פורום פסיכיאטריה

שאלות למנהל הפורום לד"ר גיורא הידש שלום רב, הנני מנהלת הפורום 'די לכפייה הפסיכיאטרית'. למרות שמרבית השאלות כאן עוסקות בתרופות, ברצוני להציג שאלות על ההיבט החברתי מוסרי של הפסיכיאטרייה. לעיתים מסוימות מביאים גולשי הפורום שלי קישורים מן הפורום 'פסיכיאטרייה'. בעקבות כמה הודעות שקראתי 'תחת ההנהלה החדשה' התחושה הברורה שיש לי היא שהגישה השתנתה. ברצוני להציג בפניך כמה שאלות מהותיות העוסקות לאו דווקא בתרופות אלא בחיבור שעשה פינל, אבי הפסיכיאטרייה המודרנית, בין יכולתם של הפסיכיאטרים לרפא 'חוסר איזון כימי' לבין יכולתם לקבוע 'מיהו כשיר' ומיהו 'שאינו כשיר'. גישתו של פינל, שנולדה עם המהפכה הצרפתית, קבעה למעשה שקבוצה מסוימת באוכלוסייה, באופן 'זמני' 'אינם כשירים' לקבל את הזכויות ש'כל בני האדם קיבלו'. או אז נולדה הפסיכיאטרייה המשפטית, כלומר זו בהקשר המשפטי, כאשר פינל יצר סטאטוס של 'מניעת זכויות באופן זמני' ממי שהוגדרו כ'לא שפויים' כאשר מטרת ה'ריפוי' היא להביא אותם לידי חופש בחירה שיעזור להם לממש את הזכויות. 'חטא קדמון' זה של פינל ממצב ,בעצם, למעשה , בצורה בעייתית את 'תוצאות' המהפכה הצרפתית: הזכויות נתנו לכולם חוץ מל'משוגעים'. לפסיכיאטרייה ניתן התפקיד הבלעדי כמעט לקבוע מיהם המשוגעים. יש כאן הגיון מעגלי. רק הפסיכיאטר יודע 'מיהו משוגע' ולכן לא זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו במהפכה הצרפתית. על רקע זה, תוך כדי שאלת 'מי שמכם' קמה התנועה האנטי-פסיכיאטרית. ( וזאת הייתה הקדמה לשאלות הבאות: ) 1. לאחרונה נחשפה פרשה קשה של אלימות כלפי מאושפזים פסיכיאטרים. סמיון חיות, על פי הפרשה, היכה במשך שנים מאושפזים, גנב מהם כספים ועשה בהם מעשה סדום. עם זאת.. נתקלתי בכמה מקרים שבהם פסיכיאטרים בכירים במערכת הפסיכיאטרית, כתגובה לתלונות של מאושפזים על אלימות, הציגו את המאושפזים כ'משוגעים'  והשתמשו באבחנתם כ"משוגעים" בכדי ליצור במרומז באופן מחליא את הרושם כאילו מדובר בהזיות לשמן ולא באלימות של ממש. האין לאור חשיפת פרשת המקרים האחרונים באברבנל, ולאור פרשות קודמות של אלימות מתמשכת בבתי חולים פסיכיאטרים  האין זהו זמן למערכת בריאות הנפש לערוך חשבון נפש? האם פסיכיאטר הקובע שתלונתו של אדם אשר התלונן על אלימות נגדו היא חלק ממחלתו הנפשית, כאשר ידוע כיום שהאלימות שכיחה בבתי חולים פסיכיאטרים, הינה בגדר עבירה אתית?

אלימות: פרשת האלימות האחרונה באברבנל: http://planet.nana.co.il/v36800/subject_of_the_month.htm עוד : על אלימות http://planet.nana.co.il/v36800/f_violance_against_prisoners.html עדויות: קשירה http://planet.nana.co.il/v36800/f_testimonies_about_restraining.html מוות : למה מי מת? למערכת בריאות הנפש בישראל ישנם שלדים בארון: http://www.indymedia.org.il/imc/israel/webcast/14662.html

2. שאלה 2 : ספרו של יגאל עילם, 'ממלאי הפקודות' הסביר את כמה מן הזוועות והפשעים נגד האנושות שנעשו בהיסטוריה, תוך כדי שמבצעי הזוועות טענו ש'מילאו פקודות'. יגאל עילם הראה כיצד ה'שליטים' רק יצרו את האווירה , והאנשים בדרגים שלמטה 'יזמו'. דוגמא זאת מוצגת כאן, בשאלה זו, תוך הדגמת המושג 'מיצוב מבזה' בכדי להציג אפשרות שבה המערכת הפסיכיאטרית, ביחסה שולל-צלם האנוש למאושפזים, מעודדת , יוצרת אווירה מתאימה ונותנת 'אור ירוק' לסניטרים פסיכיאטרים, להכות את המאושפזים. שיעור האלימות בבתי חולים פסיכיאטרים הוא מזעזע. הבה נבחן למה? מהו מיצוב מבזה? או בואו ונשאל-> האם לכל היהודים ישנו אף ארוך? האם כל הנשים רוצות שיאנסו אותן? לא, אבל בקריקטורה האנטישמית לכל היהודים יש אף ארוך, ובסרטים פורנוגרפים כל הנשים רוצות שיאנסו אותן. בתחקיר על אנסים ***הוכח*** שכחלק מן ה'הכנה' הנפשית שלהם לאונס הם צפו בסרטים פורנוגרפים בעלי שיעור אלימות וביזוי מיני גבוה. ידוע שאלימות אנטישמית ותיאור היהודים באופנים מבזים מלבה את האלימות. ממש כמו במודל של יגאל עילם -> יש מי שתפקידו ללבות את האלימות ( על ידי הצגת קריקטורה אנטישמית או על ידי הצגת סרט פורנו) ויש מי שמקבל את המסרים ( האנטישמי התוקף יהודי ברחוב או האנס האכזרי ) ופועל עליהם. נדמה שבמערכת הפסיכיאטרית מקבלים סניטרים מסוימים מסרים מראשי המערכת, לפיה אלימות היא 'כדאית' או שהם ינהגו באלימות 'יצאו בזול'. מהם המסרים ש'מעניקה' המערכת הפסיכיאטרית, לרבות פסיכיאטרים בכירים, לאותם סניטרים אלימים? א. אבחון תלונתו של המאושפז באופן מיידי, וללא חקירה נוספת, באופן כמעט אוטומטי כ"סמפטום" למחלתו ( הגיעו ליידי הרבה מאד מקרים כאלו) ב. כאשר מאושפז מתלונן על אלימות פסיכיאטרים בכירים מסוימים, כאקט של הגנה על 'שמו הטוב של בית החולים', מציגים את תלונתו כ"חלק מן" "המחלה" ובכך בעצם נותנים אור ירוק לאלימות. ג. המיצוב המבזה וזוהי הנקודה החשובה בשאלה זו. כפי שהתמונה הפורנוגרפית מציגה את המגדר הנשי כולו באופן משפיל, או כפי שהקריקטורה האנטישמית מציגה את היהודי באופן משפיל ומבזה ומעודדת פגיעה בו : כפי שהאנטישמים מציגים את היהודי ארוך אף, הפורנוגרפים : את האישה כ'רוצה להיאנס' וכ'כלי קיבולת' כך אבחנות פסיכיאטריות רבות משתמשות ב **** תיאורים מילוליים משפילים*** שאין להם ולא כלום עם רפואה, ויש להם ***** הרבה מאד ***** עם סטראוטיפיזציה: "מוזר" "מוזנח" "מלוכלך" , "משוטט" "מתפרץ". נזדמן לי לקרוא כמה 'אבחנות' פסיכיאטריות ולהשוות את גרסת המאושפז לגרסת האבחנה: מסתבר שכמה עובדות לא היו ולא נבראו אלא לצורך האבחנה. עובדות אחרות הוצאו מהקשרן. אנשים רבים ספרו לי שעברו אירוע טראומטי או קשה והגיבו בהתפרצות זעם או 'הרמת שולחן'. למרבה המצער הפסיכיאטרים מתארים בצבעים עזים וצהובים את התגובה לאירוע טראומטי מסוים בחיי המאושפז, אך 'שוכחים' לציין שהתקיים אירוע טראומטי, קשה, או משפיל, לפני כן. כך נוצר למעשה רושם שהמאושפז עמד לו לבדו בריק, ביקום ריק, בסביבה ללא אנשים, ללא אירועים וללא הקשרים, ופתאום "נפל עליו שיגעון פנימי" (כנראה ביוכימי, שאפשר 'לרפאו' בתרופות) ובתגובה לכך "התפרץ", "בכה" "הדרדר"" שבר". **** תיאור תגובות האדם לאירועים טראומטים בחייו כאשר משמיטים במכוון או "שוכחים" לציין את האירועים שקדמו לתגובתו של האדם לאירוע קשה או טראומטי יוצרים יש מאין תדמית של "חולה נפש" "לא צפוי" "אלים" ו"מתפרץ"  "לא רציונלי" ו"לא כאחד האדם"*** המסתכל מן הצד רואה את גיליון האבחנה של "חולה" ה"נפש" ורואה "התפרצות" כל המתבונן מהצד ***עלול לחשוב שהשיגעון נחת על אותו אדם, יש מאיין, או יותר נכון, לפי הנארטיב הרצוי לפסיכיאטרים, מתוך מאגר השיגעון הפנימי שלו*** וגרם לו "להתפרץ" : תיאור תגובתם של מאושפזים לאירועים טראומטים בהשמטת האירוע, הסיבה והמסובב, וההקשר, מזין את הסטריאוטיפיזציה של "חולה נפש" "בלתי צפוי" "אלים" "מתפרץ" ..המשך יבוא!

היי היה לי בכל זאת לפנות אליך בשם אפילו לכינוי אבל אמשיך בכל זאת ואספר סיפור. אני נזכר שפעמיים השתתפתי בועדה פסיכיאטרית מחוזית ולא אפרט את סמכויותיה כאן. בכל אופן בועדה האחרונה הובא אדם אשר לפי הציטוט "שכב על הרצפה והכה שוטרים", כאשר לא הצלחתי לשכנע את הועדה לשחררו, שחררתי את עצמי מהועדות. יש הרבה במה שאת מביאה אבל אין מדובר בתיאוריה. גם אונס ויחסי מין בכפיה, ניתן להפסיקם רק על ידי דעת קהל ומודעות. בהבדל מהנאציזם שלא היה בה עיתונות וחופש מצבנו בכל אופן שונה. רק לחץ ותלונות יכולים לעזור בדיוק כמו בטראומות של אונס שלאט לאט הסטיגמות שהאשה אשמה משתנות. אני יודע שמדובר באוכלוסיה חלשה, אבל כך היה גם עם נשים במאה שעברה. צריך להתחיל במקום כלשהו, לא בתיאוריה אלא במעשה. ביי הידש

ובכן , האם לדעתך, בעצם הגדרה אוטומטית כמעט, מבלי להקדיש מחשבה, כאשר מממקמים ומתייגים כל תלונה של מאושפז אודות אלימות או כנגד יחס שלילי ומשפיל כ"הזיות של מטורף" --> בכירי המערכת הפסיכיאטרית אשר יש מהם אשר חתומים על אבחנות המרמזות באופן בוטא ודי מחליא שתלונתו של מאושפז על אלימות הינה 'סמפטום לשגעון' או "לא אמינות כיוון שהוא משוגע" --> האם יש בגישה זו, שננקטת לעיתים למרבה הצער בידי פסיכיאטרים ידועי שם... בכדי לתת אור ירוק לאלימות? והאם... בהמשך לחלקה השני של שאלה שתיים: שימוש בתיאורים מבזים, שכל מטרתם להפוך את המאושפז, התנהגותו, אורחות חייו, דפוסי-חייו ותגובותיו האופיניות למושא ללעג ושנינה, בוז וחוסר כבוד--> האם בבחירת מילים מבזות ( למשל "משוטט" במקום 'הולך' או "מוזר" או "מלוכלך" ) יש בכדי לקדם אלימות? האם מילים אילו, שנבררות לעיתים בצורה מכוונת, ישנו ביסוס רפואי? הזוהי רפואה? או שמא זוהי סטראוטיפיזציה המסתתרת מאחורי החלוק הלבן של הרפואה? בברכה... ענבלhunky_dory כתב/ה: > > 2. שאלה 2 : ספרו של יגאל עילם, 'ממלאי הפקודות' הסביר את כמה מן > הזוועות והפשעים נגד האנושות שנעשו בהיסטוריה, תוך כדי שמבצעי > הזוועות טענו ש'מילאו פקודות'. יגאל עילם הראה כיצד ה'שליטים' רק > יצרו את האווירה , והאנשים בדרגים שלמטה 'יזמו'. > > דוגמא זאת מוצגת כאן, בשאלה זו, תוך הדגמת המושג 'מיצוב מבזה' > בכדי להציג אפשרות שבה המערכת הפסיכיאטרית, ביחסה שולל-צלם האנוש > למאושפזים, מעודדת , יוצרת אווירה מתאימה ונותנת 'אור ירוק' > לסניטרים פסיכיאטרים, להכות את המאושפזים. שיעור האלימות בבתי > חולים פסיכיאטרים הוא מזעזע. הבה נבחן למה? > > מהו מיצוב מבזה? או בואו ונשאל-> האם לכל היהודים ישנו אף ארוך? > האם כל הנשים רוצות שיאנסו אותן? לא, אבל בקריקטורה האנטישמית לכל > היהודים יש אף ארוך, ובסרטים פורנוגרפים כל הנשים רוצות שיאנסו > אותן. > > בתחקיר על אנסים ***הוכח*** שכחלק מן ה'הכנה' הנפשית שלהם לאונס > הם צפו בסרטים פורנוגרפים בעלי שיעור אלימות וביזוי מיני גבוה. > ידוע שאלימות אנטישמית ותיאור היהודים באופנים מבזים מלבה את > האלימות. ממש כמו במודל של יגאל עילם -> יש מי שתפקידו ללבות את > האלימות ( על ידי הצגת קריקטורה אנטישמית או על ידי הצגת סרט > פורנו) ויש מי שמקבל את המסרים ( האנטישמי התוקף יהודי ברחוב או > האנס האכזרי ) ופועל עליהם. > > נדמה שבמערכת הפסיכיאטרית מקבלים סניטרים מסוימים מסרים מראשי > המערכת, לפיה אלימות היא 'כדאית' או שהם ינהגו באלימות 'יצאו > בזול'. מהם המסרים ש'מעניקה' המערכת הפסיכיאטרית, לרבות > פסיכיאטרים בכירים, לאותם סניטרים אלימים? > א. אבחון תלונתו של המאושפז באופן מיידי, וללא חקירה נוספת, באופן > כמעט אוטומטי כ"סמפטום" למחלתו ( הגיעו ליידי הרבה מאד מקרים כאלו) > ב. כאשר מאושפז מתלונן על אלימות פסיכיאטרים בכירים מסוימים, כאקט > של הגנה על 'שמו הטוב של בית החולים', מציגים את תלונתו כ"חלק מן" > "המחלה" ובכך בעצם נותנים אור ירוק לאלימות. > ג. המיצוב המבזה וזוהי הנקודה החשובה בשאלה זו. כפי > שהתמונה הפורנוגרפית מציגה את המגדר הנשי כולו באופן משפיל, או > כפי שהקריקטורה האנטישמית מציגה את היהודי באופן משפיל ומבזה > ומעודדת פגיעה בו : כפי שהאנטישמים מציגים את היהודי ארוך אף, > הפורנוגרפים : את האישה כ'רוצה להיאנס' וכ'כלי קיבולת' כך אבחנות > פסיכיאטריות רבות משתמשות ב **** תיאורים מילוליים משפילים*** > שאין להם ולא כלום עם רפואה, ויש להם ***** הרבה מאד ***** עם > סטראוטיפיזציה: "מוזר" "מוזנח" "מלוכלך" , "משוטט" "מתפרץ". נזדמן > לי לקרוא כמה 'אבחנות' פסיכיאטריות ולהשוות את גרסת המאושפז לגרסת > האבחנה: מסתבר שכמה עובדות לא היו ולא נבראו אלא לצורך האבחנה. > עובדות אחרות הוצאו מהקשרן. אנשים רבים ספרו לי שעברו אירוע > טראומטי או קשה והגיבו בהתפרצות זעם או 'הרמת שולחן'. למרבה המצער > הפסיכיאטרים מתארים בצבעים עזים וצהובים את התגובה לאירוע טראומטי > מסוים בחיי המאושפז, אך 'שוכחים' לציין שהתקיים אירוע טראומטי, > קשה, או משפיל, לפני כן. כך נוצר למעשה רושם שהמאושפז עמד לו לבדו > בריק, ביקום ריק, בסביבה ללא אנשים, ללא אירועים וללא הקשרים, > ופתאום "נפל עליו שיגעון פנימי" (כנראה ביוכימי, שאפשר 'לרפאו' > בתרופות) ובתגובה לכך "התפרץ", "בכה" "הדרדר"" שבר". **** תיאור > תגובות האדם לאירועים טראומטים בחייו כאשר משמיטים במכוון או > "שוכחים" לציין את האירועים שקדמו לתגובתו של האדם לאירוע קשה או > טראומטי יוצרים יש מאין תדמית של "חולה נפש" "לא צפוי" "אלים" > ו"מתפרץ"  "לא רציונלי" ו"לא כאחד האדם"*** המסתכל מן הצד > רואה את גיליון האבחנה של "חולה" ה"נפש" ורואה "התפרצות" > כל המתבונן מהצד ***עלול לחשוב שהשיגעון נחת על אותו אדם, יש > מאיין, או יותר נכון, לפי הנארטיב הרצוי לפסיכיאטרים, מתוך מאגר > השיגעון הפנימי שלו*** וגרם לו "להתפרץ" : תיאור תגובתם של > מאושפזים לאירועים טראומטים בהשמטת האירוע, הסיבה והמסובב, > וההקשר, מזין את הסטריאוטיפיזציה של "חולה נפש" "בלתי צפוי" > "אלים" "מתפרץ" > > ..המשך יבוא!

כאשר אני אומרת תיאורים משפילים המכוונים כלפי אנשים , זוהי כוונתי: במאה ה 19 מדענים גדולים וידועי שם עסקו ב'ידיעת האדם': הם "הבינו" את האדם ה"כושי" והשוו אותו לקוף : כך למשל , תיאר, ברוקה, גדול מדעניה של צרפת במאה ה 19 אישה "כושית" אשר היוותה במידת מה, נשוא המחקר שלו: "היא נהגה לשרבב את שפתיה בדיוק כפי שעושה זאת אוראנג-אוטאן. בתנועותיה היה משהו מן הפתאומי והפנטסטי, שהזכיר את תנועותיהם של קופי-האדם. שפתיה היו גדולות בצורה מפלצתית [ נשכח מקיוויה, ככל הנראה, ששפתיהם של קופי-אדם קטנות ודקות]. אוזנה הייתה קטנה כמו אוזן של קופי אדם רבים, הצפיר* חלש, והגבול החיצוני כמעט בלתי-נראה מאחוריו. כל אלה תכונות אופייניות של חיה. מעולם לא ראיתי ראש אנושי שהזכיר קוף-אדם יותר מראשה של האישה הזאת-.." בתיאור הזה משווה, למעשה, מדען דגול אישה "כושית" ל"קוף" ו"מוכיח" שהשחורים הם "גזע" "נחות" ש"אינו ראוי לזכויות". יש קשר רב בין תיאור אוכלוסייה מסוימת בצבעים מבזים ( יהודים, "חולי נפש", "כושים") לבין הפגיעה בזכויות באוכלוסייה זו. כמו התיאורים הפסיכיאטרים דהיום, המשתמשים במילים לא מדעיות וסטראוטיפיות לגבי אנשים המוגדרים כ"חולי נפש", כך התיאור הזה , "מדעי" לחלוטין בו מדען לבן "חוקר" אישה "כושית" ( עצם העמדת אדם למחקר כבר אינה מוסרית) היה 'פרלמנטרי' למדי במאה ה 19. רוצה לאמר: מעיוני באבחנות פסיכיאטריות, הן משובצות מילים סטראוטיפיות, משפילות, תיאורים משפילים למכביר המסתתרים מאחורי החלוק הלבן של המדע. האנלוגיה היחידה שיכולה להדגים את האבסורד היא ההדגמה שגם ה"מדע" של המאה ה 19הלא הוא מדע האנשים ה"כושים" ו"נחיתותם" לעומת האנשים הלבנים, שהיה מקובל ו main stream י במאה ה 19 , תיאר באופנים משפילים אוכלוסיות מוחלשות תוך "ביסוס" מדעי ועלה תאנה מדעי לתיאורים שהיום אנשים היו מועמדים עליהם ובגינם לדין על התבטאות גזענית. מה שאנו רואים כאן התיאור של 'ונוס ההוטנטית' ( זה היה השם שהמדענים הלבנים-גזענים במאה ה 19 נתנו לאישה שהייתה ללא הסכמתה מושא המחקר שלהם) הוא גזענות לשמה אולם מאה וחמישים שנה לפני כן  אנשים שהוציאו את הבלי הגזענות האלו מפיהם נחשבו לא ל"גזענים עלובים" כפי שהיה נחשב היום לבן דרומי מטקסס, נהג משאית שתיין בירות ומכה- את אישתו אשר היה משווה "כושים" ל"קופים" , אלא לאנשי מדע מכובדים. טענתי היא שהפסיכיאטרייה היום כוללת שימוש בתיאורים ציוריים מבזים המציגים את התנהגות המאושפזים בקונטקסט נלעג, מביך ומוצא מהקשרו. אין פה מדע. אלא רק גזענות. מה דעתך? hunky_dory כתב/ה: > > 2. שאלה 2 : ספרו של יגאל עילם, 'ממלאי הפקודות' הסביר את כמה מן > הזוועות והפשעים נגד האנושות שנעשו בהיסטוריה, תוך כדי שמבצעי > הזוועות טענו ש'מילאו פקודות'. יגאל עילם הראה כיצד ה'שליטים' רק > יצרו את האווירה , והאנשים בדרגים שלמטה 'יזמו'. > > דוגמא זאת מוצגת כאן, בשאלה זו, תוך הדגמת המושג 'מיצוב מבזה' > בכדי להציג אפשרות שבה המערכת הפסיכיאטרית, ביחסה שולל-צלם האנוש > למאושפזים, מעודדת , יוצרת אווירה מתאימה ונותנת 'אור ירוק' > לסניטרים פסיכיאטרים, להכות את המאושפזים. שיעור האלימות בבתי > חולים פסיכיאטרים הוא מזעזע. הבה נבחן למה? > > מהו מיצוב מבזה? או בואו ונשאל-> האם לכל היהודים ישנו אף ארוך? > האם כל הנשים רוצות שיאנסו אותן? לא, אבל בקריקטורה האנטישמית לכל > היהודים יש אף ארוך, ובסרטים פורנוגרפים כל הנשים רוצות שיאנסו > אותן. > > בתחקיר על אנסים ***הוכח*** שכחלק מן ה'הכנה' הנפשית שלהם לאונס > הם צפו בסרטים פורנוגרפים בעלי שיעור אלימות וביזוי מיני גבוה. > ידוע שאלימות אנטישמית ותיאור היהודים באופנים מבזים מלבה את > האלימות. ממש כמו במודל של יגאל עילם -> יש מי שתפקידו ללבות את > האלימות ( על ידי הצגת קריקטורה אנטישמית או על ידי הצגת סרט > פורנו) ויש מי שמקבל את המסרים ( האנטישמי התוקף יהודי ברחוב או > האנס האכזרי ) ופועל עליהם. > > נדמה שבמערכת הפסיכיאטרית מקבלים סניטרים מסוימים מסרים מראשי > המערכת, לפיה אלימות היא 'כדאית' או שהם ינהגו באלימות 'יצאו > בזול'. מהם המסרים ש'מעניקה' המערכת הפסיכיאטרית, לרבות > פסיכיאטרים בכירים, לאותם סניטרים אלימים? > א. אבחון תלונתו של המאושפז באופן מיידי, וללא חקירה נוספת, באופן > כמעט אוטומטי כ"סמפטום" למחלתו ( הגיעו ליידי הרבה מאד מקרים כאלו) > ב. כאשר מאושפז מתלונן על אלימות פסיכיאטרים בכירים מסוימים, כאקט > של הגנה על 'שמו הטוב של בית החולים', מציגים את תלונתו כ"חלק מן" > "המחלה" ובכך בעצם נותנים אור ירוק לאלימות. > ג. המיצוב המבזה וזוהי הנקודה החשובה בשאלה זו. כפי > שהתמונה הפורנוגרפית מציגה את המגדר הנשי כולו באופן משפיל, או > כפי שהקריקטורה האנטישמית מציגה את היהודי באופן משפיל ומבזה > ומעודדת פגיעה בו : כפי שהאנטישמים מציגים את היהודי ארוך אף, > הפורנוגרפים : את האישה כ'רוצה להיאנס' וכ'כלי קיבולת' כך אבחנות > פסיכיאטריות רבות משתמשות ב **** תיאורים מילוליים משפילים*** > שאין להם ולא כלום עם רפואה, ויש להם ***** הרבה מאד ***** עם > סטראוטיפיזציה: "מוזר" "מוזנח" "מלוכלך" , "משוטט" "מתפרץ". נזדמן > לי לקרוא כמה 'אבחנות' פסיכיאטריות ולהשוות את גרסת המאושפז לגרסת > האבחנה: מסתבר שכמה עובדות לא היו ולא נבראו אלא לצורך האבחנה. > עובדות אחרות הוצאו מהקשרן. אנשים רבים ספרו לי שעברו אירוע > טראומטי או קשה והגיבו בהתפרצות זעם או 'הרמת שולחן'. למרבה המצער > הפסיכיאטרים מתארים בצבעים עזים וצהובים את התגובה לאירוע טראומטי > מסוים בחיי המאושפז, אך 'שוכחים' לציין שהתקיים אירוע טראומטי, > קשה, או משפיל, לפני כן. כך נוצר למעשה רושם שהמאושפז עמד לו לבדו > בריק, ביקום ריק, בסביבה ללא אנשים, ללא אירועים וללא הקשרים, > ופתאום "נפל עליו שיגעון פנימי" (כנראה ביוכימי, שאפשר 'לרפאו' > בתרופות) ובתגובה לכך "התפרץ", "בכה" "הדרדר"" שבר". **** תיאור > תגובות האדם לאירועים טראומטים בחייו כאשר משמיטים במכוון או > "שוכחים" לציין את האירועים שקדמו לתגובתו של האדם לאירוע קשה או > טראומטי יוצרים יש מאין תדמית של "חולה נפש" "לא צפוי" "אלים" > ו"מתפרץ"  "לא רציונלי" ו"לא כאחד האדם"*** המסתכל מן הצד > רואה את גיליון האבחנה של "חולה" ה"נפש" ורואה "התפרצות" > כל המתבונן מהצד ***עלול לחשוב שהשיגעון נחת על אותו אדם, יש > מאיין, או יותר נכון, לפי הנארטיב הרצוי לפסיכיאטרים, מתוך מאגר > השיגעון הפנימי שלו*** וגרם לו "להתפרץ" : תיאור תגובתם של > מאושפזים לאירועים טראומטים בהשמטת האירוע, הסיבה והמסובב, > וההקשר, מזין את הסטריאוטיפיזציה של "חולה נפש" "בלתי צפוי" > "אלים" "מתפרץ" > > ..המשך יבוא!

היי אני מודה לך על פנייתך, נכון שרוב השאלות הן על תרופות אולם אין זו יוזמתי ואני מברך על כל רענון וגיוון ובהחלט שמח על כל תוספת ועניין בפורום. האלימות מכל סוג שהוא, ובטח במוסדות פסיכיאטריים שחייבים להיות הומנים אסורה ואין לי מספיק מילים לשלול אותה. האלימות היא תוצאה של ניצול חולשה של אדם ואיני חושב שיש קשר לזכויות ולחופש כפי שהגדרת. בהחלט קיימת בעיה רצינית בכל הקשור לבתי חולים פסיכיאטריים או כפי שהם נקראים כיום מרכזים לבריאות הנפש (מה זה?). לפי מייטב ידיעתי הוקמה ועדה לבדיקת האלימות בבתי החולים. כידוע לך האלימות שהתגלתה היא קצה קצהו של קרחון הנמצא שם. אני נוהג לשאול באופן די שיגרתי מאושפזים לשעבר אלו חוויות אלימות הם/הן עברו במשך האשפוז. הצעתי במספר מקומות להקים פורום של נפגעי אלימות בבתי החולים ואחר כך לנסות ולהעביר את החומר. ככול שיהיה יותר חומר על אלימות סגירת בתי החולים תוקדם! רק כעת אני עובר לשאלה השניה והשלישית. ביי ותודה דר' גיורא הידש

לגבי שאלה שתיים...הנני באמצע הניסוח שלה (-: תוך כמה דקות אסיים לנסחה..

הי ד"ר הירש! זוכר את זאת הרגישה מאד לקור? זוכר שהעלת את הסברה שזוהי תופעת ריינו? ובכן בינתיים לא עברתי בירור אצל רופא פנימי אבל הפניתי את שאלתי במסגרת הפורומים שלכם גם למומחה אלרגיה (ד"ר קובי שדה) מכיון שהתופעה של דופק מהיר ונשימה מואצת עקב אלרגיות שונות ורבות מהן אני סובלת דומה מאד למה שקורה לי במצב של חשיפה לקור. נעניתי שאסטמה (שגם היא אחד ממצבי האלרגיה שלי) יכולה לגרום לתופעות הללו. חששתי שלא הובנתי נכון והקשיתי כי אני לא מרגישה שאני נזקקת באופן דחוף למשאף או לאוויר. אך ד"ר שדה ענה לי שאם תוך כדי שינה למשל בגלל התופעה האלרגית הזו אין די חימצון המצב יכול להתבטא בתופעות של דופק, חרדות ואפילו ביעותים. תוכל להכנס לפורום שלו ולהבין טוב יותר בעצמך. מכל מקום הבטחתי שאעדכן אותך וכעת בדעתי לשאול מה ניתן לעשות. אתה אחלה רופא ואחלה בן אדם!!!

היי תודה על העדכון והמחמאות אני מקווה שיצליחו לעזור לך דר' גיורא הידש

שלום רב, אני אשה צעירה, למרות גילי-24, עברתי הרבה ארועים קשים שהיו קשורים אליי האם אני זקוקה לטיפול ? באופן כללי אני בריאה בנפשי או שמא לכדורים? תודה מראש

היי עדי הבחירה בכותרת "איוב" כנראה מעידה על מצבך, הייתי רוצה לנסח את שאלתך בצורה שונה אם את מסכימה. כיום השאלה אינה האם אני זקוקה לטיפול או האם אין ברירה ואני חייבת טיפול. השאלה היא האם טיפול עשוי לעזור לי ולשפר את מצבי הנפשי? לשפר את איכות חיי? כיום הטיפול הנפשי עומד על שתי רגלים - שיחות ותרופות. כדאי להתייעץ ולשמוע דעה המתאימה למצבך ואלייך שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

אמי, בת 74 , כמעט שנתים אחרי ארוע מוחי. לא מצליחים ליצב את המצב הנפשי שלה. לקחה תרופות פביכיאטריות רבות בעבר , עכשיו מקבלת : zyprexa 10 ng בלילה, CLONEX 1 MG בלילה, 3 פעמים ביום EFEKSOR . עם התרופות האלה אמא לא ישנה טוב אבל ודי שקולה וערנעת בלילה . ביום רוב הזמן היא כאילו בתוך הבועה, כולל שעות רבות של שינה. השאלות שמתרידות אותי הם: 1.האם ניתן לקחת לאורך הזמן את התרופות האלה - לאמא יש סכרת מטופלת באינסולין ואיספיקת לב קשה 2. אולי ניתן לשנות זמני לקיחת תרופות, או מינונים כדי שתישן יותר טוב בלילה ותהיה ערנית ביום. אם לאורך הזמן אין שיפור , האם יש טיפול אחר . עלי לציין שהיא צלולה, בעבר דיברה על זה שאין טעם בחיים וגם היו לה התקפי זעם. תודה מראש, לילי 3.

ללילי שלום, באופן כללי, העובדה שקיים כאלו היפוך בין יום ולילה מרמזת לכך שהבעיה היא גופנית יותר מנפשית. כלומר אי איזון במחלותיה הגופניות או האירוע המוחי הם הגורמים לכך. עם זאת היא נוטלת מינונים גבוהים לגילה של התרופות. יתכן ואין ברירה אבל צריך לדעת במה מדובר. זיפרקסה לעתים גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל? האם הזיפקרסה משפיעה על איזון הסכרת אצל אמך? האם מדובר באפקסור 75, או אפקסור 37.5 גם כאן אם מדובר ב- 75 אז המינון גבוה לאדם בגיל מבוגר. כלומר, יתכן ויש צורך במינונים גבוהים אלו, אבל הייתי בודק שוב האם הם באמת נחוצים. בברכה דר' גיורא הידש

לדר' הידש שלום רב, קודם כל תודה על תשובתך המהירה. המינון של אפקסור 75 MG שלוש פעמים ביום. אני באמת לא יודעת אם זה עוזר כרגע, לפני שנה היא היתה בסדר עם התרופות האלה, אחר כך שוב היו בעיות עם לב, והפסיקו את כל התרופות הפסיכיאטריות. מצבה הנפשי הידרדר , היא בכתה הרבה ודיברה על רצון למות. התרופות הוחזרו, אבל אני לא ראוה שיפור גדול, הם גורמים לה להיות ביום כאילו בתוך בועה , ולא עוזרים בלילות האם קלונקס שהיא גם מקבלת ,לא אמור לגרום לשיפור השינה? איזה בעיות גופניות יכולות להיות לא באיזון? היא נוטלת תרופות ללחץ דם וללב, איסולין לסכרת. רמת הסוכר משתנה , אבל די בסדר. התלונה עיקרית שלה זה לכאב ברגל , שהיתה זמן מה משותקת אחרי ארוע מוחי. אגב, קראתי באיזה מקום שלא טוב לקחת זיפרקסה תקופה ארוכה. אמי משתמשת בה יותר משנה. בתודה רבה רבה, ובתקווה שתוכל לתת עצה. לילי , הבת הדואגת.

לד"ר הידש היקר לקחתי 3 שנים פרוזק והוא עזר לי מאד, אך לא היה בכלל חשק מיני. בגלל שייאש אותי שאין לי חשק מיני, ניסיתי להפסיק את הפרוזק. משכתי כמה חודשים, שבהם החשק המיני שלי חזר לגמרי, ואז שוב התחלתי להרגיש דיכאון. עכשיו אני בפני אין ברירה של לחזור לפרוזק. אולי יש לך איזשהן השקפות מנחמות על הבעיה הזו ? זו עיסקה אכזרית לבחור בין להרגיש טוב לבין להיות מינית. במשך 3 שנים בחרתי חד משמעית בלהרגיש טוב, אך עכשיו מייאשת אותי המחשבה ששוב כמה שנים אהיה חסרת מיניות. כמו כן, פרוזק כמה שגורם להרגיש טוב, גם גורם לקהות מסוימת של הרגשות העמוקים. אז, אנא, מחפשת פרספקטיבות חדשות ונחמות על 2 הבעיות. המון תודה מראש נטע

לנטע שלום, כיוון שמדובר בתופעת לוואי היא אינה מופיעה אצל כל האנשים, כלומר תופעת לוואי X מופיעה אצל אחוז כזה וכזה אצל האנשים הנוטלים את התרופה. לכן אני חושב שכדאי לך לנסות תרופה אחרת מאותה משפחה בתקווה שדווקא אצלך התרופה החדשה תעשה את ההשפעה הטובה ולא תגרום לתופעת הלוואי הזו. לפי הספרות האפקסור גורם הכי פחות להפרעה בתפקוד המיני. סטטיטסטית... אבל אצלך אי אפשר לדעת עד שלא תנסי. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב האם ניתן לטפל [או לפחות לשפר מצב] בהפרעות נפשיות אצל בת 21, באמצעות רפואה משלימה, טיפול בתזונה ושיטות עיסוי וכד' [קראתי ניסים ונפלאות על 'אמנה' ושיטות אחרות. האם זה אכן מסייע?] היא סובלת מהתפרצויות זעם /'בעיות נפש' מאז תחילת גיל ההתבגרות [12.5] ראוי לציין כי היא סובלת גם מעודף משקל רב הנגרם לדבריה חלקית לפחות מהכדורים שהיא נוטלת לאיזון מצבה הנפשי האם יש תחום כלשהו של רפואה משלימה העשויה לעזור ? תודה מראש נורית

לנורית שלום, צר לי אבל רפואה משלימה אינה המומחיות שלי. בין השורות אני קורא שיתכן ומדובר במצב של הפרעת קשב? האם יש משהו בדברי? אולי קוראים אחרים יוסיפו דר' גיורא הידש

שלום רב, ברצוני לשאול האםידוע לד"ר הירש האם הפרוזק המקורי ניתן בקופת חולים מכבי? הרופא שלי רשם לי אותו ולא הסכימו לתת לי רק את הפריזמה שגרמה לי לתופעות לואי קשות. תודה על תשותבך המהירה

לרזי שלום, לצערי איני יודע את התשובה אבל יתכן וקוראים אחרים יודעים טוב יותר ממני מה קורה במכבי. עם זאת, סביר להניח שגם הפרוזק המקורי יגרום לאותן התופעות כמו הפריזמה שכן מדובר באותו החומר ובאותה התרופה רק תוצרת אחרת. לכן הייתי ממליץ שתשקול את החלפת התרופה בייעוץ עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני אדם מתפקד בדך כלל. נוטל קסנקס על בסיס קבוע בגלל סיבות הסטוריות ( בעיקר התמכרות לתרופה). בדרך כלל אני אופטימי, חברותי , אדם נעים (לפי פידבקים מהסביבה). נשוי ואב לילדים. לפני חצי שנה נפגעתי בעבודה ( עמוד השדרה) אבל המשכתי לתפקד. מזה חודשיים וחצי אני מרותק לבית בגלל התדרדרות מצבי הבריאותי. שמנתי ב8 קילו, התחלתי לצרוך אלכהל. אין לי סבלנות לאשתי ולילדים , אם לא היתה לי שליטה עצמית גבוהה היתי מתפרץ ומבטא את הכעסים שלי אבל הם לא אשמים בכלום ובשלב זה אני מצליח שלא לפגוע בהם. לאחרונה מאבד את האופטימיות ביחס לאפשרות שמצבי ישתפר . המגבלה הפיזיות וירולוגיות בעיקר) אינן מאפשרות לי לשוב למעגל העבודה. היות ופעילות פיזית כלשהי ( אפילו הקלדה במחשב) מחמירה את הסמפטומים אני נמנע למעשה מכל פעילות ( בעבר נהגתי לגלוש שעות רבות באנטרנט). סובל מנדודי שינה , יושן בבקר ובצהרים. מדהים אותי שלצד הפגיעה הפיזית חלה החמרה בבעיות רפואיות אחרות לא קשורות ( או שכן) מצאו אצלי גלאוקומה, אנמיה, פגיעה בכבד, עליה דרמטית ברמת הכולסטרול זיהום כללי ממקור לא ידוע. בחודשים האלה הקרחתי באופן משמעותי ושערי האפיר. חולם חלומות ביזארים.. אני חושב שאני מתפרק. לצערי לא יכול לשוב לעבודה הכרוכה בשעות עבודה רבות ומאמצים פיזיים ונפשיים. השבוע אזלו ימי המחלה שצברתי ולמעשה הפסקתי להשתכר. רצתיונאלית, אני מודע לכך שיש אנשים שמצבם חמור משלי. ל.ד. יחסית לחולה סרטן סופני מצבי טוב . אבל אני מצוי במצב של בלבול קוגניטיבי וקולט את המציאות מעבר לפילטר פסימי ומדכא. לא נוקט בשום עמדה פעילה על מנת להחלץ מהמצב אני חרד ופסימי . באופן טבעי אשתי לחוצה מאוד. אודה לכם באם תעזרו לי בעצה כיצד לעזור לעצמי. אני מרגיש שמשאבי ההתמודדות שלי אזלו ופועל באופן שאינו מקדם את מצבי. האם סם מעורר כגון קוקאין יכול להשיב לי את יכולת התפקוד. תודה רבה דן

לדן שלום, צר לי לשמוע את הקורה אתך, לצערי בתקופה האחרונה אנשים רבים עוברים משברים עקב המצב הכלכלי אשר משפיע על המצב הבריאותי וההיפך כמו אצלך המצב הבריאותי משפיע על המצב הכללי והכלכלי והמשפחתי. אני אשתמש במלה מעט שונה ואומר שאתה נמצא במשבר, הסיבות ידועות וכתבת אותן באופן ברור. כפי שאתה רומז במכתבך קיים קשר בין גוף ונפש. הגוף פגוע משפיע על המצב הנפשי, המצב הנפשי שהתדרדר גורם להחמרה במצב הגופני ולצערי חוזר חלילה.... כמובן ששינוי ושיפור במצב הגופני והתעסוקתי יכולים לשפר את מצבך הגופני אולם נראה לי שאין זה פתרון מעשי בטווח הקצר. במצב של משבר, הסתגלות לאורח חיים חדש, מחלות ומגבלות יש חשיבות רבה ביותר לטיפול נפשי. אני חושב שלא אטעה אם אומר שקיימים מרכיבים של דיכאון במצבך הנפשי. הטיפול הנפשי עומד על שתי רגלים - שיחות ותרופות. כדאי לך להתייעץ עם איש מקצוע מה לעשות וכיצד בשלב ראשון. יתכן ומתאימות לך שיחות יתכן שיש אפשרות לתרופות בלבד בשלב הראשון (בגלל חוסר ניידות), ויתכן והטיפול השלם של שיחות ותרופות מתאים ביותר. בכל אופן אני מאוד ממליץ על אבחון וטיפול גם עבורך אבל גם עבור הבריאות של משפחתך שיקרה לך מאוד. שיהיה רק טוב, במידה ויש לך שאלות נוספות אשמח לעזור, בכל מקרה תשתדל לעדכן ביי דר' גיורא הידש

התחלתי לקחת פרידור (האלידול) 1 מ"ג ליום. האמת שיש לי קצת פצעים על הפנים. האם אפשר לקחת דוקסילין (סוג של אנטיביוטיקה) לאקנה בפנים? האם ייתכנו תגובות או תופעות לוואי לשילוב בין 2 הדברים? תודה

שלום, אין בעיה לשלב בין תרופות אלו. שרק תהיה לי בריא ויפה. דר' גיורא הידש

אני סובלת מהפרעה כפייתית ומקבלת אנפראניל לאחר שימוש לא ארוך במיוחד התחילו לי עצירויות שתן והופנתי לבדיקות דם כרגע אני בהפסקה מהאנפרניל עד שהפסיכיאטרית שלי תראה את התוצאות אבל אשמח אם תוכל לענות לבנתיים מה המשמעות של ALKP-גבוהה (ALKALINE PHOSPHATASE- 127.6)

לסתיו שלום, כנראה מדובר על תופעות לוואי של האנפרניל. עצירת שתן נדירה אבל קיימת כתוצאה משימוש באנפרניל. אלקלין פוספטז הוא אנזים של הכבד ורמתו עולה כאשר יש פגיעה בכבד. יתכן מאוד שהפגיעה בכבד מינימלית והיא מאנפרניל. עם הפסקת האנפרניל הכבד "יתקן" את עצמו והאלקלין פוספטז יחזור לערך התקין. אלקלין פוספטז מעיד על פגיעה בכבד אבל אינו מציין איזו פגיעה. כלומר מחלות כבד רבות ושונות יכולות לגרום לעליה. דרך אגב גם אבנים במרה. כלומר יתכן ותצטרכי לעבור בירור של הכבד ללא קשר עם האנפרניל. כלומר, אין קשר בין האנפרניל והכבד. לדעתי אפשרות זו קיימת אבל היא פחות סבירה. תמשיכי במעקב אצל הרופאים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ורק כדאי שתדעי ותיידעי גם את הרופא המטפל, שישנן היום תרופות שאינן פוגעות בכבד וללא תופעות הלוואי הללו, אז אני באמת לא מצליחה להבין את הרופאים שממשיכים להשתמש בתרופות ישנות אלה. למעט משמרנות אין איך להסביר זאת. את ההיצמדות הזאת לעבר, לתרופות שגין כשלושים או ארבעים שנה אם אינני טועה. אבל לעודד אותך גםאצלי אובחנו בעבר הפרעות קלות בכבד ולאחר שהפסקתי עם התרופה העניין אכן תוקן כפי שכתב לך דר הידש היקר.

אם תוכל להתייחס בכל זאת.

היי רציתי לדעת מה ואם יש הבדל בין סרוקסט לפרוזק? תודה.

לעדי שלום, אלו הן שתי מולקולות אשר עובדות על אותו ה"הורמון" במוח, למרות שאלו חומרים-מולקולות שונות הן עובדות בדיוק על אותו ה"שאלטר". לפי מחקרים שונים יש בינהן הבדלים קטנים, אבל לדעתי המשותף הוא רב מההבדלים. למעשה באופן עקרוני כל התרופות מקבוצת ה-SSRI דומות ביותר. פרוזק, סרוקסט, ציפרמיל, לוסטרל ופבוקסיל. העניין הוא משום מה התאמה אישית. יש אנשים שהפרוזק מתאים להם וישנם כאלו שהסרוקסט. שלא נצטרך, דר' גיורא הידש

היי תודה אבל אני כבר על סרוקסט.

מה ההבדל בין ציפראמיל לציפראלקס? תודה.

שלום למעיין, אני לא יודע מה זה ציפרלקס, אולי תכתבי לי את השם באנגלית ובנוסף את השם של התרופה עצמה שגם רשומה שם. בכל אופן ציפרמיל=רסיטל, ציפרמיל היא תוצרת חוץ-דנמרק והרסיטל זו אותה התרופה המיוצרת בארץ. השם המדעי של הציפרמיל הוא citalopram. ביי דר' גיורא הידש

ציפרלקס זה ציפרמיל משופר, שלקחו רק את הזרוע האנונמטרית האחת והורידו את השניה. בארה"ב הוא נקרא lepraxo ושמו המדעי הוא escitalopram, כלומר תוספת של es לעומת ציפרמיל רגיל. ברשת יש המון חומר עליו .

אני האשה עם הטרכוסטומי זוכר? ובכן בשעה טובה התחלתי היום טיפול עם סרוקסט במקום האנפרניל שהפסיקו לי לפני כארבעה חדשים. אני מקבלת איקפרס ליתר לחץ דם וקומדין. כמו שאמרתי היום התחלתי טיפול בסרוקס שאלתי היא האם עד שיתחיל להשפיע הסרוקסט אני עדיין יכולה להעזר בקסנקס בנוסף.ןהאם אין כאן התנגשויות בין התרופות. בתודה אסתר

שלום אני יודעת שהתשובה העקרונית היא כן רוצה לכתוב לך מניסיוני שלי השילוב הזה היה רע מאוד.

התשובה העקרונית היא אכן כן, וניסיוני הוא הפוך משל נילי, ולכן אומר כך, אין התנגשות בין התרופות אבל צריך מאוד מאוד מאוד להיזהר עם הקסנקס (ולהקפיד על מעקב רפואי צמוד)

הערה בקשר לנושא הקודם: מצוי בידי מאמר מלפני זמן רב אגב, שמדבר על כך כי הפרוזק נמצא שעלול לגרום לסרטן אחרי שנים רבות של לקיחתו (מדובר של על עשר שנים). אם איני טועה אף כתוב שם בוודאות שהוא מסרטן.

היי נילי, את יכולה לשלוח את הקישור או לשלוח לי בדוא"ל תודה הידש

לצערי זה בכתב עת ישן שמצוי אצלי , לא משהו שמצאתי באינטרנט.

לקחתי סרוקסט במשך חצי שנה,התגייסתי והחליפו לי את הכדורים בפאקסט. לפי דעתי זה ממש לא אותו דבר. נ.ב- לפני 4 ימים הפסקתי לקחת לגמרי כדורים ומאז אני לא מאופסת ,רואה מטושטש ומרגישה כאילו מישהו מזיז לי את השכל מהמקום.מה ההבדל בין 2 התרופות והאם זה מזיק להפסיק סתם ככה?

לאלה שלום, באופן עקרוני סרוקסט ופקסט זה אותו הדבר. סרוקסט זו התרופה המקורית המיוצרת בחו"ל, פקסט אותה התרופה, אותו החומר הכימי והמיוצר בארץ. לכן הרופא שהחליף לך את התרופה לא עשה טעות. עם זאת כיוון שמדובר בשני בתי חרושת שונים יתכן וישנם הבדלים אשר מורגשים אצל המטופלים. כך לגבי פרוזק בקופת חולים כללית ישנם מטופלים שמרוצים רק מהפרוזק המקורי והם מקבלים אותו למרות שתוצרת הארץ טובה. לכן יתכן שלמרות שמדובר באותה התרופה את מרגישה הבדל. איני יודע מה חוקי הצבא אומרים על כך והאם ניתן לקבל את הסרוקסט המקורי בצבא. לעתים הפסקה פתאומית של הטפול התרופתי בנוגדי דיכאון מביא לתופעות שונות הדומות לחרדה. בדרך כלל ניתן לאמר שהפסקת מוקדם מדי ויתכן שיש תופעות שנגרמות על ידי ההפסקה של התרופה. התופעות הללו אמורות לחלוף תוך מספר ימים. דרך אגב, כיצד את משרתת ונוטלת סרוקסט? זה לא דבר שכיח, האם את מוכנה להסביר לאנשים נוספים בפורום ממה את סובלת וכיצד הסתדרו הדברים בצבא? תודה, דר' גיורא הידש

אני אמור לעבור מבחן שמאד חשוב לקריירה שלי, ומטבע הדברים אני רוצה להגיע לתוצאה מקסימלית, נאמר לי שדראלין יכול לסייע לי וולחץ בו אני אהיה בבחינה. מה דעתך?

להרי שלום, דרלין אינה "תרופה פסיכיאטרית", מדובר על תרופה אשר מורידה לחץ דם ומאיטה את קצב הלב. כידוע במצבי חרדה יש דופק מהיר שמרגישים אותו. כאשר מאיטים מעט את הדופק יש גם פחות חרדה. עם זאת השפעתו של הדרלין על חרדה אינה גבוהה. בהצלחה דר' גיורא הידש

תודה על התשובה. מה אתה מייעץ לי לעשות (או לקחת) להתמודדות טובה יותר עם המבחן, כוונתי היא איך ניתן להעלות את רמת הריכוז והמיקוד לצורך הצלחה בבחינה.

אני אישית ממליץ לך על קלונקס באופן נקודתי,תתיעץ עם רופא המשפחה שלך. בהצלחה

להרי שלום, פרט לתרופות הרגעה כמו הקלונקס או לוריוון אין טיפול אחר יעיל באופן נקודתי. כמובן שצריכים ליטול פעם או פעמיים לניסיון כדי להכיר את השפעת התרופה עליך, חס וחלילה שתרדם בזמן הבחינה. כל השאר הם טיפולים ארוכי טווח, כגון טיפול פסיכולוגי להורדת חרדות, או אם ישנן חרדות נוספות אז לחשוב על טיפול תרופתי לגבי המצב כולו. אין בסיס בספרות לטיפול בחרדת בחינות עם תרופות מסוג ה-SSRI ובטח רבים בפורום יתנגדו למה שאכתוב עכשיו ויתכן שיש בסיס להתנגדותם. יש לי ניסיון טוב בטיפול ברופאים! לפני הבחינות עם פרוזק. כידוע בחינות ההתמחות של הרופאים קשות ביותר וכרוכות במתח רב, מדובר פה באנשים מבוגרים שכל החיים המקצועיים והכלכליים שלהם תלויה בבחינה שהיא קשה. לכן ההתרגשות רבה וגם ההשגים נמוכים יותר מהידע. אני מכיר רופא שניגש לבחינה 4 פעמים ונכשל ולכן ויתר על היותו מומחה. כמו כן אחרי 4 פעמים לא ניתן לגשת לבחינה יותר ובאמת המצב לא טוב. יש לי ניסיון עם 4 רופאים שנטלו פרוזק לפחות חודש לפני הבחינה, יש לקחת בחשבון שאלו רופאים שרמת המתח שלהם כנראה גבוהה יותר מהממוצע. 9 עברו בפעם הראשונה שנטלו את התרופה (לחלקם הייתה זו הבחינה השניה) והעשירי עבר בפעם השניה. אלו הן העובדות ולא אוסיף על כך, אשמח לקבל את דעותיכם. ביי דר' גיורא הידש

לד'ר הידש שלום, האם שמעתה על התרופה Aripiprazde (מסחרי- abiliat) ? האם היא הגיע לארץ ? האם ישנם חידושים בנוגע לטיפול במחלה בתודה , אופק

לאופק שלום, אכן ישנה התקדמות רבה בטיפולים התרופתיים בפסיכיאטרייה וכך גם בטיפולים בסכיזופרניה. בסכיזופרניה כמובן שקיימת הקבוצה החדשה של התרופות הא-טיפיות שיש להן מעט תופעות לוואי בהשוואה לתרופות הישנות. חיפשתי ברשת ולא מצאתי את התרופה שכתבת עליה. אולי אתה יכול לעזור? היכן שמעת עליה? תודה דר' גיורא הידש

היי אולי אתה מתכוון לתרופה זו חדש,,,חדש http://www.bms.com/news/press/data/fg_press_release_3271.html ותודה לשילה ומשה דר' גיורא הידש

שלום רב, אודה באם מישהו יוכל לעזור לי לאתר את דוקטור בוצ'צו - פסיכיאטר. זה המידע היחיד שיש לי. בתודה מראש ליאור

"ליאור" אך אציין עבור מי שמכיר את הודעותי שמדובר בליאור אחר.

כשמרגישים שאין עתיד שהמחלה השתלטה על הכל אין כלום לצפות לו ואין כח לדבר כשמרגישים שכל המהות שלי היא מחלה מה עושים? איך משתכנעים שהמוות הוא לא הפתרון הטוב ביותר? למידע כללי- מדובר במניה דיפרסיה

עכשיו את ב -דפרסיה.... שתהייי בנמיה תבוא התשובה! גיא

היי מיכל אמת, בדיכאון הכל נראה חסר טעם, כמו לאכול נייר, לועסים ולועסים אבל אין טעם ואין תועלת. הייתי מבקש שתזכרי שהמצב יחלוף, גם אם עכשיו קשה ולא טוב, אז יבואו ימים טובים. תחשבי על דברים קטנים שיכולים לעזור לך, מקלחת, ספר, שיחה עם חבר או חברה, אינטרנט ועוד, בודאי תמצאי משהו שיהיה לך יותר קל. תכתבי לנו, ביי דר' גיורא הידש

לגיא, קיבלת את התגובה שלי?

מיכלי היקרה תנסי להסתכל על הטוב שיש לך כרגע יש לך שמש חמימיה שמים כחולים וים מדהים תנסי למצוא בהם יופי ויש לך אותנו שאנחנו כול הזמן מחזיקים לך אצבעות........ תסתכלי על עצמך את רוצה להחלים את כול כך רוצה שזה יעבור וזה מוכיח לך שאת אדם מתמודד שבחר בחיים שבחר שיהיה לו טוב שבחר להמשיך הלאה זו לא התחלה? זה לא משהו מדהים? לדעתי עצם זה שאת בכלל כותבת פה בפורום מוכיח שאת רוצה להינצל ולעלות על אל שביל האושר השימחה והחיים וזה הדבר הכי חזק שיש לך אכשיו אז תתרכזי בו יש לך כוחות האמיני לי שיש לך וכנראה שזה לא סתם שאמרו שהזמן הוא התרופה הכי טובה הזמן יירפא את הכול אל ייאוש היי חזקה ברוכה ומלאת אור שולחת לך מכאן המון ידיים מחבקות ומלטפות בחרי בחיים אחותי

מיכלי כמו שאת יודעת כמו שזה בא ככה זה הולך..... ס ב ל נ ו ת

צרי קשר יש לי 700 שאלות לשאול אותך אולי נצא מזה ביחד...................

מיכל היקרה! כרגע קבלי או נסי לפחות לקבל את עצמך כמו שאת ולהמצא עם הרבה ידידי,חברים ואנשים אוהבים שיעזרו לך את לא לבד! תמיד יש תקווה בחיים וכמאמר רבי נחמן מברסלב אם תאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן אין יאוש בעולם הזה כלל. גם אבי עבר תקופה שכזאת וב"ה הוא יצא מזה והוא מאוזן (בתקופת הדיפרסיה הוא נעזר בסרוקסט) לגמרי הסתכלי רק על הדברים הטובים בחיים,למוות אין תכלית והוא לא ישרת אותך בשום דרך החיים חזקים מהכל,סבלנות תמיד טובה ומועילה, רפואה שלמה בקרוב אמן!

מיכל צרי קשר דחוף

תסתכל בראי

יש כאן קצת מידע: http://www.zarut.com/apd.asp

היי הפרעת אישיות הימנעותית הם דרכי תגובה שבהם אנשים מעדיפים לא לעשות ולא לנסות כלומר להמנע במקום להתקשר. ניסיון ליצור קשר עם בן/בת זוג מעורר שאלות, מה יהיה? האם הקשר יהיה טוב? האם אצטרך לעבור פרידה וכדומה. לכן בעל אישיות זאת "אומר" כדי לא לסבול מחרדה עדיף להימנע. המקורות שצויינו טובים. ביי הידש

ד"ר הירש שלום, אני לוקחת את כדורי הסרוקסט כבר כשנה וחצי. שאלתי, האם זה לא זמן רב מדי ? האם זה לא מסוכן?למה זהעלול גרום בעתיד ? ממה ששמעתי, כדורים אלה הם די חדשים ועדיין לא ממש יודעים מה יכולות להיות ההשלכות שלהם לטווח הארוך יותר, בעוד 10, 20 שנה למשל.... . מה התקופה המקסימלית שניתן לדעתך לקחת אותם ? עליי לציין, שההיסוס שלי נובע דווקא בגלל שאני לא בטוחה שזה כ"כ הכרחי במקרה שלי. התחלתי לקחת אותם כשהתחלתי בטיפול פסיכולוגי, היו לי קשיים מסויימים עם עצמי והייתי די מוטרדת, אבל אני לא יכולה להגיד שהייתי בדיכאון. הומלץ לי לקחת את הכדורים על מנת להתמודד יותר בקלות עם הקשיים. וזה אכן עזר. כיום אני עדיין בייעוץ, מתמודדת עם קשיים ככל האדם, השינוי המיוחל שאני רוצה לעשות עם עצמי עדיין לא קרה, אבל עם זאת הרבה יותר קל לי. המטפלת שלי טוענת שאני צריכה להמשיך בכדורים על מנת שיהיה לי יותר קל בהתמודדות בהמשך הדרך.......השאלה- הרי אחרי שאתמודד עם קושי אחד יבוא קושי אחר כי הרי ככל שנתקדם בגיל ( אני בת 34 רווקה) ונעבור שלב אחד יבוא אחריו עוד שינוי וכל שינוי הוא קשה.......אז האם בשל כך מוצדק לקחת כדורים ? האם זו דרך ההתמודדות הנכונה? יש לי מין הרגשה כזו שנותנים היום כדורים יותר מדי בקלות........והרי בכל זאת, מדובר בחומר כימי לגוף.....האם לא אצטער על כך אח"כ ? אודה לתשובתך. וסליחה על השאלה הארוכה........

לדעתי אם את מרגישה בשלה לנסות להפסיק, נסי זאת ולכל היותר תוכלי לחזור אגב , ישנה תמיד האפשרות שהמטפלת בעצם דואגת שלה יהיה יותר קל בטיפול ישנה גישה לפיה היות המטופל על כדורים מקל על המטפל את העבודה איתו. ולא מן הנמנע שהיא דואגת לעצמה. אם כי זה כמובן לא הכרחי.

אפרת שלום, השאלות שלך חשובות ובאמת נוגעות בעיקר. ראשית, נכון שהתרופות אינן ותיקות אבל הפרוזק שהיא הראשונה בקבוצה נמצאת בשימוש משנת 89, והסרוקסט מראשית שנות התשעים. כך שהניסיון איתן אינו מועט ועשרות מיליונים אולי אפילו מאה מליון אנשים בעולם נטלו אותן כך שהניסיון הכללי הוא עצום, אולי יותר מאשר בכל תרופה אחרת. תמיד תשווי את התרופות לתרופות נגד לחץ דם, סכרת או כל מחלה אחרת שאנשים נוטלים ברצון ואינם מתלבטים כל כך הרבה. אבל השאלות הן למעשה אותן שאלות גם לגבי תרופות נגד לחץ דם. אני לא חושב שיהיה הרבה יותר ניסיון עם התרופות. כיום 15-20 שנים זה המון, ומהר מאוד יהיו תרופות חדשות יותר, כך שכל הזמן ישנם חידושים וזה מבורך. לגבי דאגתך מנזק בעתיד. אפשר להעריך רעילות של תרופה לגוף על ידי נטילה של כמות מופרזת. כלומר אם תרופה מזיקה ורעילה לגוף אז שלוקחים בבת אחת 100 כדורים - כמו בניסיון התאבדות עלול להיוצר נזק רב. סרוקסט כמו שאר ה SSRI אינו רעיל לגוף ואינו גורם לנזק. אני יודע שאין זו תשובה מדוייקת לשאלתך אבל זה רמז למה עלול לקרות...כי בסך הכל אין תשובה מוחלטת לשאלתך פרט לנחכה ונראה לכן צריך לדעת מניסיונות אובדניים או מניסיונות על חיות שכידוע שנה של כלב זה כמו שבע שנים של אדם וסליחה על ההשוואה אבל כך הרפואה עובדת. בקיצור, מליוני אנשים לקחו את התרופה, אנחנו מכירים את התרופות יותר מעשר שנים ואין רמז בניסיונות כפי שתיארתי שהתרופה מסוכנת בנטילה לטווח ארוך. נקודה. כפי שאת קוראת בפורום התרופות הללו אינן מזיקות ולכן באמת ה"יד על ההדק" קלה יותר. לכן אני חושב שכדאי לנסח את שאלתך מעט אחרת, במקום השאלה האם אני חייבת להמשיך בסרוקסט, צריכים לשאול, האם הסרוקסט מועיל לי והאם חיי טובים יותר עם סרוקסט מאשר בלעדיו. אם התשובה היא חיובית אז השאלה בכמה...האם הסרוקסט שיפר את איכות החיים באופן משמעותי. שאלה למחשבה מצטער שהתשובה מעט ארוכה אבל לפעמים אין תשובה פשוטה, שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

very good answer .

הי אין סתירה בין העובדה שהסרוקסט כנראה שיפר מאוד את איכות החיים והועיל מאוד, לבין האפשרות שאולי אינה זקוקה לו יותר, ואם לא תבחן זאת לא תדע לעולם את התשובה האם בשל העובדה שהוא עזר לה עליה להתחתן עם הכדור? איך היא תדע אם חייה טובים יותר או טובים לא פחות בלעדיו, אם לא תנסה. אין סתירה בין העובדה שזה עוזר לאפשרות שזה לא נחוץ עוד.

ד"ר הירש, ראשית, תודה על התשובה המפורטת ותודה בשם כל הקוראים על התשובות המושקעות שלך. מרגישים שאתה עונה מכל הלב ועם הרבה אכפתיות ואהבה. ועל כך תודה. שנית, אבקש לשאול עוד שתי שאלות להבהרה: ע"פ דבריך, אם אדם לוקח כדורים אלה למשך 5,6 שנים למשל, אין לו בעצם ממה לחשוש.האומנם ? ( אני בכוונה מקצינה כדי להבין מה זה נקרא תקופה ארוכה....). מלבד זאת, האם הכדורים משפיעים על המוח רק בעת נטילתם ? מה יקרה ברגע שאפסיק אותם ? האם אחזור להיות אדם חרד יותר כפי שאני מעצם טבעי או שהכדורים האלה גורמים לאיזון כימי במוח ו"מסדרים לנו את המוח" גם לאחר נטילתן ? תודה מראש

ואני עדיין חושבת, שמשפט המפתח בדברייך הוא, "אני לא ככ בטוחה שזה הכרחי במקרה שלי" את לא התחתנת עם הכדורים ואם את מרגישה בשלה לנסות להפסיקם, לכי על זה, כדורים אינם לכל החיים, זה בכל זאת לא הדבר הכי טבעי לגוף לדחוף לו כדורים לכל החיים, כשזה נחוץ זה מצויין שזה קיים, אך כנראה שהגיע הזמן לנסות להפסיק אני עדיין בדיעה שאמירת המטפלת שלך אולי נועדה להקל על עצמה את הטיפול , תופעה שקיימת.

אני שונאת את עצמי ואני נגעלת מעצמי בגלל שאני שמנה. אני כל כך סובלת מהשומן. כל היום אני רק חושבת על זה. כל יום אני נשבעת שממחר.... איך יתכן שאשה אינטליגנטית כמוני לא מסוגלת להגיד לא לאוכל? מה לעשות? ניסיתי הכל. אני בת 40 נשואה + 3 לא רוצה שיחות וטיפול. מה לעשות כדי לשכנע את עצמי שאני צריכה להפסיק לאכול כל הזמן? ד"ר עזור לי בבקשה

ערב טוב, לא כל כך ברור לי למה את שואלת בפורום הזה,אם כל אדם שלא מצליח לעשות דיאטה או לא מסוגל היה מופיע בפורום אני מניחה שהיינו טובעים בהודעות מהסוג הנ"ל. הייתי רוצה לספר לך על עצמי-גם אני אמרתי כל יום ממחר אתחיל ובסוף נישברתי והצטרפתי לשומרי משקל.היום אני בת 36,לאחר 3 לידות. זה היה לפני 5 שנים ואני עדיין שומרת על המשקל,וכל זאת למרות ההריון לפני שנה. אני מציעה לך לנסות רק תהיי עם האצבע על הדופק כדי שלא תירדי יותר מידי. תשמרי על עצמך. שגב

לנאווה שלום, בהחלט יש קשר בין החלק הנפשי ובין דימוי הגוף, ויתכן מאוד שמדובר על חלקים פסיכולוגיים. עצתי בדרך כלל היא לא לרדת בכמות האוכל כי אם לרדת בקניות. מניסיון כל מה שקונים =אוכלים. לכן חייבים לחסוך בקניות ואז גם אוכלים פחות. החטא מתחיל בסופרמרקט. אבל כיום יש גם אמצעים רפואיים. תנסי לבדוק עם רופא המשפחה לגבי תרופה אשר מקטינה את ספיגת השומנים ממערכת העיכול וגם אם אין ברירה היום ניתוח קיצור קיבה אופנתי ומצליח. לשמירה על משקל ישנם הבטים אסטטיים אבל גם בריאותיים. לכן באמת כדאי לרדת במשקל אבל השאלה איך. כל אחד צריך למצוא את הדרך המתאימה לו. שתהיה שנה קלה. דר' גיורא הידש

ערב טוב, האם ייתכן שההודעה של הילדה שנאנסה נעלמה מהםורום?נידמה לי שהנושא היה:רוצה למות. שגב

יש הודעות שמשום מה לא נראות כבר בפורום אבל ניתן לאתר אותן ע"י "חיפוש" ואז לכתוב שת שם ההודעה "רוצה למות" ואז מתקבלות כל ההודעות שקשורות לשם ההודעה הזה. (ניסיתי לפי "רוצה למות" ואכן מצאתי את ההודעות שחיפשת). כמו כן ניתן לאתר גם לפי שם מחבר ההודעה.

הי, תודה רבה.מצאתי.............. את חדשה פה??????????? שגב

דר' הידש שלום רב, אני בת 31.5 וסובלת במשך שנים רבות מחרדות (מחשבות טורדניות והתקפי חרדה תכופים) אני כעת בהריון לקראת סיומו ורוצה מאד להניק לאחר הלידה. נכון להיום אני משתמשת בואבן על תקן יומי (בין 30 -50 מ"ג ביום). הייתי שמחה אם היית ממליץ לי על תרופה מתאימה . יש לציין כי לפני שנה בערך לקחתי סרוקסאט והוא עזר לי (גם אנפראניל ופרוזאק, אבל הם עזרו פחות). לתגובתך אודה.

היי כל התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה עוברות בחלב ויש להן השפעה על התינוק. בכל מקרה חייבים לעשות את ההערכה מה גרוע יותר? תרופות לתינוק? אמא חרדה? או הפסקת הנקה. צריך לוותר על משהו, אף אחת מהאפשרויות אינה טובה. עם זאת לידיעתי וואבן מזיק יותר לתינוק מאשר הסרוקסט, יתכן ועדיין לא מאוחר מדי לעבור לסרוקסט. תתייעצי על הרופא המטפל. בברכה, ולידה קלה, דר' גיורא הידש

הי ד"ר הידש תודה על תשובתך המפורטת מאתמול. את האפקסור אני נוטלת כבר שנה, עם הפסקה של חודש בו ניסיתי איקסל, שלא עזר וחזרתי לאפקסור מזה כשבועיים וכבר מצבי טוב יותר. מפחיד אותי שרשמת לי שיש אפשרות לא ליטול כלל תרופה 3 חודשים עד ההריון ובשליש הראשון , ז"א חצי שנה בלי טיפול תרופתי! מאחר וחודש לקחתי איקסל שלא פעל עליי, ז"א חודש בלי אפקסור והגוף לא מגיב טוב, סליחה הנפש , זה אומר שאני מכורה ובלי זה אני נידונה להיות אומללה?????? ולפחד מבעיות בזוגיות כל הזמן ??? אני כבר לא מדברת על זה שזה מסרס את החשק המיני ואת התחושות בעת מגע מיני. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שאני פוחדת ולא יודעת מה לעשות. דרך אגב אני גם בטיפול פסיכולוגי פעם בחודש כרגע אבל זה לבד לא עוזר לי. ומה לגבי פרוזק? הרופא שלי טוען שזו תרופה הכי בטוחה להריון, האם זה נכון? מצטערת שמתקיפה אותך בכל כך הרבה שאלות בבת אחת. נוי

הי אני אני בת 33 . רוצה להכנס להריון בחודשים הקרובים. גם אני סובלת ממחשבות טורדניות כשאני לאל טיפול תרופתי. האם חוץ מואבן טופלת בעוד כדור? אני מטופלת באפקסור נגד דיכאון. אובחנתי כ"אישיות כפייתית" , לא יודעת לגמרי מה הסימפטומים. העלית בעיה שכלל לא חשבתי עליה, ההנקה. וזה מבאס אותי עוד יותר ואני מלאת התלבטויות. לא יודעת אם לקחת כדורים בעת ההריון ונראה מה יהיה אחריו, ד"ר הידש הזהיר אותי מזה וזה עוד יותר מפחיד אותי. מה את אומרת? נוי.

לנוי, כמו שאת כותבת לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. לאפקסור יש יתרונות אבל הוא פוגע בהנאה המינית...כך גם בהריון, הכי טוב בלי תרופות אבל אמא חרדה גם לא מומלץ בהריון. אז מה נכון? כל החלטה אינדיווידואלית צריכה להתקבל עם הרופא המטפל, אני יכול לציין את העקרונות ומשם תתקדמי. באופן כללי כדאי להפסיק את האפקסור מוקדם ולחזור אליו כמה שיותר מאוחר בהריון. אבל באופן עקרוני גם הפסקה של חודשיים בלבד יכולה להספיק. כלומר מהווסת עד לביוץ כשבועיים ואחר כך כחודש חודשיים של הריון, תלוי בהרגשה ובמצב. לעתים דווקא בהריון האשה מרגישה טוב ביותר מהבחינה הנפשית. נכון שפרוזק היא התרופה הראשונה עם הניסיון המצטבר הרב ביותר, אבל לא הוכח שהיא עדיפה על תרופות אחרות בהריון, אבל כאמור הניסיון ולכן הבטיחות אתה הרבה ביותר. אפשר כמובן לדחות את ההריון בעוד חצי שנה מתוך תקווה שהמצב הכללי יהיה טוב יותר. ההחלטה היא קשה מפני שצריך לבחור את הדרך המזיקה הכי פחות. ולצערי אני חוזר על עצמי, תרופות בהריון אינן מומלצות, אבל גם חרדה אינה מומלצת. מה יותר גרוע או מה יותר טוב זו כבר החלטה אינדיווידואלית לפי המצב של כל אחד.. באופן כללי בהריון התרופות נוגדות דיכאון יותר בטוחות מהבנזו. אני חושב שכדאי כעת לעצור מעט את הדיון עם נוי וכאשר השאלה תהיה יותר אקטואלית ברצון נחזור אליה. בכל אופן בטיפולי לא מעט נשים שעברו הריון ומרגישות טוב, לאם ולתינוק שלום, עם הטיפול התרופתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי התעללות עצמית בילדות?יכול להיות? תודה.

עדי שלום, אין מונח כזה, אבל על מה את מדברת? SORRY דר' גיורא הידש

התחלתי טיפול בסרוקסט ,יש תופעות לוואי כגון:כאבי ראש,סחרחורות,נדודי שינה. עד מתי אמור להמשך התופעות לוואי,קשה לצאת עבודה עם תופעות אלו.

לפני זה ישנת טוב? לא היו כאבי ראש?אולי אתה לא צריך סרוקסט??. :-) האמת לי היתה בעיית שינה של קשיים נוראיים בהרדמות (לפעמיים זה היה משהו כמו שעתיים!!) אבל עכשיו זה יקיצה מוקדמת ושעות שינה מועטות (משהו כמו 3.5-4 שעות בקושי..) אני עובד אך מאוד קשה והתפוקה והסבלנות יורדים, וכאבי הראש עולים . אשמח לשמוע את תשובתו של ד"ר הידש האדיר! שאולי יטכל להסביר לי מה קרה לי? ומדוע עדיין יש לי בעיות שינה. תודה , גיא

הי גיא, האם זה אתה ידידי או שזה סתם חלום?????????????. שגב

היום אחרי חודש וחצי של נטילת פרוזק ההרגשה פשוט נפלאה (יחסית לתקופה הדכאונית) לכל אלה שמיואשים המתינו קצת גם אני שם ותאמינו לי זה עובר וכזה עובר לא רק שיש חשק לחיות אלא מתחילים להנות מהחיים כולי תקווה שגם אחרים ירגישו כמוני (וגם לעצמי שתקופה כזאת תשאר לנצח נצחים) חיזקו ואימצו דודידודי כתב/ה: > >

שלום אני בן 55 , בעיקרון יש לי נטיה להלחץ מהר וגם עברתי תקופה של לחצים שקשורים לבריאות הילדים וכספים . לאחרונה יש לי מספר תופעות שלא ברור לי אם לקבל אותן שהן קשורות לאופי שלי ולגיל או שישנה בעיה שאני לא מודע לה. בעיה אחת בעיקר בשעות הבוקר, שעוברים לי משפטים או מילים בראש שאינן קשורות לחלוטין למחשבות שלי באותו הרגע , מין סוג של הפרעה שנסבלת כל עוד והרצף נמוך לעיתים התדירות גבוהה וזה גובל בבילבול . תופעה שניה זה ירידה ביכולת לבצע או לחשוב על כמה דברים ביחד לדוגמא אם אני מחזיק כוס ומכסה של סיר אני מסוגל לשניה לנסות לכסות את הסיר עם הכוס ותוך כדי לתקן את עצמי , או ללכת להפעיל מפסק מסויים וכאני מגיע אני מפעיל אחר או שמנסה להכניס משהו למקרר ואז תופס את עצמי שזה לארון ליד. ודבר אחרון כאשר אני נלחץ אני מרגיש הקרנה מהראש לכוון הידיים בעיקר שמאלית ורגל שמאל הרגשה קצת מפחידה . מזה יכול להיות ? האם בעיה נפשית ? האם שווה לבצע בדיקות מסוימות לפני שמגיעים למסקנה שהבעיה נפשית ? תודה ר

לר' שלום, בהחלט יש מקום לבצע בדיקות גופניות כלליות. התופעות לדעתי אינן ספציפיות למחלה מסויימת ואי אפשר לקבוע מכאן לאיזה כיוון כדאי לבדוק, לכן מומלץ מאוד לבקר אצל רופא המשפחה. עם זאת דיכאון הוא דבר שכיח, התופעות הללו עלולות להתאים לדיכאון גם כאשר הדיכאון הוא לא אופייני (א-טיפי), ואינו מתבטא במצב רוח ירוד אלא ירידה או הפרעה ביכולת החשיבה. אבל לפני שפונים לטיפול בדיכאון, בגילך אפילו כשיגרה מדי פעם כדאי לבצע בירור גופני. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר , אני לא יודע אם תוכל לעזור לי אבל אני בכל זאת רוצה את דעתך . אבחנו אותי כ- אוסידי עם תסמינים פסיכוטיים , ואני מקבל 1 מ"ג רספירדל ו- 100 מ"ג פבוקסיל . מזה כחודש אני מרגיש צורך לגעת ברצפה או בקירות כשאני הולך ואני עושה את זה רק בבית בבי"ס אני משתדל לא לעשות את זה כי אני יודע שזה ייראה חריג .... לאחרונה זה החמיר לי ואני ממש מתכופף עם כל הגוף בכדי לגעת ברצפה . מה זה ? ולמה זה קורה ? זה לא היה לי בעבר בכלל . האם זה מהשפעת התרופות ? אני גם חושב שאני מרגיש עייפות בגלל הרספרידל ?

היי האם לא שאלת שאלה זו לפני כמה זמן? אין דבר אענה לך שוב. מדובר על תופעה נוספת של OCD-ההתכופפות, ואין זו תופעת לוואי של התרופות. תופעה מפריעה זו בהחלט שווה התייעצות נוספת עם הפסיכיאטר. לגבי העייפות, שתי התרופות רספרידל ופבוקסיל יכולות לגרום לה. אחת האפשרויות שאפשר לעשות היא ליטול בערב את התרופות. אם התופעה מפריעה מדי אז אותו כנ"ל. התייעצות דחופה עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני הובחנתי כהפרעת אישיות גבולית ציר 2 מה ההבדל בין ציר 1 ל 2?

ליוענה שלום, האבחון בפסיכיאטריה הוא דבר חדשני ומאוד יפה, האבחון מבוסס על חמישה צירים, הראשון הוא האבחנה הראשית- OCD, סכיזופרניה או דיכאון או כל אבחנה אחרת. הציר השני הוא האישיות. כלומר דיכאון אצל אישיות מוחצנת אינו דומה לדיכאון אצל אישיות מופנמת. לכן הפרעת אישיות גבולית מאובחנת על ציר שתיים. הציר השלישי הוא מחלות גופניות אם קיימות. זו שיטה יפה, בסך הכל זה לא כל כך צריך לעניין אותך. באופן כללי אצלך כנראה אין אבחנה של ציר 1, ויש אבחנה של האישיות בציר 2. זה בסדר שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

פסיכולוג קליני אינו רופא ועל כן אינו מוסמך לתת תרופות ואילו פסיכיאטר - כן. פסיכולוג מטפל עלידי שיחות, ובעיקרון בפסיכיאטריה ההתמקדות היא בטיפול התרופתי.

לפי דעתי ההבדלים הם של שמים וארץ- מדובר בשתי דיספלינות שונות לחלוטין. הפסיכיאטריה (לפחות כיום) עוסקת רק בטיפולים ביולוגיים לפתרון בעיות נפשיות- בעיקר תרופות אבל לא רק (יש כלים נוספים). אין ספק שהביולוגיה השתלטה לחלוטין על הפסיכיאטריה, לטוב ולרע (תלוי בעיני המתבונן). ישנם פסיכיאטרים שמתמחים גם בפסיכולוגיה (טיפול בשיחות) אבל זה ממש לא חובה וזה עדיין לא אומר שהם יעסקו בזה. כעיקרון פסיכיאטרים הם בוגרי ביה"ס לרפואה ורופאים לכל דבר והנטייה הטבעית שלהם היא לכיוון כימיה וביולוגיה, פסיכולוגים הם בוגרי מדעי החברה ששם לומדים מקצועות שונים לחלוטין ולכן גם גישתם שונה.

היי הכל נכון ורציתי להוסיף שני הבטים. היום ישנם בתי ספר לפסיכותרפיה שבהם לומדים פסיכותרפיה (לא פסיכואנליזה), מדובר על לימודים של שלוש שנים, בערך שני חצאי ימים בשבוע. לבתי הספר לפסיכותרפיה מתקבלים רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומרפאים באומנות. כלומר כל אחד מהמקצועות יכול להיות גם פסיכותרפיסט. אני סיימתי את בית הספר לפסיכותרפיה בחיפה עוד בשנות השמונים. פסיכיאטר שהוא רופא יכול לראות את האדם מכל ההיבטים, גם הגופני וגם הנפשי בעוד אשר היכולת של הפסיכולוגים להערכה כוללת של גוף ונפש מעט מוגבלת. ביי דר' גיורא הידש

היי אני נוטלת ציפראמיל 20 מיליגרם במשך כשלושה שבועות ולפני כן במשך כחודש 10 מיליגרם. התחלתי לנטול בגלל חרדה סמוייה שגורמת להתנהגות הימנעותית ובגלל דיכאון. רק בימים האחרונים אני מרגישה שינוי כלשהו, יותר ידידותית יותר יוזמת פעילות חברתית פחות חוששת מסיטואציות שבעבר הלחיצו אותי. אב עדיין, אני נמנעת מדברים רבים, נכנעת לשינה שהיא תמיד היתה המפלט שלי מהכל, מבטלת כבער תוכניות בדקה התשעים וכ... ואני שואלת, האם השיפור הנוכחי שהגיע לאחר כמעט חודשיים של שימוש בציפראמיל אמנם במינון התחלתי קטן ואח"כ יותר נורמלי, האם זה כל השינוי האם הוא סטאטי או הולך לגדול בהדרגה ככל שאמשיך לנטול את הכדור? אגב, אני לא נמצאת במסגרת טיפולית נפשית, ללא פסיכולוג או פסיכיאטר כי אין לי כסף כרגע לכך.האם חייבים לקחת טיפול במקביל ע"מ לא לפתחתלות ואח"כ כשאפסיק לנטול את הכדורים מצבי יחוזר למצב הקודם? או שהשינוי יישאר טבוע בי גם ללא פסיכוטרפיה? תודה נירית

תודה נירית שאלה חשובה שרבים שואלים. באופן כללי מתחילים להרגיש את השפעת הציפרמיל כשלושה שבועות מתחילת הלקיחה, ההשפעה עולה כל הזמן עד כארבעה חודשים מההתחלה. כלומר יש לך לצפות לעוד כחודשיים של שיפור. אחר כך המצב מתייצב. כדי שלא תהיה חזרה למצב הקודם צריכים להמשיך בטיפול עוד מספר חודשים, בדרך כלל כעשרה חודשים. אבל בכל מקרה צריך לסיים טיפול בהתייעצות עם הרופא. אם קיימת בעיה כספית כמובן שאפשר לפנות למערכת הציבורית, בדרך כלל הטיפולים הפסיכולוגיים שם טובים אבל התור.... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני נערה בת 13 ויש לי מאניה דיפרסיה וגם הפרעת קשב וריכוז ורציתי לשאול אותך איזה טיפול אתה חושב שהכי יתאים

לילך שלום, תשובתי מאוד מוגבלת כיוון שאיני פסיכיאטר ילדים. כיום פסיכטרייה של הילד והמתבגר היא התמחות נפרדת ושונה מפסיכיאטר של מבוגרים. כמו רופא ילדים ורופא פנימאי. פסיכיאטר מבוגרים מתחיל בגיל 18. בכל אופן אני מאוד ממליץ לטפל בהפרעת הקשב. היום יותר ויותר מתברר כי הפרעות קשב הן נמצאות ברקע של הרבה בעיות נפשיות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

מהי הפרעת קשב ובמה היא מתבטאת?

שלום ד"ר הידש אני מטופלת באפקסור ובקלופיקסול מאחר ולפני שנה הייתי בדכאון. אני מתכננת הריון ב4-6 חודשים הקרובים ושאלתי היא האם נכון שבטוח לקחת אפקסור או פרוזק בזמך הריון ? אני פוחדת בכלל לקחת תרופות בהריון ומצד שני פוחדת מאיך שאני ללא התרופות (אפקסור פועל עליי טוב מאוד) - ללא מצב רוח,מקנאת בבן זוגי, לא נחמדה אליו, תחושות של שנאה אליו גם,סופר רגישה ומזילה דמעות על כל שטות . כלומר אני פוחדת שזה יגרום לי לבעיות בזוגיות שוב כי כבר נפרדנו בגלל הדכאון אז. הוא, דרך אגב, נורא מתנגד לעניין התרופות ומקווה שאפסיק איתן יום אחד והאמת שגם אני מקווה מאוד. אודה מאוד לתשובתך. נוי

לנוי שלום, כמובן שאיני יכול לתת לך תשובה אישית אבל בכל זאת אנסה להוסיף לידע שלך. קלופיקסול היא תרופה ותיקה ובטוחה בהריון האפקסור לפי מייטב הידע בטוח בהריון אבל עדיין תרופה חדשה ולכן הידע והניסיון אתה לא מספיק לקבלת מסקנות ברורות. כלומר לא הוכח שהוא מזיק. באופן כללי כדאי שתתכנני את ההריון אחרי מספיק זמן שאת נוטלת את התרופות. כלומר ככול שאת נוטלת תרופות יותר זמן אז הסיכון שהמצב הנפשי יתדרדר נמוך יותר. לכן כדאי לתכנן את מועד ההריון עם הפסיכיאטר. אני חושב שחשוב מאוד שתהיי במצב נפשי טוב, גם בשביל העובר וגם שחס וחלילה תהיי בהריון ותפסיקי תרופות והמצב הנפשי יתדרדר ואז תפרדו? גם אפשרות זו ממש לא טובה. קיימת גם אופציה נוספת. תרופות מזיקות יותר לעובר בשליש הראשון של ההריון והן בטוחות יותר בשלישים השני והשלישי. לכן יש הגיון בלהפסיק את התרופות לשלושה חודשים עד התחלת ההריון ובשליש הראשון ואחר כך לחדש את הטיפול התרופתי. לצערי עלי להאיר את עינייך גם לבעיה של אחרי הלידה. אחרי הלידה המצב הנפשי עלול להיות לא יציב ואז שוב בעיות עם הבעל? חשוב מאוד להיות במעקב פסיכיאטרי אחרי הלידה וכנראה ליטול טיפול תרופתי אחרי הלידה. במיוחד אם מדובר בלידה ראשונה. גם שיחות יכולות להועיל באופן כללי וגם לתקופה שתהיי בהריון. טוב, אם יש שאלות נוספות אשמח להרחיב. שיהיה בהצלחה ורק טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב, הייתי רוצה בבקשה לדעת מהו דיכאון?למה כל כך הרבה אנשים סובלים מדיכאון? בגדול אני יודעת אבל הייתי רוצה שתפרט קצת יותר. איך בעצם אפשר להבדיל בין אדם שפשוט נימצא בתקופה קשה כמו כולנו ובין אדם שממש סובל מדיכאון. שגב

לשגב שלום, מהו דיכאון? שאלה מצויינת אבל אין תשובה אחת וחד משמעית. בקשר לחומרים במוח והטענה שדיכאון הוא רק ביולוגי אני לא ארחיב אבל ישנם חוקרים החושבים כך. בעבר כתבתי על דיכאון והקשר עם מצפון ומוסר ומה שנקרא בפסיכולוגיה "אני עליון". באופן כללי כתבתי שלמי שאין מצפון לא יכול לסבול מדיכאון. אני אכתוב כעת על היבט אחר של דיכאון. דיכאון הוא דומה ביסודו ובהרגשתו למצב של אבל או מה שנקרא אובדן. כאשר קרוב נפטר אז התגובה היא תגובת אבל אבל התחושה היא של דיכאון. אני לא אכנס לנושא מתי התגובה היא "נורמלית" או נורמטיבית כלומר שלכולם תגובה דומה, אבל באופן כללי ההבדל בין תגובה אנושית ובין פתולוגיה ובעיה רפואית היא כמותית כלומר העוצמה. כאשר הדיכאון הוא קשה מדי, עמוק, עם מחשבות אובדניות וגם פגיעה בתפקוד אז זה די ברור שמדובר על מצב רפואי. הבדל נוסף שהיה פעם מקובל הוא דיכאון אנדוגני=פנימי ודיכאון אקסוגני=חצוני. בדכאון פנימי אין סיבה חצונית וכנראה מדובר על קשיים תוך נפשיים או פסיכולוגיים אשר גרמו לדיכאון. זה בהבדל מפיטורין, אובדן, משבר, פרידה או כל סיבה אחרת שאנחנו יכולים לקשר לדיכאון. כיוון שלא השתכנעו במשך השנים על ההבדל הזה בין חיצוני ופנימי היום הרופאים מדברים יותר על עוצמת הדיכאון כמבדיל בין רגיל ובין דיכאון שהוא בעיה רפואית. ברצון ארחיב על הנושאים הפסיכולוגיים וגם אחרים מוזמנים להגיב שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אתה יכול להרחיב בבקשה על דיכאון אנדוגני כמה שיותר?

אני משתמשת כבר ארבע שנים בפרוזאק ונראה לי שהשפעתו עליי מתמוססת, האם יש תרופות חדשות יותר? האם כדאי להחליף תרופה?

למיכל שלום, ההשפעה של פרוזק אינה יורדת. ירידה בהשפעת תרופה היא תופעה של התמכרות ופרוזק אינה ממכרת. כנראה מדובר בשינויים "טבעיים" במצבך, כלומר ירידה במצבך מסיבה כלשהי. בתשובה לשאלתך, ישנן תרופות חדשות יותר אשר פועלות על הדיכאון משני כיוונים, הסרוטונין והנוראפינפרין, כמו אפקסור למשל. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

האם אפשר לקחת 10 מ'ג ואבן ליום מבלי להתמכר? בתודה אסתר

לאסתר שלום, וואבן הוא ממכר חלש, אבל גם כדור אחד באופן קבוע כשלושה שבועות עד חודש כל יום עלולים לגרום להתמכרות. לכן המלצתי היא לנסות ולדלג על ימים כך שהנטילה לא תהיה רצופה. כל טוב, דר' גיורא הידש

ערב טוב, האם אתה ממליץ לי להחליף את הקלונקס בואבן?האם הוא פחות ממכר מקלונקס? להזכירך-אני לוקחת בערך פעמיים בשבוע חצי כדור(0.25 מ"ג). שגב

לד"ר גיורא ראשית תודה על תשובתך בפורום מסע אל העצמי. שנית רציתי לומר שאני במצוקה. אובחנתי כמאניה-דפרסיבי ע"י הפסיכיאטר והוא נתן לי רסיטל ליתיום ורספרידל. עברו שבועיים מאז שהתחלתי לקחת את התרופות, בשבוע שעבר הרגשתי במשך כמה ימים טוב יותר אך עכשיו כבר יומיים שאני מרגיש רע, אני מרגיש שאני הולך על זכוכיות ושאני עומד לאט לאט להשתגע. לפעמים יש התקף קטן בעוצמתו אך ההרגשה היא שהוא שורף לי את המוח וגורם לי לנתק בין רגע לרגע וכן פוגע לי בזכרון. אני לא יודע האם הרופא אבחן נכון ואם כן האם זה סביר שלאחר כמה ימים פחות גרועים יש יומיים וחצי שאני מרגיש קשה? בנוסף אני מרגיש די מנותק מהסביבה ומהמרחב. תודה חיים.

חיים שלום כתבתי לך גם בפורום מסע אל העצמי. ושאלתי, מדוע בעצם אינך פונה להתייעצות נוספת לעוד רופא. גלי.

אני נשואה 10 שנים לגבר מקסים. גבר מוערץ על ידי הסביבה וגם קצין גבוה בצבא. הגבר הנ"ל הוא אלים ואגרסיבי אבל רק בצורה מילולית. אני מאוד סובלת אך התרגלתי. אנחנו אפילו לא מדברים על זה - הוא חושב שהוא תמיד צודק ואני מבליגה וממשיכה הלאה. אבל לעתים - רחוקות אומנם - הוא נעשה אגרסיבי לילדים שלנו. רק באופן מילולי. הילדים כל כך מפחדים ממנו עד שאני צריכה להגן עליהם. הם נצמדים אלי והוא צורח שהכל בגללי והוא יכול להסתדר איתם בלעדי. והם צועקים ובוכים - אמא אל תעזבי אותנו אנחנו מפחדים ממנו. הוא מעולם לא הרים עלינו יד. אבל הוא יודע להיות מפחיד והוא גם מאיים עלי בגט. אין טעם לדבר איתו על טיפול או על תרופות. הבן אדם בטוח לעולם בצדקת דרכו. בדר"כ הוא בעל ואב מסור ונאמן. בסה"כ הוא גבר חיובי אבל כל מילה יכולה להדליק אותו. בקטע כזה - האישונים שלו גדלים ומתרחבים והוא נראה מטורף. האם זה מעיד על משהו? עם הילדים הוא מתפייס מהר. אתי הוא מסוגל לא לדבר שבוע. אח"כ הוא מתפייס אתי. הוא מעולם לא אמר סליחה. אין לו ספק שהוא צודק תמיד. הוא מתנהג ככה גם להוריו ולאחיו. גם הם מפחדים ממנו ומההתפרצויות שלו. מה אני צריכה לעשות ומה הנזק לילדים גילאי 6 ו-10.

את יודעת,את מזכירה לי חברה מאוד טובה שלי.בהתחלה הייתי בטוחה שהיא כותבת... החברה שלי נשואה גם כן לאדם מקסים אבל הבעל כניראה לא יודע ולא רוצה לשמוע שהוא צריך טיפול.היא ניסתה מספר פעמים לדבר עימו והסבירה לו שאולי יש לו בעייה ושיפנה לפסיכולוג אבל הוא לא מוכן לשמוע בטענה שהוא בסדר גמור. חברתי נשואה לו עדיין אבל נושא הגירושין עולה שוב ושוב-אין לי מושג מה יהיה איתם.אני ניסיתי גם כן לדבר איתו אבל מהר הבנתי שמדובר באדם 'פרימיטיבי' שלא מוכן אפילו לגשת לפסיכולוג. אני לא מכירה את בעלך אבל אולי שתפי מישהו שמאוד קרוב אליו ושאת יודעת בוודאות שבעלך לא ייכעס שדיברת אותו.אני מתכוונת לחבר נפש אם יש אחד כזה. אני מקווה שתמצאי פיתרון ותטפלו ביחד בבעייה,ואם אכן תצליחי-אנא שתפי אותי כדי שאוכל לעזור לחברתי. שגב

לריבי שלום, אני מחזק את מה ששגב כתבה, בנוסף לעתים אנחנו "מצליחים" להביא אדם לטיפול בדרך עקיפה. כלומר אם הוא מאיים בגירושין אז להציע טיפול זוגי/משפחתי לפני הגירושין כאלו ואז לגשת כולם לטיפול. לאט לאט עם עזרת המטפל אפשר יהיה להתרכז בו. פעמים רבות המחשבה שרק אני צודק מעידה על חרדות ואי יכולת לקבל את העובדה שיתכן שאפילו פעם אחת טעיתי. חשוב מאוד שתזכרי שלא את אשמה ושהבטחון שלך בעצמך לא יתערער. את אומרת שהוא מתנהג כך לכולם והמסקנה מכך היא שזו בעיה שלו ולא שלך ואינה קשורה כלל אלייך ולתגובות שלך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר, כתבתי לפני כמה דקות שאלה בפורום, והיא מופיעה בשירשור "הפרעה כפייתית", שבדף 149. חשבתי, בטעות, ששאלה חדשה תקפיץ את כל השירשור לדף זה. אני מתנצל על הטירחה, ואודה לך מקרב לבי, אם תקרא אותה ותתיחס אליה. תודה רבה.

היי טוני התשובה פשוטה, כן. פרופ' אבי וייצמן רק טוב דר' גיורא הידש

היי זאת אני מפעם. לפעמים אני חושבת לעזוב את הטיפול שאני נמצאת בו, לא כי רע לי ,אלא כי פשוט כבר נמאס לי נמאס מהכל .ומהסתכלות מהצד זה כמו בזבוז ,כאילו בזבוז לדבר איתי לעזור לי.עכשיו זה נראה לי מוזר שמשהו שותף לרגשות שלי ועוזר לי לעומת העבר שעברתי הכל לבד בלי אף אחד, לקח קצת זמן אבל זה עבר. אני רוצה לדבר על נושאים שיותר נוגעים לי רגשית אבל אני לא מצליחה כי נורא קשה לי אפילו רק לזרוק מילה. אני מפחדת שיבוא לי התקף חרדה. תמיד הכל זה בלאגן. למה? למה כל זה קורה לי?

שלום עדי, אני חושב שאת שואלת שתי שאלות, הראשונה למה זה קורה לי? והשניה מדוע זה מגיע לי? כמובן שאין לכך הסבר וכמובן שלא מגיע לך, אבל עם הרבה מחלות זה כך, כלומר אילו חס וחלילה היתה לך סכרת, פגיעה בכליות או כל דבר אחר. אנשים מתמודדים ולא שואלים את השאלה הזו. אני יודע שיש הבדל בין דברים נפשיים וגופניים, אבל לאנשים רבים התשובה שזו מחלה או בעיה כמו כל מחלה גופנית אחרת עוזרת. יש דברים שלאנשים ובטח לא לרופאים אין תשובות. גם מי שמתיימר לענות ולדעת אני חושב שרק מטעה. הדבר החשוב הוא שיהיו לך כוחות להתמודד עם הדברים ועם הקשיים. את זקוקה לעידוד, אולי למעט פינוק, שותפות ומכאן לקחת אוויר ולהמשיך קדימה. נראה לי שאת בדרך הנכונה. שיהיה רק טוב לך ולכולם דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש אני בת 17 וחצי אני מטופלת אצל פסיכולוגית לאחר שעברתי תקיפה מינית לפני מס' חודשים לאחרונה היא שלחה אותי לפגישה עם פסיכיאטר ואני שיקרתי לו ולא סיפרתי לו שניסיתי להתאבד 3 פעמים. וכשהוא שאל אותי שאלות כמו שאת חושבת על המוות לפעמים שוב שיקרתי לו אני כל הזמן חושבת על המוות אני פשוט רוצה למות אבל קיים הרצון הזה לחיות הוא קטן אבל הוא כנראה קיים אבל אני מפחדת לספר לפסיכולוגית שלי כי גם ככה היא רצתה לסמם אותי

שלום מירב, אכן קשה לך, הרבה פעמים מרגישים כך אחר תקיפה מינית מפני שקשה מאוד להאמין שזה באמת קשה לך, לעתים חושבים שאפשר לנוח אם מתים כאשר היום יום כל כך קשה והמחשבות והדברים שזוכרים לא נותנים מנוח. את לא שיקרת במקרה, היה לך קשה מאוד להתמודד ולספר על הדברים הקשים ולכן היה יותר קל להתמחמק מהם עם שקר לבן. את חייבת להבין שאת במצוקה ואדם במצוקה מחפש הקלה בכל דרך אפשרית, והוא מתקשה לשתף בקשיים בחשש שאז יהיה יותר גרוע. הדבר החשוב ביותר שאת צריכה להבין שאת לא אשמה, לא במה שקרה, ולא כעת שכל כך קשה לך לספר על המחשבות הקשות. קשה לספר עליהן, וקשה לחיות אתן. אבל את לא אשמה במצב, את הקורבן לצערי. חשוב שיהיה לך אמון בפסיכולוגית, ולאט לאט יהיה לך מספיק ביטחון לספר לה את כל מה שעברת וכל מה שאת חושבת. התהליך הזה לוקח זמן, אין מה לעשות אי אפשר לעשות אותו מהר מדי. צריך הרבה מאוד סבלנות אפילו שזה קשה. אי אפשר לצפות ממך שמיד תספרי הכל לפסיכולוגית ומיד יהיה לך אמון ברופא. את צריכה זמן כדי להרגיש בטוחה אצלם. אני לא מסכים בגישתך לכדורים, הכדורים אינם סמים ואינם ממכרים. הם עשויים להקל עליך מהר הרבה יותר מאשר השיחות. אחר כך השיחות יתרמו לשיפור של המצב שלך. את חייבת להיות חזקה ולהתמודד עם הכאבים ועם חיי היומיום אשר נמשכים. אבל בבקשה תזכרי, את היית בסדר והתנהגת כפי שיכולת את לא אשמה, עם הזמן מצבך ישתפר ותרגישי בטוב. שיהיה רק טוב, הרבה אהבה דר' גיורא הידש

אל תגיד שאני במצוקה "והמצב" אני לא פסיכית וחולת נפש! ותרופות נותנים רק לחולי נפש! ואני אף פעם לא אהיה שמחה ונחמדה יותר אני לא מסוגלת להוציא מילה לספר לה כלום אז מה הטעם סתם ללכת ולהשתעמם כל השיחה?! טוב אני באמת כבר לא יודעת מה אני מדברת אני.

שלום ד"ר הידש, הייתי מאוד רוצה לקבל מידע על סהרוריות. בן אחותי סובל מסהרוריות בשנתו, הוא פותח חלונות ודלתות ואנחנו פוחדים מאוד שיצא לילה אחד מהבית וכשיתעורר הוא יפגע. (ע"י מכונית עוברת או כל דבר אחר) הייתי רוצה לדעת מהן הדרכים המומלצות לטיפול (ברור שנלך איתו לפסיכיאטר, אבל אני מבקשת חוות דעת נוספת, או מידע מקדים לפגישה). וממה כל הענין בעצם נובע. אני משערת שזה מלחץ נפשי, או שהוא לא מצליח לעבד במוחו את האירועי היום (או את הרגשות) כמו שצריך בזמן שהוא ישן. תודה, יסמין.

שלום יסמין, ישנן מספר סיבות לסהרוריות- או בעברית הליכה ועשית פעולות אוטומטיות תוך כדי שינה שלא זוכרים אותם בבוקר. בדרך כלל זו עירנות משונה, האדם כאלו ער כי מעשיו הם עם כוונה, אבל מצד שני זו לא עירנות מלאה כי הוא כאלו ישן. מן מצב ביניים כזה. יתכן וישנם גורמים נפשיים אשר בודאי יעלו בפגישה, כמו כן לא כתבת האם מדובר בילד, נער צעיר או אדם מבוגר. בנוסף ישנו גם טיפול תרופתי, (טיפול שמטרתו לעורר במשך היום) אשר מונע את הסהרוריות בלילה. תעדכני, אבל אולי עדיף שהאדם עצמו יכתוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

המשך לתשובתך אימצתי את המלצתך ללכת לפסיכוטראפיה הפסכיאטרית שמטפלת בי מפנה אותי לפסיכוטראפיה בשיטה הקוגניטיבית אבקש את דעתך האם זה יכול להתאים או שצריך לחפש דרכים אחרות (תזכורת למצבי דף 145 המשך טיפול) תודהדודי כתב/ה: > >

לדודי שלום, יופי ושיהיה בהצלחה. הפסיכיאטרית צודקת, הטיפול המומלץ לדיכאון הוא בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית או בקיצור CBT. עם זאת כפי שכתבת בפורום ישנם קשיים רבים בפרידה ובהתרחקות מהבית. למקרים כאלו אם יש לך את הזמן הדרוש יתכן ועדיף טיפול דינמי. מה לעשות, אני מקשה עליך, אבל כל זאת במטרה שיהיה יותר טוב, כיצד הפסיכיאטרית קבלה את בקשתך ללכת לפסיכותפריה? דר' גיורא הידש

הודעה. בכל לילה בשעה 23:00 מתקיים צ'אט תמיכה לסובלים מחרדות. שם החדר: אני חרד , והוא נמצא בצ'אט הבסיסי של נענע. אייל

הע, אם אתה בא אני מבטיחה גם לבוא. התקלתי אותך............אה................ שגב

היי שגב, יש יתרונות וחסרונות כאשר אני בא לצ'ט. אני חושב שאני אבוא אבל לעתים לא קרובות. בהחלט נעשה זאת בעתיד אבל אולי בצורה קצת יותר מתוכננת. ביי הידש

היי אני מעוניינת להשתתף בקבוצה לעזרה עצמית (כמו אלכוהליסטים אנונימים) בנושא הפרעות אכילה (אנורקסיה/בולמיה). האפ תוכלו להפנות לקבוצות אלו באיזור השרון או ת"א?

יש כאלה קבוצות להפרעות אכילה את יכולה לקבל מידע בפורום התמכרויות של BSH http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=29

רציתי לשתף אתכם במשהו: אני מטופלת כ 4 חודשים בלוסטרל.לא במינון גבוה -חצי כדור ביום (25מ"ל). סבלתי מהתקפי חרדה.(אחד קשה ואחריו תקופה של חרדה יומיומית), הלוסטרל פשוט הציל את חיי. אי לי עכשיו התקפים,אני מרגישה טוב,מאושרת ושמחה.אני לומדת,עובדת,ונהנת מהחיים.אני יודעת שכשאפסיק את הכדורים יש סיכוי גבוה שהסיוט שעברתי יחזור כי כבר היתה לי רגרסיה פעם אחת כשהפסקתי לשבוע- אבל..כבר לא איכפת לי כי אני יודעת שבמקרה הכי גרוע אני אקח שוב כדורים כי יש היום תרופות מדהימות ומכל מצב גרוע אפשר לצאת.(חוץ ממחלות קשות-לצערנו..). אז לכל מי שבדיכאון או חרד או סובל מאובססיות וכו',יש טיפול והטיפול עוזר !!! אל תסבלו חבל על כל רגע-תצילו את חייכם !!! יש לציין שבהתחלה לקחתי קשה את העובדה שאני לוקחת כדורים.(אפילו שזה במינון נמוך). היום אני כבר לומדת לחיות עם זה ולקבל את זה.העיקר שזה עוזר לא?? אני מודה שעדיין קצת מבאס אותי העניין של לקיחת כדורים אבל אני מאמינה שגם זה יעבור.. אז... שכולנו נהיה בריאים,שמחים ומאושרים. (עד כמה שאפשר במצב של היום..)

שכחת לכתוב שזה פוגע בהנאה המינית.

לא ציינתי בכלל את תופעות הלוואי של הכדורים. כל מי שזה רלבנטי לגביו יודע מהן תופעות לוואי של כדור פסיכיאטרי. חוץ מזה לידיעתך-תופעות הלוואי מתגמדות לעומת מה שמרגיש מי שסובל מחרדה,דיכאון וכו'.

היי דר'! שכחתי לציין שאותו ידיד שלי סובל משפיכה מוקדמת והוא יבקר אצל אורולוג בקרוב מאוד.השאלה האם אפשר לפתור 2 הבעיות יחד או שצריך לתת קדימות לאחד מהמקרים ז"א קודם לטפל בבעיה המינית או קודם לטפל בבעיה הנפשית?? תודה על התיחסותך המהירה.אתה ראוי להערכה מאוד גדולה.

לדורי שלום, דווקא כאן אולי אפשר לעזור, חלק מתופעות הלוואי שמתלוננים עליהן עם התרופות נוגדות הדיכאון הן ירידה ברצון המיני ועיכוב באורגזמה. כך שלפעמים תופעת הלוואי דווקא עוזרת כמו עיכוב בריגוש המיני ודחיה של השפיכה. לפעמים יוצא הפוך על הפוך ביי דר' גיורא הידש

האם יש סיכון בנטילה ממושכת של אטארקס? אני נוהגת לקחת כמעט מידי יומיים חצי כדור (של 25 מ"ג). הדבר משפר את שנת הלילה שלי ומרגיע אותי באופן כללי?

היי לשלי, תודה שהזכרת לי, זו תרופה ישנה וטובה ואינה ממכרת. עם זאת כדי שלא תהיה טעות, אנא כתבי את השם באנגלית ואז אתן לך תשובה מלאה. ביי דר' גיורא הידש

שם התרופה: hidroxizine במקור היא ניתנה לאלרגיות אך עבורי היא משמשת נהדר כמרגיעה וגורמת לשינה טובה יותר. למרות זאת אני די פוחדת לקחת אותה גם מפני השפעה רעה על הגוף שאולי אינני יודעת וגם מחשש להתמכרות. למרות שאני לוקחת רק חצי כדור פעם ביומיים וגם זה לא תמיד.

שלום רב! ידיד טוב שלי סובל ממצבי רוח משתנים UP-DOWN והוא מעולם לא עבר טפול פסיכולוגי. בהמלצת ידידה שלו הוא פנה לאבחון פסיאטרי לנטילת תרופות.האם זה הגיוני שהבחור ינטול תרופות לפני שעבר טפול? האם זה לא מסוכן כל התרופות האלו ומהם תופעות הלוואי שעלולות לצוץ? תודה רבה.

היי דורי כן זה הגיוני, כיום התרופות ברובן אינן מזיקות ואינן ממכרות לכן "היד הלוחצת על ההדק" קלה יותר. אני בטוח שהפסיכיאטר עשה הערכה האם טיפול פסיכותפי רצוי/עשוי לעזור /מתאים לידידך. לעתים ישנן הפרעות ששיחות אינן עוזרות בהן, ישנם גם אנשים ששיחות אינן מתאימות להם וכדומה. אתה צודק שהטיפול השלם הוא שיחות ותרופות, אבל כל מקרה לגופו ובהחלט יתכן שרופא יתחיל עם תרופות בלבד. אין בכך סיכון רב מדי. אצל כל אחד חייבים לבדוק את היתרונות שבתרופות בהשוואה לחסרונות שבהן. רוב התרופות אינן ממכרות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש