פורום פסיכיאטריה

מה המינון הכי גבוה שניתן לתת את התרופה מירו...

כעיקרון עד 45 מ"ג ליום. לפעמים 60 מ"ג (מקסימום).

הפסיכאטר שלי העלה לי את המינון ל45X2 בוקר ערב ואמר לי לחכות עוד שבוע לראות אם זה יעזור זה לאחר שנוסו תרופות אנטידכאוניות רבות ציפרמיל ,ציפרלקס,פבוקסיל, לוסטרל,סורבון,איקסל,ואיפקס המירו גם לא עוזר בנתיים ...אני לא מתפקד כבר הרבה זמן ונטול תקוות,מאחר וניסיתי כמעט כלך תרופה אפשרית. אילו עוד תרופות אנטי דכאוניות נשארו?

שלום,אני בחורה בת - 24 חברה בקופת חולים מכבי. בעלת איפראקטיביות, הפרעת קשב וריכוז ודיסלקציה בנוסף הפרעת אכילה, פגיעות מיניות ורקע של אישפוזים. אשמח אם תוכלו להמליץ לי על פסיכיאטר או על דרך טיפול שתוכל לעזור לי דרך קופת חולים מכבי. וכן אשמח גם אם תוכלו לתת לי עזרה שאינה דרך הקופה. כל דרך טיפול או קבוצה שתוכל לעזור לי לעזור לעצמי בהיתמודדות היום יומית הקשה שאני עוברת עם עצמי !!!

שלום רב שירותי הפסיכיאטריה במכבי ניתנים ע"י רופאים עצמאיים וכוללים רק מעקב תרופתי. רשימת רופאים תוכלי למצוא באתר האינטרנט של מכבי. יש למכבי גם פסיכולוגים אך מדובר בשירות שניתן בתשלום ולתקופה מוגבלת בזמן (30 פגישות לכל החיים). בברכה

לבטי לא כתבת מה הטיפולים שאת נוטלת לגבי הפרעת הקשב, והאם המטרה היא לטפל בהפרעת הקשב או בהפרעות הרגשיות. מסיבות ברורות איני ממליץ על רופאים או מטפלים בפורום. שבת שלום דר' גיורא הידש

בוקר טוב מאובחן כמאני דפרסבי. האם מישהו יודע מה הזכויות של חולי נפש בנקודות הבאות: האם אני חייב (מתוקף חוק) לפגוש פסיכיאטר באופן קבוע ואם כן, באיזה תדירות? האם אני חייב לקבל את הטיפול התרופתי שרוצה הפסכיאטר? האם במידה שאני לא נענה לדרישות אלה יכולים לאשפז אותי בכפיה בטענה שאני מזיק לעצמי? האם התערבות משפטית יכולה למנוע אישפוז כפוי ואני לא מתכוון אחרי 14 יום אלא לפני שערי המוסד הסגור? האם העובדה שאני לא לוקח (למרות הזכאות) קצבה כל שהיא מהמדינה משנה משהו? עזרה בבקשה

שלום לך אני אמא לבן מאני דפרסיבי, פרט לכך יש לי חברה שבנה חולה סכיזופרניה. בנה של חברתי אושפז בכפיה 4 פעמים, ועד כמה שהבנתי לאחר 4 אישפוזים בכפיה, אפשר לחייב אותך עפ"י חוק לקבל טיפול נגד המחלה. ובמידה ולא תסכים זה כמו הפרת החלטת בית משפט, הם יכולים לבא ולאכוף עליך אישפוז. אז במצב שהוציאו לך חיוב משפטי לקבל טיפול - אתה חייב לקחת תרופות. אם לא - אתה לא חייב עפ"י שו חוק לקחת תרופות. (זה פשוט יהיה סתם חבל לקבל עוד התקף מאני ושוב לסכן את עצמך באישפוז נוסף בכפיה או בסכנות אחרות שאתה לא יכול להתגונן נגדן כשאתה במאניה) לא נראה לי שיש עירעור על החלטה של הפסיכיאטר המחוזי אבל אפשר לפנות לבית משפט וכנראה להפסיד בעירעור. דלית

לגבי שאלותך אם אתה מתאשפז מרצונך בבית חולים אף אחד לא יכול להכריח אותך לקחת תרופות וגקם חייבים לשחרר אותך אם אתה רוצה בכך תוך 48 שעות. אפשר להוציא בקשה למעקב מרפאתי כפוי ע"י הפסיכאטר המחוזי אם חושבים שאתה לא תיקח את הטיפול ולא תגיע למעקב ובכך יש סיכוי שתפגע בך ובסביבה. במידה ואתה באישפוז כפוי אז ניתן להכריח אותך לקחת טיפול. מקווה שעזרתי במשהו אריאל

שלום רב שאלת שאלה מאד כללית. כי הדבר תלוי במצבך הרפואי, עד כמה הוא חמור, האם יש פסיכוזה, האם יש מסוכנות (אלימות או אובדנות) והאם המסוכנות היא מיידית. כל התנאים הנ"ל חייבים להיות במצטבר וגם לנבוע אחד מהשני כדי שיהיה אפשר לכפות עליך בדיקה או אישפוז. תיאורטית יש גם טיפול מרפאתי כפוי אבל אין כמעט סנקציות למי שמפר אותו ולכן אישפוז כפוי זאת למעשה האופציה היחידה האפקטיבית להכריח אותך לקחת טיפול באופן קבוע. עורך דין טוב בהחלט יכול לעזור לך ולהגן על זכויותיך. סביר להניח שעורך דין גם יפנה אותך לקבל חוות דעת משפטית מפסיכיאטר פרטי שיתמוך בכך שאינך עומד בתנאים של אישפוז כפוי. בברכה, דור.

שלום, אף אחד לא יכול להכריח אותך לעשות משהו בכפיה אלא אם כן ישנה הוראה מפורשת לכך. אין חובה ליטול תרופה, להיות במעקב והעובדה שאינך מקבל קיצבה מביטוח לאומי אין לה משמעות מההיבט הזה. "מותר" לאדם להיות במאניה או דיכאון במידה והוא אינו מסוכן לעצמו או לאחרים ואז לא יכפו עליו דבר. שבת שלום דר' גיורא הידש

בני בן ה-15 אינו יכול לקבל ריטלין או ריטלין ל.א או קונצרטה משום שהם גורמים לתחושת דכאון והופכים אותו לרובוט. עד לאישור סרטרטרה ע"י משרד הבריאות הציע לנו הרופא המטפל לתת לו רבע כדור ריספונד בבוקר בימים של בית ספר כדי שלא יפריע בשיעורים. מפחיד אותי לתת טיפול פסיכיאטרי לילד נורמלי. האם הגיוני לתת לו תרופה זו? מה השפעותיה והשלכותיה?

שלום רב מדובר בתרופה מאד חזקה אשר ניתנת כטיפול במחלות נפש (פסיכוזות) ולעיתים גם בהפרעות התנהגות חמורות אצל ילדים (או מבוגרים). התרופה ממתנת הפרעות בהתנהגות שכוללות אימפולסיביות או אגרסיביות. היא איננה עוזרת לבעיות קשב וריכוז. בברכה

לחנה איני פסיכיאטר ילדים אבל מקובל לתת רספונד במינונים נמוכים כדי שהילד יהיה שקט יותר. לפני שמגיעים לרספונד הייתי שוקל גם טיפול עם אדרונקס שהוא המקבילה של סטרטרה בארץ, בנוסף אפשר להביא את הסטרטרה לארץ ביבוא אישי. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום אני בת 20 לוקחת כדור ריספונד כמעט שנה וחצי לבעית ריכוז , אני גם לא מרגישה את הפנים וזה מלווה בכך שאני מרגישה את "החפצים" אין הפרדה בין בפנים לחפצים כמו שהייתי לפני שנתיים בחורה רגילה זה די מפריע לי בעבודה בעיקר אני מרגישה קצת שינוי מאז שנטלתי את הריספונד יש פיתרון שאני לא מכירה ?? בסוף זה יעבור לי ???

שלום, היום בני בן ה-8 אובחן ע"י נוירולוגית ילדים כסובל מ-ADD . היא המליצה על נטילת שני כדורי ריטלין ביום פעם בבוקר ופעם בצהריים. הנוירולוגית הבטיחה שהריטלין הוא נטול תופעות לוואי. כשאני קוראת את את המאמרים באינטרנט אני מזדעזעת וקשה לי מאוד להחליט אפילו אם כדאי לי לנסות את התרופה.אני מבולבלת וקשה לי להחליט.האם מישהו יכול לנסות ולתת לי תשובה אמיתית וברורה לגביי תופעות הלוואי? כמו כן כמה ילדים בממוצע לוקים בתופעות אלה? לא מספיק שהמצב קשה גם ככה וחלק מזה נובע מכך שהילד הוא ילד שקט, טוב וממושמע פתאום אני מרגישה שאם אני אתן לו את התרופה אני יהפוך למפלצת והילד יהפוך לנרקומן מסורטן וכו.... אוליי אני כבר זקוקה לטיפול פסיכיאטרי????

ענבל היקרה זה מלחיץ באמת כל החשיפה למאמרים ולמחקרים על רטלין. אני עובדת כפסיכולוגית של ילדים, והרבה הורים וילדים משתמשים ברטלין, ותופעת הלוואי הבולטת והלא נוראית שקיימת היא פגיעה בתיאבון בזמן השפעת הכדור. שאר תופעות הלוואי הן יותר נדירות, וכל מקרה לגופו. מה שטוב ברטלין הוא שזה כדור כמו אקמול- לוקחים אותו ביום הלימודים, ולא חייבים רצף של שימוש בימי חופש או שבת. אין כאן התמכרות. השאלה היא כמה הבן שלך מסתדר בלי הכדור, כמה הכדור יעזור לו ללמוד ולהשתלב בכיתה. יש כאן שאלה של רווח והפסד. ובכל מקרה, את לא צריכה טיפול פסיכיאטרי. הדרכת הורים על ידי פסיכולוג נשמע יותר יעיל... בהצלחה תמי.

שלום ענבל, ילדים היפראקטיביים בד"כ לא אוהבים את ההשפעה של הריטלין. הוא אמנם עוזר להם בלימודים אבל התחושה הכללית שהוא יוצר לא טובה ולכן הם גם לא מתמכרים אליו. הריטלין מומלץ רק אם יש הפרעה חמורה בהתנהגות או בלימודים. לא הייתי מסמם ילד ללא צורך וכאשר אין הפרעה תפקודית. עדיף לנסות קודם טיפול התנהגותי לילד והדרכת הורים ע"י פסיכולוגית קלינית לילדים. בברכה

לענבל הריטלין היא תרופה ותיקה שנמצאת בשימוש מעל ארבעים שנים. יחד עם זאת היא מעוררת הרבה מאוד חלוקי דיעות וגם דיעות קיצוניות לכאן ולכאן. כפסיכיאטר של מבוגרים אני דווקא חושש מהבעיות הרגשיות המתעוררות אצל ילדים עם הפרעת קשב שאינם נוטלים טיפול..., גם זה לא פשוט. אני מצטרף לדבריה של תמי שאין שום בעיה וסיכון לנסות את הכדור ולראות אלו תופעות לוואי יהיו אצל הילד שלך. שבת שלום דר' גיורא הידש

כבר 6 שנים אני לוקחת פריזמה במינון 40 מל' ליום במקביל אני מכורה לאלפרליד.בתקופה האחרונה אני מרגישה שהפריזמה גורמת לי להתבודדות ,מין עצבות כזאת,ומשהוא בשימחת החיים שלי,אבד.אני חייבת לציין שלא לקחתי את הפריזמה בשל דיכאון אלה ביגלל חרדות.1האם אני יכולה להחל יף את הכדור בהדרגה לציפרלקס,הבנתי שהוא נותן שמחת חיים,ואולי דרך זה גם אוכל להגמל מהאלפרליד.[אגב זאת הייתה הצעה של פסיכאטרית חדשה שעברתי אליה עכשו]2 האם הציפרלקס מגביר את התאבון?. בבקשה התשובה מאוד דחופה ברשותך רופא יקר!!!

לשירה הפריזמה אינה התרופה המומלצת לחרדות למרות שיתכן שהיא הרגיעה אצלך. למרות הפריזמה נזקק לאלפרליד כך שההשפעה אינה מלאה. במקרים של השפעה לא מלאה מומלץ לנסות לעבור לתרופה אחרת. אפשר לתרופה אחרת שפועלת במנגנון דומה כמו הציפרלקס או לחשוב על תרופה הפועלת במנגנון מעט שונה כמו האפקסור. כל התרופות הפועלות על הסרוטונין עלולות לגרום לעליה במשקל, אבל בטח לא אצל כולם, כך שתצטרכי לראות מה קורה אצלך. שבת שלום דר' גיורא הידש

בן דודי חולה במניה דיפרסיה וocd וגר באנגליה אביו מעוניין מאוד לעשות עליה (או שרק בנו יעשה- הוא לא סגור עדיין) כי הוא כבר זקן והוא מאוד דואג לבנו. הוא מבקש שאברר לגבי אפשרות דיורו של בנו במעון לאנשים עם הפרעות נפשיות. הבן דרך אגב בעל רמה שכלית מאוד גבוהה ובן 36 ולא יודע עברית אך אני בטוחה שילמד בלי בעייה איך אני מגיעה לאותן מעונות/דיור מוגן כדי לברר אם האפשרות קיימת כמובן שאם הבן לא יהיה מעונין בסופו של דבר, הוא לא יבוא לארץ תודה רבה

קיימים מעונות הוסטלים ומסגרות שיקומיות לאנשים הסובלים ממחלות נפשיות. כדי להתקבל אליהם צריך להיות מוכרים בביטוח לאומי כחולי נפש (מאניה דיפרסיה נחשבת מחלת נפש) עם אחוזי נכות, ולקבל סל שיקום. את הדברים האלה הבן דוד צריך יהיה לסדר כשהוא יעלה לארץ. אי אפשר להכניס אותו לשם בלי הכרה של ביטוח לאומי ובלי סל שיקום, כי אלה הם נותני התקציבים לשהות בהוסטלים כאלה. אבל יש מערך של שיקום ודיור לחולים בארץ. אפשר לברר פרטים יותר מדוייקים במרפאה לבריאות הנפש, במקום מגוריך, אצל עובדת סוציאלית שעוסקת בשיקום. בברכה תמי.

שלום רב הזכויות הסוציאליות בארץ נחותות בהרבה לעומת בריטניה או ארצות אחרות במערב אירופה ומהבחינה הזאת ככל הנראה לא כדאי לו לעלות. אבל אם הוא ציוני בנשמתו אז אולי כן כדאי. תבררי במשרד הקליטה ובסוכנות היהודית כיצד ניתן להבטיח מראש שהוא יקבל זכויות בסיסיות שיבטיחו לו מינימום של קיום, לפני העליה לארץ. בברכה

יש בהחלט אפשרות שהוא יעשה עליה אבל האם לא כדאי שהוא ישאר בבריטניה שם מערכת הבריאות הפסיכיאטרית אמנם יקרה יותר אך גם מתקדמת וסטיגמטית פחות מאשר זו שכאן? כלומר בהחלט יש כאן אפשרות לעבור וועדות סל שיקום וקבלת קצבת נכות כללית.. אבל בחיי שכדאי לאב הזקן לחשוב פעמיים אם הוא רוצה להעביר את הבן החרדתי שלו למדינה אחרת... אגב, מעבר למדינה אחרת יכול להחריף את המצב הנפשי. המהלכים הביורוקרטיים כאן בארץ יכולים להוציא מהדעת גם את ילידי הארץ על אחת כמה וכמה עולים חדשים. המערך הפסיכיאטרי כאן מצוי כרגע במצב בלתי ידוע בעיקר לנוכח הרפורמה הביטוחית שעוד לא הוחלט מה קורה לגביה... ( עד כמה שאני יודעת תאריך היעד נותר על יולי 2007) אז כרגע בכל אופן כדאי לחכות. רחל

לבת דוד תודה למשיבים וכדאי לך לבקש אינפורמציה בעמותת "אנוש", אפשר לפנות לכל סניף שלהם בארץ וכמובן שיש להם גם אתר ברשת. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, שאלתי את הפסיכיאטר שלי ולא קיבלתי ממנו תשובה ברורה בכלל, אשמח אם תענה לי. אני לוקחת רסיטל כדור אחד ליום זה עשרה ימים. ביום שעברתי מחצי כדור לכדור נכנסתי למאניה (כמו בפעם השעברה שלקחתי) - אני ישנה 3-4 שעות ביום, עברתי תוך שניה לאושר מטורף אחרי דיכאון שנמשך שבועות רבים, יש לי מחשבות גדולות כאלה, אני אוהבת את כולם, כמעט לא אוכלת - כל הסימפטומים שהיו לי פעם שעברה שלקחתי SSRI. בפעם שעברה הפסקתי והסימפטומים הפסיקו. עכשיו, שאלתי היא: מה קורה אם לא מפסיקים לקחת כדור שגורם להיפר שכזה? נגיד שישנים פעם בשבוע כמו שצריך, ושאר הלילות 4 שעות בממוצע ללילה - תוך כמה זמן מתחילים להרגיש לא טוב ומה הסיבה? האם הבעיה היא רק השינה? נצא מנקודת הנחה שזה לא מדרדר, שהשינה יציבה, שהמצב רוח אומנם היפר אך יציב - מה הנזקים שיכולים להיות, ותוך כמה זמן זה יורגש? תודה רבה תותי

לתותי בודאי שקודם כל צריך להפסיק את הרסיטל ואחר כך לחשוב על טיפול בכדור שמייצב את מצב הרוח ולמנוע את פעילות היתר ואת הדיכאון. מצב של מאניה הוא עלול להיות מסוכן כיוון שמדובר על מצב פסיכוטי עם הפרעה קשה בשיפוט.השינה ממש לא הבעיה והיא רק סימפטום. הבעיה היא בהפרעה בשיפוט, בזבוז כסף, לעתים התנהגות מינית ללא ביקורת, פחדים קשים ואף נזק לעצמך. מאניה עלולה להסתיים באשפוז כפוי. כך שלא כדאי "לשחק" עם הדברים וחשוב להגיע לטיפול לפני שהמאניה מתגברת. שבת שלום דר' גיורא הידש

בבוקר נוטל ציפרלקס, ובערב לפני השינה 2 מ"ג רספרידל.יש לי PTSD מתאונת דרכים, וסכיזופרניה לא פעילה. אבל אני מרגיש צורך לקחת 30 מ"ג וליום ביום, אף ללא רשות הרופא. זאת בגלל הלחץ הפנימי הנפשי. האם אני צריך לעבור לשיטת טיפול אחרת יותר משפיעה וחזקה? יש לציין שאני כל הזמן במתח, ומנסה לישון לשם הפגת המתחים. אני לא עובד בכלל. כשאני מתעורר בלילה בשעה 3 בבוקר, חבר שלי יעץ לי לא להתהפך במיטה אלא לקום ולעשות דברים כמו גלישה באינטרנט. הרופא הפסיכיאטרי שלי אמר לי שאם אני קם בלילה אז אני יכול לקחת עוד חצי כדור שינה וכדור וליום. אני מתעורר יום כן יום לא בערך, והכל תלוי בלחץ של היום שעבר. אני לוקח סטילנוקס 10 מ"ג לשינה. וציפרלקס רק 10 מ"ג בבוקר. אודה לך על זה שתוכל לתת לי ייעוץ מה לעשות, מה לשנות בתרופות על מנת שאוכל לדון על זה עם הפסיכיאטר שלי. אני שואל שאלה זו כי אני יודע שיש גם דעות שונות לרופאים. תודה ד"ר הידש על תשובתך.

שלום רב לפי התיאור שרשמת, שמתאים לסכיזופרניה, כדאי להכפיל את מינון הריספרדל ל-4 מ"ג ליום לפחות ובמקביל להפסיק בהדרגה עם הוואליום (אסיוול) לחלוטין. יש לבצע שינויים אלה באישור ובפיקוח הפסיכיאטר שלך. בברכה

אולי צריך לתת יותר ציפרלקס,ל-20 מ"ג, או להחליף כדור לטיפול ב-PTSD.? מה דעתך דור? האם ציפרלקס הוט טוב ל-PTSD או שיש טובית ממנו? אמרתי לך מקודה שנראה לי כי הסכיזופרניה היא לא כל כך פעילה, עצבנות ייתר וקימה בלילה נובעת מ-PTSD ולא מסכיזופרניה... אז נראה לי ש-2 מ"ג רספירדל זה מספיק. מה אתה חושב דור?

קראתי כאן מאמר על הקוצב הואגלי להפסקת הדכאון, או התסמינים. אשמח למידע עליו. תודה

מדובר בקוצב שמושתל כבר כמה שנים בחולי אפילפסיה קשים, ולאחרונה אושר לשימוש בדיכאון עמיד, שלא הגיב לתרופות ושאר טיפולים. באנגלית VNS ראשי תיבות של VAGUS NERVE STIMULATION, כלומר מגרה עצב הואגוס. ממה שקראתי היעילות שלו היא לא בשמיים, ולוקח חודשים עד שמורגש שינוי אם בכלל. באחרונה התחילו להשתיל אותו גם בארץ, אבל הוא לא בסל הבריאות והשתלה עולה 80 אלף ש"ח. אם את קוראת אנגלית הקלידי בגוגל VNS ותקבלי הרבה מידע. החברה המייצרת היא CYBERONICS חוט דקיק מגרה את העצב בצוואר ומתחבר לקוצב שמושתל בחזה

קודם כל תודה לד"ר הירש. ולך תמימי - אני קוראת בהנאה את כל הכתובים שלך ביחס להפרעה דו קוטבית ואף שוחחתי איתך טלפונית בזמנו. נתת לי הרבה אומץ. אבל שוב - כנראה עייפתי, (בת זוג לחולה בן 60) . כרגע אנו חיים בנפרד, החיים קשים מנשוא לשנינו ואני כל הזמן שואלת וחוקרת בנושא. מנסה לחשוב שזו ה"היציאה" האחרונה וההבטחות הם כמובן לשווא, ואני חדורת כוחות שאכן אצליח לשנות משהו בתפיסה לפחות עם מחשבות חיוביות להעביר לו וטיפולי רייקי וכו', אזלו כוחותי. הבעיה העיקרית שאינו עובד, קם בשעות מוקדמות של הבוקר ומחכה לערב. בזמנו התנדב בעמותות שונות (יש לו ידע בעבודות נגרות ועוד) אולם גם במקום האחרון (אהבו אותו מאד ) לאחר התקף קל - לא מוכנים להעסיקו יותר וחבל.... אם מישהו מהפורום מכיר מקום בירושלים להעסקה של אדם זה לכמה שעות בבוקר - נשמח מאד. עלי לציין כי אדם חיובי מאד אינטלגנט, חכם ושנון שאין כמותו. אשמח לשמוע מכם.

היי ריקי אני לא מירושלים ולצערי איני יכולה לעזור לבן זוגך. חזקי את עצמך קודם כל. איך אומרים? עניי עירך קודמים. וגם לך מגיעה מנוחה, וקצת שקט. די מתישים מצבי הנפש האלה, הן אצל הסובלים מהם באופן ישיר, והן אצל הסובלים מהם באופן עקיף... אז תתחזקי, ואנחנו כאן, מתי שתצטרכי תמי.

שלום, אני בת 27 ואת חיי אני מרגישה שאני מבזבזת במלחמות וכשלונות אינסופיים. עד לפני שלוש שנים סבלתי מהפרעת אכילה- בולימיה נרווזה שנמשכה כשמונה שנים. התנגדתי נמרצות לכדורים פסיכיאטרים וכך דומה שהיציאה מהמחלה הייתה מסורבלת וקשה יותר. בכל אופן היום אין לה זכר, אבל מה שנותר זו התחושה של היציאה מהאקווריום לחיים שדורשים כל כך הרבה מאמץ ולעיתים אני פשוט מואסת בכל. שנה הבאה התקבלתי על תנאי לאוניברסיטה יוקרתית בתחום מדעי החיים, אני מציינת זאת משום שהפירוש הוא שאצטרך להוציא לפחות 80 בבחינות על מנת לעבור לשנה ב'. אנ בחרדות מאוד גדולות גם בשל הגיל שבו אני מתחילה וגם משום שאני יודעת שאני מאוד נלחצת במצבים מסוג זה שבהם הציפייה רק מפחיתה את המוטיבציה וגורמת לי לעוד כשלונות.סקרתי את נושא הכדורים לא מעט ואני מאוד חוששת מהם ומהתלות שעלולה להיווצר בגורם חיצוני שכזה פיזית ורגשית כאחד(אחרי שיצאתי מהבולימיה הפחד להתמכרויות הלך וגבר). טופלתי אצל פסיכולוגית משך שנתיים והטיפול הופסק באמצע בשל בעיה תקציבית. הייתי אצל פסיכיאטר לפני כשנה והוא המליץ על ריטלין. לאחר קריאה על תופעות לוואי לטוב ולרע חטפתי רגליים קרות וירדתי מזה...אני אשמח מאוד אם מהמעט שכתוב פה תוכל לעשות לי קצת סדר בבלאגן. כמובן שההמלצות שלך ילקחו בחשבון. תודה.

לבר לי בהחלט יתכן שהפרעת הקשב נמצאת בבסיס של הדיכאון והחרדות שמהן את סובלת. שילוב זה מוכר ובמיוחד אצל בנות. בדרך כלל אצל אנשים אינטליגנטיים במיוחד האבחנה של הפרעת קשב מגיעה רק מאוחר כי הם מצליחים להתגבר ולהסוות את הקשיים שלהם. מה כל כך הפחיד אותך עם הריטלין? אולי תעלי את השאלה הזו לדיון? שבת שלום דר' גיורא הידש

דר' הירש היקר, ראשית, תודה על המענה. ולשאלתך- החשש מהריטלין הוא תוצר לוואי של קריאת תוויות רפואיות, תופעות פיזיות ומנטליות הנלוות לכדור וכדומה. מי שמשכיל לחפש באופן עצמאי חומר אודות כדורים מוצא בין היתר אנלוגיה בינם ובין כדורים ממריצים, אי פתירת בעיות לטווח רחוק אלא רק תוך כדי שימוש. מה שאומר מן הסתם שאם נניח אצליח בלימודי, אין זה אומר "שנרפאתי" מהפרעת הקשב, נהפוך הוא התחושה לבטח תהיה תלות וחוסר יכולת להצלחה עצמאית. כיום מדברים על נזקי כבד לטווח הרחוק לאחר שימוש ממושך. הכי קל לבלוע כדורים המתיימרים להקל/לפתור על הבעיה, השאלה על מה מוותרים מנגד. אם זה על הבריאות אז אני מעדיפה לומר - לא תודה.

שלום, בתור אחת שבעתיד מתכוונת לעסוק באחד ממקצועות הבריאות (בכוונה איני מפרטת) רציתי לדעת האם טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי או תרופתי דרך קופת חולים, עלול להשפיע על עתידי. האם מכון רפואי, בית חולים כו' מבקשים לראות תיק רפואי טרם העסקה? הרי לא הגיוני למשל שמישהו שלוקח תרופות נגד חרדה נגיד יעבוד במקום בו יש גישה לכל מיני חומרים רפואיים לא? העניין הוא שאני לא יכולה להרשות לעצמי טיפול פרטי. תודה מראש על תגובתכם.

שלום לך... על השאלה שלך אני לא יודע לענות תשובה מוחלטת, אם כי יש לי הרושם שהדאגה מזה היא חריפה מהסיכון הממשי, אבל אני לא רוצה לתת לך מידע שהוא לא ידוע לי בבירור. מה שהפריע לי הוא הטענה שלך: זה לא הגיוני לתת למישהו שלוקח תרופות פסיכיאטריות גישה לכל מיני חומרים רפואיים? למה זה לא הגיוני? לי זה נראה הגיוני לגמרי, בכפוף לבחינה של מכלול שלם של יכולותו ואחריותו של הבן אדם המדובר. בברכה מיכאל

מצטרפת למיכאל. אין קשר בין שימוש בתרופות פסיכיאטריות, לחוסר תיפקוד, חוסר אחריות, או בעיה בנגישות לחומר מסווג. אולי את מבלבלת את זה עם מצבים פסיכוטיים. כאן יכולה להופיע בעייתיות, למשל- מטפל פסיכוטי, שחושף את המטופלים שלו לרעיונותיו המשיחיים תוך כדי טיפול... זה קרה לי, כן הפדיחה קרתה לי בקיץ האחרון... אבל זה היה קצר, ולקחתי חופש והתאזנתי ומזלי שהצלחתי להסביר למטופלים שלי את המצב, וכולם קיבלו את זה ולא נפגעו ממני. קורה שמטפל חולה, לא קונוונציונלי שמטפל פסיכוטי, אבל יש לזה גם יתרונות... המצב לא תמיד ברור לגבי ההשלכות של קיום מחלה נפשית על קבלה לעבודות טיפוליות או עבודות אחרות. במקרה שלי- הסתרתי את המחלה בתקופת ההתמחות, בתקופת הלימודים ידעו חלק מהאמת, ואחרי המומחיות יצאתי מהארון בשלום, כלומר היום כבר יודעים וזה הרבה יותר קל. אני חושבת שצריך לספר. ואז להבדק כמו שצריך, ואז לחזור לטפל או לעבוד באותו מקום. הבעיה הפסיכיאטרית היא לא בעיה, כשיודעים לטפל בה בזמן ונכון, וכשמקום העבודה יודע מזה, את מכוסה מכל הבחינות. החוק לא תמיד כל כך ברור, מה שיוצר הרבה חרדה ואי נוחות מצד אנשים ומצד מערכות. יום טוב תמי.

שלום רב, אני נוטל כבר 5 שנים פבוקסיל 200 מ"ג כנגד היפוכונדריה וטורדנות כפייתית, לאחרונה התחלתי בידיעת הפסיאטר להוריד את המינון במטרה לעשות הפסקה. שאלתי היא האם לאחר פרק זמן כזה או אחר ללא שימוש בתרופה, ויהיה צורך לחזור להשתמש בה - יוכל להיות מצב שאני כבר לא יגיב אליה??? האם אצטרך לקחת תרופה אחרת, האם הי תעזור לי באותה מידה??? רב תודות

רני, אי אפשר לדעת מה יהיה בודאות יתכן ואם תצטרך כדורים שוב יעשו את העבודה ויתכן שלא ,ישנם הרבה כדורים אחרים שיכולים לעשות את העבודה במידה ואלו לא יעזרו,הכל פתוח , לכן תוריד מינון בהדרגה מתונה ביותר של כמה חודשים אין לך לאן למהר ותראה מה קורה באם לא יחזרו הסמפטומים במינונים נמוכים, במידה וכן תמיד תוכל להעלות מינון שוב.

לרני המקור של שאלתך הוא חרדה, אני חושב ומקווה שזה הזמן הנכון לסיים טיפול וכל החרדות והקשיים חלפו ולא יחזרו עוד. תשאר עם המחשבה הזו והיא תחזק אותך. שבת שלום דר' גיורא הידש

מזמן לא כתבתי כי חשבתי שיש התאוששות. והנה...שוב נפילת ענק. צניחה. כמה אפשר לראות ילד סובל ככה? 4 חודשים אחרי האישפוז הקודם, אחרי התאוששות איטית וחזרה לחיים שוב בני הרגיש ברע. רע מאוד. מתוח ומאוד עצבני, לחצים בראש, בלבול. לאחר שבועיים של סבל ותחושות מוזרות בראש - הפעם ביקש בעצמו להתאשפז והתקבל למחלקה פתוחה בניגוד לפעמים הקודמות, בכפיה, קודם לסגורה. הוא מטופל בסרוקוואל 300 מ"ג ורסיטל. היום ביקרתי אותו , הוא חיוור, מרגיש רע, סובל סובל סובל. האם יתכן שזו השפעת הגראס שהוא מעשן מידיי פעם? ( הוא לא מצליח להיגמל לגמרי אבל מאוד מקפיד על מינון נמוך ) האם יתכן שהתרופות כבר לא מתאימות? בהתחלה היה בסדר. מה קרה? מה השתבש שם? האם אלו תופעות של המחלה או לוואי של משהו אחר? הוא לא מסוגל לתקשר יותר משני משפטים ורק אומר שמשהו קורה לו בראש. "אני לא יכול יותר, מה אכלתי ? מה קרה לי?" הוא שואל ואין לי תשובות. אני חסרת אונים לגמרי. יוצאת מדעתי. עברנו דירה לאחרונה, אפילו מהחדר הנעים שסידרתי + מחשב + טלויזיה וכבלים הוא לא יכול ליהנות. מה יהיה ? למה זה לא מתאזן? אני קוראת את "הצרות" של אמא רחוקה וביתה וחושבת לעצמי - מה זה הכישלון הזה במבחן לעומת חוסר חיים כזה כמו הבן שלי ? אמא'לה, תגידו תודה גדולה שהיא לומדת, שהיא מופרית ומועשרת, התעודה זה לא האישיו . החיים !!!! היכולות ! התפקוד ! עצם היכולת ללמוד ולתפקד. תשמחו ותחגגו על זה. תיהנו ותתעצמו מהיכולת הזו. דור, ד"ר הידש וכל מי שיכול לעזור לי - תנחו אותי פליזזזזזזז.

שלום נורית... באמת צר לי לשמוע, בתור מישהו שמכיר אותך כבר זמן רב. זה נשמע ממש כאב גדול. אני לא יודע מה לייעץ לך, גדול עלי, אז אני רק יכול לאחל לבן שלך שיתאושש כמה שיותר מהר וירגיש טוב... בברכה מיכאל

נורית יקרה. לגשש החיוור יש מערכון על פסטיבל שירי דיכאון, ודרוג לפי סולם יעקוב ,אנחנו בבית אימצנו את הסולם וברגעים הכי קשים משהוא היה פולט 9 בסולם יעקוב והמתח היה מתפוגג לזמן מה. אצלי היה הרבה .10 בסולם ועכשו 4 אז מה קראתי לאחרונה ש42% מחולי הביי פולר לא מתים טבעי , אז נראה לך שאני ישנה טוב בלילות ? וחוץ מזה המצב הנוכחי של הבת שלי רק מעיד שיש תקווה. אני יודעת מה עובר עליך , אין דבר נורא מזה לראות ילד שלך כך, אבל אני לא יודעת לגבי אמצעים כספיים, אבל הייתי הופכת עולמות כדי לראות מומחה בנושא האם ההתקף קרה למרות התרופות , הייתי מתעקשת על איסור עישון למרות שזה קשה אבל הכי חשוב טיפול אישי צמוד של רופא טוב , שהילד גם יעריך וישתף איתו פעולה. ליבי איתך.

נורית יקרה קשה קשה קשה. קשה להיות הבן שלך, וקשה להיות האמא שלו, במצב הזה... ולי לפעמים יש צעקה גדולה נגד הפסיכיאטריה, כאילו אם היינו מתייחסים אחרת לאנשים שסובלים, הם היו סובלים פחות. אם היינו יודעים לתמוך נכון יותר במשפחות. לתת מקומות עבודה והזדמנויות טובות יותר לשיקום. מקומות חברתיים, תקווה, סיכוי. הלוואי והיינו יכולים ליצור מקומות יותר אופטימיים לבן שלך, שאני בטוחה שהוא אדם מוכשר וחכם ויצירתי ושלם מעבר לכל האבחנות והתיוגים. כל כך מייאשים הם לפעמים החיים. קחי נשימה עמוקה. תאמיני שאפשר גם אחרת. תאמיני שהוא מסוגל למרות הכל לצאת מהקופסא המייאשת הזאת שנקראת סכיזופרניה, עם כל תופעות הלוואי התרופתיות והחברתיות, ולמצוא לעצמו מקום חשוב ומשמעותי בעולם. תאמיני, ותעבירי לו את האמונה שלך בו. זה יותר מרפא מכל התרופות שבעולם. סיפרתי לך כבר את הניסוי בחשיבה החיובית שערכו פעם על 3 כוסות מים? 3 כוסות מים רגילים, מהברז. מול כוס אחת דיברו מילים ואנרגיות שליליות (אתה סכיזופרן, זו מחלה כרונית, סימנים שליליים, פגיעה ברצייה, לא יגייסו אותך והפסיכוזות יוצרות אצלך נזק בלתי הפיך במוח) מול כוס אחת- דיבורים נייטראליים מול הכוס השלישית- דיבורים אופטימיים ואף אופוריים- אתה נביא, אתה נשלחת על ידי אלוהים בעצמו להציל את האנושות מתיוג, מסטיגמות ומאי קבלת השונה. אתה חזק, אתה יכול לצאת מזה, זה תלוי בך, המוח שלך הוא תוצר של החשיבה שלך, אם תחשוב חיובי תנצח את המחלה אין דבר כזה סכיזופרניה ואין שום דבר פוגע בפסיכוזה טוב, אלה דוגמאות שלי... הדיבורים החיוביים והשלילייים לא היו קשורים לסכיזופרניה. אבל הקטע היה שהמים שינו את הרכבם... וצילמו את זה- המים עם הדיבור השלילי הפכו עכורים, המים עם הדיבור הנייטראלי לא השתנו, והמים עם הדיבור החיובי הפכו צלולים, ממש השתנה המבנה המולקולרי שלהם. צילמו את זה בערוץ 8. עכשיו דמייני את גוף האדם, ש70% ממנו זה דם, נוזל, מים... אם נדבר אל עצמינו כל הזמן בדיבורים חיוביים, זה יכול לשנות את המולקולות, את החשיבה, את הכימיה, ואף את המבנה של המוח! לכן אולי צריך לשנות את הפסיכיאטריה שתהפוך להיות יותר לדמיון מודרך ופחות לסטטיסטיקה. כי סטטיסטיקה זה דיבורים נייטראליים או שליליים. פסיכוזה כשהיא לא פרנואידית עדיפה מתיוג. כי עדיף להאמין שאתה גדול ומשיחי, שיש לך קשר ישיר עם אלוהים ואולי אתה שליח האל בעולם, להרבות אהבה ואחווה- מאשר לסבול כמו שהבן שלך סובל וכמו שאת... אומרים שאמא של דוד המלך היתה לוחשת לו יום יום לפני שהלך לישון- תישן בני, אתה מלך, מלך ישראל... ואכן הפך למלך, ברבות השנים, בזכות אמונתה של אימו בו ובכוחו. חזקי ואימצי. יש לך יותר כוח ממה שאת חושבת. תרגישו טוב תמי.

שלום לך אמא כואב לשמוע מה עובר הבן, ומה עוברת את. את כלכך צודקת שהחיים הם מה שחשוב, וקשה לראות את ילדך בסבל כלכך גדול. אני מאד מקווה שהוא יתאושש וירגיש יותר טוב ואז גם אתם תחגגו את מה שראוי לחגוג כל יום, את החיים, את החיים עם פחות סבל. לשאלתך בנוגע למריחואנה, בתור משתמשת "כבדה" לשעבר אני סמוכה ובטוחה שמריחואנה מחריפה מצבי נפש. וכמה שורות למעלה דורון מצרף לינק על מחקר בנושא, מדובר שם גם על חולי סכיזופרניה. כדאי לך לקרוא. תתחזקי והיי סבלנית עד כמה שניתן, הוא זקוק להרבה לאהבה וחיזוק. חזקי את עצמך וחזקי אותו בכל דרך שתרגישי לנכון. מירי

נורית שלום, הבעיות של הילד שלך לא קשורות לסמים למרות שרצוי שימנע מהם לחלוטין. לילד שלך יש מחלה כרונית שכוללת גם תקופות קשות אך הן חולפות אחרי מס' שבועות וצריך להמתין שייצבו אותו באישפוז. אח"כ תקבלי אותו בחזרה אליך.... אז קצת סבלנות והדברים יסתדרו. תני אמון במטפלים. בברכה

נורית שלום לך ברור שליבי איתך,בני חולה במניה דיפרסיה, שהיא קצת שונה מסכיזופרניה, ולנו הפוגות גדולות יותר בן הפסיכוזות. אבל אני הולכת להגיד לך משהו שאף אחד אחר כאן להפתעתי לא אמר לך. את חייבת דבר ראשון ולפני הכל להכיל את העובדה שהבן שלך חולה. כי את מתייחסת למצבו כאילו יגיע יום והכל יעבור. את צריכה לדעת שזה לא כך. הוא כמובן יכול להיות מאוזן הרבה יותר ואפילו לחזור למסגרות רגילות, אך הוא לא הבריא, והכי חשוב להתכונן לבאות, לתכנן-זו המילה, אבל תכנון כפי שאת יודעת מגיע רק לאחר שיש הכרה בעובדה שזה בא והולך, כמו בחיים של כולנו, האושר הוא רק רגעים וביניהם יש לנו המון "סידורים". אז כשתעברי את שלב ההשלמה , את תביני שהדבר הטוב ביותר לבן שלך, הוא תיכנון מראש שלך למצבים רעים כפי שהם היום, ואולי זה אומר להגן עליו כאשר נמצא באישפוז, להיות איתו המון ולאהוב אותו, . אין טעם לבכות על מר גורלנו. יש טעם לשאות מה אלוהים רצה בשבילנו כאשר חשף אותנו לטיפול בבן חולה. זה מחזק, וזה עוזר להמשיך וגם לדעת שאין לזה סוף... זה נמצא כאן כל הזמן, וככל שנתכנן יותר טוב, יהיה יותר לו ויותר טוב לנו. באהבה. ובהרבה אמפטיה. דלית

מיכאל, אמא רחוקה, תמימי, מירי, דור, דלית - תודה המון, מעומק הלב. התגובות שלכם מרוממות ומפקסות אותי כל פעם מחדש. דליתה, אני יודעת, יודעת שזה לתמיד. עברתי כבר את "עידן ההכחשה", האבלות, הכאבים, העצב, החרדות וכל מה שאנחנו ההורים עוברים לצד ילדינו. הפעם זה היה פשוט קשה יותר ומהר מידיי לאחר האישפוז הקודם. ואותי זה החריד. ...עכשיו בני בחופש סופ"ש, ולמרות שבהתחלה היה עצבני, מבולבל - לאט לאט עם ריחות התבשילים בבית, עם החדר החדש שסידרתי, עם הזרימה שלי איתו - זה מחלים משהו...ויש חיוך וקצת הומור ( הוא כזה מתוק כהוא מרגיש טוב....) מה לעשות, הוא עדיין ה"סמן" שלי. נו, גם אני עוברת תהליך זה ברור - ולאט לאט אדע "לעמוד בגבורה" מול המצבים האלה. מזל שיש לי אתכם. מזל !! כל מילה שלכם - יש לה תפקיד שיקומי עלי... וכל פעם שאתבלבל ואפול - אקרא לכם. שבת שלום ומבורך וחיבוקים כמובן - נורית.

הייתי מעוניינת לדעת באיזה קצב ירידה מומלץ לרדת מ-1000 מ"ג דפלפט ל-0? כרגע במינון 250 מ"ג והירידה עד עכשיו הייתה תוך חודש. מתי אפשר להמשיך לרדת ובאיזה קצב? והאם צפויות תופעות לוואי כתוצאה מההפחתה?

תמשיכי באותו קצב של הפחתה. אם יש בעיות אז אפשר להאט קצת.

לאורית אין סיבה מיוחדת להפסקה הדרגתית של הדפלפט, כך שאם את מרגישה בטוב בקצב שלך זה בסדר. האם ההפסקה מתואמת עם הרופא המטפל? שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב אני מטופל בתרופות אנטי דכאוניות לטיפול בחרדה חברתית חריפה תמיד היה לי פחד לא ברור מכך שאני הולך להשתגע ומאז שהתחלתי תרופות דיי הרבה סוגים כבר שלא עזרו לחרדה וכל סוג נוסה במינונים שונים ומוצא יעילותו. ציפרמיל ,ציפרלקס,פבוקסיל ,ואיפקס ,לוסטרל ,איקסל סורבון וכיום מירו שגם לא עוזר (אני כבר נטול תקוות..) אני לא מדבר על התפקוד הלקוי בעקבות החרדה זה מילא, אבל בעקבות הטיפול התרופתי הפחד להשתגע גבר ,איך מטפלים בבעיה הזאת שתמיד היתה ועקב טיפול החמירה?

אני כל כך מזדהה איתך אצלי גם התחיל לפני כמה חודשים התסמין הזה של פחד משיגעון והיו ימים שהוא ממש הביא אותי לידי בכי וחרדות עמוקות. אני יכולה להגיד לך שהפחד הזה מהשגעון הוא סימפטום קלאסי של החרדה עצמה כלומר הפחד הוא ביטוי של חרדה. הסר דאגה מבלך ,, סביר להניח שלא תשתגע כי מי שמשתגע אינו מודע לשיגעון שלו . מומלץ אולי להתחיל שיחות ולראות מאיפה החרדה הזו נובעת ומה שורשה בהצלחה אריאל

הרבה פעמים פחד מסוג זה שתיארת אופייני דווקא ל-OCD. ייתכן שהאבחנה של חרדה חברתית לא מדוייקת במקרה שלך.

לליאור תודה למשיבים. אם אכן ניסית מספר תרופות שלא עזרו כדאי להגיע לאבחון חוזר (אולי יש טעות?) ובנוסף להגיע להתייעצות נוספת עם פסיכיאטר נוסף שיכול לראות את הדברים בזוית חדשה. כמובן שצריך לחשוב גם על טיפול פסיכולוגי בנוסף לתרופות. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם תוכל לפרט לי על תרופה בשם protiptyline או vivactil מה השם של תרופה זאת שנמכרת בארץ ועל איזה מערכת במוח היא עובדת

לאבי השם הפרמקולוגי של התרופה הוא Protriptyline Hydrochloride, מדובר על תרופה נוגדת דיכאון מקבוצת הטריצקלים שהן התרופות הישנות נוגדות הדיכאון. תופעות הלוואי וההשפעה דומה לטריציקלים. התרופה אינה מגיעה לארץ ואינייודע את הסיבה לכך. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני מקבלת כדור רסיטל ליום. זה לא עוזר לי. איזה עוד תרופות יש שמתאימות לחרדות שמלוות במיחושים פיזיים? האם רסיטל זהה לציפרמיל? תודה גלית

התרופות שאת לוקחת הם ממשפחה שנקראת SSRI A,שתפקידם אם אני לא טועה למנוע ספיגה חוזרת של סרטונין במוח וכך להעלות את רמתו בסינפסה. אינני רופאה כמובן אך אולי יש מקום לשקול לעבור לקבוצה אחרת של תרופות אולי ממשפחת הטריצקלים או מעכבי MAO אריאל

לגלית שלום, תבררי לגבי אפקסור או סימבלטה שהן תרופות מסוג SNRI ונחשבות ליותר יעילות ועם פחות תופעות לוואי. אם יש לך גם פיברומיאלגיה אז זאת סיבה נוספת לבצע את המעבר הנ"ל. בברכה

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם הידש

אנשים שיש להם חרדות ופחדים ממחלות ובעקבות מיחושים שהם חשים הם ישר חושבים שזה משהו מסוכן? כמו כו האם משהו כאן הרגיש הרגשה של גוש שתקוע בגרון ומציק לאורך זמן על רקע נפשי? אנא אם יש עוד שחווים תופעות כאלה תכתבו לי. אני ממש מיואשת. גם התרופה שנתנו לי לא עוזרת לי ואני צריכה להחליף תרופה. תודה גלית.

היי גלית אני עצמי סבלתי מאד מחרדות (לא עכשיו, כי מטופלת תרופתית) ובין היתר גם חרדות ממחלות. בדיוק כפי שאת מתארת. אני עצמי מרגישה לא פעם גוש תקוע בגרון ומציק לאורך זמן. אם תרצי לשוחח או לכתוב את מוזמנת. כמה זמן את נוטלת את התרופה? אם עבר פרק זמן של 6 שבועות והתרופה לא עוזרת, אולי כדאי להחליף אותה... תרגישי טוב, אל תפחדי מהפחדים, תני להם להגיע ולהימוג בתוכך. מירי

התחלתי טיפול בטופאמקס 50 מ"ל פעמיים ביום (בשל אכילה כפייתית ממנה אני סובלת). כבר שבוע והתרופה עדיין לא משפיעה עליי. כמה זמן לוקח עד שהתרופה מתחילה לעזור? האם ייתכן שטיפול בטופאמקס מנטרל את השפעתו של כדור הרסיטל שאני לוקחת? זאת מאחר ובשבוע האחרון מאז שהתחלתי את הטיפול בטופמקס אינני מרגישה את ההקלה שהרסיטל נתן לי לחרדה שממנה אני סובלת.

לאורית הטופמקס עשוי לעודד את השפעת הרסיטל ולא להיפך. צריך לחכות עוד מספר שבועות להשפעת הטופמקס אבל בעיקר לעלות במינון. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני מאמינה שכדי ליצור שינוי במערכת, צריך להיות חלק מהמערכת. להעביר ביקורת מהצד זה לא יעיל. כל כך הרבה כתבות עשו בתקשורת על הפצעים של אשפוזים כפויים, על הטראומות שזה יוצר, כל כך הרבה אנשים כתבו ספרים ופרסמו מאמרים על החוויה הלא טובה שזה השאיר בתוכם, אבל המצב נשאר פחות או יותר אותו דבר. אני חושבת שצריך להיות שם, במחלקה הסגורה, יותר אור. יותר אמונה. יותר תקווה. יותר אנושיות. יותר רוחניות. צריך להתנדב ולהביא לחולים הופעות, וחוגי צילום והעשרה. צריך לנסות לשפר מעט את התפריט. צריך ליצור קשר עם אנשי רוח שיבואו ויעודדו חולים, יעשו להם חוגי יצירה, יחזירו להם את כוח הרצון והדימוי העצמי והכבוד צריך לאהוב ולחבק ולתמוך בכל חולה שמגיע, ולא להשאיר את העבודה של השינוי לרופאים הפסיכיאטריים. כי זה לא שאלה של אישפוז כפוי כן או לא. זה שאלה באיזה מצבים, איך עושים את זה הכי נכון, ואיך לא הופכים את האישפוז לעונש, אחרי הכל, למרות המצב הנפשי הקשה בו אנשים מוכנסים לבתי החולים. כי הרי אם האשפוז היה באמת חיובי, באמת בונה כוחות, באמת תומך, אם אנשים היו יוצאים בסופו של דבר מחווית האישפוז כמשהו שבנה אותם, למרות הקושי, היינו שומעים הרבה פחות תלונות. ואז בית החולים יכול היה להיות פשוט בית הבראה. מקום בו נותנים לנפש מרגוע. מקום בו נותנים לחולים פסק זמן מהחיים הכלכך לוחצים ומאפשרים להם לצבור כוח, לקבל תמיכה, ליצור מתוך הכאב שלהם, ולהתחזק זה עם זה. ומתוך האשפוז היו יוצאים צוותי עבודה של החולים למען החולים. היו משלבים את המשתקמים בתמיכה הדדית. כמו בפורום הזה. היו מאפשרים להם לבחור איך הם מוכנים לתרום לחברה. במקום שחולי נפש יהיו נטל על החברה, הם יכולים להפוך להיות מוביליה בכל מיני תחומים. להקים קבוצות לתמיכה עצמית נוספות כמו אלו שפועלות באנוש, קבוצות יצירה, קבוצות כתיבה שירה תיאטרון וכד'. האשפוז צריך לדעתי לשים את תהליכי היצירה במרכז. גם כשאדם בדיכאון אפשר לתת לו כלים יצירתיים לבטא את הריקנות, את הפצע, את הכאב. אומנים גדולים יוצרים מתוך דיכאון. צריך להפגיש אומנים עם חולים. ההבדל הוא רק סמנטי. להפגיש את החוויה הפסיכוטית עם החוויה היצירתית. למצוא גשר מחבר, גשר לבריאות, גדר להבנה של החוויה. זה הרי מרתק, ואין לנו איפה לעשות את זה אלא איש עם רעהו. תארו לכם כמה יפה זה יכול היה להיות אם היינו עושים את המפגשים הללו בתוך המחלקות... מתוך הכאב הגדול צומח אור גדול. וגם הייתי מכוונת אנשים שמתאימים לכך ללמוד מקצועות טיפוליים, הקשורים אליהם ומתאימים להם... לא חייבים פסיכולוגיה או פסיכיאטריה, אפשר גם טיפול בעזרת בעלי חיים ואומנות ודרמה וכד'. המטפלים הכי טובים בעיני הם אלו שחוו כאב רב בחייהם. ועל מודל המרפא הפצוע אפשר לדבר איתי שעות כי אני מאד מאמינה בזה. הייתי עושה קורסים בבתי החולים. קורסים בפסיכולוגיה, בפסיכיאטריה ובתיוג....אם כבר, אז שנדע איך קוראים לבעיות שלנו, לא? ואז הייתי עושה גם קצת קורסים בחשיבה חיובית, במיוחד לצוות... ואולי גם תוכנית רדיו, בה ניתן יהיה להשמיע קולות של אנשים חולים בנושאים שונים הקשורים למדינה ולחברה... לשמוע את קול המשוגע שהוא בעצם ממש לא משוגע... ובשביל שינוי כזה צריך אנשי מקצוע טובים ואיכפתיים, וגם חולים משתקמים שמוכנים לבוא ולתת יד. באנוש יש מודל כזה של שיקום ומעורבות של חולים בתהליך ההחלמה שלהם. רפורמה מיטיבה בבריאות הנפש תכניס את אנוש, במהותו וברוחו, גם למחלקה הסגורה. ואז לא צריך יהיה לקשור אף אחד. כי אנשים ישמחו לקבל את כל הצ'ופרים הללו מהחברה... ומגיע להם, מגיע לחולים את היחס הכי טוב בבתי החולים. מעין אפלייה מתקנת... מה דעתכם? יום טוב תמי.

היי תמימי. אני מסכימה עם כל מה שכתבת. גם אני "מטפלת פצועה". את גורמת לי להיזכר בחוויות קשות ולחשוב איך אני יכולה לשנות את המציאות העגומה. תודה.

תמי יקרה מאד את מקסימה וחושבת ובעלת לב רחב. לא מניחה לרגע לעניין הכואב של התפיסה הפסיכיאטרית המוגבלת. רוצה להאיר את המחלקות הסגורות (רק השם מעביר בי צמרמורת). הלואי וחזונך יתגשם. אינני מכירה מחלקות סגורות, אני ניזונה מדברייך וממה שמיכאל כותב. אולי זה לא מספיק בכדי להבין, אך אותך אני כבר מכירה ואת גישתך אני אוהדת. רציתי לומר שהדיון על התיוגים היה מעניין ומעורר למחשבה. אני רוצה להאמין שתקום פסיכיאטריה חדשה לעולם, אולי אלטרנטיבית כפי שאת חולמת. מיזוג כזה של מזרח ומערב, מתן עזרה רפואית מתוך גישה פתוחה שמניחה לגמרי בצד את התיוג ומתבוננת באדם בסבלו וכוחותיו, גישה המשלבת גוף ונפש ויונקת מתורות המזרח החכמות. הדיונים האלה הופכים את הפורום למעניין ונוגע. אומץ ליבך לומר את הדברים ללא משוא פנים- ראוי להערכה. וגם לך, הידש שמאפשר דיונים כאלה גם אם אתה הוא זה שלעיתים עומד מול הכאב והתסכול שעולים אצל האנשים. הייתי שמחה לו היית עונה לשאלתו של מיכאל בנוגע לאישפוז כפוי, ולא מחזיר בשאלה "מה עדיף" הפסיכיאטרים הכופים או בית המשפט.... בשורה התחתונה רוצה להודות על המקום החשוב הזה ועל התרומה של תמי, מיכאל, גלית נועה, יעל ועוד רבים כאן בפורום.

מה הן תופעות הלוואי הכי נפוצות של אפקסור? למה היא נחשבת תרופה יחסית בעייתית בין התרופות האנטי דכאוניות? האם היא יעילה לטורדנות מחשבתית כפייתית? האם היא גורמת לבעיות מטאבוליות -סוכר גבוה, שומנים גבוהים בדם, השמנה? תודה תודה

גם רציתי לשאול שוב אם הוא גורם להשמנה או דווקא לירידה במישקל (בכל מקום כתוב דבר אחר) מהו מינון מינימלי טיפולי של כדור זה? תודה

שלום רב עד 225 מ"ג ליום היא לא בעייתית משום בחינה. המלצת היצרן לקחת מינון של עד 225 מ"ג ליום ולא מעבר לכך. תופעות הלוואי הנפוצות: בחילות, יובש בפה, עצירות, ירידה בתיאבון, הזעה, הפרעות בשינה, הפרעות בתפקוד המיני, סחרחורת, עצבנות. השמנה יכולה להיות בשימוש ממושך (מעל 3 חודשים). השימוש הוא כמובן תמיד ממושך ולכן זאת אפשרות. [בתחילת הטיפול יש כאמור דווקא ירידה בתיאבון]. תיתכן עליה בלחץ הדם ויש לעקוב אחרי נושא זה. בסה"כ נחשבת לתרופה מאד חזקה ובטוחה לשימוש. אין נזקים מטאבוליים או אחרים. בברכה

תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, מידע מפורט על כל תופעות הלוואי תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. שבת שלום דר' גיורא הידש

מתוך הבלוג של מישהו- מערכת בריאות הנפש שגורמת לחולי בנפש 23-8-06 יותר טוב שיפטרו את כל האחים הפסיכיאטרים והעובדים סוציאלים הלוואי ויביאו במקום העובדים סוציאלים אנשים שלא למדו כלום במקום האחים הפסיכיאטרים אחים רגילים וכדי שאדם יקבל תואר פסיכיאטר שילמד עוד כמה שנים לפי נסיון שלי, אנשים שלא למדו שום דבר על הנפש מבינים אותי הרבה יותר טוב מעניין גם שבד"כ אנשים שלא למדו על הנפש והרמה שלהם הרבה יותר ממני מתייחסים אליי ומעריכים אותי בצורה טובה ואנשים שהם פחות ממני לא מעריכים אותי בכלל וחושבים שאני דפוק אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך את כל הצוות "המקצועי" שעובד בבתי חולים פסיכיאטרי וגם מחוץ לכותלי ביה"ח כל שרותי הרווחה של העובדים סוציאלים וגם בריאות הנפש והמועדונים והוסטלים למינהם במקום שהלימודים שלהם יגרמו להם להבין את המטופלים זה רק גורם לההיפך המערכת הזאת עשתה לי נזק אדיר שהייתי בן 8 היינו הולכים כל שבוע ל "טיפול משפחתי" הם לא התייחסו אליי כמו שמגיע לי ולא שאלו אותי אם אני עובר התעללות שזה הדבר הראשון שהיו צריכים לשאול רק חיפשו אצלי שיגעון שלא היה קיים וזה היה משפיל מאוד הם לא ראו גם תוך כדי טיפול הפסיכיאטריות שהמשפחה לא מבינים אותי ולא מתייחסים אליי ולא נותנים לי כבוד ומשפילים אותי זה היה הרבה יותר גרוע ממה שאני מתאר אני פשוט לא זוכר את זה כלכך רק אני זוכר שהייתי מלא בהמון השפלות ולכן לא דיברתי בסוף רצו לאשפז אותי בעוד שלא היה לי כלום למזלי דוד שלי בא וצעק עליהם ולא נתן להם לאשפז אותי במקום שהצוות יראה בי ילד חזק מאוד ומקסים שמסוגל להנות מהחיים למרות כל מה שהוא עובר הלימודים שלהם גורמים להם להבין פחות... בגיל 15 שהתחלתי למרוד סיפרתי את זה כבר אני חושב והפסקתי ללכת לביה"ס כי התחלתי לראות כמה שאני לא חברותי לעומת כולם וכמה שזה לא באופי שלי ואני אמור להיות הרבה יותר ממה שאני אם לא הייתי עובר את כל זה אז התחלתי לסבול מחרדה חברתית והייתי אלים בבית ורציתי להתאבד ואז במקום שהפסיכולוגית שלי תבין אותי והפסיכיאטר גם והיו מציעים לי ולאמא לברוח מהבית ולטפל בי עם פסיכולוגית שאם זה היה קורה החיים שלי היו הפוכים ממה שהיום אז אשפזו אותי בשבועיים הראשונים בביה"ח רק חיפשו אצלי מחלה קשה שלא היתה קיימת הייתי נער שלעיתים קרובות מאושר בחייו הם גרמו לי לחשוב שאולי אני חולה כמו כל מי שהיה שם התייאשתי אחרי שבועיים ונכנעתי ואז חליתי ב OCD נתנו לי המון סוגים של כדורים לסכיזופרניה שאף פעם לא היתה לי עד היום כל מי שטיפל בי בטוח שיש לי סכיזופרניה חוץ מהפסיכולוג האחרון חשבתי שיש לי סכיזופרניה אחרי שבכל מקום התייחסו אליי כך כולל הפסיכולוג הקודם שאמרתי לו שיש לי סכיזופרניה והוא לא הבין שזאת טעות באבחנה הרבה נזק גרמו לי כל המערכת הזאת ואני אומר שאין שום מקרה של אדם עם סכיזופרניה ו OCD במידה כלכך קשה כמו שאני הייתי בלי טיפול פסיכולוגי שיצליח להתרפות מהסימפטומים הכל כך קשים כמו שאני הייתי עם כדורים מהדור הישן שבקושי עזרו לעומת הכדורים מהדור החדש שיעילים פי 10 קיבלתי כדורים לסכיזופרניה למזלי הם התאימו גם ל OCD זה אומר שלא היתה לי סכיזופרניה כי כל אדם עם סכיזופרניה לא מסוגל לעשות מאמצים ה?רואים כאלה כמו שאני עשיתי http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?pagenumber=7&passok=yes&FolderName=ympr&blogId=71204&tagname=

יוד המון תודה על המילים המרגשות שהבאת אלינו והלוואי וכל נפגע מערכת, באשר הוא נמצא, ימצא בו את הכוחות להתגבר, להתחזק- ולתקן במקום הקטן שלו, וכל אור קטן, יביא אור גדול, לכולנו יום טוב תמי.

לד"ר הידש ודור שלום רב אתמול חזרתי מהשיקום שבו אני משתקם חזרתי הבייתה עם גלישה פסיכוכוטית לא ידעתי מה קורה איתי נבהלתי הלכתי בהליכה מהירה לכיוון של הבית אמא שלי לא הבינה מה קורה לי התחלתי לקבל הזיות ומחשבות שווא השאלה היא האם זה עובר לבד או שזה ימשיך אם כן אני צריך לפנות דחוף לפסיכיאטר אודה לכל מי שיכול לעזור אני עד עכשיו בחרדות אני רק יושן לוקח כדורים בשביל לישון בבקשה תעזרו

שלום רב אני משער שאתה לוקח כבר קוקטייל נכבד של תרופות. ייתכן שיש מקום לבצע שינויים במינונים שאתה לוקח אבל זה לא לאינטרנט. אם זה היה חד פעמי תשכח מזה. אם זה נמשך אז להתקשר לפסיכיאטר או להגיע לפסיכיאטר שמכיר אותך. בברכה

לאלי מצטער על התשובה המאוחרת, בכל אופן אם המצב נמשך מעבר למספר שעות אז חשוב לפנות לפסיכיאטר המטפל או לחדר מיון פסיכיאטרי שבת שלום דר' גיורא הידש

כל מי שזה נוגע לו מוזמן לפורום המיועד עבור כל מי שנפגע מהמערכת http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=2931

תודה אנונימי ואתה יכול להזמין את האנשים גם לכאן, שיצטרפו לדיונים שהתחילו אצלינו... יום טוב תמי.

יופי בשעה טובה והגיע הזמן שגם ה"לקוחות" יאמרו מה טוב להם, רק חבל שעדיין יש פחד ורתיעה ואתה מזדהה בשם אנונימי.... בהצלחה הידש

היי מיכאל כתבת באחת ההודעות למטה שאתה מרגיש הקלה מאז שעזבת את הטיפול הפסיכולוגי. אתה יכול לפרט קצת יותר ? האם הרגשת שהטיפול לא עזר לך בשום דבר? אני מסכימה שטיפול לא עוזר לכולם, אבל אם הטיפול טוב, נשמע שהוא אמור להקל, או לעזור באופן מסויים . אני הייתי בטיפול שנתיים, הפסקתי לפני כשבוע מסיבה כלכלית וגם מכיון שהטיפול הרגיש לי כמו ניסיון לשכנע אותי בדברים לא נכונים ולא מציאותיים. הטיפול כאילו ניסה ליצור איזו אשליה שהדברים אופטימים יותר ויכולים להשתנות והמחשבה שלי (שכנראה מושפעת מהדיכאון שהיה)היא שמעוותת את המציאות האופטימית הזו. היתה לי מטפלת ממש מקסימה. היתה לנו כימיה נהדרת היא מאוד השתדלה ואף השאירה את עלות הפגישות לפי תעריף קופ"ח למרות שהסתים הסיבסוד. הרגיזו אותי השאלות שלה,לא מתאים לי לספר סיפורי ילדות ועוד כמה סיבות. אך למרות זאת אני מרגישה שהיא קצת חסרה לי. אפילו רק בשביל להגיד שקשה לי בימים מסויימים,שמטריד אותי ......... תמימי - אשמח לשמוע גם את דעתך האישית והמקצועית. (כתבת בהודעה למיכאל שאת מבינה אותו ..)

היי טל האמת היא שאני מאוד מופתע מזה שאני מרגיש הקלה אפילו די משמעותית. לפני שעזבתי חשבתי שזה יהיה בדיוק ההיפך, דהיינו שאני ארגיש געגוע, שהטיפול יחסר לי אפילו מאוד, אבל הגעתי למסקנה שאחרי שנה וחצי הטיפול הגיע למיצוי, ואני צריך לעשות את הצעד הזה למרות שהפרידה תהיה לי קשה. מה שקרה בפועל הוא כאמור ההיפך הגמור. אני מרגיש הקלה גדולה... האם הטיפול עזר לי? אין לי כל ספק שהייתי בטיפול אצל פסיכולוגית מהדרג הראשון, גם מקצועית מאוד וגם אנושית וגם חכמה. הגישה שלה הייתה אקלקטית, כמו שהיא הגדירה את זה, כלומר כזו שלא תחומה לגישה טיפולית מסויימת, אלא לוקחת מה שצריך מכל גישה טיפולית בהתאם לנסיבות- מה שהיה מצויין מבחינתי. זאת בניגוד לפסיכולוגית שלך, שנשמעת כמו פסיכודינימית. בסופו של הטיפול, הפסיכולוגית עצמה טענה שהטיפול עזר לי מאוד ושהגענו להתקדמות מאוד משמעותית בתחומים רבים, אם כי היא גם הסכימה איתי שיתכן שהטיפול אכן הגיע לסופו, אם כי היא טענה שאני עדיין אני יכול להפיק תועלת ממנו. בגלל האופי האקלקטי שלה וצורת החשיבה שלי, כמעט ולא דיברנו ולו פעם אחת על הילדות שלי! עסקנו מעט בסיבות לבעיות שלי, ובעיקר דיברנו על איך לפתור אותן. היא נתנה לי נקודת מבט יותר רחבה לדברים, אבל מצד שני, מה שאני מרגיש עכשיו הוא שיכול להיות שאלמלא הטיפול עצמו, הייתי פשוט פותר את הדברים עם עצמי באותו אופן גם בלעדיה. ויתכן שחלק מהבעיות עלו, רק בגלל עצם ההכרח להגיע לדבר איתה פעם בשבוע. נו, טוב, אני יודע שזה נשמע לגמרי משונה, אבל מה שאני מרגיש שאלמלא הצורך להעלות דברים בשיחה איתה פעם בשבוע- יכול להיות שכלל לא הייתי חושב על הדברים שהעלתי. האמת היא שאני לא יודע בדיוק להסביר למה אני מרגיש הקלה גדולה...אולי תמי בעצם תוכל לשפוך על זה אור... בברכה מיכאל

ההקלה היא על היכולת להניח קצת לבירור הפנימי, פשוט להיות קצת מי שאנחנו, לנוח... מיכאל אתה עברת שנים לא קלות עם אישפוזים ותיוגים וקשיים והתמודדויות, והטיפול בטח עוזר כי הוא כמו משהו שממקד אותנו סביב עצמינו, מלמד אותנו התבוננות ובעיקר משכנע אותנו להיות אמפטיים ואוהדים כלפי עצמינו. ההקלה היא גם על הכוחות שלך, לצאת מהטיפול ולהרגיש שאתה יכול לבד, שאינך תלוי במטפלת ושבעצם אתה די חזק, למרות הכל... לא שמישהו אי פעם חשב שאתה לא חזק... אולי רק אתה, ברגעי הדיכאון... מה שלא יהיה טל, טיפול עוזר בתקופתו, וגם הפסקות מטיפול עוזרות. איך אמר קוהלת- לכל זמן ועת לכל חפץ מתחת לשמים... ואם לא בא לדבר על הילדות, לא חייבים, ממש לא. אפשר לכוון את הטיפול לאן שבא. לתפקוד, לשיחות נפש, לפתרון קונפליקטים, לעבודה על חלומות וסתם לקשר, לאהבה, ליחד. זה כיף שיש מישהו שמלווה אותנו מבחינה פנימית. כאילו אנחנו מכניסים אותו לתוך הבית הנפשי שלו, מארחים אותו בתוך החוויה הפנימית שלנו. זה כיף, זה כמו ליטוף כזה, וזה די ממכר... לכן זה גם כיף להשתחרר קצת. זה לא שאנחנו מפסיקים אי פעם לטפל בעצמינו, כי אנחנו לא הולכים הרי לאף מקום. אבל לפעמים אנחנו מפסיקים טיפול כלומר מוותרים על השותף במסע הפנימי הזה, או מחליפים את השותף המקצועי בחברים באומנות או בדרכי תרפיה עצמית אחרים. שיהיה רק טוב תמי.

אני לקוח פאקסט במינון של שני כדורים ליום כבר כ 4 שנים.לפני כמה ימים הייתי בבית מרקחת ולא היה להם את הכדור הנ"ל אז נתנו לי פרוקסטין.אני חש קצת לא נעים לאחרונה אבל זה גם יכול להיות בגלל שהכנסתי לעצמי לראש שזה כדור אחר. האם יכול להיות שהפרוקסטין לא ייתן את אותו האפקט של הפקסט?תודה מראש על התשובה

שלום רב עקרונית אין הבדל בין פאקסט לבין סרוקסט או פרוקסטין-טבע. יש אנשים שמדווחים על הבדל בהשפעה אבל לא יודעים אם זה אפקט פלצבו או שמדובר בשינויים אמיתיים. כלומר אם יש הבדל אמיתי וממשי בין התכשירים. שכן כולם מכילים אותו חומר פעיל ובאותו מינון ועברו בדיקות של משרד הבריאות שמאשרות שאין הבדלים. בברכה

לאורן תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם תוכל להסביר לי מהי סכיזופרניה רזידואלית ומהם הסימפטומים של מחלה זו. תודה רבה על העזרה

לאבי הסבר מלא תוכל למצוא ברשת או בכל ספר, הכוונה היא לסכיזופרניה שההתקף החריף חלף אבל נמצאים שרידים של המחלה ובעיקר של תכנים פסיכוטיים גם במצב השקט. בדרך כלל מדובר על מחשבות שווא אשר נשארות למרות שהמחלה החריפה חלפה. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם יש טיפול לחוסר ביטחון בעקבות לידה קשה. אם יש איזה טיפול .

שלום, מה שחשוב קודם כל להגיע לאבחון ולראות מה הבעיה אם ישנה, אפשר אצל פסיכולוג או אצל פסיכיאטר, אחר כך צריך לחזור ולחשוב "מה אפשר לעשות". מזל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש מזה כשנה אני נוטל רסיטל - כדור אחד ליום. למרות שהכדור הצליח להוציא אותי מהמצב העגום שבו הייתי לפני תחילת השימוש בו, עדיין אני סובל מכאבים באיזור החזה ובאיזור הגרון. כמו כן יש לי כאבי ראש חוזרים ונשנים. הרופא שלי ייעץ לי לעבור ללוסטרל, אך לפי מיטב הבנתי המינון שבו לוקחים כדור זה הוא גבוה מאוד (שני כדורים של 50 מ"ג ביום!!!). האם זה לא מינון מוגזם מידי? אשמח אם תוכל לחוות את דעתך על תרופה זו או אף להמליץ לי על תרופה אחרת בתודה מראש עידן

שלום רב מבחינה סטטיסטית, לוסטרל גורם לכאבי ראש יותר מרסיטל. אתה יכול לנסות לוסטרל במינון 50 מ"ג ליום ולראות, לפעמים זה מספיק. אבל גם במינון זה ייתכנו כאבי ראש. בברכה

לעידן כאשר תרופה אינה פותרת את כל הבעיה ויש לה תופעות לוואי יש הגיון לחשוב על מעבר לתרופה אחרת בתקווה שהיא תתאים יותר. הלוסטרל והרסיטל פועלות במנגנון דומה אבל אלו מולקולות שונות ואין חשיבות למינון שציינת כיוון שאלו מינונים מקבילים. עם זאת הייתי שוקל לעבור לתרופה מקבוצה אחרת ולא לעבור לתרופה שונה מאותה הקבוצה. תתייעץ עם הרופא המכיר אותך. שבת שלום דר' גיורא הידש

אלוהים כמה זמן לא הייתי פה? נראה כאילו שנים ובאמת לפחות שנה. כל כך הרבה השתנה אצלי ואני יכולה באמת להגיד שרק לטובה אם כי חוויתי גם תקופות קשות. אז ככה : סיימתי את לימודי הסיעוד שלי ובעוד שלושה שבועות יש לי מבחן ממשלתי כדי לקבל את הרישיון. אני כבר חושבת ברצינות שאם אעבור את המבחן ( בספק גדול) אלך לכיוון של פסיכאטריה ומקווה של ילדים זה מאוד מרתק אותי. מעבר לזה יצאתי אל העצמאות - התחתנתי ואני והחצי המקסים שלי קנינו דירה ואני חיים באושר. הוא האור של חיי ומילא אותי בכל כך הרבה טוב . מבחינה פסיכאטרית אני נוטלת זיפרקסה 10 מ"ג ורסיטל 40 מ"ג. אני מאוזנת וטוב לי ולא רוצה להפסיק או יותר נכון להגיד מפחדת להספיק. למי שלא זוכר סבלתי מדיכאונות קשים והתקפי חרדה שהתאפיינו ב- OCD שונים ומגוונים . לפני החתונה שהייתה באוקטובר עברתי נפילה מאוד חזקה כנראה מהלחץ מסביב וגם מהעובדה שאני מפסיקה להיות מפונקת ויוצאת מהבית של אימא שעושה בשבילי הכול . לדעת הפסיכאטרית שלי ממש עברתי תקופה של אבל על הילדות שלי שנעלמת ובאמת שזה נכון אך בעזרת הפסיכאטרית המקסימה שלי יצאתי מזה ואני מאוזנת. בנוסף לכל אלה התחלתי השבוע טיפולי הפרייה חוץ גופית ואני כל כך מתרגשת מזה. הטיפולים הם קשים ותופעות הלוואי עוד יותר אך זה שווה את התוצאה אם תהיה כזאת. ופה אני פונה אלייך ד"ר הידש המקסים. האם התרופות שאני לוקחת ( זיפרקסה ורסיטל) מתאימות בטיפולי פוריות והאם ניתן לקחת אותם בתקופת ההריון אם יהיה כזה בקרוב? גם מבחינת הלופוס אני מאוזנת עכשו ואפוילו בלי סטרואידים כבר הרבה מאוד זמן ורואים זאת עלי ( ירדה הנפיחות, נעלמה לה תסמונת קושינג ורזיתי בסביבות ה- 20 קילו). זהו אני אשמח לשמוע מה עם אמא רחוקה, אבישג עדיין פה? וכל מי שזוכר אותי יום טוב לכולם אריאל

אני חושבת עליך הרבה ועל אבישג ושירה ופרוזאק איזה בשורות טובות מקווה שגם אצל השאר גם אצלנו הכל בסדר נכון להיום באמת שמחה בשבילך וכף לשמוע

היי אריאל בטח שאני זוכרת...היינו פעם מתכתבות בפורום היותר סגור של הידש... זה היה די מזמן, וגווע די מהר. טוב לשמוע ממך, ובהצלחה עם הטיפולים ועם הלימודים, אם תהרי בקרוב יש סיכוי שהתינוק שיהיה לי ולך ישחקו ביחד... רק טוב תמי.

המון בריאות והצלחה :-)

לאריאל היקרה איזו יופי של הפתעה, אם הייתי יודע הייתי נכנס לפורום הרבה קודם...., ואיזה דברים לטובה, כל הכבוד! עדיין אפשר להגיד מזל טוב על הנישואין? אני עוד זוכר שהתלבטת האם להתחיל ללמוד בבית הספר לאחיות והנה את כבר מסיימת ומסיימת את הבחינה הממשלתית. וואו. אני בטוח שתצליחי בבחינה כמו בכל דבר שתבחרי לעשות בעתיד. לא ציינת מדוע את צריכה לעבור IVF אבל הזיפרקסה עלול להעלות את הפרולקטין, אני בטוח שעברת את כל הבדיקות אבל האם זה נלקח בחשבון? איני מכיר בעיות מיוחדות עם הפריה והתרופות אבל בהריון הן בטוחות למרות שאלו תרופות צעירות יחסית (מעל עשר שנים), כמובן שחשוב להתייעץ עם המכון הטרטולוגי בהדסה שאת הטלפון שלו תוכלי למצוא משמאל ב"טלפונים חשובים". יופי לראות אותך כאן ועוד יותר טוב לשמוע את כל הדברים הטובים שקורים לך. הידש

שלום רב. אני בת 30. מאז שהתחלתי לעבוד במקום החדש (כמעט שנה) לפעמים נדמה לי שאני רואה אנשים ממקום העבודה בכל מקום שאני הולכת מחוץ לעבודה (לדוגמה, במכללה שאני לומדת בה, בקניון וכו'). כלומר, אני רואה בן אדם מסוים ולרגע נדמה לי שזה אדם שאני מכירה ממקום העבודה שלי. אני מסתכלת על הבן אדם שוב ואז מבינה שזה לא מי שחשבתי. הבעיה שזה קורה הרבה בזמן האחרון וזה מפריע לי מאוד. עלי להוסיף כי מאז שהתחלתי לעבוד שם אני בלחץ די גדול (מבחינת העבודה עצמה והממונים), האם זה נובע מלחץ? מה לעשות? תודה

לשיר התופעה עלולה להגרם מלחץ, היא תופעה הקשורה לחרדות. אם התופעה נמשכת זמן ארוך כדאי להגיע לאבחון מקיף אצל פסיכיאטר ואז לחשוב מה אפשר וצריך לעשות. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב רציתי לדעת מה ההבדל בין EFEXOR XR לבין VENLA ,תודה מראש

שלום רב ונלה הוא תחליף גנרי של אפקסור רגיל (לא XR). החידוש ב-XR שניתן לקחת אותו פעם ביום בעוד שאת הונלה יש לקחת מס' פעמים ביום, כלומר פחות נוח לשימוש. ייתכנו הבדלים נוספים, בהשפעה של התרופה, או בתופעות הלוואי, אך זה משהו שהוא לא חד משמעי. בד"כ יש עדיפות ל-XR, אם יש לך אפשרות לקבלו. בברכה

תודה רבה

לד"ר הירש שלום בני מקבל ביום : 4 מ"ג רספרדל, 20 מ"ג רסיטל, בנוסף מקבל משהו חדש: דקינט, וקומפלקס של ויטמין B. הוא נוטל תרופות כשנתיים, כל הזמן הוא קיבל 20 מ"ג רסיטל ו-3 מ"ג רספרדל, והירגיש עם זה בסדר גמור. למרות זאת הרופאה טוענת שהוא צריך את התוספות הנ"ל. א. מה דעתך? האם זה לא עומס רב מדי של תרופות? ב. כיצד פועלת התרופה: דקינט? ומה ההשפעה שלה? תודה, רונית

שלום רב 1. ויטמין B איננו תרופה אלא תוסף מזון. זה יכול לעזור רק אם יש מחסור בויטמין. ניתן לדעת עפ"י בדיקות דם. אין טעם לקחת את הויטמין אם אין מחסור. 2. דקינט היא תרופה אנטיכולינרגית ואמורה להפחית תופעות לוואי פרקינסוניות של ריספרדל, אם יש כאלה. אם אין לו תופעות לוואי פרקינסוניות, או אם הן לא חמורות, אז אפשר לוותר עליו. בברכה

לציפי תודה לדור, השאלה היא מדוע עלו במינון של התרופות? האם הייתה הרעה במצב? ואם עלו במינון הרספרידל אז מדוע גם ברסיטל? המינון של הרספרידל בהחלט סביר ובדרך כלל אין סיבה לעלות במינון של הרסיטל. כאמור הדקינט היא תרופה נגד תופעות לוואי של הרספרידל כמו איטיות כללית בתנועות, קישיון בשרירים ותנועות איטיות עם מבט קפוא (תופעות פרקינסוניות) לכן, אם ישנן תופעות כאלו חשוב שיטול דקינט וצריכה להיות הקלה. אם אין הקלה צריך לשקול שוב את הצורך בתרופה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ללדוקטור ולכולם, פניתי למנהל האתר בענין הפרסום המעצבן, והנה תשובתו: הפרסום שולב בין ההודעות ולא על חשבון ההודעות. עם זאת, אבדוק האם ניתן לשנות את מיקומו או עיצובו- כך שיהיה פחות בולט. חשוב לי לציין כי האתר שורד כל כך הרבה שנים, בין השאר, בזכות הפרסום, ומכאן חשיבותו. שבוע טוב, שגיא בואו נקווה שמשהו בכל זאת ישתנה. רק טוב נעמה

נעמה תודה שטרחת, כתבת ובדקת עבור כולנו ערב טוב תמי.

לנעמה תודה ושבת שלום הידש

שלום לך דר' הידר אני פונה אליך בקשר לבתי בת 24 סטודנטית. התייעצתי איתך בעבר לגבי החרדות מבחנים שלה ולצערי היא נאלצה לקחת ציפרלקס מאחר והחרדות התחילו להיות מלווים בבכי. מזה כשנה היא לוקחת את הכדור ועברה טיפול התנהגותי קוגנטיבי ואכן פסקו החרדות והבכי. היא החליטה להפסיק את הכדורים עקב השיפור ובהדרגה, יום כדור יום 3/4 כדור וזאת מלפני כחודש וחצי, אולם תופעת הרגישות של הבכי חזרה אליה. בנוסף היא מתביישת שהיא משתמשת בסוג כזה של כדורים דבר שגרם לה לחוסר בטחון עצמי. שאלתי היא, כיצד מפסיקים מהכדור בלי הבכי והרגישות ובנוסף, כיצד מעלים לה את הבטחון עצמי. תודה רבה

לאפרת יופי שהבת נעזרה והצליחה להתגבר על החרדות. איני חושב שהחרדות הופיעו בגלל תופעות של ירידה במינון אלא כנראה שהיא עדיין זקוקה לציפרלקס. חשוב להפסיק את הציפרלקס בזמן המתאים לכל אחד בדיוק בגלל הנקודה שחרדות עלולות לחזור. לכן חשוב שתפגש עם הפסיכיאטר להערכה של המצב ומתי מתאים לה לסיים טיפול. חבל שהיא מתביישת בנטילת התרופה והירידה בהערכה העצמית. אולי ישנה כאן בעיה רחבה יותר וכדאי לטפל בה? שבת שלום דר' גיורא הידש

למה אסור לקחת רדוקטיל עם נוטלים אפקסור,ריספרדל,אלפרליד וטגרטול? מה יכול לקרות אם לוקחים את תרופות האלה יחד? כל כך מחפשת משהו שיקל עלי לרדת קצת במשקל... בתודה, אישה שמנה

שלום רב עקרונית, אסור. אבל הרופא יכול להפעיל שיקול דעת ולאשר לך לקחת את הרדוקטיל עם התרופות האחרות, אם את מאד שמנה ויש צורך רפואי אמיתי שתרדי במשקל. עליך להיוועץ עם הרופא המטפל ולבחון אם התועלת הצפויה עולה על הסיכונים (הסיכון הכי חמור בשילוב זה הוא סינדרום סרוטונין). בברכה

שלום, תודה לדור ואכן הרדוקטיל משפיע על הסרוטונין ולכן השילוב עלול להיות מסוכן. מבין התרופות שציינת האפקסור והרספרידל עלולות לגרום לעליה במשקל. אין כל כך תחליף לאפקסור אבל אפשר לחשוב על החלפת הרספרידל לגאודון שאינו גורם לעליה במשקל. הבעיה היא שהגאודון אינה בסל התרופות של הכללית. שבת שלום דר' גיורא הידש

אבקש לדעת מה עומד מאחורי האבחנה שקיבלתי- emotionally unstable personality disorder? הסימפטומים? סיבות להופעתה?מה הטיפול הפסיכולוגי מומלץ אם בכלל? מהן התרופות המומלצות? מתי בד"כ היא מתפרצת? איך הפרעה זו שונה מהפרעת אישיות גבולית? האם נפוץ שמתלוות להפרעה זו הפרעות נוספות (כמו שקורה אצלי). מה זה הפרעת אישיות בכלל? במה הפרעה זו שונה מהפרעת אישיות גבולית? מה בכלל ההבדל בין הפרעה למחלה? תודה רבה

שלום רב ב-ICD 10- שיטת הסיווג הפסיכיאטרי האירופאי מציינים- Emotionally unstable personality disorder ב-4 DSM- שיטת הסיווג הפסיכיאטרי האמריקאי מציינים- Borderline Personality Disorder אבל הכוונה לאותו דבר בדיוק. מידע על ההפרעה וטיפול בה תוכלי למצוא מאמרים רבים ברשת או בחיפוש בפורום בשאלות קודמות. בברכה

נשמע לי קישקוש... חוסר יציבות נפשית זה מצב, ולא הפרעת אישיות קבועה. אדם אינו יציב רגשית כי יש לו כל מיני מכשולים בחיים פנימיים וסביבתיים, המפריעים לו להגיע ליציבות. לקרוא למצב של חוסר יציבות הפרעה- זה מופרע לא פחות מלהיות לא יציב... אני חושבת שכל המושג הזה הפרעת אישיות, צריך לצאת מהלקסיקון. מה עוזר בדיוק לבנאדם כל התיוג הזה? למי הוא בדיוק תורם? בעיני זה מעליב. פשוט מעליב. יום טוב תמי.

תודה למשיבים הבנתי שיש בהחלט הבדל בין שתי ההפרעות... ועשיתי חיפוש בפורום ולא הגעתי לכלום! מה הטיפול המומלץ להפרעה מסוג זה בין שהיא זהה להפרעת אישיות גבולית ובין שלא?

שלום רב... אני בחורה בת 34 הסובלת מזה 15 שנה מהתקפי חרדה ונמצאת בטיפול ומעקב. לאחרונה- מזה חצי שנה אני נוטלת ציפרלקס ומאד מרוצה. אתמול אכלית מולים- סוג של צדפה, במסעדה מוכרת. שש שעות לאחר מכן הקאתי ונתקפתי בתופעות הדומות לתופעות של התקף חרדה. בשל קוצר נשימה קשה הגעתי למיון שם התבשרתי כי אים שום בעיה רפואית. שאלתי אלייך האם קיים קשר בין האכילה של הצדפה להתקף? והייתכן התקף כה חמור תחת השפעת ציפרלקס? אודה על התייחסותך.

ללילך איני מכיר קשר בין אכילת צדפים ובין התקפי חרדה. אבל הקאות והרגשה רעה בהחלט עלולים לגרום להתקפי חרדה. בנוסף, הקאות קשות וממושכות עלולות לגרום גם לשינויים מטבוליים בגוף, כך שהייתי שם את הדגש על ההקאות או נכון יותר על קילקול הקיבה שהיא תופעה שכיחה עם צדפים (כאשר אינם טריים) כל טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום התחלתי לסבול מהתקפי חרדה לפני כ 4 שנים. מאז אני מטופלת בציפרלקס וריספרדל (0.5 מ"ג) ומצבי הנפשי טוב מאוד. ההיתי שמחה להתחיל להפסיק לקחת את התרופות מספר שאלות: 1. האם ניתן להפסיק באם מצבי הנפשי טוב? 2. מה עדיף להפסיק קודם - ריספרדל או ציפרלקס? 3. האם יורדים בהדרגה או בבת אחת? אשמח לדעתך תודה

את התרופות הנ"ל מומלץ להפסיק בהדרגה ולא בבת אחת. בכול אופן, מומלץ להתייעץ לפני עם הרופא המטפל בהצלחה אריאל

לטלי תודה לאריאל ולא הייתי מציע לעשות שום צעד ללא בדיקה ושיחה עם הרופא המכיר אותך. רספרידל אינה תרופה לחרדה ואחרי שלוש שנים אפשר כבר לחשוב על סיום של טיפול בחרדות כאשר מרגישים בטוב. אבל לכל אחד יש צורך בתשובה אישית ולכן את צריכה להתייעץ עם הרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, האם זה נכון שתרופות מהדור הישן לא הצדיקו את עצמן בטיפול בסכיזופרנייה ופסיכיאטרים ממליצים לחזור לטיפול בתרופות מהדור הישן? תודה

שלום, התרופות מהדור הישן פחות מדוייקות ופחות עדינות ולכן ישנה הרגשה שהן גם יותר יעילות. אבל תופעות הלוואי ממש רבות ולכן ממעיטים להשתמש בהן. כל טוב דר' גיורא הידש

אולי זה לא המקום הנכון ,ואולי לא נשארו מי שזוכרים 3 שנים ויותר אחורה ,אבל בכל זאת תחזיקו אצבעות לבת שלי, שמחר צריכה לעבור את הבחינה של המאסטר, לבד מול המרצים בפקולטה במשך שעתיים. היא מאוד חוששת (לא בגלל המחלה ) ובטוחה שלא תצליח. ואני מאוד חוששת( בגלל המחלה) שאם לא תצליח , היא תקח את זה קשה!!! כל השבוע היו טלפונים , אם לגשת בכלל, ואם אני לא אתאכזב אם היא לא תצליח , כמעט נסעתי לשם להיות אתה , אבל החלטתי שזה יהיה המבחן להתמודדות לבד , ואני אפילו גאה בעצמי שלא נסעתי. עוד 24 שעות אדווח בתקווה שהיא לא תבהל ותחליט לא לגשת ולדר הידש שזוכר את כל היסורים , ואת צבירת התארים תוך כדי, המון תודה.

אמא רחוקה היא תצליח, תפסיקי לדאוג, יא פולנייה אחת... בטוח שהיא תצליח, ואז כולנו כאן נוכל לחגוג איתך. אבל את יודעת מה, ליתר ביטחון, אני אחזיק אצבעות... בהצלחה תמי.

נכשלה בשאלה אחת אצל המורה השנואה אבל יהיה בסדר דיברנו והיא כבר אחרי הבכי ועם הפנים קדימה

בעסה עם המורה השנואה הזאת אבל העיקר שהפנים קדימה לא נורא העיקר האמונה והתקווה יום טוב תמי.

האם קיים הבדל בין סאנקס לבין ציפאומיל או משהו כזה? והאם ההפקט של סאנקס יכול לעשות תופעות לוואי. ואם הוא יכול להחזיר רמת סירוטינין שירדה בעקבות טראומת לידה. ןלמת לא נותנים את הכדור סאנקס בקופות החולים. והאם לכדור ציפמאומיל יש תופעות לוואי. אם כן, איזה תרופה אפשר להמליץ לי שלא תעשה תופעות לוואי אך תחזיר רמת סירטונין שירדה. אודה לך על תשובתך המהירה. תודה רבה לך ויום טוב.

http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xPG-858,xFT-614513,xFP-614513,m-Doctors,a-Forums.html

האם תוכל לתת לי פרטים על תרופה בשם amoxapin על איזה מערכות במוח היא עובדת זו תרופה אנטי דכאון שאני אמור להזמין מחול זה רק מה שידוע לי עליה והאם היא יכולה להועיל לזחלת של סימנים שלילים ללא סימנים חיובים או פסיכוזה בעבר או בהווה. תודה על העזרה

לאבי עניתי לך היכן ששאלת לראשונה, איני מכיר עבודות של אמוקספין לגבי סמנים שליליים אבל זה נשמע מעניין. יתכן שהרופא שמטפל בך מעודכן יותר ממני ויש הגיון בגישה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב 1. שכחת את האות E בסוף השם של התרופה. 2. התרופה הזאת היא שילוב מעניין של נוגד דיכאון+נוגד פסיכוזה. כתבתי לך הסבר בהודעה הקודמת. זה כמו לתת למישהו אלטרול עם פרפנן אבל בתכשיר אחד. 3. אין כזה דבר סימנים שליליים אם לא היו לפני כן סימנים חיוביים. סכיזופרניה חייבת לכלול את שניהם. היוצא דופן היחידי זה סכיזופרניה רזידואלית. בברכה

היום בעבודה נתקלתי במאמר יפה של פסיכיאטר, שכחתי את שמו, שכתב הרהורים על הפסיכיאטריה במאה ה21. הוא התייחס למצבי שונות כקטליזטורים של התפתחות בחברה. מצבי שיגעון היו תמיד זרז להתפתחות של משהו שונה מהנורמה. והשווה את המשוגעים או החריגים בחברה ליהודים הנרדפים על ידי עמי העולם. העם היהודי שגורלו כל כך קשה ובגלל זה מתפתחות אצלו כשרונות יצירתיים מיוחדים, מצד אחד מגיע להישגים בעולם, מצד שני אנטישמיות גוברת... וכך, כפסיכיאטר, הוא מדבר על האתגר שבעבודה עם אנשים שונים ומשונים. היכולת להפוך את השונות למנוף להתקדמות למקומות אחרים וחדשים. בחינת דברים שרואים מכאן לא רואים משם... ודיבר על הבעייתיות שבתפקיד הפסיכיאטר, כמגדיר נורמליות. כי נורמליות היא לא ערך מוחלט, אלא ערך יחסי... ואת הנורמות קובעת החברה, והפסיכיאטר הוא חלק מהחברה... אז יש כאן בעייתיות כי איך מישהו שהוא חלק מהנורמה, יכול להגדיר מי בנורמה ומי לא, ואיפה בדיוק עובר הקו בין נורמליות לפתולוגיה? יש הרבה בעיות אתיות ומוסריות בפסיכיאטריה בת זמננו. ואני שואלת את עצמי כמה פסיכיאטרים באמת מודעים ומביאים את עצמם לשאלת שאלות בתחום הזה, או שנכנסו גם הם לתרדמת של מתן תרופות ושמות, כמו טכנאים... הנפש היא גדולה ולא ניתנת למדידה. ופסיכיאטריה מודרנית צריכה להיות בעיני קצת יותר פתוחה, קצת פחות נוקשה, קצת יותר מאפשרת גמישות מעבר לכל האבחנות והתיוגים. כך, ניתן לדבר יותר על חוויות ופחות על אבחנות. יותר על כוחות ופחות על חולשות, יותר על משאבי התמודדות ופחות על תרופות, אישפוזים ושיקומים. האם ניתן ליצור פסיכיאטריה מעט יותר יצירתית ומעט יותר מאפשרת? שבוע טוב תמי.

לתמי שלום, לדעותיך אין סיכוי בקרב פסיכיאטרים. הם מאד רוצים להיות רופאים ככל רופא אחר ולהתקבל בקרב קהילת הרופאים כמקצוע רפואי ומדעי מן המניין. הדרך שלהם להגיע לכך זה לעשות בדיוק ההפך ממה שאת מטיפה להם. את בעצם רוצה להפוך את הפסיכיאטרים לפסיכולוגים אבל הם לא מעוניינים בכך ואין יומרה כזאת אלא להיפך. בברכה

לא, דור אני לא מנסה להפוך את הפסיכיאטרים לפסיכולוגים. אני מנסה להפוך אותם לבני אדם... זה לא אומר שאיש מדע צריך להיות מנותק מהיותו בן אנוש, עם לב, עם התחשבות, עם רגישות. פסיכיאטר הוא לא מנתח לב. הוא עובד עם נפשות פצועות. עליו להיות רגיש, פחות טכני, יותר עדין, יותר טיפולי. כי אחרת שלא יעסוק בפסיכיאטריה...שיעסוק בסנדלרות או במחשבים, שם אין אנשים שיכולים להפגע מההחלטות שלו ומהיחס המדעי המנוכר שהוא נותן או לא נותן למטופליו. דר' הידש הוא פסיכיאטר אבל הוא גם מטפל- פסיכותרפיסט. ולדעתי הידש דווקא כן נותן יחס אנושי, כן מקשיב, כן רוצה להבין את החוויה ואת התחושות. אחרת לא הייתי כותבת פה כל השנים. וגם אתה מן הסתם בסופו של דבר היית מתייאש מהפורום הזה, אם הידש היה באמת כזה טכנאי של אבחנות ותרופות... צריך להיות קודם כל אדם, ואחר כך- פסיכולוג, פסיכיאטר או משהו אחר. ופסיכיאטר ששוכח שהוא בנאדם, צריך לשלול ממנו רשיון מקצועי. אם הוא חוקר שיתרחק מבני אדם, ויהיה מדען מעבדה. מחלות נפש זה לא מעבדה לנסיון בבעלי חיים. גם עם בעלי חיים צריך להיות אנושיים. על אחת כמה וכמה עם אנשים חולים. יום טוב תמי.

שלום לכולם יש לי שאלה: נכון להיום, אני סטודנטית למנהל עסקים תואר ראשון (אוניברסיטת דרבי). ממוצע הבגרויות שלי כולל הבונוסים הוא 98.8 (אנגלית, מתמטיקה, ביולוגיה, סוציאו-פסיכולוגיה - 5 יח') נניח שאני מוציאה 700 בפסיכומטרי בהתחשב לכל הנתונים הנ"ל כמה שאלות: מה הסיכוי שלי להתקבל לרפואה (פסיכיאטריה)? אילו דרישות נוספות יש? (ראיונות, מבחנים, בדיקות למיניהם...) באילו מוסדות? כמה שנים זה לימודי הרפואה? כולל התמחות בפסיכיאטריה? ועוד שאלה לא קשורה: במידה והשירות הצבאי שלי לא מלא, איך יסתכלו על זה? ושאלה הנוגעת לתחום בריאות הנפש: האם מישהו מכאן לקח את לימודי הפסיכיאטריה??? יש כאן מישהו כזה??

הי גירל הדרישות לרפואה שונות באונברסיטאות השונות אם כי סך הכול זה אותו הדבר. עם ממוצע הבגרות שלך נראה לי שתצטרכי קצת יותר בפסיכומטרי אך הכול אפשרי. לימודי הרפואה עורכים שש וחצי שנים ובסיומם את יכולה להיתקבל להתמחויות השונות ובינהם פסיכאטריה. אם אני לא טועה התמחות בפסיכאטריה עורכת חמש שנים נוספות בהצלחה אריאל

הוא אובחן כחולה מניה דיפרסיה כמו שכבר כתבתי. הוא בן 22 והיו לו שני התקפי מניה כאשר הראשון כשהיה בסיום הצבא . עכשיו הוא רק התאושש מההתקף האחרון וזה לקח יותר מחצי שנה. ברור שאני תומכת בו בכל דבר שאפשר. הוא התחיל לעבוד בתחנת דלק. הוא טוען שרק עבודה מוציאה אותו מהיאוש. אני לא מחפשת אבחנות במקום להתייחס אליו, ממש לא. אבל הענין הוא שהוא מאד סגור ולא מעוניין בהתייחסות, הוא מתעקש לעשות הכל בדרכו , למצוא לבד עבודה ולא מוכן לקבל עזרה מאף אחד. ולכן בגלל שאין הוא מוכן לטיפול כלשהוא פרט לכדורים , אני רוצה להערך נכון יותר, להתקף הבא, אם חס וחלילה יגיע. פניתי למכון פסגות ושם הרופא טוען שאין הכרח לאשפז אם יש התקף, וזה מאד מצא חן בעיני כי האישפוז היה טראומה בשבילו. אנא כיתבו לי אם נראה לכם שיתכן שהתקף יעבור ללא אישפוז אל בטיפול בבית. תודה לכולם. דלית

אם הוא לוקח את הכדורים הנכונים ,למה שיהיה עוד התקף. נהדר שהוא עובד לבת שלי לקח יותר משנתיים להודות שהיא חולה, אז תני לו זמן. אני לא אישפזתי וטיפלתי בבית ,אבל צריך להיות מאוד חזקים , אני לא חושבת שאני יכולה לעבור את זה עוד פעם, אבל מחכה לזה כמוך. צריך התמסרות טוטלית 24 שעות , קשר יום יומי עם רופאים, תוכנית עבודה ,אנחנו למשל עשינו פזאלים, בישול ,מכון כושר עם מאמן צמוד ,ביקורים אצל מטפלים, מספרה , ציפורניים ,שטויות רבות אבל היא הייתה עסוקה והוציאה אנרגיה ,וכן גם היו מכות, ובכי ללא סוף. הכי חשוב והוא צודק זו שיגרה , עבודה או לימודים , ואת העיקר שככתי טונות של אהבה, ואמונה שיהיה בסדר, למרות שהיו רגעים שלא אהבתי ולא האמנתי!!!!!

הי דלית למה לא בישרת את הבשורה המשמחת הזו קודם? אני נורא שמח לשמוע...זה צעד אדיר, ואני בטוח שהוא ימשיך ויתפתח גם לעבודות יותר משמעותיות. האמת היא שאני ממש מכבד את הגישה שלו- אני לא כל-כך משוכנע שפסיכולוגים עוזרים הרבה, ובטח שהם לא עוזרים לכל אחד. אני אפילו מרגיש הקלה ממש משמעותית מהצעד שנקטתי של לעזוב את הטיפול הפסיכולוגי. חשבתי שזה יחסר לי מאוד, שאני אתגעגע, ומה שאני מרגיש זה רק הקלה, אשכרה שחרור של מועקה, והייתה לי מטפלת מצויינת לכל הדעות, שאני מאוד מעריך ואפילו קצת אוהב. הסיכוי להישנות של התקף אם לוקחים תרופות הוא עשרים אחוז. סיכוי לא בטל בשישים, אבל עדיין די נמוך. גם כשהתקף מגיע, אם שמים אליו לב בזמן, אפשר למנוע אותו על ידי הגדלת מינון אפילו מבלי פגיעה במקום עבודה. לפי מה שאת מתארת, וגם דברים שכתבת בעבר בפורום השני, זה נשמע כאילו הוא לא יחזור לאישפוז עוד לעולם. (מה, שאגב, אני לא לגמרי יכול להגיד על עצמי). בברכה מיכאל

דלית , קודם כל תדעי שכל הכבוד לבן שלך שמתעקש על עצמאות.זה חיובי וזה יכול להיות מה שיעזור לו יחד עם התרופות.ואם חלילה יהיה עוד התקף,מה שלא סביר כשלוקחים תרופות באופן סדיר ,אז תתמודדו עם זה,כי כבר התמודדתם עם משהו הרבה יותר קשה-ההתקף הראשון.לדעתי עדיף ללא אשפוזים גם אם זה ידרוש יותר השקעה של זמן ואנרגיות מהמטפלים בו,כי כך השיקום יהיה טוב יותר,פחות טראומות.תני לו את הביטחון שהוא יכול להיות עצמאי ומצוין שהוא עובד.הוא בהחלט צודק-סדר יום שיש מה לעשות הוא חשוב ביותר!אני מחזקת את ידייך,ובהזדמנות זו גם את ידיה של אמא רחוקה.גם אני אמא לבת שעברה התקפים וחשבתי שהייתי בגהינום.הועידו לנו האמהות,וגם לאבות ולאחים,תפקיד משמעותי בעולם כנראה ואין לנו ברירה אלא לבצע אותו,אז תחשבי חיובי ואני מאד מאמינה שיהיה בסדר,בע"ה.

ד"ר שלום בן 40 לאחר תקופה של שלוש שנים עם חרדות בנוגע לבריאות(היפוכונדר )התחלתי לפני שבעה חודשים ציפרלקס 10 מ"ג השינוי היה מהיר ומצוין ברצוני לקבל מספר עצות לשאלות א.במידה ואני מעריך שיהיה לי יום קשה האם יש מקום להגדיל את המינון בחצי כדור בלילה שליפני? ב.מתי עדיף לקחת את הכדור אני לוקח בשמונה בערב מהי המלצתך ג.האם ניתן "להכניס להריון ואין סכנת פגיעה בעובר? לתשובתך אודה

א. לא יעזור לקחת חצי כדור נוסף לפני יום קשה , לוקח לכדור זמן עד שמתחיל לעבוד . ב. בדרך כלל הכדור נחשב מעורר לכן לוקחים בבוקר אבל אם אין לך בעיה של יקיצה מוקדמת אז זו לא בעיה לקחת בלילה. ג. בקשר להריון אין בעיה אבל תתיעץ עם מכון טרטולוגי ליתר בטחון: http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=36&catid=150&pageid=1117

לדודי תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו, הבנתי שאתה גבר, כך שבודאי אין בעיה עם הבאת ילד לעולם. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כשלושה חודשים כדור אחד של סרוקסט ביום. התחלתי לקחת כי היו לי לחצים בחזה ובקושי יכולתי לנשום (במיוחד בשכיבה) ועוד תופעות נוספות של חרדה+דיכאון קל כלומר: באופן כללי אני מתפקדת כרגיל אבל בלי שמחת חיים בלי חשק לעשות דברים וכו'. הכדור מאוד עזר לי בנושא החרדה וכמעט כל התופעות נעלמו לי אבל בקשר לדיכאון אין שום שיפור. אודה לך אם תוכל לעזור לי ולהפנות אותי לכיוון אחר כלומר אולי תרופה נוספת.( עוד כדור של סרוקסט לא הייתי רוצה לקחת כי שמעתי שזה גורם לעליה במשקל).

לשרונה אם ההשפעה לא מלאה אפשר לחשוב על עליה במינון או החלפת הסרוקסט לתרופה אחרת דומה (לא הייתי מוסיף עוד תרופה), עליה במשקל או שקיימת או שלא, כך שאם את לא עולה במשקל אז סביר שאפשר לעלות במינון ללא חשש. כל טוב דר' גיורא הידש