פורום פסיכיאטריה

שלום ד"ר, אני נשואה מזה כחצי שנה לבעל מקסים, אוהב, תומך ואיכפתי. אך כמו תמיד, בכל סיפור אגדה יש גם רע. יש לו בעיה שבכל פעם שמשהו מעצבן אותו, לרוב סביבי, אם זה משהו שהוא מתעצבן עלי ולא תמיד בצדק ובפרופורציה, הוא כועס כאילו נחרב העולם. במשך 3 שנים שאנחנו יחד, היו לו בערך 2-3 התפרצויות זעם של שבירת חפצים, הכאה עצמית, דפיקות חזקות על השולחן וזריקת חפצים, פעם אחת הוא אפילו ירק עליי ושפף עליי מאפרה. אני יודעת ששני הפנים שתיארתי באישיותו נשמעים קיצוניים ביותר וכאילו מדובר בשני אנשים שונים אך ככה הוא ומיד הוא נרגע והופך להיות מלאך משמים. הוא לעולם לא פגע בי פיזית ואני משוכנעת שהוא גם לא מסוגל לעולמים!!!! אני די מתוסכלת והייתי רוצה עצה טובה... אני מעוניינת לעזור לו מאוד וביקשתי ממנו לפנות לייעוץ והוא הסכים אך עד עכשיו הוא לא עשה זאת ונדמה לי כי הוא מאוד מתבייש במעשיו. הוא גם סגור מאוד מטבעו.יש בינינו אהבה גדולה ואיני מדברת מתוך תמימות... בתודה מראש, לי. אני בת 24 והוא בן 31.

ללי שלום רב! בנוסף למענה העתידי של ד"ר פלד לפניתך אני מאוד... מאוד... ממליץ לך לפנות למרכז למניעת אלימות במפשחה שבאזור מגוריך לקבלת יעוץ פרטני והדרכה כיצד לנהוג במצבים בתארת. מדבריך עולה כי בעלך אכן מפגין התנהגות אלימה ממשית כלפיך ( גם אם לא מדובר באלימות קשה בשלב זה ) . התערבות מוקדמת של גורם טיפולי מתאים מונעת התדרדרות. באם ישוב לפגוע בך פיזת בעתיד עליך להתלונן כנגדו משטרה ללא היסוס . ללא גבול חיצוני מרתיע שיבהיר לו את חומרת מעשיו יתכן צפויה יתדרדרות לדפוסי התנהגות אלימה כנורמה. במרכז למניעת אלימות במשפחה גברים עם נטיה לאלימות או גברים אלימים לומדים בין היתר טכניקות לשליטה על כעסים על פי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית. כל טוב דן

בוקר טוב, בני בן 6 מטופל כבר 4 חודשים בפרוזק 1 ביום 20 מ"ג , בני סובל מחרדות ואופססיות (טיקים ביידים וחזרה על שאלות) הכדור השפיע עליו בצורה טובה בהתחלה בתקופה האחרונה יש ריגרסיה , הוא עוד פעם מאוד מוטרד יותר וחזרו הטיקים. הפסיכיאטר המליץ להמשיך באותו טיפול בשלב זה (דרך אגב הילד נמצא במסגרת של כיתת הכנה לא' עם ילדים שסובלים מבעיות התנהגותיות). האם יש לכדור השפעה בעתיד התמכרות? האם במהלך הטיפול יש ירידות בהתנהגות? האם כדאי בטיפול אלטרנטיבי?

שקלת את האפשרות שילדך יקבל טיפול התנהגותי אנטיחרדתי ללא תרופות ??? אם את מעוניינית אוכל למסור לך שמה של מטפלת המתמחה בגישה זו בטיפול בילדים.

אני סובלת מחרדה שמגיעה עים תופעות לויי קשות של שילשולים וקוצר נשימה ואפתיות ועוד דברים מעניינים אני שותה כבר חודש וחצי סרוקסט כשאני על חצי כדור עליתי לשלוש רבעיי כדור והתחלתי לחוש עצבנות ואי שקט וחוסר שינה והזזת הרגלים והידים ללא מנוחה הפסיכיאטרית שלי טענה שיש לי רגישות לכדור ושעליי לרדת במינון לחצי כדור ליום חזרה וכך עשיתי אלא שלאחר שבוע של הפחתת המינון קיבלתי התקף חזק מאוד שלווה בכול תופעות הלוואי שציינתי . בשיחה חוזרת עים הפסיכיאטרית שלי היא המליצה לי להעלות את המינון לכדור אחד מאחר ואני סובלת מתת מינון לדעתה ושלא מצאתי את המנינון המתאים לי עדיין שאלת היא מה דעתך על הנושא ? אאולי אני בכלל אלרגית לכדור? אולי הוא מזיק לי?מה עליי לעשות לדעתך ? אודה לך על תשובתך המהירה

א. לדעתי עלייך להחליף פסיכיאטרית דחוף ג. לפי הידע שלי זה באמת תת מינון, היית כבר מזמן אמורה להיות לפחות על כדור שלם, ולפעמים מוסיפים לזה כדור נגד חרדות ד. ממליצה לך לעבור לאפקסור. לי הסרוקסט לא עזר כלל בנושא של חרדות. ה. אם תרצי אהיה מוכנה להמליץלך באופן אישי על פסיכיאטר מעולה. מיכל.

מישהו מכיר תופעה של תת מינון הסרוקסט ומהן תופעות הלוואי שלה? האים זה מסוכן?.

תת מינון להבנתי אינו מסוכן, אלא בכך שאת לא בדרך לריפוי... אין לכך תופעות מיוחדות אלא אלה שמהן סבלת לפני שלקחת את הכדור (האם זה כך? לא פירטת). כל מה שזה אומר שאת לא מכוסה, מבחינת טיפול, ושעלייך למצוא מטפל שמשדר עקביות ובעל ידע. מיכל. כפי שכתבתי לך אפקסור נראה לי טוב בהרבה. ולי מאוד עזר. ואגב אין שום סיבה שתמשיכי לסבול בצורה כזאת, וגם עוד להוציא על כך כסף, על טיפול שאינו עוזר לך. אחרי שבועיים שלושה במקרה של סרוקסט היית אמורה להרגיש שונה לגמרי (ובאפקסור- הרבה הרבה יותר מהר...). וכאמור לעיתים מוסיפים לסרוקסט כדור נוסף בהתחלה. מיכל.

מישהו יודע לגביי תת מינון בסרוקסט ומהן תופעות הלואי????????????

תופעות הלואע רשומות בעלון שמצורף לתרופה

המינון המקובל הוא כדור אחד של 20 מג, ואפשר להגיע לפעמים עד לשני כדורים תופעות לוואי של התרופה, אתה מתכוון? זה לא ברור משאלתך.

לרופא שלום אני ממש מיואשת הכל לא מצליח לי בזמן האחרון בעבר הייתי "וורק הוליק" עבדתי בקצב מטורף עד שחליתי במחלת הנשיקה לא יודעת אם קשור אבל לא חשוב בקיצור הגעתי למצב שהייתי צריכה לקחת פלוטין ואחר"כ סרוקסט במקום לקחתי כמעט שנה והפסקתי הרגשתי מצויין עד ש .. היתחתנתי באותו זמן קניתי דירה בלחץ של בעלי ואביו במקום שממש לא רציתי אבל זה היה תוך כדי לחץ מאז אני עוד לא נשואה שנה וכבר עברתי שתי דירות שכורות עם בעלי בית שרק מכבידים עלינו הדירה שלנו עדיין לא מוכנה בעוד שלושה חודשים ניכנס אליה ואם זה לא מספיק פיטרו אותי מהעבודה שעבדתי בה שבע שנים ואם גם זה לא מספיק הפלתי לפני 4 שבועות בשבוע עשירי הכול קורה לי אני כל הזמן בוכה ומפחדת לא יודעת ממה אבל אני לא יכולה להפסיק לבכות בבקשה אל תציע לי לקחת פרוזאק כי אני רוצה להכנס להריון בלי פרוזאק אני חייבת להכנס להריון אני כבר בת שלושים ועדיין אין לי ילדים עזור לי בבקשה תמיכה

למיכל היקרה : אולי מילותי ישמעו לך ריקות ו/או אולי אוסף של קלישאות ,אבל לא מעט אנשים "היינו שם" ויצאנו אכשהו מזה . בעבר עסקתי בתפקיד שהשיק לתחום הטיפולי (יש לי מספר תארים בתחום עבודה סוציאלית פסיכולוגיה וחינוך). בגלל נטיתי לפרפקציוניזם נהגתי לעבוד כ-12 שעות בממוצע ביום תוך חשיפה מתמדת לסיבלם של אחרים (מבלי שהיה לי את החוסן הנפשי להתמודד ברמה הרגשית עם הכאב של הזולת). עברתי תהליך של שחיקה נפשית מצטבר עקב המצב הנ"ל שבשילוב עם פגיעה פיזית ונפשית פוסטראומטית (ב עקב תאונה )הביאו אותי למצב של חוסר תפקוד מוחלט. בנוסף לכך, חליתי בפיברומיאלגיה ( מחלה ראומטית שמשערים שמקורה נפשית) והתמכרתי לשימוש בקסנקס ( בנזודיאזפינים ) ממנן אין ביכולתי להגמל עד עצם היום הזה. כל התהליך הזה היה מלווה בסדרה של אובדנים כואבים סביב מעמד המצקועי , יוקרה, בטחון, כסף. למורת רוחי ( כפרפקציוניסט השואף לעצמאות ושלמות) נזקקתי לסיוע של הסביבה בכדי להמשיך ולתפקד ולו ברמה הבסיסית והראשונית. אבדתי את יכולת להחזיק את ביתי הקטנה בזרועותי. אשתי ובני בן ה 9 תפסו תפקדים שעד אז מולאו על ידי. מאידך, באופן הדרגתי השלמתי עם נכותי הפיזית ועם התדרדרותי הקוגניטיבית עקב המצב הפוסטראומטי , מחלת הפיברומיאלגיה בה לקיצי וההשפעתה המטשטשת של כדורי הקסנקס . כמכור לתרופת הרגעה ובשל מצבי הפוסטראומטי התפטרתי מטעמי אתיקה מקצועית. בנקודת השפל של חיי היתה לי הארה ( לא במובן המיסטי). פתאום הבנתי עד כמה אני תרמתי למצב אליו נקלעתי ומנקודה זו חוויתי צמיחה מסוימת: פתאום תפסתי שהתאונה בה היתי מעורב נבעה מחוסר זהירותי בנהיגה כש"טסתי" להציג פרויקט בפורום מסוים בכדי "לקדם " את עצמי. הבנתי במישור הרגשי שהשחיקה הנפשית היתה תוצר שלהנסיון התמידי " להיות בסדר ומצליח" בכל המובנים. ובעיקר כדי לזכות באהדה מהסיבה על מנת לרומם את דימויי העצמי הירוד. יתכן וההומור הציני שלי הקל במידת מה על הכאב ברגעים הקשים. אבל בסך הכל שיניתי את מכלול ההתיחסויות למצבי העגום שלא עלה בקנה עם ציפיותי בעצמי בהתאם ל"תכנית החיים " שרקמתי שכבה אחרי שכבה מאז גיל ההתבגרות. בשלב ראשון שרדתי , במשך הזמן התחלתי לחיות מחדש חיים אחרים לא פחות איכותיים מחיי הקודמים. זה היה תהליך ארוך וכואב עם לא מעט אובדנים והמון רווחים. זכיתי לסיוע ממקומות ואנשים שלא הכרתי...נחשפתי לאהבת חינם, רכשתי חברים חדשים, התבגרתי. זהו הסיפור.. בקיצור. מזה מספר חודשים חלה החמרה במצבי הפיזי הפוגע ביכולת התפקוד הכללית, אבל אני כבר לא שם. אני מבין ( ממש) שהחיים הם בעיקר דרך. ויש בידי להנעים את הדרך על אף המכשולים והקשיים או לבכות על מר גולרי הברירה בידי (רק מהקסנקס האיום אין ביכולתי להגמל) כאמור, זהו הסיפור... מקווה שתצליחי באמצעותו להביט על השקורה לך בפרספקטיבה ושאוב כוחות על מנת לדחוף את עצמך קדימה באופטימיות. כל טוב דניאל איש שיווק ואינסטלטור ( עובד סוציאלי לשעבר ולצערי מכור לקסנקס בהווה) ועוד משהו... ..." למד כיצד להמתין. אם למרות כל מאמציך הנחושים אינך מצליח להשיג את מטרותיך, היאזר בסבלנות. בין השלמה עם הדברים לחרדה-בחר בהשלמה.." רבי נחמן מברסלב

למיטב ידיעתי יש תרופה שמסייעת לירידה מן הקסנקס.

מיכלי יקירתי, באמת נישמע כאילו נפל עלייך הכל ביחד,אבל תאמיני לי שזה קטן לעומת מה שאני עברתי ועדיין עוברת.אני יודעת שיש משפט שאומר נחמת רבים נחמת טיפשים אבל תתעודדי-הכל עובר-הכל עניין של זמן. לדעתי אם את מרגישה שאת עצובה ובוכה כל הזמן כדאי שתתיעצי עם פסיכיאטר-אני אישית לוקחת סרוקסאט(אנטי דיכאון ואנטי חרדות)כבר חודשיים עקב טראומה לאחר לידה (שלישית)ומאז אני סובלת מחרדות. אני חושבת שבקשר לילדים -לא כדאי למהר במיוחד במצב שאת נימצאת. גיל שלושים זה לא סוף העולם ועדיין ממש לא מאוחר להוליד ילדים. קחי את הזמן,תטפלי בעצמך ורק כשתרגישי חזקה מספיק תתכנני את ההריון. פשוט חבל לי שעם כל הלחץ שאת נימצאת בו תיכנסי גם להריון ואז יהיה לך קשה יותר. בקשר להפלה שהייתה לך-תירגעי זה קורה המון וזה לא אומר שום דבר לגבי ההריון הבא. אני מבטיחה לך-הכל עובר. עדי

הי מיכל קשה לקרוא את מה שאת כותבת, נשמע שעוברת עליך תקופה מאוד קשה, אבל אולי הנחמה היא בכך שזו תקופה והיא תסתיים ? אמרת שהדירה שלכם תהיה מוכנה בעוד שלושה חודשים, נכון ? זאת כבר התחלה חדשה - וזה טוב. בנוסף את ללא טיפול תרופתי שזה ממש קשה בתקופה מטורפת כמו שאת עוברת. לגבי ההריון וההפלה, גם אני לאחרונה עברתי 'הפלה זעירה' שזה הפלה בשבועות הראשונים של ההריון, וזה עצוב לאללה אבל את יודעת שזה מנגנון של הגוף שנועד לשמור עלייך, או שמשהו אצל התינוק היה לו בסדר או שאולי בגלל כל הלחץ והבלאגן שאת עוברת זה נפל. אל תדאגי, קודם כל את יודעת שאת פוריה ויכולה להיכנס להריון(הרבה נשים בגילנו לא יכולות) ודבר שני לכל דבר יש את הזמן שלו, ההריון והילד יבוא כשתהיי מוכנה לזה מצד אחד אני יודעת שהתשובה שלי לא בדיוק עוזרת אבל אני לא יודעת מה לכתוב לך ומצד שני אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת ורוצה להפגין קצת תמיכה. אני כאן אם את רוצה לכתוב לי לילית

ודרך אגב רציתי להוסיף, היות ואני גם נשואה טריה וגם בשלבי הלקראת הריון, ערכתי את כל הבירורים האפשריים לגבי הריון וסרוקסט ושתדעי שלטענת כל הרופאים, הפסיכיאטרים, רופאי הילודים והמומחים הכי גדולים, במהלך עשר שנים של שישמוש בסרוקסט בקרב עשרות מיליונים של אנשים סביב העולם לא נמצא מקרה אחד של פגיעה בעובר או סכנה לו. בלי קשר למחקרים הללו אני הפסקתי לקחת סרוקסט לקראת כניסתי להריון.

אשר יכול לעזור לאזן אדם שנוטה למצבי רוח ועליות וירידות תכופים. הייתי מגדירה את מצבו כדו קוטבי אבל לא קיצוני.

אירית שלום אם מדובר בהפרעה דו-קוטבית (""מאניה דיפרסיה"") הטיפול בדרך כלל הוא באמצעות ליתיום שזה סוג של מינרל שקיים בגוף, בודקים כל הזמן את הרמה שלו ושומרים על רמה בגבול הנורמל. מעבר לכך ישנה משפחה שלמה של תרופות שנקראות "מייצבות מצב-רוח" בינהם הפרוזק הידוע, תרופות אלו מתאימות לכל מיני הפרעות במצב הרוח. מעבר לכך, כל התרופות הללו מחייבות מרשם רופא (רצוי פסיכיאטר אך לא חובה) ואף רצוי להיות במעקב של פסיכיאטר שיכול לנתר את תופעות הלוואי ולדאוג שאכן התרופה מתאימה לחולה ולבעיה שלו.

הוא דורש בדיקות דם הוא חייב מירשם

היי אני מטופלת בסרוקסט 20 מל' בערב . ובזמן האחרון הפסיכיאטר אמר לי שכדאי לקחת גם חצי כדור בבוקר. כי אמרתי שתופעות השרפה לא עוברות וכמעט היה לי מקרה של התכווצות שרירים כמו לפני חצי שנה ואני ממש סובלת מזה. רציתי לדעת מה זה משנה אם זה בערב או בבוקר(לקיחת הכדור) ואם יש לזה השפעה עלי? תודה רבה!

ממיטב ניסיוני בכדור, ומהמידע שנמסר לי על ידי הפסיכיאטר שלי, ישנו נושא הספיגה של החומר בדם, ולכן כשאנחנו לוקחים כדור בערב אנחנו סופגים אותו בלילה - ולא מרגישים את ההשפעה החיובית בד"כ כי אנחנו ישנים, ולכן שישנם בסימפטומים פיזיולוגיים, תוספת של הכדור בבוקר משפיעה במהלך היום על הסימפטומים הפיזיולוגיים. בעצם באופן כללי אין לכך משמעות ו/או השפעה על ההשפעה של הכדור לטווח ארוך, שהרי בטווח הארוך אנחנו מדברים על סימפטומים מסוג אחר. (כמובן שזה בערבון מוגבל לפי מה שהוסבר לי)

רציתי דווקא לשאול אותך לגביי תופעות השריפה כמו שכינית את מרגישה לחץ חם בראש??? שנעלם תוך מספר דקות???

לאחר טיפול בדיכאון קליני ע"י אפקסור במשך כשנה ירדתי בהדרגה במינון בהוראת הרופא למגמה של הפסקה מוחלטת. אני כבר מספר ימים ללא כדור ופתאום יש לי כל מיני תופעות מוזרות של טשטוש, סחרחורות והרגשה מוזרה של דופק לא יציב ועייפות מעצבנת, אני לא בוכה ולא מדוכאת ומרגישה טוב! הבעיה שהתופעות הללו קצת מלחיצות אותי שאני שוב אפול לדיכאון. האם כך צריך להיות הדבר לסבול מתופעות כלשהם עד שהגוף מגיע לאיזון הנדרש או שמע אני צריכה להמשיך בטיפול? אודה לך על תשובתך המהירה. חג שמח ליאת

על פי מה שנאמר לי מפיהם של שני פסיכיאטרים, לא אמורה להיות כל בעיה של גמילה באפקסור. אם כי עפ"י אחד מהם ייתכנו תופעות מסויימות עד להפסקתו.

וגם- מישהי כתבה כאן בפורום שירדה מזה ללא כל בעייה, לעומת אדם אחר שלא הצליח להיגמל. אז לכי תדעי.

הי, מה שלומך? אני מקווה שהצום עבר בקלות?(אם צמת כמובן)אני לא צמתי,קצת קשה לי אז החלטתי לוותר. כל השנה הקודמת הייתה קשה מאוד וכל הכדורים האלה קצת הכעיסו אותי,קצת עיצבנו אותי וכל זה רק בגלל שהיגעתי למצב שהייתי חייבת לקחת אותם עקב חרדה.(טראומה לאחר לידה שלישית). כבר מס' חודשים שאני לוקחת סרוקסאט 1 ליום ורק בשעת הצורך חצי כדור שניקרא קלונקס. רציתי לומר לך שבפעמים המעטות שאני גולשת פה אני מאוד מרוצה מתשובותיך הענייניות,רק כמובן שצר לי שזה עקב ניסיון אישי.אני מבינה שסבלת מדיכאון ומאחר ויש חשש שתגיע למניה דיפראסיה אתה עדיין מטופל. מה ההבדל בין דיכאון רגיל למניה דיפרסיה?? מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.,לך ולמשפחתך. עדי

גמר חתימה טובה ראשית אני מודה מקרב לב על הערכתך ליושרי אמינותי והתוכן העיניני של התשובות שלי. אני מעולם לא אומר למישהו ללכת לפסיכולוג כאשר אני יודע שקשה למצוא מטפלים טובים. תשובותי מורכבות רק מהכרוניקה של ההתפרצות והדעיכה של המחלה,יחסים בין פסיכיאטר למתרפא, תפקיד הפסיכיאטר בתהליך הטיפולי,השפעת התרופות, הבעיתיות שקיימת בפניה לפסיכותרפיה ולרפואה משלימה. לגבי השאלה מהי מאניה דיפרסיה קחי את תשובתי בעירבון מוגבל מאוד. מאניה היא מצב של רוממות רוח בו בין אדם עלול לאבד את שיקול הדעת ולהיסתבך מבחינה כלכלית ומשפטית לדוגמה נסיעה במהיאות 200 קמ"ש בדרך עירונית דיפרסיה היא דיכאון בו נכנסים למצב רוח ירוד איבוד אנרגיות מחשבות אובדניות הפרעות שינה וכדומה יש אנשים שמצב רוחם מתנודד בין מאניה (רוממות) לדיפרסיה (דיכאון) ולמחלה קוראים מאניה דיפרסיה שיהיה חג שמח לך ולמשפחתך שאול

שלום רב אשתי מתנהגת כלפי באופן מוזר בחודשים האחרונים. כאשר אני מנסה לשוחח איתה אישוני העיניים שלה מתכווצים עד כמעט לכדי העלמות. האם מוכרת תופעה כזו בפסיכיאטריה או בהפנוזה? תודה

האם תוכל ליידע אותנו מה הקריטריון לפיו אתה בוחר לענות על השאלות? על חלק כן ועל האחרות לא?

לפי הדחיפות והמימד הקליני לצערי אני לא מצליח להגיע לכולם ביקשתי שפסיכיאטר נוסף יגוייס לעזור לי אבל כניראה שאין בנתיים

למה מתקוונים רופאים כשהם כותבים "הפרעת אישיות (elusterb)???? בתודה מראש

הפרעה באישיות מתיחסת לדפוסי התנהגות לא בוגרים אשר בגללם האדם הסובל מההפרעה מתקשה לתפקד חברתית ותעסוקתית לדוגמה עקב סף-תסכול נמוך עוזב את העבודה עקב הערה ביקורתית שולית על ידי המעסיק או עקב אגוצנטריות וחוסר התחשבות בזולת לא מצליח להחזיק קשר בין אישי עם חברה לחיים הסבל נובע מקושי להסתדר חברתית בעבודה ובאהבה אז יש תלונות על מתח ודיכאון כאשר למעשה הבעיה העיקרית היא הפרעת אישיות כלאמר אישיות לא בוגרת ורגישה לכל אירוע רגיל

מה הגורמים להיווצרותה לש ההפרעה באישיות והאם אפשר להבריא מזה?

בימי יון העתיקה , הפסיכיאטריה לא הופרדה מכלל הרפואה, הפרעות התנהגות יוחסו לחוסר איזון בין נוזלים ואברים בגוף, רגשות יוחסו לאברים בגוף, רוגז בלב, עצב לנוזל המרה, חשיבה רציונלית לראש. בימי הביניים, האחריות הרפואית באירופה עברה לתחום השפעתה של הדת הנוצרית, הנפש נחשבה לתרומת האלוהים ולכן לא יכולה להיות חולה. הפרעות התנהגות נגרמו משליטה של שדים ומכישופים של מכשפים. הטיפול בהפרעות אלו נעשה על ידי וידוי תוך כדי עינויים קשים ובסוף מוות בשרפה. ב1600 לספירה עדיין טיפלו בחולים אלו בעינויים והשפלות, מוסד חוסים באנגליה בשם: Bethlehem Asyllum התפרסם במיוחד עקב המנהג שהיה נהוג בו, הטיפולים השונים הוצגו לראווה לקהל הרחב תמורת תשלום סמלי של מספר פני, ממש כמו בגן חיות. בשנת 1788 - Vincenzo Chiarugi רופא איטלקי צעיר היה הראשון שהפסיק שיטות טיפול אלו ויצר מוסד על פי מודל של בית חולים בו החוסים קיבלו יחס הומני וטיפול סיעודי.פעולות אלו היו בהשפעה של הרפורמות ההומניטריות שהונהגו אז בפירנצה על ידי הדוכס Pietro Leopoldi . Chiarugi גם פרסם ספר בשם: On Fantasy אשר בו נעשה לראשונה ניסיון לערוך סדר בתופעות הנפשיות שהיו מוכרות באותה תקופה. Chiarugi חילק את המחלות הפסיכיאטריות ל-3 סוגים עיקריים: Dementia, Mania, Melancolia. בזאת הוא בעצם נחשב לראשון שהציג קלסיפיקציה בפסיכיאטרייה. ספרו היה בעל השפעה מועטה על הרפואה של תקופתו ובמהירה נשכח. ב-1793 Pinel רופא פריזאי בצרפת, ניתק את השרשראות והפסיק את העינויים של החוסים בשני המוסדות המפורסמים של פריס: Bicetre לגברים ו-Salpetriere לנשים. הוא הנהיג יחס אנושי וטיפול על ידי קבוצות עבודה, התעמלות, ותנאים היגייניים, תזונתיים וסיעודיים טובים. הוא גם ייסד פגישות טיפוליות בין צוות למטופלים, ויצר מחלקות שונות בין כתלי בית החולים. כמובן ששינויים אלו גרמו להטבה ניכרת במצבים של רוב המטופלים. הוא פרסם את ניסיונו בספר, ספר אשר ביחס לתקופתו כלל את המספר הגדול ביותר של תצפיות ותיאורים קליניים. בסיפרו הוא דוחה את הרעיונות והתיאוריות מתקופת יון העתיקה בכל הנוגע לנוזלים ואברים בגוף, לדעתו, מחלות נפש הן קומבינציה של גורמים תורשתיים ותנאי חיים קשים. הוא חילק את הפסיכיאטריה ל-4 קבוצות של מחלות:Dementia,Idiocy, Mania, Melancolia. בספרו הוא גם מסביר כיצד יש לנהל בית חולים, וכיצד יש לארגן טיפולים יצירתיים בקבוצות עבודה. אירועים אלו מתקופתו של Pinel מכונים לעתים קרובות כמהפכה הראשונה של הפסיכיאטרייה אשר בה לראשונה הופיעה ההכרה שהפרעות התנהגות הנן מחלות, ושהחולים בהם זקוקים לטיפול. בשנים הארוכות שבאו לאחר מכן פסיכיאטרים בכל העולם עסקו בתצפיות ותיאורים מפורטים של הפרעות התנהגות בחולים שרוכזו במוסדות גדולים אשר לפי שפת העם כונו בתי משוגעים. הצורך בקלסיפיקציה של אבחנות בתקופה זו נבע בעיקר מהשאיפה לחזות את אותם מקרים שיאפשרו שחרור מוקדם מאשפוז, ביחס למקרים שיחמירו ויזדקקו לאשפוז כרוני לכל חייהם. עובדה זו סיפקה, ועוררה סטימולציה מסוימת סביב הצורך לתאר את ההפרעות לקובצם לאבחנות שיאפשרו מעקב לאורך זמן ויאפשרו פרוגנוזה אבחנתית של אשפוז.חשיבה כזאת היא אשר לבסוף הביאה את Kreaplin הפסיכיאטר הגרמני הנודע, לפרסם את הקלסיפיקציה רבת ההשפעה שלו עם כיוון ומחשבה פרוגנוסטית ברורה. Kreaplin לא היה מרוצה מריבוי האבחנות החופפות ביניהם, ומריבוי הנומקלטורה וההגדרות שניתנו לכל אבחנה. Mania -Depression ו-Paranoia . שתי האבחנות הראשונות נחשבו לעיקריות, תחת השם:Dementia-Precox כלל את כל אותם תיאורים ואבחנות כגון:Dementia -Precox, Catatonia, Hebephrenia, ואחרי כן אפיין אותם בפרוגנוזה גרועה, כלומר, ציין שיזדקקו לאשפוז ארוך וכרוני תחת השם:Manic -Depressive, Psychosis הכליל את כל אותם הפרעות אשר מאופיינות ברמיסיה מלאה וחזרה לתפקוד קודם שיאפשרו שחרור מוקדם מאשפוז. Bleuler, פסיכיאטר שוויצרי של אותה תקופה פרסם ב-1911- את ספרו המפורסם:The group of Schizophrenia בפרסומו זה נתן לראשונה את השם המוכר לנו היום: סכיזופרניה, מניסוח הכותרת לספרו כבר ניתן להבין שלדעתו מדובר במגוון של מחלות ולא מחלות ולא יחידה קלינית אחת.השפעתו במובן זה היתה בכיוון הפוך מזו של:Kreaplin במקום לנסות ולאחד קטגוריות אבחנתיות, הוא יצר הרחבה, פיצול, וטשטוש גבולות אבחנתיות. Bleuler הושפע מהפסיכואנליזה של פרויד, הוא האמין שמחלות נפשיות נוצרות כתוצאה של מנגנונים נפשיים בתגובה לדחפים שונים. גישתו והשפעתו נכרו במיוחד בארה"ב והתפתחה כאשר:Adolf Meyer הצהיר בכתביו שההפרעות הנפשיות כולן הן סה"כ התגובה של הגוף בכללותו לסה"כ המצבים בסביבה.באופן זה הפסיכיאטרייה האמריקאית של התקופה נטתה לקלסיפיקציה המבוססת על אטיולוגיה דינמית פסיכואנליטית וסוציאלית. באירופה של אותה תקופה, המגמה המשיכה להיות דסקרפטיבית (תיאורית) אמפירית, עם אוריינטציה לכיוונים פרקטיים של פרוגנוזה וטיפול. האירופאים היו ממשיכי הגישה הקרפליניאנית (Kreaplin). Schnider היה ממשיכיו של Kreaplin, הוא התעניין באיתורם סימנים קליניים אשר יהיו עיקריים ומשמעותיים ביותר כדי לאבחן סכיזופרניה. לאחר תצפיות ואיסוף נתונים בחוליו, הוא ניסח את: First Rank Symptoms המפורסמים שלו. הם היוו את הקריטריונים העיקריים אשר לדעתו צריך לאבחן בחולה כדי שיהיה ניתן לאומר עליו שהוא סובל מסכיזופרניה. סימנים אלו כללו: הלוצינציות שמיעה, שמיעת מחשבות, שידור והשתלה של מחשבות מלווה הרגשת ריקנות לנוכח שליטה מבחוץ, אשר מופיעים באופן פתאומי ללא קשר לוגי לאירועים חיצוניים בחיי החולה. שיטה אבחנתית המבוססת על איתורם של סימני מפתח תהיה דומיננטית בכל הקלסיפיקציות שיבואו בשנים שלאחר מכן. ותהווה בסיס לשיטות הקלסיפיקציה גם בימינו. ויכוחים רבים קיימים סביב הקריטריונים החשובים לאבחנה ספיציפית. כבר ב- 1911 Bleuler פרסם 4 קריטריונים לאבחון הסכיזופרניה, שהיו שונים מאד מאלו של Schnider וכללו את ארבעת ה”A” המפורסמים שלו: Autisim, Associations, Ambition ,Affect, פיתוח חשוב נוסף לקלסיפיקציה בפסיכיאטריה בא מאירופה: Jasper החדיר את הגישה של ההיררכיה אבחנתית. Jasper בנה היררכיה של אבחנות אשר בה סינדרום אחד בהיררכיה עוזר לאבחן ולהסביר את האחרים. בראש ההיררכיה של Jasper ממוקמות כל אותן הפרעות אורגניות, מתחתם באה מחלת הנפילה, אפילפסיה על סוגיה, ולאחר מכן סכיזופרניה, הפרעות אפקטיביות (מצבי רוח) ובתחתית ההיררכיה הניורוזות והפרעות האישיות למיניהן. לפי Jasper מחלות בראש ההיררכיה יכולות להכיל סימפטומים של סינדרומים הבאים מתחתיהם, לדוגמא: בהפרעות אורגניות מוצאים הלוצינציות כמו בסכיזופרניה או במאניה. אולם ההפך איננו מתקיים בהיררכיה, כלומר הפרעות מתחתית ההיררכיה לא יכללו סימפטומים של אלו מעליהם, כלומר, לא מיתן לאבחן חולה כנירוטי אם הוא סובל מהלוצינציות שמיעה כפי שקורה בסכיזופרניה. לפני עידן התרופות בפסיכיאטרייה, פסיכיאטרים רבים טענו נגד הצורך בקלסיפיקציה של אבחנות מנטליות, העיסוק בקלסיפיקציה של אבחנות מוסיף מעט מאד מבחינה פרקטית , טענו. מערכת אבחנתית שימשה למטרות רפואה ציבורית והפניית משאבים כספיים, האבחנה החשובה ביותר של אותה תקופה היתה בין מחלות אורגניות למחלות פונקציונליות וזאת עקב הצורך בהתערבות רפואית שאינה פסיכיאטרית בהתאם לאבחנה. הצורך לאבחן בין ניורוטי ופסיכוטי בלט בתחילה בעיקר בתחום הרפואה המשפטית עקב הצורך לקבוע יכולת שיפוט ועמידה בעונש. יותר מאוחר, עם התפתחות הפסיכואנליזה שהוצגה כמתאימה במיוחד לטיפול בניורוטים. ההחלטה לפנות לטיפול כנ"ל בוססה על הבדלה בין ניורוטי לפסיכוטי ומצבים אחרים. הופעת הטיפול התרופתי בשנות ה-50- גרמה לשנוי ניכר ביחס כלפי האבחנה בפסיכיאטרייה וחידד מאד את הצורך לאבחן היטב. מחקרים רבים סביב מהימנות אבחנתית אשר המפורסם ביניהם כבר הוזכר US UK העובדה שבארה"ב אבחנו יותר סכיזופרנים על חשבון הפרעות אחרות היתה בעלת השפעה מיידית על אופי הטיפול התרופתי, חולים שיכלו לקבל טיפולים מתאימים יותר למצבם הנפשי קבלו טיפול אנטי פסיכוטי לסכיזופרניה. בארה"ב, קבוצות מחקר החלו לעסוק ביסודיות בבעיה האבחנתית בפסיכיאטרייה . העיקרית והמפורסמת ביניהן השתייכה לאוניברסיטת וושינגטון. כבר בשיטות הקלסיפיקציה הראשונות של קבוצות אלו כגון: St. Louis Criteria ושל: Feighner ו- R.D.C. (Diagnostic Statistical Manual) נעשה אימוץ של החשיבה האירופאית הקלאסית , על פי הגישה של Kreaplin, Schnider, Jasper והתרחקות מהחשיבה האטיולוגית של: Bleuler, Meyer.. הקלסיפיקציה האבחנתית פותחה בהמשך במסגרת קריטריונים בינלאומיים ב- Diagnostic Statistical Manual D.S.M והיום D.S.M 3,4 מקבלים הכרה בינלאומית, העבודות והמחקרים עוברים ואלידציה על פיו. כאשר המטרה להגדיל ככל האפשר את המהימנות והתקפות האבחנתית. האבחון נעשה על ידי הערכה של החולה לנוכח קריטריונים קבועים, מילויים ואיתורם של הקריטריונים הספציפים לאבחנה, וביטויים אצל החולה, מאפשרים לאבחנו באבחנה הספציפית הנ"ל. הקריטריונים לכל אבחנה נקבעים על פי מחקר סטטיסטי אשר בו סימפטומים המופיעים בראש הרשימה חשובים יותר לאבחנה במובן ששכיחותם במסגרת המחלה משמעותית יותר. הגישה המנחה את החוקרים והיוצרים של DSM מסוכמת במספר קריטריונים עיקריים: 1. Descriptive Criteria: שימוש במונחים תיאוריים בלבד וביטול כל מונח אטיולוגי, לדוגמא: ביטול המונח:Neurosis והפיכתו ל- Disorder (המונח במקורו מרמז על ניוון עצבים ולכן בעל משמעות אטיולוגית) Inclusive Criteria .2: אוסף של סימפטומים ותלונות המתאימים לאבחנה. Exclusion Criteria .3 : אותם סימנים וסימפטומים המפרידים בין אבחנה אחת לשניה, כלומר, אינם יכולים להופיע באבחנה הספיציפית המתוארת. Laboratory Studies .4 קריטריונים חשובים בעיקר לאבחנות אורגניות כגון: דמנטיה ואפילפסיה ונסיונות לאתר מחקרים ביולוגים למחלות פונקציונליות. Longitudinal Validation .5 מעקב ארוך טווח למטרות פרוגנוסטיות ולבדיקת וואלידציה לאורך זמן של אבחנה.

ובזמן הזה אי אפשר היה לאותת או לכתוב SMS או להתקשר כאשר אתה יודע שיש מישהי מודאגת? שמצפה ומחכה? בגלל שאמרו לה לחכות, בגלל שאמרו לה שיכתבו לה ושהכל יהיה בסדר. לא רציתי לכתוב ,אבל אני משתגעת.

מתנצל על העדרות הוזמנתי להציג עבודה בכינוס בחו"ל

בדרך כלל בפורומים המקבילים, הפסיכולוגים/מנהלי הפורומים נוהגים להודיע על היעדרות/חופשות וכו'.

תודה רבה על תרומתך, אין צורך להתנצל. מקווה שתצליח להמשיך לסייע לפונים לפורום במצוקתם. גמר חתימה טובה

לדורית שלום לא ברור לי לשם מה את מציינת את עיסוקך לכולנו כאן עיסוקים שונים, בחלקם אני מניחה גם טיפוליים, ובכל זאת איש מאיתנו אינו טורח לציין את עיסוקו. אנחנו כולנו שווים כאן, ואיני מוצאת מקום להתנשאות זאת. בברכה, מיכל.

לדעתי ציון עיסוקה אינו נובע מהתנשאות. יתכן והוא נובע מהטרנד של עו"סים כיום לשווק את עצמם כאנשי טיפול על מנת לשפר את דימוי המקצוע בעיני הציבור. ( אגב , אני עובד סוציאלי מוסמך ) בברכה דניאל איש שיווק ואינסטלטור

איך מזהים אובססיה? האם יש טיפול יעיל שיכול לעזור מלבד טיפול תרופתי?

טיפול פסיכולוגי נכון ומעמיק, יכול לשחרר מאובססיות. סבלנות, זמן, ומטפל מעולה, יעשו זאת.

מחלה אובססיבית קומפולסיבית מתאפיינת במתח וטקסים המפריעים לחיי יום-יום טיפול תרופתי הוא הטיפול היעיל היחידי

ואני חוזרת ואומרת: אני נפטרתי מן העניין המעיק על ידי טיפול פסיכולוגי.

אני רק לא בטוחה שזה אובססיה או אולי עצבים?

לכל צורכי הסרוקסאט - אני צריכה את עזרתכם !!!! אני בת 31 - עברתי שנתיים מאוד לא קלות בלשון המעטה - הן בעבודה והן בחיים האישיים - בעקבות כך גופי פשוט התמוטט - הן נפשית והן התחלתי לסבול מהתקפי חרדה . בינתייים התקפי החרדה עברו אולם אני מרגישה כל הזמן "על סף התקפים"- סובלת קשות מקוצר נשימה (כל הבדיקות הרפואיות בסדר גמור )מרגישה כל הזמן ריחוף - פחדים ממחלות - חולשה נוראית ,חוסר אנרגיה ,לפעמים אני מרגישה כאילו אני רוצה לדבר והמילים פשוט לא יוצאות - פשוט מוזרות נוראה ,ועוד כל מיני תופעות מציקות גופניות בעיקר. אין לי ספק שכל התופעות הגופניות הן פסיכוסומטיות - יש לי לפעמים מעין הרדמות בידיים ,אני מרגישה שכולם נורמליים ואני לא - אני כבר לא יודעת אם זה דכאון או חרדה. פעם אני מרגישה טוב ופעם לא טוב . קבלתי סרוקסאט-הפסיכיאטרית אמרה לי לקחת 4 ימים ראשונים רבע כדור - עוד 4 ימים חצי כדור ואח"כ להתחיל עם כדור שלם - 20 מ"ג. שאלתי היא - האם כדאי להתחיל ? מתוך ניסיון של כולכם - האם מצב הרוח עולה ? האם מרגישים סוף סוף חיבור לקרקע ולא מרחפים כל היום ? האם כל התופעות שציינתי - בעיקר קוצר נשימה - עוברים עם לקיחת הסרוקסאט ? אודה לכם מאד באם תעזרו לי - אני על סף ייאוש. חתימה טובה לכולכם

היי אני מטופלת ע"י סרוקסט ובהתחלה זה מאוד עזר והרגשתי יותר טוב . התופעות התמעטו אבל עדין הלב דופק חזק והשרפות מדי פעם מגיעות. אני חושבת שבלעדי התרופה לא הייתי מחזיקה מעמד, אבל כל אחד לפי הרגשתו. לפי נסיוני המועט אני חושבת שכדאי לך לנסות ואם זה לא יראה לך בהמשך את יכולה להפסיק תמיד.זה לא קל להחליט אני יודעת ,אבל בסך הכל את רוצה להרגיש טוב, לא? בהצלחה

הי גלית, אני מבינה את החשש שלך, לדעתי את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטרית שלך. מנסיוני (לאחרונה הפסקתי בצורה מוצלחת טיפול בסרוקסט לאחר שש שנים) איכות החיים שהכדור, הזה או אחר יכולים לספק לך היא טובה הרבה יותר מאיכות חייך הירודה היום. אני לא הייתי חושבת פעמיים ואני ממליצה בחום על טיפול תרופתי שיכול להקל מאוד על סימפטומים. המון בהצלחה לילית

הי לדעתי הסרוקסט יעזור לך מאוד, על פי התופעות שאת מתארת זה בהחלט לעניין. אם כי לי באופן אישי לנושא החרדות הוא לא ממש עזר והיה צורך בכדור אחר

לא ברור הדילוג על השלב של 3/4 כדור. (4 ימים )

גלית שלום ההחלטה היא אחת ויחידה לפנות לטיפול תרופתי. ייתכן והסרוקסט תוחלף בתרופה אחרת אבל אני נחלצתי מביב השופכין רק בעזרת טיפול תרופתי גמר חתימה טובה שאול

בוודאי !!!!! לי זה הציל את החיים מניבכי השחור אותו את מתארת בדיוק רב !!! קחי, אל תשאלי - נסי ותראי - סוס מנצח לא מחליפים

שלום לך כתבת את מכתבך והרגשתי כאילו כתבתי אותו אני אני סובלת מתופעות לואי ב ד י ו ק כשלך המעידות על מצב פסיכוטי של חרדה והסבל הוא לא ניתן להסברה התחלי לקחת סרוקסט כבר חודש וחצי ויש שיפור אך אני עובדת עדיין על המינון כי מרוב פחד לא העליתי אותו ונשארתי זמן מיותר על חצי כדור אך תופעות קוצר הנשימה עברו לי לחלוטין וזה היה לי הכי חשוב כי נמאס לי לבלות כל לילה בבתי חולים בבדיקות א.ק.ג והיום תודה לאל אני מחלימה אל תהססי אחותי הכדור יכול רק לעזור גם אני פחדתי פחד מוות ממנו אבל הוא עוזר וחוץ מזה מה איכפת לך לנסות הריי יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות כי כשאין אויר ההרגשה היא א י ו מ ה

היי לום אני לא יודעת אם אני טועה - אבל לקחתי לפני יומיים רבע כדור - כמו שהפסיכיאטרית אמרה לי - בעקבות ההמלצות של כולכם - והרגשתי שאני מרחפת - כמו זומבי. ישנתי עד שתיים בלילה - וזהו - לא יכולתי יותר לישון. יש לי שני ילדים קטנים לטפל בהם ואני ממש אובדת עצות - אני רוצה להיות בשליטה. מה עושים ?

שלום, היכן אני יכולה להשיג חומר (עדיף בעברית) אודות שילוב של 2 החרדות הנ"ל? האם קיים טיפול תרופתי? האם עדיף טיפול פסיכותרפויטי? האם ניתן להרפא לחלוטין? מה ידוע על הנושאים הנ"ל? כגון: מדוע החרדה הזו נוצרת? האם זה קשור לסוגי אישיות מסויימים וכד'? האם יש בארץ מומחים שטיפלו בעבר בהצלחה בחרדה זו? בתודה מראש, הסובלת.

הי ב- ICD-10, יש מידע ממוקד ותמציתי על הרבה פוביות ייתכן שגם על אלו.

אני משתמש בפרוזק כבר 7-8 שנים והתוצאות טובות למדי.אני שוקל להפסיק (יחד עם הפסיכיאטור), אבל אני חושש שה- o.c.d יחזור.מישהו היתנסה/שמע/ קרא/יודע, על מיקרים דומים? שנה טובה לכולנו.

הי שמעתי על מטופלים שהפסיקו טיפול תרופתי בהצלחה, גם בO C D, אבל מעטים וזה רק לאחר טיפול קוגניטיבי התנהגותי במקביל לטיפול הפסיכיאטרי והדינמי. השאלה היא האם אתה מבין ויודע מה מקור הסימפטומים הכפייתיים והאם אתה בשל "לוותר" עליהם, אם כן אז בשילוב עם טיפול התנהגותי אתה יכול "להבריא". בהצלחה

שלום משה מומלץ לרדת במינון בהדרגה מאד לאחרונה היו דיווחים על תיסמונת גמילה מהתכשיר - אבל הפסקה מאד הדרגתית מנעה את התסמונת בהצלחה

אני מודה לך מאד על תשובתך, אולם הנקודה העיקרית (עבורי) נשארה עדיין לא ברורה:האם ה-ocd יכול לחזור לאחר הפסקת הטיפול בפרוזק???

אשמח לקבל שם של פסיכיאטר באזור המרכז. הפסיכיאטר שטופלתי אצלו הסתכם בזמן ממוצע של כ..2 דקות לביקור ולקחתי במשך חצי שנה אדרונקס 2 כדורים ביום אבל לא הרגשתי שום שינוי סבלתי מדכדוך מתמשך. דיכאון קל.דימוי עצמי נמוך. חרדה חברתית. וכל שאלותיי לפסיכיאטר למה אני לא מרגיש שום שינוי!!!! תשובתו הייתה אל תדאג זה יגיע. לכן אשמח אם אקבל שם של פסיכיאטר אם קצת יותר אכפתיות לחולה . ולא אחד שכל רצונו זה להעביר את הכרטיס!!!! בתודה מראש למשיבים...

כל פעם שהעברת את הכרטיס הוא קיבל מקופ"ח 180 ש"ח לא רע להרוויח 180 ש"ח בשתי דקות אז בשעה אחת הוא בטח מגלגל אלפי שקלים אולי אני יעשה הסבה מקצועית לפסיכיאטריה תבקש משאול שמות- הוא מתמצא- לי אין מושג

שתי שאלות לי אליך 1. האם אתה מטופל באופן פרטי או בקופ"ח ? - למיטב הבנתי אתה מדבר על רופא של קופ"ח. 2. מה התסמונת/ הסימטומים שמהם אתה סובל ? כדאי לך לפנות לפסיכיאטר שמתמחה בבעיה שממנה אתה סובל. תמיד ישנה האפשרות ללכת באופן פרטי למומחה בתחום והוא (אם הוא בן-אדם) יפנה אותך למומחים קולגות שלו (או אפילו הוא עצמו) שמקבלים דרך קופ"ח ומתייחסים כמו בני אדם למטופל. מעבר לכך אל תשכח שהפסיכיאטר בקופ"ח רואה את תפקידו בעיקר כזה שרושם ומפקח על טיפול תרופתי ולא כמטפל במלוא מובן המילה הוא גם רואה עשרות של חולים מידי יום ולכן כנראה הוא מתנהג בצורה זאת (לא שזה תירוץ), אולי אתה צריך לשלב גם טיפול של שיחות במקביל לפגישות עם הפסיכיאטר, למיטב ידיעתי ניתן לקבל שירות זה בתחנה לבריאות הנפש (כלומר דרך קופ"ח)

1. כדי לדעת מה הסימפטומים מהם הוא סובל צריך לאבחן אותו פסיכולוג קליני עם רישיון או פסיכיאטר . גם כאשר פסיכיאטר אומר לך מה האבחנה לוקח לפאציינט למעלה משנה להבין את מהות המחלה. 2. תורים לתחנה לבריאות הנפש זה רק לעוד 4 או 5 חודשים קדימה. 3. פסיכיאטר יודע יפה מאוד לאבחן מצב ריגשי ב 45 דקות ולהתאים את התרופה למצב הריגשי. פסיכיאטר גם לא עוסק בפסיכותרפיה. אותי פסיכיאטר שעובד עם קופת חולים הוציא מהביצה. דורית מגיע לך לחטוף על הראש ובצדק. את נתת תשובה מבולבלת שעלולה לבלבל עוד יותר . אנא תביני אני לא יותר חכם ממך אבל יש לי ניסיון חיים יותר ממך . ניסית לעזור אבל אם היית עוברת את מה שאני אמרתי היית מבינה שהנזיפה שנזפתי בך אינה קשה אלא עדינה

למחפש שלום רב! כיום אני איש שיווק אך בצעירותי סיימתי שלשה תארים אקדמיים בתחום עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה וחינוך. במסגרת עיסוקי הקודם עבדתי מול פסיכולוגים ופסיכיאטריים רבים . ראיתי מקום לציין זאת בכדי שתבין שהתיחסותי מבוססת על ידע ונסיון מקצועי שאינו מועט. מנסיוני אני סבור שאוכלוסית הפסיכיאטרים בארץ אינה הומוגנית כלל וכלל ועל כן בוא לא נחטא בהכללות . ישנם פסיכיאטרים מעולים שמשלבים טיפול תרופתי עם פסיכוטרפיה .יחד עם זאת הרפואה הציבורית משופעת בפיסיכאטרים מהזן שאתה מתאר. הקדשת 2 דקות אבחון או טיפול ואפילו 10 או 20 הינה ביטוי להתיחסות מקצועית רשלנית העלולה לפגוע בכבודו ורגשותיו של המטופל. אבל זה הזמן שהמערכת הציבורית מקצה לפסיכיאטר המטפל בדרך כלל. לצערי הרב , אני בדעה שתוכל להנות מטיפול פסיכיאטרי סביר בעיקר במסגרת פרטית. אומנם ההוצאה הכספית היא ניכרת אבל שווה לנסות. יחד עם זאת, במידה ואתה חבר במכבי תוכל לפנות לד"ר כררמון מרגנית ( ברחובות) סלולארי 053608935 בית 089281673 ותקבל החזר מהקופה. כל טוב , מקווה שזכה לטיפול יעיל ואנושי. גמר חתימה טובה

פסיכיאטר מקופ"ח נידרש לבדוק הרבה מטופלים בזמן קצר עדיף פרטי

שלום לכולם, קראתי כאן לא פעם על התופעה של התמכרות לסרוקסט (שכמובן לא כל כך מקובלת על הרופאים) בחודשים האחרונים החלטתי (בהתיעצות עם הפסיכיאטר שלי) להפסיק את השימוש בסרוקסט לאחר שש שנים של טיפול תרופתי שונה, מתוכם ארבע בסרוקסט. המינון הקבוע שלי היה 40 מ"ג במשך כמה שנים וביצענו (אני והפסיכיאטר) הורדה הדרגתית מ-40 ל-30- ל20- ל-10 ל- 5 ועד להפסקה טוטאלית לפני כשבועיים. רציתי לספר שהירידה הראשונה מ-40 ל-30 הייתה הקשה ביותר וממש הרגשתי שאני עוברת תהליך של "גמילה" תופעות הדיכאון החלו לחזור, עייפות נפשית, חוסר רצון לקום ולתפקד, חוסר טעם ומשמעות וכו' אולם היות והכל נעשה בידיעה ובהכרה הכרחתי את עצמי לתפקד ולהמשיך קודם - כל הזמן אמרתי לעצמי שכל התופעות הן תוצאה ישירה של ההפחתה במינון וזה רק כימיה ולא באמת אני, כמובן שהצלחתי לעמוד בכך (לא שזה היה קל - הגעתי גם לשלב המחשבות האובדניות) ואני חייבת לספר לכם שככל שהפחתתי יותר את המינון התחלתי להרגיש יותר ויותר טוב, ממש הרגשת אופוריה תמידית. גם בגלל שהצלחתי ואפשר בלי תרופה( אחרי טיפול ושינויים רבים בחיי ואך ורק בהמלצתו ותמיכתו של הרופא כמובן) וכנראה שגם בגלל הקהות החושית שמדברים עליה שנעלמה ועכשיו לבונוס .. חזר לי החשק המיני ששכחתי שהיה לי (בעלי כבר גמור) וזה פשוט לא יאומן סקס הפך להיות משהו כל כך מהנה ונחמד.

אני מקבל Seroxat במשך כמה שבועות . ולפני שהתחלתי לקבל לא היה יום שהייתי מתעורר ושאל את עצמי למה קמת?. היו לי מחשבות אובדיניות וכן גם פחדים מסוגים שונים. היום מצבי השתפר לאין שיעור לפחות בנושא של הדיכאון. הפחדים לא נעלמו לגמרי . ומצידי לקחת את הכדור הזה לכול החיים ואין לי כול כוונה להפסיק.

ומה עם הפרעות בנושא המיני? לא איכפת לך, שזה לכל החיים?

כמה זה בנאלי האוכלוסיה מתחלקת לשניים שני גברים ושתי נשים שאני שונא אותם מתעב אותם ומשקץ אותם. את הפנטזיות שלי מה אני רוצה שיקרה להם אני לא רוצה להעלות בפורום. לגבי שתי הנשים ושני הגברים אני לא יכול לסלוח לא רשאי לסלוח ולא רוצה לסלוח. מדובר בשני גברים ושתי נשים שהיכרתי באופן אישי בתקופה של 30 שנה. לגבי שאר האנשים שהיכרתי בחיי מושג הסליחה הוא מיותר . החיכוכים שהיו היו חיכוכים טבעיים בין אנשים ולמושג הסליחה אין משמעות בהתחככות שהיתה

שאול מי שלא מסוגל לסלוח לאחרים לא מסוגל גם לסלוח לעצמו צא מזה תן לשינאה לצאת ממך תיתן ותקבל רק אהבה אם תאהב אחרים גם יאהבו אותך גמח"ט

אני שלם עם עצמי מעולם לא עוללתי לאחרים מה שעוללו לי

אני לא זוכר אבל יש איזו תיסמונת שגורמת לאנשים (תוך כדי דיבור רגיל) לפלוט קללות או מילים שאינן קשורות למשפט. מישהו זוכר מה שם התסמונות הזו ואולי אפילו על שם מי היא נקראת כך ולמה? תודה רבה ושבת שלום

התסמונת הזו נקראת תסמונת טורט.זוהי מחלה נוירולוגית ולא פסיכיאטרית.

התסמונת נקרא ע"ש ג'ורג גיל דה לה טורט, נוירולוג צעיר שאפיין אותה לראשונה, לאחר תצפיות על חולים. מלבד קללות, יתכנו גם תנועות ל רצוניות ועוד סימפטומים שנלווים לעתים לתסמונת.

צריך להוסיף שאיבחון רק ע"י רופא מומחה בנוירולוגיה או בפסיכיאטריה רצוי לפנות קודם כל לנוירולוג אבל גם פסיכיאטרים מטפלים בתסמונת טוראט ולכן אפשר לפנות גם אליהם מי שרוצה יש היום טיפולים תרופתיים יעילים שמעלימים את התסמונת לגמרי ב-99% מהמקרים אין צורך בטיפול פסיכולוגי- חבל על הכסף- אבל יש פסיכולוגים או מטפלים אלטרנטיביים שטוענים שהם יודעים לטפל בטוראט בעזרת כל מיני שיטות בלי תרופות- אין הוכחה שזה עזר למישהו.

אני בחורה מאוד סגורה ולא ממש חברותית. בא לי מאוד לצאת לטיול תרמילאים כזה, אבל אני מתמלאת חרדה וחששות שלא אצליח להתחבר עם שותפים ואאלץ לטייל לבד, מה שמרתיע אותי מאוד. בכלל אני נרתעת מלעשות דברים בגלל שאני לא מאמינה בעצמי שאני יכולה ובגלל שאני מכניסה לי לראש שאני לא יכולה להתחבר - וזה כך. ניסיתי בעבר סרוקסט, לקחתי חודש וחצי ולא הייתה שום השפעה - רק תשישות רבה. חושבת לנסות שוב לקחת, ואולי זה יעזור לי לטיול.... מה דעתכם?

לאן את רוצה לנסוע- טיול ארוך לחו"ל? כי זה לא בדיוק הזמן האידיאלי להתחיל לנסות טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני שלא בטוח שיעזור לך אם לא עזר קודם. מי המליץ לך על סרוקסט? האם זאת המלצה של פסיכיאטר? כעיקרון התרופות היחידות שיש להן השפעה מיידית להרגעה במצבים של חרדה הן ממשפחת הבנזודיאזפינים- שימוש מעבר ל-4 שבועות יכול לגרום להתמכרות. לנוגדי דיכאון יש רק השפעה עקיפה על הרגעת חרדות ויש להמתין עד חודשיים בשביל לדעת אם תרופות מהסוג הזה יכולות להתאים לך.

שלום לך אני חושש שטיפול תרופתי לא מתאים האם ניסית טיפול פסיכולוגי בשיחות בהצלחה

אני משתמש לפי הצורך בחצי כדור על מנת להירדם וזאת על דעתו של הפסיכיאטר שלי שמקפיד מאוד לא לרשום תרופות ממכרות.

זאת תרופה לשינה שאיננה ממשפחת הבנזודיאזפינים אין הוכחה מדעית שהיא פחות ממכרת מבנזודיאזפינים מה שכן ההשפעה שלה מאד חלשה יחסית לבנזודיאזפינים ולכן היא מתאימה רק במקרים קלים של בעיות שינה התרופה יכולה לגרום לטעם מר בפה- אחת הסיבות שהיא איננה פופולרית

מדובר בתכשיר לשינה

התרופה מעולה לי ואני משתמש בה כבר כמה חודשים. לפי הרופאה שלי היא לא ממכרת כלל. בהצלחה וגמר חתימה טובה. אני לוקח כדור ביום.בלעדיה אני פשוט יוצא מדעתי ומתגלגל במיטה ער.

מאחר ואני לא יהיה כאן בימים הקרובים עקב נסיעה ברצוני לאחל לכל אחד ואחת באופן אישי גמר חתימה טוב,. אני גם מקווה שכל הקטע של ההאשמות ההדדיות מלאות הבזיון שמופיעות פה לאחרונה יסתימו בקרוב ונשוב כולנו לחיות עם כבוד הדדי איש לרעהו (נשמע כבד הא?) , "וישרור שקט על הארץ 40 שנה....). גיא

יש לך אימייל?

יש!!!!!

גמר חתימה טובה חופשה נעימה

מהו טיפול התנהגותי-קוגניטיבי?

אני לא איש מקצוע . ממשאני מבין מדובר בטיפול שמכוון לשנות דפוסי חשיבה ( קוגניציה) והתנהגות הפוגעים במישור התפקוד החברתי המקצועי של הפרט מעוררים בעיות הסגלות ובעיות רגשיות. ההנחה היא שעל ידי שינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות יהיה אפשר לפתור את הקשיים הרגשיים והנפשיים הרלוונטיים שך הפרט. נחשב לטיפול יעיל בדרך כלל.

הי נעה על קצה המזלג מדובר בטיפול שאינו מתמקד בשיחות והגעה לתובנות (טיפול דינמי) אלא על עשיה פרופר ושינוי של צורת חשיבה. הטיפול הזה מתאים בעיקר לבעיות מסויימות כגון פוביות (פחדים חזקים ולא ראציונאלים) או התנהגות אובססיבית קומפולסיבית (למשל התעסקות בלתי פוסקת בניקיון - כמו רחיצת ידים עשרות פעמים ביום) בתחום הבעיות שהטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי מתמחה יש הצלחה טובה מאוד ושיפור עצום בסימפטומים אצל המטופל. שוב אדגיש שהטיפול הוא בסימפטום וניסיון להעלימו ולא במקור לבעיה.

נעה מדובר בטיפול המבוסס על שינויי דפוסי חשיבה בהנחה שהרגש מושפע מהחשיבה הטיפול מתאיםבעיקר לדכאונות קלים הנובעים מחשיבה תבוסתנית כמובן הטיפול מורכב מאד כדאי שתפרטי למה את זקוקה כדי לקבל תשובה ממוקדת יותר

קיבלת פה תשובה ממש מדוייקת.

התחלתי לקחת קלונקס לפני כשנה, זמן קצר אחרי התחילו לי דימומים לא סדירים. עברתי לקחת סרוקסט. לפני שבוע סבלתי מהתקף חרדה והתחלתי לקחת שוב את הקלונקס, לאחר שלושה ימים התחילו שוב דימומים. שאלתי היא האם זו תופעה מוכרת? למישהי מהנשים כאן זה קרה? האם אוכל לקבל את התיחסותו של הפסיכיאטר? בתודה מראש שני

א. באתר הזה לא עונה פסיכיאטר. פני אל אתר חרדה חברתית ב"מסע אל העצמי" שם יש פסיכיאטר. ב. לקחתי קלונקס זמן רב ולא מוכרת לי התופעה שציינת ג. ממליצה על אפקסור, קלונקס הוא בכל מקרה ממכר ולא טוב לקחת אותו בקביעות. וסרוקסט אכן לא יעיל מנסיוני בעניין חרדות.

תודה סיגל!!

אחי סובל מזה 8 חדשים מסכיזופרניה. מטופל אצל פסיכיאטר באותה תקופה. כעת מטופל ע"י לפונקס ( כחודשיים וחצי) במינון עכשווי של 350מ"ג ביום .היתה שיפור מסוים בהתחלה אבל בשבועיים האחרונות חל הידרדרות מסוימת במצבו ( המחשבות מהכביכול שכנים בעלי כוחות על טבעיים הגבירו) הן בתדירות והן בכמות המחשבות במשך היום.כמו כן הגבירה תחושת חרדה ו ocd. האם טיפול בלפונקס דורש תקופה ארוכה ( כמה) עד להשפעה מלאה? האם ניתן לרפאות ממחלה הזו לגמרי? איך קרובים לחולה אמורים להתנהג/ להתיחס למחלה/לחולה ? יש לציין שהוא מבצע בדיקות שבועיות של כדורים לבנים. אודה לך מאוד על תשובתך המפורטת

ראובן, לפונקס נחשבת תרופה מצויינת לסכיזופרניה. לא כתבת בן כמה אחיך, ועוד כל מיני פרטים, ואני לא פסיכיאטרית אבל באופן כללי, סכיזופרניה היא מחלה כרונית שלא מחלימים ממנה בדרך כלל אבל !!! אפשר לחיות איתה ולשמור על איכות חיים טובה. הייתי מציעה לך לקרוא קצת על המחלה (שהיא קשה מאוד אבל גם מאוד מענינת) ישנם הרבה ספרים הן מקצועיים והן בתחום הספרות היפה שמתארים את המחלה וההתמודדות עימה הן של החולה והן של בני משפחתו. לדעתי המשפחה היא חלק חשוב בטיפול בחולה והוא זקוק להרבה תמיכה מהמשפחה. במחלת הסכיזופרניה מטפל הפסיכיאטר ! הייתי ממליצה לך לפנות לרופא שמטפל באחיך ולבקש ממנו מידע והדרכה. בהצלחה

התחלתי עכשיו טיפול בסרוקסט, מישהו יכול לכתוב לי אחרי כמה זמן פחתו החרדות שלו והאם ההשפעה באה בצורה ברורה וישנה ירידה משמעותית של החרדה

היי גלית הכדור מתחיל להשפיע לאחר שבועיים עד שלושה שבועות וכן יש ירידה משמעותית בחרדות בהצלחה

במקרה שלי הרגשתי את ההשפעה של הסרוקסט לאחר כעשרה ימים. מצד שני בנושא החרדות הוא לא ממש עזר לי.

עם איזה חרדה התמודדת והכדור לא עזר לך

לי הסרוקסט עזר אחרי כחודש, ותוך שנה נעלמו החרדות לגמרי, הניסיון שלי אומר, שאין כדור טוב יותר או טוב פחות זה פשוט עניין של להתאים את הכדור הנכון לחולה הנכון, וכשמוצאים את ההתאמה הם כולם עובדים בתוך 3-6 שבועות.

לא ברור מדוע הפסיכיאטר שלך שלל על הסף את השימוש בריטלין למרות ההמלצה של הפסיכולוג ולמרות שהוא עצמו לא איבחן אם יש לך את ההפרעה. פסיכיאטר אחר כותב בפורום: "ריטלין ניתן למבוגרים לעיתים הן לטיפול בהפרעות קשב וריכוז והן כעזר לטיפול בדיכאון". ראה כאן: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=4751573 או כאן: http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_41.asp?rootId=4748646&msg_id=4751573

כנראה שבגלל התנודתיות בין high ל down הייתי עלול להגיע למאניה בנוסף לכך ריטאלין היא ממכרת ובזמנו מתן התרופה למבוגרים דרש את אישור אגף רוקחות של משרד הבריאות אני לא יודע אם היום ריטאלין כלולה בפקודת הסמים המסוכנים

זה שהיא כלולה בפקודת הסמים המסוכנים לא קשור לאישור מאגף הרוקחות- תשאל בפורום שעוסק ב-ADHD והם יגידו לך מה המדיניות של משרד הבריאות. יש עוד המון תרופות שכלולות בפקודת הסמים וכל רופא משפחה רשאי לתת אותם בלי הגבלה ובלי אישור מאף גורם. מעבר לכך- ישנם חומרים שנמכרים בחנויות טבע למיניהן (כולל רשת הפארמים) וכל מי שמבין קצת בכימיה יודע שמדובר בסם של ממש למרות הכיתוב "טבעי" .

שלום , הננו זקוקים לדעתך המקצועית ומבקשים כי תקרא בסבלנות את הנאמר בפניך כאן על קצה המזלג : מדובר באחי , נער בן 16 . לפני כשנתיים זה החל בשינה מרובה ואם היינו מעירים לו על כך אז הוא היה מתעצבן מאוד והיה משתיק כל מי שהיה מעיר לו . עד שיום מסויים לא הנחנו לו והמצב יצא מכלל שליטה ומבלי שידע הוזמן פסיכולוג לבית וכאשר ראה אותו נבהל והגיב בהיסטריה . אותו פסיכולוג החליט להזמין אמבולנס בכפיה . לאחר מכן היה אשפוז במח' פתוחה בבי"ח רגיל כאשר הדרך לשם נעשתה בתרמית ע"י הוריי ( הוריי גרושים ) . הוא סבל שם מאוד ולבסוף שחררנו אותו כשהגיע הביתה היה במצב של חרדה גבוהה מאוד וקיבל טיפול תרופתי ע"י פסיכיאטרית של קופ"ח . המצב החריף עם הזמן עד כדי גילויי אלימות ( כאשר הוא כל הזמן נזכר באמבולנס שלקח אותו ובמח' ששהה בה ומאשים אותנו בכך יש גם התקפי בכי ) . עברנו דירה ובי"ס חדש והמצב המשיך להחריף גם לא הייתה התאקלמות טובה בבי"ס ( היו 2 ילדים אשר הציקו לו ) . בבית הוא היה מאוד אלים במיוחד כלפי אמי ולא נתן לה לדבר עמו אלא ברשותו עד שהמצב הגיע לכך שהוא חוקק מערכת של חוקים בבית : איך לדבר ואיך לפנות אליו ... מחוץ לבית הוא נהדר ומתנהג מאוד יפה ורגיל ונימוסי ועדין וגם בבי"ס מסתדר מבחינה לימודית ( הוא בכיתה של מצטיינים ) . הוא כל הזמן חוזר וטוען שייש לו פחד מאמא שלי . כתוצאה מהאלימות והמצב הבלתי נסבל בבית נאלצנו להזמין משטרה לבית שלקחה אותו בפראיות עם אזיקים ומשם נלקח לבי"ח אחר . הוא היה באשפוז שם קרוב לחודשיים כאשר במהלכו כאשר שוחרר לחופשה לסופ"ש השתולל והרס רכוש רב בבית ונאלצנו להזמין אמבולנס בכפיה שוב . לבסוף שוחרר משם עם הוראות להמשך שיחות וטיפול תרופתי . המצב המשיך להחריף והייתה אלימות נוראה כלפי אמי בעיקר והתדירות גברה ליומיומית . נורא חשוב לו להצליח בלימודים שלו ןהןא כל פעם חוזר ואומר שהוא לא ייתן לאף אחד לפגוע בלימודים שלו או למנוע את הצלחתו בחיים . הוא כל הזמן נזכר במה שהוא עבר וחוזר ואומר שאנחנו גרמנו לו למצבו הנוכחי . בסופ"ש האחרון אחי הגדול החליט שהוא עוצר את זה ותקף אותו במכות . הוא נכנס ללחץ ופחד לא נורמלי והמצב היה נורא : שבירת דברים , אלימות ( צביטות , בעיטות) והוא לא נרגע פשוט . נאלצנו להזמין שוטרים על מנת שיזהירו אותו ואולי ירתיעו אותו אך גם זה לא הועיל . בכל דבר שקרה , אם למשל שכנה באה ואיימה שתתלונן על הרעש בבית הוא האשים את אמי ואמר לה שאם לא תטפל בכך אזי היא תהיה אשמה ותשלם על כך . לבסוף נאלצנו להזמין אמבולנס שוב וכעת הוא באשפוז בבי"ח . נותנים לו ריספרדאל 0.5 מ"ג . הוא מאוד מתנגד לכך כי בעבר שהחלו לתת לו את זה ( בי"ח אחר ) היו לובעיות של תנועת ידיים ורגליים ולכן שם שינו לו את זה אך כעת בבי"ח זה לא מסכימים ורוצים בכל זאת לתת לו זאת . כששוחחתי עמו הוא בכה מאוד ואמר לי שהוא מרגיש שעומד לקרות לו משהו ושהוא עומד להכנס למחלה נפשית ( כדבריו הוא קרא מידע רב באינטרנט על הנושאם הללו והוא מזהה את התסמינים ) . מה עלינו לעשות אנו מרגישים חסרי אונים ולא יודעים מההצעד הנכון עבורו וחוששים שאכן המצב שלו יחמיר יותר ויהיה נזק בלתי הפיך . ברצוני לציין כי מדובר בנער חכם מאוד ומצטיין בלימודיו . הרופאים טוענים כי הוא מאוד מניפולטיבי גם ופיקח מאוד . אך הפעם יש לי תחושת בטן כי אולי באמת הוא צודק . מה עושים ? זקוקים מאוד לדעתך בדחיפות .... תודה מראש .

קודם כל אני מקווה שאחיך ירגיש טוב יותר, אין לי מושג מה לעשות או מה זה, אבל אני אוסיף לך קישור לאנשים שיוכלו אולי להסביר קצת מה עבר על אחיך כשאושפז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/sp/anashim.asp?id=319&pass=1

אם בך היו נוהגים כך [ומבלי שידע... ...בפראיות עם אזיקים ומשם נלקח לבי"ח אחר להזמין משטרה לבית שלקחה אותו בכפיה שוב... הדרך לשם נעשתה בתרמית....אמבולנס בכפיה..] כיצד היית מגיבה? האם אימון יוצרים ע"י תרופות?! אין לי מושג מה היה לפני שנתיים ואינני יודע אם זה עדין קיים אבל איך את היית מרגישה במקומו? והאם לדעתך אישפוז בכפיה נוסף והובלתו בכחש עוזרים לאמון? אני חושב שבמקום לפנות לדבר הפשוט והוא>>> שמישהו אחר יפתור את הבעיה במקום זאת יש לבנות את האמון מחדש - בדרכ כלל זה נעשה ע"י השקעה ואכפתיות ולא ע"י "היינו מעירים" אם יש לו חוסר בדבר מה אשר אותו ממלאות תרופות - אז יתכן שיש מקום לתרופות כאשר תמיד צריך לשקול גם את תופעות הלוואי שהן שונות אצל כל אחד ולשים אותן על כף המוזניים ולהחליט אבל אם אין לו .... והתנהגות היא פועל יוצא של האירועים - בשביל מה תרופות? במקרה זה תרופה היא מניפולציה גרידא

אני מוצאת לנכון לענות לך. ואדי תקבלי כאן הרבה תשובות 'קונבנציונליות' מפסיכיאטרים אשר יספרו לך על מחלת נפש תורשתית, ואף יזהירו אותך בעתידך מפני הבאת ילדים לעולם, כי "משפחתכם נגועה בגן מחלת נפש". אולם יש לי תשובה פחות קונבנציונלית עבורך. רופאים והמודל הביולוגי שלהם ואדי יספרו לך על גנים, על מחלה מולדת, על כך שאין מה לעשות וצריך לחיות עם זה כל החיים ( ולקחת תרופות, כמובן, כל החיים, לשביעות רצונה וסמיקות לחייה-השבעת רצון של חברת התרופות) הם יספרו לך שהאלימות שלו מולדת ואפשר 'למתן' אותה בתרופות. אגב- בעבר האמינו שהאלימות התורשתית' מצויה אצל "גזעים נחותים" וכיום מאמינים שהיא 'מצויה' אצל "לוקים במחלת נפש" אבל אני רוצה לספר לך משהו אחר. הרשי לי להציג את עצמי- שמי ענבל בראון, נמנתי עם מייסדי ופעילי 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' וכיום אני פעילה בתחום זה ( של זכויות האדם בתחום פסיכיאטריית הכפייה) במישורים רבים ( למשל - ניהול אתר ברשת ופורום אינטרנט) אנו עוסקים במאבק בזכויות האדם של המערכת הפסיכיאטרית ממה שנראה לי אלימותו של הנער החלה **אחרי** האשפוזים בכפייה- האין זה יכול להיות אותו מצב בו הנער זועם על הפרת הזכויות את כותבת ***ראי שורות 5-13 במכתבך*** לצערי לא ניתן להעתיק את השורות לכאן העילה לאשפוז הראשון לא הייתה מוצדקת ... את מציינת שהוא סבל שם ... ומאז החלו התקפי האלימות... את כותבת המצב החריף וגם גילויי האלימות כאשר הוא כל הזמן נזכר באמבולנס שלקח אותו ובמחלקה יעל: האח שלך עבר אקט ברוטלי של אלימות- בשל התקף צעקות, סיבה שאינה חוקית לאשפז אדם בניגוד לרצונו , נקלח הילד באמבולנס- הוא ילד !!! ונעשה נגדו מעשה אלימות. פקודת הנזיקין רואה בטיפול רפואי בניגוד לרצונו של אדם תקיפה . האם שמעת על הפרות הזכויות המתרחשות בבתי חולים פסיכיאטרים? על פרשת אברבנל האחרונה, על פרשת מזרע, על מה שהתרחש בטירת הכרמל בשנת 1999 ( הצוות הרג חולה במכות, משום שהיה ברשימה השחורה ) בשנת 1998 ( עיתונאי מקומון חיפאי דיווח על הכאת מאושפזים) בשנת 1994 ( כתבה של סיגלית שחור דיווחה על תנאי אשפוזה המזעזעים של חיילת- לא היו דלתות במקלחות ובשירותים) על מה שקרה בגן מגד ב 1994 ( הכו את המאושפזים )- נכון -אני לא אומרת שהכו חלילה את אחיך, ואולי כן, ואולי לא- לא בכל בתי החולים הפסיכיאטרים מכים- לפעמים מסתפקים רק בעלבונות-כמו שמתרחש למשל במחלקה הפתוחה של אברבנל ב 1996- עת ירון כנר, עיתונאי בתחפושת 'משוגע' נכנס לשם לחקור מבפנים את מה שקורה.... אישה קשישה שהייתה מחטטת בפחי זבל מפאת מחלתה טולטלה בחוזקה על ידי אחות שקראה לה "יא זבל, שאלוהים ייקח אותך"- בחורה שנאנסה ולכן הייתה מגמגמת נלעגה על ידי האחות שחיקתה את קולה בלעג וגם אם לא עבר מסכת של השפלות למרות שזו אופיינית למקומות רבים...עצם הטיפול הכפוי- "פלישה שלא בהיתר לגופה של אישה, לגופו של אדם,משפילה היא , משפילה ומדכאת ; כואבת היא , כואבת במאוד ; פוגעת היא- פגיעה חדה וכואבת ; מעליבה היא- והעלבון עמוק וצורב נרמס האני, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד". הדברים האילו נכונים לגבי אונס. האין הם נכונים גם לגבי אשפוז כפוי? חדירה כפויה לנפשו וגופו של אדם? הנזק הנפשי הנגרם מאשפוז כפוי ידוע כבר מזמן : פגיעה בכבוד, פגיעה באוטונומיה , עלבון צורב את מתארת את התקפי האלימות שלו שהחלו ***משם*** אחרי הפגיעה בכבוד והאוטונומיה והעלבון הצורב- לא פלא- תקפו אותו , פגעו אותו, פלשו לגופו- הטריטוריה שלו- בלא רשותו. נעשה נגדו מעשה אלימות ומאז החלה האלימות. לעיתים אדם - המוצא את עצמו חסר אונים מול רשות שרמסה אותו והפרה את זכויותיו- מוצא ביטוי באלימות. אלימות היא ביטוי של ייאוש. ושל אין מוצא אחר ***אבל יש מוצא אחר****: אנו קבוצות וארגונים שונים בארץ ובחו"ל- יחידים וארגונים נלחמים בהפרת הזכויות של המערכת הפסיכיאטרית. אין צורך להפנות יהבך אל החרב ( כמאמר הצהרת זכויות האדם הקובעת שזכויות האדם תשמרנה בכדי שאיש לא יאלץ להפנות יהבו אל החרב ואל מרידה אלימה) כאשר יש לך דרכים רבות להלחם ברשות ולהגן על עצמך מהפרת הזכויות שהיא מחוללת בך. אם האלימות ( ושווה פשוט לשאול את אחיך) נובעת מן העובדה שהילד זועם על מה שנעשה בו , מרגיש מחולל, פרוץ. חסר אונים ( תחושות המאפיינות מי שעברו אונס, או לחלופין **אונס רפואי**) שווה לבדוק אם תיעול הזעם למאבק אחר, לכתיבה, הפצת הסיפור, הגנה עצמית מכפייה פסיכיאטרית ( על ידי ידיעת החוק והזכויות) ובכלל- תיעול הזעם על שנעשה לאפיקים חברתיים של שינוי חברתי והעצמה אישית על ידי הכרה בכך שהאשם באשפוז הראשון אינו בו אלא במערכת שנקטה זילות זכיותיו ( את מתארת מצב בו אמבולנס לקח אותו על שום שהיה בהיסטריה ואני מצדיקה אותו בנקודה זו של הזעם- הרי פגעתם באוטונומיה הגופנית שלו במעשה תרמית וכל אדם גופו שייך לו ולבטח ירגיש חסר אונים אם הוא מובל בתרמית למקום בו יחללו את גופו ותישלל ממנו האוטונומיה על גופו- זה חוסר אונים נורא)- ידיעת החוק וזכויותיו, והבנתו של אחיך שאינו נתון לאשפוז כפוי שרירותי אלא יש חוק ( אמנם מצומצם ודל אך עדיין הגנה הקבועה בחוק) ששומר על זכויותיו- אולי הידיעה שיש מה לעשות נגד חוסר האונים ( אחיך חווה את המערכת בצורה שרירותית) היא היא שתפחית את תחושת חוסר האונים, הזעם, ואולי האלימות ולא זה לא בילוגי כמו שהרופאים החביבים כאן יגידו לך. בעבר האמינו שהביולוגיה והתורשתיות מנבאים אלימות כאשר הסממן היה צבע עור שחור, "נחיתות" גזעית וסממנים חיצוניים שונים כמו לסתות בולטות ועורף כזה או אחר. כיום זה 'בגנים' אך אני מאמינה שאחיך חווה חוויה קשה והוא פשוט מתוסכל ויש לאן לתעל את החוויה הזאת : אפיקים של זכויות אדם והעצמה. ענבל בר-און ממייסדי 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' מנהלת האתר 'החופש להיות' ברשת, ופורום 'די לכפייה הפסיכיאטרית בתפוז'

ישנו מושג הקרוי קבוצות התייחסות התסמינים של מחלות הנפש, על פי הדי.אס. אם הפסיכיאטרי, מקיפים טווח רחב כל כך התנהגויות המאפיינות את כל בני האנוש, שכל מי שיקרא חומרים רבים באינטרנט על פסיכיאטרייה יזהה את עצמו שם ואני אומרת 'שום דבר אנושי לא זר לי'- אבל לפסיכיאטרים כן קל מאד לזהות בעצמך תסמינים פסיכיאטרים כאשר אתה קורא על פסיכיאטרייה ארצות הברית מלאה באנשים שזיהו את עצמם עם המודל הפסיכיאטרי עד שפגשו את ארגוני זכויות האדם בתחום והחלו לאמץ מודל אחר, או כפי שדייוויד אוקס, יו"ר התנועה האנטי פסיכיאטרית בארצות הברית lets transforme being patient for being passionate for human rights לעיתים אדם מאמץ לעצמו זהות של 'חולה נפש' אך זכרי שלכל מעשה ישנן קשת של פרשנויות. ההגדרה הפסיכיאטרית מקיפה כל כך הרבה סוגי התנהגויות כך שלכל אדם אפשר לתת אבחון. מפורסמת היא העובדה שסטודנטים שנכנסו במסווה לבית חולים פסיכיאטרים בכדי לעשות ניסוי מצאו את עצמם כלואים ולא יכלו לצאת . העובדה שהחזיקו באמתחתתם פנקסים ורשמו את כל מה שראו לנגד עיניהם ( הם היו במהלך מחקר ) "הוכיחה" ש"יש להם" "אובססיה" יתכן שאחיך סובל מבעיות נפשיות ויתכן שראוי וינתן טיפול ( אנו איננו שוללים את הפסיכיאטרייה והצהרתי על כך מספר פעמים בפורום שלי אלא את הכוח והפעלת האלימות כמו להביא אמבולס לביתו של אדם שמלווה אליה) אולם הומני שרואה את האדם ולא את ה'ביולוגיה' שלו. כזה 'טיפול' לא יכול להנתן בבית חולים פסיכיאטרי שם שוללים לעיתים קרובות את צלם האדם. אני ממליצה לך בחום לפנות לחגי אביאל , הפעיל המרכזי כיום ב'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' ( צרי עימי קשר במיל ואמסור לך דרכי התקשרות) - שמתמחה במאבק באשפוז כפוי של קטינים ויש לו ידע עצום בנושא הוא כתב מאמר 'מחולה נפש לנפגע תקיפה פסיכיאטרית- דיון על שינוי זהות' המסביר כיצד אדם במערכת הפסיכיאטרית מאמץ לו זהות של 'חולה נפש' ובמפגש עם ארגוני זכויות האדם הוא מאמץ לו זהות של 'נפגע תקיפה פסיכיאטרית' כמו כן אני ממליחה בחום לאחיך- את אומרת שהוא אינטילגנט - ואני מניחה שהוא בעל אנגלית מעולה- לקרוא את האתר www.mindFreedom.org יש שם סיפורים רבים של אנשים רבים אשר מגיל צעיר חיו על תרופות פסיכיאטריות ו'נבאו' להם שמעולם לא יוכלו להשתחרר ויצטרכו זאת תמיד. אנשים אילו כבר off psychiatric drugs משנת 1998, או משנת 2000 או משנת 1975 . אני לא אומרת שצריך לשלול את התרופות הפסיכיאטריות אלא להשתחרר מהאמונה הכל כך מוצקה הפסיכיאטרית ש'זה לתמיד' ש'לא תוכל בלי זה' וש'אי לקיחת התרופות תביא לדרדור המצב' ולכן- לא כדאי אף לנסות. אני ממליצה לך ולאחיך לקרוא את העדויות של ארגון 'חופש המחשבה', את האתר שלי, את הפורום שלנו, ליצור קשר עם אנשים בעלי דיעה שונה על הנושא וללמוד. אולי אחיך יוכל לאמץ התייחסות חיובית יותר לעצמו- לא כזאת של חולה נפש ( האמיני לי ש***כל אחד מאיתנו לו היה קורה שורה של תסמינים פסיכיאטרים היה מזהה את עצמו עימם****) אלא של אדם, עם זכויות, שהזכויות האילו הופרו וצריך להיאבק בזה. אולי הוא עדיין יכיר בעובדה שיש לו בעיות נפשיות, אבל יבין שזכותו לקבל טיפול הולם, בתנאים של פרטיות וכבוד, תוך שמירה על כבודו. אולי הוא יבין שכצרכן יש לו את הזכות לבחור את סוג הטיפול אולי ההבנה שיש מענה להפרת הזכויות הפסיכיאטרית תפחית את התסכול וחוסר האונים ושוב: אם אחיך אינטליגנט מומלץ לו לקרוא את אתר 'חופש המחשבה' באנגלית ולקרוא את מדור הסיפוריים האישיים. לרבים 'ניבאו' שם שלא יוכלו להסתדר בלא התרופות וכיום הם מנהיגים, פעילים, יזמים, חיים חיים מלאים, וללא תרופות. ענבל יעל כתב/ה: > > > שלום , > > הננו זקוקים לדעתך המקצועית ומבקשים כי תקרא בסבלנות את הנאמר > בפניך כאן > על קצה המזלג : > > מדובר באחי , נער בן 16 . > לפני כשנתיים זה החל בשינה מרובה ואם היינו מעירים לו על כך אז > הוא היה מתעצבן מאוד והיה משתיק כל מי שהיה מעיר לו . > עד שיום מסויים לא הנחנו לו והמצב יצא מכלל שליטה ומבלי שידע > הוזמן פסיכולוג לבית וכאשר ראה אותו נבהל והגיב בהיסטריה . > אותו פסיכולוג החליט להזמין אמבולנס בכפיה . > לאחר מכן היה אשפוז במח' פתוחה בבי"ח רגיל כאשר הדרך לשם נעשתה > בתרמית ע"י הוריי ( הוריי גרושים ) . > הוא סבל שם מאוד ולבסוף שחררנו אותו כשהגיע הביתה היה במצב של > חרדה גבוהה מאוד וקיבל טיפול תרופתי ע"י פסיכיאטרית של קופ"ח . > המצב החריף עם הזמן עד כדי גילויי אלימות ( כאשר הוא כל הזמן נזכר > באמבולנס שלקח אותו ובמח' ששהה בה ומאשים אותנו בכך יש גם התקפי > בכי ) . > עברנו דירה ובי"ס חדש והמצב המשיך להחריף גם לא הייתה התאקלמות > טובה בבי"ס ( היו 2 ילדים אשר הציקו לו ) . > בבית הוא היה מאוד אלים במיוחד כלפי אמי ולא נתן לה לדבר עמו אלא > ברשותו עד שהמצב הגיע לכך שהוא חוקק מערכת של חוקים בבית : איך > לדבר ואיך לפנות אליו ... > מחוץ לבית הוא נהדר ומתנהג מאוד יפה ורגיל ונימוסי ועדין וגם > בבי"ס מסתדר מבחינה לימודית ( הוא בכיתה של מצטיינים ) . > הוא כל הזמן חוזר וטוען שייש לו פחד מאמא שלי . > כתוצאה מהאלימות והמצב הבלתי נסבל בבית נאלצנו להזמין משטרה לבית > שלקחה אותו בפראיות עם אזיקים ומשם נלקח לבי"ח אחר . > הוא היה באשפוז שם קרוב לחודשיים כאשר במהלכו כאשר שוחרר לחופשה > לסופ"ש השתולל והרס רכוש רב בבית ונאלצנו להזמין אמבולנס בכפיה > שוב . > לבסוף שוחרר משם עם הוראות להמשך שיחות וטיפול תרופתי . > המצב המשיך להחריף והייתה אלימות נוראה כלפי אמי בעיקר והתדירות > גברה ליומיומית . > נורא חשוב לו להצליח בלימודים שלו ןהןא כל פעם חוזר ואומר שהוא לא > ייתן לאף אחד לפגוע בלימודים שלו או למנוע את הצלחתו בחיים . > הוא כל הזמן נזכר במה שהוא עבר וחוזר ואומר שאנחנו גרמנו לו למצבו > הנוכחי . > בסופ"ש האחרון אחי הגדול החליט שהוא עוצר את זה ותקף אותו במכות . > הוא נכנס ללחץ ופחד לא נורמלי והמצב היה נורא : שבירת דברים , > אלימות ( צביטות , בעיטות) והוא לא נרגע פשוט . > נאלצנו להזמין שוטרים על מנת שיזהירו אותו ואולי ירתיעו אותו אך > גם זה לא הועיל . > בכל דבר שקרה , אם למשל שכנה באה ואיימה שתתלונן על הרעש בבית הוא > האשים את אמי ואמר לה שאם לא תטפל בכך אזי היא תהיה אשמה ותשלם על > כך . > לבסוף נאלצנו להזמין אמבולנס שוב וכעת הוא באשפוז בבי"ח . > נותנים לו ריספרדאל 0.5 מ"ג . > הוא מאוד מתנגד לכך כי בעבר שהחלו לתת לו את זה ( בי"ח אחר ) היו > לובעיות של תנועת ידיים ורגליים ולכן שם שינו לו את זה אך כעת > בבי"ח זה לא מסכימים ורוצים בכל זאת לתת לו זאת . > כששוחחתי עמו הוא בכה מאוד ואמר לי שהוא מרגיש שעומד לקרות לו > משהו ושהוא עומד להכנס למחלה נפשית ( כדבריו הוא קרא מידע רב > באינטרנט על הנושאם הללו והוא מזהה את התסמינים ) . > מה עלינו לעשות אנו מרגישים חסרי אונים ולא יודעים מההצעד הנכון > עבורו וחוששים שאכן המצב שלו יחמיר יותר ויהיה נזק בלתי הפיך . > ברצוני לציין כי מדובר בנער חכם מאוד ומצטיין בלימודיו . > הרופאים טוענים כי הוא מאוד מניפולטיבי גם ופיקח מאוד . אך הפעם > יש לי תחושת בטן כי אולי באמת הוא צודק . > מה עושים ? > זקוקים מאוד לדעתך בדחיפות .... > תודה מראש .

אין בהודעה זו הזמנה לגשת לפורום שלנו ולהתדיין בכל סוגיות הבעד ונגד הארוכות שואדי דורשות דיונים רבים הודעה זו נועדה להראות ליעל, ובתקווה גם לאחיה, שישנן אופציות נוספות, וכדאי לשקול זוויות מבט נוספות

שלום לענבל. ניכר מתוך התיחסותך שיש לך רצון כנה לסייע.אני מניח שלא אחדש לך אם אומר שלא כל אחד שמקים עמותה או שותף להקמה, הופך אותו לידען גדול בנושא גם אם עברת אישית התנסות כל שהיא בתחום זה. אל לך להטיל דופי בטיפול הפסיכיאטרי ובעוסקים במקצוע חשוב זה ובאלה שהחליטו ללמוד תחום זה ברפואה. בריאות ואושר.

יש לי חבר מאד מאד טוב הנמצא במצוקה, עבר ארוע מוחי בגיל 45, כתוצאה המארוע נפגע כושר הדיבור והוא מגנגם (בקושי מרגישים) אישתו וילדיו זנחו אותו, חברתו לחיים מזה 8 שנים נפרדה מימנו, הוא עובד מזה 25 שנה במשמרות של 12 שעות במתקן בו הוא נמצא לבד ואין לו עם מי לדבר. פוחד לעזוב את מקום העבודה בגלל מצב המשק ומצבו הבריאותי. מזה מס חודשים הוא משתף אותי בהירהוריו, לעזוב את העבודה לנסוע למזרח, לפתוח עסק אבל שום דבר לא ישים. אני פוגשת אותו הרבה ואני רואה כיצד מצבו מדרדר, מעשן בשרשרת על אף הארוע והלחץ דם הגבוה, שותה ויישן שעות על גבי שעות. אני לא איש מקצוע אבל הוא מקשיב לי. הצעתי לו קודם לעזוב את העבודה (מאחר והעבודה כרוכה בהשגחה על מתקנים יש לו אקדח). הצעתי לו לגשת לפסיכיאטר על-מנת שיעזור לו להתמודד עם המצב. הוא מסרב בכל תוקף. דברתי עם בנו הבכור שינסה להגיע אליו אך ללא הועיל. נכון להיום פנה אלי חבר משותף והוא סיפר לי שהוא אמר לו שאין לו למה לחיות והוא חושב לשים קץ לחייו. אני ואותו חבר משותף היחידים שלהם הוא מספר. אנחנו לא יודעים לאן לפנות וכיצד להתנהג. אנחנו לא רוצים לתת לו הרגשה שגם אנחנו בגדנו בו לכאורה. מבקשת עצה אם משהו מכיר פסיכיאטר דגול באזור המרכז אשמח לקבל את שמו וכתובתו חברה של חבר במצוקה

נראה לי שעליך לפנות מיידית לקבלת עזרה. מהמעט שאני יודע חברך נמצא בסכנה אובדנית. יש מומחה בתחום טיפול באנשים עם נטיה לאטבדנות בשם ישראל אורבך- ( נדמה לי שמלמד באוניברסיטת בר אילן). כתב מספר ספרים ומחקרים על נושא אובדנות. כאמור עליך לפעול במיידי בנדון !!!! אפשרות נוספת היא להתיעץ עם הפסיכיאטר המחוזי באזור המגורים לצורך הערכת מידת מסוכנותו לפגיעה עצמית. בכל אופן אל תזניח את הנושא . דן

תודה על התגובה המהירה זה תיק גדול ליהיות שותף לכזה סוד השאלה היא א. מה יקרה אם בגלל הדיווח שלי הוא יאושפז בכפיה (אנחנו שומעים על מיקרים כאלו יום יום, אולי אין לי מספיק מידע בנושא אבל המהירות בה סוגרים אנשים קצת מרתיע אותי ב. ברגע שיפנו אליו ידעו שזו אני ואז האדם איבד אמון בכל העולם, לינה

לינה יקרה חברך אומר שהוא במצוקה. להבדיל מהמודל הביולוגי הפסיכיאטרי הדטרמיניסטי הקובע ש'אנשים מצויים במצוקה מפאת מחלה נפשית או חוסר איזון כימי והגורמים החיצוניים רק מוציאם מחלה קיימת אל הפועל' הרי ההגיון הבריא האנושי אומר שיש לו סיבות טובות להיות במצוקה. בדידות, נטישה, שעמום, עבודה מדכאת מחד ומאידך חוסר יכולת לעזוב עבודה מדכאת זו מסיבות רציונליות: המצב הכלכלי והנה- מציע לך אדם נחמד כאן להחמיר את נסיבות חייו- כלומר להביא לאקט שאולי יביא לאשפוזו בכפייה אני מציעה לך בכל לשון של בקשה לשקול היטב , לחשוב על כל ההיבטים לפני שאת חושבת על צעד כזה!!! היד קלה מידי על ההדק http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=319&msgid=4619113&place=0 http://planet.nana.co.il/v36800/f_violance_against_prisoners.html http://planet.nana.co.il/v36800/subject_of_the_month.htm http://www.indymedia.org.il/imc/israel/webcast/14662.html האדם מדוכא לחלוטין בשל נסיבות חייו. האם ה'פתרון' הוא להחמיר את נסיבות חייו? מה שאני מציעה לך הוא לשוחח איתו רבות, להתעניין בשלומו לעיתים קרובות להיות עם יד על הדופק... לנסות להניא אותו מכוונותיו ולהדגים לו כמה אפשרויות החיים מספקים... יכול להיות שאנחנו גדלים בתרבות כזאת שמעודדת שתיקה והדחקה. יכול להיות שכאדם בודד(עובד רוב היום בבידוד) הוא למד להדחיק את מצוקותיו ולא לדבר עליהם. עודדי אותו לנתח את הסיטואציות אחת לאחת.... לראות מה אפשר לעשות במקום... עמדי על המשמר... שוחחי איתו כאדם ****ואל תתפתי לראות אותו בצורה שהפסיכיאטרים רואים אותו***** במידה ואת משוכנעת שהוא באמת רציני ****פני לרשויות המתאימות לשלילת רשיונו**** עדיף לגזול מאדם את החפץ או הסביבה שמעודד פגיעה עצמית או בזולת מאשר ******לגזול ממנו את חירותו ואת חייו***** במקרה קצה ( כלומר הכי קיצוני שיכול להיות) הוא עלול למצוא את עצמו מת בבית חולים פסיכיאטרי. אילו מקרים נדירים אך קיימים- אדם מת כתוצאה מרשלנות או גרוע מכך כתוצאה מאלימות של הצוות הרפואי http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=319&art_id=101 http://www.indymedia.org.il/imc/israel/webcast/14662.html אני אישית הייתי פשוט מנסה לקחת ממנו את האקדח, או מנסה להביא אותו להבטיח לי לא לממש את רצונו עד לתאריך מסויים, כלומר- מנסה להניא אותו להציב תאריך יעד שעד תאריך זה לא יתאבד, תוך כדי שהייתי מביאה אותו להבטיח לי שישקול אופציות אחרות כן- אני יודעת שהעצות האילו הן "לא מקצועיות" אולם במה עוזרות העצות ה"מקצועיות"- האם את רוצה שחברך יתבוסס בשתן ובצואה שלו כאשר לא יתירו אותו מקשריו בבית חולים פסיכיאטרי? האם את רוצה שהוא יאבד לנצח את הסיכוי לתעסוקה? אני במקומך הייתי מתקשרת אליו יום יום שואלת לשלומו באה לביתו ויוזמת שיחה בארבע עיניים על ניתוח המצב ושקילת אפשרויות. הייתי מציעה לו לנצל את הזמן המת בעבודה לשמיעת ווקמן וקריאת מגזינים, בכדי להפיג את השעמום וחוסר התוחלת הייתי מציעה לו להתחיל לגלוש בפורומים ולהכיר אנשים חדשים בכדי להפיג את הבדידות... הייתי מנתחת יחד איתו את המצב ובאמת מראה לו את האפשרויות... ושוב- דואגת שהאקדח ילקח ממנו ****** אך לא חירותו ולא כבודו********** ואילו סביר להניח שילקחו ממנו אם תפני לפסיכיאטר המחוזי**** ענבל לינה כתב/ה: > > יש לי חבר מאד מאד טוב הנמצא במצוקה, עבר ארוע מוחי בגיל 45, > כתוצאה המארוע נפגע כושר הדיבור והוא מגנגם (בקושי מרגישים) אישתו > וילדיו זנחו אותו, חברתו לחיים מזה 8 שנים נפרדה מימנו, הוא עובד > מזה 25 שנה במשמרות של 12 שעות במתקן בו הוא נמצא לבד ואין לו עם > מי לדבר. פוחד לעזוב את מקום העבודה בגלל מצב המשק ומצבו הבריאותי. > מזה מס חודשים הוא משתף אותי בהירהוריו, לעזוב את העבודה לנסוע > למזרח, לפתוח עסק אבל שום דבר לא ישים. > אני פוגשת אותו הרבה ואני רואה כיצד מצבו מדרדר, מעשן בשרשרת על > אף הארוע והלחץ דם הגבוה, שותה ויישן שעות על גבי שעות. > אני לא איש מקצוע אבל הוא מקשיב לי. הצעתי לו קודם לעזוב את > העבודה (מאחר והעבודה כרוכה בהשגחה על מתקנים יש לו אקדח). הצעתי > לו לגשת לפסיכיאטר על-מנת שיעזור לו להתמודד עם המצב. הוא מסרב > בכל תוקף. דברתי עם בנו הבכור שינסה להגיע אליו אך ללא הועיל. > נכון להיום פנה אלי חבר משותף והוא סיפר לי שהוא אמר לו שאין לו > למה לחיות והוא חושב לשים קץ לחייו. > אני ואותו חבר משותף היחידים שלהם הוא מספר. אנחנו לא יודעים לאן > לפנות וכיצד להתנהג. אנחנו לא רוצים לתת לו הרגשה שגם אנחנו בגדנו > בו לכאורה. > מבקשת עצה > > אם משהו מכיר פסיכיאטר דגול באזור המרכז אשמח לקבל את שמו וכתובתו > > > חברה של חבר במצוקה

שלום לך עינבל מודה לך על הדרך בה נתחת את הבעיה זוהי הדרך בה האינטואיציות שלי מובילות אותי לפעול. אני חושבת הרבה, מדברת הרבה, ומנסה לנתח יחד איתו את הנסיבות שהביאו אותו למצב הנוכחי. זוהי הפעם הראשונה שאני חווה יחד עם חבר יקר מצב שכזה, אבל אני לא מנותקת מהתקשורת ואני מודעת להשלכות של פניה לפסיכיאטר מחוזי. אני חשבתי לפנות לאדם מקצועי אולי כדאי לקבל ולו במעט כלים להתמודד. בלי למסור שום פרטים אישיים של החבר. בכל אופן אני מודה לך מאד חיזקת אצלי את דרכי הפעולה בהם נקטתי עד כה לינה

ענבל' מבול'בל' חבל' אבל' אול'י אהיה ז"ל'....

שלום רב. ברצוני לדעת האם כדור הפריזמה ניתן גם על ידי רופא משפחה. אחר כמה זמן מיום נטילתו מרגישים שינוי כל שהוא,האם קימת תקופת הסתגלות לצורך העניין מהם התופעות לואי הקלסיות (המוכרות) לאחר השימוש ההתחלתי בתרופה זו. האם תרופה (פריזמה) הוכיחה את עצמה בטיפול בדיכאון וחרדות קלים. תודה למשיב.

פריזמה (prizma) היא תרופה שגם רופאי משפחה רשאים לרשום לדיכאון וחרדה. מחקרים שמבוססים על ניסיונם של אלפי משתמשים בעולם המערבי מראים שלוסטראל (lustral) היא הרבה יותר יעילה ובלי תופעות לוואי- כמעט כמו לשתות קוקה קולה. לוסטראל יותר יקרה מפריזמה בהרבה וזאת הסיבה היחידה שעדיין רופאי משפחה משתמשים בפריזמה.

אני בן 26 וכרגע אני מתחיל שלב של לימודים(אוניברסיטה) בחיים ,דבר שנשרתי ממנו בעבר בגלל חלק מהבעיות המצויניות כאן. הייתי רוצה לקבל המלצתך על תרופות שאפשר לרכוש ללא מרשם רופא אשר עוזרות לבעיות דיכאון-משפרות את ההרגשה הנפשית . ועוזרות לבעיות שינה שמאופינות ע"י שינה ביום וער בלילה עקב מחשבות טורדניות ,חוסר ריכוז וגם לאחרונה לחצים נפשיים במיוחד מול המון במקום סגור. ללכת לטיפול רפואי לא בא בחשבון כרגע כי אני מקווה שבעזרת תכשירים מתאימים שיעזרו לי כרגע אוכל להגבר בכוחות עצמי,מה גם שאני חושב שהדבר יפגע בעתידי כאשר ארצה להתקבל למקומות מסוימים ויבקשו להסתכל בתיק הרפואי שלי.

לדעתי אם תבחר ל"טפל" במצב רק ע"י תכשירים טבעיים תעשה טעות.דיכאון זו בעיה רפואית-אז למה שלא תלך לרופא(פסיכיאטר)?אם יש לך האמצעים הכלכליים תלך לפסיכיאטר באופן פרטי ותקנה את התרופות באופן פרטי וככה אף אחד לא יידע וזה לא יהיה רשום בתיק הרפואי שלך.אני בזבזתי בעבר המון כסף על תכשירים טבעיים,שגם לך תדע מה באמת שמו בפנים,והם לא עזרו כהוא זה.לעומת זאת-ציפראמיל וסרוקסט עזרו גם עזרו. חבל על כל רגע שאתה סובל ולא פונה לטיפול יעיל,רפואי ומוכח מדעית.פשוט חבל.

noki שלום 1. אם התרופה נמכרת ללא מרשם אתה יכול להיכנס לסופרפארם וישמחו למכור לך בתנאי שתשלם להם. 2. אם הרוקח לא יסכים להמליץ לך הרופא בפורום בודאי שגם הוא לא יסכים. 3. אני מבקר אצל פסיכיאטר כבר שנתיים וחצי והוא הוציא אותי מהביצה בה שקעתי. 4. אם תלמד ותקבל טיפול יש סיכוי סביר שתמצא תעסוקה אם לא תקבל טיפול ואתה סובל סבל מר לא תוכל ללמוד.

פה לא ממליצים על סמים!!! אתה רוצה להרוג את עצמך???? לא על מצפוננו ולא על חשבוננו!!! אתה רוצה תרופות תלך לרופא!!! או לבית מרקחת!!!! התיק הרפואי שלך חסוי. לאף אחד אסור לגעת בו בלי שאתה חותם על ויתור על סודיות. אז אין לך מה לדאוג. אני הייתי בעשרות מקומות עבודה ובאף מקום לא מבקשים ממך תיק רפואי. במקרה הכי הכי יבקשו ממך למלות הצהרת בריאות וניתקלתי בזה רק במקום אחד. רק שתדע שלך שבמה שאתה כותב כאן אתה עלול לגרום לעצמך לנזק קשה ואולי אפילו בלתי הפיך. כי יש תרופות ממכרות שאתה לא תצא מהם. ואתה תסתבך. אם אתה רוצה עצה טובה ואמיתית שתעזור לך תפנה לרופא!!! איתן

מה ההבדלים בין השניים, ומה מרוניל יכול לעשות שרסיטל אינו יכול? מהן תופעות הלוואי של המרוניל? האם עודף הזעה הוא חלק מהן?

אני לא מכירה את התרופה רסיטל. אבל למרוניל היה לי העונג להתוודע, והוא היה מפוקפק ביותר, אחת מן החווייות הלא נעימות ביותר בחיי. כן, הזעה הייתה אחת מתופעות הלוואי. שאת היתר אני מעדיפה כלל לא לתאר לך. אל תקחי את זה , לדעתי. עברתי איתה חווייה קשה ביותר. זה היה נורא. אני לא מבינה למה לא תרופות חדישות, למה התרופה הישנה הזאת, שכשמה כן היא- מרה , מרה מאוד. סיגל.

אשמח לשמוע פירוט לגבי תופעות הלוואי. לגבי לקחת או לא לקחת, הרי שכבר מאוחר מדי, מאחר ואני כבר ארבעה ימים בתוך הסיפור...

אני מטופל אצל הרופא שלי כבר שנתיים וחצי כרגע אני בא רק פעם בחודשיים כדי להיכנס לרבע שעה ולקחת את המירשם האם הסחבקיות שהתפתחה לא פוגעת במטרות הטיפול

הדבר החשוב יותר הוא שאתה מרגיש שאתה יכול לסמוך עליו בתור בן אדם ובתור פסיכיאטר ושאתה מרגיש שאכפת לו ממך. תשים לב שרוב השאלות שמגיעות לכאן מגיעות דווקא בגלל שבהרבה מקרים אין אמון והרגשת איכפתיות בין פסיכיאטר למטופל. תשמור על מה שיש לך- בקופ"ח מכבי מותר לו לזמן אותך עד 12 פגישות בשנה ובשביל כל פגישה כזאת הוא מקבל 180 ש"ח מהקופה.

אני לא כתבתי בהודעה על האיכפתיות של הרופא ממני אבל כאשר היה צריך הוא הוציא לי מהראש את הריטאלין שהפסיכולוג הכניס לי. אני מודה לו על כך עד היום. הפסיכיאטר גם הוריד אותי מהר מאוד מהבנזודיאזיפינים שרופא המשפחה הוסיף לי לתפריט

שלום, שתי שאלות: 1. האם ייתכן שסרוקסאט (או פאקסט) יתחיל להשפיע כבר שלושה ימים לאחר תחילת הטיפול (לאחר הכדור הראשון), או שזהו אפקט פסיכולוגי בלבד? 2. ידוע לי שיש לתרופה זו עלולה לגרום לעיכוב האורגזמה. שוב: האם ייתכן שהשפעה זו תופיע כבר לאחר שלושה ימים של נטילת התרופה? תודה מראש.

לפאקסט יש גם אפקט מרגיע והוא יכול להשפיע כבר אחרי הכדור הראשון אבל לא כולם תמיד חשים בזאת ולכן זה לא תחליף לכדורי הרגעה. השפעה האנטי-חרדתית בד"כ אחרי שבועיים והשפעה אנטי-דכאונית בד"כ אחרי חודש (אם לקחת את התרופה ברציפות יום יום). תופעות לוואי כמו עיכוב האורגזמה (או כל תופעת לוואי אחרת) מופיעות כבר בהתחלת הטיפול בלי קשר להשפעה החיובית של התרופה. למעשה תופעות הלוואי אמורות להיחלש או להיעלם ככל שתתמידי בנטילת התרופה.

אם היה לך תשכחי איך זה,אבל פתאום תראי את מתרכזת בדברים יותר חשובים בחיים מאשר מספר שניות של אושר כמו..... נכון !!! ימים של אושר!! מה כדאי! גיא

יעל שלום, תחת שימוש בסרוקסט ירד באופן משמעותי החשק למין ובאופן יותר קיצוני היכולת לקיים יחסי מין. כגבר נשוי לאשה מינית זה לא היה קל ובסופו של תהליך (לאחר מספר חודשים) החליט הרופא על הפסקת התרופה. לסיכום- המיניות הינה פאן חשוב בחיים ואם הכדור לאורך זמן אינו מאפשר את קיומה יש לשקול עם הרופא החלפת כדור. שיהיה לך טוב יעל.

יעל תודה על הדאגה והקומפלימנטים הנהדרים ממש כיף לקרוא את (ורק מזה אני יכול לגמור...). שאלת האורגמה נדונה כאן בערך כל חודש וחצי בעיקר על ידי נוטלי הSSRI למינהם (זה לא קללה). זה מעיד על כך שלחלק זה חשוב ומציק מאד, ולחלק יותר חשוב להיות מאושר כלומר אם בתחילת הטיפול היו אומרים לנו " אם אני יצליח לעשות אותך יותר נינוח ומאושר (יחסית) ובלי חרדות רק תצטרך לוותר על לחוות אורגמה " מה הינו אומרים?????? א. טוב ד"ר תודה על העזרה אבל עזוב אני רוצה להשאר עצוב ומלא חרדות ואי נעימות וגם לא לישון טוב העיקר שתהיה אורגמה של 5 שניות של אושר בחייפעם בכמה ימים,השאר שישאר אותו דבר,העיקר האורגזמה " או, ב.מה? אפשרי לפתור את הבעיה שלי או להקל עליה ! נשמע לי נהדר!!!! כמה זה עולה לחודש? ואז גם הינו מוכנים0 לשלם על יותר מ 20 ש"ח לחודש (לחברי קופות החולים). בקיצור כמו שאומרים אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע,אז למה אנחנו חייבים להיות חמדנים ,חוץ מזה לאחר נטילת הכדור אתה הופך לדעתי ליותר שקול ועם יותר אורך רוח ולכן גם מעניין אותך פחות המין,ולפעמים אתה ( או אני במקרה הזה ) מבין כי אולי כל העניין הזה של המין זה דבר שהורגלנו אליו במשהו חברתי שעשה מזבוב פיל ולא משהו שבאמת היינו עושים ממנו ביג דיל, סה"כ כמו שאמרתי 5 שניות של אושר. לסיכום ועל מנת שנבין שמצבינו אכן טוב (כן כן חשיבה אופטימית) אתן דוגמא קיצונית ועל כן אבקש את סליחתכם מראש, נגיד וחדר ליד הרופא בדוגמא למעלה נמצא חדר ובו יושב אונקולוג,האונקולוג מבשר לצערו הרב לחולה מולו כי :"יש לך סרטן אבל יתכן כי ניתן לצאת מזה ,רק הטיפולים הם לא כל כך נעימים, יכול להיותשחלק מתופעות הלוואי הן שינשור לך השיער וגם תרגיש בחילות,אתה רוצה לעבור את הטיפול??????

האם סרוקסט גורם להשמנה? האם גורם להפרעות בשינה? מהו המינון הנמוך ביותר שבו יש עדיין השפעה. (אני לוקחת שליש כדור של20 מ"ג תודה אלונית

שלום אלונית אני זוכרת שבימים הראשונים אכן גרם להפרעות שינה ,

מנסיון, כן לשתי השאלות (אולם ההשפעה הזאת יכולה גם לחלוף), לעניין המינון זה מאוד אישי ומשפיע על כל אחד בצורה אחרת, אני התחלתי להרגיש תופעות כאלה רק כשלקחתי 50mg , יש לי ידידה מאידך שהושפע מהכדור כבר לאחר 20mg, אם כי 20 מיליגרם זה מינון מאוד נמוך, ולא סביר שישפיע בצורה דרמטית

אני לוקח כדור סרוקסט ביום, כבר שנה. הכדור גורם לתאבון גדול יותר, ואם לא תשימי לב, כמו שאני עשיתי - את עלולה קצת להשמין. כשקלטתי את זה - התחלתי לעסוק בספורט ולשים לב לכמה אני אוכל - וכעת אני במגמת ירידה במשקל ! בהצלחה, א.

אני לוקחת פרוזק באופן קבוע כבר שלוש שנים בעקבות מספר דיכאונות שהיו לי. התחתנתי לפני חודשיים ומחשבות על הריון מתחילות לקנן. מה ידוע לגבי לקיחת פרוזק בזמן הריון?

פרוזק כבר מזמן הוכח כמזיק וכדאי למצוא תחליפים שבהם ספורט מאוד חשוב נגד דיכאון וכן תוספי תזונה כמו גרעינים של חמניות לא קלויים. אני נפגע פרוזק.

במה נפגעת כתוצאה מלקיחת פרוזק וכמה זמן לקחת? תודה, טלי

תומר שלום, במה בדיוק נפגעת כתוצאה משימוש בפרוזק???

אני מתמודדת מזה מס' שנים עם חרדת טיסה ועכשיו הציעו לי סרוקסט האם מישהו התמודד בהצלחה עם חרדה דומה באמצעות סרוקסט והאם שילב גם טיפול פסיכולוגי במקביל?

מעניין מי האידיוט שהציע לך סרוקסט לחרדה כ"כ ממוקדת כמו חרדת טיסה. אם את מחפשת תרופה שתרגיע אותך בזמן הטיסה מה יותר טוב מאסיוול (וואליום)? אלא אם תגידי לי שאת טסה כל יום או חמש פעמים בשבוע ואז צריך משהו יותר חזק (כמו סרוקסאט) שמשפיע עליך כל הזמן. יש גם טיפולים פסיכולוגיים לחרדת טיסה-> תשאלי את ד"ר קפלן בפורום פסיכולוגיה קלינית הוא ייתן לך הסברים.

היתה תקופה שהייתי מתוח ולא היה לי נעים להטריד את הפסיכיאטר בטלפון. פניתי לרופא המשפחה וקיבלתי ממנו גם vaben וגם "איבחון" על הפרעות חרדה שלא היו ולא נבראו. הפסיכיאטר אמר לי שהוא מעדיף שאני אטריד אותו על פני עירוב רופא המשפחה

בזה דווקא אני מסכימה איתך. תתפלא. אפילו שאתה מלכלך סתם. דלית.

הי, רציתי לשאול אותך אם אתה מכיר את השיטה שניקראת אלבאום?? אני סובלת מחרדות כבר מספר חודשים בעקבות לידה(שלישית)שהייתה טראומטית במיוחד. אם מישאו אחר מכיר וממליץ אשמח לשמוע. חג שמח עדי

לפי דבריו המפורשים של הרופא אני לא סובל בכלל מהפרעות חרדה. אני מתייחס רק לדברים שאני מכיר על בשרי בכל מקרה שמח בשמחתך על התינוק/ת

שאול, ממה אתה כן סובל??? עדי

שלום רציתי לדעת איזו תרופה כדאי לקחת בשביל עצבנות יתר? בברכת שנה טובה וחג שמח ליסה

רק לפי מירשם רופא ורק אחרי התייעצות עם רופא ואבן או לוריוואן

אני רואה שכתבו לך כאן ואבן או לוריוואן זה יכול להוות פתרון אולי מדי פעם פה ושם אך בטח לא באופן קבוע אלא רק כחד פעמי, וגם אז, לא הייתי הולכת על זה, כי יש לזה תכונות מרדימות, השאלה על איזו תכיפות את מדברת, והבעיה עם כל התרופות הללו שהן ממכרות,

צריך לבדוק מה נלווה לאותה עצבנות. עצבנות איננה רק תחושה ביולוגית-פיזיולוגית בגוף. פסיכיאטר צריך לבדוק אם יש צורך בטיפול תרופתי אנטי פסיכוטי אם העצבנות נובעת מבעיות שאינן קשורות למציאות היומיומית הנורמלית (כמו פיגועים וכו') או אם יש צורך בנוגדי דיכאון במידה והעצבנות קשורה לבעיה רגשית כלשהי. אם את פוחדת מלגשת לפסיכיאטר אז רופא משפחה יכול לרשום לך תרופת הרגעה כגון אסיוול (ווליום). שימוש באסיוול ודומיו מעבר ל-4 שבועות יכול לגרום להתמכרות.

שלום, רציתי לדעת אם יש חולים שחוו הבדל בהשפעה של Paxet לעומת Seroxat (אני יודעת שזוהי אותה תרופה, אך בכל-זאת). כמו כן, מתי אמורה להתחיל ההשפעה של הנ"ל? שבוע לאחר תחילת הנטילה? שבועיים? חודש? תודה

1. אצלי לא היה שום הבדל במעבר מסרוקסט לפאקסט. 2. אני חויתי דיכאון החריפות של הדיכאון החלה להעלם לאחר תקופה של בין חודש לחודשיים הדיכאון עצמו התפוגג במשך שנה ופסיכותרפיה כמעט ולא היתה

אם הכוונה מאז תחילת הסרוקסט (בלי קשר לשום מעבר)- אז אחרי עשרה ימים בערך עד שבועיים כבר הרגשתי בשיפור. אני חייבת לציין עם זאת, שבנושא של החרדות זה לא ממש עזר הרבה.

לי היה נסיון רע במעבר בין אפקטין ךפלוטין- שתיהן אמורות להיות אותה התרופה בדיוק, רק חברת יצור שונה. אחרי שפסיכיאטר אחד אמר לי שאין סיכוי שההחמרה קשורה לשינוי הגנרי, הסביר לי אחר כי ישנם מקרים בודדים בהם מגיבים להחלפה, אני כנראה אחד מהם. אני משערת שזה גם המקרה בסרוקסאט.

1.מבקש לדעת על סוגי התנהגות המאפיינת את המוגדרים כסובלים מהפרעת אישיות גבולית. 2.מבקש לדעת באלו כדורים (אם בכלל) נעשה שימוש על ידי אלו שהוגדרו כסובלים מהפרעת אישיות גבולית BPD. בתודה.

כתובת האתר http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1152&cat_id=306

לפני כשנתיים בעת שירות מילואים בשטחים, לאחר שלושה לילות של חוסר שינה ושלושה ימים ללא אכילה ושתיה מועטה בלבד, הייתי מ"פ, קיבלתי לפיקודי עוד פלוגה ולא היה לי סמ"פ, כל הנטל נפל עליי, היו תאונות דרכים שהייתי שותף למראות שלהם, היו מטענים, ירי וכו', בקיצור לחץ עצום !!!, לאחר אותם שלושה ימים התחלתי להזות, גם ראיה וגם שמיעה וריח, חשבתי שאני במציאות אחרת של מלחמה ואנחנו אי של שלום במוצב, אושפזתי בבית חולים רגיל ל- 3 ימים בהם עברתי בדיקות נוראיות וקיבלתי תרופות אנטיביוטיות כי לא ידעו מה יש לי ורצו לאבחן, לאחר שלושה ימים באישפוז איבחנו שאני סובל מהתקף פסיכוטי חריף, יש לציין שבמהלך אותם 3 ימים המצב רק החריף והחזיונות רק התגברו איתם ההזיות וצעקות שלי, שמו עליי שומר שאני לא אזיק לא לעצמי ולא לסביבה, במהלך אותם ימים קיבלתי גם אינפוזיות כי איבחנו שבין היתר גם התייבשתי, הוצאתי מידיי את האינפוזיה וסירבתי לקבל טיפול. לאחר אותם 3 ימים ולאחר שהיבחנו אותי כסובל מהתקף פסיכוטי חריף, אישפזו אותי בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי שם הייתי מאושפז עוד 3 שבועות ובמהלכם ולאחר אותו אישפוז קיבלתי הלידול וואליום. לאחר שנה (לפני כשנה כמעט) קיבלתי התקף פסיכוטי חריף נוסף כתוצאה מכך שהרופא הפסיכיאטר שלי הפסיק לי את הכדורים וכתוצאה מהשתתפות בלוויה ולחץ מהחגים דאז. כיום אני נוטל בקביעות רספירדל 3 מ"ג ליום והולך לטיפול פסיכולוגי פעם בשבועיים. אין לי תופעות לוואי מאז אותם מיקרים, אין לי הזיות או כל תופעות כאלה אחרות ויש לי בעיה בתיפקוד המיני. אני מוכר כנכה צה"ל 20% וכתוצאה מההתקף השני אישתי עזבה אותי ואני בתהליך גירושין ממנה לצערי. שאלתי היא האם ניתן לאמר כי אני סובל מהלם קרב (יש לציין שלא אובחנה בי כל מחלה פסיכיאטרית שהיא...) כי אם אני אמור לקבל תרופות למשך שארית חיי לפחות אדע ממה אני סובל, האם לאור התיאור הנ"ל יכול אתה לקבוע באיזו משפחה של מחלות אני סובל והאם ניתן להגדיר את מה שיש לי כהלם קרב ?, בתודה מקרב לב, ושנה טובה. אורי.

ממליצה לך לפנות לפורום "הלם קרב".

שלום ושנה טובה לכולם. שמי עמית ואני בן 26. בחצי שנה האחרונה אני סובל מחרדה עמוקה ודיכאון, ואני ממש לא מצליח לתפקד. רציתי לשאול האם אתם ממליצים על טיפול תרופתי, ואם כן - איזה? מהן תופעות הלוואי? האם חייבים במרשם של פסיכיאטר או שרופא המשפחה יכול לרשום? בנוסף, רציתי לשאול האם מישהו מכיר פסיכיאטר טוב באיזור חיפה, כי אני ממש לא מבין בזה. שנה טובה ומתוקה לכולם ע מ י ת

לא פלא לאחר מה שעברנו השנה. עצם העובדה שאתה מבקש עזרה - זה כבר הצעד הראשון לריפוי בהצלחה ושנה טובה. רותי

שלום רב, ברצוני להמליץ לך על פסיכיאטר מנהל מחלקה בחיפה, שמו צבי קירש, הוא מעולה, קצת יקרן, אבל שווה... 400 ש"ח לפגישה.

הי עמית מהתיאור שלך נראה לי ש כן, יש טעם לחשוב על טיפול תרופתי שיחות, גם אם יעזרו, זה עלול לקחת הרבה זמן. ומה בינתיים? היום גם רופאי משפחה רושמים תרופות מהסוג הזה, אבל נראה לי שעדיף לך לפנות לפסיכיאטר, לפעם הראשונה, שיאבחן בדיוק ויאמר את דעתו. אני אישית מאוד בעד אפקסור, לדעתי בנושא החרדות אין טובה ממנה תופעות הלוואי הן מעטות, (קושי לישון בימים הראשונים , מעט יובש בפה) ו לכל התרופות האלה יש פגם שהן פוגעות בתיפקוד המיני. הבעיה העיקרית שעליה איני יודעת לומר לך דבר, שלמרות שבעיקרון הן (כל התרופות ממשפחת SSRI ) אינן אמורות למכר, יותר ויותר מסתבר שיש מהן קשיי גמילה, כלומר קשה להיפטר מהן. אישית לא ממש ניסיתי עדיין, אך יש לי הרגשה (שמבוססת על אי אלו דברים) שיש בכך משהו. מנסיוני, לפבוקסיל אין את הבעיה הזאת, (לפחות לגבי לא הייתה), אלא ששם מדובר ביותר תופעות לוואי בהתחלה . (וגם לעניין החרדות עדיף לצרף כדור נוסף , ) בקיצור הדברים לא פשוטים אבל עפי התיאור שלך בכל זאת אפשר לשקול זאת, עדיף לזמן מוגבל. בריאות!!

רופא משפחה רשאי לרשום את רוב התרופות הפסיכיאטריות שנמצאות כיום בשימוש אבל חלקם לא עושים זאת כי הם פשוט לא מתמצאים מספיק בפסיכיאטריה ולכן מעדיפים להשאיר את המלאכה למומחים. זה מאד תלוי מי זה הרופא וגם הקשר שלך איתו. האם פנית לפסיכולוג? האם אתה משוכנע שאתה מעוניין דווקא בתרופות? בכל מקרה מומלץ פסיכיאטר דרך קופ"ח ולא פסיכיאטר פרטי- כך אתה חוסך גם את עלות הפגישה (300-600 ש"ח) וגם את העלות של התרופות (לפעמים זה עוד כמה מאות שקלים בחודש).

את התרופות ניתן לקבל דרך רופא משפחה גם אם הלכת לפסיכיאטר פרטי, באמצעות מכתב ממנו והמלצה שלו.

זהו כדור ישן, יש לו הרבה תופעות לוואי, יש לקחת אותו עם כדור נוסף לאזן, היום יש כדורים הרבה יותר חדישים ויותר מוצלחים.

תודה דלית, כן אני יודעת שהוא ישן, פשוט יש לי נטייה לקבל מאניה עם סרוקסאט/ציפראמיל. אנא פרטי - מהן תופעות הלוואי ? הרבה תודה, ליסה