פורום פסיכיאטריה
רציתי לדעת מה זה הOCD?
Obssessive Compulsive Disorder זו הפרעה 'אובססיבית קומפלסיבית'='טודנות כפייתית',הפרעה מסוג חרדה שבה בעיקבות מחשבות אובססיביות שמתעוררות מבצעים פעולות מסויימות על-מנת להרגיע את החרדה(והפעולות-שבד"כ חוזרות על עצמן הן ה'קומפולסיות'). וזה ממש הסבר קצר מאוד ולא ממצה על ההפרעה.
שלום לצוות. התחלתי לקחת ציפרלקס(10 מ"ג ליום) לפי עצת רופא משפחה עקב חרדה ארוכת שנים. כבר לאחר ששה ימים אין לי פליטה למרות שיש לי זיקפה. השאלה היא האם חומרת או תדירות התופעה עשויה להצטמצם(או להיעלם) עם הזמן. אגב בעבר תרופה ממשפחת ה ssri גרמה לי לפליטה רק פעם בחודש ולכן הפסקתי. אני בן 52. ועוד שאלה: האם ויאגרה או סיאליס יכולים לנטרל את השפעת התרופה. ועוד נקודה: שמעתי שניתן להגיע להנאה מינית מלאה גם ללא פליטה. אכן? הרבה תודה. .
יש תיאוריות מהמזרח הרחוק, שטוענות שהאידאל של גבר הוא להגיע לאורגזמה ללא פליטה, יצא על זה אפילו ספר פופלרי, שנקרא "הגבר הרב-אורגזמתי", ויש גם "הזוג הרב אורגזמתי" לא יודע אם אני מדייק בשמות. בספר הזה מלמדים כל מיני תרגילים איך להגיע לאורגזמה בלי להגיע לפליטה. הטענה שלהם היא שבפליטה אנחנו מאבדים אנרגיה חיונית לגוף ולכן יש להמנע ממנה. לפי הספר הזה לא רק שאפשר להגיע לאורגזמה בלי פליטה, אלא שאפשר להגיע לכמה וכמה אורגזמות. האם זה יעזור לך? לא יודע, סתם אולי נקודה למחשבה. בכל מקרה, אם אתה לא מתכנן להביא עוד ילדים לעולם ותוכל להגיע לאורגזמה אולי שווה לך להמשיך עם הטיפול. מצד שני, אם לא תוכל להגיע לאורגזמה, זו נשמעת לי תופעת לוואי שלא מצדיקה את הטיפול. ויש תרופות אחרות.... בברכה מיכאל
עם SSRI תיתכן עיכוב באורגזמה, ו/או אורגזמה ללא שפיכה, ו/או שפיכה לאחור. אם הבעיה היחידה זה אורגזמה ללא שפיכה, אז אין ממש בעיה, כי זה לא פוגם בהנאה. ברוב המקרים, תופעות לוואי מסוג זה, אם לא נעלמו/פחתו תוך חודשיים, ישארו לכל אורך הטיפול באותה עוצמה. אגב- למה דווקא ציפרלקס? לא חבל על הכסף? אין לתרופה זאת שום יתרון מוכח לעומת האחרות. יש לה אותה יעילות ותופעות לוואי כמו לרסיטל.
לאיל כפי שכתבו קודמי אין בכך נזק ויתכן שחומרת ההפרעה תרד עם הזמן למרות שאין ביטחון בכך. בכל אופן אחרי סיום הטפול התפקוד המיני חוזר לרגיל. לצערי ויאגרה וסיאליס אינן משפרות את המצב. כל טוב דר' גיורא הידש
האם התרופה סמאפ{שמעתי שהיא כמו הולידול} יעילה גם לדיכאון ? בנוסף לפעילות האנטיפסיכוטיתת שלה אני לוקח 10 מג" האם זה מספיק לOCD ניסיתי מגוון רחב של תרופות אנטיפסיכוטיתת ולא העילו רק נרדיל עזר לי וההשפעה שלו ירדה ניראה לי שאני סובל רק מחרדה חברתית לכן הנרדיל עזר לי כי הנרדיל לא עוזר לOCD תקן אותי עם אני טועה?
1. נרדיל תרופה חזקה מאד נגד דיכאון, חרדה חברתית ו-OCD. מרפלאן ופרנט הם גם MAOI והם חזקים כמו הנרדיל לבעיות הנ"ל. כיום השימוש בתרופות אלה מאד מצומצם. 2. להלידול אין השפעה נגד דיכאון, אבל הוא מחזק את ההשפעה של הנרדיל. 3. לשם הנימוס נא להפנות את השאלות בפורום גם לד"ר הידש.
שלום תמימי, האם תוכלי להמליץ לי על פסיכיאטר/ית טוב/ה באיזור המרכז? אני במצב מאוד לא טוב ולא יודעת למי לפנות. תודה
אנונימית יקרה תכתבי לי למייל ואתן לך טלפון. ביי, תמי.
שלום תמימי, לא מצליחה לשלוח לך מייל. מקווה שתצליחי לשלוח אלי. תודה אנונימית
שלוםן דור אני לוקח פרנן מזה כשבועיים ולאחרונה אני מרגיש שהחרדות שלי התגברו האם יכול להיות שבגלל הפרפנן החרדות התגברו לי
פרפנן היא תרופה אנטיפסיכוטית עם השפעה הרגעתית. לעיתים מינון נמוך של פרפנן משמש כטיפול אנטיחרדתי. עם זאת, התרופה יכולה לגרום לאקטיזיה- אי שקט וחרדה כתוצאה מהתרופה עצמה. לכן פרפנן איננה תרופת הבחירה לבעיות חרדה. בהחלט ייתכן שזה בגלל הפרפנן. אם לקחת לאחרונה סמאפ אז זה ייתכן גם ממנו.
שלום רב , אני בחורה בשנות השלושים המוקדמות לחיי מאובחנת כחולה בתשישות כרונית כ4 שניםלערך משתדלת לאכול נכון ועוסקת קבוע בפעילות גופנית יחד עם זה סובלת מחוסר מוטיביציה וירידות במצב רוח ובזיכרון ובריכוז האם תרופות שמטפלות בסרטונין יכולות לשפר את תופעות המחלה מאחר ורופאי המשפחה לא מצאו פתרון הולם למחלה אנא תשובך , תודה רבה גל
לגל תסמונת העייפות הכרונית נחשבת למחלה גופנית אולם הטיפולים שעשויים לעזור הן תרופות נוגדות דיכאון. בהחלט כדאי לנסות טיפול עם אחת מהתרופות נוגדות הדיכאון בהפרעה זו. בהצלחה דר' גיורא הידש
שלום ד"ר הידש (וכל המעונין והיודע), כיצד מאבחנים את העייפות הכרונית: האם על סמך דיווח בלבד של המטופל או שמא על בסיס עריכת בדיקות פיזיות? תודה גילי
מאחר ויש סל רחב של תרופות האם אתה ממליץ על קבוצה מסויימת ממנה כדאי לבחור או שרוב התרופות עשויות לעזור כלומר לאו דווקא המקור תודה רבה , גל
שלום רב, עברתי ניתוח להסרת מינינגיומה מחוט השדרה, נכנסתי לניתוח על 2 רגלי ויצאתי נכה. הניתוח היה לפני3 וחצי שנים ןמיד עוד בהיותי בבי"ח הפסיכיאטור נתן לי רסיטל ומאז ועד היום אני לוקחת. מאחר ואני סובלת מכאבים נוירופטיים חזקים בכל גופי אני מחפשת תרופה שטרם ניסיתי, כיון שעברתי את כל התרופות שלכאורה מקלות על כאבים והתגובה היתה הפוכה. לאחרונה שמעתי על נורטילין שאותה טרם קיבלתי ולכן באה שאלתי. כבר לקחתי סימבלטנ,ארקוקסיה,ליריקה כו תודה רוחמה
נוירולוגים ומרדימים משתמשים במינונים נמוכים של נורטילין לטיפול בכאבים נוירופטיים. ההשפעה נוגדת דיכאון של נורטילין היא במינונים גבוהים בהרבה. לרסיטל אין השפעה נגד כאבים. לסימבלטה יש השפעה אבל לא עזר לך. שאר התרופות שציינת לא קשורות לפסיכיאטריה.
לרוחמה עניתי לך בשאלתך המקורית אתמול, תחזרי ותמצאי כל טוב דר' גיורא הידש
האם אפשר לקחת פרפנן אם רוויה ?
מותר לקחת את שניהם במקביל. (לד"ר הידש- הכוונה של אמיר היא ל- REVIA= נלטרקסון).
השיטפון נושא עימו את העוצמות של הגשם ההרגשתי הזה מתפרץ לו ועולה תופס תאוצה וכוח ללא רגשות אשמה ללא מחשבה מציף. כמה עוצמות יש בו, בשיטפון כמו לבה משתוללת בלוע הר געש ככה הוא גועש, שוצף סוחף את כל מה שבדרכו ללא הפסק ללא רחם משנה את פני הנוף, משאיר אותנו המומים. הוא חולף בסוף, השיטפון ומה שיפה בו, בטבע שאין אחר כך דיבור כזה "הייתי צריך? למה לא זרמתי יותר בעדינות באפיקו של הנחל?" אין דרך חזרה מה שהיה היה ככה זה לשיטפון יש את הפסיכולוגיה שלו ומה שמרתק אנשים או לפחות אותי בשיטפון זה יכולתו לזרום קדימה במלוא העוצמה, בלי להביט אחור על הסלעים שנעתקו ממקומם על השיחים שנתלשו הוא זורם משנה את סביבתו ונשפך לים, רוגע. חג שמח, תמי.
שלום לך , איזה יופי יופי . איזה אופטימיות עדינה . יש לך כישורים גם אופטימית , כן זו הדרך לצאת מהמבוך . דרך יותר משמעותית מטיפולים . לצאת מהמבוך דרך הטבע !!!!! ביי וחג שמח ניהול , תכתבי לי עוד דברים יפים כאלה
ניהול יקרה הלוואי שהיה לי פשוט לצאת מהשיטפון הפנימי כפי שקל לשיטפון בטבע להיות ואז לחדול. הלוואי שיכולתי לאמר שהכתיבה הזאת היא במקום הטיפולים. הלוואי, ולא כך הוא. אבל לפחות הדברים שלי מהדהדים אצלך. גם זאת לטובה. כל טוב, תמי.
שלום האם אפשר לקבל מידע על התופעה והאם ניתן לטפל בה.
ליוסי מדובר בתופעה השייכת לקבוצת הפרעות החרדה, הטיפול עשוי להיות בתרופות ובשיחות. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש שלום רב מזה כ 5 שנים אני נוטלת קלונקס 2 מ"ג ליום ובנוסף פלוטין 40 מ"ג ביום. בעצת הפסיכיאטר שלי הורדתי לפני כשבוע את המינון של הקלונקס ל 1 מ"ג ליום. כבר יומיים אני ללא קלונקס,לפי המלצתו של הרופא. אני מרגישה עייפות,סחרחורות כמעט כל היום. בזמן ניסיון לישון יש לי מן תחושת עילפון. מה עושים? מאוד אודה לתשובה.
מיה, לדעתי מיהרת לרדת במינון של הקלונקס, יכלת לעשות את זה יותר מדורג, כל שבוע רבע כדור ואפילו יותר לאט כך שהגוף יתרגל לאט, יש לך שני אפשרויות או להמשיך בהפסקה עד שהגוף יתרגל או לחזור לקחת חצי כדור או רבע כדור ,מדי פעם שיהיה לך יותר קל "להגמל" מהקלונקס ואז להפסיק.
למיה אני מצטרף לדבריו של דורון שאין שום דבר דחוף ואפשר לרדת במינון בהדרגה בהדרגה, אם את מרגישה לא טוב תמיד אפשר לעלות ולהוסיף חצי כדור וללכת עוד יותר לאט. כל טוב דר' גיורא הידש
אני משער שאני צריך טיפול מסוג כלשהו, עם עדיפות לתרופתי מסיבות טכניות ברורות. אני אפרט: בתור נער היו לי הרבה נטיות שאפשר לקרוא להן "אובדניות". בדיעבד אני מבין שמה שגרם לי להיות כזה היה בעיקר עקשנות ודבקות בקונצפט שהעולם הוא מעוות ואין טעם לנסות. אין טעם לפרט ברפטואר הצילוק העצמי הנפשי והפיסי שהנחלתי על עצמי, אבל בתמונה הגדולה אני עכשיו בן אדם יציב שאפשר להוריד ממנו את העיניים בלי הפחד שבפעם הבאה שתסתכל הוא כבר לא יהיה בחיים. עם זאת, בשנה עד שנתיים האחרונות אני מתחיל לחשוב שמדובר על משהו יותר אינהרנטי מזה. כלומר, שמשהו באמת לא בסדר אצלי. איזו מחלת נפש או חוסר איזון או אלוהים יודע מה, את הפרוגנוזות המקצועיות אני אשאיר לכם, אבל נראה שהמוח שלי מנסה לאזן את האובדנות הטינאייג'רית של פעם בכל מני תופעות שהן מעבר לשליטתי. השינה שלי נוראית ומלווה בחלומות רעים, לא סיוטים מפחידים אלא מראות מטרידים שאחרי זה גורמים לי לקום בבוקר עם תחושה נוראית. אני לא מרוצה מהחיים שלי לא משנה מה אני עושה, וזה לא בגלל שאני פדנט אלא בגלל שאני פשוט לא יכול אחרת. לא משנה כמה דברים טובים יש בגו, תמיד הדבר היחיד שקצת עקום מוציא אותי מדעתי. החל במטלה שאני צריך להגיש לאוניברסיטה ואני נופל קצת מאחורי לוח הזמנים וכלה בחלון עם תריס שבור. מעבר לאובססיביות הקלה-אך-מטרפת הזאת, הבעיה האמיתית שלי היא מצבי הרוח שלי. אני יכול לעבור יום שלם שבו אני מרגיש בסדר גמור, ואז בגלל הדבר הכי קטן [פעם הייתי קורא להם סיבות, היום זה כבר הפך ל"טריגרים"] פתאום אני נהיה מדוכא בצורה נוראית, לתקופות שיכולות להתפרס בין שעתיים לכמה חודשים [פעם אחת, בחודש כזה, איבדתי 17 קילו שעד היום לא קיבלתי חזרה, זה אולי טוב לגזרה אבל סבלתי מחולשה פיסית ומחסורים שונים במשך מעל לשנה מאז]. עם הזמן פיתחתי את היכולת לרסן את מצבי הרוח האלה, בעזרת מנטרה שנקראת "הכל בפרופורציה, ידידי", אבל עדיין, זה נורא מטריד כשפתאום מגיע חשק בלתי נשלט לבכות. אז לפעמים במקום לכבוש אותו אני מנסה לזרום איתו, אומר לעצמי שאני אבכה קצת - זה עוד לא הרג אף אחד. תמיד ברגע הזה הכל לוקח תפנית ומצב הרוח שלי נהיה סביר לחלוטין באחד. מה שמשאיר אותי נורא מתוח. עם שניים או שלושה מקרים יוצאי דופן לא בכיתי כבר מעל לשבע שנים. מעבר לזה, תמיד מנקרים לי תסריטים בירכתי המוח. שנעים בין הכי טוב להכי רע. בעיקר הכי רע. עם יש בחורה שמוצאת חן בעיני אני לא יכול שלא לחשוב איך אני מגיע אליה עם זר פרחים והיא במקרה באמצע אקט לוהט עם אחד החברים הכי טובים שלי, או יותר גרוע, מתה בתאונת דרכים. נטייה שעושה אותי לרוב מוטרד שלא לצורך, ומן הסתם גם מביאה אחריה טריגרים על טריגרים. אני לא שוקע לדכאון, אני מנסה להתייצב כמה שיותר. אבל מחשבות שליליות תמידיות וחילופי מצב רוח חסרי כל הגיון בוצרים את זה ממני. מה אני עושה עם זה?
דשא, לפי מה שאתה מתאר אתה אכן צריך טיפול ,אל תנסה לאבחן את עצמך , תן לבעל מקצוע לעשות את העבודה, לשם כך עלך לקבוע תור לרופא/ה פסיכיאטר מומחה (אפשרי גם בקופת חולים שבה אתה חבר) לשם אבחון והמשך טיפול, רצוי גם לשלב שיחות עם פסיכולוג(יש גם באוניברסיטה יעוץ פסיכולוגי) ,כיום הפסיכיאטריה המודרנית יכולה לעזור מאוד לשיפור איכות חייך במיוחד שאתה בנקודת זמן חשובה לעתידך. אז לא להזניח ופנה לעזרה באופן מיידי , חבל על סבל מיותר .
האמת היא שקשה לי להבין את כל הסובלים למיניהם שמסרבים בכל הכוח לקבל טיפול. מה יש להרהר כל כך הרבה. לך לטפל בעצמך וזהו!
לדשא כמובן שחסרים פרטים רבים כדי לאבחן ממה אתה סובל, כך אפילו לא ציינת את גילך. אבל אני מצטרף לקודמי שהדבר החשוב ביותר הוא להגיע בהקדם לאבחון (אפשר במרפאה הפסיכיאטרית של בית החולים הכללי הקרוב לאזור מגוריך) ולשקול עם המאבחן את האפשרויות הטיפולויות. בהצלחה דר' גיורא הידש
ראשית - תודה על התשובות לשאלותי הקודמות. שנית, יש לי כמה שאלות נוספות באותו הנושא: בין תופעות הלוואי מצויין "תנועות בלתי רצוניות". האם הכוונה היא לטיקים מוטוריים, בדומה לתסמינים של תסמונת טוראט? לפי מיטב הבנתי, הפרפנאן חוסם קולטנים לדופאמין (DRD1 וDRD2), ומכאן השפעתו נגד בחילות (בדומה לג'ינג'רול?), והפרקינסוניזם (שוב - כתופעת לוואי). לפי כך, התרופה אמורה למעשה למנוע טיקים (מאחר ולפחות במקרה של טוראט הטיקים הינם תוצאה של עודף דופאמין). אם כך, למה הכוונה ב"תנועות בלתי רצוניות"? תודה רבה.
עפ"י הסטטיסטיקה של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי כ-20 עד 30 אחוז מהמטופלים בתרופה זאת יסבלו מטרדיב דיסקינזיה (TD), בשלב מאוחר של הטיפול, שנובעים משינויים בגרעיני הבסיס במוח, עקב חסימה של דופמין מסוג D2. הפתרון המועדף- שימוש בתרופות מהדור השני כמו ריספרדל, גאודון וזיפרקסה שאיתם הסיכון לכך נמוך יותר. פרפנן איננה יעילה לטיפול בטיקים מסוג טוראט אבל ההלידול כן ואף אושר למטרה זאת ע"י ה-FDA בארה"ב. שימוש בתרופות אנטיכולינרגיות, כגון ארטן או דקינט, שניתנות לטיפול בתסמינים של הפרקינסוניזם, בזמן טיפול בפרפנן, מגדילים את הסיכון לטרדיב דיסקינזיה. נשים וקשישים נמצאים בסיכון מוגבר. למידע נוסף- http://www.emedicine.com/neuro/topic362.htm
האם גם הסמאט גורם למטרדיב דיסקינזיה באחוזים כה גבוהים כמו הפרפנן
שלום רב, ברצוני לדעת איך כדאי ליטול 200 מ"ג איקסל? פעמיים ביום או לחלק? תודה וחג שמח.
100 מ"ג בבוקר ו-100 מ"ג בערב, בהפרש של 12 שעות.
תודה לדור הידש
תודה רבה שענית לי במהירות על הבעיה ואני מתנצלת על הסיפור הארוך חח אבל פשוט אי אפשר לקצר. מכיוון שאמא שלי לא רצתה ללכת עם אבא שלי לגהה, אח שלי אחרי המון שיכנועים הלך איתה ועכשיו היא נמצאת שם באישפוז כבר מתחילת פסח. אבל יש עוד בעיה (מרכזית), אח שלי מבקר אותה (אני לא מדברת איתה ולכן גם לא מבקרת אותה והאחים שלי קטנים מדי בשביל להיכנס למקום כזה, אבל ההורים שלה והאחים מבקרים אותה למרות שהיא מגרשת אותם) אח שלי אומר שאין שם השגחה על המטופלים והוא כבר ראה כמה מקרים לא נעימים ואפילו דוד שלי ראה שאחת המשוגעות שם הסתובבה עירומה לגמרי ולאף אחד לא היה אכפת. אין השגחה גם על הרצונות של המטופלים שמה ואני יכולה להבין שזה קשה אבל צריך איכשהו לארגן מס' גדול יותר של אחים ואחיות שיוכלו להתמודד עם כל המשוגעים שם.זה נורא מסוכן שאין השגחה ומי כמוך מבין. אני לא יודעת אם יש לך איזשהי דרך ליצור איתם קשר ולעשות משהו בנידון, כי זה עיניין מאוד חשוב, אבל תודה בכל מקרה ואני מודה לך על כל העזרה =) סיון
שלום יתכן ובחגים יש פחות אנשי צוות . גהה הוא בית חולים מוסמך ומקצועי . אבל אני מתפלא שאת מתארת שם את האנשים - " כמשוגעים " , זה מדהים אותי לקרוא שכך את מתייחסת למטופלים . הם לא " משוגעים " הם חולים מעורערים נפשית . להגיד משוגע זה מתאים לתקופה לפני מאתיים שנה . ביי
לסיון אני מצטרף להערתו של "ניהול" בכל אופן אין הרבה מה לעשות, מספר אנשי הצוות נקבע על ידי תקנים של משרד הבריאות, כך שאני בטוח שבית החולים עומד בדיוק בתקנים לא מחסיר וגם לא מוסיף כאשר "המחלקה קשה", לצערי בדרך כלל זה המצב. כל טוב דר' גיורא הידש
אני מבין שיש דיכאון שהוא מחלה (בעיה כימית במוח) ויש דיכאון שנובע מסיבות חיצוניות של היום-יום... או סיבות אישיותיות... בשורה תחתונה שניהם מביאים לדיכאון ושניהם מביאים למצב כימי דומה... האם זה נכון גם במקרה של הדיכאון הנוירוטי לקחת תרופות נוגדות דיכאון?
הדיכאון שלי הוא נוירוטי ואני מקבל נוגדי דיכאון , וזה מקל. ההבדל העיקרי הוא שדיכאון קליני קשה יותר לשקם ע"י שיחות. גם בדיכאון נוירוטי בד"כ הסרוטונין והנור~אדרנלין נמוכים. אלה הם החומרים אשר גורמים לדיכאון. נוגדי דיכאון עוזרים גם לדיכאון נוירוטי.
רז, כיום זה לא משנה אם זה דיכאון תגובתי או אחר ונהוג לקחת כדורים בכל מקרה של דיכאון שפוגע באיכות החיים ואף מסכן אותם.כמובן שהטיפול הכי טוב הוא שילוב של טיפול פסיכולוגי וכדורים ביחד.
בדיסתמיה (דיכאון נוירוטי) התרופות באמת פחות יעילות. לפעמים יש צורך במינונים גבוהים של התרופות. הטיפול העיקרי הוא פסיכולוגי. יש שכיחות גבוהה של הפרעות באישיות יחד עם דיסתמיה. דיכאון מאז'ורי הוא דיכאון משמעותי שנחשב למחלה פסיכיאטרית. מכיוון שמדובר במחלה ביולוגית אז גם הטיפול הביולוגי-תרופתי יותר מתאים מהטיפול הפסיכולוגי. גם דיכאון מאז'ורי יכול להיות עקב טריגרים שונים.
שלום לכולם, אז כיצד מבדילים ביניהם? האם דיסתימיה היא דכאון תגובתי? האם אין היא "דכאון משמעותי" כדבריך? כמ זמן אורך כל אחד מהם? האם לא יתכן שילוב בין השניים? - תחילה התפרצות של דכאון מאז'ורי ואז דיסתימיה, או להיפך? תודה חיה
מבחינה סטטיסטית, הטיפול היעיל ביותר בדיכאון הוא טיפול קוגניטיבי- התנהגותי בשילוב עם טיפול תרופתי. אני אישית לא מסכימה עם קודמי שעשו אבחנה בין דיכאון דיסטימי לדיכאון מאז'ורי מבחינת יעילות הטיפול הפסיכולוגי. כסובלת ממחלה של מניה- דפרסיה הייתי לא אחת במצבים דיכאוניים לא פשוטים (מאז'וריים? לא יודעת, אבל לא דיסטימיה). הטיפול הפסיכולוגי היה אחד הדברים שיותר עזר לי במשך השנים, גם ביציאה מהדיכאונות וגם במצבים של בין לבין. טיפול הוא קשר, ובדיכאון הקשר חשוב שבעתיים, במיוחד שזה מצב של סבל כל כך גדול שמביא גם לניתוק מאנשים אחרים ולבדידות רבה. בנוסף, הטיפול יכול לספק כלים להבנות המחלה, להבנת הסימפטומים, ואיני חושבת שטיפול פסיכיאטרי בלבד היה מספיק לי. שנהיה כולנו בריאים ושמחים, תמי.
שלום רב הנני סובל ממחלות נפש שאנני יודע את משמעותם. 1.PSYCHITRIC DISORDER. 2.HYPERLIPIDEMIA UNSPECIFIED. 3. STRESSER WAR 4.בברכה. אני מודה לאדוני על תשומת הלב.
שלום, הראשון בתרגום הוא - הפרעה פסיכיאטרית, ללא פירוט השני הוא עליה בשומנים בדם, כנראה שיהיה צורך בהמשך בירור אצל רופא המשפחה. השלישי הוא מתחים הקשורים למלחמה. נראה שהאבחנות הנ"ל ניתנו על ידי רופאים כלליים ולא פסיכיאטרים, לאבחון מדוייק יותר יש מקום להגיע לפסיכיאטר שבת שלום, דר' גיורא הידש
אחרי טיפול שנמשך שמונה חודשים הודיעה לי המטפלת שלדעתה אני לא מתאים לטיפול דינמי ולכן אין טעם בהמשך הפגישות. לדבריה הטיפול גורם לי לחרדות ולפרנויה. מדובר בטיפול פרטי ששילמתי עליו כסף רב. האם מותר לה להפסיק את הטיפול באופן חד צדדי אחרי שמונה חודשים בטענה של אי התאמה לשיטת הטיפול?
אבי שלום אלוואי והרבה מטפלים אחרים היו ישרים והגונים כמו אותה מטפלת. לא כולם מתאימים לטיפול דינמי או לכל סוג טיפול אחר. בגלל זה יש כל כך הרבה גישות טיפוליות. חלק מאיתנו יפיקו תועלת רבה מטיפול דינמי בזמן שלאחרים הוא יכול רק להזיק. טיפול דינמי המתמקד ב"חפירה" יסודית בעבר שלנו, בהתמודדות עם פחדים חרדות וחוויות מהעבר יכול לעורר את אותם הפחדים והחרדות מחדש ולגרום להצפה. כאשר הטיפול מעורר יותר מדיי חרדות ותחושות במידה קיצונית הוא מזיק ולא עוזר. ורק גורם לסבל רב יותר שלא לצורך. לצערי יש הרבה מאוד מטפלים פרטיים שגם כאשר הם מרגישים שהטיפול לא יוביל לשום מקום חיובי עם מטופל מסוים הם ממשיכים לטפל בו בכל זאת ולא מפסיקים את הטיפול. אני יקצין את זה טיפה ויגיד שיש מטפלים שרואים בטיפולים הללו "כסף קל". הטיפול לא יגיע רחוק והם לא ממש צריכים להתעמץ והמטופל ימשיך להגיע ולשלם. מבחינה רגשית קשה לשמוע את מה שהמטפלת שלך אמרה, זה נתפס בצורה מסוימת כמו דחייה. אבל אני מאמינה שהיא עשתה את זה לטובתך. למה שלא תשאל אותה איזה סוג טיפול היא חושבת שכן יכול לעזור לך ואם יש מטפל מסוים שהיא חושבת שיכול לעזור לך. שיהיה בהצלחה שלך פרוזי
אבי היקר אכן זו חוויה לא קלה של דחייה ותחושה לא נעימה. השאלה בעיני היא איך אתה הרגשת עם הטיפול ועם המטפלת הזאת לפני שהיא אמרה לך מה שאמרה. האם חשת שהטיפול עוזר לך? האם חשת נוח עם המטפלת הזאת? עם גישתה הטיפולית? אני חושבת שאלה השאלות שכדאי לך לבדוק עם עצמך. אם אתה מרגיש שההחלטה של המטפלת שגוייה, אתה יכול לנסות לשכנע אותה שהיא טועה. גם פסיכולוגים הם בני אדם אתה יודע, וגם הם (אנחנו) יכולים לטעות. יש משהו בדברים של פרוזק, שמטפל שחש שאינו עוזר למטופל צריך להעלות את זה בפגישות הטיפוליות ולבחון אם הטיפול מועיל. אולי היא מרגישה שהיא אישית לא מצליחה לעזור לך. לא בטוח שטיפול דינאמי ככלל לא מתאים לך. אולי רק היא? שאלות למחשבה ולבדיקה עם עצמך ואיתה. בהצלחה, תמי.
לאבי תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, רק חבל שהמטפלת לא שיתפה אותך בהחלטתה ולא עזרה לך עם הפרידה ממנה, אחרי שמונה חודשים ישנם דרכים "יותר מכובדות" לסיים טיפול ובטח שאין מקום לפגוע בך. כל טוב דר' גיורא הידש
בעיקבות הOCD והדאגה המתמדת לניקיון, כל אירוח בבית(אפילו שזה בית-הוריי)הופך להיות כמו 'סיוט' עבורי, ובמקום להינות מהאורחים אני חשבת רק 'שהשטיח לא יתלכלך' וכו',במיוחד עם באים גם ילדים קטנים; ואני רבה עם משפחתי על-כך; אינני עושה זאת מרוע -זה באמת מטריד אותי מאוד (והם לא מבינים אותי),האם זה אומר שאני 'רעה' מטבעי?או לא אובהת אנשים? אני 'נלחמת בעצמי' רוב הזמן בין הרצון להיפטר מבעיית הOCD ובין הדאגה שלי מה'לכלוך' שיהיה מהאורחים,ומכך שלא תמיד שומרים על הילדים שלא ילכלכו ולא יאכלו בסלון וכו'. מה עושים? אני מיואשת מכך,אבל מסתירה זאת ממשפחתי-כדי שלא ינצלו זאת לטובתם.
ואני מתביישת לשאול,אך זה מטריד אותי רבות,אם התנהגותי בפורום מעידה על זה שאני 'נודניקית' שנדחפת לשיחות(אולי) או של אחת שכופה את עצמה על אחרים,או -גרוע מכך- על אחת שלא בא כ"כ לשתפה בשיחות(לא מקובלת) אך כיוון שהיא שואלת כל הזמן אז עונים לה (כי לא נעים לא לענות ולא להתייחס). אני יודעת שזה נשמע נורא,אבל ככה אני מרגישה גם בחיים והפחד שלי הוא שככה אני גם בפורום,ולא כותבים לי זאת כי לא נעים. יכול להיות שזה רק 'בראש שלי' אבל זו הרגשה נוראית להרגיש מישהי 'לא חשובה' שלא אוהבים אותה ושאולי לאף-אחד לא איכפת ממנה,ואולי מרחמים עליה,ולכן משתפים אותה בשיחות. יש אמת בדבריי או שאני מדמיינת זאת?בבקשה תענו לי בכנות.
אני מודה לכולכם מאוד על תשובותיכם,אינכם יודעים עד כמה זה 'מחמם לי את הלב' שיש לי עם מי לדבר (חוץ מהפסיכולוג והפסיכיאטר-שלא תמיד זמינים),ועוד עם קבוצה של אנשים שמבינה מה עובר עלי ואולי(איני יודעת)חלקכם עברתם או עוברים מה שאני עוברת. כבר זמן רב אני רציתי לשאול אתכם-אם נמאסתי עליכם וכו' וחששתי-שלא 'אראה רע' בעיניכם. העובדה שאינכם 'שופטים' אותי עוזרת לי מאוד. ראיתי את תשובותיכם רק היום,ורק עצם ההתייחסות לשאלתי כבר גורמת לי להרגיש טוב.בנוסף קיבלתי ממכם הרבה עיצות מעניינות ואתרים מעניינים (כמו הכתבה,הפורום). אני מתנצלת שאיני מתייחסת לכל אחד שהשיב בנפרד(למרות שבהתחלה רציתי לעשות זאת),פשוט זה בלתי אפשרי. דרך-אגב משפחתי יודעת על 'מחלתי'(ה-OCD )אבל משום מה {למרות שהם אנשים מלומדים}הם לא מוכנים לקרוא חומר שאני מביאה להם על ההפרעה או לראות תוכניות על-כך(במיוחד אחי-שבד"כ הכי הרבה יורד עליי על-כך).למרות שבביקור הביתי שערך הפסיכולוג אצלי הם השתתפו ברצון,אבל יותר נהנו להבין ממנו את הקטע של 'לא לוותר לי' במקום להבין מה עובר עליי. הביקור אתמול בסוף היה טוב מהמצופה,ו'השטיח לא התלכלך' כי לא אכלו בסלון,וראיתי שאני קצת מתגמשת ומוותרת-ואפילו מרשה להיכנס לחדרי עם נעליים,אז אולי לא הכי נקי,ומבולגן(מהילדים),אבל אני מרוויחה חברים (המבוגרים)וקירבה לילדים החמודים. {שמשפחתית קרובים אליי-וכדי לא לחשוף את זהותי אתי רוצה לפרט}. דרך-אגב,כבר מזמן רציתי לשנות את הכינוי 'מישהי' אך עדיין לא מצאתי למה,ואשמח לקבל הצעות ממכם. ד"ר הידש חשוב לי לקרוא גם את דעתך בנושא זה,על-אף התשובות הנהדרות ו'מחממות-הלב' שקיבלתי כאן,אז בבקשה 'אל תפסח עליי'. תודה לכולכם, וחג-שמח
כתבתי קודם כרבע שעה הודעה ופתאום היא נמחקה ונעלמה,דבר מעצבן מאוד,נכון?... שקורה לי הרבה לאחרונה. אז אנסה לשחזר שוב את הודעתי (שאולי בטעות כן נשלחה). האם לדעתכם אני אובססיבית בכל מה שקשור לגלישה בפורומים,לפי דברי אחי (שבמקרה פעם 'קפץ' לו הפורום שגלשתי בו וראה מה שכתבתי על ה'לחץ מהאירוח בחג'),ומאז בכל פעם שאני גולשת (שזה לצערי-הרב,אצלו בחדר) אם הוא רואה שזה פורום הוא מיד 'יורד עליי' שאני אובססיבית ושכל עיניין הפורומים הפך לאובססיה אצלי, ואומר זאת גם להוריי,ומסרב לקלוט שהפורומים האילו(פסכיאטריה,פסיכולוגיה וכו') עבורי זה הרבה יותר משאלות ותשובות,ושאפילו עצם הגבה על סוגיות שאחרים מעלים והשתתפות בדיונים או העלאת סוגיות שמעניינות אותי-תורמת לי מאוד. וזה שאני נכנסת מספר פעמים ביום(כמובן - אם יש לי זמן ואם המחשב פנוי)זו אינה אובססיה. מעניינת אותי דעתכם ובוודאי שדעתך(ד"ר הידש) על כך. האם בנושא זה אני אובססיבית? ומה עושים כשאין פרטיות אפילו בגלישה במחשב?
היי מישהי קודם כל את ממש אבל ממש לא רעה!!! יש לך בעיה והבעיה הזאת היא שגורמת לך להגיב בצורה כזאת. הצורך להסתיר את הבעיה מהמשפחה גורם לבעיה להיות הרבה יותר רצינית וקשה להתמודדות. לפעמים צריך להגיד ולהסביר שזה מפריע או לבקש שישתדלו לעזור לך ויתנו תסומת לב רבה יותר לנושא הניקיון. במצב כיום את סובלת גם מהפחד מהליכלוך וגם מהניסיון להסתיר את הבעיה. מן הצד השני המשפחה סובלת משום שהם לא ממש יודעים או מבינים מה קורה אבל מרגישים שיש משהו. בן אדם שיש לו בעיות שמיעה למשל יכול להסתיר את זה מהסביבה שלו ולהיות כל הזמן במתח בנסיון לשמוע מה שמדברים איתו ובאותו זמן לדאוג שחס וחלילה לא יהיה מצב שהוא פיספס משהו, לא שמע נכון, או לא הגיב נכון. המתח והחרדה שלו עוברים לסביבה ומשפיעים עלייה. התגובות שלו גורמות לסביבה לחוש אי נוחות ובכללי הסביבה פשוט לא מבינה מה הבעיה שלו ולא יודעת להגיב בהתאם. אבל אם אותו אדם ישתף את הסביבה שלו בבעיה ויבקש את העזרה שלהם הם ידעו יותר טוב איך להגיב ולהיות איתו בקשר וכך גם הוא וגם הם יהיו הרבה יותר רגועים בתוך הסיטואציה. בהצלחה פרוזי
למישהי, קודם כל את שואלת אם את מפריעה? אז אני מניחה שאת רוצה תשובה כנה. מה שלי באופן אישי צורם הוא הכינוי "מישהי" לדעתי זה מעיד על מה שאת חושבת על עצמך, כמו שכתבת שאת "סתם מישהי". אולי זו הקלישאה הכי שחוקה שיש, אבל בואי נתחיל בהחלפת כינוי , משהו עם יותר משמעות וזהות? ברור שאינך מפריעה ואינך מטרידה ולאט לאט כשרמת החרדה שלך תרד את גם תפסיקי לחשוב כך אני מקווה :-) והנה משהו שבדיוק קראתי http://zone.walla.co.il/?w=/2702/892894 דנה
את לא רעה :-) אני גם סובלת מאו סי די וזה קשה רק שתדעי שיש פורום מדהים לאו סי די בתפוזhttp://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=15 תרגישי טוב
למשהי יתכן שחשוב לך מאוד שיכירו בך ובתכונותיך המיוחדות ויקבלו אותך כפי שאת, כך שאני לא מבקר אותך ומקבל אותך למרות שזה עלול להיות לא קל אם יהיו שאלות רבות, בינתיים זה לא המצב. חשוב לך שאנשים יקבלו אותך וגם משפחתך אבל חשוב יותר שאת תקבלי את עצמך עם החרדות שישנן ועם הקשיים. כך שתוכלי מכאן להתקדם וללכת קדימה. כל טוב דר' גיורא הידש
היי ד"ר הידש וכולם אני לוקח וונלה 3 חודשים 5 שבועות אחרונים 300 מ"ג בשבוע האחרון +כדור אדרונקס 4 מ"ג לטיפול בדיכאון לפעמים לוקח כדור שינה גם בד"כ זודורם. עד לפני כמה חודשים הייתה לי בעייה של עניין מוגבר מאוד בנשים, אובססיביות לסקס, פנטזיות לא מוגשמות וצער גדול מכך, בימים האחרונים אני לא מבין איך הכל התהפך! אני מרגיש יותר ויותר חוסר עניין בבנות ובסקס, כלומר ירדה לי דרסטית השאיפה לאהבה, לשכב עם נשים וכו', מה גם שהיה לי סקס מזדמן לפני כמה ימים ונהנתי אך לא כתמול שלשום,( יחד עם זאת ירד לי הדיכאון העמוק גם.) האם זה מהוונלה או מהאדרונקס? האם תופעה זו עוברת לפעמים לאחר תקופת הסתגלות וא"כ כמה זמן זה לוקח בד"כ?
לבדס הוונלה עלולה לפגוע ברצון למין ולעתים הגוף מתרגל לתרופה והבעיה חולפת. אחרי סיום הטיפול הרצון למין חוזר לקדמותו. לצערי לכל תרופה יש גם תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש
אמא שלי הייתה מאושפזת בעברה הרחוק. כיום היא לא מקבלת שום סוג של טיפול תרופתי.( היא מסרבת) ניסיתי לפעל כדי שתקבל טיפול וזה לא עבד. ניסיתי גם לדרוש בדיקה כפויה /אשפוז. כל גורם העביר לשני. המשטרה לבית חולים לבריאות נפש הם לפסיכיאטר המחוזי, הפסיכיאטר למד"א, מד"א לפסיכיאטר המחוזי שוב ולמרפאה לבריאות נפש . הטענה היא שהיא גבולית לבדיקה/אשפוז כפוי. היא עושה דברים שפוגעים בי.גם כשהיא לא פסיכוטית, היא איבדה את היכולת להבחין בין טוב לרע.היא לא פוגעת שאנשים ברחוב אלא רק בבני הבית. לפני מס' ימים היא החלה איתי מריבה ותוך כדי החלה להביא עצמה לסיפוק, במטרה מכוונת להביך אותי ולסיים את הוויכוח. הבטחתי לעצמי בעבר ,שבפעם הבאה שתעשה דבר דומה אגש להתלונן במשטרה. כך לפחות יהיה תיעוד למעשיה והדבר יקל על אשפוז כפוי .יש עלי לחץ שלא להתלונן נגדה במשטרה. קודם האם המעשה שלה נחשב אלימות והאם אפשר להתלונן עליו? מה עוד ניתן לעשות כדי לצאת מהמעגל הזה??? המצב הזה נמשך כשנה ואני מרגישה פגועה מההתנהגות שלה וחסרת אונים.
שלום, בעיה קשה ואכן הדברים הם גבוליים. אם היא עושה דברים כאלו לא במצב פסיכוטי אז אני מאוד מתפלא אבל גם אז אין מקום לאשפוז כפוי. לפני מספר ימים היה מקרה שבו הבן איים על אמו והאב סירב להגיש תלונה במשטרה והמשטרה עזבה, אחר כך הבן היכה את אמו בראשה, איני זוכר אם היא נפצעה קשה מאד או נפטרה חס וחלילה. כך שחייבים לעתים להיות מאוד מדוייקים ולא לוותר. אבל כל מקרה לגופו. בינתיים מה שאת יכולה לעשות הוא לכתוב את הדברים ולשלוח לפסיכיאטר המחוזי כדי שהם "יהיו בתיק" והוא יראה גם את מה שקרה עכשיו אם יהיה אירוע נוסף בעתיד. כל טוב דר' גיורא הידש
לד"ר הידש שלום רב, האם אדם שמוגדר כאלכוהוליסט אשר סובל מדיכאונות, נוטל תרופות שונות נגד דכאון ואושפז בבתי חולים לחולי נפש קל יותר למניפולציות ? מה ניתן להגיד על מצבו הריגושי ?
לרחל בודאי שאין סיבה כללית, אבל אולי תשאלי את כל השאלה ואז אוכל לעזור יותר. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום באלון שמצורף לסימבלתה רשום בקטגוריה של תגובות בין תרופתיות לא לקחת תרופות הרגעה או משהו כזה .. האם אפשר לקחת קלונקס בשילוב עם סימבלתה ? תודה
אפשר, מותר ומקובל לקחת את שניהם במקביל.
תודה לדור הידש
שלום דר' הידש:) רציתי לשאול האם ניקוטין יכול לגרום לעלייה בחרדות? קראתי שהוא "מעורר" את מערכת העצבים המרכזית... (בכל מקרה משתדלת להיגמל,אבל מעניין אם אכן יש לניקוטין השפעה:) תודה קארין.
שלום קארין עישון במינון נמוך עשוי להרגיע, במינון גבוה הוא מעלה חרדות. כל טוב דר' גיורא הידש
.
איזה כדור בדרך כלל יותר טוב למחשבות שמתרוצצות ברוש רסיטל או פרוזק וביזה מינונים
מחשבות טורדניות נחשב לחרדה. פרוזק לא מיועד לחרדה. רסיטל כן. עדיף על הרסיטל~ ציפראלקס , יותר חזק ופחות תופעות לוואי. אבל זה לא בסל התרופות. מינון של פרוזק 20-80מ"ג. רסיטל 20-80מ"ג. ציפראלקס 10-20מ"ג. למחשבות טורדניות מומלצים המינונים הגבוהים.
שאלתי אותך לגבי מחשבות טורדניות האם אפשר לטפל בשיחות עניתה לי שכן בשיחות קוגנטיביות האם אוסי די ומחשבות טורדניות זה אותו דבר והאים לא עוזרות השיחות כדאי לקחת פרוזק או שהייתה ממליץ על תרופה אחרת
OCD ומחשבות טורדניות זה לא בדיור אותו הדבר. מחשבות טורדניות זה חלק מOCD. אבל בנוסף יש טקסים וחרדות. פרוזק לא מיועדת לחרדה כמו מחשבות טורדניות. תרופות לחרדה: אפקסור , פווקסיל , לוסטרל , ציפראלקס. כדאי שפסיכיאטר יתאים לך בדיוק אתהתרופה המתאימה לך.
שלום לך ראשית בד"כ אם שיחות לא מועילות אז הרופאים ממליצים על טיפול תרופתי. יש תרופות יעילות לטיפול בהפרעות אלה . ניתן גם לשלב תרופות ושיחות . לגבי השאלה של - או . סי . די , אז הכוונה למחשבות מעגליות טורדניות . בלועזית- COMPLUCIVE OBSSESIVE DESORDERS בינתיים ביי גיל- משתתף בפורוס
לאורנה תודה למשיבים ואני מצטרף לדיברהם הטיפול השלם הוא שיחות + תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש שלום, רציתי לדעת אם ידוע לך על חומצות אמינו: tyrosine, l-phenylalalanine + kava שלפי מחקר עוזרות נגד חרדה בהעלעת הדופמין ועושה משהו לניורוטרנסמיטורים במוח. מה דעתך לגבי זה? האם מומלץ לקחת? והאם אפשר לקחת את זה כשאני נוטלת פריזמה וקלונקס?? תודה לך
לדורה איני מכיר את המחקרים שאת מדברת עליהם ולצערי איני יודע את התשובה לשאלתך. כל טוב דר' גיורא הידש
אני רואה הרבה בחורות בהריון למשל שמקבלות אותו תרופה כמו לאנשים צעירים יותר שבמצב בחיים שונה מאשר הבן אדם השני.. לא רק בחורות בהריון אני מדבר בכללי .. אין איזה תרופה שיותר טוב לצעירים ליטול? כי אולי יש תרופות טובות בישביל זה..כי כשאני רואה אנשים אחרים בני 40 50 נשים בהריון עם אותו תרופה כמו שלי זה כאפה כזאת...כאילו מה..זה בישבילם או בישבילי? או האם יש משהו יותר טוב בישבילי..? אני נוטל סיפרלקס שאני חש בו טוב...אך יכול להיות יותר טוב.. כשהייתי נוטל סרוקסט הייתי יותר היפרקטיבי גם..יותר שמח..מאשר הסיפרלקס..שפחות נותן ביטחון.. האם יש משהו בנידון לעשות או לשפר? תודה ד"ר
לג'קי לא בדיוק הבנתי את שאלתך הראשונה אבל גם אנשים צעירים ומבוגרים נוטלים את אותן התרופות נגד לחץ דם ואותה האנטיביוטיקה. בכל אופן אצל זקנים עלולים להיות בעיות עם תרופות ולעתים אצלם צריך להוריד במינון. מבין התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה צריך להתאים לכל אחד את התרופה בשבילו, תרופה עם מעט תופעות לוואי והשפעה טובה מקסימלית. כך שתתייעץ עם הרופא המכיר אותך מי מהתרופות מתאימה לך ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום וחג שמח. אני נוטל רסיטל כחודש בינתיים ללא השפעה מורגשת.המטפל החליט בשיחה טלפונית עימי להעלות את המינון ל-30 מ"ג (כדור וחצי ביום). א.האם העלאה לכדור וחצי עשוייה לתת לי הרגשה של השפעה מה שלא נתן כדור אחד לאחר חודש? ב.אולי נשמע טיפשי אבל איך מבקשים בקופ"ח מירשם ל-45 כדורים בחודש (שזה הכמות הנדרשת למינון כדור וחצי) כאשר באריזת רסיטל יש 28 כדורים?האם בבית המרקחת יכולים לתת אריזות חלקיות כלומר קופסא+17 כדורים? אשמח לתשובות...
למתן מקובל לעלות את המינון למרות שהגישה שלי היא לחכות ולתת עוד זמן לכדור אחד להשפיע. ברוב בתי המרקחת לא מחלקים קופסאות והמספר של 28 בעייתי. מה שאפשר לעשות הוא לקבל 56 כדורים ואחרי מספר חודשים כאשר יש מספיק עודף אז לא לקנות עוד. תמיד טוב שיש גם קצת רזרבה. כל טוב דר' גיורא הידש
חברה שלי אושפזה לאחר שהיתה במצב פסיכוטי,(הזיות מחשבות רדיפה וכו') יכול להיות שכתוצאה מסם ששמו לה במשקה. בכל אופן הסימנים האלה באו בפתאומיות וביום אחד. כעת היא עומדת בפני שחרור ומצבה השתפר במהירות. שאלתי היא: 1.האם זה נכון שאם מצב פסיכוטי מגיע בפתאומיות גדולים הסיכויים שיחלוף מהר? 2.האם במצבים כאלה גדולים הסיכויים לאשפוזים חוזרים,או שמא יש סיבה טובה להיות אופטימים שהענין מאחורינו?
שלום לך , להיות אופטימי זה תמיד טוב ולכן כדאי להיות אופטימי . בקשר להתקף שבא מהר , האם זה אומר שגם יחלוף מהר , אני לא יודע !! . החלמה ושיקום הנו תהליך ארוך המחייב כוחות נפשיים ועזרה סביבתית תומכת. לכן אם חברתך היו לה כוחות לצאת מהמצב מהר וייש תמיכה והבנה סביבתית לבעיה שלה אז סביר להניח שהשיקום יהייה מהר , אבל אתה יודע לא מדובר בנוסחת פלא מתמטית . בכל מקרה שיהייה בהצלחה . ביי ניהול משתתף בפורום
תשובות: 1. כן 2. לא, כן (עפ"י הסדר)
שלום, מקובל להניח שהתקפים חריפים ומהירים הם "קלים" יותר וחולפים מהר והסיכון שיחזרו קטנים יותר. כמובן שאם יש גורם חיצוני (הסם) והאישיות שלה יציבה ואין תורשה גם זה מדבר לטובתה. כך שאפשר להיות אופטימיים. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב ד"ר הידש. אני נוטלת סרוקסט 40 מ"ג וגאודון-140 מ"ג כבר כמה חודשים. אני ללא חשק מיני מאז נטילת התרופות ולאחרונה הכרתי חבר וזה נורא מפריע לי שאנחנו לא יכולים לקיים יחסי מין כי אני לא נהנית.אני מאד משתדלת אבל פשוט זה לא עובד.מה שרציתי לשאול זה מאיזו תרופה אין לי חשק מיני?האם זה הסרוקסט או הגאודון?מה עושים במקרה כזה,אני מאד רוצה לשכב איתו אבל אי אפשר ככה וזה נורא מטריד אותי. תודה מראש עדי
שתי התרופות שציינת עשויות להפריע לשלבים השונים של הפעילות המינית. אם יש לך בעיה בעוררות, כך זה נראה לפחות, ניתן להשתמש במשחה מיוחדת, שיכולה לעזור לך להגיע לרטיבות ואז תוכלי לשכב איתו. אפשר לקנות בחנויות סקס או בבית מרקחת ללא מרשם.
היי עדי שתיי התרופות שציינת משפיעות במידה רבה על החשק המיני. יש כמה דרכים לשפר את המצב אבל לצערי אף אחת מהן לא מושלמת. מבחינה פיסית יש משחות וג'לים למינייהם שמטרתם לעזור להתגבר על בעיות של יובש, הבעיה איתם היא שכשמשתמשים בהם הרבה יכול להיות מצב של שיפשופים וסריטות במהלך מגע מיני ביוחד בגלל שבצורה מסוימת הם מקטינים את התחושתיות בעזור ויש צורך בגירויים חזקים יותר. הרבה פעמים מה שממש יכול לעזור לבעיות בחשק המיני הוא הדבר הזה שאנחנו הבנות גם כך כל כך אוהבות, "משחק מקדים". דברי עם החבר, תסבירי לו שאת מאוד רוצה אבל קשה לך. יחסי מין הם לא רק חדירה, הם הרבה מעבר לזה. הכי חשוב זה להיות סבלניים ולא להתייאש, גם אם לא הולך בהתחלה צריך להמשיך לנסות ולבדוק מה עושה לך טוב ומה לא. המטרה היא לא יחסי מין. המטרה היא שיהיה לך טוב בזמן מגע מיני, וכדיי להגשים את זה אתם צריכים לעבוד בשיתיף פעולה. בהצלחה פרוזי
לעדי תודה למשיבים, החשוד הראשון הוא הסרוקסט לכן הייתי מתייעץ עם הרופא המטפל האם אפשר להוריד במינון? כל טוב דר' גיורא הידש
............................................
למה אצלך ירדה?
שלום, בהמשך להודעתי הקודמת: אני לוקחת רדוקטיל לצורך הורדה במשקל (ולא יורדת) וסובלת מחרדות ודכאון. עד לפגישתי עם פסיכיאטר כדי להחליף את הרדוקטיל לכדור נוגד חרדות ודכאון - האם אני יכולה לקחת במקביל לו את התוסף "נירוונה" של ד"ר פישר למצבי לחץ? תודה אנה
הנושא של רדוקטיל שנוי במחלוקת. יש פסיכיאטרים שנותנים את הרדוקטיל יחד עם נוגדי דיכאון וחרדה. כלומר את לא בהכרח חייבת להפסיק עם הרדוקטיל בשביל להתחיל טיפול נוגד דיכאון. רצוי שתמצאי מטפל שזמין עבורך ומסוגל לענות על שאלות אלה ונוספות כי כל מקרה לגופו. המוצר נירוונה שהזכרת לא מוכר לי.
שלום רב אני פגועה בחוט השידרה כתוצאה מנתוח להוצאת מנינגיומה. הניתוח בוצע לפני כ3 וחצי שנים. הכאבים הם כאבים מוירופטיים קשים + הליכה ספסטית קשה. מאז הניתוח אני מקבלת 40 מ:ג רסיטל מדי יום. כעת שמעתי כי קיימת תרופה בשם נורטילין. שאלתי: האם כדי לנסות תרופה זו? האם אפשר לקחת אותה יחד עם רסיטל? או יש להפסיק את הרסיטל ונסות רק את הרטילין. יצויין כי גופי דוחה את רוב התרופות שניסיתי. חג שמח
לאיזה מטרה את לוקחת רסיטל?, לאיזה מטרה את רוצה לקחת נורטילין? אין סתירה ביניהם. ניתן לקחת את שניהם במקביל.
שלום רב, עברתי ניתוח להסרת מינינגיומה מחוט השדרה, נכנסתי לניתוח על 2 רגלי ויצאתי נכה. הניתוח היה לפני3 וחצי שנים ןמיד עוד בהיותי בבי"ח הפסיכיאטור נתן חי רסיטל ומאז ועד היום אני לוקחת. מאחר ואני סובלת מכאבים נוירופטיים חזקים בכל גופי אני מחפשת תרופה שטרם ניסיתי, כיון שעברתי את כל התרופות שלכאורה מקלות על כאבים והתגובה היתה הפוכה. לאחרונה שמעתי על נורטילין שאותה טרם קיבלתי ולכן באה שאלתי. אודה לך על תשובתך.
שלום : רציתי לדעת האם אפשר לקחת את התרופה פרפנן יחד עם רוויה כי הרופא שלי נתן לי לקחת סמאט אבל אני לבסוף העדפתי את הפרפנן
לאמיר- אם נתן לך סמאפ, אתה לא רשאי להחליף לפרפנן על דעת עצמך. אתה חייב לחזור לאותו פסיכיאטר ולהסביר לו מדוע הסמאפ לא מתאים לך, לדעתך. אולי יחליף לך לתרופה אחרת שיותר תתאים לך. הרוויה ניתן כטיפול לגמילה מאלכוהול או מהירואין. זה לא ממש טיפול נפוץ בבעיות פסיכיאטריות. אבל אין סתירה בין השניים.
לאמיר אין לי מושג מה זה רוויה? כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב! הפסיכיאטר נתן לי הפניה לאישפוז ,והיתקשרתי אליו ואמרתי לו שהייתי מאושפז האים בלי העברת כרטיס של הקופה במחשב ובלי שהראתי לו מכתב שחרור הוא יכול רק על סמך שיחת טלפון להכניס למחשב שהייתי מאושפז?
לאבי לא ציינת איזו קופתחולים ואיני מכיר מספיק את מערכת המחשוב. כל טוב דר' גיורא הידש
אני מטופל בקופת חולים מכבי! לפי מה שאני מבין שיחת טלפון בלי שיש בידי הפסיכיאטר מכתב שחרור ביד ,אינה מאפשרת לו לדעת האים הייתי באישפוז או לא?
אם הוא מטפל טוב, אז כן. מטפל טוב רושם בתיק הרפואי של המטופל כל מידע רלבנטי וחשוב בעניינו של המטופל, כולל מידע שנמסר לו טלפונית ע"י המטופל.
ד"ר הידש שלום, אני נוטלת 100 מ"ג לוסטרל ביום וכרגע אני נמצאת בשבוע ה-4 של ההריון. האם יש סיכון בנטילת תרופה זו. יש לציין שזה ההריון השני ובהריון הראשון בשבוע ה-12 התגלה שהעובר ללא דופק ואז לקחת פאקסט. האם יש קשר בין המקרים והאם כדאי להפסיק לקחת לוסטרל??? תודה וחג שמח מיכל
למיכל איני מכיר קשר בין סרוקסט והפסקת דופק אצל העובר, לפי ידיעתי לוסטרל בטוחה בהריון (עד לסמוך ללידה, אבל יש עוד זמן), בכל מקרה אני ממליץ להתייעץ ולהעדכן במכון הטרטולוגי בהדסה שהם המומחים לנושאים של תרופות והריון. בכל הריון הבחירה היא בין שתי אפשרויות פחות טובות, האם עדיף הריון עם חרדות, או הריון ללא חרדות ועם תרופות. נכון שתמיד עדיף בלי תרופות, אבל לא תמיד אפשר, לכן לגבי תשובה אינדיווידואלית יש צורך לדבר עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש
אני סובל מאו סי די וקיבלתי רסיטל 20 מ"ג. העלון של התרופה אומר שהיא מתאימה לטיפול בדיכאון והתקפי פניקה. לאחר שימוש של כמעט 3 שבועות אינני חש שום הטבה. האם זאת תרופה מתאימה למחלה שלי? תודה.
לוקח ל רסיטל כ חודשיים עד שמגיעה להשפעה מירבית בכל אופן לטיפול ב OCD דרוש מינון גבוהה של כדורים כ 60 ואף 80 מ"ג תלוי בכדור , כך שאם הרופא נתן לך רק 20 מ"ג כנראה שיצתרך להעלות את המינון עד שתרגיש שיפור.
מחליטים אם התרופה מתאימה אחרי 6 שבועות. אובססיה היא הפרעה "עקשנית" ולכן מומלץ מינון יותר גבוה , 80 מ"ג.
שלום, תודה למשיבים ואני מצטרף לדעתם, רק רציתי להוסיף ש OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה, כך שאפשר להרגע. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, פניתי לפני שבוע ימים ועדיין לא נענתי אודה להתייחסות בדף המידע שמצורף אל הסרוקסט רשום בין היתר לא למי שסובל מבעיות כלי דם בשבוע שעבר התחלתי עם הכדור יש לי נוירופיברומטוזיס שזה שייך איכשהו לכלי דם עד כמה שאני יודעת גילי הוא 30 מעולם לא נטלתי תרופות מסוג כלשהו זוהי לי הפעם הראשונה לאחר שנים על גבי שנים שלא העזתי לגשת לטיפול ה - NF גורם לי לחרדות רבות, חברתיות נפשיות ובכלל. בייעוץ עם פסיכיאטר הוחלט לנסות את הנ"ל האם אסור לי ליטול את התרופה ? במידה וכן, מתי עדיף בבוקר או בערב ? תודה ויום טוב
ליאת, אם הפסיכיאטר מכיר את הרקע הרפואי שלך (מחלות וכו) אני מאמין שלא היה נותן לך כדור שיסב לך נזק חס וחלילה, בדרך כלל נהוג לקחת את הסרוקסט בבוקר (לרוב הוא כדור מעורר) יחד עם האוכל , במידה והכדור יעיף אותך ותרגישי עיפות במשך היום אז עדיף לקחת בערב.
לליאת לפי זכרוני עניתי לך אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. לפי ידיעתי נוירופיברומטוזיס היא מחלה של קצות העצבים ולא של כלי הדם, כך שאין שום בעיה עם התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, אני בת 27, ולוקחת רסיטל כבר 3 וחצי שנים עקב דכאון (דיסתימיה) במינון של כדור אחד ביום. לאחרונה אני חשה בטוב ושוקלת להפסיק בהדרגה את נטילת התרופה (בהתיעצות עם רופא, כמובן). יש לי שתי שאלות: 1. האם בעקבות נטילה ממושכת של התרופה עשוי להתרחש שינוי כלשהו במבנה המוח, כך שלא אסבול יותר מדכאון בעתיד (כלומר - האם ניתן "להירפא" מדכאון)? 2. אם בעתיד יהיה צורך להתחיל שוב בנטילת התרופה - האם אחווה שוב את כל תופעות הלוואי כפי שהיה בפעם הראשונה? בתודה מראש.
לטל לשמחתנו דיכאון היא הפרעה שחולפת ומבריאים מדיכאון וחוזרים לרגשות הרגילות. אפשר גם לגלות שמבריאים מדיכאון גם עם תרופות אבל גם ללא תרופות, כי דיכאון במהותו היא הפרעה חולפת. כמובן שעם תרופות מבריאים מהר יותר והדיכאון פחות עמוק. כך שמבריאים מדיכאון אבל הסכנה היא שמטבעו הדיכאון עלול גם לחזור, אי אפשר לדעת מתי, האם אחרי שנה או אחרי עשרים שנים או בכלל לא. חזרת הדיכאון תלויה בגורמים רבים גם פנימיים וגם סביבתיים. לכן חשוב ליטול טיפול מונע נגד דיכאון אחרי התקף. באופן עקרוני עלולים לסבול מאותן תופעות הלוואי כפי שהיו בתחילת הנטילה, אבל נקווה שהדיכאון לא יחזור אצלך.... בהצלחה דר' גיורא הידש
אם מייצבים פועלים על GABA , איך זה פועל על דיכאון אם זה לא סרוטונין/נור~אפינפרין ?. תודה
לברק אכן המייצבים אינם טובים כתרופה נוגדת דיכאון כשלעצמם ולכן הם קבוצה נפרדת. במקור הן תרופות נוגדות אפילפסיה ונמצא להם שימוש בפסיכיאטריה כמייצבים, כלומר לטיפול ייצובי במאניה דפרסיה. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום דר הידש יש לי בעיה קשה,אני בחורה צעירה בת 21 ואני שעירה מאוד בכל הגוף כולל בטן גב עורף ישבן רגליים.לא עזר לי הסרת שיער בליזר ושעוה לא בא בחשבון זה כואב והשיער גודל. אני לא יוצאת עם גברים כי אני מתביישת מהכמוית של השיער ושלא נדבר על ים בריכה וכאלה אני סובלת בעוצמות שאני לא יכולה לתאר במילים. מה ניתן לעשות? תודה שעירה לעזאזל
שלום לך יש היום טיפול מצויין להורדת שיער מהגוף "אינפרא אדום " מאוד מומלץ , תישאלי באזור מגורייך , היכן את גרה?
שלום, אני יכול להבין את הקושי, במיוחד בתקופה המודרנית שהמראה החיצוני מאוד חשוב ורבים שופטים אנשים לפי המראה החיצוני וחבל שכך. אני מקווה שגם את אינך שופטת את עצמך לפי המראה החיצוני למרות שכולנו חלק מהתרבות הקיימת. מהבחינה הרפואית את מדברת על בעיה חיצונית כפי שיש בעיות רבות מהסוג הזה. ישנם אנשים הנמוכים באופן מיוחד או גבוהים, רזים מאוד או שמנים, בעלי מומים ונכויות שונות וגם תסלחו לי על המילה ממש מכוערים. אבל הדבר החשוב הוא להכיר ביופי הפנימי וחשוב שהיופי הפנימי שלך יקרין החוצה. איני מתמצא בטיפולים הקיימים להסרת שיער, אבל אם אין לבעיה פתרון אז כדאי להגיע לשיחות כדי להשלים עם המגבלה הזו שלך ולראות את האופי והיופי האמיתיים שלך שהם חשובים בהרבה מהמראה החיצוני. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום לכם וחג שמח, קודם כל אני מצטער על אורך המכתב אבל אני מתחנן שתשארו לקרוא אותו עד סופו ותגיבו. ברצוני לשתף אתכם במצב בו אני שרוי וחשוב לי נורא לדעת ולהבין האם בעיה כזאת מוכרת על ידיכם או שאני יוצא דופן? לפני כחצי שנה חזרתי להרגיש לא טוב אחרי שנה שבה הרגשתי מצויין(כל זה אחרי שלוש שנים קשות של חרדות)ונאלצתי להפסיק את הטיפול בשל התופעות לוואי הקשות שלהם(מרוניל, למי שמכיר בשילוב של לוסטרל 50 מ"ג וליתיום 900 מ"ג). בכל אופן כשהבעיה חזרה היא אופיינה שוב בחרדות, אך הפעם קלות יותר, ובדיכאון. בהתחלה, בכיתי לא מעט, הרגשתי מועקה ופחדים. חזרתי לקחת את הטיפול שהצליח בפעם הראשונה, רק שהפעם לא היתה שום הטבה ולכן עברתי לסימבלטה שאף היא לא עזרה ורק "הרגה" אותי בתסמיני גמילה שלה. כעת אני בטיפול משולב של איקסל 200 מ"ג עם לוסטרל(100 מ"ג) ודפלפט 600 מ"ג. הרעיון בטיפול הנוכחי,מבחינת הרופא שלי, הוא להביא אותי לשילוב שדומה לקודם שהצליח.רק ביום רביעי הקרוב אני אהיה 3 שבועות עם הלוסטרל כאשר ל - 100 מ"ג עליתי רק לפני שבוע(עד אז 50 מ"ג) ועם האיקסל 6 שבועות כאשר לפני 3 ימים עליתי ל - 200 מ"ג ואת הדפלפט עליתי ל - 600 מ"ג לפני שבוע וחצי כאשר הרמה בדם היתה נמוכה אך קרובה לגבול התחתון עם 400 מ"ג. צר לי על ההקדמה הרבה, אבל העניין הוא כזה: כיום עיקר הבעיה שלי היא "חוסר רגש". אני מהלך, מטייל, עובד, עושה הכל מבלי להרגיש כלום, כמו זומבי, כמו רובוט. אם זה לא היה עצוב כי זה החיים שלי זה היה מדהים אותי, כמו תופעת טבע.אני לא סובל כמעט מדכדוך,מועקה או פחדים(הם קיימים זה לא שהם נעלמו, אבל לא לרוב).אני לא מריח כלום(במובן המטאפורי כמובן), לא חווה אהבה או כל רגש. לדוגמא, אשתי כרגע בהריון שטרחנו להשיגו כמעט שנה של טיפולים, אבל לי זה לא מזיז(לא מרוע), לא עושה לי כלום וזה משגע אותי. אני כבר לא בוכה, גם כשאני מבין שהמצב שלי לא טוב, כאילו שרפו לי את הפיוז של הרגש במוח. הייתי אצל פרופסור מומחה בתחום הפסיכיאטריה שאמר כי החוסר רגש שאני מדבר עליו מייצג/מאפיין דיכאון, אבל לי זה ברור כי חוסר רגש הוא נלווה לדיכאון(ודגש על הנלווה) ולא הדיכאון עצמו. דמיינו את עצמכם יושבים בבית, רואים טלוויזיה או יוצאים לטיול עם חברים(כמו עכשיו בחול המועד), לא מרגישים רע בכלל אבל לא מרגישים כלום, כמו חי-מת, אבל שוב עם הדגשה: בלי סבל אקטיבי(אלא סבל לא אקטיבי). נראה לי טפשי ביותר שקוראים לזה דיכאון(מבלי לזלזל באף אחד) ושאני לוקח תרופות לזה. אני כל הזמן חושב, אולי התרופות הביאו אותי למצב הזה, כאילו הקפיאו את הכל כולל הדיכאון והחרדות עם הרגש ואולי אני צריך להעיף אותן לאלף עזאזל(סליחה על הבוטות). אני לא יודע מה לעשות, אני נורא מבולבל. אף פעם לא הייתי ככה חסר אונים בקשר לעצמי. פעם שעברה שהיו לי חרדות, זה היה כל היום וכל הזמן כך שהיה ברור מה הבעיה, אבל היום זה משתנה פה ושם אבל הרוב המוחץ הוא הכלום הזה... מה לדעתכם קורה לי וחשוב מכך האם בעיה כזאת מוכרת לכם במישרין או בעקיפין? נראה לי שאתם לא מכירים כי אני בטוח זן מיוחד ואין סיכוי שאחד מכם ו/או הרופא נתקלתם בזה...ככה אני מאמין.
המצב שאתה מתאר מוכר לי היטב, מחוויה אישית של דיכאון. בהחלט זה חלק ממה שמכנים דיכאון. חוסר רגש, מן רגש על "פריז", מצב בו אי אפשר אפילו לבכות את הכאב הזה שזה הרבה יותר גרוע מלהרגיש עצוב. זה סבל מאד גדול. אבל הוא חלק מהמחלה, והוא עובר, אל תדאג. זה לא משהו ש"דפוק" אצלך באופן מיוחד. זה כנראה איזה תופעת לוואי של חוסר איזון. לא מבינה מדי בכימיה של המוח, בטח הידש ידע להסביר טוב יותר, אני פשוט רוצה להרגיע אותך שהייתי שם והיום אני לגמרי מרגישה, זה לא התרופות, זו המחלה, והמחלה עוברת. תאמין. תרגיש טוב, תמי.
קיבלת רק תרופות הפועלות על הסרוטונין. יכול להיות שזאת הסיבה לאנהדוניה. נסה תרופה הפועלת על הנור~אדרנלין: אדרונקס , איקסל , רמרון , נורטילין ... תרופות אלה מעוררות , גם רגשות ומוטיבציה.
זה יכול להיות חלק מהדיכאון או השפעת לוואי של התרופות, במיוחד כאשר אתה לוקח מינונים גבוהים של שלוש תרופות שונות. לא מומלץ להפסיק את התרופות, כי הדיכאון יחזור. אחרי אפיזודה שניה של דיכאון מאז'ורי צריך לקחת תרופות 5 שנים לפחות באופן רציף. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לעניין זה וכדאי לפנות לאיש מקצוע.
לארז אתה צודק בהרגשה שלך, אתה מתאר יותר ריקנות מאשר דיכאון. אומנם ריקנות יכולה להיות חלק מדיכאון אבל היא עלולה להיות גם תופעת לוואי של תרופות. כך שהאבחנה המבדלת מאוד מורכבת, אולי כדאי להחליף את אחת התרופות בתיאום עם הרופא אחרי שתחכה ותראה את מלוא ההשפעה של הלוסטרל. כל טוב דר' גיורא הידש
אומנם כתבתי לך בקישור על התשובה שלא ענית לי -בדף הקודם- אבל,ומקוה שלא אשמע כמו 'תקליט שרוט', חשוב לי שוב להדגיש שתשובתך שינתה לי לגמרי את מצב-הרוח,אומנם זה לא הפך אותי מדכאונית לאופטימית ושמחה,אבל היא נתנה לי להרגיש הקלה מסויימת,ש'לא קילקלתי דברים' ושתגובתך לא היתה של כעס,כפי שחששתי שתהיה {אך דבר מסויים ששמתי-לב שקיים אצל פסיכיאטרים ופסיכולוגים,הוא שאתם כועסים פחות,או אולי כמעט בכלל לא,וכמעט תמיד מנתחים את המצב בצורה הגיונית, ומראים לאחרים שהוא קל יותר ממה שנראה,זה לפחות מה שאני קלטתי,ותקן אותי אם אני טועה}. אז שוב- תודה שלא ענית בהתגוננות ושאתה מוכן אפילו להודות בטעות (אם נעשתה), {וגם זה לא מאפיין בד"כ אנשים שלא עוסקים במקצוע}. תשובתך שיפרה את מצב-רוחי. תודה, וחג-שמח, מישהי {אני רק מצטערת על כך שאולי פגעתי במשתתפות מסויימות בפורום בכך שאולי לא התייחסתי בצורה הראויה לתגובתן,ושוב מתנצלת על כך}.
למישהי עניתי לך בהמשך גם היום, בכל אופן ממכתבך הנוכחי נראה לי שתפסת את הפרנציפ וגם את הפכת קצת לפסיכולוגית? לפחות בהיבט הזה.... הידש
תודה,אקבל את דבריך כמחמאה..., ואני מודה לך גם על תשובתך הנוספת, ורציתי לציין בנושא זה שביומיים האלה הפחתתי מעט את הריבות עם אחי,הן בכך שפעם התעלמתי וחשבתי על משהו אחר במקום לשמוע אותו,והן משום שבנושא הOCD ויתרתי על דבר מסויים שהיה עקרוני מאוד עבורי- הרשייתי לו להיכנס עם נעליים לחדרי וכו',ואומנם רבנו אבל פחות,ובאותה פעם שלא עניתי הוא נרגע תוך מס' דקות.
שלום רב, ברצוני לשאול אותכם שאלה: אני בן 23, בן להורים שנשואים 28 שנה. להורים יש כל אחד סיפור חיים קשה עוד מהבית, שאותו הם נושאים הלאה איתם.חוץ ממני, יש לי עוד 2 אחים: אחות בת 17 ואח בן 27 שלא חי בבית כבר. זה מספר שנים שבכל תקופה מסוימת מתרחשת מריבה ביניהם, שלעיתים אף מגיעה לאלימות פיזית "קלה מאוד" (השלכת כוס תה וכדומה). הבעיה היא שהאמא עברה שינוי משמעותי בחייה, וקיבלה טיפולים ממספר גורמים (הילינג, הומאופתיה) ולעומת זאת אבא נשאר באותו מקום תקוע. האמא לא רואה אותו כשותף מלא וכאחד שנשאר ילד מאחור ולא התקדם, ולא רואה את העתיד. יש לציין, כי בכל ריב מחדש האיומים לגירושין חוזרים על עצמם, רק שהפעם התוצאה הופכת ליותר ממשית. בנוסף, אמי באופן קבוע מתחרה באחותי על היחס מאב המשפחה, כאילו שמדובר בתסביך אלקטרה, ולכן מבקשת תמיד שאב המשפחה יצדד אותה (את אמי) בכל מחיר, גם במחיר של אי כיבוד הבת (כבוד מינימאלי). אני בהתלבטות לאיזה טיפול לשלוח את אב המשפחה, מכיוון שהאמא נמצאת כרגע בטיפול הומאופתי צמוד. כמו כן, יש לציין שזו הפעם הראשונה שאב המשפחה מסכים ומכיר בעובדה שהוא זקוק לטיפול הזה, רק שמהידע הכללי שלי אני יודע שטיפול פסיכולוגי, לדוגמא, לא יעיל במקרים האלה והוא מתמשך לאורך זמן רב ללא הואיל. אשמח לקבל מכם ייעוץ בהקדם האפשרי. בכבוד רב.
A, יעוץ זוגי להורים או טיפול פרטני לאביך/אימך יכול להיות נקודת התחלה טובה מאוד, לא צריך לפסול טיפול פסיכולוגי על הסף , לא כל הטיפולים הם ארוכי טווח, ויתכן שיפיקו מזה הרבה. אני מקווה שתצליך לשכנע את ההורים לטפל בעצמם.
ערב טוב, מה עושים, במקרה של הפרעת חרדה מוכללת, ברמה של כמעט חוסר תפקוד יומיומי. טיפול תרופתי- מרדים, ולפיכך לא יעיל. טיפול פסיכולוגי לסוגיו (אנליטי, קוגנטיבי), יכולים להועיל, אך לא לפתור את הבעייה הקלינית. אציין גם, שהחרדות חזקות בעיקר בבוקר, כשצריך לקום ולתפקד, ולצאת אל העולם.. אשמח מאוד לקבל תשובה, תודה.
תרופות המועדפות להפרעת חרדה מוכללת (GAD) הן בעיקר מסוג SNRI, כמו אפקסורXR, איקסל וסימבלטה. תרופות אלה לא מרדימות, לא ממכרות ויש להן השפעה חזקה נגד חרדה.
לנירית אם המצב חמור אז אני חושב שכדאי ואפשר למצוא טיפול תרופתי שירגיע ולא יהיו לו תופעות לוואי משמעותיות. טיפול קוגניטיבי/התנהגותי עשוי לעזור. בהצלחה דר' גיוורא הידש
שלום ותודה מראש. אבי בן 84, אלמן מזה שנתיים בדר"כ מצבו המנטלי טוב. אולם מאז מות אימי , יש תופעות של שיחה עם מי שאיננו. בתחילה היה מדבר עם אימי בסלון ערני ובטוח שהוא יושבת מולו. אבל גם בחופשת הפסח , כשהיה בביתנו במרכז הארץ {הוא גר בצפון} הייתי עדה פעמיים שדיבא עם מישהוא כביכול שישב מולו. בשני המקרים היינו מאחוריו כשני מטרים. הוא גם קם לפעמים בלילה לחפש משהוא ש"קבע איתו פגישה " זה בדרכ קורה כשיש שינויים בסדר היום.מדאיג אותי השיחות שלו לדמות שאיננה. מה הסיבות?
לדפנה לצערי אכן יש סיבה לדאגה, בגיל המבוגר הסיבות עלולות להיות גופניות (מחלות גופניות רבות אשר משפיעות על המצב הנפשי) או מגורמים נפשיים כמו דיכאון (ואולי תגובת אבל מאוחרת?, אבל יתכנו גם סיבות נוספות). לכן לדעתי חשוב לעבור בירור גופני ואחר כך אבחון אצל פסיכיאטר או פסיכוגריאטר ולקבל תמונה כללית. שאלת המפתח היא האם לאחר מעשה הוא מודע שהוא דיבר עם דמות שאינה קיימת. כלומר אחר כך כאשר אתם שואלים עם מי הוא דיבר, האם הוא מודע לכך שהוא דיבר עם דמות דימיונית. כל טוב דר' גיורא הידש
אני נוטלת פרפאנן 8 מג ביום להגנה כנגד התקף פסיכוטי.רציתי לדעת אם קיימת תרופה דומה מהדור החדש בעלת אותה השפעה אבל ללא תופעות לוואי של השמנה,ורעד?
התרופה האנטיפסיכוטית היחידה שלא גורמת להשמנה היא גאודון=GEODON. מכיוון שהיא שייכת לדור החדש (תרופה אטיפית) יש לה גם פחות תופעות לוואי נוירולוגיות (כמו רעד), כולל תופעות לוואי מאוחרות, שיכולות להיות עם הפרפנן (טרדיב דיסקינזיה). אבל היא לא בסל הבריאות של קופ"ח כללית.
תודה לדור כל טוב דר' גיורא הידש
שלום, הייתי רוצה להבין בדיוק מה התסמינים של אדם אשר סובל מפרנויה, מהן ההתנהגויות, כיצד זה משפיע על חיי היום יום ולאיזה מצב זה עלול להגיע אם זה לא מטופל, אודה מאוד למי שיסביר וגם למי שיפנה אותי לאתרים שבהם ניתן לבדוק את הנושא לעומק. תודה רבה רבה...
ללילית פרנויה היא מחלה שבה האדם מאמין בדברים שלא נכונים ולא ניתן לשכנע אותו שהדברים לא נכונים. כך אפשר להאמין ששרותי הביטחון רודפים אחרי, אני המשיח וכך הלאה. כך שמאוד חשוב לדעת מה סוג של מחשבות השווא שהאדם מאמין בהם. בנוסף קיים מנגנון של השלכה, כלומר במקום לראות את האחריות שלי על הדברים האדם נוטל להאשים את כל העולם סביבו וכולם אשמים והוא בסדר.... כל טוב דר' גיורא הידש
למה טובה התרופה הזאת ?
לשושי אני חושב שאת מתכוונת לונלה שהיא תרופה נוגדת דיכאון אשר מורידה גם חרדות. כל טוב דר' גיורא הידש
