פורום פסיכיאטריה
אני מטופלת בתרופות נגד חרדה כבר יותר מ-5 שנים (סובלת מחרדה 10 שנים), לפני כ-3 שנים התחילו אצלי "טיקים"- קפיצות של הראש לצד מסוים. אני מרגישה כשזה מגיע ומאד סובלת מזה. לפעמים אני מרגישה שזה צריך להגיע אבל "לא משתחרר", ואז אני צריכה להגיע למצב של רגיעה וזה משתחרר. דרך אגב, זה בדרך כלל קורה במצבים של רגיעה ואי-תזוזה - צפייה בטלויזיה, קריאת ספר, לפני שינה. הבנתי מהנוירולוגית שזו תופעת לוואי של התרופות. האם זו תופעת לוואי נדירה? לא מצאתי שמישהו לפני כתב על זה. דרך אגב, למרות התרופות (אולי בגללן?) אני עדיין סובלת הרבה מאד מרעד בידיים שהרבה פעמים מתגבר וגורם לי סבל. אני מרגישה איזה קשר בין הדברים. אני לוקחת אפקסור עכשיו, אבל לפני כן לקחתי פדיזמה ותרופות אחרות וזה התחיל כבר אז. הייתי אצל מומחית להפרעות תנועה והיא המליצה על זריקת בוטוקס כדי לנטרל את השריר הבעייתי. האם מישהו שמע על התופעה הזאת? האם הטיפול הזה אכן מומלץ? מה אפשר לעשות? האם המצב הזה של הטיקים הפיך? או אולי "חטפתי" את זה עכשיו לכל החיים? אולי אני חייבת להפסיק עם התרופות? (אני לא בטוחה שאני מסוגלת, הנסיונות הקודמים נכשלו) אני הולכת ומסתבכת- חרדה, תרופות, תרופות נגד התרופות... לא בחרתי בזה, אבל אם זה יעזור, אין ברירה. תודה מראש, אני
התרופות שאת לוקחת לא גורמות לטיקים. אם בנוסף לחרדה יש טיקים שמפריעים לך מקובל להוסיף תרופה אנטי דופאמינרגית במינון נמוך עפ"י מרשם של פסיכיאטר או נוירולוג. בוטוקס אמנם יכול לעזור אבל הטיק יכול לעבור לשריר אחר ואז לא עשית כלום. מלבד זאת יש לחזור על הזריקה כל חצי שנה.
לרחלי לא כל תנועה לא רצונית היא - טיק, וכפי שאת מתארת את התופעות איני חושב שמדובר בטיקים, למרות שהתנועות בראש והרעד הן כמובן לא רצוניות. איני חושב שמדובר בתופעת לוואי של התרופה (למרות שהתופעות רשומות בספר, לא ראיתי אף אחד שסבל מכך), וסביר יותר להניח שמדובר בתופעות של חרדה. שבת שלום דר' גיורא הידש
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2903100,00.html כאחת שנוטלת פבוקסיל- תרופה מקבוצת SSRI אני מפוחדת עד אימה מהממצאים החדשים. אני סובלת מדכאון בינוני שהיה מז'ורי עד כדי מחשבות וניסיונות התאבדות והתרופה הצילה את חיי- פשוטו כמשמעו. כתוצאה משרשרת אירועים טראומטיים וטראגים שעברתי בשנתיים האחרונות ובמיוחד בחודש האחרון פיתחתי P.T.S.D -הפרעה פוסטטראומטית די קשה. האם יתכן שתרופת הפבוקסיל מגבירה אצלי את החרדה כפי שמצוין בכתבה- שחור על גבי לבן? איך להתייחס לממצאים הקשים העולים מהכתבה? בספקנות ובחשדנות? או כמשהו מדעי וודאי שיחיב אותי להחליף תרופה לקבוצת משפחה אחרת בהמלצת פסיכיאטר?
למפוחדת עד אימה קודם כל תירגעי. אין לך שום סיבה להירגע, ועצתי הראשונה אליך היא בשום אופן לא להחליף את הפבוקסיל. בנושאים פסיכיאטריים המשפט "סוס מנצח לא מחליפים" הוא נכון מתמיד. ברור שלתרופות מצליחות שמצילות מיליונים, תמיד יהיו מתנגדים, מן הסתם של ייצרני תרופות אנטי דכאוניות מסוג אחר. מניסיון: אם התרופה לא גרמה לך לחרדה ולמחשבות אובדניות עד היום (להיפך) היא גם לא תגרום לכך בעתיד. תשמחי שיש תרופה שעוזרת לך, והמשיכי איתה ללא הגבלת זמן. קראתי בספר על דיכאון, מומחה אחד שאמר שהטיפול בדיכאון הוא בדיוק כמו בסכרת או במחלות לבץ לא מפסיקים תרופה שעוזרת, כי אפשר להחריף את המצב. למה להפסיק בעצם? ה-PTSD שאת חווה עכשיו הוא בגלל האירועים/אירוע כואב שחווית. אני בטוח שאין שום קשר לתרופה שעזרה עד היום. הפסקתה או החלפתה דווקא עכשיו, רק עלולים להחריף את המצב. אפשר להוסיף תרופה נוספת/מחזקת, ולראות מה התוצאות, אבל ללהמשיך ולא להיבהל מכל כתבה שצצה חדשות לבקרים בעיתונות.
במשפט השני התכוונתי כמובן שאין לך שום סיבה לפחד
תודה מקרב לב על תשומת ליבך. שמעתי על הספר - ארכוש אותו. אבל אין כמו ניסיון בנושא. אשמח לשמוע איך אוכל לקבל סימנים מקדימים לפני התקף המניה, אם קיימים - אני יודעת שזה מאד אינדבידואלי, אולם גם בן זוגי ער מאד למחלתו ומשתדל לשתף אותי בכל התופעות. האמת שמאד נבהלתי בפעם הראשונה ונעלמתי לחודשיים. דווקא עתה כשהוא דכאוני מאד, יותר נוח לי להיות במחיצתו ולעזור לו לחזור לעצמו. אבל אני כאילו חיה על זמן שאול ומקווה שזה לא יחזור - הייתי בפאניקה נוראית בתקופה שלא עניתי לטלפונים שלו ופוחדת מכל יום שאני עוברת במחיצתו - אני מודעת שאין תרופה למחלה והזמן לא "יעשה את שלו" כפי שאומר בן זוגי. אשמח אם נשוחח . תודה שירה
לשירה סימנים מקדימים למאניה הם קודם כל חוסר שינה. התרוממות רוח, פעילות יתר, לפעמים בזבוז של כספים, עליה בחשק המיני, דיבור מהיר, מחשבות גבוהות, וכשהדברים ממשיכים להתדרדר- הרבה רוגזנות והתפרצויות זעם. את יכולה לדבר גם איתי 0544***4515. תמי.
לתת בפורום מס' טל'= חוסר זהירות וטעות בשיקול הדעת, אולי כחלק מהמצב הלא מאוזן. שמרי על עצמך. כמו שאמרו לך אחרים- יש לך הרבה מה להפסיד.
אני בחור בן 24 סבלתי בעבר מהתקפי חרדה ברשק לבריאות ומדכאון קל מאז עברתי טיול בדרום אמריקה ועבדתי גם לפני ככה שהמצב שלי השתפר במשך הזמן אבל... אני בחור שמתאמן בדר"כ ולפני שבוע שיחקתי כדורגל ושנתתי ספרינט אז מיד אחר כך ראיתי כוכבים כאלה כמו בסרט מצוייר,ויש לציין שמורגש גם דופק כוכבים כמו שמורידים את הראש הרבה זמן ואז מתרוממים במהירות וזה קרה לי גם לפני שנה וחצי לפני שנתיים וחצי לפני שחוויתי את החרדות והדכאון אז אף פעם זה לא קרה לי הייתי משחק שעות כדורגל ויש לציין שאם כיום אני ירוץ ריצה אירובית קצבית אז אני ירגיש מצויין זה קורה רק בכדורגל ולפעמים גם במשקולות עשיתי לפני שנה בדיקת מאמץ רגילה ויצאה תקינה אז למה בכל זאת זה קורה האם זה קשור למשהו בנפש?
אני בן 25 סובל מזה כ 6 שנים מOCD טופלתי בעבר בכדורים ,הייתי בהפסקה של כדורים משנת 2004 והחודש חזרתי לקחת כדורים בעקבות תאונת דרכים שעברתי ופיטורין.ניגשתי לפסכיאטר והוא נתן לי כדור בשם 'לוסטרל'. כמו כן טופלתי בעבר ב'פאקסט' שלא עזר לי במידה רבה. עיינתי בעלון לצרכן של הכדור 'לוסטרל' וכתוב שם שהוא אנטי דיכאוני. שאלתי היא האם 'לוסטרל' מתאים לבעיית הOCD? למרות שהוא מאותה משפחה של הפאקסט והרסיטל,האם הוא האידיאלי לבעייתי וטוב יותר מהפאקסט? תודה
שלום רועי אני מטופלת בלוסטרל כנגד מחשבות אובסיסיביות שמלוות בדיכאון. אני מטופלת מזה שלוש שנים ובשנה וחצי האחרונות אני נוטלת 150 מ"ג (3 כדורים). הכדורים האלה עוזרים לי. ואני חושבת שיחד עם נטילת הכדורים חשוב ללכת לפסיכולוג. בברכה נטלי
לרועי הלוסטרל מצויינת לטראומה ויעילותה הוכחה בנקודה זו, כפי שציינת היא דומה לתרופות האחרות ולכן עשויה לעזור גם עם ה OCD שבת שלום דר' גיורא הידש
נטלי תודה רבה על העצה,אני אשמח שנחליף מיילים ונוכל להתייעץ בנושאים מסויימים.
האם ניתן להשתמש בזודרם ככדור שינה כאשר נוטלים טופמקס באופן קבוע? תודה
לאורלי כן, ולילה טוב הידש
לדר הידש בני לוקח רספידל 3 מג ציפרלקס 5 מג ללא אנרגיה לקום מהמיטה רוב שעות היום שוכב במיטה ולא רוצה שיפריעו לא . אני מחפש את הרעיון שיגרום לא לקום . לעןמת זאת בשעות הקטנות של הלילה הוא יוצא עס חברים לפאב או משהוא אחר .לאחר מכן הוא ישן כל היום עד שעות הערב המאוחרות. מה אפשר לעשות?
מה שאתה מתאר יכול להיות חלק מסכיזופרניה, או תופעת לוואי של ריספרדל. אם זה תופעת לוואי של התרופה מומלץ לערב את הפסיכיאטר של הילד (אצל ילדים ונוער ריספרדל 3 מ"ג נחשב למינון גבוה) ולשקול ירידה במינון או החלפה לתרופה אחרת. הכוונה להחליף לתרופה פחות סדטיבית.
בני בן 30 לא ילד אני חושב שהוא שותה אלכוהול בלילות ויכול אפילו לעשן סם כל שהוא אני לא יודע מה לעשות אני מבקש עזרה כדי להציל את בני ואת משפחתי. האם אפשר לקבל עצה ממישהו?
no dout about you . you ar the gretest and an insperation for all of as. kip going .we love you .
אבנר אתה גיבור בעצמך, ואני לא אפרסם כאן למה בלי רשותך. עוד תראה שיום יגיע ומכל קצוות רקיע כולם יבואו להריע לכבודך ואתה תיתן להם את כל מה שיש בך אף אחד כבר לא ישכח אותך... זה שיר שנכתב בשבילנו. בשביל כל החברה הטובים הלכודים בסטיגמת המשוגעים והשעירים לעזעזל של החברה. כולנו כאן כאלה, אבנר. אני פשוט הראשונה שהשגתי גם תעודה מקצועית ויצאתי קצת מהארון. שיהיה לנו יום מצויין. תמי.
תמימי הי. יש לך רשות לפרסם כל מה שאת רוצה עלי
שלום לד"ר רציתי לשאול האם יש ספר שאתה יכול להמליץ לי בהקשר:לאהבה מאכזבת אובססיה אגו פגוע תודה מראש דנה
לדנה צר לי אבל כרגע חוץ מהסרט הצרפתי ג'יל וג'ים שהוא לא בדיוק עונה לשאלתך איני מצליח להזכר בדברים אחרים. אולי משהו אחר יכול לעזור? שבת שלום דר' גיורא הידש
http://www.nimh.nih.gov/publicat/NIMHbipolar.pdf
אבנר, תודה ו... כמה טוב שבאת הביתה... תמי.
שלום. לפני שלושה שבועות הפסקתי ליטול סרוקסט 20 מ"ג לאחר תקופת נטילה של 3 שנים. לפני שבוע החלו לי לחצים בענייים ובראש וסחרחורות. עד אתמול לא הרגשתי תופעות חרדה. ומאתמול אני כבר דואגת אם בכלל אני יכולה ככה להפסיק אותם ויש הרגשת חרדה. האם זה יכול להיות מההפסקה של הכדורים ומה כדאי לעשות?
תקפה של 3 שנים היא באמת לא מה בכך והשאלה היא איך הפסקת את הטיפול. האם בעצת הרופא או על דעת עצמך? האם בבת אחת או בהדרגה? אם עשית זאת לבד או בבת אחת מייעצת לך לדבר עם הרופא המטפל ולהתייעץ איתו ובכל מצב שהסימפטומים ממשיכים או מחמירים כדאי לעשות זאת תרגישי טוב אריאל
חרדה היא מחלה עקשנית ולעיתים יש צורך בטיפול ממושך (שנים). עניין אחר הוא הגמילה מסרוקסט. אמנם סרוקסט לא ממכר אך הפסקה מהירה מדי גורמת להרבה סימפטומים פיזיולוגיים שנמשכים מס' שבועות. הפתרון הוא לחזור למינון של חצי כדור לשבועיים, אח"כ רבע כדור לשבועיים נוספים ורק לבסוף להפסיק לגמרי.
להלנה תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. כל טוב דר' גיורא הידש
האם בטווח הארוך תיתכן פגיעה בעקבות לקיחת תרופות זמן ממושך מאוד?
הי שלי היום התרופות האנטי חרדתיות לטווח הארוך הם די בטוחות ולא צריך להיגרם כל נזק אם זאת אם את לוקחת תרופות לדוגמה שבעלון רשום שכדאי לערוך בדיקות מעקב אחריה אז רצוי לערוך את אותן הבדיקות אבל בגדול לא צריכה להיות בעיה בהצלחה אריאל
לא כתבת איזה תרופות. לא ניתן לכתוב תשובה זהה על כל התרופות הפסיכיאטריות.
לשלי תודה למשיבים ואכן השאלה לאיזו תרופה את מתכוונת. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום לד"ר הידש! אני לוקחת קלופיקסול 2 כדורים ביום של 2 מ"ג בבוקר אחד ובערב אחד. שאלתי היא האם זה מעיד על היותי במצב פסיכוטי? זה רק 3 ימים שאני לוקחת את זה. ושאלה שנייה היא שהכדור מרדים אותי כאילו אני אחריי הרדמה של ניתוח תשושה חזק . כאילו אם אישן אאבד את ההכרה מרוב עייפות. אז הרופאה הורידה לי לכדור ביום. מה דעתך על כך.בתודה אורלי.
לאורלי- המידע בפורום איננו תחליף לדיאלוג בינך לבין הפסיכיאטרית. את האבחנה הפסיכיאטרית תוכלי לקבל ממנה. התרופה יכולה לגרום לעייפות. אחד הפתרונות זה לתת אותה בזריקה ארוכת טווח ואז אין את תופעת הלוואי של עייפות. תלוי מה מטרת הטיפול ולכמה זמן הוא מתוכנן.
לאורלי אומנם הקלופיקסול היא תרופה ממשפחת נוגדי הפסיכוזה אבל המינון של 2 מג' הוא נמוך ולכן אין מדובר כאן בהשפעה נוגדת פסיכוזה, לעתים נותנים את הקלופיקסול להרגעה (כפי שאת מרגישה) והיתרון הוא שהתרופה אינה ממכרת. כמובן שתופעת לוואי היא העייפות. כל טוב דר' גיורא הידש
פורום ואנשים מנוסים יקרים, אשמח מאד אם אקבל כלים להתמודדות עם בן זוגי ביחס לשאלתי מהשבוע (דו קוטבי) תודה שירה
אני לא פסיכולוגית ולא פסיכיאטרית אבל נראה שבבעלי קיימים שני אנשים: החיים איתו בלתי אפשריים. סובל משינויים מאד קיצוניים במצב הרוח. כשהוא במצב הרוח הרע הוא הופך למפלצת אם זה מבחינה מילולית או כל בחינה אחרת, הוא פוגע בי בלי הפסקה ואי אפשר לחדור אליו, נמאס לי לשמוע את ההתנצלויות שלו. בנוסף, הוא תמיד מאשים את הסביבה הקרובה בהתפרצויות שלו. הוא ניחן גם באישיות מאד גאוותנית כלומר הוא לא מוכן להגיע אפילו לייעוץ. איך ניתן לשכנע אותו כדי להציל את הנישואים האלו. דרך אגב הוא אדם בריא, בן 32, לא סובל ממחלות, אין להם מחלות נפש במשפחה. אביו הוא בן של ניצולי שואה שלפעמים מתפרץ ללא סיבה. האם יש קשר?
מהדברים שלך קשה מאוד לעשות אבחנה מולטימדית. העלת מספר דברים שיכולים להחשיד להפרעת אשיות מסוימת או משולבת ואני חושבת שהכי נכון לעשות זה פשוט לשוחח עם בעלך על האפשרות לאיבחון פסיכאטרי וטיפול- לפחות שתדעו איפה אתם עומדים בהצלחה
לריקי- לבעלך יש הפרעת אישיות ולא מחלת נפש. אם הוא לא מוכן ללכת לטיפול הדבר יותר קשה. גם ככה הטיפול בהפרעות אישיות הוא ממושך (שנים) והתועלת בד"כ מועטה. עדיין- מומלץ שאת תקבלי יעוץ על המצב ושקילת האפשרויות להפרד/להתגרש ממנו. אם הנישואין חשובים לו ייתכן שהוא יצטרף אליך ליעוץ ותוכלו אולי להגיע לאיזשהו "הסדר" של חיים יותר נורמליים.
לריקי תודה לאריאל, במקרים כאלו צריך הרבה סבלנות ולמצוא את הזמן המתאים כדי להציע את הפניה לייעוץ/טיפול. לעתים אפשר להציע טיפול זוגי ולאט לאט הטיפול יתכוונן אל בעלך. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידאש שלום רציתי רק לספר שאני הולכת פעמיים בשבוע למועדון אנוש ונהנית משהו מהפעילויות (מגלה בעצמי כישרון לאומנות ככה אומרים) והשבוע הנחיתי את הקבוצה לבקשת המדריך והיה משהו ובכלל פשוט כיף זה ממלא לי את מה שהיה חסר חברה ותעסוקה נחמדה. אני ממליצה לכל מי שבפורום וקורא הודעה זו ללכת למועדון כזה הצוות פשוט מעולה ונעים והפעילויות והאווירה מומלץ!!! ביי דפי
איזה יופי- כל הכבוד ותמשיכי כך! אריאל
לדפי יוצא מהכלל ותודה על השיתוף. כל טוב דר' גיורא הידש
"דר הידש שלום רב! עזרת לי רבות במצב משברי בו הייתי לפני כשלוש שנים. מאז שיקמתי את עצמי נפשית , תעסוקתית וחברתית . היום בבקר השתתפתי בישיבה . בהפסקה בסביבות 12 נודע לי שארע חטיפה בלבנון בקרבת המקום בו בני משרת. מאז אני שרוי בהתקף פאניקה משתק על אף העובדה שהספקתי לשוחח עמו ובשלב זה אינו נמנה עם הכוחות אשר יטלו חלק בלחימה. אני חש שיוצא מדעתי וחושש מהצפוי לבני ומהתהדרדרות במצבי הנפשי .
דן שלום אפשר להבין ולהזדהות איתך בהחלט. אני חושבת שכל הורה שהוא דווקא שפוי שיש לו בן \ בת שמשרתים באיזור חש כך וזה לגיטמי. אם זאת, אם התחושות רודפות אותך באופן כזה שלא נותנות לך לקיים סדר יום רגיל, לתקפד או לישון בלילה אני חושבת שכדאי לפנות לעזרה או לפחות לשיחות. ומקווה שהכל יסתדר ובנך יחזור הבייתה בשלום כמו כל שאר חיילנו שנשמע בשורות טובות, החזק מעמד אריאל
יכול להיות קשור, אם יש לך PTSD. היום ממליצים על EMDR לטיפול ב-PTSD, בחלק מהמקרים. יש גם תרופות אבל חסרונן בוודאי ידוע לך כבר. רפואה שלמה.
לדן במצב החריף כאשר ישנו גורם חצוני (האירועים בלבנון) הדבר החשוב ביותר הוא להרגע, אפשר ליטול תרופות הרגעה כמו וואבן או לוריוון, וחשוב לישון היטב למרות הדאגות. כל טוב דר' גיורא הידש
היי דן חשוב לשתף אנשים שקרובים אליך במחשבותיך ורגשותיך. דיבור על הנושא והוצאת הדברים החוצה יכולים לעזור מאוד. תנסה....
האם תרופה בשם סרוקואל עלולה לעלות לחץ דם או להוריד עד כדי סיכון
הסרוקוול יכול לגרום לירידה חדה בלחץ הדם ולכן כל שינוי במינון חייב להיות מאד הדרגתי.
ליעקוב הסרוקוול לא אמור להשפיע על לחץ הדם באופן משמעותי אם לא נוטלים תרופות אחרות המשפיעות על הלב. כל טוב דר' גיורא הידש
לדר' הידש היקר שאלתי היא בקשר להבדל בין התרופות ובנוסף תהיה ברורה עקב כך שלפני מספר חדשים הפורם היה מלא בשאלות לגבי הציפרלקס וכנראה שבעידוד הפסיכיאטרים שנתנו מרשם לכך. היום המגמה היא יותר לעבור לרסיטל שהוא אותו כדור כמעט. אודה לך מאוד אם תוכל לתת לי הסבר להעדפה זו וזאת עקב חרדת מבחנים שהתפתחה לדכאון מה העדיפות במקרה זה לדעתך?. בנוסף ידוע לי שהציפרלקס היא יקרה יותר לשימוש אולם טווח זמן ההשפעה מהיר יותר עם פחות תופעות לואי, האם אני טועה תודה רבה
לאפרת החומר הפעיל, המולקולה הפעילה בשתי התרופות זהה!! ברסיטל ישנה מולקולה נוספת הדומה מאוד למולקולה הפעילה ואומרים שהיא מעכבת את הפעולה של הפעילה ולכן הציפרלקס עדיפה. אין ספק שהציפרלקס נקיה יותר אבל כיוון שהמולקולה הפעילה זהה (זהה ממש) כנראה שההבדלים בין שתי התרופות לא גדולים. כך שאם אין בעיה של כסף (120 ש"ח לחודש) עדיפה הציפרלקס, אם הכסף מהווה בעיה אז גם הרסיטל תעשה את העבודה. כל טוב דר' גיורא הידש
תודה על תשובתך. ברצוני לשאול אם ניתן לעבור לציפרלקס לאחר שימוש בשני חצאי רסיטל במשך יומיים וזאת על מנת להקטין את תופעות הלואי ובגלל מהירות ההשפעה.
שלום שוב, זו אני :-) בתקופה של עליה סוף סוף. העלינו את מינון הפריזמה מ 20 מ"ג ל 40 מ"ג ואת הקלונקס ל 1 מ"ג ביום. אני יציבה תודה לאל! אין התקפים ויש שקט שזה נהדר. אבל עם זאת...אני כל הזמן רק עייפה. ישנה שעות על גבי שעות ועייפה נורא. זה מתסכל אותי כל כך כי אני צעירה. מה עושים? תודה לך, הלוחמת
קודם כל בהצלחה במלחמתך וכבר הישגת הישג שהוא השיפור אז יופי ושימשיך כך! קלונקס היא תרופת הרגעה ובעצם מרגיעה את המערכת הסימפטטית בגופנו שגורמת בין היתר לעוררות ולתסמיני החרדה כך שבעצם התרופה יכולה לגרום לישנוניות. האם את לוקחת את התרופה בשעות הבוקר? אולי אם כן שווה לשקול לקחת לפני השינה או לפחות לפצל חצי מ"ג בבוקר וחצי בערב
שלום לך, רוצה לענות לך למרות שהפנית את הודעתך לד"ר הידש. גם אני בדומה לך סובלת מחרדות (לא רק...) וגם אני כמוך מחפשת מינון מתאים. גם אני סבלתי לאחרונה מעייפות כרונית כתוצאה מהעלאת מינון של קלונקס. לא אהבתי את העייפות הזאת, ולכן יחד עם רופאי הורדנו מינון, כעת אני לא עייפה, וגם אולי לא תמיד נורא שקט לי. אך אני מאמינה גדולה בספורט בשילוב טיפול תרופתי בכדי להרגיע ולהתמודד עם חרדות ודיכאון. בימים שאני מקפידה על ספורט אירובי (הליכה, ריצה, דברים שעובדים על סיבולת לב ריאה) אני מרגישה מצויין, ורמת החרדה ממש יורדת, אפילו יש לי אז תחושה שהקלונקס הופך מיותר. פשוט ממליצה לך מכל ליבי להתייעץ על כך עם הרופא שלך, להוריד מינון של קלונקס ולהתחיל לעשות ספורט באופן מסודר, קסם מה שזה עושה!
היי יופי שיש קצת רגיעה והלוואי והיא תמשיך לאורך זמן. אני מצטרף לקודמי והדבר הפשוט ביותר כעת הוא להפחית או לחלק את הקלונקס, עם זאת כנראה שהגוף יסתגל לתרופות ואז גם העייפות תפחת. כל טוב דר' גיורא הידש
שאלתי אתמול וכניראה שלא הייתי מספיק ברורה הבנתי שבטיפול פסיכיאטרי לא נותנים מיד מינון גבוה או תרופות חזקות אלא לאט לאט מהקל לכבד אני התחלתי עם פריזמה כדור אחד עלתי לאחד וחצי ואחר כך שתיים ירדתי בחזרה לאחד בירוקרטיה דפוקה של קופת חולים החליפו לי לפלוטין אחר כך לאפקטין בין לבין שוב התדרדרתי וחזרתי לשתי כדורים לא עזר עבנו לרסיטל כדור אחד אחר כך כדור וחצי ומלפני שבועיים עליה חדה במינון בגלל הרדשה איומה ומחשבות אובדניות מאתמול אני על 3 כדורים של רסיטל וכדור אחד של ויפאקס 150 אמרו לי שאני נימצאת בטיפול בשלב ב' ודיברו איתי על טיפול בחשמל רציתי לדעת אם הטיפול בחשמל הוא המוצא האחרון או שיש עוד טעם וסיכוי להחליף כדורים אני לא מרגישה שינוי מיוחד למרות שיש שינוי ואני לא יודעת להצביע עליו אודה לך על תשובתך
לחנית שוב, איני מבין בדיוק את השלבים, אבל הויפקס=אפקסור היא תרופה טובה הפועלת אחרת מהתרופות שלקחת קודם ואני מקווה שהויפקס יפתור את הבעיה ולא תגיעי לנזעי חשמל. אפשר להגיע למינון של עד 300 מג' ביום של ויפקס. כל טוב דר' גיורא הידש
לאחרונה אני מרגישה שאני צריכה עזרה נפשית. אמנם, אני עובדת, שוכרת דירה, מחזיקה רכב ועל פני השטח נראה שהחיים שלי דווקא בסדר... אבל בכל זאת אני מרגישה ריקנות איומה (ויש לי את כל הסיבות שבעולם). אני ממש רוצה לקבל עזרה באיזה שהיא צורה אך לצערי אין לי את האפשרות הכלכלית, כל שבוע ללכת לפסיכולוג. בדקתי בקופ"ח ואפילו דרכם (יש לי מושלם) זה יוצא לי בין 180-200 ש"ח לשבוע וזה ממש בעייתי, במיוחד אם הטיפול יהיה לאורך זמן. אני עוד יותר מעוניינת בסדנא ליחסי אנוש, הבעיה שאני עובדת אחה"צ ולא מצאתי באף מקום אפשרות לעשות את זה בבוקר. מה האלטרנטיבות שלי? איפה בכל זאת אוכל למצוא משהו בסגנון לבוקר? בתקופה זו של חיי, אני ממש צריכה את זה....
לרונית- אם יש בעיה כספית אז ייתכן שטיפול קבוצתי יתאים לך יותר. העלות של טיפול קבוצתי היא פחות ממחצית מטיפול פרטני וזה גם יאפשר לך לטפל בבעיה של יחסי אנוש שציינת. תבררי במכונים לפסיכותרפיה באזור מגוריך. בחלק ניכר מהם קיימת אפשרות של טיפול קבוצתי. אפשרות אחרת זה במרפאות לבריאות הנפש של משרד הבריאות או שירותי בריאות כללית. המרפאות נמצאות בד"כ בבתי חולים פסיכיאטרים (תלוי באיזור המגורים) אך אין להן קשר למחלקות האישפוזיות וכל אחד יכול לפנות ולקבל טיפול נפשי- פרטני או קבוצתי- ללא תשלום.
לרונית תודה לדור והייתי ממליץ על המרפאות לבריאות הנפש של בית החולים הכללי הקרוב למקום מגוריך. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום ! מה ההבדל בין הפרעת אישיות סכיזואידית לסכיזוטיפלית ? תודה
שני ההפרעות שייכות בסיווג הפסיכאטרי העולמי ל- claster A . ההבדל בינהם הוא שהפרעה סכיזוידית מתבטאת בחוסר יכולת ורצון מצד האדם ליצור קשרים חברתיים כל שהם. לכן, האדם לא יהיה פעיל בפעילויות חברתיות, לא יהיו לו מיומניות תקשורת הוא יהיה אדיש לחברה ובד"כ יבחר אף לעסוק במקצוע שלא דורש מגע אנשים. בקיצור, אפשר לקרוא לאנשים אלה "המתבודדים" ( בקיצוניות כמובן) הפרעה סכיזוטפלית מנגד היא הפרעה שיש בה כבר ממש סימנים של סכיזופרניה פעילה. לדוגמה: אותו אדם יתלבש ויתנהג מוזר, הופעה מוחצנת, מחשבות מוזרות, תפיסה מוזרה הוא יתעסק לדוגמה ברוחות, גלגלי מזל וכדומה כמו כן יכולות להיות לו מחשבות מגיות ופרנואידליות. זה מה שאני יודעת בכל אופן......... אריאל
לברק תודה לאריאל ואני מצטרף לדבריה. כל טוב דר' גיורא הידש
הפרעת אישיות סכיזואידית זו הפרעת אישיות שמאפייניה הם: 1. מעט מאוד פעולות, אם בכלל, גורמות הנאה. 2. קור רגשי, ניתוק ורגשיות שטוחה. 3. יכולת מוגבלת לבטא חמימות ורגשות רוך או כעס כלפי אחרים. 4. אדישות גלויה לעין הן לגבי שבחים והן ביחס לביקורת. 5. עניין מועט בחוויות מיניות עם אדם אחר (יש להתחשב בגיל החולה). 6. העדפה, כמעט קבועה, של פעילות הנעשית ביחידות. 7. עיסוק מופרז בדימיונות ובהסתכלות פנימית. 8. העדר חברים קרובים או יחסי אמון (או שיש רק קשר אחד) והעדר רצון בקשרים כאלה. 9. חוסר רגישות ניכר כלפי נורמות חברתיות שכיחות ומקובלות. הפרעה סכיזוטיפלית הפרעה המתאפיינת בהתנהגות מוזרה ובסטיות בחשיבה וברגש בדומה לאלה הנראות בסכיזופרניה, אף שבשום שלב לא נצפו סטיות סכיזופרניות ברורות. אין הפרעה אחת טיפוסית או שולטת וכל אחת מההפרעות הבאות יכולה להופיע: 1. רגש מצומצם או לא תואם (האדם נראה קר ומנוכר). 2. התנהגות או הופעה חיצונית משונה, מוזרה או תימהונית. 3. קשר דל עם הסובבים ונטייה לנסיגה חברתית. 4. אמונות מוזרות או חשיבה מאגית, המשפיעות על ההתנהגות ואינן מתיישבות עם הנורמות התרבותיות. 5. חשדנות או מחשבות פרנואידיות. 6. הרהורים כפייתיים ללא התנגדות פנימית. לרוב אלה הרהורים בעלי הקשרים מיניים, תוקפניים או דיסמורפופוביים. 7. חוויות תפיסתיות מוזרות הכוללות אשליות גופניות או אחרות, דפרסונליזציה או דריאליזציה. 8. חשיבה מעורפלת, עוקפנית, מטפורית, מפורטת מדי או סטראוטיפית, המתבטאת בדיבור מוזר או באופנים אחרים, אך ללא פגיעה ניכרת בחשיבה ההגיונית. 9. לעיתים מופיעות אפיזודות חולפות דמויות-פסיכוזה, מלוות אשליות רבות עוצמה, הזיות שמיעה או אחרות ורעיונות דמויי מחשבות שווא, המתרחשים לרוב ללא גירוי חיצוני. הפרעה זו מתנהלת במהלך כרוני עם תנודות בעוצמה. לעתים היא מתפתחת לסכיזופרניה גלויה, ללא התחלה ברורה. התפתחות והמהלך דומים, על פי רוב, לאלה של הפרעות אישיות. הפרעה זו שכיחה יותר בקרב בני משפחה של חולים סכיזופרניים. לכן מניחים שהיא חלק מה''ספקטרום'' הגנטי של הסכיזופרניה.
שלום השאלה שלי היא האם הלידול במינון הכי גבוהה יכול לגרום לפסיכוזה שנמשחת שנתיים
הלידול במינון גבוה יכול לגרום לאקטיזיה. הסימנים של אקטיזיה מאד דומים לאלה של פסיכוזה. אם יעלו במינון ההלידול, מתוך מחשבה שמדובר עדיין בפסיכוזה, אז האקטיזיה תגבר. האקטיזיה יכולה להמשך כל זמן שממשיכים לקחת את ההלידול, גם שנתיים. לכן התשובה שזה תסריט אפשרי.
שלום דר' הידש אני יעל בת 27 ואני לא יודעת בדיוק מה הבעיה שלי אבל זה מתבתא בלכעוס על כולם ולהגיד דברים שאחר כך אני מצטערת עליהם אבל אני לא רוצה לפגוע באנשים רק שאני לא מצליחה להתאפק ואני פועת בהם תמיד. למטפל שלי בטח נשבר ממני כי גם איתו אני כל הזמן מתלוננת ולמרות שחשבתי שהוא יכול להבין אותי גם הוא לא מבין בכלל. ראיתי בפורום פסיכולוגיה הודעות שמישהי כתבה וגם אני ככה מתנהגת ורציתי לשאול אותך מה דעתך על זה? איך היית מגדיר את הבעיה? תודה רבה מראש http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/634/xFT/581713/xFP/581713
שלום, לא כל כך הבנתי את מה שכתוב בפורום השני. בכל אופן אני מתרשם שאת מגיבה לדברים באימפולסיביות ולכן הייתי בודק גם את הנקודה של הפרעת קשב וריכוז אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש
אני חש התרגשות יתר ואי-שקט. רופא המשפחה נתן לי רמוטיב כקו הראשוני לטיפול. אני לוקח 3 שבועות רמוטיב ועדיין נרגש ודואג מכל דבר. האם זה הזמן לעבור לדברים יותר כבדים כמו רסיטל או שצריך להמתין עוד קצת כי הבנתי שמהערכות עובדות די לאט (בסביבות חודש וחצי).
רמוטיב היא תרופה נגד דיכאון. יש לך סימנים של דיכאון? מה דעתך לפנות לפסיכיאטר (במסגרת קופ"ח) לצורך בירור אבחנתי?
לנועם תודה דור, בכל אופן גם לרמוטיב צריך את הזמן של חודש- שישה שבועות להשפעה. האם אתה נוטל מינון מספיק של רמוטיב? כך שעדיין מוקדם לפסול את הרמוטיב. כל טוב דר' גיורא הידש
חשבתי לעצמי ורציתי לשאול מומחה: תרופות SSRI מעוררות את מערכת העצבים. הן ניתנות לדיכאון וגם לחרדה חברתית,כאשר בחרדה חברתית מדובר במערכת-עצבים ערנית יתר על המידה וצריך להרגיע אותה הלא כן? אז למה נותנים SSRI?איך זה עובד?
לגדי תודה על השאלה המעניינת, קודם כל תשובה פשוטה, ברפואה לא תמיד מבינים הכל אבל בודקים ורואים ש"זה עובד". אבל בכל זאת אנסה להשיב, דיכאון וחרדה הולכים ביחד, הדיכאון תמיד מלווה במרכיב של חרדה ועדיין לא ראיתי חרדה עם מצב רוח טוב...., כך שמדובר על שתי הפרעות שיש ביניהן קשר (הן אינן זהות) ולעתים מרכיב אחד בולט ולעתים השני. יש הבדל בין תרופות "מרגיעות" ובין תרופות נוגדות חרדה, חרדה היא דבר מדוייק ונכון שאנחנו שקטים ומערפלים את ההכרה אז החרדה יורדת, לכן אנחנו מחפשים תרופות שהן באופן ספציפי נגד חרדה ולא תרופות מטשטשות ומרדימות. כך שבמנגנון הספציפי של חרדה גם התרופות נוגדות הדיכאון עוזר. בנוסף לא כל התרופות נוגדות הדיכאון הן "נקיות" לחלוטין, כלומר הן משפיעות על הסרוטונין אבל לעתים גם על חומרים אחרים בעיקר היסטמין במוח. ושם ישנה פעולה נוגדת חרדה. אבל אתה צודק, רב הנסתר על הגלוי. כל טוב דר' גיורא הידש
מודה אני באשמה שהצפתי את הפורום בשאלות, ועל כך אני מתנצלת. הייתי רוצה לנסות (עד כמה שאני יכולה) למקד את ההסבר למה שעובר עלי על מנת להבין מה קורה לי, עד היום נשארתי לבד ללא הבנה של מה שעובר עלי מהרופאים. אני לא עובדת מאז, ולמעשה לא עושה כלום מאחר ואני מתקשה להתחבר. אני חוויתי התקף פסיכוטי לפני שנה ו- 8 חודשים, הסימנים המוקדמים שבאו לפני ההתקף, תלישות, חוסר ממשות, ניתוק, לא נוכחת, ריחוף, חוסר חיבור......- עדיין נשארו. בשל כך יש לי ירידה בתפקוד, פגיעה בחשיבה. אני היום מרגישה בנאדם אחר לגמרי ממי שהייתי, מרגישה מוגבלת, נכה. קצת כמו גולם. אולי זה דפרסונליצזיה- אני ממש לא יודעת להגדיר מה זה....וזה מתסכל נורא, אך זו לא אני. כאילו אני לכודה. משהו יוכל אולי להאיר את עיניי, אני מאוד אשמח....
כן זו אכן אותה אריאל שאתה מכיר מזמן- הרבה זמן לא ביקרתי פה....... יש לי כל כך הרבה מה לספר ואני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני מסיימת השנה את לימודי הסיעוד. הייתי צריכה לגשת למבחן הממשלתי בספטמבר אך נתפס לי הגב חזק מאוד ושבועיים וחצי הייתי מרותקת לבית ולא יכולתי ללכת להיתנסות המסכמחת שלי ( הסטאז) שבלעדיה אני לא יכולה לגשת למבחן הממשלתי וכך נאלצתי לדחות את המבחן הממשלתי לאפריל הבא . בנתיים, אני מסיימת את הבחינות שלי בבית הספר ואתחיל כנראה את הסטאז בספטמבר מה שישאיר לי זמן רב ללמוד לממשלתי. הפסקתי על דעת עצמי לפני חודשיים וחצי או אפילו שלוש את הטיפול הפסיכאטרי התרופתי בבת אחת ובנתיים אני מרגישה מצוין. אני לא חושבת שאיזה שהוא כדור מהכדורים שלקחתי באמת עזר לי ונראה לי שחלק עשו פעולה הפוכה כמו פרוזק שגרם לי אגיטציה קשה ביותר. בנתיים טוב לי ככה ולפני חודשיים הפסקתי גם את כל שאר הטיפולים התרופתיים שלי בלופוס : פרדניזון, פלקווניל, תרופות להורדת לחץ דם- הכל!!!!!איך הרגשתי? מצוין. חודשיים שהיו נפלאים ושכחתי בכלל מה זה זאבת ולפני כמה ימים שוב כאבי פרקים, עייפות, חום ועוד אז הראומטולוג אמר שלפחות אקח את הפלקווניל וכך אני עושה. ולמה הורדתי סטרואידים???. עכשו מגיעים למשהו שמח................................................. אני מ-ת-ח-ת-נ-ת באוקטובר. הכרתי בחור מקסים בתחילת השנה ואנו מתחתנים. הוא יודע הכל עלי פשוט הכל וקיבל אותי כפי שאני. אני אוהבת אותו כל כך ובטח שלא רוצה להיראות מנופחת ומגעיל בחתונה אז זו הפשרה ובנתיים אני נושאת אותה יפה ( הוא דרך אגב לא מרוצה שהפסקתי אבל זו החלטה שלי!). חוץ מזה המצב הנפשי בסדר. יש פה ושם מורדות אך אין מה להשוות למה שהיה ואני מפחדת כשאני כותבת את זה כי תמיד שאני אומרת בסדר יש נפילה אך צריך להישאר אופטימים נכון? אשמח לדעת מה איתך? האם האנשים הותיקים והטובים עדיין פה?
אני כל כך שמחה תגידי לבחור שהוא זכה מקווה שאצל שירה אבישג ופרוזאק וגם סתם אחת הכל בסדר מ ז ל ט ו ב
תודה מקרב לב. אני גם מקווה שהן בסדר, אני כל הזמן חושבת עליכם והלוואי שיכולנו להיפגש בכל אופן, מה איתך? איך בבית? אריאל
לחברים מנוסים שלום בן זוגי לחיים סובל ממניה דיפרסיה זה שנים. אנו יחד רק שנה - נאלצתי לראותו פעם אחת במצב של מצב רוח "מרומם" מאד ולא היה נעים, לא רכשתי עדיין את הכלים להתמודדות במצבים כאלה, למרות שסיפר לי הכל. כיום מצב רוח ירוד מאד וקשה לדובב אותו, האם ניתן לראות סימנים ראשונים ל"היפר" לפני שיקרו ? הוא לא לוקח תרופות מחשש לתופעות לוואי מאד לא "נחמדות" לדבריו מה עושים? איך ניתן להמשיך ? תודה לכל מי שיכול לעזור שירה
שלום דר' הידש ! אני מתוייגת ע"י פסיכיאטר חביב כמקרה : "מאניה דיפרסיה" שאלתי אותך שאלה לפני כשבוע לערך והזכרתי את המינון שאני לוקחת - ציינת בתשובתך שהמינון או "הפיזור" על מינונים קטנים לא מקובל. (ייתכן שקראתי לעצמי אז "גברת מאניה" או "אני" ... בכל אופן מעכשיו אנסה לדבוק בכינוי היפיפה : "נ." ) אני לוקחת : 600 מ"ג ליתיום + 75 מ"ג למיקטל ליום הסיבות : הגעתי אל הפסיכיאטר במצב מאני לפני כשנה וחצי. הוא נתן אז מיד ליתיום וסרוקוואל שהעבירו המאניה. אח"כ עם חלוף המאניה דרשתי להוריד הסרוקוואל כי היא מעייפת מאוד ועושה כאבי ראש והורדנו בהדרגה. גם את מינון הליתיום נאלצנו להוריד מעט בגלל תפקודי בלוטת התריס.... ואז הוא החליט להוסיף לליתיום את הלמיקטל .... (גם בגלל שהתחלתי להיות דיכאונית וגם כדי לחזק את מינון הליתיום הנמוך שנותר) כך נשארנו עם המינון הזה.(המינונים הנ"ל נמוכים גם כיוון שאני מסרבת בתוקף לקחת מינונים גבוהים ... מינונים גבוהים לא משפיעים עלי טוב) הוא נראה לך לא בסדר ? אני מבחינתי הייתי נשארת עם למיקטל בלבד. (שעליו אני לא מוותרת כי הוא הוציא אותי מדכאון) מה דעתך ? דרך אגב - בשבועיים האחרונים חזרתי לקחת על דעת עצמי קצת סרוקוואל .. (12.5 - 25 מ"ג לפני השינה) כי עומס בעבודה עשה אותי מאוד לחוצה וכעוסה ... והתקשיתי להרדם בלילה .... אז עכשיו שוב חזרו כאבי הראש והעייפות ... (אבל לפחות אני נרדמת בלילה) - יכול להיות שיש "ראקציה כימית" בין כל 3 התרופות ? זהו. מצטערת מראש על שאלתי הארוכה .. אודה לך על תשובתך , תודה תודה , נ.
אני חוששת שלא הצלחתי לצאת מהדכאון שלאחר הפסיכוזה, עברה שנה וחצי ואני חשה אשמה, כיוון שהייתי עסוקה בחרדות ולא פעלתי לשיפור המצב. אני חשה בירידה בתפקוד, פגיעה קוגניטיבית, לא מרוכזת, פחות חדה וחריפה מפעם,חשיבה איטית, מתקשה להפריד בין עיקר לתפל,לא שמחה, חרדה. האם זו החרדה שגורמת לכך? או הדכאון שלאחר הפסיכוזה? האם יתכן שיפור וחזרה לתפקוד מלא כמו בעבר למרות הזמן האבוד שעבר? האם פסיכוזה בהכרח גורמת לנזק בלתי- הפיך? או זהפגיעה היא זמנית בלבד? ואם במידה וחוזרים לתפקוד, האם חוזרים למאה אחוז כפי שהיה קודם? או שנשארת נכות מסויימת/ צלקת (בכל זאת עבר שנה ו- 8 חודשים מאז). ולשאלה אחרונה- התחלתי לקחת פריזמה, האם לדעתך יש טיפול טוב יותר מזה? מצטערת על כל השאלות, אני מוטרדת בטירוף ואולי אפילו באובססיה ובחרדה. תודה
בכתבה שהתפרסמה בYNET נכתב: "אם אתם נוטלים נוגדי חרדה (כמו "קסאנקס"), אנטיביוטיקה, נוגדי דיכאון ממשפחת הטריציקליים, .....- כדאי לשאול את רופא המשפחה שלך לגבי החשיפה לשמש. תרופות אלה, ואחרות, מגבירות את רגישות העור לשמש." אם אפשר תגובה כללית לעניין והתייחסות ספציפית לויפאקס. תודה
שלום, לדעתי אין בעיה מיוחדת בחשיפה לשמש עם קסנקס, ויפקס או טריציקלים, כמובן שאתה רואה בעצמך את התגובה שלך לשמש. כל טוב דר' גיורא הידש
הי לכולם אני אחרי שתי נסיונות אובדנים של הפרש של שנה הייתי במצב קשה פיזי עד שהתעוששתי כרגע אני בבית בשיחות פעם בשבוע מישתדלת מאוד לתת ביטחון לילדי מסדרת את הבית שהכול יראה מסודר אבל הכול זה במו שמיכת קיף שהרגלים הקפואות מציציות אני מרגישה חיה בהרכח אין לי מחשבות אובדניות אבל אני גם חיה באין ביררה עד מתי אני לוקחת תרופות אבל זה לא ממש עוזר סתם עושה תחושה של שקט תעשיתי עד מתי אני שואלת את עצמי הנפש שלי תתיצב ויהייה כאחד האדם אין לי תשובה רק הרגשה של בדידות ומועקה אני לא יכולה לעשות דברים שפעם אהבתי אני רק מיתבוננת מהצד ולעזעזל אני ככ רוצה להעות שיכת ואני עדין לא ממש אגב אני סובלת מהפראת אישיות גבולית וכניראה לכול החיים איזה יאוש עד מתי כי בנתים שברתי את התאוריה של הספרים.......
שלום אני שמחה לשמוע שאת בבית ומטפלת בעצמך. שתדעי שהרצון לצאת מזה והרצון לעזור לעצמך הוא חלק גדול מהטיפול אז תני לעצמך קרדיט על כך. הפרעת אישיות גבולית לצערנו אינה הפרעה שקל לטפל בה ולעיתים לוקח זמן רב עד שמצליחים איך שהוא להיתיישר אז אל תתיאשי. דעי שאת יוצאת למסע לתיקון עצמי שיכול לקחת זמן והיי סובלנית והכי חשוב ברגעים קשים וכשאת מרגישה בנסיגה לפנות לעזרה דחוף!!!!!!!!1 תרגישי טוב
לתמוש תודה לאריאל ואני מצטרף לדבריה, רציתי להוסיף שתי נקודות. הראשונה שעם השנים וההתבגרות ישנה הקלה בתופעות של הפרעת אישיות גבולית, כך שהגיל עושה את שלו. דבר שני, לפי שגיאות ההקלדה אולי ישנה גם בעיה של הפרעת קשב וריכוז, אולי כדאי לבדוק? כל טוב דר' גיורא הידש
אני סובלת מזה שנה וחצי מחרדה כללית קשה שמשתקת אותי והראש עסוק ותפוס רק בחרדה, קשה לי להתרכז ואין מצב רוח. החרדה התפתחה אחרי התקף פסיכוטי יחידי. עד היום לא טיפלתי בחרדה, האם ניתן להתגבר עליה לחלוטין, או שהיא מוגדרת כבר ככרונית? התחלתי לקבל פריזמה, האם יש טיפול טוב יותר עבור חרדה?
לענת בחרדה כדאי מאוד לטפל כי היא בהחלט עשויה לחלוף, גם אם את סובלת ממנה זמן רב. ישנן מספר תרופות מקבוצת הפריזמה שעשויות לעזור, הפריזמה אינה תרופת הבחירה אבל היא עשויה לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש
אני פשוט לוקחת כבר 3 שנים אנפרניל לטיפול בOCD שלי, הבנתי שיש צורך. השאלה שלי כל כמה זמן ?
שלום, תלוי בגיל, אבל מתחת לגיל 40 מספיק פעם אחת בתחילת הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש
מבצעים EKG עם אנפרניל כאשר מתחילים טיפול או כאשר מעלים במינון. אם המינון קבוע לאורך זמן אז פעם בשנה. אצל אנשים מעל גיל 50, או אנשים עם מחלה גופנית (לב, לחץ דם)- כל 3 חודשים. אם את לוקחת תרופות נוספות שמשפיעות על הלב או לחץ הדם אז ייתכן שיותר מפעם בשנה. תלוי איזה תרופות ואיזה מינונים. בנוסף רצוי לבצע פעם בשנה בדיקת דם כללית, תפקודי כבד וכליות.
התחלתי ליטול פלוטין. 20 מ"ג ליום. ברצוני לדעת אילו תופעות לוואי יש בעת נטילת הכדור. והאם הוא יכול לגרום לעלייה במשקל. תודה.
כן נועה הפלוטין ממשפחת הפרוזק יש לו תופעות לוואי שנמשכות שבועיים עד חודש. ידידה טובה שלי שלקתה בדיכאון בנוני עד קשה השתמשה בפלוטין וסיפרה לי שקצת השמינה. הירגישה רעד בכל גופה כאילו קר לתקופת מה. יובש בפה. וישיוניות.
לנועה רשימת תופעות הלוואי ארוכה אבל הן לא חייבות להיות אצלך, רבים נוטלים את הפלוטין ללא שום תופעות לוואי וללא עליה במשקל. יחסית הפלוטין גורם פחות לעליה במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש
הבנתי שיש שלושה שלבים בטיפול ושאני נימצאת כרגע בשלב ב' בדיכאון קשה מאד שלא ממש מגיב לטיפול (רסיטל 50 מ"ג וויאפקס 150 מ"ג) וכניראה לפני טיפול בחשמל רציתי לדעת מהו שלב ג'? מי מקבל אותו? מתי? ואיך? תודה רבה
לחנית איני בטוח שהבנתי את שאלתך, אבל אולי הכוונה לטיפול מונע הישנות כאשר מרגישים כבר טוב? כל טוב דר' גיורא הידש
לד"ר אני מנסה להבין אם הציפייה שלי היא ראלית או לשווא. לפני ההתקף הפסיכוטי, בטיפול הפסיכולוגי ירד הדימוי העצמי שלי בצורה הדרגתית עד שהגיע לאפס, הרגשתי מאוכזבת מיואשת, מדוכדכת ובעיקר כבר לא מחוברת לעצמי, לחיות שבי, המטפלת קראה לזה "סוג של דכאון", אתה יודע לומר למה התכוונה? באותה תקופה החל עצלי הרס עצמי והחלתי לבטל את כל כולי, את האגו ומי שאני דרך פורומים, כל ההגנות ירדו ונכנסו דברים רעים ואז התחיל התקף פסיכוטי ארוך שגם במהלכו הייתי עסוקה בנבירה וחיטוט פנימי מוגזם. לשאלתי- אני חווה סוג של דכאון, כאילו ביטלתי את כל האגו והבטחון שלי, מרגישה תלושה ולא חיה כפי שהרגשתי לפני ההתקף , בסוף הטיפול. לעניות דעתי, זה לא דכאון לאחר פסיכוזה...כי עברה כבר שנה וחצי. השאלה שלי היא- האם בהכרח יש פגיעה ונזק לאחר התקף פסיכוטי? אני הבנתי שלא בהכרח. שאלה נוספת- האם זה פער אישיותי כמו שאתה כותב? או שהרסתי את עצמי עד לכליון העצמיות והחיות. אני לא מאמינה שהמצב ישתפר מאחר וכבר עוד מעט כמעט שנתיים אני תקועה באותו המקום, כבר התרגלתי. האם זו יכולה להיות נכות לכל החיים?
לשרית יתכן שלפני ההתקף הפסיכוטי ה"סוג של דיכאון" היה הסימנים הראשונים להתקף שיבוא, לכן גם לא היה אפשרי למנוע את ההתקף ללא תרופות. לשאלותיך האחרות את התשובות הכלליות את מכירה והשאלה היא מה נכון לגביך, ולכן ההמלצה היא ללכת לטיפול ולנסות דרכים תרופתיות לשנות את המצב בתקווה שהטיפול יעזור ותחזרי לעצמך. זה בהחלט אפשרי כל טוב דר' גיורא הידש
לד"ר שלום רב, שוב תודה רבה על הענותך המהירה. אני סובלת בעיקר מאי שקט ומתנועתיות רבה. לאחר התנסיות רבות של כדורים נתן לי הרופא את הג'יליס. ואז הכדור עזר במידה רבה להשקיט אותי וגם לעזור בחרדות ובדיכאון הקל שהייתי שרוייה בו. שאלתי היא: האם הכדור טרזודיל 100 מ"ג גם לו יש את אותן תכונות מרגיעות (כי זה מה שאני העצם זקוקה לו יותר צכל) כמו לג'ליס ולתרופה הנוספת שנזכרת? שוב תודה מראש
לטרזודיל יש גם השפעה מרגיעה ומרדימה. מקובל לקחת אותו פעם ביום בסמוך לשינה.
לאביבית הטרזודיל ואלטרול הן אפשרויות טובות אבל צריך לזכור שהטיפול הוא אצל הרופא המכיר אותך ולא ברשת. בהצלחה הידש
בע"ה שלום. הבדיקה שערכת לי ביום ראשון, הייתה החוויה הכי משפילה ופוגעת במסגרת תפקידי כמשוגעת חולת נפש. מראש ידעת שמה שעובר עלי זה מאניה. בלי לבדוק מהם התנאים שהובילו לסערה, בלי להקשיב לי, בלי לנסות להבין מראש החלטת שבעלי הוא דובר אמת, ובאמת איני מתפקדת בבית והבנות לחוצות. מראש החלטת שאם אני במניה, אחריה תגיע הדיפרסיה. וההתייחסות הזאת לחזרה בתשובה שלי, כאילו גם היא עוד סממן של פסיכוזה, וכאילו אין בחיבור שלי לתורה ולמצוות משהו שמחזק את רוחי ונותן לי כוח. הגישה הלא מכבדת שלך לזכות שלי לא לקחת תרופות, ההתנשאות הזאת, ההתייחסות אלי כאל משוגעת, - זה הכאב הגדול של חיי, ואני כאן כדי להילחם את מלחמתם של כל האחים המשוגעים שלי שסובלים מיחס דומה- בבתי המשוגעים, בחברה, בתוך המשפחה. אני הגעתי אליך אחרי שני לילות בלי שינה. הייתי מוטרפת מעייפות. לך תשכנע שופט שאתה לא מאני, אלא סתם עייף נורא ופגוע עד עמקי נשמתך. לך תוכיח שאין לך אח. זה הרי קרב אבוד מראש, כי כל מה שאגיד ישר תייחסי למחלה. אם אני אגיד לך שאני בעומס בעבודה- בגלל הקסאמים, תגידי לי אל תצילי את העולם, תצילי את עצמך. אם אגיד לך שליאור מתייחס אלי בצורה חסרת כבוד וחסרת התחשבות, צועק עלי, משפיל אותי, לא מקיים איתי יחסי מין חודשים שלמים, לא עוזר לי בכלל בבית וכמעט לא עם הבנות, צועק ומכניס המון מתח לבית ואז הן נצמדות אלי- לא תאמיני לי. תגידי לי שאני זו שצועקת, אני שמתפרצת, לי יש פה גדול. המשוגע הוא השעיר לעזעזל של העולם. אני הייתי אצל הפסיכולוגית שלי השבוע, והולכת אליה שוב ביום שישי. היא הסכימה לקבל אותי בלי כסף, כדי שאוכל לפנק את עצמי בדברים אחרים שעולים כסף ולהתחזק ולהחזיר לי כוחות. שכר מצווה- מצווה. והפסיכולוגית שלי היא אישה רבת חסדים. היא מקשיבה לאדם ולא לDSM. את לא הקשבת לי, אלא למחלה. למה שכתוב לך בספרי הפסיכיאטריה. ובכך, כל כך פצעת אותי. ברגע המוטרף הזה של העייפות, פצעת אותי. פצוע הלום עייפות וקרב צריך לקבל מים חיבוק ואהבה, ולא כל כך מהר צריך לדחוף לו תרופות, ולא להקשיב למה שהוא אומר כי הוא לא במצב להבין. לאדם יש תבונה תמיד. ואסור להתייחס לאדם כאילו הוא לא אחראי על עצמו. האדם הוא הרופא של עצמו, אלוהים הוא הרופא של העולם, ועלינו לתת אמון באדם ולא רק בספרים. במיוחד שכשאת כל כך בטוחה שתבוא דיפרסיה, את מביאה אותה במו דבריך, כאילו משכנעת אותי שצריך להאמין בנרטיבה של המחלה, ולא בנרטיבות אחרות שיותר מחזקות אותי ונותנות לי כוח. אם מחזק אותי להאמין שאני המשיח, מה איכפת לך שככה אני קוראת לעצמי? הרי יהודי מאמין בביאת המשיח, והמשיח אמור להיות בנאדם, אז למה שזו לא תהיה אני? אנשים שעוברים פסיכוזה יכולים להאמין שהם יביאו גאולה לעולם. למה לא לתת להם את ההזדמנות לעשות את זה? או לפחות לא לסגור אותם ולשכנע אותם שכל מה שחוו זה רק כימיה, ואין שום מצב שבאמת מתקשרים איתנו כוחות מטעם הייקום שבאים ועוזרים לנו לעשות כאן קצת סדר ושלום? כשאני הולכת לאנשים דתיים דברי מתקבלים על דעתם. בהחלט יכול להיות מצב שאדם נמצא בקשר ישיר עם אלוהים. זה לא מצריך אישפוז, נכון? אז למה הדיבור שלי על אלוהים גאולה ומשיחיות מחייבים אותי לקחת תרופות? בעולם שלנו אין רחמים, רק תוצאות. אז אם זה ככה, ואין חמלה, בואי אלי ותשפטי אותי לפי המצב לאשורו. בואי אלי לבית לשפוט אם הוא נקי או מלוכלך. תכירי את הבנות שלי ותבדקי אם באמת הן כל כך לחוצות או שהן מבטאות את הלחץ של בעלי. תדברי עם הבוסית שלי בעבודה ותשאלי אותה עלי. תסתכלי ביומן ותראי באיזו יעילות אני עובדת. תדברי עם מטופלים שלי ותשאלי אותם איך אני. תדברי עם השכנות שלי. עם ההורים שלי. עם הפסיכולוגית שלי. אי אפשר לשפוט אדם למחלה על סמך דיבור של אדם אחד. כי אולי האדם האחד הזה הוא הגורם למחלה. ובהוציאי אותו מחיי, ריפאתי את כולי. אני לא מוכנה יותר להיות עבד של אף אדם. בעלי לא קיים את מה שהבטיח לי בכתובה- הוא לא מכבד אותי, לא נותן לי את עונתי, צועק ומשפיל אותי. מבחינתי אני לא מחוייבת לו יותר. ולא לך או לקול הפסיכיאטרי הנוקשה והשיפוטי שאת מייצגת. דר' הידש, אתה מוכן לקבל אותי אליך לטיפול? שלכם, תמי.
תמי החפזון הוא מהשטן פתגם פולני ידוע אל תמהרי לשפוט ולהסיק מסקנות במצבך הנוכחי אני זוכרת תקופות אחרות שבהן ציינת שליאור הוא מדהים מתחשב עוזר בבית ועם הבנות ואיזה מזל שיש לך אותו אז אומנם יכול להיות שהוא השתנה אבל יכול להיות שמה שקורה עכשו הוא כמו שקרה עםהבת שלי בתקופת הפסיכוזה שהיא האשימה אותי והיחסים היו נוראיים ואת עודדת אותי ואמרת שזה זמני שזה לא היא וכולי וכולי אז אותו דבר נכון לגבי ליאור אני שנמצאת בצד השני מבינה ויודעת תמי בקשה ללא צעדים דרסטיים תחקי עד חלוף הזעם ותחליטי במחשבה צלולה אוהבת ותומכת
תמי יקרה, כואב לי לקרוא שקשה לך... קחי פסק זמן לחשוב ברציונאליות על הכל וזיכרי שאוהבים אותך כאן מאוד ומחכים שתשובי אלינו מחוזקת. אני
לתמי היקרה מאוד הדברים הם לא פשוטים ומורכבים. בודאי שמגיע לך שיתיחסו אליך ויתנו לך חום, אבל מצד שני כשאת במאניה כולם מסביבך סובלים ולא רק את. אפשר לכבד את החלטתך לא ליטול תרופות כאשר המצב הנפשי יציב וטוב (למרות שיתכן מאוד שזו שגיאה), אבל כאשר המצב הנפשי מתדרדר אז ההחלטה הזו עלולה להיות ממש לא טובה. תשמרי על עצמך ולאט לאט הידש
אני לא מסוגל לבלוע כדורים פסיכיאטרים .. ישנה התנגדות וגם זיכרונות לא טובים מטיפול בעבר ותופעות לוואי... אני לא מסוגל יותר אני ממש סובל רוצה לקחת ולא יכול לבלוע ממש משתגע ומפחד כל הזמן .. מה לעשות ?? איך יוצאים מזה אני כבר ממש הרבה זמן ככה וגם לא מתפקד כמו שצריך כבר לא יכול יותר כבר חסר תקווה ומוותר
תנסה לחלק את הכדור ב-4 (אם אפשר) ולבלוע כל חלק בהפסקות זמן. אתה תראה שאין את התופאות לווי שהיו שזה כפי אתה חושב. לאחר פעמים, שלוש תחלק את הכדור ל-2 עד שתצליח לשתות כל הכדור שלמה. בהצלחה.
שלום, אכן את רוב ההתרופות אפשר לשבור ולחלק. את האפקסור אפשר להוציא מהקפסולה ולפזר את הגרעינים בתוך לבן או שמנת ולבלוע, רק לא ללעוס. כל טוב דר' גיורא הידש
יש לי פסיכאטר כ8 שנים הוא מעולה טוה ואנושי מאוד היגעתי לצומת בחיי בו אני מרגישה שהוא לא מועיל ויש ביננו חילוקי דעות ויש פשלות שהוא עשה במשך טיפולי שעצמתי עינים והמישכתי אלאה קשה לי לעזוב כי אני מרגישה מאוד חיבת לו מיפני שלמרות הכול הוא עזר ותמך ועם כול זה אני מרגישה בשלב זה צורך למטפל מסוג אחר מבלי ליפגוע במטפל הנוכחי מה עושים האם זה נכון או שמה זה ענין של מצב נפשי שלי שלא רואה את הדברים כמו שצריך מצפה לתשובה תמי
הי תמי האם הפסיכאטר מטפל בך רק ע"י מפגשים קצרים בהם אתם דנים על הטיפול התרופתי או שהוא גם פסיכותרפיסט, כלומר משוחח איתך ? אני חושבת שכל פסיכאטר \ מטפל הגון יבין שבשלב מסוים טיפול הגיע לסיומו בין אם כי באמת צריך להיסתיים או כי המטופל והמטפל הגיעו לרוויה בה אין האחד שלני מה להציע יותר או כי המטופל חש שמיצא עצמו ופסיכאטר הוגן יעזור לl ויעשה את כל הדרכים כדי להקל על הפרידה שלכם וכדי שאת תמשיכי הלאה. קחי בחשבון שלאור זה שאת היית אצלו 9 שנים הפרידה לא תהיה קלה אך היא אפשרית בהחלט. אל תחששי מאי נוחות את צריכה לעשות מה שטוב ונכון לך! בהצלחה אריאל
לתמי תודה לאריאל, שאלתך מאוד מורכבת, האם מדובר על תחושה הקשורה למצבך הנפשי הנוכחי או להחלטה נבונה ונכונה. לצערי אין תשובה חד משמעית ובטח לא ממכתב ברשת. איני חושב שהפסיכיאטר יפגע, אני חושב שאפשר לנסות ולעלות את נושא התקיעות בטיפול ואחר כך לאט לאט להכניס את הנושא של החלפת מטפל. בסך הכל אין מה למהר. כל טוב דר' גיורא הידש
מומלץ מאד לשתף את המטפל בתחושות שלך לגביו ולגבי הטיפול. לשתף אותו בספקות שיש לך ובהתלבטות לגבי ההמשך. זה חלק מהטיפול ויש מקום לדון על כך איתו. אם תגיעו למסקנה שאין טעם להמשיך אז יש מקום לבקש ממנו להפנות אותך למטפל אחר.
לדעתי לאחר 8 שנים, זה בהחלט זמן לגיטימי בכל סוג של טיפול, לעשות חשבון נפש ולנסות להחליף ולו רק בשל השאיפה לשינוי משהו בחיים את המטפל, אם המטפל הינו מטפל באמת טוב ומקצועי הוא יראה את טובתך מול עינו ואם הוא לא כזה והוא יבחר להיפגע אז, הוא לא מקצועי וטוב את עושה שאת מחליפה אותו. לדעתי כל הכבוד לך על היוזמה לנסות ולהעיז לשנות משהו משמעותי כל כך בחיים, אני איך ההרגשה להרגיש תלוי ומחובר יתר על המידה למטפל, זה מצב לא קל ומורכב, אני מאחל לך בהצלחה...
שלום, האם ישנה הפרעת אישיות גבולית שכוללת את כל התסמינים חוץ מהתקפי זעם ואיבוד שליטה. שבדיוק להפך, במקום לכעוס על אחרים , הכעס נשאר בפנים ויוצא רק כלפיי הסובל מהפרעת אישיות. ושבמקום לכעוס יש צורך להתרחק ושתיקות מאוד ארוכות (אפילו שנים), וחוסר יכולץת לכעוס ולצעוק. - אולי דווקא מתוך פחד לאיבוד שליטה. תודה
לימית הפרעת אישיות גבולית היא מסגרת מאוד רחבה והביטוי העיקרי הוא כעס, בדרך כלל הכעס הוא כלפי חוץ ואיני מכיר תופעה של כעס כלפי פנים. הפרעת אישיות גבולית שייכת לקבוצת הפרעות האישיות המוחצנות ולכן היא מקבלת ביטוי חיצוני ולא פנימי ושקט. ישנן הפרעות כמו פאסיב-אגרסיב ודומות לה ששייכות להפרעות המופנמות יותר. בדרך כלל אני ממליץ בקליניקה להסתפק בחלוקה בין אישיות מוחצנת ומופנמת, אחר כך ההבדלים וההגדרות הרבה יותר קשים פרט למקרים המובהקים. כל טוב דר' גיורא הידש
יש לי שאלה מאוד משמעותית : אני רואה כאן אדם , אשר כינויו " דור" , אשר עונה במקצועיות וברצינות רבה לחלק מן הפונים ,ושאלתי המרכזית היא - מהי הכשרתו המקצועית בתחום הפסיכאטריה של אותו אדם , ומניין הידע המופלג וההחלטי בתחום הפסיכיאטריה . הפורום הזה הוא פורום מאוד רציני וחשוב , אשר אליו פונים אנשים רבים , אשר או הם , או בני משפחותיהם מודאגים מאוד מאוד בקשר למצבם , ולעיתים קרובות הפנים נמצאים במצוקה קשה . לדעתי אין זה הוגן אדם , שאין אנו יודעים מהי הכשרתו יביע את דעותיו , או יתן יעוץ שמתיימר לעזור לאנשים במצוקה ( ולעיתים אף חולים מאוד ) מבלי שהקוראים ידעו מיהו , או מהו . אשמח לדעת עליך יותר - ברשותך - דור .
לתוהה דור רוצה להישאר אנונימי, וזו זכותו. הוא עונה כאן על השאלות לא כאיש מקצוע, אלא כאדם פרטי עם ידע. אף פעם הוא לא התיימר להיות איש מקצוע, ואף פעם לא אמר שהידע שלו מוחלט. היות וזו לא מרפאה רשמית, ודור אינו מקבל משכורת מאף אחד, אני לא חושבת שהוא חייב לתת את פרטיו האישיים. אנחנו יכולים להנות ממנו, ולכבד את הרצון שלו בפרטיות. גם אני, שאמנם סיפרתי לכם מי אני, עונה כאן באופן פרטי ולא כאיש מקצוע. אני חשופה בדיוק לאותן הצנזורות של כולכם. כשאני נותנת תשובה לא אחראית שיכולה להזיק לכם, גם התשובות שלי עוברות צנזורה. וטוב שכך, כי בשבוע שעבר הבאתי לכאן ממחשבותי המשיחיות שלא לגמרי מתאימות אולי לאיש מקצוע בישראל... כך שאני סומכת על דר' הידש, שאם דור ייתן תשובות שאינן טובות לחולים השואלים, הוא יוציא אותן או יגיב עליהם. ואני מבקשת שניתן לו את הכבוד והפרטיות, לדור, כי הוא איש מאד יקר ותורם לכולנו המון. בברכה, תמי.
היי רבים שאלו כבר את השאלה הזו. תעשי חיפוש בפורום ותמצאי תשובות לשאלותיך. באופן כללי, לדור יש הרבה ידע, הוא לא רופא אך תשובותיו טובות והן מקובלות על ד"ר הידש והגולשים. יש לציין כי ד"ר הידש מאוד אחראי והוא דואג שתכנים לא מתאימים יסוננו והוא לא מסנן שום תשובה של דור. בנוסף לכך, הדברים שנאמרים בפורום לא מחליפים התייעצות עם פסיכיאטר פנים מול פנים ובכלל הטיפול הפסיכיאטרי הוא אינדיווידואלי. הדברים הנכתבים בפורום הם בגדר המלצה. בברכה נטלי
לנטלי איך את יודעת איזה הודעות מצונזרות? ? ? אם זה מצונזר אז לא תדעי נכון? או שיש לך קשר עם הדוקטור?
תוהה יקר רק להזכירך תנאי שימוש באתר. לתשומת ליבך. ברוכים הבאים ל- Doctors.co.il, פורטל הרפואה הישראלי ("האתר"). שימושכם באתר ובשירותים המוצעים כפוף לקבלתכם המוחלטת של הסכם השימוש שלהלן. התכנים שבאתר אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי התכנים המופיעים באתר נועדו לספק אינפורמציה בלבד ואינם בגדר עיצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה. מטרת התכנים המופיעים באתר לסייע למשתמשים להרחיב את בסיס הידע האישי שלהם בלבד ולאפשר להם לדעת יותר, בטרם הם פונים אל המומחה. לעיתים, התכנים מבטאים אסכולה רפואית מסויימת או דיעה אישית של הכותב בלבד. התכנים שבאתר, כראוי לתכנים בתחומי הרפואה והמשפט, הנם תלויים בנסיבותיו ובעובדותיו של כל מקרה, ולכן יש להתייחס אליהם במידת הזהירות הנדרשת. בעת מקרה חירום רפואי אין להסתמך על עיצה באתר, אלא יש לפנות לרופא או לבית חולים לקבלת עזרה רפואית. במקרים רבים, שיהוי בפניה לטיפול רפואי עלול להיות מסוכן ואף קטלני. אחריות המידע והתכנים המופיעים באתר ניתנים "כמות שהם" (AS IS) וללא אחריות מכל סוג שהוא. התכנים באתר אינם מהווים עיצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה. לא תהיה למשתמשים כל תביעה, דרישה או טענה, מכל סוג שהוא כלפי Doctors.co.il ו/או בעליו של האתר ו/או כלפי צוות הכותבים, העורכים והיועצים המשתתפים בעריכתו. כל שימוש באתר או הסתמכות על תכניו תיעשה, איפוא, על אחריותם הבלעדית והמלאה של המשתמשים. שמירה על פרטיות אנו שומרים על פרטיותכם. אם תזינו את פרטיכם לאתר, פרטים אלו ישמשו אותנו לצרכים סטטיסטים שונים, ובתנאי שפרטים אלו לא יזהו אתכם אישית. כמו כן, אנו שומרים לעצמנו את הזכות, מעת לעת, לשלוח לכם הודעות פרסומיות שלנו ו/או של שותפינו המסחריים. בכל עת עומדת לכם הזכות להמחק מרשימת התפוצה של האתר, באמצעות טופס "הסרה מרשימת התפוצה".
תודה למשיבים דור משתתף ותיק בפורום ותורם מזמנו ומהידע שלו לכולנו. דור מציג את עצמו תמיד כמשתתף ללא מקצוע רפואי וכך הם הדברים. זו הזדמנות להודות לדור על המאמצים והעזרה הרבה בפורום. כל טוב דר' גיורא הידש
אין לי מושג מי זה דור אבל אני לא רואה שום סיבה מדוע אם לבן אדם יש ידע רב אותו הוא מבקש לחלוק עם יתר החברים בפורום הוא חייב לתת למישהו הסברים לגבי ההשכלה שלו, או איך הוא השיג אתה המידע, לצורך הענין הוא חבר ככל החברים שבפורום וכך יש להתייחס אליו כל עוד הוא לא מציג את עצמו אחרת, אדם שקורא את עצותיו צריך לקחת את כל זה בחשבון אבל בשום אופן לאף אחד לא צריך להיות את החוצפה להפנות את האחריות כלפיו
לתוהה שלום! החברים בפורום כבר ענו לך- אינני פסיכיאטר/רופא/פסיכולוג!! אני מתמצא בתחום אך אינני מטפל. ישנם פורומים רפואיים שבהם רק מנהל הפורום (שמסומן בצבע כחול) רשאי לענות לשואלים וישנם אחרים (כמו זה) שבהם כל מי שיש לו ידע או ניסיון בתחום מוזמן לענות, בכפוף לכללים.
אני חש ביישנות ומסמיק ליד אנשים. פרט לכך מתקשה להתחיל עם בנות. אני יודע שיש טיפול תרופתי. השאלה האם כדאי לי?האם הטיפול עשוי יותר להזיק מאשר לעזור (זרמים במח,רעד ביידים,השמנה ושאר תופעות).
התופעה שאתה מתאר מתאימה לתסמונת הנקראת " חרדה חברתית" שהיא חרדה לכל דבר רק שהיא ספציפית. ישנו אכן טיפול תרופתי אך אפשר אם אתה מפחד מתרופות לנסות טיפול המבוסס על שיחות כדי להבין את מהות הפחד מהחברה או אולי לשלב בין טיפול פסיכותרפי ותרופות. בכל אופן, כדאי לפנות לייעוץ - אפשר לטפל בזה ואין סיבה שתסבול בהצלחה אריאל
לשימי תודה לאריאל, רק רציתי להוסיף שהתרופות הן עדינות ולא ממכרות, ישנן תופעות לוואי אבל בטח לא אצל כולם ורבים נוטלים את התרופות ללא תופעות לוואי כלל. בכל אופן רצוי לחשוב על פסיכותרפיה כפי שאריאל כתבה. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום לפני שנתיים לקחתי במשך 4 שנים פרוזק בגלל קינאה אופססיבית לבעלי. זה עבר וכלא היה. הפסקתי את הפרוזק כי הרגשתי כבויה. זה נימשך .לא הייתי כך לפני כן ולא היו דיכאונות. כיום , גם בגלל מצב כלכלי, ועוד כניראה סיבות לא ניארות לעין, גיל? מרגישה מפוזרת ולא ממוקדת, אני במעין דיכאון. הייתי רוצה לנדוד שנה בעולם , במקום שקט... מה קורה? ב- מה הם תופעות הלוואי של סיפרלקס שאני שומעת עליו? תודה
למתי די מתקבל על הדעת שהתחושות "מפוזרת ולא ממוקדת" הן סימפטום של ירידה במצב הנפשי. כך שכעת כדאי להגיע לאבחון מדוייק שיראה את התמונה הכללית ולשקול חזרה לטיפול תרופתי. אם הפרוזק שיפר את המצב אבל היו לו תופעות לוואי של "כבויה" אז אפשר לנסות ולהתאים תרופה אחרת. הציפרלקס היא בהחלט אפשרות טובה אבל באופן עקרוני תופעות הלוואי שלה דומות לאלו של הפרוזק. כל טוב דר' גיורא הידש
בתי בת 19 , החלה לקבל לפני ארבעה ימים את כדורי הרסיטל ( 20 מ"ג) , בעקבות דכאון שתקף אותה. היא החלה על פי הוראת הפסיכיאטר ליטול רק חצי כדור ( למשך השבוע הראשון ) , ולאחר תום השבוע , עליה ליטול כדור שלם . היא סובלת כרגע מהתופעות הבאות: א. כאבי בטן לא חזקים . ב. במצב רוחה חלה הרעה , והיא מרגישה דכדוך , אדישות ,ודכאונה למעשה גבר . היא אמרה לי שהיא מרגישה לעיתים כי אין טעם לחייה . שאלתי היא בעיקר לגבי הרגשתה הנפשית היא האם מצב רוח זה ,שהפך לקיצוני יותר והחמיר יחלוף לאחר שגופה יסתגל לתרופה ? כלומר האם ידועה תופעת לוואי התחלתית בעת נטילת כדור זה של החמרה בדכאון , ויש לצפות כי לאחר שלושת השבועות של הסתגלות הגוף לתרופה תחלוף תופעה זאת ? תודה . שאלתי היא ( לגבי מצב רוחה בעיקר
ליעל שתי התופעות (הבטן והשינוי במצב הרוח) עלולות להיות מההתחלה של השימוש בתרופוה. בדרך כלל הן חולפות אחרי כשבועיים. בודאי שבזמן הזה צריך לשמור יותר על הבת ולעזור לה. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש שלום, לפני 4 שנים אובחנתי על ידי פסיכיאטר. הוא איבחן דיסתימיה ודכאון מז'ורי. לא הייתי בטוחה לגבי הדיכאון המז'ורי וגם הפסיכולוגית שלי התפלאה. בכל מקרה, לקחתי לוסטרל במשך שנתיים והרגשתי השתפרה באופן משמעותי מאוד. כיוון שהייתה גם פגיעה משמעותית בחשק המיני שלי, ביקשתי להחליף לאיקסל ואכן לקחתי אותו שנה. היה שיפור מה בחשק המיני שלי, אך עדיין לא כפי שהייתי מצפה. אמר לי פסיכיאטר שתרופה זו לא אמורה לפגוע בחשק המיני, אז לא ידעתי אם מדובר אולי בגורמים פסיכולוגיים שאינם קשורים לתרופה. אז השאלה הראשונה שלי היא אם איקסל בכל זאת עלול לפגוע בחשק המיני. שאלה שנייה: נאמר לי שאיקסל עובדת על שתי מערכות ולכן אמורה להיות אפילו יותר טובה מהלוסטרל, וגם אין לה תופעות לואי של השמנה ופגיעה בליבידו. מצב הרוח שלי לא היה טוב כפי שהיה עם הלוסטרל. האם יכול להיות שהתרופה פחות מתאימה לי, או ששוב מדובר אולי בגורמים אחרים שלא קשורים לתרופה? שאלה שלישית ואחרונה: אני חושבת להתחיל שוב בטיפול פסיכיאטרי (בכל השנים האלה אני גם בטיפול פסיכותראפי).אם האיקסל הוא קו שני (ככה קוראים לזה?) ועדיין לא עזר לי כמו הלוסטרל, מבחינת מצב הרוח, האם יש סיכוי למשהו יותר מתאים (אולי מקו ראשון), אבל שגם אינו גורם לתופעות לואי? בתודה, לאונורה
1. גם איקסל עלול לפגוע במין. 2. לפי התיאור סביר שתתאים לך תרופה עם השפעה יותר סרוטונרגית ופחות נוראדרנרגית, בהשוואה לאיקסל. ייתכן אפקסור או סימבלטה. 3. עניין של התאמה אישית. צריך לנסות תרופה אחרת ולראות.
דור שלום, תודה רבה על תגובתך. חשבתי שאיקסל פועל גם על המערכת הסרוטונרגית וגם על הנוראדנרגית, ולכן שאין מניעה שישפיע לפחות כמו כדור שעובד על הסרוטונין בלבד . אשמח לשמוע ממה אתה מסיק שדווקא תרופות מעכבות ספיגת סרוטונין יעבדו יותר. כמו כן, אני חדשה בפורום ולא מכירה את משתתפיו. האם תוכל לומר מה מקור הידע שלך? אני מקווה שבקשה זו לא תתפס כחצופה. תודה רבה לך, לאונורה
בני בן 21 חייל משוחרר. סובל לטענתו מזה שנים מלחץ בסביבת אנשים,חוסר נוחות להביע אי הסכמה,חשש להתחיל עם בחורות,חשש להרצות בפני קהל(מלווה בתופעות גופניות/פיזיות של הזעה, רעד בקול).בני טוען שקרא באינטרנט על מיקרים כמו שלו ומדובר בחרדה חברתית. הוא היה בטיפול פסיכולוגי וזה לא עזר.אנחנו מיעוטי יכולת ולא מסוגלים ללכת לטיפולים פרטיים. האם הוא צריך תרופות במצב כזה? ממה שקראתי בפורום קשה מאוד לרדת מהתרופות גם באופן הדרגתי,האם זה אומר שהוא יצטרך לקחת לכל החיים?
התרופות שניתנות כיום להפרעת חרדה חברתית (SAD) הן סרוקסט, ציפרלקס ואפקסור. הן אינן יוצרות תלות או התמכרות (להבדיל מכדורי הרגעה שכן ממכרים). לפני שרצים לתרופות כדאי לנסות טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, פרטני או קבוצתי.
ללאה תודה לדור, לא צריך להבהל ובסך הכל התרופות בטוחות ואינן גורמות לתלות והן לא לכל החיים, כיום אני מעודד יותר ויותר אנשים צעירים להעזר בטיפול כי חבל לשרוף את השנים היפות עם תסכולים וחרדות. בהחלט אפשר לפנות למרפאה ציבורית הקרובה למקום מגוריכם, בדרך כלל מומלצות המרפאות של בתי החולים הכלליים או של קופות החולים. כל טוב דר' גיורא הידש
