פורום פסיכיאטריה

קראתי באינפומד את הקטע הבא... "אם אתה מטייל בג'ונגל ואריה חושף את שיניו מולך, יש סיכוי רב שתרגיש "פחד". לעומת זאת אם פודל קטן וחביב הולך לידך ואתה מת מפחד שחיית המחמד תנשוך אותך... זו חרדה" קלע בול לפחד שלי אני מתה מפחד מכל כלב.. פודל לא פודל - אני לא סובלת אותם. מכלבים אני ממש מפחדת ... חיות אחרות אני לא סובלת באיזור שלי זה אומר שיש לי חרדה?

כן, יש לך חרדה מפודלים. אבל לא, אין לך חרדה במובן של הפרעה חרדתית. לכל אחד מאיתנו ישנם חרדות מדברים שונים – בין שהן חרדות מובנות ומוסברות ובין שהן לא. מתקבל לחלוטין שישנם דברים שאני חרדה מהם, למרות שבאופן רציונלי גם אני יודעת שאין לי סיבה אמיתית להרגשה זו. אבל הפרעה של חרדה – היא משהו אחר לגמרי- היא גורמת לך לחוסר תיפקוד חלקי או מלא, היא שולטת בך ותופסת נפח שאינו הגיוני ואינו מניח להמשיך בחיים הרגילים. כך שאין צורך לדאוג.. רק אל תתחילי לפתח חרדות בקשר לזה שאולי יש לך חרדות... דרך אגב – אני הגבתי כך לחתולים מספר שנים רב

זאת בהחלט פוביה. כל פסיכולוג יאשר לך את זאת. יש לזה גם שם. לכל מצב של חרדה מוגזמת ממשהו מסוים יש שם לפוביה. לפחד מפני חתולים למשל קוראים "אלורפוביה" יש גם פוביה מפני חרקים ועוד ועוד. החדשות הטובות הן שיש לזה טיפול והוא מצליח ברוב המקרים. תרגישי טוב.

עוד אחת מהפוביות הלא מעטות שיש לי למדתי לעקוף אותן כדי שלא יפריעו לי אז מה... אז בחרמון אני לא אהיה, וכלב לא יהיה לי בבית, והחשבון חשמל שאני אשלם בבית יהיה אסטרונומי אבל לפחות יהיה לי שקט נפשי

צירפתי להודעה הזאת קטע שלקוח מתוך האינטרנט, שיש בסופו מסר מאוד חשוב לכל אחד מאיתנו. חשבתי לצרף את הקטע הזה כי חשבתי שזה מתאים במיוחד לאחר הרצח המזעזע של הילדה הקטנה, הודייה, ע"י אביה. עלינו קודם לשנות את עצמנו לפני שנרצה לשנות את העולם כולו. קודם שנחייה בתוכנו בשלום לפני שנרצה לעשות שלום עם אחרים. "מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו. יום אחד, בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו. הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך את העולם לתקן, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבד לבד". הוא חשב שלילד ייקח ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל". בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!! אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת... להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה? "אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?" "אבא", אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי את העולם לתקן, אני ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם". בשנת 1100 כתב על ידי נזיר אלמוני: כאשר הייתי צעיר, רציתי לשנות את העולם". גיליתי שקשה לשנות את העולם, אז ניסיתי לשנות את העם שלי. כאשר ראיתי שאיני יכול לשנות את העם, התחלתי להתרכז בשינוי העיר שלי. לא הצלחתי לשנות את העיר וכאדם מבוגר יותר, ניסיתי לשנות את המשפחה שלי. היום, כשאני כבר זקן, אני מבין כי הדבר היחיד שאני יכול לשנות זה את עצמי, ולפתע אני מבין כי אם לפני הרבה זמן הייתי משנה את עצמי, הייתי עושה הבדל עם משפחתי והייתי עושה הבדל בעירי. ההשפעה שלי הייתה יכולה לשנות את עמי ואז באמת הייתי משנה את העולם". אז במקום שננסה לתקן ולשנות את העולם - בואו ננסה לתקן קצת את עצמנו - לשנות את התנהגותנו - כל אחד לעצמו - כל פרט באופן אישי... וככה בשקט נוכל לשנות את העולם... אולי לא את כולו- אבל לפחות את החלק שלנו. "

גם לשנות את עצמנו היא משימה קשה בפני עצמה. רק כשנדע שאנו עומדים מול אתגר גדול אולי נוכל לסלוח ל"מגרעות הזולת" כאשר את אלה שלנו אין ביכולתנו לתקן. אז אולי מה שאנחנו צריכים זה בעצם לקבל את עצמנו ולסלוח לעצמנו כדי שנוכל לנהוג כך גם כלפי הזולת?

היי ובימינו אנו באו נעשה את הפורום הזה למקום שטוב להיות בו ונשמור עליו, גם המדיה האלקטרונית היא כבר יישות קיימת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום למי שיכול לעזור. יש לי בעיה, ואני לא יודע איך לפתור אותה. כשהייתי צעיר הייתי משתמש בסמים בעיקר בחשיש וטריפים(18-21). גם באלכהול. היום אני בן 29. בגיל 21 עברתי תאונת דרכים ומאז אני שרוי בדכאון ופחד מאנשים. גם לפני שעברתי את תאונת הדרכים לא הייתי הכי יציב בעולם והיו לי פחדים שהסמים פתרו כמעט את כולם. אחרי התאונה הסמים הפסיקו לעבוד והם רק היו מעלים יותר את הפחדים. בגיל 23.5 הפסקתי עם כול הסמים וניסיתי לחפש דרך חיים חדשה. למרות זאת הייתי חוזר ונוגע בסמים מידי פעם. למרות זאת הצלחתי להחזיק תקופות ארוכות בלי סמים , אבל מרבית הזמן הייתי מתוסכל ועצבני. בגיל 25 חפשתי כול דרך לפתור את הבעיות שלי והייתי הולך לקבוצות תמיכה וכן גם טיפול פסיכולוגי. בעקבות הטיפול הצלחתי להבין את הפחדים ומניעים שלי. זה לא עזר לי לפתור את הפחדים שלי. בגיל 27 הלכתי ללמוד ובזמן הלימודים התחלתי לחוש דיכאון חריף ביותר שבעיקבותיו פרשתי מהלימודים(לפני חצי שנה) כמו כן הכרתי מישהי לפני חצי שנה וזאת הפעם הראשונה שהצלחתי להחזיק מעמד עם קשר זוגי מספר חודשים. בזכותה הלכתי לטיפול פסיכיאטרי בכדור Seroxat. הכדור פתר לי את הדיכאון אבל לא את הפחדים שלי. לבסוף גם נפרדתי מהקשר לאחר שגליתי שהבחורה לא נאמנה והיא יכולה להיות עם מישהו אחר כאשר אני לא איתה. הפרידה השפיעה אלי אבל לא בצורה חריפה. משכן התחלתי להשתמש בסמים חזקים יותר כמו הרואין. כאשר אני לוקח את הסם הזה כול הפחדים שלי נעלמים ואני כן מודע למחיר שאני אלול לשלם. אבל נמאס לי לחיות כמו פחדן. אני מפחד למצוא עבודה אני פוחד להכיר מישהי או להכנס למוחיביות ועוד מלא פחדים לא הגיונים. הטיפול התרופתי גרם לי להיות פחות פחדן הקשר לתשלום שאני אלול לשלם בגלל הרואין. כמו כן לא עבדתי מספר שנים וקוותי שהתרופה תעזור לי להתמודד יותר טוב עם הפחדים שלי. כמו כן בנוסף לטיפול התרופתי אני מקבל טיפול פסיכולוגי, והפסיכולוגית שלי אמרה לי ללכת לביטוח לאומי ולהוציא נכות כללית על סעיף נפשי. וזאת בגלל שהיא לא רואה אותי משתלב בעבודה או לימודים. אני אישית לא יודע מה לעשות אין לי רצון ללכת לביטוח לאומי כול כך אני רוצה לחיות כאדם נורמאלי עם עבודה. כמו כן אני חיי עם הורי וכן גם על חשבונם. וזה גם גורם להיות כעוס על עצמי. לעיתים אני שוקל לסיים את חיי אבל אין לי אומץ לבצע זאת. אבקש עצה מבעל מקצוע או אדם עם ניסיון דומה.

אדם שלום הסיפור שלך עצוב. אני מבינה שאתה מעביר חלק גדול מזמנך בעצב וברגשות אשמה- על הזמן שעבר ובוזבז לו, ועל האכזבה העצמית וכלפי הסביבה. לא קל הסיפור שלך, וברור שגם לא קל פשוט להשתקם- כפי שכבר נוכחת בעשור שאחרון של חייך. חוץ מהפחדים הטמונים בך, ומכל הנתונים שאיתם אתה מתמודד, אתה צריך גם להתמודד עם דפוסי התנהגות שפיתחת ועם הרגלים שיש להילחם בהם. ממה שאפשר להבין ממכתבתך- נראה שפיתחת הרגלים של בריחה, של חוסר התמודדות עם קשיים וקושי רב בהתמדה בתהליכים. הדבר הראשון שנראה שעליך להבין , היא העובדה שאי אפשר לפתור את " הכל "- את כל הבעיות, את כל הפחדים, את כל קושי. כולנו נאלצים פשוט ללמוד לחיות עם הדברים שאותם אי אפשר לתקן ולהעלים, עם הדברים שהיינו מעדיפים שלא יהו שם, שמפריעים למושלמות חיינו. החיים לא מושלמים, והחוכמה היא לדעת להמשיך לצעוד גם כשיודעים שיש מכשולים תמידים. כשהסרוקסט מעלים את הדיכאון שלך- אבל לא מעלים את הפחדים שלך- זה אומר שאיכות החיים שלך השתפרה מאוד, זה אומר שאתה כן יכול לחיות ברמת הקושי המסוימת הזו. אף אחד לא רוצה לחיות עם פחדים, אבל כנראה שבשלב הזה אחרי שהבנת מאיפה הם נובעים, אתה פשוט צריך לקבל את העובדה שהם ילוו אותך. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך- האם החיים איתם בלתי אפשרים? האם באמת הם גורמים לכזה כאב שאתה חייב להקהות אותו עם סם? סמים- אתה נשמע בחור אינטליגנטי . אתה יודע לאיפה הירואין מוביל. אתה יודע שהוא סם ממכר. שאתה מכביד על עצמך עוד בעייה קשה מאוד...ובכל זאת אתה מוביל את עצמך למקום הזה, עוד יותר נמוך. למה? אולי כי חוץ מבריחה אתה רוצה להגיע עד התחתית האמיתית- ואז אולי משם תבוא הישועה ויבואו דוקא שם הכוחות ל" נקות" את כל הבעיות? אולי כי כשאתה מוסיף בעיה חדשה לחייך – אתה מחויב לטפל בה- ביודעך שהבעיות האחרות יחווירו לעומתה- והן יוכלו לנוח בצד- בלי טיפול בינתים. אולי, אבל חוץ מכל זה ברור שאתה קורא לעזרה . אל תצפה שהיא תבוא אדם. כל מה שיבוא מבחוץ , אם יבוא- יהיה פלסטר. תקרא לעצמך, להפסיק עם הבולשיט בגיל 29- לקבל עזרה מפסיכיאטר, לספר לו את כל האמת, ולדעת שאתה בן אדם עם בעיות, ואתה צריך לחיות איתם ולהכיר בהן, ופשוט לחיות איתם בצורה הכי טובה שהן מאפשרות לך. שיהיה לך בהצלחה- תעדכן אותנו בכל מקרה.

לאדם שלום, ממכתבך עולה דבר חשוב במיוחד, אתה נלחם ומנסה לשפר את מצבך וקיים שיפור במשך הזמן, תקרא שוב את מכתבך ותראה את השיפור במשך השנים. חבל לקלקל את מה שבנית בצורה כל כך יפה גם אם כעת אתה במשבר. מפני שהתכנים עכשיו הם תכנים של דיכאון ומשבר ולאו דווקא ראיה מפוכחת. ואתה יודע שהדיכאון יחלוף.. הדבר החשוב ביותר הוא לא להיות ביקורתי, אתה מתמודד עם קשיים, אני ואחרים לא חושבים שדרך ההרואין זו הדרך הנכונה, אנו גם רואים את הסכנות שבדרך הזו וחושבים שזו הקלה לזמן קצר אבל בעתיד תשלם על כך מחיר גבוה. אבל זו החלטה שלך, ואתה יכול גם לשנות החלטה זו. בכל מקרה, אתה סובל מפחדים ואי אפשר להעמיד עת עצמי במקומך, לכן אין מקום לשיפוטיות. דעות שונות אפשר לכבד, ואין צורך להיות שיפוטי. אני מאמין שאלו היית בארה"ב ההיתייחסות הייתה מעט שונה לנושא הסמים, אבל איני חושב שהייתי משנה את דעתי. הייתי גם מתייעץ עם הרופא לגבי החלפת הטיפול של הסרוקסט שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לדר' הידש לכל מי שקורא ויכול לעזור אני סובל מדיכאון בינוני בכל השנים הבוגרות שלי (25 שנה). נמצא בטיפול פסיכולוגי שנתיים וחצי רצוף ובעבר בעוד הרבה תקופות קצרות יותר. ביקרתי במשך השנים אצל לפחות 10 פסיכיאטרים בכדי למצוא תרופה שתעזור לי-אך אף אחת מהתרופות לא שיפרה את מצבי ביותר מ-5% . אני לכאורה מתפקד רגיל - עובד ובעל משפחה, אך חיי קשים ובמיוחד עצובים. אשמח מאוד לשמוע עצות או תגובות שאולי ישפכו אור חדש בנושא.

לגד שלום, הסיבות לדיכאון כל כך ממושך יכולות להיות רבות, גם אישיות, גם זוגיות או משפחתיות אבל במיוחד גם גנטיות עם נטיה לדיכאון ולכן הדיכאון כל כך עקשן. אני בכל זאת הייתי בודק את יעילות של התרופות החדשות, האם נטלת אותן במינון מספיק ומשך זמן מספיק והאם היה לך כוח להמשיך ולבדוק את התרופות החדשות. בכל אופן טוב שהתחלת עם פסיכותרפיה, אני מקווה שהיא שופכת אור חדש ונקודות ראות חדשות על מצבך ומועילה לך. כדי לתת תשובות יותר אישיות אני כמובן זקוק לפרטים רבים יותר. פרט למקרים נדירים (והם קיימים) דיכאון היא הפרעה חולפת ובדרך כלל יש שיפור במצב. ביי דר' גיורא הידש

שלום! עד לא מזמן התחלתי לקחת ציפראמיל ברצוני לדעת עם זה מסוכן לשתות אלכוהל עם התרופה הנ"ל. לא צוין שום דבר על אסירת שתייה של משקאות חריפים בעלון של התרופה תודה מראש

לרוני שלום, אני לא בדקתי אבל אני מניח שיש אסור של השילוב בין ציפרמיל ואלכוהול. נכון שהאסור קיים והוא הגיוני, עם זאת אני מטיל ספק אם מקפידים עליו בעולם. ציפרמיל היא תרופה מדנמרק מדינה שידועה בכמות האלכוהול הזורם בדם, וגם בצרפת היא פופולרית... ביי דר' גיורא הידש

לד"ר הידש הנכבד! ברצוני לברר לאיזו התויה ניתנות התרופות: CIPRAMIL EFEXOR ברגשי הוקרה ותודה מור

דר' חידש שלום, אני מאוד מעריכה את העצות שלך ואת הצורה בה אתה מתייחס לכל שאלה ושואל. שוב יש לי שאלה בנושא אלצהיימר. האם חולה במחלה של אלצהיימר שטוען שסובל מכאבי ראש יכול לקבל כדור נגד כאבי ראש ? חולה כבר מקבל כמה תרופות כמו : Risperdal, Memorit, Seroxat. תודה, לי.

ללי שלום, בהחלט אפשר ליטול כדור נגד כאב ראש. אבל רציתי להוסיף דבר נוסף, בעיקר הסרוקסט עלול כתופעת לוואי לגרום לכאבי ראש, זו תופעה שאינה נדירה, כלומר כדאי לבדוק האם כאבי הראש אינם מהכדורים שהוא נוטל. היה כדאי לשאול דר' גיורא הידש

דר' הידש, כמה שאתה תמיד צודק ! באמת, אבי ( שבו מדובר) התחיל לקבל סרוקסט לפני כשבועיים-שלושה והתופעה של כאבי ראש התחילה בשבוע אחרי. המון תודות, לי. נ.ב. בסוף החודש אני מקווה להיות בחיפה, איך אפשר ליצור איתך קשר? הכתובת שלי היא : [email protected]

אינני יודעת היכן להתחיל ומפאת "פורום הפורום" אקצר ואהיה ענינית.... אחותי בת 21 ואובחנה בצעירותה כסובלת מליקויי למידה. אופיה, תחומי התענינותה, התנהגותה, תגובותיה ורמת הידע שלה מתאימים לילדה בגיל 8-10 לכל היותר. היא אינה סובלת מפיגור ואינה דיסלקטית, אוטיסטית או בעלת תסמונת מוכרת כלשהי. כל חייה היא באיבחונים שונים ועוברת מפסיכולוג לפסיכאטר למומחה וחוזר חלילה. אף אחד לא יודע להגדיר את הבעיה ומכאן לא יודעים להמליץ לנו על טיפול/עזרה. בנוסף, היא סובלת מחרדות ובעלת דמיון מאד מפותח וחיה בעולם דימיוני של מלאכים ולוחמי חופש (בהשראת תוכניות טלביזיה וסרטים הירואיים). היא מאד רגישה ואוהבת לצחוק. בעלת רצון עז לעצמאות וחלומה העז ביותר הוא להיות "רגילה". היא מתגוררת בבית הוריי. למדה בבתי ספר מיוחדים (תיכון "שפרירים" בגבעת חיים). אין לה חברים וחברות(מעולם לא היו לה למעט קשרי ספסל הלימודים). היא כמהה לחברה וסובלת מאד בחדרה העמוס בחפצים. היא אינה יוצאת ממנו, למעט לסבב קניות במרכז המסחרי -תנחומה היחיד. אני בת 30, אם לילדה בת חצי שנה,ואני אובדת עצות ועייפה מלראותה גדלה ודורכת במקום. בנוסף אני עייפה מלשמוע את הוריי מיואשים ושבורים ולא נותר לי אלא לפנות בפורום זה, לעיני זרים , ולרופא שאיני מכירה כלל, בתקווה שאולי המקרה הזה נשמע מוכר מסיפור אחר ויוכל לתת לי קריאת כיוון. אני יודעת שזה על רגל אחת ודרוש הסבר מעמיק ורציני יותר אך אני בספק שמישהו יקרא עשרות עמודים של היסטוריה בעייתית. כתובתי לתגובות היא : [email protected] אודה ל.....כל דבר כמעט.

שלום, אני מבין את תחושת התיסכול, הכעס וחוסר האונים אבל לצערי איני מתיימר לתת תשובה היכן שאנשים חכמים שראו את הילדה לא הצליחו. בכל זאת אנסה לעזור על ידי הבהרת הדברים כפי שהם נשמעים לי. את מציינת שלאחותך קשיים בתחומי החיים החשובים, לימודים, מיומנויות בסיסיות (קניות וכדומה), וקשיים בתחום הבנה ויצירת קשרים חברתיים. בארץ ובעולם קיימות שתי גישות, לכל גישה יש יתרונות וחסרונות. הגישה הראשונה היא לטפל בילד בסביבה הטבעית של כל הילדים, יש לילד קשיים אבל לתת לו את ההרגשה שהוא רגיל כמו כולם ולעזור לו בכתה רגילה ובחברה הרגילה. הגישה השנייה אומרת, שבכל מקרה הילד מבין שהוא חריג, לכן עדיף שיהיה בחברה הדומה לו ושם הוא עשוי להיות המנהיג ולהתחזק ולחזק אחרים. היו לי שכנים מבוגרים שנולד להם בגיל מבוגר ילד הסובל מתסמונת מונגולואידית. הם גדלו אותו, טפלו בו והוא הפך למרכז חייהם (יש להם ילדים נוספים מבוגרים יותר ומשפחה שלמה, הם באמת היו מבוגרים שקרה ה"פאנצר"). כלומר הלכו לפי הגישה הראשונה ובאמת הילד פרח. עם הזדקנותם בהיותו כבן שלושים, הם הבינו שהם לא יחיו לנצח ואז הוא עבר לגור ב"כפר תקוה" שזהו כפר לילדים הסובלים מבעיות דומות בחוכמה רבה הם עשו את המעבר כאשר הם עוד היו בחיים. כיום הם נפטרו והוא ממשיך בכפר תקוה. עוד בחייהם הם ראו כיצד הוא פורח בכפר, כיצד הוא משתלב ונהנה בהחברה, אולי אתם זוכרים את הסרט שבו חברים מ"כפר תקוה" נסעו להימליה לאברסט והוא היה שם כוכב ראשי. הם מאוד מאוד התלבטו האם עשו את הדבר הנכון שלא הפנו אותו למגורים בכפר תקוה עוד קודם. טוב, כמובן כל אדם הוא אחר, אבל אני מקווה שנתתי לך חומר למחשבה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני מאד מודה לך על התגובה הרגישה ... אכן הוריי שוקלים להעביר את אחותי למקום מוסדר עליו קיבלו המלצה מטעם משרד העבודה וכולי תקווה שזה יהיה הדבר הנכון והמתאים ביותר עבורה. הלוואי ותפרח!!! כל שנותר לי הוא להאמין שאם ילד מונגולואיד פורח ומתקיים לבדו כפי שתארת ,אז בוודאי שאחותי תצליח! מי יתן ויהיו לה הכוחות להאמין בעצמה! אני מאד מודה לך על ההתייחסות ....

ערב טוב לידיה, מזה כמה ימים לא ניכנסתי לפורום והיום ראיתי את כל מה שכתבת.כואב לי מאוד לשמוע עד כמה רע לך אבל דבר אחד קצת הפריע לי.איך את מרשה לאחות שלך לגרום לך כל כך הרבה נזק.הבעייה היא אצלה ולא אצליך-פשוט תמחקי מה שהיא אומרת גם אם זה יהיה קשה בהתחלה. את יודעת,אם הייתי מתייחת לכל אחד מצבי היה יותר גרוע משלך. פשוט חבל לי שאת לוקחת את דבריה בכזאת רצינות . בקשר לשאול,שמת לב איך הוא הראשון שתמיד פונה אלייך ומבקש לעזור?אתה פשוט מדהים.גאה שיש עוד אנשים טובים כמוך,אם כי לאחרונה קצת פיקפקתי בכך ולא בגלל שפגעת בי.אלא........(אתה יודע למה). שאול-כן יירבו כמוך ואני מקווה שהצלחת לעזור ללידיה בצ'ט. לידיה-תהיי חזקה.אני יכולה להרגיש עד כמה את בחורה רגישה,כניראה שבעצם זאת הבעייה של כולנו.(המשתתפים בפורום). כל טוב,נשמה שגב

שתבואי להשתתף שוב בצ'ט

היי, לידיה אם את באמת זקוקה לדבר אם מישהו, אני מוכנה להקשיב לך. בעצם אני בטוחה שכולם יסכימו ולכן את מוזמנת לצ'ט. מזמן לא ראינו אותך שם ;-) שגב צדקה בדבריה אליך - תתעלמי ממה שאחותך אומרת לך. היא מנסה לפגוע בך וגם מצליחה אל תתני לה לעשות לך את זה. מישהו אמר לי לפני כמה ימים שהחיים שלנו הם כמו רכבת. תחשבי שאת הקטר. בדרך יהיו הרבה דברים שירצו לעלות על הרכבת שלך אבל את תחליטי מה להעלות ומה לא. אל תעלי כל דבר לרכבת שלך כי אז תקרסי. זה יישבור אותך. תלמדי לסנן. תעלי רק את מה שנכון ואת מה שיכול לעזור לך ומה שלא טוב לך תשאירי למטה. בשביל מה לך לקחת איתך מטען חורג?! מקווה שהבנת את המשל. שיהיה לך רק טוב. ולך שגב - אני שמחה שחזרת להיות כאן בפורום אחרי המהומה הקלה שהייתה פה. אני מקווה לראות אותך גם בצ'ט. שיהיה לכן ערב נפלא.

אני בעלת o.c.d כ10 שנים לפעמים הo.c.d ברמה גבוהה ולפעמים פחות. מה שבטוח הדבר הזה משגע אותי הייתי רוצה פשוט לצאת מזה לגמרי, אין לי כוחות לזה פשוט אין האם אפשר לצאת מזה לגמרי, קשה להתרכז כאשר יש O.C.D זה מוציא אותך מריכוז, פשוט כבר אין לי כוחות אתה לא מסוגל לחשוב בהיגיון, בבקשה אם אתה יכול להמליץ לי על פסיכיאטרים שונים שיכולים לעזור, אני מטופלת אצל פסיכאטר ופסיכולוגית אך אני לא מרגישה שום שיפור. אני יודעת שניסים ונפלאות אתה לא מסוגל לעשות אבל אם אפשר לקבל איזה שהיא עצה אני פשוט על סף ייאוש טוטאלי. להתראות גלית

היי, אני רוצה לפנות אלייך על תקן תקווה (לעזור לך אני בטח לא יכולה כי אני כמוך באותו מצב) אבל יש לי חברה שהיה לה אוסידי חריף היא ספרה בטירוף (היה לה קטע עם מספרים) ועכשיו היא בסדר היא בשליטה והיא לא נותנת למחשבות לשלוט בה אז כנראה יש תקווה.. אני

הי, מה עניינים?מזמן לא דיברנו. בקשר לחברה שלך-איך בדיוק זה עבר לה??????.העניין עם המספרים?? שגב

שלום ד"ר הידש כמו שכתבתי לך במכתבים הקודמים אני סובלת מבורדר ויש לי מדי פעם פראוניות שאני תחת מעקב לאחרונה זה מתגבר ואני כבר לא יכולה לצאת החוצה! חוץ מזה יש לי הזיות רבות, אני תחת שליטה אני כאילו ערה להם אבל לא מסוגלת לזוז אפילו נשאבת לתוך הסרט וכשאני יוצאת ממנו אני פונה לאמא שלי ושואלת אותה למה היא לא ענתה לי כשקראתי לה לעזרה והיא אומרת לי "אבל לא קראת לי.." (כמובן שהיא צודקת) מה עושים? תודה אני

היי אין לי ספק שזו מלחמה קשה, להבדיל כל הזמן מה "באמת, מציאות" ומה הם תכנים פנימיים אשר מושלכים החוצה ונדמה כאלו הם ממש אמיתיים. אז ראשית כל הכבוד לך על המודעות והיכולת להבדיל בין הדברים ולעשות בקרה אמיתית עליהם. מעטים האנשים שמסוגלים לעשות זאת כפי שאת מתארת וכותבת. כל הכבוד! לצערי להזיות מהסוג הזה, או דמיונות כפי שאת קוראת להם הטיפול העקרי הוא תרופתי בנוגדי פסיכוזה. ביי, תעדכני דר' גיורא הידש

היי גלית מה שאני עושה זה דבר פשוט אמנם ושיטחי, אך מועיל - אני פשוט משתדלת להקיף את עצמי באנשים כל הזמן או בהסחות דעת אחרות, בתקווה שהזמן והגורל יפיש אותי עם האדם הנכון או הדרך הבריאה והטובה בשבילי ללכת באהבה טלי

מה זו בדיוק מופרעות ומה זאת בדיוק מחלת נפש? האם מופרעות יכולה להיות אצל כל אדם בריא? האם מופרעות עוברת בתורשה?

לצוף שלום, מופרעות אינה מלה או כינוי מדעי-רפואי ואני יכול רק לחשוב על מה מדובר, גם המושג מחלת נפש אינו מקובל ואנו מעדיפים להשתמש במושג הפרעה נפשית תרגום של disorder מאנגלית. יש לכך שתי סיבות, הראשונה שאין לנו מספיק ידע כדי לקבוע מחלה, אלא אנחנו יותר צנועים וקובעים רק שמשהו לא בסדר. הסיבה השניה היא להתרחק מהסטיגמה, מחלת נפש אלו מילים מאוד קשות. בכל אופן אנסה להשיב לך. ישנן הפרעות חמורות כגון סכיזופרניה, מאניה דפרסיה או פרנויה שבהן שיפוט המציאות פגום והאנשים מתנהגים באופן לא הגיוני. במופרעות אולי הכוונה להפרעות אישיות שלאנשים ישנן תגובות ודפוסי התנהגות מסויימים אשר פוגעים בהם. כך למשל הפרעת אישיות תלותית, הימנעותית וכדומה שהשם די מסביר את ההפרעה. אבל מדובר בסך הכל על אנשים עם דפוסי התנהגות ואישיות מסויימים. תמיד קיימת השאלה של תורשה, ברור שגם בחינוך ובהתנהגות ההורים משפיעים על אישיות הילדים והילדים דומים להורים, כך שקשה מאוד לבודד גורם מסויים אחד. ביי הידש

שלום אני התייחסתי לדברים שאמר פסיכיאטר (שאול שרייבר) בטלוויזיה בקשר למה שהאבא הזה עשה לתינוקת שלו-רצח אותה. בדבריו הוא אמר שיש אנשים בריאים עם מופרעות, שאינם מוגדרים כ"חולי נפש"=בעלי הפרעה נפשית.- וזה כנראה האבא הזה, איך אפשר לדעת ,כשנתקלים באנשים ? ביי צוף

אני בכלל קיבלתי פחד מדבריו בטלוויזיה של פסיכיאטר מאיכילוב בקשר לאבא שרצח את התינוקת שלו. הוא אמר שיש אנשים בריאים שאין להם "מחלת נפש"(הפרעה נפשית) אבל הם עם מופרעות-זה המושג שבו הוא השתמש. על מה אתה יכול לחשוב שמדובר? איזה סימנים אפשר לזהות במופרעות או להבדיל במחלה נפשית אצל אנשים שמכירים? ביי

אני רוצה לחיות אבל גם למות אני רוצה לגלות את העולם אך מפחדת להיאבד בתוכו אני רוצה לצרוח לכל העולם לצרוח על אהבה ושנאה אני רוצה לצרוח שכואב לי אבל אין לי דרך חזרה אני רוצה שיהיה לי טוב אבל אני מפחד להיות בנאדם רע אני רוצה לאהוב אך מפחד להיאהב

שמת לב שהוא מדבר על פחד בעיקר? חבל שהפחד הורס כל כך הרבה...

אני כתבתי אותו......

חלמתי חלום זוועתי: חלמתי שנידתם אותי מהפורום, והרגשתי ממש רע עם זה, כאילו עכשיו אני תקועה עם עצמי לנצח. איזו תלות הא?

תתקיני גם ICQ ותוכלי לקבל אוזן קשבת את בחורה מקסימה חבל"ז שופעת חיים ומלאת הומור

לכולם שלום, קשה מאוד לדבר בצורה הגיונית ורפואית כאשר אנחנו שומעים על הרצח הנורא ובמיוחד שהוא נעשה על ידי האב. אנחנו "יכולים להבין" רצח כאשר הוא נעשה על ידי עבריין, רצח של אדם זר תמורת כסף וכדומה, אנחנו מבינים זאת לא מפני שרצח הוא בסדר אלא מפני שמקרים אלו הם שכיחים יותר, לשימחתינו פחות בארץ ויותר בארה"ב. אבל רצח של אב את ביתו, ובנוסף הצער שהוא ביטא בטלוויזיה ורבים מהציבור הזדהו איתו זו תופעה לא מובנת, ורבים מיד חושבים על מחלת נפש, דיכאון וכדומה כאשר הוא נשלח כבר היום לבדיקה פסיכיאטרית... במקרה זה לפי מה שפורסם המניע הוא כנראה נקמה, נקמה באם, כאשר הוא ניסה לפגוע בדבר החשוב ביותר לאימה בילדה שלה. יתכן והייתה פה התנגשות בין אהבתו לילדה ורצון הנקמה כאשר הנקמה הייתה יותר חזקה. כל אדם רגיש היה מעורב במה שקרה בימים האחרונים והזדהה עם הדאגה לילדה והרצון לצאת ולחפש אותה או לעזור בכל דבר, ובמיוחד כל אחד שיותר רגיש עם חרדות או דיכאון. כבר כתבתי לא פעם שדיכאון וחרדות קיימים אצל אדם עם מצפון והאנשים שיש להם מצפון הם כואבים יותר את מה שקורה. לכן גם החרדות רבות יותר וגם המחשבות והדאגות לילדים הפרטיים שלנו. חשוב לי להדגיש שכל אדם נחרד ומודאג ממה שקורה, גם אם הוא סובל מחרדות וגם אם לא. גם הבן שלי שהוא אב צעיר לתינוקת בת חצי שנה התקשר אלי ושאל מה קורה ובהחלט הוא היה מודאג ושאל איך זה יכול להיות. אני לא חושב שיש לדברים קשר לתרופות שניטלות. להיפך, אדם הסובל מקושי נפשי ומטפל בכך מצבו יהיה הרבה יותר טוב והוא יותר אחראי מאשר אדם אשר סובל מבעיה נפשית ואינו מטפל בכך. אני לא אתפלא אם מדובר על אדם עם בעיה נפשית והוא לא טיפל בה. לכן אני חושב שכדאי להניח בצד את השמועות והדיון במקרים הנדירים שבהם הועלה ספק ונשאלה שאלה האם התרופות מסוג פרוזק עלולות לגרום להתפרצות רגשית. על כך אולי בדיון אחר, מי שמאוד לחוץ יכול לחפש בעמודים הראשונים של הפורום כי כבר היה דיון בזה. במקרה זה מדובר על דבר קיצוני ביותר וחריג, כולם מזועזעים וחרדים לילדיהם ולקרובים שלהם, אבל אני מציע שנניח את הקשיים הנפשיים בצד ונחשוב על הדברים כמו כל אדם מהישוב. זה המסר העיקרי שלי. כך שצריכים להיות חזקים, מי שסובל מקושי נפשי, מי שמטופל יש לו רגשות ומחשבות כמו לכל האנשים, עדיף לראות את המשותף שהוא רב מאשר ההבדלים. כמובן שיתבררו פרטים נוספים בנושא זה ולכן נמשיך בדיון. ביי לכולם דר' גיורא הידש

הסתכלות פסיכיאטרית היא מוצא טוב ונוח לטאטא את אדון פימשטיין אל תוך הקטגוריה של "אי שפיות זמנית". יש ואנשים מחפשים נקמה.. קורה... ברגע אחד של כעס א' יפנצ'ר לב' את גלגלי המכונית שלו, ב' יגנוב לג' חפצי ערך או יפרוץ לביתו... אבל נקמה על גב של ילד קטן? אולי היתה גניבת זרע (אולי!)... אבל הזרע הגנוב היה עד יום שבת חי וקיים. היתה לו נשמה, וגוף, ושם... "הודיה". שם כל כך יפה שאני הייתי רוצה לתת לביתי שלי כדי להודות על נס הבריאה. זיעזע אותי היום לחשוב מה חושבת תינוקת קטנה ברגעים שכאלה... "אבא, למה?" אלי פימשטיין היה איש מנותק, קצת מוזר, דיכאוני אולי... אדם המוכר לגורמים מתחום בריאות הנפש אני לא יודעת אם אני מדוכאת או חרדה... אולי חרדה כן... חרדה לגורל של חברה כזו שבה אדם אחד קם על ילד שלו הוא נתן חיים רק לפני פחות מחודשיים ומתייחס אליו כמו לחפץ. אה? רימית אותי? אני אקח לך את הילדה... ומה על אותו אב ששם את ידו של הבן מעל להבה, וטלטל אותו הפוך במרפסת בחוץ? גם הוא לקח תרופות? הבעיה היא שלהיות אב זו לא תורה גדולה.. כל אחד יכול להיות "אבא" - זה כן

גם אם הייתה גנבת זרע מה התינוקת אשמה ??? היא הייתה יצור חי וקיים. איך אפשר להרוג אדם אחר? היא הייתה בסה"כ ילדה קטנה שטרם הספיקה לראות ולעשות משהו בחיים שלה. מה הכוונה לאי שפיות זמנית? זאת הגדרה ממש מגוחכת. או שאתה שפוי או שלא! זאת סתם דרך לבריחה מאשמה. פתאום כל עבריין טוען לאי שפיות זמנית. 'אי שפיות זמנית' זאת סתם הגדרה שבעזרתה עו"ד מנסים להקל על עונשו של הרוצח שאותו הם מייצגים. טוב שהוא לא טוען שהמצב הביטחוני מקשה עליו ובגלל זה הוא עשה את זה... התמונות שלה שפורסמו בעיתון ובטלוויזיה, עם החיוך והפרצוף המתוק, לא יוצאות לי מהראש.

שלום רב, בעיתי היא שאני מאחר לכל מקום חשוב שאליו אני צריך להגיע, היום היה לי מבחני הערכה לעבודה ואחרתי, שהגעתי כבר לא נכנסתי - יכול להיות שהפסדתי עבודה טובה, מה עושים? הבעיה מוחמרת על רקע חרדות קשות שאני מטפל בהם בפבוקסיל.

היי רני, יתכן שאתה מאחר בגלל חרדות, ויתכן שהחרדות מתגברות כאשר יש צורך להתחיל דבר חדש, ויתכן שישנו פה מנגנון שאתה מכשיל את עצמך. בכל אופן איחורים הם בדרך כלל קשורים למרכיבים נפשיים שצריכים לבדוק אותם בעדינות ולעומק. כלומר רצוי מאוד לבדוק אותם בטיפול פסיכותרפי. הפבוקסיל הוא מצויין אולם הטיפול השלם הוא תרופות ושיחות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש המקרה עם הילדה שנרצחה מאד מלחיץ אותי , כפי שאתה יודע אני סובלת מחרדות , והיו פרסומים בעיתון על אנשים שרצחו את ילדיהם אחרי שנטלו כדורים פסיכיאטרים כמו פרוזק או כמו סרוקסט . השאלה שלי היא - האם כדורים פסיכיאטרים יכולים לגרום לאנשים לאיבוד שפייות זמנית ולעשות מעשים נוראיים , (כפי שהיה כתוב בעיתון) , והאם מצביי חרדה יכולים להדרדר למצבים של סכיזופרנייה או פיצול אישיות . אני אישית לא כל כך מאמינה , אבל מכיוון שאני סובלת מחרדות ומדאגנות יתר , ומשפחתי היא כל חיי , מנקרים בי גם הפחדים הללו . בתקווה שתענה לי תשובה מרגיעה תודה יונית

בדיוק על זה חשבתי..וזה מה שמדאיג גם אותי. אני לוקחת לוסטרל (מינון של חצי כדור מ 50 מ"ל) עקב חרדות ומאז המקרה של הילדה שנרצחה אני דואגת כל היום וחושבת האם הכדורים הכימיים שמשתלטים לנו על המוח יכולים לגרום לנו לעשות דברים נוראיים. אני בת 28 ופוחדת להביא ילדים כדי שחלילה לא אפגע בהם מחוסר שליטה בעקבות הכדורים.זה גם לא מקרה ראשון שמפורסם-שאדם היה תחת כדורים ויצא משליטה. הצילו..

בנות יקרות! אמנם אין לי השכלה מקצועית בתחום הפסיכיאטריה אך כואב לי מאד לשמוע על חרדות של אמהות. אני בטוחה שד"ר הידש המקסים יענה לכן תשובה מקצועית ומספקת, אבל בינתיים יועיל לכן אם תחשבו שהיה פה המניע של הסכסוך בין ההורים (למרות ששום דבר כמובן איננו מצדיק) וחוץ מזה אי אפשר לעולם להסיק ממקרה רפואי למשנהו. שאלוהים יברך אתכן ויתן לכן הרבה שלוות נפש. אמן.

לפני כמה שבועות רבתי עם אחותי, היא אמרה לי דברים שפילחו את הנפש שלי , כמו סכין חדה, היא היתה כ"כ אפתית לא היה איכפת לה מכלום, גם אם אני ישבתי שם ורציתי להקיא את הנשמה, גם אם אני ישבתי שם ורציתי לקפוץ מהגג, גם אם הדברים שאמרה היו כ"כ נכונים, גם אם היא היתה קרה כמו קרח, כמו אמא שלי, גם אם בכיתי בהסטריה וכמעט נחנקתי מבכי, גם אם עמדתי שם, ובפעם הראשונה בחיים שלי, אמרתי לאלוהים (בשקט של בכי) : "אלוהים!! מה אני עושה פה???? למה אני פה???"

היי לידיה, אני מקווה שאת בצ'ט אבל בכל זאת אכתוב לך. אחותך שתהיה בריאה צריכה לדעת, לפגוע ולשבור אפשר ברגע, לבנות ולגדל עץ לעיתים זה לוקח שנים. חיים ומוות ביד הלשון, וזו לא פאראפרזה, מדוע להרוס? מדוע להכאיב? יש מליון צורות להגיד דברים גם אם חלקם אמת וגם אם הכוונה לעזור, אז מדוע לשבור משהו אחר? חבל, חבל שאת תשלמי את המחיר של טפשותם של אחרים והאגרסיה שלהם. הדבר החשוב ביותר הוא שתשמרי עליך ותצליחי לא להפגע מאנשים שלא יודעים לעזור ולהיות טובים אליך. את מתבטאת וכותבת נהדר, באמת בטאת את הדברים בצורה יוצאת מהכלל, מבלי להתייחס לתוכן הכואב, אם הייתי קורא זאת רק כשיר הייתי מתלהב. הנקודה היא שכיום עומדת מאחורי השיר אשה בוכה... טוב, נהיה בקשר הידש

כי היא לא יודעת לדבר אחרת, אף פעם אין לה זמן וכשיש לה, זה בד"כ כי היא רוצה שאראה משהו, או כשהיא רבה איתי.... היא לא יודעת להביע את הדברים האלה בצורה אחרת, אז היא תשמור את זה אצלה, ואז ברגע של זעם תוציא את זה החוצה, היא יודעת להיות ככה, כי היא גרה עם אמא שלי ואמא שלי מלכה בזה. אבל תודה על מה שכתבת :)

מתתי לפני כמה שנים, הנשמה שלי התפרקה למיליון רסיסים, כמה ניסיונות לא מוצלחים בחיים, לאחות את השברים - לא הועילו, אני מפורקת והמצב מתדרדר עוד יותר עם הזמן. לא יודעת לאן ממשיכה מכאן, העתיד סגור, הכל שחור, מרגישה שהכל שחור מבפנים, אני מתה ואף אחד לא מבין אותי....

הי זה אני שהשארתי את הודעה על מחשבות אובדניות בשבת. למרות הקשיים הפיזיים שתארתי יצאתי שלשה ימים ברף עם אשתי. עכשיו חזרנו מארוחת גורמה עם זוג של חברים. אוכל מעולה, לא מעט יין משובח, חברה טובה, צחוקים. פתאום העולם נראה אחרת. נשמע קלישאה, אבל החלטתי לראות את העניינים באור חיובי. אפילו אובדן של כרטיס אשראי לפני כשעה לא מתח אותי במיוחד ( בסוף אשתי נאלצה לגהץ את הכרטיס שלה במסעדה). מקווה שאני כותב לעניין כי עדיין היין משפיע עלי. היה לי חשוב לשתף אותכם גם ברגע של כיף. לילה טוב דניאל

איזה כיף לשמוע את זה !!! אני מקווה שתזכה לעוד הרבה ימים כאלה בחייך. אני ממש שמחה שאתה מדווח לנו גם על דברים טובים שקורים לך. שיהיה לך רק טוב. יפעת

דניאל!!!!! נו אתה רואה, אני תמיד צודקת תחשוב חיובי תהיה חיובי איזה שינוי מפתיע בזמן קצר הלואי על כולנו שינוי כזה בכזה זמן קצר. אבל אל תשכח לדבוק במטרה שלך. יש לי עצה קטנה שבבילך תחפש את כל מה שכתבנו לך במוצ"ש תדפיס את זה תעשה לעצמך מעין חוברת וכשרע לך תקרא בזה ותזכור שלכולנו אכפת וכולנו אוהבים והכי חשוב אנחנו כאן תמיד בשבילך!!! מירב.

דניאל שלום יש לי משהו קטן במיוחד להגיד לך : אני פשוט גאה בך ......... זה הכול נירה

בקשר לעץ הקודם כמה טיפולים שניסיתי ושלא... שום טיפול שיחתי לא הצליח קודם כל... עד שלמדתי לשבת לכל אורך הטיפול... לפעמים מצאתי למה אני הולכת ולפעמים לא וכן.. התייאשתי.. כי אני לא ילדה קטנה ולשבת במשך כמה שנים מול מישהו שאמור לגאול אותי מהמצב שבו אני נמצאת אבל בפועל זה לא קורה. בפועל אני הולכת לעבודה - כי זה מה שאני יודעת לעשות... אני אוהבת לעזור לאנשים אבל אני אף פעם לא אלמד פסיכולוגיה כי אני לא אדע להגיע עד תואר. אין לי את זה אבל אפילו בקורס שאני אדע להסתדר, שאני אדע לסיים. אני מרגישה עייפות ענקית ומזה הפחד.. אם אני מרגישה עייפה אני מפסיקה לנסות

רק תיקון טעות: הוא לא אמור לגאול אותך, הוא אמור לעזור לך לגאול את עצמך. וההבדל משמעותי.

היי ליבי, אני הבנתי שהיית בטיפולים רבים, ואיני מתפלא שהטיפולים לא כל כך הועילו בעיקר בגלל הפרעת הקשב. עם זאת אנסה לציין את הדברים החשובים, את צעירה, בראשית החיים ועדיין רוב ההחלטות המעצבות את חייך לפניך. יש לך בעיה המקשה על מיצוי הפוטנציאל. תפקידו של הרופא לאפשר לך למצות פוטנציאל זה כדי שיהיו לך חיים מלאים עם סיפוק ממה שאת עושה. אני חושב שאסור להרים ידיים לפני שמנסים את הטיפולים התרופתיים. אם הכל לא עבד עד עכשיו אז כנראה הגיע הזמן לטיפולים התרופתיים (לא רק ריטלין). חשוב לחיות לפי היכולות שלך כמה שיותר, את עדיין צעירה מדי כדי להשלים עם מגבלות. SORRY, מאשימים אותי שאני אופטימי ללא תקנה...אבל כזה אני. דר' גיורא הידש

1. השתמשתי בפרוזק במשך 3 שנים. בסוף השנה השלישית התחיל לי קצת חום ונימול לאורך הצד החיצוני של הקרסול וכף הרגל השמאלית. הפסקתי לקחת פרוזק למשך חצי שנה. ועכשיו במשך שבוע חזרתי שוב לקחת. שוב אני חשה את התחושה של חום ונימול לאורך הצד החיצוני של הקרסול וכף הרגל השמאליים. אני בטוחה בוודאות שזה ממנו. האם זו תופעה שמעידה שפרוזק מזיק למערכת הנאורולוגית שלי? כלומר האם זה מסוכן? הוא פשוט להתעלם מזה? 2. האם אמנטדין ממכר ? וגם האם הוא יכול לגרום לאי שקט? 3. האם שמעת על מקרים שטופלו בהצלחה באינוזיטול ? קראתי על המחקרים של קבוצה מבאר שבע של פרופ' בלמקר. האם יש לזה יישום מעשי? המון המון תודה נטע

היי נטע, ברשימה הארוכה של תופעות לוואי של SSRI מצויינת התופעה של תחושת נימול (כמו שנמלים הולכות על..), או תחושות עצביות אחרות. לא נגרם נזק למערכת העצבים אבל זה לא נעים. כיוון שנטלת שלוש שנים פרוזק וזה הרבה יש מקום לחשוב גם על החלפת התרופה לתרופות העובדות גם על הנוראפינפרין. אמנתדין לא ממכר בעיקרון אבל בגלל התחושות של טוב שהוא עושה יש בהחלט אנשים שנוטלים אותו כמו בהתמכרות. מדוע את שואלת? איני מכיר את המחקר מבאר שבע ובשעה כזו אין לי כוח לברר, אולי את יכולה לעדכן אותנו? אשמח ואודה לך. ביי דר' גיורא הידש

שלום אין לי מושג למה אני פשוט מרגישה צורך לשתף אותכם בחוייה שעברתי היום היום בשעת הצהריים נסעתי אל הקוסמטיקאית שלי שנמצאת בתוך העיר שהיא עיר הומת אדם , כשעמדתי ברמזור שמעתי צעקות מטורפות ומשונות במיוחד שהרעידו אותי המשכתי לנסוע וראיתי את דוכן הפלאפל המוכר והפופולרי רק שהפעם היה עצוב שם לי לפחות: עמד שם אדם עבה במיוחד בלשון המעטה בערך בגיל 35 לדעתי עים משקפיים ענקיות כשלגופו אך ורק סדין שעליו כתובת בית חולים לחוליי נפש בלבן וכחול וחולצה ורודה של בית חולים , הוא היה יחף והיה קר וגשום, הוא עמד שם וצרחחחחחחח הוא צרח שאין לו אוכל ושאין לו בית ודחף אנשים באגרסיביות .......... תחילה מישהו שהיה בתור לדוכן דחף אותו חזרה אבל אח"כ כשהוא החל לחזור אל המשפט אין לי אוכל אין לי בית אנשים פשוט הסתכלו בו בבהלה והפסיקו לדחוף אותו .... התמלאתי בדמעות לא יכולתי להמשיך לנהוג זה היה מחזה מצמרר חשבתי עליו ואני לא מפסיקה לחשוב עליו עד אכשיו איך הוא הגיע ללב העיר בכלל???????? הייתכן שלא ראו שהוא ברח מבית החולים???? והריי היה עירום לגמריי????????? איך קורים דברים כאלו במדינה מוארת כמו ישראל לכאורה??????? אז בטח באה משטרה ופינו אותו לבית החולים ומי יודע כמה שוקים חשמליים הוא מקבל אכשיו או מליוניי כדוריי הרגעה , אני כ"כ כועסת על עצמי שלא היה בי האומץ לגשת אליו ולנסות לדבר איתו , לשמוע מה כואב לו ולמה הוא ברח מבית החולים ,או אולי להציע לו לקנות לו מנה פלאפל וקולה - הריי אולי זה מה שגרם לו לברוח אולי פשוט התגעגע ........ ואני שואלת את עצמי שתי שאלות חשובות: מישהו בכלל מדבר איתם ????? שואל אותם על הכאב שלהם ??? עים היה לו טוב שם הוא לא היה בורח אני בטוחה במיוחד כשאין לו מקום ללכת אליו ........... והשאלה השניה זה :: למה ???????? למה זה קורה לאנשים ?????????? איפה המלאכים הטובים ????? איפה הם ????? נירה א

נירה יקירתי שלום זכיתי לפגוש בבחורה אצילת נפש כמוך עם טוב לב שכמוהו כמעט לא רואים. אנחנו נפגשים כמעט מידי לילה משוחחים ומתלוצצים אבל יפעת ציינה את טוב ליבך כמעלתך העיקרית והיום אני רואה כמה שהיא צדקה. את ראית את אחד מהחלכאים והנדכאים ומה שעלה בדעתך היה לגשת אליו לשוחח איתו לקנות לו קולה ופלאפל ולשוח איתו. מיותר להגיד שחלק גדול מהאנשים היו תופסים את רגליהם ובורחים. לדאבונינו יש הכרח להחזיק בבתי חולים אנשים שהגורל התאכזר אליהם והם מוחזקים בבתי חולים תחת השגחה. הם לא נכלאים בבתי חולים כי פגעו בחברה אלא כדי להגן עליהם. בסופו של דבר מדובר באנשים חסרי ישע. אין לך מה לכעוס על עצמך שלא ניגשת אליו משום שאם היית מסוגלת לשוחח איתו כפי שאנחנו משוחחים בינינו הוא היה מתגורר מחוץ לכולי בית החולים. אין לך מה לדאוג בקשר לשוקים חשמליים כי שוקים חשמליים ניתנים רק לטיפול בדיכאון ולא להרגעה. לגבי הטיפול הניתן במחלקות הסגורות ולגבי צורת הטיפול והתקשורת עם החולים הקשים אני יכול להגיד לך שהרופא שמטפל בי הוא סגן מנהל מחלקה סגורה אבל מבחינה אנושית הוא אדם גדול שאני לא אחליף באף רופא אחר. מובן שצורת הטיפול בחולים הקשים לא עולה בשיחות בינינו . אני לא יודע למה הוא ברח ואיך הוא ברח אבל עלות אחזקתו למדינה גבוהה מאוד ואחזקתו בבית החולים היא הרע במיעוטו. ייתכן שהוא ברח בגלל כשל באבטחה אבל את סיפרת לנו את סיפורם של אנשים שאיש לא יודע עליהם ובעצם הסיפור ובעצם ההתייחסות הוכחת את גדולתך ואת העובדה שלמרות שרשה למצוא אנשים גדולים וטובים כמוך הם קימים. שאול

היי נירה תודה על השיתוף, באמת מכל זוית של הסתכלות הסיפור הזה כואב ומרגיז. כואב על האדם ומרגיז שהוא הגיע למצבים כאלו וכיצד דבר כזה יתכן בכלל. פעם אמרתי שצריך לשחרר את כל החולים מבתי החולים הפסיכיאטריים, לסגור את הדלת ולזרוק את המפתח לים. כמובן שאמרתי זאת בשעת כעס כמו שאני מרגיש עכשיו. כעס ובושה. שיהיו רק דברים יותר טובים. לילה טוב, דר' גיורא הידש

בוקר טוב אני חושבת על זה יותר מידיי ........... סיפרתי לאמא שלי והיא חרדה לנפשי אמרה לי " די נירה כול דדבר ללב הוא בטח אכשיו קיבל כדור הרגעה , ואל תדאגי יש שם אוכל הוא יהיה בסדר" כמובן שהיא ניסתה סה"כ להרגיע אותי אבל בכול אופן : אני חושבת שאולי במקום לכלוא חולים במקום סגור צריך לתת מעט מרחב כי גם אדם נורמלי שיכלאו אותו ישתגע אז חולה?? אפשר להבין אותם אני לא מבינה למה לא פותחים מוסדות שיקומיים שהחולים יכולים להרגיש שהם תורמים לחברה אפילו במעט אפילו לסדר גפרורים בקופסא מה יש?????? זה כלום למדינה ועולם ומלואו לחולים ....למה הם צריכים לשבת כול היום ולהיות מסוממים ?????? למה אף אחד לא בודק את הנושאים האלו??? ישנו מקום קטן במרכז שנקרא מע"ש זהו מקום לחולי נפש הם מגיעים בבוקר ועובדים ונמצאים בחברה ומשחקים ולומדים אפילו שמעתי שיצאו משם כמה זוגות נשואים אבל זה מקום קטן ואין כאלו הרבה במדינה ואין לי מושג למה אני משתגעת מההזנחה הזו טוב אני מקווה שאולי מישהו עשיר במיוחד יקרא את ההודעות שלי ויזום איזשהי תוכנית שיקומית לנפגעיי נפש שהם קודם כול בני אדם לפניי שהם חוליי נפש ....... ושהם עלולים להיות חולים יותר כשהם יושבים אי שם ולא עושים עים עצמם כלום ומפנטזים על מנת פלאפל.................................. שיהיה רק אור בעולם הזה כי כולנו בניי אור שלווה אוהבת נירה

לרופא שלום רב: אני יודעת שזה איננו פורום לילדים , אבל בכל זאת אשמח באם תוכל לעזור במשהו. אני אם לילד בן 4 וחצי הגעתי איתו להתפתחות הילד עקב גמגום קל שהחל לפתע. אחרי שיחה ארוכה עם פסיכולוגית קלינית היא אמרה שהיא מודאגת מאד מהדימיון הרב שיש לילד והערבוב בין מציאות ודימיון ומעבר חד ביניהם. אני רוצה לציין שהיא ציינה שהוא ילד נורמלי לחלוטין ללא שום הפרעה וייתכן והדימיון מעיד על מצוקה רגשית כלשהי והמליצה שרופאה פסיכיאטרית לילדים תבדוק אותו. הייתי מאד רוצה לקבל את דעתך בנושא האם יש מקום לדאגה או שזוהי" מהומה על לא דבר". תודה מראש , תמר

לתמר שלום, אשמח לעזור למרות שלא כתבת פרטים תיאוריים וכפי שציינת גם איני פסיכיאטר ילדים. בכל אופן לדעתי כדאי לבדוק את הדברים. הפסיכולוגית הביע דאגה מסויימת לילד והמליצה על בדיקה נוספת, כיוון שמדובר בילדים תמיד כדאי לבדוק דברים עד הסוף. לילדים יש דמיון רב ומפותח, ובאמת ההבדלה בין דימיון מפותח תקין ובין מצבים שהם מעט חורגים מהבחינה הנפשית לא קלה. חשוב לראות את הילד בתפקודים בתחומים נוספים. בדרך כלל כאשר קיימת בעיה נפשית היא מתבטאת במספר תחומים של החיים. אם מדובר על ילדים, הייתי משוחח עם הגננת האם השתנה לאחרונה, האם השתנה משהו בבית או באוירה המשפחתית, האם השתנו הרגלי האכילה שלו, יציאות? מצב רוחו וכך הלאה. אם רוב הדברים רגילים אז את יכולה להיות יותר רגועה. תעדכני ושיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום, לפני כשנה פניתי לפסיכיאטר לטיפול בדיכאון, והוא רשם לי ציפרמיל (Cipramil). לאחר כחצי שנה הוא המליץ על הפסקת הטיפול עקב הרגשה טובה. כחצי שנה אחר כך, התחלתי לקחת גלולות ומס' שבועות לאחר מכן, הרגשתי לפתע מדוכאת שוב. הפסקתי לקחת גלולות והתחלתי לקחת ציפרמיל שוב. הפעם הזמן שלקח לציפרמיל להשפיע היה ממושך יותר. כחודשיים לאחר נטילת הציפרמיל התחלתי לקחת שוב גלולות (מסוג אחר) וגם אז הייתה נסיגה במצבי. הפסקתי את הגלולות (לפני כחודש) ועליתי במינון של הציפרמיל. היום אני לא מרגישה טוב כל יום. עליי לציין שאני סובלת גם מחרדה חברתית ברמה קלה עד בינונית, אך שמעתי שסרוקסט ממכר ולכן אני מעדיפה לא להשתמש בתרופה זו. האם יכול להיות שציפרמיל לא מתאים לי? או שכדאי להמשיך ולנסות עד שהמצב יתייצב? תודה, דנית

לדנית שלום, ראשית סרוקסט וציפרמיל מבחינתך הן אותו הדבר. אלו שתי מולקולות העובדות באותו המקום במוח. למרות שהמולקולות שונות הרי הדימיון ביניהן רב בהרבה מההבדלים, לכן גם סרוקסט לא ממכר כמו הציפרמיל והפרוזק השייכת לאותה הקבוצה. נראה לי שהציפרמיל משפיע לטובה אולם לא במידה מספקת, כלומר רק באופן חלקי לכן הייתי שוקל להחליף אותו בתרופה שיותר מתאימה לך. תרופה מתאימה היא תרופה שתשפר את מצבך מכל הבחינות. מהבחינה הנפשית, החרדה החברתית וגם שתוכלי ליטול גלולות ולהרגיש בטוב. כאשר תרופה מקבוצה זו אינה מספקת יש טעם לנסות תרופה אשר פועלת בצורה שונה כמו האפקסור. תעדכני, ושיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש, ראשית כל תודה על המענה המהיר והענייני. רציתי לשאול האם לאפקסור יש תופעות לוואי והאם הוא ממכר? והאם יהיה ניתן לקחת אותו מייד לאחר ההפסקה עם הציפרמיל? ועוד שאלה, האם ניתן לקחת תרופות נוגדות דיכאון לאורך תקופה ארוכה (שנים)? כי מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי טיפוס קצת דכאוני. תודה, דנית

שלום , יש לי שאלה בנוגע להשפעת הלוסטרל על התפקוד המיני, בנוסף הייתי רוצה לקבל מידע מקיף לגבי תרופה זו. תודה רבה.

היי לפני שאני עונה השאלה המרכזית היא האם אתה נוטל כבר לוסטרל או שעדיין לא התחלת? תופעות לוואי של תרופות אינן שאלות תיאורטיות, השאלה אינה מה לוסטרל עלול לעשות לתפקוד המיני אלא האם לוסטרל פוגע בתפקוד המיני אצלך או אצל מישהו אחר. כלומר תופעות לוואי הן נתונים סטטיסטיים אצל X אחוזים ישנה תופעת לוואי ואצל רבים אחרים היא אינה קיימת. לכן השאלה היא מאוד אינדיווידואלית. כפי שנאמר בבדיחה שאדם טבע בברכה שהעומק הממוצע שלה היה 20 סמ'. סטטיסטיקה אינה רפואה. בכל אופן לוסטרל כמו שאר התרופות בקבוצה זו, אינה ממכרת, ואינה גורמת לנזק. תופעת לוואי אינה נזק. תופעת לוואי חולפת עם הפסקת התרופה, נזק הוא פגיעה בכבד, כליות וכדומה שאינו חולף עם הפסקת התרופה. אז נזקים - אין. ישנם רבים שנוטלים לוסטרל ללא תופעות לוואי כלל וישנם כאלו שהפסקתי להם את הטיפול בגלל תופעות לוואי שהם לא סבלו. אז, עד שלא מנסים לא יודעים מה קורה אצלך. תפרט יותר את השאלה לגבי עצמך ואשמח להשיב. ביי דר' גיורא הידש

שלום רב, בני מאובחן כבר כמה שנים כ-ADD ומטופל בהתאם. (הוא בן 14 + גיל התבגרות - מוקדם, מגיל 11 לערך, כל האבחון נמצא בידי...) לאחרונה אובחן גם כ-adjustment disorder with mixed anxiety and depressed mood (309.4) אשמח באם תוכל להסביר לי "בלשון העם" מה הכוונה. הוא התחיל טיפול (ההמלצה הינה על טיפול ארוך טווח, כולל הורים וכד'). בתודה אמא

שלום, האבחנה היא תיאורית בדיוק כפי שנאמר - תגובת הסתגלות עם מרכיבים של חרדה ודיכאון. כדי להסביר יותר טוב, כנראה קרה משהו במשפחה, בית ספר, או כל תחום אחר והילד הגיב בחרדה לאירוע וישנו גם מרכיב של דיכאון. בדרך כלל המצבים התגובתיים חולפים כאשר הסיבה למצב חולפת, אין קשר בין האבחנה הזו ובין הפרעת הקשב, למרות שילד עם הפרעת קשב יכול להגיב באופן מעט שונה מילד ללא הפרעת קשב. מקווה שעזרתי ביי דר' גיורא הידש

תודה על התשובה.

האם ישנם תרופות לא מזיקות ולא ממכרות נגד מתח וחרדה. כי שמעתי שהרוב ממכרות וגם שהם פוגעות בדברים אחרים כמו זיכרון ריכוז , ערנות וכדומה יש כזה דבר משהו שמרגיע את הגוף או שלפחות מנוע בקצת את ההורמונים המיותרים האלה שמלחיצים וגורמים לחרדות?

לרון שלום, לכל תרופה יש תופעות לוואי. תופעות לוואי מטבען או שקיימות אצל אדם מסויים או שלא, צריך לנסות ולראות. תרופות נוגדות דיכאון הדומות לפרוזק אינן ממכרות ויש להן מעט תופעות לוואי ואלו היתרונות הגדולים שלהם. לכן התרופות הללו כל כך פופולריות. מדברים על מעל ל 50 מיליון אמריקאים שנטלו אותן ובטח אפשר להוסיף עוד כמה עשרות מיליונים בעולם. אבל תמיד קודם כל צריך לבדוק בשביל מה ליטול תרופות, מה הסיבה? האם אתה סובל מקשיים נפשיים? ביי דר' גיורא הידש

אז ככה: אינני סובל כל כך מקשיים נפשיים - אני פשוט מרגיש פיזית שאני לחוץ - שאני גוסס ציפורניים, משחק בשיער ועוד כל מיני דברים בסגנון. כמובן שיש לזה השלכות פיזיות כמו שאני תמיד לחוץ ומרגיש שאני ממהר לכל מיני מקומות למרות שאני לא ממהר לשום מקום . ואני יודע שמתח - ובעיקר מתח ממושך הוא דבר לא בריא ולכן אני רוצה להפסיק אותו. השאלה אם התרופות האלו באמת טובות נגד מתח פיזי שכזה?

לרון שלום, אני חושב שאתה יודע את התשובה ובטח קראת גם בפורום שישנן תרופות שמתאימות ורבים נעזרו בתרופות. עם זאת אתה מספר ומתלונן על מתח בלבד. אני ממליץ לא לרוץ לתרופות. אם אתה רוצה להיות בטוח אז אפשר לעבור אבחון אצל פסיכיאטר. בכל מקרה אני מאוד ממליץ על הרפיה. הרפיה היא השיטה היחידה אשר מורידה מתח ומנטרלת את כל "הרעלים" של מתח. כל המדדים של מתח יורדים בהרפיה. כך מתח שרירים עולה במתח ויורד בהרפיה, דופק, לחץ דם, מוליכות חשמלית של העור, מתח נפשי וגופני. כמו כן גם ההורמונים בגוף של מתח יורדים בהרפיה. אני מאוד ממליץ על הרפיה לבריאות הגוף והנפש. אין כל כך חשיבות לסוג ההרפיה. יש מי שאוהב דימיון מודרך, ביופידבק, או שיטות מזרחיות כמו יוגה ומדיטציה. לכולם המשותף הוא הרפיה, הטכניקה פחות עקרונית חשוב למצוא את הטכניקה הנוחה והמתאימה לך. תנסה, זה יכול לעשות רק טוב, דר' גיורא הידש

אבל לפעמים הרפייה היא דבר ממש קשה. ניסיתי שיאצו וזה עוזר זמנית - ואי אפשר לקחת את זה כל יום... והשאלה איך נרגעים בתוך משהו מלחיץ שגורם למתח (שאגב המתח גורם לי לפעמים לחרדות) למשל בתוך מבחן או סטואציה שאי אפשר לעשות בה הרפייה? השאלה גם איזה שיטה כן תעבוד ותעזור לי להגיע להרפייה או שהכי טוב איזה תרופה מסויימת

ד" גיורא הירש שלום נפגשתי היום עם פסכיאטרית. קיבלתי שתי תרופות האחת נגד דכאון בשם פאקסט היתחלתי לקחת חצי כדור השניה בשם ריבוטריל אמורה להרגיע את התקפי הבכי הבלתי פוסקים ולהקל על וההרגשה הרעה אולם כשפתחתי את התרופה גיליתי שכתוב שזו תרופה נגד אפילפסיה לא לקחתי. אני לא חולה באפילפסיה מדוע נרשמה לי תרופה זו. האין היא יכולה להזיק אני פוחדת ולא לקחתי אותה מה לעשות? בתודה מראש גליה

היי גליה, קודם כל להרגע, הכל בסדר. הפקסט נועדה לטפל בבעייתך אבל לוקח כשלושה שבועות עד שמרגישים את השפעתה. כדי שתסבלי פחות נתנה תרופה אשר פועלת מיד ומקלה. ישנן תרופות אשר טובות לשתי בעיות. אפילו אקמול מורידה חום וגם תרופה נגד כאבים. כך הריבוטריל טובה נגד אפילפסיה אולם זה לא התחום שלך. זו תרופה להרגעה, העובדת מיד אחרי שנוטלים אותה ומקלה על הסבל. יש לה שני חסרונות. ראשית היא רק מקילה ואינה פותרת את בעית החרדות מהיסוד (זה תפקיד הפקסט), ושנית היא מעט ממכרת, תוכלי לראות מספר דיונים בנושא של התמכרות בעמודים האחרונים בפורום. בכל אופן התרופה החשובה היא הפקסט ולא הריבוטריל. יהיה בסדר, ביי דר' גיורא הידש

האם קלונקס , קסנאקס XR , וצפראמין משפיעים על התפקוד המיני ?

כל התרופות נגד חרדה משפיעות.

לאביה שלום, שתי התרופות הראשונות קלונקס וקסנקס שייכות לקבוצת הבנזודיאזפינים ואינן משפיעות על התפקוד המיני. הציפרמיל הוא מקבוצת ה-SSRI ולכן כתופעת לוואי אצל חלק מאנשים יכול לפגוע ברצון ותפקוד המיני. שלא נצטרך, שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אשמח מאוד באם תוכל לייעץ /להפנות אותי בנוגע לבעייתי. אני בת 43 ובבדיקות דם לפני כשנה אובחן שאני בגיל המעבר. התחלתי לקבל טיפול הורמונלי חלופי אך לא "הסתדרתי" עם הכדורים ובכל חודש במשך כ-9 חודשים החלפתי סוגים שונים של כדורים ועשיתי מספר הפסקות. לאורך כל תקופת נטילת ההורמונים הייתי עצבנית מאוד וחסרת שקט אולם היו לי אנרגיות ויכולתי לתפקד. לפני כ-חודשיים התחלתי להרגיש חרדות ודכאון מאוד כבד הפסקתי את ההורמונים ולאחר כשלושה שבועות מצבי הוקל. אולם תחושת הדכאון/עצב הכבד והמפחיד חזר שוב כפעמיים . שאלתי האם דכאון זה נובע מ"משחקים" בהורמונים / גיל המעבר או שאני סובלת מדכאון?! עליי לציין שאימי סובלת מדכאון

למינה שלום, התמונה שאת מתארת מורכבת ולכן אין תשובה חד משמעית. לדיכאון לעתים קרובות ישנם מספר גורמים אשר עלולים לפעול ולהשפיע יחדיו. לא תמיד אפשר להצביע אל סיבה אחת לדיכאון. לטיפול ההורמונלי ישנה חשיבות רבה בעיקר במניעת אוסטאופורזיס (בריחת סידן מהעצמות), אבל יש לו גם סכנה של עליה בסיכון לסרטן השד. לכן באופן בלתי תלוי בדיכאון יש לשקול את קבלת הטיפול ההורמונלי וחשיבותו יחד עם הגניקולוג המטפל בך. בכל מקרה אם תחליטו שהטיפול ההורמונלי חשוב ביותר אני חושב שאצלך (יחד עם התורשה) כדאי אולי לנסות טיפול הורמונלי ביחד עם נוגדי דיכאון. קשה להגדיר האם מדובר בדיכאון. מאוד תלוי בעומק של הדיכאון, משך הדיכאון והאם ישנה פגיעה גם במשורים נוספים בנוסף להרגשתך הסובייקטיבית. מעבר להגדרות הפורמליות, אני חושב שכדאי לשקול את עמדתך לשמוש בנוגדי דיכאון, החשיבות של הטיפול ההורמונלי ומצבך בחיים באופן כללי וכמובן הרגשתך הסובייקטיבית. רק כאשר לוקחים את כל הנתונים הללו בחשבון אפשר להחליט לגבי טיפול שהוא חשוב מעבר להגדרות הפורמליות. אני מקווה שתשובתי ברורה, אם ישנם דברים מעט מורכבים אשמח להרחיב. תעדכני ושיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אתה מדרדר אותי לתהום הנשייה י'

שלום, גם אני לא הבנתי, ואני לא חושב שכדאי לפתוח דברים אישיים לא רלוונטיים בפורום. ביי הידש

לא הבנת עדיין, אתה צריך לומר אני איתך, גיא האמיתי גיא השני הוא מזויף ולא אמין אבל אתה תבין למה התכוונתי י'

מעונין לדעת מה יעילותם של טיפולי חשמל למצבי דכאון כרוני. מהי כמות הטיפולים הנדרשת בממוצע? האם הטיפול בחשמל יכול להחליף טיפול תרופתי?

לאיציק שלום, נזעי חשמל=טיפולי חשמל, הם טיפול יעיל בדיכאון והם הטיפול המומלץ לדיכאון עמיד. דיכאון אשר לא הגיב ולא השתפר למספר טיפולים בתרופות. בדרך כלל מקובל להפסיק את הטיפול בתרוופות, לתת את הטיפול בנזעי חשמל ולחדש טיפול תרופתי כדי לשמור על ההטבה ולמנוע חזרה של הדיכאון. ישנה אסכולה של טיפול מניעתי עם נזעי חשמל פעם בחודש במקום תרופות אבל הוא לא מקובל כל כך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כל יום גם קסנקס, נניח שאני מתמכרת אז הכדור יפסיק להשפיע עלי? כי עד היום אני בכדור ה20 של הסרוקסט וזה עוד לא התחיל לעבוד? סליחה על הבורות בתודה אסתר

הכל בסוף מסתדר תאמיני לי.

אם תמשיכי לקחת , פשוט כדי להשיג את אותה השפעה תצטרכי להעלות את המינון (של הקסנקס).

לאסתר, לא לדעת אין זו בושה, לא לשאול זה כבר יותר חמור. אז טוב ששאלת ונשתדל לענות. נכון שבתקופה של כחודש ימים ישנה התמכרות לקסנקס, המלצתי היא להמנע ממצב זה, כלומר כבר עכשיו בימים יותר טובים, או בשישי שבת, פשוט לדלג על לקיחה אחת או שתיים ואם אפשר אפילו יום שלם בלי קסנקס...כך נמנעים מהתמכרות. בכל מקרה ההתמכרות לא ממש קשה וניתן לרדת ממנה כאשר מרגישים יותר טוב. את נמצאת כבר על הגבול של התחלת השפעת הסרוקסט כך שקצת סבלנות כפי שנכתב. בדרך כלל גם כאשר ישנה התמכרות אין צורך ודחף להעלות במינון הקסנקס, פשוט קשה לרדת... שיהיה רק טוב ובמהרה דר' גיורא הידש

שמעתי מאחותי שגם היא לוקחת סרוקסט שהיא קבלה את התחליף והרגישה רע כאבי ראש ועוד תופעות שאלתי היא האם זה נכון שיש הבדל בין הסרוקסט האורגינלי ובין תחליפו? פשוט אין לי כח לתופעות לוואי. בתודה מראש אסתר

לאסתר שלום, באופן עקרוני זו אותה התרופה ואותה המולקולה הפעילה. עם זאת תהליך היצור יתכן והוא שונה מעט ויתכן שהאריזה השונה גורמת להבדלים. שמעתי תגובות שונות על הפקסט שהוא סרוקסט תוצרת הארץ. אבל באופן עקרוני זו אותה התרופה. ביי דר' גיורא הידש

גם אני סירבתי לעבור לפקסט ורציתי להישאר עם הסרוקסט בגלל שפחדתי מתופעות לוואי. יש לך את הזכות המלאה לבקש מקופ"ח להשיג לך כל פעם את הסרוקסט מכיוון שזו תרופה שעדיין ממשיכים לייצר אותה. שידאגו כל פעם להזמין לך במיוחד את התרופה. אם יש לך בעייה תמיד תוכלי לבקש מהפסיכיאטר שמטפל בך שירשום לך מרשם לסרוקסט ויכתוב עליו - תרופה זאת בלבד. ד"א גם אני שמעתי שהפקסט גורם לתופעות לוואי.

יש לי בעיה (לכולם, לא?) קוראים לה ADHD והיא לא כל כך חדשה.... 4 שנים. גילו אותה כשהייתי בת 19, בשנה שניה של לימודים אקדמיים... כשגיליתי שלבלות בחוץ הרבה יותר כיף מלשבת בשיעורים, מה גם שלא הייתי צריכה לשבת - רק ללמוד את החומר יומיים לפני מבחן. (בשיעורים כאבו לי הרגליים אם לא הייתי קמה ובורחת) אובחנתי, ואז לא רצו לתת לי ריטלין בגלל שבגרות כבר עשיתי (תודה לאל שיש פרסומות בין תכניות טלוויזיה כך שאפשר להגניב כמה שורות בהיסטוריה) ועברתי בציונים טובים... אחרי ויכוחים אינסופיים רשמו לי. גיליתי שהריטלין הוא לא תרופת פלא והנחתי אותה בצד... את הלימודים לא סיימתי... לא היה לי כוח אליהם יותר, ולמרות שההורים לוחצים - לא בא לי. היום אני רואה שסף הגירוי שלי נמוך במיוחד.. אם אני לא מתענינת - אני עוזבת מייד דבר כזה מקשה עלי כל סיכוי ללימודים אפשריים. עוד דבר - עברתי המון מטפלים וטיפולים ... ובין לבין גם תקיפה מינית שלא הותירה בי הרבה חשק ללימודים אני נעה בין תקופות של כיף לבין מציאות שמכה בפניי שבעצם למדתי ללא כל תוצאות ואין לי כוחחחחח לסיים אני מעונינת בדברים אחרים לגמרי אבל גם ברגע שהלימוד נהיה ממוסד (מכללה, אוניברסיטה) - אני מאבדת עניין ועושה "דווקא". נמאס לי המצב הזה... יש טיפול תרופתי אחר למבוגרים עם ADHD שאולי אולי יוכל להחזיר אותי למסלול נורמלי? (בעצם אף פעם לא הייתי שם) אולי אני סובלת ממשהו אחר לחלוטין? או עוד הפרעה מלבד ADHD? אני רק מנסה אפשרויות שיכולות (הלוואי) להביא להסבר תודה

ליבי שלום לי יש אבחנה של פסיכולוג ודיעה של פסיכיאטר. האבחנה של פסיכולוג שרשומה שחור על גבי לבן וכתוב attention deficit disorder הדיעה של הפסיכיאטר אומרת חוסר יציבות במצב רוח חוסר יציבות במצב רוח מאופיין בימים של מצב רוח מצוין ובימים של דיכדוך מה שהרחוב קורא דיכי. אני משתמש במונח דיעה של פסיכיאטר היות שלשמחתי אני לא עומד בקריטריונים הקשיחים של מאובחן בליקוי בציקלוטימיה . ציקלוטימיה היא בפירוש לא מאניה דיפרסיה אבל היא האבחנה שמסבירה פחות או יותר מה זה מצב רוח לא יציב. את תיאור cyclothymic disorder אני שולח לך ל hotmail.co.il שלך. הפסיכיאטר שלי דוחה את דעת הפסיכולוג בנושא add ואני מאמין לשניהם . נכון שיש לי add אבל הוא לא ממש מפריע לי בחיים בפרט שאני לוקח סרוקסט ו mood stabilizer עד כמה שאני יודע ריטאלין ניתן לך על ידי נוירולוג ולא שמענו ממך בהודעה אם עברת אי פעם איבחון אצל פסיכיאטר. בגלל שאנילא איש מקצוע מותר לי להגיד בשורה תחתונה שיש לי חוסר יציבות במצב רוח ואבחנה ב ADD הסימפטומים מתאימים לאבחנה ולדיעה אני שולח מיל תודה שאול

לליבי שלום, תיארת יפה את מצבך והרגשותיך ולצערי הרב את אינך יחידה. השילוב של הפרעת קשב עם מצבים נפשיים ומצבי רוח הוא נושא שעדיין לא מקבל את תשומת הלב הראויה לו. רק בשנים האחרונות מתחילים להתייחס אליו יותר. אני לא מתפלא ששאול קיבל תשובות שונות ממטפלים שונים, אני גם מאמין שהידע שלהם בתחום שציינתי שונה. מבחינת הטיפולים הפסיכולוגיים, לא כל מטפל יודע לשוחח ולטפל באנשים עם הפרעת קשב, טיפול דינמי בדרך כלל אינו מועיל לאנשים עם הפרעת קשב. אני מכיר רק מכון פסיכולוגי אחד שמטפל בתחום זה באזור המרכז. כיום ישנם טיפולים תרופתיים נוספים להפרעת קשב פרט לריטלין. רוב העבודות הם על תרופות אשר משפיעות על חומר במוח הנקרא נוראדרנלין אבל מנסים וישנן עבודות גם עם תרופות אשר עובדות על הסרוטונין. אני אישית קרוב לנושא כיוון שאשתי מומחית להפרעות קשב וטיפול נפשי, ממנה קבלתי את ההתעניינות בנושא, למרות שאני לא אובייקטיבי אני ממליץ לקרוא את המאמר שלה "לגלות את האוצר" באתר www.icallisrael.co.il אבל כמובן שאיני אובייקטיבי. הנושא מורכב וארוך, תיארת את קשייך ואני בטוח שעניתי רק על חלק מהשאלות ומהשאלות והתשובות ששאול העלה. אשמח לחזור ולפתח את הנושא עם ההתעניינות בו ביי דר' גיורא הידש

שאלתי את השאלה האחרונה , אני מבין שאתה כרגע נמצא בפורום ואתה רואה אותו , תרשה לי לאודות לך באמת על התשובות והיחס המפורט אפילו בשעה המאוחרת הזו.. אתה גדול.

המשך של נסיון עלוב לחקות את הגיא הישן והטוב. בכל מקרה גם אני מעריך אותך ד"ר ,אבל לא אני כתבתי את ההודעה. אני לא רוצה להכנס להתקפות אשיות כמו שהיה בשבוע שעבר..... אבל המחקה במקרה זה זו בטוח לא נילי,לא יפעת,וגם לא נירה! אז מי זה יכול להיות? אני חושב שזה בחור (או גבר....) שחומד לצון!! גיא

לרופא היקר שלום, יש לי שאלה , אני בחור צעיר יחסית בן 22 לערך , אני חושב שאני היפוכונדר , כלומר, עברתי תאונת דרכים לא קלה לפני מספר שנים ומאז נגלתי לעולם הרפואה רופאים , טיפולים וכ"ו... ואני ממש חושב על בעיות בריאותיות כאלה ואחרות בתחומים שונים כלומר אני חושב על מחלות איומות שאולי יש לי רב הזמן למעשה אם אין לי משהו אחר לעשות כלומר לפני השינה או סתם ללא מעשה אני מתחיל להרגיש לא טוב בהרבה חלקים בגוף והמחשבות בראש שלי רצות וממש על כל דבר שאני חושב אני באמת מרגיש כאב לאחר מכן , בגדול אני בריא ואין לי סיבה לחשוש ממחלות קשות כמו שלעיתים אני חושב וזה מאוד מאוד מטריד אותי וזה ממש ממש מציק לי עד כדי כך שאני חושב על מוות או על העתיד במחשבה של אם היה עתיד בכלל , וזה מאוד מאוד מטריד השאלה שלי האם זה היפוכונדריה? או רק מחשבות ותקופה לא טובה? והאם יש איזה שהוא טיפול טחלס לדבר הזה או משהו שכדי לעשות אני לא חושב שיש לי בעיה נפשית , מה אתה אומר לגבי התיאור שאמרתי לך ? ובכלל יש לך לומר לי? תודה רבה מראש. גיא.

היי גיא, יש לי מה לומר לך....אתה נחמד. חייכתי כאשר כתבת את הדברים...ואני באמת כאן עכשיו. אני חושב שמה שאתה מתאר הן תופעות של חרדה. פעמים רבות חרדה מתבטאת בתחושות ותופעות גופניות ובדרך כלל אין מדובר בהיפוכונדריה. דווקא בערב לפני שינה כאשר העירנות יורדת מעט החרדה מורגשת יותר, ומחשבות של חרדה כפי שאתה מתאר מציפות יותר. גם כאשר נמצאים בתקופה לא טובה ללא חשיבות לסיבה (עבודה, חברה וכדומה), המחשבות החרדתיות רבות יותר. אתה מציין שיש לדברים סיבה, התאונה ורופאים. שני גורמים אשר מעוררים חרדה. בתנך כטוב, "השמר מרע" והכוונה ברע היא רופאים ועורכי דין. כך שעדיף להתרחק מהם אבל לפעמים אין ברירה. יש טיפול לחרדות גם בשיחות וגם בתרופות. אתה אדם צעיר וכיום אני ממליץ דווקא לצעירים לפנות לטיפול נפשי כדי להיות במצב נפשי כמה שיותר טוב. תשובה מפורטת על כך תוכל למצוא בעמוד זה או בעמוד הקודם שבה פירטתי את כל המחשבות מדוע טיפול נפשי חשוב לצעירים דווקא. תקרא, ואם יש לך שאלות נוספות אשמח להשיב. ביי דר' גיורא הידש

לד"ר תודה על התשובה והיחס המהיר רק חידוד האם לדעתך יש אפשרות בעזרת משהו ללא טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי לטפל או להקל על המחשבות ? אני שואל כי אני בתקופה של לחץ מטורף!! שעומד להסתיים תוך כמה חודשים האם יש משהו שאתה יכול להמליץ לי ? שוב תודה

ד"ר שאלה אחרונה לחידוד , האם לדעתך יש קשר ישיר לתאונה. או שזה לא קשור והאם מדובר באישיות שבירה נפשית וזה דבר גנטי... כלומר החשש שלי מתסס על זה שאני צעיר מאוד יחסית וכרגע אני בבעיה ובמחשבות כאלה מה יהיה שהיה מבוגר יותר ואעמוד אולי מול דברים קשים הרבה יותר לחצים , משפחה וכולי ...,מה אתה אומר על התענה הזו.. מצטער שאני משגע אותך... אודה על תשובה גם על זה. תודה. גיא

מישהו יודע מהם הסימפטומים? ומה ההבדל בין זה לבין הפרעה כפייתית או משהו כזה ? ומה זה פסיכוזה?

היי שאלות שהתשובות עליהן ארוכות אבל אנסה בכל זאת להדגיש את העיקר. יש הבדל בין אישיות והפרעה כפייתית. אישיות הן התכונות של אדם שאתן הוא חי וטוב לו איתן, התכונות הללו אינן מפריעות לו ולעתים הוא אף גאה בהם. יסלחו לי יוצאי גרמניה אולם אני משתמש בהם רק לשם הבהרת הנקודה. יקים יכולים להחשב לבעלי אישיות כפייתית כאשר הם דואגים לסדר, ניקיון וחוק, הם רוצים להיות כאלו וחושבים שכולם צריכים להיות כמוהם. הפרעה כפייתית, מה שנקרא בעבר נאורוזה, שקיים הרגל כפייתי או מחשבה והיא מפריעה לאדם. אני צריך לרחוץ את ידי עשרות פעמים, אני צריך לנקות את כל הבית, פחד מחיידקים, מחשבה שהרוכסן פתוח ואני צריך לבדוק ולסדר אותו כל הזמן....אבל מחשבות או מעשים אלו מפריעים לי. אז אנחנו מדברים על נאורוזה=הפרעה כפייתית. אני מקווה שההבדל ברור. במילים מקצועיות מדובר על תופעה אגוסינטונית-אינה מפריעה במקרה של אישיות. ואגו דיסטונית (כמו דיסהרמוניה במוסיקה), שהיא מפריעה לאדם כאשר מדברים על נאורוזה. פסיכוזה, סיפור אחר, הפרעה בשיפוט המציאות, דברים לא טבעיים. ביי דר' גיורא הידש

אני מקיאה כפעמיים בשבוע לפעמים אני מקיאה רק יום אחד בשבוע, כאשר אני מסוגלת להקיא 3 פעמים באותו יום אבל לא ביתר הימים... אני זוללת ומקיאה ברגעי לחץ וכששקט אז גם הזלילות מתמתנות האם זו בולימיה?

היי מבלי לעשות אבחנות מהירות, התופעות שתיארת וגם התדירות נשמעות די חמורות, אני מניח שהן נמשכות כבר תקופה ארוכה. לכן כדאי לפנות לבדיקה ואבחון מקצועי. ביי דר' גיורא הידש

לאותה בעיה,שאף רופא מומחה לא הצליח להגדירה! ניתן לי ע"י רופא משפחה "קסנקס" (הוצא כיום מסל תרופות "מכבי" וניתן אלפראליד), ב"דעה שניה " מרופא מומחה, שנשלחתי אליו, הוא המליץ לעבור מ"קסנקס "לטרנקסל "5 מ"ג פעמים ביום. במקרה התקף לקחת "ואבן "מתחת ללשון. האם יש הבדל משמעותי בין התרופות? כיום אני לוקח "טרנקסל" פעמים ביום, באם מצבי טוב, או "לא כל כך". ד.א נאורולוג שנשלחתי אליו בבדיקה תקופתית, (אני בן 63) אמר לי אתה יכול לקחת "טרנקסל" אחד גם פעם ביומים, ואם קורה משהו תיקח "אסיול" 10 מ"ג. וזה יעבור. בקיצור איך יוצאים מהדעות השונות של הרופאים המומחים? (לכולם נשלחתי ולא הלכתי מתוך כיף...) אני מקבל ד.א גם "קונקור" 5 ללחץ דם, ו"קרטיה " "כי זה טוב לקחת מעל גיל 60." כל התאור נמשך כבר מעל שנה. מצטער על אריכות השאלה, אך אלו הן עובדות ואני כבר מבולבל לחלוטין, ולא רוצה בשום פנים ואופן להיות מכור לתרופות!! תודה על תשובתך.

לדון שלום, תשאל עוד רופא ותקבל תשובה נוספת. מצטער על הבלבול אולם אני אנסה להבהיר את הדברים. מדברים על תרופות שונות מאותה המשפחה ואותה הקבוצה - בנזודיאזפינים. ההבדלים בין התרופות קטנים ביותר והמשותף ביניהן הוא רב יותר מההבדלים. לכן אני לא מוצא הבדלים רבים בין התרופות הללו. אני ממליץ לנסות תרופה אחת או שתיים, ולבדוק האם התרופה מתאימה לך. כלומר לראות האם היא מרגיעה ואין לה תופעות לוואי כמו עייפות או הירדמות. שוב, ההבדלים בין התרופות לגביך הם תיאורטיים בלבד, השאלה מי מהן מתאימה לך יותר. ועד שלא תנסה לא תדע. כפי שאמרתי המשותף ביניהן רב, וכולן ממכרות וכולן ממכרות חלשות. הקסנקס קצת יותר ממכרת. בכל אופן כדי לא להתמכר רצוי ליטול אותן לפי הצורך והמצב שלך ולא באופן קבוע. אני מקווה שבכל זאת אתה קצת פחות מבולבל. ביי דר' גיורא הידש

האם אני בדכאון? אני סטודנטית ומאד אוהבת ללמוד ולהתעסק בדברים אינטלקטואלים מצד שני אני שונאת מתעבת לעשות עבודות רוטיניות ושגרתיות כמו כביסה, כלים , ניקוי בית, סידורים וכו' מכיוון שאני גרה לבד + בלי משרתים ( אני עוד לא מעשירי המדינה אם בכלל אי פעם אהיה) אני צריכה לעשות כביסה לבד וכו'... בכדי לנקות את הבית או לכבס אני צריכה לאזור תעצומות נפש אדירות מצד שני כדי לעשות מה שאני אוהבת ( אני סטודנטית ומאד אוהבת את מה שאני עושה) קשה למשוך אותי מהכסא אני מתייחסת לכל 'משימות' החיים בהתלהבות רבה, ידידי מכנים אותי 'מתלהבת' ובכלל יש לי התלהבות רבה לחיים כשזה בא לכביסה ונקיון אני צריכה ממש לספור עד עשר ועד 100 כדי להכריח את עצמי לעשות את זה וגם אז זה לוקח לאט לאט אני יכולה לבלות כל היום עם הבגדים שיצאו ממכונת כביסה על הספה בסלון ולא לתלות כביסה כי זה עושה לי ויברציות שליליות כנ"ל לגבי פעולות ניקוי פשוטות של הבית למרות שהבית שלי נורא נקי צריך טנק או משאית כדי להזיז אותי לשטוף כלים השאלה שלי: תמיד אומרים: בן אדם מדוכא הוא בן אדם שיש לו בעיה לעשות את הפעולות הכי קטנות של החיים לי יש בעיה נורא גדולה לעשות את הפעולות הכי קטנות של החיים: ניקוי, כביסה, הליכה לדואר, סידורים קטנים אבל אני מאד נהנת מפעולות גדולות יותר כמו לימודים, חברים, עבודה ( במידה והיא מעניינית ומאתגרת אינטלקטואלית... וגם בתחום הזה אני לא אוהבת לעבוד אלא אם יש אתגר אינטלקטואלי ואם אין כזה אז אני מעדיפה לוותר על העבודה) אז האם נתן להגדיר אותי דכאונית רק בגלל שאני צריכה תזמורת שתלווה אותי בשביל לשטוף כוס? מצד שני : יש לי התלהבות גדולה משל שאר חברי בפעולות כמו לימודים, או ללכת לים, או לראות סרט כאשר אני לומדת משהו חדש שמעניין אותי וקוראת משהו חדש שמעניין אותי אני יכולה לדבר על זה עם ניצוץ בעיניים אבל כמה פעולות שגרתיות אני צריכה טנק כדי להזיז אותי לעשות

לא נראה לי שזהו דיכאון, את נשמעת כבן אדם אופטימי , מתלהב , נהנה מהחיים ובעל חוש הומור וזה שיש לך בעייה לעשות פעולות ניקיון לא צריך להגיד כלום ,אם אין בעייה בכלל בשאר שטחי החיים החשובים יותר כמו עבודה, לימודים וחיי חברה.ולא נראה שיש לך בעיות בתחומים הנ"ל.אז תהיי רגועה . זן דעתי בכל אופן.

ליאה שלום משפט ראשון אני לא פסיכיאטר לא פסיכולוג לא עובד סוציאלי מה שאני אומר לך זה לא דיברי אלוהים חיים ואת חייבת להתיחס אליהם בזהירות. אני לא אגיד לך מה לדעתי יש לך אלא מה היה לי ובמה איבחנו אותי. אני אובחנתי בדיכאון שהוא מחלה לכל דבר והחלמתי ממנו. כמחלה הסימפטומים שלה התבטאו בכך שפעם או פעמיים רותקתי למיטה ל 24 שעות בלא יכולת לזוז,חוסר יכולת לנסוע קילומטר ולהביא תרופות,תחושה שאני יושב על גחלים,ייסורי תופת,מחשבות טורדניות זועתיות על דברים חסרי כל חשיבות. אני לא מעלה בדעתי שהייתי מסוגל באותם זמנים ללמוד. מה שתיארת הזכיר לי את עצמי בנושא האחר שאובחנתי בו וזה הפרעת קשב וריכוז מה שנקרא ADD או ADHD. ושוב אני אובחנתי כ ADD לי אסור ואני לא אגיד לך שאת ADD. אני אספר לך במה זה מתבטא אצלי מאז שלמדתי ללכת אמרו לי שלא נחתי לרגע. כל הזמן עשיתי בלאגנים וכשהיינו מתארחים אצל קרובים כבר בגיל שנתיים הייתי מחטט להם בדברים והופך את הבית. יש לי תמונה מגן הילדים במסיבת פורים כל הילדים לידי היו רגועים ואילו העיניים שלי היו עיני חתול שסורק את האזור למצוא טרף. אמרו עלי שאני לא יכול רגע אחד לשבת בשקט. זאת מהותה שלתסמונת ADHD המחשבות רצות בראש בקצב מסחרר. בזמן קצר מאוד מתבצעות פונקציות רבות מידי ,קורה שלא חושבים על הדברים עד הסוף ואז דברים מתפקששים ברמה של אמירת דברי שטות. בנוסף לכך חוסר השקט התמידי מכביד מאוד מבחינה נפשית וזה גורם להפרעה ברמות הבאות נטייה לומר מה שעולה על הדעת בלי להתחשב אם ההערה או הזמן מתאימים לכך חוסר סבלנות לשעמום נטייה לדאגה מיותרת ובלתי נגמרת ; נטייה לחפש אחר גורם לדאגה וזאת לחילופין עם חוסר תשומת לב לסכנה קיימת אימפולסיביות מזג סוער התבוננות עצמית בלתי מדויקת נטייה להתנהגות התמכרותית חוסר מנוחה פיזי או הכרני לעיתים קרובות יצירתיים ,אינטואיטיביים ובעלי רמת משכל גבוהה עד כאן האפיונים עכשיו מאמר תסמונת הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) מאת: יעל מליניאק מתוך האתר של doctors ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER דמינו לעצמכם איך נראים חיים בתוך קליידוסקופ שבו קולות, תמונות, ומחשבות מתחלפות במהירות. אתה עובר ממחשבה או מפעילות אחת לאחרת בקצב מסחרר, שלא מאפשר לך להתרכז באורך מלא באף אחת מהפעילויות . יתכן אפילו שאתה כל כך שקוע במחשבותיך עד כי לא תבחין שמשהו מדבר אילך. זוהי הרגשתם של רבים הסובלים מתסמונת הפרעת קשב והיפראקטיביות. סימנים כגון חוסר יכולת לשבת במקום אחד מבלי לנוע, קושי בתכנון פעולותיהם, קושי בסיום משימה שהחלו או חוסר מודעות מלאה לנעשה סביבם. לאנשים הצופים מהצד ב הסובלים מהפרעת קשב יראו שקועים בבולמוס של פעילות בלתי מאורגנת. באופן מפתיע, ישנן שעות בהן ההיפראקטיביים נראים בסדר, מה שגורם לרבים לחשוב שהסובלים מ- ADHD מסוגלים לשלוט בהתנהגותם. כתוצאה מכל המתואר לעיל ברור כי התסמונת משבשת לסובלים ממנה את חיי היומיום, מפריעה להם ביצירת קשרים חברתיים וגורמת להם לפתח בעיות הקשורות בערך עצמי ירוד. נתונים כלליים על התסמונת: תסמונת הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) מופיעה אצל כ 3-5 אחוזים מכלל הילדים כאשר בנים מפתחים את המחלה פי 3 יותר מאשר בנות. בארה"ב בממוצע, לפחות ילד אחד בכל כיתה נזקק לעזרה על מנת להתמודד עם ההפרעה שלעיתים קרובות ממשיכה גם בגיל ההתבגרות ואף לאחר מכן. היום ניתנת עזרה לסובלים מהתסמונת בעיקר בדרך של תרופות, שיחות ויחס מיוחד במסגרת בית הספר שם בדרך כלל מופיעה הבעיה לראשונה. מדענים עדין לא מצאו סיבה יחידה לתסמונת זו וניראה, שסיבה יחידה לא קיימת. ידוע כי מבחינה סטטיסטית לאבות רבים הסובלים מ- ADHD יש בנים עם אותה בעיה, ויתכן שישנו מרכיב גנטי לתסמונת זו. אבחנה של התסמונת: בניגוד לבעיות רפואיות אחרות, לתסמונת הפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD אין סימנים חיצוניים ברורים שיכולים לעזור לרופא המטפל לגבש אבחנה. האבחנה מבוצעת על ידי זיהוי צורות התנהגות אופייניות שמשתנות בדרך כלל ממטופל אחד למשנהו. ההתנהגות האופייניות הנפוצות ביותר הן קשב לקוי, היפראקטיביות והתנהגות אימפולסיבית. קשב לקוי: אנשים עם קשב לקוי מתקשים להיצמד לביצוע משימה אחת לאורך זמן ובמקרים רבים משתעממים דקות מעטות אחרי שהחלו בביצוע המשימה. למרבה ההפתעה אותם אנשים מסוגלים לקשב מתמשך כאשר מדובר בפעילויות המעניינות אותם. בפעילויות בהם הם מוצאים פחות עניין, הקושי הוא להתמקד, להשלים ביצוע משימה או ללמוד דבר מה חדש. היפראקטיביות: אנשים הסובלים מהיפראקטיביות נראים כמי שנימצא בתנועה מתמדת, הם אינם מסוגלים לשבת במנוחה. בכיתה לדוגמא, הם יתנדנדו על הכיסא, יניעו את רגליהם ללא הרף, יתופפו עם העפרון על השולחן, יעסקו בהשחתת ציוד או ידברו ללא הפסקה. מחוץ לכיתה הם עשויים לחוש מאוד מתוחים לנסות לבצע מספר משימות בעת ובעונה אחת ולקפוץ מביצוע משימה אחת לאחרת. התנהגות אימפולסיבית: אנשים בעלי התנהגות אימפולסיבית אינם מסוגלים למתן את תגובותיהם המיידיות. כתוצאה מכך הם עשויים לדוגמא לפלוט הערות או לרוץ לכביש מבלי להסתכל. ילדים כאלו יתקשו להמתין לתורם בשעת משחק חברתי או יחטפו לילד אחר צעצוע מהיד. כאשר הם מתרגזים הם בד"כ מכים ילדים אחרים. האם כל מי שסובל מתופעות אלו סובל מתסמונת הפקעת קשב? חשוב לציין שלא כל אחד שהוא בעל קשב לקוי, היפראקטיביות ואימפולסיביות סובל בהכרח מ-ADHD. רוב האנשים פולטים מדי פעם דברים שלא התכוונו לאומרם, קופצים ממשימה למשימה או הופכים לבלתי מאורגנים ושכחנים לכן נשאלת השאלה איך מאבחנים ADHD ? ממומחים בודקים לגבי כל פציינט חשוד את העובדות הבאות. האם ההתנהגויות הללו קורות יותר מן המקובל בדרך כלל לאותו הגיל? מתי התנהגות זאת החלה ובאיזה תדירות היא מופיעה? האם ההתנהגות מהווה בעיה מתמשכת? האם הבעיה מופיעה במצבים שונים או רק בסיטואציות ספציפיות?. לאחר בדיקת עובדות אלו ההתנהגות של הנבדק נבדקת מול רשימת סימנים ומאפיינים של התסמונת. סימנים ומאפיינים של תסמונת ADHD: ישנם שלוש תבניות התנהגות המתאימות ל-ADHD . הפרעה הגורמת לקשב לקוי לאורך זמן, הפרעה שהיא בעיקרה היפראקטיבית ואימפולסיבית או הפרעה הכוללת קשב לקוי יחד עם היפראקטיבית ואימפולסיבית. את הקריטריונים הללו ניתן לבדוק בעזרת שיחה עם הנבדק או בעזרת מבחנים אובייקטיבים שנערכים על ידי הבודק. סימנים ללקוי קשב: אבוד ריכוז כתוצאה מקולות או מראות לא רלבנטיים, אי תשומת לב לפרטים שגורמת לטעויות שמקורן בחוסר תשומת לב, אי יכולת לבצע הוראות בצורה מלאה ומדויקת, שכחה או איבוד של כלים הדרושים לביצוע משימה. סימנים להיפראקטיבית ואימפולסיבית: הרגשת חוסר רוגע המלווה בתזוזה מתמדת של הידיים או הרגליים, חוסר יכולת לשבת במקום אחד כאשר הנבדק מתבקש לשבת במנוחה,. שליפת תשובות עוד לפני שהשאלה נשאלה, קשיים בעמידה בתור או בהמתנה לתור בזמן משחק. לביסוס האבחנה ההתנהגויות הללו צריכות להופיע לפני גיל 7 ולהתמשך לפחות שישה חודשים, אלא גם הן חייבות לפגוע בצורה משמעותית לפחות בשניי תחומים מרכזיים בחייו של הנבדק כגון: בית ספר, משפחה, עבודה או חיי חברה. הבעייתיות באבחנה של תסמונת זו: הבעיה העיקרית באבחנה היא שגורמים רבים יכולים לגרום להופעת סימנים אופינייםל- ADHD. לדוגמא בעיות רגשיות אצל ילדים יכולות להפוך אותם לבעלי סימפטומים של ADHD למרות שאינם סובלים מהתסמונת. גם קשיים בלימודים הנובעים מסיבות אחרות, יכולים להתבטא בסימנים אלו. לכן, חשוב לשלול מקורות אחרים להפרעה לפני שמחליטים על האבחנה ומתחילים בטיפול ב- ADHD. קיים טיפול בתסמונת זו בכולל שילוב של תרופות וטיפול תומך מסוגים שונים, על אפשרויות הטיפול השונות בפעם הבאה.

האמת לי את נראית די בריאה ורבים מאיתנו כאן יכולים רק לקנא בך,אולי את סתם לא אוהבת לעשות את המטלות האלה? לא?. לגבי האפשרות "לקנות " את שאר המחלות שהציעה ידידי שאול,אני לא חושב שהן מתאימות לך בכלל . אבל לך שאולשאול תודה על הידע!!! אתה ממש מומחה !!( חיכתה לזה אה?!). בהצלחה בלימודים ובכלל, גיא

קיבלתי לשבועיים טרנקסל עבור חרדה אחרי כמה זמן של לקיחת כדור מתמכרים לכדור. הכדור מאוד עזר לי ועוזר גם לשינה. בקרוב יש לי פגישה לגבי המשך טיפול.

למאור שלום, ההתמכרות מתחילה כעבור כחודש של טיפול רצוף וקבוע. אין חשיבות למינון אפשר להתמכר גם לכדור אחד ביום. תנסה בכל זאת לדלג על כדורים ולא ליטול כל יום כדי שהנטילה לא תהיה רציפה. ביי דר' גיורא הידש

כפי ששיתפתי את אור חזרתי לעבודה. למזלי אני מרכז תחום מידע מסוים בו אחרים אינם שולטים. היות וממילא לא היה לי מה להפסיד הדגשתי שבמידה ולא יקבלו והתחשבו במגבלותי התפקודיות, אני מתפטר ולוקח את המידע והנסיון איתי למקום אחר. פתאום הפכתי מחרד ונשלט לשולט במצב. סופו של דבר שבשלב זה קיבלו את התנאים שלי. הרגשתי שאני מתמלא חיוניות ואנרגיה ובמקביל התחלתי לתקוף חזיתית לא תמיד בפרופורציה ובאופן ענייני. אבל דווקא הבוטות שירתה אותי. חבל ..שכל דאלים גבר. למרות זאת, כעת אני שטוף התקף חרדה בלתי מוסבר , דווקא מספר שעות לאחר שנצחתי את הצד השני. אדרלין ? פרנויה שיחפשו אותי בסיבוב. לא ברור לי מה עובר עלי. אם להיות אוביקטיבי אני חושב שבמידה מסוימת פועל מתוך חרדות ופרנויה שאני לא מבין את מקורה. ה"מסכן" שמולו נאבקתי חטף מכל הכיוונים גם לא ענייניים. יצא מהחדר שלי חיוור ,אפילו ריחמתי עליו. בדיעבד ,משהו עובר עלי שאני מתקשה להבין. אני חלילה לא אלים פיזית או מילולית בוודאי שלא כלפי משפחתי. אבל חש שמתקרב לגבול אובדן שליטה. לפני מספר ימים הופיע בבית טכנאי שבא לתקן את המדיח . מול שטיקים הרגילים של אנשי השרות הגבתי בזעם. אשתי סיפרה לי שהוא אמר לה שחשש ש" אכניס לו מכות " ???? קשה לי להבין את ההגיון שבמעבר בין דכאון אולי ורעיונות אובדניים להתפרצות זעם ופרנויה. מה קורהה לי ?

אני חושבת שאתה עובר מצב מאד נורמלי , לכל אדם ישנו נקודת (או תקופת) משבר בחיים , אצלך הפציעה הביאה אותך אל הסף , זה פשוט שימש כטריגר מסויים , כמו שאצלי החרדות התפרצו עקב מחלה של ביתי הקטנה שלא יכולתי לעמוד במתח הנורא , צריך להבין שאף אחד לא מושלם , אבל אולי אנו רגישים יותר וסוחבים מטען גנטי שונה. בקיצור , לדעתי טיפול פסיכולוגי יעיל יכול לעזור לך, ותראה שהדברים מאד השתפרו, צריך רק המון סבלנות ולנסות להיות אופטימים (קשה לראות את האור במצבים קשים , אני יודעת) זה גם כיף לגלוש בפורום ולראות שאנחנו שייכים למועדון די גדול, למרות שהייתי מוותרת עליו. מחר תזרח השמש אל תפחד יונית

לדניאל שלום, חבל שאתה לא בטיפול פסיכולוגי, ואסביר את עצמי. תחילה באופן תיאורטי ואחר כך יותר אישי. בכל אובדן יש מספר שלבים, תחילה שוק והכחשה (תזכר בעצמך ואמרת שאשתך עדיין במצב זה), ואחר כך כעס וקושי להבין את המצב. הכעס והאגרסיה הם הדברים העוברים עליך כעת, לכן יש כעס על הסביבה או אגרסיה כלפי עצמך שמשמעותה כמובן מחשבות לפגוע בעצמך. מדובר על אותם הכוחות אשר מופנים החוצה או פנימה. חשוב שתזכור שגם הכעס הזה עובר ואחר כך תרגיש הקלה. באופן אישי, התהליכים הללו מוכרים, ידועים ונורמליים, הם דורשים עיבוד ושיחות על הדברים, גם ברמה האישית וגם ברמה המשפחתית. אין מדובר בפרנויה וכדומה אלא בכעסים על הנכות והמגבלות שהיא מטילה עליך. בכל דבר יש גם משהו טוב, פתאום למדת את הכוח שלך, עד כמה אתה חשוב בעבודה, ועל כך שלעתים אתה יכול לפעול בצורה יותר כוחנית כדי להשיג את המטרות. איני ממליץ על דרך זו כדרך יחידה אבל לעתים צריך להשתמש בה.... מכל דבר לומדים. צריך הרבה הרבה סבלנות, אתה עובר תהליכים נורמליים ורגילים, יתכן שאתה לומד להכיר צדדים חדשים אצל דניאל, אבל אל תבהל, המצב ישתנה ואתה תתאזן, רק תן לנפש לעשות את העבודה. הדבר דומה לפצע, לוקח זמן עד שהפצע מבריא, תחילה הדם נקרש, הכאב רב, המגבלה בתזוזה משמעותית. אחר כך העור נסגר וגם אם יש צלקת היא פחות מפריעה מהפצע הפתוח. הנכות הגופנית היא גם פצע בנפש, הגוף שמתקף בנפש והנפש גם נפצעת עם הגוף. כל התהליכים שתיארתי היא ריפוי הפצע הנפשי שלעתים דרוש לו יותר זמן מאשר לפצע הגופני, רק צריך סבלנות. נשמור על קשר, דר' גיורא הידש

שלום, ברצוני לשאול האם ידוע על קשר בין מחלות פסיכותיות ובעיקר בין דכאון להתפתחות של אלצהיימר?

הדיכאון של המבוגרים יכול להדליק נורה אדומה לגבי אלצהיימר. אני מכירה באופו אישי די הרבה מבוגרים חולי אלצהיימר שבסביבת הגיל 70 פיתחו תופעות של דיכאון. לאחר כמה שנים הם נתגלו כחולי אלצהיימר. אבל יש גם חולי אלצהימר שלא היו מדוכאים לפני . עמית לדאגות.

היי עמית. דיכאון שכיח מאוד אצל אנשים מבוגרים ויש המעריכים זאת עד 30% וכמובן שגם אלצהיימר שכיח בגיל המבוגר. אין קשר בין התפתחות שתי המחלות. עם זאת יש דבר חשוב הרבה יותר. לעתים קרובות דיכאון מחקה סמנים של אלצהיימר, כלומר קיימת ירידה בזיכרון ובריכוז גם בדיכאון וגם באלצהיימר. אבל יש הבדל עצום בין שתי המחלות. אלצהיימר הוא תהליך בכיוון אחד ללא שיפור, דיכאון היא הפרעה חולפת עם טיפול מתאים ואז הזיכרון והריכוז משתפרים. כלומר, קיימת חשיבות עצומה באבחון של דיכאון אצל זקנים כדי לטפל בדיכאון לפני שקובעים אבחנה של אלצהיימר!!!! אין לי מספיק מילים להגדיש את חשיבות האבחנה המבדלת הזו. ביי דר' גיורא הידש

לעידן שלום, השאלה כללית מדי, יש קשר בין אצלהיימר ודיכאון אצל קשישים, וקיימים שינויים קוגניטיביים בסכיזופרניה. הייתי מבקש שתפרט יותר על מה מדובר, מי השואל? אתה שואל על עצמך או משהו אחר? מה ההפרעה הנפשית וכל פרט שאפשר להוסיף. ככול שיהיו יותר פרטים תשובתי תהיה עניינית יותר. תודה דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב, השאלה היא האם מחלות פסיכותיות ובעיקר דכאון עלולים להוות גורם סיכון משמעותי להתפתחות אלצהיימר אצל החולה הפסיכותי (הדכאוני)? תודה רבה עידן נקדימון, סטודנט שנה א' לביולוגיה.

אני לוקח אפקסור כבר שנה לאחרונה החלו אצלי בעיות רציניות בשיניים ובחניכיים עד כדי שרופא השיניים שאל אותי אם אני נוטל סמים!! מעולם לאר היו לי בעיות בשיניים האם ידוע לך על קשר בין נטילת אפקסור לבעיות בשיניים?????? !תודה!

פעם (מזמן) היו עוקרים לחולי סכיזופרניה את השיניים כי האמינו (הפסיכיאטרים) שהשיגעון נובע דווקא מהשיניים. היום התיאוריה הזאת התנפצה לגמרי אבל עדיין הרבה רופאי שיניים ובעיקר רופאי חניכיים לפני הטיפול מחתימים את המטופלים על טופס שבו הם מצהירים שהם אף פעם לא היו בטיפול פסיכיאטרי. לגבי נרקומנים בד"כ לא צריך לשאול- דווקא הזנחה של טיפול בשיניים היא אינדיקציה ראשונית טובה להתמכרות לסמים קשים. אבל מי ששומר על שיניו ומצחצח אותם כראוי איזה סיבה יכולה להיות שיחשבו שהוא נרקומן או חולה נפש? הכל זה סטיגמות ודיעות קדומות ואין מאחורי זה שום אמת. אין קשר בין התרופות שאתה לוקח לבין הבעיות בשיניים.

לגינו שלום, עישון, קפה והזנחה של ההגיינה הם גורמים לבעיות בשיניים. משאלתך אני חושב שאין אלו הבעיות שמהן אתה סובל. אני לא שמעתי על קשר שכזה וזה לא מוכר לי, כיוון שזהו ניסיונך האישי, תן לי מספר ימים ואני אבדוק שוב עם החברה המיבאת את התרופה, תמיד כדאי לבדוק.... רק בקשה קטנה, אם לא אענה או לא אמצא את מכתבך זה, אנא תזכיר לי, פשוט מאוד הפורום עמוס, ברוח טובה תזכיר לי ואענה. תודה דר' גיורא הידש

מעולם לא היזנחתי את הייגיינת הפה זו לא בעיה של הזנחה!!! אני מודה לך על התיחסותך-ואני ממתין לתשובה בסבלנות תודה

לגינו שלום, בדקתי אצל היבואן ואחרי בדיקה לא תוארו גם מקרים נדירים של בעיות בשיניים בגלל אפקסור. כלומר בקיצור אין קשר בין הדברים. בי דר' גיורא הידש

שלום רב, בחודשיים-שלושה האחרונים שמתי לב שאחותי הקטנה מרבה למצמץ בעיניה וזה מאוד מפריע לי. יש לה מן מצמוץ לא רצוני לפעמים רק בעין אחת. אימי הלכה איתה לרופאת עיניים והרופאה אמרה שהכל תקין. אמא שלי סבורה כי "הזמן יעשה את שלו" והכל יעבור אם לא נדבר על זה. כמעט חודש לא העלנו את הנושא בבית. ולדעתי, המצב החמיר מאוד. אם בהתחלה בקושי הבחנתי בזה, עכשיו אני מרגישה מתוסכלת יותר מכולם. למה? כי למדה איתי פעם בכיתה ילדה אחת שכל הזמן מצמצה, כמו אחותי, וכל השנים שהכרתי אותה זה לא עבר לה. וזה לא אסטתי, ואם איני טועה, היתה לילדה הזו גם סטיגמה של שקרנית, אולי בגלל תנועות העיניים. לכן, החלטתי אני לנקוט יוזמה לקחת את העינין בידיים. למי אני אמורה לפנות?? האם זה ענין לפסיכולוג? לנוירולוג? אמא שלי אמרה לי שזה קורה לה בעיקר כשהיא עייפה. שום דבר לא מטריד אותה נפשית. ובגלל שאני יודעת שפסיכיאטר הוא בראש ובראשונה גם רופא, החלטתי לכתוב לפורום זה ולשמוע את עצת הד"ר הנכבד לסוגייה בעייתית זו. סליחה על ההודעה הארוכה, מקווה לתשובה בהקדם. תודה, דנה.

לדנה שלום, טוב שאת דואגת לאחותך וטוב לדאוג פעם אחת מיותרת מאשר לפספס משהו. מכתבך אינו ארוך במיוחד אבל פרט חשוב ביותר לא כתבת והוא הגיל של אחותך. אם מדובר בילדה/נערה תזכרי שאני פסיכיאטר של מבוגרים ולא של ילדים. השאלה העקרית לדעתי האם מדובר בתופעה בודדת אצל ילדה בריאה מהבחינה הנפשית או שישנן בעיות נוספות של מתח, חרדה וחוסר ביטחון עצמי. אם מדובר בתופעה מבודדת אז באמת אפשר לחכות לפני שמתייעצים עם פסיכולוג/רופא, אם ישנם קשיים נפשיים בתחומים נוספים אז כדאי לא לחכות. מיצמוץ הוא בדרך כלל ביטוי של מתח ואי שקט פנימי, יתכן שישנה סיבה מדוע אחותך כעת במתח רב מהרגיל. ביי דר' גיורא הידש

מבקש מידע על השפעת הכדור טרנקסל לחרדה מה המינון למבוגר,השפעות לוואי,

אל תתקרב לכדור הזה כדור ממכר יותר גרוע מסמים ובכלל נאסר לשימוש לאחרונה.....צריך להוריד לרופא שלך תראש!!!!!!!1 תיפתח תעיניים אל תידחוף כל חרא לפה אל תאמין כל כך מהר לרופאים בשבילם אתה עוד כרטסת

למאור שלום, טרנקסל שייך לקבוצת התרופות הנקראת בנזודיאזפינים כמו לוריוון, קלונקס, וואבן ועוד. "אור" ידוע כמתנגד קיצוני לכל שימוש בתרופות אלו כיוון שהן ממכרות. יש הגיון בעמדתו למרות שאני חושב שהוא קיצוני מדי. יש מקום לשמוש בתרופות אלו באופן לא קבוע, כלומר בימים קשים יותר, מדי פעם, בהפסקות וכדומה. לא כתבת לשם מה הומלץ לך על טרנקסל ומדוע דווקא תרופה זו. ביי דר' גיורא הידש

שלום דר' אז מאיפה אני אתחיל? אני בת 23 כבר כמה שנים טובות אני צוברת ומדחיקה כל מיני הפרעות שכבר אני לא מצליחה להשאיר בפנים. זה מתחיל בחווית סמים ראשונה של טריפ רע מאוד בגיל 16 ,וממשיך בשנים של עישון סמים טריפים ואקסטזי, בבולמיה שנתמשכה 5 שנים, הצלחתי להתגבר עליה לקרוב ל 3 שנים ועכשיו היא חזרה שוב. חוץ מזה אני סובלת מהפרעות של מחשבות ומעשים כפייתיים, מלחץ,כהות ריגשית קשה וזהות מינית מטושטשת ביותר והרבה הרבה בדידות . על רוב העובדות האלה אין לאף אחד מהסביבה שלי מושג,אני שחקנית מעולה,הגעתי לרמות כאלה שאין קשר ביני לבין הזהות שאני משדרת החוצה לחלוטין. בנוסף הבלבול והסבל הפנימי ,מתווספים אליו גם כאבים גופניים - בעיקר כאבי גב ופנים של נוקשות וכיווץ שרירים. למראית עין הכל בסדר, אני מתפקדת: גרה לבד, לומדת וכו' אבל אני מותשת, אני כואבת אבל הכי גרוע אני לי מושג למה, אין לי שום טראומת ילדות שידועה לי. איך אני יכולה לעזור לעצמי - אני מעדיפה ללא עזרה חיצונית עד כמה שאפשר. מקווה לתשובה מעודדת

היי טלי, כמובן שממכתבך אפשר לחשוב רק על מקור מצוקה אחד והוא הסמים, הבריחה לסמים אינה טיפול ועם שמוש ממושך, (בכל סם), ישנן תופעות נפשיות אשר מאוד יתכן שהן תוצאה של הסמים. כמובן שאפשר לבדוק ולהעריך ולהעמיק את המקורות והסיבות למצבך הנפשי. לדעתי לא זה העיקר, העיקר הוא איך אפשר לעשות את הדברים טוב יותר ומה יביא לשיפור במצבך הנפשי והכללי כיוון שאת נמצאת בראשית חייך. ועכשיו הרצאה קטנה שאני מאמין בה יותר ויותר: אנשים בין הגילים עשרים לשלושים עושים את שלוש ההחלטות החשובות בחייהם: בחירת בן הזוג, בחירת מקצוע ובחירת סגנון חיים. שני הראשונים מובנים ללא הסברים רבים השלישי פחות מובן ולכן אסביר אותו. אפשר לחיות במושב במצפון זהו סגנון חיים אחד, החיים בחיפה אינם דומים לחיים בתל-אביב, אשר בכלל אינם דומים לחיים בניו-יורק. כך גם אם משהו לומד מקצוע אקדמי אז עבודה באוניברסיטה במחקר אינה דומה לעבודה של מהנדס במפעל. שלושת הצמתים הללו שאת נמצאת לפיתחן, שלושת ההחלטות הללו יקבעו את דרך חייך עד 120 ולכן המלצתי היא להיות במצב הנפשי הטוב ביותר שאפשר. היום אני די לוחץ על בני נוער בגילים הללו להגיע לטיפול נפשי (לא חשוב כרגע אם שיחות או תרופות) כדי שיקבלו את ההחלטות הטובות ביותר והמתאימות להם. זה הזמן לטיפול נפשי ולא בעוד עשרים שנים כאשר תגידי איפה היה הראש שלי ומדוע התפשרתי. אני חושב שאת רוצה לעשות את הדברים "לבד" כפי שכתבת עדיין מדעות קדומות וחששות מטיפול נפשי. תתגברי ותהיי אמיצה ותלכי לטיפול, הוא יכול לעשות לך רק טוב. כבר מזמן הפסקנו לחשוב שצריך לעשות הכל לבד ויותר מכובד לעשות לבד. ממכתבך אני מבין שיש לך כוחות ויכולת, חבל על הזמן וחבל לבזבז אותם, תלכי קדימה ועם טיפול נפשי זה יותר מהר ובצורה שיותר מתאימה לך. קדימה, ותעדכני, דר' גיורא הידש

תודה דר על תשובתך המהירה. שני דברים ראשית הפסקתי לגמרי עם כימיקלים כבר למעלה משנתיים וסמים קלים אני מעשנת כבר רק לעיתים רחוקות. אבל היינו הך זה לא שינה בהרבה את המצב. דבר שני- הייתי כבר בטיפולים פסיכולוגיים למשך זמן לא מבוטל אך הרבה שינוי או איזו הארה חדשה לגבי עצמי לא קיבלתי מהכיוון הזה. ממש לא התלהבתי (ניסיתי 3 פסכ' שונים)

עוד דבר אני מסכימה איתך לגמרי לגבי מה שכתבת על הצורך במצב נפשי טוב כדי לעשות את ההחלטות הנכונות לחיים. אני התחלתי ללמוד לא מזמן וזה ניראה לי בתור בחירה מוטעית של מקצוע שלא מתאים לי. הסיבה לבחירתו הייתה אכן סוג של וויתור ובעיקר רצון לתחושת נורמליזציה (על פני השטח) בחיים שלי וכמובן הציפיות מהסביבה. אני מרגישה שוויתרתי מוקדם מידי על החלומות שלי... זה לא עצוב?