פורום פסיכיאטריה

אני נתקלת יותר ויותר בזמן האחרון בפורומים השונים במן דבר שכזה: ההישג של הטיפול הוא בהבנה שאתה צריך להשלים עם עצמך, לקבל את המגבלות והפגיעויות שלך... משהו כזה. כלומר בעצם, עברת טיפול רק כדי לגלות, שעליך להשלים עם מה שיש, או במילים אחרות- הטיפול מסתיים כשהאדם מבין שהטיפול בעצם לא יכול לסייע לו. ש"המלך הוא עירום". או- הטיפול נועד להבהיר שאין בו צורך, ... משהבנת שעליך להשלים עם מגבלותיך, ועם קוצר ידו של הטיפול להושיע, בעצם הושגה מטרת הטיפול. תגידו, זה לא נשמע לכם, איך לומר, קצת פרדוכדסאלי? מה דעתכם?

נילי שלום תמיד ידעתי שמשהו אצלי דפוק. הגעתי לפסיכולוג כמעט בגיל 46 והוא הזכיר את המילה ADHD קניתי את הספר על ADHD מצאתי את עצמי שם קראתי מהם הקריטריונים לאבחון ADHD וקיבלתי חררה בפגישות המעטות הפסיכולוג אמר לי משפט מפתח תוציא לך מהראש שאתה דפוק מה שאמר הפסיכולוג עבד היום אני יודע שאני לא דפוק 6 פגישות וכמעט 450 שקל הספיקו

אולי אבל הם עוזרים לך לקבל את עצמך והרבה מהבעיות נובעות מכך שלאנשים קשה לקבל את עצמם

נילי שאלת שאלה יפה מאוד! אך לפי דעתי הישג טיפולי אינו כולל רק הבנה והשלמה עם המצב שבו אתה נמצא. כי אם רק נבין את בעייתנו ונשלים עם בקיומה - זה מאוד יידכא אותנו! הבנה והשלמה עם המצב הינו רק חלק מהטיפול. אני חושבת שהישג טיפולי נחשב לכזה שמבינים ומקבלים את עצמנו ואת המגבלות שלנו אך עם זאת גם איך ניתן להתגבר עליהן!!! ולכן חלקו השני של הטיפול צריך לכלול כלים להתגברות ולמניעת המגבלות. לדוגמה - בן אדם שסובל מחרדה עליו להודות שהוא סובל מחרדה ולהשלים עם המגבלה הזאת, אך עם זאת עליו ללמוד במהלך הטיפול גם איך ניתן להתגבר על חרדה (דימיון מודרך, חשיפה הדרגתית, תיקון טעויות חשיבה וכו'....) וגם ליישם את הכלים האלה. ולכן טיפול טוב צריך לכלול לא רק לימוד של השלמה עם המצב הקיים אלא גם "ארגז כלים" שיעזרו לטיפול בבעיה ולמיזעור המגבלות!

לנילי שלום, שאלה נכונה וקשה. טיפול פסיכולוגי דינמי הוא טיפול נכון אשר בונה את האדם והאישיות אבל מתקשה מאוד לטפל בסימפטום או בבעיה "הקטנה" שבגללה האדם הגיע לטיפול. קשה מאוד להתגבר בטיפול על התנהגות או הפרעה נקודית. כבר סיפרתי את הבדיחה בפורום אבל אחזור עליה כי היא מבליטה את הנקודה הזו בדיוק. אחד היה מרטיב במיטה ולכן פנה לטיפול פסיכולוגי דינמי. אחרי חמש שנים פוגש אותו חברו, תגיד הטיפול עזר לך, הפסקת להרטיב? הראשון עונה לו: לא הפסקתי להרטיב אבל זה כבר לא מפריע לי יותר. - אני חושב שזה מה ששאלת. בגלל החסרון הזה מתפתחים הטיפולים ההתנהגותיים, הקוגניטיביים וגם התרופתיים אשר עוזרים יותר להתגבר על הקשיים שבהם מדובר. זה המצב, טיפול דינמי ממושך לא תמיד עוזר להתגבר ולהפסיק את ההתנהגות המפריעה. שאלה מצויינת בברכה דר' גיורא הידש

בגין תופעות חרדה הייתי מטופלת באנפרניל יותר מעשר שנים. כעת בגלל הסתבכות במצבי הבריאותי התחלתי לקבל קומדין אשר הסתבר שהוא מתנגש עם האנפרניל הפסיקו לי את האנפרניל. אך אני עדיין סובלת בתופעות חרדה ואני לוקחת כעת קסנקס שמשמש לכיבוי שריפה בלבד. שאלתי היא האם כדאי להשאר עם תרופה לכיבוי שריפות במקום טיפול קבוע? מאחר וטיפול קבוע גורם לשקט נפשי? בתודה אסתר

לא, בהחלט לא כדאי. קסנקס היא תרופה ממכרת, שאחכ קשה מאוד להיפטר ממנה מובן שעדיף תרופה קבועה שאינה ממכרת אגב ספרי, איך היה לך האנפרניל.

היה לי נהדר חיים ללא חרדות

לאסתר שלום, נכון שלקומדין יש השפעה על האנפרניל ולאנפרניל על הקומדין, אולם אין איסור ליטול את שתיהן ביחד, הן לא פוגעות בפעילות הרצויה אחת על השניה. הסיבה שנאמר לך להפסיק היא ששתי התרופות מתפרקות בכבד, לכן הפירוק של כל תרופה איטי יותר כאשר נוטלים את שתיהן. כך שלמעשה כדי לקבל את אותה ההשפעה צריך ליטול פחות אנפרניל ופחות קומדין. אבל אין סתירה ביניהן. יתכן ונאמר לך להפסיק את האנפרניל בגלל בעיה שיש לך בלב? או במערכת כלי הדם שבגללה את נוטלת קומדין? לאנפרניל יש השפעה על מערכות אלו! אם הנחתי נכונה אז אפשר ליטול תרופות מהדור החדש שיש להן את היתרונות של האנפרניל בפעולתן נגד חרדה ללא ההשפעות על הלב וכלי הדם. אני מתכוון כמובן למשפחת הפרוזק, סרוקסט, ציפרמיל וכדומה. השימוש הנכון עם קסנקס כדי למנוע התמכרות הוא ליטול לא באופן קבוע. כדאי להתייעץ עם רופא אשר מבין ומכיר את כל התמונה, פסיכיאטר או רופא המשפחה. בהצלחה, דר' גיורא הידש

ראשית אני מודה לך על ההתייחסות. אני נוטלת קומדין בגלל תסחיף בריאות שנגרם לי כנראה באשפוז ממושך מהשכיבה. יש לי טרכוסטומי מינואר ש.ז. ואושפזתי בגלל בצקת בלשון אשר חסמה את דרכי האויר. מאחר ויש חשד שזאת אלרגיה ממשיכים לתת לי את הקומדין. בינתיים הפסיקו לי את האנפרניל אשר ממש היה לי נוח איתו (מנה קטנה של 75 )אבל התחלתי להרגיש חרדות אי שקט זרמים של חום עולה במעלה הגוף כך שאני חייבת עזרה של כדורים. האם ואבן טוב יותר מקסנקס למרות שאני לוקחת מקסימום קסנקס 1 ביום. האם זה יכול לגרום להתמכרות?. אני מודה לך מראש עבור התייחסותך. אסתר

שלום ד"ר הירש, אני בן 47 וסובל מדיכאון מזה שנים. ניסיתי תרופות רבות מקבוצות שונות, אשר אף אחת מהן לא עזרה ורק סבלתי מתופעות לוואי. הדבר היחיד שעוזר לי חלקית בשנים האחרונות הוא 50 מ"ג מודאל ליום, שמאזן את מצב רוחי ומונע התקפי בכי והתדרדרות. אני יודע שהתרופה היא אנטי פסיכוטית ולא מהדור החדש, אך במקרה שלי זה מה שעזר. ואולם, אליה וקוץ בה: התרופה גורמת לי לתיאבון מוגבר חסר גבולות. במהלך השימוש בה עליתי ביותר מ-10 ק"ג. לאחרונה אף הופיעה נחירה, עייפות גדולה במשך היום וקיים חשד לדום נשימה בזמן שינה, על הסכנות הכרוכות בכך. שאלתי היא האם אכן תיאבון מוגבר כתוצאה מנטילת מודאל מוכרת כתופעת לוואי של התרופה? האם יש איזה תחליף מומלץ? ניסיתי אפקסור, פרוזק, פאבוקסיל, ציפראמיל - כולן עם תופעות לוואי לא נעימות עד קשות (הגרוע ביותר היה דווקא עם אפקסור הפופולארית כיום) וכן מספר תרופות טטראקציקליות וטריציקליות שגרמו לנמנום ברמה שמנעה תפקוד ולתיאבון מוגבר מאוד גם כן. תודה, איתי

הי, בנסיון שלי, מודאל מאוד מנפחת, -אצלי זה לא היה מהסיבה שציינת-.היא מאטה את חילוף החומרים בגוף. דבר שני- התופעות הלוואי כולן חולפות אחרי תקופה קצרה- (לכל היותר מספר שבועות)- מדוע לא נתת צ'אנס? וגם- מה עשה לך האפקסור, ספר.

נילי, תופעות הלוואי שלי היו ברמה שלא איפשרה תפקוד והתמדתי בלקיחת התרופה. האפקסור ממש הוציא אותי מדעתי, אבל אני יודע מהספרות וגם מהכרות עם אנשים אחרים שלוקחים אותה שדווקא יש לה הכי פחות תופעות לוואי והכי הרבה השפעה. לצערי, לא נמניתי על אותם ברי מזל. כל עניין תופעות הלוואי הוא מאוד אינדיבידואלי ולא הייתי מציע לך להסיק מהתגובות של אדם מסוים לעצמך. אני מכיר מישהי שעברה המון תרופות אנטידיכאוניות שלא עזרו לה והאפקסור חולל אצלה נפלאות בלי כל תופעות לוואי. אני נאחז במודאל כי במקרה הספציפי שלי כמות קטנה יחסית נותנת תוצאות טובות יחסית עד כה ללא תופעות לוואי קשות ולכן כל כך חבל לי עניין ההשמנה, שהלך והסתבך. לכן רציתי לשמוע את דעתו של הרופא. איתי

שלום רב לכולם אני מדי פעם ניכנסת לפורוס הזה כדי ליראות איך החרדות והתקפי אימה עוברים אצל אנשים אחרים ,כי ליפעמים נידמה לי שרק לי קוראים הרגשות ותופעות כמו :כאילו אני הולכת לעבד שליטה או להישתגע אושמה אני אפסיק לזהות סביבה מסביבי כאילו הרגשות של אי מיציאות . אצלי זה התחיל לפני 5 שנים בגיל 16 משום סיבה היתחלתי להרגיש התקפי אימה קשים כמו תחושה כאילו אני יהיה עיוורת כאילו הכול אחשיך אני נימצאת בטיפול אצל פסיכיאטר מאז נטלתי 3 שנים סרוקסט אבל הוא גרם לי להשמנה עברתי לציפראמיל והוא לא עוזר לי אותו סיפור עים לוסטרל עכשיו היחלתי אנאפרניל ואני מחקה שזה אתחיל לעזור לי . הייתי מאוד מאוד רוצה לישמוע מאנשים איך החרדות עוברות אצלהם והאים למישהוא יש משהוא דומה כמו אצלי אני מקווה לשמוע מימכם תודה אנתי

אנתי שלום, אני מקווה שרבים יענו לך ואת יכולה להיעזר בשאלות והתשובות הרבות בפורום. חשוב שתזכרי שאת לא לבד, אינך משוגעת ולא תשתגעי ולא תאבדי שליטה, מטרת הרגשות הללו להפחיד אותך והן פעמים רבות מצליחות. אז תהיי חזקה ותצליחי דר' גיורא הידש

אהלן-כמה זמן את לוקחת אפקסור?? ולאיזו מטרה?? ומי המליץ לך עליו? תודה

הי ג'ק לוקחת כמעט שנה, פסיכיאטר כמובן, חרדות זה הסיפור. ביי.

תודה. את לא חושבת לנסות את ה-XR.?

שלום לכולכם, רציתי לדעת - - אנשים מדברים כאן כל הזמן על טיפול תרופתי שנמשך שנים וזה נשמע לי כמו צורת חיים לא נעימה בכלל ותהיתי כיווןשלפני כשבועיים וחצי התחלתי טיפול בפבוקסיל נגד הפרעות חרדה ולפחות על פי טענת הרופא זה אמור תוך חודשיים גג לעבור לגמרי ובטח לא להיות משהו שיימשך שנים...........האם ייתכן שההפרעה תימשך ברמה כזאת שתיווצר תלות בתרופה??לא נשמע לי משהו בכלל........חוץ מזה, מדברים על תופעות לוואי שנשארות גם חרי תקופת ההסתגלות והייתי רוצה לדעת אילו תופעות בדיוק. כרגע אחרי שבועיים וחצי אני עדיין מרגישה תשישות ועייפות,חלומות מוזרים ביותר בלילה, שיכחה, הרגשה דומה להשפעת סם ותחושה של חוסר בריאות כללית.......אני תוחהה אם זה אמור להימשך, מה ישאר ומה יעבור ובכלל מה יהיה.... זהו. שיהיה לכולכם סוף שבוע מצויין, שירי.

לשירי שלום, בבקשה בבקשה אל תיפלי לטעות של "כדורים כצורת חיים", החיים חשובים וכיצד חיים ואיכות החיים עם או בלי כדורים. עדיף לחיות טוב בלי כדורים מאשר לחיות טוב עם כדורים. אבל באופן כללי עדיף לחיות טוב. פבוקסיל אינה ממכרת. רוב האנשים מפסיקים ליטול את הטיפול אחרי מספר חודשים ורק מעטים ממשיכים לזמן יותר ארוך בגלל סיבות מיוחדות, כל אחד וסיבותיו הוא. בקשר לתופעות הלוואי, איני אוהב לכתוב מראש מפחד שזו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה. כל תופעה שתתארי ותחשבי תקבלי כמובן תשובה כנה ואמיתית. אבל לא כדאי לחשוב יותר מדי על תופעות לוואי, ההפרעות בשינה וההרגשה הכללית שאינה טובה יתכן שהן ת.ל. אצלך. האם הפבוקסיל התחיל להשפיע לטובה. אני מציע שתחכי עוד עשרה ימים עד שבועיים ואם אין שינויים במצב תתייעצי עם הרופא לגבי החלפת התרופה. כל טוב, דר' גיורא הידש

וכן..כמובן שיש השפעות חיוביות של הפבוקסיל -ההתקפים כמעט נעלמו ועוצמתם ירדה להפליא.........מה שכן בינתיים השיפור מתבטא רק ברמה הפיזית....ברמה הקוגנטיבית אין עדיין שום שינוי.אני עדיין בפחדים משיגעון או ממוות קרוב אם כי הנושא בטיפול בשאיפה שגם זה יעבור מתישהו....שאלתי על תופעות לוואי שנשארות קבועות כדי לדעת עם מה אאלץ להתמודד לאורך זמן....יש בעייה עם תופעות שהן קבועות כי כרגע אני סטודנטית ואם תחושת הסימום והעייפות תימשך אני לא אוכל להמשיך ללמוד כמו שצריך וחבל......לא תכננתי שכל מהלך חיי ישתבש בצורה ככ קיצונית.....

נו באמת שירי מה את ילדה קטנה למה לא שאלת איזה גג בבית קרקע או גג של גורד שחקים לא לשכוח לשאול

לפעמים קורה שנוצרת תלות פסיכולוגית בתרופה, כלומר את פוחדת להפסיק איתה מאחר שהיא גרמה לך להרגיש טוב, ואינך יודעת איך תחושי בלעדיה. מנסיון רב מאוד עם פבוקסיל, לא נשארות אחריה שום תופעות לוואי, ואם יורדים בהדרגה אז אין גם שום בעיה בגמילה. לא נראה לי שאחרי חודשיים הכל יעבור... טיפול ממוצע בתרופות הוא כחצי שנה- וכמובן הכל בתנאי שבאותו זמן תתקדמי עם עצמך (במישור הלא תרופתי, כלומר תנצלי את ההשפעה הטובה של התרופה לעשות דברים, לרכוש בטחון) ותוכלי לוותר עליה. התופעות שאת מתארת לא מוכרות לי (לקחתי את התרופה מספר פעמים) , ולדעתי זה כבר פרק זמן שהיית אמורה להתחיל להרגיש בו גם טוב, לבד מתופעות הלוואי הרגילות והידועות. כפי שכתבו לך כאן יש היום תרופות חדישות יותר עם פחות תופעות לוואי אבל מכיוון שהשלב הקשה מאחורייך עדיף כבר ללכת עם זה. זו תרופה טובה סה"כ, וחשוב שאין איתה בעיות בגמילה (מה שפחות ברור לי לגבי התרופות היותר חדישות). בהצלחה נילי.

היי לכולם, בסך הכל ישנה הסתגלות לתרופה ורוב תופעות הלוואי חולפות. ת.ל. היא לא שאלה תיאורטית, הן קיימות או לא קיימות אצלך ולכן במידה ויש אז אפשר לדון בהן. הדיון התיאורטי איזה תופעות אפשריות ממלא ספרים שלמים ולכן אני מעדיף לדבר על שירי ותופעות הלוואי אצלה ולא על תופעות כלליות. משך הטיפול הוא מספר חודשים, בתחילת הטיפול אני מבטיח פחות משנה, לכל אדם יש צורך להחליט עבורו על משך הזמן המתאים. עייפות וטשטוש הן תופעות שחולפות תוך זמן קצר. עם הפבוקסיל את אמורה להרגיש עירנית יותר עם יכולת ריכוז ולימודים טובים יותר, אבל אם הטישטוש וההפרעה נשארים אז כדאי לחשוב על החלפת התרופה לדבר המתאים לך יותר כפי שנאמר ישנן תרופות נוספות וטובות ונקווה שללא תופעות לוואי אצלך. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

האם ייתכן שנמחקו הודעות ?

הסבר- איני רואה את ההודעות של שאול בקשר לנוקטורנו, של גיא ושלי לגבי האפקסור והפאקסט וכדורי השינה. האם נמחקו? ואם כן מדוע?

לנילי שלום, אני כעת הוספתי מכתב, כך שתבדקי אצלך, אף אחד לא מוחק הודעות! NEVER לילה טוב דר' גיורא הידש

ואז תוכלי לראות את כל העצים גם כאלה שנעלמו (לא בגלל שנמחקו אלא בגלל סוג המימשק שיש כאן).

בימים אלה התחלתי טיפול בטגרטול, (כתחליף לפאקסט שלקחתי לסרוגין כשנתיים) . למיטב הבנתי הכדור אמור לעזור בייצוב מצב הרוח. אני באופן די עיקבי כבר 3 שנים במצבי רוח של עליות וירידות והירידות לא קלות ולצערי כרגע אני במצב רוח ירוד בדרך כלל מדובר על תקופותשל כ4 חודשים כל מופע שאלתי האם מישהוא או מישהיא עברו תהליך דומה האם זה עזר בייצוב המצב האם שוב אצטרך לעבור כמה חודשים קשים או שזה יעבוד יותר מהר ושמעתי גם על ליתיום האם זה לא עדיף(לגמור עם זה יותר מהר)

אין לי מושגמה כוונתך (לא ממש יודע מה זה ציקלוטמיה) נראה לי שמדובר בהפרעה דו קוטבית אם אני מבין נכון מה זה ... אם אני מבין נכון את המונח מניה דפרסיה אז אני כנראה שם מזה שלוש שנים במחזוריות די קבועה אני מידי 3 4 חודשים במצב דיכאוני לא קל אבל מתפקד... ואח"כ 3 4 חודשים של התרוממות רוח תיפקוד מעולה (לפחות מזווית המבט שלי)עד לא מזמן לקחתי באופן קבוע פחות או יותר פקסט וממש עכשיו אחרי כשבועיים שהמצב הרע חזר החליט הרופא על המעבר לטגרטול....

לד"ר הידש היתכן שהעובדה שהתחלתי את הטיפול בתרופה החדשה במקום הפקסט רק עושה יותר רע לפחות בשלב הראשון (בהרגשה) והאם תופעות כמו כאבי ראש וחולשה הם חלק מתופעות לוואי הקשורות למעבר לתרופה החדשה

עופר היי, אני לא הרופא אבל אני גם לוקחת טגרטול ואולי אוכל להוסיף לך מנסיוני הדל. א. תופעות לוואי כמו כאבי ראש, סחרחורות, בחילות וחולשה הן תופעות שגם לי היו והן, לפי מה שהבנתי, מאד טיפוסיות לתרופה. ב. אם אפשר לשאול, מה המינון שלך? והאם בדקו לך כבר את הרמה של התרופה בדם? יכול להיות שעוד לא הגעת למינון הטיפולי האידיאלי לך. ג. לצערי אני לא יכולה להגיד שהדיכאונות עוברים, לפי מה שהרופאים אמרו לי אישית הם לא ממש יעברו לעולם. אבל!! כל אחד והסיפור שלו ומכך אין כאן לעשות כל השוואה. מה עוד, הטגרטול אמור להפחית את הסיכוי לדיכאון פי 10 (לפי מה שהרופא שלי הבטיח לי) אני מקווה בשביל שנינו שזה נכון. לפי מה שהבנתי ממך אתה מתפקד בתקופות הדיכאוניות וזה כבר סימן טוב מאד. זה קשה אבל כל עוד אתה מצליח לקום מהמיטה, מהבית, זה הרע במיעוטו (כמה שזה באמת רע). ד. שאול- ישנם אנשים שהוספת אנטי דיכאוניים היא לא נכונה להם משום שהאנטי דיכאוניים יכולים לעזור ביצירת המניה (או היפומניה לצורך העניין). וזהו- המון הצלחה עופר, לכולנו. תצא מהתקופה הזו, תמיד נורא קשה ובמיוחד עם תרופה חדשה שלא גורמת להרגשה פיזית נוחה. רק טוב

לשאול ומיכל וכמובן לד"ר גיורא תודה על התשובות הגילוי שלי את הפורום הזה שווה הרבה ועוזר מיכל את אומרת שישנם אנשים שהוספת אנטי דיכאוניים היא לא נכונה להם משום שהאנטי דיכאוניים יכולים לעזור ביצירת המניה (או היפומניה לצורך העניין). אני כרגע מאיפה שאני נמצא ממש מעדיף להיות שם............(ונראה לי שהייתי שם כבר כמה פעמים ובגלל זה עכשיו אני עם הטגרול) ( בהיפומניה ) מה אתם חושבים על זה?

שלום לד"ר הידש. אפתח ואומר שתשובותיך לגולשים באתר מרגשות. בתשובותיך אתה מצליח להעביר את החום, האנושיות והאכפתיות הגלומים בך. זאת הפעם הראשונה שאני הופכת מצופה פסיבית לשואלת אקטיבית ואני מודה שאני מחכה בקוצר רוח לתשובתך - קצת תשומת לב, מה רע, גם לי מגיע לפעמים, לא? (אפילו שזה לא פשוט בשבילי ובכלל לא מובן מאליו). ולשאלתי: אחרי תקופה ארוכה של לבטים במסגרת טיפול פסיכולוגי, התחלתי לקחת לוסטרל, היום במינון של 100 מ"ג ביום. ההטבה בתחושות הדיכאון היתה מדהימה וחזרו לחיי החיוניות ושמחת החיים. אך עכשיו, ארבעה חודשים מאז תחילת הטיפול, אני חוזרת לדפוס הידוע והמוכר שלי - דיכאון (עם סיבה חיצונית שמובילה אותי תמיד ב"אוטוסטרדה" לדיכאון). הדיכאון הפעם עצור יותר. קיים עצב גדול וכאב גדול אך קשה לי מאד לבטא אותו - לא במילים ולא בבכי כך שאני מרגישה תקועה ואני אפילו קצת "כועסת" על התרופה. האם תאוריי מוכרים? ומה אתה מציע לעשות? שאלה אחרת ולא קשורה היא האם יכול להיות שלוסטרל גורם לאנמיה? מודה לך מקרב לב, הנעזרת

היי בטח מגיע לך, אבל חבל שיש צורך, כך שיהיה לך הרבה בריאות. לפני התשובה סיפור קצר. מדוע כתוב בתנך "השמר מרע" למה הכוונה ברע? הכוונה היא רופאים ועורכי דין, שני מקצועות המתפרנסים מצרות של אחרים. אם מרגישים טוב אז לא מגיעים לרופאים ולא לעורכי הדין. בכל מקרה אם כבר הגעת לפחות נמתיק את הגלולה.... חסרים לי די הרבה פרטים כדי לענות בתשובה מפורטת. הדברים החשובים הם בת כמה את, מצבך המשפחתי והיחסים במשפחה, והאם מדובר בדיכאונות חוזרים ובאיזו תדירות. תשובתי הפשוטה היא שלמרות הלוסטרל את נכנסת למצב של דיכאון. בסך הכל את נוטלת מינון נמוך של לוסטרל, עם לוסטרל מינון בינוני הוא עד 200 מג' ואפשר להגיע גם ל-300. כך שבשלב ראשון ניתן להעלות את המינון, הדבר החשוב ביותר הוא שכבר הוכח שלוסטרל מתאימה לך, ולכן כדאי להמשיך איתו ולהעלות את המינון. שיהיה רק טוב תעדכני ונוכל להוסיף לילה טוב דר' גיורא הידש

שלו רב, למען האמת כבר לא נעים לי לפנות אליך לעזרה בפעם הרביעית אך אין לי ברירה. שוב הסוף שבוע הגיע וכרגיל אני רוצה לצאת למסיבות אך חרד ביותר מאירוע/מיני אירוע או החרפת אירוע שכבר קיים (אסון ברחת הריקודים) - כאשר במשך כל השבוע כל מאמץ (אפילו הקטן ביותר) וכל מצב נפשי שלילי (גם קטן ביותר) גרם לי לאותן תחושות בראש. עדיין אני לא מרגיש השפעה משמעותית מהפבוקסיל (אני לוקח כבר שבוע וחצי, 100 מ"ג). שקלתי ברצינות ללכת שוב לנוירולוג אך אני בחרדה מסוימת שהוא יתן לי שוב CT לראש (שזה יהיה מיותר) - כמו בפעם הלפני אחרונה שהלכתי לנוירולוג ואז אני יכנס לחרדות קשות יותר. עם זאת בפעם האחרונה שהלכתי לנורולוג הוא בדק אותי אך בנוסך הרגיע אותי וייעץ לי בלי לתת לי בדיקת CT. תודה רבה לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

רואים מכאן שיש לך בעיה בקופסא ולכן ה-CT מיותר היה לי פעם חבר עם אותם סימפטומים מחר יש לו !! אזכרה!! ת.נ.צ.ב.ה

"ממש תודה רבה על העידוד"

לרני שלום, ראשית אני מתנצל על התשובה של "הרנטגן", בהחלט חוסר רגישות ואף תוקפנות לא מעטה. אין דבר נתגבר. שנית, באמת שפרויד יכול לחגוג גם בפורום, פרויד היה אומן פליטות הפה, תסתכל שוב על מה שכתבת, "אסון ברחת הרקודים" כלומר הבריחה מהריקודים כאשר בטח התכוונת "ברחבת" הרקודים. טוב, אז לא ברחת ולא קרה אסון. בקיצור, עדיין מוקדם מדי לקבל את השפעת הפבוקסיל וצריך עוד לחכות, אין מה לעשות שלושה שבועות הם עשרים ואחד יום, בערך זה זמן תחילת השפעת הפבוקסיל. לצערי, התנהגות נמנעת והימנעות מסיטואציות לא מקטינה את החרדות ואינה מביאה להרגשה יותר טובה. אם היית נשאר בבית ואז מרגיש טוב יותר הייתי ממליץ על כך. מניסיוני ההשארות בבית רק תתסכל אותך. כאשר תצא לרקוד, תזיע ותהנה ו"חס וחלילה" גם תפגוש משהי נחמדה ומעודדת, מצבך יהיה טוב יותר. כך שתמשיך לפנות וכולם נדחוף אותך קדימה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לפני כשנה וחצי נפטר אחי הקטן . הקשר בין אחי לביני היה קשר מיוחד . מאז אחי נפטר אני ממשיכה בחיים, המשכתי ללמוד ולעבוד כרגיל למרות הכאב . יחד עם זאת אני התחלתי לסבול מתקופות של דיכאון . כל חודש חודשיים אני סובלת ממצב רוח קשה נוטה לבכות , פאסימיות וכד'. תקופת הדיכאון נמשכת מספר ימים עד שבועיים שלושה. בעקבות המצב פניתי לטיפול פסיכולוגי שלא עזר במעט , וכן פניתי לפסיכיאטר . הפסיכיאטר רשם לי תרופה בשם רסיטל . 20 מ"ג ביום. התחלתי לקחת את הרסיטל לפני חודשיים , אך לא חל שיפור משמעותי. אני עדיין סובלת מתקופות הדיכאון. ברצוני להוסיף שהדיכאון לא כולל מחשבות על המוות של אחי אלא על דברים אחרים כגון עבודה , חברים אני משערת אך לא בטוחה שהגורם לכך הינו הטראומה במותו הטראגי של אחי. שאלתי אליך היא : מהו הפתרון לדעתך ? האם להגדיל מינון של הרסיטל או האם לשנות תרופה ? והאם יש סיכון לטווח הארוך בשינוי התרופה? תודה מראש מיכל

למיכל שלום, צר לי על מות אחיך ואת עוד כותבת שבנסיבות טרגיות. אין ספק שמוות של קרוב ובמיוחד מה שאנחנו קוראים "מוות לא טבעי" של אח צעיר בנסיבות חריגות משפיע יותר. לא כתבת בת כמה את, כך שאם את נערה או צעירה מאוד כנראה שתשובתי צריכה להיות מעט שונה. אני חושב שאת אשה בוגרת ועל כך מבוססת תשובתי. מצב של אבל על אדם שנפטר הוא טבעי ויש דמיון רב בין אבל ודיכאון. עם זאת דיכאון פעמים רבות אינו קשור לאירוע חיצוני ולכן אנו פונים לרופא. תהליכים של אבל שונים מאדם לאדם, גם משך האבל שונה מאדם לאדם וכל אחד בנסיבות אחרות. לכן בדרך כלל רופאים לא מתערבים בתהליכים גם כאשר אחרי תהליך האבל את מתחילה לחשוב על עצמך ומצבך בחיים דברים שלכאורה אינם קשורים באחיו. צר לי שהטיפולים לא עזרו לך, בעיקר חשוב כאן הטיפול הפסיכולוגי המאפשר לך לעבד בצורה טובה יותר את האובדן שקרה לך. כמובן שהאובדן של אחיך מצטרף לאובדנים נוספים שקרו לך בעבר. לכן אני מדגיש את חשיבותו של הטיפול הפסיכולוגי. בקשר לטיפול התרופתי, תרופות הן טובות בתנאי שהן עוזרות. במידה שהן לא עזרו כלל כדאי להחליף לתרופה שמתאימה לך יותר, עדיין אין תרופה אחת שמתאימה לכולם. אין סכנה או סיכון בהחלפת התרופה. לעתים כדי לקבל תגובה מעלים את התרופה לשני כדורים ביום, גישה זו מקובלת ונכונה, אני אישית מעדיף להחליף תרופה. שלא תדעי מצער ושיהיה לך רק טוב דר' גיורא הידש

מיכל היקרה שלום רב! גם אני איבדתי את אימי ז"ל לפני כשנה וחצי וחוויתי בעקבות מאורע זה אבל ודכאון. אבל זה בא וחוזר בכל מיני הזדמנויות בעיקר בשמחות ובחגים. זוהי בהחלט תגובה רגשית טבעית וצריך לתת לזמן לעשות את שלו. תני פורקן לרגשותיך והשתדלי מאוד לקבל גם את החלק הזה שלך כי זאת את! דבר זה יקל עליך מאוד בעיקר לטווח ארוך. אח"כ נסי לחשוב באופן חיובי,למשל על הזכרונות היפים שיש לך עם אחיך ועל כך שהוא יקר וחשוב לך עד כדי כך שהוא יום יום נמצא בליבך, אם את אשה מאמינה ולמרות האסון הכבד שחווית עליך להאמין שזוהי גזירת הקב"ה וכל מעשיו גם אם אין אנו מבינים אותם הם לטובה. כמו-כן האמיני כי נשמת אחיך חיה וקיימת ונמצאת עמך בכל עת עד לתחית המתים . מעבר לכך השתדלי להעסיק את עצמך בדברים חיוביים של יצירה ועשיה ובע"ה גם תבני לך משפחה חמה. חשוב מאוד לדבר הרבה ולמצוא תמיכה וניחומים עם בני משפחה וחברים. מבחינה תרופתית,אפשר בהחלט להעזר בתרופות (גם בתפילות) ואם הרסיטל אינו עוזר ניתן להחליפו (למשל בלוסטרל+קלונקס,איקסל או אפקסור-תלוי ברגישויות שלך) והכי חשוב להיות סבלנית ותחת טיפול מקצועי בהצלחה,חזקי ואמצי את לא לבד! להבין כי זוהי

תודה, תודה דר' גיורא הידש

אייל ויפעת, מה שלומכם, תודה על האיחולים איזה חמודים שזכרתם. אני מרגישה מצויין, ולא באה לצ'ט כי אני מעדיפה לישון אבל אני אקפוץ הבוע להגיד שלום אני מקווה שכולכם בסדר ולאיש - הפורום הזה ייחודי בגלל שנוצרו בו קשרים אישיים וזה לא מונע להמשיך לשאול שאלות ד"ש לכולם קרן

אני לא יודע על מה, אבל מזל טוב הרבה בריאות ואהבה דר' גיורא הידש

הי קרן... קודם כל מזל טוב. את יודעת בלי קודם כל, פשוט מזל טוב, וסליחה שקצת התעצבנתי קודם, קורה...

היי קרן, מה שלומך? איפה נעלמת? לא רואים אותך, לא שומעים ממך, מה איתך? התגעגענו אלייך! למה את לא באה יותר? הכל בסדר? אה, ודרך אגב.................מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ביי ביי, אייל

בן אדם, זה פורום פסיכאטריה לא לוח מודעות, כל הודעה פרטית כזו גוררת שאלה שמן הסתם מאוד מאוד חשובה למישהוא, למטה, ומונעת מאנשים לראות תשובות לשאלות שלהם. למה לא תשתמש בדואר האלקטרוני לצורך הודעות אישיות?, יש גם, נדמה לי, פורום תמיכה בדוקטורס, זה מקום הרבה יותר מתאים להודעות כאלה.

שלום איש! קודם כל, לא צריך להתעצבן. שנית, אני אודע בודאות שהיא מבקרת בפורום הזה, ולא יודע אם היא מבקרת בפורומים אחרים. היה לי חשוב מאוד שהיא תקרא את ההודעה, ואם היה לי המייל שלה, תאמין לי שהייתי שולח לה למייל. שלישית, מי ששאל שאלה יוכל למצוא אותה (אולי לפי התאריך והשעה), וד"ר הידש עונה לכולם! ככה, שאין עם זה ממש בעיה. אני לא חושב שנגרם נזק משמעותי עם כתיבת הודעה פרטית פעם בכמה שבועות. מקוה שתבין, וגם אם לא - אני אתגבר. בברכת יום טוב, אייל

שלום אני אב לשלוש בנות בין הגילאים : 7 - 15 הבת הבכורה שלי היא ילדה מאוד מקובלת בכל השיכבה . מה אני יכול להגיד ... המחזרים לא חסרים. אני ואישתי נהלנו איתה שיחות בכל מה שקשור למיניות הדרכנו אותה איך עליה להתמודד עם כל הסיפור של החיזור הלא רצוי, אבל " הבעיות " מתחילות כאשר החיזור דווקא כן רצוי . לא הרחיב בדיבורים והגיע לעיקר ... במיקרה לחלוטין, אשתי מצאה פתק בארון הבגדים שלה בפתק מתארת בתי את הקשר המיני עם חבר שלה שאת קיומו לא ידענו עד היום. אומנם היו חשדות שיש לה חיבה לילד מהשיכבה אבל כששאלנו אותה , הכחישה בתוקף. עלי לציין שאנו בקשרי חברות( עם גבול כמובן ) עם הבנות , עם כל המשתמע מזה. -בפתק היא מתארת איך שהיא התמזמזה איתו. ובמילים שלה: " קיימנו יחסי מין , בבגדים" בסלון של החברה כשההורים לא היו בבית, עם תיאורים מדוייקים איך ומה. " וזה מצא חן בעיני." היא כותבת. אני בדילמה מה עלי לעשות?. בינתיים לא היגבתי בשום צורה לא רוצה לעשות משהוא שלא אוכל להחזיר אחורה... אז מה אתם מייעצים לי .? אשמח לקבל גם חוות דעת של הקוראים כמובן בתודה מראש.

לבוב האב המודאג שלום, אני חושב ששאלתך היא בתחום המוסר והמוסכמות. בודאי שאין מדובר במחלה, הפרעה או בעיה נפשית, ואני לא מוצא סיבה להתייעץ עם פסיכיאטר. אני חושב שאתם - ההורים - צריכים לחשוב כיצד אתם התנהגתם בגילה ומה עמדתכם התרבותית/מוסרית בקשר למעשיה של בתכם. אם אתם מסכימים אז אין בעיה. אם הדברים מסובכים יותר אז תצרכו לשקול מה אתם רוצים ומה אתם יכולים לעשות. הבעיה במאה העשרים שקשה מאוד לאמר מה נכון ומה נורמלי. למזלינו החברה כיום הרבה יותר פתוחה, וקשה מאוד לקבוע מה נכון או לא. תשוחח עם אשתך ונשמח אם תעדכן אותנו. דר' גיורא הידש

אתה האפוטרופוס החוקי של הילדות שלך עד שהן יגיעו לגיל 18 אתה רשאי- ולמעשה חיייב- לחנך אותן ולדאוג לשלומן עד הגיל הזה לפחות כ"א אמור לחנך את ילדיו עפ"י השקפת עולמו בכפוף למגבלות החוק במקרה שיש התלבטות אפשר לפנות לייעוץ פסיכולוגי- ישנם פסיכולוגים שההתמחות שלהם זה טיפול משפחתי או יחסי הורים- ילדים וכו' .

ליעל מה נשמע? דר' גיורא הידש

בהמצלת הפסיכולוגית והפסיכאטר המלווים אותי בטיפול, החלט על הפסקת הטיפול בסרוקסאט. נטלתי את הכדור במינון של כדור ליום קצת מעבר לשנה. העניין הוא שלאחר סיום נטילת הכדור (לאחר ירידה הדרגתית) אני מטושטש לחלוטין, סובל מזעזועים פנימיים בראש, מעין ריחוף וסחרור קל תמידי אשר מקשה עלי לתפקד. למען האמת אני כמעט שבוע ימים שוכב במיטה, ולא יכול לעשות יותר מזה, כל צעד או מבט לצדידים משגע את הראש . האם אילו אכן תופעות לווי ידועות של הגמילה מהתרופה הנ"ל? כמה זמן אני עתיד לחוש את התחושות האילו ? האם יש משהו מסוכן שאמור להעיר את תשומת ליבי ? הערות: 1. לאחר בדיקות עם רופא פנימי שללתי אפשרות שתופעות אילו נובעות ממשהו אחר. 2. אני פונה אליכם פה מכיוון שהפסיכיאטר שלי לא נוכח בארץ בימים אילו. 3. התופעות קיימות כמעט שבוע ללא הטבה. אשמח לתשובה מהירה בנושא - תודה

ג. שלום, סרוקסט אינו ממכר ואין לו תופעות גמילה. לאחרונה מתרבים הדיווחים על תופעות שעדיין לא הוגדרו במלואן המופיעות עם הפסקת הטיפול. כיוון שהפסקת באופן הדרגתי אני חושב שאין מדובר בתופעות אלו, תופעות ההפסקה מתרחשות כאשר קיימת קטיעה של הטיפול והפסקה פתאומית. הייתי מציע לך לנסות כדור הרגעה מסוג וואבן או לוריון ולבדוק את השפעתו. תנסה ותעדכן, דר' גיורא הידש

ד"ר הירש וג' היקרים! גם אני נוטלת סרוקסט וניסיתי הפסקה הדרגתית ומבוקרת זה מספר פעמים. התופעות שג' מתאר הן בהחלט תופעות שכבר דובר עליהן בעבר בפורום בקרב נוטלי כדור זה והן אכן קיימות. מה שהפריע לי בעיקר זה אכן תחושת הזרמים הפנימיים בתוך הראש שמקנים כעין תחושת סחרור וחוסר פוקוס. קשה לי לאמר כמה זמן זה לוקח שכן תמיד "ברחתי" חזרה אל הסרוקסט. ג' הלוואי ואתה יותר חזק ממני - אל תתיאש, נראה לי הגיוני מאד שזה יעבור בקרוב.

נכון שהדיכאון חלף הלך לו מזמן אבל אין לי חשק להיות מתוח בנהיגה ואין לי חשק לריב עם אנשים. נכון שרגזנות ו"פיוזים קצרים" הם לא הפרעה נפשית ואפשר לחיות איתם אבל עדיף בלעדיהם.

שלום, לעתים תרופה נגד דיכאון גורמת לפעילות יתר אצל אנשים עם נטיה להפרעה ביפולרית-מאניה דפרסיה. כלומר המאניה חבויה ויתכן שאף פעם לא היתה עולה פרט לכך שמקבלים תרופות נוגדות דיכאון. עם כל השאלות האלו, נראה לי שמבחינתי אתם אנשים בריאים. מה דעתכם על אנשים בריאים הנוטלים סרוקסט? רק טוב דר' גיורא הידש

ראשית תודה על התגובות, לגבי עציתך ד"ר גיורא הירש, לא נטלתי כל תרופה אחרת להקלה על המצב, כי לא רק שרע לי עתה, לא רציתי להוסיף עוד לניסויים שמתחוללים אצלי בראש. אני מקווה שהתחושות האילו יעברו עם הזמן, אני בהחלט יכול לומר שהיום (שבוע אחרי) עוצמת התחושה ירדה במקצת. שלא יהיה למישהו הרושם המוטעה שאפשר לחיות עם התחושה הזו, ממש לא. אבל זה מה יש ואני מאוד מקווה שאילו אכן סימפטומים של גמילה. לגבי הלא רוצים להיגמל - אני נוטל את התרופה על מנת לאזן "הפרעת קשב - ADD" ולכן לא חוזרות אלי כרגע תופעות של חרדה וכיו"ב, ולפי הטיפול ב ADD אמורים לעשות הפסקה אחרי תקופה של שנה לערך. אני לא בורח מהכדור אני פשוט אמור להפסיק אותו כעת רק שזו משימה ממש לא קלה. וכולי ציפיה לפסיכיאטר שלי שהחליט שזה הזמן הכי טוב בשבילו לטייל בחו"ל. תודה על התגובות

היי ADD זהו סיפור אחר, מעניין מאוד שרק לאחרונה נוטים לתת לו את החשיבות שמגיעה לו. אשמח לפתח את הנושא עם משתתפים רבים מפני שהוא מאוד שכיח וחשוב לדעתי. אני מתכוון להפרעת קשב אצל מבוגרים ואנא העבירות את הנושא קדימה כדי שלא נפספס אותו. תודה דר' גיורא הידש

תשמעו חברים, אני יכול לומר שעברתי את זה נגמלתי מסרוקסאט, תופעות הלוואי ה נ ו ר א י ו ת חלפו יש לי חשבון לא פתור עדיין אם כל הרופאים שהרימו גבה כאילו אני הבן אגם הראשון שהם שמעו שיש לו את התפועות, ואני אישית דיברתי בתפקוה הנוראית הזו עם מספיק אנשים שעברו את זה ורובם לא ממש שרדו וחזרו לכדור, כך שלא ימציאו לי שו בעיה ספציפית שלי ותגובתי לכדור. מה שעיין לא ברור לי ולא קיבלתי עליו תשובה, זה האם החומרים שגורמים תופעות לוואי כאילו שגורמות לך לחזור לכדור , האם הם חומרים רפואיים או שיווקיים ???!!!??? אחרי הכל הכדור נפלא ויש לי רק דברים טובים לומר על ההשפעה שלו עלי בזמן שלקחתי אותו, אבל החברה שמייצרת אותו מגלגלת 27 מיליארד בשנה, כנראה שיש פה כמה חומרים שלא בהכרח אמורים להיות. בכל אופן, מצד אחד יצאתי מזה מצד שני אם יום חד אצטרך לחזור לכדור אני בבעיה, אני לא יודע אם איה מסוגל לעשות את זה לעצמי שוב

ג' שלום! קודם כל ברכותי. תוכל לפרט מהן בדיוק תופעות הלוואי מהן סבלת? והכי חשוב - תוכל לפרט כמה זמן נמשכו תופעות הלוואי עד שחלפו לחלוטין? תודה רבה,

בעיותי הפסיכאטריות מתחלקות ל2 דכאון בלבד ובעיית שינה אני מטופל בפקסט 40 עקב דיכאון בינוני אשר עבר וכעת מצבי מצוין. אך יחד עם זאת החלק השני של של בעייתי היא השינה..... . אשר נובעת כנראה רק מדאגנות יתר ולא מחרדות,עד כה טולפטי לסרוגין (רק מתי שהרגשתי צורך) בזודורום 10 מ"ג אך מאחר כי הכדור עזר ליכנראה רק בהרדמות אז אני קם מספר פעמים בלילה ולמעשה יש לי נדודי שינה רבים.. יום הוחלף לי הכדור ל נוקטורנו 7.5 מ"ג האם זה יעזור? יותר חשוב מה ההבדל בינהם? בתודה ובברכת לילה טוב..... גיא

הזודורם יותר טוב מהנוקטרנו ובארה"ב זאת התרופה הנמכרת ביותר להשריית שינה. גם בבריטניה התרופה הזאת להיט. שם זה נקרא בשמות אחרים אבל זה אותו חומר. מה שאתה צריך זה איזשהו בנזודיאזפין בנוסף לנוקטרנו/זודורם ככה לא תתעורר בלילה. תבקש שייתן לך לוריוון זה הבנזודיאזפין הכי קל. או שתיקח בנדורמין ואז לא תצטרך גם את הזודורם/נוקטרנו.

לגיא שלום, תשובתו של ליאור נכונה, ישנן תרופות להשריית שינה מה שנקרא מרדימות, התרופות הללו מרדימות ופחות שומרות על השינה. כאשר הפרעות השינה קשורות לחרדות, תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים מורידות את החרדות ומאפשרות את השינה. עם זאת יתכן ובמצבך יש אפשרות נוספת. רוב התרופות נוגדות דיכאון כמו הסרוקסט הן מעוררות וזה מזלינו כי אננו רוצים ללכת ישנים כל היום. לעתים העוררות גבוהה ואז כמובן קשה יותר לישון בלילה. אני מקווה שאתה נוטל את הסרוקסט בבוקר ואז העירנות תהיה במשך היום ובלילה תוכל לשון טוב יותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

.א. אפקסור, אמרתי לך גיא, אפקסור.... חבל שאתה לא מקשיב לי. ב. ואם בכל זאת לא, אז, ישנוכדור שינה אחד שאותו אני הכי אוהבת, זה halcion לא אוהבים ככ לתת אותו בארץ כי פעם קרה איתו משהו באנגליה, משהו לא נעים..) אבל הוא הכדור שבעיניי הטוב ביותר ככה שמדי פעם כדי להחליף, כי הרי הם ממכרים אז צריך להחליף. אבל בכל זאת - אפקסור. מה יש לך להפסיד? נסה. זה ממש כמו הסרוקסט רק ירגיע אותך הרבה יותר וייתן לך לישון טוב. תשמע לי. (הרי מהכדורי שינה האלה לא תצא. בסוף צריך להפסיק עם זה. זה ממילא מפסיק להשפיע, והפסיכיאטר שלי אמר לי שבשימוש של כמה חודשים אפשר להתחיל לאבד את הזכרון). בי, נילי.

נכון אפקסור כדור מעולה אני גם נירדם מעולה רק מה מיתעורר מוקדם

לגיא, הנה עוד טיפ: מודאל, תרופת הרגעה מצויינת, לא ממכרת, (היחידה). אם תהיה יות ר רגוע, בטוח שגם תישן יותר טוב (אפשר לקחת אותה בקביעות עם סרוקסט) (רק לקחת בחשבון שהיא מנפחת עם הזמן, כי מאטה את קצב חילוף החומרים .) (וצריך לערוך איתה בדיקות מדי פעם, ) בכל מקרה זו אחלה תרופה שאין לה די מודעות. משום מה. ( היא ניתנת להרגעת הקיבה, ) ים) אבל זה רק למקרה שאתה מתעקש להמשיך עם הפקסט... ואגב לא ברור לי למה. בי נילי.

תודה על העזרה והעצות לצערי אני יודע כבר זמן רב כי כדורי השינה הם דבר רע לגוף ולזכרון והמוח בכלל! ולכן אני לא לוקח אותם כל יום אלה מידי פעם בלבד . פשוט בלי שינה או בלי שינה טובה קשה לי לתפקד ביום יום בצורה תקינה. לגבי האפוקסור,אני יודע כי זה כדור טוב אך אני עדיין לא רופא כך שקשה לי להחליף את האפוקסור בלי עזרתו של בעל המקצוע (הפיסיכאטר) הוא אומר כי הפקסט עוזר לי (ומה שנכון נכון!) ושינה זה כבר עניין אחר שלא ניתן לטיפול ע"י כדורים כגון צפאקסט או אפוקסר. אני מתאר לעצמי שהעצע הבא היא להחליף רופא.... אבל מי מבטיח לי שהרופא הבא יתן לי אפוקסר אולי הוא יחיליט ויהבחן אותי אחרת? לכן אני אשאר בינתתיים עם הפקסט שהוציא אותי מבור הדכאון בוא הייתי שראוי תקופה לא מבוטלת אך עדיין לא ניקה את מחשבותי לאורך הלילה. חוץ מזה הנוקטרנו משאיר בפה(מאתמול בלילה עד עכשיו.....) טעם רע מאד תרתי משמע גיא

תרופות כמו סרוקסט או אפקסור הן מעוררות ויכולות לגרום לבעיות בשינה. גם בהירדמות וגם ביכולת לשמור על שינה רציפה. זודורם ונוקטרנו מאד דומים ומיועדים בד"כ לשימוש של מס' שבועות עד חודשיים. לזודורם יש מס' יתרונות על הנוקטרנו. המינון הוא 5-20 מ"ג ללילה. אפשר לקחת כל לילה אבל להתחיל ב-5 מ"ג ולהעלות בהדרגה. רמרון היא גם נוגדת דיכאון וחרדה וגם מטפלת היטב בבעיות שינה יותר טוב מכל כדור אנטי דכאוני אחר. היתרון של רמרון שהיא לא ממכרת. תנסה לקחת חצי כדור רמרון בלילה וכדור אחד של סרוקסט בבוקר ובצורה כזאת תוכל לישון טוב, בלי כדורי שינה ובלי לפגוע בהחלמה שלך מדיכאון. אם גם זה לא יעבוד אז תצטרך לרדת לגמרי מהסרוקסט ולעבור לכדור שלם של רמרון.

שאול לקח ואבן בחודשים מאי יוני כי רופא המשפחה רשם לו. שאול עבר לחצי נוקטורנו של 7.5 מ"ג בתחילת יולי עד אמצע אוקטובר. אמא של שאול( בת 82) שברה יד והילד בן 48 נאלץ לישון אצל אמא. מאז ששאול ישן אצל אמא הוא שכח מהנוקטורנו. מסקנה חצי נוקטורנו מרדים ולא ממכר

אפקסור לא מעורר כלל. להיפך- עוזר לישון טוב יותר. נילי.

יש לי בעיה אני לא יודעת אם היא פסיכיאטרית או לא אז ככה בשנתיים האחרונות אני לא מצליחה לזכור כלום אני פשוט לא זוכרת אני לא יודעת למה ואיך אני קמה בבוקר בלי מושג על מה שעשיתי אתמול, אני מתחילה שיחה עם מישהו ולא זוכרת את ההתחלה, אני עושה דברים פשוטים כמו לצחצח שיניים בבוקר (דבר שברור לי מראש) ולא זוכרת בצהריים אם עשיתי את זה או לא, אני מתכוננת למבחן ואחרי דקה אני לא זוכרת כלום, אומרת דברים ולא זוכרת אם אמרתי אותם או לא אני לא מגזימה זה ממש ככה אני לא יודעת אם זו הדחקה של דברים שאני לא רוצה לזכור או שסתם אין סיבה ממה זה יכול להיגרם?

לניקי שלום, לא כתבת בת כמה את וזו שאלה מרכזית כאשר עוסקים בבעיות זיכרון. אני מניח שאת צעירה (הרמז לבחינות) ותשובתי מתייחסת לפי הנחה זו. נכון שקיימות סיבות נפשיות לשיכחה, הדחקה, דיכאון, מחשבות טורדניות ועוד רבות. אבל אצל אדם צעיר הייתי קודם כל בודק האם ישנה סיבה אורגנית-גופנית להפרעה. לכן הייתי מתייעץ עם נאורולוג ואחר כך לפי תשובתו אף פונה למרפאה קוגניטיבית אשר בודקת בכלים מדעיים את הזיכרון. המרפאה הקוגניטיבית תוכל במידה רבה לשלול בסיס אורגני ואז תפנה אותך לטיפול נפשי. תעדכני ונתקדם. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר גיורא הידש שלום רב, אני פונה אליך , בעקבות תכתובת שלנו לגבי בעיות שינה. המלצתי לי ללכת למרפאת שינה ואכן הייתי (בתל-השומר) לאחר הבחנה ע"י הרופאה היא קבעה כי הפרעה הינה PSCHOPHYSIOLOGICAL INSOMNIA אם חשש לדיסטימיה (מה זה?) היא המליצה על טיפול קוגנטיבי עם תרופה מסוג נוקטרונו . היא מסרה לי שבמרפאתם אינה מבצעת טיפולים פסיכלוגים קוגנטיבים , והיא נתנה לי שם של פסיכלוגית המתמחה בטיפול קוגנטיבי עם התמחות בתחום השינה. כאשר פניתי לפסיכולוגית היא מסרה לי שהיא תפוסה עד פברואר 03 (היית מאמין ? !) לגופו של עניין, האם אתה מכיר פסיכולוג/ית המטפל בשיטה זאת עם התמקדות בבעיות השינה, כי אני מרגישה אבודה , לא מספיק כי הרופאה הציבורית אינה נותנת לי פתרון לבעייתי גם ברופאה הפרטית אני לא מוצאת את האדם המתאים שיכוון אותי להבראה. כעת, אני מכורה על כדורי שינה (1/2 כדור כל לילה) ומצב זה לא יכול להמשיך ללא עזרה. אודה על תגובתך או לתגובת יתר הגולשים שאולי מכירים מטפל מסוג זה ?

היי איני נוהג להמליץ על מטפלים והכרותי עם מטפלים באזור ת"א לא גדולה. אבל לעצם העניין... בקיצור רב, הפרעות בשינה על רקע נפשי עם חשד למצב של דיכאון. הדיכאון אינו עמוק אבל ממושך מבחינת הזמן. הדיכאון מתחלק לדיכאון חמור והתקפי, ודיכאון פחות חמור בעוצמתו אבל ממושך מעל לשנתיים. בדיכאון מהסוג השני הנקרא גם דיסטימיה, החיים אינם כה שמחים, לא נהנים מדברים, יוזמים פחות וכמו שאת קוראת לעצמך "קשה לי", זו לא רק סיסמה ושם אלא גם הרגשה יומיומית די מעיקה. לכן, ההמלצה היא לשקול ברצינות טיפול פסיכולוגי וגם להתייעץ בקשר לתועלת אפשרית מטיפול תרופתי. בהצלחה ויופי שאת מעדכנת. לילה טוב, NOCTURNO זה לילה, תסתכלי על עטיפת התרופה דר' גיורא הידש

האם זה מקרי שמספר תרופות המשמשות לייצוב מצבי רוח כמו טגרטול משמשות גם לטיפול באפילפסיה ?

גם קלונקס משמש לאפילפסיה. בבריטניה לרופא מותר לתת קלונקס רק בהתווייה של אפילפסיה. בארץ נותנים קלונקס בתור "ווליום משופר". ככל הנראה שיש לקלונקס השפעה גם על ייצוב מצבי רוח. אחרת אני לא יודע למה רופאי המשפחה התחילו לחלק קלונקס במקום הווליום הישן והטוב.

לשאול שלום, שאלה מעניינת ורבים שואלים אותה ועדיין אין לה תשובה. באפילפסיה הבעיה היא שקרום התא אינו יציב ולכן הוא מפעיל פעילות חשמלית לא מבוקרת. כך התרופות מיצבות את קרום התא ולכן אין פעילות חשמלית בלתי מבוקרת. כך גם במאניה דפרסיה יש ייצוב של מצבי הרוח. התרופות עובדות על נוירוטרנסמיטר בשם גבה GABA כמו הבנזודיאזפינים וכמובן הקלונקס. בהתקף אפילפטי חריף וממושך - הטיפול המומלץ הוא קודם כל וואליום, מהסיבה הנ"ל. לצערי עדיין אין לנו תשובות יותר מעמיקות. ביי דר' גיורא הידש

(איך לעזעל החמצתי את השאלה הזו אתמול???, שוב התעלת על עצמך שאול!)) כמי שסובל מאז גיל 16 מאפילפסיה (epi grand mall אני מקווה שהאיות נכון) ומטופל מזה 10 שנים בטגרטול CR 400 , וסובל (סבל?, זה באמת עובר לגמרי מתי שהוא?) מהפרעת חרדה דיכאונית, הנחתי תמיד שהקשר בין חרדה (ודיכאון) לאפילפסיה הוא פסיכולוגי. התקף אפילפטי (במיוחד התקף מאסיבי) הוא חוויה מאוד לא נעימה, פתאום במצע החיים, אתה מאבד שליטה על הגוף, שזז לכל מיני כיוונים בלי שתיהיה מודע לכך בכלל, תגובה של פחד או הסתגרות היא מאוד הגיונית במצב שכזה. על יוליוס קיסר שככל הנראה סבל מאפילפסיה מסופר, שהוא מאוד חשש לנאום בפומבי מחשש שמא הוא יקבל התקף אפילפטי במהלך נאום בסנאט או מול קהל גדול. אני אומנם לא יוליוס קיסר אבל אני חייב שגם היום 10 שנים לאחר ההתקף האחרון שלי, כשאני נוהג, או מדבר לפני קהל (מה שעקב העבודה שלי קורה מספר פעמים ביום) המחשבה הזו עוברת לי במוח, ושום כדור אנטי חרדתי לא הצליח להעלים אותה (הכדורים הצליחו להפחית מהחשיבות שאני מייחס למחשבה הזו). כולנו חיים ברמה כלשהיא של חוסר וודאות, אין לאיש מאיתנו ביטחון של 100% כשהוא יוצא מהבית בבוקר, שהוא אכן יחזור אליו בריא ושלם בערב, לחולה אפילפסיה גורם חוסר הודאות הזה מוכפל פי כמה, למרות שהרציונאל שלי מבין מה זה התקף אפליפלטי, מבין שלא מתים מזה, ושזה אפילו לא צריך לעצור את החים, התחושה הנפשית והפיזית המלווה התקף היא כל כך חזקה שמאוד קשה להפטר ממנה, והיא ממשיכה להטריד שנים רבות אחרי ההתקף. האם בנוסף להסבר הפסיכולוגי הזה יש גם הסבר ביאולוגי על קשר בין מוקדים אפילפטיים, והפרעת דיכאון וחרדה?, האם מאפיני האפליפסיה, או סוג האפילפסיה קשור לעניין?

שלום רב, מה מבדיל התקף חרדה מדברים אחרים? אלו הם התסמינים המצביעים על התקף חרדה? מדוע נגרם? תודה רבה ורק בריאות

ערב טוב, אם תספרי מה הרגשת אני חושבת שאוכל לעזור לך. שגב

לחרדה פנים וצורות רבות, גם התחושה של התקף חרדה היא שונה מאדם לאדם, ישנם כמה מאפינים שחוזרים על עצמם אצל הרבה אנשים, ככלל, לחרדה יש השפעה פיזית ברורה, שמדמה מחלה (דופק מואץ, זיעה מוגברת, נימול, גלי חום, כאבי בטן ושילשול) אם מצליחים לשלול סיבות פיזיות למצב הפיזי הזה הרי די ברור שמדובר בפאניקה, יחד עם זה ניתן לאבחן חרדה גם לפי התחושות של הלוקה בהם: פחד בילתי מוסבר מדבר מה, תחושה של אני חיב לברוח מכאן, פעמים רבות גם פחד מהתקף לב, או פחד מאובדן שפיות. בקשר ללמה נגרם התקף חרדה..., אולי בגלל חרדה???. האמת לא חושב שיש תשובה אחת מוחלט, יש הרבה תאוריות, אבל הכי חשוב, יש גם טיפול שעובד!!!. אם את רוצה לדעת אם יש לך הפרעת חרדה, תצטרכי לכתוב קצת על עצמך.

לאיילת שלום, תשובות תיאורטיות פעמים רבות רק מבלבלות, לכן באמת עדיף שתנסי לספר על עצמך ומכאן נתקדם. רק טוב דר' גיורא הידש

ובכן, ראשית כל תודה על הנכונות הרבה, לפני כשבועיים בעת ישיבה רגועה לכאורה במסעדה בחו"ל הרגשתי בפעם הראשונה בחייי את החוויה הקשה של לחץ ופחד לא ברור, דופק מואץ סחרוחורת.... רופא משפ נתן לי תרופה להרגעה אך אני מפחדת שכשכאסיים לקחת אותה הרגשות האלה יחזרו

הודעה. בכל לילה בשעה 23:00 מתקיים צ'אט תמיכה לסובלים מחרדות. שם החדר: אני חרד , והוא נמצא בצ'אט הבסיסי של נענע. אייל

הי, אף פעם לא הבנתי למה כל כך מאוחר-אם זה רק לצעירים בני 20+ אז תכתוב כי אני בת 30+-האם התקבלתי?ואם כן קדימה ותקדימו את השעה. לא תפסידו-הבטחה שלי. שגב

היי שגב. זה לא מוגבל בגילאים, ואת בהחלט מוזמנת! לגבי השעה, כבר הקדמנו מחצות ל- 23:00, ונשקול להקדים עוד, אם כי זה קצת בעייתי. בכל אופן, תבואי פעם אחת, כי אני מאוד סקרן מה אנחנו מפסידים........ ביי ביינתיים, אייל

בעלי,בתוך 4 שנים לערך,קיבל 3 התקפיים פסיכוטיים חריפים,ואושפז במח' הספיכיאטרית. במיקרה האחרון,הועבר בכפייה לבאיר-יעקוב,למח' סגורה.באישפוז הראשון,ערכו לו בדיקת mri,וגילו ציסטה פרונטלית במע' העצבים,אך זה לא טופל,והטיפול היה פסיכיאטרי. הפעם,פנו בבאר-יעקוב בבקשה לבדיקת mri חוזרת,כי חושדים שזה הגורם. הייתכן שהתקפים פסיכוטיים חריפים ניגרמים כתוצאה מציסטה שלוחצת על עצבים מסויימים?. אשמח לתשובה. (בין התקף אחד למישנהו בעלי תיפקד מצויין,אך יש חשש שזה עוד יחזור).

שלום, בהחלט עלולים לסבול מהתקף פסיכוטי בגלל בעיה בתוך הגולגולת, ואת מתארת שב MRI הייתה ציסטה? האם נאורולוג בדק אותו? כדאי גם להבדק אצל נאורוכירורג. האבחנה המבדלת במקרים אלו מורכבת ובהחלט הייתי פונה תחילה לצד הנאורולוגי. עם זאת אני חושב שבבית החולים התייעצו והתיחסו לנקודות אלו? האם שאלת אותם? דר' גיורא הידש

שלום דודי סובל מהזיות , מזה 3 חודשים,הוא מקבל:קסנקס,רספירדל,איטומין,סרוקסט ועוד...... כול פעם במינון שונה הוא בן 30 ואינו מזיק לסביבה אך בטוח כי רודפים אחריו בנסיון להרוג אותו יש לו גם בעיית שתיה חמורה ומרשים לו : הפסיכיאטרים לשתות פעם בשבוע כוס בירה ולא יותר שאלותיי הם"::: ממה הוא סובל? האים הבירה מזיקה עים הכדורים למרות שהוא שותה מעט? האים הוא עלול לפגוע במישהו? האים זה לכול החיים.?? הוא ביקש להתאשפז בבית חולים לבריאות הנפש ומנהל המחלקה אמר שאין צורך האים זה נכון? הוא לא ייהרוג מישהו? יש לו התקפיי זעם לפעמים , הוא אלים מילולית אך בדרך כלל בסדר. הוא גם בדיכאון ובפחדים......... טוב כפי שאתה רואה המצב לא פשוט אנא תשובתך

לורה שלום, אני לא כל כך אוהב לענות על שאלות לגבי משהו אחר, כאשר אדם שואל על עצמו הוא המחליט איזו אינפורמציה לחשוף ואיזו לא. למרות השמות הבדויים, תאמיני לי שזו מדינה קטנה ותיכף משהו מכיר משהו. בכל אופן הבעיה היא בעיקר שתיית האלכוהול וגם מחשבות השווא שרוצים להרוג אותו קשורים לכך, הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות זה גמילה. לגבי השאלות הנוספות, כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בו. כל טוב, אין ספק שדאגתך חשובה לו דר' גיורא הידש

לד"ר שלום. בני בן ה- 5 ושלושה חודשים מדבר על כך שהוא יכול להוציא אור מהעיניים הוא אומר לנו משהו בנוסח " את רואה עכשיו אני יעשה אור חזק \ אור בצבע אדום" וכו'. אתמול הוא סיפר לנו שיש כל מיני רוחות שמדברות איתו ורק הוא יכול לראות אותם . שאלתי אותו מאיפה וממתי יש את הרוחות האלה - והוא הסביר שזה כמו מלאך וזה התחיל יום אחד כשאני היתי עסוקה , הוא שיחק עם החשמל ,התחשמל ומאז הם הופיעו והם מדברות רק איתו (לא היה מקרה בו הוא התחשמל). סוג השיחות הזה מתנהל בד"כ בינו לבין אחותו (בת 3.8 - שההתפתחות שלה לאחר איבחון מתאימיה לגיל 5), יתכן בכדי להרשים אותה, ויש דגש בינהם שרק הוא יכול לעשות זאת. ברצוני לציין כי הילד לדעת הגננות מזה שנים נחשב לילד פיקח ואפילו המליצו לי ללכת לעשות איבחון ולבדוק האם הילד מחונן. הגננת בשנה שעברה סברה שיש לבדוק האם הוא צריך מסגרת ברמה גבוהה יותר מגן ילדים רגיל ואמרה לי כבר בשנה שעברה שהוא מבחינת התפתחות עבר כבר את הגן ואת בני גילו. הילד התפתח בצורה מהירה ביותר התחיל ללכת בגיל8.5 חודשים ולדבר בגיל 1.5 משפטים שלמים . ברצוני להוסיף כי הילד מאוד אוהב לשחק לבד ולא תמיד נראה כאילו הוא מתחבר למקום \לגן. בשנה שעברה עשיתי לו בדיקה נרולוגית בגלל כאבי ראש ולא נמצאו סימנים יוצאי דופן. מצטערת על השאלה הארוכה , אבל האם יש לדאוג או שזה סתם דמיון ?

לאפרת שלום, שאלתך מתחום הפסיכיאטרייה של הילדים. כיום קיימות שתי התמחויות שונות - פסיכיאטר של מבוגרים ופסיכיאטרייה של ילדים, בערך כמו רופא ילדים ורופא פנימי. לכן תשובתי מוגבלת ולא בדיוק בתחום התמחותי. הדמיון אצל ילדים מפותח ובאמת לעתים קשה לבדוק עד כמה מדובר בדמיון או הפרעה קשה יותר. בדרך כלל מדובר על דימיון. חשוב לראות כמה זמן התופעה קיימת, אם מדובר על זמן קצר יש לכך חשיבות מועטה יותר. אם התופעה נמשכת כדאי לפנות לפסיכיאטר של ילדים ונוער. דר' גיורא הידש

השבוע נתקלתי בשם הזה לראשונה וגם שהבעיה שלי היא לא רק שלי בכתבה האנקדוטית נאמר שזהו פחד מהשתנה בשרותים ציבוריים ושל-6% מהגברים יש את זה אני סובל מזה שנים רבות וזה גורם לי אי נוחות אדירה ובזבוז אנרגיה רבה האם אתה מכיר את הבעיה ויותר מענין פתרון לא מצאתי את המילה באינטרנט גם בניסיונות תרגום לאנגלית האם אתה מכיר את המונח המדוייק? תודה הסובל

למנו שלום, אחד הדברים שאני אוהב בפורום הזה שאני עדיין לומד דברים חדשים ואני מודה לך. ראשית התופעה מוכרת לרופאים ולצערי גם לאנשים רבים אבל לא ידעתי שיש לה שם מיוחד. חפשתי כעת בספר עבה...אבל גם שם לא מצויין שם מיוחד חוץ מהשם הכללי של פחד מהשתנה במקומות ציבוריים. אז אני אחפש ואם אתה תמצא את השם אז תעדכן. בכל מקרה הסיום של השם הוא URESIS שהוא שתן או השתנה. יתכן שאתה מתכוון ל- PARAURESIS שהוא שם כללי להפרעה במתן שתן. אבל לענין, מדובר בתופעה מוכרת ולא חביבה. לעתים היא מביאה לאי נוחות רבה ביותר כיוון שאנשים לא מטילים שתן מהבוקר ועד שהם חוזרים לביתם ואלו האנשים שבדרך כלל פונים לטיפול. באופן כללי ההרגלים של מתן שתן ויציאות מתחילים להתעצב בשנה השניה לחיים והשליטה המלאה עליהם והבנת המשמעות היא בסביבות גיל חמש. הילד מבין שיש דברים שעושים בצנעת הפרט והוא נדרש לעשות את צרכיו לבד בשירותים. אופן החינוך חייב להיות לא מחמיר מדי ולא מתירני מדי וכאשר מגזימים לאחד הכיוונים עלולים להיות קשיים. הטיפול בבעיה זו הוא בדרך כלל התנהגותי. כלומר באופן הדרגתי צריך להתרגל ולתת שתן במקומות צבוריים כאשר הולכים מהקל לכבד. כלומר אם יש קושי להשתין במקום העבודה, קודם כל רק תכנס לשירותים ובסוף תוריד את המים אפילו בלי להוריד את המכנסיים. אפשר שתשאר אחרי שעות העבודה שכולם כבר הלכו ואז תנסה בפעם הראשונה, ואחרי ההצלחה הראשונה לחזור שוב ושוב על ההצלחה. אפשר להוסיף גם טכניקות של הרפיה ודמיון מודרך, ואלו שיודעים ויש להם רשיון יציעו גם היפנוזה. בקיצור כמו פחד טיסה, פחד ממקומות פתוחים או סגורים, הטיפול מבוסס על אותם העקרונות-להתחיל מהמקום שאתה נמצא היכן שאתה לא מפחד ומסוגל לבצע, ולאט לאט להעלות את דרגת הקושי עד שיהיה לך בטחון מוחלט כמו לכל אדם אחר. דרך אגב, כיצד הסתדרת בצבא? לילה טוב שכולו ירוק, דר' גיורא הידש

על-פי מיטב זיכרוני הבעיה שלי החריפה עם השנים למרות שאני לא חושב שאי פעם השתתפתי ב"כיבוי צופי" אני זוכר בברור שהשתנתי עם חבר תוך כדי טיול לילי ביער לפני הצבא בצבא הייתי טכנאי והיו (למזלי?) תאי שרותים ולא המשתנות שמשתקות אותי אני שוקל היפנוזה ברצינות האם זה עובד במיקרים כאלה? לי זה נראה כפתרון קסם האם זה כך? תודה המשתין הביישן

שאלה המציקה לי מזה זמן רב: אבי סובל ממניה דפרסיה (ישנו עוד מקרה הידוע לי במשפחה הרחוקה של אבי) בקרוב אני מתכנן להתחתן ולהביא ילד לעולם האם ישנו סיכוי/סיכון שהמחלה עלולה לעבור לדור הבא? האם המחלה גנטית? האם ניתן לגלות זאת בבעוד מועד? האם היא עלולה "לפרוץ" בשלב מאוחר יותר בחיים של ילד? אשמח לשמוע דעתך!

ליוני שלום, כל אדם גם בלי תורשה עלול לחלות במאניה דפרסיה, עם זאת כאשר קרוב ממדרגה ראשונה סובל מהפרעה זו (ובשאלה שלך, אב שואל לגבי בנו שיהיה בריא), הסיכון למחלה אצל הבן מעט גבוה יותר. כמובן שאין וודאות ואנחנו עוסקים בסטטיסטיקה והסטטיסטיקה תמיד משקרת. כמו הסיפור הישן על אדם שטבע בברכה שהעומק הממוצע שלה 20 סמ'. עבור האדם עצמו זה 0 או 100%, לגבי אלפים של אנשים זו סטטיסטיקה. כיום אין כל כך הרבה מה לעשות עם תורשה, למרות המחקר המעניין שהתפרסם לפני כמה ימים לגבי סכיזופרניה, בטוח שעובדים גם על מאניה דפרסיה. אבל בעוד 10, 20 בטח שהידע יהיה רב יותר ואולי כן אפשר יהיה לעשות. לגבי השאלות הנוספות שלך, יש הרבה תשובות ויש מה לעשות, אבל אני חושב שבשלב הזה אתה עדיין לא התחתנת למרות שכנראה החתונה באופק. כך שתתחיל עם חתונה, תביא ילד לעולם, שיגדל ויהיה בריא, לדעתי יש לך עוד 15 שנים כדי לשאול את השאלות לגבי מה אפשר לעשות כדי למנוע. בטוח שמה שאכתוב לך עכשיו בעוד חמש שנים כבר יהיה מיושן אז מה יהיה בעוד 15 שנים? אף אחד לא יודע. שיהיה לך רק טוב, והלילה הזה כולו ירוק דר' גיורא הידש

ערב טוב, הייתי רוצה לשאול אותך (יוני)שאלה: אם התשובה של דוקטור הידש הייתה חיובית ב-100%-כן זה עובר לילד ,האם זה הדבר שהיה מונע בעדך להביא ילדים לעולם????????? שגב

שלום שוב דר', ותודה על התשובה והמידע ועוד שאלה- מה הכוונה בלעשות כדי למנוע?מה ניתן לעשות כדי למנוע? יש אפשרות למנוע התפרצות המחלה אם היא קיימת גנטית? האם סביבה "תומכת" ונורמאלית (ילדות רגילה, חינוך טוב,ללא"טראומות") יכולה למנוע ? אשמח לדעת עוד ,הנושא הזה מעסיק אותי מאוד בזמן ההאחחרון

שמעתי היום ברדיו שמצאו את הגנים האחראים על סכיזופרניה , במחקר חדש, ומחפשים תרופה שתרפה את המחלה , האם ידוע לך על כך? תודה

לעינת שלום, ידוע לי שבוצע מחקר מאוד מעמיק כמעט בכל בית חולים ומרפאה בארץ והשקיעו במחקר המון כסף ומאמצים. על התוצאות קראתי בעתון כמוך. מציאת הגן זה הדבר הראשון, לדעתי עדיין לא פירסמו את הממצאים בעתונות המדעית. תרופה וטיפול עדיין רחוקים. אבל אין ספק שמדובר בצעד ראשון חשוב ביותר. לילה טוב דר' גיורא הידש

טופלתי לפני כשלושה שבועות בני כדורים 20מ"ג של ציפראמיל, ואפקסור 75מ"ג והרגשתי היתה טובה. את המינון הנל לקחתי כ11 ימים . לאחר מכן הוגדל המינון של האפקסור לשניים ביום . והציפראמיל נשאר כמו שהוא. והרגשתי הורעה. שאלתי האם יכול להיות שהמינון המתאים לי הוא הקודם, או שאין קשר ועלי להמשיך. עלי לציין שאני גם מטופל בקסנקס 1מ"ג. בתודה מראש.

למקס שלום, כנראה חסרים פרטים רבים בשאלתך כיוון שהטיפול הזה הוא אינו טיפול מקובל וצריכה להיות סיבה לטיפול עם שלושה סוגים של תרופות לאותה המטרה. אני בדרך כלל משתדל לטפל בסוג אחד של כדורים אבל לכל כלל יש את היוצא מהכלל. באופן עקרוני יתכנו שני הסברים, ההסבר הראשון שישנם יותר תופעות לוואי, וההסבר השני הוא שלמרות הטיפול התרופתי קיימת החמרה במצב הנפשי. מכאן איני יכול להתקדם יותר, אני חושב שכדאי שתתיעץ עם הפסיכיאטר המטפל. לילה טוב בירוק דר' גיורא הידש

לסוסים לא נותנים כמויות כאלו!!!!! כל הבאלאגנים קורים לך ביגלל הקסנקס/ולכן הכמות האדירה של התרופות/על מנת לטשטש את תסמיני הגמילה מהקסנקס!!

דר' הידש שלום, תחילה חשוב לי לציין כי זו הפעם הראשונה שאני חשה שהנני זקוקה לעזרה מקצועית (פסיכולוג?, פסיכיאטר?..) היות והנני בחורה בת 25 ועד כה "חייתי בשלום.." עם עצמי, עם הרבה בטחון והצלחה. השינוי אצלי נובע בשל לידת בתי שהנה בעלת מום חיצוני. אני אוהבת אהבה עזה את בתי ומעניקה לה הכל! אולם כל פעם שאני נראית איתה בחברה אני חסרת מנוחה, כואבת, ומיוסרת. אני מלאה במחשבות טורדניות בנוגע לסיבה למום ואיני חדלה מלהאשים את עצמי. כל כולי טרודה בעניין, וזה מתיש. אציין, כי מדובר במום יחסית קל אולם לפרפקציוניסטית כמוני "הזוכה" להערות מעליבות מהסביבה הדבר מסב כאב רב. אשמח לשמוע את חוות דעתך בנוגע לדרך שבה אוכל להתמודד עם רגשות האשם וההתעסקות האינסופית בעניין. איני רוצה לשדר לבתי את שאני חשה היות וחשוב לי לטפח אצלה בטחון ושמחת חיים. אינני מעונינת לקחת כדורים (רק אם אין דרך אחרת..) ולצערי אין באפשרותי לפנות לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטריבשל העלויות הכרוכות בכך. אשמח לקבל עיצה בנוגע לבעיתי. בברכה, נועה.

לנועה שלום, צר לי לשמוע את כאבך ואת מדברת על כאב אמיתי מעומק הנשמה. לא ציינת בת כמה בתך כדי שאפשר יהיה לשלול דיכאון אחרי לידה. בין השורות אני מבין שזו לא הבעיה. ראשית, את צריכה לעבד את מה שעובר עליך ועל בתך, לאם צעירה שהחלום לילד מושלם מתנפץ (אפילו שהבעיה קטנה החלום מתנפץ), קשה מאוד, כמובן שהסביבה לא תורמת והקנאות עדיין לא פסה מהעולם. יתכן ואתם עומדים לפני ניתוח או ניתוחים קוסמטיים או אחרים וגם צריכים לעשות הכנה נפשית לתהליכים. התהליכים שאת עוברת מורכבים, חלק מהם רגשות האשמה (כמובן שאין להם כל בסיס מציאותי אבל הרגש מדבר בשפתו ובהיגיונו הוא ), חלק אחר הוא החרדות לעתיד ועתידה של בתך ועדיף שאת תוסיפי דברים ולא שאני אוסיף על מה שעובר עליך. מה שבטוח, צריך לעבד רגשות אלו ורצוי בתהליך של פסיכותרפיה עם מטפל/ת מבין ואמפטי. חשיבות הטיפול עולה כפליים כיוון שאין ספק שרגשותיך וחרדותיך עוברים לבתך. כאשר את עוברת טיפול את חוסכת הרבה תסכולים ואפילו טיפולים מהבת. את חייבת להיות מסוגלת "להכיל"-במובן הפסיכולוגי את המראה והמצב שלה, כדי שהיא עצמה תוכל לחיות בשלום עם עצמה. כלומר את הולכת לטיפול כדי לחסוך ממנה את הטיפול. לכן, מסיבות אלו וישנן סיבות נוספות פחות מרכזיות אני מאוד מאוד ממליץ על פסיכותרפיה, אם במסגרת ציבורית ופעמים רבות יש שם מטפלים מקצועיים וטובים או במסגרת פרטית. אני אהיה מעט בוטה אבל את תביני מדוע. בתמונה שתיארת חשוב אפילו לקחת הלוואה אם החלטת על טיפול פרטי או לבקש עזרה מההורים, ושוב רק מפני שלדעתי הטיפול חשוב מאוד מאוד,לך ולבתך. שיהיה רק טוב והרבה בריאות אם אפשר לעזור בכל דבר, אנא כתבי לנו דר' גיורא הידש

שוחחתי אתמול בצ'ט אני חרד עם בחורה בשם "נירה". אם את רוצה ויכולה אנא שילחי לי מייל ונוכל להתכתב ולהחליף "חווית". נשתמע יניב

לחברי הפורום שלום, קראתי כתבה בעתון לאישרה על פסכיאטר בשם איציק לוי, שהיה בוועידה עולמית של בריאות הנפש. הוא גם כתב על תרופות מצוינות מהדור החדש. אני מאוד רוצה לפנות אליו, ואיני יודעת איך. האם מישהו כבר פנה אליו בעבר או בהווה? אם כן אשמח לקבל את מספר הטלפון של הקליניקה שלו בתודה מראש ריקי

לד"ר הידש שלום, רציתי לדעת בקשר לתשובה שלך / טוליוק בעניין סכיזו.. האם לא כל בני האדם שומעים קולות בראשם?? כלומר אם רוצים לעשות משהו מסויים הראש מכוון ואומר מה לעשות. אני לא מתכוונת בכפיתיות אלא כמו כל אדם נורמלי או מחשבות כמו שאני רואה כלב מפחיד אז אני אומרת בראשי "יאו שלא ינשך אותי..." . אז מזה אומר??

מיטל שלום, להרגע, להרגע ומהר. יש הבדלים רבים. גם אני כאשר אני כותב עכשיו אני שומע את דברי בראש. מדובר על קולות לגמרי אחרים, כאלו אדם אחר מדבר למרות שאף אחד אחר לא נמצא בחדר, "והאדם האחר נותן הוראות" והן ממש אמיתיות ואז אני מבצע. כדי שאת תוכלי להבין את הדברים אבל איני מדייק מהבחינה המדעית אוכל לאמר. כאשר אנחנו חולמים אז פעמים רבות אנחנו בטוחים שאנו במציאות מסויימת, רק שברגע שקורה משהו אנחנו מתעוררים ויודעים שזהו חלום. בסכיזופרניה, כאלו כל הזמן חלום והדימיון הוא מציאות אשר מגיבים אליה. כך, מי שאין לו קשה מאוד להסביר, תרגעי.... דר' גיורא הידש

שלום רב. אני בת 15 ויש לי בעיה עצומה, ואני לא יודעת למי לפנות. אני בת למשפחת מורים, רובם כרובם מתמטיקאים, ומדעים. עלי, כבת בכורה במשפחה, מוטל כל הכורח של "להיות מושלמת". אני לומדת טוב, משתדלת, קוראת ועושה כל מה שאומרים לי. אני מבינה את החומר היטב במתמטיקה, ואין לי קשיים בשיעורים. הכל טוב ויפה- עד אשר מגיעים למבחן! זה לא שיש לי בלאק אאוט, אלא שאני מתחילה לרעוד, ולפעמים להזיע, הפה שלי מתייבש, ואני לא מסוגלת לחשוב. וזה קורה לי רק במבחנים במצמטיקה. זה ממש כואב לי, כי כפי שבוודאי הבנת, אני יודעת את החומר מצוין. אני עוברת את המבחנים בקושי, ונורא קשה לי עם זאת. אני בחמש יחידות במצמטיקה, וזה יהרוס אותי אם אני ארד. בנוסף לכל המשפחה מאוד מאוכזבת, ומאוד רע לי עם זה. אמא שלי, שגם היא מורה, שבה וחוזרת ואומרת שעליי ללמוד יותר, אבל אני לא מוצאת את זה נכון. אני משתדלת מאוד, אבל במבחן הכל משתבש. זה כבר ככה במשך שנתיים. קשה לי ואני זקוקה לעזרה. אנא עזרו לי!

לקארן שלום, שאלה שכיחה, להרבה מאוד אנשים יש קשיים להביא לידי ביטוי את הידיעות שלהם במבחנים. כפי שאת כותבת הלחץ עלייך גדול ויתכן אף שאחד ההורים שלך הוא מורה למתמטיקה. הפתרון יכול להיות ללמוד פחות ולהיות חרד פחות. אבל, לתשובה יותר מעשית, ישנם טכניקות פסיכולוגיות רבות העוזרות להירגע בזמן לחץ, הטכניקות עוזרות במקרים רבים גם ללא קשר לסיבת הלחץ. רוב השיטות מתבססות על הרפיה ודמיון מודרך. כלומר תוך כדי הרפיה מדמיינים דברים מרגיעים וגם כיצד את נגשת רגועה לבחינה ומצליחה להוציא את המקסימום מעצמך. שיטות אלו נקראות בשפה מקצועית שיטות התנהגותיות. אני בעד מצויינות ולכן כדאי מאוד ללכת לטיפול אצל פסיכולוג העובד בדרכים התנהגותיים כפי שכתבתי שיעזור לך להשיג את מטרותיך מבלי לגרום לטירדה וקשיים כל כך רבים. בברכה ובהצלחה, תמשיכי להיות מוכשרת ומצטיינת דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך. הבעיה שלי היא שההורים שלי לא מוכנים אפילו לדבר על פסיכולוג. הם פשוט חושבים שאני לא משתדלת, ולכן לא מצליחה. ובנוסף, אני כן מנסה להירגע לפני המבחן, ואני היחידה בכיתה שלא מדברת עליו כל הזמן, ומנסה להישאר רגועה. הכל טוב ויפה עד לשנייה שהמבחן מונח בידיי. תודה רבה בכל זאת.

שלום לדר' הידש ולחברי הפורום, אני בן 31 ועד לאחרונה עבדתי בתחום ההי טק. אני חווה מזה מספר שנים קשיים בריכוז לאחר מספר דקות של עבודה ושכחה של פרטים רבים בזכרון קצר טווח. קשים אלה מתגברים לאיטם עם הזמן ולאחרונה הגעתי למצב בו אני לעיתים לא זוכר מה אמר לי אדם במשפט הקודם. הדבר הביא בסופו של דבר לפיטורי מעבודתי עקב הספק נמוך (כל הזמן הייתי צריך לחזור ולבדוק מה עשיתי לפני רגע כדי לדעת לאן להמשיך). לאורך כל חיי הייתי טיפוס מעט מלנכולי ולפני כארבע שנים הגעתי למצב של דכאון (קל) בעקבות קשיים שונים שגם בעיית הזכרון היתה בתוכם. בתקופה זו התחלתי פסיכותרפיה הנמשכת עד היום וביקשתי (וקיבלתי) פרוזק כדי לזרז את התהליך. נטלתי פרוזק במשך כחצי שנה והדבר עזר לי (אך לא בלי תופעות לוואי). כיום אני בריא ואיני נוטל כל תרופות. כמו כן איני מרגיש את התופעות אותם אני מכיר מן הדכאון ואף ממשך כל חיי המוקדמים ומבחינה זו חל שיפור ניכר, אולם הקושי בזכרון מטריד אותי מאד. שאלותי הן האם קשיים אלה יכולים להעיד על מצב חבוי של דיכאון או משהו דומה? מהו הכיוון בו עלי לבדוק את התופעה? פסיכיאטריה? נוירולוגיה? כיוון אחר? אני מרגיש היום כי מיציתי את אפיק הפסיכותרפיה.

שלום, אתה צודק שאחד הסמנים של דיכאון הוא ירידה בריכוז ושיכחה. עם זאת, לפגיעה כזו בזיכרון לטווח קצר יתכנו סיבות רבות, לכן כדאי לעבור בדיקה ואבחון טובים. במספר בתי חולים בארץ ישנן מרפאות קוגניטיביות ליד המחלקות הנאורולוגיות, אני מהצפון ומכיר את המרפאה ברמב"ם, או אבחון טוב אצל פסיכיאטר. כל טוב, דר' גיורא הידש

האם מישהו מהסובלים מocd יוכל לומר לי על התוצאות שחווה עקב לקיחת תרופות? ידוע לי שתו"ל משתנות מאדם לאדם ובכ"ז אשמח לשמוע על בעיות או הקלות(מקווה) שנגרמו כתוצאה מנטילת התרופה? בנוסף שאלה לד"ר האם היו אנשים שהתלוננו באוזניך על פגימה קוגנטיבית בעקבות נטילת התרופות? המון תודה, אלדד

לאלדד שלום, יש קבוצות רבות של תרופות וסוגים שונים, לכן אי אפשר לדבר באופן כללי על תופעות לוואי וכדומה. אם אינך רוצה לשתף אתה יכול לעבור על שאלות קודמות בפורום של אנשים אחרים ומזה ללמוד ולהתקדם. בכל זאת שתי מילים על תופעות לוואי. ת.ל. קיימות לכל תרופה וגם לכל חומר מה שקוראים טבעי. מה שמשפיע יכול גם לגרוע. חומרים טבעיים וממכרים עם תופעות לוואי יש הרבה, קפה, אלכוהול, סיגריות, סמים שונים, תה ובטח אפשר להוסיף עוד הרבה. תופעות לוואי הן תופעות שיכולות להגרם על ידי התרופה אצל אדם מסויים. בדרך כלל בודקים זאת סטטיסטית. מבין 100 איש שנטלו תרופה מסויימת לאחד הייתה פריחה, 10 היו מעט מנומנמים, 7% הרגישו כאבי ראש, תופעות לוואי נדירות קיימות אף הן. כלומר, תופעות לוואי הם דברים סטטיסטיים. בכל תרופה השאלה האם ישנן תופעות לוואי אצל אדם מסויים ואלו, עד כמה היתרונות של התרופה רבים מהחסרונות. לכן בסופו של דבר השאלה הזו אינה תיאורטית אלא פרקטית אצל אדם מסויים. רוב התרופות החדשות בפסיכיאטרייה משפרות את המצב הקוגניטיבי - ריכוז וזיכרון בעיקר, ולא מטשטשות. כל הזמן מחפשים תרופות מעוררות ולא מרדימות. אם תפרט יותר ותכתוב יותר על עצמך, אפשר יהיה לענות תשובה פרטית יותר ולא רק כללית. שלא נצטרך תרופות, הרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום, אני בחורה בת 23 בריאה. יש לי סבתא סכיזופרנית שמטופלת כבר שנים בתרופות (אני מספרת רק מבחינת רקע). במספר חודשים האחרונים אני בדיכאון, או לפחות ככה אני קואת לזה. אין לי חשק לצאת מהבית, או לקום בבוקר, אני הרבה פעמים מרגישה שאני נהיית כמעט אפתית, לא מגיבה לסביבה. עברה עלי שנה די עמוסה וגם היו לי קצת בעיות עם בן זוגי שנפתרו. כל התקופה הזו בכלל אחורי כבר כמה חודשים, אבל המצב רוח שלי לא משתפר ואני מרגישה תקועה. כמובן שאני מאוד לחוצה שמה שאני מרגישה הם ניצני סכיזופרניה, למרות שאני יודעת שהסיכוי לא גדול במיוחד בגלל שכבר עברתי את גיל ההתבגרות שבו בדר"כ מתפרצת המחלה. שום דבר לא מצליח להוציא אותי מהמצב רוח הזה וזה פוגע לי בחיים כי גם בן זוגי סובל מזה- אני לא יוצאת כמעט, התחלתי להזניח את עצמי ואני כמעט אף פעם לא מחייכת או שמחה, וגם זה פוגע לי בלימודים כי מאוד קשה לי להתרכז או לגרום לעצמי ללמוד , להכין שיעורים וכו'. האם לדעתך זה מצב שדורש עזרה פסיכיאטרית או שעלי לפנות בכלל לפסיכולוג?

מה שאת מתארת, נראה לי כאדם שסבל מדכאון ,כדכאון . טפלי בעצמך ע"י פסיכאטר ,זה יעזור לך לצאת מזה תוך כמה חודשים. בהצלחה, גיא

לטולי שלום, כפי שגיא כתב, תופעות אלו עלולות להתאים מאוד לדיכאון. הייתי מנסח את שאלתך קצת אחרת ותבדקי אם את מסכימה לניסוח שלי. האם תרופות נגד דיכאון עשויות לעזור לי ולשפר את מצבי? תמיד תלוי מה וכיצד שואלים. בניסוח שונה אולי תקבלי תשובות אחרות, לכן חייבים לחשוב טוב, טוב על השאלה. הדבר דומה בדת. כאשר מחפשים תשובה מסויימת אז קודם מתייעצים וחושבים איזה רב לשאול... שיהיה לך רק טוב דר' גיורא הידש

אני מרגישה שחוץ מזה שרע לי יש גם כל מיני פקטורים פסיכולוגיים שמלחיצים אותי אפילו יותר: כמו שכבר אמרתי סבתי סכיזופרנית ואני חוששת להיות חלק מהסטטיסטיקה הלא טובה, אני לומדת פסיכולוגיה ואולי אני משליכה על עצמי כל מיני תופעות אורגניות שקשורות בפסיכולוגיה ואולי בעצם אני לא בדיכאון, ברור לי שטיפול פסיכולוגי יעזור לי ואני אכן בתהליכי מציאת מטפל, אבל מצד שני אני גם מרגישה שאין לי את הכוחות להוציא את עצמי לבד מהמצב. זו פעם ראשונה שאני שוקלת עזרה מסוג כזה, היא נראית לי די הגיונית אם מרגישים מספיק רע, אבל מיותרת אם אפשר לפתור את המצב בדרך אחרת. כמה רע זה רע מספיק?? האם במצבי, שבגלל הסיבות שרשומות למעלה, עשוי בוודאי להיות גבולי, נהוג לפנות לעזרתם של כימיקלים במרשם, או שאני לא צריכה למהר כל כך ....

קודם כל אני רוצה שוב להודות לך. שמחתי על תשובתך (שאני כנראה לא משתגעת וזאת רק חרדה...) אבל אמרת שהתופעה של ה"בלבול" שלי יכולה להיות גם דברים אחרים. למה התכוונת?? והאם לא ייתכן אדם עם חרדות שפוחד להתשגע, בסופו של דבר ובלי קשר לחרדות, כן משתגע?? תודה

למודאגת שלום, בשאלתך הראשונה היו מעט פרטים ולכן ניזהרתי בתשובתי ונתתי תשובה כללית יותר על דברים שעלולים להיות. כאשר הוספת פרטים הייתי בטוח יותר בתשובתי, אני באמת חושב שאת יכולה לישון בשקט אם זה מנחם אותך אז זו רק חרדה. עם זאת חרדה זה לא רק... באמת רציתי להסביר משהו. ברפואה אין קשר ישיר בין מסוכנות וכאב. כלומר תופעה יכולה להיות מסוכנת מאוד ולא כואבת בכלל, ומצד שני יכול להיות כאב רב לתופעה שכלל לא מסוכנת. קצת מסובך לכן אתן דוגמאות. התקף לב לעתים אינו כואב כלל, למעשה שליש מהתקפי הלב האדם אינו מרגיש אותם ומוצאים אותם במקרה כאשר עושים אקג. כלומר תופעה ללא כאבים וסבל ולמעשה אפשר חס וחלילה למות ממנה. מצד שני, כאבי שיניים, מכה באצבע כאשר יש שטף דם מתחת לציפורן כואבים עד השמיים אבל באמת לא מתים מהם. כך גם חרדות - הן מציקות, מפריעות ומגבילות את התיפקוד - אבל מסוכנות לא ולא. לכן החרדות אצלך קשות והסבל לא קטן, אבל את לא מתה ולא משתגעת ולא עוד הרבה דברים שעלו בדעתך. קצת מסובך אבל ככה זה, מאוד לא נעים אבל לא מסוכן. לילה טוב, וחלומות פז דר' גיורא הידש

אלפי תודות!! על התשובות המהירות, המושקעות, והאיכפתיות... הלוואי שכל הפסיכיאטרים והפסכולוגים היו כמוך... תודה רבה

הי ד"ר הידש ציינת בעבר לתשובה לשאלתי, כי יש הסכמה בין הרופאים שאנשים הסובלים מתופעות הלוואי של הציפראמיל ודומיו בדר"כ יגיבו טוב יותר לטיפול. בהמשך, אמרת לי שאם יש כל כך הרבה תופעות לוואי כדאי להחליף.אז מה כדאי? להישאר בגלל שזה אמור לעזור אח"כ או להפסיק? אגב, מאחר וסבלתי בעיקר מבחילות, אני חייבת לציין שהודות לציפראמיל אני כבר מהיום הראשון סובלת הרבה פחות מבחילות. הן קיימות אבל לא ברמה המעיקה שהיו קיימות בעבר(ומאחר ויש לי בעיה במערכת העיכול סביר להניח שמשהו תמיד יישאר לי מבחינת הבחילות), ולכן אני מסרבת להיפטר מהציפראמיל. מצד שני אני רק מעלה את המינון ל20 מיליגרם(כי הבנתי ש10 זה מעט) ואני מרגישה שכל הלע נתפס לי! אני מפהקת המון, עייפה, וסובלת או מכאבי בטן או מתחושת מחנק(שזכורה לי מהאולקוס כל אימת שאני אכלתי דברים מאוד לא טובים לקיבה). אז מה עושים?< אני מבולבלת ורוצה להמשיך, כי כגרע זה ממש עוזר לבחילות וקצת למצב רוח ורק עברו 3 שבועות של מינון 10 מיליגרם... אודה על עזרה בהחלטה שואלת

ברור לך,את במצב טוב יחסית . שיהיה לך ערב טוב ואני בטוחה שדר' הידש יעזור לך להחליט. שגב

הי שגב דבר אחד לא ברור לי בתחום הזה כרגע, עוד שתי דקות זה יכול להשתנות... כשמי כן אני, שאלות וסקרנות תמיד יש. אבל תודה על ההערה החיובית ביי שואלת

ערב טוב, מה שלומך? אני מקווה שאתה מחזיק מעמד בפורום-עבודה קשה אה? יש לי שאלה- האם אתה עוסק בפסיכוטראפיה ואם כן איפה? אשמח להיות בין מטופליך. תודה שגב

הי, האם אתה לא עונה כי אסור לך לפרסם את עצמך? אם כן אני אבין רק תכתוב לי את הסיבה להתעלמות. שגב

הד"ר שלנו הוא אדם טוב מידי וצנוע מידי שלא כמו קולגות שלו בפורומים אחרים... הוא נגד פרסום עצמי! אבל מכיון שאני מעריך את עבודתו ותרומתו אני אומר לך (לי מותר!) כי אם תיכנס לאתר הבא תקבל מידע רב אשר יענה על שאלתך. http://www.icallisrael.com בי, גיא

אחי בן ה- 25 סובל מסיכזופרניה ומשתמש בחמש השנים האחרונות בזיפרקסה. לאחרונה יצאה תרופה חדשה שאושרה לשימוש בקופות החולים, כלל ללא תופעות לוואי. מה שמה של התרופה , איפה ניתן לקבל מידע?

לעדי שלום, הזיפרקסה שייכת לדור החדש של התרופות יחד עם הריספרדל והלפונקס. כולן תרופות מצויינות. אין תרופות ללא תופעות לוואי. אני חושב שאתה מתכוון בתרופה חדשה לגאודון geodon שהיא חדשה בארץ ובשבוע שעבר הייתה כתבה בטלוויזיה. אתה יכול למצוא חומר על הגאודון בעברית באתרי www.icallisrael.co.il בפרק המאמרים. אבל גם לגאודון ישנן תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, התחלתי ליטול פקסט לפני מס' שבועות, תופעות הלוואי היו קשות משיכלתי לשאת. יש לציין שאני מתקשה להתמיד, והטיפול לא היה רצוף (רק בימים שזכרתי). הפסקתי לקחת את התרופה (חצי כדור, כשלקחתי כדור לא יכלתי לעבוד יום אחרי). הפסקתי את התרופה בפתאומיות, וביומיים האחרונים לא לקחתי אותה. היום הרגשתי רע מאוד, כאב ראש חזק במיוחד, חוסר ריכוז, חרדה גבוהה, יש לציין שמאז שאני לוקחת את כדורי הפקסט תופעות בלתי נסבלות של או סי די, שנעלמו לפני שנים חזרו ביתר שאת. מה דעתך? האם ניתן להפסיק בצורה כזאת או שבכל זאת דרושה הפסקה הדרגתית בלקיחה? לעצותייך ותובנותייך אמתין. תודה מראש. וילמה מופרעת

הי, מהי הפרעה אישית גבולית?? שגב

לוילמה, ממכתבך אני מבין שאת זקוקה לטיפול תרופתי והוא הועיל באופן חלקי וגרם לתופעות לוואי רבות. ראשית ישנם מספר תרופות הפועלות כמו פקסט ואם לאחת יש תופעות לוואי קשות, אפשר להחליף לאחותה מתוך תקווה שהשניה תעשה את ההשפעה החיובית ללא תופעות הלואי. לא צריכים להיות סנטימנטים לתרופה אחת, כיום יש לנו מספר תרופות ואם אחת לא מתאימה לך, אז בלי להתבייש לעבור לאחרת. לכן במקום להפסיק את התרופות היה עדיף לקבוע פגישה עם פסיכיאטר ולעבור לתרופה אחרת. האם את עדיין מסוגלת להמשיך עם פאקסט אפילו במינון נמוך יותר עד שתתחילי באחרת? אם לא בכל זאת כדאי להפסיק באופן הדרגתי, או להשאר על המינון הנמוך ביותר שאת מסוגלת לסבול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

כמה עולה בקופח כללית סרוקסט,והאם ניתן להשיג יותר זול. יש לי מושלם תודה.

22/23 ש"ח (לא זוכרת בדיוק) לכאלה שאין להם כללית מושלם.

מאור, המחיר כנראה כמו של כל תרופה אחרת, איני מתמצא בדיוק, עם זאת אני בטוח שהמושלם לא עוזר במקרה זה. רק טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן לתבוע אובדן כושר עבודה במבטחים,ביטוח לאומי. עקב בעית חרדה עם דיכאון.

למאור, חרדה ודיכאון באופן עקרוני הן מחלה כמו כל מחלה אחרת. עם זאת אלו הן הפרעות שבאופן עקרוני מוקלות וחולפות לכן בדרך כלל לא מקבלים בגללן נכות צמיתה. דר' גיורא הידש

טועה ומטעה!!! אני קבלתי נכות לצמיתות 50% בגלל חרדות כרוניות!!!

שלום לך רציתי לדעת מה ההבדל בין סכיזרופניה ומאניה דיפרסיה.

מאניה דפרסיה-תנודות קיצוניות במצב הרוח. מאניה-תחושת התוממות נפש והרגשה שאתה על גג העולם,עשוי לגרום למעשים "לא שפויים" דפרסיה-דכאון עמוק. הניגוד בין 2 המצבים -קטלני במבחינת ההרגשה של החולה. סכיזו-בעיקר שגיונות ואי הבדלה בין דמיון למציאות. שמיעת קולות בראש, ראיית דמויות הלא קיימות וכו'. זהו אני לא פסיכיאטר אז בטוח לד"ר יהיה מה להוסיף.

למיטל שלום, התשובה הראשונה טובה אבל יש עוד הבדל גדול. בסכיזופרניה קיימת נכות מפני שהאישיות מצטמצמת ונפגעת. קיימת גם פגיעה קוגניטיבית כך שיכולות החשיבה נפגעות והאדם עם רגשותיו נעשה יותר כהה ופחות רגיש וערני. זוהי תהליך זחלני אשר מתגבר במשך השנים. במאניה דפרסיה, או דיכאון בלבד, בין ההתקפים האדם חוזר לתיפקודו הרגיל. לכן בין ההתקפים אין הבדל בינם לבין אנשים אחרים. סכיזופרניה זוהי מחלה מתדרדרת ועם כל התקף פסיכוטי חלק מהאישיות נפגם. ביי דר' גיורא הידש

למיטל שלום, התשובה הראשונה טובה אבל יש עוד הבדל גדול. בסכיזופרניה קיימת נכות מפני שהאישיות מצטמצמת ונפגעת. קיימת גם פגיעה קוגניטיבית כך שיכולות החשיבה נפגעות והאדם עם רגשותיו נעשה יותר כהה ופחות רגיש וערני. זוהי תהליך זחלני אשר מתגבר במשך השנים. במאניה דפרסיה, או דיכאון בלבד, בין ההתקפים האדם חוזר לתיפקודו הרגיל. לכן בין ההתקפים אין הבדל בינם לבין אנשים אחרים. סכיזופרניה זוהי מחלה מתדרדרת ועם כל התקף פסיכוטי חלק מהאישיות נפגם. ביי דר' גיורא הידש

שלום רב, ברצוני לשאול האם למי שיצא סעיף נפשי בביטוח לאומי והוא נכה נפשית, האם שוללים לו את הרשיון לעסוק ברפואת שיניים ? (הוא רופא שיניים...)

לאורי שלום, שום דבר לא אוטומטי. בלי קשר לנכות בביטוח לאומי, אדם עם מחלה נפשית חמורה הגיוני שיצטרך בדיקה האם הוא יכול לעבוד כרופא שיניים. דרך אגב גם עם בעיה גופנית, תתאר לך רופא שיניים עם בעיות חמורות בראיה או שבר חמור ביד, למטרה זו יש וועדה במשרד הבריאות אשר בודקת את כל האנשים עם מגבלות ויכולתם לעבוד במערך הרפואי. הועדה עובדת עם רופאים, אחיות, פסיכולוגים ואפילו רוקחים. כך שבודאי גם עם רופאי שיניים. הועדה משתדלת להיות מאוד הומנית ופעמים רבות אם יש צורך אז הם מגבילים את העבודה למשך שנה ואז בודקים שוב ואם ישנו בטחון שהדברים יסתדרו הם משתדלים לעזור. לאחרונה היה לי ניסיון עם רוקחת שחלתה בסכיזופרניה והועדה הייתה מאוד מאוד הומנית וכיום מצבה עם טיפול מצויין והיא עובדת בבית חולים כרוקחת. כלומר דווקא כיוון שהיא לוקחת טיפול מצבה יציב והועדה החזירה לה את רישיון העבודה והכל בא על מקומו בשלום. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר מאז ילדותי יש לי נטייה אובססיבית כפייתית אך הייתי אומר שהocd(בנוסף להרגשתי שהצביעה על כך אובחנתי ע"י שלושה פסיכולוגים שונים ככזה)משפיע על חיי באופן משמעותי מזה ארבע שנים. רוב היום אני עסוק במחשבות , ישנם ימים בייחוד בימים שלאחר טיפול טוב(התנהגותי)שאני מרגיש ממש טוב אך מתי שהו אני חוזר לתחתית(עם כי יש לציין שמצבי איננו קשה כמו של רבים מהמסכנים האחרים הלוקים בהפרעה) שאלתי היא האם אחרי שנה בה החלפתי ארבעה מטפלים אשר ניסו לתת לי כלים להתמודד עם ההפרעה והצליחו במעט אך רמת חיי איננה כפי שהייתי רוצה ואף רחוקה מכך האם יש טעם לקחת תרופות?הפסיכולוג הקודם שלי אמר שבמצב של מחשבות אובססיביות תרופות אינן הכי יעילות ןהן עוזרות יותר בקומפולסיות,כמו כן תמיד עולה השאלה על תו"ל ונזק תמידי. אודה על תשובתך,אלדד

אלדד היקר, מצטער, איני מסכים עם הפסיכולוג. OCD היא הפרעה עקשנית מטבעה וקשה להתגבר עליה. גם טיפול התנהגותי-פסיכולוגי חשובים וגם תרופות. בדרך כלל יש צורך בשילוב של השתיים. תופעות לוואי וכדומה, אינה שאלה תיאורטית, צריך לנסות ולראות אלו תופעות לוואי יש אצל אלדד, במידה ויש תופעות לוואי תמיד אפשר להפסיק את התרופות. התרופות שבדרך כלל משתמשים בהם SSRI אינן ממכרות. אני מניח שאתה אדם צעיר בן עשרים פלוס. זהו גיל חשוב ביותר ואני מעודד אנשים בגיל הזה לקבל את הטיפול המקסימלי בתרופות ושיחות ומאוד מעודד אותם להגיע לטיפול נפשי. אני מציע לך לראות את הסרט "הכי טוב שיש" עם השחקן המפורסם (אוהד הלייקרס בכדורסל) שכרגע פרח לי שמו מהראש. הסרט עוסק ב-OCD וכאשר הוא מתאהב ורוצא לצאת מהמצב הוא מחליט ליטול פרוזק כפי שהמליצו לו. שם לב גם למשפט זה. הסרט מצויין וכדאי לראות אותו, מהבחינה הנפשית הוא ממש אמין. אני התלהבתי. דר' גיורא הידש

האם אתה דובק בעמדתך גם כאשר מדובר על תפיסת ארועים זניחים כ"משמעותיים וסמליים"(כפי שקורה הרבה לבעלי הסימפטום)האם הטיפול בנתינת משמעות לא הגיונית איננו קוגנטיבי גרידא?האם התרופה תגרום לי לתת למחשבה את הממעות הראויה לה כי כרגע יש לי בעיה עם נתינת המשמעות. בתודה מראש

התחלתי לקחת לוסטרל (חצי כדור מ 50 מ"ל),לפני כ-4 חודשים. קיבלתי את הלוסטרל בעקבות התקף חרדה שעברתי ואחריו פאניקה יומיומית עד שקיבלתי כדורים.אחרי כ-חודשיים הרגשתי טוב והפסקתי את הכדורים.שבוע אחרי ההפסקה,שוב קיבלתי התקף חרדה שהיה בעוצמה יותר פחותה מהקודם ולאחריו שוב פאניקה יומיומית שמלווה גם בלחצים בחזה,בעיות בקיבה וכו'. התחלתי שוב לקחת את הלוסטרל(חצי כדור מ 50 מ"ל.) היום-עברו שבועיים מאז שהתחלתי לקחת שוב את הכדורים ועכשיו שוב אני מרגישה טוב. השאלה היא מתי להפסיק??אם שוב אני אפסיק האם שוב אקבל התקף חרדה שבעקבותיו הרגשת חרדה יומיומית?? ואם אני אמשיך לקחת את הכדור עוד שנתיים לדוגמא.אז כשאפסיק יש סיכוי שלא אקבל התקפים נוספים??האם לזמן של לקיחת הכדור יש משמעות?? אני בדילמה.אני לא רוצה לעבור את הסיוט של התקפי חרדה שוב.הרגרסיה פשוט נוראית. הייתי צידי ממשיכה עם כדורים כל הזמן אבל ברור שזה לא פיתרון ולא בריא. חוץ מזה לא יודעת מאיפה החרדות "נחתו" עליי כי טוב לי בחיים. אודה להתייחסות, המבולבלת

היי ריקי שאינה מבולבלת. שאלה טובה ולצערי זה מה שקורה כאשר מפסיקים את התרופות מוקדם מדי. כאשר אני מתחיל בטיפול עם תרופות מסוג הלוסטרל אני מתחייב לטיפול של פחות משנה, בכל מקרה מדובר על חודשים, בערך בין שמונה ל-12. אם מפסיקים מוקדם מדי אז פעמים רבות התופעות חוזרות (לא תמיד). מתי להפסיק זו תמיד שאלה אינדיוידואלית, אדם שחזר מהר להרגשה טובה, הסביבה יציבה, משפחה, אין אירועים מלחיצים או חריגים, נמצא בטיפול פסיכולוגי, לא היתה סיבה משמעותית לחרדות וכדומה אז אפשר להפסיק קודם, אם יש גורמים אחרים מלחיצים אז ממשיכים עוד קצת. בכל מקרה אני מבקש מהמטופלים לא להפסיק לבד, לבוא ולעשות הערכת מצב ולשקול ביחד מתי להפסיק כדי להוריד למינימום את הסכנה של חזרת ההתקפים. תתיעצי עם הרופא שלך בסביבות 10 חודשים מתי להפסיק בדיוק. אל תפסיקו את הטיפול הזה לבד, חבל להפסיק מוקדם מדי ואחר כך להתצטער. שיהיה רק טוב, בלי תופעות לוואי. דר' גיורא הידש

הודעה. בכל לילה בשעה 23:00 מתקיים צ'אט תמיכה לסובלים מחרדות. שם החדר: אני חרד , והוא נמצא בצ'אט הבסיסי של נענע. אייל

אני מבקשת ממך אייל- זה רק לסובלים מחרדות?

היי לילי. זה לא חייב להיות רק לסובלים מחרדות, אבל למען האמת, רוב האנשים שמגיעים סובלים מחרדות. תבואי פעם אחת ותראי, מה כבר יש לך להפסיד? אייל

לאחרונה קורה לי שאני מאבדת חוש התמצאות בסיסי. אני לא יודעת מי אני ואיפה אני נמצאת. אני מנותקת מעצמי. מה זה יכול להיות? האם זו מחלת נפש? או שזה "רק" התקף חרדה?

למודאגת, בהחלט יכול להיות שזו תופעה של חרדה בלבד, עם זאת התופעה עלולה להיות גם דברים אחרים... חשוב לקבל אינפורמציה רבה עליך, גילך, מצבך הכללי, התפתחותך וכו' בקיצור, אנמנזה מלאה. לכן המלצתי שתלכי לבדיקה של פסיכיאטר ואחר כך תוכלי להיות שקטה יותר, יתכן מאוד שמדובר בתופעה מוכרת של חרדה. רק טוב, דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך המהירה. לפני שאני הולכת לפסיכיאטר אולי תוכל לעזור לי. אני בת 30 נשואה ואמא לשניים. תמיד הייתי ילדה "חרדתית" (היו לי בחילות כל פעם שהגעתי לבית ספר, כי הייתי בחרדה ורציתי לחזור הביתה). לאחר הלידה השניה (לפני שלוש שנים) התחלתי לסבול מהתקפי חרדה שהיו בעיקר פחד להתשגע, להתעלף וסחרחורת. טופלתי בסרוקסט 20 מ"ג במשך שנה וחצי והפסקתי באופן הדרגתי לאחר שיפור במצב. היום אני ללא טיפול, ומצב ההתקפים היה בשליטה. אבל לאחרונה אני מרגישה מנותקת מעצמי. כאילו אני חיה מחוץ לעצמי. ובעיקר בלילות אני ממש לא יודעת מי אני ומי נמצא לידי. וזה נורא מלחיץ אותי. אני פוחדת שאולי אני לוקה במחלת נפש (פיצול אישיות)? מה דעתך? אתה עדיין חושב שזה סוג של חרדה? או שאולי אני באמת נהיית חולה? ועוד שאלה, האם כדאי אולי לעשות בדיקת אי.אי. גי'? האם זה יכול לעזור בלתת כיוון מה קורה במוחי? תודה רבה

היי שכנעת אותי עכשיו. זוהי חרדה "רגילה", אחת החרדות השכיחות היא בפני שיגעון או בלשון רגילה פחד להשתגע או ממחלת נפש. SORRY את כנראה לא משתגעת זו "רק" חרדה. איני חושב ש EEG יקדם במשהו. ליל מנוחה, חלומות פז רגועים. דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, תודה על התשובה המחזקת מאתמול. רציתי לדעת מה הן תופעות הלוואי של הטופמקס - באינטרנט נכתב על סכנה לאבנים בכליות, גלאוקומה והפרעות קוגניטיביות ומוטוריות שונות שדי מפחידות אותי. האם התופעות הפיכות? האם יש סימפטומים של גמילה כשמפסיקים לקחת את הכדור? והאם יש בדיקות כלשהן שעליי להיבדק? בתודה המחפשת

שלום, מצטער על השעה המאוחרת אך רציתי לבדוק שוב ולתת תשובה מדוייקת. התופעות שכתבת ויש נוספות קיימות אולם הן בדירוג של תופעות נדירות יחסית. הטופמקס נחשבת לתרופה בטוחה עם מעט תופעות לוואי ואין צורך לבצע בדיקות מיוחדת לפני ובמשך הנטילה. לכל תרופה יש תופעות לוואי, לכן כדאי לבדוק את הכדאיות מבחינת הסיבה שנוטלים אותה, השיפור במצב כאשר נוטלים את התרופה, ותופעות לוואי וסכנות בתרופה. לכן כדי לראות את כל התמונה כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. בדרך כלל הדיון אינו תיאורטי, השאלה מה קורה אצלך מבחינת השיפור שהתרופה עושה ומהן תופעות הלוואי אצלך באופן אינדיווידואלי ולא כל הרשימה אשר בספר. לילה טוב, דר' גיורא הידש