פורום פסיכיאטריה

כבר שלוש שנים אני סובלת מבעייה.(בנוסף לכסיסת הציפורניים שלי) אני נוהגת לתלוש את שערות ראשי מהשורש.אני נוהגת לבחור שערה שלא "תקינה" קצת ומיד תולשת אותה.(לפעמים זה אפילו יותר משערה אחת בבת אחת) זה בא לי בעיקר מתוך שיעמום אבל לפעמים נראה לי שזה מתוך לחץ ומתחים שאני עוברת. כבר המון מעירים לי על המנהג הרע הזה. האם אני צריכה טיפול לזה?

שלום, קיימת בעיה אולם קשה לקבוע אם את זקוקה לטיפול. או שאפשר לשאול אחרת "האם טיפול עשוי לעזור לי". אני אנסה להסביר את הכוחות הפועלים בעד ונגד טיפול. את אומרת שהתופעה כבר שלוש שנים, כלומר מעצמה היא לא חלפה, בנוסף יש עוד מספר גורמים שכדאי לשקול. עד כמה התופעה חמורה? ראיתי כבר אשה קרחת בגלל תלישת שערות...בנוסף האם יש לך קשיים בתחומים אחרים הקשורים למתח ולחץ. אם מדובר בתופעה מבודדת או "רק" תלישת שערות וכסיסת צפרניים אז הנטיה ללכת לטיפול יורדת. אם ישנם קשיים בתחומים נוספים - בעבודה בחברה אז כדאי יותר לחשוב על טיפול. בכל מקרה הייתי פונה לאבחון כדי להעריך את כל התמונה ואז לשקול ברצינות את השאלה של טיפול. בכל מקרה ההחלטה אינה סופית, את יכולה להחליט היום לא ללכת לטיפול ובעוד שנה לשנות את דעתך וההיפך. ביי דר' גיורא הידש

מה הזמן הממוצע (מבחינת שנים) שאנשים חווים חרדות ? מהניסיון שלך , האם אפשר לחוות את זה כל החיים ? האם זה יכול להחמיר להפרעות נוספות , או להתפתח למחלת נפש רצינית יותר? עדיין נראה לי שלהרבה רופאים אין תשובות בתחום הזה , אולי לך יש משהו מנחם ומעודד להגיד? ביי יונית

ליונית שלום, תשובות יש לנו לרופאים ויש תשובות טובות. הבעיה היא שהתשובות הן סטטיסטיות, כלומר כבר שמענו על האדם שטבע בבריכה עם עומק ממוצע של 20 סמ'.... השאלה היא מה התשובה ליונית ומה יהיה אצל יונית. באופן כללי חרדה אינה דבר אחד, ישנה חרדה כחלק מתסמונת פוסט טראומתית וישנן חרדות כמעט בכל הפרעה פסיכיאטרית. אם מדובר באבחנה השכיחה הנקראת "הפרעת חרדה כללית" אז את יכולה להיות שקטה, היא לא מתפתחת למה שקוראים מחלת נפש. בודאי שאין לי נתונים כדי לתת לך תשובה אישית. ראיתי חרדות תגובתיות לאירוע שחולפות תוך ימים וראיתי אנשים שתקועים עם חרדות שנים רבות. מה שבטוח שטיפול, שיחות או תרופות או שניהם מקילות על החרדה וברוב הפעמים עוזרים לחרדה להעלם לגמרי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב רציתי לשאול אם הפרעות אישיות נחשבות למחלת נפש וגם רציתי לשאול האם כדורי אפקסור יכולים לעזור במצבי חוסר שינה תודה

היום התחלתי לקחת ציפראמיל. שאלתי את מה שחשבתי לשאול את הפסיכיאטרית באותו רגע על תופעות לוואי של התרופה, אבל אני ממש מפחדת מה יקרה לי אם אני אקח- כמה זמן יקח לי עד שאוכל להפסיק? האם יש מקרים של אנשים שלא מפסיקים לקחת כל החיים? מה יהיה?? אני מודאגת... טוב אולי בגלל זה רשמו לי ציפראמיל .

stop taking those pills before its too late. they're evil .and its a shame to even start them .

לשירה שלום, כן, אני מבין מדוע התחלת עם הציפרמיל. הציפרמיל אינו ממכר ולכן אין סכנה שהוא יגרום לך נזק או שלא תוכלי להפסיק. המטרה של הציפרמיל הוא שתרגישי יותר טוב, וזה המבחן שלו, אבל עד שלא תנסי לא תדעי...במקרה והוא לא מתאים לך לא תהיה בעיה להפסיק. לכדורים יש תופעות לוואי רבות אבל בדרך כלל אנשים שנוטלים אותם אין להם תופעות לוואי והכל עובר בשלום. לצערי אנשים אלו מרוצים ולכן מעטים מהם כותבים בפורום, זהו הרוב השקט. התשובה של SOMEONE לגיטימית ולכל אחד יש את הדעה שלו. עם זאת הייתי שמח אלו היה מסביר יותר ולא רק שולח הצהרות מפחידות. את זקוקה לתמיכה ולא להפחדה. ביי ובהצלחה, אם יש לך שאלות נוספות נשמח לענות לך, דר' גיורא הידש

אחת המתופעות שבגינה הגעתי לטיפול היא שבחצי שנה האחרונה עליתי 10 ק"ג במשקל למרות שמעולם לא הייתה לי בעיה לשמור על משקל קבוע... קראתי שאחת מתופעות הלוואי עשויה להיות שינוי בתיאבון-לכאן או לשם... מה עושים אם זה מגביר את התיאבון? ידוע לי שלכל תרופה יש תופעות לוואי, אבל צריך להסתכל מול התועלת וגם לבדוק אם הן תופעות לוואי ארוכות טווח. כמו שחבר שלי אמר כדי לעודד אותי מהמצב: יש אנשים שמסדרים את רמות הסוכר ויש אנשים שמסדרים את רמת הסרטונין .. לא יצא לי לדבר עם הרופאה על משך הטיפול ואני לא יודעת איך יודעים מתי מרגישים טוב מספיק כדי להספיק? האם לדיכאון שלי יש קשר לכך שסבתא שלי סכיזופרנית? (לוקחת ריספרדל והיא דווקא במצב טוב מתקשרת באופן הגיוני ) האם יש סיכוי שאצטרך ליטול תרופות כל החיים? האם למי שלקה בדיכאון בעברו יש סיכוי גבוה יותר ללקות בו בעתיד? מהו הסיכוי? תודה

אני רוצה לשאול כמה שאלות שמעניינות אותי לגבי תחום הפסיכיאטריה: א. מדוע יש אחוז גבוה הרבה יותר של פסיכים מאשר פסיכיות? מה ההבדלים בין המינים? האם זה קשור להורמונים הגבריים? ב.מהי מהימנות האבחנה הפסיכיאטרית? בניגוד לעצמים פיסיים נפש זה דבר שקשה "למדוד" ג.מהי דרך ההתנהלות במחלקות הפסיכיאטריות בנוגע ליחסים בין הפסיכולוגים העובדים הסוציאליים והפסיכיאטרים? מה תפקידו של כל אחד? מי מאבחן את החולה? ד.האם ניתן לשמור על סודיות רפואית בנוגע למחלת נפש מפני גורמים ממשלתיים? נניח תוך קבלת טיפול במרפאות פרטיות? תודה מראש

סתם מתעניין כתב/ה: > > אני רוצה לשאול כמה שאלות שמעניינות אותי לגבי תחום הפסיכיאטריה: > א. מדוע יש אחוז גבוה הרבה יותר של פסיכים מאשר פסיכיות? מה > ההבדלים בין המינים? > האם זה קשור להורמונים הגבריים? תשובה 1. לא מכובד להשתמש במילה פסיכים השימוש הנכון הוא סובלים מהפרעות נפשיות. זה לא נכון שיש יותר גברים מנשים הסובלים מהפרעות נפשיות דיכאון היא ההפרעה הנפוצה ביותר שלפחות 20-25% מהנשים תחוינה אותה לפחות פעם בחייהן לעומת 7-12 אחוז מהגברים. חלק גדול מהלוקים בדיכאון מתאוששים תוך שנה ולגבי מחציתם הדיכאון יהיה אפיזודה דיכאונית חד פעמית. הפרעות חרדה שאני לא יודע את שכיחותה באוכלוסיה שכיחה הרבה יותר אצל נשים מאשר גברים. הפרעות אכילה הרוב המכריע הן בנות. הפרעות אישיות גבולית שהיא הנפוצה ביותר בין הפרעות האישיות היחס הוא 75% נשים 25% גברים. במחלות הקשות שהן סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית היחס בין גברים לנשים הוא שווה והחולים בה מהווים אחוז עד שניים מהאוכלוסיה. יתכן שבמילה פסיכים התכוונת לפדופילים ופסיכופאטים אבל כאן מדובר באנשים שלא סובלים ממחלה אלא מאנשים שפוגעים באחרים ומודעים לכך. שורה תחתונה יותר נשים מגברים סובלים מהפרעות נפשיות שאלה שניה > ב.מהי מהימנות האבחנה הפסיכיאטרית? בניגוד לעצמים פיסיים נפש זה > דבר שקשה "למדוד" תשובה - אין לי מחקרים רק הניסיון האישי שלי הרופא שלי ידע להגיד לי תוך כמה זמן אתאושש מהדיכאון ואני סומך בעינים עצומות על אבחנתוץ הרופא צדק בכל מה שהוא אמר לי ץ הוא ידע שהפסקתי כדורי שינה בלי שאמרתי לו. גם אני קיבלתי שתי חוות דעת שונות מפסיכיאטר ופסיכולוג אבל מה שחשוב זה לא שם האבחנה אלא תוצאות הטיפול ואצלי הם מצויינות שורה תחתונה - על הרופא שלי מקצועיותו ומהימנותו אני סומך. שאלה > ג.מהי דרך ההתנהלות במחלקות הפסיכיאטריות בנוגע ליחסים בין > הפסיכולוגים העובדים הסוציאליים והפסיכיאטרים? מה תפקידו של כל > אחד? מי מאבחן את החולה? תשובה- לא הייתי אף פעם במחלקה פסיכיאטרית שאלה > ד.האם ניתן לשמור על סודיות רפואית בנוגע למחלת נפש מפני גורמים > ממשלתיים? נניח תוך קבלת טיפול במרפאות פרטיות? > לא תמיד אפשר כי אני לא יודע אם יש גופים פרטים היכולים לטפל במקרים המחייבים אישפוז. גם אם ההפרעה לא מחיבת אישפוז הוצאה לטיפול במסגרת פרטית היא מיותרת. > תודה מראש

למתעניין, אני מודה לשאול על תשובתו המפורטת והוא בהחלט חסך לי מאמץ. אני מצטרף לדבריו בנוגע לפסיכים וכדומה מאוד לא מכובד....כך לאדם הסובל מסרטן לא נקרא מסורטן או מסרטן. אלו מחלות והפרעות שהגורמים להם ידועים בחלקם ואני בטוח שבעוד עשר שנים הידע יהיה הרבה יותר גדול מאשר כיום. אני חושב שגורמים עוול לפסיכיאטריה כאשר משווים אותה לדבר אובייקטיבי ואמת של 100%. אני מכיר הייטב את הרפואה הכללית וגם שם יש התלבטויות רבות וחלוקי דיעות ואי ודאות. אפילו על צילום רנטגן שרואים אותו יכולות להיות מספר פרשנויות. לכן כאשר בודקים את הפסיכיאטרייה וזו פעולה מבורכת אז צריכים להשוותה לרפואה הכללית. אני חושב שבהשוואה כזו אנחנו יוצאים די טוב... סודיות רפואית היא דבר מסובך ומהבחינה הזו הפסיכיאטריה היא כמו כל הרפואה. קיימת חובת דיווח על כל אדם שמצבו הבריאותי עלול להפריע בנהיגתו, גם אדם עם ירידה בראיה, אפילפסיה או הפרעה נפשית. פרט למצבים החריגים הללו קיימת כמובן הבעיה של אדם עם דחפים לפגוע באחרים. אבל לשאלתך לגבי סודיות רפואית, פרט למקרים החריגים הכללים של הרפואה הם גם על הפסיכיאטרייה. אם השאלה הזו מעניינת אותך במיוחד אז אפשר להרחיב בנושא. שיהיה רק טב, דר' גיורא הידש

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=241700

באמת, כשלקרוב משפחה שלי התגלה מחלה של הנחשבת כמחלת נפש, הרופאת של קופ"ח לא ידעה לאן להפנות אותו... עד היום החולה אינו מטופל כראוי , מחוסר הכוונה. הבן אדם הוא מבוגר, ממש רחמים עליו. שלא נדע .

שלום, יותר טוב שאני לא אגיד שום דבר בנושא מפני שאני מאוד כועס על מה שקורה. פסיכיאטריה (וגם גריאטריה) הם עדיין לא בסל הבריאות כאשר מההתחלה הם היו צריכים להיות. לצערי המצב עגום ואני לא אופטימי. משרד הבריאות לא רוצה לוותר על הפסיכיאטריה שהוא חלק גדול מהעיסוק שלו, וקופות החולים לא רוצים את הפסיכיאטריה. כך שהסיכוי שהפסיכיאטרייה תעבור ל"מצב נורמלי" בקופות החולים לדעתי קטן... כולם יודעים מה צריך לעשות, אני אשמח מאוד אם וכאשר זה יקרה. דר' גיורא הידש

אודה לכם מאוד על תשובה מהירה. אני נוטלת ציפראמיל כבר למעלה משנה. "ניתקעתי" ללא כדורים למשך 5 ימים מסיבות טכניות, יומיים לאחר ההפסקה סבלתי מבחילות קשות, הקאות, וסחרחורות מוזרות ביותר שלא מפסיקות, ממש קשה לי להזיז את הראש, כמו כן מצב הרוח מוזר, אני לא מדוכאת, אבל לא מרגישה כתמול שלשום. מחר אני יחזור ליטול את התרופות, אני מקווה שלא נגרם נזק, אני מרגישה שנדפק לי הראש. השאלה היא האם זה בגלל הפסקת התרופות, או שמשהו אחר צריך להדאיג אותי. הפסיכיאטר שלי בחו"ל ואני עובדת עצות. תודה רבה מראש !

כן, בהחלט יתכן קשר (ראי גם תשובה, מפורטת יותר, בפורום פסיכיאטריה ב"וואלה"). רצוי שתחזרי לקחת את התרופה בהקדם האפשרי.

פסיכיאטר רשם לבעלי כדורי פקסאט לדיכאון. בשלושה ימים הראשונים הוא לקח חצי כדור שגרם לו לתוקפנות וחוסר שקט נוראי אח"כ הוא העלה את המינון לכדור ואז הוא ישן כמעט כל הזמן והיה רדום ועייף ביתר הזמן. עד שאחרי שבועיים הוא פשוט לא יכל לתפקד.(ניסינו לקחת את הכדור בשעות שונות במהלך היום כדי לצמצם את העייפות ללילה) אז הפסיכיאטר החליף לו לפריזמה. בשלושה ימים הראשונים הוא לקח שוב חצי כדור והיה עצבני. וכשהוא העלה לכדור שוב הוא היה עייף נורא. הפסיכיאטר אמר בנתיים להמשיך עם חצי כדור. הבעיה היא שבשבועיים האחרונים בהם הוא לוקח חצי כדור בבוקר, כל היום הוא ממש מרגיש טוב, אבל בלילות הוא מתעורר עם סיוטים כמה פעמים. האם זה יעבור עם הזמן? למה עליה במינון גורמת לו לעיפות כל כך קשה? האם אין כדור אחר שלא גורם לעייפות? האם זה שאנחנו לא עולים במינון לא "תוקע" אותו במקום, מבחינת שיפור בדיכאון? (הרופא אמר להגיע לכדור וחצי ) אשמח לשמוע חוות דעת. בתודה מראש

שרון שלום דיכאון היא מחלה שיש לה בדרך כלל התחלה ויש לה סוף. בהתחלה מדובר בייסורי תופת שהולכים ומתאדים במשך שנה . כאשר התחלתי לקחת סרוקסאט בחודשיים הראשונים גם חשתי סבל נורא . הסבל התבטא בבחילות לפעמים שינה מרובה לפעמים תשישות. היו כמה ימים בחודשיים הראשונים שהייתי מרותק למיטה 24 שעות בלי יכולת לזוז. משום שדיכאון היא מחלה יש לה תסמינים חולניים . התסמינים הם קשים לתיאור אבל כאשר הם מתאדים הם נעלמים כלא היו. צריך בעצה עם רופא להבין אם בעלך סובל מהתרופה או מהדיכאון עצמו. דיכאון נעלם בהדרגתיות וזה תהליך שיכול לקחת עד שנה. במקרה של דיכאון מומלץ לשוחח עם פסיכולוג מספר שיחות על מהות המחלה. בסופו של דבר באמצעות הסרוקסט הגעתי למצב טוב בהרבה ממה שהייתי שרוי כל חי. בהצלחה

לשרון שלום, את צודקת שמדובר בתופעות לוואי של הכדורים. פעמים רבות התופעות חולפות כיוון שהגוף מסתגל לכדור אבל לעתים יותר רחוקות יש צורך להחליף את הכדור. במקרים כאלו אני ממליץ להחליף בלי שום סנטימנטים, חשוב למצוא את הכדור המתאים לאדם עצמו. פריזמה וסרוקסט הן מאותה הקבוצה והן עובדות על אותו "הכפתור" במוח. כך שאין פלא שיש להן תופעות לוואי דומות. כנראה לצערי שוב תצטרכו להחליף את התרופות, כנראה לתרופות מקבוצה שונה כמו אפקסור או רמרון. בדרך כלל התרופה הראשונה מתאימה אבל בהחלט ישנם אנשים לא מעטים שיותר קשה להתאים להם את הטיפול שלהם. לכן צריך סבלנות וכמו ששאול כתב לא להתייאש. תתייעצו עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אני הכי פוחדת למות מתוך שינה או למות באופן פתאומי. כל פעם שאני שומעת על מקרים של בחורות צעירות כמוני שנפטרו באופן פתאומי מדום לב או ארוע אחר פתאומי אני ממש נכנסת לדכאון. מה אפשר לעשות ?? זה ממש הורס לי את החיים.

לאיילת שלום, דווקא המשפט האחרון שכתבת הוא אשר הדליק אצלי נורה אדומה "זה ממש הורס לי את החיים". אין שום סיבה ושום פחד אשר מצדיק תחושות קשות כאלו ותחושות אשר יהרסו לך את החיים. לכולם יש פחדים, אנשים לומדים לחיות עם פחדים וכולם פוחדים ואף פוחדים למות...היום עם תאונות הדרכים ופיגועים לא צריך לחפש סיבות פסיכולוגיות לפחדים. עם זאת כנראה קיים בנו משהו אשר גורם לנו לדבוק בחיים ולהצמד אליהם בכל הכוח. אני מאמין שגם בך יש את הכוחות הללו. איני יודע בת כמה את אבל אני בטוח שתסתגלי ולמרות הפחדים הרבים תמשיכי לחיות ואפילו תהיני מהחיים. הרבה הנאה ורק טוב, דר' גיורא הידש

שלום לכם בצפייה בטלויזיה ראיתי היום את הרוצח שהינו אביה של הודיה ז"ל הוא עדיין לא אובחן למיטב ידעתי לא מצליחים להבין עים הוא שפוי או לא ???????????????? שזה מעניין בפניי עצמו אבל מה שהרתיח אותי היה הקטע שצולם בו הרוצח אומר :"אל תשפטו אותי" !!!! וכשנשאל האים הוא רצח את הילדה ענה :" מה נראה לכם "? אז רציתי לשאול איך אדם שאין לו זכות קיום עוד מעז בכלל להגיד דברים כאלו ?? שופטים אותו???? אולי הוא רוצה שנכניס לו סיגריות וגרעינים לתא המעצר ???? חתיכת מנוול שהונא את כול המדינה שלנו במשך ימים רבים כול כך עוד מעז להתחכם? ולגביי שאלתו מה נראה לנו ? אז נראה לנו שכן שישבת 4 דקות ליד הילדה המסכנה עד שפירפרה אל מותה הלא ניתפס חתיכת טינופת מה חשבת שנראה לנו?? שהיא החליקה לך מהידיים וטבעה??????????? מה שאני יכולה לאחל לאדם הניתעב הזה זה שימצו איתו את הדין עד תום , ושלא יקבעו לו אישפוז פסיכאטרי כי משם הדרך קלה החוצה ומקומו של האיש הזה הוא מאחוריי סורג ובריח עד תום ימיו - ואני מאחלת למדינה שלי שאולי יפקחו עניים אל מאות ילדים שמפחדים לישון ולהיתקלח , אל מאות אמהות גרושות שנמצאות בסיכסוך עים הוריי ילדיהם שמפחדות לשלוח את הילדים לשבת אצל אבא , שיגזרו על האיש הזה עונש מוות כי זה מה שמגיע לאיש הזה אין לו זכות קיום בעניי אני בטוחה שהודיה ז"ל הייתה מודה על כך למערכת המשפט........ יהי זכרה ברוך נירה

ההודעה מלאה בדברי בלע, קללות ונאצות כלפי אדם שהוא עדיין חף מפשע (הוא לא נשפט ולא הורשע) ואפילו לא נקבע עדיין אם הוא כשיר לעמוד לדין שכן זה ייקבע רק אחרי הסתכלות פסיכיאטרית. מה שנירה עשתה זה לינץ' מכוער כולל הוצאת דיבה כלפי נפגע נפש שחשוד ברצח הילדה שלו. מה לעשות וחלק מנפגעי הנפש הם אלימים.

תתבייש לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הוא הודה ברצח איך אתה יכול להגיד דבר כזה??????????????????? אני מזועזעת מההגנה שלך על רוצח פעוטה שעדיין לא התחילה את חייה נראה לך שאימה של הילדה, רוני הייתה יודעת שבעלה חולי נפש אלים היא הייתה משאירה לו את בתם לשבת.???????? אני לא חושבת . הרצח נעשה מתוך מחשבה ותיכנון , ורצון לנקום באם התינוקת זה לא מקרי ....... יש הבדל בין להיות בדיכאון לבין לרצוח את ילדתך היחידה ,ולמיטב הבנתי זה היה מצבו של הרוצח ששוב אזכיר לך הודה ברצח הפעוטה יש המון אנשים במדינה קשה כשלנו שסובלים מדיכאון וממחלות גם יותר קשות אבל הם לא פוגעים בזבוב אפילו בעצמם הם פוחדים לנגוע אז איך אתה יכול להגיד שבגלל מחלת הנפש שלו הוא רצח אותה , זה סיבה????????????? דיכאון מביא לרצח????.אני לא חושבת ........ אבל מפחיד אותי לחשוב שאנשים חושבים כמוך....... תתבייש לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נירה

הוא לא חולה נפש הוא פסיכופט אם יאמרו שהוא לא כשיר זו תיהיה שערוריה ונירה צודקת....הייתי תולה אותו בכיכר העיר

בפורום סרטן גם פרסמת את הודעתך, נירה? ומה עם פורום סוכרת? מחלות סופניות?? אלמנות צה"ל??? מה הקשר?! מה הקשר לפורום פסיכיאטריה?!? הא?! זה נראה לך כמו פח זבל, שתבואי, תרוקני, תשפכי, תצאי?! הא, נירה?? שכל, יש?

לנירה שלום, אין ספק שביטאת את מה שאת מרגישה ואת הזעזוע הקשה שכולנו עוברים. בדובר על אדם שבתקשורת נראה שפוי לחלוטין, הוא עבד על הרגשות של כולם כאשר הופיע ובכה וביקש את עזרת הציבור בחיפושים כאשר הוא ידע כבר שהוא רצח את בתו. אין מדובר באדם לפני משפט סתם, אלא אדם שהודה ברצח. גם אני מזועזע כמו כולם ומקווה מאוד שאין מדובר במחלת נפש...נחכה ונראה. בהחלט אפשר וצריך לבטא רגשות בפורום פסיכיאטרייה, אני חושב שכעס וביקורת מזיקים, מי שמרגיש אחרת שיבטא את רגשותיו ומחשבותיו ויתווכח ומספיק עם ההערות הפוגעות והמעליבות. נחכה ונראה מה יהיו תוצאות הבדיקות הפסיכיאטריות, מה שבינתיים קרה שהוא כשיר למעצר כלומר, מחלת נפש ברורה וחד משמעית אין כאן. נחכה ונראה, עד להחלטת השופטים. להרגיש ולבטא רגשות צריכים. שלא נדע... דר' גיורא הידש

אני מניחה שהגבתי כך לאחר שנתקלתי ברצף של התיחסויות פוגעות ולא ענייניות של גולשים, הן בפורומי פסיכיאטריה שונים, והן בתגובות לידיעות חדשותיות בנוגע לפימשטיין. אותן הודעות ותגובות הביעו בורות או טמטום, במקרה הטוב, ורוע לב ואטימות, במקרה הרע - כלפי כל התחום של מחלות "נפש", "חולי-נפש", שפיות, תרופות פסיכיאטריות (ראו העליהום על הסרוקסאט, משהתברר שהרוצח-לכאורה נטל אותו) - וכן הלאה. דוגמאות? בקרו נא בפורום הפסיכיאטריה של וואלה. אם מישהו מביניכם בי-פולארי/ת (מאני/ת-דפרסיבי/ת), נסו לא להיפגע... ויש עוד. לאור זאת תפשתי, בטעות כנראה, את הודעתה של נירה כעוד הודעה של מישהי שרואה בפורום שעונה לשם "פסיכיאטריה" את המקום המתאים לדיון בעניינו של אדם, שמן הראוי שיקימו עבורו פורום "פסיכופאתיה". אני מתנצלת מאוד אם נירה היא חברה בפורום, שפשוט רצתה לכתוב את מחשבותיה ורגשותיה בעקבות המקרה. יום טוב לכולם.

שלום אני מנסה זמן רב להתחבר לאיזה שהיא קבוצת תמיכה עם חולים במניה דיפרסיה כולל נסיונות בפורום וזה לא זז.... אז אני אלך בשיטה אחרת מצ"ב כתובת האיימייל אם יש מישהו או מישהי שמעונינים להתחבר שלחו לי הודעה באיימייל ואני כבר אדאג לחיבורים המתאימים לדעתי זה יכול ללמד על עצמנו ולעזור......

היי עמרי אני מאוד רוצה להתחבר לקבוצת תמיכה

מעונין להשתתף בקבוצה הנה יצרו איתי קשר

מדובר בבחור בן 25, סגור, דכאוני, בעל דימוי עצמי נמוך, לא מתקשר עם הסביבה, מדבר מעט, רוחץ ידיים באופן כפייתי. לא עבד מאז שהשתחרר מהצבא. תיאר חוויה שעבר בזמן שעשה מדיטציה (לפי ספר שקרא): "הילה של אור הפכה לכדור ונכנסה לתוך הגוף" בעקבות זאת הרגיש ש"משהו בלב התחבר והגוף התרוקן ממחשבות ורגשות" עד כדי כך שהרגיש שחייב לדבר כדי להרגיש שהוא קיים. חש רעידות ברגליים. אומר שמשהו משך אותו לעשות זאת (את המדיטציה) למרות שהרגיש שהוא עושה משהו אסור. מאז המקרה חלו בו שינויים: עצם זה שהיה מסוגל לספר על החוויה שעבר זה דבר שלא היה סביר שיקרה קודם לכן. כמו כן, נראה שהכפייתיות נעלמה. אך השיפור כנראה חיצוני בלבד, הוא מרגיש שמצבו הורע ו"מה שבפנים זה לא מה שנראה כלפי חוץ" "לא מרגיש כלום, אין רצון לכלום". פסיכיאטר שניסה לדבר אתו לא הצליח לתקשר אתו (מדבר משפטים לא ברורים). יש לציין שהבחור לא משתמש בסמים! אשמח לקבל תגובה: 1 . פסיכולוג\פסיכיאטר שיכול לנסות להסביר את מצבו. 2 . מישהו שעבר חוויה "מיסטית" דומה. תודה מראש. אחות מודאגת.

לאחות שלום, צר לי שאיני יכול לעודד אותך בקלות. קיים חשש שמדובר במצב רציני ולכן חשוב מאוד לנסות שוב ושוב להגיע לפסיכיאטר לאבחון. צריך להאמין לאחיך שכך הוא מרגיש, במצבים אלו צריך לתמוך בו ולתת לו חום רב, גם אם אינו עובד ואינו מתפקד אז לא ללחוץ עליו במצב זה. הדבר החשוב ביותר הוא להמנע מכל ביקורת, לא לבקר אותו, לא לריב איתו ובטח לא להסביר לו שמה שהוא מרגיש זה לא נכון. הגישה הנכונה היא להגיד לו שאנו מאמינים שזה מה שהוא מרגיש למרות שהוא נראה יותר טוב ואנחנו מקווים שהוא ירגיש יותר טוב. אני חושב שהוא נמצא במצב מאוד עדין, כדי לקבוע בדיוק יש צורך באבחון מלא, עד שיהיה לו בטחון להגיע לאבחון ולהפתח צריך לעודד אותו ולתת לו את ההרגשה שהמשפחה תומכת בו ותעזור לו. עם חום ואהבה אני מקווה שמצבו ישתפר והוא יפתח. ביי דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטלת אפקסור כבר שמונה חודשים בערך(כתוצאה מהתקפי חרדה בינוניים בעוצמתם),עם תופעת לוואי שהייתה קלה יחסית עד עכשיו של בחילות. לאחרונה הבחילות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהיומיום, הפכו בלתי נסבלות והחלטתי להפסיק עם זה (עם האפקסור). כבר יומיים שלא לקחתי את הכדור. האם עלולה להיות לי בעייה עם זה?

אסור להפסיק תרופה מסוג SSRI ללא פיקוח רפואי

שלום. אני בן 25 וסובל כבר שנים מבעיית פחדים. אפשר לומר מהרגע שאני זוכר את עצמי ועד היום... בגיל מאד צעיר פחדתי מרעמים (אולי אפילו עד היום). מלחמת המפרץ היתה אחד השיאים בחיי, אולי שלוש שנים לאחר המלחמה סבלתי מפחדים מתמשכים כולל רעידות בכל הגוף (במהלך המלחמה). בכל פעם שהייתה התלקחות במפרץ אז אני הייתי מתחיל בצורה מאד קיצונית לפחד. לפני כמה שנים היה אירוע של רעידת אדמה בארץ, במשך שנה לאחר מכן היה קשה לי להירדם. כיום, אני לא מסוגל למשל להירדם בבתים זרים, הפחד ממחבלים ממש "הורג" אותי, זה משפיע על כל מהלך החיים התקין שלי. יש לציין שכמו כל גבר מצוי אני מפגין בטחון ומקרין שהכל כשורה, אבל בפנים הכל מרגיש אחרת. לעולם לא טיפלתי בעצמי כי האמנתי תמיד שכשאגדל אהיה יותר חזק, אבל הכל רק התחזק. יש לציין שאולי מעולם לא פחדתי מאנשים אלא יותר מארועים ואסונות. האם את הבעיה הזו ניתן לפתור באמצעות טיפול בכדורים? האם אני צריך פסיכולוג (אני מרגיש שלא)? האם לגשת לפסיכיאטר? האם תוכלו להמליץ לי על טיפול ללא מרשם וללא מפגש (קסם?) ? אני מודה על תשומת הלב ! ! !

שלום רב, התבלבלתי מכל השמות. אכן קיימת מצוקה גדולה במשך שנים לא מעטות, ובנוסף אתה פוחד/מתבייש לפנות לעזרה. עם זאת אני חושב שהכאב והמגבלות בהרגשה לא מעטות. אני חושב שהגיע הזמן לקפוץ למים ולהחליט על טיפול. הטיפול יכול להיות שיחות בלבד אצל פסיכולוג, תרופות בלבד (למי שאין סבלנות זמן לשיחות), או השילוב של שניהם. תחשוב על הדברים ונשמח אם תעדכן בפורום דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך! אולי אתה יכול להפנות אותי, איך אני מתחיל? האם אפשר לדלג על שיחות וישר לפנות לטיפול הכדורים? קצת לפרט.... מאד מודה על תשומת הלב!

אני בת 30 מפוטרת מזה חצי שנה אחרי שעבדתי מגיל 17 בדירה שכורה שאני שונאת בעבר קיבלתי את מחלת הנשיקה והגעתי למצב שהייתי צריכה לקחת פרוזק (פלוטין) וזה שיפר לי את איכות החיים היום אני מרגישה שאני צריכה שוב חוזרות לי כל התופעות בכי פחד קושי להרדם בלילה פחד לצאת לרחוב מחשש שאתעלף אני חשה כל הזמן סחרחורות ואם זה לא מספיק בשנה האחרונה עברתי 3 דירות שכורות רק בעוד שלושה חודשים הבית שלי יהיה מוכן עברתי הפלה (גרידה,העובר הפסיק להתפתח) לאחר מכן הריון מחוץ לרחם הפיטורים שלי שאני אדם שרגיל לעבוד אני בשנה הראשונה של הנישואין שלי ואתם יודעים כשיושבים בבית המחשבות רצות והביטחון יורד אז אני כל הזמן מכניסה לעצמי לראש שבעלי אוהב אותי פחות ומאריך אותי פחות דבר שהוא רחוק מהמציאות ואני יורדת לו לחיים אין לי אפילו כח ללכת לקחת עכשיו איזשהו קורס מרוב שאני מסוחררת לדעתי הסחרחורות הם מהלחץ והדיכאון ואני רוצה לקחת שוב פרוזק העיניין הוא שאני רוצה וצריכה להכנס להריון מכיוון אני כבר בת שלושים אגב שכחתי יש לי כל הזמן תחושה של אי שקט פנימי כאילו יש לי ספידים כאלה בקיצור בקשר לפרוזק בעלי אומר לי כל הזמן שאני לא צריכה שאני בסדר גמור למרות שאני יודעת שאני לא ואני כל כך אוהבת אותו ומפחדת שהוא יעזוב אותי למרות שאין לו שום כוונה כזאת אני לא יודעת אם מותר לקחת פרוזק בהריון ומה לעשות אני כל הזמן בוכה בבקשה תשתפו אותי במיקרים דומים ותיעצו לי מה לעשות כדי שלא ארגיש לבד אמא שלי שעזרה לי ותמכה בי מאד מרוב כל הלחץ עברה לא מזמן ארוע מוחי קל מאד ואני לא רוצה להעמיס אליה בבקשה עזרה תודה רבה שירי

לשירי שלום, באמת כאב לי שאת עוברת כעת תקופה קשה ומכל הבחינות ישנם קשיים. בדרך כלל המצב כזה, כאשר המצב הנפשי לא טוב קורים הרבה דברים של חוסר הצלחה ואז המצב הנפשי מחמיר, ולהיפך כאשר המצב הנפשי טוב, הכל נראה שהולך טוב....לכן אני חושב שעלייך לחזור לדרך ההצלחה וההרגשה הטובה. אני לא חושב שהריון הוא הפתרון והוא הדבר שישפר את מצבך הנפשי. גם להריון צריך להרגיש בטוב, לכן אני ממליץ שתחשבי על האפשרות של לחכות חצי שנה, ליטול פרוזק ואז להתחיל עם חיים חדשים. הדבר הטוב אצלך הוא שכבר ידוע מה שעוזר לך ולא צריך לנסות ולהתאים. אם פרוזק עזר לך בעבר היא כנראה התרופה המתאימה לך והיא תעזור לך גם בפעם השניה. דרך אגב, כנראה שפרוזק בטוחה בהריון. בכל המקרים לא נמצא שהיא מזיקה, לאחרונה ראיתי כותרת בעיתון שהפרוזק בטוחה בהריון אבל לא הספקתי לקרוא את כל המאמר. לכן המלצתי היא שתחשבי על ההריון כעת בשנית, תתיעצי עם הרופא שלך לגבי תרופה מתאימה ולגבי הבטיחות של התרופה בהריון אם תכנסי במקרה. שיהיה רק טוב, נשמח עם תעדכני אותנו. ביי דר' גיורא הידש

ראשית המון תודה על ההתיחסות. יש לי שאלה יכול להיות מצב שתרופה שהתאימה בעבר לא תתאים בהווה שנית אם הייתה יכול לכתוב כמה מילים לבעלי שאינו יודע שנתלתי בעבר את התרופה מכיוון שזה היה הרבה לפני הנישואים וחושב שפרוזק זו תרופה למצב קליני שדורש אישפוז ושאני סתם קצת בדיכאון והוא יעזור לי. שנית האם ידוע לך על אישה שהשתמשה בפרוזק וסיימה את ההריון בהצלחה? תודה מראש אין לך מה עושה לי ההתיחסות שלך תודה שיש עוד אנשים כמוך

שאלה: האם אפשר לתת ריספרדל לילד בן 10 ? זו המלצת פסיכיאטר לאחר 3 פגישות עם הילד. תודה.

ללילך שלום, הרספרידל מאושר כטיפול לילדים כיוון שזו תרופה עדינה אשר עוזרת. בדרך כלל לילדים מאשרים תרופות עדינות יותר. אפשר להגיד גם להיפך, לתרופות האחרות אין אישור עבור ילדים. לכן את יכולה להרגיש בטחון שהפסיכיאטר בחר עבור ילדך את התרופה המתאימה ביותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לכ' דר' הירש. אני בן 43 ומזה כ - 4.5 שנים אני סובל מחרדות הקשורות לאיידס.הבעיה הגדולה היא שהחרדות אצלי מלוות בסימנים קליניים של המחלה אצלי ואצל אישתי. אפרט תופעות: 1. 1996 מין מחוץ לנשואים. 2. 6.98 אישתי נתקפת במחלה קשה בדרכי הנשימה, שלוותה בכאבים נחזה, שיעולים כבדים, פריחה בבטן.המחלה נמשכה מס' שבועות ועד היום היא סובלת מקוצר נשימה ונזלת כרונית. בגלל היותה מעשנת כבדה חששתי בתחילה שיש לה גידול ממאיר בריאה, עד היום היא לא עשתה שום בדיקה מקיפה בנושא. 2. 09.98 אני נתקף בכאבים בבתי השחי, הולך לקו"ח הרופאה מוצאת בלוטת לימפה נפוחה בבית שחי שמאל, נשלחתי לבדיקות דם וצילום חזה. בבדיקת דם זו מתגלה רמת לקוציטים גבוהה (רמת הליקוציטים מאז ירדה בהדרגה עד מצב נורמאלי. ) רמת לימפוציתים נמוכה ונטרופילים גבוהים (יאפיין את כל בדיקות הדם שיהיו מכאן ואילך.) הנפיחות בבלוטה והכאבים בבתי השחי נמשכים עד היום. 3. כעבור מס' ימים מגיע אלי לעסק לקוח וידיד שהוא רופא חירוג. סיפרתי לו על הבעיה, והוא אמר לי שבעיה בבלוטות הלימפה מהווה התראה של מערכת החיסון בגוף והמליץ לי לגשת לקו"ח לבקש בדיקה לנגיפי MONO ולעשות בדיקת איידס. מאז נכנסתי לחרדות בלתי אפשריות כשאני חש המון פעמים שרצחתי את אישתי והרסתי את משפחתי. איבדתי את הריכוז בעבודה ובכל דבר ומאז רוב הזמן הייתי עסוק בעיניין. סגרתי את העסק, ובערך שבועיים לאחר מכן החלו אצלי גרויים ותחושות כוויה בגב העליון ובבטן. עשיתי בדיקת HIV ראשונה וסיפרתי על כך לאישתי שאני עומד לעשות אותה, ונוצר קרע עצום בחיי הנישואין שלנו. אישתי סירבה להיבדק. קיבלתי כעבור מס' ימים את התוצאה וממש נדהמתי לשמוע שהתוצאה שלילית. הייתי מס' שבועות באופוריה והחלטתי להמשיך בבדיקות. עשיתי את בדיקת ה - MONO, וקיבלתי לכל הנוגדנים תוצאה שלילית מה שגרם אצלי להירהורים שהלכו וגברו שחלה טעות בבדיקה. מס' שבועות אחרי הבדיקה החלו אצלי כאבים שבאו וחזרו בעצם החזה. הם נעלמו רק כעבור שנה. לאחר בירורים שעשיתי באנציקלופדיות רפואיות מצאתי מחלה שתוקפת את בלוטות הלימפה הנגרמת ע"י בעלי חים. ביקשתי את הטיפול מרופא בקו"ח, ( CIPROTIN) לקחתי אותו במשך מס' שבועות ולא היה שינוי. המשכתי לבצע ספירות דם למעקב ובאחד הפעמים כשנסתי לברר עם הלבורנטית מה יכול להיות היא חטפה "הארה" והחריזה שזה כניראה איידס. מפלס החרדות אצלי טיפס למעלה וכך בצשך חודש רציתי פשוט למות, במיוחד בכל פעם ששמעתי את אישתי משתעלת. בערך באמצע פבואר 99 עשיתי בדיקה שניה לאיידס, הרופא שעשה לי את הבדיקה, כשסיפרתי לו על התופעות שקורות אצלי ואצל אישתי רק דבר אחד, הוא לא הצליח לומר לי מה יכול להיות שיש לי הוא רק אמר לי שיש לי ביד דבר אחד והוא בדיקת דם שלילית והוא אמר שהוא משוכנע שגם הבדיקה הבאה תצא שלילית והבעיה שנראית לו היא שגם אחרי הבדיקה החמישית ושישית אני אגיד ש"הרופא טעה". לשימחתי הבדיקה אכן יצאה שלילית. עשיתי עוד בדיקת MONO שיצאה שלילית לאחר מכן. 4.99 אני פונה להמטולוג מומחה הוא שולח אותי לעשות CT צוואר ומטה, US צואר, בדיקת דם כללית, בדיקת שתן משטח דם, הבדיקות יצאו תקינות (למעט רמת NEU גבוהה ורמת LYM נמוכה שהוא לא יחס להן חשיבות). וגם ב CT מצאו בלוטת לימפה ננית שחי שמאל ( שידעתי עליה) בקוטר 2.5 ס"מ!!!. לאחר שחזרתי אליו עם תוצאות הבדיקות הוא שלח אותי לעשות בדיקת MONO מורחבת ובדיקת HIV. נכנסתי שוב לחרדות, כל הבדיקות יצאו שליליות למעט 2 וירוסים: EBV Igg ן- HSV Igg. שיצאו חיוביות. בתחילה היתי מאוד אופטימי האמנתי שיתכן שאחד הוירוסים תקף אותי ואת אישתי. כשחזרתי לרופא הוא אמר שלאור הזמן הרב שחלף מאז התחילו הבעיות ישנם שתי אפשרויות, האחת לקחת פסק זמן ולהיות במעקב. השניה להוציא את הבלוטה הפגועה לביופסיה ע"מ לשלול מחלות כמו לימפומה. בחרתי באופציה הראשונה ומאז לא חזרתי לרופא. החלטתי גם לנסות לעבור טיפול נפשי ע"מ שאוכל לחזור לעבוד, ושיהיה לי את הכח הנפשי לעשות את הניתוח במידת הצורך. הגעתי לפסיכיאטרית של קו"ח שנתנה לי טיפול תרופתי. באחת הפגישות דיברנו על המחלה שלי ואז היא אמרה בנחרצות שבלוטות נפוחות וכואבות זה זיהום ולא לימפומה והחרדות חזרו אלי. 5.99 אני חוזר לעבוד כשמידי פעם פורץ אצלי פחד מהמחלה. 2.00 אני פותח מחדש עסק. (תחום ידע אלקטרוניקה פיתוח וכד' הדורש המון ריכוז.) 2001 במהלך השנה פורצות אצל אישתי התקפות מאסיביות שבאות וחוזרות של שעורה בעיניים כל פעם בעיין אחרת החלו שוב חרדות חריפות. זה חלף כעבור שנה. 2002 אני סוגר את העסק לאחר תאונה שהתרחשה בעסק ממשיך לעבוד מהבית. לאישתי התקפות של פיצעונים בפנים ומקומות אחרים בגוף היא סובלת גם מעייפות כרונית, עיגולים כהים בארובות העין. אצלי מתחילות תופעות של גירודים בעיניים, פצעים שבאים והולכים בפנים. בשבועות האחרונים פיצעי הרפס בשפה. וכן בשבועות האחרונים בתי הגדולה חלתה בהרפס גנטיאלי על אף שהיא מעולם לא קיימה מגע מיני. החרדות אצלי הולכות וגוברות קשה לי לראות את בתי ואישתי אני מרגיש שרצחתי אותן וקשה לי לחיות עם כך. אני כל הזמן גולש לאתרי רפואה לבדוק מה שיש ולרוב אני מוצא רק!!! מחלה אחת. אף רופא בפורומים השונים לא הצליח לתת לי תשובה מה יכול להיוות ואין לי את הכח הנפשי להמשיך בבירורים. אני חושש כל הזמן מהתפרצות המחלה בבני משפחתי היתי רוצה לקבל תשובות ברורות יותר מה יכול להיות ואיך אוכל להמשיך. בתודה מראש: המיואש.

אני לא יודע אך כמה פסיכאטר יכול לעזור לך.... עיקר הבעיה היא גופנית...

למיואש שלום, התרשמתי מאוד מהידע הרפואי ומהמאמצים למצוא תשובה לכל הסימפטומים והתופעות שעברו עליך. אני חושב שעברת את כל הבירורים הגופניים ונחוצים ואם יש צורך תלך עם כל המכתב שכתבת לי לרופא המשפחה ותקבל את התשובה הסופית למצבך הגופני. מה שברור לי שאתה והמשפחה במצב נפשי לא טוב, מצב נפשי כמובן שמשפיע על הגוף. אני חושב שכעת המצב הנפשי הפך לעיקר, יתכן מאוד שבגוף היה וירוס מסוג כלשהו או דבר שלא נדע מהו...אבל הזמן שעובר ומדובר כבר על יותר משלוש שנים מצביע על כך שאם ישנה הפרעה היא מינימלית ובטח שאין מדובר באיידס. כמו בחיים כך גם ברפואה, כאשר ישנו דבר גדול אז תיכף אפשר לאבחן אותו וקל לאבחן אותו. כאשר ישנו דבר פעוט וחסר חשיבות לפעמים קשה מאוד לאבחן אותו. כך שאני חוזר ומדגיש, הבעיה הגופנית או שהיא קטנה מאוד או שאינה קיימת כלל. נראה לי שהבעיה העקרית היא ההרגשה הכללית, החרדות ומצב הרוח, נראה לי שאתה לא לבד בסיפור הזה וכל והוא מקרין על כל המשפחה, לכן כדאי לפנות לייעוץ משפחתי או זוגי ואם זה לא אפשרי אז לפחות לטיפול אישי. בהחלט כדאי לעבור אבחון של פסיכיאטר ולשקול גם טיפול תרופתי. עד שהאדם אינו משוכנע במאה אחוז שאין בעיה גופנית הטיפול בשיחות לא כל כך מועיל ואז כדאי ליטול טיפול תרופתי. בנוסף, הפסיכיאטר כמוני, הוא קודם כל רופא, כך שהוא יכול להעריך את המצב הגופני בהבדל מפסיכולוג שידיעותיו במחלות הגוף מועטות. חבל שכל כך הרבה סבל עובר על המשפחה במשך השנים הללו. קדימה תפנה לייעוץ ואחר כך טיפול נפשי ללא קשר למה שאתה חושב על המצב הגופני. אשמח עם תעדכן על ההתקדמות, דר' גיורא הידש

גיא שלום. אינך רופא, ורק רציתי לומר לך שתגובתך לא עשתה לי טוב בלשון המעטה. כתבתי בפורום ע"מ לקבל תגובה מקצועית ותגובתך רק עשתה לי רע. אז אנא ממך כשיש לך הערות שנוגעות אחיך בלבד כתוב אותן בפורום. בתווה שתסיק מסקנות. מיואש.

גיא שלום. שלא תבין לא נכון אינני כועס עליך תגובתי החריפה נועדה להזהיר אותך ואחרים המשוטטים בפורום לא לגרום נזקים. כשלהערכתי עקב כך שאתה קרוב לודאי במצוקה. אני חושב שמיותר להסביר לבחור אינטליגנטי כמוך שבמצבים אקוטים של חרדה מע' החיסון בגוף קורסת. ( חפס אתר בכצ'ט ). אז אנא ממך נושאים מקצועיים ברפואה שמור לעצמך. בתודה המיואש.

אני לוקח כבר תקופה ארוכה SEROXT כדור אחד ליום לפני מספר ימים הבן שלי יתגייס ואני היתחלתי להרגיש שוב פחדים והיפרציות בכי האים כדאי לי להוסיף עוד חציכדור? נ.ב. אנילוקח כל יום 4 טיפות של פירחי באך

ציקי שלום תוספת מינון יכולה להיעשות רק בתיאום ובהתייעצות עם הרופא שכותב את המירשם. בכל מקרה הפגישה עם הרופא לקבלת מירשם היא פעם בחודש או פעם בחודשיים ואם תוסיף למינון תסיים את הכמות שבידך לפני זמן הפגישה ואז תצטרך להסביר לרופא שהוספת למינון על דעת עצמך. טלפון או פגישה עם הרופא זה הפתרון. בהצלחה

תודה רבה

אוי כבר אין לי כוח לחרדה הזאת יותר.נמאס לי מהפחד לצאת מהבית.מחוסר היכולת שלי לטייל עם התינוק הנפלא שלי, אני כותבת את זה בדמעות. בחורה נורמלית לגמרי שהמצב שלה רק הולך ומתדרדר , אגרופוביה, חרדה, דרליזציה.כל מיני מילים שמתחברות אליי. שבעצם כל כך רחוקות ממני וממחשבותיי. אני ממש מיואשת. רוצה רק להנות מהמשפחה הקטנה והנפלאה שלי.אני רק בת 24 בסך הכל.ואין לי מושג מה לעשות. לא רוצה תרופות ממסטלות, רוצה להיות מפוקחת, עירנית.חייכנית כמו שאני בבית. אבל מה עליי לעשות? אולי יש לי בעייה עם ירידת סוכר. אולי בעייה בכל זאת בלב? למי יש כוח לעשות מיליון בדיקות. אני רק רוצה לדעת שלעוד אנשים זה קורה. שאני לא היחידה שמישהו יכול לעזור לי .אני כל כך בוכה. התחלתי לשנוא כבישים ומכוניות. החוסר יציבות , ושיווי משקל כשאני יוצאת מן הבית, זה פחד אימים.אני רוצה את הנתיב הנכון שיעזור לי לצאת מזה או לפחות להיות מסוגלת לטייל עם הבן שלי בחוץ .אני לא רוצה יותר.כל החיים , הכל היה בסדר.וכל כך טוב לי עם המשפחה שלי. למה זה נופל עליי? אני שונאת להיות מעמסה על אנשים אחרים.אני לא יכולה להפסיק לבכות.לא רוצה קניון, לא רוצה ים, לא רוצה כלום. רק שמישהו יעזור לי כדי שאני אוכל לפחות לטייל עם הקטן שלי. אין לי שום דיכאון , אני פשוט בוכה כרגע מייאוש. מחוסר הבנה של דברים. ואיך לא אני מרגישה כמו מטומטמת . אנא מכם עם מישהו יכול לעזור לי. אני מרגישה כמו מסכנה. כל כך לא בריא.אני מוכנה לשמוע כל הצעה וכל דבר. אם מישהו יוכל לעזור לי.

היי את לא היחידה בעולם עם החרא הזה , גם עלי זה נפל ביום בהיר אחד לאחר הלידה השנייה שלי , ואני בחורה שאוהבת את החיים כל כך , ועכשיו כבר שש שנים אני נלחמת בזה , עם תרופות בלי תרופות , אבל , אני יכולה לנחם אותך שבסוף את תלמדי לחיות עם זה ועם השנים המצב ילך וישתפר לאט לאט , את צריכה ללמוד לקבל את המציאות ושאף אחד לא מושלם , לאחד יש סכרת ולאחד אסטמה , ולמרות שלחרדות ישנה סטיגמה נפשית , אנחנו אנשים נורמלים ובריאים , תנסי טיפול פסיכולוגי , לי בכל אופן זה מתחיל קצת לעזור , ותנסי כל יום להגיד לעצמך שיש לך כל כך הרבה (ילד , בעל, משפחה אוהבת) , תכתבי בפורום על התחושות שלך בלי להתבייש , כי ממילא אף אחד לא מכיר אותך אישית , ואפילו טיפול תרופתי יכול לעזור , אם תמצאי את הכדור הנכון (צריך עם זה קצת מזל) , ותזכרי תמיד שיש צרות יותר גדולות והדבר הזה ניתן לפיתרון והמון אנשים סובלים מזה. כולנו איתך ותראי שיהיה בסדר , גם אם זה לוקח את הזמן שלו תחזיקי מעמד יונית

הי שרונה, אם תתני אימייל אכתוב לך לפרטי. ביי.

שרונה שלום לכי לטיפול חמודה ואת תוכלי לחזור לחיים חזרה אל תוותרי

שלום רב! מצאתי את האתר באינטרנט ומאוד שמחתי שיש לי לאן לפנות חוץ מהרופא הלא נעים שלי.אז קודם כל אודה לכם והאחל לכם לכול טוב ובהצלחה. עכשיו לבעיתי. אני בת 27 וסובלת מגיל קטן מבעיות של personaldisorder ולא היתה לי עזרה בתור ילדה קטנה הבעיה גדלה עם הגיל והשנים בשנת 99 נשלחתי לאיבחון פסיכיאטרי והרופא קבע שאני בנוסף סובלת דיכאון כרוני מגיל קטן וחרדות קשות והשמנת יתר וגם אציין שבגיל 16 נכנסתי להריון לאחר קיום יחסי מין שלא ברצוני והוריי בשום פנים לא הסכימו להפלה ילדתי בשבוע 27 מתוך לחץ נפשי, ראיתי את הילד למשך 3חודשים בתדירות של פעם פעמיים בשבוע ולאחר מכן לא יכולתי להתקרב אליו במשך של 3 שנים בגלל דיכאון. היום אני חיה עם הילד ואף אחד שבעולם לא יכול להפריד בנינו הוא אהבת חיי,היו לי נסיונות התאבדות פעמיים,קיבלתי טיפול תרופתי עם כל מיני סוגים של תרופות ויעוץ פסיכולוגי ועזרה בלשכת הרווחה אבל כלום לא עוזר .לפני שנה עברתי ניתוח קיצור קיבה ואינני יכולה לבלוע כדורים עדין זה לא עובר לי זה ניתקע ואז אני מקיאה הכל, ולכן כרגע אני ללא טיפול האם יש תחליף לכדורים כגון: נרות? או סירופ? ושאלה נוספת האם אני יכולה לבקש מהרופא לקבל טיפול בפרוזק? שמעתי שזה מאוד מרגיעה. אני כרגע משתמשת קבוע בכדורי שינה(בלי זה לא אשן ימים) וכדורי אסיבל להרגעה.(מועכת את זה ובולעת) לא טוב לי אצל הרופא שלי איננו מבין אותי וקשה מאוד לעבור פה לרופא השני (יש רק 2 רופאים בכל העיר) מה עלי לעשות? אני גם נמנעת מלהגיעה אליו למרפאה לצורך טיפול.

אנימציאה לך קודם כל להפסיק מיד לקחת את התרופות האלה מישום שהם ממכרות ואחרי זה לפנות לפסיכאטר טוב מחוץ למקום מגוריך

1.כשציקי דיבר על תרופות ממכרות הוא התכוון לאסיבל שזה ממכר. 2. את דיברת על pesrsonality disorder שזאת הפרעת אישיות אבל יש 11 סוגים של הפרעת אישיות ואת צריכה לידע אותנו באיזו הפרעה מדובר. לא ברור אם ההפרעה הראשית שלך היא דיכאון כרוני או הפרעת אישיות ייתכן שהדיכאון נובע מהפרעת אישיות והטיפול בהפרעת אישיות הוא בשיחות עם פסיכולוג. אם אין לך אמצעים לטיפול פסיכולוגי פני לתחנה לבריאות הנפש שבמקום מגורייך כדי לתאם טיפול מסודר פסיכולוגי ופסיכיאטרי. רצוי שתספרי באיזה איזור את מתגוררת כדי שד"ר הידש ידע לאיזו מרפאה ציבורית להפנות אותך תודה

תודב רבה על היחס, והעצות. אני מטופלת במרפאה ציבורית ששמה מ.ל.ה (באילת)קיבלתי הרבה טיפולים שם בעבר על ידי פסיכולוגית ומאחר שיש הרבה חולים ההיתי אמורה להפסיק את הטיפול ולתת לחולה אחר גם יחס וטיפול , ההיתי בשיחות איתה פעמיים בשבוע וגם בשיחות עם עובדת סוציאלית שזה לא עזר כלל. ההפרעות האישיות הם מילדות מגיל 5 שהיו מתעללים בי ובאחי הקטנים בבית עד גיל 16 (עד שנכנסתי להריון) במשך השנים אחי הגדול היה מתעלל בי מפני שהיה רואה את אבי עושה זאת וכשהו לא היה נמצא אז האח היה מתעלל בנו(פיזי ומילולי). אמי היתה בצד מסתכלת ורק אומרת לאבי טוב זה מספיק. אחי הקטן סובל מאוד היום הוא לאחר טיפול ארוך וכמה נסיונות התאבדות הוא היה מאושפז הרבה והגיע למצב שקשרו אותו למיטה בבית החולים הפסיכיאטרי. הוא התמכר לסמים והיום יושב בכלא . ועוד דבר אינני יכולה להפסיק את כדורי השינה והאסיבל כי בלי זה אין לי שינה ולא רוגע. אני מאוד מפחדת בלילות שמישהו יפגע בי ובבני. עד גיל 16 היתי ישנה עם אחותי או עם אמי באותה המיטה. אז אין סיכוי שאפסיק

שלום, שמי מאיה ואני בת 26. לפני כחודש חזרתי לגור בבית אימי עקב מצב כלכלי קשה. יש לי אחות גדולה, שני אחים גדולים ו... אח קטן (20), שגר גם הוא בבית אימי. אחי הקטן, דני, התנהג באלימות, פיזית ומילולית מאז שהיה ילד קטן. מאז שאבי נפטר (לפני 12 שנה) בעייתו החריפה. הוא טופל בילדותו (בגיל 8-9)אצל פסיכולוג, שהפנה אותו לפסיכיאטר, שאליו אחי לא הסכים ללכת. הוא אובחן כהיפראקטיבי. התפתח אצלו אנטי מוחלט נגד פסיכולוגים! מאז שהיה קטן הוא איים בהתאבדות. כיום אנו יודעים שדאגנו לשווא. הוא לא יהרוג את עצמו לעולם. אבל אחרים, אולי את בני משפחתו - יכול להיות. אספר את הכל בנקודות קצרות: עקב בעיות חברתיות שהיו לו בבית הספר עברנו דירה לאחר מות אבי. גם במקום שאליו עברנו הוא לא הסתדר חברתית, ועבר התעללות מבני כיתתו. הוא עבר בכיתה י' לבית ספר פרטי, שם המשיכו בעיותיו החברתיות והוא התחיל להמר. לפי סיפוריו, הוא עבד בזנות, ומאשים בכך את דודי בו הוא מבקש להתנקם כספית. הוא התמכר לסמים ולאלכוהול. לפני שבוע הוא היה אמור להתגייס ושוחרר על סעיף נפשי (21) הוא מסרב לעבוד, לחפש עבודה. הוא נרדם רק לאחר שהוא מגיע לאפיסות כוחות (הוא יכול לא לישון ימים שלמים) הוא יושב מבוקר עד... סגור לבדו בחדרו, שומע מוסיקה (הוא רוצה להיות זמר) ומשחק באינטרנט (הוא מבקר רק באתר צ'אט אחד ספציפי - מכור אליו). לפני מס' חודשים הוא התקיף את אחי הגדול והגשנו נגדו תלונה במשטרה - איום וניסיון לרצח. הוא הפר צו ההרחקה שניתן לו, שבר את חפציו של אחי. ותגובת המשטרה - תגובה חסרת אחריות - רק החריפה את המצב. אנו חיים באווירת טרור! שנים אנו מנסים לשכנעו לקבל עזרה, פסיכולוג, פורום, גמילה, משהו... פנינו לעובדת סוציאלית ולגורמים שונים נוספים. אף אחד לא נתן לנו עזרה ממשית. כולם רק אמרו שהמצב קשה (כאילו איננו מודעים לכך) ושהוא צריך לרצות עזרה, דבר שאין סיכויי שיקרה!!!!! מה לעשות? כל עזרה, עצה נבונה תתקבל בברכה. בתודה מראש מאיה

למאיה שלום, לצערי אני יכול להרגיש את כאבך אבל אין לי תשובה "פסיכולוגית" למה עוד אפשר לעשות? קשה מאוד לטפל במי שלא מעוניין ובנוסף אף אחד מבני המשפחה אינו יכול להשפיע עליו. אצל אנשים כאלו אפשר לאלץ אותם על ידי סמכותיות להתנהג אחרת בבית ולהתרחק מהסמים, כמובן אם ישנו אב סמכותי או אח בוגר יותר. כפי שאת אומרת אין סמכות כזו בבית. בדרך כלל נשארת רק דרך אחת, להפסיק את העזרה והתמיכה הכספית ולהתלונן שוב ושוב במשטרה. לצערי הסברים, תחנונים, מתנות, שכנועים את כולם כבר בטח ניסיתם והם לא עוזרים. הקושי בדרך כלל הוא שהמשפחה אינה מדברת בלשון אחת, ישנם בני משפחה שמקבלים את הדברים וחושבים שהם יחלפו עם הגיל וישנם כאלו הסובלים יותר ויותר תקיפים. חייבים לגבש קו אחד במשפחה שכולם ילכו לפיו. לצערי איני רואה דרך אחרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הירש שלום, קודם כל תודה על תשובתך המהירה. אני יודעת שהדרך היחידה לטפל במצב הוא דרך פניות למשטרה, הבעיה היא שהפניות למשטרה יכולות להביא את אחי להתנהגויות קיצוניות מאוד. אחי הגדול חושש שהוא ינסה לפגוע באחייני הקטנים. אין לנו שום דרך לדעת אם אכן זה יקרה או לא, אבל אנו חוששים מאוד (אחותי הגדולה ניתקה קשר עם המשפחה מכיוון שאנו הפסקנו לקרוא למשטרה, היא בדעה שהוא צריך לצאת מהבית, גם אם המשמעות של זה שהוא ידרדר עוד יותר או יפגע בילדיה). האם יש דרך לקבוע אם דעתו של אחי הקטן נטרפה עליו? ואם כן, האם אי אפשר לאשפז אותו בכפייה? בתודה מראש על תשובתך מאיה

שלום רב, אבקש לקבל מידע בנוגע לתרופה בשם בונסרין ממנהל הפורום ובנוסף, אשמח להסתייע בניסיונם של חברים בפורום שנטלו תרופה זו . אני אמור להתחיל בטיפול על ידי תרופה זו ממש בימים אלו, כמו כן, קיבלתי אופציה/אלטרנטיבה לשימוש מאוחר יותר במידה והראשון לא "יעבוד" - ב"אפקסור" אני מאוד מתלבט לגבי עצם השימוש בבונסרין כתרופה נוגדת חרדה, ואני נוטה לחשוב ממה שקראתי שאני דווקא מעוניין להתחיל באפקסור (לא נתקלתי במידע לגבי הבונסרין) לתשובתכם המהירה אודה מוני

למוני שלום, בונסרין היא תרופה ישנה מקבוצת נוגדי הדיכאון, תרופה טובה עם מעט תופעות לוואי ולכן אנו נותנים אותה גם בגיל המבוגר היכן שבדרך כלל אנשים נוטלים תרופות נוספות. אני חושב שלא יהיה לך קושי לקבל את כל האינפורמציה על התרופה באתר של וואלה באינדקס התרופות. אפקסור היא תרופה מצויינת מהדור החדש, חדשה יותר מהפרוזק והקבוצה שלו. הסיבה שלא נתנו מיד אפקסור היא בירוקרטית. אפקסור בקופת חולים כללית היא תרופה של קו שני, כלומר אחרי שתרופה אחת נכשלת אז נותנים אפקסור. נכשלת הכוונה, או שאינה עוזרת או שישנן תופעות לוואי שגרמו להפסקת התרופה הראשונה. רק אחר כך מקבלים אשור לאפקסור. כך ששמעתי על אדם שנטל כדור אחד, אמר שפתח את כל תופעות הלוואי שבעלון ומיד התחילו עם אפקסור.... זה המצב בקופת חולים כללית שתרגיש טוב ותעדכן. דר' גיורא הידש

יונית מאיזה חרדה את סובלת ואיך זה השפיע עלייך

עומר היי אני חושבת שאני סובלת מחרדה כללית וגם מהתקפים מפעם לפעם, במשך השש שנים האחרונות , בדכ בתקופות הקשות שלי יש לי בעיקר סימפטומים של דפיקות לב , של חוסר שקט גופני , של הזעות בידיים וגם צמרמורות של קור וחום , לפעמים זה משתנה , לפעמים סתם מועקה והרגשה של עצבנות , זה מחריף מאד עם קבלת המחזור החודשי , וישנם גם ימים שכאילו כלום , הרגשה רגילה לחלוטין , אני לוקחת תרופות , אבל לצערי הן לא מנקות אותי לגמרי מ החרדות. איך אצלך זה מתבטא? האם סבלת מכך גם בילדות ? האם אתה הולך לפסיכולוג? מאז שהתחלתי טיפול פסיכולוגי יש קצת שיפור אבל לא באופן דרמטי, אני בכל אופן אופטימית , אבל הייתי שמחה עם מישהו יגיד לי שזה עובר בשלב מסוים בחיים , כי נראה לי שלחיות כך כל החיים זה סיוט. תספר קצת ביי יונית

שלום לך ד"ר הידש. אני אנסה מאוד לתמצת את סיפורי - אני בת 32 גרושה +2 ילדים. יש לי חבר מזה ארבע שנים כמעט- בן 47 פרוד(עזב ביית למעני)+4 ילדים. בשנה הראשונה לחברות ביננו הכל היה נפלא - ריגושים פינוקים ,הוא לא הפסיק לחזר אחרי התאהבתי בו מעל הראש וגם הוא בי (כך לפחות ממה שחבריו אומרים). אני חושבת שגם די הרגשתי שהוא מאוד אוהב אותי והייתי כל עולמו. לאחר כשנה הוא חזר לאשתו בעקבות לחץ של משפחתו וילדיו - אולם עזב שוב אחרי חודש ולאחר תחנונים לא פוסקים מצדי (יש לציין שנשברתי עד כדי כך שלא יכולתי לטפל בילדיי ואפילו עזבתי מקום עבודה כי לא יכולתי לתפקד). מאז ועד היום חיי הם גהנום אחד גדול - הוא כבר לא אותו בן אדם - אנחנו לא גרים ביחד - ניסינו לגור ביחד אבל זה לא צלח,גיליתי אדם שלדעתי הוא לא שפוי ויכול להיות שבשנה הראשונה לחברותינו הוא פשוט הסתיר זאת . התחלנו לריב כל שבוע מריבות נוראיות - אני לא השתניתי אבל זה הוא שפתאום נהיה קצר רוח - כל מילה שלי עצבנה אותו ,הוא היה טורק לי טלפונים בפרצוץ ואני בתגובה נכנסת לאובססיה של צלצולים אליו בתהייה למה הוא מתנה ג אלי כך,הוא היה מסוגל לדבר יפה בתחילת השיחה ופתאום בגלל שאיזשהוא משפט שאמרתי לא מוצא חן בעיניו - פשוט להתחיל לקלל אותי בזו הלשון וסליחה על הביטוי- "כל הנשים זונות אני לא מאמין לנשים,ועוד מילים שאני אפילו מתביישת להעלות על הכתב,גם חברתי שעבדה איתו במקום העבודה הקודם(הוא היה מנהל בחברת תקשורת גדולה עד שפוטר) סיפרה לי שברגעי זעם הוא היה זורק פלאפונים על הקירות ,ואפילו יום אחד הוא תפס את אחד העובדים בצוארו ופשוט העיף אותו מהכסא. מה שהכי מפריע לי שאני לא מפסיקה לאהוב אותו,אני אובססיבית אליו בצורה נוראה אינני יכולה לתאר את חיי בלעדיו,ככל שהוא רע אליי יותר אני יותר נמשכת אליו, ועכשיו אספר את הנורא מכל - לפני כחודש - בעקבות מריבה שנמשכה לכל אורך הלילה בטלפון ובעקבות ניתוקים חוזרים ונשנים מצדו והתקשרויות חוזרות ונשנות מצדי , הוא לא רצה יותר קשר איתי(הוא אמר לי זאת בשלוש השנים האחרונות לפחות 40 פעמים), בקיצור - הלכתי לביתו (הוא גר אצל אימו)ודרשתי את חפצי בחזרה - יש לציין שהחפצים לא היו חשובים לי כמו הרצון לדבר איתו. פתאום הוא נכנס להתקפת זעם - לקח מקל של מטאטא ופשוט התחיל להכות אותי בכל גופי כל הידים שלי התנפחו,והיו לי שטפי דם בכל הגוף,נסתי על נפשי לכיוון מכוניתי כשכולי שוטטת דם. בעקבות לחץ ממשפחתי הגשתי תלונה במשטרה על תקיפה והוא בתגובה הגיש תלונה שאני קודם תקפתי את אימו (בולשיט - עוד אמרתי לזקנה הזו להתרחק כדי שלא תפגע), וגם שאני מטרידה אותו - הודיתי בהטרדה. יש לי משפט ביום חמישי ולו יש משפט בנפרד . הרחיקו את שנינו אחד מהשני - בדרך לא דרך גרמתי לבוס שלו להבין שאין לי בעיה שהוא ימשיך לעבוד לידי(הוא עובד בקבלה מתחתי במקום עבודה שאני סדרתי לן). פתאום הוא מנסה להיות בסדר אליי ,פתאום הוא אומר שאפשר לראות במעשה זה משהו שיכול להועיל לשנינו ושנבין לאן הגענו,,, ניסינו לבטל את התלונה בפרקליטות אבל כבר אי אפשר - יש לי הרגשה שהוא מחזיק אותי על אש קטנה עד המשפט, והוכחה לכך היא שלפני שעה שוב התקשרתי לשאול מה ענינים ואמרתי איזשהוא משפט תמים והוא פשוט שוב נכנס להתקף זעם - אל תתקשרי לפה יותר ,נמאס לי מהשקרים שלך (וזאת אחרי שהוא היה אצלי אתמול ואפילו שכבנו),ניתק לי שוב טלפונים וכו. סליחה שאני מאריכה אבל אני פשוט יצאתי פסיכית מהקשר איתו ,אני לא מסוגלת להתנתק ניסיתי פסיכולוגים , נכנסתי לדכאון (גם עכשיו)סבלתי מהתקפי חרדה נוראיים , נתנו לי סרוקסט אבל לא לקחתי , אני ממש אבודה ,מותשת,אין לי אנרגיות יותר ,אין לי סבלנות לבנותיי ,הוא פשוט שיגע אותי- כל שני וחמישי עוזב אותי ואח"כ כשנוח לו הוא חוזר אליי. אולי מי שיישמע מהצד יגיד שהבעייה היא בי ולו בו , זה נכון ובטח גם יאמרו "למה את לא מעיפה אותו לאלף עזאזל" - אני פשוט לא יכולה ,ואני נראית טוב ויש לי מחזרים אבל רק הוא בראשי - אין לי תלות בו - בטח לא כלכלית- עוד אני עוזרת לו ,אבל הגעתי למבוי סתום, אני רוצה בבקשה לדעת ד"ר האם הסימפטומים שאותם תיארתי לגביר מתארים אדם סכיזופרני וחולה נפש ? אתמול כפי שאמרתי הוא ישן אצלי ופחדתי להרדם כי פחדתי שברגע של זעם הוא פשוט ירצח אותי בעקבות הגשת התלונה), נוסף לכך האם בי יש משהו מן החולי אם אני ממשיכה לדבוק באדם זה ? אנא ממך - טיפול של פסיכולוגים לא עזר - זרקתי את מיטב כספי . יש לי משפט פלילי על לא עוול בכפי . לאן אני עוד אגיע ? סליחה על האריכות ותודה על עצתך ועצת כולם יום טוב

וואו פשוט אין מה להגיד .......... את חייבת לאזור כוחות ולהילחם בעצמך ,כשמתאהבים מעל לראש מאבדים שליטה לפעמים וזה מה שקורה לך את חייבת לחזור לשליטה , אפילו לצאת עים המחזרים שלך אפילו לא בשביל להנות אלא בשביל לשכוח ............. מי יודע אולי תהני ותתאהבי ....... מה שבטוח זה שהקשר אינו בריא לך ולילדותיך ואת בטח חסרת סבלנות אליהם וגם הן נפגעות כדאי מאוד שתקחי את עצמך בידיים וזה מאוד מאוד קשה אבל אין ברירה ..... בהצלחה נירה

קחי סרוקסט!

היי תעזבי אותו , תמלטי על נפשך את עדיין צעירה והחיים עדיין לפנייך וחבל שתהרסי אותם במו ידייך. מספיק כל הצרות שיש בעולם ובמדינה הזו , אני מחזקת אותך (למרות שסוג כזה של בעיות לא חויתי) תחשבי ושימי בראש מעיניך את ילדותיך , אל תיכנעי לתשוקה המטומטמת והכי חשוב , רוצי לטיפול פסיכולוגי אצל מטפל טוב , זה יעזור לך לסדר את המחשבות ולהיות יותר אסרטיבית , תאמיני לי , זה עוזר. כולנו איתך יונית

הי, כמה מוכר וכמה עצוב............ לצערי אנחנו מתאהבות יותר ויותר דווקא באדם שכל כך מתאכזר אלינו וכמו שניקרא-קשה להשגה.אין לי מושג למה זה קורה לנו אבל לצערי את לא הראשונה ובטח לא אחרונה. אני מאוד הייתי רוצה שתעזבי אותי והכי חשוב שתביני שהבעייה היא שלו ולא שלך.את בסדר גמור ואין טעם לחפש את הבעייה אצליך.לא ברור לי למה אנחנו תמיד מחפשות ורודפות דווקא אחר האדם שהכי עושה לנו רע,יכול להיות כי פשוט בעצם היותך גרושה את לא רוצה להיות לבד והפחד הזה הוא שגורם להתנהגות הזו.אני הייתי אוספת את עצמי עם כל הקושי ויוצאת לדרך חדשה.בלי להתקשר אליו ופשוט לשים אותו בצד.יש לך ילדים שצריכים אותך . מאחלת לך הצלחה ותהיי חזקה. אנחנו איתך שגב

שלום לכולם, אני חושב שהילה יודעת מה עליה לעשות, היא זקוקה לתמיכה ולא לביקורת, אז הילה אם יש לך מחשבות או שאלות נוספות, אשמח לעזור. בינתיים שתהיי חזקה ותצליחי לעמוד בהחלטות שלך, ביי דר' גיורא הידש

אני בן 40 וכרגע בחופשת פרישה משרות קבע. רציתי לעזוב את המערכת הזו מזמן אולם רעייתי לחצה שאשאר. אני כבר חודש ומצי לא במדים וכל יום אני עסוק בימי עיון או סדנאות מטעם מחלקת פרישה, גם ראיונות עבודה לעיתים. ביום ב' האחרון בערב הרגשתי לחצים חזקים בחזה, זה עבר לבד לאחר כ-15 דקות,ביום שלמחרת בבוקר שוב זה חזר (מאד מפחיד), ופשוט הייתי חייב לעצור היכן שהייתי ולשבת לנוח עד שעבר כך גם בערב וגם ביום רביעי בבוקר ובערב ואז כבר נסעתי לחדר מיון. א.ק.ג היה תקין וגם c.p.k , עשו לי א.ק.ג כל כמה שעות, למחרת לקחו לי דם לבדיקת אינזים בלב וחזרה תשובה תקינה, גם שם בבוקר חזר לי הלחץ ועשו א.ק.ג בזמן זה (הכל תקין) לאור גורמי סיכון- מין, גיל ,כולסטרול,עישון ותאורי , לא ניתן לשלול כאבים ממקור תעוקתי ושחררו אותי ביום שישי עם תור לעוד חודש לבדיקת מיפוי לב spekt בעוד חודש. אתמול בערב שוב הרגשתי את הלחץ הזה בבית ולקחתי כדור הרגעה ובן, זה עבר ונרדמתי. בבוקר חזר כאב יחסית חלש. ידידת משפחה אמרה שקראה על זה חומר רב ואני נתון כעת בחרדה. על הסף אינני יכול להכחיש הנושא בגדול, האם זה מתאים ?מה לעשות? תודה רבה

לדיויד שלום, קיבלת עצה טובה ונכונה. הנקודה החשובה היא שכמובן אבחנה של חרדה נעשית רק אחרי שהרופאים הפנימאים או הקרדיולוגים קבעו שמהבחינה הגופנית אתה בריא. חרדה שהיא כמבון על רקע נפשי יכולה לחקות (חיקוי), כל תחושה וכל מחלה גופנית. וככול שאתה יודע/מכיר טוב יותר את התופעות של הלב כך החיקוי יהיה טוב יותר....וההבדלה בין גופני ונפשי קשה יותר. עם זאת וואבן, וואליום או לוריוון כל התרופות מהקבוצה הזו אינן מזיקות ללב, כלומר אם אתה תיטול כדור מהסוג הזה אתה בטוח לא תגרום נזק ללב, להיפך, ללב קל יותר לעבוד כאשר האדם רגוע, גם אם יש בעיה בלב אז ההרגעה עוזרת להתגבר עליה. הדבר החשוב היחיד הוא לא ליטול בצורה מוגזמת את כדורי ההרגעה כי יש להם פוטנציאל ממכר. כך שחייבים למצוא את האיזון הנכון. אני מקווה שהקבוצות של ההדרכה לקראת פרישה יקלו עליך מהבחינה הנפשית. טוב, אתה כנראה באמת לפני קריירה שניה והדבר עלול להיות מלחיץ. כנראה שמופז כבר תפס לך את התפקיד של שר הביטחון, כך שתצטרך לחפש תפקיד אחר... שיהיה רק טוב ותעדכן, דר' גיורא הידש

בזמן שאני משוטטת בפורום הזה ניתקלתי בשאלה שלך. רציתי להוסיף משהו מנסיון אישי. גם בעלי פרש אחרי 30 שנה בצבא הקבע. הוא היה (ועדיין נשאר) מה שנקרא וורקוהוליק, לא יכול היה בלי עבודה, פרפקציוניסט כזה, הכל על כתפיו וכו'. כאשר הגיע זמנו לפרוש כל החברה מ"השכבה " שלו כבר תיכננו איזה חיים הם הולכים לעשות ואילו הוא רק היה בפניקה איפה ואם בכלל ימצא עבודה. הוא לא נהנה מיום חופשה אחד בבית. היה מתוערר בכל בוקר בשעה חמש כמו בזמן הצבא, מתגלח שותה קפה ולא יודע מה לעשות עם עצמו. החברה שלו טיילו,בילו, עשו את כל מה שחלמו עליו בזמן השירות ולא יכלו ואילו הוא? כאילו הוא חייב להמשיך ולהוכיח את עצמו, כאילו חלילה נשאר רעבים. היה עובר על כל העיתונים הולך למליון ראינות עבודה ועצבני כמו אריה בסוגר. זה היה בלתי נסבל. מהר מאד הדבר התבטא בתופעות גופניות, הוא התחיל לסבול מדופק מהיר, מיגרנות, לחצים בחזה, לחץ הדם שלו ממש עלה (עובדתית!) ולא הועילו לו שיחות עם חברים ומשפחה שמותר לו להינות קצת מהחיים, אסור שיהיו לו רגשי אשם שהוא קצת נהנה מהחיים, שלא נגווע ברעב וכו'. עד שהבן אדם לא מצא עבודה הוא המשיך בשלו. מרגע שהתחיל לעבוד כאילו יצאה כל הרוח מן המפרשים והוא נרגע ובה בשעה הוא החל לקטר: איזה טיפש הייתי שלא עשיתי קצת חיים. הרי יום אחד לא טיילתי, רק דאגתי, הייתי עצבני וכו' וכו'. אינני יודעת אם יש בכך מעט נחמה בשבילך אבל כדאי ללמוד מכל אחד. דבר נוסף שרציתי לציין הוא שיש לך מזל גדול שהגעת לפורום הזה יש כאן את אחד האנשים המקסימים שיצא לי להכיר דרך האינטרנט ויותר מזה הוא גם רופא ומנהל הפורום. תהיה בריא!!!

לדר' גיורא תודה רבה אני מבין מדבריך שאני יכול לנסות ולמצוא את האיזון הנכון עם הכדורים ואינני זקוק לפגישה עם פסיכיאטר או פסיכולוג אז שאלתי היא האם אני יכול להמשיך את תהליך קליטתי לעבודה חדשה, או שעלי להמתין עד שאעבור את ההרגשות הללו של החרדה? אם כן עלי להמתין, כמה זמן בערך זה יכול לקחת ואני לוקח כדור אחד ביום. בתודה

לדר שלום לפני תקופה מסוימת בבדיקות רפואיות שערכתי נמצאה אצלי רמה גבוהה של - נוגדני בלוטת התריס - thyroid peroxidase antibodies . תפקוד הבלוטה עצמה היה תקין. רציתי לדעת האם יתכן קשר בין תופעה זו להתקפי החרדה מהם אני סובל ? ובמידה שכן מה עלי לעשות? תודה מראש...

היי עד כמה שאני יודע אם יש נוגדנים להורמון של בלוטת התריס אז התפקוד של בלוטת התריס יורד? בנוסף, אתה גם כותב שהערכים של ההורמונים של בלוטת התריס תקינים. כך שאני לא רואה כל קשר בין הדברים. ביי דר' גיורא הידש

האם תוכל תפרט איך עובד הקשר בין טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי לבין שינוי ביוכימי במוח. קראתי שההשפעה יכולה להיות דו כיוונית. כלומר טיפול תרופתי יכול לשנות את ההרגשה ולאחריה את ההתנהגות. אך גם טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי העובד על שינוי ההתנהגות יכול לפעול בכוון ההפוך ולשנות את הביוכימיה של המוח. זה בלתי נתפס בשבילי. האם תוכל להסביר?

היי אילנה, שאלה מצויינת ואני אקח אותה לכללי. כלומר, איני חושב שיש הבדל בין טיפול קוגניטיבי או דינמי על המוח, והתרופות גם משפיעות מהבחינה הדינמית. כלומר אנו מדברים על הקשרים בין גוף ונפש. ואחר כך כולם שואלים את השאלה, אם אני לוקח תרופות ומפסיק מתי שצריך למה ההשפעה הנפשית נשארת גם כאשר ישנה ירידה בחומר במוח? ראשית אני אציין שקיים קשר בין גוף לנפש ובין הנפש לגוף והקשר הוא דו-סטרי וקיים כל הזמן. כל פעולה גופנית משפיעה על הנפש, התעמלות, דיבור וכדומה משנים את ההרגשה שלנו ואת האופן בו אנו חושבים. כאשר אנו מרגישים טוב אז כמובן שמצב הרוח טוב יותר. כאשר אנחנו עייפים או מצוננים אז גם מצב הרוח יורד והמחשבות הן יותר פסימיות ואנו נוטים לראות את השחור יותר ולא את הורוד יותר. כך גם הפוך, כל מחשבה מתורגמת לכימיה. כלומר שאני קורא וחושב על שאלתך, הרי אני הופך את מחשבותי באופן כימי לזיכרון שנשאר בתאי המוח שלי, בנוסף המחשבות שלי מתורגמות להקלדות על המקלדת ותשובה שאת קוראת ואחר כך היא נשארת בזכרון שלך. הזכרון שלך נשמר כנראה באופן כימי כלשהו. כך שבצורה פשוטה, כאשר בטיפול אנחנו חושבים על דברים חדשים ו"הארות" חדשות, נוצרים קשרים חדשים במוח (זהו דבר פיזי-כימי), והמוח שלנו פועל אחרת מכפי שהוא פעל לפני הטיפול. הקשרים החדשים הללו נשמרים גם אחרי שמסיימים את השעה הטיפולית. ברור לי שרק נגעתי בקצה של הנושא, אם את רוצה להמשיך או אחרים אז ברצון בברכה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום פתאום לאחר כמעט חודשיים נפילה שבה היו לי סימפטומים קשים שוב של חרדות (לא דיכאון , אני חייבת לציין) , ולמרות שלא שיניתי שום תרופה , ואני עדיין על אפקסור 150 מ"ג ביום , התחלתי להרגיש קצת יותר טוב , כפי שציינתי הדבר היחידי שעשיתי הוא להתחיל בטיפול פסיכולוגי (פעמיים בשבוע ) , וקצת קשה לי להאמין שאכן הטיפול בשיחות חולל את השינוי , אז עכשיו אני בהתלבטות קשה : האם להחליף כדורים (שלא יחזרו עוד נפילות)? או להמשיך ולחכות לנפילה הבאה , או פשוט להינות ממה שיש ולא לפשפש כל הזמן במה יהיה ואיזו תרופה מתאימה לי? מה אתה חושב? אולי בכלל זו מניה דיפרסיה? כי אמרו לי שגם במחלה זו ישנם תקופות של עליות וירידות ? מה זו מניה בכלל? והאם בתקופות של דיפרסיה אפשר לחוש רק סימפטומים של חרדות ללא דיכאון? תודה מראש על התשובות ביי יונית

היי יונית, ראשית לדברים הברורים. את עושה כל מה שצריך כדי להרגיש יותר טוב, כלומר טיפול תרופתי ופסיכולוגי, ככול שהטיפולים יעמיקו את תרגישי טוב יותר. כל הכבוד שאת בדרך הנכונה. האפקסור מתחיל להשפיע מוקדם אבל השפעתו הולכת ונבנית בחודשים הראשונים. כלומר עד החודש החמישי ישנו שיפור מתמיד במצב. בחודש השלישי תרגישי טוב יותר מאשר בחודש השני, ברביעי טוב יותר מאשר בשלישי. בסביבות החודש החמישי ישנה התייצבות. עזבי את השאלות על מאניה, מאניה היא פעילות יתר כמו ביזבוז כסף בגלל מצב רוח יותר מדי טוב, יחסי מין ללא שליטה מהסיבה הנ"ל, וכך הלאה. מאניה זה לא דבר שאפשר לפספס. את בדרך הנכונה, השאלה הזו עדיין נובעת ממקור של חרדה, בעוד חודש כבר לא תשאלי שאלות כאלו כיוון שתרגישי טוב. נחכה ונשמור על קשר שיהיה שבוע טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת האם הדבר נכון גם לגבי סרוקסט והאם מומלץ בכל מקרה לשלב טיפול קוגנטיבי ביחד עם התרופה כנגד החרדה ?

היי ד"ר הידש קודם כל , אתה פשוט נהדר , התשובות שלך כל כך מרגיעות ומקצועיות ואין בך שום התנשאות (כמו הרבה רופאים שאני מכירה) , אבל נראה לי שלא הבנת אותי נכון , אני לוקחת אפקסור כבר שנתיים (לאחר שנתיים של פרוזק) , מעלה ומורידה מינונים מ 2 ל 3 , וכאשר ישנו שיפור שוב יורדת ל2 אפקסור (לפעמים על דעת עצמי , האמת) , ועם כל זה עדיין ישנן נפילות לא נעימות , שאפשר לתפקד עימן אבל החיים פתאם יותר קשים , בנפילה האחרונה החלטתי להוסיף גם טיפול פסיכולוגי (לא קוגנטיבי , אלא פסיכותרפייה רגילה ) , והמטפלת נראית לי מאד מקצועית ואסרטיבית , שוב אשאל אותך , איך זה שאני מרגישה יותר טוב ? האם זה בגלל הטיפול הפסיכולוגי , או שפשוט בתקופה הקשה חלפה , ומצפות לי עוד תקופות קשות? האם כדאי לשקול החלפת כדור (שאיתו אולי לא תהיינה לי נפילות)? או פשוט להמשיך הלאה לראות? יש לציין שיש לי פסיכיאטר נחמד , אבל אני לא יודעת עד כמה הוא מיקצועי , ויש לי הרגשה שהוא עובד בשיטת הניסוי והתהייה. בכל אופן אני מאד נהינת לגלוש בפורום הזה , נחמד לדעת שיש עוד אנשים "נורמלים"שסובלים מן התופעות הללו ואני לא היחידה בעולם ביי

לפני כ11- שנה כשחיפשתי דרך להגדיל את הכנסותי.לגמרי במקרה הוצע לי להשתלב באחת מזרועות הבטחון וזאת למרות גילי המתקדם, עבר צבאי רגיל למדי והיותי אדם ללא כישורים מיוחדים. למרות מודעותי למגבלותי הרגשיות והנפשיות נענתי להצעה בשל הפיתוי הכספי.ככל הנראה הפרופיל ההתנהגותי והאישיותי שלי ענה על הציפיות של צוות המגיסים מסיבה שאינה ברורה לי. אני מתקשה להבין כיצד גוף מסודר ומקצועי שכזה מקבל למסגרתו אדם הסובל חרדות . במהלך תהליך הגיוס התחלתי לסבול מרמות חרדה הולכות וגדלות וכן מכאבי בטן חריפים. רופא המשפחה סבר כי הרקע לסמפטומים הגופניים הינו נשפי. הוא הציע לי ליטול קסנקס ... " תרופה בטוחה אשר אינה ממכרת "....בכדי להמחיש את דבריו סיפר לי שבצרפת מתוך שלשה יהודים שניים צורכים קסנקס. מאז , (כאמור כ-11 שנה) איני מצליח להפטר מצריכת תרכובת הכימיקאליים האיומה הזאת. מספר חודשים לאחר תחילת נטילת התרופה גוייסתי למילואים במסגרת צו 8 .בשל דחיפות העניין לא הצלחתי לרכוש את תרופה ותוך כדי השרות התחלתי לסבול מתופעות חסך בסם ( סם חוקי לחלוטין אבל סם לכל דבר) . אני מתקשה לתאר את תחושות ההשפלה שמצב זה עורר בי.נאלצתי לפנות לקב"ן על מנת שימליץ לשחרר אותי למספר שעות היות ובאותה עת התרופה לא היתה בשימוש צבאי. כשהשתחררתי משרות המילואים פניתי לפסיכיאטר על מנת שיסייע לי להגמל מקסנקס. לאחר שבשיחה טלפונית מקדימה הסברתי את הרקע לפניתי אליו הוא התמקד באופן התשלום : 200 שקל במזומנים בלבד ( בשנת 1990 ). מדובר בפסיכיאטר מוכר המטפל במוסד יוקרתי בתל אביב. היות ואני תושב הפריפריה, אדם פרובינציאלי בכל הנוגע להתמצאות ברחובות תל אביב הגעתי לפגישה באיחור. במסגרת "קבלת הפנים" הדגיש בפני שנשוחח בזמן הנותר לרשותנו ושיגבה את הסכום המגיע לו במלאו . לאחר מחצית שעה שיחה מוחו האנליטי הקודח הגיע למסקנה ש " אני צורך קסנקס בגלל ש "הדמות האימאית המופנמת מחזיקה אותי בביצים"במילים אלה ממש. כטיפול גמילה הכפיל לי את מינון הקסנקס (???????????). כמובן שלא קיבלתי את גישתו. הבטחתי לעצמי שאני לא פונה יותר למישהו מאנשי בריאות הנפש. סיוע מכיוון בלתי צפוי קיבלתי מקורא בכף היד. הוא לא התימר לסייע לי בתהליך הגמילה אבל תמיכתו הרגשית מכוונת לחשיבה חיובית איפשרה לי להתמודד עם תחשות החרדה שלא פסקו על אף העובדה שצרכתי קסנקס. בשנת 1995 טופלתי על ידי פסיכולוגית קלינית : ממש מלאך, גם מקצועית ועניינית וגם אנושית .עבדנו יחד על התמודדות עם חרדות בשיטה ההתנהגותית בשילוב עם הורדת הדרגתית של מינון הקסנקס. תוך שנה הגעתי לצריכת כמות מזערית : רבע כדור של 0.25 מיליגרם. אז נפצעתי : אי לכך קשה לי להעריך באיזו מידה הטיפול הצליח או לא והאם הייתי משמר את אי הזדקקותי ל נטילת קסנקס לאורך זמן. כאמור, שבתי ליטול קסנקס באותו מינון. בין 0.5 מ"ג ל1.5 מ"ג. במסגרת " דע את האויב" השתתפתי בשנת 1999 בקורס אוניבסיטאי בנושא ההתמכרות לסמים. מספר עובדות מעניינות: ההתמכרות לבנזודיאזפינים מסוכנת וקשה מההתמכרות להרואין.השהלכות של נטילת בנזודיאזפינים לאורך זמן משתוות להתמכרות לאלכהל: פגיעה הזכרון לטווח קצר בריכוז,בכושר המיני, ירידה ביכולת הקוגניטינית .אני חושב שגם פוגע בכבד אבל אני לא בטוח. ניתן לעבור גמילה פיזית מהרואין ב תהליך הנמשך חודש באשפוזיות של משרד הבריאות הפזורות ברחבי הארץ תמורת תשלום של 1200 ש"ח .אין מענים טיפוליים במסגרת אשפוזית למכורים לבנזודיאזפיניים. ואנא על תספרו לי שבתהליך הגמילה ניתן לתפקד באורח תקין, תהליך גמילה מבנזודיאזפינים מקפל בתוכו סיכון להתקפים אפילפטיים ואף מצבים פסיכוטייים על כן הצורך באשפוז. ידוע לי שבחו"ל קיימים מוסדות המתמחים בטיפול במכורים לכדורים בתנאי אשפוז. אנחנו בארץ כנראה בנוים מחומר אחר ואין אנו זקוקים לגמילה בתנאי אשפוז. למישקורא מכתבי זה: אנא על תיכנס ללחץ המחמיר את החרדות. באם אתה עדיין בשלב הראשוני של נטילת התרופה עשה כל מאמץ להפסיק את נטילתה. אני לא הצלח תי בכוחות עצמי וראה איזה מחיר אני משלם. כאמור בפניתי הקודמת לפורום מזה כשנה אני סובל מפיברומיאלגיה. מחלה זו שבעבר נחשבה לפסיכוסומטית מוכרת כיום כמחלה לכל דבר הניתן לאבחון באמצעים קליניים. מבין הגורמים האפשריים העומדים בבסיס הופעתה נטילה רצופה של בנזודיאזפינים. מגוחך שלטיפול בפיברומיאלגיה ממליצים לצד חומרים אנטיכאונים טיפול ההנזודיאזפינים. אני לא איש יוזמות גדולות אבל נראה לי שהיה מקום להקים קבוצות לעזרה עצמית למכורים לבנזודיאזפינים ואולי אף עמותה. לסיום: תעשית התרופות מרוויחה הון עתק בזירה הבינלאומית ממכירת בנזודיאזפינים שהינם גם מהתרופות הנמכרות ביותר בישראל. המשטרה משקיעה מאמצים במיגור תופעת השימוש והסחר בסמים. צרכנים וסוחרי סמים נכלאים. מאידך , תעשיות התרופות מתעשרות על חשבוננו באמצעות ייצור וממכר בנזודיאזפינים תוך כדי גרימת נזקים חמורים לאוכלוסיה נזקים גדולים יותר מהנזקים הנגרםים בגין השימוש בהוראין. ככל הנראה אני כבר סובל בשלב זה מפגיעה אורגנית. לאחרונה טיילתי בפאריז. אם בעבר הייתי מסוגל תוך פרק זמן קצר לזכור את מפת המטרו בעל פה ולהתמצא בקלות ביקורי זה היתי צמוד למפה כמו אדם סנילי ,המידע לא נקלט כבעבר. ראו הוזהרתם!!! בהצלחה לכולנו

גם אני אובחנתי כסובלת מחרדות והפסיכאטרית רשמה לי ,קסנקס,אולם לאחר שקראתי פה רבות על התרופה ועל הסיכון של ההתמכרות לה התעקשתי לקבל תחליף-ממשפחת ה-ssriואכן ההתעקשות השתלמה קיבלתי מרשם לסרוקסט ומאז חיי השתנו ללא היכראין ספק שהייתה דרושה גם המון עבודה מצידי. אז תבררו לפני שאתם לוקחים כל כדור 'כי אכן היו לי תופעות גמילה דיי מגעילות כגון:דיכאון חרדהמוגברת'בחילות וכו'.

היי בהחלט דבריך חשובים, זו הסיבה שאנו ממליצים על תרופות ממשפחת הפרוזק שאינן ממכרות. עם זאת חשוב לציין שזהו ניסיונך האישי וקיימים "מקרים" כאלו. בדרך המהלך של הנטילה וההפסקה הרבה יותר קלים. יש ניסיון עצום עם תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים במשך 40 השנים האחרונות ובדרך כלל המהלך הרבה יותר קל. אבל צריך לזכור את כל התמונה, גם את ניסיונך כדי לא להגיע למצבים כאלו וגם את הניסיון הכללי שהצטבר במשך השנים. טוב שכתבת, אני רק מקווה שאין אנשים רבים עם סיפור דומה ולכולם.. צריך להזהר עם כל תרופה שבוע טוב, דר' גיורא הידש

לד"ר הידש היקר כזכור אני חשה כמה סימפוטמים מוזרים עם פרוזק- הידוק לסתות, חום ונימול ברגליים. וגם אפטיה. קראתי שאולי זה סימפטומים אקסטרה-פירמידליים, שאולי מטופלים ע"י הגברת הדופמין . כמו-כן, הפסיכיאטר הציע לי לטפל בבעיה המינית שגורם פרוזק ע"י כך שאוסיף לו אמנטדין. ובכן, סקרתי כל מיני מאמרים ברשת וראיתי שיש הרבה סוגי מגבירי דופמין. ושלאמנטדין יש הרבה תופעות לואי לא נעימות. אז לפני שאני חוזרת לפסיכיאטר לשאול אם להחליף, רציתי לשאול אותך לגביהם כמה שאלות. 1. מי הבאים הכי עדין: לא מעלה חרדה, לא מעייף, לא גורם לבילבול, לא גורם לסימפטומים אנטיכולינרגיים? ומצד שני שיש לו איזשהי השפעה אנטי דכאונית ?. bromocriptine, memantine, amantadine Amineptine, pergolide, pramipexole Cabergoline, Ropinirole, Lisuride באיזשהו אתר היה כתוב שהכי טוב לדיכאון הוא- bromocriptine- כי הוא מעלה רק את D2, בניגוד לאמנטדין וריטלין שמעלים גם את D2 וגם את D1. ויש לו פחות תופעות לוואי מאשר לאמנטדין . האם זה נכון? 2. האם dopamine agonists יכולים למכר? כי הם פעמים רבות הוזכרו ביחד עם הסטימולנטים, כמו ריטלין, שכן ממכרים או לפחות כעבור זמן יש התרגלות אליהם (pooped out) . וגם הם הוזכרו כמה פעמים ביחד עם אמפטמינים. המון מון המון המון תודה ומתנצלת אם שאלתי טרחנית מדי. פשוט החלטתי להתעמק בנושא, כדי להבין אילו אופציות עומדות לפני לפתור את סיבלי. נטע

נטע היקרה, צר לי אבל הדברים שאת כותבת עליהם נדירים ואין לי ניסיון בהם...השופט כרמי לימד אותי רפואה ומשפט בבית הספר לרפואה לפני כמעט שלושים שנים. והוא אמר שבכל נושא ברפואה הוא יכול להתעמק ולדעת יותר מאשר מומחה רפואי. והדברים נכונים גם לדברים שאת כותבת. אני בכל זאת לא מבין, לפרוזק יש אצלך תופעות לוואי וחלקן חמורות, בנוסף הוא לא פתר את כל הבעיות שבגללן את נוטלת אותו. אז מדוע שלא להחליפו? אני חושב שזה הנושא העיקרי. SORRY, זה מה שיש בכל אופן, אם לך יש תשובות לשאלות אשמח ללמוד, ביי הידש

לד"ר הידש היקר, תודה על תשובתך. אז רק אשאל דבר שאולי אתה יותר יודע. איזה מבין ה- SSRI ידוע כהכי פחות גורם לסימפטומים אקסטה-פירמידליים? נטע

דר' הידש, מה דעתך לגבי לקיחת מלטונין עבור הסדרת השינה אחרי jet-leg ? האם זה ממכר ? אני ממתמכרת בקלות ( לקחתי במשך 20 יום 0.5 מ"ג Lorivan והתמכרתי עליו, לקח לי חודשיים לחזור למוטב) שבת שלום, לי.

היי לי, לאן את נוסעת? שום תרופה אינה ממכרת אם נוטלים אותה ללילה אחד או שניים. בכל אופן עדיין יש התלבטויות לגבי היתרונות של נטילת מלטונין למרות שההורמון הזה בהחלט קשור לשינה. בתופעה של JET LEG, ישנם שני מרכיבים, הראשון הוא השינה והשני הוא השעון הביולוגי. קל יותר להסדיר את השינה, משתדלים לישון במטוס, לכוון כבר בתחילת הטיסה את השעון שעל היד לשעון של הארץ שאליה טסים, וכאשר מגיעים להכנס ללוח הזמנים של הארץ. כלומר אם מגיעים בבוקר אז לא ללכת לישון, ללכת לישון בשעות הערב כרגיל. הסדרת השעון הביולוגי הפנימי והתחושה הפנימית לוקחת מעט יותר זמן ומלטונין לפי מיטב ידיעתי לא עוזר בכך. בכל אופן מניסיוני בטיסה כמעט רצופה לאוסטרליה וחזרה זה עובד למרות שנרדמתי על השולחן במסעדה בערב כאשר הגענו. כמו כן כלל ידוע הוא שבטיסה לחו"ל הנחיתה והתופעות קשות יותר כאשר מגיעים לארץ בחזרה.... בכלל לאן את נוסעת? האם קבלת אשור של הפורום לנסיעה? שיהיה רק טוב ושזו תהיה דאגתך הקשה ביותר... ביי דר' גיורא הידש

התמכרת למלטונין???????????????????? וואו עוד לא שמעתי על דבר כזה..... אי אפשר לדעתי להתמכר לכדורים כאלה מאחר ויש להם השפעה שמגיעה טיפין טיפין, לוקח לה זמן, לפי דעתי לא ניתן בכלל להתמכר לכדורים שלוקח להם מינימום חודש להשפעה. אני לקחתי מלטונין וזה לא עשה לי כלום מלבד עייפות קלילה

אני נוסעת לארץ! באמת הפורום יחסר לי, התמכרתי גם עליו. דר" הידש, סליחה שאני שואלת, אבל נראה לי שאתה לא יושן בכלל לפי כמות התשובות שאתה כותב בפורום... כל טוב , לי.

שלום רציתי לקבל מידע לגבי טיפות ניאולפטיל לילדים עם בעיות קשב. האם זה לא ממכר? מה הנזק ? האם יש תחליף טבעי? אודה לתשובה מהירה

לאבי שלום, הנאורולפטיל אינו ממכר, אולם אין זה הטיפול המקובל והסטנדרטי להפרעות קשב, יתכן וקיימת בעיה נוספת כיוון שזו תרופה שמרגיעה יותר מאשר מטפלת באופן ישיר בהפרעת הקשב. אם רופא רשם נאורולפטיל אני מניח שהבעיה חמורה יותר ולכן טיפוליים "טבעיים" לא יועילו, אבל אני מומחה קטן לטיפולים טבעיים. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום לפני כמה ימים התחלתי לקחת פאקסט (בינתיים חצי כדור כל בקר) עקב חרדות חוזרות ונשנות, בעקר במצבים חברתיים או בסביבת המון רב. הייתי שמח לדעת יותר על התרופה הנ"ל -שלילה וחיוב. כמו כן האם אוכל לקחת במקביל (בעת הצורך) ואבן/קסנקס ? אה...גם..שמעתי שהיא פוגעת במיניות. האם בכל המצבים? מישהו יודע? אשמח לשמוע תודה

הי, תרופה נהדרת-הדבר היחידי שמפריע לי זה שזה פגע לי במין. החברה פה מדברים על בעייה להגיע לאורגזמה,אצלי המצב קצת יותר גרוע.כמו שכבר כתבתי פעם,המקום היחידי שאני ניפגשת עם המין הוא בקריאת ספרים. אבללללללללללל-מאחר וזה רק לתקופה של עד שנה-אני מקווה,אז לא נורא-ניתגבר. חוץ מזה-תרופה באמת נהדרת. בהצלחה שגב

לאורן שלום, חומר בסיסי על הסרוקסט תוכל לקרוא באתרים רבים ברשת. לשאלותיך: אפשר ליטול וואבן או קסנקס עד שהסרוקסט "תופס", תקופה של מספר שבועות. כיוון ששתי התרופות וואבן וקסנקס ממכרות רצוי לקחת אותן באופן לא רצוף אלא לפי הצורך וכך נמנעים מבעיית ההתמכרות. תופעות לוואי יש לכל תרופה, לסרוקסט אחת התופעות היא פגיעה במין. אבל כמו כל תופעות הלוואי היא אינה קיימת אצל כל האנשים שנוטלים את התרופה, לכן כדי לדעת האם זה קורה אצלך, חייבים לחכות ולראות. בכל אופן לשאלתך, בודאי שלא "בכל המצבים". בנוסף, כל תופעות הלוואי האפשריות חולפות אחרי סיום הטיפול והפסקת התרופה. בכל אופן אני מקווה ומאחל לך שקודם כל תהנה מההשפעה החיובית של התרופה והסיבה שבגללה היא נתנה תעלם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הי, הנסיעה לחו"ל........-זוכרים????????? ביום ראשון אני טסה לארה"ב מטעמי עבודה.אני אמורה לחזור בסוף השבוע עם אופציה להישאר בחו"ל כעוד שבוע. החלטתי לקחת איתי לכל מקרה את הקלונקס למרות שכבר שבועיים ירדתי לחצי כדור בשבוע????????איך אני-גדולה אה? אני מבקשת לא להתגעגע יותר מידי-בסדר? הלוואי והייתי מכירה אישית ,אפילו רק אחד מכם ואני מבטיחה שהייתי מביאה לו מתנה קטנה וחמודה. ד"ר הידש-מה שלומך?האמת לאחרונה קצת התנתקתי בגלל כל הבלאגאן אבל הנה הכל חזר לקדמותו.כולנו בסופו של דבר אוהבים ומותר לכעוס לפעמים.אתה זוכר שאמרת שניפגש בצ'ט מתישהוא?אז חכה עד שאחזור מחו"ל ואולי אפילו נצליח להקדים את השעה כי 23.00 קצת מאוחר לי. זהו בינתייםםםםםםםםםםםם ביי ביי שגב

היי שגב המון תודה על תגובתך(בקשר לפאקסט).... ו....שתהיה לך טיסה נעימה ושהות מקסימה....ובכלל רק טוב. בהצלחה ביי אורן

נסיעה טובה! גם אני נוסעת, לכיוון ההפוך, אבל מכירה את ההרגשה.... כל טוב, לי. נ.ב. לאיפה את נוסעת?

תודה תודה. אני טסה לבוורטןןןןןןןןןןןןןן ולאן את? שגב

לשגב היקרה, אני מאוד שמח שאת נוסעת בהרגשה טובה ובאמת שיהיה לך בכייף. אני מבין שהנסיעה קשורה גם בעבודה אז אחולי הצלחה. בכל אופן אני חושב שאת תעלי על המטוס בלווית כמה אנשים מהפורום שיחשבו עלייך ו"ילוו" אותך כדי שתהיה לך טיסה קלה ונעימה. אני מניח שתהיי ליד אינטרנט כך שבאמת אנו מצפים שתעדכני מחו"ל, ונשמור על קשר מדי פעם כאשר את בחו"ל. טוב, בסדר, את תעשי חיים ולנו את תחסרי, אז לפחות תכתבי מכתב קצר כל כמה ימים... שתהיה לך טיסה טוב, והרבה כיף והצלחה דר' גיורא הידש

שלום אני מקווה שתהני מהנסיעה ,ושתדעי שאנחנו גאים בך שאת לא בורחת ועומדת מול מכשוליי החיים ומתמודדת יפה נחכה בקוצר רוח לשמוע איך היה ואל תפחדי מכלום !! את מסוגלת ואת תעשי את זה כמו גדולה וכשתחזרי הביתה את תדעי שהנה את בריאה ושניצחת .................... בהצלחה מחזיקה לך אצבעות נירה

היי שגב, צהריים טובים! אני שמחה שאת טסה ואני מקווה שתהני מהנסיעה! שתרגישי רק טוב ותחזרי אלינו במהרה. ואם תמצאי שם מחשב שמחובר לאינטרנט אז תגניבי לפה איזה משפט קטנטן ותספרי לנו מה איתך... תעשי חיים ותשמרי על עצמך! יפעת

שתהיה נסיעה טובה! גיא

כבר מתגעגעת. נשיקות. שגב

שלום רב, האם יש סיכונים או ו אי יעילות בנטילת פבוקסיל ונוסידקס בו זמנית? תודה רבה!!!

לדניאל שלום, אני חושב שזה בסדר, לא ידוע לי על אינטראקציה בין שתי התרופות הללו. בהצלחה דר' גיורא הידש

לד"ר הידש כפי שידוע, ילדים במשפחה הם שונים באופיים ולכל אחד מטען גנטי שונה. האם במשפחה עם היסטוריה של מחלת נפש , עשויים כל הילדים לחלות? אני מכיר משפחה בת שישה נפשות ורק ילד אחד חולה יתר הילדים מתפקדים רגיל לגמרי ואפילו הם נשואים , הורים לילדים, הם עובדים (הסבא מצד אמא היה חולה בסכיזופרניה פרנואידית ) האם יש הבדל ומשמעות אם התורשה הגנטית באה מצד האב או האם? בתודה

היי שירלי, גנטיקה היא רק חלק מהגורמים לסכיזופרניה. אין הבדל אם אחד ההורים הוא האב או האם. מקובל שאם קרוב ממדרגה ראשונה חולה (אם, אב) אז 1 מכל עשרה ילדים עלול לחלות. כלומר בהחלט מתאים שילד אחד מבין השישה והשאר בריאים. בשום פנים ואופן לא כל הילדים עלולים לחלות. ביי דר' גיורא הידש

שלום ברצוני לקבל מידע על התרופה פוקסיל תודה

לגפן שלום, האם אתה מוכן לדייק ולכתוב את שם התרופה באותיות לועזיות כדי שלא תהיה טעות... תודה דר' גיורא הידש

שוב שלום, רציתי לעדכן שאכן המינון שלי בפרוזאק עלה, אך הרגשתי אכן השתפרה במקצת והצלחתי לעשות את ה"צעד לעבר הפסיכולוגית". רציתי לדעת מה דעתך על שיטת הטיפול "קנסיולוגיה", ובנוסף האם פרוזאק במינון של 2 כדורים ביום מעורר או מרדים? תודה, הודעתך האחרונה: מחבר: דר' גיורא הידש תאריך: 08-11-2002 19:26 שלום רב, אכן בעיה קשה, את צריכה להגיע לפסיכולוגית כדי להתגבר על הקשיים הנפשיים שמונעים ממך להיות בחברת אנשים, אם תלכי לפסיכולוגית אז תוכלי להתגבר על הקשיים. מעגל סגור, אבל לא חתום. ישנן מספר אפשרויות, ראשית האפשרות שהיא הגיונית אולם לא כל הפסיכולוגים מוכנים לבצע אותה היא ביקור בית,... אפשרות נוספת היא להגיע עם חברה, או קרוב משפחה אשר יכול ללוות אותך ולהיות איתך כך שבחברתו את מרגישה בטחון. יתכן שישנם רעיונות נוספים ולך ישנן מחשבות מה שיכול לעזור לך, אבל אם אין ברירה חייבים לחכות עוד שבוע שבועיים עד שהפרוזק יתחיל לפעול ואת תרגישי טוב יותר עם יותר כוחות ותוכלי להגיע לפסיכולוגית. תעדכני שבת שלום,

היי כל הכבוד ותודה על העדכון. איך היה אצל הפסיכולוגית? האם קבעתם פגישה נוספת ולמתי? אנחנו פה ונדחוף אותך. איני מכיר את שיטת הטיפול שאת כותבת, אולי תלמדי ותעדכני אותי? תודה ובהצלחה דר' גיורא הידש

מה התהליך הבירוקרטי כדי לקבל תרופה כלשהי ל ocd דרך קופת חולים ומה אני יכולה לעשות כדי שזה יהיה כמה שיותר מהר תודה

ללכת ליקנות בבית מרקחת באופן פרטי

ד"ר שלום יש לי כמה תופעות שאני רוצה לדעת אם נכללות בהגדרה הנ"ל. שמתי לב שהרבה מההרגלים שלי מוזרים ולא מוסברים אז ככה. אני בודקת כמה פעמים אם הדלת נעולה או לא - זה כולל ללכת הלוך חזור מכל חדר בבית לפני שאני הולכת לישון. אני בודקת כמה פעמים שהשעון מעורר מכוון. לא שהזיכרון שלי לא טוב אבל אני מפחדת שאני שוכחת לעשות את הדברים האלה. הסדין תמיד יהיה מתוח ואם לא אני אקום באמצע הלילה לסדר אותו הפתק יהיה תמיד למטה בצד הפנימי כל גרם מדרגות שאני אעלה או ארד אני מנסה שזה יהיה ברגל שמאל. לא יודעת למה כל שולחן שאני יושבת לידו אני חייבת ליישר שיהיה בקו מקביל לרצפה. תודה על תשובתך

ליפית שלום, אלו הם בהחלט מעשים הנובעים מחרדה ונמצאים בספקטרום (טווח) של OCD כלומר מעשים שאת חייבת לעשות אותם-כפייתיים. מה שחשוב זה החומרה של הדברים. אם מדובר על תופעות שאינן מפריעות ממש לתיפקוד, כלומר בדיקת הדלת פעמיים שלוש ואחר כך הולכים לישון אז איני בטוח שכדאי בכלל לטפל בדברים. אם נראה לך שהכפייתיות מפריעה בחיים בצורה נכרת אז בהחלט כדאי וצריך לטפל בדברים. OCD כיום נחשבת לאבחנה מורכבת אשר יכולה להופיע במספר אבחנות פסיכיאטריות שונות ולכן כדאי לעבור אבחון מקיף. כמובן שאיני יכול לעשות את האבחון ולתת לך תשובה חד משמעית כאשר חסרים המון נתונים...אפילו איני יודע את גילך... לכן ההמלצה היא לפנות לאיש מקצוע כדי להעריך את החומרה ואת הצורך בטיפול. בהצלחה ותעדכני דר' גיורא הידש

ראשית- תודה רבה לכל המגיבים ולדוקטור הירש קראתי בענין , את האפשרות לבעייתADDH שאלתי, לאן אני ממשיכה מכאן- למי אני פונה לאבחון אפשרי

נועה שלום את יכולה גם לקרוא ספר מצויין שנקרא "ADD מריטת עצבים של האלוול וריטי" בהוצאת אור עם. הספר קריא וטוב. את יכולה לדבר איתי או עם מישהי אחרת שאובחנה ב ADHD בחדר "אני חרד" שמתקיים כל ערב בצ'ט הבסיסי של נענע. נוכל גם לתאם שיחה במסנג'ר או באייסי. אחרי שתכיני שיעורי בית תוכלי לפנות לנוירולוג לאיבחון או לטיפול קוגנטיבי. שאול

לא ידעתי שהספר הזה תורגם נועה - ספר מצויין!!! מסביר את התופעה מא' ועד ת'. הוא היווה את הבסיס לעבודה הסמינריונית שעשיתי על ADD וADHD של מבוגרים תראו איזו אירוניה למדתי על ADHD עשיתי עבודה סמינריונית ענקית (באנגלית!) על ADHD אני נדפקת עם ADHD... צחוקים איתי

מזה מספר שבועות אני עוקבת בעניין אחרי הפורום הזה ומאד נהנית ממנו. רציתי לשאול האם הוא מוגבל לשאלות של אנשים סובלים או שהאם ניתן לשאול בו גם שאלות להשכלה כללית. כוונתי היא אם לא אגזול מזמן הרופא בטיפול בבעיות בוערות של אנשים?

אילנה שלום ראשית כל רוב הבעיות הבוערות שלנו לא עולות לדיון בפורום אלא בשיחה עם המטפלים האישיים שלנו. גם אנחנו הנזקקים לשירותו של רופא שואלים את השאלות להשכלה כללית שאלות המבהירות דברים לגבי התהליך הטיפולי. היות שתהליכים נפשיים נוגעים גם למי שלא נזקק לשירותי בריאות הנפש את מוזמנת להשתתף בדיון. העובדה היא שאת מוצאת ענין בפורום שלנו ואני לא מוצא עניין בפורום קרדיולוגיה זה אומר שלשמחתינו הצלחנו לעניין גם "זרים". תודה שאול

היי אילנה, אני בהחלט פתוח לכל גישה. לדעתי, וכאן אני מייצג את דעתי בלבד, כדאי שיהיו דברים המעוררים שיחה ודיון ולכן אני מעודד לשאול שאלות ודיון. סיכום של פרק או תיאור תיאורטי יש בספרים רבים ובאתרים שונים שחברי הפורום ישמחו להפנות אותך אליהם. אבל הגבולות לא חד משמעיים וכל מה שמעניין יכול להכנס. ביי דר' גיורא הידש

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=49201&t=49201

היי גינו, כבר מספר ימים יש לך תשובה בקישורית שציינת. בכל אופן חיפשו וחיפשו ולא מצאו. לכן התשובה היא שאין קשר כזה. וזה בדוק. ביי דר' גיורא הידש

תודה ..אתה אחלה

ד"ר הידש שלום! לאחרונה החלתי בטיפול בכדור הנ"ל, 10 מ"ג לפני השינה וזאת בגלל בעיות שינה ממושכות. (שנים רבות מאד). רציתי לציין גם שכל אותן שנים ובמידה מסוימת עדיין, סבלתי מ - p.m.s. הכדור התחיל לשפר את השינה. בשנים האחרונות סבלתי גם מדיכאון מתון. זאת אומרת לא כזה חריף אלא כזה שמתבטא בחוסר חשק לעשות דברים שעשיתי בעבר וגרמו לי להתרוממות רוח שלא לדבר על עניינים שבשגרה. פשוט מן תחושה "חכמולוגית" כזאת של מה כבר חדש? מה שהיה הוא שיהיה, ועוד פילוסופיות כאלה שעשו אותי, או שנגרמו מאותו דיכאון מתון, אפאטית לסביבה. הרופא אומר שהכדור הנ"ל יחזיר לי בהדרגה גם את העניין בחיים, ושהוא הכי מתאים לי בגלל נדודי השינה, כי אחרים אולי יעזרו מהר יותר לדיכאון המתון אבל נדודי השינה יתגברו. בינתיים זה לא קורה אך כמו שאמרתי השינה כבר בשיפור. שאלותי הן: האם באמת כעבור זמן מסוים יחול שיפור גם במצב הרוח? אולי יש כדור אחר טוב יותר שיהיה יעיל גם לשינה וגם למצב הרוח? מה שהכי מפחיד אותי זה הקטע של איבוד שליטה , כלומר, שברגע שאפסיק את הכדור מצבי יתדרדר יותר מזה שהיה (וכמו שציינתי הוא לא היה מי יודע מה גרוע), האם ברבות הזמן לא אתרגל לכדור כך שיצטרכו להגדיל לי את המינון? דבר נוסף שמציק לי הוא שמאז החלתי בטיפול הנ"ל התיאבון שלי נעשה של פיל. אני כל הזמן רעבה והרופא אומר שזו תופעת לוואי מוכרת של הכדור. האם זה אמור לעבור עם הזמן , אם לא האם יש לך טיפ איך להיות מטופלת ולא להשמין? אודה על תשובותיך. הגעתי למסקנה שחשוב וצריך לשפר את איכות החיים ולא צריך לחכות עד שיהיו בלתי נסבלים אך כמובן ישנם החששות הנ"ל.

לליאת שלום, אני מסכים באלף אחוזים לשורה האחרונה של מכתבך, האדם והחיים חשובים הרבה יותר מהכדורים, טיפולים וכדומה. העיקר הוא להינות ולחיות חיים מועילים וטובים. בקשר לאלטרול, רוב הדברים שכתבת הם נכונים ואנסה לעשות מעט סדר בדברים. האלטרול היא תרופה מהקבוצה של תרופות נוגדות דיכאון. בדרך כלל אנחנו מחפשים תרופות מעוררות כדי שהאדם לא ישן כל היום. אלטרול מעט מרדימה (זו תרופה מהדור הראשון, יש לה כבר 40 שנים והיא תרופה מצויינת), ונראה שהבחירה אצלך טובה, כלומר דווקא עם נטילה בערב תופעת הלוואי תהיה יתרון, היא מאפשרת לך לישון טוב יותר. וכאמור התרופות החדשות יותר מעוררות ולכן נוטלים אותן בבוקר. תופעת לוואי אחרת היא התיאבון המוגבר והעליה במשקל. אין מה לעשות פרט לכך שלאכול פחות או לפחות לאכול מזון דיאטתי עם פחות קלוריות...קל להגיד. הציפיה היא בכל אופן שהתופעה הזו תיפסק אחר מספר שבועות של טיפול, הגוף מסתגל והתיאבון חוזר לרגיל. האלטרול היא תרופה שאינה ממכרת, כך שהחששות להתמכרות והפסקת השפעתה אינן במקום ואת יכולה להרגיש בטוחה איתה. גם המינון של 10 מג' הוא מינון נמוך ביותר. עם אלטרול אפשר להגיע למינונים של 150 מג' ביום ובעבר אפילו נתנו 300 מג'. כך שאת יכולה בהחלט להיות שקטה עם התרופה. אשמח לענות על שאלות נוספות, שבת שלום דר ' גיורא הידש

דר' הידש שלום, לפני כחודש וחצי הפסקתי את הטיפול בריספרדל לאור תגובות אלרגיות שהופיעו אצלי(התחלתי אותו לארגון מחשבתי ולא כל כך תופעות סכיזופרניות) . משום שיש לי מניה דיפרסיה, הפסיכיאטרית הנוכחית שלי חשבה שאולי אפשר לוותר על הרספרדל (אותו רשם לי רופא בית החולים בעת אשפוז) והמשיכה איתי רק עם טגרטול 800 מ"ג שבינתיים לא ממש מוכיח את עצמו. לתקופה מסויימת של כחודש עזבו אותי המחשבות האובדניות ועכשיו הן חזרו לרדוף אותי. אני לא יודעת כבר מה לעשות. את הטגרטול אני כבר לוקחת כשלושה חודשים ואני מרגישה היום שאין לי אדמה. קשה לחיות בלי אדמה, לא יודעים איך קמים בבוקר ואיך היום ימשיך וזה כולל את העובדה שכל מכשיר בבית הופך להיות פוטנציאל התאבדותי רלוונטי. כשעזבתי את בית החולים והפסקתי עם הריספרדל אמר לי הרופא שעוד חודש אני אדע אם היה זה הריספרדל שעזר לי במיגור המחשבות האובדניות כי יש לו עוד חודש אפקט על הגוף לאחר ההפסקה. אכן, בערך כחודש אחרי אותה שיחה חזרו המחשבות. הפסיכיאטרית שלי אומרת שזה לא אפשרי וכי הריספרדל מזמן לא משפיע ואולי אף לעולם לא התחיל להשפיע כי לקחתי אותו לתקופה קצרה כל כך. אני לא יודעת למי להאמין ואני כבר עייפה מהמאבק הפנימי שמתנהל בתוכי כבר תקופה ארוכה. אין בי כוחות יותר ואני חשה שהיא לא מבינה את זה- היא אומרת שאיזון תרופתי בבי פולאר לוקח זמן ולא מבינה- אין לי זמן. מה לעשות? לילי

http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=7485279

ללילי שלום, באמת שכיום מעדיפים להכניס לטיפול אצל הפרעות ביפולריות את הרספרידל. לפי ידיעתי בספרות וגם ניסיוני כדור דומה בהשתייכו לקבוצת הא-טיפיים הוא הזיפרקסה. כיום בספרות יש הרבה חומר על היעילות של זיפרקסה במניעה של עליות וירידות בביפולר. לכן בזמן האחרון אני ממליץ על זיפרקסה שמוכיח את עצמו וישנה ספרות על כך. וגם מניסיוני. תתייעצי אם רופאייך תעדכני ושיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום, חשבתי על זיפרקסה אבל אני יודעת שהכדור משמין ואני כבר השמנתי מכל הנסיונות והכדורים שנתנו לי וזה בעצמו לא אלמנט שמעלה במיוחד את מצב הרוח. ניסיתי כמה שיותר להמנע מכדורים עם תופעות לוואי של השמנה. את הכדורים הישנים אני מפחדת לקחת בגלל הדיסקנזיה. ניסיתי קלופיקסול ולאחר שבוע או קצת יותר התחלתי להרגיש מיחושים בשפתיים. היום אני לוקחת רק 2 מ"ג בערב (כל מה שהיא רשמה לי מלכתחילה היה 4 מ"ג) ואני לא חושבת שהוא עוזר. אתה חושב שיכל להיות שהריספרדל עזר גם חודש אחרי שהפסקתי אותו למגר את המחשבות האובדניות? כי כאן עומדת אי ההסכמה בין הרופא שטיפל בי לבין הרופאה שמטפלת בי היום. אני אובדת עצות וכבר לא יודעת מה לעשות. אני ממש לא רוצה להשמין, כבר נוספו לי חמישה ק"ג מאז האשפוז ואני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה. תודה מראש לילי ושאול- תודה רבה

אשמח לכל טיפ שמורכב יותר מלעצום עיניים ולספור עד 10 תודה

1.אם אתה סטודנט תוכל להעזר ביועצים פסיכולוגים שבקמפוס העומדים לרשות הסטודנטים. 2. אני לא איש מצקוע אבל נראה לי שטיפול התנהגותי-קוגניטיבי עשוי לסייע לך. 3.ישנם שיטות טיפוליות אלטרנטיביות להפחתת חרדה כגון: דימיון מודרך, ריקי, דיקור סיני וכ"ד. 4 . המנע מצריכת קפאין יצר על המידה. 5 . באם רמת החרדה גבוהה ומשתקת התיעץ עם פסיכיאטר ביחס לאפשרות לקבל טיפול תרופתי. אבל השאר זו כאפציה האחרונה .

למשה ודנדן, דנדן יופי של תשובה, תודה רבה, אני יכול לצאת לחופשה, אני הולך להכין כוס קפה וחוזר עם יותר כוח. בקיצור, תשובה יותר טובה לא יכולתי לכתוב, תודה, ביי דר' גיורא הידש

הי דוק נגמר לי המרשם וכבר יומיים בגמילה, פתאום היום התחילה ירידה. כמה זמן אפשר לספוג עד לרמה קריטית של פגיעה?

היי אני לא בטוח שזה טוב שהפסקת את הלוסטרל ללא התייעצות עם הרופא, חבל להפסיק מוקדם מדי אחרי שנטלת כבר תקופה ועברת חלק מהדרך. כנראה אתה סובל מתופעות של ההפסקה, התופעות הללו חולפות אחרי מספר ימים, חבל שהפסקת בבת אחת ולא בהדרגה. כדור אחד של לוסטרל יכול להקל באופן מידי על התופעות או כדור של וואבן או לוריוון. בכל מקרה הייתי מייעץ לנסות להשיג לוסטרל ולהתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי הפסקה מבוקרת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שפשוט נגמר אין לי מרשם נוסף איפה מוצאים כמה גרגרים כדי להעביר את השבת?

איזה תרופה מוצלחת נגד מחשבות כפייתיות טורדניות?

טלי שלום מישבה כפייתית טורדנית היא לא הפרעה אלא תסמין של הפרעה מחשבה טורדנית יכולה להיות סממן של דיכאון כמחלה או של ADHD שהוא לא מחלה או של הפרעת אישיות. לעצם השאלה אני מטופל בסרוקסט עקב אירוע דיכאוני בעבר וסרוקסט טוב לטיפול במחשבות טורדניות כפייתיות. אם תלכי לבית מרקחת ותבקשי paxet לא ימכרו לך ובכל מקרה תצטרכי לשוח עם רופא שאול

לטלי שלום, בהחלט ישנם טיפולים פסיכותרפיים ותרופתיים. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי האבחנה וטיפול. OCD אינה הפרעה בודדת. כלומר אובססיות יכולות להופיע במספר הפרעות פסיכיאטריות שונות ולכן האבחון הנכון מאוד מאוד חשוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, האם יש התנגשות או אי יעילות בין פבוקסיל ודקסמול קולד שנלקחים באותו זמן? תודה רבה

לרמי שלום, אין בעיה ואין תגובה בין תרופתית חריגה. שתהיה בריא ושלא תזקק לתרופות, אפילו לא להצטננות... ביי דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש שאלתי אותך בעבר שאלה, ואני אשמח לתשובה לשאלה נוספת אני בת 22- מטופלת בלוסטרל בגלל הפרעת בולמיה. ( הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי, ממשיכה רק עם תרופות ) , במהלך השנים האחרונות חוויתי הרבה דיכאונות בינונים וקשים. ובכל זאת למרות כל מה שעברתי ועוברת- הרזומה שלי מעיד שאני מתפקדת מצוין- בגרות מצוינת, קצינה בתפקיד יוקרתי, ועכשיו תלמידת אוניברסיטה. אבל זה רק הרזומה- אני יודעת שאני מוכשרת וחכמה, אבל מעבר לבולמיה אני מרגישה שמשהו לא בסדר איתי. מגיל קטן מאוד אני נמנעת מדברים עד לנקודת משבר שאני חייבת להתמודד איתם. אני אוהבת להקהות את עצמי ( אם ע"י בולמיה, או ביליויים או הסתגרות בחדר, או אלכוהול או כל דבר אחר ), אני מרגישה שונה מכולם- תמיד חשתי בזיק של טירוף אצלי. כאמור אני שנה ראשונה באוניברסיטה- ולמרות שאני בטוחה בבחירה ונהנית מהחברה באוניברסיטה, אני מרגישה שאני לא יכולה ללמוד, אני מחסירה ימים רבים, ופשוט לומדת מתחילת הסימסטר. אני לא מרגישה שהכל אבוד- כי מהיכרות עם עצמי אני אכנס ללחץ ברגע מסוים ואתחיל להשלים את הכל- ( עד כמה אני אצליח באוניברסיטה לעשות את זה- אני לא יודעת ), אבל עצם התופעה שחוזרת על עצמה נורא נורא מפריעה לי. אני מרגישה שאני משקרת לכל העולם, אני מרגישה לא אחראית, ורק בתקופות הקצרות שאני מאופסת על עצמי – אני מרגישה שאני " בטוחה" בידי עצמי. הגרוע מכל- שאני יודעת שזה תמיד יחזור- גם אם אני אתקן את הדברים עכשיו, ברגע שהכל יאוזן אני אהיה חייבת בהרגשה לברוח מהכל- , אני אתעייף ואם אני לא אפסיק לתפקד במישורים שאני מחויבת להם- אני ארגיש כלואה. בתקופה כמו עכשיו- אני חוזרת להקיא, לבולמוסים, אני משמינה, ולמרות שאני נראית שמחה כביכול אני מרגישה מצוקה ולחץ איום יושב עלי. מה אתה חושב שיש לי? אני לא אפנה עוד פעם לטיפולים פסיכולוגים- לא שאני מאמינה ביכולתי לפתור את הדברים לבד, אבל גם פסיכולוגים כבר לא יעזרו לי בענין זה. קראתי באחד מתשובתך על הפרע אישות הימנעותית- חשבתי שאולי זה קשור אלי. אם כן, מזה פתרונות לדבר שכזה. אודה לך מאוד על תשובה, מצטערת שהארכתי.

noaa יקירתי במכתבך קראתי את חיי שלי. את לא לבד, אני מבינה בדיוק מה שעובר עלייך. אני מקווה שזה ייתן לך קצת נחמה מתחושת הבדידות כי תשובה אחרת אין לי. שלך טלי

1. את בחורה מקסימה כובשת עם אישיות כובשת ומקסימה. 2. אסור לי לאבחן ואגיד לך שאת רחוקה מהפרעת אישיות הימנעותית. שאול

איך הגעת למסקנות האלה?

אחרי 3 שנים של עליות ובעיקר ירידות אובחנתי כחולה במניה דיפרסיה (כנראה בי פולר 2 ) אני אשת קבע בת 38 אני כרגע בחופשת מחלה מזה 3שבועות ואחרי תקופה מאד קשה שבה אני מושכת את הענין בנסיון למשוך את התקופה הקשה ללא חופשה. חופשת המחלה הולכת להמשך לפחות עוד 3 שבועות מאד לא נוח לי עם הסיטואציה הזו ומבחינתי הייתי רוצה לפרוש מהשירות בגלל מצבי ובגלל הקושי שידרש בהמשך שאלותי 1. האם יש "קייס" לפרישה מוקדמת (מסיבה רפואית) בשל הענין(הורדת פרופיל)? 2. האם יש מצב שמשרד הביטחון יכיר בבעיה זו על כל המשתמע מכך?

היי לימור, אבחון מלא של מאניה דפרסיה מגיע לפרופיל 21, במיוחד אין שום ספקות כאשר את נוטלת טיפול תרופתי מתאים. כדי להיות מוכרת כנכה על ידי משרד הביטחון (מצטער על הביטוי נכה אבל כך הם מגדירים זאת), חייבים להתקיים שני תנאים: 1. המחלה פרצה בזמן השירות 2. המחלה פרצה בגלל תנאי השירות, כלומר היו מצבים של לחץ או טראומה חריגים אשר ניתן לקשור אותם להתפרצות המחלה. ישנן שתי דרגות, אחת -"גרימה" כאשר השירות גרם לכל המחלה. השניה-תנאי השירות גרמו להחמרה של מחלה קיימת ואז מכירים רק בחלק של ההחמרה. תמיד אפשר לנסות לתבוע, יש לך 7 שנים אחרי האירוע לפני התיישנות. תעדכני אם את רוצה לגבי מצבך ביי דר' גיורא הידש