פורום פסיכיאטריה

שלום לכולם כפי שנכתב בכותרת אני יוצא לחופשה קצרה להתרענן ולאסוף כוחות וגם להנות. במשך הזמן הזה הפורום יהיה פתוח - כלומר הודעות יעלו מיד עם שליחתן. הפורום ימשיך עם המשתתפים הקבועים התורמים כל השנה ועונים מכל הלב לכל הפונים. זו הזדמנות להודות לכל המשיבים בפורום ובמיוחד למשיבים "הקבועים" אשר תורמים מזמנם ומרצם. תודה לכולם ונתראה בעוד כשלושה שבועות הידש

לד"ר הידש היקר שלנו - תודה על כל הזמן והיחס שאתה מקדיש לנו במשך כל השנה. באמת מגיע לך לנוח. תבלה ותנוח ותתאוורר, ותחזור אלינו בכוחות מחודשים! אנחנו נחכה לך. רק טוב! מיכלי

הידש היקר נסיעה טובה, תהנה, תצבור כוחות וחוויות, מגיע לך קצת לנוח. אנחנו נסתדר. יהיה אתגר להשאיר הודעות לא מצונזרות... זה אומר שאתה סומך עלינו שלא נדבר שטויות...נשתדל לשמור על איזון וצניעות... תמי.

לאמי בת ה-52 התחילו לאחרונה תופעות מוזרות - היא חושבת שאנשים מדברים עליה, היא שומעת קולות של אנשים מחוץ לבית והיא ממציאה סיפורים שלמים על כך שהם מדברים עליה ואף מספרת בפרטי פרטים מה הם אמרו. היא צועקת, מקללת אותם. היא מדמינת דברים שלא קרו במציאות, היא יוצאת מהבית ונעלמת. לעיתים אנחנו מוצאים אותה מדברת ואף רבה עם אנשים זרים. פנינו לרופאת משפחה שנתנה לה ווליום. יש לציין כי היא סבלה מדכאונות בעבר, אך לא טופלה בתרופות, כי לא רצתה ומעולם לא היתה אצל פסיכיאטר. כל המשפחה משכנעת אותה ללכת לפסיכיאטר, אך היא לא מוכנה. טוענת שכולם נגדה, שהיא לא משוגעת. יש לי 2 שאלות. 1. כיצד משכנעים בן אדם ללכת לפסיכיאטר או להתאשפז? 2. האם יש סיכוי שמחלת סכיזופרניה מתפרצת בגיל כזה? כי היא ממש שומעת קולות . תודה

אבקש את עזרתכם, מי שמכיר בית מרקחת באיזור חדרה נתניה שבו ניתן לקבל את התרופה בשם modecate ולא את התחליף שנקרא פלודיקט, אשמח לקבל את פרטיו תודה

עקרון 90/10 מאת סטיבן קובי STEPHEN COVEY גלה את עקרון 90/10. הוא ישנה כליל את חייך (לפחות את הדרך בה אתה מגיב למצבים שונים). מהו עקרון זה? 10% מחייך מורכבים מהקורה לך. 90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך. ל?מה הכוונה? לרב אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל. אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו. כשנהג "חותך" אותנו בתנועה הסואנת, על 10% מכך אין לנו שליטה. על 90% יש לנו שליטה. כיצד? בעזרת תגובותינו. אתה קובע את 90% הנותרים. כיצד? על-ידי תגובתך. אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך. אל תאפשר לאחרים לשטות בך; אתה יכול לשלוט בתגובותיך. הנה דוגמא: אתה אוכל עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך. אתה מתרגז ומקלל. אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה. אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך. אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס. זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ¤ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס. בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך... כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר. אתה מצפה כבר לשוב הביתה. כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר. מדוע היה לך יום נורא? [א] האם הקפה גרם לכך? [ב] האם בתך גרמה לכך? [ג] האם השוטר גרם לכך? [ד] האם אתה גרמת לכך? התשובה הנכונה היא [ד] אתה גרמת לכך. לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה. תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך. מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה? קפה נשפך עליך. בתך עומדת לבכות. אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?" אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום. אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום. הבחנת בהבדל? שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה. מדוע? בשל תגובותיך! באמת אין לך כל שליטה על 10% מהקורה. אך שאר 90% הם תוצאת תגובותיך. הנה כמה דרכים ליישום עקרון 90/10: אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את משרתך, להילחץ סתם וכו'. איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? (מכר שלי, הכה פעם בהגה שלו עד ששבר אותו) האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך? זכור את עקרון 90/10. הוא עובד למענך. נמסר לך שאתה מפוטר. מדוע להפסיד שינה ולהתעצבן? זה יועיל לך במשהו? השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש משרה אחרת. הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים. למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר. אתה מכיר עכשיו את שיטת 90/10 . יישם אותה ותופתע מהתוצאות. לא תפסיד דבר משימוש בה. השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה. התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים. ימים גרועים רודפים ימים גרועים. דברים נוראים קורים כל הזמן. לחצים נפשיים, חוסר שמחה, יחסים גרועים. הזמן מלא בדאגות. כעס שהורס ידידויות. החיים משעממים ותכופות נראים אכזריים.. החיים אינם מהנים כלל. מאבדים חברים אט אט. התעודד! תוכל להשתנות! הבן את שיטת 90/10 ו ויישם אותה. זה ישנה את חייך! סוף ציטוט מיכל

זה נכון לאנשים בריאים. אני היום אני בדיכאון שנקרא דיכאון מצבי כי בני התאבד לפני 3 חודשים והוא בן 28 בלבד. אבל הוא היה בדיכאון קליני. מחלה שלא הצליח להשיג מזור לעצמו .כך שאלי מה שכתבת מדבר מאד וכל מילה במקום. אבל לדאבוני לאנשים שחולים דברים כאלה לא מעודדים ולא עוזרים. לצערי בשבילהם זה רק עוד מילים של מי שלא חווה את הדיכאון כמחלה קלינית נטו. לא שזה רע שכתבת להפך זה נחמד מאד ואני בכלל אוהבת כאלה דברים. אבל באותה הזדמנות אולי המדע כבר ימצא תרופה למחלת הדיכאון. מה לא שווה להם להשקיע ולחפש מזור לאנשים שסובלים בנפש????????רק בריאות לכולם.

תודה, עזרת לי מאוד, תמשיך בפועלך המבורך.

תודה לך הידש

האם ריטלין וקונצרטה זה אותו הדבר ? מה ההבדל ?

לברק החומר הפעיל זהה והוא ריטלין. גם הקונצרטה מכילה בקפסולה ריטלין. משך ההשפעה של ריטלין רגיל הוא כ-4 שעות, בקפסולה של הקונצרטה יש מנגנון מיוחד המביא לשיחרור איטי של הריטלין ולכן משך ההשפעה ארוך ועשוי להגיע אף ל 12 שעות. אבל כאמור החומר הפעיל זהה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני סובלת מזה שנים מחרדה ודכאון, מטופלת באפקסור וקלונקס. מלבד זאת אני סובלת מפיברומיאלגיה הגורמת כאבים וחולשה. לפני כשבועיים וחצי, בגיל 38, ילדתי את בני הראשון. לידה קשה וארוכה וכואבת. יש לי תמיכה נפלאה מבעל אוהב ומסור מאוד. כמובן שהעניין קשה רגשית, עדיין יש לי תחושות זרות מהתינוק למרות שאני מאוד מאוד אוהבת אותו, וגם דכאון לידה כללי. כשהנקתי, בדיוק ברגע שהוא התחיל למצוץ, ירד עלי דכאון כבד מנשוא, שהוקל עם סיום הארוחה שלו. הפסקתי להניק, וכעת אני שואבת חלב ומאכילה אותו מהבקבוק. עדיין באותו רגע שהמשאבה מתחילה לשאוב, יורד עלי דכאון כבד. האם ידוע קשר בין פרולקטין לדכאון? האם יש הסבר לתופעה כזו? מאוד חבל לי להפסיק לשאוב ולהאכיל אותו תחליף חלב אם. בתודה

שלום, לא ידוע על קשר בין פרולקטין ודיכאון, אבל מצב רוח מלנכולי מעט מוכר אחרי לידה ובמיוחד לידה ראשונה. כך שיתכן שאת עוברת תהליך טבעי אשר יחלוף כאשר תסתגלי להיותך אמא עם כל האחריות שכרוכה בכך. אם המצב ימשך יתכן וכדאי לפנות לשיחות. מזל טוב דר' גיורא הידש

לפני כמה ימים כתבתי כאן הודעה על התרופה הנ"ל.אני החלטתי בסוף שאני לא מוכנה לקחת את התרופה כי נורא פחדתי מכל מה שקראתי עליה.כעת הרופאה שלי בהתלבטות או לתת לי "מודל" או "קלופיקסול".בעבר לקחתי את המודל וכשהגעתי למינון של 200 התחילו לי דכאונות ומחשבות אובדניות והרופא שלי אומרת שזה לא יכול לקרות מהכדור הזה.עובדה שאחרי שהפסקתי איתה נפסקו לי המחשבות. אז אני לא יודעת מה לעשות עכשיו,להתחיל שוב עם המודל?או קלופיקסול? ריספרדל לקחתי פעם במינון של 3 מ"ג וזה לא עזר לי וגם גאודון לא עזר.פרפנן עשה לי תופעה נוראית בעיניים ונאלצתי להפסיק איתה.כרגע המצב שלי נורא גרוע וזה הדרדר מאז שהפסיקו לי את האפקסור והתחילו לי פריזמה אז אני לא יודעת ממה המצב החמיר. אני עם מחשבות אובדניות,חזרו לי החרדות,אני מבולבלת,עצבנית,יש לי מועקה כזאת בלב וכל דבר קטן יכול לעשות לי נורא רע,אני מרגישה חסרת שליטה!!! מה אני אמורה לעשות? אני לא יכולה לסבול יותר :(

יש הרבה מאד תרופות אנטיפסיכוטיות. חלקן מאד ישנות וחלקן יותר חדישות. אחת מהן יכולה להתאים לך (במידה ואת זקוקה לה). אפשר לקחת תרופה גם באופן זמני עד שתרגישי יותר טוב. אני משער שאין לך סכיזופרניה ולכן הטיפול העיקרי הוא בתרופה נוגדת דיכאון ולא בתרופה אנטיפסיכוטית. אמון ברופאה המטפלת הוא מאד חשוב. אם אין לך אמון בה ובהמלצות שלה לגבי תרופות אז כדאי להחליף אותה וללכת לפסיכיאטר אחר שתוכלי לסמוך על ההמלצות שלו.

ישנם תקופות שאחי הגדול כשהוא נרגז הוא מאבד שליטה על מעשיו וברגע אחד מסוגל גם להרוג . כמובן שהוא מתחרט לאחר מעשה אבל חשוב לי לדעת מה לעשות לפני שיקרה אסון. אני יודע שהוא נמצא בטיפול אצל פסיכולגים והיה כל השנים בטיפול כזה או אחר . אני לא יודע אם זאת בעיה נפשית מחלה או מה? מה ניתן לעשות במצבים האלו?

לאלמוני נראה שההתפרצויות הן חלק מבעיה נפשית רחבה יותר, והם רק סימפטום חלקי ממה שאחיך סובל. כדאי לבקש ממנו לשתף יותר, להסביר ממה הוא סובל ואפילו להגיע לפסיכולוג שמטפל בו ולהתייעץ אתו מה אפשר לעשות במצבים אלו. כל טוב דר' גיורא הידש

הבעיה שהוא נמצא בטיפול אצל פסיכולג כבר שנים והחליף מספר פסיכולוגים ולא עוזר לו כלום הוא מתפרץ כמו חיה רעה ולאחר מכן הוא משתנה לאדם רגיל אבל נמצא במצב כוננות ,מי יגיד עליו מי יזרוק לכיוון שלו הערה או בכלל סתם מילה שאומרים לו ולא נראה לו הוא מתפרץ ושובר את כל מה שרק לידו זורק חפצים כבדים ממקום למקום. מה עושים? זה שיש לו בעיה חמורה ידוע אבל לא יודעים מה לעשות ?

שמע עצה מאדם בן 40+ שסבל מחרדות איומות ועצבים רבים שזה אני במקרה. ניסיתי שיטות שונות לצאת מהמתח החרדות והתיסכול הרב. עשיתי מדיטציה 4 שנים לקחתי תוספי תזונה מכל הסוגים שרק אפשר. הייתי בולע ויטמינים במסות עצומות. ניסיתי פרחי בך מכל סוג ומין. שום דבר לא עזר כמו הסרוקסט שאני לוקח עכשיו . הפחתי מאדם מתוסכל עצבני ומתוח לאדם נינוח הרבה יותר וסבלני אין מה להשוות בכלל למה שהייתי תודה לאל . אני לא לגמרי החלמתי יש חרדות הם לא נעלמו אבל המינון והרמה יותר סבילים.

שלום, הייתי מעונינת לדעת כמה שנים צריך ללמוד כדי להיות פסיכיאטרית?(אחרי בית הספר) וכמה כסף בערך לימודים אלו יעלו?

לדיאנה הלימודים הם שש שנות רפואה באוניברסיטה. אחר כך שנה סטאג' שבה כבר מקבלים משכורת. ההתמחות בפסיכיאטריה היא כחמש שנים אבל גם במשך כל השנים הללו מקבלים שכר. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום, ביתי בת ה-18.5, לאחר אישפוז כתוצאה ממצב פסיכוטי, אליו היגיעה כתוצאה משימוש בסמים.כיום בקהילה טיפולית. מטופלת כעת בזיפרקסה (3 שבועות) ובנוסף לוקחת ריספרדאל, מודל, דקינט וקלונקס. מיד לאחר המעבר לזיפרקסה נראה שיפור שנעלם בהמשך.. טוענת שעדיין שומעת קולות, נראית מאוד בדיכאון ומנוקת (כמו זומבי). לא ברור אילו תופעות הן כתוצאה מתופעות הלואי של התרופות. השאלה איך ניתן לדעת מה מצבה, ומה נובע ממגוון התרופות?? האם ה"ניתוק", האיטיות, חוסר החיוניות והדיכאון הם חלק ממחלה או קשורים לכמות התרופות?? מה הסיכון בניסיון להפסיק את התרופות? האם עלול לחזור מצב פסיכוטי?? גם כעת מדווחת על קולות? תודה, אמא.

אימא יקרה צר לי על מה שאת וביתך עוברות. אני ממליצה לך להגיע בדחיפות לפסיכיאטרית מהשורה הראשונה ששמה ד''ר אילנה שרפשטיין אשר מקבלת בבית חולים זיו שבצפת. היא תקבל אותך עם התחייבות מקופת חולים ליום אישפוז (כך בקופה נותנים את התשלום)בכל אופן הפגישה עימה היא שעה. תתקשרי אליה ותדברי עימה על הנושא, היא תוכל לעזור לכם. לי היא עזרה המון שפכה אור על המצב ותמכה בנו , היינו במצב נואש הגעתי בתחילה לפסיכיאטר אחר שהיה מנהל מחלקת פסיכיטאריה בנהריה עד שהתגלה כי יש בעיות עימו והוא אילץ את הבת להתאזפז ,ד''ר אילנה לא אישפזה אותה ותמכה בנו עד שהבת הגיעה למצב של אדם חדש . היום אנחנו 5 שנים אחרי הטיפול כאילו כלום לא קרה. בהצלחה!! ,לא להתייאש

יעל, חזקי ואמצי. הכאבים עמוקים וקשה לשאתם. הביטי בילדייך, אלו נשמות קטנות שזקוקות לאם אוהבת, גם אם אותה האם במשבר עכשיו. אנחנו כאן חשים בסבלך ומחבקים אותך. טוב שאת מוצאת פורקן בבכי, אל תבהלי, ואל תתייאשי!!!! קלונקס בכדי להרגע זהו רעיון מצויין. אני כמו קודמיי חושבת שטוב תעשי אם תלכי לפסיכיטאר/רית נוסף. גם עליי לא מקובלת גישת ההלעטה בכדורים. ועוד 4 בבת אחת, לא נראה לי.. אני מאד מאד ממליצה לך על שיחות טיפוליות. כמו גם על שיאצו, או מסא'ג טוב, מגע טיפולי מאד מנחם ומרגיע. וכשתתאוששי מעט- זכרי שאין כמו ספורט (כמה שתוכלי) בכדי לאזן ולתת הרגשה של חיוניות, בנוסף לתרופות. אני שולחת לך חיבוק ותקווה. יש בך כאב, אך ישנה אהבה בכל רגע- רק להקשיב לה. מירי

שוב אני מודה גם לך על מכתבך, אני לא יודעת אם יש לך מושג כמה זה מנחם שיש עוד אנשים סביבך שיודעים מה את מרגישה ומנסים לתת חיבוק או יד חמה.... זה בדיוק מה ש"אוכל" אותי מבפנים: הידיעה שאם "אעשה"זאת ילדיי ישארו יתומים, מסכנים אחרי כל כך הרבה כייף שעשינו יחד כל השנים בהם הם היו איתי.....איך הם ירגישו? מה יהיה איתם? לכן זה קשה לי לקבל החלטה! היום אני מרגישה קצת יותר טוב ברוך השם ואני מקווה שזה כבר מאחוריי ומקווה שיבואו עוד ימים טובים מאלה..... אני בד"כ עוסקת בספורט אך בשלושה שבועות האחרונים נמנעתי כי לא חשתי בטוב מבחינה נפשית (כנראה הרגשתי את זה מגיע).... כמו לקודמייך, גם לך אספר שכבר התנסיתי בטיפולים פסיכולוגים אצל פרופסור מומחה בצפון אך התועלת בו הייתה מזערית ביותר. אך אקבל בברכה את עצתך למסז' טוב.....חבל רק שההרגשה היא רק זמנית.... אני מקבלת בשימחה את חיבוקך ושולחת לך חזרה!... תודה תודה!!!

אני שמחה לשמוע שהוקל לך. יעל יקרה, הכל זמני, המסאג', הדכאון, ההקלה שאחריו, הכל משתנה בכל רגע, ובכל זאת בתוך שינויים אלה יש גרעין פנימי שאינו נגוע בכלום, שהוא טהור ומיטיב. התנסית בו פעם? קיראי לו הלב החכם שבך. שאינו מושפע מתנודה זו או אחרת. הנה הגל עבר, ואת חשה בטוב. הלב החכם הזה חי בתוך כולנו. לעיתים מוסתר במחשבות קשות, לעיתים אין אנו מאמינים בו יותר. קיראי לו האלוהים שבתוכך, לא חשוב השם. את הרי כבר החלטת, להאחז בחיים ולצמוח דרך הקשיים. יכולת ההנאה שלך עם הילדים היא נהדרת ונפלאה! את בורכת בילדים יעל וגם זה אינו מובן מאליו. (לי לדוגמא אין ילדים, ועדיין החיים עשירים ויפים) נסי טיפול אחר, אצל פסיכולית טובה, היכן את גרה? אולי אוכל להמליץ. דבר אחרון- אם באות מחשבות מוות נסי לומר לעצמך שהן יחלפו, שכשתחושי יותר טוב אז תהרהרי בדבר, לא מתוך יאוש. דחי אותן לאחר כך. אל תתני להן את הכח שהן מבקשות. ועכשיו הגשם שוטף ומנקה הכל, בחוץ ובפנים. לילה טוב לך וללב החכם שבתוכך. מירי

אבי,בן 82,עבר לפני כשנתיים ארוע מוחי שהתבטא בדמום מוחי.הוא עבר שקום וכיום הוא שוהה במועדון לקשישים עד הצהריים.הוא זקוק לעזרה בפעילויות היומיומיות ומוגבל בתנועה.מזה כשנה הוא נראה מדוכא:אינו מעונין בכלום,מרבה לישון,מצוברח ועצוב.האם נדרש טפול פסיכיאטרי?

לידידיה דיכאון שכיח בגיל המבוגר וגם שכיח אחרי אירוע מוחי. כך שיתכן מאוד שטיפול נוגד דיכאון עשוי לשפר את מצבו, אבל קודם צריך להגיע לפסיכיאטר לאבחון. כל טוב דר' גיורא הידש

האם אפיזודה מאנית שמטופלת בתרופות אחרי שהתפרצה יכולה להימשך זמן רב כמו שנתיים?אני מתכוונת לכך שהייתה לי אפיזודה מאנית וקיבלתי תרופות אנטי פסיכוטיות אבל למרות שאני יורדת במינון,הגעתי כבר לחצי מ"ג ביום ריספרדל אני לא מצליחה להפסיק לגמרי עם הריספרדל כבר שנה וחצי.אני בערך לוקחת בממוצע 1 מ"ג,לפעמים פחות ולפעמים יותר לכמה ימים,לפי הצורך.אני מתפקדת מצוין עם זה אבל השאיפה שלי היא להפסיק.לא היה לי דיכאון אולי קצת וגם זה היה קצר ,בערך חדשיים,וזה היה בגלל שלקחתי יותר מידי ריספרדל.ברגע שהורדתי בכמות כמו שהרופא אמר לי,אז הדיכאון עבר מייד.האם זו מאניה מתמשכת שעוד לא עברה או שזה התפרצויות שונות?

האם התרופה הזאת גורמת או מגבירה שעירות יתר לבחורה?מדובר בשעירות בפנים שהייתה קיימת במידה מסויימת אך נראה לי שהריספרדל הגביר מאד.אני מטפלת בלייזר אבל האם זה יעיל כל עוד אני לוקחת את הריספרדל?וגם-האם אפשר להיכנס להיריון עם ריספרדל ואם לא,האם יש חלופה?תודה מראש.

לתמרה קודם כל צריך לבדוק את רמת הורמון הפרולקטין בדם (רופא המשפחה יודע כיצד), הרספרידל עלולה להעלות את הפרולקטין אשר עלול לגרום לעיכוב במחזור ולשעירות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 31 נשואה ואמא לשניי ילדים בני 6 ושנתיים וחצי. אני כבר מטופלת 7 שנים בתרופות פסיכיאטריות שונות כי כל פעם או שהתרופה לא משפיעה או שהיא עושה לי תופעות לוואי. לאחרונה ביקרתי אצל ד"R אילן רבינוביץ והוא איבחן אותי כבעלת הפרעת אישיות גבולית + חרדות שונות ודיכאון סטטי. הוא נתן לי קוקטייל של תרופות שכוללות: "אפקסור" 75 XR מ"ג ו "טופמקס" ו "רספרידל" ו "קלונקס"....לא משנה כרגע המינון.... הבעייה היא שאני כרגע עוד לא התחלתי את הת "אפקסור" XR מאחר ועדיין לא קיבלתי תשובת ממנהל התמר באם מאשרים לי את התרופה ללא צורך בתשלום. אז, אני בינתיים ממשיכה לקחת את החיקוי הזול של התרופה הזו והוא: "ויפאקס" 150 מ"ג, חצי כדור. אתמול התחלתי לבכות כל הלילה ללא כל סיבה ורציתי להתאבד...... כתבתי ביומני הפרטי איך אני מתכוונת לבצע את ההתאבדות.....ואף לקחתי סכין וניסיתי לחורר לעצמי את כף היד......הייתי חייבת להרגיש כאב!!! לבסוף הלכתי למיטה ולקחתי עוד כדור של "קלונקס" היום קמתי שוב ואני פוחדת שלא אשרוד את היום כי אני כל הזמן חושבת על המוות.... אבל אני בקונפליקט כי מצד אחד הילדים שלי יגדלו בלי אמא ויתגעגעו אלי מאוד וגם בעלי ומצד שני יהיה לכולם יותר שקט אם אני אמות בייחוד לי. הנשמה שלי סוף סוף תנוח....ואני לא אסבול יותר....... אני כותבת לך את השורות האלה ואני בוכה... אני כבר לא יכולה יותר..... עכשיו אני נמצאת לבד בבית כי בעלי והילדים הלכו לבקר את הסבתא שלהם ואני כל הזמן חושבת על ההזדמנות שיש לי......... אנא, עזור לי בבקשה... כל מה שתגיד ייגרום לי להגיע להחלטה זו או אחרת....

יעל, ויאפקס זה לא חיקוי זול זה אותו חומר פעיל רק של חברה גנרית , ההבדל הוא שהוא לא מתפרק לאט בגוף כמו ה XR ויש לקחת כמה פעמים ביום. להלן קישור : http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=283 את בידיים טובות וטוב שהתחלת טיפול . לא כתבת מתי התחלת את הטיפול אבל תני לכדורים לעשות את העבודה לוקח לאפקסור קצת זמן עד שמתחיל להשפיע (כמה שבועות) בינתיים את יכולה להגביר קצת את הקלונקס לפי הצורך , תחזיקי מעמד עוד קצת יהיה יותר טוב בעזרת הכדורים.

יעל יקרה תראי כמה כולנו רוצים שתחזיקי מעמד ותישארי איתנו ועם ילדיך. הרבה מהמשתתפים בפורום זה עברו אפיזודות קשות של דיכאון ורצון למות. גם אני הייתי במצב שלך, עם תינוקת קטנה וילדה בת שלוש. היום התינוקת בת שלוש, הגדולה בכיתה א', הדיכאון הרחק מאחורי והחיים הרבה יותר יפים. יש אהבה בעולם ואחרי החושך בא האור. תישארי איתנו. יהיה יותר טוב בעתיד. חייב להיות טוב אחרי כך כך הרבה רע. תחזיקי מעמד. תמי.

ליעל שלום לא הייתי סומך על פסיכיאטר שנותן לך 4 סוגים שונים של תרופות בפגישה הראשונה. מה הכוונה "הוא איבחן אותי"- את מקבלת את האיבחון או שלא? קיבלת הרבה אבחנות והרבה תרופות והכל בפגישה אחת. לדעתי זה לא מקצועי. אני ממליץ לך לקבל חוות דעת מפסיכיאטר נוסף. תוציאי לך מהראש את כל המחשבות על התאבדות ומוות כי יש לך משפחה ואת לא יכולה לעשות להם את זה.

גם אני ממליצה לך לקבל חוות דעת מפסיכיאטר נוסף. אני הייתי בעבר אצל ד"ר אילן רבינוביץ, ולא התרשמתי ממנו לחיוב. אני יודעת שיש לו שם טוב, והוא גם מאד יקר, אבל אני מאד התאכזבתי. הוא "נתקע" על איזו אבחנה שהחליט עליה בתחילת הפגישה (אובססיביות) עוד לפני שהספקתי לדבר, ולמרות שהמאפיינים שציין לא התאימו למה שקורה אצלי הוא התעקש שאני זאת שטועה בתאור המצב שלי... אני התרשמתי שהוא גאוותן, ולא מספיק רציני. לא מספיק מקשיב. דרך אגב, הוא הגדיל לי מינון של אפקסור ללא צורך, והוסיף לי כדור נוסף. את הכדור הנוסף לא לקחתי, ועכשיו אני יורדת שוב למינון הקודם של האפקסור, כי הגדלת המינון לא שינתה דבר. אני מכירה אדם נוסף שהמליץ לי עליו, שגם הוא קיבל ממנו מרשם ל- 2 תרופות, אחת מהן, שאמורה להיות ללילה, הסתברה כמיותרת - הוא הוריד אותה ואין שינוי במצבו. אם תרצי אוכל להמליץ לך על פסיכיאטרית אחרת, שחוץ ממקצועית היא גם אכפתית ורצינית. לדעתי זה מאד חשוב. אותה אחת גם עובדת עם קופ"ח כללית, כך שאפםשר לקבל החזר על פגישה ראשונה. אל תתייאשי - התרופות יכולות לעזור,ולעולם אין לדעת מה צופן העתיד. גם אם ההווה לא נראה משהו שכדאי לחיות אותו .

אני לא יודעת אם זה יעודד אותך,אבל הרגשתי כאילו אני כתבתי את הדברים שכתבת,מה שאומר שאני מאוד מאוד מזדהה איתך . גם אני כמוך אמא וגם אני מחזיקה את עצמי לא להתאבד בישביל משפחתי. אני מציעה לך למצוא ברגעים הקשים יותר דברים שיעזרו לך להעביר את הכאב הנוראי הזה שבאותו הרגע נראה שאין לו סוף ,כמו לדבר עם חבר\ה ,לכתוב ביומן ,לקחת קלונקס ולישון(אם זה מתאפשר מבחינת הילדים). ניסת פסיכותרפיה? גם אני כמו דור ממליצה לך ללכת לעוד רופא. תרגישי טוב. .

ליעל אין ספק שקיים כעת מרכיב של דיכאון וטוב שהתחלת עם האפקסור ולדעתי כדאי להגיע למינון גבוה של 150 עד 300 מג' די מהר. אם את מרגישה שאת על הסף אז תמיד אפשר וצריך לפנות לחדר המיון של בית החולים הכללי הקרוב. מעבר לתשובה היבשה וה"תרופתית" חשוב שתשמרי על עצמך ותצליחי להתגבר על השעות הקשות ולהתחזק. חשוב להגיע לשיחות-פסיכותרפיה מקום שיהיה שלך ובו תוכלי להרגיש ביטחון ולצבור כוחות. אם ישנו אדם אחד בעולם שיבכה על מותך אז כדאי לך להשאר אתנו ולא לפגוע בך. לעתים עדיף לסבול מאשר לפגוע באנשים אחרים. אני חושב שמעשה אובדני שלך עלול לפגוע מאוד מאוד באנשים הקרובים אליך ביותר. שמרי על עצמך ושמרי עליהם. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

תודה על מכתבך! קשה לי עם כל הכאב והסבל שעברתי מגיל 6 ואני רק בת 30. והתחלתי טיפולים פסיכיאטרים מגיל 23 ושום דבר עדיין לא עזר. זה לא היה מייאש אותך??? ניסיתי פסיכותרפיה כשנה אבל זה לא עזר. אני גם לוקחת קלונקס לפעמים פעמיים ביום.ותמיד לפני השינה.... לישון כשזה קורא לי לא מתאפשר כי יש לי ילדים קטנים. אבל אני חושבת שהיום אני מרגישה קצת יותר טוב..... אני מאוד מודה לך!

יעל, אני נפגשתי כמה פעמים עם ד"ר רבינוביץ והתרשמתי ממנו מאד לא לטובה. הוא נתן לי שני כדורים בבת אחת ומאד סבלתי מהם והוא אף פעם לא היה זמין לדבר איתי ונאלצתי להמשיך את הטיפול ולחכות לפגישה הבאה איתו.אני ממש הייתי מציעה לך לפנות לפסיכיאטר נוסף לקבל חוות דעת נוספת. תחזיקי מעמד! ספיר

ובחרת בחיים קטע אמיתי ויפה שקראתי וכדאי לכולם לאמץ (תקדישו כמה דקות שווה). הקטע נכתב ע"י חגית אקשטיין וזה הולך ככה: "הגיס שלי פתח את המגירה האחרונה בשידת המגירות של אחותי, והוציא משם חבילה עטופה בנייר אריזה. "זה" , הוא אמר לי בפתחו את העטיפה, "זה סט לבני נשים מאוד מיוחד". הוא הוציא את החזייה והתחתון מאריזתם, והושיט לי אותם ליד, הם היו מקסימים ביופיים, עשויים משי, בעבודת יד, שוליהם מעוטרים מתחרה עדינה. תווית המחיר שעדיין היתה מוצמדת אליהם הראתה מחיר אסטרונומי. "אחותך קנתה את זה בפעם הראשונה שנסענו לניו-יורק, לפני שמונה או תשע שנים, היא לא לבשה את זה אף פעם, היא שמרה את זה להזדמנות חגיגית ומיוחדת. ובכן, אני חושב שההזדמנות החגיגית המיוחדת הזו הגיעה היום". הוא לקח ממני את הסט העדין, והניח אותו על המיטה, היכן שריכזנו את הבגדים אותם אנו לוקחים אתנו לחדר המתים כדי להלביש בהם את אחותי בדרכה האחרונה. ידיו רעדו כשהוא סגר את מגירת השידה, ואמר לי "אף פעם אל תשמרי דברים להזדמנות חגיגית ומיוחדת, כל יום שאת חיה הוא הזדמנות מיוחדת. זכרתי את המילים האלו לאורך כל מסע ההלוויה, וגם בימים שבאו לאחריה, כשעזרתי לגיסי ולאחיותי לעבור את ימי האבל ולטפל בכל הנדרש לאחר החלל שהותירה אחותי במותה הלא צפוי. חשבתי על המילים האלו כשהייתי על המטוס שהוביל אותי חזרה אל ביתי. חשבתי על כל הדברים שאחותי הספיקה לעשות בחייה, מבלי לחשוב שהם היו מיוחדים או חגיגיים, ואני חושבת גם עכשיו על המילים האלו של גיסי. למעשה, הם שינו את חיי כליל: עכשיו אני קוראת יותר, ועסוקה פחות בלנגב אבק. אני יושבת על המרפסת ונהנית מהנוף מבלי להתרגש מהעשבים השוטים שצמחו בגינה. אני מבלה יותר זמן עם משפחתי ועם חבריי ופחות זמן בפעילויות ציבוריות. אני הופכת את החיים שלי, ככל האפשר, לחוויה שיש לנצור אותה, במקום לסבל שצריך לעבור דרכו. אני מנסה לאתר את הרגעים הקסומים ולטפח אותם. אני לא "שומרת" שום דבר, אנחנו משתמשים בכלי האוכל המהודרים ובקריסטלים שלנו בכל "הזדמנות מיוחדת", כמו למשל לחגוג ירידה של איזה חצי קילו במשקל או פתיחה של סתימה בכיור, או הלבלוב של הפרח הראשון באביב. אני לובשת את הבלייזר המפואר שלי כשאני הולכת לשוק, אם מתחשק לי, התאוריה שלי היא שאם אני נראית ומרגישה מצליחנית, קל לי יותר לזרוק מאה שקל על שקית קטנה של מצרכים מהמכולת מבלי להניד עפעף. אני לא שומרת שום בושם יקר להזדמנות מיוחדת – מה יש. המוכרים בכלבו והכספרים בבנק הם בעלי אף וחוש ריח בדיוק כמו חבריי המגונדרים הנפגשים במסיבות. "פעם" ו"בהזדמנות" הם מילים שיצאו מאוצר המילים שלי. אם זה משהו ששווה צפייה, שמיעה או עשייה – אני רוצה לצפות בזה עכשיו, לשמוע את זה עכשיו, לעשות את זה עכשיו. אני לא יודעת מה אחותי הייתה עושה כאן ועכשיו, לו ידעה שמחר לא תהיה כאן עוד, אותו מחר שכולנו לוקחים כל כך כמובן מאליו. ויש את כל הדברים הקטנים האלה, שאם לא עושים אותם אז אחר כך מתעצבנים למה לא עשינו ועכשיו כבר מאוחר לעשות. דברים כמו מפגש עם חברים שדחיתי או מכתב שהתכוונתי לכתוב ביום מן הימים ולא הגעתי אליו, או להגיד לבעלי לבתי ולקרובים אלי כמה אני אוהבת אותם, סתם כך ובלי סיבה. את כל אלה – אני מנסה לא לדחות, לא לשמור לאחר כך, לא להתאפק מלעשות שום דבר שיכול להוסיף צחוק ואושר לחיי ולחיי הקרובים אלי. ובכל בוקר כשאני פוקחת את עיני, אני מזכירה לעצמי שהיום הוא הזדמנות חגיגית ומיוחדת – כל רגע, כל שנייה, כל נשימה באפי הם מתנה מיוחדת ונפלאה, אסור לבזבז אותם".

את רצינית??? איזה סוג של כדורים הוא נתן לך בבת אחת אם מותר לי לדעת??? גם אותך הוא איבחן מיד עוד לפני שהספקת לדבר???

יש לי הפרעת חרדה כבר כמה שנים. אבקש לדעת על תרופות לחרדה, (לא להרגעה). ידוע לי כי תרופות לדכאון מטפלות בחרדה, אבל רציתי לגעת על תרופות שהן יותר לחרדה מנטלית ופחות לדכאון

שלום אפקסור וציפרלקס מומלצות כאשר מרכיב החרדה הוא משמעותי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

בת 32 , לפני כשנתיים החל הסיוט הגדול. הרגשתי נמלול חזק באצבעות יד שמאל שהתפשט ליד ימין ולרגליים, בהמשך כאבים חזקים לאורך הגפה בימנית,ומעין תחושת חולשה ביד שמאל( ללא שום קושי בביצוע דברים) כמובן ביקרתי אצל המון רופאים ביצעתי בדיקות דם מקיפות כולל סרולוגיה, בדיקות נוירולוגיות כולל mri מוח( לפני כשנה וחצי) emg ידיים ורגליים ( גם עצבים וגם שרירים) צילום צוואר וכל הבדיקות יצאו תקינות, בהמשך נוספו לתחושות דקירות ועיקצוצים בהרבה חלקים בגוף כולל בפנים ובאף, זרמים חזקים בכפות הרגליים וצריבה חזקה בכפות הידיים,ראומטולוגית אחת חשבה שמדובר פיברומיאלגיה , אבל ביקור אצל פרופסור בוסקילה( לפני כשנה) שלל פיברומיאלגיה. רופאהמשפחה טען שיתכן שמדובר בחרדה( בהמשך הכאבים ותחושת החוסר ודאות אכן גרמו לחרדה ומתח), לפני כשנה למרות הסבל נכנסתי להריון, בהריון התחושות המשיכו ללא שינוי , לפני כ 3 חודשים ילדתי את בני השני התחושות המעיקות ממשיכות ונוספה צריבה חזקה בכפות הרגליים( הלידה היתה נוראית והסתיימה בניתוח קיסרי- לאחר הלידה סבלתי מבצקות נוראיות במשך כשבועיים). בהמלצת רופא המשפחה פניתי לפסיכיאטר ובהמלצתו אני לוקחת כחודשיים ציפראלקס, ללא הטבה משמעותית בתחושות - אמנם מצב הרוח השתפר , אבל התחושות עדיין ממשיכות ונוספה תחושה נוראית של יובש בכפות הידיים והרגליים ,כאבי שרירים והצריבה התחזקה, אשמח לקבל תגובה מהרופאים. בנוסף, האם מישהו מזדהה עם התחושות שאני חווה ויכול להמליץ לי למי/ לאן לפנות אשמח ליצור קשר במייל או בטלפון ולקבל פרטים ( במידה ולא מעוניינים להמליץ על מטפל בפורום). 1.האם מישהו יודע האם ציפראלקס יכול לגרום לתחושות שציינתי( כאבי שרירים ויובש בגפיים). 2.האם אכן הכאבים יכולים לנבוע ממקור נפשי/ רגשי? 3. האם כדאי לפנות שוב לנוירולוג , או לנסות לטפל רק בכאב ולא להתמקד בחיפוש מקור הבעיה? בתודה מראש המיואשת !!!

למיכאלה טוב שביצעת את הבירור הגופני וכנראה שההודעה המשמחת היא שמבחינת הגוף הכל בסדר ואת בריאה גופנית. אם רופא המשפחה והנאורולוג והבדיקות כולם מצביעים על כך שאין בעיה גופנית אז אפשר לחשוב על חרדות כיוון שחרדות עלולות להופיע בצורות רבות וגם בצורה גופנית כפי שתיארת. עם זאת האבחנה של הפסיכיאטר צריכה להיות גם על דרך החיוב ולא רק על דרך השלילה של מחלה גופנית. התרופות נוגדות הדיכאון עשויות לעזור אבל חשוב מהתרופות הן שיחות-פסיכותרפיה שבוע טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת מה התופעות לוואי של התרופות ובמה הם מטפלות? האם הם יכולות להזיק למי שיש לו בעיה גנטית הורמונלית כמו תסמונת עש טרנר

לשרי הסרוקסט שייכת לקבוצת נוגדי הדיכאון, הטגרטול היא תרופה נוגדת אפילפסיה במקורה אבל יש לה שמוש שונה בפסיכיאטריה. בפסיכיאטריה היא תרופה מייצבת מצב הרוח שלפעמים נותנים אותה יחד עם נוגד דיכאון כדי להגביר את ההשפעה של נוגד הדיכאון. פרטים מלאים ות. לוואי תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. איני יודע אם ישנן מגבלות מיוחדות לתסמונת טרנר, איני מכיר ספרות רפואית על כך, לצערי איני יכול לעזור בנקודה זו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום: אני סובל מםפר שנים רב מיביטחון עצמי נמוך שמתבטא בעיקר בהערכה עצמית נמוכה וגם שאני מדבר עם אנשים אני מרגיש חסר ביטחון רציתי לדעת איזה תרופה עשויה להועיל לבעיה כי ניסיתי מספר תרופות ללא הצלחה

שלום לך , אני לא בטוח דווקא שייש תרופה יעילה לחוסר בטחון עצמי ולהערכה עצמית נמוכה . אני דווקא חושב שטיפול פסיכולוגי התנהגותי ( שיחות ) יכול לעזור . אתה גם יכול לעזור לעצמך ע"י : 1.שתטיל על עצמך משימות שהנך יודע שאתה יכול להצליח בהם . 2.קבל את עצמך איך שאתה , אל תשווה את עצמך לאחרים כל העת . 3.תמצא בחברת אנשים היודעים לפרגן , ולהעריך אותך אני בטוח שייש דברים שאתה חזק בהם . 4.שיהייה לך בהצלחה ! ביי גילבר - משתתף בפורום

לאמיר- כפי שאתה כבר יודע, הטיפול התרופתי המומלץ ל-BDD מבוסס על תרופות מסוג SSRI במינון גבוה. במקרים קשים ועמידים נותנים גם תרופה אנטיפסיכוטית, בד"כ במינון נמוך. בנוסף מומלץ גם טיפול פסיכולוגי בשיטה התנהגותית.

לדור שלום: דיברתי על חוסר ביטחון עצמי שקיים אצלי כאשר אני מדבר עם אנשים או בחברת אנשים שמעתי על התרופה אדרונקס שיכולה לעזור לבעיה האם זה נכון והאם התרופה לוסטרל יעילה גם לבעיה הזאת

חשוב מאוד ללכת לטיפול פסיכולוגי בשילוב הכדורים יש היום המון סדנאות לבטחון עצמי לכן אני מציעה לך ללכת לסדנא במקום מגורייך .

לאמיר תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. תרופות עשויות לעזור, אבל לעתים הן לא עוזרות או שקשה להתאים את התרופה שטובה לך. בכל מקרה פסיכותרפיה מאוד חשובה וזו ההמלצה הראשונה שבוע טוב דר' גיורא הידש

גם אני סבלתי מבעיה זו ומה שעזר לי היה הלוסטרל. סבלתי בעיקר מדיכאון אך גם מחוסר בטחון עצמי.

שלום רב, אני בת 18.5,מאז שהייתי קטנה מאוד (יש לי זכרונות מגיל 5), אני זוכרת שתמיד הסתרתי דברים מההורים שלי ולא סיפרתי להם, כמו למשל שהרגשתי לא טוב והקאתי או שכאבה לי הבטן ולא הייתי מספרת את זה להורים שלי והסתרתי את זה. ההתנהגות הזאת די נמשכת גם עכשיו שקשה לי לספר דברים (גם בריאותיים, כמו כאב בטן או דברים חמורים יותר שממש סבלתי). אני כאילו צריכה להיות חזקה ולא להפגין שום חולשה כלפי חוץ, אבל קשה לי מבפנים. אני די סגורה, מופנמת וביישנית ואני לא מדברת על דברים שמפריעים לי לא עם חברות ולא עם ההורים. אני בוכה ובכיתי די הרבה לבד. הקשר עם ההורים שלי הוא כזה שאנו מדברים על דברים של היום-יום, על בית ספר, ציונים,טלויזיה, חיות מחמד ולא מעבר לזה. אף פעם לא שואלים איך אני מרגישה, מה אני עושה שאני יוצאת מהבית,לא אומרים לי מתי לחזור ולאן ללכת, איך עבר עלי היום ושום דבר שקשור לרגש..... אין לי זכרונות שההורים שלי חיבקו או נישקו אותי אי פעם...אמא שלי לא מדברת איתי על שום נושאים "נשיים". אני לא רבה איתם אף פעם. תמיד הייתי ילדה "טובה", לא הייתי עושה בעיות להורים שלי והייתי תלמידה מצטיינת. נראה לי שיש לי גם OCD כשהייתי קטנה הייתי הולכת בקוים ישרים מסוימים ובמקומות אחרים לא הייתי דורכת וכל מני דברים כאלו והיה לי פחד גבהים חמור. עכשיו אני שוטפת הרבה את הידיים ומתעסקת אובססית בשיער בראש. האם נולדתי עם הפרעות נפשיות? ממה אני סובלת...למה אני מתנהגת ככה? בשנה האחרונה קרו לי אירועים טראומתיים (אונס(לא סיפרתי לאף אחד) ובעיה בריאותית) שבעקבותם נכנסתי לדיכאון קשה,אני לא יוצאת מהבית, ניתקתי קשרים עם כולם, ירדתי במשקל 6 קילו, קשה לי לישון, אני חותכת את עצמי וממש לא אכפית לי מעצמי ולא מכלום. במשך חצי שנה הייתי בדיכאון קשה (וגם עכשיו..) וגם התנהגתי בהתאם וההורים שלי לא שמו לב (אני לא מבינה איך... ). רופא המשפחה שלח אותי ללכת לפסיכיאטר כי אני נראית לו בדיכאון ולשקול טיפול תרופתי. אם אני הולכת לפסיכיאטר אני חייבת לספר לו הכל (כולל האונס) כדי שיתאים לי טיפול נכון? תודה מראש

שלום לך , נראה לי שתמונת המצב שלך מעט מורכבת וכדאי שתשפי את הפסיכיאטר במה שאת מרגישה . הרי השיחות עם הרופא הם המקום היחידי שאת סוף סוף פורקת את רגשותייך . אני לא יודע מה לחשוב על ההורים שלך , אני יודע שייש אנשים קרים שלא יודעים לתקשר עם הילדים ולא יודעים לתמוך בהם רגשית , אבל מי אני שאשפוט את הורייך . לדעתי טוב שאת משתפת , ואם אכן עברת אירוע טראומטי של אונס את חייבת לשתף, כי אונס הוא אירוע קשה מאד ואת חייבת תמיכה . בכל מקרה אוללי תנסי גם להיפתח להורים שלך , או לקרובת משפחה שתפי אותם - פתחי את ליבך , בינתיים ביי גילבר - משתתף בפורום

לרותם- מותר לך לשמור על פרטיות במסגרת הבדיקה הפסיכיאטרית. כמו אדם שהולך לרופא עיניים לא צריך לספר לרופא דברים שלא רלבנטיים לעיניים שלו, כך אדם שהולך לפסיכיאטר לא צריך לספר לרופא דברים שאינם קשורים לבריאות הנפש שלו. האמת שבפסיכיאטריה הגבול מה מותר או צריך לשאול הוא די מעורפל. יש רופאים שינסו להתעמק בילדות שלך ומה עברת עד היום ויש אחרים שלא ישאלו כלום כי למעשה לא משנה ממה נובע הדיכאון, התרופה היא אותה תרופה ולכן אין טעם לחפור יותר מדי. עד כמה הרופא יתעמק בשאלות זה תלוי בשיטת העבודה שלו ובזמן שהוא מקצה לבדיקה.

לרותם הגיע הזמן שתספרי ותשתפי, קשה להיות לבד עם דברים קשים. פסיכיאטר עשוי לעזור לך אבל מה שחשוב באמת שתגיעי לפסיכותרפיה=שיחות אצל פסיכותרפיסט. פסיכותרפיסט עשוי להיות פסיכיאטר, פסיכולוג או עו"ס אשר למדה פסיכותרפיה. בהצלחה, ועדיף היום מאשר לחכות יום נוסף שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש חג שמח. אני סיפרתי לך שאני חולה בסכיזואפקטיבי ושאני מקבל דקינט ודפאלפט 1000מ"ג ןרספרידל6מ"ג ולוסטרל 50מ"ג ווליויום. ושאלתי היא רציתי שאני אגיד לפסיכיאטרית שלי שתתן לי משהו אחר חוץ מהווליום כמו איטומין האם זה אפשרי או שאסור לתת איטומין לתרופות שאני מקבל ? כי אתה יודע שהווליום ממכר וגם הפסיק להשפיע עליי. אז אני אשמח אם תענה על שאלתי ותודה חמאדה

השילוב של איטומין הוא אפשרי אך הגמילה מווליום חייבת להיות הדרגתית. כמו כן, אתה לוקח המון תרופות וזה נראה טיפול עודף. עדיף תרופה אחת ולא שילובים של 5-6 תרופות כפי שאתה לוקח. תנסה זיפרקסה או סרוקוול כתרופה יחידה. הבעיה שכל נסיון לשנות טיפול כרוך גם בסיכונים. הכי טוב- תתיעץ עם פסיכיאטר שמכיר אותך.

לדור אני קיבלתי זיפרקסה וסירקוול והם החמירו את מצבי אני רוצה איטומין במקום הווליוםבשביל להית רגוע והטיפול משאני מקבל מתאים לי ואני רוצה את עצת ד"ר הידש תודה

לאחר כמה זמן בנטילת 500 מג ליום (2 כדורים ליום) רמוטיב מגיעים להשפעה מירבית?

לגדי השפעה מירבית אחרי כשלושה ארבעה שבועות שבוע טוב דר' גיורא הידש

אם לאחר 3 חודשים של 2 ביום אפשר להעלות ל3 ביום כדי להשיג השפעה יותר טובה?

גדי היי, האם יש לך נסיון עם רמוטיב שתוכל לספר על התרופה. שכן אני שוקלת לקחת אותה , והאם יש לך נסיון עם תרופות נוגדות דכאון אחרות? אם אפשר עם פרוט לפורום. בתודה מראש.

שלום , בתי החלה לפני כחודש לקחת את הכדור הנ"ל במינון 4 מ"ג - פעמיים ביום . לא היתה לה כל תופעת לוואי . ביום חמישי היא היתה אצל הפסיכיאטר שקבע כי עליה להעלות את המינון - לקחת בערב 8 מ"ג מהכדור , ובבוקר 4 מ"ג . היא החלה רק אתמול , ומאז היא מרגישה כאב בגרון , ואף טעם של דם . האם עליה להפסיק כלוומר לרדת למינון הקודם ? איך אפשר לדעת אם זאת תופעת לוואי של הכדור , או כאב גרון שמאפיין עונה זאת ? אם זאת אכן תוםעת לוואי של הכדור , האם היא מסוכנת ? תודה .

לאיילת אין מדובר בתופעות לואי של הפרפנן וכדאי מחר בבוקר להבדק אצל רופא המשפחה. בכל אופן יתכן שמדובר על יובש בפה ובגרון אשר מפורשים כפי שהבת אומרת. במקרה כזה מסטיק או סוכריה ללא סוכר עשויים לפתור את הבעיה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם התרופה זיפרקסה יכולה להשפיע על יכולת הריכוז שלי בקריאה וכתיבה <.?

אני קיבלתי זיפרקסה ואכן כן פגעה לי בריכוז וגם בזיכרון

ייתכן שכן אבל כדאי לזכור שפגיעה בריכוז יכולה לנבוע גם מהמחלה הבסיסית שבגינה את מטופלת.

ליעל תודה למשיבים ואכן התשובה לא פשוטה. באופן עקרוני הזיפרקסה דווקא עשויה לשפר את הריכוז והזיכרון, אם הם נפגעו מהבעיה הבסיסית שבגללה ניתנה הזיפרקסה הרי הזיפרקסה משפרת את המצב הנפשי והזיכרון ישתפר. אבל לעתים מדובר על תופעתלוואי שהיא חולפת עם הזמן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מתח/סטרס/חרדות(קלות) יכולות לגרום לעיניים לשרוף? להרגשת גירויים בעיניים במשך כל היום?

בשלב ראשון בדיקה אצל רופא עיניים.

לליאור מתח גורם ליבש בפה ועלול לגרום גם בעיניים, אבל כפי שדור כתב, רצוי להבדק על ידי רופא לשלילת בעיה גופנית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום תודה על תשובתך באשר לפלוטין. אני מאוד מתלבטת באשר ללקיחתו. שמעתי וקראתי כי תרופת הפרוזאק מביאה לתופעות לוואי ארוכות טווח, כלומר שנים רבות גם לאחר הפסקתן. אינני יודעת אם עלי להגביר המינון לריטלין ל 40 מ"ג במקום 30 והדבר יפתור את הטיקים והסימפטומים של הOCD או לשנות לכדור הפלוטין. הרופא שהמליץ לי על ההחלפה היה רופא מיון ונראה לי כי המליץ לי ללא מחשבה אמיתית על העניין. מה דעתך? אשמח לתשובתך אור

1. לפרוזק/פלוטין אין תופעות לוואי מאוחרות. 2. ריטלין מעורר טיקים, ולכן אם את לוקחת ריטלין ויש לך טיקים, אז להפסיק ריטלין ו/או להוסיף תרופה נגד טיקים. 3. פלוטין ניתן ל-OCD במינון של 60-80 מ"ג ליום אך השילוב עם ריטלין, אם בכלל, חייב להיות בפיקוח. 4. רופא במיון הוא בד"כ מתמחה שנותן מענה למקרים דחופים ולכן זה איננו תחליף לאיבחון מקצועי של מומחה.

לאור תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, כדאי שתהיי בטיפול מסודר ואז גם תרגישי בטוחה עם הטיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שאלתי היא האם על סמך התרופות שאני נוטל ניתן לדעת האם מדובר בסכיזופרניה הנני מוכר כנכה צה"ל על רקע נפשי ממכתב שהגיע לידי במקרה היה רשום שאני חולה סכיזופרניה האם ניתן לדעת על סמך התרופות. ליתיום 1X4 ביום 300 מ"ג דרלין 1X3 ביום 10 מ"ג ריספרדל 1.5 1X ביום 1 מ"ג 2. האם תרופות אלו פוגעות בתפקוד המיני ובפריון? מודה לך מראש על תשובתך בברכת שבת שלום

היי אל תתיחס יותר מדי למכתבים שכותבים לגופים רשמיים כדי שיתנו לך אחוזי נכות כמו משרד הביטחון כי רופאים לפעמים מחמירים באבחנה גם אם הם לא בטוחים בה, כדי שתקבל יותר זכויות. הרספרידל היא תרופה אנטי פסיכוטית לטיפול בסכיזופרניה, הליתיום זו תרופה קלאסית לטיפול במאניה דיפרסיה, אבל נותנים אותה גם לחולי דיכאון. דרלין- לא יודע מה זה. אגב, לא יהיה פשוט במקום להתלבט ולנחש ניחושים, לשאול את הפסיכיאטר שלך מה לדעתו האבחנה? תרגיש טוב מיכאל

שלום על סמך התרופות שאתה לוקח לא ניתן לדעת אם מדובר בסכיזופרניה. ריספרדל היא תרופה אנטיפסיכוטית אך היא גם תרופה מייצבת מצבי רוח. בשילוב הליתיום שהיא תרופה די מסובכת קיימת אפשרות סבירה שמדובר בהפרעה דו קוטבית (מניה דפרסיה) ולא סכיזופרניה. מצד שני מה שכתוב במסמך רשמי חייב להיות נכון, אלא אם הפסיכיאטר הוא עבריין שזייף אבחנה. דווקא כן הייתי מייחס חשיבות למה שכתוב במסמכים, להבדיל משיחה בע"פ, ששם הרבה יותר קל לשקר ואין אפשרות להוכיח מי אמר מה. אם יש לך ספק- בקש מהפסיכיאטר המטפל מכתב עם פירוט של האבחנות והטיפולים, כאשר הוא חתום על המכתב. זה הזכות שלך עפ"י חוק זכויות החולה-1996. בקיצור, מה שהפסיכיאטר אומר לך בע"פ הרבה פחות משמעותי לעומת על מה שהוא חתום. בע"פ הוא יכול למרוח אותך איך שבא לו אך לא בכתב עם חתימה. אם יתברר לך שהוא זייף אבחנה אז הוא עבריין ואתה יכול להתלונן עליו אצל הגורמים המוסמכים.

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבוע טוב דר' גיורא הידש

תודה לך הידש

שלום, לפני שבוע התחלתי לקחת cymbalta, 30 mg פעם ביום. רציתי לדעת אם אפשר לשתות אלכוהול ו/או לעשן עם התרופה? אני לא אלכוהוליסטית וגם לא מעשנת כבדה. אני מעשנת 5 סיגריות ביום, ולפעמים פחות. בסופי שבוע אני שותה שליש בירה עם חברים. האם זה אפשרי?

לרונה אין בעיה עם העישון וצימבלטה, כמובן שעישון סיגריות זו בעיה אחרת. אלכוהול אסור, את שואלת לגבי כמות מאוד קטנה של אלכוהול, כך שיש שאלות שלא צריך לשאול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ! אני לוקח אדרונקס כבר שלש וחצי שבועות 8 מ"ג ליום ולא חל שיפור האם צריך לחכות עוד וזה יכול להשפיע בהמשך באותו מינון , או שאם זה לא השפיע עד עכשיו זה לא ישפיע ?

למנחם שלום, המינון של האדרונקס הוא טוב, כעת אתה על הגבול של התחלת ההרגשה כלומר, בודאי שכדאי לחכות עוד כשבועיים. לעתים האדם עצמו הוא האחרון שמרגיש בשיפור, כדאי לשאול אנשים הקרובים אליך ומכירים אותך האם הם רואים שינוי? יתכן שהם רואים שינוי שאתה תראה רק בעוד זמן קצר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני חולה בזכיזואפקטיבי ואני מקבל טיפול רספרידל 6מ"ג ואני מקבל דפלפט1000 מ"ג ומקבל לוסטרל 50 מ"ג רציתי לדעת אם הכדורים אני לוקח מביאים לשיפור או יציבות במצב למרות שלפעמיים אני רואה הזיות ראייה ולא מתרגש מהם ולפעמיים אני מרגיש בריא ולא צריך כדורים אבל אני חייב לקחת כדורים ואני לקחתי הרבה תרופות שלא השפיעו עליי ואני שתציע לי מה אני צריך לעשות בכול העניין הזה להמשיך לקחת כדורים להפסיק מה לעשות בהמשך הדרך אשמח מאוד אם תעזור תודה לך מראש"... (תודה)

לחמאדה אני מבין שהטיפול הנוכחי שיפר מאוד את מצבך וטוב שכך. נכון שלעתים עלולות להיות ירידות ואז ישנן הזיות אבל אם רוב הזמן אתה מרגיש טוב אז הטיפול הוא טוב. לטיפול יש גם מטרה נוספת, המטרה היא למנוע החמרה, למנוע התקף חוזר של הזיות. כך שאתה כנראה חייב להמשיך בטיפול כדי שההזיות לא יחזרו. כל טוב דר' גיורא הידש

חיב לדעת איפו עושים בדיקת סרטונין מה בודקים כמו או איכות נימאס לי מי איתקוצויות של כלי הדם עם חוסר תאבון חיב לבדוק את כול הסיפור זה או אני או המחלה איך עושים בדיקה ואיך מטפלים בבעיה(חומציות בדם) נוגדנים אבנתי את הבעיה שלי אני חיב בדיקה

לאדם כיוון שמדובר ברמות הסרוטונין במוח, אין בדיקה אשר בודקת את רמות הסרוטונין במוח. כל טוב דר' גיורא הידש

אם לוקחים קלונקס באופן חד פעמי כמות של 4-6 מ"ג האם זה יכול לגרום לנזק גופני/נפשי או שזה בטוח?

מינון הטיפולי של קלונקס הוא עד 20 מ"ג ליום, באישור רופא כמובן. מינון של 4-6 מ"ג הוא גם נחשב לגבוה אבל רחוק מהמקסימלי. הקלונקס אמנם גורם לעייפות, ישנוניות, תלות והתמכרות אך אין נזקים גופניים בלקיחתו, כאמור, עד 20 מ"ג ליום. לצורך השוואה קלונקס 0.5 מ"ג שקול לווליום 5 מ"ג ולכן קלונקס 20 מ"ג שקול לווליום 200 מ"ג.

שלום, באופן חד פעמי לא נגרם נזק. כמובן שלא מומלץ ליטול סתם תרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור בוקר טוב אני נוטלת רסיטל מזה 9 חודשים במינון של כדור ליום-20 מ"ג. בחודש האחרון העליתי את המינון לפי המלצת רופא לכדור וחצי. הנני סובלת מ OCD קל. לצערי, חזרו התופעות ונהייתי עצבנית יותר ויש לי המון טיקים בפנים וגירודים ברגליים. היום הייתי אצל פסיכיאטר שהמליץ לי לקחת את תרופת הפלוטין. האם עלי להעלות את מינון הרסיטל ל2 כדורים למרות תופעות הלוואי- ירידה בחשק המיני והשמנה או לעבור לתרופה החדשה שהוצעה לי? האם התרופה החדשה אכן יעילה? אשמח מאוד לעזרתך אור

לאור הפלוטין היא פרוזק ושתי התרופות הן מהמשפחה של התרופות הפועלות על הסרוטונין. ב OCD מקובל לתת מינונים גבוהים יחסית של התרופות. לכן אם ישנן תופעות לוואי מהרסיטל מקובל לחשוב על החלפת הטיפול בתקווה שהתרופה השניה תועיל יותר עם פחות תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, אבי בן 73 נכה ומשותק בפלג גוף ימני ופגוע בדיבור ,לאחר ארוע מוחי שעבר לפני כ-14 שנה. בנוסף הוא סובל גם מפרקינסון וסכרת. לפני כ-4 שנים החל אצלו דימום רקטלי והרופא שלח אותו לבצע בדיקת קולונוסקופיה אך הוא סרב. חלפו להם 4 שנים והדימום רק החמיר עד שהגיע לביה"ח כדי לקבל מנות דם עקב המוגלובין שירד ל-5.3. נתגלה אצלו בצילום סי.טי בטן גידול במעי הגס ושוב הוא צריך לעבור בדיקת קולונוסקופיה וכנראה ניתוח לכריתת המעי וכרגיל הוא ממשיך לסרב לכל. מצבו הכללי ירוד והוא לא אוכל ורדום רוב היום. מה ניתן לעשות במצב כזה ? האם ניתן לאלצו לעבור את הבדיקה והניתוח ? רופא המשפחה אמר שניתן למנות לו אפוטרופוס ,אך הוא סרב לומר האם דעתו של אבי צלולה או לא.

או חרדה האם זה עזר לכם ההיפנוזה לצאת מהדיכאון והחרדה?

אני היום עברתי היפנוזה בכללית משלימה בתל אביב עבור בעיות שינה (יקיצה כל שעה וחצי) הוא הביא אותי למצב שהרגשתי מה עובר עלי בזמן השינה- ומה שאני מרגישה זה צורך ליהיות כל הזמן בשליטה. הוא לימד אותי טכניקת הרפייה ואני אתרגל מהיום בלילה. (אני פשוט רוצה לנסות לישון ללא רמרון/טרזודיל (=כדורים אנטי דכאונים המשרים שינה כתופעת לוואי) שלא מיטיבים עימי ביום שלמחרת) אני יודעת שהמהפנט שם מטפל גם בבעיות אכילה, בעיות חרדה (ואני מניחה שגם דיכאון)- אז אם את שייכת לכללית וגרה בתל אביב אולי תנסי- המחיר לא יקר למבוטחי כללית

אודה לך באם תרשמי את מספר הטלפון של הרופא ושם הרופא תודה

שלום לך. אני נוטל כדורי רספרידל ולאחרונה העלתי מינון מ- 3 ל- 4 מ"ג. סמוך לתקופה זאת, הופיעה לי פריחה בעור ברגל ימין, מתחת לברך. בעלון לצרכן של רספרידל כתוב שבמקרה כזה יש לפנות מייד לרופא. מה דעתך בנושא? גיא

כתשובה לבעיות pms ? או אולי יש גלולה יותר נפוצה בשימוש שלה ? כי אני מחפשת אותה ברשת ולא נראה שהיא נפוצה בכלל. ולא בא לי להיות שפן נסיון של אף אחד... והאם הגלולה תפריע לאנאפרניל שאני לוקחת כל יום בערב בשביל הOCD ?

שלום, מה זה סרזט? אולי תכתבי את השם בלועזית? כל טוב דר' גיורא הידש

האם קושי בנשימה בסביבת אנשים בעיקר גברים יכול להיות סימפטום לחרדה חברתית קלה? יש לצין שקשה לי להיות בתוך אנשים ואני נימנעת מיזה די הרבה

לקרן העובדה שקשה לך ואת נמנעת יחד עם הקושי בנשימה מצביעים על בעיה של חרדה. כמובן שאבחון מלא צריך להעשות פנים מול פנים עם רופא. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הידש שלום! אני אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי,אפילו שזה קצת קשה לתאר במילים את מה שאני הולכת לספר.אבל אם לפחות תוכל לשער זה נורא יעזור לי,פניתי כבר למישהי שמבינה בתחום וקיבלתי ממנה חוות דעת,ואני רוצה בבקשה גם את חוות דעתך. יש לי חברה מאוד טובה שאני חוששת שעובר עלייה משהו..אני לא פסיכולוגית אבל אני רואה שמשהו לא בסדר אצלה. נתחיל מזה שמצבי הרוח שלה מאוד קיצוניים..כשהיא מודכאת (שזה רוב הזמן) היא שקטה ועצובה ולפעמים גם בוכה וכשאני שואלת אותה מה קרה היא מתחילה להזכר בכל מיני דברים או לאמר דברים על המקום,בד"כ אילו דברים בסגנון:"אני מפחדת להיות לבד", "ואולי הוא לא באמת אוהב אותי?","נמאס לי שכולם מנצלים אותי". לעומת זאת כשאר היא במצברוח טוב היא נוהגת לדבר הרבה והמון ולהיות מאוד קופצנית,להגיד דברים לא קשורים כלל,להתנהג בפרובוקטיביות (כמו להתמרח על עמודים ברחוב כשאר בנים עוברים).היא נוהגת לחשוב שכל גבר מסתכל עלייה והיא תכחיש אם אומר לה:הוא אמר שאת לא הטעם שלו. היא תמיד תכחיש,היא לעולם לא מקבלת עובדה שבן אדם ,בין אם זה בן או בין אם זה בת חושב/ת שהיא לא נראית טוב. כאשר היא נמצאת עם גבר לבד היא מיד מתחילה לפתות אותו ולהגיע איתו לפעמים גם מאוד רחוק (היא כבר לא בתולה).הקטע הוא שהיא לא נהנית מזה,היא אף פעם לא הרגישה מה זה להנות מסקס,והיא בעצם עושה את זה כדי לגרום לגבר שאיתה להרגיש טוב,היא רוצה קרבה מסויימת שכנראה היא לא מקבלת ולכן נדמה לי שהיא אפילו תשמח לקבל את הקרבה בצורה מינית. או במילים אחרות היא תתן סקס כדי לקבל אהבה. אך חבל לי שהיא לא נהנית מזה,,,ועוד יותר חבל לי שהיא עשתה את זה עם מס' כל כך רב של גברים. עוד אציין שלאחר כל פעם שהיא מקיימת מגע מיני היא מתקשרת אליי ומביעה חרטה. ואם היא לא מביעה חרטה,,,יומיים אחרי זה היא פתאום תיהיה עצובה בלי סיבה או הפוך מכך היא תחזור ללא הפסקה על ה"עובדה" שהגבר איתו קיימה מגע מיני עשה את זה איתה כי הוא חושב שהיא הכי יפה בעולם..למרות שהיא יודעת עמוק בלב שהוא רק רצה לנצל אותה כי היא נותנת.אז למה היא יודעת שמנצלים אותה והיא ממשיכה לתת מעצמה?? עוד דבר שאני רוצה לציין..זה שכאשר בן אדם אמר עליה משו טוב היא תחזור ותספר את זה לכולם ותרגיש כל כך טוב ולפעמים נדמה לה שבן אדם מסויים אוהב אותה למרות שהוא אמר ולא פעם אחת שהוא לא!גם עכשיו,יש לה חבר והיא חברה שלו רק כי הוא אמר לה אחריי יומיים שהם הכירו שהוא אוהב אותה..אז עכשיו היא גם חושבת שהיא אוהבת אותו. היא גם נוטה לשקר ולאמר על בנים שהם כפו עלייה יחסי מין ולאחר מכן מסתבר,שכרגיל היא יזמה את המגע המיני כמו תמיד,ואחר כך היא בהחלט מודה בזה ומצטערת שהיא שיקרה לי.. מקווה שלא סיבכת אותך ביותר מידי מילים, ומקווה שתוכל לעזור לי..מאוד ישמח אותי תודה

מישהי שלום נתת תמעלה תיאור מאוד מפורט של חברתך מנקודת המבט שלך ולא כ"כ ברור למה ובמה את צריכה עזרה? האם את מודאגת ממצבה? אך הכי חשוב זה האם היא מודאגת ממצבה? האם היא רואה צורך בשינוי בעצמה? לכל מטבע יש שני צדדים ומעניין איך היא מתארת את מה שקורה לה. לקבל אהבה וקבלה מהסביבה זהו צורך מאוד חזק ויש הרבה דרכים לקבל יחס ואהבה מהסביבה בכל גיל, מין, מצב בחיים יש צורות התנהגות שונות. לפעמים אנשים עלולים לסכן את עצמם או לפגוע בעצמם כאשר הם מחפשים אהבה. למה את כ"כ מוטרדת מכך שהיא מספרת לכולם על המחמאות שהיא מקבלת? אולי היא גאה בעצמה או מרוצה מעצמה ? אם זה מעצבן אותך תאמרי לה שכבר שמעת כמה פעמים את הדבר שהיא מספרת. את, כחברה יכולה לנסות להעביר לה את דאגתך ממצבה ומעתידה, את יכולה להציע לה ללכת לטיפול. אך השאלה העיקרית היא האם חברתך רואה איתך עין בעין את תיאור המצב? אורלי

עתם העובדה שהיא מתחרטת על דברים שהיא עושה מראה שהיא מודעת לכך שמשהו לא בסדר.. והיא הולכת לטיפול אצל איזו עובדת סוציאלית שבכלל לא עוזרת לה,אבל היא נותנת לה כדורים נגד דיכאון. ומפריע לי שהיא חוזרת אלף פעם על מחמאות שנתנו לה בגלל שאפילו אם אמרו שהיא חמודה היא תאמר את זה...אפילו משהו קטן,ולפעמים היא אפילו ממציאה שמישהו החמיא לה וחוזרת על זה..ובסוף מתברר שהיא שיקרה.. היא כל כך לא מובנת נראה שהבטחון עצמי שלה מאודדדדדד נמוךךךך כאילו היא מחפשת משהו ולא מוצאת לא כך?

נתתי למישו שמבין בתחום לאבחן אותה.. ואמרו שיש בהחלט חשש שהיא חולה במאניה דיפרסיה..בגלל זה פניתי לכאן כדי שאולי אוכל לראות מה אחרים יכולים לאמר על כך

לענבר עדיף שלא תאבחני אותה ובמיוחד לא אנשים שהם לא אנשי מקצוע. מה שחשוב בשבילך הוא האם ישנה בעיה שבגללה כדאי לפנות לטיפול. במקרה שאת חוששת מזה כדאי לשתף את ההורים. כל טוב דר' גיורא הידש

האם גניבת בגדים בלי סוף (ושרשראות ועגילים)זה סוג של מחלה? חשוב לצין שאחותי בהחלט מודעת לזה ומודה בזה וניראה כאילו אין לה מצפון למרות שאמרה שכן היא גם אמרה שהיא לא רוצה להפסיק את זה, חשוב גם לצין שהיא בת 17 וכל תקופת ההתבגרות היא מתמרדת בכל דבר. ליפעמים היא גם מנצלת את הרגישות שלי ופוגעת בי בנקודות רגישות למרות שהערתי לה על זה הרבה היא ממשיכה כאילו הכפת לה רק מעצמה אז מה אתה אומר ד"ר? תודה מראש קרן

האם הסרוקסט יכול לגרום לחוסר תיפקוד מיני?

למרינה הסרוקסט עלול אצל חלק מהאנשים לגרום לירידה בחשק למין וגם לקושי להגיע לאורגזמה. התופעות הללו מוכרות, הן חולפות עם סיום הטיפול, לעתים ישנה הקלה ופחות הפרעה כאשר הגוף מסתגל לתרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור, אחתמהתופעות שגרמו לי לפנות לטיפול פסיכיאטרי היה דופק מהיר בלתי מוסבר לעיתים, חשוב לציין שביצעתי בדיקת אקו לב ואקג והכל יצא תקין. שאלתי: האם דופק מהיר (כתופעה), למרות טיפול של כמעט שנה בכדור וחצי רסיטל ביום, האם זה נורמלי שאסבול מדופק כזה?

לתותי אם הבנתי נכון הרי הדופק המהיר אצלך הוא ביטוי של חרדה. אם עדיין למרות הטיפול ברסיטל עדיין יש חרדה יש לשקול את החלפת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי בבקשה לדעת לגבי התרופה "מלרין" אני לא מוצאת עליה כל כך הרבה אינפורמציה באינטרנט. אני נוטלת פרוזק והרופאה שלי הוסיפה לי קלונקס עקב חרדות אבל אני לא אהבתי את ההשפעה שלה כי הרגשתי נורא "מעופפת"... אז בכל אופן עדיין לא התחלתי לקחת אותה כי רציתי קודם לדעת על התרופה אודה גם לדור על דעתו. הדר

ככל הנראה מדובר על מלריל=רידזין=Thioridazine. מדובר בתרופה אנטיפסיכוטית מאד ישנה עם הרבה תופעות לוואי. משווקת בטבליות של 10 מ"ג, 25 מ"ג ו-100 מ"ג. יש לגביה הרבה אזהרות אבל זה תלוי גם במינון שלוקחים. אם הבעיה שלך זה חרדות אז יש היום טיפולים הרבה יותר טובים ובטוחים לשימוש. בגלל ההשפעה על הלב חובה לבצע EKG לפני שלוקחים אותה ובדיקה נוספת חודש לאחר מכן (גם אם המינון הוא 10 מ"ג ליום). בשימוש ממושך תיתכן פגיעה ברשתית העין עד עיוורון, אבל זה נפוץ בעיקר במינונים מאד גבוהים.

להדר תודה לדור אבל הדברים שהוא כותב הם בעיקר לגבי שימוש במינונים גבוהים מעל 100 מג' ביום. במינונים נמוכים התרופה ניתנת כנוגדת חרדה ויתרונה הגדול שאין היא ממכרת. קלונקס עלולה לגרום להתמכרות (גם בגלל ההרגשה הטובה שציינת) ולכן מעדיפים להמנע משמוש ממושך בקלונקס ולעבור לרידזין. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, האם ישנם כדורים נוגדי דיכאון שניתן ליטול במהלך ההריון שאינן גורמות נזק או סיכון לעובר ואם כן אז מהם? ואם כן אז האם ניתן לקחת אותם גם אחרי הלידה ולהניק במקביל תודה

הכי בטוח זה כמובן הריון בלי תרופות אך לא תמיד אפשרי. תרופה שהוכיחה שהיא בטוחה מאד בזמן ההריון היא פרוזק (פלוטין, פריזמה). יש תרופות נוספות שבטוחות אך עליהן יש פחות הוכחות מחקריות. אני חושב שאפשר להניק כי הכמות מהתרופה שעוברת בחלב היא יחסית קטנה. מומלץ להיוועץ עם המכון לטרטולוגיה לפני תיכנון כניסה להריון (אם הוא מתוכנן).

שלום לך, יש לנטילת התרופה(פרוזק) השפעה במהלך ההריון, וגם השלכות על העובר מיד לאחר הלידה, אך במידה והתרופה נחוצה לך ניתן ליטול אותה במהלך ההריון תוך התיעצות עם הרופא המטפל.

שלום אני עם 3 רמוטיב ליום עובר לציפרלקס מפחד מהתנגשות חומרים בגוף אמרו לי לרדת ל 2 רמוטיב ביום,יום לאחר מכן לעבור ל 1 ליום,ויום לאחר מכן כלום,ויום לאחר מכן חצי ציפרלקס ל 4 ימים ואז כדור ליום. האם זה נכון?

לאלדד לדעתי אפשר לעבור מתרופה לתרופה כפי שכתבת, אבל לדעתי אין בעיה לעבור מיום אחד לשני בין שתי התרופות כיוון שהן פועלות במנגנון דומה. כך שבכל מקרה המעבר יהיה חלק. כל טוב דר' גיורא הידש

אני חייב לדעת משהו כי השתגעתי כבר מישהו פה מכיר את זה שרואים "כוכבים" כאלה כמו בסרטים מצויירים? זה קורה לאנשים בדרך כלל שקמים מהר מהמיטה,אבל זה לא שרואים שחור זה פשוט כוכבים קטנטנים שלאט לאט מתרוקנים וזה עובר. הבעיה שזה קורה לי די הרבה,בכדורגל,או שהיום ירדתי במדרגות של הבית, מה זה לעזאזל? מה יש לי בעיות חמצן למוח? למה זה קורה לי פעם בחודש,פעם זה לא קרה בכלל,ולמה זה משהו בלב? או שזה נובע מהמצב החרדתי שאני שרוי ביום יום? (אני סובל מחרדות ונוטל רמוטיב) מה דעתכם? ללכת לבדוק ואצל איזה רופא?

אמיר היקר אני לא מכירה כל כך כימיה ורפואה, אבל מה שאתה מתאר מעניין מאד. אני חושבת שיש הרבה חוויות שאנחנו חווים ולא מבינים, ובטעות מתייגים אותן כבעיה או כמחלה. יש אנשים שמתקשרים, לא יודעת אם אתה איש מאמין, אבל הרבה חוויות של אנשים קשורות ליכולת שלהם לראות ולחוות דברים ואנרגיות שאנשים אחרים לא מצליחים לחוש. למשל, כלבים מסוגלים לשמוע שריקות בתדרים גבוהים שהאדם אינו שומע. יש אנשים המסוגלים לראות הילות. אפילו צילמו את זה במצלמה מיוחדת. המדע לאט לאט חושף דברים שהמיסטיקה מדברת עליהם דורות רבים. אולי אתה באמת רואה כוכבים? זה נשמע מטורף מדי להגיד, שאם אדם שומע קולות אולי הוא לא פסיכוטי אלא באמת קיימות יישויות מחוצה לו שמדברות איתו והוא מסוגל לשמוע ואחרים לא? למה זה יותר מטורף מללכת לרב רנטגן או למתקשרים או לקוראים בקפה ובכף יד? אמיר אולי יש לך פשוט ערוצים גבוהים יותר של אינטואצייה? הרבה פעמים סבל נפשי פותח בנו ערוצים של תקשור ואינטואיציות. אולי חוננת, בזכות הסבל שאתה עובר, ביכולות כאלה? לא הכל זו מחלה, אמיר. אמרה המשוגעת תמי, ולא יספה... תמי.

האינטואיציה שלי נשמה מתחננת לדעת שאת "בסדר" ולא בדרך ל....

האם אחד מסוגי הכדורים המשמשים לדיכאון וחרדה ידוע גם כמוסיף מוטיבציה (לעשות, להתקדם, להשיג, להיות יותר.....)? האם מוטיבציה מתעוררת אצל כל אחד באופן טבעי כאשר הוא לא מדוכא או חרד? קרוב משפחה שלי מקבל תרופות ממשפחת ה-SSRI הוא אינו מדוכא ומצד שני אינו עושה דבר לשיפור חייו או לפרנסתו. הוא כאלו במצב של המתנה (המתנה למה....זה לא ברור לאף אחד). מה יכול לשפר מצב של חוסר יכולת להתמודד עם קשיים אפילו הקלים ביותר? ולעורר מוטיבציה? תודה

למודאג דיכאון מתאפיין בחוסר מוטיביציה ולכן לא כדאי ללחוץ על קרוב המשפחה יותר מדי כי תשיגו רק תגובה הפוכה. צריך להבין שהדיכאון היא מחלה ואדם חולה לא מתפקד, כך גם לא דורשים מאדם ששבר את הרגל או עבר התקף לב לצאת לעבודה. התרופות הפועלות על הנוראדרנלין משפרות את המוטיבציה. כמו אפקסור או צימבלטה או אדרונקס. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אשמח אם תוכל לענות על שאלה זו - האם כאב זו תופעה פיזיולוגית או פסיכולוגית ? אודה לך אם תוכל לצרף הסבר. בכבוד רב אנונימית

לאנונימית התשובה קצת מורכבת. לכאב עלולות להיות סיבות גופניות או נפשיות. כלומר, פצע או חתך הם סיבה לכאב, אבל לא תמיד יש סיבה גופנית שאנחנו מוצאים ואז אומרים שאין גורם גופני. התחושה של הכאב היא תמיד נפשית, היא תמיד במוח ולא בעצב ההיקפי. לכן ישנם אנשים שרגישים יותר לכאב ומגיבים לכל כאב קטן, וישנם כאלו שמגיבים פחות. כל טוב דר' גיורא הידש