים זהים והחוכמה היא למצוא מה נכון ומה טוב לכל אדם לכל אינדיווידואל. למרות שהתשובה מאוד כללית מקווה שעזרתי ביי הידש

השבוע שלא בחכמה אולי התעמתתתתי במקום עבודה בצורה די תקפנית. גם אם הצדק היה עמי לא הרווחתי דבר מההתמהלות שלי מול המערכת. תגובותי באו \.הושפעו ממקום רגשי ולא נראו די הצורך. בנוסף לכך, לאחר הגשת מועמדות לתפקיד במסגרת מכרז ממשלתי, לא אפשרו לי אפילו להכנס לועדת קבלה בשל פגם טכני " לכאורה ". כך אבדה התקווה להחליף מקום עבודה ומצאתי את עצמי ממשיך באותו תפקיד ויותר מסובסך מהעבר. אתמול נבדקתי בבית לוינשטיין. מצד אחד ככל הנראה לא אזדקק לניתוח בעמוד השרדה, אבל הרופא העריך שהמצב אליו נקלעתי היווה טריגר לPTS הומלץ על המשך בירור (באשפוז) סביב עניין הנוירולוגי משאינו מתאפשר לי בינתיים.וכן על טיפול בהפנוזה, החלפת כדורים קסנקס באחרים ועל טיפול נפשי ממושך ואינטנסיבי. הייתי בשוק , הרגשתי שאני עובר מהמחלקה האורתופדית למחלקה הסגורה. מזועזע, מדוכא וחרד. אין לי כסף כעת לטיפול נפשי פרטי ממושך אבל בעיקר התיוג עורר בי הרבה חרדה ודכאון. ברור לי שאתארגן בסופו של דבר אבל אני בשוק. האם אין קיצורי דרך ? אגב האבחון לא הסתדר לי עם הרגשתי הטובה לפני מספר ימים בלבד.

לדניאל שלום, איני בטוח שזה הזמן להחליף מקום עבודה אם אתה עומד בפני אשפוז וברור נאורולוגי ואולי ניתוח? בכל אופן ישנה בעיה והרגזנות היא חלק מהבעיה הנפשית. אני שמח שאתה מרגיש טוב יותר אבל עזוב את הסטיגמות והתגים. רוצים לעזור לך עם טיפול פסיכולוגי, אולי מספיק במינונים קטנים ולא הכל בצורה אינטנסיבית אבל בסך הכל רוצים לעזור. אז תיקח את זה לאט ותתקדם ותרגיש יותר טוב. בסך הכל אני מאמין שהכוונה היא טובה.... תמשיך לשמור על קשר ביי הידש

היי לכולם-נעים לחזור! נעדרתי מן הפורום תקופה ממושכת -בעיקר בגלל המון עבודה- ו....זה די סימן שהדברים הולכים בכלל לא רע. מצב-הרוח יציב, התפקוד מצוין וכל שאר הדברים הטובים שציינתי לגבי הגאודון בעינם עומדים. מלבד אחד: אני מתקשה להירדם בלילה, אני מצליח רק שאני ממש סחוט לגמרי ואז- השינה גם לא ממש עמוקה. אין לי חרדות או מחשבות טורדות מדי, אני פשוט נכנס למיטה והעיניים לא נעצמות. היום והלילה התהפכו. וזה די משבש לי את החיים. הפסיכיאטר שלי אמר לי שזה תופעה שנגרמת מהגאודון, והוא שמע מעוד מטופלים על העניין הזה. ד"ר הידש, האם ידוע לך על כך? מה אני יכול לעשות? הוא לא רצה לתת לי כדורי שינה מחשש להתמכרות ואני נוטה להסכים עמו. וכמובן בתרופה אני לא נוגע או משנה-היא מצילה אותי באופן בסיסי. האם פעילות גופנית תעזור? מזון מסוים? אשמח מאוד לשמוע את דעתכם............. שלכם, המייחל לפיהוק, מאור.

למאור היקר שלום, חסרת לנו ואיני מקבל את התירוץ של חוסר זמן. חמתי אומרת שתמיד תבקש משהו מאדם עסוק. לדעתי השאלה היא כיצד אתה קם בבוקר, אם אתה קם עייף אז יש פה בעיה, אם אתה קם רענן וישנת מספיק אז תהיה בלילה באינטרנט ותנצל את הזמן. אל תשכב במיטה לפני שאתה מרגיש שתרדם. ישנם כדורי שינה שאינם ממכרים (נוקטורנו, סטילנוקס), אבל לפני שמגיעים לכדורי השינה אפשר לנסות באמת פעילות גופנית אחרי הצהריים, להמנע מקפה ופעילות מעוררת ופעילות גופנית בערב, לקרוא ספר, לצפות בטלוויזיה, לשתות כוס חלב חם, ואתה יכול למצוא את הדברים אשר מרגיעים אותך ועוזרים להכנס לשינה ואינם מעוררים. שיהיה רק טוב וחלומות פז הידש

ד"ר הידש - תודה על התשובה! קודם כל אתה צודק לגבי עניין הזמן-זה לא תירוץ, למען האמת קרה משהו מאד לא טוב במשפחה הקרובה והייתי טרוד בעניין ההוא יותר מכל דבר אחר.... וזו בעצם הסיבה העקרית להעדר נוכחותי.... המלצותיך לגבי בעית השינה שלי טובות ומעודדות, אך אני עדיין מחכה לשמוע: האם הגאודון "אשם" בכך( כפי שרופאי טוען)? האם יש לך מטופלים בתרופה שדיווחו על כך? אני פשוט סקרן לדעת. שוב תודה על הכל. מאור.

שלום רב. שכנתי ,גרושה,כבדת ראיה,(מועסקת כטלפנית ומרויחה בקושי לפרנסתה),מתמודדת מזה 8 חודשים,עם מחלת בנה (בן ה-25 ), המוגדרת כ"מניה דיפרסיה". הבן הגר בביתה ,נמצא בטיפול של רופאים מומחים בבתי חולים שונים. תקופות ה"שקט" אינן יציבות והבן תוקף את אימו בהשמעת קללות ואיומים,בבריחה מן הבית באמצע הלילה,מסירת חפצים מהבית כ"מתנות" לעוברים ברחוב ועוד מעשים משונים ומפחידים! האישה מתמוטטת ומדברת על חוסר רצון לחיות! למי פונים לעזרה ? מדוע אין מקום שאפשר לאשפז את הבן ?(הוא מסרב להתאשפז!) בתודה -רון.

לרון שלום, באמת בעיה קשה. לפי החוק אדם במאניה-מצב רוח טוב אשר מחלק את כל רכושו לאחרים אינו מסוכן לעצמו ולכן אין אפשרות לאשפזו בכפיה. מצד שני אם הוא תוקף אנשים אז בהחלט ישנה אפשרות לאשפוזו בכפיה, יתכן שהדרך היא על ידי תלונה במשטרה על התקיפה. שכנתך בהחלט יכולה לפנות לעזרה לכל מרפאה לבריאות הנפש באזור מגוריה, ישנן מרפאות של בתי החולים הממשלתיים או שרותים יותר מצומצמים של קופות החולים, אם תכתוב את אזור המגורים אוכל לעזור בהפניה אבל בודאי שרופא המשפחה יודע ויכול להפנות למרפאה הקרובה. לא צריכה להיות עם זה בעיה מיוחדת צריך רק לבקש. ביכולתך גם ליצור קשר עם הבן שיהיה לו אמון בך ולראות יותר מקרוב מה קורה. אם יהיה לו קשר אתך או בני משפחתך הלחץ מהאם ירד, אולי ישנו במשפחה קרוב משפחה נוסף אשר גם הוא יכול להכנס לתמונה? קשר אנושי עם הבן והאם יכול לעזור. כמובן אם ניתן ליצור קשר זה. והעיקר הוא שתמשיך לעקוב ולראות מה קורה שם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שבת שלום- דר' הידש. תודה לך על תשובתך. ניסינו את כל אשר כתבת לפני -כן, אך ללא הועיל-הבן מסרב לשתף פעולה! במקביל לתשובתך ,קיבלתי תשובה ממח' הרווחה בחולון, שקיבלה על עצמה את הטיפול. שוב תודה וכל-טוב - רון.

חברי הפורום היקרים שאלה לי אליכם... האם משהו מכם הסובלים מחרדה שלקח תרופות נוגדות חרדה (SSRI) ולאחר מכן הפסיק אותן יכול לספר לי מנסיונו האישי לגבי האופן בו זה השפיע עליו, אם בכלל. כמו כן אם לא אתם אז אולי אתם מכירים משהו כזה ויכולים לספר לי .זה פשוט ש אני מתלבט לגבי נטילת התרופות משום שאני חושש שלא אוכל להפסיק עימן בבוא העת או שהפסקתן תגרום לכך שהתופעות יחזרו שוב (ועוד חששות שונים). אשמח מאד אם תוכלו לייעץ לי וחלוק איתי את ניסיונכם. תודה מראש , אלמוג.

אני לקחתי SSRI מס' חודשים והפסקתי בלי שום בעיה אבל יכול להיות שאני לא דוגמה מייצגת כי אני נחשב ל"צרכן כבד" של בנזו וידוע שבנזו מנטרלים את כל תסמיני הגמילה השונים כשמנסים להפסיק לקחת SSRI. הדבר היחידי שאני יכול להגיד שה-SSRI רק החמיר את ההתמכרות שלי לבנזו ולא גרם לי לרדת במינון אלא להפך. הפסקתי עם ה-SSRI כדי לעצור את הסחף בעליה במינון של הבנזו. היום אני נחשב למכור יותר כבד של בנזו לפני התחלת הטיפול ב-SSRI. ואין שום פיתרון באופק. המרוויחים העיקריים זה הרופאים, הרוקחים, חברות התרופות והיבואנים שגוזרים את הקופונים ומרוויחים מליארדים מתעשיית התרופות. החולים תמיד נדפקים ומשלמים את המחיר.

אני לקחתי תרופות נגד חרדה ולי זה לא עשה טוב. היו לי המון תופעות לוואי תקופה ארוכה של מספר שבועות שכללו: עייפות נוראה, שינויים קיצוניים במצב רוח, תוקפנות, סיוטים בלילה, חוסר איפוס, סחרחורות וריחוף. אחרי שניסיתי המון תרופות בעיקר את אלו שהזכרת, הרופא אמר שישנם מספר קטן של אנשים שזה לא עובד טוב עליהם, והצטערתי שביזבזתי חצי שנה בתחושות מגעילות ולא תיקנתי שום דבר אלא להיפך. לעומתי אחותי לוקחת תרופות מהסוג שכתבת, כבר כמה שנים, מידי פעם מחליפים לה אותן ועושים לה הפסקות והיא ממש בסדר, היא השתנתה והיא מאד מאושרת, אמנם גם לה היו תופעות לוואי תקופה לא קצרה אבל היא התרגלה להן והתמודדה איתן. לא קשה לה להפסיק, אבל זה מסוכן כי התרופות נותנות לך הרגשה שהכל עבר, ואז אתה נופל לתהום עמוקה כשאתה מפסיק. כשאומרים לך שתרופה לא ממכרת זה אומר שהגוף לא ידרוש אותה כשתפסיק אבל הכל גם יכול לחזור לקדמותו והחרדה תופיע שוב. על כל מקרה בהצלחה. ושתדע שזה אינדיבידואלי מאד

שלום רב. נסה,אפילו במקביל לטיפול הרגיל, תמציות "פרחי באך". אין להן תופעות לואי, הן לא ממכרות ומטפל טוב ידע להתאים לך את התמציות הנכונות! מצדך דרושה נכונות וסבלנות לתהליך. בברכה-רון.

היי אלמוג, אני משתמשת בפריזמה כטיפול בדכאונות ובהפרעות אכילה. ההתחלה היתה קשה. התחלתי עם כדור אחד ביום והוא השפיע עלי לרעה, לא העביר את הפרעת האכילה והחריף את הדכאון. הנפילה היתה קשה, כי היתה לי המון תקוה. אחרי תקופה של כמה חודשים הפסקתי, כי הרגשתי שאני לא יכולה להתמודד עם ההרגשה הקשה שתקפה, הרגשתי שאני הולכת למות כל שניה. אחר כך שוב הפרעת האכילה החריפה והדכאון גבר, אז חזרתי ברוב יאושי לאותו כדור מר, אבל הפעם לקחתי שניים, בהדרגה כמובן ובמעקב של הפסיכיאטר כל הזמן. היום אני כבר 8 חודשים משתמשת בכדור ושמחה ומאושרת שלא ויתרתי, למרות הנסיון הראשון הארור. הפרעת האכילה עברה, הדכאון נעלם, החרדה לא קיימת כמעט אף פעם. העולם כמובן לא כזה ורוד, יש לחצים, פחדים וכאבים, אבל אני יכולה להתמודד איתם בצורה יותר קלה ובהירה, אני לפחות יודעת מה אני עושה ומה הכוונה, יכולה לפתוח עיניים ולהסתכל על המציאות גם כשהיא לא קלה, כשלפני כן לא היתה לי בכלל שליטה. אני אפילו מוציאה בימים אלה ספר על התמודדות עם מוות, דכאון והפרעות אכילה, דבר שהוא בגדר חלום ופנטזיה אישית, שהנה באה לידי הגשמה. אני מאמינה שהצעדים הראשונים הושגו בעזרת הכדורים והשאר באמצעות עבודה על הדברים בדיבורים בטיפול אישי. אני יודעת שלא הייתי מצליחה לעולם לפתוח את הלולאה הסגורה שנשביתי בתוכה בכאב ובפחד, בחושך ובלי שום סיכוי להחלץ מהמאסר, לולא הכדורים. הם נתנו לי את מרווח הנשימה, שאיפשר לי בכוחות עצמי לפסוע עוד פסיעה. גם אני שואלת את עצמי לפעמים האם אני אוכל מתי שהוא להפסיק ? אין לי תשובה, היום אני יודעת שאני בלעדיהם עוד לא יכולה, לוקחת שניים כל בוקר בקפידה. אני חושבת שגם אם לא, גם אם אני אקח אותם כל החיים, אז מה ? מה כל כך רע ? הם עושים לי טוב, מחזיקים אותי באור ועוזרים לי להגשים חלומות, אז הם פה. אולי פעם אני ארגיש מספיק בטוחה לנסות לרדת במינון או להפסיק עם התרופה, אבל היא אותי היום מחזיקה ואני אסירת תודה על כל צעד קטן לעבר המטרה. המון המון בהצלחה, רויטל.

רוב הסיכויים שלא תמצא בפורום מישהו שלקח כדור נגד חרדה וזה עזר לו, מכיוון שאדם כזה אולי לא ירצה להיכנס יותר לפורום כזה, אלא ימשיך בחייו... ;-) אם מישהו היה מבטיח לי שיש כדור שמפחית את החרדה וזה ממש עוזר, אני הייתי מוכנה לקחת את הכדור הזה גם לכל החיים, העיקר להיות בלי החרדות! אתה לא חושב כמוני? ;-) הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך זה שתצטרך לקחת את הכדורים לכל החיים. וזה ממש לא נורא!!! אז למה לא? אתה לא מוכן לשלם את המחיר הזה? מה גם שהכדור שאתה צריך לקחת בכלל לא ממכר ואם תמשיך לעבור טיפול פסיכותרפיסטי הוא יגרום לך לשנות את המחשבות השליליות. אתה תלמד שאין לך ממה לפחד. וכשתחליט להפסיק את הטיפול התרופתי המחשבות הרעות לא יחזרו כי כבר למדת שאין לך ממה לפחד. ברור? :-) אני מאחלת לך בהצלחה ושתתגבר מהר ככל האפשר על החרדה! יפעתי.

לכל החברים שענו לי אני מודה לכם מאד על כך שהקדשתם מזמנכם ועניתם לי באריכות ובפירוט אני מקווה שכולנו נצליח נתגבר על הבעיות שלנו ונוכל להמשיך הלאה בחיינו ללא כל חרדה ופחד . תודה רבה , אלמוג

היי לכולם אלמוג אם מתאים לך אז תשמור על קשר... בהצלחה בכל מה שתחליט דר' גיורא הידש

אני משתמשת באיקסל נגד דיכאון כבר 6 שבועות ועדיין לא יצאתי מהדיכאון וכרגע הוספתי גם את הזייבן האם השילוב הוא נורמלי, ואם לא מה התופעות שיכולות להיגרם לי.

לאיתן שלום, לצערי עדיין אין הרבה ניסיון רפואי וחומר מחקרי על השילובים בין התרופות החדשות נוגדות דיכאון. מעטים המחקרים אשר משווים בין התרופות ושילובים של התרופות. לי זו הפעם הראשונה שאני שומע על הצירוף הזה אבל בהחלט ישנם דברים רבים שאני לא מכיר. באופן תיאורטי לא צפויות תופעות לוואי מיוחדות בשילוב זה. אולי תעדכן אתה אותנו ביי דר' גיורא הידש

כבר כמה ימים אני חושבת לעצמי (אחרי שהציפראמיל התחיל לעבוד כמובן), שאולי אני עושה את עצמי, אולי דימינתי הכל ואני מגזימה בציאורים שלי? אולי לא הכל כל כך נורא כמו שעשיתי ממנו כשהלכתי לרופאה? התחלתי טיפול קוגניטיבי אבל אני לא מרגישה רע בזמן האחרון אז אין לי מה לרשום בטבלאות וזה עוד משהו שגורם לי לפקפק בקיום המחלה שלי (דיכאון..) יכול להיות שהכדורים גורמים לי להרגיש וטב כל כך שאין לי מחשבות אוטומטיות כרגע? האם המחשבות האוטומטיות מופיעות רק ברגעי משבר וdown כללי? או שהן אמורות להיותשם כל הזמן כמו לפני הכדורים? גם העובדה שעוד לא עזבתי את הדירה של האקס שלי מחזקת אצלי את ההרגשה שאני אולי לא ממש חולה כי הוא לא מתייחס לכך כמחלה אלא כהתפנקות. כאילו לא באמת רע לי (או היה לי רע לפני הציפראמיל..) האם זה בסדר לחשוב ככה? זה צריך להדליק אצלי נורה אדומה?

לשירה שלום, ראשית, יופי שאלו המחשבות שלך,, באמת נראה שהמצב השתפר וזה העיקר כל היתר אלו השערות ותיאוריות ומחשבות והעיקר שאת מרגישה טוב. בהחלט שהמחשבות הדיכאוניות (בקשר לטיפול הקוגניטיבי), קיימות במצב של דיכאון, הרגש צובע את המחשבות והמחשבות צובעות את הרגש. כאשר הרגש וההרגשה משתנים אז גם המחשבות משתנות. זה העיקרון של הטיפולים הקוגניטיביים. את בסדר גמור זהו ואת נמצאת בשלב ביניים במהלך של השיפור כאשר את צריכה "לצבוט את עצמך" כדי לדעת שזה באמת. עוד מעט נהפוך אותך למעודדת הרשמית של הפורום. תתחילי את מכתביך ב"מניסיוני האישי". טוב, מספיק אני קצת נסחף מפני שאני שמח שאת מתקדמת ומרגישה טוב. המטרה היא להתחזק ולהיות חזקה כדי שתוכלי לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבור עצמך ולעתידך. אם אני זוכר טוב, כרגע הדבר החשוב ביותר הוא לסיים את הבחינות ואת הסמסטר? תמשיכי לשמור על קשר ביי הידש

לשמוע שאתה זוכר אותי ואת בעיותי למרות שיש עוד אנשים בפורום, וגם אנשים שאתה מטפל בהם בעבודתך. חץ מזה, אני חושבת שאולי לא הבהרתי את עצמי כראוי. יש לי תחושה שאני מרגישה טוב מדי למרות שאני רק חודש בטיפול קוגניטיבי. הייתכן? אכן כרגע אני חושבת על לעבור את הסימסטר. נשארתי עם שני קורסים מתוך ה-8 שהייתי אמורה לעשות כי זה מה שאני מרגישה שאני מסוגלת כרגע. מצאתי עבודה אפילו, למרות שאני מפחדת נורא להתחיל להיות בסביבת אנשים ובכלל לקחת על עצמי התחייבות. המעבר חזרה לבית של ההורים בטח גם ייצור משבר כי הם לא יודעים על מצבי ואני מעדיפה כרגע לא לספר להם. אני חוששת שיוור מצב שאני אצטרך להעמיד פנים כל הזמן שהכל בסדר ... נו, טוב, לפחות פה אני מקבלת תמיד תמיכה וכל חברי עוזרים לי ותומכים בי כל פעם שיש לי מצב רוח קצת רע. יש לי ממש "משמרות מצב רוח" אני רק מרגישה קצת בעסה, מרימה טלפון לחברה שלי והיא מתייצבת לסחוב אותי לצעידה או לבית קפה.

היי, מה עניינים איתך?מזמן לא התכתבנו........ בפעם האחרונה אני זוכרת שהיה לך די קשה,האם הוקל לך? ומה קורה עם ידידתנו-שרונה??ניראה לי שהיא בסדר ומרוב שהיא מטיילת אין לה זמן בשבילנו-הלוואיייייייייייייייי. שיהיה אחלה לכולנו. שגב

הי שגב השבוע האחרון לא היה כל כך טוב. יום שבת שעברה הייתי כל הלילה במיון בגלל לחץ דם מאוד גבוה ( בעיה שאני מטופלת בה) ודופק שהגיע ל 150. נתנו לי כדור מתחת ללשון ושחררו אותי אחרי כמה ש' טובות. היום עשיתי כל מיני בדיקות ובירורים ונראה מה תהיינה התוצאות. באופן כללי אני מרגישה די מדוכדכת אם כי לא נותת לעצמי להישאב למקום ההוא. בעבודה היום הרגשי שכל דקה אני מסוגלת להיתפרץ בבכי ואני מרגישה שאני צריכה לברוח לקצת שקט אבל אני לא יכולה. אין לי חשק לכולם ונורא קודר לי. מקווה לטוב יותר וסליחה על הפסיביות שנפלה עלי. מה איתך?

היי, צר לי לשמוע שאת לא ממש מרגישה טוב,אבל את יודעת,יש ימים כאלה לכולנו. גם לי קשה לפעמים,יש ימים שאני רק מחכה כבר להיכנס למיטה ולנוח ויש ימים שאני לא רוצה שייגמרו. אבל אני חושבת שבאיזה שהוא מקום,זה נכון לגבי כל האנשים גם אם הם לא מטופלים. זה מה שמבדיל אותנו מרובוטים. אז תתנחמי ותדעי לנצל כל דקה בחיים ולא לחשוב מה יהיה אלא כאן ועכשיו. תמצאי את הדברים שעושים לך טוב,תחשבי על דברים שמרגיעים אותך ויבוא יום(בקרוב) ותרגישי נהדר. מקווה שתרגישי טוב במהרה. שגב

אריאל סליחה שאני מתערבת , אבל מהתשובות שלך בפורום את נשמעת מאד נחמדה ותומכת בכל האנשים , אז רציתי קצת לעודד אותך - הכל עובר , וגם אם יש שבוע דפוק , אחריו תמיד מגיע שבוע יותר טוב . אז תנסי להתעודד ולחשוב חיובי (באמת שחשיבה חיובית עוזרת ), חוץ מזה כתבת פעם בפורום שיש לך שלושה ילדים , לי יש שניים ואני מאד רוצה להכנס להריון אבל כל כך פוחדת בגלל סיפור החרדות שלי , אז אולי תספרי לי קצת האם החרדות שלך השפיעו על ההריון ואיך התמודדת איתם וגם עם התינוק יחד. תחזיקי מעמד החיים קצרים ואסור לסבול ביי יונית