פורום פסיכיאטריה

היי יש לי בעיה שאני מנסה להפטר ממנה כבר המון זמן העלתי את בעייתי כבר בפורום אך אינני מצליחה להשתלט על הבעיה, יש לי בעיה ל תלישת שיער הראש שקורה בדכ מול צפייה בטלויזיה מול מחשב בעבודה ובכלל בהמון סיטואציות יומיומיות , אני רוצה להשתלט על המצב בעצמי ללא עזרה מכל גורם רפואי , אנא איזה פיתרון יש לי לטפל בבעיה כיון שהמצב כבר החמיר יש לי קרחות קטנות שכבר לא ניתנות להסתרה, יש לציין שחיי השגרה שלי נורמאליים לחלוטין נשואה באושר עבודה טובה שום דבר שמצביע על בעיה שונה אנא עיזרו לי איך להתמודד בעצמי תודה רבה

מדובר על הפרעה בשליטה על דחפים. הטיפול לבעיה זאת הוא בעיקרו התנהגותי. לכן מומלץ שתפני למטפל שמומחה בטיפול התנהגותי-קוגנטיבי. לעיתים גם תרופות עוזרות. לגבי התרופות- תלוי אם יש בעיות נלוות או עד כמה הבעיה חמורה.

שלום, הטיפול הוא התנהגותי/קוגניטיבי, כמובן שמטפל עשוי לעזור ולהחיש את השפור במצב, אבל אפשר וצריך לפעול גם לבד. את יכולה לקנות ספר על הנושא עם עצות מעשיות (אני בטוח שישנם ספרים כאלו), ישנו פורום באחד הפורטלים לנושא ואפשר להתייעץ שם. בכל אופן הדבר הראשון שנוהגים לעשות הוא למצוא לך שותף ב"מלחמה" נגד ההרגל. כלומר בעלך או אדם אחר הקרוב אליך יעיר לך כל פעם שאת תולשת שיער ו"אינך מרגישה". פעמים רבות זה השלב הראשון בטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

בתי בת העשריםת מאובחנת כ- BORDERLINE PERSONALITY, מקבלת בחודשים האחרונים זריקות של רספרידל 'משהו' - אינני זוכרת את השם המלא, אך הפסיכיאטר אמר לה שזו זריקה שניתנת בדכ"כ לחולי סכיזופרניה/התקפות פסיכוטיות - וזאת, אחת לשבועיים. בנוסף, היא מקבלת: endronax של 4 מ"ג פעמיים ביום, ו- CIPRALEX - של 10 מ"ג, 4 פעמים ביום (סה"כ 40 מ"ג ביום). ברצוני לדעת מהם הסיכונים בלקיחת ארסנל כזה של תרופות, ומהן תופעות הלוואי. דבר אחד כבר ברור לנו, הבחורה השמינה מאוד מאז שהתחילה לקבל את הזריקות הנ"ל. מאחר שבעברה סבלה גם מאנורקסיה, והיתה מאושפזת במחלקות סגורות לתקופות ממושכות, אני חרדה מאוד!!! אודה לכם על תשובתכם המהירה. אמא דואגת. שרה [email protected]

מידע מקצועי ומלא על ריספרדל קונסטה: http://www.rxlist.com/cgi/generic4/risperdal-consta.htm בארץ התרופה מאושרת לחולים סכיזופרנים שהיו מאושפזים שלוש פעמים בשנתיים האחרונות. ההשפעה צריכה להיות דומה לריספרדל בטבליות, אך ייתכנו פחות תופעות לוואי, כמו עייפות. התרופה אכן עשויה לגרום להשמנה משמעותית ולעיתים גם לסכרת. מינון הציפרלקס שציינת הוא מאד גבוה ודי חריג. בד"כ נותנים עד 20 מ"ג ליום.

אני הבנתי מהרופא שאין תופעות לוואי לכדורים ריספדרל 1 מ"ג אני התחלתי לקבהל חצי כדור לפני שינה עם 2 כדורים רסיטל- עקב חרדות שניכנסתי אליהם בעקבות ניתוח פלסטי. האם המינון שלי גבוה והאם יתכנו תופעות לוואי לאורך זמן? בתודה והאם אפשר תמיד להפסיק את לקיחתם

הרופא המטפל בי החליף לי את הציפרלאקס לבונסרין לאחר שהראשון לא עזר רוצה לציין שלפני כן הטלתי סרוקסאט 5 שנים שגרם לי להשמנה של 12 קילו ופגע לי בחיי המין.הרופא הוריד לי את הואבן ונתן לי בנוסף וקטורנו ללילה לשינה.בנוסף אני נוטלת פרפאנן 8 מג מוחלק לשני מנות בוקר וערב..כהגנה והגנה כנגד התקף פסיכוטי.רציתי לדעת יוצתר על הבונסרין אני התחתלתי ליטול חצי כדור בהריים וחצי בערב זה מרדים אותי ,עושה אותי ישנונית.האם יש לו תופעות לוואי?ומה לגביי הנוקטורנו לשינה אולי עדיף לקחת חצי כדור כי הבונסרין כרגע מנמנם אותי ומרגיע אותי.?אודה לכם על תשובה?בתודה,מלי.

בונסרין היא תרופה נגד דיכאון מהדור הישן. איננה פוגעת במין. תופעות לוואי עיקריות הן ישנוניות ועליה במשקל. במינונים גבוהים יכולים להיות תופעות נוספות, כמו עצירות, טישטוש ראיה, יובש בפה ועוד. במקרים נדירים מדווחים על פגיעה הפיכה בכבד ובמערכת החיסון, לכן קיימת המלצה לבצע מדי 4 שבועות ספירת דם וגם אם יש חום, כאב גרון או סימני זיהום אחרים. בבריטניה הבונסרין יצאה לחלוטין משימוש רפואי ונותנים במקומה רמרון, שגם היא תרופה נוגדת דיכאון עם השפעה מרגיעה ומרדימה, אבל יותר בטוחה לשימוש ועם פחות תופעות לוואי. כאשר לוקחים בונסרין או רמרון, הנוקטורנו מיותר לחלוטין, כי מדובר בתרופות מרדימות. אם את לוקחת את הנוקטורנו תקופה ממושכת אז רצוי קודם לרדת לחצי כדור ואחרי שבוע לערך להפסיק לגמרי.

למלי תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. רציתי רק להוסיף שאסור לחצות את הפרפנן, לא הבנתי משאלך אם את עושה זאת אבל אם כן הרי הפרפנן שאת נוטלת במשך שנים כאלו שלא נטלת בכלל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, העבר שלי מלא בתרופות ולפעמים אני בכלל מצטערת שהתחלתי עם זה ..אובחנתי כחולת דיכאון לפני שנה וחצי ומאז אני און ואוף עם פלוטין סרוקסט רסיטל ואף תרופה לא עוזרת לי ממש עם פלוטין בהתחלה היה מעולה והרגשתי בהיי אבל זה עבר אחרי כמה חודשים עם סרוקסט הרגשתי כאילו אני לא לוקחת כלום ורסיטל ממש גרם לי לדאון חזרתי לפלוטין וזה לא כ"כ השפיע עלי חוץ מזה שהרגשתי שאני כבר מאבדת את עצמי ואני לא יודעת מי אני יותר חלמתי חלומות מוזרים מאוד לעיתים מיניים וגם סיוטים הפסקתי את פלוטין על דעת עצמי שאולי אני יתמודד לבד ובהתחלה היה ממש בסדר בלי תופעות לוואי למשך מספר שבועות אבל בשבועיים האחרונים אני מרגישה ש"הכל שחור" יש תיאוריה שאומרת שיש 3 תחומים עיקריים בחיים עבודה, אהבה ומשפחה אם 2 מתך 3 הם בסדר אז אתה בסדר אצלי שלושתם על הפנים , התחילו גם להיות לי סיוטים כל לילה .נואשתי כבר מהכל מתרופות שגרמו לי לאבד את עצמי ולא להבחין בכלל איך אני מרגישה ואיך בכלל אני אמורה להרגיש אני לא יודעת אם בכלל אי פעם אני יבריא גם נואשתי מהטיפול הפסיכולוגי שהוא צביעות אחת גדולה שבן אדם זר מעמיד פנים שאיכפת לו ממני , יש לי רגישות יתר אני יכולה לבכות ולהיפגע קשות מכל דבר שאומרים לי אפילו אם זה בןאדם שאני לא שמה עליו אני לא יוצאת אין לי חבר ולא חברות . בבקשה אני צריכה ייעוץ מה עליי לעשות מכאן והלאה תודה על ההקשבה .

כיוון שלקחת תרופות מאותה משפחה אפשר לנסות להוסיף תרופה לפלוטין למשל אדרונקס שפועל רק על נוראדרנלין זה גם יכול להעלות לך את הערך העצמי. אז את צריכה ללכת שוב לפסיכיאטר ואין מה להצטער אולי זה יעזור. במקביל תכנסי לאינטרנט צ'טים/ אתרי הכרויות תחפשי שם להכיר תתארי גם את המראה שלך לא חסר גברים אולי תמצאי לך איזה קשר אינטימי, אין לך מה לפחד ואם את לא רוצה תצאי לפבים בת"א שם אפשר חופשי להכיר. לגבי עבודה חכי מעט לשיפור המצב או שתתחילי איזו עבודה שעות מועטות.

אחרי כישלון טיפולי עם שלושה תרופות מסוג SSRI כדאי לנסות תרופה מסוג SNRI כמו אפקסור שיש לה השפעה יותר חזקה נגד דיכאון. תתיעצי עם פסיכיאטר או רופא משפחה שמתמצא בנושא. אחרי שמצבך הנפשי יתייצב ויתחזק לשקול בנוסף גם טיפול שיחתי.

ללומי כפי שאת מתארת את הדברים המצב לא טוב, המצב אינו טוב גם מבחינת הרגשתך וגם מהבחינה של החיים בשלושת התחומים שציינת. לכן אין ברירה אלא להעזר בטיפול הרפואי שעשוי לעזור. הטיפולים הנפשיים הם תרופתיים ושיחות לכן חשוב להעזר בשניהם. כפי שציינו קודמי עדיין יש מקום לחשוב על טיפול תרופתי עם תרופה מקבוצה שונה, מטרת השיחות היא לא רק לתמוך בך, הפסיכולוג הוא איש מקצוע אשר מקצועו לעזור לך לשפר את מצבך הנפשי, לכן אם פסיכולוג אחד לא מתאים לך אז אפשר להעזר במטפל אחר. הדבר החשוב ביותר הוא לא לאבד תקווה ולהמשיך לחפש את הטיפול המתאים והעוזר לך. כל טוב דר' גיורא הידש

הבעיה שלי מאוד מוזרה ומאוד מפריעה לי לחיות. אני סובלת ממצבים מוזרים שאי אפשר להסביר אותם.. בדרך כלל אני מרגישה בסדר גמור, אבל יש תקופות שהמצב הזה חוזר אלי קשה לי להסביר אותו אבל אני אנסה במילים קרובות.. אני מרגישה מנותקת מהסביבה.. כל הדברים שמסביבי נראים לי מוזרים. אני מרגישה מבולבלת ולא יכולה להבין דברים.. כמו מים לא שקופים.. הכל נראה מטושטש.. כאילו שאני יושנת אבל אני לא יושנת.. המצאיות נראת לי לא רגילה ,לא ברורה.. ואני לא יכולה להבין גם קשר שלי עם מצאיות.. אני פשוט מרגישה שאני נורה מנותקת מהעולם הזה ונמצאת בעולם שלי וזה מאוד מטריד אותי..אני תמיד רוצה לחזור למצב הרגיל שלי.. אבל שום דברלא עוזר לי לצאת.. מצב הזה לא עובר בכלל.. הקטע שאף אחד לא שם לב אם לי שינוים בהתנהגות.. אני נראת רגיל והתנהגות שלי רגיל.. חבר שלי לא היה יודע אל זה אם לא היתי מספרת לו..זה הרגשה כל כך מוזרה וכל כך מטרידה אותי.. זה היה לי כל הילדות שלי..ואחרי זה זה עבר לכמה שנים. ועכשיו זה חזר ולא עובר כבר כמאט שנה..אני בת 18 עכשיו יש לי תקופה של בגרויות ומצב הזה נורה מפריע לי להתרכז בלימודים..אני כאילו נמצאת בטראנס כאילו בחלום.. גם מוזר מאוד שמצב הזה לא חוזר כשאין לי מודעות לזה..כשאני לא חושבת אל זה זה קצת עובר.. כשאני מתעסקת עם משהו זה קצת עובר לי אבל לא עד הסוף.. אני מפחדת שאי אפשר לטפל בזה..ואולי בכלל אין מחלה כזאת כי אף פעם לא שמעתי שיש דברים כאלה. אבל בכל מקרה אני רוצה לשאול האם זה נראה כמו מחלה נפשית?? ומה זה יכול להיות? אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר כי אני מאוד רוצה לשרת בצבא..=(

אני לא פסיכיאטר ולא יכול לאבחן את הבעיה שלך מבחינה רפואית , אבל התחושות שאת מספרת עליהן מחייבות התייחסות רפואית. האם המצב שאת מתארת מפריע לך לקיים קשרים חברתיים? האם קורה לך שאת שוכחת מצבים שהיית בהם או דברים שעשית והיית אמורה לזכור? את יכולה ללכת לפסיכיאטר באופן פרטי ואז הטיפול לא ירשם באופן שיפריע לך לשרת בצבא. האם הורייך מודעים לבעיה הזו? האם דיברת איתם על זה? שיהיה לך כל טוב ובריאות.

ועוד שאלה שנראה לי מתאימה לשאול, האם את צורכת סם מכל סוג כלשהו בתדירות גבוהה?

מה שיש לך נקרא דראליזציה(הפרעה דיסוציאטיבית) זה מצב שבו הבנאדם חש מנותק מהמציאות כאילו הוא בחלום כמו שתיארת הכל נראה לו מזויף ושקרי וכאילו הוא לא באמת נמצא במקום שהוא נמצא בו תראי אני גם חוויתי אתזה מספר פעמים נכון זה מאוד מפחיד ומתסכל אבל אני לא רוצה להלחיץ אותך או משהו כזה כי גם אני הייתי במקום הזה שחיפשתי עזרה באינטרנט ורק זה הרס לי את החיים כי היו לי מיזה חרדות לא מהעולם הזה אבל כיום עדיין לא אומצא טיפול ספציפי יש כל מני כדורים שעוזרים במקצת ומה שאני ממליצה לך לעשות זה ללכת לטיפול אצל שיחות ואם תצטרכי גם כדורים או שפשוט תאמיני שזה יעבור לבד אבל הכי חשוב שלא תחצי מיזה

לאחרונה התברר לי כי בן זוגי לחיים מזה שנה סובל ממניה דיפרסיה, כנראה שנים רבות, אוהבת אותו מאד, וקשה מאד לנטוש במצב זה, אולם איני מוצאת דרך אחרת, גם משפחתי אינה מוכנה לקשר זה, עלי לציין כי עברנו את גיל 50 ואנו אוהבים מאד אחד את השני, דאגתי אליו רבה ואנו מנותקים בימים אלו לאחר משבר שעבר. מבקשת עזרה כיצד להתנתק מבלי להרגיש שאני עושה לו עוול , כי זה בלתי אפשרי שלא לשוחח בטלפון לשמוע כיצד מרגיש וכו' ולדעתי השיחות עושות את ההיפך ונוטעות תקוות שווא להמשך הקשר. האם הליטיום מונע לחלוטין את המחלה או האם קיימת תרופה חדישה יותר . אשמח על תגובה.

ריקי תרופות מייצבות יכולות למנוע התפרצויות של המחלה, למשך שנים של הפסקה. אבל לא תמיד. לפעמים יכול לבוא התקף גם בזמן לקיחת תרופות. למעשה הדפוס של פריצת המחלה הוא אינדבדואלי והחבר יכול לספר לך על המחלה שלו בגילו ולדעת איך בדיוק ומתי המשברים פורצים. בדרך כלל, זה בעקבות גורמי לחץ. איך להיפרד בלי לפגוע? זו שאלה קשה, כי השאלה היא אם את נפרדת ממנו בגלל האדם שהוא, או בגלל חששותיך מהמחלה. תבדקי עם עצמך טוב מהי הסיבה ומה נכון לך. האם משפחתך היא שמפעילה עליך לחץ או שזה באמת משהו פנימי שלך. אני לא אובייקטיבית כמובן ולא אוכל לתת לך עצות כי אני עצמי חולה במניה דיפרסיה. חבר שהיה לי עזב אותי בזמן התקף. אבל היינו נפרדים בכל מקרה, כי הזוגיות התפוצצה והמשבר היה רק סימפטום. בכל זאת היה לא נעים הדרך בה נעלם, כשאני חולה. אם אני הייתי במקומך, הייתי בודקת טוב עם עצמי מה נכון ללב שלי. המחלה עצמה לא נראית לי סיבה מספקת. כי מחלה כזאת חולפת, ואם יש אהבה ניתן לשרוד אותה, למרות הקשיים. יש לציין שאני נשואה באושר עם שתי בנות קטנות, ובעלי מאד תמך בי במשבר האחרון שלי. אבל שוב- זו החלטה שלך. אם הוא אוהב אותך הוא יפגע בכל מקרה, חולה או בריא, ואין כאן יותר מדי מה לעשות. מקווה שלא בילבלתי אותך עוד יותר, תמי.

מניה דפרסיה היא מחלה כרונית שיכולה להופיע בדרגות חומרה שונות. עם טיפול טוב ומינון נכון אפשר לאזן את מצבו הנפשי של החולה והוא יכול לנהל חיים תקינים. יחד עם זאת, אין ביטוח מפני הישנות המחלה והתקפים חוזרים. הליתיום היא תרופה לאיזון מצב הרוח ולמניעת התנודות בין דיכאון למאניה אך איננה מרפאה את המחלה. גם תרופות חדישות יותר אינן מרפאות את המחלה אלא רק מאזנות את המצב.

זה ממש מזעזע אותי מה שכתבת. אם את אוהבת אותו מאוד אז למה לעזוב ? הרי כתבת ששנה היה לכם טוב . נו . אז הוא חולה. באמת. את יודעת , גם להרבה אנשים מפורסמים היתה את המחלה הזו. כדאי שתקראי קצת באינטרנט על המחלה - היא היתה גם נחלתם של הרבה פוליטיקאים ידועים , סופרים , פרופסורים , אמנים. (ואני לא אתן פה שמות - כי אני לא יודעת אם זה מותר) למעשה בכלל מסתובבים הרבה אנשים שיש להם אותה ואף אחד לא יודע... גם אני אחת מאותם אנשים ... לא תמיד הייתי ככה. מעניין שגם אני חשבתי פעם כמוך - מאניה דיפרסיה = משוגע. ובכן - אני עובדת בחברה כבר מספר שנים כמתכנתת ואף לא אחד מן העובדים יודע שאני חולה במחלה. מאניה דיפרסיה היא מחלה עם בסיס ביולוגי - כימי ויש לה השפעות רגשיות. אבל יש לה תרופות שבד"כ עוזרות. אני לא מבינה את העולם הזה , באמת , כל כך פשוט למצוא אהבה שאנשים כל כך מהר זורקים אותה כשיש משהו קצת קשה ?

לריקי אני מצטרף לדברי קודמי ורציתי להוסיף שאי אפשר להפרד מבלי לכאוב ולהכאיב, במיוחד שהסיבה לפרידה היא מחלה שממנה סובל בן הזוג. ומה קורה אם מתחתנים ויום אחרי החתונה אחד מבני הזוג עובר תאונת דרכים קשה? מתגרשים? נראה לי שאת מרגישה לא טוב עם הפרידה ומרגישה שהיא נכפתה עליך ואת כופה אותה על החבר. חבל. כל טוב דר' גיורא הידש

אומנם איני רוצה 'לנדנד' לך,אך חשובה לי חוות-דעתך המקצועית בעיניין שמטריד אותי ואולי תגיד לי מה עושים במקרה כזה. העיניין הוא שכבר חודשים איני יוצאת מהדכדוך התמידי בו אני נמצאת,נכון שיש עליות וירידות במצבי-הרוח שלי,אך סה"כ רוב הזמן אני מדוכדכת ועצבנית ושוקעת עמוק בתוך הדיכאון.אני בטיפול פסיכולוגי ופסכיאטרי(כפי שציינתי){אך לא תרופתי-כיוון שאסור לי}. הבעיה היא שמיום-ליום פחות ופחות יש לי חשק לביצוע מטלות יו-יומיות ובטח שלא לחפש עבודה,הכל נעשה לי קשה;ומיותר לציין שבמצב זה גם אין לי חשק לצאת ל'בליינד-דייטים' ולנסות להכיר בחורים,או אפילו סתם לצאת לחברות-שאיתן ניתקתי כמעט לגמרי את הקשר(עם חלקן ניתקתי לגמרי).איני יודעת אם יש קשר כלשהוא להפסקה הזמנית בטיפול להתדרדרות במצבי ולהעמקת תחושת הדכדוך,אך האמת היא שאני כבר מיואשת מהכל - איך אוכל אי-פעם לצאת ממצב גרוע זה אם אני כל הזמן דוחה דברים ומתעלמת מדברים שאני צריכה לעשות,אני מרגישה שמיום-ליום אני שוקעת יותר ויותר ביאוש(ואני מצטערת אם אני חוזרת על עצמי). בעיה נוספת היא שיחד עם החרפת היאוש גם הOCD יותר ויותר 'משתלט עליי'. האם נראה לך(ואיני מצפה ל'ניסים' לא בטיפול ובטח שלא בתשובה על-גבי הפורום) שאצליח מתישהו לצאת ממצבי זה?ואיך אוכל לצאת ממנו - אם בפועל כמעט ואיני עושה משהו כדי לצאת ממנו(לא 'מזיזה דברים')? אני שואלת שאלה זו מתוך יאוש,למרות שחשבתי רבות אם לכתוב אותה ו'להסתכן' בכך שאחשב 'נודניקית',או פשוט לכתוב את דאגותיי-וזה מה שעשיתי. חשוב לי לציין שליאוש זה אין דוקא קשר לתסכול מהמצב עם אחי,וכמו-כן מצב זה גורם לי כל לילה לחלומות נוראיים -שפעמים רבות הופכים לסיוטים,ובבוקר אני קמה מותשת לחלוטין מה'מאבקים' שאני עוברת בלילה. תודה מראש על תשובתך, מישהי

מישהי יקרה אני מקווה שהפעם את לא תחשבי שאני נודניקית, ואת לא חייבת לענות לי, אבל למה אסור לך טיפול תרופתי? שלך, תמי.

תמימי היקרה,את אף-פעם לא היית וגם לא עכשיו לא נודניקית,אסור לי טיפול תרופתי עקב בעיה רפואית כלשהיא,שעל-מנת לשמור על זהותי לא אחשוף אותה כאן. אבל שוב אני חוזרת ומדגישה - את בכלל לא נודניקית,ואני שמחה לראות את התייחסויותייך לדבריי. מישהי

שלום לך בתי בת 30 יוצאת עם בחור נחמד הגר מחוץ לעיר ,הם בילו בחו"ל יחד וגם בחופשה ובחג,השאלה שלי אם זה בסדר שהיא הוציאה סכום רציני מהבנק בגלל שהחבר עובד בבנק,ואומר לה להכניס את הכסף לבנק שהוא עובד בו ,בתי בחורה מאוד רצינית עם ראש על הכתפיים .אבל בגלל שהיא הוציאה כסף גדול מאוד מפני שהוא ביקש ממנה שהוא יודע איפה כדאי להשקיע וכולי...ניראה לי שהיא "מרחפת"כניראה .או מאוהבת או השד יודע מה?האם זה ניקרא אהבה ?והיא אומרת להוריה שהיא אוהבת אותו ,והוא לא הבטיח לה שום דבר רציני ,רק דורש ממנה לעזוב את העבודה שלה ולעבור לעיר שלו ולחיות יחד,היא מספרת שהוא אמר לה שהוא לא עוזב את עירו והוא רוצה להיות ליד אימו שדואג לה ,אפילו שהם משפחה ברוכת ילדים ,מה דעתך ד"ר ?זה בסדר לעזוב עבודה מצוינת עם ותק ועבודה בכירה .האם גם לך זה ניראה משהו לא בסדר ברגע שהיא הוציאה את כל כספה כדי שיגיד לה איפה להשקיע או שיעקוב אחרי חסכונותיה.איך אפשר לדעת שהבחור טוב ושהוא לא רמאי או מתחזה או חלקלק.?אני הצעתי לה שהיא לא תסכים לעזוב את העיר ולא את העבודה.אלא שהוא יבוא לעיר שלה וישכירו יחד דירה ואם זה יהיה רציני לחתונה אז שיתחתנו ואז הם יעברו לעירו ,מה עוד שהוא בעצמו עובד בעיר אחרת וקרובה יותר לעיר שלנו אנא אם אפשר לענות לי תשובה מהירה ואם אפשר יותר מורחבת כמה שאפשר אמא מודאגת תודה תודה

לאסתר אני חושב שהשאלה המרכזית היא מי הבחור והאם הוא בחור ישר שאוהב את בתך. אם הוא בחור טוב אז אפשר ללכת אחריו ואליו לעיר שלו והכוונות בודאי רציניות. אם הבחור לא ישר ואינו אוהב את הבת אז חבל על הזמן לבזבז אתו. אני מבין שאתם לא מכירים אותו ואתם חוששים. בשלב הזה כנראה שאפשר להסתמך רק על דעתה של הבת, מה היא אומרת עליו ולתמוך בה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד'ר הידש ותודה רבה על תגובתך. בעצם נשירת השיער נבעה מלכתחילה מטראומה נפשית שעברתי בעבודה . כתוצאה מכך סבלתי מנשירה שגרמה לי לדיכאון.מצאתי את עצמי במין "מעגל קסמים" שאין יציאה ממנו. ניסיתי סימבלטה במשך חודשיים אך זה הפך אותי ל-זומבי- ליאות רבה ,שינה מרובה ובעצם התנתקות מכל השגרה (אני ספורטיבית מאד ומלאת שמחת חיים שעקב הדיכאון והטיפול הרגשתי שאין טעם לחיי)למעט עבודה שבקושי יכולתי לבצע . וזה דיכא אותי עוד יותר. הפסקתי עם התרופה.אך לאחר תקופה זו השיער השתפר והתעודדתי מאד. השיער חוזר וצומח אך זה לא זה עדיין (יש צורך בהמון זמן וסבלנות שאותם איבדתי איכשהו) ולכן שוב נכנסתי לדכאון, לא באותן עוצמות. לכן אני שוב מנסה תרופה שונה ,ציפרלקס,בתקווה שה-STRESS יפחת והשיער ישתפר. האם ה-ציפרלקס גורם לעייפות מרובה ובכלל מניסיונך-מהן תופעות הלוואי הנפוצות של תרופה זו? אודה מאד על תשובתך? שבוע טוב

לשלי הציפרלקס היא תרופה טובה נגד דיכאון ונקווה שעם השפור במצב הנפשי גם השיער ישתפר ותכנסי למעגל קסמים של טוב ושיפור. איני אוהב את השאלות הכלליות על תופעות לוואי, אני פשוט חושש מנבואה שתגשים את עצמה..., לכן טוב יותר להתמקד בשאלות מקומיות על תופעות לוואי שיש לך. רבים נוטלים את הציפרלקס ללא תופעות לוואי כלל, אבל לעתים יש תופעות לוואי והשאלה המעניינת היא מה קורה לך ואצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מכירה את ההרגשה של הפחד לאבד שיער,זה הרי כל תפארתנו.אך מנסיון שלי אני רוצה לאמר לך שהפחד מנשירה וכמובן משברים נפשיים קשים שאנחנו עוברים יכולים לעודד נשירת שיער זמנית ,שלאחר תקופה חוזר וצומח שוב כרגיל.לפי ידיעתי נוגדי דיכאון אינם גורמים לנשירה.הרפי מזה ,מה שחשוב זה שתרגישי טוב עם תוספת או בלי תוספת של נוגד דיכאון.כל טוב,מלי.

אחותי סובלת ממאניה דיפרסיה, ומטופלת בזיפרקסה. התפרצות המחלה אצלה, החלה לפני כשנתיים, בדיעבד לאפיזודת המאניה קדמה תקופה קשה ומלחיצה בעבודה ותקופה של פרידה כואבת מחבר שאהבה מאוד. יתכן שאפילו בזמן זה היתה באפיזודה של דיפרסיה, ולא קראנו נכון את הכתובת! אחרי ההתפרצות הראשונה טופלה אצל פסיכיאטר וקיבלה תרופות, היתה תקופת רגיעה חזרה לעבודה יצירת קשרים חברתיים חדשים וכיו"ב. אבל זאת היתה אשליה כי היא נמצאת כיום באפיזודה שלישית שניראת ארוכה מתמיד. היא נמצאת במסע הרסני כנגד הורי ומאשימה אותם במצבה, כמובן שהיא מתכחשת למחלה וטוענת שלא מבינים אותה והיא בסדר. הורי חוששים מאוד, דואגים ומנסים לעזור ככל יכולתם אך הם גם במצב של חוסר אונים, אימי מרגישה שהגדרת המחלה איננה נכונה ויש שם משהו אחר... איך אפשר לדעת בוודאות כי זו המחלה? מהם הסימנים המקדימים לה? האם זה לכל החיים? האם זו מחלה מולדת או שנסיבות חיים מובילים אליה? איך צריך להתייחס להתפרצויות הזעם בשיחה, להתעלם, לענות, לרכך? אשמח לקבל תשובה במהרה. מימי, אחות אובדת עצות

מאניה דפרסיה היא מחלה כרונית שעם טיפול נכון אפשר לאזן את מצב החולה. תסתכלי בפורום מספר תשובות למעלה יש התיחסות לשאלה דומה לשלך עם הסבר מפורט על המחלה. מה שמאפיין את המחלה זה מעברים חדים בין דיכאון למצב רוח טוב , עליז ושמח עם הרבה צחוק. במצב המאניה נוטים החולים לדבר הרבה , להגות רעיונות שונים חסרי בסיס ולעבור במהירות מנושא לנושא בלי שום קשר. אין להיגרר אחרי התפרצויות זעם ויש לענות בצורה מרגיעה, למרות שלא תמיד זה קל. יש למחלה כנראה בסיס תורשתי אבל אין גן מוגדר של המחלה. אני חושב שכדאי לכם לחפש קבוצת תמיכה להורים ובני משפחה של חולים במחלה. לעמותת "אנוש" יש קבוצות כאלה.הם עוזרים מאוד ומייעצים בכל השאלות שבני משפחה מתלבטים בהם.

למימי תודה לגיל ובודאי שתוכלי למצוא אינפורמציה רבה על מאניה דפרסיה. מאניה עלולה להתבטא גם במצבים של רגזנות עם כעס רב על אנשים. בכל אופן מה שחשוב כעת הוא להגיע לטיפול וליטול טיפול אשר ירגיע את פעילות היתר. במידה ולהורים יש ספקות לגבי האבחנה ולגבי העתיד אפשר לפנות לרופא נוסף להתייעצות וכך להגיע לביטחון רב יותר במה שקורה ולהבנה רבה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה גיל הייתי שמחה לדעת מה מקור הידע שלך, ובכלל הרעיון של קבוצת תמיכה זה בדיוק מה שההורים שלי ואחותי זקוקים לו, האם אתה יכול להפנות אותי ישירות לעמותה עליה המלצת? ואם זה תורשתי האם גם אני עלולה לחלות במחלה? מה הסימנים המקדימים? מה הטריגר להתפרצות המחלה? תודה מימי

לדר הידש שלום אני גבר בן 28 בעבר סבלתי מחרדות (5 שנים)טופלתי אצל פסיכולוגית ולשמחתי גדלתי והתחזקתי מאז ,בתקופה האחרונה קשה לי מאוד לישון ואני לא נרדם ימים שלמים וכל האורך חיים שלי משתבש הגוף לא מגיע למצב של רגיעה (יש לציין שאני חודש הבא גם מתחתן )אני לא יודע אם זה בגלל זה אולי בתת מודע.כל הגוף שלי מתוח ולא שלו ברצוני שתמליץ לי על כדור שיעזור לי להירגיע ולישון ולחזור לשיגרה של החיים

לתומר אין ספק שחתונה היא אירוע מלחיץ, גם האירוע עצמו וגם ההתחייבות לחיות עם אדם למשך כל החיים...., כמובן שבתקופה שלפני החתונה חשוב לישון טוב ולהיות רגוע ככול הניתן. אני חושב שרופא משפחה טוב יוכל לתת לך תרופה להרגעה ושינה עד אחרי החתונה. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כ 4 שנים הייתי שרויה בדיכאון שלפי שפת הרופא המטפל ניקרא דיפרסיה,וזה היתבטא בבכי ,חוסר תיפקוד בבית ,חוסר עיניין בסובבים אותי כמו ילדיי תאבון ירוד חוסר תיקווה ואז לאחר כמה כדורים שקיבלתי ולא היו מתאימים ביגלל פריחה בכל הגוף קיבלתי את הכדור אפקסור כדור זה היחיד שעזר לי ולאט לאט חזרתי לשיגרת החיים. התחלתי לעבוד, לחייך, חרדות שהיו לי להישאר לבד בבית עברו,אני נוהגת ודיי עצמאית רופא הפסיכאטר שלי רוצה שאתחיל לרדת במינון מ 75 מ"ג לחצי ולאט גם להפסיק מפני שמצבי כרגע יציב לחלוטין אך פה יש לי את הבעיה שאני עדיין לא מוכנה להפסיק מפני שכל הזמן אני פוחדת שהדיכאון יחזור יש לי מן טראומה ,וכך אני נישענת על הכדור ומרגישה שכאילו אני מוגנת ע"י הכדור. שאלתי היא איך אוכל להיתגבר על פחד זה ?כי בתוך תוכי אני אומרת שלא איכפת לי לשתות כדור לכל החיים. אשמח אם תוכלו לייעץ לי . תודה .... מחכה לתגובתכם.

לרוזי התרופה הטובה ביותר נגד הפחד הוא - זמן, כך שאני מאמין שאחרי תקופה ארוכה יחסית של יציבות גם הפחדים יפחתו ויעלמו. אין סכנה בשימוש ממושך באפקסור לכן הייתי מבקש מהרופא לשקול שוב את המשך הטיפול ולא לסיימו עדיין. כל טוב דר' גיורא הידש

קרובת משפחה נוטלת מספר שנים פרפאנן 4 מ"ג בעקבות התקפים .(היו כבר 3 בעבר ) בחודש האחרון שוב ארע התקף יחסית קל ורופא המליץ על הגדלת הכמות מ 4 מ"ג ל 8 מ"ג - לאחר שלושה ימי ניסיונות ותופעות לואי קשות של לחצים בחזה קשיי נשימה וקשיון בשפתיים החליטה לחזור ל 4 מ"ג. לאחר התערבותי ובידיעת הרופא החלטנו לתת כדור וחצי (6 מ"ג) שלושה ימים ניתן חצי כדור בבוקר (3 מ"ג ) וכדור שלם בערב .לאחר פגישה עם הרופא אמר שכדאי לקחת את ה 6 מ"ג לפני השינה ושלשום לראשונה לקחה כל הכמות יחד . אתמול מ הצהרים ועד הערב סבלה מקשיי נשימה ולחצים בחזה (בעיקר בשכיבה וישיבה והמצב קל יותר בעמידה - לאחר תופעות אלו הבטתי בעלון לצרכן של התרופה והיה רשום שאסור לחתוך את הכדור הנ"ל (מה שקרה בעידודי ובידיעת הרופא המטפל )בבית מרקחת תורן אתמול אישרו לי שאין בנמצא פרפנאן 2 מ"ג אלה רק בכפולות של 4 מ"ג וכן כי אסור לחתוך את הכדור. בביקור האחרון אצל הרופא המטפל המליץ שבמידה ויהיו תופעות לוואי לעבור לתרופה בשם רספדרין.לטענתו לחצים בחזה ודופק מהיר יכולים לנבוע ממתח נפשי ולא בהכרח מתופעות לוואי. לאחר 5 ימים של 6 מ"ג חל שיפור בהרגשת המתח /התקף שאלותי : האם יש סכנה ממשית בחיתוך כדור הפרפאנן . האם יש סכנה ממשית מתופעות הלואי - מיחושים בחזה וקשיי נשימה. האם יש יתרונות מובהקים לרספרדין והאם לא יהיו תופעות לואי הדומות לפרפאנאן. האם הלחצים החזקים בחזה וקשיי נשימה יתכן ונובעים ממתח נפשי ולא מתופעות לוואי

שלום, אכן אסור לחתוך לשניים את הפרפנן, אין בכך שום סכנה, פשוט חצי הכדור מתפרק בקיבה ואין לו שום השפעה. כלומר מי שנוטל 6 מג' כאלו שנטל 4 בלבד. התופעות שתיארת אינן תופעות לוואי של התרופה וכנראה קשורים למצב הנפשי. הפרפנן שייך לדור הישן של התרופות בעוד אשר הרספרידל שייך לדור החדש, כלומר לרספרידל יש את אותה ההשפעה הטובה אבל עם פחות תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני מבקשת להבין מה הקשר בין דכאון לבין הפרעת קשב? האם הפרעת קשב יכולה לגרום לדכאון? כיצד? והאם אותו טיפול ניתן לשניהם? תודה מיכלי

למיכלי אין קשר ישיר, אצל אנשים הסובלים מהפרעת קשב עלולות להיות הפרעות נפשיות מסוגים שונים בשכיחות גבוהה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכל קוראי הדבר עברתי תאונה עם אופנוע וניפגעתי בראשי מאז התאונה היו תסמינים לפוסט טראומה שכיחה שינוי במצבי רוח כגון התפרצויות זעם. סיוטים , ptsd אני מקווה שאני לא טועה במינוח אחרי שנה וחציהייתה נפילה הסתגרות בחדר מחשבות שווא עד כדי פסיכוזה קשה קיום אני מטופל ברספרידל קונסטה ולצערי יש לי תופעות לוואי בלתי ניסבלות כגון השמנה , גרד, קושי לחייכ או לצחוק כאשר אנשים מצפים לזה ,אין אונות אי הנאה ממין ואיבר המין קטן בצורה משמעותית(אני יודע שזו תופעת לוואי מפני שכשהייתי לוקח טיפול בכדורים ומפספס יום או יומיים התופעה הייתה מעצימה את עצמה). אני מודע שהרספרידל מטיב עימי תוך זמן קצר מתחילת השימוש וגם במינון נמוך מאוד התרופה עושה את מלאכתה. איזו אלטרנטיבה יש לי בתרופה טובה שלא עוצרת את המחשבות לגמרי לא גורמת להשמנה ולא לבעיות מין (חוץ מאין אונות אם אין ברירה). האם יש תרופות חדשות? איזה תרופות ברמה של רספרידל? תודה רבה על כל תשובה שהי

ליניב הרספרידל היא תרופה אחת מקבוצת התרופות החדשות נוגדות הפסיכוזה. בדרך כלל התרופות יעילות ויש להן מעט תופעות לוואי. בקבוצה זו אפשר למצוא את הזיפרקסה, סרוקוול, גאודון כל טוב דר' גיורא הידש

האם יש סכנה כלשהי בנטילת פרוזאק במקביל לנטילת רואקוטן (נגד פצעי בגרות)? תודה-מאיה.

למאיה הרואקוטן עלול לגרום לדיכאון ולהפרעות נפשיות, לכן איני ממליץ על נטילת תרופות נוגדות דיכאון ביחד עם הראוקוטן. האם אצלך השינויים הנפשיים החלו אחרי התחלת נטילת הראוקוטן? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, ותודה על התשובה. השינויים הנפשיים לא חלו אצלי בעקבות נטילת רואקוטן, אני פשוט סובלת מדיכאון קל ומעוניינת גם לטפל בפצעי הבגרות.

שלךום אנחנו קבוצה של 10 אנשים שהשפעת התרופות ירדה לנו תרופות כמו נרדיל פרוזק סרוקסט ועוד רצינו לדעת אם חוקרים בעולם את הבעיה הזאת ? או האם קימת בדיקה לברר מה הסיבה לבעיה הזאתואך ניתן לטפל בה? האם יש אתר באינטרנט שדן בבעיו ת כאלה ברצוננו לכתוב לשם? בתודה? רמי . אמיר .עמית. מוטי.מור .שוקי.יהודה .שמעון.רחל.קרן.

וכמה זמן לקחתם כל תרופה ובאיזה מינון

לרמי ככלל יש מעט מאוד עבודות ברפואה אשר בודקות השפעת תרופות לתקופה ממושכת, רוב המחקרים מסתיימים כעבור כחודשיים. מקובל שאין ירידה בהשפעה של התרופות למרות שאני שומע די הרבה אנשים אשר מתלוננים על כך. בכל אופן איני מכיר מחקרים אשר מאשרים את ההתרשמות הזו. כל טוב דר' גיורא הידש

..................................................

אתה רוצה שהוא יהיה 25 שעות פה?

לא נעלמתי לשום מקום. אני נמצא כאן כל יום.

שלום אני מטופלת בפלוטין מזה כ-9 חודשים. לא ראה אותי פסיכיאטר כבר 4 חודשים. האם זה בסדר לא להיות במעקב כל כך הרבה זמן? כל כמה זמן יש לגשת לפסיכיאטר? בסך הכל המצב טוב, יחד עם זאת ישנה הרגשה שבהתחלה (חודשים ראשונים) היה לי יותר מצב רוח ואילו עכשיו תופעת חוסר הבטחון העצמי והמחשבות קצת חזרו. שאלה נוספת: האם מותר להרות ועדיין לקחת את הטיפול בפלוטין? אני פוחדת שזה ממכר-האם יש סיבה לחשש זה? תודה

לסיון הפלוטין אינו גורם להתמכרות. יופי שאת מרגישה טוב יותר, בדרך כלל מומלץ להגיע למעקב אצל הפסיכיטר כל חודשיים שלושה אחרי ההתייצבות בטיפול גם אם המצב הכללי טוב והכל בסדר. בודאי שחשוב להגיע לרופא לפני ההחלטה על סיום הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

השארתי לך הודעה בשירשור שכתבת אתמול.

מישהי יקרה ראיתי את ההודעה. תודה על המילים החמות. מאחלת לכולנו שבוע טוב, תמי.

ד"ר הידש שלום רב אני נוטלת פרפנן מזה כשנתיים וחצי ובנוסף פרוקסיטן מזה כשנתיים. כיוון שהשמנתי מאוד (ומלכתחילה הייתי שמנמונת) ויש לי מעט בעיות בתפקודי הכבד הרופא הפסיכיאטר שלי ביקש כי אשנה פקסט לציפרלקס (הוא פחות משמין). את ההריון האחרון שלי (בתי בת שנה ועשרה חודשים) עברתי מלווה בתרופות. שאלתי היא האם יש סכנה לעובר באם אהרה שוב (בכוונתי לעשות זאת בשנה הקרובה). האם יש הבדל מבחינת העובר בין פקסט ןציפרלקס? בפעם שעברה בררתי במרפאה הטרטולוגית של אסף הרופא והם אמרו לי שאין בעיה עם התרופות שלקחתי (פרפנן 4 מ"ג+פרוקסיטן חצי כדור, נדמה לי שזה 10 מ"ג?) ואפילו לא (להפתעתי) עם הנקה!!! כך שאני מיניקה עד היום!! אשמח לשמוע חוות דעתך בנושא תודה דגנית

לדגנית תמיד ישנם דברים חדשים בתחום. ישנו פרסום חדש שהפקסט=סרוקסט עלול להזיק בהריון וכיום הוא אסור, הצפרלקס נחשב לבטוח בהריון ומותר. בכל אופן אני תמיד ממליץ להתעדכן ולשאול במכון הטרטולוגי בהדסה כי הם המעודכנים ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

בהמלצת פסיכיאטר עקב התקפי חרדה /פאניקה אני נוטל 0.5 מ"ג קלונקס לפני השינה. בבוקר אני קם עייף ובמשך היום עם בחילות קלות והרגשת מועקה (לא חנק) בגרון. 1. האם הקלונקס גורם לירידה בחשק המיני? 2. האם הקלונקס גורם לבחילה או כל הרגשה אחרת בגרון? 3. התקפי החרדה הפסיקו! אך הרופא ממליץ להתחיל עם "לוסטראל" בשילוב עם הקלונקס. האם לאחר השפעת הלוסטראל יהיה אפשרי להוריד את הקלונקס ואם כן איך עושים זאת? בפורום אחר כתב פסיכיאטר שנהוג להוריד 1/4 כדור כל שבוע בבקשה דעתכם?

לאמנון הקלונקס אינו גורם לירידה בחשק המיני ולא גורם לבחילה. הוא עלול לגרום רק לעייפות אבל זו תופעת לוואי שאינה קיימת אצל כולם. בהחלט אפשר להוריד את הקלונקס וצריך לעשות זאת בהדרגה. הקצב המדוייק אינו חשוב אבל צריך לעשות זאת לאט לאט. כל טוב דר' גיורא הידש

הכרתי לפני שנתיים, באמצעות הצ'אט, בחורה מדהימה בת 22. אני בן 33. בילדותה עברה שני מקרי אונס. אחד מתמשך ע"י בן משפחתה והשני מזדמן ע"י בן עירה . לימים, נודע לה כי היא בת חורגת. היא סיימה לימודים והתחייבויות בחו"ל ושוהה בבית של קרובי משפחה בחו"ל. השורות הבאות שנכתבו על ידה, למרות שהן אישיות מאוד אך משקפות את הדברים , נכתבו אחרי כ....10 פעמים שהיתה בדרכה אלי ונכשלה במפגש. בהחלטה משותפת, ניגשה לטיפול פסיכולוגי על מנת לנסות לפתור את מערך החששות שמונע ממנה להגיע אלי. לדברי הפסיכולוג, "היא מעדיפה לאכזב את עצמה מאשר להתאכזב מאדם אהוב", זאת על רקע אכזבות העבר שלה מאנשים קרובים אליה. רצ"ב מכתבה: לימדת אותי מהי אהבה לימדת אותי מהי הקרבה לימדתי אותי מהי סובלנות ואף בשבילי הקרבת קורבנות ואתה בשם האהבה ספגת ממני אכזבה אחר אכזבה ועל כל מה שעוללתי לך היית מוכן לסלוח ואת כל הכאב ממני היית מוכן לשכוח במשך שנתיים תמימות היינו מדברים ולימדת אותי רבות ונתת לי כלים רבים לחיים ואני שממך בשקיקה למדתי הכל אני רק גרמתי לך כל-כך לסבול ורק דבר אחד אותי לא לימדת ולמרות שעל זה לא פעם דיברת איך אוכל לשרוד את הכאב אותו הכאב שקורע לי פה את הלב כואב לי עלינו, ובעיקר עלייך כואב לי על כל הכאב שאני כל הזמן גורמת לך ויודעת שבידיי המפתח לאושר של שנינו המפתח לעתיד מאושר שתמיד תכננו ושוב בגדתי בעצמי ובך ושוב נכשלתי בדרך אלייך ועדיין לא מוותרת ולא טורפת את הקלפים ועדיין רואה את עצמינו יחד לעתיד משותף הולכים ואותך אוהבת ועלייך לא מוותרת ולא אומרת נואש וכוחי עדיין לא תש ורואה את עצמינו יחד ובקרוב ורואה את עצמינו יחד בעתיד שכולו טוב המכתב מדבר בעד עצמו. איך אני גורם לה להיפגש איתי, מה עלי לעשות? האם ניתוק קשר יגרום לה להתגבר על פחדיה, האם להטיל עליה סנקציה כלשהי? ה...כמעט נואש

שלום, אכן בעיה קשה כיוון שהחרדות קשות והן מתגברות על הרצון להפגש ועל ההנאה הצפויה מפגישה. טיפול פסיכולוגי או תרופתי עשוי לעזור אבל בעיקר צריך לחכות עם חום וסבלנות עד אשר החרדות והחששות יעלמו. איני חושב שענישה (סנקציות) עשויות לעזור אלא רק להרחיק. כל טוב דר' גיורא הידש

הכמעט מיואש... תמשיך להתמיד , חום אהבה וביטחון , זה מה שהיא צריכה ו...אל תתיאש.... רק טוב מיטל

שלום רב לאחר חודש תחת טיפול של 20 מג' ללא כל השפעה המליץ המטפל להעלות לכדור וחצי רסיטל (30 מג').האם אפשרי שבעליית המינון תהיה השפעה לטובה שכלל לא הייתה במינון כדור אחד?כמה עלי להמתין מעליית המינון ועד להשפעתו,האם שוב כ-3 שבועות?האם ניתן כבר לקחת כדור אחד של 40 מג' (יש כזה) או שאני עלול להזיק בכך?ומתי מומלץ לקחת את הרסיטל,בוקר/ערב? שבוע טוב, מתן.

למתן בדרך כלל צריך לחכות שישה שבועות לפני "שמכריזים" על תרופה שאינה עוזרת, מקובל לעלות במינון לכדור וחצי או שניים, הגישה שלי שונה, במידה ותרופה מסויימת לא עזרה ואינה מתאימה כדאי להחליף אותה. אבל שתי הגישות מקובלות. בכל מקרה צריך לחכות עוד שבועיים שלושה עד להשפעת העליה במינון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר כאמא לבן שאובחן על ידי פסיכיאטר - בעל הפרעה אישיותית, קבל טיפול במשך שנה והפסיק ולאחר שלוש שנים מצבו מאד התדרדר, וכיום הוא אינו מוכן לקבל טיפול, מתקשה בלקבל את מצבו, מאשים את הסביבה בכל הקורה, נתמך כלכלית על ידי המשפחה, רמת תפקוד מאד מינימליסטית - שאלתי: מה נכון מבחינתי כאמא לנהוג, או מה אני יכולה לעשות כדי לסייע לבן, כדי שיוכל להשתקם, כדי שיוכל לחיות את חייו טוב יותר מאשר עכשיו? ההתלבטויות שלנו כהורים בלתי נפסקות ונשמח לקבל סיוע בעניין תודה גדולה חגית

לחגית- בן כמה הבן? איזה טיפולים קיבל? איזה הפרעה אישיותית? האם קיימות אבחנות נוספות? האם עבר הערכה פסיכודיאגנוסטית? מדוע הפסיק טיפול? והכי חשוב- האם הוא בכלל רוצה להשתנות? לדעתי לא ניתן לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו. הבן חייב לקחת אחריות על עצמו. תפקידכם רק לעזור לו בכך.

לחגית בודאי שאין תשובה כללית לכל האנשים במצבך וצריך לדעת פרטים רבים יותר על הבן והמשפחה. כמובן שהמטרה היא שהבן יחזור ויגיע לטיפול ובטיפול אפשר לעבוד גם על הקושי שלו לקבל עזרה. מה שאפשר לעשות בינתיים הוא שאתם תפנו לפגישה עם הפסיכאטר או הפסיכולוג המכיר את הבן, תביאו לו את כל האינפורמציה שיש לכם ותתייעצו אתו מה אפשר לעשות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש, לפני שנים רבות, לפני שהיו תחליפים ישראליים לפרוזאק, קיבלתי את הפרוזאק המקורי תוצרת חוץ - פעם זה עזר מאוד, עם פגיעה חלקית מאוד בתפקוד המיני, ופעם עזר פחות, עם פגיעה משמעותית בתפקוד המיני. בשנה האחרונה ניסיתי את הפלוטין, עם השפעה מזערית מאוד וללא פגיעה בתפקוד המינית, ובשבוע האחרון קיבלתי פריזמה (כי זה מה שהיה בקופ"ח). כעבור כמה ימים חל שיפור מסוים במצב הרוח יחד עם קושי ניכר בשפיכה (אפקט דומה מאוד לפרוזאק המקורי). פה ושם שמעתי מפסיכיאטרים ומרופא המשפחה שלמרות שהפטנט על הפרוזאק המקורי הועבר ליצרנים הישראליים, לא מדובר בתרופה ממש אקוויוולנטית והתרופה הישראלית (בעיקר הפלוטין) חלשה יותר. האם יש אמת בדבר? מבחינתי מדובר בהפרש גדול במחיר, משום שקופ"ח אינה מספקת את הפרוזאק המקורי ואצטרך לרכשו באופן פרטי. כמו כן, הייתכן שהפריזמה אכן מרוכזת יותר מהפלוטין? (גם כאן איאלץ לרכוש באופן פרטי כי בד"כ קופ"ח מספקת פלוטין). בתודה והערכה רבה, גדי

לגדי על הנייר ולפי האישורים של משרד הבריאות מדובר בדיוק באותה התרופה. כמובן שאין מחקרים המשווים בין שלושת היצרנים שהזכרת ולכן מדובר רק על ההתרשמות בשטח של הרופאים והמטופלים. לפי ההתרשמות שלי הפריזמה מצויינת ואני מעדיף אותה גם על הפרוזק המקורי...., אבל זו רק התרשמות ואין זה מדעי. עלות הפריזמה היא כ-80 ש"ח לחודש. דרך אגב הרופא המטפל יכול לציין שהוא רוצה רק תרופה אחת מסויימת בין השלוש ולכתוב זאת על המרשם ואז קופת החולים מחוייבת לתת את התרופה שהרופא ציין. אבל כאן צריך להלחם עם המערכת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

יש לי ילדה בן 7 עם בעיות של קשב וריכוז, הוא נראה קטן יחסית לגילו מבחינת הגובה, אני צריך להתחיל לתת לו ריטלין במינון נמוך של חצי כדור, השאלה שלי האם החששות שלי מוצדקים לגבי תופעות לוואי שיש לגבי עיכוב בגדילה ,וחוסר תיאבון, אודה לקבל תשובה.

שי שלום החששות שלך כלפי הרטלין מוצדקות ובגלל זה חשוב מאוד לערוך מעקב צמוד על הגדילה ההתפתחות והמשקל. הרטלין גורם לירידה בתאבון ובגלל זה חשוב מאוד להקפיד על תזונה נכונה במיוחד בבוקר לפניי לכיחת הכדור. ישנם מזונות מסוימים שמשפיעים לרעה על אנשים עם בעיות קשב וריכוז ויכול להיות שבנוסף לרטלין כדאיי לפנות לדייאטנית. בהצלחה פרוזי

אצל ילדים הסכנות של הריטלין הן פחותות בהרבה לעומת מבוגרים. דיכוי תיאבון אם בכלל אז רק בשעות שהתרופה משפיעה. אין עיכוב בגדילה אם נותנים לילד חופש מהתרופה בזמנים שבהם יש לו חופש מלימודים בבית ספר.

לשי איני פסיכיאטר ילדים אבל אנסה לעזור. מבחינת התיאבון תצטרך לחכות ולראות מה קורה כך שאין טעם לדאוג ולחשוב מה יהיה. לגבי הגדילה, נכון שהגדילה איטית יותר אבל התברר שבסופו של דבר כל ילד מגיע לגובה המצופה שהוא יגיע עליו (לפי האחוזון עליו הילד יושב), כך שלמרות שריטלין מעכב את הגדילה הרי בסופו של דבר הילדים מגיעים לגובה הצפוי להם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

עקב דכאון מאז'ורי שעברתי אני מטופלת בפבוקסיל מזה כשנה וחצי במינונים שונים- בין 100 מ"ג ל200 מ"ג כאשר בדרך כלל אני על מינון של 125 מ"ג. במקביל התחלתי טיפול פסיכודינאמי ב3 החודשים האחרונים. בחודשיים האחרונים חלה נסיגה משמעותית במצבי הנפשי. אני סובלת מנדודי שינה חמורים, אפאטיה, חיות מכח האנרציה, החיים עוברים לידי, כשל טוטאלי במערכת החיסונית- כל שבוע חולה בשפעת וחשה חולשה כללית חזקה ונפילה חזרה למדרון הדכאון שהיתי נתונה בו לא עלינו אך בקצב יותר מתון. הפחד העצום ביותר שלי הוא לפול לדכאון ההוא בו שלחתי יד בנפשי וניצלתי ברגע האחרון. האם יתכן כי לפתע פתאום הפבוקסיל כבר לא אפקטיבי בשבילי? האם המרכיב הביולוגי במוחי השתבש כך שאין אפקט לטיפול התרופתי? האם יש לשקול עליה במינון או החלפת תרופה לאותה קבוצה ממשפחת SSRI? או שמא לנסות תרופה מקבוצה אחרת? מהי המלצתך בנדון?

שלום לך יכול מאוד להיות שלא התרופה היא הגורם לנסיגה הפיתאומית הזאת אלא הטיפול הפסיכודינאמי שהתחלת בחודשים האחרונים. בטיפול פסיכודינאמי אנחנו מהתגרים את מנגנוניי ההגנה שלנו. אנחנו מנסים לפתוח דברים שחלקים אחרים בנפש שלנו מתעמצים לסגור בפנים במטרה לשמור עליינו. הדיכאון, החרדות, החולשה של המערכת החיסונית וכל הדברים האחרים שתיארת הם ביטויים פיסיולוגים של מנגנוניי ההגנה שלך. זה קשה וזה כואב אבל יכול מאוד להיות שזה לטובה, שזו בעצם ירידה לצורך עלייה. אל תיסבלי את זה לבד. המטפלת שלך צריכה לדעת על ההדרדרות הזאת על מנת שביחד תצליחו לשמור עלייך כך של תיפלי שוב לתוך הדיכאון. בהצלחה שלך פרוזי

גם לי זה קרה שהשפעת התרופה ירדה החליפי מיד לתרופה אחרת אל תיסבלי

שלום, אכן חשוב מאוד שלא תהיי בדיכאון ותמיד עדיף לפעול קודם ולמנוע את הדיכאון. כפי שפרוזי כתבה, יתכן שהתכנים בטיפול הדינמי משפיעים על מצבך הנפשי ולכן צריך להזהיר את המטופלת ויתכן שיש צורך לעלות במינון. בכל אופן כדאי להתייעץ עם הרופא והחשוב מכל למנוע את הדיכאון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ,אני בת 25 אני מטופלת למעלה משנה וחצי בפלוטין -מ 20 מ"ג וזה הגיע עד ל60 מ"ג.הטיפול בפלוטין ניתן לטיפול במחשבות אופססיביות בנוגע לאוכל ומשקל וגם לייצוב מצבי רוח בעיקר מצב דיכדוכי ועצב. במשך החצי השנה האחרונה שבו הייתי נטולת חשק לחיות (אולם,בלי שום נסיון אובדני גם בעבר)ולהנות מהחיים ועייפה תמידיתובעיקר עצב והסתגרות בבית. ,נעשו שינויים בכדורים -כל חודש הפסיכאטרית ניסתה כדורים מעוררים אחרים בנוסף לפלוטין ,זה התחיל מאדרונקס ,אפקסלור ויאקס,אקסיל ושום דבר לא עזר אולם בהפחתה של הפלוטין לאחר חודשיים ניכר שחזרו המחשבות והעיסוק סביב משקל ואוכל. המחשבה של הפסיכאטרית היתה למצוא כדור שיעורר אותי ויגרום לי להיות ערה ולרצות לצאת לחיים חיצוניים מחוץ לבית(חיי חברה). יש לציין שאני בטיפול פסיכולוגי ,אולם אני כעת חסרת תעסוקה אני בעיקר ישנה אוכל,ורואה טלויזה.-שום פעילות או מסגרת חברתית. הפסיכאטרית לא התייאשה ואמרה לי שנמשיך לחפש כדור מתאים שיעורר ויביא לאיזון המתאים.כי אני בעלת יכולות מדהימות אך חסרת ביטחון ולא חסר לי שום מנגנון קוגנטיבי שימנע ממני להצליח בחיים. לשאלתי: 1.איני יודעת מה לעשות,האם כדאיי לנסות לבחון את הכדורים האלו שוב לתקופה של יותר מחודש?? 2.האם כדאיי לשקול לבקש לשנות או להוסיף את הכדור למשהו חדש כמו טופמאקס או Pemoline אובשם אחר Nitan? 3. מה יכולה להיות הסיבה לכך שאני עייפה כל כך ובעיקר חשהעצבות ודיכדוך ,אי אפשר לקרוא לזה דיכאון .מה ניתן לעשות לדעתך?נמאס לנסות כל פעם דבר חדש ,אני מחפשת באינטרנט משהו עם השפעה מעוררת ,אבל כבר נמאס לנסות. מבקשת תגובה והתייחסות או שמות של כדורים שונים שלא הזכרתי שיכולים לעזור. אגב ניסיתי לפני הפלוטין ציפרלאס,סרוקסט

לשני בדרך כלל גם אני בגישה דומה לזו של הפסיכיאטרית שצריך להמשיך ולחפש את התרופה המתאימה ולא להתייאש, בסוף תמצא התרופה המתאימה וכמובן שגם השיחות חשובות מאוד. נראה לי שהגישה של הפסיכיאטרית נכונה, מה שאפשר לעשות הוא לפנות לרופא נוסף ולקבל בהתייעצות חד פעמית חוות דעת נוספת אחרי שהוא יראה את כל התמונה וכל התרופות שלקחת. רק הסתכלות מלאה וכוללת יכולים לתת לך תשובה בעלת ערך. כאשר דיכאון מלווה בשינה מרובה ואכילה מרובה מדובר בסוג אחר של דיכאון הנקרא דיכאון א-טיפי, כלומר מיוחד. בדרך כלל תרופות הפועלות על הנוראדרנלין עוזרות כאן. בנוסף הייתי בודק את הנקודה של הפרעת קשב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ,ד"ר הידש,ביקרתי אצל הפסיכאטרית , והיא נתנה לי משהו חדש בתוספתלפלוטין שנקרא נורטלין. אני רוצה לנסותאבל מפחדת מעלייה במשקל עקבעלייה בתאבון שזה לפי האינטרנט תופעתלואי . האם יש לי מקום לפחד במינון 25 מ"ג ?? אגב אני מאד עייפה ,אז מה החוכמה לתת לי כדור שתופעות הלואי שלו עייפות?? האם הוא אמור לעורר? כמו השפעת רטלין???

אני כותב לך בשם חמותי, בת 73 מעפולה, אשר מזה שלושה חודשים סובלת מבעיה שהיא לוקחת אויר לריאות, אבל לא מצליחה להוציא אותו בצורה תקינה - לעיתים במשך שעה, דבר המקשה על התפקוד היום יומי שלה. נבדקה על ידי רופאה פסיכיאטרית שטענה שזה תחושה על רקע נפשי ונתנה לה את התרופות הבאות: כדור וחצי רונקסין ולורובן (חצי בבוקר, חצי בצהריים וחצי בערב) ושני כדורי ואבן (1 בבוקר ו-1 בערב). רקע רפואי סובלת מיתר לחץ דם מזה מספר שנים ומטופלת בכדורים: כדור נורמיטן בבוקר ו-2 כדורי נורבקס (1 בבוקר ו-1 בערב). סובלת מאסטמה - מדי פעם קשיי נשימה המטופלים בונטולין. ב- 1/05 עברה כריתת כליה בעקבות גלוי גוש סרטני שלא פיתח גרורות ומאז במעקב על רמת קריאטנין, אשר נע סביב ערך 1.6. בעיית שומנים בדם - מקבלת בזפיברט 400 מ"ג. ראיה חלשה - מקבלת אוקוויט. בנוסף לוקחת ויטמין C וברזל טבעי באופן סדיר. האם תוכל לכוון אותנו כיצד לטפל בבעיה הנ"ל ו/או להמליץ על רופא מומחה בתחום? בתודה מראש !

לאש כמובן שקודם כל צריך לשלול בעיה גופנית ולקבוע שהקשיים בנשימה לא נגרמים מסיבה גופנית. תופעות כאלו עלולות להתאים למצב נפשי על רקע של חרדה או דיכאון, ולכן עיקר הטיפול הוא בהרגעה. בדרך כלל אני מנסה להתרכז בתרופה אחת בלבד ולא בשילובים של תרופות. בגיל המבוגר לא הייתי ממליץ על רונקסין. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור אנא תעזור לי עוברת או עברה עליי תקופה ארוכה של מחשבות כפייתיות וגם הגיון לא בריא רציתי לדעת מה לעשות כי עדיין אין לי מנוחה

לנחי כמובן שקשה לי לענות לך בפירוט לאור המכתב הקצר שלך. בכל אופן ההמלצה היא לפנות לאבחון אצל פסיכיאטר ואחר כך לשקול ביחד אתו את האפשרויות הטיפוליות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום .אני שותה כשלושה חודשים בונסרין עם הקלה מסוימת בדיכאון .הגעתי עד מינון של 3 כדורים ללא הבדל כמו כדור אחד. כרגע אני שותה כדור אחד כחודש וחצי . מבקש לדעת האם יכול להיות שאם אוסיף ציפרלקס יכול הדבר לעזור. ברצוני להוסיף שאני בדיכאון קל כ4 שנים וניסיתי המון סוגי כדורים ללא הטבה למעט הבונסרין שמעט עוזר לי

לבנצי איני יודע מה מתאים לך כיוון שאיני מכיר אותך מספיק, אבל באופן עקרוני ניתן להוסיף ציפרלקס לבונסרין למרות שעדיפה תרופה אחת על שילובים של מספר תרופות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לאחר דיכאון כתוצאה מנשירה מסיבית של שיער פניתי לעזרה נפשית וקיבלתי מרשם לציפרלקס. כידוע אחת מתופעות הלוואי של פרוזאק היא נשירת שיער. האם ה- ציפרלקס השייך לאותה קבוצה-(SSRI) יכול לגרום לנשירת שיער? כי אם כן ,החרפתי מאד את מצבי הנפשי. אודה על תגובתך?

לשלי איני חושב שציפרלקס עלולה לגרום לנשירת שיער, דווקא מצב נפשי לא טוב עלול לגרום לנשירת שיער, כך שעם הטיפול בציפרלקס צפוי שיפור במצב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מה שמפריע לי זה הצורה בה פעלתי מלכתחילה רגשי האשם בכך שמיהרתי לבצע את הניתוח ללא תוכנית מסודרת ועל כך שגם אחרי הניתוח לא עצרתי את ההדרדרות בזמן דבר שאינו אופיני לי, למרות שבני המשפחה דיברו איתי , אני הייתי כל הזמן בעבר ובשליליות בגלל הפעולה הרשלנית שעשה הרופא אחרי הניתוח, האשמתי את עצמי על שהייתי כזאת טיפשה מאחר וניתוח זה היה חשוב לי מאוד,כך כל הזמן התעסקתי בעבר במקום להתקדם האם לדעתך לאחר הסבר זה ההבחנה שלו עדיין צריכה להיות כל כך קשה? אני מאוד צלולה ומבינה זה רק רגשי האשם שלי וכן חוסר הסבר מצג מצד המנתח שגרם לי לראות כל שינוי בפנים בצורה מעוותת ומפחידה.

לאילנה את צודקת בדבר העיקרי-את העבר לא ניתן לשנות אפשר לשנות רק את העתיד. לפי מה שאני מבין הבעיה היא לא במה שאת עושה-בסוג הדברים שאת עושה וחושבת, הבעיה יותר במעוצמות ובמינון של הדברים. כלומר את עסוקה בהם הרבה יותר מדי, גם ברגשות האשמה וגם ב"אילו". שבוע טוב דר' גיורא הידש

דר' איך אני יוצאת ממחשבות אלו, מאחר ואני מבינה את המשמעות וכל פעם אני נחרדתלעצם המחשבה שהתנהגתי כך, אך ממשיכה והזמן עובר לא כך . מן מעגל כזה - אני לא רוצה להתרדרד רוצה לצאת מהר מהמצב הזה, אני שבוע לוקחת תרופות אך עדיין עצובה , ובוכה וחושבת מה אתהממליץ כדי לצאת ממצב זה ולהתחיל לחייך, כבר לכל המשפחה אין סבלנות אלי להם קל לדבר ולי קשה לבצע אני לא עובדת וכל היום בבית מאשימה אותי ואת כולם במצבי לפני כן הייתי אישה עובדת ומתפקדת ומלאה בבטחון

לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון. זה היה הריון רצוי אבל מיד לאחר כמה ימים של שמחה נפלתי לבור עמוק של חרדות איומות ומתח נפשי שלא עובר. יש רגעים שהגוף והנפש שלי ממש בהיסטריה ואני מרגישה שאני על סף התמוטטות עצבים. אפילו הגעתי למיון בחג כי לא היה לי לאן לפנות ונתנו לי כדורי הרגעה שעוזרים אבל רק מעט. אני כל הזמן במתח אינסופי. חשבתי שאני במתח מהבדיקות, מהאמהות הצפויה אבל לאחר מחשבה מעמיקה עם הפסיכולוגית הבנתי שמה שאני מפחדת ממנו הוא השינוי הענק. מאז ומתמיד היו לי בעיות הסתגלות לשינויים. כלומר, אחרי שאני כבר בתוך השינוי אני מסתגלת מהר למצב החדש, אבל אני לא יכולה לסבול מצבי ביניים. התקופות הכי קשות בחיים שלי היו בהמתנה לצבא, בזמן מחלתה של אמי (אפילו יותר מאשר לאחר שנפטרה), בזמן מעבר עבודה וכד'. פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הלא נודע ועם חוסר שליטה וכידוע, הריון, במיוחד הריון ראשון, משופעים באלה, ואין ספק שזו חוויה ענקית של שינוי, אפילו שבסופו של דבר זהו שינוי טוב. אני פשוט שבורה נפשית וכבר לא יודעת איך לעזור לעצמי. אני לוקחת כדורים שאמורים להתחיל להשפיע בעוד שבועיים ויש לי רגעים כל כך קשים שאני לא מסוגלת לסבול יותר. לא יודעת איך להירגע, כל השיטות שמציעים לי בפורומים לא עוזרות לי (פרחי באך, טיול בחוץ, שמיעת מוזיקה וכד') כי הלחץ שלי כבר עבר את הגבול בו זה יכול לעזור. אני אמנם בטיפול אבל שיחה של פעם בשבוע וכדורים שאולי יתחילו להשפיע עוד שבועיים לא ממש עוזרים לי עכשיו. החרדה אצלי היא מתמשכת, קבועה, לא התקפי חרדה, אלא חרדה שנמשכת שעות ואפילו ימים ומתבטאת בתחושת פחד עצום, הרגשה שאני משתגעת, מתמוטטת, בחילות, לחץ בחזה, חולשה בשרירים, חוסר ריכוז, תחושת נימול בידיים. ממש נורא! הכי גרוע זה הפחד העצום. אני במצוקה נוראית. חשבתי שאולי כאן אוכל לקבל חיבוק חם ועצה איך לא לפחד כל כך משינויים...איך לקבל אותם באהבה כי זה משהו שעד היום לא הצלחתי ללמוד, אפילו בטיפול. ומה לעזאזאל עושים כשפניתי לפסיכיאטרית ולפסיכולוגית ועדיין לא הוטב לי? איך אפשר לסבול כל כך? תודה!

פרח יקרה, צפוי שתהיי בחרדה לנוכח שינוי גדול ומשמעותי כל כך בחייך. נדמה לי שכל אחת חווה זאת ברמה זו או אחרת. זהו הר שחייבים לחצותו מרגע שנכנסת להריון ו... ל"טיול" הזה בהר, אשר רבות חוות אותו כמאיים נורא, יש סוף, חייב להיות סוף - אל תשכחי זאת. אולי אני לא בהירה מספיק, אך תמיד נדמה לי כי תגובת חרדה קוטעת את ה"טיולים" שלנו, את המשימות שלנו, באמצע הדרך. זהו תפקידה אולי - להפסיק את הגורם המאיים באמצעיתו (או לכל הפחות לברוח ממנו לזמן מה). כאן אין ברירה: ה"משימה" חייבת להיעשות ויהי מה. בסוף הדרך הרי תלדי, בסוף ההר יהיה לך ילד (חמוד) ואת תהיי אמא (מסוג כזה או אחר, אך לעובדת אמהותך יהיה עליך להסתגל עם הזמן). פרח יקרה - אינני יודעת אם הקלתי (ולו במעט) או הרעתי בדברי. בכל אופן, אני מקווה כי תחווי את עצם המענה, עצם ההזדהות שלי אתך בשעת הקריאה, הכתיבה, כבקשה להושיט לך יד. חיבוק, שיבה

לפרח נראה שאת מודעת מאוד למה שקורה איתך אבל המודעות לא תמיד עוזרת באופן מיידי. אני חושב שאת צריכה לבחון ולמצוא את הדברים המקלים עליך. חיבוק של בעלך, פגישות תכופות יותר עם הפסיכולוגית בשבועות הראשונים, או כל רעיון אחר שאת יודעת שהוא עוזר לך. תשמרי על עצמך הידש

סופשבוע טוב הד"ר שלי המתמחה בפסיכיאטריה אמר לי להפסיק לקחת כדור אדרונקס שאני לוקח זה שבועיים כתוספת ל300 מ"ג ויפקס (ויפאקס אני נוטל 3 וחצי חודש ברציפות,חודש וחצי אחרונים 300 מ"ג,) לדבריו זה לא מסתדר עם הויפאקס היש בזה מן האמת? מתי אמור הויפאקס לפעול לאחר הפסקת האדרונקס האם לאחר חודש וחצי מחדש או מיידית

הרופאה ראתה שכנראה אצלך זה יותר מדי. רמז לכך אפשר למצוא בהודעה קודמת שלך בפורום שבו מסרת שאתה נוטל "זודורם" בקביעות. ההשפעה היתה "יותר מדי" ולכן היא הורידה אותך מהאדרונקס. הויפאקס ימשיך להשפיע כרגיל. 300 מ"ג זה מינון בהחלט מכובד ועדיין לא הגעת לשיא ההשפעה של התרופה.

לבדס עקרונית אין סתירה בין התרופות אולם האפקסור עשוי לעשות את ההשפעה של האדרונקס ולכן עדיפה תרופה אחת על שילובים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

דור למה אתה מתכוון "יותר מדי" כי מבחינת מצב רוח עדיין לא היה שיפור מבחינת כדורי השינה אני רגיל להם כבר הרבה חודשים

שלום ד"ר הידש ולכולם, רציתי לשאול מה היחס של פעילות התרופה הזו על שני הנוירוטרנסמיטורים - סרוטונין ונוראדרנלין, למשל ידוע לי שהיחס הפעילות בין שני נוירוטרנסמיטורים אלה במח של התרופה "איקסל" היא 1:3 לטובת הנוראדרנלין וב"אפקסור" 1:30 לטובת הסרוטונין. האם בנרדיל היחס הוא שווה בין שניהם?

והרבה פחות על הסרוטונין.

ידוע לי שהתרופה הזאת מלאת תופעות לוואי, אומנם לאחר מס' חודשים הם פוחתים מאוד.. התרופה נמצאת עדיין בביתי המרקחת, לאחר ששמעתי כי היא ישנה ואוליי כבר לא מוכרים אותה כאן. שאלה קטנה נוספת אם תוכל... ידוע לי שהתרופה פועלת גם על הנוירוטרנסמיטר Gaba, אם כן, באיזה שיעור? גבוהה יחסית. ושאלה אחרונה, האם היא פוגמת בתפקוד המיני כמו תרופות מה-SSRI הנפוצות ?

בבקו"ם של אלוהים הלכתי להזדכות על כעסים ישנים קיטבג שלם סחבתי איתי כל השנים ועכשיו אני רוצה טופס טיולים להחזיר אותם, בפעם האחרונה את כאבי הנטישה את הקינאה באחיות שלי את האכזבה את הכעס שלא העזתי לבטא מול ההורים ואת הכעס על עצמי שאיני מסוגלת לבטאו גם היום... את כל הקיטבג הכבד הזה שאני סוחבת איתי כבר 37 שנים הבאתי לבקו"ם של אלוהים ואחרי טופס הטיולים הזדכיתי על כל הכעסים ואמרתי לו, לאלוהים שאני לא מוכנה לעשות מילואים אני רוצה להשתחרר, לתמיד ולהפליג קדימה חופשייה, צוחקת גדולה. שבת שלום, תמי.

ביטאת בצורה יפה - דרך השיר שכתבת- את מה שאני מרגישה - קצת אותו דבר כמוך,אך לך יש אומץ לכתוב בשיר מה שאת מרגישה-בלי לפחד שיצחקו על השיר שלך או עלייך (שלא תביני לא נכון-זה לא מה שאני חושבת,אני חושבת שזה שיר מקסים שמתמצת בדיוק את מה שעברת ועוברת),וגם אינך מפחדת שאולי לא יתייחסו לשיר שכתבת; את כל הפחדים האלה אני מרגישה כלפי כתיבה חופשית ובכלל כלפי דיבור בחברה וכו',ואני מעריכה אותך על האומץ שיש לך ורוצה להיות חופשיה כמוך. להתראות, מישהי

מישהי יקרה... הלוואי והייתי חופשייה כמו שאני רוצה להיות... הלוואי והייתי יודעת את הכתובת של הבקו"ם של אלוהים... הלוואי והלוואי. בכל מקרה, תודה על תגובתך החמה ושבת שלום לכולנו תמי.

קראתי תמי שלי ;-) זאת אני

לתמי את גדולה שיר ממש יפה יוני

לזאת אני היקרה וליוני היקר תודה, גם אתם גדולים תמי.

תמי יקרה, הקידבג כבד מנשוא והברכים כושלות, והכעס כבד - שוקע במלוא כובדו בתחתית הקידבג או קופץ למעלה,החוצה, כמו מזון מקולקל שיש להקיאו. לקנאה יש צבע מכשיל (ירוק?) ומשתלט, ולאכזבה - טעם של עפר בפה, של עוד קצת מוות. וכל אלה - שאנו רוצים להפטר מהם - הם חלק מהחמרים מהם עשויים החיים. באחד מחלומות ה"תיקים" שלי, בהם אני סוחבת תיקים רבים מספור, לא משתלטת על המשא, ולא מצליחה לזוז בעטיו (לעיתים גם נופלת), אמרה לי מורתי לתלמוד (כן, היא צצה לה מנבכי הזכרון): "אז תניחי להם, עזבי אותם כאן וסעי". פשוט כל כך... למה אינני יכולה להניח להם? האם אני זו ש"מציקה" להם ולא מניחה, ולא הם לי? מצד שני (אני כמעט מתביישת להגיד, נא לא להרביץ לי): לעיתים יש לי תחושה כי בטיפול המטפלת שלי ואני מדסקסות את התיקים העתיקים והעמוקים בחיי, ובכך מעט "מוזילות" את הערך של אותן פנינים שחורות שמצויות בקידבג. כל עוד אותן פנינים היו נחלתי הבלעדית, לפחות היתה לי נחלה, היה בי עושר פנימי. כעת אני מוצאת עצמי לעיתים ריקה וריקנית, כואבת את הלא כלום ואת ה"נישול" מן המושגים הפנימים שלי, שבעבר לא היתה בהם דריסת רגל לאיש. ועוד משהו: אכן תהיתי בת כמה את - אנחנו קרובות... מה קורה עם הלימודים למבחן והצגת המקרה? הדסה (ששמחה לשוב לפורום לשעה קלה)

הדסה יקרה מה שאמרת הדהד בי, כמו תמיד... כמה דברים. אכן אותם תיקים כבדים הם החומרים מהם עשויים החיים, ואיזה יופי שאפשר להשתמש בחומרים הרגשיים הכבדים האלה וליצור מהם שיחה, שיר, ואפילו דיסקוס בטיפול. מה שאמרת על הטיפול מזכיר לי שיר ששרה מירי מסיקה: "לשם איש לא יתקרב וגם אם תאמר שאתה אוהב..." כאילו יש מקומות פרטיים שהם שלנו, המקום המיוחד לנו, וכשאנחנו פורקים את הקיטבג פתאום זה נראה ריק. לי פעם הפסיכיאטרית הראשונה שלי אמרה לי, מתוך רצון להקל עלי "תשרפי את הדברים שכתבת בפסיכוזה"... כל כך כעסתי עליה. את הכאב שלי אני לא אשרוף.. מה פתאום? הוא הכאב המיוחד שלי, המנוע של חיי, נותן לי כל כך הרבה משמעות וכוח. אני מניחה שגם הכעסים הם חברים קרובים, כל כך התרגלנו אליהם שקשה להניח. אולי בגלל זה אנחנו מעדיפים לסחוב איתנו את הקיטבג לכל מקום... לגבי הבחינה, נו, הנוכחות הבולטת מדי שלי בפורום בשבועות האחרונים מראה עד כמה אני בורחת מהלימודים, אולי יותר מדי... אבל יהיה בסדר. בעזרת השם... שבת שלום, תמי.

לדר הירש! התחלתי לקחת תרופה זו 10 מ:ג 4-5 ימים בבוקר והרגשתי עייפות רבה ותחושת לאות. האם להמשיך לקחת והתופעה תיפחת או תיעלם ? האם עדיף לקחת בערב?

לרוב כדורים מהמשפחה הנ"ל "מעוררים" אבל אם גורם לך לעיפות אפשר בהחלט לקחת בערב.

לעדי תודה לדורון ורק רציתי להוסיף שבדרך כלל הגוף מסתגל לתרופה והעייפות פוחתת/חולפת. שבת שלום, דר' גיורא הידש

ברצוני לציין שמיד לאחר המקרה , פניתי לרופאה בקופ"ח והיא רשמה בדו"ח שאני במתח נפשי ולחוצה,אך לא היציעה שום טיפול, לאחר שבוע פניתי שוב לרופא המרפאה שהוא מנהל המרפאה שנתן לי קלונס ולא היפנה אותי לטיפול פסיכולוגי, רק לאחר עוד חודש כשכבר לא יכולתי ופניתי שוב, שאל אותי אם היציע לי לפנות פסיכיאטר כמובן ששבסיכיאטר במרפאה ציבורית זה פרוצדורה ולמרות שהתחננתי שהמצב שלי גרוע לא שמעו לי ואמרו לי לחכות, למזלי על סף התהום הלכתי לפסיכיאטר פרטי. האם זוהי רשלנות מצד הרופאים בקופ:ח אשר הבחנו שאני במתח נפשי ולחוצה ולא הפנו אותי לטיפול של פסיכיאטר או פסיכולוכ מידי? אני לא הייתי מוקדת ולא חשבתי על אופציה כזאת, בהתר\שלות זאת גרמו לי נזק נוראי, ובכי רב וזמן יקר ואבוד שיכל להמנע לדעתי הם גרמו לי נזק רב.

לאילנה בדרך כלל כאשר מדובר במצב נפשי תגובתי (תגובה לניתוח אצלך) מחכים כיוון שהנפש והגוף מסתגלים למצב החדש באופן טבעי ולא תמיד ממהרים לטיפול. אבל אם התופעות קשות במיוחד אז צריך להפנות לטיפול. כך שיש הגיון בכך שאמרו לך לחכות אבל תלוי עד כמה המצב היה חמור. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום לך אשתי מקבלת כדורי רסיטל נגד דיכאון מזה שנה. (לפני זה לקחה במשך 8 שנים פרוזק.) התחושה שלה שזה לא ממש עוזר, ומדי פעם היא נכנסת לתקופות של דיכאון קשה, והעלאת המינון לא פתרה את הבעיה. קראתי במאמר פופולרי ברשת שבמקרים כאלו יש טעם להחליף תרופה. האם זה נכון? האם יש מקום לפנות לפסיכיאטור בבקשה כזו? תודה על תשובתך אני

אם הכדור לא עוזר תוך 6 שבועות צריך לשקול להחליף כדור. יתכן ולכדור ממשפחה אחרת.

תודה לדורון ואם תרופה לא עוזרת ואינה עושה את "העבודה" יש הגיון רב לעבור לתרופה אחרת בייעוץ של הרופא המטפל. שבת שלום, דר' גיורא הידש

בעקבות משבר מניתוח פלסטי ,ניכנסתי לדיכאון ואשמות עצמיות וחייתי בעבר, התחלתי קלונס שלא ממש עזר. לאחר בכי ממושך והרגשה רעה פניתי לפסיכיאטר שנתן לי רסיטל 2כדורים ורספידל 1 מ"ג חצי כדור וקלונס,לוקחת כבר 5 ימים אך זהעושה לי רע, היום השלמתי עם מצבי ומרגישה שלא רוצה יותר טיפול תרופתי לא רוצה להיכנס לזה לתקופה ארוכה. האם אני יכולה להפסיק לקחת את הכדורים לפני שאתמכר להם, ואת הקלונס להוריד בהדרגה? במקביל לקחת שיחות רק עם פסיכולוג הרופא הגדיר את המצב כמצב פאראפיכוטי דלוזיונאלי במסגרת מצב דיכאוני חרדתי והסתגלותי עם מרכיבי דיסמורפופוביה האם תוכל לבהסביר בפשטות מה הכוונה לדעתי קצת הגזים?

אילנה, חוץ מהקלונקס שאר הכדורים לא ממכרים וחבל להפסיק לקחת ללא יעוץ רפואי,המצב שלך יכול לחזור לקדמותו ,את הקלונקס את יכולה להוריד בהדרגה, 5 ימים עדיין לא גורמים להתמכרות בכל אופן.לא פירטת מה עושה לך רע? בכל מקרה כדאי לקחת את הכדורים אחרי ארוחה.

לאילנה האבחנות הללו הן חמורות מספיק כדי לא להפסיק את הטיפול התרופתי ולהמשיך במעקב פסיכיאטרי. אם לא נוצר לך קשר טוב עם הרופא או שבהרגשתך הוא נתן לך יותר מדי תרופות אז כדאי להתייעץ עם רופא פסיכיאטר נוסף בקשר לאבחנות ולטיפול המומלץ. האבחנות הם מצב הסתגלותי של דיכאון וחרדה על רקע של השינויים בתפיסת הגוף. המצב לדעתו חמור עד כדי כך שהוא חושש שאת עלולה להתדרדר לפסיכוזה ולכן הטיפול הרב. כדאי להתייעץ עם רופא נוסף אבל לא להפסיק את הטיפול. שבת שלום, דר' גיורא הידש

הפרוזק למה הוא מתאים בדרך כלל לאיזה סוג של בעייה תודה

ההתויה של פרוזק היא לטיפול בחרדה ודיכאון בדרך כלל ,לפעמים נותנים גם לכאבים מסוג מסוים, \מצורף קישור, http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=210

תודה לדורון הידש

שלום לד"ר יש לי ידידה שנמצאת בדכאון ומקבלת כדורים (אני לא יודע איזה סוג). גיליתי משהו שהיא כתבה שהיא רוצה ללכת לרופא ולקבל ממנו כדורי שינה. אני מפחד שהיא תעשה משהו לעצמה ורציתי לדעת אם אפשר למות מכדורי שינה ואם זה משפיע עם לוקחים אותם יחד עם כדורים נגד דכאון או עם אלכוהול. היא אמרה לי פעם שכדורי שינה לא עושים כלום ושהיום אי אפשר למות מהם, אבל אני מפחד. תודה על התשובה תומר

לתומר נכון, כיום התרופות לשינה בטוחות באופן יחסי, אבל מדוע אתה חושש שהיא תגרום לעצמה נזק? אם בכוונתה לפגוע בעצמה אז יש לכך דרכים רבות וכדאי לברר את הדברים אם אתה דואג. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, שאלתי ולא נעניתי - כמה זמן צריכה להימשך הפסקת נטילת הרדוקטיל לפני שניתן להתחיל טיפול בנוגד דכאון וחרדה? שנית, האם מותר לקחת רדוקטיל ובמקביל תוסף מזון נגד חרדות "נירוואנה" של ד"ר פישר. אודה על תשובה

לאנה אני חושב שעניתי לך בשאלתך המקורית אבל לא חשוב. מומלץ לחכות לפחות שבועיים אבל אפשר גם להאריך לחודש. איני מכיר את התכשיר של דר' פישר. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אני גרושה עם ילדים קטנים, וקיימים הסדרי ראייה. הבעייה שהתגרשתי בגללה היא ההפרעות בעיקר ההפרעות הנפשיות שקיימות אצל הגרוש שלי, אתאר אותם בקצרה. הוא נוהג לשטוף ידיים בצורה לא סבירה, פעמים ממושכות, ובמשך כארבעים דקות כל פעם!!! הייתי מסתכלת על השעון. הוא סובל מפרנויות אשר גרמו לו לחשוד בי עד כדי כך שאפילו פחד להתחייב למשכנתא, כי טען שאחר כך אזרוק אותו ואשאר לבדי בבית. ובגלל זה נהגנו לעבור מדי שנה דירה. הוא גם נוהג לאגור חפצים ישנים בחצר, וקנאי בצורה מחרידה לפרטיות שלו גם ממני בתקופה שהינו נשואים. כמו כן אינו נוהג לאכול בשום מקום רק בבית, וגם זה רק כשהאוכל סגור .(לדוגמא, קופסאות שימורים...לחם פרוס עטוף בניילון). כמו כן הוא דואג לילדים בצורה מוגזמת ואוסר על הקטנים כמעט בני חמש לאכול אוכל מוצק מחשש שיחנקו...הוא מרסק להם את האוכל עד כדי כך שנגעלים ומסרבים לאכול....על הילד הגדול בן השתיים עשרה הוא אוסר לדוגמא לרכב על אופניים אלא בליווי שלו, מחשש שהילד ידרס. אנחנו גרים לא רחוק אחד מהשני, אז בבוקר הוא אורב לילדים הגדולים וממש כופה עליהם לקחת ולהחזיר אותם מבית הספר, מה שגורר תגובות נזעמות מצדם כלפיו , ובידוד חברתי....הוא גם נוהג להביא להם לבית הספר ארוחת בוקר ללא צורך, והילדים מתביישים. לא אלאה אותך התגובות הלא נורמליות שלו. ויש עוד המון. כמו איסור על הילדים לפתוח מקרר אצלו בבית. אכילה בנפרד מהילדים. פתיחת ברז המיים. כשהוא אוחז במגבת... ומה שהכי מדאיג אותי הוא העניין שכשהוא לוקח את הילדים באוטו שלו, מדי מספר דקות הוא נוהג לעצור את הרכב ללא סיבה לצד הדרך, או לחילופין לחזור רוורס, כשהילדים שואלים למה? הוא צועק עלייהם. כתוצאה ממהפרעות הנפשיות שלו הילדים הגדולים כמעט ולא הולכים אליו, אבל את הקטנים הוא לוקח בניגוד לרצונם מכוח הסדרי הראייה. אני מתחננת לפקידת הסעד שהוא חולה נפש, ומסכן את הילדים. אך הוא מכחיש שקיימת אצלו בכלל הפרעה נפשית. מה אני יכולה לעשות על מנת שלא יסכן את חיי ילדי היקרים. האם יש סמכות מעבר לפקידת הסעד אשר יכולה לעזור על ידי כפיית טיפול נפשי או משהו כזה. אם היה לי כסף ליעוץ משפטי יכולתי אני מאמינה להוזיז דברים אך מכיוון שלו יש כסף, הוא זה שנלחם איתי בבתי המשפט, וגם קיבל הסדרי ראייה נרחבים. בבקשה עזרתך דוקטור. תודה מראש.

לליאור כפי שאת מתארת את הדברים נראה שיש לו הפרעה נפשית, השאלה היא עד כמה הוא מסכן את הילדים. השאלות האחרות שלך הן יותר בתחום המשפטי ופחות ברפואי. לפי ידיעתי מי שאחראית על שלום הילדים היא פקידת הסעד, לכן חשוב לפנות אליה שוב ושוב ולהסביר לה את הנזק הנגרם לילדים. כמובן שאפשר לפנות למנהלת לישכת הרווחה שהיא גם אחראית על פקידת הסעד ובטח יש גם ממונה נוסף שהוא פקיד סעד אזורי (ארצי). כך שבשלב ראשון אפשר להריץ מכתבים המתארים את המצב לכל הגורמים הללו. כמובן שייעוץ משפטי יכול לעזור יותר. שבת שלום, דר' גיורא הידש

במקרה שלי אין לי פקידת סעד ולא עובדת סוציאלית המטפלת בי כחד הורית. למי עלי לפנות במקרה של נזק נפשי ממשי לילד שלי במחיצת אביו כאשר הוא ממלא לעיתים רחוקות אחר התחייבות הסדרי הראיה שלו?

שלום, אימי סובלת מדיכאון ממושך שגובל ב - 2 ניסיונות התאבדות כושלים, לאחרונה היא מטופלת באשפוז יום, על בסיס יומי ונוטלת כדורי ציפרלאקס כחודש וחצי. כאשר לקחנו אותה להבחנה נוספת אצל פסיכאטר אחר הוא טען כי הוא מאבחן אצלה הפרעה אישיותית - נרסיסקטית. השאלות שלי הם כאלו: 1- אחרי זמן מה שאדם מאובחן עם בעיות דיכאוניות ואכן יש לה נטיות אובדניות והתנהגות דיכאונית האם פתאום זה נכון לאבחן אחרת? 2- יש קשר בין שתי הבעיות ? (דיכאון נרקסיזם) 3- כיצד מומלץ להתנהג עם אדם כזה ? (כעס, חיבה) 4- מה הטיפול המומלץ ביותר? אודה על תשובתכם בהקדם, תודה רבה.

דווקא כן חשוב... באבחנות הפסיכיאטריות משתמשים בספר עב כרס שנקרא DSM. זהו ספר האבחנות המקובל היום. והספר הזה מורכב מ-5 צירים. הציר הראשון מתייחס להפרעות נפשיות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה, מניה-דיפרסיה, דיכאון. ויש גם ציר שמתייחס להפרעות אישיות- ציר 2 אולי? (אני צריכה ללמודת את זה יותר טוב, יש לי בחינת התמחות עוד מעט...). בכל מקרה, יכול להיות מצב שאמא מאובחנת כחולה במחלת הדיכאון, ןבנוסף סובלת מהפרעת אישיות נרקיסיסטית. איך להתנהג איתה? אהבה, חיבה, תמיכה- כמה שרק ניתן. כעס שמתעורר הוא טבעי, לא פשוט לראות את אימא ככה סובלת ואולי גם גורמת סבל לבני הבית. אבל כעס לא יעזור. אולי כדאי גם לקבל תמיכה והדרכה לגבי אימא ובכלל. טיפול טוב יהיה שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי תומך לאימא. האם יש קשר בין הפרעה נרקסיסטית לדיכאון? בהחלט יכול להיות קשר כי אנחנו אנשים של גופנפש, ואם יש חוסר בחוויות של אהבה והכלה מהילדות (מה שעשוי להביא להתפתחות של הפרעה נרקסיסטית- על פי קוהוט ותיאורטיקנים נוספים) התגובה יכולה לעודד התפרצות של דיכאון. אבל אין לשכוח את המרכיב הביולוגי שקיים במחלת הדיכאון, הדיכאון יכול להתפרץ גם אצל אנשים ללא הפרעת אישיות נרקיסיסטית. מקווה שקצת עזרתי ולא בילבלתי. תמי.

אנשים עם הפרעות באישיות, כמו הפרעת אישיות נרקסיסטית, או אחרות, פונים לטיפול רק כאשר הם נמצאים במשבר, כמו דיכאון. מבחינת הטיפול התרופתי אין לכך משמעות מיוחדת, נותנים תרופות נגד דיכאון כמו לכל חולה אחר. יש לכך משמעות מבחינת הטיפול הפסיכולוגי, במידה והיא מקבלת כזה. טיפול פסיכולוגי יהיה יעיל רק אם היא רוצה להשתנות ויש לה את הכוחות האישיותיים לכך. בכאלה מצבים לעיתים ממליצים על בדיקה פסיכודיאגנוסטית שיכולה לענות על שאלות אלה.

שלום, תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם ששתי האבחנות יכולות להיות יחדיו והן אינן סותרות אחת את השניה. באופן עקרוני מי שסובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית אינו מפתח דיכאון כי לא כל כך קיימת ביקורת וביקורתיות. אבל כאשר זה קורה ויש דיכאון הדיכאון כאשר הוא נופל על הפרעת אישיות זו הוא עמוק מאוד והמשבר קשה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

.....................................................................................

האם לתרופה סמאפ יש אותו אפקט מרגיע כמו לתרופה פרפנן? או שהפרפנן יותר חזקה? או להפך?

שלום רב קבלתי מרשם לאפקסור XL (אותו אני רוכש באופן פרטי מכיוון שהוא לא נכלל בסל הבריאות ). הבעיה היא שאני מעונין לעלות את המינון באיטיות, אך לא ניתן להשיג את הכדורים הנ"ל בגירסא של 37.5 מ"ג. האם ניתן להתחיל עם אפקסור רגיל ולעבור ל XL מאוחר יותר? האם צפויות תופעות לוואי מהמעבר ( במיוחד חשוב לי בירידה מהתרופה )? תודה רבה

לאפקסור XR יש בד"כ פחות תופעות לוואי ולכן מינון התחלתי של 75 מ"ג הוא בהחלט סביר. בארה"ב יש אפקסור XR במינון של 37.5 מ"ג אבל הוא לא מיובא לארץ. אפקסור רגיל (IR) לא משווק בארץ- רק תחליפים גנריים (ונלה או ויפאקס).

לדרור אני מצטרף לדבריו של דור, בשתי התרופות החומר הפעיל זהה, ב XR ישנה אריזה הגורמת לשחרור של התרופה באופן איטי ולכן משך ההשפעה ארוך יותר והרמה בדם יציבה יותר, מסיבה זו יש גם פחותתופעות לוואי. אבל בהחלט אפשר להחליף בין התרופות כיוון שהחומר הפעיל זהה. בהצלחה דר' גיורא הידש

מהן תופעות הגמילה המופיעות כשמפסיקים ליטול לוסטרל וכמה זמן הן עלולות להימשך?

לאפי בסיום טיפול עם לוסטרל עלולות להיות תופעות הקשורות לירידה המהירה של סרוטונין, אבל צריך לזכור שלא חייבות להיות תופעות כאלו וישנם רבים המפסיקים ללא תופעות לוואי. בכל מקרה מסיבה זו מומלץ להפסיק את הטיפול באופן הדרגתי. התופעות הן תופעות של אי שקט וחרדה, בדומה לתופעות שבגללן ההתחלת את הטיפול עם הלוסטרל. כל טוב דר' גיורא הידש

השאלה הנ"ל לאפי ולא לשי