פורום פסיכיאטריה

לדר הידש שלום עברתי אחרי טיפול של שנה בפאקסט 30 מ"ג לציפראלקס 10 מ"ג בגלל בעיית השמנה .שאלתי היא האם המינון של 10 "ג ציפראלקס זהה ל20 מ"ג פאקסט או פחות? וכמה זמן עלי לחכות להשפעה מקסימלית של הכדור? (אני מוכרחה לציין שתמיד היה עלי לעבוד עם עצמי כדי לא ליפול למחשבות וחרדות וקיבלתי טיפול התנהגותי במקביל) לאחרונה אני שוב חשה שראשי עסוק במחשבות שמלחיצות אותי והפחד מתחושת החרדה תמיד קיים,לפעמים אני מצליחה להתגבר ולפעמים לא-האם זה קשור למינון בכל זאת? תודה הגר

המינון המקסימלי של ציפרלקס הוא 20 מ"ג ליום. מינון זה ניתן כאשר מינון נמוך יותר לא הועיל. לפני שעולים במינון את צריכה לנסות 10 מ"ג לתקופה של שלושה חודשים.

להגר 10 מג' ציפרלקס שקולים ל 20 מג' פקסט. אם עברת מפקסט=סרוקסט ישר לציפרלקס תוך שבוע שבועיים צפוי להיות התחלה של שיפור. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני סובלת מהתקפי חרדות כבר חצי שנה ומטופלת בציפרלקס רציתי לדעת אם אפשר לשלב אם ציפרלקס רסקיו תמצית מפרחי באך פעם אחת לקחתי רסקיו והרגשתי גרוע יותר ההתקף נעשה חזק יותר וכואב יותר אודה לכם על התשובה

לויק באופן עקרוני אפשר, אבל אם הרגשת גרוע יותר, אז לא כדאי ליטול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני יוצאת עכשיו עם בחור שחולה במאניה דיפרסיה. הוא פרס לפניי את הבעיה רק לאחרונה. הוא מיוצב באמצעות תרופות , אך בעבר סבל הרבה מהתקפים. מכוון שאני בת 32 וחושבת להקים משפחה (ילדים) אני חוששת להכנס לקשר שכזה. מה זה בעצם אומר? שאני לוקחת סיכון שילדיי ירשו את המחלה? מה זה עוד אומר? האם להפרד ממני? תודה, אור.

כדאי שתקראי חומר כתוב על המחלה כדי שיהיה לך מידע מקצועי אמין ואובייקטיבי (נסי לחפש בגוגל בעברית וגם באנגלית. המחלה יכולה לפרוץ בדרגות חומרה שונות. בזמן התקף החולה נעשה היפראקטיבי מדבר הרבה ולא וקופץ מנושא לנושא. יש לו תחושת כוח ויכולת מאוד חזקים. מסוגל לבזבז סכומי כסף גדולים על דברים שאין לו צורך בהם. מלא רעיונות ונשמע מאוד יצירתי אך חסר יכולת מימוש וביצוע. עם טיפול תרופתי נכון, ניתן לאזן את מצב החולה והוא יכול לתפקד כרגיל אך בזמן התקף יש פגיעה בתפקוד היומיומי. אם הבן זוג שלך היה פתוח וגלוי איתך בנושא המחלה אולי כדאי ששניכם יחד תפנו לרופא המטפל בו כדי שיסביר לכם את השלכות המחלה על חיי זוגיות. את צריכה לזכור שאחרי כל ההסברים ההחלטה הסופית היא שלך בלבד.

לאור כל שבוע אנחנו עונים כאן על שאלה דומה . דר הידש ישיב לך מבחינה מקצועית ,,אבל אנחנו שכותבים כאן או חולים במחלות או משפחות לחולים ,. וזה קצת מתחיל לפגוע בנו , וסליחה!! יש כל כך הרבה סיכונים ובעיות בנישואים , האם יש אחריות על האהבה, האם אין מקרים של בגידות , מעילות כספיות, ועוד כאלה וכאלו. אנחנו אנשים כמעט רגילם עם כל הבעיות הרגילות ואולי קצת יותר . אם נתחיל לפשפש בכל אחד עדיף להיות רווק!!!. הוא שיתף אותך . את אוהבת אותו ? זה מה שחשוב. הייתי רוצה שמי שיאהב את הבת שלי פשוט יאהב אותה

אני לא מבינה למה נפגעת מהשאלות של אור. אני חושבת שזכותה לדעת את הכל ולשאול אותן השאלות כמה שהיא צריכה.אהבה זה מאוד יפה אבל להיות עם מישהו חולה זה מאוד קשה ובמהלך הזמן יכולים לקרות שינויים אישיותיים מאוד רציניים בבן אדם החולה.

לדעתי את צריכה לדבר עם הבחור על חששותיך ולבקש לדבר עם הפסיכיאטר שלו . הוא הבן אדם הנכון ואולי היחיד שיכול לענות על שאלותיך. לאחר השיחה עם הפסיכיאטר יהיו לך יותר נתונים, אז תוכלי לשכול על המשך הקשר. רק את יכולה להחליט. דבר נוסף שעלי להגיד לא קל להיות עם מישהו חולה, גם אם היום, הוא מאוזן.

אני הולכת לכתוב משהו עכשיו שאולי לא כולכם תהיו מסוגלים לקבל. אני כותבת את זה על סמך נסיון חיי והיכרות עם אנשים שאובחנו כחולים במניה דיפרסיה לאורך השנים. וכן על סמך היכרות שלי עם אנשים שעוסקים בתיקשור. מה שמוגדר כפסיכוזה, יכול להיות מוגדר בתרבויות אחרות וגם אצלינו בקרב מתקשרים ואנשים רוחניים כסוג של תיקשור. מה שמוגדר כדיכאון יכול להיות מוגדר כייסורי נשמה שנמצאת בסוג של ניתוק מהאור האלוהי. אני קוראת עכשיו מכתביו של הרב קוק, על תשובה. הוא מתאר שם מצב נפשי של תשובה, שכל כך מזכיר לי חוויות של דיכאון שאני חוויתי. אני תיכף אצטט את זה. הפסיכוזות שלי הביאו לי הרבה אמת, עוד לפני שאמרו לי שיש לי מחלה. הבעייה היא האיזון, ההגנות. לפעמים אנשים עם מצבים פסיכוטיים או מאניים פשוט לא מצליחים לאזן את האנרגיות הגבוהות שהם חווים ומגיעים לתשישות ותחושות ריקנות קשות. ואז הנפילה לדיכאון, לאין, היא מתבקשת. אני חושבת שדיברנו כאן כבר על הנביאים, שהרבה מהם עברו תקופות של דיכאון, מהם יצאו לאמת ולחיבור לעצמם ולאלוהות. מהמדבר הנפשי צומחת ההבנה שאלוהים נמצא בכולנו, רוצה להתגלות והאלוהות משמעה אהבה ושלום וחיבור של כולנו למהותינו הפנימית. שמתם לב שהרבה מהפסיכוזות שלנו קשורות לרעיונות של גאולה ומשיחיות? אתם חושבים שזה מקרי? אני אדם מאד מאמין וחושבת שיש בפסיכוזות שלנו איזו אמירה של נבואה ותיקשור. אני חושבת שמה שמוגדר כמחלה הוא מצב של חוסר איזון. וניתן להתאזן. ומה שמאזן ונותן הגנה זו התורה. נשמע דוסי? פסיכוטי? אולי. אבל זו האמת שהתגלתה לי במשבר האחרון. ומצאתי שאני מאזנת את עצמי יופי דרך תפילות ומצוות של חסד והגנות נוספות שהיהדות נותנת לנו. הכימיה שיש לנו היא מתנה, תוספת המאפשרת לנו להגיע למקומות גבוהים לא בשבילנו אלא בשירות האנושות. המטרה של כולם היא לעזור להביא לכאן שלום ולהפסיק עם הסבל על ידי חיבור מחודש לאלוהים שבתוכינו ובעולמינו. ואסיים בדבריו של הרב קוק, על התשובה: "וישנה עוד תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של שכר ועונש עולים על ליבו, אבל בכלל הוא מרגיש בקירבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עוון, שאין אור ה' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, ליבו אטום. מידותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצוייה, הראוייה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה. השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים בקדרות וצימאון שמעורר לו גיעול רוחני, מתבייש הוא בעצמו, יודע כי אין אלוה בקירבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום. מתמרמר על עצמו, אינו מוצא מוצא מנוס מפח מוקשים שלו, שאין לו תוכן מיוחד, רק הוא כולו נתון בסד. מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטייה של רופא אומן. הרגשת התשובה ועומק ידיעתה, סמיכותה הגדולה בעומק הנפש, בסתר הטבע, ובכל חדרי התורה, האמונה והמסורת, בכל כוחה היא באה וזורמת בתוך נפשו. ביטחון עז ברפואה, בתחייה הכוללת, שהתשובה מגישה לכל הדבקים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים, "כאיש אשר אימו תנחמינו כן אני אנחמכם". מרגיש הוא, ובכל יום ויום שעובר עליו, בהסכמת תשובה עילאה וכללית זו. הרגשתו נעשית יותר בטוחה, יותר מחוורת, יותר מוארה באור השכל, ויותר מתבארת על פי ייסורי תורה..." מתוך: תשובה וגאולה- מאת בניימין גרוס - "אורות התשובה" לרב יצחק הכהן קוק ולגבי שאלתך אור- אם משנים את המינוח ומסכימים לקבל שהחבר שלך צריך פשוט להתאזן וללמוד איך להשתמש באנרגיה שהוא חווה לטובת האחרים, הרי אין כאן מחלה אלא חברות עם שליח. ואם זה מתאים לך, ואת אוהבת אותו, לכי על זה. תמי.

שלום , אני רופאת משפחה ורציתי להתיעץ בעניין של אחת החולות שלי: היא אישה בת 42 בריאה בד''כ ומציגה תמונה לכאורה קלסית של דכאון - מספר חודשים של עצב מתמשך, בכי, חוסר חשק , יאוש, אי נוחות בחברה, חוסר אנרגיות, לפעמים אפילו מחשבות על חוסר טעם בחיים (לא אובדנית של ממש), יחד עם זאת היא עדיין מתפקדת בבית ובעבודה היטב. יש גם קוים של חרדה אם כי פחות בולטים. לאור התמונה הברורה התחלתי טיפול בparoxetine אותו לוקחת כבר 3 חודשים במהלכם הגיעה ל30 מ''ג כבר תקופה ועדיין טוענת שלא השתנה כלום במצבה (אולי מעט פחות בכי) אך לגמרי לא שבעת רצון. אני היתי עמומה כי המקרה היה כ''כ קלסי וSSRI ממש התבקש בו ודי נדיר שאתה לא רואה בכלל שום! שינוי על 30 מג . לקחתי אנמנזה חוזרת ולאורך כל האנמנזה היה בולט דבר אחד- 24 שעות היא עסוקה במחשבות של פחד מלהשתגע (הדבר היה ,מסתבר, עוד לפני שלקחה את התרופה) . פרט לזה אין שום רמז לתכנים פסיכוטיים או הפרעות פרצפציה באנמנזה. האם ניתן להתיחס למחשבה טורדנית זו כ''פסיכוטית'' ואולי אז ניתן להסביר את כישלון הפרוקסטין ואולי יש להתחיל תרופה אנטיפסיכוטית? אני בנתיים העברתי אותה לציפרלקס (כדור וחצי אם אופציה לשניים בהמשך- האם החלטתי סבירה?) האם יש לך עצה בשבילי (החולה לא מוכנה להבדק ע''י פסיכיאטר ואם לא המשיך לטפל בה -תשאר ללא טיפול) תודה רבה רבה מראש

למאיה אני תמיד מחבב רופאי משפחה שמתייעצים. בכל מקרה המחשבות של "פחד להתשגע" הן מחשבות רגילות לחרדה ובודאי שאינן מעידות על מצב פסיכוטי, על סמך המחשבות הללו בלבד, אפילו שהן מטרידות, אין לקבוע מצב פסיכוטי. בדרך כלל דיכאון וחרדה "הולכים ביחד" ושכיח למצוא תופעות של חרדה גם כאשר התמונה היא של דיכאון. תרופות מקבוצת ה SSRI עוזרות רק לכ-70% מהאנשים, כך שכישלון טיפולי עם תרופה אחת בודאי שאינו מעיד שהאבחנה אינה נכונה. כך שבהחלט יתכן שפרוקסטין אינה התרופה המתאימה לה והאבחנה היא נכונה. אחרי שישה שבועות של חוסר תגובה לתרופה מקובל להחליף את התרופה. הציפרלקס עשויה להיות בחירה טובה וצריך לחכות לתוצאות. צריך לזכור שהפרוקסטין והציפרלקס שתהן SSRI, כלומר פועלות באותו המנגנון. אם הציפרלקס לא יעזור מומלץ לעבור לקבוצה אחרת, בדרך כלל אפקסור שהוא SNRI. בהצלחה דר' גיורא הידש

ודאי התכוונת להתייעץ עם ד"ר הידש, והנה עונים לך גם אנשי הפורום. לא קראתי עדיין את תשובתו של ד"ר הידש. קראתי את ראומה. אותי דווקא ריגש, ונראה לעניין עצם זה שאת מתייעצת כאן בפורום. ודאי שאת התשובה המקצועית תקבלי מהמנהל. אך אני, למודת חרדות, מצבי דכאון , בוגרת ה'פקולטה לטיפול פסיכותארפי' (ממושב המטופל..)- יכולה להגיד שיתכן והכדור אינו עובד. ונראה שכדאי מאד לשוחח על גם אפשרות של טיפול נפשי - שלא אצל 'פסיכיאטר'. נראה כי חרדות מלהשתגע- חרדות מאובדן שליטה- הן חרדות לכל דבר ואין לכלול אותן ב'סל הפסיכוזות'. הבדידות במצבים אלה כלכך גדולה, שיתכן שדווקא לה כדאי לספר על הפורום הזה. בו תוכל לקבל תמיכה ראשונית, ולראות כי אינה לבד בכל זה. ושיחות, שיחות עם פסיכולוגית/טובה הן דבר חשוב כלכך. ואולי כבר עכשיו הציפרלקס מתחיל גם להשפיע לטובה. רק טוב, מירי.

מהו פרוטוקול הטיפול בדיכאון המוגדר כדיסטמיה? האם הטיפול המתאים הוא תרופתי בלבד? או שיש לשלב טיפול תרופתי בטיפולים פסיכולוגים ומאיזה סוג? מי אמור לקבוע מתי אפשרי להפסיק את הטיפול? והאם יש צורך במעקב לאחר הפסקת הטיפול? האם הבעיה כרונית ולא ניתן להתגבר עליה או שאפשר להחלים לגמרי?

שלום, דיסתימיה הוא דיכאון כרוני כי לפי ההגדרה הוא חייב להמשך לפחות שנתיים. הטיפולים התרופתיים יעילים פחות בהפרעה זו והטיפול המומלץ הוא קודם כל בשיחות. דיסתימיה נקראה בעבר, דיכאון נאורוטי המעיד על הצורך בשיחות. בכל אופן לגבי אופן הטיפול ומשך הטיפול רק הרופא המכיר אותך יכול לקבוע. בדרך כלל מדובר על טיפול ממושך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני סובלת מאוסידי ומקבלת פרוזק וסורבון קראתי באיזשהו מקום שאסור לקחת פרוזק וסורבון האמנם?

לשיר נכון, למרות שאין סכנה בדבר כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום בני בן 22 כמעט שנתיים מטופל ברסיטל 20 מ"ג ורספרדל 2 מ"ג רוב הזמן הוא לבדו היו ירידות ועליות וכעת הוא מאוד מתקשה לפגוש אנשים, מקסימום מסכים להיות איתנו ההורים ושתי אחיותיו, אבל לא עם כולם ביחד, גם מעדיף לא לאכול בחברתנו. בקיצור בחור שהיו לו כ"כ הרבה חברים, כעת קשה לו אפילו ללכת לסופר כדי לקנות דבר מה. הוא מטופל גם פסיכולוגית. איך אנו ההורים יכולים לעודד אותו? תודה

כדי לך לדבר עם הפסיכולוג המטפל . לפעמים זאת תגובה קשורה לטיפול עצמו.

לציפורה לפני שחושבים על האפשרויות צריך לברר שני דברים. ראשית האבחנה וממה הוא סובל והדבר השני הוא מה היה המצב לפני שהתחילה המחלה. כלומר האם מדובר על תכונה-אופי או שמדובר בתופעה של המחלה. אם מדובר על אופי אז יש חשיבות רבה לפסיכולוגית ועזרה שלכם. אתם יכולים ללוות אותו ולעודד אותו ולתת לו בטחון, לצאת אתכם או לבד למקומות קרובים. כלומר ככול שהוא יוצא יותר זה יותר טוב. אם מדובר על בעיה של מחלתו , צריך לדבר עם הרופא ויתכן שהוא ישנה את הטיפול התרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני סובלת כבר יותר מחצי שנה מהתקפי חרדה מתח פניקה שמלווה בלחץ בחזה והרגשה של פליטת חום אני מטופלת כבר חודשיים בציפרלקס אך ללא שום שינוי למרות שהרופאה שלי מתעקשת להמשיך בציפרלקס אני גם לוקחת ת'תרופה רסקיו רמדי שאני מטפטפת על הלשון 4 טיפות, ורציתי לדעת אם רסקיו לא עושה גרוע יותר והאם זה באמת עוזר במצבים שתיארתי יש לומר שההתקפים הם פתאומיים ללא שום סיבה ומה עלי לעשות איזה תרופות או טיפולים אני צריכה לקחת כדאי שהמצב הזה יעבור האם המצב הזה בכלל חולף אם הזמן או לא? אודה לכם על ההעזרה והמענה תייעצו לי בבקשה

לא חולף חמודה חבל שתאשלי את עצמך אני כבר 4 שנים סובלת מזה וניסיתי המון כדורים והיו שאמרו לי שזה יעבור וזה לא עובר מה שכן כדיי להקל על עצמך תשלימי אים זה ויהיה לך יותר קל ולגביי רסקיו הוא לי מאוד עוזר אולי זה פסיכולוגי מה שבטוח שזה לא מזיק בהצלחה רוותם

רסקיו??סתם חלש תנסי אפקסור..לי עזר ותני לזה לפחות 3 חודשים

אז כפי שכבר סיפרתי לכם בשבוע שעבר אני הולכת להיתאשפז ביום ראשון הקרוב למשך חודשיים לטיפול בחשמל שאני מקוב שיעזור לי להחלים בהתחלה הייתי ממש בהלם כמה ימטים ועכשיו לאט לאט אני מתחילה לעכל אבל יש לי בעיה רצינית: בעלי ואני הגענו להחלטה משותפת שזה מה שטוב עבורי וחבל על כל יום בעובר והתחלנו להתארגן ולחשוב על סידור לילדים וקניות שצריך ועוד כל מיני דברים שצריך להכין לתקופה של חודשיים לאט לאט עם כל ההכנות אני קולטת עוד ועוד הבעיה היא שכחלק מההכנות אנחנו גם שיתפנו את המישפחה הקרובה כדי שיעזרו עם הילדים כמה שאפשר והם כששמעו התחילו גם לתת כל מיני רעיונות של לכו לשם... ותנגסו את זה... ותעשו ככה... ולא חסר עוד שלל רעיונות כל אחד עם מאות עיצות את האמת אני יגיד שניסיתי. נכון לא ניסיתי הכל אבל אני גם לא יכולה לנסות את כל מה שהם אומרים לי וזה גם די מעצבן ועכשיו בעלי מתקשר ואומר לי מה איכפת לך לנסות היום בערב קבעתי תור נלך לאיזה משהי שעובדת ברפואה משלימה והיא תיתן לך כמה כדורים ותוך שבוע יש שיפור... אמרתי לו תיראה זה בילתי אפשרי החלטנו שהולכים על אישפוז לא בקיצור הוא אומר לי לא... תיראי... זה מסוכן... חשמל... הרדמות... את יכולה לא לקום... הכניס לי כזה פחד שאני כבר לא יודעת מה להחליט אז הוא צודק הרדמה זה מסוכן אבל אני כבר לא יודעת מה אני אמורה לעשות והתור שהוא קבע זה להיום בערב וסליחה עם כולם אבל אני בכלל לא מאמינה בכל הרופאים המשלימים האלו אשמח לקבל את תגובתכם במהירות עד הערב תודה רבה

שטויות! סטטיסטית יש יותר סיכוי שיקרה לך משהו במהלך לידה (או תאונה...) מאשר בזמן הרדמה כללית קצרה כל כך (דקות ספורות) של נזעי חשמל. אני עברתי סדרה של 10 טיפולים וזה ממש עזר לי. מהניסיון שלי, כל טיפול שונה לחלוטין מקודמו, ובכל התאוששות הרגשתי אחרת לגמרי. אבל שמעתי הרבה מאד סיפורים והרבה מקרים וכל אחד עם החוויות שלו משם. עוזר- לא עוזר וכן הלאה.. שיהיה לך בהצלחה. אני מאד מקווה שזה יעזור לך! ואגב, יש שיטה נוספת שאמרו לי שמאד עוזרת ושמי שמתעסק בה הוא דר' גרינהאוס שהיה אחראי על נזעי החשמל בתל השומר בזמנו וזה טיפול במגנטים. טיפול כנראה פחות פולשני וגם יעיל. כדאי לברר גם.

שלום לך יש המון פחד בציבור מטיפול בחשמל. אבל האמת היא, שמבחינת תופעות לוואי, זה טיפול פחות מסוכן מטיפולים תרופתיים מסויימים, מבחינת תופעות הלוואי שלו, ולעיתים הוא מאד עוזר לאנשים, במיוחד עם דיכאון עמיד. הקושי הוא עם פגיעה בזיכרון לטווח קצר, פגיעה שהיא חולפת. אם אינך מאמינה בטיפולים אלטרנטיביים, וכבר קבעת תור להיום בערב, אני מציעה שתלכי עם האמת שלך, ואל תקשיבי לקולות שסביבך. אחרי הכל, מדובר בבריאות שלך, ואת צריכה להיות שלמה עם הדרך בה את בוחרת לטפל בעצמך. זה אולי נשמע מוזר לשמוע את הדברים האלה ממני, שדווקא כן מאמינה בטיפולים אלטרנטיביים לפסיכיאטריה. אבל אני מאמינה בזה. ותנאי של הצלחת טיפול הוא הרבה פעמים האמונה של החולה בנכונותו. אם אינך מאמינה בטיפולים אלטרנטיביים, אל תלכי אליהם. כמו שאם אני פחות מאמינה היום תרופות פסיכיאטריות, אני לא מקשיבה לאחרים אלא לעצמי, ומוצאת לי את הדרך לאזן את עצמי. אני יודעת קלינית שטיפול בחשמל עוזר לאנשים. קלינית ומחקרית. לכי על זה. בהצלחה. תמי.

הרפואה האלטרנטיבית הוא תחום לא מוגדר ולא מפוקח בשום רמה. הרבה שרלטנים ורמאים עוסקים בו. למטופלים לעיתים לא רחוקות נגרמים הרבה נזקים. ברפואה אמיתית (גופנית) פורסם כבר על אנשים שמצאו את מותם עקב כך שהעדיפו מרפאים אלטרנטיביים על פני הרפואה הקונבנציונאלית. בפסיכיאטריה (בריאות הנפש) הדברים יותר מעורפלים, שכן הפסיכיאטריה כשלעצמה עדיין נאבקת על הלגיטימיות שלה בתוך עולם הרפואה. עדיין- טיפולים חשמליים נחשבים ליעילים משנות ה-30 של המאה הקודמת, למרות החסרונות שלהם. כלומר הם קיימים עוד לפני שהמציאו את התרופה הראשונה נגד דיכאון. החסרונות זה תופעות לוואי (כמו כאבי ראש), ירידה בזיכרון (באופן חלקי יכולה להיות גם קבועה). ניתן למזער את הפגיעה בזיכרון ע"י טיפול חד צדדי ולא דו צדדי. יש סיכונים גם בהרדמה הכללית. בלי הרדמה (כפי שהיה נהוג בעבר) הטיפול מאד מאד כואב. אבל כיום עם אישפוז וכיוצ"ב ניתן למזער את הסיכונים. לעיתים טיפולים אלה ניתנים במסגרת מרפאתית ללא צורך באישפוז. לפני שרצים לחשמל- לדיכאון עמיד הייתי מנסה תרופה מהדור המאד ישן- MAOI- כמו נרדיל, פרנט ומפרלן- תרופות אלה אמנם לא נפוצות ודורשות דיאטה מיוחדת אך יעילותן לדיכאון עמיד נחשבת לגבוהה. יש בארץ מס' פסיכיאטרים שמתמחים בדיכאון עמיד והם משתמשים בהן.

אני רוצה להוסיף על דור שלתרופות לוקח זמן רב להשפיע (ואם זו לא התרופה.. שוב לעבור את התהליך).. במקרים של דכאון קשה ושל מצב אובדני, טיפול בנזעי חשמל מהיר יותר. (באם הוא אכן מצליח) לא הייתי שאננה כל כך ואומרת שהוא נטול תופעות לוואי ועדיף על לקיחת תרופות.. זה בכל זאת טיפול פולשני מאד. הזרקת חומר ההרדמה לא תמיד נעימה כל כך וההתאוששות אף היא לא נעימה..ולעיתים כאבי ראש בלתי נסבלים וכאבי שרירים גם.. אובדן הזכרון גם הוא לא פשוט (לפעמים ימים שפשוט נמחקים). אבל אם התרופות לא עוזרות ואין הרבה ברירות. שווה לנסות. בהצלחה שיהיה.

שלום, קשה להאמין אך... משכנעים אדם אדם ששחור זה לבן. טיפול בהלם חשמלי מעולם לא יכול להיות דבר מועיל. זה פוגע ברקמות המוח. כיצד פגיעה ברקמות המוח יכולה להועיל ? קשה לי להבין זהו שיטה ברוטאלית. בגידה במסוואה של עזרה. מיכל

רציתי לקבל המלצה על מומחה/ גוף כלשהו, העוסק בפסיכיאטריה ואיזון תרופתי לגיל המעבר. מדובר באישה בת שישים, המטופלת שנים רבות בתרופות אנטי-דכאוניות (ציפרמיל, ציפרלקס וכו') וכן בכדורי שינה. בשנתיים האחרונות קיימת ירידה בתפקוד היומיומי, חוסר יכולת וחשק לבצע מטלות שגרתיות ודיבורים על חוסר טעם לחיים. האשה אינה עובדת כבר כחמש שנים. קיים חשש כי אינה מאוזנת מבחינה תרופתית, משום שהיא בריאה ואף ספורטאית מצטיינת. האם קיים גורם שיכול לטפל בה באופן מערכתי, תוך מתן דגש על איזון תרופתי והתחשבות בגורמי גיל המעבר?

למשה איני מכיר רופאים אשר מתמחים במיוחד בגיל המעבר. בכל מקרה בנוסף לאיזון התרופתי אולי כדאי לשקול גם שיחות=פסיכותרפיה? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לד"ר הידש במשך שנתיים לקחתי רסיטל במינון 20מ"ג ובאמת לאחר תקופה קצרה הרגשתי השתפרה ובכול זאת המשכתי בנטילת הכדורים ,במשקלי העלתי 10 קילו .. נכנסתי להריון ועליתי עוד 30 קילו.. אף על פי שכבר ירדתי כמעט 22 קילו ב4 החודשים שאחרי ההריון ,בהתייעצות עם רופאת המשפחה סיפרתי לה שאני מאד רוצה להפסיק את נטילת הכדורים ועוד כי היום אני נוטלת חצי כדור היא בהחלט הסכימה ואמרה שאין צורך להמשיך למרות שאני מאד פחדתי שתופעות העבר יחזרו כגון:חרדות למינהם,התפרצויות ,והרבה בכי על כול דבר קטן.. היא באותו התקופה פסקה שאני נמצאת בדיכאון.. ! אני לההפך חושבת שייש בי מעיין רגישות עובר .. שבגלל זה אני ממהרת לבכות ..לציין מה שלא קרה עם הרסיטל!!!! לפני שבועיים היתי אצל רופאת המשפחה וסיפרתי לה שאני על חצי כדור רסיטל .. ושאני לא מצליחה להמשיך ולרדת במשקל .. כמה שאני מנסה וכלום! שאלתי אותה לגביי הכדור רדוקטיל מכיוון ששמעתי שגם הוא פחות או יותר מאותו הקבוצה של הרסיטל.. שעובד על מנגנון עליית הסרטונים במוח.. היא הצדיקה את דבריי ונתנה לי מרשם של 10 מ"ג רדוקטיל ליום .. למחרת כבר התחלתי לקחת והפסקתי בלקיחת הרסיטל לגמרי.. היום אני שבועיים עם רדוקטיל וירדתי 4 קילו .. רק שמבחינה כללית אני לא מרגישה הכי טוב .. אולי זה בראש .. אני נוטה להתעצבן מהר ולכעוס.. ושוב על כול דבר קטן לבכות .. מה דעתך? האם זה אחרת התופעות של הפסקת הרסיטל .. יש לי הרבה אי שקט.. מה היית מציאה לי לעשות ? אשמח לתשובתך .

לחן תמיד חייבים להתייעץ עם הרופא המכיר אותך לגבי הזמן המתאים לסיום טיפול בנוגדי דיכאון. ארבעה חודשים אחרי הלידה עלולים להיות זמן קצר מדי ועדיין ישנם שינויים נפשיים אחרי הלידה. אבל זה באופן כללי, לגבי הזמן המתאים לך יש לקבוע אותו עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

האם אפשר לחלות במניה דיפרסיה שוב לאחר 12 שנים?

דורית עקרונית מניה דיפרסיה היא מחלה או הפרעה כרונית, תשתית ביולוגית שקיימת או לא קיימת אצל האדם, ויכולות להיות הפסקות ארוכות בין ההתקפים (רמיסיות) ואז במצבי לחץ ועומס ההתקף יכול לחזור. לי היו הפסקות של 7 ו- 8 שנים בין ההתקפים. צריך ללמוד את המחלה לפי האדם החולה. לכל אחד יש את דפוס המחלה האופייני לו. יש אנשים שברגע שהם ללא טיפול תרופתי, הם תוך חודשיים שלושה מפתחים מאניה. יש כאלה, ואני בינהם, שיכולים להיות שנים מאוזנים ובלי תרופות עד העונג הבא... ככה שהחוקיות היא לא אותו דבר לגבי כולם. כל טוב, תמי.

לדורית תודה לתמי ואני מצטרף לדבריה כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! אני נוטלת כור בשם "רמוטיב" בעוד כ4 ימים נטילתו תהיה חודש ימים! האם הכדור דומה לציפרלקס?אני נורא נורא חשתי חסינה רבה וחסרת רגישות לאף אדם וחזקה יותר עם הציפרלקס -אך הוא העלה לי את רמת העצבים וגרם לי לחוסר שליטה עצמית ברמות לא נורמליות גם של דכאון שבא לי בשעות הלילה בעיקר... אני חשתי עד לפני כשבוע שהכדור אכן עוזר לי מאו לגבי מצב הרוח-אפילו חזרתי לעבוד.. אך אני "ריגשי" ובוכה מכל דבר-אני גם לקראת קבלת המחזור החודשי..שאלתי היא האם השפעת הכדור לא עובדת במיטבה כאשר אני אמורה לקבל את המחזור החודשי-אשר גורם לי לעצבים?(בנוסף-אני בשלבי גמילה מכדורי הרגעה שהתמכרתי אליהם-כי הם היחידים אשר גרמו לי לחוש "אושר"). האם מוקדם מידי בכדי לדעת האם הכדור כבר התחיל להשפיע???? אני נוטלת כמעט כל לילה כדור בשם "אטומין" כשאני זקוקה להרדם או כשאני עצבנית מאוד-נתנו לי אותו בפרדסיה-הפסיכיאטר עדיין לא מודע לערבוב הכדור עם הרמוטיב. האם הערבוב שלהם עלול לגרום לרמוטיב להיות פחות פעיל??? תודה על ההקשבה.(אני מטופלת אצל פסיכולגית)...

ללינור כיוון שהרמוטיב הוא חומר טבעי יש בו תערובות של חומרים רבים מאוד שבחלקם לא מספיק מוכרים. אבל כיוון שאת נוטלת מינונים נמוכים לא צריכה להיות בעיה עם השילוב של התרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום , אני לוקחת זה 3 שנים כדורים נגד דיכאון (סרוקסט ) וזה למעלה משנתיים שאני לא מדוכאת והחיים שלי יחסית לעבר שקטים ורגועים . השבוע בעיקר בעקבות לחצים מהסביבה החלטתי לצמצם בכמות הכדורים בכוונה להפסיק לגמרי . הבעיה היא שכעת הפכתי לעצבנית יותר (אני מתפרצת על אנשים ) נהפכתי לרגשנית יותר ( אני מתרגשת ובוכה משטויות ) אאני מרגישה קדרות שמרחפת מעליי שמאיימת להפוך לדיכאון . השאלה שלי היא האם להמשיך במתכונת ההפחתה בתקווה שכל אלו ייעלמו? האם הרגשות האלו ייעלמו עם הזמן ? אני כעת כבר לא בקשר עם הרופא שהיה לי ואין לי עם מי להתייעץ לכן אודה לכם על תגובתכם

למורן בכל מקרה חשוב להיות בקשר עם רופא ולהחליט ביחד אתו לגבי הזמן של הפסקת התרופות ולא לפי לחץ משפחתי. מצבך עלול להגרם משתי אפשרויות. הראשונה היא הרעה במצב הנפשי על רקע הפסקת התרופה. האפשרות השניה היא תופעות של ירידה במינון של הסרוקסט. לעתים כאשר יורדים במינון ישנן תופעות כמו שאת מתארת. אם עליה בחזרה במינון מעלימה תוך זמן קצר את התופעות אז זה סימן שכנראה מדובר על האפשרות השניה. כל טוב דר' גיורא הידש

ראשית כל תודה על עזרתך . כעת חזרתי לקחת את הכדורים במינון הישן כיוון שהתופעות שתיארתי הלכו והחמירו . וכמו שציינת זמן קצר לאחר מכן הסימפטומים נעלמו . רציתי לדעת מה זה אומר לגביי , כיצד אוכל להפסיק עם הכדורים בלי להרגיש כל כך רע ???? (ניסיתי ליצור קשר עם הרופא אבל ללא הצלחה כנראה הוא עסוק מדי :(

האם שמעת על התרופה שנוטלים אותה אחת לשבוע ומתפרקת בגוף בשחרור איטי? מה יעילותה ומה מחירה בארה"ב ב $????

לעמיחי שמעתי שישנה תרופה כזו ואיני יודע את מחירה. איני יודע אם יש יתרון גדול לנטילה פעם בשבוע פרט לנוחות?? בכל אופן ישנם מספר בתי מרקחת גדולים אשר עוסקים גם ביבוא אישי של תרופות, אפשר לברר באחד מהם לפי אזור מגוריך. כל טוב דר' גיורא הידש

http://pn.psychiatryonline.org/cgi/content/full/36/7/33 התרכובת זהה לפרוזק שמיועד לנטילה יומיומית ועל כן השפעת הטיפול דומה. ע"פ דיווחי חברת התרופות שיתוף הפעולה בנטילת התרופה גבוהה יותר בשל הנוחות בנטילת תכשיר שבועי לעומת תרופה שניטלת על בסיס יומיומי. לא ידוע לי מדוע התרופה אינה נמכרת בארץ אולם- מאחר "ולילי" הינה חברה אמריקאית ומדובר בתרכובת מאד חדשה יחסיית סביר להניח כי שיווקה מתחיל ב"מולדת" ויגיע לארץ בהמשך, במידה ואכן יתברר כי מדובר בתכשיר מוצלח.

שלום ד"ר הידש! האם קיימות בכלל בדיקות רפואיות או מדעיות כלשהן להפרעות נפשיות? אילו בדיקות ביולוגיות יש כיום היכולות לאתר מחלות נפש? מצפה לתשובה מימך שבוע טוב מיכל

למיכל אין בדיקות ביולוגית לאתר הפרעות נפשיות. ישנם מחקרים רבים לכיוון הגנטי, ובעבר הייתה מחשבה שמבחן דיכוי קורטיזון עם דקסמטזון עשוי להעיד על דיכאון. אבל פרט לכך אין בדיקות העוזרות באבחנה של הפרעות נפשיות. כל טוב דר' גיורא הידש

.

???

האם אין בעיה לשלב פרוזק עם ריטלין??

לדני שתי התרופות מעוררות ולכן יש חשש שפעילותן תגביר אחת את השניה ומצויין שאסור, אבל ישנם רופאים רבים אשר רושמים את השילוב. כל טוב דר' גיורא הידש

בתחושה שלי גם האלימות רק גואה וגואה.. למה הוא בחר בשיטה הזו כדי לנהל איתי את הקשר? אני לא מצליחה לעבור את הימים האלו.

מה האבחנה? פציעה עצמית זה סימפטום שיכול להתאים לאבחנות שונות. אם יש לך, לדוגמה, הפרעת אישיות גבולית, אז דרישתו של המטפל במקום- להציב לך גבולות בטיפול. לגבי תרופות- הכוונה בעיקר לתרופות שמפחיתות אימפולסיביות ותוקפנות, כמו הסרוקוול שאת לוקחת. הטופמקס, הקלונקס והלוסטרל עוזרים לייצוב מצבי רוח ודברים נוספים שיש לך ולא פירטת לגביהם. סה"כ מדובר בהרבה תרופות.

שלום רב, אני בת 23, פוצעת את עצמי מגיל 14, בשיטות רבות ומגוונות (כוויות במקומות שונים על הגוף, סכיני גילוח ואולרים, ישנה עם חבלים סביב הצוואר..). התחלתי לא מזמן קשר טיפול חדש והפסיכיאטר אמר שלא יטפל בי אם לא אפסיק. יש לי שתי שאלות בנושא. האחת היא האם דרישה זו מקובלת ומחויבת, אני לא משוכנעת שאני רוצה להפסיק, אני יודעת שאני לא מסוגלת, אבל הקשר עם המטפל חשוב לי ואני לא רוצה להפסיק אותו. שאלה נוספת היא עד כמה הטיפול התרופתי אמור לעזור.. אני נוטלת חמישים מ"ג של סרקוול וקלונקס עד ארבע מיליגרם אס או אס, ובלי קשר אני לוקחת טופאמקס 200 מיליגרם ולוסטראל 100. אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה. הסופשבוע הזה יותר מדי לי, אני לא מצליחה להחזיק את עצמי. התרופות מתאימות בכלל? הן לא סוג של בדיחה?

שלום, לפי התרופות שאת נוטלת מתקבל על הדעת שבנוסף לפציעה העצמית יש לפסיכיאטר אבחנות נוספות, כדי לקבוע את התאמת התרופות יש צורך להכיר אותך טוב יותר מאשר מכתב קצר ברשת. יחד עם זאת נראה שהמצב לא מאוזן וכדאי לחשוב שוב על הטיפול. ישנם פסיכיאטרים ופסיכולוגים רבים אשר מתנים טיפול בהפסקה של תופעה כמו פציעה עצמית או כוונות אובדניות, כמובן שהתניה זו בעייתית כי זו הסיבה שפנית לטיפול.... כל טוב דר' גיורא הידש

אני מאובחנת כדכאון מג'ורי (כרגע לא באפיזודה אחרי טיפול בחשמל), סובלת מהפרעות אכילה לאורך השנים ומהפרעת אישיות גבולית. אני יודעת שנהוג להחליט שצריך לשים "גבול" לבעלי הפרעת אישיות, אחרת לא כדאי לרקום איתם קשר... עד כה אף מטפל שהיה לי לא הציב לי גבול.. היו לי שנים שהפציעה העצמית היתה פחות דומיננטית (פעם בכמה חודשים או כמה שבועות)... אני מרגישה שהחוזה איתו מחליש אותי ומעצים בתוכי את האלימות עד שתתפרץ יותר. (זה הגיוני?) אני לא מסוגלת לדבר איתו על זה. הוא גם לא המטפל הישיר שלי. הוא בסך הכל ראש המחלקה בה אני נמצאת. מה דעתך אתה בנוגע לגבולות? אין דרך אחרת? למה בכלל צריך להפסיק עם זה? אני מרגישה נופלת.

האם בסיום פגישת אבחון אצל פסיכיאטר מקבלים אבחנה חד משמעית? אני לא יודע אם אני סובל מחרדה,דיכאון או סתם סטרס מתמשך...

ליאיר, באיבחון, הרופא ידבר איתך ויקשיב לך,ואז יחליט איזה הפרעה יש לך. שבוע טוב מיכל

יאיר אם אתה הולך לאיבחון, וודאי שאתה זכאי לקבל את חוות דעתו של הפסיכיאטר. אלא שפסיכיאטריה אינה מדע מדוייק, ולפעמים קשה לתת תשובה אם אתה סובל מחרדה, מדיכאון או מלחץ מתמשך. אלה הן שאלות שלא תמיד יש עליהן תשובה חד משמעית. לפעמים אנחנו סובלים גם מדיכאון, גם מחרדה, וגם מלחץ מתמשך... השאלה היא בעיני פחות השם שנותנים למצב ויותר דרך הטיפול בו. אם אנחנו מדברים על טיפול תרופתי, התרופות שניתנות לחרדה לדיכאון ולתחושות של לחץ מתמשך, הן מאותו סוג של תרופות. כך שבמקרה הזה השם פחות חשוב, חרדה דיכאון ולחץ הם קרובי משפחה או שמות שונים לחוויות דומות, עם סימפטומים דומים ותרופות שעובדות על אותם הדברים. לדעתי חשוב לבדוק גם את המצב הפסיכולוגי, את הכוחות והחולשות, את מקורות התמיכה ואת ההבנה של המשפחה אותך ואותך את המשפחה, את מקום העבודה ואיכות חיי הפנאי, כדי לחשוב ביחד איך לשפר את המצב. טיפול, מכל סוג שהוא, יכול כמובן לעזור בבירור נושאים אלה. שבוע טוב, תמי.

בריאות נפשית היא שאלה יחסית ולא מוחלטת ולכן אין כזה דבר "חד משמעי". ניתן להגיד אם ביחס לאנשים אחרים אתה חרד או דכאוני אך אין כאן משהו מוחלט. מעבר לכך- תמיד קיימת אפשרות שהמצב שלך בפגישה מסויימת תואם לאותו יום ואילו בימים אחרים אתה מרגיש אחרת. לכן אם המטפל נפגש איתך רק פעם אחת אז אין לו פרספקטיבה של זמן. לדוגמה- בשביל לאבחן דיכאון הוא צריך להימשך שבועיים לפחות. לכן המידע שתחליט למסור בפגישה ישפיע משמעותית על האבחנה הקלינית.

רזיתי בדיוק לפי הספר. הכל מאוזן, מסודר פעילות גופנית. באותו הזמן הייתי על פרוזאק. עכשיו אני מבינה שהכדור שימש לי מעין "ספיד". הכושר היה טוב יותר, כוח הסבולת היה אחר. אני יודעת שזה נשמע מופרך שאני מייחסת לכדור המסכן הזה את כל ההשפעות הגדולות. אני משמינה ומשמינה. הפסקתי ליטול לפני חודשיים בערך. אני לחלוטין מדוכאת, למרות שמנסה לשמור על פעילות סדירה ותפריט מאוזן, אני לא יורדת במשקל אלא רק מעלה. אני מרגישה חוסר שליטה מוחלט על הגוף שלי. כאילו לא מעניין אותי לחזור לכדורי חוסר האכפתיות וכהות רגשית האלה רק כדי שמשהו יחזור לשלוט בחיי. זה הגיוני? הגיוני שיותר משנה חייתי יפה ומאושרת, בעצם ללא כל שליטה? הגיוני שאני לא אוכל להוריד במשקל יותר, בגלל שהדבר היחיד שאני צריכה בשביל זה הוא משהו כימי?

שלום, הגיוני שלפרוזק ישנן השפעות נוספות על הביטחון העצמי וההרגשה הכללית בנוסף להשפעתו נוגדת הדיכאון. אם את רוצה להרחיב על כך נודה לך. כל טוב דר' גיורא הידש

לאחר כשלונות של כל משפחות התרופות הפסיכיאטריות רשמו לי סימבאלתה 60 מ"ג כדור 1 ביום. 1. האם למישהו בפורום יש נסיון חיובי בשימוש התרופה? 2. האם לד"ר הידש לדור ולדורון יש נסיון עם מטופלים?

לעמיחי הסימבלטה היא תרופה חדשה הדומה במנגנון פעולתה לאפקסור אבל ישנם הבדלים קטנים. היא נוגדת דיכאון ויש לה השפעה טובה כאשר ישנן גם תופעות גופניות כמו כאבים בהצלחה דר' גיורא הידש

תודה, אני יודע מהספרות כל מה שרשמת. איך אתה מסביר זאת שמס' שעות לאחר נטילת 60 מ"ג אני נתקף כאבים ברגליים והאגן (וזאת לאחר שימוש של שבוע וחצי)?

הדיכאון הזה שבר בי משהו לרסיסים, עמוק בפנים. הדיכאון הזה, לא מרפה ממני, גם עכשיו כשהוא לא קיים. אני נזכרת ברגעים קשים, אני חושבת עליו, חושבת מתי יחזור, אם יחזור, איך יחזור... אולי כבר התחיל אך בלי שארגיש. לפני למעלה משנה, הוא נכנס לתוכי באיטיות רבה, בהדרגתיות רבה , התפשט בתוכי, ושבר כל מה שהיה שם בדרך. כיום, הוא לא נמצא, בהגדרה הקלינית, אבל אני מרגישה אותו עמוק, מרגישה את הנזקים שחולל (מודעת לתובנות שבאו בעקבותיו אך הן מתגמדות למול הנזקים). לא מצליחה להדביק את השברים, לבנות דגם אחר (מה שהיה פעם אף פעם לא חוזר), שאני ירגיש באמת טוב, שיהיה לי נוח עם עצמי, שאני יצליח לעשות דברים קטנים שחשובים לי, שאני רוצה, כמו לקרוא ספר, כמו לשמוע דיסקים שפעם אהבתי לשמוע (משעמם לי מאוד,אני לא מצליחה להעסיק את עצמי בשום דבר). הכל כל כך שונה לרעה. החברות שלי השתנו. כבר לא נעים לי במחיצתן, ואני נפגשת איתן רק כדי להעביר את הזמן. בימים האחרונים ,אני רוצה שיכאב לי, פיזית, משהו שיחליף את התחושה הנפשית הזו. פעמים רבות, אני מקנאה בכם, תמי, מיכאל, ראומה ואחרים. אני רוצה להיות "משוגעת". לא יודעת להסביר למה. אולי כי המאניה /הפסיכוזה היו מאפשרים לי לברוח קצת מהמציאות שלי. כיום אני מבינה, שהדיכאון הזה הוא כמו חיידק, שתמיד נמצא בתוכי. בתקופה מסויימת הוא רדום (כמו בשלושת החודשים האחרונים) לפעמים הוא קצת "מתעורר" מזכיר לי שהוא קיים, ולפעמים, כמו לפני כשנה הוא התעורר בהדרגה, עד למצב עירני מאוד...... ואני אמשיך לשאול את עצמי כל יום, האם הוא קצת התעורר וחזר לישון או האם הוא מתחיל להתעורר לו בהדרגה......

טל יקרה אני כל כך מכירה את ההרגשה, ואני בטוחה שגם מיכאל וראומה, כי אנחנו לא רק "משוגעים" אלא גם דיכאוניים, מה שנקרא אחרי העליות בוא תבואנה ירידות והירידות האלה הוא הדיכאון אותו תיארת כל כך יפה. אני ממש מכירה את ההרגשה, אני קראתי לדיכאון פעם מפלצת שקיימת לנו, רדומה בנפש, וכשהיא מתעוררת, אוי ואבוי... היא מכבה כל מתג של מחשבה חיובית, מחלישה את קולות התקווה והחיים ומגבירה רק מנטרות שליליות של ערך עצמי נמוך חוסר טעם לחיים וחוסר תוכלת בהם. מה שאני יכולה להציע לך זה להיפגש. לדבר איתי ועם אחרים שסבלו מדיכאון בעבר. לחשוב ביחד, כל אחד מהניסיון חיים שלו, מה עוזר. תמיכה של אחרים שהיו באותו מצב ויצאו ממנו היא בעלת ערך רב, מנסיוני. את מוזמנת לכתוב לי למייל ומשם להתקשר ולקבוע. אני עכשיו בחופש עם הבנות ואשמח להיפגש קצת עם חברים מכאן ומשם... להתראות, תמי.

תמי יקרה, תודה על ההזמנה ! יש בי חלק שמאוד מאוד רוצה להיפגש, אך חלק גדול יותר חושש מהחשיפה, לא מסוגל לדבר, ולספר באופן שהוא לא אנונימי. תמיכה של אחרים היא בהחלט חשובה, וכבר כתבתי פה לא מעט, ונעזרתי בתגובתייך החכמות והחמות,ובניסיון הרב והחכם של חברים אחרים. אני מרגישה, שמה שהייתי רוצה, זה שיהיה מישהו שיגיד לי בוודאות, אם הדיכאון הקשה יחזור שוב. אני יודעת שאף אחד לא יכול לדעת בוודאות. אבל בכל זאת זה חזר להטריד אותי. אני מנסה לשאוב מידע מכל מיני מקומות, אך כמובן שאין תשובה חד משמעית. אני תוהה לעצמי למה לי להתעסק בזה. הרי גם אם אחווה שוב אפיזודה קשה, אני מתנגדת לכדורים, כך שאין לי ממש איך להתכונן או למנוע .... הפסיכולוגית שלי כמובן לא יכלה לתת תשובה חד משמעית (וברור לי שגם אם ידעה לא היתה אומרת זאת), רופאים נוטים לחשוב שזה יחזור כי לא לקחתי כדורים (הם לא אומרים זאת במפורש אבל קל להבין מתגובתם). האם זה הטריד גם אותך?

ד"ר שלום בן 39 בריא בד"כ לפני כתשעה חודשים חלה הירדמות של חצי פנים לסירוגין היות ועברתי חרדות במהלך השלוש שנים האחרונות רופאים ייחסו את הבעייה לחרדה גם בקשר איתך לפני כחצי שנה שטחתי בפניך אומנם לא כתבת כי הבעייה מחרדה אך בהחלט המלצת על טיפול תרופתי המלצתך התקבלה והנני מודה לך חיי וחיי משפחתי השתפרו בלא הכר יש לציין כי הייתי מבקר רופאים מכל חלקי גוף האדם לפחות שלוש פעמים ומבצע בדיקות ש99.9 מאזרחי ישראל לא ביצעו וכנראה לא יבצעו התוצאות תמיד תקינות היום חמישה חודשים עם כדור ציפרלקס 10 מ"ג למעט הזעת יתר הכל בסדר וחיי חזרו למסלולם כבר לא מבקר רופאים כמעט לא גולש באתרי בריאות הבעייה היחידה היום שאומנם אינני מתעסק במחלות אך ברגע שיש לי כאב או תחושה שלא עוברת יום או יומיים אני מתחיל לחוש את החרדה מקננת לא בעוצמה של פעם אך בהחלט מדאיג ונשחף לכיוון גידול או טרשת נפוצה שאני מאוד חושש ממנה (בגלל ההירדמות בפנים ובגלל שבתוצאות האם אר אי מצאו מוקד בחומר הלבן שאינו קשור להירדמות אך ביקשו מעקב)סתם לידיעה צריך להיות מספר מוקדים בחומר הלבן וקלינקה של טרשת נפוצה ולי אין קלינקה ורק מוקד אחד בכל אופן גם אם הפנים באיזה הפוגה קלה אז אני חושב על בריאות הלב והאם הקוצר נשימה תקין וקשור לחרדה או חלילה בעיה לבבית ד"ר נכבד אני מתפקד כמנ"כל של גוף המונה 170 איש נחשב למאוד מוצלח וכשרוני אני נראה כדוגמן צמרת יש לי שלושה ילדים מצב כלכלי בסדר הכל טובמאוד מאוהב בחיים נהנה מציוץ ציפורים כאילו היו גן עדן הפריחה כל הדברים שעוברים ליד רובנו הם המהות והעינין הכי יפה ורק הקללה הזו המחשבה על הריאות מטריפה אותי להיות בריא להיות בריא הציפרלקס עוזר אך יכול להיות שצריך עוד משהו??? סליחה על האריכות אך הייתי חייב ואני מאוד מעריך את תשובתיך תודה מראש

עקב התקפי חרדה : כ 4 חודשים+ נוטל קלונקס 0.5 מ"ג בליילה כאשר באמצע ניסיתי להיגמל לאט לאט וללא הצלחה.התחלתי לפני 4 חודשים בשילוב עם לוסטראל 100 מ"ג . בסה"כ הדיכאון עבר אבל לצערי אני חווה כאבים סימטומטים ברגליים וידיים (כאבי שרירים ) + בחילות וכן לעיתים סטרס המלווה בחוסר איזון. כאשר אני נוטל קלונקס הכל עובר. לאחר שיחה עם הפסיכיאטרית המטפלת התחלתי עם סימבאלה שבוע 30 מ"ג בצהריים ועתה 3 ימים אני נוטל כדור של 60 מ"ג פעם ביום והכל בשילוב עם קלונקס 0.5 מ"ג בערב . ידוע לי שלא מומלץ להישאר עם קלונקס תקופה כה ממושכת (כמעט חצי שנה) אך הרופאה טוענת שבמינון כנ"ל אין שום סכנת התמכרות.(היא עובדת בבית חולים רמב"ם ושם מאוד אוהבים קלונקס) במכתב קודם המליץ דור לעבור לאסיול שפחות ממכר וממנו להיגמל והכל בהתייעצות עם רופא מטפל. אני אדבר עם הרופאה וזאת לדעתי לאחר לפחות שבועיים ימים של שימוש בסימבאלטה 60 מ"ג. אני רוצה להגיע למצב בו הסימבאלטה משפיע ואיני זקוק לכדורי הרגעה ולעבור את הגמילה ללא קשיים. מה דעתכם? אודה לתשובותיכם והתייחסות לאמור לעיל עם כל ההמלצות החמות ביותר :)

רצונך להגמל מכדורי הרגעה ולהשאר עם נוגדי דיכאון מאד לגיטימי ומוכר לי. ויתכן שגם תצליח, כי חלק מנוגדי הדיכאון מטפלים גם בחרדה. מאחלת לך להרגיש טוב עם בחירותיך. אני יודעת שברמב"ם אוהבים קלונקס, אני לדוגמא עשיתי הפוך וכעת אני רק עם קלונקס, הפסיכיאטר שלי מנהל בכיר ב...רמב"ם. הוא מעדיף את הכדור הזה משום השפעתו הנוגדת חרדה, ולאורך שעות רבות. הוא גם אמר לי שיש אנשים שלוקחים שנים את הכדור במינון קבוע, וכשבוחרים להפסיק כמובן שבהדרגה. היו תקופות שקלונקס היה רק שחקן חיזוק אצלי לצד כדור זה או אחר ממשפחת ה- ssri בקיצור, אני אישית לא נבהלת כבר מקלונקס, הוא עוזר לי לישון היטב, ועוזר לי במצבי חרדה.

1) ראשית, תודה לכולכםעל החיזוק והאינפורמציה. 2)למירי 2: אני מוכח על בשרי שקלונקס עוזר מצויין לחרדה אבל נראה לי כי למרות ה SNRI שאני משלב הוא מאוד ממכר הכוונה שכבר בבוקר אני חש שאני צריך עוד ואני מתעקש שלא לקחת מסיבות של פחד מהתמכרות ועייפות הנגרמת כתוצאה מהשפעתו. יהי טוב ובסוף ניגמל מהכל.

לעמיחי- קלונקס היא תרופה מאד ממכרת. למרות זאת, פסיכיאטרים משתמשים בה המון וגם לתקופות ממושכות, כי היא יעילה נגד חרדה ומשפיעה מהר. מבחינת המטופל, תמיד ישנו מאבק פנימי אם לעלות במינון, או להישאר במינון הקיים, או לרדת במינון. מדבריך אפשר להבין שגם אתה נמצא באיזשהו מאבק פנימי לגבי המינון. בסה"כ אתה לוקח מינון מאד נמוך ואני חושב שתוכל בעתיד להיגמל מהקלונקס בהדרגה (כל שבועיים להפחית רבע כדור). בינתיים כדאי לתת לסימבלטה להשפיע ולשקול את עניין הקלונקס רק אחרי שהסימבלטה ישפיע ולא בשלב זה.

לעמיחי כל מה שכתבת והדברים שמירי ודור הוסיפו נכונים. המטרה היא להשאר עם הסימבלטה בלבד, הקלונקס היא תרופה טובה ועוזרת ואפשר ליטול אותה במשך שנים והחסרון היחיד שלה הוא ההתמכרות, וניתן לפתור גם בעיה זו. כך שצריך עוד קצת סבלנות עד שהסימבלטה תשפיע. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר! אני מטופלת כבר כמה שנים בכדור אחד של רסיטל אותו אני נוטלת מדי ערב. בביקורי האחרון ביקשתי מהרופא כדורי שינה וקיבלתי נוקטורנו. הסיבה לבקשתי:מחשבות טורדניות. התעוררות כתוצאה מחרדה. (ויש סיבה אובייקטיבית לחרדה) מצב רוחי יציב במשך היום אך בלילה אין לי שום אפשרות להתגונן מפני המחשבות. לאחרונה ניסיתי להיגמל מלקיחת כדור השינה ואני לא מצליחה לישון כראוי. האם מתמכרים לכדורי שינה? הסיבה לשאלתי באה בעקבות הרצון שלי לישון כל הלילה שינה עמוקה ונעימה ולהתעורר בבוקר רעננה וחדשה.

לאורלי הנוקטורנו אינו ממכר, אבל כנראה שישנה חרדה בלילה ואת זקוקה לנוקטורנו בגלל המצב הנפשי. יתכן שיש צורך להחליף את הרסיטל שאינו משפר מספיק את המצב, תתייעצי עם הרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני עברתי טיפול פסיכולוגי של 3 שנים בערך,עקב חרדות ודיכאון . אני לוקחת לוריוון שלם חצי בוקר וחצי ערב למרות שלפעמים קצת יותר תלוי במצב.ואני לוקחת גם פאקסט אחד בבוקר אחד בערב. עכשיו אחרי המלחמה יום יום אני מרגישה תופעות חרדה על גופי, כשלפני המלחמהזה היה מועט יותר.יש לי 2 שאלות: האם המצב הקודם (שגם לא היה "מציאה") יחזור לקדמותו כמו שהיה או ימשך כך? מה לעשות? שמתי לב בזמן האחרון שהבטן נפוחה- עשיתי בדיקות והכל בסדר.העליתי ראיון שזה אולי בגלל הלחץ והחרדות האלו! יכול להיות כזה דבר? ואם כן אז מה אני יכולה לעשות? האם להחליף כדורים?(אני לוקחת אותם כבר שנה בערך, למרות שלקחתי גם בעבר אותו סוג 3 שנים. "נגמלתי"מהם ובסוף שוב חזרתי אליהם. דרך אגב כבר שאלתי פה בעבר.ואתרים כאלו פשוט מצילים חיים. תודה רבה מראש על תשובה. a

שלום, אכן הסרוקסט "לא עושה את כל העבודה" ולכן כדאי מאוד לחשוב עם הרופא המכיר אותך את החלפת התרופה. כך שלמרות המלחמה וכל מה שאת מתארת גם לפני כן המצב לא היה מאה אחוזים וכדאי לחשוב על שינוי בטיפול. בדרך כלל החרדות של המלחמה חולפות וחוזרים למצב הרגיל די מהר. איני חושב שהנפיחות בבטן קשורה לחרדות או לתרופות. כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני משתמש שנים באנאפראניל ,אני סובל מאבנים ב"דרכי הרוק" יכול להיות קשר כי כתוב יובש בפה בעלון. יש הגיון שבגלל שימוש באנאפראניל יש אולי פחות רוק ??? תודה מראש

ליאיר האנפרניל יכול לגרום ליובש בפה-לפחות רוק. הפתרון הוא מסטיק או סוכריה ללא סוכר אשר מעודדים את הפרשת הרוק. לא שמעתי שהאנפרניל גורם לאבנים, אבל יש הגיון בכך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום התחלתי ליטול רמוטיב בגלל הפרעות פאניקה 2 כדורים ליום אבל בגלל שיש סיכון שבהתחלה תהיה החמרה במצב עד שאני יתרגל לתרופה אז הפסיכיאטר אמר לי להיות תמיד עם קלונקס בכיס למקרה שיש לי התקפף או מצב לא נעים 1.אני לא יודע אם זה נכון לשלב 2 תרופות כאלה בו זמנית 2.אני מפחד להתמכר לקלונקס מה עושים?

לגבי קודם כל להרגע.... השילוב של קלונקס ורמוטיב הוא שילוב מקובל וטוב. בשימוש מזדמן בקלונקס, לפי הצורך, אין סכנה של התמכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום כתבתי לך לא מזמן בקשר להפרעת דיכאון שיש לי קיבלתי מרשם מרופאת המשפחה לרסיטל ועדיין לא התחלתי לקחת. אבל לאחרונה שמתי לב שאני מדברת לעצמי, היום הייתי צריכה להעביר שיחה בעבודה ואמרתי למי שהתקשר אני אעביר אותו... במקום אותך זה כאילו שאני אומרת את המחשבות שלי.. מה יכול לגרום לזה? ועוד משהו.. אני לא יודעת מה בדיוק יש לי אבל יש לי סוג של פחד מאנשים אני מדברת בשקט איתם והם לא שומעים אותי.. אני לא רוצה לאכול איתם למשל ובכלל אני שמתי לב שאני לא יכולה להתמודד בדו-שיח עם אנשים או רב שיח.אפילו לא בטלפון.. כאילו אני רוצה לנתק כל הזמן. אני משתדלת להימנע מזה אבל בסופו של דבר אני תמיד מרגישה שאני רוצה להיות לבד עם עצמי בלי אנשים.. ככה אני רגועה ואף אחד לא מטריד אותי. אני עובדת עכשיו ואני יודעת שהבוס שלי חושב שאני דפוקה.. כי מישהו אמר לי שהוא חושב שאני מאוד ביישנית.. הוא בטח מצטער על זה שלקח אותי לעבודה אבל אני פשוט לא שולטת על זה, כאילו משהו ננעל לי במוח ואני לא יכולה להתנהג בטבעיות שם. אני מפחדת מכל דבר שיחשבו עלי אז נמנעת מלעשות הרבה דברים.

עפ"י התיאור, מלבד דיכאון יש לך גם חרדה חברתית. את חייבת להיות בטיפול של פסיכיאטר. למרות שקיבלת מרשמים מרופא משפחה הם פחות בקיאים בנושא זה ובמיוחד במקרים מורכבים כמו שלך (שתי בעיות במקביל). עניין אחר זה טיפול שיחתי שניתן בד"כ ע"י פסיכולוגים.

שלום, השאלה אינה סתם..., אבל כל המחשבות וההתלבטויות שאת מתארת עלולות להתאים לדיכאון, כך שחשובה האבחנה של הרופא שבדק אותך וכדאי להתחיל בטיפול שהומלץ. אני בטוח שעם הטיפול המחשבות הללו יחלפו ואת תרגישי טוב יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום, האם ריטלין מגביר או מפחית השפעתם של נוגדי קרישה? מצאתי נתונים סותרים בנושא. http://www.rxlist.com/cgi/gener ric4/daytrana_ad.htm (פסקה אחת לפני האחרונה) http://www.infomed.co.il/drug4. .asp?dID=168 תודה

ליעל לא הצלחתי להגיע לקישורים שרשמת, בכל אופן לדעתי אין השפעה משמעותית של ריטלין על אספירין. שבת שלום דר' גיורא הידש

ברוב התשובות מצאתי שאין שום בעיה בלקיחת גלולות למניעת הריון כאשר נמצאים בטיפול תרופתי פסיכאטרי. אבל בתשובה לאחת השאלות (של סיוון) כתבת (כלומר ד"ר הידש כתב) שתרופות מייצבות מצב רוח פוגעות ביעילות הגלולות.ומפחיתות מיעילותן. האם תרופות ממשפ' ה-SSRI נקראות מיצבות? ואם כן אז מה עושים?

לשואלת, תרופות SSRI אינן תרופות מייצבות ולכן את בהחלט יכולה ליטול אותן עם גלולות למניעת הריון. הנה לינק לכתבה מקיפה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3289858,00.html דנה

שלום, תודה לדנה, התרופות המייצבות כמו טגרטול ודפלפט מתפרקות בכבד ולכן מורידות את היעילות של הגלולות למניעת הריון. אין בעיה עם נוגדי הדיכאון. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, יש לי כמה שאלות קצת עיוניות בנוגע למבחני האישיות, הייתי מאד שמחה אם היית עונה לי עליהן. השאלה הראשונה שלי היא למה בעצם עושים אותם לאנשים שלא בטוחים לגבי המצב שלהם. כלומר, האם באמת במצב כזה בו מגלים שלאדם יש הפרעת אישיות בחומרה לא גבוהה (הרי אחרת היו מגלים ללא האבחון, לא?) זה רלוונטי בכלל..האם זה לא עלול לגרוע במצבו של האדם (עצם הידיעה בכלל..)? השאלה השניה שלי היא האם אדם ששקוע בדכאון או במצב אחר, יכול "לשנות" את תוצאות מבחני האישיות שלו. כלומר, האם הדכאון ישנה לו את מבחן האישיות. האם מבחני האישיות עלולים לטעות גם בעצם? השאלה הנוספת היא מה הפירוש של תשובה המתקבלת מהבוחן בה האדם מאובחן כ- הפרעת אישיות מאשכול ב'. ולא הפרעת אישיות ספציפית. בתודה מראש, סילביה.

1. מבצעים טסטים אם לא בטוחים לגבי האבחנה הפסיכיאטרית. דווקא מפנים את המקרים היותר קשים. לעיתים בשביל לשלול בעיות אחרות (כגון פסיכוזה). 2. כן אבל המאבחן לוקח זאת בחשבון. 3. אשכול ב' כולל את ההפרעות האישיות הגבולית, הדיס-סוציאלית, היסטריונית והנרקסיסטית. ייתכנו מצבים מעורבים, לא ספציפיים, כאשר ברור שיש הפרעת אישיות מאשכול זה אך לא ספציפית לאחת מהן (NOS).

לסילביה מבחנים פסיכולוגים (באופן כללי שחלקם נותנים תשובה גם למבנה האישיות) הם בדיקת עזר לרופא אם התמונה לא מספיק ברורה לו. הם כמו צלומי רנטגן או בדיקות לרופא הכללי. כמובן שמבחני אישיות עלולים גם לא לדייק ולטעות ולכן הם רק חלק מהנתונים העומדים לפני הרופא וכשלעצמם אינם קובעים אבחנה. כמובן שהגבול בין אופי והפרעת אישיות הוא לא חד משמעי והשטח האפור הוא רחב. את כל הפרעות האישיות מחלקים לשלוש קבוצות. הפרעות האישיות של האנשים המוזרים, אישיות מוחצנת ואישיות מופנמת. האשכול ה B הוא של ההפרעות המוחצנות, כנראה שבמחנים לא הצליחו להגיע לדיוק רב יותר ולכן אמרו באופן כללי שישנה אישיות מוחצנת. שבת שלום דר' גיורא הידש

תודה על התשובה המפורטת. סליחה שאני מתעקשת עוד.. אבל הנושא עדיין לא ברור לי. אני פשוט מתקשה להבין את הרצון הגדול כל כך בבתי חולים לאבחן רבים כל כך ב-הפרעת אישיות גבולית, כך שגם כשהמקרה לא בטוח- שולחים למבדקים. והרי כשאדם מגיע לבית חולים יש סיבה מוצהרת לכך. (אני יודעת שהם משתמשים בבית החולים במבדקים כבמשורה). אני תוהה למה אנשים שנפלו למשבר (אולי חד פעמי) צריכים אח"כ להתהלך עם אבחון בעייתי. ולמה בתי החולים לא מסתפקים ב-MDD כאבחנה.

היי, שמעתי שיחה של אמא וסבתא... שמעתי שהיא רוצה לשלוח אותי לפנימייה...בגלל שלאחרונה אני מתחצפת אלייה וכל זה...וסבתא אמרה שאני ילדה רעה והמון דברים ממש מגעילים ממש לא האמנתי למה שאני שומעת... אמרתי לה ששמעתי את השיחה והיא התחילה לצעוק עליי ואני עלייה והיה ריב נוראי. היא התחילה להגיד לי להתסלק מהבית ושהיא תזמין לי משטרה וכל מיני דברים נוראיים. אני לא רוצה להיות לפנימייה...אני רגילה להיות לבד בחדר גדול. אני לא רוצה פנימייה של ילדים מסכנים..אני לא בנוייה לזה. אני לא רואה את עצמי חולקת חדר קטן עם המון ילדים ובכלל חיה מחוץ לבית. מאז השיחה חלפו לי המון מחשבות אובדניות בראש. כמו לקפוץ מהקומה ה9 בבניין או לחתוך את הורידים עד שאני אתעלף כדי שזה יכאב לאמא שהיא תראה מה היא גורמת לי לעשות. שהיא עושה לי רע. אני לא יודעת מה לעשות כבר. הכל היה יפה עד היום כששמעתי את השיחה. סה"כ הייתי ילדה שמחה ומאושרת עד עכשיו.... יש איזשהו מקום או טלפון שאפשר לפנות אליו? ממש רע לי עם כל זה.

בת כמה את? ע"פ מכתבך נראה לי שאת בגיל ההתבגרות או קרוב. מה גרם לריב ולאיומים "פנימיה, משטרה.."? אולי הן דיברו בזמן כעס ולא מתכוונות. תנסי לשוחח עם אימך על הסיבה לריב, רגושתיך. אם בכל זאת תרצאי את יכולה לפנות ללשכת הרווחה במקום מגוריך ולבקש לדבר עם עו"ס המטפלת בנערות במצוקה. בהצלחה.

היי, אז ברחתי מהבית וחזרתי היום ואמא התנצלה ואמרה שהיא לא התכוונה לזה ושהיא אוהבת אותי ושהיא בחיים לא תשלח אותי לפנימייה אם אני לא ארצה. ודי סיסכסכתי בינה לבין אמא שלה אבל זה מגיע לה. היא ממש הייתה רעה סבתא שלי בכל הסיפור... אני בת 15. וההורים שלי פרודים אבא שלי לא ממש בתמונה בחייים שלי כל כך... ואח שלי בצבא. תודה לכולםם....

שלום דוקטור הידש אני חייבת ממש לשאול אותך שאלה אני רגילה לאכול בכמות מסוימת כדי לשמור על שובע וכשניסיתי לעשות דיאטה עלה מפלס החרדה שלי וכשאכלתי רגיל הכל חזר לקדמותו (מפלס החרדה עלה במעט וגם הדיכון עלה במעט) איך ניתן להרגיל את הגוף לפחות אוכל ולשמור על המצב רוח והחרדה טובים?

לאלינור אין קשר בין הירידה בכמות האוכל והחרדות. החרדות הן כנראה "רק פסיכולוגיות" כלומר יש לך משום מה פחד עם הדיאטה ופחד לאכול פחות, כך שמדובר על חרדות ואין קשר לכמות האוכל עצמה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לך דוקטור הידש היקר לא עשיתי כושר כבר 4 שנים ואני לוקח ציפרלקס נגד חרדות ניסיתי לרוץ והותקפתי אחרי הריצה בחילת קשות מאוד וחרדה כנראה ש/אני בכלל לא בכושר שאלתי היא איך אפשר להיכנס לכושר ולהתמודד עם הבחילות אחרי הריצה האם התעמלות קבועה עוזרת לחרדות ולדיכאוון ומשפרת רת מצבם?

שלום לדוקטור ולכולם אני נוטל סרוקסט נגד חרדות ודיכאון אבל עם רגישות יתר ככה שלפעמים יש נפילות פיזיות ונפשיות שכולם מכירים אבל במצב שלי יציב מאוד ב-90% מהזמן. השאלה ישי לי היא מאוד חשובה למשל אני יוצא עם בחורה לקשר רציני ואני רוצה לספר לה למשל על הבעיה שלי אני לא יודע אם לספר לה ואיך לספר לה אני לא יודע למשל איך בחורה תקבל את זה ואני לא יודע למשל אם בחורה שאין לה את הדברים האלה תרצה להיות איתי אני ודאג בקשר לקטע הזה ומבקש עצה ממכם ומהדוקטור תודה רבה

גם אני נוטלת תרופות נגד דיכאון וחרדה ותמיד במערכות יחסים סיפרתי לפרטנר אני מתחייסת לבעייתי כמו אל כל מחלה אחרת שלוקחים תרופות ככה שלדעתי אין אם זה שום בעיה,ברגע שתיהיה בקשר כל שהו ותרגיש פתיחות עם הבת זוג לדעתי אתה יכול לשתף אותה ללא שום דאגה... תרגיש טוב ובהצלחה רחלי

לאיתי אכן השאלה לא קלה, תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, אשמח אם יהיו תגובות נוספות. הידש

היי איתי, טוב שאתה משתף אותנו בהתלבטויות, כי כאן באמת כולנו פתוחים וכנים. גם אני חושבת שאחרי שנוצרה מערכת יחסים יפה וטובה, ואחרי שאתה מרגיש שבת הזוג שלך באמת מעונינת להדק את הקשר, כדאי לספר. אני חושבת שהיא עלולה אפילו להיפגע אם היא תגלה את זה במקרה או רגע לפני החלטה חשובה או חתונה, ואפילו לברוח מהקשר. בעוד שאם תספר לה "בשעת רצון" ותייחס לזה כמו אל כל מחלה או קושי אחר, היא תראה שבעצם זה לא הפריע לקשר עד היום ואפשר להמשיך. וחוץ מזה, לחיות עם סוד כזה הרבה זמן זה מאד מעיק - כולנו מכירים את ההרגשה הזו - ולא כדאי כי זה יכול להעיב על הקשר. אני מאמינה שיהיה בסדר, ומאחלת לך שמצאת בת זוג מבינה ואוהבת. שיהיה בהצלחה! הדס

שלום לדר הידש היקר יש לי שאלה אני נוטל פאקסט לחרדה כללית שתבטאת בעוצמות שונות והכל בסדר רציתי לדעת למשל כשיש נפילה למשל שהמצב רוח פתאום יורד והחרדה עולה בלי שום סיבה האם זה נכון? להמשיך לחיות רגיל אבל בהילוך נמוך יותר ולנוח יותר ולצמצם פעילות עד שהמצב יחלוף? ולקחת אלפרליד וכדורים נגד בחילות לפי הצורך? אבל השאלה היא להתאמץ ממש בתקופה שקשה ואתה חלש פיזית ומנטלית על מנת לעשות הכל או כמו שתיארתי בהילוך יותר נמוך? מה כדאי?

לאלון לצערי אין תשובה כללית. יש אנשים שהפעילות מהמאבק בקושי מקל עליהם והם מרגישים טוב יותר כאשר הם עושים דברים, וישנם אחרים שרק מתוסכלים יותר. לכן חשוב לראות מה קורה אצלך, אם מנוחה וירידה בפעילות מקלים עליך אז זו הדרך הנכונה לך. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לך דוקטור הידש היקר יש לי שאלה חשובה אני לוקח סרוקסט נגד חרדות ודיכאון פעם כדור אחד וים למחרת אחד וחתי מרגיש טוב והכל נפלא,אני בן אדם עם רגישות גבוהה מאוד אם נגיד אכלתי משהו לא טוב ויש לי בעיה בבטן או יש לי בחילה ואני מקיא אז החרדה עולה לי או אם נגיד אני מתקרר וחוטף שפעת אז יש לי ירידה במצב הרוח והחרדה עולה האם זה הגיוני ואיך מתמודדים עם זה?

לאדי כל בעיה גופנית או אחרת עלולות לגרום לעליה של החרדה וכנראה שאתה באמת רגיש. אני מקווה שעם הזמן השפעת הסרוקסט תגבר ואז גם תרגיש טוב יותר עם פחות חרדות וגם החרדות לגבי הגוף/מחלות יפחתו. שבת שלום דר' גיורא הידש

לכל "הפגועים" בחשק המיני ... לא האמנתי שכדורים באמת משפיעים על המיניות סליחה על הבוטות אבל פשוט חוסר חשק מיני לחלוטין אין תחושות ואין רצון מה זה??????????????? איום ונורא!!! אם זה ככה גם לבנים אז פשוט מזעזע!!! מישהי יכולה לנחם אותי ולומר שזה עובר מתישהו??? אשמח לשמוע מהמנוסים והמנוסות בעינין ???

אם את מדברת על תרופות נוגדי דכאון אז יש גם תרופות שלא פוגעות בחשק.

שלום רב אני הובחנתי אצל פסיכיאטר עם חרדות ולייתר דיוק מדובר בפחד להתגרש , המצב בזוגיות עומד להתפוצצץ כל רגע בגללי בגלל התקפי הכעס שלי והחוסר שליטה במילים במעשים - בעת רגעי הכעס , אני פועלת ללא כל הגיון ומחשבה לעוד דקה.. ומתחרטת על כך אחרי "שהוצאתי" את מה שהיה בתוכי , אני "מתהפכת" בשניות במצבי הרוח שלי.. וזה כבר בלתי נסבל על בן זוגי ועל הסובבים אותי.. וכמובן גם על עצמי.. תופעה כזו מוכרת לך? רציתי לשאול האם כל הכדורים נוגדי "חרדה" כוונתם גם למקרה כזה? של התקפי כעס ללא שליטה? אני התחלתי טיפול בפאקסט חודש ראשון חצי כדור ביום ועכשיו אני עם כדור שלם כבר שבועיים + אין שום שום שינוי חיובי!!!!! להפך פגע במיניות פשוט נורא! אני כבר מתוסכלת מהעיניין... יש כדור אחר שיכול לעזור ? עם כמה שפחות תופעות לוואי? ( הפסיכיאטר שלי בחופשה אני בינתיים מלקטת מידע) אני מקווה שהבהרתי את עצמי ברור על מנת שאוכל לקבל ממך תשובה תודה מראש מישהי שמתוסכלת מהכדור והתוצאה..

שלום, כדאי לתת לפקסט עוד צאנס במשך כשבועיים, אם אחר כך אין שום תועלת מהפקסט ורק תופעות לוואי אז כדאי לחזור לפסיכיאטר. אני חושב שתרופות מהסוג של פקסט עשויות לעזור אבל חשוב יותר למצוא את הקשיים והמניעים למצב הנפשי שבו את נמצאת, חשוב להגיע לשיחות-פסיכותרפיה או לטיפול זוגי. שבת שלום דר' גיורא הידש

לאחר כישלון עם לוסטרל, התחלתי לקחת ויפאקס( = אפקסור ). אני לוקח מינון של 150 מ"ג במשך שבוע. תוך כמה זמן אני אמור להרגיש את ההשפעה של התרופה ? תודה.

לדרור יש הגיון לעבור מהלוסטרל לויפקס כי הויפקס פועלת במנגנון שונה מאשר הלוסטרל. הויפקס אמורה להתחיל להשפיע אחרי כשבועיים שלושה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר הידש ראשית תודה מקרב לב על התיחסותך ותשובתך המהירה.להזכירך בת 57 התחלתי ליטול רסיטל 1 כדור 20 מ"ג כל בבוקר מזה 5 ימים ואני סובלת מנדודי שינה דבר שלא סבלתי לפני כן.בקושי ישנה 4-5 שעות בלילה.מה לעשות? תודה לתשובתך

לר. נדודי השינה הם תוצאה של הרסיטל שהינה תרופה מעוררת (למזלנו) ולא מרדימה. בדרך כלל הגוף מסתגל לעוררות והשינה חוזרת לרגיל. אם הבעיה לא מפריעה יותר מדי לא הייתי עושה דבר, בכל אופן אם את מרגישה עייפה במשך היום אפשר להעזר בתרופה קלה לשינה באופן זמני. שבת שלום דר' גיורא הידש

ביתי שהתה שנה בארה"ב כמתנדבת מטעם הסוכנות בשנת שרות וחזרה ארצה לא מזמן. ילד אחד התמוטט ואושפז במחלקה הפסיכיאטרית. לא נאמר לנו מה קרה לו, אך מארגני המשלחת טוענים כי זו אינה הפעם הראשונה בה ילד החוזר משם מתמוטט. לטענתם זה נובע מלחץ שהיה שם, הם באמת עבדו קשה. יש לי שתי שאלות: 1. האם עלי לשוחח עם ביתי או להפנות אותה לטיפול כלשהו? 2. האם יתכן כי זו תוצאה של סמים (שנלקחו באופן חד פעמי או לא) ואיך ניתן לבדוק זאת?

לאוהד איני יודע מה הסיבות ואין זה העיקר. העיקר הוא מה מצב הבת, מה קרה לה "בהתמוטטות" וממה היא סובלת. הדבר החשוב ביותר הוא להגיע לפסיכיאטר לאבחון ואחר כך לשקול אפשרויות טיפוליות. שבת שלום דר' גיורא הידש

הבת בסדר, אבל גם הילד שהתמוטט היה בסדר ולאחר מכן היה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית מספר ימים ואני לא יודע למה. ביתי טוענת שגם היא לא יודעת, ולי אין את מי לשאול.

שלום רב לכם, רציתי לברר האם דפרקסן במינון של 100 מ"ג גורם לעצירות? האם יש כאן מישהו שהתרופה לא גרמה לו לעצירות? ואם כן, מהי הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם עצירויות? אני נטלתי בעבר מרוניל אשר גרם לי לעצירות קשה מאוד ולא היתה לי ברירה אלא להשתמש בחוקנים...וזה מאוד לא בריא ובטח שלא נעים... תודה מראש, ארז.

אני לוקח אפקסור וגם סובל מעצירות קשה. פיתרון שמצאתי זה לשתות "תה טיבטי" פעמיים ביום וזה פותר את הבעיה של העצירות. זה תה טבעי לחלוטין שנמכר בסופר פארם. הוא גם עוזר לירידה במשקל אבל במיוחד לעצירות.

לארז אכן הדפרקסן עלול לגרום לעצירות ובטח לא אצל כולם. אם אתה סובל מבעיה זו אפשר להשתמש באמצעים המקובלים, פירות יבשים, תה מהסוגים השונים ותרופות נגד עצירות, נקווה שאחד האמצעים יעזור. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, מרבית חיי הייתי חולני למדי וסבלתי מבעיות רבות בכל המערכות. גם כיום אני סובל ומרבה להתלונן. כיצד אני יכול לבדוק האם מצבי הגופני נובע ממצב נפשי והאם אני סובל מהיפוכונדריה או שאולי עלי לבדוק את עצמי ולהתעקש על טיפול? (אני לא נוטל תרופות כלל, גם לא כאשר אני מקבל מרשמים - אלא במקרים קיצוניים, ואינני מרבה ללכת לרופאים למעט בשלושת החודשים האחרונים שבהם פיתחתי בעיות שונות - חדשות ומדאיגות) אשמח לתשובה, בברכה, גיא

גיא "היפוכודנר" או חשש ממחלות היא הפרעה נפשית, לכן קודם כל צריך לברר האם באמת ישנה בעיה גופנית? האם רופא המשפחה חושב שאתה בריא או שישנה אבחנה גופנית ברורה? רק אחר כך הייתי פונה לחלק הפסיכיאטרי. שבת שלום דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך המהירה. גיא.

שאלה לגבי הורה נתונים: גבר נשוי בשנית + 2, (נישואים ראשונים +1.) גמלאי כשנתיים. יליד מזרח אירופה התנהגותו הכללית מאופיינת ביחסים בלתי יציבים עם בני כל המשפחה, כולל הוריו ז"ל, אחותו, אשתו ובנותיו. היחסים עם המשפחה הגרעינית (הורים ואחות) לוו תמיד במריבות ובמתחים, ללא שיחות תומכות אלא לרוב בהאשמות. עם אשתו ובנותיו יחסים בלתי יציבים הכוללים התפרצויות זעם אחת מצידו לכמה חודשים. שתיקות ארוכות של מספר שבועות (4-5) והתעמתויות על בסיס של קיפוח מצד האישה והבנות, תלונות כגון: לא מכבדים אותי, אני המשרת של הבית, אני עושה את כל מה שצריך וכו'. המריבות מאופיינות בהאשמות והעלבות, ללא שיחה בונה אלא באופן מזלזל ומאשים. כמו כן סימנים של עצבנות, מצבי רוח קיצוניים וחוסר יציבות כללי. למרות שבכל מהלך חיי הייתי עדה למצבי הרוח הקיצוניים, אלימות מילולית ונטייה לריבים וויכוחים, יש לי סיבה להאמין שחלה הידרדרות כלשהי במצבו. אין לו חברים מלבד כמה בני משפחה שהקשר עימם אינו יציב ונוטה לתקופות של קשר, נתק וחוזר חלילה. היסטוריית תעסוקה מלווה לסירוגין בפיטורים כפויים מצד המעסיקים והתפטרות מרצון שלוו בתקופות ארוכות של חוסר תעסוקה. מאפיינים נוספים שככל הנראה בולטים יותר בשלושת החודשים האחרונים כוללים התפרצויות כעס, זעם, וכחנות, הוצאה פומבית של השיניים התותבות, הסתגרות בחדר השינה, ניסיונות תכופים ללבות שיחות על ידי ויכוחים, הסתרת מידע כגון שיחות עם אנשים אחרים (אחותו, קרובי משפחה), שתיקות ארוכות וחוסר רצון גלוי לתקשר. זה מעלה את השאלה, איך מטפלים בבעיה מהסוג הזה ? ברור לי שיש כאן צורך דחוף להתייעץ עם איש מקצוע כגון פסיכולוג או רןפא, אך יש לי חשדות שמדובר באיזשהו סוג של הפרעה נפשית. מאחר ואני לא אשת מקצוע אני מעלה רק השערה. שאלתי הינה: מה לעשות??

שלום שירי... נורא מוזרה ההודעה שלך...בקריאה ראשונה חשבתי שאת עובדת סוציאלית או פסיכולוגית, שרוצה להתייעץ בפורום לגבי פציינט, וזא קראתי שוב פעם, ומתברר שאת מתארת את אבא שלך... עזבי כרגע את הבעיה שלו...מה שאני שואל, הוא מה הבעיה שלך? איך את מרגישה לנוכח המצב הלא פשוט? מה את חושבת? למה את מקווה? איזה רעיונות יש לך לעזור לאבא שלך? ועוד שאלה, מה הוא חושב על המצב? הוא חושב שיש לו בעיה? בברכה מיכאל

קצת בעייתי לאבחן דרך תאור באינטרנט, אבל אין ספק שאביך סובל מבעיה נפשית קשה. הכתובת הנכונה לאיבחון וטיפול היא פנייה לפסיכיאטר. אינני יודע איך אפשר לומר לאדם שלדעתכם הוא סובל מבעיה נפשית ויש צורך ללכת איתו לפסיכיאטר. צפוי שהצעה כזאת תידחה על ידו והוא לא יסכים, אבל עם הסברים מנומקים , נסיונות שכנוע והרבה הרבה סבלנות , יתכן שתצליחו. לדעתי, לא כאיש מקצוע, אביך כנראה סובל מהפרעת אישיות כל שהיא שאינני יודע להגדיר במדויק. סוגים מסויימים של הפרעות אישיות הם קשים לטיפול בעיקר אם מתחילים בו בגיל כה מבוגר.

שלום לך, אני מסכימה עם נחום, ורצתי להוסיף שכדאי מאוד לנסות לשוחח עם אביך, ולהסביר לו מדוע מצבו מעורר דאגה, ולמה היית רוצה שיפנה לטיפול ולברר עימו באיזה אופן הוא היה רוצה שתסייעי לו. לא בטוח שזה יעזור אבל מאוד מאוד כדאי לנסות. מיכל

שלום פורום... קשה לי להתמודד עם בעיות היום-יום. אני יודע שמה שאני מתמודד איתו עכשיו הוא לא בשמיים. זה רק כסף, ואפילו לא חסר לי כסף, אז מה אני כל-כך לחוץ? למה לא ישנתי כל הלילה לפני כמה לילות בגלל זה? הייתי מסביר בדיוק מה הבעיה, אבל כבר סיפרתי את זה לכל כך הרבה אנשים, שאין לי כוח. אבל זה בעיה עם בעל הבית והשותף הנוכחי שלי. ונעבור לחדשות הטובות. היום קיבלתי את המפתחות לדירתי החדשה, הזמנתי הובלה ליום שישי!!!! זהו...אני עובר, אגב, לא יהיה לי אינטרנט לכמה ימים עד שיתקינו, אז אני לא אהיה כאן מיום שישי לכמה ימים. איך אני אשרוד בלי אינטרנט? אני לא אשרוד...יש קפה אינטרנט... אני מרוצה מאוד מדירתי החדשה, שהחסרון היחיד שלה שהיא קצת קטנה, מעבר לזה אני רק מרוצה. גם הבעל בית עשה לי רושם של אחלה בן אדם, שיהיה מבסוט ממני, ואני אהיה מבסוט ממנו. ועוד אני הולך לשלם את אותו הסכום ששילמתי כאן עם השותף הבלתי נסבל שלי על הדירה החדשה. טוב, זהו, תאחלו לי מזל טוב...ומי שמכיר אותי קצת יותר גם מוזמן לבקר...ומי שרוצה להכיר אותי יותר מוזמן לשלוח אי-מייל...;-).... בברכה מיכאל (לשעבר מיכאל(מיקי))

זה חצי שנה ששאני מטופלת ברסיטל 20 מ"ג ללא תופעות מיוחדות. בימים אלו אני רוצה להפסיק לקחת את הכדורים, ולכן רציתי לדעת כיצד אני אמורה להפחית המינון ולכמה זמן? אני בת 27 אשמח עם תייעץ לי בנושא. תודה

שלום לך, תרופות ממשפחת ה ssris נחשבות בטוחות יחסית ואינן ממכרות...למרות זאת הפסקה פתאומית אינה מומלצת. ולכן מקובל להפסיק את השימוש בצורה הדרגתית. מיכל

לימית איני ממליץ להפסיק את הטיפול על דעת עצמך, הטיפול ברסיטל בדרך כלל מומשך קצת יותר, בערך עשרה חודשים לפחות, אבל העיקר הוא לחזור לרופא שהמליץ על הרסיטל ולשקול ביחד אתו את הזמן המתאים לסיום הטיפול אצלך. שבת שלום דר' גיורא הידש