פורום פסיכיאטריה

במכון הקריות לא שמעו על דר' הידש, מה ההסבר לכך?

הוא רק מנהל המכון.... אז לא שמעו עליו.... אם האינפורמציה שמסרת נכונה, אז אני בטוח שאם אני הייתי מנהל המקום אז אותו גורם שמסר לך את האינפורציה היה בלשכת העבודה עוד לפני נשיקת הסילבסטר בחצות..... גיא שוב הלינק http://www.icallisrael.com נ.ב - ד"ר מה עם הצ'ק ????? :-)

אני מטופלת של דר' הידש במכון הקריות במגדלי הקריון 2 בזבולון בקרית ביאליק. הוא עובד גם בקליניקה בטבעון. מתקשרת עליו לטלפון 067-225597. חנה

מה קרה מימי?

ד"ר הידש היקר! לפני יומיים ביקשתי לקבל פרטים על התרופה נוזינן ועדיין לא קיבלתי, מקווה שתתפנה בקוב. בנוסף לכך, ידוע לי שכדורים קודמים שקיבלה קרובת משפחתי (רספרידל וזיפרקסה) מיועדים לטיפול בסכיזופרניה, כאשר הדיאגנוזה הפסיכיאטרית של רופאיה בעבר היתה מניה דיפרסיה... אשמח להסבר שלך בנושא! תודה!

שלום, נוזינן ולרגקטיל=טרוקטיל הם מבחינתך עם אותה המשמעות. לרגקטיל היא התרופה הראשונה נוגדת הפסיכוזה שהומצאה עוד בשנות החמישים והנוזינן הוא פיתוח של הלרגקטיל ומאוד דומה ללרגקטיל. באינדקסים של התרופות של דוקטורס יש חומר על לרגקטיל. לרגקטיל ונוזינן הן תרופות נגד פסיכוזה כמו הרספרידל והזיפרקסה שהן הדור החדש של אותן התרופות. הן נוגדות פסיכוזה, פסיכוזה קיימת בסכיזופרניה, ובמאניה ולעתים פחות שכיחות בדיכאון. כך שהטיפול מתאים. הסיבה שבחרו בנוזינן היא שהתרופה מאוד מרגיעה ומשקיטה. כאשר אדם באי שקט אז בהחלט נוזינן יכול לעזור ולהרגיע במהירות. כך שנראה לי שהתרופה מתאימה. שיהיה רק טוב, בכלל מה המצב? דר' גיורא הידש

בד"כ 1 מ"ג רספרידל=100 מ"ג נוזינן. ולכן טיפול מלא בנוזינן צריך להיות 300-600 מ"ג ליום. היתרון של הריספרידל על הנוזינן שיש פחות תופעות לוואי כולל הדרטיב-דסקינסיה. העניין הוא שלפעמים רוצים שתופעת הלוואי המרדימה כן תהיה וזה לא קיים בריספרידל. יש כאלה שלוקחים נוזינן או אפילו אטומין/אנטומין במינון נמוך בתור כדור שינה נטו למרות שהיום זה כבר פחות מקובל. לרגקטיל ורידזין שייכים לאותה משפחה של הנוזינן אך הם הרבה פחות מרדימים. את הלרגקטיל והרידזין נותנים לפעמים להרגעה או לריסון הפרעות בהתנהגות אצל אנשים עם הפרעת אישיות (בלי פסיכוזה).

הי שרונה איך את מרגישה היום?

היום יצאתי לטייל עם אמא שלי ועם בעלי.כל אחד בנפרד.ליד הבית.וגם עם הבן שלי.הרגשתי מין צורך עז לנצח את האגרופוביה ולצאת בלי סוף'.וגם השמש הזאת נתנה לי אנרגיה.אבל כל פעם הרגשתי צורך לחזור הבייתה גם.הייתי גם אצל הפסיכולוג.עושה רושם שהוא בסדר..היה לי מצב רוח מצויין.אבל אני יודעת שבכל מקום שיש בו כבישים אני לא מסוגלת להתמודד איתו.התרופה משככת לי במעט את החרדה.אבל לא את הערפל שאני שרויה בו בכל פעם שאני יוצאת.ברור שאני אופטימית.אני חייבת .הפסיכולוג.אמר לי שחייבים להיחשף באופן הדרגתי לאותם מקומות שאני מפחדת מהם.אבל גם היום כשנחשפתי והתגברתי,ההרגשה היא לא טבעית ולא נוחה.המצב שלי התדרדר רק בחודש האחרון לגמרי.אבל קודם כשעוד תפקדתי .גם הייתה לי תחושה של חרדה תמידית.אבל תמיד אופטימית בכל מקרה. שלך שרונה

שרונה אני שמחה שאת אופטימית. האופטימיות תוביל אותך לדרך הניצחון ואת תצאי מחויכת ומאושרת. המשיכי לעדכן אותי אם את רוצה- אני אשמח לשמוע. תרגישי טוב- אני גאה בך על הנחישות לצאת

אתה שיצרת חושך ואור אתה שבראת חיה וציפור אתה שהפרדת בין ארץ ומים אתה המולך-היושב בשמיים אתה שכוננת עולם מופלא אתה השולט בברכה וקללה עשה נא עוד דבר אחד -אם אפשר עשה אלוהים, שאהיה מאושר

זה גם הבקשה שלי.... להיות מאושר ...ואם כבר מאושר אז... גם מעושר

בזמן האחרון אור עושה לי כאב ראש חזק, אני הולכת ברחוב החשוך כשרק אורותיו מציקים לי, ועוצמת עניים, מתלבשת בחושך, מתקלחת בחושך, הכל הכל בחושך, או שכואב לי הראש, ממה זה יכול לנבוע?

ממיגרנה אולי????

וגם יכול להיות מבעיה בעיניים. יכול להיות שזה גם בעיה פיסיולוגית שמפריעה לך ושהצטרף אליה פחד מאור כי את רגילה שהוא גורם לך סבל. אני הייתי הולכת מיד לרופא לבצע סדרת בדיקות.

לקרן שלום, לצערי איני זוכר את מכתבך הקודם, אולי תזכירי לי ואז "ידלק לי האור", בכל אופן במכתב הזה יש מעט מדי פרטים לכן קשה לי לתת תשובה משמעותית. תודה דר' גיורא הידש

אני נוטל את התרופות הבאות שלכולן אפקט אנטי כולינרגי אך בעיתי ריור מרובה ( עודף רוק) מה לעשות? Lorivan 1mg*2 Nortylin 25 mg *4 Risperdal 4mg*1 Rodenal 2mg*2-3 תודה על העזרה רון

לרון שלום, באמת מעניין, אתה צודק שתרופות עם השפעה אנטי כולנירגית מפחיתות את הרוק ומדוע אצלך הוא עולה? איני מבין מדוע אתה נוטל כל כך הרבה רודנל, אולי בכל זאת אפשר להוריד קצת במינון? תתיעץ עם הרופא. שאלה-חידה איזו תרופה גורמת לריור? למי שיודע את התשובה שני סמיילים ביי דר' גיורא הידש

את התרופות הרופא נותן לי כך שאיני יכול לשנותם האם יש מרכז עולמי? בארה"ב שניתן להעביר אליהם את השאלה? תודה רון

העובדה היא שהחבר שלי עזב אותי דווקא בתקופה שבה התחלתי לטפל בעצמי ובכך גם לשפר את המערכת יחסים שלנו. התחילה תקופת רגיעה ואני צריכה תמיכה רבה. הוא לא הגון. כך לא מתנהג מישהו הגון. אני לא חושבת שלהשאר בדירה איתו יהיה לי טוב כי הוא יתרחק ממני וזה ירגיש לי מאוד רע. אני מתהכלת כמו סהרורית כבר כמה ימים מנסה לא לחשוב על הפרידה כי היא ממש גורמת לי מועקה. כל עניין הפרידה לא ברור לי כי היינו דווקא בתקופה טובה. הבעיה היא שעכשו אני אצטרך לספר להורי על המצב , ואין לי כח להתמודדות הזו. כך, כשלא גרתי בבית, יכולתי להסתיר מהם די בקלות את מצבי. אני כל כך חסרת אונים. בגלל הדיכאון גם התרחקתי מהרבה מחברי ועכשו כשאני ללא בן זוג אני צריכה גם לחדש את הקשרים ולנסות להתקרב לכולם.

הפסיכולוגית אמרה ש"לא תהיה בעיה לטפל בך" והציעה טיפול קוגניטיבי בדיכאון. היא נתנה לי חוברת שנותנים במרפאות לבריאות הנפש בארה"ב על הטיפול הזה. אם הבנתי נכון יש שם עבודה עצמית וניסון להפטר ממחשבות אוטומטיות שמובילות לתחושות לא טובות. אתה יודע אולי במה מדובר ויכול להסביר לי קצת לקראת מה אני הולכת?

שירה, אולי זה לא ימצא חן בענייך לשמוע את זה ואולי זה קשה אבל הוא לא ראוי לאחת כמוך וטוב שיסתלק. אם הוא עוזב אותך ברגעיי משבר, בתקופה שאת הכי צריכה אותו אז עדיף לך להיות בלי אדם אגואיסט כזה. שירה, חשוב מאוד לפי דעתי שתספרי להורים כי כמו שציינת את באמת צריכה אוזן קשבת וכתף תומכת ( וביננו מי לא?) .אז בהתחלה זה יהיה קשה אבל ברגע שתקפצי את המסוכה הזו הקושי יהפוך להיות מנורי. עשי מה שטוב לך, נסי לספר לסביבה הקרובה והכי חשוב תעודדי את עצמך. את לא תתני לו לשבור אותך נכון???????

בדיוק עכשו התקשרה אלי חברה טובה שהיינו אמורים( אני והאקס) ללכת לבקר השבוע- והיא הרגישה שמשהו לא בסדר, אז היא שאלה, וסיפרתי לה (על הפרידה לא על הדיכאון),והיא אמרה שאם רע לי איזה יום אני יכולה לבוא לישון בבית שלה ושל בעלה (יש להם שני חדרים פנויים). היא הייתה ממש תומכת ונחמדה. אני חושבת עכשו שהרבה מההתרחקות שלי מהחברים הייתה כי התביישתי לספר שהיחסים שלי עם חבר שלי לא משהו, ויחד עם התחושה האישית שלי, יצרה אצלי הרגשה שלא יאהבו אותי אם יש לי מצב רוח רע וחבר שלי לא משהו. בכל מקרה, למרות שאני מצפה כל הזמן לגרוע מכל, מי שאני מאמינה שחבר שלי, מצליח להפתיע אותי והעלות קצת תקווה בלב. חוץ מזה נראה ל שהציפראמיל מתחיל לעבוד...

אני זקוק ללכת לטיפול פסיכולוגי באופן דחוף, לצערי קשה מאוד לקבל הפניה מקופ"ח לטיפול זה. לפכיך, החלטתי ללכת באופן פרטי לטיפול. השאלה שלי: האם יש מרפאות (בריאות הנפש כמובן) פרטיות שאינם יקרות, בחיפה? אני יודע שיש מרפאות כאלו בירושלים אך אני מחפש בחיפה[ אודה לך אם תענו לי זה ממש ממש דחוף!!! האי מייל שלי: [email protected] תודה רבה

ראה תשובתי מטה למתעניינת. בהצלחה, גיא

לפי האתר של ד"ר הידש הוא מקבל בקריית ביאליק או בקריית טבעון והשואל שאל על חיפה ולא על הקריות. למי שלא מתמצא בדרכים מדובר על נסיעה לא קצרה. בשעות אחה"צ זה יכול להיות 60 דקות לכל כיוון לפחות. ואני מדבר על מכונית פרטית שגם זה לא יש לכל אחד. מי שתלוי באוטובוסים וגר בחיפה להגיע עד קריית ביאליק הלוך וחזור...יותר קל כבר לנסוע לת"א. ואגב הוא הדגיש שהוא מחפש מישהו זול...אתה בטוח שהידש זול?

לחזור הביתה -בן ארצי כל כל טוב לחזור הביתה מכל המקומות שבהם לא הרגשת שייך מכל האנשים שלידם הרגשת זר כל כך טוב לחזור הביתה אתה פוסע עכשיו שוב ברחוה המוכר חיפשת רחוק מסתבר שלשווא אדם חוזר תמיד למקום שבו הוא מרגיש נאהב כך כך טוב לחזור הביתה במבט מפוכח תבחן הכל השתנה מול עולם מנוכר גם הכלב חוזר למלונה כל כך טוב לחזור הביתה טעית בדרך אז באת פה לא במקרה פה אמא פותחת תדלת גם כשמאוחר בשבילה אתה ילד על אף שאתה מבוגר וזה הזמן לומר שלום לכל מה שלא יחזור לכל מה שהשארת מאחור זוכר איך הייתי בית עם קירות מתקלפים וחלון שבקושי נפתח ולגור בתוכי לא היה תענוד במיוחד אבל מאז שהגעת אני מרגיש כמו בית חדש וזה הזמן לומר שלום לכל מה שלא יחזור לכל מה שהשארת מאחור

שתינו את היין היקזנו את הדם. סמוך לקו המים איבדנו את הים. גילגלנו את עצמנו בעשבים שוטים. וכמו בדלים כיבינו את הכוכבים. כן עשינו את הדרך והגענו עד הלום הצטלבות בכל כיוון ושילוט לשום מקום מה צועק לנו השכל ולאן יוביל הלב חזרה אל תוך הרחם אוטוסטרדת הכאב. נדרוך את השלט נצלוף לעוד תוכנית אפילו לרוצח חיוך של דוגמנית ובמיטות חמות נחלום מצד לצד לצד איך מתוך אינסוף ברירות נתקענו עם אחת כן עשינו את הדרך והגענו עד הלום הצטלבות בכל כיוון ושילוט לשום מקום מה צועק לנו השכל ולאן יוביל הלב חזרה אל תוך הרחם אוטוסטרדת הכאב. ולא רחוק היום בו שוב ניפול ולא נקום צעקת הדם נבלעת ברחש היקום. כן עשינו את הדרך והגענו עד הלום הצטלבות בכל כיוון ושילוט לשום מקום מה צועק לנו השכל ולאן יוביל הלב חזרה אל תוך הרחם אוטוסטרדת הכאב.

שלום, אני מודה לך על תשובתך מלפני מספר שבועות. התכוונתי להודות לך על תשובתך אלא שאז תקף אותי דיכאון שנמשך עד לפני מס' ימים. כאמור אני חייה בתוך משפחה כאוטית, וסובלת מחרדות, ואם לא ציינתי אז אני אוסיף שאני סובלת בנוסף גם מבעיות פסיכוסומטיות. באותו זמן של כתיבת ההודעה הקודמת, התחלתי ליטול סרוקסאט ולאחר שסבלתי מתופעות לוואי קשות הפסקתי את נטילת התרופה. יש לציין, שאני בורחת לתרופות בכל פעם שאני מרגישה שאינני יכולה יותר להתמודד עם המצב משפחה/חרדות וכו'. זה קרה מס' פעמים במהלך השנתיים האחרונות. הקרבה להורים, הבית, הקול שלהם שנשמע (רעש איום ונורא בבית, וויכוחים וכו') גורם לי להרגיש שאני מאבדתץ שליטה, המצב שהם נמצאים בו/הלך רוח משפיע עליי מאוד, כשהמצב מתוח, אני מרגישה מאוימת וכדומה. אני חיה בשני עולמות מנוגדים, הבית שבו אני חלשה, חסרת שליטה, עצבנית, חרדה והחוץ השליו, הלא מאיים. הדימוי העצמי שלי מטלטל בין שני קצוות, ובבית אני כאילו במלחמת הישרדות וחשה פעמים רבות צורך בבריחה לתרופות בשל חרדה ולחץ ותחושה שאינני יכולה להתמודד. בבית, המון כעס צף על פני השטח, הוא בלתי מרוסן וקיצוני, כמעט עד מצב פסיכוטי. אני אשמח לקבל הסבר לסיבה למצב הזה, וכיצד אני יכולה להתמודד במסגרת הקיימת (כאשר מבחינה כלכלית אינני יכולה לצאת מהבית בשלב זה) מול המשפחה שלי (לצערי). בתודה, ליילה

לליילה שלום, אין ספק שאת בורחת מהבית ולא חשוב אם לתרופות או למקום אחר. אני מאחל לך שהלוואי ותוכלי לגור מחוץ לבית ולבנות לך את הבית והפינה החמה שלך שתהיה לפי טעמך ושיהיה לך מקום חם ונעים. בינתיים כדאי לנסות להתרחק נפשית מהבית והנפשות שבבית ולבנות את הפינה החמה שלך בפנים. אני יודע שזה קשה אבל זו האפשרות. להכנס לדיכאון משמעותו שאת מרגישה במקום כלשהו שאת אשמה או את לא בסדר בכך שהבית כזה. אפשרות נוספת היא תחושה של אשמה שלא עשית מספיק כדי שהבית יהיה יותר טוב. א ת לא א ש מ ה - ותכניסי לך את זה טוב טוב לראש. יש להם את הבעיות שלהם ואת הקשיים שלהם, לא את יצרת את הקשיים ולא את יכולה להפתור אותם. כך שכל מה שאת צריכה זה לשמור על עצמך. שמרי על עצמך, גם אם בעזרת תרופות את בסך הכל שומרת על עצמך. את לא בורחת משום דבר, את שומרת על עצמך. שיהיה רק טוב ותהיי חזקה דר' גיורא הידש

ערב טוב ילדונת, מה קורה? הבנתי שפסלת את האפשרות לפנות לגורמים בבית הספר.מה עם האפשרות שלדבר עם ההורים?או עם אחד מהם? אני גרה בצפון,אבל אין לי בעייה להתכתב איתך בצ'ט-אני בדרך כלל מצטרפת בסופי שבוע. אם תרצי יותר פרטים לגבי הצ'ט-תאמרי לי ואני אעדכן אותך. בהצלחה מחר במבחן.לא אמרת לי באיזה מקצוע?????בכל מקרה,אני בטוחה שתצליחי וזיכרי- ציון 100 הוא לאלוהים וכל השאר-לבני האדם.מותר לטעות. את יודעת ,זה מזכיר לי משהו שקרה לי. אחרי צבא הלכתי ללמוד-הנדסאים.היה לי מבחן בסטטיסטיקה וקיבלתי 99. את יודעת למה?כי המרצה קלט אותי שאם הציון לא 100 אני נילחצת ובוכה.אז הוא החליט לשחק איתי ונתן לי ציון 99 וכששאלתי אותו למה?הוא ענה-שכחת לכתוב תאריך. מצחיק אה?אבל כזאת הייתי והיום אני עובדת על עצמי. בהצלחה שגב

למימי, אני מקווה שבשעה מאוחרת כזו את כבר ישנה לפני המבחן, אז איך היה? הידש

קודם כל תודה על תשובתך לשאלתי מלפני מס' ימים. אני אזכיר לך במה דברים אמורים: אני בת 24, חולת לופוס וסובלת מזה כשנתיים מדיכאון מלווה בהתקפי חרדה ( כיום שיפור ניכר בדיכאון , פחות מבחינת התקפי החרדה) . שאלתי אותך כיצד ניתן לדעת עם הדיכאון הוא סימפטום ללופוס או כתוצאה מהלופוס וקיבלתי תשובה עניינית שאכן יתכן שזה גם מזה וגם מעצם ההתמודדות עם המחלה או מהסטרואידים עצמם. שאלת אותי האם הדיכאון החל לפני שנטלתי סטרואידים או אחרי ותשובתי היא שלפני. את הלופוס איבחנו לפני 4 שנים בערך והדיכאון החל לפני שהתחלתי לקחת סטרואידים ( שנתיים בערך) כך שלא נראה לי שזה מזה. בנוסף אני לא נוטלת סטרואידים כל הזמן ולרוב רק לוקחת פלקווניל ( 400 מ"ג). רציתי בכול זאת לדעת אם יש בדיקות מסוימותשיכולות להצביע על כך שהדיכאון נובע מפגיעה נוירולוגית או שאני לנצח אחייה אם הספק לש מה בא קודם הביצה או התרנגולת ( הדיכאון כתסמין של לופוס או בעקבות ההתמודדות עם מחלה כזו)?. המון תודות שוב על הסבלנות והרצון הטוב

לאריאל שלום, אני זוכר, ואני זוכר אפילו שאת בת. קראתי בעיון גם את תשובתיך האחרות בפורום ונהניתי. אצלך השאלה אינה תיאורטית אלא מעשית ויש לה חשיבות רבה. אם הדיכאון הוא סימפטום של לופוס אז יתכן שהדיכאון הוא סימן שיש צורך ליטול סטרואידים מפני שהלופוס מתגבר. אם הדיכאון לא קשור אז יש צורך בטיפול בדיכאון ולא טיפול בלופוס. לכן לשאלתך יש חשיבות רבה בכיוון של טיפול נכון ומתאים. אז כיצד אפשר להבדיל? אם הדכאון הוא סימפטום של לופוס יתכן מאוד שהוא מופיע עם סימנים נוספים להתגברות המחלה שאת מכירה אותם, ואז כמובן שצריך לטפל בלופוס. אם הדיכאון מופיע ללא החמרה של הלופוס אז זה דיכאון "רגיל" כמו לכל אדם, לפעמים אדם נתקף בשתי מחלות שאינן קשורות ביניהן, גם זה קיים. ואז הטיפול הוא נוגד דיכאון. אולי הפתרון יהיה רישום לאורך זמן של הסימפטומים, הטיפולים שאת נוטלת וחומרת הדיכאון, כל אלו על ציר הזמן? מה דעתך? הידש

ד"ר הידש תודה רבה על תשובתך, אני באמת יבצע רישום . תודה על סבלנותך הנדירה והאכפתיות אריאל

לד"ר הידש שלום רב, ראשית תודה על התשובה, שנית אזכיר רק מפאת ריבוי הנעזרים שאני אותו אחד שלוקח קסנקס כבר 10 שנים ושרופא נפש רשם לי : סרוקסט+קלונקס+מודל. הדגשתי בפנייתי הקודמת שפניתי למוסד ציבורי המטפל בבעיות נפש - רוצה לומר אראה את הרופא שרשם לי את התרופות רק בעוד חודש ולא יודע מה לעשות עד אז. התמדתי יפה בלי הקסנקס ואותם תסמינים שאני מרגיש מוכרים לי כבר מתקופה קודמת בה נגמלתי לגמרי לבדי למשך שנה תמימה - כך שאני לא פוחד ממה שאני מרגיש . אני כן פוחד מכך שנאמר לי ולא ע"י חובב , שלאחר כל כך הרבה שנים עם קסנקס, גמילה יכולה לגרום לבעיות פסיכוטיות ועוד נאמר משהו על 'מחצית החיים'.. (?) 1 האם כשכתבת לי שמסיבות מדעיות הקלונקס והXR עדיפים על הקסנקס זה היה בגלל אותו עניין ' מחצית החיים '. 2 האם מותר לי להתחיל לקחת קלונקס למרות שבדמי עוד משייט לו קסנקס... 3 האם מותר לי להתחיל לקחת את הסרוקסט מאותה סיבה - והאם העובדה שאימי התאבדה בגלל מאניה דיפרסייה יכולה להיות הסיבה לכך שהעמיסו עליי גם מודל? אחרי הכל התפקוד שלי מעולם לא היה 100% , עובדה היא שהגעתי להשגים נאים וחיים סבירים בעזרת קסנקס בלבד ובעזרת שיחות שנמשכו כמו הקסנקס ע"פ 10 שנים. ועכשיו אחד מצד אחד אני מרגיש שאני לא מספיק חבול כדי לקחת כל כך הרבה תרופות ומצד שני מפחד לא לעשות מה שאומרים לי. כמו כן העמסתי על עצמי גם את ההחלטה להגמל בעיקר בגלל התגובה המבועתת של העובדת הסוציאלית הלא מעודנת. כאמור : אני מאוד מבולבל. סליחה על האורך ועל הסרבול. מבטיח לא לפנות עוד בעניין זה :-) תודה

שלום, ראשית כל הכבוד, אתה אולי עוד לא שמת לב אבל כבר נגמלת מהקסנקס, למזלך ובזכותך לא היו סמני גמילה רבים ויופי, תעזוב את הספרות ומה שסיפרו לך, אתה אישית לא פסיכוטי ולא שום דבר אחר, אתה כבר כמה ימים בלי קסנקס ועברת את הקשה ביותר ומעכשיו יהיה רק יותר טוב. אז קודם כל להרגע.... אתה צודק ואתה מכיר את כל הסיפור הארוך של זמן מחצית החיים. בגלל זמן מחצית החיים הקצר של הקסנקס אני אומר שנגמלת ואתה אחרי. אין לי מספיק מילים להביע את הערכתי על האומץ והנחישות להפסיק תרופה זו אחרי עשר שנים. אני מקווה שגם אחרים יתעודדו מהניסיון שלך. כיוון שאתה אחרי הקסנקס, כעת אין שום דבר דחוף, לא יקרה שום דבר מדאיג או חמור אם תחכה עם תשלובת התרופות הללו עוד מספר שבועות. אפשר כמובן להתחיל עם הסרוקסט עכשיו אבל אפשר בהחלט לחכות ואין בכך סיכון. ושוב אחזור, כיום המדיניות היא תרופה אחת מתאימה לאדם ולא תשלובות. אז הייתי מציע או לברר מדוע התשלובת או להתחיל עם אחת. אל תגע בקלונקס ואל תתחיל שוב עם תרופה ממכרת...המודל והסרוקסט אינן ממכרות. שיהיה רק טוב, כל הכבוד הידש

כיצד ניתן ליצור עימך קשר להתייעצות פרטית בפרקטיקה הפרטית שלך?

מצטרף לשאלה.

אותו פעם,אבל אסור לו לפרסם את עצמו. היום אני יודעת שהקליניקה שלו בקריית מוצקין. יכול להיות שבספר טלפונים תימצאו ואם לא-יש פה בחור שעונה לשם גיא-הוא יודע. שגב

אני נוטלת סרוקסט ואכן יעילותו רבה אך הוא פוגע לי לחלוטין בתפקוד המיני. הרופא המליץ להחליף ל-לוסטרל כי הוא הכי פחות פוגע בתפקוד המיני. לדבריו לוסטרל הכי נפוץ בארה"ב, יותר מסרוקסט שהצליח כאן אצלנו. האם נכון? האם כבר מכירים את הכדור הזה? האם יעיל גם לחרדה וגם לדיכאון? האם יגרום לי להשמנה? (עם הסרוקסט לא השמנתי) תודה.

לדנה שלום, אכן הרופא שלך צודק, מבין התרופות הדומות העובדות על הסרוטונין התרופה הנפוצה ביותר בארה"ב היא הלוסטרל. אני אקח את שאלתך לנושא אחר לרגע, ואדבר על החשיבות של היבואנים וסוכני התרופות. הדוגמא של לוסטרל מדגישה את החשיבות של סוכני התרופות. לוסטרל הגיעה לארץ אולם היבואן מסיבותיו הוא החליט לא "לדחוף" אותה. היא נשארה על המדף, הרופאים לא הכירו אותה והיא ממש לא הייתה פופולרית בארץ עד שהיבואן התחלף. אין ספק שציבור המטופלים הפסיד עקב כך. בקשר לשאלתך, כל התרופות הללו דומות-סרוקסט, פרוזק, לוסטרל, פבוקסיל וציפרמיל. לכולן אותן תופעות לוואי אפילו שהשכיחויות הסטטיסטיות מעט שונות. אולם אנו מגיעים למקרה פרטי מה קורה אצל דנה, כאן כל הסטטיסטיקות אינן שוות כלום, וצריך לנסות ולבדוק מה ההשפעה של הלוסטרל אצל דנה. אם את מתוסכלת מדי מהסרוקסט ואינך מרוצה מתופעות הלוואי שלו שהן כבדות מדי עבורך, זה הזמן להחליף, רק מתי שתנסי תרופה אחרת באמת תדעי כיצד היא משפיעה עליך. רק נקודה אחת חשובה, כל התרופות הללו כולל סרוקסט אינן גורמות נזק, כאשר תסיימי את הטיפול הכל יחזור למקומו בשלום וכל הבעיות בתפקודים השונים יחלפו...כך שאל תדאגי. אפשרות נוספת אם את לקראת הסוף הוא להחזיק מעמד עוד קצת ולסיים את הטיפול בסרוקסט. לצערי עדיין לא המציאו את הויאגרה לנשים, שוב קיפוח של הנשים, אבל עם סרוקסט הויאגרה לא תמיד עוזרת גם לגברים. ביי הידש

שלום...אני בחור לפני גיוס, הסובל מחרדה, הייתי גם מטופל בעבר הקרוב ב חצי כדור סרוקסאט ליום ועכשיו ירדתי במינון ל רבע כדור בעצת הפסיכיאטרית, הפרופיל הרפואי שלי הוא 64, והצבא מודע לבעיותיי שאלתי היא אליך, האם לדעתך אם בעיות החרדה שיש לי , אני יוכל לשרוד את השירות הצבאי?, ובעיקר החשש שלי הוא מהטירונות ראוי לציין שלדעת הפסיכיאטרית שאני מטופל אצלה, בעייתי היא קלה. בסה"כ אני רוצה לחשוב שאני בחור נורמלי לחלוטין הסובל מהפרעה הזו, ראוי לציין שיש בי רצון לשרת בצ"הל.

יש לך יתרון בכך שהצבא מודע לבעייתך ושאתה לא צריך לעמול קשה אל להסתיר את זה כשזה שלעצמו יכול לגרום לחרדות ( ולפי דעתי נהגת בכוחמה שכספרת). בצבא תמיד תוכל לבקש סיוע נפשי ע"י הקבן ותוכל ,אני מניחה, להמשיך להיפגש עם הפסיכאטרית שלך מדי פעם. יש בך מוטבציה לשרת, אתה מודע לבעייותך ולקשייך ויש בך רצון. אני בטוחה שתצליח!!! אז המון בהצלחה ממני ותמשיך לעדכן. דרך אגב, מה התאריך???

אין לי כרגע עדיין תאריך מדוייק, בערך עוד חצי שנה הגיוס...

רציתי לשאול שאלת תם האם יוגורט או מעדן נחשב כאוכל לפני לקיחת כדור בבקר? בתודה אסתר

לאסתר שלום, זה נחשב לקצת אוכל, בדרך כלל לתרופות בתחום שלי ההמלצה היא ליטול אותן עם האוכל...כך שעל איזו תרופה את מתכוונת? דר' גיורא הידש

אני מתכוונת לסרוקסט

לאסתר שלום, אכן חשוב לקחת את הסרוקסט עם אוכל ובמיוחד בשבועיים הראשונים של הלקיחה. כך זה מונע כאבי בטן. אם את כבר לוקחת יותר זמן אז אין חשיבות לאוכל. היוגורט ומה שציינת מספיק. שיהיה בהצלחה עם הסרוקסט דר' גיורא הידש

חברתי ואני שנינו בשנות העשרים לחיינו ונמצאים שנה ביחד. אנו חווים בעיה בקיום יחסי מין. חברתי נגעלת מאיבר המין הזכרי, מרעיון החדירה ומשפיכת נוזל הזרע. הדבר גורם לה תחושות דחייה כלפי כל הרעיון של קיום יחסי מין. היא מסכימה לפעמים לקיום יחסי מין, למרות שאינה נהנית מכך, בכדי לרצות אותי, אך ניכר בה שהיא עושה זאת בשבילי. הבעיה, אגב אינה של אי חוויית אורגזמות, שכן היא חווה כאלה, אם כי לרוב בצורה אורלית. בנוסף יש לציין כי פרט לכך, אנו נמשכים מאד אחד לשני ואוהבים לגעת אחד בשני. העניין מעיב על כל מערכת היחסים שלנו ואשמח מאד לקבל עזרה בנושא.

לחיים שלום, העזרה היא בודאי לא תרופתית. אני מבין שמדובר בבעיה נקודתית כאשר הקשר ביניכם הוא טוב ובונה, אין ספק שמין הוא חלק חשוב בחיים וחלק מהנה ואפילו זול בהבדל מהנאות אחרות... בדרך כלל הטיפול הפסיכולוגי הוא טיפול התנהגותי, כלומר קודם כל החברה צריכה לרצות לשנות את הרגשתה וגישתה, כלומר היא צריכה לרצות להרגיש אחרת ולא להרגיש את התחושות הלא נעימות. אחר כך ללכת צעד צעד מהרחוק לקרוב, מלהסתכל עד מגע וחדירה, כאלו להכהות את העוקץ של התחושות הרעות שמתעוררות אצלה. את כל זה אפשר כמובן לעשות אצל פסיכולוגית או מטפלת מינית. כמובן שכל הדברים הללו בעדינות וברגישות כי הנושא הוא כזה. שיהיה רק טוב, לפעמים גם הומור מאוד עוזר, אה נזכרתי הומור --אחד אומר לחברתו-אם היה לי עוד סמ' הייתי מלך, חברתו עונה לו, אם היה לך סמ' פחות היית מלכה.... דר' גיורא הידש

אחרי שכבר שבועיים אני לוקחת ציפראמיל בלי תושה שזה משפיע ינתיים, הלכתי ביום חמישי לפסיכולוגית שהציעה שנעבוד על הדיכאון בטיפול קוגנטיבי (מחשבות אוטומטיות ועבודה עצמית). נוסף לכל האיכסה שאני מרגישה לגבי עצמי, בן זוגי נפרד ממני ביום שישי. אנחנו יחד כבר שנה וחצי וגרים יחד חצי שנה. אני מרגישה שכל זה גדול עליץ. הדירה בה אנחנו גרים היא בבעלות משפחתו כך שאני צריכה לחזור להורי כי אני לא עובדת. הצעת עבודה שקיבלתי במרכז תאלץ כנראה להדחות כי אין לי אופציה להגיע למרכז מבית הורי. חוץ ממנו ומעוד חברה אחת שלי אף אחד לא יודע על הפרידה ועל הטיפול ואני מרגישה בודדה במערכה- כאילו נפלו עלי השמיים. כיוון שאני סטודנטית ביקשתי להשאר בדירתינו עוד שבועיים שאז נגמר הסימסטר ואוכל להמנע לפחות מהסירבול בלהגיע למרכז כל יום. יש לי תופעות פיזיולוגיות שקשורות במצוקה הנפשית. כבר שלוש ימים לא אכלתי כלום ואני שותה רק מים כי כל דבר אחר ממש גורם לי להקיא. אני לא ישנה כבר כמה לילות יותר משעתיים רצופות וקמה כל הזמן בבהלה בתחושת תעוקה. בגלל זה אני מנומנמת כל היום ולא מצליחה לתפקד. קשה לי לנשום ואני בוכה הרבה שכל זה תופעות די מוכרות בפרידה, אבל אני מרגישה שזה גדול עלי ולא מגיע לי. דווקא עכשו כשיותר מכל אני צריכה את תמיכת בן זוגי, הוא מחליט לסיים את מערכת היחיסם. אני יודעת שאולי זה לא הפורום המתאים ביותר לשפוך את צרותי, אבל לא ידעתי למי עוד לספר...

חמודה זה כן המקום אני איתך באותה סירה טובעת זה קשה זה בלתי נסבל אבל אין מה לעשות פרידות תמיד קשות

שירה היקרה זה בדיוק המקום לשפוך את צרותייך ואם לא פה אז איפה. שירה, לצערי את עוברת עכשיו תקופה לא קלה ואנשים מגיבים בצורה שונה לפרידה. יש שמעדיפים לטייח את זה ולעבור אלה ויש כאלה שבשבילם זו נקודת שבירה. לפי דעתי כדאי לך לספר להורייך על הפרידה ולא להסתיר את זה ( או למי שאת סומכת אליו) כי את לא צריכה לעבור את זה לבד ומגיע לך את כל התמיכה שאת יכולה לקבל כרגע. אם תופעות הדיכאון ימשיכו כדאי לך לשקול לפנות לטיפול. תנסי בימים האלה לא להתאמץ יתר על המידה. תאספי את השברים , תנוחי הרבה, תאכלי דברים קלים וכן...גם לבכות מותר ולפעמים אף רצוי. מקווה שתמיד תרגישי בנוח לכתוב כאן את תחושותייך- אנחנו כאן מקשיבים- תמיד! היי חזקה

לשירה היקרה! הגרוע מכל בפרדה הוא הריקנות המשתלטת על החיים.פתאום שום דבר לא נחשב,שום דבר לא מעניין,שום דבר לא מהנה.העולם מתרוקן לגמרי. חשבוב לדעת שזוהי חויה זמנית בלבד ולדבוק בכל הכוח בידיעה הזאת. חשוב לדעת שהחוויה המשטלת עלינו,רק נדמה שהיא תמשיך לנצח- ש,לעולם לא אוהב עוד",משהו בי ריק,כבוי,גמור","לעולם לא יצליח איש לעורר בי אותן תחושות", "זה הסוף של חיי הרגשיים"-כל אלו הן תחושות ומחשבות צפויות,אבל זמניות. כמעת כל מי שנפרד מקשר עז מרגיש שלעולם לא יוכל להימשך ולהתקשר אל אדם שנראה אחרת,מדבר אחרת,ולחבב וללבב מישהו אחר.על כאב הפרדה מאדם מסויים נוסף כאב הפרדה מעולם שלם של חוויות, שנראה עכשיו אבוד:חיי האהבה שלי מחוסלים סופית". אלו הן תחושות זמניות שתחלופנה עם הזמן, בין שימשיכ שבועות וחודשים ובין שיתפוגגו לאט לאט. מי שחווה בפעם הראשונה פרדה מקשר חזק,חש תחושה חזקה במיוחד של "דבר כזה לעולם לא יקרה לי שוב," כי עדיין לא ראה מעולם איך הפחד הזה מתבדה. מי שכבר התמודד פעם אחת עם התחושה הזאת,יודע שהיא זמנית. ובכל-זאת גם אנשים שהתנסו במספר פרדות כואבות נוטים להעצים את החוויה האחרונה (שאולי היא גם החזקה והמשמעותית, הבוגרת והבשלה) ולהרגיש שאחרי ההרס הזה לא ייבנה שום דבר בעתיד.אבל גם החוויה הזאת חולפת, וכל מי שיש בו תאוות חיים אמיתית יווכח בכך:הצורך לאהוב להתקשר שוב סופו לנצח. אבל מה עושים כעת,הרגע,כאשר העולם כל-כך ריק,ושום דבר לא מספק ולא מענג? כל ניסיון לחפש ניחומים בזרועות אחרות זמן קצר אחרי אבדן הקשר,בדרך כלל אינו עולה יפה.הנסיון ליצור קסם חדש עם אדם אחר, כשכאב הפרדה עדיין צורב, מגביר בדרך-כלל את תחושת האבדן במקום לרכך אותה. מאוד חשוב לא לשמור על "פאסדה" בתקופה כזאת: כדאי להימצא בחברת אנשים שיכולים לקבל אותנו שבורי רוח מסכנים, מקטרים. להימצא בחברת אנשים אוהבים, אוהבים, שיכולים לשקף את הדימוי החיובי שלנו. אמנם בתקופה כזאת של חולשה משהו בנו עלול להעיק, ולעייף, ומוטב להביא את האפשרות הזאת בחשבון,אבל אסור שהיא תגרום לבריחה ולהסתגרות . עדיף, אם אפשר, לבוא במגע עם כמה אנשים, כדי שלא להטיל את כל כובד המשא על אדם אחד.אסור לשכוח : ידידים ובני משפחה אהובים הם שיכולים לעזור לנו בתקופת משבר, והבריחה מחברתם כדי שלא להראות את סבלנו,כדי שלא ימאסו בנו, מגלה חוסר בשלות בקשרי הידידות. בתקופה כזאת טוב ובריא לבחון את כל קשרינו עם העולם, בתוך כך אפילו לבנות ידידיות חדשות שידעו גם הן להוכיח את עצמן (אגב ידידים שמוכיחים את עצמם בעת מצוקה אולי יתקשו להגיב דווקה כשניחלץ ונגיע לאושר). מי שמסוגל להפנות את ייסורי הפרדה שלו לאפיק יצירתי הו בר- מזל השקעה ביצירה אין טוב ממנה, כדי לגאול מן הסבל ומן הייסורים ולהשתחרר. בידידות מור

לשירה שלום, ממש התרגזתי על החבר שלך, המעשה הלא נכון בזמן הלא נכון, ממש לא מתאים מבחינת הזמן, לפחות היה מחכה עוד חודש עד שהציפרמיל יקל עליך בצורה משמעותית ותהיי יותר חזקה להתמודד עם כל הדברים שאת צריכה להתמודד עכשיו. בכל אופן אני מאמין שאם בחרת בו להיות חבר אז הוא אדם הגון. תתפסי אותו לשיחה ותסבירי לו שגם אם החברות נפסקה עדיין יש לך זכויות ואת צריכה את המגורים לזמן יותר ארוך משבועיים עד שתתחזקי. כאשר תתחזקי אז תראי איך שאת מתארגנת יותר טוב, גם עם העבודה החדשה, אולי תמצאי דירה עם חברה באזור העבודה וגם עם הלימודים והבחינות. אפילו אם זורקים משהו מדירה שכורה נותנים לו חודש להתארגנות!! אני חושב שכעת את מעט חלשה בגלל הדיכאון אבל תנסי לשמור על זכויותיך שהרווחת אותן ביושר במשך שנה וחצי, שיחכה קצת, מה דחוף בפינוי הדירה גם אם אינכם חברים? טוב, אני קצת כועס מפני שאני מאמין שאם הייתם מחכים עוד קצת, שבועים..לא הרבה הדברים היו נראים אחרת. תנסי להיות חזקה למרות הדיכאון ואנחנו נחזיק אצבעות לך ולציפרמיל... ביי הידש

שלום, מתפרנס מכתיבה "ממה אתה מתפרנס?" מכתיבה". "הוא ומה אתא כותב?" "מכתבים לאבא שלי שישלח לי כסף".... ושישאר עם חיוך למעלה. ביי ביי נשמה מור

שלום ד"ר אני לא יודעת מה זה רמרון? ואם קלונקס ואיקסל מפריעים לתפקוד המיני וההנאה ?

לאביה שלום, רמרון היא תרופה חדשה לטיפול בדיכאון וחרדה ונמצאת כבר בקופות החולים. כל שלושת התרופות שציינת אינן פוגעות בתפקוד המיני. שיהיה בהנאה דר' גיורא הידש

רמרון זה כדור ( מהזן החדש יחסית) שנועד לטפל בדיכאון. אני אישית לוקחת אותו כבר שנה וקצת ואני מאוד מרוצה

הרמרון לא מרדים אותך? איזה מינון את לוקחת? הרמרון גרם לך לעלייה במשקל? תודה

לד"ר הידש שלום רב! מזה כשנתיים שקרוב משפחה מקבל רספירדל 2 מ"ג ביום. הכדור גורם לו לתאבון . ןלכן מבלי להתייעץ עם הרופא המטפל הוא החליט להפסיק לשתות את הכדור לאחר שיכנועים הוא התייעץ עם הרופא והוחלט להוריד את המינון ל1 מ"ג לאחר כחודש התחילו כל הסימנים המוכרים בשסעת ןלכן הועלה המינון ל2 מ"ג הימים והחודשים עברו ושוב הוא החליט שהוא לא רוצה לשתות את הכדור בכלל וגם להתחיל להוריד בהדרגתיות את המינון אלא להפסיק מידית השאלה שלי היא אם במידה ותופסק לקיחת הכדור מיד מתי התופעות תתחלנה?[ וכן האם הפגיעה תהיה יותר קשה מהפעם הראשונה בה הובחנה המחלה?

למודאגת שלום כחולה שסעת 'לשעבר' ( אך עדיין מטופל) , ידועה לי היטב הבעייה שתארת לגבי תאבון מוגבר ועלייה במשקל שנגרמת כתופעת לוואי משמעותית בעת נטילת תרופות כגון ריספרידל וזיפרקסה לדוגמא. לצערי תופעות לוואי אלו מקשות את ההתמודדות היומיומית בתהליך ההחלמה, ולא פעם גורמות לנו "לחשוב פעמיים"- עבור איזה מחיר ניקח את התרופה? אני אינני מכיר את הספסיפיקציות של מחלת קרובך ובוודאי לא אמנה עצמי כיועץ מקצועי, אך רק ע"פ נסיוני בנושא הנ"ל - הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבך לתרופה חדשה (יחסית) שנקראת 'גאודון', שבאופן חד משמעי לא גורמת לתופעת התיאבון המוגבר ובד בבד מעלימה את תסמיני המחלה לחלוטין. שאלו את הרופא המטפל על התרופה הזו. אולי היא תמצא כמתאימה..... ואוסיף כי לא מומלץ להפסיק תרופות מסוג אלה (כגון הרספרידל) באופן מיידי, זה עשוי להיות מסוכן.... חייב להיות איבחון של מצב המטופל ע"י רופא מוסמך, ולא כדאי לקחת סיכונים "עצמאיים" מיותרים.... אני מקווה שדברים יסתדרו בשבילו במהרה ..... אם תרצי להמשיך לשוחח אשמח להקשיב. כל טוב מאור

שלום, למאור תודה רבה, תשובתך מלאה ומקסימה, לא יכולתי אני לענות טוב יותר. אני חושב למנות אותך כמומחה לגאודון האם עיינת בחומר הנמצא באתר שלי על גאודון? www.icallisrael.co.il תודה דר' גיורא הידש

למאור שלום רב בראשית אודה לך על התשובה והאיפורמציה. הינני מעונינת שתשלח לי את כל המידע על גאודון . לפי מה שכתבת אתה טוען שהתרופה העלימה את המחלה איך ייתכן? אני שואלת זאת משום שלאחר המון שיחות עם אנשים יודעי דבר{רופאים} הבנתי חד משמעית שמהמחלה הזו לא נפתרים ואת הכדורים אמורים לשתות כל החיים. לאחר שקראתי את התשובה שלך נכנסה בנו {משפחה} המון תקווה. כל כך טוב לשמוע מאנשים מנוסים{לצערנו הרב} על אודות המחלה כמו שאומרים"תשאל את החולה ולא את הרופא". תודה רבה ואשמח שתחזור אלי..

אהבה האם זה קיים האם זה שם? חיים האם הם קיימים האם הם ממוצים? מוות מוות איפה אתה למה אתה לא בא? ואני מחכה ומחכה מחכה להפתעה להפתעה שתבוא במהרה מקווה שתבוא חיים לכו לכו כי ליכלכתם אותי מוות בוא כבר ושחרר אותי מחכה לישועה מחכה למוות ופתאום! המוות בא!

האם אין שום פינה שבא לך לברוח אליה, רגע אחד לפני המוות? מקום קסום, טעם מענג, סרט משובח? אפילו כאן, יש מי שמקשיב, יש מי שאכפת לו לכי תדעי, מה יש שם

תודה, השיר מקסים, בפסיכולוגיה יצר המוות הפוך ליצר היצירה והגדילה שהם הרגשות המנוגדים השזורים בחיינו. הידש

שלום דר' הידש, מזה כ-3 שבועות אני מטופלת בסרוקסט , נידמה לי שב-10 מ"ג , אמרו לי לקחת כדור שלם אבל נישארתי בחצי למרות שאני עדיין לא מרגישה השפעה כי זה מרדים אותי , אני מאוד עייפה כל הזמן וקשה לי לתפקד גם כשאני לוקחת את זה , השאלה שלי היא האם יתכן שהכדור עדיין לא התחיל להשפיע או שאני באמת צריכה להעלות את המינון ? תודה מראש , אני .

את חווה תופעה של מעיין"פלצבו" כלומר את חושב שהכדור גורם לך לבעיות האלה אך יתכן כי בכלל לא קרה כלום.

היי לא הייתי ממהר לקפוץ למסקנות מה משפיע. כדאי לחכות עוד שבוע שבועיים ולבחון האם יש השפעה. בדרך כלל המינון המומלץ הוא כדור שלם של 20 מ"ג. בדרך כלל התרופות נוגדות הדיכאון מעוררות (למזלנו הרב) ולכן מומלץ ליטול אותן בבוקר. לעתים לא נדירות הן מרדימות או מעייפות ולכן מהבחינה הרפואית אין בעיה שהמטופל יטול אותן בערב. תנסי. במידה ותופעות הלוואי ימשכו ולא תהיה הטבה כדאי לשקול עם הרופא המטפל תרופה אחרת שיותר מתאימה לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לך אני אני ממליצה לך לקחת את כל המינון שנקבע לך מתוך הנחה שמי שנתן לך את התרופות כנראה חשב שזה המינון שמתאים. יתכן שכשתתחילי לקחת את כל המינון המצב ישתפר- מחזיקה לך אצבעות שכן. תעדכני אותנו בהמשך טוב?

בהמשך לתשובתך שאלתי שאלה נוספת ( ע"מ 221). אשמח לקבל תשובה תודה מראש, אריאל

שלום אריאל, אשמח לענות לך אולם לא מצאתי את השאלה שאת מתכוונת אליה, אולי תוסיפי את הקישור? תודה דר' גיורא הידש

קרוב משפחתי אובחן כחולה סכיזופרניה לפני כ3 שנים.קבל תרופות וכל התופעות עברו,אך בגלל השמנת יתר הפסיק על דעתו לקחת התרופות.הרגיש נהדר והמשיך לתפקד מצוין במשך חודשים רבים.לפתע נתקף בחרדות אימים שרוצים לרוצחו.אחריהרבה חיבוקים הוא נרדם ולפתע קם נעמד, קפא במקומו ועמד כפסל עם שרירים קפואים לא ניתן להזיזו .במשך שעתייםעד שהצלחנו לתת לו תרופה בכח והוא נרדם.כשהתעורר לא זכר מה קרה אבל ממשיך לתפקד כרגיל.מהי התופעה?ואיך להכרחו לקלת תרופות למרות ההשמנה?

מומו שלום מה שאתה מתאר למעשה נשמע כמו 'התקף חרדה-פרנואידי' (של המחלה) שהופיע לפתע לאחר שהדברים כבר חזרו למסלול יציב פחות או יותר.( זאת כנראה עקב הפסקת התרופה......) אני בעבר חליתי באותה מחלה, וכן בזמנו קיבלתי תרופה אשר גרמה להשמנת יתר. לפני כחצי שנה שונתה לי התרופה לאחת אחרת-שלא משמינה כלל ומביאה להחלמה מוחלטת. האם תוכל לנקוב בשם התרופה איתה טופל קרובך עד שהפסיק? (אולי אוכל לייעץ ע"פ נסיוני......) מאור

למומו שלום, התופעות שאתה מתאר בהחלט מעלות את החשש שמדובר בהתפרצות חוזרת של המחלה וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. כיום ישנה תרופה אשר אינה גורמת להשמנה ומאור נוטל אותה. ראה תשובתו לשאלה באותו הנושא למעלה. ביי דר' גיורא הידש

עצם העובדה שאת אומרת שהפאקסט ישפיע כבר מאיר את עיניי.ואת מצליחה לעודד אותי במקצת.אבל בכל זאת.יש לך מושג למה זה קורה?אני אמורה ללכת בשעה 16:00 לפסיכולוג קליני.אני אפילו לא מסוגלת לשבת בשקט בכסא.יש לי חוסר מנוחה טוטאלי,וזה רק קורה לי מחוץ לבית ,לא פלא שאני מרגישה כמו מפגרת.כן ,ממש ככה.בשביל ללכת לטיפול אני צריכה להרגיע את עצמי.הריחוף,הנתק עם הסביבה.מכאיב לי בצורה בלתי ייאמנת. בן אדם שחי בצורה נורמלית קודם.ועכשו לא יכול לטייל עם העגלה עם הילד.זה נורא ואיום.אני מנסה ברור, אבל חוסר מנוחה טוטאלי,אני לא מסוגלת לשבת אפילו על הספסל.אני מרגישה שכל העולם מתחיל לזוז! ברור שזה פסיכולוגי.אבל אלוהים יודע כמה אני מנסה וזה לא הולך.אני לא מרגישה נוח בחוץ בכלל.ואני די מיואשת.כי הבאתי ילד לעולם בשביל לשמוח איתו לא בשביל ששנינו ניהיה כלואים בבית. אולי תאירי את עיניי מניסיונך. שלך שרונה

שרונה אני מתנצלת שהיתפרצתי ככה לדברייך אבל חשוב לי להגיד לך את מה שאני רוצה להגיד לך. נראה שכבר השלמת עם העובדה שלתרופות יקח עוד קצת זמן עד שתתחילי לראות השפעה אבל את חייבת להשלים על עובדה נוספת. שרונה, אל תתאמצי יותר מדי בלהכריח את עצמך להנות בחוץ ולסלק את כל התחושות. גם זה יגיע ואם את יוצאת החוצה גם אם לא נהנת וגם אם חשת שאת מנותקת עצם היציאה החוצה היא הישג. אם ההרגשות השליליות הגיעו אל תלחימי בהם ופשוט קבלי אותם, בפעם הבאה יהיה יותר טוב. אני מדברת מתוך נסיון כאוב ולווא דווקא של תחושת ניתוק אבל לי היה סימפטום קשה של חרדה שמהרגע שפתחתי את העניים ועד הרגע שהלכתי לישון ( גם בבית) הוא היה קיים עד שלמדתי לקבל אותו. כשזה קרה היה לי הרבה יותר קל להתמודד איתו. שרונה, את מנסה וזה יאמר לזכותך אני מבטיחה לך שתצא מזה רק את חייבת להיות יותר סלחנית לעצמך. אני פה מחכה לשמוע בשורות טובות שלך, אריאל

גם עכשיו את חיה... גם עכשיו את חיה בצורה נורמלית... גם עכשיו את חיה בצורה נורמלית אבל עםחרדות שלא היו קודם. גם אני התרגשתי (אני לא בטוחה שזו המילה) לפני כל יציאה מהבית והרגשתי מתוחה וחשבתי שבחוץ מחכים לי רק דברים רעים אפילו לפני ההליכה לפסיכולוגית. את בטח קוראת את זה כחזרת... נו? נכון לא היה כל כך נורא. אם את לא מרגישה בנוח מחוץ לבית אל תצאי לבד תלכי עם אמא שלך או עם אבא שלך או עם חברה שיודעת על הסיפור ולא תוסיף לך מועקות. לדעתי חשוב לספר לפחות לאדם אחד או שניים שאת מרגישה קרוב על הכדורים כדי שתהיה ביקורת אם את לוקחת כל יום. כשאני נפלתי לא ידעתי על הפורוס הזה וכל הזמן הייתי בוהה (כמו שאמרת הרגשה של הסתכלות מתוך מים) אבל את צריכה להודות שיש לך את הפורום המדהים הזה. יהיה טוב!!! בחיים לא האמנתי שזה יקרה לי אח"כ לא האמנתי שאני אצא מזה ועכשיו אני לא מאמינה כמה שהחיים יכולים להיות יפים שוב. שלך סטודנטית.

קראתי את כל מה שאתן כותבות.הפסימיות נובעת מהעובדה שאצלי זה כבר נמשך שנה וחצי,וכבר הייתי במצב שיכלתי להעמיד פנים ולחיות, וגם לצאת החוצה.(לא לכל מקום אבל יצאתי).הבעייה פרצה כי המצב התדרדר.הגוף שלי ואני מרדנו כנגד ההסתרה הזאת.לא יכלתי לשאת עוד להיות כלואה בתוך הגוף שלי כשאני בחוץ והמוח בעננים מרחף לו אי שם.פעם אחת מרוב סבל, כשהייתי בחנות,ועמדתי בתור.הרגשתי שאני כמעט נרדמת. כי הייתי בטוחה שאני עומדת להתעלף ומרוב סבל,כלו כל כוחותיי.חזרתי לאוטו מותשת.טוב אני אופטימית בכל מקרה.פרט לרגעי השבירה שלי שקורים לי מידי יום, לצערי.אבל בפנים אני אופטימית עד כאב.כי הצורך לחיות עז בצורה היסטרית.למרות המגבלות.אני רק מתפללת שהתרופה הזאת קשורה בכלל למצב של הניתוק שלי.ובכל מקרה נצמדת בכל הכוח באהבה לאנשים שאני אוהבת.וגם למרות שאני לא רואה אתכם.אני מתעודדת.ומרגישה איזשהי שותפות גורל.דרך אגב הייתי אצל הפסיכולוג.ונורא מוזר בגלל שהחדר היה נראה כמו סלון, זה הפחית לי ב חמישים אחוז את החרדה. אבל לא את תחושת הניתוק התמידית שמלווה אותי מבוקר ועד לילה.תמשיכו להיות חזקות מתמיד שלכן שרונה.

לאחר תקופה ארוכה של דיכאון ניגשתי לפסיכיאטר ע"מ לקבל טיפול, התרופה שניתנה לי היא "רסיטל" העניין הוא שהדכאון הזה מלווה בעצב עמוק שהסיבה היא פרידה(סיבת הדיכאון) השאלות שלי האם התרופה הזו עוזרת לדיכאון כזה או שאני צריך לקחת גם תרופות הרגעה כיון שאני עצוב תמיד

הוסיף ואשאל מהו הכדור הטוב בתיור לטיפול בעקר בדכאון ובמעט חרדה כללית GAD ?

לגדי וגיא איני מבין מדוע עליך ליטול תרופה נגד חרדה כאשר אתה מדבר על עצב ולא על חרדה? בכל אופן תרופות נוגדות חרדה הן בדרך כלל ממשפחת הבנזודיאזפינים (לוריון, קלונקס, ואליום, וואבן ועוד) ולכולם פוטנציאל ממכר ולכן בהחלט לא מומלץ אם לא חייבים ליטול אותן באופן קבוע. בהערתך שאתה תמיד טיפוס הנוטה יותר לעצבות-מלנכולי, הייתי מוסיף במקום תרופות טיפול בשיחות=פסיכותרפיה. אם אתה אדם צעיר שכל חייך לפניך עדיף מוקדם מאשר מאוחר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לא מצאתי באינדקס התרופות פרטים על תרופה בשם נוזינן או לבומפרומזין. מישהו יכול לתת לי פרטים בבקשה?

היי גם אני לא מצאתי מהר ברשת, אבל תרופה מאוד דומה היא הלרגקטיל=טרוקטיל, כל מה שכתוב על הלרגקטיל נכון גם לגבי הנוזינן. כך שתוכלי למצוא http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=132 ביי מאוחר יותר אני אהיה יותר פנוי דר' גיורא הידש

שלום רב לאחרונה הגיעה למקום עבודתי מנהלת חדשה סימטית וחייכנית אבל לא מפסיקה לשקר חוסר אמינותה יצא בתחילת דרכה אצלנו לצערי עליי לעבוד איתה לפחות עוד 4 שנים..אותי זה משגע איך להתמודד עם הבעייה?יש לי הרגשה שהיא לא מודעת לשקרים שלה תודה

לגילי שלום, בעיה דומה יש גם עם הפוליטיקאים וראשי הממשלה. לצערי מכל המפלגות ואי אפשר להאשים רק מפלגה אחת, גם אתם אנו חייבים לחיות ארבע שנים. בכל מקרה, המנהלת היא מנהלת בעבודה, היא לא חברה ואת לא צריכה לאהוב אותה, את צריכה לעבוד אתה. כיוון שאת יודעת שאי אפשר לסמוך עליה תדעי שאף פעם היא לא תתן לך גיבוי כאשר האינטרס שלה יהיה שונה, ובדרך כלל כדאי לתכתוב לך את מה שהיא רוצה ממך או מתכוונת... לי משום מה זה מזכיר יותר מדי פוליטיקה. עם זאת צריך לחיות אתה אם את רוצה לשמור על מקום העבודה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, מזה כ 10 שנים אני לוקח כדור אחד של קסנקס מדי בוקר במינון של 1 מ"ג בשנתיים האחרונות התווסף גם כדור קסנקס XR במינון של 0.5 מ"ג - אחד ביום. לאחרונה עקב סוג של דיכאון שנובע לדעתי בעיקר מאבטלה נפגשתי עם עובדת סוציאלית במרכז ציבורי לבריאות הנפש. היא נבהלה ממשך הזמן שאני לוקח קסנקס והכניסה אותי לרופא שאחרי פגישה של כמה דקות צייד אותי במרשם ל : סרוקסט + מודל + קלונקס. עכשיו אני מבולבל , זה נראה לי קצת מוגזם לחלק לי תרופות כאילו היו סוכריות מנטה. איני יודע מה לעשות עכשיו ולמי לפנות. בתור התחלה על דעת עצמי הפסקתי עם הקסנקס וכבר התחיל סוג של תסמין גמילה.

קודם כל אתה באמת לוקח את הקסנקס הרבה זמן ולא ברור לי כל כך למה התחלת בו. לפי דעתי אתה צריך לבקש חוות דעת נוספת לפני שאתה מתחיל בטיפול. האם הרופא שרשם לך את המינונים החדשים הסביר מדוע הוא הוסיף את התרופות?

קודם כל חשוב לדעת שעובדת סוציאלית איננה בעלת סמכא בנושאים תרופתיים. אתה צריך קודם כל איבחון פסיכיאטרי רציני ורק אח"כ לבנות תוכנית טיפולית. איבחון פסיכיאטרי זה לא משהו שנעשה ב-5 דקות. הרופא צריך לשבת ולשוחח איתך גם על הבעיות שלך וגם על הדרך שהוא ממליץ לטפל בהן. תצטרך למצוא את הדרך לפסיכיאטר אחר בשביל לקבל טיפול ראוי. זה המינימום בשביל שהטיפול יצליח אחרת חבל על הזמן.

שלום, קסנקס ממכר ולא רצוי ליטול אותו תקופה ארוכה ולכן הבהלה. אני חושב שהבהלה מוגזמת כיוון שלמרות ההתמכרות הקסנקס אינו גורם לנזק גופני כך ששום אסון לא קרה. תלוי כמה זמן הפסקת את הקסנקס והם סמני הגמילה שיש. לעתים אין סמני גמילה-לא תמיד חייבים להיות. במידה וישנם סמני גמילה עדיף ליטול את הקסנקס XR או הקלונקס במקום הקסנקס הרגיל (יש לזה הסבר מדעי). אם נגמלת מהקסנקס עשית דבר טוב. אבל שום דבר לא דחוף, אם סמני הגמילה חזקים אז בהחלט אפשר ליטול קסנקס ולהגמל יותר לאט. אני מסכים אתך לגבי החשש של התחלה עם שלוש תרופות ביחד, כיום הנטיה בפסיכיאטרייה היא ליטול תרופה אחת ולנסות לפתור אתה את כל הבעיות. אני מסכים אתך והחשש שלך הוא במקום. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אבקש לקבל פרטים על תרופה בשם ג'ילקס אודה על תשובתך המהירה

היי רונית מידע על התרופה בקישור הבא: http://health.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=medicine/drug1&id=78&name=גילקס לילה טוב, מאור

לרונית שלום ותודה למאור, גילקס היא תרופה נוגדת דיכאון ועדינה. מעט מהדור הישן אבל כיוון שהיא עדינה מאוד היא נשארה בשימוש, משתמשים בה הרבה אצל מבוגרים כיוון שהסיכון אצלם לתופעות לוואי רב יותר ולכן עדיף תרופה עדינה. יתר האינפו. בקישור דר' גיורא הידש

ד"ר הירש אנא ענה לשאלתי מעמוד 222. תודה

לדליה שלום, מצטער, יתכן שפיספסתי את שאלתך ללא כוונה. גם כעת חזרתי ודיפדפתי ולא מצאתי. אנא שאלי שוב ואשתדל להשיב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב, מה קורה?את נישמעת נורא נורא לחוצה.האם הספקת לדבר עם אמא,אבא ?? האם את מרגישה שאת יכולה לדבר איתם? אם לא,אני חושבת שכדאי שתפני אולי למורה,או הכי טוב ליועצת בית הספר. יש לי הרגשה שהיא תוכל לעזור לך. תאמרי לי מה דעתך. תירגעי,הכל יהיה בסדר. שגב

שלום שגב יקרה שלי אתתקוותי היחידה ראית את כל ה 5 ודעות ששלחתי לך? קראת את הסיפור האמתי ההוא? יועצת ומורה לא יעזרו ואיני רוצה לערבם כי הן כאלו שעושות בסוף מזבוב פיל ולא ממש עוזרות מה הלאהה? מיואשת ובוכה........... מימי מחרתיים יש לי מבחן אקווה שאצליח אולי ניפגש ונתיעץ כך את גרה במרכז הארץ שתוכלי להפגש עמי?

במסגרת משפחתי המורחבת נאלצנו לאשפז לא פעם אדם יקר בביה"ח הפסיכיאטרי בבאר שבע. חשבנו שזהו הדבר הנכון והטוב ביותר עבורו, ועשינו זאת מתוך דאגה ואהבה אמיתית. לצערי, באישפוז האחרון, שהתחיל כאשפוז "מרצון" (מי רוצה להיתאשפז?) ונגמר בצו אישפוז כפוי ביוזמת בית החולים, התברר לנו שמהרגע שאותו אדם נמצא ב"השגחתם" אנו מאבדים שליטה על חייו באופן מוחלט, וכמובן שגם הוא עצמו הופך לאבק אדם, משיקולים רפואיים לכאורה. הסיבה שנמסרה לנו כגורם לאישפוז הייתה שהוא מסוכן לעצמו ולסביבתו וכי "תקף" את אחד מאנשי הצוות. מיותר לציין שהבחור היה תחת השפעה של טיפול תרופתי מאסיבי ובקושי הצליח ללכת לשירותים לבדו, לא כל שכן לפגוע במישהו.... חווינו סיטואציות מזעזעות בהן הגענו לבקר אותו והוא סיפר לנו כי הוא נקשר למשך הלילה, רק מכיוון שלא הלך לישון כשהתבקש, והוא נותר שעות שוכב שעות בהפרשותיו. גם בתוך ההתקף הפסיכוטי הוא הבין כי כבודו כאדם נרמס והושפל. הוא בכה והתחנן שנוציא אותו משם ואנו נותרנו כואבים וחסרי יכולת להגיב. בימים אלה עוברת בת משפחה אחרת (אחותו) אירוע נפשי לא פשוט וקיימת החלטה גורפת בין האחים שלא להגיע עוד לעולם ובשום מחיר לאותו מקום אפל ונורא. אני, כמי שצופה כאילו "מהצד" (נשואה לאח הבכור) רואה וחווה באופן אישי את המחיר הכבד אותו משלמים כל בני המשפחה עבור החלטה זו, כולל האחות החולה בעצמה המבקשת מפורשות להתאשפז, אולם אינני מעיזה לחלוק על דעתם בשל ניסיון העבר המר כל כך. מה עושים?

ערב טוב, לצערי זה לא המכתב הראשון בו אנו קוראים על היחס בבתי החולים הנ"ל. מה יהיה?למה מתייחסים אליהם כאל בהמות? היום זה הם.ומחר כל אחד מאיתנו יכול להגיע חלילה למקום כזה.זה נישמע נורא,וניראה שאין דרך חזרה ואפשרות לחזור לחיים רגילים.רק הזיכרונות ממקום כזה,משבשים את כל החיים. מה יהיה? שגב

לשגב היקרה שלום, מבלי להצדיק את מה שקורה בבתי החולים הפסיכיאטריים רציתי להרגיע אותך שלא כל ההפרעות הפסיכיאטריות הן אותו הדבר. ישנן הפרעות פסיכוטיות שבהן עלולים להגיע לאשפוז וישנן הפרעות החרדה והדיכאון שהן שכיחות ורק אחוז נמוך מאוד מהאנשים מתאשפז ממש שאין ברירה ואז אין מדובר באשפוז כפוי. מרוב השיחות בפורום ובודאי כפי שהתרשמתי ממך אשפוז במחלקה פסיכיאטרית "זה לא הקטע שלך" ואין סכנה כזו. אז תרגעי. כמובן שכל מה שכתבתי במכתבי זה אינו מתייחס לתנאי האשפוז ולהרגשה של הכותבת במכתב הקודם שאענה לה בנפרד. נ.ב. איך לקרוא להודעות כאן, הודעות לא נראה לי, מכתבים, שאלות ותשובות...מה דעתך? ביי דר' גיורא הידש

שגב יקירתי, אינני מכירה אותך ואת סיפור חייך ואני מצטערת עמוקות אם גרמתי לך לחשש מכל סוג שהוא. אני נוטה להאמין (או יותר נכון מקווה...) שלא מדובר בתופעה הכוללת את כל בתי החולים ואת כל המטפלים העוסקים בתחום, ולראייה - ד"ר הידש !!! על כל פנים, הסיבה שפניתי לפורום לקבלת תשובה נובעת מהעובדה שאני עדיין מאמינה וחושבת שבמצבים מסויימים יש בהחלט מקום להסתייע במערכת בריאות הנפש. אל תאבדי לעולם את אמונך בבני אדם!!!

(כן, כן חזרתי) למרבה הצער, מרבית אלו שנפגעו באמת מהתנאים ומעצם האישפוז במחלקות הסגורות, לא מגיעים לכאן, בגלל הרתיעה הטבעית שיש לאנשים אלו, מהשם "פסיכאטריה", מהתרשמותי היא, שההודעות שמגיעות לכאן הן קצה קצהו של קרחון שאיש עדיין לא החל לחקור. הדרך היחידה לשנות את המצב היא דרך חקיקה, מאחר ובמערכת דמוקרטית החקיקה נעשית לפי עניין ציבורי (דרך יפה להגיד מוקדי כוח), ומאחר והעניין מעניין ציבור קטן יחסית, שרובו נמצא בתחתית הסולם החברתי (אם לא מחוץ לו לגמרי), המצב כנראה לא ישתנה בעתיד הקרוב. אגב אם ברצונכם לקרוא עדיות של מי שנפגע מאישפוז כפוי, כדי לכם להכנס לקישור הבא: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=319

גם אני לפני כמה שנים ביקרתי מישהו בבית חולים פסיכיאטרי ואז תפסו אותי שני אחים ואמרו לי אתה מאושפז בכפיה. לא הבנתי מאיפה הם צצו אבל זה היה כבר מאוחר מדי כי הייתי קשור למיטה וכמובן שקיבלתי זריקות וגם כדורים. נתנו לי נוזינן של 800 מ"ג ככה שישנתי כל היום. התעוררתי רק בשביל לאכול, לחרבן ולקחת את הכדורים שוב. בסוף אחרי שבוע וחצי אח שלי הצליח למצוא אותי שם והביא עורך דין שאיים על הרופאים שאם לא ישחררו אותי באותו יום יהיה להם צרות צרורות ממנו. הרופאים פחדו מהעורך דין ועוד לפני שהוא גמר לדבר שיחררו אותי וקיבלתי מונית עד הבית.

שלום, אני מבין שכל המשפחה מודאגת ומטפלת בקרובת המשפחה הנוכחית כאשר אתם מוטרדים גם מתוצאות האשפוז הקודם. אין כל הצדקה ליחס שאת מתארת, מה שקורה שהאשפוז עצמו הופך לטראומה וגם לטראומה של כל המשפחה....גם למטופל במצב הקשה ביותר אין סיבה לא לתת לו ללכת לשירותים... לאחרונה הוקמה ועדה לבחינת תנאי האשפוז בבתי החולים הפסיכיאטריים, כבר מספר פעמים הצעתי שאנשים יקימו פורום או שיפנו לועדה ויספרו על האלימות שעוברים שם. הבעיה היא שמטופלים "פסיכיאטריים" שותקים ומתביישים ולא מדברים בעיתונות ובכלי התקשורת. בכל אופן אנסה לשים את הכעס הרב בצד ולנסות לעזור לפעמים הבאות. קיימות שתי גישות עקרוניות. הגישה הראשונה היא מה שאתם עוברים והיא אשפוז רק כאשר ממש ממש אין ברירה, אשפוז כזה נעשה בדרך כלל כאשר מצב המטופל קשה ביותר ולכן הוא בדרך כלל כרוך באלימות רבה יותר. הגישה השניה שאני מאמין בה יותר היא להתחיל בטיפול אינטנסיבי כולל אשפוז מוקדם ככול האפשר ואז האשפוז יתבצע במחלקה פתוחה בבית חולים כללי. באופן כללי מחלקות אלו יותר אנושיות ומתקדמות מאשר מחלקות סגורות עם חולים כרוניים. במיוחד הצוות הסעודי יותר חם. בכל מקרה חבל מאוד שהאמון במערכת נפגע, כאשר אין אמון קשה מאוד לבצע טיפול יעיל גם לפני האשפוז כאשר המצב מתחיל להחמיר. כדאי מאוד לחפש רופא שאתם תסמכו עליו ויהיה לכם אמון בו שהוא ידאג לבן משפחתכם גם כאשר מצבו הנפשי יחמיר ויהיה צורך באשפוז. יתכן ואתם זקוקים גם לתמיכה כללית של המשפחה המורחבת אשר עוברת מספר טראומות לא קלות. מכל האמור אני מתרשם שאתם משפחה גדולה וחמה אשר דואגת לבן המשפחה החולה. זהו הדבר המעודד ביותר מכל מה ששמעתי עד כה. אני מאוד מקווה שלמרות הקשיים המשפחה מתקרבת ואינה מתרחקת, בהיותך קרובה מנישואין כדאי שתעזרי לבני המשפחה התומכים ותתמכי בהם. תמשיכי לעדכן ונשתדל לתמוך דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר! לצערי, האישפוז הטראומטי עליו סיפרתי התחיל מאישפוז במחלקה פתוחה, בביה"ח הפסיכיאטרי ולא בבי"ח כללי מכיוון שבבאר שבע אין לצערנו מחלקה כזו בביה"ח "סורוקה". הגענו עם הבחור למחלקת המיון בביה"ח הפסיכיאטרי שלוש פעמים (!!!), כאשר בכל פעם ראה אותו רופא אחר שנתן כדורים שונים. בפעם הרביעית הומלץ על אישפוז בחדר המיון ואכן עשינו זאת, שוב - מתוך מטרה וכוונה אמיתית וכנה לסייע. בילינו איתו את מרבית שעות היום ופעלנו בשיתוף פעולה מלא ומוחלט עם מנהל המחלקה. לדאבוננו, הוא היה זה שהפר באופן כל כך בוטה את אמוננו והעביר אותו למחלקה הסגורה. כפי שאכן ציינת, מדובר במשפחה גדולה ותומכת המשקיעה את שארית כוחותיה בנושא (מדובר כפי שציינתי ב-3 אחים שאובחנו כסובלים מהפרעה בי-פולארית, מטופלים באופן שוטף בליתיום, ונמצאים במעקב צמוד של פסיכיאטר של קופת החולים. אינני אדם דתי אך אני מתפללת שלא ייגמרו לנו הכוחות. מיותר לציין שחלק מהאחים הם בעלי משפחות עם ילדים והדבר גורם מן הסתם ל"מעגל נפגעים" רחב הרבה יותר... שוב תודה על היותך אדם רגיש וקשוב מעבר להיותך רופא. זה רק מחזק בי את התקווה שישנה גם קרן אור בתוך כל החושך הנורא הזה....

האם מותר לקחת תרופות אנטי דכאוניות בהריון או שזה עלול לפגוע בעובר?

שלום, באופן כללי התשובה היא כן, אפשר אבל התמונה מורכבת מעט יותר. עדיף הריון ללא תרופות מאשר הריון עם תרופות, עדיף הריון במצב נפשי טוב מאשר הריון עם חרדות ופאניקה. לכן השאלה היא תמיד יחסית שיקול של הרופא ושלך נזק לעומת תועלת. התרופות נוגדות דיכאון נבחנו כבר פעמים רבות בעבר, התרופות הישנות יותר הן בהחלט בטוחות ויש איתן ניסיון רב, התרופות החדשות יותר מהפרוזק וקדימה נמצאו בטוחות אולם כמובן שהניסיון איתן "רק כעשר שנים" שזה בהחלט יפה אבל לא המון. כך שהשאלה היא יחסית. אם תשאלי את השאלה באופן הפוך: האם נטילה של פרוזק וכניסה להריון מצדיקה הפלה, התשובה היא שלילית, פרוזק נחשבת לבטוחה. אני מקווה שלמרות התשובה המורכבת היא ברורה, כעת תתיעצי עם הפסיכיאטר המטפל. ביי דר' גיורא הידש

שלום אני סובל מעצירות כבר יותר משלושה חודשים עקב שימוש בדפרקסן . אני כבר הפסקתי להשתמש בדפרקסן מליפני שלושה שבועות ועדיין יש לי עצירויות. אני משתמש רק בלקסטיב והמצב עדיין לא השתנה. הייתי בלי קשר אצל רופא עור ועשיתי בדיקת דם לבדיקת ברזל בדם ליפני חודש והתוצאה הייתה שיש לי יותר מידיי ברזל. האם הדפרקסן גורם לעליית הברזל? האם רמת הברזל קשורה לעצירות? מה אני אמור לעשות ?

היי עופר, אני זוכר את שאלתך ובעייתך, למרות הלחץ בו אתה נמצא יש לי עדיין את אותה התשובה....סבלנות. אני לא חושב שיש קשר בין רמת הברזל והעצירות אבל לא ברור לי מדוע יש לך ברזל גבוה? אולי מעישון ממושך אשר מעלה המוגלובין? בכל מקרה הייתי מתייעץ עם רופא המשפחה. בקשר לעצירות, לא הייתי מגיע לשימוש קבוע בלקסטיב וכדאי להמעיט בשימוש בו, בנוסף כדאי לאכול מאכלים עם תאית כלומר ירקות ופרות וגם פרות יבשים. הפטנט בעצירות הוא סבלנות, העצירות תחלוף, מה מצבך הנפשי עם הפסקת הדפרקסן? ביי דר' גיורא הידש

מצבי הנפשי השתפר ועוד הרבה דברים אחרים אבל הדפרקסן לא עזר לי בנוגע לתאבון ולחשק מני,אינאונות. אני מחקה שאגמור כבר עם העצירות ואעבור לתרופה נגד דיכאון אחרת. לאיזו תרופה אחרת עלולה להתאים להמשך הטיפול?

עופר שלום, לאחר 20 שנות עצירות ושימוש בכל מיני לקסטיבים, בדרך מקרה מצאתי תכשיר בבית טבע בשם'יוביסלקס', כיום ניתן להשיגו גם בסופר-פארם. התכשיר הנ'ל סייע לי רבות בעצירות. מקווה שיעזור גם לך, הרבה בריאות.

לעופר שלום, לדעתי לא כדאי לחכות שהעצירות תעבור ולהתחיל רק אז תכשיר חדש. רוב התרופות החדשות אינן גורמות לעצירות אלא להיפך, לעתים לשלשול קל. במידה והרופא המטפל מעוניין לטפל עם תכשיר מקבוצת ה- SSRI אז לא הייתי מחכה, תכשיר כזה יכול לעזור גם לעצירות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב נזכרתי עכשיו שיש טיפול אפשרי נוסף לדיכאון (בד"כ מיועד לדיכאון עונתי SAD)- חשיפה רבה לאור. אני בד"כ נמנעת מללכת בשמש כי עורי מאד מאד רגיש לקרינת UV (אני ג'ינג'ית). ולכן איני מקבלת בכלל מספיק אור, ואולי גם זה תורם לדיכאון שלי. לכן איני יכולה לעשות את הטיפול הנ"ל ע"י חשיפה לאור השמש. לכן חשבתי אולי לקנות קופסת-אור ביתית, שקראתי הן מכילות את כל האור שיש לו השפעה אנטידכאונית ומסננות UV , אינפרה-רד. היכן אני יכולה לקנות בארץ קופסת-אור ביתית ? מצ"ב אתר שמוכר בחו"לhttp://www.fhs.mcmaster.ca/direct/subpages/pu_depcons.html

(הקישור הקודם הוא טעות) http://www.geocities.com/HotSprings/7061/saddev.html

לנטע הגינגית האור שבאתר הוא מנורה אשר מיועדת לאנשים הגרים בארצות הצפון והבעיה עם העור (כן ב-ע') שלך תהיה אותה הבעיה. אור עוזר בדרך כלל להפרעה דיכאונית הקשורה לעונתיות החורף קיץ ובמיוחד בארצות הצפון היכן שהאור בחורף מועט. בארץ הבעיה פחותה במידה רבה מפני שגם בחורף האור הוא רב. אם את בכל זאת מודאגת את יכולה לשבת ליד חלון או במרפסת בצל, כלומר לספוג את האור אבל מבלי להיות חשופה לשמש ישירה. אבל כפי שכתבתי, הטיפול באור עוזר להפרעה דיכאונית עונתית ולא לכל דיכאון. שיהיה לך הרבה אור ואהבה דר' גיורא הידש

תודה ד"ר הידש. הלוואי שלכולנו יהיה הרבה אור ואהבה. בעיקר לך, ששופע אור ואהבה! לא הבנתי מדוע אתה אומר שתהיה לי בעיה עם העור שלי גם עם המנורות הללו? שכן כתוב במפורש אצל כל היצרנים הללו שהמנורות מסננות את ה UVA ו UVB. אני נמנעת בקיצוניות מללכת בשמש- כי איני סובלת שאני מתמלאת נמשים וקמטים. לכן מבחינתי גם לשבת בצל או ליד חלון עדין יכול לגרום לנמשים וקמטים. אני יודעת שזה קשה להאמין בארץ שלנו- אך אני קיצונית (אולי חלק מה OCD החלקי שלי). בקיצור נראה לי שאני בדפיציט חמור של אור, כמו בני ארצות הצפון. ולכן טיפול כזה אולי כן יעזור לי. שאוכל להחשף לאור ישירות לעיני, חצי שעה כל יום, מבלי לחשוש שזה גורם לי לקמטים ונמשים. אז אולי בכל זאת תוכל לתת לי קצה של חוט, איזה שם יבואן של ציוד רפואי שמביא את המנורות הגדולות לקליניקות שמטפלות בזה. אולי הוא יוכל גם לייבא עבורי מנורה ביתית. כי אני מתארת לעצמי שאכן אין לזה ביקוש בארץ. תודה נטע

שלום ד"ר אנא המלץ על אתרים בהם יש חומר בנושא ועל שיטות טיפול. מדובר באדם מבוגר הסובל [45] מאי-נוחות בחברה עם תופעה של לחץ, חרדה, יובש בפה, תחושת לחץ במצח/כאב ראש בחלק הקדמי של הראש, ועוד תודה מראש נורית

היי נורית, כדאי שתסתכלי בתשובות במכתבו של א.ק. למטה. חבל לחזור על הדברים. בכל אופן אשמח לענות לכל שאלה אישית. ביי דר' גיורא הידש

אני בת 30, בריאה ונמרצת. מעולם לא סבלתי מבעיות נפשיות כלשהן וגם אין לי שום טראומה או הלם בעבר. אבל לאחרונה הפכתי להיות חסרת שקט, חסרת מנוחה וחסרת סבלנות. אני קופצת מדבר לדבר, לא מסיימת, לא מצליחה לארגן דברים שפעם הייתי עושה בקלות. אין לי הירהורים או מחשבות טורדניות, פשוט חוסר שקט כמעין "קוצים בתחת" אני לא יכולה לשחק עם הילדים, לא לראות סרט שלם ולא להתעסק במשהו יותר מכמה דקות. זה מעצבן אותי, אבל לא בר שליטה. בלילה אני ישנה טוב, אותן שעות שהייתי ישנה תמיד וגם אני קמה רעננה. ושום דבר בבריאותי או במצב המשפחתי או במצב הכלכלי שלי, לא השתנה. מה זה יכול להיות? אני צריכה ללכת בשביל זה לפסיכיאטר?

לשרון שלום, באמת קשה לי להביע דיעה מבלי יכולת לקבל רמז כלשהו לאן הדברים מובילים. בכל אופן הייתי מתייעץ עם רופא המשפחה אשר עשוי לבצע גם בדיקות עזר ואחר כך אם עדיין אין שום רמז או תשובה לנסות בכל זאת להגיע לאבחון אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום לכולם, האם ידוע על איזשהן תגובות או שינויים לנוטלות אפקסור וגם 'דיאנה' (הגלולה)? האם ידוע מה ההשפעה של נטילת אפקסור על הופעת פצעים מרובים ו/או על שינויים במחזור? ושאלה נוספת, קראתי שבחילה היא תופעת לוואי נפוצה לנטילת אפקסור. מה באשר לסחרחורת וכאבי ראש? תודה מראש.

לטל שלום, את יכולה להמשיך עם דיאנה ואפקסור, אין בעיה. אפקסור גורם לבחילה בשבועיים הראשונים לטיפול ואחר כך ישנה הסתגלות והתופעה חולפת. סחרחורת וכאבי ראש גם עלולים להיות תופעות לוואי של אפקסור. בדרך כלל יש הסתגלות אליהן כלומר הגוף מסתגל והתופעות חולפות, או שחייבים להוריד את המינון. לפחות יש כמה תופעות לוואי שמופיעות בעלון ואין לך, והמבין יבין. ביי דר' גיורא הידש

היי ד"ר הידש, תודה רבה על התשובה. אני מקבלת אפקסור כבר שלושה חודשים (150 מ"ג), לאחר שנים רבות שלקחתי פרוזק (20 מ"ג). משום מה, הבחילה לא ממש עברה והיא תוקפת מדי פעם, כמו גם כאבי הראש והסחרחורת. זה די בלתי נסבל, בהתחשב בעובדה שאני לא מרגישה ש"התרוממתי" יותר מכפי שהייתי (ועם הפרוזק הגעתי בחזרה לדאון נוראי). שמתי לב שכשבוע לפני המחזור כל התופעות שציינתי מתגברות. לכן רציתי לבדוק אם נחקר הקשר בין הגלולות, שגם כך הן "כבדות" למדי, לבין האפקסור. אני ארשה לעצמי לנצל את הפורום הזה ולהמשיך לשאול שאלות... שוב תודה טל

חכם בלילה בא לרופא "ד"קטור לאישתי יש כאב ראשכל הלילה". הרופא נתן לחכמינו כגורים ואמר לו לשים לשים כדור אחד בשתיה שלה לפני השנה. בלילה שם חכם בלילה כדור בכוס התה של אשתו. "נו אם זה כל כך נהדר, גם אני אקח כדור", חושב בלילה ולוקח גם הוא כדור אחד. באמצע הלילה אשתו אומרת:אני רוצה גבר". מתעורר חכם בלילה ואומר:גם אני"...

למור תודה, תודה-משהו שמעלה חיוך נעים ביי הידש

שלום רב, אני בחור בן 26 , רווק ממרכז הארץ. סובל מפוביה חברתית מתחילת גיל ההתבגרות. לא עצמאי, פסיבי. אין לי חיי חברה ( לא חברים ומעולם לא היתה חברה). אני בעל תעודת בגרות מלאה, עובד כדוור ברשות הדואר. אני מרגיש שחיי הוחמצו, תחושת תיסכול, איבדתי את האמונה בעצמי. עד היום יש לי בעייה עם אפשרות שאנשים יטפלו בי. בעבר ביקשתי מרופא המשפחה תרופות . הוא הביא לי קסנגיס וקלמנרבין ( זה לא עוזר). אח"כ הלכתי לפסיכיאטר ( אני במכבי). הוא אמר שאין תרופות. הייתי באתר כל שהוא ושם ראיתי שיש תרופה בשם SRRI. האם אני יכול לקבל אותם ? האם לעבור טיפול קוגנטיבי ? אני מעדיף תרופות על מטפל אבל כדי לפתור את הבעייה לא אשלול שום אופציה. בתודה , א.ק.

קשה לי להאמין שטיפול תרופתי הוא זה שיפתור את הבעיה. אתה צריך להבין מהיכן מגיעה הפוביה ולעבוד על דרכים לשפר את המצב. שיחות יכולת להועיל פה

תראה גם אני סובל ממה שנקרא פוביה חברתית, יש טיפול תרופתי (עדיין לא ניסיתי), אבל לפי דעתי כדאי שתנסה קודם טיפול התנהגותי קוגנטיבי טיפול כזה מתקיים בבית חולים גהה, ובמכון פסגות אני כרגע התחלתי טיפול ואני מתחיל להבין ולהסתכל על הדברים אחרת ממה שהייתי עד עכשיו הדרך היא קשה ולא קלה בכלל אבל חייבים להתחיל ממשהו תרופות לא באמת יפתרו את הבעיה ולא נראה לי שכדאי להיות תלויים בתרופות ובכדורים כל הזמן זה לא פותר את הבעיה זה מאין אקמול. הטלפונים אם אתה מעוניין בגהה הם 9258310 9258312 אפשר להתקשר בערב ולהשאיר הודעה הם ישלחו לך טפסים הביתה . בהצלחה

יש גם אתר באינטרנט שיכול לעזור לך ושמכיל מידע ופורום בנושא http://www.geocities.com/harada_hevratit

הייתי מעונין לשאול אותך א.ק. למה אתה מתכוון כשאתה כותב כי קיימת אצלך בעיה של פוביה חברתית. חוסר ביטחון? רעד למול אנשים? אי יכולת לתקשר בקרבת אנשים? ואם כן, האם אתה שואל את עצמך מדוע אתה חווה זאת? האם אתה מרגיש נחיתות משום מראך? האם אינך מאמין ביכולתיך או פשוט יודע כי אינך מסוגל לתפקד בפרהסיה? אנא מקד את בעיתך ואעזור לך. יישר כח א.ק.

שלום רב, אני חושב שנקודת המפתח בשאלתך היא שכל חייך הוחמצו בגלל בעיה זו ועדיין לא פנית לטיפול (איני כולל את הטיפול של רופא המשפחה). חבל מאוד וכואב לי שבחור צעיר כמוך לא המשיך בלימודים ויתר על חברה ובסך הכל חייך מוגבלים מאוד על ידי בעיה נפשית. החיים מוגבלים בגלל דיעות קדומות על פסיכיאטרייה ובריאות הנפש. חבל וכואב... המלצתי היא שתגיע כמה שיותר מהר לאבחון ולטיפול. טיפול תרופתי יכול להועיל וגם טיפול פסיכולוגי וביניהם קוגניטיבי. עדיף להתחיל מחר מאשר מחרתיים, קדימה! גש לטיפול ותחזיר את חייך למסלול טוב, דר' גיורא הידש

אחותי בת 74 התאלמנה לפני שמונה חדשים ועברה השבוע לגור בדיור מוגן.בשנתיים האחרונות היא מטופלת ע"י ציפראמיל - שני כדורים ביום אותם היא לוקחת בבקר. בשבוע האחרון - עם המעבר לדירה החדשה היא לא לקחה את הכדורים באופן סדיר (שכחה לקחת בבקר ולקחה כשניזכרה - לפני הצהריים) כחמש דקות לאחר לקיחת התרופה היא הגיבה בצורה מוזרה - אבדה קשר עם הסובב אותה ונרדמה תוך כדי פעילות.וכך- 3 ימים. היא נשלחה ע"י רופא לבית חולים ושם אמרו כי התופעה באה עקב הטראומה של מות בעלה ועזיבת הבית שחיתה בו חמישים שנה. האם התופעה יכולה לקרות בגלל ששינתה את שעות לקיחת התרופה ואולי כדאי לקחת כדור אחד בבקר ואחד בערב או ממשהוא שונה לגמרי. אודה לתשובתכם המהירה .

לדליה שלום, גם אני סבור שהתופעות הללו אינן קשורות לציפרמיל, אין ספק שההתאלמנות ומעבר הדירה קשים מאוד מהבחינה הנפשית... במידה ואחותך עברה בירור מקיף בבית החולים את יכולה להיות שקטה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

בן 23. סיפור של ADHD ברקע. בנערותי (גיל 15-18) טופלתי בריטלין, ובעקבות תופעות לוואי חמורות (בעיקר דיכוי תאבון), עברתי לפמולין. כעת מתחיל ללמוד במסגרת אקדמית, ומעוניין להמשיך הטיפול התרופתי. רופאת המשפחה מסרבת (ובצדק) לאשר זאת, ודורשת המלצת מומחה. האם ניתן לפנות לפסיכיאטר במסגרת קופ"ח (כללית). מהי חות דעתך בעניין?

שלום אני מבוגר בן 48 שלפני שנתיים וחצי אובחן כ ADHD אצל מבוגר עקב אירוע דיכאוני שעברתי. הפסיכולוג ביקש מהפסיכיאטר שלי לרשום לי בזמנו ריטאלין והפסיכיאטר לשמחתי הסביר לי בדרכים משלו שאין לי שום סיכוי לקבל ממנו מירשם לריטאלין. לפי מה שד"ר הידש הסביר לי אסור לתת בארץ ריטאלין למבוגרים והפסיכיאטר שלי הסביר לי שריטאלין למבוגרים ניתן באישור הפסיכיאטר המחוזי של הקופה ובאישור אגף רוקחות של משרד הבריאות. לפי ניסיוני ואני לא בעל מקצוע אני משתמש בתרופות מסוג SSRI שהן בטיחותיות בהרבה מריטאלין ומסייעות להתמקדות ריכוז ומסלקות עצבנות שנוצרת כתוצאה מבילבול. הרופאה שלך היא אחראית וכדאי שתמשיך לבקר אצלה משום שלחלק מהאוכלוסיה כמוני שקיימת אצלו תנודתיות במצבי רוח ריטאלין עלולה להיות תרופה מסוכנת. בכל מקרה בהצלחה

פסיכיאטר לא יתן לך ריטלין או ממריצים אחרים במיוחד בקופ"ח כללית ששם מאד מחמירים. בקופות האחרות הם קצת יותר גמישים. תבקש מהרופאה שלך הפניה לנוירולוג אולי יהיה לו איזשהו פיתרון לבעיה. אם האבחנה היא חד משמעית אולי הוא יצליח להשיג אישור לתרופה עבורך.

ריטלין למבוגרים והיפנודורם קשה מאד להשיג דרך קופת חולים. שתי התרופות זולות ולא עולות לקופה כמעט כלום אבל הם פיתחו מדיניות מאד נוקשה כי היו להם יותר מדי מקרים של שימוש לרעה בתרופות. כתוצאה מכך יש שוק שחור גם של ריטלין וגם של היפנודורם וזה גורם לקופות להמשיך ולהחמיר עוד יותר את הקריטריונים לתרופות האלה. ככל שיותר קשה להשיג תרופה עם מירשם יש שמשיגים אותה בלי מירשם וככל שיש יותר שמשיגים בלי מירשם האפשרות לקבל מירשם חוקי נהפכת לקשה יותר ויותר.

שלום ד"ר הידש. אני בת 31 גרושה ואם לשני בנים .לפני 12 שנים בהיותי במקום העבודה נתקפתי בהתקף החרדה הראשון שלי שגרר אחריו התקפים נוספים ודכאון קשה . רק השרות הצבאי שעמד בפתח הכריח אותי לקום על הרגליים-ועברתי גם טיפול פסיכולוגי שכלל תרגילי הרפיה - אולם מאז כבר 12 שנה כמעט אני מרגישה כמו ששרונה מרגישה - הרגשה שאני לא כאן - לא בעולם הזה - כל האנשים מתנהגים בטבעיות ואני כאילו בתוך בועה - במין ריחוף מתמיד - לא יודעת איך הבאתי שני ילדים לעולם ,איך התחתנתי ,איך התגרשתי .יכול להיות שהתחושה הזו של ניתוק מהעולם נגרמת מזה ש"המוח יוצא לחופשה" בגלל החרדות והמתח התמידי (אני טיפוס מאוד לחוץ). הלוואי שאפשר היה לתאר את מה שאני מרגישה - אולי שרונה יכולה להבין כי נראה לי שאנחנו מרגישות את אותו דבר. יש לציין שאני יוצאת עם גבר מבוגר ממני כבר 4 שנים עוד מעט שהתעלל בי נפשית לא מעט (בלשון המעטה)- אפילו פיסית, אהבתי מאד את הגבר הזה , אולם עכשיו אני מרגישה שוב חרדות,חוסר אנרגיה נוראית תשישות,עייפות,חוסר מרץ , איבדתי את חדוות ההנאה מדברים שאמורים להיות הכי משמחים,לפעמים אני חושבת שהשתגעתי,ריקנות נוראית ,עצבות . אני נרגזת על ילדי כשהם לא אשמים כלל . שמעתי שיש מושג שנקרא "נויראסטניה"- האם אלו האפיונים , האם זה דכאון ? האם זו חרדה.? האם התעללות נפשית ממושכת שעברתי עם חברי יכולה לגרום למצב זה ? לפעמים אני רוצה לדבר אבל המילים לא יוצאות לי מהפה , אני עובדת בעבודה מכובדת וחייבת לפרנס ילדים ואני חייבת לעמוד על הרגליים . ניסיתי טיפול פסיכולוגי - לא עזר , הלכתי לפסיכיאטר - נתן לי סרוקסט אבל אני לא מעזה לקחת. מה שהכי מפריע לי זה חוסר המרץ ,העצבות העמוקה והייאוש . התוכל לומר לי מה יש לי ? תודה לך על תשובתך המהירה. עינת

חלק ממה שכתבת נשמע לי מוכר. זה סבל מתמשך.אני לא יודעת ממה זה נובע המצב שלי. אבל זה רק החמיר.החוסר קשר עם הסביבה.ההרגשה היא בעיניי כמו שמתסכלים במראה של הרכב כדי לראות מה קורה מאחור.אז ככה החיים שלי אני בתוך המראה המועותת הזאת. שלא מאפשרת לי לחיות.כולם מסביב שטוחים ולא קיימים. וזה כל הזמן וזה לא עוזב, וזה שובר.זה מעצבן.היום ישבתי ברכב כמו מפגרת כי לא יכלתי לצאת לאיזה פארק.וגם כשכן הלכתי לשם, הרגשתי חוסר קשר עם הסביבה.אבל אני במצב של כמעט להרים ידיים.כי הפאקסט הזה, אולי מרגיע את החרדות, אבל ההרגשה הנוראית הזאת של הניתוק היא כמו סרטן שלא עוזב אותי. ואני רוצה להיות בתוך החיים, ולא מחוץ לחיים .מי שלא חווה את זה , לא יכול להבין את זה.

לעינת, כפי שאת מבינה "הסיפור שלך" או הדברים שאת עוברת אינם נדירים ורבים חווים דברים דומים. במצב זה חשוב לעשות שני דברים, ראשית " להוציא את הקוץ מהתחת", לסיים את הקשר עם החבר אשר משפיל אותך ופוגע בך, אין ספק שהחרדות ימשכו כל זמן שיש להן גורם חיצוני ברור. הדבר החשוב ביותר הוא להגיע לטיפול נפשי, הטיפול הנפשי מורכב משיחות ומתרופות או משני הדברים יחדיו. אני מאוד ממליץ שתקבלי את המלצת הפסיכיאטר ותגיעי גם לשיחות. חבל, חבל על החיים שלך...קדימה לטיפול. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

שרונה ועינת, תהיו חזקות. שרונה, הפאקסט ישפיע ןה"סרטן" הזה יעזור אותך ולא תאמיני כמה שתרגישי טוב. באמת מי שלא חווה את זה לא יכול להבין אבל אני הייתי שם ויצאתי למרות שחשבתי שכלום כבר לא יעזור. עינת,כדאי לך לנסות ולהעיז לקחת את הסרוקסט כי זה ישפיע לטובה! אומנם לא תוך שבוע וגם לא חודש אבל בערך אחרי חודשיים פלוס התוצאות יהיו מדהימות.ואני אומרת מניסיון. בכל מקרה בהצלחה.

ד"ר הידש היי אחרי שנתיים הפסקתי את האפקסור ולהפתעתי אני מרגישה דיי טוב. החרדות הפסיקו אין ליהזעות בידיים וברגליים , אני יותר מאושרת , רק דבר אחד מפחיד אותי , נראה לי שיש לי תופעות גמילה מסויימות כמו למשל - נדודי שינה , הייתי רגילה לישון המון ועכשיו בשבוע האחרון קשה לי להרדם בלילה , וגם מעט סחרחורת , כמו מן טשטוש ראייה וירידת לחץ דם, האם אתה מכיר תופעות כאלו , האם זה נורמלי ? או שאולי זה מבשר על תחילתה של מניה דיפרסיה (כי שמעתי שגם במצב מאני לא ישנים בכלל) , יש לציין שגם התאבון שלי גבר , ואני קצת מבולבלת , במקום לשמוח שאני מרגישה טוב בסך הכל , אני מפחדת שאולי אני מפתחת מחלת נפש שלא עלו עליה (יש לציין שהובחנתי תמיד בסובלת מחרדה כללית והתקפים) , האם מה שסיפרתי לך מוכר לך ? מה דעתך? עוד שאלה , האם יקרה לי משהו נורא אם לתקופה מסויימת אהיה בלי טיפול תרופתי בכלל , האם יכולה להתרחש איזשהי קטסטרופה? , אני כרגע רק בטיפול פסיכולוגי. תודה רבה יונית

ליונית שלום, לשמחתי כל מה שאת כותבת הם ביטויים של חרדה כאשר עכשיו נשארת "לבד" בלי התמיכה של האפקסור. לא כתבת כמה זמן את כבר "בלי" אבל התופעות של ההפסקה עוברות תוך מספר ימים כך שצפוי שתרגישי טוב בקרוב. תשאירי את המאניה דפרסיה לאחרים, "זה לא הקטע שלך" לך יש חרדות. גם החרדות חלפו ואין צורך לייצר חרדות נוספות. תשתי הרבה מים, תקחי ספר טוב או תלכי לסרט ואחר כך תמשיכי לדברים טובים. זו הנוסחה הנכונה, הרבה אור ואהבה דר' גיורא הידש

ישנם הודעות מסוימות פה שכל פעם שאני רוצה לקרוא אותם רשום לי שהאתר עובר תחזוקה עכשיו. זה כבר כמה ימים וזה ממש מתסכל. מישהו יודע מה אפשר לעשות עם זה??? תודה, אריאל

הם בדיוק סדרו את הגינה

שלום ד"ר האם יש תרופות לטיפול בחרדה שאינן משפיעות על הההנאה המינית???

לאביה שלום, כל התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים-לוריוון, וואבן, קסנקס ועוד רבים אינם משפיעים על התיפקוד המיני, הבעיה שלהם שיש להם פוטנציאל ממכר ולכן הן אינן מומלצות לנטילה באופן קבוע. מבין התרופות השייכות לקבוצה נוגדת הדיכאון ממליצים על אלו שעובדות על הנוראפינפרין ולא על הסרוטונין וגם רמרון. ביי דר' גיורא הידש