פורום פסיכיאטריה

היי, תודה על המחמאה,גם את מקסימה לא פחות וחבל לי שאת כל כך סובלת. כתבתי לך שאני לא רוצה לשמוע את המשפט-אין לי זמן-היחיד שמותר לו הוא-דודו טופז. אבל את בחרת להתחכם.(סתם צוחקת). אני מבינה שבנך נח בבית-החלמה מהירה. לשאלתך,אני אמא לילדים בגילאי-12,9 ו-שנה.אני עסוקה מאוד מאוד.קמה כל יום ב-5.00 וחוזרת ב-17.00.ואז מתחיל יום חדש.אבל פעמיים בשבוע אני מבריזה לכולם והולכת לבריכה. אם לא אדאג לעצמי,אני יכולה להבטיח לך שאף אחד לא יעשה זאת במקומי,עם כל מה שמשתמע מכך.ניסיתי כל חיי להיות 100% בעבודה וגם בבית,זה גרם לי ללחצים מיותרים.ויתרתי על קריירה(למרות שזה חלום חיי)לטובת המשפחה.אי אפשר להיות 100% והיום אני מבינה את זה יותר מתמיד. לא ציינת מדוע את משתתפת בפורום הזה.אני אישית סובלת מחרדה (לאחר לידה)ואני מטופלת בסרוקסאט כבר חצי שנה. אשמח לשמוע ממך. עוד שאלה קטנה ואת לא חייבת לענות-מאיפה את בארץ?אני מהצפון. שגב

שלום חברה יקרה! מכירה את הרצון להיות 100% בכל מה שאני נוגעת, חלק גדול מהזמן גם ממש האמנתי לזה ונתתי לסובבים אותי את התחושה הזו. היום קצת קשה לי לרדת מהעץ... הלוואי ויכולתי לוותר על הקריירה שלי, ולו רק למספר חודשים אבל המחנק הכלכלי לא מאפשר לי .... הגעתי לפורום הזה בעקבות מחלת המניה דיפרסיה ממנה סובלים 3 מאחיו של בעלי ב"תורנות" מזה תשע שנים, לאחר התקף שעברה אחותו לפני מספר שבועות. היא כבר מרגישה יותר טוב (יחסית...) אבל אני "הצצתי ונפגעתי". תוך כדי ניסיון לסייע לה ולמשפחתה באירוע האחרון מצאתי את עצמי מחטטת פנימה והבנתי שגם אצלי המצב לא משהו. אין אומנם דיאגנוזה קלינית אבל YOU KNOW, לא צריך אותה כדי לדעת שמשהו לא עובד בחיים שלך. מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי עליות וירידות במצב הרוח ובנעוריי רשום אפילו "ניסיון התאבדות" אחד או שניים שלדעתי היו יותר קריאה לעזרה מאשר רצון אמיתי למות. בלידה האחרונה שלי (לפני כשמונה שנים) היה לי סיבוך רציני ולאחר 11 שעות בחדר הניתוח ומוות קליני אחד נשארתי בחיים, בלי רחם אבל בחיים. התחושה הראשונה היתה להודות לבורא עולם או לגורל או למה שזה לא יהיה על שנשארתי בחיים, אולם לאחר מכן באה ההתפכחות קשה עם תחושות עזות של אובדן הנשיות (לא הייתי צריכה להתאמץ כדי להרגיש כך, מספיק להסתכל בצלקות המזוויעות של הניתוחים שעברתי באותו לילה...) מאז אני די מתנדנדת במצבי הרוח ובכלל... ניסיתי לקחת פעם סרוקסט וקלונקס שקיבלתי מרופא המשפחה אבל לאחר 48 שעות בהם הרגשתי זומבי אמיתית ויתרתי על הכדורים. וואלה איזה פטפטנית אני, שואלים אותי מאיפה אני בארץ (מהדרום) ואני מתערטלת בלי מעצורים ושופכת את סיפור חיי ). טוב את האמת רק חלק ממנו, אבל חשוב להישאר מעניינת כדי שלא להימאס (בצחוק).

שלום, בתי בת 23.5 ולפני שנה וחצי (בסוף הסמסטר הראשון באונ') החלו לה גלי חום בראש, רעידות וכאבי בטן. סימפטומים אלא פיתחו אצלה חרדות מנהיגה לבד והשארות בבית לבד. מתוסכלת ממצבה, לאחר שרופא המשפחה וגסטרולוג אמרו לה שאין לה שום בעיה, היא הגיעה לפסיכיאטר שטען שהיא סובלת מהפרעת חרדה ורשם לה כדורים(1 ציפרמיל ליום). הכדורים עזדו כ- 6 חודשים ולאחר מכן הפסיקו לעזור והסימפטומים חזרו עם החרדות מהם. במשך שנה היא ניסתה לעלות את המינון של הכדורים ואפילו להחליף לכדורי סארוקסט (הכל בעצת הפסיכיאטר כמובן) אך שום דבר לא עזר. רמת הסוכר שלה בגוף היתה כל החיים 70 אך בבדיקה האחרונה לפני חודש היא הייתה 80 . כמו כן היתגלה כי רמת ה-GPT גבוהה פי 3 מהרגיל. עשו לה עוד בדיקות דם מסוג(GGT,HBC,HCV,HAV,EBV,CMV) ושללו מחלה אקוטית בכבד. עליי לציין שהיא לא סבלה מעולם משום סוג של סכרת וכמובן לא השתמשה באינסולין או בכל תרופה אחרת. כמן כן אוסיף ואומר שמספר ההתקפים שהיא עברה בשנה וחצי האחרונות ניתן למנותם בעשר אצבעות ובשניים שאני הייתי נוכח היא ריחפה מעט ולאחר שנתתי לה שוקולד היא התאוששה. יש לי 3 שאלות: 1) מה הסיכויים שהיא סובלת מהיפוגליקמיה. 2) האם כדורי סארוקסט (או ציפרמיל) יכולים לעלות את רמת הסוכר בדם. 3) האם יש להפסיק עם הכדורים לפני בדיקת המסת סוכר.

סוכר 80 הוא כלל לא סכרת אלה בדיוק הנורמה והלוואי על כולם. סוכר גבוה הוא מעל 120

היי הסירי דאגה מליבך , לביתך אין שום בעיה רפואית , לפחות לפי מה שאת מתארת היא חווה התקפי חרדה , וזאת אני אומרת לך על סמך ניסיוני האישי , חבל על כל הבדיקות , החששות ממצב רפואי כלשהו סתם יכניס אותך ואת ביתך לחרדות נוספות., שהחלו אצלי החרדות לפני 6 שנים , הרגשתי בדיוק את אותן התחושות(גלי חום , תשישות , רעידות , כאבי בטן) , הלכתי להמון רופאים ועשיתי המון בדיקות , וכמובן שכל התוצאות יצאו מצוינות , ואם היה רופא אחד שהיה חוסך לי את כל הסבל המיותר הזה אולי לא הייתי נופלת עמוק יותר לבור הזה של החרדות. בחרדות צריך לטפל,נקודה . ואם שתי תרופות לא עזרו אולי תעזור תרופה שלישית , אחרת זו סתם מלחמה מיותרת שגוזלת כוחות ואנרגיה , (חבל גם על האנרגיה שלך) , בקיצור תרדי מתוצאות הבדיקות לסוכר , התוצאה הזו נורמלית לגמרי , תפני אותה לטיפול פסיכולוגי שמתמחה בחרדות , וגם לפסיכאטר טוב שידע להתאים לה תרופה מתאימה , ותחזיקו מעמד , כי בסוף זה עובר (לפחות חלקית ולומדים לא להלחם בזה) ביי ובהצלחה יונית

רציתי לשאול האם יצאה תרופה חדשה בשם cipralex? אני משתמש בcipramil ראיתי באתר של החברה בדנמרק שיוצאת תרופה חדשה האם הcipralex הגיעה לארץ והאם ידוע על שיפור בתרופה לעומת ציפרמיל (שדרך אגב אני מגיב אליה טוב מאוד במינון 30 מ"ג)

לאפי שלום, הציפרמיל היא התרופה המדוייקת ביותר מבין הקבוצה של התרופות SSRI, וכיום מנסים לשכלל אותה יותר ולהפוך אותה ליותר מדוייקת ובארה"ב מדובר על תרופה חדשה. הציפרמיל מיוצר על ידי חברת לונדבק שהיא חברה דנית ולכן ציינת בצדק את האתר בדנמרק. בכל אופן אנסה להסביר את הדברים באופן מובן. החומרים הכימיים המורכבים-מולקולות גדולות מתחלקות לשני סוגים. הן זהות בכל אבל באופן מרחבי הן שונות. כמו יד ימין ויד שמאל או כמו תמונה בראי. התברר להציפרמיל מכיל תערובות של "שתי הידיים" ורק אחת מהן פעילה ממש כנוגדת דיכאון. לכן התרופה החדשה מכילה את התרכובת הפעילה ללא המולקולה הלא פעילה של תמונת הראי. באופן עקרוני מדובר על אותו החומר עם אותה היעילות מתוך כוונה שיהיו פחות תופעות לוואי ופחות מיליגרמים בתרופה. איני יודע היכן התרופה כבר מאושרת ובשימוש אבל בהחלט כותבים עליה הרבה בספרות. כל הכבוד על הידע ואני מקווה שההסבר ברור ביי דר' גיורא הידש

תודה לך על התשובה אני יעקב אחרי החידושים אצלי התרופה היא כנגד panic disorder ו30 מ"ג עושים את העבודה טוב ובלי תופעות לוואי מיניות כמו הפרוזאק אבל בכל מקרה אני תמיד עוקב אחרי חידושים בתחום

כמה שאלות שמטרידות אותי: 1. למי יש גישה לתיק הרפואי שלי בקופ"ח שבו כתוב : "תרופות קבועות - סרוקסט"? יש גישה לשם למעסיקים פוטנציאליים , נגיד של חברות גדולות? - אני מדברת על דרכים חוקיות וגם לא חוקיות. בבקשה, חשוב לי מאוד לקבל תשובה כנה , אמיתית ומלאה כמה שיותר ! ועוד שאלה(אומנם לא קשורה כ"כ לפורום אבל גם מטרידה אותי): לפני כמה חודשים התקבלתי לקורס שירות לקוחות באיזושהיא חברה , עקב קשיים נפשיים באותה תקופה לא הצלחתי לעבור את הקורס בציונים גבוהים והחליטו לפטר אותי. בחוזה שחתמתי עליו היתה דרישה לויתור על סודיות רפואית ומחוסר ברירה חתמתי. לכן אני לא יודעת אם ייתכן שהם ערכו בירור בתיק הרפואי שלי , ראו שאני לוקחת ציפרמיל ולכן החליטו לפטר אותי?ייתכן כזה דבר? ב. מאז בכל ראיון למקום עבודה שאני הולכת אליו אני משמיטה את העובדה שהייתי בקורס הזה , ומציינת נסיון תעסוקתי אחר - האם מעסיקים יכולים לברר אודות נסיונו התעסוקתי האמיתי של אדם מעבר למה שהוא מצהיר לגבי עצמו? נגיד בביטוח לאומי?או במקומות אחרים? ושוב, אני מדברת על דרכים חוקיות ולא חוקיות! תודה, יערה

ליערה שלום, איני מתייחס לאפשרויות הלא חוקיות להגיע לתיק הרפואי. אבל עם כל הכבוד גם אני ואני חושב שגם את איננו כל כך חשובים שאדם יוציא כספים, יסתכן בפריצה לקופת חולים ויעבור על החוק בגללנו.... באופן כללי ברגע שויתרת על הסודיות הרפואית משמעות הדבר שהרשית לאדם או חברה לעיין בתיקך הרפואי ואם החברה תבקש אז קופת החולים תצלם את התיק ותשלח להם העתק. כל זאת כמובן רק עם הויתור שלך. מניסיוני חרדות וטיפול בחרדות אינם נחשבים לדברים כל כך משמעותיים וקריטיים. יש לי נסיון רב עם גורמים במערכת הביטחון בקשר לאנשים שעובדים לדוגמא ברפא"ל או בצה"ל. אנשים אלו עוברים תחקיר בטחוני לפני קבלתם למקום העבודה ואז מציינים שהיו בטיפול אצלי ומגיע המתחקר של שרותי הביטחון ושואל לגבי האדם. עדיין בכל המקרים האדם התקבל לעבודה והטיפול אצלי לא הזיק לאף אחד. בכל אופן זה ניסיוני. כמובן שכל התחקירים ומה שכתבתי זה רק אחרי קבלת הויתור על הסודיות הרפואית. בקיצור אם את חותמת על הויתור, ויש רישום של הבעיה שלך בתיק הרפואי וגם הטיפול התרופתי אז המעסיק או חברה שעושה לך בטוח חיים או כל אדם אחר יקבל את האינפו. הזה. ביי דר' גיורא הידש

שלום, יש לי שתי שאלות: 1. תמיד כשאני יוצאת מן הבית נדמה לי ששכחתי את המגהץ בחשמל או שכחתי לכבות את הגז. האם זו נחשבת הפרעה יש צורך לטפל בה? 2.לפני כל דבר שיש לעשותו אני נלחצת בצורה יוצאת דופן ורוצה שהדברים יעשו על פי המתוכנן. אפילו כשאני יוצאת בערב עם בן זוגי לארוחה במסעדה. בתודה מראש

לסולי שלום, כמו הרבה דברים בחיים אז תלוי איך את שואלת את השאלה. אם שאלתך היא האם את חייבת לטפל בתופעות שתיארת אז התשובה היא שלילית. את חיה בסך הכל בשלום עם החרדה, אולי רגילה אליה וזה לא כל כך נורא. אם תשאלי האם טיפול יכול לשפר את מצבי והחרדה תיעלם אז כמובן שהתשובה היא חיובית. טיפול יכול לעזור מאוד ולשפר את איכות החיים. בדרך כלל הגבול שאנחנו נוהגים להציב הוא ההפרעה בתיפקוד. אם היית כותבת שאת יוצאת מהבית ובודקת עשר פעמים את הדלת או שאת תמיד מאחרת לסרט או לעבודה מפני שאת בודקת את הבית ואת הדלת מליון פעמים ולכן הפסקת לעבוד אז כמובן שהתשובה הייתה שונה. לצערי ישנם גם מקרים כאלו. הטיפול הנפשי עומד כמובן על שתי רגליים, אפשר לבחור בשיחות בלבד או בטיפול תרופתי בלבד או בשניהם ביחד. כמו שנאמר הכל תלוי כיצד איזו שאלה שואלים. שיהיה רק טוב, ובהצלחה בכל אשר תבחרי דר' גיורא הידש

שלום האם קיימת אפשרות ללכת לטיפול פרטי (לא ציבורי ) אצל פסיכיאטר ולמסור לו רק את השם הפרטי בלי שם משפחה או כתובת או מקום עבודה מדוייקים הכוונה במקרה של טיפול בשיחות בלבד, כי ברור שאם הוא ירשום תרופה, אז צריך שם מלא. תודה

הי גלעד אני באמת לא יודעת אם אפשר או אי אפשר לעשות כן אבל אני באמת חושבת שהצלחתו של טיפול תלויה בפתיחות ובתקשורת בין המטפל למטופל. אם התיקשורת אינה טובה ובונה הטיפול סופו להיכשל. מדוע שתסתיר את זהותך- אין לך במה להיתבייש

אני יודע את כל זה ואולי זה צריך להתברר בטיפול וזה לא קשור לבושה אבל מלכתחילה, לא אלך לטיפול אלא בתנאים האלו אז האם יסרבו לטפל בי פרטי תמורת תשלום בשיחות בלבד אם לא אסכים למסור מעבר לשמי הפרטי? אין לי סיכוי למצוא מישהו שיסכים?

- אני יודע שיש לו ניסיון רב - אולי יש אחרים טובים יותר - ואולי נמאס לו - כדאי לפנות למנהל כל הפורומים, לשינוי המצב ובהצלחה למי שזקוק לו

ההשתתפות של YCDI בפורום היא רק מהיום ובאה לביטוי ב אשכול שנפתח ב 30/07/2002 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=7003&t=7003

והוא כן נותן תשובות. שים לב לתשובות שהוא נתן לאנשים בפעם האחרונה בשעה 1 בלילה! אני נמצאת בפורום הזה כבר הרבה זמן ואף פעם לא נתקלתי בשאלה שנותרה ללא מענה ותשובותיו של ד"ר הידש ממש מהירות! אז כדאי לך לבדוק לפני שאתה משמיץ. ד"ר הידש, ישר כוח!

גם את יפעת....

מסכימה עם כל מילה! ד"ר הידש הוא אחד מהרופאים היחידים שאני מכירה שטורח לענות ולהתייחס לכל שאלה בכובד ראש יחד עם המון אנושיות, הבנה ואכפתיות ואני לא נתקלתי בהרבה אנשים כאלה . ד"ר הידש, אתה מקסים ואינני יודעת מהיכן מגיעות אותן האשמות חסרות שחר ובסיס

YCDI היקר, ראשית, הרשה לי להצטרף לדעת חברי, שכבר הגיבו להודעתך. אני משתתפת בפורום הזה באופן פעיל מספר שבועות ספורים, ולא היה מצב שבו נותרתי ללא מענה. לעיתים אני אפילו חשה שאני מכבידה במידה מסויימת ו"גוזלת" את זמנו של ד"ר הידש במתן תשובות לאנשים שמצבם אולי דוחק וקריטי יותר משלי. גם במסגרת המגבלות האובייקטיביות של הפורום אני חשה שאני מקבלת טיפול אישי, אנושי וחם. חבל שאתה לא חש כמוני וכמו אותם אנשים אבודים ומבולבלים עבורם מהווה ד"ר הידש במקרים רבים הפתרון האחרון. יש אולי טובים יותר (אני לצערי עדיין לא פגשתי אף אחד מהם בשום מסגרת - פורמלית או וירטואלית...), אבל אין טוב כמוהו...

אני מצטרף לחברים שכתבו לפני. הלוואי שהיו עוד כמותו. עד לא מזמן ביקרתי בפורום הזה כל יום כמעט, וחוץ מהעובדה שתמיד קיבלתי מענה מושלם לשאלותיי, אני נדהם לראות איך הד"ר עונה בשקידה לכל אחת ואחד מהשואלים בצורה מעמיקה, אנושית וחמה. הוא הפך את הפורום הזה לברכה ונקודת אחיזה להמון מאיתנו שנתקלים בקשיים נפשיים שונים. ומגיעה לו תודה ענקית על כך! מאור

שלום, שאלתה שאלה פרובוקטיבית מאוד. אני יענה לך בהתאם. תלך כפרה עלו. הוא האחד והיחיד, ואין שני ואין תחליף. צר לי שאתה מאלץ אותנו לענות לך בצורה כזו. גל

שלום לך ! הייתי רוצה לדעת אם ניתן "להיפתר " מהפרעת דה פרסונאליזציה או די אסוציאציה , עד היעלמות מוחלטת , ומה סוג הטיפול הפסיכולוגי המתאים להפרעה כזו . תודה ...

לליאת שלום, מדובר בשתי הפרעות שהן מקבוצת הפרעות החרדה. באופן עקרוני הטיפול הוא כמו בכל הפרעות החרדה האחרות, שיחות ולעתים תרופות. בנוסף אני ממליץ על הרפיה וגם על פעילות גופנית. לכן גם התשובה לשאלותיך היא חיובית, בהחלט אלו תופעות שחולפות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום דר" הידש היקר אני לוקחת פקסט מזה חודשיים ורציתי לשאול האם כאבי הגב שפתאום הופיעו אצלי - בעיקר בגב תחתון (כולל כאב בפרקים מסוימים)יכולים לנבוע כתוצאה מהכדור? ברגשי תודה וכבוד מיכל

למיכל שלום, לכאבי גב ישנן סיבות רבות ומשונות וביניהן גם ישיבה ועבודה ממושכת באינטרנט....אבל לא הייתי פונה קודם כל לפקסט, כנראה אין קשר בין הדברים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני מטופלת בלוסטרל בעקבות חרדה. השאלה היא האם בכל טיפול רפואי שאני מקבלת אני צריכה לדווח על הלוסטרל?? אפשר לקחת ולעשות כל טיפול רפואי???? לדוגמא-רופא נשים הביא לי כדור עקב בעיה רפואית שצצה לאחרונה.לא דיווחתי לו על הלוסטרל ואני פוחדת לערבב תרופות.השאלה היא אם אפשר לקחת לוסטרל עם כל כדור רפואי אחר????

ללילי שלום, באופן כללי הלוסטרל היא תרופה בטוחה יחסית ואין לה הרבה אינטראקציות-הפרעות זה התרגום הטוב ביותר שמצאתי, עם תרופות אחרות. בכל אופן חשוב היה לעדכן את רופא הנשים על הלוסטרל ואם לא עשית זאת אז כדאי שרופא המשפחה יבדוק את התמונה הכללית ואת השילובים של הכדורים השונים שאת נוטלת. עדיף להזהר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר הידש לפני כ-3 שנים אובחן אצלי אוסידי בביקור במרפאת מרב"ך. הביקור במרפאה היה מיוזמתי ומתוך דאגה להפרעות חרדה שהתעוררו אצלי ושחששתי שישפיעו על מהלך חיי, שהיה די תקין עד אז. לדאבוני חששותי התאמתו. איבדתי מקומות עבודה, ולא הייתי מסוגלת להחזיק מעמד במקומות חדשים, על אף הותק הרב שצברתי במקצועי, כי חשו עלי את החרדה, וזה בולט במיוחד לנוכח העובדה שעלי להיות בעלת בטחון עצמי כלשהו, כאשר יש לי נסיון כה רב בעבודה. מכאן כדור השלג התחיל להתגלגל. מקומות עבודה חדשים דורשים באופן טבעי לדעת מה היתה הסיבה שעבדתי פרקי זמן כ"כ קצרים ב-3 השנים האחרונות, וגם מתקשרים לאותם מעסיקים לברר עלי. וזהו. אף אחד מהם לא חוזר אלי בהצעת עבודה. בקיצור - "נשרפתי." מצבנו הכלכלי התדרדר כתוצאה מכך, כי בין היתר פוטרתי בגלל העדרויות ואיחורים. לא בגלל חוסר רצוני לעבוד, אלא בגלל פחדיי הרבים להחשף בהתנהגותי המוזרה. כרגע בעלי הוא המפרנס היחיד, אך עם שכר נמוך מאוד איננו יכולים לכלכל את עצמנו - שכ"ד, חשבונות שוטפים, אוכל ומינוסים נגררים מאז התחילו לי הבעיות. אנו נאלצים לעזוב את הדירה השכורה בטרם עת ולמכור את חפצינו, כי פשוט כבר אין לנו כסף לקנות אוכל. אני מטופלת תרופתית בסרוקסט ובלניטין, שיחסית עזרו והקלו על ההסטריה שהיתה לי בתחילת המשבר, אך לא זכיתי לקבל טיפול התנהגותי, מאחר וטרם התארגנה קבוצה במרפאה. מיותר לציין שכסף לפסיכולוג אין לי. מה עושים במצב כזה ? האם אני זכאית לקבל פיצוי מהביטוח הלאומי ? האם אני זכאית לקבל מאיזשהו גוף טיפול פסיכולוגי ע"ח המדינה ? הרי ברור שאם לא יעזרו לי - גם את בעלי אאבד. ואז תאבד תקוותי האחרונה. אודה לתשובתך המהירה.

שלום, OCD היא בעיה עקשנית ומי כמוך יודע זאת. אם את נוטלת סרוקסט אז באמת כדאי לחשוב על שינוי כיוון שהוא לא פתר את כל הבעיה. אפשר להעלות במינון או לשנות לתרופה אחרת או להוסיף תרופה אבל כדאי לעשות משהו. בקשר לשאלותיך האחרות. לכל אחד שישנה מגבלה בתפקוד והוא מטופל יכול להגיש תביעה לביטוח לאומי. בהגשת התביעה תצייני שאת מטופלת והם יפנו למרפאה ויבקשו חומר רפואי. את בהחלט זכאית לקבל טיפול על חשבון המדינה. אם הטיפול במרבך אינו נותן טיפול פסיכולוגי, אז ראשית אפשר ללחוץ עליהם כיוון שאת מחכה הרבה זמן. במידה ולא יעזור אפשר לפנות לרמב"ם או לרוטשילד היכן שהטיפול הוא חינם ובמרב"ם יש גם מרפאת חרדה. אל תצייני שאני נתתי את העצה הזו, אבל אפשר לבדוק את רמב"ם גם מבלי לוותר על התור במרבך, תנסי ורק אחר כך תחליטי היכן עדיף לך להיות מטופלת... רופא המשפחה יכול להפנותך לרמב"ם בלי שום קושי. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

רופאת המשפחה שלי מסרבת לתת לי מכתב ליח' להפרעות חרדה ברמב"ם (אני שייכת לקופ"ח כללית). כנראה שקופ"ח בקיצוצים או משהו כזה ? אין לי מושג אבל אינני יודעת כיצד להוכיח לה שהיא חייבת לתת לי מכתב. היא יודעת שאני מטופלת במרב"ך, אולי בגלל זה ? דבר נוסף - האם יאשפזו אותי ברגע שאגיע לבי"ח רמב"ם או רוטשילד ? אין לי מושג כיצד המערכת הפסיכיאטרית פועלת במצבים כאלו אולם ודאי שאינני רוצה להתאשפז. מבחינת הביטוח הלאומי, כיצד קובעים אחוזי נכות במצבים כאלו וכמה ? תודה על העזרה ד"ר. מצפה בקוצר רוח לתשובותיך כי או-טו-טו מנתקים אותי מהאינטרנט.

האם יש בעיה לעבור טיפולי שיניים בזמן שמטופלים בסרוקסט? האם עליי להודיע לרופא שיניים על זה שאני מטופלת בסרוקסט או על זה שאני חרדתית? תודה רבה ולילה טוב, יפעת.

ליפעת שלום, אין בעיה עקרונית, הסרוקסט אינו מפריע לרופא השיניים. עם זאת כדאי להודיע לרופא על מצבך הבריאותי הכללי. כלומר חשוב שידע שאת סובלת מחרדות וגם חשוב שידע שאת נוטלת סרוקסט למרות שהוא יתן לך את הטיפול הרגיל ואין צורך באמצעים מיוחדים. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך. יש לי שאלה נוספת - האם יש כדור הרגעה שאני יכולה לקחת לפני הטיפול? זה לא מסוכן? בנוסף לחרדה שאני סובלת ממנה אני גם מפחדת ללכת לרופא שניים (לפני החרדות לא פחדתי מזה...) אז אני אצטרך לקחת משהו שירגיע אותי ויאפשר לי לטפל בשן, שבגללה בקושי ישנתי כבר יומיים.... :-0 שיהיה לך יום נפלא.

שלום, לפני כשש שנים הופסק טיפול תרופתי לאחי הגדול, הוא אובחן אז כפרנואיד ומגלומן, ומאז תיפקד טוב, עובד ולומד ככולם. שאלתי היא האם זה יכול לחזור? תודה ויום נעים

ללילך שלום, לצערי התשובה אינה חד משמעית, כן....ולא. פרנויה עלולה לחזור אבל ככול שמתרחקים מההתקף אז נמצאים על קרקע יותר בטוח. שש שנים זה בהחלט הרבה זמן ואפשר להיות אופטימיים ששש שנים ללא סמנים או הפרעות מבשרות על הבראה מלאה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. רציתי לשאול האם "פאקסט" זהה ל"סרוקסט". פניתי לקופת החולים, על מנת לקבל מרשם שקיבלתי מפסיכאטר פרטי לסרוקסט, וקיבלתי מבית המרקחת של הקופה "פאסקט". נאמר לי שאין הבדל. רציתי לשאול אם אכן כך, אם אין הבדל מבחינת הרכב, תופעות לוואי וכו'. זו פעם ראשונה שאני מתחילה טיפול תרופתי שכזה, ואני די מודאגת מהשינויים בשם התרופה. יש לציין שמטרת הטיפול היא מניעת חרדה. תודה מראש אנונימוס.

היי פקסט=סרוקסט. מדובר על אותה מולקולה כימית בדיוק. סרוקסט היא התרופה המקורית המיוצרת בחו"ל, ופקסט היא תוצרת הארץ. בדרך כלל לתרופה חדשה יש זכויות פטנט ולאף אחד אסור ליצר אותה. אחרי כעשר שנים הפטנט נגמר ואז כולם יכולים ליצר אותה. כלומר הסרוקסט=פקסט היא תרופה ותיקה יחסית ומוכרת היטב לרופאים ולמטופלים. דרך אגב, גם הפקסט כבר לא חדשה, לדעתי כבר שלוש שנים נמצאת בבתי המרקחת. שיהיה רק טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

שלום. הייתי מעוניינת לדעת אם הפרעת פאניקה/ חרדה (עם אגרופוביה או בלי) היא תופעה שעוברת במקרים רבים ואינה חוזרת.

לאילת שלום, בהחלט זו הפרעה חולפת שיתכן מאוד שאחרי תקופה המתאפיינת עם חרדות האדם מבריא ומרגיש כמו כל אחד אחר. הבעיה היא שלא אצל כולם. נקווה להרבה טוב דר' גיורא הידש

האם יכול להיות מצב שבו הפסיכאטר קובע אבחנות לגבי פציינט (מטופל) גם כשהוא (הפסיכיאטר) לא יודע עוד הרבה דברים כי הפציינט לא סיפר לו, כי קשה לו לדבר על דברים מסוימים והוא הסתיר זאת ממנו? אם הפציינט עבר את גיל ה-20 והוא מעוניין לדבר איתו על נושאים מסוימים שכוללים לדוגמא התנסות בסמים קלים - האם על הפסיכיאטר חלה חובה לספר על כך למשטרה, או להורים של הפציינט? אם לפציינט יש נטיות אובדניות או הרס עצמי האם הפיסיכאטר רשאי לספר על כך לגורמים אחרים ואם נניח הפציינט יכול לסכן את הסביבה האם הפסיכאטר יכול לשלוח אותו לאישפוז ומה הוא האישפוז הכי קצר שקיים ? (פסיכאטרי)

שלום רב, הרבה שאלות ואנסה להתמקד. חשוב לספר לפסיכיאטר את כל הדברים החשובים כי פעמים רבות הם יכולים להשפיע על האבחנה והטיפול. הפסיכיאטר לא ידווח על שימוש בסמים ובמיוחד קלים למשטרה. המצב אחר כאשר קיימת סכנה לאדם עצמו או שהאדם מסכן אחרים. אז חובתו של כל רופא ופסיכולוג קודם כל להציל חיים אפילו אם הדבר כרוך באי התחשבות מסויימת בסודיות הרפואית. ואז גם אפשר להגיע לאשפוז כפוי. כלומר אשפוז כפוי נקבע כאשר האדם אינו אחראי למעשיו וגם הוא מסוכן. שני התנאים חייבים להתקיים בו זמנית. לא מספיק רק אחד מהם. אין הגדרות למשך אשפוז, אשפוז יכול להמשך שעות, יום יומיים או חודשים הכל תלוי במצב של האדם. נכון שבדרך כלל עד שלומדים את האדם ומעריכים בדיוק את מצבו עוברים מספר ימים. שיהיה רק טוב, מדוע שאלת שאלות אלו? ביי דר' גיורא הידש

כי אני רוצה לספר לפסיכיאטר שלי כל מיני דברים שעלולים להיות קשורים לכך שאני גם מעשנת (סמים קלים) ולא ממש בא לי שהוא יפיץ את זה להורים שלי . תאמת שאני לא ממש סומכת עליו לא יודעת למה, אני מרגישה שהוא יכול לספר למרות שאני יודעת שהוא לא סיפר עד כה. והשאלה הראשונה שלי היתה גם מאוד חשובה.... יש דברים שהפסיכיאטר שלי לא מודע אליהם שקשורים אלי גם כי לא הספקתי לספר לו וגם כי אני פוחדת שיעביר אותם הלאה, וגם כי אני מרגישה משום מה שלא נעים לי לדבר עליהם וגם כי אני חושבת שאני לא אדע להסביר בדיוק ואז הוא לא יבין... בינתיים הוא חושב שאני בסדר אבל אני יודעת שאני רחוקה מזה לחלוטין ואני יודעת את זה גם מהסביבה.. כמו המשפחה שלי שסובלת מני בעיקר כי אני בנאדם שלילי ורע כי יוצא שאני אגואיסטית צרחנית ועוד דברים שמכרסמים בי וכלפי חוץ אבל הוא לא יודע עליהם. בכל אופן אל תתרכזו עכשיו בזה שתגידו לי שאני לא אגיד על עצמי דברים כאלה ושאני בסדר גמור כי אני לא. נקודה.

ערב טוב יקירתי, אני בת 36 ,נשואה +3. אצלי הבלאגאן(חרדות)החלו בעקבות לידה מסובכת מהרגיל. בקשר לשם שבחרת לעצמך-הייתי רוצה להציע לך שהגיע הזמן שתתחילי לדאוג לעצמך.תתחילי לעשות דברים שאת אוהבת.הילדים כבר גדולים ו-זמן זו לא הבעייה.(ככה שמראש אני לא רוצה לשמוע-אין לי זמן). לאחר הלידה השלישית עברתי תקופה לא קלה,ובעקבותיה החלטתי מספר דברים לגבי המשך חיי.לא הפכתי להיות אגואיסטית,אבל בהחלט התחלתי לחשוב גם על עצמי,מה שפעם לא העזתי לעשות.כל הזמן הייתי עסוקה בלתת עד ש-.........קרה המקרה וכמו שאת כבר מבינה החרדה שאני סובלת ממנה היא מהלידה אבל היו שותפים לה עוד כמה אנשים בדרך. בעזרת ידיד טוב שלי,החלטתי לקחת את עצמי מספר פעמים בשבוע לקאנטרי באיזור מגוריי.אני הולכת עם חברה שלי ואנחנו פשוט חוגגות. מה דעתך?האם יש סיכוי שתחשבי על זה? אשמח לשמוע ממך. שגב

תודה שחשבת עלי. את יודעת, אני לא יכולה להגדיר את עצמי כאדם נאיבי אבל זה לא מונע ממני להתפלא בכל פעם מחדש מהעובדה שאנשים זרים יכולים לגלות כלפייך אמפטיה, רגישות והתעניינות גדולים יותר מהאנשים ה"קרובים" אליך באמת... לעצם העניין, לא יודעת באיזה גילאים ילדייך, אבל ככל הנראה צעירים מילדיי. מן הסתם תגלי בהמשך שתשומת הלב והזמן שאת משקיעה בהם כשהם גדלים לא מצטמצם, אם לא להיפך... זה לא סותר את טענתך בעניין הזמן מכיוון שאני מאמינה שזמן ניתן "לייצר", אם רק רוצים בכך. סתם דוגמא חיה, ברגעים אלה ממש נמצא הבן האמצעי שלי (16) בחדר המיון עם בעלי בהמתנה לצילום. הוא נפל מהאופניים וקיבל כנראה מכה רצינית בכתף. אני מקווה שזה לא חמור מידי וכדי להפיג את החרדה (האימהית ולא הקלינית) אני יושבת מול המחשב. אני מסכימה עם כל מילה שלך אבל חוששת שהדברים מורכבים הרבה יותר, לא מעט באשמתי. ככל הנראה מיצבתי את עצמי לאורך כל השנים כיצור כמעט כל יכול והיום אני מוצאת את עצמי מוקפת באנשים שמצפים ממני להמשיך ולהיות תמיכה, משענת רוחנית, אלופת העולם בעצות ואוזן קשבת ללא הפסקה. אין לי כוונה להציג את עצמי כקדוש מעונה, אני ממש לא. אפילו נדמה שחלק בלתי נפרד מהסיבות שגרמו לי להפוך לכזו (מסקנה שהגעתי אליה במסגרת בחיטוטי נפש בלתי פוסקים בעברי) הן הצורך לחוש נאהבת, "חכמה" וגורם מרכזי בחייהם של אחרים. בהחלט יש בכוונתי להתחיל לדאוג לעצמי אבל אני לא ממש גיבשתי דיעה על איך לעשות את זה ובנוסף, אני מקווה שלא הגעתי לנקודת האל-חזור שבה די ביטלתי את עצמי לטובת כל העולם ואישתו. קשה לי עדיין לחשוף את הכל, אבל העסק הוא די מורכב ושברירי. אני מקווה שאני לא נשמעת לוזרית כמו שאני מרגישה אבל אני בהחלט יכולה להבטיח לך שאני בדרך לשינוי אמיתי. נ.ב. קטן לסיום - אני עובדת בשנתיים האחרונות כמנהלת אירועיים בקאנטרי קלאב באזור מגוריי, כך שבעיני החגיגה היא מקום עבודה... לסיום - רציתי תדעי שאת פשוט מקסימה.

סליחה שהיתפרצתי אבל הייתי חייבת לשאול- מה שלום הבן שלך? הצילום יצא בסדר?

לדר' גיורא הידש הפניתי אליך שאלה בעקבות הדברים של שגב ונמלה של החיים: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=63591&t=63253

ראי את הודעתי למטה...

תודה לך, הגבתי בחזרה בשרשרת ההודעות.

היי בקשר לטיפולים שאינם שיחות או תרופות אני ממליץ על כל שיטה אשר מבוססת על הרפיה. פחות חשובה הטכניקה, ההרפיה חשובה ביותר, יכול להיות יוגה, מדיטציה, דימיון מודרך או כל דבר אחר שאת מכירה. כל המדדים של חרדה שעולים במצב של חרדה כמו - לחץ דם, דופק, מתח שרירים, ריצה לשירותים, מחשבות רצות ללא כיוון, הורמונים של חרדה כמו אפינפרין וקורטיזון ועוד רבים, יורדים בהרפיה. כלומר הרפיה מבחינה גופנית ונפשית היא ההיפך ממתח וחרדה. לכן ההמלצה היא על הרפיה. פעילות גופנית קיצבית כגון הליכה או שחיה מוסיפים המון. טיפולים אלטרנטיביים אחרים אינם בתחום הידע שלי. ביי הידש

בת 14 עם PDD, (ללא תרופות) , סובלת בשנה האחרונה מרגישות רבה מאד, בעיקר למגע . כמעט על כל מגע קל (למשל בעת סירוק) אומרת "כואב". כאמור, רגישות זו הופיעה רק בשנה האחרונה. האם יכולה להיות לכך סיבה רפואית?

לרז שלום, אני לא מכיר סיבה רפואית לכך וכדאי להתייעץ עם רופא המשפחה. לעתים אנו רואים הפרעה זו אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב, הבעיה אצלם היא קושי בסינון גירויים ותחושות. אני עצמי אינני פסיכיאטר ילדים, כיום פסיכיאטריה ילדים היא התמחות נפרדת לכן אנא תראי את תשובתי זו בהסתייגות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום, לצערי לא קיבלתי את תשובתך לשאלתי שהוצגה בנושא חרדה, מ- 13.1.03. אודה לתשובתך. מיכל.

למיכל שלום, מצטער על טעותי, תקנתי אותה כבר בערב שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

במרפאת הכבד בה אתחיל בקרוב טיפול בהפטיטיס C הומלץ לי להפחית את השימוש בפריזמה נגד דיכאון לחצי כדור, ולא ליטול כדורים נוספים, אך לא הוצע לי טיפול אלטרנטיבי לדיכאון ולהתקפי חרדה קשים שצצו לאחרונה. מצבי הנפשי קשה ואני אובדת עצות. האם רפואה אלטרנטיבית באה בחשבון במקרה כזה?

לדורית שלום, פגיעה בתפקודי כבד מביאים לפירוק איטי יותר של תרופות אחרות כולל פריזמה, כלומר אצלך חצי כדור עושה את העבודה של כדור שלם, לצערי כיוון שהכבד אינו מפרק אותו בקצב כמו קודם. עם זאת הקשר בין דיכאון ופגיעה בתפקודי כבד אינו פשוט, וידוע שיש קשר בין פגיעה בכבד ומצב נפשי. בנוסף גם הטיפול בכבד-אם את מדברת על אינטרפרון עלול לגרום לדיכאון...לכן כדאי להיות בקשר עם פסיכיאטר טוב באותו בית החולים שבו את מקבלת את הטיפול בכבד, עדיף שיהיה קשר בין הרופאים ואז יהיו פחות קשיים. כאמור יש קשר בין הכבד והמצב הנפשי ולכן כדאי להיות במעקב טוב. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

שלום, מאחר ואני סובלת מחרדה חברתית וסרוקסט גורם לי לסחרחורות ותחושת ריחוף הרופא המליץ לי לנסות על רסיטל...מה דעתך על תרופה זו ועל יעילותה. תודה

לפני שבועים ואני עדיין לא מרגיש שיפור מהותי..... סחרחורות וחולשה לעיתים..... האמת בפקסט מעולם לא היה לי אבל עם הרסיטל זה לעיתים קורה לי. אולי הכל בגלל שזה ההתחלה (שבועיים) עם הכדור. אני כבר אובד עצות לגבי... לגבייך אולי זו התרופה,האמת על כל אחד זה משפיע אחרת אבל לעיתים יש תופעות לוואי דומות. בהצלחה, גיא

לנטלי וגיא, סרוקסט ורסיטל הן שתי מולקולות שונות שעובדות בדיוק על אותו המקום במוח. כיוון ששתי המולקולות שונות לכן לעתים תופעות הלוואי וההשפעה על כל אחד מעט שונה. אם סרוקסט לא התאים לך אז נקווה שציפרמיל=רסיטל יתאים לך. אבל עד שלא תנסי אי אפשר לדעת. אני מקווה שהתרופה תעזור לך ולא יהיו תופעות לוואי. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

ערב טוב ד"ר וחברים יקרים! לא יודעת מה עובר עלי (או אולי דווקא כן). כנראה שלא ניתן לעבור 9 שנות חיים סביב נושא רפואת הנפש ולצאת "נקי" מהסיפור, גם אם אני לא ה"פציינטית" אלא רק מישהי שנמצאת במעגל המשפחתי השני (ז"א לא הורה, אחות, אשתו של...) בימים האחרונים אני חשה מועקה גדולה מהרגיל, עייפות החומר והרוח, עצבות על גבול הדיכאוןמהולה בעצבנות ורגישות מוגברת, חוסר מוטיבציה מוחלט - החל בעבודה וכלה בבית הפרטי שלי (שכרגע ניתן לתאר אותו כמשהו בין מפגע תברואתי לאזור קרבות), ובנוסף "בונוס" - כבר כמה לילות אני חולמת על כך שמאשפזים אותי (בכפיה) בבי"ח פסיכיאטרי, אני מאבדת את ההכרה מחרדה ובעלי יושב על כיסא בפינת חדר המיון ולא עושה כלום!!!. בקיצור - הכל מגעיל. נראה לי אנוכי עד דבילי לשתף מישהו מהמעגל הקרוב ב"צרותיי", שכן הכל יחסי. ללכת לרופא? לא תודה. היה לי TOO MUCH מהם בתקופה האחרונה. רוצה ללכת לישון ולהתעורר בעוד שנתיים... מה עושים? ואנא אל תגיד לי ש"יהיה טוב" וזהו - זה רק מתסכל.

היי יהיה טוב וזו רק ההתחלה. למה שאת מתארת קוראים תשישות, את והמשפחה עוברים תקופה קשה ביותר ובהחלט ניתן לתאר אותה שדה קרב. עם זאת אני מבין שהענינים נרגעו והמצב השתפר יחסית ולכן את "מרשה" לעצמך להרגיש את העייפות... כדאי שתזכרי שהתמודדתם עם דבר קשה ביותר, התמודדתם וניצחתם, אולי זו לא הפעם האחרונה אבל ההתקף הנוכחי חולף וחולף ללא אשפוז. אז קודם כל תתני לעצמך "כל הכבוד" גדול ואני אוסיף את מחיאות הכפיים. כשהכל יעבור והענינים יחזרו לרגיל, תצאו קצת לחופש, אפילו לסוף שבוע קצר לנוח, עדיף לבזבז את הכסף על החופש ומנוחה מאשר על רופאים. הקשיים רבים, המשימות גדולות ואתם מתמודדים אתם. אבל צריך גם לדאוג לבריאות הנפשית וחייבים גם לישון ולנוח. אין דבר על החלומות, בחלומות באים לידי ביטוי הפחדים והחרדות וכך הנפש מעבדת אותם. זו העבודה של החלומות ותני להם לעבוד ותזכרי שאלו רק חלומות. תשמרי על קשר שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

טוב, כנראה שאתה צודק (כרגיל...) היום החלטתי להשאר בבית ולא ללכת לעבודה. לא כי רע לי במיוחד. סתם כדי לקחת פסק זמן קצרצר של שמונה שעות. להכין לעצמי ארוחת בוקר מפנקת, לשמוע מוסיקה שאני אוהבת, לסיים את הספר שאני מנסה לסיים כבר כמעט חודשיים ("דרך עלמה" של שולמית גלבוע - דרך אגב, יוצא לך לפעמים לקרוא סתם לשם הכיף ולא רק ספרות מקצועית?). תודה ....

נמלה יקרה זו בדיוק בגלל שאינני יכולה להגיד לך " שיהיה טוב" ושתשכחי מזה , שאת צריכה ללכת לרופא. יתכן שהיה לך too much מהם ,אני מאמינה לך אבל זה לא יהיה אמין ומקצועי לקבל תשובה לבעיה כמו שלך מגורם לא מקצועי. לכי, תראי מה יאמרו לך, יתכן והשד לא כל כך נורא ואחר כך תהיי הרבה יותר חכמה. כל מה שאני יכולה לעשות זה לעודד אותך ולחזק אותך- תשובות לצערי אינני מוסמכת לתת. החזיקי מעמד ועדכני אותנו בהחלטתך בהצלחה, אריאל

אז קודם כל, היום אני מרגישה קצת יותר טוב. לקחתי לי יום חופש לפינוקים ופתאום מצאתי את עצמי בטרנס ניקיונות היסטרי (!?) טוב, גם זו לפעמים תרפיה מסוג מסויים - לעבוד את עצמך לדעת... נראה לי שאתן לעצמי צ'אנס לחזור לעצמי עד סוף השבוע, ואם הדברים לא ישתנו כנראה שאלך לראות רופא, כיוון שאני לא יכולה להרשות לעצמי את הלוקסוס של להתפרק... בכל מקרה, האיכפתיות הכנה שלך מחממת את הלב - שוב תודה!!!

שיש כמה וכמה הפרעות שהסימפתוים חופפים כגון פיצול אישיות OCD כפיתיות MPD סכיזופרניה והיפראקטיביות הפרעות בקשב ריכוז זיכרון חלש בעיות לישון -כמה סימטומים גונב מידי פעם משקר המון חייב צומת לב - בכל דרך אפשרית חייב שינויים כל הזמן לא יכול להישאר במצב סטטי מדבר מהר מידי לא מרוכז מבזבז המון כסף על קניות אוכל המון פתאום מפסיק פעם חסר ביטחון מוחלט שלא מסוגל לדבר עם בן אדם ופעם מלא ביטחון עצמי . אני מתוסכל אני בא לפסיכיאטר עם כל הדברים האלה הוא רוצה רק לשחרר אותי מהצבר ואני להפך רוצה להישאר רק לטפל בהפרעות הללו אני לוקח SSRI כבר חצי שנה ולא עוזר לי עם החרדות אני ישן עם כדורי הרגעה קלונקס אני שוקל לבקש ריטלין . מה ניראה לכם הבעיה?

היי מכל מה שכתבת הבנתי רק שאתה מבולבל. פסיכיאטרייה ורפואה הם דברים מעט מורכבים ולעתים מסובכים ומבלבלים. בשביל זה יש רופאים ובפורום אני מנסה להאיר ולפשט מעט את הדברים. אשמח לענות לך לשאלות יותר ספציפיות לילה טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב, האם שמתם לב שרוב החברים פה בפורום הם בשנות העשרים לחייהם? אני בין היחידות שמתקרבת לארבעים. דר' הידש-האם ייתכן שזוהי בעצם הסטטיסטיקה?יותר צעירים סובלים מדיכאונות וחרדות?או שפשוט למבוגרים יותר אין זמן לכתוב בפורום? שגב

שגב יקרה שלום! WELCOME TO THE CLUB. אני כבר בת 40, ו"מבלה" לא מעט שעוות בפורום הזה, גם אם לא תמיד מביאה את נוכחותי לידי ביטוי בכתיבת הודעות. מסכימה איתך שככל הנראה חוסר זמן פנוי (עבודה, משפחה, אחריות שאנו נאלצים לקחת על חייהם וגורלם של אחרים - ילדים והורים כאחד, וטיפול שוטף בחיי היום-יום ועוד...) הן אחת הסיבות להעדר אנשים מבוגרים יותר בפורום, גם אם הדברים לא ממש בדוקים סטטיסטית. לדעתי סיבות נוספות הן חוסר פתיחות, שכן אנו ה"קשישים" התחנכנו ברוב המקרים על המיתוס הטוען ש"כביסה מלוכלכת מכבסים בבית". סיבה נוספת יכולה לדעתי להיות ציניות והיעדר תקווה. כאילו, עברנו כבר כברת דרך לא קצרה בחיים ואנחנו יודעים הכל(?) בכל מקרה, אני לא חושבת שמבוגרים סובלים פחות, הם פשוט למדו בשלב כזה או אחר לחיות/ להשלים עם המצב במן מצב של השלמה/חוסר ברירה. וקוריוז קטן להסברת טיעוניי - את השם "נמלה של החיים" בחרתי לפני הודעתך. וזאת למה? עובדת כמו נמלה, ללא לאות, ללא הפסקה ובסוף גם דורכים עליה ממש בטעות וללא כוונת זדון. אף אחד לא מתרגש מקיומה, היא לא אטרקטיבית, נוכחותה מובנת מאליה ו.... טוב, בטח כבר הבנת את הרעיון המרכזי שמאחורי השם. אצלי בכל מקרה הבחירה היתה כאילו ספונטנית אבל מיום ליום מתחזקת אצלי ההרגשה שאין עבורי שם שמתאים יותר. מצחיק, בסך הכל שאלת שאלה כללית וכבר אני "נופלת" עלייך עם צרותיי. SORRY !

מסכימה עם כל מילה-האמת חשבתי שזו הסיבה,אבל רציתי לשמוע דעות של אחרים. האם את נשואה?ילדים? והדבר שהכי הפריע לי הוא שכתבת שדורכים עלייך למרות כל מה שאת עושה? ממי את מרגישה את זה?מהבעל? שגב

היי שגב, ובכן, מעט ביוגרפיה. אני נשואה, אמא ל - 3 ילדים - בת 19 ושני בנים בגילאי 16 ו - 8. כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, כשאני כותבת שדורכים עלי, הכוונה היא די לכולם, אבל!!!! כולם ללא יוצא מן הכלל עושים את זה "ממש בלי כוונה".... האמת היא שהאשם הוא בי מכיוון שמבחינה הגיונית לא ניתן לדרוך על מי שאיננו מוכן שידרכו עליו, אבל לפעמים אני די לוזרית בעניין. מעבר לכך, אני כל כך שבעה ממלחמות ומאבקי כבוד ויוקרה (בכל המישורים) עד שאני מעדיפה "לעשות קולות של שטיח". דרך אגב, שמת לב שעולם הדימויים שלי הערב הוא בגובה של עד 3 ס"מ ? כפי שכבר אמרתי - לוזרית, פחדנית, תבוסתנית JUST NAME IT! המון אופטימיות ושמחת חיים אני משרה פה הערב - לא?

אני בת 47 ..ג+4 ..מבוגרת למדי, נכון? נעזרת בפורום הזה ובדוקטור הידש כבר תקופה ארוכה. מדוכאת,מנסה להילחם בזה, לא תמיד בהצלחה. בעיקר עייפה מהכל.בעיקר עצובה. את לא לבד בתוך הבוץ,הנה לך יד אחת איתנה,קצת מוכתמת מתחת לציפורניים, אבל עדיין מושטת. שיהיה בוקר טוב יותר מזה של אתמול :-)

לדעתי מיכאל הוא בנאדם מיוחד הוא נורא אופטימי יכול להוציא מכלח דבר רע את הטוב שבו אבל רבים מאיתנו לא כמוהו ובימים האחרונים הגעתי למסקנה שהמצב שבו אני נמצאת הוא באשמתי הבלעדית הוא "הבחירה שלי" . אולם הסיפור שלך על מיכאל גרם לי לקחת את עצמי קצת בידיים ולפחות לנסות אז להיות שמחה מזויפת לא נהייתי אבל לקחתי תפאפון והזעקתי את ידיד שלי אלי . והתחלנו ללכת מהליכה מהירה מהבית שלי עד לספורטק שמה עשינו מסלול ריצה הלוך וחזור עצרנו איפושהו בדרך עצרנו במטה מאבק לאיכות השלטון בדרך ראינו עוד חברה אז ישבנו עם טרנינג על כוס קפה וחזרתי הבייתה ודוגרי אני מרגישה מזה מעולה עכשיו. יפעתי תודה על הסיפור הוא באמת הצליח להשפיע עלי

ורק עוד דבר קטן, אני מציעה שכל פעם שקצת רע לך-תקראי את מה ששלחה יפעתי -תקבלי כוח וקדימה .....תעשי חיים. שגב

אם הצלחתי לגרום לך להרגיש מעולה, אני מאושרת!!! אני חושבת שהכל זה עיניין של בחירה. גם אם עשית כמה בחירות לא נכונות בחיים שלך ובגלל זה את נמצאת במצב שאת נמצאת בו כרגע זה לא נורא. הרי לכל דבר יש סיבה ולא סתם בחרת את הבחירות האלה. כולנו מורדים לפעמים אבל אני חושבת שהמצב שבו את נמצאת עכשיו רק יעזור לך בחיים. את תצאי מהמצב הזה רק יותר מחוזקת. גם את צריכה ללמוד להוציא מכל דבר את הטוב שבו, כמו מיכאל. תלכי עם הזרם, לכל מקום שהחיים מובילים אותך, תוציאי מכל מקום ומכל מצב את המקסימום ואת המירב :-) שניתן. עליך לקבל את כל מה שעובר עליך, גם את הדברים הפחות נעימים וללמוד איך להפיק מכל דבר את הכי טוב שאפשר. תראי לעצמך שאת עומדת בכל ניסיון או מבחן שצץ בדרכך, ואל תתיאשי גם אם הדרך ארוכה ומפותלת. אל תוותרי על החלומות שלך, תגשימי אותם גם אם יהיו דברים או אנשים שינסו להכשיל אותך בדרך. אל תרימי ידיים! ואני ממש שמחה שיצאת לסיבוב עם ידיד שלך ואח"כ ישבתם איפשהו. תלמדי לעשות כל מה שתורם לך למצב הרוח. אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך! רק את יכולה להשפיע על החיים שלך! ואני מקווה שיהיה לך רק טוב בחיים! ושכל משאלות ליבך יתגשמו!!! 3> יפעת.

לפחות הלילה אני לא ישנה בגן ציבורי זה כבר התקדמות

יכול לתת כדורים כגון-פאקסאט,סרוקסאט?? האם לא מחייב ללכת לפסיכיאטר? אני שואלת את השאלה,כי קראתי פה בפורום שמישהי קיבלה סרוקסאט מרופא משפחה. תודה שגב

ערב טוב התשובה מתחלקת לשניים: מצד אחד עפ"י החוק *כל* רופא MD רשאי לרשום *כל* תרופה שרשומה במאגר התרופות של משרד הבריאות. יש אולי כמה תרופות בודדות שיש לגביהן הגבלות חוקיות, אבל כעיקרון כל רופא רשאי לתת כל תרופה. הצד השני זה הצד של קופות החולים. רופאי משפחה בד"כ עובדים בקופ"ח וכל קופה רשאית להטיל על הרופאים מיגבלות מכאן ועד ההודעה החדשה. לכל קופה יש את המדיניות שלה. בד"כ השיקול הכלכלי הוא הדומיננטי. כאשר מדובר על תרופה יקרה נדרש לכל הפחות המלצה ואישור של רופא מומחה רלוונטי- דהיינו פסיכיאטר. בד"כ ככל שהתרופה יותר יקרה ככה יש גם יותר פיקוח על מתן המירשמים לאותה תרופה.

היי באופן עקרוני אין שום סיבה לרופאי משפחה לא יטפלו בדיכאון וחרדה וירשמו תרופות מסוג SSRI. תלוי רק בידע ובניסיון של כל רופא. בסך הכל תרופות אלו בטוחות מאוד ולכן אין סכנה מיוחדת בשימוש בהן. הבעיה היא יותר, הידע והמודעות של רופאי משפחה לנושאים אלו. לכן לדעתי טוב שישנם רופאי משפחה אשר מודעים ומטפלים. לפעמים הרבה יותר קל להגיע לרופא המשפחה ולטפל מאשר להגיע לפסיכיאטר. לאמנון, לצערי אתה צודק, בעיה זו קיימת בכל תחומי הרפואה בקופות החולים כולל פסיכיאטרייה. בעבר פרוזק וסרוקסט וכיום ציפרמיל ואפקסור נחשבו לתרופות יקרות. כיום עם הגנריקה פאקסט ופריזמה היד של הבירוקרטיה יותר קלה. ביי הידש

ערב טוב, שאלה לי אלייך דר' הידש וכמובן כל מי שיכול לעזור. לפני מספר ימים התחלתי להרגיש רעד ביד שמאל.הרעד הוא בזרוע ולא בכף היד עצמה. זה קורה כשהיד במצב מנוחה.אני מרגישה שיש איזשהוא שריר שרועד. ישנן שתי אפשרויות שאני מתלבטת ביניהן- אולי זה בגלל שהיד פשוט חלשה,או שניתפס איזשהוא שריר.זו היד שמרימה את התינוק שלי-שיהיה בריא. אפשרות שנייה-לחץ נפשי. מה דעתכם? שגב

לשגב היקרה, אצלי דווקא זה קורה עם הנכדה, כעת היא אצלי על הידיים. זה רק שריר. אני מקווה שבעבודה הכל בסדר. ביי לילה טוב הידש

אני מצטערת עם דיברתי אלייך קצת בבוטות כשאמרתי לך מה "אני אמורה לעשות", אני גם לא רוצה להשמע נודניקית אבל תוכל להמליץ לי על פסיכולוג או רופא פסיכיאטר שיוכל לסייע לי, להתראות לגית

היי גלית מצטער, איני ממליץ בפורום על מטפלים מסויימים. בהצלחה דר' גיורא הידש

בחירות בחיים מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיובי להגיד: כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה: "אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים". פשוט טיפוס חיובי ואופטימי. כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע, מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי שבמצבו. סגנונו המיוחד, עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "אני פשוט לא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. אז איך בכל זאת אתה מצליח?". מיכאל ענה לי ברוגע: "כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות. אחת - להיות במצב רוח טוב, והשניה - להיות במצב רוח רע. אני בחור להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה , אני יכול לבחור קורבן או לבחור ללמוד מהניסיון: אני בוחר ללמוד מהניסיון. כאשר מישהו מגיע אליי בתלונה, אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעייתו: אני בוחר בנקודת האור". "כן בטח, זה לא ממש קל", מחיתי בתסכול. "זה קל מאוד" אמר מיכאל. "החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את כל השאר הטפל והשולי, כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר איך להגיב במצבים שונים ומגוונים. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב - רוחך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע. ובשורה התחתונה: זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך". כשיצאתי ממשרדו של מיכאל הרהרתי על מה שאמר. למרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום להגיב אליהם. שנים אחדות מאוחר יותר, שמעתי כי מיכאל היה מעורב בתאונת עבודה קשה, בה נפל מגובה 30 מטר בעת שעבד על מגדל תקשורת. לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ, שוחרר מיכאל מביה"ח שלגבו הוכנס מוט ברזל..... ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו מה שלומו, הוא השיב: "אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח?". החלטתי לראות אותן אך שאלתי אותו, מה עבר בראשו בזמן התאונה. "הדבר הראשון עליו חשבתי, היה שלומה של ילדתי לעתיד שעדיין לא נולדה". ענה מיכאל. "לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע, אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשריות. יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות: בחרתי בחיים". "לא פחדת? לא איבדת את ההכרה?" שאלתי אותו נפעם. מיכאל המשיך, "החובשים היו נפלאים. הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר. אך שהם הכניסו אותי לחדר מיון, ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות וממש פחדתי. בעיניים ראיתי את מה שחשבו - " הוא גמור". ידעתי שאני חייב לעשות משהו. "ומה עשית?" שאלתי. "הייתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות" ,אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו: "כן" עניתי לה. הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי. לקחתי נשימה עמוקה וצעקתי "לכוח המשיכה". בזמן צחוקם, המשכתי ואמרתי להם: 'אני בוחר לחיות. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת'". מיכאל חי תודות לכישוריי רופאיו, אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים. למדתי ממנו כי כל יום אנו בוחרים לחיות בצורה מלאה. גישה, היא בסופו של דבר, הכל. "לכן, אל תדאגו למחר. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו. לכל יום יש מספיק צרות לעצמו". אחרי הכל היום הוא המחר בו תדאג לאתמול...

ליפעת תודה. אכן סיפור שניתן ללמוד ממנו הרבה. אני אומר זאת קצת בצורה שונה, את העובדות לא משנים, אפשר לבחור ולשנות את גישתינו או הבחירות שלנו בקשר לעובדות. כך שמיכאל נפל הוא בחר כיצד להתייחס לנפילה. שיהיה לכולנו טוב, תודה רבה, דר' גיורא הידש

כל הכבוד על שנוי הגישה והאופטימיות האופפת אותך באמת!! כנראה שהטיפול הולך בדרך הנכונה. אני לוקח את דברי מאתמול בצ'ט בחזרה. גיא

לא אני כתבתי את הסיפור הזה. קיבלתי אותו מחברה וחשבתי לשתף אתכם. אז לכל מי שחשב שאני חיברתי אותו אז שידע שלא. אני מוצאת המון סיפורים כאלה יפים וחכמים ומידי פעם אני אשתף אתכם... מקווה שתאהבו! יפעת.

שלום רב, לאחר שאותרה אצלי תת פעילות בבלטת התריס,החלו במקביל להופיע הפרעות ריכוז , בלבול ותסכול. בהמלצת פסיכאטר ונירולוג,ניתן לי טיפול של חצי כדור סרוקסט ובלילה קסאנקס. נכון להיום,אני מרגישה בשינוי קל לטובה, מבחינת הדיכדוך ,אם כי אני זה הוסב לעצבנות יתר ,וכאבי ראש יום יומיים שמפריעים לי מאד,הפרעות הריכוז לא נעלמו ואני עדין לא זוכרת מה היה דקה לפני....קשה לי עם רצף . האם כאבי הראש יכולים לנבוע מחצי כדור סרוקסט? איך אדע אם מדובר במיגרנה? אציין שכאב הראש מופיע במיוחד בנהיגה,שינויי גובהה,רעש,אור חזק. ניסיתי גם כדורי שינה כמו בונדורמין ונוקטורנו במקום קסאנקס ואלו לא השפיעו עלי לטובה במסגרת הבירור ערכתי בדיקת CT שבה לא היה ממצא פתלוגי אך היתה הצללה בספונאיד שטופלה באנטיביוטיקה. אבקש ממך הכוונה לאן לפנות.?א.א.ג?נוירולוג?פסיכיאטר?פנימאי? תודה.

לדפנה שלום, כאבי ראש הן תופעת לוואי שכיחה של סרוקסט, לדעתי חבל על החיפושים...קודם כל כדאי לנסות להפסיק את הסרוקסט ולראות מה קורה. במיוחד כאשר אני מבין שהוא לא כל כך עוזר לך לסיבה שהוא ניתן. אחר כך כדאי לחשוב על טיפול עם תרופה אחרת. במקום הסרוקסט ביי, תעדכני מה קורה דר' גיורא הידש

הזדהיתי עם כמה מן הדברים שנכתבו כאן, כגון מכתבה של בלה בנושא סערת רגשות, נדמה לי. רציתי לדעת האם ניתן לחזור ליהיות אדם אופטימי, גם אם עברו שנים רבות מאז, ולאחר משבר והופעת חרדות והתקפים, מחשבותיי נעשו שליליות וכבדות, ואלה הופכים את חיי לקשים ומתישים? או שמא השינוי באופי והראיה הפסימית היא בלתי הפיכה כבר? עצם המחשבה שעברתי כזה שינוי גדול בתפיסתי את החיים ובמחשבותיי הטרודות והשליליות במהלך שנות העשרים שלי, לפעמים ממש מפחידה אותי...איך זה קרה? והאם בעתיד המצב יחמיר במהלך הריון, לידה, ילדים וכו? הרי הוכחתי לעצמי שהנטיה לדיכאון וחרדה קיימים אצלי, ואני רק בתחילת הדרך...איך אצליח להתמודד רק אמשיך "לראות שחורות"?

שלום, השאלה קודם כל מה מצבך היום, אם מצבך היום טוב אז כל יום מבטיח שגם העתיד יהיה טוב... מצבי חרדה ודיכאון אינם בהכרח דבר החוזר על עצמו, בהחלט יתכן ופעמים רבות אנו רואים זאת שישנו התקף אחד של חרדה או דיכאון ואין יותר התקפים במשך כל החיים. התקף אחד ודי. שאלה נוספת היא מה עשית כדי לטפול בבעיה, טיפול תרופתי? שיחות? בגיל צעיר אני בהחלט ממליץ על שיחות כדי לשפר את איכות החיים ואת הבחירות שלך-בן זוג, מקצוע, עבודה וסגנון חיים. שיחות בהחלט עשויות לשפר את הצבע והנטיה של מחשבותיך וגם המציאות תשתפר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מה זה "אפקט דיספורי" ו/או "דיספוריה"? האם מדובר באותו הדבר בדיוק?

שלום, ברפואה דיס-הכוונה להפרעה , פוריה מצב רוח. כלומר הכוונה להפרעה במצב רוח בדרך כלל מצב רוח דיכאוני. דיספוריה אינה אבחנה אלא תיאור של מצב הרוח. אפקט דיספוריה אותו הדבר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ברצוני לשאול מספר שאלות : א.מהי גישת הפסיכיאטריה לטיפול במחלת אלצהיימר ב. האם יש אטיפול תרופתי למחלה . ג. על איז ה טיפולים היית ממליץ לטיפול במחלה . בתודה מראש שי

לשי שלום, הגישה של הרפואה והפסיכיאטרייה היא אותה הגישה. ישנם תכשירים אשר מעכבים את התפתחות האלצהיימר ולכן הם טיפול במחלה - מסוג ממוריט הפועלים על אצטיל כולין שבמוח. בעיה שניה היא טיפול בתופעות הנלוות לאלצהיימר כגון, תוקפנות, דיכאון או כל בעיה אחרת. הטיפול כאן הוא סימפטומטי לפי הבעיה. נקודה שלישית וחשובה ביותר. לעתים התופעות של דיכאון ואלצהיימר דומות, לכן לפני שקובעים אבחנה של אלצהיימר חייבים לשלול דיכאון. ההבדל בין שתי האבחנות עצום. דיכאון הוא מצב חולף והיכולות של האדם חוזרות ומשתפרות. באלצהיימר התהליך בלתי הפיך. ביי דר' גיורא הידש

שלום לכם בעלי סובל מחרדות קשות הוא הופנה לטיפות ב cbt . רציתי לדעת מה זה cbt ? האם זה טיפול???? לתשובתכם המהירה אודה דלית

לדלית שלום ראשי תיבות של cognitive behavioral therapy , הכוונה היא שלא הולכים לילדות ולתהליכים הנפשיים שגרמו לחרדות אלא מטפלים על דרכי החשיבה והמחשבות הקשורות לחרדות עם ההתנהגויות האופייניות. לפי גישה זו אם משנים את המחשבה אז גם ההרגשה תשתנה. כיום זו הגישה המקובלת בארה"ב לטיפול שיחתי בחרדה ודיכאון. ביי, בהצלחה דר' גיורא הידש

האם ריספרדל בטוח בהריון ? מכריחים אותי לקחת למרות התנגדותי..

שלום, כל פעם שנוטלים תרופה במשך ההריון אז עושים את המאזן בין היתרונות והחסרונות. גם מצב נפשי לא טוב ובמיוחד פסיכוזה ואשפוז מסוכן בהריון.... לכן כדאי לשמוע לעצת הרופא המטפל אשר שקל את כל היתרונות והחסרונות אצלך. ביי, ושיהיה הריון קל ונעים-זה העיקר דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, אח שלי, בן 19.5 מטופל אצל פסיכולוגית כבר מס' שנים. הוא אינו מאושר, אינו "מוצא את עצמו", הבטחון העצמי שלו נמוך ביותר, הוא השתחרר מהצבא על 21 כי לא רצה לשרת, הוא מתבטל כבר שנה ומשהו בבית, חסר מוטיבציה לחלוטין למצוא עבודה, לא מעוניין בעבודה שדורשת הרבה שעות או בעבודה שכרוכה באנשים, מסתובב בלילות וישן בימים, מעשן גראס באופן קבוע. הפסיכולוגית המטפלת בו מנסה להרים אותו על הרגלים וטוענת שבשל מצבו המשפחה צריכה לעזור לו למצוא עבודה (ואנו מנסים) אך הרבה תלוי גם בו בלבד. לאחרונה, לאחר שנכשל בניסיון נוסף למצוא עבודה, הוא בירידה קשה של מצברוח ויש לנו חשש שמא בשלב זה או אחר ינסה לפגוע בעצמו. הוא סרב לקבל טיפול פסיכיאטרי. אילו אופציות יש למשפחה? יש קבוצות תמיכה להורים במצבים דומים? האם טיפול של מספר שנים בהם לא חל שינוי דרסטי משמעו שיש להחליף את הפיסכולוג?

לרז שלום, אכן כפי שקורה עם כל מחלה קשה מדובר ב"מחלה" של כל המשפחה ולא רק של בן משפחה אחד. אין ספק שכל המשפחה סובלת. בדרך כלל מקבלים תמיכה מפסיכולוג אחר במסגרת צבורית או פרטית כך שהפסיכולוגית ממשיכה לטפל בעיקר במטופל העקרי שלה והקשר ביניהם נמשך. בהחלט יש מקום לחשוב מה שקורה בטיפול ולעשות הערכת מצב. לא הייתי רץ להחליף מטפל, לעתים זה אפילו מסוכן, יש לאחיך אמון במטפלת ואסור לפגוע באמון זה ללא סיבה טובה. אבל בהחלט יש מקום לבדוק ולשאול אותה מה קורה? מה האבחנה שלה ומדוע הדברים לא מתקדמים או מה התחזית שלה לעתיד של אחיך וגם להמשך הטיפול. לפי חומרת הדברים שאתה מתאר לדעתי יש חשיבות לפנות לייעוץ פסיכיאטרי המשפחה צריכה לעזור אבל אם גם הפסיכולוגית חושבת כך אז תפקידה להביא את האח שיסכים להתערבות הפסיכיאטרית. צריך לבדוק את דעתה ומחשבותיה גם בנושא זה, האם גם היא סבורה שיש מקום להתערבות פסיכיאטרית? ואם כן אז מה היא עשתה כדי לקדם את הנושא. אני חושב ששאלותיך במקום וצריך לחשוב על שינוי או תוספת לדברים כי כך אין הרבה התקדמות לפחות כפי שאתה מתאר את הדברים. אבל לא כדאי לפגוע בקשר עם הפסיכולוגית, לשאול אותה שאלות, לקבל דין וחשבון אבל לפגוע בקשר רק אם חייבים. ביי דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, תודה על תשובתך. הפסיכולוגית המטפלת אמרה שהיא ניסתה לקבל את הסכמת אחי לפנות יחד עמה לפסיכיאטר, בין היתר לקבלת טיפול באמצעות כדורים מתאימים. אחי דחה את הרעיון על הסף. מה עושים עכשיו בטרם יהיה מאוחר מידי? לטענתה, אחי מרגיש רע בקשר לעצמו וליכולתיו, לא פוסל בכלל שיגיע לתחתית. רוצה לשנות אבל לא מצליח או מפחד להיכשל ולכן לא תמיד מנסה. כמובן שכל כשלון מחזק את תפיסתו לגבי עצמו. לנו כמשפחה- יעצה הפסיכולוגי לתת חום, אהבה ותמיכה. לנסות לעזור למצוא לו עבודה. עשינו את זה אבל ברור שההצלחה העבודה ועתידה תלויה רק בו. הפחד הוא שאם ייכשל שוב ינוט בצעדים דרסטיים יותר. יש משהו נוסף שאנחנו יכולים לעשות? תודה מראש

לפני 3 שנים ניסיתי להתאבד בעקבות דכאון קשה אליו צללתי במהירות (בערך תוך חודשיים)- לעולם לא היו לי מצבי רוח / דכאונות. מאז אני מטופלת בתרופות שונות (שנתיים בסרוקסט ועקב בעיות מיניות עברתי ללוסטרל- תמיד 20 מ"ג) ובהצלחה כי שיקמתי את חיי לחלוטין. שאלתי היא: האם כדאי לשאוף להפסקת נטילתן למניעת נזק בריאותי אפשרי, בחיים בכלל ואם אכנס להריון בשלב עתידי?

הי ענת ברגע שמושגת הטבה מסוימת השאיפה היא בהחלט לרדת במינון לעיתים עד הפסקה מוחלטת. את התשובה לכך צריך לתת הרופא שמטפל בך ונותן לך את הכדורים האלה. כל סיום לקיחה של תרופה בכול אופן תעשה בצורה הדרגתית בהצלחה

לענת שלום, הלוסטרל והסרוקסט אינם גורמים לנזק וכנראה גם לא יפריעו לך בהריון. תמיד צריך לעשות את המאזן בין תועלת לנזק בלקיחת תרופות. אבל הנמוקים של נזק לטווח ארוך או הריון הם אינם נמוקים חשובים כיוון שאין בעיה מעשית כזו. השיקולים אם להפסיק טיפול נוגד דיכאון ומתי מורכבים ויש לקחת בחשבון את כל המרכיבים ואת התמונה הכוללת של האדם. אישיות יציבה, העדר תורשה של דיכאון, מצב משפחתי יציב ותומך, התקף של דיכאון אחד בלבד, עבודה מסודרת כל אלו תורמים לבטחון שהתקף שני לא יחזור ולכן אפשר לקצר את משך הטיפול התרופתי. המרכיבים ההפוכים בודאי שתומכים בדעה להמשיך יותר את הטיפול התרופתי. כמובן ששכחתי גם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור במשך הזמן של נטילת התרופות. בדרך כלל לאינדיווידואל מסויים יש חלק מהמרכיבים העוזרים והטובים וחלק הפחות טובים ולכן לכל אחד צריך לעשות את המאזן שלו. גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא חומרת ההתקף הדיכאוני ובמקרה שלך את מציינת שהוא היה חמור ומסוכן. לכן בדרך כלל זמן הטיפול המינימלי בהתקף כה חמור הוא שנתיים, אפשר להאריך את הטיפול לחמש שנים לפי המרכיבים שתיארתי קודם. קצת מסובך אבל מי אמר שרפואה זה דבר פשוט? בכל אופן את יכולה להיות בטוחה בשימוש לטווח ארוך מהבחינה של נזק או הריון. גם בהריון תמיד צריך לעשות את המאזן של נזקים מהטיפול מול נזקים ממצב נפשי לא טוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ידוע לי שהפרוזק גורם לקשיים בפליטת הזרע, האם הוא גורם גם לבעיות בלהגיע לזיקפה?

מנסיון רק לפליטה יש בעיה תשאל את הרופא שלך לגבי תרופה בשם ציפרמיל לי זה עזר לפתור את הבעיה

למרדכי שלום, עלולה להיות ירידה ברצון המיני ולוקח הרבה זמן עד שמגיעים לאורגזמה. אבל תופעות לוואי וגם תופעות הלוואי הללו הן אינדיבידואליות. לכל אחד יכול להיות אחרת וגם ישנם רבים הנוטלים פרוזק ללא תופעות לוואי. צריך לדבר באופן פרטני ולא בסטטיסטיקות. שיהיה רק טוב והנאות דר' גיורא הידש

דוקטור שלום... יש לי בעיה כבר כמה שנים אני בן 22 ואני סובל מבעייה שאני לא יודע להגדיר אותה. כשאני עומד ברמזור לחצות את הכביש ויש הרבה מכוניות אז אני מרגיש שאני ממש עומד להיתעלף. זה מלווה בדפיקות לב מהירות חום בכל הגוף ותחושת הזעה. ואם אני עובר סתם את הכביש ואין הרבה מכוניות אז הכול בסדר. זה מלווה לגבי שמחות באולם שהוא גדול אם הרבה אנשים אני לא יכול לשבת באמצע האולם כי אני מרגיש אותו הדבר. יש לציין שעשיתי את כל הבדיקות של הלב והכול תקין... בבקשה תעזור לי.. [אל תפנה אותי לפסיכולוג או פסיכיאטר.] והאם ניתן להיתגבר על כך..

ליוני שלום, אני חושב שאתה יודע את התשובה...הבעיה היא חרדה ממצבים אלו ובחרדה לא הקרדיולוגים מטפלים ולא הפנימאים ולא הנאורולוגים, תחום החרדה שיך לפסיכיאטרים ולפסיכולוגים. מה אני יכול לעשות? עדיף שתקרא בפורום יש הרבה חומר על הדברים, תתעודד ותשנה את דעתך. הדבר החשוב ביותר הוא שאפשר לעזור לך והמצב עשוי להשתפר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום!תודה רבה על תשובתך המהירה לשאלתי הקודמת. אני מאוד אודה לך באם תענה לי לשאלה נוספת. אני כאמור לוקחת 20MG ליום מזה 40 יום. בפעם הקודמת שלקחתי סרוקסט נדמה לי שזה "עבד" טוב יותר. אני עדיין חרדה (לצערי, אני סובלת מהיפוכונדריה ומשוכנעת שיש לי מחלה ממארת - ושאני גוססת. מאוד רע לי ועצוב לי שאיני מצליחה להנות מהחיים הנהדרים שיש לי לכאורה). שאלתותי הן שתיים: אם בפעם הקודמת 20MG עזרו לי מדוע כעת איני מרגישה פחות חרדה (בפעם הקודמת הרגשתי ממש נפלא)? האם אני צריכה מינון יותר גבוה? לציין כי קיבלתי את התרופה מרופא המשפחה שלי והוא המליץ שבעוד כשבוע אם ארגיש עדיין חרדה עלי לעלות את המינון ל30MG. אני מבקשת את דעתך עד כמה שניתן על גבי גלי האינטרנט! תודה רבה להקשבה!

לניצן שלום, הכלל הוא שאם תרופה עזרה בפעם הראשונה היא מתאימה לך ועשויה לעזור גם בפעם השניה. אחרי שישה שבועות אפשר להעריך אם התרופה מתאימה לך או לא. אם מתחיל להיות שיפור זה סימן שהתרופה מתאימה. השיפור נמשך וישנה התקדמות במשך החודשים הבאים ורק אחר כך ישנה התייצבות. כך שצריך סבלנות. אפשר להעלות את המינון לשלושים מג' אבל הייתי מחכה עוד קצת לראות לאן הדברים מתקדמים. למרות שהתרופה אותה תרופה הרי ניצן אינה בדיוק אותה ניצן והסיבות או סיטואצית החיים שבה את נמצאת בודאי שונה. לכן לא תמיד ההתקפים של חרדה דומים זה לזה ובהחלט הדברים עלולים להיות מעט שונים. אם יש שפור עם הסרוקסט-אפילו אם עדין לא הכל בסדר אז הייתי מחכה עוד חודש לראות את ההתפתחויות ורק אחר כך מתחיל לחשוב על המצב. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לרופא שלום, בזמן ההריון החלו אצלי חרדות שהתגברו לאחר הלידה. כיום אני כ- 1/2 שנה לאחר הלידה. מאוהבת לגמרי בילד. הבעיה היא החרדות. במיוחד ביציאה מהבית. התייעצתי עם נוירולוג שנתן לי קסנקס 0.5 כדור אחד ביום, ולוריבן - כדור אחד ביום. וכך אני לוקחת במשך חודש וחצי. וכן התחלתי טיפול אצל פסיכלוג קוגנטיבי. (2 פגישות). ובנתיים יש שיפור, אך יש גם הרבה עליות וירידות, עידוד עצמי והרבה כוח נפשי. שאלתי היא: האם הקסנקס הוא לטיפול ממושך ואת תוצאותיו מודדים לפי תקופה, והאם אני אחזור ל"עצמי" מתישהוא בלי להיות טרודה במצבי הנפשי, אציין כי הינני עובדת, ומתפקדת כרגיל (אני אם ל- 2 ילדים) אך שוב עם הרבה כוח נפשי שנלקח ממני עקב המצב אליו נקלעתי. אנא תשובתך. מיכל.

הי ענת קסנקס היא תרופה הרגעתית ובעצם פועלת באופן מיידי כנו אקמול לכאבים אם נעשה השוואה. הקסנקס תומך בעת מצב חרדה קשה שלא ניתן להיתגבר עליו ללא טיפול תרופתי. לפי מיטב הבנתי לא מומלץ להישתמש בו על בסיס קבוע ולאורך זמן משום שזה סוג הכדורים שמפתחים אליהם תלות. אינני רופאה ולכן עדיף שתשמעי מה ד"ר הידש יגיד, זה מה שאני יודעת

היי מיכל גם אני עוברת למעשה את מה שאת עוברת ,גם אצלי זה מתבטא ביציאות מהבית.אשמח להתכתב איתך.שיהיה רק טוב. שרונה.

דר' הידש שלום, משום מה לא קיבלתי תשובה עבור שאלתי. לשרונה, אני אשמח לשמוע ממך, אך אין לי אפשרות להתכתב היות והשימוש בדואר הוא ממקום עבודתי. מיכל.

למיכל שלום, מצטער על העיכוב בתשובה אבל תשובתם של אריאל ושרונה חשבתי שמספיקה. אין דבר אני לפחות אנסה להרחיב ולפרט בתשובתי. כפי שידוע הטיפול בחרדות עומד על שתי רגליים- שיחות וטיפול תרופתי. כיום הטיפול הקוגניטיבי נחשב לטיפול היעיל והנכון (למרות שאינו יחיד) וטוב שהתחלת אתו. הטיפול התרופתי מתחלק לשניים. תרופות הרגעה ותרופות מקבוצת התכשירים נוגדי דיכאון. לוריוון הוא תרופת הרגעה, הקסנקס היא גם מרגיעה וגם נוגדת דיכאון. החסרון הגדול של שתי תרופות אלו שהן מאותה המשפחה הכימית שהן ממכרות....לכן אני בדרך כלל ממליץ ליטול אותן באופן מזדמן כאשר ישנו התקף חרדה כדי שירגיע את ההתקף מיד אבל לא באופן קבוע לתקופה ארוכה (תקופה ארוכה נחשבת לחודש ימים בערך). התרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון היום בשימוש התרופות הדומות לפורוזק מבחינת השפעתן, אינן נותנות הקלה מיידית אבל לטווח יותר ארוך הן מונעות את התקפי החרדה ומשפרות את המצב מהבסיס. הדבר דומה באופן כללי לאקמול נגד חום וכאבים, אקמול מוריד את החום אולם את הדלקת החיידקית מרפאת האנטיביוטיקה. גם אנטיביוטיקה לא משפיעה מיד אלא לוקח לה יום יומיים עד שהיא מורידה את החום. עד אז צריך להעזר באקמול. כך הפרוזק דומה בעיקרון לאנטיביוטיקה והלוריוון לאקמול. לכן המלצתי היא שתפחתי בהדרגה את המינונים של לוריוון וקסנקס ותקחי אותם רק באופן מזדמן, הטיפול הקוגניטיבי ישפר את מצבך. במידה ואת עדיין לא מרוצה מהשיפור הייתי שוקל טיפול עם נוגדי דיכאון. שיהיה רק טוב ומצטער על האיחור דר' גיורא הידש

לרופא שלום אני מקבלת פתאום הרגשת חולשה ברגליים וחוסר תחושה בכפות הידיים הרגשת ריקנות וחוסר אונים על מה זה יכול להעיד רופא המשפחה המליץ על קסנגיס האם זה בסדר

שלום ד"ר הידש רציתי להתייעץ איתך לגבי טיפול תרופתי אנטי דיכאוני. אני בחורה בת 26 בטיפול פסיכולוגי מספר שנים. בעקבות הטיפול הפסיכולוגי גיליתי שאני בכלל לא טיפוס שמח וטוב לב אלא טיפוס דכאוני עם הרבה כאב לב. מאז חודש אוגוסט אני מנסה לראשונה טיפול תרופתי אנטי דכאוני: בחודש הראשון קיבלתי 50 מ"ג לוסטרל (ללא הטבה) ובהמשך המינון הועלה ל 100 מ"ג. במינון החדש חלה הטבה משמעותית ומעט מאיכות חיי שהיתה לי מזמן שבה אליי. אך מזה כחודש וחצי, אותה הטבה נעלמה והתחושות הרעות חזרו. הפסיכיאטרית המטפלת הוסיפה לי 4 מ"ג אדרונקס ואין הטבה. בימים האחרונים יש אפילו החמרה עד כדי מחשבות אובדניות. הפסיכולוגית שלי דיברה עם הפסיכיאטרית והן הסכימו ביניהן שיש להלחיף את התרופות, כנראה לאפקסור. משום מה אני חוששת מאד ובעצם מוצאת את עצמי נמנעת מללכת לפסיכיאטרית לשינוי התרופה. כשאני מנסה לברר מדוע, אני סבורה שאולי "נקשרתי" ללוסטרל, שכן עזר לתקופה, ואני מפחדת להתחיל הכל מחדש. מהאדרונקס אין לי בעיה להפרד... מה דעתך? מודה לך מאד

היי לצערי שאלתך שכיחה ואינה נדירה. התרופות טובות ועוזרות אבל לעתים ישנו קושי להתאים תרופה לאדם מסויים. ועד שמוצאים את התרופה המתאימה לוקח זמן. צריך גם מזל וגם סבלנות בחיים. לדעתי טוב עושה הפסיכיאטרית שהיא מחפשת את התרופה שמתאימה לך בדיוק ולא "נדבקת" לתרופה אחת מסויימת ומתעקשת עליה. העובדה שהרגשת טוב עם לוסטרל מוכיחה לך שהדברים יכולים להיות בסדר, את עשויה להרגיש בטוב וחשוב לשמור על תקווה. אם כוס נשברת היא כבר לא תתחבר מחדש, עם דיכאון הדברים שונים, את בהחלט יכולה להרגיש שהכל בסדר עם מצב רוח טוב וכיף. לכן לדעתי המאמץ כדאי. אפקסור היא תרופה טובה, אני רגיל להשתמש בה די הרבה כיוון שהוכיחה את עצמה. יתרונה הגדול שהיא עובדת על שני חומרים במוח הקשורים לדיכאון על הסרוטונין ונוראפינפרין. כלומר תוקפת את הדיכאון משני צדדים. כדאי לקוות ואפשר גם להתפלל שהאפקסור יתאים לך. ביי, שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האים אפשר לעצור התקף של מאניה דיפרסיה , אחרי שבועיים של מאניה על ידי תרופות, ןלעצןר דיכון ממושך.?

ללנה שלום, בהחלט אפשר וגם צריך לעצור התקף של מאניה ולנסות למנוע דיכאון כדאי לפנות בדחיפות לרופא המטפל. אם אפשר בדיחה צבאית מעט גסה. "כל עליז נגמר ב....". אני מקווה שלא הגזמתי בשעה זו של הלילה. בכל אופן כדאי לפנות כמה שיותר מהר לטיפול ולעצור את הרכבת של המאניה. ביי דר' גיורא הידש

כבר מספר שנים שאני סובלת מאמטופוביה (פחד מהקאה) תופעה זו גורמת לי ייסורים רבים, האם במקרה יש לך כתבה או חומר בנושא. אשמח לקבל חוות דעת מגולשים בפורום. ידוע לי שהפוביה נדירה מאוד יחסית.

לענבל שלום, האמת היא שאני גם מכיר את התופעה רק באופן תיאורטי ואין לי ניסיון טיפולי ולא פגשתי אף אחת עם תופעה זו. לכן כמובן אשמח אם תתארי יותר ממה את סובלת. בכל אופן כתשובה, אין הבדל בטיפול בין פוביה זו או אחרת. בכל הפוביות הטיפול הוא אחיד ללא חשיבות לסוג. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

כן ..את כולם קושרים

אני סובל מחרדה חברתית ונמצא כרגע בסדנת טיפול קוגנטיבי חשבתי להתחיל טיפול תרופתי אך יש לי קצת חששות מזה שאלתי האם אתה ממליץ על הטיפול התרופתי או שאתה מציע להסתפק בטיפול הקוגנטיבי, שעוזר לי אבל לא במידה מספקת, שנית האם תוכל להמליץ או לכוון אותי לפסיכיאטר טוב באיזור המרכז, ושאלה אחרונה האם מרשם שאני מקבל מפסיכיאטר פרטי זכאי להנחה של קופת חולים בתודה מראש

לרונן שלום, ראשית הטיפול הקוגניטיבי בהחלט עשוי לעזור לך ולפתור את כל הבעיה, חכה ותן לו הזדמנות. בקשר לטיפול תרופתי אין כיום דעה כללית חד משמעית. תמיד צריך לבדוק את האדם ואת מצבו ולתת תשובה אינדיבידואלית. הגישות הן מעט שונות אבל האמת היא ש"האצבע על ההדק" כיום קלה יותר. הסיבה לכך היא שהתרופות הללו אינן ממכרות, אינן גורמות לנזק, ובדרך כלל תופעות הלוואי מועטות או אין תופעות לוואי. אם שאלתך היא האם אתה חייב טיפול תרופתי אז התשובה היא כנראה שלא. אם תשאל האם טיפול תרופתי עשוי לעזור לי אז אנחנו מגיעים לשטח האפור שתלוי במידת הסבל והמוגבלות שהבעיה גורמת לך והפתיחות שלך לטיפול תרופתי. בדרך כלל רופא פרטי כותב מכתב לרופא המשפחה אשר נותן מרשם של קופת החולים ואז התרופה עולה לך כמו לכל מטופל אחר בקופ"ח. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם דרך קופת חולים הפניה לפסיכיאטר רשומה בתיק האישי ועלולה לגרום לבעיות לדוגמא בעבודה או בתחומים אחרים כאשר מבקשים לוותר על החיסיון הרפואי

רציתי לשאול שאלה בקשר להיפנוזה, כשהיתי בתיכון עברתי איזו חוויה שלא הרבה זכור לי ממנה כי היתי שיכורה ומסטולה, הבנאדם שהיה איתי באירוע שיקר לי בנוגע לאירוע ואח"כ הודה בזה ששיקר, הוא אמר שלא קרה כלום, ובאמת חשבתי שלא הרגשתי שקרה איזה משהו, לפני כמה ימים פגשתי מישהו ששפך קצת אור על מה שאירע לפני 6 שנים, היתי בהלם, ורציתי לשאול האם אפשר להזכר בכל מה שקרה שם באמצעות הפנוזה , ואולי זה גם אגב, אחד הסיבות לכל מיני דברים שקורים לי היום - רק שאני לא מודעת אליהם כי אולי הם נמצאים בתת מודע שלי או משהו..... תוכל בבקשה לשפוך קצת אור על הנושא? כמו"כ.... רציתי לדעת אם יתגלה בהפנוזה כל מיני דברים שבו נגיד עוברים על החוק, האם אני עדיין יכולה לפנות למשטרה או שזה כבר מקרה שמוגדר כהתיישנות?

שלום, בהחלט ניתן להעלות ולשחזר את העבר בהיפנוזה, אולם בזהירות בזהירות. היפנוזה היא כלי חזק מאוד ולכן צריך לדעת לעבוד אתה במיוחד על נושאים רגישים וטראומתיים. לכן מומלץ לפנות אך ורק לאדם שיש לו רישיון לעסוק בהיפנוזה כיוון שעבר הכשרה מיוחדת להיפנוזה. התיישנות בדרך כלל היא שבע שנים, אבל אם היית קטינה אז ההתיישנות מתחילה מגיל 17 סופרים שבע שנים. דברים מסובכים ורגישים.... ביי הידש

שלום רב, אני יוצאת מספר חודשים עם בחור מקסים שהתוודה בפניי שהוא סובל מדכאונות וחרדות, ומטופל מזה זמן רב בפרוזק. שאלתי היא, במידה והקשר יהפוך לרציני, האם דכאון הוא מחלה תורשתית, והאם יש סכנה כלשהי לתינוק מהשפעת הפרוזק שלוקח האב? אשמח לקבל תשובה מקיפה. בתודה מראש, מירה

למירה שלום, ראשית השאלה הקלה יותר, לפרוזק אין השפעה על ההריון בטח לא מתי שהאב נוטל אותו ולפי ידיעתנו אפילו לא כאשר האם נוטלת פרוזק. ישנו מרכיב של תורשה בדיכאון ואנחנו מדברים על נטיה. אם יפרוץ הדיכאון אצל הילדים הדבר תלוי בתורשה ובסביבה. נתונים מדוייקים לגבי מצבכם הייתי מציע שתפנו יחדיו (כמובן בהסכמת החבר ) לייעוץ אצל הפסיכיאטר המטפל בו כדי לקבל אינפורמציה מדוייקת לגביכם. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

היי לכולם ולד"ר הידש היקר כפי שכתבת פעם ישנם אנשים שהחרדה שלהם מאד עקשנית , אני , לצערי אחת מהן , זוכר שכתבתי לך שחטפתי שפעת לפני שבוע , ובכן השפעת עברה אבל חטפתי התקף חרדה נוראי היום , רעדו לי הרגליים והרגשתי שאני מתעלפת , אבל , לשם שינוי , נרגעתי ממנה די מהר , ועכשיו שאני כותבת לך אני מרגישה בסדר גמור , לא אשקר ואגיד שאני לא מצפה ומפחדת מן ההתקף הבא , אבל הפעם התמודדתי איתו אחרת , ואולי באמת הטיפול הפסיכולוגי מקל מעט על הפחד מן הפחד. לשאלה שלי - האם אין ברירה וההתקף הזה מראה שאני חייבת לחזור לתרופות ? אולי מספיק לקחת קסמקס ( מינון של 0.25) במקום את הסרוקסט שהרופא הציע לי, כלאמר לתקוף את זה נקודתית ולא באופן קבוע? שוב שאלה על ההריון- אני מאד רוצה עוד תינוק (יש לי שתי בנות), אבל מתה מפחד, האם אפשר לנסות להכנס להריון עם כדורים מסוג סרוקסט או קסנקס, או להמתין עד שהחרדות יחלפו (אם כך אולי אצטרך להמתין כל החיים עד שאהיה זקנה) , חוץ מזה האם אתה , ד"ר הידש , מאמין שמדיטציות ומחשבות חיוביות אכן יכולות לשפר את מצב החרדות? או שאולי הכל כימי וחבל על הכסף(של הטיפולים האלטרנטיבים)? אשמח לתשובות חברי הפורום ולתשובתך ביי ושבוע טוב יונית

ליונית שלום, כל הכבוד, גם לעבור התקף חרדה וגם להרגיש טוב אחריו ולהתאושש מהר, באמת כל הכבוד! ההתקף בהחלט אינו מראה על כך שאת חייבת לחזור לתרופות. את יכולה להמשיך במה שאת עושה ולהמשיך בהתקדמות. טיפולים נפשיים לוקחים זמן - אפילו חודשים וגם בטיפולים תרופתיים יש עליות וירידות. כך שסבלנות. סרוקסט כנראה בטוח בהריון, הקסנקס פחות- למעשה קסנקס באופן קבוע אינו מומלץ בתחילת ההריון והוכח שהוא עלול לגרום נזק לעובר. קסנקס באופן מזדמן אינו מסוכן. לכן אני מחלק את הטיפול התרופתי לשניים טיפול מזדמן מסוג הקסנקס ואז אין גם בעיה של התמכרות. בטיפול קבוע אני מעדיף תרופות מסוג הסרוקסט כיוון שאינן ממכרות. לכן אין שום בעיה שבאופן מזדמן תטלי קסנקס, זה לא מזיק וזה עוזר במקרים של חרדה חריפה כפי שהיה היום אבל הכי טוב שלא יהיו חרדות כלל.... ביי הידש

האם יש אפשרות לצאת מo.c.d לגמרה פשוט לחלוטין, והאם ישנה אפשרות לצאת מחרדות בעקבות הOCD גלית

לגלית שלום, התשובה היא כן....ולא. כלומר בהחלט אפשר לצאת ולהבריא מהפרעה כפייתית אבל נכון גם שהפרעה זו דיי עקשנית ולא תמיד מסתלקת בקלות. מומלץ מאוד לראות את הסרט "הכי טוב שיש" עם ג'ק ניקולסון. סרט מקסים ואפילו מדוייק על OCD קשה שהוא מבריא ממנו. אם תראי את הסרט, תכבי לי מה דעתך עליו לילה טוב דר' גיורא הידש

עם כל הכבוד שאני רוכשת לך ובאמת אני רוכשת לך כבוד, לא ענית לי על השאלה. כלומר אם הבנתי נכון עם כל היאוש הטוטאלי אי אפשר לצאת מזה, איך אני יוכל לתפקד בעתיד בצורה טובה מה יקרה אם עוד פעם אני אפול עוד פעם כמו שקרה לי בפעם הראשונה. האם ב50% 40% אפשר לצאת? אין לך מושג מה זה כשזה תופס אותך אתה פשוט לא ממוקד ולא בפוקוס בכלל קל לכם לתת דוגמאות מסרטים שהם באמת קשורים לקטע אבל לא מסייעים בכלל פשוט בכלל. וסליחה על הבוטות אבל כך אני מרגישה. גלית