פורום פסיכיאטריה

היום כ"כ כאב לי הראש שבלילה, כל פעם שהתהפכתי חשבתי שתולשים לי המיספירה.... בבוקר, כשכתבתי את השאלה, כבר ממש לא יכולתי לפתוח את העיניים מרוב כאב שגרם לי האור והמיקוד וחיפשתי בידיעון תרופות עם איזה תרופות אסור לקחת, ולא היה כתוב על איבופרופן, אז לקחתי אחד. תוך שעה וחצי נהיית בן אדם חדש, עשיתי ג'חנון, לחם שאור , עוגת ג'ינג'ר וגם יצאתי קצת לנשום אויר של חורף. נאי מקווה שזה ימשיך לעזור. כמה זמן אמורות להמשך תופעות הלוואי שקשורות לתרופה? האם זה רק בתקופת ההסתגלות או כל זמן הטיפול סובלים? בחילה(לצערי) עדיין אין לי, אבל אני רק על 10 מ"ג בימים אלו. תודה על התשובה.

לשירה שלום, תופעות הלוואי קיימות אך לא לכולם ולא כל הזמן. כך שאם אין לך בחילות אני מקווה שלא יהיו. התופעות הללו בדרך כלל נעלמות אחרי השבועיים הראשונים של הטיפול, כאבי הראש לעתים ממשיכים קצת יותר. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

אשמח להתכתב איתך.כרגע אני קצת עצבנית. המשפחה הקטנה שלי ישנה. בעלי והילד.ואני די עצבנית.גיליתי שהפסיכאטר שהלכתי אליו (שהוא די מוזר,אם כי בתמימותי אני עדיין חושבת שהוא די נחמד), לא רשם לי סרוקסט כמו שהבטיח אלא רשום שם פרוקסטין.בורה שכמותי מבינה שאולי זה בערך אותה תרופה אבל...לא אותה אחת.מעצבן! אמא שלי רופאה בעבר, טרחה ליידע אותי שזה תלוי בחברת התרופות משהו כזה. (אני במכבי , לכי תדעי אם יש שם את זה?) הפסיכאטר הזה, רק מטלפן הוא לא עונה .רק ניתן להשאיר לו הודעה, והוא שומע הודעות.די משונה קצת, אבל מילא. מה זה הפרוקסטין הזה? לא מספיק שאני אמורה לקבל עכשיו איזשהם תרופות , שלכי תדעי איך הן ישפיעו עליי.( אני די פחדנית בכל הקטע הזה).אז גם צריך לברר מה זה. אבל כשקראתי את מה שכתבת לי ניהיה לי שמח כזה בלב.מה בן אדם רוצה בסך הכל? גם אם יש לו בעיות בחיים ,להיות שמח,לעשות משהו מעניין.והרוב גם רוצים משפחה. (לא כולם). טוב, די לקשקש.הבעייה שלי היא כבר קרוב לשנתיים. ואין לי מושג, איך בשבוע האחרון הכל התנפץ, ונחשף יותר לבעלי מאשר קודם,כנראה בגלל שנמאס לגוף כבר לסבול ובעצם גם לנפש יותר מכל.אני אשמח לשמוע איך זה התחיל אצלך? לי , עדיין כל העסק נראה מוזר ולא מובן.איך שאני יוצאת החוצה. הכל סביבי משונה, מעומעם ,לא טבעי, ובעיקר מוזר, מוזר, מוזר.אני נכנסת הבייתה , הכל אחלה, בסדר. די תגידו לי שגם למישהו מכם זה קורה. ועדיין אחרי הכל קשה לי להאמין שיש לי משהו שיש לאחרים. כי זה כל כך גדול ממני, כל כך משונה. כל כך רחוק מהרצונות שלי. די אני לא יכולה להפסיק לכתוב.אשמח לשמוע מה יש גם לאחרים , ולשגב לומר.בכיף!

למי שמתעניין.אני מאוד נהנית לקרוא את כל מה שאתם כותבים בנושא התרופות,וקראתי כל מילה של כל אחד.אני סובלת מחרדה ואגורפוביה בעיקר. כן, היגיע זמן להכיר בעובדה. עדיין קשה, אבל הנה לפחות הצגתי את הבעייה.אני נשואה. ויש לי תינוק קטן ומקסים. לפני ההריון, הייתי אצל משפחת בעלי, ובערב אחד,בערך לפני כשנה וחצי הכל השתנה.הסתכלתי על חמי, הוא המשיך לדבר, ואני רק שומעת אותו ואת הקולות באוויר מתמזגים להם. והכל ניהייה מעומעם, ואני גם ככה בן אדם די פחדן.התחלתי ממש להיבהל, להרגיש מטושטשת. ועוד כל מיני תופעות מפחידות.אמרתי להם שאני לא מרגישה טוב, הזמינו לי אמבולנס, כל הדרך רעדתי, חשבתי שזהו ביי, ביי.הגעתי לשם, הרעידות לא פסקו.סיפור ארוך.עשו לי בדיקת הריון, וכלום לא מגלים.לחץ דם בשחקים כמובן.הגעתי הבייתה, וכבר בדרך חזרה. הכל היה שונה, ומשונה. הדרך מעומעמת, הבתים, הרחובות. חזרתי לעבודה אחרי זמן מה.בעבודה קרה לי אותו דבר.וממש בקושי התגלגלתי לעבר הכניסה, בעזרת מישהי. תוך הרגשה של מושפלת, לא יודעת מה קורה לי וזה אחרי ערב שלם בעבודה , שאני מתסכלת על האנשים, על המחשבים, ולא יודעת מה קורה לי בראש. רק להימלט משם, כי החולשה הורגת אותי.הזמינו לי מונית, מישהי ליוותה אותי.ישבתי על המדרכה. וחיכיתי בצד, כשהיא הזמינה את המונית. אחרי זמן מה גיליתי שאני בהריון, פרצתי בבכי. ולמרות זאת אני יודעת שאין קשר, בין הדברים. ההתקפים האלה גרמו לי לחוסר הבנה טוטאלי, עד היום. אין לי מושג מה זה.לא קיבלתי שום הסבר. ואני יודעת שברפואה גם אין הסבר מדוייק לכך.מאז אותו יום מעולם , מעולם לא הרגשתי טוב בחוץ. בזמן האחרון , אני מפחדת מכבישים ,מכוניות, ללכת ברחוב. אני מתסכלת על הפרצופים המתחלפים, שפעם היו לי ברורים יותר, והיום הם כבר לא. והתחושה הזאת, היא שמכניסה אותי לחרדה, זה מעצבן, הגוף חלש ולא מתמודד.ואני לא מבינה , למה הכל שונה כשאני בחוץ .למה הכל מעומעם. אף אחד לא נותן לי הסבר. למה אני לא יכולה פשוט להתבונן בשמיים, בלי לחוש את אי השקט שרק החמיר בשבוע האחרון. בערבים הכי מפחיד בחוץ, אז הכל בכלל לא ברור .הכל כאילו מתוך איזשהו חלום.נשמע למישהו מוכר? הלוואי, כי אז אני אדע שגם לעוד מישהו זה קורה. החרדה שלי היא רק בגלל זה. כי הכל השתנה. חוץ ממני. אני אותה שרונה אופטימית, אוהבת. וכתבתי את זה רק בגלל שאולי מישהו יזהה משהו מעצמו. ואם מישהו רוצה לשפוך קצת אור על המצב שלי, אני אשמח. כי נכון שצריך להתמודד ולצאת וכו'. אבל ההרגשה כזאת מגעילה בחוץ , לא טבעית. כמו בבית. בקיצור מה אני אגיד לכם .ממש לא מובן.זאת מילת המפתח.תכתבו לי.

שלום לך כפי שאת רואה השכמתי קום , אני ממש מזדהה עים הסיפור שלך שמאפיין חרדה קשה אני חטפתי את ההתקף הראשון לפניי חצי שנה בפעם הראשונה בחיי אני בת 24 והכול בא לי די בהפתעה ואני בהחלט יכולה להזדהות עים התחושות שלך הרגשתי שהכול בהילוך איטי, וחוסר אויר תמידי, פניקה רצינית, וביקורים תכופים אפילו יום יומיים בחדר המיון במטרה להבין מה קורה לי בעיות השינה היו גם הם מנת חלקי ועד היום אני עים בעיות שינה דיי קשות אני שותה סרוקסט חצי שנה ודיי מרגישה בסדר ומטופלת בשיטה קוגניטיבית ,דימיון מודרך, וטיפוליי ספא להרגעת הגוף גוף ונפש זה הולך יחד תהיי בטוחה בכך. תאמיני לי שרונה עברתי תקופה מזעזעת הפסקתי לעבוד וללמוד ולא יצאתי מהבית זה היה כול כך קשה ומפחיד בטירוף היום אני מרגישה יותר טוב ועובדת על חשיבה חיובית ועושה צעדים איטיים מאוד לעבר החיים שהיו ל י שכול כך אהבתי את לא יחידה ואת לא אחרונה לצערי תאמיני לי שחשבתי שהשתגעתי אבל כפי שהפסיכאטרית שלי אומרת "זה כולה התקף חרדה" צריך ללמוד לחיות עים המציאות הזו אין לנו ברירה כנראה אני בחרתי להילחם בזה כי זה ניצח אותי בהתחלה ושיתק אותי מפחד היום אני נלחמת ומתמודדת כי אני רוצה שיהיה לי איכות חיים וזה תלוי רק בנו אז אחותי כמה שזה קשה תאמיני בעצמך ותאמיני בכדור שאת שותה ותאמיני בחיים הם לא כאלו נוראיים תהיי אופטימית וקחי את עמצך לאט לאט יהיה טוב תתעודדי תנצחי את זה אוהבת נירה

הי שרונה אני זוכרת שגם לי היה תמוה מאוד העניין שאיך שאני מניחה את כף רגלי מחוץ לביית מופיעים התקפי החרדה ( אפילו אם זה היה למטה בחצר) ואיך שחזרתי הביתה לרוב התדירות או העוצמה פחתו ( לא תמיד). אני מניחה שזה נעוץ בעובדה שבבית הרגשתי בטוחה בעקבות אמא שלי שכל הזמן דואגת לי. גם את בוודאי מרגישה טוב בסביבת בעלך והילדה שלך וזה מעולה כי את יכולה להישען על כך כחלק מהטיפול התומך בסימפטומים.

שלום, ברצוני לדעת מה הן דיעותיך לגבי שלוש אופציות קיימות לגמילה משלושה קסנקס של 0.5ביום אותם אני צורך מס שנים. האחת לעבור לקסנקס xr , השניה מעבר לקלונקס, והשלישית להתחיל שימוש בפנרגן ובמקביל לסגת בהדרגה מהבנזו. יש לציין כי לאחרונה התייצבתי על שלושים מ"ג רמרון. אשמח לקבל תשובה (שהיא כמובן אינה מחייבת) תודה.

לניר שלום, בנושא הגמילה מתרופות ומקסנקס הגישה שלי מעשית ולא תיאורטית. יש ההגיון לעבור ל-XR או קלונקס. המחשבה היא שלתרופות הללו משך חיים ארוך יותר, כלומר הן עוזבות את הגוף יותר לאט ולכן הגמילה יותר איטית ויש פחות תופעות גמילה. אני ממליץ על וואליום שהפעולה שלו היא הממושכת ביותר. אבל עקרונית זה אותו ההגיון. פנרגן פחות יעזור כיוון שאתה זקוק לתחליף לקסנקס והפרנגן טוב במקום קסנקס למי שאין בעיה של התמכרות. היתרון הגדול של פנרגן שהיא אינה תרופה ממכרת. באופן כללי ישנן שתי שיטות, הראשונה היא הדרך האלימה הפחות מומלצת, להפסיק בבת אחת ולסבול במשך מספר ימים. הדרך השניה היא לאט לאט-כל שבוע לחתוך מעט מהכדורים ולהוריד טיפה במינון כך שהגוף מסתגל מאוד בהדרגה למינון הנמוך יותר. אחרי מספר שנים מה יש למהר? שיהיה בהצלחה, ואם אתה רוצה תספר לנו איך אתה מרגיש בתהליך הגמילה דר' גיורא הידש

תודה על התשובה הנרחבת, מקווה שבעתיד יהיה לי לספר טוב על הליך הגמילה. לילה טוב.

לד"ר הידש הנכבד! ברצוני לברר לאיזו התויה ניתנות התרופות: CIPRAMIL EFEXOR ברגשי כבוד והערכה.

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=293 http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=283

שלום לפני כשנתים נפלתי מגובה של כ- 3 מטר וקיבלתי מכה חזקה בראש וניתקפתי פחד נוראי, כחצי שנה אחרי הנפילה ביום מן הימים הרגשתי כיאלו קסדה מונחת על ראשי ראשי אטום אוזני בערו דופק מואץ הפראות הנשימה ובשינה בתחילה לא התיחסתי לכך כבעיה אך אם הזמן החולף הבעיה החמירה וקיבלתי התקפי בכי פיתומיים בביקור אצל פסיכאטר הוא אבחן אותי כסובל מהתפי חרדה וטופלתי במספר תרופות כגון סרוק סט מודל לוריואן שמלבד עיפות וחוסר ריכוז לא פתרו לי את הבעיה. מזה כשנה מטופל אני בצפרמיל,מודל, וקלונקס ומצבי לא יציב לצד שבועות בתפקוד מלא ישנם ימים שבהם אני סובל מדיכאון חוסר ענין לסביבה אי רצון לעבוד ורצון עז לישון כמו כן מאז תחילת הטיפול בכלל סובל אני מחוסר רצון לבצע פעילות מינית דבר שיוצר חיכוך ביני לבין זוגתי.שאלותי האם ישנה תורפה מעוררת לפעילות מינית ומי רשאי לתת לי מרשם לכך האם בעיה אותה ציינתי הינה כרונית או ניתנת לפתרון ומתי זה יקרה גם לי אם הבעיה מוגדרת כרונית האם אני זכאי להכרה כנכה מאחר שבעיה זו מפריעה לי בתפקודי בעבודה השוטפת וכשהתקף מגיע אני ממציא סיבות שונות להעדרותי או חוסר תיפקודי כי זה מלווה בחוסר עניין בסביבה. ממתין לתשובה תודה!

היי שלום, יתכן ומדובר בהפרעה פוסט-טראומתית ולא רק הפרעת חרדה. לצערי הפרעה פוסט-טראומתית עמידה יותר לטיפול ועד לא מזמן לא היה טיפול ספציפי להפרעה זו. התרופה הראשונה שמועילה להפרעה פוסט-טראומתית היא לוסטרל וכנראה גם סרוקסט לפי עבודות אחרונות. לכן כדאי מאוד להוסיף שיחות לטיפול ורצוי בשיטה קוגניטיבית אשר עדיפה במקרים אלו על טיפול דינאמי. הירידה ברצון ובתפקוד המיני נובעים מהטיפול התרופתי, סרוקסט וציפרמיל מורידים את הרצון המיני ולעתים גם מודל. אפשר לנסות ויאגרה בתקווה שתעזור. לעתים קיימת ירידה ברצון המיני כחלק מהפרעה פוסט-טראומתית ואז השיפור בתפקוד בא עם השיפור במצב. אחרי שנתיים שאין שיפור משמעותי כל בעיה יכולה להיות מוגדרת ככרונית. לדעתי בהחלט כדאי לתבוע את הביטוח הלאומי או כל ביטוח אחר שהיה לך. עם זאת לפי תיאורך נראה שאחוזי הנכות יהיו נמוכים (ברוך השם). אני מקווה שהצלחתי לענות על כל השאלות, במידה ולא ניתן להמשיך בדיון. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

האם כדאי להוסיף טיפול פיסכולוגי? מה כוונה לפוסט טראומטית? מה הכוונה לשיטה קונוגיבית? תודה!!

שלום האם מוכרת לך תופעה של סחרחורות ו / או נימול בפנים עקב סיבות פסיכולוגיות? זאת לאחר שנשללו סיבות רפואיות (נוירולוגיות וכדו'). תודה.

לורדינה שלום כן בהחלט התופעות שכיחות. בדרך כלל תופעות אלו הן על רקע נפשי ולא גופני. מתי את מתחילה טיפול נפשי? בהצלחה דר' גיורא הידש

ערב טוב, קראתי את כל מה שכתבת ונידהמתי...................את יודעת למה?כי מה שקורה לך זה בדיוק ,אבל בדיוק מה שקרה לי.אותן הרגשות,אותם פחדים. אני יכולה לומר לך שאפילו הכדורים שקיבלת אלה הם אותם הכדורים שאני קיבלתי.אני נוטלת אותם כבר חמישה וחצי חודשים והמצב השתפר פלאים. אצלי הכדורים כבר התחילו להשפיע בשבוע הראשון כך שאני מניחה שמה שעזר לי זה דווקא הקלונקס.את הקלונקס תיקחי כשאת מרגישה שאת ממש לא יכולה יותר.זה כדור ממכר. אני לקחתי בהתחלה כדור בבוקר וכדור בערב והיום אני לוקחת כדור בשבוע. אני אשמח לשוחח איתך ולהרגיע אותך,מאחר ובסרט הזה כבר הייתי.להגיד לך שיצאתי מזה לגמרי?אני לא אגיד כי זה לא יהיה נכון,אבל אני בדרך הנכונה. את הסרוקסאט לוקחים מינימום כ-10 חודשים,לפני כן לא כל כך מומלץ להפסיק. אם תירצי לשוחח בכל דרך אפשרית-אשמח לעזור לך. תחזיקי מעמד ותהיי חזקה-את מתחילה תקופה חדשה-הכדורים יעזרו לך. תיצרי קשר ונשיקה לתינוק החמוד. שגב

מי נתן לך את הסמים? אני קיבלתי את הסמים מפסיכיאטר שלא דיבר איתי ורק 5 דקות ומירשם. זה נקרא טיפול? לא חבל על הכסף? אפשר להשיג סמים חוקיים בחינם גם בלי לשלם לפסיכיאטרים. הזילזול הזה שלהם באנשים שמהם הם מתפרנסים לא מפריע לך? את כנראה לגמרי מסוממת.

לא הבנתי למי את קוראת מסוממת? שגב

מה שלומכם יקיריי?? בסוף טסנו לאירופה ולא לארה"ב.הטיסה הייתה קלה ולא ניזקקתי לכדור שאני כל כך אוהבת. הפגישות היו די משעממות ,אבל הבילויים היו אחלה. העיקר שאני כאן שלימה ובריאה. מה שלומכם?אני רואה שהצטרפה אלינו מישהי חדשה,העונה לשם שרונה. קראתי את סיפורה וזה פשוט מדהיםםםםםםםםםםםםם-בדיוק מה שקרה לי ולכן אכתוב לה בניפרד. שיהייה כייף לכולם. שגב

היי שגב, תתעלמי מהמכתב שלי למעלה, אני פשוט עובד מלמעלה למטה כך שרק עכשיו ראיתי את מכתבך. אז ברוך שובך, חסרת לנו אבל אצלנו הכל בסדר. אני מבין שהכל היה מאה אחוז ונהנית. שיהיה בכיף דר' גיורא הידש

שלום, אני בן 17.5 וסבלתי מהתקפי חרדה, כרגע אני מטופל ב רבע כדור סרוקסאט לאחר שהורדתי את המינון בעמת הפסיכיאטר מ חצי כדור ליום, ובאמת יש תוצאות טובות לטיפול. רציתי לדעת אם יש לי סיבה לחשוב שאני לא יצליח להתמודד עם השירות הצבאי המתקרב? והם הצבא הינו גוף שמקבל את בעייתי ואף עוזר במקרה שהבעיה ממשיכה במסגרת השירות? נ.ב הודעתי לצבא שאני משתמש בסרוקסאט ראוי לציין שאני בנאדם בסה"כ נורמלי חוץ מבעיות החרדה, אני בנאדם אפשר לומר מאוד סבבה, ואני מאוד מעוניין לשרת ולהצליח בצבא אבל חושש

שלום רב, היכולת לשרת בצבא בנויה ממכלול של מרכיבים ומבלי להכיר אותך אישית כמובן שאיני יכול לענות ספציפית. בכל אופן הפרעת חרדה לא בהכרח פוסלת משירות, יתכן פרופיל 64 או 45 ואם הנתונים שלך גבוהים אז כן תשרת. כמו כן ודאי שחשוב לאיזו יחידה ישבצו אותך והאם יהיה מפקד מבין ותומך, דבר אשר הוא לא תמיד בנמצא.... בכל אופן, תעדכן אחרי שיקבעו לך פרופיל בלישכת הגיוס. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני הגעתי ללשכת גיוס כאשר אני לוקח הלידול 5 מ"ג. הפסיכיאטר בלשכת הגיוס לא הוריד את הפרופיל וזה נשאר 97 ורק השאיר את סעיף ההסתגלות שנתן הקב"ן. הפסיכיאטר המטפל המליץ על 21 אבל הפסיכיאטר בלשכת הגיוס דחה את ההמלצה שלו וטען שאין לי בעיה נפשית ולכן הפרופיל יישאר 97. בסוף התגייסתי וסיימתי שלוש שנות שירות בהצלחה. המפקדים שלי לא ידעו שהייתי בתור נער אצל פסיכיאטר כי הייתי חייל מצטיין. מה דעתך על כל זה?

עזוב אותך -הצבא לא בשבילך

אני שירתתי בלשכת גיוס והקב"נים והפסיכיאטרים שם הם אנשים מיומנים וטובים ובהחלט אפשר לסמוך על שיקול דעתם.הם לוקחים פרמטרים מאוד רלונטים לשירות ולא מתייחסים לכך בקלות ראש. ג תסמוך עליהם הם יעשו עבודה טובה. מקווה שתוכל להתגייס ואפילו להנות מכך ולהרגיש שאתה תורם למדינה וגם לעצמך.

כן גם אני מצטרפת למעגל.הייתי אצל פסיכיאטר היום סוף סוף בפעם הראשונה .והוא רשם לי את שתי התרופות הנ"ל .הוא נתן לי גם קלונקס למקרה של התקף. אני מאוד חוששת מתרופות מכל מיני תופעות לוואי,הרי אין לדעת איך כל אדם מגיב לתרופות.אני ממש מפחדת.כי אמנם אני לא יוצאת אבל אני מפחדת שזה יפריע לתפקוד בבית עם התינוק.יש לכם אולי כמה מילות הרגעה בעניין? אני באמת חוששת להתחיל עם משהו שאני לא מכירה וגם אחר כך אני לא אדע איך להתפטר מזה? ומה יקרה עם פתאם זה יעבוד ואחר כך פתאם תיהיה לי נפילה כשאני אפסיק.אני די חוששת ליפול למצב של דיכאון מזה.כי למי יש כוח להתמודד עם כל זה.?

היי שרונה אני יכולה לעודד אותך ולספר לך שגם אני הולכת היום לפסיכיאטר והוא כנראה יעביר אותי לסרוקסט , וגם אני מתה מפחד , אבל בעקבות הטיפול הפסיכולוגי אני אומרת לך בפה מלא - אל תפחדי (גם לעצמי ) , כי הרי תיראי לאן הפחד הזה הביא אותנו , יכול להיות שהסרוקסט הוא הכדור המתאים , ומעתה והילך תרגישי טוב ותוכלי לטפל לתינוק שלך בכיף , ופתאום החיים יראו לך כל כך יפים , ולא תביני למה התעקשת לא לקחת תרופות. תביני , תרופות מיועדות להקלה , והרפואה נועדה לעזור לנו , וכך צריך להסתכל על זה , אנשים עם מחלות יותר קשות וכרוניות מתפקדים מעולה עם תרופות , אז אולי מזלינו שפר עלינו שחטפנו רק את ה"מכה" הזו ולא דברים יותר גרועים , ותשמעי לי , לכי גם לטיפול פסיכולוגי , ישנם גם יסודות רגשיים בתחתית החרדות , ואולי אם תעבדי אותם ותביני אות תלמדי להתמודד עימם הצורה יותר קלה , כך שתוכלי לתפקד , וזה לא יפריע לך למהלך החיים. תזכרי שאת לא לבד , הצתרפת למועדון גדול תספרי קצת על עצמך ומתי לראשונה חוית חרדות , זה מעניין אותי כי אני רוצה שוב להכנס להריון. ביי שלך יונית

אגב , את מוכרחה לצאת מהבית , אסור לך להשאר בבית , זה מגביר את הפחד והאגרופוביה. גם לזה הסרוקסט יעזור ביי

הי שרונה קודם כל ברוכה הבאה. לא סיפרת ממה בדיוק את סובלת: דיכאון, התקפי חרדה? תראי, לכל תרופה יש זמן היסתגלות בו הגוף לומד להכיר את התרופה. בפרק הזמן הזה יכולים להיות תופעות לוואי למינהם שאם הם חריגות כמובן שאת צריכה לדווח לפסיכאטר. אחרי תקופה מבוטלת הגוף אמור להיסתגל ואת לא צריכה לחוש בשינוי כל שהוא. אני ממליצה לך לדבר על אותם חששות עם המטפל וכמובן לשאול שאלות שמציקות לך. מידע לגבי התרופות את יכולה לקבל גם דרך פורום תרופות בוואלה או בתפוז. אני מאמינה שיהיה בסדר וזה יכול לשפר את הרגשתך פלאים. תעדכני אותנו בהמשך טוב שלך, אריאל

לשרונה, יופי, כל הכבוד, עשית את הצעד הראשון והקשה ביותר. סרוקסט היא תרופה מעוררת ולכן אין סכנה שתרדים אותך או שלא תתפקדי. לכל תרופה יש תופעות לוואי, השאלה אינה תיאורטית אלא מעשית, אלו תופעות לוואי יש לשרונה. כך שתנסי ורק אחרי שתקחי נדע בדיוק מה קורה אצלך. בדרך כלל אנשים נוטלים את הסרוקסט ואין תופעות לוואי והכל בסדר, כך אני מקווה שיהיה גם אצלך. תנסי ותשמרי על קשר איתנו בהצלחה דר' גיורא הידש

מניסיוני הסרוקסט עוזר, המלצתי לשתות הרבה מים כי בהתחלה מרגישים יובש בפה, גם מסטיק או סוכריה עוזרים בכל מיקרה דעי לך הצטרפת למשפחה גדולה של נוטלי כדור זה וכי חשוב זה להיות אופטימי ולהאמין לכדור ובטיפול. אם תרצי חיזוקים אשמח להעזור אני כבר שנתיים בסיפור הזה!!!

אני מאחלת לך הצלחה גדולה. מנסיוני, ואני ממש לא היחידה, הכדור עושה פלאים. לקחתי אותו בצורה מסודרת פחות משנה ועכשיו אני רק לוקחת מעט (חצי כל יומיים...) לתחזוקה. הכל נפלא מלבד זה ששמנתי כ-10 ק"ג. זה כמובן אינידיבידואלי אך צריך להיזהר אם יש תיאבון מוגבר. שיהיה לך בהצלחה!! ותהיי אופטימית!!!!!!!!!!

שלום רב במסעי הלא-נגמר בינתיים למצוא תרופה שתשפיע עלי טוב כמו פרוזק ולא תפגע במיניות שלי. הגעתי עכשיו לבוספירול=סורבון. הדיכאון שלי מאופיין במצב רוח מאד רע ובחוסק חשק לעשות דברים , בכי ועוד. מדי פעם יש לי מין חרדה או אי שקט עם מאפיינים או-סי-דיים. אני יודעת שסורבון משמש לחרדה. אך מה ניסיונך איתו לטיפול בדיכאון? איך הוא לעומת פרוזק בהשפעות על המצב רוח הטוב השלווה וכו'? תודה מראש נטע

היי נטע, סורבון היא תרופה טובה, הייתה מקובלת מאוד בארה"ב, בארץ היא לא נכנסה כל כך לשימוש בגלל סיבות לא רפואיות. היא פועלת במנגנון פעולה מעט שונה אבל גם על הסרוטונין. חרדה ודיכאון פעמים רבות הולכות יד ביד ולכן יש שפור בדכאון עם השיפור בחרדה. יתרונה הגדול הוא כמובן שאינה ממכרת. עדיין לא הבנתי מה לא טוב ברמרון? או באפקסור החדש XR? דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר תודה על תשובתך. רמרון מאד מאד מאד יישן אותי- למשך 17 שעות רצוף וגם כשקמתי התנדנדנתי כמו שיכורה. אפקסור החדש איני מנסה כי ניסיתי את אדרונקס שגרם לי לאי שקט נוראי!. ונראה לי שתרופות שעובודת על נוראדנרלין לא טובות לי כי הן גורמות לי אי שקט וחוסר שלווה קיצוני. לכן גם זייבן לא מתאים, כי ג םהוא עובד על נוראדרנלין. האם יש עוד אופציות? תודה נטע

קראתי שסורבון מפיחתה סרוטונין במקום להגבירו. האם זה נכון? אם כן, אז זה יכול להגביר את הדיכאון? המצב שלי הוא 1. דיכאון- מצב רוח רע מאד, סבל, בוכה, מיואשת. חוסר כוח לעשות דברים שצריך וגם אין לי כוח לעשות דברים שאני יודעת שאני נהנית מהם וטובים לי. לפעמים אני מצליחה לגרור את עצמי, ואז אכן קצתיותר טוב. 2. כמה פעמים ביום יש לי גלים של אי שקט. וגם נטייה לאוסידי, לא הסוג השכיח עם טקסים, רחיצת ידיים וכו'. אלא, אני עושה רשימות של מה אני צריכה לעשות, כל הזמן מפחדת לשכוח משהו, ועוד מאפיינים. כמו כן יש לי גם רצון לישון הרבה. אז האם סורבון מתאים לי?

כן, שוב יש לי שאלות... האם יחד עם נטילת התרופה אפשר לקחת משככי כאבים כמו אקמול או איבופרופן באופן כללי - נגיד לכאבי מחזור? והאם נטילת משככי כאבים עוזרת לכאבי הראש שהם תופעת לוואי של התרופה?

לשירה שלום, בהחלט אפשר לקחת את התרופות שציינת נגד כאבים. הבעיה יותר עם כאבי הראש, לא תמיד התרופות נגד כאבים עוזרות לכאבי ראש מציפרמיל או תרופות דומות...תנסי ותעדכני אותנו מה קורה אצלך תודה דר' גיורא הידש

שלום לך הצטרפת למישפחת נוטלי צפרמיל אני מטופל בצפרמיל כבר שנה+ ומתנהג כרגיל ,נוטל את כל סוגי התרופות ולדעתי ומיטב ניסיוני מצפרמיל אין לך סיבה לדאוג.

אתמול הלכתי לפסיכיאטר בגלל דיכאון , קיבלתי תרופות והכל. אבל השאלה שלי היא אחרת : החבר שלי לפני תקופה עבר תאונת צניחה חופשית והוא השתנה מאוד. ז"א כשהוא איתי הכל בסדר ... הוא מחבק , מלטף ... הכל אבל כשהוא חוזר הביתה ... אנחנו לא מדברים , והוא כל הזמן רב איתי ועוד כל מיני שטויות אחרות. אני לא יודעת בדיוק איך לנסח את השאלה ... אבל אני רואה מצד אחד שגם הוא צריך איזשהו טיפול , לא? ז"א .. זה לא אותו בנאדם שהכרתי לפני התאונה ... הוא מאוד השתנה. האם הוא גם זקוק לטיפול? או שיחות עם פסיכולוג?

לדנית שלום, אני מאוד נזהר בתשובות לגבי משהו אחר, קיימת תופעה הנקראת הפרעת חרדה פוסט טראומתית, כלומר הפרעות אחרי תאונה. אחד הביטויים של הפרעה זו היא רגזנות וחוסר סבלנות. לכן אם התופעות נמשכות כדאי להגיע לאבחון בברכה דר' גיורא הידש

ד"ר , תודה על התשובה , היא מאוד מעניינת ומאוד מתאימה לתמונה... עוד שאלה - ייתכן מצב שבנאדם לא יודע שהוא נמצא תחת אותה תופעה(הפרעה) או בעיה? תודה דנית.

שלום רב, בשנה האחרונה סבלתי ממספר התקפי חרדה מלווים בדכאון. עברתי תקופה קשה של כ4חודשים בהם חשבתי שמדובר במחלה פיזית ומאחר ולא שהיתי בארץ לא טיפלתי בבעיה ולכן גם לא ידעתי שמדובר בהתקפי חרדה. יצאתי מזה בכוחות עצמי, אך תמיד קיים אצלי החשש שזה יחזור. לאחר שחזרתי לארץ (זה היה לאחר שיצאתי מזה כבר) התייעצתי עם פסיכיאטר וסוכם שלא אקח כדורים בינתיים וכטיפול תומך אלך לפגישות עם פסיכולוג. הכל היה בסדר עד שהבוקר פתאום שמעתי ברדיו שארה"ב מעריכה שעיראק תתקוף בוודאות את ישראל בנשק כימי וביולוגי אם תותקף..... מיד התחלתי להרגיש רע - נהיה לי חם/הרגשה מוזרה בבטן וגוש בגרון (חוסר תאבון). לא היה לי התקף אך בהחלט הרגשתי כמו לקראת התקף/שהגוף נהיה דרוך מאוד. אני מפחדת שאני אשבר וזה שוב יתחיל, מצד שני אני לא ממש רוצה להיות תלויה בכדורים על מנת להתמודד עם הכל. מה לעשות?

לדריה שלום, בהחלט התקפה כימית או ביולוגית כזו מפחידה רבים, וכמעט כל יום אנשים מספרים לי שהחרדה גוברת. בהבדל מהתקפי חרדה פנימיים ללא סיבה חיצונית, כאן מדובר בחרדה מדבר אמיתי מאוד מסוכן וגם מפחיד אובייקטיבית. זהו בכל זאת הבדל. אני מבין שאת נוטלת כעת טיפול תרופתי, כלומר בכל זאת בנתיים את מוגנת יותר ממה שהיית קודם לפני הטיפול. אבל בכל מקרה תהיה בציבור פאניקה רצינית אם החששות שלנו מפני העירקים יתבררו כמוצדקות. אוי ואבוי לנו במצב זה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב! רציתי לדעת האם נטילת כדורים משלשלים משפיעה על התפקוד הקוגנטיבי? וכן אני נוטלת כבר במשך 8 חודשים כמויות אדירות של משלשלים וזה כל פעם עולה, עד לפני זמן מה לא חשבתי שיש לי בעיה- היום אני כבר יודעת שכנראה שיש לי הפרעת אכילה(הייתי במרכז להפרעות אכילה בת"ל) הם המליצו על אישפוז מלא - שלדעתי אני לא צריכה .מה עוד אני סטודנטית ואין ביכולתי לעזוב וכמו כן הטיפולים הם בעייקר על בסיס קבוצתי שלא מתאים לי. לשאלתי איך אני יכולה לעזור לעצמי להפטר מדימוי הגוף המעוות - בלי כדורים כי פשוט יש לי הרגשה שאתם הפסיכאיטרים נותנים לכל אחד סרוקסט או ציפורמיל וזה מה שאני לא מסוגלת לעשות כעת. איך אני יכולה להוריד את מינון הכדורים המשלשלים. ולהפטר מהמחשבות הטורדניות האלה.? נטילת סורקסט יכולה לעזור לי יותר מצפורמיל( בהפרעה אנורקסיה במשקל תקין). אגב רק שתדע הכדורים הרפואיים כן משפיעים קוגנטים על אף המחקרים. אל תכתוב לי עליך לגשת שוב למרכז או ללכת לפסיכאטר (כיזה מה שאני יעשה אחרי הבחינות) בנתיים אני בכלל לא בטיפול לא תרופתי ולא פסיכולוגי) אז תכתוב עצה טוב כדי שאני לא אמשיך אם הכדורים המשלשלים כי הבטן שלי כבר נפוחה שסביר להניח שמצביע על איברים פנימיים מוגדלים. תודה מחכה לתשובה בוגרת ועניינית שני

לשני שלום, את מבינה ויודעת שאנורקסיה היא הפרעה קשה וקשה מאוד להתגבר עליה לבד. אחד הדברים החשובים ביותר היא להכיר שיש לך בעיה ולהכיר בכך שאת זקוקה לעזרה כדי להתגבר עליה. אני מבין שיש לך ניסיון קודם עם טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים והם לא היו כל כך מוצלחים. עם זאת אני ממליץ לך לנסות שוב ושוב עד אשר תמצאי את המסגרת המתאימה לך והאפשרית. אני דווקא אתן לך תשובה לא אינטליגנטית כדי להפסיק את השימוש במשלשלים. אחרי שקנית או השגת את המשלשלים את כבר בטוח תשתמשי בהם, האפשרות להפסיק את השימוש במשלשלים היא לא לקנות אותם. יותר קל להתאפק לא לקנות מאשר להתאפק לא ליטול אחרי שקנית. תשובה לא אינטליגנטית אבל מניסיוני מעשית. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אכן תשובה לא אינטלגנטית - אני בטוחה שאתה יודע שחלק מהבעיה של הפרעות אכילה זה חוסר יכולת למנוע סיפוקים . ואם כבר אוכלים - אז עדיף שזה לא יתפוס מקום( אגב כנראה שאין לך נסיון כי אם כן היה לך היית מבין כי כאשר מפסיקים לקחת כמות של עד 15 כדורים ליום כל יום לא ניתן להפסיק ככה סתם ועוד לקחת סיכון שלא קניתי מלא חבילות וש לי עוד בבית - זה גורם לעציריות שיכולות לגרום לדימומים.תחשוב בנתיים מכל הידע שיש לך בנושא על תשובה יותר ידידותית. בנתיים יש לי בבית צפורמיל וסורקסט במה עדיף להשתמש?? יש לך אולי פסיכיאטר יותר להמליץ או מטפל קוגנטיבי? כל טוב שני

עקב הדרדרות במצבו הנפשי אושפז בני (מרצונו) בבי"ח לרפואת הנפש בטירת הכרמל. מטרת האשפוז היתה לצורך ביצוע אבחנה ושיפור מצבו. הרופא שבדק אותו הצביע על כך שבני שסובל מסימפטומים פסיכוטיים וטען שתהליך אבחנתי מהימן לשלילת סכיזופרניה עלול להמשך כששה חודשים. לאחר כעשרהימי אשפוז התחנן בני שאוציא אותו משם משום שאינו יכול לשאת יותר את המקום. הרופא המטפל ציוד אותנו בטופס שחרור ובו רשם את התרופות ומינון אותן הוא צריך לקבל. הרופא טען שאנו טועים בזה שהזדרזנו להוציאו והמליץ על המשך טיפול במסגרת קופת החולים. כרגע בני לוקח את הרספרידול פעמיים ביום ועם הווליום הפסקנו. בני הוא בן 18 ו 10 חודשים ואמור להתגייס בפברואר הקרוב. שאלתי לד"ר יעקב היא האם הוא יכול להמליץ על פסיכאטר מתאים לצורך המשך טיפול בבני באיזור חיפה והקריות.

לחיים שלום, אין הכוונה בחצי שנה שהבן צריך להיות מאושפז חצי שנה. כיום הפסיכיאטרים נוהגים בזהירות באבחנה של סכיזופרניה, לכן הגדירו שקובעים אבחנה של סכיזופרניה רק אם הסימפטומים של סכיזופרניה נמשכים חצי שנה לפחות. אבל בשום פנים ואופן אין המשמעות שיש צורך באשפוז לחצי שנה. בקריות פועלת מרפאת "מרבך" של קופת החולים הכללית בקרית חיים. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

לד"ר הידס שלום תודה על תשובתך הקודמת. האם ידוע לך על פסיכיאטר מומלץ השייך לקופ"ח מכבי והפועל באיזו חיפה והקריות ? חיים

לידיעתך, ד"ר הידש מקבל ב"מכון הקריות" הנמצא בקרית ביאליק , על יד מגדלי ה"קריון" ומרכז רפואי "זבולון"!

ערב טוב לד"ר הידש ולכולם... אני נוטלת פבוקסיל כבר קרוב לחודשיים ואפשר להגיד שהוא 'מחזיק אותי' בצורה לא רעה בכלל. בזכותו אני מצליחה לתפקד בלימודים ואפילו להתרכז ולחשוב בצורה טובה יותר מבעבר...הכל פחות או יותר טוב ויפה פרט לאובדןיכולת מינית שאני תוהה לגביה והאם היא נמשכת כל זמן נטילת התרופה ואם לאמה בעצם גורם למיניות לחזור, לבעיות של חוסר אוויר שעדיין מופיעות פה ושם ולתופעה אחת, משונה במיוחד ומפחידה כתוצאה מהיותה תמוהה במיוחד ומזה שהתחילה רק לאחר נטילת התרופה. זה היה בימים הראשונים ואתמול זה חזר. הרגשה של סחרחורת איומה וחוסר יציבות למשך 5 דקות ברציפות, תחושת קיפאון באזור הראש והזרועות ובכלל -לזה נוספו גם רצון לישון למשך 3 ימים- אגב, אלו הופיעורק אתמול ולא היום, אני לוקחת 150 מיליגרם והעלינו את המינון לפני כשבועיים. מה דעתך?דעתכם? התופעות האלו מוכרות למישהו? למה זה קורה בכלל בזמןלקיחת תרופה שבגדול מאוד עוזרת ונראית כמתאימה?והמוזר מכל- להתקפי חרדה תופעות רבות.היו לי הרבה מאוד מהן לפני נטילת התרופה. זו -שהפסיכיאטר שלי טען שהיא תופעת לוואי של התקף חרדה לכל דבר התחילה רק לאחר נטילת התרופה- אני חוזרת-סחרחורת מזעזעת, תחושת קיפאון באיזור הראש וקור כללי גםבאיזור הידיים. למישהו יש תשובות.???? תודה לכם ולילה טוב..........

לשירי שלום, לכל תרופה יש תופעות לוואי (גם לחומרים הנקראים טבעיים), ההפרעות במין הן בהחלט מהפבוקסיל לעתים הן מוקלות כאשר הגוף מתרגל לפבוקסיל אבל פעמים רבות הן נמשכות כל הזמן. עם הפסקת התרופה התפקוד המיני חוזר לרגיל. תופעות הלוואי של פבוקסיל הן קבועות, למשל כאבי ראש רוב הזמן, תופעות של התקפים כמו שאת מתארת הן עדיין תופעות של חרדה. אפילו אם הן הופיעו אחרי תחילת הטיפול התרופתי הן עדיין של חרדה. מה שבטוח שהשיפור במצבך ובהרגשתך ילך ויתגבר. כלומר בחודש הבא תרגישי טוב יותר מאשר בחודש האחרון וכך הלאה. אז תחכי בסבלנות וגם הסחרחורות וכל מה שנלווה להן יחלפו. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

הייתי במצב דומה לזה שתיארת, אם כי הטמפרטורה שאני הרגשתי היתה דווקא בכיוון של שריפה.. התקפי החרדה נעלמו לחלוטין אחרי שימוש של כ- 7-8 שבועות רצופים בתרופה, במינון מלא.תופעות לוואי קלות - עדיין קיימות, אבל לא מפריעות לתפקוד השוטף. קצת סבלנות, שמיכת פוך ושוקולד איכותי והרבה הרבה אמון ברופא- יכולים להקל גם הם. חורף טוב לך ואל תפחדי.

לד'ר הידש שלום, אני מטופל בלפונקס כשנה וחצי והוא לא עוזר לי בנושא של תסמינים שליליים, האם כדי לעבור לג'אודון ? האם ג'אודון יעיל גם בתסמינים השליליים ? (כדוגמא -קהות רגשות) ? האם יש עדויות לאנשים שטופלו בג'אודון וחל אצלם שיפור בנושא הזה? נ.ב. מה דעתך על סרוקוול ? בתודה, אופק.

לאופק שלום, שתי התרופות החדשות שציינת הן טובות, הן מהדור החדש של נוגדות פסיכוזה ולכן עדיפות על התרופות מהדור הישן. עדיין יש מעט מאוד עבודות המשוות בין התרופות החדשות ביניהן. כלומר אין כמעט עבודות המשוות בין ריספרדל וזיפרקסה (פרט לעבודה אחת שיש עליה הרבה מאוד ביקורת), ובטח אין עדיין עבודות על השוואה בין התרופות עם גאודון וסרוקוול. עדיין לפונקס נחשבת לטובה ביותר בין התרופות החדשות פרט לחסרון הידוע שלה...בדרך כלל צריך לחשוב טוב טוב לפני שמחליפים לפונקס מפני שלחזור ללפונקס משמעותו שוב אשפוז. במקום להחליף אולי כדאי להוסיף נוגדי דיכאון? תתיעץ עם הרופא המטפל שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לאופק ולכולם שלום קודם כל לשאלתך-אני לא מכיר את הלפונקס וודאי לא את הנסיבות של טיפולך.ודברי הם אך ורק על פי נסיוני האישי..... אך אם מדובר בתסמיני סכיזופרניה ( על סוגיהם השונים) אני יכול לבשר כי 'גאודון' הינה תרופה מעולה. במקרה שלי היא החליפה טיפול ממושך ב'זיפרקסה' שעל-אף כי נחשבת מאד יעילה ומרפאת , גרמה לתופעות רעות אחרות כגון: עייפות מתמדת, קהות חושים ורגשות, איטיות, השמנה , כולסטרול גבוה וכן הלאה.... הגאודון פתרה לי הכל! ובמיוחד לגבי עניין קהות הרגשות והחושים , היא גרמה לי להרגיש אדם בריא,רגיש מחוזק ויציב נפשית. עד כדי כך שאני לא מרגיש שאני נוטל תרופה כלשהיא.... אני לא רופא וברור לי שלא כל תרופה מתאימה ו/או עובדת לכל אדם, ועם זאת אני מאד ממליץ -(לפחות למי שמטופל בזיפרקסה), לשקול לעבור לגאודון. הבעיה היחידה היא שבשוק הפרטי היא מאד י-ק-ר-ה!! (עדיין -למיטב ידיעתי- לא אושרה בקופות החולים.....) אשמח לענות על שאלות נוספות בנושא. בהצלחה מאור

גאודון וסרוקוול לא הוכנסו לסל הבריאות ולפי המצב כיום ייקח עוד כמה שנים טובות. בכל זאת אפשר לקבל גאודון או סרוקוול במקומות הבאים: קופ"ח מכבי, קופ"ח מאוחדת ומשרד הביטחון. בשלב זה לא ניתן לקבל את התרופות החדשות דרך קופ"ח כללית. מבוטחי הכללית יכולים לעבור למכבי או מאוחדת ויוכלו לקבל את התרופות אחרי השיוך לקופה החדשה. כ"א יכול להחליף קופ"ח ובשביל זה צריך להגיע לסניף הדואר עד 31/12/02, לחתום על טופס מעבר קופה ולאחר 3 חודשים תשוייכו לקופה החדשה.

אני לוקחת סרוקסט שנתיים. כל החרדות והמועקות נעלמו כלא היו. הפכתי לבן אדם אחר. פתאום בחודש האחרון זה החל לחזור. שוב אני מרגישה את המועקה והחרדה. היתכן שהשקט הנפשי שחוויתי היה רגעי בלבד? מה לעשות? אני לוקחת 3 כדורים ביום. האם יש משמעות אם לוקחים אותם בערב או בבוקר?

לטליה שלום, את באמת נוטלת מינון גבוה של סרוקסט במשך שנתיים וזו תקופה מכובדת. אין חשיבות לזמן לקיחת הסרוקסט כיוון שהסרוקסט עובד מעל 24 שעות לכן תמיד שנוטלים אותו יש כיסוי לכל היום. האם ישנה סיבה בתקופה האחרונה אשר גרמה לשינוי במצב הנפשי? דר' גיורא הידש

אין שום סיבה חיצונית לחרדות שחוזרות. אני מודאגת וחוששת ששוב אצטרך לחוות את התחושות הקשות מה אתה מציע?

יש לי נטיה להיות אובססיבי, אין זה עניין פסיכולוגי, אבל לעיתים אני נתקע על איזה סרט או כתבה שקראתי או משהו וזה כל היום דופק לי בראש אני לא מסוגל ללכת לעבודה ואני לא מסוגל לנהל שיחה כל הזמן אני חושב על זה, ושימו לב, אני לא צוחק, ראיתי את הסרט מלך האריות, לפני כשבוע, מאז הרגשתי צורך דחוף לראות את הסרט שוב, לאחר שראיתי אותו מספר בלתי מבוטל של פעמים, וראיתי את הסרט השני בסדרה גם לא מעט פעמים אני לא מצליח להפסיק לחושב על הדמויות, הסיטואציות והשירים, הדברים שם מאוד מרגשים אותי ולאורך כל הסרט אני בוכה, אני במצוקה על אף שזה נשמע מצחיק יש לי אובססיה למלך האריות וזה מאמלל אותי, מה אני יכול לעשות?!?!?!?! התייעצתי עם פסיכולוג והוא לא יכל לעזור לי...

לחיימש שלום, אתה מתאר תופעה שמפריעה לך בתפקוד היומיומי ומציקה לך. המחשבות לא סתם נקראות מחשבות חודרניות-הן חודרות למודעות ולהכרה באופן חוזר וכפייתי גם אם אתה מנסה להלחם בהן. אני דווקא כן חושב שיש מקום לטיפול פסיכולוגי, אבל כיוון שהדברים נשמעים חמורים ומפריעים כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי אפשרות של טיפול תרופתי. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום אני רוצה להתייעץ איתך ולכן אספר לך מעט על עצמי בזמן האחרון בחודש האחרון שזהו החודש שמלאו לי 6 חודשים לנטילת הסרוקסט (ותודה לשאול שסופר לי) היה די בסדר אין לי חרדות איומות כבר כול התקופה אולם כאמור בחודש האחרון ישנם עיקצוצים קטנטנים שהם ממש מיני חרדה כזאת שגורמים לי לתהות האים הטיפול יעיל ואפקטיבי עדיין. יש לציין שסבלתי מחרדות משתקות וקשות שגרמו לי סבל רב לפניי לקיחת הכדור ובאמת שמאז לקיחתו המצב השתנה אבל לאט לאט בשבוע האחרון במיוחד אני מרגישה שכאילו עומד לבוא גל ענק של חרדה אבל זה נעצר והחרדה לא מתפרצת ישנם גם קשיי נשימה כשזה קורה אבל עדינים מאוד אבל מפחידים כשזה קורה לי אני פתאום חושבת לעצמי שמה היה קורה אילו לא הייתי שותה את הסרוקסט זאת אומרת שיש לי חרדה עצומה מכך שאני אסיים את הטיפול ופתאום תבוא חרדה זה מצב ממש קשה האמת שאני אדם אופטימי מאוד וחושבת חיובי ומאוד משתדלת לחזור לגלגל החיים שלפניי החרדה ומאמינה שהטיפול הוא טיפול שורש שיעלים את החרדה לגמריי עליי לציין שעיקצוציי החרדה באו בעקבות מראות קשים של אדם אהוב שנמצא בדיכאון או החולה נפש מהפלאפל אתה זוכר? אז מה יהיה כול פעם שמשהו יהיה קצת קשה או עצוב יהיו לי חרדות???? האים אתה מציע לי לנסות טיפול אחר?????כדור אחר??? או להמשיך ולראות מה קורה????? תודה נירה

היי נירה, טוב לשמוע ממך. מה שאת מתארת נקרא בלשון הרפואית "חרדת צפיה", כל כך מצפים שתהייה חרדה, כל כך פוחדים מהתקף של חרדה עד שבלי הטיפול באמת יתכן שהחרדה תבוא. אני כבר מדמיין לעצמי אותך מחליפה צבעים כאשר את קוראת את מכתבי זה.... אני לא כל כך אוהב את המונח בעברית כיוון שציפיה בדרך כלל זה לחוויה טובה, עם זאת אנחנו צופים שתהיה חרדה. אולי למשהו יש הצעה למילה יותר מתאימה. המונח באנגלית הוא anticipation. בכל מקרה המצב שלך טוב, אלו השרידים האחרונים לחרדה ואלו הם הדברים האחרונים שנעלמים. זו בדיוק הסיבה מדוע הטיפול הוא מספר חודשים ואינו מסתיים אחרי ארבע חודשים. צריך לתת לאדם להתרגל שכבר אין התקפי חרדה ולשכוח אותם, דבר אשר נעשה במשך כעשרה חודשים. בנוסף, אני חושב שהעיקצוצים הללו עלולים להיות תופעת לוואי של הסרוקסט ולאו דווקא מחרדה. הם מזכירים את החרדה אבל לא חרדה גרמה להם. כך שתהיה לך סבלנות, אם הם מהסרוקסט כנראה כדאי לסבול אותם עוד כמה חודשים עד לסיום הטיפול. אני מאמין שבזמן הקרוב גם חרדת הציפיה אצלך תיעלם ואז אפשר יהיה לחשוב על סיום הטיפול. ביי דר' גיורא הידש

קודם כול תודה על תשובתך המהירה ועכשיו משהו שיעניין אותך ואת הקוראים היום היה לי פגישה אצל הפסיכיאטרית דבר שלקח לי בדיוק 17 דקות ועלה לי במחיר מופקע של 700 ש",ח .................... כשהתשובה שלך היתה כזו עמוקה ומעודדת בעוד שממנה יצאתי ממש לא שבעת רצון אבל עים מרשם לסרוקסט החלטתי להפסיק את הטיפול אצלה המחיר נראה לי מטורף .......... בשביל מרשם צריך לשלם 700 ש"ח????????????????????????????? זה ממש טירופפפפ אתה לא חושב??????? תןדה נירה

שלום רב לפני מספר חודשים התחלתי לסבול מקוצר נשימה על רקע נפשי. אני סובלת כבר מגיל קטן מאסטמה קלה מאוד ואלרגיות וטופלתי במשך שנים במשאפים. אך לאחרונה עברתי בדיקה והתברר כי מצבי הבריאותי תקין ואין כרגע צורך בלקיחת תרופות. התחושה שמלווה אותי היא כאילו אין לי מספיק אוויר, אני מנסה לקחת נשימה עמוקה ולא מצליחה. ואז זה מטריד אותי ימים שלמים, ועקב כך הנשימה לא מצליחה להסתדר מתוך הלחץ והדאגה. לפני כארבעה חודשים, לאחר שהייתי שבועיים במצב כזה , לקיתי בהתקפי חרדה עקב הלחץ והפחד שהתופעה לא תעבור לי לעולם. כמו כן, זה הפריע לי בתפקוד השוטף , כי ימים שלמים הרגשתי שלא בא לי לעשות כלום כי "אין לי אוויר" בשביל זה. לאחר שנכנסתי למערבולת של התקפי חרדה ופאניקה שלא חלפו, פניתי לפסיכיאטר (גם בהמלצת הפסיכולוגית שלי) והוא קבע מיד שמדובר בהפרעת חרדה ורשם לי סרוקסט במינון של כדור ליום. לאחר כשבועיים הרגשתי השתפרה פלאים. אבל - העניין הוא שאני לוקחת את הכדור כבר שלושה וחצי חודשים, ומידי פעם חוזר המצב של חוסר הנשימה, נמשך מספר ימים, עד שעובר מעצמו. זה כבר לא מגיע למצב של התקף חרדה או פאניקה, וגם התחושות קשות פחות אבל עדיין, זה מטריד מאוד ובעיקר מפחיד אותי שזו גזרה לכל החיים, וזה עוד בזמן שאני לוקחת כדורים - מה יהיה כשאפסיק לקחת?? עוד אני רוצה לציין כי עברתי טיפול של ביו פידבק שאמור ללמד לפתור בעיות שכאלה, וזה אכן מקל לפעמים אבל לא עוזר לגמרי. התחושה הזאת של חוסר האוויר מלווה אותי כל הזמן, וגם בתקופה שאני מרגישה טוב אני חוששת שזה יחזור בקרוב שוב. דבר אחרון - אימי סובלת מאותה תופעה של חוסר נשימה נפשי כבר כשנתיים. וחייה עם זה ללא טיפול כלשהו. האם אתה מבין ומכיר את התופעה, והאם יש לך רעיון - מה עלי לעשות? תודה מראש ציפי

הי ציפי הייתי חייבת להגיב למה שרשמת כי אני יודעת בדיוק על מה את מדברת אבל בדיוק. התופעה שהסברת קרתה לי בדיוק כמו שתארת לפני כשנתיים וחצי. זה בא בפתאומיות ובהתחלה חשבתי אני ומשפחתי כי מדובר במשהו על רקע אורגני בעקבות מחלה שממנה אני סובלת ולאחר אישפוז של 5 ימים במחלקה פנימית וקשת רחבה של בדיקות שלא העלו דבר שוחררתי בלי שום הבחנה והחלטתי עם אמא שלי לגשת לפסיכאטרית. מסתבר שבאמת התופעה הייתה על רקע נפשי והתחלתי לקבל טיפול בסרוקסט ששונה עכשיו לרמרון. אני זוכרת גם את הפחד מכך שהתופעה לא תעלם לעולם והוא היה קשה יותר מהתופעה עצמה. בשלב מסוים כל חוסר האוויר הזה גרם לי להתמוטטות נפשית אך חשוב לי להגיד לך שהצלחתי להתגבר על זה וגם את תוכלי. זה לוקח זמן, ופעמים היה נראה שזה עבר אך שוב חזר אבל אם תמיכה תרופתית ושיחות עם פסיכאטר אני בטוחה שתעלי על הגל הנכון. אם תרצי תוכלי לפנות עלי במסר פרטי ואשמח לעזור לך במה שאוכל החזקי מעמד

לציפי ויערה שלום, כל הדברים שנכתבו נכונים ואני חושב שגם ציפי יודעת את התשובות. אני חושב שאת באמת עושה הכל נגד חרדה, טיפול פסיכולוגי וגם טיפול תרופתי וגם ביופייבק. הדבר היחיד שאפשר להוסיף הוא הרפיה. השיטה עצמה לא חשובה, אפשר דימיון מודרך, אפשר במדיטציה ואפשר ביוגה. אני אישית מעדיף את היוגה כיוון שהוא מדגיש את הצד של הגמישות הגופנית ושמה דגש על הנשימה (במיוחד יש חשיבות לגמישות עם הגיל המתקדם-גמישות של הפרקים והחשיבה....). אבל כל אחד לפי טעמו. גם אסטמה יש לה מרכיב נפשי. מבין המחלות הפסיכוסומטיות הקלסיות אסטמה בהחלט מראה את הקשר בין גוף ונפש. תחכי, הסרוקסט ימשיך וישפר את מצבך עם הזמן, עדיין מוקדם מדי להגיע למסקנות סופיות. ביי דר' גיורא הידש

שלום יערה אני שמחה שהגבת להודעה, תמיד טוב לדעת שאתה לא לבד בעולם עם בעיה מסוימת אשמח אם תוכלי להרחיב יותר, כיצד התופעה עברה לך? כמה זמן סבלת ממנה? האם גילית מדוע זה קורה? האם את ממשיכה בנטילת תרופות, והאם ידוע לך כמה זמן תצטרכי ליטול תרופות? והאם כיום הבעיה נעלמה לחלוטין? המון המון תודה מראש ציפי

אני מטופלת טיפול תרופתי אנטי- דכאוני מזה שלושה חודשים, חיי השתנו ללא היכר בזכות התרופות, אבל אני לא מרוצה מהעובדה שתרופות מחזיקות אותי במצב "מאוזן" הייתי רוצה להגיע לזה בכוחות עצמי אבל אני מפחדת להפסיק (ניסיתי להפסיק אך חזרתי לדכאון ואני ממש לא סומכת על עצמי) אני פוחדת רק מהמחשבה על הדיכאון שיכול להציף אותי- שאלתי היא כזו: האם הגוף ממשיך לייצר את החומרים שחסרים לי במוח באופן טבטי אחרי שהטיפול התרופתי נפסק (לאחר תקופה ממושכת של שנה- שנתיים), אם לא, האם אני צריכה לקחת תרופות כל חיי? תודה מראש.

לחומי שלום, הטיפול המקובל הוא כעשרה חודשים, הסיבה היא בדיוק מה שכתבת, כדי שהדברים לא יחזרו, אם מפסיקים מוקדם מדי אז הדיכאון עלול לחזור. הדבר דומה לאנטיביוטיקה לעשרה ימים... בכל אופן נראה שכעבור מספר חודשים גם הפחד שהדיכאון יחזור נעלם ואז אפשר לסיים את הטיפול. כך שאל תדאגי, הטיפול הוא לא לכל החיים ולא לשנתיים, בסך הכל פחות משנה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך, אך לא הבנתי האם הגוף ממשיך לייצר את החומרים שחסרים במוח, כי הרי הדיכאון הקליני נובע כתוצאה מחסר, אז כשמפסיקים את הנטילה, החומר לא מסופק באופן נורמלי, אז מה קורה בעצם? איך מחלימים?

יותר מזה, מאחר וחל שנוי באורח החיים שלי הן בעבודה והן בחיים האישים (שלא כתוצאה מהתרופה..) וכעת מטבע הדברים אני פחות טרוד ,פחות מתוח ורגוע יותר ,....וגם ישן טוב בלילה (כן אני!!!) הוחלט על ידי בהתיעצות עם הרופא להורידלאט לאט את מינון עד שבסוף נגיע ל 0 ,כלומר ללא כדורים. התחליתי לפני 10 ימים לרדת מ 40 ל 30 מ"ג של פאקסט ובעוד שבוע התחיל לרדת ל 20 מ"ג ובעוד חודש... יתכן כי יהיה ללא כדורים (היתכן...???). אני מקווה שזה יעבוד ואני די אופטימי (טוב עדיין אני על כדורים...) מה יקרה לדעתכם? מה יקרה מנסיונכם? מה יקרה ד"ר? האם ההורדה ע"פ התוכנית שנאמרה לי היא הגיונית או שלא ? והכי חשוב כמו ש חומי אמרה האם אני יוכל להריש טוב בלי כדורים??????????????? תודה ובא נהיה אופטימים, גיא

אני אגב מטופל מזה 7 חודשים סה"כ

לגיא שלום, לא כתבת כמה זמן אתה נוטל את הסרוקסט, זו שאלה קריטית כי אסור להפסיק מוקדם מדי. בדרך כלל אני ממליץ על תקופה של בערך עשרה חודשים פלוס מינוס. הדבר דומה לשבר ואחר כך שמים גבס. הגבס מאפשר מנוחה למקום והתאוששות והעצם מבריאה וגם מתחזקת. אחר כך אפשר להוריד את הגבס וללכת רגיל. כך גם עם התרופות נגד דיכאון, תחילה זקוקים לתמיכה ולעזרה, כאשר מתחזקים אפשר בלי. יתכן ומי שמעיין במכתבים בפורום יקבל רושם לא נכון שטיפולים רבים אינם מסתיימים ואינם מוצלחים. הסיבה לכך היא שהפורום אינו "מדגם מייצג" ופעמים רבות דווקא האנשים שאצלם הטיפול לא הגיע לכל המטרות הטובות יהיו יותר מעורבים ויכתבו בפורום. האמת היא שלפחות 70% מהטיפולים הם מוצלחים ומניסיוני אף יותר. כלומר האנשים עוברים קורס של טיפול, מרגישים טוב, ורצים לספר לחברה.... אחר כך שוכחים את המשבר וממשיכים בחיים כרגיל. שיהיה לך בהצלחה ואם אתה רוצה תעדכן בתוצאות אצלך ביי דר' גיורא הידש

האם חרדה חייבת להוביל לדיכאון בסופו של דבר אם לא מטפלים בה? אני לא מעוניינת להגיע למצב כזה. ואני מתכוונת לטפל בחרדה הקשה שלי .

לשרונה שלום, חרדה אינה מובילה בהכרח לדיכאון אבל יש קשר בין הדברים. עדיין לא ראיתי חרדה עם מצב רוח טוב, ולא ראיתי דיכאון בלי חרדה... בכל אופן ישנם אנשים שהדבר הבולט והעקרי הוא חרדה וכאלו שהדבר הבולט הוא דיכאון. ואין הכרח שבחרדה יהיה גם דיכאון קשה. בכל מקרה, כפי שכתבת כדאי לטפל בחרדה ללא קשר לדיכאון. ושתרגישי טוב ותשכחי מהכל, ביי דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום , אחי נצמד לכמה הרגלים אשר אינו יכול בלעדיהם ואיננו יודעים הכיצד לשנות זאת : כך אמי צריכה להעיר אותו כל בוקר אחרת הוא לא מתעורר ואם הוא מאחר אזי הוא מאשים אותה בכך . יש לו תופעה מוזרה ביותר של נגיעות באיזורים שונים : ברצפה , בקיר, בפינות , בכיסא ,וזה גם מאוד מעכב אותו . וברגע שמעירים לו על כך הוא מתעצבן ואומר שעכשיו עיכבנו אותו יותר זמן . מה עושים ? אין ספק כי הסדר הזה מקשה עליו וגם עלינו . איך מתייחסים לתופעה הזו של הנגיעות המוזרות שייש לו אשר הוא עושה רק בבית ובסביבה הקרובה לבית ? הוא גם מאוד בלחץ לקראת בחינות ויכול לאבד פרופורציות בקלות ... כיצד משנים זאת ? אנא עזרתך והתייחסותך לכל הנק' שלעיל . תודה קרני .

לקרני שלום, האם כבר כתבת בעבר או שהיית שאלה דומה? לא כתבת בן כמה אחיך, אם מדובר בבחור בגיל ההתבגרות המאוחרת מעל 16, ההתעוררות המאוחרת היא דבר רגיל בגיל ההתבגרות. תשובתי שונה לגבי "הנגיעות" בקירות והתופעות הנוספות שציינת. יתכן ומדובר בבעיה נפשית יותר חמורה. הייתי מתחיל לשים לב לדבר, משתף את ההורים וחושב ברצינות להגיע לפסיכיאטר לאבחון. ביי דר' גיורא הידש

שלום, ילדתי לפני שלושה וחצי חודשים את ילדי השני ושוב אני מתמודדת עם הבעייה הבאה, כאשר אני מתעוררת, ללא כל הפרעה מבחוץ, בסביבות השעות 2 או 3 לפנות בוקר ופשוט לא מצליחה להירדם. לעיתים אני נרדמת כעבור שעה וחצי-שעתיים ןלעיתים איני מצליחה להירדם כלל (או שכמובן מישהו מילדי מעיר אותי - אני עדיין מניקה). כך לדוגמא אתמול הייתי ערה משעה 2 בלילה עד הערב שלמחרת והיום התעוררתי בשעה 3 הצלחתי דווקא להירדם שוב אך בשעה 4 העיר אותי שוב התינוק שלי להנקה ומאז אני שוב ערה. אני מתמוטטת, האם יש פתרום כלשהו (אנ שוב מזכירה כי אני עדיים מניקה). בתודה מראש, התשושה

ליעל שלום, אני מבין את דאגתך עם ההנקה ונטילת תרופות ולכן גם לא אמליץ עליהן. מניסיוני כסבא הייתי ממליץ להתחיל בגיל הזה של שלושה וחצי חודשים במתן ארוחות של דייסה וכדומה המתאימים לגיל בין ההנקות. אפשר להמשיך להניק אבל להוסיף ארוחות של חלב או דייסה לתינוק ובמיוחד בלילה. אפשר לעבור לשלוש הנקות ביום כאשר בלילה בעלך או אמך לפחות בסופי שבוע לוקחים אחריות על התינוק ואת תוכלי לישון יותר שעות במשך הלילה. אני חושב שבני המשפחה יכולים לסייע בטיפול בתינוק, מנוחה שלך ומצב נפשי רגוע ורענן חשובים לך ולכל המשפחה שלך. לא מיד צריכים לרוץ לתרופות ועדיף לא להגיע למצב של תשישות. ביי דר' גיורא הידש

שלום, רציתי להתיעץ, אם אפשר, מה עליי לעשות במצב בו אני נמצאת... לפני כשלוש שנים רזיתי מחצית ממשקלי ע"י צומות (תפו"א לשבוע אח"כ לשבועיים וכן הלאה..) מתישהו כשהגיעו ההתעלפויות והמבטים הפסקתי עם זה... מאז, אני או אוכלת ומקיאה או לוקחת את "תרופת הפלא" ....(משלשלים..) אמא חושבת שהפסקתי עם זה לפני שנה וחצי.. (מסתבר שלא) תחילה נעלם המחזור החודשי ועכשיו מופיע לעיתים... וישנם עוד כמה וכמה תופעות לואי... ברור לי שזו אינה דרך חיים... אך בהתחשב בזה שאני חיילת אני דוחה את ההתיעצות עם גורם מקצועי (כגון קב"ן..).. אולי כאן אוכל למצוא מענה.... תודה מראש , מישל

למישל שלום,, לא כתבת את העובדה החשובה ביותר, כמה ק"ג חסרים לך? ביי דר' גיורא הידש

תודה רבה מקרב לב על התגובות ועל מהירותן שמחזקות לי מאד את הביטחון במתן התרופות הללו, אך האם תוכל לומר לי מה המינון המקובל של כל אחד ואחד מהתרופות הללו? הענין חשוב לי מאד מאחר ועקב ההזיות של אימי אבי נמצא במצוקה. תודה רבה.

היי המינון הוא דבר מאוד אינדיוידואלי, בדרך כלל בגיל המבוגר נותנים מינונים נמוכים, בין 2 מג' פרידור עד 10, יתכן שבתחילה כיוון שהמינון נמוך עדיין לא יהיה שיפור במצב, הטיפול בגיל הזה הוא מאוד בעדינות. ביי דר' גיורא הידש

אני יודעת שאני שואלת ממש הרבה, אבל אני ממש רוצה לדעת הכל. קראתי בפורום (אני חושבת) שנוגדי דיכאון מסוג זה מדכאים גם את החשק המיני. רציתי לדעת עד כמה זה נפוץ, הרי החיים המינים שלי לא היו משהו לפני שהתחלתי לקחת בגלל המצב הנפשי ועכשיו לפי מה שהבנתי יהפכו להיות עוד פחות טובים בגלל התרופה. יש דרך להתגבר קצת על האפקט?? חוץ מזה אני כמה ימים ראשונים על 10 מ"ג ואח"כ אניאמורה להתחיל לקחת 20 מ"ג. כמה שעות אחרי נטילת הכדור אני מרגישה די רע למשך כחצי שעה בחילה ומעט מאוד בשרירי כף היד (שמתי לב כי בדיוק הייתי בהרצאה באוניברסיטה והייתי חייבת להחזיק עט), נופלת עלי מן עייפות כזט. חוץ מזה, קצת נפיחות בבטן. האם כל תופעות הלוואי האלו נורמאליות? ידוע לי שיש תופעות לוואי שקשורות למערכת העיכול (ואני לא אפרט יותר) וגם כאבי ראש ושינוי בעייפות. תודה. רציתי עוד לומר שנורא נחמד לי וגם עוזר שאני לא צריכה לשבת שעות לנסות לתפוס את הרופאה בטלון ויש פה רופא נורא נחמד ורגיש שעונה מהר על שאלות. תודה שוב.

לשירה שלום, גם לי מאוד נחמד, ראשית תופעת לוואי כמו כל תופעת לוואי לא חייבת להופיע אצל כולם, השאלה היא לא כללית וסטטיסטית אלא מה קורה אצל שירה, אם יהיו הפרעות אצל שירה כדאי להתייחס. את לא חייבת לפתח את כל תופעות הלוואי שיש בספר, תחסכי לך חלק מהם...הכי טוב זה לחכות ולראות מה יהיה אצלך אישית. שאר התופעות אני לא חושב שהן מהציפרמיל, הן יותר מהחרדה שבנטילת התרופה. בחצי השעה הראשונה הציפרמיל עוד לא עבר את הקיבה ובטח לא ניספג והגיע לדם...אפשר לאמר בצחוק שהוא עדיין על הלשון, כך שרק כעבור שעתיים בערך מרגישים את ההשפעה שלו. כל מה שקודם אפשר להגיד בלשון מקובלת שאיני אוהב אותה "זה רק פסיכולוגי". אני לא אוהב את המשפט הזה כיוון שכמעט הכל פסיכולוגי....והפסיכולוגיה מאוד חשובה. אבל אני חושב שכך הדברים יותר ברורים. שיהיה רק טוב, אין ברירה צריך לחכות ולראות איך ציפרמיל משפיע על שירה. שיהיו לך עוד הרבה שאלות... דר' גיורא הידש

היי למה מחקו לי את ההודעות זה לא פורום שאמור לעזור אחד לשני.ואני גם חדשה כאן ויש לי בעיית חרדה.האם זה רמז בשבילי להסתלק פשוט ככה?זה די מעליב. חשבתי שאפשר לקבל פה אינפורמציה ותמיכה.

תעיפי מבט בעמוד 200 אני חושבת שהשאלה שלך שם

היי שרונה, בפורום הזה פרט למקרים מאוד חריגים (משהו פרסם ספור פורנוגרפי שאני מקווה שמחקו אותו), אנחנו לא מוחקים הודעות והשירשור שלך אכן נמצא בעמוד 200, תודי לשירה. ביי דר' גיורא הידש

שלום , רציתי לדעת אם יש איזשהיא מניעה ללעוס גת כשלוקחים לוסטרל- ( כמו שאומרים שיותר מסוכן ללוקחי תרופו ת פסיכיאטריות לעשן סמים קלים) בכלל , אםיש אישהם סיכונים בלעיסה של גת או דברים שלילים בזה? תודה רבה מראש

היי נועה, באמת שאני לא יודע, דרך אגב, אין גם ספרות על הגת ולוסטרל, אף אחד לא בדק את זה עדיין. ביי הידש

מודה לך מאד על התגובה, שאלה נוספת: האם התרופות הללו ממכרות? והאם במשך הזמן ההשפעה של התרופות פגה? אימי מטופלת כשבע שנים בלוריון על פי המלצת הרופא היא מפסיקה תרופה זו , במידה והתרופות דקינט ופרידור לא יועילו האם אפשר להפסיק ולחזור ללוריון? תודה רבה

היי לורי, בדיוק הפוך, לוריוון ממכרת ותסימו לב מה קורה בזמן ההפסקה, יתכן ותהיה התגברות של החרדה ואז אל תהססו להוסיף קצת לוריוון כדי שההפסקה תהיה יותר הדרגתית. פרידור ודקינט אינן ממכרות, כך שניתן יהיה לחזור ללוריוון. דרך אגב אני חושב שהמדיניות של הפסקת הלוריוון באופן קבוע היא נכונה. בנוסף, אפשר לתת לוריוון עם פרידור ודקינט אין בעיה, הם המשתלבים יחד יפה. ביי הידש

האם מלנכוליה היא מחלה שנולדים איתה או שאפשר גם לחלות בה עקב איזו טראומה כלשהי

לדורי שלום, התשובה לשתי האפשרויות חיובית. לעתים קרובות ברפואה יש יותר מסיבה אחת למחלה או הפרעה. קיים גורם תורשתי בנטיה לדיכאון ואנו רואים יותר דיכאון במשפחות. לעתים טראומה או חוויה קשה של אובדן גורמת להתפרצות הדיכאון. דיכאון עלול להיות גם אצל אדם שאין לו תורשה לדיכאון. קצת מסובך, אבל ככה זה ברפואה. ביי דר' גיורא הידש

אימי בת 67 לפני כשבע שנים עברה ניתוח בראש להוצאת מנינגיומה, כתוצאה מכך היא נפגעה בכושר הדיבור וכמו כן היא הוזה ומתעקשת על דברים שלא קיימים כמו: השכנים גונבים לי מים, גונבים לי חשמל וכדומה. בנוסף היא סובלת מהתקפים אפליפטים (מטופלת בדנטואין) סכרת וכיב קיבה. לאחרונה רשם לה רופא פרטים שלוש סוגי כדורים: פמוטידין, דקינט ופרידור. שאלתי היא האם התרופות האלה יעילות למצבה? והאם תוכל להמליץ לי על אפשרויות נוספות? אשמח לקבל תגובה. תודה

ללורי שלום, בהחלט הפרידור (הלידול) היא התרופה נגד מחשבות שווא. לעתים להלידול יש תופעות לוואי הדומות לפרקינסון ולכן הרופא רשם את הדקינט שהוא נגד תופעות הלוואי....אבל גם לדקינט תופעות לוואי. לכל תרופה יש תופעות לוואי. עד לפני כחמש שנים זה היה הטיפול המקובל. בשנים האחרונות ישנם טיפולים יותר חדשים ולתרופות החדשות פחות תופעות לוואי. אני מדבר על רספרידל אשר לא בטוח שתוכל לקבל אישור עבורו בקופת החולים... בכל אופן, תופעות לוואי אינה שאלה תיאורטית השאלה האם לאמך יש תופעות לואי, בסך הכל נראה שזהו הטיפול הנכון, לכן תחכה ותראה יתכן שהטיפול בהלידול ודקינט הוא טוב ונכון. כרגע הדבר החשוב ביותר שהטיפול יועיל ולא יהיו לה תופעות לוואי. אם אחד משני הדברים הללו יתברר אחרת תחשוב ברצינות על ריספרדל. תעדכן ושיהיה רק טוב, דר'' גיורא הידש

שלום לך דוקטור גיורא הידש ברצוני לשאול עים ידועה לך סכנה כולשהי בנטילת סרוקסט וגלולת היום שאחריי שהיא בעצם הורמון , למניעת הריון אפשרי שנוטלים אותה 48 שעות מרגע קיום יחסיי מין מאחר והנני נוטלת סרוקסט רציתי לשאול לגביי סכנות אפשריות בשילוב השתיים או תופעות לוואי קשות אודה על תשובתך המהירה ככול שניתן מאחר והדבר אינו סובל דיחוי אופק

היי אופק, באמת שפעם ראשונה שאני נתקל בשאלה ואולי זה לא בסדר, אני גם מבין שזה לא סובל דיחוי, אני אשדל לברר אולי אספיק עוד היום או מחר. אני אברר אצל היבואן ומקווה שהוא יתן לי תשובה מהירה. ביי דר' גיורא הידש

חומר של הגלולה שאחרי והיא נקראת mefipristone. יש עליה חומר בגוגל. היא ידועה כמפחיתה רמות גבוהות של קורטיזול, אצל מי שהן גבוהות אצלו.

לאופק שלום, בדקתי אבל עדיין לא קבלתי תשובה מלאה. עם זאת קיבלתי עיצה טובה שאני חושב שהיא שימושית. אין שום בעיה שתפסיקי ליומיים שלושה עם הסרוקסט...אחר כך תחדשי אותו. הדבר החשוב ביותר לא להיות בהריון לא רצוי. אני חושב שעם הפסקה קצרה של סרוקסט תפתרי את הבעיה בצורה הפשוטה והבטוחה ביותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדוקטור היידש תודה רבה לך על מאמצייך אך ככול שהזמן נקף לא יכולתי לחכות וכרגע שתיתי את הכדור נגד הריון כשבבוקר שתיתי את הסרוקסט אני מקווה שיהיה בסדר ולא יהיו נזקים רציניים מה גם שהריון הוא נזק רציני כשהוא אינו רצוי תודה מראש ואשמח לשמוע עידכון ממך על תשובה סופית

לד'ר הידש שלום אמי בת 80 חולת אלצהיימר מטופלת בתרופה קלופיקסול . היא נמצאת בשלב מתקדם לא מזהה את בני הבית. ***האם אלצהיימר היא מחלה פסיכאטרית? ***האם היא עוברת בתורשה לילדים? ***ואם כן איך אפשר למנוע ? חשוב לציין שלא לקתה בכל התופעות הקשות המתלוות למחלה כגון אלימות פיזית ומילולית אלה בעיקר ירידה בזכרון , וירידה טוטלית בתפקוד היום יומי.

לסגלית שלום, פורמלית אלצהיימר היא מחלה נאורולוגית, אבל לעתים קרובות התחומים בין הנאורולוגיה והפסיכיאטריה נעשים מטושטשים יותר ויותר. כאשר המחלה מלווה בהפרעות בהתנהגות אז הפסיכיאטרים נקראים לטפל באדם כיוון שלהם יש את הניסיון הרב ביותר עם התרופות הללו. כך גם קלופיקסול למעשה היא "תרופה פסיכיאטרית". אני לא אוהב את המונחים הללו אבל משתמש בהם כדי שהדברים יהיו ברורים. לא ידוע על תורשה ואפשרות למנוע אלצהיימר עד היום. עם זאת אני מאמין שנטילת אספירין בצורותיו השונות עוזרת גם למחלות לב וגם לאלצהיימר. יש מספר עבודות שמראות את היעילות שלו לטווח הארוך אבל העבודות המחקריות הללו מעטות. ביי, שלא יהיה גרוע יותר דר' גיורא הידש

יתכן שמחלת אלצהיימר היא כן תורשתית. סביר להניח שהסיכוי לחלות בה גובר עם הגיל גם כן. בדרך כלל חולים במחלה ארורה זאת אנשים יחסית בראים מבחינה פיזית, ולכן גם מגעים לגיל מתקדם. לקיחת אספירין לאורך שנים רבות אולי זה יעזור לאלצהיימר אבל יזיק מאוד לכיבה. גם עישון עוזר, גומר קודם את הראות. גרסיאלה.

היי גרסיאלה, את צודקת אבל אפשר להיות קצת יותר אופטימי, אספירין החדש המצופה אינו מזיק לקיבה מפני שהוא מתפרק אחרי הקיבה. כל התכשירים החדשים של אספירין כמו הקרטיה למשל. ביי הידש

שאלה לגבי החיים עם מניה דפרסיה רציתי לדעת ממשהו שמכיר כבר את המחלה לאורך שנים מהם הסימפטומים שנשארים אחרי שכבר מגיעם לאיזון תרופתי.האם זה שונה מכל בן אדם אחר? תודה

שלום ראה הודעה שלי מלפני מס ימים.............................. אני מנסה זמן רב להתחבר לאיזה שהיא קבוצת תמיכה עם חולים במניה דיפרסיה כולל נסיונות בפורום וזה לא זז.... אז אני אלך בשיטה אחרת מצ"ב כתובת האיימייל אם יש מישהו או מישהי שמעונינים להתחבר שלחו לי הודעה באיימייל ואני כבר אדאג לחיבורים המתאימים לדעתי זה יכול ללמד על עצמנו ולעזור......

לעומרי! אני מקווה שאתה תקרא הודעה זו! גם אני מחפשת קבוצת תמיכה בנושא מאניה דיפרסיה . אנא צור איתי קשר! לביה

לחיים! לצערי אצל אימי החולה במחלה זו כבר 13 שנה אין איזון כלל!!! עברנו את כל הטיפולים האפשריים. לביה

שלום הנני שוקד בימים אלה על כתיבת עבודה אקדמאית בעניין אחריות פלילית וענישה של מי שלוקה בנפשו. לשם כך אבקשכם להסב את תשומת ליבי למאמרים/ספרים (שם + מיקום) המתייחסים לעמדת איגוד הפסיכיאטריה בישראל ביחס לסייג- הגנת אי השפיות הישראלית והאפשרות הקיימת בחוק לענישה מופחתת בנסיבות של "אי שפיות חלקית" (סעיף 300א (א) לחוק העונשין). ידוע לי על "המלצות והנחיות לגבי הכנת חוות דעת בהקשר לנושא עונש מופחת" של האיגוד הנ"ל. האם קיימות גם המלצות והנחיות עדכניות שלו בעניין הגנת אי השפיות? לגבי ההמלצות וההנחיות הנ"ל - מסעיפים 2 ו- 3 להבהרות שבהן עולה כי קיימת הבחנה בין פרשנות הצירוף "הפרעה נפשית חמורה" (במשמעות של הפרעה קשה - הפוגעת משמעותית ברוב התפקודים) לבין פרשנות הצירוף "במידה ניכרת" (במשמעות של דרגת חומרה גבוהה של ההפרעה). בהמשך נראה כי פרשנויות הסעיפים הנ"ל משמשות בערבוביה. מה העמדה הנכונה? בסעיף 3א. להמלצות וההנחיות (כמעט בסופן) קיימת התייחסות מסתייגת ל"מיקרופסיכוזה". מה משמעותה המדוייקת ומה ההבחנה בינה לבין הפרעה פסיכוטית חדה וחולפת מזה ומיקרואפיזודה פסיכוטית ע"ר הפרעת אישיות (גבולית למשל) מזה? בנוסף - האם מקרואפיזודה פסיכוטית ע"ר הפרעת אישיות שקולה בעוצמתה ובמאפייניה לפסיכוזה ממש? מתנצל על השאלות הרבות ומקווה שתוכלו לעזור לי ערן

מה אתה מזיין במוח זה לא אונברסיטה הפתוחה

לערן שלום, ראשית רציתי להבהיר שסעיף 300 א' מתייחס לעונש מופחת רק במקרה של רצח. כלומר לא ניתן להסתמך עליו במקרה של עבירה אחרת. כדי להסביר לכולם, מדובר על המקרים הקשים שהיו אני חושב אחד בקרית שמונה שבה אשה הרגה את בעלה אחרי שסבלה ממנו קשות במשך שנים רבות, ומקרה שני של בן שרצח את אביו אחרי שהאב התעלל באמו ובמשפחה במשך תקופה ארוכה. כיוון שבארץ החוק אומר שכל רצח משמעותו עונש של מאסר עולם, המחוקק ניסה להפחית בעונש במקרים שבהם קיים מצב נפשי קשה אבל אין מדובר במחלת נפש. כלומר אין כאן עיסוק בפסיכיאטרייה "נטו", כי אין מדובר במחלת נפש-פסיכוטית לפי החוק. אבל המחוקק רוצה להקל בעונשם של רוצחים אשר סובלים באופן קשה מהתנהגות הנרצחים. מטרת ההוראות של האיגוד היא לסגור פתחים אשר אליהם עלולים להכנס הפסיכיאטרים או ליפול בפח בסעיף זה. המושג מיקרו פסיכוזה הוא לא מושג מדעי אבל השתמשו בו בחוות דעת כדי להסביר התפרצויות אלימות ולא אופייניות של אנשים שנמצאו במצוקה גדולה. כלומר מטרת ההוראות היא לא להשתמש במושג לא מדעי זה. הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה קשה כיוון שהיא נמצאת על הגבול ולעתים יש גלישות פסיכוטיות. אבל גם אז הגלישות הן יותר ממושכות מדקות ושוב - האגוד מזהיר מפני שימוש קל מידי במושגים אלו. כך אני מבין את רוח הדברים. בשאלות נוספות אשמח להבהיר אבל תשתדל לערוך את השאלות בצורה כזו שגם אנשים אחרים ישתתפו, אפשר גם לפתח את הנושא בשאלות נוספות ולהרחיב את הדיון. ביי דר' גיורא הידש

הפסיקו לי טיפול בלוסטראל בגלל כאבי ראש וסחרחורת. התגובה של הרופא היתה "קלונקס לא מספיק לך? בשביל מה אתה צריך גם לוסטראל?" הרופא נתן לי קלונקס של 12 מ"ג ביום אבל אני לוקח רק 4 מ"ג כי גם ככה זה יותר מדי. הרופא התייחס בזילזול לסכנת ההתמכרות שהעלתי ולדעתו אני צריך להמשיך בקלונקס ולהמשיך להעלות את המינון עד שאני יגיע ל-12 מ"ג. מדובר ברופא בכיר שהוא סגן מנהל מחלקה בבית חולים כללי גדול. האם לסמוך על הדיעה שלו? יש נוגדי דיכאון שלא גורמים לכאבי ראש או לסחרחורת? יכול להיות שקלונקס היא התרופה האידיאלית בשבילי ולא כדאי להסתכן שוב? תודה על טיפולך.

לאלמוני שלום, לצערי דעתי שונה, לעתים רופאים של בתי חולים הרגילים לראות חולים במצב קשה חסרי ניסיון בטיפול מרפאתי של אנשים מהישוב. ביי דר' גיורא הידש

ד"ר הידש אם אתה זוכר סיפרתי לך על הגלישות הפסיכוטיות שמקבלות תאוצה ועל הפארנויות שמתגברות הייתי אצל הפסיכיאטרית והיא נתנה לי כדור בשם רספרידל אתה מוכן לפרט לי קצת על הכדור? תוך כמה זמן הוא משפיע? תופעות לוואי? מה עוד הוא תוקף? תודה!! אני

http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=276

היי רספרידל הוא כדור טוב עם מעט תופעות לוואי, השפעתו מתחילה כשבועיים שלושה אחרי הלקיחה. אם תשאלי שאלות יותר ספציפיות אשמח לענות. ביי, טוב שחזרת דר' גיורא הידש

קראתי בכתבה מעניינת בעיתון על תת סוגים של הפרעות אכילה , ואחת ההפרעות שנכללו שם היא : "דיסמורפיה של הגוף" , כלומר- כאשר אדם חושב שהוא נורא מכוער ומתעסק באובססיביות עם הפנים שלו , שאלתי היא- אז למה הפרעה זו נחשבת כהפרעת אכילה? כלומר- מה הקשר באמת לאכילה??

ליערה שלום, מדובר בקבוצה של אבחנות שנמצאת באותה המשפחה. כלומר גם בדיסמורפיה תפיסת הגוף היא מעוותת. כמו שבאנורקסיה בחורה ששוקלת 30 ק"ג סבורה שהיא שמנה וצריכה להוריד עוד קצת כך גם בסימורפיה של הגוף ישנן אמונות או תפיסות לא מציאותיות. אין זו אותה ההפרעה אלא בעיה דומה בתפיסה (דימוי פנימי) של הגוף. דר' גיורא הידש

אני לוקחת שנתיים 4 סרוקסט ליום וליתיום אחד. הפסיכיאטר נתן לי את המינון הגבוה הנ"ל בגלל התקפי חרדה. הכדורים מאוד עזרו לי, וחיי השתנו לטובה בצורה דרסטית. לאחרונה אני מרגישה שהחרדות שבות ומתגנבות אלי באיטיות והתחושות הרעות מתחילות לחזור. היתכן שהגוף שלי כבר אינו מגיב למינון ויש צורך להעלותו...?

לגאיה שלום, את באמת מקבלת מינון גבוה של סרוקסט ואני לא חושב שאפשר/כדאי לעלות יותר. אין התמכרות לסרוקסט ולכן הוא משפיע כפי שהשפיע בהתחלה, אבל יתכן שבגלל גורם חיצוני של מתח החרדות התגברו והן יחלפו. ביי דר' גיורא הידש

האם קצת או פספסת את השאלה שלי בנושא הקשר בין רגשות לכימיה? ניתן להבין לאור מבול פניות הסבל אליך. למי יש חשק להתפלמס? שיהיה לך הרבה כוח. בהערכה.

היי אילנה, אני חושב שעניתי לך, אם לא אז באמת החמצתי בלי כוונה, דווקא כן בא לי להתפלמס, אז אם לא קשה לך, במקום לרוץ אחורנית, תעתיקי את השאלה קדימה, וקדימה לעבודה. ביי דר' גיורא הידש

ניסיתי לבקר באתר זה אבל לא הצלחתי. אני נמצאת בחו"ל והאתר נראה מענין. האם זה אתר פעיל? לי.

לי שלום, האתר של דר' גיורא הידש שאת מדברת עליו www.icallisrael.com מאד פעיל ואני רוצה לשתף אותך שלי מאד יעיל ובאופן איש מאד תורם, גם אני נמצאת בחול והידיעה שיש לי מטפל אמין ומקצועי שאני יכולה לשתף אותו, להתיעץאיתו ולהעזר בו מאד מרגיעה. בהתחלה גם לי היתה בעיה להיכנס לאתר ומה שאני עשיתי זה נכנסתי לtools ל- internet optins ושם שיניתי את רמת הprievecy ל- medium ולי זה מאד עזר אני יודעת שזה אתר מאד מאובטח מבחינת השמירה על החשאיות וסודיות ולי זה מאד תורם מאחלת לך בהצלחה

ללי שלום, האתר פעיל אבל הוא עדיין בהרצה. כיוון שהוא בהרצה השירות עדיין בחינם. אם ישנם קשיים להכנס לאתר אפשר לפנות בדוא"ל הרשום שם ותקבלי תשובה והדרכה כיצד להכנס. אלו חבלי לידה של הדברים החדשים... ביי דר' גיורא הידש

לא מצליחה להגיע ל- e-mail

איך יודעים מה חסרבמוח. האם יש בדיוקת מעבדה המוכיחות את החוסר? ועו דשאלה. מתי נוטלים סרוקסט בבקר או בערב? ומה עושים כמפסיקים לישון כי אתה בהי מהתרופות. (אניבגיל המעבר ולא יכולה לקחת הורמונים) אודה על תשובתך המהירה

לרזי שלום, אם את בהיי מהתרופות אז בבקשה להפסיק אותן ולפנות לרופא המטפל...זו לא מטרת הטיפול. לעתים סרוקסט גורם להפרעה בשינה ואז צריכים לראות מה קורה. בדרך כלל היתרון של התרופות נוגדות דיכאון שהן מעוררות, אוי ואבוי אם הן היו מרדימות. לכן מומלץ ליטול אותן בבוקר רצוי עם אוכל. זו הסיבה שלעתים ישנן הפרעות בשינה, כלומר השינה יותר קלה. לעתים יש אנשים שדווקא יותר עייפים ונרדמים. לאנשים אלו מומלץ ליטול בערב או להחליף תרופה. הסיפור על החומר החסר במוח הוא סיפור יפה והוא הסיפור של גילוי הפרוזק. הפרוזק היא התרופה הראשונה שהביאה לפריצת הדרך ולכל התרופות החדשות בפסיכיאטרייה. פרוזק היא התרופה הראשונה שבה המדענים חשבו שסרוטונין במוח רמתו נמוכה ואם תהיה תרופה אשר תעלה את הרמה אז תהיה תרופה טובה נגד דיכאון. כיצד הגיעו למחשבה זו? המחשבה הייתה שאנשים מתאבדים בודאי הם לא במצב רוח טוב וכנראה רובם בדיכאון בחומרה זו או אחרת. לכן בדקו את המוח של אנשים שהתאבדו ושם מצאו רמות נמוכות של סרוטונין ואז הם הזמינו את הפרוזק. סיפור יפה, אבל באנשים חיים אי אפשר למדוד את רמת הסרוטונין בינתיים. ביי דר' גיורא הידש

כל עונת מעבר אני נכנס לדכאון עמוק, חשבתי אם אני רוצה להתאבד ואני יכול להגיד באופן נחרץ שלא אבל לא אכפת לי למות, התחושות האלה מופיעות כשבוע כן שבוע לא לסרוגין בחודש של עונת המעבר בין הקיץ לחורץ.... האם יש איזה טיפול זמני שאני יכול לעשות מראש בתקופה זו?

למיכאל שלום, אנחנו מתקרבים ליום הקצר ביותר שיהיה בתחילת השבוע הבא ואחר כך הימים מתארכים....פרט לטיפול הרגעתי שהוא עוזר במידה מועטה. הייתי מציע לנסות טיפול באור, להיות חשוף הרבה זמן לאור השמש ולחום, אולי אפילו אור מלאכותי ולזכור תמיד: אלו הן מחשבות ורגשות של דיכאון והן חולפות. אתה יודע זאת כבר מהניסיון שלך... שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב. אני לוקחת פאקסט כשבועיים, ביקשתי ליטול את התרופה עקב חרדות כתוצאה מטראומה. אני נמצאת בדיאטה (בקבוצה) כחודש וחצי וירדתי 1.5 קילו, אך היום פתאום עליתי קילו שלם ללא שינוי בדיאטה וזה מדאיג אותי, כי נאמר לי שיתכן שהפאקסט גורם להשמנה. האם באמת פאקסט גורם להשמנה, ואם כן האם זה זמני והמצב ישתפר ואמשיך לרדת במשקל? אודה על תשובה מקצועית כי באמת נושא זה מדאיג אותי .

שלום לי, אני חושב שזה לא מהפקסט, בדרך כלל בתחילת הטיפול דווקא יש ירידה בתיאבון וירידה במשקל ואחרי מספר ק"ג התופעה נעצרת. ההשמנה מפקסט היא יותר מאוחרת, אחרי טיפול של מספר חודשים. יש קשר בין מצב הרוח ובין תיאבון, כאשר מצב הרוח ירוד, בדרך כלל גם אין תיאבון ולכן כאשר המצב משתפר התיאבון משתפר. כך שלדיכאון לפעמים יש יתרונות.... בחרדה ישנן כל התגובות, יש כאלו שאוכלים הרבה כאשר חרדים ויש כאלו שלא מסוגלים להכניס שום דבר לפה. כך שקשה מאוד להפריד בין השינויים במצב הרגשי ובין השפעת הפקסט. צריכים להיות חזקים ולשמור על הדיאטה בכל מחיר. שיהיה רק טוב והרבה בריאות. דר' גיורא הידש

תודה על התשובה המפורטת ומקצועית.יש לי עוד שאלה מקצועית בבקשה: אני מרגישה קצת קצת יותר רגועה לאחר שהתחלתי לקחת את הפקסט, אבל עדיין יש לי קטעים שפתאום אני נזכרת בטראומה ובוכה בגלל הפחד של מה יכל להיות, (עברתי ניתוח לא צפוי וטיפול נמרץ וחודש בבי"ח בגלל פשלה של רופאים...) אפילו שאני מודה לאלוהים שיצאתי מזה, אבל המחשבה של מה שעבר על האנשים שסביבי כשהייתי בבי"ח גורמת לי לבכות (יש לי 2 ילדים קטנים בבית), אני חייבת לציין שאני מתפקדת רגיל בבית ובעבודה , אבל אני כועסת די מהר ומתפרצת בצעקות בעיקר כלפי בעלי ואימי ואח"כ קולטת שסתם צעקתי וזה מרגיז אותי כי זה לא צריך להיות לאנשים שאני הכי אוהבת ושהכי תמכו בי בתקופה הקשה... האם זה קשור למה שעברתי? האם זה מה שנקרא "פוסט טראומה" וזה יעבור? האם התחושות האלה יעברו בעזרת הפקסט (כי בגלל זה ביקשתי אותו)? ואחרי כמה זמן מתחילים להרגיש בהשפעה של הפקסט (כי אני לוקחת אותו כבר שבועיים)? נ.ב אחרי הניתוח, הייתי בטיפול פסיכולוגי 2 פגישות אבל זה פשוט נורא יקר (אפילו דרך קופת חולים) ולא נראה לי שזה ממש יעזור כי לדבר אני יודעת גם עם עצמי וגם יש לי משפחה נורא תומכת שאיתה אפשר לדבר. תודה

שלום לד"ר הידש. קראתי את תגובתך לשירה לגבי הצפראמיל. החלטתי לאזן ולספר מה עשתה לי תרופה פסיכ'. אינני מכירה את התרופה הזאת, אבל אני מטופלת מזה 4 חודשים בסרוקסאט. בטח מאותה משפחה. התחלתי בטיפול לאחר לבטים רבים (מה, אני צריכה טיפול פסיכיאטרי?!). היה ברור לי שהמצוקות שלי, החרדות והדכאונות "מוצדקים". או כפי שקוראים לזה: תגובתיים. עברתי תקופה ארוכה של אירועים טראומטים וידעתי שהקשיים לא עומדים להסתיים בקרוב. הם גם "התלבשו" על משבר גיל ושינויים הורמונלים. החזקתי את המרשם בתיק, ויום אחד, קשה במיוחד, החלטתי שזהו. אני עוזרת לעצמי להרגיש טוב יותר. איכשהו הרגשתי שצריך לעזור למוח להתארגן מחדש אחרי תקופה כל כך ארוכה. שלושת השבועות הראשונים לא השפיעו, ולוו במעט תופעות לואי. בחילות וכאבי ראש. אחרי שלושה שבועות, כבמטה קסם, התחלתי לחייך אל העולם. שנים לא הרגשתי כך. הרגשתי שהמיכל שלי, שלא היה בו מקום יותר, מתרוקן ומפנה מקום לרגשות שכבר שכחתי מקיומם. היום, ארבעה חודשים אחרי, אני ישנה בשלווה לילה שלם. קמה עם חיוך (אם כי קצת עייפה. כנראה מהתרופה). אני יודעת להינות מרגעים קטנים שממלאים אותי אושר. אני לא דואגת, אני לא עצובה, יש בי פתאום המון אהבה (וסבלנות) לאנשים שמסביבי ובעיקר לעצמי. האנשים היקרים לי מסביב מגיבים גם הם בהתאם, כי אני רגועה יותר אליהם. הטיפול הפסיכולוגי שלי תפס תאוצה. והתסמונת הקדם וסתית, שגרמה לי להיות "מטורפת" שבועיים לפני המחזור, נעלמה לחלוטין. אז נכון, אני "מטופלת בתרופות", אבל איכשהו אני מאמינה שהגוף והנפש לומדים משהו בתוך התקופה הרגועה. (מעניין באמת לדעת האם התרופה גם "מרפאת" או עוזרת רק בהרגעת הסימפטומים בזמן לקיחתה. אשמח לתשובתך). זהו. אני מקווה שעזרתי במשהו לאזן את התמונה. רינת

לרינת שלום, באמת תודה רבה, התמונה בפורום בדרך כלל אינה "מדגם סטטיסטי מייצג" ולכן האיזון חשוב ביותר. שאלת את שאלת מליון הדולר - האם התרופה מרפאת. ובכן התרופה לא מרפאת אבל מבריאים אתה, ואני אסביר. אדם ששבר את הרגל האם הניתוח של השבר מרפא-התשובה שלילית. אדם ששבר את הרגל שוכב במיטה כי כואב לו, הוא עובר ניתוח והניתוח מצליח באופן יוצא מהכלל ובצילום רנטגן הרגל נהדרת. אבל האדם ממשיך לשכב במיטה ואינו הולך! האם הניתוח הצליח או לא? כלומר אחרי הניתוח צריך להתחיל עם פיסיותרפיה ולהתחיל ללכת, בלי זה לא עשינו כלום. כך התרופות הן כמו הניתוח הן מאפשרות את הפסיכותרפיה, הן מאפשרות לצבור חוויות חדשות מחזקות, הן מאפשרות להרגיש טוב ולשנות את הדימוי העצמי ואת התגובות השליליות שלנו, אבל חייבים לעבוד בפסיכותרפיה ובחיים, את האפשרות צריך לתרגם להתנהגות ולחיים. לכן לדעתי התרופות מאפשרות אבל האדם צריך ללכת על רגליו הוא.... אני מקווה שההסבר ברור מספיק תודה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על כל המלים הנהדרות שכתבם לי , ותודה ד"ר גיורא.אני מבינה שאני חייבת להבין שיש לי בעייה אבל העוצמה החדשה של החרדה שעליי להתמודד איתה היא בלתי נתפסת בעיניי. ויש מס' דבים שמאוד מטרידים אותי , אשמח אם תוכלו לענות לי עליהים: המצב שלי הוא שאני חרדה לצאת מהבית, כי כל הזמן יש לי חוסר שיויי משקל, הרגשה של ניתוק מהסביבה, ופחד מאיים, שאם לא אברח באמת יקרה לי משהו שאני אתעלף למשל. 1.האם במצבי כל תרופה שימליצו לי בהכרח חייבת למסטל אותי? איך זה יפריע לתפקוד שלי עם הבן שלי המתוק והקטן? 2.אינני סובלת מדיכאון (בינתיים ,מי יודע). האם יש סכנה שאכנס לדיכאון.כי אני ממש לא מעוניינת (בדיחה קטנה), והאם יש סיכוי שמהתרופות נכנסים לדיכאון, כתוצאה מהשפעתן? 3.יש לי פחד שלא אתפקד, ואהיה ממוסטלת.האם יש סיכוי שלא? ובכלל למה עליי לצפות?

היי שרונה, מצטער שלא עניתי לך עד עכשיו, פשוט חשבתי שתשובה של חברי הפורום תהיה מענינת יותר. בכל זאת, התרופות הן מהקבוצה נוגדת הדיכאון שיש להן גם השפעה על חרדה, התרופות הללו מעוררות ואינן מרדימות! לכן נוטלים אותן בבוקר. כך שאני חושב שהשאלות שלך הן ממקור של חרדה ולכן כדאי להתגבר עליהן ולגשת לאבחון. לצערי אני לא מכיר חרדה עם מצב רוח טוב ואיני מכיר דיכאון ללא חרדה, כך שיש קשר בין שתי התופעות. אני מסכים אתך בהחלט שאסור ששום טיפול יפגע בקשר וביכולת לטפל בבן שלך. אני חושב שהמצב יהיה הפוך, כאשר תרגישי טוב ולא תהיי חרדה. תוכלי לטפל בבן הרבה יותר טוב...ותוכלי לטפל גם בילד השני (בעלך). שיהיה רק טוב, קדימה-תקפצי למים ביי דר' גיורא הידש

שלום שרונה, היו לי התקפי חרדה חריפים לפני כשלושה חודשים. אוחנתי כסובלת מדכאון. אני מקבלת לוסטרל, קיבלתי במשך תקופה מסויימת גם קלונקס נגד החרדה.למעט בזמן התקפי החרדה, שנעלמו בנתיים לגמרי,תיפקדתי כמורה בחטיבת ביניים-תפקיד תובעני מאד, תפקדתי כאם לארבעה, כעקרת בית..ולא הייתי "ממוסטלת" בכלל. ישנם הרבה מיתוסים בכל האמור בתרופות שניתנות ע"י פסיכיאטר..רובם ככולם כנראה מופרכים מן היסוד. כדאי לפנות לרופא, כדאי להתמיד בטיפול והעיקר לא לפחוד..אפשר להסתייע, אפשר להרגיש טוב.

לקחתי ציפרמיל במשך שלשה שבועות .הורדתי לחצי כדור ל5 ימים ואז הפסקתי...אני מפחדת שזה לא מספיק הדרגתי וזה יעשה לי נזק...כי יש לי סחרחורות מוזורות וזה מפחיד .זאת הפסקה סבירה?..וגם אני מפחדת שזה עשה לי נזק בלתי הפיך .אי אפשר לדעת מה הכדורים האלה עושים .אני ממש במצוקה ואין מי שיעזור .אף אחד לא יודע בדיוק מה זה עושה ומלא מאמרים באינטרנט וספרים טוענים שזה עושה נזקים .ולפי איך שהרגשתי בזמן שלקחתי את זה,אני נוטה להאמין לזה. מה לעשות?!?!????????

שלום, קודם כל להרגע....הציפרמיל לא גרם לך נזק בלתי הפיך והכל בסדר. נראה לי שאת מאוד חרדה, חרדה מהמצב שלך, חרדה מהטיפול התרופתי, חרדה מהציפרמיל, חרדה מהמאמרים באינטרנט וכדומה. לא כתבת מדוע את התחלת עם הציפרמיל, אולי כדאי לשוחח ולהבין טוב יותר את הטיפול התרופתי ומדוע הוא ניתן לפני שמתחילים איתו. תמשיכי להתעניין ולשאול בפורום עד שתדעי הכי טוב מה טוב בשבילך. ביי דר' גיורא הידש