פורום פסיכיאטריה

שלום אשמח לקבל מידע לגבי Super SAMe ולדעת מה ההבדל בינו לבין הרמוטיב. האם התוספים הנ"ל יכולים להועיל להפרעת קשב וריכוז (שללא קשר לדיכאון) תודה, המחפשת

SAM-E מוצר יקר מאוד ונדרש לקחת 4 כמוסות ביום לפחות כדי לקבל אפקט כלשהו. חבל על הכסף. לקחתי חודשיים ולא עזר רק גרם לסיוטי לילה נוראים! גש לקחת תרופה שנבדקה מחקרית וניתנת במירשם רופא.השד לא נורא...

הסופר סאם מאד יקר (לפחות 800 ש"ח לחודש עבור מינון אפקטיבי), הוא איננו דורש מרשם, הוא יעיל נגד דיכאון, מעלה בעיקר נוראדרנלין. הרמוטיב (היפריקום) ניתן כיום ע"י פסיכיאטרים ורופאי משפחה. הוא משפיע בעיקר על הסרוטונין ולכן הוא דומה ל-SSRI. שניהם תרופות טבעיות שמתאימות לדיכאון קל עד בינוני.

למה לא מומלץ, זה מאוד עוזר לי. זה טבעי לא, הרמוטיב? אז מאיזו בחינה אסור? מבחינה בריאותית? ודרך אגב, מי אתה שעונה על השאלות כאן בכזה ידע : -)

1. אינני פסיכיאטר/רופא/פסיכולוג...אבל אני מתמצא בתחום. 2. לא רצוי לשלב היפריקום (רמוטיב) עם תרופות אחרות נגד דיכאון כי קיימת חפיפה בין השניים וזה יוצר אינטראקציות מיותרות. אבל אין איסור. זה רק עניין של המלצה. 3. המינון הטיפולי של סימבלטה נגד דיכאון הוא 60 מ"ג ליום.

תודה לדור

רציתי לשאול האם התרופה טובה לטיפול של דיכאון וחרדות האם יש תופעות לוואי מתי מתחילה לפעול והאם היא מהדור החדש ובטוחה

זו תרופה חדשה לא ממשפחת פרוזק. עוזרת לפחות אנשים משעוזרות ממשפחת הפרוזק. (לי לא עזר). במקור מיועדת נגד דיכאון וחרדות . לי גרמה לישנוניות קשה (לכן לוקחים בערב) ותיאבון מוגבר מאוד ולהשמנה.

מדובר בתרופה נגד דיכאון בלבד (לא חרדה) שפועלת במנגנון ייחודי. למרות שהיא מהדור החדש יש לה תופעת לוואי בעייתית של ישנוניות יתר. היא מאד מרדימה, מעייפת ומתישה, גם במינונים נמוכים. נותנים את הרמרון בעיקר לחולים בדיכאון אגיגטיבי, כלומר דיכאון שמלווה באגיטציה (אי שקט) או הפרעות שינה. גורמת לעליה בתיאבון ובמשקל. המינון כדור אחד בערב סמוך לשינה.

לחנה תודה למשיבים אבל בכל זאת מדובר בתרופה עדינה ורבים נוטלים אותה ללא כל תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

אחרי שנעזרתי מאוד עם רסיטל, הפסקתי מוקדם מדי (כמה שבועות) ומאז זה כבר לא עוזר. מנסה כל מיני SSRI ללא הצלחה. עכשיו לוקח מינון נמוך של ריספרדל, שעוזר אבל לא מספיק. מתחיל עכשיו פבוקביל 150 מ"ג, ומת לשמוע על סיפורי הצלחה (אבל גם כשלונות ייתקבלו בברכה).

ניסיתי פבוקסיל הרגיע אותי אבל לא פתר חרדות קצת שיפר. אני עכשיו על כדור סרוקסט עובד טוב אבל אני רק שבועיים וחצי נחכה עוד חודש+ואז נראה. בהצלחה לך חבר יקר.

האם ישנה בעייה בנטילת רספרידל בשילוב עם ריטאלין. האם ידוע על בעיות כלשהן העלולות להייווזר. ומה ידוע על טיפול המשלב את שתי התרופות יחד. אשמח לתשובה

לרון איני מכיר עבודות שבדקו את השילוב הזה. השילוב מעניין כיוון שאנשים שחולים בסכיזופרניה עלולים וסובלים מהפרעת קשב, לכן זו אופציה מאוד מרתקת לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

הי לכם, מדי פעם אני נכנסת ומתייעצת איתם ועכשיו אני עצובה ומזועזעת. צפיתי עכשיו בערוץ 10 בתכנית שיחה אישית שבה היה ראיון עם אשה בת 34 בשם מירב קנר. הראיון שודר פעם ראשונה לפני שנה, והיום בשידור חוזר בגלל שלפני שבועיים מירב התאבדה. מירב חשפה בפני כולם את הדיכאון שהא סובלת ממנו ואת האישפוזים, הפציעה העצמית, נסיונות התאבדות, טיפולי חשמל והחלפת כדורים. היא סיפרה שמגיל צעיר אביה נהג להכות אותה, להטיח את הראשה בקיר, התעללות קשה ביותר שהיא בתור ילדה צעירה לא ידעה מה לעשות ולמי לפנות. כשהתבגרה והבינה שביתה רחוק מלהיות מבצרה, עזבה את הבית בגיל 18, אבל כל הטראומה נשארה איתה כמובן. כל ילדותה ושנות ההתבגרות היא ספגה מכות כל הזמן, השפלות מילוליות וההורים שלה היו בעצם האויבים שלה. היא דיברה על הקושי להשתקם, על הדיכאון שלא נגמר, על הזיכרונות, על השינאה והכעס כלפיהם שלא הגנו עליה ולא טיפלו בה כמו שהורים אמורים להיות. כשהראיון שודר לפני שנה היא הייתה בת 34, נשואה, אם לשני ילדים, סיימה תואר שני בעבודה סוציאלית והייתה דוקטורנטית. אישה מקסימה ועדינה, אינטלגנטית שנונה ומצחיקה. קורבן תמים להורים ובעיקר לאבא שרצח את הנפש שלה באמצעות המכות הגופניות. היא סיפרה שלפעמים הכאב גדול ועצום והיא לא יכולה להמלט ממנו. על זה ש13 שנים היא בטיפול פסיכותרפי אבל הכאב לא מפסיק. זה מה שפגיעה מהורים יכולה לעשות. והיא נלחמה כל יום כדי לתפקד ולגדל משפחה וילדים. לפני שבועיים היא נכנעה והתאבדה. אבא שלה ממשיך לחיות. ממש כמו האבא שאנס את ביתו מאז שהייתה בת 8 וכשהילדה בגרה והעזה להתלונן, שופט בישראל קבע שהיא נהנתה מהמעשים ולכן לא התלוננה קודם, והסיבה שהיא מתלוננת היום זה שהיא מאורסת ולא בתולה. חברים יקרים, איך יכול השופט הזה שהוא אבא , לישון בשקט אחרי ששיחרר לאוויר העולם את הפסק הדין שכולל משפט איום ונורא? איך יכולה הבחורה שכל חייה שרדה את ההתעללותלהמשיך לחיות ולהלחם על שפיותה כשמערכת המשפט שצריכה להגן רק מזיקה יותר? ילדים תמימים נופלים קורבן להוריהם. מאד קשה ועצוב. שלכם מיקי

גם לי עצוב. לפני שנה גם אני ראיתי את הראיון עם מירב, והתרשמתי מהעוצמות שלה ומחוכמתה הרבה. כמה עצוב שהתייאשה. איזו זעקה של חוסר אונים ובדידות. תמי.

למיקי לא ראיתי את הראיון עם מירב אבל בהחלט הצלחת להעביר את התחושה של מירב ואת כישוריה וכישרונותיה. לצערי דעות קדומות קיימות ואנשים לא מבינים עד כמה דיבריהם ומעשיהם פוגעים, כך גם עם השופטים וגם עם אנשים ברחוב. רק שנוכל לשמור על עצמנו הידש

שלום, הודעה זו מופנת בעיקר לתמי ולקבועים של האתר מדי כמה חודשים אני כותבת באתר בשמי הפרטי, אבל הפעם העדפתי שם בדוי. הבעיה שלי היא כזו: אני סטודנטית לתואר מתקדם, שעברה ארוע פסיכוטי שהוביל לאשפוז כפוי, ואני עובדת במעבדה, שבה לפני כבר הרבה זמן עשיתי טעות חמורה וסיפרתי על מה שקרה לי. למזלי הבוס שלי ידע על כך לפני שסיפרתי לאחת מהקולגות, הבעיה היא שהיא הלכה וסיפרה לו, והכי חמור זה שנושא המחקר שלה קשור למחלה שלי, והיום היא שאלה אותי אם הייתי בבית חולים פסיכיאטרי שהיא נוסעת אליו לצורך המחקר שלה, ואני ממש לא ידעתי מה לענות. לא הייתי שם אז לא הייתי צריכה לשקר, אבל זה היה נראה לי ממש לא הוגן, כי היא לא חברה שלי, והיא לא ידעה איך להתמודד עם החשיפה שלי. אני מרגישה מאוד חשופה מגלל הטעות שלי, ואני מרגישה אי נוחות עצומה כל פעם שאני שומעת אותה מדברת על המחקר שלה, מגלל שזה בעקיפין כאילו שהיא מדברת עלי. תמי, הייתי שמחה לדבר איתך בפרטי, אם אפשר תודה

לירן אין בעיה תכתבי לי למייל ונדבר. תמי.

לירן וכולם מנסיוני כחושפת סידרתית, או במילים אחרות- אקסבסיוניסטית, הקושי של החשיפה הולך ופוחת ככל שחיים יותר בשלום עם המחלה ההפרעה או האירוע הפסיכוטי. היום לא איכפת לי לספר את הסיפור למי שרק רוצה לשמוע, ואני לא מספרת את הסיפור לאנשים רק במקרה בו אני מרגישה שלהם תהיה בעיה. הבעיה של פחד מלהשתגע היא לא בעיה שלך, לירן, אלא של הסביבה. ולכן, אם את חשה מבוכה מול החשיפה, תבדקי אם עצמך למה. האם זו בושה להשתגע? האם זו בושה להתאשפז בבית חולים כשלא מרגישים טוב? בדקי את הסטיגמות שלך כלפי עצמך. לי תמיד עזר כשלימדתי את עצמי שמחלה נפשית היא סוג של חוסר איזון ביוכימי כמו מחלות נפשיות- גופניות אחרות. כל מחלה היא גם נפשית וגם גופנית, ומשלבת בה גורמים פסיכולוגיים וביולוגיים כימיים. אולי הגיע הזמן שאנחנו, חולי ה"נפש", נשחרר את עצמינו ואת הציבור מהסטיגמות והבורות בקשר למחלות נפשיות. אם אנחנו לא נתבייש, ולא נתרגש ממבוכת האחר, המבוכה תחלוף ולא תהיה נושא בכלל. אם אנחנו לא נכעס על מבוכת הזולת, ונראה בה תוצר של בורות ושל סטיגמות, הזולת יוכל לוותר עליהן ולהתחיל להבין שאין הבדל מהותי בין מחלה נפשית למחלה אחרת ושלהשתגע זה בסך הכל מצב מסויים של תודעה שלא כל האנשים עוברים אבל הוא לא מראה על משהו דפוק באנשים שכן עוברים אותו. משוגעי כל העולם התאחדו, ובואו נפסיק להתבייש בשיגעון שלנו. בואו נלמד אותו, נלמד ממנו, ונלמד אותו לעולם. מי יודע, אולי נמצא בשיגעון הגיון משלו, כמו בשפת החלום, ואולי הוא יתן לנו תשובות לשאלות שהלוגיקה ההגיונית לא נותנת לנו? יש הרבה יופי ויצירתיות במצב השיגעון. אני אישית למדתי כל כך הרבה דברים מהשיגעון שלי. לא הייתי חוזרת עליו עכשיו, אבל לא הייתי מוותרת עליו אז. כי בלעדיו הייתי היום אדם הרבה פחות עשיר וצבעוני. השיגעון שלי הוא חלק ממני גם בשפיותי. והוא מעניין אותי עד היום. ואינו מהווה סיבה למבוכה או לבושה. הסיבה היחידה שהוא לא דבר גלוי כמו שאר חוויות חיי היא הבורות והסטיגמות, והרצון שלי לא להביך או לסבך את האנשים שסביבי בדברים שאינם רוצים לפגוש בתוך עצמם. אבל מי שמוכן לפגוש את המשוגע שבתוכו ולהכיר אותו, איתו אני מדברת, ובשמחה. תמי.

תמימי תמימי השם שלך מתאים כל כך... את באמת תמימה, וזה לא נכתב מתוך כעס חלילה, תביני: אני סטודנטית, אני נמצאת במקום עבודה, למה שארצה שידעו שהייתי מאושפזת? כדי שיהיה לאנשים על מה לדבר? הם לא חברים או משפחה,אלא סך הכל קולגות, אנשים שאני צריכה להסתדר איתם ולאו דווקא לאהוב אותם. בואי נסכים שלרוב לא יצא שום דבר טוב מלספר על ארוע קשה כזה לאנשים כמעט זרים. נכון? אז זהו, שמתוך חיפוש אמפתיה וחולשה אני סיפרתי לאדם הלא נכון. והאדם הזה דבר ראשון הלך לדבר עם הבוס. אז זה די ברור שזה יכל להגמר רע, מה שמזלי ולשמחתי לא קרה. אני גם אדם שלא מתבייש בחיים שלו. עברתי המון חוויות מיוחדות כקשות, אבל לא לכל אחד מתאים לספר עליהם, ולא מתוך הקושי שלי לקבל את עצמי, אלא מתוך חוסר היכולת לחנך את כולם כך שהם יקבלו אחרים. אנסה בבית שוב לשלוח לך את המייל אשמח לשמוע עוד תגובות מאנשים, אם יש לכם מה לומר בנושא הזה של כמה צריך להסתיר מצב נפשי שהיה בעבר.

ביקשת עוד תגובות מלבד זו של תמימי. אז ככה- יש לי עבר פסיכיאטרי עשיר. בהווה אני בריאה נפשית, לא זקוקה לטיפול או תרופות. אני מתפקדת יותר טוב מכל הסביבה שלי. אני פסיכולוגית. עובדת ומצליחה בעבודתי. עשיתי דוקטורט בפסיכולוגיה. במקומות העבודה שלי אף אחד לא יודע על העבר שלי, ולא ידע, כל עוד זה תלוי בי. למה? כי אסור לסמוך עח אף אחד. אם את חיה בשלום עם עצמך ועם עברך זה עניין אחד, אבל לא כדאי לסכן את הקריירה שלך והאפשרות שלך להתפרנס בכבוד ולהצליח במקצועך, בגלל קטנות של אחרים. עשית טעות- אני מסכימה איתך. לא נורא. לא קרה אסון. להבא היזהרי. גם אני עשיתי כמה טעויות כאלה בעבר ולמדתי לשמור על הפה. בהצלחה.

שוב הי תמי, ושלום לאנונימית (אגב, לא עדיף שם בדוי מאשר אנונימית??) תודה על התגובות, ששומעים כמה דעות לפעמים יותר קל למצוא את שביל הזהב ביניהן. אני מנסה שוב תמי לשלוח לך את המייל, אקווה שהפעם ילך. אני חושבת שבאמת בסך הכל ארוע נפשי זה לא דבר להתגאות בו, ולכן הוא רק יכול להוות מכשול בדרך להצלחה שלושה ימים אחרי שיצאתי מאשפוז כפוי, במצב שהוא גבולי מבחינת יכולת השליטה, התחלתי את המחקר שלי אחרי כמה שבועות שהבנתי שאני לא כל כך מהר אחזור לעצמי שיתפתי את הבוס ולמזלי הוא היה אדם משכמו ומעלה והוא בכלל לא התרגש מזה. אבל מה לעשות שיש אנשים טפשים וקטנים שמפחדים מדברים כאלה, אבל גם להם יש פה?? אניגם למדתי שעדיף לא לספר לאנשים סתם. אבל אניגם אשמח לדעת האם יש איזשהו מימד חוקי לשימוש במידע הזה כדי לפגוע. תודה ובריאות לכולם

שלום רב, סיפור קצת ארוך ונדרשת סבלנות ממכם, אך בבקשה אני צריך את עזרתכם. אני מטופל אצל פסיכיאטר פרטי. כבר שלוש שנים אני נוטל לוסטרל. לפני חודש החליט הרופא להוסיף לי אדרונקס מכיוון שהתלוננתי על חוסר חשק ומוטיבציה. הלכתי לבית מרקחת של מכבי עם המרשם של האדרונקס ושם נאמר לי כי התרופה עולה : 260 ש"ח. ואם אני רוצה הנחה (וזאת הנחה רצינית) אני צריך לגשת לפסיכיאטר המחוזי של מכבי ולבקש את ההנחה הנכספת. פניתי אל הפסיכיאטר המחוזי של מכבי עם טופס רשמי של המרפאה לבריאות הנפש של מכבי, את הטופס מילא הרופא שלי. לצערי דחו את הבקשה שלי ולא אשרו לי את ההנחה. למה? מה צריך לעשות בכדי לקבל את ההנחה? מישהו פה במכבי והוא נוטל אדרונקס בהנחה? כיצד, איך עשית זאת? בנימוק דחיית הבקשה נאמר : התרופה מאושרת לשימוש כך לאחר מיצוי הטיפול ב-2 תרופות SSRIS. האם יש באפשרותי לעשות עוד משהו בשביל לנסות לקבל את ההנחה? מצורף הטופס אותו מילא הרופא שלי ושאותו שלחתי לפסיכיאטר המחוזי, http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16963028.JPG האם עדיף שהרופא שלי בהנחה והוא יסכים ,יכתוב משהו אחר בשביל שהם יאשרו לי את התרופה? אנא עזרו לי... בתודה מראש יעקב

אדרונקס כלולה בסל הבריאות (החל משנת 2001) כתרופה של קו שלישי נגד דיכאון, אחרי כישלון טיפולי בשתי תרופות אחרות נגד דיכאון מסוג SSRI. http://www.health.gov.il/units/pharmacy/truft/PerutSalTrufa.asp?RegNum=113%2094%2029592%2000 הפסיכיאטר המטפל צריך לציין בטופס לפחות שתי תרופות אחרות שלקחת לפני האדרונקס ואז יאשרו. מכיוון שהוא ציין רק תרופה אחת (לוסטרל) אז הבקשה נדחתה, כי זה לא עומד בדרישה של תרופה בקו שלישי.

תיקון הקישור: http://www.health.gov.il/units/pharmacy/trufot/PerutSalTrufa.asp?RegNum=113%2094%2029592%2000

באם העצה של דור לא תועיל תוכל לפנות למייל שלי [email protected]

מבקש לדעת האם אפשר להוסיף מידי פעס קלונקס לפי הצורך .אני חושב להתחיל לנסות זייבן לאחר שניסיתי המון סוגי כדורים לדכאון קל שאני סובל ממנו

לבנצי עקרונית אפשר אבל אני מקווה שהזיבן יעזור ולא יהיה צורך בקלונקס. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום,קוראים לי תומר ואני היפראקטיבי,אושפזתי בפרדסיה בגלל המצוקה הנפשית של הבעיית קשב וריכוז שלי המלווה בהיפראקטיביות. מכעיסה אותי כל הגישה הזאת של כולם : "אל תיקח כדורים"! יש לכם פתרון דרך ריפוי בעיסוק? בואו אני אגלה לכם סוד : לא קיים מקום על פני כדור הארץ שלא נותן כדורים לבעייה הזאת תוך כדי טיפול. "אברי גלעד" - בנאדם היפראקטיבי,הוא מצליח להתמודד עם מה שקורה בסביבת העבודה הטבעית שלו ויש סיכוי שבלי כדורים.

לתומר תודה על השיתוף הידש

האם מותר ליטול רמוטיב עם סימבלטה 30 מ"ג?

לא מומלץ. עדיף להגדיל סימבלטה ל-60 מ"ג.

למיכל תודה לדור ועדיף להסתפק בתרופה אחת במינון נכון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני בת 27, לוקחת סיפרמיל מזה שנתיים. בשנה האחרונה אני לוקחת את התרופה באופן מאוד לא סדיר עקב סדר יום מאוד משתנה. כמו כן מידי פעם לקחתי את התרופה אחרי קפה בלבד ולא אוכל. רציתי לדעת האם גרמתי לעצמי איזשהו נזק, ואם כן - האם ניתן לתקנו? תודה.

למורן אין הכרח ליטול את התרופה עם אוכל כך שכאן בטח הכל בסדר. הנטילה הלא מסודרת לא גרמה לנזק למרות שגם לא הביאה תועלת...., כלומר ציפרמיל בטיפול לא מסודר אם ההחמצות רבות מהפעמים שאת נוטלת את התרופה לא גורמת גם להשפעה הטובה של התרופה. כך שכדאי להחליט עם הרופא המטפל האם בכלל יש צורך להמשיך בטיפול או להכנס לטיפול מסודר וקבוע. כל טוב דר' גיורא הידש

לכ דר גיורא בני היה מאושפז לפני שנתים הובחן . סכדו אפקטיב מטופל עי רספידל 3 מג ציפרלקס 10 מג . מזה שבועים אני מבחין בירידה מצב רוחו הוא הפסיק כנראה את הטיפול מחשבותיו לא הגיוניות . לדוגמא החליט שהוא סובל מפיגור והוא גולש באתרים כאלה מאוד מיואש מהחיים לפעמים מדבר על רצונו לקצר את החיים כנראה סובל מחוסר רגש ריקנות לא נהנה מכלום לא בוכה ולא צוחק לא רוצה לראות פסיכולוג ולא פסיכיטר . שאלותי : מהלעשות האם ישנה אפשרות לשנות טיפול הוא לא רוצה זריקה אני סופר את הכדורים אבל אין באפשרותי לדעת האם נבלעו .מבקש עצה דחופה בבקשה הרופא אמר שיקח כ 2 חודשים עד שיפור מצבו.

לאבי אכן הדבר החשוב ביותר והדחוף ביותר הוא לחזור לטיפול התרופתי-רספרידל. אפשר בכדורים וכדאי להתייעץ עם הרופא אם לעלות במינון ואפשר בזריקות ונראה לי שעדיף בזריקות. כמובן שצריך לשים לב האם ישנה סכנה במצבו והאם הוא עלול לפגוע בעצמו. אם ישנה סכנה כזו חייבים להגיע בדחיפות לחדר מיון או לעדכן את הרופא המטפל בבן. כל טוב דר' גיורא הידש

הכן הראופא הימליץ להמשיך בטיפול של רספידל 3 מג לדעתך במידה ןהכן הוא לוקח תוך כמה זמן אפשר להבחין בשיפור מצבו ? בימים אילו הוא חושב שהוא מפגר אבל אתמול יצא לפגישה עם בחורה שהכיר במחשב וקבעו להפגש שנית . הוא אומר לי שהחל מיוס ראשון יחזור לעבודתו במשקם ביקש ממני לגלות עוד סבלנות למצבו . אבל לא מוכן לראות רופא פסיכיטר .הוא אומר שזה לא הדרך לעזור לו עדין לדבריו לוקח את הכדורים .היום אני הולך להתיעצות ברמבם אבל אני מבקש ממך עצה האם ישנה דרך אחרת לעזרה לא חשוב איזו. אבי ממתין לתשובתך.

יש לי מחשבות כפייתיות\ טורנדניות שזה נראה לי נקרא ocd אני נוטלת תרופות שקוראים להם פלוטין 20. רציתי לדעת אם יש קשר בען טריכוטילומניה שנראה לי שגם זה מחלה שאני לוקה בה .. כי אני תולשת שיערות בכפייתיות.. אולי זה בגלל המחלה או אולי סתם בגלל לחץ מדי פעם.. בקיצור יש קשר בין טריכוטילומניה לבין ocd? ושאלה אחרונה. האם גראס נרשם כסם שההשפעות שלו יכולות להוביל להחזרת המחשבות הכפייתיות לראש או שאין קשר בין השפעות הגראס לבין המחשבות הכפייתיות שכבר עברו לי ואני מפחדת שיחזרו שוב.. אשמח לקבל תשובות וסליהח שיש ל יכ"כ הרבה שאלות יום טוב :) קרן

לקרן גראס בהחלט עלול לגרום להחרפה של חרדות ושל תופעות הקשורות בחרדה כמו OCD ותלישת שערות. אומנם עקרונית מדובר על שתי הפרעות שנובעות ממקורות שונים. OCD היא הפרעת חרדה, וטריכוטילומאניה היא הפרעה בשליטה על דחפים. אבל החרדה משותפת לשתיהן ולעתים תלישת שערות עלולה להיות כפייתית ולאו דווקא שליטה על דחפים. כל טוב דר' גיורא הידש

הדיכאון שמלווה את אחי שובר אותי הוא ממשיך להתייסר ולסרב לטיפול ובנוסף מאשים אותי שבגללי הוא ככה ,זה מה שהוא ממלמל לעצמו בנוסף לשאר הדברים שבגלל שעירבתי את הרופא שלו ובגלל שניסיתי לעזור לו עשיתי לו יותר גרוע ועשיתי ממנו צחוק ,הוא לא מאמין בכלום ומרגיש כמו מת אני כבר לא יושנת רק בוכה ועצביי רופפים איך זה שאין פתרון אני לא רואה מוצא ומיואשת לגמרי

הדר, מניסיוני האישי, אדם שנמצא בדיכאון לא מאמין בכלום. אין לו תקוה לשום דבר,הוא אפילו לא מאמין שתהיה לו אי פעם רגיעה אפילו קלה, מהתחושות והמחשבות המציקות. גם אני לא רציתי ללכת לטיפול. אילצתי את עצמי לעשות את זה כשראיתי שאני מפסידה עבודה , ואין מי שיממן אותי. הלכתי לטיפול רק כדי שתהיה איזו הקלה ואוכל לחזור לעבוד .למרות שלא האמנתי שאוכל להרגיש יותר טוב. לא היה לי כוח לדבר, לא היה לי כוח לחשוב, לא עניין אותי כמעט שום דבר. אני חושבת שחשוב להדגיש בפניו, באופן חד משמעי כמה את דואגת לו ורוצה את טובתו, ולומר לו שאת מבינה שקשה לו להבין את זה עכשיו. מניסיוני לפחות, מאוד חשוב שמישהו יכול להבין את הכאב הזה, לא להתווכח עם הכאב הזה. ולכן, כדאי להניח לו עם השיכנועים ללכת לטיפול. עדיף לדבר איתו, לומר לו שאת מודאגת, לומר לו כמה את אוהבת אותו ומוכנה לעזור לו בכל דרך שרק יבחר. לומר לו שאת לא רוצה ללחוץ עליו, ושלא תלחצי. שהוא מוזמן לפנות אליך תמיד, כדי שתעזרי לו להקל מעט את הסבל. להציע לו שילך רק לפגישה-שתיים עם פסיכולוג או פסיכיאטר, רק להתרשם, לא בשביל לקבל טיפול. ואחר כך שהוא יחליט בעצמו. לפעמים כשאנחנו קצת מרפים, קצת משחררים הדברים קורים מעצמם, גם אם זה לוקח קצת זמן. אני מבינה כמה קשה לך להרפות, קשה לחשוב שהוא סובל . קשה להיות לידו במצבו. אני חושבת שכדאי לך ללכת לכמה שיחות עם פסיכולוג. כדי להקל על עצמך ,ואולי זה יועיל לך אפילו במציאת הדרך לדבר עם אחיך ולהניע אותו להגיע לטיפול. טל

דברי איתו הזמיני אותו לסרט או לבית קפה ושם תשבו ותסבירי לו שאת רק רוצה לעזור לו והכי חשוב שאת אוהבת אותו הכי בעולם. הוא זקוק להמון אהבה הוא עכשיו במצוקה איומה תאמיני לי לא קל הדיכאון זה תהליך מתיש. בהצלחה

להדר התרגשתי לקרוא את התשובות של טל ושל זוהר. לדעתי, כל מי שעבר דיכאון, יכול להדריך מצויין את מי שסובב את המדוכא, אולי טוב יותר אפילו מאנשי מקצוע. כי חלק מהכאב של המדוכא הוא הקושי של הסביבה וחוסר ההבנה של המשפחה שלו לגבי מצוקתו. כי הרי זה בדיוק דיכאון- חוסר תקווה, חוסר רצון לעזור לעצמך, מוות פנימי, כעס פנימי, אשמה. והאנשים מסביב, מתוך דאגה ומצוקה, יכולים להגביר את המצוקה, לא מתוך כוונה רעה, חלילה, אלא מתוך ייאוש של עצמם וחוסר הבנה של המחלה. רציתי רק להוסיף שדיכאון זו מחלה שחולפת, גם בלי תרופות, ברוב המקרים. ויש משהו בתהליך הנפשי של חוויית הדיכאון ושל היציאה ממנו, שמאד בונה את האישיות של החולה המחלים. אפילו מעצים אותו. אנשים שהיו בדיכאון וחילצו עצמם ממנו יכולים מאד להתפתח, מכל הבחינות. וגם בני המשפחה שסביבם. במילים אחרות, אולי ניתן להקל קצת על הסבל אם נחשוב על הכאב שעולה כאיזה תוצר לוואי של עבודה פנימית, שתוביל למקום טוב יותר. כמו שכר לימוד. ואולי זה פחות יכאב לנו אם נאמין שהכאב הזה הוא מורה דרך, והוא אינו מקרי וסתמי אלא נותן פשר לכל מיני דברים והופך אותנו לחזקים יותר, רגישים יותר ואיכפתיים יותר לסבל של האחר. אני כחולת דיכאון לשעבר וכמטפלת וכחברה של הרבה אנשים שחלו בדיכאון והחלימו, יכולה להעיד שרוב האנשים שהכרתי ועברו מצבים נפשיים קשים אלו, מאד התפתחו מהמשבר הזה, שהיה הזדמנות לצמיחה ולא לפירוק לא הפיך. אז אולי בזה, הדר, את צריכה להיות יותר חזקה מאחיך. אולי את צריכה להיות זו שתשמור את התקווה, שתאמין בו שימצא את הכוחות לצאת מהמצוקה, שימצא את הכלים. תאהבי אותו בלי להאיץ בו לוותר על הכאב. אולי הכאב הזה נחוץ לו כרגע, עם כל הצער. אנחנו לא יכולים להמנע מכאב בעולם הזה, בהיותנו אנשים שחיים בתוך גוף. תמיד יכאב. השאלה היא איך נתייחס לכאב הזה, ועד כמה נילחם בעצם קיומו. ההרפייה יוצרת הקלה. נסי להרפות. נסי להאמין. נסי לסמוך על אחיך שימצא את הכוחות להרגיש טוב יותר ולקבל עזרה. תמי.

שלום רב, אני בת 36. למשך 6 שנים נטלתי פרוזק עקב דיכאון כרוני. אח"כ הפסקתי למשך שנה לקחת את הפרוזק. במהלך שנה זו התחלתי לסבול מלחץ דם נמוך ( 80/50) כאשר כל חיי קודם, היה לחץ דם של 110/70 ואף יותר. כל אותה תקופה שהפסקתי הרופאים לא ידעו מה גורם ללחץ דם הנמוך. ואני סבלתי מזה. לפני שבועיים החלטתי לחזור לקחת פרוזק. ואז קרה דבר שהדהים אותי. לחץ הדם שלי עלה חזרה ל 110/70. וכך זה נמשך עד עכשיו, לשמחתי. וזאת, כאמור, אחרי שנה של תת-לחץ-דם עיקש. הבעיה היא שאני מתכננת להפסיק לקחת את הפרוזק בעוד כמה חודשים, ואז אני מניחה ששוב תחזור בעיית תת-לחץ הדם. עכשיו ברור שיש קשר לפרוזק. אודה מאד אם תוכל להעלות רעיונות להסבר לתופעה. גם אם זה רק ספקולציות , שעוד אין להם הסבר מבוסס. למשל, רעיון אחד שמצאתי בעקבות קריאה בנושא (יש לי רקע בביולוגיה), הוא אולי ששנות הנטילה הממושכות של הפרוזק, גרמו שבלעדיו יש איזשהו חוסר, ושרק הלקיחה-המחודשת שלו, מחזירה את המצב. או למשל קראתי שסרוטונין עושה וזו-קונסטריקציה (לכן נותנים טריפטאנים לטיפול בכאב-ראש). אולי ללא פרוזר רמות הסרוטונין שלי נעשו נמוכות מאד ויש לי וזו-דילציה אז, שוב, אודה מאד אם תוכלו "לזרוק רעיונות", על קשירם אפשריים. מודה מראש סיגל

לסיגל אמנם הדברים שכתבת משכנעים ובדקת אותם היטב, אולם לפי ידיעתי הפרוזק אינו משפיע על לחץ הדם כלל, לא מעלה ולא מוריד. אודה לך אם תעבירי אלי את המאמר או המקום שבו מצאת את כיווץ כלי הדם-וזוקונסטריקציה, כי יש כאן בחורה ששאלה על תופעת רנו הקשורה לכיווץ כלי הדם. יתכן שזה יכול לעזור לה. בתודה הידש

הן תרופות למיגרנה, שנגרמה מהתרחבות כלי דם במוח. והן פועלות ע"י העלאת רמות הסרוטונין ברצפטורים 1B, 1D. וכך גורמות לכיווץ לכי דם. איני מוצאת כרגע את המאמר על סרוטונין ווזוקונסטריקציה. אבל הנה מאמר מכיוון קצתר אחר שגם קשור. http://www.blackwell-synergy.com/doi/abs/10.1111/j.1526-4610.2006.00470.x Tonight, I Have a Headache? Timothy T. Houle, PhD; Lara K. Dhingra, PhD; Thomas A. Remble, MA; Lori A. Rokicki, PhD; Donald B. Penzien, PhD Objective.—The present study examined the relationship between the diagnosis of migraine AND self-reported sexual desire. Background.—There is evidence for a complex relationship between sexual activity AND headache, particularly migraine. The current headache diagnostic criteria even distinguish between several types of primary headaches associated with sexual activity. Methods.—Members of the community OR students at the Illinois Institute of Technology (N = 68) were administered the Brief Headache Diagnostic Interview AND the Sexual Desire Inventory (SDI). Based on the revised diagnostic criteria established by the International Headache Society (ICHD-II), participants were placed in 1 of the 2 headache diagnostic groups: migraine (n = 23) OR tension-type (n = 36). Results.—Migraine subjects reported higher SDI scores, AND rated their own perceived level of desire higher than those suffering from tension-type headache. The presence of the symptom "headache aggravated by routine physical activity" significantly predicted an elevated SDI score. Conclusions.—Migraine headaches AND sexual desire both appear to be at least partially modulated by serotonin (5-HT). The metabolism of 5-HT has been shown to covary with the onset of a migraine attack, AND migraineurs appear to have chronically low systemic 5-HT. As sexual desire also has been linked to serotonin levels, the results are consistent with the hypothesis that migraine AND sexual desire both may be modulated by similar serotonergic phenomena. (Headache 2006;46:983-990) "Not tonight, honey, I have a headache…" is a humorous clich&eacute; that is associated with a person's desire to avoid sexual activity. Stereotypically, in our society this excuse is linked to women, AND its humor is perhaps derived from socially assumed gender differences in sex drive AND the perceived role of women acting as the gatekeepers for sex. Indeed, the incompatibility of sex while suffering from a headache is intuitively valid. Yet, there is growing evidence for a complex relationship between sexual activity AND headache, particularly migraine, which may greatly complicate the entire notion behind the clich&eacute;. Sexual arousal AND intercourse have been thought to cause headaches. Headaches associated with sexual activity have long been recognized,14 AND the current headache diagnostic criteria even distinguish between several types of primary headaches associated with sexual activity.5 Pre-orgasmic headaches (IHS 4.4.1) are described as having a bilateral location, building in intensity with the increase of sexual arousal. Orgasmic headaches (IHS 4.4.2) are described as "explosive" headaches which occur post-orgasm. Both headache types have characteristics that are related to exertional headaches AND are perhaps variants of migraine.1,6 Conversely, sexual activity also has been thought to relieve headaches. In an unpublished study, Couch AND Bearss described that of the 70% of women in their sample (n = 82) who reported having had sexual intercourse during at least 1 migraine attack, approximately one-half (47%) experienced at least some relief from the headache following sexual intercourse (17.5% reported complete relief from the headache).6,7 These results support the authors' previous findings from a smaller sample (n = 34) in which 21% of patients reported some relief after intercourse.8 Perhaps migraine AND sexual desire are 2 distinct phenomena that may be related as a result of their mutual association with serotonin (5-HT). In an extensive review, Ferrari AND Saxena9 described the role that 5-HT plays in the onset, course, AND termination of a migraine attack. The authors utilized many experimental studies to demonstrate that 5-HT is closely AND complexly linked with the pathophysiology of migraine. It has been reported that migraineurs have chronically low systemic 5-HT9,10 and, perhaps, this deficit is related to susceptibility to migraine.9 Specifically, 5-HT has been implicated as having a vasotropic effect on the cardiovascular system,11,12 AND migraine headaches are commonly thought to have a strong vascular component.9 Sexual desire also has been linked with 5-HT. An excess of 5-HT at the hypothesized "mating center" in the midbrain has been reported to antagonize testosterone in men, decreasing libido.13 Further, the side effects of selective serotonin reuptake inhibitors (SSRIs), such as decreased desire AND anorgasmia in both men AND women, have also been well documented.14,15 While gender differences in self-reported sexual desire have also been reported with males reporting higher levels of desire than do females,16 the relationship of sexual desire AND gender to 5-HT is less clear. The specific effects of 5-HT may depend on 5-HT receptor subtypes and/or central versus peripheral effects 5-HT.17,18 The extent to which gender differences of 5-HT levels AND 5-HT receptor subtypes (and the influence of associated neuroendocrine factors) account for differences in sexual desire is unknown. Considering this circumstantial evidence linking both migraine AND sexual desire to serotonin, are the 2 phenomena actually related? Only a single study by Del Bene et al19 could be identified examining the potential relationship between headache diagnosis AND sexual desire. This study found that those suffering from headache differed from controls on several aspects of sexuality. Even though those suffering from headache reported the same frequency of dyadic sexual activity, they reported engaging in masturbation less frequently than controls. However, females suffering from headache reported more sexual fantasies than controls, while the same difference was not observed in males. Although preliminary, the Del Bene study provides important information about the relationship between headache AND sexual desire. Nevertheless, the generalizability of its results may be greatly limited by its small sample size (only 8 migraineurs of each gender were assessed AND compared to an equal number of controls). Further, it did not employ standardized measures to assess sexual behavior AND cognitions which are difficult constructs to measure. Finally, this solitary study was conducted on an Italian population presenting unknown cultural confounds. The present study was conducted to further examine the relationship between headache diagnosis AND sexual desire. It was hypothesized that the abnormalities in the serotonergic system of migraineurs influence their sexual desire even at baseline. Based on findings that an excess of 5-HT in the midbrain is primarily inhibitory in terms of sexual desire, as well as research observing chronically low levels of systemic 5-HT in migraineurs,1 it was predicted that migraineurs would report higher levels of sex drive than those suffering from tension-type headache (TTH). Further, based on previous research on gender differences,16 it was also hypothesized that gender effects would be observed, with males reporting higher levels of sexual desire than females. Finally, given the findings reported by Del Bene et al,19 we hypothesized that gender AND headache diagnosis would interact such that female migraineurs' level of sexual desire will be more similar to male migraineurs than females suffering from TTH are to males suffering from TTH. METHODS Go to: ChooseTop of pageMETHODS <<RESULTSCOMMENTSREFERENCESAbbreviations: Participants.—Sixty-eight participants (37 females AND 31 males, mean age = 24.3 years, SD = 7.95; marital status: 87.3% unmarried, 9.9% married, 2.8% divorced) who were either undergraduates from the Illinois Institute of Technology OR members of the surrounding community completed the study. Following the International Classification of Headache Disorders II (ICHD-II) criteria,20 each participant could have more than 1 type of headache, AND each headache type received its own diagnostic code. The 68 participants in the current study reported 83 distinct headache types (with 14 subjects contributing 2 headaches, the rest 1 headache). The diagnoses of the individual headache types are presented in Table 1. The most common diagnoses were frequent episodic TTH (IHS 2.2: 45.8%), migraine (IHS 1.1 AND 1.5: 13.3%), AND probable migraine (IHS 1.6 AND 1.6.5: 15.7%). Two participants could not be included in the analyses due to incomplete data about their headache symptoms. Additionally, 2 participants were excluded from the analysis because of missing data from the self-report of sexual desire. Lastly, because of the infrequent OR unique nature of their headaches, the participants who qualified for only ICHD-II diagnoses of Infrequent TTH (2.1), Probable Infrequent TTH (2.4.1), AND Cluster Headache (3.3) were not used in the analysis (N = 5). Brief Symptom Inventory.—This 53-item questionnaire was designed to assess psychological symptoms that may be indicative of clinically relevant psychopathology.21 Items are rated using a Likert-type scale ranging from 0 to 4, where 0 describes experiencing the symptom "not at all," AND 4 as "extremely." Three items concerning suicide AND the desire to harm others were not assessed. The Brief Symptom Inventory (BSI) has been shown to have good internal consistency, with &#945; = 0.80 AND higher,22 AND predictive validity in both the general community AND chronic pain populations. Structured Diagnostic Interview for Headache-Brief Version.—This structured diagnostic interview assesses headaches in terms of duration, intensity, location, associated secondary symptoms, AND pain quality.23 The data from the interview were then applied to the ICDH-II diagnostic criteria for classification (see diagnostic classification below). Sexual Desire Inventory.—This 14-item, self-administered questionnaire is designed to measure 2 aspects of sexual desire.24 Specifically, 9 items measure dyadic desire AND 5 items measure solitary sexual desire. The items are rated using a Likert-type scale ranging from 0 to 7 (items 1, 2, 10), OR 0 to 8 (remaining items). Higher numbers indicate greater desire. For example, item 3 asks "When you have sexual thoughts, how strong is your desire to engage in sexual behavior with a partner?" A high degree of reliability for both subscales (&#945; = 0.86 for dyadic desire; &#945; = 0.96 for solitary sexual desire) has been reported by its authors. The 14 items are summed to calculate an Sexual Desire Inventory (SDI) total score. Procedure.—All procedures were approved by the Institutional Review Board at the Illinois Institute of Technology. The participants were recruited in 1 of the 2 ways: through local newspaper advertising OR by soliciting undergraduate psychology classes asking for volunteers. All participants were pre-screened on the phone using the BSI. Anyone who reported that they experienced less than 10 headaches per year, had received a Diagnostic AND Statistical Manual of Mental Disorders IV (DSM-IV) Axis-I diagnosis, reported that they were currently taking an SSRI, OR endorsed 30 OR more items on the BSI were excluded to reduce the likelihood that participants may have altered sexual desire from other sources (recreational drug use was not formally assessed). Eligible participants were invited to attend a 1-hour assessment session, AND ineligible people were referred to community mental health centers, OR to a pain clinic. Upon arrival, participants provided their informed consent. The complete anonymity of survey AND interview results was emphasized before the onset of the experiment. The structured headache diagnostic interview was administered by a trained doctoral-level clinical psychology graduate student. After completion of the diagnostic interview, participants were escorted to a private room to complete the SDI AND several other questionnaires not considered in the current study. Following completion of the SDI, the results of their interview were reviewed with each participant AND they were given a sheet of information about headaches, treatment options, AND referral phone numbers. Diagnostic Classification.—For the purpose of analyses, participants were classified as either migraineurs OR those suffering from TTH based on their headache symptoms AND resulting ICHD-II diagnosis. Other than the standard general rules for classification20 (eg, each headache receives its own diagnosis) 2 other criteria were applied. First, when a headache OR multiple headaches from the same participant qualified for 2 diagnoses OR "probable" diagnoses, AND either was migraine, that patient was classified as a migraineur. Eight participants met criteria for both Probable Migraine (ICHD-II 1.6) AND Probable TTH (ICHD-II 2.4), but were classified as "Migraine" participants for the purpose of analyses. Table 1 displays the ICHD-II diagnoses by headache AND classifications by participant. Statistical Analysis.—To compare reported sexual desire as a function of diagnosis AND gender, as well as the interactions between diagnosis AND gender, a 2 × 2 ANOVA was conducted with gender (male vs. female) AND diagnosis (TTH vs. migraine) as between group factors, AND SDI total score as the dependent variable. The modest sample size of the present study provided adequate statistical power (>0.80) to detect only "large" effects (f> 0.40),25 so a measure of effect size is reported (&#951;2) to allow for better interpretation of the observed differences (for description see Ref. 26). To examine diagnostic group differences on dichotomous demographic variables, such as the presence OR absence of headache symptoms, chi-square analyses were conducted. Group differences in demographic variables which had at least interval properties (eg, pain intensity) were examined using independent t-tests. Point biserial correlations between the presence of headache symptoms (an arbitrary category) AND reported sexual desire (a continuous variable with interval properties) were estimated using Pearson coefficients. RESULTS Go to: ChooseTop of pageMETHODSRESULTS <<COMMENTSREFERENCESAbbreviations: Headache AND Demographic Variables.—Age, gender, AND headache characteristics of the 2 diagnostic groups are displayed in Table 2. As expected, the migraine group, which consisted of a range of different migraine diagnoses, had significantly more pain, greater prevalence of nausea, vomiting, pulsating quality, photophobia, phonophobia, unilateral location, AND headache being aggravated by routine physical activity (all P values <.001). Also as expected, the TTH group had a greater prevalence of pressing pain quality, AND bilateral location of pain (all P values <.001). The TTH group reported a significantly shorter duration of their headaches. Groups differed significantly on age, with the migraine group (28.3 years) being somewhat older than the TTH group (22.6 years). Because of the unexpected age differences, this variable was examined as a potential influence on reported sex drive. Although statistically unrelated to reported SDI scores (which could be a function of statistical power as much as lack of effect), age did have a small relationship with reported sexual desire, with older participants reporting somewhat higher sexual desire, r = 0.21, P> .05. Group Differences in Sexual Desire.—Significant gender AND diagnostic differences on the SDI were observed. Males reported higher levels of sexual drive than females, F(1, 55) = 7.04, P< .01; &#951;2 = 0.11. Migraineurs reported higher levels of sexual desire than those suffering from TTH, F(1, 55) = 4.59, P< .05; &#951;2 = .08. However, no interaction between diagnosis AND gender was observed (&#951;2 = .01), such that the relative level of sex drive was maintained across gender AND diagnosis (ie, female migraineurs, though reporting higher levels of sexual drive than females suffering from TTH, had the same relative level of sex drive compared to similarly diagnosed males suffering from TTH). The Figure displays the observed differences in SDI scores as a function of gender AND diagnostic group. Headache Symptoms AND Perceived Sexual Desire.—To examine if the presence of any particular headache symptom was related to SDI total score, correlations between the SDI total score AND headache intensity, average duration, the presence OR absence of photophobia, phonophobia, nausea, vomiting, pulsating pain quality, pressing pain quality, unilateral location, bilateral location, AND headache aggravated by routine physical activities were conducted. The correlations are presented in Table 3. Only the presence of "headache aggravated by routine physical activity" was significantly correlated with SDI total, with the presence of the symptom being associated with higher sex drive, score, r = 0.27, P< .05. Interestingly, when the analysis was restricted to only include those subjects in the migraine group (n = 23), the correlation between headache aggravated by routine physical activity AND SDI total score was quite substantial, r = 0.43, P< .05. Finally, for the SDI item (#9) asking participants to rate their own sexual desire compared to people of their age AND sex, migraineurs reported the highest level of sexual desire. On a 0 ("much less desire") to 8 ("much more desire") scale, the means of the groups on the item were 5.0 for migraine AND 3.7 for TTH. The migraineurs' average score of 5.0 is above the expected median (4.0) on this item, indicating self-perceived greater than average desire. Although the statistical analysis of 1 item is certainly suspect in terms of reliability, AND also redundant because of inclusion of analyses involving the SDI total score, this observed difference in self-perceived sexual desire reached statistical significance, t(57) = 2.57, P< .05. COMMENTS Go to: ChooseTop of pageMETHODSRESULTSCOMMENTS <<REFERENCESAbbreviations: The current study examined self-reported sexual desire among migraineurs AND those suffering from TTH. It was hypothesized that gender AND diagnosis effects would be observed such that males AND migraineurs would report higher levels of sexual desire than females AND those suffering from TTH. Further, the relative sexual desire of female migraineurs as compared to male migraineurs was hypothesized to be greater than in a comparison TTH group. The results partially supported these hypotheses. Migraineurs reported higher levels of sexual desire than those suffering from TTH (accounting for 8% of the total variance in sexual desire). This statistical difference in level of desire may be apparent to the migraineurs themselves, as they also rated their own level of sexual desire to be higher than the level of perceived sexual desire of others. Males reported higher levels of sexual desire than females (accounting for 11% of the total variance in sexual desire). However, no evidence was found to support the hypothesis that diagnosis AND gender interact to influence reported sex drive (the interaction accounted for only an additional 1% of the observed variance in sexual desire). A correlational analysis of headache symptoms revealed that only the presence of headache aggravated by routine physical activities was a significant predictor of higher SDI score. The conclusions drawn from the present study must be tempered by limitations in the sample on which they are based. First, the majority of the subjects in the study were unmarried (87.3%) AND young (74.6% were 25 OR under, the remaining between 26 AND 60 years of age). Most of the subjects were recruited from the student population, yet some were from the community. Thus, the generalizability of these results to married adults of middle age is unknown. Although the study's sample size provided very little power to detect differences in subgroups of subjects, there was a slight (although nonsignificant) relationship with reported sexual desire AND age, with older subjects reporting slightly higher levels of desire. Unfortunately, because of the distribution of age in our sample AND confounding of age with diagnostic group, a covariance analysis could not be judiciously undertaken. Nevertheless, to eliminate the interpretation that age differences were driving the observed effects, when age was entered as a covariate, it accounted for only a negligible amount of variance AND did not substantially reduce the variance accounted for by headache diagnosis. The present study was correlational in design, so any attempt to explain causal mechanisms for the observed associations is simply speculation. However, it can now be hypothesized that a serotonergic (5-HT) link may be implicated in both migraine headaches AND sexual desire such that migraineurs tend to have higher levels of sexual desire than others. Yet, this observed link may be multifactorial AND difficult to specify. Serotonin has been linked, both directly AND indirectly, to several aspects of migraine pathogenesis. The present study's hypotheses were based on the line of inquiry demonstrating chronically low levels of 5-HT availability in the brain.9,10,27,28 Yet, the actual role of serotonin in migraine is mediated by multiple receptor types. Seven classes of 5-HT receptors have been identified (5-HT1 to 5-HT7),29,30 AND there are subtypes for each class,31 resulting in a broad array of potential mechanisms in which 5-HT may relate to migraine activity. The roles for each of these receptors in migraine are still not well known AND most of the evidence linking them to migraine activity is still circumstantial.31 In sum, any neurochemical mechanism(s) that might link 5-HT AND migraine would likely be sophisticated AND multifactorial. The evidence linking sex drive to 5-HT is equally as complex AND is also circumstantial. In humans much of the evidence is based on the reaction of individuals being treated with various 5-HT-specific agents (eg, SSRIs). It has been reported that activation of 5-HT2 receptors inhibits sexual functioning AND that activation of 5-HT1a facilitates functioning.32 Further complicating a potential link between 5-HT AND sexual functioning is the location of action of 5-HT. Peripheral 5-HT receptors, which account for about 95% of all 5-HT receptors in the body, are involved in several aspects of sexual functioning (eg, vasodilation, smooth muscle activity),32 yet the role that this peripheral activity plays in sexual desire is not known. Lastly, sexual desire is a subjective entity which is affected by a broad range of biopsychosocial variables,32 many of which may themselves be affected by serotonergic phenomena (eg, depression, mood). In accepting the relatedness of migraine AND sex drive, the door is opened to consider the relatedness of other phenomena that have a similar neurochemical basis. The reported high prevalence of depression in migraineurs,33 which is also theorized to be modulated by 5-HT, adds to the current study's contention that an altered serotonergic system may have behavioral correlates. The concept of a "migraine personality" is not a new idea34 AND may be, in part, a consequence of such an altered system, although support for a migraine personality has been mixed.35 One avenue of future research is delineating whether a reliable cluster of migraine characteristics OR symptoms can serve as markers of an altered serotonergic system. Another avenue of research, beyond replication of the present results, involves the examination of behavioral patterns hypothesized to be controlled by a particular neurotransmitter system that may covary with respect to other chronic pain disorders to further our knowledge of those behaviors as well as their underlying neurochemical systems. Although the sample size of the current study was modest, certain demographic characteristics were not well represented (eg, marital status, age range), AND the paper–pencil measure of desire may not adequately reflect any behavioral dimension of sexuality other than cognitive aspects of sexual desire, the results support the hypothesis that migraineurs have elevated levels of sexual desire. The excuse, "Not tonight honey I have a headache," will probably remain a valid option in eluding sexual activity, but those suffering from migraine may be the least likely to use it.

לדר' הירש שלום וברכה הנני בחודש שמיני להריוני הראשון מטופלת כבר שנה בציפרלקס 10 מ"ג כתוצאה מהתקפי חרדה שהתפרצו לי לפני ההריון. בחודשים האחרונים אני מרגישה מעולה שחזרתי לעצמי במאת האחוזים. אני רוצה להפסיק את הטיפול התרופתי בכדי שאוכל להניק את תינוקי אך, אני חוששת מתופעות גמילה שעלולות לתקוף אותי בשלב זה של ההריון. אבקש את עזרתך והמלצתך בנושא. ושאלה נוספת האם יהיה נכון לרדת לחצי כדור לפני שמפסיקים לגמרי את התרופה. תודה מראש

לנטלי אכן זה זמן טוב להפסיק את התרופה כי צרייכם להפסיק אותה לפני הלידה הצפויה כדי שלתינוק לא יהיו סמנים של גמילה. כך שטוב שפנית כעת. בכל אופן ההחלטה על סיום הטיפול היא לפי התמונה הכללית (כל מצבך הנפשי, המשפחתי, העבודה וגורמי לחץ שונים), ולכן ההחלטה צריכה להתקבל בהתייעצות עם הרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! יש לי מחשבות הרבה פעמים שמדברים עליי(לא שומעת קולות) או מסתכלים עליי שאני נראית לא בסדר ודווקא אני נראית טוב אבל יש לי מחשבות כאלה. בעבר זה היה לי הרבה יותר חזק עד שהייתי שונאת אנשים שמסתכלים עליי והייתי מביטה עליהם בשנאה. ממה זה נובע. תודה רוויטל

לרוויטל אין ספק שהגורם הישיר זו חרדה, אבל חרדה במקרה כזה אינה אבחנה אלא חלק מהתמונה הכללית. לאבחון מלא יהיה צורך בראיון איבחוני אצל פסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני טופלתי כנערה לאחר פציעה קשה למדי , בכדורים שנתנו לי להרגעה כי ניסיתי להתחמק מטיפולים פסיכולוגיים שעשו לי רע ומשיעורים פרטיים שלא נגמרו וכי ניסיתי לברוח מהבית וכי היה לי גם ניסיון אובדני שבגללו חייבו אותי ללכת לפגישות אצל פסיכיאטר.אמרו לי שאלה כדורים לא פסיכיאטריים ולא ידעתי שהם לפסיכוזות שמתלוות לבעיה רפואית ושלמעשה הם משמשים לטיפול במחלות נפש. אחרי שנים אמרתי את מה שחשבתי שנכון לבן אדם שמישהו בבית שלו קיבל את הכדורים האלה וככה יצא שבלי כוונה הטעתי אותו מאוד מאוד. למה לא מוסרים את המידע המלא לחולים שמקבלים תרופות? למה לא מודעים לסכנות שלקיחתן או אי לקיחתן טומנות בחובן ולמה לא לוקחים אחריות על זה? בכבוד רב, פרה.

שלום, כמובן שצריך למסור את הפרטים והאינפורמציה לכל אדם. כנראה היה חשש שלא תקחי את התרופות ולכן לא סיפרו לך את כל האמת. אבל כמובן שאין לזה הצדקה. בנוסף, אני חושב שלכל אדם יש את האחריות לבדוק, אז איני יודע אם היה אז אינטרנט, אבל אני מקווה שהפורום עוזר לאנשים/בעיות מהסוג הזה. כל טוב דר' גיורא הידש

קבלתי כדורי דפלפט עקב הרגשת אי שיווי משקל ותופעות לרצות ליפול וכאלה נירולוג אומר לי אני לא רואה בעיה נירולוגית והפסיכאטר הביא לי דפלפט מה אני חולה אפלפסיה מה זה הוא אומר שהכדור הזה זה לחרדות וכל התופעות האלה שאני מרגיש זה חרדות

שלום ניר , ישנם כדורים רבים המשמשים למחלות ולהפרעות רבות. דפלט הנו נגד חרדות ונגד שינויים אפקטיביים ( במצב הרוח ) , בנוסף הוא יכול לשמש נגד פרכוסים ולהערכתי הוא גם כדור נאורולוגי . ככה זה ברפואה , תרופות משפיעות ומתאימות למיגוון מחלות ומצבים . ביי גיל - משתתף בפורום

לניר תודה לגיל, נכון שבמקורה הדפלפט היא תרופה נוגדת פירכוסים, אבל יש לה שמושים גם בפסיכיאטריה כפי שצויין. כל טוב דר' גיורא הידש

הבעיה שלי עלולה להראות כסוג של לוקסוס לפורום הזה, ובכל זאת פתאום הבריק במוחי שזה הפורום המתאים ביותר לשאול את השאלה. פתאום עלה בדעתי שהבעיה המציקה לי היא אולי בסופו של דבר פסיכיאטרית טהורה וקשורה במוח. ולשאלה: אני בת 45. אישה מוצלחת לכל הדעות. בעלת משפחה, קריירה, חברה. הבעיה שלי היא כי כל דבר מפסיק לעניין אותי מהר מאד. אני מחפשת גירויים אינטלקטואלים, למשל, נדלקת על נושא מסויים. לומדת אותו. ממצה. ואז...זהו. כאילו אני לא מבינה מה בכלל עניין אותי בו. כנ"ל לגבי כל דבר כמעט. אפילו דברים שאני עצמי עושה, בשלב התכנון מלהיבים אותי וכשאני מיישמת אותם הם כבר היגיעו לשלב השעמום ברמה כזו שאני עצמי מפהקת מבפנים ועושה את הדברים לא בהתלהבות אלא אפילו במן מבט ביקורתי מבפנים. במין זלזול כזה. זה נכון כמעט לגבי כל דבר בחיי. תחומים, אנשים, מקומות. לפעמים אני מתפלאת איך אני נאמנה לאנשים ולדברים שאני עושה כשאני מאבדת כל כך מהר עניין. וזה בעצם השורש. המהירות בה אני מאבדת עניין. זה עשוי להשמע כבעיה קלת ערך אבל כשכבר כל כך הרבה דברים למדתי ובדקתי והשתעממתי מה אני אמורה לעשות? הרצון, הצורך להתעניין קיים כל הזמן אבל כמעט כבר לא נשאר משהו שירגש ויגרום הנאה. אני מקווה שהסברתי את עצמי. האם אני מובנת? האם בעייה כמו שלי מוכרת כבעייה פסיכיאטרית? האם באמת קיימים אלו שהם תהליכים במוח שאחראים לדברים הללו?

גם לי יש קטע , כשאני מגלה משהו חדש , אני מתעסק בו באינטנסיביות , ואחרי כמה ימים זה נמאס ומשעמם. אצלי זה קשור לתסמונת אספרגר. מצטרף לשאלה , אשמח לעצה

לטניה איני חושב שמדובר בבעיה "פסיכיאטרית" אבל אין ספק שהתכונה הזו מפריעה לך. שני דברים שכדאי לבדוק עולים בדעתי. הראשון הוא לבדוק האם יש אצלך הפרעת קשב ברקע, כאשר אינטליגנציה גבוהה עלולה להסתיר את התופעות של הפרעת הקשב. הדבר השני הוא יותר רגשי ולבדוק את רמת החרדה/חרדות. אם אינך רוצה לגשת לפסיכיאטר כדבר ראשון אז אפשר לבדוק במבחנים פסיכולוגיים מקובלים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום האם אדרונקס יכול לעורר תופעת ריינו שקיימת? האם תרופות מקבוצת ה- SSRI יותר בטוחות במקרה זה? תודה, אדווה

לאדווה לצערי לא שמעתי על קשר בין סינדרום רנו ואדרונקס. ההשפעה הגופנית ועל כלי הדם של אדרונקס היא מועטה ביותר לכן איני צופה הרעה ברנו, מצד שני כמובן שתרופות הפועלות על הסרוטונין בלבד בטוחות יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

האם לתרופות הפועלות על הסרטונין אין השפעה של כיווץ כלי דם? אני לא ממש יודעת מה לעשות כיוון שהתייעצתי עם רופא כלי הדם שלא מתמצא בתרופות פסיכאטריות והוא אמר שלפי הכתוב גם אדרונקס וגם פרוזק עלולות לעורר רנו ולכן אסור לי לקחת אותן, עם זאת הציע שאדבר עם הפסיכאטר כיוון שאינו מכיר היטב את התרופות. מצד שני אתה והפסיכאטר המטפל שלי לא ממש יודעים על הבעיתיות הזו.. אני מפחדת להחמיר את המחלה. מה עליי לעשות?? כבר חשבתי לעבור לרמוטיב שהיא טיבעית כי אני חייבת עזרה כלשהי. אדווה

שלום לך בתי כבת 30 בחור אינטלגנטית ,עובדת במשרה בכירה,כששירתה בצבא היא לא עמדה במסגרת הצבאית ,לא אכלה שם ,היףתה מיואשת בלי מצב רוח,וירדה במשקל עד לאנורקסיה,לצערי אישפזנו אותה במחלקה פסיכאטרית ,אחרי 3 חודשים הוצאנו אותה מבלי שעלתה קילו (אולי קילו)אני אומרת לצערי מפני שעד היום כואב לי ולבעלי שאישפזנו אותה אומנם לא בכפיה מרצונה רק בגלל שאנחנו רצינו הוריה,אני מצטרת שהלכה לצבא כי היתה לה אפשרות להיות בשירות לאומי ,ואז היה לה יותר קל ולא מגיעה למשקל מפחיד,ענין הוא שלדעתי היא לא אנורקסית אלא רזה מאוד,וגבוהה הוא לא אוכלת דברים משמינים כמו אורש ספגטי אבל בטטות היא אוכלת הרבה פירות וירקות ולחם,לדעתי היא רזה ,אבל אני הפסקתי שנים להעיר לה ,כי היא טוענת שלא הבנו אותה והיא לא אנורקסית וזה הורג אותה שאנחנו חושבים שהיא אנורקסית,לדעתי היא אוכלת מאכלים בריאים ,היא לא מקיאה היא לא עושה ספורט,איכפת לה מה היא מכניסה לפה,הענין הוא כזה בני הנשוי בא בקר אותנו ,והוא ראה את אחותו הרזה ,והוא איבד את העשתונות ואמר לה דברים מעליבים ,כמו איך את ניראית ,איזה זרועות רזות כמו עכביש וכן הלאה,בתי בכתה וצילצלה לחבר שלה ,ובקול בוכים סיפרה לו שמציקים לה,והיא לא יודעת מה שרוצים ממנה המשפחה שלה,וטוב שהיא עוזבת את העיר ,וגרה איתו ,היא מאוד פגיעה מאוד מאוד,אם יגידו לה משהו שלא מתאים לה ,היא תרצה לנו שאנחנו טועים והיא לא תעזוב אותנו עד שנסכים איתה,וככה לאורך שנים ,כואב לי הלב ממנה,אני רוצה לדעת,אם היא רזה לטעמי ,האם אני יכולה להעיר לה ,לדבר עלזה ,בצורה טבעית ?או לראות ולא להגיב כמו שאנחנו עושים שנים,היא לא רוצה לשמוע על פסיכולוג מפני שהיא חושבת שהיא יותר חכמה מהפסיכולוג ,אי אפשר עליה,היא תמיד צודקת ,תמיד תמיד,תתן הוכחות ותתן ראיות רק שהיא צודקת ,השאלה שלי האם אני יכולה לדבר איתה בלי לריב על המשקל שלה או לא?הרי זה כמו ששמן לא רוצה שידברו איתו על המשקל שלו,אנה אם יש באפשרותיך לתת לי כמה טיפים ועצות טובות ,תודה לך 0

לאסתר אכן בשאלתך ישנם שני נושאים. הראשון הוא הרזון והשאלה האם מדובר באנורקסיה. אנורקסיה היא אבחנה מורכבת, וחייבים להיות מרכיבים נוספים על הרזון. כמו הפרעה בדימוי הגוף וגם הפרעות בווסת ועוד. כך שצריך להגיע לפסיכיאטר שיקבע את האבחנה. הנקודה השניה היא המצב הרגשי שאת מתארת-תמיד רוצה להיות צודקת, נפגעת בקלות וכך הלאה. לדעתי חשוב שתגיע לטיפול פסיכולוגי עם בעיות כאלו באופי או בהתנהגות כי בודאי שהתכונות הללו מקשות עליה מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לבאי הפורום וכמובן לד"ר הירש רציתי לדעת: אני מטופלת אצל פסיכיאטר באופן פרטי. הוא נתן לי מרשם ואני מבקשת לדעת האם בקופת החולים נעשה תיעוד של התרופות שאני לוקחת או שחלה על המרשם שלי סודיות? אני פשוט לא רוצה שבקופת חולים ייעשה תיעוד בתרופות שאני לוקחת ושאת המרשם להן קיבלתי באופן פרטי. כיצד הדברים עובדים? תודה מראש אורית

לאורית את מבלבלת בין שני דברים. תיעוד חייב להיות ואין כאן בעיה של סודיות רפואית. מסירת אינפורמציה לגורם אחר שאינו קופת חולים הוא הפרה של הסודיות. כמובן שלדוגמא אם אדם רוצה להתקבל למקום עבודה והוא עצמו משחרר את קופת החולים מהסודיות, (חתימה על טופס ויתור על סודיות רפואית), קופת החולים תרשום גם את התרופות שקיבלת. כל טוב דר' גיורא הידש

האם התרופה מרפלן גורמת לעליה במשקל רצינית מכוון שבעבר לקחתי נרדיל ועליתי 20 קילו

לא, להבדיל מנרדיל, המרפלן (Marplan) לא גורם לעליה במשקל.

האם יש בעייה ליטול ריטלין + פבוקסיל ? תוך כמה זמן ישפיע הפבוקסיל ? האם יש סיכוי להיפטר מההתקפים הבאים לידי ביטוי בהתעסקות בלתי פוסקת במחשבות טורדניות עד למצב של איבוד ההגיון. מה הוא הטיפול הכי טוב ?

שלום, אין עבודות על השילוב בין שתי התרופות הללו, אני מעדיף לא לתת שתי תרופות מעוררות יחדיו. הפבוקסיל משפיע כרגיל, מתחיל להשפיע אחרי 3-4 שבועות והיא תרופה המתאימה למחשבות טורדניות. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר בהתאם לתשובתך האם לקחת את הציפרלקס ממש לפני השינה או בשעות הערב?

לשרית כיוון שהציפרלקס פעילה יותר מ 24 שעות, מהבחינה הרפואית אין לכך חשיבות, תנסי ותראי מה מתאים לך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לד"ר הידש! אני בת 31 בריאה ,התחלתי לקחת רסיטל 20 מ"ג ביום {כדור 1} לפני כשנתיים וחצי ,הסיבה ללקיחת הכדור היתה פרידה מחבר {אהבה נכזבת קשה ,ופיטורים ממקום העבודה }אחרי תקופה ארוכה שלא מצאתי את עצמי ולא עבודה מסודרת נכנסתי לדאון היתי קמה מאוחר בבקרים ,או ישנה הרבה ,ובוכה בכול הזדמנות שרק יתה לי.. בהתייעצות עם הרופאת המשפחה שלי ,אחרי שסיפרתי לה את המצב הנ"ל .. היא מכירה אותי המון שנים.. וקבעה חד משמעי שזה מן דיכאון קל ושרצוי שאני יעזר בטיפול ע"י כדור ,אני היום נשואה באושר ,,ולפני 3 חודשים ילדתי את בני בכורי .. לשאלתי אליך זה :מזה שנה וחצי מרגישה שיפור פלאים ,פחות כעוסה ורגועה בחיי ,האם הכדור שאני לוקחת פעם ביום 20מ"ג עדין משפיע עליי גם אחרי תקופה כ"כ ארוכה ..? אני מאד הייתי רוצה להפסיק אבל קצת חרדה .. מה דעתך האם לנסות להפסיק? מה דעתך בנושא .. אשמח לתשובתך ,כול טוב קרן

לקרן יופי שהרסיטל משפיע לטובה ואכן הרבה פעמים אני רואה שבזמן נטילת התרופה נוגדת הדיכאון לאנשים קורים "דברים טובים" גם אם אין לזה קשר או הסבר מדוייק. לכן גם יש סיבה להמשיך וליטול את הרסיטל. מצד שני הטיפול המקובל הוא כשנה ולכן אם משהו עבר את הזמן הזה בהחלט אפשר לשקול את סיום הטיפול, ותמיד עדיף פחות תרופות. באופן כללי תמיד צריך לראות את כל האדם, בחלק הביולוגי של הדיכאון, במצב התעסוקתי והמשפחתי. רק לפי התמונה האישית ושל כל ההיבטים קובעים את זמן סיום הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בן 30. לפני כ 5 שנים התחלתי לסבול מחרדה כללית ומהתקפי פאניקה, ומאז ועד היום אני מטופל בסרוקסט (שלימים הוחלף אוטומטית בפקסט) - במינון של 2 ליום. הסרוקסט השפיע עלי לטובה - התקפי החרדה נעלמו ואני מתפקד טוב מאוד בחיים בכלל ובעבודה הלוחצת (אני עו"ד שמופיע בבתי משפט) בפרט. בעייתי, אם כן: מתחילת הטיפול, חוויתי תופעת לוואי מציקה, שאם הייתי שוכח לקחת את הכדורים, אזי לקראת הערב החלו לי סחרחורות ו"קצרים חשמליים" בראש. התייעצתי בעבר עם פסיכיאטר, שאמר לי שהזרמים בראש שתיארתי, הם פסיכוסומטיים. מאז ערכתי בירורים רבים עם אנשים נוספים שנוטלים את התרופה - ולכולם תופעת הלוואי הזאת מוכרת. למען האמת לא עשיתי עם התופעה הזאת כלום, מאחר והעדפתי לסבול אותה מאשר לסבול חרדות. העניין, שלאחרונה, אני סובל מאותם "קצרים" באופן קבוע, גם אם לקחתי את התרופה בזמן - וזה נעשה כבר בלתי נסבל. שאלותיי: 1. האם ה"קצרים" הללו קשורים לתרופה? האם זה אומר שאולי צריך להגדיל (או שמא להקטין) את המינון? 2. האם זה יכול להיות בעקבות השינוי מהסרוקסט לפקסט (על אף שאני יודע שזו אותו התרופה, רק שמיוצרת בישראל)? 3. האם ה"קצרים" הללו מסוכנים? 4. אחות של אבי סובלת מאפילפסיה. הייתכן שיש קשר? אודה לתשובתכם

לצערי אין לי תשובות ודאיות לרוב השאלות שלך, אבל אוכל לומר בבטחה שה"זרמים"/ "קצרים" במוח שלך אינם פסיכוסומטיים, אלא תופעה אמיתית ואכן מטרידה. מניסיוני- במשך שנים סבלתי מהתחושה בזאת במוח. קראתי לה "צמרמורות במוח" וחשתי בה בעיקר כששכחתי לקחת את התרופה בזמן. קיבלתי סוגים שונים של תרופות- אנטי דיכאוניות, מרגיעים (בנזודיאזיפינים), מייצבים ועוד. עם כל התרופות חשתי בתופעה הזאת במידה זו או אחרת, כך שלדעתי היא לא קשורה לתרופה ספציפית אחת. זה אולי עונה לך על שאלה מס' 2. האם התחושה קשורה לתרופה? (שאלה מס' 1)- אני בטוחה שכן. נראה לךי שגם אתה בטוח. אבל לגבי מינון, אני לא יודעת מה יקל עליך. גם אני התלוננתי על זה בפני פסיכאטרים והם פטרו אותי בתשובות מתחמקות דומות. לדעתי אין להם מושג מה קורה באמת במוח וממה נובעים הזרמים האלה. אני רק יכולה לנחש שזה לא מעיד על משהו טוב במיוחד שמתרחש שם בין הסינפסות של הנוירונים. בקיצור- מחרבשים לך במוח! אולי זה מסוכן, מי יודע? (שאלה מס' 3). לגבי קשר לאפילפסיה (שאלה 4)- לי אין קשר לאפילפסיה וסבלתי מזה. לא נראה לי קשור. ועוד דבר אחרון- לפני שנים הפסקתי לקחת את כל התרופות. אני "נקייה כבר 3 שנים, ומאז לא חשתי אפילו פעם אחת צמרמורות/ זרמים /קצרים במוח. אז מה אפשר ללמוד מזה? אולי שהתופעה הפיכה, ואולי שכדאי לנסות לחיות ללא תרופות? בכל מקרה- תרגיש טוב. נסה לחשוב על אלטרנטיבה לתרופות. לך תדע...

מוטרד ואנונימית יקרים... מוכרות לי התחושות. גם ב"מוח", וגם במקומות אחרים בגוף. לפעמים זה מתקשר לתרופות, ולפעמים דווקא להעדרן... אני מאמינה שאלה הן תופעות לא מזיקות הקשורות למצב האנרגטי שלנו. האדם היא מכונה משוכללת מאד, ובטח שהמוח האנושי עליו אנחנו יודעים כל כך מעט... הדאגה לגבי הפתולוגיה של הזרמים מוכרת לי מאד אף היא. אבל למדתי, וקיבלתי גם הדרכה ממטפלת שהיא גם מטפלת אנרגטית וגם פסיכולוגית, לא להילחץ מהזרמים, ולא לראות בהם משהו חריג. ברפואה הסינית והאלטרנטיבית מדברים על צ'קרות- מרכזי אנרגיה שונים שנמצאים בגוף- באזור הישבן, אברי המין, הטבור, הלב (באמצע הלב), בין הגבות (העין השלישית) ובקודקוד (כתר). נסו לבדוק אם אתם מרגישים את הזרמים באחד המרכזים האלה. זה סימן של חיים, של זרימת אנרגיה, לוא דווקא של מחלה חרדה או שיגעון. אנחנו, שחלינו במחלה או בהפרעה נפשית, מייחסים כל חוויה אנרגטית שלנו ישר לפסיכופתולוגיה. אבל יכול להיות שאנחנו פשוט לא מבינים מה שקורה לנו, והפסיכיאטרים בטח ובטח שאינם יודעים הכל. לכן, האופצייה של לבדוק רפואה אלטרנטיבית תמיד פתוחה עבורינו. עם או בלי תרופות, אני מציעה לשניכם ללמוד קצת יותר על התחושות האלה שאתם מתארים. להתבונן עליהן לא כעל תופעה של "מחלה", אלא של זרימת אנרגיה. ממש כמו שאנחנו מרגישים תחושות של נימול בכפות הרגליים והידיים, ועוד מיני מינים של תחושות פיסיות שונות ומשונות. אם ניתן להיות קצת עם התחושות, בלי לפרש אותן, להתבונן בהן כמו שמתבוננים במחשבות בזמן מדיטציה, אפשר להרגיע קצת את החרדה שעולה ואפילו להנות מהתחושה, של האנרגיה הטובה שזורמת לנו בגוף ומזכירה לנו כמה האדם עוד יכול להתפתח וכמה אנחנו לא יודעים כמעט כלום על הגופנפש שלנו... בהצלחה, תמי.

היי גם לי יש לפעמים זרמים במוח/בראש אז אולי אנחנו באותו ראש ? (-;

ראשית, ברצוני להודות לכל המגיבים - עזרתם לי מאוד. תמי - את מרתקת.

שלום ד"ר. ביתי בת 30 מטופלת כ-3 חודשים בציפרלקס 30 מ"ג וריספרידל 1 מ"ג עקב הפרעה כפייתית [טריכולומניה] וחרדה. הטיפול עוזר לה מאוד אבל היא מעוניינת להפסיק בשלב זה את הכדורים מאחר והיא רוצה להכנס להריון. לפהי מספר שאלות: 1.באיזה צורה יורדים במינון ?, ובמשך איזו תקופה? 2.כמה זמן לוקח למחזור הדם להתנקות מהכדורים? 3.האם טיפול תרופתי של 3 חודשים יתן לה שקט נפשי לתקופה של מספר חודשים נוספים, או שהחרדות יחזרו מיד ? 4. במידה והחרדות יחזרו בעתיד האם ניתן לקבל את אותו טיפול, או שהכדורים ישפיעו פחות מאשר בפעם הראשונה:? ההחלטה שלנו על הפסקת הטיפול התרופתי נעשתה בעקבות זה שאין מספיק מידע ומחקרים שנעשו בנשים הרות שנטלו את הכדורים מהדור החדש במהלך תקופת ההריון דבר שעלול לסכן את העובר. אודה לך על תשובתך בהקדם. האמא הדואגת.

לנטע תמיד יש מילה של אזהרה כאשר מקבלים תשובה לגבי בטיחות בהריון, אבל נראה שהתרופות הללו בטוחות בהריון. שלושה חודשים הם פרק זמן קצר ולכן התופעות עלולות לחזור די מהר, יורדים במינון באופן הדרגתי, בסך הכל אין מה למהר, כל שבוע שבועיים בחצי מינון עד להפסקה. התרופה "מתנקה" מהדם מהר מאוד תוך מספר ימים. בדרך כלל התרופה עשויה לעזור גם בפעם השניה למרות שלעתים התגובה איטית יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר.קראתי כי התרופה רמוטיב מעלה את רמת הסרוטונין במח בדומה ל-SSRI. אם כך,האם היא יעילה גם לטיפול בהפרעת חרדה חברתית קלה?

לאייל באופן עקרוני אתה צודק בשאלתך והרמוטיב עשויה להפחית חרדות. אין עבודות מבוקרות אשר בדקו את הנושא של חרדה חברתית ולכן אין תשובה בדוקה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת בחרדה ודיכאון כיום בפפפפבוקסיל נוסף לכך בתרופות שינה האם יצאו לשוק תרופות חדשות לשינה? תודה מאד מראש

לאחרונה יצאה תרופה חדשה לאינסומניה בשם Roserem) Rameteon) שהיא תרופת השינה הראשונה שבוודאות איננה גורמת לתלות או התמכרות ולכן ניתן לקחת אותה ללא הגבלת זמן. אבל- 1. עדיין לא הגיעה לארץ. 2. אסור לקחת אותה עם פבוקסיל (עם שאר נוגדי דיכאון וחרדה- אין בעיה).

לקריסטל הסטילנוקס והנוקטורנו הן תרופות השינה החדשות ואינן גורמות להתמכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

לאחר כמה זמן מהפסקת ויפאקס הוא יוצא לגמרי מהגוף? לאחר כמה זמן מהפסקתו חוזר החשק המיני לגמרי? ולאחר כמה זמן מהפסקתו עובר קהות החושים מהאדם?

לניר הגוף מתנקה מוויפקס תוך מספר ימים. תופעות הלוואי נעלמות תוך שבועיים שלושה בדרך כלל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב , הילד שלי התחיל מזה שבועיים לקבל פבוקביל 5 מ"ג חצי כדור בערב . בהתחלה הוא נטל את התרופה עם חלב אך בקושי הוא משלים את הכוס מאחר והוא מרגיש טעם מר . החלפנו לו לסוגי מיץ שונים אבל גם בקושי , ולפעמים נשאר בכוס קצת שזה התמצית אולי של התרופה ? שאלותי היא : האם ניתן לתת לו את התרופה במשך היום בלי שהוא ירגישו (עם האוכל) ? האם ישתופעות לוואי לתרופה ? תודה מראשעל תשובתכם בכבוד רב ניק

לניק אין בעיה לתת את הפבוקסיל במשך היום ועם אוכל. לגבי תשובות יותר מפורטות תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים, אני מומחה לפסיכיאטריה של מבוגרים בלבד. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני שבוע הייתי רוצה רק לישון החל מאתמול אני לא יכול לנוח לרגע - אני בהיפר - טורים גבוהים !!! אני לוקח דפלפט - בעיקר למיגרנה המינון שלו - 97 מתוך 100 בדם אני לוקח גם רמרון - מירו . וכרגע בגלל קשיים בעבודה ובחיים ניקלעתי למצב של חוסר שליטה - היפר היום בערב לקחתי שני ואבן ואחרי זה רצתי 6 קילומטר ועדיין אני לא עייף מה עושים ??? יש לי בארון תרופות פרפנן ( לקחתי בעבר ! ) האם זה הולך ביחד עם דפלפט ומירו .? אין רופא פסיכיאטר מהיום למחר ואני עובד ( קשה לי לתפקד בעבודה במצב זה ) ומשלם מזונות. דוקטור - הצילו מה עליי לעשות ????????????????. בתודה מראש !

לאבי, הפרפנאן בהחלט יכול להרגיע ולהוריד את הטורים הגבוהים. ואין שום בעיה לשלב את הפרפנאן יחד עם רמרון ודפלפט. או, שתפנה לרופא פרטי. בדר"כ רופא פרטי מקבל מהיום למחר. תרגיש טוב מיכל

רמרון (מירו) היא תרופה נגד דיכאון. ביציאה ממצב דיכאוני יש עליה באנרגיה. ייתכן שזה המצב, אבל ייתכן שאתה במצב מאניפורמי כתוצאה מההשפעה של הרמרון ואז אתה פשוט צריך להפסיק אותו. לא ברור מהודעתך ממי קיבלת תרופות אלה ומה האבחנות. אם יש לך מניה דפרסיה אז אסור לך לקחת נוגדי דיכאון משום סוג. פנה לבדיקה של פסיכיאטר. אם הפסיכיאטר שלך לא זמין וזה נראה דחוף ניתן לפנות לחדר מיון.

לאבי תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, ואכן הדבר החשוב ביותר הוא להגיע לרופא ואם צריך אז בחדר מיון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, מהן תופועות הלוואי כאשר מפסיקים לקחת טגרטול? אחי,בן 15, לקח קודם כדור ביום - חצי בבוקר וחצי בערב וכעת לוקח חצי ביום על מנת לנסות להפסיק. (הוא לקח טגרטול במשך חצי שנה בשל חשש לציקלוטמיה ולפני שבוע הוא והרופא שלו החליטו לנסות להפסיק). 1) כמה זמן עליו לקחת חצי כדור עד שיוכל להפסיק? 2) הוא מתלונן על כאבי ראש בשבוע האחרון בעקבות המעבר לחצי כדור. בנתיים אקמול עוזר.. האם כאבי הראש זו תופעה ידועה? 3) אילו עוד תופעות לוואי ידועות? 4) האם ייתכן שינוי מצב רוח קיצוני בשל הפסקת התרופה כבר בשבוע הראשון? תודה מראש ושבוע טוב

לאורמה להפסיק תרופה כיוון שאינה מועילה זה תמיד טוב. אני באמת מקווה שזה בזמן הנכון וגם יהיה לטובה. איני מכיר תופעות של הפסקת טגרטול, אני מקווה שהשינויים במצב הרוח הם לא בגלל הירידה במינון וצריך לחכות ולראות עוד כמה ימים. כל טוב דר' גיורא הידש

דור,היי אני רואה שאתה עונה פה הרבה. אשמח לדעת מי אתה.....סתם מסקנות ותהייה. תודה

מיכל דור הוא משתתף וותיק בפורום, עם ידע ענק בפסיכיאטריה והמון טוב לב, משקיע המון מזמנו כדי לעזור לכולנו. תודה דור. תמי.

האם דור הוא פסיכיאטר מתמחה או למד רפואה או פסיכיאטר בעילום שם כפי שאני חש?

האם לוסטרל הוא גם אנטי חרדתי נוסף להיותו אנטי דפרסיבי? כמה זמן יחלוף עד שהשפעת התרופה תורגש במלואה, ומדוע בעלון המצורף נכתב ששתיית אלכוהול עלולה להיות מסוכנת, מהן הסכנות? בברכת יום טוב ובריאות לכולם תודה רבה

1. לוסטרל הוא גם אנטי-חרדתי עבור כל הפרעות החרדה. 2. ההשפעה מתחילה אחרי שבועיים עד חודש ומגיעה לשיא אחרי 3 חודשים. 3. היצרן כתב את האזהרה הזאת אך לא מנמק מדוע. את מוזמנת לשלוח את השאלה לחברת פייזר. אם תקבלי תשובה- תעדכני אותנו.

לסמדר תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סובל מדי כמה ימים מעין התקף חרדות ואיבוד ריכוז המבט, לפסיכיאטר שלי אין תשובה לעניין, וזה קשה לעבור את זה כל פעם, מעין מיני התקף פסיכוטי שעובר בשינה, אבל עד שאני נרדם יש קשיים על קשיים והחרדות נוראיות, אני מחפש תשובה כבר שנה ומעלה, ולאט לאט לומד את העניין, את התופעות, הרעש שאני שומע בראש שזה קורה, הבטחון שמסתכלים עלי, הבטחון שאני משדר את המחשבות שלי לכל אחד שעובר בסביבתי, ושאר סיוטים שקשורים בחשיפה לתקשורת משודרת וכתובה, ואני אובד עצות, מה לעשות? מה לקחת? איזה כדור יציל אותי מהמוות הזה, שאני מסתגר בבית בגללו?

לנמרוד הייתי קודם כל בודק את ההיבט הגופני, כדאי להבדק אצל נוירולוג. כל טוב דר' גיורא הידש

לא ציינתי שאני חולה סכיזופרניה, מטופל בתל השומר כבר שנתיים.

הבעיה שלי היא כזאת. מגיל מאוד קטן לא היו לי חברים. בילדות לא ממש נמשכתי לאנשים אחרים. הייתי די גדול ודי שמן והחברה דחתה אותי. גם אני מצדי לא עשיתי שום דבר בשביל להתקרב אליה. ככה עברתי את רוב החיים שלי. מצד אחד בסוג של פחד מהחברה, שהיא עוד יותר תדחה אותי ותצחק עלי. מצד שני, גם לא היה שום פחד פיזי מהחברה. הייתי מאוד גדול והיה מאוד קשה לפגוע בי פיזית. עכשיו הוא השתנה, בעקבות הדיאטה שעשיתי, חזרתי לגדול נורמלי. התאמנתי בחדר כושר והתחלתי להראות ממש טוב. אני אוהב איך שאני נראה לדעתי אני נראה מדהים , והחברה מקבלת אותי. מעריכה אותי,בונות עושות לי עיניים ובנים מקנאים בי . אני עובד כסוכן מכירות ונורא מצליח בתחום. על פניו התגברתי על הביישנות שלי מהילדות ומהפחד מהחברה. אבל זה רק על פניו. בתוכי אני עדיין אותו ילד מפוחד ודחוי שמפחד מהחברה. מפחד מאנשים ונלחץ מכל סטואציה לא נעימה חברתית. כלפי חוץ יש לי משחק ענק של אדם בעל ביטחון עצמי מלא וחזק אבל בפנים. אני מלא פחדים,חסימות חברתיות וביטחון עצמי רעוע, פחד מפגיע פיזית. כי עכשיו אין לי כבר יתרון שהיה לי בילדות של גודל פיזי משאר בני גילי,שגם זה מעיק עלי.-אני כמובן התאמנתי בחדר כושר ואני יחסית חזק פיזית. אני מעל 180 ושוקל כ90 קילו. דבר שהכי מפריע לי, זה ביטחון עצמי הפנימי שלי(ביטחון עצמי חיצוני יש לי מספיק) אבל הביטחון עצמי הפנימי הוא נורא רעוע, דבר שכמובן משליך גם על הביטחון העצמי החיצוני שלי. קל מאוד להוציא אותי מהפוקוס שלי. ביחוד ברגע שאני מרגיש איום פיזי מסויים עלי ולא רק פיזי, אני ישר חוזר להיות אותו ילד מפוחד ודחוי שמפחד מהחברה שהיה פעם. כולי לחוץ ומתנהג נורא מוזר. אבל הבעיה היותר גדולה. זה שאין לי חברים. פשוט אין לי חברים. בילדות לא היו לי חברים, כי החברה דחתה אותי. ועכשיו אין לי כל מיומנות ליצור חברויות. הייתי נורא ליצור קשרים. חברויות. לפחות שיהיה לי חבר אחד או שניים. אבל אין. יש לי ידידים בעבודה. אנשים שמעריכים אותי במסגרת של העבודה. אבל אין לי חברים. אני חושב שזה בגלל האוגיזים שהוא אצלי מושרש עמוק בתוך הנפש. כי בילדות די לא סבלתי חברה, כי כמו שאמרתי כבר היא דחתה אותי. אני החלטתי שאני רוצה להשתנות. עשיתי כבר דרך ארוכה. אבל עכשיו הגיע הזמן לפנות לאיש מקצוע. אני רוצה פסיכולוג שיכול לטפל בזה.אני רוצה להיות עם חברים. אנשים אני גר באיזור באר שבע. אני רוצה שתמליצו לי על פסיכולוגים שגרים באיזור והכי חשוב כמה זה יעלה לי. יש לי עבודה, אבל עדיין. חשוב לי כמה שזה יעלה. כל המלצה תתקבל בחום. תודה. אפשרי לשלוח לי המלצות לאיי מייל:[email protected]

לחיים קראתי את מכתבך והתרשמתי מאוד ממך ומאישיותך, מהרצון לשינוי והשינוי הגדול שעשית יחד עם מודעות לקשיים ולדרך שעוד לפניך. מסיבות מובנות איני ממליץ על פסיכולוגים או רופאים בפורום, אבל אני בטוח שתצליח. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב, אני חולה בOCD סכיזופרניה ותיסמונת המעי הרגיז. מטופל אצל פסיכיאטר במינו הימי הבא: סרוקואל 250 מ"ג, אלטרול 100 מ"ג, קלונקס 2.5 מ"ג, קמדרין 15 מ"ג מעונין לדעת אם ניתן לשלב את הטיפול באלטרול עם נוגדי דכאון חדישים יותר עלי לציין שבעבר אותו רופא טיפל בי בשילוב של פאקסט עם מינון נמוך של אלטרול(40 עד 60 מ"ג ) במשך כשנתיים וחצי ולאחר מכן הופסק טיפול משולב זה. ניסיתי לעלות את מינון האלטרול ל 125 מ"ג אך לא השפיע על הOCD ורק הפסיכוזה גברה כך שבסוף חזרתי לאלטרול 100 מ"ג. עלי לציין שאני רגיש מאוד לתופעות הלוואי של תרופות נגד פסיכוזה ואפילו סרוקואל (מעל המינון המצוין לעיל תופעות הלוואי הפרקינסוניות חריפות מאד). מניסיוני העשיר רק עם לפונקס לא היו לי תופעות לוואי מוטוריות, אולם הטיפול בו הופסק לפני כ-7 שנים ואין לי כל כוונה להתאשפז ולו באישפוז יום בלבד במחלקה פסיכיאטרית על מנת שיחזירו אותי ללפונקס.ולכן מעדיף להישאר עם הסרוקואל. האם לדעתך ניתן לשלב בין נוגד דיכאון אחר שיש לו השפעה על OCD במינון כזה שלא יעלה את הפסיכוזה ביחד עם האלטרול, נניח אם מינון האלטרול יד ל40 מ"ג ליום. כוונתי בעיקר לפבוקסיל שעד כמה שידוע לי התוויתו העיקרית טיפול בOCD וטופלתי בו בעבר ביחד עם נוגדי פסיכוזה ישנים ולאחר זאת וגם לאחר מכן עם לפונקס דרך אגב: באיקסל ובאסכטלופראם מעולם לא טופלתי. תרופות שחסרות כל השפעה עלי: סרטרלין,ליתיום,טגראטול,בוספאר

1. מדוע אתה מקבל וגם רוצה להישאר עם האלטרול? בגלל שהוא גורם לעצירות? התרופה הטריציקלית היחידה שהוכחה כיעילה נגד OCD היא אנפרניל (מרוניל). אלטרול תרופה מאד חזקה אבל נגד דיכאון ולא נגד OCD. מכיוון שגם אנפרניל גורם לעצירות, ואצלך, זה כנראה יתרון, אז המעבר לשני הוא ההגיוני ביותר. 2. כיום ניתן לקבל לפונקס ללא אישפוז. בהרבה מרפאות נותנים לפונקס לחולי סכיזופרניה ללא צורך באישפוז. אם הסרוקוול גורם לך לפרקינסוניזם אז תשקול לעבור ללפונקס.

לדור , 1)טופלתי בעבר בשתי תוקפות שונות באנפראניל. לצערי הוא גורם לי לפסיכוזה קשה אפילו במינון של 75 מ"ג ליום. לכן הוא אינו אופציה. 2)אשמח לשימוע באילו מרפאות מטפלים בלפונקס ללא אישפוז. אני מטופל בתחנה לבריאות הנפש של משרד הבריאות.

שלום, כל נוגד דיכאון עלול לגרום לפסיכוזה, גם מהדור הישן וגם מהדור החדש. כך שבאופן עקרוני אין בעיה בשילוב של התרופות אבל הסכנה לפסיכוזה עולה ולכן לא הייתי ממליץ על תוספת של נוגד דיכאון. בדרך כלל כאשר קיימת סכיזופרניה תופעות ה OCD הן חלק מהסכיזופרניה ולא אבחנה נוספת/נפרדת מהסכיזופרניה. לכן הטיפול צריך להתרכז בסכיזופרניה לא ב OCD. במקום נוגדי הדיכאון הייתי שוקל הוספה של נוגדי חרדה כמו וואליום או וואבן. אומנם יש להם פוטנציאל ממכר אבל לעתים היתרונות עולים על החסרונות. להערכתי צריך לחשוב על ניסיון טיפולי קצר אצלך, היתרון של נוגדי החרדה שמקבלים תגובה די מיידית ואחרי מספר ימים אפשר להעריך את יעילותן. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יכול להיות שייהיה לאדם אחד גם הפרעה כפייתית OCD וגם הפרעת אישיות כפייתית?

לעדי בהחלט כן כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סובלת מריפלוקס. התחלתי לקחת רסיטל . האם הרסיטל עלול להגביר את תופעת הריפלוקס?

לגלי אני מבין שמדובר בריפלוקס של הקיבה. הרסיטל אינה מחמירה בעיה זו אבל צריך להשגיח אם יש כיב קיבה, במידה ויש חייבים להקפיד על טיפול נוגד חומצה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לרופא , הנני בחורה בגיל 49 , הנוטלת ליתיום 1050 מ"ג ליום מזה כשישה חודשים וגם פרפנן 16 מ"ג ליום . מזה שלשה חודשים אני חשה תחושות מוזרות בשרירים , למשל - כאבים בכפות רגליים בהליכה . ולפעמים יש לי דחף להזיז את הגפיים העליונות והתחתונות , וייש לי הרגשה כאילו הגפיים שלי " אסורות " . לפעמים גם הרגשת כבדות בגפיים . יש לציילן שבדיקות ליתיום בסרום הנן בנורמה ( 0.8 ) . מה עלי לעשות בנדון ? בברכה ותודה מראש סילי

כדאי שתפני בהקדם לפסיכיאטר שמטפל בך. מאוד יתכן שזו תופעת לוואי של הפרפנאן ואם התופעות מחמירות יתכן שתקבלי תרופה נוספת לביטול התופעה. פרפנאן היא תרופה מהדור הישן. התרופות החדשות הקיימות היום הן עם פחות תופעות מסוג זה, האם אין אפשרות להחליף תרופה?

לסילי תודה למנחם ואני מצטרף לדבריו, לעתים לפרפנן יש תופעות לוואי במערכת השרירים שאפשר להתגבר עליהן. בכל אופן כדאי לפנות לרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך דוקטור אני נוטל תרופה בשם לפונקס די הרבה זמן וזה גורם לי ליהיות קצת בדיכוי לא בדיכאון אלא בדיכוי העיניין הוא שמיפני סיבה מסוימת הימליצו לי ליטול גם סרוקוואל האם זה יכול לאזן אותי יותר האם המצב יכול להישתפר או האם המצב יכול להחמיר

לאריאל הסרוקוול לא עלולה להזיק, כך שאיני חושב שעלול להגרם מכך נזק. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, יש לי אבן קטנה בכלייה , שקצת מציקה. אני גם לוקחת רבע רסיטל ביום. האם רסיטל עלול להתהוות אבנים בכליות? תודה גל

לגל לא, לרסיטל אין קשר לאבנים בכליות. בכל אופן תשתי הרבה. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר' עצבנות יתר ועייפות כללית והחזרת המוטיבציה והיכולת להתמודד עם חיי היום יום במהירות וללא תופעות לוואי. בתודה ניסתי רסיטל היו תופעות מאוד קשות והפסקתי

לעופרה התרופות המקובלות הן סרוקסט, רסיטל-ציפרלקס, ואפקסור. אבל כפי שראית מניסיונך אין כדור אחד טוב מכולם ויש צורך בהתאמה אישית בין התרופה לאדם הנוטל. בהתאמה אני מתכוון שהתרופה תעזור ולא תגרום לתופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

לכבוד ד"ר הירש גיורא אני נוטלת חודש וחצי ציפרלקס 20 מ"ג אין ספק שכעת אני ממש מתחילה להרגיש את ההשפעה של הכדור מצבי מאוד ישתפר כמובן שיש עדין שינויים במצב רוח אבל עדין המצב שמים וארץ ואני מרגישה מצויין ושאני חוזרת לעצמי. אך בשבוע האחרון שמתי לב לכמה דברים: 1. שאני מאוד עייפה וזה לא משנה אפילו גם עם ישנתי 8 שעות בלילה אני קמה עייפה וגם באמצע היום "נופלת עליי עייפות גדולה. 2. התחילו לי כל הזמן כאבי ראש משהו שבד"כ אף פעם לא סבלתי. 3. מבחינה מינית גם ירד לי החשק וגם קשה לי לגמור...... מה אפשר לעשות? שיהיה שבת שלום לך ולכולם ושכולנו נרגיש טוב וניהיה חזקים.

כמה זמן את במינון 20 מג וכמה זמן היית על 10 מ"ג? או שישר על ההתחלה נתנו לך 20 מ"ג

לשרית כנראה שכאבי הראש והירידה במין הם תופעות לוואי של הציפרלקס. גם העייפות עלולה להיות תופעת לוואי של הציפרלקס אבל לא בהכרח, אפשר לנסות ליטול את הציפרלקס בערב ואז תסבלי פחות מתופעות הלוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

כתוב שם אדרונקס טובה למרגישים "ערך עצמי נמוך" כלומר לעניות דעתי למי שיש חרדה חברתית כזו שמרגיש נחות וביישן, לפי זה אדרונקס טובה לחרדה חברתית א"כ למה כתבתם לפני איזה 15 הודעות שאדרונקס לא טובה לחרדה חברתית ? ומה האמת האם טובה לחרדה חברתית או לא.

אדרונקס טוב גם לחרדה חברתית. נכון שכיום התרופות הסרוטורוגניות (סרוקסט) הן הפופולריות, אך הן הרבה פחות חזקות מ-MAOI (נרדיל, מרפלאן, פרנט) שהן הכי חזקות נגד SAD (חרדה חברתית). כמו כן, אפקסור שהוא SNRI גם הוא יעיל נגד SAD. לכן סביר שגם אדרונקס יהיה טוב למטרה זאת, עקב השפעתו על הנוראדרנלין, שיש לו בהחלט תפקיד חשוב בעניין זה.

א"כ ד"ר הידש מה דעתך לגבי האדרונקס האם הוא טוב מספיק לחרדה חברתית? ומה יותר טוב נגד חרדה חברתית רסיטל או אדרונקס?

אני נוטל זייבן חמישה ימים וכמעט לא מצליח לישון יותר משעתיים ביום. כמו כן עלה לי מפלס החרדה, דבר מדאיג מאחר וכבר עברתי התקף פסיכוטי לפני 4 שנים. בעקבות הארוע נטלתי ריספרדל שנה והארוע לא חזר, וכמו כן לא סבלתי מחרדה או כל דבר אחר. האם להמשיך ליטול את התרופה ? ע"פ המלצת הרופא עלי לקחת כדור אחד ביום במשך שבוע ואז לעבור לשניים. בימים הראשונים עישנתי פחות אבל עכשיו חזרתי כמעט לכמות הרגילה. אודה אם אוכל לקבל תשובה מהירה מאחר ורופאי קופת החולים אינם פעילים בשישי שבת.

מאחר ויש לך היסטוריה של פסיכוזה, מומלץ לקחת אך ורק בפיקוח פסיכיאטר ולא רופא משפחה. הזייבאן יכול לגרום לאי שקט גם אצל אנשים "בריאים". בכזה מקרה נותנים טיפול הרגעתי כמו אסיוול או לוריוון. אך אצלך הוא יכול לעורר את הפסיכוזה מחדש גם אם כיום אתה ברמיסיה. השאלה גם אם הסמפטומים אצלך הולכים ומתגברים או הולכים ונחלשים.

לדוד תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, כל התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לגרום לפסיכוזה, לכן חשוב שיהיה מעקב של הפסיכיאטר המכיר אותך ואולי להוסיף תרופה נוגדת פסיכוזה יחד עם הזייבן? אבל כמובן לפי החלטת הרופא. כל טוב דר' גיורא הידש