פורום פסיכיאטריה

שלום ד"ר הידש. השאלה שלי מאתמול נדחקה לדף הקודם והבטחת לי שתענה לי היום או מחר ...... PLEASE ANSWER ME TODAY PLEASE.... תודה שוב מיטל

למיטל היקרה, בלי לחץ, קודם כל להרגע. את מתארת תופעות ידועות של חרדה. חרדה יכולה להופיע בצורות רבות ומשונות, דפיקות לב, סחרחורת, עילפון, שיתוק של יד או רגל, אפילו עוורון, תופעות נפשיות של אי שקט, ירידה בריכוז, בלבול ועוד. לכל אחד ישנם מנגנונים רבים כדי להוריד חרדה, אפילו הומור מוריד חרדה במידה רבה ולכן גם אומרים שהומור טוב לבריאות. אצלך רמת החרדה גבוהה, כדי להוריד אותה או כדי שלא תפריע לך, המוח מתעלם ומתרחק מהחרדה, ולכן את כאלו מרחפת, מרוחקת מהדברים הגורמים לחרדה ומנותקת מהם. זהו מנגנון יעיל נגד חרדה אבל גורם לך להפסיד את הריגושים של החיים. לכן יש מקום לטיפול, הטיפול הוא נגד רמת החרדה הגבוהה, שיחות, תרופות או שתי הדרכים ביחד. תעדכני אם תתקדמי בדברים. לילה טוב, ורק טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב, לאחר קריאת שאלות ותשובות בפורום אני לא בטוחה שהגעתי למקום הנכון?האם פתחנו גן ילדים או שסתם אנשים עצבניים ושוכחים את עצמם קצת יותר מידי????????? מה גורם להם לקלל בצורה כזו ולפגוע האחד בשני?הרי כולם פה בעצם כי רוצים עיצה ורוצים לעזור האחד לשני? אל תמליץ להם לקחת כדורי הרגעה כי ניראה לי שכולם כבר לוקחים.(אני סתם צינית לפעמים............. האם יש לך רעיון אחר????????? שגב

למרבה הצער ככה זה באינטרנט, ולמען האמת אין ממש דרך להלחם בזה מלבד לתת ל"כוחות השוק" של הרשת לעשות את פעולתם, אנשים מקללים ומשתמשים בשפה שכזו בשביל למשוך תשומת לב, לקבל תגובות, במקרים רבים הם מקווים לקבל תגובות שליליות. זה יכול להיות נושא מרתק למחקר בפסיכולוגיה, אבל לצורך העניין, דרך ההתנהלות של פורמים היא כזאת, שבהתחלה אנשים כאלה זוכים לתגובות חריפות, מה שרק מגביר את הרצון שלהם, להמשיך ולפגוע, לאחר תקופת מה, אלו שלא נכנסים לפורום בשביל לריב, פשוט מפסיקים להגב להודעות מרגיזות כאלה, ולאט לאט הן שוכחות ונעלמות. למרבה הצער זה לא פורום רגיל וכותבים פה בעיקר אנשים עם רגישות יתר ונקודות פגיעות, כך שלוקח לתהליך הזה זמן ארוך יותר להתרחש והוא יותר מרגיז, אבל אל תדאגי שגב, בסוף אותם מרגזים יזכו להתעלמות לה הם כה ראויים וכך הם יעלמו לנו מהנוף הוירטואלי.

שוככות. (ולא שוכחות).

שלום לכולם, גן ילדים דווקא מוצא חן בעיני, אני אוהב ילדים וגם נכדים. לעניין. באמת אני מקווה שהפורום יהיה מקום חם, עם מעט ביקורת, הרבה פירגון ותמיכה. אז במקום להלחם ולענות לאגרסיביות, עדיף להתעלם מהאגרסיביות ויותר לפרגן. כדאי לעודד ולהתייחס בחיבה לכולם. שיהיה לנו הרבה סבלנות וכיף לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני סובלת מתסמונת טרום וסת בעקבות משבר אחרי הלידה. הדבר בא לידי ביטוי במחזור קשה ועם תופעות של מתח ,עצבנות וסחרחורות. רופא הנשים המליץ על ארגסט כ12 יום ובמקביל על מנת להקל על התופעות לקחת קסנקס. הייתי רוצה לדעת יותר על הכדור הזה. מה התפקיד שלו? האם הוא ממכר? ומה ההבדל בינו לבין הסרוקסט? והאם ניתן לקחת אותו עם הורמונים? תודה.

הקסנקס הוא כדור נגד חרדה ודכאון. (במשולב). הוא מרגיע מאוד. וחסרונו בכך שהוא ממכר מאוד. כלומר מהר מאוד יש להעלות את המינון, ואחכ קשה להיגמל. הוא ניתן בעיקר במצבים של חרדות, וכטיפול נקודתי להתקפי חרדה. גורם לעייפות. ולמחרת יש השפעת נגד- מתיחויות לא נעימות בגוף. לא מומלץ לקחת אותו בקביעות, בגלל תכונתו הממכרת. בשונה מהסרוקסט, שאינו ממכר. ולכן ניתן לקחתו בקביעות. ככל הידוע לי אין בעיה לשלב עם הורמונים. אגב מה זה ארגסט?

לאירית, אני לא אחזור על הדברים של נילי שהם טובים ונכונים. מהסיבה של ההתמכרות אני לא מרבה להשתמש בקסנקס למרות שהיא תרופה טובה. אם נוטלים את הקסנקס באופן לא קבוע, מדי פעם אז אין בעיה של התמכרות. קסנקס אינה התרופה המומלצת להפרעת מתח טרום ויסתית. עם זאת ניתן לנסות אותה במידה ונוטלים לא באופן קבוע. סרוקסט ותרופות הדומות לה הן התרופות המומלצות. עם זאת את הסרוקסט יש ליטול באופן קבוע כל יום במשך מספר חודשים. למרות שאינה ממכרת זו התחייבות לא קטנה. כך שאת צריכה להעמיק בדברים ולהחליט לגבי עצמך. רק טוב, דר' גיורא הידש

אני מטופלת כבר מס' חודשים אצל פסיכיאטר. לאחר נסיונות של מס' כדורים, אני לוקחת כרגע 2 כדורים של ציפרמיל. בעקבות בעיות שינה חמורות אני לוקחת גם כדור קלונקס בלילה שעוזר לי מעט לישון. אחי שגר בארה"ב לוקח 2 כדורי קלונקס ביום (גם במשך היום). ועכשיו אני מנסה גם לקחת אחד ביום. במה הדבר יכול להועיל ובמה להזיק? האם יכול להיות שהקלונקס גורם לי לכאבי ראש נוראים ועייפות??? אולי השילוב עם הכדורים... אני מתייעצת גם איתך, כי גם לפסיכיאטר שלי אין כל-כך תשובות והוא מתלבט - לגבי איזה כדור באמת ישפיע עליי. אני לרגע לא מפקפקת בהחלטות שלו, אבל אני יודעת שחלק מהטפול בכדורים הוא נסיון... ועל כל אחד זה משפיע אחרת. הפחד שלי שלא יהיה כדור שיוכל לעזור לי וההתלבטות שלו לחזור אולי לכדורים מהסוג הישן קצת מפחידים אותי, מכיון שיש להם תופעות לוואי וכו'... (אני גם בולמית לשעבר ואני יודעת שיש לכדורים אלו תופעות לוואי של רעב). מחכה לתשובתך, תודה שרון

היי שרון, ננסה לעשות קצת סדר. הציפרמיל הוא כדור טוב והשאלה האם הוא מתאים לך. לא עושים ניסיונות עם הכדורים אלא מנסים להתאים כל כדור לאדם מסויים. גם כאשר את קונה חולצה בחנות, את לא יוצאת עד שאינך מודדת אותה, כך גם עם תרופות, השאלה אינה תיאורטית אלא חייבים לבדוק האם התרופה המסויימת מתאימה לשרון. כאבי הראש הם כנראה מהציפרמיל, זו תופעת לוואי ידועה. ציפרמיל וקלונקס מתאימות ואין התנגשות ביניהן. למזלנו ציפרמיל היא תרופה מעוררת ולכן לעתים יש קושי להרדם בלילה ואז הקלונקס יכול לעזור. איני יודע כמה זמן את נוטלת את הציפרמיל. אולם הרופא שלך צודק, אם התרופה לא עוזרת לך, כדאי להחליף אותה. מה עם אפקסור? האפקסור פועל במנגנון השונה מהציפרמיל וה-SSRI. תעדכני לגבי ההמשך דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך. זו פעם ראשונה שאני שומעת על הכדור הזה: אפקסור. מה זאת אומרת - פועל במנגנון השונה מה- SSRI? אודה לך אם תוכל להשיב לי. פגישתי הבאה עם הפסיכיאטר היא בעוד כ- 3 שבועות (מכיון שהוא נמצא בחו"ל). שרון

אני משלמת 300 ש"ח לפגישה עם פסיכיאטר כאשר בפגישה אנחנו גם מדברים.הפגישה יכולה להימשך גם שעה!! מעבר לזה הפסיכיאטר אמר לי שאני יכולה להתקשר אליו מתי שאני רוצה ויצא לי כבר מספר פעמים להתקשר אליו,להתייעץ איתו בטלפון לגבי המשך טיפול או סתם להתעודד.אז לדעתי תבחרו בפסיכיאטר שגם מייעץ אבל גם תומך וזמין כי זה מאוד חשוב. מניסיון, ריקי

טיפול אישי וזמין של שיחות בלבד יכול להתבצע בנוחות, פרטיות וזמינות על ידי שימוש באינטרנט. הרי לדוגמא האתר של הדוקטור - http://www.icallisrael.com מציע שיחה במחיר של 80 ₪ זה אמנם לא מתאים לכל אחד אבל יכול להתאים ביותר ליושבי הפורום.........מומלץ :-)

עברתי התקפי חרדה קשים.התחלתי לקחת לוסטרל בערך חודשיים וחצי ,וכמו קסם החרדות נעלמו.הפסקתי את הלוסטרל לשבוע וכמו קסם החרדות חזרו.עכשיו אני ממשיכה שוב את הלוסטרל.(ס"הכ אני לוקחת לוסטרל 4 חודשים).כמו קסם החרדות שוב נעלמו. שאלותיי הן: 1. זה נראה ממש כמו בעיה כימית כי כשאני לוקחת לוסטרל החרדות נעלמות וכשאני מפסיקה הן חוזרות.אם כך אני צריכה לקחת כדורים כל החיים??אני צריכה לאזן את רמת הסרוטונין ע"י התערבות כימית?? יש לציין שסה"כ טוב לי בחיים ואין לי בעיות מהעבר. 2.כמות הלוסטרל שאני לוקחת היא חצי כדור מ-50 מ"ל פעם ביום.כלומר כל יום 25 מ"ל. לפי מה שהבנתי זה לא הרבה אז איך בכל זאת זה ממש מוריד (ואפילו מעלים) התקפי חרדה קשים??האם סביר להניח שבעתיד החרדות יחזרו ואצטרך להגדיל את המינון?? תודה מראש, לינוי

לינוי שלום יופי, כל מה שכתבת נכון אולם המסקנות קצת מקדימות את המאוחר. אמת, עם הכימיה אפשר להשפיע על ההרגשה, והלוסטרל "העלים" את החרדות . הניסיון של להפסיק ושוב ליטול הוא יפה מהבחינה המדעית ומוכיח את יעילות התרופה. את נוטלת מינון נמוך יחסית, כך שטוב לך, בעתיד אין תחזית שתצטרכי להעלות את המינון, כיוון שהלוסטל אינו ממכר. לשאלתך העיקרית, לא אין צורך ליטול לוסטרל לכל החיים, בדרך כלל הטיפול נמשך מספר חודשים, פחות משנה כדי שהדברים יתייצבו ולא תהיה חזרה של החרדות. אם מפסיקים קודם עדיין יש סכנה שהחרדות יחזרו כפי שקרה לך. אם תחזרי מספר עמודים בפורום, תמצאי דיון יותר מפורט על השאלה כיצד זה יתכן? והאם הכל נקבע על ידי רמת הסרוטונין. למרות זאת בשאלה זו הסתום רב מהידוע. מה שידוע הוא שברוב המקרים החרדה חולפת ומרגישים טוב בסיום הטיפול. לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום כתבתי גם בפורופ פסיכותראפיה ואודה אם תתייחס לבעייתי . אני בת 32 ,נשואה באושר(למרות שקשה להגדיר אושר בשנה האחרונה עקב מה שאפרט בהמשך) והבעיה שלי היא שאני חושבת באופן אובססיבי על קיום יחסי מין עם כלבים. כל פעם שאני רואה כלב אני נכנסת למעין חרדה(דפיקות לב,חולשה)ומדמיינת כמעט בניגוד לרצוני אותי בסיטואציה מינית עם הכלב. המחשבות הללו מטריפות אותי אני לא מאמינה שאני רוצה לשכב עם כלבץאני חושבת שהרבה מזה קשור שאף פעם לא אהבתי כלבים,בכל מקרה אני חושבת על זה רוב היום ותמיד באותו זמן מצב הרוח יורד ואי אפשר לדבר איתי. אני בוכה המון בגלל זה . מה לעשות?

זוהי דוגמה קלאסית למחשבות אובססיביות .הטיפול היעיל הוא הליכה לטיפול קוגנטיבי(זה מה שמראים המחקרים )וכדורים בהחלט עוזרים ברוב המקרים. אין לך מה להילחץ מהתוכן אלו רק מחשבות ויש סיכוי שבגלל הרתיעה מכלבים נתפס לך התוכן הספציפי הזה. כל טוב אלדד

לעינת שלום, אני יכול להבין מדוע מצב רוחך יורד וקשה לך מאוד עם המחשבות הללו. גם החרדות על כך שאת "לא נורמלית" מפחידות ומדכאות. החשוב הוא שיש לך ביקורת על מחשבות אלו ואת חרדה מפניהן. מה שבטוח שהמחשבות לא יהפכו למעשים ואלו חרדות מהן את סובלת. האופן החוזר של המחשבות ודאי שמעורר את השאלה של הפרעה טורדנית. כיוון שהסבל שלך הוא רב, כדאי מאוד להגיע לטיפול בשיחות ותרופות. שיהיה לך רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום וברכה רציתי להתייעץ בנוגע לביתי הבכורה בת ה-10. ביתי היא ילדה חריפה חכמה ועצמאית. לפני כ-5 חודשים היא התחילה לקום בלילות - כל לילה - עם הבעה כזו על הפנים כאילו היא עומדת לבכות. כשאני שואלת אותה מה קרה ומנסה לדובב אותה היא ממלמלת כמה מילים לא ברורות. אחר כך היא מתעקשת לא לחזור למיטה שלה אלא רק למיטה שלי ושל בעלי או לסלון - אם שם אנחנו נמצאים או אם שם נמצא מישהו מבוגר כמו גיסי או בן דוד גדול. בבוקר היא לא זוכרת כלום וגם ניסיונות שלי לדובב אותה כשהיא ערה נתקלו בתמיהה מצידה. אני רוצה לציין שאחי הקטן סבל מהתופעה של הליכה בשינה. אבל הדבר לא דמה בכלל למה שהיא עוברת. הפרצוף של כמעט בכי. ההתעקשות הזו לא לחזור למיטה אלא להיות רק עם מישהו מבוגר. על מה זה יכול להצביע? ומה אוכל לעשות בנידון? תודה

רציתי גם לציין שאם היא הולכת לישון ליד בת דודה או חברה, היא לא קמה בלילה... לשאלתי למה היא קמה בלילה כשאחיה לידה היא עונה שהוא קיר ושלידו היא לא מרגישה בטוחה (הוא קטן ממנה) ברב המקרים היא זוכרת שהיא קמה פיזית אבל לא יודעת להסביר למה

לדורית שלום, איני פסיכיאטר ילדים אלא מבוגרים כך שאל תסתמכי על תשובתי בלבד. היום ישנה התמחות נפרדת בפסיכיאטרייה כמו שיש רופא פנימי ורופא ילדים. עם זאת נראה שמדובר בחרדות והילדה מחפשת ביטחון אצל אדם מבוגר יותר, חרדות אופייניות לגיל זה. לדעתי כדאי לתת לה חום וביטחון וכך להרגיע אותה. תתיעצי גם עם פסיכיאטר ילדים אם התופעה אינה חולפת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני משלמת 500 (!) ש"ח לפחות מעשר דקות שבהן הוא כותב לי מרשם ומברר את השינויים ותופעות הלוואי. כמה אתם משלמים לפסיכיאטר שלכם? המחירים נראים לי שערורייתיים ביויותר, עם כל הכבוד לידע ולמומחיות, לעשר דקות צריכים לגבות 500 ש"ח וללא כל בדיקה וכ...? ביי נטע

הנה סיבה מצוינת לעבור פסיכאטר, לא כל כך בגלל המחיר אלא יותר בגלל המקצועיות, אי אפשר לאבחן בן אדם ב 10 ד', וגם אם כן, בשביל להתאים לו טיפול ולבדוק כיצד הטיפול עובד, יש צורך ***לדבר*** איתו, להקשיב לו, ולהתרשם מההתנהלות שלו, ב 10 ד' פשוט אי אפשר לעשות זאת. הפרעות פסיכאטריות הם לא משהוא שאפשר לבדוק את הצילומים ובדיקות ולהגיע לאיבחון, כמעט בלי קשר למטופל ואז להדגיש 10 ד' לשיחת חולים בשביל שהמטופל ירגיש שמתיחסים אליו. באיבחון פסיכאטרי עצם השיחה הוא האיבחון, אם השיחה כל כך קצרה מן הסתם גם הדיאגנוזה לוקה בחסר, תחליפי רופא!!! תרגישי טוב :-8)

תגידי תודה אני משלמת 700 ש"ח ,ואכשיו אני צריכה גם חוות דעת לבית משפט דבר שמסתכם בסכום פעוט של 800$ סה"כ.......................

קודם כל 500 ש"ח זה מחיר סביר להתייעצות פרטית עם רופא מומחה. אין סיבה שפסיכיאטר יקח פחות מרופא עיניים או אא"ג או כל תחום אחר ברפואה. השאלה היא איזה טיפול את מקבלת בדיוק בשביל הסכום הזה- אם את הולכת רק בשביל לקחת מירשם את זה את יכולה לקבל בחינם בקופ"ח. למעשה בשביל כתיבת מירשם בלבד לא צריך פסיכיאטר- את זה גם רופא משפחה יכול לעשות. בהרבה מקרים מספיק לבקש מהמזכירה של רופא המשפחה והיא תביא לך את המירשם חתום תוך מס' דקות או למחרת בבוקר (ככה עובדים למעשה המון רופאים עמוסים)- העיקר שתעבירי את הכרטיס כי עפ"י זה מקבל הרופא את התשלומים מקופ"ח. כלומר- ברוב המקרים לא צריך בכלל לראות רופא בשביל לקבל מירשמים על בסיס קבוע. לפסיכיאטר מגיעים בשביל השיחה איתו וגם בשביל להעריך את המצב. כלומר עניין של חצי שעה לפחות ולא 10 דקות. ברוב המקרים מספיק 3-5 פגישות בשנה ואם יש לך ביטוח משלים באחת מהקופות את יכולה לקבל החזר של 80% מסכום הפגישה בתנאי שהוא מנהל מחלקה/מנהל יחידה/סגן/פרופסור וכו'. כדאי לנצל את האפשרות הזאת אם מחליטים ללכת דווקא למישהו פרטי ואם יש לך מושלם.

תעברי לפסיכיאטר שעושה גם פסיכותרפיה תקבלי 50 דקות ותשלמי 300 ש"ח תראי איזה הבדלים אבל תצטרכי להגיע פעם בשבוע

התרופה הזאת - פרידור, האלידול איננה מסוכנת כלל לפי רופאה מומחה ששאלתי. בנוסף אני מקבל את המינון הנמוך ביותר - 1 מ"ג כך שכמעט אין אפילו תופעות לוואי. אני מיועד לקחת אותה חודש אחד. בכל מקרה אצלי לפחות ההטבה היא מיידית - בתוך פחות משבוע יש הטבה. ביי

לאבי, המינון באמת נמוך, ואני שמח שאתה מרגיש יותר טוב, עם זאת זוהי תרופה מהדור הישן שיש לה יותר תופעות לוואי מהדור החדש, גם הסיבה שאתה נוטל אותה לא התבררה לי בשיחתינו. כך, שתרגיש טוב, תעדכן ונראה לאן נתקדם. לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום במשך יותר משבוע חוזר אותו חלום מדי לילה ואני לא יודעת מה הוא אומר בחלום בצורה זו או אחרת מחברים אותי לאינפוזיה. אני צריכה לציין שמימיי (ואני בת 25) לא שהיתי בבית חולים כך שאין לי "זכרונות" כלשהם ממקום כזה. מישהו יודע את משמעות החלום הזה?

שרון, חלום שחוזר על עצמו, סימן שיש לו מסר והוא חוזר ומדגיש נקודה מסויימת שכנראה היא חשובה. כדי לשוחח על החלום, יש צורך בפירוט רב יותר, הרבה יותר דר' גיורא הידש

כמו למשל?

היי, בנוגע לאו סי די, הפסיכואנליזה לא מספקת הרבה מידע וכלים להתמודדות עם או.סי.די. לפי הספרות המחקרית, ההצלחה היא מזערית בטיפול פסיכואנליטי עם אנשים כפייתיים. ניתן לקרוא על כך באתר של הדסה, שהמלצותיו הם בייחוד לטיפול קוגנטיבי-התהגותי שמראה סימני הצלחה חלקיים/מסויימים עם ההפרעה המדוברת. מעבר לזאת אני מטופלת בטיפול אנליטי מס' שנים, אני סובלת מאו סי די, אבל אני משערת שההפרעה הופיעה אצלי מתוך מכלול של סיבות ונסיבות; אחת הסברות היא שההפרעה פורצת בתק' של לחץ/ מצב דחק ממושך, אך יתכן כי קיימת נטיה לפתח זאת. אני לא חושבת שהסיבות הן קבועות, אלא משתנות מאחד לאחד, על אף סימפטומים דומים. ואני לא חושבת שטיפול שעזר לאחד בהכרח יעזור לאחר. אגב, אני שאלתי את אלדד האם הוא חש כעס כלפי הוריו, לא התיימרתי לדעת מה מקור בעייתו..(לנילי). אם טיפול פסיכודינאמי הינו יעיל עבורך, אין זאת אומרת שטיפול קוגנטיבי-התנהגותי לא יהיה יעיל יותר עבור אלדד ולהפך. בהצלחה לכולנו. שירלי-אן

הי שירלי-אן, המחלוקת הייתה על השאלה האם טיפול פסיכודינאמי מטפל בהפרעה זו. כפי שאת מציגה את הדברים קל יותר לקבל אותם אלדד שלל זאת בצורה מוחלטת לכן הפניתי אותו לדר הידש שאישר את דבריי, (וכמוהו אף גידי בפורום הסמוך). מעבר לכך סיפרתי על נסיוני, כפי שאת אומרת ייתכן שהטיפול הזה אינו יעיל עבורו, אך גם ייתכן שכן. השאלה היא האם הוא עבר טיפול מוצלח, שאפשר לומר בבירור שגם מטפל אחר לא היה מסייע לו להיפטר מזה את וודאי לא התיימרת, אולם אני זו שטענתי שיש לחפש את שורש הדברים שם, כך זה נראהל י. כי הקביעה הזאת: רגיש לתוקפנות, נראית לי מוזרה ובלתי מסבירה, ומן פתרון להיתלות בו שמאפשר אי המשך בדיקה לעומק של הדברים. בעצם סותם את האפשרות לחקירה מעמיקה . כך לפחות זה נראה לי. וחוץ מזה אין כמעט מי שלא כועס על הוריו לא? לדעתי גם זה שהוא ככ טוען נגד עובדת קיום הטיפול הזה כפתרון, אומרת דרשני. במקום לראות בכך עוד סוג של תקווה, הוא נלחם על כך שזה אינו קיים. לא נראה לך תמוה? כאילו, אולי אתה לא מאמין בזה, אבל למה ככ להתעקש שזה לא קיים כפתרון? תשמח שיש עוד אפיק אפשרי להיעזר בו. לא כך? נילי.

שלום, הפרעת OCD לצערי היא הפרעה עקשנית כפי שציינתי. היעילות של כל הטיפולים היא חלקית ולכן מקובל לשלב מספר טיפולים בהפרעה זו. ההצלחה תלויה כמובן בכל המרכיבים של האישיות ולא רק במרכיב אחד. לכן הדבר החשוב ביותר להתאים את הטיפול המסויים לאדם מסויים. ההצלחה היא בשידוך בין הטיפול, המטפל והאדם המטופל. אני בכוונה רבה מדגיש את האדם ולא המחלה או ההפרעה או הטיפולים. הייתי שמח להתרכז יותר באנשים ובקשייהם ולא רק בפסיכאטריה תיאורטית. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

נילי שלום.אינני כועס עם זאת אני לא זה ששולל באופן מוחלט. את אומרת כי בודאות טיפול פסיכודינמי יעיל יותר מהתנהגותי ואילו לפי נסיוני זה לא כך. את אומרת שלא מצאתי את המטפל הנכון אך מהות הטיפול הפסיכודינמי הוא לדבר על עצמך ולהבין דברים על עצמך. לפני שסבלתי מהאובססיה לפגוע בהורי היו לי מחשבות טורדניות מסוג אחר. הטיפול הפסיכודינמי לא עזר לי לקבל את העובדה שמחשבות הן דבר לגיטימי ואילו ההתנהגותי עזר יותר. השלילה שלי נובעת מכך שאינני מאמין שאדם שחושב מחשבות אובססיביות למשל על פחד מאיידס ויגיע לטיפול פסיכודינמי ויבין מהיכן נובע הפחד יוכל להתגבר על החרדה. אולי במקרים מסוימים אבל לדעתי(בתור מישהו שמכיר את ההפרעה וניסה טיפולים למכביר) ולדעת רוב המומחים טיפול זה איננו יעיל. ראיתי שמיהו הפנה שם לפורום של תפוז כנסי. כמו כן אני רוצה לציין דבר אחד הבנה עשויה לתרום להתגברות על החרדה אך אנשים עם cd עשויים להתפס לדברים אחרים כמו במקרה שלי. אודה לך אם תוכלי לפרט על המקרה הספציפי שאולי על פיו אוכךל להבין את כוונתך. ביי אלדד

שלום ד"ר הידש . יש לי בעיה שמציקה לי כבר 12 שנה == אף אחד מהפסיכולוגים שהייתי אצלם לא פתר לי אותה. אני בת 30 ולפני כ-12 שנים חויתי תקופה נוראית של התקפי חרדה שעברו עם גיוסי לצבא (התקף החרדה הראשון תקף אותי בחופשה שבין התיכון לצבא, בעקבות לחץ נפשי ). היום אני גרושה אם לשני ילדים , אבל מאז המקרה הראשון אני חשה שאני חייה כמו בתוך בועה - אני מרגישה מעין ניתוק מהמציאות - כאילו שאני לא שייכת לעולם הזה , אני מרגישה כמו אוטיסטית שחייה במין עולם משלה - אני כאילו מסתכלת על משהו אבל המוח חושב על משהו אחר - אני לפעמים יוצאת לרחוב בלילה והכל נראה לי מוזר - שום דבר לא טבעי - הרבה פעמים אמרו לי שאני "מרחפת" - לא מחוברת למציאות - המוח עובד שעות נוספות . כפי שכבר צינתי - אינני סובלת כבר מהתקפי חרדה אולם אני מרגישה שמאותו יום אני לא אותה בחורה , אני מרגישה שמשהו אצלי נדפק בראש . רציתי לדעת האם התופעה מוכרת ? אני לא ערה לגירויים מסביב , אני כל הזמן רק אומרת לעצמי - הלוואי שאחזור להיות אותה בחורה "עם שתי רגליים על הקרקע" כמו לפני המקרה. האם תופעה זו של "ריחוף" והרגשת חוסר מציאות היא מוכרת - לא רק בזמן התקפי חרדה ומה הסיבה ? האם אפשר להחזיר את הגלגל לקדמותו ? האם אני נורמלית? אנא - אולי אתה תוכל לעזור לי -זה פשוט מייאש להרגיש שונה כל כך הרבה זמן ,,,,, תודה מראש על תשובתך - מיטל

למיטל שלום, ראשית את נורמלית, את לא משתגעת והתופעה שאת מתארת מוכרת. אני אשאיר את ההסברים למחר או מחרתיים. עדיף שאנשים שחווים דברים דומים יכתבו לך. לילה טוב, והרבה בריאות דר' גיורא הידש

מיטל יש לי בדיוק אותו דבר כתבי לי אי מייל [email protected]

לפני שנה הייתי במצב נפשי קשה שכלל דלוזיות . הייתי משוכנעת בדברים מסויימים שלא היו יכולים לקרות במציאות ואף התחלתי לעשות תכניות לפי מחשבות אלו ולראות רמזים לכך בדברי אחרים. הפסיכיאטר שלי לא ידע שיש לי מחשבות שווא ורשם לי רסיטל לבעיות אחרות שהיו בנוסף. בהשפעת תרופה זו (לא קיבלתי שום דבר נוסף) הבנתי תוך זמן קצר שאלו היו דלוזיות, הבנה שעצרה בזמן התנהגות שהיתה עלולה להיות מאד מביכה. ההבנה הגיעה לבד ואף אחד לא יודע על העניין. שאלתי היא: האם תרופה נוגדת דיכאון יכולה לעזור גם במצבים פסיכוטיים? אם לא, איך ניתן להסביר מה שקרה? תודה מראש.

לאורית שלום, אני שמח שאת מרגישה טוב יותר ומקווה שמחשבות השווא חלפו. באופן עקרוני אין הסבר למה שקרה. ההסבר התיאורטי היחיד הוא שבמצבים של דיכאון עמוק לעתים יש מחשבות שווא ואז הטיפול הוא נוגדי דיכאון ולא נוגדי פסיכוזה או השילוב ביניהם. יתכן שמחשבות השווא חלפו מעצמן והטיפול ברסיטל לא שינה דבר,יתכן ולא היו אלו מחשבות שווא ואת מגדירה את הדברים כך כאשר רופא היה קובע אחרת. בכל מקרה העיקר שאת מרגישה טוב יותר, אני יכול להעלות עוד מספר השערות אבל אני לא חושב שהדבר נחוץ. אם חס וחלילה הדברים יחזרו אז כדאי לשתף את הרופא במה שאת מרגישה ומה שעובר עליך. זוהי דוגמא נוספת שהעיקר האדם ולאו דווקא ההסבר או הידע התיאורטי. לילה טוב והרבה בריאות דר' גיורא הידש

* ד"ר הידש - נירה שאלה אותך האם הסרוקסט היא תרופה שנחשבת ל"טיפול שורש" ואתה ענית לה ש-"טיפול של כשנה בתרופות מביא לכך שהחרדות חולפות וסיכון שהן יחזרו נמוך". מה זה אומר? אם אני לוקחת סרוקסט במשך שנה החרדה שלי אמורה לחלוף? הבנתי נכון?! אני אכן לוקחת סרוקסט כמעט במשך שנה! בנוסף עברתי גם טיפול קוגנטיבי - התנהגותי במשך 10 מפגשים שבעזרתו למדתי איך לתקן מחשבות שליליות, דימיון מודרך, חשיפה הדרגתית וחשיבותה, הרפייה וכו'..... בימים האחרונים אני מרגישה שהחרדה שלי אכן פוחתת. בתחילת השבוע הצלחתי לצאת צעד אחד לבחוץ שזה די התקדמות בשבילי ביחס לתקופה האחרונה, ולא הרגשתי בכלל בחרדה ! אתמול גם הצצתי לבחוץ דרך הדלת ונשמתי אוויר צח והרגשתי נפלא. היום פתחתי את הדלת של הבית והסתכלתי לבחוץ ולא הרגשתי חרדה בכלל. הטיפול עם הפסיכותרפיסט (שהוא גם פסיכיאטר במקצועו) עזר לי יותר להבין את עצמי ואת החרדה ולהרגיש יותר "נקייה" מבפנים. וגם למדתי כמה שיטות שבעזרתן עלי להתמודד ולהתגבר על החרדה. אני מרגישה בימים האחרונים גם ממש רצון עז לצאת לבחוץ ולחזור "לחיים". האם סופה של החרדה בדרך?! האם בקרוב אני אוכל כבר לחזור "לחיות"?! * לנירה - גם אני סבלתי בעבר מאי שקט ברגליים. אי השקט הזה קרה לי בעיקר כשהייתי נחשפת לבחוץ אך לעיתים גם בתוך הבית. לאחר התייעצות עם הפסיכיאטר החלטנו שעלי להעלות את המינון של הסרוקסט מ-20 מ"ג ל-40 מ"ג. לפני כמה שבועות האי שקט הזה פסק לחלוטין. כך שלפי דעתי נירה צריכה לתת לזה עוד קצת זמן ולראות אם זה ייפסק! או להתייעץ עם הפסיכיאטר. רק תדעי שאין לך מה לדאוג ושזה חולף! תודה רבה, יפעת

הי יפעת, טוב, לא נעים לי לאכזב, אך כמי שנמצאת בעיניין של התרופות די הרבה שנים, אומנם לסירוגין, אני יכולה לומר ,, ש... זה לא מרפא. עובדה. אולי, ומן הסתם זו ההנחה, אם במשך הזמן הזה נעשתה על עצמך עבודה, והתקדמת במידה כזו שאת יכולה לוותר על התרופה, אולי אז באמת היא תהיה מיותרת. אבל אם לא, לא נראה לי שיש כאן ריפוי יסודי זה גם לא הגיוני: התרופה, הסרוקסט לצורך העניין, משנה את כמות הסרוטונין במוח. ובכן, כיצד קורה שכאשר מפסיקים אותה, הרמה של החומר היא כזאת שניתן לומר שהמטופל הבריא? עכשו כבר אין מה שישנה את כמות החומר, אז באיזה אופן היא ריפאה? פשוט לא ברור לגמרי. מקווה לתשובתו של ד"ר הידש. בתודה נילי.

ליפעת שלום, אני שמח שאת מרגישה יותר טוב ומתחילה לצאת ולעשות דברים, וככול שאת עושה ותעשי דברים נוספים הרגשתך תשתפר ותהני מהם יותר. אולי לא הצלחתי להבין, את נוטלת שנה סרוקסט והיית בטיפולים פסיכולוגיים וישבת שנה בבית ורק כעת את מתחילה לצאת מהבית? אם הבנתי נכון אז כדאי לחשוב באופן רציני על החלפת התרופה. כיצד תרופה מרפאת את החרדות כעבור כשנה? ראשית זה נכון, אנשים רבים מגיעים עם חרדות ואחרי מספר חודשים שוכחים מהחרדות, ממשיכים עוד עם התרופות ושוכחים מהתרופות. אבל הטיפול לא תמיד עוזר לכולם. כיצד בכל זאת הוא עוזר. לדוגמא אקח פרטים מהתיאור של יפעת, אדם חרד מתקשה לצאת מהבית, החרדות מתרבות וכבר ישנן חרדות מפני חרדות וכדי לשבור את המעגל יש צורך בטיפול תרופתי ועדיף בשילוב עם פסיכותרפיה. עם התרופות מתחילים לצאת מהבית מרגישים טוב והבטחון עולה. הבטחון עולה אז אפשר להתרחק וגם החרדות פוחתות וההרגשה בחוץ טובה כפי שיפעת תיארה והביטחון עולה. וכך הלאה עד אשר מתרחקים מרחק בטוח מהחרדות ואפשר לצאת ולהנות מהחיים. איני נכנס בכוונה להסברים על רמת סרוטונין במוח כי כאן יש לנו רק מחשבות תיאורטיות. עדיין ישנם ברוך השם דברים שאיננו מבינים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סרוקסט לא משנה את כמות הסרוטונין הסרוקסט משהה את הסירוטונין זמן ממושך יותר במירווח בין תאי העצב

שלום, מתלבטת ורוצה דיעה נוספת. ההתלבטות היא באשר לשימוש בפרוזק. השתמשתי כשנתיים, זה עזר מאוד, (גם להוריד במשקל - מה שבעקיפין עזר למצב רוח) ובכלל, אחרי שנים של הרבה פסיכוטרפיה, גם לצד התרופתי הייתה השפעה. אבל - כידוע, עליה וקוץ בה. ביי לאורגזמות. רק זה גורם לדכאון... בנוסףף לכך, אני מנסה להרות ונאמר לי שזו התרופה הבטוחה ביותר בתקופה זו. מזה כשנה אני לא לוקחת (אם כי מידי פעם חשבתי להתחיל, לקחתי חודש... ההפסקתי... בקיצור, לא לקחתי באופן רציף במינון שאני יודעת שעוזר לי). אז יש מצב רוח מצד אחד ומצד שני יש חיי מין שכדאי לשמור עליהם טובים ונסיון להרות. נאמר לי שציפרמיל - שלטענת יוצריו מצליח להתמודד עם נושא האורגזמות, עדיין לא נמצא בשוק מספיק זמן כדי להיות בטוחים בו באשר לנטילתו בזמן הריון. אז מה עושים??? נשארים שמנים ומבואסים?? (אחרי שכבר הייתי רזה ושמחה). (המשקל העודף משפיע אבל זה בטח לא רק זה). תודה מראש על תשובתך.

לפי הודעות רבות שקראתי כאן, הטענה לגבי הציפראמיל- נשארה בגדר טענה תיאורטית מתיימרת בלבד ותו לא.

היי רינת, ליבי ליבי איתך, אי אפשר לתפוס את המקל מכל הצדדים. אבל יש לי מספר שאלות ולא ברור לי מה המצב בדיוק, פרוזק אינה תרופה להרזיה (נדמה לי שהתרופה להרזיה היא דיאטה?) ולא ברור לי מדוע את רוצה לחזור וליטול אותה פרט לסיבה זו. אני שמח שאת מאשרת את אשר ידוע. פרוזק אינו גורם לנזק בלתי הפיך, כאשר הפסקת את הפרוזק גם חיי המין חזרו להיות רגילים. בקשר לציפרמיל, השאלה אינה תיאורטית, גם אם היא גורמת לירידה במין ב 1% מהאנשים ואת נופלת באותו אחוז הרי בשבילך זה 100%, כך שכמו כל תופעת לוואי, עד שלא מנסים אי אפשר לדעת האם היא קיימת או לא אצל אדם מסויים, אינדיווידואל מסויים. בקשר להריון, תרופות מסוכנות ועלולות להזיק בשליש הראשון של ההריון וככול שמתקדמים בהריון כך סכנתן יורדת. פרוזק היא התרופה הותיקה ביותר בקבוצה של SSRI והציפרמיל הצעירה והניסיון אתה בערך 7-8 שנים. בכל מקרה צריך לעשות חשבון של היתרונות והחסרונות של כל טיפול תרופתי בהריון. שיתגשמו כל חלומותיך ורצונותיך לילה טוב דר' גיורא הידש

נכתב ש 15% מהלוקים בדיכאון חמור שולחים יד בנפשם. נכתב ש בכל רגע נתון 8% מהאוכלוסיה נמצא במצב דיכאוני. מהו דיכאון חמור ? האם כאשר אנו מדברים על דיכאון חמור אנו מדברים גם על דיכאון דו קוטבי ? מה החלק היחסי של האנשים הלוקים בדיכאון חמור מתוך קבוצת האנשים שלוקה בדיכאון. האם דיכאון חמור נגרם בשל הזנחה או בשל חוסר יכולת לטפל ? שאול

לשאול שלום, דיכאון חמור כאשר כל הפרמטרים, מדדים של DSM כולל התפקוד קשים יותר. צריך לראות מספר אנשים בדיכאון חמור ואז אי אפשר לטעות. עם זאת ישנם מספר תופעות אשר רומזות בבירור על דיכאון חמור. בדיכאון יתכנו מחשבות שוא אופייניות, האדם מחליט שהוא כישלון, מחליט שהוא עני ואין לו כסף, כל אלו על רקע של מחשבות שווא כאשר המציאות שונה. מחשבות שווא קיימות רק בדיכאון חמור. גורמים נוספים הם מה שהפסיכיאטרים מכנים - מאפיינים ביולוגיים של דיכאון - הכוונה לשלושה דברים - ירידה חדה בתיאבון עם ירידה של מספר ק"ג בחודש, הבדל בהרגשה בין בוקר וערב, בבוקר מרגישים גרוע ובערב ישנה הקלה מסויימת. 3. הפרעות בשינה, קושי להרדם והתעוררות מוקדמת ללא יכולת לצאת מהמיטה, שוכבים במיטה שעות רבות בבוקר ונלחמים לקום. אני חושב שהסטטיסטיקות שהובאו במאמר מתיחסות לדיכאון חד קוטבי, אבל מבחינת הדיכאון עצמו, אבחנה והרגשה אין הבדל בין חד/דו קוטבי. כמובן שישנם הבדלים בטיפול. דיכאון חמור זו מחלה קשה ולאו דווקא הזנחה והתדרדרות של דיכאון קל, למרות שנכון אם תופסים את הדיכאון בתחילתו ומתחילים בטיפול מונעים את הנפילה העמוקה. דבר אחרון בקשר לאובדנות. הכוונה היא לכל אלו שמוגדרים לפי DSM , כ- MAJOR AFFECTIVE. כך שכמובן ישנה שרירותיות מסויימת בקביעת החומרה שבה נכנסים למאג'ור. כל טוב, ורק טוב תודה על ההארות דר' גיורא הידש

שלום לכולם כאשר לקיתי בדיכאון אובחן גם ADHD ואז נכנסתי לקטע ריטאלין-פסיכולוג-פסיכיאטר שכולם שמעו עליו. ד"ר הידש אישר את מה שהרופא שלי אמר שלריטלין דרוש אישור של אגף רוקחות של משרד הבריאות . מניסיוני אספר מה אומר מבחן הזמן ADHD בגיל מבוגר היא לא מחלה אלא בעיה קיומית קלה בסל הבעיות הקיומיות שכל אחד מאיתנו מתמודד איתה. אותי הנושא בכלל לא מעסיק. תרופות SSRI עוזרות להפגת המתח ומסלקות קשיים בריכוז ובמיקוד. לא צריך לרוץ לריטאלין לפני שבודקים יעילות של SSRI ובודאי לא כאשר התסמינים החולניים של הדיכאון לא התפוגגו. שאול

הבעייה שלך היא הרבה יותר חמורה מדיכאון או מהפרעת קשב. אני עוקבת אחרי הפורומים שעוסקים בפסיכולוגיה ובבריאות הנפש ולא יכולתי שלא לשים לב - לאיי החורבות שהשארת מאחוריך בכל מקום שבו היית השארת הרס , סכסוכים והרבה כאב. אתה אדם מופרע שאול יש לך הפרעה נפשית מאוד חמורה ולפי דעתי אני חושבת שאתה סובל ממצב פסיכוטי מורכב ביותר כדאי שתתאשפז וטטפל בעצמך במקום למרר את חיי הגולשים ברשת.

ציפי יקרה, אינני חושבת ששאול הוא מזיק שיש להדבירו. הוא כנראה שונה ממך, חושב ומתנהגת אחרת ממך. הוא שומר על כללי הנימוס ואוהב לשתף אנשים בבעיותיו, לא נראה לך מגוחך מצידך לאבחן אותו כפסיכוטי?! האם את פסיכיאטרית? האם הכרת אותו? ידוע לך מה משמעות האבחנה הקלינית? אולי בעינייך הוא נודניק, וסכסכן, אך כאן מדובר על תכונות אופי ולא מחלות נפש. אני אשמח לשמוע את תשובתך המנומקת והחכמה. וינונה.

בואו ונלמד כולנו מיהו באמת שאול הפסיכופט: * אני חושבת שכולכם צודקים בקשר לשאול............. לא שאני רוצה להעליב אנשים אבל,הוא פשוט קילקל את הפורום,הוא מתחזה לאנשים אחרים וגורם למריבות. זאת גם הייתה הסיבה שפרשתי מהפורום לזמן מה,כי חשבתי שהמצב מגוחך. זה היה חייב להאמר באיזשהו שלב. http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=7207065 * קרינוש, זה בסדר...העיקר שאת מבינה עכשיו. העיקר שכולם מבינים עכשיו ואין לך מושג איזו הקלה זו עבורי. לדעת שסוף סוף אנשים עומדים לצידי, מבינים את הרגשתי. מבינים איזה אידיוט הוא שאול סלה. אני מקווה שזה ייאלץ אותו לעזוב, א ח ת ו ל ת מ י ד. קרינה, אולי תחזרי אליינו? אני יודעת שהתגעגעתי אלייך מאוד. הנוכחות שלך כאן תמיד הייתה מאוד מעוררת וחשובה לי. מעולם לא היה לי משהו נגדך ומעולם לא כעסתי עלייך, שאול היה זה שהיווה את חומר הנפץ המתקתק. כעת משנטרלנו אותו וכעת משהוא לא מהווה עוד גורם משמעותי של חיכוחים, אני באמת חושבת שנוכל לחזור ו"לחיות" כאן בשלום. מה את אומרת? מיקי http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=7207168 * שאול, אני לא יודע מה עם האחרים פה בפורום אבל לי אישית נמאס מההתגרויות שלך כלפי חלק מהאנשים. את זה שחלק מהויכוחים נוצרים כי אתה האדם שאתה ולחלק מהאנשים יש בעייה עם זה אני יכול לקבל,אבל במיוחד ביומיים האחרונים אתה מנסה ליזום פה קטטות וויכוחים קטנוניים ומטופשים. די ,צא מזה, זה לא משעשע כמו שאתה חושב,אף אחד לא מינה אותך להיות צוות הווי ובידור של הפורום. אם כול כך מהנה אותך להתקוטט עם אנשים תפתח פורום על שמך ותזמן לשם את מי שזה מתאים לו. חבל שהפורום הזה יהפוך לשממה בגללך. * מיקי הפקות מציגים בגאווה: "שאול סלה: האיש והאגדה" שאולי חמודי יום אחד אלינו הגיע את פיגורו השופע בפנינו חשף תשעה נושאים בהודעה פרסם ואף לא התריע קראנו הודעותיו ומשכנו באף שאול שלנו אוהב לדבר בשפה יפה לעולם לא תתפסוהו טועה או שוגה הוא מטיף לתרבות הדיבור ולכבוד האישה ברשע נלחם ועל כבודו לעולם לא יגונן הוא יודה בכל טעות ומגרעה וכשתעליבו אותו, הוא יפנה את הלחי השנייה הו כן, זהו שאול מטרדנו החביב כמו קרצייה מעצבנת מקפץ לו מסביב שטויות יפלוט, תחת שמות בדויים יתחבא וכששיכור תמונות פורנו יפרסם יפנה לבחורות קטינות ושאלות גסות ישאל יבקש להתגרות ובמלחמות לפתוח בכם כי שאול, למרבה הצער, מחייו הוא נשלל לסיכום, שאול הוא תימהוני פסיכופט חסר כל עדות אינטלקטואלית או יכולת הבנה ואם אי פעם ישחק לו מזלו מעט יבינו הפסיכיאטר ויאשפזו בגהה

http://cw.walla.co.il/community/2002/9/21/7191195/adhd.pcx

לכולם שלום, אני מקווה שנמצא את דרך הישר בפורום הזה, עד עכשיו, אני לא מצאתי בעיה עם שאול אלא אם כן הוא פנה בשמות בדויים. גם שירים פוגעים אינם לטעמי. אני מעדיף את שיטת העידוד והעזרה במקום בקורת ונידוי. אולי שווה לעשות מאמץ וכן למצוא את דרך המלך וכל אחד יוכל למצוא את מקומו לפי האופי שלו? שווה לעשות מאמץ! רק טוב ואהבה, דר' גיורא הידש

לשאול שלום, מה שאתה כותב בודאי שזהו ניסיונך האישי, הפרעת קשב בילדים ובמבוגרים מופיעה בחומרות שונות. כך שישנם מבוגרים עם הפרעה וקושי רבים משלך. למזלך... ידוע כי הפרעת קשב מוקלת עם הגיל ולכן בדרך כלל המצב אצל מבוגרים קל וטוב יותר. רק טוב, דר' גיורא הידש

בתור פסיכיאטר בעצמי אני נחרד לראות שחולים נותנים ייעוץ רפואי לחולים אחרים. זאת קודם כל בעיה משפטית מעבר לתדמית שלנו כפסיכיאטרים. אבקש ממך להקפיד שרק פסיכיאטרים יהיו מוסמכים לייעץ בפורום. שאר המשתתפים יכולים לשתף מנסיונם האישי אך לא לתת ייעוץ רפואי- אודה לך אם תנחה את המשתתפים לפעול עפ"י החוק בעניין הזה.

לצבי שלום, האמת היא שאיני מבין אותך, לא את תגובותיך ולא את האופן שבו אתה כותב, מבחינה משפטית אתה טועה וגם רבים הדברים שאתה מטעה בהם. במידה והסגנון ישתנה, יש מקום לדיון ענייני, אבל בבקשה ממך תשנה את הסגנון, תפסיק לחלוטין להשתמש בסגנון, גס, בוטה ופטרנליסטי. דר' גיורא הידש

שלום רב אבקש התיחסותך לשאלתי שנדחקה לעמוד קודם לגביי הטיפול שלי תודה מראש נירה

היי נירה, מצטער, כנראה החמצתי את שאלתך, בכל אופן, המעוות תוקן והתשובה מחכה לך. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

האם זיהום אויר גורם לעליה בשכיחות הסובלים מדיכאון? שמעתי שזיהום האויר בתל-אביב (מקום מגורי) הוא מן הגבוהים בעולם (מקום 3 בדירוג). אני בת 54 וסובלת מדיכאון קשה שהוריד לי את רמת ההנאה מהחיים כמעט ב-95%. לא שמחה, לא נלהבת, לא פוחדת, סובלת מחוסר תיאבון למזון, למין, לחיים בכלל. פניתי לפסיכיאטר שנתן לי סרוקסט. נטלתי (לפי הנחייתו) חצי כדור במשך 5 ימים ולא יכולתי יותר. כאבי הראש שפקדו אותי שיבשו עוד יותר את חיי. מה עושים? אודה על תשובתך המהירה, לי

ללי שלום, יש הרבה מאוד סיבות בתל-אביב להרגיש מדוכא, אני עצמי עזבתי את תל-אביב לטובת הצפון. בדרך כלל ערים עם זהום אויר יש בהן הרבה דברים שפוגעים באיכות החיים בנוסף לזיהום. איני מכיר את המחקר שאת מדברת עליו. - טוב, כל זה במעט הומור. לעצם שאלתך, כאבי ראש הן תופעת לוואי ידועה מסרוקסט, לא כדאי להתרגש מהם יותר מדי כי הם בודאי כבר חלפו אחרי שהפסקת את התרופה. לא נגרם נזק לראש אצלך, למערכת העצבים או כל דבר אחר. הכל בסדר. פשוט, הסרוקסט לא מתאים לך, קורה, כדאי לחשוב עם הרופא על תרופה אחרת. לעתים עם כל התיכנונים השידוך לא טוב, ואז אפשר להתגרש. את בסדר, הסרוקסט כדור טוב, אבל אתם כנראה לא מתאימים. עדיף שהרופא ימצא לך תרופה טובה כמו הסרוקסט שלא עושה לך תופעות לוואי. רק טוב, ממליץ על הצפון הירוק דר' גיורא הידש

שלום רב, שוב התבררה עצתך לצאת ולרקוד כמצוינת - נהנתי כל כך ולא קרה כלום. הפעם אני רוצה לקחת טיפול שיאצו אך גם דבר זה גורם לי לחרדות על רקע אירועים וכדומה. האבסורד הוא שדבר כזה רק אמור להרגיע ולהוריד לחצים (התנסיתי בעבר ניסיון טוב עם שיאצו) אך אני מפחד שכל הטיפול אהיה מתוח וחרד ואז זה רק יזיק במקום לעזור. מה לעשות?

מנסיון- ללכת, פשוט ללכת. חרד, מתוח,- ללכת. ברגע שיתחיל האמן לי תשכח הכל. (ללכת אפילו אם זה מחייב לקחת חצי כדור הרגעה לפני זה). אחלה דבר זה, - לך. ולא תצטער . נילי.

לרני, אני ממליץ על כל דבר הקשור להרפיה. הרפיה היא הדבר הטבעי הטוב ביותר והפוך בדיוק מחרדה. בחרדה, מתח השרירים עולה, הדופק, לחץ הדם, תפוקת הלב, העירנות, כולם עולים בהרפיה כולם יורדים והרעלים שהצטברו בזמן המתח והחרדה מתפרקים. מומלץ בחום. כל שיטה של הרפיה טובה בעיני, מדיטציה, הפנוזה, יוגה שיצו וכך הלאה. במיוחד אם כבר למדת מניסיונך שההרפיה עוזרת לך. רק טוב ושבוע טוב, קדימה דר' גיורא הידש

שלום, אני מטופלת בסרוקסט מיזה חצי שנה למשך שנה, כדור אחד ביום. הטיפול ניתן בעקבות תופעות חרדה המלוות בעילפון (איבוד הכרה). הכדורים מאוד מאוד עוזרים, החרדה נעלמה לחלוטין אולם איבדתי את ההכרה פעם אחת ברגע מלחיץ במיוחד, על אף הטיפול התרופתי. שאלותיי הן: א. האם הכדורים אינם נותנים כיסוי מוחלט? ב. מה בדבר כניסה להריון בסוף הטיפול התרופתי? האם אפשרי למרות מקרי עילפון? אשמח לתשובה מפורטת. בתודה מראש.

שלום רב, שמחתי לשמוע שהטיפול עזר לך, כמובן שתמיד ישנה אפשרות שבמקרים קיצוניים, במיוחד בתחילת הטיפול עדיין הכיסוי התרופתי אינו מאה אחוז ועם הזמן את מתחזקת וגם החרדות מתרחקות ממך. לגבי ההריון שני הבטים. הראשון - אחרי שבוע כמות התרופה בגוף מאוד נמוכה ואז אין קושי להכנס להריון, כמובן שאפשר לחכות יותר, נשים שנכנסו להריון תוך כדי הטיפול התרופתי ההריון היה תקין וגם הילוד ולא היו קשיים נוספים. כך שבכל מקרה הסרוקסט אינו מזיק. למרות שכמובן אם אפשר, עדיף להפסיק את הסרוקסט לפני ההריון. האם תתעלפי בהריון, אם ההתעלפויות הן על רקע נפשי, אז סכנתם בהריון מועטה, ואת זאת אני כותב רק כדי להרגיע אותך, צפוי שאחרי שנה של טיפול בסרוקסט, מצבך הנפשי יהיה יציב וטוב ולא יהיו עוד התעלפויות. כדי להבטיח 100% האם פנית לטיפול פסיכולוגי? אם יש שאלות נוספות אשמח לעזור, תעדכני ביי דר' גיורא הידש

לאלדד-(וליונתן)- נו, מה אתם אומרים עכשו? אל תיאלמו ככה, דווקא עכשו..... מצפה לשמוע. נילי.

שלום לכולם, שלחו לי קישור לכתבה שפורסמה היום במעריב, מה דעתכם? http://images.maariv.co.il/cache/ART373809.html מצפה לשמוע מכם דר' גיורא הידש

קצת לא ברור מהכתבה מה באמת נכתב במאמר המקורי עליו מבוססת הכתבה, האם מדובר בצפיה לעליה במספרים מוחלטים או בעליה באחוז הנפטרים כתוצאה מדיכאון (ביחס לירדה במתים כתוצאה מדברים אחרים)? לא ברור גם כיצד מודדים מות כתוצאה מדיכאון, כאשר אדם נפטר ממחלת לב הקשר בין מותו למחלה הוא ישיר וברור, אבל, כאשר אדם נפטר אין מאפיין ביאולוגי ברור שגרם למותו (בעיקר אם הנפטר לא היה בטיפול לפני מותו) . בכתבה מוזכר גם ירידה בגיל המאובחנים כסובלים מדיכאון, בעבודתי אני עובד עם ילדים בגיל תיכון מידיי יום, ניסיוני וזכרוני מתקופה זו (אני מספיק צעיר בשביל לזכור את התיכון בעצמי) אומרים שכמעט 50% מהמתבגרים מראים סימנים הקורבים לדיכאון בשלב כזה או אחר של גיל ההתבגרות, רבים אחרים מראים סמנים למניה או היפר מניה, ולחרדה כללית, כמעט כולם מתגברים על כך בתום גיל ההתבגרות. נראה לי שהעליה במודעות המורים/יועצים/הורים לבעיה מביאה יותר ויותר ילדים לספת הפסיכולוג ולקליניקה של הרופא שם הם "זוכים" לאיבחון, ולעיתים גם לטיפול תרופתי, נראה לי שפעמים רבות האיבחון הזה הופך לנבואה המגשימה את עצמה, הילד מתרגל לראות עצמו כדיכאוני, ומאמץ לעצמו דפוסי מחשבה המזוהים עם ההפרעה, ודפוסים אלה נשארים עימו גם כשהוא מתבגר. אין בכל זה בכדי לומר שאין ילדים דיכאוניים הזקוקים באמת לטיפול ראוי, אלא שנדמה לי שיותר מידיי ילדים נשלכים לטיפול וזוכים לאיבחון מוקדם מידיי, בטרם אישיותם התיצבה, ובטרם היה להם הזדמנות להתגבר על בעיות ההתבגרות בעצם. אשמח לדעת מה דעתכם בנושא, ומה דעתו של ד"ר הידש....

לא ככ ברור, ולא נראה לי. סהכ יש תרופות חדשות, הנושא יותר במודעות, (של הצורך בטיפול ), סוגי טיפולים שונים, וקצת קשה לי להבין את הצפי הזה.כמה באמת מקרים של דכאון שגרם ישירות לאירוע לב מוכרים?אני מניחה שמדובר יותר על אנשים מבוגרים, אך גם זה לא עושה את זה יותר ברור. לדעתי זה כללי מדי ודורש הבהרות. למשל, אדם מבוגר שלקה בשטף דם במוח, ובעקבות זאת נכנס למצב דכאוני, ואחכ לקה בליבו. האם כשנפטר זה כתוצאה מהדכאון? או בעקבות האירוע המוחי? או אולי גופו נחלש כתוצאה מכל זה, ובסופו של דבר דלקת ריאות היא שסיימה את חייו. בקיצור- לא מבינה.

נילי. עם כל הכבוד לד"ר נראה שהמחקר שלו לא התמקד בocd חוקרים רבים פסיכיאטרים ופסיכולוגים כתבו מחקרים על ocd ,נכון טיפול התנהגותי איננו יעיל במאה אחוז מהמקרים אך נמצא שהוא הרבה יותר יעיל מטיפול פסיכודינמי.(הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב תרופתי וטיפול קוגנטיבי) הגישה של פרויד הינה בעלת דמיון אך חלפה מהעולם בתחילת שנות ה-70 לאחר שחוקרים הבינו שישנה בעיה ביולוגית אצל הסובלים. שאי ברכה אלדד נ.ב-אף אחד לא מנסה לריב איתך ואף אחד לא נאלם לאנשים גם אם הם מופרעים יש עוד דברים בחיים חוץ מלשבת כל היום בפורום.

לא הבנתי- המחקר של מי לא התמקד בהפרעה זו? של איזה ד"ר? פרט לכך ראיתי תשובה זהה שניתנה בפורום המקביל. שטיפול פסיכודינמי הוא היעיל ביותר. . האם אתה טוען שהטיפולים הללו- התנהגותי ותרופתי, משרשים את הבעיה לגמרי? כלומר מה קורה אחרי הפסקת התרופה למשל? האם אין זה חוזר? מעבר לכל הנסיון שלי עצמי אומר לי הכל. בברכה נילי.

לאלדד ונילי, אפשר להכנס לניתוחים תיאורטיים ואין לי בעיה להעמיק עם מספר חברה בתיאוריה ובמחקרים. דעתי שונה במקצת מהאופנה האחרונה של CBT ותרופות. אני מבטיח לכם שבעוד שנה שנתיים האופנה תשתנה. המצב נכון להיום שכולם צודקים. כל הרעיון בפסיכיאטרייה הוא להתאים את הטיפול הנכון לאדם הנכון. כך שאם טיפול דינמי הוא הטיפול הטוב ביותר לנילי, הוא יכול לא להתאים לי אישית. וטיפול ביהביוריסטי יכול לעזור מאוד לאלדד או אדם אחר, ואני ארגיש בו כאלו מאלפים (אילוף) אותי ואני אתמרד וזה לא יעזור לי כלל. וגם ההיפך הוא נכון, משהו יהנה וישתפר בטיפול CBT ויסבול בטיפול דינמי שלא יועיל לו. כאן גם החשיבות של הניסיון האישי. אנשים הדומים לנילי יפנו לטיפול דינמי, מי שקורא בפורום וירגיש הזדהות עם אלדד יפנה ל-CBT וכך הלאה. דרך אגב, מי שקורא את פרויד - פרויד הדגיש שוב ושוב ללא הפסקה את המרכיב הביולוגי בהפרעות הנפשיות, אבל כדי לא לעוות אותו צריך לקרוא אותו ולא רק לשמוע. גם בחלק הביולוגי של הפרעות נפשיות פרויד הקדים את זמנו בשמונים שנים. תקראו ותאמינו- כמעט בכל מאמר שלו. ערב טוב, הדיון מעניין דר' גיורא הידש

דר גיורא הידש המקסים שלום לעניותדעתי עליך למחוק הודעות כמו זו האחרונה של צבי. נילי.

היי נילי, אני באמת מודה לך על המעורבות והתמיכה באנשים אשר "תופסים אומץ" כותבים ומתייעצים בפורום. גם הערותיך האחרונות חשובות. עם זאת אני נגד צנזורה מלמעלה, אלא כל אחד שיעשה את חשבון הנפש שלו, אני חושב שאם אמחוק הודעה, אז הכותב יהיה רגוע יותר, אם ההודעה נשארת אז הוא יושב מתוח ומחכה שההודעה תעבור לעמודים אחוריים ואנשים לא יבחינו בה יותר. כך הוא כל הזמן יחשוב, מה אנשים חושבים עליו. אני באמת מקווה שהפורום הזה יהיה "בית חם" לאנשים הנמצאים במצוקה, אני בעזרתכם הרבה נגיש את כל התמיכה והעזרה לכל מי שפונה. רק טוב והרבה אהבה דר' גיורא הידש

רק הערה אחת- צנזורה? ? הודעה כזאת כמו שצבי כתב לגיא, או מישקה בעמוד הקודם, יש כאן בכלל שאלה של צנזורה? ? הרי זו לשון שמזהמת פשוטו כמשמעו את הפורום. העורך חנן זיסו מחק הודעות כאלה (לפני תקופתך). אין להן מקום כאן. עם זאת דבריך האחרים דווקא הגיוניים, אין דבר יותר מרגיז מחוסר התייחסות, ואולי זו תגובה אפילו הולמת יותר. ביי.

כל אחד יכול לקרוא לעצמו "צבי" לא אני כתבתי קללות אני בעד שפה נקיה ועצות שניתנות רק ע"י פסיכיאטרים. לך אסור לייעץ- מותר לך רק לשתף מנסיונך האישי.

תפסיק ליעץ לנו !!! אנחנו אולי אנשים עם דכאונות או חרדות אבל לא אנשים מוגבלים או מפגרים "(לא שיש בזה פסול), לך לפרום יעוץ משפטי או משהו כזה. בכל אופן אנא השאר מייל ליעוץ משפטי... הודעה לנילי- עזבי אותו הוא סתם___. גיא

הי,קראתי את השאלה שלך לגבי תוספת מינון ללא ייעוץ עם הפסיכיאטר שלך והבנתי שאתה מחפש דרכים קלות................האם אתה מתכוון ברצינות ?אני מקווה שלא. מציעה לך להירגע ולהירגע מהר-אני מניחה שאתה גבר צעיר וכל החיים לפניך אז למה להגיע לרמה כזו?(ראיתי את כל הקללות!)באמת לא לעניין.אנשים מנסים לעזור האחד לשני לא? מה קורה לך?? בהתחלה קראתי ונהניתי מתגובותייך ועשיו אני די חוששת שכל מה שחשבתי עלייך נעלם! אני מאוד מודה לך שעזרת לי להבין איפה עובד הדוקטור החמוד שלנו ולהפתעתי הוא קרוב אליי מאוד-ניראה לי שרק מתוך סקרנות אני אקבע פגישה איתו-פשוט רופא בראש טוב. תודה לך ובבקשה תירגע ותרד מכל השטויות. שגב

לגיא ושגב, הוספתי תגובה בהתכתבות הראשונה. אני חושב שדאגתינו במקום-ראו את תשובתי המלאה. דר' גיורא הידש

מיותר לציין כי אני מסכים עמכם מאד!!! כונותיי זהות לשלכם,זו הסיבה שהתבטאתי כלפי צבי בחריפות יתרה רק בשל העובדה כי יחסו אלי ואל חברי הפורום היה מזלזל ופוגע,דבר אשר לא מקובל על באי פורום זה ,בו אני מבקר ומשתתף מזה מספר חודשים. זו הסיבה ההתחליתית לכל הנושא,בידקו זאת בכל ההתכתביות. ובמקום להוקיעה את מעשיו ואת כוונותי אתם..... תוקפים אותי?! ומעמידים אותי ואתו באותה שורה ונוזפים בשינינו ?! היתכן?! גיא

בוקר טוב, יכולתי להרגיש שניפגעת......אני מצטערת. כל מה שרציתי לומר לך זה שחבל שירדת לרמה של ידידנו -צבי. לעולם לא נדע מי האדם שכותב לנו ועונה לנו,לכן אם בפעם הבאה תיתקל בדבר כזה,ההצעה שלי אלייך היא לא להגיב. אני מאוד שמחה שיש אנשים כמוך בפורום-לי מאוד עזרת,זוכר???????? יום טוב שגב

אני חרד לשלומך..... :-) כנראה שהכל בסדר, בי, גיא

זו שנינות.

(עברת כבר לששים פקסט? כך זה נראה...).

אודה להתייחסותך - המידע נמצא כבר בעמוד הקודם(לגבי פרידור)

תחושת דופק לב מהיר וחרדות פלפיטציות - טכיקרדיה על חדרית התקפית – תחושת דופק לב מהיר וחרדות תיאור המקרה: גבר בן 28, חמש שנים קודם לכן, ללא רקע של מחלה, לקה בהתקף של דפיקות לב מהירות, סחרחורת וחולשה. הדופק שנמדד היה 150 פעימות לדקה. מאז סבל 3- 1 פעמים בחודש, וכל התקף נמשך 5- 3 ימים. ההתקפים לרוב התחילו בעקבות עומס יתר בעבודה או משנית לחרדות. האיש טופל בתרופות שונות אך ללא השפעה ולכן פנה לבסוף לטיפול בדיקור. בבדיקה: האיש היה חיוור וחלש. הוא סבל מסחרחורות, הפרעות בשינה וחלומות מרובים המהלך השינה. הארועים היו קשים במיוחד כאשר הוא היה עייף. היתה ירידה בזכרון ושעה של עבודת חשיבה או קריאה הביאה להתקף פלפיטציות וסחרחורות.. התיאבון היה שמור, היציאות וההשתנה היו נורמלים. הלשון היתה חיוורת עם חיפוי לבן דק. הדופק היה קופצני למחצה דק ושביר. אבחנה מבדלת: ברפואה הסינית, פלפיטציות שייכות לפגיעה שכיחה בלב. זה יכול להתפתח על רקע חסר צ"י ודום של הלב, או על רקע חסר תזונתי של הלב והנפש. חסר צ"י גרם לאדישות ולחולשה, והחסר בדם הביא לתת תזונה בנפש, ומכאן להפרעות בשינה ולחלומות אשר טרדו את שנתו. חסר צ"י ודם הפחית את ההזנה הנדרשת לראש והביא לסחרחורות. הלשון החיוורת והדופק השביר והקופצני הצביע על חסר צ"י ודם. וזוהי האבחנה של המקרה שלנו. טיפול: הטיפול היה לחזק את הצ"י והדם, להרגיע את הלב ולהקטין את העומס הנפשי. הדיקור היה בידיים, בחזה, בבטן וברגליים. בטיפול הראשון האיש היה בהתקף של דופק מהיר, תוך כדי הטיפול הדופק ירד מ- 148 לדקה ל- 92 לדקה. ובתוך 3 דקות. הטיפול עצמו נמשך 30 דקות. הטיפול ניתן מדי יום ובסיום הקורס הראשון חלפו התקפי הפלפיטציות, הוא יכל לישון יותר טוב אך יתר התסמינים לא נעלמו. בשלב זה הטיפול ניתן מדי יומיים, נדרשו עוד 10 טיפולים ואז כל התסמינים חלפו. הוא היה אנרגתי, הזכרון השתפר והוא היה מסוגל לעבודת חשיבה ויכולת קריאה ללא מגבלה זמן. במעקב של 6 חודשים לא היו שום ארועים של פלפיטציות או הפרעות שינה מכל סוג שהוא וללא קשיים בתיפקוד נפשי. מנסיוני העשיר בטיפול בהפרעות קצב של הלב, התוצאות הטיפוליות היו ממש מצוינות והגיעו לכ- 90 אחוזי הצלחה. אי לזאת אני תומך בחום לשקול טיפול בדיקור בכל הפרעת קצב שאינה מסכנת חיים. מאת: פרופ` משה שטרנפלד אודות פרופ` משה שטרנפלד

כשהפסיכיאטרית הזאת רשמה עליי חות דעת, חשתי עוינות לא רגילה שלה כלפיי. זה נשמע מוזר, אבל כשקראתי את מה שהיא כתבה זה היה כאילו היא הקצינה כל דבר. החששות שלי באו מכאן, שאולי היא גם רשמה לי תרופה לא כל כך מתאימה. הערתי לה גם שהיא בכלל לא מחייכת, וזה ממש כאילו עיצבן אותה. זאת ועוד - נראה לי מאוד מוזר שבמשך כשעה של ריאיון איתי, היא לא שאלה אותי - מה אני עושה, האם אני עובד? או לומד? או מה עשיתי בצבא? מילואים? כלום!!!!!!!!!!!!! היא לא שאלה.

לאבי, צר לי, ולפעמים השתיקה אומרת הרבה. טוב ששאלת בפורום. תעדכן אותנו מה קורה... דר' גיורא הידש

האם מישהו יודע על קבוצות תמיכה בתחום (בעיקר מניה דיפרסיה לסוגיה) ואיך מגיעים אליהם? תודה

בנפשנו http://benafshenu.jerusalem.muni.il/index.html אנוש http://www.enosh.org.il/ במייל תפנה ל [email protected]

במשך 7 חודשים נטלתי את התרופה Risperdal: חודשיים שילוב של: Risperdal + Lustral , 4 חודשים שילוב של: Risperdal + Bonserin וחודש שילוב של: Risperdal + Bonserin + Edronax. במשך תקופה זו עליתי במשקל ב - 6 ק"ג, ללא שינוי בהרגלי האכילה (ידוע לי ש Risperdal עלולה לגרום להשמנה). לפני חודש הפסקתי את הטיפול ב: Risperdal וכעת אני נוטלת רק Bonserin + Edronax. עד היום לא ירדתי במשקל כהוא-זה, בעוד שתופעות הלוואי האחרות חלפו. האם התרופות Bonserin או Edronax גורמות להשמנה ? או אולי השילוב בין שתיהן ? האם תרופות אלו בשילוב עם ה Risperdal, תרמו גם הן לעלייה במשקל ? לתשובתך אודה, יעל.

ליעל, שתי תגובות, הראשונה, בונסרין גורם לתיאבון ועליה במשקל. שנית, התרופות גורמות לתיאבון מוגבר, העליה במשקל נגרמת מהאכילה. לכן בכל מקרה של תרופות אלו צריך לשמור על דיאטה מאוזנת. בהצלחה דר' גיורא הידש

אך במקרה שלי זה מעט שונה, מפני שבמשך כל התקופה הזו ועד היום לא אכלתי ואני לא אוכלת יותר ממה שאני נוהגת לאכול,יש לי תפריט מזון קבוע, שהורכב ע"י תזונאי קליני ואינני חורגת ממנו אף לא במעט וגם אם התרופה גורמת לתיאבון מוגבר וייתכן שהרגשתי את זה מעט, זה בכל זאת לא גרם לי לאכול יותר, אלא לשתות יותר משקה דיאטטי שמכיל פחות מקלוריה אחת לכוס, מפני שכשאני מרגישה רעבה בזמנים שאני לא צריכה לאכול, (זה קורה לעיתים רחוקות) אני נוהגת לשתות ולא לאכול. האם ייתכן שהבונסרין גורמת להשמנה גם בלי קשר לאכילה ? לתשובתך אודה, יעל.

נילי . קראתי את תגובתך ואומר לך משהו ואני מקווה מאוד שאני לא אפגע בך כי זו לא מטרתי אבל אין דרך טובה יותר לומר זאת. אם את לא מתמצאת בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית אנא אל תגיבי לשאלות. יציאה כגון זו"צריך טיפול פסיכודינמי"יכולה לגרום לסובלים מההפרעה להכנס לדכאון שהרי מהות הocd היא חשש שמשהו הוא לא כמו שצריך להיות. לעניינינו , הייתי בטיפול פסיכודינמי והוא לא עזר. כל המחקרים מראים שטיפול פסיכודינמי איננו יעיל בטיפול בocd משום שהאדם איננו אדם נורמלי מבחינת האמונות והמציאות שהוא יוצר לעצמו איננה מציאות של אדם רגיל. בכל מקרה אצפה לתגובתך ומקווה שלא נעלבת. אלדד

אלדד הנכבד שלום. קראתי את תגובתך, ואני מקבלת- כשלא אבין במשהו לא אתבטא לגביו- אין בעיה במקרה דנן אני מתמצאת מצויין, ומנסיוני אני מספרת לך , וחוזרת וקובעת, כי טיפול מהסוג שהזכרתי, היינו טיפול פסיכודינאמי, ושוב- לא כל טיפול אלא כזה שבאמת מוצלח, יעיל לפתרון הבעיה מן השורש. זה חד משמעי. ולא נתון לוויכוח. אגב , דר הידש עצמו אף הוא רשם כאן כך באחת מתשובותיו. אם תדפדף היטב באחד העמודים הקודמים תוכל למצוא זאת. העובדה שהיית בטיפול כזה, (והוא לא עזר לך) , אינה אומרת דבר וחצי דבר, שכן כפי הנראה לא היה זה הטיפול המתאים , המטפל המתאים , וכו'. יש סיבות רבות מאוד לכך שטיפול אינו מצליח. טיפול פסיכודינאמי הוא היעיל ביותר לשרש הפרעות אלו מן השורש. כל היתר הוא טיפול סימפטומטי בלבד. מנסיוני האישי. את עניין הכניסה לדכאון לא ככ הבנתי- אולי אתה מדבר על הפחד מלהתמודד עם האמת? מלהתעמת מולה? כפי שמישהי כתבה כאן- כעסים על המשפחה, למשל? כי הקביעה הזאת, "רגיש לתוקפנות", היא מעט תמוהה, ולדעתי פוטרת אותך מלהתמודד באמת עם שורשי הדברים. כמעט בהכרח שהדברים נעוצים עמוק יותר. נכון, זה קשה וזה מפחיד להיכנס לטיפול אמיתי ומעמיק, אבל רק שם תמצא את האמת. קביעות מהסוג הנל לא ישחררו אותך. רק יביאו לעצימת עין. "אין האמת שורה אלא במה שסמוי מן העין". בברכה נילי.

את באמת דפוקה!

נילי. אני מצטער אך נראה שאינך יורדת לסוף דעתי. ברור שזה שהטיפול לא עזר לי אינו אומר הכל אך הסיבה היא שהן המטפל הפסיכו דינמי אמר לי והן קראתי מחקרים שטיפול זה אינו יעיל. בכל מקרה אודה לך אם תשתפי אותי מאיזה נסיון את מדברת שהרי בדבריך את סותרת את העובדה שחולי ocd סובלים מבעיב ביולוגית. בכל מקרה אני עדיין חושב שאת לא מבינה בנושא ,ובנוגע לעמדתו של הד"ר הוא התכוון שיש להבין למה זה כ"כ מפריע אבל העובדה שמבינים איננה פותרת את הבעיה במקרה של ocd!! אלדד

שלום גיא ועופר שאלו בקשר לתרופות שעושות "טוב" מי שלא מכיר את החוויה הטיפולית יכול לחשוב שמדובר בהסתלבטות. בתחילת התהליך הטיפולי הפסיכולוג נתן לי מכתב בו הוא מבקש מהפסיכיאטר לרשום לי ריטאלין. הלכתי עם המכתב לבית המרקחת וכשנאמר לי בבית מרקחת שריטאלין היא סם נרקוטי "קפצתי" על המציאה. כאשר באתי לפסיכיאטר עם המכתב התשובה היתה נאדה. היום אני יודע כמה שהפסיכיאטר צדק שאול

ריטלין יכול לעזור למי שיש לו ADHD או ADD ילדים ומבוגרים. מכיוון שיש לך גם ציקלוטמיה (עפ"י ההודעות הקודמות) אז ברור שהפסיכיאטר צדק שהחליט לא לתת לך. אם היה לך רק ADHD כן היית יכול לקבל. יש גם שימוש לרעה בריטלין כי החומר הוא נגזרת של אמפטמינים. סמים כמו אקסטזי או אפילו קוקאין (קריסטל) גם שייכים למשפחת האמפטמינים. יש כאלה שמסניפים ריטלין בשביל להגיע ל"היי" ולכן התחילו לפקח על התרופה הזאת ועל כל יתר התרופות הממריצות.

לשאול שלום, הפרעת קשב אצל מבוגרים היא עדיין אבחנה לא שכיחה והרופאים פחות מודעים לקיום ההפרעה. כך גם במחקרים, ישנן מעט עבודות אשר בדקו ברצינות את הטיפול המתאים להפרעת קשב במבוגרים (בהבדל מילדים). בבית המרקחת ההגדרה של סם שונה מההגדרה של רופאים. נכון שריטלין שייכת לקבוצת הסמים הממריצים-אמפטמינים ולכן מבחינת הרוקחות זהו סם ממריץ. עכשיו תקשיב טוב כי אני מגיע לפואנטה. ריטלין לא רשום בישראל כטיפול בהפרעת קשב במבוגרים (הדגש הוא על מבוגרים) וכך גם בקופות החולים. אסור לתת ריטלין למבוגרים במדינת ישראל! שנינו יודעים שברוך השם המציאות קצת שונה, למרות ששמעתי מקומות שלא אשרו את המרשם מסיבה זו. בכלל כל הנושא של טיפול בהפרעת קשב אצל מבוגרים הוא בתחילתו ועדיין מועטות ההסכמות. ברצון רב אני מסכים לפתח את הנושא דר' גיורא הידש

הנה, מתוך ספר לימוד בפסיכולוגיה: (בפרק המסביר מהו דיסוננס קוגניטיבי, למי שיודע): היבט מרתק של הצדקת המאמץ בא לידי ביטוי במחקרים על המאמץ הכרוך בטיפול פסיכותראפי. הנבה נתאר לעצמנו אדם הפונה לטיפול בגלל בעיות ומועקות המטרידות אותו. הטיפול היקר הקשה והממושך מעורר בו את השאלה מדוע אני עובר התסות מעיקה זו. הוא משיב לעצמו: וודאיחשוב לי מאוד לפתור את בעיותי, או: אין ספק שהטיפול היקר והממושך יועיל בסופו של דבר. אלמלא התשובות האלה הוא היה שרוי בדילמה כיצד הוא כיצור החכם והנבון משקיע מאמץ רב למטרה חסרת חשיבות או שאינה ניתנת למימוש. לשון אחר הצדקת המאמץ מובילה אותו לשינוי בהערכת חשיבות המטרה וכן לשינוי בהתנהגות ולא בהכרח עצם הטיפול עצמו. מקווה שהבנתם. או במילים אחרות, לאחר שכבר השקענו משאבים-כספיים, אנרגיה, זמן, וכו', בטיפול שלנו, אנו ניטה להצדיק אותו, את הצורך בו, את יעילותו, גם אם למעשה אינו כה אפקטיבי, וזה כשלעצמו יובילל אותנו לשינוי. הבנתם?

הבנתי מהכתוב שאם היו מבטיחים לי להשקיע כסף ולנסוע לאומן ולהשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב ההשתטחות על הקבר תסלק את בעיותי. אם היו ממנים לי את הנסיעה והייתי משתטח על הקבר זה לא היה עוזר בשום דבר. לעצם העניין טיפול פסיכותרפי ממוקד למספר פגישות עזר לי

הבנת יפה מאוד.... בראבו.

קודם כל כן, במהלך טיפול פסיכולוגי ארוך ומתיש הדיסוננס הקוגנטיבי, שאוזכר, אכן בא לידי ביטוי, ופעמים רבות גורם לנו להמשיך בטיפול גם כשהוא נראה מעיק מידיי, ועיתים עצם הנחישות שמעניק לנו השיכנוע העצמי בחשיבות הטיפול והרצון שלנו להשתנות הוא זה שעוזר יותר מהטיפול עצמו. מעבר לזה קצת הוצאת את הדברים מהקשרם הנכון, המשפט בא להסביר את הדיסוננס הקוגנטיבי, ולא כיצד עוזר טיפול פסיכותראפי. הדיסוננס הזה, אכן בא לידי ביטוי (לפעמים) בטיפול אבל הוא לא הגורם היחיד, ובטח לא הגורם החשוב ביותר.

הכתוב בא אכן להסביר את הדיסוננס, אך תוך כך הוא מתייחס לטיפול, וקובע לגביו משהו. כך שאין פה בכלל מה להוציא דברים מהקשרם- הדברים מדברים בעד עצמם. ואין בכך סתירה לכך שלעיתים יש גם סיבות אחרות להצלחת הטיפול, יש פה קביעה שלעתים עצם המאמץ גורם לנו להצדיק את הטיפול, אין בכך שלילה של שום דבר אחר.

מן המובאה.... כל מה שנעשה ונאמין בו יביא לנו הצלחה.... אולי גם כתיבה בפורום???. גיא

לא בדיוק. כל מה שנשקיע עבורו מאמץ, כל מה שיחייב אותנו להשקיע בו . זו הכוונה.

שלום רב, ברצוני לדעת היכן יש ביכולתי למצוא חומר על חולי נפש המשוחררים לקהילה. תודה רבה.

השאלה נוגעת לזכויות החולים המשוחררים לקהילה או על ההצלחה בהשתלבות החולים בקהילה ?

לליאת שלום, שאלתך חשובה ביותר, יש הרבה חומר פורמלי, תכנסי לאתר של משרד הבריאות בתור התחלה. האם את עושה עבודה לימודית על הנושא? האם את שואלת כדי לעזור לעצמך? אנא הוסיפי פרטים ונשתדל לעזור לך. ביי דר' גיורא הידש

רק חבל שאתה באיזור חיפה...

גם אני מאותו איזור אני יכול לקפוץ למסור לו דש או פרח למענך! נילי...בת כמה את ??את נשואה/רווקה?? אולי בסוף אני אתחתן איתך ונקבל הנחה על האפקסור!!

נו, יחסית למי שנוטל אפקסור יש לך מצב רוח די טוב...

ד"ר הידש שלום רב, אני בן 21 ומזה מספר חודשים אני סובל מתחושה ירודה מאוד באזור איבר המין. הדבר מפריע לי מאוד כשאני מגיע למצבים אינטימיים עם בחורות (ההנאה שלי ירדה מאוד). חודשים ארוכים של התרוצצויות ובדיקות אורגניות (MRI, CT, EMG) לא העלו דבר. הנוירולוג אמר שכדאי לבדוק את התחום הנפשי. לאחרונה קראתי מאמר ברשת על תופעה של הפרעות פסאודונוירולוגיות שמחקות כמעט כל הפרעה נוירולוגית שקיימת, חלק מהמאפיינים לתופעה שצויינו במאמר נמצאים אצלי. האם הדבר מוכר לך? האם יש טיפול? אם יש עוד מישהו שמכיר, אני אשמח לשמוע. תודה

למיואש שלום, אמת, מצבים נפשיים יכולים לחקות כל תופעה גופנית, אפשר להראות את הדברים בהיפנוזה פשוטה, כל תופעה גופנית שאתה תראה הנפש יכולה לגרום לאותו הדבר. עוורון, שיתוקים, חוסר תחושה, התעלפויות (אמיתיות-האדם אינו יודע מה קורה אתו), הקאות ועוד ועוד. מניסיוני לא נתקלתי בתופעה שאתה מדבר עליה, באמת הייתי מנסה קודם את הכיוון הגופני ופונה גם לאורולוג אשר מתמחה בהפרעות מיניות אצל גברים. אני מבין שאינך נוטל תרופות אחרות. בדרך כלל בארץ אין לנו ניסיון רב עם סמים, יש לי זכרון רחוק וכעת בגלל ים השאלות לא אלך לבדוק את הדברים, שסמים גורמים לתופעה זו. לצערי זו התשובה המלאה ביותר שאני יכול למסור בשעה זו. מה דעתך? דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, בענין בירורים גופניים, אני חושב שכיסיתי כמעט הכל (גב , אגן, סוגים שונים של בדיקות). ונוירולוג בכיר אמר שאפשר לנסות את הכיוון הנפשי או "לחכות עוד כמה חודשים". אני אכן לא לוקח כל תרופה ובענין הסמים, גם כאלה לא לקחתי מעולם. אני לא יודע אם זה נחשב הפרעה בתפקוד המיני, מכיוון שאני מסוגל לתפקד, הבעיה היא שאני מרגיש את זה... תודה.

שלום ד"ר, בענין בירורים גופניים, אני חושב שכיסיתי כמעט הכל (גב , אגן, סוגים שונים של בדיקות). ונוירולוג בכיר אמר שאפשר לנסות את הכיוון הנפשי או "לחכות עוד כמה חודשים". אני אכן לא לוקח כל תרופה ובענין הסמים, גם כאלה לא לקחתי מעולם. אני לא יודע אם זה נחשב הפרעה בתפקוד המיני, מכיוון שאני מסוגל לתפקד, הבעיה היא שאני לא מרגיש את זה... תודה.

בשל קשיים טכניים נוסחה ההודעה בפורום של YNET שם הקובץ המצורף cyclo.rtf http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-880-5749-2379332,00.html

קודם כל אני מצטרף לנאמר כאן תמשיך, תמשיך, אתה בעצמך עושה עבודה רבה וחשובה בתחום הזה. שבת שלום ותודה אתה מתאר מעברים מהירים בין האף לדאון אצלי כל תקופה זה כמה חודשים טובים.......... השאלה איפה אני בתיאור שלך?

שלום לכולם בימים האחרונים נאמר שציקלוטימיה היא כמו מאניה דיפרסיה ורציתי לחדד כמה דברים. אני מצרף לכאן את תיאור ההפרעה http://www.mentalhealth.com/fr20.html על פי הכתוב ההפרעה קשה לאבחנה משום שהתסמינים שלה לא תמיד חריפים במידה כזאת שהלקוח ידפוק בדלת של הפסיכיאטר ויגיד דוקטור יש לי בעיה. בנוסף לכך עד שקובעים תור הדיכדוך מתחלף בעליזות והולכים למטפל רק כאשר נמצאים במצוקה כאן אנו מגיעים לשאלה אם הפרעה נפשית היא אובייקטיבית או סובייקטיבית. אני חי את עצמי ויודע שהיתה לי מצוקה נפשית קשה שנים רבות אבל התחלתי להיות מודע למצוקה רק כאשר נכנסתי למועדון האקסקלוקסיבי של המדוכאים האמיתיים. אני לא מודע למה שאני יודע בדיעבד ולא ידעתי מלכתחילה מה שאני יודע היום. שאול

לשאול שלום דבריך נכונים וחשובים. עם זאת אחת הסיבות העיקריות לקשיים היא רמת המודעות בציבור והסטיגמה של הפרעות נפשיות. אין ספק שבעשר השנים האחרונות המודעות והידע בציבור עולים בהתמדה. כך גם ישנם שינויים רבים ולא מספיקים בקשר לסטיגמה של הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה. אלו הסיבות העיקריות מדוע שהסכמתי להשתתף בפורום הנוכחי. לימוד, הדרכה, מתן עיצה ואינפו. חשובים ביותר בתחום רגיש זה של בריאות הנפש. תמשיך, תמשיך, אתה בעצמך עושה עבודה רבה וחשובה בתחום הזה. שבת שלום ותודה דר' גיורא הידש

מהתאור של שאול, ומאמרים שקראתי עולה בדעתי שציקלומטיה היא מעין הפרעה שבדיעבד, כמו החרדה הקלה, וההמנעות שאני חייתי איתם אני כל חיי. כולנו נעים על מין ציר כזה של אושר ודיכאון, כשאני מאוהב ואוהבים אותי אני מאושר, שאני בודד אני דיכאוני, כשיש לי עבודה טוב לי, כשאני מובטל רע לי, כשאני מצליח בלימודים טוב לי כשאני נכשל רע לי. בהתאם לאישיות שלי אני מחייס רמות שונות של חשיבות לטוב ולרע הזה, חלק מהדברים הטובים גורמים לי להתרוממות רוח ואושר מדהימים וחלק רק מעלים חיוך על שפתיים, חלק מהדברים הרעים גורמים לדיכאון של ממש, וחלק סתם עושים הרגשה רעה שאפשר להתעלם ממנה במשיכת כתף. לפעמים ההרגשה הטובה אינה קשורה לכלום, סתם יום של שמש, שיר טוב ששמעתי, מחמאה שקבלתי וכו..., כולם יכולים לגרום לי לסוג מסויים של אושר (ברמות שונות). גם ההרגשה הרעה לא תמיד קשורה למשהוא ספציפי, סתם יום של חורף, רעש מהשכנים או אפילו כלום ממש יכולים לגרום לי להרגשה רעה ודיכאון. מניסיוני עם בני אדם, כמעט כולם חיים על הציר הזה ונעים בו (מי בטלטלות חזקות יותר ומי פחות) מאושר לעצב, מדכאון להתרממות רוח, כאשר אדם מאובחן כדיכאוני או דו קוטבי אז ניתן לעשות איבחון בדיעבד ולהגיד שכל חייו הוא סבל מהפרעה ציקלומטית, אבל האם באמת ניתן לקבוע שאדם סובל סובל מהפרעה זו בזמן אמת?, איך אפשר לאבחן דבר כזה?

שלום מה שלומך ?מזמן לא הצקתי לך ........ יש לי מספר שאלות : כזכור אני שותה 2 סרוקסט ביום כבר 4 חודשים בעקבות התקפיי חרדה. יש לי את תופעת הלוואי שכינית כנדירה :חוסר מנוחה ברגליים זוכר? רציתי לשאול אותך : 1. זה לא מסוכן? כי זה לא עובר ,ואני לא רוצה להחליף כדור אלא עים התופעה מזיקה. אולי זה יפסיק מתישהו מה אתה אומר? בנתיים עדיין יש לי את התופעה, והיא לא מופיעה כתופעת לוואי בהוראות שבקופסא ,וכתוב שעים יש תופעות שלא צוייונו לגשת לרופא אז מה אתה אומר? 2. אני שותה את שתיי הכדורים יחד בבת אחת, בשעה שנוחה לי ולא בשעה מדוייקת זה בסדר? אני בדרך כלל לא שותה אחריי 6 בערב. והאים זה בסדר לשתות את שניי הכדורים יחד? והחשוב מיכול : אין לי התקפים בכלל ואני מרגישה טוב , אפילו הפסיכולוגית שלי כבר מאותתת לי שאין צורך במפגשים למרות שאני נגד הפסקתם כעת . אה ונכון שטיפול בסרוקסט מוכר כטיפול שמונע חזרת חרדות ודיכאון בעתיד כי זה מה שכתוב וזה מה שגם המון פסיכיאטרים טוענים ומכנים את הטיפול כטיפול שורש . סליחה על האורך אבלזה חשוב לי תודה רבה לך ד"ר ושבת שלום וסליחה אבל כמה טוב שאתה כאן

לנירה שלום, מצטער על האיחור, כנראה שלמרות שחזרתי ובדקתי, החמצתי את ההוגעה שלך. טוב שהזכרת לי. התופעה שאת מדברת עליה אינה נדירה, מדובר על אי שקט פנימי וגם אי שקט ברגליים. תופעה דומה אפשר לראות אצל ילדים רבים בגיל ההתבגרות אשר יושבים בכתה והם מנדנדים ומזיזים את הרגליים ללא הפסקה. התופעה קשורה לסרוקסט, אין היא מזיקה, שום איבר או בעיה נאורולוגית לא נוצרת בגללה. הדבר היחיד שהייתי שוקל הוא להוריד במינון של הסרוקסט ולחזור לכדור אחד ביום, כמובן שלעשות זאת עם התייעצות עם הרופא המטפל תוך סקירה של מהלך החרדות אצלך. הסרוקסט עובד בערך 36 שעות, כלומר לא חשוב באיזו שעה נוטלים אותו והוא עובד ומכסה את כל היממה. לכן גם אפשר ליטול את שני הכדורים יחד (לדוגמא: תרופות שעובדות 12 שעות צריך ליטול פעמיים ביום וכך הלאה). את השאלה האחרונה לא בדיוק הבנתי, אם הכוונה לטיפול שורש בכך שהוא מטפל בסיבה של החרדות, על כך יש ויכוח וטוענים שרק טיפול פסיכולוגי מטפל בסיבות לחרדות. כמובן שרופאים שחושבים שחרדה היא כולה בעיה ביולוגית יטענו אחרת. אם כוונתך בשאלה, האם החרדה לא תחזור ולכן זה טיפול שורש, אז יש הרבה אמת בדבריך. כלומר טיפול של כשנה בתרופות מביא לכך שהחרדות חולפות וסיכון שהן יחזרו נמוך. אז אולי גם לכך ניתן לקרוא טיפול שורש, למרות שספק אם מטפלים בסיבה. מצטער על האיחור, רק טוב דר' גיורא הידש

הייתי היום אצל הפסיכולוג והוא אמר לי דבר כזה: ביחסים בין אישיים נפתחים אצלי כאלה כאבים- סביב דחייה בעיקר, סביב התחושה של ערך עצמי, וכו' וכו', שאני מעדיפה להתרחק מאנשים. אז אני אומרת- למה, באמת, לא לקחת סמים? אם הם משככים את הכאב, ומסייעים לך ליצור מערכות יחסים קרובות

שלום, יש לי שאלה לפני שאומר את מה שבא לי לומר. את אדם שנוטה להיות נוח לסביבה ? נוטה לרצות את האנשים סביבך ?

דניאל שלום בעית הסמים היא שהם עושים טוב לכמה שעות וכשהשפעתם פגה את מרגישה הרבה יותר גרוע יחסית למצב שלפני שהשתמשת בהם. אם יש לך נטיה רדומה להיכנס לפסיכוזה הסמים עלולים להוביל אותך אחר כבוד לאשפוז פסיכיאטרי. סמים גם ממכרים עולים הרבה יותר כסף ממה שאת משלמת לפסיכולוגית שלך

כן. זו גם הבעייה שלי. עליות וירידות. עוד לא עליתי על המחזוריות. בד"כ כשאני עובדת במקום טוב אז מצב רוחי יציב וטוב. בכל מקרה, כדאי פשוט לקחת סמים קצת יותר בטוחים...תרופות. אליהן לא אמורים להתמכר. ואני עושה גם ספורט, ומבררת מה הם באמת צרכיי. מה אני רוצה באמת. הכי חשוב להבין שמגיע לך להנות מהחיים, ואת לא צריכה לשים לעצמך עד כדי כך גבולות.

קיבלתי השבוע לראשונה את התרופה הזאת , ואני חושש שאולי היא לא מה שאני צריך נגד חרדות. כשעה לאחר שאני נוטל את התרופה אני חש חולשה כללית בכל הגוף. הערב הפנים שלי ממש התנפחו לכדי מעין מסיכה, ועוד - אני מרצין מאוד לאחר נטילתה וכמעט לא חש בעייפות. האם להפסיק באופן מיידי או להמתין בינתיים. דחוף!!!!!!!!!

לאבי שלום, האם אתה מוכן לכתוב את שם התרופה באנגלית וגם את שמה המקורי ולא רק את השם המסחרי. שאלתך לא ברורה לי, אולי תכתוב מה מפריע לך ומדוע פנית לרופא? עם אינפו. נוספת אוכל לענות תשובה מדוייקת יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שם התרופה האלידול. אני למעשה שואל האם מה שאני חווה הוא תופעות לוואי רגילות של השתגלות לתרופה, או שמא מדובר בתופעות יותר רציניות מזה.

לאבי שלום, עדיין חסרים פרטים רבים, אבל אני אנסה לקדם את הדברים. אם על האריזה כתוב HALOPERIDOL אז אנחנו מדברים על אותה תרופה. זו אינה תרופה נגד חרדות, (תסתכל בעלון המצורף) ואין מקום לתת אותה נגד חרדות. כך שנשארנו עם שתי אפשרויות בלבד: או שהתרופה נתנה לך לאבחנה אחרת ולא לחרדות, או שצריך להפסיק את התרופה שהיא אינה טיפול לחרדות. תנסה לקבל יותר אינפורמציה ולעדכן דר' גיורא הידש

יש לי בעיה קטנה והיא שתמכרתי לכדורים שונים. אני לוקח כול לילה כדור שינה מסוג Bondormin0.25mg או Nocturno7.5mg ובמשך היום אני לוקח קלונקס. אני לא מצליח להפסיק וחלק מהכדורים אני מקבל במרשם רופא. וחלק אני משיג מכול מיני אנשים. אני משתמש בהם כתחליף לסם ואני רוצה להפסיק אבל אני לא יודע איך עושים זאת. אבקש עצה מהרופא.

לאחד הקטן עם שאלה גדולה, ערב טוב, יש מספר תשובות וישנה אפשרות לעזור, אבל חסרים לי מספר פרטים ואשמח אם תפרט יותר, בעיקר מדוע קשה לך להפסיק, מה קורה אם אתה יורד במינון, מדוע אתה נוטל תרופות אלו, בן כמה אתה - ותוסיף עוד פרטים שאתה חושב שהם חשובים. תודה, לילה טוב, נפגש מחר דר' גיורא הידש

עצה תקבל מרופא. אבל נסיון חיים תקבל מאלוויס פרסלי - איש, תפוס את עצמך בידיים ומהר

איך מזהים מניה דיפרסיה ודיסתמיה? מהם הסימפטומים?

היי הסימפטומים הם פעילות יתר ודיכאון, אולם תעשה לעצמך טובה, אל תאבחן את עצמך, קשה מאוד להסתרק, להתגלח ולהסתפר ללא ראי ויש דברים שאי אפשר לעשות לבד. כך שאם המטרה לאבחן את עצמך, תתייעץ עם מומחה. לילה טוב דר' גיורא הידש

סימנים לדיסטימיה:תחושת כובד,חוסר הנאה ,חוסר הנעה , חוסר אנרגיה ,מצב אנרגטי רגשי נמוך , הערכה עצמית נמוכה,רגזנות,קשיי שינה,חוסר תיאבון או להיפך אכילת יתר,קושי להתרכז ולקבל החלטות - רשימה חלקית אתר מומלץ-(מצטערת אני לא יודעת לעשות לינק) http://www.allaboutdepression.com/dia_04.html

לד"ר ובכלל לחברי הפורום האם מוכר לך מהחיים ומהספרות קשר בין מניה או היפרמניה לבין הימור כפייתי

שלום, במאניה ישנם מעשים רבים שהשליטה עליהן חלקית ביותר, כך בתחום המין ובתחום הכספי שהם שני תחומים שכיחים ביותר, כל טוב ותשמור על עצמך דר' גיורא הידש

אני סובלת מדיסתימיה כבר כתקופה של שמונה שנים,מאז גיל ההתבגרות.הבעייה כרונית והחריפה במהלך השנים (עקב שינויים חיצוניים)והוקלה לאחר מכן ,דבר שעזר לי לבקש עזרה לפני כארבעה וחצי חודשים,עם שחרורי מהצבא. אז התחלתי לקחת ציפראמיל כחודשיים ולאחר מכן עברתי לסרוקסט,שעזר לי בהרבה יותר כי היו לי גם חרדות מאוד קשות.כיום המינון שלי הוא 30 מ"ג סרוקסט. אני באמת מרגישה הרבה יותר טוב ואין מה להשוות בכלל,אבל עדיין לא כמו שקיוויתי -אני עדיין מוצאת את עצמי בדאון לפעמים בגלל אותן סיבות.אני עדיין לוקחת את החיים נורא בכבדות ועדיין קשה לי להיות שמחה ומאושרת.התהליך כנראה מתקדם ואני בכל מקרה נמצאת במצב יותר טוב מאשר הייתי ויותר "טוב לי בנשמה" אבל עדיין קשה ולא כ"כ רע כמו פעם אבל עדיין לא טוב...ועם ה"לא טוב" הזה קשה נורא... ולמה אני מספרת את כל זה? רציתי לשאול אותך ד"ר הידש מה הסיכויים לצאת מתישהוא לחלוטין מהדיסתימיה הארורה הזאת ולהתחיל ליהנות מהחיים? מה לעשות בינתיים? ובכלל אם תוכל לתת לי או להפנות אותי לחומר (רצוי בעברית) על דיסתימיה-אודה לך מאוד.וגם לחברי הפורום שיש להם בעיה דומה וישתפו . דרך אגב- לפני כמה זמן היתה באחד הפורומים הודעה על כך שנפתחה קבוצת תמיכה או משהו כזה לסובלים מדיסתימיה- מישהו יודע מה עם זה? תודה - יערה

ליערה שלום, את עושה את הדבר החשוב ביותר, את נלחמת בדיכאון ומנסה לשנות את מצבך. אני מדגיש שחשוב ביותר בגיל צעיר לטפל בדברים הללו ולא בגיל 40 לשאול כיצד בזבזתי את כל חיי. לכן תמשיכי ותצליחי. הטיפול התרופתי הוא חשוב ביותר אבל יש צורך גם במעשים ובניסיונות לשנות את המצב החיצוני. אני מקווה שתתקדמי בחיים תמצאי עבודה/לימודים, חברה ובן זוג, והנאה מנסיעות לחו"ל ובילויים. כל אלו כמובן שישנו את המציאות החיצונית והפנימית. כמובן גם טיפול פסיכולוגי רק יעזור. כך שיצאת עם משימות רבות, תמשיכי ותצליחי שיהיה לך רק טוב ואהבה דר' גיורא הידש

אני מטופל בפקסט 40 מ"ג מזה חצי שנה . בחודש וחצי הראשון ב- 20 מ"ג לאחר חודש נוסף לערך העלה לי הרופא ל 30 מ"ג ולאחר חודשיים נוספים העלה המינון ל40 מ"ג ומאז התיצבתי על מינון זה כך שאני מתפקד נהדר ולא עצוב!!! ממש הישג!! לא יאומן. אז מה הבעיה ... נהייתי חמדן (טבע האדם לא?!) עכשיו אני רוצה להיות ממש מאושר ושמח!! מה יקרה לדעתכם עם יעלה את המינון ל 60 מ"ג על דעת עצמי... למרות שלא מומלץ אני יודע. אני ארגיש טוב? או בהיי? או סתם מעופף? או סתם עייף או כלום כי המינון מיותר. אשמח לשמוע את דעתכם וביחוד של הרופא המקסים והנדיר ד"ר הידש. שבת שלום וליל מנוחה, גיא

גיא שלום מהניסיון שלי שלא תעז אני לא העזתי לשחק במינון אבל יש גם "הפתעות" יש לי נטיה רדומה לקפוץ להיפומאניה וידעתי את זה רק בגלל שימוש בסרוקסט הבעיה של סבבה היא הנחיתה לסבבה יש התחלה ויש סוף וכשמגיע הסוף שוברים עצמות שאול

שלום אני מאד מזדהה עם שאלתך כרגע אני במצב לא טוב אבל עד לא מזמן הרגשתי מצוין כמו שאתה מתאר את מה שקורה אצלך לי נראה שעם שליטה ובקרה עצמית גבוהה שווה לנסות הכי חשוב להזהר לא לצנוח כמו ששאול מזהיר ו ב צ ד ק אני כרגע למטה והכוונה של הרופא שלי לייצב אותי שזה נשמע לי נכון וחכם אבל עדין יש בי את הרצון להיות למעלה מבחינתי הכי טוב זה להיות מיוצב באופן כזה שאנוע בין הנורמלי לבין הלמעלה (מה רע) והכי הכי חשוב לא לצנוח למטה כי זה באמת רע

לגיא שלום, בדרך כלל שני כדורי סרוקסט לא מועילים יותר מכדור אחד ושלושה לא יותר טובים משניים. עם זאת לפי מה שאני קורא בין השורות, האם אתה לא נכנס קצת לפעילות יתר? האם אתה מרגיש שאתה עושה יותר דברים, מצב הרוח טוב מאוד, פעיל יותר מינית ובעניני כספים? חשיבתך מהירה וצלולה יותר? אם אתה במצב כזה אז צריך להוריד בסרוקסט ולפנות מהר לרופא שרשם אותו, הסכנות רבות כפי שנאמר!! בזהירות בזהירות דר' גיורא הידש

אם כל הכבוד לאינטרנט ולאנשים שמייעצים כאן- חוק ברזל- אסור לעשות שום שינוי בטיפול התרופתי בלי לקבל אישור מפורש מהפסיכיאטר המטפל ורק הפסיכיאטר המטפל. כל העצות "תחליף תרופה" "תוריד מינון" "תעלה מינון" "תחליף רופא" וכו' יש להתייחס אליהן בספקנות, בזהירות ולזכור שזוהי מדיה ווירטואלית. אם ייגרם לך נזק בעקבות דברים שנכתבים כאן האחריות רק עליך. גם אם לא ייגרם נזק- משחקים כאלה עם תרופות ללא אישור מהפסיכיאטר המטפל יכולה להוות תמרור אדום שיש לך נטיה לשימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים (לעניין זה כל תרופה פסיכיאטרית היא חומר פסיכואקטיבי)- דבר שיש לו בוודאי השלכות טיפוליות ולפעמים גם תוצאות משפטיות. שמור על עצמך- חבל להסתבך על שטויות.

מותר לפסיכיאטר להפסיק לך את הטיפול לחלוטין אם הוא חושב שאתה עושה שימוש לרעה בתרופות (כגון העלאה של מינון פאקסט על דעת עצמך) ולהפנות את התיק שלך לרשויות להמשך טיפול.

הי, בשנה האחרונה נטלתי סרוקסאט מדיי יום באופן מבוקר כמובן. בשלב מסויים בטיפול קופ"ח מכבי החליטה שהיא מסבסדת רק את הפאקסט שהוא תחליף גנרי לתרופה המקורית הסרוקסאט. תחליף ישראלי יש לציין. כעבור חודשים לערך הרגשתי שההשגים שהגעתי אליהם עם הסרוקסאט הלכו ונמוגו, וייחסתי את העניין לשינוי התרופה. או יותר נכון שינוי החברה המייצרת. רצתי לפסיכיאטר המטפל שלי, וזה אמר לי, שבתחילה הוא אכן אישר לי להחליף את הכדור בתחליף הגנרי שלו, מכיוון שפורסם שחברת התרופות הישראלית רכשה את הפטנט והיא מייצרת את אותו החומר בדיוק. אך, אלחר חודש חודשיים הוא טען שרב מטופליו רצו אליו עם ההארה שיש שינויי מהותי בין הכדורים, ועוד יותר מאז התברר שהחברה הישראלית לא ממש רכשה את הפטנט אלא ניסתה להעתיק אותו ולא ממש הלך לה. בכל אופן היום את התשובות לזה היא נותנת בבית המשפט. אני אישת יודע על בשרי שמרגע שעברתי לפאקסט מצבי התדרדר ביחס לסרוקסאט. ראו הוזהרתם, התייעצו עם הרופאים שלכם

אנייכול להעיד מנסיוני כי עלי הפקסט השפיע נהדר למרות היותו "תחליף נחות" כביכול.... אך למען האמת מעולם לא לקחתי סרוקסט,אולי מצבי יכל להיות פנטסטיו.... אולי לא!

כנל לגבי האפקסור החליפו לחברה חדשה ויש לי תחושה שזה לא אותו דבר

גם לדעתי אל תעשה זאת, בשום אופן. אומנם לא שעית לעצה הקודמת שלי בענייןה אפקסור, אם כי אם אתה כותב שאתה מתפקד היטב- למרות חוסר השינה- אז אולי באמת לא היה בה טעם , היו לי נסיונות מרים מאוד עם משחקים שונים עם תרופות, אפילו כאלה שהיו על דעת הרופאים. ומה אני אגיד לך- זה לא נעים בכלל, והרבהיותר גרוע מזה אני מאוד מקווה בשבילך שלא תעשה את זה ואם דווקא תחליט שכן, בוא אתן לך עצה- (אם כי אני מקווה ומאוד ממליצה שלא תעשה כן)- תחתוך את הכדור ל-4 לפחות, ותנסה על מינון מאוד נמוך. לפעמים כבר בשלב הזה תבין עד כמה זה לא בשבילך. ראה- הוזהרת! הוא צודק, זה משחק באש. לא פחות מכך. אני מקווה שהפעם כן תשים לב לדברים. בבקשה- אל תעשה את זה. אין לך מושג למה אתה נכנס כשאתה עושה את זה. גיא- זה תרופות! זה לא משחק. אתהיכול למצוא את עצמך מהר מאוד במצבים שלא פיללת. (אתה מכיר את הסיפור על דג הזהב? אשת הדייג שרצתה יותר מדי, ובסוף איבדו הכל? אם טוב עכשו, כדאי להסתפק בזה. יותר מדי- זה שוב הופך להיות לא טוב. במיוחד עם תרופות. הייתי שם, אני יודעת. הכל מדאגה. ביי נילי.

אני מאד מודה לכם על העזרה והאוזן הקשבת (בעצם עין קשבת.... :-) ) מה עלול לקראות לי נילי עם אקח מ"ג 60 כלומר שליש יותר,אני יכנס לחרדות? אפ ואח"כ דאון או סתם בזבוז משאבים כלשהם. לגביך צבי אומר כי אולי כוונתיך טובות כמו של כל חברי לפורום אך שנמך חדש כאן וגם סגנון ההתבטאויות לכן או שתשנה את זה כי זה לא לרוח הנוחכים (אתה יכול לשאול את כולם!!) או שתוכרז כאן כ " אשיוית בלתי רצויה" !!!! למרות שרק נראה לי באופן לא מקצועי כי אתה אדם מומרמר ופרנואיד אך ממילא לא תקשיב לי "כי זו מדיה וירטואלית ואני לא רופא... ו "בך אתה תסתכן אם תקשיב לי, כדברייך. תהיה בריא אתה צריך את זה! גיא

לפי דעתי הכדורים אמורים לייצב את מצבנו ולא לגרום לנו לאושר עילאי. ברגע שהמטרה הזאת הושגה, ואתה מתפקד נהדר ולא עצוב, אין לך צורך להגדיל את המינון. את שאר העבודה אתה צריך לעשות ולא ע"י העלאת המינון אלא ע"י עשייה של דברים שאתה אוהב, שגורמים לך למצב רוח טוב, שמסבים לך הנאה. אל תשכח שאת הכדור הזה אתה לא אמור לקחת לכל החיים ושאתה צריך ללמוד איך להיות מאושר בחיים שלך גם ללא הכדור. התרופה הזאת רק אמורה לתת לנו את הדחיפה הראשונה את כל השאר אנחנו צריכים לעשות... מה גם שאם תעלה את המינון מעבר למה שהרופא החליט כדי שתרגיש מעולה ולא רק טוב, זה ייחשב לכך שאתה משתמש בתרופה הזאת כסם ולא כתרופה. כל עוד אתה עובד ולא עצוב ומרגיש יחסית טוב אז המטרה של הכדור בהחלט הושגה. את שאר ההרגשה הטובה שאתה רוצה להשיג עליך להשיג מהחברה שלך, מהחברים, מהמשפחה, מהעבודה, מהלימודים ומדברים שאתה אוהב לעשות! שבת שלום, ובהצלחה, יפעת

הי יפעת אני מסכימה איתך בכל מילה יש פתגם באנגלית שאומר: plenty is good but not too much שבת שלום!

לד"ר הידש ולכולם שלוםרב נראה לי שאני נמצא בסרט של ה ציקלוטימיה בדבריך אתה אומר ש " ציקלוטימיה היא עם תנודות יותר קלות והעליות יותר נמוכות והדיכאונות יותר מתונים". (מאשר מניה דפרסיה) שאלתי היא כמה זמן בסיפור הזה נמשך בד"כ כל גל כזה אצלי מזה שלוש שנים התנודות הן של כ 3 /4 חודשים (לאפ ולדאוון )זו תקופה שכיחה? ועוד שאלה המינון שזה עתה התחלתי לקחת הוא 400 מ"ג ליום של טגרטול זה נחשב מינון גבוה? (למתחילים?) כרגע כמובן הכי חשוב לי שזה יעזור להוציא אותי מהמקום הלא טוב שאני נמצא בו כרגע אבל לא הייתי רוצה שזה גם לא יתן לי להיות לפחות קצת בהיפומניה או במילים אחרות במצב רוח בריא פלוס מה דעתך?

לעופר שלום, תודה שקידמת את השאלה, לכל מי שמתעניין יש דיון מצויין בנושא מספר דפים אחורנית. אכן, ציקלוטימיה מוגדרת כהפרעה ממושכת מעל לשנתיים כאשר התקפי הדיכאון והמאניה פחות קיצוניים כמו היפומאניה . הטגרטול למרות שאינה תרופה נוגדת דיכאון עשויה להקל על הדיכאון, עם זאת תפקידה העיקרי הוא במניעה וייצוב. מינון של 400 מג' ביום הוא די נמוך, בדרך כלל משתמשים במינונים שבין שש לשמונה מאות ביום. בגלל הסכנה של פעילות יתר אחרי הדיכאון משתדלים לא לתת נוגדי דיכאון. עם זאת כפי שאתה מרגיש ההרגשה בדיכאון מאוד רעה ואז נותנים בלי ברירה גם נוגדי דיכאון. לאחרונה דווח שלוסטרל אינו גורם לפעילות יתר אצל ביפולריים ולכן הוא בטוח במצב של דיכאון! אין לי את הספרות לכך, עם זאת נתתי אותו למטופלת אחת והיא כן נכנסה לפעילות יתר עם הלוסטרל. אז לך תדע מה נכון? בכל אופן, מקרה אחד אינו סותר את הספרות. לכן בדיכאון מכביד צריך לחשוב ברצינות על לוסטרל דווקא. שבוע טוב, אני מבין שבשבוע הבא אתה תפגש עם הפסיכיאטר שלך. בהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר אתה יכול לפרט לי קצת על אישיות גבולית ומניה דפרסיה? וההבדלים בין מדיה דפרסיה להפרעות חרדה ולדיכאון... לידע אישי.. ** שאול... הפעם זה לדיעה מקצועית :-)

ללידיה שלום, לצערי אני אאכזב אותך קצת. אני לא אוהב לכתוב את הספרים ולתת הרצאה במסגרת זו. (אין לי בעיה להרצות בשיעור). על הפרעת אישיות גבולית והפרעות בי פולריות נכתבו ספרים רבים. אני מעדיף לעזור לאנשים ולנסות לכוון אותם כאשר הם נמצאים בפרשת דרכים ורוצים לשמוע דיעה נוספת כדי לקדם את עצמם ולהתקדם להחלטה. בדרך כלל אני עובר על כל השאלות והתשובות, ואני רואה זאת כאחריות שלי לתקן כל דבר שכתוב לא נכון, אם איני מעיר או מתקן סימן שהדברים נכונים. לכן תשובותיו של שאול או תשובות אחרות לנושאים אלו נכונות, עברתי עליהן. כדי שלא תצאי בלי כלום, אומר את דעתי לגבי אבחנה של הפרעת אישיות גבולית. לדעתי ולצערי יש שימוש רב מדי במונח זה. פסיכולוגים מתכוונים לדבר אחד, פסיכולוגים מאסכולה אחת מתכוונים לדבר שני ומאסכולה שניה לדבר שלישי, פסיכיאטרים מתכוונים ל-DSM ששם הדברים מאוד מוגבלים. כך שעם אבחנה של אישיות גבולית עדיין לא ברור למה מתכוונים. לכן לדעתי זו אבחנה לא כל כך טובה כיוון שהיא לא ברורה לכולם. אשמח להשיב לשאלות יותר אישיות או ספציפיות. יש ספרות רבה באינטרנט בנושאים אלו. רק טוב, דר' גיורא הידש

אישיות גבולית http://www.sahar.org.il/bpd.asp מאניה דיפרסיה http://benafshenu.jerusalem.muni.il/libarery/index2.html נשיקות

שאלתי אותך לפני מספר ימים על שימוש בתרופות במקרה של הפרעה אובס'-קומפ' מהן התרופות היעילות במקרה של הפרעה זו?? קצת פרטים . אני בן 27 סטודנט לתואר שני.עיקר ההפרעה מתבטאת במחשבות לא נעימות בעלות תוכן אלים(פוגע בבני משפחתי)וכאשר אני חושב את המחשבה אני משתדל להמנע מלעשות פעולות אחרות מחשש שהפעולה החדשה תלווה במחשבה ההתחלתית. לדוגמה-נכנסתי לבית וחשבתי שאני רוצח את אחותי הקטנה אז אצא ואכנס שוב שהרי אם לא אזכור בכל זמן המצאותי בבית(או לפחות בשעות שלאחר מכן) במחשבה הנוראית וארגיש (כמובן בלי הגיון) שזה מה שאני באמת רוצה... תודה וסופ"ש נעים , אלדד

ממש לא. יש לי מחשבות גם לפגוע באחרים אבל עם המשפחה זה הכי מפריע לי. טחנתי טיפולים פסיכולוגים ,אין לזה קשר לכעס. אני פשוט רגיש לתוקפנות ובתור אדם אובססיבי זה אך טבעי שאתפס לנושא הזה.