פורום פסיכיאטריה

שלום לד"ר גיורא אני עובדת מיזה 28 שנים האותו מקום עבודה ונחשבת כעובדת איכותית ואף ע פי כן אינני מרוצה אף פעם מהממונים עליי וגם מכמה עובדים שיושבים סביבי אני לא מסוגלת לקבל צביעות ,חנפנות ושקרים למרות שאני יודעת שזו הדרך להישרדות בתוך מסגרת שכזו אני תמיד אומרת מה שאני חושבת בלי לתחמן ולמרות שבתוכי אני טובת לב ומשקיענית בעבודה תמיד אני יוצרת אנטיגוניזם סביבי ולבסוף הדעה עליי אינה חיובית .אני מסתובבת לא מרוצה ותמיד חושבים שאני זועפת יש ליתחושה שאני מרגישה מנוצלת ולכן אני זועפת ,כמו כן בפנים אני כמו רימון שהולך להתפוצץ מה עליי לעשות??יש לציין שאני בגיל 48 ולא נישאתי מעולם אוסיף גם שהתרחקתי בשנים האחרונות מכמה חברות קרובות שהיו לי אפשר לאמר שאין לי חברות היום וגם אני לא מחפשת קשרים עם גברים ..מצפה לתגובתך

לרותי שלום, מתכוונת לטוב ולא מבינים אותך, או אפילו בצורה יותר קשה, את טובה ומתכוונת לטוב וחושבים ומיחסים לך כוונות אחרות. משהו "בשידור" של שפת הגוף או דברים אחרים לא תואם את כוונותיך, יתכן שישנם מסרים נוספים שאת מעבירה ואינך מודעת להם. אשתמש בביטוי שאיני אוהב אותו אבל שיהיה ברור "זה המקרה הקלאסי" לפסיכותרפיה. או במילים אחרות: מאוד כדאי ומומלץ לגשת לשיחות כדי לבדוק היכן התקלה ומה אפשר לשנות. מדובר פה על איכות החיים שלך שאינה הטובה ביותר וכמובן שזה משפיע על מצב רוחך. אבל יש פה מעגל סגור, ככול שמצב רוחך פחות טוב, ככול שאת מרגישה מקופחת יותר...התגובות של האנשים אליך פחות טובות ומקפחים אותך יותר...וכך הלאה. באמת באמת שטיפול עשוי לעזור לך, תנסי שיחות, ההתחלה קשה אבל אחר כך התועלת אצלך עשויה להיות עצומה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שוב שלום לך דר תודה על התשובה ובכל זאת מיכוון שתהליך השיחות הוא תהליך ארון טווח ומייגע ובגילי רצוי לשפר את המצב מיידית האם ישנהדרך מהירה יותר לסדר את המצב אוליי הקטע העיצבי שלי אינו תקין?למרות שאני עוסקת בפעילות ספורטיבית כל חיי משהו באופן התגובות שלי מעיד על סערה מבפנים בניגוד למה שאני משדרת בחורה שקטה,סגורה, אני לא שואפת לתרופות כי אני אנטי אבל אוליי הדרכה מזורזת בהתנהגות ריגשית? מצפה שוב לתשובתך

היי שגב-מה שלומך? תודה על ההזמנה לצ'אט.... את יודעת...אני מנסה כבר יומיים להתחבר אליו, אך מסיבה טכנית כלשהי-אני לא ממש מצליח... רק כדי לוודא- האם מדובר בצ'אט הבסיסי של נענע? ( חדר "אני חרד" מ-23:00) (לצ'אט המתקדם אני כן מצליח להתחבר...) מה זה יכול להיות?...... אשמח לשמוע ממך ערב נעים, מאור

המספר שלי 167461958 מסנג'ר [email protected]

היי שאול! לא , אין לי אבל אולי אני אתחבר לזה בקרוב......אנסה להתארגן..... See you מאור.

כן,מדובר בצ'ט הבסיסי של נענע. אני רואה ששאול עזר לך-תנסה בהמשך. שגב

שלום, ובכן אולי אתה מכיר את שיטת הטיפול בשם אחר. "מגע בריאות" או "מוח אחד"....? מחבר: דר' גיורא הידש תאריך: 13-12-2002 20:39 היי כל הכבוד ותודה על העדכון. איך היה אצל הפסיכולוגית? האם קבעתם פגישה נוספת ולמתי? אנחנו פה ונדחוף אותך. איני מכיר את שיטת הטיפול שאת כותבת, אולי תלמדי ותעדכני אותי? תודה ובהצלחה דר' גיורא הידש

היי ממש לא מכיר, יתכן ומדובר על אנשים שעברו קורס אבל אין מדובר על פסיכולוגים או פסיכותרפיסטים? אולי יש להם פרטים ברשת? ביי הידש

שלום דר" זו מימי אתה לא מכיר את הסיפור שלי? במה תוכל עוד לעזור לי? מימי

היי, אם תספרי את הסיפור אני בטוחה שכולם ינסו לעזור. שגב

מימי כתב/ה: > > שלום גיורא היקר! > האורך של המכתב שווה כל דקה של קריאה! אנא קראא כל מילה > נסה בבקשה לעזור לי כי מהמלצת רק אליך אני פונה וזו פעם 1 ואתה > עושה רושם מצוין!ישר כח ושוב תודה! > היום ערב שבת למשל > רצית לשיר > אני נורא אוהבת מוזיקה אך אנימודה שאני קצת בישנית ותמיד אמרו טפו > טפו בלי עין הרע שיש לי קול יפה ואם אני רוצה להופיע בביהס" אז > אמרתי לא-אני לא המתאימה...בחרו מישהו אחר > היום כשהתבגרתי גיליתצי את הצד היפה של השירה אציל ורוצה אני > שמישהו יקשיב לי > אמא צעקה עלי: תשירי יותר חלש- שירים שלך הם-אוף וגו- אתה מבין > כנל" גם אבא > אפיתי להורי עוטגיות ובורקס לשבת > כשרון ישרתי ש מסבא וסבתא שיבדו לחיים ארוכים בעזרת השם > הם בהתחלה צעקו" מה את מלכלכת את התנור" עוד בטרם סיימתי לבשל > אתה מבין > הם וד הוסיפו" זה לא יצליח עם רסק ובורקס כאלו לא עוסים כך וגו" > ובסוף הם אכלו לבריאות שיהיה להם בתיאבון רב ואמרו חבל שאין עוד > נאי מאוד מרגישה כמו בכלא > חברה או 2 שסיפרתי להם עברו לסדר היום ובכלל לא הבינו אותי > נורא קשה לי עם זה > שיחות- מכתבים שכתבתי- וגו כלום לא עוזר > זה נורא > אני זוכרת את תאריך יום ההולדת של כל 1 ו 1 במשפחה ושלי יש אז לא > קרה כלום למרות שהם בתאריכם זוכים לעוגה מעשי ידי פרחים ומתנה > רק סבתא וסבא שיחיו חיים ארוכים עד 120 שנה המן והמן!!!! מבינים > אותי שיהיו ליבריאים ולמשפחתי מביאים אור קורן > תמיד הם נותנים לי הרגשת חיוך וחיוב > מפנקים אוהבים וגו > אני כותבת לך דר" תוך כדי בכי > בכי עז אך בשקט! > כולם ישנים בבית כעט > לכן נוח לי לכתוב > ברוגע- בלי שאיש יפריע לי > יש לי אחות 1 שתהיה בריאה > שתחייה חיים ארוכים > היא אחותיהיחידה שתהיה בריאה והאי האוצר והחיים שלי כולם > הורי- גורמים לה להתרחק ממני > לצעוק עלי > אסור לי לשיר לידה כי למדה מהם > היא לא מקשיבה לי > רק בת 9 היא וברוך השם יש לה שכל של בן אדם כמוך- גדול ומבין > לפעמים דואגת ומפנקת > הורי דואדים לי ואני להם > מאוד אוהבים 1 את השני > אך הבעיה היא שלמרות עשיית המקסימום לי ולאחותי למרות המשבר > הכלכלי הם נותנים הכל ולא מרגישים שלמרות שנותנים לי את כל ליבם > חסרון 1 יש להם > מה שאמרתי לך > שלושה דבקרים ברורים שאולי רק בגעגועים עוד שנתיים בעזרת השם > בטירונות בצבא-יבינו אותם: > ציווי שהם מצווים עלי ופקודות שנותנים לי מאז שאחותי נולדה ואני > כבר לא בת יחידה > צעקות וקרללות לא מהלב אך מרוגז וכעס שלא בטעם וגו עצבים וחוסר > שלווה ורוגע > בוא לא נקרא לזה בית מקולל אך וודאי הבנת מה קורה > אני ילדה במצוקה ולא רוצה לקור לעצימ כך אך אין לי ברירה > אני ממש בוכה עכשיו > בוכה עם דמעות ואף 1 לא מבין > לא שומע > תראה- אומנם הם צריכים לתת תשומת לב לאחותי כי עד שנולדה כל > התשומת לב היתה כולה אלי > אבל - זה גם לא הוגן"לשכוח" אותי בכוונה במרכאות כי אני לא יודעץת > איך להגדיר את זה > *עוד נקודה-כמו שהורה מעיר לילד הערות אם אייתתי נכון"לא ידעיתי > עם א אוע זה מעיר" > גם לילד לפעמים בעדינות מותר להעיר להורה-לא כן?לא ככה דר"? > לפעמים ממש בעדינות ובדרגש אני מנסה להעיר לאמא או לאבא > אז או שהם מקללים לא מהלב ברור לי וגם לך בטוח כן? > או שהם צועקים או לא מדברים איתי-מעין עונש קטנוני או שולטים אלי > באמירה"לילדה כמוך עדיין אסור להעיר לנו עד שתעופי כבר בגיל 18" > לא בדיוק כך אך בערך כי לא יכולתי בדיוק לזכור ולצטט אך אם אביך > יאמר לך ככה זה יכאב לך לא ? מובן לי מאליו שכן > חכה חכה שאגיע לצבא בעזרת השם ובלי נדר- כמה שהם יתגעגעו > ואני פי 5 פי מיליארד > אני לא תלית שכולה תכלת > אך עושה את כל המקסימום שיכולה > לומדת > מבשלת > עוזרת בקניות וגו > משקיע וברוך השם מוציעה 90 מאה גם בכתה גבוהה יא" של תיכון בעזרת > השם וטפו טפו בלי עין הרע חלילה כן? > אך מה עוד אוכל לעשות חוץ מלדאוד לאחותי לביתלמששפחה > לקנות לסדר לעשות הפתעות ולא לקבל? > אני מרגישה עכשיו זוועה > אפילו לא יודעת לתאר את הרגשתי > אמא מנסה להיות יותר מדי טובה אלי כנראה וגם אבא > שיהיו בריאים שניהים > ומרוב כך לא מרגישים שהם מורידים ופוגעים לי בבטחון העצימ בקרדיט > של בחירת חברותי שמנסים לקבוע לי עם מי ללכת > ובלי להשוויץ הם יודעים שאני ילדה טובה ולא אלך עם "פרך" או לא > ארכוש "חבר" כבר אלא כמו החינוך מהבית רק אחרי תחיכון בגרוית > ולימודים- או באחרי צבא > אני לא שותה לא מעשנת לא יוצאת בכלל בלילות וכל זה ברוך השם > שיתברך הקדוש ברוך הוא > אך מה אעשה דר" ? איך לנהוג? אני מיואשת!תודה וסליחה באמת סליחה > ששפחתי ליבי דווקא פה > מימי

שלום לכם אנילא יודעת איך להתחיל וממה לכתוב כי כתבתי אותו כבר 3 פעמים בפורום זה לאין מענה תוכלו בבקשה לדפפדף כמה דפים קודם תחת השם מימי זהו שמי האמתי דרך אגב והכותרת היא משהו כמו" אמא שלי-מה אעשה אתה" אנא עזרו לי...... אם לא בכל זאת אנסה לרשום תוך כדי בכי כל פעם זה מעציב מחדש כואב וקשה ולכן איני יכולה לכתוב עוד אלא מחכה למענה מכם תודה רבה רבה שגב אשמח עם תענה או תעני לי למי שאתה בן או בת סביר להניח זכר זה היה מזמן ומאז אנשים כתבו המון חפשו תחת השם מימי לא מימי הראשון שתראו בכותרת אנא עזרו לי או משהו דומה אלא עוד לפני מה שקשור באמי! תודה מקרב לב................

למימי שלום, ראשית דבריך הקודמים נמצאים בעמוד 214 כך שיהיה קל למצוא. חיכיתי לתגובה ומחשבות שלך על הדברים שכתבתי לך. באופן כללי חשבתי על כל התכונות הטובות שלך ועל הרצון שלך להיות "ילדה טובה" ולעשות את כל מה שמצופה ממך, כל הכבוד. אבל להורים שלך יש קשיים משלהם, מטרתי היא שתראי את ההבדל בין ההורים שלך וקשייהם והקשיים שלך. הם מגיבים כפי שהם מגיבים מתוך מקום לא טוב בו הם! נמצאים. אפילו אם זה פוגע בך הם כנראה לא יכולים להגיב אחרת מהסיבות שלהם. אנא תתייחסי למה שכתבתי עכשיו אבל גם למכתבי המפורט יותר מהפעם הקודמת. מחכה לתשובותיך דר' גיורא הידש

http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=385&i=56792&t=56792

היי מה חדש? אצלי כלום.היום הרביעי שאני לוקחת פאקסט.שום דבר לא השתנה .בעלי המתוק עושה הכל.כל מה שאני לא.זה גם נותן לי קצת ביטחון הקטע של העזרה .

פאקסט הוא לא כדור כמו ואליום שהשפעתו מיידית זה יכול לקחת בן שבועיים במקרה הטוב עד חודשיים במקרה כמו שלי שאול

על סיינטולוגיה אפשר למצוא באתר הבא: http://whatis.scientology.org.il/

בשביל לעשות כסף צריך להמציא דת חדשה

ניסים דהאן הצליח לעבוד על משרד האוצר וברגע האחרון הכניס לסל הבריאות לשנת 2003 128 תרופות חדשות. הרשימה כוללת גם תרופות פסיכיאטריות כמו איכסל (לדיכאון), גאודון וסורוקואל (לסכיזופרניה). http://images.maariv.co.il/cache/ART406904.html

תודה אמנון על המידע. האם זה כולל את קופת חולים כללית? האם זה אומר- לא עוד אלפי שקלים בשנה על גאודון ותרופות אחרות? מאור

שלום לכולם, נזק תרופתי ניזכרתי בפתגם חכם:אם יזרקו לים את כל התרפות יגרמו נזק גדול לדגים ותובה גדולה לאנושות... ושלא תזדקקו לתרופות ותהיו בריאים ותצאו תבלו תעשו חיים תהנו יש מליון ואחד הנאות בחיים. והכוונה היא גם למימי הנערה הצעירה הזאת שנמצאת בעת מצוקה. ואני מבינה את סבלה וכאבה. ובכל זאת הייתי ממליצה לך בנוסף לאפשרות של בילוי, גם את האפשרות של פעילות גופנית.להתנפל על האפשרות הזאת ולמצוא בה פורקן נפלא מיידי. זו דרך לבנות ולחזק את הדימוי העצמי. חשוב לדעת שלאחרונה התגלה גם שפעילות גופנית מצמצמתנטיות דיכאוניות. שבת שלום ומבורך מור

ד"ר הירש, לא שתיתי אלכוהול כבר 4 חודשים. אני לוקחת פאקסט כבר 5 חודשים. הערב שתית בפעם הראשונה 300 מ"ל של בירה עם 5.6 אחוז אלכוהול. אני צריכה לשמוע שזה באמת לא אסון גדול ומותר לי פעם ב... תודה מראש.

לא 5 חודשים אלא 3 חודשים נוטלת 20 מ"ג פאקסט ביום.

היי אני מבין שהשמיים לא נפלו והם עדיין במקום. יש שאלות שעדיף לא לשאול. לפי ידיעתי מליונים בארה"ב לוקחים סרוקסט, את חושבת שכולם הפסיקו לשתות אלכוהול? מה דעתך? אני מעדיף לא לענות לשאלה אבל האם לקחת איתך גם את הקיטבג? לילה טוב, חלומות פז דר' גיורא הידש

לסטודנטית שלום, אני נוטל פאקסט 40 מ"ג במשך 6 חודשים ו שותה מדי פעם הרבה יותר מבקבוק בירה או יותר מכמה כוסות יין....... ותאמיני לי ,לי שום דבר משמעותי לא קרה! אין פה אף המלצה אלה סיפור אישי. בכל מקרה בהצלחה, גיא

לא השמיים לא נפלו ואבא שלי אמר שפה בירה או כוס יין זה ממש בסדר. אף פעם לא הייתי חסידה גדולה של אלכוהול גם ככה. בכל אופן תודה על התשובה המהירה והעיניינית.

שלום רב, שמחתי למצוא את הפורום אחרי שיטוט של שעות באתרי אינטרנט שונים. אתאר את הבעיה בקצרה - אני נשואה לאדם מקסים ששלושה מאחיו (2 אחים ואחות) סובלים ממניה-דיפרסיה. כולם מטופלים באופן שוטף בליתיום אולם למרות זאת מידי מספר חודשים סובל אחד מהם מהתפרצות של המחלה. מיותר לציין שהדבר גורם בכל פעם מחדש לזעזוע במשפחה המורחבת ולשיבוש טוטאלי של החיים, בעיקר מכיוון שה"בריאים" במשפחה עושים כל שביכולתם כדי להימנע מאשפוז, מה שמצריך היערכות משפחתית כוללת כדי להשגיח על החולה. מטבע הדברים, כשהחיים חוזרים למסלולם נוטים כולם לחזור לשיגרה. לדעתי יש מקום לקבל תמיכה משפחתית מורחבת מכיוון שככל שהזמן חולף ההתמודדות הופכת להיות קשה יותר. אל מי ניתן לפנות בנושא?

לסמדר שלום, אפשר להבין את הקשיים הרבים, זה לא פשוט והדברים בטח מלווים בחרדה לא מעטה. תמיכה ועזרה משפחתית אפשר לקבל בכל מרפאה לבריאות הנפש באזור המגורים. לרוב בתי החולים הכללים והפסיכיאטריים ישנן מרפאות חוץ לבריאות הנפש וישנן גם מרפאות של קופות החולים למרות שמספרן מצומצם. בכל המרפאות ישנם פסיכותרפיסטים שהם פסיכולוגים או עובדים סוציאליים אשר מתמחים בפסיכותרפיה. לפי אזור המגורים אוכל להפנות אותך למראה המתאימה. בהצלחה דר' גיורא הידש

ראשית, תודה על התגובה המהירה. הבעיה העיקרית (ואותה כנראה לא הבהרתי בפנייתי הקודמת) היא שבמהלך השנים (מדובר ב-9 שנות "ותק") נוצר במשפחה בעקבות ניסיונות מרים בעבר, חוסר אמון כמעט מוחלט במערכת בריאות הנפש. זוהי גם הסיבה שהם מתייחסים לאישפוז כמוצא אחרון, גם כשהדברים מתדרדרים לרמות שהם על גבול הסכנה. בימים אלה ממש עוברת האחות שבמשפחה אירוע של מניה דיפרסיה המלווה בתופעות של הכאה עצמית, ניסיונות לגזור לעצמה את השיער ודיבורים על כך שהיא מאסה בחיים ורוצה למות. למרות זאת הם עדיין נמנעים לאשפז אותה ומסתפקים בטיפול תרופתי שניתן לה על ידי הפסיכיאטר המטפל (שעל פי הבנתי לא קיבל את כל המידע על התנהגותה). כמובן שאני אינני מרשה לעצמי להביע את דעתי מכיוון שאני מיד מצטיירת כמי שפועלת מתוך חוסר אובייקטיביות ואנוכיות. האם תוכל להמליץ לי על עמותות או גופים אחרים שיכולים לסייע בטיפול המשפחתי שאינם מזוהים באופן ישיר עם מערכת בריאות הנפש של משרד הבריאות? דרך אגב, אזור המגורים הוא באר שבע. שוב תודה !!!

זה זמן מה שאני רושמת תגובות לפניות של אחרים והפעם החלטתי לחשוף את הבעיה שלי או יותר נכון שאלה. לפני כשנתיים וחצי הופיעו אצלי התקפי החרדה הראשונים ומייד אחריהם דיכאון . אני מטופלת תרופתית ונפגשת עם פסיכאטרית אחת לשבוע עד היום כאשר כיום מצבי הרבה יותר טוב פרט להתקפי החרדה שלעיתים שבים לפקוד אותי. לפני כארבע שנים היתגלה אצלי לופוס ועכשיו אני מגיעה לשאלה שלי. עד היום אני לא יודעת אם הדיכאון ממנו אני סובלת הוא כתוצאה ישירה מהמחלה ( פגיעה במערכת העצבים) או בעקבות הידיעה שיש לי את המחלה הזו. לא שזה משנה באופן הטיפול אני מניחה, זה פשוט מסקרן אותי לדעת אם יש דרך לגלות ממה זה. אני מטופלת בפלקווניל 400 מ"ג ובעת החרפות לוקחת סטרואידים ( לעיתים נדירות). הראומטולוג ורופאת המשפחה אינם יודעים על מצבי הנפשי ולכן אינני יכולה להפנות את שאלתי זאת אליהם. תודה מראש על התשובה

מתנצלת....

לאריאל שלום, שאלה מצויינת וכנראה תשובתי תפתיע אותך. יתכן מאוד שהחרדות הן חלק ממחלת הלופוס. לופוס היא מחלה של מערכת החיסון אבל בהחלט יש השתתפות של מערכת העצבים המרכזית (מוח) במחלה. כלומר שינויים במצב נפשי הם בהחלט חלק וסימפטום ידוע של הלופוס. כמובן שכיוון שמדובר בפסיכיאטריה ובנפש מדברים על כך פחות, כפי שאת לא סיפרת לרופאת המשפחה או הראומטולוג על החרדות.... התמונה יכולה להיות יותר מורכבת, גם סטרואידים משפיעים על המצב הנפשי. לעתים קשה מאוד להבדיל אם המצב הנפשי השתנה בגלל הלופוס או בגלל הטיפול בסטרואידים....צריך מעקב טוב מאוד כדי לדעת מה הסיבה לשינויים במצב הנפשי. בנוסף....כמובן שמחלה לא קלה כמו לופוס משפיעה על המצב הנפשי כמו שאת מרגישה. הידיעה שאת חולה במחלה לא קלה שלעתים מטופלת בסטרואידים אינה משפרת את המצב הנפשי, לעתים יכולה לגרום למתח וחרדה ואף דיכאון ובהחלט זוהי מחלה שצריך ואפשר להתמודד אתה. כמו בחיים גם ברפואה יש יותר מתשובה אחת ויתכן שכמה מהאפשרויות שציינתי נכונים בו זמנית... הייתי מבקש שתבדקי מבחינת הזמנים האם נטלת סטרואידים בזמן התקף החרדה הראשון. ביי דר' גיורא הידש

קודם כל תודה רבה על תשובתך המפורטת. את התקף החרדה הראשון שלי קיבלתי לפני שהתחלתי עם הסטרואידים. כשבועיים אחרי התקף החרדה הראשון, כשראיתי שזה אינו עובר פניתי לפסיכאטרית ושם אובחנתי כסובלת מדיכאון כך שכל זה היה לפני שהתחלתי עם סטרואידים ( וכשנתיים בערך אחרי שהובחנתי כחולת לופוס). האם יש דרך לקבוע באמת אם הדיכאון נובע מפגיעה עצבית ( כמו בדיקות מסוימת) או שהמצב ישאר כמו שהוא שלא יודעים מה בא קודם- הביצה או התנגולת??? ושוב, המון תודה על ההתיחסות

בתפוז יש פורום לחולים בלופוס: http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=377

תודה. אני מודעת לפורום ואף חברה בו

שלום ד'ר הירש אני לא יודעת אם אתה זוכר אותי, לכן אזכיר את מה שכבר סיפרתי בעבר. לפני כמה שבועות שאלתי אותך על תוצאות של הפסקת תרופה בעקבות הפסקה בלוסטרל שאני לוקחת ( 150 מילגרם ), שעשיתי לשבוע. ההפסקה היתה לא מתוך החלטה מודעת,אלא יותר מזה שעברתי תקופה קשה וגם הקאתי כל אותו שבוע, ולכן לא לקחתי. השבת לי שלא אמורה להיות השפעה אם אשוב לקחת. אכן- חזרתי לקחת את הכדורים באופן סדיר- אבל רק 100 מילגרם ליום( קראתי אפשהוא שלא כדאי לקחת לתקופה ארוכה מינון של 150 וכן, שאין הבדל משמעותי בין המינונים ). בכל מקרה לפני שבועים היה לי שבוע ממש טוב, מלא מרץ ועשייה מרובה, אבל פתאום ביום שבת נתקפתי עייפות עצומה, ורק רציתי לישון, ולא היה לי כוח לכלום. לא הלכתי לאוניברסיטה השבוע והודעתי לכולם שאני חולה. עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב- ( עצם זה שאני כותבת, מעיד על כך) וכנראה שאשוב ממחר לפעילות בכוח האינרציה. שאלתי – מה קרה לי? נמאס לי שהשליטה נלקחת מידי כל פעם, כשנדמה לי שהיא בידי! זה כאילו אני אף פעם לא יכולה לעשות תוכניות או הבטחות לזמן ארוך מכיוון שמי יודע איך המוח שלי יהיה ויתפקד עוד שבוע או שבועים. ממש נמאס לי, אודה לתשובתך, למרות שלא נראה לי שלאף אחד יש תשובה של ממש. תודה רבה מראש- נעה

לנועה שלום, כאשר הזכרת לי נזכרתי בך ובשאלתך הקודמת. הנקודה העקרית היא משך השימוש בלוסטרל. טיפול מלא הוא מספר חודשים בערך פחות משנה ולכן גם המלצתי לך להמשיך עם הלוסטרל. ממש מזל, מה היה קורה היום אם היית מפסיקה אז? בכל אופן, צריך לראות את הכיוון, כפי שאני מבין בסך הכל אם מסתכלים על הגרף מצבך בגדול הולך ומשתפר, כלומר החודש האחרון היה טוב יותר מהחודש הקודם, החודש הקודם היה טוב יותר מהחודש שלפניו וכך הלאה. לכן אני חושב שהחודש הבא יהיה יותר טוב מהנוכחי וכדומה. עד אשר תרגישי רגיל כל הזמן עם עליות וירידות במצב הרוח כמו כל אחד. דרך אגב, בתקופה הקרובה אולי כדאי שכולנו ניקח לוסטרל עם המלחמה בעירק, בחירות והחדשות....טוב, זה בצחוק. אנחנו חיים בתקופה לא קלה, גם במדינה דבר אשר בכל זאת מקרין על המשפחות והאנשים באופן אישי, סך הכל המצב לא קל. בכל אופן כעת יש לך תמיכה של הלוסטרל ואני חושב שמצבך בכללי משתפר. עדיין עלולות להיות ירידות ועליות, ובשבוע האחרון ישנה ירידה מסויימת ולכן את שואלת שאלה פסימית. עם זאת את יכולה לסמוך על עצמך ולעשות תוכניות (רק תקחי בחשבון את העירקים), מצבך בסך הכל ילך וישתפר. שיהיה רק טוב ותעדכני ביי דר' גיורא הידש

אני חייל כבן 20 לפני כשנה חוויתי לראשונה התקף חרדה. התקפים אלו חוזרים והולכים. האם זו מחלת נפש. מה הסיכויים להפסיק את ההתקפים הללו.

ערב טוב, תחילה אתחיל בהגדרה-זוהי אינה מחלת נפש אלא,הפרעה נפשית. אני הייתי רוצה שתתאר מה אתה מרגיש כשאתה מקבל התקף?ואיך במשך שנה התגברת עליהם? ואח"כ נמשיך........... שגב

דני שלום אני מצטרף להגדרה של שגב- זה יותר סוג של הפרעה. עדיין מוקדם להסיק מסקנות לגבי מחלה. עצתי לך, ואני מדבר מנסיון בדברים האלה: גש לקבל יעוץ פסיכולוגי, בו תוכל לתאר לאיש המקצוע בדיוק מה קורה לך במצבים אלה. הוא כבר ידע מה לעשות.... אני מבין שאתה חייל. על כן , עליך להיות עם היד על הדופק ולשאול את עצמך: מה גורם לי לחרדות? האם זה קשור לשירותי הצבאי? או לחיי בכלל... יכולות להיות אלף ואחת סיבות.... אם זה קשור באופן כלשהו לשירות, עליך לפנות לגורמים המטפלים בצבא .... אל תחכה לתום השירות אם זה מעיק עליך, בדוק את כל האפשרויות על מנת להקל במצבך. תרגיש טוב ונשמח לשמוע ממך שוב מאור.

אימי חולה כבר 12 שנה במחלה מאניה דיפרסיה. ניסינו כבר מסגרות שונות, טיפולים שונים אך המצב אינו משתנה ולאחרונה אף מחמיר.המאניה שלה מאוד חזקה. הדבר מתבטא בעיקר שהיא משמיצה ,לועגת בצורה בוטה את כל הסובבים אותה ,חושבת שהיא תמיד הצודקת,ולא מציאותית. הסובל העיקריהוא אבי שנמצא איתה מרבית הזמן וגם הוא לא צעיר וממוטט. אני,אחותי ואבי מחפשים מסגרת לטיפול משפחתי. קשה לנו מאוד עם התגובות שלה ואנו די אובדי עצות.

ללביה שלום, את יכולה לראות למעלה את תשובתי לסמדר אשר שאלה באותו הנושא בדיוק. אולי תצרו גם קשר ביניכן? לפני כשבוע משהו שאל על קבוצת תמיכה לחולי מאניה-דפרסיה, אם אתם גרים באותו האזור אולי תחשבו על קבוצת תמיכה למשפחות? בכל אופן, אם תשובתי לסמדר אינה מספיק אישית אלייך, תרחיבי או תשאלי שאלה נוספת ואשמח לענות. ביי דר' גיורא הידש

לביה היקרה שלום! אני חווה בשנים האחרונות (ובימים האחרונים במיוחד) תחושות מאוד דומות לשלך, זאת למרות שלא מדובר באחד מהוריי (את עיקרי הדברים תוכלי לקרוא בפנייתי לד"ר הידש). אני ודאי לא מהווה סמכות מקצועית או טיפולית וברור לשתינו כי תגובות כמו "יהיה בסדר" לא ממש מסייעות. בכל מקרה, מקווה שאוכל לתת לך כיוונים בהמשך ודרך אגב - אני מתגוררת באזור באר שבע. תהיו חזקים - אתם לא לבד!!! סמדר

היי, קראתי את מה שכתבת עוד בעבודה אבל לא יכולתי לכתוב לך.(פשוט אסור לי). מאותו הרגע שקראתי,עד לרגע זה,אני חושבת עלייך ועל כל החברה שהצטרפו אלייך וכתבו לך. כל התחושות המוזרות האלה של ריחוף,לצערי מופיעות עד היום אבל במינון הרבה הרבה הרבה יותר נמוך ממה שהרגשתי בהתחלה. אצלי החרדה לא מופיעה פתאום כמו שכולם מתארים.לא קורה מצב שפתאום אני מרגישה לחץ בחזה,רעידות ,זיעה וכו".אצלי הבעייה חמורה יותר.החרדה מלווה אותי מהרגע שאני פוקחת עיניים ועד הרגע שאני נירדמת. אני מרגישה מרחפת,קצת מסוחררת,קצת שכחנית ,חוסר יציבות ברגליים ותחושה שכל רגע אני מתעלפת. אז בואי נשים את הדברים בפרופורציות-ומה שאת מרגישה.....יש יותר גרוע.אני לא מתכוונת שתשמחי שרע למישהו אחר,אבל אני רוצה לומר לך,אני מתפקדת כאמא וכעובדת במשרה מליאה. אני פשוט עושה הכל-למרות............ פשוט אין לי ברירה-וגם לך אין. לא הצלחתי להבין איזה כדור את לוקחת,סרוקסאט או אפקסור? בכל מקרה,את תרגישי שיפור בקרוב.אמרתי לך-סבלנות,סבלנות. במיוחד עכשיו כשהתחלת את הכדורים ואת עדיין לא מרגישה שינוי-אז את חושבת שזהו-שום דבר לא יעזור.אבל זה לא נכון-עוד קצת סבלנות ותיראי איך אנחנו עוד ניצחק על איך שאני מעודדת אותך. יקירתי-כל החיים לפנינו-ואני מקווה שעוד יהיה לנו כייף. שגב

לשגב ושרונה, שכחת לציין שלפני שבוע טסת לחו"ל, כבר שכחת? טוב בטח חזרת לשגרה ו"לשטויות" היומיומיות. יש הבדל בין חרדה ובין התקף של פאניקה. את מדברת על מה שמאובחן כהפרעת חרדה כללית, יש גם התקפים של פאניקה שהם חריפים ופתאומיים ובין ההתקפים יש חרדה. סתם לידע כללי... שיהיה רק טוב, הידש

ערב טוב, חזרתי מחו"ל,חזרתי לשיגרה ובינואר "מטיסים" אותי שוב.התלהבו..... האמת,עד לרגע זה לא הבנתי שיש הבדל בין חרדה לפאניקה.ההסבר שלך עשה לי סדר בבלאגאן. ודרך אגב,ראיתי שכתבת לשרונה שהיא חמודה!שרונה בסך הכל יומיים איתנו.אני נימצאת פה כבר חצי שנה ומילה לא שמעתי ממך. קצת עידוד-לא יזיק? אתה בטח מחייך לעצמך-נכון? חבל שאני לא יכולה להעביר לחברה פה קצת מההומור שיש לי.אני מודה לאלוהים,שלפחות ההומור נישאר למרות כל מה שאני עוברת.ואני סובלת-רק הוא ואני יודעים-כמה. הלוואי והייתי יכולה לראות עם מי אני מתכתבת כבר חצי שנה,אבל כניראה שזה לא יקרה.,אז ניסתפק במה שיש. שגב

שלום כבר כתבתי לך שאני סובלת מסחרחורות ונימול בפנים ובצואר. כתבת לי שאלה תופעות מוכרות על רקע נפשי והמלצת על טיפול באמצעות שיחות ו/או תרופות + הרפיה. התחלתי השבוע טיפול פרטני אצל פסיכודרמטיסטית שאני מכירה וסומכת עליה. השאלה שלי כרגע היא: הייתי אצל רופאים מתחומים שונים, ועד כה לא מצאו סיבה רפואית לבעייתי (רופא משפחה, א.א.ג, נוירולוג, אורתופד). עשיתי בדיקות סי-טי ראש וצואר והן תקינות. למרות זאת איני מצליחה להשתכנע שאין סיבה רפואית לבעייתי. אני ממשיכה להיות בחשש שמא יש משהו שעדיין לא מצאו. מה הקשר בין מצב נפשי לסחרחורות ונימול? איך זה נוצר? כמה זמן עלי לחכות עד שהתופעות יעלמו? (אני בשנות השלושים, נשואה לבעל מקסים ויש לי ילדים. עובדת במקצוע טיפולי). תודה מראש.

היי, קצת קשה לענות על השאלה-כמה זמן עלייך לחכות עד שייעלמו. הסיפור של כל הבדיקות מוכר לי-גם אני עברתי את זה. אצלי,הבנתי שזו בעייה נפשית כי אני מטבעי מאוד ביקורתית כלפי עצמי וניכנסת ללחץ אם לא הכל מושלם כפי שאני רוצה. אני הייתי ממליצה להתחיל טיפול נפשי. בהצלחה שגב

היי הנפש יכולה לחקות כל תופעה גופנית...החולה הראשון שלי בפסיכיאטרייה היה עוור על רקע נפשי-עוור ממש הוא לא ראה. מה המנגנון איננו יודעים בדיוק אבל קל מאוד לבדוק זאת. בהיפנוזה קלה ביותר אפשר לתת סוגסטיות שתרגשי מה שאת רוצה, משיתוק, ריחות, קולות שלא קיימים, נימול, סחרחורת, בחילות, הקאות (הקאות ממשיות באמת, לא כאילו), עוורון, חרשות וכל דבר שרק עולה בדעתך. כלומר, מילים והשפעה של דיבור משנים את המצב הגופני באופן ברור. זו גם החשיבות של הרפיה ודימיון מודרך שהם משנים את התחושה הגופנית-כמובן לטובה ולא בדוגמאות שהבאתי קודם. למרות שאיננו מבינים את המנגנון במדויק, הרי ברור שהוא קיים כפי שמוכח בהיפנוזה וברור שהוא נעשה מעל הכתפיים במוח. הבעיה השונה היא ההבנה וההכרה בזאת. כלומר הבדיקות והרופאים מנסים לשכנע אותך שמה שאת מרגישה אינו נכון ואין לו סיבה...דבר זה בטח מפחיד כי כיצד את לא יכולה לסמוך על תחושותיך? תשובתי היא שאפשר לסמוך על תחושותיך אבל לתחושות יש סיבות רבות, ואחת הסיבות האפשריות היא גם מצב נפשי. אני מקווה שהדברים ברורים ומעוררים מחשבה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני מטופל בסרוקסט מיזה חודשיים ואני ניתקל בבעיה של תיפקוד מיני שמיתבטאת בחוסר יכולת ליגמור.האם ככה החיים שלי ימשכו האם זה זמני בבקשה מחכה לתשובה באופן דחוף

תומר שלום אני יודע מהרופא שלי שאחת מתופעות הלוואי של התרופה היא אכן זו שתיארת-השהייה באורגזמה. היום יודעים שהסרוקסט פוגע בתפקוד המיני.(לא תמיד אבל ברוב המקרים...) זה מחיר לא נעים שצריך לשלם לצד הדברים הטובים שהתרופה מספקת. אני מקווה בשבילך שהטיפול לא יארך יותר מכמה חודשים ושקודם כל תרגיש טוב בנושא הדכאון/חרדה. כל השאר כבר יסתדר בבוא בזמן.... להתראות מאור

לתומר שלום, לא הבנתי למה השאלה דחופה כל כך, אני מקווה שאתה נמצא עדיין באתר שלנו ולא פנית לאתרים אחרים העוסקים בתחום. בכל אופן, כפי שמאור כתב מדובר בתופעת לוואי. חשוב שתדע שלא נגרם כל נזק ובמערכת הכל בסדר...כאשר תסיים את הטיפול בסרוקסט הכל יחזור לקדמותו כפי שהיה ואפילו יותר טוב. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום לכולכם ולד"ר הידש, אני לוקחת אפקסור כבר שבוע שני, מזה מספר ימים במינון של 112.5 מ"ג ליום, נגד חרדות ודכאון. אין שום השפעה על הדכאון - תוך כמה זמן הוא מתחיל להשפיע ובאיזה מינון? תודה

זמן תגובה של תרופות משתנה מתרופה לתרופה כאשר הזמן הממוצע הוא שבועיים לפחות עד התחלת הרגשת השיפור. אז למרות שזה קשה התאזרי בסבלנות השיפור המיוחל יגיע תרגישי טוב

לסנדרה שלום, רוב התרופות נוגדות דיכאון מתחילות להשפיע כעבור כשלושה שבועות. אחת התכונות המאפיינות את האפקסור בהבדל מהאחרות שהיא מתחילה להשפיע מוקדם יותר, תוך שבוע עשרה ימים. כך שאת ממש לפני ההתחלה. דרך אגב, מדובר על התחלת ההשפעה, ההשפעה הטובה הולכת ומתגברת בחודשים הראשונים של הטיפול ואחר כך ישנה התייצבות. שיהיה רק טוב וקצת סבלנות. דר' גיורא הידש

אני בת 30 ותמיד סבלתי מחרדות. בעבר טופלתי בסרוקסט, כיום לא. לאחרונה יש לי תופעה מוזרה שאני לא יודעת למה לשייך אותה. אני מרגישה שאני חיה מחוץ לעצמי!!! כאילו אני לא אותה אחת שהייתי פעם... אני מרגישה שאני חיה "על ריק"... אני לא יודעת איך להסביר את התחושה המפחידה הזאת... אני מודאגת שאולי יש לי התחלה של פיצול אישיות או מחלת נפש אחרת... בבקשה, אני רוצה להרגע,אני נורא בלחץ... מה לעשות?? אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר... אני רוצה לשמוע שאני לא חולת נפש תודה

נשמע דומה למה שיש לי תקראי למטה.הלוואי וידעתי לומר לך. אני אפילו לעצמי לא יכולה לעזור.

אני דווקא מעדיפה לכנות אותך בשם " המודעת לעצמי" שכן אם היית מסוכסכת עם עצמך בוודאי לא היית רוצה לפתור את הבעיה. אבל מספיק עם התפלספויות ועכשיו לעניין עצמו, ההרגשה שתארת מוכרת לי היטב היות וחוויתי אותה על בשרי. כשהדיכאון אצלי היה בשיאו הרגשתי שאני לא אותו בנאדם ובכל השיחות עם הפסיכאטרית ציינתי שאני מרגישה כאילו נחלקתי לשתיים ויש את ש. הצוחקת ומלאת החיים ויש את ש. הדכאונית וחסרת המוטיבציה. ההסבר שקיבלתי הוא שזה חלק מהסימפטומים של הדיכאון - לאדם קשה להיות מחובר לעצמו והוא חש רגשות אשמה ומרגיש כאילו משהו עבר עליו וזה גדול ממנו. את לא משתגעת כלל ואת לא נפגעת נפש. מה שכן, בבקשה גשי לקבל טיפול. טיפול פסיכולוגי- נפשי הוא אינו בושה אלה טיפול כמו טיפול בכול מחלה אחרת. מדוע להאריך את הסבל ותחושת חוסר האונים כאשר יכול להיות שהפיתרון קל הרבה יותר ממה שנדמה לך?

היי את רואה שהצטרפת למשפחה מכובדת אשר עוברים דברים דומים ואני יכול להעיד שכולם נורמלים ונחמדים. גם לפי מכתבך אני חושב שזה המצב, עם זאת האבחנה הסופית יכולה להתקבל רק אחרי בדיקה מקפת ומלאה. האם לא עדיף להתגבר על הפחד וללכת לטיפול? שיהיה רק טוב ושקט דר' גיורא הידש

האם פרוזק מסוג פלוטין מעקב או מקשה את הכניסה להריון והאם הכדור משמין או שהוא פשוט גורם לתחושת רעב

שלום, פלוטין=פרוזק אינו משפיע על ההורמונים ולכן גם אינו משפיע על הסיכויים להכנס להריון. מצד שני יש קשר בין כניסה להריון והמצב הנפשי.... כך גם פלוטין אינו מעלה במשקל. בשימוש ממושך אוכלים יותר ואז עולים במשקל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

זה לא פיר לחיות ככה .איך שאני יוצאת מהבית עם בני ובעלי כמו היום אפילו 10 דקות לטייל. מרגע שאני יוצאת החוצה אין לי מושג איפה אני נמצאת ,הכל מעורפל. ואני לא מרגישה חרדה. ואם כן היא קטנה ביחס למה שקורהלי. זה היום השלישי שאני לוקחת פאקסט.ועובדה שזה לא ממש עוזר.אני כבר לא בטוחה שיש לי בכלל התקפי חרדה. החרדה שלי נובעת מהמצב הזה.אני יוצאת החוצה לטייל כל כך נהנית מהמזג אויר הזה.לא רוצה בכלל לחזור הבייתה.אבל כל החושים כל כך פעילים הרעש, בית הספר לידי.כולם מעורפלים כמו מתוך חלום. אני כל כך שונאת את זה.הייתכן שזה לכל החיים?בעלי היה גאה בי שיצאתי ,ואני חזרתי הבייתה ועוד פעם התחלתי לבכות.למה הרגשת הניתוק הזאת מהסביבה.וזה תמידי .זה לא קורה לי פתאם.זה כל הזמן.הרגשה כאילו אני בתוך עולם ענק כזה, ואני בתוך המים חווה את העולם.פשוט נמאס לי מזה.אני רוצה לחיות כמו כולם, וזה לא עובר.כמו איזה עונש מאלוהים.

שרונה היקרה אני קוראת את מה שרשמת עם דמעות בעניים כי אני כל כך מבינה אותך ואני רוצה לחבק אותך ולהגיד לך שיהיה בסדר ושזה יעבור כי באמת זה יעבור. אל תשכחי שרק התחלת לקחת את הכדור ולוקח לו לפחות שבועיים עד שהוא מתחיל להשפיע. אל תתיאשי. בעלך צדק- היציאה החוצה כשלעצמה היא הישג וההנאה תבוא בהמשך. אני הייתי בדיוק במצבך - זו הרגשה לא נעימה של ניתוק מהסביבה אבל יחד עם הרצון שלך, התמיכה מהסביבה והתמיכה התרופתית אני בטוחה שתתגברי. אני פה תמיד ואם תרצי לדבר דרך האימלים אני אשמח. אל תתיאשי- יהיה טוב- אני מבטיחה!!!!!!! שלך, אריאל

אבל למה יש הרגשת ניתוק תמידית מהסביבה? ממש חמש דקות אחרי שאני יוצאת. ואני לא מרגישה חרדה. אני מרגישה פחד מהתחושה של הניתוק כמו להסתכל על הכל מתוך מראה או מים. גם אתם חוויתם דברים כאלה .מוזרים? זה כל כך מוזר שזה ממש מפחיד ובעיקר מעצבן תחושה של ריחוף קשה מאוד.איך אפשר ללכת ברחוב ולהרגיש מרחפת כל כך.ושהכל מעורפל כל כך.את זה אמור הפאקסט לפתור????????

היי שרונה מה שתארת הם דברים שחויתי בעצמי לפני כמה וכמה שנים, והיום לאחר טיפול ממושך, הכל מאחורי, ואין לזה זכר. אז קודם כל תדעי שאת לא לבד בתחושות- אלה דברים שיכולים לקרות וממה שהבנתי את כבר מטפלת בהם, וזה הכי חשוב. תני לפאקסט עוד זמן, בדר"כ ההשפעה של תרופות מסוג זה היא לאחר מס' שבועות, כאשר התרופה מצטברת ונטמעת בגוף-אז ההשפעה היא מלאה. אני יודע שבינתיים את סובלת , אבל צריך קצת סבלנות עם הדברים האלה. תשוחחי עם הרופא שלך על הכל. ספרי לו על התופעות שתארת. על התגובה או אי התגובה שלך לתרופה. שתפי את הקרובים לך- זה חשוב. תתיחסי לתקופה הזאת כדבר חולף. זה לא לתמיד. אפשר לפתור את זה בקלות, רק שוב, תני עוד כמה ימים ואף יותר, לתרופה לעשות את שלה. אם תרצי לדבר שוב, אשמח להקשיב. תרגישי טוב! מאור

לשרונה שלום אני גם חוויתי ומידי פעם חוה תחושות מפחידות של ניתוק, גם הרגשה לא נעימה שהכל כ"כ גדול, אינסופי ומהיר מדי בעולם ואין לי שום משמעות. תחושה שהכל גדול עליי ומשתק. לי אין דברים טובים לומר על התרופות. אני מעולם לא האמנתי בדרך זאת. אני מנסה להסביר את מצבי ובהתאם לכך למצוא פתרון לכך, בעובדה שאני לא מסופקת מחיי, ואני מרגישה די בודדה. תנסי לבדוק ממה את לא מרוצה בחייך, ולנסות לשנות את המצב. יכול ליהיות שאת כולך מתמסרת ומשתעבדת לחיי הזוגיות והאימהות ומזניחה קצת את עצמך מבחינת תחביבים וחברים? תנסי לכתוב כאן, ואני אנסה לעזור

הוי חברים יקרים. כל מה שכתבתם נכון במידה מסויימת.כל אחד קלע במשהו לגבי המצב .הבעיה במצב הזה הוא חוסר ההבנה שלי .נכון לוקח זמן לפאקסט להשפיע ,אבל מי יודע אם זה יעזור.וחרדה יקרה, יש משהו במה שאת אומרת לגבי הזנחת חיי החברה.אבל כרגע אני רוצה לחזור לתפקוד לשקם את עצמי. לא לפחד כל פעם כשאני יוצאת החוצה.אני מקווה .לפעמים אני מרגישה כאילו שקיבלתי מכה בראש כמו בסרטים המצויירים והתעוררתי למין עיוות כזה.וכאילו אני מחכה להתנגש באיזה עץ לחזור למה שהייתי.

שרונה אני לוקלת פאקסט כבר 3 חודשים וזה עזר.זו לא תרופת פלא ושלושה ימים זה איננו מדד. גם אני הייתי במצב של ערפול חושים שדומה ל"לחיות בסרט" אבל עכשיו יותר טוב. אני יודעת שקשה לך להאמין שישתפר אבל תתעודדי ותני לתרופה לעבוד.

בני מאובחן מגיל עשר בערך כסכיזופרן... הוא קיבל את התרופות הבאות...הלידול,אטומין,זיפרקסה ,לפונקס. בשנתיים האחרונות לערך קיבל לפונקס וריספרידל ללא שיפור משמעותי. לאחרונה חלה התדרדרות וההמלצה היא לעבור לגאודון או סרוקוול. השאלה שלי...ןיש לי כמיליון שאלות. 1. כיצד המעבר לתרופה זו נעשה ? 2. מהן תופעות הלוואי של תרופות אלו? 3. האם ישנם מחקרים לגבי תרופות אלו והשפעתן על טווח הגילאים הזה? 4.האם זה הגיוני שתהיה כזו עמידות לתרופות ? תודה מראש על התשובה...

שלום לאמא גאודון היא תרופה מעניינת, בנוסף לשם המסחרי שמה הוא ZIPRASADON, כלומר שילוב של זיפרקסה וריספרדל, קצה אחד של המולקולה עובד כמו ריספרדל והקצה השני כמו זיפרקסה... המחקרים באופן כללי מועטים למרות שיעילות התרופה הוכחה. בסך הכל יש מעט מאוד תופעות לוואי לשתי התרופות. המעבר הוא די פשוט, הפסקה הדרגתית אבל לא איטית מדי והתחלה הדרגתית של התרופה החדשה. זה לא "הגיוני" עמידות כזו לתרופות, אבל לצערי זה לא נדיר וישנם "מקרים" כאלו. לעתים כאשר המחלה פורצת בגיל צעיר יש שילוב של מרכיב אורגני, היפראקטיביות או דיסלקציה כפי שלעתים קוראים למצב. השילוב של פגיעה אורגנית אפילו קלה וסכיזופרניה מקשה מאוד על הטיפול. שיהיה בהצלחה, ואם מתאים לך אז תעדכני אותנו ביי דר' גיורא הידש

לחטוף התקפי חרדה למרות שלוקחים 150 מ"ג לוסטרל + ריספרדל!?

היי יתכן ויתכן למרות שזה לא מומלץ... חרדה היא דבר מעצבן, בדרך כלל יש לנו פתרון טוב לבעיה בתרופות ושיחות אבל לא תמיד, גם שהטיפול עוזר לעתים בחודשים הראשונים של הטיפול עדיין ישנם מדי פעם התקפים של חרדה. נקווה שזהו ההתקף האחרון. ביי דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר, תודה מקרב לב על תשובתך המחזקת והמרגיעה! ורציתי לעדכן אותך בהתפתחויות מאז אתמול: דיברתי עם הפסיכיאטר שלי בטלפון והגענו יחד למסקנה שצריך להפסיק מיד את הפאקסט. אני חייב לספר כי במקרה שלי השילוב בין הגיאודון לפאקסט היה פשוט זוועתי. אתמול זה היה השיא - הייתי ער ("בהיפר") במשך 28 שעות רצוף, כאילו שתיתי חבית קפה... ההרגשה היתה פיזית לחלוטין, כי לא היו לי חרדות או מחשבות מטרידות, אלא פשוט לא יכלתי לעצום את העיניים ולהירדם. מוזר לא? אבל די ברור עכשיו למה.... כמו כן הוא הציע , שלאחר שהשפעת הפאקסט תדעך, אנסה לקחת אותה במינון של רבע כדור ביום, ולראות אם זה מתאים. הוא טען שכנראה המצב הדכאוני שלי אינו, אחרי הכל, חמור כל כך, כך שאולי זו היתה אפיזודה קצרה שנבעה מדברים אובייקטיביים שיכולים לקרות לכולנו בחיים... וכך אני רוצה גם להאמין. אחרי הכל, כמו שאמרת, לא הכל נפתר ע"י תרופות. ואני מאד מקווה שבסופה של תקופה חורקת זו אשוב ליטול אך ורק את הגיאודון, איתו אני מרגיש הכי טבעי שאפשר. ואני מסכים ששיחות יכולות גם כן מאד לעזור. כעת, פיזית אני מרגיש קצת יותר טוב, כי הצלחתי לישון כמה שעות בכל זאת-אבל הגוף קצת מותש מכל הנסיונות האלה.... אבל אני מרגיש יותר אופטימי מתמול-שלשום, וה"צבע" מתחיל לחזור לפנים.... אני אשמח לחזור ולעדכן , וכמובן להמשיך ולתרום לאחרים מנסיוני עם הגאודון. שוב, המון תודה. תבורך אתה וכל חברי הפורום הנהדר הזה. שלכם, מאור.

למאור שלום, אחרי מה שהסרוקסט עשה לך טוב מאוד שהפסקת אותו. הסיבה לעירנות היא פשוטה. למזלנו התרופות נוגדות החרדה מעוררות ולא מרדימות כמו בעבר, לכן גם נוטלים אותן בבוקר. חס וחלילה שתרופות אלו היו מרדימות כי אז אי אפשר היה לתפקד. מצד שני, מעוררות מדי זו בהחלט בעיה. אני לא מבין מדוע הרופא שלך מתעקש על הסרוקסט. הסרוקסט היא תרופה טובה אבל התברר שאינה מתאימה לך. ישנן תרופות נוספות מאותה הקבוצה שיתכן והן כן מתאימות לך. למשל הציפרמיל ידועה בכך שאין לה אינטראקציה (התנגשויות) עם תרופות אחרות שאדם לוקח. אבל לדעתי כל תרופה אחרת עדיפה על הסרוקסט אצלך. תשוחח אתו ביי דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום תודה על תשובתך המהירה. אבדוק עם הרופא שלי את הצעתך לגבי תרופות אחרות. אעדכן בהמשך. יום טוב מאור

אני חולה בדיכאון ועכשיו המצב שלי ירוד אין לי חשק לאכול ולהיות כל היום במיטה אבל אני מתגברת והולכת לעבוד אבל עכשיו זה ממש היחמיר שאין לי חשק לכלום ואני חשבתי ללכת לאישפוז מה אני יכולה לעשות כדי לא להגיע לאישפוז אין לי עדין רופא מטפל במרפאה לבריאות הנפש אני רוצה שתציע לי מה לעשות

הי חגית.קודם חשוב שתביני שדיכאון היא מחלה כמו כל מחלה אחרת וכמו שהולכים לקבל טיפול לדלקת גרון חשוב שתטפלי במצבך. הטיפול יכול לעזור לך ולחסוך סבל רב. האם פנית אל רופא המשפחה? בנתיים נסי שלא להכריח את עצמך לעשות דברים אם אין לך חשק לזה תתחילי מהדברים הקטנים כמו לקום מהמיטה שזה בהחלט הישג. שימי לך מוסיקה מרגיעה, תעשי אמבטיות חמות ונסי לפנק את עצמך עד כמה שאפשר. לגבי הטיפול, בבקשה אל תזניחי את הנושא-טיפול תרופתי משולב עם שיחות יכול להרים אותך על הרגליים. תרגישי טוב

לחגית שלום, מצטער על התשובה המאוחרת, כבר כתבתי לך תשובה אחת אבל פתאום היא נעלמה לי מהדף ורק עכשיו שמתי לב שלא עניתי לך. הבעיה בדיכאון היא שלעתים המצב הוא כזה שאין כוח ללכת לטיפול...ואז המצב נמשך והדיכאון מחמיר וחוזר חלילה. צריכים לעשות את כל המאמצים כדי לצאת מהמצב הזה ולהתחיל טיפול (שיחות, תרופות או שתיהם). לעתים חבר או חברה יכולים לעזור, קרובי משפחה, הורים אחים או כל אדם שאת סומכת עליו. תשתפי אותו ותבקשי שיעזור לך להגיע לרופא כדי להתחיל טיפול. אם התור למרפאה לבריאות הנפש ארוך, ואת אינך רוצה לפנות לטיפול פרטי, אז הפתרון המעשי הטוב ביותר הוא לפנות לחדר מיון . בכל בית חולים כללי יש פסיכיאטר תורן אשר יוכל להעריך את מצבך ולהתחיל בטיפול מתאים. הביקור במיון פסיכיאטרי אפילו אינו כרוך בתשלום... לכן המלצתי היא שתפני לחדר מיון הקרוב לאזור מגוריך, בבית חולים כללי ולא בבית חולים פסיכיאטרי, ורצוי שיגיע אתך משהו שאת יכולה לסמוך עליו ולהעזר בו. תעדכני, ושוב מצטער על האיחור בתשובה. דר' גיורא הידש

אני חולה בדיכאון ועכשיו המצב שלי ירוד אין לי חשק לאכול ולהיות כל היום במיטה אבל אני מתגברת והולכת לעבוד אבל עכשיו זה ממש היחמיר שאין לי חשק לכלום ואני חשבתי ללכת לאישפוז מה אני יכולה לעשות כדי לא להגיע לאישפוז אין לי עדין רופא מטפל במרפאה לבריאות הנפש אני רוצה שתציע לי מה לעשות

לחגית שלום, בראש ובראשונה את צריכה טיפול תרופתי ורק אחר כך לחקור את הסיבות שהובילו לכך. פני לרופא המשפחה או לחדר מיון פסיכיאטרי. אם את מאזור הצפון אולי ד"ר הידש יוכל לעזור. תחזיקי מעמד מאחלת לך רפואת הנפש והגוף. מור

היי חגית, אפשר לצאת מדיכאון ולחזור לתפקד במלוא מובן המילה ולהרגיש טוב. הייתי ב"סרט" הלא נחמד הזה לפני כשלושה חודשים, לא רציתי לעבוד (אבל עבדתי איכשהוא),לא היה לי כוח לשום דבר (אפילו להכין סלט היה קשה!),בכיתי ללא שליטה, כושר הריכוז שלי היה אפסי,ישנתי רע מאד,הקאתי,הרגשתי שאני סמרטוט ושנאתי להרגיש כך. וחוץ מכל אלה, היו גם התקפי חרדה מפחידים. פסיכיאטר בחדר מיון איבחן,הרגיע, נתן טיפול תרופתי,המליץ על שיחות. דר' הידש הקשיב והתייחס מאד, ילדי וחברי תמכו. אחרי שלושה חודשים- אני מתפקדת מצוין, ישנה טוב,נהנית מאוכל טוב,מקריאה ,מסרטים. אפילו תאונת דרכים שהיתה לי במהלך התקופה הזו, לא פגעה באמת בתהליך החזרה לעצמי. אפשר לצאת מזה, תתעודדי. עכשיו הכל נראה לך שחור ורע. זה לא מוכרח להיות לאורך זמן- אם תדאגי להיות מטופלת היטב. אל תוותרי על האפשרות לחיות טוב יותר.עם הקשיים הנוכחיים, למרות הקשיים, דאגי לעצמך. את תהיי בסדר. הרי עצם הפניה לפורום מעידה שאת רוצה בכך! רק טוב לך.

מה שלומך אתה בעצם ימים אלו? שכן גם אתה חי בתקופה ובאיזור מלחיץ, כיצד מצליח לתמרן בין העבודה היומיומית? בה (ניתן להניח) אתה נתקל בהשקם בסיפורים שונים ולא קלים , לבין החיים האישיים? ובתוספת לזאת מסיים את יומך במתן תשובות לבעיות נוספות בפורום זה. האם אתה עדיין מתרגל יוגה? (מקווה שכן) והאם אתה רואה בזה טכניקה ממשית שעוזרת להרגע ולעשות הפרדה בין תחומי החיים? ד"ר מקווה שתה לא כועס על השאלות סה"כ אתה מאוד חשוב לכולם כאן בעצם הנתינה ללא תנאי, הלוואי שתמיד יהיה לך הכח להיות עזר לאחרים.

לניר ולכולם, קודם כל רציתי להודות, פירגון אינו התכונה הבולטת במחוזותינו וכיף לשמוע דברים טובים. כן אתמול הייתי ביוגה ואני מנסה למצוא זמן לתרגל פעמיים בשבוע במקום פעם, אבל כמו תמיד הזמן הוא לא הבעיה...אם רוצים מספיק אפשר למצוא זמן. החותנת שלי אמרה פעם משפט חכם שאני מאמץ מאז "אם אתה רוצה משהו אז תמיד תבקש מבן אדם עסוק, אז יש סיכוי שהוא יעשה את הדבר". כלומר עומס הוא לא תירוץ לשום דבר. אני חושב שיוגה הוא דבר טוב גם לנפש וגם לגוף, בגילי כדאי כבר להגמיש את המפרקים והמחשבה שהם כידוע נעשים פחות גמישים עם הגיל. בכלל אני חושב שרפואה וטיפול מונע הם הדברים הטובים ביותר. הדבר הטוב ביותר הוא למנוע צרות. בכל אופן, הכל בסדר, אני ממש נהנה בפורום ובכלל לא התעייפתי. יש לי רק פחד מסויים ולכן אני לא מחמיץ אף יום. אני חושש שאם אחמיץ יום אחד אז יהיו כל כך הרבה שאלות שפשוט לא אספיק לענות ולסגור את הפער. לכן אני מקפיד לא ליצור פיגור ואני משתדל לשבת כל יום ולענות. שיהיה רק טוב לכולם דר' גיורא הידש

1. טיפול בחולה מול טיפול במחלה. את ההבדל בין טיפול בחולה לטיפול במחלה הבנתי כאשר אימי אובחנה בסרטן השד ונמצאו בלוטות לימפה נגועות. אני ישבתי עם אמא מול האונקולוג שאמר לה דברים שמשתמע מהם שימיה ספורים ובמבט לאחור אני מבין את ההבדל בין טיפול בחולה לטיפול במחלה. 14 שנים לאחר האבחנה בגיל 82 אמא עדיין מסרבת לדבר על הנושא. כאשר לקיתי בדיכאון לא היו לי אנרגיות לחשוב אם מטפלים בי כחולה או מטפלים במחלה פשוט סבלתי. אני שומע הרבה תלונות ברשת על טיפול במחלה ולא בחולה. אני יכול להעיד שאומנם הרופא שלי לא ליטף אותי וכתש אותי כאשר היה צריך אבל רק 30 חודש מאוחר יותר אני יודע שהוא טיפל גם בחולה וגם במחלה. 2. לפי החוק לטיפול בחולי נפש אפשר להגיש ערר על ההחלטה של הפסיכיאטר המחוזי לאישפוז כפוי. בדרך כלל ההחלטה מתבצעת לפי בקשת המשפחה. כאשר החולה מופיע בפני הוועדה עליו לדאוג לבא כח שיעזור לו לטעון את טענותיו ולא תמיד יש לו ידע כוחות וכסף לדאוג לבא כח מתאים. האם חוסר יכולתו של החולה לדאוג לבא כח הולם לא הופכת את ועדת הערר למיותרת שאול

לשאול שלום, קל לי יותר לענות על השאלה השניה ולכן אתחיל בה. החלטת הפסיכיאטר המחוזי היא לשבוע ימים ואחר כך ניתן להאריך אותה לשבוע נוסף (יתכן שטעיתי בזמנים אבל העקרון נכון, אני כותב מהזיכרון). בכל מקרה, אחרי שתוקף ההוראות של הפסיכיאטר המחוזי מסתיימות ויש לכך זמן קצוב, הטיפול עובר לועדה פסיכיאטרית מחוזית. הועדה מחייבת לבדוק את המטופל תחילה כל שלושה חודשים ורק כאשר האשפוז הופך לממושך החובה היא כל חצי שנה. כלומר אפשר לעתים יותר קרובות אבל זה פרק הזמן המקסימלי שהועדה יכולה להורות על אשפוז כפוי. הועדה מורכבת משלושה אנשים - בראשה משפטן, ושני רופאים. אחד עובד משרד הבריאות והשני לא תלוי במשרד הבריאות, כלומר בדרך כלל קופת חולים או עצמאי. אבל משכורותו אינה באה ממשרד הבריאות כך שהוא לא מחוייב למערכת. בפני ועדה זו אין צורך במשפטן או אדם שיטען בשם החולה. על החלטות הועדה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי, פה אין ברירה וצריך להעזר בעורך דין דבר הכרוך כמובן בתשלום. לפי השמועות דובר על כך שהסנגוריה הציבורית תיקח על עצמה טיפול בערעורים למחוזי לפי הקריטריונים הרגילים שלה. עדיין לא שמעתי על מקרה שבאמת עשו זאת. אם אתה מדבר על מקרה קונקרטי ולא באופן תיאורטי אני מוכן לבדוק בסנגוריה הציבורית בחיפה האם ניתן לפנות אליהם במקרים כאלו. בקשר לשאלה הראשונה, אני מסכים אתך בהחלט, הבעיה היא שהציבור התרגל לכך במידה רבה וכבר לא תמיד מצפים מהרופאים להתייחס לאדם.... כמובן שאשמח לדיון בנושאים אלו דר' גיורא הידש

שלום ד"ר גיורא הידש.... אני נערה בת 18, המון שנים כבר מטופלת תרופתית, עם עבר של אשפוז במחלקה פסיכיאטרית, דיכאון ועוד... השאלה שלי היא כזו: כבר שנים, אני סובלת מאכילה כפייתית. מכורה לאוכל. פשוטו כמשמעו. באשפוז, כמובן שעשו לי דיאטה רצינית, הורדתי 20 ק"ג, היום אני כמעט שנתיים אחרי השחרור, עליתי כבר שלושים.... יש לי פסיכיאטר, והוא רוצה לתת לי עכשיו תרופה חדשה, להורדה במשקל - טופאמאקס. האם תוכל להגיד לי קצת איך התרופה פועלת? האם ידוע לך שמשתמשים בה לשם הורדת משקל במקרים של אכילה כפייתית? תודה רבה רבה.

היי לא ידוע לי, אבל יש דברים חדשים, על יעילות של טופמקס להורדה במשקל. במקור טופמקס היא תרופה נגד אפילפסיה כמו דפלפט וטגרטול ונמצא שהן מועילות לייצוב מצב הרוח אצל מאניה דפרסיה (בי פולר). בדרך כלל מוסיפים את הטופהמקס לאחת התרופות שציינתי ולא נותנים אותה כתרופה יחידה. זה השמוש המוכר והחדש של טופמקס בפסיכיאטרייה. אם יש השפעה על המשקל, או בכלל האם יש תרופה שעוזרת בדיאטה אשמח אם תעדכני אותנו... תודה דר' גיורא הידש

אז ככה, המעט שאני הבנתי, זה שהתרופה מורידה במשקל, לפי דבריו של השרינק החביב שלי, 10 - 15 % מהמשקל. הוא אמר, שזה ה"שוס" האחרון בתרופה להורדת המשקל, אמממ.... ושהתחילו להשתמש בה בשביל אכילה כפייתית... הוא מתמחה בהפרעות אכילה, אולי בגלל זה הוא בקיא בזה? בכל אופן, אני מטופלת בסרוקסט וטרזודון, ואני סתם בחורה עם נטיות דיכאוניות ושטויות שכאלה, שום דבר אחר, אולי רק קוי אשיות גבוליים אבל זה לא נחשב :-) אממ... מה שכן, בכלל לא מצא חן בעיניי לקרוא על התרופה הזו, היא נראית לי יותר מזיקה ממועילה.. טוף, אם אני אדע פרטים, אני איידע, מבטיחה. THANKS אני.

שלום דר' גיורא הידש ולכולם רצי לדעת מניסיונכם כמטופלים וכמטפלים האם חוויתם התקפים קשים כתוצאה מהסרוקסט? וכן מהם הביטויים הפיזיים לחרדה וללחץ אצלכם? אני לקחתי סרוקסט במשך כמה שנים, אבל אני חוששת שההתקפים המבעיתים שחוויתי, שהופיעו בעיקר לאחר התעוררות מסיוטים השפיעו עליי לרעה. אני גם ככה אדם שחרד לבריאותי ועכשיו אני מרגישה שגרמתי לעצמי נזק נפשי כתוצאה משימוש בתרופה לא מתאימה . היום לאחר שהבנתי שכנראה החרדות היותר מבעיתות נובעות מהכדור הפסקתי ליטול אותם, ואני בסדר גמור, לפעמים אני נתפסת לחרדות והם בעיקר סובבות כאמור סביב השלכות הטיפול הממושך בתרופה. אני אגב, מעולם לא רציתי בטיפול תרופתי, אבל אלו היו המלצות הרופא. ולשאלתי השנייה מהם הביטויים הפיזיים שלכם ללחץ ועצבנות? כל פעם אני מגלה אצלי תגובות חדשות. איך אתם מתמודדים עם אופי לחוץ מלבד תרופות. גם לכם נדמה שאתם כבר לא מה שהייתם פעם וקצת התחרפנתם? לדר' גיורא אם הסיפור נשמע לך מוכר אני גוגל :-)

גם לי היו כמה תופעות חרדתיות שהופיעו רק לאחר השימוש בתרופה. מעניין אגב שאלו היו התופעות הקשות ביותר כמו סחרחורות, תחושת קיפאון באזור הראש והידיים,אלו דברים שמצד אחד גורמים לחשוב שהתרופה דפוקה אבל מצד שני יש את ההיבטים שהיא מאוד מאוד עוזרת. אני,אגב לוקחת פבוקסיל...גם אני נדהמת לגלות כל פעם מחדש אילו תופעות מע' העצבים האוטונומית שלי מסוגלת ליצר...כל פעם כשנדמה לי שהנה הגעתי לדרגת החומרה המקסימלית של חרדה נראה כאילו תמיד יש עוד הלאה והגבול אינו ידוע.........אני חושבתשתרופותת מקבוצת ssri יוכלו לעזור לך להתקפים ותרופות לפחות לתקופה זמנית ומוגבלת עד שהגוף מתייצב בהחלט עדיפות על שום דבר. כמות ההתקפים שיש לי מאז התרופה פחתה בעשרות אחוזים,אני הולכת ללימודים בלי פחד מהפחד(הכל יחסי, כמובן..)ומתפקדת יחסית לא רע בכלל(יחסית למה שהיה בלי תרופות בכלל..)שיהיה לך רק טוב........שירי

היי התופעות ששירי מתארת ודברים דומים הן תופעות של הפסקת התרופה כשבוע שבועיים מההפסקה ולא תופעות לטווח ארוך. בכל אופן היתרון הגדול של התרופות החדשות כולל סרוקסט ופבוקסיל שהן אינן גורמות נזק, לא נפשי, לא גופני ולא לחיי המין. אני בטוח שגם אצלך לא נגרם נזק אפילו בשימוש של שנים מהסרוקסט. לדעתי את מתארת מצב של תועלת חלקית מהתרופה, כיום אצלך הייתי עושה הערכה מחדש לגבי מצבך, כדי לשקול טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי אחר, או פשוט לחכות ולראות לאן החיים יובילו אותך. שום דבר לא דחוף!! בקשר למחשבות שלך, הן מחשבות של חרדה, העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך היא להבין את מקור המחשבות הללו. אין מדובר על בעיות מסוכנות אלא על חרדות שלובשות תמיד צורה זו או אחרת. שיהיה רק טוב, ונראה לאן החיים יובילו אותך ביי דר' גיורא הידש

אצלי התקפי החרדה משנים פניהם כל הזמן ועד שנראה כי למדתי לחיות עם סוג התקף מסוים מגיע אחר שלא הכרתי. ההתקפים אצלי מתבטאים בקשיי נשימה, טכיקרדיה ( שלעיתים מגיעה עד 160) , יובש בפה וקשיי בליעה, מחשבות שחוזרות על עצמם כמו שיר מסוים שמתנגן הלוך ושוב בראש וכו'.

תופעות לוואי "דוקטור, האם יש תופעות לוואי לגלולות נגד היריון שנתת לי?" "רק אם תשכחי לבלוע אותן"...

היי, מצב רוח יש........... זה הכי חשוב. אחלה שגב

שלום לך, מצב רוח יש לי מקוה שגם לך. מה שלומך? שמחתי לקרוא שהצלחת להיתגבר על החרדה מפני הטיסה. והכל עבר בשלום. כבני אנוש,כיצורים שנתברכו ביכולת לחשוב ולהרגיש ביחס לעבר ולעתיד,מעתים מאיתנו מסוגלים להיות משוחרים לחלוטין מנטל החרדה הקיומית,המלווה אותנו כצל,קצר או ארוך יותר. בהתאם למבנה אישיותנו- מצבי החיים ומצבי הרוח.זוהי חרדה מפגיעה פיזית, מאובדן,מהתרוששות נפשית,חברתית,ואפילו כספית, ישנן כמובן,שיטות ואסכולות,הקוראות לפרט להתמקד ברגע, ולמצות את הנאת הקיום.להפסיק לחשוב יותר מדי,להפסיק לדאוג-שהרי מה תועיל הדאגה? מה מפיקים אנו מטחינת מחשבות,מחששות,מהצלפות עצמיות? אז קצת חרדה לא תזיק אבל בבקשה...לא יותר מדי! לילה טוב מתוקה.

היי בקשר לגלולות, הסבתא נכנסת לבית המרקחת וקונה גלולות נגד הריון. כעבור חודש פעם נוספת, וכעבור חודש שהיא קונה אז הרוקח אינו מתאפק ושואל את הסבתא לאיזה צורך היא קונה גלולות נגד הריון? הסבתא עונה לו-הגלולות האלה מצויינות אני משתמשת בהן נגד כאב ראש...??? כאשר הרוקח מבקש הסבר היא אומרת-אני שולחת אותן לנכדה שלי הסטודנטית ואין לי כאב ראש.. שיהיה רק טוב, והרבה הנאה הידש

ד"ר הידש שלום, הבנתי. תודה על התגובה. ביי מור

שלום , רציתי לדעת האם יש תרופה נגד תופעות BODY DISMORPHIC DISORDER? האם ניתן לאבחן את הבעיה הזו בבירור ? שמקרה וקיימת תרופה האם יש הוכחות לכל שהיא עובדת? תודה

לשואלת, אני רואה שאת שואלת הרבה על הפרעה זו, את צודקת בקשר להיסוסים הרבים, זו אבחנה מורכבת, די נדירה וגם הידע עליה מועט. למי שמבקש הסבר, מדובר על הפרעה בדימוי הגוף אולם באופן חמור ביותר. בדומה לבחורה אנורקטית השוקלת 35 ק"ג והיא בטוחה שהיא שמנה וצריכה להוריד עוד קצת כדי להיות יפה. בהפרעה זו הבעיה יכולה להיות לא רק משקל אלא שכיחים פצע בגרות אשר גורם לכיעור עצום, מחשבות על השיער אשר מכער את כל הבחורה וכדומה. האבחנה היא די נדירה, אני לא מעודכן בספרות בשנה האחרונה כיוון שלא התעניינתי יותר מדי בהפרעה זו, (אי אפשר להספיק הכל), בכל אופן לפי מיטב ידיעתי הטיפול החשוב ביותר הוא שיחות, טיפול קבוצתי יעיל במיוחד אולם לא שמעתי בארץ על קבוצה שלמה של אנשים עם הפרעה זו... אפשר לנסות גם תרופות אולם אין תרופה שהוכיחה את עצמה באופן כללי, לכן הגישה היא יותר לנסות ולראות את התגובה. אני מקווה שהצלחתי לענות, ביי דר' גיורא הידש

האם הפסיכולוג שלי יודע את שם הבעייה שלי, קיבלתי רידזין ואני לא יודעת למה, אני לא יודעת מה יש לי, אולי אם אדע יהיה לי יותר קל, מישהו יודע למה רידזין עוזר, או ליתר דיוק למי רידזין עוזר? מחכה לתשובה... קרן.

קרן הצלחת טיפול פסיכולוגי תלויה בראש ובראשונה באינטראקציה שבין המטפל למטופל. זכותך לדעת איזה טיפול את מקבלת ומדוע. פני לפסיכולוג והציגי בפניו את שאלותייך אלה. זה לא בסדר שהוא לא עדכן אותך- זה חובתו המנימילת

רידזין היא תרופה לסכיזופרניה ומחלות פסיכוטיות אבל גם להפרעות קשות בהתנהגות והפרעות באישיות. חשוב לדעת גם מה המינון. בד"כ המינון אצל רוב החולים הוא 300-500 מ"ג ליום. אם יש תופעות לוואי קשות אפשר לקחת פחות- לפעמים נותנים גם 100 מ"ג כמינון אחזקתי. לפעמים יכול לשמש בתור כדור הרגעה כמו יתר נוגדי הפסיכוזה (לא מומלץ בגלל פוטנציאל לתופעות לוואי קשות שחלקן בלתי הפיכות). משרד הבריאות פירסם לרופאים מס' אזהרות בנוגע לרידזין אבל במינונים נמוכים לא חייבים להיות תופעות לוואי.

ערב טוב, עד כמה שאני יודעת,פסיכולוג לא מאושר לתת טיפול תרופתי. האם התכוונת לפסיכיאטר?? שגב

לקרן, כפי שראית רידזין ניתנת מהמון סיבות, אפילו השתמשנו בה בעבר למנוע הרטבת לילה, היא נתנת גם נגד חרדה, גם להורדה באימפולסיביות וגם נגד סכיזופרניה. אין לך ברירה אלא לחזור לפסיכיאטר - לא לפסיכולוג ולשאול את השאלות. ביי דר' גיורא הידש

כן, התכוונתי לפסיכיאטרית שהופנתי אליה ע"י הפסיכולוג שניהם אומרים שהכמות שאני לוקחת היא מצחיקה אני לוקחת 20 מ"ג בבוקר ובערב (10 מ"ג כל פעם) האם הגיוני שאני לא רואה כל כך טוב, לא תמיד אבל לעתים הכל מעורפל מעט, וקראתי בעלון של הכדור, שזה גורם לבעיות בעניים, זה הגיוני עם הכמות אותה אני לוקחת?

מאור שלום, תרמת לי מאוד בתיאורייך על השימוש בגאודון והשימוש בתרופות אחרות. אשמח לשוחח איתך יותר בנושא זה. האם תוכל להשיב ישירות לכתובת הדוא"ל שלי? תודה, רות

ד"ר הידש שלום רב, לפני כשנה וחודשיים אושפזתי כתוצאה מהתקף פסיכוטי חריף שני שקיבלתי, הראשון היה לפני שנתיים וחצי במסגרת המילואים ומאז אני נכה צה"ל (20% נפשי). במכתב השיחרור מבית החולים נכתב- "הנ"ל משתחרר מבית החולים במצב של רמיסיה תרופתית...", שאלתי היא מהי רמיסיה תרופתית ?, יש לציין שמאז ההתקף אני נוטל 3 מ"ג רספירדל ביום, מבקר פסיכיאטר פעם בחודש והולך לטיפול פסיכוטראפי אחת לשבועיים. בתודה, אורי.

לאורי שלום, מצטער אבל זהו מושג מקומי מהמקום שבו הוא נכתב ולא מושג רפואי מוכר. אם אני מנחש למה התכוונו אז אני חושב שמדובר על רמיסיה ונוטל תרופות. המושג הוא כנראה הפוך מרמיסיה ספונטנית-אדם שנכנס לרמיסיה גם ללא טיפול תרופתי. ישנם הרבה מאוד אנשים שעוברים התקף פסיכוטי קל, ללא הפרעות קשות בהתנהגות והמצב חולף ללא אשפוז או טיפול. אבל אני חושב שלא צריכים להתעמק יותר מדי במושג הזה. המצב שלך ברור לך מאוד, אתה מטפל בשיחות ותרופות ואני מקווה שגם חזרת לעבודה וחברה, כך שהדברים נראים טוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום ( סליחה על אורך המכתב...) לפני שאפרט את בעייתי הנוכחית רציתי להודות לך ולחברים על קיום פורום נפלא שכזה- שבתקופה האחרונה היה לי את העונג להשתתף בשיחותיו, ללמוד ממך ואחרים כל כך הרבה....ולדעת שאני לא לבד בצרותיי .....ועל כך שוב המון תודה!!! העניין הוא כזה: כפי שציינתי בעבר, אני מטופל מזה כחצי שנה בהצלחה מרובה עם 'גאודון': 80 מ"ג ביום.-(שניתן אחרי 4 שנות טיפול טובות בזיפרקסה.) לצערי, למרות ההסתגלות המצוינת שלי לתרופה, והתוצאות המעולות, לא נפתרה אצלי בעייה של חרדה ( במצבים ספציפיים ) , שבחודש האחרון גברה עלי עקב , כנראה, מתחים רבים, בדידות , וכמה אכזבות שהצטברו כ'הר מעיק'. מצב החיים הזה הוביל אותי לדכאון. מכיוון שבעברי כבר הייתי ב'סרט' הזה, פניתי לרופאי מיד, ולאחר איבחון הוא המליץ להוסיף לי טיפול ב-פאקסט. לאחר 12 ימים שלקחתי (שבוע חצי כדור-ואח"כ שלם) את התרופה ,למרות שהיא קצת הוציאה אותי מהדכאון העמוק, התחילו תופעות לוואי נוראיות של התאבנות הלסת והראש, נדודי שינה חריפים, איבוד הריכוז, רעב מוגבר, והמון חולשה בידיים וברגליים. יצאתי מכלל תפקוד! עדכנתי את הרופא שלשום, והוא אמר שלדעתו : הוספת הפאקסט לגאודון למעשה הגבירה את השפעת הג א ו ד ו ן עלי(כך הוא טוען) וזה מה שגרם לתופעות הקשות. בינתיים הוא המליץ לא לקחת פאקסט יומיים ואז לחזור אליה עם מינון של חצי כדור כל יום ולראות אם יש שיפור. אני פונה אליך מחוסר אונים כי אני מרגיש ש: אני מתגעגע לתחושה הטובה שהיתה לי רק עם הגאודון. אבל חושש שהחרדות והדכאון ישארו. ואני מאד לא מרגיש טוב עם הפאקסט-(למרות הצ'אנס שאני נותן לו.) בנוסף אני לא רוצה "להתמכר" לתרופה כמו קסנקס למשל...כתחליף במצבי חרדה.... בקיצור ולעניין- אני לא יודע מה מתאים לי מכל האפשרויות. יכול להיות שאני לא צריך כלום בנוסף לגאודון? אני מרגיש שלרופא שלי אין את כל התשובות לגבי. (וגם לא ממש יודעים הכל עלה הגאודון) ובינתיים אני סובל!!! אשמח אם תתן לי כיוון כלשהו איך לצאת מהמצב המעיק והמתיש הזה. בתודה מראש מאור

למאור היקר, כיף לשמוע ממך, אתה לא יודע, אבל באמת עזרת לאנשים רבים ותבורך על כך. מצד שני צר לי לשמוע שאתה סובל מהדיכאון. לשאלתך, אין עבודות מבוקרות על השילוב של גאודון וסרוקסט, כאמור עדיין מדובר על תרופה חדשה, לכן כדאי ללכת לפי תחושותיך. שנית, תמיד עדיף שתרופה אחת תספיק ותפתור את כל הבעיות ולא יהיה צורך ביותר מתרופה אחת. כמה שפחות תרופות יותר טוב. לכן, טוב שאתה נותן צ'אנס לסרוקסט אבל אל תתעקש עליה, אם היא עושה לך רע, אז תפסיק עם המלצת הפסיכיאטר, אין רע לנסות ולהחליף תרופה ולעבור לאחרת. כמו שלקח זמן עד שהתאימו לך תרופה - את הגאודון, ולקח גם זמן עד שמצאו את המינון המתאים לך. אולי שיחות יעזרו יותר לחרדה מאשר מתרופות? דרך אגב, החברה שמיצרת את הגאודון מיצרת את הלוסטרל שהיא גם תרופה ממשפחת הסרוקסט, כמובן שאין זה אומר הרבה. תשמור על קשר, ותודה דר' גיורא הידש

רציתי לשאול האם יש לציפראמיל תופעות לואי מסוכנות אני סובל מבעיות לב דופק לא סדיר מדי פעם כמו APC VPC ולפעמים דופק מהיר ולפעמים גם דופק איטי בסביבות 50 פעימות לדקה אני משתמש בציפראמיל כבר מספר חודשים ובינתיים אני לא מרגיש שום דבר חריג אני לוקח 20 מג ליום ובינתיים אני לא מרגיש שום השפעה טובה כאילו אני לוקח אוויר בנוסף אני לוקח זיפרקסה 5 מ"ג ביום שגורמים לי לתאבון מוגבר הציעו לי לנסות גאודון במקום שמעתי שגאודון גורם פחות לתאבון מוגבר אך רציתי לשאול האם הוא בטוח למי שסובל מבעיות לב כמוני תודה מראש

לא מומלץ גיאודון למי שסובל מבעיות לב.

לצביקה שלום, הסיבה העקרית שבגללה גאודון היא תרופת קו שני ולא קו ראשון בארה"ב היא השפעתה על הלב. במונחים רפואיים היא מאריכה במעט את הזמן של QT. עדיין יש ויכוחים לגבי החשיבות של ממצא זה אולם כיום זה המצב. לא כל הבעיות הללביות הן אותו הדבר. בכל מקרה הייתי ממליץ להתייעץ עם קריולוג לגבי הקשר בין מצבך הלבבי ובין השפעת הגאודון על הלב. אם תרצה נשמח לעדכון, ביי דר' גיורא הידש

כתבתי אליך לפני שבועיים גם בנושא ציפראמיל. כיום אני נוטלת ציפראמיל 20 מ"ג כבר 30 יום ועדיין מרגישה רע, בחילות, סחרחורות ותחושת דיכאון כללית, חוסר שקט בלילה. אמנם לפני מספר ימים היו לי יומיים ממש טובים אבל האופטימיות שלי היתה מהירה מידי.. האם יש טעם להמשיך לנסות? שאלה שניה : אולי כדאי לנסות כדור אחר? אם כן האם אני אצטרך שוב לעבור תקופת הסתגלות לכדור חדש (תקופת גהנום מבחינתי שעד כה גם לא נראית משתלמת)? אודה לתשובתך, אני ממש מיואשת מהמצב.

לשרה שלום, איני זוכר כמה זמן בדיוק את נוטלת את הציפרמיל, אולם אם עברת כבר את החודש ועדיין בכללי את לא מרגישה יותר טוב אז יש לחשוב עם הרופא המטפל על החלפת התרופה. לצערינו במקרה כזה הציפרמיל אינו מתאים לך. תקופת ההסתגלות לתרופה החדשה תהיה קלה וקצרה יותר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

היום זהו היום ה 31 עמה זמן לתת עוד אם בכלל? האם היומיים הטובים שהיו באמצע הם מקריים?

שלום דוקטור האם לוסטרל משפיע על ההנאה המינית?

לצערי-כן !

לאביה, לוסטרל משפיע ולצערי לא לטובה, גם מוריד את הרצון והחשק וגם מקשה מאוד להגיע לאורגזמה. תוכלי לראות בפירוט רב את השיחה עם "נטע". תכנסי ל"חיפוש" למעלה ותמצאי. שיהיה הרבה טוב והנאה. דר' גיורא הידש

פלוגת הצער פלוגת הצער היום בלילה ניצחה את פלוגת השמחה חיילי הדמעות ירו צרור של בדידות על תותחי האהבה חיילי החיוך ירו חץ של אושר פלוגת הצער לא נפגעה חיילי החיוך ספגו רימון של נוסטלגיה פלוגת הצער נצחה ומאז כל ערב הם פותחים שולחן בחדר ליבי הקטן לפעמים השמחה שולחת מרגלים אך לרוב מגלים את כולם הצער עושה אימונים בין רכסי הייאוש שנמצאים ליד הר השתיקה הגדול הם שטים על ספינה עשויה מחשיש הם שטים על הים שעשוי אלכוהול אז אם פתאום אתה שומע בלילה תהלוכת צער ליד חלונך אז כנראה שפלוגת הצער הלילה ניצחה גם אותך!

איזה כשרון מדהים! הצלחת לרגש אותי מאוד. תודה על השיתוף הכנה בתחושותיך - זה פשוט מקסים וכול מילה נוספת מיותרת

משורר יקר פשוט יפייפה!! כל משפט צופן עולם שלם, והכל מקבל אחידות מאד שלמה ומיוחדת. אהבתי במיוחד כמה צירופים כמו "חיילי הדמעות ירו צרור של בדידות...." "....אימונים בין רכסי הייאוש....." ובכלל הראייה כאן היא גם נוקבת ויבשה ועם זאת אינטימית ...אישית כזו....וגם קצת סוריאליסטית.... אני, אישית, חשבתי ששתי השורות האחרונות(...ניצחה גם אותך!) -קצת, איך להגיד, מובנות מאליהן, "פותרות" את השיר....חשבתי שדוקא סיום פתוח יכול היה להשאיר מקום לדמיון... אבל זו סתם דעתי.... חוץ מזה , שוב , זה נפלא! תודה רבה מאור

שמרתי את זה אצלי במחשב.כל כך רומנטי.הלוואי ויכלתי לתאר את מה שקורה לי במילים כל כך נוגות.

אתה יודע..... זה נשמע לי מוכר... כאילו קראתי את זה איפה שהוא .... לא שאני חושדת באותנטיות!!!! זה לא משנה בעצם אם זה שלך או לא, כל עוד אנשים מתחברים לזה וזה יפה בכל מקרה

זה לא שלי אלה של אמן ידוע בשם אביב גפן שהוא גם חזק מאוד בעיניני דכאון חרדה ותרופות פסיכאטריות.... אך הכי חשוב הוא אומן בעיניני רגש! הבאתי את השיר כי חשבתי שרבים מאתינו יזדהו עמו,אני הזדהתי. שהיה בוקר טוב המשורר

"ממנטו מורי" יותר קולע לא? :-) "רופא תרשום לי כמה כדורים כי החיים הורגים אותי המציאות היא סם קשה מידי עדיף ללכת על קלים"....

שלום רב אני מבקשת לדעת האם מותר ליטול תרופות נוגדות דלקת, נקסין, ואיוקס ודומיהם בזמן טיפול בסרוקסט. תודה, ויישר כוח על העבודה הנפלאה וההשקעה בפורום!

לרינת שלום, נקסין ואיוקס הם בסדר ואין שום בעיה עם סרוקסט. ודומיהם אני לא יודע... שיהיה רק טוב ובלי דלקות בגוף ובנפש. דר' גיורא הידש

הי רינת בתור אחת שנאלצת לפעמים לקחת נוגדי דלקת לא הייתה כל מניעה כשלקחתי סרוקסט לקחת אותם כך שלא נראה לי שצריכה להיות בעיה. מדוע את לוקחת נוגדי דלקת? ( את לא חייבת לענות אם זה חטטני מדיי)

היי אריאל סיפור של כאבים מתמשכים בעורף. טוב, אנחנו בתקופה שלכולם יש בעיות עם (פיקוד) העורף...הרופא רשם ואיוקס. בעבר - נקסין עשה יופי של עבודה... ולא, זה לא חטטני מידי. (חשבתי לרגע שאתה שואל למה אני לוקחת סרוקסט..... ). תודה רינת ושלום רב לד"ר הידש תודה על תשובתך המהירה. רינת

אני בת 41 ועדיין כוססת ציפורנים.האם יש דרך להתפתר מזה?

שלום, כסיסית צפורניים יכולה להיות במסיבות רבות. השאלה הראשונה היא האם מדובר בסימפטום בודד ויחיד או שישנן בעיות נפשיות-רגשיות נוספות. כמובן שבמידה ומדובר על קשיים נפשיים במספר תחומים אז ההמלצה לטיפול יותר חזקה. כאמור גם כסימפטום בודד ישנן סיבות רבות השכיחות הן הרגל ומצבים של מתח. אם התופעה מאוד מפריעה לך הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוג לאבחון בפגישה או שתיים ואחר כך להתקדם. ביי דר' גיורא הידש

היה לי הכי קשה להבין ממה באים התקפי החרדה שלי (כמובן שהסיוט הכי גדול הוא ההתקפים עצמם). אני סובלת מחרדה בגלל דחפים של תלות לעומת הדחפים של עצמאות שמתנגשים במודע ובלא מודע.(נעזרתי בניסוח של ד"ר הידש). השאלה היא מה הטיפול הכי טוב למצב הזה? להמשיך לקחת כדורים? אם כן אז לכמה זמן? להוסיף טיפול פסיכולוגי? מה לעשות??

לעדן שלום, הטיפול התרופתי בודאי שמועיל אבל הוא לא מספיק, כלומר יש צורך להמשיך ולעשות דברים ולהתרחק מהבית, ליצור קשרים חברתיים וזוגיים חדשים ולהנות מהחיים במרחק נכון מההורים. טיפול פסיכולוגי כמובן שיכול לעזור ולכוון אותך ולחסוך הרבה זמן בחיפושים. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

לפי דעתי הפוליסה המבטיחה ביותר היא שילוב של כדורים עם שיחות ( פסיכוטרפיה). אני לא מאמינה בהיתלות על כדורים כמושיעים היחידים ולעומת זאת אני חושבת שבהחלט כדאי לקחת אותם אם צריך.

שלום! אני בת 23 נשואה סובלת בזמן האחרון מעיפות נוראה פניתי לרופאת משפחה שבדקה אותי באופן יסודי וכן שלחה אותי לבדיקות דם מקיפות חוץ מרמת הברזל שיצאה נמוכה הכל היה תקין הרופאה חשדה שזה כנראה משהו נפשי והחליטה להפנות אותי ליעוץ פסיכיאטרי שאלתי היא האם אין דרך טיפול אחרת? אינני מעונינת ללכת לפסיכיאטר

מה הייתה רמת ההמוגלובין? אני שואלת כי חוסר דם בהחלט יכול לגרום לעייפות וצריך גם לבדוק את רמת הברזל עצמה ( FE ׂ

רמת ההמוגלובין היתה נמוכה וכן רמת הברזל כמו כן אני נוטלת כדורים של ברזל (פרוקל-3 פעמים ביום)אך הרופאה אינה חושבת שהעיפות נובעת מכך

ושוחררתי על ידו משמ"פ. בהפנייתו לועדה הוא ציין מספר מושגים שאינם ברורים לי. 1. אגורפוביה 2. אפקט צל עם גוון גיספורי 3. קיים עיסוק עם המוות ללא תכנית אובבנית. אודה לכם מאוד אם תוכלו להסביר לי את המושגים הנ"ל.

רם שלום מידע על אגרופוביה ומה זה בדיוק תמצא באתר הבא: http://www30.brinkster.com/panicdisorder/aa.htm#agro (העתק והדבק) -האתר קצת איטי והמוסיקה ברקע איומה אבל יש שם מידע.... מאור

מאור, תודה רבה אני כבר נכנס לשם.

היי רם. אשמח אם תשתף אותי בחויותיך מהשחרור. אחרי שירות (ואפילו שירות קבע) ביחידה עורפית יצאתי לחופשי. אני משוחרר כבר מעל שנתיים ומטופל מזה חצי שנה בפרוזאק בעקבות דיכאון (דיסטימיה), חרדה והפרעה כפייתית קלה (O.C.D). אני מעוניין לדעת האם הודעה לשלטונות הצבא (בצירוף דוקומנטציה של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שוטף במשך של כחצי שנה) יוכל להביע לשיחרורי משירות קבע? האפשרות של שירות כזה במצבי הנוכחי ובכלל, גורמת לי חרדה רבה. כל מידע כיצד ניתן להסביר לשלטונות הצבא את הצורך בשיחרור שלי תעזור לי מאוד. אנא, צור קשר באימייל או בפורום. בתודה מראש, אני

כעצד בדיוק גורם הסרוקסט לעליה במשקל? מה אפשר לעשות נגד? האם הסרוקסט גורם לנו לאבד שליטה על מה שאנחנו אוכלים?

היי טליה ממה שהבנתי בשיחות אחרות באותו נושא כאן בפורום העניין הוא כזה: אם אנחנו נמצאים במצב דכאוני ( ולפעמים גם חרדתי) אנו נוטים לאכול פחות , מצב-הרוח הרע מדכא גם את התיאבון, אין ממש חשק לאוכל.... הסרוקסט ( ואף תרופות אחרות בעלות אותה התוויה) משנה את מצב-הרוח לטובה ובמהלך הזמן גם התיאבון חוזר בהדרגה, אנחנו יותר 'נהנים' מהאוכל ואז....גם אוכלים יותר....ויותר ממה שצריך.... התרופה למיטב ידיעתי אינה "משמינה" באופן מטבולי אלא יוצרת תגובה מלאכותית של "רעב" , כך לפחות קרה לי בעבר עם תרופה אחרת.... כך ש...לא כל הדברים הם גרועים במצב של דיכאון, (לפחות מההיבט הפיזי.....) אבל, לדעתי אם זה המחיר שצריך לשלם (כמה ק"ג יותר) זה לא הכי נורא, ההרגשה הנפשית הטובה קודמת לכל. אבל גם לא צריך לוותר, ואם יש כח רצון-אפשר לשמור על דיאטה (במיוחד שאת יודעת שאת לא "האשמה"...) שיהיה יום טוב ביי מאור

לטליה ומאור, אני מצטרף לדברים של מאור, בנוסף מרכז התיאבון גם קשור לסרוטונין ולכן התיאבון מוגבר. הדרך היחידה היא למרות הקשיים לאכול מעט ולהרבות בפעילות גופנית. אני מקווה שהזמן קרוב להפסקת הסרוקסט דר' גיורא הידש

שאלתי היא מה זה אומר האם זה לתמיד האם אני יכול לקבל התקף פסיכוטי בשנית אם מתוך לחץ או דרישות שונות בעבודה אושפזתי בעבר במחלקה סגורה האם זה יכול לשוב אלי כמובן שאני נמצא בטיפול תורפתי ומעקב פסיכיטרי בתודה מראש מוטי

למוטי שלום, כתבת מעט מדי פרטים ובמיוחד חשוב הגיל, מצב משפחתי והסביבה התומכת. תשובתי היא עקרונית בלבד. מצב פסיכוטי עלול לחזור אבל יתכן ויהיה התקף אחד והבראה (אצל 35% מהאנשים). ככול שאתה מתרחק מההתקף הפסיכוטי כך הסיכון להתקף יותר נמוך. כלומר בשנה הראשונה הסיכון לחזרה גבוה ביותר, הוא יורד בשנה השניה. כמו עם סרטן יש המדברים על הבראה אחרי חמש שנים ויש המדברים אחרי 10 שנים. כלומר אחרי 10 שנים הסיכון אצלך להתקף פסיכוטי חוזר הוא בערך כמו אצלי שאף פעם לא היה לי התקף פסיכוטי. שיהיה רק טוב, הטיפול התרופתי חשוב ביותר בשנתיים הראשונות. רק טוב דר' דר' גיורא הידש

גילי הוא 28 ומצבי הוא רווק כרגע חיי אצל אימי בסביבה תומכת ופחות לחוצה זאת אומרת ללא לימודים ללא עבודה וללא לחץ של שכר דירה למרות שמתכוון לחזור לכל אלה בהדרגה לגבי סכיזו אפקטיב אודה לך אם תסביר על יותר בתודה מראש מוטי

לקחתי היום את הכדור פעמיים בטעות מה עלול להגרם לי?

לא אין לי ילדים למה?

היי לכולם, הכל בסדר, התרופה באמת אינה מזיקה. ביי דר' גיורא הידש

סוף התברר שהבלבלתי ולא לקחתי שתי גלולות אלא אחת. הכול הסתדר. תודה לכולם ולד"ר הידש.

שלום לכולם, רציתי לשאול אם יש פה מישהו שמכיר (מתוך ניסיון אישי כמובן) את הלוריוון? יש תופעות לוואי? התרופה אמורה לספק מענה מיידי (טווח של חצי שעה)? דיאנה.

בוקר טוב, הכדור מרגיע מיידית בטווח של 20 דקות , חצי שעה. שייך למשפחת הבנזודיאזפינים, יכול לגרום להתמכרות קשה, אם נוטלים אותו בכמויות ומעבר לשלושה שבועות. אם תקחי חצי כדור או כדור מידי פעם, זה יקל עליך וירגיע. במינונים גבוהים יש סכנת התמכרות. לי היה קשה להגמל, הגעתי למצב שנטלתי 3 כדורים ביום וסבלתי מאוד בזמן הגמילה. כיום במצבי לחץ, אני לוקחת חצי כדור עד כדור פעם בשבוע בממוצע.

נטע תודה רבה.

הגעתי למסקנה שאני יודעת מה מפריע לי בכל העסק הזה של החרדות. הנורמליות שלי חוץ מהתקפי החרדה, שהם בהחלט לא נורמליים.אבל חוץ מזה אני אמא , אני נשואה,אני בת. אין דבר מדהים יותר מלגדל ילד אני חושבת.זה פשוט מדהים. והניגוד הזה של פתאם להודות, שמשהו בכל זאת מאוד מאוד לא בסדר.זה קשה. זה לא נתפס לי.אני מאוד נהנית לקרוא את כל מה שאתן כותבות. ופשוט כמו במחשב אני שומרת על דיסקט בראש כל מילה ומילה שלכן. באמת. וגם של שאר החברים. היום יצאתי עם בעלי לכיוון הבנק. וכל הדרך באוטו.הרגשתי את הנשימה שלי, וכל התופעות האלה. הוא לקח לי את התרופות, ולא נכנסתי לבנק. באמת שלא הייתי מסוגלת.מחר אני אתחיל עם התרופות. אפילו פחדתי להישאר לבד באוטו, זה פשוט מגוחך. באמת. אני לא מכירה מישהו שעובר את זה באופן אישי.דיכאון למשל לדעתי זאת מחלה הרבה יותר נפוצה. כי כל בן אדם יכול לתאר לעצמו מה זה למשל דיכאון קשה. אבל מה זה חרדה? אם מישהו היה אומר לי לפני שהתנסתי בזה שיש לו בעיית חרדה. הייתי אומרת לו .נו טוב כך איזה כדור טוב להרגעה, משהו קל.תנוח.לך לשיחה עם פסיכולוג.וזהו. אבל פה זה כבר ממש הפרעה. זאת מחלה לכל דבר. ואף אחד לא יודע ממה היא נגרמת. ממש מסתורי. שגב איך את מרגישה ? אני זוכרת שסיפרת לי שלא כל כך טוב. ואריאל ,ממה בדיוק את סובלת. או סבלת. איך אתן מתגברות על זה? כרגע עם אומרים לי לצאת, אני אצא . אבל אני ארגיש באמת חרא. אולי הפוש הזה של התרופות יעזור לאט לאט. אני מקווה. שלכן שרונה.

היי שרונה, את כותבת מחוץ להתקפי החרדה את נורמלית, אם אפשר אוסיף שאת גם חמודה. ביי דר' גיורא הידש

הי שרונה כל מילה ממה שאת כתבת כל כך מוכרת לי. אני זוכרת את עצמי ממאנת להאמין שמדובר בחרדה וגם כשכבר קיבלתי את זה היה לי ועדיין קשה לי להבין מאיפה זה בא ומהם הסיבות השורשיות לכך. את חייבת להאמין שתצאי מזה כי זה כמו נבואה שמגשימה את עצמי. זה מצריך הרבה אנרגיות וכוח פנימי שאין לנו אותו לפעמים אבל כל יום תעבדי על עצמך. תגידי- " אני כבר בעמדת ניצחון כי אני יודעת מה זה" והידיעה היא כוח. דמייני לך את החרדה כאויב שצריך להתגבר אליו. ( אני לא צוחקת) וגם אם בא התקף אל תכעסי או תתיאשי- קבלי אותו ואל תלחמי בו וכשזה יעבור תכיני אסטרטגיות חדשות. אצלי הבעיה היא כפולה היות ואני סובלת ממחלה שאחת מהתופעות שהיא יכולה לגרום הוא דיכאון אבל האדם יכול להיכנס לדיכאון גם בגלל שהוא יודע שהוא צריך להתמודד עם המחלה הזו כך שאת לא יודעת מה בא קודם הביצה או התרנגולת. בכול אופן, חייבים להאמין שיהיה טוב אני תמיד פה בכול שעה שתרצי לדבר...

היי, אשמח לעזור לך אם תאמרי את אזור מגורייך.אם את מאיזור חיפה,אשמח להמליץ לך על הפסיכיאטרית שאני בטיפול אצלה. תרגישי טוב שגב

אני גרה בת"א. האם תוכלי להמליץ לי על מישהו בת"א?