פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
11/09/2006 | 17:26 | מאת: שלום

שלום! כמה זמן לוקחת הפסקת טיפול ברספרידל, כאשר ההתוויה לה ניתן הינה דכאון עם סימפטומים פסיכוטיים? ומה הסיכון לRelapse?

11/09/2006 | 16:49 | מאת: פונה לעזרה

חברת קופ"ח כללית. מעוניינת לזמן לעצמי תור לפסיכיאטר. קיבלתי המלצות מחברה לגבי ד"ר הידש (מבינה כרגע שהוא מנהל פורום זה). האם אוכל לזמן תור דרך קופ"ח? איך?

11/09/2006 | 17:23 | מאת: תשובה

דוקט. הידש כבר לא מקבל בקופ"ח כללית. הוא מקבל רק בפרטי יש לך את הטלפון שלו בצד שמאל איפה שכתוב טלפונים חשובים.

12/09/2006 | 18:28 | מאת: רחלי

היי אם את לא מעוניינת בפסיכיאטר באופן פרטי את יכולה להעלות בפורום שאלה או לקבל המלצה על פסיכיאטר שעטבד עם הכללית ולקבוע תור דרך הזימון תורים תרגישי טוב ובהצלחה

11/09/2006 | 12:18 | מאת: הילה

היי אני גרה ברמת גן . האם קיבלת טיפול כזה? אני אשמח לקבל קצת פרטים תודה רבה

11/09/2006 | 22:59 | מאת: תמימי

קיבלתי טיפול פסיכיאטרי, פסיכולוגי, הרבה בחיי. יש לי שם של פסיכיאטרית שעובדת ברחובות והיא מנהלת מרפאה כך שתוכלי לקבל החזר מקופת חולים. לגבי טיפול אלטרנטיבי לבעיות פסיכיאטרית לצערי איני מכירה הרבה אנשי מקצוע בתחומינו שמשלבים גם רפואה אלטרנטיבית אבל יש לי שם של פסיכולוגית קלינית שעושה את זה והיא גרה ביהוד והיא גם מטפלת אנרגטית. תכתבי לי למייל ואתן לך את הפלפון שלי ונוכל להיות יותר ספציפיות. לילה טוב, תמי.

12/09/2006 | 11:07 | מאת: הילה

הי תמי האי מייל שלי [email protected] תודה על העזרה

11/09/2006 | 12:06 | מאת: דורית

האם גאודון יכול להינתן רק ע"י פסיכיאטר?

11/09/2006 | 22:15 | מאת: דור

בארץ כל רופא יכול לרשום כל תרופה (כמעט), כולל גאודון. אין הכרח שיהיה דווקא פסיכיאטר. גם רופאים מתחומים אחרים רשאים לרשום אותה עפ"י שיקול דעתם. אם התרופה נכנסה לסל התרופות אז סביר שיבקשו המלצה של מומחה רלבנטי (פסיכיאטר) בשביל לתת לך אותה במחיר מסובסד.

לדורית באופן כללי כל רופא יכול לתת את המירשם, אבל בקופות החולים נדרש שפסיכיאטר יתן את המרשם וצריך לקבל אישור מבקר פסיכיאטרי במחוז. שבוע טוב דר' גיורא הידש

11/09/2006 | 11:49 | מאת: K900

שלום, עקב אירוע שקרה במשפחה אני שרוי בדיכאון, תקופה לא קצרה, והומלץ לי לפנות לטיפול תרופתי. חשוב לציין כי אני נוטל תרופות באופן כרוני שכן אני נשא. השאלה שלי (אולי טיפשית אבל אני רוצה להיות בטוח ובגלל דיסקרטיות אני לא יכול לשאול כל אחד) היא האם עליי קודם לפנות לרופא-המטפל שלי שימסור לפסיכיאטר מה מותר ומה אסור לי ליטול (מבחינת אינטרקציה בין התרופות)? או שעליי קודם לפנות לפסיכיאטר ורק אחר כך לפנות לרופא-המטפל שלי על מנת לבדוק את סוגיית האינטראקיצה. החשש הגדול שלי הוא בעיקר תופעות הלוואי (ויש לי סיבה טובה). במילים אחרות.....למי אני פונה קודם? תודה

11/09/2006 | 22:24 | מאת: דור

הרופא המטפל כבר מכיר אותך, לכן טבעי שתפנה קודם אליו ותתיעץ איתו לגבי מצבך. הוא רשאי להתחיל טיפול נגד דיכאון או להפנות אותך לפסיכיאטר מתאים.

12/09/2006 | 12:12 | מאת: k900

על העזרה

11/09/2006 | 10:43 | מאת: מנחם ארגמן

שלום רב ! בכל פעם שלקחתי כדורים מהמשפחה הזאת : פבוקסיל , סרוקסאט , לוסטרל , ועכשיו ציפרלקס , תמיד זה גרם לי לעייפות ולאות רבה שגרמו לי להפסיק עם הכדור , העייפות המשיכה גם הרבה אחרי תקופת ההסתגלות של הכדור ולא מדובר בזה , השאלה היא מה עלי לעשות האם פשוט הגוף שלי מגיב כך ואין מה לעשות עם זה ? או שאולי אני יקח את התרופה ועוד משהו שיגרום לי לתוספת אנרגיה ? ועוד שאלה שגם קשורה לענין האם כשאני לוקח 20 מ"ג וזה עוזר אך גורם לתופעות לוואי שהורסות את הכיף של התרופה , אז כשאני יורד ל10 מ"ג זה עדיין חיובי רק פחות או שיכול להיות שבעשר מ"ג זה לא משפיע עלי בכלל את ההשפעה החיובית של התרופה וחבל לקחת ?השאלה היא באופן כללי על התרופות האלה כשמינון גבוה עוזר אז מינון קטן יותר עוזר פחות או יכול להיות שבכלל לא משפיע ? והאם יכול להיות ש 5 מ"ג ציפרלקס ביום יעזרו לי כשאני בן 27 1.84 89 קילו ?

16/09/2006 | 15:17 | מאת:

למנחם יש מעט מאוד עבודות על חצי מינון ולכן איני יכול לתת לך כאן תשובה מדעית. אם אתה מרגיש שהמינון הנמוך משפיע עליך, אז זה בסדר. בכל אופן כל התרופות שציינת פועלות על הסרוטונין, הייתי ממליץ לחשוב על תרופה מקבוצה אחרת, תרופות הפועלות על הנוראדרנלין כמו אפקסור, צימבלטה, או אדרונקס. שבוע טוב דר' גיורא הידש

11/09/2006 | 06:36 | מאת: בתי

אבקש לקבל עצה בנושא - האם אתם יכולים להפנות או להמליץ על רופא המטפל בנושא התמכרויות. כמו למשל = קניות מרובות, או קלפטומניה. האם טיפול בשיטת התנהגותי קוגנטיבי יכול לעזור בנושא. תודה

וזה יותר יקר וממכר מהתמכאות לקניות....

לבתי טיפול התנהגותי קוגנטיבי עשוי לעזור בהתמכרויות אלו, ישנם רופאים המתמחים בתחום ואפילו מכונים פסיכולוגיים שעוסקים בכך. איני נוהג להמליץ על מטפלים בפורום אבל אם תכתבי את אזור מגוריך אולי חברי פורום אחרים יעזרו? שבוע טוב דר' גיורא הידש

11/09/2006 | 00:59 | מאת: אורלי

שלום, אני בתת 22,יש לי מס' בעיות שאיני בטוחה אם בכלל עליי לפנות ולי (לר.משפחה שיפנה לפסיכולוג או ל מי). יש לי חרדות ללא סיבה נראית לעין (מעבר להפחדות קיצוניות מצד אימי ולמצב בארץ) אני מפחדת משהיה מחוץ לבית (ברחוב בעבודה ותחבורה בלימודים) שמע יתרחשו כל התרחישים השליליים האפשריים. אני מאוד רגישה לכל שנודע לי שקרה,בין אם מקורב אליי או לא. עד כדי כך שלמשל העובדה שאחי שבר את ידו לפני מעל 5 שנים רודפת אותי ואני כל הזמן מדמיינת את אותה התמונה שראיתי. וגם תרחישים שלא קרו למשל שמישהו מקורב לי נופל במדרגות (כל פעם שאני יודעת שהוא עומד לרדת בהן). דבר זה פוגם מ אוד בתפקודי ובמצבי החברתי כי אני נמנעת מיציאות ותמיד מצוברחת בגלל החששות. כמו כן יש לי כאבים פיזיים (צוואר וגב בכלל עקמת ובטן בגלל אלרגיות) דבר המגביר את הלחץ והמטח ועייפות מצטברית, ובאם יעלה הצורך איני בטוחה כי אוכל להשתמש בתרופות בתחום בגלל הרגישות במע' העיכול (כמו כן בגלל כל זה איני מצליחה לשמור על שינה מאוזנת כי אני לאנרדמת ולכן לא מצליחה לקום, אני מטיילת כי מפחדת לבד ועייפה, ועל תזונה לא מצליחה לשמור כי יש לי בעיה שאני מפצה באוכל כשאני חרדה או מדוכאת- שזהה תמיד) כמו כן אני לא בטוחה שהשאלה מתאימה לכאן. אם לא אז אולי אפשר להגיד לי לאן כן? ואם כן אז: אני לא דתייה ועדיין לא היה לי שום מגע (לא חיבוק/נשיקה/ריקוד-כלום!) עם גברים (או נשים - לא שהיתי מעוניינת). ברור לי שהעובדה שגדלתי ללא נוכחות גברית בחיי (אין לי אב/דוד/סבא/רחוק משפחה) כנראה קשורה וכי למעשה לא היה לי מודל לחיקוי של זוגיות כך למבחינתי זה כמו אגדה (דבר ששמעתי עליו אך לא ראיתי מעולם). אם כך מה עליי לעשות? להמשיך לחכות מעצמו משהו יקרה? או שכבר ניתן לחפש עזרה פסיכולוגית או מה ? ואם לא ממתי אוכל להתחיל לדאוג? יש לציין כי אני רוצה למצוא בן זוג להתחתן ולהקים משפחה (אך מאוד חוששת, חסרת ביטחון עצמי ד לפחד לצאת לרחובות לפעמים ובטח של בוטחת באיש ולא בזרים- תמיד הופחדתי על כך וזה נשאר). . תודה מראש

11/09/2006 | 09:41 | מאת: דו?רו?ן

אורלי, בהחלט להתחיל לחפש עזרה פסיכולוגית , אין במה להתבייש ורצוי כמה שיותר מהר חבל לפספס ולהסתבך יותר. כדאי גם לשקול טיפול תרופתי שיעזור לך בחרדות ולשלבו עם הטיפול בשיחות = פסיכוטרפיה, כמו כן רצוי גם ללכת לקבוצת תמיכה או סדנא ביחסי אנוש שזה כלי שיתתן לך מיומניות חברתיות.כך שאולי באמת רצוי קודם לעבור דרך רופא המשפחה לבדיקות כלליות ובמקביל לחפש עזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית , את צעירה וחבל לסבול סבל מיותר כשיש מי שיכול לעזור לך !

16/09/2006 | 21:02 | מאת:

לאורלי תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו. את מתארת חרדות קשות אשר מגבילות אותך ומפריעות בתפקוד היומיומי, עדיף להגיע לטיפול כמה שיותר מוקדם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

10/09/2006 | 20:04 | מאת: בעלה של חגית

לתמי שלום הדברים שלך התקבלו ברוח האוהדת שבה הם נכתבו. מאחר והשלמנו עם עצם האשפוז כדבר שאי אפשר היה להימנע ממנו, נותר לנו רק לקוות שבננו יבריא ושההתרשמות שלנו מהמחלקה הסגורה בבית החולים היא סובייקטיבית ואינה משקפת את אפקטיביות הטיפול אותה הוא מקבל. עברו כבר 6 ימים מאז האשפוז והוא עדיין סובל ומתחנן שנוציא אותו משם, אבל יחד עם זאת.... הוא מטופל! בפעם הראשונה מזה 15 חודש שבננו זוכה סוף-סוף לטיפול רפואי אמיתי, וזה כשלעצמו סיבה לאופטימיות זהירה. הסביבה שבה בננו נמצא כעט היא קרה מאד וההתייחסות לחולים היא טכנית בעיקרה. הצוות עסוק בלקיים את סדר היום ולמנוע מהמטופלים להזיק לעצמם ולאחרים, ולא הרבה מעבר לזה.אין אינטראקציה ואין כמעט דו-שיח בין מטפלים וחולים. כך בכל אופן זה נראה מהפרספקטיבה של מי שמבקר שם לכמה שעות בכל יום. גם בעניין הזה אין לי יותר מידי ביקורת כי אני מניח שהעבודה שם במחלקה הסגורה שוחקת וגורמת במרוצת השנים למידה של כהות חושים. בכל אופן, הייתי מוציא משם את בני היום אילו הייתי מאמין שיש אלטרנטיבה טובה יותר, לצערי הרב – אין! 'מבחן ההצלחה' הראשון של האשפוז בכפייה יהיה אם וכאשר בני יבין וישלים עם כך שהיה צורך לאשפזו בניגוד לרצונו..... הזמן יגיד. שיהיה ערב טוב דוד

11/09/2006 | 01:39 | מאת: מיכל

אישפוז כפוי הוא לעיטים צורך חיוני כאשר האדם הו מסוכן לעצמו, או לחברה אבל במקרים רבים רבים מידי היד קלה על ההדק והפיקוח רופף מאוד והתוצאה טראומה לכל החיים. בקיצור תוציא אותו משם.וחפש אלטרנטיבה אחרת.אולי זריקה פעם בחודש תספיק לו ללא צורך באישפוז. רפואה שלמה מיכל

11/09/2006 | 05:30 | מאת: תמימי

דוד היקר חבל שאני לא עובדת בבית החולים שבו בנך מאושפז. הייתי באה לבקר אותו, ואתכם. לפעמים צריך לקבל מכה, כמו אישפוז, כדי להתאפס. לפעמים אישפוז נחווה בדיעבד כהצלה. יש הרבה אנשים עבורם בית החולים הוא מקום של מנוחה והגנה. כך צריך להיות. מצד שני, כואב לי על הטכניות שבה מתייחסים לבנך. לפחות אתם שם, איתו. בעיני צריך שהטיפול בחולים הפסיכיאטרים יהיה הכי עדין ואוהב בעולם, הכי רגיש ומקשיב והכי מחבק מכל המחלות והמחלקות. כי חולה שמאושפז בכפייה, מתוך הגנה על חייו ועל חיי סביבתו, כל כך פצוע. ומעבר לזה, יש כל כך הרבה תבונה במה ש"משוגע" אומר לנו. הוא אומר לנו את כאב חייו, במצב של הצפה וחוסר אירגון ושליטה. הוא אומר לנו מה הוא קולט, כשנפתחו הערוצים שלו לעולם שמעבר. הוא אומר לנו שכואב לו, שהוא לא יכול יותר, שמשהו בו צריך הגנה ואהבה ותמיכה גדולה גדולה. אני הייתי מקימה מרכז אלטרנטיבי לטיפול במצבים פסיכיאטריים קשים, ובו הייתי שמה הרבה אנשי מקצוע שיחבקו, יקשיבו, יטפלו - לא רק בכימיה אלא גם במסאג'ים, מוסיקה, אומנות, בעלי חיים, גינון, שיחות משפחתיות ואחרות. אם יהיה לי כסף פעם, הרבה כסף, זה אחד הדברים שהייתי רוצה להקים כאן, בארץ. אני משוכנעת שבחו"ל יש מקומות כאלה, בתי מרגוע לסוערי נפש. אלה בדרך כלל מקומות לעשירים. אני הייתי מקימה מקום כזה דווקא לעניים ולאנשים שאין להם תמיכה בבית. אשריו של בנך שאתם הוריו, ושכל כך אתם איתו ומלווים אותו ותומכים בו, גם באישפוז הקשה הזה. ואני מאמינה שהוא יודה לכם, על החוויה הזאת, קשה ככל שתהיה אבל אולי בלתי נמנעת במסלול חייו. אם יש משהו שאני יכולה לעזור, אתם מוזמנים לכתוב לי למייל וגם להתקשר. יום טוב, תמי.

11/09/2006 | 08:08 | מאת: מיכאל

שלום בעלה של חגית ותמי... הייתי מאושפז כמה פעמים במחלקה סגורה, כל פעם לתקופות יחסית קצרות, של חמישה ימים עד שבועיים וחצי של אישפוז מלא. התייחסתי לאישפוז כל פעם בצורה אחרת. בפעם הראשונה חשבתי שאני מגיע למעין "אשראם" שבו יעזרו לי לתפקד במצב רוחני של הארה, שבו חשבתי שאני בגן עדן. האישפוז היה מרצון. בפעם השנייה כבר הבנתי לאן אני הולך ולא הסכמתי שזה יהיה מרצון, אבל ביקשתי שיכפו את זה עלי, ובקשתי נענתה. היו לי כל מיני התיחסויות לאישפוז, ואכן היו תקופות שבהן זכרתי את האישפוז או התייחסתי אליו בעיקר כמקום של מנוחה והגנה, והיה בו משהו מזה. מצד שני, כיום, אני רואה אותו גם כמקום של כליאה ועינויים. בכך שיש כאן כליאה אין ספק. העינויים הם גם היחס של הצוות, גם הקשירה למיטה וגם תופעות הלוואי הקשות של התרופות. רק אציין שאני קיבלתי תופעות לוואי מאוד קשות מהתרופות הישנות, שלא בהכרח משקפות את כל החולים. ועכשיו לשאלות יותר קונקרטיות, איזה תרופות הבן שלכם מקבל? האם הפסיכיאטר המטפל מדבר איתו? מדבר איתכם? האם יש פסיכולוג שמדבר איתו? השאלה היותר כללית, שאני שואל את עצמי, היא לא אם מה שקרוי "טיפול" ומתרחש במחלקה סגורה הוא אכן טיפול. ברור לי שזה כליאה ועינויים ולא טיפול. השאלה היא האם הסיוט של פסיכוזה או מחלת נפש כל-כך גדול, שהעינויים שעוברים במחלקה סגורה הם עדיפים על היעדר התייחסות למצב הזה בכלל. האם אין ברירה אלא לסבול מדבר אחד, כדי לשכך את הסבל הגדול יותר מדבר אחר. לכן אני חושב שבלית ברירה הצעד שעשיתם היה הכרחי. כמובן שיכלו להיות אלטרנטיבות ולענות אנשים הוא לא הכרחי, אבל פשוט אין כרגע בחברה שלנו אלטרנטיבות. רק לידעתכם, יש אנשים רבים שרוצים להיות מאושפזים, במחלקות הסגורות עצמן יש אנשים רבים שהצוות מזמן היה משחרר אותם להוסטל ופשוט לא מוכנים להשתחרר. זה לא כל-כך נורא כמו שזה נראה מבחוץ. אני אפילו הצלחתי ליצור במחלקה ידידות עם בחור שאני איתו בקשר עד היום. תהיו חזקים, תרגישו טוב ובהצלחה מיכאל

11/09/2006 | 07:36 | מאת: נועם

שלחתי אליכם מייל לכתובת: [email protected] קראו אותו בהקדם !

10/09/2006 | 19:55 | מאת: אבא

מה אומר איבחון c25.1 אבקש הסבר תודה .

11/09/2006 | 00:35 | מאת: דור

Schizoaffective disorder, depressive type

11/09/2006 | 21:17 | מאת: אבא

כתבתי טעות האבחון הוא f25.1

13/09/2006 | 00:10 | מאת: דור

זה היה ברור. תשובתי מתייחסת ל-F25.1

10/09/2006 | 19:45 | מאת: דקלה

היי מישהו יכול להמליץ לי על פסיכיאטר או מכון טוב באופן פרטי

11/09/2006 | 00:49 | מאת: דור

אפשר להמליץ אבל תרשמי מאיפה בארץ, איזה סוג בעיה, איזה סוג מטפל, איזה טיפולים עברת עד היום וכיוצ"ב.

11/09/2006 | 13:25 | מאת: דקלה

היי דור אני מחפשת פסיכיאטר או מכון באזור המרכז אני כבר שלוש שנים בטיפול תרופתי שלא מצלח כל פעם מנסה תרופות אחרות אני רוצה אבחון מחדש

11/09/2006 | 13:13 | מאת: הילה

ד"ר דניאל לוי 039514634 ד"ר מוטי משיח 0506865638 שניהם מאוד מקצועיים ואמינים בהצלחה

10/09/2006 | 19:21 | מאת: הגר

לאחר מספר חודשים של נטילת רסיטל 20 מ"ג המליצו לי לעלות ל40 מ"ג כמה זמן עלי לחכות עד שהשפעת הכדור (40 מ"ג)תשפיע במלואה? תודה הגר

11/09/2006 | 00:38 | מאת: דור

מתחיל להשפיע אחרי 2-4 שבועות. השפעה מלאה אחרי 3 חודשים.

10/09/2006 | 18:39 | מאת: 123

שלום אני בן 21, סובל מדיכאון ומהתקפי פאניקה. ברצוני להתחיל בנטילת כמוסות OMEGA 3 מאחר שהבנתי כי יש ביכולתן לעזור. אני מתלבט בין כמוסות המכילות 1000 מ"ג חומצות שומן לבין כאלו המכילות 700 מ"ג חומצות שומן בלבד. איזה ריכוז מתאים יותר לגילי ולבעיות מהן אני סובל וכמה כמוסות באותו ריכוז מומלץ לי ליטול ביום. נ.ב. האם לא מזיק שיהיה בכמוסות הOMEGA גם חומצות שומן מסוג OMEGA 6 או OMEGA 9 ? * במקביל נוטל CIPRALEX 20MG ו - ALPRALID 0.25MG אחת לכמה ימים. * מתכוון לשלב את התרופות ואת האומגה 3 עם קומפלקס ויטמינים B + C

10/09/2006 | 22:56 | מאת: מירי 2

ממליצה לך להתייעץ עם החברה המייצרת את התרופה. פסיכיאטר- למיטב הבנתי לא יוכל לייעץ לך על מינונים של אומגה 3. חומצות אומגה 6 ו-9 למיטב ידיעתי טובות לבריאות. אתה צעיר - ולכן עוד גמיש בנפשך ללמוד ולצמוח מזה במלוא המרץ. ממליצה מאד על שיחות טיפוליות, והכי בעולם ממליצה על פעילות אירובית. כמובן שאם משהו מתורות המזרח ידבר אליך- לך גם על זה (יוגה, טאי צ'י) גם משהו חברתי ותומך בכוון של סדנאות מודעות יכול להעמיק מודעותך ולתת כתף תומכת. להיות פחות לבד, היחד מאד עוזר. בחר את מה שמדבר אליך, אל תאחז רק בתוספי מזון. תרגיש טוב, מירי.

11/09/2006 | 10:25 | מאת: 123

10/09/2006 | 13:55 | מאת: רוני

לקחתי בעבר במשך שנה וחצי כדורים נגד דיכאון אולי 6 סוגים ניסיתי ,אני רוצה לנסות שוב אך מפחדת מאד מעליה במשקל אני חייבת לציין כי לא היה משהו שממש השפיע עלי ,איזה כדורים הכי לא גורמים לעלייה

11/09/2006 | 00:41 | מאת: דור

מבין ה-SSRI פרוזק (=פלוטין=פריזמה) גורם הכי מעט ולעיתים אף גורם לירידה במשקל... או אדרונקס.

16/09/2006 | 21:15 | מאת:

לרוני תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, בכל אופן כדאי שלא תטלי תרופה שלא עזרה לך בעבר וכדאי לנסות תרופה מקבוצה אחרת מאלו שניסית בעבר. אולי כדאי להוסיף שיחות-פסיכותרפיה? שבוע טוב דר' גיורא הידש

10/09/2006 | 13:39 | מאת: אמא

פסיכיאטרית אבחנה את בני בן ה11 כסובל מכפיתיות אובססיבית והוא מקבל מזה כחודש פריסמה (2 כדורים של 20 מ"ג) פעם ביום ועכשיו הוסיפה רספירדל רבע כדור פעמיים ביום. אין שום שינוי אצל הילד מתחילת הטיפול. מה דעתך על הטיפול התרופתי? איפה אני יכולה לקבל המלצה לפסיכיאטר ו פסיכולוג באיזור הצפון? תודה

11/09/2006 | 00:47 | מאת: דור

הפסיכיאטרית שמטפלת בילד היא מומחית לילדים ונוער? מומלץ שהילד יבדק ע"י מומחה לילדים ונוער. אין הרבה פסיכיאטרים לילדים בצפון ולכן גם רשימת המומלצים היא די מצומצמת.

16/09/2006 | 21:17 | מאת:

לאמא תודה לדור, ואף אני פסיכיאטר מומחה למבוגרים ולא לילדים ונוער. באופן עקרוני הטיפול שניתן הוא טיפול מקובל ל OCD, אבל חשוב שהפסיכיאטר יהיה מומחה לילדים ונוער. מסיבות מובנות איני ממליץ על רופאים בפורום. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שאלתי אותך לא מזמן אם יש קשר בין סוכרת לבעיות נפשיות ולפי תגובתך הבנתי שאתה אומר שאין ממש קשר. אז רציתי לעדכן אותך שיש מחקרים שאומרים שיש קשר במיוחד בין סוכרת ודיכאון. תסתכל בקישור הבא ואמור לי מה דעתך בנושא: http://www.nfc.co.il/archive/001-D-109782-00.html?tag=12-34-17

מבלי עדיין לקרוא הקישור והמחקרים, אני יכולה מהתבוננות באבי, לראות שיש קשר. ובכלל אני מאמינה בקשר או יותר נכון בעירוב הנפש בגוף. עירוב בלתי ניתן להפרדה. אפילו המשפט הרווח 'קשר בין גוף לנפש' טומן בחובו הפרדה מסויימת. כשמסתכלים היטב פנימה - הנפש שוכנת בכל תא בגוף. לחוסר איזון תמיד יהיה ביטוי בפיסיות שלנו, וההיפך. מה שבודהה הבין כבר לפני אלפיים שנה, אנחנו מתחילים לחקור בכלים מערביים ששוב ושוב מפרידים, מנסים לפענח איזה קשר רופף.....איזה דיליי יש לנו...(לעולם המערבי) שנה טובה שמחה ומאוזנת לכולנו, מירי

שלום לך, בוודאי שיש קשר בין סכרת להפרעות נפשיות. אני חושבת, ש לכל מחלה יש הפרעות נפשיות, ניכנסים לדיכאון, או חרדות. במיוחד סכרת זו מחלה שאין לה מרפה. אבל, הפרעה נפשית היא לא מחלה מתמשכת כלומר, היא חולפת. ולכן רוב המחלות הפיזיולוגיות שאין להם מרפא, משפיעות על הנפש. נפש בריאה בגוף בריא מיכל

לאורח תודה על הקישור, מכל דבר לומדים. כמובן שהדברים מורכבים, דיכאון בסוכרת לעומת אלו מחלות כרוניות? עד כמה הדיכאון שכיח יותר מאשר אצל האוכלוסיה הכללית. כך שאם משווים סוכרת שבה יש צורך בדיאטה ליתר לחץ דם, אז הדברים די מובנים. בכל אופן כוונתי היא שסוכרת עצמה אינה יוצרת דיכאון. (וכנראה שלכן לא מצאו קשר בין חומרת הסוכרת ושכיחות הדיכאון), אבל בודאי שידוע שמחלות כרוניות באופן כללי גורמות לירידה במצב הרוח/דיכאון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

10/09/2006 | 12:03 | מאת: דיכאון

אני סובלת מדיכאון ואובססיה ורופאת המשפחה המליצה לי על לוסטרל. כבר שבועיים אני נוטלת רק חצי כדור(25 מג) ושוקלת לעלות לשלם כי אין שינוי במצבי ע"פ שזה עוד מוקדם אני חוששת שחצי כדור אולי לא ישפיע ממש. האם לעלות לשלם או לחכות? וגם האם אסור בכלל שתיית אלכוהול? מה אלכוהול עושה עם התרופה? רופאת המשפחה לא ממש מתמצאת כך שלא יכולה לעזור אנא עזור לי. תודה רבה!

11/09/2006 | 00:58 | מאת: דור

1. המינון האפקטיבי לבעיה שציינת הוא 100 מ"ג ליום לפחות כך שכדאי לעלות במינון בקצב יותר מהיר (כל שבוע להוסיף 25 מ"ג). 2. שתיית אלכוהול מגבירה את תופעות הלוואי של לוסטרל (עייפות, כאבי ראש וכיוצ"ב). 3. פני לפסיכיאטר בקופת חולים שאליה את שייכת. גם אם זמן ההמתנה ארוך עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

16/09/2006 | 21:23 | מאת:

שלום, תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. הפרעה אובססיבית עלולה להיות עקשנית לטיפול ועדיף שרופא המתמצא בהפרעה ובטיפול בה יהיה המטפל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

10/09/2006 | 00:54 | מאת: רועי

לד"ר גיורא הידש שלום רב, בהמשך למכתבי הקודם ולתשובתך, מה האבחנה של מחלת נפש מסוכנת ? דבר נוסף, מדוע לא נראה לך שניתן למחוק את המידע ממשרד הבריאות ? קרוב משפחתי אובחן בבי"ח הפסיכיאטרי עם הפרעת אכילה לא ספציפית והפרעת אישיות לא ספציפית וככל הידוע לי היות ולא מדובר במחלת נפש מסוכנת והנ"ל היה קטין ואושפז לאחר המצאת החוק, לא ניתן למחוק את רישומו ?? מדוע ?? על פי החוק כן ניתן למחוק את הרישום. אינני מתייחס לאבחנות האחרות שקיבל בבית חולים תל השומר היות והמידע הנ"ל לא רלוונטי משום שאינו מדווח כלל למשרד הבריאות (לפי בירור עם מנהל המחלקה). ויתרה מכך, אומנם אינני רופא אך המטפלים בו בעבר, לא מסכימים עם האבחנות וגם אני לא. הוא סבל מהפרעה גבולית כמו שאני סיני.... בכבוד רב, רועי

16/09/2006 | 21:24 | מאת:

לרועי הרישום במשרד הבריאות הוא רישום של אשפוזים ללא קשר לאבחנה. לפי זכרוני שינו באמת את החוק בקשר לקטינים אבל כיוון שאיני מומחה לילדים ונוער איני מתמצא בחוק לגבי קטינים, אם תעדכן אותי לגבי החוק בדיוק אשמח ללמוד. שבוע טוב דר' גיורא הידש

09/09/2006 | 23:14 | מאת: שיר

נהגתי לקחת לוסטרל תקופות בחיי עם הפסקות, וכעת אני רוצה לחזור לתרופה מאחר ואני חווה תקופה לא קלה נפשית. האם תהיה להם השפעה או שעליי לנסות משהו אחר?

16/09/2006 | 21:27 | מאת:

לשיר בעבר חשבנו כי תרופה שעזרה למשהו בעבר היא התרופה המאימה לו ותעזור גם בפעמים הבאות אם יהיה צורך. בכל אופן הדברים לא כל כך חד משמעיים והתרופה בפעם החוזרת לא תמיד עוזרת. בכל זאת עדיין מקובל לנסות כתרופה ראשונה את התרופה שעזרה בעבר. עד שלא תנסי לא נוכל לדעת מה קורה אצלך... שבוע טוב דר' גיורא הידש

09/09/2006 | 16:01 | מאת: hadar

כבר כתבתי בעבר לגב אחי הדיכאון רק התדרדר כי הוא לא הסכים או מסכים לטיפול היה רופא משפחה נתן כדורים הוא לקח כמה ימים והפסיק וזהו מאז האשים אותי שאני הרסתי לו את המוח שלא חוזר למצב תקין ,והשנאה שלו והאשמה ממשיכה להתעצם שאני מתחילה לפחד ממנו בעצמי ,כבר שנה וחצי ככה והוא מאוד עצבני ויש לו רצח בעיניים,אין לי מושג אין לטפל בזה אני נואשתי ,יש כאן מצב עדין של היסטוריה מלפני אנו שנינו בוגרים שחלקנו דירה אחרי שההורים נפטרו ולא הפרענו אחד לחיי השני אבל מאז שקרה מה שקרה הכל התעורר ואני אובדת עצות להביא לו אישפוז כפוי אנני מסוגלת ,ביקשתי והתחננתי שילך לטיפול אך אין הוא מסרב אומר שלא יעזור ושבגללי הכל קרה שנסיתי להביא לו עזרה ורופא סיבכתי הכל אשמח לשמוע אם יש לך עצה בעבר כתבתי לך שהוא סירב שאביא מישהו חששתי מהתוצאות שאחרי אבל כבר איני יודעת מה לעשות...

16/09/2006 | 21:30 | מאת:

להדר אכן שאלה קשה, גם מעשית וגם ברמה המוסרית. קודם כל הייתי מדבר עם רופא המשפחה כדי להבין כיצד הוא התרשם ומה דעתו, כדאי לקבל את דבריו גם בכתב במידה ותצטרכי את המסמכים בעתיד. אולי רופא המשפחה יזום ויבצע את האשפוז הכפוי במידה והוא חושב שזה המצב? בדרך כלל האדם הקרוב לחולה "שרוף", כלומר החולה חושד בו ומאמין לו הכי פחות. לכן הדבר הנוסף שיכולים לעשות הוא למצוא אדם קרוב שמוכן להתאמץ ולהכנס לתמונה. בכל אופן את חייבת להיות חזקה ולעמוד בכל הלחץ וההאשמות הלא הגיוניות שלו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ריגשת אותי מאד מאד בתגובתך. מהעפת מבט בפורום ראיתי שאת מגיבה לשאלות והודעות של הגולשים. כשיהיה לי הפנאי מאד ארצה לקרוא את התגובות הללו. אני בטוחה שהן שופכות אור אחר על בעיות נפשיות. מכל מקום, אני חדשה כאן ותגובתך היתה לי כמים חיים. תודה כמובן, גם לפרופסור הידש על תשובתו.

09/09/2006 | 20:07 | מאת: תמימי

ענת יקרה שמחתי שעזרתי. תרגישי טוב. שבוע טוב. תמי.

16/09/2006 | 21:31 | מאת:

היי זו הזדמנות להצטרף לתודות ולהודות לך על העבודה המסורה שאת עושה בפורום. תודה ושבוע טוב הידש

09/09/2006 | 14:31 | מאת: תותי

שלום, רציתי לשאול: אני כבר שבוע בדכאון של ממש. אני עייפה כל הזמן, הכל אני עושה באיטיות, אין לי רצון כוח או מוטיבציה לעשות דבר. אני ממעיטה בעבודה, מרבה בשינה וממעיטה באוכל. הייתי אצל הפסיכולוג והוא אמר לחכות עוד לפני לקיחת כדורים, כי אולי זה יעבור מעצמו. בינתיים, רציתי לדעת, מה עליי לעשות בעניין התזונה? אני שותה רק מים ותה, ומסוגלת לאכול בקושי במשך היום, אני אוכלת מעט ירקות ואולי ביצה ביום, האם עליי לקחת ויטמינים בכדי להשלים תזונה ולא אחלש עוד יותר? מה אתה ממליץ לעשות? מה אפשר לעשות שהכי לא רוצים לאכול אבל אני יודעת שזה לא בריא? כרגע אני לוקחת B12 כי אני אנמית, יחד עם חומצה פולית, ואומגה 3 בכדי להיות שמחה וזה לא עוזר, וברזל כי אני מרגישה הכי חלשה בעולם. מה אתה ממליץ לי לעשות? תודה רבה

09/09/2006 | 20:23 | מאת: תמימי

תותי זה מן מעגל כזה- אין כוח לאכול ולא אוכלים אז אין כוח... בטוח שיש קשר בין מצב של חוסר אנרגייה למצב של תזונה ירודה. אולי תלכי לתזונאית, היא מבינה בזה יותר מפסיכיאטרים. וכדאי לשלב פעילות גופנית כמו למשל שחייה או אירובי, שימריצו קצת את הגוף. וחיבוק גדול, מכל מי שבסביבה, וגם ממני. שבוע טוב, תמי.

16/09/2006 | 21:33 | מאת:

לתותי שבוע הוא זמן ארוך לסבול ממצב רוח ירוד, אבל לא רצים לאבחנה של דיכאון אחרי שבוע. כך שקודם כל כדאי להבדק אצל רופא המשפחה, לבדוק האם באמת יש חוסר בויטמינים ובמיוחד B12 ובטח שחשוב לאכול באופן מאוזן וכמות מספיקה. אולי מדובר במחלה גופנית? קודם כל צריך לברר את הצד הגופני. שבוע טוב דר' גיורא הידש

09/09/2006 | 12:46 | מאת: שיר

שהדירה שאני עוברת אליה היא שלי. לקחתי משכנתא ארוכת שנים לבד, ואני בחרדה מכל מה שכרוך סביב זה. בעיקר התחושה שאני לבד עם זה, למרות שאני מקבלת עזרה מהוריי. אני חוששת מה יקרה עוד כמה שנים, כאולי לא אוכל לעבוד ולהרוויח כמו היום... גם לדירה חסרונות מסויימים שבגלל מגבלות תקציב, רכשתי אותה. לא יודעת איך אתמודד עם המגורים בה. אולי באמת נוגדי חרדה זמניים יעזרו, ואשמח לשמוע המלצות.

10/09/2006 | 15:40 | מאת: דו?רו?ן

ברוכה הבאה למועדון משלמי המשכנתא :) ראי את זאת כך : צריך לגור איפושהוא נכון ? או שכירות או קניה , תמיד נצתרך לשלם עבור קורת גג אלא אם כן ירשנו דירה וגם אז ישנם הוצאות.. כך שתמיד אנו צריכים לדאוג לפרנסתינו כך כולם.. לכל דבר יש פתרונות אם את לא מרוצה מהדירה את תמיד יכולה או למכור או להשכיר ולשכור במקום אחר אלו פרטים טכניים , נוגדי חרדה זמניים יעזרו לך רק לזמן קצר כשמם הם נועדו לבעיות נקודתיות,יעוץ פסיכולוגי יכול לעזור יותר להתמודד .

16/09/2006 | 21:34 | מאת:

לשיר תודה לדורון הידש

09/09/2006 | 11:55 | מאת: שרון

האם יש תרופות שהם גם נוגדות דיכאון וגם נוגדות פסיכוזה? האם שילוב של שתי תרופות משתי הקבוצות אפשרית? למשל פרוזק וזיפרקסה? האם הסיכוי להשמנה גובר עם השילוב? תודה

16/09/2006 | 21:36 | מאת:

לשרון כל התרופות נוגדות הדיכאון עלולות במקרים נדירים לגרום לפעילות יתר ופסיכוזה. השילוב של נוגדי פסיכוזה (המגינים מפני אפשרות זו) עם נוגדי דיכאון מקובל. בארה"ב ישנה תרופה המכילה גם זיפרקסה וגם פרוזק ביחד. כדור אחד. כך שהשילוב בהחלט מקובל. התרופה הזו עדיין לא הגיע לארץ ולכן איני מכיר עדיין את הסטטיסטיקה של עליה במשקל אתה, אבל הגיוני שיש עליה במשקל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

09/09/2006 | 08:10 | מאת: בחור בן 34

התחלתי לקחת רמרון- האם הוא גורם להשמנה בגלל הגברת אכילה? האם ההשמנה סבירה יותר להתרחש ככל שהמינון גבוה יותר? תודה רבה בחור בן 34

16/09/2006 | 21:37 | מאת:

שלום, הרמרון גורם לעליה בתיאבון וכך גם לעליה במשקל. באופן אבסורדי העליה במשקל גדולה יותר במינון נמוך (15 מג') ולעתים היא פחותה במינונים גבוהים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

09/09/2006 | 02:22 | מאת: רותם

הייתי מעוניינת לקבל המלצה על חברה מסויימת של התכשיר מאחר שיש בפארמים מבחר כל כך גדול ואני לא יודעת מה באמת יעיל וכדאי והאים ניתן ליטול את התכשיר בנוסף ללוסטראל??? תודה מראש

10/09/2006 | 07:46 | מאת: תתת

שלום לך, אומגה 3 הינו סוג של ויטמין הנמצא בדגים ואינו נחשב או נמכר כתרופה. ניתן לרכוש אותו ללא מרשם רופא בכל בית מרקחת.

10/09/2006 | 12:05 | מאת: דו?רו?ן

רותם, כל אומגה 3 יכול להיות טוב יש עם ריכוז יותר גבוה של חומצות ויש עם פחות גם המחירים משתנים, יש ממקור חי ויש ממקור צמחי ,תתיעצי עם הרוקח בפארם . ויש גם מזונות שבאופן טבעי יש להם אומגה 3 ( דגים : טונה , סרדינים ,מקרלים ,סלמון ,זרעי פישתן וכו') כך שאת יכולה להוסיפם לתזונה שלך במקום או בתוספת ל אומגה 3. אין בעיה לקחת עם כל כדור.

08/09/2006 | 23:48 | מאת: רועי

לד"ר גיורא הידש שלום רב ! אנשים שבעברם אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי מדווחים למשרד הבריאות מחלקת מידע והערכה ושמם נכנס למאגר המידע וקובץ המאושפזים הפסיכיאטרים. חלקם בהמשך אף מגישים תביעה להכרה בנכות בביטוח לאומי ומקבלים קצבת נכות. 1. המידע המצוי בתיק הרפואי בביטוח הלאומי של מקבל הקיצבה מכיל מידע רב. וכן מידע רפואי (שלפחות בטרם הגשת התביעה לנכות) שלא מוכנס למאגר המידע במשרד הבריאות ועליו אין חובת דיווח ושאינו חלק מהסטטוס הפסיכיאטרי והמידע הרשום בסיכום המחלה של בית החולים הפסיכיאטרי בו האדם היה מאושפז. דוגמה מעשית: נערה אושפזה בבית חולים הפסיכיאטרי גהה בשל אנורקסיה נרבוזה ולאחר מכן אושפזה בבי"ח חיים שיבא תה"ש במחלקה אישפוזית להפרעות אכילה. האם ביטוח לאומי גם הוא מדווח על מקבל הגמלה למשרד הבריאות למחלקה למידע והערכה או שהמידע נשאר חסוי ? 2. מהי ההגדרה למחלת נפש מסוכנת ? 3. נודע לנו כי עפ"י חוק נוער טיפול והשגחה ניתן אולי למחוק את שמו של קרוב משפחתי ממאגר המידע במשרד הבריאות לאור שהיה קטין בצעירותו ולא אובחן עם מחלת נפש. הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי, למשך 3 שבועות, בגיל 16, לאור בעיית אובדנות ואובחן עם: הפרעות אכילה NOS, והפרעת אישיות לא ספציפית. שוחרר בחתימת הוריו ולאחר חודשיים אושפז בבית חולים חיים שיבא תל השומר, במחלקה להפרעות אכילה, למשך כחודשיים ואובחן עם: דיכאון מג'ורי- דיסתימיה, אנורקסיה נרבוזה (פרג'ינג טייפ), הפרעת אישיות גבולית, אגורבופיה וחרדת נטישה. בהמשך אימו הגישה תביעה להכרה בנכות בביטוח לאומי ונמצאי זכאי לקיצבה חודשית (ייתכן ועד היום הוא עדיין מקבל קיצבה כשהוא בן 24- אך כיום הוא בריא ויציב, מתפקד, עובד, לא אושפז שנית, וללא טיפול תרופתי כלל, וקרוב לוודאי שלא בוטלה הקיצבה "כי מי ייתנגד לקבל כסף כל חודש ?") שאלותיי הממוקדות הן: האם האבחנות הרפואיות שקיבל בשתי בתי החולים נחשבות כמחלת נפש מסוכנת ? האם ביטוח לאומי מעביר את המידע הרפואי שקיבל בבי"ח תל השומר (שלא חל עליו חובת דיווח) למאגר המידע במשרד הבריאות ? האם לדעתך ניתן להאבק ולהסיר את שמו ממאגר המאושפזים ? עד כמה חמורות אבחנותיו הרפואיות והאם הפרוגנוזה טובה ? אודה לדעתך ולתשובתך המפורטת והמלאה. בכבוד רב, רועי.

09/09/2006 | 23:52 | מאת:

לרועי הביטוח הלאומי אינו מעביר חומר ואינפורמציה למשרד הבריאות. לפי ידיעתי שינו כעת את הדיווח לגבי קטינים, אבל איני מצוי בפרטים ולכן תשובתי אינה מבוססת. עם זאת כפי שהדברים נראים שמדובר על מצבים די קשים איני חושב שאפשר למחוק את הרישום במשרד הבריאות. לגבי הפרוגנוזה. הפרוגנוזה היא תוצאה של המיכלול של התמונה והאדם. לא ניתן על סמך אבחנה או מכתב קצר ברשת לקבוע את הפרוגנוזה של אדם מסויים. בכלל הייתי נזהר להעריך את הפרוגנוזה כאשר שואל זאת קרוב משפחה ולא האדם עצמו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

08/09/2006 | 23:14 | מאת: דבורה

שלום עד כה ובמשל כשלוש שנים לקחתי : ראטלין 10-30 מ"ג ליום בהתאם לצורך , רסיטל 20מ"ג אחד בבוקר ואדרונקס 4 מ"ג אחד בבוקר ואחד בערב. עקב בעיות שינה קיבלתי לאחרונה גם טרזודיל חצי כדור = 25 מ"ג. שאלותי: איזה השפעות בינתרופתיות עלולות להיות ? קראתי מאמר רפואי (אך אולי מסקנתי בטעות ואי הבנה) שהטרזודיל משפיע על תרופות כגון רסיטל ע"י ניטרול חלקי של השפעתו ומצריך לכן במקרים כאלו מינון גבוהה מהרסיטל , אני מרגישה שהשפעת הראטלין פחותה מאז שאני לוקחת טרזודיל . אודה לקבלת תשובתו של הרופא ולכל מי שמכיר \ יודע תודה דבורה

09/09/2006 | 23:48 | מאת:

לדבורה איני יודע את התשובה מבלי לחפש בספרות (אולי משהו יודע?), בכל אופן אם עלולה להיות השפעה בין תרופתית עם הטרזודיל (ואת נוטלת מינון נמוך), אז מדוע לא להשתמש בתרופות שמיועדות לשינה? שבוע טוב דר' גיורא הידש

08/09/2006 | 22:09 | מאת: משה

איזה סוגי בעיות ונושאים נכנסים להגדרה של פסיכיאטריה רכה?

09/09/2006 | 23:46 | מאת:

למשה אין הגדרה מדוייקת אבל בדרך כלל הכוונה היא לכל ההפרעות שאינן מחלות נפש. מתכוונים בדרך כלל לחרדה, דיכאון ומצבים הסתגלותיים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

08/09/2006 | 20:55 | מאת: נינה

שלום רב. אני עובדת בעבודה מסוימת מזה שנתיים וקצת. העבודה הזו מסבה לי סבל רב משום שהבוסים שלי ממש מתעללים בי. צועקים עלי, מורידים לי את הבטחון העצמי בכל הזדמנות ונותנים לי להרגיש ממש רע עם עצמי. אני מרגישה שבתקופה האחרונה ממש נכנסתי לדכאון. אני בוכה ללא הפסק, יש לי שינוי מצבי רוח בצורה מאוד קיצונית, אני מאוד פסימית ועצובה. לא מסוגלת להנות מכלום באמת. השאלה שלי היא - האם אפשר לקבל ימי מחלה על דבר שכזה? אני לא מתפטרת בגלל שמבחינה כלכלית אין לי אפשרות להתפטר כרגע אבל מצד שני - אני לא מתפקדת ולא מסוגלת לחזור לשם. אני ממש מרגישה שזה מזיק לי לבריאות (התקפי בכי וכעס, חוסר בתאבון וכו'). אודה לכל תגובה. נינה

09/09/2006 | 20:20 | מאת: תמימי

נינה יש מצב ללכת לרופא משפחה ולקבל כמה ימי חופש, בלי אבחנה, על סמך דיווח שלך על חולשה וצורך בחופש בגלל עייפות נפשית ופיזית. אם את בטיפול פסיכולוגי את יכולה להציע לרופא משפחה לתת לתיק האישי שלך מכתב מהפסיכולוג על המשבר שעברת עם המלצה לחופש מחלה. אני קיבלתי ככה חופש, בלי הגדרה של דיכאון, ועכשיו כשחזרתי לעבודה אני מרגישה שממש התמלאו לי המצברים. תרגישי טוב, ותנוחי, זה עוזר. שבוע טוב, תמי.

09/09/2006 | 23:45 | מאת:

לנינה רופא המשפחה בודאי שרשאי ומדרך כלל גם יעזור לך ואף יאשר לך את ימי המחלה. איני מכיר את מצבך, אבל לעתים הבריאות חשובה יותר מדברים אחרים. כנראה ש"הבוסים" שלך אינם שווים אותך ואת המאמץ שאת משקיעה בעבודה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

08/09/2006 | 15:35 | מאת: תמימי

אני קוראת עכשיו את אורות התשובה מאת הרב קוק. יש שם כמה התייחסויות על דיכאון שאציתי לחלוק איתכם. "הפסיכולוגי מוסבר על ידי המטאפיזי. הדיכאון נובע מעצם מקור הרע, כלומר מן הרשעים: הסתלקות הרצון, הבולמת את פריצת החירות ומונעת את ההתפשטות המפרה של העוצמה הרוחנית של הנפש. אי הפגשותו של הפרט עם הווייתו הפנימית קוטעת אותו מהמימד הגלובאלי של הקיום. מאחר ואינו צועד עוד לעבר הווייתו, מצטמצמת יצירתיותו וקמלה. ההסתיידות הזאת מונעת מן ההכרה את דחיסותיה החיוניות, את יכולת גדולתה, ורפיסות זו מתבטאת ברגש עז של חוסר איזון ועצב עמוק... החטא, יהיה אשר יהיה התחום שהוא מתגלה בו, הוא תמיד הפרדה וחלוקה אשר מצביעה על נסיגה בדחיסות החיונית (תיוג?). הבידוד והפיצול תוצאותם ניכור הנשמה, המתבטא, כמו כל אובדן של האחדות, בסבל רב. הדיבור, הצעקה, התפילה הם תחינת האדם למען שבירת הסופיות, קריאה לפריצת הטרנסטנדנטיות אל העולם. כאשר מתברר כי מאמצים אלה אין בהם די להפגת הגעגוע לאינסופי, לא נותרת אלא השתיקה. שתיקה מעבר לדיבור היא המקום המקורי דרכו יכול לצמוח שינוי מחדש. השתיקה הזאת היא ירידה למצולות ההוויה, למעמקי נפשו של האדם, שבהם האדם השב להיות הוא עצמו במליאות, שב ומוצא בפנימיותו את המשאבים ליצירתיות המביאה אותו לידי פיוס עם המציאות הכללית. מהות החטא אינה בהפרת החוק החיצוני, אלא ברגש המטריד של פגיעה בהוויה העצמית העמוקה. אכזבה זו מורגשת כהצטמקות רצון הקיום, כייסורים וכחרדה. אחר כך, בעיקבות העמקתה של התודעה המודאגת ממצבה, היא נעשית חוויה של אני המגלה לעומת רקע של קיום, סדר של המציאות שהוא אינו יכול להשתמט ממנו. העצב הוא התקשחות הנפש והוא מביא לידי תהליך קטלני של הפחתת ערך החיים, שבעלי המוסר היהודי רואים הו, אם לא את עצם החטא, לפחות את אחת הסיבות המסוכנות להשתרשותו. ובתוכן זה דומה האדם בחופשו ליוצרו, ליוצר כל, בחפצו המקיף והחופשי מכל מועקה. כשידיעה זו מתבררת, מיד מוצא האדם את עצמו מלא חדווה, מסולק מכל עצבות. על כן ישרי לב שמחים תמיד. החטא המביא לידי הפרדה בהווייתינו, בינינו לבין הזרם החיוני הכללי, קוטע את תהליך התהוותינו. החרדה המודחקת לפעמים, והמרירות הנובעת ממנה, מטביעים את חותמם על הווייתינו, ולפי התפקוד שנפגע הם מתבטאים בתכונות החיצוניות השונות של האישיות. הקשר עם הזולת מקבל בהקשר זה משמעות חדשה המעשירה ומעמיקה את תוכנו. זוהי תביעה של חריגה מגבולות של אינדוודואליות לקראת כינון סדר יחסים שחיי דבקות נקבעים בהם. הידוק הקשרים עם הזולת היא שלב חשוב בדרך הגישה של החוזר בתשובה אל הווייתו האמיתית, הנמצאת בקשר עם המציאות הכללית. האלימות, שלילת האחר, הם גילויים של רצון בעוצמה המתפשט על חשבון עוצמת הרצון ובכיוון מנוגד לה. החיים הרוחניים אינם עולים בראש ובראשונה לסקרנות אינטלקטואלית, אלא לצורך פנימי של התעלות. האדם אינו מסכים לראות במצבו הנוכחי ביחס למציאות את גבולו האחרון. מכאן שאיפתו להתאוששות, שרוחניותה תהיה חזקה יותר ככל שמטרתו תהיה גבוהה יותר. הרצון הוא התכונה המבטיחה את ההחלטה הבאה מן הלב ובו בזמן את הקשר שלו עם החיניות הכללית. הוא הוא מהות האישיות העמוקה והפעלתו היא "מעשה התעלות" אמיתי לעבר הטרנסנדנטי." שבת שלום, תמי.

09/09/2006 | 11:04 | מאת: חבר נאמן

מבחינה פילוסופית כל מילה בסלע. היכן החלק הפיזיולגי שהוא מרכיב די משמעותי במחלת הדיכאון.

09/09/2006 | 16:53 | מאת: מיכל

היי תמי, מה שלומך? יש שאלה אליך, איך משתלב לך נושא הרוח והחומר? כידוע פסיכיאטריה זה עיסוק בחומר... מה דעתך? מיכל

שלום רציתי לשאול לגבי רסיטל/אדרונקס האם גם בירידת מינון צריך לחכות בין 3 ל6 שבועות עד להשפעת הכדור לטובה? אני התחלתי לפני 3 חודשים עם אדרונקס כדור ליום 4 מ"ג ורסיטל כדור ליום 20 מ"ג. בחודש וחצי האחרונים ניסיתי הרבה פעמים להעלות את שניהם למינון כפול אך לא הצלחתי ואני שוב חזרתי אתמול למינון הרגיל לאחר שהרופאה אמרה כי התופעות לוואי מפריעות לכדור לפעול נגד הדיכאון במידה והרסיטל עובד עלי תוך כמה זמן ישפיע המינון הרגיל האם לאחר הורדת מינון גם צריך לחכות 3-6 שבועות עד להטבה או שזה מיידי?

לאייל אני חושב שהרופאה התכוונה שתופעות הלוואי מקשות עליך לא פחות מאשר הדיכאון. תופעות הלוואי חולפות תוך מספר ימים ולכן צפוי שיפור. אם אחרי שישה שבועות מההתחלה אין שיפור אז בדרך כלל מקובל להחליף את התרופה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

10/09/2006 | 19:05 | מאת: אייל

ממתי אני מתחיל לספור 6 שבועות האם מתחילת ירידה במינון או שגם הימים שלקחתי מינון כפול נכללים בתוך ה6 שבועות?

08/09/2006 | 14:56 | מאת: מיכאל

שלום פורום... אז בסוף למרות החששות, הפחדים, החרדות וכו...עשיתי אתמול א. ערב קטנה לכמה חברים, והיה מוצלח מעל ומעבר למצופה. לפחות אני מאוד נהניתי. בסוף החלטתי לעשות ארוחת ערב מצומצמת, אז לא הזמנתי אותכם וגם לא אנשים מהעבודה. חבר טוב שלי, שגם במקרה סובל מדיכאון, עזר לי לבשל. אני לא ממש יודע מה הייתי עושה בלעדיו. הוא סרב בתוקף להשאר לארוחה עצמה, אלא רק עזר לי לבשל. הוא טען שהוא חייב לנסוע, אבל נראה לי שהסיבה האמיתית היא החשש שלו מאירועים כאלה, חבל- נראה לי שהוא היה נהנה. היום גם ניקיתי את הבית...היה אולי נכון יותר לנקות לפני שהאורחים הגיעו, אבל לא ממש היה לי זמן.... הפסיכולוגית שלי נמצאת עכשיו בחו"ל. היא לא תהיה שבועיים. נראה איך אני אשרוד בלעדיה, אולי נכתוב כאן יותר, אם כי בזמן האחרון אני מרגיש שאני פחות ופחות זקוק לה, בניגוד ללפני חצי שנה, שהייתי מתנדנד עם הדיכאון, והיה לי מעין דיכאון קל. טוב, זהו, שבת שלום... מיכאל

08/09/2006 | 15:09 | מאת: תמימי

היי מיכאל שמחה, כרגיל, לקרוא את עידכונך. גאה בך על המסיבה. ועל הניקיון. ועל בכלל. תזכור שאתה חייב לי ביקור אצלי, ואירוח אצלך. לא מוותרת! שבת שלום, תמי.

08/09/2006 | 16:28 | מאת: אמא רחוקה

מה יהיה בסוף תתברגן ותהייה כמו כולם מגיעות לך ברכות ואנחנו גאות בך

09/09/2006 | 23:41 | מאת:

למיכאל כל הכבוד!! והעיקר שכולם נהנו וגם אתה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

08/09/2006 | 13:55 | מאת: אמא של...

בני היקר לא לוקח את הריספרדאל והכל חוזר לאט לאט.הוא מבולבל, עצוב, לא יוצא כמעט מהבית, לאחר שלושה משפטים הוא קצר רוח וסוגר שיחה.אולי הפסיק בשל תופעות הלוואי, אולי כי...לא יודעת. רב הנסתר על הגלוי בסכיזופרניה הזו. ברגע זה סיפרה לי מישהי על התרופה - סוליאן שהיא מצוינת. נא ספרו לי על זה... כמה שיותר משתמשים יעזור לי יותר. תודה , חיבוק ושבת שלום ליקיריי מהפורום.

10/09/2006 | 15:52 | מאת: דו?רו?ן

מחיפוש באינטרנט: http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=36&u=279 http://www.priory.com/focus13.htm

08/09/2006 | 12:34 | מאת: מריאלה

אני חושבת לבקש מהרופא שלי להחליף את סרוקוול לגאודון- אני לא חולה בסכוזפרניה או במאניה דיפרסיה כמה תעלה לי בערך התרופה לחודש- מינון נמוך אני מניחה... מזה שנה אני לוקחת סרוקוול במינון 50 התרופה העלתה לי את רמות הכולסטרול בדם ואני חוששת להמשיך לקחת הבנתי שגאודון לא גורמת לתופעות כאלו תודה רבה!

למריאלה אכן, היתרון של הגאודון שהוא אינו גורם לעליה במשקל. איני יודע את המחירים של התרופה, אולי משהו יכול להוסיף? שבוע טוב דר' גיורא הידש

10/09/2006 | 18:15 | מאת: ברק

אני משלם על גאודון 300 ש"ח 30 כדורים. 10 ש"ח\כדור. אחרי הנחה נאמר לי שערכו של הכדור הוא 750 ש"ח לחודש

08/09/2006 | 12:24 | מאת: ברק

שמעתי על התרופה דפוקסטין (Dapoxetine), שמעתי שהיא גם לשפיכה מוקדמת וגם נוגדת דיכי. איפה אמצא מידע עליה ? האם יש לה שם נוסף (אולי אני מכיר) ?

09/09/2006 | 13:41 | מאת:

לברק לא מצאתי את התרופה ברשימות של התרופות בארץ. בכל אופן מדובר על תרופה הפועלת על הסרוטונין אז בודאי שהיא גורמת בדחיה של השפיכה. בכל התרופות מסוג הפרוזק אנחנו רואים בכך חיסרון, וכאן מנצלים את החיסרון ליתרון. כך זה גם היה עם המלריל=רידזין בעבר. אולי זה יעזור Dapoxetine [LY 210448], a selective serotonin reuptake inhibitor (SSRI), is structurally related to fluoxetine with antidepressant activity. Dapoxetine is the D-enantiomer of LY 243917 AND is 3.5 times more potent as a serotonin reuptake inhibitor than the L-enantiomer. Dapoxetine was in phase I clinical trials in the US with Eli Lilly as an antidepressant, but no recent development has been reported for this indication. However, development is underway for the treatment of premature ejaculation, with phase III trials for this indication being completed in the US.The phase II trial for the treatment of premature ejaculation was conducted by PPD GenuPro, a subsidiary of PPD, which was established from a collaboration between Eli Lilly AND PPD for the development of drugs to treat genitourinary disorders. Both Lilly AND PPD had an option to re-license dapoxetine upon completion of phase II trials, but neither company exercised its option, AND the rights remained with PPD GenuPro. In December 2003, PPD Inc. acquired from Eli Lilly AND Co. the patents for dapoxetine for development in the field of genitourinary disorders. As part of the transaction, PPD AND Lilly terminated their existing license agreement for dapoxetine. In December 2000, PPD GenuPro granted an exclusive, worldwide license for dapoxetine to ALZA Corporation, a wholly owned subsidiary of Johnson & Johnson. ALZA will be responsible for development, manufacturing AND commercialisation of dapoxetine for urological indications, including premature ejaculation. It will make initial, milestone AND royalty payments to PPD GenuPro, a portion of which will be paid to originator Eli Lilly. PPD Inc. received a milestone payment relating to the ongoing development of dapoxetine for premature ejaculation in July 2003. In December 2003, PPD AND ALZA amended the dapoxetine license to allow PPD to receive a fixed-sum cash payment apon NDA approval. In return for this, ALZA will not have to make sales-based payments for a period of time following the approval of dapoxetine. If dapoxetine is approved by the US FDA for premature ejaculation, the drug will be marketed in the US by Ortho-McNeil Pharmaceutical, Inc. In December 2004, ALZA Corporation submitted a new drug application to the FDA for dapoxetine hydrochloride in the treatment of premature ejaculation. If approved by the FDA, dapoxetine hydrochloride will be marketed in the US by Ortho-McNeil Pharmaceutical, Inc. Johnson & Johnson plans to support the launch of dapoxetine for premature ejaculation with a 'responsible' direct-to-consumer advertising campaign. In May 2005, Johnson & Johnson presented data from two phase III trials involving dapoxetine for the treatment of premature ejaculation, during the 100th Annual Scientific Meeting of the American Urological Association (AUA-2005). Results on drug interactions AND pharmacodynamics of dapoxetine were also presented during this meeting. Dapoxetine also appears to be a useful adjunct to morphine, lowering the threshold for analgesia, although the compound itself has negligible analgesic activity. In December 2003, PPD, Inc. acquired from Eli Lilly AND Company the patents for dapoxetine for development in the field of genitourinary disorders. Under the terms of the agreement with Lilly, PPD will pay Lilly 65 million US dollars in cash. PPD will also pay Lilly a royalty on net sales of dapoxetine in excess of a certain threshold of annual net sales. As part of the transaction, PPD AND Lilly terminated their existing license agreement for dapoxetine. שבוע טוב דר' גיורא הידש

08/09/2006 | 12:22 | מאת: יעל

מה דעתכם על הכתבה? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3301033,00.html

09/09/2006 | 13:26 | מאת:

תודה ליעל, אכן סקר חשוב הידש

09/09/2006 | 14:29 | מאת: מיכלי

לד"ר הידש, זה כל מה שיש לך לומר בנושא? ציפיתי ליותר. למשל: איך מטופל\ת יכול\ה לזהות כיוון ולהיזהר? אל מי פונים כשזה קורה וחוששים שלא יאמינו ? האם ידוע לך מה עושה משרד הבריאות או איגוד הפסיכיאטרים למיגור התופעה? אשמח אם תתייחס. תודה. מיכלי

09/09/2006 | 16:39 | מאת: מיכל

שליש מהמטפלים מדווחים כי הם מטפלים במטופל שנוצל מינית על ידי מטפל קודם. הכותרת שטוענת, ששליש מהמטופלים נוצל מינית אינה תואמת את הכתבה שמדברות על כך ששליש מהמטפלים מדווחים שיש להם מטופל (אחד או יותר) שנוצל מינית תחשבו על זה. מיכל

אשמח לשמוע את דעת המשתתפים בנושא, הנושא חשוב ביותר והייתי שמח לו הייתם כותבים יותר. הידש

08/09/2006 | 09:23 | מאת: רונן

ד"ר שלום! האם יש טעם לקחת מינון של 2 מ"ג אדרונקס לטיפול ב ADD? נראה לי שהתרופה עוזרת לי אבל האם יכול להיות שזה רק פסיכולוגי? (כי הבנתי שהמינון המקובל הוא 8 מ"ג) (ניסיתי 4 מ"ג והיו לי תופעות לוואי . בעבר גם ניסיתי קונצרטה התרופה לא התאימה לי) תודה

לרונן בהחלט כן, כדאי וחשוב. בארה"ב יש את הסטרטרה שהיא התרופה היחידה שהוכחה יעילה להפרעת קשב אצל מבוגרים. הסטרטרה אינה מיובאת לארץ, אבל האדרונקס פועלת באותו המנגנון כמו הסטרטרה. האדרונקס לא נבדקה להפרעת קשב אבל סביר שהיא פועלת כמו הסטרטרה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

08/09/2006 | 08:16 | מאת: ענת

ד"ר הידש היקר!! אני מאד מקווה שאצליח לנסח את שאלותי כראוי. כאשר אנו מדברים על אישיות, באופן כללי, האם ההגדרה מתיחסת לתיאור אישיותו של האדם כפי שהיא בהווה או כפי שהיא בפוטנציה, כלומר, כפי שהוא נולד איתה? והאם האישיות היא תוצר של גנטיקה או השפעה סביבתית, או גם וגם, ואיזה חלק יותר דומיננטי? החלק של הנתונים המולדים או ההשפעה הסביבתית? וזה מוביל אותי לשאלה הבאה: כאשר אנו מגדירים הפרעות אישיות, נניח אישיות גבולית, פאראנואידית, סכיזואית וכו', האם בהכרח האדם בשלב מסוים של חייו היה מפתח את הפרעות האישיות הזאת ואין זה משנה לאילו נסיבות חיים הוא היה מגיע? או שאולי הפרעת אישיות עלולה להתפתח דווקא בהשפעת נסיבות החיים גם אצל מי שאין לו למשל, שורשים גנטיים של הפרעות אישיות? אני יודעת שזה נשמע מבולבל כי קצת קשה לי לנסח. וזה מוביל אותי לשאלה נוספת: אם נניח שאדם נולד עם מטען גנטי נפשי מסוים (כמה טוב היה אם היו לנו בדיקות מעבדה, למשל, כמו בדיקות דם, שמודדות את הדבר הזה...), ונניח שהוא מטבעו אדם מופנם ואינו 'חיה חברתית', ומסתפק בחבר טוב אחד או שניים, האם אם נניח, אותו אדם יחיה בסביבה שמקדשת את הקשרים החברתיים, יתחיל לפתח הפרעות אישיות רק משום שהוא ירגיש חריג בסביבתו? כלומר, 'ירכוש' לעצמו הפרעת אישיות? ומה תפקיד התרופות בקטע הזה? האם הן בהכרח תעזורנה? אם נניח לדוגמא, אדם שלא ניחן במוטיבציה אדירה מולדת האם הוא יצליח לפתח אחת כזאת רק משום שאותו אדם יחיה בסביבה בה דורשים השיגיות? אודה לך מאד על ההתיחסות.

08/09/2006 | 14:59 | מאת: תמימי

ענת היקרה שאלות מצויינות שאלת ולא על כולן יש לי תשובות. אולי רק אתייחס למשפט האחרון שלך- המתייחס ל"אדם שלא ניחן במוטיבציה אדירה מולדת, האם יצליח לפתח אותה בחברה הדורשת הישגיות." זו לדעתי תשובה למושג הפרעת אישיות. שמדובר בחברה שמחליטה על קיום מושג כזה. וברגע שכתבנו שיש בעולם הפרעת אישיות, יצרנו אותה... כי עצם התיוג הופך את האדם למתוייג. ולמי התיוג הזה עוזר? האם למתוייג? או שמא למתייג ולחברה המתקשה לחבק את חריגיה? לפני עשר שנים ניסיתי להתאבד בלקיחת 30 כדורים. אחרי שסיימתי לבלוע את כל הכדורים, הערתי את הורי, שכמובן לקחו אותי מהר לחדר מיון. כשהגענו למיון שאלה אותי האחות שקיבלה אותי למה עשיתי את זה ואני עניתי "כי אני רעה". סיבת הסבל שלי היתה המחשבה שלי על עצמי כרעה. התיוג שלי את עצמי ככזאת. ואז איבדתי את ההכרה ונכנסתי לטיפול נמרץ נשימתי לשלושה ימים, מחוברת לאינפוזיה ולקטטר, אמרו לי שכשהגעתי צעקתי בלי הכרה "אתם לא מתייחסים יפה לחריגים". לא יודעת מאיפה זה עלה לי, החריגים הזה. מאיפה אני קלטתי שאני חריגה, ולמה בעצם חשתי שככה מתייחסים אלי, כאל חריגה. בכל מקרה מאז קרו לי הרבה מאד דברים וגדלתי מאד, אבל איני שוכחת את שני המשפטים שאמרתי ברגעי השפל האלה של חיי. אלו משפטים שלא אוכל לשכוח בחיים. והם מובילים אותי במאבק שלי בכל המקומות בהן אני חשה שהתיוג פוגע. הופך את האדם המתוייג לחריג ולרע בעיני עצמו וסביבתו. זו השבועה שלי, מאז. לא לתייג.להתייחס לאישיות השלמה והיפה שיש בכל אדם, ולזרוק את המילה הפרעת אישיות לפח הזבל יחד עם קללות נוספות שהכניס ה-DSM לעולמינו. שבת שלום. תמי.

לענת אנסה לפשט את הדברים ואולי הם יהיו מעט שטחיים אבל לפחות ברורים יותר. מבנה אישיות מתאר דפוסים של תגובות והתנהגויות האופייניים לכל אדם. נראה שהאישיות נקבעת גם על בסיס גנטי וגם על בסיס סביבתי. כך שגם תיאומים זהים הגדלים באותה הסביבה יש ביניהם הבדלים. ותיאומים זהים שנמסרו לאימוץ למשפחות שונות (ישנם מקרים ועבודות כאלו) יש בהם גם מהמשותף וגם הבדלים. בכל אופן מבנה האישיות מתייצב ומתקבע בתקופת גיל ההתבגרות. כפי שכתבת על הגנטיקה אי אפשר להשפיע ולשנות, אבל אפשר לשנות את הסביבה או את המבנה של האישיות בטיפול. נכון שבימינו האישיות המוחצנת קל לה יותר ומצליחה יותר. אבל אני אוהב יותר את המופנמים יותר והאנשים העמוקים יותר. כך שכנראה בחברה צריך את כל סוגי האנשים... שבוע טוב דר' גיורא הידש

07/09/2006 | 23:06 | מאת: אריאל

במידה ונוצרת סכרת עקב תרופות נוגדות פסיכוזה, האם הפסקת השימוש בתרופה תחזיר את המצב לקדמותו או שהנזק הוא בלתי הפיך? תודה רבה

לאריאל בדרך כלל הסוכרת תמשך. כמובן שדיאטה וירידה במשקל עשויים לדחות את הצורך בתרופות לטיפול בסוכרת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

07/09/2006 | 23:02 | מאת: אייל

לפני כשבוע העליתי את המינון של האפקסור XR מ-75 ל-150 מ"ג. שאלותי הן:האם טבעי שיש לי כתוצאה מכך תופעה של עצירות? האם עם העלייה במינון יש יותר תופעות לוואי? מתי מתחילה השפעת העלייה במינון להראות את אותותיה? האם ההבדל בין 75 ל-150 הוא כזה משמעותי מבחינת ההשפעה? בתודה,אייל

09/09/2006 | 12:47 | מאת:

לאייל עליה ל 150 מג' אפקסור חשובה וההבדל גדול. רק במינון הזה מתחילה ההשפעה הנוראדרנרגית של האפקסור ועד עכשיו הוא עבד כעמט ורק על הסרוטונין. עצירות עלולה להיות עם אפקסור, מניסיוני אין הרבה תופעות לוואי במינון של 150 מג'. שבוע טוב דר' גיורא הידש

קודם כול תודה לך ד"ר הידש ! : איפה אני יכול למצוא את "כול" רשימת תופעות הלואי של הכדור הפסיכאטרי "זיפרקסה" ? (אשר ידוע "שאין לו תופעות לואי" לרוב המשתמשים בו) תודה מראש למשיב/משיבים ...........והמשיבות .......... גילי - חדרה

הן רשומות בעלון שמצורף לתרופה, רשומה שם רשימה ארוכה ומכובדת למדי של תופעות לוואי...החל מעצירות, כאב ראש ונמנום ועד נוקשות שרירים ותנועות בלתי רצוניות...

לא כתוב.........: סוכרת,לחץ דם גבוה/נמוך ועוד.......... לכן בתור אחד שלוקח את התרופה במשך 7 שנים.......ועדיין לוקח ........אבקש,ברשותכם......את כול "תופאות הלוואי" האפשרויות של ה"זיפרקסה". תודה

07/09/2006 | 22:51 | מאת: גלי

שלום, אני אמורה לקחת פרפנן במינון נמוך (לא עבור סכיזופרניה) הבנתי שיש להיזהר מהשמש בזמן לקיחת הכדור- למה? הכדור יכול לגרום לכוויות שמש? כתמי שמש? האם הכדור יכול לגרום לתנועות לא רצוניות גם במינון נמוך? האם הוא יכול לגרום להאטת קצב חילוף החומרים ומכאן להשמנה? האם הוא מרדים? תודה רבה!

09/09/2006 | 12:39 | מאת:

לגלי איני מבין מדוע את צריכה ליטול פרפנן, אבל באופן כללי, אין בעיה עם השמש, למרות שבאופן עקרוני עלולות להיות תנועות לא רצוניות או עליה במשקל, אבל תופעות אלו די נדירות עם פרפנן ובטח שבמינון נמוך. בסך הכל מדובר על תרופה בטוחה יחסית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

07/09/2006 | 22:34 | מאת: שיר

אני לקראת מעבר דירה לבד, אחרי שרוב שנותיי חייתי עם הוריי. אני נמצאת במתח נוראי כבר חודשיים. יצאו לי כתמי יובש בזוויות הפה, ונאמר לי כי זה מלחץ נפשי ומחוסר ויטמינים האמנם? יש לי הסטוריה של שימוש בלוסטרל, אך האם חזרה לתרופה תועיל? האם השפעתה תהיה אפקטיבית גם אחרי הפסקות חוזרות ונשנות של נטילתה? איך אני יכולה להרגע? האם תוספת של ויטמין בי תעזור לי?

08/09/2006 | 15:11 | מאת: תמימי

שיר יקרה תנסי אומגה 3. זו לא תרופה אלא תוסף תזונה, לא מחייבת מרשם רופא וניתן לקנות בחנויות טבע שונות. מחקרים מוכיחים שאומגה 3 עוזרת לבעיות הקשורות לאיזון ביוכימי במוח, בכללן דיכאון וחרדה. אני לוקחת ומרוצה. תרגישי טוב ותזכרי- כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל... שבת שלום, תמי.

09/09/2006 | 12:37 | מאת:

לשיר הלוסטרל עשוי לעזור וכך גם שיחות. בכל אופן איני בטוח שהלוסטרל הוא פתרון נכון כאשר עוברים דירה ולהיות עצמאית. אם מדובר על בעיה לפרק זמן קצר ותקופת הסתגלות אז אולי כדאי להסתפק בנוגדי חרדה לתקופה קצרה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

07/09/2006 | 21:45 | מאת: חגית ובעלה

בהמשך לדברים שכתבנו כאן לפני למעלה מחודש ימים, אשפזנו את הבן שלנו בכפייה. חשבתי שאני חזק ושיש לי את הכוחות לעמוד בזה, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה שזה קשה! לא תיארתי לעצמי שאשבר ואבכה כמו שלא בכיתי מאז היותי ילד קטן... (ולא שאני מתבייש במפגן רגשות, רק שהופתעתי מעוצמתן). כצפוי, הוא סירב להתלוות מרצונו לצוות שהגיע לקחת אותו, ואף הצליח לחמוק ולברוח לפני שתפסו אותו והעלו אותו לאמבולנס כשהוא כבול באזיקים. אשפזו אותו במחלקת "המוגנים" בבית החולים בטירת הכרמל, שם הוא נמצא מזה יומיים. הוא לא מבין מה הוא עושה שם ומצפה שבכל רגע נבוא לקחת אותו הביתה. החל מהשעה 04:00 בבוקר הוא כבר הספיק לטלפן אלינו 6 עד 7 פעמים בתדירות של שיחה בכל כמה דקות כדי להתחנן שנבוא להוציא אותו משם, שנגיש ערעור לפסיכיאטר המחוזי, שנכתוב מכתבים למי שצריך... רק שנוציא אותו משם! הוא ממש מתחנן על נפשו, מבטיח לשתף פעולה ולקבל טיפול בבית, בוכה ואף מאיים בהתאבדות. הוא פשוט מבוהל עד אימה! מסביבו אנשים זרים, חלקם פסיביים לגמרי, אחרים בוכים או צורחים. לדבריו, חולה אחד אף ניסה לפגוע בעצמו ע"י התחת ראשו בפינה של המיטה. "אני משתגע כאן!!!" הוא צועק לנו בטלפון. "המקום הזה מלא בפושעים ומסוממים" כך הוא מתאר את שאר המאושפזים, "המקום הזה רק יעשה אותי חולה! זה לא מקום בשבילי! אבא, תעשה כל מאמץ להוציא אותי מפה....!" ושלא יהיו אי הבנות, ברור לי לגמרי שלא הייתה לנו כל ברירה אלא לאשפזו, ושעשינו את הדבר הנכון. רק שאני עוד לא מצליח לראות את האור שבקצה המנהרה בתוך הסיטואציה החשוכה והקודרת אותה אני מתאר כאן. קשה לי כרגע להיאחז במשהו שייתן לי סיבה לתקווה ולאופטימיות. הרבה שאלות ותהיות עולות לי לראש, כמה זמן זה יכול להימשך כך? האם אכן זוהי הסביבה שבה הוא יבריא? כמה זמן הוא צפוי להיות מאושפז? ומה הלאה.....?

08/09/2006 | 11:37 | מאת: אני

היי. היה לי מאוד קשה לקרוא את הדברים שכתבת. ממש חשתי כאב. אני מזדהה עם הסבל שלך (בתור אם) ועם האימה של בנך (בתור מאושפזת לשעבר). "הייתי שם"- בטירה, במחלקה סגורה. יש הרבה במה שבנך זועק. אני לא מכירה את המקרה שלכם, ואולי אכן לא הייתה ברירה אחרת, אבל אישפוז בטירה עלול במקרים מסויימים להיות טראומטי ומזיק. לי הוא גרם נזק אדיר ונזקקתי לתקופה ממושכת של שיקום לאחריו. התיאורים של בנך מעידים על בוחן מציאות תקין. הוא אומר את האמת, ככה זה שם, לצערי, וגם גרוע יותר. ואולי כדאי לשקול אופציה אחרת. אני אשת מקצוע טיפולי. אם תרצו, ספרו קצת יותר על המצב של הבן ומה הוביל לאישפוז הכפוי, ואנסה לחשוב על זה, בעזרת קולגות שלי. מקווה שיהיה לכולכם הרבה כוח להתמודד עם המציאות האיומה שלכם.

08/09/2006 | 12:07 | מאת: אמא של חולה סכיזופרניה

חגית ובעלה היקרים. הנה אתם מחזירים אותי 10 חודשים לאחור. בני אושפז בכפייה כשהוא במצב פסיכוטי קשה. זה היה נורא. זה היה קשה מנשוא. בכיתי, התפרקתי, הייתי צל של עצמי. אני זוכרת את הסביבה הנוראית, זומבים מול צעקנים, מוזנחים מול מזילי ריר. מזעזע !! אבל - מה שהחזיק אותי זה התקווה שהניתוח יהא כואב ומייסר - ואולי אולי יצליח. ואכן, לאחר חודש במחלקה סגורה, עבר למחלקה פתוחה במצב הרבה יותר טוב. לאחר חודש וחצי במחלקה פתוחה השתחרר במצב טוב יותר. אני לא יודעת מאין שאבתי את הכוח אבל התמדתי בביקורים, הבעתי תמיכה והבאתי לו מיני דברי אוכל שהוא אוהב. כשהיה במחלקה הפתוחה הגעתי לבקר אחת ליומיים שלושה, יצאנו לשעתיים "אפטר" למסעדות טובות, להסתפר, לקניות קטנות. היה קשה. קשה. אבל בהחלט חלה הטבה במצבו. עדיין מבולבל, עדיין לא מסוגל לתקשורת זורמת אבל מודע יותר. מה שכן, הדרך לאחר השחרור קשה ומורכבת. אבל, המצב בהחלט הרבה פחות גרוע מלפני. כמה זמן זה לוקח..? אין נוסחאות. זה כל כך שונה מאחד לשני. אני לא יודעת באשר לבית החולים שבנכם מאושפז אבל במזרע הטיפול היה טוב ויעיל. רופאים קשובים עד כמה שניתן... יש פה את המייל שלי , אשמח לשתף ולשמוע מכם. שבת שלום וחיבוק. נורית

08/09/2006 | 15:05 | מאת: תמימי

חגית יקרה אם הבן מבטיח שיקח טיפול בבית, והוא ואתם כל כך סובלים, אז למה לא לשחרר אותו ולעשות לו אישפוז בית? הכוונה היא פשוט לטפל בו באהבה, על ידי תורנות של בני משפחה שיהיו איתו ויפנקו אותו וישמרו עליו וידאגו שיקח את הטיפול שלו בצורה אוהבת ובלי כל הבלגן שסביבו. האם יש לכם את האפשרות להתארגן עם זה? מהניסיון שלי ושל אחרים, זה אפשרי והרבה פחות טראומטי הן לחולה והן למשפחה. והשיפור יגיע, בתוך בית החולים או בבית. השאלה היא רק אם ה"טיפול הכימותרפי" בבית החולים יהרוג רק את התאים הסרטניים או גם תאים של בריאות ואהבה בלב של הבן הסובל שלכם. אם את רוצה עזרה את יכולה לכתוב לי גם למייל, וגם להתקשר. שבת שלום, תמי.

08/09/2006 | 16:39 | מאת: חגית ובעלה

קצת על הבן שלנו הבן שלנו הוא בן 20 ועד לפני כשנה הוא היה ילד רגיל ללא בעיות שדרשו מאיתנו התיחסות מיוחדת בן זקונים מתוך שלושה אחים. בעקבות התאבדות של חבר (לפני 15 חודש) הוא התחיל לחוות התקפי חרדה קשים שהלכו ושינו צורה. אנחנו שמאד רצינו לעזור לו לצאת מהמצב שבו הוא היה נתון בחרנו ללכת לבעל מקצוע שהוא יבחר וכל מה שהוא בחר היה במטפלים של הרפואה האלטרנטיבית. כך שבמשך שנה הוא היה מטופל בהומאופטיה (שאנחנו מאד מאמינים ביכולת שלה לרפא מחלות), גלגול נשמות, דמיון מודרך וכדורי ויטמין B טבעיים. וכמובן שהוא המשיך להרגיש רע. ואנחנו התפללנו לטוב. כשהצענו לו לפגוש פסיכיאטר בבית חולים רמב"ם הוא נסע אך סרב לקחת טיפול או להתאשפז, כשנסענו להיפגש עם פסיכיאטר פרטי הוא ברח מהחלון ונסע לתל אביב ואנחנו נפגשנו לבד. היום אחרי שנה + אין רשתות בחלונות החדר שלו הן קרועות, אין תריס כי כל השלבים מנותצים ואין בבית כוסות מזכוכית כי כולן בפח בצורת רסיסים. לכן מחוסר ברירה אנחנו שלמים עם האשפוז אבל זה לא עושה את זה קל. שבת שלום חגית

08/09/2006 | 18:25 | מאת: חגית ובעלה

ראומה שלום אשמח אם לא תפרסמי את מה שכתבתי על הבן שלנו בתודה חגית

08/09/2006 | 20:37 | מאת: בעלה של חגית

שלום רב ותודה לכן על ההתייחסות ועל מילות התמיכה. קודם כל חשוב לי להדגיש שאינני מותח ביקורת על בית החולים בטירת הכרמל באופן ספציפי. תודה לאל אין לי הרבה התמצאות בבתי חולים פסיכיאטרים אך אני מניח שהמחלקות הסגורות במרביתם זהות או דומות מבחינת המאפיינים ומצב אוכלוסיית המאושפזים. אני גם רוצה להאמין שהצעד שבו נקטנו הוא הצעד הנכון בנסיבות הקיימות. הבן שלנו לקה בחרדות קשות לפני כ- 15 חודש בעקבות התאבדות של חברו מתקופת בית הספר. מצבו של בננו הלך והחמיר וכיום הוא מאובחן כחולה סכיזופרניה. יתכן ואפשר היה להימנע מאשפוז בכפייה אילו היה משתף פעולה ומסכים לקבל טיפול בבית, אך בעקשנותו סירב לכל טיפול תרופתי ולכל ניסיון להפגישו עם אנשי מקצוע, ולא שלא ניסינו! אני חושב שהדבר שמעיק עלי יותר מכל הוא תחושת חוסר הודאות לגבי ההמשך. אני מבין שאין נוסחאות ושכל אדם מגיב לטיפול באופן שונה ובקצב אינדיבידואלי. אני שואב עידוד מהדברים שלך נורית, אני מאמין שמעצם היותו מטופל כעט הגדלנו את סיכויי החלמתו. ברור לי שהתהליך אינו קל ושעוד צפויים לכולנו ימים קשים. הייתי עושה הכול כדי לבודד את בני מהסביבה הקשה בו הוא נמצא כרגע אך זוהי משאלת שווא. אנחנו נמצאים בתחילתו של תהליך. בסך הכול עברו 4 ימים מאז שאושפז והעולם הפסיכיאטרי חדש לנו. אנו לומדים דברים תוך כדי תנועה ושואבים לא מעט ידע ועידוד מדברים שנכתבים בפורום הזה. שוב אני מודה על ההתייחסות. שבת שלום דוד

24/09/2008 | 20:39 | מאת: רינתי

זה ממש מזעזע

24/09/2008 | 18:43 | מאת: רינת בר

זה נורא.

07/09/2006 | 18:10 | מאת: לולה

שלום אני לוקחת רמוטיב כשלושה חודשים. האם ייתכן שהגוף שלי מתרגל מהר להשפעת הכדור והאפקט החיובי שלו יורד? כלומר, התחלתי עם שניים, הרגשתי שזה לא מספיק, עליתי לשלושה ביום וההרגשה השתפרה וחשבתי שמצאתי את המינון הנכון, אבל ככול שהימים עוברים אני מרגישה שההשפעה נחלשת וכאילו הדיכאון גובר על הכדור.. שאלה נוספת (סתם כדי להבין) לפני כמה ימים היה לי בוקר שחור ודיכאוני במיוחד, לקחתי שני כדורים יחד (אני לוקחת שניים בבוקר ואחד בערב) וכעבור כשעה הרגשתי שיפור בהרגשתי, האם ייתכן שזה כתוצאה מנטילת הכדור? ולסיום.. האם חשוב ליטול את הכדור בשעות קבועות? תודה, לולה

08/09/2006 | 15:08 | מאת: תמימי

לולה יקרה אני לא מבינה גדולה בכימיה ובכדורים, אבל תרשי לי להציע נוסח אחר- ניצחון הרוח על החומר, והרצון על הדיכאון. ניתן לנצח את הדיכאון. את גדולה ממנו. הכדור הוא כלי עזר (או שלא) אבל מי שמנצח בקרב זו הרוח האנושית ולא הכימיה, בכל מקרה. מאחלת לך ניצחון בקרב וחזרה לחיים ולשמחה. תמי.

09/09/2006 | 00:38 | מאת: איתי

זה כמו ויטמין לא?

הבנתי מקריאה ופה ושם שהקלונקס משפיעה על כמה וכמה נוירוטרנסמיטרים במוח. הוא מרגיעה על ידיי חיזוק השפעתו של הגאבא ובעצם ע"י הורדת כמות הסרוטונין, נוירואדרנלין ודופאמין. אם נכון הדבר. לא אמורה התרופה לגרום לדיכאון ? (הרי חומרים אלו חשובים למצב הרוח ובמידה ויש חוסר בהם נגרם דיכאון....)

הקלונקס (קלונזפאם) מעלה GABA אין לו השפעה ישירה על נוירוטרנסמיטרים אחרים מידע מקצועי מפורט- מומלץ המאמר הבא: http://web6.duc.auburn.edu/~deruija/GABA_%20Benzodiazepines2002.pdf

08/09/2006 | 11:43 | מאת: אני

אתה צודק. הוכח שקלונקס בשימוש ממושך עלול לגרום לדיכאון. רצוי מאוד להפסיק שימוש בו לאחר 3-4 שבועות לכל היותר, בטרם מפתחים התמכרות ובעקבותיה נזקים מגוונים, ביניהם דיכאון. אם אתה קורא אנגלית, תוכל ללמוד על השפעות הבנזודיאזיפינים באתר http://www.benzo.org.uk

09/09/2006 | 12:19 | מאת:

לצביקוש תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, ההשפעה על הסרוטונין והנוראדרנלין זניחה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

07/09/2006 | 13:40 | מאת: אורי

שלום באיזה צורה נורמופרסן מרגיעה למשל כמו קלונקס ואיזה עוד אפקטים יש לה חוץ מי לחץ דם

07/09/2006 | 18:38 | מאת: דור

מדובר בתרופה חוסמת אלפא במינון גבוה. החומר הפעיל זהה לקלוניריט כפול 6. נותנים אותו לטיפול ביתר לחץ דם, או לטיפול בטיקים מסוג טוראט (טיקים מוטוריים או קוליים), או טיפול במיגרנות. יש לתרופה גם השפעה סדטיבית-מרגיעה. להבדיל מקלונקס הוא לא ממכר. בזמן טיפול בתרופה זאת צריך לוודא שאין ירידה חדה מדי בלחץ דם. מומלץ גם EKG, לפחות אחד בתחילת הטיפול.

09/09/2006 | 12:17 | מאת:

לאורי תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. בעבר השתמשנו בתרופה דומה מאותה המשפחה-דרלין=פרופרנולול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

09/09/2006 | 11:54 | מאת: אורי

שלום גם רציתי לדעת אם התרופה נורמופרסן האם יש לה אפקט כמו של ריטלין כאילו של עזרה של הפרעת קשב כאילו ליקוי למידה

16/09/2006 | 21:41 | מאת:

לאורי איני מכיר עבודות אשר הראו יעילות של נורמופרסן בהפרעת קשב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

07/09/2006 | 12:10 | מאת: נער מתבגר

אשמח לשמוע דעות בנושא אישפוז יום לנער מתבגר (16) תודה

07/09/2006 | 18:44 | מאת: דור

מומלץ רק כאשר יש צורך בהתערבות אינטנסיבית. תנסה לרשום יותר פרטים על עצמך ולמקד את השאלה.

09/09/2006 | 12:16 | מאת:

לנער אשפוז יום זו מסגרת מוצלחת. מפיקים את כל הדברים הטובים והטיפול האינטנסיבי כמו מאשפוז מלא, אבל ישנים בבית ולא מתנתקים מהבית. כך שזו מסגרת טובה מאוד. שבוע טוב דר' גיורא הידש

07/09/2006 | 10:34 | מאת: ישראל

שלום. אני בן 30 וסובל מאשמה, חרדה ואופי התנגדותי, שנים רבות. כמו כן יש לי קשיי ריכוז וארגון היומיום. לאחרונה אובחנתי כסובל מ add בבדיקה מקצועית פשוטה של לקיחת ריטאלין שעזרה לי לריכוז. שאלתי היא האם יתכן שקשיי הריכוז שלי נובעים מהבעיות הנפשיות האחרות בלבד, ולמרות זאת הריטאלין מביא תועלת? שאלה שניה: אדם כמוני שמעולם לא השתמש בריטאלין, מה הסיכון בשימוש זה. שמעתי משהו על הפרעות ביכולת הפוריות. בתודה. ישראל

07/09/2006 | 18:51 | מאת: דור

ADHD היא בעיה הראשונית. כל השאר יכולים להיות משניים להפרעת הקשב או בעיות ראשוניות כשלעצמם. הפרעת הקשב איננה בעיה משנית לבעיות אחרות כי המקור שלה הוא אורגני. כלומר אם ריטלין עוזר לך אז סימן שהפרעת הקשב היא כתוצאה מליקוי מוחי מולד. הסיכונים עם ריטלין הם החמרת החרדה. לעיתים אפילו עד לפריצת פסיכוזה. לכן יש להעריך את המצב הנפשי בכללותו לפני שמתחילים עם ריטלין שיכול גם להזיק. בנוסף, שים לב שריטלין נמצאת תחת פיקוח של חומרים ממכרים למרות שהתמכרות לריטלין נחשבת לנדירה.

08/09/2006 | 04:15 | מאת: ישראל

שלום דור ותודה לתשובתך . אוסיף ואשאל 1. האם כוונתך שחוסר ריכוז מסיבות שאינן הפגם המוחי הנ"ל , לא יכול להשתפר ע"י לקיחת ריטאלין? 2. אמרתי להורי ששמעתי שהפרעת קשב עשויה להיות הגורם לשאר הבעיות הנפשיות שלי, והם (שמבינים בפסיכולוגיה) הזהירו אותי מהתמקדות בפתרון ה ADAD כי לדעתם אשמות עמוקות מגיל צעיר מאוד, והרטבה גם בגיל העשרה, נראות כמרכיב בפני עצמו, ושעלי להתמקד בפתרון בעיות אלו. שאלתי היא האם עקרונית יכולה הפרעת קשב לגרום לנזקים כה בסיסיים באישיות. 3. האם תוכל לקבוע שיש דרכים עוקפות ריטאלין לשפר משמעותית את הריכוז, מה גם שאני מאוד אינטליגנטי. האם תוכל להפנות אותי למאמר/ ספר בעברית בנוגע לנקודה זו. שוב רוב תודה. ישראל