פורום פסיכיאטריה

הדופמין נמוך אצלו? שלום רב בשיטוטי אני שוב ושוב נתקלת בטענה ש SSRI (וביחוד פרוזק) יכולים לגרום ל depletion של הדופמין באופן פרמננטי. לי היו סימפטומים כמו גמגום שתן, חום ונימול ברגליים, דיכאון וניתוק נוראי בשבועות הראשונים ללקיחה, טיק בעפעף שהיה וחלף וכמובן הפגיעה במין. הטענה היא שכל הסימפטומים הללו הם ההוכחה לירידה ברמות הדופמין. מה דעתך על הטענות הללו? האם הן נכונות? אני סובלת מדיכאון כרוני, חוסר תפקוד מוחלט, חרדה חברתית. והטענה היא שזה אולי מעיד שמראש יש לי רמות דופמין נמוכות. ואני חוששת ששימוש ממושך בפרוזק יכול לגרום לנזקים בלתי הפיכים מבחינת הדופמין. שנית ובהמשך, ראיתי שמטפלים בדיכאון בכמויות קטנות של amisulpride מה ניסיונך עם טיפול במודל (sulpiride) שהיא תרופה דומה, בדיכאון? האם זה נכון שבכמויות קטנות זה מעלה את רמות הדופמין בקורטקס הקדמי ולא מוריד אותם ? הנה קטע ממאמר במדליין Amisulpride binds selectively to dopamine D(2) and D(3) receptors in the limbic system. Low doses of amisulpride preferentially block presynaptic D(2)/D(3)-dopamine autoreceptors, thereby enhancing dopaminergic transmission, whereas higher doses block postsynaptic receptors, thus inhibiting dopaminergic hyperactivity האם תוכל להמליץ לי לאיזה פסיכיאטר ללכת שיוכל לנסות איתי את הדברים שלא שגרתיים הללו. כי את כל הדברים הקלאסיים והשגרתיים כבר ניסיתי. המון תודה מראש נטע

היי נטע לגבי השאלה האחרונה בהודעה שלך- את צריכה ללכת לפסיכיאטר שעוסק במחקר- כלומר פסיכיאטר שהוא בנוסף פרופסור מן המניין באחד מבתי הספר לרפואה. פסיכיאטרים כאלה הם בד"כ מעולים בפסיכופארמקולוגיה ויוכלו לתת לך תשובות לשאלות האלה. לפעמים קשה להחליף פסיכיאטר אבל לפי כ"כ הרבה שאלות בפורום נראה שאת לא מקבלת מהפסיכיאטר המטפל שלך תמורה לכסף ולכן כדאי לשקול ברצינות לעבור למישהו אחר. אמנון

אתה צודק אמנון. הייתי כבר אצל 2 פסיכיאטרים. .לכל אחד שילמתי 700 ש"ח. אחד מהם נחשב אחד המומחים הגדולים בארץ לפסיכופרמקולוגיה. אך הוא לא רואה מה מתאים למציב הנפשי, אלא רגיל שאני באה אליו עם שאלות מהאינטרנט והוא עונה לי , אבל לא ממש מדבר איתי. וכל הביקור לוקח 20 דקות. ואני עדין חשה שאין מענה למצוקתי . אני מאד מאד מיואשת. אשמח לשמוע שם של מישהו. ואם לא רוצים לפרסם, אז באימייל הפרטי שלי

נטע שלום, תוכלי להסביר לי בבקשה מה זה דופמין, ומדוע ירידה שלו גורמת לכל התופעות האלה? תודה

היי נטע, המאמר כנראה חשוב וכתוב בו מה שאמרת. התכונות של כל התרופות מקבוצת SSRI שהן סלקטיביות לסרוטונין. כמובן שהן לא סלקטיביות במאה אחוז. הסלקטיבית ביותר מכולן היא הציפרמיל. רוב המחקרים מסוג זה נעשים על חיות או על רקמות בתרביות רקמה, כך שחשיבותם אצל אנשים חיים תמיד נשארת בסימן שאלה כלשהו. אני לא חושב שיש להן השפעה חשובה על הדופמין, וקשה לי להאמין שהתופעות שתיארת קשורות לדופמין. אני חושב ששאלתי אותך כבר פעמיים על רמרון ולא ענית לי? לפי הספרות האמריקאית הרמרון עולה יותר ויותר בחשיבותה. אני חושב שגם על אפקסור לא ענית לי? האם אני זוכר טוב? ביי דר' גיורא הידש

הי שירה, אני יכולה לענות רק מהידע הלא מקצועי שיש לי. ויכול להיות שיש הרבה טעויות במה שאני אומרת. דופמין הוא נוירוטרנסמיטור במוח בנוסף לסרוטונין, נוראדרנלין ועוד. הוא אחראי לרצייה, התענגות, מוטיבציה, ריכוז ועוד. התרופות האנטידכאוניות מסוג SSRI מטפלות רק בהעלאת רמות הסרוטונין, מתוך מחשבה שהחוסר בו הוא שאחראי לדיכאון. כיום לא מקובל לטפל בדיכאון בהעלאת הדופמין. אני לא יודעת למה. יש תרופות שמעלות את הדופמין, כמו ריטלין, אך יש להן פוטנציאל למכר. כשמחפשים ברשת בנושא פרוזק, יש המון טענות כמו שכתבתי. שSSRI מפרים את האיזון במוח, ומרב שהם מעלים את הסרוטונין, הם גורמים לירידה בדופמין. ולכן למשל יש קהות רגשות מסוימת כשלוקחים אותם. אפטיות, ניתוק. חשוב לי לציין שכל השיקולים הללו לא חשובים כשלוקחים לטווח של שנה בערך. וכדאי מאד לקחת את התרופה. אני מתענינת בזה, כי במקרה שלי מדובר כנראה להרבה שנים, ואז אולי מתחיל להצטבר נזק. יכול להיות שאילו טענות לא מבוססות של שמרנים שמתנגדים לפרוזק, ומאידך יכול להיות שאילו טענות נכונות שמושתקות ע"י חברות התרופות בעלות העוצמה. אין לי כלים לשפוט את זה. אפשר למצוא המון חומר אם מכניסים את המילים הבאות במנועי חיפוש כמו גוגל למשל - ssri dopmine depletion numbness extrapyramidal symptoms "prozac backlash יש על כך הרבה חומר באתר של http://www.dr-bob.org/babble/ למשל בהתכתבויות הבאות http://www.dr-bob.org/babble/20021210/msgs/131354.html נטע

אני נוטלת 3 סרוקסט ביום. אני בת 40. אני רוצה להוריד 10 קילו. מכיוון שאין לי שום כוח רצון - אני נעזרת בכדורים שמשככים תאבון. כל פעם שאני לוקחת את הכדורים נגד תאבון - נגרמות לי תחושות כמו שהיו לי בעבר לפני שלקחתי סרוקסט. אני מרגישה חרדה, לחץ בחזה ואי שקט. אני נעשית מאוד מתוחה ועצבנית וקשה לי להרדם. האם שילוב הכדורים סרוקסט ומשככי תאבון יחד הם מזיקים לי? מדוע אני מרגישה רע כשאני לוקחת אותם יחד. עלי לציין שאינני מצליחה לעשות דיאטה ללא הכדורים - משום שכוח הרצון שלי הוא אפס. ואני מאוד מאוד רוצה לרזות. מה לעשות - והאם מותר לשלב את 2 סוגי התרופות הנ"ל?

את לוקחת רדוקטיל? אם כן, זה כדור שיכול לגרום לתופעות אותן תיארת.

לשי שלום, חשוב מאוד לציין אלו כדורים להרזיה. יש בשוק האפור/שחור חומרים ממריצים אשר מורידים תיאבון והם מקבוצת החומרים האמפטמינים שהם ממכרים ומזיקים מאוד. כך שלאף אחד איני ממליץ ליטול תרופות/חומרים אלו, הנתינה במרשם של רופא אינו חוקי!!! לצערי הדרישה מצד המטופלים רבה לכן דברים אלו נעשים. בכל מקרה, יתכן ואינך נוטלת חומרים אלו, אבל תכתבי על איזו תרופה את מדברת. ביי דר' גיורא הידש

אז למרות שאני עדיים מרגישה גרוע ויש לי קושי להתחיל את היום, הדיבורים פה אתמול עזרו לי קצת והיום כבר הייתי יותר חזקה במלחמה שלי בעצמי . אני מקווה שאני אצליח המשימה לחכות בסבלנות עד שהכדורים יתחילו להשפיע.

היי שירה שיהיה רק טוב ותמשיכי לשמור על קשר דר' גיורא הידש

אני לוקחת סרוקסט שנתיים. בשנתיים הללו עליתי 15 קילו. עד שהתחלתי לקחת סרוקסט - לא היתה לי שום בעיה לעשות דיאטה וכשהחלטתי - ידעתי לעשות דיאטות ולהיות במשטר אכילה. גם הייתי במשקל סביר - תמיד כל חיי. אני בת 40. מאז שהתחלתי עם התרופות - נעלם כוח הרצון שלי ואיני מסוגלת לעשות דיאטה יותר מיממה. אני מרגישה כאילו אני לא רוצה מספיק - אבל אני רוצה מאוד לרזות. מאוד סובלת מההשמנה. האם לתרופה יש השפעה על כוח הרצון שלי? האם התרופה יכולה להפוך אותי לאכלנית כפייתית?

אחת מתופעות הלוואי דל התרופה היא הגברה של התאבון ובעקבות כך עליה במשקל. נסי לאכול דברים שאת אוהבת בהגבלה מסוימת מבחינת כמות. אני מניחה שכשהגוף מתרגל לתרופה תהליך הרעב הגובר מתמעט. הלוואי שזה יהיה תופעת הלוואי היחידה

לנטלי, אכן, התברר לנו שאחרי חודשים של שימוש הסרוקסט גורם לעליה במשקל (בהתחלה יש ירידה), לפחות את יודעת שאת לא אשמה. בכל מקרה כאשר תפסיקי עם הסרוקסט אז תוכלי לרדת במשקל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני בת 27. אני לוקחת לוסטרל כבר 3 חודשים- פעם ביום חצי כדור עקב התקפי חרדה. (לא דיכאון). בד"כ אני שומעת שממליצים לקחת כדורים באופן זמני כדי לעבור את התקופה הקשה-למשל פרידה מחבר,אי מציאת עבודה,התקף חרדה רגעי וכו'. הבעיה שלי היא שאין משהו ספציפי שבגללו היו לי התקפי חרדה.אני עובדת,לומדת,יש לי חבר מקסים והכל בסדר.בלי הכדורים יש לי התקפי חרדה ופעם גם הגעתי למיון כי חשבתי שאני עוברת התקף לב או משהו כזה.עם הכדורים חזרתי למסלול ובד"כ הכל בסדר. השאלה היא מתי להפסיק לקחת כדורים?? שנה ? שנתיים ? כל החיים ? אני לא יכולה להפסיק במצב מסויים כי אין משהו ספציפי שאני מחכה שיעבור..אני סתם טיפוס מוטרד וחרד מטבעי.. אודה לתשובה, תודה מראש, התלותית (בכדורים).

ערב טוב, שמת לב שאת שואלת ועונה גם יחד. מצד אחד את אומרת שאין סיבה (לחרדה)ומצד שני את אומרת שאת חרידה ומוטרדת מטבעך. לדעתי,אין "סתם" כמו שכתבת.אדם שהוא חרד ומוטרד רוב הזמן,יש סיבה לכך. אולי את לא יכולה להצביע על משהו ספציפי,אבל אולי בעזרת שיחות תצליחי להבין מה גרם לך להיות כל הזמן במתח. אני אישית טיפוס פרפקציוניסט,וזה גורם לי להיות חרידה רוב הזמן. מה דעתך??יש סיכוי שאני צודקת??????. אם כן,אני חושבת שטיפול יעזור לך וככה לא תיצטרכי כדורים לכל החיים.(כפי שכתבת). מה דעתך? שגב

הדבר שהכי מלחיץ אותי הוא להתבגר.. אני צריכה לעזוב את הבית ,להתחתן,להביא ילדים.. ואני קשורה להורים וטוב לי בבית. להיות עצמאית ולעזוב את הקן..זה קשה..מאוד.. אבל אל תחשבי שאחרי שאתגבר על זה אז לא יהיה משהו חדש שאהיה חרדה ממנו-כמו הריון,ילדים וכו' וכשיהיו ילדים אז בטוח שאצטרך להתמודד עם הרבה דברים.אז נראה לי שאני והכדורים נהיה חברים לכל החיים.

לד'ר הידש שלום, אני מטופל בלפונקס כ שנה וחצי ללא שיפור בתסמינים השליליים. התייעצתי עם הרופאה שלי לגבי גאודון והיא המליצה לי לקחת אותו במקביל ללפונקס. האם כדאי לקחת את שניהם יחד או ליטול רק את הגאודון, מה דעתך? בתודה, ואופק נ.ב ותודה למאור על האינפורמציה אשמח אם תספר לי עוד בנושא של קהות הרגשות ממנה סבלתה, מה הרגשתה ואיך זה השתפר, הבעיה הזו מאוד מאוד מתסכלת אותי ואני כל הזמן מחפש פתרונות איך להרפא מזה.. ושוב תודה, אופק

היי אופק , בדיוק כתבתי לאורית כמה שורות למטה, אתה מוזמן לקרוא. כאמור, הגאודון בלבד פתרה לי את קהות הרגשות ממנה סבלתי קודם, אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר! זו מן אדישות כזו, לדברים שאמורים לשמח להעציב או בכלל לגרום לנו להגיב. יש עוד דבר. במקרה של המחלה הזו לפעמים לוקח המון זמן עד שמחלימים לגמרי, כי קהות הרגשות היא קודם כל תוצר של המחלה עצמה. כך היה איתי לפחות.... ההחלמה היא לא רק פיזית(כימית) אלא גם מנטלית ( עניין של הסתגלות למצב חדש שלאחר משבר....) וצריך קצת סבלנות. אני כמובן לא מכיר את הסיפור שלך. מתי זה התחיל, ומה בדיוק קרה..... אם תחליט לעבור לגאודון , אני משער שזה יעשה בחפיפה טובה למה שאתה כבר לוקח (בשום אופן לא להפסיק ולהתחיל חדש- התסמינים עלולים לצוץ שוב...-רק בהדרגה....) אשמח לשמוע ממך שוב להתראות מאור

לאופק ולמאור שלום, אני לא מכיר עבודה או מחקר של טיפול משולב בלפונקס עם גאודון. יתכן שיש דברים חדשים אולם אני אנסה להסביר את ההגיון של הרופאה שלך ואולי כך הדברים יהיו יותר מובנים. כנראה שהרופאה מאזינה ושומעת היטב את הקשיים שלך ואת הבעיות שהלפונקס לא פתר. היא רוצה לעזור לך אבל זוכרת שתי עובדות נוספות. הלפונקס נחשבת עדיין לתרופה הטובה ביותר מבין כל התרופות החדשות. לפונקס היא תרופה מורכבת ולא כל כך קל להתחיל ולהפסיק אותה. כפי שאתה יודע בודאי התחלת טיפול בלפונקס כרוכה באשפוז של חודש ימים בגלל בדיקות הדם. לכן היא חשבה שיתכן וצירוף שתי תרופות יועיל לך יותר מאחת. כאמור, יתכן ויש אבל אני לא מכיר מחקר חדש העוסק בנושא. אני מקווה שתספר לנו לגבי ההחלטה שלך וכיצד אתה מרגיש ביי דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר לפני שלושה ימים הפסקתי עם האפקסור , ואתמול קיבלתי מרשם לסרוקסט , קודם כל - ואני מאד מופתעת מכך , אני מרגישה די בסדר , ואפילו רב תופעות החרדה עברו. אבל ... מכוון שאני מאד היסטרית ודאגנית מטבעי אני מתה מפחד שעוד מעט תתרחש הקטסטרופה ואני אקבל את ההתקף של החיים שלי , כי מזה 4 שנים אני לראשונה בלי תרופות. אני מסתכלת על המרשם של הסרוקסט ופשוט מתה מפחד לקחת אותו , עוד מעט יש לי בחינות סימסטר , ואני מפחדת שבגלל התופעות לוואי לא אוכל להתרכז בבחינות וללמוד להם . מה אתה מציע לעשות ? כדאי לחכות קצת עד שאגמור עם הבחינות ואז להכנס לסרוקסט או לא לתת לגוף להיות בלי תרופות שלא תבוא הנפילה הגדולה? שאלה שנייה - אני מאד רוצה להכנס להריון שלישי , אבל מה לעשות , לנסות עכשיו ? או לחכות להתאזן עם הסרוקסט ואז להכנס להריון ? אולי עדיף להתחיל את ההריון בלי תרופות ורק אח"כ לקחת בעת הצורך , יש לציין שאם מתחילות לי קצת דפיקות לב או חוסר שקט אני לוקחת חצי כדור של 0.25 קסנקס , האם זה בסדר? מה לעשות אנחנו החרדתיים מפחדים מכל דבר , חוץ מזה יכול להיות שאני מרגישה שיפור ללא התרופות כי אני כבר חודשיים בטיפול פסיכולוגי האם יכולה להיות לטיפול השפעה נוגדת חרדות כמו כדורים? קשה לי להאמין לאחר כל השנים הללו , אבל....אולי , הלוואי , אני לא רוצה להיות אופטימית מידי כדי לא להתאכזב סליחה על השאלה הארוכה מצפה לתשובות יונית

ליונית שלום, לא נעים אבל אני לא סומך על הזיכרון שלי לגבי שאלותיך הקודמות. לכן אני לא רוצה לטעות אפילו במקרה ומעדיף לשאול אותך שוב מאשר לטעות. אז אנא, או שתסכמי/תעתיקי את עיקר דבריך על מצבך או שתכווני אותי לשאלותיך הקודמות. בשמחה אענה על כל שאלותיך עם אינפורמציה מלאה. ביי דר' גיורא הידש

שלום ד"ר רציתי לדווח שאני כבר ביום ה 34 של הסרוקסט וכבר 5 ימים ללא הקסנקס והכל בסדר בינתיים. לא היו לי תופעות מיוחדות בהפסקת הקסנקס . לפני שהפסקתי לקחתי יומיים חצי הכמות וביום השלישי הפסקתי. אני מקווה שזה ימשיך טוב למרות שאני נושאת אותם בכיסי כל הזמן. שיהיה טוב ושקט לכולנו אסתר

אני שמחה בשבילך ומחזיקה לך אצבעות שזה ישאר ככה המשיכי לעדכן אותנו......

לאסתר שלום, כל הכבוד!!! עשית את זה. את בכיוון הנכון ואני מקווה שהקסנקס ישאר בכיס ולא יעלה למעלה. תודה על העדכון ביי דר' גיורא הידש

אני חושבת שאתה עונה מאוד יפה לכל האנשים בפורום, וברצינות.ועל כך תבורך, באמת. באופן אישי אני די מיואשת, בגלל חוסר התפקוד הטוטאלי שלי. אני מתחילה עם הפקסט מחר.אבל אני לא יודעת איך להתפטר מהתחושה המגעילה כל פעם כשאני יוצאת החוצה.לא נראה לי שטיפול פסיכולוגי יעזור לי.אני מרגישה כאילו אני הולכת בחוץ בתוך מראה. כולם בעולם הרגיל, ואני בתוך מראה.וזה כבר שנה וחצי ככה. ואף אחד לא מסביר לי, למה העולם השתנה.למה כולם נראים לי מעומעמים כשאני בחוץ.אני משתדלת להיות אופטימית, אבל ההרגשה הזאת היא שמכניסה אותי לחרדה, זה פשוט טמטום .לך תסביר את זה למישהו מבחוץ, הוא יחשוב שאני משוגעת לגמרי.זה לא דבר שאפשר להסביר לחברי.באמת אובדת עצות.ומרגישה כמו נטל כבד על בעלי ועל אמא שלי .אני באמת לא יודעת למה זה קורה.אני אשמח לשמוע ממך . תודה.שרונה.

שרונה היקרה אני מבינה לליבך ומבינה את חששותייך כי גם אני הייתי שם ולפעמים עדיין שם. אני רוצה להגיד לך שאת תתגברי על זה ותצאי מזה - מנסיון! את מתחילה טיפול אז תני לזה צ'אנס. אני מקווה שדרך השיחות תוכלי לגלות מדוע את מרגישה כך ומאיין זה בא. האמינינ בעצמך שיהיה טוב ויהיה טוב. אני פה איתך ואם תרצי לדבר אני תמיד כאן. החזיקי מעמד

ד"ר הידש , תודה על התייחסותך ותשובתך . אתה רושם לי שכדאי שיהיה איש שיוכל להשפיע עליו - האם זה יכול להיות פסיכולוג ? הוא התחיל כעת טיפול בשיחות אצל פסיכולוג - למען האמת אינני יודעת עד כמה הוא נותן את עצמו בטיפול זה ועד כמה הוא מקשיב לו אך אין אדם אחר אני חושבת שאפשר להיעזר בו . ההתקפים הללו שייש לו זה כיוון שכל פעם שזה קרה הוא חשב שאנחנו עומדים להזמין לו אמבולנס לאשפוז - הוא כבר לא מאמין לאף אחד מבני המשפחה . באחד ההתפרצויות האחרונות הוא רצה לנעול את אמי בתוך החדר שלה מחשש שהיא תזמין לו אמבולנס . כשהוא תופס אותה בזרועות הידיים וצובט אותה והיא אומרת לו שזה מכאיב לה הוא אומר לה תרגישי איך אני הרזשתי כשראית שכבלו אותי באזיקים לאמבולנס וכאב לי ולא עשית דבר ... מצד אחד אני מבינה את הכאב שעובר עליו והזכרונות שלו הקשים שלא מרפים . מצד שני אני יודעת שהוא זקוק לעזרה אך אינני חושבת שאשפוז נוסף יועיל אלא יגמור אותו סופית ... ואת זה אנו רוצים למנוע ... אך בלי שום ספק שזה לא מצב קל בבית - אנו בדילמה קשה מאוד . דבר נוסף שרציתי לשאול אותך הוא מה דעתך על תופעת הנגיעות האלו (ברצפה , בקירות )שייש לו ? למה זה קורה והאם ניתן להתגבר על זה . הוא אמר לי לא מזמן שהוא יודע שזה גוזל לו זמן ומעכב אותו אך שייש לו צורך לעשות את זה . בביה"ס הוא לא עושה את הנגיעות הללו מחשש שיסתכלו עליו בתור חריג - ואין לי ספק שזה מאמץ רב בשבילו - אז מה באמת עוד אפשר לעשות ? אני חוזרת ומזכירה לך שהוא רואה בנו אשמים בכל מה שקרה לו ( אנחנו רימינו אותו והזמנו לו אמבולנס לאשפוז בכפיה מס' פעמים - זה היה נורא - לי יש הרבה סיוטים מזה )

לקרני היקרה, בהחלט התופעות שאת מתארת אינן טבעיות, אני לא מעמיק בהם ומתייחס אליהן כיוון שאני נמנע בכוונה מלדבר על מרכיבים עמוקים יותר אצל אדם שאינו משתתף בשיחה. בכל אופן הן תופעות של OCD כלומר דברים כפייתיים שכאלו נכפה על האדם לעשות אותם. הדברים הללו אינם טבעיים ובהחלט דורשים התייחסות של איש מקצוע. ההליכה לפסיכולוג בהחלט מעודדת וזהו כיוון לטוב. אני מקווה שהפסיכולוגית רואה את כל התמונה ותפנה אותו לטיפול פסיכיאטרי למרות שזו משימה בטח לא קלה לשכנע אותו. במידה והוא מצליח להעמיד פנים בפני הפסיכולוגית זו כמובן בעיה, מצד שני יש בזה משהו טוב, זהו סימן שיש לו כוחות נפשיים והמצב יותר טוב כיוון שהוא מצליח להעמיד פנים. כך גם הדברים בבית הספר, סימן שיש לו כוחות. דבר אחרון, אתם צריכים להיות חזקים, האח מאשים אתכם ובטוח שאתם אשמים בדברים שהייתם צריכים לעשות. קשה מאוד לעמוד מול הכעס שלו וההאשמות הרבות, אפילו אם הוא כועס ומכאיב זה עדיין לא אומר שהוא צודק! להיפך, התנהגותו כיום מראה שעשיתם את הדבר הנכון והדבר שהייתם צריכים לעשות. לכן חשוב שתהיו חזקים, הכוח שלו וההתנהגות שלו לא צריכים לשנות את האמונה שעשיתם את הדבר הנכון ואת השיכנוע הפנימי שלכם שאתם רוצים לעזור לו. כולם עוברים תקופה קשה, אז תחזיקו מעמד שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת אם (בנוסף לפורום הנהדר הזה) קיים גם צ'אט בנושא-כלומר ממש Online , בו אפשר לשוחח באופן "חי", לשאול שאלות רפואיות ולקבל תשובות ממומחים. או סתם לדבר עם אחרים בנושא. אשמח לדעת. תודה רבה.

הי, כל יום בשעה 23.00 החברה ניפגשים בצ'ט הבסיסי של נענע.החדר ניקרא-אני חרד. אני לא מגיעה לשעות האלה ולכן גם לא משתתפת בשיחות אבל מידי פעם-כן. תנסה-ממש נחמד. שגב

נשמע טוב! אקפוץ לשם מתישהו... ושוב תודה יום טוב

אני מבקשת לדעת, האם התרופה בטוחה לשימוש, ומה המינון המינימלי, שיוצר אפקט של רמיסיה. אין לי התנגדות לחכות זמן ארוך יותר עד להשפעת התרופה. האם אפשר להגיע במינון נמוך להשפעה מיטיבה? רב תודה עבור התשובה.

לאורית שלום אני עצמי נוטל גאודון כחצי שנה. קשה לי לומר לך תוך כמה זמן היא משפיעה כיוון שעברתי אליה מתרופה אחרת והייתה חפיפה. את המינון המתאים לי מצאתי במהלך הזמן. שהוא : 80 מ"ג ליום- (40בקר ו-40 ערב.) מינון זה בהחלט יצר רמיסיה מוחלטת של הסימפטומים. כמובן שזה שונה מאדם לאדם ותלוי בחריפות הבעייה. לגבי הלחכות- שווה כל יום! התרופה (וכבר הללתי אותה כאן כמה פעמים) פשוט מעולה!!! אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות מנסיוני. בהצלחה מאור

למאור היקר! אני אסירת תודה לך על העידוד שקיבלתי מתשובתך. האם בהשוואה לרספרידל (האם אתה מכיר את התרופה), תופעות הלוואי של גאודון - פחותות? אני חוככת באיזה תרופה כדאי להתחיל? האם יש תגובות לא רצוניות של השרירים, כתוצאה מטיפול בגאודון? ושוב תודה

לאורית שלום, הגאודון היא התרופה החדשה בין שלוש התרופות נוגדות הפסיכוזה הא-טיפיות (רספרידל, זיפרסה), לכן הניסיון אתה מועט יותר. אין לי תשובה מדוייקת לשאלתך אולם קצב העליה במינו כמובן שתלוי גם במצב הנפשי של מי שהתחיל בתרופה.. כלומר מצב נפשי חמור יותר מחייב עליה מהירה יותר ומצב יציב וטוב ברמיסיה מאפשר האטה בעליה. בכל אופן אין סכנות מיוחדות בעליה במינון הסטנדרטית כפי שמומלץ. ישנם כדורים של 40 מג' ומתחילים פעמיים ביום ועולים לכדורים של 80 מג' פעמיים ביום. את יכולה למצוא חומר על גאודון באתר שלי www.icallisrael.co.il, אשמח אם תרגישי בנוח ותספרי לנו כיצד הגאודון משפיע עליך תודה, דר' גיורא הידש

שלומות וברכות! רב תודה עבור תשובתך - השכלתי ממנה, אך עדין אני מתחבטת, ומקווה שתאיר את דרכי. באיזה תרופה כדאי להתחיל? זה מפגש ראשון עבורי עם תרופות נוירולפטיות. הרופא נתן בידי את האפשרות לבחור - ואין לי כלים לעשות זאת. ההתלבטות היא בין הריספרידל לגאודון? לא חוויתי אף לא אחת מבין השתיים - מה דעתך? במה כדאי להתחיל? האם מהנסיון שלך בטיפול בחולים - יש לגאודון תופעות נלוות של חסר שליטה, לא רצוני, בשרירים? אני מאד חוששת מתופעה זאת, ומאד שמחה שהתרופה לא גורמת להשמנה. האם לריספרידל יש תופעות לוואי של השמנה, וחוסר שליטה בשרירים? אם היית צריך לבחור באחת מן השתיים (ריספרידל או גאודון) - במה היית בוחר? צר לי שהלאיתי אותך בהתחבטויותי. אני מבקשת ממך בהכנעה רבה - שתעזור לי לעשות את הבחירה הנכונה. תודה

ללילך שלום, השאלה כמו כל דבר ברפואה היא יחסית. אם השאלה האם עדיף הריון בלי פלוטין מאשר עם הרי התשובה בודאי היא שעדיף בלי. אם תשאלי האם פלוטין היא סיבה להפלה, כלומר ידוע שיש תרופות שהרופאים אומרים שמסוכנות להריון ומאשרים הפלות עם תרופות אלו - לגבי הפלוטין התשובה שלילית. פלוטין אינה סיבה להפלה כיוון שלא נמצא שיש יותר מומים או בעיות בהריון עם פלוטין. תמיד צריך להתעדכן בידע האחרון ואני לא מעודכן ממש עד החודש האחרון (אני תמיד מתעדכן כאשר יש לי מטופלת ממש ששואלת) אבל הנתון הוא שאין סיכון או עליה במומים או בעיות בהריון עם פלוטין=פרוזק מאשר ללא תרופות. העדכון ומי שאחראי על התחום בארץ היא המחלקה לטרטולוגיה בהדסה ורופא יכול להרים לשם טלפון ולקבל תשובה. כמובן שצריכים גם לשקול את המצב הנפשי ומה יקרה אם תפסיקי פלוטין ובהריון המצב הנפשי יהיה לא טוב. אולי את כבר בהריון? לא כתבת, כאן התשובה היא שטיפול עם פלוטין אינו סיבה לבצע הפלה. קצת מסובך, מצטער אבל אני מקווה שבכל זאת מובן דר' גיורא הידש

ראשית אתה אדם נהדר עכשיו אתמול הייתי אצל פסיכיאטר שהשאיר אותי עדיין ללא תשובה אני אחרי שנה קשה של שתי הפלות ועקב כל מה שעברתי השנה ההפלות זה לא הכל אני רוצה החל מהיום לקחת פרוזק ז"א פלוטין הרופא חושב שאני צריכה להתחיל לקחת את הפלוטין אבל להכנס עכשיו להריון ולחכות שלושה חודשים הדילמה שלי היא שאני קצת מאשימה את עצמי בהפלה אחת מכיוון שהמצב הנפשי שלי היה ירוד ביותר לכן מצד אחד אני לא רוצה לקחת את הפלוטין בשלושת החודשים הראשונים ומצד שני אני חושבת שלאור הסטורית ההפלות אולי זה יעזור לי להחזיק את ההריון יותר טוב כי המצב הנפשי שלי יהיה יותר טוב אני ובעלי בדילמה נורעית אם תוכל לעזור לנו אודה לך אגב יש לך איזו מתופלת אם מצב דומה לשלי האם יש מישהי שלקחה פלוטין מתחילת ההריון ועד סופו והתינוק יצא במזל-טוב בריא ושלם אודה לך

הי, ישנו פרט קטן שחסר לי.הבנתי שהבונבון בן 8 חודשים,אבל מתי התחילו החרדות אצליך?? ומהי אגרופוביה?(סליחה על הבורות). בכל מקרה,בואי נחזור לעניין היציאה מהבית.אני זוכרת שלא רק שפחדתי לצאת,אלא פחדתי להישאר עם התינוק לבד בבית. כשהוא היה בן חודשיים וחצי ועדיין לא הבנתי שאני סובלת מחרדה,אבל ידעתי דבר אחד-אני סובלת והמצב לא יכול להימשך.לכן החלטתי לחזור לעבודה,וביקשתי לחזור בהתחלה לחצי יום.מאחר ואני די ותיקה ומאחר ויש לי תפקיד ניהולי-שבינתיים אוייש ע"י מחליפה,לא הייתה בעייה לאשר לי לעבוד רק 5 שעות.בהתחלה היה קשה,קשה,ועוד פעם קשה. אבל נעזרתי במשפחה וכאשר חזרתי הבייתה נחתי קצת ואז התחלתי לטפל בילדים. אחרי חודש בערך כשראיתי שהמצב לא משתפר ,חברה מאוד טובה המליצה לי ללכת לפסיכיאטר.פניתי ואני מודה לאלוהים שעשיתי את הצעד. המצב היום הרבה יותר טוב.אני לוקחת את הכדורים כבר שישה חודשים.אני עדיין לא כמו שהייתי אבל אני מאמינה שאני בדרך. לכן,שרונה,אני מבקשת שתנסי לצאת קצת מהבית.לא לבד.עם התינוק ועם הבעל או חברה טובה.לאט לאט וכשתרגישי לא טוב,תחזרי הבייתה. הייתי ממליצה לחזור לעבודה,אבל אינני יודעת אם עבדת בעבר. ואם תעצבני אותי-אני אגיע אלייך ואוציא אותך ואת הפשוש. אשמח לעזור שגב

החרדות שלי התחילו לפני שנה וחצי בערך. סיפור נורא מוזר, ואני לא יודעת אם זה צירוף מקרים. אני מניחה שכן.הייתי אצל ההורים של בעלי,ודיברנו והתערבבו לי כל הקולות , נכנסתי ללחץ. כי לא הבנתי מה קורה.ואז התחיל התקף של פחד, וזרמים בכל הגוף.בסופו של דבר הזמינו לי אמבולנס.וכל העסק נמשך כמה שעות.חשבתי שהסתיימה הקריירה שלי. (אם הבנת את כוונתי...). ובמונית בדרך חזרה, כבר הרגשתי שהכל שונה כאילו קרסה לי מערכת העצבים. הכל עדיין מעורפל, מטושטש. כאילו התנתק איזה פיוז במוח.ואי אפשר לתקן את זה. חזרתי לעבודה,אחרי זמן מה. קרה לי אותו דבר בעבודה.נשברתי , עזבתי את העבודה. בבית החולים לא גילו שאני בהריון.אחרי כמה ימים.כן גיליתי. והחלטתי שלא מתאים לי להמשיך בעבודה הזאת. במשמרות האלה. הייתי גם ממש חלשה מכל ההריון הזה.היה לי הריון קשה מאוד במשך 9 חודשים. בחילות, הקאות וכו',בדיקות בעיות .וכו'.וכ'ו.(זה סיפור בפני עצמו). ומאז הכל מוזר, שונה.הרחוב, הסביבה. אבל המשכתי לחיות. אמנם בלי לעבוד. אבל השאר הכל כרגיל. לאט לאט.התחלתי לפחד ללכת למקומות מסויימים, הרעש של המכוניות והכבישים מעורר בי פחד ואימה. כבר זמן מה. כמעט מכל דבר בחוץ אני פוחדת. כן המצב הוא כזה. זה מוזר,אבל אני ממש לא מרגישה בטוחה בחוץ ועקב כך גם אין לי חשק לצאת.אפשר לומר שיש לי איזשהו דיכאון קל, אבל זה בגלל החרדות.אגרופוביה. זה פחד ממקומות פתוחים, סגורים .פחד להיות בחוץ.פחד מקהל. וזה בשליש מהמקרים עם חרדה ביחד.וכמובן התקפי פאניקה וכו'. דרך אגב אני נהנית לקרוא את העצות שלך, אבל אני מודה שקצת קשה לי ליישם אותם. זה מוזר, דווקא בעלי הבן אדם הכי קרוב אליי. ואנחנו מאוד קרובים. קצת בא בגישה של לא לדבר על זה יותר מידי. ואמא שלי הפתיעה אותי.הייתי רוצה מאוד שהיא תעזור לי לצאת, אבל אני מרגישה חרא ברגע שאני רק יוצאת החוצה. כאילו העולם הוא מין מראה מעוותת כזאת,וזאת הסיבה לכל החרדה המגעילה הזאת. אני יוצאת מהבית ואני מרגישה שאני בתוך מראה מעוותת. נורא מוזר, אל תשאלי. גם את הרגשת ככה? אני אשמח לשמוע איך זה היה אצלך? זה כל כך מוזר לי שלפעמים נדמה לי שאני ממציאה את כל זה. ושהכל בראש. בתוכי אני יודעת שזה לא ככה. כי עובדה שאני רוצה להיות מאושרת. אבל אז זה מגיע לתופעות פיזיות וזה כל כך מגעיל, ומחליש, נוראי ובעיקר חסר אונים.אני אפילו לא מסוגלת לשבת בגינה. אי שקט טוטאלי.זה נורא ממש. סליחה שאני מתבכיינת לך.אני עדיין לא נתקלתי במישהו בפורום שמתאר דברים כאלה. דרך אגב איזה תרופות את לוקחת , אני גם אוטוטו בדרך. אבל עדיין זה לא מעודד לחשוב כל כך שאני מצטרפת למעגל ה "פסיכי". בלי לזלזל בעצמי ובאף אחד. אני אומרת את זה בחיוך , ובכאב מסויים. אשמח לשמוע את הסיפור שלך גם. ובעיקר מאיפה מצאת את הכוחות הנפשיים להתגבר על זה.

הי, מאיפה שאבתי את הכוחות הנפשיים?אני מטבעי בחורה מאוד שמיחה,אוהבת את החיים והדבר הכי חזק הוא יש לי שלושה ילדים שאני מאוד אוהבת. בקשר לבעלך שהציע לך לדבר על זה כמה שפחות-אני יכולה להבין אותו במידה מסויימת,כי גם אני הרגשתי כך אבל זה עבר לי וחזרתי לפורום.בינתיים אני לא מרגישה שהפורום פוגע בי ואם ארגיש כך אני פשוט אפסיק להשתתף בו. אני לוקחת סרוקסאט כדור 1 ביום,נידמה לי 20 מ"ג.(האמת לא זוכרת)ורק במידת הצורך-חצי כדור קלונקס.(בערך פעם בשבוע עד פעמיים). התופעות הפיזיות שאני הרגשתי היו מוזרות .הרגשתי סחרחורות,נימול בידיים,רעד בידיים והרגשה של חום באיזור הגפיים התחתונות.אם זה לא מוזר?????אז מה כן מוזר???????? היום,התופעות המוזרות די נעלמו.אני עובדת במשרה מליאה,חוזרת הבייתה ומתחילה יום חדש.עושה את רוב עבודות הבית לבד וגם מטפלת בילדים.אולי בגלל זה אין לי זמן לחשוב על החרדות. דרך אגב,מאיפה את בארץ?צפון,דרום או מרכז?? הרבה סבלנות. שגב

ד"ר הידש אני חושבת שאני כבר נשברת ההזיות משגעות אותי כמו שכתבתי לך אני עכשיו גם על רספרידל והיום בבוקר כשהייתי במקלחת הריצפה (הצורות שבמרצפות ) התחילו לזוז ולשנות צורות ומקום מה אני עושה עם זה? אני לא ישנה בלילה ולא רגועה ביום אני הופכת עצבנית לכל דבר קטן ומתפרצת, אני קפיץ כבר.. מה עושים?? ))): אני

הי, אני לא ממש יודעת ממה את סובלת ומהי התרופה שאת לוקחת.אבל אם את מרגישה לא טוב אולי תתקשרי לפסיכיאטר שלך ותספרי לו.אולי הכדור לא טוב לך ואולי המינון לא נכון.אינני יודעת,אבל מה שבטוח הוא שאת צריכה להתייעץ קודם כל עם הרופא שנתן את הכדור. את יודעת,גם לי יש ימים קשים-שום דבר לא ורוד כבר ממזמן.אני מצאתי לי משהו לעשות כשרע לי.אני הולכת לשחות.........ניסית?קצת ג'קוזי לא יזיק. תרגישי טוב. שגב

היי, בהמשך למה ששגב אמרה. באמת חשוב לשתף את הרופא, אולי צריך לשנות משהו בתרופה או במינון.... יכול להיות שההשפעה המלאה של התרופה עוד לא קיימת. מנסיוני האישי, זה לוקח קצת זמן, במיוחד, בנושא של מה שתארת ( הזיות וכו) אבל! תחזיקי מעמד, את מודעת ומטפלת בעניין.וזה מה שחשוב. את בדרך נכונה. ושוב... דברי עם הרופא שלך. תארי לו בדיוק בדיוק מה את מרגישה וחווה. ואם תרצי לדבר, אנחנו פה. תרגישי טוב מאור

היי סוקרטסית מהבחינה הרפואית הדברים די ברורים שאת לא מאוזנת עם נוגדי הפסיכוזה, הפסקת את הזיפרקסה ועדיין לא נוכחתי שהרספרידל מתאים לך יותר, ולכן כמובן שעליך להתייעץ עם הרופא. בכל אופן יתכן ומדובר בחרדה שמציפה אותך וגורמת להתחזקות העיוותים התחושתיים. תנסי אולי וואבן או לוריוון יקלו עליך אם תקחי כדור לא יגרם נזק. לכן הדבר החשוב ביותר הוא לנסות לשמור על מינימום של חרדה, להיות רגועה יותר, גם אם הדברים מפחידים אותך הרי מדובר על חוסר איזון זמני של הרספרידל ובקרוב תמצאי את האיזון המתאים לך. עוד קצת סבלנות. דר' גיורא הידש

אני אכתוב לך אי מייל מהחדש שלי

זה לא פורום פרטי שלך ושל שאול תכתבי לו אימייל או מה שאת רוצה ואל תטרידי את כל הפורום בדברים שלא קשורים לנושא והם פרטיים לחלוטין תודה אזרח תמים

שלום מקובל בפורום הזה שיש פחות ביקורתיות ואם משהו טועה או חושב אחרת לא חייבים מיד "להכנס בו". תשובתי היא כללית כדי שנזכור ולאו דווקא ביקורת. אני באמת רוצה שנהיה סבלניים גם לחריגות וחריקות, לא חייבים לענות לכל דבר תודה דר' גיורא הידש

מאז שהתחלתי לקחת את הציפראמיל (בעמוד הקודם- שבוע ) אנ מרגישה כאילו עכשו יש לי אפילו פחות שליטה על מה שקורה לי. יש לי תחושה חזקה יותר של חוסר חשק לעשות דברים או לצאת מהבית, אינ נמנעת מלהרים את הטלפון כי אין לי חשק לדבר, דבר שלא עשיתי כמעט אף פעם. אני פחות בפוקוס , ופחות מצליחה למקד את המחשבות שלי. היום לדוגמאלא עשיתי כלום. פשוט הסתובבתי כל היום בבית . אפילו לא ראיתי טלויזיה. כאילו אני לא מסוגלת להתמודד עם גירויים. זה עוד פחות אני ממה שהייתי קודם, ולא טוב לי ככה. קצת כמו להיות שיכור ולדעת שאתה לא מתנהג לגמרי בסדר, אבל אין שום דבר שאפשר לעשות רק לחכות שזה יעבור. אולי באמת הכל בראש וזה שאני לוקחת תרופה גורם לי להרהר אפלו יותר במצב שלי מה שגורע ממני אנרגיה פסיכית ולא משאיר לי כוחות להתמודד עם שאר החיים. זה בסדר מצב כזה? היום הייתי אמיצה וקבעתי פגישה עם פסיכולוגית למרות שממש אין לי חשק ללכת.

לשירה שלום, את באמת עושה את הדברים הנכונים, היום החלטת בכל זאת ללכת לפסיכולוגית וכבר שבוע עם הציפרמיל. הציפרמיל מתחיל להשפיע כשבועיים שלושה אחרי תחילת הלקיחה, כך שהוא עדיין לא השפיע לטובה ויש רק תופעות לוואי וגם המהלך של הדיכאון הוא כנראה שהוא קצת מחמיר. בכל אופן תמשיכי עם הציפרמיל ותחכי להשפעה הטובה שלו. יתכן ואם תטלי את הציפרמיל בערב עם אוכל אז תשני יותר טוב וביום תהיי יותר עירנית. חבל שהפסקת להלחם ולצאת מהבית. הכדורים הם לא במקום טפול פסיכולוגי ולא במקום המאמצים והפעילות שלך. תתארי לעצמך שאדם שבר רגל והוא כל היום במיטה. עושים לו ניתוח והניתוח מצליח נהדר. מסתכלים בצילום רנטגן והרגל כמו חדשה. אבל האדם ממשיך לשכב במיטה ולא לעשות דבר. כלומר הניתוח הכי יפה לא עזר בכלום. על המנותח להתחיל עם פיזיותרפיה, תרגילים להתחיל לצאת מהבית וספורט בלי זה לא עשינו דבר. כך גם הכדורים הם כמו הניתוח הם מאפשרים לך לתפקד וללכת. אבל את צריכה ללכת על הרגלים שלך... שתהיה לך סבלנות ושיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

מחר אני חייבת ללכת ללימודים כי קבעתי שתי פגישות עםחברות ללמוד ומאוד קשה לי לבטל, אז אני אלך... חוץ מזה אני על פרשת דרכים מבחינת בחירת מסלול ומאז שהתחלתי לקחת את הציפראמיל, אני לא מליחה לחשוב כמו שצריך על דברים, וזה מאוד קריטי לגבי הלימודים שלי לדוגמא. רק שני אנשים יודעים על מצבי- חבר שלי שקצת לא מצליח לבלוע את המצבי רוח שלי, וחברה שלי שיש לה ידיד שכבר מטופל זמן רב נגד דיכאון (לא מישהו שאני מכירה) והיא קצת מאוד רגישה למצבים כאלה. למשפחה שלי לא סיפרתי כי אני יודעת שם ישר יתחילו לפנטז על סכיזופרניה(שיש לסבתי) ובטח עכשו זה גם מתחיל אצלי (אני ממש לא חושבת ככה). בקיצור, אני די לבד בכל העניין הזה, וגם צריכה לבצע החלטות חשובות. עכשו אני קצת מצטערת שחיכיתי כל כך הרבה זמן לפני שהתחלתי טיפול... אני חייבת להתחיל לעבוד כי בינתיים חבר שלי תומך בי (אנחנו גרים יחד) אבל הוא סטודנט וזה מאוד כבד עליו הנטל הזה. הבעיה היא שאני לא מצליחה לחשוב אפילו על לעמוד מול אנשים אחרים ולתקשר או להיות נחמדה בכח ונעימה וסבלנית כי אין לי כוחות לזה- וזה עוד אלמנט של לחץ שלא מוסיף לי. אני מיום ליום מרגישה שאני נכנסת יותר ויותר למערבולת.

לצערנו עד כמה שזה קשה סבלנות היא מילת המפתח. צריך לתת זמן לתרופה להתחי להשפיע ולרוב זה לוקח שבועיםם לפחות. אל תכריחי את עצמך לעשות דברים בכוח. תנסי להתחיל מדברים קטנים כמו לקום מהמיטה ( אפילו בלי לעשות כלום) שזה כבר הישג. נסי להעסיק את עצמך בדברים שאת אוהבת כמו אמבטייה חמה, מוסיקה וכו'. טוב מאוד שקבעת תור אצל הפסיכלוגית- היא צריכה לדעת את ריגשותייך. יהיה טוב, החזיקי מעמד

שלום מה למה לא עונים למימי בפורום הזה? התיאשתם?

היי מימי, אנחנו פה, הייתי מציע שתכתבי את מה קורה איתך וכיצד את מרגישה עם התשובות ובאופן כללי. התגובות בודאי יגיעו שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום לרופאים ידיד שלי בלע לפני שבוע 100 מ"ג של כדורי היפנודורם (FLUNITRAZEPAM) כלומר לקח במכה אחת 50 כדורים של 2 מ"ג. אישתו מצאה אותו רק אחרי כמה שעות ארוכות והביאה אותו לחדר מיון ושם הצילו את חייו. השאלה שלי היא האם כמות ענקית כזאת לא היתה אמורה להמית אותו? אני יודעת שהוא לוקח באופן קבוע את ההיפנודורם עם מירשם במינון של 6 מ"ג ליום בגלל כל מיני בעיות שיש לו ובכל זאת זה נראה לי די מפתיע שהוא לקח כזאת כמות ענקית וקטלנית (100 מ"ג) במכה אחת ונשאר בחיים. מה אתם חושבים ההסבר לזה? התרופה איננה גורמת לרעילות גם בכזאת כמות ענקית? תודה בתיה

באופן עדין התשובה היא שיש לקחת את המינון שהרופא קבע בוגאי שאת לא צריכה לקבל בפורום הזה תשובה לשאלה איך להצליח בהתאבדות

לבתיה שלום, התשובה היא שהתרופות הללו מאוד מאוד בטוחות, אני כל הזמן חוזר בפורום ואומר שהתרופות החדשות בפסיכיאטרייה אינן גורמת לנזק בגוף. היפנודורם היא תרופה לשינה מקבוצת הבנזודיאזפינים בדומה לבונדורמין, וואליום, וואבן ולוריוון הם גם מקבוצה זו. התרופות הללו אומנם ממכרות אבל אינן גורמת לנזק גופני-כלומר אינן פוגעות בכבד, כליות, מוח, לב ובשום איבר אחר. היפנודורם היא תרופה מצויינת לשינה אשר הייתה בקופות החולים לפני יותר מ- 15 שנים. נרקומנים גילו אותה והתחילו להשתמש בה וללחוץ על הרופאים לקבל אותה ולכן היא הוצאה מהשימוש בקופות החולים. עד היום אני יודע שנרקומנים סוחרים בהיפנודורם. - כמובן שאני מספר מה הולך ואיני מדבר על החבר שניסה להתאבד!!! בכל אופן לכל התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים יש גם אנטי-דוט כלומר תרופה שמנטרלת אותם בגוף. כך שאדם שנטל מינון יתר של בנזו. ומגיע לחדר מיון מטופל בתרופה שמנטרלת את הרעל הזה. שאול אתה צודק, אבל רציתי להדגיש שהתרופות הללו אינן מזיקות לגוף. כאן משהו נטל פי חמישים או מאה מעל המינון המומלץ והגוף לא נפגע מזה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לפני 9 שנים התחלתי לקחת קלונקס בגלל חרדות ופוסט טראומה. התרופה הזאת היתה לי לעזר רב והייתי אומר לכולם שקלונקס הוא החבר הטוב ביותר שלי. המינון הנוכחי שאני לוקח זה 16 מ"ג. הפסיכיאטר שלי אומר שזאת תרופה טובה ובטוחה ושאני צריך להמשיך עם התרופה ואין מה לדבר על גמילה ושאני לא צריך להיגמל. רופא פנימי שמכיר אותי שנה וחצי הזדעזע ששמע על זה ואמר לי שמדובר באחד הסמים הקשים ביותר שנרקומנים מחפשים אצלו ושאני חייב להיגמל מהקלונקס. העניין הוא שהרופא הפנימי לוחץ אותי להחליף פסיכיאטר. עכשיו הוא הפך את זה לאולטימטום- להחליף פסיכיאטר או להחליף רופא פנימי. אני לא יודע איך אני ייפרד מהפסיכיאטר שלי ומהקלונקס אחרי כ"כ הרבה שנים.

שלום, תקרא את תשובתי לבתיה, גם קלונקס היא תרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים. האמת לצערי שכולם צודקים. רצוי לא ליטול תרופות מקבוצה זו במשך תקופה ארוכה ובמינון גבוה, ורצוי להפסיק. עם זאת קשה מאוד להפסיק את התרופות הללו וגם אי אפשר לדעת מה יהיה מצבך הנפשי אחרי הפסקת התרופה. הגישה שלי בדרך כלל היא לעשות את הדברים לאט ובזהירות. תנסה להגיע להסכם עם הפנימאי שתפסיק לאט מאוד את הקלונקס. כך לא יגרם נזק והתהליך הממושך יתן לך הערכה לגבי השינויים במצב הנפשי ללא קלונקס. סבלנות היא דבר מאוד חשוב בחיים ובפסיכיאטרייה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

מה יותר טוב לטיפול בהפרעות חרדה,ואגרופוביה קשה?

היי שרונה למיטב ידיעתי, סרוקסט ופאקסט זה אותו הדבר בדיוק. רק הפאקסט מיוצרת בארץ (כמו הפריזמה הישראלית כתחליף לפרוזק הידועה) ולפיכך מחירה בקופת החולים הוא נמוך יותר. אל חשש, גם פאקסט עושה את "העבודה". השאלה היא המינון. להתראות מאור

לשרונה ומאור, תודה רבה, התשובה של מאוד מדוייקת. זו אותה התרופה. ביי דר' גיורא הידש

שלום רב קרוב משפחה פנה אלי (הנני משמש כעו"ד במקצועי) בשאלה משפטית מסוימת שקשורה לתרופה זו הרקע: קרוב משפחה זה סובל מבעיית שינה של נדודי שינה כרוניים (אינסומניה כרונית) מזה כמה שנים שהחלו באופן פתאומי ללא כל סיבה. יצויין כי הנ"ל אינו סובל מדיכאון או חרדה וכי הינו מקובל בחברה ולא סובל משום תסמין או בעייה פסיכולוגי ת שהיא . הנ"ל עבר בירור במעבדת שינה ללא כל אבחנה בעניין למעט אינסומניה. הרופא המליץ לו מאוד על תרופה זו. קרוב משפחתי הפנה אותי למאמר בנוגע לתרופה שבו נאמר כי לתרופה השלכות הרסניות שמתבטאות בהרס עצמי וברצון נקם קיצוני כלפי הזולת (דובר שם על מס' מקרים של מטופלים שנטלו תרופה זו ואשר בהשפעתה ביצעו מעשי רצח, או אלימות קיצוניים כדוגמת רצח הודייה קדם) שאלתי היא: האם ידוע לך על תופעה זו והאם תרופה זו נחשבת למומלצת ובטוחה לאור העניין??? האם נראה לך כי תרופה פסכיאטרית שלמיטב הבנתי ניתנת לחולים מחרדה או מדיכאון יכולה לפתור בעייה זו ?? מהם תופעות הלוואי שיש לתרופה לטוח קצר ולטוח ארוך?? האם נבחנה יעילות התרופה לטווח ארוך והאם יכולה לגרום להתמכרות?? האם נטילת התרופה מקופת החולים יכולה לפגוע בו בצורה כלשהי מבחינת הקריירה בעתיד?? אודה על תשובה

לבני שלום, המון שאלות ורוב התשובות נמצאות באינטרנט, עם זאת אנסה לענות על העיקר... רפואה עם מדע מעשי ולא תיאורטי, כלומר צריך למצוא פתרון מעשי לקרוב שלך כדי שישן ויחיה טוב יותר. סרוקסט משתייכת לקבוצת התרופות נוגדות הדיכאון כמו פרוזק, תרופות אלו בטוחות מאוד ואינן גורמות לנזקים (נזק בהבדל מתופעות לוואי, יש תופעות לוואי), ואינן ממכרות, לכן הרופאים אינם מחמירים בקריטריונים למתן תרופות אלו. כלומר אם אתה יכול לעזור לאדם מבלי לגרום לו נזק או התמכרות אז יש נטיה לנסות ולראות מה תהיה ההשפעה. לגבי האלימות. פרטתי לפני מספר עמודים בהרחבה את הידוע בנושא זה, במיוחד כאשר השמועות אומרות שהאדם שהודה ברצח בירושלים נטל סרוקסט. מדובר על מקרים נדירים אשר היו בבית המשפט, פרט למקרה אחד עם סרוקסט שעליו הוגש ערעור, בית המשפט לא מצא קשר בין התפרצויות אלימות ונטילת תרופות מקבוצה זו. עבודות רפואיות אין בנושא. באותה התקופה פורסמו גם מאמרים בנושא אני חושב שבעתון הארץ או ידיעות אחרונות. המאמרים הללו היו די מדוייקים. מניסיוני אם אין מדובר בהפרעה נפשית, אז נטילת תרופות נוגדות דיכאון אינה מפריעה לקריירה. יש לי ניסיון רב עם עובדים ב"רפאל" שעברו תחקיר בטחוני וכאשר לא הייתה סיבה עניינית לשינוי הסיווג הבטחוני אלא רק נטילת התרופה אז לא הייתה בעיה עם הסיווג או עבודתם. להיפך, הגישה הרבה יותר מתקדמת. אדם עם בעיית שינה והוא עייף מאוד ולא מתפקד, יהיה הרבה יותר מסוכן מהבחינה הבטחונית וכדומה מאשר אדם שיש לו בעיה, הוא מטופל ומרגיש בטוב. כלומר טיפול בבעיה מעיד על בגרות ואחריות. טוב, אני מקווה שעניתי על העיקר והבנת את רוח הדברים. אם ישנן שאלות נוספות שלא ברורות אשמח להוסיף. דר' גיורא הידש

רב תודות על התשובה המפורטת והענינית

הודעה. בכל לילה בשעה 23:00 מתקיים צ'אט תמיכה לסובלים מחרדות ומהפרעות אחרות שם החדר: אני חרד , והוא נמצא בצ'אט הבסיסי של נענע. אייל

כולם מוזמנים דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב , פניתי אליך מס' פעמים ותיארתי לך את אשר עובר על אחי . לאחי אוסידי עם תסמינים פסיכוטיים . בחודשיים האחרונים לערך הוא פיתח תופעת נגיעות מוזרה ומחרידה למראה ( הוא מתכופף לרצפה ונוגע בזויות שונות של הגוף והפנים ברצפה ובקירות ...) והתופעה הזו נהיית יותר ויותר חריפה ורואים שזה מעכב אותו וגוזל לו זמן רב מהיממה . בסופ"ש האחרון זה גזל ממנו כשעתיים - שלוש שעות ( גם שהייה ממושכת בשירותים ומקלחות ) והוא האשים אותנו בכך שהלך לו הזמן ושהוא בלחץ עכשיו בגלל זה כי יש לו בחינה . איננו יודעים כיצד לנהוג עימו ואם מעירים לו על הנגיעות הללו הוא מתעצבן ויכול אף לנהוג באלימות כלפי אמי או הרס של דברים בבית ( כל פעם שזה קורה הוא נזכר בטראומות האשפוז בכפיה שעבר ושהוא רואה בנו אשמים בכך ועל כן מוציא את כעסו כלפינו ) . החיים לא קלים בבית אך עד כמה אפשר לסבול ומילא אנחנו איך עוזרים לו לפתור את הבעיות האלו ? מה אנחנו כמשפחה אמורים לעשות או אך להתנהג עמו ? אנא תשובתך בהקדם . תודה .

לקרני שלום, באמת המצב קשה ואין לי תרופות או פתרונות קסם. ברור שהוא חייב לקבל טיפול והוא חייב להגיע לפסיכיאטר, עיקר הטיפול כעת הוא טיפול תרופתי אבל גם שיחות לא יזיקו. כיוון שהוא אינו מודע לקשיים שהוא גורם למשפחתו ולמצבו החמור השאלה העיקרית היא כיצד להביאו לטיפול. חייבים למצוא משהו שאחיך רואה אותו כבעל סמכות והאדם הזה יכול להשפיע עליו ואפילו להכריח אותו. אם זה לא עוזר אז נשארה רק האפשרות של האשפוז הכפוי בשנית....אופציה שמאוד לא מוצאת חן בעיניכם ובצדק. עם זאת איני רואה פתרון אחר. הדרך לעשות זאת היא על ידי שני אנשים, אחד הרע והשני הטוב, כך שהוא גם יגיע לאשפוז וגם ישמר הקשר עם המשפחה. תראו מי יכול למלא כל אחד משני התפקידים הללו. תמשיך לשמור על קשר, נעזור במה שאפשר דר' גיורא הידש

הנני אורחת שלא משתתפת באופן פעיל בפורום. רציתי לומר לך, נילי, שנוכחותך בפורום בולטת בהעדרה. אני מנחשת את הסיבה לכך שנדם קולך לאחרונה (מלבד הבלחות מדי פעם). אולם יכולת הביטוי שלך, אישיותך הייחודית וכושר הניתוח שלך חסרים כאן מאד. לתשומת ליבך...

ת ח ז ר י ת ח ז ר י !!!!!

וחבל שאיני יודעת מי את/ה.

זה משמח שאת כאן :-)

שלום שאלתי היא, האם יש סתירה בין לקיחת סירופ (נגד שיעול), לבין אפקסור. בתודה אלונה.

היי מה השם של הסירופ? ביי דר' גיורא הידש

רוביטוסן.

אני מקווה שיש מישהו בצ'אט

וגם גנבו לי תשם!!!!!!!!!!!!!!!!!! :((

לא רואה אף אחד מכם מהקבועים בדף האחרון....... מזה צריך להיות!?!?!? נעלמתם? התאדתם????? :(( הממממ..... הממממ.... :(( אני דורשת שתכנסו מיד לצ'אט! זאת לא בקשה..... זאת פקודה! (חח שאול... הוא בטח יהיה הראשון) :-) אל תיעלב זה בחיוכים קיס קיס

שלום אני בן 25 והפסקתי השתמש ב-DEPREXAN אחרי שלושה חודשים . במהלך שימושי בתרופה היתי סובל מעצירות קשה. עכשיו אני שבועיים לא משתמש עוד בכדורים ועדיין סובל מהעצירות. מה עליי לעשות?

לעופר שלום, אני לא מכיר תרופה אשר מעוררת את המעיים להתכווץ שוב בטונוס=מתח הרגיל. הדפרקסן מוריד את הטונוס של השרירים ואחר כך עם ההפסקה הטונוס יחזור. אתה יכול להתייעץ עם רופא המשפחה או כירורג אולי יש דברים חדשים שאיני מכיר. באופן כללי עדיף להשתמש במשלשלים אשר מעורררים את המעי כמו תה או לקסטיב ולא בחומרים שומניים אשר רק משמנים את דפנות המעי. בכל מקרה עם סבלנות המצב ישתפר. אם אתה רוצה אשמח אם תעדכן אותנו ביי הידש

שלום רב! לפני כשבוע שאלתי אותך שאלה בנוגע להפסקת נטילת כדורים משלשלים -אכן תשובתך לא היתה אינטילגנטית במיוחד משום שכאשר אתה מפסיק ליטול כ-15 כדורים (ועוד היד נטויה)כל יום למשך תקופה ארוכה האוכל שאתה אוכל מצטבר ונערך כמגדל בבל בתוך המעי והקיבה שלך מה עוד העצירות(חוסר השליטה) עלולה לגרום לכך לדימומים פנימיים. כתבת כי עדיף לא לקנות כך שלא חשבת שבעלות הפרעת אכילה תמיד מצויידות במה שצריך כך שלא תתפוס אותן לא מצויידות. אם כך אבקש ממך שתחשוב על תשובה יותר ידידותית. בנוסף ארצה לדעת האם יש השפעה קוגנטיבית מנטילת כדורים אלו? קיבלתי זימון למרכז להפרעות אכילה בתל השומר לאישפוז מלא , כמובן שאיני יודעת למה ההמלצה היא כזאת . ובנוסף על הכול הסכמה לאישפוז מצידי משמע שאני חולה ואם אני חולה אז אני בעמדה הלא נכונה. לשאלתי האם המחשבה הזאת מעוותת ,כלומר אני סטודנטית כך שבזמן הזה יש תקופת בחינות וזה לא מתאים לי( האם עלי בכל זאת ללכת לשם??) ומצרה לצרה אני לומדת פסיכולוגיה שנה ג' כך שאני רוצה ללמוד בתואר השני פסיכולוגיה קלינית האם אישפוז במחלקה שכזאת ימנע את התקבלותי??? האם קריאת שאלה זאת מעלה גיחוך על פניך??. ארצה לשמוע ממך אנא התייחס לכל שאלותי וחששותי.

לשני שלום, השיחה אתך קצת קשה לי, לא ברור לי ממכתבך האם את חושבת שאת חייבת להפסיק עם המשלשלים...אם אינך מרגישה ויודעת שאת חייבת אז חבל על השאלה. האם את רואה שאת נמצאת במלכוד של עצמך: כאשר את פונה לעזרה את מודה שיש לך בעיה ואת אינך יכולה להתגבר עליה לבד, מחשבה שהיא כנראה מאוד קשה לך, את לומדת ועוד לומדת פסיכולוגיה וגם התעניינת מאוד בנושא ואין לי ספק שיש לך ידע רב בנושא. אני למשל חושב שיש לי ידע רב במספר תחומים בבריאות הנפש, בכל זאת ישנם דברים שאיני יודע. במיוחד אני מרגיש שאני צריך עזרה כדי שמשהו ישקף לי דברים אשר מסתתרים ממני. לעתים מספיק שמשהו מקשיב לי ואז הדברים מסתדרים לי בראש יותר טוב. כך גם מראה באמבטיה היא אינה עושה דבר רק משקפת, אבל הרבה יותר קל להסתרק או להתגלח (ואצלך בטח גם להתאפר) עם מראה מאשר בלי. למרות שתאמרי בצדק שאת יכולה להסתרק גם בלי מראה. השאלות אלי, הטיפול בתל-השומר והאשפוז, מטרתן אחת לקדם אותך, אם אינך שותפה במודע ובלא מודע לכוונה זו אז חבל על הזמן. במידה רבה את צריכה להציב את המטרות וגם לעזור בטיפול, אין שום כוונה לכפות עליך טיפול. לשאלותיך הנוספות. לא ידוע לי על כך שמשלשלים פוגעים ביכולת הקוגניטיבית. אני חושב שהקשיים הרגשיים שאת מציינת ואלו העולים ממכתבך עלולים לפגוע בקבלתך למגמה של פסיכולוגיה קלינית, גם אשפוז לא יועיל לסיכויים להתקבל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך . ניכר היית מאד כנה עימדי. אבל שוב לא השארת לי ברירה כי כאשר אני ארצה לעזור לעצמי אני אצטרך לקבל טיפול שידריך ויתן לי את הקלים הדרושים - ואת הכלים אני אוכל לקבל רק באישפוז(אני מתכוונת לגמילה מוחלטת מהקאות ומשלשלים) אולם אישפוז גם יכול לפגוע בעתידי בסיכויי להתקבל לקלינית - לדעתי התשובה שקיבלתי ממך זה שניכר שאתה לא ממליץ על אישפוז אך אם זאת כדאי לי לטפל -על אופן הטיפול אינך מתייחס(אני מקווה מאד שלא היתכוונת לפסיכולוגית כי זה לא הלך -טיפול של שנה) אם כך מה לעשות -עכישיו שאני יודעת שזה באמת יהרוס לי את עתידי אז אין סיכוי של שקילה של אישפוז. אני נשמעת כחסרת אונים ושתהייה בטוח אני לא מתאפרת או מתגלחת לפני מראות מה עושים לחוסר עונים!!!

היי שני, נראה לי שמתאים לך פורום פסיכולוגיה של וואלה בהנהלת דפנה הומינר. כפי שאני מכיר את הפורום שם, יש מספר אנשים אשר תמצאי בהם עניין ולהיפך. ביי דר' גיורא הידש

איך נכנסים למאמרים רפואיים

יש באתר pubmed כל מיני מאמרים שפתוחים לכל מי שרוצה. בכלל באינטרנט יש הרבה- פשוט להכנס לגוגל ולעשות חיפוש. יש מאגרי מידע אלקטרוניים אקדמים שיש להם גישה דרך האוניברסיטאות בלבד כי הן מנויות על מגזינים מקצועיים.

את יכולה למצוא ריכוז גדול של מאמרים בכתובת הבאה: http://www.zarut.com

שלום ד"ר. תודה על התשובה שנתתה לי. אני חולה יום ומטופל בטירת-הכרמל. אני מגיע לבית-חולים 3 פעמים בשבוע. האם אני צריך להחליף את הכדורים שאני לוקח? אני חולה בסכיזופרניה. האם יש כדורים אחרים עם פחות תופעות לוואי? אני רוצה לדבר איתך באופן פרטי, איך אני אשיג אותך? בתודה מראש דוד

לדוד שלום, ישנם כדורים מהדור החדש של האנטי פסיכוטיים, הם מתאפיינים בכך שיש להם פחות תופעות לוואי.. תשוחח עם הרופא המטפל שישקול את החלפת הטיפול מפני שלתרופות החדשות באמת יש פחות תופעות לוואי. שיהיה שבוע טוב, דר' גיורא הידש

שלום כתבתי לך על תופעת הסחרחורות והנימול בפנים, והשבת לי שאלה תופעות שכיחות על רקע נפשי. האם הנך ממליץ לי לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר? האם מדובר בשיחות בלבד או גם טיפול תרופתי אשר יכול לסייע? מה יכול להקל עלי באופן מיידי? אני מאד סובלת מהתופעות. הדאגה והחרדה רק מחריפות את מצבי הפיזי והנפשי. תודה!

סחרחורות בהחלט יכולות לנבוע מגורם נפשי אך הם יכולים להיות גם סימפטום לדבר אורגני כמו חוסר דם, בעיה בשיויי המשקל וכו'. האם שללת כל סיבה רפואית לעניין?

לורדינה שלום, כידוע הטיפול הנפשי מבוסס על טיפול תרופתי וטיפול בשיחות-פסיכותרפיה הטיפול המשולב הוא כמובן השלם. כמובן שכל זאת אחרי שנשללה בעיה גופנית על ידי רופא המשפחה. יש אנשים אשר אומרים "אף פעם אני לא אטול טיפול תרופתי", ואחרים אומרים שאין להם זמן "לבזבז" על שיחות, כל שבוע שעה שיחה ותוסיפי לזה את הנסיעה וחיפוש חניה, הגעת להרבה מאוד זמן ולכן הם מעוניינים רק בתרופות, כיוון שאין מדובר בתופעות או מחלות מסוכנות אלא איכות החיים נפגעת מאוד את יכולה לבחור מה מתאים לך יותר. ובהחלט יש מקום לדעתך. הייתי מציע התייעצות עם פסיכיאטר אשר יכול לתת אינפורמציה ופרטים גם על תרופות וגם על שיחות. לפני הפניה לפסיכיאטר במידה וההפרעות אינן חמורות הייתי חושב גם על שיטות של הרפיה - דמיון מודרך, מדיטציה או יוגה או כל דבר דומה. הרפיה בהחלט מורידה חרדה. שיהיה רק טוב שבוע טוב, דר' גיורא הידש

הי למי שזוכר, אני ממשיך במסעת ההשרדות שלי. מול הערות המרגיזות מצד מעבידי על מגבלותי הרפואיות הפוגעות לכארוה בתפוקה בעבודה פיתחתי תחושה פרנואידית (המבוססת אמנם על עובדות ממשית אך עוצמתה היא חריגה ולא מותאמת לאיום שבמציאות). בכדי לדרבן אותי לחזור לתפקוד מלא הבוס נוטה לאיים ברמיזה על פיטורין. זאת למרות שמאז חזרתי לעבודה הגשתי פרויקט יוצא דופן ביעילותו ( לדעת אחרים) ואולי בכך רק הרגזתי את המערכת ( אולי ציפו לפגוש אותי מעוך ובילתי יעיל אבל גם חהפתעתי יכולת הקוגניטיבית לא נפגעה באופן חמור). כללית, מול נסיונות להנמיך ו\ או לגמד אותי הגבתי בהתיעלות ועמידה בזמנים. בגלל פגיעה צווארית אני מתקשה לשבת זמן ממושך מול מחשב, להרים משאות ואפילו מזערים מבחינת משקל ולנסוע מרחקים ארוכים בגין הטלטולים במופקים בנסיעה. באם אני עובר את גבולות מגבלותי מופחיעים מספטומים כסחרחורת, טשטוש ראיה, טינטון, קשיי יציבות. אחד מהרופאים משער שמדובר בשלוב בין בעיה אורגנית לבין גורמים פוסטראומטיים כשלא תמיד ניתן לתחום את הגבול באשר לרקע המיידי שבבסיס לסמפטומים. לפני מספר ימים התעמתתי קשות מול המנהל. למרות שאני אדם רציונאלי בדרך כלל לא יכולתי להכיל את הרמיזות הגסות שלו שהיה בהם התנשאות, נסיון להנמכה ואיום . מצד אחד ,הרגשתי שהדם עולה לי לראש ואני יודע שמול תחושות של השפלה אני מסוגל להגיב באלימות מילולית ואף פיזית ( קרה לי פעמיים בחיי ). אולם כשהצעתי לו שאני אתפטר להפתעתי ביקש שאמשיך לעבוד. המצב היה די מביך וקשה היות ולא נתתי לעצמי אפשרות לפרוק את הכעס. עזבתי את המשרד מסוחרר בדרך לקיסוק לקנות סיגריות לאחר הפסקה של שנתיים.עצרתי את עצמי בזמן היות ולפני שובעיים היתי מאושפז בגלל תעוקת לב ולא רציתי להעצים את השפעת גורמי הסיכון. נכנסתי לקפה ושתתי שתי בירות ברצף ונרגעתי. היתי זקוק להשפעה המטשטשת והמרגיעה של האלכהל.אז ארעה מבחינתי תופעה מעניינת במקום להסתחרר מהבירה הסחרחורת ממנה סבלתי פסקה. האם זו עדות לכך שהתקפי סחרחוקת הם ממקור נפשי. האם העלת מינון קסנקס ( 0.5 ליום) עשויה אולי לסייע בהפחתת הסמפטומים המגבילים (טשטוש ראיה,טינטון , סחרחורת). האם יתכן שאכן מדובר בתופעה של המרת סמפטומים נפשיים לפיזיים ? ברור לי שעלי לקבל טיפולאבל משום מה אני חושש לפתוח את הדברים בסיטואציה טיפולית. אני חש לכוד במעגל של זעם, כעס, חרדה ופרנויה. אמנם מצבי השתפר בהשוואה למצב של חשיבהאובנדית, אבל מסעת ההשרדות היא קשה ומיאשת. אני חושש מתחשות הנקם מכרסמות בי וגורמות לי אולי לעבוד את הגבול . מופיעות מחשבות אלימות, רצון להכות את הבוס ולהקת המלקקים ,רצון להעלות את המשרד על הציוד ואנשיו. די מפחיד וביזארי. היות ובדרך כלל אני נתפס ומתנהג כאדם סמפטי,נורמטיבי המסוגל להציב לעצמו גבולות. גם היום רבתי עם אחי הצעיר שאותו אני מעריך ומכבד בגלל שלא התנדב להסיע את ביתי למקום מסוים למרות שהוא יודע שאני מוגבל בנהיגה. כרגע טרקתי לו את הטלפון והתיחסתי אליו בחוסר כבוד. נתקפתי בכעס על התנהגותו ועל כך שלא עמד בציפיותי אבל לא היתי מסוגל לומר לו את הסיבה האמיתית בגללה אני כועס עליו היות ונראה לי לא סביר. מרגיש שמשתלת עלי פן אחר של אישיותי " תת קרקעי". לפני לא מעט שנים שהיתי חייל בסדיר, עולה חדש, נפלטתי מיחידה קרבית ליחידה עורפית שאוכלסה בחיילים בעיתיים. ניסו לבחון אותי ואולי להציק לי בגלל שהיתי עולה חדש עם מנטליות אחרת. לא ידעתי כיצד לאכול את המצב. דחסתי את הכעסים. בשלב כלשהו ההשפלה היתה בילתי נסבלת והחלתי להכות באופן שיטתי את הגברתנים שהציקו לי. פתאום זכיתי לכבוד ולמקום עד סוף השרות והתמלאתי תחושה של בהערכה עצמית מחודשת ובטחון עצמי. גם עכשיו אני מרגיש דחף כזה להכות כדי כדי לקבל את מקומי בחזרה.למרות שזו פנטזיה במצבי הפיזי אני לא מסוגל להכות אף אחד.אני מניח שאני לא מתקרב לפסיכוזה . כבר ראינו במהלך השבועות האחרונים שהכעס וההשפלה מעביר אנשים על דעתם ומסוגלים לבצע מעשים ברברים. אני כותב כדי לפרוק את הזעם והכאב הצטבר.סילחו לי על הצטברות הפטפטת הכתובה. אשתי מסכנה אוטיסטית רגשית אינה מבינה מה שעובר עלי, נאטמת רגשית, מרוצה מעצם העובדה שחזרתי למעגל העבודה ופרנסת הילדים אינה בסכנה. מעניין גם שאני שסובל מנדודי שינה. אני הולך לישון בסביבות חצות ומתעורר 04:00 בעקבות סיוטי לילה. תודה על תשומת הלב דניאל

לדניאל שלום, אכן תקופה לא קלה, ואין ספק שההתמודדות שלך מעוררת הערכה רבה. אני רוצה "להשאיר את הבמה" לחברי הפורום אבל רציתי רק להבהיר דבר אחד. במכתבך אין שום רמז למצב פסיכוטי או מחלת נפש. לפחות תוריד מעל עצמך חרדה זו... טוב שכתבת וטוב שכתבת הרבה, אם תרצה אגיב ביתר הרחבה כרגע אני אשמח כאשר יהיו תגובות נוספות שיהיה שבוע טוב, דר' גיורא הידש

תודה רבה, רבה... כמה שהחיים הם דינמיים ומשתנים. לפני שבועיים, כשהרחתי והערכתי גישה מסריחה במקום עבודתי הגשתי מועמדות לתפקיד מעניין וחשוב במגזר הציבורי ( לאחר לא מעט התלבטויות). לפני שעה קיבלתי טלפון ממישהו שקצת מעורב בעיניינים ומסר לי שניגשו חמישה מועמדים מתוכם אני עונה על הציפיות מבחינת פרופיל האישי. התמלאתי באופטימיות אבל גם בחרדת ציפיה (זה המינוח ?) מעצם המחשבה על הראיון שעלי לעבור במצבי. כאמור אני נוטל קסנקס 05 ליום. הראיון בעוד כ10 ימים. האם כדאי להעלות את מינון התרופה? לעבור לתרופה אחרת. ? כשאיני חרד אני במיטבי מסוגל להציג את עצמי באופן אינטליגנטי ולדון בעניינים מקצועיים באופן נרחב ומעמיק. בקיצור מסוגל להרשים. מאידך, התקפי חרדה הופכים אותי לעילג וסתום על פי תפיסתי הסוביקטיבית. אשמח לקבל התיחסותך. תודה מראש על העידוד

שלום, ברצוני לשאול האם יש הסבר פיזיולוגי לתעתועים בחושי הראיה השמיעה והריח במצב פסיכוטי, כלומר : האם ידועים התהליכים הפזיולוגים לכך ? האם ידועים התהליכים הפיזיים של שמיעה ראיה וריח אצל כל אדם רגיל ? בתודה.

למשה שלום, ודאי שישנן מספר תיאוריות אבל שום דבר לא ברור וידוע עד הסוף. מדברים על פעילות של הדופמין במוח. שיהיה שבוע טוב, דר' גיורא הידש

יש לי נושא אחר שאני חייבת לדבר עליו,הוא יותר מידי שאני לא יכולה להישאר איתו לבד וזה ממש ממש רציני,חברה שלי מתנועת הנוער שלי אז היום יצאתי איתה לראות סרט ויצא לנו לדבר ו.... היא סיפרה לי שעד לפני כמה זמן היא ירדמה לזנות,היא לא היתה שוכבת אבל היתה מבצעת מין אוראלי בתמורת תשלום.היא אמרה לי שהיא הפסיקה עם זה אבל אחרים לא מבינים את זה ושהם כל הזמן נוגעים בה,והיא לא יכולה לעשות כלום בקשר לזה,כי היא לא רוצה שאף אחד ידע. זה רק חלק קטן ממה שהיא סיפרה לי. היא סיפרה לי גם שיש לה לפעמים התקפי דיכאון והיה תקופה שפשוט כל דקה ניסתה להתאבד,חנקה את עצמה,חתכה את עצמה.....הכל...... סיפרה לי גם שלפעמים היא מרגישה סדואיזטית(איך שרושמים) ומכיאבה לאחרים למשל פעם הכלב שלה עיזבן אותה אז היא ניסתה לחנוק אותו אותו דבר לגבי אח שלה יש לה גם לפעמים חור בזיכרון היא לפעמים בכלל לא זוכרת את הדברים שהיא עשתה רק אחרי זה קרה לפמעים מבינה כי היא ראתה דם על הידים שלה היא יכולה לא לזכור איפה היא היתה מה היא אמרה היא גם רואה ושומעת דברים. היא סיפרה לי את כל זה בשיחה של שעתיים....יש עוד הרבה דברים שידברנו על... אני הגבתי רגועה,לא שפטתי אותי,הקשבתי לה,דיברתי איתה גם שאלתי אותה אם היא רוצה עזרה היא אמרה שהיא לא יודעת כי בעצם היא לא יודעת מה קורה איתה. אני מרגישה חסרת אונים אני לא יודעת מה לעשות,אני חייבת לעשות משהו זקוקה לעזרה.....

לשון שלום, את עושה את הדבר החשוב ביותר, מקשיבה לה, נמצאת אתה ושומעת כל זה ללא שיפוט וללא ביקורת. תנסי להיות אתה יותר כמה שאת יכולה. במצבים קשים אלו הדבר הקשה ביותר הוא הבדידות והצורך לשמור על הסוד לבד. "השיכחה" שחברתך מתארת מסבירה עד כמה התכנים והדברים קשים לה ומעוררים חרדה. כמובן שאת מרגישה בצדק שהדברים "גדולים עליך", לכן צריך לחשוב על מבוגר שאפשר לשתף אותו, הורים, קרובים, סבא או סבתא שלה וכמובן עזרה מקצועית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אני מקבל ליום 400-מ"ג טרוקאטיל בכדורים. אני מקבל גם קסנקס 2-מ"ג-כדור אחד ליום. אני מקבל גם דיקינט-2-מ"ג כדור אחד ליום. אני מקבל גם טופמקס-50-מ"ג ליום. אני צריך לקבל זריקה 300-מ"ג אלידול -דיקואנט. העניים שלי רגישות לעור וכל הזמן יש לי גירוי בעניים. האם יכול להיות לי נזק לעניים בגלל הזריקה? שלך לי תגובה.

לדוד שלום, בדרך כלל מדובר על יובש חיצוני של העיניים ולא נגרם נזק לעיניים. בכל מקרה כדאי להבדק אצל רופא עיניים. האם שקלת לעבור לתרופות החדשות במקום הטרוקטיל והזריקה? שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אחרי כל מה שאתה לוקח לא הייתי דואג לעיניים.... :-) סתם... אני מאחל לך רק הצלחה, וטוב שאתה מטפל בעצמך זה חשוב שאתה מודה לבעיות. גיא

שלום, בעייתי סבוכה ואינני מוצאת לה פתרון. אני בחורה בתחילת חייה (שנות העשרים). אני סובלת מחרדות רבות (פוביות). ייתכן שגם ישנן תכונות המויחסות לאישיות גבולית (כיוון מסוים). אני בטיפול פסיכואנליטי כשנה וחצי. משפחתי אינה בריאה, לאחרונה קראתי מאמר על אלימות במשפחה ששם הייתה חלוקה לסוגי משפחות ובניהן "משפחות כאוטיות", אני מניחה שזה יכול לתאר את משפחתי. הייתה אלימות רבה במשפחתי, אפיזודות אלימות. אנו משפחה של 4 נפשות שני הורים אח ואחות. קשה למצוא הגיון בהתנהגות הוריי, אבי אדם בור, אלים וחסר מודעות עצמית. אני ואחי מאוד שונים ומעבר לכך שאנו חיים באותו בית אין ביננו קשר מילולי. מעבר לאלימות פיסית הייתה התעללות נפשית שהופנתה אלי. גדלתי להיות בחורה חרדתית מאוד, חסרת זהות עצמית ובתחושת "קורבן". אני מניחה שמתוך מודעות עצמית גדולה ועקשנות חיפשתי מקורות עזרה. החרדות שאני מתמודדת איתן הופכות אותי לחלשה מאוד. אחי תמיד קינא בי מאוד והוא נחוש להרוס אותי, זה גורם לי לחוש אימה מתמדית. מדובר באדם אלים, תוקפני, מאיים, חסר בטחון ועם רגשי נחיתות. הוא מעביר רושם של אדם שלילי. לעומת זאת אני מאוד שונה ממנו ואנשים מכבדים אותי, מעריכים אותי. אני יודעת שיש לי כישורים רבים, אינטלגנציה, חוכמה, פוטנציאל רב, אך אני תקועה במצב הזה כל כך הרבה שנים. אחי מצידו מנצל את "החולשות" שלי - החרדות ונהנה להתעלל בי. יש לציין שאני עובדת ולאחרונה התחלתי ללמוד (אך ללא יכולת להתרכז). בעבר נהגתי לפגוע בעצמי והיו לי דפוסי הרס עצמי שהצלחתי להתגבר עליהם. אך השהות בבית שמה אותי "על הגבול" ולעיתים אני מרגישה שאני יוצאת משליטה. בבית כאמור ישנו כאוס תמידי ובתוך המצב הזה אני לא יכולה לבנות עמידה יציבה שתאפשר לי לבנות לעצמי חיים ולצאת מהמעגל הזה. אני לא מסוגלת כרגע לשכור דירה אך גם לא מצליחה לחסוך כסף. (אוכלת מחוץ לבית). בבית יש רעש תמידי, ובגלל מגוון חרדות אני מתקשה לשהות בו (ואולי נהנהית מרווחים משנים שמשמשים את אותם גורמים להתעלל בי). הפסיכואנליטקאית לא סבורה שאני זקוקה לתרופות, אבל אולי אני כן זקוקה להן כדי שהדברים האלו לא יחדרו אלי וימוטטו אותי כל פעם מחדש? אשמח לתגובתך ועצותייך אם יש כאלה לגבי המצב המתואר. תודה, ליילה

לליילה שלום, צר לי לשמוע על הקשיים הרבים אתם את מתמודדת, עם זאת אני מלא הערכה לבגרות ולגישה שלך. כמובן שהליכה לטיפול פסיכולוגי חשובה ביותר וכל הכבוד שהיה לך את היכולת והרצון להגיע לטיפול. המטרה הגדולה היא כמובן לבנות לך חיים טובים משלך שיהיו שונים ממה שאת חווית בילדותך וכעת... אני חושב שאפשר לנסות טיפול תרופתי נוגד דיכאון. הטיפול עשוי לתת לך יותר כוחות ואף לשפר את הריכוז כך שהתפקוד שלך יהיה טוב יותר. בנוסף יהיו לך יותר כוחות לעמוד מול הלחצים של משפחתך עלייך. כיום הטיפול התרופתי נחשב לטיפול עדין. אין בעיה של התמכרויות והתרופות אינן גורמות לנזק עם השמוש בהם. כמובן שהחלטה סופית תקבלי עם הפסיכולוגית והפסיכיאטר שתפני אליו. שיהיה רק טוב ושיהיו לך הרבה כוחות. דר' גיורא הידש

התחלתי לקחת מאתמול כדור אחד ביום של Efexor XR 75מ"ג ... אני מאוד עייפה אך אני לא יכולה לישון וגם אני מפהקת כל הזמן ... אבל ממש כל הזמן. יתכן שזה אחד מהתופעות של ה - Efexor? תודה קארין.

לקארין שלום, את מתארת שתי תופעות הפוכות-אי יכולת לישון ורדימות, תנסי עוד יום יומיים ואחר כך נראה. ביי דר' גיורא הידש

הי, מה קורה? איך את מרגישה?אני רק הייתי רוצה לומר לך-שכדאי שתתחילי קצת לצאת מהבית.בהתחלה תצאי אפילו לחמש דקות עם הבעל והילד וככה לאט לאט תראי שהכל חוזר לקדמותו. דרך אגב-בן כמה הפשוש?? שגב

הוי שגב היקרה הלוואי וזה היה כל כך פשוט.אני מרגישה שבחוץ ניהיה האוייב שלי שמפריע לשלוותי. רק מתי שגשום וקר, אני מרגישה שהנה יש משהו יותר סוער ממה שקורה לי ואז אני מרגישה תחושת הקלה.אני יודעת שאין מנוס מתרופות, אבל כל כך חוששת מכל מה שכתוב כאן.אני כל כך בורה בכל נושא התרופות. האם יש סיכוי שבאמת ניתן להפוך להיות אלים , עקב שימוש בתרופות.אני ממש לא יודעת מה מצפה לי.׃דרך אגב הקטנצ'יק בן כמעט 8 חודשים.בונבון אמיתי.

ד"ר הירש שלום מודה לך על התשובה המפורטת והסבלנית לגבי השימוש בנוגדי דכאון. אני נוטלת ציפרמיל מזה שנתיים לאחר משבר נפשי שגרם לדכאון כאשר עלו לתודעה זכרונות קשים מהילדות. עברתי גם טיפול קוגנטיבי, סדנה במרכז לנפגעות תקיפה מינית ובקבוצות תמיכה. נראה לי שאני מסוגלת להתמודד עם העבר אך "נעים " ובטוח לי יותר עם הציפרמיל והפסיכיאטרית המטפלת תומכת בהחלטה זו. השאלה היא באם שימוש ממושך אינו גורם לבעיות בריאות? האם הפסקת הטיפול אינה מקשה מבחינה נפשית? אני בת 52 ומטופלת ביתר לחץ דם. ושוב תודה לך

לאנה שלום, לפני כשנה בערך פורסם מאמר גדול שבו פרוזק מחליף את האספירין מהבחינה של השפעה על הלב וכלי הדם והוא מונע התקפי לב.... פרוזק נמצאת בשימוש משנת 1989 ונטלו אותו מעל 50 מליון אנשים. ציפרמיל שייכת לאותה המשפחה אבל הניסיון אתה קצר יותר בערך 8 שנים. בסך הכל לא נמצאו נזקים או תופעות לוואי עם שימוש ממושך. כך שתמיד נוסיף את ההסתייגות שעד כמה שידוע לנו. אבל שימוש של שנים בציפרמיל אינו גורם להפרעות או נזקים גופניים. אולי אחרי גיל המעבר יהיה לך קל יותר להפסיק? ביי דר' גיורא הידש

שלום רב, שוב עולה הנושא בעיתונות על כך שיש השפעה בין לקיחת סרוקסט למעשי אלימות ורצח. נכתב כי הרוצח המתועב אלי פימשטיין מטו]ל בסרוקסט. אשמח לשמוע את דעתו של מנהל האתר בנושא. מנסיוני, הכדור מחולל פלאים!! מחזיר לחיים טובים ומאוזנים. תודה ושבת שלום

לטלי שלום, אני לא מכיר את הסיפור של פימשטיין מעבר למה שכתוב בעתונים. בכל אופן שאלתך מוצדקת כי יש הרבה חומר וויכוחים על הנושא עוד קודם. אנסה לתאר את הידוע ומה קרה עד עכשיו. הסיפור התחיל עם פרוזק כאשר הוגשו מספר תביעות בארה"ב כנגד חברת לילי יצרנית הפרוזק על מקרים אלימים שהתרחשו בזמן השימוש בפרוזק. ההתלבטות המשפטית והעובדתית הייתה סביב הנושא הבא: במצב של דיכאון קיימת נטיה לפגיעה עצמית ופגיעה באחרים, לכן האם המעשה האלים הוא תוצאה של הדיכאון או תוצאה של הטיפול בפרוזק. בארץ התפרסמה האשה מכרמיאל שהייתה בדיכאון והיא פגעה בשתי בנותיה תוך כדי מחלה-דיכאון קשה פסיכוטי ולכן היא נשלחה לטיפול נפשי ולא לכלא. בקיצור בכל המשפטים נגד פרוזק נקבע כי המעשים האלימים בוצעו כתוצאה מהדיכאון ולא כתוצאה מהטיפול התרופתי בפרוזק. בעקבות זאת החלו דיונים ושמועות רבות באינטרנט שחברת לילי עושה הכל, באופן חוקי ולא חוקי בהסתרת מחקרים ומאמרים ועבודות המוכיחות את הקשר בין טיפול בפרוזק ואלימות אבל כל זאת ברמה של רכילות. לאחרונה היה משפט דומה נגד החברה המייצרת את הסרוקסט (מרוב ההבטים סרוקסט הוא כמו פרוזק), ודווקא כאן בית במשפט קבע שהאלימות היא תוצאה של הטיפול בסרוקסט....כמובן שהחברה הגישה ערעור על הקביעה ועדיין הדיונים לא הסתיימו. פחות או יותר אלו העובדות הידועות. כלומר בגדול לא הוכח קשר בין טיפול בפרוזק או סרוקסט ואלימות פרט למשפט האחרון שעדיין לא הסתיים. בכל מקרה האלימות היא בתחילת הטיפול, כלומר לא אחרי חודש חודשיים מתחילת הטיפול, מדובר על התפרצות אלימה וחריפה מאוד ללא שליטה ופיקוח. במקרה בירושלים מדובר על אדם שכנראה תיכנן היטב היטב את מעשיו.... אני יכול להיות די בטוח שאין מדובר במקרה זה בהשפעת הסרוקסט על האדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה הארוכה והעניינית. ידוע לי מה יכולה התקשורת לעשות לדברים מעבר לפרופורציה האמיתית ובכל זאת.. יש חששות.

אני מתייחסת לתגובה שכתבת לי בקשר לבעיות הנשימה, בכל אופן אני סבלתי מבעיה של פחד מלאכול שאני יכולה להיחנק, בעקבות זאת קיבלתי כדורי "רסיטל" כרגע אני לוקחת כדור ליום , בעבר לקחתי מינון גבוה יותר, אך בסוף ירדתי במינון עד שהחלטתי להפסיק על דעת עצמי אך לאחר החמרה בבעיות הנשימתיות חזרתי לקחת שוב. מבחינת בעיית האוכל ישנם השגים טובים. לא האמנתי שכדורים יכולים כ"כ לעזור.... מבחינת הנשימות , קשה, מעייף מטריד...זה לא כל יום, אך אם זה בא זה תוקף במרבית היום. מה עוד ניתן לעשות????.????.?. אי אפשר לחיות כמו אנשים שלא יודעים מה זה בעיות פסיכולוגיות????

לשיבי שלום, אני לא זוכר אם כתבת כמה זמן את נוטלת את הרסיטל (=ציפרמיל), לזמן יש השפעה חשובה ביותר, ישנן תופעות אשר חולפות רק אחרי מספר חודשים של טיפול. עצה מעשית בקשר לקשיים בנשימה לך ולכל מי שיש. פעמים רבות כאשר מרגישים קושי בנשימה אז מנסים לנשום עמוק יותר ומהר יותר, כפי שאת יודעת מניסיונך זה רק מקשה על הנשימה. התברר שעדיף לנשום עמוק, להוציא את כל האויר, לסגור את האף עם האצבעות ולנסות להחזיק ולא לנשום כמה שאפשר. לא לנשום ולהחזיק כך שיהיה נוח - לא להחנק. כאשר מורידים את האצבעות ונושמים פתאום נושמים עמוק וטוב באופן טבעי. תנסי, זו שיטה שעוזרת מאוד. שבת שלום, דר' גיורא הידש

כשכתבת בעיות בבליעה האם אתה מתכוון לכך שלפעמים את לא מצליחה לבלוע? גם לי זה קורה וזה נורא נורא מפחיד

אראיל קודם כל מדובר בבחורה, אני מתכוונת לבעיה שעם כל בליעת מזון, יש חשש שייתקע לך משהו בגרון, ותיחנק, חוסר אויר ו..... איך זה אצליך בא לידי ביטוי? שאלה לד"ר אני לוקחת רסיטל עכשיו בערך חודש, אך בעבר לקחתי מספר חודשים. ההצעה שהצעת לנשימה נשמעת מעניינת, אך שזה תוקף אותך כל היום זה לא נראה לי מעשי.. אין פיתרון מסוג אחר לכך.... למשל היום יש לי בעיות נשימה מעצבנות, וזה ממש קשה ונמשך מרבית היום... מה לעשות?????

שלום, בחודש האחרון לאחר שחשתי כאבים באזור החזה ותחושת אי נוחות כללית הלכתי להיבדק. בדיקת אקג היתה תקינה אך חלה אצלי עלייה משמעותית בלחץ הדם. ערכים של 165-98 שנשארים פחות או יותר יציבים בכל 5 המדידות האחרונות. גילי 55 ולאחרונה יש לי סיבות להרגיש מתוח וגם השערת הרופא היא שמדובר במתח נפשי ואני תוהה אם הדבר ייתכן..אני עוסק בפעילות גופנית, לא מעשן ולא סובל מעודף כולסטרול או עודף משקל. אני נוטל כ-4 שנים אספירין לדילול דם ומניעת קרישיםוכמו כן חומצה פולית 5 מ"ג כיוון שמלידה יש לי כרומוזום אחד בלבד שאחראי על קרישת דם. והשאלה הממוקדת- האם תיתכן עלייה ממושכת בלחץ הדם שלא תהיה מקושרת לבעיות בלב וכמו כן מה יכולות להיות הסיבות לעליהזו במידה ולא? תודה מראש.

כשמתרחשים התקפי חרדה, המכשירים אכן מודדים לעיתים לחץ דם גבוה,דופק מהיר, לפעמים גם עליה בחום הגוף. אם בדיקות רפואיות שללו בעיות בריאותיות, יתכן שמדובר בהתקפי חרדה על רקע נפשי והסימנים הללו נעלמים או שערכיהם יורדים כשניתנים כדורי הרגעה. לפעמים יתכן מצב בו התקפי החרדה נובעים מדיכאון (ולא רק מעובדת היותך ישראלי, למשל :-) ). ניתן לטפל גם בכך, תרופתית, באמצעות פניה לפסיכיאטר, באופן יעיל,בלא תופעות לוואי מיוחדות. תוכל לקרוא אודות הנושא אם תקליד במנוע חיפוש "התקפי חרדה". כך או אחרת, שתרגיש טוב..

לשמוליק שלום, כתשובה רפואית יש סיבות נוספות ליתר לחץ דם פרט לבעיות בלב. קודם כל הכליות חשובות ביותר בויסות לחץ הדם ובעיות שונות בכליות עלולות לגרום ללחץ דם גבוה. כמו כן יש סיבות הורמונליות העלולות לגרום ללחץ דם גבוה וסיבות נוספות. האבחנה המבדלת הרפואית לגבי יתר לחץ דם היא די רחבה ובהחלט כוללת מערכות גופניות נוספות ללב. עד כאן התשובה הרפואית-גופנית. מתח ולחץ בהחלט עלולים לגרום לעליה בלחץ הדם, אם באופן זמני וקצר כאשר אני מתרגש או באופן קבוע כאשר המתח והלחץ הופכים לקבועים. פרט לטיפול במתח ובמקור של המתח (אם פנימי או חיצוני) שכולל שיחות ותרופות אני ממליץ פעמים רבות על הרפיה. הרפיה היא השיטה היחידה שמנוגדת למתח ועליה ביתר לחץ דם. כלומר כל המדדים של מתח-דופק מהיר, מתח שרירים, עליה בלחץ דם, עליה בהורמונים בגוף וכדומה, יורדים בזמן של הרפיה. מהבחינה הגופנית והנפשית ההיפך ממתח וחרדה זה הרפיה. כל שיטות ההרפיה טובות, יש מי שאוהב שיטות מערביות כגון דמיון מודרך וביופיידבק, ויש מי שאוהב שיטות מזרחיות כמו יוגה ומדיטציה. כל השיטות טובות וכל אחד לפי טעמו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אחרי כמה זמן זה משפיע? כמה מ"ג מומלץ להתחיל ?

לאופק שלום, בדרך כלל מתחילים עם 40 מג' פעמיים ביום ואפשר להגיע ל 160 מג' ביום. יש כדורים של 40 מג' ויש גם של 80 מג'. כיוון שגאודון הוא כדור חדש, האם אתה מוכן לשתף אותנו בסיבות לנטילתו וניסיונך האישי איתו? שבת שלום, דר' גיורא הידש

לאופק וד"ר הידש שלום! (....בהמשך למה שסיפרתי בעמוד 206) אני עצמי התחלתי את הטיפול עם 60 מ"ג ליום, ולאחר מכן התייצבתי על 80 מ"ג-כלומר פעמיים 40 מ"ג (בקר וערב). וכך זה נשאר. וכאמור ,ההרגשה היא מעולה! התרופה הזו מאד 'מדויקת' בפעולתה-(הרבה יותר מהזיפרקסה למשל....) , היא אינה גורמת לתופעות לוואי כמו עייפות, קהות חושים,עלייה במשקל וכו'.... יותר מכך : היא מאפשרת שיפור עצום בכושר הריכוז, החשיבה, ההתמקדות, והדיבור.(כל אלה דברים שנפגעים בזמן המחלה....) בקיצור, תרופה נהדרת למחלה לא פשוטה בכלל. שאלה לד"ר הידש היקר: נאמר לי שבמינון של פעמיים 60 מ"ג ביום היא גם נוגדת דכאון. האם זה נכון? אשמח להמשיך לשוחח בנושא. שבת שלום לכולם מאור

http://www.psych.co.il/home/1.htm

שלום, מזה כחמישה חודשים אני לוקחת סרוקסט, כדור אחד ליום של 20 מ"ג. היום הגעתי לבית המרקחת ושם נאמר לי כי אין להם סרוקסט כי אם את התחליף הגנרי- פאקסט. החלטתי שלא לקחת אותו ולנסות בבית מרקחת אחר, אולם גם שם ללא הועיל, רק התחליף...כמובן שאני מדברת על בתי מרקחת שיש להם הסכם עם הכללית, אין לי כוונה לקנות את הכדור ב- 300 ש"ח. אז שאלתי היא כזו: האם אפשר לקחת את הפקסט בחודש הקרוב ולאחר מכן לחזור לסרוקסט? וכן האם יש אתר בו מתפרסת רשימת של בתי מרקחת העובדים עם קופ"ח כללית כדי שאנסה בכל זאת להשיג אצלם את הכדור? תודה מראש וביי :)

או לריב עם קופ"ח. חבל על האנרגיה! יצאת לדרך חדשה אז תמשיכי איתה והכי חשוב..... בהצלחה!!! גיא

אל תקחי את הפאקסט. יכול להיות שינוי בתחושה הכללית. את צריכה אישור מהרופא המחוזי לסרוקסאט המקורי. תבקשי מרופא המשפחה אישור לסרוקסאט בטענה שהפאקסט גורם לך לכאב בטן ובחילה והוא אמור לפאקסס בקשה לרופא המחוזי שיאשר לך את הסרוקסאט המקורי. קופת חולים כללית משיקולי תקציב גורמת להרבה נוטלי סרוקסאט להחליף אותו בפאקסט והם מתעקשים לדחוף לך את הכדור הזה. אני התעקשתי ליטול סרוקסאט בלבד וזאת כמובן אחרי שרופא המשפחה הבין לליבי ושלח בקשה לרופא המחוזי. עם האישור הזה והמרשם את צריכה לגשת לבית המרקחת שם יתנו לך סרוקסאט. יש להם בשפע........

אבל יש לי אישור רק ל"סרוקסט" הגעתי עם מרשם כזה, רופאת המשפחה שלי קיבלה את האישור מהמרפאה בה אני מטופלת. בבתי המרקחת שבהם הייתי לא היה, אני ראיתי שהם בדקו (הרוקחים). טוב, אני מניחה שאני אאלץ לקנות את הכדור בבית מרקחת שלא עובד עם ה"כללית" ולשלם את ה- 300 ש"ח. בעסה....

שלום, אני שמח להצטרף לדיונים בהם כל שנאמר הוא נכון. פאקסט הוא סרוקסט תוצרת הארץ. החברה שמיצרת את הפקסט מייצרת גם את הפריזמה שהוא פרוזק ואין ספק שהפריזמה מעולה. אני חושב שבהחלט את יכולה לנסות את הפקסט ולפי התגובה שלך תדעי האם יש לפקסט את אותה ההשפעה או שאת צריכה להעזר בעצה של נטע. שבת שלום לכולם, דר' גיורא הידש

שלום דר" האים אתה יכול לקרוא מה שכתבתי באמר " פסיכולוגיה כלינית" ולענות לי את הבעת דעתך? דחוף! בבקשה אני מתחננת - עזור לי אנא קרא כל מילה אני רוצה שתעזור לי ואינני יכולה לכתוב עוד כזה בד אורך של מכתב! תודה וסליחה! מימי

למימי שלום, לא הבנתי היכן נמצאת שאלתך ולאן אני צריך לפנות כדי לקרוא אותה, העיקרון בפורום הוא שגם אנשים שאינם כותבים יכולים לקרוא ולהעזר במה שכותבים. לכן הצעתי היא שתעתיקי את מכתבך. ראשית תסמני את כולו עם כפתור CTRL +A ואחר כך עם הכפתור הימני של העכבר העתק. בפורום שלנו תפתחי שאלה ועם ושוב כפתור ימני והדבק. אני מקווה ששתי התשובות לא יבלבלו אותך.... כל טוב, דר' גיורא הידש

שלום קוראטים לזה באותו שם שקראתי לזה כאן"אמא שלי- מה אעשה אתה" וזה בפורום של דר" קפלן אורי ולכן בגלל האורך לא אוכל לכתוב שנית אנא קרא

שלום דר" יקר העתקתי והדבקתי אך זה יצא הפוך אנא השתדל לקראו כל מילה כאן חשובה ויכולה לעזור לי! תודה-מימי הלימ לכ וארק ךרואה תורמל אנא]םולש !יתחפשמלו יל בושח הז יצחו 16 תב ינאו ןהכ ילטנ ימש תיבב רבשמ תרבוע ינא ךרעב 15 ליגמ :וזכ איה היעבה לייצנטופ הל שי יכ הילע לבחו -תדמול "ךככ אל הנטקה יתוחא -הדובע אלל אמא תונייטצה תדועתב יתיכז הנש לכ ובו ריעב רתויב ןייטצמה ןוכיתל יתעגה םשה ךורב ינא דיתעב האפור תויהל תפאושו תרדוסמ תינדקש דואמ -דומלל תבהוא שממ ינא :הזכ רבד אוה תץיבב הרוקש המ הפי אל ילא תסחיתמ ןמזה לכ -אמא יהנשה לש 1 םדו רשב ונינשו ילע התמ איה יכ יתוא תבהוא אל איהש א ל הז :הזכ רבד הז השוע איהש המ םיליכה תא תפתש אל המל"-הביס םוש ילב ילע תחרוצ איהש וא-ןמזה לכ ילע הווצמ איהש וא "שומישה תיבל 1 "מס יתזז קר םצעבש וגו תרוקיב הריבעמ תודוקפ תנתונ ןמזה לכ איה תקעוצ אל איה םא ןפואבו בר למעב ןחבמל פישדוח יתדמלש תורמל ךויח אל וליפאו הבוגת ןיא האמ יתאצוה ימצע וגו "100 אל המל "רמאת איה התכב הובג יכה הזו נ 80 איצוה םא אלא עירפמש המ אל הז !ימא איהש תורמל התרבחב ןורחאה ומזב יל םיענ אל יל עירפמ והשמ ךא היידעלב הלוכי אלו הילע הלוח ינא םירועיש ןיכהל דומלל השושתו הפיע התייבה תרזוחו 4 דע 0 תעשמ תדמול ינאש םוי לכב ןחבמל דומללו םולש ןיא -סחי וליפא ןיא וגןתלכוא ישוקב (סומינ רסוח)וגו ןובאיתב הדות החילס ןיא יתוא הציחלמ ןמזה לכ איה ןוחטב רסוח תשוחת יל תמרוגו יתורבחו ירבח םע גהנתהל ךיאו תושעל המ יל תרמוא הרומ לכ דימת אלש הנהיבמ אל םתעבו והשמ יל רורב אלש הגאד לךותמ הרומל רשקתהל הכירחמ תוקעצ ירה ףוטחי ינא "כחא -ןילא לצלצל דמחנ הכו דמחנ סופיט אוה אל דואמ איה תיבב הריואה ךא יתחפשמ תאו יבא תא התוא ץתבהוא שממ ינא -תרזוח ינא בוש םידומילב םג תדרל יל תמרוגו יל המיענו החונ ןוחטב רסוח יל םורגל רבד ותוא לע םעפ ןוילמ םירזוחש וא תוומ דע יתוא םיציחלמש וא יכ םיללקמ וא םיקעוצ וא םימעפל םיבר םג ירוה ןותימ שיו הנש תלטבומ יכ תכסוח אמאו ותוא הצור אבא תיב הצור אוהו המוקמב ונל תלשבמ אתבס וליפאו תגאודו תרמוש תכסוח אמא ץתיבב יל בוט אלש הריואל ךפוה הז יל םיגאודש בורמ - (ארוקשימ)םיניבמ םתא ?השאא המ ?תונפל ןאל רבדב תנניועמ יניא יכ וגו תצעוי הרומל תכלל יל ודיגת אלא קר ילש ןיטינמב עגפםי אלש בוט היליל הדוטת !יל וזע אנא

היי מימי, אני בכל זאת מבקש עבור הקוראים שהשאלה תופיע גם כאן. בכל אופן אני יודע שיש לזה פיתרון, אולי משהו מהמשתתפים יתנדב ויעזור לך להפוך את הכתיבה. תודה דר' גיורא הידש

שלום, אני תלמידת תיכון במגמת מדעי החברה. אני כותבת עבודת גמר בפסיכו'. במהלך העבודה קראתי כמה מאמרים מדעיים, והופיעו בהם שני מושגים שאיני מכירה. אני אשמח מאוד אם תוכל להסביר לי אותם ב"עברית פשוטה". המושגים הם: העברה, העברה נגדית. תודה רבה רבה, עלמה.

לעלמה שלום, שני המושגים הללו הם מושגים מאוד מאוד בסיסיים בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה. העברית יכולה להיות פשוטה אבל המונחים הללו מאוד מורכבים והם למעשה הלב של הטיפול הפסיכו-אניליטי. העברה כשמה כן היא-העברה של רגשות והתייחסויות לדמותו של המטפל לפי נסיונינו בעבר. כלומר בדוגמה פשוטה אבל מבהירה-אדם אשר פחד מאביו כי אביו היה מכה אותו, פוחד בהווה מכל דמות סמכותית למרות שיתכן שהדמות הסמכותית בהווה היא מבינה ותומכת. כלומר הוא לוקח דפוס התנהגות ודפוס רגשי מהעבר ומעביר אותו (העברה) בהווה לדמות המטפל. תוך כדי הטיפול המטפל עוזר למטופל לראות ולהבין את העברות הרגש ואז המטופל משתחרר מהם ויכול לתפקד טוב יותר בהווה. אדם אשר "משוחרר מהעברות" מגיב לכל דמות סביבו באופן המתאים ביותר ולא על פי ניסיונותיו וחרדותיו מהעבר. העברה נגדית היא אותו הדבר אצל המטפל. המטפל מתייחס למטופל ולתכנים שהמטופל מעלה לא באופן תואם אלא לפי חוויות ילדות של המטפל. לכן מטפלים רבים נעזרים בהדרכה אצל פסיכולוגים עמיתים ובודקים את ההעברות הנגדיות שלהם. מושג מאוד מרוכב. פרויד היה הראשון אשר הטביע את המושגים, תחילה העברה ואחר כך העברה נגדית. פרויד ורבים ממשיכיו רואים את האנליזה של ההעברה כלב של הטיפול הפסיכואנליטי וניתוח ההעברה מביא לריפוי של הנפש. אני מקווה שהצלחתי להבהיר מושגים מורכבים מאוד אלו. ביי דר' גיורא הידש

אני מטופלת ב CITALOPRAM 40 מ"ג בשל דכאון וחרדה. הטיפול עלה יפה ואני חשה בטוב ומתפקדת כרגיל. ניסיתי להפחית את המינון אך הדבר גורם לי לעייפות ול"מצב רוח" רע. האם יהיה עלי לקחת את התרופה כל חיי? מובן שהטיפול נעשה בהמלצת פסיכיאטר אך לשאלותי לגבי העתיד היא מתחמקת ממתן תשובה .

אנה, האם הפחתת המינון גם נעשתה בעקבות התייעצות עם הפסיכאטרית או שהחלטת על כך על דעת עצמך? אנא המתיני בסבלנות ואל תשני מינונים בלי הוראה על כך כי זה עלול לפגוע באיזון שכבר השגת. אני מניחה שהפסיכאטרית יודעת מתי להוריד ואיך ואם זה מאוד מפריע לך את בהחלט יכולה להעלות את הסוגיה בפניה ולשאול אותה ( זה מה שאני עשיתי לפני שבועיים). תעדכני אותנו מה היא אמרה, טוב?

לאנה שלום, לא כתבת את הדבר החשוב ביותר, כמה זמן את כבר נוטלת ציפרמיל. הטיפול עם נוגדי דיכאון חייב להיות לפחות מספר חודשים כמו שאנטיביוטיקה עשרה ימים. אחרת קיימת סכנה שהדיכאון יחזור. הטיפול אינו ניתן לכל החיים ואת יכולה להרגע. את תרגישי טוב ותוכלי להפסיק את הטיפול. המועד של הפסקת הטיפול תלוי במספר רב של גורמים. ראשית חייבים לדעת האם ישנו גורם חיצוני אשר הביא את הדיכאון. כלומר אבטלה, יחסים קשים בבית וכדומה, שום טיפול תרופתי לא מספיק לבד, צריך לשנות גם את הסיבה לדיכאון. בנוסף חשוב לבדוק את מבנה האישיות והאם יש צורך בטיפול פסיכולוגי נוסף לטיפול התרופתי. חייבים לבדוק את השיפור שחל עם התרופות, האם השיפור הוא מלא או למרות הטיפול עדיין ישנם סמנים של דכאון וחרדה. כאשר "מכניסים את כל הנתונים למחשב" מעריכים וקובעים את משך הטיפול לאדם-אינדיווידואל מסויים. בכל מקרה הטיפול לא לכל החיים, בין השורות (ויתכן שאני טועה), את עדיין נוטלת את הטיפול בצפרמיל זמן קצר ועדיין מוקדם להפסיק. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום נפגשתי עם פסיכיאטרית פעמיים עד כה לטיפול בשיחות בלבד- לא תרופתי והשם שמסרתי בדוי האם אני עלול לעמוד בפני בעיה חוקית? תודה

לגיל שלום, אני חושב שהחשש שלך מוגזם, עכשיו יותר קשה לתקן את הדברים מאשר להתחיל ישר, אבל תתפוס אומץ ועדיף לתקן אותם עכשיו ולא מאוחר יותר. אין בעיה חוקית פורמלית, אולם יש בעיה של אמון, אם אין לך אמון ברופאה אז חבל על הזמן, שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

תודה על התשובה המהירה, כי הנושא באמת מטריד אותי וחשוב לי לדעת מדוע יש בעיה של אמון? אני מספר לה הכל חוץ מהשם בארצות הברית מקובל שמותר לטפל בשם בדוי במידה ולא מקבלים תרופות והטיפול שלי הוא בשיחות בלבד לבעיית בטחון עצמי והוא באמת תורם לי האם במידה והפסיכיאטרית תגלה זאת, היא יכולה לנקוט צעדים מסויימים? תודה