פורום פסיכיאטריה

שלום רב! שמי רובי ואני בת 21. נישאתי לפני כשנה וחצי לגבר הגדול ממני בכעשר שנים, בניגוד לדעת משפחתי. הבעיות שלנו החלו עוד לפני שהתחתנו: תמיד שאנחנו רבים גם אם ברור כשמש שהצדק איתי היא מטיל את האשמה עלי ורק אחרי ריב גדול הוא מודה בקושי רב ( רק אם צריך ממני משהו ) ופעמים רבות הוא לא מודה ופשוט אני אשמה ואני צריכה לבקש סליחה ולהבטיח שלא אשוב על זה שוב...כל הריבים שלנו הם סביב זה וכל פעם חוזר חלילה ואני יודעת כשיהיו לנו ילדים הם יפתחו אותו דפוס התנהגות. רציתי להתגרש לפני כשבועיים אך חמי התערב ולא נתן לי לפעול. האם ניתן לשנות אותו או להרים ידיים ולהתגרש פעם ולתמיד? אודה לך אם תענה בדחיפות.(כל העתיד שלי מוטל על הכף) תודה רבה.

לרובי שלום, לצערי אתם עוברים תהליך אשר קורה אצל זוגות רבים הקשורים בלשון עממית "באגו" של כל אחד, ואת יודעת שהאגו של הגבר הישראלי מאוד רגיש....במילים אחרות קוראים למריבות אלו מי למעלה ומי למטה. בשפה יותר יפה מדובר על דפוסי ההתנהגות והתקשורת כאשר בני הזוג נמצאים ביחד ובונים ביחד תא משפחתי. הצעתי היא שלפני שמפרקים את החבילה ולפני שמביאים ילדים כדאי מאוד ללכת לטיפול זוגי אשר מכוון בדיוק לנקודות אלו, טיפול זוגי יכול לשפר את התקשורת ביניכם ולשפר את איכות החיים. בהצלחה, ובאמת עדיף עכשיו דר' גיורא הידש

אני מודה לך על ההתייחסות. אבל לא סיפרתי לך עד כמה קשה המצב... לפני יומיים, הרכב היה אצלי והוא ביקש שאבוא לאסוף אותו ב6:15 במקום עבודתו ( באגד- הוא נהג) ויום לפני כן סיכמנו שאחרי עבודתו נלך לטייל, כמה שעות לפני סיום העבודה הוא רצה שנלך להורים ( לא משנה של מי כי ההורים שלנו גרים באותו אזור) . לפני שיצאתי לקראתו הייתי אצל אחותי והיא ביקשה שאקפיץ את אחייניתי לסביבה הקרובה, דבר שלא לקח המון זמן. ותוך כיד הנסיעה ביקשתי ממנה שתודיע לבעלי שאאחר בכמה דקות. הגעתי לשם באיחור של כ-5ד'. הוא לא היה שם ונאלצתי לחכות לו. אחרי שהוא היגיע הוא התחיל לחפש תרוצים לריב איתי וכהרגלו התחיל לשפוט ולהשים אותי מבלי לשאול מה קרה באמת... אחרי נסיעה של כ-10 ד' לכיוון ההורים הוא אמר שאני משגעת אותו ולמה אני לא שואלת אותו לאן נוסעים ברמזור של הכביש הראשי הוא ביקש שאפנה שמאלה ועוד לפני שהספקתי "לשים על ניוטרל" ולעצור הוא כיבה את האוטו והוציא את המפתחות שלי וזרק אותם, בטענה שלא יתן לי עוד לנהוג... אני מאז לא מדברת איתו, זרקתי אותו מהחדר הזוגי בכח (נעלתי את הדלת) והוא ניסה לשבור את הדלת עד שאמרתי לו שאזמין לו משטרה אם הוא ישבור את הדלת כבר יומיים שהוא ישן בחדר השני, שנינו לא מוציאים הגה. ואתמול בלילה שאלתי אותו אם הוא רוצה ללבן את העיניינים ושאסביר לו מה לא בסדר והוא... תפס את עצמו כאילו אני לא בסדר ואמר בציניות "אין מה לדבר איתך" דבר שגרם לי לבכות כי בכל זאת השפלתי את עצמי... איך אני יכולה להביא אותו לטיפול פסיכולוגי או/ו זוגי? והאם עדיין אתה ממליץ זאת?

לד"ר שלום רב, אם אתה מתמצא בתביעות מול ביטוח לאומי ואם כן האם אתהמ קבל לטיפולים פרטיים?

היי רזי, כן אני מתמצא ומכיר את מה שקשור לביטוח לאומי. אולי שאלתך פשוטה ואוכל לענות לך בפורום? דר' גיורא הידש

כל כך נחמד לקבל את תשובתך המהירה ד"ר. נראה לי שלשם התחלה עלי לגשש אחר פסיכיאטר טוב שיעזור לי בהכחדת תופעות המועקה שאני חשה על ידי טיפול התנהגותי קוגניטבי (כך זה נקרא לא!?).??? ברצוני לציין שבעבר (לפני 3 שנים לערך) התנסיתי למשך שנתיים בלקיחת "קלונקס" אמנם במינונים נמוכים מאוד (1/4 כדור של 0.5 מ"ג פעם ביומייםבממוצע) על מנת להרגיע מועקות זה אמנם עזר לי רגעית אבל הרגשתי שזה לא זה, אתה מרגיש כמו מלך העולם עם שפע של בטחון עצמי, הכל נראה טוב כמו על סמים, אבל בעצם הרגשתי שהבעיה נדחקת הצידה ולא מטופלת ברמות רגשיות(כפי שציינת), אלא ברמות הרגעה, זה לא מצא חן בעיני ! לאחר כשנתיים החלטתי (את הקלונקס קיבלתי מרופא משפחה לאחר שסיפרתי לו שקיבלתי אותו פעם מחברה וזה עזר לי ) להפסיק לחלוטין עם התרופה הנ"ל, שזה לא מוביל לשום מקום לא מרפא ולא "נעליים", בעיקר מכניס לאופוריה, מרגיע ומרדים. ומאז אני די אנטי לכל הבנדוזאפינים (ניסיתי גם לוריוון, קסניגס וכו'...). אני חושבת שיש לי בעיה רגשית, משהו שביר שם מאוד בפנים ופגיע מאוד במערכת יחסים עם בן זוג, אגב עם בן זוג בלבד, עם חברות אינני פגיעה להיפך, (אולי פיתחתי הגנות!) . אני כביכול מנסה להפוך אותו לאיזשהו אוביקט שאמור לקחת שליטה על חיי למלאם ולהרגיע אותי. ממש להיות הרובוט שלי לעשות ולהגיד את כל מה שאני מצפה ממנו, ברגע שיש ציפיות יש גם אכזבות, ברגע שאין ציפיות אז גם אין חבר ואין אכזבות. ! הבעיה שהציפיות הן מטופשות אבל כל פיפס דבילי פוגע ! מן רגישות יתר. מתסכל כל כך... בעיקר כשהמודעות שלי גבוהה כל כך. !! לא ענית לי אם יש קשר לאימוץ ?? נטישה בגיל 0? והאם החיפוש אחר האוביקט יכול להיפסק על ידי מתן תרופות ? אני בטוחה ששיחות יחזקו, אבל האם יחזקו עד כדי פתרון ??. חשוב לציין שהנני סובלת כמו כן מחרדות שונות ומשונות כמו "אגרופוביה" בשפה המקצועית ואינני מטופלת ולא טופלתי בעבר במישור הנ"ל, ניסיתי להתגבר לבד, עבדתי חזק על עצמי ודי הצלחתי לתפקד בצורה נורמלית כמובן שנמנעתי מכמה וכמה דברים בחייי בשל הבעיה הנ"ל אבל זה לא גרע מאיכות החיים שלי, אז לא היה אכפת לי. כרגע מדובר בבן זוג וזה כן גורע מאיכות חיי, משפחה, בן זוג וכיו"ב... כמו כן הנני חסידה של תרופות טבעיות (gaba - אתה מכיר? זה טוב?לקחתי לתקופה של חודשיים והפסקתי) , אז מצאתי ברפ' המשלימה "פתרונות" אך הם יקרים עד מאוד ולא נותנים פתרון אבסולוטי לבעיה אלא מן הרגעה טובה אבל לא עוזרים לי להתגבר לגמרי על בעיותי. !! אצפה לתגובתך. א.

לאנג'ליקה שלום, אני דווקא חשבתי על טיפול דינאמי שהוא יותר מתאים לבעיות של אמון בסיסי ותלות/עצמאות. אני חושב שקיימת התייחסות בין השורות לשאלות לגבי האימוץ ועוד, פשוט לא רציתי לענות לשאלות עדינות אלו בצורה מפורשת בפומבי. לגבי התרופות. גם אני נגד שימוש קבוע בתרופות מקבוצת הבנזו. אני חשבתי על תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון. לעתים הם יכולות לחזק את הביטחון העצמי וההרגשה הכללית וכך בעקיפין הם מאפשרות התנהגויות יותר עצמאיות ופחות תלותיות. אבל דברים אלו לא מוכחים בספרות ומדובר פה על דברים מאוד יחסיים. העובדה שאת סובלת מחרדות נוספות בהחלט מחזקת את הדיעה בעד התרופות. כמובן שהיתרונות הנוספים של תרופות אלו הן שהתרופות אינן ממכרות, אינן מרדימות ואינן גורמות נזקים (יש תופעות לוואי אבל לא נזקים). תחשבי על זה ותתייעצי עם פסיכיאטר ביי דר' גיורא הידש

האם יש השלכות נפשיות/גופניות לשימוש בפקסט(אנטי דיפרסנט) במקביל לשימוש יומיומי במריחואנה

למרב שלום, אני אסתפק בתשובה קצרה....איני מכיר עבודות מחקריות בנושא. ביי דר' גיורא הידש

שלום רציתי לשאול מה הקשר בין התקף ךב ודיכאון שבא אחרי. לפני שנתיים היה לי התקף קשה ומאז אני בדיכאון וחרדה. האם זה שינוי שילווה אותי כל חיי או שזה זמני בלבד. למה זה קורה בכלל. תודה

לשפרנגר שלום, אני רואה שחזרת אלינו בשאלה על עצמך ולא רק על הספרות. בהחלט יש ספרות רבה בנושא וישנו קשר. הקשר הוא תחת הכותרת "הסתגלות למצבים של מחלה ונכות", כאשר בהחלט התקף לב אצל אדם צעיר יש לו משמעויות נפשיות רבות. גם מכיוון החרדה וגם מכיוון הדיכאון. החרדה היא גם קיומית (סכנה לחיים) ולעתים גם חרדה להמשיך בחיים התקינים עם כל המשתמע מכך. כל אובדן, וגם אובדן של הבריאות הוא תהליך של אבל-דיכאון ואם לא יוצאים ממנו לבד אז יש צורך לעבד אותו. העיבוד נעשה בדרך כלל בשיחות בנושאים שציינתי וגם לפי המצב אפשר לשקול טיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון. שיהיה רק טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

רציתי רק לספר לך שאני מרגישה יותר טוב.לא יודעת עד כמה הפאקסט אחראי לכך.אבל משהו בדפוסי החשיבה שלי השתנה.אני יודעת שהמצב עדיין לא מזהיר.אבל אני נלחמת.יש לי רגעי נפילה.ופחד מלעשות בושות שאנשים יראו את מצבי.לא כל כך בגללם.אלא יותר בשבילי.אבל בכל זאת. למדתי לחיות כל יום בנפרד ולהתגבר.לא לוותר.לעשות מאמץ.וזהו.חיים את החיים מיום ליום.אני כבר לא כועסת על עצמי. אולי זה יבוא בהמשך.אבל אני אקום ואתאושש.כי המחלה הזאת שנקראת חרדה ואגרופביה.היא מחלה שדורשת התמודדות.ואת זה הבנתי. המון תודה על כל העצות הנפלאות תספרי לי מה שלומך. שלך שרונה.

היי שרונה ואריאלה, אני בכל זאת לוקח לי את הזכות להתערב, מה יש מותר גם לי להנות מכן, בהחלט ההתמודדות שלך מרשימה ואני חושב שאפשר ללמוד המון מניסיונך ומכוחותיך להתמודד. כל הכבוד! תמשיכי רק בדברים טובים, הידש

הי שרונה קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מאוד גאה בך. כל הכבוד!!! כמובן שיחד עם העליות יש מורדות וההפך אבל עצם הנחישות שלך והאמונה שלך בעצמך מעוררים בי התפלאות וזה משהו שכולנו יכולים ללמוד ממנו. אז תמשיכי כך יקירה ואני תמיד אשמח לשמוע מה איתך- תמיד! אני יותר טוב מבחינה נפשית. שלשום התחילו לי כאבי גב נוראיים ( דלקת) וכבר שלושה ימים שאני בקושי זזה.כל זה גרם לי לבכות המון גם בגלל כאבים אבל נראה לי שכל הרגשות שלי יצאו החוצה ביומיים שבכיתי ועכשיו אני מרגישה הקלה משמעותית. כנראה שהייתי צריכה לפרוק את זה החוצה. הגב דרל אגב הרבה יותר טוב היום וכבר אמרתי לך שאני גאה בך????

שלום לאחר כמעט 3 שנים אצל רופא קיבלתי סוף סוף את האבחנה bipolar dis most recent epis hypoman-y12257 האירוע היחיד שחויתי ועונה לפי הביוגרפיה שלי להפרעה נפשית הוא אירוע דיכאוני חד קוטבי חד פעמי. אם אנחנו מדברים על הפרעה נפשית הרי מדובר בהפרעה נפשית שאני לא יודע מה הסממנים של סבל נפשי שכרוכים בה. לדבר על הפרעה ללא סממנים של סבל זה לדבר על מסעדה ללא אוכל. מוזר לא ?

לשאול שלום, לא, הפרעה מאנית או היפומאנית (קצת מאניה) כרוכה בדרך כלל בשמחה ובהרגשה טובה ההיפך מדיכאון. האדם במאניה מרגיש טוב, וטוב לו עם עצמו ועם העולם. בהומור אנחנו אומרים לפעמים: במאניה טוב לאדם אולם הסביבה רצה אחריו וסובלת. בדיכאון האדם שקט ורע לו מאוד אבל לסביבה יש שקט וטוב לה.... שיהיה רק טוב הידש

שלום דר הידש שאלתי את הרופא המטפל לגבי החלפת הסרוקסט (מטופל 3 שנים) באפקסור מהדור החדש XR (כפי שקראתי בדפים קודמים) להמשך טיפול בהתקפי חרדה ואגרופוביה,אך הוא טען כי האפקסור מיועד לדכאון בלבד ולא לחרדות והמליץ לי על העלאת המינון הסרוקסט . 1 האם יש נכון בדבריו?(למרות ירידה לדעתי באפקטיביות הסרו) 2 האם יש תרופה אולטימטיבית לטיפול בחרדה? 3 אולי יש טיפול כירורגי? 4 איך מתקדם המחקר בגילוי גן הפחד? תודה רבה וערב טוב

היי בקשר לשאלות בסוף, אין הרבה הפתעות ודברים דרמטיים. אין עדיין פתרונות קלים. בקשר לאפקסור ובמיוחד לאפקסור XR אני מכיר דברים אחרים. התרופה במיוחד מיועדת למצבים של דיכאון שבו לחרדה יש תפקיד חשוב. כלומר XR מיועד וטוב לדכאון עם חרדה מפני שיש לו משום מה מרכיב טוב נוגד חרדה... ביי דר' גיורא הידש

אני רואה ממה שאנשים כותבים פה ,אנשים שמטופלים בתרופות. למשל בסרוקסט שיש להם מעידות, ומידי פעם יש להם תופעות של חרדה.ומה שעלה לי ישר לראש הוא :האם חרדה היא כמו בעצם מחלה?למשל כמו איזשהי מחלה כרונית שנמשכת זמן רב? כלומר אפילו אם בן אדם מטפל בעצמו. בהכרח יש משהו פיזי שגורם לחרדה? האם לכל האנשים שסובלים מחרדה. הם בעצם אנשים שלוקים במחלה שהגורם שלה אינו ידוע והיא כמו למשל אסטמה או כל מחלה אחרת? האם לא ייתכן פשוט שבן אדם בגלל אופיו בלבד סובל מזה?אותי מסקרן עד כמה הגורם הביולוגי חזק פה.כי אני באופן אישי באמת לא מבינה מאיפה זה נחת עליי.אשמח להסבר .

הי שרונה שאלת שתי שאלות, האחת קשה במיוחד ואולי ד"ר הידש לענות עליה, ועל השניה אני אנסה לענות. בקשר לסיבות לחרדה, יש כנראה גורם ביאוליגי הגורם להרעת חרדה, ויש גם, גורם פסיכולוגי, השניים שלובים זה בזה, ועד כמה שדעתי משגת, לא ניתן להפריד את האחד מהשני, לצורך השיחה נגיד שחרדה היא מחלה או הפרעה, כמו כל מחלה אחרת, וניתן לטפל בה באמצעים תרופתיים. השאלה השניה, אותה אינך שואלת באופן ישיר אבל היא עולה מהדברים, היא האם חרדה היא מחלה כרונית (כלומר מחלה שאינה עוברת לעולם), שניתן רק להקל על מי שסובל ממנה, ולא לרפאה, אם על כך אני יכול לענות מניסיוני, מחרדה אפשר להבריא, תהליך ההבראה הוא ארוך, מתיש ולעיתים מאוד מתסכל, אבל לאחר שנה שנתיים, ולפעמים יותר, ניתן להבריא מחרדה ולחיות חיים בראים לגמרי ללא הפרעות. כתבתי זאת כבר כאן, אבל אכתוב שוב, אני היום, אחרי בערך שלוש שנים של מאבק מתיש בהפרעת חרדה ואגורופוביה, נמצא כבר שנתיים במצב שאינני נזקק לתרופות כל שהן, ואינני סובל מהתקפי חרדה או המנעות ממצב כל שהוא, אז כן, אני חושב שאני יכול להגיד שניתן להבריא מחרדה, מה שכן, אסור לאבד תיקווה, ואסור להתיאש.

או קלעת לשאלה שלי.האם חרדה זו מחלה שיש צורך להבריא ממנה.הדגש של הוא על המילה להבריא. האם זו מחלה בעצם? האם יכול להיות אדם נורמלי נפשית.ללא כל בעיות בחיים.אבל ממש ללא כל בעיות שילקה בחרדה.כלומר:האם זו מחלה שהוא חולה ובאמצעות טיפול מבריא.לפי מה שאני מבינה מכל החומר שהצטבר לי בראש אף אחד לא יודע בוודאות. האם אני צודקת?

שלום, אנא היתייחס לתגובתי מע"מ 235 תודה, אריאל

לאריאל שלום, אני חושב שהתייחסתי לשאלתך בעמוד 235 או שאיני מבין את כוונתך? אנא חזרי על השאלה ואנסה לעזור. ביי הידש

בוקר טוב ד"ר היד היקר אכן התייחסת לשאלתי אך אני הצגתי בעיה נוספת שקשה לי למצוא לה פיתרון ואני לא מצליחה להיפתר ממנה והיא : מדוע אני כה קשה עם עצמי וכל כך פרפקציונסטית. עניין הפרפקציוניזים לא היה קיים אצלי כלל לפני והתחיל בעצם לפני שלוש שנים כשהתחלתי את לימודיי האקדמיים. אז אם לא קיבלתי 95 ומעלה הייתי ממש בוכה וכועסת על עצמי ואומרת לעצמי שבטח אני לא שווה כלום. זה כמובן גלש לתחומים אחרים ( ראה הוכחה מקרה הנהיגה שציינתי לפני כמה ימים). יש פעמים שזה פחות חמור ויש מקרים שאני ימים שלמים לא סולחת לעצמי. זה מאוד מפריע לי ובראייה לאחור אני באמת חושבת שזה מיותר ומבטיחה לעצמי שזה לא ישנה אבל אז מגיע ציון 85 לדוגמה או אכזבה אחרת ושוב אני נגררת למעגל הזה. מדוע??

כבר כמה שנים שחוזר לי איזשהוא דפוס מוזר במערכות יחסים שעד אתמול הבנתי שיש לי בעיה קשה ואם לא אטפל בה אהיה בצרה צרורה. אז זה מתחיל ככה: אני פוגשת מישהו שמוצא חן בעיני אני כובשת אותו אנחנו מתאהבים הכל זורם טוב, אני עובדת מתפקדת פורחת מאושרת חברותית לא מעיקה עלייו עד ש...לאחר כמה חודשים מתהפך הגלגל ואז אני מתחילה להתייחס אלייו כמו אוביקט (בשפת הז'רגון המקצועי) וזה אומר, נהיית קרציה, חייבת שימלא אחר כל משאלותי, ברגע שהוא הולך לעשות דברים שלא קשורים אלי צצה בי מין סוג של קנאה, (שבשכלי אני יודעת שהיא חסרת בסיס ומיותרת), ממש מצפה שימלא את חיי. אציין שאני בתקופה כזו הרבה פחות מתרועעת עם אנשים אלא מנסה לביית את האוביקט, שימלא את חיי שיאיר אותם וכדומה. לאחר מכן יש איזהשוה פיצוץ עקב ריבים מרובים (מן הסתם - הנ"ל לא יכול להיות ההרוים שלי) ואז.... אני עוזבת ! ומנסה לנהל איתו מערכת היחסים מרחוק (על מנת לא להיפגע כל כך) עד שאותו חבר מתגעגע "יורד על ארבע" קרוע ומתחנן שאחזור אלייו, הוא משנה את דפוסי התנהגותו שפגעו בי והופך באמת ! לאוביקט שעלייו אני חולמת !!! ואז קורה הגרוע מכל ! אני נכנסת למין מועקות שמכווצות לי את כל הגוף כשהמשפט שמגדיר את הסיטואציה הכי טוב הוא "אני לא מסוגלת לנשום את האויר שאתה נושם " ובורחת !!!! עד שאותו אחד שאהבתי שרציתי ועושה כבר הכל בשבילי - אני לא מסוגלת להיות במחיצתו יותר ! לא שאני לא רוצה אני פשוט לא יכולה פיסית , אני נגמרת מהשהייה במחיצתו היא מורידה אותי למקומות עצובים וקשים.. . לפסיכולוגית הלכתי למשך תקופה של 5 חודשים לערך, כן, היא חיזקה אותי לאחר שרסקה אותי... אני מרגישה שמצד אחד אין טעם לעוד ועוד שיחות ואולי אני צריכה טיפול תרופתי... אני קצת מפחדת שייטעו באבחנה , האם נראה לך שיש סיבה לטיפול תרופתי כשיש חיפוש מתמיד אחר אוביקט וכשהוא נמצא אני לא מעוניינת בו ?? האם זה קשור להיותי מאומצת מגיל 0? השאלה העיקרית היא : האם פותרים זאת בשיחות או בתרופות ??? יש לי הורים טובים ואוהבים, אך נראה לי שמעולם לא היוו אותו אובייקט שכולם מדברים עלייו, זאת אומרת לא היו שם כשהייתי צריכה כפי שהייתי צריכה, בחום ואהבה!!! אשמח לשמוע דעה ... ובכלל... עוד מאנשים שמכירים את המצב.... א.

לאנג'ליקה שלום. את צודקת בהחלט שכאשר מזהים דפוס אשר חוזר על עצמו כדאי לטפל בכך והבעיה כנראה נמצאת בדפוסי התקשרות שלך. אני חושב שבאמת הדברים קשורים ליחסים של תלות מצד אחד הצורך והרצון בתלות וכאשר היא מגיעה אז היא מפחידה...ככול שאת יותר תלויה במשהו כך הסכנה במקרה של פרידה גדולה יותר...ולכן אולי לא כדאי להתקרב, וכך הלאה. הטיפול העקרי הוא באמת בשיחות ופסיכותרפיה כדי לעבד את הקונפליקט הזה ברמה הרגשית ולא רק האינטלקטואלית. בקשר לתרופות השאלה יותר מורכבת, השאלה לדעתי האם תרופות עשויות לעזור? אין הכרח בתרופות ואת לא חייבת בתרופות אבל האם הן עשויות לעזור לך? כאן צריך לקחת בחשבון גם את המצוקה שלך וגם את הדיעות והעמדה הבסיסית שלך לגבי תרופות. בכל אופן הטיפול הבסיסי המומלץ הוא שיחות אשמח לפתח את הנושא ביי דר' גיורא הידש

מזה כחודשיים אני נוטל פקסט 20 מ"ג כתוצאה מחרדות כתוצאה מכך החשק המיני שלי ירד מאוד ואני לא מצליח לגמור (למרות שאין לי בעייה להגיע לזיקפה). בנוסף לכך אני מאוד עייף. האם יש תרופה טובה יותר. אין לי חשק רב ליטול תרופות פסיכיאטריות לאורך זמן. מה עושים ???????????

לעמית שלום, ראשית אני רוצה להרגיע אותך, לא נגרם נזק "למערכת" וכאשר תסיים את הטיפול בסרוקסט הכל יחזור למקומו ויתפקד כמו קודם. הבעיה היא די מורכבת לפתרון, אם אין הקלה עם הזמן כלומר במשך החודשים צריך להיות קל יותר אז כדאי לשקול את החלפת התרופה מתוך תקווה שהתרופה השניה לא תגרום לך לתופעת לוואי זו. ביי דר' גיורא הידש

לקראת סוף יום העבודה התחלתי לרעוד בכל הגוף וכן שטף אותי גל חום וזיעה. אני משערת שזו אחת התופעות של התקף חרדה, למרות הסרוקסאט שאני נוטלת מזה שנה וחצי. לאחרונה אני חשה תופעות חדשות שלא היו לי קודם, לעיתים רחוקות יחסית, אבל הן מספיקות להחזיר אותי לתקופה "הרעה". האם גם לכם זה קורה? נמאס

שלום לך קורה אכן קורה גם לי ............ מה לעשות ??????? אני מטופלת חצי שנה בערך באותו סרוקסט וגם לי זה קורה נראה לי שצריך להיות עסוקים כמעט כול היום כדיי שזה לא יצוץ ואין מה לעשות כנראה שברגעיי לחץ יש לכולם איזשהם תופעות חרדה גם לאנשים שלא שותים כדורים אסור לנו להתכחש לזה שאנחנו קצת יותר רגישים למצביי לחץ מה לעשות זה החיים שלנו ואנחנו חייבים ללמוד לחיות איתם מקווה שיהיה לכולנו טוב נירה נ.ב ואת שואלת אים נמאס???? כן נמאס נמאס מאוד

השאלה היא - עד מתי? מתי אפשר יהיה לחיות בלי ה"קביים" האלה, הסרוקסאט. האם החרדה כרונית, או אולי יש תקווה לחיים ללא כדורים בשלווה יחסית....... למעשה צריך להגיע לתקופה טובה בחיים כדי להתחיל להוריד מינון, אבל, מתי תגיע התקופה הזו, ועם המתח הבטחוני והחיים ה"נפלאים" במדינה שלנו, חוץ מהבעיות האישיות של כל אחד ואחת מאיתנו, נראה שאת השקט הנפשי אפשר בינתיים לקבל באמצעות כדורים. ערב נעים ושקט

בחודש האחרון היו לי התקפי פאניקה. כעת אני לא סובלת מההתקפים אבל אני נמצאת במעגל חרדה שלא נותן לי לישון בלילה. פניתי לפסיכיאטר והוא נתן לי "סטילנוקס", בתקווה שזה יוציא אותי ממעגל החוסר שינה ואולי לא אצטרך לקחת סרוקסאט. הייתי רוצה יותר מידע על התרופה הנ"ל (סטילנוקס), בבקשה.

המידע שאני אספק לך הוא כמטופל! ולא כרופא ויועץ! את הסקונליטס קבלת בוודאי מרופא פרטי ולא של קופ"ח. .... שמו העברי (אשר מיוצר בארץ...) והנפוץ יותר הוא זודורום, החומר הפעיל אמור להיות זהה וכן דרך הפעולה. הכדור מנסיוני הוא כדור קל יחסית אשר יכול לפתור את בעיית השינה ולי הוא די מסייע כאשר אני זקוק לו. אגב הבעיה היא בהרדמות במספר קימות בלילה או יקיצה מוקדמת? אז לילה טוב... ובהצלחה, גיא

לגילי שלום, סטילנוקס היא תרופה טובה להשריית שינה (גורמת לשינה) ויתרונה הגדול הוא שהיא אינה ממכרת. אינפו. נוספת תוכלי למצוא בכל אתר על תרופות. לילה טוב, דר' גיורא הידש

נניח שבא אליך בן אדם ואתה מאבחן אותו אחרי עשרים דקות כבעל דיכאון רושם לו כדורים וגובה 850 ש"ח. ונניח שאחרי שבוע של תופעות לוואי נוראיות הוא מתקשר ואתה מחליט להחליף לו כדורים וקורה לו למרפאה שלך כדי לקחת מרשם וגובה עוד 650 ש"ח. ושוב נניח שהבן אדם לוקח את הכדורים שבועיים וכמעט מתאבד מתופעות הלוואי ואתה מחליט שוב להחליף סוג ושוב הבן אדם מתייצב לקחת מרשם (עיניין של חמש -עשר דקות בין מטופל למטופל) ושוב אתה לוקח 650 ש"ח. ושוב הבן אדם סובל נורא ושוב לדעתך זה עיניין של החלפת כדורים.... האם זה לא חזירות לבקש עוד פעם 650 ש"ח? אני מרגישה כל כך מרומה, אחרי המקרה הזה עם הרופא הזה שהלכנו אליו, אני לא מבינה איך מאחורי החלוק הלבן שלו מסתתר לב אבן ואיך מאחורי הבגדים שלנו הוא רואה "פרה חולבת" של כסף. ובאיזו קרות לב הוא אומר לנו שאם אין לנו אפשרות כלכלית שנלך לרופא של קופת חולים אחרי שנתנו לו2150 ש"ח בשלושה שבועות ולא ראינו תוצאות! מה אתה אומר?

מה שקורה שלפסיכיאטרים הבכירים (רובם פרופסורים ומנהלי מחלקות) מגיעים לקליניקה הפרטית רק המקרים הכי קשים וכמוצא אחרון אחרי שניסו כבר את כל האפשרויות האחרות. בד"כ לא החולה משלם את החשבון כי הוא איננו מסוגל להתפרנס בגלל מחלתו אלא משפחתו שמחפשים את הישועה אצל אותו פרופסור שאולי יצליח לתת להם תשובות שפסיכיאטרים "רגילים" אחרים לא הצליחו. גם בשוק הפרטי אין סיבה ללכת לטופ שבטופ כאשר מדובר בנושאים שקשורים יותר לפסיכיאטריה הרכה (כמו הפרעות חרדה) להבדיל מהפסיכיאטריה הקלאסית (כמו סכיזופרניה).

הרופא בטח אבחן אותך כמשוגעת!!! כי כדי לשלם סכומים כאלה עבור טיפולים בתכיפות הזו צריך להיות משוגעעעעעע :-) כנראה שהוא צודק... את כבר חושבת שאת פרה (חולבת) :-) :-) לכי לפסיכאטר של קופ"ח,אני אגב הולך ונחשי מה כמה עולה לי? 15 ש"ח..... זול אה? זה לא עבור הביקור! זה עבור החניה לרכב בחניון הצמוד.... הטיפול הוא במסגרת הביטוח המשלים ללא כל תוספת תשלום. סביר להניח כי הכדורים הם אותם כדורים שהיה נותן לי פסיכאטר פרטי (רק יותר זול) ואם הכדורים לא טובים.... אז מחליפים תרגישי טוב, גיא

אם או בלי קשר למחיר אני חושבת שזה שלא ראיתם תוצאות צריכה להדליק נורה אדומה ולרמוז לכם שזה הזמן לחפש רופא אחר- ועכשיו. נכון שלפעמים לוקח זמן לתרופה להשפיע אבל להחילף שלוש פעמים תרופות בפרק זמן כה קצר זה לא נראה לי. לגבי לב האבן שלו , זה לא מפתיע אותו . לעיתים אנו נוטים לשפוט אנשים לפי מראם החיצונו והיוקרה שלהם ועל זה נאמר כבר " לא כל הזהב נוצץ". זה שהוא למד בהווארד או סיים בהצטיינות ומחזיק מרפאה פרטית לדוגמה עדיין לא הופך אותו למטפל שהוא אנושי, מבין ומתחשב ( ודוגמה לכך ניתן לראות פה בפורום מד"ר הידש המקסים). כדאי לנו תמיד לזכור ולא לשכוח : " don't djuge a book by its cover"......

שלום רב, ועל זה אמרו פריירים לא מתים רק מתחלפים. אני לא רוצה לשפוט או להעביר ביקורת. אני מקווה שלמדתה משהו ותסיק את המסקנה לבד והחוכמה הי קודם לחשוב ואחר כל לעשות. והעיקר שתרגיש טוב ותיתגבר על הכל. כידוע לכל דבר יש מחיר בחיים. קצת הומור יעזור וינקה את הראש. הרופה הכי טוב אחד חולה הגיע לאחר חקירה לרופא הטוב ביותר בעיר. הרפא אכן ריפא אותו וכשביגיע שלב התשלום,דרש מהחולה 1500 ש"ח מט. החולה ביקש הנחה,אמר שבחלום הלילה לא יהיה לו סכום כזה. הסכים הרופא,עשה הנחה והוריד ל-1000. שוב התחנן החולה להנחה נוספת והרופא הוריד ל-500. החולה: "חמש מאות זה כל המשכורת שלי.אולי תיתן לי עוד הנחה?" החליט הרופא: "בסדר הטיפול חינם.עוד משהו, אדוני?" "כן", עונה החולה. "מי ישלם עבור הנסיעות שלי אליך?" ושישאר עם החיוך למעלה. לילה טוב מור

שלום לכולם, בעקבות מכתבו של שאול, רציתי לפתוח את הנושא של מה מתאים ומה לא מתאים וכיצד כדאי לכתוב בפורום. הפורום אינו מטפל באנשים, אבל בהחלט לדברים שנכתבים בו באופן מעשי ישנה השפעה טיפולית. עידוד, מילה טובה וכדומה עוזרים לאדם ויש להם השפעה טיפולית. מכאן גם ברור כי לא חשוב אם העדוד בא מרופא או מאדם אחר, מה שחשוב שהמילים החמות באות מהלב. יש הבדל בין טיפול ובין עיצה, רעיון או מחשבה שכדאי לחשוב עליה. כאן יש חשיבות לידע המקצועי וגם לניסיון האישי של כל אדם. לכן אני חושב שעדיף לספר על ניסיוני האישי, כך אפשר לכתוב על רופא מסויים שהוא התיחס בגסות, 5 דקות וכדומה, לתאר את הדברים. על כך לא יכול להיות ויכוח שכך היו הדברים (כמובן שעדיף לדבר אמת...), או על תרופה מסויימת שהיא גרמה לי לטוב או לרע וכדומה. תיאור הניסיון האישי או מה ששמעתי מאחרים אינו טיפול רפואי, אבל לפעמים עצה מאוד. לעתים העצה תהיה בתרופות לעתים העצה לשיחות או רעיון או לפעילות גופנית או כל דבר אחר, אבל העיצה היא מניסיוני ומידיעתי ויש לראות אותה ככזו. מה דעתכם? הידש

אני חושבת שפורום זה המקום הכי טוב בעולם לקבל נקודות ראיה שונות כדי להגיע להחלטה. אני חושבת שזה מקום מעולה לקבל המלצות וללמוד מניסיונות. אני גם חושבת שאנחנו שונים זה מזה בצורה כזאת שיש משהו שטוב לאחד ורע ולאחר. וצריך לקחת את הכל בהיבט כללי ולבחון את ההשפעה האישית. אבל.... כמו שחשוב לי לקרוא המלצות על רופא נהדר או תרופה מופלאה, חשוב לי לדעת גם ממי להזהר. ואם יש למישהו השגות הוא יכול להוסיף את תגובתו. כמובן הכל בצורה מכובדת, תוך ציון העובדה שמדובר במקרה פרטי של הכותב ולא בכלל. וזה גם המקום שלי לציין שאתה מקסים שהעיצות שלך עוזרות ושהתשובות שלך, לרוב קצרות, אך משמעותיות מאד בריגעי לחץ ומשבר. תודה תודה ושוב תודה!

היחודיות של פורום זה בשונה מפסיכוטארפיה בקבוצה לדוגמה, הוא שפה יש במה ומקום לאנשים לחשוף את ריגשותיהם האמיתיים מבלי להחשף בעצם. הטכנולוגיה הווירטואלית הזו נוסחת בנו ביטחון ונותת לנו את האפשרות לעזור לוהיעזר באחרים ואם זאת להישאר אנונימים. אני חושבת שעצם זה שנוצרים פה ושם ויכוחים מעידה על תקינותו של פורום זה שכן כל חברה שמתפקדת כראוי מתמודדת עם קונפליקטים שונים ובה גישות שונות ואם הדבר היה הפוך הרי שאז היה מקום לדאגה. אם זאת, ראוי כמובן לשמור על חוקי המוסר ולהעיר הערות ותלונות בצורה בונה ומנומסת. אני שמחה על שמצאתי את הפורום הזה משום שלי ובעצם למי לא חשובה הרגשת השייכות ולדעת שאני לא לבד בתחושותיי והנה פה מצאתי אנשים מקסימים שיודעים לתמוך ולתת את המקסימום מעצמם. ועל כך זה " מפקח" קפטן נפלא ( ד"ר הידש) שתמיד יודע איך לנטוו את הספינה לדרכים בדרכים חיוביות ומעלה אנשים מחדש אל דרך המלך. ד"ר הידש, תודה, תודה, תודה

האם אתם מתכוונים לפתוח פורום פסיכיאטריה לילדים בנוסף לפורום הזה שמיועד למבוגרים?

לעדי שלום, בהחלט כדאי לשלוח את בקשתך למנהלי הפורום, בשורה למעלה תראי את המשבצת "צרו קשר" ותכתבי את בקשתך שהיא מאוד לעניין. ביי הידש

לדר' גיורא הידש שלום רב, בני בן 9 והוא מקבל מזה כ- 3 שנים ריטאלין, כשבשנתיים האחרונות, הוא מקבל ריטאלין SR של 20 מ"ג בכל בוקר. לאחרונה הומלץ לנו עקב התנהגות קצת לא רגילה, אי שקט מוטורי, התפרצויות לשלב לו , ולהוסיף לו בשעות אחהצ לקראת הערב, כדור אחד של אלטרולט 10 מ"ג. האם יש סיבה לדאגה, או שהשילוב יכול לעזור. פשוט בשבועות האחרונים, הילד בשעות אחה"צ כשאנחנו נכנסים הביתה אחרי בית הספר, ואחרי מועדונית , הוא פשוט כבר לא מרוכז, זמן הכנת השיעורים מתארך, ואנחנו נכנסים לשעות הערב המאוחרות, הילד כבר עייף, וממש לא במצב של הכנת שיעורים. יש לציין שהילד הוא מבריק, חכם, והציונים שלו ממש גבוהים, ההשגים מאוד טובים, הוא לומד בכיתה ג', והמורה ממש מרוצה ממנו. ברצוני עוד להוסיף, שיש בבית עוד ילד בן 4 שגם הוא דורש את תשומת ליבנו, וקשה לנו, גם לשבת עם הגדול בשיעורים, כי אם לא יושבים לו על הראש הוא קם מהכיסא ומתחיל לשחק במשחקים שלו. ואנחנו צריכים גם להתעסק עם הילד הקטן. אנא תשובתך, לגבי הנסיון הזה עם האלטרולט, התחלנו ביום ראשון, ורופאת הילדים אמרה שננסה לפחות שבוע, כדי לראות עם יש השפעה. אני ממש בלחץ מכל הנושא, אודה לך עם תענה לשאלתי . תודה חד.

שלום רב, ראשית, איני פסיכיאטר ילדים. כיום יש הפרדה בין פסיכיאטר ילדים ונוער ופסיכיאטר של מבוגרים, פסיכיאטרייה של ילדים ונוער היא התמחות נפרדת כמו רופא ילדים ורופא פנימי. אין לי תשובה מדוייקת ואיני מכיר את הספרות הרפואית בנושא. בכל אופן כדי להרגיע אותך, שתי התרופות בטוחות מאוד והאלטרולט הוא במינון נמוך. כך שאיני חושב שעלולים להיות דברים דרמטיים מהשילוב התרופתי. ביי הידש

היי דר הידש! ידידי פנה לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי מאחר והוא סובל ממצבי רוח משתנים לפי מהשהוא אומר הרבה שנים (9 שנים).חוסר מסוגלות לקשר פחד מהתמודדות וכיוצ"ב. הוא קיבל סרוקסט (פקסאט) והוא מטפל פעמיים בשבוע אצל פסיכולוגית.האם לדעתך זה לא הרבה מידי עד כדי כך שזה ייצור אצלו תלות בפסיכולוגית.שאלה נוספות האם זה שהוא סובל מהבעיות הנ"ל מצביע שהוא דכאוני או סובל ממחלה נפשית כלשהי.עליי לציין כי גם אחותו לוקחת כדורים גם אמא שלו סבלה בעבר מדכאונות ולקחה כדורים ואבא שלו לוקח פרוזאק.תודה על תשובה מהירה.

גאיה שלום קודם כל מדובר בבחור אחראי שיש לו משפחה גרעינית אחראית. כל בני המשפחה דואגים לטפל בעצמם ועל כך הם ראויים לשבח. ברור שאם הוא יכול להרשות לעצמו ללכת פעמיים בשבוע לטיפול אצל פסיכולוגית והוא ומשפחתו אנשים בסופו של דבר אחראים שמגלים איכפתיות למצבם אני לא הייתי דואג לפיתוח תלות. לגבי השאלה אם הוא דיכאוני או סובל ממחלה נפשית כאן באה לידי ביטוי הבורות של הציבור בהפרעות נפשיות ואין לי כל טענות אלייך. השאלה ששאלת דומה לשאלה אם הפגם של אדם מסויים נעוץ בכך שהוא מסוגל להחנות את הרכב בלי לשים כרטיס חניה או שהוא מסוגל לשדוד זקנה. אדם דיכאוני בסופו של דבר יכול לנהל אורח חיים סדיר בניגוד למי שפיתח מחלה דיכאונית שיש לה התחלה וסוף אבל מי שחולה בדיכאון לא מסוגל לנהל אורח חיים סדיר. מחלה נפשית היא מחלה קשה שמצריכה אחזקת חולה בבית חולים או לחילופין תמיכה בצורת קיצבה מהביטוח הלאומי. בין מחלות הנפש הקשות מונים סכיזופרניה ,דיכאון חמור ודיכאון דו קוטבי שלא מגיב לטיפול. רק 10% מהאנשים שנזקקים לשירותי הפסיכיאטריה מוגדרים כבעלי מחלה נפשית ואדם שפיתח דיכאון ב 80% מהמקרים לא הופך לדיכאוני אלא חוזר להיות שמח בזמן המחלה. התשובה המפורטת ניתנה כי אני בפורום פתוח. בשורה תחתונה לשאלתך המבחן של מחלה נפשית או לא הוא היכולת לנהל אורח חיים סביר ותקין עבודה ומשפחה. טיפול פסיכולוגי של פעמיים בשבוע לא מהווה בעיה. תודה שאול

לגאיה שלום, איני אוהב לענות על צד ג' משהו שלא שאל בעצמו ולכן בהכרח הפרטים שמסרת חלקיים או לפחות מזווית הראיה שלך. לכן אענה רק על השאלה הכללית של התלות בפסיכולוגית. כדי ליצור שינוי אצל אדם וכדי שטיפול יהיה יעיל תמיד חייבת להיות מידה מסויימת של תלות. הדגש כמובן על מסויימת.... לכל אדם יש תלות באנשים אחרים. לי יש תלות כמובן באשתי (שתחייה), באנשים הקרובים לי ובחברים שלי. תלות היא בסיס לקשר. לכן לא כל תלות היא בעייתית, השאלה מה עושים עם התלות והאם היא גורמת לדברים חיוביים או שליליים וכמובן מידת התלות. אדם שאינו תלוי באף אחד יתכן וזו בעיה. האם משהו קרא/ראה את "כמעיין המתגבר", שם חושבים אחרת. ביי דר' גיורא הידש

יהודה איתם וגם אולי- "אור"???? מי זה? ולמה כולם מעוצבנים עליו....???

http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=262582&t=262582

אינני מסכים לדעתו של דרור גרין. אור הוא בחור שהתמכר לתרופות הרגעה בעקבות מצב משברי. מדובר בנשמה טובה אבל מה... עצבני שאינו משלים עם הצביעות של הנורמות החברתיות. לפני שנה עשה מאמצים כדי לעזור לי להגמל מתרופות הרגעה ואף דאג לספק לי מספר טלפון של פסיכיאטר בחיפה שעוסק בגמילה מתרופות הרגעה. הפכנו לחברה אכזרית הנוטה לתייג אשנים שאינם מתישרים לפי הקו המקובל של התנהגות נורמטיבית. מבחינתי ערכו של "אור" רב מאיזה פסיכוטרפיסט שמעז לכנותו " חולה נפש" בגלל הפגיעה הנרקיציסטית שחווה כתוצאה מתגובותיו.

ד"ר הידש שלום רב, שוב תודה על התייחסותך לפנייתי הקודמת בנושא מודעות לפעימות הלב, אודה אם תתייחס לפנייתי זו: 1. האם מוכרת הפרעה נפשית אחרת מלבד חרדה שגורמת למודעות לפעימות הלב כתוצאה ממודעות יתר ואובססיה? 2. האם התקף חרדה יכול להופיע כמצב מתמשך ולא כהתקפים חוזרים (אני סובל מזה 3 שבועות ברצף ללא כל שיפור...)? בתודה מראש, אלי

לגבי התקפי החרדה הם באמת מתחלקים לשני סוגים. כאלה שמגיעים בעוצמה חדה ונמשכים תקופה קצרה ( בדרך כלל עד 10 ד') וכאלה שהם מצב מתמשך יותר ובדרך כלל גם פחות אקוטיים. אצלי גם היה מצב של התקפי חרדה משתנים במשך שנה כל יום למן הרגע שהתעוררתי עד לרגע שהלכתי לישון ( כמובן עם הטבה והחמרה). זה עובר

לאלי שלום, חרדה היא תופעה מעניינת. יש הקוראים לה "החום של הנפש". הכוונה היא שכמו בגוף, אם משהו לא בסדר אז מופיע חום. כלומר חרדה פעמים רבות נלווית למשהו שאינו בסדר והיא רק סימפטום של הבעיה. מצד שני הפרעת חרדה היא עומדת בפני עצמה ולעתים החרדה היא הבעיה היחידה. לכן אם נדייק במקרה שלך, לא התכוונתי שמדובר באבחנה של חרדה, אלא בכך שהתופעה של דפיקות לב היא ביטוי של חרדה, עדיין יתכנו דברים רבים אשר גורמים לחרדה והסוג של החרדה יתקבל לפי האבחון המלא של רופא פסיכיאטר. גם ההפרעות האחרות שציינת נכנסות תחת המטרייה של הפרעות חרדה. כך שהשאלה מעט מורכבת. הדבר החשוב ביותר הוא שתבין שבעייתך היא נפשית ולא קשורה ללב. לעתים חרדה מופיעה כתלונות הקשורות ללב, לעתים סחרחורות וכאבי ראש לעתים בצורות גופניות רבות ומשונות אבל באמת שאיני רוצה לתת לך רעיונות כיצד לא להרגיש טוב. הדבר החשוב ביותר הוא לחפש במקום הנכון - בכיוון הנפשי, ולא במקומות היכן שלא תמצא תשובות לבעייתך. שיהיה רק טוב וטוב שאתה שומר על קשר דר' גיורא הידש

לדבר בחופשיות - על החוויות שלנו לנו מותר לדבר בחופשיות. אסור לנו כמטופלים לאבחן את זולתינו. לייעץ - אסור לנו לומר לזולתינו אם מבחינתם הפרמקולוגיה הכרחית או מיותרת שאול

אני מסכימה עם שאול. אבל, כאשר ישנה איזה חויה מענינת, מותר לחלוק עם שאר מטופלים. גם כאשר יש איזה רופא שהוא לא מקיים את שבועת סוקרטס, גם אז מותר לספר. למשל, פסיכיאטר אחד, איזידור ברטחולץ, מטפל גרוע, אל תלכו אליו !!!!!!!!!!!!

כבר מאוחר מידי.... אני מטופלת אצלו כבר למעלה מ-10 שנים חחחחחחח :)))

לרינה שלום, בדיוק לזה התכוונתי שאסור לעשות, סתם להשמיץ רופא בלי להסביר ועם גסות רוח... כדי לתקן את המעוות בלבד אציין שדר' ברטהולץ מוכר לי היטב כרופא טוב ואני אף מכיר מטופלים רבים המרוצים מאוד מטיפולו. אני מבקש לא להגיב להודעתי זו, אבל, לדיון יותר רציני ראי את מכתבי למעלה ונסגור את הנושא באופן מכובד. ביי דר' גיורא הידש

איבדתי את מקום עבודתי.אני משתדלת להיות חזקה אבל הדאגות והחששות מתגברים ואני לא מסוגלת להירדם. אני לא יודעת מה יהיה. אני מרגישה גל חרדה מפושטת עם מחשבות מדכאות ואני די נואשת. כלום לא הולך לי בחיים. למה שיתחיל ללכת עכשיו? אם עד עכשיו כ"כ קשה לי בחיים- אז מה פתאום יקרה נס?אני כבר לוקחת 40 מ"ג סרוקסט ועד עכשיו הייתי די מרוצה מהשיפור וההתקדמות- ועכשיו בום כזה - הפיטורין.דיברתי עם המטפלת שלי על החלפת התרופה לתרופה חזקה יותר כמו אפקסור/ העלאה במינון. היא טוענת שצריך לחשוב על זה טוב כי אני צעירה מאוד- בת 20 וכבר לוקחת 40 מ"ג - שזה הרבה. מה לעשות?

היי יערה, סבתה שלי הייתה אומרת שצרות באות בשלשות, וכאשר יש שתיים לא כדאי לחכות לשלישי וצריך לשבור גפרור שהוא הצרה השלישית וכך לחסוך אותה. צריך סבלנות, והרבה סבלנות אין מה לעשות, כאשר אדם חלש אז בחברה שלנו הידועה בסבלנותה מיד מטפסים עליו ומנצלים את המצב. באמת צר לי, לא הסרוקסט ולא האפקסור אינם יכולים להחזיר לך את מקום העבודה, הם יכולים לחזק אותך ולתמוך בך כדי שיהיה לך כוחות להתמודד עם הדברים ולמצוא מקום עבודה חדש. כך גם אנו יכולים לתמוך ולחשוב עליך ולהיות בטוחים שהמצב ישתפר. את עושה כל מה שצריך כדי שהמצב ישתפר, אחרי כל ירידה מגיעה העליה. כמו שנאמר לכל דבר רע יש סוף... תהיי חזקה ועוד קצת סבלנות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ואני רוצה להוסיף פתגם באנגלית שאני מכירה : " a bend in the road is not the end of the road" והכוונה היא שעיקול בדרך היא לא סוף הדרך. מה שצריך לקרוא קורא וכל הקווה לטובה. היי חזקה יערה ואל תשברי - את עוד תוכיחי לעצמך עד כמה נחושה ואיתנה את. אנחנו איתך

היום הייתה לי פגישה עם הפסיכולוגית , והיה ממש בסדר, היא מאוד בוחנת ושמה לב לכל דבר קטן. אני לא יודעת אם זה בגלל איך שהיא, או בגלל שהיא יודעת שאני בדיכאון אז היא מתייחסת אחרת. ההיא טוענת שהמטפל הקודם עשה לי עוול בזה שהוא לא זיהה שאני סובלת מדיכאון, וחבל. היא מאוד שמחה לדעת שאני משתפת חברים, ומכריחה את עצמי לצאת. אמרתי גם לחברים שלי לא לתת לי לבטל פגישות איתם, ולהציק לי ממש הרבה כיאני חייבת לצאת מהבית. היא שמחה מאוד שאני בוה לעצמי "תוכנית שיקום" בלי שהיא תצטרך לומר כלום. דבר אחד לא כל כך טוב שקרה היום זה שאקס שלי אמר שהוא רוצה להשאר איתי בקשר, ולמרות שנורא התאפקתי לא לומר כלום, בסוף לא יכולתי ואמרתי לו שאחרי שהוא עזב אותי ככה, לפני שהתרופות התחילול השפיע, ביודעו מה מצבי (בעצם הוא היחידי שידע), אני לא חושבת שיהיה לי אי פעם נוח במחיצתו. ככה, לחיות לידו עד שאני עוזבת ולדעת שאין לו מושג מה קורה, ומה מצבי. כלומר- הוא לא מבין,לכן אין לי מה להפגע מכך שהוא לא מצטער על מעשיו. עכשיו, אחרי שהסברתי לו מה הוא עשה לא בסדר בצורה בה הוא נפרד ממני, זה ממש פגע לדעת שלמרות שהוא יודע למה זה עשה לי כל כך רע, הוא עדיין לא מצטער שהוא לא חיכה קצת. הוא משייך את המצב רוח שלי עכשיו לאיך שהוא מתייחס אלי, ולא מבין שזה בגלל התרופות, ובעיקר בגלל כל החברים שלי שתומכים בי.

היי שירה, בהבדל המתנך כנראה מהאבן לא ייצאו מים, הוא לא מסוגל לתת את מה שאין בו, את כבר מבינה כנראה שהוא לא בדיוק הגבר שחיפשת, הוא פגע בך וכנראה עדיין ממשיך לפגוע. יתכן שהוא קצת עסוק בעצמו יותר מדי? אני אהיה מעט "רע" מפני שברצוני להזהיר אותך, נכון שמצבך משתפר ונכון שמצבך ישתפר ויהיה ממש טוב, אבל בדרך עד שהכל יהיה טוב עוד עלולות להיות ירידות, אולי לא עמוקות כל כך, אולי לא כואבות, אבל תקראי את המכתב של יערה למעלה. ישנן הפתעות בחיים. בקיצור כל מה שאני רוצה להגיד הוא - אל תתאכזבי אם יהיו ירידות קלות ואל תבהלי מהן, הדרך היא קדימה ולמעלה וגם אם יש ירידה קטנה את תחזרי לעלות ולהרגיש טוב. פשוט להכין אותך גם לשינויים במצבי הרוח. שיהיה רק טוב, ועוד מעט יהיה טוב יותר דר' גיורא הידש

בדיוק על זה דיברתי אתמול עם הפסיכולוגית (ששוב, היא בן אדם ממש נפלא ולא גורמת לי להרגיש כאילו אני פגומה). היום קמתי בהרגשה די טובה. יש לי ראיון עבודה היום שארני מקווה שילך טוב, וגם אם לא , אני אמצא עבודה אחרת. עשיתי לי תוכנית שיקום ממש טובה אני חושבת: יש לי שתי חברות שיודעות על הטיפול אז הן ממש תומכות ומתעניינות פעם בכמה ימים מה קורה איתי. חברה אחת השקיעה שבוע שלם כמעט כל יום בלהוציא אותי מהבית כדי שאני לא אשקע בכלום. דבר ראשון שאני עושה כשאני חוזרת להורים זה להירשם ליוגה אני לא מתכוונת לתת לבורות של האקס שלי להשפיע לי על המצב רוח כי ברור שאין לו מושג וחצי מושג באיזה מצוקה אני (או הייתי עד שהכדורים התחילול עבוד), והוא גם לא רוצה להבין. יש לי את הפורום וגם משפחה תומכת באופן יחסי ואני מודעת לכך שיהיו ירידות במהלך תהליך הההבראה אני רק מקווה שאני אוכל להזכיר לעצמי ברגע שתבוא אחת שהיא רק ירידה ולא נפילה.

שלום ד"ר הידש מה שלומך? סוף סוף אני עוברת בקרוב מאוד לפסיכולוגית חדשה ( או פסיכולוג). עקרונית ביום חמישי היא צריכה להודיע לי למי היא מעבירה אותי. עכשיו היא החליטה לה שאני אקח אסיוול או וואליום או איך שלא יקראו לסמים האלה עד שאני אעבור לפסיכולוגית אחרת ואז היא כבר תחליט. היא טוענת שהיא לא יכולה לשלוח אותי שוב לפסיכיאטר כי זה יקח זמן. עכשיו אני לא מבינה איך היא יכולה לקבוע על דעת עצמה לסמם אותי עם וואליום ולשלוח אותי לרופאת משפחה שלי כדי לקבל את המרשם ממנה. ורק אל תגיד לי שוואליום זה לא סמים ;-) מירב .

למירב שלום, היא כנראה רוצה להקל עליך בזמן של המעבר, וואליום בהחלט ממכר ולכן רצוי ליטול אותו על בסיס מזדמן ולא באופן קבוע. באמת חבל על התירוץ הקלוש שיש תור ארוך לפסיכיאטר... שנהיה כולנו חזקים ושנשרוד את המערכת. רק טוב דר' גיורא הידש

תרופות? כי מירב אמרה פסיכולוג לא לפיכיאטר! גיא

לגיא שלום, אתה צודק, אני מקווה שזו טעות. ביי הידש

שלום. לפני כשבועיים הפסקתי ליטול רמרון שלם אחרי שימוש בן חודש, וחזרתי לחצי כדור ליום(15מ"ג). קשה לי להגדיר מה בידיוק היתה הסיבה אבל בגדול הרגשתי שהוא מכביד עליי וגורם לי לחוסר ריכוז ולביטול מוטיבציות. לאחרונה חשבתי על האופציה לצרף אליו חצי כדור של לוסטראל שאיתו יש לי נסיון מהעבר ועל כן מודע ליתרונות ולחולשות שלו. שאלתי אליך האם אתה חושב שיש סיכון בקוקטיל שכזה? שעיקר המטרה שלו לגביי היא איזו שהיא התייצבות מיוחלת בה אוכל להתחיל בגמילה מהקסנקס. תודה ולילה טוב.

לניר שלום, כיוון שהתרופות הללו חדשות, יש מעט מאוד מחקר על טיפולים משולבים והשוואה בין התרופות החדשות. כך שאין ידע מחקרי לשאלותיך. באופן כללי אני מעדיף תרופה אחת שמתאימה במקום שתי תרופות שאי אפשר לדעת מי גורם למה. מי משפרת את המצב ומי גורמת לתופעות הלוואי. לכן כמדיניות המטרה היא תרופה אחת. כמובן שבטח ברפואה ובפסיכיאטרייה יש גם יוצאים מהכלל. אני חושב שקצת הקשתי עליך, עם זאת אני באמת חושב שכדאי לעשות מאמץ כדי למצוא את התרופה שמתאימה לך לפני שמתחילים עם שילובים. כמו כן עדיף להתחיל, ואפילו לאט לאט בהורדות מינימליות להפחית בקסנקס. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

האם רכיבה טיפולית זה נחשב סוג של טיפול פסיכולוגי מדובר על ילדה עם בעיית קשב וריכוז והיפרקטיבית

לדנית שלום, איני יודע אם קיים חומר מחקרי ומה נחשב ומה לא אבל לדעתי, רכיבה יכולה לעזור מאוד בנושא של הפרעת קשב! כאשר אדם רוכב על סוס הוא חייב להיות מרוכז כל הזמן, בנוסף, בהפרעת קשב קיימת בעיה של שמירה על רצף, כלומר הילדים מתקשים לשמור על הרצף של הקריאה למשל וגם על הקצב הקבוע. ברכיבה יש את שני הדברים-קצב קבוע של הסוס וגם רצף של פעולות ושליטה עליו. כך שלפי הבנתי רכיבה היא כלי מצויין, במיוחד שהרכיבה עובדת עם הגוף ולא עם הסברים ואינטלקטואליזציות. אני לא מומחה גדול לילדים, את הידע על הפרעת קשב בילדים אני מקבל בעיקר מאשתי שהיא מומחית לנושא, תוכלי לקרוא על הנושא www.icallisrael.co.il ותוכלי לשאול אותה שאלות כרצונך ביי דר' גיורא הידש

הבת שלי בת 4.5 והיא סובלת מבעיה ריגשית תחושתית. קשה לה לחבר בין הרצון למגע ובין האומץ לגעת ויש לה גם פחד. הכל מתערבב אצלה ויוצר אצלה תיסכול וכעס שמתבטא באטימות ולעיתים באגרסיביות. לפני כשנה התחלתי ממש במקרה לימוד רכיבה על סוסים בחוות הפארק שברמת גן, אצל מדריכה מופלאה בשם ענת הוניגספלד. את מה שזה עשה לשחר שלי, אני לא אוכל לתאר פה במילים. התיקשור הבלתי מילולי עם הסוס וההנאה וההתרגשות, גרמו לה להפתח בצורה ששום כלי אחר, לדעתי, לא היה עושה לה את זה. האהבה אל הסוס היא ללא תנאי. על הילד לא מופעל שום לחץ שמופעל בין אנשים כתנאי לקשר או לתיקשור. ולכן הילד חופשי ומשוחרר לתת ולהעניק ולקבל חזרה. וכשיש גם מדריכה נהדרת כמו ענת, שדואגת ליצירת גירויים ועיניין לכל ילד על פי צרכיו, שמדובבת את הילד לדבר ולפעול, מנחה אותו איך ומה לעשות כדי לקבל את תשומת ליבו ותגובתו של הסוס ולהיפך, זה פשוט הצלחה! כדאי מאד, אני ממליצה לפחות לנסות בהצלחה!

שלום, הנני נמצא במצב של פחד בדברים שאני חושש שיקרו לי, כמו חנק מצניחת בסיס לשון וכמו כן מהתקפי לב, אני לא יודע מה קורה איתי, הנשימות שלי מואצות יותר, אני מודע לפעימות הלב ולנשימה ונמצא במצב של פחד שהאחד הדברים הללו יקרו לי.

לקובי שלום, אני מניח שאתה בחור צעיר ובריא, נבדקת והבנת שאין מדובר במצב גופני. אם הנחתי אינה נכונה ועדיין לא היית אצל רופא המשפחה אז בבקשה תפנה אליו. עם זאת התופעות הללו הן בהחלט תופעות של פחד או חרדה בלשון הפסיכולוגיה. תעיין קצת בשאלות השונות בפורום, יש המון חומר על חרדה והטיפול בה, וגם כיצד ניתן להתגבר עליה. בהצלחה דר' גיורא הידש

הא ם מי שלוקח פאקסט באופן קבוע יכול לקחת גם ריטלין לפי הצורךץ

קארין שלום פאקסט הוא תרופה שבמהותה נוגדת דיכאון ומתאימה גם להפרעות חרדה. ריטאלין ניתן ל ADHD ומסייע בעיקר לבעיות שכרוכות בהפרעות בלימודים. שתי התרופות הן ממריצות וחייבים בשילוב הזה לנהוג מישנה זהירות כי אפשר לעלות ל high גבוה מידי ולא תמיד אפשר "לנחות" בלי להיחבל. באופן כללי יש בעייתיות לש לב את שתי התרופות אבל זה לא אומר כלום לגבי המקרה הפרטי שלך שבנידון את אמורה להתייעץ עם רופא. אם קיבלת פאקסט מפסיכיאטר או ריטאלין מנוירולוג את חיבת ליידע את הפסיכיאטר שאול

אני יודע שיש כאלה (מבוגרים) שמשלבים בין SSRI לריטלין תקופה ארוכה ומרוצים. הריטלין יכול לחזק את ההשפעה האנטי דכאונית של הפאקסט וגם לעזור לך בבעיות ריכוז (אם יש כאלו).

יש מנהלת פורום באתר אחר (מצנעת הפרט לא אנקוב בשמה) שהצהירה די הרבה פעמים שהיא לוקחת פבוקסיל+ריטלין+קלונקס כמה עשרות שנים טובות מפסיכיאטר מומחה וזה לדבריה הקוקטייל הטוב ביותר בשבילה. בד"כ אין טעם להתווכח עם מישהו שמרוצה מהטיפול שהוא מקבל מהרופא שלו. הבנזו (כמו קלונקס) והריטלין אכן שנויים במחלוקת- רופאים שונים יגידו לך תשובות שונות לפעמים מהקצה לקצה. את העובדות המדעיות את יכולה לקרוא (באנגלית) באינטרנט או לשאול בפורומים- אבל בשורה התחתונה הרופא המטפל הוא זה שמחליט כי הוא זה שצריך לאשר את הטיפול ולחתום על המירשמים.

ד"ר הידש שלום, לאחרונה חלתי להיות מודע לפעימות הלב שלי בצורה מתמשכת 24 שעות ביממה מזה שבועיים(מלבד בשינה), הפסיכיאטר שלי טוען כי מדובר בהתקפי חרדה ואני מטופל בסרוסקט מזה שבוע. שאלתי היא האם יתכן כי אינני סובל מהפרעת חרדה אלא מהפרעה אחרת (בעיה פיזיולוגית נשללה) שגורמת לי להיות מודע לפעימות ליבי? בתודה מראש, אלי

לאלי שלום, כפי שכתבת, בעיה פיזית נשללה, הפסיכיאטר בדק את הדברים, הוא גם רופא וקבע שזו חרדה. מודעות לדפיקות לב היא ביטוי של חרדה ואין מחלה גופנית כזו. הצעתי היא שתלך בדרכים סלולות ותקבל את העובדה שאתה סובל מחרדה שמתבטאת במודעות לדפיקות לב. בדיקות גופניות נוספות יביאו אותך חזרה לנקודה זו הנפשית.. כמה שיותר מהר תשלים עם עובדה זו יהיה לך יותר קל. בינתיים עשית את הדבר הנכון, התחלת בטיפול עם פקסט, לתרופה זו לוקח כשלושה ארבעה שבועות עד שהיא משפיע כך שכעת לא נותר לך אלא לחכות בסבלנות... שיהיה רק טוב, ותעדכן אותנו דר' גיורא הידש

תודה רבה על ההתייחסות המהירה והמקיפה, אעשה כעצתך. יישר כוח!

היי אני בטיפול פסיכולוגי כבר 9 חודשים ועכשיו היה לי חלום שהוא פשוט סיוט לא יכולתי להרדם שוב בגללו. סיפרתי לה את החלום והיא שאלה אותי אם התעללו בי מינית כשהייתי ילדה, (ילדים או מבוגרים ) או שעשו בי דברים שלא רציתי ע"י בני זוג לשעבר. והתשובה הייתה לא. אבל מה שמדאיג אותי בכל הסיפור שזו לא הייתה הפעם הראשונה ששאלו אותי את זה גם הפסיכיאטר שאל אותי בפעם הראשונה שהייתי אצלו, והפסיכולוגית שאלה פעמיים. אני לא יודעת אם אלה שאלות בסיסיות ששואלים, אבל אצלי זה כל הזמן עולה. אז איך אני אדע אם זה באמת קרה בילדותי או שלא , הרי חלום משקף את המציאות, לא??????????????? יכול להיות שזה קרה וזה פשוט מודחק במוח בתת מודע , וזה מופיע פשוט בחלום???!!!!!!! ואם כן אז למה עכשיו?????????????????.............. תודה רבה.!

לעדי שלום, התשובה לשאלתך היא כן. לצערי תקיפות מיניות מכל סוג שהוא לא נדירות אלא שכיחות. מניסיוני חייבים להיות מאוד מודעים לכך וכמה ששואלים יותר את המטופלים אז מוצאים יותר מקרים כאלו, רק צריך לשאול. בהחלט יתכן שעברת חוויה קשה והיא מודחקת זה טיבה של החוויה הטראומתית. מצד שני תני לדברים לזרום, אל תשתכנעי ושלא ישכנעו אותך בדברים שפשוט לא נכונים. כך שעצתי היא שתהיי מודעת שאפשרות כזו קיימת אבל תשארי צמודה לאמת שלך, אם אינך זוכרת אז לא היה דבר כזה עד שיוכח אחרת. בדברים כאלו צריכים להיות מאוד זהירים. שיהיו לך חלומות פז דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום מהיידע המועט שיש לי על תפקידו ויעודו של נוירולוג אני מבין שנוירולוג עוסק יותר בענינים שמהותם כלי דם במח שעלולים לגרום לבעיות אורגניות ולנזק בלתי הפיך. לא ברור לי מבחינת תת פעילות של איזורים במח שמאופיינים בנוירוטרנסמיטורים מה ההבדל בין אפילפסיה ,תסמונת טורט ומיגרנות הנמצאים בסדר יומו של הנורולוג לבין דיכאון אנדוגני וחרדות הנמצאים בסדר יומו של הפסיכיאטר. לגבי דיכאון אני יכול להגיד מניסיוני שפסיכיאטר מלבד דיאגנוזה וקליניקה מיומן יותר בתקשורת עם פאציינט הנמצא בסערת רגשות קשה לבין נוירולוג שלא מנוסה בבוחן המצב הריגשי של החולה. האם תוכל להאיר אתעינינו יותר בנושא הזה תודה שאול

החלוקה שעשית איננה בהכרח נכונה. הפרעות כמו ADHD ותסמונת טורט אמנם שייכים פורמלית לנוירולוגיה אך גם הרבה פסיכיאטרים מטפלים בהם ויש שמוצאים קשר ל-OCD שהיא כבר חייבת התחייסות של פסיכיאטר. גם אפילפסיה לא חד משמעית נוירולוגיה. בעבר לפחות חשבו שיש קשר לפסיכיאטריה וגם כיום ניתן לשייך ולקשור את המחלה להפרעות פסיכיאטריות שונות. לסיום מידע מעניין- פרויד היה נוירולוג ופסיכואנליטיקאי. הוא אף פעם לא למד במחלקה לפסיכיאטריה או לפסיכולוגיה.

האם אנחנו ( או אני) מכירים אותך בשם אחר? בכל מקרה ברוכה הבאה :-) גיא

שלום ד"ר הידש , לאחי יש תופעת נגיעות מוזרות ביותר ואף מחרידות ( בזויות שונות של הגוף הוא נוגע ברצפה , בקירות , ברהיטים , מתחת למיטה ...) זה קורה בבית בלבד ובחוץ ובביה"ס אין הוא עושה זאת . אני לא מדברת על כך שזה נראה נורא אלא על שזה גוזל לו זמן רב ( למשל הוא הולך לישון מאוחר בלילה כיוון שהנגיעות הללו נמשכות זמן רב ...) הוא מודע לכך ולעובדה כי זה גוזל לו זמן ופעמים רבות הוא אומר לי שהנה הפעם הוא ינסה להפסיק כמה שיותר את הנגיעות כי זה מבזבז לו זמן - אני בתגובה אומרת לו שיעשה זאת בהדרגה . אתמול הוא סיפר כי ראה נער בביה"ס נוגע בצורה מוזרה בקיר - הוא מיד שייך זאת לכך כי יש לאותו נער בעיה נפשית וכי זה נראה לא טוב בכלל . אז אמרתי לו אתה רואה ככה אתה נראה בבית .... הוא אומר שהוא יודע שזה לא הגיוני אך אם הוא לא עושה זאת הוא מרגיש חוסר בטחון הוא מקבל 150 מ"ג פבוקסיל ( הועלה לפני מס' ימים מ-100 מ"ג פבוקסיל ) ו- 0.5 מ"ג רידאזין הוא גם מאוד מאוד בלחץ לפני בחינות למרות שאני יודעת שהוא שולט היטב בחומר . שאלתי היא האם להעיר לו על הנגיעות הללו או להני לו בקצב שלו ? וכן איך עוזרים לו בעת לחץ לפני בחינה ? תודה אחות .

היי אני לא כל כך אוהב לענות לגבי משהו אחר, עדיף שאדם יכתוב על עצמו אבל בכל זאת אנסה לעזור. פעם את מזדהה בשם אחות ופעם אמא.... בכל אופן מדובר פה על הפרעה מקבוצת החרדה, אני מבין גם שהייתם אצל פסיכיאטר שאבחן את אחיך והתחיל בטיפול תרופתי. המינון של הטיפול התרופתי אינו גבוה במיוחד, משהו בסביבות 8 בציונים של בית ספר, לא נמוך ולא גבוה. השאלה כמובן האם הטיפול התרופתי מקל על התופעות ועוזר לו, על כך יש לעדכן את הרופא. אם מדובר על הפרעה מקבוצת הפרעות החרדה אז הדבר החשוב ביותר הוא להרגיע. ישנם דברים רבים שמרגיעים, כוס חלב, סרט, לדבר על משהו אחר, ארוחה טובה, הרפיה, יוגה, מדיטציה. בקיצור כל אחד לפי מה שעוזר לו. בנוסף כמובן הרבה מסרים של אהבה וביטחון ופחות ביקורת, גם כאשר את מעירה לו על "הנגיעות" אז כמובן להוסיף מילה תומכת הנותנת ביטחון. תנסי כל מני שיטות ותראי מה עובד אצל אחיך ותשתמשי בזה. הערה עם חיזוק-זה הפרנציפ. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ברצוני לדעת פרטים על המחלה הזו. האם היא נחשבת להפרעה או למחלת נפש? יש לי חברה שלאחרונה גילינו שיש בה אישיות גברית נוספת היא אובחנה כסובלת מהכתוב למעלה. אני מאוד רוצה להבין כדי לעזור לה כמה שניתן. תודה

ליעל שלום, קשה לי קצת להבין את השאלה ובנוסף איני אוהב לענות על משהו אחר. באופן כללי מדובר עת תנודות במצב הרוח של דיכאון ופעילות יתר ברמה מתונה. החשוב הוא לתמוך ולא להתרחק כאשר האדם נמצא במצב של דיכאון. כאשר חברתך בדיכאון ליזום יותר פגישות אתה ולא להניח לה "לברוח" לתוך המיטה. חשוב לעודד אותה ולתת לה הרבה תמיכה ואהבה. ביי דר' גיורא הידש

ד"ר הידש ושאר החברים שלום ובוקר טוב, עד כה השתמשתי בפקסט 40 מ"ג מזה 6 חודשים ,ולפני מספר ימים הוחלפה לי התרופה לרסיטל 40 מ"ג , בהתחלה לקחתי את הרסיטל בבוקר כמו את הפקסט אך זה פשוט נתן לי גל של עייפות וחוסר ריכוז בצורה מטורפת כך שלא יכלותי לעבוד ,אז התחלתי לקחת את הכדורים בערב ,אמרתי זה מעייף טוב לשינה אך... ההיפך.... לכן שאלותי הן: א) מדוע נעשה הדבר הזה,כלומר אילו יתרונות יש לרסיטל מהפקסט (מילא שניהם של אוניפארם.... והם מקבוצת ה SSRI ) חוץ מהקטע של היתרון המיני? ב)עד כה עם הפקסט ז"ל ישנתי סה"כ טוב אך כעת (כפי שאתם רואים...) שינתי קלה אפילו קלה מאוד,האם זה יתכן רק בגלל שזה תחילת הטיפול וזו תופעת הלוואי הראשוניות שעוברות? או שמה מיני חרדה (כל מיני מחשבות על עינינים מטרידים) שעימה אני קם ואותה אני מרגיש כעת לאחר 3.5 שעות שינה בלבד. ג)מה עושים עכשיו לוקחים שוב בנזו' לכמה ימים ואח"כ נעבור מיני גמילה מזה שתימך עוד כמה ימים? ד)מה יהיה? (אל תאמרו יהיה טוב,אמרו מתי?............) שהיה יום טוב, גיא

לגיא שלום, כפי שאתה יודע הפקסט והרסיטל הן שתי מולקולות שונות הפועלות בדיוק על אותו הסרוטונין במוח. ההבדלים ביניהן לא רבים אבל משום מה יש גם התאמה אישית, לאחד מתאים יותר הפקסט לשני רסיטל ואי אפשר לדעת מראש מי מתאים למי, פה רק הניסיון של הרופא קובע. באופן כללי הרסיטל היא מולקולה יותר מדוייקת בכך שהיא נמשכת יותר (אפיניות בלע"ז) לרצפטור של הסרוטונין. אני כמדיניות איני אוהב להתחיל מ-40 מג' ויתכן שזו הסיבה לחלק מתופעות הלוואי אצלך, כמובן שתתיעץ קודם עם הפסיכיאטר המטפל שלך. סביר שתופעות הלוואי יחלפו תוך מספר ימים, אפשר להעזר בבנזו, בנזו הם ממכרים חלשים כך שאין סיכון של התמכרות בשימוש של פחות מחודש ימים ובמיוחד אם נוטלים לא בצורה קבועה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר תודה על התשובה הנהדרת!!!! אך בפקסט שכפי שאמרתה הוא די דומה הייתי על 40 מ"ג (מינון לא נמוך...) אז טבעי להתחיל גם כאן ב 40 מ"ג. ובעיית השינה היא אכן בגלל זה? כי גם קודם היא הייתה קיימת... ? עוד משהו יש לי לעיתים מעיין "מיני סחרחורות" למספר שניות ,האם יתכן כי זה גם מהתרופה, נכון? שוב תודה, גיא

שלום רב. היתי מטופל בתחנת בריאות הנפש ומהמקום הזה שלחו למשרד הבריאות בקשה לפתוח סל שיקום. לצערי קיבלתי סירוב. לפני כמה שנים קבעו לי 50% נכות נפשית ו-75% אי-כושר לעבודה (Schizophrenia - Paranoid Type). לפי התנאים אני מתאים לשיקום, אך בכל זאת משרד הבריאות מסרב לזה. אני מרגיש שאני חייב להיות בין אנשים. להיות במסגרת סגורה בבית רק מחמיר מצבי. לפעמים אני מבקש אישפוז רק מהסיבה שלהיות בין האנשים. באיזה אופן אחר אפשר לבקש פתיחת סל שיקום, אם דרך תחנת בריאות הנפש משרד הבריאות מסרב לזה?

לארנולד שלום, אמת, שני הדברים שכתבת חשובים ביותר. חשוב להיות בין אנשים ומסגרת וחשוב לנצל ולקבל את סל השיקום. לא ברור לי מדבריך האם בקשת ממשרד הבריאות למלא את הטפסים או שעברת את כל התהליך ובועדה של סל השיקום דחו אותך? משרד הבריאות רק מאשר את הבקשות המונחות לפניו, הוא אינו מגיש את האנשים לועדה, וזה הבדל גדול. כדי להגיע לועדה אתה חייב לעבור או דרך משרד הרווחה, או עובדת סוציאלית במרפאה לבריאות הנפש או עו"ס בבית החולים בזמן או אחרי האשפוז. תוסיף עוד אינפ. וגם אם לא קשה אז את אזור מגוריך או המרפאה לבריאות הנפש שהפנתה אותך ואנסה לעזור יותר. אפשרות נוספת היא לחבור כמה שיותר מהר למסגרת של "אנוש", תלוי בסניף אולם אנוש היא המסגרת הטובה ביותר שאני מכיר. יתכן ואוכל לעזור לך גם בכך אם אתה מעונין. אם זכרוני אינו מטעה אותי, זו פנייתך השניה לפורום. אני יכול רק להזמין אותך להמשיך ולהשאר ולהשתתף. בהחלט זו חברה טובה שבינתיים יכולה להנות ממך ואני מקווה שגם אתה מאתנו. אם אתה מוכן אז תשתף במה שעובר עליך ביומיום. ביי דר' גיורא הידש

שלום רב ! מה ההבדל מבחינה התנהגותית ביו: obsessive compulsive disorder לבין: obsessiv compulsive personality disorder? עדי

לעדי שלום, אני מקווה שאת לא מזדהה ומאמצת לך את כל מה שכתוב בספר הפסיכיאטרייה, יש מספיק בעיות לכל אחד ואף אחד לא צריך לקחת את כל הבעיות של הפורום עליו לבד. יש מספיק לכולם. ההבדל הוא גדול ועקרוני, זה ההבדל בין הפרעות אישיות ובין הפרעות שנקראו בעבר נאורוטיות כמו הפרעת חרדה, הפרעת OCD פאניקות, פוביות וכו'. בהפרעות אישיות האדם בנוי בצורה כזו והוא חושב שזה בסדר ואין לא רצון לשינוי. לדוגמא הייקים או הגרמנים המסודרים והמקפידים על כל דבר, מדובר בקווי אישיות ובמקרים הקיצוניים הפרעות אישיות אובססיביות-של סדר, הם בטוחים שכך העולם בנוי וכך הוא מתנהל. הנאורוטים הם אנשים רגילים ופתאום מתחילה מין התנהגות (של לסדר, הפרעת חרדה, פוביה חרדתית) ומלת המפתח היא שזה מפריע להם, התנהגות זו אינה קבועה באופי שלהם, היא מזהו זר ומפריע ולכן הם יפנו יותר לעזרה. המילים המקצועיות למה שתיארתי הן הרמוני עם האגו ולא הרמוני עם האגו - ego dystonic, ego syntonic בסוף עוד תהיו פסיכיאטרים... שיהיה רק טוב הידש

אני סטודנטית לרפואה, לא קראתי הודעות אחרות מהפורום. פשוט לא היה ברור לי ההבדל ביניהם.... תודה על התשובה עדי

האם יתכן מצב שבו תרופות אנטי-פסיכוטיות גורמות לאי-ספיקת בלוטות האדרנל או לבעיות אנדוקריניות אחרות ותרופות כגון פרוזאק "מתקנות" את המצב? תודה מראש.

לליאת שלום, התרופות הנוגדות פסיכוזה עובדות על הורמון אחד בגוף (הורמון בגוף לא במוח) והוא הפרולקטין ההורמון שאחראי על הפרשת החלב מהשדיים. גם פה המנגנון הוא מרכזי מהמוח. אין לתרופות הללו השפעה על האדרנלים וקורטיזון. הפרוזק עובד על הורמונים אחרים במוח ולכן אין לו קשר עם הפעילות של התרופות נוגדות הפסיכוזה. אולי תתארי את התופעה/בעיה כפי שהיא מופיעה ואז אוכל לעזור יותר. ביי דר' גיורא הידש

האם יש אפשרות לשלוח לך אימייל?

היי טל אני מעודד אנשים לכתוב לי באתר שלי www.icallisrael.com, כיום האתר בהרצה ולכן השימוש בו ללא תשלום כך שאינך צריכה לדאוג. בקשתי היחידה היא פיידבק ותגובה על הנוחיות והערות על האתר עצמו. ביי דר' גיורא הידש

למי שזוכר את ההודעה שלי מלפני כמה ימים על כך שאני חוששת המדרדרות במצבי הנפשי ( חזרה של הדיכאון) אז הנה עוד כמה סיבות לכך. כבר סיפרתי לכם שביום שלישי עברתי טסט ראשון וביום חמישי קיבלתי את הרישיון הזמני. ביום שישי ביקשתי מאמא שלי להתלוות עלי לעשות סיבוב באוטו ( חייבים עם מלווה) ובאמת כך היה. האוטו נכבה לי שלוש פעמים במהלך הדרך ובמקום לקבל את זה שככה זה בהתחלה ושזה אוטו אחר מזה של המורה לנהיגה ואני צריכה לקבל את זה התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה ולא יכולתי להירגע במשך שלוש ש'. בעיית הפרפקציוניזים אצלי כל כך קשה וחמורה שאני לא מצליחה לסלוח לעצמי עם דברים לא יוצאים י מושלם, וכל כך רציתי שהנסיעה הראשונה תהיה חלקה. בנוסף, אין לי סבלנות, לא לקרוא ולא לעשות כלום וגם התאבון ירד לי. כבר ירדה לי כל ההתלהבות מהרשיון ואין לי חשק לכלום

אריאלוש מחר יום חדש. השמש תמיד זורחת מחדש.וכל יום מביא איתו משהו אחר.אני מאחלת לך שרק תרגישי טוב. ושתיהיי בעננים שעברת טסט. סבלנות לאט לאט. גם אני משתדלת לקחת את החיים לאט לאט.אני לא דתייה. אבל אני מאמינה שזה איזשהו מסר בשבילי להביט קצת מסביב ולראות מה קורה. ולא להיבהל מכל חרדה ומכל דבר.לאט לאט.תרגישי טוב. שלך. שרונה.

היי אריאל ושרונה, הנהיגה במכונית יכולה להיות שיעור מצויין, תנסי להפיק מכך את הטוב. אף אחד לא נולד נהג, וגם מי שעבר טסט רחוק מנהיגה בשלה. נהיגה היא ענין של ניסיון ותרגול ולוקח שנה עד שנתיים עד שהנהיגה באמת אוטומטית ובטוחה. ככה זה בחיים, אף אחד לא נהג טוב גם אחרי שעבר את הטסט, תלמדי מכך, תנהגי הרבה, תשימי לב לתגובותיך הרגשיות ותלמדי על עצמך, זה שיעור מצויין, פסיכותרפיה-LIVE, מכל דבר צריך ללמוד ותראי בכך הזדמנות ללמוד ולשפר את התגובות הרגשיות שלך. החוכמה היא להפוך כל דבר ל"שיעור"... ביי, התלהבתי מהדוגמא ומההזדמנות להראות את הדברים דר' גיורא הידש

שרונה היקרה תודה על ההתייחסות ומילותייך החמות. את צודקת ואני מודעת לכל מה שאמרת אבל בעיית הבעיות אצלי היא הפרפקציוניזים שלי שלא נותן לי מנוח ולא מרשה לי לטעות ואז לסלוח לעצמי

איך אני יכול לברר פרטים על התרופה? השפעתה? השלחותיה על הריון? נזקים? אפשרויות הפסקה? הרבה תודה, H

היי אולי אתה מתכוון להיפריקום, תנסה לכתוב באותיות לטיניות תודה דר' גיורא הידש

איני יכול לכתוב בחופיות ולכן התגובות המאוחרות. בכל אופן, תודה. התרופה שמה - Licarbium ומסומן עליהה גם - Lithium Carbonate 300mg. תודה

קיבלתי ריספרדל קודם כל וכעזרה ראשונה להרגעת לחצים. אני נוטל אותו שבועיים וטוב לי. הרופא אמר שנפגש עוד שבועיים כדי להוסיף עוד כדור שיקל עלי על התופעות הפסיכוסומטיות שאני סובל מהן (היפוכונדריה). לאור הנסיון הנורא שהיה לי עם פריזה ופקסאט שעשו לי תופעות לוואי נוראיות בעבר, אני די חרד לגבי הכדורים שהוא יתן לי. האם יש כדורים מיוחדים להיפוכונדריה? אני אשמח לדעת לאיזה קבוצות של כדורים הם שייכים כדי להכין את עצמי מראש. מה האופציות שיש כיום לטפל בתופעה הזאת מבחינת כדורים? תודה

לאלי שלום, אין כדורים המיועדים במיוחד להפוכונדריה. הפריזמה והפקסט הם פרוזק וסרוקסט בהתאמה, שתיהן מקבוצת התרופות נוגדות הדיכאון מקבוצת SSRI, בקבוצה זו עוד שלוש תרופות: פבוקסיל, לוסטרל וציפרמיל=רסיטל. כך שתדע. כדאי שתדון עם הרופא אלו תרופות מתאימות לך, לעתים לוקח זמן עד אשר מתאימים תרופה מסויימת לאדם מסויים, לא תמיד אפשר לקלוע בול בתרופה הראשונה. מי אמר שלא צריך מזל בחיים,,, צריך וצריך. ביי דר' גיורא הידש

ד"ר היקר. תוכל בבקשה לתת לי דוגמא למקרה אחד או שניים מן הקלים ביותר שהצריכו אישפוז פסיכיאטרי? ההורים שלי אומרים לי לפעמים בגלל כל מיני דברים שאני עושה ושקורים לי אני צריכה אישפוז, תאמת שאני חושבת ככה כבר שנים עוד לפני שהם בכלל חשבו על זה, רציתי לדעת אם הבעיות שלי אם אתה זוכר עד עכשיו ועוד דברים לא סיפרתי עדיין , מצריכים אישפוז.. ועוד שאלה (לפני שאני אורזת תתיקים "חח" ) אם מאשפזים מישהו זה נרשם לו בתיק האישי כלומר שמקומות עבודה או כניסה למדינות אחרות יראו ב"רקורד" אישפוז פסיכיאטרי?

ללידיה שלום, לא, אני מדעה שמאשפזים רק כאשר אין ברירה. כפי שאת רומזת במכתבך לאשפוז יש חסרונות רבים ולא רק פורמליים אלא גם עניניים ולא ארחיב עליהם כעת. אני מאוד לא אוהב את האיום באשפוז. אם לא תתנהגי יפה נאשפז אותך, על משקל נקרא למשטרה.... תמיד צריך להיות ענייני, האם אשפוז יכול להועיל ולשפר את המצב או שהוא רק גורם לרגרסיה ולהעמקת התחושות הלא טובות "מצבי כל כך גרוע ועכשיו אני גם מאושפזת-אני לא שווה כלום". יש רישום מרכזי של אשפוזים פסיכיאטריים במשרד הבריאות, כאשר מבקשים רשיון לנשק אז בודקים אם היו אשפוזים. ברשיון נהיגה לא בודקים את הדבר. כמובן שגם לא מוסרים לחו"ל וכדומה. באופן כללי הרשימה הזו מאוד מאוד סודית כדי לא לפגוע בפרטיות של כל אדם. אז, אשפוז רק כאשר אין ברירה ובטח שאשפוז קצר ולא ארוך. תחשבי על דברים יותר טובים, איזה ספר קראת, האם ראית סרט טוב בסוף השבוע? היכן בילית? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הם לא מאיימים עלי... הם לא עושים את זה בצורה שאמרת... נניח אחרי שאני יישנה כל היום וכל הזמן הם (אבל כל אחד לחוד! זאת ההפתעה) אומר לי בשלב מסוים שאני חולה ושיש לי מחלה ושאני צריכה אישפוז, ההורים שלי גרושים והם לא ממש מדברים בינהם אלא רק כשצריך, לכן הופתעתי לגלות שהם חושבים אותו הדבר כשהיתי בכל בית בנפרד..... אני בטוחה שהם לא החליפו "מתכונים" בינהם..... מגיל ממש צעיר אני חושבת שאיכשהו בסוף אני "אגמור" באישפוז או משהו... פשוט לא נראה לי שאפשר לחיות בשלום עם כ"כ הרבה בעיות, אני גם חושבת שיש לי איזו מחלה אבל אני לא יכולה להגיד מהי.... לפעמים אני חושבת גם על האופציה הזאת שבעתיד (ב"ה - למרות שאני חילונית לחלוטין ב"ה :))) יהיו לי ילדים (ממש ממש לא בתוכנית שלי כרגע אבל בעתיד היותר רחוק..) אני לא יודעת איך אני אוכל לגדל אותם אם אני יישנה כל היום , או לא מצליחה להחזיק מקום עבודה אחד קבוע וכו, ואני לא מתמידה בכלום אז איך אני אצליח להתמיד בלגדל אותם? לפעמים אני חושבת שאני אהיה ממש פולנייה, ולפעמים אני חושבת שאני אהיה נוראית, אני לא יכולה כ"כ לתאר כרגע באיזו צורה, אני לא באה עכשיו במרירות ובכוונה לבאס את עצמי בכל זה, אני פשוט מעלה שאלות קיומיות לגבי עצמי , כי להתעלם זה משהו שלצערי אני עושה רוב הזמן, כשאני בפורום הזה יוצא לי לקרוא הרבה שאלות של אנשים ואת התגובות שלך ושל שאר ה"משתתפים" , ואני נדהמת כל פעם מחדש איך זה שכמעט כל בעיה שמישהו מציג פה אני מזדהה איתה, יוצא לי לקרוא פה דברים שכביכול היו יכולים להכתב עלי, וכל מיני בעיות שלכאורה משקפות בעיות שלי יש שאני מתביישת מהן ומתעלמת מהן ותאמת? בכלל לא חשבתי שיש להן איזשהו מונח או "תשובה" רפואית, חשבתי שאני סתם מוזרה או תמהונית או דפוקה, מן הסתם זה לא כ"כ נורמלי, אבל עדיין לא חשבתי שיש לזה אשכרה הסבר, חברה שלי אומרת לי שאני פשוט הפוכונדרית, זה נכון אבל אני לא משקרת באשר למה שיש לי כבר, כל ה"אובססיב קומפולסיב" וכל שאר הדברים, גורמים לי לפעמים לתהות איך אפשר יהיה לטפל בבעיות ואם בכלל לפתור אותן כי תאמת? אני לא חושבת שכדורים יכולים למנוע ממני לאכול את השפתיים או לגרד את העור או לאכול אותו או לעצור את הטיקים , ואת הנשימות הקצובות , ואת הטקסים המשונים, ואת זה שאני מדברת לעצמי, והזרוע עוד נטויה, ובכלל בזמן האחרון יש יותר דברים שמטרידים אותי, כמו זה שאני כותבת ופתאום יש לי כ"כ הרבה שגיאות כתיב שאני עושה בלי לשים לב בכלל כאילו העברית אצלי היא לא טבעית , עכשיו אתם לא רואים כי אני חוזרת ומתקנת, אבל פתאום יש לי את כל זה ופעם היה לי הרבה פחות , פתאום אני לא יכולה לבטא את עצמי כמו שפעם יכלתי, בכתב לפחות, ובלדבר בכלל בכלל לא, ואני לא יודעת בכלל איך אני יכולה לשפר את כל זה אם אני רואה את עצמי רק מסתבכת יותר. והכל אמיתי!!!!!!!!!! אני לא משקרת בכלום. אגב ד"ר ? מה בדיוק קורה באישפוז? מהו הטיפול? מהו התהליך? האם אפשר להתאשפז מרצון? כלומר אם הפסיכיאטר לא מאשר כי תאמת עוד לא הגעתי איתו לשלב הזה של לשאול אותו.... וחוץ מזה.... כן ראיתי סרט מדהים לאחרונה, את שר הטבעות החדש .... אני ממליצה עליו בחום.

הי אנשים אני יודעת שקצת נעלמתי ..... היתי עסוקה בלישון כמעט 24 שעות ביממה ב-3 ימים האחרונים בערך.... הגלגל מסתובב אבל הוא תמיד חוזר לאותו המקום.

ד"ר הידש היקר ראשית , שוב שנה טובה לך, ולכל חברי הפורום. שנית - כרגיל , יש לי שאלה. כפי שכבר כתבתי לך בשאלותי הקודמות , הפסקתי את כל התרופות לאחר 4 שנים של שימוש (שנתיים פרוזק ושנתיים אפקסור) , אני מרגישה די בסדר , אפילו אופטימית , ולמרות שיש לי תקופת בחינות עכשיו אני אפילו פחות לחוצה מהן מאשר עם הכדורים. אבל... קודם כל , כל בוקר שאני פוקחת את עיני , אני מאד מפחדת ממה יהיה , האם גם היום אני ארגיש טוב , או ששוב אפול לחרדות , דבר שני , כל תחושה קטנה , כמו כאב ראש או כאב בטן , מכניסים אותי ללחץ חדש : האם זה מתחיל מחדש (החרדות), או אולי אני סתם הסטרית מכל דבר? כלאמר החרדות הפיזיות די עזבו אותי , אבל ישנה תחושה של חשש מן העתיד, ומאד קשה לי להאמין שפתאם לאחר 6 שנים של חרדות ששתקו אותי והוציאו אותי ממעגל החיים הנורמלי , פתאם אני בסדר. אז אני שוב שואלת אותך , האם אפשרי מצב כזה שפתאם לאחר 4 שנים של תרופות והתקפי חרדות המחלה הזו פשוט יכולה להעלם? , ושאלה שנייה , האם הפחד מהפחד שנותר הוא גם אלמנט חרדתי ואולי עשיתי טעות שהפסקתי את התרופות? ועוד שאלה - האם הטיפול הפסיכולוגי שהתחלתי פשוט יכול להחליף את הטיפול התרופתי , האם זה הגיוני שטיפול בשיחות עובד כל כך טוב ? כי אני לא מרגישה שאני אומרת בטיפול דברים שונים ממה שדיברתי ושוחחתי עם חברותי ומשפחתי עד עכשיו? המון תודה יונית

יונית שלום לך אני ממש מזדהה עים מה שאת כותבת מישום מה אומנם אני פחות משנה בכול העסק החרדתי הזה אבל עדיין אני מרגישה מזוהה אולי כי אני אדם קצת פרנואידי והיפוכונדרי ולכן אני חשה בי את החרדה מחרדה אני לפניי סיום הטיפול ואני מצפה לו בכליון עניים (הטיפול בסרוקסט) אך עדיין אני יודעת שאולי מרוב שאני אחשוש שללא הכדור אני לא מוגנת החרדות עלולות לחזור וזה מעין מערבולת שחייבים לצאת ממנה (לא שיש לי מושג איך פשוט חייבים לעבוד על חשיבה חיובית וטובה) בכול מקרה לגביי הטיפול הפסיכולוגי גם אני חשה כמוך בתחילת הטיפול כשהייתי יוצאת מהשיחה הרגשתי משוחררת ובעננים והיום כבר לא אבל אני לא חושבת שזה לא יעיל זה נחמד ללכת פעם בשבוע לשפוך זבל מבפנים ולהתנקות לא????????. אני מתיחסת לזה כך כי כנראה שהציפיות שלנו מהשיחות היו גבוהות מידיי ?????????. ומישהי חכמה אמרה לא פעם אחת שציפיות יש רק לכריות וכדאי שנקשיב לה כי נראה לי שהיא יודעת על מה היא מדברת........................ לא הידש????????.

היי נירה, כנראה כתבנו ליונית באותו הזמן כך שלא ראיתי את תשובתך לפני ששלחתי את שלי, רק אחרי. הכוונה ב"ציפיות יש רק לכריות" היא למנוע אכזבות. כגובה הציפיות כך גובה האכזבות. עדיף לקבל הפתעה טובה מאשר להתאכזב מציפיות שלא היו במקומן. טוב לפתוח את השבוע בהרגשה טוב, הידש

ליונית שלום, באופן כללי כל מה שכתב נכון, גם לגבי החרדות, גם לגבי הטיפול בשיחות שעם הזמן בודאי שתעמיקי בהם כאשר תביני את הדרך של הפסיכולוגית וגם החרדה מפני החרדה... הדבר החשוב ביותר הוא שבהחלט את עשויה להרגיש טוב והכל מאחוריך, חרדות חולפות והמצב הנפשי משתפר ובנוסף את כבר לא באותו המקום כפי שהיית לפני שש או ארבע שנים. דברים השתנו וגם את התבגרת (קצת). כך שכל הדברים מצביעים על טוב ויהיה טוב. הדבר הטוב ביותר הוא הזמן, ככול שחולף הזמן מהפסקת התרופות כך את יכולה להרגיש בטוחה יותר שהכל בסדר. תהיי חזקה. כיום את יותר חכמה, את יודעת שאת בריאה גופנית ונפשית וכל התחושות השונות נועדו לבחון אותך והן תוצאה של חרדה מפני החרדה, כך שאת יכולה לא להכנס למעגל של חרדה-תחושות גופניות-התגברות החרדה. אין כל צורך להכנס למעגל לא מועיל זה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

הי יונית את יודעת, עניין הפחד מהפחד תמיד העסיק אותי ואני בטוחה שלא רק אצלי הוא היה גרוע יותר מהפחד עצמו. ובאמת תראי לדוגמה בנאדם שהלך בדרך ונתקף על ידי כלבים לדוגמה. בפעם הבאה הוא ימנע מללכת באותה דרך ( בעקבות הפחד מהפחד). זה הגיוני מאוד ואינני חושבת שזה חרדה עצמה. צריך לקבל את זה ופשוט לחשוב שגם זה יחלוף או לפחות יתמעט עם הזמן. רציתי לשאול אותך כמה זמן את כבר בטיפול פסיכולוגי? תני לזה זמן , אני מאוד מאמינה בזה!

אני בטיפול פסיכולוגי כבר חודשיים , בערך פעמיים בשבוע , לפני כ6 שנים שהחלו אצלי החרדות הייתי גם בטיפול פסיכולוגי , אבל לצערי הוא לא עזר והייתי זקוקה גם לתרופות , הקטע המצחיק הוא - שגם התרופות לא ממש עזרו , בעצם מה שעזר זה הרבה עידוד , הזמן שעשה את שלו , וגם המשפחה הנפלאה שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך, גם היום , לאחר הפסקת התרופות קיימות בי ניצוצות של חרדה , אבל , הכל כל כך מוכר וידוע כבר , וגם באמת התבגרתי (לצערי גם בגלל החרדות) , הקטע המפחיד הןא באמת לא לדעת אם יצאתי מזה או לא. חוץ מזה אני מתכננת הריון נוסף , וכוון שההריונות הקודמים שלי לא היו קלים , אני חוששת שזה יפיל אותי שוב לחרדות. אולי למישהו(יותר נכון למישהי) יש ניסיון כזה עם הריונות וחרדות? תודה יונית

אני נוטלת רסיטל כבר 9 חודשים. מאז שהתחלתי ליטול אותן השמנתי כבר 6 ק"ג והתיאבון שלי גבר עד כדי כך שאני כל הזמן רעבה. בעבר ללא כל מאמץ שמרתי על משקל קבוע מאז הצבא (אני בת 29) מה שלדעתי מצביע על קשר בין הכדורים וההשמנה. האם ניתקלתם בתופעה דומה? האם חלק מתופעות הלוואי של כדורים אלו הן השמנה ותיאבון מוגבר??

למאיה שלום, אכן את צודקת, פעם חשבנו שהרסיטל והתרופות הנוספות מהקבוצה אינן גורמות להשמנה, כיום אנחנו יודעים שהן מגבירות את התיאבון כאשר משתמשים בהן מספר חודשים. שני דברים מנחמים. ראשית התהליך נעצר ואת לא תעלי במשקל עד אין סוף, כלומר בערך 5-6 ק"ג ודי. הדבר השני הוא, כאשר תפסיקי את הרסיטל לא יהיה לך קושי לחזור למשקל הרגיל שלך. שלא נדע מחרדה, ושיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ד"ר קודם כל המון תודה, אבן נגולה מעל ליבי. חשבתי כבר שהגעתי לגיל שבו משמינים וקשה לרדת כי באמת ניסיתי לשמור וכלום לא עזר. השאלה הבאה שלי, למיטב ידיעתך האם אצטרך להיכנס למשטר של דייאטה לכשאסיים עם הכדורים או שהמשקל יחזור לקדמותו מעצמו עם הזמן? ואם כבר מדברים על תופעות לוואי, מה הם שאר תופעות הלוואי הנילוות תרופה זו? האם עייפות כרונית נמצאת ביניהן?

בס"ד הנני יועצת חינוכית בי"ס על יסודי. וניתקלתי לראשונה בתופעה בקרב תלמידת כיתה ט' שתולשת באופן אובססיבי שערות מראשה וגם מהגבות. האם ניתן לקבל מידע מקצועי אודות תופעה זו. וגם ייעוץ ראשוני. בברכה ורז זיו

לורד שלום, מדובר על תופעה השייכת לקבוצה של הפרעות בשליטה על דחפים. הבחורה מרגישה צורך לתלוש שערה, מרגישה שהמתח עולה ורק כאשר היא תולשת את השערה ישנה "התפרקות". הקושי הוא כמובן לשאת את המתח לפני התלישה ולא לעבור לשלב הבא של ההקלה. התופעה נקראת טריכוטילומאניה trichotilomania וניתן לקבל עליה הסבר בכל אתר ברשת, אני בדרך כלל ממליץ על הספר של פרופ' מוניץ - פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. בטח יש חומר גם בספר של פרופ' טיאנו על פסיכיאטרייה של הילד והמתבגר אותו לא קראתי. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

היי רגלים רועדות וקופצות מידי פעם , זה תופעת לוואי של סרוקסט, או חלק מהתקף חרדה??????? תודה.

לאדי שלום, שאלה טובה וקשה, מפני שהתשובה היא שכפי שאת/ה מבין/ה התופעה יכולה להיות משני הגורמים. אז כיצד מבדילים? לא תמיד אפשר אבל הרמז הוא מה קורה אצל עדי? אם תופעות החרדה היו דומות והיו לך תופעות כאלו בעבר מחרדה לפני הסרוקסט אז כנראה שהתופעה היא מחרדה. אם אלו דברים חדשים שהחלו עם הסרוקסט אז כמובן שכנראה הם תוצאה של הטיפול. יש חשיבות רבה לתשובה, במקרה הראשון אולי צריך להעלות במינון של הסרוקסט, במקרה השני אולי להפסיק ולהחליף לתרופה אחרת? תבדקי ותספרי גם לנו, תודה, שבוע טוב דר' גיורא הידש

גם לי יש את התופעה אך היא החלה כתוצאה משתית הסרוקסט אבל אני חיה איתה בשלום ולא החלפתי את התרופה כי זה בעצם תופעת הלואי היחידה שלי מהתרופה נירה

שלום רב! רציתי לשאול: אני טיפוס לחוץ מטבעי, כל דבר קטן מלחיץ אותי ויכול להטריד אותי מספר ימים. כמו כן אני מידי פעם חרדה ולא יודעת ממה. פעם אחרונה שזה קרה לי הייתי בחו"ל וכל פעם שרציתי לישון הופיעו חרדות מלוות בדופק מהיר והרגשת בהלה שהופיעה בגלים. האם לדעתך אני צריכה טיפול תרופתי ואיזה? עלי לציין שמעולם לא לקחתי תרופות פסיכיאטריות.

לדורין שלום, אם שאלתך היא האם את צריכה טיפול תרופתי התשובה היא כנראה לא. אם החרדות מופיעות לעתים רחוקות אז אפשר ליטול תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים כמו לוריוון וואבן רק בשעת הצורך, מדי פעם כאשר צריך וכנראה לעתים רחוקות. התרופות הללו מצויינות ופותרות את הבעיה המיידית ובשימוש מזדמן ולא קבוע אין סכנה של התמכרות. אם שאלתך היא: האם טיפול יכול לשפר את איכות החיים ולהקל עלי ויאפשר לי ניצול טוב יותר של הפוטנציאל שנמצא בך, התשובה היא מורכבת. ראשית אפשר לפנות לשיחות=פסיכותרפיה ולראות מה קורה, שיחות דורשות השקעה של זמן ומאמץ אבל המחיר בהחלט כדאי. כמובן שאבחון מוקדם יתן לך הערכה לגבי התועלת שאת עשויה להפיק מהשיחות והגדרת בעיות עקריות. כיום קיימת התלבטות קשה ביותר לגבי הטיפול התרופתי כדי לשפר את איכות החיים. מאז שהתרופות אינן ממכרות, אינן גורמות לנזק ותופעות הלוואי מועטות, האמת היא שהיד על ההדק של התרופות קלה יותר. השימוש בתרופות קל, אינו דורש השקעה של מאמץ נפשי, (חצי דקה פחד בבוקר עם הנטילה וג זה חולף), והכימיה עובדת. אבל בכל זאת מדובר על תרופות וחומר זר, האם זה מוצדק? השאלה התיאורטית והמוסרית מורכבת, איני רוצה להכנס לתוכה כיוון שלכל אחד השקפה משלו ואיני חושב שיש תשובה אחת. בכל אופן אין מדובר בשאלה תיאורטית, מדובר על דורין, מה התרופות עשויות לעשות אצל דורין והאם יהיו להן תופעות לוואי. לשאלה הזו אין תשובה עד אשר תנסי את התרופות בעצמך אם תחליטי כך כמובן. אני מדבר על התרופות החדשות נוגדות הדיכאון מקבוצת הפרוזק-SSRI שבסך הכל הן מאוד דומות. שיהיה שבוע טוב, אשמח אם תשתפי על ההמשך ומה דעתך? דר' גיורא הידש

היי ד"ר הידש! תודה קודם כל על תשובתך המפורטת - עזרת לי מאוד. רציתי רק לומר שאתה כל כך צודק, לגבי בכל אופן, אין לי סבלנות לטיפולים שנוברים בעימקי נישמתי, יכול להיות שזה יעיל אבל אני כבר בת 41, רוצה לחיות כמו שאומרים, את חיי בכייף וכנראה ששיחות זה דבר די מתמשך לכן כנראה אבחר באמת בנטילת תרופות. האמת שהחרדות מופיעות גם כשאני בין אנשים - חרדה חברתית וזה מציק מכיון שאני מאוד דומיננטית ופתאום כשהחרדה תוקפת אני פתאום נהיית אחרת - זה מדהים! ואז אני הופכת למופנמת ואנשים לפעמים לא מבינים את זה, אני מרגישה פתאום שכולם חשים בכך וזה מעצים את התופעה. האם יש תרופה גם נגד חרדות וגם נגד לחץ ומעין חוסר ביטחון עצמי? מה שמה של התרופה. אני שמחה שהגעתי לפורום משום שאני חולקת איתכם משהו שאף אחד לא יודע כי לא העזתי להחשף וזה ניפלא שאפשר להתייעץ ולקבל תשובות כל כך מקצועיות. תודה ושוב תודה לך ד"ר הידש.

לד"ר שלום רב, הנני לוקחת סרוקסאט מזה כשנה, בעקבות משבר דכאון לאחר לידה. כיום מרגישה הטבה רצינית במצב הרוח ובתיפקוד. ברצוני להוסיף כי בעבר הרחוק סבלתי מדכאון ראשוני ממושך ואף נזקקתי לאישפוזים בגין כך. כיום שוקלת אפשרות הפסקת הדרגתית של התרופה. לוקחת 30 mg ליום. השאלה היא, האם לאחר דכאונות בעבר, בכל זאת מומלץ להמשיך ליטול תרופה זו, למרות שהמצב הנוכחי הינו טוב בהרבה מזה שהייתי. לתשובתך הכנה והמהירה אודה.

למיכל שלום, לא כתבת את הדבר החשוב ביותר ברגע זה, האם לסרוקסט יש תופעות לוואי אצלך? כיוון שלא כתבת, אני מניח שגם אם יש תופעות לוואי הן לא רבות, אם היו אז היית כותבת.... כעת יש מקום לראות את מכלול הדברים, את כל האדם ולא להתבסס רק על סטטיסטיקות וכדומה. מתי היה הדיכאון הקודם האחרון, באיזו קלות יצאת מהדיכאון האחרון, מה הנזקים האפשריים אם יהיה התקף נוסף של דיכאון, תופעות לוואי כאמור, הרגשתך עם הטיפול התרופתי, תורשה ועוד שאלות רבות דומות. כאשר אני שואל מה הסיכונים בהתקף חוזר, יש אדם החושב שבהתקף נוסף הוא עלול לאבד את מקום עבודתו, בן הזוג שהתעייף, אשפוז יפגע ביכולתו לשאת נשק או רישיון נהיגה וכדומה, מה הנזקים האפשריים מהתקף חוזר של דיכאון... כל השאלות הללו נועדו להבהיר שיש סיכונים לכאן ולכאן. אצל כל אדם הסיכון בהתקף נוסף של דיכאון והסבל הם שונים. מצד שני אצל כל אחד, ההתנגדות לתרופות ותופעות הלוואי גם שונים. אין ספק שיתכן שכאשר תפסיקי את הסרוקסט יכול להיות שתהיי בריאה ולא יהיה התקף נוסף של דיכאון. מצד שני יתכן שכן...בהפסקת הסרוקסט יש סיכון, מידת הסיכון והסיכון למיכל צריך להעריכו במדוייק ואת צריכה להחליט מה מידת הסיכון שאת מוכנה לקחת על עצמך? לכן הייתי פונה להתייעצות עם הרופא המטפל. כמו כן קיימת האפשרות להוריד את המינון לעשרים מג', זהו מינון מספיק למניעה. שוב תוך כדי התייעצות. מצטער שאין תשובה פשוטה... בברכה דר' גיורא הידש