פורום פסיכיאטריה

אם יש תרופה חדשה לפאניק דיזורדר+ocd

שלום לך , יש תרופות כאלה , תנסה - ציפרלקס . כמובן ברצפט של רופא כללי / פסיכיאטר . התרופה הזו הנה אנטי דיכאונית ואנטי חרדות ופועלת טוב על מחשבות כפייתיות. מדובר בתרופה מהדור החחדש . ביי - גילבר ( משתתף בפורום )

שלום אני לוקח כבר כשנתיים תרופות ssri ואדרונקס כרגע גם התרופה "לנטון" לקיבה+חומצה פולית+ויטמין בי 12+כדורי שינה נוקטורנו בונדרומין וזודורם. לפני כחודש החלפתי מרסיטל 20 מ"ג לפרוזק 20 מ"ג נהיה לי כאב ראש חזק מאוד וגם ירדו לי כל התחושות לחלוטין, ריקנות מוחלטת. גם נמאס לי מהפרוזק שהרג לי את כל התחושות והרגשות לחלוטין. לפני כשבוע שבועיים הפסקתי את האדרונקס כמעט לחלוטין ופרוזק לקחתי רק פעם ביממה וחצי. עדיין נשאר לי כאב ראש, היום הלכתי לפסיכיאטר חדש בגלל כאבי הראש העזים הוא אמר לי להפסיק היום את הפרוזק לחלוטין בגלל שהפרוזק עושה את כאבי הראש ולהמשיך רק עם הכדורי שינה לנטון חומצה פולית ובי 12. כמה שאלות בבקשה: א. תוך כמה זמן מרגע הפסקת הפרוזק אמור להתחיל שיפור בכאבי הראש, ומתי הם אמורים לחלוף לחלוטין? ב. תוך כמה זמן אמורים לחזור הרגשות לחיי מרגע הפסקת פרוזק ואדרונקס לחלוטין..? ג. האם צפויות להגיע מחשבות אובדניות בעוד חודש כמו בהפסקת סרוקסט? ד. האם לפרוזק יש גם השפעה נוראדרגית ? והאם זה רק בשילוב עם האדרונקס או בפני עצמו? בתודה מראש.

הכל אמור להסתדר ולהתאזן תוך שבועיים עד חודש מרגע הפסקת הפרוזק. אדרונקס לא גורם לכאבי ראש או אפאטיות. לדעתי אתה יכול להמשיך איתו.

בכל אופן הוא ידוע כגורם כאב ראש הרבה יותר מאשר הפרוזק ידוע כמעורר כאב ראש.

כבר אחרי צבא תקף אותי דיכאון ואיבחנו אצלי מחלה דו קוטבית +דיכאון כיום אני 20 שנה אחרי- מטופל בכדורים אין סוף , וקשה לי להיסתגל בחיים. האם יש מצב שאוכל לפנות לביטוח לאומי על מנת לקבל קיצבה מיוחדת ,( אני לא מוכר אצלם .) ואם יקבעו לי נכות האם זה יפגע ברשיון הנהיגה שלי ? או בדברים אחרים בחיים .? האם זה צעד נכון או אפשרי לעשות ? תודהמראש לכל העונים .

ביטוח לאומי לא מוסר לשום גורם שפנית אליהם. ולכן אין חשש שזה יפריע לך בחיים בצורה כלשהי. לעומת זאת, תיק פסיכיאטרי במשרד הבריאות כן מפריע. למי שלא יודע תיק פלילי נסגר אחרי 10 שנים אך תיק פסיכיאטרי נשאר פתוח לנצח. פניה לביטוח לאומי לא אומרת שום דבר אם יש או אין לך בעיה נפשית. ואין שום קשר לרשיון נהיגה. מכיוון שתפקדת טוב הרבה שנים אני מעריך שלא תהיה זכאי לקצבת נכות, אבל אתה יכול לנסות. כאמור זה לא יפגע לך בשום דבר בחיים.

שלום לך , קודם כל זה בטוח לא יפריע לנושא רישיון נהיגה , כי אין מסירת מידע רפואי מביטוח לאומי לשום גורם . במידה ואתה מרגיש שאינך יכול לתפקד - כדאי לך לפנות לביטוח לאומי . מחלה דו- קוטבית עם הגבלות תפקודיות מזכה אותך בקיצבת נכות . ההכרה בהתחלה הנה זמנית לשנה אחת , ולאחר שנה מזמינים אותך לוועדה רפואית חוזרת . לכל היותר ישללו לך את הקיצבה אם תרוויח יותר מ- 2000 ש"ח. בינתיים ביי גילבר ( משתתף בפורום ) בכל

ממש תודה לכולם

היי אני לוקחת פרוזק כשישה שבועות ולאחרונה התחלתי להרגיש שיפור וזה בהחלט משמח. אני נוטלת כדור אחד ביום ותוהה האם כדאי להעלות מינון, כיוון שאני חושבת שיש צורך בחיזוק ההרגשה שהכדור נותן לי. אבקש לדעת מספר דברים: האם העלאת מינון מסגלת את הגוף למינון הגבוה ולא ניתן לרדת אח"כ אם מרגישים צורך, בשל למשל עודף תופעות לוואי.. אציין שכרגע מבחינת תופעות הלוואי אני מרגישה שהגוף התרגל ואפילו בתחום המיני המצב לא רע..אני מפחדת להעלות מינון ולהצטער על כך מהבחינה הזו. האם עדיף להשאר במינון נמוך ולהסתפק בו, איך יודעים אם להעלות מינון או לא? האם בד"כ כדאי להעלות מינון? תודה, בתקווה שאפשר לקבל תשובות על שאלות שכאלה... גל

שלום רב, המינון של פרוזק הוא 20-80 מ"ג ליום והוא ניתן לאבחנות- דיכאון, OCD ובולימיה. בהנחה שאת לוקחת את הפרוזק נגד דיכאון תוספת מינון בד"כ לא תוסיף הרבה. בשביל לדעת יותר מדוייק הייתי מחכה עוד חודש ומחליט אז. בברכה

שלום לד"ר הידש! ברצוני לדעת האם תרופות אנטי דכאוניות שאחת מתופעות הלוואי שלהן היא הפרעה בתפקוד המיני (כמו ציפרלקס) יכולות עדיין להשפיע גם לאחר הפסקת נטילתן? ואם כן, כמה זמן אחרי הפסקת נטילתן ההשפעה פוחתת/יורדת, אם בכלל? חברי הפסיק את התרופות לפני כחודש וחצי לאחר נטילה של כשנה או מעט יותר אודה על תשובה מהירה חופשה נעימה! עדן

אין הכרח שתרופה תשפיע לרעה על תיפקוד מיני. במידה ויש בעיה כדאי להתיעץ עם הפסיכיאטר להחליף לתרופה אחרת מתאימה.

מדובר בתופעת לוואי הפיכה אשר נפסקת מס' שבועות אחרי שמפסיקים את השימוש בתרופה.

שלום לכולם , סתם הרגשתי צורך לשתף בהרגשה - אני מאובחנת כחולה במאניה דיפרסיה. יש לי את זה כנראה מגיל 16 ואולי מאז ומתמיד היה משהו ... היום אני בת 30 ולוקחת מינון נמוך מאוד של תרופות. מאז שהתחילו אצלי התופעות הנ"ל נאלצתי לשקר בכל ראיון עבודה / טופס קבלה לעבודה ולחתום שם שאין לי שום בעיות פסיכאטריות. עכשיו הייתי צריכה לחתום על זה גם במקום שבו רציתי להתנדב ... אני חייבת לציין שהטופס עליו חותמים מכיל תמיד שני סעיפים - האחד , שאין לך עבר פלילי. השני - שאין לך עבר והווה פסיכיאטרי. שני הדברים הללו יפסלו אותך אוטומטית לכל עבודה שתחפוץ. מובן שתמיד אני משקרת וחותמת שאין לי שום עבר והווה פסיכיאטרי ומפחדת שמישהו יתחיל לבדוק ויגלה ... אחרת הייתי נאלצת להישאר בביתי .... לא הייתי מוצאת עבודה ... זה מאוד מעציב שעדיין מחלות פסיכיאטריות פוסלות בן אדם בצורה גורפת . לגבי עבודה - אני עובדת כבר 5 שנים באותה עבודה ונחשבת לעובדת מעולה ונאמנה . (טפו .. טפו .. טפו ...) לגבי התנדבות - אני מסכימה שבן אדם במאניה או בדכאון יכול להשפיע רע על ילדים . אבל אם הוא מטופל ? אם הוא יציב ? אם הוא אדם מקסים ודוגמאתי שרוצה לתרום ולעזור ויכול באמת ? אם הוא מודע למחלתו ולכל שינוי שחל בתודעה שלו ונזהר בדבריו ובתגובותיו ? (נזהר בדבריו יותר מאדם שאין לו בעיות כאלו ...) זה כל כך עצוב. כל כך הרבה אנשים עם בעיות כאלו צריכים להסתתר , לשקר ... איך שאני מכירה את עצמי , אני בטוחה , שאני מתאימה להמון דברים שהיו פוסלים אותי בגלל התווית הזו .... לא יודעת ... סתם הרגשתי צורך לשתף ... לילה טוב , נ.

היי נ. גם אני "שקרנית". אני מזדהה עם כל מילה שכתבת. זה עצוב ומכעיס אותי. בכוונה כתבתי מילה כל כך קשה- שקרנית. אני אדם אמיתי עד כאב ובכל זאת נאלצת לשקר שוב ושוב, כדי להתפרנס. האלטרנטיבה- להתדרדר לעוני ולהיות עול על החברה. חס וחלילה שלא יגלו שהייתי מאושפזת פעם. לא משנה שאני בריאה היום, מתפקדת מעולה, מועילה לאחרים. אם יידעו- לא יאפשרו לי לעבוד. וזה מסריח!

שלום נ. אוי, זה כל-כך עצוב ומתסכל...ממש מרגיז. גם אני כנראה בי-פולרי, ודווקא לא הייתה לי שום התנסות כמו שלך. למעשה מעולם בשום מקום עבודה לא שאלו אותי על זה בכלל. ועבדתי גם בטיפול באנשים עם מוגבלות. תמיד עבדתי בשוק החופשי, בלי סל שיקום או כל מיני דברים כאלה. לא יודע למה, אבל אף פעם לא שאלו אותי ולכן לא נאלצתי לשקר. אבל כמובן מי יודע לאן עוד יתגלגלו החיים שלי, ואם בהמשך עוד לא אאלץ לשקר לגבי זה. אני מבין שעבודה ממשלתית די חסומה בפניי, אלא אם כן אשקר, אבל בלאו הכי המגזר הציבורי די חסום היום לאנשים צעירים בלי קשרים. תרגישי טוב, ואני מצטער לשמוע על צרות המוחין שנתקלת בה, אם כי ממש לא מופתע. מיכאל

גם אני שיקרתי והסתרתי. בפנקס הפסיכולוגים, כשנרשמתי כפסיכולוגית, גם שם היה הסעיף הזה. ואין מניעה פורמלית להיות פסיכולוגית "חולת נפש", אבל אם הייתי כותבת את זה הייתי צריכה לעבור וועדות ובדיקות שכולנו יודעים שהם לא נעימות. ובהתמחות, כל כך רציתי לספר, והייתי בדיכאון, והמדריכים שלי ראו בלי שסיפרתי וממש הזהירו אותי לא לספר. והייתי צריכה לקנות הדרכות פרטיות בגלל זה. והסתרתי עד לבחינה. ואז סיפרתי לפסיכולוגית האחראית. אבל זה לא הספיק לי. רציתי לספר לעולם כולו. הנה, תראו, אני, תמי גנדלמן, פסיכולוגית קליני, מה שאתם קוראים מניה דיפרסיה, וכל כך נמאס לי להסתתר כאילו זה איזה פשע או סוד. למה חברה שלי שיש לה הפרעה בבלוטת התריס שגם גורמת לדיכאון ועשוייה להשפיע על תפקודה כפסיכולוגית לא צריכה להסתיר ואני כן? השתגעתי בפורום של פסיכולוגים. העיפו אותי משם. ביטלו לי את ההרשאה המקצועית. לא מחזירים לי אותה בפורומים ההם. אני כבר כמה חודשים נלחמת. זה לא פשע להשתגע. ועכשיו אני מאוזנת. למה אתם לא נותנים לי לחזור? כי הפסיכולוגים פוחדים ממשוגעים. מטפלים במשוגעים, ופוחדים מהם... כל דבר שרק מריח ממחלת נפש, מכניסים אותו היטב היטב לקופסא ושמים בצד. חברים אני יצאתי מהארון כי לא נוח לי שם. חשוך, ובודד, וקר. בגלל זה סיפרתי גם לכם כאן מי אני. כי נמאס לחיות באיזו חוויה שאם אגלה העולם יחרב. ואתם יודעים מה, בעבודה ממשיכים להעסיק אותי ועדיין לא הציקו לי בבדיקות ובוועדות. כי הם רואים שאני בסדר. וגם כי רשויות החוק פועלות לאט. ועד שהם זזים, אני כבר מתארגנת. הדרך היחידה להילחם במצב הזה היא שאנחנו נפסיק לפחד, ונתאחד, ונפנה לרשויות החוק, אבל כמובן שכאנשים פרטיים זה מסוכן. הגיע צביאל רופא והקים ארגון שנקרא מתמודדים למען מתמודדים. הוא נלחם את מלחמתינו כבר שנים. אתם מכירים אותו? בעיני הוא גיבור שמקדיש את חייו להלחם בסטיגמה ובדעות הקדומות. רק אנחנו נשחרר את עצמינו מבור הסטיגמה שקרו לנו אחרים. רק אנחנו נצליח לשנות את היחס המתייג והמשפיל שיש לחולי נפש בארץ. אני איתכם במלחמתכם... תמי.

גם אני חולה במאניה דפרסיה. מאוד הזדהתי עם מה שכתבת.אני חיה בפחד מהסטיגמה עד כדי כך שלמשך כמה שנים לא סיפרתי אפילו לבעלי על קיום המחלה.ואת יודעת?הנישאוים האלה התפרקו גם ככה. גם אני,כמוך,חושבת שאני אפילו יותר מודעת מאחרים להתנהגות שלי בלי או עם המחלה.בעזרת הרופא הנהדר שלי והאמון שיש לי בו לא הגעתי אף פעם למצב שדרש אישפוז.אני עצמאית,כך שלא היה צורך למלא איזה תופס.אבל עובדה,אם אני מסוגלת לטפל למרות משבר הגירושין גם בבני (נער בגיל ההתבגרות) וגם בחנות שלי אדם עם מחלת נפש שהוא בטיפול מסוגל לתפקד לפחות מכל אדם אחר. כיום יש אנשים שיודעים שאני בטיפול ועל כדורים.אבל אני מספרת רק על החלק הדיכאוני.על האפיסודות המאניות אין לי אומץ לדבר בגלוי עם אף אחד. זה קצת מעציב אותי שאני כחולה מתפקדת עדיין חיה בפחד מהסטיגמה. גם אם אכיר היום בן זוג לא נראה לי שאספר לא על המחלה.בשביל מה? כדי שבריב הראשון הוא יקרה לי משוגעת?

מצורף לכאן לינק לדברים שאמרה בדיוק היום צופית גרנט בכנס של "אנוש" בהמשך לדיון שמתקיים כאן, שווה לקרוא ולשמוע.......(בדף הבית של YNET היום) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3321698,00.html

שלום, אני נושקת לגיל שלושים ואני כבר עם שני תארים מאחורי, הייתי ילדה רעה ויש לי שני רישומים פליליים, וחוץ מזה זה הייתי מאושפזת ואני חולה גם במניה דפרסיה כך שלתמיד אשתייך לקבוצת חולי הנפש. היום אני מתמודדת עם שני החרדות הנל בקטע של לחפש עבודה. מפחדת שאצטרך לשקר ומפחדת יותר שידחו אותי ושלא יקבלו אותי ושאהיה מובטלת ושלא אוכל אלא להאשים את עצמי, ושאכנס מזה לדכאון. אני אפילו פוחדת מזה שזה יוביל אותי לרצון למות. כי אני ארגיש כל כך פגומה ובצדק. ואני גם כן אשה יציבה, קריאטיבית, שמחה לרוב, יש לי שכל וחברים והכל אבל מה איכפת להם למעסיקים אם מישהו מוכן להעביר אותך וועדות, וגרפולוג ופסיכולוג ודנמיקה קבוצתית כדי לקבל אותך לעבודה, אז הוא בטוח לא יקח אותי ואני עומדת לשקר. מי שיגלה ועדיין ירצה אותי, אני בספק אם זה יקרה, אז אני אסביר את עצמי היום אני חושבת שאני אעבוד איפה שיקבלו אותי. זה ממש מדכא אותי, וזה מעסיק אותי מאוד ואני לאיודעת אם יש משהו שאנייכולה לעשות לגבי זה. אז צרת רבים...

הרוב המוחלט מסתיר ומצניע את בעיותיו למעט מי שיש לו עניין או אינטרס אחר שכולם ידעו. קשה לחיות עם תווית של "משוגע" כפליים קשה להסתיר. רובנו מצניעים את הבעיה ואך טבעי הדבר. גם מי שסובל מטחורים לא מספר לכל העולם. לא צריך להתבייש ויחד עם זאת אין צורך להרגיש בושה גדולה.

הי, אני עובדת סוציאלית, עובדת דרך סל שיקום, ובעברי הלא רחוק הייתי מאושפזת. נחשפתי חלקית, לפני חלק מהאנשים שעבדתי איתם. הדבר הזיק לי פעם אחר פעם. הנזק הגדול ביותר נגרם לי מאנשי המקצוע שאיתם עבדתי, ומהרכזים בסל שיקום. להם יש את הסטיגמה הגדולה ביותר. חשפתי זאת בשל המטופלים שלי. כדי לתת להם תקוה, שגם אני הייתי במצבם, ושיראו אותי עכשיו. את הטעות הזו לא אעשה עוד. אנשי המקצוע בארץ ברובם הינם חשוכים. חבל...

לנבוע כתוצאה ממתח נפשי? תודה לעונים.

כן בהחלט. לחץ נפשי עלול לגרום לכאב ראש.

שלום לך , כאבי ראש יכולים בהחלט להיות על רקע של מתחים נפשיים , לחצים נפשיים . וחוןסר שינה מכל מיני סיבות כאבי ראש הוא סימפטמום שמקורו וסיבותיו רבות הם . כך שבכל מקרה אם המטרד נמשך מומלץ לגשת לרופא המשפחה כדי לשלול בעיות בריאותיות שונות . ביי גילבר - ( משתתף בפורום )

מה עושים- חברים יקרים שיש כאב שניים כה חזק שמקרין לכל בלוטות הנימפה, לאוזן ולגרון? האם סרוקסט יעזור? או שמא יש לי אפצ'לוגיה? הצילו....כואבבבבבב בא לי לקפוץ מהחלון...אבל בנתיים אסתפק בלטפס על הקירות. יש לך רעיון לתרופת סבתא?

הלכת לרופא שיניים???

להלן קישור לכתבה שהתפרסמה בעיתון הארץ לפני כמה ימים. מדובר בשיטה חדשה שנועדה לעזור לאנשים עם בעיות פסיכיאטריות במיוחד לדיכאון אבל לא רק. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=779287&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0 שוחחתי בטלפון עם הפסיכיאטר שעורך את הראיונות שמו ד"ר ערן ואדים הראל משלוותה והנייד שלו: 6395598-054 אפשר להשיג אותו בימים א'-ה' בשעות עבודה מקובלות. מה דעתכם? דור וכולם...

מהי הסיבה לכך שעובר פרק זמן של כחודש עד שמתחילים להרגיש את השפעת התרופות ? מה קורה במהלך התקופה הזו ?

זה הזמן הנדרש בשביל להצמיח במוח קולטנים נוספים שמאפשרים את השינוי הנפשי. כלומר התרופות מביאות לשינויים מבניים במוח ולא רק השפעה סימפטומטית.

חברים יקרים באתר פסיכולוגיה עברית, בעמוד הראשון, יש הפנייה למידע לגבי הרפורמה במערכת בריאות הנפש ויש שם עצומה נגד הרפורמה שעשוייה לפגוע באזרחים פצועי נפש בשירות הציבורי. אני חתמתי שם. אולי תצטרפו לחתימות? זה לא דורש הרבה זמן, ויש לכך ערך חשוב. כל אחד צריך בסך הכל לכתוב שם את שמו ואת מקום מגוריו. לא חייבים לכתוב שם משפחה. תודה תמי.

היי תמי, את יכולה לתת בבקשה קישור לאתר?

לאה אני לא יודעת איך עושים את זה. תרשמי בכתובת פסיכולוגיה עברית (בעברית) זה ימצא לך את זה מהר. תודה תמי.

שלום, האם שימוש חד פעמי בקלונקס יכול לעשור לי בחרדה שלי מפני זריקות? אשמח לתשובה, שני

קלונקס יכול לעזור. לקחת שעה-שעתיים לפני הזריקה.

לא לוקחים תרופות שכאלו רק בגלל זריקה. אתה יכול להיכנס לסרט שאולי לא תצא ממנו קלונקס קח רק אם אתה מקבל מרופא מרשם ורק אם הבעיה הרבה יותר חמורה מפחד קל כפחד מזריקה ראה הוזהרת

שלום, אחרי בדיקת נשיפה לחיידק הליקובפטור קיבלתי מרופא הגסטרו את התרופות הבאות : LANTON MOXYVIT FORTE 500MG KLARIDEX רציתי לשאול האם ניתן ליטול תרופות אלו יחד עם כדורים נוגדי חרדה (ציפרמיל) ? תודה מראש.

על פניו אין בעיה. מותר לקחת אותם יחד עם ציפרמיל.

האם 2מ"ג רספירדל נחשב עדיין מינון נוך?

שלום ישראלה, ריספרדל 2 מ"ג שקול להלידול 5 מ"ג. לטיפול בפסיכוזה זה מינון נמוך. בברכה

השאלה שלי באם המינון נמוך גם עבור תופעות הלוואי?

היי דור הייתי אתמול את הרופא הוא נתן לי פנרגן כתוספת ללוסטראל וסרוקוואל לרגעי הצורך להזכרך אני סובלת מחרדות מה ידוע לך על הפנרגן? האם הוא ממכר? אם תוכל תתן לי את כל המידע שלך לגביי הפנרגן והסרוקוול תודה על עזרתך כולי הערכה

פנרגן או בשמה פרוטיאזין =Prothiazine היא תרופה לטיפול באלרגיה !(נוגד היסטמין,ומונע הקאות ) אבל במקביל היא גם תרופת הרגעה . ומשתמשים בה גם כנוגדת חרדה ! התרופה אינה ממכרת , יחסית כמובן לקלונקס, לוריוואן, ואבן, אסיוול ,וקסאנקס .(כדורים נוגדי חרדה) רופאים שמיתנגדים לתרופות ממכרות מהמשפחה שציינתי לעי"ל נוהגים לתת תרופה זאת ! כדאי לקרוא גם את הכתבה הזאת בנושא : http://www.tapuz.co.il/forums/main/Viewmsg.asp?forum=63&msgid=72280511&FlagSybase=1 הרבה בריאות וכל טוב

שלום רב, פנרגן (פרוטיאזין) ניתנת להרגעה. יש לה פוטנציאל ממכר אך הוא נמוך משמעותית מזה של הבנזודיאזפינים. כמו כן הוא יכול לגרום לתופעות לוואי שונות. אינני רואה סיבה להשתמש דווקא בו. אין לו שום יתרון שמצדיק שימוש בו. הסרוקוול היא תרופה לטיפול במחלות נפש (פסיכוזות). לעיתים משתמשים במינונים נמוכים של תרופות אנטיפסיכוטיות כטיפול נוגד חרדה. תופעות הלוואי כוללות עייפות, סחרחורות, ישנוניות וכו'. לוסטרל היא תרופה נוגדת חרדה ודיכאון. בארה"ב היא התרופה הפסיכיאטרית הנמכרת ביותר (יותר מפרוזק וציפרלקס). המינון של לוסטרל הוא 100-200 מ"ג ליום אך במצבים קשים או עמידים מגיעים למינונים יותר גבוהים. אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול. בברכה, דור.

תודה רבה לשניכם

אבקש לדעת מה ידוע על התרופה הנ"ל. (ראה נושא) כל מי שיכול להסביר לי יותר אודה לו

דפלפט - במקור זוהי תרופה נגד אפילפסיה(מחלת הנפילה) כיום נהוג לתת דפלפט או דפלפט כרונו ב-2 מצבים נוספים 1)לטיפול בהפרעה דו קוטבית כמו מאניה דיפרסיה או בייצוב מצבי רוח . 2)לטיפול במיגרנות קשות . לפרטים נוספים : http://health.ynet.co.il/drug1.asp?dID=184

אני נמצא בחלום אני מודע לכל מה שקורה אך יחד עם זאת אני מרחף גבוה גבוה מעל כולם. הכל חד וברור. הנשמה משאירה את הגוף למטה ויוצאת לטיול חסר גבולות בשמים. אני מרגיש שאני ממגנט, אך יחד עם זאת חרד מאד שאנשים רואים אותי בצורה לא טובה, ושאני אחזור לקרקע אני אשאר לבד. הרופאה שלי הורידה לי את הכדור המושיע שלי- סימבלטה, והשאירה אותי עם שלושה כדורים מייצבים: למיקטל, ליטיום, וסרוקוול. מאד הייתי רוצה לדעת מכל מי שחווה או לא חווה כמה הכל מציאותי? כמה אמיתי וכמה מזויף? והאם כל החששות שלי להישאר בודד ומדוכא אחרי שאני ארד מהחוויה המטורפת הזאת אמיתיים או מתעתעים. אשמח מאד לתגובות!!!

למטייל הכל אמיתי, אלא שזה ברמת מודעות גבוהה יותר משל רוב האנשים שאתה נפגש איתם. אתה נמצא בטריפ, בטיול, בעולמות רוחניים, אנשים סביב לא יוכלו להבין זאת, ולכן חכם להיות במקום מבודד מביקורת ומתיוג. אם אתה רוצה לדבר איתי מחר בטלפון, כמי שהיתה שם וירדה חזרה- תתקשר 054-5724515 תרגיש טוב תמי.

טעות במספר. המספר הוא, שוב- 054-4724515 להשתמע. תמי.

שלום מטייל... אני לא מאמין שהכדור הושיע אותך, אלא שאתה הושעת את עצמך עם קצת עזרה מסויימת מהכדור. אני חוויתי מאניה מאוד חריפה, יותר חריפה ממה שאתה מתאר. זו הייתה חוויה אדירה, ואני לא מצטער עליה לרגע. העולם נעשה הנשמה שלי. אבל אחרי המאניה צריך לשקוע חזרה למצוקות היום יום, וזה קשה מאוד, וכמו שאמרה ראומה, ככל שמהר יותר תשקע, כך זה יהיה קל יותר. אני מצטער לומר לך את זה, אבל החששות שלך שתשאר בודד ומדוכא אחרי זה הן מבוססות מאוד. זה לא הכרחי כמובן, אבל אני אחרי ההתקפים שלי הייתי בודד ומדוכא יותר ממה שהייתי אי פעם בחיי, והחיים שלי רצופים בתקופות של בדידות ודיכאון קל. קשה לראות אנשים אחר כך, קשה לראות את העולם אחר כך. שוב- זה לגמרי לא הכרחי. תרגיש טוב מיכאל

את תיארת במדוייק את מה שאני חווה- חוסר בחיוניות ואופטימיות.... חוסר יכולת לראות במכשול כאתגר לחיים....ופחד וחשש מקשיים בלי שום פורופורצייה, אני בעיקר לא מעיזה כמו פעם...קודם הייתי חיה רעה...במובן הטוב של המילה. העזתי, הייתי מלאה אומץ לנסות דברים והייתי גם בטוחה ומאמינה שאצליח...והייתי מלאה בשמחת חיים וחיוניות. השאלה שהכי מדאיגה אותי- זה האם זה יחזור???.??.? אנא, ענו בכנות! ובכלל נמאס לי כל הזמן לעשות השוואות בין רוית שלפני המשבר לבין רוית אחרי...

כתבתי תשובה ארוכה והיא לא עלתה. אז נדבר בטלפון בבוקר, טוב? חיזקו ואימצו, יש חיים אחרי החושך.. תמי.

שלום לכם.. אני כותבת פה בחשש גדול נראה לי שהזמן שעובר הוא זמן קריטי עבור אחותי היקרה. אספר בקצרה אז כך: אחותי היתה חולת אפילפסיה מגיל 7 ונטלה טגרטול במשך כעשרים שנה ואז באורך פלא בבדיקה שיגרתית ע"י רופא ניורולוג EEG המוקדים שהיו לה נעלמו ונאמר לה להפסיק את הטגרטול. כך עברה לה תקופה שהיא החלה להרגיש כאבים באזור הפנים ועברה טיפולי שיניים רבים אך היא לא הפסיקה להתלונן על כאבים ואז הבחנו שישנה בעיה והיא קבלה סרוקסט במשך חמש שנים, ואז באה הטעות הגדולה היא החליטה ש"אנחנו" משוגעים ולא היא והיא הפסיקה לרוע מזלה את הכדורים על דעת עצמה, כצפוי מצבה התדרדר והתלונות המוזרות על כאבים חזרו , בכי ממושך במשך חודשים ללא הבחנה אי יכולת לתפקד בכלל היא הופנתה לפסיכיאטר שנתן לה ציפרלקס 10 מ"ג וכל שעתיים וחצי לוריוון אך המצב לא משתפר ולו במעט וזה 4 שבועות שהיא מקבלת ציפרלקס היא מחמירה מיום ליום יש לה תופעות כמו הוצאת לשון היא קופצת כאילו התחשמלה, פתאום היא רוצה לשיר ולרקוד פתאום היא בבועה שלה היא בוכה המון מפחיד התנועות שלה מוזרות היא מסתכלת במין מבט מזוגג כאילו והיא לא מכירה אףאחד, מפחיד ...שאלתי היא האם ניתן לטפל בה בבית משום שהיא לא מוכנה ללכת לבית חולים אנו מוכנים להיות איתה כמה שצריך רק אם נדע שישנו סיכוי שהיא תחזור לעצמה ולתפקוד רגיל . האם התרופה שהיא מקבלת נכונה? מספיקה לה במצבה העגום יש לה 3 ילדים שחווים את הזוועה הזו יום יום רגע רגע אמא שלהם מתפרקת נעלמת מהמציאות . בבקשה התייחסו למכתב אני צריכה לדעת מה עושים אנו חסרי אונים ומפחדים מאוד.......

כתבת את ההודעה שלך בחמש אחה"צ. אני מקווה שעד עכשיו עשיתם משהו ולא השארת את אחותך ללא טיפול. ברור שהטיפול התרופתי שהיא מקבלת כעת לא מספיק לה. לא יגרם לה שום נזק ממצבה אבל כדאי כמה שיותר מהר לקבל טיפול יותר מוצלח. לפי דבריך נשמע שהיא זקוקה כבר לטיפול תרופתי אנטיפסיכוטי ולא רק לכדור נוגד דיכאון. מה הבעיה לקחת אותה לפסכ' או לחילופין להביא לה מישהו הביתה. היום לא מאשפזים אם המשפחה לא רוצה. וככל שהיא תתחיל טיפול מהר יותר כך יגיעו התוצאות מהר יותר. חבל עליכם ועל הילדים שלה. תטפלו בה. מגיע לה. מתשובות בפורום היא לא תבריא

היא אכן מטופלת אצל פסיכיאטר והוא נתן לה את הציפרלקס אך אני רואה ומרגישה לפי מיטב הבנתי שזה לא הטיפול הנכון בשבילה היא נתקפת פאניקה כל שעה שומעת קולות ורואה דברים אך הרופא בשלו הוסיף לה כדורי לוריוון וזהו אני יודעת שזה לא נכון הטיפול אך מה לעשות מול הרופא וזה טיפול פרטי לא דרך קופת חולים

אני אמנם לא המומחית הכי גדולה בעולם לענינים כאלה. פשוט ראית את הודעתך. ולבי נכמר עליך. בכל אופן מקצת מידיעותי אני יודעת ששתי התרופות שאחותך מקבלת נחשבות לעדינות מאד וחלשות. לוריון זאת תרופה הרגעה שלוקחים לפני מבחן וציפרלקס זאת התרופה הראשונה היום שניתנת להרגשה רעה ודיכדוך. (דיכדוך אפילו לא דיכאון קשה שלא לומר התקף אחר) בהחלט לא הדברים שאחותך זקוקה להם לפי תאורך. תזמיני רופא הביתה. בשלב ראשון שתקבל זריקת הרגעה ואח"כ תתחילו בתרופות שמטרתם לייצב את מצבה. לאחותך יש מזל שיש לה אותך. תדעי לך שחצי הבראה שלה מובטחת. . תנסי גם לקחת אותה לרופא פרטי נוסף. מניסיון ברגע האמת האנשים האלה לא מתנגדים שיקחו אותם. איפשהו באיזה מקום במוח שלהם נשאר שבב שפיות והם מבינים שעדיף להם שיקחו אותם לרופא, אפילו שעד שיגיע הזמן הזה היא תגיד לך שהיא לא תבוא איתך. תנסי. בהצלחה

...................

אני משתמשת בלוסטראל כבר 55 יום ואין לי מי יודע מה תאבון נראה לי שזה לא גורם להשמנה

אני משתמשת בלוסטראל - יש לפעמים הרגשה של עלייה בתיאבון. אני לא נזהרתי ואכלתי חופשי ואכן עליתי במשקל. צריך לשמור דיאטה.

בתאריך 21. בנובמבר 2006 בבית ציוני אמריקה ת"א תתקיים הצגה "המניה שלי " השחקנית היא שרית גרינברג שסבלה ממניה , היא מספרת את סיפור חייה , את האישפוזים , הטיפולים וההחלמה . (הכתבה פורסמה בעיתון לאישה ) מומלץ

שלום מזה מספר שנים אני מכורה לכדורי שינה. לאחרונה קרו לי תופעות שהבהילו אותי ואני מנסה להפסיק. שאלותי: האם נכון להפסיק בבת אחת? מה הן תופעות הלוואי שעלולות להיות לשימוש ארוך טווח בכדורי שינה? האם כדאי ללוות את ההפסקה בטיפול פסיכיאטרי? על תשובתכם אודה

לרדומה שלום, ניתן להפסיק כדורי שינה גם לבד בבית. הגמילה נעשית ע"י הפחתה הדרגתית במינון. כל שבוע להפחית 25% מהמינון הקודם. אם במהלך הגמילה מופיעים סימני גמילה קשים (תלוי איזה) אז לפנות לרופא משפחה או פסיכיאטר שייעצו לך מה לעשות.

שלום רב, אני לוקחת סרוקסט 4 שנים לפחות לפני כחודש וחצי החלטתי אני יורדת לאט לאט מהכדורים אז לקחתי לסרוגין כדי לא להפסיק בדרסטיות עכשיו כבר שבוע שאינני לוקחת בכלל אני מרגישה לא טוב מן עצבות כללית, הרגשת מחנק כאילו האויר לא נכנס טוב לראות מתחיל לי חוסר חשק האם כך צריך להיות? אם מישהו בוודאות יודע אנא ענו לי בבקשה יום טוב לכולם.

דרורית, קשה לדעת לפי התאור שלך האם אלו תופעות לואי של ה"גמילה" או חזרה של הסימפטומים ,כדאי להתיעץ ברופא המטפל בכדי לדעת , בכל מקרה רצוי לרדת בהדרגה כמה שיותר מתונה כך מונעים תופעות לואי כלומר להוריד רבע כדור כל פעם לכמה שבועות , נסי לקחת רבע או חצי כדור ותראי אם את מרגישה יותר טוב במידה וכן יתכן ואילו תופעות לוואי של ה"גמילה".

יש אנשים שצריכים לקחת סרוקסט הרבה שנים, או אפילו כל החיים, בשביל להרגיש טוב נפשית. אם עשית גמילה אז תנסי במשך חודשיים לא לקחת סרוקסט ורק אח"כ להחליט (יחד עם פסיכיאטר) אם לחזור לתרופה. שבוע אחד זה זמן קצר מדי.

אוף ראיחתי שאני מרגישה יותר דיכאון מדיכאון מהר לקחתי לוריון וגם חצי סרוקסט ומרגישה עכשיו נכון להערב יותר טוב אז מה יהיה מתי אפסיק עם הכדורים האלה דוקא עשיתי ירידה ממש ממש מתונה לאט לאט עד שהפסקתי הייתי עבר שבועיים וחצי ללא מה קרה לי ,? קבעתי תור לפסיכיאטרית ממש תודה לכם אגב מהיכן המידע?

קודם כל תודה על תשובתך הקודמת ובהמשך לתשובתך אני אנסה להתחיל באמת עם 10 מג ציפרלקס אבל מתי לבחון שוב האם המינון מספיק לי או אם יש צורך לעלות לעשרים מג כבעבר שוב תודה ולילה טוב

למיכל שלום, אחרי חודשיים תוכלי להעריך אם כדור אחד מספיק או לעלות לשניים. כמובן להתיעץ גם עם הרופא שלך. ביי

קיבלתי תשובה לשאלותיי מדור ותמי, אך איני יודעת מי אתם ומה אתם. האם תוכלו לספר על עצמכם?

ליחצי על 'חיפוש בפורום זה' תחת השם תמימי ודור, קרוב לוודאי שתדעי יותר.

לגילה שלום, שאלות אישיות נא להפנות למייל. להזכירך, כל מה שאת מקבלת כאן הוא בהתנדבות מלאה, כלומר, ע"ח הזמן והאנרגיה שלנו ללא קבלת תמורה. ביי

שמי תמי גנדלמן, אני פסיכולוגית קלינית המאובחנת כסובלת ממניה דיפרסיה. לאחרונה "יצאתי מהארון" בעבודה שלי. אני עובדת בשירות הציבורי. הגעתי לכאן לפורום אחרי לידת ביתי הקטנה, היום בת שלוש, אז סבלתי מדיכאון קשה שהתלווה לתחושות עמוקות של לבטים לגבי זהותי הכפולה כחולה ואיש מקצוע. בפורום מצאתי אוזן קשבת של דר' הידש ושל חברים מקסימים שחלקם הפכו לחברים אישיים שלי. הפורום היה ועודנו בשבילי מקום בו אני יכולה להביא את עצמי בלי לחשוש. במערכת נתקלתי בקשיים לא מועטים שאילצו אותי להסתיר את המחלה והכאב כדי לסיים את ההתמחות בשלום. אך כשסיימתי את ההתמחות לא יכולתי יותר להסתיר, והגילוי נעשה במצב בו לא הייתי כל כך מאוזנת, בשפה הפסיכיאטרית- הייתי במצב מאני, והיתה לי גלישה פסיכוטית בפורום מקצועי של אנשי מקצוע בו סיפרתי לעולם שאני המשיח ויש לי מניה דיפרסיה...כתוצאה מחשיפתי החצי- בשליטה יצאתי לעבודה וסיפרתי לממונים עלי על הבעיה. בסופו של דבר, אחרי חופשה ומנוחה, אומגה 3 והרבה כאב, חזרתי לעצמי וחזרתי לאיזון ולעבודה רגילה. עדיין יש לי הרבה פצעים מהקיץ האחרון. לא פשוט לצאת מהארון. אפילו הידש לא איפשר לי עד עכשיו לצאת מהשם הבדוי שלי, אבל עכשיו הוא בחופש אז כולכם יכולים לדעת, אני משתמשת בשם שלי גם בפורומים אחרים וכבר נעשה החיבור בין תמימי לשמי המלא, כך שכל מי שרוצה לקרוא את הסיפור האישי שלי, מוזמן. למעשה זה צורך מאד גדול שלי, לספר את הסיפור האישי. בכך אני שונה מדור שמעדיף לשמור על פרטיותו, ואני מכבדת זאת לגמרי ומאד מעריכה את עבודתו כאן בהתנדבות. לדעתי יש לך דור ידע של פסיכיאטר. מבחינתי אני הייתי נותנת לך חותמת של פסיכיאטר של הפורום... אולי פסיכיאטר מתמחה, כי הידש הוא המומחה... דור עונה לכל השאלות שקשורות לתרופות ופסיכיאטריה אני משתדלת לענות על שאלות עם גוון יותר פסיכולוגי. יש לציין שאני לא נחשבת פסיכולוגית קונבנציונאלית מתוקף סיפור חיי, ויש לי דעות קצת אחרות לגבי משברים נפשיים ופסיכיאטריה. במילים קצרות- אני מאד לא אוהבת את התיוג הDSMי שיוצר ניכור ופצע. אני גם מאמינה שפסיכוזה זה מצב מסויים שבחברות אחרות היו קוראים לו תקשור. על כך ניתן באמת לקרוא בדברים אחרים שכתבתי. אם יש לך שאלות נוספות גילה, אני אשמח לענות. שבוע טוב תמי. נ.ב. לא סיפרתי שאני נשואה ויש לי שתי בנות בת 3 ו6. תמי.

לד"ר הידש חופשה נעימה אני נשואה ללא ילדים צעירה , בטיפולי פוריות בגלל בעיה הזרע לפני כמה חודשיים הכרתי בחור מתחום העבודה שלי והוא נדלק עלי ואני בהתחלה לא ,הוא לא נשוי ואני כן הוא אומר לי שאני אוהב אותך נסיתי להתנתק ממנו ואני לא יכולה בעלי יודע שהוא אוהב אותי ובקש ממני להתנתק ממנו עד עכשיו אני לא יכולה הקשר נמשך והוא מנסה להקיים יחסי מין איתי דרך הטלפון אני מרגישה שאני משקרת לבעלי וגם בוגדת בו לא יודעת איך בעלי יגיב אחרי כל מה שאני מספרת לו . אני מאוד מפחדת לא יכולה לספר לאף הם פשוט יהרגו אותי ואנ מרגישה את עצמי בוגדת בגבר שאוהב אותי מאוד אני לא רואה אותו בכלל ורק פעם אחת פגשתי אותו בתחום העבודה והקשר נמשך דרך הניט או הטלפון. איך אפשר לעזור לי ? בבקשה אם אני אבגוד אני אהרוג את עצמי . בבקשה

למירב שלום, קשרים מחוץ לנישואין מאופיינים בריגוש גבוה. יש נשים שנהנות מכך ויודעות להנות משני העולמות ויש אחרות, כמוך, שזה מכניס אותן לחרדה. אחרי שזיהית שזה לא בשבילך (קשר מחוץ לנישואין) הגיע הזמן לחתוך ולסיים אותו. בברכה,

אני בן 24, סובל מחרדה כבר 4 שנים עם הפוגות. לא אפרט את כל התרופות שלקחתי.היום אני מטופל אצל פסיכיאטר ומקבל:ציפרלקס, קלונקס ונוזינן.הנוזינן במינון נמוך מאוד12.5 והוא גרם לי להיות אפטי.אז, העלינו את הציפרלקס ל-20 מ"ג וקלונקס לפי הצורך.מכיון שאני סטודנט והיה עלי להירשם לשנת הלימודים, נכנסתי למצב של חרדה קשה עם כל הטיפול. אני באי-שקט נוראי. הרופא נתן לי תרופה בשם זיפרקסה. הצלחתי לישון. אבל, היום אני באי-שקט נוראי, כאילו איזה מנגנון גורם לי ללכת ואיני יכול לשבת אפילו רגע.שום תרופה לא עוזרת לי להירגע. לקחתי כבר 4 קלונקס מהבוקר ואני עדיין מטייל בבית אני ממש משתגע. רציתי לדעת מה הגורם לאי שקט זה ואיך ניתן לטפל בו. האם הטיפול שאני מקבל יעיל? אני רוצה להיות נורמטיבי. תמיד אומרים שחרדה היא הקלה לטיפול ואצלי, שום דבר. אנא, ענו לי בהקדם. תודה.מה הסכנה בטיפול בזיפרקסה שהיא תרופה המיועדת לסכיזופרניה?תודה מראש, סטודנט מיואש.

שושי, הפרעות חרדה מצריכות לעיתים מינון גבוהה של תרופות ממשפחת ה SSRI, עד 80 מ"ג של פרוזק לדוגמא או 30 מ"ג של ציפרלקס וגם שילוב של תרופות ממשפחה שונה בכדי להגביר את ההשפעה ההדדית של הכדורים . (כנראה בגלל זה הוסיפו לך זיפרקסה). לא ידוע לי על סכנות בשימוש בזיפרקסה אולי דור יוכל לענות לך על כך. כנראה שהלימודים מלחיצים אותך מאוד , כדאי לך לשלב טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי, שהוא יעיל לטיפול בחרדות .

זיפרקסה יכולה לגרום לאקטיזיה (akathisia) שהוא אי שקט קיצוני. אם האי שקט התחיל אחרי נטילת הזיפרקסה אז צריך להפסיק איתו. זיפרקסה לא מיועדת נגד חרדה אלא נגד מחלות נפש (פסיכוזות). אתה לוקח כבר מינון מקסימלי של ציפרלקס (20 מ"ג ליום) ואין טעם לעלות יותר. ניתן לעלות עם הקלונקס עד 4 מ"ג ליום אם החרדה גבוהה.

שלום, אני סובל מאוד מאי שקט ולא ברור כ"כ ממה.אולי מהתרופות אך, קרוב לודאי שהחרדה נובעת מהעובדה שעלי לחזור ללמודים באוניברסיטה בפקולטה מאוד יוקרתית. זה מלחיץ אותי נורא, כי אני חי כל הזמן בצל החרדה. הרופא המליץ על אסיבל עד 30 מ"ג ביום+דרלין עד 30-40 מ"ג ביום. ואחרי הפסקה של שבוע, התחלתי לקחת שוב ציפרלקס 5מ"ג ביום.אי השקט אינו מרפה ממני.אני כל הזמן בתנועה לא יכול לשבת אפילו דקה. זה משגע אותי. רציתי לשאול אם מישהו חווה אי שקט כזה ומה עזר לו? האם יוצאים מזה בכלל? אני ממש מיואש.אין לי כח ללכת.אנא, מבקש שמישהו יעזור לי. תודה

אני בן 24, סובל מחרדה כבר 4 שנים עם הפוגות. לא אפרט את כל התרופות שלקחתי.היום אני מטופל אצל פסיכיאטר ומקבל:ציפרלקס, קלונקס ונוזינן.הנוזינן במינון נמוך מאוד12.5 והוא גרם לי להיות אפטי.אז, העלינו את הציפרלקס ל-20 מ"ג וקלונקס לפי הצורך.מכיון שאני סטודנט והיה עלי להירשם לשנת הלימודים, נכנסתי למצב של חרדה קשה עם כל הטיפול. אני באי-שקט נוראי. הרופא נתן לי תרופה בשם זיפרקסה. הצלחתי לישון. אבל, היום אני באי-שקט נוראי, כאילו איזה מנגנון גורם לי ללכת ואיני יכול לשבת אפילו רגע.שום תרופה לא עוזרת לי להירגע. לקחתי כבר 4 קלונקס מהבוקר ואני עדיין מטייל בבית אני ממש משתגע. רציתי לדעת מה הגורם לאי שקט זה ואיך ניתן לטפל בו. האם הטיפול שאני מקבל יעיל? אני רוצה להיות נורמטיבי. תמיד אומרים שחרדה היא הקלה לטיפול ואצלי, שום דבר. אנא, ענו לי בהקדם. תודה.מה הסכנה בטיפול בזיפרקסה שהיא תרופה המיועדת לסכיזופרניה?תודה מראש, סטודנט מיואש.

קודם כל הנוזינן אכן עושה מצב אפטי זהו כדור ארור, וכדאי מאוד להפסיקו ויפה שעה אחת קודם ,צריך אכן גם לבדוק אם הזיפרקסיה גורמת לאי שקט אבל אם אתה ישן טוב בלילה אני בספק . כמו כן הקלונקס במצבים מסויימים גורם לאי שקט וכדאי להוריד מינון ולקבל במקומו כדור פרפאנן 8 מ"ג ולעלות את הציפרלקס או להחליפו לציפראמיל . אינני רופא ואני כותב כל זאת מניסיון כי גם אני הייתי במצבך ,וזה הטיפול שקיבלתי מפסיכיאטר בעל שם ידוע בתחום . רק בריאות וכל טוב

רוית, לא חויתי פסיכוזה מעולם, ואת רוב הידע שלי בנושא, למדתי בפורום זה בעיקר אבל לא רק. ציינת שעברו שנתיים מאז, וזה לא קרה שוב. אף אחד לא יוכל לנבא אם זה יתדרדר או לא, יחזור על עצמו או לא. אז למה בעצם להמשיך ולהתעסק בזה? קצת הזכרת לי את עצמי, כל הזמן מתעסקת ומוטרדת מהשאלה מתי שוב אפול לדיכאון. האם זה יחזור, מתי זה יחזור, איך זה יראה בפעם השניה, איך זה ישפיע עלי ועוד שאלות רבות ודומות. אבל, לצערי, אף אחד לא יכל לתת לי תשובה חד משמעית. במקרה הזה, הזמן יתן תשובות, חבל לך להתעסק בזה, זה מתיש מבלבל ומתסכל במיוחד שאין תשובה חד משמעית (!). נשמע לי, וסליחה אם אני בתפקיד המנתחת, שהחויה שעברת,יצרה לך תחושה עמוקה של סוג ב', ואני חושבת שכדאי לך להתמקד בתחושה הזו כדי להבין אותה ולהשתחרר ממנה.(רצוי כמובן בטיפול פסיכולוגי) גם אם היתה לך פסיכוזה את לא נחשבת סוג ב'. נראה לי שהתחושה הזו מעוררת בך תחושות מדכאות שמפריעות לך "לחזור לעצמך". ואז מאוד קל לנו להסביר לעצמנו שזה בטח דומה לכל מה שקראנו, ולאבחן את עצמנו על פי קריאה. אני חושבת שקשה לתפקד אותו דבר כשמרגישים סוג ב'. ולכן,גם אם היתה פסיכוזה, אני מקווה שזה היה קל יחסית ושזה לא ישפיע עליך בהמשך. יש הרבה אנשים שחוו פסיכוזות ואפילו קשות, ולמרות הקשיים של "אחרי" הם הצליחו לחזור לתפקוד טוב ותקין ולצמוח לכיוונים שאולי הם לא היו מגיעים לשם לפני החוויה. (ראית את נפלאות התבונה?) שיהיה לך בהצלחה. טל

טל תודה על התשובה, היא מאד אמפתית ומהלב. ולך, רווית אהובתי- דונט וורי, בי הפי... תרגישי טוב תמי.

אני חדשה כאן, נעים מאוד. יש לי שאלה והייתי רוצה לשמוע את דעתכם מנסיונכם... לפני שנתיים עברתי לטענתי פסיכוזה (מחשבות יחס שקרו במהלך כתיבה באינטרנט), חלק מהרופאים טוענים שלא היה לי, חלק טוענים שכן וחלק לא יודעים לענות לי בדיעבד. אני יוצאת מנקודת הנחה- שכן, מאחר וקראתי מהי פסיכוזה כאן באתר וכמו כן קראתי, שיש סוג של דכאון לאחר פסיכוזה, התפקוד יורד ובעיקר והדגש בעיקר על שלא תמיד האדם חוזר לעצמו כפי שהיה קודם (למה הכוונה במדוייק? מישהו יודע?) אני מרגישה שהתפקוד שלי לא כפי שהיה קודם, מצב הרוח חסר חיות, צבעים, קלילות ושמחה. אני נוטלת כדורים נגד דכאון והם לא ממש עוזרים, כן יש הקלה מסויימת. אני רוצה לציין שבשנתיים אלו לא הרבתי לעשות דברים, רק עכשיו התחלתי קצת לזוז.... העניין הוא שאני מרגישה לא שלמה, כאילו סוג ב', הכוונה שאני מרגישה שנפגעתי, משהו לא שלם כפי שהיה קודם. לא אובחנתי כחולה. האם תיתכן הדרדרות? או שאני סתם מדמיינת...הרופאים אומרים לי להניח לזה- אבל אני שואלת אתכם- איך אפשר להניח לזה, כאשר אני לא מרגישה חיוניות כמו לפני המשבר... ואם נצא מנקודת הנחה שהייתה פסיכוזה...האם אוכל לחזור להיות כפי שהייתי קודם? באופן מלא? מה לעשות עם הציפייה וההרגשה הזו...שאני פגומה עכשיו....ע"פ מה שקראתי הבנתי שהירידה היא קוגניטיבית בעיקר....ךמה הכוונה???האם הכוונה לליקויים אחרי פסיכוזה? עשו לי מבדקים שהראו שאין לי ליקויים פוסט- פסיכוטיים. שעיקר הבעיה שלי היא לעבור מן הכח אל הפועל- אך הקוגניצייה שלי לא נפגעה- אני יודעת לחשוב במפושט, לחשוב תהליכית ומאורגן.

רווית נשמה הם פשוט פגעו בך, בנו. שום דבר לא פגום בך. המערכת פגומה. ואולי הרפורמה תהרוג את המערכת ונוכל לנוח קצת מהעולם המאבחן והמנוכר הזה שנקרא אפצ'ילוגיה. תרגישי טוב תמי.

שלום רווית, מה שאת שואלת קשור לאיבחון. כאשר יש ספק באיבחון מפנים לטסטים פסיכודיאגנוסטיים. לכן ההמלצה שתפני לפסיכולוג/ית קליני/ת שעוסק בפסיכודיאגנוסטיקה אשר יבדוק את השאלה ע"י הטסטים. עם תוצאות הטסטים תחזרי לפסיכיאטר המטפל והוא יתן לך תשובה.

אם איתה פסיכוזה או לא איתה פסיכוזה לפני שנתיים יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להגיד. הרבה זמן עבר. ופשוט אי אפשר לאבחן בדיאווד. אבל גם אם איתה פסיכוזה זה לא אומר שמדובר במחלה או שישנו נזק קבוע. אלכוהול, סמים, תרופות, ולפעמים גם שילוב בין מספר גורמים כמו עייפות, חרדות תאורה, רעב (או קילקול קיבה) ועוד הרבה הרבה דברים אחרים שנראים ממש לא קשורים יכולים לגרום למשהו שדומה לפסיכוזה. אבל אם הדבר אזה שאת קוראת לו פסיכוזה היה חד פעמי וקצר אז את יכולה להירגע. הוא לא מזיק. בכל אופן אם יש נזק מפסיכוזה אפשר לראות אותו בCT מוח או כל סריקה מוחית אחרת ובצורתו היותר קלה רואים אותו במבחנים קוגניטיביים. מה שנראה לי יותר בעייתי היא לא השאלה האם זו איתה פסיכוזה או לא אלא השאלה למה זה כל כך מטריד אותך, למה את כל כך רוצה לדעת מה התשובה. את אומרת שמאותו רגע את מרגישה שמשהו לא בסדר, שאת לא כמו שהיית בעבר. יכול להיות שאותו דבר שגורם להרגשה שלך כיום הוא גם זה שגרם ל"פסיכוזה", וההתמקדות שלך בשאלה אם זה היה פסיכוזה או לא היא בעצם התחמקות מהתמודדות עם הבעיה האמיתית. ועל כל השאלות הללו רק טיפול יכול לענות. טיפול פסיכולוגי בשיחות ולא רק טיפול תרופתי. זה לא משנה אם זו איתה פסיכוזה או לא, מה שמשנה זה שאת לא מצליחה לתפקד עכשיו וזה משהו שצריך לבדוק למה, ולטפל בו. לגבי הרופאים וזה שחלק אמרו לך שזו איתה פסיכוזה.... כשהייתי קטנה נפצעתי ביד במהלך משחק כדורסל. היד שלי התנפחה כמו אני לא יודעת מה. בבית חולים הרופא בדק את הצילום של היד שלי והיה מאוד מאושר לספר לי שלא שברתי אותה, אבל אני כל כך כיוותי שכן שברתי (היה לי מבחן באותו שבוע) הוא קלט את המבט העצוב שלי ואמר שיכול להיות שיש שם סדק בעצם ואני צריכה להיות עם גבס שבועיים. היום אני יודעת שלא היה שם שום סדק (שברתי את אותה יד כמה שנים אחרכך וזה היה הרבה יותר כואב ונפוח מהפעם ההיא) אבל אותו רופא פשוט קלט שמה שיגרום לי להרגיש טוב ולהיות רגועה זה הגבס ונתן לי את התשובה שרציתי לשמוע. ועוד דבר קטן.... כלל בסיס ברפואה ופסיכולוגיה הוא שלא משנה מה בן אדם לא יכול לאבחן את עצמו כי לרוב הוא יגיע למצב שהוא יאבחן את עצמו כחולה ב15 מחלות סופניות, קשות או נדירות באותו הזמן.

תודה על תשובתך- המאירה עיניים. הדבר מטריד אותי- רק בגלל שקראתי אודות פוסט פסיכוזה מאת ד"ר הידש, שלא כולם מחלימים באופן מלא ולא כולם חוזרים לעצמם כפי שהיו קודם- ואני לא ממש יודעת במה הדבר בא ללידי ביטוי? אני חושבת שהסקתי מסקנה ישירה מדי...אך, אני לא מסוגלת להסביר את עצמי ושאחרים יבינו...ואני בסיפור הזה כבר שנתיים...יש לך הסבר , לאיזה נזקים בדיוק מתכוונים? כדיי שאני אוכל לבדוק שאין לי אותם. ובכלל , האם יש נזק רגשי? אני מצטערת שאני קצת נודניקית. אני לא מרגישה טוב ואני נועצת את זה בפסיכוזה שהתרחשה במשך 5 חודשים. אני כ"כ מבולבלת...אני לא יודעת אם אני מדמיינת או שבאמת אני לא חשה טוב ואולי אני בכלל סכיזופרנית? הטסטים שנעשו לי לא הראו על ליקויים פוסט- פסיכוטיים.

קראתי את מה שכתבת ועדין לא הספקתי לקרוא את רוב התגובות שכתבו לך . אני מאד נרגשת ומזדהה איתך. לפני כמה שנים אחותי עברה התקף פסיכוטי ולמרות שכביכול יצאה ממנו לאחר כמה חודשיים נורא בלט והפריע לי העניין הזה של ירידה חדה - במשהו שאני לא יכולה בדיוק להגדיר מהו - אבל שמאד בלט לי ולא כ"כ בלט לאנשים אחרים גם קרובים לה ובטח שלא לרחוקים. הירידה הזאת - אפשר לקרוא לה מנטלית, קוגניטיבית אני בעצמי לא יודעת מה אבל זה כאלו שבן אדם מרמה מסויימת נהיה פתאם בכל התחומים לבן אדם ברמה יותר נמוכה. וכל הזמן שאלתי אם זה ישתפר? נורא הפריע לי שהיא לא חזרה להיות היא עצמה בדיוק. אולי זאת הייתה בעיה שלי. בכל מקרה עם השנים המצב השתפר למרות שהיא נשארה בטיפול פסיכולוגי תרופתי. (רק נגד דיכאון) היא מאד מודעת לעצמה ומטפלת בכל מצב. האנרגיות שלה נשארו נמוכות והיא חסרת יוזמה לעומת אנשים אחרים בגילה. אבל יחסית המצב די טוב. יש תקווה תתעודדי. עצם זה שאת מרגישה משהו זה כבר טוב. אחותי לא הרגישה. . בזמנו זה מאד הפריע לי וכל הזמן שאלתי אם זה מהתרופות או אם זה מההתקף עצמו

לרווית, קראתי שוב את הודעתך הראשונה והבנתי שיותר מדי התלהבתי ואת כנראה לא מרגישה ירידה קוגניטיבית (וגם בבדיקות לא מצאו שום ירידה) אלא מה שאת מרגישה הוא משהו פגום שבעצמך את לא מצילחה לזהות אותו. עדיין אני חושבת שהמקרה שלך דומה למה שקרה לאחותי. שבאמת הייתה לה ירידה - מינורית - בכל הפרמטרים ובעיקר בחיוניות ובבגרות הנפשית. אני שמחה להגיד שענין הבגרות הנפשית וההבנה חזרו ואף התחדדו. (החיוניות, האופטימיות, וקבלת המכשולים כאתגר - נמוכה מאד. עדיין כל קושי נתפס אצלה כבלתי עביר ולא בפרופורציות הרגילות).

אני נטלתי 20מג ציפרלקס במשך חצי שנה עד שנכנסתי להריון כיום אני חצי שנה לאחר הלידה וקבלתי מרופאת המשפחה מרשם להמשיך . התחלתי ליטול אותן אתמול בערב כדור של 10 מג ועוד אחד הבוקר .אני מרגישה די נורא ונראה לי שאולי התחלתי מהר מידי עם כל הכמות (כך נטלתי אותן בזמנו )אולי הייתי צריכה להתחיל בהדרגתיות? יש לי סחרחורות ובחילה והרגשה כאילו שאני מסוממת.מה לעשות אודה לתשובתך המהירה כל טוב

כפי שעניתי לך- לקחת חצי כדור בלבד במשך 4 ימים. לוקחים בבוקר או בצהרים אחרי האוכל. אח"כ לעלות לכדור שלם. ייתכן שכדור אחד יספיק ולכן אין סיבה לרוץ לשני כדורים.

אחרי כמה זמן אוכל לדעת האם אני צריכה לעלות את המינון או להשאר עם כדור אחד?

נהוג להתחיל בחצי כדור ואחרי 4 ימים לעבור לכדור שלם.

לדור שתהיה בריא ואני מודה לך על תשובתך חמאדה

האים נרפאים ממחשבות טורדנית שלוקחים תקופה ממושכת של פרוזק

כאשר לוקחים פרוזק במינון גבוה המחשבות הטורדניות אמורות לפחות או להיעלם כליל. כאשר מפסיקים לקחת את התרופה ה-OCD יכול לחזור. יש אנשים שצריכים לקחת את התרופה תקופה ממושכת או אפילו כל החיים.

מישהו מכיר כדור בשם סבוטקס או משהו כזה , מקבלים אותו מכורים לסמים או משהו דומה. תודה

התרופה נקראת "SUBUTEX" או "בופרנופרין". ניתן לומר שזה אגוניסט למחצה, דהיינו ממלא את מקומו של האופיאט ברמת קולטני התא, וכך מונע את תסמונת הנסיגה. התרופה יקרה יותר ממטאדון, אך אלה שמשתמשים בה מרגישים טוב יותר מעדיפים אותה מעל מטאדון. הסיבה היא שבופרנופרין גורם בנוסף למניעת תסמונת הנסיגה, גם להרגשת אופוריה מסוימת, דבר שהמטופלים מאד אוהבים. בופרנופרין מסולקת לאט יותר, כך שניתן לתת אותה באופן יומיומי או אפילו פעם ביומיים – שלושה. יש מטופלים שלא מסתדרים עם התרופה, מתקשים בשימוש בה וכו`. למרות מחירה הגבוה ממחיר המטאדון, התוצאות לטווח הארוך עלולות להיות הרבה יותר טובות. בנוסף, לאחר מספר חודשים כשהמטופל התרגל לבופרנופרין, ניתן לגרום לו לעבור דה-טוקסיפיקציה (גמילה) בצורה פשוטה ע"י הפחתה הדרגתית של מנה לאורך 10-15 ימים. הדה-טוקסיפיקציה למטאדון הרבה יותר ארוכה (מספר חודשים).

דור שלום שאלתי היא האם מזג האוויר יכול להשפיע על המחלה? אשמח אם תעזור.

התשובה חיובית! מחקרים מראים שטמפ' קיצונית (חום קיצוני או קור קיצוני) משפיעים ויכולים להיות טריגר להתקף סכיזופרני. החודשים פברואר (בחורף) ואוגוסט (בקיץ) הם היותר מועדים לפורענות מהבחינה הזאת. עכשיו אנחנו באוקטובר-סתיו- הטמפרטורה סבירה יחסית, לא אמורה להיות החמרה בסכיזופרניה דווקא עכשיו (עקב מזג האויר).

מזה מס 'חודשים אני עם 60 מ"ג סימבאלתה ונגמלתי בהדרגה מקלונקס 0.5 מ"ג . עקב תופעות לוואי שלא ברורות אם נובעות מהגמילה או מהסימבאלתה ביקש הפסיכיאטר המטפל להפחית סימבאלתה ל 30 מ"ג. לטענתו יתכן וגם במינון זה עדיין תהיה יעילות מה עוד שלפני כן לקחתי SSRI נוספים ורמת הסרוטונין במוח יציבה. הרופא סבור שיתכן שאיני צריך כלל תרופות לאחר שנטלתי את כל הסוגים האפשריים בשוק העולמי וכולם גרמו לתופעות לוואי. מה דעתך?

30 מ"ג ליום נחשב למינון שאיננו טיפולי. לכן, ירידה למינון זה כרוכה בסיכון שהבעיה הבסיסית, שבגינה אתה לוקח את התרופה, תחזור. אתה צריך להיות נטול סימפטומים 6 חודשים לפחות לפני שמפסיקים. הרבה פעמים ירידה ל-30 מ"ג שקולה להפסקה עקב אי יעילות של מינון נמוך.

רציתי לדעת אם בן אדם מבוגר או ילד , מתנהג בחוסר סבלנות ובחוצפה לבני אדם מסוימים בלבד, מה זה אומר? האם אימפולסיביות כזו ניתנת לשליטה? האם זה מצריך טיפול פסיכיאטרי ברגע שאצל ילד זה מגיע להתפרצויות זעם קשות (ילד בן 10) , שוב רק מול אנשים מסוימים במשפחה. הרקע להתפרצויות בד"כ זה דחיית סיפוקים או אי רצון ממצב מסויים. האם סנקציות ועונשים יעזרו, הרי הוא כן שולט ברגשותיו כשמדובר בסמכות אחרת. מה לגבי בן אדם מבוגר (לא התפרצויות זעם, אבל חוצפה סלקטיבית).

שלום , לא כל בעיה התנהגות היא בעיה נפשית . נראה לי לפי התיאור שמדובר בבעיה משמעתית / העיית גבולות . צריך להקנות לילד גבולות . הקניית גבולות נעשת ע"י חיזוקים תומכים וגם ענישה פרופורציונלית , כלומר עונש הגיוני ויעיל . בברכה גילבר

תודה על התגובה מהם התרופות המשפיעות יותר על הדופומין? תודה

מהדור החדש הכוונה לריספרדל. מהדור הישן הלידול או פרפנן. הייתי עובר לריספרדל בשלב ראשון כי לבעיה זאת הוא יכול לעזור יותר מהסרוקוול.

בחודש האחרון פעמיים התעוררתי בלילה ספוגה בזיעה. לפני כחודשיים התחלתי לנטול ציפרלקס. האם יכול להיות קשר בין השניים?

כל התרופות שמעלות סרוטונין, כולל ציפרלקס, יכולות לגרום לכך. לדעתי פעמיים בחודש זה לא נעים אבל גם לא נורא.

שלום אימי בת 83.,שמזה מספר חודשים חוזרת על אותו משפט ולפעמים בצעקות, הפסיכוגריאטר איבחן שהיא סובלת מדמנציה,ונתן לה סקרוקוול במינון התחלתי של 25 מ"ג והעלה את המינון ל 125 מ"ג ישנה הטבה אך לא משמעותיית.לאחרונה המליץ לתת לה ביחד עם 50 המ"ג שהיא לוקחת בצהרים גם 10 מ"ג רסיטל שאלתי: א:האם השילוב בין 2 הכדורים אינו מסוכן? ב: האים ישנם בדיקות רפאיות שיש לבצע למי שלוקח את הכדורים הנ"ל(תפקודי כבד...וכו") תודה מראש

אם הסרוקוול לא עוזרת משמעותית אז הסיכון בלקיחתה עולה על התועלת. ייתכן שתרופה שמשפיעה יותר על הדופמין תעזור יותר. ככלל, אצל אנשים שאינם קשישים מדובר בשילוב נפוץ ואין בעיה מיוחדת. בתרופות שציינת אין צורך מיוחד בבדיקות דם או EKG. תלוי בבעיות רפואיות נוספות, אם יש, או תרופות נוספות.

חברים אני פונה אליכם עכשיו בכובע של אשת מקצוע, ובגלל שכבר יצאתי מהארון בעבודה תכירו את שמי האמיתי... בכל מקרה הרפורמה מתקרבת ואנחנו קצת רדומים. בא לכם לחתום על איזו עצומה של מתמודדים מודאגים מהרפורמה? או שאתם בעד? אתם בעניינים בכלל? אני מודאגת. אם נשמיע קול ונצטרף למחאה של הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים, יש סיכוי שמשהו יתעכב. השירות הציבורי בסכנה, ומי שאין לו כסף לטיפול פרטי עשוי להשאר ברחוב. אנשים אלה אפילו אינם באינטרנט. אולי נצא אנחנו להגן על האחים העניים והחולים שלנו? מה דעתכם? אני מוכנה לנסח עצומה ואיכשהו להחתים אנשים. מוכנים לעזור? שלכם, תמימי.

שלום תמי דיברתי על הרפורמה עם הפסיכיאטר שלי לפני כמה ימים, ואמרתי לו שאני מודאג, הוא אמר לי שהוא לא ישן בלילה בגלל זה, ושזה נורא מעסיק אותו, (הוא מנהל המרפאה) ושאני האחרון שצריך להיות מודאג, כי שש או שבע פגישות עם פסיכיאטר בשנה קופת חולים תשמח לממן לי, וגם שאני לא אצטרך להחליף רופא,שזה מה שיותר הטריד אותי, כי אני מרוצה ממנו. הבנתי שהבעיה תהיה בעיקר בתקנים של עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, כלומר בכל הדגש על השיקום הרציני והעמוק יותר, ולא השטחי משכך הסימפטומים של התרופות. שוב- אם התקציבים יעברו במלואם לקופ"ח ואנשים ימשיכו לקבל אותו טיפול, אז מה הבעיה? כלומר, הבעיה היא לא בעצם הרפורמה, אלא שתוך כדי רפורמה המדינה מתנערת מדאגה רצינית יותר לאזרחיה. והרי גם סל שיקום בסכנה. כל זה הוא חלק ממהלך גדול יותר ,שמתבטא גם בתוכנית ויסקונסון למשל, וגם בכך שאנשים מתחת לגיל 28 לא יקבלו דמי אבטלה, וגם בכך שלאנשים צעירים שעובדים היום אין כמעט אף פעם תנאים סוציאלים. מהלך שמתרחש בכל העולם כולו. איכשהוא באירופה עוד המהלך קצת מתעכב. המהלך הזה די פשוט, ותמצא בעצם ברצון בכוח. האנשים שמנהלים את העולם רוצים שיהיו להם משרתים נאמנים שינשקו להם את כפות הרגליים ובו בזמן יחשבו שהם חופשיים, ושהם בחרו לנשק להם את הרגליים. טוב, קצת הרחקתי לכת. אני מוכן לעזור, אם כי אני לא מתנגד לרפורמה לכשעצמה. בברכה מיכאל

לדור ומיכאל מה שבעיקר צריך לעשות זה הסברה. אנשים אינם יודעים מספיק על הרפורמה ועל משמעותה. ואנשים הסובלים מבעיות נפשיות או ממחלה נפשית, באמת חלשים מדי כדי להחשף. אני כבר נחשפתי, חלקית, ויכולה לעזור אולי כמתווכת. מה שנראה לי נכון זה לכתוב מכתבים, אישיים בעילום שם, כמתמודדים מודאגים, ולפרסם אותם באתר פסיכולוגיה עברית, בשם בדוי. ניתן להציג את עצמינו כמתמודדים עם מניה דפרסיה שמשתלבים בחברה הרגילה, ודואגים שהרפורמה תיתן לנו רק תרופות ולא עזרה בשיקום ובעבודה פסיכולוגית. זה יותר אמין כשזה בא מהצד של החולים. מיכאל אם תוכל לכתוב כאן משהו, או למייל שלי, אני אעביר את זה, בעילום שם כמובן, לעדי פרי מנהל אתר פסיכולוגיה עברית, והוא יוכל להעביר מכתבים כאלה לראשי המאבק. זה נכון שאנשי השירות הציבורי ילחמו בשבילנו, ואנחנו נעמוד לימינם, מאחורי הקלעים, ואולי אנשים שכבר כן יצאו מהארון יסכימו להצטרף וסוף סוף לא להיות מחנות של משוגעים נגד נורמלים או נורמלים נגד משוגעים אלא לעמוד כמחנה אחד, למען עניים וחולים שאינם יכולים לממן טיפול פרטי וזקוקים לשירות ציבורי לרווחתם ושיקומם. כל מי שיכול לכתוב מכתב אישי כזה, לדעתי זה יכול להיכנס ללב של אנשים ולעזור. תודה להתראות תמי.

לתמי שלום, הרפורמה היא עובדה מוגמרת. היה מאבק של 12 שנים של הרופאים הפסיכיאטרים מול משרד הבריאות להעביר את האחריות לטיפול נפשי לקופות החולים. הפסיכיאטרים השיגו את מבוקשם והרפורמה יוצאת לדרך. אני מבין את החשש שלך ולמעשה אין ממש כאן ויכוח, אין מישהו שמתווכח איתך שיש כאן סיכון שהקופות יכולות לא לתת את השירות. אגב, באופן דומה, גם את טיפות החלב מעבירים לקופות החולים וגם שם נשמעת הטענה שהקופות לא יתנו את השרות. מי שנאבק הם האחיות כי יש להם כוח לשבות או להפעיל סנקציות אחרות. הנשים שילדו לא יכולות לעשות כלום. גם שם המטופלים לא מפגינים. בבריאות הנפש זה עוד יותר מסובך כי הלקוחות של השירות הפסיכולוגי ברובם מתביישים בבעייתם וגם פוחדים להיחשף. אבל הם גם חסרי כוח להשפיע (בדומה ללקוחות של טיפת חלב). דווקא לעובדים במערכת הרפואית יש יותר אפשרות להשפיע דרך ההסתדרות והאיגודים המקצועיים. בעבר ההסתדרות היתה משביתה מדינה שלמה בנושאים שהיו חשובים לה. אם האיגודים המקצועיים ילחמו אולי יצליחו לרכך במקצת את השינויים.

לרכך את הגזירות, לא לבטלן. לעשות רפורמה, אבל שתהיה באמת לטובתינו. ובאמת כזו שתטפל בבעיות הנפשיות ולא תיצור מצב שכדי שמיכאל יקבל עזרה פסיכיאטרית צריך יהיה לקרוא לו בשם מפוצץ. מיכאל אני לא ענייה, וגם לא רואה עצמי כחולה, יש לי כסף לטיפולים פרטיים ויש לי חותמת גומי של פסיכולוגית קלינית שמאפשרת לי לעבוד פרטי ולהרוויח טוב. גם לי אין אינטרס אישי לצאת להפגנות. אבל יש לי אינטרס מוסרי. בזמנו דיברת על זה שהחיים שלך ריקים, חסרי מטרה. אתה עוד זוכר כמה טוב הרגשת בפסיכוזה הרוחנית שלך בה היית נדיב והאמנת שכולנו כאן כדי לעזור. לכל אחד מאיתנו יש בחירה אם לשתוק ולתת בכך גושפנקא מוסרית לאי מתן טיפול פסיכולוגי לאוכלוסיות חלשות ולא מתוייגות, או למחות באיזשהי דרך, ולו גם דרך פורום כזה או אחר באינטרנט. שתהיה לכולנו שבת שלום תמי.

האם יש בפורום מטופל/ת של דר' הידש שיוכל לספר קצת על איך הוא בתור פסיכותרפיסט? בפורום הוא מקסים ושרמנטי ומעודד ונחמד, אבל האם ככה הוא גם בטיפול? תודה מראאש

שלום מיה אני לא מטופל של ד"ר הידש, אבל אני לא מאמין שמישהו יכול להיות אדם מקסים ברשת, וחרא במציאות, או ההיפך. בעיקר שהוא משתמש בשם האמיתי שלו! בברכה מיכאל

למיכאל- תתפלא............

היי... שמי אורטל סטודנטית בת 22 עברתי איבחון ושם התחלתי להבין שאני סובלת מלחץ וחרדה דבר שלא קרה לי בתיכון הגעתי לרופא נויורולוג במטרה לבקש רטליין אך הרופא סירב בתוקף מכיוון שבעבר סבלתי מאנורקסיה. וכן נתן לי כדור אחר ששמו (כאן לצערי אני לא מדייקת בשם) אקסייז והפנה אותי לפסיכולוג. לאחר מכאן היה לי מבחן באנגלית והחלטתי לקחת וואבן אך לצערי הכדור הרדים אותי א, האם זה הגיוני כי טוענים שהוא כדור הרגעה ב. האם יש לי אפשרות שנייה לבקש רטליין? אשמח לקבל תשובה במהרה תודה ויום טוב.

ריטלין מחמיר חרדה ומדכא תיאבון. בשביל מה את צריכה תרופה זאת? יש מבחן ממוחשב בשם TOVA שהוא כלי עזר לאיבחון הפרעת קשב.

בהמשך לתשובתך האים מינון כזה גבוה ווב למחשבןת ואיך אפשר לדעת מתי לקחת אותן כמובן שהתחעץ גם עים רןפא המטפל

ל-OCD נותנים פרוזק במינון של 80 מ"ג ליום. ניתן לקחת את כל הכדורים פעם ביום בבוקר או בצהריים. לעלות במינון בהדרגה כדי לצמצם תופעות לוואי.

אני נוטלת פאקסט כבר מתאריך 19.9.2006 שזה חודש ושבוע בתחילה התחלתי שבועיים עם 20 מ"ג ובעצת הפסיכאטרית העלתי ל-40 מ"ג. סבלתי קלות מדכאון אחרי לידה וחזרת חרדות חברתיות שהיו לי בעבר. בעבר תוך שבועיים התרופה עזרה לי כעת אני מרגישה הזעת יתר, סחרחורות מדי פעם, אי יכולת מינית אולם כל בוקר מתעוררת עם תחושת חרדה. איך יתכן שלא עוזר? האם יתכן דבר כזה? וממה זה נובע<? מה אני אמורה לעשות ?

ייתכן שצריך להחליף תרופה. לצורך קבלת החלטה את צריכה להיות עם 40 מ"ג ליום לאורך 6 שבועות. אם עד אז לא תהיה הטבה משמעותית- להחליף לתרופה אחרת.

אני לוקחת פרוזק כדור ליום, לא בטוחה שהכדור משפיע ורוצה להעלות מינון ולקחת 1-2כדורים ליום לסרוגין.האם לקחת 2 כדורים בו זמנית או פעמיים ביום? תודה

אפשר ומומלץ לקחת בו זמנית. כלומר פעם ביום.

אני נוטל זיפרקסה 20 הלידול 5 טגרטול 600 דקינט 4 ואליום 30 מה הסיכוים שאחלים כי הרופא אמר לא שזה כרוני ולא אחלים לעולם ורק כדורים יעזרו אודה לתשובה מקצועית מהרופא וגם מדור שמבין לדעתי

לעיתים ניתן להפסיק את התרופות, אם ישנה רמיסיה תקופה ממושכת (שנים). הפסקת טיפול תרופתי צריכה להיעשות בפיקוח של רופא פסיכיאטרי.

שלום אפס השאלה היא מה זאת אומרת להחלים? תראה, לשוב לעצמך לעולם לא יקרה, כי עברת איזו חוויה מאוד עמוקה וחזקה ומטלטלת, לעולם לא תחזור להיות אותו בן אדם שהיית לפני כן. האם להחלים זה לעבוד בשוק החופשי? או ללמוד מקצוע? או להקים משפחה? השאלה היא מה זה אומר להיות בריא מבחינה נפשית. זו שאלה שמאוד מעניינת אותי ונראה לי שהפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מתעסקים בשאלה הזו מעט מאוד. למעשה, להערכתי רוב המחקר בתחומים האלה היה צריך להיות בבריאות. הם יודעים אולי בקושי רב להגדיר מה זה להיות חולה, וגם אז ההגדרות שלהם כושלות. מה שאני שואף זה להיות מאושר. לכאורה, אם כשאני אהיה מאושר שאר העולם יחליט שאני חולה נפש, זה בכלל לא מפריע לי. מצד שני, לשאר העולם יש חלק באושר שלי, ולכן זה לא כל-כך פשוט. בברכה מיכאל

ההדרדרות בתפקודים הקוגנטיביים. מהבחינה הזאת סכיזופרניה היא מחלה פרוגרסיבית. כלומר לא רק שהיא כרונית אלא שככל שעובר הזמן מצבו של החולה נעשה יותר ויותר חמור מבחינת התפקודים השונים של האישיות. כמו בניוון שרירים רק שכאן מדובר במוח. למיטב ידיעתי, בהגדרות של ביטוח לאומי סכיזופרניה גוררת אי כושר עבודה לצמיתות. זה הזכויות שהמדינה נותנת לחולים שלא עובדים. אמנם יש חולים שכן עובדים למחייתם אך בשביל זה צריך מוטיבציה גבוהה. לרוב החולים במחלה זאת אין מוטיבציה וזה חלק מהמחלה (כאמור זה בד"כ הולך ומחמיר עם השנים).

שלום פורום יקר אני מאד מעוניינת להגיע לפסיכייטר בבי"ח וולפסון,מה עלי לעשות,אני שייכת לקופת חולים כללית. אולי ידוע למשהו הטלפון של ד"ר חגי אורן תודה מראש

תבררי בק"ח בטוח יתנו לך את המיספר שלו

אני חולה בסכיזואפקטיב ואני מקבל את התרופות האלו רספרידל 6מ"ג לוסטראל50מ"ג דפאלפט1000מ"ג ודקינט 2מ"ג מבחינת התרופות אני מאוזן. השאלה היא הייתי לוקח וואליום 20מ"ג ליום והפסיכיאטרית הפסיקה לי את הוואליום ועכשיו אני מקבל טרזודיל רציתי לדעת למה מיועדת התרופה הזאת? תודה ואני אשמח לתשובתכם.

1. ואליום תרופה ממכרת והפסקה שלה חייבת להיות הדרגתית, כלומר-להפחית כל שבוע 5 מ"ג לכל היותר. אם נגמרו לך הכדורים- פנה לחדר מיון או לרופא משפחה. הפסקה חדה של ואליום לא מומלצת ואף מסוכנת. 2. טרזודיל היא תרופה נגד דיכאון עם השפעה מרדימה. שים לב שהטרזודיל מגביר את ההשפעה נגד דיכאון של הלוסטרל. השילוב המוגבר יכול לגרום למניה. בד"כ שילוב של שתי תרופות נגד דיכאון לא מומלץ כאשר יש ברקע הפרעה אפקטיבית.

שלום לך, (טרזודיל זה שם גנרי למרכיב הפעיל טראזודון): טראזודון היא תרופה נוגדת- דיכאון שאיננה שייכת לאף אחת מקבוצות נוגדי הדיכאון המוכרות,טראזודון מיועדת בעיקר לטיפול בדיכאון, אך מתאימה גם לטיפול בהפרעות חרדה, או בדיכאון המלווה בהפרעות חרדה, כמו-כן, לטראזודון יש פעילות מרדימה, ולכן מתאימה גם לאלו הסובלים מקשיי שינה. כל טוב, ורפואה שלמה. מיכל