פורום פסיכיאטריה

שלום לכולם! רציתי לדעת למה שאדם חלילה נכה או מקוטע רגליים, או אילם,הוא יכול להביא ילדים בראים לחלוטין וזה לא עובר בגנטיקה. ואילו הזכינופניה כן עבורת בגנטיקה. השאלה היא מה ההבדל בינהם ולמה הזכיזופניה עוברת בגניטיקה ואילו מה שצויין הנ"ל לא עובר בגנטיקה אשמך מאוד אם אוכל לקבל תשובה על זה שאלתי את השאלה הזאת איזה פסיכולוג והוא לא ידע לענות לי

לדודו קטיעת רגל היא אירוע חיצוני ואינה קשורה לגנים. ישנן מחלות הקשורות לתורשה וישנם כאלו שלא. כך סוכרת למשל ומחלות רבות אחרות (אפילו סרטן) יש להן בסיס גנטי כמו לסכיזופרניה. למחלות אחרות יש סיבות חיצוניות וישנן מחלות רבות שאיננו יודעים את הסיבה להן. זה מצב הידע שלנו כיום. כל טוב דר' גיורא הידש

אני חושבת שאני סובלת מדיכאון. אינני יודעת להעריך את חומרתו. מתבטא באכילה מועטה, דכדוך, אנהדוניה ושעמום, ולעתים - מחשבות על מוות (בידיעה ברורה שאין כוונת ביצוע בפועל). המצב נמשך כמה חודשים. אני מצליחה להסתירו, לתפקד (כלפי חוץ) ולהעמיד פנים שהכל כשורה. (חוסר הרצון לאכול ואי-הנאה מאוכל נמשכים - און & אוף - כ-3 שנים). קראתי שמחסור בויטמין B12 יכול לגרום לדיכאון. בבדיקת דם מלפני כחצי שנה (עדיין בתקופה שאכלתי מעט). התוצאה היתה: B-12 נמוך יחסית (196 pmoi/l), אך לא דובר במחסור בו. הומלצו ויטמנים, אך לא נטלתי אותם. רציתי לדעת: 1. גם ערכים נמוכים (ולא חוסר) ב-B12 זה יכול "לתרום" ו"לחזק" דיכאון ? 2. קראתי שדיכאון גם עובר מעצמו - מה ניתן לעשות כדי "לזרז" את התהליך ולצאת ממצב זה בכוחות עצמי? תודה.

לדנה חוסר ויטמין B12 עלול לגרום לדיכאון אבל אצלך אין חוסר בויטמין. נכון, דיכאון היא הפרעה החולפת מעצמה, כדי לזרז את ההחלמה אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי, אולי אפשר לאתר את הסיבה לדיכאון, כמו כן ספורט, טיולים בטבע וקשרים עם חברים טובים עשויים לשפר את מצב הרוח. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! נניח והתקבלתי ללימודי מקצוע רפואי כגון ,סיעוד ,פיזיוטרפיה ,רנטגן וסיימתי את הלימודים בהצלחה. האם העובדה שבגיל 20 (לפני תחילת הלימודים) התאשפזי למוסד פסכיאטרי עם אבחנה של דכאון כפול לאותו זמן (מצב יציב וטוב אחרי האישפוז ובזמן הלימודים) יכולה למנוע ממני בקבלה של רישון לעסוק במקצוע רפואי אחרי סיום הלימודים ?

לאבי אם הולכים בצורה מסודרת אז הנוהל הוא כזה. במשרד הבריאות ישנה וועדה של רופאים הבודקת את ההתאמה של אנשים במקצועות הבריאות (כולל רופאים והרשימה שציינת) ואת התאמתם לעבודה. כך גם רופא הסובל מבעיות שמיעה עלול להגיע לוועדה, רנטגנולוג עם בעיות בראיה או בעיות נפשיות וכך הלאה. על סמך התמונה הכללית הועדה מחליטה לגבי היכולת לעבוד במקצוע ולגבי מגבלות. כך למשל רופאה שעברה משבר פסיכוטי רישיונה לא נשלל אבל אפשרו לה לעבוד בהתמחות אשר אינה דורשת מגע עם קהל, מחקר למשל. כך שהוועדה במשרד הבריאות היא הקובעת את יכולתך לעסוק במקצוע רפואי. כל טוב דר' גיורא הידש

במקצועות כמו פיזיוטרפיה,רנטגן,קלינאי תקשורות וכו'

גם אני הייתי מאושפזת בתקופת שרותי הצבאי, אשפוז קצר. ולמרות שעמדתי בכל דרישות בית הספר לאחיות לא קיבלו אותי בגלל האשפוז. עצתי לך היא לא לספר על האשפוז. אבל אם יוודע להם, תילחם!!!!

לאבי- אם התקבלת ללימודים ועמדת בהם בהצלחה, אז אח"כ יהיה קשה מאד למנוע ממך בצורה גורפת לעסוק בתחום. אמנם קיים נסיון התאבדות בתיק הרפואי שלך, אבל הניסיון הנוכחי שלך לשנות את התיק הרפואי, לאחר זמן רב, יכול להעיד על חוסר אמינות ולכן לא כדאי להכחיש דברים שמתועדים היטב. אם יש לך את הכישורים הנדרשים, וועדת קבלה יכולה לבדוק בעצמה את הכשירות שלך לעסוק בתחום.

לפני שנתיים קיבלתי התקפי חרדה טופלתי כחצי שנה אצל פסיכולוג התנהגותי קוגניטיבי ונטלתי כדורי פקסט 30 מיליגרם.לאחר שנה כשהשתפר מצבי הפסקתי את הכדורים בהדרגה וכעבור כמה חודשים שוב חזרו התקפי החרדה חזרתי לטיפול פסיכולוגי קצת יותר לעומק ושוב לקחתי כדורי פקסט 30 מיליגרם . היום כעבור שנה אני מרגישה הרבה יותר טוב ורק לפעמים כשאני נוטה להתעסק בעבר יכולה לחזור חרדה קלה,שאלתי היא עד מתי עלי להמשיך ולקחת את הכדורים אם בכלל כדאי להפסיקם או לשנות מינון.ואם בפעם השנייה כשלוקחים אותם צריך לקחת למשך תקופה ארוכה יותר ומי ערב לכך שההתקפים לא יחזרו? אודה מאד לתשובתך

להגר מקובל שבהתקף שני של חרדה הטיפול ממושך יותר. יחד עם זאת כאשר קובעים את משך הטיפול חייבים לראות את כל האדם עצמו בסביבת חייו. כלומר, האם ישנם גורמי מתח בעבודה, במשפחה, קשיים פסיכולוגיים הדורשים התייחסות וטיפול וכך הלאה. רק לפי התמונה הכוללת אפשר להעריך את משך הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

קצת רקע,בן 25,סטודנט שנה ג' באונ' בחיפה. לפני 3 שנים אובחנתי כבעל הפרעות קשב וריכוז במכון יעל ומאז אני משתמש בריטלין(שניתן ע"י נוירולוג על סמך האבחון הנ"ל).הריטלין אכן עזר במידה,אך לא פתר את כל הבעיות. קראתי באחד הפורומים,אישה שכתבה כך:"לקח לי זמן להבין שאני בדיכאון, (לא קליני, כזה שבא לחתוך את הווירדים), אלא חוסר מוטיבציה, עייפות וחוסר עניין, דאגנות יתר והרבה התפרציות זעם" ועכשיו אולי אני מוכן להודות שיש לי כמה בעיות רוב האנשים מגדירים אותי כאדם "עצוב",outsider,פרנואיד.נופלות עלי מועקות שלא מאפשרות לי לחשוב על שום דבר אחר,אני נהייה יותר ויותר מרוחק,קשה לי ליצור קשרים חבריים למרות שבעבר היו לי .אני מקבל את הרושם שאנשים נרתעים ממני,ואנשים סביבי בטוחים שאני סולד מבחירה-ואני נכנס יותר ויותר למעגל הזה. כבר די הרבה זמן השינה שלי לא עמוקה ומתוקה כמו שהיתה ואני מוצא את עצמי ממלמל לעצמי לעיתים קרבות יותר ויותר. כעת אני שוקל לפנות לטיפול מיקצועי,אני חבר מכבי (זהב) באיזור המרכז,אינני יכול להרשות לעצמי טיפול פרטי יקר. הייתי רוצה לדעת מה ההליך המקובל,האם קיים אבחון פסיכיאטרי כמו שיש להפרעות קשב? והאם יש המלצות. אני מפחד ללכת לפסיכיאטר שיתן את הכדור שנראה לו,אני לא יודע אם אני בכלל צריך טיפול ואיזה. תודה לכולם

אם אתה מפחד מפסיכיאטרים, אז אפשר להתיעץ קודם עם פסיכולוג קליני, שיתן לך את דעתו המקצועית, לגבי מצבך הנפשי.

אם אתה נמצא בחיפה, כדאי לך לקבוע פגישה עם פרופסור אהוד קליין,הוא ממש מאבחן מקצועי, והוא יענה לך מהן בעיותיך ואיזה טיפול מומלץ. אמנם פגישה אתו עולה הון אבל מכבי משתתפת בכ-80%(אתה משלם ומקבל החזר מהקופה בגין התיעצות עם מומחה). לאחר מכן בהתאם לממצאיו תוכל גם להשתמש בפסיכולוגים שעובדים עבור מכבי במחירים מוזלים למכסת פגישות. אם אתה מעוניין בפסיכולוגית מעולה-בתקווה שהיא פנויה-תפנה אלי. בהצלחה

שלום, אין ברירה אלא להגיע לאבחון, יתכן שישנו שילוב של הפרעת קשב ומצב נפשי לא טוב ולכן צרייכם להגיע לאבחנה מדוייקת. דרך אגב כיום מקובל להגיע למינונים גבוהים של ריטלין. אפילו עד מג' 1 לכל ק"ג משקל. כלומר אפשר להגיע למינון של 60 מג' ביום אצל מבוגר. כל טוב דר' גיורא הידש

פסיכולוגית מעולה של מכבי?

מישהו יודע מדוע השתתפות הקופה(במכבי לפחות) ברכישת ציפרמיל היא רק 50%, לעומת סרוקסט שם ההשתתפות היא 85 %. זה נורא יקר

ניתן לקבל רסיטל שהיא במסגרת הסל. אבל הפסיכיאטר צריך לתת לך מרשם חדש עבור רסיטל. מדובר בתרופה מאד דומה. באמת חבל על הכסף כאשר אין הבדל מהותי בין שני התכשירים.

רק ציפראלקס לא. אין לי הרבה ברירות, מקווה רק שזה יעזור

שלום רב, אשמח אם תוכל לעזור לי, הבת שלי בת 30 בעבר אובחן אצלה OCD ולמיטב ידעיתנו מטופלת. בשל קצר תקשורתי שלנו איתה (וחוסר רצון שלה להתערבות שלנו בחייה), איננו יכולים לשאול אותה ישירות לכן אשמח לתגובתך. אבחנו אצלה לאחרונה בתפרצויות זעם הכוללות ניסיונות לפגיעה עצמית (כגון: סימנים למשיכה בשיער, אגרופים באזור הראש ושריטות באזור הידיים ) מלווה בצעקות של "ה- OCD מטריף אותי". בתור הורים מודאגים, האם יתכן שהדבר נובע מה - OCD? תודה מראש על שיתוף הפעולה, אדריאן פריידנסון כתובת e.mail [email protected]

ברוב המקרים פציעה עצמית קשורה להפרעת אישיות גבולית ולא להפרעה כפייתית.

לאדריאן OCD עלולה להיות הפרעה ואבחנה מובדלת, אבל פעמים רבות היא חלק מהפרעה/אבחנה נפשית אחרת. לכן חשוב לדעת מה האבחנה של הרופא המטפל בה. אולי עם ההרעה במצבה היא זקוקה לעזרה רבה יותר וניתן לחזור וליצור אתה קשר? כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי סכיזופרניה ופתאום אני אוהב להחשיד אנשים שכאילו עשיתי מעשים פליליים. פתאום אני מוצא עצמי, כותב "אנסתי אתמול את הילדה שלי בת 8 וכו'" ואז שואל כאילו שאלה. או שפתאום אני כותב "אני טרול" או שפתאום אני כותב כל מיני דברים ולא בגלל רצון לשקר אלא בגלל שזה מעורר בי פחד. אני מכור לפחד מאנשים שיעקבו אחרי. ואני כל הזמן חושד שעוקבים אחרי ומחשיד את האנשים כדי שיעקבו אחרי. אני מודה בדברים בכתיבה כדי להחשיד אנשים. ואני לא יכול להפסיק את זה. אני מטופל בתרופות לפסיכיאטריה אבל לא מבין למה זה קורה לי. האם יש שם לתופעה המוזרה הזאת ? איך אתה מתאר אותה?

אני יכול לספר לך שגם אני בהתפרצות המחלה כל הזמן חשבתי שעוקבים אחרי ומחפשים לי בדברים הייתי בטוח שמצוטטים לי לפלאפון וששמו לי מגלאי תנועה בנעליים והגעתי למצב שפירקתי תפלאפון ותנעליים וכל הזמן היו לי מחשבות שווא כאילו לא שמחתי על אף אחד אשמח לעזור לך אם יש שאלה יותר ספציפית תדבר איתי במייל אם אתה רוצה ...

לאמיר מדובר כמובן בחרדות שיעקבו אחריך או שתעשה דברים אסורים. כמובן שאם אתה חרד מהדברים אז כנראה שלא תבצע. אין שם לתופעה הזו אולם מדובר על חשדנות יחד עם חרדות. בכל אופן כנראה שצריך להוסיף או לשנות את הטיפול שאתה מקבל כדי להגיע לאיזון תרופתי טוב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

לאחר ש"כלו כל הקיצין"-סרוקסט הפסיק לעשות את העבודה מזמן ואת כל התרופות שבשוק כבר ניסיתי-ללא הצלחה, הצחלתי היום לקחת ציפרלקס 10 מ"ג בהמלצת פסיכיאטרית(האם יומיים חפיפה עם הסרוקסט זה מספיק?-היום חצי חצי וגם מחר וזהו). ברם ממה שאני קוראת פה בפורום יש תופעות לוואי שאני לא יכולה להרשות לעצמי-השמנה זה בשבילי טאבו-הייתי 20 שנים בולימית...וגם העייפות..הגכאון האטומי גם ככה עושה אותי יותר מתה מחיה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אשמח לדעת הרופא והמנוסים שפה. תודה

שלום, תופעות לוואי מופיעות בשכיחות מסויימת אבל בודאי לא אצל כולם. כך שיתכן שלא "תפלי" לקבוצה של העולות במשקל. עד שלא תנסי לא תדעי. בכל אופן הציפרלקס עשויה לעזור נגד בולמיה, ישנם רבים אשר נוטלים ציפרלקס ואינם סובלים מתופעות לוואי בכלל. והדבר החשוב הוא בכל זאת לשמור על דיאטה ועל משקל קבוע, כך שכדאי להשקל כל חודש (לא לעתים קרובות יותר). נ.ב. החפיפה היא בסדר, אפשר לעבור ישר מתרופה אחת לשניה. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב! אבל זה לא מצב שמישהו ראה אותי מבצע נסיון היתאבדות,"או שהביאו אותי למיון אחרי שבלעתי כדורים או משהו" ,פשוט אמרתי שניסיתי לחנוק את עצמי עם חגורה ואף אחד לא ראה את זה? אז למה אי אפשר לשנות את האבחנה?

לאבי השאלה היא מה האמת? אם ניסית לחנוק את עצמך אז כן מדובר בכוונה אובדנית ובניסיון אז מדוע שרופא יסכים לשנות את האבחנה? כל טוב דר' גיורא הידש

בת 56 התאהבתי נואשות בחולה מניה דיפרסיה, המחלה התגלתה כעבור 7 חודשים נהדרים, חשוב לציין שהיה בן זוג נהדר, חכם שנון, ער למחלתו, מפרגן ואוהב ללא גבולות, נבהלתי בעת ההתקף, נטשתי. אוהבת אותו מאד. לאחר חודש ימים, הוא מנסה לשוחח עם מבקש להיפגש, אני חוששת, לא אוכל לעמוד שוב בסיטואציה שחוויתי בשעת ההתקף, איך להתמודד ? האם אוכל לראות אותו - הבנתי שלא אוכל לתת לו לחיות באשליה שאחזור לחיות עימו, מה עושים? יש לציין כי הוא לא הסתיר את מחלתו בזמן הכרותינו, אולם לא ידעתי עד כמה זה קשה.

שירה אכן קשה להתמודד עם המחלה בעת התפרצותה. האם היום הוא מאוזן? אכן לא פשוט, ויחד עם זאת זכרי שמתחת למחלה מצוי אותו אדם בו התאהבת, שכחי לרגע את מה שקרה ודברי אליו כאילו את נפרדת ממנו בלי קשר למחלה. לא פשוט להיפרד ולעזוב. תהיי פשוט ישרה עם עצמך ואיתו. זה יפגע בכל מקרה. אבל לפחות תהיי אמיתית וישרה. נראה לי שהתחמקות תפגע בו יותר. בי זה היה פוגע יותר. זו דעתי. רק טוב, תמי.

לשירה כמובן שמדובר כאן על החלטה מוסרית וערכית ולא רפואית, לכן ההחלטה היא שלך. לצערי אין דרך קלה לעשות את זה ולעבור את הפרידה. הפרידה כואבת לשניכם וכנראה שכואבת לו יותר. תנסי להדגיש את הדברים הטובים שיש בו ואת הדברים הטובים שהיו ביניכם כדי לשמור על הדימוי העצמי שלו ועל הערך העצמי שלו. אבל לצערי אני חושב שאין זה קל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש קראתי כאן שאתה אומר שהציפרלקס הוא טיפול לשנה, אם כך מה צריך לעשות בהמשך כי אני התחלתי לפני שנים עם אנפרניל וא"חכ לסרוקסט ועכשו אני על ציפרלקס והעלו לי את המינון מ10 מ'מ ל15 מ'מ ואני נחרדת מלחשוב מה יהיה כאשר אני אפסיק עם זה. כשאושפזתי הייתי בהפסקה של 3 חודשים מהאנפרניל והגעתי למצב קשה עד שקיבלתי את הסרוקסט לדעתי זה לא מצב שאפשר להפסיק את הכדורים ולחזור לחיים לא מאופסים ועוד אומרים שהכדורים לא ממכרים. לא אכפת לי לקחת כדורים למען איכות חיים אבל אי אפשר לאמר שלא מתמכרים. תודה על סבלנותך ואנא הסברך. אסתר

לאסתר הזמן המינימלי לטיפול הוא שנה. בהחלט ישנם אנשים אשר סובלים מדיכאון חוזר או שנמצאים במצב שבו יש צורך לטיפול ממושך יותר של שנים. מבחינתך אין הבדל בין ציפרלקס, אנפרניל או סרוקסט. כולם תרופות נגד דיכאון בעלות אותה המשמעות. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלה בעקר לגולשים. האם ביטוח לאומי מכיר ב"הפרעת אישיות" כאיזה סוג של נכות. האם אפשר להוציא קצבה מביטוח לאומי לצעיר שמפאת הפרעת אישיות לא מסוגל לעבוד ולפרנס את עצמו. מי מאבחן הפרעת אישיות. ממי ביטוח לאומי דורש (במידה והוא דורש) הצהרה על הפרעת אישיות. אשמח לקבל תגובה מאלה שיש להם מידע על הנושא.

על הפרעות נפשיות שאינן פסיכוטיות בד"כ ניתן לקבל עד 30% וזה לא מקנה קצבת נכות אלא רק שיקום מקצועי. בשביל לקבל קצבת נכות צריכה להיות מחלת נפש של ממש- דיכאון מאז'ורי, סכיזופרניה, מניה, פרנויה, אוטיזם וכיוצ"ב. הפרעת אישיות איננה מוגדרת כמחלה. יחד עם זאת, ישנן דרגות חומרה שונות של הפרעות אישיות ועם דרגות שונות של פגיעה תפקודית (יכולת לעבוד). במקרים נדירים וחמורים במיוחד הדבר יכול להיות אפשרי. חובה לצרף מכתב מהפסיכיאטר המטפל לגבי האבחנות והטיפולים שניתנו לו/לה. הסיכויים לא גבוהים אבל ניתן לנסות.

אני מקבל נכות מלאה בגין הפרעת אישיות. רצוי מאד להצטייד במכתבים "כבדים" מפסיכיאטר מוכר , פסיכולוג,רופא משפחה. כי ה"רופאים" שבודקים בביטוח לאומי ממש ..."לא משהו"...במקרה שלי עם טונות של מכתבים והיסטוריה ארוכה של טיפולים...הם שלחו אותי למכון חיצוני לבדיקה..ואחרי שנתיים אישרו. קח הרבה אוויר, הרבה מכתבים(אפילו אם פנייה לרופא טוב תעלה כסף זה כדאי), ובהצלחה

שלום, תודה למשיבים, הפרעת אישיות היא היא בהחלט הפרעה נפשית, כפי שנאמר יש צורך בבדיקות וטפולים נפשיים כדי להוכיח את קיום האבחנה וגם לגבי חומרתה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם לקיחת כדור מלטונין במצב של מאניה דיפרסיה שאינה מטופלת בשום כדור אחר לעת עתה (ליטיום לפי המלצה) פוגעת באיזושהי דרך בחולה?

לליב איני יודע לפי הספרות אבל איני חושב שהמלטונין עשוי לעזור או להפריע. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת סרוקסט און אנד אוף שלוש שנים , עם תקופות ניסיון להפסקה פחות או יותר בחלק מהתקופה הזו אני סובלת מבעיה של גזים רבים וגם של ריצה רבה לשירותים , כמעט לאחר כל ארוחה, בעוד שלפני כן הייתי סובלת מעצירויות האם תופעות אלו ידועות, נראה לי שאם הזמן והתרופה נוצר לי מעין מעי עצבני קצת האם זה קיים וידוע? תודה

לנועה כן, הסרוקסט עלול לגרום ליציאות רכות, התופעה ידועה. עצירות נדירה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

1. האם הכדורים Artane משפיעים על המוח על ידי העלאת הדופמין/העלאת רגישות הרצפטורים לדופמין ? 2. האם Artane מעלה את הגאבא במוח ? אודה על תשובותיך לשאלותי.

לליאת הארטן פועל על האצטיל כולין, לא על דופמין ולא על הגאבא. אם תפרטי יותר את הסיבה לשאלה אולי אוכל לעזור יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מחפשת כדור פסיכיאטרית שמעלה דופמין או מעלה את רגישות רצפטור D2/D3 לדופמין., זה לצורך ידע כללי.

בוקר טוב ד"ר , בשנה האחרונה אני סובל יותר ויותר מחוסר שיווי משקל . קושי לעמוד . בזמן האחרון עשיתי בדיקת MRI צאוורי ועמוד שדרה שהראתה אטרופיה באיזור הומריס ובעמוד שדרה . שאלתי כזו - האם יתכן שנטילת ליתיום לאורך שנים רבות גרמה לפגיעה פיזית באיזור ? שמעתי שלליתיום השפעה נאורולוגית . למרות שהנני מטיל בספק באפשרות זו , אני מבקש לשמוע חוות דעתך . בברכה גיל

לגיל לפי דעתי הממצא ב MRI של האטרופיה עשויה להסביר את ההפרעות בשיווי משקל. כך שקודם כל הייתי סוגר את הנקודה הזו אצל נאורולוג או אורטופד או א.א. גרון. רק אחר כך בודק בדברים נדירים השפעה כזו אם ישנה של ליטיום. בכל אופן הליטיום אינו גורם לאטרופיה של ההומרוס, כלומר לא יכול להיות שליטיום גרם לתופעה בעמוד השידרה. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי בת ונכדים נפלאים. רוב השנים הם גרו בחו"ל והמעבר לארץ גרם לבתי דיכאון וחוסר יכולת הסתגלות. היא התאימה יותר לחיים בחו"ל. היא לא מתפקדת כל כך כאמא. מנותקת קצת מהמציאות אדישה לכל הקורה סביבה וכאילו "לא נמצאת פה". בעלה סובל, הילדים על אחת כמה וכמה. מה עלי לעשות כדי לגרום לה ללכת לטיפול והאם הזמן יוכל לעשות את שלו עד שתתאקלם חזרה? עלי לציין שהיא מעולם לא עבדה (בעלה מרוויח טוב) והשעמום כנראה הוא גרם לכל זה. אודה לתשובתך.

הייתי מציעה לה להתנדב באיזה מקום.זה יכול להיות התנדבות עם ילדים שקשה להם בלימודים ,במסגרת של מועדונית במתנס או בבית ספר,או אפשר במשרד כלשהו .יש המון אפשרויות כאלה,עם עוורים או נכים והמון סוגי פעילויות.זה יתן לה תעסוקה ותחושה שהיא מועילה ותורמת וגם קצת פרופורציה על החיים,לראות שאולי מזלה שפר עליה בכל זאת.צריך רק לחשוב טוב איך להציע לה את זה.אולי אפילו ליזום פנייה אליה מצד ארגון כזה שהם זקוקים לה.

לדבי הייתי מוריד את המשפט האחרון על השעמום, הוא מאוד שיפוטי ובמצבים כאלו עדיף להיות לא שפוטי. חשוב לשתף אותה בדעתך שכדאי להגיע לייעוץ וגם לשתף את בעלה וכל אחד אחר המכיר אותה (אולי אביה, אולי אחים?), בעיקר צריך הרבה סבלנות לחזור על הדברים ובלי שיפוטיות. חשוב שהיא תדע שאת רוצה את טובתה בדרך שלה, את מבינה אותה ולא שופטת אותה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, אני "קופצת" לכאן ומציצה מפעם לפעם. תרשו לי לפרוק קצת (הרבה) היום? (סליחה מראש...) אני רוצה לכתוב על משהו, וקשה לי לבאר לכם את כל ההסטוריה ואת כל המורכבות הכרוכה בנושא. אני אנסה להצמד ל"קרקע" ולפרטים היבשים והמובהקים (מבלי להיות מוסחת אל התמונה הכללית ומליוני הקישורים אשר צפויים להסית אותי למקומות אחרים). אתמול ראיתי את בת דודתי - בת גילי (שנות השלושים לחיינו, חיה בחו"ל) לאחר כשנתיים שלא ראיתיה. היא עומדת להתחתן בקרוב (די בהפתעה) לאחר שנים של כמיהה ושל נסיונות למצוא נישה חמימה, מייצבת ובטוחה בחייה. אני אמורה לשמוח עבורה - בעיקר לנוכח תקופה ארוכה וקשה, רצופת דכאונות, שהיא חוותה, שבה ליוינו זו את זו בתחושות משותפות ובהתמודדויות דומות מול עצמינו, מול המשפחה (הספציפית שלנו, על התנהגויותיה ודרכי התמודדותה האפייניות) ומול החברה. אני אינני שמחה... ה"אופוריה" שלה (המעט בלתי רגישה; רצופה בהערות חוזרות ונשנות של - "את עוד תראי איך זה" וכהנה) נדמית בעיני (הצינית אולי) כמו לבוש מחודש לאותה חרדתיות שאפיינה אותה קודם לכן. המעתק הפתאומי הזה מחוסר אמונה טוטאלי לריגוש ולתחושה של "הכל בא על מקומו בשלום", "מכאן ואילך אני אחווה את עצמי אחרת" (אלו מילותי שלי לתשדורת העולה ממנה, ואולי יש בהן משום עיוות) נראה לי מלאכותי, קיצוני ובלתי הגיוני. מאידך - עצם השמחה, עצם שינוי דפוסי ההתבוננות על העולם ועל העתיד, עצם שינויים של תנאי החיים הריאליים (ואיתם, הגברת ההערכה העצמית בעקבות שינוי הסטטוס), אכן יש בהם פוטנציאל שעשוי להוביל לשינוי דרמטי. אני מקנאה. השדים המרים שבי מתחילים להעלות הבל פה מסריח. אני מגנה על עצמי באמצעות מעין "האטה" או "הכבדה" בכל הרבדים: האטה של המהלך הרגשי, התנועתי, ואפילו של זה הקוגניטיבי (למשל: אינני מצליחה בשום פנים להפיק מעצמי את השפה הצרפתית - שפתינו המשותפת; אני נתקעת בהתבטאותי ללא הרף). אך אינני מקנאה בעצם העובדה שהיא מתחתנת (לפחות כך נדמה לי...). הדברים מורכבים מזה: לאחר שנים של כמיהה לזוגיות (שמטבע הדברים העסיקה חלקים נכבדים ממני) בשלוש השנים האחרונות כמו איבדתי את היכולת לרצות באמת, לקוות, להאמין. ויתרתי... אני מקנאה ביכולת לא לוותר, להפיק מעצמך שוב את המוץ החיוני הזה של הרציה (ובעקבותיו – של הנכונות לעשות, להתאמץ, לחתור לעבר מטרה על אף הסיכויים להכשל בה שוב), ביכולת להאמין כי יש משהו- ולו אחד - ששווה להתאמץ למענו משום שאתה רואה בו פוטנציאל ל"גאולה" עצמית. אני לא רואה בכלום אפשרות לגאולה; האמונה בדברים "גדולים" נראית לי כמו תעתוע עצמי. אני אפסיק כאן, הארכתי די. תודה למי שקרא. אינני יודעת מה אני מבקשת בכתיבה זו; כאן. הדסה

לפחות לא אותי, הדסה יקרה. קינאה, וויתור, ייאוש מול גאולה תקווה והאחזות בחיים. הרי אלה הם חלקים פנימיים שמי מאיתנו אינו מכיר. ולכל אחד מאיתנו יש את הווראיציות שלו או את השמות שלו לתחושות אלו. אצלך זו זוגיות, אצלי זו תלותיות כל אחד ומה שמציק לו ומה שמייאש אותו ומה שנראה לו חסר סיכוי ומתיש. ובתוך כל המלחמות הפנימיות האלה, אנחנו עוד צריכים לתפקד... כמה מעייף... תודה ששיתפת אותנו. אני לקחתי מזה מחשבה שכולנו אותו דבר, רק בווראיציות... לא יודעת מה תקחי את מדברי. תמיד כיף לי לקרוא את דבריך, בכל מקרה. שבת שלום (מה שנשאר ממנה) ושבוע טוב, תמי.

הדסה, אין לי מה לכתוב. רק רציתי שתדעי שקראתי. האחות הקטנה של תמי. אני

להדסה קראתי את כל מה שכתבת, נכון שאת רואה את בת דודתך אבל במיוחד התרשמתי ממה שאת רואה ומודעת בעצמך, את רואה בעצמך את הקשיים והלבטים כאשר בת דודתך נשקפת במראה כאחת עם בחירות אחרות. אני בטוח שמהמצב הזה את יכולה ללמוד המון על עצמך ועל החיים ולכן אני חושב ומקווה שתוכלי גם להפיק מכך תועלת רבה לגבי עצמך, כלומר להתפתח מהבחינה הנפשית ולהתחזק. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום שמי שין. אני מודיע מראש סליחה על השגיאות כתיב ואי סדר בכתוב. אני הייתי בטיפול פסיחולוגי ואני חושב גם פסיכיאטרי בגלל בעיות התנהגות בילדותי (גיל 7-10) ואחרי טיפול ממושך לא הגיעו לשום מסקנה חוץ מזה שהבינו שקרתה לי טראומה כולשהי... ומאז לא הפריע לי שום דבר ובעיות ההתנהגות נעלמה ובשנה האחרונה התחלתי לחשוב על דברים שונים ממה שאני מבצע במציאות כלומר מה שאני רוצה לא קשור למה שאני מבצע וחושב עליו ההבדל מתבטא במחשב שאני אדם לגמריא אחר ממה שאני במציאות וקרו לי פעמים שבסבל נפשי חזק במציאות עיבדתי את הזיכרון ואנשים השראו אותי מספרים שאני עשיתי משהו שאני לא זוכר עליו ולפי האנשים שראו זה לא משהו שאני הייתי עושה בדרך כלל לא הבנתי מה הבעיה ... אחרי כמה זמן שישבתי במחשב וחיפשתי תשובה הגעתי לMPD Multiple Personality Disorder אז כרגע יש לי שני בעיות 1) אין לי מושג מה הטראומה שקרתה לי 2) איך אפשר לטפל בבעיה בלי תרופות או יותר מדי סיבוכים שישפיעו על העתיד שלי. כי בסח הכל כל היו ממש קצת התפרצויות... 3) האם הבעיה היא MPD

לשין כמובן שלא ניתן לאבחן לפי מכתב ברשת ולכן ההמלצה הראשונה היא לפנות לאבחון מסודר ואחר כך לחשוב על אפשרויות טיפוליות. אבחנה של פיצול אישיות היא די קשה ומדובר בהפרעה די נדירה ולכן לא הייתי "רץ" לאבחנה זו. בנוסף הייתי בודק גם את הנושא של הפרעת קשב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

יש איזשהי דרך לאבחן MPD בצורה אישית ? בלי ללכת לטיפולים ? או לפחות לברר אם זו הבעיה או שהבעיה היא משהו שונה...

כשנתיים טופלתי בציפרלקס , בהתחלה החיים נראו יפים , התרופה עשתה רק טוב וכמעט ולא היו תופעות לוואי. אבל כבר כמה חודשים שאני מרגישה קהות חושים נוראית - לא יכולה לבכות , לא יכולה להרגיש העור נעשה רגיש בטרוף והגב התמלא פצעים - בלילה אני מאוד מזיעה ומן הסתם האורגזמות לוקח להן המון זמן להגיע אם בכלל . האם מישהו מכיר את תופעות הלוואי הללו ולרופא מה היית ממליץ ? כמו כן מי שמכיר מנסיונו איך במשיך הלאה למה עבר אם בכלל ?

שלום רוב התופעות שציינת עלולות להיות תופעות לוואי לציפרלקס ולשמחתך הן יחלפו עם סיום הטיפול. הטיפול בציפרלקס הוא בדרך כלל לשנה, כך שבהחלט הגיע הזמן אצלך להתייעץ עם הרופא המטפל ולשקול את סיום הטיפול. אם אין אפשרות לסיים את הטיפול אז אולי החלפת התרופה? שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, התחלתי לקחת סרוקסט והופיעו לי פצעונים (אקנה) בפנים . האם זאת תופעת לוואי ? אלרגיה לכדור ? מה כדאי לעשות ? תודה

לאמיר אם מדובר על אקנה אז יתכן שהחמרה היא תוצאה של המצב הנפשי ולא תוצאה של הטיפול בסרוקסט. אם אתה חושב על אלרגיה אז כדאי שרופא המשפחה יראה את הפריחה ופריחה עלולה להיות תופעה של סרוקסט שבוע טוב דר' גיורא הידש

http://www.health-pages.co.il/article.php?article_id=4737 והאם הוא מתאים לכל מי שלוקה בדיכאון קליני מתמשך?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3243459,00.html ההיפריקום בצורה של תרופה תקנית בשם רמוטיב אושר כיום לטיפול בכפוף למרשם רופא אפשר לקרוא את הכתבה מידיעות.

שלום, אכן ההיפריקום-רימוטיב היא החומר הצמחי היחיד שהוכח שהוא יעיל כמו הפרוזק. לכן גם ההתוויות ותופעות הלוואי דומות. הרימוטיב מומלץ לדיכאון קל ובינוני. שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי יש לי בבקשה עוד שאלה והפעם על דפלפט. אני לוקח אותו כבר שנה בערך במינון של 800 מ"ג מחולק לפעמיים ביום כלומר 400 בוקר ו-400 ערב.... זאת בשביל "לייצב מצב רוח" למרות שאין לי מאניה דפרסיה... אבל לפעמים שינויים קיצוניים במצב רוח שנובעים מגורמים סביבתיים ומביאים אותי מבאסה לבעל אנרגיות וחיוניות רבה. בכל מקרה... עשיתי פעמים בדיקה של רמות התרופה בדם, לפני שנה קיבלתי 63 בסולם נומלי שבין 50 ל-100. והיום עשיתי בדיקה וקיבלתי 49 באותו סולם , שזה אפילו מתחת לרף התחתון... מה זה אומר? שהתרופה לא משפיעה בכלל? מה אומרים הערכים הללו - 50 ו-100...? למה ביניהם זה נחשב נורמלי? תודה למי שיענה!

לרז הדפלפט היא תרופה נוגדת אפילפסיה ושם נמצא שהרמות בדם קובעות את היעילות נגד אפילפסיה. יעילות הדפלפט בפסיכיאטריה אינה קשורה כל כך לרמה בדם אלא יותר למצב הנפשי. כך שאני מוצא חשיבות פחותה לרמת התרופה בדם וחשוב יותר מצבך הנפשי-הקליני. לפי המצב הנפשי על הרופא לקבוע את מינון התרופה אצלך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מה שמו של האזור במוח בו משתחרר הנוראפניפרין בקשר לדיכאון? וכיצד אזור זה משפיע על תנועה מוטורית איטית יותר אצל חולי דיכאון?

שלום לימור הנוראפינפרין הוא חומר כימי שנמצא ומשתחרר בכל עזורי המוח. כאשר הוא (או חומרים כימיים אחרים כמו סרטונין) לא משתחררים או נקלטים במידה מספקת בעזורים השונים במוח נוצרים מצבים של דיכאון, חוסר אנרגיה, חוסר ריכוז, פגיעה בזיכרון ועוד.... התנועה המוטורית האיטית של חולי דיכאון היא לא בהחרח תוצר של הדכאון אלא עוד סמפטום של המחסור בחומרים הכימיים במוח בדיוק כמו הדיכאון

ללימור תודה לפרוזי וקושרים את הדיכאון לאזור הפרפרונטלי ובעיקר המערכת הלימבית http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%97 שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם קסנקס XR במינון 6 מ"ג ליום עושה תיאבון.

לרומי אני חושב שלא, אבל האם אין מדובר כאן על מינון גבוה? אני מקווה שאינך נוטלת את התרופה במשך זמן ארוך מדי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי! שאלה לי לגבי קלונקס אליכם. האם תופעות הלוואי שלו יכולות לכלול רעידות בשרירים (ידיים , רגליים וכו...) לא משהו רציני אבל רעידות... ? והאם הוא גם יכול לגרום לחולשה כללית בשרירים ? ואם כן עד כמה הדבר נדיר וסביר שיקרה למישהו שלוקח אותו כבר שנה בערך במינון של 0.25*4 מ"ג ביום כלומר עד 1 מ"ג ביום סה"כ....?

לקלונקס יש השפעה נגד רעד. חולשה-כן, כי הוא מרפה שרירים. אולי פיתחת טולרנס להשפעה שלו.

לרז תודה לדור ואכן הקלונקס לא גורם לרעד אבל אם אתה מדלג על קלוקנס והוא חסר אז עלולה להיות תופעה של רעד. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בת 40 מטופלת שנים בבנזודיזיפינים אחד ליום או קלונקס או קסאנקס לפעמים גם ואבן. לאחרונה הוחמר מצבי ואני סובלת מהתקפי חרדה לעיתים קרובות לפעמים כמה פעמים ביות ואז אני לוקחת SOS קסאנקס שמפיל אותי מעייפות. לאחר התייעצות עם הרופאה הוחלט לקחת ציפראמיל 1 ליום ולחזור לשימוש קבוע בקלונקס. האם התרופות האלו משתלבות טוב יחד? לצערי לקח לי כמה חודשים לרדת לגמרי מקלונקס ועכשיו הרופאה משכנעת אותי לחזור דווקא אליו ולא לואבן (את הקסאנקס להשאיר למקרה דחוף) מה עומד מאחורי ההחלטה הזו ? *אציין שאני עובדת ועומדת לקראת ארועים משפחתים משמעותיים האם זה זמן טוב לתחילת טיפול או כדאי לדחות?

קלונקס לא מונע חרדה. הוא יכול להרגיע אך לא למנוע אותה. לכן הוסיפה לך ציפרמיל. יש לקחת את הציפרמיל בקביעות לתקופה של 6 חודשים לפחות, בד"כ יותר, לפעמים מס' שנים. לא מומלץ לקחת כמה סוגים שונים של בנזודיאזפינים וגם אין בכך טעם או הגיון.

לשני זה זמן טוב להתחיל טיפול כיוון שאת אומרת שאת נכנסת לתקופה של לחצים ועדיף שתהיי חזקה בתקופה זו. השילוב של קלונקס עם ציפרמיל הוא טוב וכדי למנוע התמכרות הייתי מציע לא לקחת את הקלונקס כל יום. אפשר 4-5 ימים בשבוע ואז את מונעת את בעית ההתמכרות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אמיר בזמנו התעניין האם ייתכן שהשפעה של תרופה יורדת עם הזמן. לי זה לא קרה אבל ברצוני להביע את דעתי. לדעתי כאשר נראה כאילו השפעה של תרופה יורדת אז או שיש הרעה במצב הבריאותי של המטופל או שינוי במצב הנפשי של המטופל ואז יש צורך בשינוי מינון התרופה הנוכחית (הקטנה או הגדלה במינון) או להחליף לתרופה אחרת. ד"ר הידש, האם אתה מקבל הסבר זה? דרך אגב, בתוכנית רדיו של הפסיכולוגית ורדה רזיאל ז'קונט בו היא נותת ייעוץ רדיופוני לפעמים מאזינים מתלוננים בפניה שהם לוקחים למשל תרופה פסיכיאטרית במשך חודש והיא לא משפיעה. ורדה נתנה לך שתי אפשרויות: או שצריך להגדיל את המינון של התרופה הקיימת או שצריך לנסות תרופה אחרת. ורדה היא אמנם פסיכולוגית ולא פסיכיאטרית, אבל הסבר זה נשמע לי מאוד הגיוני.

לאה שלום. לגביי השפעת תרופה שיורדת יכולים להיות לזה מספר סיבות. הראשונה שבהן היא שבאמת השפעת התרופה יורדת. אבל אין מחקרים שתומכים בהשערה הזאת. התרופות הפסיכיאטריות היחידות שידוע בברור שהשפעתם יורדת עם הזמן הן כל אותן תרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים (קלונקס וובן ווליום קסנקס ועוד..). תרופות אלא הן ממכרות וישנם מצבים של הסתגלות של הגוף לתרופה ובגלל זה גם לא מומלץ להשתמש בהן בקביעות לאורך זמן כי ההשפעה שלהן יורדת ויש צורך להגדיל את המינון. אפשרות אחרת היא שכיום אנחנו נמצאים בתקופה שהרבה פעמים שקשה לנו אנחנו בוחרים ישר באופציה הקלה של לכחת תרופות כדיי להתמודד עם בעיות נפשיות ורגשיות במקום לברר לעומק את הגורמים לבעיות ולטפל בהן בהמצעות שיחות או טיפולים פסיכולוגיים אחרים. הפרעות פסיכיאטריות יכולות להיגרם משתי סיבות שמשתלבות אחת בשניה. הראשונה היא: כימית במוח (כמו סכיזופרניה) ובה הטיפול הטוב ביותר הוא תרופתי. והשניה היא סביבתית: סביבה לוחצת, חוויות טראומטיות ועוד... בהפרעות כאלה השיבוש הכימי במוח יכול להיות שולי והתרופות לא יכולות לשנות בהרבה. ברוב ההפרעות הפסיכיאטריות כמו חרדה ודיכאון אפשר לטפל ולשפר את המצב בעזרת שיחות. או בעזרת שילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי בשיחות. כאשר אנחנו רק לוכחים תרופות ולא משנים את התנהגותיינו או סביבתיינו שברוב המקרים הובילו למצוקה הנפשית אנחנו לא מטפלים בבעיה אלא רק מזיזים אותה. חולה סכרת שמקפיד לכחת את התרופות שלו אבל ביחד עם זה להמשיך לאכול דברים מתוקים ימצא את עצמו שוב ושוב במצבים רפואיים קשים בגלל ההתנהגות שלו ולא בגלל שהתרופות שניתנות לו הפסיקו להשפיע. כאשר הטיפול התרופתי הופך לשגרה לאחר חודש חודשיים ואנחנו לא נותנים לו שום גיבוי אנחנו חוזרים בדיוק לנקודת הפתיחה שלנו. כשאנחנו לא משנים שום דבר בסגנון החיים שלנו ואומרים לעצמיינו "אני יכך כדור והחרדה תעבור" החרדה אכן תעבור אבל היא תחזור. כי זה בדיוק כמו לכחת כדור נגד כאביי שיניים במקום ללכת לטיפול שורש. זה פשוט לא עובד. לגביי ההיא מהתוכנית רדיו........... היא מביאה רייטינג ומעזינים לתחנה שבה היא משדרת ומדיי פעם היא גם אומרת כל מניי דברים נכונים או לעניין. אבל לרוב......

תודה לפרוזק ואני מצטרף לדבריה שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני שמעתי על מחקר שנעשה בארץ ע"י פסיכיאטר, שאינני יודע את שמו, בנושא: קשר אפשרי בין טראומה להתפרצות אפילפסיה. אני סטודנט לפסיכולוגיה ומחפש דרך ליצור איתו קשר, אך כאמור אפילו את שמו אני לא יודע. אשמח לפרטים, באם יודוע לך משהו... תןדה, עידו

לעידו איני מכיר, בכל אופן בתאריך 09.05 מתחיל הכנס הפסיכיאטרי הארצי בתל-אביב, יתכן שבכנס יוצג מאמר בנושא אם הדברים כפי שאתה חושב, אני חושב שכדאי לעיין בספר הכנס ואולי תמצא שם משהו, או שמשהו אחר יודע??? שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם זריקת הרדמה כללית לצורך ניתוח יכולה להיות מסוכנת אם המנותח לוקח כדורי זיפרקסה, בהתחשב בעובדה שחלקי גוף נרדמים בתדירות גבוהה הרבה יותר בלקיחת זיפרקסה (מנסיון אישי). תודה מיכל

למיכל אין סכנה מיוחדת למרות שמומלץ להפסיק את הזיפרסה שלושה ימים לפני ההרדמה הכללית ולחדש את הטיפול מיד אחרי ההרדמה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לראשונה אני מוצאת עצמי כותבת בפורום... יש חוקים? סתם... לאחרונה אני מרגישה שאני נמצאת במעין סחרור בלתי פוסק של עצב. מאוכזבת מעצמי, מתביישת בעצמי, לא מבינה כיצד ניתן למצוא בי עניין,מרגישה קטנה, כועסת על עצמי כל הזמן, מבקרת את עצמי כל הזמן, מטריפה לעצמי את הדעת, וראה זה פלא- גם מחשבות אלו מכעיסות אותי... אני מוקפת חברים טובים ותומכים, משפחה אוהבת ותומכת שלא מפסיקים להחמיא ולנסות לגרום לי להבין ולהיות מודעת לקיים בי. ברמה מאוד פשטנית אני יודעת שיש בי הרבה, מודעת למה שקוראים- האיכויות שקיימות בי, אך יחד עם זאת מסרבת באמת להאמין ולהפנים שזה קיים בי. כלפי חוץ אני משדרת בטחון וחוזק, אני צוחקת הרבה ומשדרת "עסקים כרגיל", אך בפנים אני מרגישה שאני לא מממשת את עצמי, נמנעת מהחיים... אני מרגשיה שיש פער ענק בין איך שהחברה רואה אותי לבין איך שאני רואה את עצמי. מבחינתי צורת ההסתכלות שלי היא-היא המציאות בעוד הדרך בה רואים אותי חברי ומשפחתי היא דרך שאני לא מסוגלת לראות בשום פנים, לא מסוגלת להאמין בקיומה... אני מטופלת כבר כמעט שנה, מודעת להתקדמות אך לאחרונה מתחילה לחשוב על טיפול תרופתי, מה שדי מפחיד אותי. אני לא יודעת מהן ההשלכות של טיפול מסוג זה, אני לא יודעת אם הוא מתאים לבעיות שאני מתארת כאן, אולי אלו הם רק רחמים עצמיים? אני חושבת שהפורום מקבל הודעות קצרות יותר ושלי קצת ארוכה, יותר כמו מכתב, אבל לא הצלחתי לערוך יותר מזה... אשמח ואודה לתגובתך...

אורי היקרה קודם כל, מותר בפורום גם לכתוב הודעות יותר ארוכות... לגבי התחושות שלך, הן מוכרות לי מתקופה בה הייתי בדיכאון, ואני כן נעזרתי בתרופות אז אולי כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. מה המטפל שלך ממליץ-ממליצה? אין מה לפחד מפסיכיאטריה יותר מרפואה כללית לגבי תרופות. יש המון סטיגמות, ובורות, אבל במה שונות תרופות לאפילפסיה מתרופות למניה דיפרסיה? הן בדיוק אותן תרופות... רק שמניה דיפרסיה היא מחלה נפשית ואפילפסיה מחלה נוירולוגית... את לא מתארת רחמים עצמיים, אלא יותר תחושות המוכרות כדיכאון, אבל שוב- זו לא תשובה מקצועית והכי חכם זה ללכת לאיש מקצוע, ולא לפחד מפסיכיאטריה... תרגישי טוב, תמי.

לאורי אני מבין שאת בטיפול פסיכולוגי ולכן חשובה גם הדיעה של המטפל/ת בנושא. עד כמה הטיפול התרופתי שאת חושבת עליו הוא חלק מהטיפול הפסיכולוגי. לתרופות יש יתרונות וחסרונות, לעתים יש להן תופעות לוואי אבל הן לא גורמות לנזק ואינן גורמות להתמכרות ולא לעייפות. כך שהשמוש בהן מאוד נפוץ. כמובן שתוכלי להעמיק וללמוד יותר גם בפורום הנוכחי וגם במקורות נוספים. לדעתי השאלה המרכזית היא איזו שאלה שואלים. אם השאלה היא "האם אני חייבת תרופות"? אני מניח שהתשובה לכך תהיה שלילית. אם שאלתך תהיה "האם תרופות עשויות לעזור לי? לשפר את מצבי?" יתכן שהתשובה תהיה חיובית. בכל אופן תמיד כדאי להגיע קודם כל לאבחון מסודר ולשקול עם הרופא את האפשרויות הטיפוליות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר בת 36 בריאה בד"כ בעלי בן 43 לוקח מזה כחצי שנה כדור ssri בשם ציפרלקס 10 מ"ג ברצוני להכנס להריון בתקופה הקרובה לפני שיהיה מאוחר... האם קיים סיכון כלשהו לגבי הריון זה במידה ויהיה תחת השפעה של ציפרלקס ואם כן כמה זמן הוא אמור "חהתנקות מציפרלקס " תודה רבה

לסיגל אם הבנתי טוב אז בעלך נוטל את הציפרלקס, אין בעיה אם הבעל נוטל תרופות. אין שיוויון בין נשים לגברים.... שבוע טוב ובהצלחה דר' גיורא הידש

שלום, אני צריך לעבור בדיקה ו/או הערכה פסיכיאטרית עבור רשות זרה (מדינה באירופה) וזאת ע"פ הדרישות בנושא אזרחות / אישור עבודה. אשמח לקבל משוב בנושא, מה כוללת בדיקה שכזו? כמה זמן נמשכת הבדיקה? מתי מקבלים תשובה? תודה

לדוד אני חושב שצריך לבדוק בשגרירות מה הדרישה שלהם? איזה סוג של בדיקה ולאיזו מטרה. בכל אופן בדיקות מהסוג הזה אינן בסל התרופות בכללית וכנראה שתצטרך לקבל חוות דעת באופן פרטי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני מעוניינת להפסיק בכדורי הרמרון שאאני לוקחת מזה 4 שנים במינון 45 מ"ג. לקחתי אותם עבור בעיות שינה. גם הפסיכאטר שלי בעד להפסיק משום שהם לא היטיבו עם הדיכאון- רק עם השינה בנוסף הם העלו לי את רמת הכולסטרול הכללי לכמות שמעל לטווח (לא את ה - triglecerides ולא את ה- LDL) לא יתכן שהעלייה היא מהתזונה כי אני אוכלת רק אוכל בריא נמצאת במישקל תקין (18.5 Bmi ומתעמלת אני לא מעוניינת בכדורי שינה כי בניגוד לרמרון מפתחים אליהם tolerance והשינה אינה טבעית (לקחתי פעם במשך יומיים וקמתי עייפה מאוד) עם הרמרון אני קמה רעננה איזה עוד כדור יש כדוגמת רמרון שמסייע בשינה ולא משנה את פרופיל השומנים? האם יש כדורים טבעים? זה עדיף לי. איך מפסיקים לקחת כדור? מורידים מ- 45 ל- 30 ? ואז ל- 15? ואז ל -0 כמה זמן צריך להישאר עם כל מינון עד להפסקה טוטאלית? מניסיון הפסקתי בפתאומיות לקחת רסיטל וזה גרם לי לתופעות לוואי קשות

למור- המינון של רמרון לבעיות שינה הוא 7.5 מ"ג בלבד. מינון של 30-45 מ"ג מיועד לדיכאון. אם אין לך דיכאון, ניתן לרדת למינון של 7.5 מ"ג ולקחת אותו לשם ההירדמות. אגב- לפי מה החלטת שהשינויים בפרופיל השומנים היא תוצאה של הרמרון? לא ידועה לי כזאת השפעה של רמרון. לגבי ירידה במינון- מומלץ כל 5 ימים להפחית 15 מ"ג.

תודה רבה דור זה מה שאעשה בידוע הרופא הדיכאון שלי נסיבתי ושום כדור לא יעזור לגבי השינה- האם מינון נמוך ומינון גבוה משפיע על השינה באותה מידה כשמדובר בכדור אנטי דכאוני יש רמרון במינון 7.5?

כן. לרמרון יש השפעה על פרופיל השומנים- כתוב בדף המידע- נדמה לידף המידע שבקופסה או זו באינטרנט (אינפומד, דרך חיים) האם גם אתה לוקח/לקחת רמרון לשינה?

פניתי לרופא בקשר לביתי עקב המלצתך איש יקר. הרופא נתן לה מרשם לרסיטל שכידוע לך הוא נוגד חרדה. ע"פ מה שקראתי ,בין תופעות הלואי קיימת השמנה, לעומת הפריזמה והפרוזק שאינם גורמות להשמנה שהיא דבר מתסכל וגורם להפסקת הטיפול. שאלתי היא מדוע הרופאים לא נותנים את התרופות הנ"ל שגם שייכים לאותה משפחה של הssri וזאת על מנת שיתמידו בטיפול. תודה

לאפרת יופי שפניתם לאבחון וטיפול וזה השלב הראשון והחשוב ביותר. מצויין. נכון שהתרופות דומות ומנגנון הפעולה שלהן דומה למרות שהן מולקולות שונות. הפרוזק יותר מעוררת ולכן מקובל לתת אותה פחות למצבים עם חרדה. עליה במשקל היא תופעת לוואי מטרידה אבל כמו כל תופעת לוואי היא אינה מופיעה אצל כולם, כך שנקווה שבתך לא תסבול ממנה ואז הכל יהיה בסדר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום שמי אייל........ אני סובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית....... מהפרעת ריבוי אישיות ומהפרעת אישיות גבוליץ שהתפתחה להפרעות אישיות אחרות... אני מטופל על ידי פרפאנן ועל ידי כדורי שינה....... בעבר לקחתי גם פריזמה אך הפסיקו לי את הטיפול....... אני סובל מדיכאון למרות שהפסיכיאטרית חושבת שאני לא........ ומלא בחרדות ופוביות........ כמו כן שאר הסימפטומים על הגוף הפ כאבים כללים..... חוסר יכולת לזוז..... מדוע אינני מקבל טיפול נכון..... אין לי חשק לעשות כלום וגם ככה אתה מלא חרדות מלצעוק.......... את כאבך עקב טארומות מתודיות בילדות..... למה הממסד הרפואי מתנהג בחוסר אמפתיה אלי....... ולמה אני צריך לסבול.... אני לא מסוגל להתקרב לאנשים כי גל התניה מקורה בפחד נוראי....... והרסנות טוטאלית..... מדוע אדם שמקבל קצהת נכות צריך לחפש מקורות אחרים לטיפול

המשך....... הפרעות בחשיבה וזרמי הדם השונים....... מתבטיאים בעיקר שאני עם אנשים........... מה שמפריע עוד על הלחץ ועל בעיות התיפקוד........ כמו כן אני מנסה לא להיות בתוך המיטה ולא להתמכר לניתוקים או לחרדות....... למרות שהגוף הפסיכיאטרי מסתכל תמיד על הרגע החולף.... אני לא מרוכז..... עם הפרעות אכילה.... ובעבר הייתי עם אובססביות מפריעה לי....... חוסר שקט חרדה מכל דבר..... ומצבי רוח קיצוניים ביום.... האם אני צריך לפנות ליועץ המשפטי........ חחחחח לצערי כדי לקבל טיפול נכון....

כמו כן הפרפאנל עושה לי תחושת עירפול כללית חוץ מהדיכאון..... אוף אני רוצה לחזור לתפקד

שלום רב! אים אמרתי שהיה לי נסיון אובדני ,האים אני יכול לחזור בי ואז ימחקו שהיה לי נסיון אובדני.? גם בבית החולים הפסיכיאטרי וגם בבית החולים הכללי שהעבירו אותי אליו עם החמרה של מחלת אסטמה במהלך האישפוז הפסיכיאטרי , מה צריך בשביל זה? מכתב של הפסיכיאטר המטפל?

הי אבי... מה כל-כך חשוב לך מה רשום באיזה תיק באיזה בית חולים. נו, אז לא תעבוד בתור מאבטח ולא תוכל להוציא רישיון נשק. לא נראה לי כזה אסון גדול. לי אישית, אחרי ארבעה אישפוזים, שני נסיונות אובדניים, ואיזה אלף רישומים בכמה מקומות, זה לא הפריע כהוא זה. נו, טוב, כמובן שלא ניסיתי להוציא רישיון נשק או לעבוד במשרד ממשלתי. הכי חשוב שתרגיש טוב, ותשקם את החיים שלך, שכח את הרישומים, אין להם שום משמעות. ואגב, את הנעשה אין להשיב...כלומר, לא נראה לי שהפסיכיאטר יכול לכתוב לך מכתב שמשנה את זה שהיה לך ניסיון אובדני. איך הוא יכול לעשות את זה? בברכה מיכאל

לאבי כיוון שמדובר כאן על עובדות הרי אף אחד לא יכול לדעת מה היא האמת? לכן איני מאמין שימחקו את הרישומים אחרי שאמינו לך שכך היה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום. יש לי שתי שאלות בעצם. אחד הוא בשביל חבר שלי שגר באלבניה. לאחרונה, יותר מתמיד, הוא חש בדכאון עמוק והחליט סוף כל סוף ללכת לרופא. הרופא נתן לו תרופה שאיני מכירה ולא מוצאת עליה אינפורמציה באינטרנט היא נקראת אמאג'יל. ייתכן וזהו שם תרופה אנטי דיפרסנט מקומי באלבניה? אם יש לך ידע בנושא אשמח לדעת תופעות לוואי וכו'. אני עצמי סובלת מדכאון קליני בינוני עם מעט היפו מניה (דו קוטבי סוג שתים). טופלתי במשך 5 שנים בתרופות במקביל לטיפול בשיחות. התרופות עזרו לי מעט אך גם יותר ויותר גרמו לי לדכאון ותופעות לוואי קשות. (בעיקר לקחתי סרוקסט ואפקסור, הסרוקטסט 3 שנים של סבל בל יתואר השמנה פראית דכאון נורא ועוד תופעות לוואי עד שלבסוף הסכימו להחליף לי את התרופה לאפקסור). כבר כמעט שנה, בהחלטה משותפת עם הפסיכולוג שטופלתי על ידו, אינו לוקחת תרופות. אני מרגישה הקלה אדירה. אם זאת התופעות של ההיפו מניה והדכאון והסימטומים השונים שלהם עדיין קיימים מידי פעם. הייתי רוצה עיצה אולי לתזונה מסויימת, חומרים טבעיים שאוכל לקחת או כל עיצה אחרת בנושא הטבעי. בין השאר התחלתי לעשות ספורט (אני עדיין בעלת עודף משקל ניכר - 130 קילו על מטר שישים ושבע). תודה רבה על כל עזרה. ואשמח במיוחד עם תייעץ לי לגבי חברי, שאוכל לעזור לו, האפשרויות באלבניה מאד מוגבלות. תודה.

ליהודית איני חושב שבאלבניה ישנן תרופות מיוחדות רק להן, כך שאם מדובר בתרופה ואת מכירה את האיות באנגלית בודאי שתוכלי למצוא חומר באינטרנט. אם מדובר על תוסף טבעי אז בודאי שישנם דברים מקומיים או שמות מקומיים לכל מיני חומרים. את כותבת על הפרעה דו-קוטבית וטיפול עם נוגדי דיכאון. בכל אופן הטיפול הראשוני להפרעה דו קוטבית הוא במייצבי (מלשון יציב) מצב רוח כמו למיקטל, דפלפט וטגרטול. הלמיקטל למשל אינו גורם כלל לעליה במשקל . שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר הידש, אינני יודע אם אתה זוכר את המקרה שלי ולכן אקצר ואז אגש לשאלה. אני סובל מדיכאון קל אך עמיד המשלב בתוכו רוב היום הנדוניה(חוסר רגש) וכמובן, לצערי, מועקה וחרדות. אני נכון להיום נוטל איקסל 200 מ"ג, לוסטרל 150 מ"ג ולפני יומיים הרופא שלי החליף לי בעצתו של פרופ' גרינהאוס את הדפלפט 600 מ"ג ל - ריספרדל. כרגע אני נוטל 0.5 מ"ג 3 ימים ריספרדל והשאלה שלי אליך היא: כמה זמן לוקח לתרופה להתחיל להשפיע? שאלה שניה היא הרופא ביקש ממני לעלות את המינון ל 1 מ"ג אך אתמול בעבודה היו לי קצת סחרחורות ואני חושש שזה ישפיע עלי יותר חזק. מה דעתך אני צריך לעשות? שאלה נוספת, ד"ר הידש, סוכם כי במידה והשילוב הנוכחי לא ישפיע בסופו של דבר, אני אצטרך לבצע טיפול בנזעי חשמל. שאלתי היא, האם הפרוצדורה כוללת אישפוז ללילה אחד לצורך בדיקות ואז יש להגיע באופן אמבולטורי או שזה כולל אשפוז לאורך כל התקופה?אצטרך ככל הנראה לבצע את זה בבאר יעקב... תודה רבה רבה מראש, ארז.

הריספרדל ישפיע עליך תוך מס' שבועות עד חודשיים. טיפול בנזעי חשמל בהחלט יכול להתבצע גם במסגרת מרפאתית. השאלה אם קופ"ח תסכים לממן טיפול זה (ע"י טופס 17). בד"כ מדובר באנשים במצב נפשי מאד קשה ולכן ממליצים על אישפוז. כעיקרון אין חובה שטיפול בנזעי חשמל יהיה תחת אישפוז. הטיפול מתבצע בבתי חולים פסיכיאטריים (או בי"ח כללי שיש בו מחלקה פסיכיאטרית), עפ"י איזור המגורים. ברוב המקרים הטיפול ניתן עם הסכמת המטופל ורק לעיתים רחוקות בכפיה. אם מחליטים לתת את הטיפול בכפיה, אז הדבר יהיה רק במסגרת אישפוז כפוי ולא סוג אחר של אישפוז או טיפול מרפאתי.

לארז איני חושב שהסחרחורות קשורות לרספרידל והן בטח יחלפו עם ההסתגלות, חשוב שתשתה הרבה. באופן עקרוני אפשר לטפל בנזעי חשמל בטיפול אמבולטורי אבל איני חושב שעושים זאת בארץ, בעבר היו דיבורים על כך אבל בסופו של דבר החליטו לבצע זאת רק באשפוז. כמובן שכאשר הדברים יהיו אקטואליים תוכל לברר בבאר יעקוב, או שתנסה גם בתל-השומר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

כסטודנט אני אמור להרצות בכיתה וזה חובה בקורס שבו אני לומד, כך שאין דרך לצאת מזה. אני פשוט משקשק, ולא מתפקד מרוב חרדה שהמועד מתקרב. שמעתי שיש תרופות אשר מרגיעות, השאלה שלי בעצם האם אני צריך לעבור דרך פסיכיאטר או שגם רופאת המשפחה יכולה לתת לי מרשם ? בברכה : שי

לשי כיום יותר ויותר רופאי משפחה מתמצאים בתחום של בריאות הנפש, אני מקווה שגם הרופאה שלך כזו ואז היא עשויה לעזור לך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה

ךד"ר הירש שלום רציתי לשאול אותך בבקשה אם אני נוטלת תקופת של 10 חודשים 2 כדורי ריסטל (לפני 3 חודשים הפסקתי את הקלונקס) ולפני חודש וחצי ירדתי בחצי כדור ופתאום אני מרגישה חוסר שקט פנימי מחשבות שרצות לי בראש על כל מיני דברים מפחידים האם זה אומר שאני עדיין לא מאוזנת(סרוטנין) ואני אמורה להמשיך ל2 כדורים ביום בהתחלנ שהפחתתי את הקלונקס הרגשתי שאני נכנסת למצב של שליטה והנה חיי חוזרים להיות כפי שהיו לפני ההתפרצות של החרדות ואז בעצת הרופא ירדתי בחצי כדור ריסטל והרגשתי שאני ממש בדרך להחלמה מלאה וחיי נכנסים שוב לשליטה ומה שהיה זה אפיזודה חולפת ופתאום יש קצת דאון ואני מרגישה עם זה לא כלכך טוב במיוחד לאור הציפיות שפתיחתי להחלמה (נורא רציתי להפסיק את הריסטל מכיוון שהוא פוגע ביכולת להגיע לאורגמה ואני רוצה לחזור לשגרת חיי) אני יודעת שיש אנשים שמחלמים ומייסמים את הטיפול לאחר שהם מתאזנים אבל מצד שני יש אנשים שממשיכים את הטיפול כמה שנים וזה מתסכל אותי מאוד לחשוב שאולי לא אצא מזה. כשאני מסתכלת אחורה על חיי אני שמה לב שאחת לכמה זמן הייתה איזה מחשבה לא רציונלית שהפחידה אותי וזה חלף, אולי לא ישנתי איזה לילה אולי קצת נפחדתי וזה עבר אבל לפני 10 חודשים היתה התפרצות איומה מלווה גם בדכאון ירד'ה בתאבון בתפקוד והיה בי ממש פחד להיות מאושפזת ולאבד את השפיות כאמור יש שיפור רב לאחר הטיפול הקוגנטבי והתרופתי ,אבל עכשיו יש לי עליות וירדות ואני לא יודעת על מה להצביע האם תוכל לעזור לי.

לסיגל כאשר הירידה במינון היא בתיאום עם הרופא אני מאמין שזה נעשה בזמן הנכון, אפשר לנסות לחכות עוד קצת, שבועיים עד חודש, ואחר כך לנסות ולרדת במינון. אני מאמין שמינון של כדור אחד "יעשה את כל העבודה". עם הירידה במינון יתכן שיהיה שיפור גם במין. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם רמרון ומירו זה אותה תרופה? קיבלתי מרשם לרמרון אבל במכבי שרותי בריאות מספקים רק מירו ???!!

שלום, מירו היא בדיוק רמרון רק תוצרת הארץ. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, בן 29, דו מיני. נוטל סרוקסט 20 מ"ג עקב חרדות מזה כחודשיים. יש לי תופעה מוזרה: לאחר שאני מקיים יחסי מין עם גברים אני נכנס בעיקבות זה ל"דיכאון זמני" שחולף לאחר יום יומיים. חשבתי עם עצמי אולי ה"תופעה קורית כי אני לא מקבל את החלק ההומוסקסואלי שבאישיות שלי ואולי בגלל זה קורה.. האם יכולות להיות סיבות נוספות לכך? האם קיימים מיקרים נוספים הדומים למקרה שלי? תודה

אני עדיין לא מקיים יחסי מין, אך מאונן. הפנטזיות שלי הן על 2 המינים. זה גורם לי לדיכאון. אני לא מרגיש שזו הסיבה, אך כשאני לא מאונן שבוע, ישנה התרוממות רוח. עד עכשיו לא חשדתי בזה, אלא באשמה של אוננות כשלעצמה. וגם אמרו לי שהשינוי ההורמונלי לאחר אוננות גורם לדיכאון.

הי שלומי ושם בדוי... אתם יכולים להיעזר בפורום "שרינק פרינדלי" השכן של ד"ר רובינשטיין, הוא מומחה בדיוק בתום הזה. בכל מקרה, נראה לי שאתם חשים דיכאון לא בגלל הדבר לכשעצמו, אלא בגלל ההתניה החברתית. מחנכים אותנו שהאושר נמצא בחיים סטרייטים, מחנכים ומתנים אותנו דרך אינספור אמצעים, שהאושר נמצא בבית עם גינה ושלושה ילדים. האמת שגם אני קצת מקנא באלה שמסוגלים להגשים את החלום הזה ולהיות מאושרים בו. אני כנראה לא מסוגל, אז אני מנסה להיות מאושר בחיים שלי. שתהיה לכם הרבה שמחה מיכאל

שלום .סיפורי בקצרה:אני בן 28 -מגיל 18 אני on AND off עם פריזמה -אשר לקחתי עקב התקפות פאניקה ודאוונים-ועזרה לי מאוד.לפני 3 שנים לאחר הפסקה של כמה שנים ללא כדורים והרעה במצבי לקחתי רמרון -אשר שיפר את מצבי אך לא מספיק לשביעות רצוני. בהאמונה תמידית שלא תמיד אצטרך גדורים אלו ניגשתי לתחום הטבעי-והפסקתי את הרמרון בהדרגה ולקחתי תוספי מזון{gaba super same{ אשר עזרו לי מאוד. אך שוב עם הזמן צצו דברים חדשים-התגברות ocd ועצבנות -כאשר קשה לי ממש לשאת תיסכולים והתנגדויות של הסביבה לדעותיי. כיום אני לא לוקח כלום-עצבני מאוד -ocd- ואף מין פולסים וזרמים כאלו באוזניים{האם זה גם מעצבנות?} שאלותיי הן:1. מה לעשות? 2.האם יש סיכון בהחרפה במצבי לתחומים נפשיים חדשים? אם כן מה הם? 3. האם ישנן תרופות חדשות שיצאו בשנתיים האחרונות אשר אין להן תופעות לואי? תודה

לרועי צר לי אבל OCD היא הפרעה עקשנית מקבוצת החרדות וישנן עליות וירידות במצב. בקשר לאוזניים הייתי בודק קודם כל אצל רופא א.א. גרון ורק אחר כך קובע שהרקע הוא נפשי. לכל התרופות יש תופעות לוואי ולכן אין תרופה חדשה אשר אין לה תופעות לוואי. כמובן שצריך להכיר אותך טוב יותר ולהכיר את כל נסיבות חייך הנוכחיות כדי לקבוע את עוצמת החרדה והאם עלולה להיות החמרה אצלך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה. הכדורים לא עזרו לי גם בחודשיים וחצי הראשונים שלקחתי באופן מסודר. הרופאה אמרה לי שזה אמור להשפיע אחרי כשבועיים. האם יתכן שתרופה חדשנית ויעילה כמו ציפרלקס לא משפיעה על אנשים מסויימים? ואם כך האם ישנן תרופות אחרות מהדור החדש שיכולות לעזור?

ליעל כן, יתכן בהחלט. לצערי הציפרלקס אינה עוזרת לכולם ואינה טובה לכולם. כ- 70% מהנוטלים מגיבים לציפרלקס והשאר לא מגיבים. אני נוהג בדרך כלל לעבור לתרופה אחרת מקבוצה שונה כמו אפקסור, איקסל או צימבלטה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לאחר כחודשיים וחצי של נטילת רמרון 30 מ"ג שבהם היה בתחילה שיפור מסויים בעוצמת החרדות ותחושה הרגעתית - החלה לפני כחודש נסיגה וירידה בהשפעה. הרופא המליץ לעלות ל 45 מ"ג ולשלב גם ציפרלקס במינון התחלתי של 5 מ"ג. האם שילוב כזה הוא מוכר ויעיל? והאם ניתן להמשיך במידת הצורך להעזר באלפראליד שיש לי לצורך הרגעה? בתודה מראש

ליצחק בדרך כלל אני מעדיף תרופה אחת ואם התרופה אינה עוזרת אז לעבור לתרופה אחרת. יש הגיון להשתמש בשתי התרופות רמרוון וציפרלקס כיוון שהן פועלות במנגנונים שונים ויתכן שהן יחזקו זו את זו למרות שאיני מכיר עבודות שבדקו זאת. אין בעיה להוסיף אלפרליד לפי הצורך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! אני אושפזתי בבית חולים פסיכיאטרי והבנתי שפסיכיאטרים יכולים להעביר עלי אינפורמציה פסיכיאטרית לרופאים אחרים שמטפלים בי בבית חולים כללי אפילו בלי ויתור על סודיות רפואית ,כי מותר להעביר אינפורמציה רפואית בין רופאים ללא הויתור הזה מצידי?

לרמי לרופאים מותר להעביר אינפו. ביניהם כיוון שכל אחד מהם מחוייב בנפרד על שמירת הסודיות. אבל מדוע על הרופאים "לרכל" עליך עם רופאים אחרים? שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב דוקטור הידש! אבל נגיד ואני חותם על ויתור סודיות רפואית בבית הספר לרנטגן של בית החולים רמבם , אני הבנתי שמה שבודקים זה את התיק הרפואי אצל רופא המשפחה בקופת חולים,ואים אין שם איזכור לגבי האישפוז הפסיכיאטרי והאישפוז ברמבם אז האינפורמציה לא אמורה לעבור?

לרמי אתה צודק, זו הדרך המקובלת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

איזה טיפול תרופתי צריך נגד חרדה חברתית? אתה יכול להמליץ על שם התרופה?

לעומר ישנן מספר תרופות לחרדה חברתית מקבוצת נוגדי הדיכאון המועילים גם לחרדות. כמובן שלא אמליץ לך על תרופה מסויימת ללא בדיקה ואבחון מלא. כל טוב דר' גיורא הידש