פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
30/08/2006 | 18:48 | מאת: כאבי ראש

העליתי מינון של רסיטל מ20 ל40 מג וגם של אדרונקס מ6 ל8 מג היום לאחר 3 ימים נהיה לי כאבי ראש חזקים שלא עוברים גם עם אופטלגין מאיזה כדור בא הכאבי ראש? מה אני אמור לעשות כרגע לחזור למינון קודם או פחות מזה או לא לקחת בכלל כמו כן איך אמורים לעלות גם באדרונקס וגם ברסיטל מינון תוך כמה זמן? ואיזה כדור ssri עושה פחות כאבי ראש מרסיטל? (חוץ מציפרלקס וסרוקסט)

30/08/2006 | 19:35 | מאת: דור

כאבי ראש היא תופעת לוואי מוכרת של רסיטל/ציפרמיל ולכן הוא החשוד העיקרי. על כן, מומלץ בשלב ראשון לחזור למינון הקודם שלו (20 מ"ג ליום) ולנסות לעלות שוב רק בשלב יותר מאוחר. ככלל, רצוי לא לעשות הרבה שינויים בבת אחת ו/או מבלי להתיעץ עם רופא מטפל.

31/08/2006 | 23:56 | מאת:

תודה לדור ואני מצטרף לדבריו הידש

30/08/2006 | 17:21 | מאת: a

שלום רציתי לדעת מה ההבדל בין חלום רע-מפחיד, לבין "סיוט"? הם נראים לי מאוד קרובים זה לזה.בזמן המלחמה חלמתי משהו מפחיד וגם ידיי השתתפו ללא ידיעתי מתוך חלום!חלום עם קולות גם יש לי דיי הרבה. האם אפשר לעשות משהו עם זה?(אני מציינת שאני לוקחת פאקסט 2 ביום, ולוריוון 1 ביום כבר במשך 6 חודשים בערך ואולי יותר). תודה מראש a

31/08/2006 | 23:55 | מאת:

שלום, אין הבדל עקרוני אלא בעוצמה. בסיוט בדרך כלל ישנם גם קטעים של רדיפה, ניסיון לברוח ללא הצלחה ואז מתעוררים. פקסט כמו שאר התרופות בקבוצה עלולה לגרום לחלומות ערים במיוחד שמרגישים אותם כאלו הם באמת ולא בחלום. זו עלולה להיות תופעת לוואי של הפקסט. כל טוב דר' גיורא הידש

30/08/2006 | 17:10 | מאת: ברק

שלום רב יש לנו קרוב משפחה שאנו מאוד רוצים לעזור לו. הוא מתפרץ הרבה פעמים בעצבנות ללא סיבה מוצדקת אם משהו לא החזיר לו שלום הוא ממש מתעצבן, אפילו ילדה קטנה יכולה לעצבן אותו. הבעיה היא שהוא מרבה לעשות את זה באירועים גדולים כמו חתונות ודברים כאלו והוא עושה פאדיחות נוראיות למשפחה ובמיוחד לאישתו. רצינו לדעת איזה טיפול ומה אפשר לעשות על מנת להפחית את העצבנות.... תודה רבה

29/08/2006 | 23:23 | מאת: אור

שאלתי מתי יודעים שזה הסוף? סבלתי מהתקפי חרדה ודיכאון. הכל התחיל לפני הרבה שנים אך לפני שלוש שנים התחלתי טיפול תרופתי. מידי פעם אני חשה דכדוך. אני מרגישה שהחרדה כרגע בתרדמת אבל עלולה לצוץ כל הזמן. למשל היום שעליתי על גשר חשתי לפתע פחד משתק קלות. הפחד ממקומות גבוהים הגיע בעקבות התקפי החרדה. שאלתי את הפסיכיאטר שלי nמתי להפסיק לקחת את הסרוקסט אבל לצערי לדעתי הוא אינו אובייקטיבי כי הוא לא פעם ניסה להתחיל איתי. וחוששת אני שהוא רוצה פשוט שאמשיך לבוא לבקרו....כן, אני יודעת זה חמור.

30/08/2006 | 19:42 | מאת: דור

התנאי הראשון להפסקת טיפול הוא להיות 6 חודשים (לפחות) בלי סימפטומים (להרגיש טוב). לפי דבריך יש לך עדיין סימפטומים ולכן אם תפסיקי עכשיו את עלולה לחזור למצב שבו היית לפני שהתחלת עם התרופות (להרגיש לא טוב). לא כתבת מדוע את רוצה להפסיק. מותר לקחת סרוקסט גם בהיריון אבל עדיף שלא. חוץ מהעניין הנ"ל- אין מגבלה לגבי משך הטיפול. לפעמים צריך לקחת הרבה שנים בשביל הבריאות.

31/08/2006 | 03:09 | מאת: רותם ההריונית-לדור במיוחד

אסור לקחת בהריון סרוקסט - לפי מספר עבודות שנערכו . במכון ההטרטולוגי בירושלים מציינים ששימוש בשליש הראשון של ההריון בסרוקסט עלול לגרום למומי לב בעובר \ אנא שים לב בתשובותך כמו כן ישנם כדורים אחרים שבטוחים יותר להריון וסרוקסט לא נכלל בהם

29/08/2006 | 23:16 | מאת: אור

שלום, תודה על תשובתך בעניין המיצמוץ של ידידי. אכן אזרתי אומץ לדבר עימו בעניין. הצעתי לו ללכת תחילה לנוירולוג. הוא מאוד לא אהב את התערבותי וההצקה בעניין. אבל אמרתי לו שנורא אכפת לי ממנו ואני מוכנה ללכת איתו. הוא אמר שיחכה חודשיים ואז יראה. אני אמרתי לו שכדאי שילך יותר מהר לנוירולוג ואם אין בעיה אז שילך לפסיכולוג. מה עושים כדי לשכנע? האם המצב יכול להחמיר?

31/08/2006 | 23:38 | מאת:

לאור טוב עשית, חשוב לא להתייאש, בעוד כמה ימים אפשר לעלות שוב את הנושא וההצעה לפנות לנאורולוג וכך הלאה עד שהעקשן ישתכנע. גם הנאורולוג עשוי לתמוך במחשבה לפנות לפסיכולוג ואז יהיה לך קל יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

29/08/2006 | 22:44 | מאת: ירון דוד

ב"ה ברצוני לשאול האם אישה שעברה אירוע פסיכוטי קשה בגיל 23 לחייה ויצאה ממנו אחרי אשפוז, ומרגישה בדר"כ טוב כבר 8 שנים , האם צפויים אירועים פסיכוטיים נוספים במהלך חייה ? אנא תענו לי , כי זה חשוב לי לדעת, השאלה היא לא עליי אישית.

29/08/2006 | 22:36 | מאת: שלוקומו

שלום יש לי שאלה על בן 48 עם עבר של מניה דיפרסיה לפני 15 שנה שטופל בליתיום, אחרי תקופה הפסיק ולא סבל שנים,עד לפני שבועיים נפל לדיכאון בגלל סיבות חיצוניות די "מוצדקות" לטענת הרופא. קיבל "רסיטל" ו"ליתיום" לפני 10 ימים ואין עדיין שיפור במצב. האם לא היה "צריך" כבר לראות איזשהו שיפור? הרבה מהשאלה דווקא בא מצד אשתו שבגללה אני שואל,איך היא צריכה לנהוג כלפי בעלה שנמצא במצב זה? היא לא יודעת עם ללחוץ עליו לעשות דברים כבעבר,אם לתת לו זמן עד שהכדורים ישפיעו? אני מרגיש שהיא מאבדת את הסבלנות כלפיו ואני דואג . תודה מראש על העצות

29/08/2006 | 18:58 | מאת: רחלי

תודה על התגובה,אז ככה אני לוקחת כבר 4 שנים אפקסור במינון של225 מג ליום החרדות פסקו אבל הדיכאון לא אנ יתמיד במועקות ואין לי חשק לכלום במשך התקופה ניסתי תרופות אחרות כמובן בהחלטת הרופא שלי,ושום דבר לא עזר לפני כשבועיים הוא החליט לתת לי רמרון במקום האפקסור וזה יעשה לי ממש רע, אני ממש מיואשת ונמאס לי מההרגשה הזאת אני כבר לא מאמינה שאני ארפא

29/08/2006 | 18:39 | מאת: מיואשת

שלום ד"ר סובלת כל חיי מחרדות ודכאון, ולאור היעדר השינוי בתחושותי בעקבות טיפול פסיכולוגי ותרופתי, אני ממש לא יודעת איך אוכל להמשיך ככה את חיי (אם אפשר לקרוא לזה חיים). טופלתי זמן קצר בפרוזק ושנתיים וחצי ב-300 מ"ג אפקסור ליום - היתה הקלה מעטה בחרדות אבל הדכאון לא ממש מוגר. כרגע אני כבר חודש עם 30 מ"ג סימבלטה ואין שינוי, להיפך, החרדות מעיקות עלי מאוד ובימים האחרונים (לקראת מחזור) אני מרבה לבכות ולא רואה מוצא. אני אמורה להגדיל למינון 60 מ"ג. האם יש בכלל עוד סיכוי שסימבלטה תעזור או שעכשיו אצטרך לנסות מליון תרופות שונות, במינונים ובשילובים שונים וגם אז לא אדע מנוח? איני מוצאת תועלת בטיפול פסיכולוגי כך שכיוון זה מוצה. אודה לתשובתך

31/08/2006 | 23:11 | מאת:

שלום, המינון הטיפולי של צימבלטה הוא 60 מג' לכן בהחלט מומלץ לעלות במינון. בדרך כלל אפשר להוסיף טיפול תומך מקבוצת מייצבי מצב הרוח כמו דפלפט או למיקטל. אם עדיין אין שיפור בדרך כלל אני ממליץ לפנות לייעוץ נוסף-חוות דעת נוספת אצל רופא בכיר. כל טוב דר' גיורא הידש

29/08/2006 | 14:52 | מאת: רמוטיבית

שלום ראשית האם תרופת הרמוטיב עלולה לגרום להשמנה?? אני נוטלת רמוטיב כחודשיים ובשבועיים האחרונים הבחנתי כי עליתי במישקל. אני לא חושבת שאני אוכלת יותר.. וגם, איך מרגישים כשהרמוטיב עובד? האם אני אמורה להרגיש מאושרת ומלאת חיים? אני מרגישה חזקה יותר אבל לא מלאת חיים ומתפקדת כי צריך, לא כי אני באמת רוצה. תודה רמוטיבית

30/08/2006 | 23:46 | מאת:

שלום, הרמוטיב עלולה לגרום לעליה במשקל, ההשפעה של רמוטיב מתגברת עד כארבעה חודשים מתחילת השימוש כך שאפשר עוד לחכות. בכל אופן ההשפעה על כל אדם מעט שונה ולא כולם מגיעים למצב של אושר ואנרגיות רבות. כל טוב דר' גיורא הידש

30/08/2006 | 23:54 | מאת: רמוטיבית

דר' הידש ממה נובעת העליה במשקל? תודה ..

29/08/2006 | 14:40 | מאת: מיכל

יש לי בעיה שמציקה לי מאוד לאחרונה והיא כזאת: בחודשיים האחרונים אני מתעוררת כל לילה באמצע הלילה ומתחילה להשתעל ולהיחנק , הסיטואציה מלחיצה אותי ולכן זה גורם לי עוד יותר להשתעל ,להיחנק ולבכות מהלחץ. זה קורה כמעט כל לילה למעט לילות בודדים שהצלחתי לישון טוב. אני כבר לא מתפקדת מחוסר שינה.... רציתי לדעת האם יש אפשרות שמדובר באיזשהי תגובה של הגוף למשהו נפשי שעובר עליי מכיוון שמדובר בסיטואציות מאוד ספיציפיות (שיעולים והיחנקויות שתמיד מגיעים בשעות הלילה בלבד). רצוי לציין כי טופלתי בעברי אצל שני פסיכיאטרים כאשר הראשון איבחן אותי כסובלת מדיכאון ונתן לי ציפרלקס והשני איבחן אותי כסובלת מאגורופוביה ומהתקפי פאניקה ונתן לי כדורים שאיני זוכרת את שמם. כרגע אינני נוטלת כדורים ובאופן כללי מרגישה טוב יחסית.רציתי לשאול האם תופעה כזאת כמו זו שקורית לי בחודשיים האחרונים ידועה כאיזה סימפטום למשהו נפשי או שעליי לפנות לרופא משפחה לצורך עשיית בדיקות פיזיות?

30/08/2006 | 23:45 | מאת:

למיכל אומנם כמעט כל תופעה עלולה להיות ממקור נפשי אולם הרושם שלי שהפעם אין זה כך. הייתי פונה לרופא המשפחה בשאלה של חומציות יתר או כיב קיבה או בעיה אחרת במערכת העיכול העליונה. כל טוב דר' גיורא הידש

29/08/2006 | 14:36 | מאת: יוסי

שלום: אני סובל מחרדה חברתית ודיכאון קיבלתי תרופה מסוג חוסמי MAO מרפלן מאז כשלושה שבועות יש לי מחשבות מוזרות שאני נימצא בין אנשים המחשבה שלי מוסטת לאבר המין שלהם אני גם מסתכל לכוון המחשבות האלה גורמות לי להרגשת גועל וחוסר אונים רציתי לדעת האם עלית הדופמין שנימצא בתרופה הוא הגורם לבעיה הנל ומה אפשר לעשות דיברתי אם הרופא שלי והוא אמר לי שאחרי חודש עליית הדופמין ניפסקת ואז המחשבות יעלמו האם זה נכון

29/08/2006 | 17:46 | מאת: דור

מרפלן היא תרופה מאד חזקה ויעילה. תתן לה עוד זמן. ההשפעה המיטיבה עוד תגיע. אם הרופא שלך משתמש בתרופה זאת אני מניח שעברת הרבה תרופות קודמות ויש לתת צ'אנס לטיפול הנוכחי.

ליוסי תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, רק צריך לשים לב שלא תכנס למצב של פעילות יתר ומצב רוח טוב מדי. כל טוב דר' גיורא הידש

29/08/2006 | 00:19 | מאת: אור

שלום רב, הנני מטופלת בסרוקסט ולוריון (לפי הצורך) כשלוש שנים. שיפור מצוין חל בי. עד מתי עלי לקחת את הכדורים? מתי יודעים שזהו? מ-30 מ"ג בהתחלה ירדתי ל- 20 מ"ג אבל עד מתי? האם שמעת על התכנית שתהיה ביום ד' בטלויזיה על כל הכדורים הפסיכיאטריים? מה דעתך על כך?

29/08/2006 | 18:00 | מאת: דור

לא רשמת את האבחנה. בדיכאון מאז'ורי ניתן אחרי שנה להפסיק, או לפחות לנסות להפסיק. בהפרעות חרדה, לעומת זאת, לעיתים קרובות יש צורך בטיפול יותר ממושך, לפעמים גם כל החיים. תרשמי את האבחנה וכמה זמן את מרגישה ב"טוב". כעיקרון, אם לפחות 6 חודשים את ללא סימפטומים בכלל אפשר לשקול את הנושא (רצוי עם פסיכיאטר שמכיר אותך).

30/08/2006 | 23:42 | מאת:

לאור תודה לדור. הטיפול המקובל בדיכאון בהתקף ראשון הוא כשנה, אבל כל אדם הוא "מקרה" מיוחד. כך שעל סיום הטיפול צריך להחליט ביחד עם רופא המכיר אותך. צריך לראות את התנאים הסביבתיים, משפחתיים, מצב פסיכולוגי ואבחנה לפני שמחליטים על סיום הטיפל, כך שהחלטה מורכבת. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 23:32 | מאת: השואלת העצובה

האם ישנה תרופה נוגדת דיכאון וחרדה שלא גורמת להשמנה ולא פוגעת בתפקוד המיני או שזו בקשה מוגזמת? תודה השואלת העצובה

29/08/2006 | 17:50 | מאת: דור

לאחרונה נכנסה לשימוש הסימבלתה (Cymbalta) שהיא תרופה חדשה נגד דיכאון וחרדה מסוג SNRI. עפ"י מחקרים שהיצרן מפרסם היא איננה גורמת לעליה במשקל או פגיעה במין.

30/08/2006 | 08:41 | מאת: שמרית

אל דאגה ברגע שהתרופה תתחיל להשפיע לגמרי את לא ממש תרגישי שאת לוקחת אותה וכמו שכבר אמרו לך אם היה לך תיאבון ובעיות משקל לפני שהתחלת לקחת את התרופה אז היא פשוט תישאר. אני יכולה להגיד לך לפחות מהניסיון שלי שבתחילה נעלם לי באמת החשק המיני אבל ככל שעבר הזמן החשק חזר ובגדול. אין ספק שבהתחלה זה מבאס אפילו מאוד. בכל מקרה הכל מסתדר בסוף בע"ה. בהצלחה שמרית

28/08/2006 | 23:23 | מאת: רחלי

אני נוטלת תרופות במשך זמן ממושך,הומלץ לי לשלב גם טיפול פסיכותראפי 1.מהו בדיוק הטיפול 2.האם מישהו היה או נמצא בטיפול כזה ויכול להמליץ לי על מקום טוב?

30/08/2006 | 02:26 | מאת: מיכל

שלום לך, קודם כל תבחרי את סוג הטיפול המתאים לך. חברים שנימצאים בטיפול יכולים לבקש למענך המלצה מהפסיכולוג שלהם על מישהו מוצלח, ואפשר להיתיעץ גם עם בעלי ניסיון שאת מעריכה את חוות דעתם, חבר, קרוב או רופא. מקובל ורצוי לבקש פגישה ראשונה לנסיון. אבל גם אם זה חד-פעמי, זה לא בחינם. בררי מהו המחיר המקובל לטיפול באזור מגוריך, ואל תסכימי לשלם הרבה יותר. בהחלט מקובל לשאול מחיר בטלפון. זיכרי: לנוחות האישית שתחושי עם המטפל מרכיב מרכזי בהצלחת הטיפול, יותר מסוג הטיפול. ב ה צ ל ח ה !!! מיכל

30/08/2006 | 19:00 | מאת: דור

לפי מחקרים הגורם המשמעותי ביותר להצלחה של טיפול פסיכולוגי/פסיכותראפי הוא הקשר הנוצר בין המטפל למטופל ופחות גורמים אחרים. על כן מומלץ לאסוף המלצות על 3 פסיכולוגים באזור מגוריך ולקבוע עם כ"א מהם פגישה אחת או שתיים. אח"כ להמשיך בטיפול אצל מי שנראה לך הכי מתאים מבין שלושתם.

30/08/2006 | 23:38 | מאת:

לרחלי תודה למשיבים הידש

28/08/2006 | 23:20 | מאת: יעל

שלום לדר הידש אחרי מאבקים רבים התחלתי טיפול תרופתי בפריזמה (50 מ"ג) וממחר גם בסרוקוול 25 פריזמה גורמת לי לשלשולים ולחוסר תיאבון. אני מפחדת שהתרופה לא נספגת בגלל השילשולים. האם חששותי מוצדקות? האם סרוקוול במינון 25 יכולה לגרום לתנועות בלתי רצוניות של הגוף או לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות? האם התרופה פחות בטוחה מזיפרקסה? תודה רבה

30/08/2006 | 23:35 | מאת:

ליעל כמובן שהשאלה היא מה האבחנה ומדוע את נוטלת מינון גבוה של פרוזק?? בכל אופן במינונים אלו הסרוקוול בטוחה מאוד, ואין בעיה של תנועות לא רצוניות. למרות השילשולים אין בעיה בספיגת הפרוזק או תרופה אחרת. הספיגה מתרחשת בעיקר במעי הדק, ושלשולים הן בעיה של המעי הגס, כך שאין בעיה עם השלשולים. השלשולים נגרמו כנראה מהמינון הגבוה של הפרוזק?? כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 23:17 | מאת: אורנה

האים9 בתחילת התרןפה תמיד יש תופעות קשות בהתחלה ואים אין תופעןת בהתחלה האים זה אומר שהתרופה לא תועיל או שאין קשר

30/08/2006 | 23:33 | מאת:

לאורנה ישנם רופאים שאומרים שיש להם רושם שאם יש בתחילת הטיפול תופעות לוואי רבות אז גם תהיה הצלחה בטיפול עם פרוזק, אבל זה לא הוכח מדעית. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 23:08 | מאת: איציק

נניח אדם שלוקח תרופות נגד מצוקה נפשית( נניח חרדות ) וכתוצאה מכך הוא מתפקד ללא פגם . האם פסיכיאטר אחר יכול לאבחן את מחלתו למרות שהוא מתפקד רגיל ?

28/08/2006 | 22:45 | מאת: טל

ראומה / תמימי אני מרגישה כל כך מבולבלת!! אני לא יודעת מה לעשות. הלוואי והייתי יכולה לחתוך את עצמי, רק כדי להרגיש כאב פיזי. שתהיה לי סיבה להגיד שכואב לי. שיכאב לי באמת, כי אני כל הזמן חושבת שאני סתם ממציאה את התחושה. כל דבר שקורה אני מנסה לבדוק אולי זה סתם צרוף מקרים. אולי סתם התעוררתי בחמש בבוקר ולא יכולתי לחזור לישון.סתם כי אני לא עושה כלום ואני לא עייפה, אולי זה לא יחזור שוב.ואולי כן כמו שהיה לפני שנה כמעט כל יום, בארבע בבוקר. ברגעים מסוימים אני מרגישה הקלה, ואז אני בטוחה שלא היה כלום וסתם דמיינתי שהיה, ואני לא מבינה מה אני רוצה מעצמי, ופתאום הרע מציף. המחשבות מתגלגלות ומבלבלות. אני חושבת על להתקשר למטפלת כבר כמה ימים ,אבל אני לא רוצה טיפול, אז למה להתקשר? אני מקווה שאני לא מטרידה אתכן. נוח לי לשתף "ולזעוק" כשלא מכירים אותי ...... תודה על ההקשבה. מצטערת.

29/08/2006 | 14:30 | מאת: תמימי

טל יקרה אותי את לא מטרידה בכלל. גם לי ימים קשים לפעמים, ובעצם כל כך קשה לנו לתת לעצמינו מנוחה ולהגיד, לא נורא, קמתי מוקדם הבוקר, אני קצת עייפה ומצוברחת... מותר... לא אומר כלום על שום דבר. קצת קשה, זה הכל. איך ארכדי דוכין שר? תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיכנע וליפול כל אחד יכול לכולנו מותר להיות חלשים רק לא לעצום עיניים לא לאבד ידיים גם בימים קשים. כמה שזה יכול לנחם, אפילו שאנחנו לא מכירות, אני מכירה את ההרגשה, ואני איתך, תמי.

29/08/2006 | 20:38 | מאת: טל

תמימי, בינתיים הספקתי קצת להירגע (כנראה הפגישה עם המטפלת עשתה משהו - ראי מה שכתבתי לראומה). את יודעת, אתמול כשכתבתי את ההודעה,בשיאו של כאב, את וראומה הראשונות שעליתן לי בראש. יש לי חברות ומשפחה, אבל איתם קשה יותר. להם קשה יותר להגיד את מה שאפשר להגיד פה. להם קשה להבין,את מה שאת וראומה יכולות להבין. לא יודעת, למרות שאני לא מכירה אתכן,נעים לי איתכן הרבה יותר, מאשר עם החברות שלי, ואני מדברת על חברות טובות,קשר חזק,של הרבה מאוד שנים. אז.. תודה ! טל

שלום רב! אני נוטלת מזה חצי שנה 100 מ"ג לוסטרל ליום. לפני כשלושה שבועות הפסקתי לקחת את התרופה מכל מיני סיבות אישיות והתחלתי לחוש סחרחורות איומות.(הדבר לא נעשה בהתייעצות עם הרופא המטפל שלי...) בתחילה הדבר לא השפיע על מצב הרוח שלי, אולם בימים האחרונים חזרתי למצב הדיכאון, האובססיה והחרדה. יש לי מספר שאלות: 1. מה קורה בתוך המוח אם מפסיקים מיד את הטיפול? 2. האם אפשר לחזור לקחת את הלוסטרל? אם כן, מה זה יעשה לגוף שלי? תודה רבה! נעמה

לנעמה הפסקה פתאומית של הטיפול עלולה לגרום לחזרה של הבעיות שבגללן הגעת לטיפול או לתופעות לוואי שנגרמות מהפסקת התרופה בלבד. אין שום בעיה לחזור ללוסטרל ולא נגרם נזק לגוף עקב ההפסקה/חידוש של הטיפול. בדרך כלל צריך לחזור לטיפול שוב בהדרגה. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 20:15 | מאת: עמיחי

עקב התקפי חרדה/פאניקה וחרדה כללית רשמו לי לפני 4 חודשים קלונקס 0.5 כל ערב בשילוב עם לוסטראל 100 מ"ג ועקב אי הסתגלות עברתי לסימבאלתה 60 מ"ג. רופא חד המליץ להיגמל מהקלונקס בדרך הבאה: כל יומיים להוריד רבע כדור וברגע שאגיע למצב בו אפסיק לחלוטין ו/או אהיה במצב חרדה הוא רשם לי PROTHIAZINE נגד היסטמין, מרגיע ומונע חרדות. האם ה PROTHIAZINE ממכר? בתוך כמה זמן הוא מרגיע ומה זמן מחצית החיים שלו בדם? האם אפשר ליטול אותו בשילוב עם קלונקס? האם הדרך עליה המליץ נכונה לדעתך?

30/08/2006 | 23:27 | מאת:

לעמיחי הפרוטאזין=פנרגן היא בחירה טובה כיוון שמדובר על תרופה נוגדת חרדה שאינה ממכרת. אפשר להוריד את הקלונקס כפי שרשמת, בדרך כלל ההמלצה שלי היא פחות קשיחה - פשוט לאט לאט. כמובן שבזמן ההפסקה אם יש צורך אפשר להעזר בפנרגן. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 17:22 | מאת: שמרית

הורדת מינון בהמלצת אבי התחלתי להוריד את המינון של הציפרלקס מ 20 מ``ג ירדתי ל 15 מ``ג במשך שבוע הרגשתי נפלא שום שינוי אך אתמול פתאום משום מקום התחלתי להרגיש תופעות של חרדה דופק מהיר ופחד משום מקום וכו היום מבלי לחשוב פעמים חזרתי ל 20 מ``ג אין לי שום רצון לחזור למקום הנוראי בו הייתי האם יכול להיות שעשיתי נזק בשינויי המינונים? והאם יש סיכוי שה 20 מ``ג לא ישפיעו עכשיו? או שיכול להיות שזה היה התקף חד פעמי?< אנא עזור לי שמרית

29/08/2006 | 08:23 | מאת: טלי

שמרית שלום גם אני לקחתי ציפראלקס והורדתי במינון עד גמילה מהתרופה. הגוף צריך זמן הסתגלות וכנראה שאת פוחדת מהירידה ולכן הרגשת מה שהרגשת. כל ירידה הייתה מלווה אצלי בשינויי קל אך הדברים לא חזרו. גם אני פחדתי אבל לא ננתי לעצמי לחזור אחורנית. הכי חשוב לא לחשוב על זה 24 שעות ביממה. את הירידה במינון עשיתי ממש האיטיות רבה, כל 10שבועיים רבע כדור ואפילו כשהגעתי לחצי כדור לקחתי אותו כחודש+. עד שראיתי שקל לי. כדאי להתמודד זה שווה את זה. בהצלחה.

28/08/2006 | 15:15 | מאת: אלי

תרופות שעובדות על הסרוטונין בד"כ יעילות לדכאון ולכן הם אמורות להיות מעוררות. רסיטל מיועדת גם לחרדה אבל עובדת רק על הסרוטונין אז איך יכול להיות שהיא גם מאזנת וגם מעוררת?זה לא פעולה ניגודית?

לאלי על פניו אתה צודק, אבל תרופות מעוררות אינן עוזרות לדיכאון (כמו ריטלין או אמפטמינים אחרים). כנראה שהתרופות המעוררות, נוגדות דיכאון, פועלות על הבסיס והגורם לדיכאון ולכן השפעתן היא אחרי שלושה שבועות והשפעתן נשמרת לאורך זמן. כך זה גם עם חרדה. אבל בגלל שהתרופות מעוררות לעתים אנחנו רואים בתחילת הטיפול התגברות של החרדה. מצטער, רפואה היא דבר מורכב ולא תמיד ברור עד הסוף. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 15:10 | מאת: ענבר

שלום אני מנסה לאתר קבוצות תמיכה למבוגרים (42)בעלי הפרעות קשב וריכוז כסובלת מהפרעות אלו אין ביכולתי להיות מעורבת בדיונים וירטואלים באינטרנט את המייל הזה אחותי כותבת עבורי מפאת חוסר יכולתי להתמודד בישיבה מול מחשב אודה לך באם תוכלי לספק לי מידע לגבי מקום מפגשים פרונטליים, קבוצות תמיכה, בגוש דן ניתן להעביר מידע חיוני זה באמצעות המייל הנ"ל או להתקשר אלי ל- 8728593 - 050- מעריכה מאוד את מאמצייך ומודה לך על זמנך, ענבר אבן חן

30/08/2006 | 23:22 | מאת:

לענבר אישית איני מכיר קבוצות כאלו, אולי משתתפים אחרים בפורום יוכלו לעזור. בכל אופן הייתי מנסה גם בפורום של הפרעות קשב או פורומים של חינוך. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 12:50 | מאת: טלי

דר' הידש שלום כבר התכתבתי איתך בעבר ואחרי מספר חודשים יש לי שאלה נוספת. אני בהריון מתקדם (אמורה ללדת בעוד כחודשיים) ללא תרופה - הגמילה הייתה קלה מאוד. ירדתי במינון במהלך ההריון וכעת אני ללא התרופה כ-5 חודשים. האם יש לך נסיון עם נשים שילדו? הכוונה, אני חוששת מהשבוע אחרי הלידה שכל ההורמונים משתוללים ומצב הרוח יורד. איך חוזרים אל התרופה? האם דכאון יכול לחזור עקב לידה? לסיכום, מה הנסיון שלך בנושא? תודה רבה.טלי

30/08/2006 | 23:20 | מאת:

לטלי ממכתבך הקצר לא נזכרתי בשאלותיך מהעבר, אבל יופי שאת בהריון ומרגישה בטוב. התקופה שאחרי הלידה-עם הירידה המהירה בהורמונים של ההריון אכן מועדת לשינויים רגשיים, לידה ראשונה נמצאת בסיכון גבוה יותר מאשר הלידות הבאות. אבל כמובן לא כל אישה מפתחת דיכאון אחר לידה, אבל הסיכון אצל מי שעברה דיכאון בעבר סיכון גדול יותר. לגבי חידוש הטיפול התרופתי, השאלה הראשונה קשורה בהנקה, אם אינך מתכננת להניק אז לא צריכה להיות שום בעיה לחזור לתרופות מספר ימים אחרי הלידה. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 10:08 | מאת: ים

שלום האם ישנה תרופה צמחית חזקה יותר מהרמוטיב?

30/08/2006 | 23:15 | מאת:

לים הרמוטיב היא התרופה הצמחית היחידה שהוכיחה את יעילותה. אומגה 3 שיש גם איתו ניסיונות פחות יעילה. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 09:02 | מאת: גבי

שלום, מזה כ 25 שנה אני מטופל ב הלידול 100 ,פעם בחמישה שבועות, מנה אחזקתית ומניעתית. אני מרגיש טוב ,מתפקד כשורה בכל המובנים. התרופה גרמה לי לקשיים ההפחתת משקל-תופעת לווואי. נאמר לי שמחלתי ברגרסיה-נסיגה,ואני זקוק לתרופה כמו כל חולה כרוני-לדוגמה חולה סוכרת. אין לי תופעות לוואי. בנסיונות להפסיק את התרופה בעבר-לא נגמרו בטוב. מה שמטריד אותי שאצטרך לקחת התרופה לכל החיים..... כאמור, אני מרגיש שנים בטוב ומתפקד ואין ספק שהתרופה עוזרת. אבקש עצתכם.

29/08/2006 | 18:08 | מאת: דור

אינני רואה סיבה לשנות טיפול שעובד, בבחינת "לא מחליפים סוס מנצח". ייתכן שניתן לנסות מינון של 50 מ"ג (חצי אמפולה)- תברר עם הרופא שלך.

לגבי בהחלט מקובל להמליץ על טיפול לשנים רבות במיוחד כאשר ניסיונות להפסיק טיפול גרמו לירידה במצב הנפשי. הסכנה העיקרית בטיפול ממושך בהלידול הוא בתופעות לואי מוטוריות ובעיקר tardive dyskinesia שהן תנועות לא רצוניות המופיעות פעמים רבות בפנים. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 07:41 | מאת: שמרית

בהמלצת אבי התחלתי להוריד את המינון של הציפרלקס מ 20 מ"ג ירדתי ל 15 מ"ג במשך שבוע הרגשתי נפלא שום שינוי אך אתמול פתאום משום מקום התחלתי להרגיש תופעות של חרדה דופק מהיר ופחד משום מקום וכו היום מבלי לחשוב פעמים חזרתי ל 20 מ"ג אין לי שום רצון לחזור למקום הנוראי בו הייתי האם יכול להיות שעשיתי נזק בשינויי המינונים? והאם יש סיכוי שה 20 מ"ג לא ישפיעו עכשיו? או שיכול להיות שזה היה התקף חד פעמי?< אנא עזור לי וראוי לציין שחודשים לא קרה לי משהו כזה תודה מראש וסליחה שלא הקשבתי לשלושה פסיכיאטרים כולל אותך שאמרו לי לא לחשוב אפילו לרדת במינון ובכל זאת בחרתי להקשיב לאבי שמרית

30/08/2006 | 23:05 | מאת:

לשמרית טוב, אפשר להרגע, לא נגרם כל נזק ומהר מאוד תחזרי להרגיש טוב וכרגיל. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 05:10 | מאת: תמימי

קיבלתי אתמול הודעה טלפונית מהפסיכולוגית האחראית שההנהלה של מקום העבודה שלי אישרה את העסקתי תחת השגחה (הדרכה מן הסתם) ללא וועדה פסיכיאטרית. בכך מסתיים התהליך הארוך והמכאיב של יציאתי מהארון בעבודה. הייתי צריכה לשמוח, אבל למעשה ההודעה הזאת שיחררה אצלי איזה גל של עצב על כל הסבל הזה שעברתי ועל הסיבוך שכל ההסתרה הזאת יצרה בתוך נפשי. רציתי לשתף אתכם כאן בפורום. לפעמים אני מרגישה כל כך לבד, כאילו רק לכם איכפת ממני. תמי.

28/08/2006 | 09:02 | מאת: אמא רחוקה

יופי כל הכבוד גם לך וגם לממונים שגברו על דעות קדומות ונוהלים. אז עכשו תמי זה מאחורה נגמרה ההתחבטות , וכעת תקפידי על הבריאות, ולו רק כדי להוכיח בשם כולנו שזה אפשרי ,הכוונה לנהל חיים רגילים ,ללמוד לעבוד, ילדים ,והכל. אנחנו איתך. אוהבת ואיתך תמיד

28/08/2006 | 03:09 | מאת: שוש

שלום רב אשמח לדעת האם תרופה לדיכאון פרוזאק עלולה לגרום להשמנה , מכל סיבה שהיא ? ( עם זה הגברת תאבון או תהליך שקורה בגוף כתוצאה מלקיחתה?)אני יודעת שבטווח זמן הקרוב היא מדכאת תאבון אך מה קורה לאחר תקופה ? האם יש לה "אפשרות" לגרום לגוף להשמין ולאו דווקא מאכילה מופרזת? תודה

28/08/2006 | 10:52 | מאת: דו?רו?ן

לרוב הפרוזק לא משמינה , מנסיוני האישי פחות מרסיטל ומסרוקסט. אבל כל אחד מגיב שונה לתרופות שונות כך שאי אפשר לדעת בוודאות , הסיבות להשמנה הם כנראה שילוב של עליה בתאבון ושינוי בחילוף החומרים בגוף.

28/08/2006 | 21:54 | מאת:

לשוש תודה לדורון, ואכן הפרוזק היא הבטוחה ביותר מכל התרופות במשפחתה בנקודה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

28/08/2006 | 22:25 | מאת: שוש

תודה רבה, אז יכול להשתמע מתשובתך , דר', שהפרוזאק גם עדיפה על הלוסטרל בנושא ההשמנה?

30/08/2006 | 22:51 | מאת:

לשוש סטטיסטית כמובן שכן למרות ששתי התרופות יחסית טובות בנקודה הזו מהשאר. כל טוב דר' גיורא הידש

אבל בכל זאת אני שואל: מישהו שסובל מתסמונת טורט חייב להיות בצבא? תודה מראש לעוזרים.

לג'פטו- תלוי איזה סימפטומים ואיך הוא שולט בהם. אם התסמונת נשלטת ע"י מינון נמוך של הלידול אז יגייסו אותו לצבא עם פרופיל שהרופא בלשכת גיוס יחליט. ייתכן גם שירות קרבי אם אין בעיה נפשית שנלוות לתסמונת (דרושה הערכה).

ואם הילד הפסיק ללמוד בבית-ספר בגלל הטורט והוא מתבודד וזה משפיע עליו(נגיד הוא בקושי יוצא מהבית ונמצא כמעט כל הזמן מול המחשב והטיקים ממש מפריעים לו ואין לו כמעט חברים)יש סיכוי שישחררו אותו מהצבא(זה משפיע על המצב נפשי שלו שהוא לבד כל הזמן) או שהוא יקבל פרופיל נמוך?...ותודה רבה לך העזרה. בזמן הקרוב אנחנו הולכים למרפאת טורט באיכילוב כדי לקבל לאבחן את זה וגם אולי לפסיכיאטר פרטי כדי לדבר על זה שאין לו מצב רוח טוב ושזה משפיע עליו ולבקש כדורים שישפרו את המצב רוח.

27/08/2006 | 23:56 | מאת: ד

בת 37, חושבת שסובלתהתופעה ורוצה לבדוק באופן מקצועי. למי כדאי לפנות? האם ניתן לקחת כדורי ריטלין בזמן הנקה?

28/08/2006 | 21:48 | מאת:

לד. צריך לפנות לנאורולוג או פסיכיאטר לאבחון. אפשר לעשות בדיקת עזר הנקראת TOVA בקופות החולים והכיסוי הוא של הביטוחים המשלימים. לא צריך לקחת ריטלין בזמן ההנקה, בשביל מה? כל טוב דר' גיורא הידש

27/08/2006 | 23:37 | מאת: א

שלום האם אפשר לשלב סימבלטה עם ציפראמיל ? והאם כשמפסיקים תרופה אחת אפשר לעבור לשנייה בצורה של לרדת קצת מהאחת ולהוסיף את השנייה ? תודה

28/08/2006 | 21:47 | מאת:

לא. אפשר לעבור מתרופה אחת לשניה ללא בעיה. באופן עקרוני אין סיבה מדוע לא לשלב בין צימבלטה לצירמיל, אבל ממש איני רואה סיבה מדוע לעשות זאת ובודאי שאין על כך מחקרים. כל טוב דר' גיורא הידש

27/08/2006 | 21:59 | מאת: adiyyy

אישתי נכנסה למצב של דיכאון ופחדים שמלווים אותה במשך כחודשים היא מטופלת ע"י פסיכאטר. כיום היא מקבלת מינונים שונים של לוריבן,פרפנן,דיפרמיל ואדרונקס. המטפלת שלה טוענת שבעוד כשבועיים היא תחזור למצב רגיל וכל הדיכאונות והפחדים יעלמו. כיום אינני רואה כל שיפור (אומנם ישנם ימים שהיא במצב יותר טוב אך באופן כללי אין שיפור)היא דורשת שיהיו איתה רוב שעות היום קשה לה לטפל בילדים והיא מאד מאד מפוזרת. מכיוון שאין לנו נסיון בתחום איננו יודעים מה לצפות מבחינת הטיפול, מהו משך הזמן הסביר שניתן לראות שיפור משמעותי כאשר לוקחים קוקטייל כזה של כדורים והאם זה שבמשך זמן של כחודשיים אין שיפור משמעותי אומר משהו על דרך הטיפול ועל המטפל.

28/08/2006 | 21:40 | מאת:

שלום, הבנתי שהדיכאון הוא כבר מספר חודשים אבל לא הבנתי משאלתך כמה זמן אשתך בטיפול? בכל אופן אין זה שילוב מקובל אלא שילוב שנותנים אותו אחר שניסו מספר תרופות מקובלות והן נכשלו. בעיקרון דיכאון היא מחלה אשר חולפת והאדם חוזר לתפקוד רגיל כפי שהרופאה ציינה. מקובל לחכות שישה שבועות עם טיפול חדש עד שמחליטים שהוא אינו עוזר ומחפשים טיפול אחר. כלומר התחלת ההשפעה הטובה היא אחרי כשלושה שבועות אבל יתכן שיקח יותר זמן. כל טוב דר' גיורא הידש

29/08/2006 | 14:26 | מאת: adiyyy

אישתי החלה את הטיפול ממש בתחילת הדיכאון לפני כ8 שבועות. ולצערי אינני רואה כל שיפור אלא להפך החמרה במצבה. היא מפחדת לצאת החוצה מפחדת לפגוש אנשים היא מפחדת שהיא תדבר שטויות למרות שבפועל זה לא קורה. בתור מתבונן מהצד אני יכול לראות רק הרעה במצבה ולא שיפור. השאלה היא האם להעביר אותה למטפל אחר(ברור שזו צריכה להיות גם החלטה שלה) או להתמיד עם המטפלת הנוכחית? כמו כן הכם תוכל להליץ על מטפלים טובים. אינני מצליח למצוא איזו שהיא רשימה וזה לא מסוג הרוופאים שנתקלים בהם יומיום.

27/08/2006 | 15:58 | מאת: רגלס

היי, אני בן 28 והתחלתי לצאת לאחרונה עם בחורה שממש מוצאת חן בעיניי. בילינו שבועיים מטורפים יחד. לפני כמה ימים היא סיפרה לי שאמא שלה ואחיה לקו בסכיזופרניה. אני מנסה להתעלם מזה, אבל באיזשהו מקום אני קצת מוטרד מזה. רמת ההבנה שלי על המחלה היא די שיטחית אבל ידוע לי שיש אספקט גנטי למחלה. יש מצב שאני מכניס את הראש שלי למיטה חולה? ואולי יכול להיות שהסיכון שאני לוקח על עצמי הוא לא שונה מסיכון שאני הייתי לוקח עם כל בחורה אחרת, כי הרי "אף פעם אי אפשר לדעת"?

27/08/2006 | 20:01 | מאת: דור

השאלה לא ברורה. אתה שואל אם ייתכן שגם הבחורה שאיתה אתה מבלה היא חולה, או עשויה להיות חולה בעתיד, בסכיזופרניה? אז התשובה היא שזה ייתכן. סכיזופרניה יכולה לפרוץ אצל נשים עד גיל 45 אצל מי שהם נשאים של מחלה זאת. כ"א יכול להיות נשא (1% באוכלוסיה הכללית), אך אם גם האמא וגם האח חולים בפועל, יש סיכוי גבוה שגם היא נשאית, גם אם המחלה לא התפרצה עדיין. אין בדיקה ביולוגית שיכולה לבדוק את הנושא.

28/08/2006 | 21:37 | מאת:

לרגלס תודה לדור, אכן ישנו מרכיב תורשתי בסכיזופרניה. תורשה זה קצת כמו טוטו, אינך יודע האם הגנים שקשורים בסכיזופרניה נמצאים אצל החברה או אינם, כיום אין בדיקה היכולה לבדוק זאת. בכל אופן בכל קשר עלול להיות סיכון, מי מבטיח שמחר חס וחלילה למשהו לא תהיה תאונה או מחלה קשה אחרת?? אנשים עושים תוכניות ואלוהים צוחק... כל טוב דר' גיורא הידש

27/08/2006 | 13:26 | מאת: גלית

מהי גלולת האושר להפרעות נפשיות קלות של חוסר אושר וסיפוק עצמי ומחשבות שליליות כל זמן ועצבנות והרס עצמי האם יש תרופה שתתן לראש שלי קצת שקט ואושר

28/08/2006 | 10:43 | מאת: דו?רו?ן

אין חיה כזו :) הביטוי הנ"ל ניתן לכדורים ממשפחת הפרוזק SSRI .ישנם כדורים שמשפרים את מצב הרוח במקרי דיכאון וחרדה ברמות שונות, ונותנים אותם רק ע"י רופא (רצוי פסיכיאטר) לאחר איבחון מסודר . טיפול פסיכולוגי משולב יכול להועיל יותר.

28/08/2006 | 15:08 | מאת: דור

תרופות נועדות לטפל במחלה. זאת לא חייבת להיות מחלה קשה. גם דיכדוך מתמשך זאת הפרעה שדורשת התייחסות וטיפול בכפוף לבדיקה והערכה. לא מדובר בגלולות אושר ולעיתים לא רחוקות התרופה גורמת לסבל רב (תופעות לוואי) ואז צריך להחליט מה עדיף- הסבל מהמחלה או הסבל שהתרופה יוצרת.

28/08/2006 | 21:35 | מאת:

לגלית הפרוזק קיבלה את הכינוי "גלולת האושר", נכון שהיא מיועדת לטפל בדיכאון, אבל שאלה מאוד מעניינת היא מה קורה כאשר אדם שאינו סובל מדיכאון נוטל את התרופה? (כמובן אם אינו סובל מתופעות לוואי). כל טוב דר' גיורא הידש

27/08/2006 | 13:20 | מאת: גילה

אני בת 31 נשואה +ילדים יש לי הפרעות נפשיות שאני סוחבת על הגב שלי שנים ארוכות מעולם לא חשבתי שאני זקוקה לטיפול אך בזמן האחרון אני הורסת לעצמי את החיים האישיים וחיי המשפחה את הקשר שלי עם בעלי ואם הילדים ההפרעות שלי הם: אין לי חשק לקום בבוקר אני עצבנית כל היום חסרת סבלנות אובססית וחטטנית חרדה בהכל חושבת כל היום מחשבות שליליות ולפעמים שלא טוב לי אני חושבת להתאבד ואז ניזכרת בילדים שלי אני אף פעם לא מרוצה ממה שיש לי ומחפשת תחליף או מנסה לתקן את הטעויות שלי בכמה חודשים ואז הורסת הכל מחדש איני אדם מאושר ואני רוצה להשתנות ולהיות אדם טוב יותר וסבלני ואוהב יותר והכי חשוב שמח יותר איני יודעת למי לפנות אם הבעיות שלי יש לציין שגם לאימי יש הפרעות נפשיות כמעת כמו שלי ואיני רוצה להיות כמוהה היא אדם רע וחסר לב ואגואיסטית אני רוצה להשתנות אנא עזור לי למי עליי לפנות עם בעיותיי יש לציין שאני בקופת חולים כללית בדרום

28/08/2006 | 21:33 | מאת:

לגילה בשעה טובה, החלטת שאי אפשר להמשיך כך וצריך לעשות שינוי ולשפר את המצב הנפשי. עכשיו רק נותר להתחיל בטיפול.... תפני למרפאה לבריאות הנפש בבית החולים הכללי הקרוב באזור מגוריך , או אם יש בעירך מרפאה של בריאות הנפש של קופת החולים או של משרד הבריאות. בהצלחה דר' גיורא הידש

27/08/2006 | 12:22 | מאת: סיון

שלום, אני מעוניינת לדעת מה פירוש המושג BDD, האם הוא מוגדר כסימפטום למחלה או כאבחון. כמו כן האם הוא קשור להפרעת אישיות גבולית.

27/08/2006 | 11:19 | מאת: זהבה. ס.

ד"ר גיורא הידש שלום, יש לי שאלה מאוד מאוד רצינית ומאוד דחופה. יש לי אח נשוי עם שני ילדים כ-בן 31 , הוא לא מצליח להסתדר בחייו האישיים יש לו הרבה מתחים הוא מאוד מאוד עצבני , הוא כבר לא כל כך גר בבית שלו עם אישתו , כי הם רבים לכן בא אלינו הביתה לישון אצלנו, כל פעם יש לו התקפי עצהים , הוא שובר דברים בבית, צועק , ממש משתגע הוא אפילו עלול לפגוע בנו .. עד כדי כך , אנחנו נמצאים במתח תמידי שהוא בבית , מאשים את כולם שכולם נגדו ועושה לנו טרור אנחנו כבר בטראומה ממנו אנחנו ממש רועדים בכל הגוף מהבלאגאן שהוא מותיר אחריו עד שהוא הולך . אני ומשפחתי אובדי עצות , השאלה שלי איך מאשפזים אותו בכפייה לקבלת טיפול ( כי הוא לא מעוניין בזה) ? למי פונים ? מה המספר? אני ממש ממש צריכה את הפרטים הדחופים האלה.. אני נואשת ומעדיפה שלא להזמין לו משטרה ... תודה רבה.

28/08/2006 | 21:28 | מאת:

לזהבה עצבנות ומתח והתנהגות תוקפנית אינם סמנים מספיקים למחלת נפש ולכן אין זו סיבה לאישפוז כפוי, אם ישנם נזקים ואתם חוששים ממנו אז הכתובת היא המשטרה, שלא יקרה אסון. השאלה היא מה קורה עם אחיך? האם ישנה סיבה למתח? מה קורה בעבודה ובמשפחה שלו? האם תמיד היה כזה? אבל השאלה העיקרית היא האם יש חבר, אחד האחים, ההורים או כל אדם אחר שכן יכול להגיע אליו ולדבר איתו? כל טוב דר' גיורא הידש

27/08/2006 | 09:20 | מאת: וק

שלום, אני נוטלת את התרופה ציפרלקס כבר שלושה חודשיים נגד חרדות והתקפי חרדות וחוץ מזה אני לוקחת כל יום 5-6 פעמים רגיעון בבוקר וצהרים רגיעון יום ובלילה רגיעון לילה רציתי לשאול האם זה לא ממכר רגיעונים כי אני יכולה ביום אחד לקחת עד 7 פעמיים והאם בכלל מותר לשלב רגיעון עם ציפרלקס. בבקשה דר' תייעץ לי אודה לך על התשובה

27/08/2006 | 19:46 | מאת: דור

מה החומר הפעיל ברגיעון? למיטב ידיעתי גם תרופות הרגעה "טבעיות" עשויות לגרום להתמכרות בדומה לבנזודיאזפינים. למעשה אין שום יתרון בשימוש בתרופות טבעיות להרגעה לעומת הבנזודיאזפינים. תבקשי מרופא משפחה שלך ואבן או לוריוון.

27/08/2006 | 09:17 | מאת: מרים

אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון לשאלה הזו, אבל שמעתי שיש טיפול חדש בסכיזופרניה בבי"ח שלוותה על ידי גירוי מגנטי. איך אני יכולה להגיע לזה? האם זה כלול בסל הבריאות?

28/08/2006 | 21:17 | מאת:

למרים לא שמעתי על הטיפול הזה, אולי משהו מהמשתתפים מכיר? כל טוב דר' גיורא הידש

27/08/2006 | 08:57 | מאת: שיר2

רציתי לשאול מה הסיבה שלא לוקחים פרוזק וסורבון כשילוב. אני בהוראת הרופא לוקחת לטיפול באוסידי חמור- 2 פרוזק 1 רסיטל ו2 סורבון. אני נמצאת עכשו בחו"ל. מה לעשות שיר2

27/08/2006 | 15:39 | מאת: דור

סורבון נחשב לטיפול מקובל בכאלה מצבים. הוא מיועד לאוגמנטציה (חיזוק) של הפרוזק ורק לעיתים רחוקות הוא ניתן כתרופה יחידה. המינון של הפרוזק ל-OCD יכול להגיע עד 80 מ"ג ביום. ממה שכתבת דווקא הרסיטל מיותר. עדיף מינון גבוה יותר של פרוזק מאשר שילוב של רסיטל.

28/08/2006 | 21:15 | מאת:

לשיר אכן מדובר בטיפול מיוחד אבל אנחנו רואים שילובים כאלו ב OCD שהיא הפרעה עקשנית לטיפול. כמובן שצריך לשאול את הפסיכיאטר המכיר אותך מדוע דווקא השילוב הזה. גם מחו"ל אפשר להרים לו טלפון או משהו בארץ יכול לשאול עבורך. בכל אופן הייתי מוסיף שיחות לטיפול אם זה אפשרי כאשר את בחו"ל. כל טוב דר' גיורא הידש

27/08/2006 | 01:57 | מאת: אור

שלום רב יש לי ידיד שלפני כשנה התחיל למצמץ בעיניו וכל היום הולך עם עיניים עצומות. הוא לא עונה לי מדוע זה כך. האם זה קשור למשהו נפשי? הוא בן 37 משכיל לדעתי אימפוטנט..מניסיון עימו. יוצא עם בחורות לא לתקופות ממושכות. מה זה יכול להיות?

28/08/2006 | 21:13 | מאת:

לאור מצמוצים עלולים להיות סימן לבעיה נפשית או בעיה נאורולוגית, קודם כל הייתי בודק לכיוון הנאורולוגי. כדי לאבחן אדם יש צורך לקבל את התמונה המלאה וסימפטום אחד או תופעה אחת אינה קובעת אבחנה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בן 23 סבלתי לפני שנתיים מהתקפי חרדה רגילים שזה חלף בשנתיים האחרונות לפני חודש אכלתי עוגיות חשיש ומאז חזר לי ההתקפי חרדות ובנוסף גם אגרופוביה הייתי אצל פסיכיאטר מאוד גדול ידוע ומומחה באיזור הדרום. אני קניתי רמוטיב והוא אמר לי שזה בסדר גמור לבעייה שלי ושלב זאת בהתחלה עם קלונקס(2 ליום קלונקס מקסימום). אני נוטל כבר שבוע והוא אמר שיכולה להיות בהתחלה החמרת מצב. וב YNET קראתי שרמוטיב בכלל לא אמורה לעזור לשום חרדה אז איך זה הגיוני? וזה פסיכיאטר של שנים ומאוד ידוע בארץ! אני מפחד שהרמוטיב לא יעזור ואז שאני יעבור לכדור אחר ושוב יצטרך לשלב קלונקס אז כבר זה יהיה מעל חודש ואני אתמכר לקלונקס.. בקיצור מה דעתכם זה דחוף! דני

קלונקס גורם לתלות אחרי שימוש קבוע של שבועיים. מקובל להשתמש בקלונקס עד שתרופה נוגדת חרדה מסוג SSRI משפיעה- גם אם זה לוקח מס' חודשים לפעמים. כלומר פסיכיאטרים בארץ נוהגים לתת קלונקס במינון מבוקר גם לתקופות ממושכות מתוך מחשבה שניתן אח"כ להיגמל באופן הדרגתי. אם ההתמכרות מפחידה אותך אז אל תקח או שתקח כמה שפחות. הרמוטיב אכן מיועד לדיכאון ולא לחרדה וגם היצרן משווק אותו לדיכאון קל עד בינוני ולא לבעיות חרדה בלי דיכאון, אבל כיום ידוע שיש קשר הדוק בין חרדה לדיכאון. תתקשר לפסיכיאטר שבדק אותך ותשאל אותו מדוע בחר דווקא ברמוטיב ולא בתרופה מסוג SSRI ואת שאר השאלות שמטרידות אותך. חשוב שתהיה במעקב רציף אצל פסיכיאטר שמכיר אותך.

28/08/2006 | 03:32 | מאת: דני

דור תגיד למה אתה סתם מנפיץ דברים? קודם כל מפתחים תלות בקלונקס כשמדובר ב חודש שימוש שבועיים זה שום דבר השאלה השנייה מה המינון של הקלונקס שכבר אתה קובע שזה תלות מה גם כדור ליום במשך שבועיים זה תלות? אם כך למה הפסיכיאטרים אומרים להשתמש בו לתקופה כזו או ארוכה מזו עד ש ה SSRI משפיע? קיצר תחשוב טוב ואני לא יודע מי אתה אבל אני בטוח שהפסיכיאטר שלי מבין טיפ טיפה יותר ממך כי הוא בכל זאת אחד הגדולים בארץ אז אולי כדאי שתפסיק לתת תשובות פה בפורום ותשאיר זאת לד"ר כי אתה סתם מלחיץ ומטעה את הגולשים. כל טוב

27/08/2006 | 00:50 | מאת: עטרה

היי אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי מה זו פסיכוטיות ובמה זה מתבטא? תודה

27/08/2006 | 15:58 | מאת: דו?רו?ן

מה יותר פשוט לעשות חיפוש באינטרנט : קבלי קישור לgoogle עם מלה קישורים שמסבירים מז זה פסיכוזה. http://www.google.co.il/search?hl=iw&q=%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96%D7%94&btnG=%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9+%D7%91-Google&meta=

26/08/2006 | 22:41 | מאת: שוש

שלום לכם, התחלתי טיפול ברסיטל. יש לי בחילות איומות.מין הרגשת קבס,ולא הרגשה של להקיא האם זה קשור? מה ניתן לעשות כדי להרגיע קצת. וכמה זמן עד שהבחילות יפסיקו? תודה

27/08/2006 | 09:37 | מאת: דו?רו?ן

רצוי בתחילת הטיפול לקחת את הכדור לאחר או במהלך ארוחה "על בטן מלאה" כך יפחתו התופעות כמו כן לשתות קצת יותר מים ממה שרגילים בד"כ .

27/08/2006 | 16:16 | מאת: שוש

אני לוקחת את הרסיטל בלילה דקה לפני שאני כבר רדומה כדי להמנע מהבחילות האיומות , כבר עבר שבוע ולא עוזר לא מים ולא כלום כל הזמן הרגשה מגעילה כזאת. שותה הרבה מים וסודה . יש משהו לקחת נגד בחילות? אלך לבית מרקחת היום ואחפש משהו מועיל

26/08/2006 | 22:21 | מאת: דוד ברטיק

שלום לך דר' גיורא בזמן אחרון יש לי מחשבות אובדניות מאוד חזקות ופחדים חזקים ודיכאון ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי אני פוחד להגיע לאישפוז תעזור לי בבקשה

27/08/2006 | 15:42 | מאת: דור

אתה נמצא במסגרת טיפולית כלשהי? איזה עזרה אתה מצפה לקבל במסגרת הפורום?

28/08/2006 | 00:01 | מאת:

לדוד העזרה מהפורום די מוגבלת כי צריך להכיר את כל האדם ולהבין טוב יותר מה קורה איתך. במקרים דחופים תמיד אפשר לפנות לחדר מיון של בית החולים הקרוב למגוריך או בטלפון ל"ער"ן". כל טוב דר' גיורא הידש

26/08/2006 | 22:13 | מאת: אופטימית

נאמר לי עי הפסיכולוג שאני מתויקת כבעלת הפרעת אישיות "חוסר יציבות יציב" מה הסיכוי לרפא הפרעה כזו בצורה שתפסיק לשבש את חיי ,או שלעולם אצטרך להיות בטיפול זה או אחר רק על מנת להמשיך ולשרוד,עד כמה מחלות נפש קלות אלה שמוגדרות הפרעות אישיות יכולות לחלוף לחלוטין? אני מדברת על בעיה שהולכת איתי כל חיי-מעל ארבעים שנה.ואני שנים בטיפולים שונים,יש אמנם שיפור אך חוסר היציכות שם וגורם לי לסבל רב.אודה לכל דיעה מבוססת בנושא!

27/08/2006 | 05:57 | מאת: תמימי

לאופטימית עם שם כל כך אופטימי, יש לך סיכוי יותר מטוב להתרפא... במיוחד שאני עצמי איני מאמינה גדולה בכל האבחנות הפסיכיאטריות האלה, שהן לדעתי חלק גדול מהסבל שלנו. אם היית מפסיקה לחשוב על עצמך כסובלת מהפרעת אישיות, ועובדת על יציבות רגשית דרך אורח חיים מאוזן של עבודה, חברים ועזרה לאחרים, אני משוכנעת שהיית מצליחה להתייצב בצורה טובה. מאחלת לך הרבה אושר ובריאות, תמי.

28/08/2006 | 00:00 | מאת:

לאופטימית הסיכוי לרפוי מהפרעת אישיות תלוי בחומרת ההפרעה. כלומר בכל אבחנה יכול להיות מצב של הפרעת אישיות בחומרה קלה ויתכן בחומרה קשה. בכל אופן כדי להעריך את העתיד יש לראות את כל האדם ולא רק את האבחנה. במקרה שלך הייתי בודק גם לכיוון של הפרעת קשב. כל טוב דר' גיורא הידש

26/08/2006 | 21:58 | מאת: אודי

שלום רב אני נוטל כל יום כדור של 20 מ"ג סירוקסט בשנתיים האחרונות בעקבות התקפי חרדה לאחר תאונת דרכים. מדי פעם אני מנסה לא לקחת את הכדורים וביום אחרי יש לי כאבי ראש האם כאבי הראש הם תוצאה של אי לקיחת התרופה? שאלה שניה : האם נכון שנטילת כדורי הסירוקסט גורמת להשמנה ? תודה מראש אודי נ.ב . לעיתים הכדורים אשר אני בולע הם פרוקסיטין , פאקסט או מקבילים אחרים לסירוקסט

27/08/2006 | 23:44 | מאת:

לאודי כל הכדורים שציינת הם סרוקסט ואין הבדלים ביניהם. אני חושב שאתה צודק והתופעות שאתה מציין הן תופעות של הפסקת הסרוקסט ולא תופעות של חרדה. כדאי להתייעץ עם הרופא ולקבוע יחד אתו את הזמן המתאים להפסקת הסרוקסט ולקבל ממנו הדרכה כיצד לבצע את סיום הטיפול. סרוקסט עלול לגרום לעליה במשקל אבל לא אצל כולם, השאלה היא האם אתה עלית במשקל? במידה שכן אז יתכן מאוד שמדובר על השפעת הסרוקסט כל טוב דר' גיורא הידש

26/08/2006 | 21:50 | מאת: תמימי

פעם אחת, בחורשת אורנים שנמצאה אי שם בארץ רחוקה, צמח לו צמח סגול מאד מאד מיוחד. הוא היה צמח מאד נדיר, כי הוא הצליח לגדול בחורשת האורנים בין כל האורניות והפטריות, למרות שהקרקע היתה מאד חומצית. לצמח היו עלים בצורה של כף יד, והיו לו פרחים יפיפיים עם שבעה עלי כותרת. לעלי הכותרת היה צבע סגול, ולאבקנים הקטנים, שלושה במספר, היה צבע צהוב. הצמח הסגול צמח והתפתח, ואף אחת מהפטריות לא ידעה מאיפה הוא צץ ומתי הוא התחיל לפרוח. האדמה טענה שהוא היה שם תמיד, עוד מימי בראשית. הפטריות טענו שהן הגיעו לשם קודם. והאורנים אמרו את מה שאורנים תמיד אומרים- הוא שם, וזה מה שחשוב. יום אחד, בשנה ה- 48 לבריאת העולם, הגיע לחורשת האורנים גנן. הגנן הגיע מארץ אחרת, ואיש לא ידע כיצד. לגנן ההוא קראו זרובבל הכרמלי סנט ג'ורג' אבו גזר, או בשם קיצור- ג'וג'ו. ג'וג'ו הגיע לחורשת האורנים בדרך מקרה. הוא החליט לחיות שם בשקט ובשלווה. בשביל זה הוא בנה לעצמו בית מעצי האורן, ולבית מנעול, ולמנעול מפתח. ג'וג'ו היה אדם מאד תמים ומאד טוב לב. אבל מה, היו לו שתי ידיים שמאליות. הוא הסתדר מצויין עם האורנים ואהב אותם מאד. הם נתנו לו מעצמם מספיק עץ לבניית כורסאות לביתו, צמידים לידיו ושולחן למזונותיו. הוא השתמש במחטי האורן לצורך ריפוד מיטתו, וכן יצר מהאיצטרובלים קישוטים יפים שהיו מתנדנדים ברוח בין הערביים ומשמיעים צלילים רחוקים רחוקים... ג'וג'ו האמין שהאורנים יוצרים בבית אווירת קסמים, שכן מאז שהגיע ג'וג'ו לחורשת האורנים הוא היה מאושר. במקום הקודם ממנו הגיע הוא סבל מאד מהקור ומתחרות עם גננים אחרים. יום אחד, בעונת האביב, בשנה ה-18 להיותו של ג'וג'ו בחורשת האורנים, הוא טייל לאזור שלא היה בו קודם לכן, ופתאום קלטו עיניו את הצמח הסגול. לג'וג'ו היו עיניים ירוקות והוא אהב מאד צבע סגול. הוא נמשך כמו מגנט לעבר הצמח הסגול והריח את ריחו המשכר. לצמח הסגול היתה תכונה מוזרה- הוא ידע להקשיב ולשאול שאלות. וג'וג'ו, שהיה אדם תמים אבל בודד, אהב לשבת ליד הצמח הסגול ולספר לו סיפורים. הוא סיפר לצמח הסגול על האחים והאחיות שלו בארץ הרחוקה ממנה בא. הוא סיפר לו כמה היה לו קשה לעזוב את המשפחה שלו, למרות שהיה מאושר מאד בחורשת האורנים. הצמח הסגול הקשיב לסיפוריו, וג'וג'ו התפלא לשמוע קולות קטנים יוצאים מתוך הצמח הסגול. קולות קטנים שיצאו במקהלת צלילים מופלאה, וענו לג'וג'ו, וסיפרו לו גם הם סיפורים מופלאים. ג'וג'ו היה מאושר. אחר כך התעייף, וחזר לבית שלו עמוק בתוך חורשת האורנים. פעם נוספת הגיע ג'וג'ו לבקר את הצמח הסגול. וראה שכבר יש לו פירות. ג'וג'ו התפלא לראות שלפירות של הצמח הסגול היה צבע כתום, ובתוכם- חרצן חום. הקולות הקטנים סיפרו לג'וג'ו שלפרי הזה קוראים מישמש, כי פעם היו ממששים אותו עד שהפך לפרי. הם גם סיפרו לו על הזרע שבתוך הפרי, ואמרו שקוראים לו גוגו. ג'וג'ו היה מאושר, כי הוא החליט שקוראים לגרעין גוגו על שמו... הצמח הסגול היה עייף. תמיד בעונת הקיץ היתה לו תקופת משבר, כי אז היה חם מאד, ובגלל שהוא היה הצמח הסגול בין כל כל הרבה פטריות, לא נשארו לו מספיק מים למחייתו. גם ג'וג'ו הגנן היה עייף, והוא נרדם לו בתוך בית האורנים שלו. הצמח הסגול היה עייף, אבל הגמדים התעוררו בקיץ. הגמדים חיו תמיד בתוך הצמח הסגול. הם היו גמדים מאד מיוחדים ומאד מגובשים. היו להם נעליים שחורות. הם לבשו בגדי חאקי, בצבע הגבעול של הצמח הסגול. היו להם כובעי חאקי. ולכל גמד היו עיניים בצבע אחר. התכנסו הגמדים לאסיפת חירום כדי לטכס עצה- איך לאושש את הצמח הסגול המתייבש והולך מתוך געגועיו ואהבתו לג'וג'ו הגנן. לגמד זיי היו עיניים אדומות. הוא חשב שצריך לארגן קבוצה ולחפש את הגנן בחורשת האורנים. הוא אמר- חייבים לעשות מעשה. אני מוכן להגיע עד לבנון הרחוקה אם אצטרך כדי למצוא את ג'וג'ו הגנן ולהחזיר אותו לצמח הסגול. לגמד וויתור היו עיניים אפורות. הוא אמר- צריך לוותר על ג'וג'ו. יש הרבה גננים ביער, ואנחנו הגמדים יכולים לטפל בצמח הסגול שלנו לבד. אבל אנחת הצער שיצאה מבין עליו של הצמח הסגול הבהירה לכולם את עוצמת כאבו. לגמדה קארמה היו עיניים לבנות. היא טענה שצריך לדאוג לגמדים לבית אחר. עלינו לעזור לעצמינו ולבנות לנו ולילדינו בית אחר צומח ופורח במקום הצמח הסגול הנובל. הגמד פחד ניצנץ עם עיניו השחורות ואמר- אם נמצא את הגנן ג'וג'ו- מי אמר שהוא יהיה מוכן לבוא איתנו? הגמדה סיגלית מיצמצה בעינייה הסגולות ודמעה דמעות של ייאוש. כך התדיינו והתווכחו ימים רבים. עד שקמה ת ופתחה את פיה. לת היו עיניים כחולות ונשמה חכמה. היא אמרה לגמדים האחרים- כוחנו מצוי בתוכנו. עלינו לחפש את ג'וג'ו הגמד בתוך הצמח הסגול. ברגע שנמצא אותו בתוכנו, יתעורר גם ג'וג'ו הגנן, והוא יחזור לטפל בצמח הסגול, ויחזיר את האהבה והשלום לעולמינו. על מה את מדברת, אמר לה זיי, אפיקורוס שאינו מאמין ברוחניות או באלוהים. מה שיש זה רק מה שאתה רואה. את נשמעת קצת פסיכוטית. מתי ראית את הפסיכיאטר שלך לאחרונה? אבל ת לא התווכחה עם זיי. רק הביטה בו בשקט בעיניה הכחולות ושתקה. וזיי אמר- אין לנו מה להפסיד. אני נותן לך שבוע ימים. אם השיטה שלך לא תעזור נארגן משלחת של גמדים ונלך כולנו ללבנון לחפש את ג'וג'ו הגנן. ת התחילה בחיפושיה בתוך הצמח הסגול. היא חצתה עלים, דילגה בין ענפים, והגיע לצמרות הפרחים. ואז, ביום השביעי, עם שחר, ראתה פתאום נעלי גמד המכוסה כולו בעלה גדול. ת הסיתה בעדינות את העלה והתבוננה. הגמד התעורר ופתח לעברה זוג עיניים ירוקות צוחקות. מי אתה? שאלה ת. אני ג'וג'ו, הגמד הגנן, הוא אמר. בוקר טוב אליהו! היא אמרה בהתרגשות. באותה שנייה ממש התעורר ג'וג'ו הגנן במקום אחר לגמרי, והגיע לטפל בצמח הסגול. זה היה התחלתו של שלום מופלא ואהבה חובקת כל. זיי התחבר לת והם הולידו ביחד את הזית, את השלום ואת האהבה. ואנחנו? אם נרצה- אין זו אגדה! שבוע טוב, תמי.