פורום פסיכיאטריה
איך נגמלים מוואליום?
למיואש לאט לאט ובהדרגה, אין למה למהר ולאט אפשר להגמל מוואליום, זה בהחלט אפשרי. כל טוב דר' גיורא הידש
אני מסיימת חפיסה שלישית של ציפרלקס. בחודש האחרון לקחתי ממש בצורה לא סדירה , יום כן ,יום לא.(שלא במתכוון כמובן) מה גם שהכדור לא השפיע עלי כלל. ברצוני להפסיק לגמרי לבינתיים.(קבעתי תור לרופא אחר בעוד חודש) נשארו לי 2 כדורים. האם פשוט להפסיק? לא היו לי תופעות לוואי כשהתחלתי לקחת, ושוב, לא היתה השפעה כלל.
ליעל אין זה פלא שתרופה שלא נלקחת באופן מסודר גם לא עוזרת..., בכל אופן אין סכנה ואין בעיה להפסיק את הטיפול מבחינת תופעות הלוואי של הפסקה, רק אולי חבל? כל טוב דר' גיורא הידש
כתבתי פה כבר לפני כמה ימים. אני בת 30 ולפני 3 שבועות גיליתי שאני בהריון שהיה רצוי אך החזיר לי את כל החרדות (סבלתי מחרדות בתקופות מעבר בחיים) והפעם בגדול. במשך שבוע וחצי בערך לא תפקדתי. החרדות הציפו אותי. למעשה, אלה לא היו התקפי חרדה אלא חרדה אחת גדולה ומתמשכת. הייתי במיון, נתנו לי רסיטל + 3 ואבן ביום. הואבן לא עזר בכלל מה שלחיץ אותי עוד יותר. לאט לאט ובלי שמובן לי למה זה נרגע וביום ראשון האחרון התחלתי להרגיש יותר טוב ולחזור לתפקוד. ביום שלישי עשיתי בדיקת דופק מתוך מחשבה שאני בשבוע 7+יום. לא ראינו דופק והרופא ראה קוטב עוברי קטן (עיגול קטנטנן על המסך) ומדד אותו וזה הראה לו שהוא מתאים לגודל של שבוע חמש וחצי. בהתחלה הייתי בסדר עם זה היום היה לי התקף חרדה נוראי ורק עכשיו נרגעתי קצת. אני צריכה לחכות עוד 10 ימים כדי לעשות שוב בדיקת דופק וזה ממש ממש מורט עצבים...קשה.... יש לי כבר סיוטים בלילות שאין דופק ואני צריכה לעשות גרידא ושוב התקפי חרדה. איך מתמודדים? בכלל, איך מתמודדים עם חרדת הציפיה הכל הבדיקות בהריון? איך אני כחרדתית יכולה לעזאזאל להתמודד עם כל ההריון הזה והמתח שהוא טומן בחובו? זה ממש פוגע לי בתפקוד, אפילו שאני עם תרופות. הואבן לא עוזר בכלל ומסתבר שאי אפשר לתת לי דברים אחרים. אני מרגישה שיש לי טראומה של ממש מהחרדות. הפחד הכי גדול שמציף אותי הוא הפחד לבריאות הנפשית שלי. מפחדת שאתמוטט, שהחרדות יחזרו וימוטטו אותי, שאשתגע, שיהיה לי דכאון אחרי לידה, שאאשופז וכד'. אשמח לעצה, לעידוד, להרגעה. האם יש לי סיכוי לעבור את זה ולצאת עם הבריאות הנפשית שלי בשלום?
לפרח החרדות מאוד מפחידות אבל אל תשכחי ש"כל מטרתן" היא להפחיד, זה הטבע של החרדות. כך שעלולות להיות חרדות מהרבה דברים לא אמיתיים כמו אשפוז, להשתגע וכך הלאה. את סובלת והסבל קשה אבל אין זה מסוכן והכל יהיה בסדר למרות הפחדים והחרדות. אני מקווה שעם ההריון הכל יהיה בסדר ואז גם תירגעי, בינתיים תמשיכי ליטול את הוואבן (אפשר להחליף לתרופה אחרת מהמשפחה שאולי תשפיע טוב יותר, ללוריוון או קלונקס-רופא המשפחה יכול להחליף) והרסיטל. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש
לד"ר הידש שלום! אני חשה דכאון מזה שנתיים. ההרגשה מתבטאת בעצב גדול, חוסר חשק לעשות דברים, הכל נראה שחור ולעיתים אף מלווה בחרדה, חוסר ריכוז, בלבול וירידה בתיאבון. הדכאון מורגש בעוצמה רבה יותר במשך הבוקר ולקראת הערב הוא מתפוגג. אני חושבת שהדיכאון שלי הוא נסיבתי כיוון שיש לי משבר גדול בחיי הנישואין (כבר הייתי אצל פסיכולוג ויעוץ זוגי) והבעייה היא שאינני אוהבת את בעלי, אך יחד עם זאת אינני מצליחה לקבל החלטה להתגרש (דילמה שמלווה אותי בכל שעות היום).אני חושבת שהנסיבות הביאו אותי למצב הזה שכן במהלך התקופה הזאת היה לי רומן קצר ואז הרגשתי טוב - תופעות הדכאון נעלמו כלא היו. בגמר הרומן החלו להופיע שוב הסימנים שתיארתי. שאלותי הן: א. האם כדאי ללכת להיבדק אצל רופא פסיכאטר או אולי לפנות לתחום הרפואה האלטרנטיבית? ב. האם גם כאשר הדכאון הוא נסיבתי " נותנים" תרופות ? תודה, דנית
דיכאון זה דיכאון ולא משנה כיום אם זה דיכאון תגובתי או אחר , טיפול תרופתי יכול לעזור לך לצאת מהדיכאון וגם אולי לקבל החלטה בקשר להמשך נשואייך . טיפול אלטרנטיבי בשילוב יכול לעזור , הכי טוב זה טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי שיעזרו לך לקבל החלטות .
דנית יקרה לדעתי, ואין זו תשובה מקצועית אלא דעה אישית, אם את סובלת ניתן להעזר גם בתרופות. את מתארת תופעות שמוכרות בדיכאון- הקלה בשעות הערב ומועקה בבוקר, חוסר אנרגיה, חוסר ריכוז. ואני שואלת את עצמי למה לסבול, אם תרופות יכולות לעזור כדאי לנסות, אין לך מה להפסיד. זה שתמיד יש נסיבות זה ברור, גם דיכאון שאינו "נסיבתי" יפרוץ בתקופות יותר לחוצות מבחינה פסיכולוגית. הרי אנחנו גוף ונפש תמיד, וההשפעה היא הדדית ואינטראקטיבית. העיקר שתרגישי טוב. תמי.
לדנית כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר ולשקול יחד אתו את האפשרויות הטיפוליות. במקרה של דיכאון "נסיבתי" כפי שקראת לו או דיכאון הקשור לגורם חיצוני, כמובן שכל עוד הגורם החיצוני נשאר גם התרופות יכולתן להקל מוגבלת. יחד עם זאת לעתים תרופות עשויות לחזק את האדם ולהגביר את הביטחון העצמי וכך לאפשר לך לקבל את ההחלטה הנכונה עבורך. כל טוב דר' גיורא הידש
ד'ר גיורא שלום! אני בחורה בת 23 לומדת מכינה במכללה. כבר חודש מנסה להשיג ריטלין כי ניראה לי שזה הדבר הכי טוב שיכול לעזור לי בלימודים, פניתי לניורלוג ולפסיכולוג והם לא עזרו לי כ"כ. אמרו לי לעשות אבחון ומבחנים ואני לא יודעת היכן עושים אותם. אני גרה בצפון האם ידוע לך על מקום לאבחונים ואיך עושים אותם? ומתי אוכל לנסות את הריטלין שאולי באמת זה הפתרון היחידי שיש לי להצלחה בלימודים. כי אני ממש מרגישה שיש לי בעיות קשב וריכוז. תודה סיון!
לסיון אכן האבחנה היא של נאורולוג או פסיכיאטר ורק אחר האבחנה אפשר ליטול ריטלין. ישנם רופאים המבקשים בדיקות עזר, הבדיקה המקובלת היא בדיקת TOVA שאפשר לבצע אותה בכללית ובמכבי (איני יודע על הקופות האחרות) בתשלום אבל עם הנחה לבעלי ביטוח המושלם. בכל אופן הפרעת קשב מתחילה בילדות, כך שאם לא הייתה לך הפרעת קשב עד היום כנראה שאין זו האבחנה הנכונה. הפרעות בריכוז ובזיכרון עלולות להיות גם על רקע נפשי- חרדה או דיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום לפורום ולד"ר הידש, מזה 3 שנים בדיוק הנני לוקחת כדור לוסטרל 500 מ"ג ביום עקב התקפי חרדה שחזרו אליי באופן מחזורי מזה כל כמה שנים. אני נשואה מזה שנתיים וברצוני להכנס להריון. עדיין לא נפגשתי עם הפסיכיאטר המטפל (עקב חופשה) לדון עימו בנושא זה, בי ברצוני לדעת האם יש אפשרות להכנס להריון תוך כדי לקיחת הכדור או שצריך להפסיק בתקופת ההריון? שירלי
לשירלי את בטוחה ש 500 מג' לוסטרל? זה מינון גבוה. בכל אופן הלוסטרל בטוחה בהריון וצריך להייעץ עם המכון הטרטולוגי בהדסה שהם המעודכנים והמוסמכים ביותר לענות על שאלות בקשר לבטיחות תרופות בהריון. כמובן שהרופא המטפל צריך לשקול את היתרונות והחסרונות של טיפול תרופתי בהריון אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש
הטלפון של המכון הטרטולוגי הוא: 6243663-02, 6243669-02. פקס: 6241328-02.
נכון.... טעיתי, זה 50 מ"ג......
ליקירה צר לי אבל בטח זה לא בכוונה. בכל אופן תכווני אותי על ידי קישור לשאלתך או שתעתיקי אותה שוב ואשמח לענות. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום, יש לנו (לי ואחיותיי) בעיה עם אמי, שאנו לא יודעים איך לפתור או איך להתמודד עמה: בחמש שנים האחרונים, אמי עברה תהליכים וחיפושים רוחניים נרחבים מאוד (קבלה, אושו, רוחניות ומה לא...). אני מדגיש זאת מאחר ותמיד הייתה טיפוס רוחני מאוד (שחלק יכנו "מוזרה") לפני כשנתיים היא הושיבה אותנו, אמרה שהיא מרגישה ש,איבדה אחיזה עם המציאות ונכנסה עמוק מדי לרוחניות" וצריכה עזרה. לקחנו אותה למיון, היא קיבלה טיפול תרופתי (לא זכורה לי שם התרופה), מצבה התייצב ובזה זה נגמר. לפני כחצי שנה, חזר על עצמו מקרה דומה שהפעם התאפיין בהתנהגות מוזרה שנמנשכה כחודש ובסופו, במין דיכאון כבד. התברר לנו שמזה תקופה היא הפסיקה לקחת את התרופות, על דעת עצמה. הזמנו פסיכיאטר הביתה שרשם לה תרופה פעם נוספת ואף נסענו איתה על מנת לאשפזה בגהה, אך ברגע האחרון היא התחרטה ולא הסכימה בשום פנים. המצב התייצב עד שלפני כחודשיים שוב הפסיקה לקחת את התרופות על דעת עצמה. התנהגותה מתאפיינת בדיבור בלתי פוסק על אלוהים ורצון ללמד את כל העולם על אלוהים, תחושה שמותר לה הכל וששום דבר לא יכול לפגוע בה, שאין גבולות ושהכל מותר (כולל הוצאות בספיות) ובאופן כללי, תחושה שהיא מנותקת מהמציאות. כל המאמצים שלנו לשכנעה לקחת תרופות ו\או לראות רופא ו\או להתאשפז, נתקלו בהתנגדות חריפה (תגובות כגון רק אלוהים יעזור לי וכו'...) מצאנו את עצמנו בחוסר אונים מוחלט: מצד אחד היא לא מוכנה לשתף פעולה לקבל טיפול, ומצד שני הבנו שאשפוז כפוי ניתן ליישם רק אם האדם מהווה סכנה לעצמו או לסביבתו. האם יש משהו נוסף שאנחנו יכולים לעשות? האם בכל זאת צריך לשקול אשפוז כפוי? הורי גרושים, ואנחנו, הילדים, כבר לא יודעים מה לעשות ואם אפשר לעשות עוד... כל עזרה\עצה תתקבל בברכה!
לרונן לצערי זה המצב, אין אפשרות לאשפוז כפוי אם היא אינה מסוכנת ואינה עלולה לפגוע בעצמה או באחרים. כך שמה שנותר הוא להמשיך ולנסות לשכנע אותה ואף ללחוץ עליה להגיע לטיפול. הדבר הטוב הוא שהיא מגיבה לטיפול ובדרך כלל ההפרעות פוחתות או חולפות. כאשר תסכים לטיפול אפשר לחשוב על טיפול בזריקות עם משך פעולה ארוך. כך שהזריקה ניתנת פעם בחודש ובמשך החודש לא צריך לדאוג על נטילה או הפסקת הכדורים. בכל אופן אל תתייאשו ותמשיכו לנסות ולשכנע אותה להגיע לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש
אני יודעת שפורום זה עוסק בשאלות ותשובות-בעיקר,אך חשוב לי לשתף אתכם בתחושותיי עקב הפרעת הOCD ,כדי שאולי יותר אנשים יבינו מה עוברים אנשים שסובלים מOCD ,וכמה סבל -נפשי ופיזי הם צריכים לעבור,נקווה שתקבלו את השיתוף ב'עין-יפה'. נמאס לי מהOCD - הוא 'מנהל' את חיי,ומקשה עליהם מאוד.אנשים בלי OCD לא יעשועיקוף של כעשר דקות הליכה -העיקר לא לדרוך בתוך שלולית ולהתלכלך, אני כן; אנשים בלי OCD לא יבדקו לפחות 3 או 5 פעמים שכיבו את הגז וסגרו את הדלת טוב-לפני שהולכים לישון או יוצאים החוצה,או שהמכונית בטוח נעולה וכו'-אני כן. כמו-כן אנשים 'רגילים'כשיעבדו לא יבדקו את עצמם מספר פעמים שלא טעו-אני כן.אנשים 'רגילים'לא יעסיקו את עצמם בשטיפת סוליות נעליים,כל פעם אחרי נקיון הבית-אני לצערי-הרב כן. וזה רק חלק קטן-וממש לא מייצג- של הסבל היומיומי שאני עוברת,ובטח גם חולי OCD אחרים עוברים,אז איך ניתן להינות מהחיים במצב כזה?....,הרי מרוב הקשיים שנוצרים עקב ה'טקסים'-זה הופך להיות 'חיי עבדות' ולא חיים,ונמאס לי כבר להיות 'עבד' של הOCD. איני רוצה לתסכל אותכם,אך הרגשתי צורך לשתף אתכם בתחושותיי(לפחות בחלקן),כי בזמן האחרון אני מרגישה שחיי אינם חיים יותר,אלא 'מתכון לריצוי הOCD '. תודה על ההקשבה, מישהי
מישהי יקרה תודה על השיתוף. אין ספק שזה לא פשוט הOCD הזה. את מכירה את הספר של דר' עדנה פואה- הקץ לאובססיה? יש שם כל מיני רעיונות וכלים מה לעשות עם הטקסים והאובססיות, גם לטיפול וגם לעבודה עצמית. תנסי לקרוא, אולי זה קצת יעזור. תרגישי טוב, תמי.
תמי תודה, OCD זה באמת לא עיניין פשוט,אך ניתן להתגבר עליו עם הרבה כוח-רצון (זה מה שאני מנסה להאמין לפחות),אך החלטתי (בעזרת הפסיכולוג שלי)להפחית את המשמעות שאני נותנת לOCD ,ו'להמשיך בחיי'... . את הספר "די לאובססיה" מאת פרופ' עדנה פואה קניתי לפני מס' ימים,והתחלתי לקרוא וזה משך אותי,אבל 'נתקעתי' בקטע אחד בפרק הראשון-שאני כל הזמן חוזרת עליו, ושלמרות שהוא הגיוני ומובן כאילו קשה לי לקלוט אותו,ואני חוזרת עליו מספר פעמים,עד שבסוף עזבתי את הספר לבינתיים(זה גם קורה לי עקב הOCD -'להיתקע'זמן רב באותו קטע ולא לקלוט אותו,ובזמן אחר לקרוא ברצף ללא הפסקה כמעט חלקים רבים בספרים). האמת היא גם שאני מעדיפה לגלוש באינטרנט לפני הכל,אפילו לפני קריאת הספר. להתר' מישהי
תודה על כל תשובה.
ברח' פלים. הטלפון איננו חסוי. לכן תוכל למצוא אותו בספר טלפונים, ב-144, או באתר האינטרנט של משרד הבריאות.
ד"ר שלום בן 37 מבנה גוף גדול אם חרדות על רקע פחד ממחלות (סרטן התקף לב )וכו למעלה משנתיים לפני כשבועיים התחלתי לקחת ציפרלקס למרות שרופא ניואורלוג רשם רסיטל(החלפתי בבית מרקחת בגלל שאמרו לי שציפרלקס מהיר יותר בתגובה)10 "מג. מרגיש כיום פחות פוחד אך עדיין מעט חרד מעין רעד פנימי בתוך הגוף . א.מתי אמור הכדור ציפרלקס להתחיל לפעול? ב.מתי אפשר להחליט שהוא לא מתאים ואם אתחיל לקחת רסיטל האם השבועיים של הציפרלקס"נלקחים בחשבון" אם אמשיך עם רסיטל ? ג.האם ציפרלקס שזכר לוקח מסוכן להריון? לתשובתך אודה יישר כוח על הטיפול במחלות הכי כואבות.....
לוקח לציפרלקס כ שבועיים עד שמתחיל להשפיע ,ההשפעה גודלת ומגיעה למקסימום כעבור חודשיים באם לא יהיה שיפור כלל תוך 6 שבועות ,צריך לשקול להחליף כדור , אם יש לך גם מחשבות טורדניות ( כל היום חושב על המחלות ), יתכן ותצטרך להעלות במינון ל 20 ואף ל 30 מ"ג. בציפרלקס וברסיטל יש את אותה מולקולה פעילה , בציפרלקס הוציאו מולקולה לא פעילה ונשאר רק מולקולה פעילה , כך שטוענים שיש פחות תופעות לואי ,וכמות של 10 מ"ג ציפרלקס שווה ל 20 מ"ג רסיטל.
למיכאל תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו, הציפרלקס אינו מסוכן להריון ובטוח אצל "זכרים" כפי שכתבת. כך שצריך סבלנות.... כל טוב דר' גיורא הידש
שלום דר' הידש לאחרונה פורסם ב-Y-NET על תרופה טבעית בשם "רמוטיב" כתחליף לתרופות מסוג SSRI לדיכאון קל ובינוני. מה ידוע לך על כך? אני בעבר לקחתי סרוקסט, ומדי פעם עוד יש לי דרישות שלום מהעבר שמאד מפריעות לי (למרות שאני מסוגלת להתמודד עם המצב), ונראה לי שהתרופה הזו יכולה להתאים לי. תודה,רחלי
לרחל הרמוטיב=היפריקום נקרא גם הפרוזק הטבעי, לכן יש לו גם את ההשפעה החיובית של תרופות מסוג הפרוזק והסרוקסט אבל גם תופעות לוואי דומות.... כל טוב דר' גיורא הידש
שלום. פגשתי בחור מארצות הברית דרך האינטרנט עד שהחלטנו שניפגש . ביקר אותי לשבוע.היו לו התנהגויות שונות אבל לא לקחתי ללב כמו כל דבר שאוכל או שותה קודם מניע ראשו אחרי הלגימה הראשונה כאילו מאשר את האוכל אח"כ אוכל. יש לו תכונה שהוא צודק נכון ויודע הכל והאחרים לא. היתה לו הרגשת נחיתות .היה מסכים איתי לכל נושא שאני אומרת כאילו לא היו לו דיעות משלו וכל דבר שהיה אומר היה בכוון דבריי. הסימנים האלה בלטו אבל בהתחלה לא השפיעו או הפחידו אותי. במהלך השבוע בילינו 16 שעות ביחד היה רגוע מאוד אבל כל היום התלוננן על כאבים פעם צבאר, רגל, קיבה, עצמות. בסוף אמר לי שהמחלות האלה הן כתוצאה מהרגשה הלא טובה שלו ובדרך כלל הוא בריא. היתה בינינו נשיקה אחרי הנשיקה הוא הרגיש כאבים בצבר אח"כ בקיבה ואמר לי שהוא אמור להתעלף או להקיא. בסוף השבוע התברר שכל דבר "חיובי" שעשיתי למענו הוא טפס אותו "שלילי".למרות שהיינו ביחד 16 שעות ביום למשך שבוע הוא טען שלא היה כיף והכל היה רגיל. בלילה האחרון סיכמנו שאנחנו ידידים ולא חברים.אחרי שנסע רבנו בטלפון ואז הוא הפסיק את הקשר אפילו נתן לאח שלו לדבר איתי במקומו.כבר חודש הוא מסרב לענות לטלפון שלי או אימל. ההתנהגות שלו היתה מוזרה כאילו מרגיש מישהו מטריד ועוקב אחריו. ראוי לציין שהוא גרוש אחרי 12 שנים שסבל מנישואין. האם לדעתכם הוא פסיכוסומטי? מה ניתן לעזור לו ואיך אפשר ליצור איתו קשר אחרי המריבות ? האם צריך להגיד לו שהוא פסיכוסומטי? או לתת לו הרגשה שאני אוהבת אותו? תעזרו לי בבקשה. תודה רבה
שלום, נראה שישנה בעיה ולכן הדבר החשוב ביותר שהוא יגיע לבדיקה אצל פסיכיאטר לשם אבחון, אולי אפשר לדבר עם האח שלו? כל טוב דר' גיורא הידש
הבנתי שסמים כמו גראס משפיעים על 100% מהצורכים. לעומת זאת , תרופות כמו נוגדי דיכאון לא תמיד משפיעים. הבנתי שבגלל שאין התאמה בין הגנטיקה לתרופה. אך למה סמים מתאימים כל גנטיקה ? השאלה במילים אחרות היא , מה צריך בשביל נוגד דיכאון שישפיע על 100% מהמקבלים ? תודה
אני לא חושב שיש חומר פסיכואקטיבי שמשפיע ב-100% בצורה שמקווים שישפיע, במיוחד כאשר אין בקרה על איכות החומר שנמכר ע"י סוחרים, שמטרתם היחידה למכור ולעשות רווחים ולא לדאוג לבריאותך. הסמים השונים עשויים לתת תחושה טובה בטווח המאד קצר, אך לטווח הבינוני והארוך פוגעים בכל התפקודים האישיותיים, ובעיקר במוטיבציה להתאמץ ולקדם את הנושאים החשובים בחייך. בנוסף, סמים קלים עלולים לסלול את הדרך לסמים הקשים.
לברק גם סמים לא משפיעים ב 100% אבל אין ספק שמדובר בחומרים חזקים מאוד, התרופות הפסיכיאטריות בדרך כלל יותר עדינות. מי שימציא את התרופה שתפתור את בעית הדיכאון באופן מלא בטח יהיה מליונר, הלוואי שבמהרה. כל טוב דר' גיורא הידש
בקופות השונות האם יש השתתפות באחת הקופות או שעולה כמה מאות שקלים
עולה כ 435 ש"ח ולא נמצא בסל התרופות מצרף קישור: http://www.drug.co.il/bygeneric.asp?gen_id=187&drugID=677
התרופה מיועדת להפסקת עישון. היא ניתנת ע"י רופאי משפחה לתקופה של חודשיים. לפעמים שלושה חודשים אך לא מעבר לכך. התרופה לא בסל הבריאות אבל קופות החולים מסבסדות אותה באופן חלקי, עקב חשיבות הנושא של גמילה מעישון.
תודה דורון ודור, חשבתי לעבוד על הרופא להגיד לו שאני מעשן אבל סיבסוד חלקי זה בטח רק 50 אחוז
ד"ר שלום, בן 29, דו מיני. נוטל סרוקסט 20 מ"ג עקב חרדות מזה כחודשיים. יש לי תופעה מוזרה: לאחר שאני מקיים יחסי מין עם גברים אני נכנס בעיקבות זה ל"דיכאון זמני" שחולף לאחר יום יומיים. חשבתי עם עצמי אולי ה"תופעה קורית כי אני לא מקבל את החלק ההומוסקסואלי שבאישיות שלי ואולי בגלל זה קורה.. האם יכולות להיות סיבות נוספות לכך? האם קיימים מיקרים נוספים הדומים למקרה שלי? תודה
לשלומי מצטער שדילגתי על שאלתך, לא ראיתי אותה ולא הייתה כאן שום כוונה, בכל אופן טוב שאבחנתי בכך. יש הגיון בשאלתך ובמחשבתך, כמובן שכדי לתת תשובה יותר מדוייקת ועמוקה צריך להכיר אותך טוב יותר. אבל אם פעולה מסויימת גורמת לך להרגיש לא טוב עם עצמך אז כדאי לבדוק מה שקורה, כמובן שישנן אפשרויות נוספות לירידה במצב הרוח. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום, אני נוטל 0.25מ"ג (חצי כדור) קלונקס פעם-פעמיים בשבוע לפני אירועים מלחיצים. אני עושה זאת כבר כשנתיים ללא בעיות והכדור עוזר לי מאד. לאחרונה נדמה לי (אולי זה רק נדמה) שהשפעת הכדור ירדה. ויש לציין שדווקא לאחרונה היו לי 4 חודשים שבהן השתמשתי רק פעמיים בכדור. האם יכול להיות, למרות השימוש הבהחלט זהיר ולא רציף שלי, שהמוח הסתגל למנה ועלי להגביר את המינון? אם כן - האם התופעה הפיכה? (גם במחיר של לסבול מחרדה תקופה מסויימת)
הקלונקס היא תרופה מאד ממכרת. אולם, בשימוש זהיר, שאתה כנראה נוקט בו, הסיכון להתרגלות הוא נמוך. לכן, יותר סביר שמדובר בחרדה יותר חזקה ולא בהתרגלות. כך או כך, הפתרון זהה, לעלות קצת במינון, אך במקביל, להמשיך ולהקפיד, לא יותר מפעמיים בשבוע או עשר פעמים בחודש. יש כאן מלכודת מסויימת, כי טבעה של התמכרות שהדבר צובר תאוצה גם אם לא תרצה בכך. כלומר, כל פעם לוקחים מינון יותר גבוה ובתדירות יותר גבוהה עד שמתמכרים ממש. אני לא יודע מי נותן לך את הקלונקס, אבל גם בשימוש מאד זהיר לעיתים יש גלישה לכיוון ההתמכרות ולכן כדאי לשים לב אם קיימת מגמה של עליה קבועה במינון או שמדובר בעניין חד פעמי.
שאול, אנחנו ממש כמו אחים תאומים (-: אני נוטלת פעמיים בשבוע קלונקס : פעם אחת חצי כדור ופעם אחת 2 כדורים בבת אחת. אני נוהגת לעשות זאת לפני אירועים מלחיצים (בהשגחתו והשראתו של הפסיכיאטר). אני עושה זאת כבר כחצי שנה ללא בעיות והכדור עוזר לי מאד. לאחרונה נדמה לי [ אולי זה רק נדמה לי ולשאול (-: ] שהשפעת הכדור ירדה. האם יכול להיות, למרות השימוש הבהחלט זהיר ולא רציף שלי, שהמוח הסתגל למנה. אני לא רוצה להגביר את המינון כי ההתמכרות מפחידה אותי ואני שונאת את תופעות הלוואי (עייפות בעיקר). ביום א' נאלצתי ליטול 2 כדורים בבת אחת לפני אירוע מלחיץ וגם אז הייתי קצת בלחץ!!!!!!!!! האם הכדור כבר לא משפיע עליי כמו בעבר? תודה מראש על התשובה
לשאול נראה שהשפעת הקלונקס אינה משתנה אבל המצב הנפשי עלול להשתנות, כלומר יתכן שכעת החרדות התגברו ולכן גם יש צורך בקלונקס רב יותר. בשימוש מושכל כפי שאתם נוטלים את הקלונקס לא צריכה להיות בעיה של התמכרות. כל טוב דר' גיורא הידש
אני בן 24 ויש לי חולשה לנשים ובעיקר לנשים עם לבוש "לא צנוע". החולשה מתבטאת בכך שברגע שאני רואה בטלוויזיה בחורה, אז דווקא לא מתוך דחף מיני בכלל, להיפך דווקא כשאין לי חשק לקיים איתה יחסי מין, אז פתאום אני מרגיש שהנרתיק שלה יהיה לי כמו כרית שאחבק אותה ותגן עלי. כאילו נחמה וקרש הצלה, תמיכה והגנה מפני העולם. באותם הרגעים אני מרגיש, שכל החיים שלי על פני העולם הם סבל אחד גדול שאני לא יודע מה העולם רוצה ממני בכלל ואז הבטחון הזה הוא משהו שאוכל לברוח אליו. ואני נזכר במצב שכאילו החיים בעולם הזה הם עבורי כמו הרבה נחשים מסוכנים על הקרקע והקירבה לאיבר מין של האשה זה בדיוק כמו להיות במקום גבוה מעל הקרקע שמגן עלי מפני הנחשים. אני מאוד פוחד שזה חלילה זה סכיזופרניה ואני מאוד מתבייש בתחושה הזאת מאנשים במיוחד מבנות כי אני חושש שבנות לא יקבלו אותי בגלל התחושה הזאת.
לתמיר מדובר על פנטזיות ודימיונות ובודאי שאין בכך מחלת נפש חס וחלילה או משהו דומה. בדימיון הזה שלך ישנם סמנים מיניים רבים (נחשים בדרך כלל מסמלים את איבר המין הגברי), אם הבעיה מאוד מציקה אז כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעבד את המקור של הדימיון והחרדות הללו. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב! אים אני הועברתי מבית חולים פסיכיאטרי,לבית חולים כללי עקב החמרה של מחלת אסטמה , ומבית החולים הפסיכיאטרי העבירו עלי את האינפורמציה הרפואית כי באתי עם מלווה ,מאחר והייתי במעקב במחלקה פתוחה אחרי שעברתי מסגורה (האבחנה שלי זה דיכאון כפול),עם נסיון היתאבדות ,אבל האישפוז הפסיכיאטרי היה מרצון! ואים בהמשך אני ארצה ללמוד טכנאות רנטגן באותו בית החולים(רמבם)האים הבית ספר יקבל עלי את האינפורמציה הפסיכאטרית? כי הרי רשום בחומר הרפואי של בית החולים רמבם רשום שהגעתי מבית חולים פסיכיאטרי? או שזה רק במקרה ואני חותם על תופס ויתור סודיות באותו בית הספר?
מזה דיכאון כפול?
לרמי אינפורמציה רפואית אסור שתעבור ללא ויתור על סודיות רפואית. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, השתמשתי בצפרולקס למשך כחצי שנה וירדתי בהדרגה לחצי כדור ואחכ לרבע,אילו תופעות לוואי מחכות לי אחרי שהפסקתי לחלוטין את השמוש והאם השמנה של כ 5 קג יכולה לנבוע מעצם השמוש בכדור, תודה
אם ירדת בהדרגה ואין לך כרגע תופעות לואי אז כנראה שגם לא יהיו , עליה במשקל היא חלק מתופעות הלואי של הכדור כך שיתכן שתירדי חזרה למשקל שלפני .
לדנה תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש
שלום אני משתמש באנאפראניל ,כרגע סובל מטחורים קניתי משחה "המוריד" יש בה חומר phenylephrine hydrochloride , כמו בטיפות אף? גם בעלון של המשחה וגם באנאפראניל כתוב לא הולך אחד עם השני . למה? וכמה זה משמעותי?מסוכן? תודה מראש
ליאיר האפדרין מכווץ כלי דם ואפשר להשתמש בו יחד עם האנפרניל. עם זאת חשוב לאכול מזון הגורם ליציאות רכות יותר (פירות יבשים וכך הלאה) או מוצרים טבעיים, כי הדבר הטוב ביותר נגד טחורים הוא יציאות רכות יותר, האנפרניל עלול לגרום לעצירות. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב !אני בחורה בת 29 ויש לי בעיה שנמשכת כבר 15שנה שמתחילה באהבה, נמשכת בהערצה בהתרגשות ונהפכת לחרדה של ממש. זה התחיל בבית ספר וממשיך עד היום אבל בתדירות הרבה יותר נמוכה כי אני כיום מטופלת בפבוקסיל בגלל OCD .ובכן בעייתי היא, שאני מכירה אדם מסויים ברוב המקרים זאת אישה שיש לי קשר איתה ושיש לה סמכות מסויימת עליי זה התחיל עם מורה בבית ספר יסודי שאני ממש התחלתי להעריץ אותה ולאהוב אותה (לא מבחינה מינית חס וחלילה אין לי שום נטיות מיניות לנשים זה מגעיל אותי )מין הערצה כזאת כמו שאוהבים זמרת או משהו כזה. ובמיוחד זה התגבר- כשהייתי נגיד ילדה רעה בכוונה בבית הספר, כדי לזכות בנזיפה של המורה בי זה היה נותן לי את ההרגשה שאיכפת לה ממני, ואז הייתי מתחילה לאהוב אותה והאהבה הזאת גורמת לי לחשוב על אותו אדם הרבה משעות היממה ולרצות להיות בקרבתו, ולבסוף האהבה והערצה הזאת נהפכת להתרגשות מאוד חזקה שלבסוף אינני יכולה להיות בקרבתו של אותו אדם או לפתח איתו שיחה לצערי (דרך אגב עזבתי את הלימודים בכיתה י בגלל סיבה זו ).וזה לא קורה או קרה עם כל אדם סמכותי שנוזף עליי או משתלט עליי אלא אנשים מסויימים ,בדרך כלל לרוב נשים. כיום אני מטופלת אצל פסיכותרפיסטיט במרפאה ממשלתית שבאזור מגוריי מזה חודשיים, ויש לי מין פחד שתתפתח לי אלייה מין הערצת יתר כזאת ואהבה , שתגרום לי לאבד את הקשר איתה כי כבר אני אוהבת אותה (דרך אגב זה קורה לי רק עם אנשים סמכותיים).זה במיוחד מתפתח אצלי ברגע של שליטה עלייי מצד האדם הסמכותי שאיתו אני בקשר למשל הפסיכוטרפיסטיט שלי אמרה לי בפגישתנו האחרונה שאני יסתכל לה יותר בעיניים כשאני מדברת אלייה וזה עשה לי את זה, זה פיתח לי את רגש האהבה והערצה הזאת אלייה בגלל השליטה הזאת שלה עליי הדרישה שאני יביט לה בעיניים. .הייתי רוצה לשתף אותה בזה אבל אני פוחדת שתחשוב שאני לסבית (דבר שממש מגעיל אותי) אני נמשכת לגברים בלבד!!!. דרך אגב עם גבר תמיד אני אוהבת לשלוט במערכת היחסים, ואם לא אני פשוט מסיימת את הקשר. הפנטזיה שלי היא שיש מי ששולט עליי מגבוהה מדרג בכיר, כיום זה מאנשי המקצוע של הפסיכיאטריה או הפסיכולוגיה ואז זה היה מורה בבית הספר . הפנטזיה היא שאני חייבת לבוא לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי ואם לא מאיימים עליי באישפוז נגיד או שאני תחת פיקוח בבית חולים פסיכיאטרי של רופאים או שמאשפזים אותי בכפייה(אבל לא במציאות חס וחלילה רק בפנטזיה). ולסיום אני מאוד אוהבת טיפול פסיכולוגי, אבל כמו שאני נמצאת בו עכשיו , שהמליצו לי עליו במרפאה לבריאות הנפש ואני לא משלמת עליו ,מה שיגרום לי כבר לא להנות מהטיפול אם אלך מרצוני ואשלם עליו כסף. אני גם מאמינה שלא אוהב את המטפל כמו שזה ללא תשלום. השאלה היא אם כדאי להגיד למטפלת שלי שאני אוהבת אותה ,ועוד יותר אוהבת אחריי שהיא אמרה לי להביט בה בעיניים? שהיא לא תחשוב שאני משוגעת או לסבית.ולמה זה קורה לי ההתאהבות והערצה באותה אישה שיש לה סמכות עליי.? ולמה זה מתגבר האהבה כלפייה, כשאני נגיד לא בסדר במשהו(לפעמים בכוונה) והיא מעירה לי או נוזפת בי או דורשת התנהגות הולמת למה זה מתגבר ? בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי, שבו אמרו לי שאני הימרתי את אבי ז"ל לאדם סמכותי זרמפניי שאבי היה אדם סמכותי ,הוא היה מרכז שכבה ומורה בבית ספר תיכון והיה צועק ומטיף לי בעזרה שלו בהכנת שיעורי בית איתי האם יכול להיות שבעצם אני מחפשת את אותו הקשר הזה עם אבי? ואת החזרה לילדות? דרך אגב מאוד פחדתי ממנו כשהיה עוזר לי בשיעורי הבית ,הוא היה צועק ומטיף בקולי קולות.מצטערת שהמכתב ארוך מאוד פשוט זאת בעיה שמעיקה עליי המון שנים ולא דיברתי עלייה מספיק.בכבוד רב ובתודה מראש סיוון.
לסיוון ברור שמה שקורה לך בחיים קורה לך גם בטיפול הפסיכולוגי, לכן טוב שיש טיפול היכן שאת יכולה לברר את הדברים ולדבר עליהם והפסיכולוגית היא אשת מקצועה שמסוגלת להתמודד עם דברים כאלו ולהבהיר אותם. הרי המטרה היא שתופעה זו של ההערצה לא תקרה בחיים.... לכן אני חושב שמאוד חשוב לשתף את הפסיכולוגית, במידה וקשה לך אולי תדפיסי את המכתב הזה ואת תשובתי ותביאי לה את הדברים? בהצלחה דר' גיורא הידש
שלום רב לד"ר הידש !אני בחורה שלוקחת כדור פסיכיאטרי יום ביומו פבוקסיל 200 מ"ג ויש לי בעיה שאני מדברת נגיד עם מישהו או מישהי ופתאום באמצע המשפט מתנתק לי חוט המחשבה ואני שוכחת על מה דיברתי ממש בשיא הדיבור ובאמצע המשפט ,ואז אני מתביישת ממש ולא יודעת מה להגיד ואיך להמשיך, ואם לא מזכירים לי על מה דיברתי פשוט אי אפשר להמשיך את השיחה כי זה כבר ממש נאבד לי מהזיכרון וכל זה קורה בשנייה אחת וגם קשה לי מאוד להתרכז בקריאה או כתיבה אם מדברים איתי או אם יש רעש .שאלתי היא האם יש לי הפרעת קשב וריכוז. או שזה בגלל הכדורים שאני לוקחת.? אני כמעט בטוחה שזה התחיל לי מאז נטילת הכדורים לפניי 3.5 שנים,בהתחלה לקחתי 4 חודשים דרלין לאחר מכן לוסטרל 2.5 בערך ועכשיו פבוקסיל חודשיים בערך. בכבוד רב ובתודה מראש סיוון
לסיוון הפרעת קשב לפי הגדרה מתחילה מילדות, כך שבודאי שאין מדובר בהפרעת קשב. בדרך כלל הפבוקסיל מעורר ולכן משפר את הקשב והריכוז אבל לעתים הוא מעייף או מרדים, השאלה האם התרופה מרדימה אותך? אם כן אז יתכן שהתופעה מהפבוקסיל אפשרות נוספת היא שהמצב הנפשי פחות טוב, לעתים כאשר המצב הנפשי לא טוב (דיכאון או חרדה) ישנה ירידה בריכוז ובזיכרון. כל טוב דר' גיורא הידש
מה זה פראפסיכוטי? תודה
בשימוש של שנה?
לאילנה מצב פסיכוטי הוא מצב שבו ישנה הפרעה בראיית המציאות, יתכן שחושבים ומאמינים בדברים שלא קיימים, יתכן שיהיו הזיות-שמיעת קולות כאשר אף אחד לא מדבר מסביב, או שבעיה שמאמינים שהגוף לא בסדר וכולם אומרים שהכל בסדר, כלומר המציאות נראית אחרת והאדם מאמין במציאות השונה ולא כפי שכולם רואים זאת. לעתים ישנה עליה במשקל מרסיטל בשימוש ממושך אבל לא אצל כל אחד. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב מחר אני עומדת לעבור את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין שכידוע לומדים לקראתן זמן רב מראש והיקף חומר הבחינה הוא אדיר.. בימים האחרונים איני מצליחה לישון,מרגישה דופק מואץ,דפיקות לב,הזעה בכפות הידיים ,כאבי בטן ומידי פעם גם בחילה.. ראוי לציין שבמהלך השבוע האחרון אני לוקחת במינון של 3 פעמים ביום כדור הרגעה טיבעי בשם "קלמה" שהתחושה הכללית היא שהוא לא עובד... איזה עצות תוכל לתת לי להשתלט על תחושות הגוף ולהירגע??
למתמחה בהחלט יש מספר דברים שאפשר לעשות,, אבל יום לפני הבחינה קצת מאוחר..., בכל אופן אני מקווה שכעת את כבר ישנה, נחה לקראת המאמץ של מחר. מחר תקחי איתך גם אוכל ושתיה ותהיי רעננה ואופטימית לקראת הבחינה. בהצלחה דר' גיורא הידש
בשאלתי הקודמת כתבת שהזיפרקסה עלולה לגרום גם לטרדיב דיסקינזיה בשכיחות נמוכה. שאלתי ולא ענית לי: מה זה טרדיב דיסקינזיה? ניסיתי לחפש על כך מידע ברשת ולא מצאתי.
זוהי הפרעת תנועה,מין עוית בלתי רצונית בשרירי הפנים,הלשון או הרגלים שעלולה להתפתח לעיתים רחוקות אחרי שלקחו תרופות אנטי פסיכוטיות,לפעמים שנים אחרי זה.לא לכל אחד יש נטייה לזה וגם התרופות החדשות יחסית כמו ריספרדל או זיפרקסה הן בעלות סיכוי מופחת לתופעה זו.
ללאה תודה לתמרה, כאמור מדובר בתנועות לא רצוניות שקשה להפטר מהן אחרי שהן מתחילות ועלולים אפילו להשאר איתן. אולם התופעות נדירות עם זיפרקסה. כל טוב דר' גיורא הידש
במהלך טיפול פסיכוטרפי אצל פסכיאטר קיבלתי שילוב של רטלין בגלל בעיית קשב וריכוז ובשלב מסוים משחשתי דיכאון קל קיבלתי גם ציפראמיל ומעט מאוחר יותר אחרי שהתלוננתי על ירידה בחשק המיני גם זיבאן. בתוך מספר חודשים התפתחו לי תנועות בלתי רצוניות בצוואר בשרירי הפנים ובגפיים העליונות ולאחר תלונות חוזרות ונישנות הפסיק לי המטפל את הציפראמיל ואת הזיבאן וטען כי מדובר בתופעת לואי של השילוב בתרופות הללו וכי הפסקתם תפסיק גם את התנועות. התנועות לא פסקו ואף המצב הלך והחמיר וכ 3 שנים אח"כ תוך כדי הטיפול הנפשי פניתי לנוירולוג שאיבחן את הבעייה כטרדיב טיסקינזיה. שאלתי היא:האם סביר שאכן התנועות מקורן בשימוש בתרופות הללו? (נמסר לי כי הסיכוי לכן הינו אחד ל50.000 האם יש כאן מקרה של רשלנות מיקצועית? האם טרדיב דיסקינזיה כרוכה עם כאב שרירים וסבל פנימי עצום? האם תרופה כמו רספירדל יכולה לעזור?והאם נכון שהיא עלולה להחריף את הבעיה? אני מאד זקוק לעצה טובה משום שהסבל שלי ממושך וקשה מנשוא. תודה
במהלך טיפול פסיכוטרפי אצל פסכיאטר קיבלתי שילוב של רטלין בגלל בעיית קשב וריכוז ובשלב מסוים משחשתי דיכאון קל קיבלתי גם ציפראמיל ומעט מאוחר יותר אחרי שהתלוננתי על ירידה בחשק המיני גם זיבאן. בתוך מספר חודשים התפתחו לי תנועות בלתי רצוניות בצוואר בשרירי הפנים ובגפיים העליונות ולאחר תלונות חוזרות ונישנות הפסיק לי המטפל את הציפראמיל ואת הזיבאן וטען כי מדובר בתופעת לואי של השילוב בתרופות הללו וכי הפסקתם תפסיק גם את התנועות. התנועות לא פסקו ואף המצב הלך והחמיר וכ 3 שנים אח"כ תוך כדי הטיפול הנפשי פניתי לנוירולוג שאיבחן את הבעייה כטרדיב טיסקינזיה. שאלתי היא:האם סביר שאכן התנועות מקורן בשימוש בתרופות הללו? (נמסר לי כי הסיכוי לכן הינו אחד ל50.000 האם יש כאן מקרה של רשלנות מיקצועית? האם טרדיב דיסקינזיה כרוכה עם כאב שרירים וסבל פנימי עצום? האם תרופה כמו רספירדל יכולה לעזור?והאם נכון שהיא עלולה להחריף את הבעיה? אני מאד זקוק לעצה טובה משום שהסבל שלי ממושך וקשה מנשוא. תודה
שלום רב ד"ר החשש הוא ממש לא מהסטיגמה בשם אני פשוט מטופל במרפאה ציבורית בארבעה חודשים אחרונים בעיר אילת ע"י תרופות רסיטל ומודל פורטה אני סובל מדיכאון מניה והתקפי פאניקה יש לי התנהגותיות ודיבור עם קטעים פסכוטיים יש לי highs & lows ווגם מבחינה רגשית אני לוקח הכל בעוצמות לא פרופוציונליות ביחס לשאר האוכלוסיה ורעשים כמו ילד בחדר מדרגות מסובבות לי את המוח לגמרי אני זאב בודד ועוד אני גם מעשן חשיש על בסיס יומיומי והפסיכיאטר שלי עודכן לגבי זה גם . בשיא טיפשותי חשבתי כל חיי הבוגרים -היום אני בן 35-שדברים לא הולכים באשמתי ונכון להיום אני מבין שהבעיות לעיל דפקו לי הרבה בחיים הייתי בטיופול פסכיולוגי בצעירותי ככה שזה לא בא כהפתעה גמורה שיש לי בעיות נפשיות.אבחנו אותי במרפאה לצורך הטיפול ואני גם יקבל טיפול פסיכולוגי קליני אבל לא היה לי שכל לבקש דיאגנוזה וגם לא נראה לי שיתנו לי ההיגיון אומר שכמו שבן אדם עם רגל שבורה מקבל נכות ועזרה מהמדינה כך גם נפגע נפש האומנם? ברור שלא תוכל לקבוע לי אחוזי נכות באינטרנט אבל באופן כללי האם אני יכול להגדיר את עצמי כחולה נפש למרות שלא הייתי מאושפז אבל חיי על תרופות ותוסיף לכך ד"ר את תיאור בעיותיי לעיל וכאזרח ששילם ביטוח לאומי כל חיי האם עליי להוציא נכות מביטוח לאומי ? אודה מאוד על אבחונך אנא ממך עזור לי להגדיר את עצמי ?וענה על שאלתי בבקשה? חזק ואמץ עבודתך עבודת קודש ואן גוך(שם חזק לא?)
לואן גוך בודאי שההפרעות הנפשיות הן כמו כל מחלה או נכות אחרת ובהחלט ישנם אנשים המוכרים על ידי הביטוח הלאומי כנכים. שני הקריטריונים העיקריים שלפיהם קובעים נכות הם האבחנה הפסיכיאטרית ורמת/יכולת התפקוד. כפי שאתה כותב נראה ששני הקריטריונים הללו מתקיימים. בכל מקרה אין לך מה להפסיד, תפנה לביטוח לאומי, תיקח טפסים לתביעת נכות, תמלא אותם ותחכה לוועדה הרפואית, זה הנוהל. כל טוב דר' גיורא הידש
מצטערת אם זה לא במקום... אל תהיו "כבדים". (-: תמי, מזל טוב, אחותי הגדולה והנפלאה! אני מתה עליך! ומאחלת לך עוד המון המון שנים של עשיים ושלווה! ומה עוד? אה כן אני רוצה עוד אחיין... (-: מקווה שלא הגזמתי... ואם כן אז נבקש מהד"ר למחוק. טוב? אוהבת אותך אני
מזל טוב והמון אושר ובריאות הידש
יום הולדת שמח לתמי תהיי מאושרת אמן
מזל טוב בהצלחה בחיים תמשיכי לכבד אותנו בפעילותך בפורום (דברייך על דיכאון מעודדים מאוד) שתזכי לבנים זכרים ושתשתחררי בהקדם (אני תמיד מאחל מה שאני מקווה שיאחלו לי:)
מזל -טוב תמי !
זאת אני, הידש, ואן גוך ברק מישהי... וכל השאר... תודה... איזו הפתעה... ממש עשיתם לי כאן מסיבת הפתעה... ואיזה איחולים... בנים זכרים... תכעסו אם יהיו עוד בנות נקבות??? וברצינות, אכן איחולים מקסימים, גם נושא הילודה, כי אכן אם אעבור את הבחינה במועד הנוכחי, בעזרת השם ועוד כמה אנשים... יש תכנון כזה להרחבת המשפחה. אז תודה. מרגישה כאן ממש בבית. תודה. תמי.
לתמי - את גדולה!! מאחלת לך רק טוב, ושתמשיכי להיות כמו שאת, תורמת ורגישה ומודעת וכותבת... המון אושר! מיכלי
היי תמי, שיהיה לך יומהולדת שמח. רק אושר ועושר. ובריאות כמובן.
המון תודה ורק טוב לכם ולכולנו. תמי.
תמי יקרה, איזו אחות חמודה יש לך.... פספסתי את יום ההולדת שלך, אבל ברכות יכולות להתקבל בכל יום. אני רוצה לברך אותך על מה שיש לך - ברכת הווה ולא ברכת עתיד. מדהים כמה אפשר להקשיב גם בכתב, מרחוק לכאורה; את ניחנת בכושר כזה - הקשבה מדויקת כל כך, עמוקה, "נכונה", ומענה מותאם לשפה ולצורך של הזולת, שניכר בו כי אינו נאמר מן השפה ולחוץ וכי את (את האמיתית, את של מישור העומק) שותפה פעילה בו. כל כך תודה... ותודה אף גדולה מזו על הכתיבה שלך - על השיתוף בעולם ומלואו שיש בו עוצמות כבירות של רגש וחיים ומאבק ערני. את יפה בעיני, ככה. מזל טוב, מקווה שתמשיכי לשעוט קדימה (יחד עם צעדי ה"אחורה") הדסה
הדסה יקרה כתמיד, את מרגשת אותי בדבריך. חמה, רגישה, מדוייקת... מאחלת גם לך רק טוב ב"מאבק העירני של החיים..."(אוהבת את הביטויים שלך, מאד) שבת שלום, תמי.
ברצוני להתלונן על רופא (פסיכאטר מסויים), האם יש מקום שאני יכולה לפנות אליו טל' / כתובת בתודה מראש
להודיה אם הוא עובד במוסד כמו קופת חולים או בית חולים אפשר להתלונן בהנהלה. לגבי רופאים פרטיים אפשר לנסות במשרד הבריאות או הפסיכיאטר המחוזי. כל טוב דר' גיורא הידש
הי פורום אני שואל את עצמי מה אני מרגיש ככל שהזמן עובר, וככל שמה שעברתי מתחיל להיכנס לעבר הרחוק יותר. עוד שבוע אני יכול לחגוג שנה מהשחרור האחרון שלי ממחלקה פסיכיאטרית סגורה, בפעם האחרונה זה היה דיכאון שכלל ניסיון התאבדות. כל הפעמים שהתאשפזתי הייתי במצב אקוטי והתאשפזתי במחלקה סגורה. פעם אחת גם באישפוז כפוי. עוד מעט יעברו שלוש שנים מהיום שנכנסתי בהתחלה לעולם הזה של אישפוזים ומחלקות סגורות. מהיום שבו איבדתי כל קשר למציאות, או אולי התחברתי למציאות גדולה יותר שלא יכולתי להכיל. יותר מדי פעמים התפרקתי לגמרי ונאלצתי לאסוף את השברים בחזרה. בפעם אחת כזו איבדתי מקום עבודה טוב והפסקתי את לימודי התואר השני שלי, אבל מצאתי בסוף מקום עבודה, שהוא אולי פחות טוב אובייקטיבית, אבל שאולי מתאים לי יותר כרגע. אני מניח שאילו האנשים שעובדים איתי, או השותף שלי, היו יודעים את כל מה שעברתי הם היו מופתעים מאוד. אני לא נראה משוגע, אבל הייתי משוגע. אני מתנהג כלפי חוץ נורמלית פחות או יותר, אבל אני יודע שיש בי עוצמות אדירות, נחשולים ונהרות שוצפים, שרק מחכים שאני אפתח את הסכר לכדי סדק דק כדי שהם יוכלו לפרוץ. החיים של סבירים. מזניח יותר מדי את מטלות היום-יום המעיקות. לשטוף רצפה, לבשל, לעשות קניות, לעשות כביסה. ישן המון. מחפש אהבה ואפילו מוצא. מספר בפגישה השנייה שאני חולה במאניה דיפרסיה, לפעמים בראשונה. מחפש את האושר. היו קצת עליות ומורדות, אבל בחודשים האחרונים הם די נעלמו. אפילו תקופת החגים עברה בנעימים. מעשן קופסה ליום. מתלבט לגבי הזהות המינית שלי, אבל בפועל יוצא רק עם גברים. האם אלה חיים שלא היה ראוי לחיותם? לפני שנה כמעט ומתתי או כמעט גרמתי לגוף שלי נזקים לא הפיכים. לפני שנה רציתי מאוד למות. חשבתי כמה פעמים לקפוץ מהחלון של דירתי שהייתה אז גבוהה למדי ולבסוף בחרתי בפיתרון הקל של נטילת מינון יתר של תרופות. את הסיפור שלי אתם כבר מכירים, והנה אני חושב עליו שוב בכתב. ואולי בעצם נגמרה ההתמודדות, ואולי בעצם חוץ מלקיחת התרופות המעיקות, אני יכול לשים את כל זה מאחורי ולהתמקד בבקשת האושר. ואולי אני מגזים, ואושר הוא בקשה מוגזמת מדי, אולי אני צריך רק לשאוף לרצות לחיות. תודה לכם שהייתם איתי בזמנים האלו... מיכאל (לשעבר מיקי)
היי מיכאל כיף לקרוא אותך, כמו תמיד. כותב בשטף, את נחשולי העוצמות שלך ניתן להרגיש גם דרך מילותיך ולא רק דרך זכר שגעונך. אני לא הייתי איתך ממש אז. אבל בתקופה היותר אחרונה כן. ונחמד לראות אותך מדי פעם כותב על הזמן שעובר, ואכן הוא עובר... גם עלי הוא עובר, היום הייתי בת 37, ואיך אני שמחה לספר שסיימתי את המבוא לתיאור המקרה שלי, מה שאומר שנשאר לי בעיקר לעבוד על האיבחון... ביום חמישי יש לי בחינה- סימולציה של בחינה- בצוות הפסיכולוגים שלנו. הבחינה עצמה בסוף מאי. יש המון רגעים של ייאוש, אבל מדי פעם גם תקווה ואמונה... למה אני נכנסת לדבריך, ואתה משתף בעולמך, וזה מזמין להצטרף ולשתף בעולמי, ככה אתה כותב לנו שלום פורום כאילו הפורום הוא יומנך האישי או חברך הטוב, והאמת היא שגם אני מרגישה ככה לפעמים, מרשה לעצמי לכתוב כאן במן חירות כזאת, שמאד עוזרת לי. אז כיף לראות אותך כאן מיכאל, למה שינית ממיקי למיכאל? שם בדוי על שם בדוי... איתך בחיפושי האושר, תמי.
למיכאל טוב לשמוע ממך, בדרך כלל אני קורא את כל מה שאתה כותב ואתה יודע עד כמה אני מתרשם ממך. אני מתרשם גם מהדרך הארוכה שעשית בשנה האחרונה ומהכוחות שיש לך. הדבר החשוב ביותר שלמדתי בחיים הוא שאי אפשר לתכנן וקשה מאוד לדעת מה יהיה מחר ובטח אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד שנה. כך שלפי המהלך והדברים הרבים שעשית בשנה האחרונה והכישורים הרבים שלך, אני מאמין שבשנה הבאה תהיה במקום הרבה יותר טוב והרבה יותר מאושר. לכן הדבר החשוב ביותר הוא לצפות להפתעות..... שיהיה לך רק טוב הידש
שלום כעובד סוציאלי פנסיונר מתנדב יש לי מקרה של בחורה שהחלה בגיל ההתבגרות ללמוד בלט עד גיל 24 וללא הצלחה. לא מתאימה בכלל לריקוד קלאסי ולא לבלט מודרני ולא לשום סוג ריקוד. מאז שהחלה בלימוד בלט,כל חייה התנהלו בתוך בועת הריקוד ושום דבר אחר לא עניין אותה ,לא הוריה,לא אחיה,לא שרות צבאי חובה,עסוקה כל הזמן בתוך עצמה-להיות רקדנית כחלום חייה,הוריה ממנו מכספם שעורי הריקוד במשך שנים רבות אך לא הצליחו לשכנע אותה בלשון עממית מהריקוד לא ייצא כלום ושלעולם לא תהיה רקדנית. מעולם לא עבדה,אין לה חברים ולא חברות ,הייתה מכונסת כל הזמן בתוך בועת הריקוד//כשהיגיעה למסקנה מודעת שהיא לא יכולה להיות רקדנית אזי נכנסה למצב של לא לעשות שום דבר ושום עיסוק אחר אלא רק לצפות בתוכניות טלויזיה על דוגמנות וריקוד בלט. מתוך הנחה שיהיה לה רצון לשנות אורח חייה ,האם יש מסגרת מוסדית {שהוריה יכולים לממן לה כדי לחיות חייה מחדש } כגון קיבוץ או מסגרת קהילתית יישובית או אחרת שידועה לצוות הפסיכולוגים שלכם/אני מבקש שם או שניים אתרים פסיכיאטרים
למורד אני חושב שהבעיה המרכזית היא לא רק הריקוד אלא העובדה שאין לה חברים, היא מכונסת בעצמה ואין לה תחומי עניין פרט לריקוד. לדעתי הדבר החשוב ביותר הוא קודם כל להגיע לאבחון וטפול נפשי ורק אחר כך לחשוב על מקום מגורים מחוץ לבית. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, כתבה חדשה וחשובה פרי עטי על ארגוני נפגעי הנפש, מתפרסמת ב- NRG כולם מוזמנים לקרוא... http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/077/505.html
רונן יקר תודה , שוב תודה, על עבודתך המבורכת בכתיבה ובתקשורת לטובת כולנו. רק בריאות לכולנו, והרבה... תמי.
כל הכבוד לך ! מקווה שיהיו עוד תוכניות בנושא זה . מרי
טופלתי בסרוקסט במשך חמישה חודשים ולאחר ירידה הדרגתית הפסקתי את הטיפול לאחר שלושה חודשים הרגשתי שוב לא טוב ובהתייעצות עם הרופא המטפל חזרתי לקחת את הסרוקסט שוב 20 מ"ג . זהו השבוע הרביעי בטיפול אומנם יש שיפור משמעותי. שאלתי כמה זמן בפעם השנייה ולאחר הפסקה של שלושה חודשים אני אמורה להרגיש טוב שמבחינתי זה להרגיש שאני לא צריכה את הכדור. מותר לציין שבפעם הראשונה אחרי חודשיים עליתי ל 30 מ"ג בהתייעצות עם הרופא למשך שבועיים , ואז חזרתי ל -20 מ"ג האם כדאי לעלות כבר עכשיו ל 30 מ"ג או לתת צ'אנס ל - 20 מ"ג? תודה על תשובתך
טרם קיבלתי תשובה
ליקיר/ה צר לי על האיחור אבל החמצתי את שאלתך. בכל אופן אני מאמין בסרוקסט 20 מג' ואני משתדל לא לעלות למינונים גבוהים יותר, לכן המלצתי בדרך כלל היא להשאר על המינון הזה. ושוב, סליחה על האיחור שבוע טוב דר' גיורא הידש
יש לי שאלה חשובה לגבי הבת שלי בת 15 . היא מאוד נגעלת מכפות רגליים שלה ושל אחרים. חורף קיץ היא הולכת עם גרביים, אפילו ישנה עם גרביים, לא מוכנה לנעול סנדלים. לפי דבריה כף רגל נראית לא אסטטית ומכוערת(לא רק שלה באופן כללי). שאלתי היא האם זה איזה פוביה או סטיה ומה ניתן לעשות לגבי זה. יש לציין שהיא ילדה נבונה תלמידה מצטיינת חברותית ואין לה שום בעיות אחרות. בתודה מראש אמא מודאגת
לאנה יתכן שהיא סובלת מתפיסה מעוותת של הגוף שלה. בהחלט כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער שיבדוק ויאבחן את המצב הכללי והמלא של הבת. כל טוב דר' גיורא הידש
האים מותר לשלוח לשם מכתבים או חבילות מעודדות עם מתנות וממתקים ? תודה
לעמנואלה מותר לשלוח חבילות אבל בעיקר מותר וכדאי לבקר. הדבר החשוב ביותר הוא להראות לאדם שהוא לא לבד ויש לו לאן לחזור וכולם מחכים שיחזור במהרה. בית החולים הוא מקום שבו מבריאים אנשים ולא בית כלא..... כל טוב דר' גיורא הידש
שלום, דר' גיורא הידש! האם תוכל לעזור?... אני בת 32, מגיל 17 התחלתי לחוות התקפי אימה (פאניקה), שעם השנים גרמו לאגורפוביה קיצונית (אך ההתקפים לפחות נעלמו בתוך הבית או מקומות סגורים קטנים אחרים - לא מתכוונת לקניונים). לפני כ10 שנים לפחות לחרדה הכללית ואגורפוביה התחיל להצתרף גם הדכאון היותר קשה, לפעמים אני בקושי מתפקדת ולפעמים לא מתפקדת בכלל, מפוזרת, ללא כוחות... לפני כ- 4 שנים רק במקרה נודע לי שאני צריכה לפנות לפסיכיאטר (לפני כן כל הרופאים, כולל במיון, אמרו "לקחת את עצמך בידיים" או "להבין שזה שטויות", "זה לא מפחיד או מסוכן בכלל ללכת ברחוב" ו"אף אחד לא מת מזה"...) הפסיכולוגים לא עזרו בכלל.. לפני 4 שנים פניתי לפסיכיאטר ומאז אני רק מנסה תרופות - משנה מינונים - מחכה חודשים רבים - מחליפה תרופות - משנה מינונים - מחכה.....מחליפה... לאחרונה - אחרי הגהנום של תופעות לווי האחרון, כשירדתי מעוד "תרופה מנצחת", כל כך פחדתי שאחרי שהתחלתי קצת להרגיש שאני חיה, לא התחלתי את התרופות שהיו בתור. כבר חשבתי, אם אני "נקיה" - אז אולי אנצל את המצב ואכנס להריון. אך מצד שני - אני לא ממש חיה, סובלת, לא יוצאת - רק בקושי למכולת, מחכה עד שיום יגמר......כל יום....ולמחרת מצתערת שעוד פחות יום... מצד שלישי - למה לחכות, גם עם תרופות לא היה משהו... ואם כך וכך לסבול, לפחות להספיק להביא ילד... בעלי אומר שבמצב כזה אני לא מסוגלת לטפל בתינוק, בעצם, אפילו בעצמי לא.....והוא גם צודק... מה לעשות? להתחיל עם ציפרלקס? ולא לעשות ילדים? האם יש בכלל סיכוי טוב שהתרופה תעזור לי, כאשר במשך 4 שנים לא מצאתי את ה"תרופה האידאלית" שלי? (סרוקסט היה טוב לי תקופה, אך הוספתי 25 קילו...) קשה להאמין אך עמוק בפנים אני אדם אקטיבי שאוהב חיים, אנשים, לצאת, להיות במרכז העניינים.........שלא הייתי שם 14 שנים. ושוב בוכה. לא מאמינה. החור השחור והכבד הזה... אם יש לך תשובה, תענה בבקשה למכתב שלי... המפוחדת
שלום, אם הבנתי נכון אז הציפרלקס טובה לך ופותרת חלק גדול מהבעיה? הציפרלקס מותרת בהריון ואני תמיד ממליץ להתעדכן ולקבל תשובה עדכנית במכון הטרטולוגי בהדסה. כך שפעמים רבות עדיף הריון רגוע עם ציפרלקס מאשר הריון עם חרדות, אבל כל אדם מיוחד וצריך להתייעץ עם הרופא המכיר אותך מה מתאים לך. בהצלחה דר' גיורא הידש
חמודה שלי , אני כל כך מזדהה איתך , ממש עולות בי דמעות , אני ממש ממש במצבך. כתבי לי לאימייל (שנמצא למעלה) , [email protected] , ונדבר , עם תרצי גם בטלפון , אולי יש לי דרך לעזור ולעודד
אני משתמשת בציפרמיל - רסיטל במשך 4 שנים ופשוט פוחדת להפסיק מה דעתך? איני חשה עוד בדכאון כבעבר אך יש לי מידי פעם התקפי חרדה קלים.
לנועה חייבים להתייעץ עם רופא לפני הפסקת הטיפול, חייבים לראות את התמונה הכללית. האם ישנם גורמים למתח וחרדה? מה קורה בעבודה? במשפחה? האם מבחינה אישית ישנם קונפליקטים נפשיים? האם עברת גם טיפול פסיכולוגי? כלומר חייבים להכיר ולראות את התמונה הכללית. באופן כללי ציפרמיל במשך תקופה ארוכה של שנים לא נמצא שגורם נזק לגוף. כל טוב דר' גיורא הידש
תודה לכם דר הידש ודור על התשובות.רציתי לאמר שאנני חוצה את הפרפנאן אלא לוקחת 4 מג בבקר 4 מג בערב..ובהמשך לשאלתירציתי לאמר שכבר אחרי שחלושה ימים של נטילת הבונסרין חצי בצהרים חצי בערב שנתן לי הרופא בשילוב עם הפרפנאן בנוסף לישנוניות שיש לי, שאני מודעת לתופעת הלוואי של הכדור,התחילו לי סחרחורות קשות,האם זה בגלל השליוב של שני התרופות או של הבונסרין כי זה קשה מנשוא.מה עליי לעשות?להמשיך ליטול את הבונסרין עד שהסחרחורות יעברו כי הן חלק מתופעות הלוואי ..או שעלי לפנות לרופא המטפל שלי?ועוד שאלה למה הוא נתן לי דווקא את הבונמסרין מהדור הישן ולא כדור שעובד אותו דבר אבל מהדור החדש?רוצה לצייןשהוא החליף לי אותו מציפרלקס שלא עזר לי ,לדיכאון והחרדה ?בתודה,מלי.
למלי- אפשר לקחת את שתי התרופות במנה אחת בלילה לפני השינה. מדובר בתרופות שמשפיעות ליום שלם ומשרות עייפות ולכן נטילה בבוקר או באמצע היום היא בעייתית. אם יש סחרחורת (יכול להיות מהבונסרין)- אפשר לקחת מינון חלקי, למשל, חצי כדור במקום שלם ואחרי שבוע לעלות בחזרה. כיום הרמרון מחליף את הבונסרין. לדעתי לא צריכה להיות בעיה מיוחדת לעבור לרמרון אבל תתיעצי עם הרופא שלך. ביי
למלי העייפות היא כנראה מהבונסרין, אפשר להוריד את המנה של הצהריים ולחכות מספר ימים שהגוף יתרגל ואז להוסיף או ליטול את כל המינון בערב. למרות שהבונסרין היא מהדור הישן היא תרופה עדינה עם מעט תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש
האם מישהו ניסה ? אני אחרי תקופה ארוכה של ציפראלקס- מאסתי בה כי היא היקהתה את חושי. בהתחלה היתה מעולה , אחר , הפסקתי להרגיש , לא בכי לא צחוק לא עצב- זומבי, בנוסף גרמה לגב מלא פצעים. עכשיו לאחר כחודש בלי , אני לא משהו . רציתי משהו טבעי , קראתי על זה בעלון של סולגאר. האםמישהו ניסה ? ממליץ ? חבל על הכסף ?
בהחלט יכול להיות יעיל. זה לא מוצר זול. מדובר על 2-4 טבליות ביום שנמכרים בארץ כתוסף מזון ללא מרשם. ישנם מחקרים שתומכים ביעילות שלו ולכן אפשר לנסות. משפיע בעיקר על הנוראדרנלין. תרופה טבעית אחרת נגד דיכאון זה ההיפריקום שנמכר בארץ בשם "רמוטיב" עם מרשם רופא (רופא כללי או פסיכיאטר). משפיע על הסרוטונין, בדומה לפרוזק.
אל תתפתי לכל שמועה או פרסום של חברה! אילו היה ה SAME כ"כ יעיל היו מחדירים את יעילותו למודעות אנשי המקצוע (פסיכיאטרים) וכן דואגים לרושמו כתרופה. SAME לא מטפל בכל סוגי הבעיות כמו התקפי חרדה ועוד תופעות שונות בתחום. אבל אם תישמעי תגובות חיוביות מאנשים שניסו בהצלחה לאורך תקופה אז אכן כדאי לנסות. אגב באשר לרמוטיב שציין דור : אני ניסיתי אותו למעלה מחודש ימים ויש לו תופעות לוואי כך שהטיבעי הוא לא תמיד נקי מתופעות לוואי.
החומר הפעיל בסופר סאם הוא S-adenosyl-L-methionine שהוא חלבון אשר מיוצר באופן טבעי בגוף שלנו. ישנם לא מעט מחקרים שמראים שתוסף מזון זה יעיל לטיפול בדיכאון. http://www.psycom.net/depression.central.same.html לכן, אמנון, לא מדובר ב"שמועה" או ב"פירסום" אלא בעובדות מבוססות. התכשיר לא בשימוש רחב אבל זה לא מפחית מערך המידע שיש לנו עליו.
דר' גיורא שלום! אני לומדת במכללה עם המון קשיים כמו בעיות קשב וריכוז. הציונים שלי לרוב הם נמוכים ונכשלים, אני נורא רוצה להצליח אך מתקשה בהקשבה בשיעור ובכתיבת מאמרים. הייתי אצל נירולוג ורופא משפחה אשר הפנו אותי לפסיכולוג. שאלתי היא האם פסיכולוג יכול לתת לי מרשם לריטלין ולאבחן את בעיותיי, או שאני ישר צריכה ללכת לפסיכיאטר והאם הוא יכול לתת לי מרשם לריטלין. חבל לי על כל יום בלימודים ניראה לי כאילו אני מבזבזת את הזמן ונורא רוצה להצליח בלימודים. תודה רבה סיון!
שלום ברצוני לדעת אם טיפול בריטלין עוזר במיקרים של הפרעות קשב לבוגר בן 20 עם תיסמונת של vcf ומהו מינון מומלץ
לאליס צר לי אבל איני יודע מה זה VCF ? אולי תכתבי את השם המלא ואז אוכל לעזור. בכל אופן הפרעת קשב לפי הגדרה מתחילה בילדות ובכיתות בית הספר היסודי ואינה "פורצת" בגיל מבוגר. כל טוב דר' גיורא הידש
לסיון פסיכולוג עשוי לעזור באבחון אבל הוא לא ראשי להמליץ או לרשום טיפול תרופתי. הפרעת קשב מתחילה מילדות ואת האבחנה צריך לעשות פסיכיאטר או נאורולוג. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום, האם התרופה מתאימה לחרדות ובפרט לOCD? תודה מראש...!
לנתן איקסל עשויה לעזור אבל אין זו התרופה המומלצת כקו ראשון. כל טוב דר' גיורא הידש
האם קיימת אופציה לטיפול במחלה הזו באמצעות רפואה אלטרנטיבית? (אני לוקחת מעל כשנה את התרופות: פרפאנאן ודפלפט) האם יש דרך טיבעית יותר אשמח לשמוע כל פרט בעיניין, תודה.
ליבי אף מטפל רציני ברפואה אלטרנטיבית לא יטפל במניה דפרסיה כטיפול ראשי אלא רק כטיפול משלים !(יש התווית נגד) ולא ימליץ להוריד כדורים או מינונים ללא הסכמת הרופא המטפל. לכן הזהרי בבחירת מטפל ומהבטחות שווא. יתכן ששילוב טיפול משלים כגון דיקור ,צמחי מרפא , שיאצו יכול רק לעזור בשילוב רפואה מערבית -כדורים, ויתכן שתצטרך פחות כדורים או מינונים יותר קטנים יחד עם טיפול משלים.
בזמנו בררתי לגבי עצמי. השאלה שלי הייתה כזו: האם ניתן באמצעות רפואה אלטרנטיבית לשפר את מצב הפציינט עד כדי כך שלא יזדקק כלל לכדורים הקונבנציונליים?העניין הוא שמרפאים אלטרנטיביים לא ששים לקחת על כך אחריות. מצאתי רופא הומאופת שהסכים לקחת עליי אחריות ואמר לי שהדבר אפשרי. הגעתי אליו דרך מכללת מדיסין. הטלפון שם בקליניקה הוא: 6198775-03. אני רק התחלתי טיפול לפני כחודשיים כך שאני לא יכולה לספר על תוצאות. פשוט מוקדם מידי.
לליבי רפואה אלטרנטיבית נקראת גם רפואה משלימה, כלומר משלימה לרפואה הרגילה. כך שבתוספת בהחלט אפשר לנסות אבל לא להפסיק את הטיפול הרגיל. כל טוב דר' גיורא הידש
אחותי בת 47 , סובלת מפחד חברתי, האם יש טיפול לזה? כדורים ? סדנאות?
לאתי בהחלט כן, גם תרופות וגם שיחות וגם שיחות קבוצתיות עשויות לעזור. השילוב שלהם הוא הטיפול השלם. כל טוב דר' גיורא הידש
האם המינון וכדורים אלו יכולים לגרום בהמשך טיפול לתופעות לוואי? הרופא המליץ טיפול לשנה . בתודה
לאילנה באופן עקרוני רספרידל בטיפול ממושך יכול לגרום לתופעות לוואי אבל במינון הנמוך הזה ותופעות הלוואי די נדירות. כך שכנראה ההשפעה הטובה רבה בהרבה מאשר תופעות הלוואי האפשריות. כל טוב דר' גיורא הידש
הי תמי יקרה, כתבתי לך הודעה למטה, בשרשור "הבקו"ם של אלוהים". מקווה שתקראי הדסה
הדסה קראתי, וגם השבתי לך שם... תודה. תמי.
רשמתי הודעה זהה בפורום ספיכולוגיה קלינית . קודם כתבתי בפורום OCD בתפוז אבל שם זה פחות מקצועי ויותר תמיכה והמנהלת שם המליצה לי בחום ללהעתיק לכאן את ההודעה, ולהתיעץ בשני הפורומים - אז ככה אני עושה - מפאת חשיבות העניין: .."ראיתי שיש שם מאמר על מה זה OCD. לא נכנסתי לקרוא. בגדול אני יודעת מה זה. לצערי הרב דרך חברה שחולה בזה אני מכירה את כל הסיפטומים, ובאופן מאד מאד קיצוני. מה שרציתי לשאול - האם יש בכלל דרך להתרפא מזה? האם נמצאים כאן בפורום אנשים שהצליחו לנצח את המחלה או לצמצם אותה. מצבה של חברתי ממש ממש גרוע. היא לא עובדת בכלל. חיה מביטוח לאומי, שכמו שאני מבינה מכיר בה כחולת נפש. כשהיא יוצאת מהבית לקניות למשל - היא מסתובבת עם שקיות על הידיים ןלפעמים אפילו על הרגליים. סתם דוגמא אחת קטנה מהמון שאתם מכירים בטח. היא כבר המון שנים חולה - פעם היא עוד עבדה ותפקדה איכשהוא בין המטלות הרגילות ואלו שהיא מפילה על עצמה - אני חושבת שזה בערך 10 שנים או יותר עכשיו, שהיא כבר לא עובדת - כי היום-יום שלה זה פשוט לשרוד. אחת הבעיות - שהיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לקחת טיפול תרופתי, כי זה בשבילה כמו להכניס רעל לגוף בשבילה - ולמרות ששמענו על הצלחות בטפול כזה - אנחנו מבינים שאין לזה סיכוי איתה. המצב ממש מדאיג. אין לי שום הכשרה פסיכולוגית או מקצועית אבל אני רואה אותה וחרדה לה. מצד אחד הייתי אומרת שהיא במצב התאבדותי - מצד שני אני חושבת שהיא לא מסוגלת לפגוע בעצמה - רק בגלל המחשבה שאם זה לא יצליח אז יהיה לכלוך ואנשים אחרים עלולים גם לגעת בה. היא בחורה חכמה וסימפטית ומודעת היטב למצב. לפחות לחלק הארי שלו. בקצוות יש מקומות לדעתי שהיא לא מבינה עד כמה מצבה חמור אבל זה לא משנה. אני יודעת שיצא לי ארוך. סליחה. שוב חוזרת לשאלה - יש איזה סיכוי? איזה סוגי טיפול ,קוגניטיביים - אתם קוראים לזה - אפשריים בכלל? ושוב בידיעה שקשה מאד להוציא אותה לנסיעה - כי זה כרוך בהכנות של לפני והתנקויות של אחרי שמתישות אותה לגמרי. ראיתי שכתבתם שיש פסיכולוגים שבאים הביתה. זה נכון? איך מגיעים אליהם? זהו - בבקשה - אם אפשר איזה קרן אור. תודה לכל התיחסות.
השאלה האם קיימת אצלה תובנה למצבה?, מדוע היא איננה מטופלת? התנהגות כפייתית יכולה להיות גם סימפטום להפרעות אחרות, כולל סכיזופרניה. אם מדובר בהפרעה פסיכוטית אז הטיפול הוא שונה ובעיקר תרופתי.
י ש תובנה. כתבתי בתיאור המצב. היא לא מוכנה לקבל תרופות
שלום רב, אני בשנות ה - 30 לחיי ולאחר שנים רבות של סבל (אם אפשר לקרוא לזה כך) פניתי לפסיכיאטר והוא רשם לי סרוקסט מעולם לא נטלתי תרופות קודם לכן (יש לציין שבקושי אקמול אני לוקחת) מסיבות נפשיות הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי לפני שאפול לבור עמוק שלא אוכל לצאת ממנו אני בשבוע השלישי של לקיחת הכדור - בשבוע הראשון התחלתי עם חצי וכעבור שבוע עברתי לשלם לפי הוראה כמובן - השלושה ימים האחרונים מלווים בבחילות קלות (לא משהו בלתי נסבל - כנראה תופעות לוואי של הכדור) נאמר לי שההשפעה מתחילה כעבור מס' שבועות - נכון להיום, שלושה שבועות עברו ועדיין אני לא מרגישה שינוי ולו במקצת - מתי אם כן אני אמורה להרגיש שחל שינוי או שאולי הכדור הספציפי הזה לא מתאים לי ?? ! אשמח לשמוע חוות דעת עדי
לוקח לכדור זמן עד שמתחיל להשפיע וכמה חודשים עד להשפעה מירבית. אם תוך 6 שבועות לא תתחילי להרגיש בשיפור תפני לרופא לשקול המשך טיפול. כנגד הבחילות רצוי לקחת את הכדור עם או אחרי האוכל.
סרוקסט מתחיל להשפיע תוך 3-6 שבועות בנטילה יומיומית של כדור שלם (20 מ"ג). הזמן שלקחת חצי כדור לא נחשב בספירה.
לעדי תודה למשיבים ונחכה לטוב בהצלחה הידש
שלום לכולם, אני פגוע נפש כתוצאה מהתקף פסיכוטי במילואים. הוצאתי גם לאור את הספר "פסיכופריחה" בהוצאת תמוז. והיום ב- 14:40 (יום שני) תשודר התוכנית "הסיפור שלי" עם שירה פליקס בערוץ 10. תודה ויום נעים, רונן
אני רואה את התוכנית! יש פירסומות... כל הכבוד לך!
לצערי לא ראיתי איך היה? הידש
ברצוני לדעת השפעות לוואי ל-ט-ו-ו-ח ה-ר-ח-ו-ק של הכדורים שאני מקבלת: דפלפט 500 מ"ג2X , קלונקס 0.5 מ"ג,זיפרקסה 5 מ"ג.
ללאה הדפלפט עלולה לפגוע בכבד ולכן צריך לעקוב אחרי תפקודי הכבד. הזיפרקסה עלולה לגרום לעליה במשקל והשומנים בדם ולכן צריך לעקוב אחרי הגורמים הללו. לעתים נדירות בשמוש ממושך מאוד הזיפרקסה עלולה לגרום גם לטרדיב דיסקינזיה אולם השכיחות נמוכה. כל טוב דר' גיורא הידש
מה זה "טרדיב דיסקינזיה"? עליה בשומנים בדם לפי מה שאני מבינה זה אומר - כולסטרול. האם זה אומר עוד דברים שאני לא מודעת אליהם?
פעם שאלתי כאן שאלה בפורום: נניח מישהו שהוא חולה בסכיזופרניה ובמניה לוקח כדורים במשך 5 או 10 שנים. יש שיאמרו על הסכיזופרניה, לפחות, שהיא מחלה לכל החיים, אבל אתה, ד"ר הידש, אמרת בזמנו שיש טעם לשקול להוריד כדורים לגמרי במידה והמטופל מרגיש טוב ושכדאי לקחת את הסיכון (כאשר נראה לעין שהסיכון הוא קטן יחסית). עכשיו ברצוני לשאול שתי שאלות: 1. במידה ואכן אחרי 5 או 10 שנים של לקיחת כדורים בצורה מסודרת הרופא מחליט להוריד כדורים לגמרי - אם פתאום המחלה חוזרת, האם ניתן להשתמש באותם הכדורים או שהשפעתם פוחתת והגוף מפתח ע-מ-י-ד-ו-ת נגדם? 2. איזה עוד סיכונים לוקח הרופא כשהוא מחליט להוריד לגמרי כדורים?
ללאה התרופות אינן מאבדות את השפעתם במידה ותצטרכי ליטול אותן בפעם השניה. בכל אופן לא הרופא לוקח את הסיכון אלא את לוקחת את הסיכון...., לכן ההחלטה צריכה להיות משותפת... כל טוב דר' גיורא הידש
אני מבינה שהסיכון בסופו של דבר הוא שלי. זה ברור. אבל באיזה סיכונים מדובר? (כאמור עבור חולה במאניה ובסכיזופרניה שלוקח כדורים כמה שנים ובהחלטה משותפת עם הפסיכיאטר מחליטים לגמרי להוריד את הכדורים).
