פורום פסיכיאטריה

ד"ר שלום רב, אני חוששת שאני סובלת מדיכאון קל (מטופלת פסיגולוגית) לאחרונה יש לי מעין גל בתוך המוח, אין לי דרך טובה לתאר זאת אלא כמו גל. בהתחלה זה היה מרגיש כמו גף שעולה מהסנטר למצח והיום זה פתאום גל שעובר בחלק העליון של הגולגולת מצד העורף ולכיוון המצח. זה היה קצר מאד אך די מבהיל. לא סחרוחרות פשוט תחושה של גל מצד לצד. האם זו תסמונת של חרדה או של משהו חמור יותר (גידול). זה נורא החליץ אותי. תודה על תשובתך איריס

לאיריס אם הבנתי את שאלתך אז זה קרה רק פעם אחת? אם מדובר בתופעה שקרתה פעם אחת אז ממש אין ליחס לה שום חשיבות ובטח שאין זה סימן לגידול. איני חושב שמדובר בתופעה של אפילפסיה אבל אם התופעה תחזור כדאי להתייעץ עם נאורולוג. כל טוב דר' גיורא הידש

תמימי קראתי את תשובתך להודעה של מיקי "תשומת לב". כתבת ש- " אדם לא בוחר להרגיש רע. אדם לא יעדיף להיות חולה". אני מרגישה שאני בוחרת להרגיש רע. נכון שדיכאון זה ביולוגי וכו' אבל גם בימים שאני מרגישה יותר טוב, לא טוב לי באמת. אני חושבת על זה שעדיף היה להרגיש רע, לפעמים אני ממש רוצה להרגיש רע, מעדיפה שיהיה לי כל כך רע שזה ישאיר אותי במיטה כל היום. אני אפילו מנסה להיות חולה. יוצאת עם חולצה דקה, ראש רטוב על הבוקר..... (זה לא עוזר) נשמע ממש מטורף. נראה לי שאני זאת ש"יוצרת" את המחלה, אני זאת שלא רוצה לצאת ממנה גם בימים שיש בי יותר אנרגיה וכוח. אני רוצה "להרים ידיים", להגיד לא יכולה יותר, תעזבו אותי במנוחה. לא יכולה לעבוד יותר, לא יכולה לתקשר עם משפחה וחברים והסובבים אותי , לא רוצה לראות אף אחד. רוצה שקט מהכל. גם מהטיפול. אני תוהה כמה אפשר "להאשים" את הדיכאון ,במקרה שלי ? רק הוא אשם ? אני חושבת שגם לי יש חלק.... יש אנשים שכל מה שהם רוצים זה שיהיה להם טוב יותר, לצאת מהדיכאון ,להרגיש טוב. להנות. ואני לעומת זאת - רוצה ההיפך.

הרגשתי בדיוק כמוך, הייתי מתווכחת על זה כל פעם עם הפסיכולוגית והפסיכיאטרית שלי. אני הייתי אומרת- אני עושה את זה בכוונה, אני לא רוצה להחלים וכו', ושתיהן- גם הפסיכולוגית וגם הפסיכיאטרית היו אומרות לי כל פעם מחדש- זה לא את, זה הדיכאון. גם דר' הידש אמר לי את זה לא פעם. קשה להאמין איך כימיה משפיעה על החשיבה וההרגשה שלנו. בגלל זה בדיוק דיכאון זו מחלה שכל כך קשה להתמודד איתה, כי היא מערבבת את הדבר שנראה שכל כך קשור לאישיות שלנו- החשיבה שלנו, המוטיבציה שלנו- עם תסמיני המחלה. ולהאשים את עצמינו על הסבל- זה המחלה עצמה. אני כתבתי פעם שיר על מפלצת הדיכאון שזו מפלצת פנימית שיושבת בתוכינו, ויש לה גישה לשלטר הראשי של החשיבה החיובית והאהבה העצמית בתוך הנפש. היא פשוט מכבה לגמרי את השלטר הזה, אין לנו על כך שליטה, ובמקום זה משמיעה בקולי קולות את אותן מחשבות שאת מתארת- "נראה לי שאני זאת ש"יוצרת" את המחלה...אני בוחרת להרגיש רע..." וכו וכו. אלה מנטרות שחוקות אצל הסובלים מדיכאון. לא רק את אומרת את זה לעצמך. כולנו אמרנו זאת לעצמינו כשהיינו חולים. ואנשים כאן בפורום שעדיין חולים בטח גם הם יגידו לך שגם אצלם המחשבות האלה עוברות בראש... כך שזה לא את, זה הדיכאון. אלא שאת בטח לא תאמיני לי, כי דיכאון משמעו עיוות של החשיבה והרגש, ואת נמצאת שם, אז איך תאמיני שתזרח השמש, שהכל כך כך חשוך לך בפנים? צריך שמישהו אחר יגיד לך את זה שוב ושוב, זה לא את, זה הדיכאון. את תרגישי יותר טוב, ואז לא תרצי לפגוע בעצמך. ואז תוכלי לעזור לאנשים אחרים בדיכאון, לצאת מזה גם. רק טוב, לכולנו, תמי.

אני יודעת כמה נאיבי זה נשמע,אבל שמתי-לב שאני לא היחידה עם ה'צרה' של הדכאון ושל הOCD , למה כ"כ הרבה אנשים נכנסים לדיכאון? הרי רואים בפורום זה ואחרים כל יום שאלות על דכאון, האם תנאי חיינו הלחוצים -הבטחוניים,כלכליים וכו' גורמים זאת? בעיקבות כל מה שעובר עליי - הדכדוך שבא והולך (וכל משבר קטן חוזר),מעניין אותי עוד יותר לקרוא את דעתם של עוד משתתפים וכמובן של ד"ר הידש(מבחינה מקצועית בנושא זה. תודה מראש על התייחסותכם, מישהי(הראשונה)

שלום ד"ר הידש, כתבתי כאן בעבר והפעם אני זקוקה לעצה מקצועית: אני סובלת מדכאון וחרדות רבות למעלה מעשרים שנה. רק לפני ארבע שנים התחלתי טיפול תרופתי: תחילה בפרוזק אבל לאחר תקופה קצרה חלה שוב הידרדרות. לאחר מכן, עברתי לאפקסור - 300 מ"ג ליום - למשך שנתיים וחצי - היתה הטבה מסויימת, נדמה היה שהגעתי לאיזו יציבות מבחינת החרדות אולם הדכאון כמעט ולא הוטב. בנוסף, לאורך התקופה היו משברים דכאוניים די תכופים, למרות שהתפקוד שלי המשיך כרגיל מבחינת העבודה (מעולם לא הגעתי למצב של חוסר תפקוד אולם פעמים רבות, בסופי השבוע ישנתי הרבה מדי ואכלתי הרבה מדי - כנראה גם לשיכוך חרדות שעלו מדי פעם). היות ואני בחורה שמנה מאוד, החלטתי ביחד עם הפסיכיאטר לפני כמה חודשים לקחת רדוקטיל ולכן הפסקתי לקחת את האפקסור. לאחר הפסקה של חודש חלה הדרדרות קשה, חשתי עצבנות רבה, כמעט התפרקתי בעבודה, היו לי התקפי בכי רבים ובעצם מאז לא הצלחתי ממש להתאושש, גם לאחר לקיחה של רדוקטיל (10 מ"ג ליום) במשך שלושה חודשים. בינתיים, ניתקתי כל קשר עם הפסיכיאטר, ששימש גם כפסיכולוג, היות והוא נרתע ממני במהלך אחת ההתפרצויות (הלא קיצוניות מדי) שהיו לי בתקופת המעבר בין האפקסור לרדוקטיל. אני עכשיו במצוקה די גדולה - מחד, אני סובלת מאוד מדכאון ומחרדות, אמנם העצבנות נרגעה מעט, ובכוונתי להפסיק ליטול את הרדוקטיל ולנסות תרופות אחרות נוגדות דכאון וחרדות. מנגד, אין לי פסיכיאטר מומלץ אליו אוכל לפנות. אני מנסה לקבוע תור לפסיכיאטר מאוד מבוקש, שבזמנו דחה אותי בגלל עומס פניות, וגם אם אצליח, זה יקח מספר שבועות. שאלתי היא: כמה זמן צריך לעבור מרגע הפסקת נטילת הרדוקטיל עד שאפשר להתחיל לקחת תרופה אחרת נוגדת דכאון? האם בגמילה מהרדוקטיל צפויות לי תופעות קשות כמו בזמן הגמילה מהאפקסור? ולאור זמן ההמתנה הממושך לפסיכיאטר האם כדאי לי לחזור לאפקסור, כדי למצוא הקלה מסויימת ולאחר מכן, להסתייע בפסיכיאטר כדי להוסיף תרופה מסויימת (למשל, אדרונקס) לחיזוק ההשפעה של האפקסור או לחכות לפגישה עימו כדי לנסות תרופה אחרת, שטרם ניסיתי עד כה? מצטערת על אורך הטקסט. אודה לך מאוד על תשובה מקיפה. בברכה אנה

לאנה צר לי שתשובתי תהיה קצרה, את מבקשת עצה טיפולית ובודאי שיהיה זה לא אחראי מצידי לומר לך איזה תרופות ליטול ומה מתאים לך גם אם המכתב ששלחת מאוד מפורט וברור. באופן כללי יש מקום לחשוב על טיפול עם תרופות מסוג האדרונקס שאינן גורמות לעליה במשקל והן טובות נגד דיכאון. בנוסף, למרות החסרון של סכנת ההתמכרות, יתכן שהיתרונות של תרופות נוגדות חרדה מסוג הלוריוון והוואבן, יתרונן גדול מהחסרונות אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, ביתי מאושפזת במחלקה סגורה בעקבות מצב פסיכוטי, אליו נכנסה בעקבות שימוש בסמים. סובלת מהזיות ווקליות. טופלה במשך כחודש בפרפנאן (40 מ"ג) וכעת מטופלת בריספרדאל במשך 5 ימים. בנוסף, מאז האשפוז, נמצאת במצב מאני (שמחה, רוקדת, מצב רוח טוב יחסית למצופה) והרופא טוען שמצפה לדכאון שיגיע. שאלותיי: - תוך כמה זמן הריספרדאל אמור להשפיע? האם פועל בצורה שונה מהותית מהפרפנאן? -האם ניתן לצפות לתובנה שלה למצב לאחר שהתרופה תשפיע? (כעת לא מבינה שהסמים הביאו למצב הפסיכוטי שבעקבותיו אושפזה. מתרצת את האשפוז בתרותים לא מציאותיים) תודה מראש על התייחסותכם.

ריספרדל 6 מ"ג שקול לפרפנן 40 מ"ג. הריספרידל שייך לדור החדש של האנטיפסיכוטיים ומשמעות הדבר- פחות תופעות לוואי נוירולוגיות שקשורות למערכת התנועה והשרירים ופחות סיכון לטרדיב דיסקינזיה (TD), אבל- יותר תופעות של השמנה, סיבוכים מטאבוליים (כמו סכרת) ועליה בפרולקטין. מבחינת יעילות נגד פסיכוזה הם שווים. אם התרופה נלקחת בקביעות (בטבליות או בהזרקה) אז מצפים להשפעה מלאה תוך חודשיים. השפעה ראשונית כבר לאחר מס' ימים. התובנה למצבה יגיע בהמשך, בד"כ יחד עם הדיכאון בעקבותיו.

היי, אני יולי, ואני בת 14. בערך מגיל 6-7 (אני משערת) יש לי מן הרגל כזה לקלף לעצמי את עור הקרקפת (!!!). לפעמים עד שממש יורד דם, ממש סוג של אובססיה. הלכתי לרופאת עור לפני שנתיים והיא אמרה שזה על רקע נפשי. אני מטופלת אצל פסיכיאטרית פרטית (היא רשמה לי סרוקואל במינונים נמוכים נגד חרדה). אני לא סיפרתי לה על הקילופי ראש האלה בגלל שעיקר הבעיה היא החרדה שתקפה אותי בחודשים האחרונים. אני יודעת שיש סוג של הפרעה בשם טריכולומניה (תלישת שיערות מן הגוף). האם להפרעה הזאת שלי יש שם בספרות המקצועית? אני חושבת שזה סוג של אובססיביות/כפייתיות/קומפולסיביות כל הקילופי קרקפת האלה. האם צריך לטפל בזה על ידי משחה חיצונית? או האם צריך כדורים פסיכיאטרים? האם אי פעם נתקלת בתופעה הזאת? אני חושבת שאני היחידה שיש לה את ההפרעה הזאת. ניסיתי לחפש אינפורמציה על קילופי הראש ולא מצאתי. איך אפשר לטפל בזה? באיזורים שאני מקלפת לעצמי את הקרקפת לא צומח לי שיער. לא רואים קרחות או משהו כזה כי זה איזורים קטנים אבל אני לא מצליחה להפסיק עם ההרגל הזה. יש לציין שהפעולה לא מלווה בהרגשת מתח לפני ופורקן אחרי או משהו בסיגנון. אה ועוד משהו. זה גם כואב כמובן...עוד סיבה שחשוב לי לטפל בזה, לפעמים מאוד כואב אפילו. תודה רבה למי שקרא עד פה, יולי :)

יולי יקרה קודם כל, לא רק לך יש את הבעיה הזאת. אני לא יודעת איך קוראים לזה מבחינה מקצועית, אבל דווקא את ידעת לתת סיבות ומינוחים מקצועיים די סבירים. מה שחשוב זה פחות לאבחן ויותר לטפל. והטיפול היעיל ביותר הוא באמת שילוב של תרופות נוגדות חרדה, כמו שקיבלת, וטיפול פסיכולוגי בשיחות, שיתמוך ויעזור להוריד קצת את המתח הפנימי שמביא לתופעה הזאת. אנחנו אנשים מגוונים וכל אחד מגיב למתח פנימי בצורה אחרת. יש שמפתחים כאבי בטן יש שכאבי ראש ויש שחרדה- שמתבטאת גם בקילוף העור של הקרקפת, כמו במקרה שלך. הדרך לצאת מכל המצבים האלה היא לחפש מקורות תמיכה וכוח. טיפול זה מקום כזה. מניסיוני. וההורים יכולים לעזור וללוות אותך למצוא איש מקצוע טוב שיעזור. כדאי. את סובלת ויש דרך להקל עליך. תרגישי טוב, וחג שמח. תמי.

תמי, תודה רבה על התשובה:) בכל אופן אני בטיפול של אנשי מקצוע...יש לי פסיכיאטרית מעולה. שהיא עובדת בתור במנהלת מחלקה הסגורה של ילדים ונוער בגהה (היא בד"כ לא עובדת פרטי אבל אותי היא קיבלה כי דודה שלי מנהלת מרפאה אז הן סוג של קולגות), ובנוסף אני מטופלת אצל אשת מקצוע. פעמיים בשבוע (לפעמים 3) יש לי שיחות. המטפלת שלי ממש מדהימה לפעמים אנחנו נפגשות בקליניקה שלה לפעמים אצלה בבית לפעמים אצלי בבית. היא גם סוג של חברה. ממש טוב לי איתה. היא תמיד מתקשרת אליי לשאול מה העניינים ואיך עבר עליי היום וכדומה. אז למרות הטיפול אני עדיין ממשיכה עם הקילופים... אני חוששת שזה משהו שילווה אותי כל החיים. ואני ממש לא רוצה. הסרוקואל שאני לוקחת נגד חרדות לא עוזר לי בבעיה של הקילוף קרקפת. ואני כרגע מנסה להפסיק עם הסרוקואל כי אף על פי שאומרים שהיא לא גורמת לעלייה במשקל עליתי באיזה 8 קילו! וגם למרות שיש לסרוקואל תופעות לוואי מעטות אני סובלת מסחרחורות וכדומה. אני חושבת שעל מנת לטפל באמת בבעייה אני צריכה לקחת תרופה אנטי חרדתית או משהו כזה. כי הסרוקואל במקור היא תרופה אנטי פסיכוטית אבל הפסיכיאטרית שלי החליטה לתת לי אותה כי היא אומרת שהנוגדי חרדה הם ממכרים והיא כמובן לא רוצה שאני אתמכר. ושוב תודה, יולי

יולי אם את רוצה לשמוע קצת על התופעה , צרי איתי קשר למייל מיטל

שלחתי לך לפני כמה שעות מייל. מחכה לתשובה.

אני מרצה במכללה. לפני כמה שנים למדה אצלי תלמידה מחוננת שגם סיימה בהצטיינות,נקשרנו והתחברנו. היא התאהבה בגבר נשוי שאותו אני מכירה היטב. הבחורה פרחה ולבלבה והייתה מאוהבת עד מעל הראש. הגבר הנשוי החליט יום אחד שדי לו מההסתרות מאישתו,מחיי החשאיות,מהחיים הכפולים. הוא נטש את תלמידתי המוכשרת שבורת לב וכואבת. היא הלכה ודעכה,הלכה ונמוגה. פנתה אליו מספר פעמים אך הוא נפנף אותה באכזריות. לפני כמה שבועות הבחורה התאבדה. איש אינו יודע את הסיבה,גם לא הוריה או חבריה. רק אני הייתי בסוד העניין. פניתי אליו עם המידע על התאבדותה. הוא אינו מרגיש אחראי,ממשיך בחייו כרגיל בעוד הילדה המקסימה הזו שוכבת תחת עפר עמוק באדמה. אני מכירה היטב את אישתו,האם לספר לה ? מרגישה צורך אדיר להענישו אך איני יודעת כיצד. אנא עזרו לי,הנושא אינו מרפה ממני.

לאלונה, קראתי את מה שכתבת ואני חושבת שאני מצליחה לשמוע את הכאב. ללא ספק לאבד חברה/תלמידה זה קשה ובטח שבנסיבות טראגיות כאלה. אבל אני חושבת שני דברים מרכזיים- עד כמה שרצונך להעניש אותו מובן ואנושי, זה לא יחזיר לך את חברתך, ובנוסף, את מענישה אדם נוסף, את אשתו, ופוגעת גם בה. אני לא יודעת אם ההתאבדות הייתה תוצאה של הפרידה, ואני מניחה שחברתך ידעה שהוא נשוי? ובכל זאת בחרה להיות איתו בקשר? ובכל התקופה שאחרי הפרידה לא סיפרה לאשתו ולא חשפה זאת? לכן נראה לי שעד כמה שזה נראה אולי לא הגיוני, את צריכה לכבד את ההחלטה שלה. פרידות הן דבר קשה, ואהבה היא באמת משהו שגורם לפריחה ולבלוב ושמחת חיים ואני מבינה את העצב העמוק שלה בעקבות פרידה/נטישה שלו, אבל עם כל הכאב גם פרידות הן חלק מהחיים ולכן אפשר להבין גם את עמדתו של הבחור שאינו מרגיש אשמה, כמובן שייתכן שמה שקורה בתוכו הוא שונה לגמרי מהצהרותיו כלפי חוץ. אני לא חושבת שלספר לאשתו יועיל במשהו למישהו, להיפך, את יכולה להרוס חיים של ילדים, של אשה וכך הלאה ונכון שזה נראה אכזרי שהיא שוכבת מתחת לאדמה והוא ממשיך לחיות, אך לעניות דעתי אין כאן מקום להתערב, אלא רק אולי לנסות לטפל בדרך מסויימת בכאב שלך. תהיי חזקה, דנה

שלום דנה, ישנם מספר פרטים שלא כתבתי קודם, הנערה הייתה בת 22 במותה,הגבר הנשוי בן 50 הרומן בינהם החל כשהנערה היתה בת 18,כך שהיא הייתה כמעט קטינה בעוד הוא גבר מבוגר ומנוסה. הוא שיחק בריגשותיה כאשר ידע בודאות את תוצאות מעשיו. היא ניסתה לפנות לאישתו פעם אחת,אך זו קיבלה את גירסת בעלה שטען כי הנערה בודה הכל מליבה. פרידות הן אכן דבר קשה,אבל פרידה שכזו קשה שבעתיים. הנערה התיעצה איתי לא אחת,בכל הפעמים הסברתי לה כי זהו קשר לא בריא שסופו עלול להיות מר,היא כמובן,חסרת ניסיון,לא קבלה את דעתי והתענגה על רגעי האושר שהציפו אותה. אכזריותו של האיש כלפיה היא בלתי נסלחת,הוא היה אהבתה הראשונה והוא גדע אותה ביום אחד,בבת אחת וללא הרבה מילים. היא לא עמדה בזה ונקלעה למערבולת רגשות,סרבה לשתף אנשי מקצוע,הלכה ודעכה עד מותה. אין לי מילים לתאר את הרגשתי ואת צערי על שלא יכולתי לעזור. התחושה שלי היא כאילו הוא רצח אותה ,כי הרי יכול היה לנהל את הדברים אחרת,לשבת איתה,להסביר ולתמוך עוד קצת,להפנותה לעזרה מקצועית,לנמק....כל דבר היה עדיף על פני הפניית עורף פתאומית שכזו. אינני יודעת לאן לתעל את כעסי. מתחשק לי להענישו. מתחשק לי להעניש את אישתו. שניהם הפנו לנערה הזו עורף וסרבו להקשיב ולו לרגע. דרך אגב, זו איננה בגידתו הראשונה באישתו,היו פעמים אחרות שאני יודעת עליהם, אישתו חשדה פעמים רבות אך בוחרת להתעלם. מי ידבר בשם הנערה הזו? מי אמור לשאת בעונש על מותה בגיל כה צעיר? האם אין כאן אשמים? קשה לי נורא לשכוח ועוד יותר קשה לי לסלוח. מה אני עושה עכשיו?

שלום: רציתי לדעת האם לקיחת אומגה 3 יחד עם נרדיל מגבירה את החרדה?

אומגה 3 לא מגביר חרדה. עם זאת- בזמן טיפול בנרדיל רצוי לצרוך כמה שפחות תרופות ותוספי מזון כדי למנוע אינטראקציות מיותרות.

שלום. ברצוני לשאול - עד כמה שכיחות תופעות הלוואי המצוינות לגבי פרפנאן? האם התרופה יעילה להפסקת הזיות (ויזואליות וווקאליות)?

מדובר בתרופה אנטיפסיכוטית מהדור הישן. כיום מטילים ספק ביתרון של התרופות מהדור החדש (תרופות אטיפיות) לעומת התרופות הישנות. עדיין- יש סיכון יותר גבוה לתופעות לוואי נוירולוגיות ובשימוש ממושך גם לטרדיב דיסקינזיה. תלוי גם במינון. היא ניתנת לטיפול בפסיכוזה גם במצבים חריפים.

שלום, הפרפנן היא תרופה מצויינת להפסקת הזיות ומחשבות שווא, כלומר סמנים לפסיכוזה, התברר שגם בארץ וגם בארה"ב השמוש בה מאוד נפוץ. השמוש בה נפוץ גם בגלל היעילות הרבה שלה וגם בגלל מיעוט של תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום! אני כשנה לאחר התקף פסיכוטי שהיה ראשון ובטוחה שגם האחרון, מאחר והנסיבות שהביאו אותי לכך היו בלתי שגרתיות ומיוחדות במהותן, האירוניה שבדבר שהם נבעו "כנבואה המגשימה עצמה", בעקבות טיפול פסיכולוגי כושל וטחינה עצמי עד דק דרך השתתפות בדיונים פסיכולוגיים בנושאים קשים ומבהילים. השאלה היא, בעקבות מאמרים שקראתי ותחושותי האישיות שלעולם לא ניתן לחזור לאותו אדם ממקודם, מבחינת האנרגיות והויטאליות הרבה שניחנתי בה. קראתי שאדם, יכולתיו ואישיותו נמחקים כתוצאה של התקף פסיכוטי, האם הפגיעה היא כ"" קשה? אני מתפקדת רגיל אך אם זאת אני חשה כי ההתלהבות שהייתה בי כלפי החיים, הנחישות, המוטיבצייה, שמחת החיים, הרצון להצליח...כל זאת דעכו. גם התחושה שאיתה הייתי קמה בבוקר, חיוך וחוזק פנימי אינם כפי שהיו קודם, נכון לאומר שמאז לא הרגשתי בהם ולו אף לדקה אחת. אני חשה מתוסכלת, מוטרדת מהעניין ורוצה להבין באופן מהותי, האם תחושות אלו נפגעו לבל ישובו (עברה שנה מאז, ההתקף היה במשך 5 חודשים אם בוחן מציאות נמוך, והמון מחשבות יחס) לא אושפזתי או משהו כזה, המשכתי להתנהל יחסית כרגיל אך עם סערת רגשות מאוד גדולה בטיפול ובעקבות הטיפול. אז מה באמת ניתן לאמור שיניח לי את הדעת במובן כזה, שהתשובה תהא עד כמה שניתן מדוייקת ואמיתית. האם פסיכוזה שאדם לקה בה באופן חד- פעמי פוגע בעוצמתיות של האדם לצמיתות? האם הדבר אומר כי התמוטטות החלישה אותי ברמת ההגנות שלי, לצמיתות? היום אני פחות מוטיבציונית מקודם. תודה לכל תשובה אמיתית ומעמיקה. עינת

עינת היקרה אני חוויתי שני התקפים פסיכוטיים. לא חד פעמיים, כן במסגרת של איזו פרה- דיספוזיציה ביולוגית, מה שאובחן אצלי כמניה דפרסיה. גם אני לא אושפזתי. גם אני המשכתי לתפקד כרגיל מבחינת מסגרות החיים, בשתי הפעמים- בפעם הראשונה בצבא, בפעם השניה באוניברסיטה. וגם לי לקח זמן להתאושש מהפסיכוזות. ושנה זה יחסית לא הרבה זמן, כשחווים חמישה חודשים של התפרקות, חוויה פסיכוטית היא מאד עוצמתית ומבהילה, לא פשוט לאבד את השפיות ועוד יותר לא פשוט לחזור חזרה לחיים, עם כל מה שכרוך מהחלמה ממצב כזה. יחד עם זאת, הרבה מאד אנשים חוו פסיכוזות ואחריהם המשיכו לתפקד בצורה מאד וויטאלית ואף השתמשו בחוויות המעשירות מהפסיכוזה להמשך התפתחותם הפנימית. ואני מאמינה שגם את תחזרי לכוחותיך לאמונה שלך בעצמך ולאותה וויטאליות שאיפיינה אותך בעבר. רק תתני לעצמך את הזמן, ואולי גם ניתן להעזר באיש מקצוע יותר מוצלח ממי שהיה לך ובעקבות הטיפול שלו חשת כל כך מוצפת. אני עונה לך את התשובה ממקום אישי ולא ממקום מקצועי. אם תקראי בספרים יש תיאורים של מחלת הסכיזופרניה, שגם היא יכולה להתחיל ממשבר פסיכוטי ובעקבותיה יש דלדול והתדרדרות של הקוגניציה והתיפקוד הרגשי. משום מה לא נראה לי שאת שם. וגם את מרגישה שלא. אני מאמינה שמה שאת חווה זה בהחלט תגובה נורמלית למצב לא נורמלי... ותני לעצמך את הזמן להתאושש... רק טוב, תמי.

לעינת תודה לתמי ואני מצטרף לדבריה. השאלה קשה ולעתים קשה יותר לתת תשובה אינדיווידואלית. אבל באופן כללי ישנן מספר אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שהאבחנה אינה מדוייקת ואולי האבחנה היא קשה יותר, ואני מקווה שאין זה כך אצלך. האפשרות השניה היא מצב של דיכאון, דיכאון שבו מרגישים ירידה בשמחת החיים ובאנרגיות. ישנו דיכאון ממשי וישנו מצב של דיכאון אחר פסיכוזה שהוא פחות דיכאון אלא יותר חוסר אנרגיות והתרוקנות עד אשר הגוף והנפש חוזרים לכוחות הראשוניים. כמובן שהתחושות הללו עלולות להיות בהשפעת התרופות והן יחלפו עם הירידה במינון של התרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

אשמח מאוד אם אוכל לקבל תשובה לשתי השאלות הבאות: 1) האם יש הבדל בין שתי תרופות שהן ממשפחת הבנזודיאפינים (כמו למשל "קלונקס" ו"קסנקס"), או שזהו עניין של שמות מסחריים בעיקר? 2) האם יתכן מצב בו אדם מכור או מגיב בצורה מוחלשת לתרופה בנזודיאפינית אחת (למשל, "קלונקס") עקב שימוש תכוף, אך איננו מכור או מגיב בצורה מוחלשת לתרופה בנזודיאפינית אחרת (למשל, "קסנקס" או ואליום)? בברכה ובכבוד רב, יואב.

ישנם מס' עשרות סוגים של בנזודיאזפינים. לא כולם משווקים בארץ ולא כולם חזקים באותה מידה. בארץ הקלונקס הוא הכי פופולרי ולכן תוכל למצוא הרבה הודעות בפורום לגביו. הקסנקס יותר ממכר מהקלונקס אך בארץ הוא הרבה פחות נפוץ. הוואליום הוא הכי מפורסם בקבוצה זאת ומשתמשים בו המון גם ברפואה כללית, בכל תחומי הרפואה. אם מחליפים בנזודיאזפין אחד במשנהו, צריך לתת מינון שיהיה שקול (לפחות), כדי למנוע סינדרום גמילה. ישנם בנזודיאזפינים ארוכי טווח וקצרי טווח. כאלה עם השפעה מהירה ואחרים עם השפעה איטית. יותר מרדימים או פחות. זה עיקר ההבדלים בין הסוגים השונים.

נוספת לי - מיהם הבנזודיאפינים הנחשבים יותר כ"ארוכי טווח", ומאיזו בחינה הם ארוכי טווח? בברכה, יואב.

שלום לך, אמי סובלת לאחרונה מדכאון קל, בעיקר בשעות הבוקר, מלווה בחוסר תאבון, ורופאת המשפחה הציעה לקחת ציפרלקס 10 מ"ג. לפי המלצתה היא התחילה עם חצי כדור וכבר בשבוע הראשון חשה בבחילה ובחולשה. לכן הרופאה החליטה להפסיק והחליפה לאלטרולט. בינתים זה לא עוזר והרופאה אמרה שרק לאחר 8 שבועות זה מתחיל להשפיע. אני לא ידע אם זה קשור, אבל במקביל לתחילת השימוש בציפרלקס אמי לקחה כדור להורדת לחץ דם, דיזיאתוזיד, שגרם לירידה בסודיום וחולשה כללית. רציתי לשאול האם באמת האלטרולט זו אלטרנטיבה טובה למקרה זה, והאם יכול להיות שכדור מהמשפחה של ציפרלקס, כמו פרוזק למשל, יכול להיות יעיל מבלי לגרום לבחילה? והאם הירידה בסודיום הדפיעה על התגובה לציפרלקס ? מועדים לשמחה, משה ג

לאלטרולט 10 מ"ג אין השפעה נגד דיכאון. המינון המינימלי הוא 75 מ"ג ליום ולעיתים קרובות 150 מ"ג ועד 300 מ"ג ליום. מדובר על הרבה כדורים ליום וזה מה שבעבר נהגו לתת. כיום זאת לא תרופת הבחירה נגד דיכאון, מלבד דיכאון עמיד. בוודאי לא מומלץ לאישה מבוגרת עם בעיות בלחץ דם. לאלטרול השפעה על לחץ הדם ועל פעילות הלב. דווקא תרופות מהקבוצה SSRI כמו ציפרלקס או פרוזק יותר מתאימות. תופעת לוואי של בחילות הן בד"כ חולפות אחרי שבועיים.

תודה על תגובתך המועילה! רק רציתי לדעת, האם יתכן שציפרלקס יגרום לאמי בחילה ואילו פרוזק לא, למרות ששני הכדורים מאותה משפחה? מועדים לשמחה, משה

היי שלום אני נוטל לפונקס המון זמן ויש בזה קצת דיכוי וקצת תחושות לא נעימות הרופא שלי רשם לי לקחת תרופה בשם אביקסה אחרי שבוע הרגשתי שיפור במשך שבוע הייתי ערני חוץ מי זה שהיה לי בעיה להירדם בלילה המשכתי ליטול ועדיפ ליטול את הכמות המומלצת של התרופה אבל אני הגעתי ל10 מיליגרם ביום עכשיו בשלושה הימים האחרונים ההרגשה של הדיכוי חזרה והתחושה גם השאלה שלי היא אם האם כידי לעלות במינון ואם אני אגיע בסוף לאותו מצב של עכשיו?

לנחי אביקסה היא תרופה לטיפול באלצהיימר ואיני מכיר חומר רפואי לטיפול באביקסה בהפרעות נפשיות אחרות כגון סכיזופרניה, למרות שבאופן הגיוני יתכן שיש הגיון בכך. לכן גם לא ברורה לי ההשפעה של אביקסה עליך ולי אין נסיון לטיפול באביקסה עם סכיזופרניה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש האם תוכל להסביר לי מהי דיסמורפוביה? יש לי בעיה אסטטית אובייקטיבית וקשה לי לחיות בשלום עם זה ואני מוטרדת כל הזמן.

למישהי כנראה יש בפורום כמה "מישהי", אבל לשאלתך, כאשר ישנה בעיה וישנה הגזמה בחומרתה והגזמה בתפיסה של חומרת הבעיה אז ישנה כאן בעיה נפשית. כמובן שקשה להראות את הדברים כי בבסיס קיימת בעיה אבל כנראה חשיבותה הרבה יותר ממה שאת מייחסת לה. כל טוב דר' גיורא הידש

חשוב לי להדגיש שה"מישהי" שכתבה שאלה זו היא מישהי אחרת ולא אני שכתבתי את השאלה על היחסים הרעועים עם אחי וכו'.

מישהו שמע על ד"ר צבי קירש ויכול לשתף

הוא חיפאי, לא? המטפלת הפנתה אותי אליו ולא הלכתי אליו. אם תלכי ספרי איך הוא. את יכולה להמליץ על פסיכולוגית באיזור שלך, צפון לא?

עקב ניתוח קוסמטי שנכשל בגלל פעולות לא נכונות ואקרסיביות מצד המנתח לאחר הניתוח מרגישה רגשי אשם אל שהאמנתי לו, ומרגישה שעשה עלי ניסיון, מאשימה את עצמי שמיהרתי ועשיתי את כל הטעויות האפשריות בניתוח זה רופא בקופ"ח במקום לשלוח אותי לטיפול פסיכולוגי, נתן לי קלונקס שלא עוזר לי בכלל זה היה לפני חודש וחצי ובדעתי לו עלה שאני צריכה תמיכה, כך עבר עוד חודש והמצב רק החמיר נפשית, היום אני לא מתפקדת בכלל במיטה כל הזמן בוכה ומלאה רגשי אשם. רק היום אראה פסיכיאטר, אך מרגישה שכבר מאוחר, נהרס לי הניתוח הבית סובל ואני לראשונה בחיי במצוקה נפשית קשה. האם אצא מזה? כי הכישלון והמראה שנהרס לי פשוט לא מרפה ממני. מה התרופה הקלה והבטוחה למקרה כזה

איזה פסיכיאטר רושם קלונקס לדיכאון ? לא משנה. מכל דבר יוצאים ע"י שיחות. אם יש לך סבלנות יש לך כל מה שצריך. המשפחה הכי קלה היא משפחת הפרוזק , SSRI. ביניהם יש את הפווקסיל הכי חדשה ציפראלקס אבל עלולה לגרום לעלייה במשקל , מתונה אומנם.

לעיתים רופאים שאינם כירורגים פלסטיים מבצעים ניתוחים אסתטיים מורכבים והתוצאות עשויות להיות הרות אסון. למזלך, אצלך הנזק הוא רק אסתטי. פני למומחה בשביל לתקן את מה שניתן, אם ניתן. גם בעניין הנפשי- פני לפסיכיאטר מומחה ואולי גם לפסיכולוג. אל תסתמכי על הקלונקס שרופא משפחה נתן לך. קלונקס תרופה מאד ממכרת ואיננה מיועדת לדיכאון כטיפול יחידי.

לאילנה תודה למשיבים וחבל שהייתה תקלה בניתוח הקוסמטי ונפגעת מכך, אבל דברים כאלו קורים ואני מקווה שהסבירו לך את הדבר עוד לפני הניתוח. כנראה שאת במשבר וטוב שסוף סוף פנית לטיפול אצל פסיכיאטר. למזלנו רוב התגובות למצבים כאלו, ואנו קוראים להם מצבים תגובתיים הם קלים יחסית וניתן לצאת מהמצב ולחזור ולהרגיש טוב. נקווה שזה יקרה גם אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

על מה בעיקר עובד המרוניל? על הסרוטונין?

מרוניל=אנאפרניל הוא הטריציקל שעובד הכי הרבה על הסרוטונין אל תתבייש לשאול מה זה טריציקל:)

ליוני המרוניל פועל בעיקר על הסרוטונין אבל הוא תרופה "לא נקיה" יש לה השפעה מועטה יותר גם על הנוראפינפרין, היסטמין והשפעה אנטי כולינרגית. כל טוב דר' גיורא הידש

מהי הפוכונדריה ומהם הסימפטומים? האם היפוכונדר רק חושש ממחלות או שגם "מדמיין" כאבים ו/או מרגיש פיזית כאבים מדומים...? האם יכולים להיווצר כאבים בגב ובכתף שאין להם בסיס פיזיולוגי? והם על רקע נפשי טהור? תודה, אודי

לאודי כל סימפטום ותופעה גופנית עלולים להיות על רקע נפשי ואכן ההבדלה לא קלה ביניהם. בהיפוכונדריה מדובר על אדם שסובל מתופעות גופניות ובטוח שיש לו מחלה גופנית גם אם כל הבדיקות הגופניות תקינות ולכן מדובר על תופעה של חרדה אשר מתבטאת באופן גופני. כל טוב דר' גיורא הידש

http://work-gsob.haifa.ac.il/shil2/jsp/general/Article.jsp?aid=354&cid=18

מדוע צריך אתר היכרויות נפרד לחולי נפש? אני יודע שיש אתר הכרויות מיוחד לחולי איידס ועכשיו גם לחולי נפש.

////////////////////////////

באתר הזה להכרויות של נפגעי הנפש מסבירים שנפגעי נפש שמכירים אנשים שהם לא נפגעי נפש ומספרים להם שהם על כדורים פסיכיאטריים נתקלים בחוסר פרגון, ולכן יש מקום להקים אתר להכרויות לנפגעי נפש. כמו-כן, רק נפגע נפש יכול ב-א-מ-ת להבין מה עובר על נפגע נפש אחר. חוץ מזה באתר הזה הם גם עושים הבחנה בין נפגעי הנפש. יש כאלו שרמת התפקוד שלהם יותר גבוהה, ויש כאלו שרמת התפקוד שלהם יותר נמוכה. במקרה הכי גרוע, אתה לא חייב להשתמש בשירותי האתר הזה שניתנים חינם - ללא תשלום (זה ארגון שכולו מבוסס על עבודה התנדבותית של אנשי מקצוע: עו"סים וכד').

את יכולה להעלות את הקובץ של אתר הכרויות שוב מכוון שהוא לא עולה?

בדקתי שוב את הכתובת של האתר שהצגתי כאן והיא נכונה. נסיתי להעלות שוב את האתר בדרך אחרת והאתר לא עלה. כנראה השרת שלהם נפל. בכל מקרה אתה יכול לעשות חיפוש ב- www.google.co.il על המילים: "הכרויות נפגעי נפש" וללכת לאתר: "ש.י.ל 2: "למה לא" - מרכז הכרויות לנפגעי נפש". בכל מקרה, תנסה שוב מאוחר יותר ואם אתה לא מצליח תכתוב לי שוב ואנסה לעזור.

על אילו מעבירים עצביים מייצבי מצב רוח עובדים ? תודה

לברק רוב המייצבים עובדים על GABA כל טוב דר' גיורא הידש

.....................................................................................................................................................

לאמיר אומנם EMDR החלה את ראשית דרכה שטיפול בטראומות אבל ישנם רבים אשר מוצאים אותה יעילה כטיפול בחרדות שונות כמו OCD וחרדה חברתית. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום , אשתי בהריון בחודשים הראשונים, אנו מקיימים יחסי מין - אני לוקח סרוקסט וקלונקס - האם יש מניעה שאמשיך לקחת אותם לאור העברת זרע בעת שאנו שוכבים? (שכן הבנתי שתרופות אלו אינן מומלצות לנשים בהריון...אך מה לגבי בן הזוג שיכול להעביר לבת הזוג שבהריון דרך הזרע?...)

ליפים אין שום מגבלה ליטול סרוקסט או כל תרופה אחרת לגבר, הסכנה והסיכון הוא רק כאשר האישה נוטלת תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי תופעה כזאת שאני בטוח שהיא אוניברסלית. שאני קם בבוקר (ואין באותו יום מבחן או משהו מלחיץ אחר) אז אני רגוע מאוד למשך שעתיים-שלוש... לא מנומנם או רדום... אלא פשוט רגוע... ואז אחרי כמה שעות פתאום מתחילות כל הדאגות לצוץ לראש והמחשבה ניהיית עצבנית ולא רגועה... זה כיאלו המוח נמצא במצב "אחר" מצב שדומה לכזה שנגיד אחרי לילה שלם שבלי שינה... מצב בלי דאגות... מצב רוח טוב... תמיד אחרי שאני לא ישן הרבה זמן המצב רוח שלי טוב ואין לי ביקורת עצמית או מחשבות ודאגות... מה ההסבר הכימי לזה? איזה הורמון/חומר מתחיל לזרום כמה שעות אחרי השינה והורס לי את הרוגע? או שיש הסבר לא כימי לדבר?

לרז הקשר בין גוף לנפש מאוד הדוק, לכל מחשבה יש הסבר כימי ולכל תהליך כימי יש גם מחשבה. בכל אופן ההסבר למה שאתה מתאר הוא יותר פסיכולוגי של התגברות החרדות במצב של עייפות, אם בגלל חוסר שינה או בגלל ההתעייפות הטבעית במשך היום. כאשר ישנים מספיק וקמים בבוקר רמת החרדה נמוכה, החרדה עלולה להתגבר במשך היום עם ההתעייפות הכללית. כל טוב דר' גיורא הידש

בטעות דילגת על שאלתי מלפני מספר ימים,כשכתבתי על החג,אז העתקתי את חלקה שוב, נפסק לי באמצע ונשלח לפני הזמן. ...בנוסף לאנרגיה הרבה שמוציאה ממני הפרעת הOCD .איך פותרים בעיה זו?האם אי-פעם יכולים להיות לי יחסים עם אח שאינו מתייחס אלי כאל אדם שווה,אלא אל 'יצור נחות' (ככה אני מרגישה שהוא מתייחס אליי)? הוריי צריכים לשמש כ'גננת' ולהפריד בין שנינו,וזה ממש עצוב ומגוחך,כי שנינו אנשים בוגרים-שיכולים להיות כבר הורים,ובמקום זה אנחנו 'נלחמים' כל הזמן אחד בשני. אם לא הייתי מגיעה למצב של ייאוש טוטאלי מהמצב,לא הייתי כותבת לך,וראית שמקודם לא כתבתי שבן-המשפחה עם ה'דיעה הקדומה' זה אחי,אבל פשוט הגעתי למצב שכבר איני יכולה לסבול אותו,ולפעמים אני אפילו שונאת אותו,ואני שונאת להרגיש כך על אדם שבעבר הערצתי. סליחה על ה'בלבול'ועל אורך המכתב, חג-שמח, מישהי (אני חייבת לציין שכעת המצב מעט נרגע,אבל עדיין זה 'מתפרץ' עם כל דבר קטן מחדש.)

האם נמאס לך ממני ומהנדנודים שלי?כי אם כן תאמין לי שאפסיק לכתוב. יש לי פשוט תחושה כזאת,כי ענית לכולם אתמול חוץ ממני(ותקן אותי אם אני טועה), ותאמין לי שאף-פעם לא כפיתי את עצמי על אחרים,ולא אתחיל לעשות זאת עכשיו, אני מצטערת שאני אולי פוגעת בכותבי זאת- אך כרגע אני מרגישה מאוד לא רצויה מצידך,למרות שעד עכשיו הרגשתי שהיית 100% איתי ושתשובותיך עזרו לי מאוד; אם זו באמת הרגשתך-שכבר נמאסתי עם ה'צרות' שלי בבקשה תכתוב לי,ותאמין לי שארד מהנושא ולא אכתוב יותר בפורום. תודה מראש, מישהי

למישהי היי לך, קראתי את מה שכתבת כאן לד"ר הידש ולדעתי את לא הוגנת. לא שאלת שום שאלה בהמשך האיחולים לך לחג בשירשור הקודם, והמשך את השירשור עם תמי ונטלי ולא הייתה שום שאלה לרופא. את שוכחת שהפורום הוא פורום פסיכיאטריה ולא פורום פסיכותרפיה או פסיכולוגיה. והייעוץ כאן לא מהווה תחליף לטיפול שכתבת שאת נמצאת בו. בהתחלה הייתה הבעיה עם המטפל, אחר כך כתבת שהבנת שזה בעצם היה לטובתך, ואת ממשיכה לספר ללא שאלת שאלות בתחום הפסיכיאטריה. אני מתנצלת מראש אם דברי פוגעים, אך נראה שאינך מרפה מד"ר הידש ואת נמצאת במצוקה ואת מוציאה אותה החוצה מהטיפול וזה לא דבר טוב. אולי טיפול דינאמי יתאים לך יותר מאשר טיפול התנהגותי? בהתחלה ציינת שהמטפל לא מתייחס אלייך, שנמאס לו ממך, קיבלת הרבה מאוד מתגובות ואפילו לא טרחת להודות ולאף אחת מהן אלא רק פנית שוב למנהל הפורום. ועכשיו את גם מתלוננת שהוא מתעלם ממך. שימי לב לדפוס שחוזר על עצמו. מיקי

שלום, האם ניתן לשמור על רמת סרוטנין גבוהה באמצעות תזונה ? בתודה גיא

לגיא איני חושב. ישנו קרום בררני העוצר מחומרים להגיע למוח ומנגנוני הוויסות של המוח ממש טובים. לכן אני חושב שהמוח יאזן את עצמו ואי אפשר להגיע עם תזונה להשפעה שאתה מתכוון אליה. התרופות מצליחות לעקוף את כל המכשולים הללו ולכן כל כך קשה ויקר לפתח תרופה שתעשה זאת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני סובל ממחלה כרונית ומאושפז הרבה עקב כך. עלי "להודות" שלעיתים אני אפילו "נהנה" מזה, מכל התשומת לב שמסביבי וסביב מחלתי. אך בשום פנים ובאופן אני לא מזיק לעצמי. אני לא גורם לעצמי להיות חולה בכוונה ואני לא לוקח תרופות על דעת עצמי ואני עושה מה שהרופאים אומרים לי. השאלה שלי עולה כי בתקופה האחרונה עקב אשפוזים תכופים הולה חשד עH" הרופאים כי אני סובל מתסמונת מנכאוזן. ואני לא! זה שיש לי "רווח" מהמחלה אני מודה, אבל אני לא גורם לעצמי נזק. בשום פנים ואופן. החיים חשובים לי ואני אוהב לחיות טוב. האם ניתן לעשות אבחון לדבר כזה? האם בכלל יש הבדל בין 2 הדברים האלו? או שהם אותו דבר למעשה? אודה אם תעזור לי כי מאד נפגעתי.

מיקי היקר אל תאמין להם למגעילים האלה על מה שאמרו לך. אדם לא בוחר להרגיש רע. אדם לא יעדיף להיות חולה. תשומת לב כולנו רוצים, ומי שמרגיש טוב יכול למצוא דרכים נעימות יותר לקבל אותה מלהתחלות. מרגיז אותי מה שאמרו לך. מרגיז מאד. הייתי מפטרת אותם מהעבודה, אם הייתי יכולה... תרגיש טוב, אתה בסדר, הם המגעילים. תמי.

למיקי בודאי שאת נהנית מהטיפול ותשומת הלב, (צריך להיות הדיוט כדי לא להנות מכך) אבל יש לך גם את השיפוט של מה עדיף, עדיף להיות בבית מאשר בבית החולים. אבל נראה לי שהיית גלויה מדי עם הרופאים והם "רצים" להטיל את האשמה עליך. עצתי לך שלא צריך להתרגש מכל שטות שכל אחד אומר. נפגעת - תשתדלי להמשיך הלאה. חבל על הכוחות והאנרגיות שאת מבזבזת עליהם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, אמא שלי נמצאת כרגע בהתקף של מאניה. אני יודעת שיש אפשרות לקבל עזרה פסיכולוגית אבל אל מי אני פונה? האם אמא שלי זכאית לקבל תמיכה פסיכולוגית ללא תשלום? תודה

ג'ודי יקרה אם אימך נמצאת במצב מאני, כדאי שתראה קודם כל פסיכיאטר, שיעזור לה להתאזן בעזרת תרופות. ניתן לקבל טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגית ללא תשלום או בתשלום סמלי יחסית במרפאות ציבוריות באזור מגוריך או דרך קופת חולים בה את חברה. אם המצב של אימך דחוף, כלומר את חוששת שבשל חוסר השיפוט הנובע ממצבה המאני היא מסוכנת לעצמה או לסביבתה, את יכולה לפנות איתה לחדר מיון ושם יבדוק אותה פסיכיאטר באופן מיידי וניתן יהיה לתת לה טיפול תרופתי בלי להמתין. תרגישו טוב, תמי.

לג'ודי תודה לתמי ואני מצטרף לדבריה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי תמי, איזה הרגשה טובה לקבל תשובה ..... אמא שלי מטופלת בכדורים העניין הוא שהפסיכיאטר שאצלו היא מטופלת הוריד לה מינון של תרופה שנקראת זיפרקסה. הלכנו לפסיכיאטר אחר שמגבה אותו והוא היה דיי המום שהורידו לה את המינון. העניין שאני צריכה עכשיו ,כל ערב,לוודא שהיא לוקחת את הכדור. להיות איתה ולראות את ההתנהגות שלה,זו חוויה מאוד קשה בשבילי. אתמול אפילו התקשרתי למרכז בריאות הנפש כדי לשאול על אישפוז. אני מניחה שהכדורים יתחילו להשפיע בקרוב,פשוט בינתיים ההתנהגות שלה היא בלתי נסבלת. אני לא חושבת שהיא יכולה לפגוע בעצמה ,אולי אחרים יפגעו בה בגלל שהיא צועקת על אנשים ברחוב ומקללת. תודה על המידע לגבי השירותים הפסיכולוגיים,אני אברר זאת. אולי יש לך מידע לגבי דיור מוגן? מי זכאי לו? אני שוב רוצה להודות לך על ההתייחסות.מחמם את ליבי ומחזק. ג'ודי

שלום לך , מי אבחן את אימך כסובלת מהתקף של - MANIA

שלום נף, פסיכיאטר איבחן את אימי. היא חולה ומטופלת כבר הרבה שנים. העניין הוא שאמא שלי חזרה לארץ לאחר מגורים בחו"ל וכל העניין של התמודדות עם המחלה שלה דיי חדש לי.

שלום ד"ר הידש, מאתמול הד"ר העלה לי את המינון של האיקסל ל - 200 מ"ג כך שנכון לעכשיו אני נוטל בנוסף אליו 100 מ"ג לוסטרל ו - 600 מ"ג דפלפט ואני נורא מפחד מסרוטונין סינדרום. האם יש לי סיבה לחשוש? ואם כן אחרי כמה זמן מרגע העלאת המינון אני אמור להבחין בזה? תודה...ארז.

לארז האיקסל פועל בעיקר על הנוראדרנלין ומדובר בסינדרום נדיר, כך שאיני רוצה לשלול לחלוטין אבל אני חושב שאתה יכול להיות שקט. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב במה שונה האישפוז במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים, מטיפול תרופתי רגיל שניתן לפצינט שאינו מאושפז ע" פסיכיאטור ? מה מהות הטיפול שעוברים באישפוז? אני לא מתכוון לאשפוז בכפיה, אלא בכזה שמתבצע בהחלטת הפציינט. קונקרטית, מדובר בדיכאון.

אני הייתי באשפוז יום. ההבדל בין אשפוז יום לאשפוז מלא הוא שבאשפוז יום אתה בא בבוקר והולך בצהריים הבייתה. באשפוז מלא אתה ישן בבית-החולים. אני יכולה לספר רק על אשפוז יום כי זה מה שחוויתי. היו שם שיחות בקבוצות, ריפוי בעיסוק ושיחות 3 פעמים בשבוע עם עובדת-סוציאלית קלינית או פסיכולוג/ת. לפי מה שאני יודעת, מי שמתקבל לאשפוז הוא אדם שלא מסוגל לתפקד. לא כל מי שזקוק לכדורים פסיכיאטריים זכאי לאשפוז.

אני הייתי מאושפז פעמיים שהפעם האחרונה ארכה רק ארבעה ימים אשפוז יכול להיות מדרגה טובה בדרך למעלה אם יש המשכיות בטיפול הכולל גם בשחרור מן האשפוז אם אין המשכיות אז יש סכנה ובעצם כל אפקט האשפוז ייפסק אבל אם רמת התפקוד עלתה כתוצאה מן האשפוז אז האשפוז עשה את שלו

שמואל היקר באישפוז פסיכיאטרי יש תמיכה יותר גדולה בחולה. האישפוז מאפשר מנוחה ממטלות היום יום, ומקום להתארגן ולהתאזן. במצב דיכאוני חריף, בו אין כוח לעיתים אפילו לצאת מהמיטה ולתפקד, האישפוז יכול לתת אולי עזרה גם דרך הפעילות הקבוצתית והאישית של החולים, למשל- ריפוי בעיסוק, שיחות קבוצתיות, שיחות עם אנשים מקצוע. יחד עם זאת, אם יש לחולה מקורות תמיכה בקרב משפחתו וחבריו, אולי נעים יותר להחלים בבית, ולקבל את התמיכה בסביבה הטבעית. האישפוז הוא תלוי חומרה. הרבה פעמים כשיש סכנה אובדנית והמשפחה לא יכולה להשגיח על החולה, האישפוז הוא מקום בטוח שישמור על החולה. אני אישית לא הייתי מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי וקיבלתי את הטיפול התרופתי מחוץ לאישפוז. לכן לא יכולה להמליץ באופן אישי על החוויה הזאת. יש שעבורם האישפוז הוא הצלה, ויש שעבורם זו חוויה טראומטית. אולי אחרים יוכלו להגיד מנסיונם הם. מקווה שעזרתי, תמי.

אשפוז פסיכיאטרי רואים אותך אנשיי מקצוע של יום הערכה הרפואית הכוללת שלהם זה המקצוע שלהם ואז הם יכולים יותר לעזור לאדם באבחון או לפחות בתחילת האבחון הרפואי

לשמואל תודה למשיבים ואני רק אסכם את דיבריהם. באשפוז (כולל אשפוז יום) הטיפול התמיכתי והפסיכולוגי רבים הרבה יותר וגם המעקב הוא הרבה יותר צמוד, גם מבחינת ההתאמה של התרופות וגם מבחינת השמירה אם ישנה סכנה של פגיעה בעצמך או באחרים. התרופות הן בסך הכל אותן התרופות ואפשר ליטול אותן באשפוז או בבית. באשפוז ניתן להשתמש גם בנזעי חשמל דבר שלא מקובל בארץ כטיפול אמבולטורי=שלא באשפוז. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לדר' הידש אני נוטלת 200 מ"ג למיקטל ביום האם אני יכולה לקבל רדוקטיל? תודה

שלום, ראשית תשובה לשאלה שלא שאלת אבל אני חושב שיש לה חשיבות. הלמיקטל אינה גורמת לעליה במשקל, למיקטל אינה משפיעה על המשקל לא לטובה ולא לרעה. הרדוקטיל פועלת על הסרוטונין והנוראדרנלין במוח, על פניו אפשר ליטול את שתי התרופות וגם איני מכיר ספרות מקצועית האוסרת זאת. אולם כיוון ששתי התרופות פועלות על המוח לא הייתי מייעץ ליטול אותן ביחד. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מהם אחוזי ההצלחה של נזעי חשמל על חולי דיכאון? האם זה נוסה פעם על אנשים בלי דיכאון? ואם כן, האם זה שיפר את מצב רוחם יותר מהרגיל, או פגע בהם?

לסטודנט כיום קשה מאוד לקבל אחוזים משמעותיים. בנזעי חשמל מטופלים אנשים עם דיכאון שלא הגיבו לטיפולים קודמים או שהדיכאון קשה במיוחד כלומר מבחינה סטטיסטית ישנה הטיה למקרים הקשים והאחוזים הם פחות משמעותיים. איני יודע את האחוז המדוייק של אלו שמקבלים טיפול ומגיבים למרות שלהערכתי בודאי שמעל 50%. במשך השנים חולים רבים טופלו בנזעי חשמל, במיוחד נפוץ השמוש אצל חולים בסכיזופרניה קשה, גם כאלו שסובלים מקטטוניה וגם מסכיזופרניה לא מאורגנת באופן קשה. לפי ידיעתי נזעי חשמל לא גורמים למצב רוח טוב מדי או מאניה. האמת היא שכבר מזמן לא טיפלתי בנזעי חשמל (באופן עקרוני אני נגד השמוש בטיפול זה למרות הספרות) ולכן איני מעודכן בספרות המקצועית בנושא. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אז ככה אני רוצה בבקשה לדעת תשובה חד משמעית לגבי הריון ונטילת פאקסט. מאחר ואני ממאוכזבי גמילה. את הטיפול בכדור ניסיתי להפסיק בצורה הכי הדרגתית שיש דרך המטפלת שלי. אני חושבת שכשהגעתי לרבע כדור הגוף שלי התחיל להראות תסימינים של חוסר סרטונין. המשכתי בהורדה עד שהייתי שבוע ללא הכדור. ואז הלכתי לפסיכיאטר שהמליץ לי להחזיר את הרבע אבל אז כבר היה מאוחר מידי ונכנסתי למעגל של התקפי חרדה קשים כמעט כמו לפני כמה שנים טובות בתחילתו של משבר רע ומר. יש לציים שאני לאחר טיפול פסיכולוגי ממושך ויעיל ששינה אותי לטובה. אני מניחה שיש דרך אחרת להפסקת הכדור שהיא עוד יותר איטית וממושכת. בנתיים לצערי ועד כמה שזה כואב לי נורא חזרתי שוב ל-20 מ"ג כבר לפני שלושה שבועות. באופן הדרגתי ועם עזרה פסיכולוגית החרדות ירדו להם והיום אם אני סובלת זה מחרדות קטנות שבאות והולכות. את הכדור להוריד עכשיו אני מתה מפחד. נו בכל זאת הכישלון של הגוף עשה את שלו. מצד שני אני בת 27 ואני רוצה מאד מאד להכנס להריון. אני די בקטע של לעשות סקר על מנת לדעת האם 20 מ"ג של פאקסט יכול להזיק לעובר בדרך כלשהי מפגמים התפתחותיים עד תסמיני גמילה לאחר הלידה. אני מבקשת אם ניתן לקבל קישורים למחקרים אפילו. מודה מראש מקרה הזוי של גמילה לא מוצלחת מפאקסט (-:

שלום, המקרה אינו הזוי, אבל תשובה מלאה וחד משמעית אפשר לקבל מהמכון הטרטולוגי בהדסה או באסף הרופא. תמיד ישנם דברים חדשים בתחום וחייבים להתייעץ אתם. אכן אחרי ה"טראומה" של הניסיון להפסיק כדאי לחכות קצת ואחר כך לעשות ניסיון נוסף ולעבור קודם לפרוזק שזמן המחצית חיים שלו ארוך מאוד וקל יותר לסיים את הטיפול. בכל מקרה עדיף הריון ללא תרופות מאשר הריון עם תרופות, אבל לעתים אין ברירה. כך שהבחירות שלפניך לא קלות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, שאלתי היא לגבי בתי בת 24 סטודנטית שנה שניה בהנדסה. מלפני שנה היא קיבלה חרדת מבחנים שחשבנו שהיא תחלוף עם טיפול פסיכולוגי ועם תרגול נשימתי בזמן התקף. לצערי זה לא חלף והחמיר אף יותר, היא הגיעה למצב של חרדה מלהכין שיעורים אח"כ בכי בלתי נישלט, מועקה וזאת בנוסף לכך ,שהיא יוצאת מהבית היא נילחצת- אולי זה יגזול מזמן הכנת השיעורים ולפי דבריה היא לא יודעת כמה זמן צריך ללמוד ולשנן את החומר. עוד היא מתלוננת על רמת ריכוז נמוכה וקליטה איטית ביחס לעבר (היא נכנסה ללמוד עם סכם מאוד גבוה) ובטחון עצמי ירוד. היא עובדת בסוף שבוע דבר שהוא מבורך מבחינתי לצורך שינוי אוירה והיום גם אותו היא רוצה להפסיק כדי ללמוד יותר. שאלתי היא מה הגדרת מצבה חרדה, דיכאון או אובססיה ומה לעשות? אודה לכם על עזרתכם . מהאמא המודאגת וחסרת האונים לצערי

שלום לך על סמך הדברים שכתבת יהיה לא נכון לא בריא ולא מוסרי להגדיר את מצבה של ביתך. זה לא משנה אם מדובר בדיכאון, חרדה או אובססיה. מה שחשוב הוא שביתך נמצאת במצב של משבר. לא משנה איך נקרא לזה או מה אנחנו חושבים המקור שלו ברגע זה, מה שבאמת משנה זה שאתם צריכים עזרה מיקצועית. נראה שהבעיות של ביתך מצריכות התייחסות מקיפה יותר בנוסף לתכניקות נשימה בזמן התקף וטיפול פסיכולוגי יכול לעזור במידה רבה. נראה לי שהדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא להמשיך בטיפול הפסיכולוגי ולתת למטפל מקצועי שנמצא בקשר רציף עם ביתך להבחן או להחליט על דרכי עבודה וטיפול בעתיד. בנתיים את יכולה פשוט להשתדל להיות עם הבת שלך. לא להלחיץ אותה ולשאול אותה שאלות על גבי שאלות. פשוט להיות שם ולתת לה את האפשרות להיות איתך בסביבה רגועה, אוהבת ומקבלת. סביבה בלי טיפה של לחץ. שיהיה חג שמח ובהצלחה שלך פרוזי

לדעתי בתך הגיעה לנקודה שבה צריך לפנות לפסיכיאטר לאיבחון והתחלה של טיפול תרופתי. טיפול תרופתי יוציא אותה מכל התסמינים שתיארת בצורה הכי מהירה שאפשר, יותר מהר מכל שיטה טיפולית אחרת. משמעות הדבר הוא שיפור במצבה הנפשי וכתוצאה מכך גם שיפור בהישגיה בלימודים. בקיצור, מומלץ לפנות לפסיכיאטר (פרטי או דרך קופ"ח). כאשר מצבה יתייצב, ניתן יהיה להוסיף, עפ"י הצורך, טיפול התנהגותי שמבוסס על חשיפה ומניעת תגובה. טיפול דינמי נחשב לחסר תועלת בכאלה מצבים.

האם היא תצטרך תרופות כל הזמן או שיש מקום ע"י השימוש בתרופות להבראה מלאה?

אמי בת 89. זה כ-3 שנים מקבלת סרוקסט ותפקדה מצוין , ובחודשים האחרונים עקב ירידה מנטלית ותפקודית מקבלת גם: ריספרידל,טרזודיל,ואבן ובונדורמין. בשבועיים האחרונים נפלה מספר פעמים, נחבלה קשות והיא אפטית לחלוטין ומתקשה בכל תפקוד. האם יתכן ש" קוקטייל ההרגעה" הורג אותה ???

נפילות ושבירת מפרקים די נפוצה אצל קשישים שלוקחים ואבן ובונדורמין ולכן כדאי להפסיק עם תרופות אלה בהקדם. ריספרידל ניתן לטיפול בתסמינים פסיכוטיים או הפרעה התנהגותית שקשורה לדמנציה. אם אין זה מצבה, אז לשקול להפסיק גם תרופה זאת. סרוקסט וטרזודיל הן תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. לטרזודיל יש גם השפעה מרדימה ובכך הוא יכול להיות תחליף לכדור שינה.

ליגאל אכן האיזון של אדם מבוגר הסובל מבלבול ואי שקט לא פשוט. צריך למצוא את הקו הדק של מספיק תרופות ולא יותר מדי. פחות מדי תרופות עלולות לאפשר למצב של האי שקט להמשך ואז עלולות להיות נפילות, כמובן שגם עודף ורדימות עלולות לגרום לנפילות. לכן האפשרות הנכונה היא ללכת מהקל אל הכבד ולהיות בקשר מתמיד עם הרופא כדי להגיע למינון המדוייק המתאים לאדם מסויים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת בבקשה אם לוקחים תרופה אנטי פסיכוטית בגלל מחשבות טורדניות תרופה כמו זיפרקסה האם צריך לקחת את זה כל החיים או שאחרי כמה זמן המחלה נירדמת ( האם ההפרשה של הדופמין חוזרת להיות נורמלית עם הזמן)

שלום חזי אי אפשר לתת לך תשובה ברורה של "כן" או "לא" בגלל שיש כל כך הרבה משתנים שיכולים להשפיע ולשנות את המצב. כל אדם הוא יחיד ומיוחד ואין שני בני אדם שמגיבים בדיוק באותה הצורה לתרופה או טיפול מסוימים. יכול מאוד להיות שאתה אחרי מספר שנים עם התרופה ועם טיפול פסיכולוגי תגיע למצב שלא תהייה זקוק עוד לתרופה. ואדם אחר לעומת זאת יהיה זקוק לתרופה כל חייו. בהצלחה וחג שמח שלך פרוזי

לחזי תודה לפרוזי והתשובה באופן עקרוני היא שלא מדובר בטיפול לכל החיים, אבל כל אחד הוא "מקרה פרטי". נקווה שימצאו גם תרופות יעילות יותר אשר יבריאו את ההפרעה לגמרי. תמיד צריך לקוות לטוב שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! אני מטופל בקופת חולים מכבי ,והפסיכיאטר נתן לי הפניה לאישפוז ,אים לא חזרתי אליו אים מכתב שחרור , הוא יכול לדעת שהייתי מאושפז? האים האינפורמציה על ההפניה לאישפוז תעבור לפסיכיאטר אחר במכבי או לרופא המשפחה?

לאבי כבר עניתי לך היכן ששאלת לראשונה שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם ריספרידל אמור לעזור לבן 15 הסובל מocd ,מחשבות טורדניות,פחדים והפרעות קשב. המינון שהומלץ הוא חצי מג בהתחלה ולעלות ל1 מג אחרי כשבועיים. מקבל כבר כשבועיים והיום עלינו במינון למג אחד. מתי לדעתך תורגש הטבה ?

לגילה הרספרידל היא תרופה תומכת ב OCD והפרעות קשב, אבל לתשובה מפורטת יותר תצטרכי להתייעץ עם פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער, אנימומחה למבוגרים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

א נ י ר ו צ ה ל ה י ו ת ... א ו ר ה י ר ח ... כדי להאיר את הלילה של האהבות הנכזבות ש ק ט.. כדי להשתיק את הקולות שהולמים בלב עלות השחר... כדי להעלות יום עם יותר שמחה א ו ר... לאלו שגרים בחשיכה ל י ל ה ... כדי ללטף את אלה שנאבקים במשך היום ח י ים ... כדי להחיות שוב כל אלו שמתו ד מ ע ות ... לגרום לחסרי רגשות לפכות ח י ו ך ... כדי להמתיק את השפתיים של הממורמרים א ה ב ה ... כדי לאחד את האנשים ולאמר להם שאנחנו ביחד בעצם חבר/ה רק רציתי להיות תירוץ כדי להיכנס לחלונך,לתת לך חיבוק ולאמר שיהיה לך יום יפה

מיכל יקרה איזה יופי... כמה מרגש.. כמה נוגע. תודה גדולה על השיר החיבוק והברכה. תמי.

למיכל השיר מקסים, כנראה שהיה לך חג פורה תודה, הידש

שלום : אני לוקח כדור בשם סמאפ 10 מג פעם בשבוע מה שקורה הוא יש לי תופעת לוואי של התרחבות האישונים{ כאילו אני פותח את העיניים בכוונה} רציתי לדעת אם תופעת לוואי זו חולפת או עלי להפסיק את התרופה

לרמי- מראה של עיניים יותר פקוחות או מקובעות יכולות להיות כחלק מתופעות לוואי פרקינסוניות של חוסר הבעה ותנועה איטית. יש לכך טיפול ע"י תכשיר נוגד פרקינסון.

לרמי אם מדובר על הרחבת האישונים בלבד אין לכך חשיבות, דווקא סמאפ גורם לכך הכי פחות. הדבר היחיד שעלול להיות הוא תחושה של סנוור ולכן כדאי ללבוש משקפי שמש בצהרים ולהזהר בנהיגה. לא כתבת באיזה גיל אתה אבל כדאי לעבור אצל רופא העיניים בשאלה האם אתה סובל מגלאוקומה. רק במקרה של גלאוקומה צריך להפסיק את התרופה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לכבוד ד"ר גיורא הידש א. נ. שלום רב, הנדון: הקשר בין הלוצינציות לפסיכוזות שמי צחי, בן 23, סטודנט לפסיכולוגיה תואר ראשון, עובד כרגע בבי"ח פסיכיאטרי- עבודת שדה+הדרכה קלינית. לפני כשבוע העלתי נושא בקבוצה (בהדרכה): האם אדם שסובל מהלוצינציות הינו פסיכוטי ? המדריכה אמרה שכן כי זה ההגדרה לפסיכוזה... השאלה נבעה ממקרה שנתקלתי בו: מאושפזת במחלקה, אשה אנטלגנטית, נודעת לעצמה, אפקט תקין, ללא מחשבות שווא (בקיצור אישה שפוייה), אושפזה במחלקה מרצונה בגיל 50, לאחר שחוותה הלוצינציות ויזואליות ואודיטוריות של מישהו הקרוב אליה. מלבד הפתולוגיה הזו, היא נורמלית לחלוטין ומתפקדת. כמו כן היא מודעת לכך שזו הזייה ואיננה מתייחסת להלוצינציות. אך אישפזה עצמה מחשש שהמצב ילך ויתפתח לפסיכוזה קשה. המדריכה איננה מכירה את המאושפזת עצמה אך אמרה שלפי התיאור היא פסיכוטית. אני לא מסכים עם קביעה זו !! אני טוען אחרת, ואשמח לתגובתך בנידון: ההגדרה (תקן אותי אם אני טועה)לפסיכוזה= הפרעה נפשית חמורה ביותר בשיפוט המציאות וביצירת מציאות חדשה. וההגדרה להלוצינציה= פרספציה הנחווית בלא שיש גירוי חיצוני (חמשת החושים). ברוב הפסיכוזות ישנה הפרעה בפרספציה מלווה במחשבות שווא, ולמעשה משמשות עדות לאפיזודה פסיכוטית, וכמובן ישנם סימפטומים נוספים כמו: הפרעה בהנעה וריגוש, הפרעות אפקטיביות ונברוטיות, הפרעות באישיות ו"אני" לא מסתגל וכן הלאה... טענתי היא זו: מה ההבדל בין אדם שחווה הלוצינציות (ובשל כך מוגדר כפסיכוטי) לבין: 1. אדם ששוכב בלילה במיטתו בחושך ומדמיין דברים ? 2. אדם שפוגש אישה ששערה צבוע בכחול ? 3. קהל שמתבונן בקוסם מבצע קסם ? 4. הלוצינציות ויזואליות (כתמים שחורים) הנגרמים כתוצאה מהסתכלות על אור בוהק (שמש, מנורה) ? 1-4 הם דוגמאות. אם אדם חווה הלוצינציה ונעדר בסימפטומים נוספים כמו: מחשבות שווא, הפרעות אפקטיביות או נברוטיות, הפרעות אישיות וכו', ובנוסף מסוגל להבחין בין האמיתי לפנטזיה ומתעלם מכך הוא איננו פסיכוטי. קרי שיפוט המציאות נשאר תקין. א ו ל ם, אם אדם חווה הלוצינציות ותווספים אליהם סימפטומים נוספים, ואיננו מסוגל להבחין בין האמיתי לפנטזיהואינו מסוגל להתעלם מכך הוא פסיכוטי. קרי שיפוט המציאות לא תקין. אשמח לתגובתך בהקדם, בכבוד רב, צחי

פסיכוזה איננו מושג מדעי. אמנם משתמשים במושג זה אבל אין הסכמה גורפת לגבי המשמעות שלו. הזיות בגיל המבוגר יכולות לנבוע גם ממחלה גופנית, שימוש בתרופות מסויימות, בעיה אורגנית ולכן אין הכרח שמדובר במחלת נפש.

לצחי ממה שאתה כותב עולה שאתה בהחלט צודק. קודם כל כפי שדור כתב המושג פסיכוזה אינו מוגדר מספיק לכן בשנים האחרונות מעדיפים לא להשתמש בו (כמעט ואינו קיים ב DSM). אבל לא נכנס להגדרות של פסיכוזה מפני שבחוש אנחנו מבינים את המושג והכוונה היא לאיבוד קשר עם המציאות. אכן ישנן הלוצינציות מסוגים שונים ולא רק פסיכוטיות. כל חלום, חלום בהקיץ, דמיונות בזמן ההרדמות או ביקיצה (היפנוגוגיות, היפרגוגיות) הן הלוצינציות. כך שהזיות קיימות גם ללא מצב פסיכוטי אלא במצבים חרדתיים ונאורוטיים. ההבדל העיקרי הוא עד כמה האדם מבחין בין מציאות ודימיון. הפסיכוטי אינו מבחין ובטוח שזו המציאות המוסכמת על כולם (אגו-סינטוני), ישנם אנשים שיש להם הזיות אבל הם יודעים שאלו הזיות ולכן אינם במצב פסיכוטי-אגו דיסטוני. כמובן שחלום הוא הדוגמא הפשוטה ביותר. אבל הדברים מאוד מורכבים, חייבים גם להוציא מהכלל נורמות ומסכמות חברתיות. כך שאם לפני חמש מאות שנים היינו אומרים לאדם שהעולם הוא עגול ולא שטוח אז יתכן שהיו צולבים אותנו או מאשפזים אותנו, בכל אופן היו קוראים לנו משוגעים כיוון שהעולם עגול הוא נגד הכנסיה והחושים הפשוטים שלנו. אז תמיד חשוב לראות גם את המסגרת שבה הדברים נאמרים ונעשים. והאמת היא שישנם מקרים שקשה מאוד לאבחין, ולכן יתכן שטוב שאשפזו את האשה למעקב ולאבחנה מבדלת טובה אבל יתכן גם שגרמו לה נזק בעצם האשפוז. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, לפני מספר ימים התחלתי טיפול בציפרלקס, שאלתי היא: האם ניתן מידי פעם בהתקפי חרדה ליטול גם אלפרוקס עד שההשפעה של הציפרלקס תחיל להשפיע עליי?

אלפרוקס (קסנקס) איננו מונע חרדה וכאשר יש התקף חרדה זה כבר חסר תועלת לקחת אותו- עד שהוא ישפיע (30 דקות) החרדה כבר תעבור. למרות הנ"ל, השילוב של כדור הרגעה עם SSRI נחשב לנפוץ ומקובל, במיוחד בשבועיים עד חודש הראשונים של הטיפול.

לליאת תודה לדור, השילוב הזה מקובל וטוב ועשוי לעזור בזמן ההתקפים החריפים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סובל מפחד מדחייה או שאולי זה נקרא גם חרדת נטישה? אני בן 21... זה בא לידי ביטוי - שאני רוצה לרצות את כולם. אני מתחיל להיות עצבני ולסבול מתי שאני לא מקבל תשומת לב ושאני לא במרכז העינייינים. אני עושה הכל כדי שאנשים יתלהבו ממני. ואני ממש לא טוב מאינטמיות עם אנשים ואני לא הכי חברותי בעולם מהסיבה שאני מפחד לנסות להתקרב ולהדחות. המתח והחרדה מלווים אותי במשך כל הזמן ועושים אותי עצבני ומדוכא. אני לוקח כרגע קלונקס על בסיס קבוע (1 מ"ג מחולק במשך היום) אבל אני מדוכא ועדיין עצבני. האם ישנה תרופה נוספת שכדי לקחת שיכולה לעזור לי? (כבר ניסיתי בעבר ציפראמיל, אפקסור,מובמיד, אנפרניל - אבל נראה לי שאז לא הייתי על קלונקס שמייצב אותי ואולי שווה לחזור לתרופות מסוג זה). הבעיה היא שאני חווה גם עצבנות וגם דיכאון בו זמנית - והתרופות שעובדות על הסרוטונין והנוראדרנלין מעלות עצבנות לא? בכל מקרה אשמח לחוות דעת פסיכיאטרית בנושא - ובכלל מהי התרופה הכי מומלצת לפחד מדחייה?

זה נראה יותר כמו בעיה נרקסיסטית- בעיה באישיות. תרופות מטפלות בסימפטומים ולא בבעיות באישיות שזה כבר לטיפול פסיכולוגי. ישנם נוגדי דיכאון עם השפעה הרגעתית- כמו רמרון.

רז היקר דבריך הכנים נגעו בי. אכן לא פשוט להיות שם. העניין הוא שלמיטב ידיעתי תרופות יכולות להרגיע חרדות אבל לא ממש לשנות דפוסים באישיות. אולי תלך לטיפול? מנסיוני זה עוזר. אני מכירה בעצמי את חוסר השקט והצורך במגע אנושי כל הזמן, מן רעב כזה לקשר. זה לא בדיוק מה שאתה מתאר אבל אצלי טיפול פסיכולוגי עזר כי היום אני מסוגלת יותר להיות עם עצמי, בלבדיות, בלי להרגיש בדידות. וזה בנוסף לתרופות, לא במקום. אמנם טיפול דורש השקעה רבה, גם רגשית וגם כלכלית. אבל יש כאן הזדמנות גדולה לצמיחה ולשינוי עמוק באישיות. מנסיון, בעיקר כמטופלת. חג שמח, תמי.

אני בטיפול כבר 6 שנים בערך... עברתי מפסיכולוג אחד לשני... אף אחד לא בדיוק ידע לשים אצבע על הבחנה מדוייקת חלק אמרו בעיה נרקסיסטית כמו שדור אמר, חלקו אמרו חרדת נטישה ועוד כל מיני דברים.... בשיטה ההתנהגותית קוגנטיבית לא הצלחתי בכלל כי היא אומרת משהו בסגנון של "אם אין סיבה לפחוד אל תפחד"... ומכיוון שאני לא רובוט זה לא עזר בכלל. - השיטה הזאת מתאימה לבעיות ספציפיות כמו פחד מטיסות או ממעליות נגיד אבל לא מפחד כל כך נרחב וכללי כמו שלי יש... (זאת דעתי.) ובשיטה הדינמית - לא יודע... כל פעם אמרו לי תנסה לעשות ככה... תנסה לעשות ככה.. אבל דברים בלי קשר לבעיה מסויימת. למשל - תנסה למצוא תחביב, תנסה לצאת עם חברים... אבל זה עצות שאפשר לתת לכל אחד.. ובהתחשב בזה שיש לי הפרעת אישיות ספציפית אני חושב שאני צריך לקבל עצות והנחוית ספצפיות... ככה שאני לא קיבלתי עדיין כלום מהטיפול הפסיכולוגי...

שלום: רציתי לדעת אלו תכונות נוספות יש לתרופה סמאפ האים היא עוזרת במצבי מתח ולחץ? האם היא מסייעת לדיכאון? האם היא עוזרת לחרדה ? מכוון שאני לוקח תרופה בשם פרפנן ומכוון שהפרפנן גורם לי לעליה במשקל אני רוצה להחליף אותה בתרופב סמאפ נתנו לי את הפרפנן לOCD ואת הסמאפ נתן לי רופא אחר גם לOCD לכן רציתי לדעת עם לסמפ יש תכונות כמו שציינתי למעלה כי חלק מהסיפטומים שלי נוסף לOCDזה חרדה ודיכאון

לאמיר- מדובר בתרופה אנטיפסיכוטית מהדור הישן. מיועדת לטיפול במחשבות שווא והזיות. הסמאפ ספציפית ניתן לחולים במחלות נפש (כמו סכיזופרניה או מניה) שאינם יכולים או מתקשים בנטילה קבועה של כדורים. התרופה לא מיועדת לחרדה או לדיכאון או ל-OCD. לפעמים נותנים הלידול 1-2 מ"ג, או פרפנן 4-8 מ"ג, כתוספת לנוגדי דיכאון, במקרים עמידים של דיכאון או OCD. תרופות אלה עשויות לגרום לפרקינסוניזם וקשיון שרירים.

לאמיר ההלידול=סמאפ. באופן כללי הפרפנן וההלידול-סמאפ דומות ואם הפרפנן גרם לעליה במשקל אז יש הגיון להחליף לסמאפ שגורם לפחות עליה במשקל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום אני בת 21 1.67 67-63 ק "ג.(תלוי בתקופה ובמצב רוח....חחח). יש לי בעייה שנמשכת מאז תחילת גיל הבגרות ואף פעם לא דיברתי על כך כי אני חושבת של90% יש את ההפרעה הזו.וגם אם כן זה לא עושה את זה נורמאלי. אני באמת רוצה להגמל מן ההרגל הזה והייתי רוצה להבין ממה הוא נובע. ניסיתי לחשוב מה מפריע לי מה חסר לי? מה החסכים הנפשיים....וכלום. הכל בסדר גמור בעולמי כל אדם אחר במקומי היה מאושר ואני מודה לאלהים יום יום על כל שיש לי. אני אוכלת בריא ועושה ספורט אך יש לי מדי פעם התקפי זלילה בלתי נשלטים... זה מתחיל עם זה שאני חייבת מתוק....ואני לא מפסיקה...עוברת למלוח...מתוק... באמת שאין לי שליטה על זה....זה כבר שנים ככה והפעם הגעתי להחלטה שאני רוצה להבין איך להפסיק את זה לחלוטין. ולמה זה קורה? ממה זה נובע? יש לי פגישה עםם דיאטקנית,האם אני צריכה לומר לה זאת? היא תדע מה לעשות? מה כדאי לשאול אותה?! האם יש ו/או מומלץ כדורים שמורידים את הכמיהה לאכילה אובססיבית זו,הכמיהה למתוק ותחושת הרעב השקרית? איך ניתן להגיע להבנה ממה זה נובע? איך מפסיקים?????? כמובן שהדבר מלווה בדיכאונות והרגשה כבדה כאילו העולם כולו מוטל על כתפיי...ואני עייפה...כבדה...מכוערת....(רק בהרגשה-האמת שאני יפה וזו הבעיה הכי גדולה שלי...חחח...) אין לי שום סיבה להיות דיכאונית.ובכל זאת... גנים כנראה... האם זה יימשך כל החיים?! בבקשה....עזרו לי!

שלום, בדרך כלל אני שומע תיאורים כאלו שהם חוזרים לפני המחזור ומדובר בשינויים הורמונליים לפני המחזור. האם זה כך אצלך? שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני בת 44 גובה 1.66מ' והתחלתי עם נטילת הטופמקס במשקל של 114 ק"ג נטלתי טופמקס כדי לרדת במשקל למשך כשנה. במהלך השנה הורדתי 15 ק"ג. נטילת הטופמקס לא היתה קלה. בכל פעם שעליתי במינון 25 מ"ג הרגשתי עייפות, כאבי ראש, סחרחורות, כאבי גרון צריבה בעיניים, בחילות וכו' התופעות חלפו לאחר כשבועיים. נטילת התרופה גרמה גם להרבה תופעות חיוביות כגון:הרגשת שובע, חוסר רצון למתוק, שינה טובה בלילה של 10 שעות ללילה כמו כן היא גרמה לראיית העולם במשקפיים ורודות יותר מעיין שמחת חיים, ריכוז ושליטה אך עם הירידה במינון התחילו התופעות השליליות של עצבנות ייתר, חוסר שליטה קשיי שינה כאבי ראש צריבה בעיניים וכו' כל התופעות החיוביות שהיו עם נטילת התרופה הפכו לשליליות בצורה מאוד קיצונית למשך כשבועיים שלושה עד שהגוף התרגל למינון יותר נמוך. סבלתי גם מנשירת שיער וציפורניים חלשות מאוד וסדוקות. כאשר הפסקתי לגמרי את התרופה ותופעות הלוואי לא חלפו ואף החמירו, התווסף להם מעין דיכאון ולחץ דם גבוה של 100/160 ומעט יותר. שאלתי היא האם לחץ הדם הגבוה יכול לנבוע מנטילת הטופמקס במשך כשנה ? עלי לציין שכל חיי הייתי עם לחץ דם נמוך ונטיות לנמוך יותר והאם הלחץ דם והדיכאון הקטן יחלפו עם הזמן כאשר הגוף יתנקה לגמרי מהטופמקס. הפסקתי לקחת התרופה בנובמבר 2005.

לדון מעניין השם שבחרת? בכל אופן נדמה לי שאת מייחסת יותר מדי משמעות לטופמקס והתופעות שאת מתארת קרו אומנם בזמן נטילת הטופמקס אבל לא "בגללו". כך שגם כעת אחרי ארבעה חודשים מהפסקת התרופה התופעות שאת מתאתרת אינן קשורות לטופמקס וצריך למצוא סיבה אחרת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מהי הדרך הטובה ביותר להפסקת פאקסט 20 מ"ג לאחר נטילתו מספר חודשים? איני מעוניין לגשת למטפל ורוצה להפסיק בעצמי.. תודה מראש

לבני הדרך הנכונה ביותר היא להגיע למטפל ולבדוק האם זה הזמן המתאים לך. הפסקה מוקדמת מדי של הפקסט עלולה לגרום לחזרה של הסימפטומים וההפרעה שבגללה אתה נוטל את הפקסט. חבל לחסוך דווקא בזמן הזה אחרי שנטלת את הפקסט רוב הזמן שצריך. חבל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני בהריון בשבוע 5 וחצי. לפני ההריון לקחתי סרוקסט וקלונקס במשך חמש וחצי שנים. הפסקתי לפני שלושה חודשים והרגשתי טוב. ברגע שקיבלתי את את ההודעה על ההריון נכנסתי לפאניקה אמיתית. אתמול והיום זה הגיע למצב שלא ידעתי בעבר של התקף פאניקה נוראי שלא מפסיק, בחילות, שלשולים, לחץ בחזה והכי גרוע - תחושת פחד נוראית. הייתי במצב נורא והלכתי למר"מ. אף אחד לא יודע להגיד לי אם מותר לי לקחת קלונקס בהריון או לא. הצילו. מה אני עושה??? אני לא יכולה לחכות עד יום ראשון, אני במצב נוראי.

היי אולי יש אפשרות להשיג את הפסיכיאטר שטיפל בך? תנסי לחפש גם מידה באינטרנט. ואם זה ממש דחוף, תלכי למיון. שם בטוח ידעו. תרגישי טוב.

לפרח מצטער שראיתי את שאלתך רק היום ואני מקווה שאת מרגישה טוב יותר. אפשר ליטול קלונקס בהריון ובטח שמספר כדורים לא יזיקו כדי לצאת מהמצב החריף. כדי להתעדכן ולקבל תשובה מוסמכת תתקשרי מחר למכון הטרטולוגי בהדסה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שנצא מעבדות לחירות שנשתחרר מכבלים פנימיים שלא ניתן לפרעה הפנימי להכתיב את דרכינו החדשה במסעות הפנימיים של נפשינו ובדרכינו בעולם שלא נקבל מכות-לא דם, לא צפרדעים שקשה לבלוע ובעיקר שלא נשרה בחושך אלא שתמיד ילווה אותנו האור ויחד עם פריחת הפרחים ומעוף הפרפרים נמשיך כאן ביחד ליצור לאהוב ולחשוב את שליבינו יחפוץ שכל אחד יספר את ההגדה הפרטית שלו שתמיד יהיה מי שיקשיב כי בכל דור ודור חייב אדם לספר את סיפורו בצליל בשיר בציור או סיפור וככה, עם היצירה לצאת מבין המיצרים הפנימיים לצאת ממצריים וסוף סוף להגיע אחרי ארבע מאות שנים של עבדות וארבעים שנה במדבר להיות בני חורין. אמן וחג שמח, תמי.

תמי יקרה, אמן ואמן ואמן - מאחלת זאת לך ולכולנו. שהעבדות תומר בחירות (ולו לשברירי רגעים, כך שנוכל להיות מוזנים מהם לזמן מה אחר כך), שהמכאובים יוכלו למצוא את דרכם אל ההבנה של המשמעות שצרופה להם, כך שיהיה בידינו לעשות שינוי ולגדול. תודה שאת משתפת אותנו, אותי, בסיפור הנבנה שלך, ביצירה היפה שלך. אני מקווה שזו האחרונה תוכל תמיד להסב לך הקלה ושחרור מן הכבלים (כי גם אם עוד לא הגענו אל הארץ המובטחת - ואולי לא נגיע אליה לעולם...- הרי שבעצם הכתיבה, בעצם האמירה, בעצם כיתות הרגליים בדרך אל-, יש כבר את טעם ההבטחה של אותה הארץ). אני חייבת להקצות שורה לאותו פרעה פנימי שמחולל גם בי שמות לא אחת - הוא מכשיל את דרכי, מקשה את לבי (כפי שאלהים הקשה את לבו שלו), ובסופו של דבר המאבק בו גורם לי לעייפות וויתורים אינספור. חיבוקי חג ושוב אמן, הדסה

האם באמת יש מקום אמיתי כזה של ארץ מובטחת, או שכל הרעיון זה המסע אל הבלתי מושג, ומה שאנחנו מרוויחים מהמסע הזה. כמו אודיסיאוס, שהלך כל ימיו אל איתקה, ולא הגיע, אבל כתוב: "איתקה העניקה לך מסע יפה, אילולא היא, לא היית יוצא לדרך..." ואחרי השיחרור מהעבדות, אנחנו צריכים קצת את המדבר, שבשתיקתו יאפשר לחירות הפנימית שבנו לצמוח, ללא הפרעות, ללא רעשים. חג שמח ופורה, תמי.

האים אפשר לטפל במחשבות טורדנית בטיפול התנהגותי בלי תרופות והאים זה עוזר אני אמא לבן שייש לו מחשבות כפיתיות וגם לי אולם אני מתפקדת עושה הכל אולם הבן שלי זה משבש קצת את אורך חייב המטפל שלו אמר שעיי שיחות אפשר לטפל כמו טיפול שנקרא מוח 1 תודה

לאורנב כמובן שחסרים פרטים רבים אבל באופן כללי אפשר לטפל במחשבות טורדניות עם שיחות במיוחד בשיטה קוגניטיבית התנהגותית. איני יודע מה השיטה מוח 1 אבל חשוב שתגיעי לאיש מקצוע מנוסה ולא לשרלטנים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האים מחשבות טורדנית זה לא או סידי מכוון שאני מבינה שבמחשבות טורדניות או אוסידי קשה מאד לטפל רק עיי שיחות או שיחות קוגנטיביות וחייב כדורים והבנתי שפרוזק טוב לזה האים אני טועה...............

עבורי-בשנתיים האחרונות, ערב חג - ובמיוחד ליל-הסדר,זה לא בדיוק דבר מהנה וכיפי, אלא יותר 'סיוט' שבו אצטרך לפגוש בני-משפחה ולהתחיל להסביר למה אני עדיין מובטלת ומתי אתחיל לחפש בן-זוג,וכל זה בניסיון רב להתחמק מכך שידעו משהו על הדיכאטון ו/או הOCD ש'תקפו' אותי,ושאנשים רגילים(שעובדים,נשואים עם ילדים או שיש להם חבר/ה)לא יקלטו מה עובר עליי,אין לי כוח שוב 'לשבת לשיחה' עם דוד/ה ולדבר,הלוואי שפשוט יעזבו אותי במנוחה. בנוסף לכך הסדר אצלינו ואני שונאת את הלכלוך והבלאגן הכרוך בכך,וכולם בלחץ לארח טוב וכו' והריבים -עד לפני זמן קצר -התישו אותי,הלוואי כבר שיהיה מחר ושנגמור עם ה'סיוט' הזה. מצטרת שאני ככה מאכזבת, אבל זו הרגשתי.

למישהי במשפחות רבות האירועים המשמחים גורמים לרגשות מעורבים, אבל צריך לעבור את החג ולהנות ממה שיש. חג שמח הידש

בסוף זה היה יותר נחמד ממה שחשבתי שיהיה,ו'נמלטתי' מהשאלות האישיות.

שלום. אחותי, בת 35, סובלת מסכיזופרניה מזה 15 שנים ומטופלת בתרופת זיפרקסיה. באופן עקרוני היא בסדר אולם אין לה חיי חברה ואין לה בן זוג מה שלדעתי הוא תוצאה ישירה של המחלה. היא חוששת להפתח לאנשים ואף פעם לא בטוחה שהיא נמצאת בסביבה תומכת (למעט המשפחה). היא תמיד חוששת שמישהו יגלה את עברה על האשפוזים שהיו לה והתרופות שהיא לוקחת. הייתי רוצה לדעת אם ישנן קבוצות או פרומים של חולים במחלה שם היא תוכל להפתח ולדבר באופן חופשי על עצמה עם אנשים שיבינו אותה, שחווים את מה שהיא עוברת ועברה ולרכוש לעצמה חברי אמת. למיטב ידיעתי, את חוג החברים המצומצם שהיה לה עד היום היא לא שיתפה מעולם בנושא זה מחשש מובן אם כי אני לא בטוח שמוצדק. נראה לי שאין סיכוי לפתח יחסים אמיתיים עם אנשים כאשר את אחד הנושאים החשובים בחייה היא מעלימה. תודה על התיחסותכם

לשמוליק חשוב שאתה דואג לאחותך וגם המשפחה יכולה לעזור. המשפחה יכולה תמיד להזמין את האחות, לקחת אותה לאירועים (גם אם היא חוששת). המסגרת הטובה ביותר שאני מכיר היא של עמותת "אנוש", יש להם סניפים בכל הארץ. כדאי שתברר את מיקום הסניף הקרוב לאזור המגורים. השתתפות בחברה ומועדון אנוש הוא חלק חשוב ביותר בהבראה ובהרגשה הטובה. חג שמח דר' גיורא הידש

היי לא מזמן נפתח אתר היכרויות לאנשים שנפגעו נפשית. אני לא זוכרת את שמו כרגע. תנסה לחפש באינטרנט. נטלי

נטלי הציעה כאן את אתר ההיכרויות לנפגעי נפש. מצאתי כתובת של אתר. תראה אם הוא מתאים לצרכי אחותך: http://work-gsob.haifa.ac.il/shil2/jsp/general/Article.jsp?aid=354&cid=18 המון הצלחה, פרח