פורום פסיכיאטריה

אני רוצה לאחל שנה טובה ומתוקה לכולם שנה בריאה מאושרת מוצלחת שקטה טובה ו........................ בקיצור רק טוב לכלונו:)) @----)--- איתן

שנה טובה גם לך איתן.

ללקות ב בבורדרליין שהרבה יותר קשה לחיות איתו והרבה יותר קשה להתמודד אתו "מכובד" יותר בעיני הרחוב מלילקות באירוע דיכאוני שמחייב טיפול תרופתי.

עם בורדרליין ודרושים לו הרבה כוחות לשרוד

לא כל כך מבינה למה אתה מתייחס.

אני מתייחס לכך שיש דיעה שאומרת שמי שנזקק לפסיכיאטר ותרופות הוא יותר "דפוק" ממי שנזקק רק לפסיכותרפיה. העובדות הן שעם בורדרליין קשה מאוד לחיות ואפשר לטפל רק בפסיכותרפיה בעוד ש ב bipolar קל לטפל ולהחזיר את החולה לחיים תקינים

לפני כשנתיים וחצי התפרץ אצלי גל של דיכאון התחלתי טיפול תרופתי ו היו לי 6 פגישות עם פסיכולוג שנגעו נקודתית באירוע הדיכאוני עצמו. הפסיכולוג אמר לי לבוא אליו כשארגיש צורך. בתחילת האירוע גיששתי ב "מכבי טבעי" הנותן שרותים תמורת תשלום מלא ברפואה אלטרנטיבית על טיפולים אלטרנטיבים. היו לי גישושים עם מספר פסיכולוגים קלינים בטלפון. לאחר שהדיכאון התפוגג מעצמו במשך שנה ללא הרפואה המשלימה ובלי פסיכודינמיקה אני יכול להגיד בוודאות שחלק מהפסיכולוגים הפרטיים והרופאה הממיינת במכבי טיבעי ניסו לדחוף אותי כמעט בכח התחיל טיפולים תמורת תשלום. זאת נעשה תוך אמירת חלק מהאמת ולא כל האמת . לא היה אף פסיכולוג שאמר לי לחשוב על טיפול פסיכודינמי לאחר שהתסמינים הדיכאוניים יתאדו מעצמם. כאשר שאלתי את הרופאה במרפאת "מכבי טבעי" מתי להתחיל טיפול תשובתה היתה "שאול אתה רוצה לקחת סרוקסט כל החיים ??? " בדיעבד התברר שהפסיכיאטר שלי עצמו יזם אחרי שנה וחצי את הטיפול התרופתי. הגעתי למסקנה שכאר עומדים בפני גוף כלכלי או מטפל פרטי שהכסף קורץ להם צריכים לנהוג גישת "חשדהו וחשדהו וחשדהו" כאשר אני לא יכול לשים את האצבע על סיבה ספציפית לפניה לרפואה משלימה או לפסיכולוג קליני הופכת לבלתי אפשרית לחלוטין כי זה לא יפה להתחיל משא ומתן עם מטפל פוטנציאלי בשאלות מכשילות על יושרו והגינותו.

שאול זה לא כ"כ פשוט כמו שאתה מציג את זה. גם הפסיכיאטר במכבי מקבל מאות שקלים עבור כל פגישה איתך. הוא לא מקבל את זה ישירות ממך אלא דרך הקופה אבל זה כבר לא משנה. הפסיכיאטר לא יכול להצדיק את המשך הביקורים שלך אצלו אם הוא לא ייתן לך תרופות.

ציקלוטימיה יכולה להתפתח למאניה דיפרסיה

נשמע מאוד אנושי ומאוד טבעי, מצידם, לא?

האם זה נכון שסמים מסוג גראס, חשיש או ג'אראס גורמים לאנשים להיות אלימים יותר? כי לפי מה שהבנתי, אנשים שמעשנים ניהים רגועים יותר.... איך הם יכולים להיות אלימים? מה הן ההשפעות המנטליות והפזיולוגיות שסמים מסוג אלה משאירים? יש השפעות מוחיות? למה ממליצים לחולי סרטן לעשן את חשיש? מה קורה אם מערבבים (בו זמנית או לא בו זמנית) יחד עם כדורי הרגעה כמו פרוזאק? האם זה מנטרל משהו ואם כן לאיזה צד? האם זה יכול לפגוע? קראתי שאקסטזי היה תרופה לטיפול בדיכאון- אם כך מדוע כעת היא לא חוקית? מהן ההשפעות והאם "נשאר" משהו או נזק מוחי לאחר מכן, מה קורה אם מערבבים גם כן- בו זמנית או לא בו זמנית אקסטזי עם פרוזאק? זה מתכון בטוח לרוגע נצחי או למוות? אודה לכם אם תשביעו את סקרנותי :)

מיפי הפסיכיאטר שלי 1. אקסטאזי יכול לגרום נזק בלתי הפיך למוח 2. שימוש ממושך בגראס יכול לגרום לדיכאון שלא ניתן לטפל בו אני משאיר הודעה בפורום סמים והתמכרויות

http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=29

לפי מיטב ידיעתי- האקסטזי גורם למוח להפריש כמות מוגברת של סרוטנין. הפרוזאק ושכניו (שהוא אגב לא כדור הרגעה כלל, ההפך הוא הנכון. כדורי הרגעה הם קסאנקס, וואבן וכד') גם גורם למוח להפריש סרוטנין (ונאורוטרנזמיטורים בכלל) מה שיוצר את ה"מצב רוח הטוב" ההבדל הוא בעוצמת הכדור, האפקט שיש לאקסטזי על הפעילות המוחית (מיצוי כל כמות הסרוטנין במוח בגיל צעיר) והכי חשוב- החומרים ה"נוספים" שמוסיפים לסמים הלא חוקיים- כולל ריסוס של רעל עכברים על גראס ותוספות כימיות הרסניות לכדורים- שם הבעיה האמיתית. הפרוזאק עושה את העבודה באיטיות ואיזון, אקסטאזי יכול לייצר אפקט בבוקר אחרי שלאדם דיכאוני יהיה קשה מאד לצאת ממנו. כל זה מידע כללי - לא מקצועי.

כל השאלות שלך קשורות להשפעה של חומרים פסיכואקטיביים (תרופות וסמים) על המוח- שאלה שפסיכיאטר שמבין בפסיכופארמקולוגיה אמור לדעת לענות עליהן. לד"ר פלד בתור פסיכיאטר וחוקר מוח בוודאי יש דיעה בנושא אך תשובה בפורום טרם הגיעה. אם את מסוגלת לקרוא אנגלית מומלץ לחפש מידע באתרים ובפורומים שעוסקים בפסיכופארמקולוגיה (הכוונה בד"כ לענף התמחות מתקדם בפסיכיאטריה). אני משער שבנושא הזה אפשר למצוא תשובות סותרות לשאלה זהה במיוחד כאשר חלק מהחומרים שהזכרת בשאלה שלך הם לא חוקיים ואסורים לשימוש.

שמעתי בבוקר את השיר הזה של ריטה זה נראה לי שיר על חרדות וגם קצת על דכאון מה דעתכם? בוא-ריטה "בוא נפזר את מסך הערפל \ בוא נעמוד באור ולא בצל \ עד מתי נמשיך לברוח אל משחקים של כח \ מותר לך לבכות לפעמים כשמשהו נשבר בך מבפנים \ ספר לי קצת על רגעי הפחד\ קל הרבה יותר לפחד ביחד \ וכשרוחות קלות יסערו בחוץ אשלח בך אש חמה יום אחד אולי תפסיק לרוץ בין הצללים בנשמה."

לגיא, זה ממש נכון,המילים כ"כ נכונות ומרגשות.וההגדרה שלך מדויקת-בעיקר על חרדות וקצת על דיכאון. תודה ששיתפת את זה איתנו.יישר כוח גיא.ולמה הפסקנו לשמוע את השתתפותך הפעילה בפורום?

לאור כל התגובות שקיבלתי בנוגע לעובדה שדר' פלד לא ענה לי, בדקתי את עצמי בשנית, וגיליתי כי שאלותי (על אף שמכתבי הוא סיפורי האישי), אין בו משום בקשה לטיפול באמצעות הרשת כי אם שאלות כלליות ואני אפרט אותן כאן, לכל המעוניין: 1. האם טיפול תרופתי יכול לפתור בעיה אחת ולפתח אחרת ז"א תופעות לוואי. 2. מדוע יש להעזר בטיפול תרופתי, הרי שטיפול תרופתי הוא משהו פיזי ובעייתי היא רגשית - שאלתי ספציפית האם יש משהו המופרש בגוף בעיתות של לחץ ובזה הטיפול? 3. איך פסיכיאטר עושה את האבחנה למתן תרופות - האם לדוגמא עושים בדיקות דם או שרק מספרים את הסיפור על תחושות החרדה? 4. האם משנה הכשרתו של המטפל כשמדובר בטיפול פסיכולוגי? האם עובד סוציאלי המתמחה ביעוץ אישי יכול לעזור "עד הסוף" כמו פסיכולוג או שפסיכולוג "יודע" הרבה יותר. ושאלה נוספת שנולדה עם התגובות ברשת הינה: 5. מהי דינמיקה קבוצתית? אני מאוד שמחה לקבל את התגובות של האנשים - גם את הציניות שביניהן, וגם את התקיפות המסנגרות על דר' פלד. אין לי כלל טענות לדר', לידיעה כללית. פשוט מעוניינת בהסברים שלו, כמו שאתם כאן ברשת. בכל זאת, על אף התגובות הבהחלט מרגיעות, על אף שחלקן הותירו הרבה מקום למחשבה. עדיין, ישנו איש המקצוע שאין דבר יעיל יותר מאשר להעזר בידע שלו - זו בין היתר הסיבה שהאתר / הפורום בעיקרו מלווה ע"י איש מקצוע ולא רק ע"י מתלבטים ושואלים כמונו.

עפ"י התנהגותך בפורום זה בלבד אין לי ספק שאת סובלת מהפרעה אובססיבית שדורשת טיפול תרופתי. אף אדם נורמלי לא חוזר על שאלתו 10 פעמים אחרי שהיא נלעסה כאן הלוך ושוב ומנסה בכוח לסחוט תשובות ממי שלא רוצה לתת לך אותן. לכי לטיפול!! תתחילי לקבל תרופות בצורה מסודרת ותהיי פחות אובססיבית ופחות מתלבטת. בהצלחה

לליאור! מי אתה שתקבע מי או מה נורמלי??? אם היא אובבססיבית או לא?? היא בכלל לא הזכירה בעיה של אובססביות,וכל ההתלבטויות שהיא מציגה בהחלט במקומן,למרות שאתה אולי חושב אחרת ומעריץ נלהב של תרופות-היא מתלבטת וזו זכותה הבלעדית. התגובה שלך ממש מעליבה,מכעיסה וחסרת כבוד.עליך לכבד את ההתלבטויות שלה ואותה!ולא לענות תשובות מהמותן. ולמתלבטת- תתעלמי מהתגובה של ליאור,תמשיכי להתלבט,אבל אני אישית יכולה להגיד לך שהטיפול התרופתי שינה את חיי וזאת בפרק זמן לא ארוך. מה דעתך לשתף פסיכיאטר מומחה בהתחבטויות שלך? הרי הוא בסופו של דבר יידע הכי טוב... לא כל הפסיכיאטרים ישר נותנים תרופות, את צריכה לבחור אותו בקפדנות , שיהיה אפילו סגן או מנהל מחלקה,גם אם זה יעלה יותר כסף. בהצלחה!

מתלבטת שואלת 1. האם טיפול תרופתי יכול לפתור בעיה אחת ולפתח אחרת ז"א תופעות לוואי. תשובה : טיפול תרופתי מטפל במיגוון עצום של בעיות. יש תרופות אנטי דיכאוניות מסוג SSRI שהן בטיחותיות כמעט ללא תופעות לואי שבמקרים מסויימים פוגעות בחשק המיני. סביר להניח שאם את מתלבטת את לא נזקקת לתרופות אנטי פסיכוטיות או לתרופות מסוג MAOI שיש להן תופעות לואי משמעותיות. 2. מדוע יש להעזר בטיפול תרופתי, הרי שטיפול תרופתי הוא משהו פיזי ובעייתי היא רגשית - שאלתי ספציפית האם יש משהו המופרש בגוף בעיתות של לחץ ובזה הטיפול? תשובה : במקרה הספציפי שלי תרופות היו מחויבות המציאות כי "התפרקתי לחתיכות " ובתהליך הדרגתי שלקח שנה חזרתי לעצמי. היו לי 5 פגישות עם פסיכולוג שנתנו לי מידע אבל מידע אישי אני יכול להגיד לך ששיחות עם פסיכולוג במצב בו הייתי מפורק לחתיכות היו משאירות אותי עם הבעיה ובלי הכסף. יש מה שנקר במח חונר שנקרא סרוטונין שאם הרמה שלו במח נמוכה נגרם דיכאון. תרופות מסוג SSRI גורמות לעיכוב הספיגה של הנורוטרנסמיטורים שסרוטונין אחד מהם בתאים העיצביים. 3. איך פסיכיאטר עושה את האבחנה למתן תרופות - האם לדוגמא עושים בדיקות דם או שרק מספרים את הסיפור על תחושות החרדה? את מספרת לפסיכיאטור על תחושותייך ומומחיותו היא להתאים לך את התרופה המתאימה. במקרה שלי הוא לא קלע בול בפגישה הראשונה משום שהתאמת תרופה היא ניסוי וטעיה. בפגישה בשניה הוא התאים לי את ההרכב התרופתי שאיזן אותי. מניסיון אישי את המומחיות של הפסיכיאטר ראיתי בפער בין הידע שלו בנושא של תגובות ריגשיות לבין הידע של רופא המשפחה בהצלחה

שלום לך מתלבטת אני מוכרחה לומר שיש משהו מעליב בפנייתך החוזרת ונשנית אני עצמי עניתי לך בפירוט רב מספר פעמים, על כל שאלותייך אלה. (ולצערי תשובותיי נובעות מידע ונסיון לא מבוטלים וכבר ציינתי זאת) למרות זאת את פורשת הכל מחדש, כאילו דבר לא נאמר לך אני אגב זו שהעליתי בפנייך את עניין הדינמיקה הקבוצתית שנראה לי כי קסם לך, ואף הסברתי לך תאמיני לי טוב יותר ממה שיסביר לך כל מנהל פורום, במה המדובר מה גם שהסברתי זאת בתור מי שנטלה בכך חלק, ולא בתור פסיכולוג שבדרך כלל הידע שלו תיאורטי למעט אם הוא מנחה קבוצה כזאת, וגם אז יהא זה מעיניו של מנחה מעבר לכך אני רוצה לתקנך, כי פעמים רבות דווקא "החולים" הם בעלי ידע ונסיון רב בהרבה משל "בעלי המקצוע". ויכוליים ללמדם לא מעט. גם את זאת נדמה לי כבר כתבתי לך ברצוני לומר לך כי התייחסותך הן אליי ספציפית ואל חברי הפורום שלהם הודית בתחילה לכל אחד בנפרד, לדעתי היא מעליבה. ענינו לך כמיטב יכולתנו, ואת כאילו מתעלמת ומתחילה הכל מן ההתחלה. די תמוה.

אחזור עליה- האם יכול להגרם נזק בלתי הפיך למוח או לגוף לבחורה ששותה יין ומשתכרת (כלומר, שותה הרבה מאד) בזמן נטילת פבוקסיל? (בזמן ההשתכרות ולמרות היין הרב- דיברה לעניין בצורה מפתיעה). העניין היה לפני כשנתיים.היה עוד ארוע של שתיית כוסית. הבחורה כבר כשנה לא לוקחת דבר, והיא סובלת מבעיית ריכוז קשה. האם ייתכן שהעניין קשור לארוע השתיה? האם ייתכן ואינו הפיך? איך בודקים והאם יש מה לעשות?

דר' פלד שלום רב, ביום 30/8/02 כתבתי לפורום שאלה או ליתר דיוק סיפרתי את ההתלבטות שלי, עדיין לא קיבלתי תגובה ממך. שם הנושא הוא: מתלבטת יותר מדי בנוגע לטיפול תרופתי. אשמח אם תתיחס לשאלתי. בכבוד רב, המתלבטת

בכל זאת אומר כך : שאלה למוסכניק האוטו שלי מקולקל האם לבוא לסדר? שאלה למוכר במכולת האם הגבינה הזאת טובה? שאלה למוכר בגדים החולצה יפה אלי? בקיצור אל תצפי שהוא יגיד לך שהכל בסדר כי זה המקצוע שלו והוא גם צריך להתפרנס,חוץ מזה מדעתי האישית כחולה במחלותייך שטיפול רק הועיל לו ,אני חושב שטיפול יועיל לך ועל כך יעיד גם חוסר הביטחון שלך והרצוןלקבל חיזוקים שוב שוב! אז סליחה על הציניות והעברת הביקורת אני רק רוצה לעזור לך, בהצלחה, גיא

זה ממש לא כפי שאתה כותב. כי יש אפשרות לשני סוגי טיפולים, פסיכולוגי ותרופתי. והשאלה מתייחסת רק לסוג השני. כשאתה אומר שטיפול יועיל, למה אתה מתכוון?

אני ממליץ לקבל החלטה ומייד. ד"ר פלד ראה את השאלה שלך- שהופיעה כאן מס' פעמים וגררה דיונים ארוכים - אין טעם לאנוס אותו להשיב עליה ולמעשה הוא לא חייב. בשביל לתת לך ייעוץ מקצועי אמיתי צריך להכיר אותך באופן אישי ואת זה עושים בפגישה פנים מול פנים. אל מי בדיוק לפנות זאת התלבטות אחרת שתהיה לך בוודאי. כדאי לפנות לאיש מקצוע טוב שאפשר לסמוך עליו ועל חוות-הדעת שלו בנושא הנ"ל.

לפי דבריך לא ברור לשם מה נועד הפורום, מה, כאן זה לא "ייעוץ מקצועי אמיתי"? וכן- אפשר לענות רק לחלק מן השאלות ולאחרות לא?

לפני 3 שנים בני בן ה20+ פתאום היו לו הזיות ואמירות מוזרות. הוא לא גר בבית ומורה שלו הודיע לנו. ממש בכוח לקחנו אותו לפסיכיאטר פרטי שמישהו המליץ עליו הוא קיבל כדורים בשם פנרפן. די מהר זה השפיע והוא חזר לתפקוד נורמלי. בהדרגה הוא ירד במינון וכעבור חצי שנה הפסיק. במשך תקופה זו של חצי שנה הוא נפגש עם הרופא בהתחלה כל שבוע אח"כ כל חודש ואח"כ הפסיק. מאז עברו כמעט 3 שנים והכל היה בסדר לא הרגשנו שום דבר חריג, הקיץ הוא בילה אתנו חופשה משפחתית והיה מקסים, הוא גם היה בבית כ 3 שבועות והיה ממש רגיל ונורמלי. פתאום, שבוע אחרי שהוא חזר ללימודים קיבלנו שוב טלפון שמשהו לא בסדר. הוא הגיע הביתה. המצב היה הרבה יותר טוב מן הפעם הקודמת, התקשרנו לרופא שהיה בדיוק בחופשה ואחרי שיחה עם הבן הוא אמר לו שוב לקחת 2 כדורים פנרפן בערב. אח"כ הוא נפגש אתו ודיבר אתו בטלפון, והבן החליט שלא לקחת יותר את הכדורים... כרגע הוא לא בבית לא לוקח כדורים ולדעתי לא ממש בסדר, למרות שהתפקוד שלו בהחלט סביר, ומי שלא יודע לא מרגיש שמשהו לא בסדר. אבל אני בחרדה מה יקרה? האם נקבל פתאום טלפון? או אולי יקרו דברים יותר נוראים... אנחנו ההורים בלחץ נוראי, מה קרה? האם היתה הזנחה בפעם הקודמת שהטיפול לא נמשך? מה בעצם יש לו? האם יש טיפול? האם זה יכול לחזור שוב ושוב? האם זה תלוי בגורמים חיצוניים, לחץ לימודים למשל? הרופא לא מוכן לנדב לנו מידע הוא אומר שהבן בוגר וזו החלטה שלו אם לשתף אותנו. עלי לציין שאנחנו המשלמים לרופא... אחרי האירוע הראשון נפגשנו עם פסיכיאטר אחר והוא אמר לנו שיש שיטה כזו אבל הוא נוקט בשיטה אחרת של שיתוף ההורים. אבל לא כדאי לנו לשנות רופא כי אם הבן משתף פעולה עם הרופא זה חשוב מאד. אבל עכשיו נראה לי שהוא לא משתף פעולה... עכשיו אנחנו בדילמה, האם הרופא הוא טוב? האם כדאי להחליף? האם יש משהו אחר שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לבן? או אולי כדי לעזור לעצמנו? אני ואשתי לא ישנים בלילה וקשה לנו לחזור לשיגרה. אנא אולי הפנו אותי לחומר כתוב בנושא, או בדרך אחרת עזרו לי דחוף!!!

למה אף אחד לא מתייחס? האם הרופאים של הפורום בחופש? זה שוב אני מודאג ולחוץ - אנחנו לא יודעים אם להתייחס למה שקרה כשמדברים עם הבן, האם לנסות ללחוץ עליו לגשת לרופא, אולי להחליף רופא, אולי פסיכולוג, האם כדאי שיעשה שינויים בחייו?

שלום. האם הקלטת משפט על קלטת שחוזר על עצמו מלא פעמים יכולה להשפיעה אם בכלל עלינו.. כלומר אם מישהו הוא אדם עצבני והוא מקליט את המשפט: אני ניהיה רגוע מיום ליום, אני שולט בעצמי. והוא שומע אותו במשך השינה או במשך היום בעזרת אוזנייות.. מה אתה אומר על הפעולה הזאת?

אומרים שכל מה שאתה אומר לעצמך יותר מפעמיים-אתה מאמין בו, אותי אישית זה היה מטמטם אגב-זו לא שיטת חקירה בשב"כ ?

אחותי בת ה-25 שרויה בדיכאון זמן די רב. לאחרונה פוטרה מעבודתה וכעת סגורה בחדרה וישנה הרבה. היא לא מוכנה לקבל עזרה. לפני כשנתיים היה מצב דומה בו היא הסתגרה ובכתה שהיא רוצה למות. היא לא אומרת זאת עכשיו אך אני מודאגת מאוד. בזמנו לקחנו אותה לפסיכיאטר שקבע שהיא לא צריכה תרופות והשאיר את הבחירה להמשיך בטיפול בידיה, כך ששוב - לא יכולנו להכריח אותה. האם אוכל לקבל פרטים של פסיכיאטר שיכול לעזור לה, וכיצד "גורמים" לה ללכת? עלי להדגיש שאנו רוצים להימנע מאשפוז בכפיה, היא לא מהווה כרגע סכנה לעצמה או לאחרים, וכן נראה לי שהחוויה תהיה קשה מנשוא עבורה ועבור כולנו. אנא עזרה!!! תודה שרונה

נסי לדבר עם אחותך ככה ממש מלב אל לב ולומר לה בכנות שלדעתך מצבה יכול להיות יותר טוב אם היא תטפל בעצמה. תגידי דברים כמו- שכולכם אוהבים אותה ורוצים שיהיה לה רק טוב ושמאוד כואב לכם לראות אותה כך-ישנה,לא מבלה... תגידי לה ישירות שלדעתך היא צריכה או פסיכיאטר או פסיכולוג.ותתני לה לחשוב על הדברים. בהצלחה!!!

קודם כל תבורכי את ומשפחתך על הדאגה והאכפתיות, כאחת שנמצאת בדכאון כרוני, מזה כמה שנים, אחד הדברים הקשים והכואבים ביותר , שמחריפים את הדכאון הוא שבני משפחתי מתעלמים מהתופעה, ונותנים לי להרגיש 'ילדה קטנה ומניפולטיבית שלא רוצה לקחת אחריות ושליטה על חייה" לפני שאומר איך לדעתי כדאי לך לפעול, הייתי רוצה לומר כמה מילים באופן כללי - כמו שאני רואה את תפקיד המשפחה זה קודם כל להשגיח ולהשאיר עין פקוחה, לתת הרבה תשומת לב ואהבה, חס וחלילה לא להעביר בשום אופן !!! תחושה של מסכנות או של חוסר יכולת של האדם להתמודד, אבל גם לא לצפות שהאדם 'יקח את עצמו בידיים" ! יש כאן מעגל שמאוד קשה להיחלץ ממנו - - - אדם השרוי בדכאון, בעצם לא רוצה לעזור לעצמו, כי הוא בדכאון ולא מוצא טעם, מצד שני, אם לא יעזור הוא לעצמו, מתוך החלטה, הרי שלא יוכל לחולל שינוי. אני חושבת שבמצב של אחותך, היא צריכה להתחיל דווקא עם תרופות (כמובן, אך ורק בהמלצת פסיכיאטר) הסיבה לכך היא שהתרופות גורמות לאיזון רגשי ומפחיתות את הדכאון 'הראשוני' ואז יש יכולת והתחלה של רצון לצאת מהמצב. זה לא יפתור את הדכאון לחלוטין, אך זה מה שיגרום לשבירת המעגל שדיברתי עליו. יש מקום לשיחה - ע נ י י נ י ת - עם אחותך, ולא רגשית! ולהבהרה חד משמעית, שדכאון אולי מתפרץ בעקבות בעיות רגשיות, אך שמקורו, הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים לקבל - הוא פיסיולוגי, הורמונלי. תחלואי נפש אינם שונים מהבחינה הזו מתחלואי הגוף. מאוד חשוב להדגיש זאת ואף לאסוף מאמרים שנמצאים בשפע באינטרנט. אם אחותך אינה מוכנה לגשת לפסיכיאטר, נסי לקבל את הסכמתה לביקור בית של הרופא. הציבי לה רק מטרה אחת זו, ולא מטרה רחבה של "יציאה מחלטת מהדכאון" כל פסיכיאטר שיאבחן את מצבה, ימלית לדעתי על כדורים לתקופת מה. נסי לשכנעה בכל צורה עניינית אפשרית ואם לא יועיל, לא יזיק! אל תשכחי שהדכאון הוא גם 'עמדת הגנה' מצויינת מפני קשיי ההתמודדות, וקשה לוותר עליו באופן מוחלט. לכן, צעד, צעד. אם תצליחי בזאת, והיא תתחיל לקבל טיפול תרופתי - דאגי את, או בני משפחתך ללקיחה סדירה של התרופות, מכיוון שבמצב של דכאון, יש נטיה לשכוח, לסגת, להזניח... ולחזור שוב ל"מצב הנוח של הדכאון". אף שאיני ברת סמכא, אני ממליצה שאם תתחיל עם תרופות, רצוי שלא במינון גבוה אפילו חצי כדור, כדי לתת לגוף להתרגל לתופעות הלוואי הקלות (פשוט, פסיכיאטרים רבים נותנים מינונים גבוהים לפעמים, וכל אדם צריך להכיר את המינון המתאים להרגשתו, תגובותיו, גופו ומשקלו) ואחרון, תזונה נכונה. עיזרו לה לאכול אוכל בריא ונכון. יש לתזונה (כמו גם לפעילות גופנית, ואפילו סתם יציאות החוצה) השפעה גדולה מאוד על המצב הנפשי. רק אחרי יציאה מהשלב הראשון, אפשר לעבור לשלב השני, פסיכותרפיה, הבנות, הגדלת המודעות וכו' זכרי, אדם בדכאון, הוא אדם שמרגיש שאין לו תקווה ואין לו עתיד זוהי תחושה סובייקטיבית, אך למי ששרוי בה היא נראית אובייקטיבית ומוחלטת. לסיכום - בלי רחמים, עם אהבה בלי רגשנות יתירה, אלא מתוך גישה עניינית עם פעולות אקטיביות ממשיות, כביקור בית של רופא, טיפול תרופתי ותזונה. אם יש לך שאלות נוספות, את מוזמנת לשלוח לי למייל. ממני, השרוייה בדכאון ללא תמיכה והבנה מאף אחד!

ניראה שמדובר בתמונה דיכאונית קלאסית יש טיפול יעיל לכך תזמינו ביקור בית יעוץ נוסף בלחיצה על שמי בדף הפורום - צרו קשר טלפונית

בימים אלו, הדכאון ה'רגיל' והשקט, שהלך ונרפא אט, אט החריף מאוד בעקבות משבר - אובדן פתאומי וקשה שעברתי, שאיני יכולה אפילו לדבר עליו מפאת עוצמת הכאב הבלתי נסבל. אני לא מצליחה להירדם בלילות, מתעוררת עם סיוטים איומים ומזעזעים שקשורים לאובדן, איבדתי כמה קילו טובים במשקל, המחנק בגרון רק הולך וגובר ותחושת חוסר הטעם מקיפה עשרים וארבע שעות ביממה. מחשבות אובדניות שכמובן אין סיכוי שיתממשו, אולם הן ה'שקט' המחשבתי היחיד שאני משיגה בתוך מצב חוסר האונים שאני נמצאת בו. אני משתמשת בסרוקסט במינון מאוד נמוך, הפסיכיאטר החביב המליץ מאוד על הגדלת מינון הסרוקסט וכן תוספת של שימוש ברמרון. יש לי חששות קבועים מפני לקיחת תרופות חדשות והייתי רוצה לקבל אינפורמציה לגבי תופעות הלוואי של הרמרון, ומהן השפעות התרופה המוכרות למי שמשתמש בתרופה. האם הרמרון יעיל גם להפחתת הדכאון עצמו? האם יש לו השפעה על הדופק? (מגביר, משקיט) האם יוצר תחושת חרדה, מועקה או לחץ? האם מגביר או מדכא תיאבון? מה טווח ההשפעה על מצב הרוח ויכולת התיפקוד כלומר, האם רק אחרי כמה שבועות, או מיידי יותר? הבנתי שהכדור מאוד מרדים, כמה זמן לפני השינה עלי לקחתו? ואחרונה... כשאני נוטלת קלונקס (לעיתים) הוא לא מרדים אותי, אפילו קצת מעורר, אך כשאני נרדמת, אני ישנה כמו 'מתה' ולא מסוגלת להתעורר. האם זו גם השפעת הרמרון - שינה חזקה וקושי להתעורר? אשמח לקבל גם מידע ענייני וגם חוות דעת של מי שהשתמש בתרופה. עם המשבר עצמו איני יכולה כרגע להתמודד (לא בידי) אני שבורה ומרוסקת מבפנים לחלוטין העצב והכאב קורעים אותי לגזרים. אם כי מבחוץ, הכל נראה רגיל ושפיר. ואני חייבת, לפני הכל, אני מוכרחה להחזיר לעצמי דחוף ! ! ! את האיזון,יכולת התיפקוד ובעיקר - חשיבה בהירה ומפוקחת יותר. הרבה תודה לכולם ושבוע טוב.

חצי ירח, מה שהכי חשוב במכתב שלך (לדעתי) זה שציינת את הפסיכיאטר שלך כחביב, מכאן ניתן להבין שלפחות בכל הנוגע לצד התרופתי את חשה שאת בידיים נאמנות. מכיר את החששות מפני התחלה של כדור חדש, ובכל זאת לאחר התלבטות התחלתי לצרוך רמרון, לא יודע לומר כרגע בוודאות איך ומה משום שזה רק שבועיים במינון של חצי כדור. מה שכן זה שביומיים הראשונים הרגשתי מסטול פחד אבל לא זומבי עם דפיקות לב וכאלה אשר איפינו כדורים אחרים, אלא פשוט עייף עם צורך לא להתעורר עד אחה"צ. למרבה הפלא זה עבר דיי מהר, בטווח המיידי אני מרגיש שזה עובד כמרגיע שזה כשלעצמו כבר נוגס בדיכאון. אני חושב שאולי כדאי לך לוותר על הקלונקס אם ממילא לא עושה את העבודה מה גם שבשימוש ממושך ממכר מאוד, סביר להניח שהרמרון בצד המשין שלו יבוא במקום. חצי ירח קצת סבלנות והדברים יתהפכו. חג שמח.

כן, ודאי שלא אקח גם קלונקס במקביל. שאלה חשובה לי - כמה זמן מרגע לקיחת הכדור ועד תחילת ההשפעה (בערך...) כלומר אם אני רוצה להירדם בחצות, נניח, מתי כדאי לקחת? ועוד משהו - האם הרגשת איזה שינוי גם במצב ברוח (לטובה) בתקופה הקצרה של השימוש? המון תודה.

אני רוצה להוסיף שיש לי הרגשה שאחת הסיבות שאני מבררת בקשר לכדור היא שזה נותן לי תקווה. כלומר, אני חוששת שאם גם הוא לא יהיה יעיל (הסרוקסט בינתיים לא עוזר לי ממש) אני שוב אשאר 'תקועה' במצב של חוסר אונים. מאוד אשמח לקבל את תגובתך והרבה תודה

האם חרדה חברתית היא מחלה גנטית ? או המחלה הזאת נגרמת על ידי חוסר מזל בחיים? (נסיבות של חיים אומללים) פעם נתקלתי בספר שנקרא שיבה לילדות ושם דובר על בושה מרעילה. ושם דובר על סימטומים דומים לחרדה חברתית, בושה בעצם הקיום עצמו. ועם יש למחלה הארורה הזאת פתרון? ועם כן מהו? כי מנסיוני בחיים המחלה הזאת גורמת לשתוק מערכות כללי. תודה מראש.

תשמע... חוסר מזל בחיים זה הגדרה שלך ושל כל אדם הסובל מחרדה חברתית משום שהוא רואה עצמו כקורבן. הסיבה לכך, היא שאנשים הסובלים מחרדה הם רגישים יותר מאנשים אחרים. לגנטיקה יש חלק בזה, אבל גם אירועים בילדות או במהלך החיים יכולים להוליד או לעורר חרדה. לחרדה יש מספר פתרונות: א. פסיכולוג - בודק איתך ממה נובעת החרדה הספציפית שלך. זהו פתרון ארוך טווח ב. קבוצות תמיכה - בבית חולים גהה יש מפגש בן 20 שיעורים המלמד כיצד להתמודד עם חרדה חברתית. אומרים שהוא מאוד יעיל, אבל צריך להירשם 8 חודשים מראש. ג. טיפול תרופתי - לדעתי היעיל ביותר כאשר תוך 2-6 שבועות מרגישים שינוי מהותי. בבעיות חרדה קשות מומלץ על שילוב של טיפול תרופתי ופסיכולוגי. לפי הסטטיסטיקה מתקבלת התוצאה הטובה ביותר. להלן אתר אינטרנט ישראלי שיכול לענות לך על כל השאלות:http://www.geocities.com/harada_hevratit

אם הקישור הבא הוא ההודעה שלך אז במקרה שלך את חייבת פסיכותרפיה http://doctors.co.il/forums/read.php?f=402&i=9054&t=9054

דלית, התאכזבתי מאוד מתשובתך.. מה זאת אומרת שאם תפנה לפסיכיאטר הוא ידחוף לה כדורים??בשוק מנסים למכור לך. כל הראייה שלך מוטעית מיסודה,ואם זה ייחסך לרפואה אז היא יכולה לפנות לפסיכיאטר דרך קופ"ח-תסכימי איתי ששם אין להם אינטרס. ובכלל מה זאת אומרת להכניס ראש בריא למיטה חולה??האם הסקת מהמתלבטת שהיא בריאה??ואם כן למה היא פנתה אלינו.?יש לה בעייה וזה ברור. אנחנו פה כדי לעזור-ואני לא אמרתי שהיא חייבת כדורים אבל אני כן מציעה לה לפנות לעזרה. אם לא הבנת-היא סובלת ודיבורים כרגע לא יעזרו כי כבר 3 שנים היא ניסתה את הנ"ל וללא הצלחה. מאחלת כל טוב לכולם. עדי

מי שהיפנה אותי לפסיכיאטר עם המלצה לקחת ריטאלין היה הפסיכולוג שטיפל בי. מה שקיבלתי מהפסיכיאטר בגלל המכתב מהפסיכולוג לא היה מירשם לריטאלין אלא שטיפה לא נעימה. אני מודה מאוד לפסיכיאטר ששטף אותי במקרה הזה. לפי הניסיון שלי הפסיכיאטר לא מחפש לדחוף סתם תרופות אלא במקרה הצורך. צריך לזכור שיש תרופות מאוד יקרות שהקופה מממנת אותם.

שלום רב לך עדי. א. הראייה שלי מתבססת על נסיון רב מאוד שיש לי עם פסיכיאטרים, כך שמוטעית וודאי שאינה יכולה להיות נטייתו של איש מקצוע היא להציע את מה שיש לו, דבר לא יעזור. ב. סבל הוא עניין יחסי. המתלבטת סובלת מבעיות של לחץ ליד אנשים, רגישות גבוהה וכד'. אלו דברים שכדורים ממילא לא פותרים ובוודאי לא מן השורש . וכשמפסיקים לקחת אותם הרגישות חוזרת לקדמותה, גם אם נדמה שקהתה קצת קודם. ולעומת זאת יכולים לסבכה עם צרות שעוד תייחל לחזור למצבה העכשווי. קשיי גמילה תופעות לוואי וכו' וכו' אנימאוד מליצה לך לקרוא את תגובתו של "הוא", תגובה מאוד חכמה שמעידה על נסיון והבנה. כדור מביא כדור הוא משפט כה קולע. אניח חוזרת ואומרת- היא בריאה, יש לה בעיה מסויימת, אך למרבה מזלה אין מדובר במצב של חוסר תיפקוד או התמוטוטות וכיוב, שאז אין ברירה אלא להסתייע בתרופות. אגב את מאוד לא ברורה. אם את לא מציעה כדורים וטוענת ששיחות לא עוזרות, אז מה כן את מציעה איזה סוג של עזרה אני לעומתך הזכרתי דרכים שונות של עזרה שאינן לא תרופות ולא דיבורים. אם לא שמת לב. אנו פה כדי לעזור את צודקת, ואני מאוד רוצה לעזור לה בכך שאמנע ממנה להכניס את עצמה לצרות שאחר כך עוד תייחל לצרות העכשוויות שלה.

גם הקישור הבא מצביע על כך שהיא צריכה פסיכותרפיה - (שים לב לכותרת)http://doctors.co.il/forums/read.php?f=402&i=13373&t=13359

אני בהריון בשבוע 15 וסובלת מדכאון מזה כמה שבועות. מה ידוע על נטילת תרופות נגד דכאון בהריון? האם יש גורם רפואי שניתן ממנו לקבל OK לתרופות כאלו או אחרות?

שלום רויטל, המילה דיכאון היא מילה קשה?למה את חושבת שזה המצב שבו את נימצאת??מה את מרגישה? אם תוכלי לפרט יותר אני חושבת שנוכל לעזור לך. גורם רפואי היחידי שיוכל לענות לך על שאלתך בקשר לנטילת תרופות בהריון הוא לדעתי פסיכיאטר. האם סבלת פעם מדיכאון שאובחן חד משמעית שזה דיכאון? כי אישה הרה בדר"כ סף רגישותה נמוך בגלל כל ההורמונים שמשתוללים אצלינו,אז לא צריך להסיק מסקנות נימהרות. תחזרי אלינו ואני בטוחה שנוכל לעזור לך-יש פה אנשים מדהימים ואחד מהם הוא שאול. עדי

היי רויטל, יש בעיה עם הנושא הזה. ביררתי עם הפסיכיאטר שלי לגבי תרופות בזמן הריון ונאמר לי שבשליש הראשון, בו העובר נמצא בשלב יצירת האיברים, לא כדאי לקחת תרופות מהסוג הזה (משפחת הפרוזאק). בשני השלישים האחרונים יש אפשרות לקחת אבל האחריות היא שלך. כלומר, הוא לא רוצה להיות אחראי לתוצאות. לעומת זאת, לפני כמה חודשים קראתי כאן באתר על בחורה שעברה הריון עם סרוקסט (כדור אני דיכאוני ואנטי חרדתי) והכל היה נפלא, כהגדרתה. יש מרכז רעלים בבית חולים הדסה בירושלים שיכול לענות לך על השאלה הזו במדוייק. במקומך הייתי פונה לרופא קונבנציונלי שמתמחה ברפואה סינית ומוצאת אצלו את הפתרונות כדי לא לחיות בפחד. בהצלחה.

קודם כל תודה על התשובות. אני באמת לא יודעת אם מצבי מוגדר רשמית כדכאון, אבל ברור לי שאני לא במצב טוב נפשית. אני חושבת מחשבות שליליות (לא בנוגע להריון אלא על עצמי). אני לא ישנה טוב, בעיקר לפנות בוקר. ומצב הרוח שלי ירוד. אני אפילו דואגת שדווקא מצב נפשי כזה גרוע לתינוק. בעבר ביקשתי מרופא עזרה תרופתית כדי להתמודד עם חרדה חברתית כשרציתי לעבוד במקום שחלק מהעבודה בו דרשה עמידה מול קהל. הייתי מאוד מרוצה ואחרי זמן קצר הסתדרתי לבד בלי התרופות. יש לי תור לפסיכיאטר, אבל אני מאוד אשמח לקבל עוד תגובות כי ההתלבתות, כמובן נמשכת. רויטל

שלום רוטיל לא נהוג לתת תרופות פסיכיאטריות במשך שלושת החודשים הראשונים להריון. מעבר לתקופת זמן זו יש צורך בייעוץ פסיכיאטרי מקצועי. אשמח לעזור

אני בת 51 סובלת כבר כמה שנים מתופעות של גיל הבלות זה עשר שנים סובלת מהתקפי חרדה קשים מטופלת במרוניל 25מג*3 לאחרונה למרות הטיפול חזרו התקפי החרדה האם יש קשר ישיר בין תופעות של גיל הבלות או הפרה של המאזן ההורמונלי בגוף להתקפי החרדה??

מה , את לוקחת מרוניל ללא שום דבר בנוסף? לי אישית יש נסיון מר מאוד עם התרופה, וממה שלמדתי צריך לקחת אותה בצירוף עם תרופת הרגעה וחוץ מזה היא תרופה ככ ישנה , למה לא תרופה מהדור החדש, זה נורא ואיום המרוניל הזה, צרה צרורה, לי רק הגביר את החרדות, בצורה קשה, וחייבים לקחת משהו בנוסף!

דלית, שוב איכזבת אותי!!! את לא פסיכיאטר שתחליטי אם התרופה ישנה או חדשה. את כן יכולה להגיד איך זה השפיע עלייך אבל בטח לא לענות בצורה כזאת-את מערערת את הביטחון של החולה. תספרי עד 10 לפני שאת עונה,האנשים שפונים לפורם הזה הם אנשים עם בעיות וכדאי שתתייחסי קצת יותר ברצינות לנ"ל. זיכרי-אנחנו לא רופאות!!רק מנסות לעזור. עדי

דלית, שוב איכזבת אותי. תשובתך ממש לא עניינית,את לא פסיכיאטר ואת לא יכולה להחליט מה ישן מה חדש. את מערערת את הביטחון של החולה,את כן יכולה לשתף אותנו בניסיון שלך אבל לא בצורה שאת עושה זאת. כדאי שתספרי עד 10 לפני שאת עונה,אנשים שפונים לפורום הזה הם אנשים עם בעיות ואנחנו פה לעזור. זיכרי!אנחנו לא רופאות-רק מנסות לעזור. עדי

שינויים הורמונאלים עלולים להחמיר התקפי חרדה טיפול יותר יעיל קיים ניתן לטפל - ליעוץ נוסף אשמח לעזור

ד"ר שלום אימי אישה בריאה בנפשה התאשפזה בבית חולים עקב קוצר נשימה - מעשנת כבדה היא קיבלה סטרואידים עד לפני יומיים זה גרם לה להתפרצויות זעם קשות בלבול והזיותקשות היום היא רגועה יותר וצלולה אך עדין סובלת מהיפראקטיביות אמרו לנו שזה לוקח 5-7 ימים עד שהיא תחזור לעצמה האם אכן כך והנזק הפיך? מה עליי לעשות? תודה

אמא שלך צריכה לעבור טיפול גמילה מסיגריות. הנזק שנגרם לה הוא בחלקו בלתי הפיך אבל כדי למנוע הדרדרות נוספת לשלוח אותה לגמילה ואם לא הולך בדרך הרגילה אז גמילה דרך שירותי בריאות הנפש הפסיכיאטריים.

סטרואידים עלולים לגרום לבלבול והוא חולף עם הפסקת הסטרואידים

על תרופה בשם לפונקס תופעות לואי האם זה גורם לצריכת סוכר מוגברת האם זה גורם להשמנה האם יש מחקרים תודה

שלום יש לי בעיה והיא, חרדה חברתית. אני מטופלת בטיפול תרופתי בשם : פאקסט.... הבעיה היא, שאני לא מרגישה שיפור מדוע???????.

כמה זמן את לוקחת את התרופה ? את אמורה להתחיל להרגיש שיפור לאחר שלושה שבועות או חודש .

אני גם סובל מחרדה חברתית ומטופל בכדור פבוקסיל זה לוקח כחודש ומעלה עד שיש שיפור . אם אחרי כחודשיים אין שיפור רציני אולי תתיעצי אם הרופא על כדור אחר. צריך סבלנות את תרגישי שינוי לטובה בטוח .

שלום, האם יש תרופה אנטי דכאונית שלא גורמת ליובש בפה? לקחתי כבר סרוקסט ופרוזק ועכשיו אדרונל. תודה

באפקסור היובש ממש מזערי וחולף כעבור כמה ימים.

טוב אז ככה, אני בת 19 וחצי ... עוד לא חויתי שום מערכת יחסים... אני מרגישה שהזמן אוזל לי ושאין תקווה שמתישהו יהיה יותר טוב... כל פעם שאני לבד רק על זה אני חושבת... אני מוציאה את עצמי מדעתי, נכנסת לבורות עם עצמי... אומרים לי שזה יגיע , אבל בינתים אין לי נסיון חיים, והזמן אוזל... אני תוהה אם יש לי מקום בעולם הזה ללא אהבה...

כדאי לך ליזום דברים שיקרבו אותך לדברים שאת כ"כ רוצה. מכיוון שחשוב לך יחסים ואהבה אז את יכולה ליזום ולא לחכות שיתחילו איתך. אין לך בעיה פסיכיאטרית אבל חבל שתפספסי את החיים ולכן אני ממליץ לך לקחת את עצמך בידיים ולהתחיל ליזום דברים.

שלוש נקודות, שלוש נקודות. מה את רוצה ? שנבכה ? שנרחם ? שנתמוך וירטואלית - לא מכירים אותך, וטבע האדם יותר מרגיז מזה. אנשים לא אוהבים לרחם, תכניסי את העובדה הזאת לראש. אנשים גם לא אוהבים לתמוך בזר מוחלט, וכי למה ? (שוב-כך הוא טבעו הבסיס של האדם, ראי צ'כוב-האיש שבסוף מדבר לסוסה שלו). אז די עם השלוש נקודות והחולשה הזאת, יאלה-תתנערי, צאי מזה ! אני הייתי בתולה עד גיל 19.5, חבר ראשון היה לי בגיל 21, ומאז פרחתי וחוויתי אהבות. תירגעי-זה עניין של קצב אישי-אישי, ובשלות. אצל כל אחד זה אחר. ותפסיקי לרחם על עצמך ולכתוב מיילים שהנושא שלהם הוא "מאבדת תקווה". יש לך יותר מזה, בלי להכיר אותך אני אומרת לך - אני לא צודקת ? ולא, זו לא בעייה פסיכיאטרית, אשריך. אם זו הייתה בעייה פסיכיאטרית, ספק אם היית מצליחה לנער את האדישות שלך ולבקש איזושהי עזרה

תודה רבה לך

חברה שלי לקחה תקופה מסויימת (מספר חודשים) תרופה בשפ פבוקסיל. פעם אחת, לאחר נטילת הכדור, היא שתתה יין והשתכרה. יכול להיות שהשילוב הזה גרם נזק למוח או לגוף? (נזק בלתי הפיך?)

היא סובלת מבעיות ריכוז קשות. ייכול להיות שיש קשר? במידה ויש (וגם אם אין...)- כיצד ניתן לטפל בזה?

בעיות הריכוז קדמו לשילוב של התרופה עם היין ?

אלכוהול יכול להחמיר תופעות לוואי של SSRI אם משתמשים במקביל כלומר אם הפבוקסיל גורם לה לקשיי ריכוז אז האלכוהול מחמיר את הבעיה אם נגרם נזק אפשר לראות ע"י צילום CT של המוח- אבל קודם להגיע לבדיקה אצל נוירולוג והוא יחליט אם קיימת בעיה ומה צריך לעשות בנידון.

האלכוהול שביין נוגד את הפעולה שעושה הכדור. אם סבלה מתופעות חרדה ודיכאון הן ודאי חזרו בצורה קיצונית אחרי השתייה, אבל לא נזק בלתי הפיך אלא נקודתי. לגבי בעיות הריכוז השאלה היא מתי התחילה לקחת את התרופה. בטווח של חודשיים עדיין יתכנו תופעות כאלה ולכן לא כדאי ליחס את זה ליין. בכל מקרה, ודאי נאמר לה כבר לפני תחילת השימוש בתרופה שאלכוהול ותרופות נוגדות דיכאון הן לא שילוב טוב. אז למה לנסות?

ואם עברו בערך שנתיים מזמן השתייה?ועדיין יש בעיות ריכוז קשות?

מנסיון העבר, הוא תמיד חוזר. אז הסר דאגה.

ראשית אני חייבת לציין שאני בסה"כ שבועיים מכירה את האתר הזה, ואינני יודעת את מי לשבח קודם. האם את הרעיונאי , או האם את הגושלים באתר. הדהימו אותי התשובות העינייניות, האיכפתיות וגילויי הלב. תודה רבה רבה. אני כמובן עדיין מתלבטת. על סמך כל המכתבים שלכם, אין ספק שהצעד הראשון יהיה לבחון את המצב החדש מול המטפל שלי, כמו גם לבחון דרכים חלופיות לפני כדורים . כמו לדוגמא, כפי שהומלץ כאן - דינמיקה קבוצתית. ישנן עדיין שאלות לא פתורות, בהסתמך על מכתבי הראשון. והיית מאוד רוצה שדר' פלד יענה לי. מישהו יודע תוך כמה זמן הוא עונה על שאלות? תודה אתם מדהימים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הי למתלבטת, תחילה הייתי באמת רוצה לשבח את כל החברים שעזרו לך-באמת תשובות ענייניות. אני עצמי התלבטתי מאוד בקשר לנטילת כדורים אבל כל יום שעבר הרגשתי רע יותר מקודמו-וחבל. רק לאחר שלושה חודשי סבל התחלתי לקחת סרוקסאט וחיי השתנו לטובה(גם אצלי החשק המיני ניפגע)אבל אני מוכנה לשלם את המחיר מאחר ואני יודעת שכדורים הם לא לכל החיים וחבל על יום שעובר ואת לא נהנית. בקשר לדינמיקה הקבוצתית שייעצו לך,אני חושבת שזה כדאי אבל זה יכול לקחת הרבה זמן עד שזה ישפיע על חייך בדיוק כמו פסיכולוג. אני לא שוללת את הטיפול הפסיכולוגי-אני רק אומרת שלוקח זמן עד שזה עוזר אם בכלל. כדאי לפנות לייעוץ של פסיכיאטר,תלכי תשמעי מה יש לו לומר ואז תחליטי. מאחלת לך כל טוב. עדי

א. כמו שכבר כתבתי כאן, לכל איש מקצוע והפסיכיאטר בכלל זה, יש נטייה למכור את מרכולתו. לכן סביר שאם תפנה אליו הוא יציע לה כדורים. ובשביל מה? בשביל להקטין את סף הרגישות שלה ? והמחיר? ועד מתי? והעניין המיני הוא כלום? כשתפסיק עם הכדורים, הבעיות יתגלה שנפתרו? ב. אני לא יעצתי לגבי דינמיקה קבוצתית. הזכרתי את האפשרות, גם לדעתי זה ארוך ממושך ולא ברורה בכלל היעילות. יותר דיברתי על קבוצות המתמקדות בנושא של חרדה חברתית, שהן מוגבלות בזמן ובנושא, אני עצמי לא התנסיתי, אך קראתי דברים טובים על כך. ג. השאלה היא מה הסיבה שבגללה לוקחים את התרופה. ייתכן שיש מי שאין לו ברירה, נשמע שאצל המתלבטת המצב שונה בתכלית. ועדיף לה לא ככ מהר להכניס ראש בריא למיטה שאולי תהיה עבורה חולה. כמו שאמר כאן מישהו: כדור מביא כדור. כדורים- רק אם אין כל ברירה אחרת.

אני מציעה לך לפנות אל: פורום פסיכותראפיה , לאחר יום כיפור פורום מסע אל העצמי שבאתר חרדה חברתית, כבר כתבתי. אגב מלבד דינמיקה קבוצתית או קבוצה לחרדה חברתית ישנם סוגי תראפיה שונים, באמנות, תנועה, פסיכודרמה (שזה יותר חזק מטיפול קבוצתי רגיל). דלית.

שלום . ברוצוני לשאול שאלה והיא. איך חוזרים לעולם העבודה ?אני מובטל כרוני לא עבדתי מספר שנים. והיום אין לי בטחון לחזור לחפש עבודה. מצבי הכלכלי על הפנים. ואנ מעוניין לעבוד אבל אני מרגיש שאין לי קישורים ואין לי רשיון נהיגה לכן אני מגובל באופציות שלי.

מעניין כיצד שאלה על תעסוקה/אבטלה מוצאת את דרכה לפורום פסיכיאטריה האם אתה נכה נפש? האם היית בביטוח לאומי? ניסית לברר אם יש תוכניות לשיקום תעסוקתי לנכי נפש שיכולות להתאים לך?

לרופא הפורום אני מטופל ב 300 מ"ג אפקסור ביום כמו כן 2 כדורים מסוג לוריון האים ישנה השפעה על השיניים היות ובזמן האחרון יש לי נזק בפה באים ישנו חומר בעברית לקריאה על הנושא אני השמח לקבל בתודה מראש

זה נשמע לי מינון מאוד מאוד גבוה.. אולי כדאי לפנות גם לפורום מסע אל העצמי שבאתר חרדה חברתית, יש שם פסיכיאטר שיענה לך על השאלה. יש הרבה חומר באינטרנט, אני מקווה שאחרים יידעו להפנות אותך בדיוק. דלית.

דר' פלד שלום אני אישה בת 28 רווקה, מטופלת כבר שלוש שנים אצל עובד סוציאלי המתמחה ביעוץ אישי. אני מרגישה שלאורך השנים חלה התקדמות אישית. היתה התקדמות גם בנוגע לבטחון העצמי אבל עדיין אין תוצאות שמספקות אותי, ואסביר: במקומות חדשים, בקשרים חדשים ביחוד עם גברים אני עדיין מבוהלת, והדבר נמשך, ואני אתן דוגמא - סיימתי לימודי ערב של שנה,ולכל שיעור שהגעתי הייתי מגיעה מבוהלת, חוששת לדבר עם המרצה ועם התלמידים האחרים. אני מרגישה שאני מפספסת את החיים כי אין לי שליטה על הלחץ הרגשי. בכל אופן גם בסיום לימודי הרגשתי אותו הדבר - ז"א שהמקום החדש לא הופף להיות מוכר עם הזמן. בשיחות של אחד על אחד עם אנשים אני מצויינת ואפילו מרוויחה הערכות גבוהות ואהדה. (ובעצם גם כאן תלוי מי מתמודד מולי - האם אני מרגישה מאויימת או לא), אני יודעת שהדבר מורכב, אבל בכל זאת - אגיע לשאלתי: כבר לאחר שנה של טיפול ביקשתי מהמטפל שלי את חוות דעתו לגבי נטילת תרופות. הוא טען שאני לא זקוקה לזה בשום פנים ואופן. כיום אנחנו לקראת סוף טיפול, אבל ישנם דברים שלא פתרתי כלל. (סווף טיפול כי אמרתי לו שאני מרגישה כעת שאני רוצה להתמודד עם החיים לבד ללא יעוץ, גם הוא חושב שמלבד הבעיה הזוגית טיפלנו בהכל, אני לא מסכימה איתו, פשוט התעייפתי). אני מתלבטת אם להמשיך לטפל אצל המטפל הנוכחי או לפנות למישהו אחר, האם החלפת מטפל תועיל ? גם מייאשת אותי המחשבה שאצטרך לעבור את הכל מחדש. האם אני צריכה טיפול תרופתי או לפחות להתייעץ עם פסיכיאטר על אף שהמטפל שלי לא המליץ על כך. האם טיפול תרופתי יכול לפתור בעייה אחת וליצור אחרת - ז"א שארגיש פחות מתוחה אבל אהיה יותר ישנונית. שמעתי כי תרופות לעיתים גורמת לעייפות ואפטיות, האם זה נכון? האם טיפול תרופתי הוא לכל החיים (אני מפחדת לפתח תלות). והשאלה יותר חשובה היא - מדוע נעזרים בטיפול תרופתי, האם יש תהליך בגוף שלא ניתן לשלוט בו על ידי ההיגיון (כמו למנוע מעצמינו לאבד שליטה כשאנו מפחדים) או שלא ניתן לטפל בו על ידי פסיכולוג? איך פסיכיאטר עושה את האבחנה? האם רק על סמך מה שאספר לו? כי הכל תלוי בסביבה שבה אני נמצאת. אני מתחילה ללמוד בעוד חודש, ואני לא רוצה שהדבר יקרה לי גם במקום הלימודים החדש שלי, אין לי כוח לבזבז אנרגיות נוספות על האם אני אהודה או לא בקרב האנשים החדשים? האם הרשמתי את המרצה? האם נהגתי בחכמה? בשפה פשוטה אומר - שאני לא זורמת אלא עם המון מעצורי אגו בדרך? האם עשיתי טעות שלא טופלתי ע"י פסיכולוג אלא ע"י עובד סוציאלי המתמחה ביעוץ אישי? יש לציין שלא עברתי שום טראומה משמעותית בחיים (או בילדותי כפי שאני זוכרת אותה), הייתי ילדה רגישה שזקוקה להרבה יותר משהורי העניקו לי. מכתבי ארוך כמו גם ההתלבטות שלי. אני אדם שמח באופן עקרוני - כשאני בסביבה בטוחה (משפחה וחברים קרובים), והייתי כל כך רוצה להיות כזו גם בסביבה חדשה, אני מרגישה שאני מפספסת דברים בחיים בגלל פחד, או יותר נכון מחשבות של מה יחשבו עלי, וצר לי על כי אנשים לא מכירים אותי כפי שאני. גם מערכות יחסים הם בגדר כשלון אצלי אני תמיד זוכה בסופו של דברלחוסר הערכה מצד הצד השני - כי אני תמיד מרגישה שעושים לי טובה שנמצאים איתי. אשמח לקבל את חוות דעתך להסתבכות שלי. בברכה, מתלבטת

היי אני אישית הייתי מציעה לך לקרוא את הספר "סערת נפש" של דוקטור יורם יובל הוא יענה לך על הרבה שאלות פתוחות אני בעצמי מטופלת בסרוקסאט כדורים נגד דיכאון בגלל חרדה וחרדה חברתית תמיד הייתי במתח בחברת אנשים והערכה העצמית שלי היתה מאוד נמוכה. אפשר להגיד שהכדור שינה את חיי לא האמנתי כמה הוא יכול להשפיע אני מרגישה בן אדם חדש , לכדור הסרוקסאט אי אפשר להתמכר התופעות לוואי שהשפיעו עליי הם חוסר חשק מיני בהצלחה

אלמונית שלום, ראשית אני מאוד מודה לך על תשומת הלב, ביחוד כשהיא באה מתוך הכרות אישית. ובכל זאת יש לי שאלה: ואתחיל בכך שאומר שלא הייתי רוצה להפסיד שום דבר בתפקוד שלי (כפי שציינת - תיאבון מיני), האם למיטב ידיעתך כל תרופה בעצם משקמת דבר אחד ופוגעת באחר? כמה זמן את לוקחת את התרופה? האם את חושבת להפסיק? אני נורא חוששת מכך שאם אקח כדורים ארגיש שאני לא "רגילה". האם את באמת מסופקת? אשמח אם תחלקי עימי את התחושות האלו. תודה רבה מתלבטת

לא נראה לי שהכדור פתר לך את כל הבעיות. הייתי מציעה לך לבדוק את התוקפנות שלך עם פסיכולוג כי אין ספק שאת עדיין סובלת מכך (ע"פ ההתבטאויות שלך בפורום זה), למרות הטיפול התרופתי, או שמא הוא הגביר את התופעה?

היי אלמונית הפסיכיאטרית שלי נתנה לי סרוקסאט בגלל התקפי חרדה ולחצים ואני ממש פוחדת להתחיל לקחת . האם תוכלי לכתוב לי למייל? [email protected] אני אודה לך מאד

הי. מספר דברים, מתוך נסיון רב, למרבה הצער א. התרופות ממשפחת SSRI, כאילו מהדור החדש, אינן גורמות לישנוניות כלל בעיקרון הן גם לא ממכרות, אם כי לאחרונה מסתבר שזה לא ככ פשוט ועלולה להיות בעיה עם זה, ב.לידיעתי, עובד סוציאלי שעבר הכשרה בפסיכולוגיה, כמוהו כפסיכולוג, לכן מבחינה זו לא נראה שעשית טעות, מה גם שאת טוענת שנעזרת ג. מהנסיון שלי פסיכיאטר כשאתבאה אליו ומבקשת תרופות את תקבלי אותן, יש נטייה לכיוון זה, וזה לא אומר שאין גם פסיכיאטרים אחרים, שנוהגים אחרת. לדעתי הנטייה שלהם היא למכור את מרכולתם, ככל איש מקצוע. ד. חשבת על טיפול קבוצתי, אולי? ה. פני עוד כשלושה שבועות לפורום פסיכותראפיה של גידי רובינשטיין לקבל ייעוץ נפלא. ו.אני מוצאת המון דמיון לבעיותייך, אפילו זהות, ואשמח לכתוב לך אישית, אם תרצי. ז. ממליצה לך גם על "מסע אל העצמי" שבאתר חרדה חברתית. מיכל.

מיכל הי, שמחתי לקבל את תשובתך. ואשמח עוד יותר לדעת על טיפול קבוצתי. האם השתתפת בכזה? איך נעשה הטיפול? האם נושא השיחה בקבוצה הוא רק בנוגע לחרדה החברתית? אשמח לקרוא עוד מהניסיון שלך. אגב טענת לגבי התרופות שהיום יש קצת בעיות איתן, מהי כוונתך? תודה המתלבטת

שלום לך, אני מטופלת מזה חצי שנה בערך בפרוזק נגד דכאון, חרדה וחרדה חברתית. הייתי בעבר פעמיים בטיפול אצל פסיכולוגיות שלא עזר ואילו הפעם, בטיפול אצל פסיכיאטר שמשלב טיפול תרופתי עם שיחות יש שינוי חיובי. זה לא כדור פלא, והוא לא פותר את כל הבעיות, אבל הוא משחרר את האנרגיות לעשיית דברים שיגרמו לנו ליותר הנאה ופחות חרדה, ומקל על ההתמודדות. אני עדיין לא מרגישה נפלא, אבל באיזשהו מקום אני מרגישה יותר חזקה וכשירה להתמודדות וזה מאוד משמח אותי. לפי הדברים שכתבת נראה לי שאת סובלת קצת ממחשבות כפייתיות שאינן מניחות לך להתרכז בעיקר, לכן כדאי לך להתייעץ עם פסיכיאטר טוב שעימו תוכלי לפתח יחסי אמון ולחזק את עצמך יותר. כמי שסבלה שנים רבות מדי מחרדות ומהערכה עצמית נמוכה, אני ממליצה לך לנסות תרופה, כי היא יכולה לשנות את איכות חייך וחבל על כל רגע. לעיתים יש אמנם תופעות לוואי לא נעימות (במקרה שלי כמעט ולא היו) אבל תמיד אפשר להפסיק. מאחלת לך שתפסיקי להתלבט

קודם כל למה את לא סומכת על דעה של מטפל (מוסמך?) שמכיר אותך היטב כבר 3 שנים רצופות ויש לך בו אמון מלא ובמקום זה את מחפשת תגובות של אנשים אנונימיים באינטרנט שלא מכירים אותך בכלל חוץ מהסיפור שהצגת כאן מנקודת מבטך האישית והסובייקטיבית(?) זה כבר ברור היום שלפסיכיאטר אין מה להציע למטופל מלבד תרופות. הביולוגיה השתלטה על הפסיכיאטריה באופן טוטאלי. ישנם עוד מס' פסיכיאטרים מ"הדור הישן" שהם גם פסיכותרפיסטים אבל לא תמצאי רבים כאלה. בכל מקרה לרוב התרופות שנמצאות בשימוש לוקח בד"כ 4-8 שבועות בשביל לדעת במדוייק את ההשפעה המלאה עליך לחיוב ו/או לשלילה.

תמיד טוב לשמוע עוד נקודות מבט ולקבל רעיונות . אפשר רק להחכים מזה.

הי. למתלבטת. קראתי עכשו שוב בעיון רב את מכתבך, ואני מוצאת את עצמי מתלבטת ביחד איתך... כולם כאן יועצים לך להתחיל בטיפול תרופתי, ואני לא בטוחה שאני מצטרפת לדעה זו. כפי שכבר נדמה לי כתבתי לך, לדעתי המדד הוא מידת היכולת שלך לתפקד. ואת מתפקדת. אני שסובלת מאותן בעיות אותן את מתארת, יכולה לכתוב לך, כי תרופות אינן פותרות את הדברים הללו. ובוודאי כשמפסיקים ליטול אותן, גם אם נדמה היה שרגישות קצת קהתה- מסתבר שנשארנו אנו עצמנו. כי דברים לא טופלו מן השורש. ולתרופות יש גם מחיר: קשיים בגמילה (לא בהכרח), תופעות לוואי, (גם לא תמיד), והפרעה לתחושה המינית. מאידך, טיפול פסיכולוגי יכול להיות ממושך, וגם שם אין לך ערובה לדבר. אמרתי לך מראש, אני מתלבטת יחד איתך.. זה פשוט קצת נשמע לי איך להגיד לך, להכניס ראש די בריא למיטה שעלולה להיות קצת חולה כי זה לא שאת באיזה מצב של התמוטטות או משהו כזה. חלילה. עייפות אפתיה- אלו דברים שאין לך מה לחשוש מהם. כי התרופות החדשות לא עושות זאת. ויש גם תרופות שהן בבירור ללא קושי בגמילה, ואף כאלה ללא תופעות לוואי כמעט כלל אמרתי לך שאני אובדת עצות כמוך.. את יכולה למשל לנסות לזמן מוגבל, לראות איך זה. ואולי באמת לחשוב על קבוצה לחרדות, כפי שכתבתי לך. אשמח, אם יש לך שאלות נוספות.

מספר התגובות הגדול יחסית מראה כי עלית על נושא של ממש. טיפול תרופתי הוא מסע. את יודעת את נקודת ההתחלה ואין לך מושג את סופו. הכדורים 'לוקחים' אותנו לכל מיני מקומות ולא רק ובהכרח לשינויים הרצויים לנו. במצב קיצוני ובכפוף ליעוץ של פסיכיאטר יש לשקול שימוש בכדורים. במצבים 'קלים' ואפילו מעבר לכך לא הייתי מיעץ לך לפנות לכדורים. התוצאה מהשימוש בכדור, תופעות הלוואי ונושא הגמילה הוא מאוד אישי. אני מכבד את כל אדם מהחוויה שלו אלא שאת עצמך לא תדעי במה מדובר אלא רק כשתתחילי את המסע.(באחת מהתגובות דובר כבדך אגב על ירידה במיניות. אני איש נשוי. בלשון המעטה אומר שזה היה מאוד לא נוח הנושא). ובאשר לי- השתמשתי בכדורים מסוגים שונים ולאחרונה חזרתי לכדורים. כל הפעולות היו בפיקוח רופאים מומחים בתחום. לסיכום- אם את יכולה ללא כדורים- עדיף שלא תתחילי אתם. יש נושא נוסף שלא הרחיב עליו את הדיבור. "כדור מביא כדור" על משקל "חבר מביא חבר". שיהיה לך טוב בכל החלטה שתקבלי.

מזה כמה שנים אני משתמשת בתרופות נוגדות דיכאון, תחילה בסרוקסט ובשנה האחרונה רסיטל. הטיפול שינה את חיי, מעולם לא הרגשתי טוב יותר מכל הבחינות [כולל חיי הנישואין]. האם אפשר לקחת את התרופות הנ"ל שנים ללא הגבלה? חשבתי על האפשרות לרדת לחצי כדור ביום. האם האם מינון כזה יכול להיות יעיל או שלא תהיה לו כלל השפעה?

הם אכן כדורים טובים ניראה לי שאת יכולה לרדת לחצי לפי המלצת פסיכיאטר ולראות איך תרגישי על כל בן אדם זה פועל אחרת , הפסיכיאטר שלי אמר לי שאין כל בעיה לקחת את הכדורים הנל לטווח ארוך.

שלום, רציתי לדעת יותר על מחלות נפש (פסיכוזה) והטיפול בהם קרוב משפחתי מטופל באמצעות פרפנל, אך לטענתו וגם למראית עין - הוא סובל מאי-שקט,דיכאון, כאילו "מרדימים" את המוח - כאשר שוחחתי עם רופאיו נטען כי הם רואים שיפור במצב, אך אני כצופה קרוב מבחוץ איני רואה שינוי של ממש בנוסף על כך נטען כי האי-שקט הינו תוצאה של השפעת לוואי של דיקינט (אני מקווה כי כך כותבים) - תרופה שאמורה להפחית תופעת לוואי של ישנוניות שמקורה בפרפנל, אך אני רואה כי החולה סובל משני התופעות גם יחד עוד רציתי לדעת מה משך הטיפול והאם ניתן לראות תוצאות של ממש, אני יודע כי קיימת זריקה שניתנת אחת לחודש ומיועדת לטפל/להחליף את הטיפול היומי בבכדורים רצוני לדעת היכן ניתן למצוא עוד חומר בנידון ? הדבר חשוב לי מאוד ואודה על תשובה רחבה ככל האפשר. בתודה מראש יוסי.

פרפנל? אולי פרפנאן?

שמעתי כי יש תרופה המסייעת לגמילה מקסנקס. התוכל ליידע אותי מהו שמה?

יש כאלה שטוענים שיותר קל להם להיגמל מבנזודיאזפינים אם הם לוקחים במקביל נוגדי דיכאון אבל זה לא בהכרח נכון ולפעמים זה אפילו רק מחזק את ההתמכרות. אין הרבה פסיכיאטרים בעולם שמבינים בגמילה מבנזודיאזפינים- אבל המומחית מס' 1 היא פרופ' אשטון. אני לא אומר לך לנסוע אליה לבריטניה אבל לפחות תיכנס לאתר שלה ותלמד היטב כל מה שיש בתוכו: http://benzo.org.uk בהצלחה

תודה!

דר פלד שלום רב קיבלתי מודאל+ מלודיל , וברצוני לברר, מה דעתך על שילוב זה. בברכה,

מדובר בשני תכשירים ישנים הראשון נוגד פסיכוזה והשני נוגד דיכאון טריציקלי מדוע אתה נזקק לטיפול זה ? השילוב לא כל כך מקובל היום

זה שהשילוב לא מקובל עדיין אינו אומר דבר. גם יין ישן טוב מחדש.

אתה מערער את הביטחון אצל חלק מהאנשים כאן בתשובות שלך. מי שמקבל כאן תרופות. הוא קיבל אותן מפסיכיאטר או רופא והוא לא קנה אותם בשוק. שאתה אומר למישהו זה ישן למה אתה צריך את זה. אתה מערער לבן אדם את הביטחון במטפל שלו. ובכך אתה גורם נזק יותר מלהועיל. אנא שקול את תשובותך לפני שאתה עונה. אתה עלול להזיק!!!! רמי

שלום דר פלד שאלתי היא, כיצד אני עוברת מסרוקסט לאפקסור ומהו המינון התחילי של אפקסור. בתודה, מיכל.

מי החליט על החלפה? יש לך רופא? לא מחליפים תכשיר ללא התוויה והשגחה רפואית עדיף לסיים תכשיר אחד ולעבור לאחר אבל יש מיקרים הדורשים החלפה צמודה יותר הדבר תלוי בעוצמת ואופי הסימפטומים הקליניים אפקסור מתחילים ב 25 מ"ג שלוש פעמים ביום

כולה שאלתי י איך עוברים מתרופה אחת לשנייה. אגב בינתיים אני מבינה שמתחילים עם רבע כדור ליום.

אתה קובע מינון תרופה בלי לראות את הבנאדם. מאיפה אתה יודע מה טוב בשבילו??? ראית אותו???? אתה צריך להיות זהיר בדבריך. אני אמליץ להחליף אותך... לפני שמישהו פה יזיק לעצמו. איפה האחריות הרפואית שלך?????!!!!! רמי

היי אני לא יודעת אם קראת את מה שכתבתי כי לא הגבת .(למטה בשם "אוי תרופות"). אם אתה יכול להשיב לי ,אודה לך מאוד! תודה שוב.

שלום עדי מכתבך מפורט ומעלה הרבה תלונות פסיכיאטריות. כדי לענות ברצינות יש צורך בבדיקה פסיכיאטרית. באופן כללי הפרעת אישיות איננה מתאפיינת בקולות. השריפה בגוף מופיעה במספר רב של תסמונות פסיכיאטריות. לדעתי את זקוקה לאבחון מהימן ומקצועי.

לדעתי אתה סותר את עצמך. כי אמרת בתשובה לאחת השאלות, שבהפרעות אישיות לא נהוג לטפל בתרופות, אלא בשיחות. והנה כאן אתה מדבר על הפרעות פסיכיאטריות אפשריות, כלומר - כן תרופות . ? ?

שלום. אז טוב אני בחור בן 28 . ובחיי לא הצלחתי להגיע לשום הישג משמעותי. אני חי בבית הורי ואפילו אני מבקש מהם כסף לסיגריות, הפעם האחרונה שעבדתי היה לפני 3 שנים וגם זה לתקופה של מספר חודשים. אני מפחד להתחיל עם נשים וגם כאשר אני נמצא עם משיהי אני לא יכול לשכב איתה מפט חוסר ניסיון. הדברהזה מלווה אותי מגיל צעיר וכאשר הייתי צעיר יותר בדרך כלל כול הבחורות שהיכרתי התחלו איתי ולא אני איתן והם לא היו רבות.ועם אף אחד לא הצלחתי לשכב(בגלל מתח שהייתי חש או בגלל שהייתי לוקח סמים בשביל להיות איתן במיטה) היום אני לבד בעולם מבודד לחלוטין ואני מרגיש שאין לי יותר למה לחיות אבל אין לי עדיין אומץ לסיים הכול בכבוד(העולם לא שייך לפחדנים ועלובים) לפני מספר חודשים היכרתי מישהי ולא הייתי מסוגל לגעת בה למרות שאכשהו הצלחתי להקסים אותה. אבל היא תהתה בקשר לזהותה מינית שלי(אני לא הומו ואין לי משיכה לגברים) היום אני לא בקשר איתה. אני לא יודע למה אני כותב בפורום הזה אבל אני חייב להוציע את זה איכשהו. ואני לא חושב שמצבי אי פעם ישתנה פעם הייתי בטיפול והוא רק עזר לתקופה קצרה מאוד. הוא אפילו לא עזר אלה קצת הקל עלי כי היה לי עם מי לדבר. תמיד תהיתי מה מה המשמעות של חיי והחיים בכלל ואני יודע שהמשמעות של החיים זה לחיות. אבל זה קשה לי מאוד. יש לציין שאני בריא בגופי ונראה נורמלי אבל החוסר הביטחון הזה הוא טוטאלי מה שגורם לי חוסר לתפקד.(פעם הסמים היו עוזרים איך שהו לעביר את הבאסה אבל הם הרבה זמן כבר לא עושים את התפקיד שלהם היום אני לא נוגע בהם לפחות משדל לא לגעת) לא אכפת לי עם תחשבו שאני מפגר או משהו כזה או פסיכי אני חייב להוציע את זה ואני משתמש בפורום הזה.

קודם כל אני רוצה לאמר לך כ-ל הכ-ב-ו-ד!!! לא כל אחד ובטח שלא פחדנים יכולים להביע את צרותיהם ככה! אז אתה לא מפגר ולא פסיכי, ואין לדעתי כל בעיה להתגבר על מה שעובר עליך אם תרשה לי לתת לך כמה עצות דבר ראשון - לך למצוא עבודה!!! כל עבודה שתצטרך לקום בשבילה בבוקר דבר שני - תפסיק עם הסמים! כל השאר יגיע אחר כך...כל דבר בעיקר חיים של בן אדם נבנים לאט! בהצלחה!!!

ראשית, טוב שאתה פונה לעזרה, ונראה שכבר עשית זאת בעבר. אם טיפול לא עזר, ואתה גם לא מרגיש או חושב שיעזור, הצעתי לך, ותשקול אותה ברצינות - היא לקבל טיפול תרופתי. יש היום תרופות שיכולות לשפר לך את מצב הרוח ואת החשיבה החיובית (ואין צורך לקחת לשם כך סמים!!! מכל סוג שהוא). אל תתבייש לפנות לפסיכיאטר, זה יכול לעשות לך רק טוב.

שרונה ושירלי אני מודה לכם על בהתגובה. הייתי מאוד רוצה למצוא עבודה אבל נכון לעכשיו אני אפלו לא יודע איך להתמודד עם רעיונות עבודה. שנית אני במשך כמה שנים כבר לא נוגע בסמים באופן קבוע רק מידי פעם כשיש לי צורך עז. אני כרגע נמצא בלימודים אבל לקראת המבחנים הרגע הכי קריטי איבדתי את הבטחון העצמי והיכולת להתרכז לכן נכשלתי במבחנים שעזרתי לאחרים לעבור.(עזרתי לכמה חברי מהלימודים להבין את החומר) עכשיו אני אפלו לא מסוגל ללכת לשם אין לי כוח לאנשים(נראה לי תמיד שאנשים קוראים לי את הרגשות ורוצים לדרוך לי על הפצע) אני מודה לכן על התגובות. ובקשר לטיפול תורפתי איזה אתן ממליצות איזה כדור. או אולי אני צריך לאשפז את עצמי ואיך עושים זאת.

אם אתה מעוניין באשפוז, אתה יכול לפנות למיון בבית החולים תל-השומר ולבקש פסיכיאטר. תספר לו את הבעיה שלך ותביע את רצונך להתאשפז. המחלקות שם הן פתוחות ואתה יכול להשתחרר מתי שתרצה, יש שם צוות מקצועי, לכל מטופל יש רופא ואחות שמטפלים בו, יש שם פעילויות, שיחות ובסך הכל סבבה שם. אם יש לך עוד שאלות, אשמח לעזור. :-)

לדעתי אתה צריך לפנות לסקסולוג או לפסיכולוג קליני. אפשר להבין מהודעתך שהנושא המיני מאד מטריד אותך ופוגע בכל התיפקודים האחרים שלך בחיים. עליך להתגבר על אותם מעצורים ולפתח כישורים חברתיים ומיניים כאחד- תנאי הכרחי להשתלבותך בחיים נורמליים- תפנה לייעוץ אצל איש מקצוע מוסמך. לקחת תרופות או סמים זה לא פיתרון לבעיה שלך.

קודם כל תוציא לעצמך מהראש שאתה צריך אישפוז או שאתה מפגר או משוגע.אתה עובר תקופה לא קלה שקוראים לה דיכאון כרגע שום דבר לא ניראה אפשרי וחסר טעם אבל דברים יכולים להשתנות, תפנה לפסיכיאטר דרך קופת חולים ספר לו על ההרגשות שלך ואם הוא ימצא לנכון הוא ימליץ לך על כדורים נוגדי דיכאון המתאימים לך ותוך שלושה שבועות החיים יראו יותר קלים העומס על הלב ירד . עם הכדורים תתחיל טיפול בשיחות והחיוך יחזור לשפתיים ......אתה לא לבד בהצלחה

סכיזופרניה היא קבוצה של מחלות הגורמות להפרעה קשה בתהליכים בסיסיים של האישיות. זוהי מחלה כרונית, בעלת שכיחות של כאחוז אחד באוכלוסייה, אשר פורצת בין גילאי 18-25, ובמהלכה מביאה להידרדרות קשה באישיות: פגיעה בתהליכי החשיבה, בשפה, ברגש, בתפיסה, בהתנהגות הבין-אישית, בזהות העצמית ובשיפוט התקין של המציאות. (אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, 1999). מהלך המחלה מלווה באפיזודות פסיכוטיות ופוסט פסיכוטיות. אפיזודה פסיכוטית, מאופיינת בהפרעה ניכרת בתפיסה, המלווה לרוב בהזיות ובמחשבות שווא. הזיות, הן תחושות תפיסתיות ראייתיות ו/או שמיעתיות, המתרחשות ללא קשר לגירוי חיצוני. מחשבת שווא מתרחשת, כאשר החולה מושפע ממחשבה או אמונה, בלתי ניתנת לשכנוע, אשר שולטת בחוויה המנטלית, בתפיסתו ובהתנהגותו של החולה. סימפטומים אלו נקראים "סימפטומים חיוביים" (Andreasen, & Olsen, 1982). אפיזודה פוסט פסיכוטית, מופיעה לאחר רמיסייה של האפיזודה הפסיכוטית. אולם, בשלב זה נשארים לעיתים קרובות סימפטומים פסיכוטיים וניכרים ליקויים בקוגניציה, ברגש, ברציה, ובתכונות אישיותיות אחרות. סימפטומים אלו נקראים "סימפטומים שליליים" (Andreasen, & Olsen, 1982). סכיזופרניה כהפרעה בקואורדינציה קוגניטיבית מגוון הסימפטומים של המחלה הובילה רבים לחשוב, כי סכיזופרניה אינה מחלה אחידה, כי אם קומבינציה של מספר מחלות שונות, כפי שגרס לראשונה Bleuler (1913). הוא תיאר ארבעה סימפטומים מרכזיים בפתולוגיה זו: אסוציאציות, אפקט, אוטיזם ואמביוולנטיות. אלו מבטאים את הפיצול שקיים בין תפקודים מנטליים שונים, הגורמים לאיבוד ההרמוניה הפנימית; בעיקר בין הקוגניציה לאפקט. ההפרעה בחשיבה האסוציאטיבית נחשבה לתסמין עיקרי, אשר כרוך בפיצול בתוך החשיבה עצמה. בעקבות עבודתו של בלוילר, תיארStransky (1914), חוסר קואורדינציה בין מחשבות לרגשות, שאותה כינה "intra- psychic ataxia". כיום מכונה התופעה בשם אפקט לא תואם. חוקרים אחרים (Magaro, 1974, Quitkin, et al., 1976, Babkoff, et al., 1980, Peciccia, et al., 1998, Peled, et al., 2000) הראו, כי חולי סכיזופרניה סובלים מליקוי בפירוש גירויים סביבתיים; כנראה כתוצאה מליקוי באינטגרציה של הגירויים. כלומר, חולים נוטים לפרש גירויים סביבתיים באורח שגוי. פירושים אלה באים לידי ביטוי בהפרעות בחשיבה (דלוזיות) ובתפיסה (הלוצינציות). לאחרונה, תיאוריות רבות מניחות, כי סימפטומים אלו נובעים מליקויים בתהליכים קוגניטיביים גבוהים, כגון: זיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך, זיכרון פעיל (working memory), זמן תגובה (reaction time), Pre-attentivesensory gating, habituation, קשב (selective attention), מיון תפיסתי (perceptual grouping), ו contextual disambiguation. ליקויים אלו לדעתם אינם כלליים, אלא מקורם בהפרעה בשימוש בקונטקסט (Phillips & Silverstein, In press, Cohen, Barch, Carter, & Servan-Schreiber, 1999, Bosch, 1994). למרות שה"קונטקסט" נחשב כרלוונטי לסכיזופרניה, אין הסכמה לגבי הגדרתו. Gray, Feldon, Rawlins, Hemsley, & Smith(1991) מגדירים קונטקסט כהשפעה של גירוי על תהליכי תפיסה ספונטניים, הנשענים על זיכרון לטווח ארוך. לעומתם Cohen & Servan-Shreiber (1992) מזהים קונטקסט כמידע רלוונטי למשימה (task relevant information), הנשמר בזיכרון הפעיל (working memory. Phillips & Silverstein (In press) כוללים בהגדרתם את שני האחרונים. אולם, הם מבחינים בין תהליכים הקובעים את התוכן של מסר מסוים (primary input), לעומת תהליכים המשפיעים על העברת המסר, מבלי לשנות את הקשרו (context). Cohen, Barch, Carter, & Servan- Schreiber (1999) , בדקו ביצועים של חולי סכיזופרניה בשלוש משימות, הנחשבות למפעילות פונקציות קוגניטיביות שונות: Stroop task (תשומת לב סלקטבית), Continuous perfomance test (CPT) (זיהוי ועירנות) ו Lexical disambiguation task (תהליכי שפה). משימות אלו דורשות תשומת לב (בחירה ושמירה של מידע רלבנטי) זיכרון בפעולה (שמירה on line של מידע זה) ואינהיביצה (דיכוי של אינפורמציה לא רלוונטית). כל התפקודים הללו, לדעתם, תלויים במנגנון יחיד האחראי על תהליכי קונטקסט, המשתנים בהתאם לדרישות המשימה. נמצא, כי חולי סכיזופרניה, בעיקר בעלי הפרעות בחשיבה, הראו ליקויים רבים יותר מהנורמלים, כאשר תנאי המטלה הצריכו שימוש במידע של קונטקסט. אולם לא נמצאו ליקויים בפונקציות קוגניטיביות אחרות כגון זיכרון לטווח קצר.

מאיפה העתקת את זה ???

מדוע את חשוב שד"ר פלד נוא מתחזה? מה האינטרס שלו להתחזות?

בד"כ כאשר אני נופל לתהומות הדכאון העמוקים אני חווה הזיות ויזואליות, לא אינטנסיביות, ואני בד"כ מזהה אם זו מציאות לפי היגיון. ההזיות יכולות לבוא לידי ביטוי בחרקים לא קיימים שירחפו או יזחלו, עלי או באוויר, לשניה או שתיים. או כוכבים נופלים (כמו מטאוריטים) בחלל החדר וכו'. אני לא יודע אם יש קשר ישיר לדכאון ולא אובחנתי כסובל במחלה כלשהי.

מה ביכולתי לעשות בנידון ? זה לא כל כך מפריע לי מפני שהתרגלתי אך מעניין אותי האם יש סיבות לתופעה זו, האם תופעה זו מוכרת? (ידוע לי שהנני סובל מ-A.D.D אך לא אובחנתי לבעיות אחרות)

שלום, אני נוטל סרוקסט 1 מ"ג ליום במשך 3 חודשים בגלל חרדות. עד לאחרונה הכדור עבד מצויין, אבל בזמן האחרון אני מרגיש פחדים וחרדות קלים במשך היום, ובלילה האחרון אפילו התעוררתי כי חשבתי שאני נחנק מהמזגן. האם זה אומר שאני צריך להעלות את המינון של הכדור? תודה על התשובה.

סרוקסאט מגיע במינון של 20 מג יתכן שצריך לעלות במינון יש צורך בבדיקה רפואית כדי להחליט על שינוי מינון צור קשר ליעוץ בנושא

היי קודם כל לא הייתי מייעצת לך לפנות לדר פלד כי הוא מתחזה אתה צריך לפנות לפסיכיאט שלך ולהגיד לו איך אתה מרגיש , אני לוקחת 2 סרוקסאט ביום בגלל שכדור אחד לא הספיק לי , לידיעתי המקסימום שאפשר לקחת זה 4 כדורים ביום. אני מאמינה שאם תעלה את המינון לפי עצת פסיכיאטר תרגיש יותר טוב בהצלחה

אני מסכימה עם אלמונית מאה אחוז.

כבר ארבע שנים בערך שאני עצובה. בוכה ללא סיבה.. שוב ושוב הכל מפחיד אותי.. התחלות חדשות.. מעברים.. אנשים חדשים.. כל מה שלא מוכר ואני מדברת על פחד עד השתתקות וויתור על עשייה. לא מוצאת שלווה.. שקט. יש אהבה, יש עבודה, יש הכל אבל כאילו אין כלום.. אין "אני". רוצה להפסיק להיות עצובה.. לדעת להשלים עם עצמי. רוצה לקום בבוקר מלאת מרץ ולא רפויה וכבויה כמו שאני עכשיו. כבר חודשים שאין לי חשק לכלום. לא לאכול, לא לישון (למרות שאני ישנה בכל הדמנות ורגע פנוי), לא רוצה לדבר ולא רוצה לראות אנשים. אני כבר לא יכולה יותר אני מתה מבפנים.. מה יהיה איתי???

יתכן שאת סובלת מדיכאון קל האם שקלת לקבל טיפול יש טיפול יעיל שיכול להוציא אותך מהדיכאון

האם תוכל לרשום מהו פתרון זה

מבשת פרטים על התרופה לוסטרל האם יש לה תופעות ואי?

מסתובבת המון אינפורמציה ברשת. למשל: מידע בסיסי בעברית http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=306 על SSRIs באנגלית (מאוד ידידותי) http://www.nmhct.nhs.uk/pharmacy/depr2.htm בריאות.

היי אני נמצאת בטיפול כבר חצי שנה אצל עו"ס שאני נורא סומכת. הובחנתי ע"י פסיכיאטר כסובלת מהפרעה באישיות , וחרדות. אני לוקחת 20 מל' כדור בערב של סרוקסט, כבר חמישה חודשים. בהתחלה היתה לי תופעה מאוד קשה כל הגוף שלי נתפס לא יכולתי לזוז לא לנשום עד כדי כך שהזמינו לי אמבולנס,הרגשתי כמו ברווז שלא יכול לזוז. בהתחלה הכדור נורא עזר לי הרגשתי " בהי" אבל בנוסף במשך כל יום הייתי רועדת , ומרגישה שרפה בגוף, והמינון ירד לחצי כדור כי כבר לא יכולתי להמשיך עם זה. אבל אז החמירו התופעות השורפות כאילו אני נשרפת וזה רק הלך והתחזק, לפעמים גם במשך כמה ימים רצופים. והמינון עלה שוב לכדור שלם. בקיצור היום אני מרגישה נורא מתמיד אני חושבת מחשבות על התאבדות, אני שונאת את כולם, מרגישה שאין לי מה לעשות כאן, ועם זה איכשהו אני יכולה להתמודד, כי פעם גם הצלחתי( בלי עזרה אפילו). מה שיותר קשה זה תופעות החרדה, השרפות האלו נורא קשות שאני כבר לא יודעת איך לסבול את זה יותר( למרות שאמרו לי שזו הדרך לטיפול).כי זה בא כל הזמן, ואפילו התחלתי לשקול אישפוז עצמי רק בגלל השרפות האלו.וירדתי במשקל בשני קילו וזה לא שאני שמנה, להפך. בזמן האחרון אני גם שומעת קולות כאילו שמשהו קורא לי או שאני קוראת למשהו אבל רק לעיתים רחוקות, מה זה,יכול להיות שאני כבר משתגעת? המטפל שלי חושב שאני צריכה לדבר עם הפסיכיאטר שלי על השרפות שלא עוזבות, על קשיי היום יום שלי שאין כח לכלום, על הנשיכות-שאני נושכת את עצמי, ועל הקולות. אני מפחדת שאם אני אספר לו על הקולות הכל ישתנה,נכון?מה כדאי לעשות? ומה הוא יכול לעשות?ומה זה בעצם הפרעה באישיות?יכול להיות שהתרופה משפיעה עלי לרעה?למרות שנראה לי שאם לא הייתי לוקחת אותה השרפות היו הרבה יותר חזקות. תודה רבה!

היי אולי את צריכה לנסות כדור אחר??? אני לא חושבת שזה נורמלי כל השרפות האלו , יש מבחר ענק של כדורים היום שיכולים לעזור לך פשוט צריך למצוא את הכדור הנכון. אני חושבת שאת צריכה לספר לפסיכיאטר שלך כל רגש שלך רק הוא יכול לעזור לך ולבדוק אזה תרופה את צריכה . כל עוד את לא מסוכנת לחברה ולעצמך לא יאשפזו אותך. תרגישי טוב......

היי לכולם, אולי זה לא ממש קשור לנושא של הפורום, אבל אולי בעצם כן. יש מישהי, שיכולה לפתור לי את כל הבעיות, את הדיכאון, את הבדידות, את חוסר התקווה, הבעייה היא שיש לנו "היסטוריה" ממש בעיתית וטעונה, היא פגעה בי מאד בעבר, אני פגעתי בה, לא מזמן היא עברה לגור עם החבר שלה, אבל היא עצמה תיארה את זה כמעין מעבר מחוסר ברירה, מחוסר דבר טוב יותר. אני לא מזמן סיימתי קשר שבמהלכו דחיתי בצורה די בוטה נסיונות מצידה לחדש קשר איתי, עשיתי את זה כדי לתת לקשר שבו הייתי סיכוי. לפני כמה ימים היא כתבה לי שוב מכתב שממנו נראה שהיא לא מצליחה להתגבר על הקשר בינינו, למרות הכל. ודרך אגב, זה לא היה קשר של זוגיות אף פעם אבל זה היה קשר של ידידות נפש. אני יודע שכל זה נשמע קצת פתטי, השאלה שלי בעצם היא האם להתקשר אליה, כחלק מגישה של לעשות הכל למען זו שאיתה נועדת להיות, או לוותר ולנסות להמשיך הלאה בחיים, דבר שיהיה קשה מאד. רק המחשבה על זה כל הזמן הורגת אותי, הצילו...

הי אלון אני הייתי מציע לך להתקשר אליה עם אתה חושב שהיא אהבת חייך. .אבל למה אתה חושב שהיא תוציא אותך מהדיכאון? תשאל את עצמך עם הדיכאון קשור אליה או שהיה לך אותו קודם. כי עם כן היא לא תוכל לעזור לך. היא לא תוכל לתת לך מה שאתה מונע מעצמך. אבל עם אתה אוהב אותה תתקשר ותבדוק את המצב איתה. נ.ב. יש לי ידידת נפש שאני יכול לדבר איתה כמעט על הכול ונורא טוב לי איתה,אני לפעמים נורא רוצה איתה קשר אבל אני מפחד לאבד אותה בתור ידידה טובה ולכן אני אובד עצות.

אני מניח שכל ההחלטות שלנו בחיים הן במידה רבה הימור. אני חושב שאנסה להתקשר. תודה על העזרה, נ.ב. אם אתה חושב, שהמחשבות שלך בכיוון שלה, ימנעו ממך לאהוב מישהי אחרת, אז כדאי לנסות לממש אותן. שוב תודה, אלון.

אני סובלת מהפרעות אישיות והמלימו שאקח תרופה נוירולפטית במינון נמוך בנוסף לתרופה אנטי-דיכאונית. איזו תרופה גורמת לפחות תופעות לוואי בטווח הארוך- מודאל, זיפרקסה או quetiapine? בעבר לקחתי תרופה מהדור הישן במינון נמוך וקבלתי טרדיב דיסקינזיה ובעיות נוספות שעדיין נמשכות (כבר שנים). האם השילוב של תרופה נוגדת פסיכוזה ותרופה נוגדת דיכאון עלול להחמיר תופעות לוואי או לגרום לסיבוכים אחרים? תודה.

לסרוקוול (קווטיאפין) אין כמעט תופעות לוואי אבל היא לא בסל ותצרכי לממן אותה בעצמך (מאות שקלים כל חודש). זיפרקסה בסל אבל רק לחולי סכיזופרניה. מודל תרופה ישנה והיא לא אפשרות טובה במקרה שלך. נוגדי דיכאון יכולים להחמיר תופעות לוואי של נוגדי פסיכוזה.

בהפרעות אישיות מטפלים בשיחות לא בתרופות

בדקת אותה??? ראית אותה???? אחרי שתבדוק ותראה תחליט. שוב תשובה לא אחראית רמי

שלום, כיצד מוגדרת, במכנה המשותף הרחב פסיכופאטיה? אין הכוונה לפסיכופאטיה מינית כי אם התנהגותית. אשמח באם תצרף מראה מקום של מקורות בהם אוכל לעיין. בתודה מראש. איציק

פסיכופאטיה הוא מונח ישן לא נעשה בו היום שימוש בעבר היה מונח כללי להפרעה נפשית לא מוגדרת

שלום רב, חמותי בת 50, לאחר ביקור אצל כל הרופאים האפשריים, קיבלה הפנייה לפסיכיאטר. מתלוננת על אי שקט פנימי , רעידות בכל הגוף, מצב של לחץ וחרדה. הדבר היחיד שנמצא הוא פרולקטין מוגבר. במחלקת הפסיכטריה בתל השומר (לשם הפנו אותה), קבעו לה תור לעוד שלושה וחצי חודשים. השאלה היא מה לעשות עד אז? האם ההפנייה לפסיכיאטר בכלל נכונה ואם כן לאן ניתן לפנות מבלי להמתין כל כך הרבה זמן, בהתחשב בכך שאינה יכולה להרשות לעצמה טיפול פרטי?

ממליצה לך לפנות או לפורום רפואה כללית או "מסע אל העצמי" (באתר חרדה חברתית) במקרה ואת דווקא רוצה לשאול פסיכיאטר.

אם יש לה קופת חולים ביטוח משלים שתתקשר אלי ל 052-844050

אייך אפשר לטפל בהפרעת אישיות?

גם לך אני ממליצה לפנות אל פורום אחר, פסיכולוגיה קלינית.

טיפול בשיחות יעיל להפרעות אישיות

כולם מוזמנים לקרוא את המאמר במוסף הארץ של השבת כנראה שהוא נותן פתרון להרבה בעיות . אגב הטיפול נעשה גם בארץ ע"י רופאים פסיכולוגים וכו'

מעניין. אבל למה לא מקובל בארץ טיפול ברגרסיה שאינו עוסק בגלגולים קודמים אלא בשנים הראשונות של החיים בגלגול הזה? בעיות רבות ניתן לקשר לתקופה זו ואין צורך לחפש רחוק יותר.

האם מישהו מכיר או יודע על עמותה או קבוצת תמיכה לאנשים הסובלים מדיכאון קליני

איפה את גרה?? את יכולה לפנו לעובדת סוציאלית באיזור מגורייך ואני בטוחה שהיא יודעת על קבוצה אם יש באיזור שלך בהצלחה

שלום רב נקבות (כן, ממש כך) בינתיים, כל זריקות הבוץ, המילים הלא יפות, הנמיכויות שהופיעו בפורום הזה - הגיעו מבנות, נ ק ב ו ת. מה קורה ? לא יכולות להבין עניין ? - יש דברים שלא מתאימים לפורום ה ע ד י ן הזה, אותם אפשר להעביר לפורום כדורגל למשל. די, בבקשה די. למילים יש עוצמה חזקה, ואם דוקטור פלד פה, והוא מתחזה או לא - די, הניחו. בבקשה, יש פה אנשים שכל כך רגישים, ואפילו למילים. הפורום הזה מתנהל ברמה גבוהה, עדינה ורגישה לא מהיום. אל תזרקו מילים, בוץ. שרונה לטלי למיכלי, חוצפנית, תמימה, מתחזה - ד י. פשוט ד י. בבקשה ממכן אור (אחת הנקבות)

א. ההודעה הזאת שלך כבר הייתה. בשביל מה פעמיים? ב. שק נחשים לא פחות גרוע מן המילים האחרות, וגם לא בדיוק שפה ספרותית . גם השימוש שלך במילה נקבה די מגעיל ג. פורום עדין? רמה גבוהה? תגידי איזה שטויות זה? אם הוא מתחזה או לא זה לא נראה לך רלבנטי? מה זאת אומרת? ייתכן שיש פה אדם שעצותיו מסכנות אנשים, אז על מה את בדיוק מדברת? תסלחי לי, אבל אין שום מחשבה הגיונית מאחורי דברייך. את לא מובנת לחלוטין. ותבררי מילותייך בבקשה קודם שאת באה להטיף מוסר לאחרים.

that exactly what i meant cant go higher have to show power only girls, u never see it in boys manner whass d prob? stop it at once, just stop, enough

שלום רב בת 50 לאחר למפקטומי , כימותרפיה, הקרנות. מתאוששת מכל הטיפולים ומצפה לטוב. יש מחשבות וחרדות מפחידות לחס וחלילה לפחד מן המחלה , קבלתי יעוץ לקחת רסיטל ואני פוחדת שזה ישפיע עלי לא טוב ולהתמכרות מה דעתך בבקשה. אני בריאה ללא גרורות

השאלה מה עוצמת החרדה טבעי שיש פחד לאחר ניתוח כזה כל עוד אין זה מפריע בתפקוד אין צורך בטיפול עם את סובלת מאד או לא מתרכזת ומתפקדת צרי איתי קשר להמלצות נוספות לחיצה על שמי בדף הפורום

לפני כמה ימים שאלתי את השאלות הבאות ולא נענתי.אודה לך מאד אם תענה. 1.האם תרופות ssri יכולות לגרום לאלצהיימר? 2. איזה מה- ssri גורמת הכי פחות להפרעות בתיפקוד המיני? תודה.

היי משה.אני לא דוקטור,אני הצד ה"הפוך":-).... ברור שאני לא יכולה להתחייב,אך אכתוב לך מה שאני יודעת.לשאלה הראשונה-התשובה שלילית!!! ולשאלה השניה-עד כמה ששמעתי מבחינה תופעות לווי הכי בטוח ציפרומיל.אני אישית מטופלת בסרוקסט,ואכן יש לו השפעה על הליבידו ותפקוד מיני,אך עם הזמן זה עבר בכל מקרה. בהצלחה,אינסה.

אני מעונין מאד לקבל תשובה מד"ר פלד. ותודה ness .

גלקחתי סרוקסט-אכן השפעה חזקה, ירידה קשה בתפקוד המיני, למרות שלא בחשק. הרופא אמר שמכיוון שאני צעירה, צריך להחליף לי לציפראמיל, כדי שאממש חיי מין. ואז הפסקתי סרוקסט !! ואז הכול חזר, (המין), כשהיה, כמו שתמיד, לא לדאוג.

שלום משה, האם שמעת שתרופות אלו עלולות לגרום לאלצהיימר? אם כן, איפה? תודה.

התכשירים לא גורמים לאלצהימר ציפרמיל ואקסל טוענות לפחות תופעות לוואי מיניות

ציניות.......אני פשוט לא מאמינה שהוא פסיכיאטר ואים הוא כן אז צריך לשלול לו את הרשיון

את צודקת. אני איתך. השאלה איך מורידים אותו מכאן.

היי דלית ? איך את מסתדרת עם המסגרת הצבאית ? מקווה שאת מרגישה נהדר. חיבוק ונשיקות שיהיה לך שבת שלום אילן

סתם מעניין- איך הגעת למסקנה? אני במבט ראשון לא הרגשתי , רק אחרי שקראתי את ההערה שלך, עיינתי שוב, ואז הבנתי.

לא ברור. אלה שאגות שמחה? או להיפך?