פורום פסיכיאטריה
אני מקיאה פעם בשבוע בממוצע במשך 6 שנים מהן אפשרויות הטיפול העצמי והאם אני בולמית?
לליה שלום, הקאה פעם בשבוע אפילו במשך שש שנים אינה עושה אבחנה של בולמיה. עם זאת הייתי פונה אפילו פעם אחת להתייעצות מפורטת עם פסיכיאטר. חג שמח דר' גיורא הידש
כפי שציינתי בעבר ,אני מכור לקסנקס נוטל אותו בגין ההתמכרות והחשש מתופעות הקריז הידועות עקב הפסקת נטילתו. ישנה סבירות מסוימת שאבד את מקום עבודתי באם לא אתעשת במצב המשברי בו אני מצוי. החרדה ממנה אני סובל מעררת בי בלבלול קוגניטיבי שפוגע בריכוז ובביצועי העבודה. ידוע לי שעם הורדת עוצמת החרדה אשוב לרמת תפקוד קודמת ואז אולי אציל את מקום עבודתי. איזה כדור הרגעה ניתן ליטול במקביל לקסנקס שלא מקבוצת SSRI ??(אני חולה ונכה ואין לי כוח נפשי להתמודד עם תופעות לוואי שקשורות לפגיעה בתפקוד המיני בגין נטילת תרופות אלה ). תודה מראש על התיחסותך
שכחתי לציין שאני נוטל קסנקס כעשר שנים.
לא ציינת אם אתה רוצה להיגמל. אתה כותב שאתה חולה- בוודאי שאתה חולה כי התמכרות היא מחלה לכל דבר. אם אתה רוצה להחלים אתה צריך להיגמל. את בעיית הקריז בגמילה פותרים ע"י זה שעוברים מקסנקס לווליום. קודם כל צריך לדעת מה המינון האקוויוולנטי של ווליום לעומת הקסנקס שאתה לוקח היום ולעבור. ייתכן שתצטרך לקחת עוד תרופות בתהליך הגמילה (ו-SSRI דווקא לא כ"כ מומלצות לעניין הזה כי גם איתם יש בעיות) אבל העבודה העיקרית היא לרדת בהדרגה בהשגחה של רופא פסיכיאטר עם הווליום עד שמגיעים לגמילה מוחלטת. אם אתה לא רוצה להיגמל אז עדיף כבר להעלות קצת את הקסנקס מאשר להכניס לתמונה תרופה נוספת שיכולה להגביר את ההתמכרות בדלת האחורית ורק לסבך את המצב.
נמרוד שלום כמה קסנקס ליום אתה לוקח שאתה מצהיר על עצמך כמכור?. בברכה אסתר
0.5 miligram Nimrod
שלום ד"ר הידש, ברצוני לברר איזה בדיקות פיזיולוגיות יש לעבור על מנת לשלול סיבות אורגניות לתופעות שלכאורה נראות כהתקף חרדה. אני מטופל מזה מספר חודשים אצל פסיכולוג ובשבועיים האחרונים התחלתי לסבול מהתקפים של סחרחורת, שמלווה לעיתים בהאצת דופק ובכאבים בחזה, דבר שמפריע לי בעיקר בעת נהיגה. רופאת המשפחה שלחה אותי רק לרופא עיניים ואמרה שאם הבדיקה תהייה תקינה, מדובר בהתקף פניקה. גם לדעתי וגם לדעת הפסיכולוג שלי לא נערכו מספיק בדיקות כדי לשלול סיבה אורגנית לתופעה לפני שקובעים שהסיבה פסיכולוגית. איזה עוד בדיקות חיוניות כדי לשלול סיבה אורגנית? בתודה מראש, איתי
שלום, החסרת פרטים רבים ולכן קשה לי לענות בתשובה מפורטת. ראשית בן כמה אתה, האם אתה בריא או שישנן מחלות ברקע, קיצרת מאוד בתיאור התלונות. ממתי התופעות? כמה זמן הן נמשכות, באיזו תדירות ועוד פרטים רבים. "הרופאים הפופולריים" לפניה הם קרדיולוג, א.א.ג. , פנימאי ונאורולוג. אבל כל פניה כזו רק לפי הכוונה לפי התלונות והסיפטומים שמהם אתה סובל. שבת שלום, דר' גיורא הידש
וכשזה מתחיל לדגדג אין מעצורים כי כשהוא אט אט מוזג את הארס שלו לתוכי אין מנוס מהאורגזמה כשהוא מחלחל עמוק פנימה ככדור שלג במנוסה אני אט אט נמסה חודר כה עמוק אוי, כמה טעמו מתוק הוא דוחף חזק ומהר וכמו המעיין המתגבר השיא קרב אני חשה הוא אוטוטו נוגע מטה עוד אחד שהוא כולו שלי יצא לאוויר העולם הפייטני
תודה שבת שלום הידש
לדר הידש המקסים נזכרתי שיעצת לי בזמנו לפרסם הכחשה על קשר להודעות חכנל ובכן הנה מתפרסמת אם כי לדעתי זה טריוויאלי אך מתגובתך המוזרה האמת קצת, תודה ושבת שלום, לא הייתי בטוחה. האם אפשר להסתפק בהתנערות זאת גם לגבי המקרים העתידיים. נילי.
ומה עם המיילים שישי- שבת? מבטיח!!!
חח נראה לי שיש פה אנשים שסובלים מפיצול אישיות מבטיח :))
שלום רב, האם יש התנגשות או חוסר יעילות בין פבוקסיל למוקסיויט פורטה 500 (אנטיביוטיקה)? תודה רבה!!
לרוני שלום, הכל בסדר מבחינת התרופות, אני מקווה שגם אתה תהיה בסדר, הרבה בריאות דר' גיורא הידש
ליאת קודם כל תודה על התשובה יש לי אם אפשר עוד כמה שאלות קצרות 1. לגבי נהיגה - גם אני למרות שיש ליח אוטו פרטי מתקשה לנהוג למרחקים (מה שגורם לי לא לעשות דברים רבים ולתיסכול רב) האם לקיחת כדורים מאפשרת נהיגה מבחינת עייפות ותופעות לוואי.. 2. אולי תוכלי להמליץ לי על פסיכיאטר פרטי טוב באזור תל אביב.. תודה מראש ...
הי אומנם פנית לליאת אך - האם אתה במכבי?
כן נילי אני במכבי.... אבל אני די חושש מלפנות לפסיכיאטר דרך הקופה , בכל אופן מה את אומרת?
ולא מפריעה לנהיגה אם יותר אנשים היו לוקחים פאקסט היו פחות תאונות שאול
אני לא מאזור ת"א אבל שמעתי על ד"ר לייב מאיזור גבעתיים או רמת גן. הוא פסיכיאטר במכבי. לגבי השפעת הכדורים אין הם משפיעים על הנהיגה הם משפיעים על החרדות. גם לי לקח הרבה זמן עד שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהבין שיש לי בעייה!!!!! שאת הבעייה הזו ניתן לפתור אך ורק בעזרת כדורים מכיוון שאדם סובל מחרדות או מהתקפות פאניקה שום שיחות שום בלבולי מוח אחרים לא עוזרים וכיום אני יכולה להגיד לך שסבלתי עשר שנים תמימות סתם!!!! אתה תראה איך איכות חייך תשתנה פתאום תהייה מסוגל לעשות דברים שבחיים לא האמנת שתעשה. פתאום הכל יראה לך אחרת לא מנקודת מבט של חרד אלא מנקודת מבט של אדם שהתגבר על בעייה. מאז 3 שנים שאני מטופלת בכדור הבאתי ילדה לעולם. הייתי בהריון עם הכדור הנקתי עם הכדור ואני מסוגלת לעשות הכל בלי פחד!
ליאת עוד שאלה אם אפשר?! על איזה כדור היית ממליצה והאם אפשר לעזוב את הכדורים באיזשהו שלב ללא חזרה של הסימפטומים.. ושוב לגבי הרופא הייתי רוצה ללכת לפרטי כדי שלא יהיה רישום על כך.. ןשוב תודה על צומת הלב האופטימי
הייתי רוצה לדעת האים תרופה כמו אנאפרניל גורמת להשמנה על ידי שהיא מעלה את הטאבון או שהיא משנה משהו מטבולי בגוף ללא קשר כמה לאכול אלא פשוט מעלה במישקל בלי קשר אים היתחלתי לאכול יותר או פחות?
לאנה שלום, כן, התרופה מעלה את התיאבון ואז אוכלים יותר ועולים במשקל.... תמיד עליה במשקל קשורה ליותר קלוריות שנכנסות ופחות הוצאה בפעילות. מאזן אנרגיה חיובי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אני בן 28 .סובל מהפרעות שינה כרוניות מספר שנים. בהתחלה נמנעתי מלטפל בכך מתוך רתיעה מטיפול פסיכולוגי ומתוך נסיון להתעלם מהבעיה. לאחר שחוויתי תקופה קשה וממושכת של היעדר שינה(כ-חודשיים),הבנתי שבלי עזרה לא אוכל להתמודד עם הבעיה .פניתי לטיפול פסיכולוגי וכיום כ10 חודשים מאוחר יותר הבעיה עדיין קיימת. אני די אובד עצות בעיניין. בשיחה עם פסיכיאטר הוצע לי לקחת כדורים ממשפחת הפרוזאק. האם מעבדות שינה פותרות בעיות מסוג זה ואם כן מדוע קופת החולים אינה מפנה אותי למעבדה כזו?מהן דרכי הטיפול המקובלות?
לאייל שלום, בדרך כלל מעבדות שינה מאבחנות הפרעות שונות שהן די נדירות אבל הטיפול הוא אותו הטיפול. קופות החולים מפנות למרפאות שינה כאשר יש סיבה ברורה ביותר ולוחצים עליהן מפני שהבדיקה יקרה. בדרך כלל ההפרעות בשינה קשורות לסיבות נפשיות אבל לא תמיד. ביי, שבת שלום, דר' גיורא הידש
WELL COME TO THE CLUB..... מניסיוני, מעבדות שינה לא יפתרו את הבעיה, אלא רק יאבחנו אותה. אני ממליצה לך א) לבקש מקופת חולים הפניה למעבדת שינה, ניתן לעשות זאת דרך פניה אל נוירולוג של הקופה שיפנה אותך. ב) אתה יכול לפנות באופן פרטי לאחת ממעבדות השינה, יש אחת בשנקין בת"א. דרך ההבחנה של מעבדת השינה, תוכל לדעת כיצד להמשיך, וטיפול תרופתי יכול להיות פתרון. כמו כן, אם אתה מרגיש שהטיפול שאתה עובר כאת לא עוזר, אולי רצוי להחליף מטפל ..
שלום לכולם אני בן 26 וסובל מחרדות כבר 3 שנים כאשר רק בשנה וחצי האחרונות הבנתי זאת אם אפשר יש לי כמה שאלות ואשמח אם תוכלו להתייחס (וכמובן כבוד הרופא דר הירש)... 1. האם כדאי לי לנסות להתחיל בטיפול פסיכולוגי לפני שאפנה לטיפול רפואי כלשהו (פסיכיאטר)? 2. היום אני סובל מחרדות רק באירועים מיוחדים (נהיגה למרחק, הרצאות אירועים רבי משתתפים וכו..) הייתי רוצה לדעת אם יש כדור שניתן לקחתו רק לפני ארועים מסוג זה - "אופטלגין לחרדה"!? ולא בצורה סדירה 3. במידה ומישהו מכיר פסיכולוג (פסיכיאטר אם צריך..) שמתמחה בנושא זה הייתי רוצה שתמליצו לי כדי שאוכל לזכות לטיפול יעיל תודה לכולכם על צומת הלב והכי חשוב תהיו בריאים!!!! האופטימי
שלום לאופטימי, אני מאמץ את גישתך החיובית. שיהיו רבים כאלו. בקשר לשאלותיך. טיפול פסיכולוגי דורש זמן והשקעה רבה. אם מדובר על חדרות ממצבים שמטבעם מעוררים חרדה ובשאר מישורי החיים (זוגיות, משפחה, עבודה וחברה) טוב לך, אז אני נוטה פחות לטיפול פסיכולוגי. אם קיימים קשיים גם בתחומים הנוספים בחיים שאותם ציינתי, אז בהחלט מומלץ על פסיכותרפיה. הטיפול התרופתי מתחלק לשניים. טיפול נקודתי אשר פותר את הבעיה באותו הרגע כמו שכתבת, אופטלגין והטיפול הקבוע של הפתרון מהשורש-תרופות מסוג הפרוזק שאותן יש ליטול במשך מספר חודשים כמו שלוקחים אנטיביוטיקה עשרה ימים. הטיפול הארוך אינו ממכר, לטיפול הקצר דווקא יש פוטנציאל ממכר. כלומר אם לוקחים במשך כחודש באופן קבוע את התרופות אז ישנה סכנה של התמכרות. אני מבין שזו לא הבעיה שלך. לכן, אם מדובר בחרדות במקומות שמלחיצים כל אחד, אבל אתה רגיש להם יותר ולעתים רחוקות, ההמלצה היא על תרופות הרגעה. התרופות הפועלות מהר ביותר הן מקבוצת הבנזודיאזפינים שהפופולריות ביניהן הן הוואבן והלוריוון. אפשר גם פנרגן שהוא מקבוצה אחרת, אינו ממכר אבל מתחיל לפעול קצת לאט יותר בזמן. תעדכן, שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
א. גם המודאל. ב. לדעתי קסנקס, ללקיחה מדי פעם, עדיף על הלוריוון והואבן, שכן אינו מרדים כמוהם. עם כל השאר אני מסכימה..... ביי נילי.
קוראים לי ליאת ואני 3 שנים משוחררת מחרדות וזאת לאחר 10 שנים של סבל גם לי כמוך היו חרדות וחלק מהם היו נהיגה למרחק הגעתי למצב שכבר הייתי תלוייה באנשים אחרים שייקחו אותי וזה גרם לי להרגיש רע במקרה שלי הלכתי לכמה וכמה פסיכולוגים שרק בלבלו לי את השכל מה שבאמת עזר לי זה הסרוקסט
גם אני מסכים
אני סובלת מחרדות ואל רוצה לקחת כדורים. בפתיחה של אתר "דוקטורס" יש פירסום לקלמנרבין. האם זה באמת מרגיע? האם לא יכולות להיות תופעות לוואי?
קלמנרבין - לא יעיל להפרעות חרדה. כדור "קל" וחסר ערך. עדיף שתפני לפסיכיאטר כדי שיאבחן אותך ויתן לך טיפול תרופתי מתאים.
לי הוא גם עשה אפילו רע.
שלום רב, לאחרונה התחלתי לקחת כדור "פריזמה" (פרוזק) אחד ליום. אני במקביל יותר ישנונית (במיוחד בערבים), האם כדור זה משפיע לכיוון זה? יש לציין שבעבר לקחתי כדור זה מספר חודשים אך אני לא זוכרת תופעה שכזאת. בתודה מראש. ברכה.
לברכה שלום, בדרך כלל הפריזמה פועל על כל אחד כפי שפעל בעבר, כלומר תופעת הישנוניות או שאינה מהפריזמה או שתחלוף כאשר הגוף יסתגל לתרופה. בדרך כלל הפריזמה מעוררת ואינה מרדימה, ישנה קבוצה קטנה של אנשים שאצלם התרופה מעייפת ומעט מטשטשת. במקרים כאלו אני ממליץ ליטול את התרופה בערב ואז בבוקר מרגישים רעננים. תנסי זאת בשישי שבת. אין בעיה ליטול את התרופה פעם ביום בכל שעה שהיא כיוון שהפריזמה עובדת יותר מ 24 שעות לכן מהבחינה הרפואית אין לכך חשיבות. מבחינת תופעות הלוואי כן. בדרך כלל נותנים את הפריזמה בבוקר כיוון שהיא מעוררת. דרך אגב, כמה זמן נטלת את הפריזמה בפעם הראשונה ומדוע את צריכה לחזור אליה? מה קרה? אם ברצונך לשתף נשמח שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
אני כבת 30 לוקחת זה שלוש שנים 10 מ"ג פאקסט(בעבר 20 מ"ג). הכדור שינה את חיי שהיו רצופי חרדות והתקפות פאניקה.כיום אני חופשייה מהחרדות ואיכות חיי השתנתה ללא היכר. הייתי עם הכדור בהריון הנקתי איתו והכל היה נפלא. מאוד מדאיג אותי האם המשך לקיחת החצי כדור לא יזיק לי מכיוון שאני לוקחת אותו זמן רב? האם כדאי להפסיק?
לליאת שלום, הסרוקסט=פקסט נכנסה לשימוש בתחילת שנות התשעים כך שיש לנו כבר נסיון מעל שמונה שנים איתה ואנחנו יודעים שבפרק זמן זה לא נגרם נזק ובטח לא במינון של 10 מג'. עשרות מליונים של אנשים (אם לא מאות מליונים), נטלו סרוקסט וכך שאין נזק. אפשרות נוספת לבדיקת נזקים או רעילות של תרופה לאנשים היא לבדוק במינונים גבוהים. אפשר לראות האם נגרם נזק אצל אנשים שמנסים להתאבד עם סרוקסט, או כאשר נותנים במעבדה לחיות מינונים גבוהים של התרופה. בדרך זו אנחנו מקבלים רמזים על רעילות אפשרית של התרופה. ברור שלא נמצא שהסרוקסט גורם לנזק. כמובן שהתשובה אינה 100% כי עד שלא יעברו שנים רבות לא נדע בוודאות. אולם זה הידע שיש לנו כיום והוא די מבטיח. תודה על השיתוף ביי, שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אני התחלתי רק עכשיו טיפול בסרוקסט ואני מאוד סקפטי לגביו, אנא תשתפי אותי מאיזה חרדות ופאניקה הוא עזר לך להיפטר ? והאם יש הבדל בין הפאקסט והסרוקסט?
הפאקסט הוא סרוקסט ישראלי שפשוט מיוצר בארץ מבחינת ההרכב הוא זהה לחלוטין. אני יכולה להגיד היום ש- 10 שנים של סבל גדול של חרדה בנהיגה פחד מאיבוד שליטה והתקפות פאניקה שהינה אותותו אני הולכת למות עברו ואינם והכל תודות לכדור הפלא מבחינתי. אני לא יודעת כמה זמן אתה לוקח את הכדור אבל ההשפעה שלו היא לאחר 3 שבועות חודש לכן אל תתייאש אני יודעת שזה קשה הייתי שם אתה תראה שחייך ישתנו אם יהיו לך עוד שאלות תשאל ליאת
ליאת כתב/ה: > >
ליאת כתב/ה: > > ליאת כתב/ה: > > > > > >
היום נפגשתי עם הפסיכולוגית שלי ישבתי שמה שעתיים ושתקתי אני מטומטמת כ"כ כואב לי ולא הייתי מסוגלת להותיא מילה מהפה
את לא מטומטמת. טיפול פסיכולוגי שמהותו נגיעה בכאב אינו קל. שנה שלמה הייתי בטיפול ולא הצלחתי להגיע לעמקי הכאב. פעמים רבות שתקתי. את ואני לא היחידות. האם קיימת כימיה בינך לבין המטפלת? האם את נותנת בה אימון?
אין ביננו כימיה ואמרתי לה את זה ואני גם מסתירה ממנה דברים כי אני מפחדת לספר
הי מירב אני מסכימה עם כל מה שנטע כתבה לך אין לך שום טעם להמשיך לפקוד יותר את המטפלת הזאת אם זה מותנה בהסכמה של ההורים אז פשוט תעשי אינתיפאדה קטנה כלפיהם מאחר שהיא פסיכולוגית רוב הסיכויים שהיא לא תומכת במתןתרופות והיא ממילא אינה מוסמכת לתיתן תפני אל רופא, פסיכיאטר, אגב לשיחות, סתם הצעה למחשבה, אולי את בכלל מעדיפה פסיכולוג גבר? אולי קשה לך להיפתח עם נשים? זוהי אפשרות, תחשבי על זה. ובכל מקרה אםאין לך איתה כימיה מה את עוד עושה שם? קומי ועיזבי אגב יש אתר מיוחד בנושא באינטרנט, אם תרצי אני אחפש ואשלח לך שיהיה רק טוב נילי.
אני כבר לוקחת כשבוע את הסרוקסט ואני נעזרת בקסנקס עד שהסרוקסט ישפיע. האמת היא שכל יום יש לי מלחמה עם עצמי האם לקחת ומה יהיה אם אני אתמכר . מכל מה שקראתי כאן אני ממש בפחד ויחד עם זה אני חייבת עזרה הידים רועדות לי ואני נושמת בכבדות וחום עולה לי מהגב ולמעלה עד שאני נשברת ולוקחת קסנקס. מה יהיה?. האם יהיה לי שקט? בתודה אסתר
ערב טוב, את יודעת,מה שאת מתארת מזכיר לי את עצמי.ולצערי עד היום אני לא ממש שלימה עם זה שאני ניזקקת לכדורים אבל כניראה שאין ברירה.הרעד בידיים היה קיים גם אצלי כל פעם כשהייתי נזקקת לקלונקס רק מהפחד שאתמכר-היום אני לא רועדת אבל עדיין לא שלימה עם זה. אני מתנחמת בעובדה שלבעייה שלנו יש פיתרון רק צר לי שהגעתי למצב כזה. אני יודעת שלא ממש ניחמתי אותך ואני יודעת שזה לא יעזור לך אם אגיד שיש עוד הרבה כמונו אבל תתעודדי-הכל עובר.(ככה סיפר לי הד"ר שלנו)ואני מאמינה לו. ברגעים קשים פשוט כיתבי לנו. שגב
תראי , מחד, קסנקס פתח לי צהר לעולם שלא הכרתי. בעקבות נטילתו ירדה רמת החרדה המשתקת ממנה סבלתי משחר ילדותי. גיליתי שבמצב של רגיעה ,הפוטנציאל הגלום בי ( שלא היתי מודע לקיומו) התממש . הודות לקסנקס קידמתי את עצמי בחיים. מצד שני התמכרתי לכדור זה ( שאינו משפיע יותר לטובה) ואין באפשרותי להפסיק את נטילתו ללא תופעות לוואי קשות במיוחד . איני לבד במצב זה !! ההתמכרות לקסנקס אינה קשורה לפרמטרים אישיים. מדובר בסם לכל דבר !!! שקלי היטב את העניין בהתחשב בשיקוליך האישיים.
לאסתר שלום, אני מקווה שהרגשתך יותר טובה בכך שאת יודעת שאינך לבד. אין חכם כבעל ניסיון והחברה בפורום ממש טובים בזה. אני מקווה שהקושי שלך הוא בנטילת הקסנקס ולא בנטילת הסרוקסט, כלומר עם הסרוקסט אינך מתלבטת. אני מניח שכבר בימים הקרובים תרגישי מעט יותר טוב. אני מציע שתקבעי לך גבול, אחרי עשרה ימים של שימוש בקסנקס, תקבעי לך יומיים של הפסקה, אז כבר הסרוקסט יתחיל להשפיע ותחסכי לך את הבעיה של ההתמכרות. שיהיה רק טוב והרבה סבלנות. דר' גיורא הידש
הי אסתר אני מציעה לך להחליף את הסרוקסט לאפקסור ואז תיפתר לך הבעייה. לא תצטרכי לשלב כדור נוסף כי האפקסור יעשה את כל העבודה ולא רק את ח לקה, כפי שזה בסרוקסט אני מתפלאה שדר הידש לא כותב לך את זה בעצמו וממשיכה לא להבין. מעבר לכך אם את דווקא נעולה מסיבה לא ברורה על סרוקסט, קחי כדור הרגעה לא ממכר, כפי שדר הידש המליץ- פנרגן, או מנסיוני- מודאל. בהצלחה, נילי
לפני כחמש שנים התחלתי לקחת קסנקס בשילוב של פרוזק, יש לציין שהקסנקס היה לתקופה קצרה עד שהפרוזק החל להשפיע, לאחר כשנתיים בהם מצבי הוטב מאד, הכרתי גבר שאני נשואה לו כיום, הפסקתי לקחת את התרופה היות ונכנסתי להריון וחששתי למרות שיש אפשרות להמשיך להיות מטופלת בתרופה זו, נכון להיום כארבע שנים אני ללא התרופה ומסתדרת לרוב טוב בלי התקפות חרדה, אני מאד ממלציה לקחת תרופה מסוג משפחה זו כמובן להיות במעקב, סה"כ המצב משתפר ואז אפשר בהדרגה להפחית את המינון
גיורא שלום, הצגת לי כמה שאלות בעיקר לגבי גישתי של 'מה אפשר לשנות'. ( אמנם לא עניתי על כולם תשובה מדוייקת כי ישנן שאלות שבכדי להציג תשובה מקיפה עליהן יש לערוך בדיקות מקיפות של : חקיקה מקבילה במדינות 'נאורות' וכו') עכשיו אשאל אותך: אתה כפסיכיאטר, שנשבע את שבועת הרופאים, ובחר במקצוע שתפקידו היעודי הוא עזרה לאנשים, ולהבדיל משאר מקצועות ה'גוף' ( רפואת ברכיים, שיניים, איברים פנימיים, אורטופדיה וכו') נדרשת כאן רגישות יתירה. פסיכיאטרים רבים ידועי שם , לא זו שאינם מגלים רגישות. הם רואים ב'קשירה' "טיפול", רומסים את צלם האדם של מטופלים, וכאשר הם מאבחנים אותם, הם מכניסים אותם כמעט בכוח אל תוך תדמית שאינה קיימת במציאות של "חולה נפש" "לא צפוי" "משתולל" או "מלוכלך" ו"מוזר" על ידי שימוש בתיאורים מאד משפילים ומגמתיים באבחנה. קרי: בכל שלבי ה"אבחנה" וה"טיפול" של עמיתך הפסיכיאטרים ישנן השפלות קשות: החל מאבחנה המציירת את המאושפז בצבעים עזים, משפילים, חריפים ומכניסה אותו בכוח לתוך תדמית יש מאיין של "משוגע" על ידי תיאור מעשיו ומילותיו בצורה נלעגת, מלעיגה, מבזה וללא ההקשר :-כך שכל המסתכל מן הצד יחשוב שזה אדם שנתקף בשד פנימי ולא פועל באינטרקציה עם נסיבות. ה"טיפול" כולל ברוטליות: קשירות, מכות, הכחשת המכות בטענה שהמאושפז הוא "משוגע" ,טירור, הפחדה, שימוש באמצעים רפואיים בכדי להשליט משמעת. מה אתה כפסיכיאטר, אשר עמיתיו למקצוע רומסים את כבוד האדם של מטופלים, היית עושה בנידון? בישראל הרפואה היא כזו שאף רופא לא ידבר נגד עמיתו, בשל ה'חברותא': כמו הפוליטיקאים שכולם מכירים אחד את השני עוד מימי היחידות המובחרות וקרבות מערכות ישראל, ורוחצים זה את ידו של זה, בענפים מסויימים של הרפואה , אף רופא לא ידבר בפומבי נגד עמיתו. שמעתי פעם מידידי שמכונה כאן בפורום איש שבתחום הכירוגיה יש להטיס מומחה מחו"ל כי אף רופא לא יעיד נגד זה שאולי ירחץ את ידו ביום שאחרי. ???
http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=44487&t=44139
לענבל שלום, אני חושב שאת קיצונית בתיאורים שלך ובטח בהכללות. השאלה לדעתי היא לא האם יש פסיכיאטרים העושים זאת, אלא האם זו המדיניות והאם לזה מחנכים רופאים. לפי הכרותי עם המערכת לא לכך מחנכים את הרופאים. עם זאת אני חייב לציין שאני לא מכיר את המערכת כל כך טוב, בסך הכל בכמעט 20 שנים שאני במקצוע הייתי רק חצי שנה בעבודה במחלקה סגורה כיוון שזו חובה של ההתמחות. בכל השנים עבדתי או במחלקה פתוחה בתוך בית חולים כללי (גן עדן), ובמרפאה בקהילה. כך שההיכרות שלי מצומצת. אני לא אחזור על כל הדברים שאני נגד, אני מסכים בהחלט שפסיכיאטריה חייבת להיות הרבה יותר הומנית מכל מקום אחר. הזכירו פה את המלה חמלה, אני מצטרף אליה בלי להשמע מתנשא. ביי דר' גיורא הידש
המשפט הזה כתבת "השאלה היא לא אם יש פסיכיאטרים העושים זאת, אלא האם זו המדיניות והאם לזה מחנכים רופאים" "לפי הכרותי עם המערכת הבנתי שלא לכך מחנכים רופאים" ---- לא הבנתי למה פסקה זו בדיוק מתיחסת בדברי שלי. --- בכל מקרה טענותיי מבוססות על מקרים שהגיעו לידיעתי, הרבה מקרים, ולא על השערה תיאורטית. ענבל
שלום רב האם ניתן לעזור לשיפור מצבה של צעירה חולת סיכזופרניה בטיפולים של רפואה משלימה - הומאופתיה וכן בטיפולים 'אנרגטיים/עיסוי' כמו אמנה או כל שיטה אחרת. היא מטופלת כיום בכדורים ומצבה יציב יחסית. תודה מראש
נורית שלום החלק מרכזי בטיפול פסיכיאטרי בפרט בסכיזופרניה הוא מעקב של פסיכיאטר אחרי המצב הריגשי. את חיבת להבין שטיפול משליםלא יכול לבוא במקום טיפול תרופתי הוא יכול לבוא במשולב עםטיפול תרופתי. מטפלים ברפואה משלימה אינם אנשי מקצוע בתחוםבריאות הנפש ואינם מסוגלים להבין את מהותן של ההפרעות הנפשיות. אם היא מגיבה טוב לתרופות טיפול משלים יכול להיות טחינת מים
תודה על תשובתך. בודאי שהטיפול המשלים יבוא כ- משלים ולא כתחליף. האם ידועים טיפולים מתאימים. שאול כתב/ה: > > נורית שלום > > החלק מרכזי בטיפול פסיכיאטרי בפרט בסכיזופרניה הוא מעקב > של פסיכיאטר אחרי המצב הריגשי. > > את חיבת להבין שטיפול משליםלא יכול לבוא במקום טיפול תרופתי > הוא יכול לבוא במשולב עםטיפול תרופתי. > > מטפלים ברפואה משלימה אינם אנשי מקצוע בתחוםבריאות הנפש > ואינם מסוגלים להבין את מהותן של ההפרעות הנפשיות. > > > אם היא מגיבה טוב לתרופות טיפול משלים יכול להיות טחינת מים
אני בחור צעיר, מקבל Geodon עקב פסיכוזות שעברתי. הבעיה שלי היא שאני לא מסוגל להתמיד בתרופות. כל פעם שאני מרגיש טוב, אני בטוח שהייתי תמיד בריא ואז אני מפסיק ועוד פעם מרגיש רע (פחדים, מחשבות) ואז אני רוצה לקחת וחוזר חלילה. בגלל הבעיה הזו אני מגיע גם לאישפוזים. אני מודע למצב ובכל מקרה אני לא מסוגל להפסיק עם זה, כאילו שזה משתלט עלי. אני רוצה להפסיק עם זה, מה לעשות ?
שלום ליהושע אפשר לראות את הקושי שלך במספר רמות. מהבחינה התרופתית התשובה היא דיי פשוטה, כדאי לחשוב ברצינות על זריקות, היתרון הגדול של הזריקות הוא שלוקחים פעם בחודש, וכל החודש יש כיסוי, אתה יכול לבקש מחבר או ממשפחה להזכיר לך וללכת אתך לאחות וכך 12 פעמים בשנה במקום כל יום. אומנם התרופות הן מהדור הישן של התרופות, אבל הן עדיין טובות ועובדות ואם זה הפתרון זהו פתרון טוב. היתרון השני של התרופות קשור לשאלה היותר עמוקה. כאשר אדם נוטל כל יום תרופות הוא נזכר והתרופות מזכירות לו שיש לו בעיה/מחלה והוא זקוק לטיפול וכל יום הוא נזכר בכך והוא מרגיש שונה. עם הזריקה האירוע מתרחש פעם בחודש, אחר כך כל החודש אפשר בלי כדורים ובלי תזכורות מעצבנות. כאשר מתברר לאדם שיש לו מחלה/מגבלה הוא צריך להבין ולהפנים עובדה זו, הוא מבין את משמעות המחלה ואין זה דבר קל, לכן גם הנוהג שלך להפסיק את התרופות. כנראה מדובר שאתה עדיין בתהליך של ההבנה שקיימת בעיה. טיפול פסיכולוגי עוזר וחשוב במצבים אלו. אשמח אם תעדכן ותשתף במחשבותיך שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
יהושוע, יש לי שאלה אליך בקשר לגאודון, האם כשהיתחלת לקחתו היו לך תופעות לוואי? ומתי היתחילה התרופה להשפיע? כי אני אמורה לקחתו בשבוע הבא ומאד מודאגת . צריכה 40 מ'ג ביום ביחד עם אפקסור בקשר למחשבות כפייתיות ,וסכיזו'.(האם קיבלת אותו בתל-השומר)? אודה לך מאד באם תענה לי. וכן לדעתי אתה חייב להכניס לך בראש שהתרופות הם עוזרים וחייבים ליטול אותם. כמו חולה סוכרת או דיאליזה לב וכ'. בהצלחה. נ.
לא יודעת מה לעשות יותר!!!!!! אני מרגישה שהוריד בצוואר אוטוטו מתפוצץ אני כולי רועדת אין אף אדם בעולם שמפרגן!!!!!!!!!!!!! כולם רק מעירים הערות פוגעות. אומרים שזה "מאהבה" אם זה ככה אז שאף אחד בעולם לא יאהב אותי יותר אף פעם אני כולי רועדת מכעס תוך כדי כתיבה!!!!!!!!!!!!!!! רק רוצה למות
ערב טוב, כועסת על מה,על מי ולמה??????. שגב
היי כמה שהמצב הזה מוכר...דומה לסיפור של הבעל אשר מכה את אשתו ומסביר לכולם שהוא אוהב אותה ואכפת לו ממנה ולכן הוא מחנך אותה.... אבל לצערי זו מחלה של האוכלוסיה היהודית במדינת ישראל, לא רק בפוליטיקה אלא בחיי יום יום. אנשים חושבים שלבנות קל כמו לקלקל. כלומר אפשר לבנות בנין או כד מחרס במשך שבועות או יותר, להרוס ולשבור אפשר תוך כמה דקות או שניות. במצבים כאלו את צריכה להיות חזקה, לחשוב איך להתרחק מהאנשים אשר אינם יודעים להביע אהבה או לפרגן אפילו מעט, יתכן והם אנשים טובים, אבל לך הם מ ז י ק י ם. תתרחקי כמה שאפשר. אנחנו אתך, אני משתדל שהדברים יהיו כאן אחרת לילה טוב, תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש
כתוב בהודעת הפתיחה: "השבוע במסגרת שבוע המודעות למחלות הנפש מטעם משרד הבריאות יצטרפו למענה בפורום ד"ר יעקב פולאקביץ מומחה בפסיכיאטרייה של הילד והמתבגר ודני דורי בנושאי שיקום/זכויות חולים" השבוע הזה נמשך כבר הרבה שבועות... למה לא מחליפים את ההודעה הזאת ?
כמו שאר הרופאים בפורומים השונים??????. שגב
היי, תודה זה גם היה סיפור, אבל כבר שכחנו. אפשר לכתוב בדוא"ל למערכת, הכותרת למעלה. בקשר לתמונה, בקשתי מאשתי שתכין, תמונה מלפני X שנים שבה אני צעיר בריא ורענן. לילה טוב, דר' גיורא הידש
הי, אוהבת את חוש ההומור שלך. בקשר לתמונה,אני בטוחה שבריא ורענן נישארת ובקשר לעצם היותך צעיר-הגיל לא משחק תפקיד,השאלה היא איך אתה מרגיש ויש לי תחושה שאתה היית ונישארת צעיר. מה שבטוח-ראש טוב וחוש הומור-יש לך. תודה על הכל. שגב
שלום לכולם, דרך אגב היום סגרנו 100 עמודים מאז שנכנסתי לתפקיד מכובד זה, מתאריך 4.10.02, אני חושב שזה מאוד מכובד לכולם בשבעה שבועות לסגור מאה עמודים. כיף להיות אתכם, לפחות אני נהנה...האוירה טובה, והסביבה מפרגנת ותומכת, לא צריך יותר מזה. שרק נמשיך כך תודה לכולם דר' גיורא הידש
ואני חייבת להוסיף שמאז שהתחלת להיות פה איתנו אנו מרגישים יותר בטוחים. ושוב תודה........ שגב
הייתי אצל פסיכיאטר בקשר למה להוסיף לפרוזק כדילשפר המיניות והוא אמר שאפשר להוסיף או רמרון או מינאסרין (בונסרין). רציתי לשאול מה ההבדל בןין השניים מבחינת גרימת ישנוניות וכו'. אם תוכל להרחיב על ההבדלים בהשפעות 2 הכדורים. אנא, אנא, אל תגיד לי שזה לא משנה. כי אני טיפוס שאוהבת לדעת , והידע עוזר לי ומרגיע אותי. תודה מראש נטע
היי נטע, את אוהבת לדעת וישנם תחומים שאת יודעת יותר ממני. אבל תמיד תזכרי שבסופו של דבר למטופל יש את המילה האחרונה, זה עזר או לא עזר. כל התיאוריות לפח אם אין שיפור. וגם כל התיאוריות לפח אם יש שיפור. שתי התרופות הן תרופות נוגדות דיכאון אשר פועלות קצת אחרת, לא על הסרוטונין ולא על הנוראדרנלין. המיאנסרין קצת מרדימה יותר. הרמרון היא תרופה מהדור החדש. במידה והרמרון יעזור אז אפשר בכלל להחליף את הפרוזק ברמרון. האם את רוצה להיות מדעית לחלוטין אז אכתוב לך את הרצפטורים שעליהם התרופות עובדות Remeron=Mirtazapine עובד ואנטגוניסט של 5HT3 ושל 5HT2 Mianserine אנטגוניסט של אלפא 2 ושל רצפטור מעט שונה 5HT2a/2c אני מקווה שהבנת. דרך אגב יש לי שני עמודים על הפרעה מינית עם SSRI שפירסמו הסוכנים של סרוקסט והם מתמצתים את כל הנושא, כנראה שגם הרופא שלך קרא אותו, יש דרך שאני יכול להעביר לך אותו? המחשב שלי צולע והסורק לא כל כך עובד...האם יש לך רעיון אחר, ברצון אשלח לך את החוברת. ביי דר' גיורא הידש
תודה תודה על התשובה! רק המשך קטן: 1. מי משניהם יותר עוזר לנטרל את הפגיעה של פרוזק בחשק וביכולת להגיע לאורגמה? 2. אתה אומר שמיאנסרין יותר מרדימה? כי רמרון מאד הרדים אותי, אז אם זה עוד יותר , ואוו, זה תהיה הרדמות רצינית אם אקח מיאנסרין. לגבי המאמר, אני לא יודעת איך. אולי בדואר? אולי בפקס? אולי כן תצליח לסרוק אותו ואז באימייל? שוב מאד מודה לך אתה נהדר נטע
שלום דר הידש ולכולם כרגע אני שרוי במצב רוח מאד לא טוב מדובר בהפרעה בי פולרית מסוג 2 אני נוטל כדורים גם לאיזון (טגרטול) וגם לייצוב מצב הרוח (פרוזאק) השאלה שלי ביחס לענין זה האם זה תלוי בי המצב הזה האם יש משהו אחר לעשות מעבר לכך שלקוות שהכדורים יעשו את העבודה........................
לעמרי שלום, קשה לך וטוב שאתה כותב ומתקשר כי זה הדבר הראשון שעולה בדעתי. אנשים, חום אנושי ואפילו שאתה מרגיש שאינך תורם לשיחה והדימוי העצמי שלך נמוך גם אז זה הדבר שעוזר במידה רבה. להבדיל...גם חתול או כלב לדעתי עוזרים מאוד, כמובן עם יש לך קשר עם בעלי חיים. פרוזק היא תרופה נוגדת דיכאון ולכן היא אמורה "להרים" אותך מהדיכאון, אם אתה נוטל פרוזק תקופה ממושכת יתכן והיא אינה פעילה אצלך ולכן כדאי להתייעץ שוב עם הרופא המטפל. השאלה האחרונה היא הקשה ביותר "האם זה תלוי בי". התשובה היא לא, זה לא תלוי בך ולהפרעה בי פולרית יש את החוקים שלה עם עליות וירידות. למרות שאתה לא הגורם ולא האשם במה שקורה לך, ישנם דברים שאתה יכול לעשות, כמו קשר עם חברים, לכתוב לפורום, ספורט, לא להסתגר בבית אלא לצאת גם אם אתה מרגיש חוסר ביטחון ובהרגשתך זה לא יעזור לך, לראות את השמש ולא את החושך... שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
ד"ר שלום , תודה על התייחסותך המהירה . אכן בלבלתי במינונים של הרספרידל והפבוקסיל בשאלתי הקודמת . להזכירך , אחי נוטל 1 מ"ג רספירדל ו-100 מ"ג פבוקסיל . הוא ירד ל- 0.5 רספירדל על דעת עצמו ואי אפשר להתווכח עמו בנושא . אתמול הייתה לי שיחה עמו בנושא ואני חושבת שהצלחתי לשכנע אותו ליטול את הרספירדל . עם הפבוקסיל אין לו בעיה אך עם הרספירדל כן . הוא טוען כי מאז שהוא לוקח את הרספירדל זה פוגע לו בריכוז והוא יורד בלימודים . הוא טוען כי זה גם מעייף אותו . אני למען האמת לא יודעת מה לחשוב כי אני לא רופאה ואינני יודעת ומבינה בהרכבים של התרופות הללו . מה שכן הוא טוען שהוא יודע מה הוא מרגיש כשהוא לוקח את התרופה הזו והוא בטוח שבגלל הרספירדל יש לו ירידה בלימודים ( בעבר הוא היה מקבל ציונים גבוהים בבחינות כעת חלה מעט ירידה ) . הוא גם קורא באתרים רפואיים באינטרנט על הרספירדל ושם רשום כי הרספירדל מיועד לסכיזופרניה . אך אני חוזרת ואומרת לו שבמינון שהוא מקבל זה לא לטיפול בסכיזופרניה - נכון ? אני חייבת לציין שהוא גם הולך לישון בשעות מאוחרות כל יום ( 01:00 בלילה לערך ) וקם מוקדם בבוקר לביה"ס . לאחרונה הוא גם דורש שבעת שהוא לומד בבית שלא ידברו עמו ... אנחנו מכבדים זאת אנא אמור לי מה דעתך ? הן לגבי התרופות ודעתו עליהן והן לגבי העזרה שלנו לו . מודה לך מקרב לב .
לקרני שלום, רספרידל היא תרופה מקובלת ב OCD והיא נתנת גם למקרים אלו למרות שהיא מאושרת במשרד הבריאות רק לסכיזופרניה ולכן כתבו זאת. יש כיום מספיק מאמרים בעולם שתומכים במתן רספרידל גם לאנשים שלא סובלים מסכיזופרניה. עם זאת התרופה החשובה יותר היא הפבוקסיל ואולי כדאי להתייעץ עם הרופא כדי להעלות את המינון. אפשר ליטול פבוקסיל עד 300 מג' ביום. בדרך כלל רספרידל מעוררת אבל לעתים ישנן גם תגובות אחרות לכן הייתי מכבד את הרגשתו של אחיך. חשוב ביותר ששוחחת אתו והסברת לו כמה הוא חשוב לכם וכמה חשוב שהוא יצליח במה שהוא רוצה ומה שחשוב לו. אני בטוח שכאשר יבין שאתם תומכים בו ומתחשבים בו גם הוא יתחשב בכם יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ד"ר אתה מוכן בבקשה להסביר לי תופעה זו? ניסיתי למצוט שאלות בנושא בפורום אבל לא הצלחתי.. תודה
היי לידיה דה ריאליזציה היא תחושה של האדם כאלו הדברים אינם קורים באמת, או שהוא נמצא בחלום, או מחוץ לגופו והדברים קורים כאלו בסרט. קשה להסביר זאת ובודאי שמי שעבר זאת יכול להעביר את ההרגשה יותר טוב. מדובר על תופעה של חרדה ולא תופעה פסיכוטית. כלומר כאשר החרדה גבוהה והאדם מתקשה לסבול אותה אז ישנה תחושה כאלו זה לא קורה לי באמת. הכל כאלו כי האדם מתפקד כרגיל. חרדה יכולה לתת תופעות מוזרות ביותר גם פיצול האישיות או ריבוי אישיות (לא סכיזופרניה) הן הפרעות של חרדה. לכן הטיפול הוא כמו הטיפול בכל חרדה. ביי דר' גיורא הידש
יש קשר לADHD? האם זה כמו "ריחוף"? או "מעופפות"? (כמו שהסביבה קוראת לזה)
שלום, אשמח אם תוכל להמליץ לי על ספרים (קריאהו/או עיון) שיכולים לתרום בהתמודדות והשלמה עם אובדן של אדם אהוב (של ילד להורים) ובמיוחד התמודדות עם רגשות האשם והצער. תודה.
לאיריס שלום, אני משתתף בצערך ומקווה שתמצאי נחמה ולא תדעי עוד מצער. אני ממליץ פחות על ספרות מקצועית, וממליץ יותר על ספרות פסיכולוגית/אומנותית כמו למשל "שיחות עם מורי", המתאר תהליך של פרידה. אשמח עם קוראים נוספים יוסיפו, עם זאת במקום ספרים פסיכולוגיים הייתי ממליץ יותר על קשר טיפולי, אין כמו מגע אנושי להקלה של כאב, לכן במקרה כזה דמות המטפל כאדם אנושי חשובה ביותר. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
זה באמת ספר יפה! גם אני ממליצה לך על הספר "שיחות עם מורי". מסופר של על מישהו שמלווה את המרצה שלו מהלימודים, שחולה מאוד, את כל הדרך עד למוות. מראים שם איך המרצה החולה מתמודד עם הסופו הקרב ובא ואיך הסטודנט מתמודד עם המוות של אדם קרוב. קראתי שיצא לספר הזה גם ספר המשך, אך לא זכור לי שמו.
תודה רבה. לא מדובר באובדן שלי אלא של מישהו שאני מכירה.
לד"ר הידש! 1. באחת מתשובותיך לאחרונה בפורום כתבת כי לדעתך אין 40 מ"ג סרוקסט(למשל) עוזר יותר מ 20 מ"ג, ושאתה מאמין במתן 20 מ"ג בלבד ולא מעבר לזה. לא הבנתי את הרעיון. מה הסיבה לכך?? 2. האם טיפולים ברפואה משלימה כגון: פרחי באך, עיסויים למיניהם וביו פידבק, כשהם מבוצעים במסגרת רצינית כגון כללית-רפואה משלימה, באמת יכולים לעזור כשמדובר בפחדים וחרדות וקשיי אישיות(כגון פגיעות, רגישות,קשיי תקשורת עם אנשים, התחשבות יתר בזולת וכו')? 3. האם 40 מ"ג סרוקסט נחשבים למינון גבוה?אני מרגישה יחסית טוב עם ה- 40 מ"ג, אבל עדיין יש לי נטייה לפחדים,חרדות וחוסר ביטחון.למשל- עקב כל טעות קטנטנה בעבודה אני מתחילה לפתח תסריטים שמפטרים אותי בעוד שלאחר הרבה שעות וימים של דאגה רבה ומיותרת-מסתבר שאף אחד בכלל לא מתכוון להתייחס בעבודה לפרט שולי כזה.הפחדים האלה הם גם בכל תחומי החיים האחרים.ללא הפסק. שאלתי היא- כדאי לנסות כאמור גם טיפולים ברפואה משלימה, כיוון שאני חוששת מאוד להיות תלויה בתרופות מעבר למינון זה? אודה מאוד לתשובתך-יערה.
ליערה שלום, עדיין לא הוכח בשום מקום ש-40 מג' סרוקסט עוזרים לאדם מסויים יותר מעשרים. ישנם קבוצה קטנה של אנשים שעשרים מג' לא עושים להם דבר והם יגיבו לארבעים. אבל לפי הספרות בצורה פשוטה מצב של משהי כמוך לא יחמיר אם תרדי לעשרים. כמובן שתתייעצי עם הרופא המטפל, אני לא מבין גדול ברפואה משלימה לכן איני רוצה להתייחס לנושא. עם זאת ביופידבק אינו רפואה משלימה זו רפואה. כל שיטה הקשורה להרפיה היא טובה. הרפיה היא הפוכה מחרדה בכל המדדים לכן אני ממליץ על הרפיה והשיטה לא כל כך חשובה. ביופיידבק היא אחת השיטות. כך למשל היום הייתי ביוגה, ממש נהניתי וזה גם בריא. לא הייתי מעלה סרוקסט מעל 40 מג' אם ההטבה אינה שלמה וברצונך להרגיש טוב יותר יש מקום לשקול החלפת הטיפול בסרוקסט. עם זאת בכל החלפה יש גם סיכון שהתרופה החדשה לא מתאימה לך. לכן כדאי בזהירות עם התייעצות עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
ד"ר גיורא הידש וכולם........ מאד שמחתי שכתבת לי שהודעתי האחרונה "האירהאת עיניך" בהקשר של רק החולה עצמו יודע את עוצמתם וממשותם של התחושות ושרק מי שהיה יכול להבין באמת, וכמו כן הסכמתי איתך שלמי שלמד יש כלים רבים ושונים באמצעותם הוא יכול להושיט עזרה, אז אם ככה אני אנסה את זה שוב -למרות שמי שלא חווה את זה ממש בטוח שאין לו מושג לגבי מהות ההרגשה, כאילו אתה חי במימד אחר, הרגשה של הימצאותבחלום. אתהאמנם מסוגל לתפקד בחייהיום יום ואפילו לנהל לו"ז צפוף שיכול להכיל לימודים, עבודה ועיסוקים שגרתיים ושהסובבים אותך לא יוכלו להבחין בדבר ממה שמתחולל בעמקי נפשך המוסווית ברובה אבל ההרגשה היא של חוסר מציאות והיא לא נעימה בכלל. היא מגבירה חרדות ממוות ושיגעון ויש בה משהו מאד לא טבעי ומוכר ובטח שלא מהנה, כל הזמן יש אתהתקווה שהנה זה עובר אבל בינתיים לא ממש........זה עדיין כאן,מערפל ומעמעם לי את שגרת חיי והופך אותה למשונה ותמוהה מתמיד וזהו.אולי אתה יודע מה אפשר לעשות ואיך נפתרים מכל העניין הזה?? האם פבוקסיל תוך זמן מה יכול להוות פתרון ??ושוב תודה..............
לשירי היקרה, תודה על השיתוף השיתוף הוא באמת חשוב לכל הקוראים ובודאי שרבים מזדהים איתך אפילו אם הם קוראים את הנאמר ולא משתתפים פעילים. פבוקסיל היא תרופה מתאימה אבל גם לה לוקח כחודש עד לשיפור בהרגשה. אני חושב שמהבחינה הפסיכולוגית כדאי קצת לשנות גישה. כדאי להפסיק לעמוד על המשמר ולחשוב איך אני מרגישה היום הדהריאליזציה יותר או פחות, היום אני מרגישה טוב אבל מה יהיה בעוד שעה וכך הלאה. עדיף להיות בגישה מעט יותר סבלנית, נראה מה יהיה, הייתה לי שעה שבה הרגשתי בטוב, איזה יופי. בשבוע האחרון עדיין היו ירידות אבל היו יותר עליות מירידות בהשוואה להתחלה שהיו יותר ירידות מעליות. לשאול אנשים איך הם רואים אותך ולהתעודד מכך שהם רואים שהכל בסדר אפילו אם זה רק כלפי חוץ. לנסות לקבל את הכל ביותר אהבה וסבלנות ולחכות שהדברים יסתדרו, את בחורה חזקה, עם כוחות, נוטלת טיפול ועם הזמן את תרגישי מאה אחוז. המלצה לחופש ולעבוד פחות היא תמיד טובה, אבל האם היא אפשרית? בכל אופן כדאי להוסיף פעילות גופנית מסודרת, דבר אשר טוב לגוף ולנפש. היום הייתי ביוגה, זה גם בריא וגם נהניתי. ביי, תעדכני ושוב תודה על השיתוף דר' גיורא הידש
היי, אני סובלת מבעיה מאוד דומה. אבל קשה לי להסביר בדיוק את מהותה, תחושה שלא אתה ממש חי את חייך, יש רגעים מעטים של תחושת "אני" מוחלטת אך לרוב אטימות, גם למאורעות עצובים וכואבים. מבלבל מאוד. אולי החרדות ממלאות את המקום כדי לא להתעסק במה שמפחיד אותנו באמת במעמקי נשמתנו?
ערב טוב, לאחרונה קשה לי להתגבר על החרדה למרות התרופות.(1 סרוקסאט-20 מ"ג ביום)וקלונקס רק פעמיים בשבוע.(0.25 מ"ג). הבעייה היא שאני נילחמת עם עצמי יום יום ,שעה שעה ואפילו כל שנייה.החרדה מלווה אותי מהרגע שאני מתעוררת עד השינה. ואולי הגיע הזמן שקצת אספר לכם ממה הכל התחיל ומה אני מרגישה. לאחר לידה שהייתה לא רגילה חזרתי הבייתה די מוגבלת מבחינה פיזית וכניראה שזה השפיע עליי בהמשך........ אחרי חודש בערך הרגשתי שהידיים נירדמות לי .ניסיתי להזיז אותן שוב ושוב ובו בזמן הרגשתי שאני הולכת לאבד את ההכרה.ההתקף היה לכמה שניות שכמובן הייתי בהכרה מליאה.הזמנתי רופא והוא קבע-התקף פסיכוסומטי.לא ממש הבנתי אבל המילה הפחידה ומאותו הרגע חיי השתנו. פחדתי להיות עם התינוק לבד,פחדתי לצאת שמא זה יקרה שוב. אחרי חודשיים של סבל הלכתי לייעוץ פסיכיאטרי.(חברים הכריחו אותי). היא קבעה שאני סובלת מחרדות.הרגשתי באותה תקופה כל מיני דברים מוזרים ואני חייבת לומר שרובם נעלמו.אבל דבר אחד לא נעלם ואני חיה אותו רגע רגע. אני מרגישה חוסר יציבות ברגליים (פיק ברכיים)ושאני מאבדת את השיווי משקל כל רגע. די ,אין לי כוח כבר. מה עושים?? התרופות שיפרו את מצבי פלאים אבל נישארתי עם החרדה הנ"ל שלא עוזבת אותי אפילו לרגע,זה מלווה בסחרחורות. קשה לי. שגב
הי שגב. אני כתבתי כבר כאן, ואפילו אוליי לך. ואכתוב שוב ושוב אם צריך. : סרוקסט אינו כה יעיל לחרדות כמו האפקסור- הראייה שאת לוקחת בשילוב קלונקס. כלומר גם את מרגישה את זה. אבל כנראה כדי לא להתמכר את מסתפקת בפעמיים בשבוע, וביתר הזמן נאלצת להשלים עם תופעות המתח והחרדה. (אני צודקת?). לי הסרוקסט עזר, אך לא פתר את בעיית החרדה והאפקסור - שאני לא סוכנת שלו, למי שתיכף יכתוב- עשה הבדל של יום ולילה. העובדה היא שוב, שאת הסרוקסט משלבים עם כדור להרגעה, ואילו באפקסור זה אינו נחוץ. למרות שלא נראה לי שתיישמי את העצה חשבתי שטוב לומר לך אותה. (אני עברתי ישירות מסרוקסט לאפקסור בלא כל בעייה). נילי.
היי שגב, קשה לך, ואני מקווה שתתאוששי במהרה. הזמן הוא גורם מאוד משמעותי במה שקורה לך ובהתייחסות. לצערי אני לא זוכר בדיוק בן כמה הילד שלך וכמה זמן את נוטלת סרוקסט. הזמן הוא גורם מפתח, אנא כתבי לי אם את עדיין ערה, אם לא אז לילה טוב, ונקווה שמחר תרגישי טוב יותר ונשלים את הדברים. לילה טוב דר' גיורא הידש
ערב טוב יקירתי, גם בפעם שעברה שייעצת לי לקחת את הכדור התייעצתי עם הפסיכיאטרית שלי והיא אמרה שעדיף לחכות עוד קצת.היום אני משוכנעת שחבל..........שלא עשיתי זאת קודם. את יודעת,אנחנו לא ממש אוהבים שינויים ולעבור לכדור אחר אני קצת חוששת ששוב אצטרך לעבור את ההסתגלות.מה גם שאם הכדור טוב לך לא הכרחי שיהיה טוב לי. אבל תודה לך ואני אנסה את מה שהצעת כאשר הפסיכיאטרית שלי תחזור לארץ.הייתי גם רוצה לשמוע את דעתו של הד"ר החמוד שלנו. תודה שגב
הכל מהקלונקס......
ערב טוב, אתה בטח מתכוון שבגלל שלא לקחתי את הקלונקס אז......... מזמן כבר רציתי לשאול אותך שאלה-האם אתה נוטל כדורים כלשהם??כי ניראה לי שאתה נגד כל הפסיכיאטרים אבל ברמה מוגזמת? שגב
ד"ר הידש כתב פה פעם על הכדור של הסבלנות שעוד לא המציאו לצערנו, הכדור החסר הזה , כמו הרבה דברים שאינם, הוא תמיד הדבר הכי נחוץ... יכול להיות שנילי צודקת, ויכול להיות גם שאור צודק, לא יודע, מאחר והתנסות שלי עם בנדזו ועם סרוקסט הייתה שונה משלהם, העצה שאני יכול לתת מאוד דומה לזו של ד"ר הידש, לחכות ולקוות שכמו שחלק מהסימפטומים נעלמו עד עכשיו, יעלמו כל השאר, עד שהחרדות תעלמנה לגמרי. בנתיים, מאחר ועצות מועילות של ממש אין לי, קבלי חיבוק וירטואלי, אני מקווה שהוא יועיל יותר. תרגישי טוב :-)
והכותרב הייתה צריכה להיות "הי שגב" (מעצבן שאין קוקיז בפורם הזה...)
זהו מסוג הדברים אשר נושא האתיקה מעורב בו. נהיר שלא מתבצעות גניבות. אבל אולי כן? לקבוע שהזולת חושב בצורה לא מציאותית יכול להיות דבר אינסטינקטיבי אל מול מחשבות מופרכות, אולם כאשר יש לאדם אחד כוח וסמכות לקבוע את ה'מציאות' עבור אדם אחר.. יש כאן פתח לעריצות. נודע לי בעבר על אישה שהייתה 'חושבת' שהיו גונבים מביתה. האישה הייתה בעבר קורבן להתעללות מינית. היא עברה דברים מחרידים ומכיוון שלא יכלה לשאת את המחשבה שהתעללו בה מינית תיעלה אותה ל'פלישה' מסוג אחר: יותר נסבלת : 'פלישה' לביתה. זה היה יותר נוח מאשר לחשוב שפלשו לגופה. לצערי הרב כאשר פסיכיאטרים ( מבין אלו שעוסקים בכפייה פסיכיאטרית) אינם רואים את האדם על מכלול נסיבותיו ואינם חשים אמפטיה אלא מידי מפטירים בהתנשאות : "הנ"ל חושב מחשבות שווא"--> הם מוציאים את האנושיות מן המקצוע. זה נכון שישנן מחשבות שהינן מחשבות שווא וכל אחד לוקה בהן במידה זו או אחרת ( במידה קטנה: זו מקובלות חברתית. נערה רזה בת 12 שחושבת שהיא 'שמנה' היא בעלת מחשבות שווא אך אילו הן מחשבות שווא בעלות מקובלות חברתית. כנ"ל החרדי שסבור שהמשיח בא. אילו הן מחשבות שווא בעלות מקובלות חברתית) --> אבל ראייתן באופן אוטומטי כ"פאתלוגיה" ללא התייחסות להיסטוריה של המטופל ולנסיבות חיו ומבלי שמץ אהדה אליו עשוייה להיות הרסנית.
לעיתים שגעון הוא תגובה שפויה לנסיבות לא שפויות. לפני כמה שנים הייתה כתבה ב'מעריב' על ניצולי השואה: אישה קשישה שכבר עברה את גיל הפוריות ב 20 שנה , ואשר ילדה נרצח לעיניה על ידי הנאצים דימיינה שהיא בהריון. הרופא, שהיה מאד הומני, התייחס אליה כאילו היא 'בהריון'. זאת חמלה. זאת דוגמא ראוייה לציון של חמלה, אמפטיה, חוסר התנשאות. לדעתי: ישנם מצבים שאיננו יכולים לשפוט בהם אנשים היו קורבנות למצבים בלתי אפשריים ואז מחשבת השווא, שאת בהריון בגיל 70 ( משום שהנאצים רצחו את הבן שלך לנגד עינייך כשהיית צעירה) היא השפיות היחידה האפשרית. ענבל
שאת מנהלת הזדהיתי בשם shaulito
לשאול שלום, א.אין חובה לענות לכל הודעה בפורום. בימים אילו זמני קצר כך שאני מגיבה פחות בפורום, ללא קשר לפונים או לשואלים או למשתתפים. אהיה כנה: תארת פנטזיה של אלימות קשה כלפי אישה שאתה מכיר. איכשהו התיאור הזה של אלימות קשה כלפי אדם שאיני מכירה הרתיע אותי. חוץ מזה הטון של ההודעה, שנראה כאילו הוא 'סוגר חשבון' עם אותה אישה שכנראה קראה את ההודעה והבינה שזאת היא: חרג מהצגת דוגמא של חולה שאינו מודע למצבו ופועל תחת המחלה, ונראה שהאזכור המפורט של אותה אישה והפנטזיות האלימות כלפיה לא נעשו בתום לב, ( לצורך הצגת דוגמא של אדם הפועל מתוך מחלה) אלא כוונו למקום אחר, לא תמים. צר לי אבל האלימות המילולית שהופנתה בהודעה כלפי אותה אישה אנונימית הייתה לא נעימה לי, מה גם שלאחרונה עקב קוצר זמן איני מגיבה לכל הודעה באשר היא. יש לציין שגם אני כגולשת מעלה שאלות מאד חשובות בפורומים אחרים, ולא תמיד מקבלת תשובות. יתכן כי כוונתך הייתה טובה או תמימה אך לפעמים ההצגה הראשונית של נושא היא שקובעת. בברכה, ענבל
גיורא שלום רב, לגבי שאלתך: האם אני מאמינה שישנם מצבים בהם פשע אלים או מעשה אלימות נעשים כתוצאה ממצב נפשי ... או שמא זוהי 'המצאה' של פסיכיאטרים לדעתי מצבים כאלו קיימים. אך בדומה לתסמונות גנטיות נדירות ( ישנן תסמונות גנטיות נדירות אשר רק 40 אנשים בכל העולם לוקים בהם) המקרים האלו נדירים ביותר ודורשים התייחסות משפטית-טיפולית רגישה ולא סיטונאית. במצב דהיום ( הנני מכירה את כל פסקי הדין שנתנו בנושא) אנשים מאובחנים בצורה סיטונאית כ'הנ"ל מסכן את עצמו ואת זולתו על רקע מחלתו' בצורה מאד פשטנית ולא אמפירית ושטחית. המצב הזה קיים בצורות נדירות, הוא דורש התייחסות רגישה, מכובדת, ופתוחה, ולא את הגישה הסיטונאית בה פסיכיאטר מחוזי שאינו רואה את האדם הנידון, כותב על סמך שעת שיחה עם צד שלישי כי "הנ"ל חולה ועלול לסכן את עצמו ואת זולתו". הופכים תופעה נדירה שצריך פתיחות אינטלקטואלית וחשיבה אמפירית בכדי להתייחס אליה למשהו כמעט תעשייתי. לגבי מה שיש להיעשות בנידון : התשובה היא מורכבת מאד וקשה לדון בזה בקצרה. בברכה, ומקווה שעניתי על השאלה ה'מרכזית' , ענבל נ.ב. עניתי תשובות על שאלות קודמות שנדחקו 3 דפים אחורה הנה הן : http://www.doctors.co.il/forums/list.php?f=385&t=43281&a=2 בברכה, ענבל
תודה ענבל, קראתי את כל תשובותיך והתייחסתי, אני רואה שהמשותף רב מהשוני. אני אקשה מעט עליך בשאלה שהיא קשה לי וגם אני מתלבט בה רבות בכל מקרה. חשוב לי לשמוע מה דעתך. כאשר יש אלימות או סכנה חד משמעית השאלות והתשובות יותר קלות. אבל ישנם מקרים בהם אדם סובל מפעילות יתר - מאניה. יש לו מצב רוח טוב, הוא מרגיש שהוא "גדול" ועשיר לפעמים אפילו חושב שיביא את השלום, אבל בהחלט אין אלימות או סכנה לו או לאחרים. בנוסף, הוא מבזבז כספים, מדובר באדם בסביבות ה-50 עם חסכונות, הוא תורם לאגודות צדקה שאף פעם לא השתייך אליהן, נותן את הכסף לעניים, קונה מוצרים שאין בהם צורך, כאשר ברור מאוד שכאשר מצבו הנפשי ישתנה הוא יצטער על הקניות, מוכר את המכונית המשפחתית והכסף "נעלם" למטרות צדקה וכמעט ומוכר את הבית. בקיצור מרושש את המשפחה והילדים ואפילו נכנס לחובות. מצבו הנפשי מוגדר כפסיכוטי (בדוגמא). לפי החוק כיום אין מקום לעצור את מעשיו והוא רשאי ויכול להמשיך בכך, מה את חושבת על כך? דר' גיורא הידש
לו הייתי אמא לילד בן שלוש והילד שלי היה שולח ידיים לפתחי חשמל. הייתי סוגרת את פתחי החשמל או מאשפזת את הילד שלי במוסד לילדים עם פוטנציאל למסוכנות עצמית? לו היה לי ילד עם נטייה לשלוח ידיים לסירים רותחים האם הייתי מסלקת מביתי את הסירים הרותחים או שמא הייתי מאשפזת את הילד שלי במקום מאד מדכא שבו מסממים אותו המיועד לילדים חסרי זהירות? אני חושבת שהמשל הובן במלואו. לפני כמה שבועות, בהנהלה הישנה של הפורום, דובר על אדם שנושא אקדח ומדבר על דכאון ומזכיר רצון למות. מכיוון שהשאלה הגיעה לידיעתי ( לעיתים מביאים לפורום שלי קישורים מ'דוקטורס') עניתי לבחורה, שהייתה ידידתו ודאגה לו : אם יש פעולה מסוכנת שבה מעורבים אדם שקצת 'איבד כיוון' וכלי שבאמצעותו הוא מגלם את מסוכנותו ( אקדח, או במקרה הזה כסף) יש לקחת את הכלי ולא את הבנאדם!!! יש להחרים את הכלי ולא את הבנאדם!! במקרה הזה הצעתי לידידה שתקח במרמה את האקדח מן האדם. כלומר --> האינסטינקט הראשוני שלי היה לאמר לאותה בחורה : דאגי להוציא את האקדח מידי האדם, לא את האדם מן החברה. לקחת את האקדח ולא את האדם. כנ"ל במקרה של הכספים: למנות לו אופוטרופוס: לקחת את הכסף מידיו לעובד סוציאלי או מעין זה, אך לא לקחת את הבן-אדם ( לבית משוגעים)
הנקודה שאתה מעלה זה רצונם של הרופאים לעזור לאדם אשר כתוצאה מחוסר איזון כימי ביולוגי במוח עושה פעולות שהוא יצטער עלהם בעתיד. נקודת המוצא של המערכת הפסיכיאטרית היא הנקודה הרפואית. אבל הרצון הזה כרוך בשלילת חירות של אדם אחר ובביצוע בכפיה של פעולות רפואיות בגופו. מתי ואיך מותר לשלול זכויות אזרח מאדם וחירות של אדם ? במדינות המערביות נהוג כי במיקרים פלילים נוהגים בזהירות רבה מאד ולא נשללת חירותו של אדם עד שמוכחת אשמתו. גם אז ישנם טעויות רבות. שמדובר על שלילת חירות של אדם מדובר על משהו שהוא מעבר לעניין רפואי. מדובר בזכויות אדם במדינה דמוקרטית ומהו ההליך שבו אפשר לשלול חירות של אדם. לדעתי לא משנה הגורם - פלילי או רפואי - התוצאה היא אותה תוצאה של שלילת חירות. על כן ההליך במקרה הרפואי חייב להיות באותה רמת זהירות כמו במיקרה הפלילי. יתרה מזו מאחר וההליך הרפואי כולל פלישה לגופו של האזרח הוא אמור להיות דקדקני יותר ממגוון רחב של סיבות. בפועל, יש כמות כל כך גדולה של פסיקות מבתי המשפט בישראל, שבהם אמירות מאד קשות על הזילות שבה נשללת חירות של אנשים ועל כך שהמערכת הפסיכיאטרית איננה מקיימת את החוק ועושה ככל העולה על רוחה. אז בצער רב, התשובה לשאלה שלך שאי אפשר לעצור אותו מלהזיק לעצמו אלא אם כן יתקיים הליך מאד דקדקני. ישנם אנשים שמעשנים, והם יצטערו על כך בעתיד וחלק מהם גם ישלם בחייהם על זה אבל אי אפשא לעצור אותם (בטוח שיש פסיכאטרים שמעשנים ). לצערינו, הרבה פעמים גם אי אפשר לעצור עבריניים ממש המצהירים על הכוונות שלהם להזיק לאחרים ולא רק לעצמם. זהו רק קצה קצהו של הקרחון וממש לא ניכנסתי לשאלות רבות אחרות. לסיום אני רוצה לשאול אותך האם הפסיכיאטרים מכירים בכלל באפשרות של נזק כתוצאה מאישפוז הנכפה על אדם ?
ד"ר הידש שלום , אני פונה אליך היות וברצוני שאחי (אשר בו מדובר ) יראה את הנאמר ואת תשובתך ושיבין שסה"כ הכוונה היא לעזור לו לצאת מהבעיה הקיימת ... אחי אובחן כאוסידי עם תסמינים פסיכוטיים . אחי אמור ליטול 1 מ"ג רספירדל ו-100 מ"ג פבוקסיל . אין הוא רוצה שאף אחד יתערב או יאמר לו או יעיר לו דבר מה בנוגע לכדורים ונטילתן . אנו מכבדים את רצונו . אך לאחרונה הבנו כי הוא נוטל בעצם 50 מ"ג רספירדל במקום 100 . אינני יודעת מהן ההשלכות של כך האם זה יכול להזיק לו . אך אי אפשר להעיר לו על כך . הבעיה היא עם הרספירדל שלפי דעתו גורמת לו לעייפות ( בכלל הוא מכיר את ההרכב ואת תופעות הלוואי של כל תרופה - מחקירות באינטרנט ובספרים ) . כיצד משכנעים אותו שזה לא יזיק לו אלא יועיל ? דבר נוסף , לקראת בחינות שייש לו הוא נורא נורא בלחץ ואז הוא מתנהג נורא : אי אפשר לדבר איתו , הוא כל הזמן נכנס לשירותים להרבה זמן ואח"כ מאשים את האחרים בבית שאין לו זמן . לפעמים הוא בסדר גמור ורגוע אך לעיתים ( בייחוד בזמן בחינות ) הוא בלתי אפשרי . מה עושים . אני יודעת שצריך ללכת גם לפסיכולוג אך כרגע אנחנו לא מעיזים לדבר עלכך שלא ישלול זאת לחלוטין ... אודה על התייחסותך המהירה
לקרני שלום, אני חושב שבלבלת בשאלתך בין הרספרידל והפבוקסיל במינונים לכן תקחי את תשובתי מעט בזהירות ואם ישנן שאלות נוספות אז תכתבי. אין חשיבות רבה מדי ללקיחת 50 מג' פבוקסיל במקום 100, אומנם עדיף ליטול כפי שהרופא המליץ אולם אין לכך חשיבות עקרונית ורבה מדי כרגע. הבעיה היא יותר לטווח ארוך. את כותבת שכאשר הוא במצוקה ובלחץ התנהגותו קשה ביותר לבני הבית. המלצתי היא שבמצב כזה לעזור לו כמה שיותר, ויכוחים מריבות "להראות לו עד כמה הוא מקשה על אחרים" לא יעזור, במצב כזה, תמיכה עזרה התעניינות בבחינות שלו וגם מעט פינוקים, יוסיפו לבטחון העצמי שלו וגם הוא יתנהג בצורה יותר טובה. צריך להבין שהוא מתוח ולכן כל דבר אשר יעזור להוריד במתח שלו טוב מאוד. הבעיה העקרונית היא כמובן הטיפול הבסיסי והמצב הבסיסי של OCD ונראה שהוא מקבל טיפול מתאים. לצערי OCD היא הפרעה עקשנית ולעתים קרובות קשה ועמידה לטיפול. לכן גם אין שיפור מהיר במצבו והוא זקוק לתמיכה יותר מאשר לביקורת. האם ראיתם את הסרט "הכי טוב שיש", מאוד מומלץ כדי להבין יותר טוב את האדם עם OCD ביי דר' גיורא הידש
אמא שלי בת 63 סבלה כשהיתה קטנה מדלקת קרום המח. בנוסף לבעיות התמצאות קשות שיש לה (היא לא הולכת לשום מקום חשוב לבד) היא כבר כמה שנים חושבת שגונבים לה מהבית. זה התחיל עם השכן אבל הוא מת ועכשיו היא נטפלה לאישתו. האם לדעתך יש כאן הפרעה פסיכיאטרית? מה אפשר לעשות כי היא מודעת לכל מה שקורה לה אך מסרבת לפנות לעזרה
למיה שלום, השאלה קלה יחסית התשובה יותר קשה. כפי שאת מתארת את הדברים מדובר במחשבות שווא, כאשר האדם עצמו הוא חשדן ולכן מתנגד ושם לב אם מנסים לטפל בו. זו בעיה קשה ולצערי אין פתרון קל. יתכן ויהיה אדם קרוב אליה שהיא סומכת עליו שיוכל לדבר אתה ולהשפיע עליה - אחות, קרוב משפחה, חברה וכדומה. יתכן שאם תמשיכי לאמר הרבה זמן שיש לפנות לרופא פסיכיאטר היא תסכים, כלומר העקשנות שלך תשתלם, יתכן שרופא המשפחה מבין בפסיכיאטרייה והוא יוכל לבדוק ולעזור כיוון שיש לה אמון בו. הגישה היחידה היעילה היא להאמין לה, אבל להאמין לה שכך היא חושבת, ולך ולאחרים מותר לחשוב אחרת. כלומר, אם אומרים לה שמה שהיא חושבת זה לא נכון, היא תאבד אמון בך, אם תאמרי שאת מסכימה אתה אז כמובן שלא עשית כלום. הפתרון הוא - אני יודעת שאת חושבת שהשכנה גונבת, אבל אני חושבת אחרת ומותר לנו לא להסכים. אני מכבדת אותך איך שאת חושבת ותכבדי גם אותי. כלומר את מסכימה ולא מסכימה באותו המשפט. כך ניתן לשמור על הכבוד שלה וגם לא להסכים אתה. מקווה שעזרתי ביי דר' גיורא הידש
אימי בת 75 מראה סימנים מובהקים של מניה ושינוי התנהגות קיצוניים. כרגע לא מסוגלת לעמוד על הרגליים בגלל בעיות קרישת דם מטופלת בקומדין. אחרי לחץ על הרופא מטפל הגיע פסיכיאטר הביתה ונתן לה ואלפרואט.היא מסרבת לקבל את הטיפול ומתקחשת למצבה הנפשי.רופא מטפל לא משתף פעולה כדי לא להרגיז אותה. היא מדברת בלי הפסקה, לא ישינה מבריחה את כל המטפלות. והמשפחה נכנסה לסיחרור ואבדן שליטה. אני מבינה שהקופה "מכבי" לא מטפלת בבעיות נפשיות של החולה. הבעיה שהיא במניה מרימה את לחץ הדם לערכים מסוכנים. היה לה אירוע מוחי בעבר. ולא תסלח לנו אם נגרום לאישפוזה. אנחנו מתחננים לעיצה ומזור. בתודה מאד רחל הדואגת
לרחל היקרה, אכן בעיה קשה, איני בטוח שמדובר במאניה אבל בהחלט מדובר בהתנהגות לא מאורגנת אפילו מסוכנת עם אי שקט בולט. גם מהבחינה הרפואית יש קושי רב כי דפלפט=ואלפורט יש איתו בעיה עם הקומדין, שניהם מתפרקים בכבד. הייתי מחפש רופא אשר מוכן ליטול אחריות ולראות את כל התמונה ולטפל. עם זאת קל להגיד וקשה יותר למצוא. הייתי מוסיף עצה יותר מעשית. תתחילו בקטן מדבר קטן, אני מניח שהיא אינה ישנה טוב בלילה, תתחילו מתרופות שינה שירגיעו אותה ואם היא תישן היטב בלילה גם מצבה ביום עשוי להשתפר. במידה ומדובר באשה שאף פעם לא סבלה מהפרעות נפשיות הייתי בודק קודם טוב יותר את מצבה הגופני. יתכן שהמצב או הסיפטום הנפשי הוא רק סימפטום של חוסר איזון גופני והבעיה הנפשית היא מישנית לבעיה גופנית. תמשיכי לעדכן ביי דר' גיורא הידש
אם לוסטרל היא תרופה הנחשבת טובה מדוע היא לא ידועה או מדוברת כל כך כמו הציפרמיל או הסרוקסט? כמו כן אילו תופעות לוואי יכולות להיות לה? האם עצירות היא תופעת לוואי שלה?
היי תודה על השאלה אשר מאפשרת לי להבהיר דבר חשוב. ראשית לתשובה, לוסטרל תרופה טובה, היא טובה כמו שאר התרופות מקבוצת הפרוזק, סרוקסט, פבוקסיל וציפרמיל. בארה"ב היא הייתה פופולרית אף יותר מהפרוזק ובטח יותר מהסרוקסט-בארהב. יש לה שתי תכונות יחודיות, א. היא מתאימה לטיפול ב ptsd והשניה היא אינה מכניסה למאניה את אלו הסובלים מדכאון וממחלה בי פולרית. הסיבה שלוסטרל אינה פופולרית בארץ היא בגלל היבואן בלבד. היבואן הראשון היה חברת טבע, שמסיבות שאינן ידועות לי לא "דחפה" את התרופה. כך שהתרופה הייתה בארץ וכמעט ואף אחד לא השתמש בה, היא לא נכנסה לסל הבריאות ולא לקופות החולים. רק לאחרונה היבואן התחלף ומתחילים לראות עד כמה התרופה טובה. נכון שיבואני תרופות דוחפים את התרופות ולעתים בכוח ולא תמיד בדרכים כשרות, אולם תראו מה קורה כאשר הם לא עושים את זה. מה יותר גרוע? שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש
שלום רב! מנסיונ הרב לוסטרל היא תרופה מצוינת ואת מוזמנת לבחון באתר אינפומד את יעוד התרופה ויתר פרטים עליה. וכן להכנס לאתרים נוספים בחול בנושא "זולפט" או "סרטרליין". רשומות שם גם תופעות הלוואי שלה שבד"כ הן קלות ונסבלות ועוברות די מהר,עצירות אינה מתופעות הלוואי של התרופה וההשפעה היא בד"כ מתחילה כעבור כשבועיים. ניתן גם לשלב תרופות נוגדות חרדה כמו קלונקס בצורה יעילה ביותר עם תרופה זאת שיהיה בהצלחה!
האם התרופה גורמת לתיאבון מוגבר ולהשמנה? לי יש בעיקר בעיות של מופנמות, סגירות, חוסר קבלת החלטות וחרדות קלות (לא התקפים המתבטאים פיזית). האם לוסטרל טובה לטיפול בתופעות אלה? ו..מה זה ptsd?
ערב טוב, מאז התחילו החרדות נימנעתי מלנסוע לחו"ל במסגרת עבודתי. בעוד חודש יש כנס שאני חייבת להגיע אליו ואין לי דרך לברוח מזה.השאלה מה עושים?אני די פוחדת שהחרדות יתגברו בזמן טיסה ובעצם היותי רחוקה מהבית.אני מאוד רוצה לנסוע ומצד שני קצת חוששת. איך נירגעים????ואל תציעו לי קלונקסססססססססססס. שגב
לשגב שלום, את בטיפול ולכן בטוח שיהיה לך יותר קל מאשר הניסיון האחרון לנסוע, את יכולה לנסות מחשבות חיוביות על כמה יהיה לך טוב, כמה הנסיעה חשובה, כמה יהיה טוב לחזור, לדמיין את עצמך במטוס ונהנית מהנסיעה. אם יש צורך תוכלי להעזר בפסיכולוג אשר יעזור עם דימיון מודרך וחיזוקים כדי שהנסיעה תהיה גם טובה וגם מוצלחת. כמובן שנמשיך לתמוך בך גם בפורום. דרך אגב לאן הנסיעה? דר' גיורא הידש
ערב טוב, הנסיעה היא לארה"ב.טיסה של משהו כמו 13 שעות,אח"כ כנס שמשתתפים בו נציגים מכל העולם וזה הולך להיות קשה........ שגב
ראיתי שד"ר הידש ענה לך כבר ואני מקווה שהוא הרגיע אותך קצת, לי יש דווקא כמה שאלות, וגם סיפור, כרגיל. השאלות שלי הן קודם כל לאן הנסיעה?, ברור שנסיעה לאוסטרליה זה מבצע מסובך יותר מנסיעה לקפרסין למשל (אני לא בטוח שלי יש אומץ לטוס היום לאוסטרליה), שאלה נוספת היא אם היה לך פעם התקף חרדה בזמן טיסה?, ואת מפחדת משחזור החוויה המפחידה, עוד שאלה (סליחי לי אבל אני לא עוקב אחר השיחות כאן כמו שהייתי רוצה) היא האם עדיין יש לך התקפי חרדה ואיך את מתמודדת איתם? ועכשיו סיפור: הפעם הראשונה שהייתי צריך לטוס אחרי התקפי החרדה הראשונים שלי, גם אני חששתי מאוד, דיברתי על עם הפסיכולוגית שלי, ועם הרופא, והחלטתי משום לטוס (זו הייתה נסיעה לאירופה), החלטתי גם לקחת איתי קופסה של קסנאנקס, שיהיה, אבל החלטתי גם לא להשתמש בו בטיסה (את יודעת למה, מאותה הסיבה שאת לא להשתמש בקלונקס) ככל שהתקדמתי במסלול לעבר הטיסה (כניסה לנתב"ג, עליה לקומה השניה, הגעה למטוס, עליה במדרגות המטוס, ישיבה על הכיסה) החרדה עלתה וגברה, כלום לא עזר, כשהתישבתי על הכיסא נזכרתי שיש קסנאקס בכיס ושהחלטתי לא להשתמש בו, בשלב הזה כמובן ויתרתי על ההחלטה הזו ואמרתי שאם החרדות יתגברו במהלך הטיסה אני אקח קסנאקס אחד. בשעה הראשונה של הטיסה (נדמה לי שהייתה זו שעה) שתיתי בערך ליטר מים, ושמרתי על רמת חרדה די גבוהה, שכמו בכל התקף חרדה הלכה ופחתה, בנחיתה הרגשתי הקלה עצומה, בקסנאקס לא השתמשתי, אבל מאוד עזר לי שהוא היה בכיס שלי. בטיסה חזרה כבר שמתי את הקסנאקס במזוודה, לא הייתה לי חרדה, ואת קופסת הקסנאקס ההיה שחכתי במזוודה כשהגעתי לארץ (אני חושב שהיא עוד שם) ומאז לא נזקקתי יותר למרשם לקסנאקס. אני יודע שזה סיפור אישי שלי, ולא כל האנשים אותו דבר אבל נראה לי, שלפעמים יש הרים כאלה שצריך לכבוש ואחרי הכיבוש החיים יותר קלים, אולי זה ההר שלך?. אני מצרף את המייל שלי, אשמח אם תשלחי דוא"ל, בשביל שנוכל לדבר על זה...
האמת היא שהרמה של הפסיכיאטרים בארץ נמוכה. זהו איננו תחום מבוקש ברפואה. הרבה כאלה שלא התקבלו למחלקות אחרות בוחרים בלית ברירה בפסיכיאטריה. בהרבה מקומות מועסקים רופאים פסיכיאטרים שלא דוברים אפילו עברית ועדיין לא הפנימו את העובדה שהם נמצאים בישראל ולא בברה"מ לשעבר. את המחיר משלמים המטופלים הרבים, למעשה רוב רובם של המטופלים, כולל הפרטיים. ד"ר הידש עפ"י הכרטיס האישי שלו למד רפואה בארץ ואפשר לראות את ההבדל התהומי שמים וארץ ביחס שלו לפונים כאן לעומת היחס בשטח. היחס שמקבל כמעט כל מי שפונה לפסיכיאטר בארץ הוא מחפיר, מזלזל, פוגעני ומשפיל. אין בכלל דמיון בין פסיכיאטריה לרפואה כללית (כל שאר התחומים ברפואה). אף רופא בתחום אחר לא היה מעיז לעשות דברים שפסיכיאטרים עושים באין מפריע יום יום בכל מקום שבו הם עובדים. לפעמים פגישה אחת עם פסיכיאטר יכולה להרוס חיים שלמים ודוגמאות יש לרוב.
ערב טוב, הבנתי כל מה שכתבת.מאוד פשוט לשלול דבר אחד אבל החוכמה היא להגיד מה עושים כן. לאן פונים אם לא לפסיכיאטר?אם יש לך רעיון אשמח לשמוע. זכור-תמיד כשאתה אומר לא למשהו,כדאי גם שבהמשך המשפט תאמר מה-כן. שגב
אחותי בת 25 סובלת מהפרעה באישיות והיא ממררת לנו את החיים שאלתי היא האים הפרעה באישיות נולדים איתה ? ובנוסף לכל היא גם מעשנת כבר 7 שנים גראס וחשיש האים זה מחמיר את הבעיה כי לאף אחד איין פתרון היא מטופלת עם פרפאנן ורסיטל האים אלו הכדורים המתאימים לה?והם בכלל יעזרו אם היא ממשיכה לעשן כל יום חשיש?
לאחות שלום, לצערי אני יכול לשתתף בדאגתך, גם העישון הקבוע של הגראס וגם התרופות שציינת מעידים על בעיה נפשית לא קלה. אני מבין שהיא נמצאת בטיפול ואני מקווה שהיא בידיים טובות כך שיתכן שבעתיד היא תרגיש טוב יותר. לגבי השאלות הספציפיות כמובן שאין לי מספיק פרטים כדי לענות תשובה מבוססת ואחראית. אני גם מעדיף לענות למטופל עצמו ולא לקרובים, יש מעט טעם לא טוב בלדבר על משהו שלא נמצא פה. בכל אופן אני שמח שיש מי שדואג לה, ואני מקווה שתמשיכי לתמוך ולדאוג לה למרות הקשיים שיש לה ולמרות שלפעמים זה די מייאש. עם זאת היא זקוקה לעזרתך ותשתדלי לעזור לה כמה שיותר. נקווה שמצבה ישתפר דר' גיורא הידש
כתבתי לך בעבר על תחושת הניתוק שהייתה קיצונית ביותר אך גם עכשיו קיימת. אני במשבר נפשי ראשון בעוצמה שלו וזה סך הכל חודש וחצי שאני בסיפור. הפסיכיאטר נתן לי ליתיום רסיטל ורספרידל ואני לוקח אותם כבר שלושה שבועות. אני עצמי מרגיש מנותק ומרגיש שחלקית אני לא שולט על המחשבה במיוחד בבוקר. מצב הרוח לפעמים ירוד ולפעמים סביר. אני נמצא בטיפול פסיכולוגי אך מרגיש שמילים לא כל כך יכולות לעזור למקום הנפשי שלי. האם יש לך עצה בשבילי? חיים.
לחיים שלום, אני זוכר את מכתבך אבל לא זוכר בדיוק את כל הפרטים, אבל נראה לי שתשובתי די פשוטה ולכן אכתוב. לרסטיל ורספרידל יש תקופת חביון בה לא מרגישים את השפעתן ורק אחר כך מתחילים להרגיש טוב יותר. מדובר בערך על שלושה ארבעה שבועות עד שמתחילים להרגיש את השיפור. גם אחר כך השיפור עדיין ממשיך וכל הזמן מרגישים יותר טוב. כך שבוא נקווה שזה הטיפול שמתאים והטיפול שיעזור לך, כדאי לחכות עוד שבוע שבועיים ולראות מה קורה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
כתבתי לך כבר אז ואני כותבת שוב, אולי כדאי לשקול קבלת חוות דעת נוספת לגבי הייעוץ התרופתי.
נילי, אני מסכים אתך אבל עכשיו כבר כדאי לחכות עוד שבוע, לשמוע מה הפסיכיאטר הראשון אמר ואחר כך להתקדם. ביי הידש
לד"ר שלום, סוף כל סוף, הייתה לי פגישה עם פסיכאטרית. (כזכור אני סובלת מנדודי שינה מתמשכים). היא איבחנה אצלי דיסטימיה. והמליצה לי על כדורים מסוג אלטרול 25 מ"ג. מה דעתך בנושא ?
היי האלטרול היא תרופה נוגדת דיכאון מהדור הישן, דיסטימיה משמעותה דיכאון לא חמור בעוצמתו אשר נמשך כבר זמן רב, לעתים הדיכאון די חבוי. במינון זה האלטרול לא כל כך יעזור לדיכאון אבל הוא בהחלט יכול לעזור לשינה. אחת מתופעות הלוואי של אלטרול שבדרך כלל איננו אוהבים אותה שהאלטרול מעט מרדים. דווקא אצלך תופעת הלוואי הזו יכולה להפוך ליתרון לכן יתכן והאלטרול יעזור לך. את יכולה לנסות, מהניסיון לא יגרם שום נזק, מקסימום תשני. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש
זו אולי שאלה מוזרה אבל האם תרופות פסיכיאטריות כגון פרוזאק וכו' יכולות להפריע בטיפול פסיכואנליטי בגלל הנטייה של תרופות אלו לחסום את הגישה לתכנים רגשיים ואחרים? מדובר במצב של הפרעת אישיות קשה שמתלוות אליה בעיות נוספות כמו נטיה לדיכאון , אובססיביות וכו'. בתודה, עדי.
לעדי שלום, ישנה אמונה כזו מפני שאנשים רבים נעזרים בתרופות מסוג הפרוזק ואז אומרים "תודה רבה, אני מרגיש בטוב ואין לי זמן, כסף, וכוח לפסיכואנליזה". בדרך כלל כאשר הבעיה הנפשית חמורה יותר (בדומה למה שאתה כותב), הטיפול התרופתי אינו פותר את כל הבעיה ואז הוא דווקא עוזר ומזרז את התהליך הטיפולי שבשיחות. כך שאין תשובה תיאורטית וצריך לבדוק כל אדם לגופו של ענין. חוץ מזה האם אתה באמת בפסיכואנליזה ולא בפסיכותרפיה, ארבע פעמים בשבוע? אם כן אז במידה ואתה מסכים, אולי תשתף אותנו בפורום על הרגשתך בסוג הזה של טיפול. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
האם זיפרקסה גורמת לעליה במשקל - בפני עצמה, או שהיא פשוט גורמת לעליה בתיאבון?
שלום לפלפל אני רוצה קצת לזעזע ולהסיר אמונה שאינה נכונה, עליה במשקל היא תמיד מאוכל=קלוריות. חוק שימור האנרגיה-מפיזיקה עדיין קיים. העליה במשקל היא ההפרש בין מספר הקלוריות הנכנסות ובין הקלוריות המוצאות על ידי פעילות גופנית ונפשית. לגבי הזיפרקסה, הזיפרקסה גורמת לתיאבון מוגבר ואז אוכלים יותר ועולים במשקל. בדרך כלל העליה במשקל בהתחלה ואחר כך המשקל מתייצב. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
הי, אז מה הסמקת?????חבל שלא יכולתי לראות. אני כבר כמה חודשים פה בפורום ואני קוראת את תשובותיך,אתה פשוט משהו.....אני גם שמתי לב שיש פה אנשים מאוד אינטיליגנטים ואתה אחד מהם. למה דווקא לנו זה קורה??האם עדיף להיות טיפש ובריא מאשר חכם וחולה?????????. חשבת על זה פעם?? שגב
לא יודע למה נדמה לי שאמרת פעם שאת נשואה, אז אני אוותר הנסיון להיות חמוד :-) חשבתי על זה המון פעם, אבל עכשיו כשאני בא לכתוב לך תשובה, אני מוצא שאני לא יודע, אני לא יודע אם עדיף להיות בריא וטיפש, בעצם אני יכול להגיד שני דברים, עדיף להיות בריא, ונראה לי שגם עדיף להיות חכם. ואני חושב שאפשר להיות בריא וחכם, מאחר ולא כל הטפשים בריאים, האמת כרגיל היא חמקמקה ונמצאת כנראה באמצע. אני יודע שזה לא מה ששאלת, אבל אין לי תשובה למה ששאלת, אולי יש פה מישהוא אינטלגנטי באמת שכן תיהיה לו/ה תשובה... מה התשובה שלך? ודרך אגב שוב גרמת לי להסמיק..., זה מתחיל להיות הרגל
ערב טוב, כמובן שעדיף להיות חכם ובריא-אבל זה לא מה ששאלתי. לדעתי אנשים בעלי אינטיליגנציה גבוהה יותר ערים ובודקים את מה שקורה להם-כלומר יותר לעומק ולדעתי כשמתחילים לחקור גם באיזה שהוא מקום ניכנסים לזה יותר. אני אוסיף ואומר-שיש עוד כמה תכונות שיכולות לגרום לכל הבלאגן הזה והן-רגישות יתר,פרפקציוניזם וכמובן ביקורת עצמית גבוהה שהיא ניגזרת של פרפקציוניזם. לא יודעת למה אבל יש לי הרגשה שמה שכתבתי די נכון.ואני לא אומרת את זה על מנת לסחוט מחמאה בקשר לאינטיליגנציה שלי כי אני לא צריכה אישור מאף אחד. בקשר להסמקה-חבל שאיינני יכולה לראות????נכון אני נשואה ואני לא מתלוננת.אבל מאחר ואין לי מושג מי אתה ומי האנשים שכותבים פה בכלל אני רק יכולה לתאר לעצמי איך אתה ניראה כשאתה מסמיק. אז כך את זה בכייף ותהנה מהמחמאות-זה פשוט מגיע לך. שגב
סליחה שאני מתערבת באמצע.... גם הודעתי הראשונה לך גרמה לך , רק להזכירך, ל מה אם לא, סומק וויראטואלי, כך קראת לזה. (יותר נכון שאלת אם יש דבר כזה). נו ומאז, עברו מים בים והסומק נשאר ווירטואלי (וזאת למרות שאני לא ממש נשואה...)
שלום לכולם, האם כבר אמרתי לכם שכיף להיות פה? אז אומר זאת שוב. אני חושב שיש הבדל בין דיכאון וחרדה, את הביקורת העצמית הרגישות ביטחון עצמי לא יותר מדי גבוה, כל אלו אני קושר למצפוניות ורצון להיות בסדר כדי לא לספוג ביקורת, וקצת מסובך , כדי לא לספוג ביקורת אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי...כפי שאמרתי אני חושב שלפוליטיקאים לא יהיה אף פעם דיכאון. בכל זאת יש הבדל בין אנשים אשר סובלים מדיכאון וחרדה ובין אנשים אשר מתעניינים ומדברים על כך, מגיעים לטיפול פסיכולוגי או מדברים על זה בפורום ואז גם רוצים ויכולים לעודד אחרים. פה כבר באמת שמגיעים אנשים יותר איכותיים ואנשים שרוצים להעמיק. לצערי הפרעות נפשיות קורות בכל שכבות האוכלוסיה, ללא הבדל גזע ומין. למרות שדיכאון וחרדה שכיחים יותר אצל נשים. וכאן אני מגיע לשאלה של "איש" האם במקומות אשר נלחמים על הקיום יש פחות דיכאון? ההקבלה היא שיש הטוענים שנשים וגברים סובלים באותה שכיחות ומידה מדיכאון אבל נשים פונות יותר לטיפול וגם מוכנות יותר להיעזר ולדבר על זה. אבל באופן עקרוני השכיחות זהה. כך גם במדינות עניות. השכיחות דומה אבל אנשים יפנו פחות לטיפול או שבגלל קשיי החיים עם הדיכאון הבינוני קיים הכרח להמשיך לתפקד והם מוצאים את הכוחות להמשיך לתפקד כי אין ברירה. כך גם אדם עם שבר ביד או ברגל חייב להמשיך וללכת לעבודה ולא תמיד יכול להשאר בבית. בכל אופן לאנשים שמתענינים כל הנושא של בנפש והפסיכולוגיה הוא מאוד מעניין ומרתק. גם האנשים המתעניינים וגם הפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה של הנפש. אני חושב שאין עיסוק אינטלקטואלי יותר מעניין, כך שאני בהחלט נהנה ביחד אתכם. שיהיה רק טוב, לשגב, אין לך מושג כמה המחשבות הללו פוריות בגובה של 10,000 מטר, תנסי... דר' גיורא הידש
שלום, התחלתי לפני כחודשיים לטול כדורי סורבון. באופיי אני מאד לחוצה, ולוקחת ללב ולאחר שהתחילו לי חרדות החלטתי לטפל בעניין. ושאלתי- בעוד כחודש אני אמורה לעבור איזשהיא ועדה בעבודה לצורך קבלת קביעות. אני חושבת שאם לא הייתי לוקחת כבר את הכדורים הייתי היום הרבה יותר היסטרית מאותה ועדה אבל עדיין אני חוששת מאותו מעמד, כבר לא חרדה אלא יותר אי שקט, חלומות זוועה, ונראה לי שהלחץ עבר לתת מודע (ובגלל זה חלומות הזוועה). האם כדאי לי להחליף את הכדורים? האם פשוט להתמודד?
לענבל, את שואלת את השאלה הקשה ביותר. כאשר תרופה עוזרת במאה אחוז אין בעיה, כאשר תרופה אינה עוזרת כלל אז גם אין בעיה להחליף. הקשיים הם עם התרופות שעוזרות באופן חלקי או תרופות שעוזרות אבל יש להן תופעות לוואי מציקות. במקרים כאלו צריכים לבחור במה שפחות גרוע. גם אצלך, את מציינת שהסורבון עזר לך אבל לא מספיק, אם תחכי אז מצבך בטוח ישתפר במידה נוספת. אם תחליפי תרופה אז יתכן שהיא תתאים לך ותשתפרי אבל יתכן גם שיהיה פיספוס ואז נסיגה. האם כדאי ליטול את הסיכון? סליחה, הדברים שכתבתי למעלה נכונים אבל קראתי כעת שוב את שאלתך, להערכתי את קרובה מדי למועד הוועדה, חודש כך שהתרופה החדשה לא כל כך תספיק להשפיע. כעת כנראה עליך להמתין עם הסורבון. הסורבון עם הזמן עדיין ישפר את מצבך ובעוד כחודש מצבך הנפשי יהיה טוב יותר מאשר היום. שיהיה בהצלחה ובכיף דר' גיורא הידש
היי דר' הירש! החבר שלי סובל ממצבי רוח קיצוניים של פעם למעלה ופעם למטה ללא כל סיבה לדבריו. לאחר ביקור אצל הפסיכאטר הוחלט כי יתחיל טיפול פסיכולוגי ונטילת סרוקסט.לי יש התלבטות מאוד רצינית כרגע.אני חוששת לקשור את עתידי איתו מאחר וכדורים נתפסים אצלי כמשהו לא חיובי.אני חוששת לילדים שיוולדו - יש לציין כי הוריו גם סבלו מדכאונות בחיים ואכן גם לקחו תרופות נוגדות דיכאון.איזה השלכות יכולות להיות והאם בגלל שכרגע הוא נוטל הוא לא יזדקק לזה מדי פעם בעתיד? האם זה לכל החיים עם הפסקות קלות ומה הסיכונים? תודה רבה על תשובה מהירה
למיכל שלום, אני חושב שגישתך מיושנת, אדם שיש לו קושי ומטפל זהו סימן לבגרות ולרצון להרגיש טוב ולא להכביד על הסביבה. להיפך, אדם שאינו מטפל בעצמו ומזניח הוא בעייתי יותר. כיום גם במכון הרפואי לבטיחות בדרכים הקשור לרשיונות נהיגה זו הגישה. אדם עם בעיה אשר מטפל בעצמו בכדורים, סימן שהוא אחראי ודואג לעצמו. אדם שאינו נוטל טיפול מסוכן בנהיגתו כי הוא אינו אחראי. אין שום קשר בין פוריות, הפרעות גנטיות ונטילת כדורים. כלומר הכדורים אינם מזיקים ואת יכולה להיות שקטה. אצל גברים זה לא כמו אצל נשים בהריון. אני מציע שתראי את האדם עצמו כבן זוג לחיים ולאו דווקא את "הכדורים", לכל אחד מאיתנו יש חסרונות ויתרונות, תחשבי טוב לפני שאת מחליטה,,. ביי דר' גיורא הידש
קבעתי למחר תור לפסיכיאטרית שהמליצה לי לקחת את הלידול. ואני הולך לומר לה שאני לא לוקח את התרופה הזו יותר. אני מקווה שהיא תמצא משהו יותר "ידידותי" לתת לי למרות שהיא די הבהירה לי ש "הלידול זו התרופה שלך". זהו נראה מה יקרה.
אני נמצא בדכאון כבר חודש בערך עקב כל מיני בעיות אישיות כאשר אני עוסק בפעילות מינית (לא סקס) אז אחרי זה אני שוקע לדכאון יותר קשה ואז אין לי כבר כח לעשות כלום כאילו כל האנרגיות נגמרות מה אפשר לעשות?
היי אבי, אפשר לדבר על הדברים עם חבר טוב או מטפל. אתה אומר שיש לך בעיות אישיות, אז קדימה תעשה אתם משהו, זוז, תנסה להתקדם. לצערי, אוננות קשורה לרגשות אשם. רבים חשבים שאין מקום לרגשות אשמה אבל המציאות היא שונה, תחילה מרגישים הקלה אבל אחר כך כל מיני רעיונות נכנסים לראש הגורמים להרגיש רע. במיוחד כאשר המצב הנפשי פחות טוב, אז המחשבות הרעות רבות יותר. לילה טוב, דר' גיורא הידש
אני מטופלת 51 שנה בהלידול דה–קנוואט. אני מקבלת אותו בזריקה ולדעתי הוא נס רפואי: א. הוא מארגן את המחשבות, נגד מחשבות שווא. ב. נותן כוח לקום בבוקר (כמובן ביחד עם תרופות נוספות) לדעתי הוא הציל את חיי.
אבל לא מרפא, אם כך.
אני מבקשת את עזרתך.יש לי תקופות של חודשים בשנה שאני מרגישה דופק לא סדיר תחושת עירבובציה אני מרגישה את הדופק כאילו בחוץ .הדבר מקשה עלי מאד ומלחיץ אותי במהלך היום והלילה כשאני עסוקה איני מרגישה זאת אך כשאני שוכבת או יושבת אני ממש מרגישה אני עושה ספורט הליכה של שלושת רבעי השעה כל יומיים מה לדעתך זה יכול להיות
ערב טוב, לא ציינת את גילת.האם את עובדת?במה את עוסקת? כמו שזה נישמע מהפרטים המעטים שנתת-זה נישמע כמו מתח וחרדה.האם את מתוחה ממשהו ספציפי?עבודה?נישואים? תני קצת יותר פרטים. אני מחכה ומקווה שאוכל לעזור. שגב
היי גלית, כדאי מאוד שתקראי את התשובה של "איש" ל- "א'" היא מופיעה מספר שאלות מתחת לשאלתך, אני חושב שהדברים נכונים גם לגבייך. אם יש לך שאלות נוספות, אנא הוסיפי פרטים ונשמח לעזור. אני מניח שעברת בירור אצל רופא המשפחה וכמו בדרך כלל אין בעיה לבבית. תחושה של הדופק (דפיקות לב) היא תופעה נורמלית, כאשר אנחנו עסוקים אנחנו לא מרגישים את הדופק, בזמן של מנוחה ושקט שומעים דברים נוספים. כך גם אם יש לנו כאב קל כלשהו ואנחנו עסוקים בעבודה או בסרט אז לא נרגיש אותו, כאשר לפתע יש שקט, אנחנו נרגיש. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש
ערב טוב , ומה השאלה? שגב
גלית, לא התפרסם!