פורום פסיכיאטריה

שלום ד"ר הידס, מסקרן אותי לדעת אם במצבים מסויימים תרופות פסיכיאטריות, כגון תרופות אנטי פסיכוטיות או מעוררות, יכולות לגרום אצל הנוטל אותן לחזרה של תכנים שהיו מודחקים במשך שנים. שמעתי ממישהי שלקחה ריספרדל, למשל, שחזרו לה זכרונות מהשנים הראשונות. האם מוכרת השפעה כזו ? אם כן, עם אילו תרופות? בתודה מראש.

להדס שלום, לצערי איני מכיר תופעה כזו, אבל אשמח לשמוע עליה ממקור ראשון. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב אימי בת 68. לפני כ 15 שנה היא עברה אירוע מוחי , בעקבותיו היא היתה בדכאון במשך זמן מה וזה עבר מאז היתה שוב בדכאון למשך מספר חודשים וזה עבר ללא תרופה כלשהי. לפני כחודש היא החלה שוב להיות בדכאון וקשה לה מאד להרדם בלילה, אין לה חשק לעשות דבר והיא נלחמת בכח לעשות את מה שאהבה לעשות. היא קיבלה עתה שתי תרופות לשינה ודכאון מפסיכיאטרית. נוקטורנו ורסיטל. (הפסיכיאטרית אמרה שזה דכאון קל) שאלותיי א. כמה זמן לוקח לתרופות להשפיע? ב. היא מאד אוהבת את ילדיה אך אינה רוצה שנבוא אליה לביקור בטענה שקשה לה ואין לה סבלנות וכח. האם ללכת אליה בכל זאת נגד רצונה או לאפשר לה ימים של שלווה ושקט? (היא גרה עם אבי שמאד תומך בה.) תודה גלי

לגלי שלום, התרשמתי מאוד מיחסך המבין את אמך ושאלותיך מראות את ההבנה וההתחשבות. הרסיטל היא תרופה טובה נגד דיכאון וכמו לשאר התרופות נוגדות הדיכאון קיימת תקופת חביון של בערך שלושה שבועות עד שמרגישים את השפעת התרופה. הנוקטורנו היא תרופה לשינה שאינה ממכרת. שתי התרופות אינן ממכרות וטוב שאימך פנתה לטיפול כאשר הדיכאון חזר. במצב של דיכאון, קיימים חוסר אנרגיה וכוחות, וכנראה קשה לאמך לארח את המשפחה כפי שהיא רגילה. כאשר היא רואה שאינה עושה את הדברים כפי שנהגה בעבר ואחר כך היא עייפה מאוד אז מתחילים רגשות אשמה ולעתים חרדה עד כמה מצבה לא טוב. לכן, במצב של דיכאון הדבר החשוב ביותר הוא לתת לאמך להרגיש שהיא אינה לבד, אתם תומכים בה, מתחשבים בה ועומדים לצידה. בנוסף חשוב להעביר את המסר שכפי שהדיכאון חלף בעבר הוא יחלוף גם הפעם. לכן המלצתי היא להקל עליה, הרבה ביקורים קצרים ופחות מחייבים כיוון שתבואו לזמנים יותר קצרים, אפילו מספר טלפונים קצרים במקום שיחות ארוכות. כלומר לעשות הכל כדי לתת את ההרגשה שהיא אינה לבד. שיהיה רק טוב, שבוע טוב, דר' גיורא הידש

אני סובלת מספר חודשים מסחרחורת ותחושה ש"אני לא על הקרקע", לאחר שגורמים רבים לתופעה נשללו, הבעיה אובחנה כ"ורטיגו". נכנסתי למעין "מעגל חרדה" ובעקבות כך קיבלתי ציפראמיל. כיום אני לוקחת ציפראמיל שבועיים ומרגישה רע מאוד. בחילות וחולשה. הבנתי שאלו תופעות לוואי של הכדור. האם יכול להיות שהוא לא מתאים? נראה לי שלפניו היה יותר טוב מאשר איתו, אך האם להפסיק? להחליף או להמשיך לחכות, אולי יהיה שווה לסבול ואח"כ יהיה שיפור?

לשרה שלום, אלו בהחלט תופעות של הציפרמיל אשר נמשכות בערך כשבועיים ולכן מאוד כדאי לחכות, את הקשה כבר עברת ועכשיו בשבוע שבועיים הקרובים צפוי להיות השיפור. בגלל הבחילות ההמלצה היא ליטול את הציפרמיל בבוקר עם אוכל. עם זאת במידה והחולשה קשה ביותר אפשר לעשות ניסיון וליטול את הציפרמיל בערב. לכל אחד חשובה ההתאמה האישית. אולם החשוב ביותר הוא שתשתדלי להמשיך עוד כשבועיים כדי להרגיש יותר טוב, אני חושב שהקשה ביותר כבר מאחוריך. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ככלל ישנם סוגים של תרופות שלא עושות לי טוב (גם בחילות וכו') כמו אנטיביוטיקה, (גלולות בעבר) וכו'. האם יכול להיות מצב שתרופה מסוג כזה לא מתאימה לי? ולא תתאים? האם אתה מכיר סוג של אנשים שלא מסתגלים לתרופה ותופעות הלוואי לא עוברות? אני שואלת את השאלה הבוקר אחרי עוד התעוררות זוועתית (ממש הרגשה שאני הולכת למות מהבחילות) זהו היום ה 15 ללקיחת התרופה. אודה על תשובתך.

הבן של בעלי,בן 28 הוא בעל פיגור קל אך אנחנו חושבים שהוא סובל גם מהפרעה אוטיסטית FDD .כאשר הוא היה ילד לא עשו בדיקות כאלו ולכן הוא מעולם לא אובחן כיאות. הוא אוכל רק שלושה דברים,מקשיב רק ללהקה אחת,לא יוצר קשר מרצונו,לא מסתכל אליך כשהוא מדבר, מדבר אל עצמו ועוד. לא נראה לי שתופעות או קשורות למנת המשכל הנמוכה שלו,ילד מפגר לא בהכרח לא מתקשר. האם יש משהו בדברי? האם ניתן לאבחן גם בגירים?

לאפי שלום, בהחלט יש אפשרות לאבחן, אבל מה שחשוב יותר הוא לפנות לטיפול אחרי האבחון. להערכתי יש מקום לטיפול כיוון שהמצב יכול להשתפר בהרבה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

לשגב, נירה, מירב, יפעת, מור, "אור, ד"ר הידש: עטפתם אותי באהבה. אם האהבה מרפא אזי היא עשתה לי משהו. איפה פוגשים אנשים נפלאים כמוכם ? בחודשים האחרונים ,בזמן שהייתי הממושכת בבית היתי מרוכז מעולם הדימוים המשתקף מהעתון והטלוויזיה: עבריינים, פוליטיקאים ודמויות סינטטיות ושטחיות של מחני תכניות יומיות. ה"אינטראקציה" הזו רק הגבירה את יאושי. כנראה שכחתי מקיומם של אנשים אמיתיים . התנתקתי מהחיוב מהתום. אדפיס את התגובות שלכם ואעין בהן בעתות מצוקה. חברי עזרתם לי עד מאוד. מחוץ לבית אני שומר על פאסדה של ב"סדר" ב"שליטה". ככה חונכתי.בבית אני מתקשה להתבטא. אשתי בהכחשה, נעולה בבועה שלה שמגנה עליה מפני הכאב והחרדה ואני לא מאשים אותה. בני המתבגר גם בעולם שלו מתמודד עם כאבי הגדילה וההתבגרות. אבל ביתי בת ה10 דרוכה ,בודקת אותי ורגישה למצבי.פתאום היום היא מתנפלת עלי מחבקת אותי ואומרת לי " אבא אני אוהבת אותך !! למה אין לך מצב רוח ?? מלאתם אותי באנרגיה ,גרמתם לי לחשוב. פתאום ראיתי אותם בהלוויה שלי. אשתי אלמנה , ילדי יתומים. נחרדתי.לא, זה לא יקרה. אאזור כוחות ואתמודד. מחר אתחיל מסע ומלחמת השרדות . תחילה אלחם אל מקום עבודתי , אין לי כוחות ויכולת להשתלב מקום חלופי. נראה ...אולי לא הכל אבוד. כמו כן, אפנה לטיפול כלשהו ,למרות הקשיים הכלכליים. תודה לא אשכח אותכם

קראתי את ההודעה שלך והתגובות של כולם הזכיר לי את אהבתי הראשונה... אני הייתי בת 18 והוא בחור נכה בן 24 שכל חייו נהרסו בשניה אחת בכביש מהיר כשהיה בן 17 וחצי.. נהגים צעירים. לקח לו חודש להבין שעתידו נהרס.. ואצלו זה כולל גם עתיד משפחה. הורי הבחורות שהוא נפגש איתן לא בדיוק מפרגנים לבחור נכה. מה גם שמי יודע אם אי פעם יוכל להקים משפחה. אבל הוא לקח את עצמו בידיים... קנה דירה ורכב... התפרנס מעבודה שלא דורשת מאמץ פיזי אדיר. והסתדר. יש לך אישה, שנכון זה כואב וזה יכאב אבל היא תלמד לקבל את המצב כמו שהוא. אם תראה שאתה מתחזק בטוח תתחזק גם היא. והילד שמתבגר צריך יותר ויותר את הדוגמא שלך - שאפשר להצליח למרות הכל והילדה שלך - איך ילדים יודעים להיות יותר רגישים מרגישים.. מרגישה בחיישנים הקטנים של הלב שעל אבא שלה עובר משהו אומרים שאלוהים לא נותן אגוזים למי שאין לו שיניים מה אתה חושב?

לדניאל שלום, שמחתי לקרוא את מכתבך ולשמוע שהרגשתך השתפרה ואני מאחל לך הרבה כוחות ושמחה. שמחתי לראות את תגובות חברי הפורום שבאמת דיברו מהלב ומהראש עם שילוב נהדר של איכפתיות ודאגה. גם בפורום עבר עלינו שבוע קשה (להבדיל ממצבך) וכאשר צריך לגייס כוחות אפשר להתעלות. אתה צודק בראייתך את הדברים, אתה עובר דברים קשים, אשתך והילדים כל אחד בנפרד ולפי אופייו וגילו עוברים דברים דומים. יחד עם זאת אתם גם עוברים זאת כמשפחה, יש את היחידים ויש את המשותף לכולם. דברים שבניתם במשך השנים והשקעתם במשך השנים יתנו פירות בזמנים קשים של מתח ואי ודאות. בכל זאת כדי להקל עליכם אני ממליץ להגיע לשיחות, אפשר גם במסגרת קופות החולים, לפי אזור מגוריך אוכל לכוון אותך למרפאה האזורית. אומנם לעתים התורים ארוכים אבל בדרך כלל יש שם אנשי מקצוע טובים. נראה אולי אפשר להקדים את התור. תנסה לעבור כל יום עם קשייו והתמודדויותיו ואחר כך כל שבוע, לאכול את החיים במנות קטנות ובהתמודדויות קטנות, פשוט זה יותר קל. חיבוק קטן של הבת נותן כוח לשבוע שלם. הנך מוזמן להמשיך לעדכן ולהצטרף. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

בנות...אין כמו בנות רגישות עוזרות ...נשמות טובות..לאבא עזוב אותך מחברים ..חדשות טלוויזיה.... תתיתרכז רק במישפחתך...ואל תראה שום איש ממטר כולם זבלים...אינטרסנטים!! גש לטיפול נפשי תרופתי...טפל בעצמך..ודאג ליהיות עסוק ואתה טיק טק תרגיש טוב!! אתה חזק אחי!!

האם מישהו יודע האם ניתן לבקר מישהו המאושפז במחלקה סגורה! בבית חולים לחולי נפש אם אין קירבה משפחתית? או לפחות האם יש דרך לברר את מצבו? תודה על כל עזרה שלא תהיה.

אקרונית לא יתנו לך מידע טלפוני על מצבו גם לא אם את בת משפחה לגבי הביקור זה תלוי מוטב שתתקשרי לשם קודם ותבקשי לדבר עם אותו אדם ואם לא יתנו לך תבררי איתם אם ניתן לבוא לבקר אותו. בהצלחה

לרויטל שלום, עקרונית אין בעיה בשעות הביקור, המניעה היחידה יכולה להיות כאשר האדם שאת רוצה לבקר אותו יסרב לראות אותך. לא צריך להיות קושי מיוחד. שבוע טוב, דר' גיורא הידש

תודה

בוקר טוב, דמעות,דמעות,דמעות-רק שתדע שהצלחת לרגש גם אותי.מכתב התודה שכתבת לכל החברה היה מאוד מרגש ואני חנוקה ואפילו מתאפקת לעצור את הדמעות. אנחנו פה תמיד ונעזור לך ......... אני שמחה שהיגעת להחלטה שונה ושאתה איתנו. תיכתוב לנו כל שנייה שאתה מרגיש לבד ותיראה איך אנחנו מתנפלים עלייךךךךךךךךך שיהיה רק טוב ותחייך שגב

שגב שלום נכון שבפעם היחידה שהיית בצ'ט היה בינינו ויכוח את אולי היסקת שאני רגיש מידי לביקורת וזה לא נכון אני רגיל ברשת לנאצות וגידופים בתקווה שזה יעורר מהומות וכפי שאת יודעת אני מתמודד עם זה בואי נחזור לדבר אחד עם השניה שאול

לבת שלי יש התפרצויות זעם קשות. היא בת 7 ושוקלת 18 קילו. עד עכשיו, במקרי חירום נתנו לה לוריון - חצי כדור. הפסיכיאטר החליף לריבוטריל 2.5 מ"ג - טיפה או שתיים. טיפה אחת לא עוזרת. שתי טיפות עוזרות בקושי. האם התרופה הזו יותר טובה מלוריון? האם היא יותר מקובלת עבור ילדים? תודה.

לגליה שלום, תשובתי יכולה להיות כללית בלבד כיוון שאני פסיכיאטר של מבוגרים ולכן תשובותי לגבי ילדים יתכן ולא יהיו שלמות. בכל אופן, ריבוטריל הוא קלונקס, כאשר חצי מג' קלונקס הוא בערך כמו 1 מג' לוריוון. שתי התרופות הן מאותה משפחה ומקובל שקלונקס משפיע "יותר חזק", בכל אופן צריך תמיד לבדוק את ההתאמה האישית ואין כללים ידועים מראש. לכל אדם צריך להתאים את הלוריוון או הקלונקס. מהבחינה הרפואית השווה והדומה בין שתי התרופות רב הרבה יותר מההבדלים. בריבוטרליל בכל טיפה יש 0.1 מג', כך ששתי טיפות הן כמעט כמו חצי כדור לוריוון. אני חושב שבמקרים של התפרצות קשה אפשר לתת אפילו שלוש טיפות. שאלה נוספת היא האם בזמן ההתפרצות קל יותר לתת טיפות מאשר חצי כדור? מכל הנתונים הללו תוכלי להגיע למסקנה מה מתאים יותר לבת שלך. בכל מקרה רק ההתנסות וההתאמה האישית הם החשובים. ההבדלים בין שתי התרופות קטנים מהמשותף ביניהן. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אני מעוניין לדעת מה כמות הדרושה של קסנקס 0.25 מ"ג שיש בה כדי לגרום למותי. לחלופין, מה כמות של ויסקי שיש בה כדי להמית אותי. תאונה הפכה אותי לנכה. נסיונות השיקומיים לא הועילו, איכות החיים שלי ירודה. מעדיף לקצר את החיים לתקופה שיהיה בה איכות חיים לפני ההתדרדרות טוטאלית. כל הכבוד לנכים שמוכנים להתמודד עם מצבם זה לא המקרה שלי . עד לפני מספר חודשים היתי גבר פעיל, שעבר מספר רב של שעות. כיום אני סמרטוט. מה ששבר אותי שהשבוע הודיעו לי שעלי לשוב לעבודתי במשרה מלאה חרף מגבלותי אחרת אפוטר ( עכ כה קבלתי משכורת על חשבון ימי מחלה). ניסיתי אך נכשלתי. למעשה יום ראשון אודיע על הפסקת עבודתי.זהו תחילת הסוף מבחינתי. איני מעוניין להתאבד במוות אלים. למעשה אני מפחד לירות בעצמי. נראה לי שקל יותר לעבור לצד השני על ידי נטילת כדורים וגם יהיה פחות טראומטי עבור המשפחה כשיבואו לזהות את הגופה .לבטח גם ינחמו בכך שלא סבלתי. אשתי וילדי גם יקבלו קצבת שארים וביטוחי חיים. אנו משוכנע שצעדי נכון מבחינתי, וממניעים רציונאליים. מעבר לכך לא מסוגל להתודד עם האפשרות שהמשפחה תחשף לדעיכתי. עד כה היו לי חיים יפים ושלווים ועשרים עד לתאונה הזו. בסך הכל אפרד מהעולם עם הרגשה טובה. למזלי הלכתי אחרי החלומות שלי ובסך הכל די נהנתי מהסמע. אשתי חיה בהכחשה וזה מגן עליה. יש לה מנגנוני הגנה טובים אני משוכנע שתתעשת ותמצא טעם בחיים בלעדי. בזמן האחרון לא היה לי חשק לקיים יחסי מין והרגשתי אשם בשל כך. לילדים ממילא אינו באפשרותי לסייע. ומה הם צריכים אבא נכה על הכתפיים. זהו אני רוצה להרדם ולהפרד מהמציאות הזו. אודה על העזרה. אל תרחמו עלי באמת היו לי חיים יפים.

לדניאל שלום, צר לי לשמוע על התאונה שעברת ועל התהליכים הקשים שאתה עובר. לתאונה וכנראה לנכות כפי שעולה ממכתבך ישנו מהלך של הלם ושוק בהתחלה וקושי להתמודד עם הנכות וכעס רב. רק אחר כך מתחיל שלב ההשלמה והניסיון לבנות חיים חדשים. אין ספק שיש עוד הרבה קדימה וצריך לחכות לזה. אתה חייב להבין שישנם תהליכים נפשיים כדי לעכל ולהבין את אשר קרה לך. אתה מרגיש כיום מיואש וכועס על מצבך אולם אין זה אומר שכך תרגיש בעוד שבוע או חודש. להיפך, בעוד חודש תרגיש באופן שונה מכפי שאתה מרגיש היום וכאשר תהיה במקום אחר גם מחשבותיך והחלטותיך יהיו שונות. אנחנו תמיד מפחדים מהתאבדות מפני שזהו דבר סופי אשר אין ממנו חזרה. בכל ניסיון למעשה אובדני יש כמובן סכון נוסף. הסכון הוא שהאדם לא מת אלא נעשה נכה או במקרה שלך הנכות תתגבר.... מה שבולט במכתבך זו הבדידות. אתה לבד עם מחשבותיך ואינך יודע את דעתה של אשתך ואת מחשבותיהם של ילדיך. גם ההנחה שאשתך תסדר היא מסקנה שלך ולא שאלת אותה. לפני שאתה מגיע להחלטה מסויימת אני מאוד ממליץ שתשוחח עם בני משפחתך ובנוסף תנסה לפנות לטיפול-שיחות עם איש מקצוע. הבדידות קשה ביותר וכאשר אתה לבד גם מחשבותיך שונות מאשר במצב שאתה חולק אותן עם אדם אחר. תנסה שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

תעזוב אותך משטויות תאמין לי ההבדל בין באסה לסבבה דק מאוד...הכל כימי תפנה לשם יעזרו לך(מצורף קישור) http://www.sahar.org.il/ דירבאלאק לעשות שטויות...יש לך מישפחה...לפחות בשבילם

דניאל, הצטערתי מאוד לשמוע על מצבך אבל אני לא חושבת שהתאבדות זה הפיתרון! התאבדות זה משהו שהאדם שמעוניין לבצע את הדבר הזה בעצם חושב רק על עצמו ועל זה שהוא יימנע מעצמו את הסבל שעובר עליו. אבל עליך לחשוב גם על בני משפחתך! זה נכון שהם יקבלו קצבת שארים וביטוחי חיים אבל אתה עצמך תחסר להם. כסף לא שווה כלום בחיים! אבל אתה כן שווה. אתה בעל ערך בעיניי המשפחה שלך. לפי דעתי אסור לך להתייאש, גם למענך וגם למען המשפחה שלך. אתה עדיין יכול לעבור שיקום וגם אם זה לא יעזור תוכל למצוא לך עבודה במקום אחר במשרה חלקית שתתאים יותר למצבך הנוכחי. יש לך הרבה אלטרנטיבות אחרות, אל תבחר בקלה ביותר, כי היא לא כ"כ קלה אם חושבים על זה לעומק. אני בטוחה שהעובדה שהיום אתה לא מתפקד כמו פעם ולא פעיל כמו בעבר מפריעה לך מאוד, אבל אתה לא צריך להרגיש כמו "סמרטוט". אם תקבל טיפול תרגיש יותר טוב עם עצמך, יהיו לך יותר כוחות נפשיים, תקבל את החיים יותר בקלות. כתבת שאתה לא מסוגל להתמודד עם האפשרות שמשפחתך תיחשף לדעיכתך. לפי דעתך זה שהם יחשפו למותך יותר טוב?! בשבילם בטוח שלא. אמרת שאתה לא רוצה לבצע את המעשה הנורא הזה ע"י ירייה או משהו אחר לא נעים בגלל שאתה חושב על משפחתך שתצטרך לבוא ולזהות את הגופה. אתה חושב שזה באמת ישנה להם איך תיראה הגופה שלך??? הדרך שבה תבצע את ההתאבדות לא תשנה להם בכלל! המוות שלך עצמו ישנה להם. זה שתהיה חסר להם - ישנה להם! אל תהיה כ"כ בטוח שאישתך תסתדר. יהיה לה קשה בלעדיך וכך גם לילדיך! אולי אין באפשרותך לסייע לילדים שלך בגלל המוגבלות הפיזית שיש לך, אבל הם לא צריכים אבא שיהיה רק נייד פיזית, אלא אבא שיתמוך בהם, שיהיה לצידם בטוב וברע - ימי הולדת, חבר/ה ראשון/ה, סיום לימודי התיכון, גיוס לצבא, חתונה, ברית/ה וכו'... אתה באמת רוצה לפספס את כל זה??? הם ירצו שתהיה לצידם גם בתקופות הפחות טובות שיהיו להם בחיים. תלמד אותם שאסור להתייאש! אני בטוחה במיליון אחוזים שהם ירצו שתהיה לצידם, שתתגאה בהם, שתעזור להם, שתקשיב להם - נכון שאת כל זה הם יוכלו לקבל גם מאשתך וגם משאר האנשים סביבם, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. אבא זה אבא. אין תחליף להורים! וכל עוד האפשרות של לחיות או למות היא בידך, אל תיתן להם לסבול! גם עכשיו יכולים להיות לך חיים יפים ושלווים אם רק תבחר בהם! תקבל טיפול, תנסה להתמודד עם הקשיים - אל תישבר! וחוץ מזה, כל אחד עובר תקופה פחות טובה בחיים וזה לא אומר שצריך להישבר ולהרים ידיים. אז מה עם לא היה לך חשק לקיים יחסי מין?! אני בטוחה שאשתך מבינה אותך. אולי תתחיל גם לשתף אותה במה שעובר עליך ותראה שהיא מבינה אותך יותר ממה שאתה מתאר לעצמך. אולי זה גם יעזור לך עם המשבר שלך וגם עם הקשר שלך עם אישתך. "מה הם צריכים אבא נכה על הכתפיים?" אתה שואל - אני בטוחה שעד שהפכת להיות נכה, עזרת להם ותמכת בהם אז מן הסתם הם יעשו את זה עכשיו בשבילך. עדיף שיהיה אבא נכה מאשר להיות בלי אבא. תהיה בטוח בזה! אם אתה לא מרחם על עצמך ובוחר במוות אז לפחות תרחם על אישתך ועל הילדים שלך שיצטרכו לחיות בלעדיך. אני מדברת אליך מתוך ניסיון - אבא שלי נפטר כשהייתי בת 9 וככל שעובר הזמן זה רק נהיה קשה יותר - אומרים שהזמן מרפה. אבל זה בכלל לא נכון. אמא שלי מנסה להשלים לנו את החסר כדי שלא נרגיש שחסר לנו משהו, אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר. לכן אני מבקשת ממך שתחשוב היטב לפני שאתה מעשה פזיז שאין ממנו דרך חזרה. אתה חזק הרבה יותר ממה שאתה חושב. כל מה שאתה צריך לעשות בסה"כ זה להרים טלפון ולקבוע לך תור אצל פסיכולוג. וכן תחסוך לעצמך ולמשפחה שלך סבל נוראי. אתה תראה שאחרי כמה מפגשים כבר תרגיש יותר טוב ותרגיש הקלה. תהיה חזק!!!

דניאל היקר, מי יתן ותמיד תרגיש אהוב מי יתן ותמצא שלווה ומרגוע בעולמנו זה,גם אם אינך מבין תמיד את המתרחש בו. מי יתן והכאב שידעת והלבטים בהם התנסית יתנו לך כוח להלך בנתבי החייםולהתמודד עם כל מצב חדש באומץ ובאמונה. זכור תמיד את אלה אשר אהבתם ואהדתם עומדות לרשותך כל העת,גם כאשר אתה מרגיש בודד עד מאוד. מי יתן ותגלה את הטוב שבבני האדם במידה מספקת כדי להאמין בעולם של שלום.מי יתן ומלה טובה, מגע מעודד וחיוך ידידותי יוענקו לך בכל יום מחייך, ותעתיק אותם לאחרים כפי שאתה מקבלם. זכור את השמש הזורחת גם כאשר הסערה נראית כאילו לעולם לא תגמר.למד אהבה לאלה המכירים אך שנאה,ותן לאהבה לחבק אותך כשאתה נפגש עם העולם.מי יתן והחכמה אשר למדת מהאנשים שאתה מעריך תהיה לחלק ממך,גם אם הקשרים לא הדוקים כפי שציפית. התוכן של הקשר חשוב יותר מאשר צורתו.מי יתן ולא תשקע יתר על המידה בחומרנות,אלה תתן חשיבות רבה לטוב שבלבבך.בכל יום מצא זמן כדי לשים לב ליופי ולאהבה שבעולם סביבך. הבן כי לכל אדם יש אינספור איכויות, אך כל אחד מאתנו בא לידי ביטוי בדרכו שלו. מה שאתה חש שחסר לך באחד,יכול להופיע עבורך באחר כפל כפליים. מה שאתה חש כאילו אתה מחסיר כעת,יכול להופיע לפניך בעוצמה רבה בעתיד. מי יתן ותראה את עתידך מלא סיכויים ואפשרויות. למד לראות כל דבר כהתנסות בעלת ערך. מי יתן ויהיה לך כוח פנימי לקבוע בעצמך את ערכך המלא,ולא להיות תלוי בשיפוט של אחרים לגבי כשרונותיך. מי יתן ובאמת תרגיש אהוב לכל אורך חייך, אמן סלה! באהבה מור.

תודה....תודה...תודה... תודה על התמיכה, על ההכוונה על המילים הטובות, על האנושיות הפשוטה והישירה. רגשתם אותי...רגשתם אותי עד דמעות. שאלוהים יברך אותכם, אתם נשמות טובות. לרגע חשתי את אהבת האדם שבכם . כמה טוב לפגוש אנשים טובים בעולם הציני והאכזרי בו אנחנו חיים. קשה לי לראות איזהשהו אופק, אבל אשתדל. באמת אולי בשביל המשפחה שווה לשרוד. אבל מה.. נתתם לי תקווה מזמן לא פגשתי אכפתיות ואנושיות ואהבת חינם כפי שהענקתם לי. ואולי בשביל התקווה שישנם עוד אנשים כמוכם בעולם אכן שווה לחיות. היתם לי כאור בקשה המנהרה. שוב תודה דניאל

דניאל היי אתה יודע כמה פעמים אנשים חושבים שכדאי לגמור עים החיים במהלך חייהם ???הרבה אבל אז הם נזכרים שיש כל כך הרבה יופי ושמחה ואהבה והם עושים החלטה נכונה ונשארים . אני חושבת שהילדים שלך יכעסו עליך כול ימיי חייהם עים תעיז לצאת להם מהחיים אני לא יודעת עים יש לך בנים או בנות אבל תחשוב על זה שהילד שלך לא יוכל לבוא ולהראות לך שהוא סיים את הלימודים תחשוב איך הוא ירגיש ללכת לבק"ום לבד ולדעת שאמא שלו נשארת לבד בבית תחשוב איך הילדה שלך תרגיש מתחת לחופה כשאבא שלה איננו תחשוב כמה אושר יהיה לך כשישאירו לך ולאישתך את הנכדים לשבת ותחשוב איזה דמעות ענקיות יהיו לך בעניים כשהנכד שלך לא ירצה ללכת הביתה תחשוב על כול היופי והאושר שמחכה לך בחיים למה להפסיד את כול זה????? למה לעשות רע לילדים????? הם כול כך זקוקים לך וכול כך אוהבים אותך ואני בטוחה בזה תבחר בחיים אח שלי תבחר בחיים יש המון נכים במדינה שהם גאווה למדינה ולמשפחה שלהם הם גאווה אני בטוחה שתמצא את הדרך הנכונה ואת הנתיב אל האושר תפיק את המירב דניאל אבל תבחר בחיים נירה

שלום לך ד"ר הירש ושלום לכולם. מה שלומכם ? לפני שאתחיל אני פשוט רוצה להודות שאני בהלם מכל מה שקורה לפורום הכל כך נפלא הזה- מה קורה לכם חברה? ממש לא מתאים לכם לרדת לרמות כאלו בנוסף לכל הצרות שכבר קיימות ממילא. אתם אמורים לעודד אחד את השני ולא ליצור מריבות מיותרות,,,,, נכנסתי היום לפורום כי באמת לא ביקרתי כאן הרבה זמן. רציתי להגיד לכם שאני מאוד מקווה שהתקופה הקשה שעברתי לא תחזור יותר לעולם- סבלתי כפי שאתם יודעים מהתקפי חרדה נוראיים מקוצר נשימה ,מדפיקות לב מסיוטים ואין דבר שלא עברתי ואין רופא שלא ראיתי,, לא השתמשתי בתרופות אבל עשיתי המון תרגילי הרפיה ואפשר לומר שבזכות שתי בנותיי הקטנות יצאתי מהתקופה הנוראה והקשה ביותר שעברתי. זה לא שתמו כל בעיותי כי הרי לאם חד הורית לא חסר בעיות ,בנוסף לכל עברתי גם תאונת דרכים קלה שגרמה לי ללכת לרופאים מסיבות מוצדקות , ההתמודדות היומימית היא עדיין קשה ,יש ימים טובים ויש ימים טובים יותר , אולם רציתי לעודד אתכם שיש תקווה - גם אני הייתי שם היכן שאתם נמצאים - ועד לא מזמן,,, העבודה החדשה היא פשוט נפלאה ואין לכם מושג כמה שסביבה של אנשים טובים עוזרת לצאת ממצבים קשים. יש לציין שהתקופה הזו רק חישלה אותי וחיזקה אותי ולכן אני כאן כדי לכתוב לכם שעוד יבואו ימים שחייכם יחזרו לתיקנם ולסידרם . לך ד"ר הידש- תודה על התמיכה לכל אורך הדרך, ודע שאף פעם לא שוכחים אנשים טובים באמצע הדרך אוהבת אתכם שירן

שלום שירן גם אני התגעגעתי ומאוד התרגשתי לקרוא את ההודעה שלך עד לא מזמן את גם קראת הודעות עידוד ושאלת את עצמך : על מה הם מדברים ??? איזה יהיה טוב???? זוכרת ?? את רואה הכול עובר ................ אין לך מושג כמה כיף לשמוע ממך דברים כאלו אני ממש ממש שמחה ומקווה שכול יום תקפצי עוד מדרגה אל האושר נירה

היי שירן, כ"כ דאגתי לך כי נעלמת בלי לומר דבר, אבל עכשיו כשקראתי את ההודעה שלך אני כל כך שמחה לשמוע שטוב לך ושמצבך משתפר. כיף לשמוע שטוב לך גם בעבודה, בניגוד לעבודה הקודמת שהייתה לך, עם הבוסית הרעה, (את זוכרת שהחלפנו "חוויות"?! כל אחת סיפרה על הסבל שלה בעבודה....) ושמצאת אנשים טובים שעוזרים לך. את אכן מעודדת אותנו וכיף לנו לשמוע על מקרים כמו שלך. אני שמחה בשמחתך! מה שלומך חוץ מזה? מה שלום הבנות? את עדיין עם החבר ההוא? אני מקווה שעוד ייצא לנו לראות אותך כאן, אבל עכשיו כבר בתור עוזרת ולא בתור נעזרת! שיהיה לך רק טוב, המון בריאות. שבת שלום, יפעת

שלום לשירן וכולם, תודה וטוב לשמוע ממך וממכם. אני פשוט הפסקתי לקרוא את כל הדברים שלא לעניין ואיני מתייחס, לכל שטות יש סוף. בכל אופן שלא נפספס את העיקר, תודה לך ושיהיה לכולנו רק טוב, שבת שלום, דר' גיורא הידש

וגם התחלה יש , דר הידס, (לכל שטות).

ברצוני לשאול על הקשר בין יתר פעילות של בלוטת התריס לבין התקפי חרדה. אצלי זה מתבטא אך ורק בזמן נהיגה בכביש מהיר. מופיעים סימפטומים של דופק מואץ, הזעה, 'שיתוק' של הרגל - קושי ללחוץ על דוושת הגז ועוד. אשמח לשמוע המלצות על טיפול בנושא.

לרינה שלום, קיימת ספרות מקצועית לא מעטה על כך שפעילות יתר של בלוטת התריס מתבטאת בחרדה. אולם לא הבנתי בדיוק את השאלה, אם את סובלת מפעילות יתר של בלוטת התריס אז את אמורה להיות מטופלת בבעיה זו והורמוני בלוטת התריס צריכים להיות מאוזנים? בכל אופן אני פחות מאמין בקשר בין הדברים, מדובר במצבים של חרדה אשר צריכים להיות מטופלים כחרדה, בבלוטת התריס צריך לטפל על ידי אנדוקרינולוג ללא קשר. בארה"ב קיימת תופעה של כאלו הפנוזה כאשר נוסעים במהירות בכבישים בין עירוניים במדבר במשך שעות, כלומר הפסים באמצע הכביש והשעות שעוברות מכניסות את הנהג למצב מעין היפנוטי של הרפיה. האם יתכן שמדובר בתופעה דומה אצלך? התחושה היא של מצב הכרה אחר, כמו שמרגישים בהרפיה עמוקה, שומעים הכל, יודעים הכל אבל בכל זאת התגובות וההרגשה שונה. ביי, שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, כבר עזרת לי רבות בעניין החרדות הקשות שלי(OCD, הפוכונדריה ומחשבות טורדניות וכפיתיות). אני מטופל בפבקוסיל כבר חודש וחצי 150 מ"ג, יש שיפור, אך מה שמטריד אותי עכשיו הוא האם לכפות על עצמי התנהגות נורמלית (לדוגמא להתקלח בדוש החשוד בעיני כמזהם חמור במחלת הטטנו) ואז להענש התחושות פיזיות (כאבי ראש, סחרחורות, חולשה, דפיקות לב, קוצר נשימה וכו') - תחושות אשר גורמות לי להרגשה של הדרדרות קשה במצב (נזקים בלתי הפיכים, ארועים מוחיים וכו') או שלתת להתנהגות לקרות באופן טבעי או שבעצם לעזור לעצמי באופן הדרגתי (דבר אשר אני יודע שמקובל כטיפול בפני עצמו אך אף פעם אני לא יודע אם אני נוקט בהדרגתיות ואני חושב שאני כופה על עצמי "דברים קשים" בטרם עת) דרך אגב אמנם כבר קבלתי בערך תשובה מהפסיכיאטר שלי אך בכל זאת האם חרדות, מתחים ועבים קיצוניים ביותר יכולים לגרום באופן מסוים לאירוע מוחי - מקווה שתשובתך לא תזיק לי. מקווה שאתה מבין אותי ואודה לך עם תעזור לי בהקדם!! תודה רבה

לרני שלום, המטרה בהחלט שתשנה התנהגות ותחזור לעשות מעשים רגילים שעשית בעבר ותהיה "רגיל". עם זאת התהליך חייב להיות הדרגתי, לא באופן ספונטני ולא באופן מאומץ מדי. כלומר תמיד להתקדם אולם לפי הקצב המתאים לך. לא להגיע למצבים של מתח קיצוני ולהענש בתחושות פיזיות, אבל גם לא לוותר לעצמך ולשבת בחיבוק ידיים. אז איך יודעים את הקצב הנכון? אין לזה תשובה כללית שמתאימה לכולם, לכל אחד הקצב שלו ולפי יכולתו, הקצב משתנה גם מדי יום ויום. כלומר אם יש לך יום טוב אז יתכן שתעשה יותר, ביום גרוע פחות. העצה שאני נותן היא תמיד להתאמץ מעט, לנסות עוד קצת, כאשר הדגש הוא על העוד ועל הקצת, להיות חצי צעד קדימה ממה שעשית אתמול. וכך להתקדם. את השאלה השניה אני לא בטוח שהבנתי נכון בגלל שגיאת כתיב, אשמח לחזור אליה. בברכה דר' גיורא הידש

תודה רבה!!!!!! בענין השאלה השניה שאותה לא הבנת ובעקבות החרדות הקשות שלי מפני אירוע מוי (בן 23): האם אותם מצבי מתח, חרדה, לחץ עצבים קיצוניים שאליהם אני מגיע בין היתר בעקבות כפייה על עצמי של התנהגות נורמלית (וכאמור אשר גורמים לי לאותן תחושות פיזיות) יכולים לגרום באופן מסוים לאירוע מוחי? מקווה שתשובתך לא תגרום לי לחרדות נוספות........... תודה רבה רבה!!!!!!!!!!!!!! 1

שאול אתה פרובוקטור אינטרנטי מוכר בוואלה כבר מחקו אותך עד דק בדיוק על אותם דברים תפסיק עם הבלגאן שלך כאן

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=33989&t=33830

שלום, אני מחפשת מידע על טיפול בדמיון מודרך במחלות קשות, הפניה לספרים. ובנוסף האם יש מרכזים או מטפלים שתוכל להמליץ לי עליהם? תודה.

שלום איריס, אני אחרוג ממנהגי ואמליץ על שיטת סילבה. שיטת סילבה היא שיטה אמריקאית כאשר יש ארגון די גדול אשר מתרגמים את הספרים של סילבה ואף עורכים קורסים. שיטה זו דומה בעקרון לכל שיטה אחרת, את הספרים ניתן להשיג בסטימצקי. הסיבה שאני ממליץ על סילבה שכנראה השיטה עובדת, כל כך הרבה אנשים נעזרים ונרשמים לקורסים והם כבר קיימים בארץ שנים רבות כך שכנראה השיטה די טובה. אולם בסך הכל, כל מי שאמין והוא יוצר קשר בינאישי טוב יכול להתאים. דרך אגב שיטת סילבה אינה מתבצעת על ידי פסיכולוגים או אנשי מקצוע. תתענייני ותעדכני אותנו. בברכה דר' גיורא הידש

buspar בתור תוספת לפריזמה? האם יש לו אפקט אנטידכאוני, האם הוא מרגיע אי שקט? כמוכן מה הניסיון שלך עם אמנטדין (apirkin) (בתוספת לפרוזק, בניסיון להגביר חשק מיני) אך השאלה שלי לגביו לבד- האם הוא יכול לגרום לחשיבה מבולבלת, חרדה וכו' ? תודה מראש נטע

היי נטע, אני חושב שאת התיאוריה את מכירה לפחות כמוני. כתבתי לך שאין לי ניסיון עם תרופות אלו, בדרך כלל אני מחליף טיפול או לגברים מוסיף את הויאגרה. ממש ממש לא נתתי תרופות אלו לאף מטופל למרות שאני מודע היטב לחשיבות הדברים. אם תנסי, אשמח אם תעדכני ביי דר' גיורא הידש

אגב , שכחתי להוסיף שהתחלתי עכשיו טיפול פסיכולוגי. האם ישנה אפשרות שזה ישפר לי את הסימפטומים הפיזיולוגים? או שאולי אני מאילו שלא מגיבים לכדורים בכלל? כרגע לצערי הרב אני נעזרת בקסנקס שמחזיק אותי על הרגליים, ואין לי שום ברירה אחרת. האם יש סיכוי שזה יעבור אי פעם , או שזאת צרה לכל החיים? המון תודה לכולם ביי

ליונית שלום, את עושה את כל הדברים הנכונים אבל כפי שאמרת עדיין אינך מרגישה בטוב. הטיפול הפסיכולוגי בהחלט מומלץ ועשוי לעזור במידה רבה בנוסף לטיפול התרופתי. עם השיפור יתכן גם מצב שתוכלי להפסיק את הטיפול התרופתי. אני מבין את חששותיך להפסיק את האפקסור ולעבור לתרופה חדשה שאין בטחון שהיא מתאימה לך כך שהיא עשויה לשפר את המצב אבל אין בטחון בכך ועלול להיות גם פחות טוב. למזלנו הופיע עכשיו אפקסור חדש בעל משך פעולה ארוך לכן ניתן ליטול אותו פעם ביום. האפקסור החדש XR הוא אותו החומר של הישן אבל ארוז אחרת. משום מה כנראה יש לו השפעה טובה יותר נוגדת חרדה וזה מה שמעניין אותך. כך שהייתי מציע לנסות את האפקסור החדש, הוא בטח לא ישפיע עליך אחרת מהישן (מבחינת ההרגשה הכללית ותופעות לוואי) ויתכן שיקל על החרדות. כתבה על האפקסור XR אפשר למצוא www.icallisrael.co.il אני מקווה ומאחל לך שלא תדעי עוד חרדה, ושתחזרי לעצמך תחשבי ותעדכני, ביי דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש ! שאלה קטנה.. מה זה AXIS1 ו- AXIS2 ? וכן האם יש חומר בעברית על - MUNCHHAUSEN SYNDROME ? בתודה מראש נעמי

לנעמי שלום, האבחנות הפסיכיאטריות מתבססות על חמישה צירים AXIS, הראשון הוא האבחנה הראשית, השני הוא אבחנת או קווי האישיות, השלישי הוא מחלות גופניות נוספות, ואחר כך רמת התיפוד בשנה האחרונה ומשברים בתקופה האחרונה. שני הצירים הראשונים הם החשובים לאבחנה הפסיכיאטרית, כאשר קיימת ההפרעה-מחלה הפסיכיאטרית והציר השני על איזו אישיות הפרעה זו קיימת, לדוגמא על אישיות תלותית או על אישיות הימנעותית אלו שתי צורות שונות לגמרי של אותה ההפרעה בציר הראשון. אני מקווה שהדברים מספיק ברורים. בדרך כלל אני ממליץ על הספר של מוניץ ונוספים "פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה" שהוא הספר הבסיסי הטוב ביותר בעברית. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום, יש לי קושי רב להתמודד עם אנשים וסיטואציות אנושיות. חשבתי שאם אלמד פסיכיאטרייה זה יסייע לי לשים פאסון של 'על אנושית' או 'לא אנושית'. ברגע שאחשב 'פסיכיאטרית' בעיני חבריי תהייה לי מסכה, או ישוו לי יכולות יתר אנושיות, אני אהיה מוגנת במידת מה מביקורת וכל תגובה שלי , לא אנושית, פלצנית, מתנשאת או לא נעימה לזולת תכוסה על ידי 'מקצועיות'. לעולם לא אזדקק להתמודד עם תלונות של חבריי עלי. כיום, בסביבה החברתית שלי,אני שווה בין שווים מה שגורם לי להתמודד או להתעמת עם בני אדם , על ביקורתם עלי, על רצונותיהם, אישיותם-- רחמנא ליצלן עלי להתמודד עם כל אילו. סבורני שלימודי הפסיכיאטרייה יהפכו אותי למי שיכולה לפטור את תלונותיה של חבריה כלפיה ( למשל , אם חברה אמרה שפגעתי בה) ל"הרגשה" ה"סובייקטיבית" "שלהם" , או ל"סמפטום" ל"הפרעותיהם" אוכל לדבר עם חבריי, לא א י ת ם אלא ע ל י ה ם --> אוכל לדבר עם חבריי ממרום האולימפוס ולא כאנשים, לפסול את תחושותיהם וחוויותיהם בהתנשאות האופיינית. אוה! כמה משתוקקת אני להיות פסיכיאטרית, לקבל פטור מיחסי אנוש מקובלים ולעשות את כל זה במסווה של 'מקצועיות'

היי לימודי הפסיכיאטריה הם לא במקום טיפול פסיכולוגי. ידע אינו מחליף אנשים. כל המטרה של הידע הוא לדעת להתנהג ולחשוב באופן מתחשב יותר. הייתי מציע שתשקיעי את המאמצים בפסיכותרפיה. בהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר שלום , רשמתי לך בעבר אך כעת נראה לי כי המצב פחות טוב . אחי אמור ליטול 1 מ"ג רספירדל ו100 מ"ג פבוקסיל . תשאל אותי אם הוא נוטל את התרופות אני לא אדע לענות לך כיוון שהוא לא רוצה שיתערבו לו בכך ואנו מכבדים את רצונו וגם מראים לו שאנו סומכים עליו . אז ראשית אני לא יודעת מה ההשלכות של אי נטילתן מס' ימים או לחלופין הפחתה של רספירדל לחצי מ"ג . הוא תמיד טוען כי מאז שהוא לוקח 1 מ"ג רספירדל הוא לא מצליח להתרכז בלימודים . ( אציין כי הוא נמצא בכיתת מחוננים ויש שם מסה של חומר לימוד ובחינות רבות ) . כעת המצב בבית זה שהוא ישן הרבה (יש חופשה ) ואח"כ נלחץ מזה שייש לו הרבה חומר ללמוד . הוא מאשים אותנו בכך שהוא לא מרוכז ושהוא בזבז זמן רב ( מאשים בכך שאנחנו גרמנו לו לכל הבעיה שהוא שרוי בה כיוון שעירבנו אנשי מקצוע מבלי להסביר לו ולשאול לדעתו דבר שהוביל לאשפוזים בכפיה - ציטוט שלו " את יודעת מה זה להיות עם משוגעים " ) . אנחנו רוב הזמן מניחים לו לעשות כרצונו למרות שלפעמים הוא מדבר אלינו לא יפה וגם לאמי אני יודעת שהוא עבר דברים לא קלים אך אינני יודעת כיצד לעזור לו לשכוח אותם או אולי להניח לעבר ולהמשיך ולהסתכל הלאה . אמי תכננה לו לסופ"ש הזה להיות בבית מלון יחד איתה ולהנות קצת . אך אין הוא רוצה ללכת כיוון שלטענתו יש לו הרבה עומס ומסה של שיעורים ושהלימודים חשובים לו - איך משכנעים אותו שהפסקה קצרה רק תועיל לו ושכדאי לו ללכת ? אנא תשובתך בהקדם האפשרי .

היי קרני, במקרה תשובתי ממש בהקדם. אני חושב שהוא באמת מאמין שיש לי הרבה מאוד עבודה והוא לחוץ בזמן, הוא לחוץ ומלחיץ את עצמו. לכן אני חושב שכדאי לדבר איתו בזמן שהוא רגוע ולהגיע לפשרה כלשהי שהוא יוכל לקחת לימודים אתו, אולי לדבר על כך עד כמה אמא תהיה מאוכזבת וכדומה. בקיצור לחתור לפשרה ולחפש את הנקודה הרגישה אצלו. באופן כללי אני חושב שכדאי מאוד לדבר על טיפול בשיחות-פסיכותרפיה אשר תעזור לכולם להתמודד עם הקשיים. הבעיה היא שקשה לכולם, לאחיך, לך, לאמא ולכל הבית. ביי דר' גיורא הידש

אני אם לבן 19 , מזה 4 שנים סובל מחרדות , אגורופובי , מאוד נבון , מאוד מודע לעצמו . מזה שנה מטופל ברסיטל עם הטבה רבה בנושא החרדות , מאז יש התקדמות במצבו גם בתחום הגדלת ה - "safety zone " אך עדיין כל תפקודו מלווה בהמנעות ממצבים שיתכן ויביאו אותו למצבי לחץ ואולי יביאו להתקף חרדה . מוגדר כבעל חוסר בבשלות ורגשית וחוסר מסוגלות להתמודדות עם מצבי לחץ מינימליים . מהי חוסר בשלות רגשית ? האם יש סיכוי לשינוי לטובה עם התקדמות הגיל ? אודה מראש על התייחסותך .

שלום, חוסר בשלות רגשית אינה אבחנה רפואית מדוייקת אולם בדרך כלל מתכוונים לכך שהתפתחות הרגשית נמוכה מהמקובל לבני גילו. ואפשר להבין זאת, אדם אשר נמנע מלצאת מהבית, קשרים חברתיים מועטים עם בני גילו, כנראה שלא שירת בצה"ל, ההתפתחות הרגשית יותר נמוכה משאר בני גילו. יתכן ולפעמים הדברים קשורים לבעיה אורגנית מוחית מהריון או לידה אשר מתבטאת בכך שמוטוריקה העדינה לא בשלה, דיסלקציה או הפרעת קשב. כמובן שהבשלות הרגשית מתפתחת עם הגיל. מצד אחד החרדות מוקלות וקיימת התבגרות. מצד שני טיפול פסיכולוגי והתפתחות של קשרים בין אישיים וצבירת ניסיון מביאים לבשלות רגשית רבה יותר. אשמח להוסיף אם תפרטי. ביי דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום , ראשית הרבה תודה על התייחסותך המהירה והעניינית . כנראה שהמקרה שלנו אינו קיצוני וחד משמעי . שכן , בני מאד חברותי ומנהל חיי חברה ענפים . יש לו בעייה להתרחק מהבית כשאינו בשליטה המאפשרת לו לחזור ברגע שירצה . לא יצא מהבית לטיולים שנתיים , לא נוסע עם חברים לכמה ימים לחופש וכו' .. לפני שנתיים החל בטיפול בפריזמה 20 מ"ג שהביאה להטבה במצב החרדה אלא שבמצבי לחץ קיצוניים היתה חזרה של התקפי החרדה . הפריזמה הוחלפה ברסיטל 20 מ"ג + דרלין 10 מ"ג לפני כ-9 חודשים . מצבו השתפר מאד ולמשך תקופה ארוכה לא היו התקפי חרדה , בטחונו העצמי גבר והוא החל יוצא מ " תחום המושב " שכפה על עצמו , לאט ובזהירות אך עם התקדמות מתמדת . ב - 10 הימים האחרונים הוא חווה שני התקפי חרדה כאשר נסע למקומות "חדשים " . הוא גם מציין התגברות תחושת המתח . האם לדעתך יש להחליף שוב את אחת התרופות או שתיהן ? אני חוששת מירידה חוזרת בביטחון העצמי שלו שרק התחיל להיבנות . בתודה ובברכה .

הי, כתבתי לך מייל,תבדוק שקיבלת. שגב

אני חושבת להפסיק עם האפקסור הוא הרס לי את המין לגמרי תקראי את הדיאלוגים שלי בסלף http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000196.html נילי.

לד"ר ביקר שלום, יש לי בעיה שמטרידה אותי לאחרונה, לאחרונה מזה חודשיים לערך אני מרגיש תחושה כללית לא טובה מן הרגשה בריאותית \ גופנים לא בריאה לא טובה כזה חולשה הרגשה מוזרה מאוד. אני בחור צעיר בן 23 ואין לי בעיה ברואיתית כל שהיא , אני מקשר את זה אולי למתח נפשי ותקופה באמת גרועה שיש לי בחודשיים האחרונים האלה בהם יש עליי לחץ שלא זכור לי שעברתי , השאלה שלי היא האם יש קשר בין ההרגשה הכללית שלי הלא טובה לבין המצב הלחץ הזה ? ואם כן האם כדי ללכת לטפל בזה או להמתין שזה יעבור אם בכלל? מאוד אודה לך על תשובה.

לרן שלום, אני אצא ממספר הנחות ותשובתי נכונה לתנאים הללו. אם לא הבנתי מספיק טוב אז אנא תקן אותי. אני מניח שאתה בריא גופנית וקיים מצב של לחץ חיצוני. לעתים קרובות לחץ ומתח מתבטאים בתחושות גופניות שונות. כאשר ההרגשה הגופנית משקפת את ההרגשה הנפשית של החולשה וירידה בהנאה ובכיף הכללי. כאשר אתה אומר שהמציאות די קשה וקרו דברים אשר העכירו את מצב רוחך אז זה בהחלט טבעי להרגיש לא טוב, לעתים נפשית ולעתים הנפש מתבטאת בגוף. מהבחינה העקרונית אין כל הבדל. אם מדובר על תופעה חד פעמית ומוגבלת אז אני לא חושב שצריך לעשות משהו, שיחה עם חבר, הורים, או כל מי שאתה יכול להתקרב אליו בודאי שתועיל. אם ישנם קשיים בתחומים נוספים בחיים - עבודה, זוגיות, קשרים בין אישיים אז יש לשקול טיפול נפשי עמוק יותר. מותר להרגיש לא טוב ומעט בדיכי אם קורים דברים לא טובים בחיים.... שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

תודה רבה לך על התשובה והיחס, רק חידוד קל לשאלתי היא האם ניתן להרגיש הרגשה כללית לא טובה פיזית!! ממש בעקבות לחץ נפשי או תקופה מאוד לחוצה (שאמורה להגמר בעוד כמה זמן-בעקבות ציפייה למשהו) ואני יודע שאני צעיר בריא באופן כללי אבל ההרגשה הזו הפיזית הלא טובה מעלה לי סימנים של היפוכונדריה קלה כלומר להתחיל לחשוב אולי משהו לא טוב פיזית ? (למרות שהייתי אצל רופא משפחה שאמר לי תשמע הכל בסדר ) אני מקווה שהבנת את החידוד שלי כלומר הקשר בין נפש לגוף\פיזיות ממש גדול עד כדי כך שמדובר אולי באותה רמה וזה משפיע על זה בכל דבר כמעט והאם זה טבעי שבעקבות זה ניתן להתחיל להריץ מחשבות כגון אולי משהו פיזי לא בסדר? אני מקווה שהבנתי אותו , מצטער על הסיבוך. אודה על יחס לחידוד... אלפיי תודות מראש שוב, רן.

שלום, שאלתי היא טכנית לחלוטין ולא קשורה לכל מה שקורה כאן בזמן האחרון ואגב לא ברור לי בכלל, לא יצא לי לעיין בהודעות עצמן, הצלחתי להבין שיש איזשהו כעס על נילי שלי היא דרך אגב עזרה מאוד ואף הצליחה לעודד אותי בנושאים שהטרידו אותי ובשאלות ששאלתי בתחילת דרכי עם הפבוקסיל.....לא משנה, אני פונה אליך בשאלה הזו כי כמה שזה נשמע תמוה לא פשוט לראות גיניקולוג בקופת חולים כללית, התורים ארוכים ומייאשים ובכלל-גם אם כן, אני לא בטוחה שנעים לי שגורם מהסוג הזה ידע שאני לוקחת תרופה נגד חרדה, סטריאוטיפים וכיוב...... בקיצור---- רציתי לדעת אם יש סכנה כלשהי בשילוב גלולות למניעת הריון עם נטילת 150 גרם פבוקסיל? אם אין סיכון, האם סוג מסויים עדיף או מומלץ על פני אחר, לדוגמא- כדור עם פחות הורמונים עדיף או שלגמרי אין שום קשר?? יכול להיות שני מפגינה כאן בורות איומה אבל ענייני כימיה-ביולוגיה לא באים לי בקלות.....אבל עובדים על זה.... תודה רבה ולילה טוב.

תודה לך שירי, הכל בסדר, העיקר להנות ביי דר' גיורא הידש

אז תקרא אם אתה יכול, היא בהודעה שלמעלה....

חשבתי על זה מספר שניות לאחר שיגור ההודעה האחרונה, והחלטתי סופית. אני עוזבת את הפורום. לא תראו אותי בשום כינוי אחר, כי לצערי (?) כנראה שיש לי קצת חיים , משאר להשתתף ב"מסיבה המיוחדת" שלכם ולהוות גורם להצפה נוספת. אני מאוד מתנצלת שכך הוא הדבר, אבל כנראה שלא יישמתם את הלקח, אולי אני לא הפסד כ"כ גדול לפורום הזה, אבל אני חושבת שהגזמתם יותר מידי. נמאס לי להכנס כל יום לפורום (כן לפעמים אני נכנסת כל יום) ולגלות שהפורום מוצף בזיבולי מוח שלכם ובריבים הכל כך לא מעניינים, כן אני מודה שאני אוהבת לשמוע ולעזור לבעיותהם של אחרים, אבל בתור פורום שאמור לעזור לפחות בקצת, לפי דעתי אתם בכלל לא משתדלים. לפי דעתי, במונחים פסיכולוגים יש לכם יצר הרס עצמי, בכך שאתם מבלים פה שעות על גבי שעות בלהשמיץ אחד את השני, במקום, לדוגמא, לחיות. נמאס לי להכנס לפה כל פעם ולהעיר הערה בנושא. אני גם לא אבוא יותר לצ'ט. לאט לאט, גם ד"ר הידש יפסיק לבוא לפה. אני לא רוצה שבכלל תגיבו על מה שאני כותבת פה, כי אתם סתם תצרו עוד שרשור, בשביל מה????? בשביל מה כל זה???? אני יודעת שאני צודקת גם ככה. והתירוצים המטופשים שלכם של "כן, אני "רק" מחזירה לה" או "אני רק אכתוב בלה בלה בלה" לא יעזרו. לא סתם אמרתי לסתום תפה ולהמשיך הלאה כי זה לא יגמר אחרת. אני יכולה להבין שזה מרגיז ואתם מתים להגיב לנילי הזאת או השד יודע מי. אבל אתם כ-ו-ל-כ-ם יצורים אגואיסטים שלא מתחשבים באף אחד מלבד עצמכם והאגו המרופד שלכם, שאתם לא מאפשרים לפורום להתנהל כהסדרו. יש פה באמת אנשים שצריכים עזרה, וד"ר הידש לא יבוא לפה יותר בשביל לעזור, כי אתם מגרשים אותנו גם מבלי שתרצו. זה עונש לבוא לפה עכשיו. אתם מובילים את עצמך למצבים גרועים יותר נפשית. זה נהיה כמו המזון שלכם, זה פשוט דוחה. אתם דוחים אותי ולכן לא בא לי להשתתף יותר במה שהיה פורום נהדר. אני יכולה לכתוב עוד ועוד אבל נדמה לי שהבנתם את הפרנציפ. (כלומר, אם נשארה לכם קצת יכולת קליטה). אז תחליטו. מה אתם מעדיפים, שהפורום יאכל אותכם? כי זה מה שהוא עושה, אתם אפילו לא שמים לב. מצטערת. לידיה

תשיגי לך מהר מטף כיבוי אש כדי שלא תשרפי מהכובע שלך, ותפיקי מזה לקחים בפעם הבאה אל תדליקי גפרור ותזרקי אותו לתוך היער ועוד אח"כ תצפי שלא תהיה התלקחות

שלום לכולם אני המבוגר שבין המשתתפים בצ'ט ואני מבקש מנילי ,יפעת,אייל,גיא וכל מי שמעורב בכתיבה בפורום להיכנס עכשיו לצ'ט לאמר את דברו ולהגיע להבנה איך אנחנו מפסיקים להפוך את הפורום לזירת קטטות. נילי למרות שמעולם לא יצרתי איתך קשר ידידותי ואני לא זוכר על מה דיברנו בצ'ט אני מבטיח להיות אובווקטיבי. שאול

שאול, ההצעה שלך מאוד נחמדה השאלה במי מדובר. ומאחר ומדובר בין היתר גם בנילי לי יש פיתרון יותר טוב לכולם! גם לאלה שפה וגם לאנשים החדשים שנכנסים בהווה ובעתיד לפורום. הפיתרון הוא שמעכשיו נילי תשאל רק שאלות עינייניות בפורום. כך היא לא תריב אם אף אחד (רוב הסיכויים לפחות כי ראינו שגם עם ד"ר הידש היא מתה לריב....) מה דעתך?!

כשזה בא למה שקרה לך ולמה שפירסמו עלייך, את הולכת סביב עצמך ולא נותנת קצה של מושג. "אתה פרסמת עלי דברים שאמרתי בפרטי", "מה שאמרתי היא פירסמה בפורום" - מה הדברים האלה? פירסמו עלייך? העלילו עלייך? חשפו אותך? הוכחות... המדרגה הרביעית, דבר שאני יודעת עליו, הוא הוכחה הכי ניצחת בשבילי שחשפת פרט של יפעת שלא היה אמור להיחשף לעיני כל. טוענת שהקניטו אותך וחשפו פרטים? תוכיחי תני קישורים אל תשמיצי גם אותי בניסיון לחפות על עצמך... זה לא יועיל א. כי אין לך ממה - את לא מכירה אותי ובטח לא תרצי להתחיל לריב איתי כי את לא כזאת (כך את טוענת... שוב... הוכחות בשטח שוות יותר מאלף מילים) ב. כי כמו שאת לא מכירה אותי את לא יודעת איך זה להדליק את הפיוזים. חשמלאי מתחיל עדיף שילמד טוב טוב את העבודה קודם.

אולי היא מתכוונת לזה שאמרתי את גילה המדוייק אבל זה פרט שכולם כבר יודעים עליה ממנה!!!!!!!!! ואם היא כ"כ שומרת על סודות ולא מגלה פרטים אז איך זה שגיא סיפר לה שאבא שלי נפטר היא ישר רצה לספר לי שהוא סיפר לה?! אולי הוא לא רצה שהיא תספר לי? אז לפני שהיא מדברת פה על אמינות שקודם תבדוק את עצמה!!!!!!! וחבל שלא היית בצ'ט ביום שהיא רבה עם נירה ועם אייל. אם היית רואה מה היא כתבה על אייל לא היית מאמינה למה היא מסוגלת. היא פשוט חייבת להתבגר. וזו עובדה ולא חשיפת פרטים!

ליבי אין לי שום צורך /מחשבה / כוונה לספק לך הוכחות. מי את בכלל??

היא מביאה את ההוכחות על אי שפיותה בעצמה!!!

אם את טוענת שאנשים פגעו בכבודך ואני רק מצדדת ביפעת, אין לי בעיה להקשיב גם לך זה רק פייר לא? שלא חלילה תחשבי שאני חד צדדית בעניין אם את רוצה להראות לי.. נכון אני חברה של יפעת... שגם את צודקת בסיפור, אדרבה נסי אני מוכנה לשמוע הכל ולראות הכל אבל אם את מנסה להוכיח אותי מצד אחד על חד הצדדיות ועל כך שאני לא שומעת אותך - אבל מאידך להתקיף אותי על זה שאני שואלת אותך על העניין ומבקשת הוכחות.. הרי זה מדבר בעד עצמו בפני כל הצ'ט נכון נילי?

יש אולי דרך להתייעץ איתך על משהו לא בפורם ...... הפורם הזה מתחיל להפחיד אותי מייל, אי סי קיו או משהו דומה?

אין לך ממה לפחד. יש כאן בסה"כ בחורה בשם נילי שכל כמה זמן קופצים לה הפיוזים והיא רבה עם מישהו/י אחר/ת ועושה בלאגן בפורום. הפעם היא בחרה לריב איתי, אבל אני מאוד נהנית לצחוק עלי וכך גם כל שאר האנשים פה. הדבר היחידי שאת צריכה לעשות זה לא ליצור איתה קשר, וכך היא לא תריב איתך וכך היא גם לא תספר לאנשים על דברים שסיפרת לה. זהו. קל מאוד ופשוט להבנה. מקווה שזה יעזור לך. כולם רוצים מאוד שתישארי כאן ושתקבלי את כל העזרה שנוכל לתת לך. המשך ערב נפלא ומתוק!!! נ.ב. - לידיעתך, פעם נילי גם התחזתה בשם מירב. בנוסף לכל שאר השמות הבדויים שהיו לה: סיגל, מאיה, טל, מישהי, X וכו'..............

מצטערת אבל הפורם הזה באמת התחיל להפחיד אותי אני לא מתכוונת ליצור קשר עם נילי אל דאגה למדתי על בשרי לא לספר דברים לאנשים . אין דרך שאנשים לא יכולו להשתמש בניקים של אחרים למשל שלכל אחד יהיה סיסמא לניק שלו? איך אני אהיה בטוחה שאנשים לא יכתבו דברים בניק ניים שלי

מירב שלום את יכולה להציג לד"ר הידש ולפורום שאלה עניינית ותקבלי תשובה. מדובר בסך הכל בווכחנות שלא מביאה לשום מקום שאולי מעוררת גלים אבל מדובר בבלון נפוח שכאשר דוקרים אותו בסיכה ויוצא אויר. אל תחששי שאול

מירב שלום אם תשאלי שאלות ענייניות ולא תיגררי לרכילויות אף אחד לא ישתמש בניק ניים שלך. שאול

לא משעמם לי בחיים ..... ואין לי כל סיבה או תוכנית להיגרר לרכילויות.

היי מצטער על מה שקורה פה, www,selfdiscovery.co.il

http://www.selfdiscovery.co.il/cgi-bin/ubb/forumdisplay.cgi?action=topics&number=14

וד"ר הידש בתור פסיכיאטר יודע שהיא כזאת ולכן הוא לא מחק אותה בינתיים- עם חולי נפש עסקינן כמו שנכתב כאן מקודם. צריך לסלק מכאן את נילי כי היא כל פעם מחדש מבעירה את הפורום. היא לא אשמה- יש לה OCD+ הפרעת אישיות קשה והאפקסור שהיא שותה לא עוזר לה.

בדיוק רופאים פסיכאטרים אז באמת אל תאבחנו אנשים.....

מירי, לא יפה מה שאת אומרת !!! את מורידה לנילי את המכירות של האפקסור :-))))) בגללך היא לא תרוויח החודש כסף! את לא יודעת שהיא סוכנת של אפקסור? כן! היא הציעה לי להחליף את הסרוקסט לאפקסור וכשאמרתי לה שהפסיכיאטר שלי אמר לי שזה לא מתאים לי היא אמרה לי אז תחליפי את הפסיכיאטר.... סוכנת או לא סוכנת ?! חחחחחחח..... אבל בהחלט צדקת בקשר לזה שהיא מבעירה את הפורום כל פעם מחדש. אבל ככה זה עם האנשים כמוהה - "זה לא אנישלא בסדר. זה העולם לא בסדר"........חחחחחחחחחחחחחח

גבירתי הצעירה, ברצוני לדעת האם מוכר לך הביטוי "הפוסל - במומו פוסל". אני תקווה שאין כאן מצידך גילוי של רוע לב וטיפשות, אלא סתם גיל צעיר וחוסר בגרות שיחלוף עם הזמן.

האם התרופה IXEL מפריעה לתיפקוד המיני?

לאביה שלום, עלולה להפריע. ההפרעה בתפקוד המיני היא תופעת לוואי המופיעה בשכיחות מסויימת, (המספרים לגבי איקסל עדיין לא סופיים), צריך לנסות ולראות את התגובה שלך. נקווה שאצלך הכל יהיה בסדר ביי דר' גיורא הידש

שלום, עדיין לא הבנתם שכל תגובה מביאה רק לתוספת של תגובות לא רצויות. אולי מספיק... אני בכל אופן לא קורא את כל השירשורים הללו. ביי הידש

במלחמות כבוד לא עוזר היגיון

אולי תפסיק להסתתר ותגיד לנילי בדיוק מה שאתה חושב עליה?! אולי זה יאזן אותה קצת......

ללא הבדל דת, גזע מין וגיל! לא נורא - העיקר שזה מעביר לך את היום, והעיקר שיש לך בשביל מה לקום כל בוקר. את יכולה לשיר לעצמך הבא - "אני רבה לי מיום ליום" / נילי אני רבה לי מיום ליום מפזרת את קללותיי ברוח אנשים מתקדמים סביבי גם אני רוצה קצת לנוח אומרים שהאדמה שלנו מסתובבת סביב צירה איפה הציר שלי להסתובב זה דבר נורא...... לא כל כך יפה!!! ולא בת שש עשרה!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל יודעת משהו על הריב הזה ואם הוא רציני ואם הוא רק רוצה תמורת קללה אחת אתן כל כך הרבה......"

לדעתי נרדמת בשמירה! אתה לא רואה איך הפורום שלך מתדרדר?! אתה חיב לעשות משהו כדי לנפנף את כל הלא רצינים האלה שמחרבשים את כל הפורום. חבל אתה דווקא שיוית לפורום הזה צביון של מה זה פורום איכותי ומעניק!

הפורום הזה אכן איכותי ומעניק. הבעיה נעוצה כאן בנילי ! היא כל פעם רבה כאן עם מישהו/י אחר/ת וגורמת לכל הבלאגן בפורום. אתה יכול להסתכל על הארכיון של הפורום ולראות כל פעם שנילי נמצאת בשקט זה אומר שזה השקט שלפני הסערה ואח"כ היא כבר מוצאת לה עם מי לריב. תזהר אתה על הכוונת שלה. אתה הבא בתור. ראה הוזהרת.

אני לא חושבת שדר הידש יכול לנפנף מישהו- הסערה התעוררה עקב הודעות זדוניות שלא נמחקו, ואי אפשר לבטל את זכות התגובה, ועכשו זה המשך ישיר אולי רק ניתן ללמוד מכך להבא. שראוי לגדוע דברים כאלה בעודם באיבם

מה קרה יפעת, חשבתי שנרגעת אתמול.. הבטחת שזהו. אז מה התעוררת שוב.

ומבזה את עצמך.

http://www.news-israel.net/articles/index/index312.html

אין עליך.

שלום לכולם. לא האמנתי שאני אגיע למצב הזה, אבל כנראה שאין ברירה. אני שוקל כמה וכמה פעמים לפני שאני פוגע באדם כלשהו, מאחר ואני מודע לעובדה שפגיעה עשויה לעיתים להיות מאוד קשה. אבל.......נילי, את מדברת על חשיפת פרטים??? את לא מתביישת??? דברים אישיים ביותר שסיפרתי לך בשיחות טלפון, את חשפת בצ'אט לעיני כולם בהתקף של זעם (וזה כולל את שמי האמיתי). לכן - אני מזהיר את חבריה/מכריה של נילי, לבל ייפלו לידיה בהתקף שכזה. ראו אוזהרתם!!!!! ולד"ר הידש - אני עדיין קורא לך לסנן את ההודעות שרמתן אינה תואמת. ערב נעים לכולם, אייל

אייל שלום. הזכרון שלך מאוד סלקטיבי. לא השארת לי הרבה ברירות , אחרי שהיה לי ברור מעל ומעבר לכל ספק שחשפת עליי פרטים דיסקרטיים בפני נ', ועוד הגדלת לעשות כשבצ'ט עצמו, פנית אליי עם עובדות שלא היו אמורות להתפרסם מדהים איך שאתה לא רואה את עצמך. ואני כבר לא מדברת על הרקע, איך הגענו למצב הזה. אייל אתה האחרון- אבל אחרון- אחרון אחרון- שיכול להטיף בדברים האלה. הרי לא סתם כך וזה ברור לכל אחד,- באתי ואמרתי מה שאמרתי גררת אותי לכך באופן שלא הותרת לי ברירה. קודם תבדוק את עצמך. וברור לך שעם הקשר המאוד טוב ואינטנסיבי שהיה בינינו, זה הדבר האחרון שרציתי לעשות. אז מה פתאום גיליתי? סתם כך? לשם הכיף שבעניין? איכזבת בהרבה אופנים אבל על הכל הייתי מבליגה אילמלא חשפת פרטים עליי שהיו אמורים להיות ביני ובינך ואיני רואה הבדל בין מה שאני חשפתי עליך לבין מה שאתה עליי כל אחד והנקודות הרגישות שלו. אני זוכרת היטב את המשפט האחרון שלך שהביא אותי לומר מה שאמרתי אבל הזכרון שלך הוא סלקטיבי ועם זה קשה להתמודד. אגב אני מבינה שאתה ממשיך לעשות זאת כל הזמן, להמשיך ולחשוף פרטים. גם אני מצטרפת לקריאתך להוריד הודעות שאין להן מ קום כאן. כל הסיפור הזה היה נחסך אילו כך היה מלכתחילה. ואני כבר לא מדברת על ה"תמיכה" שנתת באותו ערב אחרון. לא יודעת אם בכלל ומה אתה זוכר שכן אתה מעוות את הדברים לגמרי.

נילי, אייל לא גרר אותך לכלום! רק בגלל שאייל דיבר עם נירה בפרטי בצ'ט והתעלם ממך, במודע או שלא במודע, את חשפת עליו כל מה שידעת. את מתנהגת בצורה כ"כ מתגוננת כי את מפחדת שאני אחשוף עליך פרטים, אבל את יכולה ללכת לישון בלילה בשקט. אני לא מתכוונת לחשוף עליך כלום כי זה לא מתאים לאופי שלי, בניגוד אליך. מעניין שאת כ"כ בסדר ואת לא רבה עם אף אחד אבל כולם רבים איתך. חשבת פעם שאולי את הבעיה ולא אנחנו?! עיוותים זה משהו שאת סובלת ממנו ולא אייל. ואת עוד הפעם מעלילה סתם עלילות שווא - אייל לא ממשיך לחשוף עליך פרטים, את בכלל לא מעניינת אותו וגם לא את האחרים. אל תחמיאי לעצמך יותר מידי - הפרטים שלך לא מעניינים אף אחד!!! אני מצטרפת לקריאתו של אייל להוריד הודעות שאין להן מקום כאן, והכוונה -להודעותייך!!! וכל הסיפור הזה היה נחסך אילו כך היה מלכתחילה.

אייל חמוד את הפרטים שלך כבר העברתי למשטרה מעכשיו זה כבר לא בשליטה שלי הם יעשו מה שצריך לעשות הצדק ינצח

משתין עלייך ועל המישטרה בקשת

ד"ר הידש שלום הניסיון שלי בהתמודדות עם דיכאון חד קוטבי הוא 1. יחסי חולה רופא 2. החוויה הטיפולית בתרופות 3. הכניסה והיציאה מהדיכאון 4. לימוד הקלסיפיקציה של ברה"נ לשם התמודדות עם דימוי עצמי 5. לימוד הצורך או אי הצורך בפסיכותרפיה ורפואה אלטרנטיבית כל הדברים שמניתי הם דברים אובייקטיבים שכאשר אני מספר עליהם לא צפוי לי עימות עם משתתף אחר בפורום. ברור לי שאני לא רשאי לאבחן ולא להגיד למשתתף אחר אם יש לו ציקלוטימיה או הפרעת אישיות היסטורינית. כאשר אני קורא הודעות שמשתמע מהם פגם בדפוסי התנהגות של משתתף אחר אני נמצא בבעיה. הערה על דפוס התנהגות שיכולה להיות הערה קונסטרוקטיבית יכולה להשתתף על ידי משתתף אחר כעלבון. לי נראה שעלינו כמשתתפים להימנע מהתייחסות לדפוסי התנהגות של משתתף אחר מה דעתך ? שאול

מישהו חכם אמר לי את המשפט "אסור להיפגע מפגועים". כך שאם בא לך לספר משהו על עצמך ואתה חושש שמא מישהו מהפורום כאן יצחק עליך - אל תחשוש. וגם אין לך שום סיבה להיפגע. אם הוא משתמש במידע הזה אח"כ כנגדך ומנסה להעליב אותך - זה אומר שהוא בעצמו פגוע! זה כמו שסיפרתי לאחת מהמשתתפות בפורום שירדתי 4 מדרגות והיא צחקה עלי. למה שאני אפגע ממנה? היא הרי פגועה בעצמה. ואם היא הייתה כזאת מושלמת היא לא הייתה פה והיא לא הייתה כל היום מתעסקת בדברים האלה בגילה המופלג. אני הגעתי לכאן כדי לקבל תמיכה ולא מעניין אותי אם מישהו/י צוחקת על המצב שלי. תשים לב שאלה שצוחקים על המצב של מישהו אחר זה בכדי לנחם את עצמם על המצב העגום שלהם!

לשאול ויפעת שלום, תודה על ההערות הבונות ועל הסגנון התרבותי. אני חושב שזה הסגנון המתאים, מותר להתלבט, מותר לטעות מותר לא לדעת ומותר להאיר דברים לאחרים. השאלה העקרית היא המניע והסגנון. אם הכוונה להראות שאני יותר חכם ואני יודע יותר וכדומה כמובן שזה פסול. אם הכוונה היא לעזור ולתמוך ולהסביר אז יופי. ישנם פה אנשים שהם חושבים שיש להם מונופול על האמת? בחיי שאיני מבין זאת, אני בטח יודע שאין לי שום מונופול על שום דבר, אני נהנה ואני לומד מהדברים שנכתבים בפורום. התענוג שלי הוא כאשר אני שומע או לומד דבר חדש ולא כאשר מקבלים את דעתי או מתברר שאני צודק. אני נהנה יותר כאשר איני צודק ואני לומד דבר חדש. מה לעשות פסיכיאטרים הם לעתים עם מוזר..... תודה לכם דר' גיורא הידש

שלום, אני לוקחת לוסטרל זה מספר חודשים. (150 מ"ג בבוקר). א. רציתי לדעת אם זה מינון גבוה או בגדר הרגיל? ב. רציתי לדעת אם במקרה יש קשר בין לוסטרל לגזים? אני חוששת שמאז שהתחלתי את הטיפול יש לי יותר בעיות של גזים :( תודה,

לוסטראל=זולופט 150 מ"ג ליום הוא בהחלט מינון גבוה. ישנה הוראה לא לקחת כזה מינון (150 מ"ג ומעלה) מעבר ל-8 שבועות רצוף. אפשר לקרוא בלינק הבא: http://www.edoc.co.za/medilink/products/2536.html

היי עדי כתבה דברים נכונים בעיקרם. הוכח מספיק 50 עד 100 מג' ליום כדי לקבל את השפעת התורפה. עם זאת לעתים קרובות משתמשים במינונים גבוהים יותר עד 200 מג' ביום. התרופה בטוחה לכן במינון של 150 מג' אין סכנה. כל התרופות מהקבוצה כולל לוסטרל עלולים לגרום לפעילות מוגברת של מערכת העיכול, כולל במקרים הקשים שלשולים ולכן גם הגזים. סביר להניח שירידה במינון תפחית את הגזים. הכל בסדר, אם את מרגישה בטוב אין מקום לדאגה. ביי דר' גיורא הידש

אני לוקחת סרוקסט זה שלוש שנים עקב חרדות קשות שהיו לי אך למזלי נפטרתי מהם. בשנה הראשונה לקחתי כדור אחד 20 מ"ג ומאז ועד היום זה שנתיים אני לוקחת חצי כדור 10 מ"ג. בתקופה הזו עליתי מאוד במשקל עברתי לידה אך אני גם חושבת שלסרוקסט תפקיד נכבד באי יכולתי לעשות דייאטה בעבר הייתי בקלות מצליחה להוריד 10-15 קילו. יש לציין כי אני בת 30 . שאלותיי הם: 1. האם באמת יכול להיות שבעקבות הזמן הרב שבו אני נוטלת את התרופה יש לי עודף סרטונין שעוזר למצב של השמנה? 2. בשנה האחרונה לאחר התייעצות עם הרופא נאמר לי כי אני יכולה להפסיק אם אני רוצה אך הניסיון לווה בתופעות גמילה קשות של כאבי שרירים עצבנות הרגשה כאילו הראייה לא ממוקדת כאבי ראש ובחילותהאם אפשר לא להפסיק עם החצי כדור? כמה זמן יש את התופעות גמילה הללו? אני די מיואשת מכיוון שאני רוצה להפסיק למרות שלא מפריע לי להמשיך אני פשוט פוחדת שמבחינה עתידית יש בזה איזה שהוא נזק אנא עזור לי לקבל החלטה! יש לציין שחיי השתנו מאז התרופה פלאיים ואני פוחדת לחזור לליאת הקודמת. תודה

לליאת שלום, בעבר חשבנו שסרוקסט (כמו שאר התרופות מהקבוצה) בתחילת הלקיחה גורמת לירידה בתיאבון ובמשקל ואחר כך נעצרים. התברר שיש רבות כמוך שעם הזמן דווקא עולים במשקל. וכיום מוסכם על הרופאים שבטווח הארוך סרוקסט גורם לעליה במשקל. אחרי שלוש שנים בהן את מרגישה בטוב בהחלט אפשר להפסיק את הכדור. כדי להמנע מתופעות הגמילה אפשר לעשות זאת בהדרגה כמה שיותר. עם חותך כדורים שאפשר לקנות בכל בית מרקחת אפשר לחתוך לרבע, או לקחת כל יומיים או ליטול שבוע שבועיים לוריוון או בנזודיאזפין אחר כדי לא לסבול. אפשרות אחרת היא לעבור לפרוזק שמשך הפעולה שלו ארוך יותר ולכן תופעות הגמילה שלו פחותות. בקיצור, ישנן מספר טכניקות, כדאי להתייעץ עם הרופא איזו דרך מתאימה לך. שיהיה בהצלחה ביי, תעדכני דר' גיורא הידש

אני סובל מבעיה די חמורה . אתמול לא הצלחתי להרדם . כי היה לי התקף . אני סובל מזה שאני רואה הכל מורכב מעיניים . וגם אני שם לב לנשימה שלי , ואני חושב שקשה לי לנשום . אני מטופל כעת בכדורים . זיפרקסיה 10 מיליגרם . ופקסט 20 מיליגרם . אבל הכדורים לא עוזרים לי . מה עלי לעשות ?

לאלון שלום, טוב שפנית לפורום ואני מאחל ומקווה שתרגיש בטוב, חשוב לדעת כמה זמן אתה נוטל את התרופות, התופעות הללו עלולות להיות מהפקסט - אם התחלת ליטול אותו לאחרונה או שיש צורך להעלות בזיפרקסה. כדאי שתתיעץ עם הרופא המטפל. ביי, ותעדכן דר' גיורא הידש

את הפקסט אני לוקח בערך חודש , והוא בא בגלל ההתקפים שלי . את הזיפרקסיה אני לוקח כבר מינואר 2001 , ואני חושב שהוא גרם לי את ההתקפים הללו . זיפרקסיה אני לוקח בגלל המחלה שלי , שזה סכיזופרניה פרנויה . תודה רבה , אלון .

בתקווה שהלילה הזה יגרור אחריו עוד כמה לילות שלווים אז ככה... אני לא קבועה כאן, אלא בפורום תמיכה. יצא לי להכיר את חברי הפורום הזה בצ'ט "אני חרד" - ואת רשמיי עליהם הם יודעים. אין שום קשר לריב לויכוח או לאיך שתקראו למה שהיה כאן... אבל דבר אחד חרה לי בכל הסיפור אנשים שנמצאים בפורום... לא נכנסו לכאן כדי להגיד היי ומה נשמע. כל אחד סוחב איתו תיק על הגב.. כולנו (כולל אותי) מודעים - כמו שלתיקנו הפרטי - גם לתיקיהם של האחרים.. חלקם כבדים יותר וחלקם קלים יותר. השפל הכי גדול שאליו אפשר לרדת הוא להצביע על תיק מסוים ובשליפה מהירה אחת לשפוך את תוכנו בבוז לעיני כולם. לא משנה כמה חילופי הדברים בפורום יהיו חריפים - שפל המדרגה הוא להדגיש את חולשותיו של השני ולהשתמש באלה לרעתו.

אכן, צודקת בהחלט.

אם ליבי כ"כ צודקת למה התנהגת ככה בימים האחרונים? ולמה שלחת לי את המייל ששלחת לי ב-3 בלילה? (גרמתי לך לנדנודי שינה?! .....חחחחחח) בכל מקרה לפני שתגידי שאני כפויית טובה - אני רוצה להודות לך! וזה הדבר האחרון בהחלט שאני מתכוונת לכתוב לך!!! תודה רבה על זה שיצא לי לראות לאיזה מצב אני אגיע אם אני לא אצא מהמצב שאני נמצאת בו עכשיו. נתת לי תמונה שלמה לגבי העתיד - אם אני לא אעזור עכשיו לעצמי אני אהיה בדיוק כמוך! אמאל'ה, זה הדבר האחרון שאני מאחלת לעצמי!!! זה שראיתי באיזה מצב את נמצאת נותן לי כוחות לצאת מהר מאוד מהמצב שלי ע"מ שאני לא אהיה ממורמרת וחסרת חיים כמוך. אז אין לך מה לדאוג לגבי, עד שאני אגיע לגיל שלך יש עוד הרבה הרבה זמן, וזה לא אוטוטו כפי שרשמת לי במייל אלא מעל 16 שנים!!! אני רק בתחילת שנות העשרים לחיים. כל החיים לפניי וזה מה שנותן לי את התקווה להצליח ולצאת מהמצב שלי - והכי חשוב זה שיש לי את האפשרות לצאת כמה שיותר מהר מהמצב שלי כדי שאני לא אהיה כמוך! ובזכותך כבר היום יצאתי כמה פעמים מהבית והייתי בחוץ ללא חרדה בכלל!!! אז שוב פעם - תודה רבה שבזכותך ראיתי מה צופן לי העתיד וכל עוד יש לי אפשרות לשנות אותו אני אשנה אותו בהחלט!!! אני לא רוצה להיות כמוך! טוב לי מאוד בחיים ואני נהנית מהרבה דברים ויש לי המון תוכניות לעתיד וגם אם אני אצא היום מהמצב שלי לא יספיקו לי כל השנים שאני אחייה כדי לממש את כל התוכניות שיש לי, אבל הדבר הכי חשוב הוא שלפחות אני אממש חלק נכבד מהם! אני לפחות קמה בבוקר עם חיוך על הפנים ואני שמחה ומאושרת וצוחקת על היום והולכת גם לישון עם חיוך על הפנים. אף אחד לא יכול להאמין שאני במצב הזה. ולמרות שאני במצב הזה אני משתדלת ליהנות מכל דבר ואני משתדלת גם להפיק את המקסימום מהמצב שבו אני נמצאת (אני לומדת המון דברים חדשים, יש לי תחביבים ואני אפילו עובדת בשתי עבודות.....). אני מאחלת לך שיהיו לך חיים "נפלאים" כפי שיש לך עכשיו...

היי אני צריכה המלצה לפסיכיאטר מאזור תל אביב וסביב לה. שגובה מחיר סביר. פרטי בלבד, ובעל יחס אנושי שמגיב לשאלות גם מחוץ לשעות הפגישות. אני מאוד אודה על המלצה, מי שמעוניין לא לכתוב כאן אלא למייל שלי:[email protected] תודה רבה רבה! דלית

ד"ר דניאל שטיין. תאמיני לי - ניסיתי די הרבה פסיכולוגים/פסיכיאטרים... הוא הכי טוב. בתל-אביב. מנהל מח' הפרעות אכילה בתל השומר.

תודה רבה!

בולטת ביותר היעדרותך היום מהפורום

לנילי וכולם ראשית הגעתי. אבל באמת לא התלהבתי בלשון המעטה לראות מה מחכה לי. אני חושב שאין מה להגיד "היא התחילה" רק עניתי לה...משמיצים אותי ואני עונה....כל התרוצים הללו לא מקובלים עלי. כל מי שכתב דברים בתת רמה חשוב שיתנצל ושיפסיק מיד לכתוב דברים אישיים ופוגעים. אני החלטתי שזה לא מתאים לי להתעסק בדברים הללו, אני לא מחנך ולא מלמד אנשים כיצד להתנהג. בהתחלה עוד קראתי את ההודאות הללו היום אני פשוט מאוד לא קורא ולא מגיב עליהם. את עבודתי אמשיך לעשות עם ציפייה שהפורום יהיה מקום שנעים להיות בו. ביי דר' גיורא הידש

קשה להרגיז אותי ולהוציא אותי משלוותי, קשה עוד יותר לגרום לי להגיב אחרי שהחלטתי שלא להגיב, אבל הנה הצלחתן. הפורום הזה מאוד חשוב לי אישית, הפורום הזה (יחד עם מספר מצומצם של חברים ורופא נפלא אחד) עזר לי לצאת מאחת התקופות הכי קשות וחשוכות בחיים שלי, ועל כן חזרתי לפה למרות שאישית אינני נזקק פה לתמיכה או עזרה עוד, שמחתי מאוד לראות שד"ר הידש הצליח להפוך את הפורום למה שהוא אמור להיות פורום שמשלב תמיכה הדדית ועזרה מקצועית, אני חושב שכולם, כן גם אני, מאוד נעזרנו בבפורום במתכונתו הזו. כל המלחמה המטופשת הזו, שהחלה בהודעה מטופשת אחת, מרגיזה ומעצבנת, שהרגיזה גם אותי (ואף אמרתי זאת כאן), שמאוד פגעה בנילי, ובצדק, מה שקרה מאז, אינני מבין כנראה שאין לי את היכולות המקצועיות או בגרות הנפש להבין זאת. מה שאני כן רואה, הוא שיש פה אנשים חדשים שאינם קשורים לסערה המטופשת הזו, שבאים עם שאלות ואיש כמעט אינו מגיב עוד להודעותיהם, והם נשארים עם תשובותיו של ד"ר הידש, שהם כמובן תשובות מצוינות אבל חסר בהן מימד התמיכה שמוסיף כל כך, כמו שכולנו יודעים. אני יודע כמה הפורום חשוב לכן, אני יודע שאתן כותבות כאן גם (ואולי בעיקר) בשביל לעזור לאחרים ולחלוק איתם את התובנות שלכן, שהן כמעט תמיד מאוד עוזרות ומענינות, האם הויכוח הזה מסייע לכך?, האם עזרתן לאדם אחד באמצעותו?, האם הוא עזר לכן?. אמרתי שאין לי מה לעשות כאן יותר, ואני משתכנע יותר ויותר שצדקתי, אז תמשיכו איך שאתן רוצות, רק עשו לי טובה השיאורו אותי מחוץ לעניין, אינני תומך באף אחת, ואינני מרחם על איש, ודעתי לא תעלה ולא תוסיף כהוא זה לויכוח הזה, אז במילותיו של דגלאס אדמס: היו שלום ותודה על הדגים... סליחה אם היו לי טעיות ניסוח, שגיאות כתיב או מקלדת, כתבתי בעבר שאני דיסלטק, ואין לי כוח או יכולת לבדוק עכשיו שגיאות תרגישו טוב :-(

סליחה שהצפתי כאן את הפורום בהודעות שלא קשורות אליכם ולא לפורום הזה. לא התכוונתי לפגוע בכם או להפריע למהלך השקט של הפורום. כנראה שנגררתי להתנהגות הילדותית שיש כאן ועניתי מתוך עצבים למה שנאמר כאן עלי. מעכשיו אני מתכוונת לא לענות כאן לאף אחד שמחליט לבזות את עצמו ברבים, ע"מ שהפורום הזה יתנהל על מי מנוחות ויחזור להיות כפי שהוא בד"כ. גם אני בעצמי נעזרתי בפורום הזה ואני גם עוזרת כאן לאחרים ולכן חבל שמטרת הפורום תתפספס בגלל אנשים שמעוניינים בכך. מעכשיו אני לא עונה להודעות לא רלוונטיות!!! סליחה אם מישהו נבהל מכל הבלאגן שהתחולל כאן. וסליחה לד"ר הידש שלא הקשבתי לך ובכל זאת עניתי להודעות שנכתבו אלי / עלי, ועשיתי קצת מהומה בפורום. אתה בטח יודע שלפעמים קשה להשתלט על העצבים ומיד מגיבים בלי לחשוב לפני. כולם מאוד רוצים שתשאר פה ושיהיה לך נחמד איתנו!!! ותודה לכל מי שאמר לי שהשתיקה הכי מפוצצת - זה באמת נכון! :-)))

שלום אני בחורה צעירה בת 30 רווקה אני סובלת מבעיות נשימתיות בתקופות מסויימות שכנראה נובעות מלחץ וכד, התופעה מוכרת לי. שבאים לקחת נשימה והיא לא עד הסוף, חוסר חמצן. תופעה זו גורמת לי עצבנות, חוסר ריכוז וייאוש , כי קשה לצאת מזה.. וזה נימשך כל היום עד כי בא לי לישון, לברוח מהמציאות. מה לעשות? זו תופעה מוכרת? איך מתמודדים עם זה? וממה זה נובע.

היי שיבי, כיף לשמוע משהו שמצליח לשמור על ענייניות ולא נגרר. תודה לך. אני מניח שנבדקת על ידי רופא השפחה ואין מדובר בבעיה גופנית וסביר שכך הוא. מצבים של חרדה יכולים לחקות כל תופעה גופנית ולעתים קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעשות את ההפרדה רק ממעקב אחר הגוף. כאשר שומעים את החלק הרגשי מגיעים לאבחנה הנכונה. ואצלך יתכן מאוד שמדובר במצוקה נפשית כפי שאת כותבת. השאלה החשובה ביותר היא האם את סובלת מחרדות לעתים קרובות ובנושאים אחרים או שמדובר בבעיה נקודתית לעתים רחוקות של קושי בנשימה במצבי לחץ. במצבים אלו יתכן והתופעה מפריעה מאוד אבל אם הם מבודדים ומוגדרים אז הטפול שונה. אם מדובר על בעיה כללית של חרדה אז מומלץ אבחון נפשי מקיף עם החלטה על טיפול נפשי שיכול להיות כמובן שיחות=פסיכותרפיה או תרופות או שילוב שלהן. אם מדובר בבעיה נקודתית יש לי דווקא עצה מצויינת שהוכיחה את עצמה. במקום לנסות לקחת יותר אויר ולהיות במירוץ אחר האויר, כדאי לנסות להוציא את כל האוויר....לשים אצבעות על האף, לסגור את הפה ולחכות. להחזיק כמה שיותר זמן בלי לנשום ובלי אויר בריאות. כאשר מצליחים להתאפק מספיק אז פתאום נושמים עמוק ולאט ויש מספיק חמצן והכל יותר קל. תנסי תחילה כאשר את לא בחרדה וגם במצבים של לחץ השיטה הזו תעזור לך. תעדכני ותספרי כיצד את מצליחה שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב לך דוקטור אני מתייחסת לתגובה שכתבת לי בקשר לבעיות הנשימה, בכל אופן אני סבלתי מבעיה כלהיא של פחד מלאכול, שאני יכולה להיחנק, בעקבות זאת קיבלתי כדורי "רסיטל" כרגע אני לוקחת כדור ליום בעבר לקחתי מינון גבוה יותר, הפסקתי על דעת עצמי, וכרגע אני לוקחת שוב.... מבחינת בעיית האוכל, ישנם השגים טובים מאוד. מבחינת הנשימות , קשה ..... מעייף....זה לא כל יום, אך אם זה בא זה נמשך רוב היום וזה מאוד מטריד מה עוד ניתן לעשות????

לפני כחמש דקות ביקרתי בצ'ט "אני חרד" , אני מבינה שזאת עדיין לא השעה אבל זה לא מעניין אותי. באתי לדבר על משהו אחר: החלפתם את הצ'ט הישן במתקדם, וזה לא מוצא חן בעיני, כי אני לא יכולה להכנס למתקדם. כבר אמרתי לכם את זה (בעבר) אבל כנראה שזה לא מעניין אותכם. אז סבבה לכם, מצידי שתהנו ואולי גם תיחנקו שם עם הריבים שלכם, אבל אני לא אכנס לשם.... למה?????? כי אני לא יכולה לכתוב שם!!!!!!!!!!!!!!!! אז או שתתחשבו באחרים , (כן כן גם "לאחרים" יש צרכים, כמו, לדבר בצ'ט) או שלא תזכו לראות את לידיה על מסך הצ'ט שלכם. וזה לא איום!!!!! אז למי שמתלונן שאני לא שם, תדעו שאולי זו גם אשמתכם החלקית, כי לא נראה לי שאני החלטתי להחליף מיקום. אז תחשבו על זה. * וכן אני מאוד כועסת.

כנסי לקבל חיבוקי

שלום לכולם לא מזמן עברתי טלטלות רבות בחיי הכוללות נסיון אובדני, אשפוז, תקופה מעורבת של מניה ודיכאון ועוד רבים ולא כל כך טובים. עדכנתי בפורום ושאלתי לעיתים קרובות אך אני משוכנעת שלאור ההודעות הרבות הפרטים נשכחו ותוייקו כבר מזמן. אני מרגישה טוב יותר עכשיו. פעם ראשונה מזה שנתיים בערך יש לי את הכוח והרצון לפעול ולעשות דברים. לעיתים קרובות בשבוע האחרון אני מפחדת שמדובר במניה ולפעמים אני מקווה שאני מחלימה וישנה תקווה. על כל מקרה המצב שלי מאד שביר כרגע ואני מרגישה את השבריריות הזו עם כל פעולה שאני עושה (אף שתכופות הפעולות הללו טובות לי) בנוסף, אני מרגישה משהו שאני מתארת לי שרבים מהמשתתפים מכירים, אני מרגישה שהעולם החברתי שלי הצטמצם עד לכדי לא קיים כמעט. הרבה חברים נעלמו מאז המשבר האחרון. לא בגלל שהם ברחו אלא בעיקר בגלל שאני דחפתי אותם אל מחוץ לחיי. הם עדיין מתקשרים מעת לעת אבל אני מרגישה שיש ביננו כל כך הרבה מרחק, שאני עברתי את כל הסיוט הזה ואני חייבת לשתף אותם עכשיו ואני חייבת להם את הזמן וההשקעה שהזנחתי בחודשים האחרונים. זה מלחיץ אותי וכואב לי. אני מרגישה מרוחקת מהאנשים שהיו קרובים לי ואני מרגישה שזו מטלה גדולה מדי לחזור ולבנות מחדש את הקשר ביננו שקרס תחת כל האירועים. מהיכן מוצאים את הכוחות לחזר ולחזור לחברים ישנים כשביני לבינם המחלה הנוראית הזו (מניה דיפרסיה) שאותי לא תעזוב לעולמים. היו לי מקרים כאלו בעבר, לעיתים הייתי חוזרת לקשרים הישנים ולפעמים, בהתקפות היפומניה קטנות, מייצרת לי חדשים במקומם. אני יודעת שיוצאים מזה אבל זה מדכא אותי שזה ככה כל החיים. אני מרגישה שלעולמים לא אוכל לנהל מערכת יחסים עם חברים או בן זוג (שגם איתו אני בטלטלות נוראיות) שהמחלה תמיד תבוא ביננו. האם מישהו מצא פיתרון לבעייה הזו או האם נידונתי לבדידות כל חיי? תודה רבה וסליחה על האורך לילי

היי לילי, טוב לשמוע ממך וטוב לשמוע דברים טובים. את רואה שגם הפורום קצת במאניה וכעת הוא נרגע, אני מקווה שחברים ישנים יחזרו וחדשים יבואו. אני גם מקווה שתקבלי את היחס והעידוד של החברים האחרים בנוסף לדברים שאני כותב. אכן, מאניה דפרסיה זו הפרעה מציקה גם לאדם עצמו וגם לקשריו עם הסביבה. ה"יתרון" של המאניה דפרסיה הוא שאת חוזרת להיות לילי הרגילה ואין פגיעה באישיות בהבדל מסכיזופרניה. את החסרון את מכירה היטב...ההתקפים חוזרים. לכן הטיפול החשוב ביותר בהפרעה ביפולרית הוא הייצוב, להיות יציבים לזמן ארוך וכמה שיותר. לכן הטגרטול, דפלפט, ליטיום וכיום מוסיפים את הטופמקס הם החשובים ביותר בטיפול. יציבות, יציבות, יציבות. אבל קל יותר לכתוב זאת מאשר לבצע. הדברים שאת מתארת מורכבים משני חלקים, הראשון הוא באמת החברה ואנשים שמתקשים לקבל את השינויים במצב הרוח והם מתנתקים, חלק עצוב אבל קשה מאוד לשנות אותו. החלק השני הוא החרדות שלך והפחדים שנגרמו נזקים והכוחות שדרושים לך כדי להתגבר על הפחדים. הפחדים שלך לעתים מוגזמים, ישנם אנשים שברצון יקבלו אותך ואולי אתם קל יותר ואפשר לחדש את הקשרים תחילה, את הקשים יותר תשאירי לתקופה שבה הביטחון העצמי יחזור אליך. כל הנושא שאת מתארת קשור במידה רבה לביטחון עצמי וחרדות. לאט לאט תתגברי על החרדות. אני בטוח שכאשר תתחילי לפרוץ את המעגל ולחדש קשרים, הבטחון יתחזק ויהיה לך הרבה יותר קל מעצמו. חשוב מאוד שתתחילי לחדש קשרים. עם האוכל בא התיאבון ועם חברים בא הביטחון. טוב לשמוע ממך כאן, ביי דר' גיורא הידש

דר' הידש, קודם כל תודה על התשובה וקבלת הפנים החמה. אני מנסה כמיטב יכולתי, מהקל לקשה. עם יותר בטחון, עם רצון. אבל אני בספק. עם הנסיון שלי אני כבר יודעת שמהר מאד הכל נופל שוב. מניה או דיפרסיה (אני מעדיפה מניה, תודה) בזה אני יוצאת ומקסימה אחרים עד שהחברים שלי לא מבינים מי אני ולמה אני מתנהגת ככה או דיכאון שמפיל אותי לחודש בלי יכולת לזוז ומעמיד את כולם בחוסר אונים משווע. יש גם כמובן אובדנות שמצטרפת לזה ויוצרת פחד אצל הסובבים אותי, וזה נורא איך שלפעמים מסתכלים עליי. אני מרגישה כמו חולה סופני, אוליי איידס- המוות כל כך מפחיד אנשים. ואני יודעת שזה יחזור ואני מנסה קלופיקסול וטגרטול ואני אנסה עוד מיליון שילובים משילובים חדשים אבל זה יחזור שוב ואז עוד פעם. ומערכת יחסים? וילדים? אני בת שלושים ואין פרוספקט לתינוק, איך אני יכולה להיות אימא? וחום ויציבות ונעימות ומה שכולם רוצים. זה עוד לפני שאני מדברת על עבודה שאין כבר קרוב לשנתיים וקריירה שנגדעה בעודה באיבה. וההתקפים הופכים קרובים יותר, ואני מודעת למחלה היום ואפילו לא יודעת כמה מה שקורה לי הוא בגלל שאני יודעת שהוא יקרה או בגלל שהוא קורה באופן טבעי. איך יהיו לי חיים? כאלה שאני אוכל להנות מהם לא רק במניות (שדווקא הן מתמעטות עם מייצבי מצבי הרוח ולא הדכאונות) יש אנשים שחיים באושר עם הסיוט הזה? ועוד שאלה- מישהו יודע על קבוצת תמיכה למניה דיפרסיה? על פורום מיוחד למחלה? טוב סליחה שוב שהארכתי- בנוסף ליתר עוונותי אני גם גרפומנית קטנה. תודה מראש

אני לוקחת סרוקסאט במשך שנתיים 20 מ"ג ביום. תפקדתי נורמלי ורגיל עד לפני חודש ששוב התחילו לחזור התקפי חרדה. האם שינוי הטיפול הכרחי? לעבור מסרוקסאט לרסיטל או משהו מהמשפחה? אני חוששת שוב להתחיל משהו חדש. חשוב לציין שעליתי 20 ק"ג, וזה ממש נורא, אבל מי מבטיח לי שעם תרופה אחרת זה לא יקרה? ד"ר בבקשה את תשובתך המהירה. בברכה מיכל

מיכל שלום, גם אני נוטלת סרוקסאט מזה שנה ו- 4 חדשים. היתה תקופה בה היו לי התקפי חרדה ולדברי הפסיכיאטר שלי תיתכן סבילות לתרופה. הוא העלה לי את המינון לכדור וחצי. לקחתי כמות כזו משך שלושה ימים וחזרתי למינון הרגיל. לדעתו בנוסף לסבילות לכדור יתכן והתקף החרדה שהייתי חווה יכול היה להיות קשה יותר ללא הכדור. גם אני לא רציתי לעבור לתרופה אחרת. לדעתי בהתיעצות עם הרופא שלך תוכלי להעלות את המינון לתקופה קצרה, "עד יעבור זעם", והדבר יכול לשפר את הרגשתך. לגבי השמנה - הסרוקסאט גורם לעליה בתיאבון לכן כדאי לך לעשות ספורט. הליכה נמרצת, רכיבה על אופניים וכל פעילות אירובית שתגרום לך להרזיה ולהצרת היקפים. תרגישי טוב!

שלום למיכל, ראשית באמת תודה לנטע, תשובתה טובה ומדוייקת וכמעט ואין לי מה להוסיף. החלטה להחליף תרופה היא באמת החלטה קשה כיוון שאין ביטחון שהתרופה החדשה תתאים לך. בדרך כלל אין טעם להחליף בין התרופות השונות מקבוצת ה-SSRI וכדאי לעבור לאפקסור כיוון שהוא פועל גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין. לכן המלצתי היא לנסות להמתין, אולי להעלות קצת במינון ורק אם המצב מחמיר להחליף תרופה. תודה לשתיכן שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי חבר שעבר חוויה נוראה: במשך כשנה וחצי התעללו בו חבורת נערים בני גילו ואף יותר גדולים. ההתעללות כללה מכות, איומי סכין, קללות ואף סחיטה כספית. במשך כשנה וחצי הוא פחד לצאת מהבית ואף היה במעין דיכאון וחוסר ביטחון גדול. ההתעללות נגמרה כאשר הוא התלונן במשטרה אך לא הוגשה תביעה לבית משפט כי הוא פחד להעיד.כיום הוא סובל מבעיית חוסר ביטחון, אדישות מסויימת לסביבה, חרדת בחינות ואף נהיה סגור ומופנם יותר ממה שהיה מקודם. מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? לאן לפנות? האם יש צורך בפסיכולוג(הוא לא רוצה שיחשבו שהוא "קוקו") אני רואה אותו מתייסר ורוצה לעזור אבל אני לא יודע איך. אנא עזרו לי לעזור לו.

שלום ליוסי, באמת בעיה קשה ואכזרית. יתכן מאוד שחברך סובל מהפרעה פוסט-טראומתית לפי התיאור של האירועים. הפרעה פוסט טראומתית היא סוג מסויים של הפרעת חרדה על רקע האירועים הקשים שאדם עובר. קשה מאוד להלחם בדעות קדומות על פסיכולוגים ופסיכיאטרים. האפשרות היחידה היא כל הזמן להמשיך ולהגיד ולהסביר כי הבעיה מספיק חמורה וההתעללות הייתה "מספיק" קשה שהוא לא יוכל להתמודד עם ההשלכות של ההתעללות לבד והוא זקוק לעזרה של איש מקצוע. לא כל מי שהולך לפסיכולוג הוא "קוקו" ומשוגע. להיפך, מי שמצבו הנפשי לא טוב והוא אינו הולך לעזרה מקצועית הוא "משוגע". יתכן גם שהוא זקוק לתמיכה וביטחון כדי ללכת לפסיכולוג. כאשר הוא בחרדה והביטחון העצמי ירוד גם ההליכה לפסיכולוג והצורך בפסיכולוג פוגעים בדימוי העצמי. לכן החבר שלך זקוק להמון תמיכה ואשור שבכל מקרה אתה תמשיך לתמוך בו ולהיות אתו. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

דר' גיורא שלום, קראתי את תשובתך בעיון רב. לאחר מחשבה רבה החלטתי לנסות לשכנע את חברי לקבל עזרה מקצועית. השאלה היא אם צריך ללכת לפסיכולוג, פסיכיאטר ואיך פונים אליהם בכלל. הכוונה היא בעיקר באיזור באר שבע. האם צריך ללכת למישהו שמתמחה בהתעללויות או שאין התמחות כזו?

שלום לך בשבוע הבא אני עוברת סוף סוף מטיפול כושל בפרוזק לטיפול באפקסור ויש לי מספר שאלות. האחת - הפסיכיאטר שלי חושב על מינון סופי של 450 מ"ג - האם זה מקובל, ולאיזה תופעות לוואי עלי לצפות? השנייה - אני סובלת מחרדות ודיכאון, וכשלקחתי פרוזק חוויתי תקופה קצרה מאוד של רגיעה (מוגבלת) בחרדות, לא שקט מוחלט, וברגע שצץ מקור חרדה קלוש נוסף, התחזקו החרדות והדכאון ולכדורים לא היתה כל השפעה. האם תופעה זו תחזור על עצמה עם האפקסור, והאם למעשה, כל חיי יהיו רצף של מחזורי רגיעה מדומים, כאשר כל משבר, והרי חיינו אינם חסרים כאלו, ואצלי די במשבר כגון פרשת אהבהבים קצרה שאינה מסתיימת בטוב, או החלפת עבודה וכו', יביא להחרפה חריפה במצב ולהידרדרות. אם זה כך, אזי לכדורים אין תועלת, לא? האם יש עוד אנשים שגם להם לקח כל כך הרבה זמן עד שנמצא הכדור הנכון? אני כבר כמעט שנה מחפשת, ולמען האמת, דווקא בחג האורים, אני לא רואה את האור שלי בקצה המנהרה. אני יודעת שאלו רק רחמים עצמיים, אבל אחרי 20 שנה של תחושות כאלה, מותר לקוות לרגעי שלווה, לא?

היי לצערי אני לא בטוח שזכרוני אינו מטעה אותי בכל ההתכתבויות הקודמות שלך, כך שאם אני טועה בפרטים אנא תקני אותי. לאפקסור יתרון גדול על ה-SSRI בכך שהוא פועל על שני חומרים במוח במקום רק על הסרוטונין. הוא פועל גם על הנוראפינפרין. יצא גם אפקסור חדש עם משך פעולה ארוך ולפי הספרות הוא גם טוב יותר נגד חרדות. כך שיש הרבה מאוד טעם בהחלפת התרופה וצריך רק לקוות שהאפקסור מתאים לך. לצערי עדיין אין תרופה שמתאימה לכולם וצריך קצת מזל בשידוך. מניסיוני אם האפסור יתאים לך הוא יעשה עבודה מצויינת ובאמת אפשר לקוות לטוב. יש לי ניסיון מצויין עם האפקסור. מינון של 450 מג' הוא מינון מקסימלי ומעטים היו זקוקים למינון גבוה זה. בדרך כלל מינונים נמוכים יותר בין 150 ל- 300 מספיקים. אני חושב שבאמת את יכולה לקוות ולצפות להרבה יותר טוב. ביי דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, המנקה שלי (אליה הגעתי דרך מודעה) היא, כנראה, מה שנקרא בלשון העם "שקרנית פתולוגית". היא מספרת סיפורים דמיוניים ומופרכים בעליל, כל הזמן. הסיפורים מתייחסים לעצמה, למשפחתה, למכריה, ועוד. אני מאד מרוצה מעבודתה, וגם ממליצים שהפנתה אותי אליהם אמרו שניתן לסמוך עליה ושהם מרוצים ממנה, למרות מוזרותה. מצד שני, היא התחמקה מלתת לי את מספר תעודת הזהות שלה עבור הביטוח הלאומי (בתואנות שונות, למשל, שהבן שלה שיחק עם המסמכים והתעודה בבית), ואפילו שם המשפחה שמסרה לי נשמע מזוייף. מעניין אותי לדעת האם שקרנות כפייתית ברמה כזו היא הפרעה נפשית או פסיכוזה, האם יש להפרעה כזו סימפטומים אחרים, ובעיקר, האם אשה כזו יכולה להיות מסוכנת (לי או לעצמה)??..

הי שושי ברוכים הבאים לפורום.