פורום פסיכיאטריה

שלום האם פרוזק עוזר גם לחרדה חברתית? האם ייתכן יוסיף לי ביטחון עצמי ויעזור לי להביע עצמי בייתר קלות? באיזה אופן משפיע הפרוזק על התפקוד המיני? האם מדובר בחוסר חשק מיני או קושי בהנאה. האם זו תופעת לוואי שמופיעה לעיתים קרובות? האם ייתכן שהיא חולפת עם הזמן? והאם היא חולפת עם הפסקת נטילת הכדור ולא יוצרת איזה נזק בלתי הפיך.. האם הפרוזק גורם לתחושת אפתיות, כהות רגשית? תודה, גלי

לגלי הפרוזק מעוררת ולכן בדרך כלל אינה גורמת לאפטיות או כהות. התרופה מועילה פחות לחרדות וחרדה חברתית, היא פוגעת מעט ופחות משאר חברותיה בקבוצה במין, אבל הפגיעה עלולה להיות גם ירידה בחשק וגם בעיכוב, קושי להגיע לאורגזמה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם הפרוזק אינו עוזר כלל במקרה של חרדה חברתית? הכוונה שלי היא האם הפרוזק עשוי לעזור במקרה של חוסר ביטחון עצמי, ביישנות, פחד להביע את עצמי בשל חוסר ביטחון במי שאני כד' או שאין לצפות מהכדור לזה? תודה, גלי

שלום, אני צורכת מזה שנתיים תרופה בשם לוסטרל במינון של 50 מ"ל ליום. בימים אלו אני מנסה להרות ורציתי לדעת איך תשפיע צריכת התרופה על העובר. האם מומלץ להפסיק את התרופה באחד השלישים של ההריון?

לשרון לפי ידיעתי אין בעיה ולוסטרל אינו מזיק בהריון, אבל תמיד צריכים לפנות ולהתעדכן במכון הטרטולוגי בהדסה. תרופות מסוג הלוסטרל מקובל ליטול במשך ההריון ולהפסיקן בחודש האחרון לפני הלידה הצפויה כדי שהתינוק יוולד בלעדיהן, יש בעיה בזמן ההנקה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני שותה כל ההריון לוסראל 75 מ"ג כמובן אחרי התייעצות במכון בהדסה ונאמר לי שאין בעיה בנטילתו בהריון מה שכן ייתכן תופעות גמילה בעובר וצריך ליידע בחדר לידה חוץ מזה אין אפשרות להניק !!!!!!!!!!!!!1 בהצלחה

כמעט 10 שנים חשבו שכל מה שיש לי זה חרדה ולזה ייחסו את כל הסימפטומים שהיו לי, אבל לאחר נדנודים חוזרים שלי ובדיקות יותר רציניות (כולל אשפוז במחלקת עצבים), קיבלתי אבחנה שיש לי כנראה בעיה נוירולוגית בשם: myoclonus dystonia אז רק רציתי ליידע את כולם שלפעמים הרופאים טועים, ואם אנחנו סובלים ממשהו והתרופות לא עוזרות צריך להתעקש ולהמשיך לבדוק. מלבד זאת, חשוב היה לי לכתוב את האבחנה בתקווה ליצור קשר עם אנשים עם בעיה דומה, כיון שלא מצאתי שום חומר או פורום בעברית על הבעיה הזאת, וזה מרגיש קצת לבד... (באנגלית יש לא מעט חומר, אבל זה לא אותו דבר). כתובת האימייל שלי מצורפת. אני

שלום רב, אני כיום בן 21 וחצי והנה הסיפור שלי.בכיתה ח התחילו הבעיות שלי , הייתי חוזר הביתה מבית הספר בוכה לאמא ומתלונן על ילדים שמציקים לי וצוחקים עליי בגלל שהייתי מסמיק כשאני מתבקש להשיב לשאלה או משהו כזה. למרות כל הכאב שעברתי עד סיום כיתה ח אף אחד לא עזר לי או הפנה אותי לפסיכולוג ואני בזמן ההוא לא הייתי מבין מה זה פסיכולוג ומתי פונים אליו. הסבל נמשל עד יא שם בפעם הראשונה חשבתי לפנות לפסיכולוג לאחר שידעתי שהסמקה קשורה למשהו פסיכולוגי. אמרתי להורים שלי והם הסכימו. אצל הפסיכולוג בביקור ראשון דברתי על הבעייה , אחר כך עשה לי מבחן השלכה , המשכנו את השיחה ובסוף נתן לי קלטת של ( relaxation) . בביקור השני אחרי שבועיים שאל אותי אם עזרה לי הקלטת וגם התחיל טיפול קוגניטיבי. לאחר עוד ביקור עזבתי את הטיפול כי ממש שום דבר לא השתנה והרגשתי שזה לא מה שאני צריך. סיימתי יב ובשנה לאחר יב עבדתי כעוזר מהנדס והייתה לי חברה וממש הרגשתי שהכל בסדר לאהוב ולעבוד זה ממש הייה בשבילי הכל בחיים והרגשתי בריא בנפשי אך גם תמיד הזכרונות הכואבים מימי ההתבדרות לא מרחפים סביב הראש. בתום השנה נפרדתי מן החברה בגלל אי הבנה וממש הייה מאוד קשה בשבילי הרגשתי ריקנות , בדידות ופחד. נרשמתי לאוהיבירסיטה העברית בחןג לביולוגיה למדתי חודש וחצי ועזבתי . בגלל בדידות קשה והרגשה שאני לא שווה . חזרתי לעבוד בעבודתי הקודמת (עם הדוד שלי שהוא המהנדס) אבל לא הייתי מרוצה מהמקום שבו אני נמצא כי מצוקות נפשיות גרמו לי לעזוב את המקצוע האהוב עליי ביולוגיה. בתום השנה השנייה לאחר תיכון רשמתי ללמוד רפואת שניים בירדן.לא הייתי במצב הנפשי הטוב בשביל לימודים אבל בגלל הלחץ החברתי עליי נאלצתי לנסוע וללמוד כי החברים שלי יודעים שהייתי מצטיןן בתיכון ואז איך זה שהם יתחילו ללמוד במכללות ובאוניבירסיטאות ואני לא! שנת הלימודים עוד הייתה קשה הייתי רואה איך הבנים והבנות צוחקים יחד ומדברים ואני הייתי בודד הרגשתי שלכולם יש חברות אבל אני היחיד בודד ואף אחד לא רוצה אותי. נגעלתי מעצמי ולפעמים הייתי מקיא . בכל זאת עברתי את הסמסטר הראשון בהצלחה. בסמסטר השני הדברים עוד הדרדרו נכנסתי לדכאון והייתי בוכה כל הזמן בחדרי בדרה ובליתי רוב הזמן בשינה ולא הלכתי להרצאות. הייתי מתקשר להורים ומספר על מה שאי מרגיש אבל אמרו לי שאין לך שום דבר זה אתה שממציא בעיות לעצמך! אף אחד לא הבין אותי ולא רצה לדבר ואני כל כך רציתי לדבר על רגשותיי הקשים והעתיד שלי שבורח לי. ראיתי רק שחור וחשבתי על התאבדות כל הזמן לפעמים נתקפתי בכאבי ראש קשים בגלל המצב שליוגם סרטתי את עצמי ביד פעמיים.בסמסטר הזה נכשלתי בארבעת המקצועות שהייתי צריך לעבור כדי לעבור את הסמסטר. לאחר שלא יכלתי לסבול יותר קבעתי פגישה אצל פסיכיאטר. סיפרתי לו מה עבר עליי ואז פסק : יש לך חרדה חברתית שהתפתחה לדכאון. ורשם לי תרופה בשם "צפרלקס". בהתחלה לא רציתי לקחת את התרופה כי הרגשתי שהיא לא תטפל בעיקר הבעייה שלי. אבל אחר כך לקחתי אותה אבל לא הרגשתי שינוי במשך חודשים והמצב נשאר כמו שהוא.אז הפסקתי את התרופה ועזבתי את הפסיכיאטר הזה שכל דבר אצל פסיכיאטרים הוא לתתת תרופה. ואף אחד לא עזר לי בדידות שאני מרגיש ועם הדמוי העצמי וגועל שאני מפגין כלפי עצמי. באוניבירסיטה סירבו לתת לי לעשות את הבחינות במועד ב למרות אישור מפסיכולוג ואז הרגשתי שהרגו אותי. הנה אני בדכאון, את העתיד שלי והדברים האהובים עליי במיוחד הלימודים בורחים לי, וכל דבר שחור. הנה אני חושב על התאבדות אך פעם קראתי בספר של פרופסור יובל שתמיד יש תקווה לצאת ממצוקה. אך אני לא רואה שום דבר והדבר שהורג אותי עוד יותר שאני לא חשוב וההורים שלי מתעלמים מכל הנושא . אני כל כך צריך עזרה מה לעשות? ולמי לפנות? סליחה על המכתב הארוך אבל רציתי להביע את עצמי אפילו בפורום שלך תודה מראש

אחמד היקר המכתב שלך נגע לליבי. גם אני סבלתי מדיכאון ומבדידות ומתיוג ומכאבים נפשיים. ואני רוצה לתת לך תקווה, כי היום אני בטוב. אני עוסקת בפסיכולוגיה קלינית ואמא לשתי בנות קטנות. המשברים שעברתי עזרו לי מאד ללמוד את העבודה שלי. אני מאמינה שאנשים שחווים משברים נפשיים צריכים לטפל ולעזור לאחרים במצב הזה. אתה מוזמן לכתוב לי למייל ואפשר גם לדבר בטלפון. תרגיש טוב, תמי.

לאחמד את הצעד החשוב ביותר כבר עשית, אתה מבין שישנה בעיה ואתה מבין שיכול להיות וצריך להיות טוב יותר. תודה לתמי ואני מצטרף לדבריה. כל טוב דר' גיורא הידש

אחמד, הסיפור שלך כואב, הזדהיתי איתך מאד. ביחוד עם התחושה שההורים לא תמכו ואמרו שהכל בראש שלך בזמן שכלכך סבלת. התמודדת עם בדידות וקושי נפשי הולך ומתעצם תוך כדי לימודים קשים. בארץ זרה. ממש בלתי נסבל. אני מרגישה שיתכן והטיפול הקוגניטיבי לא התאים לך, וכן שווה לך לעבור פסיכותרפיה בשיטה אחרת. תדבר אולי עם תמימי, היא בטח יכולה להמליץ. ואני ממש מצטערת לשמוע שעזבת את הכדורים מהר מידי, אולי לפני שהספיקו להשפיע. אולי היה כאן עניין של מינון, או תרופה לא מתאימה. תדע לך- כשתרופה מתאימה זו חוויה משחררת שנותנת כח ואופטימיות! אני חושבת שכדאי לך לקחת תרופות לתקופה, הן יעזרו לך להרגיש טוב עם עצמך ויתנו לך כוחות להתפתח ולהפתח אל הסביבה. אחר כך תוכל לשקול האם להפסיק. הבט- מצבך הפך דיכאוני מפני שלא טופל. ועכשיו- התחל לטפל בעצמך קודם כל! פסיכותארפיה טובה, ספורט (כלכך עוזר!) וכדור מתאים. מנסיון אני מדברת, רק מנסיון. ומשנים של סבל רב. מקווה שיצרת קשר במייל עם תמימי, היא אישה נהדרת, ופסיכולוגית בעצמה. תמיד תוכל להתמך כאן בפורום, תרגיש טוב, מירי

סובל מדכאון זמן רב , נוטל לוסטראל 100 מ"ג , לאחרונה סובל מחסר מוטיבציה וחוסר רצון לשוחח עם אנשים (מנוגד לאופיי) . עליה מעל ל מינון הנוכחי פוגע בתפקוד המיני , לא מגיע לשפיכה . הרופא הציע שילוב של edronax 4 מ"ג . האם שילוב תרופות זה מקובל . ואם כן מדוע אין השילוב מוכר ע"י קופת החולים ? תודה מראש

לדן שתי התרופות פועלות במנגנון שונה ולכן ישנם רבים אשר משלבים ביניהן. האדרונקס אמורה לפעול גם נגד דיכאון, להוסיף עירנות ומוטיבציה. האדרונקס לא פוגעת במין. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם אנחנו נמצאים באישפוז בכפיה כבר 12 יום ואנחנו חיבים לשבח את הצוות שעובד שם הם ממש בסדר. למרות שלבן שלנו עדיין מאד קשה הוא רוצה רק הביתה גם הוא אומר על אנשי הצוות שהם בסדר. בעקבות הרצון שלו הוא הגיש בקשת אירעור על האישפוז ואנחנו לא בדיוק יודעים מה זה אומר נשמח לשמוע הבהרות בנושא תודה חגית ודוד.

חגית היקרה, זה אומר שמותר לו להגיש ערעור על ההחלטה בכפייה ולפסיכיאטר המטפל מותר לשלול ולהתנגד לערעור. היו שותפים, שוחחו עם הצוות הרפואי ואם ממליצים לכם להמשיך עוד קצת לטובת תהליך לקידום האיזון שלו - אל תתפתו להוציאו משם טרם הגיע לאיזון הרצוי. חגית, את נשמעת הרבה יותר טוב מתחילת האישפוז...היו חזקים ! , היתרון הגדול הוא העקביות בלקיחת התרופות מה שיהיה קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי בבית. אני יודעת כמה קשה להתמודד עם הרצון שלו והתחנונים לצאת הביתה אבל כל יום נוסף שהוא שם - עד לאיזון - הוא רווח שלו . חשוב שתעמדו מולו בטוחים ולא מבובלים, שדרו שאתם סומכים על הצוות הרפואי , היו מעורבים ומגבים , מבינים אבל לא מרחמים. היום, במבט לאחור אני מבינה כמה חשוב החלק שלנו כהורים בזמן האישפוז. אין לי מושג מאין שאבתי את הכוח, אספתי את כל כולי להתגבר על שברון הלב והקושי. זוכרת שבכיתי בהלוך אליו ובחזור ממנו - אבל הבנתי שזו האלטרנטיבה הנבחרת לטובתו. בביקורים חייכתי ודאגתי שיראה אותי משוחחת עם הצוות - שידע שאני בעניין, הוא לא נטוש, לא זרקתי אותו לגוב אריות...אלא אני איתו מכל הכיוונים. המסר מולו היה שאני מנסה לזרז את הליך השחרור אבל בסופו של דבר ההחלטה נתונה בידי הצוות הרפואי. הוא גם ראה שהבאתי מידיי פעם מתוקים לצוות וזה נסך בו ביטחון שיש איזה שהוא קשר חיובי. לפעמים גם נתתי לו להגיש להם וזה היה טוב לו. ניסיתי להיות יצירתית בהקלות עליו ובכל פעם המצאתי משהו חדש לעידוד. פעם הבאתי אמ פי 3 שישמע מוסיקה, פעם הבאתי עציצים קטנים עם נענע ופרחים לו ולחבריו לחדר... פעם בישול טעים. כל פעם משהו להרגשה טובה. זה עזר מאוד. חגית, היו חזקים ודווחו לנו על ההשתלשלות. אני אתכם בחיבוק ענק !

שלום לחגית ודוד, זה אומר, שכיום כל אדם שאושפז בכפיה יכול להגיש ערעור, ואז הוא עומד בפני ועדה פסיכיאטרית שיש בה שני פסיכיאטרים ומשפטן. שבה הוא מקבל ייצוג. הבעיה היא שמן הצדק היה לאפשר לפנות לועדה לפני האשפוז, לא אחרי שבוע טוב, ושנה טובה לכם מיכל

נורית שלום התמיכה שלך היא נפלאה תודה חגית

אני הפסקתי לפני כשבועיים כדור אנטי דכאוני לאחר הורדה איטית בכמויות (כדור, חצי כדור, חצי כדור כל יומיים), על דעת עצמי ובמסגרת ניקוי הגוף מחומרים לא טבעיים בהמלצת נתורופת שמתכוון לתת לי טיפול טבעוני. הבעיה היא שלפני יומיים הרגשתי דקה אחת של דכאון מהסוג החזק, כזה שמחזיר אותי לסרטים אחרים, דכאון מהסוג שמורגש ברמה הגופנית, בחזה בבטן.. היו מחשבות מיידיות על מעשים קונרטיים לסיים את החיים - החזקתי את עצמי, וזה עבר ובאותו יום עד עכשיו תפקדתי והרגשתי טוב. האם יכול להיות שאותה דקה מאותת שאולי הגוף לא כל כך יגיב טוב להמשך ההתנקות ?

היי לך, אין זה חייב להיות סימן. לוקח זמן להתנקות מכדורים אנטי דכאוניים, ובהתחלה אחרי שמורידים/מפסיקים עלולים לחזור סימפטומים של דיכאון. אחר כך ישנה התאזנות מסויימת. אם הנך נחוש בדעתך לנסות בלי, ועם תמיכה נטורופאטית- דע שיהיו רגעים או ימים של קושי. לדעתי לאורך זמן החשבון שתעשה עם עצמך זה בסך הכל כמה מתוך הזמן אתה בטוב ובהתמודדות חיונית עם החיים, וכמה ביגון ומחשבות אובדניות. היה ער לעצמך, יתכן שהמחיר כבד, או שווה. אני עצמי כבר זמן רב ללא כדורים, עם תמיכה של שיחות, ספורט, אומגה 3 וישנם ימים לא קלים, נפילות. לעיתים לתקופות ממש. אך אני ערה לזה ומתמודדת. זו בחירה שלי. למרות שכל פעם מחדש שוקלת את אפשרות החזרה לתרופות. הייה עדין עם עצמך. שמור על עצמך. מירי

לאנונימוס תודה למירי וגם אני לא הייתי נותן חשיבות רבה מדי ל"דקה". יחד עם זאת לא הייתי סומך על מרפאה טבעית אשר אומרת לך להפסיק עם כל התרופות!! כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ! אני התחלתי לקחת פרוטאזין בבוקר 25 מ"ג ובערב 25מ"ג שאלתי היא האם זה צריך לעזור כבר או שצריך לחלוף כמה שבועות עד שזה עוזר כמו כדורים נגד דיכאון. בכבוד רב ובתודה מראש.

לספיר הפרוטאזין היא תרופה נוגדת חרדה, השפעתה אינה מיידית (אלא כשעתיים שלוש מהנטילה) אבל אתה כבר צריך להרגיש את השפעת התרופה. יתכן שאתה עדיין על מינון נמוך מדי. כל טוב דר' גיורא הידש

היכן אפשר למצוא רשימת מטפלות שעובדים עם קופת חולים כללית באיזור המרכז -גוש דן? אני מחפש מטפלת שתוכל לעזור לאשה מבוגרת שלא מבינה ולא מכירה שיטות טיפול ורוצה להעזר בטיפול פסיכולוגי. תודה על תשובה מהירה

שלום בכל סניף של קופת חולים תוכל למצוא את "ספר השירות" ובו שמות המטפלים לפי המקצועות שלהם. כמו כן תחפש במרפאה לבריאות הנפש באזור מגוריך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מעוניינת להחליף את הפסיכיאטר שלי כמה שיותר מהר כי הוא מתנכר אליי לא קשוב לי ואני לא רוצה להמשיך את הטיפול איתו דבר שני אני לא התגייסתי ,אני לא יכולה להתגייס בגלל הפסיכיאטר הזה שהאיר אותי באור שלילי והוציא ממני מינימום פסיכית ...

לקורל אין קשר ישיר בין רישיון הנהיגה והפסיכיאטר. אם תכתבי את אזור מגוריך אולי חברי הפורום ימליצו על פסיכיאטר באזור. מסיבות ברורות אני איני ממליץ על רופאים בפורום. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם בשעה טובה, עם הרבה פרוזק המחשב שלי חזר לחיים. כאשר ישנה בעיה בחומרה ובתוכנה צפוי שהתיקון יהיה ארוך ואתכם הסליחה. כמובן שתודה רבה רבה לכל מי שתרם מזמנו ומרצו להמשך פעילות הפורום ואני שמח להצטרף אליכם ולהיות אתכם. אנסה לסגור פערים (מקדימה ואחורה) ואראה כמה אספיק. יתכן ולא אענה על כל השאלות, אז מי שחושב ששאלתו חשובה ועדיין רלוונטית מוזמן להעתיק את שאלתו קדימה, רק אבקש שיציין שהשאלה מועתקת וכתובה פעמיים. תודה לכולם, הידש

כמה טוב שבאת הביתה... לאט לאט, לא להילחץ, וכולנו נמצא ביחד את כל התשובות. שבוע טוב, תמי.

רוצה לנצל את ההודעה לשאלה משלי איך זה שאתה כל-כך נחמד אלינו? איך זה שאתה, ואיך זה שגם מי שמטפל בי עוד יכול לסבול? ובכלל, למה המטפל שלי רוצה לנסות לעזור לי? כל-כך קשה לי להאמין. להבין. הגעתי לטיפול לפני שנים במצב חמור ביותר, ועודני לא רחוק משם. והוא, הוא עדיין מנסה לעזור לי. עדיין לא נכנע. כמה שאני רואה עקום הכל, כמה חרדות, כמה גועל נפש שהוא אכל, אלוהים כמה זבל, ואני עדיין כל-כך חולה והוא מתמיד כמעט כל יום, מאות שעות של השקעה. אז בלחש אומר תודה לאיש ששם (וגם הוא לוקח חופש מידי פעם כדי לא להתכלות לגמרי)

איזה יופי לראות אותך בפורום. שבוע טוב מיכל

שלום רב לד"ר, מה הדרך איבחון בין טראומה לבין חרדה ודכאון, ומה שונה או דומה בשתי הבעיות שצינתי, תודה מראש

ליעל טראומה שייכת לקבוצת הפרעות החרדה. בטראומה חייב להיות אירוע קיצוני טראומתי ואחריו זכרונות ומחשבות הקשורות לטראומה, סיוטי לילה, התנהגות רגזנית וחוסר סבלנות ונטיה להתבודדות. כל אלו אינן נמצאים בחרדה כללית. ההסבר קצר אבל נוגע בעיקר להבדלים בין שני הדברים. כל טוב דר' גיורא הידש

בחור אחד חוזר מביקור אצל הרופא ומספר לאשתו שנותרו לו עוד 24 שעות לחיות. בעקבות האבחנה הזו , הוא מבקש מאשתו לעשות סקס. כמובן שהיא מסכימה, והם עושים סקס. לאחר 6 שעות, הבעל הולך אל אשתו ואומר "יקירתי , יודעת שנותרו לי עוד 18 שעות. אפשר אולי עוד פעם?" האשה מסכימה , כמובן והם עושים זאת שוב. יותר מאוחר , כשהם הולכים לישון , הבעל מציץ בשעון ומגלה שנותר לו רק 8 שעות לחיות. הוא נוגע בכתף של אשתו ומבקש " יקירתי , בבקשה עוד פעם אחת לפני שאני מת ?" היא עונה "כמובן , אהובי , והם עושים סקס בפעם השלישית. לאחר שסיימו , האשה מסתובבת ונרדמת. הבעל לעומת זאת , מודאג מהמוות הקרב, והוא מתהפך מצד לצד עד שנותרות לו 4 שעות לחיות. הוא מלתף את אשתו , ואומר בשקט : "יקירתי , יש לי עוד 4 שעות. את חושבת שאולי אפשר..." האשה מתרוממת ואומרת " תקשיב , חמוד שלי , אני צריכה לקום בבוקר. אתה לא...! "

חמוד! :-) המשיכי לשעשע אותנו. גם מזה צריך...

שלום רב אני אמורה להתחיל להפסיק תרופת לוסטראל אחרי לקיחה של כשנה בעקבות חרדות. הירידה במינון נפרסה על פני כחודשיים. האם אני אמורה לחוות תופעות לוואי? בתחילת הכדורים סבלתי מאד מבחילות (עד היום) , יובש בגרון וכל מיני תופעות לווואי נדירות יותר. האם אני צפויה גם לחוות זאת כעת? הבנתי שלא, כיוון שמדובר על ירידה במינון ויש פחות שוק לגוף. כמו כן, הכדורים גרמו לי אדישות מסוימת וירידה משמעותית בזיכרון- והרופא אמרר שזה כנראה לא בגלל חרדה אלא בגלל הכדור- האם אני אמורה לחזור לעצמי עם תום הטיפול או שזה נזק בלתי הפיך?

שלום,, לא נגרם נזק והכל יחזור למצבו עם הפסקת הטיפול. בכל אופן לא אמורים להרגיש תופעות מיוחדות עם הפסקת הטיפול אם ההפסקה נעשאת בהדרגה. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי רגישות מוגזמת לרעשים. לאחרונה עברתי לדירה ומעליי מתקתקת השכנה עם עקבים והדבר מוציא אותי מהדעת. ניסיתי להעיר אך נתקלתי ביחס עויין מאוד מצידם. אני אובדת עצות...מאחר והדירה בבעלותי. האם אני צריכה להתמודד בעזרת טיפול תרופתי או לחפש דרך לעבור משם?

שיר, מבינה לגמרי על מה את מדברת. יש אנשים שחושיהם רגישים וכל דבר מורגש או נשמע בעוצמה שלא מאפשרת התעלמות או הכלה. לשאלתך אין תשובה ברורה. אינני מכירה תרופות שעוזרות לרגישות זו. ואם תעברי דירה יתכן ורעש אחר יטריד עד ישגע אותך. אני סובלת כמוך מרגישות לרעש (גם לריח, למגע) ורצה הגורל ושכנתי צעקנית וגם כשהיא מדברת בשקט קולה רם ומעביר בי צמרמורת. מה אגיד לך- יש שעות שאני אכן סובלת. הדבר שאולי יכול לנחם זה שאני לומדת לקבל עצמי מוטרדת, ופחות להיות עסוקה בלשנות את המציאות. את יודעת כמו גל שצוללים תחתיו, כמו חמסין שמשלימים עם חומו. כמו החיים. עלינו ללמוד לחיות גם עם חוסר נוחות, ולדעת שדברים חולפים ומשתנים כל הזמן, גם רעש עקביה של השכנה. שנה טובה. מירי

את יודעת מירי, מילא היא מרעישה. אבל חשבתי שאם לפחות אעיר את תשומת ליבה, היא תנסה לקבל. אבל במקום זה נשטפתי במתקפה חסרת מעצורים. נכנסתי לשוק.. אולי יש תועלת בטיפול תרופתי שמקהה מעט את החושים?

שלום! האם בזמן השימוש בציפרלקס מותר לשתות כוס יין או שתיים פעם בשבוע?

לקרן לפי החברה אסור כל טוב דר' גיורא הידש

האם שילוב של ציפרלקס ואלכוהול עלול להיות קטלני? או יכול לגרום להתקף פסיכוטי? תודה!!

שלום, אני מתלבטת כרגע בין לימודי פסיכולוגיה ללימודי רפואה (מתוך מטרה להגיע להתמחות בפיסיכאטריה). יש לי ציונים שמאפשרים לי לבחור, כך שאני מנסה להבין מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכאטר מעבר ליכולת לתת מרשמים לתרופות. אני יודעת שהסטאז' בפסיכולוגיה הוא 2-4 שנים (תלוי בהיקף המשרה) ורציתי להבין מה בעצם משך הסאז' להתמחות בפסיכיאטריה (מעבר לשנה האחרונה בלימודי הרפואה שכוללים סטאז' כללי). אודה לכם אם תוכלו לעזור לי להבהיר נקודות אילו. תודה

התמחות בפסיכיאטריה נמשכת 4.5 שנים ומתחלקת לשלב א' ולשלב ב'. ברפואה הציבורית פסיכיאטרים עוסקים בעיקר בטיפול תרופתי. באופן פרטי ישנם פסיכיאטרים שעוסקים גם בפסיכותרפיה. לימודי פסיכותרפיה אינם כלולים בהתמחות (כלומר רק בצורה בסיסית) ולכן פסיכיאטרים שרוצים להיות פסיכותרפיסטים לומדים 3 שנים נוספות (אפשר במקביל לשלב ב' של ההתמחות).

ללי תודה לדור. מדובר בשני מקצועות שונים לחלוטין. ברפואה לומדים רפואה-שש שנים, סטג' שנה, ואחר כך התמחות כמו בכל מקצוע רפואי-פנימית, ילדים או פסיכיאטריה כחמש שנים. המסלול של הפסיכולוגים שונה, תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה קלינית וכך גם סטג'. ברפואה מהסטג' כבר מרוויחים כסף (לא הרבה אבל משכורת), הפסיכולוגים רק אחרי סיום כל המסלול. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום, אני לוקחת חצי כדור של פלוטין נגד דיכאון. מתי לקחת את הכדור-בבוקר/ערב לפני השינה? תודה

לקחת בבוקר.

לקולי הפלוטין מעורר ולכן מומלץ ליטול בבוקר, אבל כיצד אתה נוטל חצי כדור? הרי הפלוטין הוא קפסולה? כל טוב דר' גיורא הידש

לקחתי חצי כדור של 10מ"ג במשך ימים בודדים והיו לי תופעות לוואי כגון: דפיקות לב,יובש בפה,עייפות והרגשה משונה.האם כדאי לנסות תרופה אחרת או להמשיך

תופעות הלוואי שתיארת אמורות להיחלש או להיעלם לגמרי תוך שבועיים. לכן אם התופעות לא היו בעוצמה רבה אז כדאי לנסות שוב ולהתמיד בנטילה יומיומית .

לחן תודה לדור ואכן התופעות צפויות להעלם תוך מספר ימים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 30, נוטלת מדי יום למיקטל (400 מ"ג - לאפילפסיה) וכן 10 מ"ג ציפרלקס. אני בחרדות נוראיות לגבי ההשלכות על העובר ואע"פ שאני כבר מתה להיכנס להריון - אני מרגישה אבודה והיסטרית: אני חייבת כמובן להמשיך עם הלמיקטל - המסוכן בפני עצמו, אבל אני לא רוצה לוותר על הציפרלקס ששינה את חיי לטובה במהלך השנתיים האחרונות. חוות דעת אחת שקיבלתי היא שהשלכות של דיכאון על העובר הן משמעותיות הרבה יותר מאשר המינון התרופתי. ממש זקוקה לחוו"ד רצינית.. תודה

אני חושב שהתרופות שאת לוקחת בטוחות בהריון. בוודאי שעדיף לקחת למיקטל מאשר התקף אפילפטי בזמן ההריון. מי אמר לך להפסיק את הלמיקטל? לגבי הציפרלקס. ייתכן שאת יכולה להפסיק אותו אחרי טיפול של שנתיים. בתנאי שאת מרגישה טוב נפשית בחצי השנה האחרונה. מידע מוסמך ועדכני על בטיחות תרופות בזמן ההריון וההנקה ניתן לקבל טלפונית במרכזים לטרטולוגיה בבתי החולים השונים, כמו הדסה עין כרם ועוד.

לדנה תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, כדי להתעדכן חשוב לפנות להדסה, הם עונים גם לטלפונים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אחותי אובחנה בצעירותה כסכיזופרנית פנואידית לאחר עבר של אנורקסיה. היא טופלה בכדורים במשך שנים. בשלב מסוים הפסיקה את הכדורים על דעת עצמה כי לטענתה היא לא חולה. אני הייתי קטנה כשכל העניין קרה ועל האבחנה של הסכיזופרניה נודע לי רק לפני מס' שנים, כשהיא התחילה לדבר איתי יותר על כל מה שקרה לה. ופה מתחילה בעצם הבעיה שלי - בכל מקום היא בטוחה שכולם יודעים מה קרה לה ובגלל זה מתנהגים אליה לא יפה, כל מה שקורה לה זה "בכוונה", ו"הם" בודקים אותה כל הזמן. יש לי כל כך הרבה דוגמאות על דברים הזויים לחלוטין שהיא בטוחה שקרו לה/עשו לה. היא הפכה את בעלי למפלצת שרק מנסה להתנכל לה ומבחינתה אני עיוורת כי אני לא רואה מה הוא עושה לי ואיך הוא מתמרן אותי נגדה ואיך הוא משקר לי (מה ששגוי מהיסוד). אם אני אמשיך בדוגמאות לא יהיה לי מספיק מקום. ייעצו לי להתייחס אליה כמו לילדה קטנה ורק לתמוך ולנסות להכיל (איך אפשר???) אבל אני כבר לא מסוגלת לשמוע את כל השטויות שלה, ואיך היא מדברת על בעלי ועל עוד אנשים שאני אוהבת. מסיבה זו היו לנו המון מריבות שכללו קללות מאוד לא נעימות (מצידה) ודברים שלא צריך להגיד (מצידי). וחוץ מזה - האם זה נכון להזין את הפרנויות שלה בזה שאני לא שוללת אותן? היא לא מוכנה ללכת לפסיכיאטר ולא לחזור לתרופות (אוי ואבוי למי שיזכיר את האופציה), רק לפעמים היא מודה שאולי היא צריכה פסיכולוג. איך להתנהג כדי לתמוך בה ככל האפשר מבלי שאני אפגע? תודה (ומצטערת על המגילה...)

מזה שנים שבעקבות שינוי מסוים בחיי (סביבה ומקצוע) התחלתי לסבול מריחוף כבד מאוד שהביא לחוסר ריכוז לעיתים עד כדי שכיחה על מה אני מדבר. במשך 5 שנים רצופות נטלתי סרוקסט במינונים שונים. הכדור הפחית את התופעות הנ"ל אולם הוליד תופעות אחרות (אדישות, חוסר עניין, חוסר תאווה מינית וכד'). לאחרונה חשתי כי הכדור אינו איבד את יעילותו ועלי להחליפו. פניתי לפסיכיאטרית אשר רשמה לי וויפקס. כדור זה שיבש אותי לחלוטין. מייד, צללתי לתוך מרה שחורה, ריחוף טוטאלי, עצבות, בעיות זכרון קיצוניות, ריכוז שואף לאפס וכד'. לאחר שהורדתי את המינון על דעת עצמי, הרגשתי טוב יותר אולם התופעות הנ"ל עדיין קיימות, אם כי, במינון נמוך יותר. מצבי הרפואי מאז החלפת התרופה החמיר מאוד ואני אובד עצות, שכן הדבר פוגע בתיפוקדי היומיומי. אני חי בתחושה קבועה של ריחוף כאילו לא ישנתי שבוע ימים אולם אני לא עייף. האם למשיהו יש/היה נסיון עם תופעה שכזו? אנא המלצותיכם.

לעילאי אני מסכים שצריך להחליף את התרופה ולמצוא את התרופה שתועיל לך יותר נגד החרדות, ותתאים לך. אני מקווה שאנשים נוספים בפורום יגיבו למכתבך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי עילאי, התופעה שכדור מפסיק להשפיע היא מוכרת, וכמו כן פוגע בזכרון, יוצר אדישות העדר חשק מיני וכו. נראה כי התרופה שהחלפת פשוט לא מתאימה לך. לגבי ריחוף אני פחות מכירה את התופעה, אך יכולה להבין את ההרגשה. נראה לי שכדאי מאד לצד מציאת התרופה היותר מתאימה, לעשות עבודה פנימית עם עצמך. משהו שיקרב אותך אל עצמך ויעמיק את הקשר עם המאווים הפנימיים שלך. מתכוונת לשיחות טיפוליות, לצד פעילות גופנית. מתחשק להגיד לך גם שנראה לי שטיולים בחיק הטבע יכולים לתת הרגשה נפלאה ועכשיו מתחילה עונה נהדרת לצאת ממש לטבע. (איזור הדרום למשל). יש מסגרות של מטיילים וחוגים שונים. עילאי- זה ממש מחבר ומרפא. אם תרצה אנפורמציה תוכל לפנות אליי במייל. תרגיש טוב, מירי

שלום ד"ר הנני נוטל רסיטל מזה חצי שנה עקב התקפי חרדה ופאניקה קשים במיוחד. אמנם יש שיפור משמעותי מאז התחלתי לקחת את הכדור, אך לעיתים קרובות מידי אני חש כאבים עזים בחזה, בחלק האחורי של הראש ובגרון. רק לאחר שאני לוקח כדור קלונקס (0.5 מ"ג) ישנה הקלה מסויימת בכאבים אלו. בעבר לקחתי פלוטין במשך כמה שנים רצופות ולא זכורים לי כאבים מסוג זה. אינני רוצה לחזור וקחת פלוטין היות והרופא שלי טוען שזו תרופה מהדור הישן...שאלתי היא איזה כדור לדעתך יכול להחליף את הרסיטל ושיגרום לי להפסקת הכאבים העזים בחזה ובראש.

תנסה לוסטרל או אפקסור XR.

לעידן תודה לדור ואכן האפקסור פועל במנגנון קצת שונה ולכן עשוי לעזור. עם זאת הפלוטין=פרוזק היא בהחלט מהדור החדש, ואם הפרוזק פתר את כל הבעיה ללא תופעות לוואי אז בהחלט שווה לחזור אליו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי שאלה: אחרי שנגמרה המלחמה התחילו לי חלומות על/ עם הזעקות ריצות, תפיסת מקום להתחבא, רואה קטיושות באויר לנחיתה וכו'. עדיין אני נבהלת קצת מקולות שמזכירים את הנפילות. זה עדיין לא עבר לי. מה אפשר לעשות? האם משהו לא בסדר? שאלה נוספת אחרת לגמרי: אני יודעת שאני צריכה שיחה (ללא קשר למלחמה) אבל אני פשוט לא רוצה, זה קורע אותי. מה עושים עם זה? (הייתי בטיפול לפני כחצי שנה שערך כ-3 שנים בערך). אני בסדר? איך אני יכולה לדעת?מה קורה לי? אני רוצה לציין שאני לוקחת פקסט 2 ביום ואחד לוריוון, כבר במשך שנה בערך.אולי זה הכל מהכדורים!??????? תודה מראש

שלום לך, לא נראה שהתגובות הללו הן 'מהכדורים'. ממש לא. נראה כי המלחמה הייתה טראומאטית עבורך והשאירה זנבות של מראות וקולות בנפשך. (ואת לא היחידה כמובן). מדוע את מתנגדת כלכך ללכת לטיפול? אפילו טיפול נקודתי, המתמקד בזכרונות הללו? לדעתי זו הדרך הטובה ביותר להשתחרר ולהחלים, במיוחד במקרה של תגובה טראומתית. שוב, אינני באה מהתחום המקצועי, אך ממש מתבקש שתניחי להתנגדות שלך, ותלכי לעבד את זכרונותייך- כך שיוכלו להניח לך (הזכרונות). שנה טובה ושינה רגועה, מירי 2

ניתן להיעזר בטיפול מסוג EMDR שהוא טיפול קצר וממוקד לעניין הטראומה מהמלחמה. תחפשי מטפל שעובד בגישה זאת. http://www.emdr.org.il

שלום, תודה למשיבים, איני חושב שמדובר בתופעת לוואי כיוון שהתרופות אינן גורמות לתופעות לוואי "חדשות", כלומר עם השימוש לא מתפתחות תופעות לוואי, או שהן קיימות בהתחלה או שהן לא מופיעות אצל אדם מסויים. כדאי להגיע לטיפול, ולעשות שינוי, או להחליף את התרופה או לפנות לשיחות כפי שנאמר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לפני כמה שנים סבלתי מדיכאון של משבר גיל ההתבגרות והעבירו אותי לטיפול של פסיכיאטר מוסמך תוך כמה חודשים יצאתי מהדיכאון אך נשארתי בטיפול לאחר מכן הייתי בצו ראשון וניסיתי להתגייס אך מאמציי נכשלו בגלל חוות דעת ממש לא ראויה ומשמיצה אפילו שהוציאה אותי באור קודר רציתי לבקש המלצה לרופא טוב שיוכל לעזור לי בצבא בפרט ובנושאים אחרים בכלל כי אני ממש מעוניינת לעבור

את עכשיו בצבא? אם כן, פני לקב"ן. הם נותנים טיפול נפשי טוב ובחינם. קב"ן יכול להפנות אותך לפסיכיאטר אם יהיה צורך בכך.

לקורל אכן, לא הבנתי בדיוק את שאלתך, האם את מחפשת פסיכיאטר לטיפול או לשם עזרה עם הצבא? בת כמה את/ה? שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב : האם ניתן לשלב לקיחת אומפרליד ( להרגעה במצב חרדה ומתח) עד שמתחילה ההשפעה של הסרוקסט כעבור כמה שבועות? תודה.

לגלי מה זה אומפרליד? אולי תכתבי את השם באנגליץ? שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי אני מטופלת כבר 4 שנים באפקסור מאחר ואני סובלת מדיכאון וחרדה אומנם אני עדיין במועקות וכל הזמן מחשבות שליליות שלא נותנות לי מנוח במשך כל היום מחשבות אובססיביות כל הזמן פניתי לרופא המטפל שלי בזמן הביקורת ואמרתי שאני עדיין במועקות ולפעמים אנ ימרגישה שאני משתגעת כבר מהתחושות האלה הוא ניסה להחליף לי מס' פעמים תרופות אך עדייין המחשבות הרעות רצות תמיד אני לא נהנית מכלום האם יתכן שאני סובלת מocd?מישהו יכול להגיד לי מה זה בדיוק ? קבעתי תור לפסיכיאטר באופן פרטי האם יכול להיות שהוא יאבחן אותי כבעלת או סי די? אני ממש מיואשת ונמאס לי אני רוצה חיים נורמלים

מחשבות אובססיביות יכולות להיות חלק מדיכאון. לכן לא בטוח שזה OCD. אפקסור תרופה יעילה למדי השאלה אם קיבלת מינון מספיק. מה המינון שאת לוקחת?

למלי תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. בכל אופן גם OCD קשורה לחרדות ומעניין מה תהיה האבחנה של הרופא השני. שבוע טוב דר' גיורא הידש

דור..אני לוקחת 225 מג ליום של האפקסור אתה חושה שלהגדיל את המינון יעזור משמעותית?

המינון המקסימלי של אפקסור הוא 375 מ"ג ליום. אם את לוקחת 225 מ"ג ליום אז רצוי לעלות במינון לפני שמחליפים תרופה. לפעמים עליה במינון יוצרת שינוי משמעותי.

שלום אני מטופל ברמוטיב כבר חודש כמעט יש שיפור הן בחרדות והן בדכאון,אבל עדיין אני לא בריא ב 100 אחוז עדיין יש מידי פעם חרדות. (אני סובל מחרדה חברתית ומקום הומי אדם) הרופא שלי(רופא רציני וידוע בארץ) אמר לי שיש באפשרותי לעבור לכדור כימי(ציפרלקס,סרוקסט...) או להעלות ל 3 כדורים ביום רמוטיב.(ובפתק תרופות רשום שיש לקחת רק 2 ) אני סומך עליו שאפשר לקחת 3 ביום(אני מעדיף טיפול טבעי מכימי) אבל הוא לא אמר להפסיק עם הקלונקס,הוא אומר שמ 1 מ"ג קלונקס ביום אני לא אתמכר... וגם אני אמור לקחת קלונקס רק במקרי הצורך... בינתיים במשך חודש שלם לקחתי 9 קלונקס סה"כ... נמנעתי המון מלקחת אותו גם שהופיעו חרדות. אבל לדעתו של הרופא זה לא טוב לא לקחת במצבי חרדה. אז ככה 1.האם זה מותר לקחת 3 רמוטיב ביום? אני סומך על הרופא אבל עדיין רוצה גיבוי 2.אני מבולבל לגבי הקלונקס ומפחד להתמכר כי פה אתם רושמים שאחרי חודש מתמכרים לא משנה מה המינון והרופא אומר שלא מתמכרים מ 1 מ"ג ליום במשך חודש. (לא שלקחתי 1 מ"ג ליום אבל זה המקסימום שהוא הרשה) תודה לרופא על השאלה ואבקש תגובה רק מרופא בלבד,מד"ר הידש,לא שאני פוגע חלילה ב דור או דורון או ראומה או לא יודע מי אבל פשוט לנוחיות מעדיף להמתין לתשובת הרופא תודה אייל

לאייל לעתים קרובות תשובה של אנשים שעברו את הדברים ומנסיונם עדיפה מתרופה של רופא. בכל אופן בהחלט אפשר לעלות לשלושה כדורי רמוטיב, ההשפעה המלאה של רמוטיב תהיה אחרי כשלושה ארבעה חודשים כך שבהחלט אפשר עוד להמתין ולצפות לשפור. הקלונקס ממכר רק בטיפול קבוע, כך שאם אתה נוטל 4-5 כדורים בשבוע אז אין סכנה של התמכרות. לא צריך לפחד מהקלונקס יותר מדי ולא פחות מדי, תשתמש בו עד שתקבל את ההשפעה המלאה של הרמוטיב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, ממש קשה להשיג מידע מהימן על התרופה רמוטיב,המידע הרשמי בפרסומים עלול להיות נגוע בחוסר אובייקטיביות, לכן , אין כמו נסיון מהשטח, של רופאים ושל מטופלים. אם אפשר הייתי רוצה לקבל תשובה כנה מדוייקת ואמינה לשאלות לגבי התרופה: לאילו הפרעות בדיוק היא יעילה? רק לדכאון? גם להפרעות חרדה- מחשבות טורדניות, כפייתיות, הפרעת דחק פוסט טראומטית וכו'? מה מידת יעילותה? בתודה מראש.

עפ"י מחקרים שנעשו גם ע"י גורמים בלתי תלויים (לא החברה עצמה) הרמוטיב יעיל לדיכאון קל עד בינוני. כרגע אין הוכחה שהוא יעיל להפרעות חרדה. לכן משתמשים בו בעיקר במצבים של דיכאון קל.

ליואב תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. פעמים רבות חרדה ודיכאון שלובים זה בזה ולכן עשוי להיות שפור גם בחרדות. אבל בודאי שהוא אינו מיועד להפרעות חרדה ראשוניות כמו OCD או פוסט טראומה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לך בתי כבת 30 חיה עם בן זוגה כ4 חודשים ,היא אקדמאית משכילה עם עבודה יפה ומהנה תמיד מגיל צעיר מאוד היתה במשקל נורמלי .אבל בזמן הבגרות היא למדה מאוד קשה כדי להצליח ,הכוונה להצליח למאה ,היא מאוד פרפקציוניסטית,אלו היו ימים קשים בשביל כל המשפחה מפני שהיא היתה דורשת מאתנו להנמיך את הטלויזיה ,את הרדיו לא להרעיש וכן הלאה,היא באמת קיבלה 100 בכל המקצועות ,בגיוס התחיל ההדרדרות ,היא לא אכלה טוב בצבא,המקצוע ששיבצו אותה ,היא לא מצאה את עצמה,ולקחה את זה מאוד קשה,שזה גרם לה לירידה במשקל בצורה מחרידה,עד שהבנתי זה היה מאוחר ואז היא השתחררה מהצבא,ואולי אז קצת התחילה לאכול ,ולאט לאט חזרה לעצמה,זה לא היה קל ולא מהיר,בקיצור מאז כל השנים היא היתה רזה בינונית ,עד רזה מאוד ,שאי אפשר לא להעיר לה על כך,וכך זה היה היא כעסה עלינו כל השנים ,אנו ההורים ואחיה שדאגו לה מאוד ,ואפילו כעסו עליה כשהיא היתה במשקל נמוך,אבלהיא החזירה להם בכעס איום ,שלא יגידו לה מה לעשות ,ושידאגו לעצמם,היינו מודאגים ,אבל לא יכולנו לעשות שום דבר,וחס וחלילה לדבר על אוכל או משקל,וכך היה ,הפסקנו לדבר איתה,על המשקל ,וכל עברו שנים עד שמצאה חבר והלכה לגור איתו ,בעיר אחרת,עם משקל נמוך ,אבל חשבתי שהיא תעלה במשקל ,אם היא גרה עם חבר שהיא אוהבת,וטוב לה,אבל היא באה לביקור קצר,ועיני רואות שהיא רזתה עוד יותר,הזרועות שלה כמו חוט תייל,הפנים בסדר אבל הגוף אי אפשר לטעות,,,לא אמרתי לה שום דבר ,למוחורת היתה צריכה לחסור לביתה ,ולא יכולתי לא להעיר לה,מפני שאני אמרתי לעצמ אם אני אמא שלה אז מטבע הדברים עלי לבקש ממנה לעלות קצת במשקל כי הזרועות שלך מאוד דקות ורזות להחריד,אני בטפשותי חשבתי שהיא תקבל את הערה שלי בצורה נעימה,אבל לצערי הרב היא קיבלה את זה כל כך קשה שהיא לקחה את הדברים שלה ,ויצאה מן הבית כשהיא אומרת לי שהיא לא תבוא לחג,ולא תבוא לברית של אחיינה הקטן שבעזרת השם יוולד בוד דצמבר,ליבי כואב עליה ,הרי אני לא יכולה לראות את המלך עירום ולהגיד שיש לו בגדי מלכים,ומה עוד שזוהי בתי שאנו אוהבים אותה ודואגים לה כמובן,מה לעשות?איך להגיע למצב שהיא תדבר בלי כעס ולהגיד שהיא מבינה שאנו דואגים לה ,ושהיא מבינה שכניראה יש פה בעיה,אני רוצה להציל את ביתי! איל אפשר להציל אותה בזה שהיא מודעת שאיך שהיא ניראית זה לא בסדר?איך אפשר שהיא טוענת שאף אחד מהעבודה לא מעיר לה על המשקל שלה וגם לא החבר שלה? הרי השכנים שאלו אותי למה היא כל כך רזה?מה לעשות ד"ר?היא בודאי לא רוצה ללכת ליעוץ,מפני שהיא מחשיבה את עצמה לחכמה הכי גדולה,שאפילו פסיכיאטר לא יעזור לה,איזה עיצה אתה יכול לתת לי כדי לעזורלה,נכון הרבה אני לא יכולה לעשות ,מפני שהיא אחראית לעצמה ווכבר ילדה גדולה,,,אבל בכל זאת מה לעשות שתקבל את מה שאומרים בצורה נכונה ושקטה איך?תודה לך

לאסתר מה שאת מתארת הוא הפרעה בדימוי הגוף דבר שאופייני לבחורות הסובלות מאנורקסיה. כלומר גם אם הן רזות ויורדות במשקל הן בטוחות שהן צריכות לרזות עוד קצת כי הן עדיין בעודף משקל. כלומר ישנה כאן ראיה מעוותת של הגוף. לכן גם אינך יכולה לשכנע אותה שיש בעיה. במקרים אלו השיכנוע וההכרה שישנה בעיה הוא כבר הצלחה גדולה והתקדמות בטיפול. לכן כדאי לחשוב על אדם נוסף הקרוב אליה שיכול לדבר ולנסות לשכנע אותה, אולי החבר? אולי אחד האחים או האחיות? או דוד/ה או כל אדם אחר עם רגישות שאינו "חשוד" בעיניה, כפי שהיא מתייחסת אליך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום.אובחנתי לאחרונה כסובל מהפרעת חרדה חברתית ע"י פסיכיאטרית במרכז בריאות הנפש.הומלץ על טיפול תרופתי ברסיטל. רציתי לשאול האם על סמך אבחנה זו אני זכאי לפטור משירות מילואים? חוץ מזה,האם האבחון ע"י הפסיכיאטרית מונע ממני רישיון נהיגה? אשמח לקבל תשובה מכל מי שיודע...

1. אם יש לך רשיון נהיגה לא ישללו לך אותו וגם לא תוזמן לבדיקה. אם אין לך רשיון ובעתיד תרצה ללמוד נהיגה תוזמן לבדיקה במכון של משרד התחבורה. 2. מה התפקיד שלך במילואים? אם אתה חייל קרבי ניתן להוריד פרופיל כדי שתשרת בתפקיד שמתאים למצבך הנפשי הנוכחי. לא מקובל לתת 21 על האבחנה שרשמת.

למאור מאוד תלוי בחומרה, כלומר החרדות עלולות להיות חמורות עד כדי כך שלא תצא מהבית, ועשויות להיות קלות יחסית ללא מגבלה בתפקוד. כך גם לגבי המילואים, אם מדובר במגבלה תפקודית קשה אז יתכן שהפרופיל המתאים לך הוא 21, אבל בדרך כלל המצב אינו כזה. בקשר לרישיון, רק אם הרופאה מתרשמת שאתה עלול לסכן אנשים בנהיגתך היא תפנה אותך לבדיקה במכון. כמובן שעם חידוש הרישיון עליך לדווח על השינוי במצב הבריאות שלך. נקווה שהרסיטל יעזור לך ותרגיש בטוב, אז כל השאלות מיותרות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אימי החלה לקחת ציפרלקס לפני יומיים ויש לה תופעות לוואי קשות, מעין תחושה של סף עלפון, חרדות ופחדים. האם אפשר לקחת בתקופת ההסתגלות הראשונה תרופת הרגעה (ובן) בנוסף לציפרלקס, עד שהגוף יסתגל לתרופה?

אפשר לקחת ואבן, עד 30 מ"ג ליום, בשבועיים הראשונים של הטיפול.

לריקי תודה לדור ובהחלט אפשר ליטול תרופת הרגעה מהסוגים המקובלים. אפשר גם להפחית את המינון לחצי כדור למשך שבוע שבועיים ואחר כך לעלות לכדור שלם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מחשב יקר של דר' הירש אנחנו ממש לא מרוצים מהתיפקוד שלך (של המחשב שלך), אתה מקולקל ומשאיר אותנו בלי דר' הירש שאנחנו צריכים . אנחנו פונים אליך מחשב יקר שתחזור להיות נורמלי ולתפקד כמו מחשב רגיל . קשה לנו בלעדי דר' הירש אם לא הבנת ואנחנו רוצים אותו בחזרה ורואים אותך בתור אשם. אלה שחסרים וצריכים אותך ושונאים אותך בתור המחשב של דר' הירש. .

אהבתי את המכתב, וחשבתי על תשובה, ככה כתרגיל יצירתי: חברי פורום יקרים אני מקולקל כדי לתת לדוקטור קצת מנוחה. כל כך קשה הוא עובד, הרופא הזה, אין לכם מושג כמה שעות ביום ובלילה הוא מקדיש לענות על כל השאלות שלכם. הוא כל כך אוהב אתכם ורוצה לעזור ולהקל. אבל אני רואה כמה הוא עייף. אתם מבינים, חברים, גם דוקטור הידש הוא בנאדם... וכמו שלי יש את העייפות חומר שלי, גם לרופא יש את עייפות הרוח שלו. אלא שהוא לא יכול לראות שאלה ולא לתת לה תשובה. אז הדרך היחידה שניתן לתת לו חופש זה הקילקול הזה שלי. אז אני התנדבתי להיות קצת מקולקל, כדי שהדוקטור ינוח בלי רגשות אשמה. ולכם אני אומר- עיזבו אותכם כבר מכל השאלות הניצחיות האלה על תרופות. אפילו אני כבר יודע בעל פה את כל תופעות הלוואי וקשיי הנפש שלכם. אולי תלכו גם אתם קצת לים או למועדון או לחברים, ותניחו לעצמיכם עם חיבוטי הגוף והנפש שלכם? טוב, אני יודע שזה בלתי אפשרי. אבל אני חייב לשמור על הידש שלנו שלא ייפול מעייפות. אני מבטיח שאתקן את עצמי בקרוב, ואחזיר לכם את הידש עם כל התשובות. ובינתיים, תרגישו טוב ותעזרו אחד לשני ולעצמיכם... שלכם, המחשב המקולקל של דוקטור הידש.... ערב מצויין, תמי.

חמודה, תשובה נהדרת ומצחיקה. נכונה כל כך. אהבתי את המחשב שמכיר כבר בעל פה את כל התשובות לתחלואי הנפש. הברקת יקירתי. מירי 2

לתמי היקרה - אין עלייך ! איך את תמיד רואה את הצד הטוב ויודעת להגיד מלים טובות. באמת ראוי שנחכה בסבלנות ונקווה שהדוקטור היקר שלנו קצת נח ... שבת שלום ורק טוב. מיכלי

שלום ד"ר! היום ביקרתי אצל פסיכיאטרית בפעם הראשונה. התחלתי טיפול בפלוטין לפני חודש וחצי (בהמלצת רופא משפחה) בעקבות סחרחורת בחילות ועייפות ממושכים, בגלל שלא מצאו את מקור הבעיה כבר כמה חודשים.. הלכתי לפסיכיאטרית של "מכבי" היא אמרה שהטיפול הוא לא כמו אצל פסיכולוג, זה לא הולך על זמן (שעה, נגיד כמו אצל פסיכולוג), זה כמו טיפול אצל רופא, ואני אדבר איתה ואגיד לה ממה אני סובלת ואיזה בדיקות עברתי, וכך היא תאבחן אותי.. 1.מה אתה אומר, זה לא אמור גם להיות טיפול בשיחות לפי זמן? 2. הפלוטין קצת הקל עליי בשבועיים האחרונים, אבל לא מספיק. היא העלתה לי את המינון, ומפני שפלוטין בא בקפסולות ואי אפשר לחתוך לחצאים, היא ביקשה ממני לקחת יום אחד 2 קפסולות יחד , ויום אחד קפסולה אחת (כשכל קפסולה 20 מ"ג כמובן..). מה אתה אומר על זה? זה לא יותר מידי? 3. היא אמרה שכבר לא אקבל תופעות לוואי כמו בתחילת הטיפול, האם זה נכון? 4. האם בגלל שאני מטופלת אצל פסיכיאטרית (במקרה שלי דרך הקופה), זה יפריע לי במשך החיים? אני מתכוונת נגיד אם ירצו עליי פרטים ממקום עבודה חדש, משהו בנוגע לרשיון הנהיגה וכדומה. היא אומרת שרק אם אחתום על ויתור סודיות אז יהיה להם זכות. אשמח לתגובות! תודה!

לאגם- 1. במכבי פסיכיאטרים עוסקים באיבחון וטיפול תרופתי ולכן את לא צריכה לשלם על הטיפול מלבד 18 ש"ח לרבעון. יש פסיכיאטרים במכבי שהם מטפלים גם בשיחות אבל אז את צריכה לשלם עבור כל פגישה בדומה לפסיכולוגים כי מדובר בפסיכותרפיה. אין הכרח לבצע פסיכותרפיה אצל פסיכיאטר. את יכולה לפנות במקביל גם לפסיכולוג שעובד עם מכבי. 2. הפלוטין זה כמו פרוזק רק תוצרת הארץ. את כבר לוקחת במשך חודש ואת מכירה את יתרונותיו וחסרונותיו. 3. הטיפול התרופתי לא יפריע לך במהלך החיים. אבל אם תחתמי על וויתור סודיות רפואית יוכלו להגיע לתיק הרפואי שלך בקופת חולים.

לאגם תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. בהחלט אפשר ליטול את הפלוטין לסרוגין כדור/שניים, כדי לקבל יחס המקביל לכדור וחצי. בדרך כלל אני ממליץ על פריזמה שגם הוא פרוזק וניתן לחצות אותו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר, אבא שלי בן ה- 56 נוטל מזה כ- 15 שנה טרנקסל במינון 5 מ"ג פעמיים ביום. בחודשים האחרונים, חזרה לו תופעת החרדות שמלוות בדופק מהיר וסחרחורות. הוא פנה לרפואה המשלימה וקיבל תמצית פרחי באך לטיפול בחרדה. האם הוא יכול ליטול את תמצית זו בשילוב עם הטרנסקל?? יש לציין שהוא גם נוטל גם תרופה להורדת לך דם (וסקייס). תודה רבה.

לא.ר. אין בעיה בשילוב. אם פרחי הבך לא יעזרו אז כדאי לפנות לטפול רפואי מתאים להפרעת החרדה. הטרנקסל הוא טיפול חלקי מאוד. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לאחר כישלון של כל התרופות בשוק אני נוטל מזה חודש ימים סימבאלטה 60 מ"ג + קלונקס 0.5 מ"ג בערב. ניסיתי להיגמל מהקלונקס ע"י הפחתת רבע כדור. כבר ביומיים הראשונים בבוקר הרגשתי את הסימטומים הגופניים וכמו כן גם חוסר איזון בראש ונאלצתי להוסיף חצי כדור בשעות הבוקר. 1) האם אפשר לנסות לעבור ללוריוואן וממנה להיגמל? 2) היתכן שלאחר חודש ימים במינון כנ"ל לא השפיע הסימבאלתה? 3) מהי הדרך לגמילה איך ומתי כלומר, לאחר כמה זמן עם SSRI או SNRI ?

שתי אפשרויות- 1. להמשיך עם קלונקס 0.5 מ"ג עוד חודש-חודשיים ורק אז להפחית 0.125 פעם בשבועיים. 2. לעבור לאסיוול (ואליום) 5 מ"ג במקום קלונקס 0.5 מ"ג ואחרי שבועיים להפחית 1 מ"ג ולהמשיך בקצב הזה- הפחתה של 1 מ"ג פעם בשבועיים.

האם אפשר במקום אסיוול לעבור ללוריוואן וממנו להיגמל ואם כן איזה מינון שווה ערך לקלונקס 0.5 מ"ג או ליתר דיוק לאיזה מינון יש לעבור בלוריוואן?

אולי אני רק מחפשת תשומת לב אבל אני יודעת שאני לא אולי אני סתם מתבכיינת אבל האמת שאני באמת בצרות אולי אני סתם ילדה בכיינית אבל אני יודעת שאני ממש צריכה עזרה. אני כולה בת 24 ואני כל-כך עייפה מהחיים כל הזמן מרגישה עייפה לא מצליחה להרדם לא נחה בזמן שינה לא רוצה לקום בבוקר שונאת להישאר כל הזמן במיטה רוצה להיות מאושרת רוצה סיבה לחייך אבל אז מסתכלת במראה בעיניים שלי עצמי כדי לשניה להיות כנה אני כבר שנים בולימית כבר שנה וקצת חותכת את עצמי כדי להקל קצת על הכאב הנפשי מרגישה שהגורל והחיים נגדי ואין לי מושג מה עשיתי רע. אני כל הזמן מרגישה שאני הבדיחה של המקום כל הזמן מרחלים עלי צוחקים עלי שונאים אותי כולם יש אהבה אבל אני לא מאוהבת יש עבודה אבל אני מתפטרת יש דירה אבל אני לא משקיעה והיא נראת זוועה רוצה להפסיק לבכות רוצה סיבה לחייך רוצה חג שמח רוצה להפסיק את הכאב בתוך הלב

לטלי הכי חשוב זה מה שכתבת שאת יודעת שאת צריכה עזרה זה כבר חצי הדרך קודם כל תפני לטיפול פסיכולוגי יהיה מי שיקשיב ויבין ואת לא תרגישי לבד אהבתי מה שכתבת בסוף ואני חושבת שעם עזרה את תוכלי להפסיק את הכאב בתוךהלב אולי לא לגמרי אבל תהייהלך סיבה לחייך אנחנו כאן בשבילך

תודה רבה את יודעת יודעת אני חושבת שבסוף יום זה כל מה שבן אדם מחפש מילה טובה אז זה לא עוצר את הדמעות וזה לא מרפאה מחות וזה לא נון עבודה ולא ממלא מקום ריק במיטה אבל מילה טובה מרגיעה לרגע את הנשמה וזה כבר דבר ענק אז באמת תודה רבה

טלי חמודה כולנו זקוקים לאהבה וחיבוק בימים קשים. אם את רוצה את יכולה לכתוב לי גם למייל. חיבוק, תמי.

טלי נגעת כאן בלב כולנו, קחי לך עזרה כי אמרת וידעת- את צריכה אותה עכשיו. מצאי לך פסיכולוג/ית טובה והתחילי טיפול. תראי אולי כדאי גם להעזר בתרופות. יש עוד דרכים להרגיש יותר טוב, אך התחילי מאלה. נסי גם לעשות דברים שאת לא מאמינה ואפילו לא רוצה לעשות- כמו לסדר ולנקות את חדרך, דברים קטנים כאלה שאולי דורשים מאמץ גדול במצב העייפות שלך, יכולים להכניס אנרגיה של טוב וסדר. של התחלה חדשה. כולנו כאן מכירים את תחושותייך. הן לא זרות לנו. צריך ללמוד לשחות לעיתים נגד זרם הדכאון, ואז פתאום מגיעים למיים שקטים, והם לוקחים אותנו למחוזות אחרים. את תוכלי להרגיש טוב. קודם החליטי שאת עצמך מגלה את כוחותייך ומתחילה לכבד את עצמך, צאי לרגע מעצמך והעניקי לעצמך חיבה וסליחה. החיים עשירים ומחכים לך. והם לא נטולי כאב. הכאב הוא חלק מהם. אך זכרי ושנני- לך טלי יש את הטוב והכח ללמוד את היופי הטמון בך, את עצמך עולם ומלואו, גם אם אינך רואה זאת כעת. מאחלת לך שתצמחי השנה ושתהיה לך שנה טובה. מירי 2

שלום אני מטופלת בטגרטול כבר כמה שנים בגלל ציקלוטימיה (בנוסף לכך אני מאובחנת כ-PTSD) בחודשים האחרונים הרמה של הקרבומזפין בדם כל הזמן ויורדת ואני נאלצת לעלות את המינון הייתי רוצה לדעת על מה זה יכול להצביע מה יכול לגרום לכך? האם זה יכול להצביע על התדרדרות כלשהי במצבי? תודה מראש אורחת

לאורחת קודם כל צריך לבדוק את תפקודי הכבד ובדיקות דם כלליות. אם את נוטלת את הטגרטול באופן מסודר ולא החלפת תרופה (כלומר את הטגרטול רק מבית חרושת אחר, בשם אחר), אין סיבה לירידה ברמה בדם. בפסיכיאטריה בדרך כלל מטפלים לפי המצב של האדם ולא לפי הרמה של התרופה בדם, כך שאיני בטוח שהעליה במינון מוצדקת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, בעלי בן 29 ולפני חצי שנה התחילה לו בעיית טורדנות כפייתית כפחד מאיידס והנ"ל הדרדר לפחד מחיידקים מאנשים לא מוכרים . הוא שם פלסטרים על כל פצע הכי קטן ודורש גם ממני לעשות זאת . יש לנו תינוק קטן בן 8 חודשים והבעיה התחילה כשהוא ניסה לגונן כל הזמן על התינוק על מנת ליצור שטח סטרילי . בעלי תמיד היה אדם נקי מהרגיל עם מודעות גבוהה מאוד לסביבה . אבל עכשיו הוא לא יעג בילד לפני שהוא רוחת ידיים , למעשה רחיצת הידיים היא הפכה להיות טקסית (הוא מחייב אותי תמיד אחרי שאנחנו חוזרים הביתה מבחוץ לרחוץ ידיים) יש לו תמיד שאלות קבועות והוראות קבועות כמו אל תגעי במעקה של הבניין או בדלת של החצר של הבניין . אני יכולה להמשיך ולתאר בפרטי פרטים אבל אני מאמינה שהבעיה מוכרת לכם . אני מחפשת עזרה כיצד להתמודד איתו . אני מנסה להיות רכה ולשוחח איתו ולאמר לו שלא ניתן לחיות ככה. הוא מבין שהוא חושב דברים לא רציונאליים אבל קשה לו לדחוק את המחשבות , הוא מרגיש בודד והבעיה תופסת לו אחוז נכבד מהיום . כשהוא מגיע הביתה הוא מגיע מותש מיום העבודה ובקושי יוצא לנו לדבר . (גם ככה זוג שנהיה פתאום הורים - הזוגיות זקוקה להמון חיזוקים ועכשיו אני לא יודעת מאיפה לשאוב את הכוחות כדי לעזור לו כאשר אני בעצמי נטולת אנרגיות). אני לא רוצה שהוא יקח תרופות והוא לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי (אני מנסה לדחוףך אותו לשם אבל אני בעצמי מפחדת שעצם ההליכה לפסיכולוג תבסס את הבעיה והיא באמת תהפוך לחלק ממנו להרבה שנים . אני הבנתי שזו יכולה להיות בעיה של 10 שנים ומעלה .... בבקשה עצות . תצילו לי את הבעל והמשפחה !!

שלום לך אני אובחנתי כסובלת מהפרעה טורדנית כפייתית. כיום אני בת 32 ונשלחת לראשונה לפסיכולוג בגיל 4..... אני וסביבתי סבלנו סבל בל יתואר. כאב רב ליווה את כל חיי. הידיעה שבראש שלי יש מחשבות לא רציונאליות אבל לא יכולתי לשלוט בכך. טימטמתי את הסביבה שלי בשגעונות שלי: במשך שנים לאיש לא היה מותר לגעת או לשבת על המיטה שלי, לבעלי היה מותר להכנס למיטה (שהיתה גם שלו) רק אחרי מקלחת ולא משנה באיזה שעה. הבת שלי בת 5.5 ספגה ממני גועל מידיות של דלתות והיא פותחת דלתות עם מפית. וזה רק קצה קצהו של הקרחון. על-כן הסבל הוא גם של החולה , גם של סביבתו וגם של ילדיו התמימים שלא מוגנים מאי השפיות. לפני כשנתיים וחצי, לאחר שילדתי את בני השני הרמתי ידיים מטיפוליים פסיכולוגיים והלכתי לרופא המשפחה. הוא נתן לי תרופה שהצילה לי את חיי וחיי הקרובים אלי. בהמשך החלטתי ללכת לפסיכיאטרית של קופ"ח כי חשבתי שזה יהיה נכון להיות בטיפול ובמעקב של רופא מומחה. הרופאה הסבירה לי שאני סובלת מהפרעה שיש לה שם (OCD?). הידיעה שאני לא לבד, שאני מטופלת ע"י איש מקצוע מומחה שלא נבהל ממני ושיש לו ניסיון. לרפואה כיום יש את היכולת להציל את חייכם. אני יודעת שאני ככל הנראה אצטרך לקבל טיפול תרופתי במשך כל חיי. זה לא מפריע לי כלל. איזה כיף לי שאחרי 30 שנות חיים בכאב נפשי אני חייה ככל האדם. עם עליות ומורדות שנמצאים בגדר הנורמה. חיי ניצלו. אני ממליצה בכל לשון של בקשה שרק תלכו לייעוץ פסיכיאטרי. זה לא מחייב אתכם בשום דבר. רק לשמוע. בהצלחה ורק בריאות אורלי.

צודקת אורלי, ויש לה נסיון מר וארוך. להפרעת טורדנות כפייתית זו, המוכרת מאד לפסיכיאטריה יש תשובה ברורה ועוזרת מאד על פי רוב: כ דו רי ם אפשר לשלב גם שיחות, בודאי שזה מיטיב מאד. אך הפחד שלך לשרש את הבעיה במידה ותפני לפסיכיאטר, משול לטאטוא הבעיה מתחת לשטיח. היא לא תעלם מאליה. לכו לייעוץ, חבל על יום נוסף של בזבוז אנרגיה וסבל. לידעתך- אני לא בגישה של כדורים מיד. במקרה זה יודעת שכדאי. מירי 2

שלום, תודה למשיבות ואני מצטרף לדבריהן, אם שמים על כפות המוזניים את החיים שלכם ואת הילד לעומת נטילת תרופות או טיפול פסיכולוגי אז ברור מה עדיף. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ניתן להחילם מהמחלה?

סכיזופרניה מוגדרת ע"י הביטוח הלאומי כמחלה כרונית שנותנים עליה נכות מלאה לצמיתות. האפשרות לריפוי נחשבת לנמוכה.

שלום, איני מסכים עם דור, שליש מהאנשים אשר חולים בסכיזופרניה מבריאים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הפסיכיאטר שלי הציע לי להחליף את הטיפול בסרוקסט בטיפול בציפרלקס קראתי שלציפרלקס יש תופעת לוואי של נדודי שינה אתה יכול לייעץ לי איזה כדור מומלץ יותר ? מבחינת תופעות הלוואי תודה

הציפרלקס נחשב לכדור עם הכי מעט תופעות לואי , אבל אצל כל אדם ההשפעה קצת שונה ,גם אם יהיו תופעת של נדודי שינה (אם בכלל)הם נחלשות ועוברות כעבור כמה שבועות.

סרוקסט נחשבת לתרופה יותר סדטיבית-מרגיעה יחסית לציפרלקס. לכן סרוקסט בד"כ לא מפריע לשינה למרות שזה ייתכן. הרבה אנשים שלוקחים סרוקסט מתלוננים על פגיעה במין או עליה במשקל ואז ממליצים על ציפרלקס. גם הוא גורם לתופעות אלה אך בשכיחות יותר נמוכה.

ליהל תודה למשיבים, אכן מדובר בשתי תרופות בעלות מנגנון פעולה זהה, לכן גם תופעות הלוואי האפשריות דומות. מעבר לדברים הכלליים חשוב כיצד אתה תגיב לתרופה מסויימת ומה מתאים לך יותר. ואת זה אי אפשר לדעת עד אשר לא תיטול את התרופה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום רב אני בת 27, נוטלת מזה מספר חודשים רסיטל במינון של 20 מ"ג ליום ולאחרונה העליתי את המינון ל- 30. אני סובלת מ OCD ואכן התרופה סייעה לי מאוד בחודשים הראשונים, אך אני מרגישה לאחרונה כי ההפרעות חזרו מעט. אולי זה קשור לתחילת עבודה חדשה או מעבר דירה שקרה לאחרונה, ולכן העליתי את המינון. לצערי הדבר פוגע בתפרוד המיני. האם עלי להחליף תרופה? האם עלי להישאר עם המינון הנוכחי של 30 מ"ג? אשמח לתשובתך אור

אור שלום אני גם סובלת מOCD ולוקחת רסיטל 60 מ"ג. בעבר לקחתי סרוקסט שמאוד עזר לבעיה הנפשית אך הרס לי את חיי המין והשמנתי 13 ק"ג. כאמור החליפו לי את הסרוקסט לרסיטל והמשקל ירד והחשק המיני עלה. מה שאומר שלכל אדם יש תגובה אינדבדולית לתרופה שונה. אל תתיאשי , אני מקווה שבמהרה תמצאי את התרופה והמינון והמתאים. אורלי

אור, כפי שאורלי אומרת התגובה לתרופות היא אידבדואלי לכל אחד. ראה הודעה שלי בנושא ע"ש אשר (5 הודעות למטה). אשר (שם בדוי)

שלום לכולם אני מבקשת לדעת אם אתם מכירים שיטת טיפול emdr והאם היא עזרה לכם. קראתי שהיא עוזרת לחרדות ולטראומות. אשמח לכל תגובה שהיא מכם..תודה

לאפרת אני בטוח שתמצאי הרבה חומר ברשת, כפי שכתבת ה EMDR הוכיחה את עצמה לטיפול בטראומות ומעט בחרדות, אבל לא בדיכאון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סובל כבר המון זמן מocd ומטופל ע"י כדורים בשילוב טיפול פסיכולוגי. ניסיתי כבר סוגים שונים של כדורים ואומנם הם עוזרים אך יש להם תופעות לוואי. האם הנך מכיר תרופה נגד ocd על בסיס טבעי? שמעתי שבד"כ לתכשירים טבעיים לא אמורים להיות תופעות לוואי. רצ"ב לינק לתרופה טבעית נגד ocd, האם שמעת על ה MindSoothe הזה? http://www.nativeremedies.com/ocd-alternative-treatment.shtml

לסמי איני חושב שיש "טיפול טבעי" שמועיל ל OCD שבוע טוב דר' גיורא הידש

לכל המשיבים שלום בנוסף לתשובות באתר קיבלנו גם תגובות למיל ואחת התגובות היתה אש ולהבה כנגד ההורים שאישפזו והאישפוז בכלל. ועל כך תגובתי. אנחנו בטוחים באהבתינו לבנינו וברור לנו שכל שאנו עושים ונעשה למענו בא מהמון אהבה חבל וקשה לנו שאנחנו לא יכולים רק באהבה לעזור לו למרות שניסינו הרבה זמן. יום טוב לכולם חגית

לחגית, אבל גם מי שיש לו בית והורים אוהבים ודואגים שרוצים ומוכנים לטפל,גם הוא לא חסין מפני היד הקלה כל כך על הדק האישפוז. לדעתי, כל דבר שהוא בכפיה הוא לא טוב. מיכל

מיכל שלום כמו הרבה דברים אחרים בחיים, סוגיית האשפוז בכפייה היא שאלה של אלטרנטיבות. יכולנו לבחור באופציה של להשאיר את בננו בבית במסגרת "החמה והאוהבת" ולהסתכן בכך שיתאבד, כפי שרמז יותר מפעם באמירות כגון; "נמאס לי מהחיים!" יכולנו גם להתעלם מהעובדה שלקח סכין וביצע בפרק ידו חתכים "ניסיוניים" קטנים כדי לקבל תחושה ראשונית של חיתוך הוורידים. בחרנו באופציה של טיפול רפואי באמצעות האשפוז בכפייה, כאשר האשפוז הוא רק אמצעי, הטיפול הוא המטרה! מה דעתך - האם בחרנו באלטרנטיבה הנכונה? דוד

דר' גיורא שלום רב! התחלתי טיפול פסיכיאטרי לפני מספר חודשים והיו לי עד היום 3 פגישות עם הפסיכיאטר בפגישת ההכירות הוא שאל אותי על הרגלי האכילה שלי על התאבון על השינה ועל יחסי מין מה שהיה נראה לי לגיטימי לחלוטין. אמרתי לו שלמרות שיש לי חבר כמה שנים אני לא פעילה מינית כי אין לי חשק הדכאון והבעיות שיש לי הטרידו אותי עד כדי הרדמות מינית מוחלטת הוא ניסה להבין ושאל שאלות אינטימיות עדיין הבנתי שזה חלק מאבחנה. בפגישה האחרונה הוא שאל אותי על הדימוי הגופני שלי ואם נוח לי בגופי אמרתי לו שלא כ"כ ואז הוא שאל אם אני מתעלסת בחושך או באור אז הזכרתי לו שאני לא פעילה מינית ואז הוא התחיל לשאול אותי איך החבר מתמודד? והאם הוא מאונן, והאם אני מאוננת , והמשיך ושאל אם אני מאוננת לו, אם הוא מחדיר לי אצבעות, האם הוא ירד לי לכל השאלות עניתי לא! הרגשתי מאוד לא נוח מהשאלות האלו ורק אחרי שיצאתי חשבתי על זה ונורא כעסתי על עצמי שלא אמרתי לו שעל נושא המין אני לא מעוניינת לדבר. הרי אמרתי לו שאין לי תאבון מיני ובמידע הזה הוא היה צריך להסתפק למרות זאת הרגשתי שאני חייבת לשאול דיעה של מומחה , האם לדעתך השאלות שלו היו לגיטימיות או שהוא בעצם חדר לי לפרטיות וביזה אותי? אני כמה ימים נמצאת בתחושה לא טובה מהעניין. תודה

לא נראה לי טוב בכלל.כדי לך לפנות לועדת אטיקה של הפסיכיאטרים במשרד הבריאות.

היי הייתי מס' פעמים אצל פסיכיאטרים שונים ומעולם לא שאלו אותי שאלות ככ אישיות אני חושבת שאת צריכה להתלונן,הרי לא הגעת לסקסולוג אלא לפסיכיאטר!!!

אם אין לך אמון במטפל ואת חושדת במניעים שלו אז לא יכול להתקיים ביניכם טיפול פסיכותרפי. לכן ההמלצה להחליף את המטפל במישהו (או מישהי) אחרת. מבחינה משפטית מותר לפסיכיאטר לדבר על מין עם מטופלים שלו.

זו הטרדה. צריך לשלול רשיון לרופאים כאלה. תמי.

היי אורית, שלא כמו קודמי, לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות שמדובר על הטרדה. מה שבטוח הוא ההרגשה הסובייקטיבית שלך של חוסר נוחות והמילה הקשה שהשתמשת בה "הוא ביזה אותי". אני יודעת שצריך מאוד להזהר, והדברים שלי עלולים להתפרש לא נכון, אבל לפעמים, בגלל רגישות שלנו, אנחנו נותנים פרשנות לדברים מתוך הפרספקטיבה שבה הם התקבלו ולא בהכרח מאיזה מקום הם נאמרו. מקווה שאני ברורה עם הפיתול, אבל זה בגלל שאני מנסה להזהר. במילים אחרות, האם נושא המין רגיש אצלך מאוד? עד כדי כך שכמו שציינת את לא מעוניינת לדבר עליו? האם את נפגעת כל כך בגלל השאלות עצמן או בגלל ההקשר שהן מקבלות אצלך? אני קוראת את השאלות שהוא שאל וללא ספק מדובר על משהו מאוד חודרני ופולשני, אבל צריך לראות את כל מכלול השיחה ואת כל ההקשרים ובמיוחד את האימפקט של זה עלייך. הייתי מאוד מאוד מציעה לך לדבר על זה עם הפסיכיאטר, לשתף אותו בתחושת ה"ביזיון" שהרגשת, בתחושת החדירה לפרטיות ובתחושה שהרגשת שזה לא חלק מהאבחנה אלא שזו הטרדה. שוב אני מדגישה שמה שחשוב אלו התחושות שלך, אבל אסור לשכוח שלפעמים התחושות האלה גורמות לנו לראייה מאוד מצומצת של הדברים ולכן לפני שקופצים למסקנות חייבים להבהיר את הדברים בשיחה. מקווה שאת מרגישה יותר טוב דנה

אין לי רגישות מיוחדת לגבי נושא המין הוא פשוט שאל ושאל למרות שאני אומרת לו במפורש שאני לא פעילה מינית בכלל בגלל חוסר תאבון מיני אז למה להמשיך ולשאול עוד ועוד פרטים חודרניים כאלו? מה גם שבשיחה עצמה לא חשבתי שהוא מטריד אותי חשבתי רק על האי נוחות שלי לענות וזהו. אחרי שיצאתי מהמשרד פתאום הרגשתי תחושה מגעילה כזו על שהוא דיבר איתי בצורה כזו . מה שכן לדבר איתו על זה לא נראה לי רעיון כל כך טוב אין לי שום קשר אישי איתו ואני לא חושבת שלשתף אותו באיך שנעשה לי רע כשהוא שואל אם אני מחדירה אצבעות יכול לעזור לי לפתור איתו בשיחה חביבה את הבעיה הזו. אני הבנתי בדיוק למה התכוונת דנה, ואני אומרת שוב אין לי ומעולם לא הייתה לי רגישות מיוחדת לעניין, הוא פתאום נכנס לנושא ולא הפסיק לירות שאלות פולשניות ובהחלט לא שיתפתי פעולה אז אם פסיכיאטר רואה שאין שיתוף פעולה מיצד החולה והוא נסגר יותר ויותר הוא לא אמור להבין ששאלות כאלו פוגעות בו?

האם רמוטיב מתאים לטיפול בדיסתימיה?

כן, מתאים.

לשי הרמוטיב עשוי להתאים לדיסטימיה כדיכאון קל/בינוני. עם זאת הטיפול התרופתי בדיסטימיה לא תמיד עוזר והטיפול המומלץ הוא שיחות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

בני חזר מהמזרח הרחוק עם טראומת ורטיגו מלווה בחרדות. רופא המשפחה נתן לו ציפראלקס 10 מ"ג. בחודשים האחרונים הוא מרגיש טוב וחזר לחיי שיגרה. רופא המשפחה אמר לו להקטין ל-5 מ"ג (חצי כדור) לשבועיים הקרוב ואח"כ לעבור לסירוגין יום כן יום לא לעוד שבועיים ולהפסיק. האם התהליך מקובל?

התהליך מקובל בהחלט והמטרה היא למנוע תופעות לואי של ה"גמילה" מהכדור, ככול שיורדים יותר בהדרגה כך יהיו פחות תופעות לואי .

תודה לדורון הידש

שלום לכולם לצערי יש לי בעיות טכניות רציניות עם המחשב ולכן לא אוכל להיות בפורום עד שיתוקן מחר או מחרתיים. אתכם הסליחה. עד כמה שניתן אשתדל להעלות הודעות ולכן כמובן שהמשתתפים בפורום והמשתתפים הקבועים במיוחד מוזמנים להמשיך בתרומתם החשובה כפי שאנחנו רגילים לה. בהזדמנות זו אני שמח להודות לכל המשתתפים בפורום ובמיוחד למשתתפים הקבועים התורמים בזמנם לפורום ולכל הקוראים. אני מקווה שהמחשב יתוקן בקרוב והכל יחזור לרגיל. דר' גיורא הידש

ותודה לך, על עבודת הקודש שאתה עושה בשביל כולנו, כל הזמן. לילה טוב תמי.

תגיד למר דבש מ'דוקטורס' שיצמיד לך לפטופ ! איך אתה יכול ככה לזנוח אותנו?....

שלום דר' הנני בן 50 ומטופל בתרופות נגד חרדה כמעט 20 שנה. כמעט כל התרופות שטופלתי בעבר כמו סרוקסט,פרוזק ועוד הרבה לא עזרו. במקביל אף טופלתי בהיפנוזה וטיפול פסיכולוגי . לפני כשנתיים (לכל הקוראים - הפנימו זאת חזק חזק) באה סוף ,סוף הישועה והתחילתי לקבל טיפול ע"י משפחת כדורי SSRI רסיטל/ציפראמיל 20 מ"ג ליום. הטיפול הנ"ל (כבר לאחר נחודשיים) פתר את כל בעיות החרדה וגמל אותי מכדורי הרגעה שהייתי נוטל במקביל כמו קסאנקס ולוריוון. אבל מסתבר לצערי , כי עדין התרופות החדישות לא פתרו את כל הבעיות כמו : 1) ירידה בחשק מיני 2) השמנה 3) הטיפול אף כנראה אינו סופי וונדרש לקחת אותו בנתיים לעד. דר' , האם יש פתרונות חדשים לבעיות שהיצגתי? האם לקחת תרופות המטפלות בחשק מיני ועודף תאבון יפתור את הבעיות? אודה לתשובתך

לאשר לא ציינת את כל ההיסטוריה הטיפולית שלך, לדעתי כדאי לפנות לפסיכיאטר בכיר בארץ כדי לקבל חוות דעת שניה ולנסות להתאים לך תרופה שתשפיע לטובה ללא תופעות לוואי. התרופות שמגבירות את החשק המיני לא כל כך עוזרות יחד עם הרסיטל וכך גם התרופות לירידה במשקל. לצערי הפתרון הזה לא כל כך קיים עבור האנשים הנוטלים תרופות הפועלות על הסרוטונין. שבוע טוב דר' גיורא הידש