פורום פסיכיאטריה

לרופא: מזה שבוע, בעצת רופא, אני נוטלת מחצית כדור רסיטל 10 מ"ג במקום כדור שלם שנטלתי מזה שלוש שנים (בגלל תופעות חרדה שהיו לפני כן). אני חשה כובד, טשטוש.ומעט דכדוך. הכוונה להפסיק משך הזמן את נטילת הכדור בכלל. ברצוני לשאול מהן תופעות גמילה מרסיטל וכמה זמן עלולות להימשך. בתודה, רבקה

לרבקה התופעות הן בעיקר סחרחורת, מעט חולשה או טשטוש אבל יכולות להיות גם תופעות אחרות. בכל אופן קל להתגבר על התופעות, תוסיפי מעט רסיטל (1/4 כדור) והתופעות יעלמו פלאים. בכל אופן צריך להפסיק את הטיפול באופן איטי והדרגתי יותר, בסך הכל אין לאן למהר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם התרופה טרוזידיל גורמת לעליה במשקל?

יש לי שאלה ואל תעלב בבקשה, כל הזמן אתה כותב דחוף. וכל הזמן אתה שואל שאלות על תרופות שגורמות לעלייה במשקל. יש דברים יותר דחופים מזה בפורום פסיכיאטריה. עניינים של חיים ומוות. אולי כדאי לך קצת להרגע ולנסות להבין מה החשוב באמת ומה פחות חשוב? השלאה שלך לא דחופה בכלל ואנשים יכולים להלחץ כשהם קוראים את הכותרת. אני

טרזודיל היא תרופה נגד דיכאון עם השפעה מרגיעה ומרדימה. המינון נגד דיכאון הוא 300 מ"ג עם אפשרות להגיע עד 600 מ"ג ליום. לבעיות שינה נותנים 50-100 מ"ג. טרזודיל בד"כ לא גורמת לשינויים במשקל, אפילו שהיא נלקחת במינונים גבוהים. בכל אופן, יש דיווח על 4.5% שעלו במשקל לעומת 5.7% שירדו במשקל.

אני בת 30, אם לילדה בת שנתיים. נכנסתי להריון שחשבתי שאעמוד למרות החרדות שהיו לי בהריון הקודם. עכשיו זה פשוט חמור יותר כי יש לי ילדה קטנה לטפל בה. אני לא מתפקדת. אני לא אוכלת, לא הולכת לעבודה לא מתייחסת לבתי או לבעלי שמנסה להיות תומך. הגעתי למסקנה כואבת שאני לא יכולה להמשיך את ההריון הזה בשביל המשפחה שלי. אני רוצה את החיים שלי בחזרה בשביל ילדתי הקטנה שסובלת ונפגעת. אני בתחילת שבוע 16 ולכן אני לחוצה. ניסיתי לטפל בעצמי ומכיוון שזה רק הולך ומחמיר אני רוצה לדעת אם אוכל לעשות הפלה ולחיות עם עצמי כי כרגע אני ממש לא חיה.

דנה יקרה כל כך נגעת בי וכל כך הייתי רוצה לתת לך תקווה, שכן תצליחי לעבור את התקופה הקשה שאת עוברת, שגם אם עכשיו את פחות מתפקדת זה אולי רק משבר שיחלוף, ואולי כן ניתן יהיה להמשיך את ההריון וללדת. אבל מי אני שאתן לך עצות כשאת כל כך סובלת? אני הייתי במשבר קשה אחרי לידת ביתי הקטנה. משבר שנמשך כשנה. אבל הוא חלף, והיום יש לי שתי בנות שמחות ומשפחה מאושרת. האם הפלה תיתן לך הקלה או אולי תגביר מצוקה? האם לא ניתן לעזור לך תרופתית למרות ההריון, לתמוך בך עוד קצת ולעזור לך יותר בבית ועם הבת כדי שלא תאלצי להפיל את התינוק? אולי אני מגיבה כך כי הייתי בתקופה קשה בעצמי, ואולי כי היום אני כל כך רוצה הריון שלישי, למרות הפחד והזיכרון... לא יודעת. אני כותבת לך מהבטן. מקווה שהדברים האלה שלי לא מכאיבים לך או נשמעים שיפוטיים. את צריכה למצוא את מה שמתאים לך ולמשפחתך. תרגישי טוב, תמי.

ישנו פורום תמיכה של חרדות ודיכאון בהיריון- תכנסי אליו בטח תמצאי נשים במצבך אולי זה יעזור לך, מקווה שתחלימי מהר ושיהיה לך רק טוב שבת שלום

לדנה השאלות שלך מאוד קשות ונוקבות, אני בטוח שאין דרך "נכונה" לפתור את הקונפליקט אלא שצריך למצוא את הדרך הנכונה בשבילך. ההמלצה שלי היא לפנות לשיחות ולראות מה את מרגישה והיכן את עומדת בדיוק. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הצל שלי מוטל על דרכי זוהי דרך חשובה, שנוסעת קדימה כמו על גבי מסילת רכבת מובילה אותי לייעד של חיי למקום בו אוכל להיות מי שאני. ויחד עם הדרך, החזון והמסילה אני הולכת עם הצל שלי. והצל שלי מזכיר לי את אותם הימים בהם ירדתי מהפסים ונראה היה שהדרך כולה אבדה לי באותם ימים לא ידעתי שאיבוד הדרך והירידה מהפסים היו חלק כל כך משמעותי מדרכי. וכך, ביחד, הצל שלי ואני ממשיכים להתבונן בדרך שמשתרעת עוד לפני ממשיכים להתקדם בה. לעיתים גובר האור ולעיתים הצל שאופף הופך את ההתקדמות לכל כך קשה וכמעט בלתי אפשרית וגם ההתקדמות הצמיגית הזאת עצובה ומיואשת וחורגת מהפסים גם היא חלק מדרכי חלק מייעודי חלק ממני. שבת שלום, תמי.

הי תמי יקרה, שמחה לראות אותך שוב... אני תמיד מדמה את פסי הרכבת (שלך) לנסיעה בדרך המלך (נגיד, כביש ת"א-חיפה) - הומה, שוקקת, פקוקה - ולסטייה ממנה אל נתיבים שכוחי אל, שאמנם אינם סלולים היטב ומלאי מהמורות, אך לפחות ניתן לשמוע בהם את קולך-שלך (ואולי גם ניתן למצוא בצידם אי אילו פרחים שזוקפים ראש ואינם נדרסים). ואגב, כמו שכתבת, גם דרך הנתיבים הקטנים והמתישים הללו ניתן להגיע לחיפה, בסוף... אני מעדיפה אנשים כמוך (אולי גם כמוני?), שמכתתים רגליהם בדרכים צדדיות; אנשים עם צללים ועם יבלות ברגלים ותקרים בגלגלים. באופן פרדוקסלי יש להם אולי יותר פוטנציאל להיות "מוארים" (שהרי, מי מנכיח את האור, אם לא הצל?). טוב, נו, זאת סתם אמירה סטיגמטית. בכל אופן, אני שואלת את עצמי אם הצל רודף אותך או מלווה אותך, או שמא גם וגם וגם (כמו תמיד). מה את אומרת? שבת שלום גם לך, הדסה

היי הדסה כיף לראות אותך כאן. שאלה יפה שאלת- אם הצל רודף או מלווה ו/או גם וגם... אני חושבת שעם השנים פיתחתי לי מן דרך כזאת של חיבוב הצל עלי, הפיכתו לבן לוויה ולידיד קרוב, החיוני להתפתחותי לא פחות ואולי יותר משאר חלקי. אני הופכת אותו, את הצל שלי, למכשיר עבודה חשוב שלי עם עצמי ועם אחרים. ונוטה, יותר מהרגיל אולי במחוזותינו, לשתף אחרים בחוויות הצל שלי. אני חושבת שצל הוא דבר חשוב, וככל שיהיה יותר בן לוויה ופחות מפחיד כמו לוויה (סתם יצא לי כפילות לשון כזאת) כך ייטב לנפש. ואני גם סבורה, שמקור עז של יצירתיות וחוכמה מצויים שם, במחוזות הצל של נפשינו. ושכדאי לשחרר את עצמינו ואת הזולת מהאשמה והבושה הכרוכים בדיבור גלוי וביצירה מתוך חוויות הצל שלנו. לכן קיימת אצלי פנטזייה שנים על פרסום ספר, שלו אקרא "אני רוצה לספר לעולם על השיגעון שלי". אותה חוויה מטלטלת ומורידה מהפסים, השיגעון שלי, אליה התייחסתי בשיר, היא מקור כל כך חשוב להתפתחותי, ועצוב לי לפעמים כל כך שאנחנו צריכים להסתיר חוויות כל כך חשובות, אם כי כואבות, בחיינו. יחד עם זאת, גם המסילה הישירה המהירה המעשית, גם זו שעולה מהשיר של יונה וולך, גם היא חשובה, לוא דווקא במובן של להגיע יותר מהר אלא במובן של לחיות גם מתוך חיבור למציאות שבה אנו חיים, ובחיים שלנו אין מה לעשות כדי להגיע ממקום למקום הרכבת היא כלי תחבורה מהיר ונעים ובלי פקקים... כך שניתן לשלב בין פלאי המערב עם חוכמת המזרח, בין הדרכים הלא סלולות למסילות הישרות יותר, ואולי המסילה כרגע, בהקשר הנוכחי של חיי, היא ההתמחות שלי, שעומדת בפני סיום, בקרוב מאד, ואני נוסעת לשם, עוד מעט ואגיע, כשהצל שלי- איתי. זהו, אשמח להמשיך לדבר איתך, תמי.

תמי יקרה, אני ממשיכה. אני רוצה להקדיש לך שיר של יונה וולך (היא מרשה?) שלמיטב הבנתי מדבר דווקא על הקושי של לדהור ב ת ו ך המסילה, בתוך הפסים. ואולי הדהירה הזו מסיתה את הפוקוס מן הצללים והקידבגים למיניהם; אולי עד כדי געגוע אליהם? השתקפות על זכוכיות זכוכיתו של ים לבוקר לרחוש בשפות אחרות כשציונים מסויימים מאד בתעודותי הדינוזאורוס המשוחזר מתיפח איה לשדי אני מציעה את מעילי המעשיות שבי גוברת עלי למהר כמה כעת אני יודעת היטב בלבד שעלי למהר (יונה וולך) מקוה שתיהני, הדסה

תודה לתמי, את תמיד מוסיפה צבעים לפורום וגם למחשבותי הידש

שלום , אני בת 40 ,ומזה כשנה וחצי מאובחנת כ - ADD . מטופלת בראטלין. כיום אני מתמודדת עם בעיות שאובחנו כהפרעות פוסט-טראומטיות שנימשכו שנים רבות. מספר שאלות : האם יש טיפול מיוחד לנושא הפרעות פוסט-טראומטיות,האם ניתן להתגבר על כך או שזו עלולה להישאר כ"צלקת" . האם ניתן לתבוע את הביטוח הלאומי בהנחה שניגרם לי נזק ונכות בלתי הפיכים . תודה

לאלמונית אפשר לתבוע את הביטוח הלאומי על כל מחלה גופנית או נפשית. הקריטריון העיקרי לאחוזי הנכות הוא לא האבחנה אלא המצב התפקודי. ישנם טיפולים רבים בהפרעה פוסט-טראומתית אבל רובם הם טיפולים סימפטומטיים לפי התלונות שמפריעות לך כיום. ישנה שיטה הנקראת EMDR והיא יותר ספציפית לטראומה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר. לאחרונה התבשרנו כי אחי איננו יכול להתגייס לצה"ל מאחר והוא סובל מבעייה שנקראת ע"פ המונחים הרפואיים organic personality disorder. במכתב שקיבלנו מהוועדה הרפואית לא פירטו לנו מהי בדיוק הבעיה ואשמח אם תוכל לפרט ולהסביר לנו אודות ההפרעה הזו.

לעידו מדובר על שינויים באישיות שסיבתן גופנית. כלומר קיימת בעיה גופנית כמו חבלה מתאונה, אפילפסיה, מחלות זהומיות של המוח או הפרעה גופנית אחרת, המחלה הגופנית גרמה לשינויים באישיות וזו האבחנה. כדאי לפנות לפסיכיאטר בקופת חולים להמשך הטיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם שילוב של פריזמה ורספידרל הוא שילוב נפוץ? האם זה שילוב שעלול לגרום לנזק פיזי? מה לגבי שילוב של זיפרקסה פריזמה? הסיבה ללקיחה- בעיות בתפיסת עצמי

לשקד השילוב של זיפרקסה ופריזמה (פרוזק) מאוד מקובל, ובארה"ב יש כבר כדור אשר מכיל את שני המרכיבים. אין הרבה עבודות על רספרידל ופריזמה למרות שהשילוב הגיוני ואינו גורם לנזק. אני מאמין שב"שטח" ישנם רבים אשר נוטלים שילוב זה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם אפשר ליטול ציפראמיל עם מגנזיום?

לסיוון אני חושב שכן, אבל בשביל מה ליטול עודף מגנזיום? שבוע טוב דר' גיורא הידש

הייתי על ונלה+פרפנן במשך שנה שלמה. מאחר ולאחרונה הרגשתי שוונלה מעייף אותי אז נתנו לי פרטן. ביום רביעי האחרון הפסקתי לקחת וונלה ופרפנן ובמקומן לקחתי כדור אחד של פרטן (5מ"ג). כעבור שעה הרגשתי שאני מתמצאת בזמן, שוכחת דברים שאמרתי אחרי 3 שניות בערך מהזמן שדיברתי. לכן, אתמול שתיתי רק חצי כדור מהפרטן. ועברתי ליד חנות של בעלי חיים וראיתי ראש של נחש ונבהלתי מכל דבר. ופתאום כל דבר שאני רואה נדמה לי כראש של נחש ואני נוטה להיבהל בקלות. מדוע אני נבהלת בקלות רבה איך הפרטן עושה את זה ? דבר שני, היום וגם עכשיו אני רואה את אימא שלי כאילו פגועה ממשהו והיא מדאיגה אותי נורא. היא אומרת שהכל בסדר אבל היא ממש מדאיגה אותי ואני רוצה להיות לידה כדי לדעת מה קורה איתה. בגלל שהיא מסרבת ומנסה להרגיע אותי, אני מאולצת מול המחשב ולא יודעת מה לעשות כי עוברות לי כל מיני תרחישי אסון שעלולים לקרות לה ואני לא יכולה להמשיך כך. אני מודאגת מאוד ואני לא מצליחה להתרכז בשום דבר כרגע. יש לי מחשבות לגביה שנורא מבהילות אותי. אני לא יודעת מה לעשות ? אולי תנחם אותי שתאמר לי שהפרטן גורם לזה אבל אולי הפרטן לא גורם לכל זה והכל אמיתי והיא באמת מצוקה ופגועה אבל לא מספרת לי כדי לא להדאיג אותי עוד יותר. אנא זה מאוד חשוב לי.

למירי יש כאן בילבול גדול. הפרטן ניתן נגד תופעות לוואי של פרפנן ולכן אין מקום ליטול פרטן בלי פרפנן. בכל אופן איני מבין מדוע הפסקת את הטיפול עם וונלה ופרפנן. לכן אם הפסקת את התרופות ללא התייעצות עם הרופא אז כדאי לחזור לרופא ולהוראות של הרופא. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אתה קלעת בול. באמת נאמר לי לקחת את ההפרטן ביחד עם הפרפנן. ובאמת הפסקתי את הפרפנן על דעת עצמי ולקחתי רק פרטן. מה ההשפעות של הפרטן בלי הפרפנן ? אני מרגישה נבהלת בקלות מכל שטות ודואגת מדברים משמעותיים ביותר וגם שוכחת כל דבר שאני רואה ושומעת כעבור מס' שניות בלבד. האם זה יכול להיות סימפטומים של השפעת הפרפנן ?

רציתי לשאול האם אחת מתופעות הלוואי של הפריזמה הן כאבי ראש לעיתים תקופות?

ללילי כאבי ראש עלולים להיות תופעת לוואי של פריזמה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב רציתי לשאול - אני מטופלת כרגע ברספרידל ומודל בשילוב של שניהם . בקרוב אצטרך לעבור לזיפרקסה - הסיבות כרגע לא חשובות. ולכן שאלתי היא - האם התאבון יגבר בעקבות הזיפרקסה יותר מאשר משילוב של רספ' ומודל? כלומר האם בעקבות הזיפרקסה אמשיך לעלות במשקל - כי ידוע שתרופה זו מאוד מעלה במשקל ומגבירה את התאבון, אני מודאגת ומפחדת מהשמנה מעבר למה שעליתי עד היום. שאלתי השניה ? האם הזיפרקסה גורמת לעייפות ? אני יודעת שזה תלוי במינונים אך מאיזה מינון זה מתחיל להשפיע על עייפות ? האם דיקינט יכול לעזור לתופעת לוואי של עיפות שנגרמת מזיפרקסה? תשובתיך מאוד חשובות לי ואני ממתינה להן. בתודה מראש שירת

לשירת לצערי זיפרקסה עלולה לגרום בשכיחות גבוהה יותר לעליה במשקל והיא גם מרגיעה (אני מנחש שזו הסיבה שבחרו בה) ולכן עלולה לגרום גם לעייפות. יחד עם זאת לא תמיד! ישנם רבים שלא סובלים מעייפות או עליה במשקל בטיפול עם זיפרקסה, כך שעד שלא תנסי לא תדעי, כנ"ל לגבי המינון, כמובן שככול שהמינון גבוה יותר כך גם הסיכון לעליה במשקל ועייפות רבים יותר ולכן מומלץ לעלות במינון באופן הדרגתי. אין צורך בדקינט עם זיפרקסה והוא אינו מועיל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בחור בן 35 ללא בעיות בריאות מיוחדות עם זאת, לפני כ 6-7 שנים לאחר תקופת מתח קשה של גירושין התחלתי לסבול מכאבים בצוואר, בגב ולפעמים בפרקים ובנוסף מכאבי ראש חזקים כפעמייים בשבוע. במקביל, עם תופעת הכאבים הכרונים, החלו לי חרדות התרחקות מהבית ואני נמנע מלישון מחוץ לבית או לנסוע מחוץ לגוש דן. באחרונה הייתי אצל ראומטולוג שאמר שאני סובל מפיברומיאלגיה וכאב כרוני והמליץ על אלטרולט. במקביל הייתי אצל נוירולוג שאמר לי שבשל החרדות הרבות כדאי לקחת ציפרלקס והציע שאתחיל עם האלטרולט ולאחר שבועיים אוסיף גם ציפרלקס. התחלתי לפני 3 ימים עם חצי אלטרולט כל ערב לפני השינה - 5 מ"ג. ברצוני לשאול : 1. כדקה שתיים לאחר לקיחת החצי אלטרולט אני מרגיש מיד גירוי בשפה ובקצה הלשון. כאילו קצת שורף ורדום או נפוח בשפה ובקצה של הלשון. התחושה הזאת נמשכת אחר כך במשך כמה שעות לאחר שלוקח. כך כבר 3 ימים. האם זה יכול להיות אלרגיה לכדור? האם זה נשמע מסוכן או חריג או דורש קביעת תור לנוירולוג והפסקת הכדור? 2. האם טיפול משולב של אלטרולט 10 מג ( אני אמור לעלות ל 10 עוד שבוע ) לפני השינה ובמקביל ציפרלקס 10 מג בבוקר במשך כמה חודשים הוא טיפול הגיוני למצב של חרדה וכאבים כרוניים? האם זה לא עודף כדורים ומסוכן או בעייתי? 3. החצי אלטרולט גרם לי בימים האחרונים לעייפות כבדה. האם יש סיכוי שזה יחלוף? תודה רבה

לאלון לגבי השאלה הראשונה, בודאי שאין זה מהאלטרולט, ואפשר להרגע. בדרך כלל לפיברומיאלגיה הטיפול הוא בנוגדי דיכאון כמו אלטרולט וציפרלקס, בדרך כלל (ואיני מכיר את הרופאים שהיית אצלם) רק הפסיכיאטרים מכירים מספיק טוב את התרופות הללו ולכן כדאי להיות בטיפול אצל פסיכיאטר. בקשר לטיפול, אומנם אין סתירה בין שתי התרופות אבל אני מעדיף תרופה אחת במקום שתיים, יתכן שכדאי לשקול גם את הצימבלטה שהיא יעילה גם למצבים נפשיים וגם לתחושות גופניות כמו כאב. אבל כאמור, הייתי ממליץ להתייעץ עם פסיכיאטר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, לפני שנים עברתי תאונת דרכים בה ישבתי ליד הנהג, והגעתי למצב בו נסגר עליי הכיסא והחגורה וגופי עף על ברכיי ולא הצלחתי להתרומם ולנשום התאפסתי באותו רגע על עצמי ואף דיברתי עם עצמי שאני חייבת לנשום ולהסדיר את נשימתי שמא אאבד את ההכרה. צוות האמבולנס חילץ אותי והוביל אותי לחדר המיון שם בדקו אותי ואובחן זעזוע מוח ופריצה צווארית. מאז עברו מספר שנים בם התעסקתי וטיפלתי בפגיעה הפיזית שממנה סבלתי וסובלת כל יום בחיי, ולא התייחסתי לפגיעה הנפשית ולא טיפלתי בה כי האמנתי שעם הזמן הנפש תתרפא ולא קרה הדבר.. לאחר המלצות לפנות למומחה פסיכאטרי עקב חרדות מנסיעות והפסקת הנהיגה לחלוטין והיווצרות של חרדות שהתרבו עם השנים, חוסר תאבון, יובד בפה, לחץ בבטן והרגשת מועקה שהחמירה לא רק בזמן נסיעות, וחוסר התלהבות וחשק לכלום, אי רצון יותר בהגשמת חלומותיי והגשמה עצמית ושאיפותיי שהיו קודם לתאונה נמוגו.. חלומות וסיוטים עם תאונות.., רציתי רק שקט ללכת לעבודה ולחזור בלי סיכונים ונסיונות בחיים..הופניתי לפסיכיאטר מספר פעמים והתחמקתי מכך עד שהרגשתי כי אני מתמוטטת.. מאז מספר חודשים מטופלת בפאקסט 20 מ"ג. זהו סיפורי בקצרה בגדול. אומר שבשנים אלו היו לי חלומות על תאונות שאני עושה וכן תאונות עם אנשים שקרובים אליי.. חלומות על כך שמצבי הפיזי החמיר ואני עומדת להיפגע בחלק האחורי של גופי בו נפגעתי כמו למשל עמוד שעומד לפגוע בי מאחור ועוד..ומתעוררת בבהלה וקושי לנשום כאילו זה אמיתי.. ועם הפאקסט אני עדיין חולמת ומתעוררת משינה אך ללא דפיקות לב ובהלה. שאלתי היא לגבי חלום מסוג אחר מעט שהייתי רוצה להבין האם גם הוא קשור לתאונה אותה עברתי. מאז התאונה ועד היום יש לי חלומות שאיני מתעוררת מהם בבהלה כמו מהאחרים אבל הם מציקים לי מעט. בחלום מסוג זה אני נמצאת במקום מאוד קטן למשל כוך/מערה קטנה/מקלחת קטנה מאוד עם עדים רבים וכדומה בם אני מתקשה מאוד לנשום ונשימתי מאוד כבדה וקשה עד להרגשה מאוד לא נעימה בחלום של חוסר אוויר, אין לי ביום יום בעיות נשימה, או משהו דומה. חשבתי על זה ואמרתי לעצמי שאולי יש קשר בין המצב בו הייתי ברכב עם קושי רב לנשום לבין ההרגשה שיש לי בחלומות הללו כי זה מזכיר לי מעט את הסיטואציה ברכב. מהי דעתך על כך? האם יש קשר בין השניים? למרות שאני נוטלת פאקסט והוא מאוד עוזר לי ומרגיע את דפיקות הלב.. והמצב החרדתי ביום יום ובשינה...

קרן יקרה את מתארת מצב כל כך קשה של התמודדות עם חרדה ועם הטראומה של התאונה הקשה שעברו גופך ונפשך. נראה לי שהחלום משקף את המצב הנפשי שלך- אז והיום, את תחושת המחנק שחשת אז כשהיית לכודה ברכב, ואולי גם את תחושת המחנק היום מול החרדות החונקות אותך. מאחלת לך שתצליחי להחלץ מהתחושות הקשות אותן את מתארת ולמצוא שלווה נפשית ושמחת חיים. מאחלת לך שתדעי לרפא את נפשך כפי שגופך נרפא וירפא. ושיהיו לך חיים מאושרים, אמן. תמי.

תמי מתוקה, תודה על העידוד, לפעמים זה עושה טוב בלב כשניראה שמישהו מבין את נפשך. אומר שקודם לכל זה הייתי אדם מאוד מאושר כל דבר קטן היה גורם לי להתלהבות, הערצתי את החיים ותמיד הרגשתי שהחיים הם מתנה וצריך לנצל אותם ולסחוט כל דבר בם, למדתי והצבתי לי תמיד מטרות והגשמתי כל חלום שהיה לי, האמתי בעצמי תמיד והאמנתי במשפט שכל מה שארצה יהיה לי וייתגשם. כיום לאחר כל מה שעברתי, התיק הגדול הזה גרם לי לראות את החיים בצורה הקשה שלהם, לשרוד את היום שיהיה יום טוב.. ללכת לעבודה ולחזור הבייתה, לאכול טוב ולנסות שיהיה נחמד, מאז מתקשה להאמין שיבוא יום ואראה את יופי החיים כמו אז ושאוכל להגיע לרמת אושר והתמימות היפה שהייתה לי כלפי החיים, מרגישה שקיבלתי מאז את הצד הרע של מטבע החיים והצד הטוב נמחק לי. כיום עם הטיפול בכדורים מרגישה הקלה מסויימת ומנסה להנות מעט ממש שאפשר.. ישנם רגעי אושר קטנים אך הרוב קשה יחסית לעומת פעם.. בעבודה ועם הקרובים אליי..אך לא מאמינה שאי פעם חיי יחזרו להיות כפי שהיו בעבר..לא פיזית ולא נפשית.. עצוב לי לחשוב להגעתי לעומק כזה של ההבנה המוחית של החיים ולהבין שעלינו רק לנסות לשרוד בם.. לעבוד.. לאכול לשתות ולהיות קצת עם החברים והמשפחה.. בזוגיות המצב גם לא קל כמובן.. כי שם הכל מתגלה..

תמי מתוקה, תודה על העידוד, לפעמים זה עושה טוב בלב כשניראה שמישהו מבין את נפשך. אומר שקודם לכל זה הייתי אדם מאוד מאושר כל דבר קטן היה גורם לי להתלהבות, הערצתי את החיים ותמיד הרגשתי שהחיים הם מתנה וצריך לנצל אותם ולסחוט כל דבר בם, למדתי והצבתי לי תמיד מטרות והגשמתי כל חלום שהיה לי, האמתי בעצמי תמיד והאמנתי במשפט שכל מה שארצה יהיה לי וייתגשם. כיום לאחר כל מה שעברתי, התיק הגדול הזה גרם לי לראות את החיים בצורה הקשה שלהם, לשרוד את היום שיהיה יום טוב.. ללכת לעבודה ולחזור הבייתה, לאכול טוב ולנסות שיהיה נחמד, מאז מתקשה להאמין שיבוא יום ואראה את יופי החיים כמו אז ושאוכל להגיע לרמת אושר והתמימות היפה שהייתה לי כלפי החיים, מרגישה שקיבלתי מאז את הצד הרע של מטבע החיים והצד הטוב נמחק לי. כיום עם הטיפול בכדורים מרגישה הקלה מסויימת ומנסה להנות מעט ממש שאפשר.. ישנם רגעי אושר קטנים אך הרוב קשה יחסית לעומת פעם.. בעבודה ועם הקרובים אליי..אך לא מאמינה שאי פעם חיי יחזרו להיות כפי שהיו בעבר..לא פיזית ולא נפשית.. עצוב לי לחשוב להגעתי לעומק כזה של ההבנה המוחית של החיים ולהבין שעלינו רק לנסות לשרוד בם.. לעבוד.. לאכול לשתות ולהיות קצת עם החברים והמשפחה.. בזוגיות המצב גם לא קל כמובן.. כי שם הכל מתגלה..

שלום לך ד"ר הידש היקר מה שלומך? אני מתנצל על אורך מכתבי אני מטופל בסרוקסט מזה כמה שנים טובות בשנים הראשונות הייתה לתרופה השפעה יותר טובה לאחר פעם ניסיון הפסקה הוחלט להחזיר את הסרוקסט. הרגשתי הייתה מאוד טובה והוחלט לקחת את הסרוקסט רק 4 פעמים בשבוע בעקבות פרידה מחברה הוחלט להחזיר את הסרוקסט לכל יום אבל ללא השפעה מספקת ניסיתי להחליף פעם אחת לציפרלקס וסבלתי מאוד-חודש לא עזר כי הסרוקסט הפסיק להשפיע באופן מלא. אחרי כןסרוקסט שני כדורים ביום למשך 9 חודשים הייתה השפעה של 55% 60% פלוס די מצב חרדתי הוחלט ע"י הרופא ואני לחזור בהדרגה לכדור אחד של סרוקס ההשפעה של התהליך הייתה די טובה עם השפעה של 80% 75% אבל זה לא הספיק לי עם נסיגות מידי פעם במצב חרדתי ודאגנות אבל לא בעוצמות גבוהות לכן בפגישתי אתמול עם הרופא הוחלט להעלות מינון כך: יום אחד כדור וחצי יום אחר כדור אחד וכך הלאה השאלות שלי הם: --האם זה יפתור את הבעיה לפי דעתך? --הרופא אמר לי לקחת ואבן אחד ביום אם אני מרגיש נסיגה קשה האם זה בסדר גם אחרי טיפול של כמה שנים לחזור לקחת ואבן? --אם נגיד אני חווה נסיגה קשה יותר מפעם ביום הרופא אמר לא לקחת יותר מואבן אחד ביום אם אני צריך כמה בבקשה לקחת? (אני בן 25 שוקל 93 ק"ג) --איך אני מונע התמכרות של ואבן אם אני צריך לקחת אותו כטיפול קבוע? --כשיש לי נסיגה אני סובל מבחילות קשות ורצון להקיא חוץ מפעימות לב מואצות מה ניתן לעשות כדי להקל על הבחילות? --עבודתי היא שומר בלילה ככה שאני יושן ביום מתי לפי דעתך לקחת הסרוקסט כדי לישון טוב יותר? בקשתי האחרונה דוקטור הידש היא קצת חצופה אני מקווה שתסלח לי תוכל לענות לי בבקשה בפירוט כדי שאני אבין טוב יותר כי אני קורא את הדברים שאתה כותב לאנשים וחלקם אינני מבין כל כך כל הכבוד לך על פעולותיך ןעזרתך לאנשים והלוואי שיכירו בזה דתקבל אות הוכרה או משהו כזה בברכה חמה ותודה רבה שלומי

לשלומי בהחלט אפשר לחזור לוואבן וכדי למנוע התמכרות אפשר ליטול אותו מספר פעמים בשבוע, ולא באופן קבוע. אישית אני לא נוקט בשיטה של שינויים במינון של סרוקסט או תרופות דומות. אם הסרוקסט לא השפיע באופן מלא אני מעדיף להחליף תרופה, הציפרלקס לא עזרה לך אבל אפשר לנסות תרופה ממשפחה אחרת כמו אפקסור או צימבלטה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם ייתכן מצב כרוני של לחץ תמידי בצד שמאל בראש, לרבות חולשה ביד וברגל של למעלה מחצי שנה ? אציין כי אין התקפים אלא ההרגשה תמידית ומאוד מפחידה (מן עצבובים כאלו כל היום). איני יכול לחיות כך יותר ואני מתוסכל עד עמקי נשמתי (בדיקות שעשו לי לרבות MRI תקינות והרופא שלי טוענת שזה פסיכולוגי... אני מרגיש שהגוף צועק לי שמשהו לא בסדר). האם נתקלת אי פעם במצב של לחץ תמידי בצד שמאל בראש עם חולשה ונימול ביד וברגל ימין באופן קבוע ולא על בסיס התקפות, על רקע פסיכולוגי/פסיכיאטרי ?? תודה מראש, רן

לרן כמובן שקודם כל האבחנה של הנאורולוג חשובה. הגוף יכול ליצור הרבה מאוד מצבים רבים ומוזרים כתגובה למצבים נפשיים, כך גם התופעות שאתה תיארת עלולים להיות על בסיס נפשי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש האם ציפרלקס הוא נגד חרדה או דיכאון או שניהם? מה תופעות הלוואי האפשריות שלו? שמעתי שהוא עוזר ולכן אני שואלת. תודה יפית

ליפית הציפרלקס שייכת לקבוצת נוגדי הדיכאון ויש לה השפעה טובה גם נגד חרדה, רשימת תופעות הלוואי ארוכה אבל הן בשכיחות נמוכה, כך שרבים נוטלים את התרופה ולא סובלים כלל מתופעות לוואי. תוכלי למצוא את הרשימה באתרים רבים ברשת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, אני זקוקה לעזרה בחרדה והתקפי חרדה ומקבלת ציפראלקס אחד ביום עם קסאנקס האם להחליף בין קסאנקס לואבן זה בעצם לשנות טיפול ? הבנתי שקסאנקס ממכר יותר לכן אני שואלת ,קלונקס אני ממש לא רוצה למרות שהרופאה שלי מעדיפה אותו על פני כולם כי היא סבורה שהוא יעיל ליותר שעות ביום הרופאה שלי גם מסבירה לי שקסאנקס וקלונקס זה אותו דבר השוני הוא רק בזמן ההשפעה אבל בגלל ההחמרה במצבי היא ממליצה על שילוב של שניהם כשקסאנקס הוא להתקפי פאניקה וקלונקס לרגיעה כללית החיבור של "קוקטיל" הכדורים מכניס אותי ללחץ. ונראה לי שהרופאה מכניסה אותי לבוץ שאני לא אצא ממנו .אני מעדיפה וואבן על בסיס הרגשתי. שאלה נוספת ,התחלתי טיפול שיחתי עם עובדת סוציאלית מומחית בפסיכותראפיה שעובדת בבית חולים במרפאת חרדה האם זה היינו הך כמו טיפול אצל פסיכולוג קליני? מבחינת הכשרה .

קסנקס וקלונקס הרבה יותר חזקים, ובהתאמה גם הרבה יותר ממכרים, לעומת הואבן. אנחנו כאן לא אומרים ספציפית איזה תרופה לקחת כמו שאנחנו לא אומרים ספציפית לאיזה פסיכיאטר ללכת. מכיוון שיש לך כבר נסיון עם כל הנ"ל אז תבחרי אחד מהם. בכל אופן, מעבר מכדור הרגעה אחד לשני איננו שינוי בטיפול. זה אותו טיפול. כדאי שתשקיעי את האנרגיה שלך בציפרלקס שלטווח הארוך יעזור לך הרבה יותר. עובדת סוציאלית שעובדת במרפאת חרדה יכולה גם לטפל באופן פרטי. ההחלטה אם לפנות אליה תלויה בהמלצות שקיבלת ובהתרשמות שלך. את רשאית לשאול אותה אם יש לה תואר שני במגמה קלינית (בדומה לפסיכולוגים) ובאיזה שיטה טיפולית היא עובדת. להפרעות חרדה מומלץ טיפול מסוג CBT (קוגנטיבי-התנהגותי).

לשלי תודה לדור, כפי שהבנת הדימיון בין התרופות גדול במידה רבה מההבדלים, אישית אני ממליץ בדרך כלל על הלוריוון והוואבן אבל תמיד חשובה ההתאמה האישית ופחות ההבדלים התיאורטיים. מי שלמד פסיכותרפיה (לימודים של שלוש שנים) הוא פסיכותרפיסט. מעבר לכך הייתי בודק את הניסיון של המטפל המסויים, ניסיונו בטיפול בסוג הבעיה שאתה את מגיעה וכמובן ההתרשמות והאישיות של המטפל. כמובן שגם הכימיה ביניכם מאוד חשובה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לרופא שלום. מצטערת אם אני מציקה לך,שאלתי אותך בכלליות לגבי ה"רמוטיב" וטענת שיש לו תופעות לוואי כמו של הפרוזק. מהו הפרוזק (הרופא שלי טוען שזהו "כדור האושר",אך משמין נורא)?ולאילו תופעות לוואי התכוונת? תודה רבה לך.

ללינור הפרוזק היא התרופה הראשונה נוגדת הדיכאון מהדור החדש, וכמובן שישנן עוד חמש תרופות הדומות לפרוזק שיצאו אחריה. רשימת תופעות הלוואי האפשריות היא ארוכה ותוכלי למצוא אותה באתרים רבים ברשת. מה שחשוב לזכור שתופעות הלוואי קיימות בשכיחות נמוכה כך שהן לא חייבות להיות אצל אדם מסויים, ורבים נוטלים את התרופות ללא כל תופעות הלוואי. אכן יש המכנים את הפרוזק, תרופת האושר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אתה מצייו כל הזמן שאתה לא ממליץ לעלות במינון התרופות זאת אומרת שאים יש לי אוסי די ואני לוקחת פרוזק והרבה זמן וזה עוזר אל לא עד הסוף אז אתה לא ממליץ לעלות במינון תודה

לאורנה טוב ששאלת, רוב המחקרים על טיפול בדיכאון בדקו את הטיפול עם המינון המקובל של התרופה 20 מג' של פרוזק, סרוקסט ורסיטל. אם אין תגובה עליה במינון יכולה לגרום לתגובה אצל קבוצה קטנה נוספת של אנשים. אבל, הדברים שונים לחלוטין ב OCD, ב- OCD המינון המקובלים הם מינונים גבוהים של 80 מג' בהתאמה לתרופות. כך שזה מקרה שונה וטוב שעזרת להבהיר את הדברים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני ממש מיואשת. אני כל הזמן תולשת שערות. אני חוששת שאני לא אפטר מהמחלה הזו עד לסוף ימיי. אני מוכנה לעשות הכל. הכל. רק להיפטר מההרג המכוער הזה. מה עליי לעשות כטיפול עצמי ללא תרופות?

יעל, יכול להיות שטיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגנטיבי יכול לעזור , יותר טוב הוא שילוב של כדורים עם הטיפול פסיכולוגי.

קבלי קישור עם הרבה מידע בנושא: http://www.trichotilomania.info/

ישנם ספרים בנושא של CBT [טיפול קוגנטיבי התנהגותי] שבעזרתם את יכולה ללמוד לשלוט על הדחף לתלוש שיערות. אם את לא מצליחה בכוחות עצמך אז מומלץ לפנות למטפל שמטפל ב-CBT. דווקא לטריכו' התרופות פחות יעילות ואין סיבה למהר לקחת תרופות.

תודה למשיבים הידש

האים מחשבה טורדנית היא אוסי די או לא והאים להתלבט הרבה זמן האים לעשות משהו מסויים חוזרת בראשכל הזמן האים לעשות או לא ללא החלטה שמעכבת את זמני להרבה זמן

אי אפשר לאבחן אותך אחרי משפט קצר ובכלל ברשת , אתה צריך לפנות ליעוץ לאיבחון וטיפול לפי האבחון, לפי מה שאתה מתאר חוסר יכולת לקבל החלטות יכול להיות קשור גם לדיכאון .

לאודי תודה לדורון ואכן לא עושים אבחנה לפי תופעה אחת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בת 24 מוטפלת בציפרלקס מזה כ- 5 חודשים בשבוע האחרון שוב חלה ירידה במצב הרוח רציתי לדעת מה מומלץ לעשות? אני בעלת היסטוריה גנטית של דיכאונות וחוששת מפני התמכרות לתרופות מסוג זה. בתודה מראש קרן.

לקרן ראשית הציפרלקס אינה גורמת להתמכרות, כך שמהבחינה הזו את יכולה להיות שקטה. יתכן שקיימת סיבה לירידה בשבוע האחרון אבל כדאי עוד לחכות ולראות לאן הדברים הולכים. הייתי מחכה שבוע נוסף ואז פונה לפסיכיאטר המכיר אותך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ממה שאני קוראת פה הרבה נוטלים תרופות מעל שנתיים ויותר האם כל התקופה הזאת הולכים לפסיכיאטר פרטי שזה מאוד יקר.? או שהטיפול דרך פסיכיאטר של הקופה ? ואיך זה משפיע על עבודות וכו... והאם מישהו יצא מזה לתמיד ותוך איזה פרק זמן? בתודה

אילנה שלום, פסיכיאטר פרטי זה אומנם יקר מאוד אך זה רק פעם בשלושה חודשים או יותר,כך שזה לא נורא כ"כ. את יכולה כמובן לגשת לפסיכיאטר של הקופה,אך אז זה ירשם בתיקך האישי בקופ"ח.

אילנה, כל אחד והשיקול שלונראה לי שהרוב הולכים לפסיכיאטר של קופת חולים , בדרך כלל יש שיפור באיכות החיים עם טיפול פסיכיאטרי תרופתי אחרת אנשים לא היו לוקחים טיפול שלא עוזר אפילו חלקית.יש אנשים שלוקחים כדורים תקופה ארוכה ויש לתקופה יותר קצרה תלוי למה הטיפול הכל תלוי המטופל וזה דבר אישי ואין פה כללים. טיפול פסיכיאטרי לא אמור להשפיע בקבלת עבודה אלא אם את הולכת לעבוד במשרד הביטחון וכו' וגם שם בודקים ושוקלים כל דבר לגופו.

תודה למשיבים הידש

אני כותבת שוב מאחר ולא קיבלתי תשובה על כך אני לוקחת חודש ושבוע 40מ"ג רסיטל בתחילה לקחתי בשעות הערב והירגשתי מיד טוב לכן כשבוע העברתי לשעות ה11 בבוקר בערך אבל מאז אני בדיכאון ובוכה הרבה מריגשה כאבים בקיבה וכובד בלב . א. כמה זמן השפעת התרופה ב. האם יש קשר להעברת השעה ולדעתך להעביר שוב ללילה ואיך עושים זאת בלי הרבה תופעות והאם התרופה אמורה בעיקרון להשפיע על תיפקוד נאות בשעות היום ללא תופעות לוואי? מתי ארגיש קלילה ללא עייפות ועם חשק לעשות דברים ג. אני מנסה להיגמל מהקלונקס ולוקחת כבר 2 חצאי ביום מתכננת ליומיים הבאים חצי כדור ביום ואחר כך להפסיק לתמיד האם זה נכון תהליך זה? האם העלאת המניון של רסיטל ל50מ"ג תעזור ?והאם כדאי לפצל את המינון לבוקר וערב? ו

נסי לרדת מהקלונקס יותר לאט תני לגוף להתרגל לירידה תרדי ברבעים של כדור לשבוע כל ירידה ב רבע או אפילו יותר לאט הירידה האיטית תמנע כל מני תופעות "גמילה" .

1. את יכולה לעלות במינון הרסיטל או להחליף לתרופה אחרת. אבל בטוח שאת צריכה לשנות משהו. אחרי חודש וחצי היית אמורה להרגיש יותר טוב. 2. את הגמילה מהקלונקס רצוי לבצע אחרי שמרגישים בטוב. אם את לוקחת רק חודש וחצי אפשר להפסיק תוך שבוע את הכל.

לאילנה אין בעיה לשנות את זמן נטילת התרופה. ככלל אחרי כשישה שבועות אם אין שיפור אני ממליץ בדרך כלל להחליף את התרופה ולא לעלות במינון, אבל ישנם פסיכיאטרים הנוהגים אחרת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום רב אני צעירה כבת 33 בריאה בדר"כ ועוסקת בפעילות גופנית . סובלת כמה שנים ממחלת העייפות עם נוכחות של החיידק אפשטיין בר. בפעם האחרונה בה ביקרתי את רופאת המשפחה שלי ,היא רשמה לי ציפראלקס חצי כדור פעם ביום למשך חודש ואמרה שזה עשוי לשפר את הרגשתי בנוגע לעייפות ובאיכות החיים בכלל. קראתי שאחת תופעות הלוואי של הציפראלקס זה הזעה ואני סובלת מתופעה של הזעת יתר בבית השחי ומטופלת ברול של anhydrol בתכיפות של אחת לחודש. האם הכדור יגביר את תופעת ההזעה והאם התופעה חולפת ? אני חוששת מאחר ואנו נכנסים לקיץ . והאם כדאי לקחת כדור אחר תודה רבה על תשומת הלב , גל

גל, לא כולם מפתחים את כל תופעות לואי , ויש מקרים שבתחילת השימוש יש תופעות לואי וכעבור כמה שבועות הם עוברות , לכן התשובה היא לנסות ולראות מה קורה אצלך. בהצלחה.

לגל אכן דבריו של דורון מדוייקים, מדובר על תופעת לוואי שלא חייבת לפגוע בך, הציפרלקס בהחלט מומלצת לטיפול בעייפות יתר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לרופא שלום רב. בעלי סובל מלחץ דם גבוה ומטופל ע"י כדורים. לאחרונה - כחודשיים נוספו לו חרדות שמתבטאות בפחדים, סחרחורות, דפיקות לב מהירות וחוסר שקט נפשי, לפני חודש הוא התחיל לקחת כדור פרוקסטין במינון של 20 מג. יש שיפור קל אבל החרדות עדיין מופיעות. שאלתינו - האם חודש זה זמן מוקדם להשפעת הכדור, והאם במשך הזמן החרדות יעלמו לגמרי?! האם כדאי להגדיל את המינון או שיש תרופה אחרת ? אנו מקווים לתשובה מהירה. בברכה אורנה

לאורנה בחודש הראשון יש רק את ההתחלה של השפעת התרופה, והתרופה מגיעה להשפעתה המקסימלית כעבור כשלושה ארבעה חודשים, כך שזו התחלה טובה וצפוי שיפור נוסף. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם כשאדם מרבה לכתוב על עצמו (כגון תיאור חיצוני ושל מחשבות) זה OCD או BPD ? איך מטפלים בזה?

שלום, לפי תופעה אחת בשום פנים ואופן לא קובעים אבחנה, בנוסף לא בדיוק הבנתי את הסימפטום שאתה מתאר, אולי כדאי להוסיף פרטים נוספים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני כבר בחודש השישי ושותה 75 מ:ג של לוסטראל בעקבות ההריון קיבלתי ויטמינים של 1000 מ"ג של בי 12 בי 1 ובי 6 וכן ברזל חומצה פולית וסידן שאני שותה על בסיס יומיומי בעקבות המוגלובין נמוך מאוד . רציתי לשאול עים ידוע לך על איזושהי בעיה חלילה בנטילה משותפת של כל הנ"ל יחד והאים הם לא מפריעים אחד לשני תודה מראש

לרותם לפי המכתב את נשמעת ממש בסדר, תמשיכי עם הויטמינים והלוסטרל ואפשר להוסיף גם כבד וטחינה המכילים ברזל רב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

קיבלתי אבחון בו מצויין - ocd, bpd, eating disorder NOS, MDD in partial remission. רציתי לשאול מה הפירוש של "partial remission" - (לא בעברית - של הביטוי ) לאחר האבחון של הדכאון המג'ורי ומה פירוש האותיות NOS שבתוספת להפרעת האכילה. המון תודה!

אני יקרה אכן סינית לממשיכים... למיטב הבנתי, NOS זה קיצור של NOT OTHER SPECIFIED שזה אולי דרך אחרת להגיד שהפרעת האכילה אינה מאובחנת בקטגוריה מסויימת בDSM אלא זו הפרעה כללית יותר. רמיסיה חלקית- הכוונה היא ככל הנראה שיש שיפור במצב, אבל לא בצורה מלאה, רמיסיה זה מצב של החלמה, אז אולי מדובר על החלמה חלקית. זו תרומתי הצנועה והלא לגמרי מדופלמת. בטח דור והידש ידעו טוב יותר ממני לפענח את הסינית דלעיל. העיקר שתרגישי טוב, תמי.

תודה לתמי ואכן הדברים מדוייקים, את מוכנה לבחינה.... הידש

שלום אמא שלי נוטלת כבר שנים תרופות כנגד חרדות (ללא טיפול משולב של פסיכולוג או שיחות), וסובלת מהשמנה - משקל עודף של לפחות 50 קילו. בנוסף היא נוטלת תרופות כגון סימבקור, פנדיל ונורמלול ולתוספת סידן. לדעתה העליה בתלולה במשקל נובעת מנטילת התרופות כנגד חרדות, כאשר ברור לי שהיא לא אוכלת הרבה (אוכלת פחות מתפריט של דיאטה), וסובלת מקושי בתנועה. למרות התרופות היא עדיין סובלת מרמה מסוימת של חרדות ונדודי שינה. ולשאלתי- האם השמנת היתר הינה תופעה הקשורה ללנטילת התרופות, והאם ישנן תרופות חלופיות ללא תופעות הלוואי? האם ישנן בדיקות מיוחדות לבדיקת תופעות ההשמנה והחרדה שלה על מנת לתת טיפול יעיל יותר? בתודה רבה רבה מראש, שירלי

לשירלי ישנן תרופות אשר עלולות לגרום לעליה במשקל אבל לא ציינת את שם התרופה ולכן לא ניתן לעשות הכללה לגבי כל התרופות כי ישנן תרופות שאינן גורמות לעליה במשקל. יחד עם זאת עליה של 50 ק"ג זה בהחלט הרבה ואיני בטוח שאפשר ליחס את כל העליה במשקל לתרופות, גם מצבים נפשיים עלולים לגרום לעליה במשקל. בכל אופן כדאי להגיע לפסיכיאטר המטפל ולשקול יחד אתו את החלפת/התאמת הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום מבקש עזרה דחופה!!!! אשתי מתנהגת לאחר לידה בצורה מוזרה, אינה רוצה לראות אותי בביתל לא רוצה לחיות איתי יותר. אני יודע שקשה לה עם התאומים אבל כנראה שהיא גם בדיכאון לידה. האם הכתובת היא לפנות לפסיכיאטר? האם ישנה בדיקת דם שתאבחן זאת? מבקש תשובה בהקדם לפני שהמצב ידרדר יותר מדי. בתודה מראש דוד

לדוד הכתובת היא בהחלט פסיכיאטר, כיום גם אחיות טיפת חלב מודעות לקשיים הרגשיים אחרי לידה כך שהאחות עשויה לעזור לך להפנות את אשתך לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב, אני שמח לבשר לכם שנפתחה קומונה חדשה למל"מ - מתמודדים למען מתמודדים, ארגון נפגעי הנפש בישראל, מיסודו של צביאל רופא. אתם מוזמנים להיכנס ולהצטרף אליה, הפורום פתוח לכל מי שקשור איכשהו לפגיעה נפשית, או שהוא נפגע, או שמישהו אחר שהוא מכיר נפגע... תודה ויום נעים... http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=19376

בהצלחה והלוואי שהפורום יהיה בית חם ויפתח רעיונות ודברים טובים. הידש

אם תבדקו -גמילה- במילון המושגים הרפואיים (יופיע כשתקישו מושג רפואי בגוגל) תגלו דבר נורא נורא פשוט- תהליך גמילה זה כשמתפתחים תסמינים- היינו -סימפטומים- היינו מיני תופעות- מחלות וכו' שגורמות לך לרוץ לרופא. זוהי ממש ההגדרה של תהליך גמילה. 4 רופאים נחמדים בהרצליה אליהם אני רצה הלוך וחזור כבר שנה וחצי מהימים הראשונים שהפסקתי בהדרגה ובפיקוח רפואי איטומין- בטח לא מוכר לכם הצעירים- אבל זה סם נרקוטי אנטי פסיכוטי אליו הייתי מכורה 8 שנים ולקחתי אותו בכמויות כאלה שיכלו לבצע עלי ניתוח בלי להרדים אותי- הארבעה כדורים שלקחתי כל יום לפני השינה בעידודה הנמרץ של הפסיכיאטרית שלי- כבר היוו הרדמה מספקת- לא משנה- בכל מקרה- ארבעה אופאים מכובדים וממש ממש נחמדים - רופא משפחה, גניקולוג, רופא עור, ופסיכיאטר- וגם הפנו אותי לעוד רופאים- גסטרולוג ואורטופד- פשוט הייתי עייפה ומטושטשת כבר מרופאים והדרך שהם מתנסחים אלי, בלי להסתכל לי בעיניים- יודעים טוב מאוד מאוד שאני עוד ימשיך לרוץ אליהם עם תסמיני הגמילה של הגוף שלי מאיטומין, אז במקום להפסיק לכסות את התחת אחד של השני, הם ממשיכים להיות סוכנים של חברות התרופות ורושמים לי מרשמים על גבי מרשמים וכמובן מרוקנים את חשבון הבנק האומלל הזה, שכל מה שנכנס אליו זה קיצבת נכות אומללה- כי אפילו לעבוד נאלצתי להפסיק בגלל שלא היה לי שכל להכנס למושג- גמילה באינטרנט הרבה הרבה קודם. ולא מספיק זה, מתעייפים ממני ושוב מעלים אותי על סם נרקוטי- הקלונקס ידידנו הטוב והותיק. איך אפשר לסרב לקלונקס למרות שא ממש אומרת לרופאה בקול רפה ובשארית כוחותייך - אבל אני לא רוצה להתמכר שוב לקלונקס- אבל ג'נקי נשאר ג'נקי, ובאמת זה נאמר בקול רפה כבמחשבה עולות שוב אותן תחושות נהדרות קלונקסיות של רוגע אחרי שאת לוקחת חצי מיליגרם ומדליקה סיגריה, והסם מתחיל להתמסמס לך באיברים ולשתק את המחשבות הדוהרות. חבר'ה, תחזקו אותי- כיתבו לי חיזקי ואמצי- כי איש מקצוע רציני ביותר בארץ- שהוא בסך הכל חבר טוב- אמר לי אתמול- כל התופעות הנוראות שמטריפות אותך כבר כל כך הרבה זמן- זה בדיוק כמו תופעות של גמילה מקוקאין. מה יהיה עם ארבעת הרופאים הנחמדים- כשהייתי בתור לזריקת הקלופיקסול שלי, בל"ג בעומר- עלתה לי מחשבה פשוט להכניס אותם ביחד למונית ולשלוח אותם לכמה ימים למיון בשלוותה, אולי אפילו איזה שעה קשירה למיטה, אין צורך ללילה שלם, ואז נבהלתי מהמחשבה כי אולי זה קצת פסיכוטי מחשבה כזאת ואמרתי לאחות - אנא הזריקי לי מהר, וסיפרתי לה על המחשבה, והיא צחקה והרגיעה אותי שאולי אני קצת יותר מידי נבונה לרופאים הללו- ודיברנו על כדורי קמח שהם היו צריכים לתת או פשוט לתת לי כמה ימי כיף במוסד גמילה, מה לא מגיע לי, אני לא משלמת קופת חולים? אני אוהבת אתכם ואני נקייה לקלונקס כבר שבוע. ההרגשה כל כך טובה שזה היה שווה כל רגע של סבל מאז שהתעוררתי מההרדמה של האיטומין בסוף ינואר 2005.

יש לי הצעה דומה עבור הפסיכיאטרים. הרי שלב הכרחי שכל פסיכולוג מנפנף בו עד סוף ימיו המקצועיים זה השלב בו הוא עצמו עובר "טיפול" נפשי כדי שיוכל לדעת ממקור ראשון מה זה טיפול. מעניין שהם תחמו את אותו שלב שיתופי שלהם עם עולם ה"פציינטים" דווקא בחלק הכי נעים בו שוכבים המטופלים על מיטת עור (?!) נוכחותו וקולו המרגיע והמרדים של המטפל מאחור עוזר להם להיזכר בזיכרונות האוננות הנעימים הראשוניים שלהם/נו. אני מציע להרחיב מעט כאן. הכיוון הוא נכון רק שחבל שהוא כה מצומצם. לדעתי מה שמותר לפסיכולוגים חובה שיכול גם על פסיכיאטרים ואם הפסיכולוג שוכב על מיטת הטיפולים גם הפסיכיאטר מותר לו שישכב מעט על מיטת הקשירה וה"ריסון". מה יש? למה לא? אני מציע כשיטת לימוד אצל כל מי שפונה להתמחות בפסיכיאטריה קשירה של כמה שעות ביום (אתם רואים אני לא איזה חולה נפש אכזר) למיטה במשך שבוע בו הוא יטופל בדיוק כמו כל אחד אחר שאושפז בכפיה בלי הנחות ובלי להיתפנק ושיגיד תודה שאני פוטר אותו מהתיק של קבלת תרופות ומכות. אלה אם כן יתברר שזה מאסט. אני מבטיח לכם שאם יכניסו בתור ניסוי אדם בריא, פסיכולוג אפילו, להליך של אישפוז בכפיה אני בספק לגבי היכולת של הצוות לאבחן מישהוא כזה כבריא...הוא יכנס למטחנה ולחלוקת התרופות (באנגלית תרופות וסמים זו אותה מילה והם יודעים על מה הם מדברים). כל מי שהגיע בעצם לאישפוז בכפיה צריכים לטפל בו ככזה כי הרי "הוא לא הגיע אלינו ככה סתם" נכון? מיילא להיסתכלות אולי מגיעים "סתם" (גם לא תמיד) אבל לאישפוז בכפיה? מה פתאום וגם אם כן...צריך לכסות את התחת של מי ששלח אותו לכאן שזה בדרך כלל הבוס לא (הפסיכיאטר המחוזי)... שלמישהוא יהיו ביצים לומר שמאושפז מסויים בכלל לא צריך ליהיות כאן? מה פתאום. כל מי שעבד פעם בחנות יודע שעם הבוס לא מיתווכחים. אז זהוא. אני מציע ליקשור אותם. כמה שיותר יותר טוב. להם כמובן רק להם. הם יכולים רק לילמוד מיזה (שיגידו שלא למדנו כלום מהם)... T

שלום! הרופאה שלי נתנה לי מייצב והורידה לי את נטילת כדור הציפרלקס לגמרי=כלומר כרגע אני רק עם למיקטל. האם זה מצב הגיוני?המייצב יתן תוצאות ללא כדור נוגד דכאון??? אני כבר נוטלת את הלמיקטל כשבוע וחצי ולא חשה כל שינוי-מתי הלמיקטל מגיב? תודה רבה לך.

הי עינת, אם כי אני לא רופא, אלא מטופל. הלמיקטל היא תרופה מייצבת שאמורה למנוע את התנודות בין מאניה לדיפרסיה, אבל הוא לא ממש אנטי דיכאונית ובמקור בכלל נועדה לטיפול באפילפסיה. אני יכול להגיד לך גם מניסיוני האישי, שהתרופה לא ממש עזר לי במניעה של מאניה. והרופא הנוכחי שלי גם אמר לי שהיא לא הוכחה כיעילה. בברכה מיכאל

לעינת אני מניח שאת עדיין על מינון נמוך של למיקטל כי בדרך כלל לוקח זמן עד שמגיעים למינון משמעותי של לפחות 100 מג' ביום. בהחלט הגיוני ונכון לטפל עם תרופה אחת שהיא מייצבת. כמובן אם אין דיכאון או פעילות יתר ברמה מיוחדת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אז הבעיה שלי היא שאני ממש אבל ממש רוצה להיות מאושפזת במחלקה סגורה. אני רוצה להיות מאושפזת במחלקה ספציפית שגם אח שלי מאושפז שם (מחלקה ילדים ונוער). הפסיכיאטרית הפרטית שלי עובדת באותה מחלקה. אני לא יודעת מה לעשות עם הדחף הזה להתאשפז. אני הרי מודעת שאני במצב טוב (אף פעם לא אושפזתי), ואני יודעת שכל עניין האישפוז נשאר תמיד וזה ייפגע בי מעט בעתיד. אבל אני נורא רוצה להגיע לשם. ניסיתי עם הפסיכולוגית שלי לדבר על הנושא. ולא ממש הבנו מדוע יש בי את הרצון הזה (כבר חודשים שאני "חולמת" להיות שם)!. אני יודעת שזה נשמע ממש מוזר. בד"כ אנשים לא רוצים להיות במחלקות סגורות. יכול להיות שאני רוצה להכריח את עצמי להיות חולה? אולי אני רוצה בקרבת הפסיכיאטרית שמטפלת בי (אני ממש מעריכה אותה ונהנת לבוא אלייה). לא סיפרתי לפסיכיאטרית שלי שהייתי רוצה להיתאשפז כי אני לא יודעת מה התגובה שלה ואחרי הכל אין לזה הצדק. אין ממש סיבה שבגללה אני צריכה אישפוז חחח. אני מטופלת אצל אותה פסיכיאטרית בגלל שתקפו אותי לפני כמה חודשים חרדות נוראיות...הפסקתי ללכת לבית ספר. כל הזמן חשבתי על המוות והוא נראה לי כל כך קרוב כל הזמן. הרגשתי שאני עומדת למות. וכל מיני חרדות כאלה. פחדתי שאני אכשל בכל המבחנים (תמיד הייתי תלמידה מצטיינת. בעיקר במקצועות הריאלים). ולאט לאט נכנסתי ממש לחרדה ששיתקה אותי. היא עזרה לי מאוד אותה פסיכיאטרית. בכל זאת, עדיין אני מרגישה שאני רוצה להיות בטיפול יותר אינטנסיבי (מחלקה סגורה) שבה יש כל הזמן אחים/אחיות, רופאים, מטפלים, עו"ס, פסיכולוגית וכו'... אני מכירה טוב טוב את המחלקה הסגורה שבה אני רוצה להתאשפז למרות שראיתי שיש שם חדר רגיעה, חדש קשירה, וכל מיני ילדים מכל מיני סוגים (לא עם כולם ממש נעים להיות). זה עדיין לא מרתיע אותי ואני עדיין רוצה להיות במחלקה סגורה. וגם יש לי דרישות. אני רוצה להיות במחלקה סגורה בחדר משלי וכו'... מה לא בסדר אצלי? זה לא נורמלי שמישהו רוצה להתאשפז במחלקה סגורה. ים

ים יקרה הכל בסדר איתך. את רוצה משהו שמאד מובן לי, ובטח לאחרים, ואפילו מוכר לי מתקופות בהם הרגשתי חלשה ונזקקת- את רוצה מקום שיחבק אותך כל הזמן, לא רק בפגישות של שעה עם פסיכולוגית או פסיכיאטרית. את רוצה מקום שיעטוף אותך, ישמור עליך, בו תרגישי מוגנת ומטופלת לגמרי. זה שקוראים למקום כזה מחלקה סגורה, וזה שיש למקום כזה קונוטציות שליליות, זו לא הבעיה שלך, אלא של הסטיגמות החברתיות. אני לא רואה פסול במשאלה להתאשפז ולנוח מהעומס הרגשי הרב שבו את מצוייה. וחוץ מזה- אם אח שלך שם, אולי את רוצה קצת כמוהו? לפעמים הנפש עייפה מהתמודדות והיא רוצה קצת לנוח. עכשיו השאלה היא אם מחלקה סגורה במציאות היא כמו בפנטזיות, ואולי אפשר לנסות ליצור לך "מחלקה סגורה" בתנאי בית. אולי בעצם את מבקשת יותר ליווי, יותר תמיכה- מההורים, מהאנשים המטפלים בך, שיבינו שלא רק אחיך זקוק לעזרה וגם את מרגישה חולה ונזקקת. לדעתי כדאי לך לדבר על המשאלות האלה שלך בטיפול שלך, זו לא בושה, זה טבעי, וכשתרגישי יותר חזקה לא תצטרכי את הפנטזיות האלה, תוכלי להחליפן למשל באיזה אי טרופי עם ים ושמש וחתיכים... למשל. מותר לפנטז, ומותר לנסות להגשים חלקים מהפנטזיה שניתן להגשימם עם מינימום מחיר. ואכן, יש מחיר לאישפוז, למשל- מניעת גיוס לצבא, וכד', לכן כדאי לשקול טוב אם זה באמת מה שכדאי או שאת מבקשת יותר תמיכה וטיפול. תרגישי טוב, תמי.

הי ים אין הרבה מה להוסיף על דבריה היפים של תמימי, אבל אני רוצה להדגשי בפניך את המחיר הכבד, שאת אולי לא מודעת לו של אישפוז במחלקה סגורה. מעבר לזה שהאישפוז עצמו קשה ומאוד לא נעים כמו כל מסגרת טוטאלית, הרבה פחות נעים אפילו מהטירונות ומכלא צבאי, אני יודע כי עברתי גם מחלקות סגורות וגם טירונות וגם כלא צבאי, אם כי אולי במחלקה של ילדים ונוער זה יותר נחמד. אז גם לא יגייסו אותך לצבא, וזה עדיין התמודדות בקבלה לעבודה וגם בכך שבזמן שכל החברים שלך בצבא את תהיי בודדה יותר, גם לא תוכלי להיכנס למשרות ממשלתיות, גם לא תוכלי להיות רופאה, או אחות מוסמכת, או פסיכולוגית, או מאבטחת נושאת נשק. אולי תרצי להיות משהו מזה בעתיד? בקיצור, למרות שאני מאוד מבין אותך, יותר ממה שאת חושבת, כי גם לי יש לא מעט רגעים שאני רוצה לחזור למחלקה סגורה, עשי לעצמך טובה והימנעי מכך. בברכה מיכאל

כל כך כואב לקרוא את ים, וכל כך נכונה תשובתו של תמימי. גם אני זוכרת, פעמים שיצאתי לחופשת שבת מאישפוז ממושך, ופתאום התחננתי שיחזירו אותי למחלקה. אבל לקרוא ילדה כך קוראת לעזרה זה פשוט קורע את הלב.

תמימי הסבירה בצורה הטובה ביותר מה את מרגישה ולמה את רוצה להגיע למחלקה הסגורה,כדי לקבל חום ואהבה,ואני מצטרפת להצעתה,ולדברי האחרים,תקבלי מבני-ביתך את תמיכת 'המחלקה-הסגורה',תסבירי להם מה עובר עלייך,ואל תהרסי לעצמך את העתיד,כי מילא אם חייבים ואין ברירה-אז"משלמים אח"כ את המחיר"של בעיה בגיוס לצבא וקבלה למקומות עבודה וכו',אבל אם אין צורך ממשי -אז למה לך לעשות לעצמך את זה. חוץ-מזה,לפי סרטים שראיתי(איני בטוחה עד כמה זה נכון)ברגע שאת מתאשפזת ומצהירה שאינך בסדר ושאת צריכה אישפוז,אח"כ אפילו אם תירצי להשתחרר ותגידי שאת בסדר גמור ואין לך בעיה -אולי ישחררו אותך(אם התאשפזת מרצונך)אבל יכול להיות שהצוות יהפוך אותך 'משוגעת' ולא ירצו לשחררך כל כך מהר או 'יטילו בך דופי'. ושוב אני אומרת שזה אני כותבת רק על-סמך סרטים שראיתי,ואיני יודעת עד כמה זה נכון.

לים לעתים האישפוז נראה כדבר מאוד בטוח שבו אין אחריות ליומיום ואפשר "לנוח", אבל לא תמיד זה כדאי. תודה לתמי ולמשיבים ואני מצטרף לדבריהם כל טוב דר' גיורא הידש

המון תודה על התמיכה וההבנה! דיברתי קצת עם אמא שלי והיא גם להפתעתי הבינה את הרצון הזה. במקום מחלקה סגורה אז היא הציעה שאני אפגש יותר עם הפסיכולוגית שלי. שיותר ניצא ונבלה ביחד. ולהיות כמה שפחות לבד. כנראה שהרצון הזה נבע בגלל שאני רואה שבמחלקה סגורה תומכים בך (לפחות בספציפית הזאת שאחי נמצא בה). וטוב לו יותר מאשר לפני שהוא הגיע לשם. מטפלים בו שם טיפול אינטנסיבי. המנהלת מחלקה היא גם הרופאה שלו (פרטוקציה חח). והוא מקבל את מיטב המטפלים. אז אחרי הכל אני תמיד רציתי להיות פסיכולוגית בעתיד. כך שאני לא רוצה שהזכות הזאת תישלל לי. ואני תמיד ראיתי את עצמי בסוף התיכון מתגייסת לצה"ל כך שאני אשאר בבית אחרי הכל. כי מה שעושים במחלקה סגורה אפשר פחות או יותר גם לעשות בבית. ותמיד אפשר לעשות מין "אישפוז בית" חחח. אז שוב המון תודה לכולכם! אתם פשוט חבר'ה נפלאים פה, שלכם, ים

נגעת לליבי בדבריך. מאחלת לך שתתחזקי ותמצאי את דרכך האמיצה להיות מי שתרצי ולעשות מה שאת מאמינה בו. רק בריאות ואושר, תמי.

שמחתי מאוד לקרוא שהחלת בסוף להישאר בבית ולהיתמך במשפחתך - באימך,אני בטוחה שהשיחה עם אימך דרשה ממך אומץ רב וטוב שעשית זאת (יש בך הרבה יותר כוחות ממה שאת חושבת או יודעת - זה גם תמיד מה שאומרים לי). גם שמחתי שהבנת שצעד זה עלול לפגוע בעתידך - הרעיון להיפגש יותר עם הפסיכולוגית שלך נשמע רעיון טוב. בהצלחה, מישהי (שמבינה בדיוק מה עובר עלייך...)

שלום רב, אני בן 26. סיימתי לימודי תואר לאחרונה ומזה 5 שנים תוך כדי מרוץ החיים ולחץ של עבודה ולימודים אני סובל מדיכאון, שינה לא איכותית וירידה הדרגתית בזכרון ועוד. אציין כי אבי סובל מ-OCD ודיכאון ונראה לי כי קיבלתי "מתנה" גנטית זו. בחצי שנה האחרונה החריפו הסממנים וכיום קושי רב בזכרון קצר, לא מרוכז, מחשבה מבולבלת, שינה לא עמוקה, קושי להתבטא ולהתנסח בע"פ ובכתב ושאר בעיות שמתוך מודעות והכרות עצמית אני די בטוח שמקורן - בעיה נפשית ובכל מקרה הם לא היו בעבר. (אציין כי בבדיקות דם נשללה בעיית אנמיה או בלוטת תריס). אני אכן פועל לברר ולקבל טיפול מתאים (תרופתי או אחר) שישפר את מצבי כי הדבר פוגם בתפקוד היומיומי שלי בעבודה ובשאר אפיקי החיים. שאלתי היא אחת וממוקדת- אודה לתשובתך על יסוד ניסיונך וניסיון המחקר: בהנחה ואכן ההנחות שלי יאובחנו ואקבל טיפול תרופתי או אחר שישפר את מצבי הנפשי : האם הירידה הקוגניטיבית היא הפיכה בד"כ ? האם הכישורים שלי מהעבר (חדות מחשבה וכושר ניתוח, כושר ביטוי מעולה) חוזרים לעצמם בד"כ או שחוזרים חלקית ? איזה השפעה יש להתעלמות שלי מהבעיות במשך שנים ? תודה רבה, רונן

לרונן התשובה לשאלתך מאוד ברורה וחד משמעית - הכל הפיך. כל הירידה הקוגניטיבית בדיכאון הפיכה כאשר מצב הרוח משתפר והדיכאון חולף. לדיכאון אין נזקים גופניים-קוגניטיביים, אבל כמובן שישנה פגיעה נפשית כמו ירידה בביטחון העצמי, תיסכול, חוסר הצלחה וכדומה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם רופא משפחה מורשה לתת מרשם של בנזודיאפינים? ושאלה נוספת - האם יש בנזודיאפינים שאינם מומלצים לסובלים מדיכדוך? תודה.

1. רופא משפחה יכול לרשום תרופות אלה. 2. כנראה קסנקס מתאים יותר למצבים של דכדוך אבל הוא הממכר ביותר בקבוצה זאת. 3. תרופות אלה ניתנות בד"כ כתוספת לטיפול עיקרי ולא כטיפול יחידי.

שלום, רופא המשפחה בהחלט יכול ורושם תרופות ממשפחת הבנזו. התרופות הללו הן נוגדות חרדה ולעתים קצת מדכאות ומורידות את הפעילות לכן הן עלולות להגביר את הדיכאון. אבל אם יש דיכאון עם חרדות אז כן נעזרים בהן למרות החסרונות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת בסרוקסט 20 מ"ג מזה שבעה שבועות, ניתן לומר שיש שיפור (בתחילת הטיפול הוספתי 4 חצאי קסנקס (0.25 כפול 4) להפחית את תופעות הלוואי . היום לאחר שבעה שבועות אני לוקחת עדיין 20 מ"ג ורק חצי קסנקס בבוקר, האם הירידה בצורך של הקסנקס מעידה על השפעה חיובית של הסרוקסט, מאחר ואני עדיין מרגישה תחושות של חרדה כמו כאבי בטן לעיתים , .בפעם הקודמת הסרוקסט השפיע עלי אחרי 9 שבועות, אני די מבולבלת , הייתי מבקשת לדעת האם לחכות עוד עם הטיפול של הסרוקסט שאולי ההשפעה המלאה תגיע. והאם יכול להיות שכדור שהשפיע לטובה בפעם הראשונה אינו ישפיע בפעם השנייה?

אם ההשפעה חלקית ניתן לעלות במינון (עד 50 מ"ג ליום).

ליקיר הסרוקסט מתחיל להשפיע אחרי כשלושה שבועות, הוא מגיע לשיא השפעתו אחרי כשלושה חודשים כך שצפוי שהשיפור ילך ויגדל. הירידה בקסנקס בודאי שמעידה על השפעתהסרוקסט ושיפור במצב. אני איני מאמין בהגדלת המינון של התרופה למרות שזה מקובל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום האם העברת נטילת תרופת לוסטרל משעת ערב לשעת בוקר יכולה לגרום לתופעות כגון: חרדה, עייפות, חולשה וכ"ו? תודה

ללוסטרל יש זמן מחצית חיים קצר יחסית ולכן שינוי חד בשעת הנטילה יכול לגרום לכך. הצעתי לשנות את שעת הנטילה בהדרגה. קודם לעבור לנטילה בצהרים ורק אחרי 4 ימים לעבור לנטילה בבוקר.

תודה לדור הידש

שלום רב - התחלתי עם ציפרלקס בהדרגה, לאחר הורדת פאקסט, אני כעת עם 20 מ"ג ציפרלקס כבר 10 ימים ואין עדיין שיפור. האם לדעתך עליי להמתין עוד זמן, וכמה זמן........

צריך להמתין 42 ימים (עוד32). סביר שישפיע לפני כן...

לניצה תודה לדור, מקובל להחליט אחרי שישה שבועות כל טוב דר' גיורא הידש

לפי מה ששמעתי ואם אני מבינה נכון, בטיפול תרופתי ל- OCD משתמשים בכדורים אנטי-דיכאוניים. זה לא מתחבר לי מבחינה הגיונית. לדעתי הגיוני יותר לתת כדורים של חולי סכיזופרניה. זאת מהסיבה שבשתי ההפרעות האלה יש עניין של בעייתיות בתחום המחשבה. ואילו כדורים אנטי דיכאוניים רק נותנים מצב רוח יותר טוב, אז איך הם יכולים להועיל נגד חשיבה כפייתית? פשוט סתם מעניין אותי להבין...

אולי כי חולי ocd מודעים לחוסר ההיגיון בזה שאם לא יבצעו טקס מסויים יקרה משהו רע, בניגוד לחולי סכיזופרניה. תרופות אנטי-דכאוניות מטפלות גם בחרדה - וocd זאת בעצם הפרעת חרדה. ברגע שיורד הפחד מלא-לבצע טקס, קל יותר לוותר עליו.

זה לא הכרח שחולה סכיזופרניה לא יהיה מודע לחוסר ההגיון שבמחשבותיו המעוותות. לפעמים הם יכולים לחשוב מחשבות מעוותות ולהיות מודעים לחוסר ההגיון שבזה.

OCD לא קשור לדיכאון קשר ישיר. באופן מקרי בלבד חלק מנוגדי דיכאון (לא כולם) טובים גם לטיפול בכפייתיות. הכוונה רק לאלה שפועלים במנגנון של העלאת רמת הסרוטונין במוח (פרוזק ודומיו). ההשפעה על הסרוטונין איננה רק בהקשר של מצב רוח. במקרים עמידים של OCD (כאלה שלא הגיבו למינונים גבוהים של שתי תרופות שונות מסוג SSRI), מוסיפים גם תרופה אנטיפסיכוטית (למרות שאין פסיכוזה ב-OCD), לצורך אוגמנטציה (חיזוק) ההשפעה של התרופה הראשונית.

ללאה תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. בכל אופן OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה ולתרופות נוגדות הדיכאון יש השפעה גם נוגדת חרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

לאחר בירור קצר באינטרנט הספקתי ללמוד ש-PTSD מתייחס לטארומה שנובעת מאירוע רגעי ויחיד. לעומת זאת, יש משהו שנקרא PDSD או Complex PTSD שנובע מטראומה מתמשכת, אבל הוא עדיין לא מוכר ב-DSM IV. בנוגע לזה יש לי 2 שאלות: 1) אם המונח PDSD ודומיו לא נחשבים רשמיים, אז היום מצב כזה מתוייג כ-PTSD? 2) במונחים פסיכיאטרים/פסיכולוגיים, איך נקרא מצב בו אדם סובל מסימפטומים של הפרעה פוסט-טראומטית, כתוצאה מ-2 טראומות שונות? תודה רבה, ליאור.

לליאור שאלתך נכונה ועדיין הפסיכיאטרים מתלבטים בשאלה זו. השאלה הזו חריפה במיוחד אצל אנשים שעברו את השואה ועברו טראומות רבות ולעתים במשך שנים. יחד עם זאת אין הגדרה מיוחדת לשתיים או יותר טראומות, הפסיכיאטרים עוסקים יותר בתמונה הקלינית והתלונות שיש לך כיום מבלי להתחשב בגורמים או במספר הטראומות שגרמו למצב הנוכחי. את האבחנה עושים לא לפי הטראומות אלא לפי התלונות והסימפטומים הקיימים בהווה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום וברכה.. אני בן 44, לא בניתי חייים (למרות לימודים אקדמים) ויש לי הרגשה שכל חיי הייתי עסוק בניתוחים אובססיבים מי אני (זאת מול דימוי עצמי מאוד נמוך) ולא באיך לחיות את חיי. הייתי מאוד רוצה שהמחשבות האלו והניסיונות להגדיר את עצמי מול פסיכולוג מדומה שיושב לי בראש יפסקו, זה מאוד מטריד מציק ומדכא ואני רוצה לבנות את חיי למרות גילי המתקדם. בנוסף ישנה תחושה קשה של בדידות עצומה..ושל חוסר יכולת לעשות - שיתוק. ישנם קולות שכאילו "אוסרים" על עשייה וישנו רצון רב כן לעשות עם תחושה שאי אפשר לשבור איזה מחסום..., בנתיים כל מה שיוצא מזה זה שאני עושה כושר - אירובי + משקולות וזה עוזר לי נגד חרדות.. למרות.. שיש בי הרבה (B.A במוסיקה מג'וליארד) וחברי לדעתי מעריכים אותי כאדם אינטיליגנטי על אף המצב שבו אני נמצא (אין חיים - קרירה - זוגיות - משפחה..) נדמה לי שאני כאילו מאבד את עצמי... אולי זה בגלל חרדות. כאילו גם מין של היעדר מודעות..מה עושים.. לפני הרבה שנים הייתי בטיפול והפסיכולוג הסביר לי שאני פוסל את עצמי ושכאילו אסור לי לחיות בגלל מות אחי (שנפטר מסרטן כשהייתי בגיל מאוד צעיר) ויש לי בהחלט קומפלקסים קשים של אשמה... אפילו בגלל שטויות... רציתי לשאול אם יש מקום לחשוב על ריספרדל. האם רספרדל יכול למנוע את המחשבות החקרניות בראש שלי... כן - אני יודע שזה נשמע מוזר.... מקווה שאיך שהוא הצלחתי להעביר משהו ממה שקורה.. אני גם מונע מעצמי טיפול..איכשהוא.... וכל הזמן יש דיאלוג בראש מול מטפל דימיוני...הייתי רוצה שזה יפסק... בתודה, רמי. (מטופל כיום פסיכולוגית אצל בריאות הנפש באיכילוב.. הפגישה האחרונה הייתה קשה מאוד...מבחינתי - רוצה לחיות, כמו כולם. תודה). אני חש שאני חייב לראות רופא מיד...ואיכשהוא זה תמיד נדחה.. אני מתחיל להרגיש שחייבים להביא את הרופא אלי.. יש לי חבר שהוא פסיכיאטר ויוצא שכשהוא צריך שאצרוב לו דיסק - אז גם אני מקבל טיפול.....זה לא קורה הרבה...

לרמי איני יכול לאבחן ולהמליץ על טיפול לפי מכתב באינטרנט אבל שאלתך מאוד רלוונטית, אני מקווה שהפסיכולוג באיכילוב יכול לקשר אותך לפסיכיאטר שם או אם הדברים דחופים אז להגיע לחדר מיון ולהבדק אצל פסיכיאטר תורן, אבל בהחלט כדאי שפסיכיאטר (ולא חבר) יבדוק וימליץ על טיפול מתאים. כל טוב דר' גיורא הידש

אשתי סובלת כנראה מפרנויה שאלה נוספת וחשובה , האם אפשר להתעלם מהמצב . האם יש סיכוי שזה יעבור לבד ,או בעזרתי. האם יש דרך לעזור לה דרך שיחות בלבד. תודה מקרב לב, דוד

לדוד אפשר לפנות לשיחות בתקווה שהפסיכולוג ישכנע אותה להגיע לטיפול רפואי, לצערי פרנויה בדרך כלל לאחולפת מעצמה והטיפול העיקרי הוא תרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

הרבה פורומים של תמיכה וסיוע בנושא,אך אין ממש עזרה מה לעשות,כולם שואלים איך? אך רק אדם שמתמודד עם זה יום יום ורואה מול עיניו אדם יקר נגמר ,מבין שאין כאן פתרון קל ואפילו לפסיכיאטרים ורופאים אין מענה ,הם ממש אובדי עצות,במקרה הטוב דוחפים תרופות,רופא שהבאתי בכוח לאחי דאג רק אם הוא חושב להתאבד אחי ענה לו שלא,והרופא אמר במקרה הזה אין מה לעשות והוא צריך לבד לפנות לטיפול ,הרופא לא יודע שהיום זה לא ,מחר מי יודע ?התסכול הבכי הצעקות העצבים שנמשכים מחמירים ,אחי בטוח שתפסה אותו מחלת השיגעון,הוא כבר לא בפוקוס ,אין עם מי לדבר ,הוא לא מאמין ברופאים ולא בכדורים ואני לא יכולה לאמר שאני כן,אבל בשבילו ניסיתי וככה בגלל שלפי החוק הוא לא מזיק לעצמו ולסביבה הוא לא מקבל טיפול בכוח ,וכן אני עומדת לצידו כל הזמן אך להיות שם בשקט זה גם להזין עוד את המחלה וזה לא טוב וככה יוצא שמה שיכריע זה הזמן לכאן או לכאן ואין בידי לעשות כלום ....

להדר לצערי את צודקת, למרות שהאשם אינו ברופאים אלא בחוק. לפי החוק מי שלא חושב להתאבד אי אפשר לכפות עליו טיפול (לכן הרופא התרכז בשאלה הזו), כיום החוק נוטה לכיוון של חופש הפרט ואנשים הסובלים כמו אחיך אך אינם מודעים למחלתם ולעזרה שאפשר לקבל נשארים מקופחים ומשפיעים גם על כל המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לא בטוח בפורום אבל אני יכתוב את הנושא אני בטוח שיש לאמא שלי איזה בעיה אני לא רופא אז אני לא יכול להגדיר אותה יש לה בעיה של התפרצויות מוזרות שנגרמות ממש בלי סיבה פתאום היא מתחילה לצעוק וממש והשתגע היא יכולה לזרוק דברים וזה ממש על כלום וזה גם בצורה מפחידה שזה קרה לה מתרחקים ממנה אבל אפשר לשמוע שהיא כאילו מדבר אל עצמה וממש הרבה על איזה מקרה קטן או מילה שאמרו לה אני בן 17 אבל בגלל מקרה שאני זוכר בגיל 6 אני יכול להיות בטוח שזה כבר מזמן יש לה את זה שם שהייתי בן 6 היא רבה עם אמא שלי על משהו ואני זוכר שהיא זרקה לידו את כל הכדים שהיו בבית ושברה אותם אני אומר לאבא שלי לא בציניות אלה בטוב תיקח אותה לטיפול היא צריכה טיפול אבל זה עובר לו באוזן זה לא דבר שהולך לעבור אני בטוח והיא חייבת איזה שהו משהו שיפסיק לה את זה מה לעשות?

לדודי כל הכבוד על הדאגה שלך לאמך, ואולי באמת יש מקום לפנות לאבחון כדי להבין טוב יותר מה קורה לה. הבעיה היא שלא ניתן להכריח אף אחד ללכת לטיפול או לבדיקות רפואיות מבלי שהוא רוצה ומוכן לכך, אי אפשר לכפות אבחון על אף אחד. כך שצריך הרבה סבלנות ומאמץ לשכנע את אמך לפנות לאבחון וטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! הרופא שלי נתן לי כדור חדש בשם "רמוטיב"-האם הוא עוזר למצבי דכאון וחרדה?ומהם תופעות הלוואי שלו? תודה.

ללינור מדובר בתרופה טבעית המופקת מצמח ההיפריקום אשר מכונה גם "הפרוזק הטבעי", בסך הכל מדובר על תרופה עדינה עם מעט תופעות לוואי הדומות לאלו של הפרוזק. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר גיורא הידש שלום, כותבת בשם חברה שאין לה מחשב. בחורה בת 20 שסובלת מ-OCD קשה מגיל צעיר, היא לא אובחנה ולא טופלה מעולם, מכיוון שהצליחה להסתיר אותה תוך כדי מאמצים רבים מהסביבה הקרובה. יצא לי לראות ראיון בטלוויזיה עם אישה שסבלה מOCD - שאמרה שרק תרופות הצילו אותה מסבל מתמשך של שנים ושזה הפתרון היחיד לבעיה. וזאת השאלה שרצינו לשאול - האם בכל זאת יש אנשים שהחלימו מOCD ללא תרופות? ובעזרת אילו טיפולים? השאלה היא מכיוון שאותה בחורה מאוד חוששת מתרופות. אשמח מאוד אם תוכל להגיב לחלק מהטיעונים שלה לגבי תרופות (או להפנות לקישור שעונה עליהם) ואח"כ אני אראה לה את תשובתך. "אני לא מאמינה בתרופות" "אני נגד תרופות" למה? "כי אני מפחדת להכניס כימיקלים לגוף" למה זה מפחיד? "שיקרה משהו לאיברים אחרים בגוף או שאתמכר" להתמכר זה אומר שלא תוכלי להפסיק אף פעם לקחת או שתצטרכי להעלות עוד ועוד את המינון? "שניהם" "זה מפחיד לעשות דברים שמנוגדים לגוף הטבעי" תודה רבה!

גלית שלום, בתור מישהי שסובלת מOCD ואסור לה לקחת תרופות אני יכולה להגיד לך שטיפול התנהגותי-קוגנטיבי עוזר, זה אינו 'פיתרון קסם' - זה הרבה עבודה,אך זה עוזר,לדוגמא: בעבר לא היתי מעיזה אפילו להתקרב לחדרי או לשבת על הכיסאות והספות בבית עם בגדים מבי"ח,ובזמן האחרון (בעיקבות 'תרגילי החשיפות' שבטיפול)אני יושבת חופשי(בלי שזה יפריע לי על הספות והכיסאות),והשבוע (לאחר תרגיל החשיפה שהיה לי בבי"ח )ישבתי עם הבגדים מבית-החולים לא רק בחדרי אלא גם על הסדין והכרית והכותונת לילה שלי,ועדיין לא החלפתי אותם; אומנם עדיין לא נפטרתי לגמרי מבעיות אילו ובטח כשאשים סדין נקי על המיטה שוב יפריע לי(לפני-כן לא ישבתי על הסדין אפילו לא עם בגדים רגילים מהבית),אבל יש לי מזל שיש לי פסיכולוג טוב(וגם תמיכה מהפסיכיאטר שלי),שמדרבן אותי לא לוותר וכל פעם לחשוף את עצמי מחדש. ו'הדרך אומנם עוד ארוכה מאוד...'אבל "פריצות הדרך" הקטנות כמו שהיתה לי השבוע,מעודדות מאוד.וחשוב לי לציין שכשישבתי לבסוף(לאחר לבטים רבים)על מיטתי, והכרחתי את עצמי גם לשבת על הכרית(משני צידיה)ועל הכותונת והבגדים שאני לובשת אחרי הרחצה)- בא לי היה לבכות וזה גרם לי לחרדה,אך למרות זאת לא ויתרתי ואף שכבתי על המיטה,זמן רב - עד שהחרדה עברה, וכך גם עשיתי עם אבק עקב קידוח שהיה בחדרי ורק טיטאתי אך לא שטפתי למרות שזה הפריע לי מאוד(ולמרות שבעבר הייתי מיד 'מקרצפת' את המקום המאובק),וגם כאן החרדה עברה. אז יש ימים שאני מעודדת מההתקדמות ויש ימים של נסיגה,אבל שמעתי גם על אחרים שהצליחו בטיפול ללא תרופות. מקוה שעזרתי.

לגלית תודה ל"משהי" ואני מצטרף לדבריה. חבל שחברתך סובלת כל כך, לצערי הפרעה אובססיבית היא די עקשנית וקשה לטיפול, קשה לטיפול בשיחות ולעתים גם התרופות מתקשות לעזור. כדאי גם לראות את הסרט "הכי טוב שיש" על בחור שסבל מאובססיות וכאשר התאהב והייתה לו סיבה להבריא החל ליטול פרוזק. בכל אופן רוב השאלות וההתנגדות של חברתך נובעת מפחדים והיא כותבת זאת. נגד לחץ דם או דלקת ריאות היא לא הייתה חוששת ליטול תרופות למרות שהתרופות הללו עלולות להזיק יותר מאשר התרופות הנפשיות. בדרך כלל אין התמכרות לתרופות הניתנות נגד אובססיות. לסכום אוכל לתת שתי המלצות. ראשית לעיין בפורום ולראות מכתבים דומים ושאלות דומות. ושנית, לפנות קודם כל לפסיכיאטר לאבחון, בלי התחייבות ולא חייבים ליטול תרופות, אבל קודם כל שהפסיכיאטר יאבחן את המצב ואת הבעיה, אחר כך הם ישקלו ביחד מה הטיפול התרופתי המתאים ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

בני בן ה-22 סובל מתת משקל, גובהו מטר ו70 והוא שוקל 44 ק"ג בלבד, בדיקות הדם הכלליות שנערכו לו תקינות לחלוטין, יש לציין שלמיטב ידיעתי בני סובל מחוסר שקט נפשי וכמו כן, עצבנות, הוא טיפוס מאוד לחוץ, ולאחר כל ארוחה יש לו יציאה דחופה, בני בטיפול אצל דיאטן ונעזר בויטמינים כדי להשלים את החסר, מצבו הנפשי אינו טוב בעקבות הרזון הקיצוני והוא סובל מדימוי עצמי נמוך, אני מודאגת מאוד, אבקש מאוד את עזרתכם, איך אוכל לסייע לו? בתודה מראש, זיוה אמא מודאגת.

לזיוה כמובן שהשאלה הראשונה היא האם מבנה הגוף מילדות הוא כזה או שמדובר על ירידה במשקל בעת האחרונה. כמו כן חשוב לעבור בדיקות רפואיות ולבדוק האם ישנה סיבה גופנית אורגנית לתת משקל?? אם נשללה סיבה גופנית אז חשוב לבצע אבחון נפשי מלא ולראות מה קורה עם הבן מהבחינה הנפשית "עצבנות" אינה אבחנה ובטח שהדברים מורכבים יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

נפש? אני כותב זאת בעקבות ידיעות כי פסיכיאטרים המטפלים בנכי צה"ל במרפאות חוץ רמב"ם , נתבקשו ע"י אגף השיקום שלא לקבוע כמה שעות יכול נכה לעבוד, אלא שאגף השיקום יחליט בעצמו? האם זה חוקי למנוע מהרופא המטפל להגיש את מלוא הטיפול הדרוש לו , כולל קביעת הכושר לעבוד? האם זה לא נוגד את האתיקה המקצועית? תודה.

ליורם הבעיה היא אינה אתיקה רפואית, הבעיה היא היחס של משרד הביטחון לנכים בכלל ונכי הנפש במיוחד. לצערי כיוון שמדובר על כספים המשולמים לרמב"ם עבור הטיפול, איני יודע עד כמה הם מסוגלים לעמוד בלחצים של משרד הביטחון. כל טוב דר' גיורא הידש

גיורא למה אתם הרופאים הטובים שבמערכת לא יוצאים נגד כל מיני תופעות שמוציאות לכם ולפסיכיאטריה בכלל שם רע ולנו את המוות? הרי אתה כבר מבוסס כרופא מקצוען ויש עוד כמוך שיכולים לצפצף על המערכת העלובה הזאת מדוע ולמה אתם לא הופכים עולמות למעננו? לנו אין הרבה כוח אבל אתם שמכירים את נפשנו אתם הטובים חיבים לעשות הכל למען נסבול כמה שפחות