פורום פסיכיאטריה

יש לי חבר הסובל מהפרעה באישיות והסימפטומים שלו הם:חוסר ביטחון,עליות וירידות במצבי רוח,פוביב חברתית.ועוד .......בתקופה האחרונה היה לו תלות ריגשית במטפלת האישית שלי שהיא עובדת סוצאלית(יש לציין שאנחנו גרים בהוסטל לניפגעי נפש)...וזה התאפיין ברצון להתקרב עליה כול הזמן.....ולהיות בקירבתה כול הזמן,לבקשת תשומת לב אין-סופית וכדומה ........-בשבוע האחרון בגלל שהתחיל ללמוד במכינה ההובססיה שלו עליה ירדה בהרבה בעיקר בגלל ההתעסקות שלו בלימודים ושאלתו היא:האם ההובססיה שלו אליה היא בגלל ההפרעה באישיות,או....בגלל גורמים אחרים.......והאם זה עלול להוביל להובססיה כמו בעבר או.. או שזה יכול ללכת ולרדת עוד ועוד........................................................................

דני שלום, אני שמח שאתה שואל שאלות רבות וגם מתעניין, אני חושב שהדברים של החבר אינם קשורים להפרעת אישיות וכו', כנראה יש לו צורך רב בקשר ובתשומת לב. כאשר הוא מצא תחום חדש של התעניינות - הלימודים הוא מתעניין יותר בתחום הזה. עזוב את האבחנות, תתחיל לראות את התכונות והצורך בקשר ובאהבה אצל החבר. ביי דר' גיורא הידש

האם מישהו יכול לתת לי פרטים נוספים על התרופה החדשה נגד סכיזופרניה שהוצגה היום (2002\10\24)בחדשות 21:00 "מבט"-בערוץ הראשון -בטלביזיה???????????????????? נידמה לי ששמה ניקרא: "שסעת".....אך אינני בטוח!!!!!!!!! אני בטוח שהיא עולה קרוב ל-1000 ש"ח והיא מסופקת רק בקופ"ח....מכבי ומאוחדת תודה מראש על תשובתכם דני

התרופה היא כנראה גיאודון ושייכת לקבוצת התרופות האטיפיות החדשות לשסעת.

מה זה "אטיפיות"?????????

אני מחפשת אינדקס של תרופות פסיכיאטריות באנגלית.. הכולל תרופות בארה"ב. אם יש מי מכם שיודע על כך, אודה לו מאד.

http://www.mentalhealth.com/p.html זה אתר מצויין- תהני פרט אליו בוולה תרופות יש גם בלועזית- אולי זה גם יעזור

עוד אתר מצויין: www.rxlist.com

מודה לך מאד על היענותך. אכן עזרת לי. קורין

שלום רב, בן 23. לפני כשבוע בערך פניתי בנושא: "חרדות קשות ביותר" על רקע פחדים ממחלות. חשוב לציין שלכל זה יש בסיס פיזי מוצק. אני סובל מפחד ממחלות זיהומיות ופחד מאירוע מוחי - כאשר כל חרדה, עצבים, מתח גורמים לי לתחושות בראש (פאקים, כאבים סחרחורות ועוד) ואז אני חושב שזה אירוע, הדבר גורם לי להיות מרותק (כולל פחד ממאמץ גופני, ריקוד) זאת מכיוון שבפעם הראשונה שהלכתי לנוירולוג לאחר התחושה הראשונה הזו (מעין וריד שפוקע בראש עם טשטוש בראייה ובלבול ועוד) הוא נתן לי CT לראש ואמר לי שעד התשובה יש לנוח! נחתי עד התושבה שכמובן יצאה תקינה. הבעיה היא שעד עכשיו אני נח ומפחד לזוז, כי כל הרגשה הוספת כזו גורמת לי לחשוב שזה עוד אירוע! התחלתי לקחת פבוקסיל 25-100 מ"ג בהדרגה כבר יומיים ועדיין אני מפחד ללכת לרקוד ביום שישי (אני יודע שלוקח זמן עד ההשפעה) חשבתי ללכת בפעם השלישית לנוירולוג כדי שיסיר ממני את החשש אך אני חושש שבסוף הוא יביא לי CT נוסף או שרק המתח יגרם לי לאותה הרגשה - מעין מילכוד 22 נראה לי שהפסיכיאטר רשם בין היתר OCD הנורולוגים רשמו SOMATIFORM SYNDROM ו DEPRESSION. דובר גם על מחשבות טורדניות ואובססביות. האם באמת מתאימה התרופה הזו בדיוק לבעיותי? מה עליי לעשות לצאת ולרקוד (הדבר האהוב על ביותר) ולהסתכן בחרדות קשות, אם בכלל ארקוד (אני משער שכל הערב אחשוש שמא הריקוד יחריף או יגרם לאירוע או מיני ארוע. או לשבת בבית ולהתבאס? חשוב גם לציין שכל תחושה נפשית שלילית הכי מזערית שיכולה להיות גורמת לי לתחושות אלו (ובכלל פחד מקרעי כלי דם)! מצטער על ההתפלספות ותודה רבה!!!!!

רני שלום, קשה לי לקבוע אבחנה מדוייקת מכאן, אולם שתי האבחנות שרשמת יכולות להתאים והן די דומות כיוון שהן שייכות לקבוצה של הפרעות חרדה. לכן גם פבוקסיל נראה לי כטיפול מתאים. אני חושב שכדאי לך לצאת מסיבה פשוטה, בבית לא תרגיש יותר טוב, כלומר בכל מקרה אתה תתבאס ותאכל את עצמך אז לפחות תרקוד. מה שאני מתכוון שההמנעות חוסכת סבל נפשי רק לכאורה, בסופו של דבר החרדות מגיעות וקיימות גם בבית. לכן כדאי לצאת ויהיה מה שיהיה. אני נותן לך עצה זו שתצא בביטחון שהכל יהיה בסדר. בברכה, בהצלחה, מחזיקים לך אצבעות ותעדכן דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום הבנתי שהיפריקום נבדק מדעית ונמצא מתאים לטיפול בדיכאון. לדעתי גם אם היפריקום נמצא מתאים לדיכאון אזי הוא לא מתאים לכל אחד שלוקה בדיכאון ואין עדויות לכך שהוא בטוח לשימוש ללא השגחה ובקרה רפואית. דוגמא - לא ידוע אם היפריקום עלול או לא עלול להקפיץ אנשים להיי מסוכן. השאלה בשורה תחתונה : האם היפריקום בטוח לשימוש ללא בקרה של רופא שאול

ד"ר הידש הוא היצרן של היפריקום? למה אתה מבקש דווקא ממנו "תעודת ביטוח" לסמים שאתה קונה בחנויות הטבע? אם היפריקום גרם לך להיי תפנה ליצרן או למשרד הבריאות שיטפלו בעניין. הפורום הזה עוסק ברפואה קונבנציונאלית ולא ברפואה אלטרנטיבית. יש מספיק פורומים לרפואה אלטרנטיבית- תפנה לשם עם השאלות האלה.

היי סגלית ושאול קשה לי עם התשובה שלך, גם אם אני איני יודע את התשובה, יתכן שמשהו אחר יכול להוסיף, וחוץ מזה יש לי כישורים וידיעות במספר תחומים וחלקן עדיין לא בא לידי ביטוי. בקיצור, בלי צנזורה ובעדינות. בקשר לשאלה, כפי שכתבתי לא מצאתי היפרקום מתאים לטיפול בדיכאון בארץ ושוחחתי עם מספר רוקחים. לכן גם אין לי ניסיון עם ההיפרקום. ההיפריקום נקרא גם הפרוזק הטבעי ולכן שאלתך במקום. בגרמניה וארה"ב היכן שמשתמשים בו אני יודע שרופאים רושמים את המינונים הגבוהים אבל אני לא יודע אם המכירה חופשית ואנחנו שוב חוזרים לסכנות שאתה שואל עליהן בצדק. כדי לקבל תשובה מדוייקת אין ברירה אלא לחפש בספרות המתאימה. באחת מתשובותי הראשונות בפורום הוספתי גם קישור לאינפ. על היפריקום. תחפש אותו ואם לא תמצא אני אחפש אותו שוב. ביי הידש

שוב אני, לא מזמן הוריד אותי הרופא מטיפול בפבוקסיל. הייתי על ssri בארבע שנים האחרונות. הוא אמר שהם לא מטפלים במייג'ורים (בזה הוא כנראה צודק, משום שהיו לי כמה וכמה מאז התחלתי איתם) ושהטגרטול מטפל לי במיינורים. שאני לא צריכה את האנטי דיפרסנט. אם יגיע מייג'ור (והוא טוען שהסיכוי לזה נמוך בהרבה משהיה עד עכשיו) ניתן לטפל בו נקודתית בתרופות מקבוצה אחרת. השאלות שלי הן: א. האם זה נכון? כי זה מלחיץ אותי להיות בלי "אפרים" כלומר, בלי אנטי דיפרסנטס ולהיות מטופלת בטגרטול וריספרדל שהם שניהם "דאונרים" לפי מייטב ידיעתי. האם לא כדאי להוסיף כבר עכשיו אנטי דיפרסנט מאיזשהו סוג? אני נורא מפחדת מנפילה. ב. מהיא אותה "קבוצה אחרת" עליה הוא מדבר, איזה טיפול נקודתי אפשר לתת לדיכאון? תודה מראש לילי

אגב, במידה ואתה לא זוכר- האבחנה שלי היא מניה דיפרסיה, מאפיינים של בורדר ליין ולאחרונה הדביקו לי אבחנה של סכיזואפקטיב (איתה אני לא כל כך מסכימה). רק תזכורת

היי לילי עזבי את האבחנות, את בן אדם ששמה לילי, האבחנות לרופאים ואת לרגשות. אם אני מבין את כוונת הרופא אני אנסה להרחיב ולהסביר. באופן בסיסי קיימות שתי גישות, הראשונה היא מה שעשית עד היום, ליטול נוגדי דיכאון מראש למניעה של מצב דיכאוני ולהבטיח את עצמך. השניה היא ליטול כמה שפחות תרופות, הוא ציין שהסיכוי לדיכאון נמוך ואז אם הוא יבוא אז כבר נדע לטפל בו כמו שצריך. בדרך כלל בשנתיים הראשונות תמיד נותנים נוגדי דיכאון למניעה. אחרי חמש שנים ללא דיכאון עוברים לשיטה השניה. הבעיה והתחום האפור הוא בין שנתיים לחמש, עדיין אין הסכמה בין הרופאים האם לתת טיפול למניעה ויש יתרונות בלקיחת טיפול למניעה או שעדיף כבר לנקוט בשיטה של נחכה ונטפל אם צריך. בכל אופן הייתי שוקל גם את החשיבות של תופעות לוואי. אם אין תופעות לוואי אולי באמת כדאי להמשיך עם הפבוקסיל. אם ישנה ירידה ברצון המיני, הזעות, כאבי ראש שהם תופעות לוואי אז כדאי לרדת בפבוקסיל. עם זאת התשובה של הרופא מעודדת, הדבר החשוב ביותר הוא שהסיכוי לדיכאון כעת נמוך ביותר אצלך. גם התרופות הנוספות שומרות עליך מפני דיכאון מפני שהם מייצבים - מלשון יציב. לכן הדבר החשוב הוא לא לפחד כלל, שתי הדרכים הגיוניות במיוחד שאת כבר ארבע שנים יציבה וזה מה שחשוב. מצטער על התשובה הארוכה מעט, אני מקווה שהצלחתי להיות ברור. ביי דר' גיורא הידש

שלום רופא יקר שמי אבי ובעבר ענית על שאלותיי ותודה על כך אני מטופל בדפירל - ומרגיש די טוב עם עליות ומורדות... השאלה שלי היא כזאת לפעמים בא לי שיקרה לי משהו פיזי ןאשכב בבית חולים סתם דוגמא אני עובר כביש אני מדמיין נגד רצוני-חולפת מחשבה במוחי כאילו אני נידרס ןלאחר מכן אני נימצא בבית חולים. מה עובר עליי דוקטור ? תופעה זאת ידועה בספרות המיקצועית. להיתייחס אלייה . או שמא לשכוח . תודה ולהית' אולי בבית חולים ... (-:

לאבי שלום, אלו מחשבות ואסוציאציות הקשורות לחרדה, אלו מחשבות של אנשים נורמליים לגמרי וישנן לעתים לכל אדם ולכן אין צורך בהתייחסות מיוחדת. מה שחשוב זה המצב הכללי שלך ואם הוא טוב אז תשאר בפורום ואם בא לך תתרום גם לאחרים. בקיצור אלו מחשבות טבעיות, כשלעצמן אינן מעידות על בעיה מיוחדת. מקורן מחרדה כמו שיש לכל אדם. במקורן הן דומות לחלומות של חרדה או אפילו סיוטים הבאים בלילה. ביי, חלומות פז דר' גיורא הידש

לדעתי במיוחד יש לשים לב למילה "בא לי" אפשר שזה מעיד על רצון לתשומת לב בבי"ח אתה פאסיבי, מטפלים בך ובאים לבקר אותך ואולי זוהי הפנטזיה

אני אכתוב כאן חלק מתופעות ההתנהגות שלה ותשתדלו לעזור (מי שמבין בתחום) לומר האם יש כאן בעיה שצריכה טיפול או הפניה לאיזה עזרה או לא. ואם כן אז באיזה סוג בעיה מדובר כאן לפי דעתכם. כל הפרטים מתייחסים לאותה אישה, וזה חשוב ביותר. כאשר משהו מפריע לה היא תשאר תקועה איתו ותטחן את הבעיה מרוב מחשבות וכתוצאה מכך היא לא תתפקד בבית או לא תעשה בצורה מוצלחת את הדברים הרגילים בחייה. היא יכולה לשאול את אותה שאלה 20 פעם כי היא טוענת שהתשובה שעונים לה היא שיקרית וזה לא מה שהיא רוצה לשמוע, ואם יפסיקו אותה באמצע השאלה אז היא תתחיל הכל מהתחלה. היא יכולה לשאול שאלה או להכנס לויכוח וכאשר השני יגיב (בצורה רגועה אפילו) או יאמר דבר שאינו לרוחה, היא פתאום תצרח עליו ותענה בצעקות או אפילו תסטור לו או תזרוק עליו חפצים. איימה כמה פעמים שהיא תתאבד אם החבר יעזוב אותה, ואיחלה לו שימות ולא יתחתן לעולם. כאשר היא נמצאת בצער רב, היא פשוט בוכה בכי הסטרי והרבה (כמו של ילדה קטנה) ובלי להתחשב בסביבה בה היא נמצאת, וכאשר מנסים להרגיעה היא לא נרגעת וממשיכה לבכות ולחזור פעם אחר פעם על המילים או על מקרה הצער שציער אותה וכל זה מבלי להסתכל על זה שמנסה להרגיע אותה, נראה כאילו היא מרחפת במקום אחר. כאשר היא עצבנית היא לא אוכלת ולמרות שמבקשים ממנה המון היא אומרת אני לא יכולה לאכול כאשר אני עצבנית מצד אחד היא נשארת יום שלם בלי לאכול !! מצד שני היא בוכה שהיא רעבה ומציקה לסביבה. שותפת ידיים יותר מידי הרבה ועם סבון בצורה מוגזמת לקחה בעבר כדורי ציפראמיל בהמלצת רופא מתקשרת להורים ולמשפחה על כל בעיה קטנה שיש לה לעיתים 10 פעמים ביום יש תקופות בהם היא מזניחה את הבית ולא אכפת לה אם הוא מלוכלך או לא יכולה לצעוק על מי שיגע לה בבגדים אבל היא לא תקפיד ככה על בגדי אחרים. יכולה לצעוק ולמנוע פיסית ממשהו ללכלך את השולחן (דוגמא בלבד) אבל היא לא מזדעזעת כאשר הבית שלה עם רצפה מלוכלכת כמה שבועות, השירותים ועוד דברים אחרים. יושבת הרבה במיטה וחושבת המון ולאחר מכן מתחילה לריב ולתחקר את אותו אחד שחשבה עליו. לא דייקנית בצורה זוועתית עד כדי שהיא נראית כשקרנית כרונית. עושה לפעמים שגיאות בחיים כמו של ילד קטן (כמו ללכת ברחוב בלי לשים לב וכמעט להדרס) חושבת כל היום שמשקרים אותה ובהתאם היא תוקפת ומתנהגת. קובעת דברים על סמך דמיון פרוע שלה בלבד, ופועלת בשטח כאילו נעשו כבר מעשים שדמיינה או חשבה. בשעת שיחה או ויכוח היא תתפרץ המון פעמים לשיחה בצעקות ותהרוס אותה בטענה שהשני משקר, ולמרות שמסבירים לה שלא ככה מתנהגים היא ממשיכה וחוזרת על זה עשרות פעמים. מרחמת המון על אבא שלה על שגרמה לו צער. טיפוס מאשים ביותר, בכל מה שקורה ובכל מריבה מאשימה את השני או מישהו אחר - העיקר שזה לא היא. למרות שבדרך כלל היא האשמה האמיתית או הגורם לבעיה. מבטיחה דברים ובדרך כלל לא מצליחה לעמוד בהם ולקיים אותם. כופה על האחר לא לעשות דברים כרצונו כי היא חוששת מה אחרים יגידו ויחשבו. מפרשת דברים שאמרו אנשים אחרים או שראתה, בצורה מעוותת ומסולפת בדרך כלל, לדוגמא: אם יוסי ידבר עם אמיר בשקט אז זה אומר לגביה שהם מדברים עליה רע ומתכננים שוד בנק... והיא תתנהג בהתאם - ממש ככה. קנאית לבן זוגה בצורה מטורפת עד כדי אלימות כלפיו והצמדות חונקת אל האובייקט שלה. וכל מבט שלו ברחוב על לוח מודעות הופך אצלה למריבה איומה על מבט שלו על בחורה. כופה את דעתה על האחר ואוסרת הרבה דברים המותרים בחיים בטענה שזה אסור וחמור. בעת ויכוח שהופך למריבה, אם מבקשים ממנה לעזוב את השטח או להפסיק להתווכח כי המצב מחמיר... וזה לא בריא למתוח את החבל יותר מידי, היא לא תעזוב את המקום אלא היא מסוגלת להשאר עוד כמה שעות !! לריב. אפילו שהשני שנדבר איתה כבר במצב של תשישות בגלל המצב. נעולה עם הדיעות שלה ולא מקבלת שינויים כי היא מאמינה שהיא צודקת. טוב חברים וחברות אלו הפרטים הידועים פחות או יותר (בטח שיש עוד יותר פרטים קטנים) מי שמבין בנושא מוזמן להביע בכנות את דעתו.

תיארת כאן מספר בעיות. בד"כ לאנשים שהולכים לטיפול פסיכיאטרי יש בעיה אחת מהרשימה שתיארת.לכן ברור שצריך כאן טיפול.טיפול פסיכיאטרי דחוף. זאת דעתי (הלא מקצועית).

הי, אכן היה קשה לקרוא אבל אני מאמינה שלה קשה יותר ולסובבים אותה. לדעתי זה נישמע כמו התנהגות כפייתית וגם פראנויה.נידמה לי שקוראים לזה סכיזופרניה אבל אינני בטוחה. בדבר אחד אני בטוחה-היא צריכה עזרה -ייעוץ פסיכיאטרי מאוד יעזור. תרגישו טוב שרון

למי אמורים לפנות ולמי הולכים ומה עושים כאשר אותה אישה מסרבת להקשיב וללכת לטיפול אבל המצב באיזור שלה הופך לבלתי נסבל עד כדי חשש שהצדדים הגרים איתה יפגעו נפשית מההתנהגות שלה או פשוט יציקו לה חזרה ???????

אני לוקחת לוסטרל חצי כדור מ 50 מ"ל. האם המינון גבוה??אם לא אז האם אפשר לקחת אותו מספר שנים?? כי אם הכדור טוב לחרדות והמינון לא גבוה אז למה להפסיק?? אודה לתשובה.

לי שלום! המינון הזה הינו נמוך יחסית ומנסיוני הלוסטרל יעיל גם להרבה שנים,חשוב שתהיי במעקב רפואי כי יתכן שלפעמים השפעת הכדור פגה או פשוט אין בו צורך כי מצבך טוב. רפואה שלימה

לוסטראל 25 מ"ג (מה שאת לוקחת) שווה בערך ל-5-10 מ"ג סרוקסט/פריזמה/ציפרמיל זה איננו מינון טיפולי זה יותר קרוב לפלצבו אין טעם לקחת פחות מ-50 מ"ג

ללי שלום, התגובות שקבלת נכונות, המינון נמוך אבל אם הוא מספיק לך אז לא מתווכחים עם עובדות. שיהיה לך רק טוב, דר' גיורא הידש

שלום רב, התחלתי לקחת סרוקסט ואני מאד פוחדת מתופעת הלוואי של השמנה, כיוון שגם ככה אני מלאה ולא מוכנה להשלים עם זה. תופעת הלוואי של ההשמנה מהכדורים היא וודאית? אם כן, האם יש כדור מאותה משפחה שניתן ליטול ולא לסבול מתופעת הלוואי הזו? אני מאד אודה לתשובתכם... יום נפלא.

אני לא השמנתי כתוצאה מלקיחת הכדור "סרוקסט". וגם לא היו לי תופעות לוואי אחרות.

יפעת, אני מודה לך. בהחלט מרגיע לשמוע...בהצלחה! אני מקווה שגם אצליח.

שלום רב, עברתי שני התקפים פסיכוטיים במהלך השנתיים וחצי האחרונות, אחד במסגרת המילואים ומאז אני מוכר כנכה צה"ל, והאחרון לפני שנה במסגרת המשפחה ולאחר הלוויה שנכחתי בה. עד לפני שנה וחצי הייתי נוטל הלידול 5 מ"ג כל ערב ועד שהרופא הפסיק לי את הכדור ובעקבות כך קיבלתי התקף פסיכוטי שני שאחריו הייתי מאושפז למשך 3 שבועות. במשך האישפוז קיבלתי רספירדל 2 מ"ג ליום אותו נטלתי בערב (כדור אחד...) לאחר שהגדילו לי את המינון ל 3 מ"ג אני נוטל כדור נוסף בבוקר. שאלתי היא האם ניתן לקחת כדור אחד של רספירדל פעם ביום במינון של 3 מ"ג, ז"א האם לרספירדל יש השפעה ל- 24 שעות או שחייבים ליטול אותו מפוצל, זאת אומרת 2 מ"ג בערב ו- 1 מ"ג בבוקר כפי שאני נוטל עכשיו. בתודה, אורי.

מנסיוני עם התרופה (לא דיעה מקצועית חלילה) כאשר מעלים את מינון הריספרדל עושים את זה בבור ובערב בכדי להקל על העומס. אחר כך עוברים לקחת את כל המנה בערב. לפי אינדקס התרופות של וואלה יש לתרופה השפעה של יומיים שלושה. מקווה שעזרתי לפחות עד הערב שיבוא הרופא. לינק לריספרדל בוואלה: http://health.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=medicine/drug1&id=276&name=ריספרדל&page=3

אתה יכול לבקש הלידול דקונט (זריקות) שאותה נותנים פעם בחודש וזהו- זה משחרר אותך מהנטילה היומיומית. או יותר טוב זה לעבור לגאודון (זריקות) וגם אז תוכל לקחת רק פעם בחודש . לגבי גאודון אני לא בטוחה וכדאי לחכות לתשובת הרופא.

לאורי שלום כפי שכתבו התשובה היא חיובית כי משך הפעולה של רספרידל ארוך מספיק לנטילה פעם ביום. רספרידל דומה להלידול ועם פחות תופעות לוואי לכן לא כדאי לנסות ולעבור לגאודון, ובנוסף שתי התרופות הן מהקבוצה האטיפית כך שאין טעם להחליף. יש יתרון בנטילת הלידול דקנואט, זריקה פעם בחודש ואין את הנטל של כדורים כל יום, וגם הסטיגמה וההרגשה של מגבלה-מחלה פחותה. עם זאת הלידול הוא מהדור הישן עם סכנה רבה יותר לתופעות לוואי נאורולוגיות בטווח הרחוק. תעדכן ביי דר גיורא הידש

הודעה. בכל לילה בחצות מתקיים צ'אט תמיכה למשתתפי הפורום. שם החדר: אני חרד, והוא נמצא בצ'אט הבסיסי של נענע. אייל

למה כל כך מאוחר? האם זה רק לאנשים הסובלים מחרדות? תשובה\ות יתקבלו בברכה

פקסט וסרוקסט הם אותה תרופה בשם אחר?

עד כמה שידוע לי כן. ההבדל הוא שפקסט מיוצר בארץ וסרוקסט מיוצר בחו"ל. קופות החולים החליטו למכור את הפקסט במקום הסרוקסט. אם אתה כבר משתמש בסרוקסט וקופ"ח רוצה להחליף לך את התרופה לפקסט יש לך את הזכות לדרוש להישאר עם פקסט. הם חייבים להשיג לך את התרופה הזאת מאחר והיא עדיין קיימת בשוק. לפעמים צריך קצת להילחם איתם על זה אבל כעיקרון הם חייבים לספק לך את הסרוקסט אם זה מה שאתה רוצה. יש שטוענים שהפקסט גורם להם לתופעות לוואי אעפ"י שהמרכיבים זהים. בהצלחה, יפעת

אז גם למטופל עדיף פאקסט ולא סרוקסט זה אותו חומר בדיוק רק בית חרושת אחר

שלום לד"ר הידש אני נוטלת ציפראמיל 10 מיליגרם במשך כשבועיים. בבוקר עם הארוחה. מניסיון קודם ,הציפראמיל גרם לי לתופעות לוואי איומות כשנטלתי 20 מיליגרם על ההתחלה. לכן הפעם העניין יעשה בהדרגתיות. אממה... אתמול העליתי את המינון ל2 מיליגרם, והתחילו לי בחילות מוגברות יותר(ממש מעיקות) וזיעה מוגברת יותר(לא היסטרי). אז מה עכשיו? הפסיכיאטר שלי שש להחליף לי את הכדור ואני טוענת שיש תקווה, כי במינונים הקטנים זה לא הזיק לי וחשתי שיפור כלשהו אפילו רק לאחר שבועיים, שיפור בויטליות וכ....מה גם שהבנתי שציפראמיל אמור להיות עם הכי פחות תופעות לוואי מהכדרוים האחרים. שאלתי היא, האם כדאי ליטול יום לסירוגין כדור 10 מיליגרם וכדור 20 מיליגרם עד יעבור הזעם? או שהתופעות הללו משמעותן שאני רגישה ואו שכדאי שאשאר על המינון המצחיק של 10 מיליגרם או שאעבור לכדור אחר? בנוסף כתב כאן בעמודים קודמים, שלאדם שהדיכאון הפך אצלו מרכיב באישות(כמוני,לדעתי) התרופות לבד לא עוזרות. התחלתי טיפול פסיכולוגי אבל הפסקתי אותו כי לא יכולתי לעמוד בהוצאה הכלכלית. אבל מצד שני, אני רוצה למצוא איזו קרן אור לפחות לתקופה הקרובה שהיא חשובה לי מבחינת קריירה בדוגמא שלי אנימתפקדת כביכול, עובדת חיה, עצמאית, וכ... אבל מבפנים-מתה כבר שנים ארוכות(לא זוכרת סיפוק ממשהו מזה שנים)עושה את ההכרחי מבחינת עבודה ומשפחה וזהו. אה ואני בת 27,האם ניתן לומר שזה דיכאון שהפך לחלק מהאישיות? ושאלה אחרונה, האם חרדה חברתית, ובכלל חרדה הימנעותית מכל מיני סיטואציות שברבות הזמן גורמות למירמור עצמי, האם הנ"ל יכול לגרום לדיכאון מבחינה כימית במח, למרות שבמקור לאדם יש הרכב כימי (סרטונין וכ...) שאינו בעייתי ? מקווה שהובנתי.תודה תודה על מענה לכל השאלות! שואלת

שאלתך טובה מאוד, ולדעתי התשובה היא שכן: חרדה חברתית והימנעותית יכולה לגרום לדיכאון שהוא דיכאון לכל דבר,כמובן.דווקא אדם שרוצה לפרוח אבל נאלץ להימנע דברים מסוימים עקב חרדות-ירגיש מאוד מאוד מדוכא.כאילו משהו שהיה אמור להיות לו ניטל ממנו.

לשואלת, ראשית לגבי הציפרמיל, את יכולה לעלות בהדרגה וכל רעיון טוב, גם 10, 20 מג' לסרוגין מדי יום זה בסדר, אני לא סיבה למהר במיוחד ולכן ההדרגתיות ומניעת תופעות הלוואי ובעיקר התחושה ברום הבטן כדאית. דווקא הייתי מחכה עם הצפרמיל ולא מחליף אותו. ישנה הסכמה בין הרופאים (ואין זה מדעי), שדווקא האנשים הסובלים מתופעות הלוואי הללו יגיבו טוב יותר לתרופה נוגדת הדיכאון. לכן הייתי ממליץ לעלות במינון בהדרגה עם כמה שפחות תופעות לוואי ולחכות להשפעה גם אם התהליך יותר איטי ולוקח זמן. כך גם טיפול פסיכולוגי, בהחלט מומלץ בעיקר בגיל צעיר, אבל שום דבר דחוף, תחכי להשפעת הציפרמיל ואז תשקלי ברצינות להוסיף את הפסיכולוגיה. כל התנהגות הימנעותית וחרדה גורמים לתחושה של החמצה, אני חושב שיש לך תחושה של החמצה וזו הבעיה, אם ישנן מחשבות רבות על החמצה ולעתים גם החמצות אמיתיות הדיכאון עלול להצטרף. כאן עלולים להכנס למעגל סגור - החרדות גורמות להחמצות אשר גורם לדיכאון, הדיכאון מוריד את הביטחון העצמי, החרדות מתגברות וגם ההסתגרות. חבל - לעתים כאן המקום להוסיף תרופות. בקשר לגוף ונפש. אני חושב שאי אפשר להפריד, הגוף משפיע על הנפש והנפש על הגוף. אני מקווה שהצלחתי לענות על רוב השאלות. ביי דר' גיורא הידש

Hi, I wanted to know what is the connection between the two. I have alwas tend to be a depressed person, and few years ago i was diagnosed with epilepsy can you provide me some background knowledge? Thanks, Oren

לאורן שלום, התשובה לשאלתך היא כן, כלומר קיים קשר בין אפילפסיה, הפרעות נאורולוגיות מינימליות, ודיכאון. לצערי אין לי זמן לחפש עבורך את הקישורים הרלוונטיים, אני בטוח שבכל אתר של אפילפסיה תמצא חומר או לינק לקשר. I hope that you can read my hebrew. תעדכן אותנו בברכה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום בבתי טבע נמכרים חומרים פסיכואקטיבים כ פסיפלורה,ואלריאן, היפריקום לכל דורש. כ "לא מאוזן" מלידה חויתי את החובה של שילוב איש מקצוע בשימוש בחומרים פסיכואקטיבים. בתחילת האפיזודה הדיכאונית קיבלתי סרוקסט שלפי דברי הרופא "עשה לי יותר מידי טוב" . כדי לרדת חזרה לאדמה הרופא שילב את הסרוקסט עם טגרטול. אני נתקלתי לא פעם ולא פעמיים באמירת חלק מהאמת ולא כל האמת לגבי היפרקום גם על ידי פסיכותרפיסט ברשת. האמת שנאמרה היתה שהיפריקום נמצא יעיל לטיפול בדיכאון. חלק האמת שלא נאמר ששימוש לא מבוקר בחומרים פסיכואקטיבים גם אם הם נמכרים בבתי טבע לאנשים "לא מאוזנים" עלול לגרום נזק. מבקש את התייחסות הרופא שאול

הי, למה אתה מתכוון כשאתה אומר "לא מאוזן" מלידה?? שרון

החומרים פסיכואקטיביים שמקורם מהטבע ( בעיקר על בסיס פאסיפלורה וואלריואן ) בהחלט ממכרים. אני מסבסס זאת על הרצאה ששמעתי בנדון ועל נסיוני האישי. תקופה מסוימת התמכרתי ונגמלתי ממוצרים על בסיס פאסיפלורה. לא ידוע לי ולא נראה לי שנעשה מחקר מדעי בנדון . כל עוד הקופה פועלת ואנשים מתעשרים על חשבון חרדתנו אין סיבה שיפרסמו ממצאים רלוונטים או הזהרות לציבור. בהצלחה רוברטו

שלום לכולם, השימוש בחומרים מהטבע שכיח ברפואה ואין זה חדש, לעתים החומרים הללו טובים ומוכרים ולעתים השימוש הוא בלתי מבוקר לחלוטין. כל חומר שמשפיע על הנפש או על הגוף יש לו תופעות לוואי ללא קשר למקורו הטבעי או הסיטטי בבית החרושת. ישנם חומרים טבעיים רבים בעלי פוטנציאל גדול של נזק, ואני אציין רק מספר מועט. ראשית במקום מכובד המורפיום, מריחואנה מעט במחלוקת אבל בהחלט טבעית. קפה ממכר, סיגריות הם צמח הטבק, פטריות פסיכודליות למיניהן ואתם תוכלו להוסיף רבות בנוסף לארס הנחשים שהורג. סליחה, איך שכחתי להוסיף את האלכוהול שיין כמובן "טבעי". כך שנשכח מזה שחומרים טבעיים אינם ממכרים ואינם מזיקים. מי שמשפיע עלול להיות גם פוגע (החרוז במקרה). לכן גם המסקנה ההפוכה די נכונה, מי שלא מזיק גם לא עוזר.... ההיפרקום נבדק באופן מדעי והוא נקרא הפרוזק הטבעי. הוא פופולרי מאוד בגרמניה ונכנס בצעדים די גדולים בארצות הברית. באחת השאלות אחורנית, פירטתי את התכונות וגם הוספתי קישורים. אם זה מעניין תוכלו לחזור לשם. בארץ לפי מיטב ידיעתי לא ניתן למצוא את ההיפרקום המתאים. המינונים הדרושים לטיפול גבוהים, קשה מאוד להפיק את ההיפריקום, ומה שנמצא בבתי המרקחת או בחנויות הטבע זה מעט מדי ופעמים רבות הופק באופן רשלני, כך שחבל לטרוח. מי שמכיר היפרקום המתאים לטיפול בדיכאון אשמח אם יעדכן אותי. לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום, מבקשת עזרה בנושא trichotillomania (מקווה שלא טועה באיות). תודה.

רינת שלום, כתבת מעט ולכן התשובה מאוד קצרה. אפשר לחיות עם זה אבל בהחלט התופעה מציקה. למי שלא ידדע, מדובר על דחף כמעט ולא נשלט למריטת שערות. קודם כל הגבות וראיתי גם אשה כבת 60 כמעט קרחת. אז הטיפול בדרך כלל שיחות ותרופות. תעדכני ותפרטי יותר ביי דר' גיורא הידש

שלום, תודה על התייחסותך, האם ידוע לך על רופא שמתמחה בנושא זה ? תודה

האם מי שנוטל תרופה אנטי-פסיכוטית מהדור החדש נזקק לעתים לתרופה אנטיכולינרגית או שזה קורה רק עם הישנות? והאם תרופות אלו עלולות לגרום לתסמונת נוירולפטית ממאירה? תודה.

לחגי שלום, התרופות מהדור החדש טובות יותר מהישנות בכך שיש להן פחות תופעות לוואי ולכן בדרך כלל אין צורך להשתמש בארטן ותרופות אנטי כולינרגיות. הצורך בתרופות אנטי כולינגריות קיים כאשר תרופות עובדות על קולטן דופמין במוח ומדובר על D2 . התרופות מהדור החדש עובדות במידה מסויימת גם על הקולטן הזה ולכן לעתים יש צורך באנטיכולינרגיות. קיים גם הבדל בין התרופות השונות, רספרידל עובדת יותר על D2 וזיפרקסה פחות. הדברים נכונים בהתאמה גם לגבי התיסמונת הממאירה, זוהי תופעה די נדירה אבל קיימת. גם היא קשורה לפעילות על קולטן D2. לכן כל מי שעובד על קולטן זה חשוף לאותם הקשיים והסכנות. התרופות מהדור הישן כמעט כולן עבדו בעיקר על D2. מקווה שעניתי על שאלתך, מדוע שאלת? דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר הידש אני בת 34 נשואה ואם לשלושה ילדים.כבר שנים שאני סובלת מדיכאון,לפעמים בדרגות שונות.נורא קשה לי לקום בבוקר ,אני חסרת אנרגיה וקורה לפעמים שאני מבלה כל היום במיטה.יש לציין שאני לא נרדמת בקלות ומחשבות בראש כל הזמן מפריעות לי ,דבר שאין לי שליטה עליהן.רק לקראת שעות אחה"צ אני מרגישה קצת יותר טוב ומסוגלת לבצע את מטלות הבית.אך הבעיה היא שאני נתקפת בשעות אחה"צ בהתקפת אוכל ,ואני בולעת כמויות אוכל עד סוף הלילה וזאת ללא שליטה. האם לשעון הביולוגי יש קשר לכך?נולדתי בשעה17.00 וקראתי באיזה מאמר שלשעון הביולוגי יש השפעה. קיבלתי לפני כמה חודשים טיפול בפריזמה למשך חודשיים אך זה לא עזר לי. אני מעונינת לפתור את הבעיה הזאת ,כי זה מפריע לי מאוד ומשפיע על יחסי עם בעלי וילדיי.אנירוצה לנסות שוב טיפול תרופתי ,ומבקשת ממך לייעץ לי מנסיונך הרב,איזה סוג של כדור יכול להתאים לי . אודה לך מאוד על תשובתך בהקדם.

לשירז שלום, מהתיאור עולה שקיימת בעיה של דיכאון והיא מפריעה לתפקוד וכנראה די חמורה. לכן המסקנה הראשונה היא שכדאי מאוד - ואני מתאפק לא להשתמש במילה חייבת, להגיע לטיפול מסודר אצל פסיכיאטר. את חייבת זאת קודם כל לעצמך, אבל גם למשפחתך. את מתארת את מה שהפסיכיאטרים מכנים "הפרעות ביולוגיות בדיכאון" - בערב מרגישים יותר טוב מאשר בבוקר, הפרעות בשינה - שינה מועטה או רבה מדי, התעוררות מוקדמת עם חוסר יכולת לקום מהמיטה והפרעות בתיאבון. ישנם כמובן סמנים נוספים אולם התעכבתי על אלו. הטיפול המלא הוא תרופתי ושיחות ואני ממליץ על שניהם. אם פריזמה=פרוזק לא עזר כדאי ללכת לתרופות אשר פועלות גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין, תרופות מסוג האפקסור. תעדכני אותנו, ובבקשה תפני בהקדם לטיפול. בהצלחה דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום תודה לך על תשובתךבנושא הטיפול בדיכאון הפסיכיאטר שלי הציע לי טיפול בתרופה חדשה בשם איקסל במינון של חמישים גרם פעמיים ביום.רציתי לשאול מה הניסיון והידע הטיפולי שקיים לגבי תרופה זו ,והאם היא מתאימה לטיפול בסימפטומים שציינתי .אודה לך על תשובתך בהקדם. כמו כן אני מודה לך על ההסברים ועל האפשרות לשאול אותך שאלות ,כי לא תמיד הרופא המטפל מוכן לתת הסבר לגבי התרופה . בתודה מראש שירז

לד"ר הידש היקר!!! קראתי את האימייל של יהודית ורציתי לדעת מה ההבדל בין מאניה דיפרסיה וסכיזופרניה מה זה אומר שומעים קולות?? הרי כל אדם שומע לקולות בתוכו של עצמו או שזה מחשבות?? ועוד שאלה אני יודעת שסרוקסט ופרוזאק הם מאותה קבוצה אך פרוזאק זה כדור יותר גבוה ברמה הכימית שלו אכן כך?

למיטל שלום, טוב שאת שואלת לגבי קולות וזה סימן שאין לך בעיה כזו! מדובר בקולות כמו אמיתיים והאדם מרגיש אותם אמיתיים. הוא לא מבדיל שאלו מחשבות או קול פנימי אלא חושב שהם באים מבחוץ ובאמת. כך אפשר לעתים לשמוע קולות-פקודות שאומרות מה לעשות או מה לא לעשות, קולות של ביקורת עצמית, "את ילדה רעה" וגם דברים יותר גרועים. וטוב ששאלת אבל אל תייחסי אותם לעצמך. סכיזופרניה זו המחלה הקשה ביותר בפסיכיאטרייה, הקושי הגדול בה הוא התפרקות ה"אני" עם הפרעה קשה בלהבדיל מה פנימי-מחשבות ומה שייך למציאות החיצונית. אם אנסה לתרגם זאת למונחים גופניים זה כאלו ללכת בלי עור. להרגיש חשוף וכל רוח קלה כואבת כאלו נוגעים בכוויה. מאניה דפרסיה היא מחלה של הרגש, לעתים מרגישים דיכאון קשה ולעתים פעילות יתר עם הרגשת גדלות וכוחות מיוחדים. הדברים יכולים לבוא בגלים ובמחזוריות. פרוזק וסרוקסט, ההבדלים ביניהם לא גדולים, למעשה מדובר על שתי מולקולות שונות, אבל במוח הן עובדות בדיוק באותו המקום על חומר הנקרא סרוטונין. כך שמבחינת הטיפול כמעט ואין הבדל ביניהן. מדובר בשני בתי חרושת שונים. מקווה שסיפקתי את סקרנותך ביי דר' גיורא הידש

מה המצב?

השבח לאל. מה איתך? אני הולך לראות את המשחק.

אני בסדר, נדבר יותר מאוחר בהצלחה

שלום, לפני כמה שבועות ניסיתי להרוג את עצמי, הנסיון האובדני נכשל בשניות האחרונות כשהחבר שלי מצא אותי. מאז המציאות עוד יותר קשה לי משהייתה לפני הנסיון. אני לא אלעה אתכם במיליוני הפרטים. הייתי מאושפזת במחלקה סגורה, אשפוז ביית וטיפולים אצל פסיכיאטרים פרטיים ואלה של המחלקה. במחלקה עשו לי בחינות אישיות כי הפסיכיאטר לא ראה דיכאון אקטיבי (אני סובלת מהפרעה בי פולארית) ורצה להבין איך האובדנות מוסברת ללא הדיכאון. מצידי הסברתי לו שהרגשתי התקף מאג'ורי שמתקרב ולכן החלטתי שאני לא מוכנה לסבול עוד אחד כזה ועדיף לי לא להיות. לא יכלו גם להשאיר אותי באשפוז כפוי משום שלא היה שום דיכאון אקטיבי ולפי מה שהבנתי מהפסיכיאטר אין לו עילה משפטית לכפות עלי להשאר. אני הגעתי לאשפוז על דעת עצמי, חתמתי, נשארתי גם אחרי ההבחנה הראשונית כי חשבתי שאפשר לעזור לי. עכשיו אני בבית הוריי. חבר שלי (לשעבר נכון לעכשיו) שמצא אותי מאולפת באותו היום, נפרד ממני (אני מתארת לי שזה היה יותר מדי בשבילו) ולאור העובדה שחיינו יחד אין לי עכשיו בית משלי. בקיצור עובר עלי הרבה בימים אלה. הממצאים של הטסטים הפסיכולוגיים הראו נטייה לפסיכוזה, לא אחת שהייתה אקטיבית אבל מן נורת הזהרה. כך הם אומרים, הם גם מסתייגים ואומרים שיכל להיות שהם טועים לחלוטין. אני לא פסיכוטית ולעולם לא הייתי קרובה לשום סכיזופרניה מכל סוג. עדיין, התחילו לי טיפול בריספרדל (בנוסף לטגרטול שכבר לקחתי מקודם). הם טוענים שזה לשלוט בסדר המחשבתי שלי או משהו כזה. קראתי קצת ומצאתי שאני יותר בורדרליין מסכיזואפקטיב (האבחנה "החדשה" שלהם אליי). עם כל האבחנות האלה אני כבר לא יודעת מה לעשות. אין לי כל סדר יום, כבר מעל שנה, אין לי דבר שמחזיק אותי. אני מרגישה שכל דבר שאומרים לי מתקבל אצלי במן כניעה בלתי נסבלת. התרופות גורמות לי לכובד והחיים לא מציעים לי כבר דבר. אני חושבת על מעשה אך אני מחזיקה את עצמי, בינתיים. מה עושים עם כל מילות הפסיכיאטריה שמציפות אותי לאחרונה? מה עושים כשאנשים סביב מפחדים על כל צעד שאני לוקחת? מה עושים? אני אפילו לא יודעת מה השאלה שלי.

ערב טוב, לצערי זה באמת נישמע לא קל,אבל יקירתי הכל עובר. גם דברים טובים וגם דברים רעים-הכל עניין של זמן וסבלנות.לפי מה שאני מבינה את בחורה צעירה,החיים מבטיחים לך עוד המון דברים מרתקים כמו הולדת ילדים שזו לבד,מתנה מאלוהים.דבר גדול שנפל בחלקינו.ואני בחורה שעברה טראומה מהלידה שהייתה קשה במיוחד עם המון סיבוכים וכתוצאה מכך אני סובלת מחרדות. אבל למרות הכל אני מאושרת-קשה לי שנייה שנייה בחיים האלה כי החרדה לא עוזבת אותי ולו לרגע,אבל החיים ממשיכים ואני מאמינה שהכל ייגמר. תחזיקי מעמד יקירתי ואני בטוחה שתהיי מספיק חזקה כדי להתגבר גם אם כרגע הכל ניראה לך באפילה. דברי איתי שרון

אפלה אני מכירה טוב טוב, מה שקורה עכשיו הוא חוסר שליטה משווע. כל שניה מוצאים לי צרה חדשה, עוזבים הולכים חוזרים. אני לא יכולה לספוג את כל מה שיש כאן. אני מוצפת, מתחילה להתנתק מהכל, מתחילה להרגיש את הכלום הזה. אם עד עכשיו לא הייתי בדיכאון מאג'ורי, מה שקורה רק מביא אותו בבטחה היישר אל בין זרועותיי. אוף. באפלה, בדיכאון, אין לי פרספקטיבה. כאן אני במבוי סתום- כבר היו לי כוונות כנות לתת לטיפול עוד צ'אנס, לנסות תרופות חדשות, לעשות מבדקים וכל השאר. וכאילו מישהו צוחק עלי מלמעלה- אין סיכוי לתת סיכוי- תתני את עצמך לידם והם ימצאו לך עוד ועוד סיבות להתייאש. אוף. כן, אני אישה צעירה- בת 30, היה לי פעם הכל, היום יש לי הכל מסוג אחר- כל המחלות, כל הנטישות, כל מה שפחדתי ממנו כל כך הרבה שנים- הכל. אוף אוף (בנימה קומית מעט- חוש הומור שאני מנסה להשאיר אצלי לעוד כמה ימים- עד שיגידו לי שאני חולה באלצהיימר או משהו מבריק מאותו הנוסח.)

ללילי שלום, קשה לקרוא את דבריך, אבל בטח יותר קשה להרגיש אותם, לכן אנסה לאמר מספר דברים כלליים ואני מקווה שיקלו עליך. האבחנה הפסיכיאטרית פחות חשובה, היא חשובה לרופאים אבל תעזבי את זה, תנסי לחשוב מה עזר לך בעבר וזה כנראה יעזור גם עכשיו, האדם עצמו חשוב יותר מכל האבחנות שהן לא תמיד מדוייקות... חשוב לזכור דברים חשובים, דיכאון מטבעו חולף ועובר, את זה את יודעת מניסיונך וגם משתתפים נוספים אומרים זאת. את בת 30 עם כוחות והדברים יחלפו, סבלנות, כוח, כוח רצון והכוח לסבול יעזרו לך לעבור את הימים הקשים, אחר כך יהיה יותר קל. הדיכאון יחלוף, הדבר העקרי המסוכן כיוון שלפעמים קורים דברים שלא ניתן לתקן אותם הוא פגיעה עצמית, לכן השמרי מכך, וכפי שכתבת כך קורה בדרך כלל, אחרי ניסיון אובדני המצב גרוע יותר, תחושת הכישלון קשה יותר וגם החבר שעזר ותמך התרחק. פעמים רבות אנשים יכולים לעזור, אל תתכנסי בעצמך, תחפשי חברה ואל תתביישי להעזר באנשים, כאן בפורום, בצט התמיכה, משפחה וחברים. תשתדלי לא להשאר לבד ותעזרי בכל מי שמוכן להקשיב. תחזיקי מעמד מפני שהמצב ישתפר ותתחזקי. שיחות עם פסיכולוג בודאי שיחזקו אותך והן נחוצות בנוסף לתרופות. מה עם תעסוקה וספורט? תחזיקי מעמד ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש

קראתי את דברייך ואני כל כך מבינה את החוויה הקשה שאת עוברת. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר שלוש שנים ועכשיו נשקלת האפשרות של תרופות אני עדיין מסרבת. יכול להיות שבעתיד אעשה זאת. בינתיים אני סובלת מדיכאונות שבאים והכי חשוב הולכים. בימים האלה אין לי חשק לעשות דבר. אבל אני יכולה לספר לך בודאות ומתוך ניסיון ואני תקווה שתוכלי להעזר בו גם את. בימים שפחות או יותר טוב - ויש ימים כאלה (לא שמחים במיוחד כשהידיעה שהכאב יבוא שוב, אבל עדיין ימים של איפוס - כך אני קוראת לזה), באותם ימים אני מחליטה החלטות ומתחייבת לדברים. כמו לדוגמא קורסים מעניינים להעשרת הידע, דר' הידש דיבר על ספורט ואני מסכימה איתו לחלוטין, יש בספורט - אירובי ביחוד - תחושה של ריחוף ונועם, ואני בטוחה שאת יכולה להתחיל בהליכה - ג'וגינג. ללא ספק שיחה עם חברה טובה יכולה להועיל. אני מוסיפה עוד משהו - שאני תקווה שתוכלי להתחבר אליו והוא כתיבה . בכל פעם כשאני נמצאת בשלב הקריטי של הדיכאון - בשיא. במקום להעיז ולעשות דברים איומים כמו פגיעה עצמי, קחי עט ונייר - וסלחי לי על הביטוי - פשוט תאבדי את עצמך שם. תכתבי כמה רע לך , תכתבי למה ומה היית רוצה להשיג. וכשטוב לך פשוט תזרקי את הנייר הזה. אני רוצה להגיד לך - שאין טוב יותר מכתיבה, או אומנות אחרת - להביע את הכעס האכזבה הדיכאון והכאב באמצעים אומנותיים, את לא צריכה להיות אומנית בשביל זה. אפילו לקנות סט של חרוזים ולהשחיל זו תרפיה טובה. אני מאחלת לך רק טוב, והכי חשוב - סלחי לעצמך. אל תאשימי את עצמך, וכפי שדר' הידש אמר - התעלמי מכל המילים המתארות את המצב - מכל ההגדרות. וחיי את הרגע העצוב באמצעות עשייה. אני למדתי שעשייה עושה את הדיכאון הזה קל יותר, סביל יותר. האמיני לי - גם לי יש תקווה שזה יעלם, אבל זה לא בשליטתי, ככה נולדתי, אל הדבר הזה התהוותי, וכמו אדם שנולד עם נכות מסויימת גם אנחנו - במידה מסויימת נכים. וזו נכות קלה יותר מלהיות נכה בצורה אחרת - והסיבה היא פשוטה - לזה אני ואת ואחרים כאן בפורום רגילים, אנחנו כבר מאומנים ומיומנים, יודעים שזה עובר, גם את יודעת שזה עובר. פשוט לחכות . רק זמן. אני תקווה שעזרתי במעט, אני מקווה שאת יודעת - כי אנחנו מכירים את זה - זה עובר. זה גל סוער, שאחר כך נשפך אל החוף, אל תתנגדי לזה. יש עוד הרבה לומר אחרי מכתב כמו שלך. אבל כל שאפשר לומר עכשיו הוא - היי חזקה. קרן

הי אייל, אני די חדשה בפורום,אבל רציתי להגיד לך שאני מאוד נהנית לקרוא את תשובותיך,אתה עוזר מאוד ואני מבינה שזה מניסיון אישי(לצערי). אני מבינה שסבלת מחרדות ואתה בדרך החוצה. אשמח ם תענה לי על השאלות הבאות: מה הרגשת בתקופה הקשה ואיך החרדה באה לידי ביטוי. במה טופלת ומה המינון? כמה זמן זה נימשך? אשמח אם תענה לי כי גם אני התחלתי לקחת סרוקסאט לפני ארבעה חודשים וקלונקס. היום המינון של הקלונקס ירד ל-חצי כדור ביומיים שלושה אבל אני מרגישה שאני נילחמת בעצמי.צריך המון כוח נפשי כי אחרת הייתי בוחרת בפיתרון הקל ולוקחת כל יום כדור שלם של קלונקס. אודה על תשובתך שרון

היי שרון. עד לפני כחודש סבלתי מחרדה כללית המלווה בהתקפי חרדה. התקופה הקשה נמשכה כחודשיים, במהלכה עברתי לא מעט התקפים, שבאו לידי ביטוי בהזעות, סחרחורות, בחילות והרגשה של כמעט עילפון. לפני חודש החלטתי ללכת לפסיכיאטר ומאז אני מטופל באפקסור. בשבועיים הראשונים של הטיפול היו קצת תופעות לוואי (בעיקר בחילות ותחושת עייפות), אבל בשבועיים האחרונים יש מגמת שיפור די ברורה. הוא המליץ לי לקחת גם קלונקס בתקופה הראשונה. לקחתי פעם אחת קלונקס, וזה הספיק לי....... (הוא התיש אותי מאוד). ואז עברתי לקסנקס אבל רק במקרה של התקף. לשמחתי, בשבועיים האחרוני לא לקחתי כלום מלבד האפקסור. שרון, ארבעה חודשים זה נראה לי תקופה די ארוכה, ובהחלט הייתי שוקל החלפת הטיפול, לאפקסור אולי. לדעתי, השיפור שכן הרגשת (אם הרגשת בכלל) נבע מהקלונקס ולא מהסרוקסט. שרון, אשמח לענות לך על כל שאלה, ואל תדאגי - אנחנו כאן, לא? ביי ביי, אייל

הי, תודה רבה ואני בהחלט אשקול זאת בחיוב,אני אתייעץ עם הפסיכיאטרית שלי.(האמת,בחיים לא חשבתי שאזדקק לפסיכיאטרית אבל החיים מלאי הפתעות מסתבר גם רעות). יש לי שאלה- האם יש לך מושג למה זה קורה לנו?אני מבינה שהמאזן הכימי במוח משתבש-אבל למה??? ככה באמצע החיים?? ניראה לי שזה ניגרם כתוצאה מטראומות וניראה לי במיוחד שאנשים שסובלים מחרדות ברמה כזו שזקוקים לתרופות זה רק בגלל שהחרדה תמיד הייתה קיימת אצלינו אבל במינון קטן וזה פורץ לרמות גבוהות רק כאשר עוברים טראומות. מה דעתך?? שרון

נושא: חוסר שליטה בכעס מחבר: לי תאריך: 18-09-2002 13:59 שלום ד"ר, אני נשואה מזה כחצי שנה לבעל מקסים, אוהב, תומך ואיכפתי. אך כמו תמיד, בכל סיפור אגדה יש גם רע. יש לו בעיה שבכל פעם שמשהו מעצבן אותו, לרוב בסביבתי, אם זה משהו שהוא מתעצבן עלי ולא תמיד בצדק ובפרופורציה, הוא כועס כאילו נחרב העולם. במשך 3 שנים שאנחנו יחד, היו לו בערך 2-3 התפרצויות זעם של שבירת חפצים, הכאה עצמית, דפיקות חזקות על השולחן וזריקת חפצים, פעם אחת הוא אפילו ירק עליי ושפך עליי מאפרה. אני יודעת ששני הפנים שתיארתי באישיותו נשמעים קיצוניים ביותר וכאילו מדובר בשני אנשים שונים אך ככה הוא ומיד הוא נרגע והופך להיות מלאך משמים. הוא לעולם לא פגע בי פיזית ואני משוכנעת שהוא גם לא מסוגל לעולמים!!!! אני די מתוסכלת והייתי רוצה עצה טובה... אני מעונינת לעזור לו מאוד וביקשתי ממנו לפנות לייעוץ והוא הסכים אך עד עכשיו הוא לא עשה זאת ונדמה לי כי הוא מאוד מתבייש במעשיו. הוא גם סגור מאוד מטבעו. יש בינינו אהבה גדולה ואיני מדברת מתוך תמימות... שנינו אנשים משכילים בעלי תארים ומשפחות מצוינות. אודה לך אם תוכל להשיב לי הפעם ולייעץ יותר לעומק. בתודה מראש, לי. (אני בת 24 והוא בן 31.)

ללי שלום, האם את במקרה אותה לי ששאלה על לוסטרל? יש דבר לא ברור לי בשאלתך, האם בעלך כועס לעתים קרובות כמו שכתבת מכל דבר קטן או האם מדובר על התפרצויות נדירות? יתכן וגם מדובר בשני הדברים ביחד. התפרצויות כאלו נובעות בדרך כלל מתיסכול וכעס עמוקים אשר גולשים החוצה כאשר יש "קש ששובר את גב הגמל". קשה גם לענות האם מדובר על נושא אישי שלו, חוסר ביטחון עצמי, תיסכולים מבית הוריו, טראומות בעבר וכדומה, או שמדובר על היחסים ביניכם, כולל יחסי המין או תיסכולים הקשורים ליחסי מין. את מתארת את בעלך כאדם מופנם ומתקשה להפתח לזרים, לעתים מטפל זר עוזר כי המטפל שומר על הסודיות והוא "אובייקטיבי" ואיש מקצוע. עם זאת את האדם הקרוב אליו ואולי את תוכלי טוב יותר לבדוק מהיכן התסכולים נובעים. מתכנים נפשיים שלו או מהיחסים ביניכם. יש שני כיוונים כפי שכתבתי, החשוב הוא שהתפרצויות וכעס הן תגובות של חוסר אונים ותחושת תסכול ולמעשה הוא מבקש עזרה. לכן גם רגשות האשמה שלו אחר מעשה. מקווה שעזרתי מעט דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, ראשית, אינני לי ששאלה על לוסטרל. שנית, כעסו של בעלי בדר"כ פורץ לידי, הוא כביכול מאשים אותי אך מיד כשהוא נרגע הוא יודע כי אינני הסיבה לכך באופן ישיר. זה קורה לעיתים נדירות, כפי שציינתי בערך 4-5 פעמים בשלוש וחצי שנים שאנו יחד. לפעמים אני כועסת חזרה מכיוון שאני לא יכולה להתאפק והעניין רק מחמיר. האם כדאי להתעקש על כך שעליו ללכת לטיפול פסיכולוגי? אני בעצמי סיימתי תואר בפסיכולוגיה ונדמה לי כי זה מלחיץ אותו קצת כשאני מנתחת אותו על כל דבר.... מילה או מבט... הוא מתוסכל מאוד מעבודתו ולעיתים אף מתנצל כי אינו מקדיש לי את מלוא תשומת הלב לה אני ראויה. הוא טרוד מבוקר עד ערב, שוקע במחשבות ולעיתים יש לקרוא בשמו מס' פעמים על מנת שיגיב חזרה. הוא נראה עצוב, שקוע במחשבות של מה יהיה, איך נסתדר מאחר ואיני עובדת(עדיין..) למרות שמצבנו טוב יחסית לשאר בני גילנו-בית חדש, בלי משכנתא, 2 מכוניות גינה ועוד שבוע טיסה לחודש לתיאלנד.. האם זה נשמע כמישהו שעליו לחשוש מהעתיד?! אציין כי הוא עצמאי ומרוויח יפה מאוד למרות שעכשיו נחלש העסק באופן מהיר יחסית. ואיך זה מסתדר עם התוקפנות שלו לפעמים? לא התייחסת לעובדה שהוא זרק מאפרה, ירק עליי, שבר חפצים וההכאה העצמית... איך עליי להתמודד עם כל זה? תודה רבה, לי.

מישהו יכול לעזור לי? האם אני עצובהאו בדיכאון? איך מאבחנים? מהו הגבול?

שלום גילה. נתת מעט מאוד פרטים לגבי מצבך, כך שזה די קשה לענות לך בדיוק. באופן כללי, השיטה האובייקטיבית ביותר לאבחן האם מדובר בדיכאון או בעצב חולף היא משך הזמן, וכן הסיבה לעצב. כלומר: אם ישנה סיבה אמיתית לעצב, והוא נמשך תקופה קצרה (עד כמה ימים) זה בהחלט עצב חולף. לעומת זאת, אם זה נמשך תקופה ארוכה או שאין לזה סיבה ממשית - יתכן שזו תחילתו של דיכאון. בכל אופן, עצם העובדה שאת לא יודעת להבחין מוכיחה שמדובר ככל הנראה בדיכאון קל מאוד (אם זה בכלל דיכאון), ולכן הייתי ממליץ לך לטפל בו עכשיו לפני שהוא יתפתח. תרגישי טוב, ואל תהיי עצובה - אנחנו איתך, אייל

פונים לאיש מקצוע שרשאי לאבחן פסיכולוג או פסיכיאטר עדיף פסיכיאטר.

שלום רב, האם יש התנגשות או אי יעילות בשילוב פבוקסיל אם כמוסות גאבה? תודה רבה!!!

לרונן שלום, איני יודע מהן כמוסות הגאבה, כנראה מדובר בתכשיר אלטרנטיבי? תנסה להוסיף יותר פרטים דר' גיורא הידש

ראשית אודה לתשובתך מלפני מספר ימים. ארצה להוסיף כמה דברים בהקשר. קודם כל בעלי בטוח שאני דואגת לו, אבל הוא משוכנע שאני כמו כל הרופאים לא מבינה אותו ולא מגיעה לשורש בעייתו ולפעמים יש ויכוחים קשים סביב הנושא שהוא לא יכול להעביר לי את הכאב והסבל שלו. אני רואה את הכאב בנפש והוא את הכאב בגוף ואמון בקטע הזה בנינו אין כבר מזמן. דבר שני רופא המשפחה דיבר איתי לאחרונה על הנושא, וגם לא יש חשש שהבעיה היא נפשית, אבל מכוון שהוא רופא צעיר וחדש (הרופא שלנו הקודם יצא לפנסיה) הוא חושש לעשות צעד כלשהו כל עוד הוא לא בדק את כל הצדדים, כמו שידוע לך בוודאי, גוף האדם מורכב ולסרוק את כולו לוקח המון זמן. השאלה העיקרית שלי, האם אני יכולה ללכת במקומו לייצג אותו אצל פסכיאטר? האם זה מקובל במקרה והחולה לא מודע למצבו ולא יכול לעמוד על הבעיה? אם כן, אני מחר בבוקר מתייצבת בקופ"ח. שוב תודה

אולי כדאי, אם את לא יכולה לשכנע אותו בכך, ללככת ***לפסיכולוג*** ולמצוא יחד עם הפסיכולוג את הסיבות לכך שאינך מצליחה לשכנע את בעלך לקבל את הסיוע לו הוא זקוק, ואולי גם למצוא כיצד להתמודד עם האופן בו מערכת היחסים בינכם משפיע עליך אישית. אני מתקשה לחשוב על סיטואציה שבה רופא יקבע איבחון על סמך שיחה איתך ולא עם בעלך. יתרה מכך, נניח שתלכי לפסיכיאטר, תקבלי איבחון וטיפול תרופתי, האם בעלך יסכים לקחת תרופות שמקורם בפסיכאטר, ונועדו לטפל בבעיה נפשית?

שרון שלום תראי יש אופציה להזמין פסיכיאטר הביתה , זה אומנם מאוד יקר אבל שווה זה עולה 1200 ש"ח לשעה עים הוא בא הביתה אבל כדאי לך לנסות לא??????? אני מקווה שהכול יסתדר המון אור

לשרון שלום, לצערי את כותבת שרופא המשפחה אינו מוכן לשתף פעולה עדיין. אני בכול זאת חושב שזה תפקידו וכדאי להאיץ בו. רופא המשפחה הוא הכתובת הנכונה למרות שאני מכיר את המציאות וישנם כל מיני רופאים. איני חושב שאם תלכי לפסיכיאטר אז זה יעזור ובכלל הוא לא יקבל אותך. אני עדיין חושב שכדאי למצוא איש ביניים, רופא, אולי תלכו ביחד לשיחה אצל פסיכולוג או פסיכיאטר אם הוא מאמין ברופאים דווקא, או חבר או קרוב משפחה שמבין עניין. אני חושב שלא כדאי לריב איתו וחבל שהוא איבד את האמון בך. העובדה שאת ממשיכה להגיד לו את הדברים ולכעוס עליו לצערי אינה מקדמת את הדברים. כלומר אלו היית עוזרת או מקדמת אז המריבה כדאית, אבל כמו שאני מבין המריבה רק מרחיקה אותכם והוא מאבד אמון ומתכנס יותר בעצמו. תעדכני ביי דר' גיורא הידש

אני כותבת שוב את בקשתי בתקווה שמישהו שמכיר יעזור לי. אני מאיזור חיפה ומחפשת מטפל בשיטה הקוגנטיבית התנהגותית. אם מישהו מכיר אשמח לקבל טלפון וחוות דעת, זה יעזור לי מאוד. בבקשתי זו אני פונה גם אל דר' הידש שהתייחס בדיון שנעשה בנושא זה אתמול ושאל שאלה חשובה ומורכבת מאוד," האם צריך לפרוש מטיפול שלא עונה על הציפיות", אין לי תשובה, אני ללא ספק מתלבטת: האם אני "מאשימה " אותה על שלא התייחסה מספיק ברצינות לכאב שלי, או שאני "טייחתי" זה לא משנה, במובן מסויים השאלה היא האם אני בוטחת בה שתסייע לי בהמשך, אני חושבת שהתשובה היא - לא!. אני מרגישה מבולבלת בכל מה שנוגע לטיפול שהיה לי. העובדה שטרחתי בחודשיים האחרונים לחפש תשובות למצב שלי בספרים ובאינטרנט הוכיחה לי במידה מסויימת שאני לא סומכת על האבחנה שלה, ואולי במעט גם על הידע שלה. אני לא רוצה להתחיל בכדורים - אני בהחלט חושבת שפסיכולוגיה היא דבר חשוב - ושעם מטפל טוב אוכל להתאזן - בגלל זה חשוב לי לפנות לטיפול קוגנטיבי התנהגותי. אני תופסת את זה כהתפתחות בי. ממקום שבו לא ידעתי מה עובר עלי וחיפשתי אבחנה למקום בו אני רוצה את העזרה בלעשות שינוי ולא רק להבין מאיפה זה בא. דר' הידש, והנוכחים בפורום: אני מאוד מקווה שתוכלו לידע אותי על מטפלים מאיזור חיפה, או אפילו אתר באינטרנט שבו יש רשימה של מטפלים (בשיטה הקוגנטיבית התנהגותית) מעניין לדעת מה אתה חושב על השאלה ששאלת. תודה אושרת

לאושרת שלום, השאלות הן קשות ולכן אני אקדם קצת את הדיון. את מדברת על עניין של אמון, ולכן השאלה המתבקשת האם את לא נותנת אמון במטפלת שלך כיוון שהיא לא טובה או משום שיש לך בעיה עם אמון? אם התשובה השניה נכונה אז קיימת חשיבות רבה להעלות את ספקותיך בפגישות עם המטפלת. בקשר למטפל קוגניטיבי, אולי תקבלי המלצות בפורום או שתפני לפנקס הפסיכותרפיסטים באתר של איגוד הפסיכותרפיסטים בארץ. באתר יש רשימה של כל הפסיכותרפיסטים. אני מקווה שהדיון יתפתח ביי דר' גיורא הידש

הי אושרת ראשית, אני מסכימה איתך שעדיף לפנות לפסיכולוגיה לפני שפונים לכדורים לגבי מטפל קוגניטיבי-התנהגותי, בדקתי לך עם המטפל שלי, והוא טוען שאין מטפל כזה באיזור חיפה יש בכרמיאל אחת, והרבה באיזור המרכז אם את מעוניינת, צרי איתי כאן קשר יום טוב

האם מותר לתת מלטונין לילד לקוי למידה שסובל מקושי בריכוז ובהבנת הנקרא מה השפעת התרופה האם היא יכולה לגרום לביות כלשהן בטוח הקרוב או הרחוק?

לאורית שלום, מלטונין היא תרופה/חומר טבעי השנוי במחלוקת. זהו הורמון הקשור להרדמות ושינה. בארץ הניסיון אתו מועט. אני לא חושב שאסור לתת מלטונין לילד עם הפרעת קשב אבל לא ברור לי מדוע לתת, האם יש הפרעה בשינה? הטיפול בהפרעת קשב הוא עם חומרים מעוררים! ומלטונין מרדים, כך שאיני רואה טעם לטפל בהפרעת הקשב עם מלטונין. מקווה שעניתי לשאלתך ביי דר' גיורא הידש

שלום , מדובר בנער בן 16 אשר הגיליון פה לא יספיק לי בכדי לספר לך את כל אשר עבר בשנתיים האחרונות . אבל על קצה המזלג אומר כי הכל התחיל בכך שהחל לישון הרבה ואם היית מעיר לו הוא היה מתעצבן ולאט לאט המצב התדרדר בקצרה פנינו ללא ידיעתו לעזרה מקצועית וכיוון שנבהל וסירב בתוקף זה הוביל בסופו של דבר למס' טראומות של 3 אשפוזים בכפיה ( זאת לאחר שהמצב היה בלתי נסבל בבית ולא היתה ברירה אחרת ) . אני מודה שבדיעבד אם ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורה כל הפניה והניסיון לטיפול נעשה מצידנו בצורה לא מקצועית והיו מעורבים כל כך הרבה אנשים . אני מרגישה שאנו נמצאים בתוך מעגל שכזה או אפילו מערבולת שלא רואים בה את המוצא . ואינני יודעת כבר מה הכי טוב ומה הכי נכון בשבילו . נכון לעכשיו אבחנו אותו כ- OCD קשה עם מעט תסמינים פסיכוטיים . הוא מקבל בערך כ- 3 שבועות 1/2 מ"ג רספירדל ו- 100 מ"ג פבוקסיל ליום . אנו שחררנו אותו לפני כ- חודש מאשפוז כפוי שנאלצנו לעשות . חשוב לי לציין כי הוא רואה בנו אשמה בכל מה שקרה לו כי אנחנו גרמנו לאשפוזים במיוחד כלפי אמי ( הוריי גרושים ) אך לא היתה ברירה כיוון שאת כל הכעסים שלו הוא היה מוציא בצורת שבירת דברים בבית או צביטות לאמא - המצב היה לא טוב בכלל . יש גם אחות הקטנה ממנו בשנה וחצי והוא נורא מקנא לה - שהיא לא סבלה את מה שהוא סבל ושהיא מצליחה בלימודים . הלימודים זה צד מאוד חשוב אצלו . הוא ילד חכם ואינטליגנטי , הוא נמצא בכיתת מדעים ( מצטיינים ) והשנה יש לו בגרויות ומאוד חשוב לו להצליח . הוא לוקח את התרופות כמו שצריך אך כשהיינו צריכים ללכת לפסיכיאטרית למעקב הוא לא הסכים לדבר על מה שהיה בעבר ואמר לה שהוא לא רוצה שתזכיר לו דברים רעים . כיוון שהפסיכיאטרית לא הסכימה לכך בטענה שלא תסכים לכך שהוא ישתלט לה על השיחה הוא יצא והוא לא מסכים ללכת אליה רק לרופא פרטי ( לפני כן היה שתי פגישות אצל רופא פרטי ) כיוון שהוא חושב שלו הוא לא יצטרך לדבר על מה שהיה וגם הוא רוצה לראות שאמי מוציאה כסף ... אך אין באפשרותנו הכלכלית לעמוד בזה . בימים האחרונים אם מזכירים לו את הרופאה מקופ"ח או מזכירים לו משהו מהעבר הוא מתעצבן וצובט את אמי בידיים או שקורע דפים מהמח' של האחות הקטנה . לאחרונה יש איזה ילד בכיתה שזורק לעברו ניירות בשיעור וזה מאוד מציק לו והוא נפגע ( זה בי"ס חדש ) והוא כל פעם שואל מה לעשות ומה לומר ורואים שזה מטריד אותו מאוד . בבית כשהוא נכנס לחדר שלו הוא נוגע ברצפה ובקירות המסדרון נגיעות מוזרות כאלו כששאלתי אותו למה הוא עושה את זה הוא בהתחלה אמר שזה בגלל האשפוז ועכשיו הוא אומר לי שהוא עושה את זה בכוונה . הוא נועל את נחדר שלו וכשהוא נועל שומעים סיבובים רבים של המנעול וזה כל פעם קורה כשהוא נועל את דלת חדרו . הוא נכנס הרבה לשירותים . אין לי שמץ של מושג מה עושים האם להמשיך כך ? האם להתעלם מהנעשה ? האם התרופות האלו מועילות בכלל ? כי את כל המעשים האלו ( הנגיעות הסיבובים של הנעילה ... ) זה לא היה לפני כן ... אנא עזור לנו ... מה הפתרון למצב הזה ... תודה .

אני לא יודעת הרבה על כל מה שכתבת אבל מנסיון אישי- מאה מ"ג פבוקסיל זה מינון לא טיפולי כל כך וחצי מ"ג של ריספרדל זה גם לא טיפולי לבחור בגיל הזה. אז שווה לברר עם הפסיכיאטר המטפל למה כמויות התרופות כל כך נמוכות. בלי תרופות כל הסימפטומים עלולים לחזור- זה נשמע שזה מה שקורה. בהצלחה

גם לי אין אפשרות ממש לעזור, אבל יש לי שאלה, האם הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי? (לא פסיכאטרי) כדאי לבדוק אם אכן חלק מהבעיות שאת מתארת אינן פוסט טראומה שמקורם באישפוז דווקא, בנוסף נראה לי שכדאי במצעות פסיכולוג לבדוק כיצד ניתן למצוא דרכים טובות יותר לתיקשורת בינכם, כך שבנך יוכל לדבר איתך ועם אחותו ביתר חופשיות על מה שמטריד אותו. יתכן גם שהוא יהיה נכון יותר לקבל עזרה מפיכולוג ולא מפסיכאטר, על אף שאין לפסיכולוג ממש כלים לסייע בבעיה עצמה, נראה לי שניתן להעזר בסיכולוג בכדי לטפל בבעיות שהבעיה יוצרת. מקווה שהוא ירגיש טוב יותר :-)

הי, לדעתי כל הסיבובים של המפתח והנגיעה בקירות מאופיינים ע"י הפרעה נפשית שניקראת התנהגות כפייתית. אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר-אין ברירה. תרגישו טוב שרון

אני לוקחת לוסטראל כ-3 חודשים חצי כדור של 50 מ"ל(כלומר 25 מ"ל). השאלה שלי היא מתי עדיף לקחת את הכדור-בבוקר או בערב?? כיום אני לוקחת אותו בשעה 22:00 ולפעמים יותר מאוחר.עדיף לעבור לבוקר?? בנוסף-קיבלתי את הלוסטרל לחרדות,דיכאון אין לי(בינתיים).האם זה הכדור הממולץ לחרדות?כי בבסיסו הוא לדיכאון. תודה, לי

ללי שלום, כן, חרדה ודיכאון הולכים יד ביד ביחד, אני לא מכיר אדם עם חרדות ומצב רוח טוב. בדרך כלל הלוסטרל מעורר ולכן ההמלצה ליטול אותו בבוקר, עם זאת יש קבוצה קטנה הנוטלת בערב ומגישה טוב. לכן תבדקי בעצמך ותראי מתי הכי טוב לך. מהבחינה הרפואית, לוסטרל עובד 24 שעות כך שאין חשיבות מתי נוטלים את התרופה. שיהיה בהצלחה ותרגישי טוב, דר' גיורא הידש

האם מוטלת על פסיכיאטר חובת דיווח לגוף כלשהוא (משרד הבריאות, ועדת אתיקה, משטרה וכו') על פסיכיאטר אחר שקיים יחסי מין עם מטופלת במהלך טיפול? הדבר נודע לפסיכיאטר מהמטופלת במהלך טיפול. מדובר במטופלת בגירה (מעל גיל 18) האם נדרשת הסכמתה? (מכוח חובת הסודיות) אם קיימת חובת דיווח - למי? באילו תנאים? מכוח איזה חוק/כללים/קוד אתי/הוראות וכו' אודה לתשובתכם בהקדם.

יותם שלום, ראשית אני מאוד מצטער שדברים כאלו קורים, אבל ידוע לכולם שהם קיימים, וכנראה קיימים יותר מאשר מדווח. איני בטוח בתשובתי בקשר לחוק, אולי כדאי להתייעץ גם בפורום רפואה ומשפט. אני חושב שאין חובת דיווח חוקית. מהבחינה המשפטית מדובר על עבירה ככול העבירות ומדובר על עבירה בעבר. כלומר יש הבדל בין מניעת עבירה העומדת להתבצע ובין עבירה שכבר בוצעה והיסתיימה. בכל מקרה הייתי מתייעץ עם המטופלת כיוון שעליה להעיד והיא המרכזית במקרה וגם הנפגעת המרכזית. היא תצטרך לעמוד בחקירות ובעדות במשפט וכדומה. לכן לא הייתי עושה דבר ללא הסכמתה. תעדכן אותי אם תדע תשובה אחרת, ביי דר' הידש

מחבר: ורדית תאריך: 21-10-2002 23:48 ד"ר הידש שלום, ראשית תודה רבה על התמיכה הבעיה שלי היא כרגע לא בגדר מחלה, אלא נטייה גנטית שעלו עליה רק עתה, מכיוון שאני מטופלת אני מקווה שהנטייה לא תהפוך למחלה כמו קריש דם, מחלות לב בשל היצרות העורקים וכו' אבל, אני חושבת שעלית על העניין, אני אכן צריכה להסתגל לאובדן: של מצב של בריאות תקינה (למרות למעשה אני תמיד הייתי עם נטייה זו משום שהיא גנטית) אני חוששת שגם אם אסתגל לכך, יותר מאוחר כאשר אכנס להריון אני אפתח את החרדות מחדש, משום שבהריון יש עליה לכל אישה בקרישיות הדם. מצד אחד אני צריכה להיות רגועה, כי אני אקבל מדללי דם מתחילת ההריון והדבר ימנע סיבוכים רבים, מצד שני, שוב, אני אהיה בסיכון גבוה יותר מנשים אחרות שבהריון מה אתה אומר? מה להעלות בפני הפסיכולוג שלי? ושוב, תודה רבה על ההתייחסות ורדית

שלום לורדית, אני חושב שכל מה שכתבת מתאים לשיחות עם הפסיכולוג, כעסים, תיסכולים, אני לא מאמינה, מה פתאום, מה יהיה איך לחיות באי ודאות, מה פתאום הריון מסובך וכו'. בסך הכל אני מתרשם שאת בחורה שלוחמת, כך שלא תסתגלי למצב אלא תלחמי ותרגישי בטוב, ותחיי כמו כל אדם אחר. עד ההריון...אני לא יודע אם זה אקטואלי לעכשיו בכל מקרה אני מקווה ומאחל שעד ההריון תהיי במצב נפשי הרבה יותר טוב, עם פחות חרדות ואז גם הטיפולים יהיו קלים יותר. תעדכני כיצד התקדמת בשיחות... כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום!אני גר בקיבוץ,חי עם סכיזו-אפקטיב למעלה מעשר שניםלא באושר ולא בעושר.מספר שנים מטופל בזיפרקסה 5 מ"ג.זה זמן רב שאניחש שכל מי שעובר ליד ביתיומשוחח נושא השיחה הוא אני,כנ"ל לגביי שכנים. התחושה הזו קיימתלמשך זמן ואז אני מבהיר לעצמי שהתחושה הזו היא חלק מהסימפטומים של המחלה ועובר לסדר היום עד הפעם הבאה.לעיתים זה לא מרפה ממני שבוע או יותרבהתאם לסיטואציה ולאנשים.שאלתי היא האם יש טיפול תרופתי שמיועד לסימפטומים אלה או שיש צורך להעלות את מינון הזיפרקסה,דבר שאני מנסה להמנע ממנו,או שאומרים זה המצבוצריך לחיות עם זהכל עוד זה לא חמור. ממתין לתשובתך בתודה מראש sama

לשמה שלום, אתה צודק בכל מה שכתבת, צריך להבדיל בין הרגשה שהיא חלק מהמחלה ובין רגשות טבעיים בכל נושא אחר, הבעיה היא שלפעמים זה מבלבל. ישנן תרופות רבות נגד התופעות שאתה מתאר. התופעה נקראת מחשבות שווא של יחס. אתה מיחס לאנשים, תכונות-מעשים שהם לא נכונים. ותאמין לי שלא כל מי שעובר ליד ביתך מדבר עליך, מצטער אבל אתה לא כל כך חשוב... ישנן תרופות רבות לטיפול בבעיה זו, אחת מהן היא כמובן זיפרקסה שהיא תרופה טובה מאוד. בדרך כלל המינון המינינלי של זיפרקסה הוא 10 מג'. לדעתי אין ברירה אלא להעלות במינון. שיהיה רק טוב ותעדכן אותנו מה החלטת וכיצד הדבר משפיע ביי דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, בתי בת ה-29 סובלת זה כ-5 שנים משמיעת קולות, הרופאים ניסו כל תרופה הקיימת בארץ, כולל התרופות הישנות והחדשות,גם לפונקס וגאודון, ושום תרופה לא מפסיקה את הקולות. היא מאושפזת בשנים האחרונות במחלקת פתוחה, אך היא שקועה בעצמה רוב הזמן. יש לציין שהיא היתה חריגה מאז שנולדה, אך הסתדרה פחות יותר, אם כי לא היתה עצמאית מעולם, ותמיד היתה ביישנית ומפוחדת. שאלתי היא, האם יש לך איזה רעיון לשפר את מצבה? אם תרצה, אוכל לכתוב לך פרטים נוספים אודות מצבה. תודה

ליהודית שלום, כן בהחלט פרטים נוספים רק יועילו. לצערי ישנם אנשים שהתרופות לא פותרות להם את כל הבעיה... ולכן יש צורך להוסיף טיפולים נוספים כמו פסיכותרפיה, טיפול משפחתי, ולאחרונה יותר ויותר מדברים על טיפולים קוגניטיביים בסכיזופרניה אולם יש מעט מאוד מטפלים כאלו בארץ והנושא בארץ ממש בחיתולים. כמו שאת כותבת, קיימות שתי בעיות, האחת הסכיזופרניה, השניה כנראה גם אישיות מופנמת במידה רבה ואם אני מבין נכון היא לא מהטיפוסים הלוחמים והחזקים. האם היו קשיי למידה ובעיות בקשב ובריכוז בילדות ובגיל ההתבגרות? תוסיפי ואשמח לפתח את הנושא, אני מקווה שאנשים נוספים יצטרפו לדיון. ביי דר' הידש

לד"ר הידש שלום ! תודה על תשובתך, כן היו לה קשיי למידה, בעיות בריכוז והבנת הנקרא,היא היתה בחינוך מיוחד מגיל12 , אח"כ במרכז שיקום חיפה, וב"ניצן", עד לפני כ-5 שנים, שאז אושפזה, בבית ספר עממי היא היתה בכיתה רגילה, עם עזרה של מורה מטפלת, וגם בבית רות בכרמל. היא היתה תמיד מופנמת, עברה בדיקה פסיכולוגית בגיל 12 שהראתה שהיא מאד מופנמת, ולא מאמינה בעצמה. היא נולדה עם אפגר 5. הבעיה העיקרית מאז האישפוז היא שמיעת הקולות, בדרך כלל קולות של אנשים שמדברים אליה לא יפה ומקללים אותה. הלפונקס בתחילה עזר לה במעט, היא הפכה להיות יותר רגועה, כי בתחילת האשפוז היא צעקה הרבה, והיו המון התפרצויות כעס, וגם צחוק, וגם מצב של קטטוניה, לאחר מספר חודשים של הלפונקס,עד 450 מ"ג, היא התחילה להיות מאד רדומה, יותר ויותר, ואז התחילו להפחית את הכמות ולנסות להוסיף לה פעם זיפרקסה, אח"כ רספרידל, וכעת גאודון, אך עם כל תרופה אין שום שינוי. כשמפחיתים את הכמות, היא פחות רדומה, אך יותר שקועה בקולות, לפעמים צוחקת בגלל הקולות, אך לרוב עצובה מאד. כמה שניסינו להסביר לה שהקולות אינם אמיתיים, היא תמיד עונה: " אבל אני שומעת שמדברים אלי, אז איך אפשר לא להתייחס?". איזו פסיכוטרפיה אתה מתכוון? היא נמצאת בבה"ח בסדנת עבודה, אך רוב הזמן רדומה שם. עובדת סוציאלית היתה מנסה לשוחח איתה, אחת לשבוע. ויש חוג בישול ומועדון לשעות הפנאי. היא כמעט שלא מדברת שם עם אף אחד, רק עונה כשפונים אליה ולא יוזמת שום שיחה. האם יש לך נסיון עם אורפ? PIMOZIDE היא לא מקבלת את זה, אבל שוקלים לנסות. אשמח מאד אם תשאל אתה שאלות רלוונטיות לבעיות, כדי שתקבל תמונה יותר אמיתית של המצב ואולי תוכל ליעץ יותר הרבה תודות, יהודית

ליהודית שלום, אורפ הי תרופה נוגדת פסיכוזה, בתכונתה היא מעוררת ומעודדת קשרים חברתיים ומורידה מאוד הזיות שמיעה. נראה שהפסיכיטר המטפל מתעניין מאוד ויודע, כנראה הוא קרא חומר מדעי עדכני ולכן חושב ברצינות על תרופה זו. התעדכנתי ותודה, גם אני למדתי ביי דר' גיורא הידש

הי מה הכדורים האלה באמת אמורים לעשות? אם למשל אני סובלת מדיכאון ארוך, ואולי מלווה בחרדה מה אני אמורה להרגיש בתכלס' אחרי תקופה ממושכת של שימוש בכדורים הללו? אשמח לשמוע מהרופא וכן ממישהו שכבר נטל את הכדורים הנ"ל. תודה ענתי

הפעולה של הכדורים מאוד ברורה ופשוטה, פשוט לא מרגישים כלום, כל הבעסה הדיכאון החרדה חוסר התקווה פוחתים בהדרגה עד שלבסוף הם נעלמים לגמרי. הכדורים מתחילים להשפיע בתוך 3-6 שבועות, על פי רוב יש להם מעט תופעות לוואי והם מעלימים לגמרי את הסימפטומים, לעיתים עד למצב בו את שוכחת מהם לגמרי. חשוב לציין שככל שאת סובלת מצב זה יותר זמן עד שהתחלת בטיפול הרפואי, והדיכאון (או החרדה) מושרשים יותר עמוק בתוכך, לוקח לכדורים יותר זמן להשפיע השפעה מלאה, גם לגיל שלך משחק תפקיד בנושא זה, וכמובן אותו גורם נעלם שקשור באישיות הספציפית שלך, אבל ככלל, הכדורים בסופו של דבר מעלימים לגמרי (או כמעט לגמרי) את כל הסימפטומים ומאפשרים לשוב לחים רגילים. תרגישי טוב :-)

לענתי שלום, רק מי שהיה בדיכאון יודע להעריך מה זה להרגיש "רגיל". הכוונה שתחזרי לעצמך ולהיי רגילה. לעתים קרובות גם הביטחון העצמי מתגבר ונעשים מעט יותר פתוחים. אבל זה לוקח זמן כמו שכתבו לך. אז שיהיה בהצלחה. ביי דר' גיורא הידש

יש כאלה שלא מרגישים טוב עם כדורים במיוחד אם את רגילה כבר להיות "דכאונית". כלומר אם הדיכאון הוא כבר חלק מהאישיות שלך אז יכולה להיות בעיה. במצב של מצוקה דכאונית זמנית או משבר החולה בד"כ חש הטבה משמעותית אחרי חודש של נטילה יומיומית בתנאי שהוא ימשיך ויתמיד בלקיחת הכדורים מס' חודשים ולפעמים גם שנים. אבל אם מדובר בדיכאון ממושך (כפי שציינת בפנייה שלך) והדיכאון נהפך למרכיב מרכזי באישיות לפעמים החולה יעדיף לוותר על התרופות ולא להמשיך בטיפול. החולה למעשה יעדיף לפעמים לחזור לדיכאון אם קשה לו להסתגל למצב החדש. זאת הסיבה שממליצים בד"כ גם על שיחות טיפוליות שבועיות ע"י איש מקצוע במקביל לתרופות שכן דיכאון כרוני (דיסתימיה) בד"כ איננה רק בעיה ביוכימית אלא גם בעיה אישיותית והתרופות לא משפיעות על האישיות.

לד"ר הירש שלם ברצוני לשאול האם ניתקלת במקרה שלוסטרל מגביר את קצב פעימות הלב? אני בגיל המעבר ולא יכולה לקבל הורמונים. מה עושים אם אכן זו התופעה?. בתודה מראש רזי

רזי שלום נדיר אבל זה קיים, יותר סביר שדופק מהיר הוא תוצאה של חרדה מאשר של הלוסטרל. היתרון של כל התרופות נוגדות דיכאון שהן מעוררות ואינן מרדימות. לעתים מעוררות יותר מדי ואז גם הדופק מואץ. בכל מקרה אין סכנה להפרעה/מחלה לבבית מהלוסטרל. שיהיה רק טוב והרבה בריאות. דר' גיורא הידש

אייל שלום באחרונה הפורום הופך לשמש כר להודעותיך האישיות מה שקצת גורם לפקפק ב"צ'ט" הזה . לא זו בלבד, אלא שצ'ט תמיכה, לכל משתתפי הפורום, צריך להיות כזה אז יש להאזין ולפנות שם א לכל הפונים, לא להתעלם, ממי שאולי אינו אהוד עליך, ולא לנהוג איפה ואיפה לצערי לא ממש התנהגת כתומך בכל השיחות העדפת שיחה מסויימת , ובגינה- קטיעת שיחה אחרת, למשל , אינה ממש דוגמא לתמיכה. ונדמה לי שמטרת הצ'ט היא שונה מזו המוצהרת. והמבין יבין. נילי.

לנילי שלום. אני מכיר אותך ויודע בדיוק מה האינטרסים שלך לכתוב את מה שכתבת....... ולמרות זאת, אני אענה לך באופן ענייני על כל מה שכתבת. ראשית, פרסמתי את הצ'אט רק פעם אחת היום, ולפני כן פעם אחת שלשום, כך שאני לא "מציף" את הפורום בהודעות. שנית, אם מישהו נכנס לצ'אט ולא פניתי אליו או לא התייחסתי אליו, אני באמת מתנצל, למרות שזה באמת לא היה באופן מכוון. וחוץ מזה, יש עוד אנשים בצ'אט ואת בהחלט יכולה לשוחח עימם, ולא רק איתי. שלישית, אני לא מחייב אף אחד להגיע ולא מחזיק אף אחד בכוח, כך שאם מטרת הצ'אט נראית לך לא אמיתית, את בהחלט רשאית לא להגיע. אני באמת מאחל לך כל טוב, אייל

א. אין לי שום אינטרסים, זאת שנינו יודעים היטב ב. לא התכוונתי להודעות שלך על הפורום, אלא להודעות הפרטיות,

תצטרפי אלי לליאור,עדי,יערה,דורית,אמנון,טל,סיגח,לידיה ,יפעת ב צ'אט אני חרד בחצות גחלי אני רוצה להיות חבר שלך

אני מטופל בלוסטראל מזה כשנתיים בהצלחה יפה.(50-100מ"ג) בעקבות ארוע של מוות במשפחה נוצרה החמרה ברמת האבל והדיכאון , במקביל לטיפול פסיכותראפי רציתי לברר מנסיונכם אם ניתן לקבל תגבור או שינוי תרופתי להקלה על המצב. יש לציין שלרגל המצב אני מקבל גם 2 קלונקס 0.5 מ"ג פעמיים ביום ונמצא במעקב מתמיד. האם נכון לשלב תרופה בשם איקסל או אפקסור ואם כן באילו תנאים? אשמח גם לתגובת ד"ר הידש

שלום, נראה שהלוסטרל תרופה שמתאימה לך. בסך הכל אתה על מינון נמוך, המינונים המקובלים של לוסטרל יכולים להגיע ל-200 וגם ל-300 מג' ביום. לכן המחשבה היא להעלות במנון של התרופה שמתאימה לך ולא להחליף/לשלב תרופה נוספת. תמיד עדיף תרופה אחת יעילה ממספר תרופות שרק מרבות בתופעות לוואי. אבל הדבר החשוב ביותר הוא הפסיכותרפיה והזמן. אבל (עם ניקוד בסגול), הוא תהליך שלוקח זמן וצריך לעבור אותו. בהחלט מותר להרגיש פחות טוב ופחות שמח בשנה הראשונה לאבל על אדם משמעותי שאבד לך. לכן יש חשיבות פחותה לטיפול התרופתי וחשוב לעבור את תהליך האבל בסבלנות עם מתן ביטוי מלא לרגשות ולא לכסות עליהם. אין בעיה אם אתה נעזר בקלונקס מדי פעם אבל אומר שוב, התהליך החשוב הוא הפסיכולוגי/נפשי שאתה עובר. שלא תדע יותר מצער דר' גיורא הידש

הי, לפני כארבעה חודשים התחלתי לקחת סרוקסאט וקלונקס בעקבות טראומת לידה שבעקבותיה התחילו חרדות.(לידה לא ראשונה).החרדות מתבטאות בחוסר יציבות על הקרקע.מן הרגשה שאני עומדת ליפול כל רגע מחוסר שיווי משקל ורעד בידיים ופיק ברכיים. אני לוקחת כרגע כדור אחד של סרוקסאט בבוקר(20 מ"ג)וחצי כדור של קלונקס,כלומר 0.25 מ"ג אחת ליומיים.אני חייבת לציין שהמצב ממש השתפר אך עדיין קיימות החרדות.הן בעיקר מופיעות כשאני מתחילה להתעייף בעבודה בסביבות השעה 14.00 ונימשכות עד לכתי לישון. השאלה אם עדיף לקחת עוד חצי כדור קלונקס או להפסיק את השימוש בקלונקס בכלל כי הוא ממכר ולעבור לעוד כדור או חצי כדור של סרוקסאט במקום הקלונקס. אודה על תשובתכם. שרון

לדעתי, אפקסור=סרוקסט+קלונקס אז בשביל מה להתמכר, אף פעם לא הבנתי אם יש כדור אחד שעושה את זה ועושה את זה היטב, בשביל מה כל הסיבוב הזה, ? גלי.

לשרון וגלי, גלי את צודקת בהתיחסות שלך לאפקסור, עם כל היתרונות של האפקסור הוא עדיין לא פותר את כל הבעיות לכולם והוא לא כדור פלא. רוב האנשים בגלל סיבות של קופת חולים מתחילים עם SSRI רק אחר כך יכולים לעבור לאפקסור. ולשרון - הדבר החשוב ביותר שאל תפסיקי טיפול בסרוקסט בשלב הזה, הסרוקסט עוזר לך וכיוון שעדיין ישנן חרדות אז את צריכה להמשיך אתו עוד מספר חודשים. להוסיף מעט קלונקס זו חשיבה נכונה, בדרך כלל כדור וחצי או שני כדורי סרוקסט אינם עוזרים יותר מאחד ולכן אני רואה מעט טעם בלהעלות את מינון הסרוקסט. אם המצב לא ישתפר במשך החודש הקרוב, אז הייתי מתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בשאלה של שינוי התרופה. דבר חשוב נוסף הוא כמובן פסיכותרפיה-שיחות ולשקול האם ישנם גורמים נוספים אשר יכולים להאט את מהירות החלמתך, שחיקה בעבודה/בבית וכדומה. כל הנושאים הללו צריכים לעלות לבשיחות. מה דעתך? דר' גיורא הידש

אני סובל הרבה שנים ממצב של מצב רוח רע, חוסר מוטיבציה לביצוע כל פעולה,יכולת הנאה מכל דבר-מוגבלת מאוד,קשב וריכוז נמוכים מאוד. מצבי אינו קליני כפי שמגדירים אותו רופאים. לכאורה אני מתפקד ,אך מרגיש שהתיפקוד שלי הוא בערך 50%. ניסיתי תרופות רבות-אנטי דיכאוניות- אך כלום לא עוזר. לפעמים יש שיפור של כ-10% במצבי בעקבות לקיחת תרופה כזאת או אחרת,אך אני לא מעוניין ליטול תרופה עם כזאת השפעה מזערית. במקביל אני בטיפול פסיכולוגי ,אך אין שיפור במצבי. מי שמרגיש כמוני או שיש לו פתרונות כלשהם מוזמן להגיב.

אני שותה בדיוק כמוך 4 חודשים סרוקסט , ואני לא כ"כ מרוצה אולי כי ציפיתי ליותר מידי אני לא שותה שום דבר להרגעה למרות שקיבלתי וואבן , אני מטפלת אצל פסיכולוגית התנהגותית וגם בשיטות הרפיה אלטרנטיביות הייתי שותה סרוקסט חצי כדור והיום אני על שתיי כדורים ואני חייבת לציין שבניגוד למה שאמר הרופא , אני מרגישה כול חצי שאני עולה בצורה משמעותית ביותר אז אני כן יכולה לומר שכשעולים בסרוקסט זה עוזר כול עליה של חצי עולה לי בשבוע קשה מאוד עד שאני מתרגלת למינון וזה מראה שהעליה במינון כן משפיעה (עליי בכול אופן) אכשיו אני מנסה עוד שבועיים על שתיי כדורים ועים לא יהיה ממש שיפור אני אעבור לאפקסור אז קחי לתשומת ליבך . ולך ד"ר שאלה : למה אמרת שלא שותים אפקסור כי זה בעיה עים קו"פח? למה הכוונה? שיהיה לך בהצלחה בכול דרך או כדור או מינון שתבחרי אבל תנסי למצות את הסרוקסט עוד ועים צריך תעלי במינון ואז כשתדעי ששעשית הכול תהיה שלמה יותר עים תחליטי לעבור כדור הכול כמובן בגדר המלצה כול אדם בנוי אחרת תעשי כראות ענייך כי רק אנחנו יודעים מתי טוב לנו ומתי רע לנו בהצלחחה שרון

לבת אור שלום, כיף לשמוע אותך כך, ואני שמח שאת נותנת מענה לאחרים, לפני זמן לא רב נשמעת אחרת וכעת יופי הרבה יותר טוב, כפי שכתבת כל אחד עם הניסיון שלו, ואני מכבד את ניסיונך. אתייחס רק לנקודה אחת, האפקסור כנראה יותר חדש או יותר יקר ולכן היא תרופת קו שני בקופות החולים. כלומר רק אחרי שפרוזק או סרוקסט נכשלו ניתן לעבור לאפקסור. כמו עם אנטיביוטיקות, כאשר הזולה נכשלה אפשר לעבור ליקרה. ואני בכוונה לא משתמש במילה טובה יותר, יעילה יותר כי האפקסור שונה משאר התרופות אבל לא הוכחה כהרבה יותר טובה. שיהיה רק טוב, ותמשיכי להשתתף דר' גיורא הידש

הודעה. בכל לילה בחצות מתקיים צ'אט תמיכה למשתתפי הפורום. שם החדר: אני חרד והוא נמצא בצ'אט הבסיסי של נענע. אייל

מה עניינים? אתה עוד פה?

היי קרן, מה המצב? אני עדיין כאן.

רק דבר אחד לא לקחת בחשבון: זאת הייתה הנגלה השנייה של טיפול כזה (כלומר תוסיף שלוש פעמים בארבע וחצי שנים נוספות, וגם זה עדיין רחוק מלמצות... והדרך גם עוד לא תמה........... בי. ו- כן. תודה, חשבתי על הרעיון, ספר, אולי באמת אעשה את זה. אם כי די ברור שלא יכסה גם חלק מזערי. אם כי לך תדע. מבטיחה לך עותק.

ועוד יותר מכך: הטיפול האמיתי טרם התחיל בכלל..........

שלום רב, אם אני מוסר לפסיכיאטר על תחושות אובדניות לעיתים רחוקות יכול הדבר להביא אותי לידי אישפוז או נזק אחר לעצמי?

רני שלום, הייתי שמח אם היית מרחיב יותר את שאלתך, איני מבין גם למה אתה מתכוון ב"נזק אחר לעצמי", בכל אופן חשוב ביותר לשתף ולספר לפסיכיאטר על מחשבות אובדניות ומחשבות לפגוע בעצמך כדי שהוא יוכל להקל עליך ולעזור לך. ברוב המקרים, כמעט בכולם אין מדובר באשפוז כפוי. אשפוז כפוי יתכן רק אם מדובר בהפרעה בשיפוט המציאות (הפרעה פסיכוטית) בצירוף סכנה אובנית ממשית. אם אין מדובר בהפרעה פסיכוטית אין אפשרות לאשפוז כפוי. אנא תרחיב את שאלתך ואוכל להיות יותר ספציפי דר' גיורא הידש

מבקשת לשמוע על השפעות והשלכות השימוש בפריזמה על הריון ועל היילוד.

לטולטול שלום, התשובה היבשה היא שכנראה פריזמה אינה מסוכנת לעובר ובטח לא להריון. אבל תמיד יוסיפו הסתייגות שעדיין צריך לצבור יותר ניסיון עם התרופה. באופן כללי, השלב המסוכן יותר לילוד הוא השליש הראשון של ההריון, ככול שההריון מתקדם יותר כך התרופות מזיקות פחות לעובר. גם מצבים של דיכאון וחרדה עלולים להזיק לעובר ואף להריון, לכן תמיד צריך לעשות את המאזן, תועלת מול נזק אפשרי. באופן אינדיווידואלי אין תשובה חד משמעית וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. בהצלחה דר' גיורא הידש

לכל הקוראים שלום אני מאיזור חיפה, ואני מעוניינת להתחיל בטיפול, עפ"י מאמרים שקראתי , אני חושבת שסוג הטיפול שמתאים לי הוא קוגנטיבי התנהגותי. לצערי, אני לא ממש מכירה מטפלים בתחום, מה גם שהייתי רוצה ללכת למישהו שיש עליו חוות דעת חיובית אשמח אם מישהו מהקוראים ישאיר לי שם טלפון ותחום התמחות של המטפל, כמובן גם חוות דעת. זה יעזור לי מאוד. תודה לכם ושפע של אהבה לכולם. אושרת

הי אשרת, אני מטופלת בשיטה זו. והיא מאוד עוזרת לי אני מטופלת באיזור ת"א, כך שזה לא עוזר כ"כ אבל הכי חשוב, שתודאי שאותו פסיכולוג התנהגותי, מתמחה בחרדות, או באותו דבר ספציפי שיש לך בעיה איתו. אני רק בתחילת דרכי. אבל אני מכירה אנשים שהטיפול ההתנהגותי חולל בהם פלאים תוך זמן קצר יחסית אך תקחי בחשבון שלא כל טיפול מתאים לכל אחד בהצלחה ורדית

ורדית שלום, ראשית אני מודה לך על תשומת הלב. אני מטופלת מזה שלוש שנים אצל פסיכולוגית. רק בשנה האחרונה הבנתי מה הבעיה שלי - יכולתי למקד את הדברים - כפייתיות וחרדות. למטפלת שלי ולי יש קצר בתחום הזה קצר רציני, ולכן התחלתי לחשוב על כיוונים אחרים. לאחר שקראתי את סיפרו של יורם יובל - סערת נפש ומאמרים נוספים החטתי שהטיפול בגישה הקוגנטיבית יכול לתרום. הייתי שמחה אילו הייתי מספרת לי באיזה אופן מתנהל טיפול שכזה, זה יכול אולי להרגיע אותי קצת - אני חוששת מהלא ידוע. תודה רבה אושרת

היי אושרת אני מתעניינת בטיפול התנהגותי לבעיות שינה. האם כבר חווית טיפול התנהגותי בעניינך או שטרם ? אם כן אשמח לקבל חוות דעתך והאם עזר לך, וגם אם יש לך שם של מטפל בעניין אודה. ביי ויום נפלא איריס

כבר שנתיים לטענת הרופאים אני סובל מפאניק התסמינים שלי הם הרגשת חנק כאבים בחזה עירפול חושים עיקצוצים בכל הגוף הרגשה של איבוד שפיות דופק מהיר הזעה קרה הרופאים טוענים שאם היתה לי בעיה לבבית מזמן לא היתי כאן האם הם צודקים? כיום אני נוטל תרופה בשם קסנאגיס האם היית מסכים עם חווד של הרופאים כי אני חסר ביטחון ברופאים

התסמינים שאתה מתאר הם סימפטומים קלאסיים כמעט של הפרעת חרדה, הם גם יכולים להופיע מסיבות פיזיולוגיות שונות, וטוב שהלכת לרופאים שונים בכדי לפסול סיבות אלו, כעת כל מה שנשאר לך לעשות הוא ללכת לפסיכיאטר (ניתן לקבל הפניה מרופא משפחה), לקבל איבחון מדוייק, ולבחור טיפול תרופתי מתאים, אם הקסנגיס עוזר לך, אין ספק שמדובר בחרדה, אולם עדיין מאוד כדאי ללכת לרופא ולקבל איבחון רציני יותר. ***והערה חשובה לסיום, קסנאגיס היא תרופת הרגעה, היא שיכת לקבוצת כדורים מאוד ממכרים, שהשפעתם לטווח ארוך מאוד קשה, ומאוד כדאי שלא להרבות בשימוש בו, אם תלך לרופא מומחה, תוכל לקבל תרופות יעילות הרבה יותר(לטווח ארוך), וממכרות הרבה פחות.***

סבלתי מאותה תופעה בפעם הראשונה לפני כחודש,ואף אושפזתי בפנימית תה"ש. עברתי את כל סידרת הבדיקות האפשריות לשלילת מחלה לבבית,ולשמחתי בתחום הזה הכל תקין. אני מאופיין כאחד שסובל מהתקפי חרדה,וקיבלתי תרופה בשם ציפראמיל,לא ממש התחילה להשפיע עלי,אבל אני לוקח אותה רק שבועיים.האם היא מוכרת בתחום? הופניתי לטיפול ואני מתכוון להפטר מהחרדות האלו אחת ולתמיד.

http://www.sahar.org.il/bpd.asp

מאוד מעניין שאלה לדר' הידש, במאמר הוזכר "הפערת זהות מינית", מה זה????, האם יש דבר כזה, והאם זה אומר מה שאני חושב שזה אומר? (כלומר שזהות מינית שאינה הטרוסקסואלית היא הפרעה)

שלום! אשמח לקבל מידע על התרופה "אדרונקס" האם היא עוזרת במקרים של קשיי התרכזות בלימודים (עקב חרדה ודיכאון)? מהן תופעות הלוואי? האם היא ממכרת? מתי אפשר להפסיק את השימוש? תודה!

שלום, אדרונקס היא תרופה מהקבוצה של נוגדי דיכאון. היא שונה מהפרוזק SSRI בכך שפועלת על הנוראדרנלין ולא על הסרוטונין במוח. התרופה מעוררת ואינה ממכרת, אם קשיי הריכוז הם בגלל דיכאון וחרדה הרי בודאי שאם ישנה הטבה בדיכאון אז גם הריכוז והזיכרון משתפרים. הטיפול הוא בדרך כלל למספר חודשים, וכאמור התרופה אינה ממכרת. אינפורמציה רגילה נוספת אפשר לקבל באתר וואלה במידע תרופתי. כתבת מעט מאוד על עצמך ומדוע אתה חושב ליטול אדרונקס, אם תוסיף פרטים גם תשובתי תהיה מפורטת יותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני בת 21, סטודנטית. קשה לי להתרכז בלימודים ולהשקיע בהם ועם זאת אני הישגית להחריד ודורשת מעצמי ציונים גבוהים בלבד. ברור לי שהחרדה והדיכאון נובעים, בין היתר, בגלל הגישה הזו... בנוסף, אני בולימית (לא מקיאה בד"כ, אבל מתאמנת המון). כתבת שהתרופה לא משפיעה על הסרוטנין. לפי הידוע לי, מחסור בסרוטנין קשור לזלילות שבבולמיה. האם המקרה שלי התרופה אדרונקס תהיה יעילה? אגב, הפסיכיאטרית לא המליצה על תרופה אחרת, כגון סרוקסט, משום שהיא גורמת להשמנה. עבור בחורה עם הפרעת אכילה, משמעות הדבר שאפסיק ליטול את התרופה... מה דעתך? ועוד שאלה: מהן תופעות הלוואי?

אני סובלת מחרדות, טופלתי בעבר ע"י סרוקסט, כיום לא לוקחת כלום. האם הריון מפחית או מגביר התקפי חרדה? אני חוששת שבמהלך ההריון זה יגבר... האם זה נכון שבזמן הריון מופרש איזה שהוא חומר במוח שמאזן את החרדות? תודה

שלום, בדרך כלל במשך ההריון מרגישים טוב, האשה "פורחת" וכנראה גם בגלל הורמונים של ההריון אשר משפיעים על המוח. כמובן שגם לפסיכולוגיה חשיבות רבה, השמחה עם ההריון המתוכנן והצפיה לילד ראשון. הקשיים פעמים רבות מופיעים בתקופה שאחרי הלידה, אולם קודם תעברי את ההריון והלידה בשלום. שיהיה לך הריון קל והרבה שמחה דר' גיורא הידש