פורום פסיכיאטריה

הי , אני לוקחת ליתיום ומבצעת בדיקות דם תקופתיות למעקב על רמת התרופה בדם. מעניין אותי לדעת - מהי רמת הליתיום בדם שיש לאדם נורמלי באופן טבעי (אחד שלא לוקח ליתיום ...) ? תודה , נ.

שלום נ. רמת הליתיום בדם למי שלא לוקח ליתיום היא אפס! זה חומר שלא קיים בגוף באופן טבעי, יתרה מזו, זה ממש חומר רעיל לגוף, ולכן אם לוקחים יותר מדי, זה יכול גם לגרום להרעלת ליתיום. רופאה שהכרתי אמרה לי בפירוש שזה סוג של רעל. יכול להיות שאני טועה, ואז אולי דור יתקן.. בברכה מיכאל (שלוקח ליתיום פעם ביום ברמה תת-טיפולית)

הי , בכל מיני מאמרים שקראתי בעבר היה כתוב שחומר זה מצוי באופן טבעי בדם אבל ברמה מאוד נמוכה. לא הצלחתי למצוא עכשיו באינטרנט באיזו רמה .... וזה מעניין אותי ... לילה טוב , נ.

אני לא יודעת למה אני ככה...בעצם אולי אני כן יודעת למה אני ככה. יש לי פחדים!פחדים שחברים שלי יעזבו אותי, פחדים שאנשים צבועים אליי ולא אוהבים אותי באמת, פחדים לפגוע באנשים, וכד'... יש לי חברים טובים, ואני מאוד אוהבת אותם, ואני כל כך משתדלת לא לפגוע בהם, אבל ברגע שאני פוגעת אפילו סתם משו קטן כזה שעשיתי ופגע אני מתחילה להרגיש כל כך לא נעים ולהיות ממש מדוכאת.ואם חבר מתנהג אליי לרגע אחד באדישות אני מרגישה שכאילו נמאס לו ממני. ואני מצד אחד יודעת שזה לא נכון ומצד שני זה כאילו כן נכון. מה אני יכולה לעשות??? למה תמיד אני חושבת שכולם נגדי? יכול להיות בגלל טראומה שעברתי?כי האמת שעברתי הרבה חוויות לא נעימות בילדותי!הרבה צחקו על החיצוניות שלי אבל בעיקר על הפנימיות, ראו אותי כבן אדם חלש.ואני חושבת שפשוט היום אני מפחדת שזה יקרה שוב ובאופן "אוטומטי" שכזה אני חושבת שכל בן אדם ישנא אותי.וכשאני רואה שמישהו כן מוצא בי עניין אני מפחדת לאבד אותו מהסיבה שסוף סוף מצאתי אחד כמוהו. יופי אני מודעת לבעיה ולמה שעובר עליי..אבל איך אני מטפלת בזה??

ענבר יקרה הדרך להתגבר על קושי היא לא לוותר לעצמך על קשר עם אותם אלה שאוהבים אותך. גם כשנראה לך שהם לא אוהבים אותך, תבדקי אם זה שלך או שלהם. ברוב המקרים אם תהיי כנה אם האוהבים אותך ופשוט תשאלי אותם אם הם כועסים עליך, הם יגידו שלא, מה פתאום, ואת תוכלי להרגע. כך, פעם אחרי פעם תחשפי לחוויות של אהבה וקבלה שבהדרגה יחליפו את חוויית הנטישה והלעג. זה לא קורה ביום אחד, אבל זה בסוף יפסיק לכאוב לך כי כשכולם יחבקו אותך ויאהבו אותך ויגידו לך כמה את נפלאה ונהדרת, כבר לא תרגישי יותר דחוייה. הילדה הפצועה של פעם תתאבל על הסבל שהיא עברה, ואז תוכל להרפא ממנו ולהשאיר אותו מאחור. יעזור אם תבטאי את עצמך באומנות ובכתיבה או בכל דרך שאת טובה בה. עוזר לדבר, עוזר לעזור לאחרים, ועוזר שאוהבים. אם את אוהבת, יאהבו אותך בחזרה. אהבה מביאה אהבה. תרגישי טוב תמי.

אני מטןפל בפרוזק לכפיתיות אני לוקח שני כדורים ביום האים זה מספיק ואים הוסיף עוד כדור זה יכול לעזור יותר אני סובל כל הזמן ממחשבות טורדנית במשך רוב היום

עם פרוזק אפשר לקחת עד 4 כדורים ליום. אם ההשפעה חלקית אז כדאי להתיעץ עם הרופא לגבי עליה במינון.

מה המחיר המקובל לפגישת פסיכותראפיה ע"י פסיכולוג? ע"י פסיכיאטר? אודה לתשובה הכונה כמובן למחיר במיגזר הפרטי תודה רבה

אני משלמת 400 שח לפסיכיאטר פרטי, ממנו מחזירה לי הקופה 80% על שלוש פגישות לשנה ו-250 שח לפסיכולוג

ענבל המחירים שצויינו הם נמוכים יחסית. פסיכולוג יכול לקחת גם 300 ו-350 שקל לשעה טיפולית. כמובן תלוי איפה את גרה ותלוי בסוג הפסיכולוג אליו את הולכת. פסיכיאטרים לוקחים יותר- 500 ומעלה (מהנסיון שלי) אבל אולי יש גם כמה צדיקים שלוקחים פחות. יש גם אנשי מקצוע טובים בקופת חולים ושם זה יעלה לך פחות. אם את רוצה המלצות את יכולה לכתוב לי למייל. בהצלחה תמי.

פסיכולוגים קליניים שעובדים באופן פרטי גובים סכום של כ-220-450 ש"ח לביקור. הדבר תלוי בניסיון של הפסיכולוג, רמתו המקצועית, המוניטין שלו ועיקרון "ביקוש והיצע" אליו. בד"כ באיזור המרכז ות"א המחירים יותר גבוהים לעומת הצפון, הדרום וירושלים. אצל פסיכיאטרים המחירים לפסיכותרפיה הם 350-650 ש"ח לביקור. מי שמגיע לפסיכיאטר בכיר רק ליעוץ, איבחון, או טיפול תרופתי יכול לעיתים לשלם גם 1000 ש"ח לביקור ואף יותר. תדירות הפגישות בפסיכותרפיה היא אחת לשבוע. זמן הפגישה הוא בד"כ 45-50 דקות.

לד"ר הידש שלום רב! סובל מדיכאון מגורי מזה 3 חודשים. אפיזודה חמישית. בעבר טופלתי באנאפרניל שסייע לי מאד. בשאר האפיזודות לא עזר. טופלתי בכל כדור שקיים במהלך השנים. הסתבר שקבוצת ה-SSRI אינה מיטיבה את מצבי. עברתי לטיפול באפקסור, רמרון, ללא שום שיפור. כמזה כ5- שבועות מטופל באיקסל 100 מ"ג ביום.חש שיפור מיזערי אך עלייה וקוץ בה, גורם לי לאפטיות. הרופא המטפל הציע לי 3 אלטרנטיבות בשלב זה. 1. לשלב אדרונקס 4 מ"ג פעמיים ביום עם האיקסל. 2. לשלב אנאפרניל 75 מ"ג SR עם האיקסל. השאיר את הבחירה בידי. 3. להעלות את מינון האיקסל עד 200 מ"ג ליום,בשילוב עם אחת משתי האלטרנטיבות המוזכרות בסעיפים 1ו 2. מתלבט ומעוניין לקבל את חוות דעתכם המלומדה בהקדם האפשרי. בברכה רפואה שלמה לכולנו. מוטי

שלום מוטי, ד"ר הידש בחופש. לעניין התרופות- המינון היעיל של איקסל נגד דיכאון הוא 100-200 מ"ג ליום בחלוקה לשתי מנות. בד"כ מומלץ לעלות ל-200 מ"ג ליום לפני שמוסיפים תרופה נוספת (אדרונקס או מרוניל), אך מכיוון שאתה מדווח על אפאתיות, הרי שהוספה של אדרונקס פעמיים ביום, במקרה זה, היא עדיפה על עליה במינון של איקסל. עם זאת, יש לזכור שתופעות הלוואי של איקסל יכולות להיחלש או להיעלם עם הזמן ואז שילוב של שתי תרופות שונות הוא מיותר. לגבי סעיף 2 (אנפרניל) הייתי שומר אופציה זאת רק כמוצא אחרון, אם אופציה 1 ו-3 (שניהם ביחד או לחוד) לא עבדו. מדובר אמנם בתרופה מאד חזקה אך מרובה בתופעות לוואי.

היי דור ! מגלישה רבת שנים בפורום אין לי ספק שהנך בקי ברזי הפסיכיאטריה . הייתי מעוניין לשוחח עימך טלפונית במידה ואין לך התנגדות . משאיר רק לך את מס' הנייד שלי שאליו תוכל להתקשר. אחזור אליך מיד .עלות השיחה עלי. בכל מקרה תמשיך בעבודת הקודש כנאמר: כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו". בבברכת רפואה שלמה לכולנו! מוטי 050-5538488

שלום לכולם. אני פעם ראשונה באתר וכולי נפעמת מהתמיכה שלכם האחת בשני. פשוט לקנא... אני מטופלת אצל פסיכיאטר דרך קופ"ח מאוחדת והחלפתי כבר כמה כדורים, שלא ממש עוזרים לי...ולקבוע תור אצל אותו פסיכיאטר לוקח חודשים...! אני סובלת מהתפרצויות זעם, עצבנות וחרדות. הייתי מאוד רוצה שתמליצו לי על פסיכיאטר טוב שאוכל להגיע אליו באופן פרטי.

תשאירי את כתובת המייל שלך ואת אזור מגורייך, על מנת שחברי הפורום ימליצו לך. יום נעים

אני מחפשת פסיכיאטר טוב לבחורה בת 21. מעוד רגשית. מדובר בבעיה במעי רגיז ואולי בעיות בקשב וריכוז.

לרונה- קיימת עדיפות לפסיכיאטר שכבר מכיר אותך ואת ההיסטוריה שלך. אם את רוצה טיפול פרטי- תרשמי איזור מגורים, גיל, סוג הבעיה וננסה לכוון אותך.

ד"ר דנייאל 039514634 ד"ר מוטי משיח 0506265638 שניהם מאוד מקצועיים בהצלחה

שלום לכולכם אני כבר 50 יום עם הכדור במינון של 150 מ"ג יש שיפור ממש קטן ואני עדיין מקבלת התקפי חרדה וכמעט ולא ישנה ואין לי תאבון ירדתי מלא במשקל אני כל היום בלחצים כי אני מפחדת מההתקפים אני מיואשת בבקשה עיזרו לי

שלום הילה, אחרי 50 יום הייתי מחליף תרופה. לדעתי כדאי לנסות אפקסור XR במקום לוסטרל. עד אז תעזרי בבנזודיאזפינים (קלונקס או קסנקס עד 4 מ"ג ליום). נ.ב. מומלץ לשלב טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) אצל פסיכולוג/ית שמטפל בשיטה זאת, שהיא השיטה המועדפת בבעיות של חרדה כרונית. רפואה שלמה.

דור ניסיתי כבר את האפקסור ועוד הרבה מאוד סוגים שלא עזרו לי גם פסיכוטרפיה וגם טיפול קוגניטיבי התנהגותי ואני נעזרת בכדורי הרגעה אבל כל פעם אני צריכה להעלות את המינון אני ממש מתחילה להתיאש איך אפשר להיפטר מהמחלה הארורה הזאת הבית שלי עומד לההרס בעלי מתעלם ממני כמעט באופן מוחלט רק התינוקת שלי מקור שמחתי היחיד

האם למישהו מהמשתתפים יש נסיון עם רמוטיב או בהשוואה לתרופות אחרות? תודה מראש.

שלום אני מטופלת ברמוטיב לאחר שניסיתי תרופה אחרת מ- SSRI. שואלת על יעילות, אז רמוטיב עוזרת לי כמו הטיפול הקודם, אבל עכשיו אני לא סובלת מחוסר חשק ותשוקה, כמו שסבלתי בטיפול הקודם לפי מה שראיתי באתר של רמוטיב הם אומרים שלתרופה יש פחות תופעות לוואי לעומת תרופות אחרות

שלום רב! רציתי בבקשה לדעת הסבר מפורט ככול האפשר על תשובת ייעוץ מפגישה אצל הפסיכיאטר שלי : ADJUSTMENT+PROLONGED DEPRESSIVE REACTION follow up PERSONALITY DISORDER NOS ryle out בתודה מראש דנה

תרגום סינית לעיברית: תגובה דכאונית ממושכת למשבר הסתגלותי הדורשת מעקב, והפרעת אישיות לא מאובחנת. אל תקחי את השמות האלה יותר מדי ברצינות. את סובלת ממשבר, את פצועה מאירועי חיים שהכאיבו לך. לפסיכיאטרים יש דרך מוזרה לעזור לפצועים במצבים כאלה- הם נותנים להם שמות... אני מציעה להחליף את השמות בחיבוק ובתמיכה. אנחנו כאן בשבילך תמי.

ענבר חמודה את יכולה לכתוב לי למייל ולספר קצת יותר פרטים? אולי אני יכולה לעזור. תרגישי טוב תמי.

ראשית, אני אוהבת את הפורום הזה ומשבחת את כל אלו שמשתתפים במענה לכל אחד. אתם עוזרים עבודה נהדרת ועוזרים לנו מאוד. שאלתי היא בנוגע לחרדות שמגיעות במהלך טיפול תרופתי עם לוסטראל. חזרתי לטיפול לפני חודש (זמן שכבר אמור להשפיע) ואתמול סתם כך התחיל לי שוב גל קור בגוף עם מועקה שהתפתח לדקה ועבר מעצמו. האם יכול להיות שהודות לכדורים לא התפתחה החרדה? האם אני אמורה להרגיש משהו קטן מהחרדות בכל מקרה או שעדיין אין השפעה טובה של התרופה. באופן כללי הרגשתי השתפרה לטובה ויש לי הרבה פחות חרדות. בנוסף, אחותי התקשרה היום לספר לי שהיא חוותה התקף חרדה ראשון בחייה אתמול, והדבר מאוד הלחיץ אותי - כאילו התיזמון של שתינו באותו יום - נתן תחושה של משהו לא טוב שיקרה או קורה. איך יוצאים ממעגל המחשבות השליליות. הצילו!

שולה יקרה אני ממליצה על דרך לא שיגרתית אבל עוזרת, לפחות לי, המון. תלכי להתנדב איפשהו. תעזרי לילדים, לחולים, לאנשים טובים שצריכים עזרה. זה יביא אותם להודות לך ולאהוב אותך, ואותך לחזור להאמין בך וביכולותיך הנהדרות. אנשים שסובלים מחרדות הם האנשים הכי אמיצים שאני מכירה, ויש להם גם רגישות גבוהה למצבי סבל. לכן הם "נדבקים" מאנרגיה שלילית בסביבתם, וחווים חרדה. לטיפול בכך לא מספיקות התרופות אלא כדאי לשלב אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה (אומגה 3 עוזר), פעילות גופנית, עזרה לאחרים, אומנות וחברה. בהצלחה תמי.

שלום לחברים, רציתי לדעת האם מישהו יודע האם אפשר למות מלקיחת כמה עשרות כדורים בבת אחת, כמו סימבלטה, אפקסור, איקסל, בונדורמין וכדומה. ואם א - מה יכול לקרות? תודה מיכלי

נתחיל מזה שכן אפשר למות מזה, אבל דיי קשה למות מזה ולרוב לא מתים מזה אלא רק סובלים... מאוד סובלים. מינון עודף של כדורים יכול לפגוע בצורה בלתי הפיכה בעיברים חיוניים בגוף כמו הכליות והכבד, הלב ובתיפקודים אחרים של המוח. חומרת הפגיעה וצורתה תלויה בסוג הכדורים, השילוב ומספר הכדורים. (כשאני אומרת מספר אני מתכוות למספר בסיגנון של 100 כדורים פלוס). בקיצור אם השאלה היא לגבי התאבדות בעזרת כדורים אז אני ממש לא ממליצה (אני בכלל לא ממליצה להתאבד אבל..) מכדורים רוב הסיכויים שנישארים בחיים ועם נכות שיכולה להגיע למצב של פיגור או נכות משמעותיים. וכל זה עוד לפני שבכלל דיברנו על החוויה המזעזעת של השטיפת קיבה.

לפרוזק - תודה על התשובה המפורטת. כן, אני באמת רוצה למות, אבל באופן שלא יצילו אותי ואין לי אקדח. אז מה אפשר לעשות? אולי בכל זאת תעזרי לי?

בני היה מאושפז פעמים בפעם השניה בכפיה הטיפול התרופתי שקיבל זיפרסיה ורסיטל בנוסף הוצע לא סל שיקום דיור מוגן והמשך מעכב פסיכיטרי ופסכוטרפי . מכל מה שהוצע לו הוא לא עושה כלום גם לא לוקח תרופות . אני רואה אותו בדיכאון פשוט נגמר מול עיני לא יודע מה לעשות כל הדרכים מולו חסומות . האם יש דרך כל שהיא לעזור ? אני מאוד חרד דחוף מבקש עצה.

פסיכותרפיה ושיקום דורשים מוטיבציה גבוהה. אם אין לו מוטיבציה לכך- קשה מאד יהיה לעזור לו בנושאים אלה. לגבי התרופות- ניתן לכפות רק במצבים מאד מוגדרים. אפשר גם לשכנע אותו בדרכי נועם לקחת תרופות כדי לחסוך מעצמו סבל מיותר. אפשרות שלפעמים משתמשים בה אצל חולים בסכיזופרניה היא זריקה של ריספרדל אשר ניתנת פעם בשבועיים ואז אין צורך לקחת כדורים כל יום.

שלום רב, רציתי להעלות בעיה שיש לי, אני סובל זה זמן רב מחרדה חברתית, וכמובן שהסבל הוא רב, חוף מהקושי בחיי היומיום, אני מוצא גם קושי לטפל בעצמי ע"י גורמים מוסמכים. במה דברים אמורים? כעת כשאני כבר אחרי גיל צבא ומנסה לבנות את חיי, אני רוצה גם לטפל בעצמי, וגם להשתלב בעבודה ראויה. כך שאם אני אציין את עובדת היותי נוטל תרופות נוגדות חרדה ברזומה אני לא אמצא שום עבודה "נורמאלית", אז בכדי להימנע מחשיפת המידע אני צריך ללכת לפסיכיאטר באופן פרטי ולשלם לו 700 שקל (פחות או יותר) בכדי לטפל בעצמי ולקבל את הטיפול, וכמובן שאם אלך לפסכיאטר של הקופה, הטיפול נרשם במחשב קופת החולים וכך גם התרופות. וכאשר אבוא לקבל חוות דעת רפואית למקום העבודה כפי שרוב המעבידים דורשים, אני אקבל אותו מהקופה ושם יציינו את הטיפול, שימנע ממני להתקבל. אז אני מנסה לצייר פה תמונה, מחד, אני יכול לקבל טיפול בקופה שיעזור לי ברמה האישית אך בעצם לא יעזור להשתלב בשוק העבודה, ואם אני רוצה להימנע מכך אני צריך לשלם לפסיכיאטר פרטי אלפי שקלים בחודש, שדרך אגב אני לא יודע מי יכול לעמוד ב- 700 שקל לטיפול, כי לרוב הטיפול נמשך (מניסיון אישי!) כי עד שמוצאים את התרופה המתאימה לוקח זמן, וכל זה בשביל להימנע מאותו רישום בקופ"ח. אני אשמח לתגובות ארוכות ומפורטות, בכל ההיבטים שציינתי. תודה מראש. אלעד.

הטיפול המומלץ לחרדה חברתית הוא בעיקרו קוגנטיבי התנהגותי (CBT), עם עדיפות לקבוצתי. תרופות מומלצות רק אם יש פגיעה בתפקוד. כנראה שיש אצלך פגיעה בתפקוד אבל לא פרטת מספיק. מכיוון שחרדה חברתית איננה מחלת נפש, הרי שאין משמעות מיוחדת לרישום בתיק הרפואי בקופ"ח ולכן אין סיבה להמנע מטיפול יעיל.

גבר,אם זה הפחדים שלך אז צא מייד לדרך! אני הייתי דואג יותר אם התרופה תשפיע לטובה או שלא. באשר לרישום בתיק הרפואי,אם אתה לא הולך לעבוד במשרד ממשלתי אין כל הפרעה. אני עובד בחברת היי-טק ונוטל תרופות,הבאתי להם הצהרת בריאות ובקשתי מהרופא שירשום בהצהרה במקום המילה חרדה את המילה לחץ תקופתי. זה לגיטימי ובסדר.

האם בכדי לפנות לרופא פסיכיאטר יש צורך במכתב הפנייה מרופא המשפחה , או שניתן לפנות אליו גם ללא מכתב הפנייה?

מטיאס אני לא בטוחה לאיזה פסיכיאטר אתה מתכוון- אם בשירות הציבורי, דרך קופת חולים או באופן פרטי. פרטי לא צריך שום הפנייה. בקופות- צריך לשאול כל קופה איך זה הולך. בשירות הציבורי כדאי להביא פנייה מרופא משפחה אבל אני לא בטוחה שחייבים. הכי פשוט להרים טלפון ולשאול. בהצלחה תמי.

שלום לכולם, אני בן 19 ואני עובר מסכת ארוכה של טרטור בדרך ללימוד נהיגה והשגת רישיון. הבעיה היא בטופס הירוק,בו רופאת המשפחה שולחת אותי למכון הבריאות על מנת לעבוד בדיקות שמעידות על כשירותי או אי כשירותי בנהיגה. הייתי מעוניין לקבל מידע על מקום זה ועל ההליך מאנשים שמכירים את המקום ועברו בדיקות שם וגם מאנשים שלהם מידע יותר מעמיק על הבדיקות. תודה.

שלום באק... גם לי עשו בעיות עם הרישיון, כי הוצאתי פרופיל 21 במילואים על סעיף נפשי. ההבדל ביני לבינך הוא שלי כבר היה רישיון, אבל לא נראה לי שהתהליך כזה שונה. אתה מוזמן לאיזה מקום בת"א, ליד תחנה מרכזית ישנה, עם עוד הרבה אנשים, שחלקם רוצים רישיון מסחרי, וחלקם הוציאו פרופיל 21. אתה עובר מעין "בחינה", או טסט פסיכולוגי, אין בו שאלות שנכון לענות עליהן או לא נכון. אני באמת לא יודע מה השאלון הזה אמור להביע, אולי אם אתה פסיכוטי זה עולה על זה, אם כי לא צריך טסט מסובך כדי לגלות מצב פסיכוטי, זה הרי מצב מאוד מובהק. בכל מקרה אתה עונה על השאלון ואז אתה עובר ראיון קצר אצל פסיכולוגית. אתה מתבקש לכתוב על ויתור סודיות רפואית ואז הם פונים לפסיכיאטר שלך. כאן לדעתי הנקודה הבעייתית, כי נראה לי שלמכתב הזה יש את ההשפעה העיקרית, והשאלה היא אם הפסיכיאטר חושב שאתה יכול לנהוג. המכתב עובר מהפסיכיטאר למשרד הרישוי, ואז מזמינים אותך לעוד ריאיון אצל פסיכיאטר שלהם ליד הסנימטק בת"א. האיש הרי לגמרי לא מכיר אותך והוא מסתמך על המכתב ששלחו לו. בקיצור, נקודת המפתח היא התייעצות עם הפסיכיאטר שלך, כי על פיו יקום או יפול דבר להערכתי, כי הטסט הפסיכולוגי הוא דבילי לחלוטין וכל אחד יכול לעבור אותו. התהליך כולו גם מאוד יקר, איזה 500 שקל. אני עברתי את התהליך בהצלחה ולא שללו לי את הרישיון. הם אמרו שיחזרו אלי שנה אחר כך, בינתיים ברוך השם לא פנו אלי מחדש. (עברו יותר משנתיים) בהצלחה מיכאל

יש לי בעיה שאני סובל ממנה כבר המון זמן - "שלפוחית ביישנית", הווה אומר אני לא יכול להשתין כשאני לחוץ או כשיש אנשים לידי. כעיקרון במשך השנים הצלחתי איכשהו להסתדר עם התופעה. הבעיה היא שבקורב יש לי מבחן של 4.5 שעות ואני חושש שהבעיה תפריע לי מכיוון שאיני יכול להשתין כשהמשגיח מחכה לי... שאלתי היא האם יש תרופה כלשהי שאוכל לקחת באופן חד פעמי היכולה לגרום להשתנה מועטה למשך כמה שעות? בתודה מראש עידן. ד"א אגב אני מטופל בתרופות פסיכיאטריות וזה לא עוזר. המבחן בעוד 10 ימים. תודה

בני היקר אושפז שוב במצב פסיכוטי חריף 10 חודשים לאחר השחרור. זה השבוע השלישי לאישפוז. מנסים טיפולים שונים ועכשיו התחיל כדורי סרוקוול . עליהם קראתי באינדקס תרופות, אבל את הזריקה שהם ממליצים בשם אקיופט (אם יסרב לקבל יחזור למחלקה סגורה ) לא מצאתי בשום מקום. דור, תמי ומי שכאן....האם אתם מכירים? שמעתם? מה טיבה של הזריקה הזו? שבוע טוב, נורית.

השם של הזריקה הוא CLOPIXOL ACUPHASE . מדובר בזריקה של תרופה אנטיפסיכוטית. הזריקה משפיעה מיידית ונמשכת לאורך 48-72 שעות. במקביל צריך למצוא טיפול ארוך טווח (כמו הסרוקוול). עד שהסרוקוול ישפיע אפשר לתת את הזריקה הנ"ל.

שלום. יש לי דחפים בלתי נשלטים להשמיע קולות ואף לחזור אחרי מילים כשאני במצבי לחץ או התרגשות. כיצד אפשר לטפל בזה?

שלום לך יש דרים לטפל בזה, בעזרת טיפול התנהגותי קוגניטיבי או בעזרת תרופות. או שילוב בן השניים. בכל מקרה את צריכה להיפגש עם פסיכיאטר או להתייעץ עם הרופא משפחה שלך כדיי לבצע בירור ולהתחיל לטפל בבעיה בהצלחה

מדובר בטיקים (TICS). יש טיפולים תרופתיים שניתנים ע"י נוירולוג או פסיכיאטר. אם זאת הבעיה היחידה אצלך אפשר לפנות לנוירולוג.

שלום, זה מזה כחודש שאני נוטלת רסיטל, מרגישה קצת יותר טוב, אם כי איני יודעת לייחס זאת לשינוי בנסיבות או לתרופה - כמו שהפסיכ' שלי אמר, תרופות אינן יכולות לשנות את המציאות. שאלותיי הן: 1. אם תרופות אינן יכולות לשנות את המציאות (וזאת גם אני יודעת..), אז למה נותנים אותן? כיצד תרופות אלו אמורות להשפיע? האם העלאת רמת הסרוטונין אינה אמורה לעלות את רמת מצב-הרוח, שהרי אני עדיין חשה דיכאון ואיני במצב רוח מרומם כלל. 2. אם ארצה להפסיק באיזשהו שלב - אני נוסעת לחו"ל לחודשיים - כיצד אעשה זאת? האם יש תופ' לוואי ומהן? אנא ענו על כ ל שאלותיי, כי השאלות שלי אצל הפסיכ' בביה"ח נתקלות בחוסר סבלנות מצידו....

גילה יקרה תרופות משפיעות על הכימיה שלך, שאמורה להשפיע על המצב רוח שלך ולתת לך אנרגיה לשנות את המציאות. אם זה לא עוזר, לא חייבים לקחת. תרופות אנטי דיכאוניות יכולות לתת איזה פוש לצאת ממעגל של חשיבה לופית של מוות וייאוש. אבל יש גם תופעות לוואי ותמיד צריך לשקול יתרונות לעומת חסרונות. אני מצאתי שניתן להעזר בעוד דרכים לשיפור המצב שהן מסאג'ים, טיפולי שיאצו, פעילות אומנותית ויצירתית מאיזשהו סוג שמדבר אליך, פעילות חברתית, כתיבה כאן בפורום לעזרה לאחרים, ועוד... חבל שהרופאים לא סבלניים לענות כמו שצריך על שאלות. לגבי תופעות לוואי- צריך לדעת איזה תרופות בדיוק את לוקחת. אני פחות מבינה בתופעות לוואי. תרגישי טוב אנחנו כאן בשבילך תמי.

היש כאן אדם שעבר פסיכוזה ולא חזר והתארגן ממנה לתפקוד מלא כפי שהיה לו קודם? והאם ככל שעובר הזמן קשה יותר להחזיר את אותן יכולות ותיפקודים? אני רוצה לציין שעברתי פסיכוזה של 5 חודשים ...לא קשה, אך ארוכה מאוד..לא אובחנתי כחולה. ומאז עברו שנתיים ואני לא הרבתי להתעסק בעשייה, לכן אני חושבת שאין ביכולותי או יותר נכון זה כבר לא ביכולותי לחזור לאותו תפקוד קודם. מה דעתיכם , אשמח לשמוע אנשים שחוו זאת מנסיון.

דהארמה כפרה איך הכלבה? תעזבי אותך משטויות. את יוצאת מזה כמו גדולה. עד שלא תצאי מזה, אני לא מפסיקה להידבק אליך. בסוף ננצח את המערכת המתייגת. תמי.

נהרסו לי החיים- אני לא אדם- נעלמתי- מתנהלת כמו אדם עם פיגור שכלי מסויים- לא קולטת כמו לפני המשבר....אני איטית- מתהלכת כאשר אני מרגישה שאני מסתכלת כל הזמן עלי מהצד.... היה לי חלון הזדמנות בדיוק לפני שנה- התחלתי ללמוד לתואר השני אך ,הפסיכולוגית לא דירבנה אותי מספיק והפסקתי, יכולתי היום להיות כבר במקום אחר....אני חושבת שיש חלון הזדמנות אחד כזה ושפיספסתי את הרכבת- כאילו מדובר פה במשהו נוירואולוגי- כמו אדם לאחר אירןע מוחי- לא בטוח שהוא יצליח להשתקם באופן מלא- האם אני צריכה להשלים עם המצב שלי.... הרופאים לא יודעים לאמור בבטחון מלא- חלק אמרו פסיכוזה חלק אמרו חרדה גבוהה וחשדנות- בכל אופן יצא שהנבואה הגשימה עצמה- קראתי שיש ירידה בתפקוד וביכולות- והפסקתי לאחר המשבר לעשות דברים וכך קרה שאכן, אני הלכתי הרבה אחורה....מכל הבחינות מה דעתיכם

חגית גם הבת שלי עברה את זה בסוף התואר הראשון ואף אחד חוץ ממני לא האמין שזה יעבור והיא שנה שיה לתואר שני שמחה ומאושרת עם תרופות כמובן לא אשקר לקח זמן היה קשה אבל זה אפשרי לאט לאט עם סבלנות ואמונה זה יהיה בסדר בהתחלה לא היו חיי חברה הלימודים היו קשים היתה השמנה מהתרופות ועוד אנחנו שנה וחצי ההפסיכוזה וזה ראה כל כך רחוק יהיה בסדר תאמיני לי

שלום חגית בדיוק היום התחלתי מחדש תואר שני, אחרי שהפסקתי אותו לפני שנתיים בעיצומו של התקף פסיכוטי שכלל אישפוז בכפייה. האמת היא שזה די קשה, כי מסתמכים הרבה על ידע מוקדם וכבר שכחתי הכל, את התואר הראשון סיימתי לפני ארבע שנים, ואני לא יודע אם יש לי מוטיבציה לזה עכשיו, אם כי את היכולת אני מאמין שיש לי. בקיצור- כשתרגישי שאת חוזרת לעצמך, תוכלי גם לחזור לתואר שני. לימודים באוניברסיטה, בניגוד למקומות עבודה, הם מאוד נגישים לאנשים שעברו משבר, כי ברוב התחומים זה לא מעניין אותם. לרוב האנשים אין ירידה בתפקוד וביכולות כשאנחנו במצב יציב. אני לא מדבר על מצב שההתקף עדיין פעיל. הירידה בתפקוד היא בעיקר אצל חולי סכיזופרניה וגם אז רק בשני שליש מהמקרים בלבד. ואגב, למה את מאשימה את הפסיכולוגית? בברכה מיכאל

היי מיכאל איך הלימודים? מה אתה לומד? איזה פילוסופים? ומה יש להם לאמר על אישפוז ותרופות? מקווה שתהיה לך שנה ממש מוצלחת. ולך חגית, אל ייאוש. גם אם את עכשיו קצת מפגרת, אל לא מפגרת באמת, רק פגועה. כמוני. אבל ברגע שתחזרי למעגל עשייה ולקשר עם אנשים מחייכים שלא יתייגו אותך ולא יפגעו בך ויקראו לך בשמות, תראי שתחזרי להיות הילדה המוארת שהיית תמיד. שלך תמי.

שלום לכולם, לפני זמן מה שאלתי את ד"ר הידש שאלה בנוגע לאחי, אך מאז מצבו החמיר, ואמי רוצה לאשפז אותו. הוא אובחן ע"י רופאים צבאיים כחולה במאניה דיפרסיה, ומאז ששוחר מהצבא, נמצא רוב היום בבית, מאחר והוא סובל מהתקפי צחוק בלתי-רצוניים, ומתבייש בכך. לאחרונה הוא התחיל לדבר לעצמו, ולסבול מתנועות בלתי רצוניות. אנחנו די חסרי אונים, מאחר והוא מסרב ללכת למרכז יומי שהופנינו אליו. שאלתי היא כזו: מהם התנאים בבית חולים פסיכיאטרי? אמי מפחדת להכניס אותו לשם לא רק בשל סטיגמות חברתיות שידברו בו, אלא גם בגלל שהיא חוששת שמצבו יורע שם, או שהיחס יהיה לא טוב. ובכלל, האם יש קריטריונים מסוימים לאשפוז? אשמח לתגובות מגולשים שעברו חוויות דומות.

שלום מורן אישפוז פסיכיאטרי מומלץ כמוצא אחרון, רק כשכלו כל הקיצין. הוא יכול להיות הרע במיעוטו במצבים מסויימים, ובמצבים אחרים פשוט אין שום ברירה אחרת. אני לא יודע אם זה המצב של אחיך- אם כן, אל תהססו לאשפז אותו. אני אחטא בהכללה גסה, ואומר שנראה לי מנסיוני שהחששות של אמך די מוצדקים במובן שהיחס ממש לא טוב, או ליתר דיוק גרוע מאוד בהרבה מקומות. אתה די מאבד את כבוד האדם שלך כשאתה נכנס בשעריו של מוסד כזה, כמו גם את כל זכויות האדם הבסיסיות שלך. מצד שני, דווקא יש סיכוי שמצבו יוטב ואפילו בהרבה, כי אתה בכל זאת מקבל השגחה צמודה, וטיפול תרופתי מסודר, שאגב לכשעצמו יכול להיות עינוי קשה, אבל ממש לא תמיד. בכל מקרה, עצם השהות במקום כזו נותנת לך שוק, וזה יכול להחזיר בן אדם לאיפוס. יכול להיות שאני מגזים, אבל זו ההתנסות שלי. בכל מקרה, אם המצב בלתי נסבל ורק מחמיר, על אף כל החסרונות יכול להיות שכדאי לכם לשקול את זה. אגב, הוא מעוניין באישפוז? או שזה יצטרך להיות אישפוז בכפייה? ואולי תנסו להפעיל עליו לחץ שילך לטיפול יום? טיפול יום עדיף עשרות מונים על אישפוז רגיל. הוא יקבל את היתרונות של אישפוז רגיל בלי החסרונות שלו, ואנשים במצב הרבה יותר טוב. בברכה מיכאל

תודה על התשובה. הוא היה הולך למעון יום, אבל הפסיק, ואנחנו לא יודעים למה. פשוט סירב ללכת. מאד קשה לנו עם הרעיון שהוא יכנס למוסד כזה, אבל זה כאילו הוא הולך ונעלם לנו מול העיניים, ועכשיו האחות הקטנה מתחילה לפתח תגובות די היסטריות בגלל כל העניין. בקיצור, בין הפטיש לסדן. נקווה שישתפר.

שלום רב, יש לי חרדות קשות מאד, אשר מקשות עליי מאד. אני מקבלת רסיטל +וואבן. ופסיכותרפיה. שום דבר לא עוזא, חוץ מהפסיכותרפיה, וגם זה רק לפעמים. רציתי לשאול מה ניתן לעשות כדי שיהיו לי חיים נורמליים יותר עם פחות סבל מבלי שאתמכר לתרופות הרגעה. ניסיתי גם ציפרלקס ופקסט וצפרומיל. מה אפשר לעשות? הרופאה אומרת: הרופאה אומרת אל תדאגי לוואבן, אפשר יהיה לגמול אותך, תקחי. אין אפשרות לתת תרופעות מכוונות לחרדה, שאינן ממכרות. זה כבר הרבה זמן ומתחיל להמאס לי.

תרופות פסיכיאטריות לא תמיד עוזרות. אני ממליצה על אומגה 3- תוסף תזונה משמן דגים שמאד בריא לכולנו ובמיוחד לבעיות פסיכיאטריות. בנוסף, שיאצו ומסאג'. בנוסף, תמיכה של חברים הסובלים מבעיה דומה, כמונו. תרגישי טוב תמי.

לאחר התקף חרדה ניתנו לי כדורי סרוקסט שלאחר מכן הוחלפו בוויפקס (ונלפקסין) לאחר תקופה של שנה החלטתי להפסיק עם נטילת כדורים אלה או אחרים ואכן עשיתי זאת בהדרגה והפסקתי כליל עם נטילת הכדורים. זה כבר כשנתיים שאיני נוטל כדורים כלל ואני מרגיש טוב מאד ללא כל תופעות חרדתיות פיזיות או נפשיות. שאלתי : האם זה בסדר כי הפסקתי ליטול את הכדורים? האם ישנה איזושהיא בעיה עם הפסקת נטילת הכדורים?.

מרגיש טוב נהדר שאתה מרגיש טוב. המטרה של הכדורים היא שתרגיש טוב. אם בלעדיהם אתה מרגיש טוב, טוב שהפסקת אותם. שבת שלום והרבה טוב לכולנו. תמי.

לצערי בניגוד לדעתה של תמי,אני לא הייתי מפסיק את הטיפול בויפקס (אפקסור),לי נראה כי אתה רוצה להפסיק כי יש לך חשש שזה לא בדיוק המקור ,קרי אפקסור. אתה רוצה להפסיק תפסיק ,רק נחכה יומיים גג לראות איך אתה מרגיש. בכל מקרה תהיה בריא

אני סובלת מאינסומניה כשנה. הופניתי למעבדת שינה והרופא רשם לי כטיפול כדור ציפרלקס לבוקר ו-קלונקס + זודורם (למקרה הצורך) בלילה. התוצאה היתה שהצלחתי לישון רק 3 שעות בלילה. חזרתי למעכב למעבדה והרופא החליף לי את הקלונקס +זודורם לכדור לוריוון. האם השילוב של שני הכדורים הללו אכן יפתור לי את בעיית חוסר השינה? אודה לך מאוד על תשובתך בחוזר . בברכה ריקי

אני לא יודעת לענות לך על החלק של ד"ר הידש בנוגע לתרופות אך, אני יכולה לספר לך על שיטה שנקראת "הגיינת שינה", שהיא אומרת שהמיטה בחדר השינה צריכה להיות עבור שינה ועשיית אהבה בלבד, לא לקריאה, לא לצפייה בטלויזייה ובטח שלא לאכילה. מה שכן, יש לשתות חלב חם כחצי שעה לפני שכבך לישון ולדאוג להרגיל את השעון הביולוגי שהולכים לישון באותה שעה כל ערב, ללא קשר למידת העייפות בה את נתונה. אה! וחשוב מאוד שבלילה לפני שינה לעמעם קצת את האורות בחדרים, כך גם תרוויחי אווירה של רומנטיקה :) ליל מנוחה שקט וחלומות פז דהרמה

אפשר לטפל באינסומניה ע"י תרופה אחת ולא שילוב של שלוש תרופות שונות. ייתכן שתתאים לך תרופה נגד דיכאון עם השפעה מרדימה כמו רמרון, או כדור שינה שגם מרגיע, כמו בונדורמין. הדבר תלוי באיבחון של הרופא.

שלום אני לוקחת פרוזק, כדור ליום כבר חודש ללא שינוי. תופעות הלוואי פחתו, ואין כל שיפור. האם הכדור לא מתאים לי? האם יש להעלות מינון? אני מעשנת מעט גראס, היתכן שזה מפריע להשפעת הכדור? בתודה מראש לי

לא מומלץ לערבב בין תרופות פסיכיאטריות לסמים או אלכוהול. הכי טוב תרופות טבעיות. שבת שלום תמי.

תמימי, כשאת אומרת תרופות טבעיות למה את מיתכוונת? האם חודש ללא שיפור מעיד כי הכדור לא מתאים לי?

תלוי באבחנה שבגללה את לוקחת פרוזק. פרוזק ניתן לדיכאון, OCD ובולימיה. בדיכאון אם לא עוזר תוך 6 שבועות אז ההמלצה להחליף תרופה. אפשר לעלות במינון עד 80 מ"ג ליום. הגראס יכול להפריע לטיפול וגם להפריע לריפוי ולכן רצוי שלא תשתמשי בסמי רחוב במקביל לתרופות.

היי דור, בתור מבין ענין (ד"א מניין הידע?) האם ידוע לך על אנשים שנטלו רמוטיב והאם זה הועיל ואם כן באיזו מידה?אני נטלתי בעבר רסיטל 20 מ"ג ליום ומאוד עזר לי. היום(שנתיים אחרי הפסקת התרופה )יש לי בלבול ובעית זכרון באופן קל אומנם ,אך תחושתי היא שזה מהתרופה הכימית.כמובן שזה יכול להיות גם מהדכדוך הקל שבו אני נמצאת. בתודה מראש.

כן, הרמוטיב עובד ועוזר בדומה לתרופות הכימיות. הוא נמצא בשימוש כבר המון שנים בגרמניה עם הצלחה גדולה ולכן אין ספק. אבל (וזה אבל גדול) רק לדיכאון ורק למקרים קלים יחסית! אם את חושבת שאת עונה להגדרה של דיכאון קל לכי על זה.

שלום אני סובלת מדיכאון שמוגדר כבינוני, ולשמחתי הרמוטיב עוזר גם במצב שלי, שהוא לאו דווקא קל.

אני לוקח רסיטל כבר שנתיים 30 מ"ג ביום לאחרונה לאחר טיול במזרח החלטתי להפסיק בעיקר כי נמאס לי מהתלות אז בשבוע האחרון פשוט איני לא לוקח הבעיה שאני מרגיש מוזר - מעין עירפול וחוסר ריכוז שאלתי האם הפסקה מיידית יכולה לגרום לתופעת לוואי כזאת והאם אני עושה צעד חכם לגבי הרופא המטפל הקשר איתו נותק לפני שנה ואין לי מעקב פשוט אני מחדש מרשמים בקופת חולים האמת שניסיתי לאתר את הפסיכיאטר ולא הצלחתי הוא שינה כתובת האם יש מקום בו אוכל להשיג את הטלפון שלו (לא מופיע ב 144 )

ההמלצה להפחית כל שבוע חצי כדור. שבוע עם 20 מ"ג, שבוע עם 10 מ"ג ואח"כ בלי כלום. אם לא חזרו הסימפטומים אחרי 3-4 חודשים אז הצלחת. אבל- חרדה יכולה להיות הפרעה עקשנית ולפעמים צריך לקחת תרופות לזמן ממושך, אפילו לכל החיים.

הפסקה מיידית יכולה לגרום לתופעות לואי , רצוי להפסיק כמה שיותר מודרג להוריד כל פעם חצי כדור לשבוע שבועיים עד להפסקה, בכל מקרה רצוי להתיעץ עם הרופא המטפל על הפסקת הטיפול עוד כמה שבועות להמשיך לקחת לא יזיק.

1. בהתייחס לכתבת תחקיר שפורסמה ב-ynet באפריל 2004 בשם "תחקיר מה שלא מספרים לכם על התרופות נגד דיכאון" שהלינק אליו הוא: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2903100,00.html אבקש לברר בעיקר את הנקודות הבאות: א. התייחסות כללית ללתחקיר ובפרט לקטעים המצוטטים שלהן: ב. "אצל מטופלים המתקשים לווסת דחפים, העלייה ברמת הסרוטונין גורמת גם לעלייה באימפולסיביות", אומר ד"ר שרייבר. "פתיל ההשהיה שלהם מתקצר, והם עלולים לאבד בקלות רבה יותר את הבלמים". ג. ד"ר שרייבר: "מי שזקוקים לטיפול צריכים לדעת שמחקרים רבים הראו כי תרופות SSRI יעילות לטיפול בדיכאון קל, אבל אני לא מכיר מחקרים שהראו יעילות בדיכאון בינוני או קשה, שכ-40% מהלוקים בדיכאון סובלים ממנו. את העובדה הזאת אין לחברות התרופות עניין לפרסם. התרופות מתפרסמות כיעילות לדיכאון, אבל 'שוכחים' להוסיף שמדובר אך ורק בדיכאון קל". 2. מה ההבדל העיקרי בין OCD ל-OCPD ? 3. לאור האמור בסעיף 1.ג' לעיל איזו תרופה נגד דכאון, לרבות מבין התרופות הבאות, יכולה להתאים יותר ביחד עם ציפרלקס (במינון של 20 מ"ג ליום) א. MARONIL 25 mg ב. DEPREXAN (desipramine HCI 25 mg) ג. EDRONAX 4 mg (5.224 mg reboxetine methanesulphonate) 4. מה המשמעות העיקרית של Pure OCD ? בתודה ובברכה

שלום לך משתתף חדש הצרה עם התרופות הפסיכיאטריות היא שמדובר בתעשיה שמכניסה הרבה מאד כסף לחברות התרופות, והמחקרים ממומנים על ידי חברות התרופות שאכן מסתירות את המחקרים המדברים על חוסר יעילות של התרופה ומדגישים את הממצאים שהתרופה עוזרת. אני הייתי לוקחת ברצינות את תוצאות המחקר שדר' שרייבר מצטט. כל המילים האלה- OCD ודומיו מזכירות לי תמיד סיסמאות של מלחמה לגיוס חיילים חדשים. המלחמה- צבא ההגנה לשיגעון...אל תתייג אותי... זכותי להיות משוגע, זכותי להיות שונה, זכותי לשמוע קולות ולהזות על שלום וגאולה...זו לא מחלה להאמין שאני המשיח.......... אל תתייחסו יותר מדי לאבחנות האלה, בדרך כלל מי שנותן אותן חולה בהן בעצמו. תרגישו טוב כולכם. תמי.

הייתי מאושפזת כשבועים בהמךצת הרופא המטפל שינו לי את הכדורים כלומר החליפו אני מקבלת אפקסור וזיפרקסה את האפקסור אני לוקחת ואת הזיפרסקה לא כי זה עושה לי בולמוס של אכילה לא נורמלית ואני ניראת רע וכבר עושים אותי האמא של החברות שלי וזה מיאש בלי שום קשר יש לי שני ילדים ובעל צולע אני מרגישה שקשה לי כול פעם אני מרגישה שהשמעות לחיים והתיקווה בורחת לי מבין העצבעות ואני בעצם מן מתה חיה שכזאות היו לי ניסיונות אובדנים שעלו לילדי ואני יודעת שזה יהייה קשה ומצד שני אם לא עכשדיו אימתי די לא רוצה להיות אחראית על הילדים ועל חיהם רוצה להעלם ולעקור את הכאב ואין תיקווה מתוכי יש מבין {לא רוצה נחמה }

התחושות שאת מתארת הן תופעות של הלם פוסט- אישפוזי. זו חוויה משפילה ולא נעימה בכלל האישפוז הפסיכיאטרי הזה. צער בעלי חיים. הלוואי והיינו יודעים להתייחס יותר יפה בחיים לאנשים פצועים. אל תתייאשי יעל. כולנו באותה סירה. ובסוף נשתחרר מהבור ונצא לחופשי. תמי.

שלום ד"ר וחברי הפורום.בני התאבד לפני 3 חודשים.הוא היה די פעיל בפורום הזה. בחודש וחצי הראשונים מש לא הרגשתי כלום. חשבתי שזה בגלל שזה היה צפוי בשנה האחרונה. היות והוא אמר שזו התוכנית שלו רק מחכה לעיתוי הנכון. לפני חודש וחצי התחיל אצלי דיכאון כנראה שהתחלתי פתאום להבין שזה לא חלום ואני לא אתעורר. שזו מציאות העגומה של חיי. הלכתי כמובן לפסיאטר וקילתי רסיטל. עכשו הגדיללו לי את המינון ל40 מ"ג מ20. ההרגשה היא כמו גרף , שעה אני בסדר ושעה לאחר מכן בום נפילה . אני לא יכולה לתכנן כלום לעוד שעה מהרגע. בנוסף התחלתי להרגיש מעבר לעצב לכעס לכאב . יש לי פתאום שעות שני לא מרגישה כלום. אדישות, נפלה לי המראה בשירותים באמצע הלילה. עם רעש של בום גדול. פשוט קמתי ראיתי חזרתי לישון. הכוונה היא שהכל כאילו עובר לידי זו הרגשה משונה שלא הרגשתי מעולם. מין ריקנות כזאת. האם זה יכול להגרם מהרסיטל?

שלום שושי קודם כל משתתפת בצערך. ההתמודדות וההשלמה שלנו אם המוות של הקרובים לנו היא כואבת וקשה, במיוחד כשמדובר במוות קתוצאה מהתאבדות. ההתמודדות היא תהליך שלא נגמר ביום ולא במספר חודשים. לרוב הוא נמשך כשנה והוא כולל בתוכו שלבים שונים שבכל אחד מהם אנחנו מגיבים בצורה אחרת. הכחשה, עבל, כעס, כאב, יאוש, אדישות ועוד... הן תגובות נורמליות בתהליך וכן גם המעבר הקיצוני בייניהן. את עוברת עכשיו תקופה מאוד קשה שהדברים היחידים שאני יכולה לחשוב על להגיד לך הם שפשוט תיתני לעצמך לעבור את התקופה הזאת, להרגיש את כל אותן רגשות ולדבר על זה. ישנם באינטרנט פורומים ספציפיים לתמיכה במשפחות מתאבדים. ואת מוזמנת להמשיך לכתוב גם פה. אני אומנם לא רופאה ואני ממליצה לך מאוד להמשיך במעקב רפואי ובעיקר פסיכולוגי, אבל לא נראה לי שהשינויים הללו במצב רוח וברגשות קשורים ישירות לתרופה. נראה לי שהם קשורים יותר לתקופה שאת נמצאת בה עכשיו. שלך ובשבילך פרוזק עוז

שושי משתתפת בצערך הנורא אחרי מות בנך. מי ייתן ולא תדעי יותר צער. יתכן שיש לרסיטל תופעות של טישטוש רגשי. הוא קצת מרדים את הכאב. כשתרגישי טוב יותר, ואולי אפילו לפני, תתחילי לקחת אומגה 3. מאד מומלץ במצבים האלה. ואל תהיי לבד. תנסי להיות עסוקה. אולי להנציח איכשהו את הבן שלך, לכתוב חוברת לזכרו, להתנדב במועדון אנוש, לעזור לאנשים אחרים בדיכאון כדי שהם לא יפלו ולא ימותו לנו. אני כאן. תמי.

תודה לכם

אבקש התיחסות של נפגעי פסיכיאטריה.

הנזקים: ירידה במוטיבציה ובאנרגיית החיים פגיעה בתיפקוד המיני פגיעה באינטואיצייה ובאנרגיות הרוחניות השמנה תחושה של מיסוך רצון להפסיק, בלי לדעת אפילו למה. היתרונות: אפשר לישון עוצר את הסחרחורת הפסיכוטית שדי מבהילה, לפחות בהתחלה. מורידה כאב נפשי- כמו אקמול או אנטיביוטיקה או סטרואידים. אבל לא פותרת את הבעיות. קצת כמו כדורי שינה. לא ממכר, אבל לא משהו. שבת שלום תמי.

מהם הנזקים בהשתיכות לכת הזאת שנגד כדורים פסיכאטרים,למה דווקא נטפלו לנושא הזה? אגב,טום קרוז כסיטולוג מתנהג כמוזר לאחרונה ואף פוטר לאחר למעלה מ 20 שנה מענקית האולפנים של תעשיית הסרטים של הוליווד למה? מה הנזק של ההישתיכות לסינטולוגיה............

האם מישהו מקבל כדורי טופאמקס ? מהן תופעות הלוואי ומהו המינון שמתחיל להשפיע על אנשים? האם מינון של 25 מ"ג יכול להשפיע לטובה?

המינון הטיפולי הוא 200-400 מ"ג ליום.

קיבלתי זריקה בשם מודיקט מאז שקיבלתי את הזריקה אני לא יוצא מהבית וקשה לי להיות בחבר'ה ... יש לי פחד חברתי וחלומות לא טובים מאז שנתנו לי את הזריקה המצב שלי הגיע לזה האם יש טיפול נוגדני לזריקה הזאת??? שאני יוכל לצאת מהבית ולשבת בחבר'ה כמו כולם אודה לך אם תעזור לי

ירון אומגה 3, תרופות הומאופטיות, להפחית שוקולד, להקפיד על תזונה נכונה, ואולי אפילו לבקש מחבר טוב שיעזור לך בכל זאת לצאת, שיעודד אותך לחזור לחיים, למרות התרופה. תמי.

התרופה נשארת בדם ל-2-4 שבועות. במהלך זמן זה לא ניתן לעשות שום דבר מלבד להוסיף תרופות נוספות. אין אנטידוט (טיפול נוגדני) למודיקייט. בפעם הבאה תחשוב היטב לפני שאתה מסכים שיתנו לך זריקה.

שלום רב, ברצוני לשאול האם קיימת סבירות שכל הילדים במשפחה מסויימת סובלים מדיכאון חריף וחרדות בצורה זו או אחרת, ברצוני לציין כי אחד הדודים לקה במאניה דיפרסיה, ושאלה נוספת היא :-האם כדורים נוגדיי דיכאון לסוגייהם מפסיקים את השפעתם אחרי תקופה מסויימת? וכיצד ניתן להבחין האם מדובר בבעיה כימית או נפשית שאפשר לפתור אותה ע"י טיפול פסיכולוגי? והאם דיכאון ממושך יכול להתפתח למחלות נפשיות חמורות יותר כגון....? אני מודה מקרב לב על ההתייחסות.

כימיה ופסיכולוגיה נובעים מאותו מקור. פסיכולוגיה משפיעה על כימיה, וכימיה משפיעה על פסיכולוגיה. דיכאון של הורה משפיע על מצב הרוח של הילדים. מניה דיפרסיה זו לא מחלה אלא מצב. מצב המניה הוא שם אחר למצב של תיקשור או נבואה. הבעיה היא שהחברה המערבית לא מאמינה ברוח אלא רק בחומר, ורואה במצבים בהם יש התגלות ואור מצבים של כימיה ותו לא. אנחנו לא לבד בעולם, וישנם כוחות רוחניים רבים סביבנו. יש אנשים המסוגלים במצבים מסויימים לתקשר עם יישויות לא פיזיות אלה, לשמוע קולות שמדברים איתם או אפילו לראות אותם. זה לא תופעות חולניות. אבל הפסיכיאטריה החליטה שכן. ואנחנו, פתי מאמין לכל דבר, מאמינים... סכיזופרניה היא לדעתי תוצאת לוואי של תרופות וסטיגמות ממושכות. מחלה נפשית היא תוצר של חברה חולה. אם אנחנו נבין שאיננו חולים, נוכל לשחרר את עצמינו ואת הרופאים שלנו מהחושך והתיוג. תרגישו טוב ואל תדאגו. אנחנו אף פעם לא לבד, ויש לנו אחד את השני. תמי.

לגבי השאלה השניה שלך- לפי הפסיכיאטריה הביולוגית מטפלים במחלות נפש כמו שמטפלים במחלות עצבים. שני הסוגים הן מחלות מוחיות ולכן תרופות הן הפיתרון בשני המקרים. כמובן שסטיגמה קיימת רק בפסיכיאטריה ולא בנוירולוגיה. לעומת זאת, לפי הפסיכואנליזה (פסיכולוגיה קלינית) ניתן לטפל גם בבעיות נפשיות קשות ללא תרופות ואפילו להגיע לריפוי. אבל גישה זאת הולכת ודועכת. היום הגישה הביולוגית היא הגישה השלטת. מבחינה מעשית, ניתן להיות בטיפול פסיכיאטרי-ביולוגי ופסיכולוגי במשולב וכך לתקוף את הבעיה משני הכיוונים. נראה שזאת הגישה המועדפת ברוב המקרים של בריאות הנפש. בשביל טיפול פסיכולוגי צריך מוטיבציה גבוהה.

לדר שלום, אני בשנות ה 30 , בעלת תואר שני במדעים מדויקים, למרות היותי בן אדם ריאלי ואניליטי מאוד אני נתקפת לפעמים בחרדות מדומות שההגיון היה פותר אותם , בעברי נפגעתי קשה בפיגוע אני בטיפול אבל לפסיכולוג אין פיתרון מעבר לנטרל כל חרדה ספציפית שעולה, וכמובן שנושא. העבר מטופל האם כדאי לפנות ליעוץ פיסיטארי ? יש לי השערה שהחרדות מגיעות גם ממקום של ריקונות ואז הנפש ממציאה דברים הגיוני? האם יש כדור לזה? .

שלום גל שני קוים מקבילים לעולם לא יפגשו כך גם החרדה וההגיון. חרדות מתוקף היותן חרדות הן חסרות כל הגיון, חברה שלי אמרה את זה פעם בצורה יפה "החרדה באה כשההגיון יוצא להפסקה". בגלל זה הן גם לא פיקטיביות. הנפש לא ממש ממציאה דברים, היא משתמשת בנתונים קיימים ולפעמים מקשרת כל מני דברים שבכלל לא קשורים אחד לשני. דברים שזקוקים לעוד עיבוד ממשיכים לשוב ולעלות עד שתתמודדי איתם ותיפתרי אותם. לגבי השאלה שלך על יעוץ פסיכיאטרי, זו שאלה שאת צריכה להפנות אותה לברר אותה בטיפול הפסיכולוגי שלך. רק את והמטפל יודעים איזה כוחות עומדים לרשותך להתמודד עם החרדות ומה מידת ההשפעה שיש לחרדות הללו על מהלך החיים הכולל שלך. בהצלחה שלך פרוזק עוז

גל יקרה את כותבת שנפגעת מפיגוע, מכאן שיש לך פצע. פצע באזור הרגשי הקשור לפיגוע. משהו דומה להלם קרב שחיילים חווים אחרי שנחשפו למראות הקשים של המלחמה. את פצועה, ומכאן החרדות. מה מרפא חרדה? טיפול קוגניטיבי התנהגותי אומגה 3 הרבה תמיכה ואהבה לכתוב ולצייר ולבטא את מה שאת מרגישה להיות עם אנשים מחייכים ולא לוותר. אף פעם לא לוותר. אנחנו כאן איתך תמי.

הייתי רוצה לדעת האם אנשים שבין המילים זורקים איומים כמו את עוד תיקני ממני או אני מנסה להוריד אותה לסמים יכולים לממש את איומיהם וכיצד? מה מרגיש אדם שקיבל סם ללא ידעתו ומהם הדרכים להתמודד עם כך? האם התלויזיה משדרת לנו מסרים סמויים בקשר לסמים שיכולים לגרום לתוקפנות בקרב גברים? האם יש שם למחלה שבן אדם מנסה לסממם מישהו אחר? אני חוששת מבעלי לאור מריבות מהעבר ולאור זה לשנינו רקע פסיכיאטרי ויש לי בן בן שנה וחודש וזה מפחיד אותי שהוא ינסה לפגוע בי חזרנו למרות סכסוכים רבים ופרידות ואני מפחדת שלא יעשה לי מלכודת. בזמן האחרון יש לי תחושות מוזרות בגוף ואני פוחדת מאוד.

נראה לי שאת פרנואידית. את נמצאת במסגרת טיפולית כלשהי? קיבלת בהווה או בעבר טיפול תרופתי מפסיכיאטר?

אני רוצה לשאול אתכם באופן כללי האם זה שווה את זה או לא ? אני מתכוון לתרופות נגד דיכאון , בכל פעם שאני לוקח תרופות כאלה כאשר כל כמה זמן אני מחליף כדור אני מתבאס מהתופעות לוואי שכל אחד מהתרופות גורם לך , עד שאני אומר לעצמי עדיף בלי כלום ולנסות להתמודד באופן טבעי ואז בלי שום כדור אני מדוכא ואז אני מתחיל שוב וחוזר חלילה , כשלקחתי פבוקסיל , לוסטרל , סרוקסט , ציפרלקס ועוד , הרגשתי עייפות כל הזמן , אז גם אם אני מרגיש טוב יותר אני לא יכול להצליח בחיים כי אין לי כוח לקום מוקדם בבוקר ולעשות הרבה דברים שאני רוצה אז מה זה שווה ? את המין זה מחסל כמעט לגמרי . כשעברתי לאדרונקס אז אמנם זה נותן אנרגיה אך גורם לך להזיע כמו חמור . אז אין לי חרדה חברתית אבל אני מתבייש לשבת עם אנשים כי אני מזיע בלי סיבה אז מה זה שווה ? וכמו כן זה גרם לי לעצירות מוחלטת ! אני הלכתי לשירותים פעם בשלושה ימים זה נורמלי ? שלא לדבר על השינה שאתה מוצא את עצמך מתעורר בארבע לפנות בוקר בלי אפשרות להירדם מחדש וצריך להתחיל את היום כבר עכשיו כאשר אני בנאדם שלא מתחיל את היום לפני 9 , זה נורמלי ? אתה פתאום לא מכיר את הגוף שלך כל מיני תופעות מוזרות אתה לא ישן כמו שצריך אתה לא מחרבן כמו שצריך , אז יש לזה דברים חיוביים אבל אתה נהיה משוגע מהצרות האחרות . האם אי אפשר ליצור כדורים שלא גורמים לכל הברדק הזה ? כמעט כל האנשים שכותבים פה מספרים על אלף כדורים שהם עברו אחד אחרי השני כאשר תמיד הם מקווים מחדש ומתאכזבים מהתופעות לוואי בעיקר , האם יש אפשרות לנצח את הדיכאון וחרדה חברתית ועוד צרות כגון אלה בלי הכדורים הנוראים האלה ? אשמח לשמוע דעתכם . תודה רבה

למנחם ערב טוב, אני מסכימה איתך לחלוטין. נפתרים מבעיה אחת וצצות רבות אחרות. אז השאלה מה עדיף. אני את ההחלטה שלי כבר עשיתי, ביוזמתי, הפסקתי עם הרסיטל. לאחר כ-7 חודשים שנטלתי. חשתי עייפות תמידית, קהות חושים, השמנה, חלומות קשים בלילות, שינה לא שינה התעוררתי קבוע ב-3 לפנות בוקר ועוד.... וכמובן שאת כל תופעות הלוואי הללו לא מספרים לך. כעת, כמה חודשים אחרי מנסה עדיין להפטר ממעט הק"ג הנותרים שעלי. המסקנה, כל אחד צריך לעשות את השיקול הנכון לו, על כף המאזניים האישי שלו. שבת שלום, יסמין

מנחם היקר יש אפשרות לנצח הכל בלי תרופות. אפילו פסיכוזה. אבל צריך לעבוד ולא לשקוע. הרבה פעילות גופנית, עדיף נמרצת, הליכה מהירה או שחייה, מסאג'ים ושיאצו, אומגה 3, פעילות חברתית, להיפגש עם עוד חברה' כמונו, לדבר, לכתוב, ליצור לבנות ולנקות את הגוף והנפש מכל הכאב שהצטבר. לתת לאחרים במצבים האלה מאד עוזר. ממליצה לך להשתתף יותר בפורום ולייעץ לאחרים מנסיון חייך. תראה כמה זה עוזר. לי זה הכי עוזר. תמי.

שלום, מאז המלחמה האחרונה נכנסו בי חרדות, במיוחד כאשר אני מקבל צו מילואים. (יש לי שכן שנאלצו לכרות לו את הרגליים בעקבות פציעה ואני כל הזמן חושב עליו) בפעם האחרונה הגיוס לא עבר בשלום והגעתי לבית חולים עקב כך שלא היה לי טוב מבחינה נפשית וזה גרם למצוקה פיזית. מאז כל פעם ששולחים לי צו גיוס (לצערי, זה קורה הרבה) אני נמצא כל היום בחרדות ולא מסוגל לתפקד בעבודה, בבית ובכלל. אני מרגיש שזה כל היום בראש שלי וזה לא יכול לעזוב אותי - מעין אובססיה. הדבר גורם לי לדכאון וחרדות מפני הגיוס. כאשר פניתי לצבא הם אמרו לי לתת אישור מפסיכיאטר. יש לציין שבאופן כללי (כאשר איני מקבל צו גיוס) החיים נמשכים בסדר, אבל ברגע שאני מקבל אותו הכל משתנה כפי שכבר ציינתי. מה עלי לעשות? תודה רבה.

שחר לך לפסיכיאטר, קבל אבחנה של חרדות, ותשתחרר מהצבא. לא כולנו חייבים להיות חיילים. בעיות נפשיות הן מקור לסבל רב. זה סוג של רגישות ששירות צבאי יכול להפריע ולפצוע. תרום למדינה בדרך אחרת. תעזור לחברים או תתנדב עם חולים. לא חייבים להילחם. אפשר לעזור אחד לשני ולהרפא. תמי.

לדורון, תמימי ודור היקרים! קראתי את מכתבכם ומאוד התעודדתי!!!! תודה רבה רבה לכם! זה חשוב מאוד שיש אנשים טובים באמצכ הדרך שיודעים לתת עצה טובה ועידוד!

אכן, כולנו כאן אנשים טובים באמצע הדרך. ואחרי שעוזרים לנו, אנחנו עוזרים לאחרים...עד שכולנו נחלים. שבת שלום תמי.

האם אני הייתי לך בראש שכתבת הודעה זו, או שיש לי מחשבת יחס חלילה וחס! אני רק בודקת...שלא אבנה תסריטים נוספים... כי לרגע היה נדמה לי שרמזת או התכוונת אלי בהודעה שלך....(תקראי אותה שוב). אני רק בודקת איתך האם זו מחשבה נורמלית שעברה לי בראש או שמא כמו שגב' רו'...נהגה לומר שיש לי " שגעון גדלות"??..?.??

ליעל- אין בעד מה! שמחנו לעזור. לא רשמת- האם קיבלת ויישמת את העיצה שנתנו לך? בברכה,

אני רווקה בשנות ה- 30 לחיי ובשנה האחרונה אני יותר ויותר חושדת שהנטייה שלי היא לנשים. כשאני חושבת על נשים בקטע מיני, אני מתגרה. האם זהו סימן מובהק ללסביות? האם ייתכן שסיטואציה מינית שקרתה לי בילדותי עם בחור, הביאה אותי היום למצב זה? האם יש דרך לחיות באושר אם בכל זאת אבחר להיות עם המין הגברי?

דנה כולנו גם וגם. אל תלחצי. תזרמי ותראי כבר מה יהיה. מקסימום תתחתני עם אישה. היום יש זוגות של נשים שמגדלות ביחד ילדים. זה בכלל לא רע. רק אל תרגישי רע עם עצמך תמי.

היי דנה קודם כל אני פונה אלייך כי אני לסבית:) ורציתי להגיד לך שהבעיה שלך אינה בעיה פסיכיאטרית,אני פחות או יותר בת גילך מה שאני יכולה להגיד לך זה שהמשיכה הפיזית זה לא העניין העיקרי אלא הרגש,ואם זה מה שעושה לך טוב אז לכי על זה בכל מקרה את חייבת לעצמך לנסות ואז להחליט שיהיה בהצלחה

אני רוצה לשאול אתכם באופן כללי האם זה שווה את זה או לא ? אני מתכוון לתרופות נגד דיכאון , בכל פעם שאני לוקח תרופות כאלה כאשר כל כמה זמן אני מחליף כדור אני מתבאס מהתופעות לוואי שכל אחד מהתרופות גורם לך , עד שאני אומר לעצמי עדיף בלי כלום ולנסות להתמודד באופן טבעי ואז בלי שום כדור אני מדוכא ואז אני מתחיל שוב וחוזר חלילה , כשלקחתי פבוקסיל , לוסטרל , סרוקסט , ציפרלקס ועוד , הרגשתי עייפות כל הזמן , אז גם אם אני מרגיש טוב יותר אני לא יכול להצליח בחיים כי אין לי כוח לקום מוקדם בבוקר ולעשות הרבה דברים שאני רוצה אז מה זה שווה ? את המין זה מחסל כמעט לגמרי . כשעברתי לאדרונקס אז אמנם זה נותן אנרגיה אך גורם לך להזיע כמו חמור . אז אין לי חרדה חברתית אבל אני מתבייש לשבת עם אנשים כי אני מזיע בלי סיבה אז מה זה שווה ? וכמו כן זה גרם לי לעצירות מוחלטת ! אני הלכתי לשירותים פעם בשלושה ימים זה נורמלי ? שלא לדבר על השינה שאתה מוצא את עצמך מתעורר בארבע לפנות בוקר בלי אפשרות להירדם מחדש וצריך להתחיל את היום כבר עכשיו כאשר אני בנאדם שלא מתחיל את היום לפני 9 , זה נורמלי ? אתה פתאום לא מכיר את הגוף שלך כל מיני תופעות מוזרות אתה לא ישן כמו שצריך אתה לא מחרבן כמו שצריך , אז יש לזה דברים חיוביים אבל אתה נהיה משוגע מהצרות האחרות . האם אי אפשר ליצור כדורים שלא גורמים לכל הברדק הזה ? כמעט כל האנשים שכותבים פה מספרים על אלף כדורים שהם עברו אחד אחרי השני כאשר תמיד הם מקווים מחדש ומתאכזבים מהתופעות לוואי בעיקר , האם יש אפשרות לנצח את הדיכאון וחרדה חברתית ועוד צרות כגון אלה בלי הכדורים הנוראים האלה ? אשמח לשמוע דעתכם . תודה רבה

למנחם ערב טוב, אני מסכימה איתך לחלוטין. נפתרים מבעיה אחת וצצות רבות אחרות. אז השאלה מה עדיף. אני את ההחלטה שלי כבר עשיתי, ביוזמתי, הפסקתי עם הרסיטל. לאחר כ-7 חודשים שנטלתי. חשתי עייפות תמידית, קהות חושים, השמנה, חלומות קשים בלילות, שינה לא שינה התעוררתי קבוע ב-3 לפנות בוקר ועוד.... וכמובן שאת כל תופעות הלוואי הללו לא מספרים לך. כעת, כמה חודשים אחרי מנסה עדיין להפטר ממעט הק"ג הנותרים שעלי. המסקנה, כל אחד צריך לעשות את השיקול הנכון לו, על כף המאזניים האישי שלו. שבת שלום, יסמין

אני לוקח פרוזק מינון 20 מ"ג הרופא רוצה לתת לי כחיזוק נוסף וכפיתרון להפרעות השינה שלי מימים ימימה רמרון- האם שילוב כזה לא מסוכן? עד לאיזה מינון של רמרון אפשר להגיע כשלוקחים פרוזק במינון 20? תודה

היי אייל, יש לי נסיון עם שתי התרופות שהזכרת, אך בנפרד , נראה לי שהשילוב אכן אפשרי, אבל את זה יקבע הרופא שלך. עכ"פ הרמרון באמת מרדים ועוזר לשינה רק שעושה זאת יותר מידי וממש עלול לעייף מאוד גם ביום שלמחרת.

שלום לפני 3 שבועות אחותי נפטרה ממחלה ממארת שסיפרו לי שקרה הדבר בכלל לא בכיתי ידעתי שהיא חולה מזמן שבעה לא ישבנו כי הייתה ערב ראשהשנה רק חצי שעה היא הייתה גרה עם שאר המשפחה שלי בחוץ לארץ אני לא בוכה ולא יודעת למה ?אני מקבלת תרופה בשם רסיטל 10 מילי גרם לא יודעת אולי בגלל התרופה?בעלי מתבייש בי שאני לא עצובה האם זה יכול להשפיע אחר כך עלי בצורה יותר קשה? בבקשה תן לי תשובה ותודה מראש.

דנה היקרה אני משתתפת בצערך על מותה הפתאומי של אחותך. תגובות האבל של כל אדם מאד שונות, ובשנה הראשונה של האבל, כל תגובה היא נורמלית. יש אנשים שבוכים הרבה, יש שנמצאים באיזה סוג של חוסר תחושה, חוסר רגש. לפעמים לוקח זמן, אפילו שנים, להתחבר לתחושת האבל והאובדן. אל תציקי לעצמך בשאלות. תנסי לעשות דברים שעושים לך טוב, ולזכור את אחותך מהימים היפים שנשארו לך בזכרונות. הבכי יבוא, כשהוא יבוא. בינתיים, חיזקי ואימצי. אנחנו כאן איתך. תמי.

שלום לך , קודם כל אני משתתף בצערך ובצער המשפחה . יתכן שאת לא בוכה כי את מבטא עצבות בצורה אחרת. הרי לא כל אחד מבטא עצב בבכי . חיצונית את לא בוכה , אבל אני בטוח שפנימה בתוך ליבך את עצובה מאד . אכן כל אחד מבטא עצב בדרך שלו. בנוסף האסון הייה צפוי בהחלט , לא מדובר בהפתעה מחלה ממארת אינה משחק מחבואים . ציינת גם שאחותך גרה בחו"ל ( אם הבנתי נכון ) , כלומר לא קרוב , גם לגורם זה ישנה השפעה מסויימת . בברכה וכל - טוב גילבר - משתתף בפורום

אני נכנסת לפורום מידי פעם וקוראת חלק מההודעות, פעם ראשונה שאני נתקלת בך, ורציתי לומר לך שאתה ע ש ר ! ! !

לד"ר הידש שלום רב, מאז אותה הודעה שנכתבה על ידך - אני נשארתי חסרת סיפוק לגבי אופי התשובה. ברצוני לדעת, מהם הנזקים שיש לאחר פסיכוזה שנמשכה 5 חודשים - אל לא אובחנה כלל וכלל ששיכת למחלה מסוימת. ועוד, נעשה לי אבחון פסיכולוגי מקיף ובו לא נתגלה אף ליקוי פסיכוטי. אך מאחר וקראתי שיש נזק כלשהו לאחר פסיכוזה, אני מנסה להבין היום מה הנזק שנגרם לי. אי אפשר לומר שנגרם לי נזק משמעותי ונגלה לעין, אך אני חושדת שאולי בכל זאת בהכרח יש השלכות, רציתי לדעת מהם הנזקים שנגרמים...מעבר לירידה בתפקוד שאתה כותה, מהם הנזקים הספציפיים....והאם ניתן עדיין לאחר שנתיים מהפסיכוזה להחלים? ובאופן מלא??? תודה

רווית יקרה את מזכירה לי חברה שלי, שכמוך עסוקה בשאלה אם פסיכוזה גורמת לה נזק בלתי הפיך אחרי שנתיים של חוסר תיפקוד. כל כך עסוקה החברה הזאת שלי בשאלה הזאת, שאולי זה הנזק שנגרם? הפסיכוזה כפסיכוזה אינה מחלה אלא מצב של בילבול התודעה. המחלה היא בהתייחסות של החברה לפסיכוזה כמחלה. זו דעתי. כמובן שרופאים פסיכיאטרים יחשבו אחרת ממני. הרבה אנשים מתפקדים ונורמלים כלפי חוץ עברו מצבים לא נורמליים המכונים פסיכוזה. אנשים שבחלקם היו אף גאונים ויוצרים גדולים, כל אחד בתחומו. בינהם- מנחם בגין שסבל ממניה דיפרסיה, יונג- שעבר משבר פסיכוטי, גיבור "נפלאות התבונה" (שכחתי את שמו אבל בוודאי ראית את הסרט ואם לא אז תראי) שקיבל פרס נובל לפיסיקה, ועוד רבים וטובים. גם אני, כידוע לכולכם, עברתי משברים פסיכוטיים שלמים ומכובדים, שלוש פעמים בחיי. במשברים אלה הייתי המשיח! והנה אני כאן, פסיכולוגית קלינית, מחוץ לארון, אמא לבנותי היקרות, מנהלת אורח חיים מאושר ומאוזן לחלוטין. כלומר, אפשר להשתחרר מכל מצב. רק שזה מצריך עבודה. ומאמץ. וטיפול. דברים טובים לא באים בקלות. צריך להאמין וצריך להתאמץ וצריך להחליט שמה שכתוב בספרי האיבחון זה סטטיסטיקה שלא חייבים לקבל אותה כמדע מדוייק. ואז, יקירתי, השמיים הם הגבול. דר' הידש יוצא לחופש אז אני מקווה שתשובתי תספק אותך. כל טוב, תמי.

היי רווית... אם לא אובחנת, מאיפה לך שזו הייתה פסיכוזה? אם אנשים מסביבך לא שמו לב ותפקדת סביר להניח שלא הייתה לך פסיכוזה... לתמי- נאש, גיבור "נפלאות התבונה" היה פורץ דרך ב"תורת המשחקים", תחום שהיישום שלו הוא בעיקר בכלכלה, ובתחום הזה פרס הנובל שלו, אם אינני טועה. סתם לידע כללי.... זה דווקא נחמד שהפורום פתוח- סוג של שחרור... בברכה מיכאל

הדוקטור נסע לחופש, ושכח את הפורום סגור... ואנחנו נשארנו רק מאחורי הקלעים. היום קיבלתי את המומחיות שלי. והיום סידרתי לי פסיכיאטר מהמרפאת מבוגרים כדי שייתן עלי תעודת שפיות למערכת. והיום שוב המנהלת שלי אמרה לי לקחת תרופות. ואני כל כך עייפה מהמלחמה הזאת. מעייף להיות המשוגעת של כולם. מקווה הידש שאתה נהנה בחופש. איך יכולת להשאיר את הבית סגור, כשאתה לא כאן? תמי.

שלום לך , נזקים מעקבות התקף פסיכוטי הנו נושא אינדוודואלי בלבד . תלוי באישיות של האדם , וגם בסביבה שלו - במידת התמיכה וההבנה שהוא מקבל . ככלל כיום ניתן להבריא ממצב פסיכוטי , או להביא לרימסיה . אפילו ירידה תפקודית לא חייבת להיות , אני מכיר אישית מרצים באוניברסיטה שהיו מטופלים, ואני גם מכיר סופרים שהיו מטופלים . כך שאין שאין " רצפט " קבוע ולאורך זמן בנושא . מה שכן צפויה תקופה של השפעת התרופות לפחות בשנה הראשונה בסיום ההתקף . שוב ככלל לא חייבים להיות שינויים באישיות של האדם , בנוסף ציינת שהאבחון הטסטולוגי הייה תקין . את צריכה להסתכל קדימה ולהיות אופטימית ! בהצלחה , גילבר - משתתף בפורום

שלום לך , נזקים מעקבות התקף פסיכוטי הנו נושא אינדוודואלי בלבד . תלוי באישיות של האדם , וגם בסביבה שלו - במידת התמיכה וההבנה שהוא מקבל . ככלל כיום ניתן להבריא ממצב פסיכוטי , או להביא לרימסיה . אפילו ירידה תפקודית לא חייבת להיות , אני מכיר אישית מרצים באוניברסיטה שהיו מטופלים, ואני גם מכיר סופרים שהיו מטופלים . כך שאין שאין " רצפט " קבוע ולאורך זמן בנושא . מה שכן צפויה תקופה של השפעת התרופות לפחות בשנה הראשונה בסיום ההתקף . שוב ככלל לא חייבים להיות שינויים באישיות של האדם , בנוסף ציינת שהאבחון הטסטולוגי הייה תקין . את צריכה להסתכל קדימה ולהיות אופטימית ! בהצלחה , גילבר - משתתף בפורום

שלום רב, אני סובל מגיל 12 מ-OCD. ב-2002 כנראה הייתה לי התפרצות פסיכוטית,ומאז רופאה אחת בלבד אמרה לי שאני סובל גם מסכיזופרניה. השתחררתי לא מזמן מאשפוז יום,שם רשמו לי בטופס השחרור,שהאבחנה היא F42.9: Obsessive Cimplusuve Disorder,Unspecified. מה בדיוק הגדרה זו אומרת? יש לציין,שהעלו לי את מינון הזיפרקסה מ-10 מ"ג ל-20 מ"ג,ולכן אני מתפלא,שלא רשמו לי שאני סובל מסכיזופרניה. בתודה מראש, יוחאי.

אני פשוט חייב לדעת את התשובה. בתודה מראש, יוחאי.

שלום לפני 3 שנים חליתי בלוקמיה וטופלתי בטיפול י כימותרפיה שגרמה לנסיגת המחלה(וחבל-כך אני מרגיש כעת). מאז חיי אינם חיים,אני כל הזמן מחליף תרופות (בהמלצת רופאים שהם כמובן יודעים הכל הכי טוב..).חודש לאחר ששבתי לעבודה והבייתה מהאישפוז בגין הלוקמיה,התחלתי להרגיש תחושות דיכאוניות והפסקתי לתפקד כרגיל,הן בעבודה(הייתי "מבריז" חופשי) והן בביית(כגון,להתחמק מלקחת את הילד הקטן לגן ו/או אי -עשייה של שאר החובות שהיו מוטלות עלי).לתקופה של כ-14 חודשים הייתי מאוזןעם טיפול ברסיטל 40 מ"ג ליום והרופאים חושבים שהייתי אז במאניה.ואז,עקב עלייה במישקל וקשיים בתפקוד מיני החלטתי שצריך לעשות משהו.פניתי לרופאת המשפחה, שהמליצה לי על פרוזק.מס' ימים לאחר נטילתו,התחלתי להשתולל בביית ולא ללכת לעבודה,הייתי פשוט יללן ובלתי ניסבל.החלפתי לציפרלקס וגם זה לא עזר.הלכתי פעמיים(כל ביקור 1200 ש'!)לפרו' וייצמן שאמר לי שמבחינתו אין מניה לחזור ל"רסיטל" ,אבל זה כמו פיאט מול מרצדס(הכוונה לציפרלקס).עקב כל הבלגן הזה,אישתי עזבה אותי ואושפזתי לשנה בבית חולים גהה במחלקה סגורה כשגם שם כל כמה שבועות/חודשים "מנסים על השפן" תרופות אחרות ו/או יותר טובות.(גם) שם ניסיתי(כן,בבית החולים) להתאבד מס' פעמים ותמיד תפסו אותי - וחבל !!לצערי באותה תקופה גם הפסקתי את תקפקיד הרגיל בעבודה,תפקיד שנילוו אליו הטבות כגון רכב,נסיעות לכנסים בחו"ל וכו'. ).מאז חיי אינם חיי.הלכתי לאין ספור מתקשרים,אסטרולוגים,נומרולוגים ו"להבדיל" פסיכיאטריים ו/או כל מיני מומחים בתחומים שונים ומגוונים ומאומה לא היטיב את מצבי ,אלא רק את מצבם הכלכלי של אלו שפניתי אליהם.. .איבדתי את הקשר שלי עם הילדים(בהיעדר קשר עם אישתי הם לא שויים,את חיי ה"קודמים" ואיני יכול להשיבם.יש רצון ללכת לישון ולא להתעורר.ההורים שלי כבר עייפו ממני ואינם מסוגלים להבין אותי ו/או לעזוב אותי לנפשי.אבא שלי אפילו אמר לי שאם אפנה לתוכניות טלויזייה בענייני הוא ינתק איתי קשר והוא בהחלט מתכוון לזה.אמא שלי פשוט אומרת לי ש"אתה לא רוצה" ואבא עוד מוסיף ש"אתה פשוט עצלן". מה ללעשות ?אילו עצות אתם נותניםך לי ? אגב,הטלפון שלי 050 -5782373. אני משווע לעזרה/תמיכה/סיוע בדחיפות ובאהבה רבה נא הוכיחו לי כי יש לי פתרון.כל מה שאני רוצה (ואני יודע שכעת זה לא ריאלי)זה לשוב הבייתה ולמה שהייתי קודם-איך עושים את זה??

נועם הסיפור שלך מאד נגע לליבי. אם אתה רוצה לדבר איתי אתה יכול להתקשר- 054-4724515 ונחשוב ביחד איך אפשר להוציא אותך מהסבל הארוך והממושך שאתה נתון בו. תרגיש טוב ותשמור על עצמך. תמי.

נעם יקר. מכתבך מעיד על קושי והתמודדות רבה מול הרבה חזיתות. המחלה, הדכאון, הטיפול התרופתי הלא מתאים. והקשה מכל- הניתוק מהמשפחה, מהילדים. קח את עצמך בידיך נעם. בצעדים קטנים אך עם המון חיבה אליך- אל נעם. ממליצה בחום גדול להתחיל פסיכותראפיה, עם מטפלת טובה. כן מטפלת. ככה מרגיש לי איתך. להפסיק לרוץ מאסטרולוג למתקשר. עשה לך חסד עם טיפול טוב, מפגש שבועי. זו אחיזה משמעותית וסופר תומכת. לצד תרופה מתאימה. מקווה שלאט בעזרת הטיפול תוכל למצוא חזרה גשר לילדים. נסה לראות מה גורם לך לשמחה, מה גורם לליבך להתרחב . אולי לטייל על שפת הים? אולי מפגש קבוצתי של מתמודדים? ידיד או ידידה? אולי יצירה כלשהיא? בקבוצה? וכמובן, מה שתמיד אני חוזרת וממליצה- מנסיון אישי: פעילות גופנית סדירה, הליכה מהירה בפראק פתוח, להצטרף לחוג יוגה או שיא'צו. להיות בחוג אנשים בעלי עניין משותף נפשי רוחני. גם אני לעיתים חשה דכאון והוא קשה מנשוא, ושוב מתרוממת, כי תמיד אני יודעת החיים שווים שיחיו אותם. ולך ניתנו שוב החיים בכדי שתמצא את טעמם, גם אם לעיתים הוא שחור ומר, ונדמה כי אין מוצא. המון סבלנות, היה עדין עם עצמך, כבד את עצמך במיוחד כעת. כל טוב לך, מירי 2

נועם יקר אני מסכימה מאד עם מירי2 לגבי פסיכותרפיה עם מטפלת אישה. יש לי שם של פסיכולוגית מעולה שעובדת גם בתל אביב. לדעתי זה יעזור יותר מהמטפלים שלך האחרים. ובטח יותר מכל השרלטנים שניצלו אותך. אני כאן אם אתה צריך אתה יכול להתקשר. תמי.

לנועם יש היום מגוון רחב של תרופות אנטי דכאוניות. אני בטוח שאחת מהן תשפר את הרגשתך. רק אציין כי בעבר גם לי היו מחשבות אובדניות והחלפתי כמה פעמים כדורים עד שהתרופה המתאימה עזרה לי ( לוסטרל) כעת הלוסטרל לא עוזר לי ואני מחליף תרופות עד שתרופה אחרת תעזור.

שלום לך , אני חושב שאתה אדם מאד חזק . אם כל התלאות והסבל שעברת נראה לי שאתה מתמודד יחסית לא רע . וזה מה שצריך לעודד אותך . לויקומיה הנה מחלה מאיימת ואני מרוצה שהאיום הוסר ועברת את השיא . ברור הוא שאנשים העוברים מחלות פיזיות קשות מצבם הנפשי הנו רגיש תתחזק הבט קדימה . ביי גילברט

שלום דר לפני כחודש וחצי היו לי התקפי חרדה הרופא נתן לי ציפראלקס 10 מג מצבי השתפר מעט אך אני חווה לפחות פעם בשבוע מיני התקפות קטנות , הרופאה העלתה לי לפני כשבוע למינון של 15 מג והיום שוב הייתה לי מיני התקפה האם הכדור לא מתאים לי לאחר חודש של לקיחת 10 מג ושבוע נוסף של 15 מג ? אולי אני צריך להעלות ל20 מג ? אם אתה חושב שהכדור לא מתאים לי איזה כדור היית ממליץ לטיפול בחרדה ? או אולי אני צריך להמשיך עם הציפראלקס בבקשה עזור לי

אייל לטיפול בהפרעות חרדה דרוש לפעמים מינון גבוהה יותר של עד 20 מ"ג ואפילו יותר בהמלצת הרופא המטפל , לעתים גם מוסיפים כדור ממשפחה אחרת כדי להעצים את ההשפעה של הכדורים.

היי, הרופא החופשה כעת, אולי כדאי שוב להתייעץ עם הרופא שנתן את התרופה, הוא ישנה מינון אם יראה לנכון. בכל מקרה שלא תמתין זמן רב, דר הידש לא כאן בימים הקרובים. אולי דור יענה, ויש לו הבנה רבה בתחום התרופתי. כל טוב מירי

היי אני כתבתי כאן כמה פעמים בעבר. אני לוקחת סרוקוואל במינון נמוך. 200 מ"ג כרגע. (הכי גבוה שהגעתי בשיא החרדה היה 300 ממזמן). לאחרונה בגלל שדודה שלי שעוסקת במקצוע התקשתה להשיג כדורים (עד עכשיו כמעט ולא קנינו). אז התחלתי בדעת עצצמי להפסיק בפיתאומיות כמה ימים. אח"כ שוב לקחת פעם אחת בלילה אח"כ שוב להפסיק ושוב לקחת. וזה כבר איזה חודש ככה. אתמול הייתי במיון הרופאת משפחה הפנתה אותי. כי יש לי שתי ציסטות בבית שחי (לא רואים אותן אבל מרגישים) של רקמות שד וגם יש לי כאבים בלב, כאילו בחזה. האם יש קשר בין הדברים? עכשיו בברגעים אלה ממש שאני לוקחת נשימה עמוקה פשוט כואב לי כאילו הגב הימני האחורי. משהו מוזר. כאב פנימי וחד כזה. שמקשה עליי לנשום. אני לא יודעת אם זה קשור לסרווקוואל למזג האוויר או למשהו אחר. מה יכול לקרות במקרה כזה של הפסקה וחזרה לתרופה כל פעם? היה מצב שאפילו הפסכיאטרית שלי התקשרה אליי לסלולרי כדי לדבר על זה ושהיא לא יכולה לעבוד איתי אם אני עושה ככה. אז הבטחתי לחזור. חזרתי קצת ושוב הפסקתי. כבר איזה 4 ימים שאני בלי סרוקוואל שוב. תודה וסליחה על המגילה, הלכתי לבצפר. י'

י' יקרה קודם כל, טוב שהלכת לבית ספר, כי להשאר במסגרות כמה שיותר נורמטיביות זה בריא. לגבי טיפול תרופתי- רוב התרופות הפסיכיאטריות לא מתחילות להשפיע לפני שבועיים שלושה רצופים של טיפול, כך שאם את רוצה שהן ישפיעו, כדאי שתתמידי בלקיחתן. ככלל אינך חייבת לקחת תרופות, אבל אם החלטת לקחת, כדאי לקחת כמו שממליצה הפסיכיאטרית, או לא לקחת כלל. תרגישי טוב. תנסי להיות בקשר עם חברות וללמוד ולצאת ולתפקד ואז אולי באמת לא תהיי חייבת לקחת תרופות. שלך, תמי.

הבעיה עם סרוקוואל שהוא משפיע על לחץ הדם. כלומר לחץ הדם יכול להשתנות בצורה קיצונית כאשר משחקים עם המינון. אנשים אחרים במצבך מדווחים על התעלפויות, סחרחורות קשות ועוד, כתוצאה ממשחקים במינון עם תרופה זאת. לתשומת ליבך- הסרוקוואל איננה תרופה נגד חרדה אלא נגד פסיכוזה. אינני חושב שזה נכון להעמיס עליך כזאת תרופה בגיל 16 בגלל חרדה, אך זה כבר בינך לרופאה שלך.

שלום לך י יקרה לא אל, אל תשחקי עם התרופות. זה הגרוע ביותר שאת יכולה לעשות לעצמך. תרופות פסיכאטריות צריכות להלקח בזמנים מסויימים, על מנת שישהו בגוף באופן קבוע ומאוזן, רק כך הן יכולות להיטב עימנו. משחקים איתן זה כמו להתעלל בעצמך, עוד לא הגעת לאיזון ואיזון והופ- את מפרה אותו. היי טובה עם עצמך. זה רחוק מלהיות משחק. כולנו נוטלים תרופות בתקופות מסויימות, לעיתים ממושכות, והן תומכות בנו ומאזנות אותנו, מאפשרות לנו להרגע להתמודד ולצמוח. לי בתקופות מסויימות הן ממש נתנו אויר לנשימה, שימחה ואיזון. האם תקשיבי לי? לנו? היי בטוב, היי גדולה עם עצמך. מירי 2.