פורום פסיכיאטריה

לכל המבקרים בפורום חג אביב שמח ! בברכה דור

ותודה על השתתפותך הפעילה בפורום שתורמת לכולנו.

לדור-מצטרפת לאיחוליך,ומאחלת גם לך ולד"ר הידש,חג פסח שמח, תמשיך לתמוך בכולנו ככה.

לכולם חג אביב וחג פסח שמח וכשר. הידש

שלום ד"ר הידש וחג שמח, רציתי לשאול האם כאשר הרופא שלי החליט לעלות לי את המינון של המרוניל מ - 150 מ"ג ל - 225 מ"ג אחרי 5 שבועות על 150, האם גם כעת אני אמורה להמתין לפחות 3 שבועות עד אשר הרמה בדם תגיע לידי 225 מ"ג? תודה מראש, שני.

לשני אין לנו תשובה מדוייקת אבל אני מקווה שתוך שבוע שבועיים תרגישי כבר טוב יותר כיוון שגם המרוניל 150 עושה את פעולתו. חג שמח דר' גיורא הידש

בהשתתפותי, תשודר בערוץ 10 ביום שני ה- 17.4 בשעה 14:40 ובשידור נוסף בשעה 1:00 בלילה... תודה וחג שמח...

מהו הסיפור שלך ?

בגדול, עברתי התקפים פסיכוטיים וכתבתי את הספר - פסיכופריחה

שלום רב! אחי בן 32, וכרגע גר לבד בדירה שאין לו יכולת להחזיק. הוא אינו עובד ואינו עוסק בשום פעילות משום סוג. לעיטים נהיה אלים מילולית ופיזית. הוא לא מוכן לעשות שום צעד בכדי לקדם את עצמו מבחינה מקצועית, כלכלית ואישית. אין לו חברים ואני היחידה שהוא מדבר איתה. כל מחשבותיו מאופיינות ברחמים עצמיים והוא מדבר על התאבדות מזה מספר חודשים. ברמה המשפחתית, הוא מהווה מטרד עצום על אימי שגם כך סובלת ממצב נכות. הייתי רוצה לבקש עצה לדרך טיפול בנושא. האם יש גורמים היכולים לסייע לי בנושא? בתודה מראש, אירית

לאירית אני מניח שלאחיך ישנה בעיה נפשית מסויימת וכנראה בעיה נפשית, האם אפשר להתחיל לשוחח איתו ולכוון אותו להגיע לאבחון בתחום בריאות הנפש או אצל רופא המשפחה? חג שמח דר' גיורא הידש

שלום רב, אכן ניסיתי לשוחח עימו על הנושא אך הוא לא משתף פעולה כלל. האם ישנם שירותים כלשהם היכולים לשלוח אליו רופא לאבחון. המצב הינו עדין ביותר, כיוון שאני היחידה שאחי מדבר איתו. תא הייתי רוצה לבצע מהלכים דרסטיים מדי בכדי לא לאבד את הקשר היחיד הזה. תודה

האם יש קשר בין נטילת גלולות למניעת הריון לנטילת רספרידל? האם הרספרידל מפחית מיעילות הגלולה או להפך? תודה סופיה

לסופיה הרספרידל אינה מפחיתה מיעלות הגלולות ואפשר ליטול את התרופות הללו ביחד. חג שמח דר' גיורא הידש

שלום, ברצוני לדון בנושא חשוב מאוד ועם זאת מודחק מאוד בקרב עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה: התעללות נפשית. בתור התחלה אני ממליצה לקרוא את המאמר הבא הדן ומבהיר את הנושא: http://www.macom.org.il/therapy_verbal_abuse.asp מעבר לכך, אני מפרסמת פה מכתב שעוד לא נשלח, למטפל שלי, שהעביר אותי התעללות נפשית במהלך כל הטיפול שלי, עד שלבסוף הגעתי לנקודת שבירה ופשוט עזבתי: "ביום ראשון ה-5 בפברואר בשעה 15:25 זומנתי לשיחה בחדר המנהל. נושא השיחה היה: קריאת לעג מצידי כלפי אחת המטפלות. יום ראשון ה-5 בפברואר היה היום ה-7 להפסקת תרופת הציפרלקס (דבר הנודע לדוקטור *** באותו יום ראשון), הוא היה לאחר שבוע רצוף וקשה עם תרופת הריטלין, ולאחר התקף חרדה קשה. כבר מתחילת היום הרגשתי שאני במצב קשה ואני על סף התקף חרדה נוסף והתפרקות, עד שלבסוף בשעה 15:15, אכן התפרקתי. לא שלטתי בעצמי, מיררתי בבכי, הרגשתי נורא. בין השעה 15:15 לשעה 15:25 בה זומנתי לחדר המנהל עברו כ-10 דקות, ומכך ניתן להסיק שעוד הייתי מאוד נסערת. אף על פי העובדות הנ"ל החלטת לנכון לזמן אותי לשיחה (למרות שידוע לך באופן חד משמעי שבמצבים כאלו עליכם להשאיר אותי לבד ובכך לאפשר לי להתאושש). כבר מתחילת השיחה ניתן היה לראות שאיני במצב ההולם לשיחה, ושכל ניסיון לתקשר איתי גרם לי להתכנס בתוך עצמי ולבכות חזק יותר. אתה, המנהל, החלטת שאני צריכה להישאר ולהמשיך בשיחה. מי אני, המטופלת שלך, שאסרב? לכן נשארתי, למרות שהרגשתי שהמצב מדרדר, וכמו ששנינו יודעים-המצב באמת הדרדר. אני לא זוכרת בדיוק את מהלך השיחה מכיוון שהכל סביבי היטשטש, אבל אני לעולם לא אשכח את הרעד, את השריטות שצרבתי בפניי, ואת השערות שתלשתי מראשי. לראשונה בחיי פגעתי בעצמי, ולא סתם פגעתי בעצמי... פגעתי בעצמי מול המנהל. לא מטופל, לא מטפל, המנהל, שעומד בראש הטיפול שלי ואמור לרצות בטובתי. המנהל שישב והסתכל לי בעיניים בזמן ששרטתי את עצמי וחרטתי את הכאב הבלתי נסבל על הפנים, הסתכל לי בעיניים בזמן שתלשתי לעצמי שעירות מהראש, הסתכל לי בעיניים בזמן שיללתי, במצב הכי פגיע הכי רגיש והכי אנושי שיש, הסתכל, והמשיך לנזוף. הושפלתי כמו שלא הושפלתי בחיי. לאחר התקרית לא העזתי לצאת מהבית במשך שבוע מרוב הבושה, לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה בגלל השריטות. עד עכשיו, בכל פעם שאני נזכרת בתקרית שהתקיימה ביום ראשון ה-5 בפברואר בשעה 15:25, בכל פעם שיש לי הבזק מהיום ההוא, אני בוכה כמו אז, ההשפלה מציפה אותי מחדש והרעידות גם כן. אני מנסה להבין בכנות, איך מסוגל מטפל בכיר, מנהל, שמכיר את כל נקודות התורפה של המטופל שלו, לנצל אותן לרעה. איבדתי כל אמון בבני אדם. מה-5 בפברואר אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד, קשה לי לתקשר עם הסובבים אותי, ושלא נדבר על לגשת לטיפול פסיכולוגי חדש. מה שאירע בחדר המנהל ביום ההוא, בחדר שלך, היה התפוצצת של כדור השלג שגדל במהלך כל הטיפול שלי, שהוזנח במהלך כל הטיפול שלי. הוא היה האירוע הטראומתי ביותר שחוויתי בחיי. אני ילדה, ילדה בת **. אני לומדת בתיכון, יש לי בית, הורים, חברים. אני בן אדם, כמוך! יש לי חיים, כמוך! איך היית מרגיש אם היית רואה את הילד שלך חוזר הביתה מהמקום שאמור לטפל בו עם שריטות על הפנים? שריטות שהוא יצר במו ידיו ואף אחד לא טרח לנסות להפסיק אותו או להרגיע אותו, שריטות שהיו יכולות להימנע אם רק למישהו היה אכפת. איך היית מרגיש אם היית רואה את הבן שלך במצב כזה? מה היית חושב על מי שישב מולו באותם רגעים והראה חוסר אמפתיה ואדישות מוחלטת? היית מבין אותו אז? לאן נעלמה החשיבה האובייקטיבית שאמורה להיות למטפל? לאן נעלמו יחסי האנוש? איזה מין בן-אדם עושה דבר כזה? האם בן-אדם כזה מתאים לניהול אשפוז פסיכיאטרי? מה שקרה ביום ראשון ה-5 בפברואר היה: א. לא מקצועי. ב. ניצול לרעה את מעמדך כמנהל. ג. משפיל. ד. התעללות של ממש." מקווה שקראתם הכל, ושהצלחתי להעלות אפילו במעט את המודעות לנושא. שיהיה לכולנו חג שמח.

שלום saya דבר ראשון , התפלאתי לקרוא שאת רק תלמידת תיכון , לפי נוסח המכתב והבגרות והאינטלגנציה שאת מגלה בו... דבר שני , את צודקת , יותר מידי מטפלים מנצלים לרעה את עמדתם ומתעלמים מכאב המטופלים בצורה משפילה ושלא תתואר גם אני עברתי התעללות אצל "מטפלת" , יועצת , במשך שנה היא צחקה לי בפרצוף , וכשסוף סוף העליתי זאת בפנייה ואמרתי לה שאני עם ה"טיפול" סיימתי , היא שאלה אותי אם ראיתי שהיא לא מאמינה לי לרוב הדברים שאמרתי , ושאלתי "זוהי שאלה לראות אם אני חכמה מספיק לראות מה עומד מולי?" והיא הנהנה בראשה , ואמרתי "אז כנראה שכן." ה"מטפלים" למינהם תמיד רוצים לראות מה רמת האינטלגנציה שלנו , והדרך שלה הייתה "אני ארד עלייה ואשפיל אותה, ואם היא תבין אז היא חכמה" , ואני ספגתי , כי סמכתי על כולם , חוץ מעל עצמי..... וזה היא ברמות הכי שפלות , כשאבא שלי , שהוא אדם חולה , בן 70, אושפז בבי"ח במצב קשה עם דלקת ראות, ואני בכיתי , והיא ישבה מולי וצחקה , כששאלתי למה היא צוחקת נעניתי בתשובה החיננית , שאיך שאני בוכה מצחיק אותה , ובנוסף , היא "עודדה" אותי לא ללמוד , גרתי אז לבד , ועבדתי במשק בית , והיא פשוט חשבה לעצמה שזה מה שאני צריכה להיות , הרמז שבכך התבטא בכך שאמרה "אני חושבת שאת צריכה להשאר מחוץ לבית" ואמרתי "מה עם הלימודים ? אני אעבוד בניקיון כל חיי? , מתי אני אתחיל להשלים בגרויות , אני בקרוב בת 23" והיא פשוט משכה בכתפייה , כשהיתעמתתי איתה על כך היא פשוט אמרה שהיא חשבה שאני טיפשה , ושאני לא אגיע לכלום , עזבו את הקטע שהסיבה העיקרית לחרדה להורי החולים והמבוגרים , מצבה של אימי התדרדר, ופעולותיה מוגבלות , כמו כן שיקול דעתה . שנה וקצת היא ישבה וצחקה לי בפרצוף , שנה שלמה עברתי השפלה שלא תתואר , שהכריעה את מצבי גם בחיי האישיים , והשפיעה על שיקול דעתי , אנשים עוד יותר דרכו עלי , עוד יותר זלזלו בי, וקמתי יום אחד ואמרתי "די!!! , אני צעירה ואני אשפר את חיי למרות המטענים!!" ובנוסף עוד סיבה לרצון שלה פשוט להרוס לי את החיים , הייתה כי גרמתי לה להרגיש מבוגרת , בכך שאמרתי , שאבא שלי לוחץ עלי להתחתן בגיל 21 שלדעתי זה צעיר מידי, ועוד בשידוך עם איזה כורדי אחד מהיישוב , וזה כל מה שאני שמעתי במשך שנה , רק "תחזרי הבייתה , ותיתחתני" , ואני ברחתי , ואמרתי לה שאני מקנאה שאנשים בגילי , שטסים לחו"ל , שמוצאים בן/בת זוג , שלומדים , שיוצאים לבלות , רובם ללא כזה עומס נפשי , או רגשי אשמה שאכלו אותי , והיא היתעצבנה , כי שאלתי אותה פעם אם יש לה ילדים , וזה אומר שאני חושבת שהיא מבוגרת מספיק להיות אימא (ד"א אכן היה לה ילד בן שנתיים , המסכן) , והיא הודתה בזה! היא אמרה שזה נכון וזה באמת עיצבן אותה , בנוסף היא אמרה שאם הייתי חכמה לא הייתי מגיעה למצב כזה , וכשלא הגעתי למה שהיא קראה לזה "פגישת סיכום" היא שלחה לי מכתב , שהסיבה שאני רוצה לחזור הבייתה היא כי בעצם אני תלותית , ושאני רוצה להפסיק את הטיפול היא כי בעצם אני "מפחדת שאם ייקרה משהו והיא לא תהיה שם בשבילי" בנוסף אמרתי לה "את יכולה להרוס למישהו את החיים" והיא אמרה "כן , אז מה?" ואמרתי "לא אכפת לך להרוס למישהו את החיים?" והיא אמרה "לא ,לא אכפת לי" ואמרתי לה "את חולת נפש!!" והיא אמרה "כן אני חולת נפש" היא גם הודתה שבפגישה הראשונה היא והפסיכיאטרית הראשית של המקום צחקו עליי עד היום יש לי רעד בכל הגוף כשאני נזכרת בזה,היא חנקה אותי וחסמה לי את החשיבה לחלוטין במשך שנה , אני עכשיו כ"כ שונאת אותה על מה שהיא עשתה לי , כ"כ הייתי רוצה להתלונן , אבל אני יודעת שאין לי שום הוכחות , או סיכוי לנצח , פניתי אל מרפאת הנוער שלי לבקש את האיבחונים שהם עשו לי , וחוות דעת כדי להוכיח שהבעיה היא לא אצלי , והרופאה שלי שהייתה מעולה ייעצה לי לא להתעסק עם זה אני חושבת שמה שאני מנסה להגיד לך זה להזהר מהם , הם מוגנים ע"י מערכת כוללת , אי אפשר להתעסק איתם , ואת עוד ילדה קטנה , פשוט תיזהרי!!!

שלום, מזמן לא ביקרתי באתר ומקווה שתיזכור אותי!?הבן שלי כבר בן 4-היית מאמין איך שהזמן עבר כל כך מהר?הייתי בטוחה שהזמן ייעשה את שלו ועם הזמן אבריא לגמרי מהטראומה-אך לצערי נישארו עוד כל מיני סממנים שמציקים לי פה ושם.חרדות מידי פעם והרגשת אי נוחות,אך כמובן לא מתייאשת.עובדת במשרה מליאה כולל הרבה טיסות לחו"ל ,אמא אוהבת ודואגת והרבה הרבה טיולים.מקווה שמתי שהוא בחיים אצא מזה .לאחרונה הודעתי על פרישתי מהעבודה הנוכחית וכבר יש לי כמה הצעות חדשות.הבעייה היא-שיום אחד הרגשתי לא טוב(שפעת)והלכתי לרופאת המשפחה שלי לקבל חופש מחלה ואז היא שאלה איך אני מרגישה מהבחינה הנפשית-היא אמרה שאם פעם אחת מעדתי יש לי סיכוי גבוה יותר למעוד שוב מאשר אדם שבחיים לא קרה לו דבר כזה.אני מתכוונת לטיפול תרופתי.האמת,היא הדאיגה אותי.מה דעתך בנושא? אשמח לשמוע את דעתך יותר מכל רופא אחר-כי אתה היחיד שעזר לי והציל אותי. אני מאחלת לך ולבני משפחתך חג שמח בריאות ואושר. תודה על הכל שגב

לשגב חג שמח וכייף לשמוע ממך, וטוב לשמוע שבסך הכל הדברים בסדר גמור. יופי. ממש כדאי לחכות לחגים כי "כולם מגיעים", תסתכלי בדפים האחרונים ותראי שוב אנשים מתקופות שונות וגם מההתחלה של הפורום. לפי הסטטיסטיקה כל מי שקורא את ההודעה הזו שלי נמצא בחודש השני להריון, גם את וגם אני...., אז סטטיסטיקה לחוד ומציאות לחוד. שום סטטיסטיקה אינה יכולה לדעת מה יהיה עם שגב. חבל שהרופאה הפחידה אותך, כי גם למילים יש כוח, כך שחשוב וכדאי לשים את המילים שלה בצד כמה שיותר מהר, ולהנות מהמשפחה ומעצמך. כייף לשמוע ממך, ושיהיה לכולנו חג שמח והרבה אור הידש

לדר' הידש, כמו תמיד ,כייף לי לקרוא את שאתה כותב-מרגיע יותר מכל אדם אחר. בשבילי,אתה פשוט אדם ענק שנותן את כל כולך ובאהבה. אז,שוב תודה וחג שמח שגב

אהלן זה שוב מיואש... המצב הולך ומחמיר...הייתי לוקח 10 מ"ג זיפרקסה,60 מ"ג רסיטל ו 200מ"ג למיקטל, סבלתי מעייפות נוראית אפטיות ודיכאון מוחלט אז החלפנו את הזיפרקסה לגאודון 80מ"ג וזה היה שבוע של סיוט נוראי, הרגשתי שאני הולך להשתגע(יש לגאודון תופעות לוואי מש מוזרות)ולפני שבוע החלפנו לסרוקוול 100מ"ג וכבר שבוע שאני לא נרדם אני משתגע!!! אני בדיכאון נוראי כל היום עייף מותש מיואש...שוקל להתאשפז אבל מפחד שרק ישגעו אותי יותר שם..מצד שני בבית אין מעקב ואני במצב חמור...בא לי למות!

שלום לך אכן הטיפולים התרופתים שהנך מקבל בעלי תופעות לוואי מטרידות . אני מאמין שבקרוב ימצאו לך את האיזון התרותי המתאים לך . בינתיים תנסה אולי מעט לעסוק בספורט - כגון : הליכה ! זה עדיף מאשר לשבת בבית עם כל המחשבות , והעיפות הכבדה . הרבה בריאות ביי גיל

שלום, איני יודע היכן אתה בחג אבל אני מקווה שלא לבד. כפי שדברנו ישנה בעיה של האיזון התרופתי אצלך ועדיין לא נמצאה התרופה או השילוב של התרופות שיעזרו לך ויגרמו למינימום של תופעות לוואי. אם המצב הנפשי מחמיר הייתי שוקל אשפוז לשם איזון אבל במחלקה פתוחה של בית חולים כללי, בית חולים הקרוב לאזור מגוריך. חג שמח ותשמור על עצמך דר' גיורא הידש

הלילה חלמתי חלום נורא על גהינום. זה היה ממש נורא וכשאני נזכרת בזה, זה גורם לי לבחילה. זה היה פשוט חלום נורא. הסטואציה היתה מזוויעה, צבועה בצבעים של שחור ולבן. היה אור לבן בוהק. האנשים היו פגועים, פצועים, נכים והאטמוספירה היתה נוראית, אווירה כמו בסרטים לאחר פיצוץ גרעיני. זה היה פשוט נורא...

ערב טוב, האם את מטופלת בתרופות אנטי דכאוניות? אני מטופלת ברסיטל וחולמת חלומות נוראיים, קשים ומפורטים. לעיתים לוקח לי כמה ימים להתאושש מאותם חלומות. כששאלתי בפורום זה לפשר החלומות הללו, נאמר לי שזה שכיח. מאד לא נעים. יסמין

היי. מה שלומך? היינו פעם בקשר וירטואלי קצר. אני זוכרת שהיה לך בלוג. מאוד אהבתי את הכתיבה שלך. את עדיין כותבת ברשת?

היי גל אני זוכרת משהו אבל בכנות השנה האחרונה שלי איתה דיי אינטנסיבית כך שהזיכרון שלי לא משהו. (זה לא אישי, אנשים יכולים לבקש ממני משהו בבוקר ועם אני לא ירשום את זה אין מצב שאני יזכור מה דיברו איתי). לגבי הכתיבה ברשת.... האמת שגם את זה לא יוצא לי לעשות. ושחכתי את הסיסמה והשם משתמש של הבלוג שלי ועוד לא יצא לי לעבוד על למצוא את זה ולשחזר אותו. בכל אופן נחמד להתכתב איתך שוב ואני בשמחה ימשיך . חג שמח שלך פרוזי

שלום, שמי ענת ואני בת 22. אני סובלת מזה 6 שנים מבולמיה. לאחר תקופה בת חודשיים בה ירדתי 12 ק"ג ממשקלי ע"י אכילת ירקות בלבד,התחלתי שוב לאכול בלי הכרה ולעלות בפחות מחודשיים את כל מה שירדתי כולל ריבית.בשל העובדה שהמשלשלים שלקחתי לא עובדים עליי יותר,בגלל הכמויות המטורפות שהייתי לוקחת כל יום(20-25 כדורים ביום),החלטתי להתחיל לקחת רדוקטיל.בחודש הראשון קיבלתי מינון של 10 ובחודש השני(שעכשיו אני לקראת סופו) קיבלתי מינון של 15. הבעיה היא שיחד עם הכדורים אני ממשיכה לאכול בכמויות לא נתפסות,אך אני ממשיכה לקחת אותם בכל זאת כי אני מתנחמת בעובדה שזה מגביר את קצב חילוף החומרים,וגורם לי לעלות פחות במשקל. שאלתי היא:אם אני אתחיל עכשיו לאחר כמעט חודשיים של נטילת הכדורים ללא דיאטה,דיאטה מבוקרת+ספורט,האם התרופה תהייה אפקטיבית באותה מידה או שאת האפקטיביות המירבית "שרפתי" בחודשיים האלה? האם ירדתי תהייה כפולה יחד עם הכדורים?אשמח לתגובה אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות.אני לא מצליחה להפסיק את הבולמוסים גם לאחר אשפוז בתל השומר במחלקה להפרעות אכילה וגם לאחר אין ספור פסיכולוגים. תודה רבה על תשומת הלב.

לענת לא הבנתי בדיוק את השאלה, אבל כמובן שהטיפול המומלץ הוא להוריד את בולמוסי האכילה ולא להמשיך עם משלשלים ותרופות להוריד במשקל. תרופות אלו עלולים רק לפגוע בבריאותך. חג שמח דר' גיורא הידש

שלום, אני סיון ויש לאמא שלי בעיה רצינית. בתקופת הנעורים שלה, נדמה לי שבתקופת הצבא, היא אושפזה בבי"ח לחולי נפש (אין לי מושג איזה) ואת הסיבה היא לא אמרה אף פעם, אפילו לאבא שלי. עבר זמן והיא הבריאה וההורים שלי התחתנו כשהיא בריאה כביכול. לפני כ3 שנים התפרצה כנראה המחלה שהיתה לה ואז היא גנבה לאבי את קופת החיסכון שהיתה בבית (כל הכסף ששני ההורים חסכו בשבילי ובשביל אחים שלי) ובלי הודעה מוקדמת התחילה להתקיף את אבא שלי באישומים (כגון: גנב, בוגד ושקרן) מבלי שכל האשמות האלו נכונות. זה הגיע למצב שבו היא מאשימה את אבי ששם מכשירי ציטוט בקירות,תוך כדי טענה שהיא שומעת רעשים מהקירות (אבל כמובן שזה לא יכול להיות שהיא לא נורמלית, האחרים אשמים) וכדרך אגב היא האשימה אותו באונס ובאיומים על רצח. הוא כמובן בא למשטרה והסביר הכל אבל זה לא עזר כי היא, בעזרת עורך דין, אמרה לשוטר טלפונית שיש לה צו הרחקה מהבית נגד בעלה (כאשר בכלל לא היה לה). כל השקרים האלו לא הובילו אותה לשום מקום כמובן ואפילו בבתי המשפט לעיניני משפחה, השופטת פסקה כי היא לא נורמלית והיא צריכה טיפול, אך העיניין נשאר ככה (אבי ניסה להוציא נגדה צו הרחקה מהבית בגלל חשש שהיא תעשה משו לילדים, אך השופטת אמרה שאסור להוציא אנשים חולים מהבית ולכן היא לא יכולה לעשות כלום בעיניין). במהלך השנתיים האחרונות, היא נהגה "לבקר" אותי בלילה ולכבות לי מכשירים וזה התחיל להיות מפחיד, באמצע הלילה אני מתעוררת ואני רואה דמות מולי. חשבתי שזה אולי גנב ובגלל זה אני נוהגת מאז ועד עכשיו לסגור את החדר שלי עם מפתח. מחלת הנפש שלה הובילה אותה בסופו של עיניין לעשות דברים מטופשים כמו לנסות להדליק את המזגן עם השלט של הממיר, או להיכנס מתחת לשולחן כי היא "סתם נחה" או למשל להוציא שקעים ולהוריד את השלטרים שבחדר מדרגות וככה לכבות את החשמל של כל הבית (כולל המקרר) כיוון שיש לה רעש מהחשמל בבית והיא לא מצליחה להירדם. ניסינו לעזור לה, כל המשפחה, בדיבורים ושאלנו אותה אם היא רוצה שנבוא איתה לטיפול, אבל היא לא רצתה להודות בכך שהיא משוגעת, ולכן גם לא לקחה טיפול תרופתי או נפשי. היו איתה המון בעיות במשך התקופה הלא כל כך קצרה של ה3 שנים ובאמת שאני כבר לא זוכרת את כל המקרים אבל עכשיו לאחרונה הבעיות התגברו. בתקופה הזאת אני הפסקתי לדבר איתה למשך תקופה של חצי שנה ואחרי כמה חודשים לתקופה של שנה בערך עד עכשיו כיוון שהיא האשימה את אבא שלי בהמון שטויות וחשבתי שהיא עושה את זה בכוונה כדי להתגרש ממנו (וכולנו יודעים כמה קשה ברבנות לאישה לבקש גט) וגם כיוון שהיא התחילה להאשים גם אותי ברעשים שאני עושה לה דרך הרמקולים במחשב שלי. לפני 3 ימים היא נכנסה לחדרי והתיישבה על המיטה כשהיא בוהה במחשב שלי ואז אחרי כמה דקות שגם אחי הקטן היה בחדר, היא אמרה "אתה לא מבין? אני הולכת למות! אתה לא תראה אותי יותר! מה אתה חושב? אני לא מרגישה טוב" ולאחר מכן כשהילד אמר לה שתפסיק לדבר שטויות ולא יקרה לה כלום אז היא אמרה בחיוך "הצלחתי להבהיל אותך? אני מצטערת..אל תדאג אני לא ימות". זה התחיל להבהיל אותי. באותו היום, כשראיתי טלווזיה ושיחקתי במחשב, היא נכנסה לחדר שלי ונעמדה כשהיא בוחנת את מעשיי במחשב ואח"כ גם בטלווזיה. היא פשוט נעמדה ולא עשתה כלום עד שהעברתי ערוץ ואז היא יצאה. אחרי 5 שניות בערך היא נכנסה שוב לחדר אבל בהצצה מוזרה כזאת כאילו יש לי מה להסתיר, ובדקה מה אני רואה, שוב. בקיצור, זה דיי מבהיל וכבר לא הבנתי מה יש לה. לפני יומיים היא ניתקה (כמו בכל יום אחר) את השלטרים בחוץ, וכשכולם יושנים היא התחילה להתהלך בבית ולהדליק ולכבות אורות. בלי שום מטרה בכלל. אח"כ היא גם הפילה דברים (כנראה בטעות) אז התעוררתי, קמתי ולקחתי את הכלב שלי והכנסתי אותו לחדר שלי וכמובן נעלתי את הדלת של החדר. החיים שלנו הפוכים לגמריי בגלל בעיית הנפש שלה: אבא שלי לא חי בבית אחרי התלבטות קשה עם השופטת שייעצה לו לא לגור איתה באותו הבית כיוון שהיא עלולה להאשים אותו גם ברצח או באלימות. אמא כמובן השתגעה לגמריי ואיימה להתאבד ואתמול ב11 בלילה היא התחילה לדבר שטויות ולהגיד דברים לא קשורות כשבכלל לא דיברו אליה, כמו למשל :"אני אוהבת שולקד אגוזים אבל למה אם בעלי כל כך אוהב אותי, למה הוא לא קונה לי? הוא קונה לעצמו שוקולד חלב", או למשל: "מה אתה קורא לי?". וזה עוד המקרים הרגועים יותר. היא היום (לפנות בוקר) באה אליי ופשוט נצמדה לי לפנים (פשוטו כמשמעו) ואמרה לי "אתה חושב שאתה עובד עליי? אתה חושב שאני לא יודעת שזה אתה?" כאילו אני זה בעלה או משהו בסיגנון. זה ממש הפחיד אותי כי היא חיה בעולם משלה וכולם רוצים להרוג אותה או סתם רוצים ברעתה, כאשר כולם עוזרים לה. היא אפילו אמרה לאחי הגדול "למה אמרת שאני מכוערת?" והוא כמובן לא אמר את זה. היא הזיזה את הטלווזיה כשהמסך כלפי הקיר והתחילה לדבר על שוקולד בלי קשר. כל הזמן יש לה מן יציאות כאלה כמו למשל פעם היא הדליקה נר נשמה וכששאלתי אותה למי היא הדליקה אז היא אמרה שלעצמה. וכל התקופה האחרונה היא מדברת על מוות ועל זה שהיא לא עבור את פסח ואת האמת, למרות שאני כועסת עליה הרבה, אני דואגת לה ואני חושבת שזה דיי מצריך טיפול וכרגע היא עוברת בדיקת CT אחרי בקשות חוזרות ונישנות של אבא שלי ושל אח שלי הגדול שתלך לטיפול (כי היא התלוננה כל הלילה האחרון על כאבי בטן, רעידות בברכיים, כאבי ראש ודיברה שטויות). השאלה שלי היא- אם תוכלו לזהות איזה סוג מחלה יש לה או לפחות משהו כללי. נ.ב היא לוקחת תרופות עפ"י מרשם של פסיכיאטר אבל היא לא לקחה אותם כבר שבועיים וכנראה כל המעשים האחרונים הם בגלל זה. תעזרו לי דחוף, בבקשה. תודה, סיוון

לפי התאור שלך אמא שלך במצב פסיכוטי קשה וזקוקה לאשפוז.אמנם אני לא רופא ולא ראיתי אותה ואולי זה לא אחראי לכתוב מה שכתבתי אבל יש צורך דחוף מאוד להביא אותה לפסיכיאטר או לבית חולים פסיכיאטרי. אם אתה לא מסוגל להתמודד עם זה לבד פנה לבני משפחה שיעזרו לך.

סיון אני מניחה שזה לא מקצועי לעשות אבחנות ככה , אבל אין ספק שאימך מנותקת מהמציאות וזה נראה כמו סכיזופרניה אולי פרנואידית . טוב שאביך שלח אותה לבדיקת ct , אמך זקוקה לעזרה דחופה , והזמן לא משחק לטובתה , אתם חייבים להביא אותה לעזרה ואם לא תהיה ברירה אולי בכפייה מה שנותר לי לאחל לך , שתרגישי טוב ותתחזקי את ובני משפחתך . מיטל

לסיוון צר לי שהמצב בבית כל כך קשה, ואין ספק שמאוד קשה להתמודד עם אדם ובמיוחד אמא שהיא מנותקת מהמציאות ולכן כנראה נמצאת במצב פסיכוטי. הבנתי ממכתבך שהמצב הזה נמשך כבר זמן ארוך והסיכוי לטיפול הוא נמוך. לדעתי כדאי לדבר עם משפחתה, הוריה או אחיה אשר צריכים לקחת אחריות ולהביא אותה לטיפול פסיכיאטרי ואם יש צורך אפילו לטיפול כפוי. כמובן אם הם ישתפו פעולה. כדאי לכתוב לפסיכיאטר המחוזי, לצרף את המסמכים הרלוונטיים של השופטת ולראות האם יש סכנה במצבה, כלומר האם היא מאיימת לפגוע בעצמה או באחרים (היא הרי דיברה על מוות), במצב של נתק מהמציאות וסכנה יתכן שהפסיכיאטר המחוזי יבקש לאשפז אותה ולטפל בה גם נגד רצונה. הרי הטיפול כאן הוא הצלת חיים והצלה של המשפחה. לסיכום. הייתי מנסה ליצור קשר עם משפחתה של אמך, במידה ויהיו כאן קשיים אז ליצור קשר עם הפסיכיאטר המחוזי ואפשר גם עם פקידת הסעד בלישכת הרווחה (במיוחד אם ישנם ילדים מתחת לגיל 17) וללכת לכיוון של אשפוז כפוי לצערי. חג שמח דר' גיורא הידש

כבר כמה חודשים שאני סובלת (ממש) מדיכאונות, אני לא מסוגלת לתפקד בכלל, אני לא הולכת ללימודים יותר, ניסיתי להסתיר את זה אבל ההורים שלי כבר עלו עלי, אני לא נפגשת עם חברים אני כל היום בבית, אני לא עובדת, כל היום מול המחשב, אני לא מסוגלת לתפקד, לא ניקיתי את החדר כבר כמה חודשים לא החלפתי מצעים שלושה חודשים, לא התקלחתי שבוע, אני צריכה לעשות כל מיני דברים ואני מרגישה שהם ממש גדולים עלי, למרות שהם לא. כמו למשל ללכת להתקלח. אני לא מסוגלת לעשות כלום אני כמו נכה! אני לא מסוגלת אפילו לצאת החוצה לקנות סיגריות, אני לא מסוגלת לעשות כלום לבד, אני לא יכולה יותר להתבשל בעצמי. אני אומרת שאני אלך לפסיכולוג ולא הולכת אין לי כוח אפילו להתקשר, מחכים לי בבית כל מיני טפסים שהוא שלח לי כדי שהוא יוכל לתת לי כדורים ולא שלחתי לו אותם חזרה כי אני אפילו לא מסוגלת ללכת לדואר. הכל אצלי בגדר דיבורים, כל כך קשה לי כבר בא לי למות!!!!!!!!!!

לסובלת, כפי שאת מתארת את צריכה עזרה דחוף! חבל על הסבל יש אפשרות לעזור לך , לכי אפילו לרופא משפחה שירשום לך כדורים נוגדי דיכאון , או לכי למיון בבית חולים שם תקבלי עזרה ראשונה. או אפילו להזמין את הרופא הביתה העיקר להתחיל לקבל טיפול , אחרי שתתחילי להרגיש קצת יותר טוב כדאי לך ללכת גם לטיפול פסיכולוגי . בקשי עזרה מההורים הם ישמחו לעזור לך. חג שמח.

איך מזמינים רופא הביתה, אני אפילו לא מסוגלת להרים טלפון. עברתי דירה ולא העברתי את הקופ"ח שלי לעיר הזאת והיא נשארה בעיר אחרת ואני לא רואה את עצמי הולכת לשם בקרוב. איזה רופא משפחה יתן לי כדורים נגד דיכאון אין לו בכלל את היכולת לעשות כן. איך אני מגיעה למיון? מי יטפל בי שם? ואיך ולמה?

עצוב מאוד לקרוא באיזה מצב את נמצאת, אני מבינה אותך טוב-אומנם הדכאון שלי הרבה פחות חמור משלך,גם בתקופות שהיה קשה יותר,אבל מוכרת לי ההרגשה שאין חשק לכלום ואין חשק לחיות וכלום לא שווה וכל מה שבא זה לשכב במיטה כל היום,לרחם על עצמך ולא לעשות כלום; אבל מה שרציתי לומר הוא שכשקלטתי עד כמה הדיכאון הורס את חיי ואת חיי הסובבים אותי, ופניתי לעזרה מקצועית - פסיכיאטר ופסיכולוג, הדיכאון פחת בדרגה ניכרת ואפילו כמעט נעלם בזמנים מסויימים,ואם הוא חוזר (בעת משברים) אני מסוגלת לזהותו ולדעת שהוא יחלוף תוך זמן קצר. אני עדיין 'נלחמת' בדיכאונות ש'תוקפים' אותי מידי-פעם -כפי שכתבתי-בזמנים קשים,אך אני עם הרבה יותר כוחות כדי לצאת מהם מהר ולא לשקוע לתוכם. עקב סיבות מסויימות איני יכולה לקחת כדורים, אך אם אין לך בעיה כלשהיא כדורים בוודאי יעזרו מאוד לשפר את מצב-רוחך,ואם הם יהיו משולבים עם טיפול פסיכותרפי זה בעיקר יעזור. {חשוב לי להדגיש שאומנם אני מבינה אותך,אך לי למרות הדיכאון כן היה חשוב נקיון החדר ובעיקר החלפת המצעים והמקלחות-על כך בשום-אופן לא ויתרתי,ואני בטוחה שזה יתן לך הרגשה טובה}. דרך-אגב הליכה,משחררת אנדורפינים מסויימים(ואיני בטוחה שאני מגדירה זאת נכון) שגורמים לתחושה טובה ולהפחתת הדיכאון,אבל בטח כבר אמרו לך זאת. בהצלחה, וחג-שמח, מישהי

שלום, לפי התיאור המצב הוא קשה ובנוסף קשה לך להגיע לעזרה. כך שאני מצטרף לקודמי ואני חושב שאת צריכה להגיע בדחיפות למיון של בית החולים הכללי הקרוב לאזור המגורים. במידה ואת צריכה עזרה תפני להורים שילוו אותך. ועדיף עכשיו מאשר מאוחר יותר. דר' גיורא הידש

כן, כמו הרבה מהאנשים כאן גם אני סובל מקלסטרופוביה, וקראתי את כל השאלות והתשובות הרלוונטיות. שאלתי היא כזו: לאור העובדה שאני אמור לטוס בעוד כשבוע, וכמובן שהדבר מטרידני עד מאוד, אני זקוק לכדור שאוכל לקחת עמי לטיסה ושאוכל להיות בטוח שהוא ירגיע אותי כמו שצריך. יש לי בבית ווליום (אסיוול), אך שאלתי היא: האם ישנו כדור חזק יותר או מתאים יותר לפוביה הזו, כדור מדור חדש יותר מאשר אותו ווליום נצחי ? תודה, אור

הטיפול בקלסטרופוביה הוא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי שניתן ע"י פסיכולוג שמומחה לנושא. וואליום זה פתרון זמני ליום של הטיסה. ניתן לקחת לפני הטיסה וגם בזמן הטיסה. מדובר בתרופה חזקה. מינון גבוה ירדים אותך ואז תשן כל הטיסה.

אור ווליום זה בסדר גמור , במקרה הגרוע אתה תמיד יכול לקחת כמות כפולה שלו , דהינו מינון גבוה יותר . גם אני חרדה בטיסות , לכן תמיד אני דואגת שיהיו לי כדורי הרגעה וכדורי שינה בטיסות , אני מביאה את עצמי למצב של עיייפות נוראית, אין ברירה אחרת , ככה עוברים את זה. רק טוב , מיטל

לאור אני מצטרף לדברי קודמי. כל התרופות נוגדות החרדה הן ממשפחת הוואליום כך שאין יתרון לתרופה אחרת על הוואליום שאתה מכיר. במקרה של חרדה קשה אפשר ליטול מינון גבוה יותר. חג שמח דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת מה דעתך על טיפות -neuleptil לילדה בת 6 שסובלת מחרדה גבוהה ובעית גבולות בתקופה האחרונה - כל אלה באים לידי ביטוי בעיקר בביתף בגן מתפקדת למופת. האם זה עוזר? כיצד? האם יש תופעות לוואי או השפעות קצרות או ארוכות טווח?? או נזק בלתי הפיך?? תודה האם המודאגת

שלום, איני פסיכיאטר ילדים אבל נאולפטיל אינה תרופה "קלה" נגד חרדות, לכן הייתי מתייעץ עם פסיכיאטר ילדים נוסף. חג שמח דר' גיורא הידש

שלום רב אני שותה מולטיויטמין של סולגאר שנקרא vm2000 שיש בו המון ויטמינים במינונים מתאימים בנוסף לכך אני מטופל ברסיטל, אני שותה כדור אחד של רסיטל האם יש התנגשות בין הכדורים, מכיוון שכאשר נטלתי את הvm2000 אני לא מרגיש שינוי במצב הנפשי אלא קצת יותר חמור אני אמור לקחת את כדורי sorbon ועדיין אני מחכה לאישור מסל הבריאות האם אני לא מרגיש טוב בגלל המולטיויטמין או בגלל שעדיין אני אמור ליטול כדורים שכבר לפני חודש אני הייתי אמור לקחת אותם יחד עם הרסיטל

למוטרד טוב שאתה לוקח את הויטמינים אבל איני חושב שיש להם השפעה על הרסיטל ועל המצב הנפשי. הרסיטל אינו משפר מספיק את המצב הנפשי ולכן טוב שאתה והרופא חושבים על שינוי בטיפול. חג שמח דר' גיורא הידש

ד"ר הירש אני כבר כתבתי כאן בעבר אני בת כמעט 24 , ואני סובלת מדיכאון , כבר בגיל 17 הלכתי לטיפול וקיבלתי כדורים והייתי אצל פסיכיאטרית , שהייתה מקסימה דרך שירותי הכללית (לא שילמתי) לאחר מכן אם זכור לך, ולמקרה שלא בגיל 21 הלכתי ליועצת מקפלן שהתעללה בי נפשית, (באופן מוחלט) במשך שנה , עד שהחלטתי לשים לזה סוף , ולקחת את עצמי ביידים ולא לתת יותר לאנשים לזלזל בי, לפני שבוע וחצי פניתי לפרדסיה כדי להפגש עם פסיכיאטרית כדי לקבל אך ורק טיפול תרופתי , ואמרתי שאני לא רוצה לדבר , והיא התעצבנה וסילקה אותי בבושת פנים, ואמרה "לכי מפה , בשביל מה באת אם זה רק בשביל תרופות , אז תלכי " ואז אמרתי "הייתה לי יועצת ששנה שלמה התעללה בי וכמעט הרסה לי את החיים" והיא אמרה "למה אני זאת שהתעללתי בך , תלכי מפה!" ויצאתי משם כולי בוכה ובהיסטריה, ובדרך שהלכתי אנשים הסתכלו עליי , והרגשתי כ"כ מושפלת ואני מצטערת שבכלל הלכתי, אז שלשום הלכתי לרופאת המשפחה והיא רשמה לי תרופה נגד דיכאון ואם הייתי יודעת שזה כ"כ פשוט לא הייתי מלכתחילה עוברת את ההשפלה אצל הרופאה מפרדסיה , ממילא פחדתי ללכת , בכל מקרה אם אתה מיתכוון לייעץ לי , אל תפנה אותי לשיחות , וכדורים אני אתחיל לקחת ברגע שאקנה אותם אני חייבת לציין שבגיל 17 עשו לי איבחונים ואני שפוייה לחלוטין , בעיותי הן ריגשיות לא נפשיות מבחינה מחלתית , מלבד הדיכאון כרגע אני מאוד במתח , כמו שרשמתי אני בת כמעט 24 , אף פעם לא היה לי חבר , גם אם מישהו מנסה להתחיל איתי , אני מפחדת תמיד שהוא ירצה רק לנצל אותי , או שיתאכזב ויגלה שאני לא מספיק טובה לו , ויעזוב אותי אבל אני אתאהב בו או שיזלזל בי וייתיחס אלי מגעיל ואני אוותר לו כי אני אוהב אותו ואספוג את הזלזול , (כמו שקורה לי בקשרים חברתיים רגילים ואפלטונים אפילו עם בנות) או שיימצא פתאום מישהי שהיא יפה וחכמה ויגיד לעצמו , מה הוא עושה איתי או שהחברים שלו והמשפחה שלו יגידו לו שאני לא מספיק טובה , ואז הוא יחליט להעיף אותי , או שיראה מה קורה אצלי בבית ויחליט שהוא לו רוצה בחורה עם בעיות כמו שלי נכון שזה יכול להיות גם ההפך , אם זה מה שאתה חושב לעצמך , שפתאום הוא לא ייראה לי , אבל אין לי בכלל ניסיון , ואני מפחדת שאהפוך לתלותית ובנוסף , אני גם נמצאת בהרס עצמי ענק , וזה כאילו שבכלל יש מה להרוס , גם ככה החיים שלי קשים ובנוסף לאימא שלי נוספה עוד מחלה בופן רישמי - חוץ מאוסטיופורואוזיס , גב שבור , כבד , 5 ניתוחים עכשיו יש לה גם סכרת , ואני מפחדת שהיא תאבד איזה איבר או משהו אני משתגעת אני לא יודעת מה לעשות זה הוריד אותי לחלוטין בלימודים אני לא מליחה להתרכז או להבין , והזיכרון שלי נדפק!! והיה לי זיכרון מעולה!! אני מבלה המון באינטרנט ועשיתי המון מבחני אייקיו באינטרנט , וכל פעם יוצאת תוצאה אחרת אני יודעת שהתמכרתי אליהן , כי ענת היועצת אמרה שאני טיפשה ושאעבוד בניקיון כל חיי אבל כשהייתי בת 17 עשו לי איבחון במרפאת הנוער וייצא לי גבוה , והיא אמרה שזה לא יכול להיות , ושאם הייתי חכמה לא הייתי מגיעה למצב הזה האם זה נכון?? עד כמה המבחנים האלו אמינים? (לשאלה עד כמה ענת אמינה אתה לא צריך לענות , אבל יכול להיות שהיא יודעת על מה היא דיברה....., כי אני מאוד מבולבלת , ולא יודעת כבר מה קורה סביבי) בבקשה ענה לי בעיניין , אני נואשת , אני מרגישה שלא ייהיה ממני כלום ושאפחד לא ירצה אותי , ואני לא רוצה לצאת עם מישהו שאני לא מחבבת או נמשכת רק בגלל הבדידות תודה

גאיה הרבה פעמים הדבר שהכי נפגענו ממנו הוא הדבר שאנחנו חייבים להתנסות בו שוב על מנת באמת להצליח להתגבר על המצב שלנו ולהתקדם. אין ספק שאת פגועה מאוד מאותה יועצת והאמת שבצדק, יש לך את כל הזכות שבעולם להיות פגועה ולכאוס על איך שהיא פגעה בך. ונכון אחרי זה נראה שאיאפשר לתת אמון באף מטפל ולא משנה כמה הוא יהיה טוב וכמה כולם יגידו שהוא מצויין והרבה יותר קל ללכת על האפשרות השניה של הטיפול התרופתי בלבד ולהתפלל שהתרופות לבד יצליחו לעזור לך. אבל את בעצמך אומרת שהבעיה שלך היא לא נפשית אלא רגשית ונראה שיש לך כל כך הרבה כאב חרדה ורגשות שליליים אחרים שהדרך שבאמת יכולה לעזור לך להתגבר עלייהן היא שילוב של שיחות ותרופות ואולי רק שיחות. ובנימה יותר אישית. קראתי את מה שכתבת והאמת כאב לי בפנים כי אני כל כך מבינה אותך ומכירה מעצמי את המצב אזה שאני כל הזמן בחרדה ופחד שהאנשים שמסתובבים איתי רק רוצים לנצל אותי ולפגוע בי, זו הרגשה איומה. כשהייתי בת 18 גם אני נפגעתי מאוד ממטפלת ולצערי לאחר מכן גם מאוד כמה מטפלים נוספים ולא רציתי לשמוע על טיפול בשיחות ובמשך שנתיים או יותר באמת גם לא ממש דיברתי, הייתי בחדר עם המטפלים ופשוט לא דיברתי. אפשר לומר שבצורה מסוימת העברתי את המטפלים שלי כל מני "מבחנים" כדי לראות שאני באמת יכולה לבטוח בהם. המטפל הנוכחי שלי סבל ממני הרבה מאוד זמן בלי שאני ממש יהיה בטיפול עד שבאמת התחלתי לבטוח בו ולדבר. יקירתי, זה תהליך, והוא קשה ולוקח הרבה מאוד זמן אבל מנסיון אני יכולה להגיד לך שהוא שווה. כל עוד את פוחדת מאנשים וזה לא משנה עם זה בתוך הטיפול או בכלל לא תוכלי באמת למצוא בן זוג ולהיות בתוך קשר. הטיפול בשיחות יכול לתת לך הזדמנות להתנסות במערכת יחסים עם אדם נוסף, ללמוד לתת אמון ולשתף. ורק לאחר שיהיה לך יותר אמון בקטע הזה תוכלי להיכנס למערכת יחסים זוגית אמיתית. וזה קשה אבל שווה. בהצלחה וחג שמח שלך פרוזק

לגאיה- טוב שהתחלת בטיפול תרופתי ועכשיו את צריכה להתמיד ולקחת את הכדורים למשך שנה לפחות. במקרה שלך לא כדאי לפנות שוב לפסיכיאטר או פסיכולוג, עקב חשדנות רבה ותוקפנות שיש לך כלפי אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. לא ניתן לטפל במישהו אם אין לו אמון במטפל. התרופות שקיבלת מרופא משפחה עשויות לפתור את כל הבעיה. רפואה שלמה

אני לא הבנתי למה התכוונת כשאמרת "התרופות שקיבלת מרופא משפחה עשויות לפתור את כל הבעיה." התרופות רק עלולות לשפר את מצבי , ולעזור לי להתמודד , הבעיות שלי לא פשוט יעלמו , כי אני לא חולה ולא מדמיינת , המצב בבית לא ישתנה , ותמיד יכאב לי לראות איך הורי דועכים מול עיניי. ולמרות שאני מסכימה איתך בנוגע לזה שאני מעדיפה לא ללכת לאף ייעוץ כרגע , אני חושבת שאם יהיה לי כסף בקיץ כשאעבוד יותר אני אלך לסילביה הפסיכיאטרית הראשונה שלי.

אני מתעניינת בטיפול במכון הקריות, באתר לא מצאתי טלפון, איך אני מגיעה אליהם. באיזה סוגי טיפול מתמחה המכון והאם ד"ר הידש בעצמו עובד שם. מודה מראש על כל מידע

לי היקרה דוקטור הידש לא ממש אוהב לפרסם את עצמו על גבי הרשת ובטח שבטח לא להוסיף לעצמו מטופלים דרך הפורום. כך שנראה לי שהתשובה לשאלה שלך היא: ספר טלפונים. בהצלחה וחג שמח שלך פרוזק

שלום לפני מספר ימים התחלתי לקחת פרפנן לOCD מה שקרה הוא שהתרופה גרמה לי לתאבון נוראי הלכתי לרופא אחר והוא הציע לי את הסמאפ רציתי לדעת האם הסמפ יכול להחליף את הפרפנן מכוון שיש לי מחשבות עם חרדות ואני יודע שהפרפנן טוב לחרדות {עוד לא ניסיתי ] בתודה מראש אמיר

הסמאפ פחות מעורר תיאבון מהפרפנן. קח בחשבון שהוא משפיע לשבוע שלם ולכן לוקחים אותו פעם בשבוע ולא כל יום. שניהם משפיעים על המוח בצורה דומה ולכן לא צריכה להיות בעיה להחליף ביניהם.

לאמיר תודה לדור, סמאפ=הלידול רק שהוא פועל למשך שבוע ואת ההלידול צריך ליטול כל יום. חג שמח דר' גיורא הידש

האם פסיכותרפיה דינמית בהפרעת אישיות סכזואידית קשה יכולה לגרום להתקף פסיכוטי?

שלום אבי במהלך טיפול דינמי עולים תכנים עמוקים בעלי בתען רגשי רב. התכנים הללו יכולים להיות טריגרים בעיקר בגלל שהם מפעילים את מנגנוני ההגנה של הנפש ויכולים לגרום לחרדות, דכאון, וגם להתקף פסיכוטי. האחריות של המטפל/ת היא להציב את הגבול ולשמור על המטופל ולהשתדל לא להגיע למצב שהמנגנונים הללו יפעלו ברמה חמורה כל כך. חשוב להעלות את התכנים הללו בטיפול אבל יותר חשוב מזה לא להגיע למצב של התקפים פסיכוטיים או כל מצוקה נפשית חמורה או קיצונית אחרת. אם אתה מרגיש שאתה נמצא על הגבול ויכול להגיע למצב שיהיה התקף אתה חייב להגיד את זה למטפל על מנת שביחד תיבדקו את הנושא ותמצאו דרכים להתגבר על ההתקף. בהצלחה וחג שמח שלך פרוזי

לאבי תודה לפרוזי ואני מצטרף לדבריה, הפרעת אישיות סכיזואידית עלולה לגלוש לפסיכוזה. חג שמח דר' גיורא הידש

שלום... התחלתי לפני כשבוע לקחת ציפרלקס.. לאחר כמה חודשים של סרוקסט אני מרגיש שחכה שלא להכיר..בעבודה ובכל נושא אחר לבינתיים מרגיש לא בחרדה אבל כאילו אין לי מוטיבציה לכלום..לא כמו שהייתי על הכדור סרוקסט אין לי מושג למה זה..אולי עדיף לי לחזור לסרוקסט? או כדור אחר? שיתן לי ביטחון יותר עד עכשיו זה עוזר לי לישון יותר טוב בלילה ולא מרגיש בלבולים בבטן או מרגיש דפיקות לב..בזה זה כן עזר מה שבסרוקסט לא אך לא טוב לי כאיני מרוכז ולא בעל מוטיבציה ובטחון..מה לעשות? תודה

גקי, לוקח לציפרלקס כ 10 ימים עד שמתחיל לשפיע וההשפעה מגברת עד כמה חודשים תראה מה המצב בעוד כמה (2-3)שבועות ואז ביעוץ עם הרופא המטפל תחליט מה לעשות. חג שמח.

לג'קי אכן עוד מוקדם להעריך את השפעת הציפרלקס. לעתים ויתכן שגם אצלך הציפרלקס מעייף במקום לעורר (אחר כך הגוף מסתגל לכך), לכן אפשר לנסות וליטול את הציפרלקס בערב ואז במשך היום תהיה ערני יותר. חג שמח דר' גיורא הידש

שלום רב בתי בת 29 אקדמאית לא נשואה גרה איתנו עובדת ,וחביבה על כולם,כממו כל אמא הייתי רוצה לראות אותה מסודרת כלומר נשואה באושר ובית משלה,היא לא ממהרת להתחתן,לדבריה היא רוצה להתחתן על בטוח ,כלומר שיהיה גבר חייה ולא תהיה בסטטיסטקה של הגירושים ,לשמחתי הכירה בחור נחמד ,שכניראה היא נמשכת אליו ,אבל מתלוננת שהוא אומר לה מה ללבוש איך ללכת וכולי,אמרתי לה שהיא צריכה להחליט מה טוב לה,אז היא אמרה שהיא לא יוצאת איתו יותר,ולהפתעתי היא סיפרה לנו שהיא יוצאת עם חברים לחול ,אבל מסתבר שהיא יצאה עכשיו לחו"ל עם החבר בלי לידע אותנו,כי היא אמרה שהיא יוצאת עם חברות,השאלה למה היא מספרת לנו שהיא נוסעת עם חברות בעוד שהיא יצאה עם החבר שהשמיצה,אני לא מלחיצה אותה על נישואין ,אעפ" שהיא יודעת שאנו רוצים לראות אותה נשואה,האם היא לא סיפרה בגלל שאם היא באמת תעזוב אותו אחרי הכרות יותר ארוכה ותגיע למסקנה שזה לא זה,אז כאילו שאין לנו מה לצפות כהורים בקשר שלהם?תמיד אני אומרת לה שתעשה מה שניראה לה ,או מה שטוב לה,היא לא חייבת לי דין וחשבון ,היא מספרת לי כל כך הרבה שמסתבר שהיא לא מספרת לי כלום,אני לא מבקשת שתספר לי ,אבל אם "תפסתי אותה על "שקר" האם אני צריכה לרמוז או להגיד לה שאנו יודעים בבטחון גמור שנסעה עם החבר ,ושהיא בעצם לא דיברה אמת?ואם היא לא דיברה אמת אז כל דבר שתספר לנו ניקת את זה בערבון מוגבל?או שלא נתיחס לזה ,מפני שבלאו הכי זכותה לנהוג כראות עיניה?הייתי מבקשת לקבל תשובה שתאיר את עיני וכיצד לנהוג כשתחזור תודה לך וחג שמח

אמא אסתר !! מותר לנו הילדים , לשמור לעצמנו כמה דברים , אני חושבת שאם תעמידו אותה "בשקרה " תביכו אותה ואולי אף תרחיקו אותה ממכם. אולי כשתחזור תנסו לדלות ממנה פרטים , אבל שיבוא מיוזמתה . תרגישי טוב את ובתך , מיטל

לאסתר אכן השאלה המרכזית היא מדוע היא פחדה לספר את האמת ומדוע היא חשבה שעדיף לה לספר דברים אחרים? אני חושב שזו השאלה שכדאי לשאול את הבת ולא לשאול האם דיברה אמת או שקר. חג שמח דר' גיורא הידש

האם מינון של 1.5מיליגרם יכול לגרום לתופעות לואי של ישנוניות ואפאתיה וקשיים מוטוריים? סבי קיבל רספרדל בבית חולים בעקבות מחשבות פראנואידיות לאחר התקף של דלקת במעי על ידי פסיכיאטר במיון לפני אשפוזו אובחן לפני בדמנציה פרונטלית קלה (נוטה להיות מבולבל לסרוגין)ללא טיפול, ובמהלך האשפוז היה מבולבל מאד אך הוסבר לנו בבדיקת נוירולוג שזו תופעה שכיחה אצל זקנים באישפוז ושאין סימנים לארוע מוחי. ברגע שנגמרה הדלקת שוחרר סבי לביתו עם הטיפול ברספרדל ומצבו הנפשי ירוד ביותר. לרוב הינו צלול ומודע למתרחש מסביבו אך נראה כאילו כל החיות נעלמה ממנו. רוצה לישון כל היום ומסוגל לשבת ולבהות שעות. הוא מתקשה ללכת בעצמו למרות שיכול פיסית, נראה קצת כמו בעיות קואורדינציה. עונה לענין אך רק כשפונים אליו וכמעט שלא יוזם שיחה בעצמו. האם יתכן שהדבר קשור לריספרדל? האם יש סיכוי לשיפור והאם יש סיבה להמשיך בטיפול בריספרדל כעת כשמצבו הבריאותי התיצב?

ליעל לעתים קרובות המצב הגופני משפיע גם על המצב הנפשי, כלומר המצב הנפשי היה רק סימפטום של המצב הגופני ולכן עם השיפור במצב הגופני סביר שגם המצב הנפשי ישתפר. 1.5 מג' רספרידל הם מינון נמוך בדרך כלל אבל בגיל המבוגר הם בהחלט מינון גבוה. מכל הנאמר המסקנה היא שצריך להעריך מחדש האם בכלל יש צורך בטיפול ברספרידל עם השפור במצב הגופני ובודאי שצריך לשקול את ההורדה במינון. חג שמח דר' גיורא הידש

בוועדה בביטוח לאומי נקבע לי 30% נכות{דיכאון וחרדה }וזה לא מקנה לי קיצבה אולם אני זכאי לשיקום מקצועי,הייתי אצל עו"ס של ביטוח לאומי שאמרה לי שאני זכאי ללמוד כאשר הלימודים ממומנים ע"י ביטוח לאומי וכן לקבל החזר נסיעות וכן קיצבה לתקופת הלימודים,אני הולך לאיבחון ללימודים בעוד שבועיים,שם יחליטו לאיזה קורס אני מתאים, אני נשוי ואשתי בחודש תשיעי,לאיזו קיצבה אני זכאי כאשר אשתי תלד בעזרת השם? האם אני זכאי להחזר נסיעות מלא?

תתקשר לביטוח הלאומי, אפשר גם בעילום שם, ותקבל תשובה מוסמכת.

ליואב לא הבנתי מה הקשר בין שאלתך הראשונה על הלימודים ובין ההריון? בכל אופן הביטוח הלאומי במחלקת השיקום עוזר בלימודים ולעתים במציאת עבודה ולכן כדאי מאוד להצליח באבחון וגם לנצל את הלימודים כדי לרכוש מקצוע. בדרך כלל עובר לא מעט זמן בין האבחון למציאת הקורס המתאים כך שמבחינת הזמנים של הלידה הצפויה זה עשוי להתאים לך. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לכולם (מטפלים ומטופלים), אני מאד מוטרדת. אני מטופלת אצל פסיכולוגית (טיפול דינאמי) מזה שלוש שנים: לרוב מושקעת רגשית עד לשד עצמותי, כמעט הייתי אומרת שאני מתנהלת במחזוריות שבועית של לפני ואחרי טיפול (לעיתים התחושה הזאת חזקה ולעיתים עמומה יותר). מישהו מבין מה לעזאזל קורה שם בתווך של חדר הטיפולים, בכדור הבדולח הזה - שלעיתים נראה לי שקוף ולעיתים אטום - שבין מטפל למטופל? הרי לא די בכך שהמטפל משמש לך אוזן קשבת, לא די בכך שהמקום כולו מוקצה לך ולגחמותיך (הרגשיות, המחשבתיות), לא די בכך שמתהווה שם קשר דמוי (?) מציאות המשחזר ומחיה דפוסים מן החיים עצמם, לא די בכך שמישהו מחזיק ואוחז ומלווה, לעיתים נוזף, לעיתים מקצה גבול, לא די בכך שהוא מספק פרשנויות, אפילו לא די בכך שהוא טועה לעיתים... מתחולל שם משהו שהוא מעבר לכך - מעין נס; הוא מתרחש צעד צעד, טיפין טיפין (אם בכלל), ואני מרגישה טפשה מכדי לעקוב אחר כל התנודות הזעירות ולסכם אותן לכלל מערכת שלמה וקוהרנטית, לכלל תהליך אחיד ובעל רצף חלק. כיצד הם עושים זאת (המטפלים)? מהו הערך המוסף שחורג מכל קשר מיטיב אחר שאנו חווים במהלך חיינו? למי שצלח את אורך המכתב - תוכלו לענות בבקשה? הדסה

אינני איש מקצוע, אבל נדמה לי מבין משהו. אם את מוטרדת , משמע שלא התרחש כל נס במהלך שלוש השנים. הנס יחיד הוא שאת משלמת ומשלמת למרות שעברה תקופה מספיק ארוכה בכדי לצפות לתועלת מהטיפול הזה. אגב, מהכרותי הצרה אבל קרובה, מטפלים פסיכודינאמיים, לא פעם מנסים בשיטה זו לפתור בעיות קשות ויש להם את החוצפה למרוח את הזמן 5 שנים ויותר, מבלי להכיר בכך שהשיטה שלהם לבדה אינה כל יכולה. בהצלחה איל.

איל, יש בי גם קולות ממורמרים (מן הטיפול ובכלל) שמאמצים את הטון והתכנים שהעלית כאן. ןבכל זאת, אני באמצע תהליך שמתרחש בצעדים קטנים, בלתי מורגשים כמעט. נדמה לי שכתבתי כאן על מנת לקבל עידוד אשר יגביר בתוכי את הקול שאינו רוצה להשליך לאשפה השקעה רגשית (ונכון, גם כלכלית) מאסיבית כל כך מצדי. תודה הדסה

הדסה יקרה כמוך, גם אני עסוקה הרבה במהות הקסם הטיפולי. ולא מהבחינה התיאורטית אלא ממש מהחוויה. מה כאן קורה? איך זה שקשר כזה משפיע כל כך חזק על כל הגופנפש שלנו, נותן לעיתים כל כך הרבה כוח, ובפעמים אחרות מביא לכאלה נפילות? טיפול הוא כמו אשלייה שאני לא לבד. שיש איתי מישהי במסע. מישהי שמגדלת את הילדה הקטנה והנטושה שאני. מישהי שאוהבת אותי בלי טיפה של ביקורת. זה משכר לפעמים. זה בלתי מובן. ונותן הרבה הרבה. וגם לוקח. אין לי תשובות. לא כמטפלת. לא כמטופלת. יש כאן איזה התמזגות שמביאה להרבה עוצמה. והרבה כאב במקומות שזה לא עובד. המון אכזבה וכאב. ככה אני מרגישה היום, אחרי פגישה לא טובה. כאילו מישהו לקח לי כוח, במקום לתת. לא יודעת אם עניתי לך, או רק סיבכתי אותך עוד יותר. אפשר להמשיך לדבר. נושא מרתק. תמי.

תמי יקרה, לא סיבכת אותי; היית אתי; תודה. מה קרה לך בטיפול? היה רע הפעם? - איזו הרגשה מחורבנת!!. לפעמים גם כוונות טובות אינן יוצרות מפגש "נכון". אני מקווה שיוחזר מה שנלקח ממך (ומהר). הדסה (שמבטיחה להיות קצת פחות מקוטעת ולקונית להבא).

האם אחים (בני נוער) יכולים להיות מאושפזים באותו הזמן באותה מחלקה באותו בית חולים? מדובר בנער פסיכוטי שמאושפז במחלקת נוער ובאחיו (מחשבות אובדניות). האם פסיכיאטר שמטפל בך באופן פרטי יכול לאשפז אותך במחלקה אותה הוא מנהל? הפסיכיאטרית (מנהלת מחלקה סגורה לנוער) שמטפלת בנער השני (האובדני, זה שלא מאושפז וכנראה יאושפז) היא מנהלת המחלקה בה מאושפז האח הראשון. מקווה שלא בילבלתי יותר מידי ושהבהרתי את עצמי, sweet fantasy

כן, אפשר, ענינו לך על כך לפני זמן מה. אין מניעה חוקית שתהיו מאושפזים באותה מחלקה. בארץ אין הרבה מחלקות סגורות לנוער ולכן אם שני אחים צריכים אישפוז אז בהחלט המצב ייתכן.

שלום לך, אני לא בטוח שזה רצוי מבחינה טיפולית שני אחים יהיו מאושפזים באותה מחלקה . הרבה בריאות גיל

מה זה "תופעות שניידריאניות"?

לרווית אלו סימפטומים של סכיזופרניה, שניידר חשב לאפיין את הדברים של סכיזופרניה אבל התברר שהוא עלה על דברים חשובים אבל האפיון שלו לא מספיק טוב. בכל אופן מקובל להשתמש במושג זה והכוונה היא לתופעות שליליות וחיוביות של סכיזופרניה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לשאול מה הם תופעות הלוואי של סימבלתה ? אני מתכוון לתופעות הלוואי השכיחות .. גם אלה של תקופת ההסתגלות וגם אלה שאחרי כלומר שנשארות .. תודה

http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=391

שלום רב. במשך שנתיים סבלתי מדיכאון קשה אשר הוציא אותי כמעט מכלל תיפקוד. לפני כחצי שנה פניתי לפסיכיאטר והתחלתי ליטול מזה כחמישה חודשים veipax XR150 . מאז השמנתי כ 7 ק"ג החלו סחרחורות מדי כמה ימים ומצבי הנפשי לא השתפר באופן משמעותי כלל. נפגשתי שוב עם הפסיכיאטר אשר אמר כי לדעתו צריך להמשיך בתרופה ויאפקס, אך הסכים שלא בלב שלם כלל, להחליף לי את התרופה לרסיטל 20 מ"ג, אך בספק אם זו תשפיע יותר מהקודמת, מה שלא נתן לי ביטחון מלא בהחלפת התרופה, מאחר והוא עצמו לא תמך בכך לחלוטין. כעת אני חוששת שההשמנה שהייתה לי בחצי השנה האחרונה והשינוי הפעוט בהרגשתי, לא יישתנו עם החלפת התרופה, מה גם, שאינני מצליחה להבין כיצד כל אחת פועלת, ומה השוני בין שתייהן, ואיזו תצליח בסופו של דבר לעזור לי. כאב הדיכאון ארוך וחזק מדיי, למרות הצטיידותי בסבלנות, אני כל כך רוצה כבר להרגיש טוב. אנא עיזרו לי עד כמה שניתן. תודה רבה.

לליאת קודם כל הדבר החשוב ביותר הוא לא להסכים עם הדיכאון ולעשות הכל כדי שיחלוף. דיכאון היא הפרעה חולפת וגם חייבים לטפל ולעשות את המאמצים כדי שהמצב ישתפר והדיכאון יחלוף. מקובל לחכות ששה שבועות כדי להעריך את השפעת התרופה ואין טעם לחכות חודשים עם תרופה שאינה עוזרת. מעבר לתיאוריות ולאופן השפעת התרופות יש גם התאמה אישית ונקווה שהרסיטל תתאים לך ותשפר את המצב יותר מהויפקס. אבל אל תחכי יותר משישה שבועות. אם הויפקס היה במינון מקסימלי והוא לא עזר בהחלט נכון להחליף אותה. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני רוצה תגובות של אנשים שהיו במחלה נפשית כלשהי [כמובן שיציינו איזה ?] ושלקחו כדורים , הפסיקו ושחזרו לחיי שיגרה. כי אני מה זה מיואשת, מתי אני אצא מזה כבר ? אני חולה כבר שלוש שנים ולא רואה אור בקצה המנהרה, הכול שחור. אני שומעת על אנשים שיש להם מחלה נפשית במשך שנים וזה רק מייאש, אני לא רוצה לחיות ככה, אני רוצה לצאת מזה, נמאס לי. נמאס לי לבקש עזרה אבל אני חייבת, אולי משהו יודע על פסיכיאטרים מומחים באזור המרכז? תודה מראש, שלי.

שלי יקרה יוצאים, חוזרים, מתנדנדים... יש לי טלפון של פסיכיאטרית מצויינת ברחובות, מנהלת מרפאה (החזר מכללית) תכתבי לי למייל אם את מעוניינת. רק טוב, תמי.

לשלי גם בהפרעות הנפשיות ישנם סוגים ומינים רבים. שאלתך דומה לשאלה האם יוצאים ומבריאים ממחלה פנימית? אז יש דלקת גרון, דלקת ריאות, בלוטת תריס ומחלות כבד וחס וחלילה סרטן. הדבר החשוב הוא קודם כל אבחון טוב ואחר כך לשקול עם הרופא את האפשרויות הטיפוליות. ככלל התרופות כיום הרבה יותר עדינות ואינן ממכרות. ישנן הפרעות נפשיות רבות ומסוגים שונים וכמובן שהשאלה היא מה האבחנה. כל טוב דר' גיורא הידש

בת 28. סטודנטית. האם מותר לקחת ביחד גלולות למניעת הריון, חומצה פולית, אלטרוקסין וגם ריטאלין?

למיה אני מקווה שכל התרופות הן אחרי אבחון ובדיקה מלאה..., בכל אופן התרופות אינן מפריעות אחת לשניה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב הבת שלי עברה 2 התקפים פסיכוטיים ומטופלת בזיפרקסה. אחד הרופאים שטיפל בה הציעה לה לשלב בין הזיפרקסה וטיפול להתנהגות אובססיבית המאפיינת אותה ואת הצורך לבטא את המחשבות שלה כשהיא לא מאאזנת תרופתית. הוצע לה לקבל גם סרטרלין. אני יודעת ששילובים מסוג זה שנויים במחלוקת בקרב מטפלים. שאלתי היא כיצד והאם השילוב עשוי לסייע לה? תודה מטילד

למטילדה אם אני מבין נכון אז כנראה שהדברים האובססיביים הם חלק מהבעיה היסודות (הפסיכוטית) ולא הפרעה העומדת בפני עצמה. כיום מקובל לטפל עם תרופה נוגדת דיכאון ביחד עם זיפרקסה. בארה"ב ישנה תרופה הכוללת שני מרכיבים בכדור אחד, זיפרקסה ופרוזק. הסטרלין היא מקבוצת הפרוזק.

אני התכתבתי איתך אתמול ולפני מספר ימים בקשר לשינוי ביחס מצד המטפל,ושלפני מספר ימים רציתי להפסיק את הטיפול(ועכשיו כבר לא),וחשוב לי לשמוע אם לפי דעתך O.C.D זו הפרעה שיכולה להיעלם לגמרי ע"י טיפול התנהגותי-קוגנטיבי או שהיא תמיד תישאר ברקע? ומה לגבי דיכאון-האם הוא יכול להיעלם לגמרי (אם הוא הופיע רק לפני מספר חודשים)? פשוט שאלות אילו מטרידות אותי מאוד וכמעט ולא נותנות לי מנוח ברוב הזמן. תודה מראש על תשובתך, חג - שמח, מישהי

הטיפול ב-OCD הוא התנהגותי ע"י חשיפה ומניעת תגובה. שיחות קוגנטיביות לא מספיקות להכחדת ההפרעה. למעשה המרכיב הקוגנטיבי בטיפול ב-OCD הרבה פחות חשוב. העיקר זה חשיפה ומניעת תגובה. פסיכולוגים שמטפלים בשיטה זאת טוענים שזה מביא לריפוי מלא אצל חלק מהמטופלים. גם תרופות יכולות לעזור ב-50% מהמקרים. הטיפול האופטימלי הוא שילוב של טיפול התנהגותי עם תרופות.

דור תודה על תשובתך, מניסיון- גם עם חשיפות קשה מאוד להירפא מה-OCD ,כי אפילו אם 'נחשפים' בטיפול, בכל-זאת כשנמצאים לבד קשה ליישם זאת. ותרופות לא רלוונטיות לגבי(ואיני רוצה לפרט את הסיבה כאן). ד"ר הידש אשמח גם לשמוע את דעתך בעיניין זה. תודה, וחג-שמח, מישהי

ד"ר שלום! בן 28. נטלתי מזה כשנה רסיטל 30 מ"ג לטיפול בחרדה. עקב זה שהרגשתי שהכדור לא נותן מענה מלא לבעיתי פניתי שוב לרופא והוא החליף לי את הכדור לסרוקסאט. נטלתי את התרופה כחודש וחצי וכדור עזר יותר מהרסיטל, וללא תופעות לואי. מאז שהעלתי את המינון ל 30 מ"ג , אני מתקשה להגיע לאורגמה....הנושא מתסכל מאד... האם יהיה הגיוני לחזור לרסיטל ולהעלות את המינון ליותר מ 30 מ"ג? (עם הרסיטל לא היו לי תופעות לואי.) תודה רבה.

לשלומי בדרך כלל איני ממליץ ליטול את התרופות הללו במינון שמעל 20 מג'. אם הסרוקסט גורם לתופעות לוואי כדאי לחשוב על תרופה שלישית (אפקסור, פרוזק, לוסטרל או פבוקסיל) בתקווה שהיא תהיה בעלת השפעה חיובית ללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

בספר של יורם יובל , כתוב שהוא רשם את התרופה סרזוניל , לאישה הסובלת מאנהדוניה ? אבל לא כתוב למה ? כתוב רק שהיא השתמשה בה רק 9 חודשים ? הבנתי שהתרופה רעילה לכבד ולכן לא משתמשים בה ? יש סיבה מיוחדת בכל זאת להשתמש בה ? תודה

סרזוניל נחשבת לתרופה נגד דיכאון היחידה שאיננה גורמת לתופעות לוואי מיניות. מדובר בתרופה שנמצאת באותה קבוצה כימית יחד עם טרזודיל (טרזודון), אבל הטרזודיל מאד מרדים ולכן זה לא ריאלי להשתמש בו נגד דיכאון אצל חולים שאינם מאושפזים. גילו שהסרזוניל יכול לפגוע בכבד פגיעה די חמורה ולכן הוא הורד מהמדפים בלא מעט מדינות. בארה"ב הוא ממשיך להיות בשימוש. בארץ הוא היה תקופה מסויימת אבל לא נקלט. אם כיום רוצים להשתמש בה צריך ליבא מחו"ל.

ד"א ממתי הסרזוניל ? מתי פותח ?

לד"ר שלום לך. אני אבי ויש לי קשיי למידה.הלכתי לרופא המשפחה והוא טען שאינו בעד כלל לתת לי את הרטלין כי הוא כדור ממשפחת הספידים-ושחייב ללכת לפסיכיאטר שיאבחן האם אפשר לתת לי את הכדור כי אינו מתאים לכל אחר הכדור-ועלול לגרום להזיות ופחדים .ה עלי לעשות?אני מאוד רוצה לשתות את הכדור-גם חברים שלי אמרו שרק פסיכיאטר יכול לתת את הכדור הזה ושרב רופאי המשפחה לא נותים אותו -מדוע?

ריטלין מסווג ע"י משרד הבריאות כתרופה עם סיכון שדומה לסמים- סיכון להתמכרות וסיכון להתפרצות פסיכוזה. לכן החוק מחייב בדיקה פסיכיאטרית לפני המרשם הראשון לריטלין. מרשם שני ואילך ניתן לקבל מרופא משפחה.

לאבי הפרעת קשב היא אבחנה מורכבת וחשוב שרופא מקצועי פסיכיאטר או נאורולוג יעשו אותה. אסור ליטול ריטלין ללא הפרעת קשב והצדקה. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש שלום רב! הפסיכולוגית שלחה שלחה אותי לאבחון בכון קשב וריכוז-כי אני סטודנטית עם בעיות ריכוז. כאשר נבחנתי מול מחשב ובטיפול של כדור ובהמלצת המכון לקחת ריטלין בקונצרטה -לאחר שלקחתי את הריטלין לאחר כשעה התחלתי להזות דברים-נתקפתי בפחדים-פחדתי אפילו מבן זוגי-דמיינתי שיש אנשים בבית-התמלאתי בחרדות.ועקב כך עד היום אני מטופלת אצל פסיכיאטר עקב רמת החרדות שריטלין עורר בי.אני סובלת מאוד ומפחדת אפילו להיות לבד ,ולישון בחושך. -שאלתי היא האם זה טבעי שכדור הריטלין עלול לגרום לחרדות ולהגבירם???

כן, בהחלט. לדעתי זאת היתה רשלנות לתת לך ריטלין ללא בדיקה פסיכיאטרית מקדימה. ריטלין יכול לעורר חרדה ואפילו פסיכוזה אצל אנשים שיש להם נטיה לכך. לכן בבדיקה פסיכיאטרית בודקים לא רק את רמת הקשב אלא גם ובעיקר בעיות שנלוות לקשיי ריכוז וקשב.

לימית הריטלין הוא כדור מעורר ולכן עלול לגרום לחרדות, לא שמעתי שהוא גורם לפסיכוזה אבל בטח ישנם מקרים נדירים גם כאלו. בכל אופן מבחן TOVA לא מאבחן הפרעת קשב, רק אבחנה קלינית (בתוספת המבחן) מאפשרת נכון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אבקש המלצה על פסיכיאטר המתמחה באנשים הנוטלים סמים. תודה רינה

ד"ר דרווין טליאס טל.03-6967222

שלום, אני סובל מדיכאון קל אבל עמיד וכיום אני נוטל בין השאר 600 מ"ג דפלפט(משלשום העליתי מ -400 ל -600 כי הרמה בדם היתה 45.7 כאשר הרמה התחתונה היא 50) והרופא רוצה להוסיף לי בשבוע הבא 0.5 מ"ג ריספרדל. האם זה טוב שדפלפט יילקח ביחד עם ריספרדל? האם זה לא יותר מידי כדורים? הייתי אצל פרופ' גרינהאוס(לדיעה שניה. הרופא שלי עצמו המליץ לי לגשת אליו) אשר אמר לי שלדיכאון עמיד הריספרדל נמצא יעיל מאוד ולכן אם הדפלפט לא יעזור בשילוב עם הלוסטרל(שבוע וחצי במינון של 50 מ"ג. היום עליתי ל - 100) והאיקסל(150 מ"ג כארבעה שבועות ולפני 100 מ"ג שבועיים), הוא היה ממליץ להחליף את הדפלפט בריספרדל, אך הרופא שלי מעדיף להוסיף על... אני מצד אחד רוצה נורא להרגיש טוב אבל מצד שני זה נראה לי יותר מידי כדורים ליום! דבר נוסף, פרופ' גרינהאוס המליץ לעלות למינון של 150-200 מ"ג של הלוסטרל ואת האיקסל ל - 200 מ"ג, אבל הרופא שלי מעדיף לא כרגע אלא לעלות ל - 100 מ"ג ואז לחכות שבוע- שבוע וחצי ולראות מה קורה... מה דעתך? תודה מראש, ארז.

לארז- לדעתי כדאי קודם לעלות למינון מקסימלי של נוגדי הדיכאון- איקסל=200 מ"ג ליום, לוסטרל=200 מ"ג ליום, רק אח"כ לחשוב על תוספת של דפלפט ו/או ריספרדל. אם אתה מבולבל- תבחר לך רופא אחד, לא יותר מאחד, ותעשה מה שהוא ממליץ.

לארז בדיכאון עמיד צריך לקבל יותר תרופות, אין מה לעשות. לדעתי שני הרופאים אומרים פחות או יותר את אותו הדבר, ההבדל הוא קצת בגישה כאשר אחד יותר לתרופה אחת והשני מעדיף לתקוף את הבעיה מכמה כיוונים. בסך הכל בין ארבעת התרופות אין "התנגשות" והם לא מפריעות אחת לשניה. לצערי כנראה שיהיה צורך (מדובר בדיכאון עמיד) להגיע למינונים גבוהים. אולי כדאי להוסיף פסיכותרפיה לתרופות? שיחות הן חשובות ביותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

ב 9.4 יש הודעה שלי בנוגע לחרדה כרונית, ולאחריה הודעה נפרדת כהוספה להודעה.בטעות אתם שמתם את התוספת לפני ההודעה המקורית. כמו כן לא חיברתם את שתי ההודעות ע"י קווים. בתודה. צבי.

לצבי הכל בסדר ואפשר להרגע. בדרך כלל לא אנחנו מחברים את השאלות אלא השאלות מתחברות כאשר הן נכתבו כהמשך. אבל אפשר לעזוב זאת, כאמור הכל בסדר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום,שמי יעל כבת 35 נוטלת ויאפקס XR 75 שנה. יחד עם הרופא החלטנו שכדאי לנסות להפסיק. שאלותיי:- האם גמילה מכדורי XR נעשית בהדרגה או שמפסיקים את נטילתם וזהו. האם ישנם "תסמיני גמילה" ואם כן מהם? תודה מראש וחג שמח.

ליעל למרות שהתרופות אינן ממכרות הרי עלולים להיות תופעות גופניות ונפשיות בגלל הירידה המהירה ברמת הסרוטונין במוח עם הפסקת התרופה. תופעות אלו עלולות להיות אבל פעמים רבות מפסיקים את הטיפול ללא כל בעיה או תופעה אחרת. לאפקסור או וויפקס יש יחסית מעט תופעות של סיום טיפול, לכן המלצתי היא לנסות להפסיק בבת אחת, אם את מרגישה לא טוב (תופעות של אי שקט, חרדה, חוסר מנוחה) אפשר לחזור לחצי מינון למשך כמה ימים ואחר כך לרדת שוב. אין כאן כללים ברורים והכוונה היא להפסיק בלי תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

עבור בני רציתי לשאול. הוא (ועוד הרבה אחרים) נרתעים בפרנציפ לקחת תרופה כל שהיא מסוג התרופות לבעיות נפשיות, בנימוק שזה הופך אותם לאדם מת היות ולא הם מנהלים את חייהם אלא התרופות, והם בעצם פסיכיים כתוצאה מנטילת התרופה. האם דור או ד"ר הידש יוכלו להמליץ לי על חומר קריאה(עדיף בעברית) המתאר את התרופות לסוגיהם הראשיים, ומסביר את אופי ההשפעה על האוטנומיה של המטופל. אשמח גם להסבר קצר כאן. בברכה רבה. אתי.

אתי, תפיסת עולם זו באה מבורות ומסטיגמות שהגיע הזמן שיעברו מהעולם, כיום הרבה "בעיות נפשיות" מוקלות ונפתרות בעזרת טיפול תרופתי לדוגמא עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם לוקחים כדורים ממשפחת ה SSRI (פרוזק לדוגמא) לטיפול בדיכאון וחרדה למנהם.כיום הפסיכיאטריה עוזרת המון בשיפור איכות החיים ולא רק במחלות קשות. לכל כדור ישנם תופעות לואי כולל גם לאקמול, לא כל כדור "פסיכיאטרי" גורם לאדם להיות "מת" אם בכלל, האינטרנט מלא חומר על כדורים ישנם הרבה מנגננוי פעולה של כדורים מסוגים שונים, ישנם הרבה כדורים כיום לכל מני בעיות שונות, כך שהתחום הוא גדול .כך שאם תכתבי על בעיה ספציפית יוכלו לתת לך תשובה יותר ממוקדת.

שלום דורון. מדובר בתרופה ממשפחה זו שהזכרת(ssri) עבור חרדה. הנקודה היא שאקמול מצטייר כמתייחס לעוררות כללית ואילו תרופות כנגד חרדה, ודיכאון, ועודף יצר מיני, מתפרשים כשינוי מבחוץ על דחף נפשי ספציפי. תודה. אתי.

במקום להתיחס לכך שהתרופות הפסיכיאטריות מנהלות את חיי המטופל , אפשר לומר שהן משפרות את איכות חייו. הרי התרופה ניתנת בגלל בעיה כל שהיא המפריעה לתפקוד. הטיפול התרופתי אמור לטפל בסימפטום ולהקל על המטופל. אינני יודע באיזה תרופה ספציפית מדובר ובאיזה מינון, אך יש מצבים שללא התרופה מצבו של המטופל מידרדר ונעשה גרוע יותר. קריאה בספרות מקצועית לא תשנה הרבה את דעת המטופל כי זוהי הרגשתו הסובייקטיבית. נכון, שלתרופות יש לעיתים תופעות לוואי לא נעימות המקשות על לקיחתן, אבל צריך לשקול נזק מול תועלת.

ישנם מס' ספרונים בעברית בנושא זה, כמו "פסיכופרמקולוגיה - תרופות והתנהגות", בהוצאת משרד הביטחון- האוניברסיטה המשודרת. אפשר למצוא בחנויות ספרונים או ספרים למחלות ספציפיות- סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית, דיכאון, הפרעות חרדה, הפרעת קשב. בספרים אלה יש הסברים לגבי השפעת התרופות על המוח, הנפש וההתנהגות.

לאתי תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. שאלה דומה היא לגבי חופש הבחירה. האם חופש הבחירה הוא רב יותר כאשר חרדה או דיכאון קובעים את התגובות של האדם, או שחופש הבחירה רב יותר כאשר אדם נוטל תרופות ואינו סובל מחרדה או דיכאון. דיון מעמיק וטוב תוכלי למצוא בספר "פרוזק-התרופה של שנות התשעים". כל טוב דר' גיורא הידש

אני בן 52 וסובל ב 35 שנים האחרונות מחרדה שלא תאומן (ומתמדת) שמחליפה סימפטומים. לפני כ 10 שנים הרגשתי שינוי לטובה כאשר לקחתי פבוקסיל , ואז הפסקתי אחרי כ 3 חודשים בגלל ההשפעה על התפקוד המיני(זיקפה ללא פליטה. פליטה רק פעם בחודש). אולי הייתי פזיז? כעת החלטתי לתפוס את העניינים בידיים. האם ציפרלקס או תרופה אחרת שתרצה להציע, טובה עבורי. האם תוכל להסביר קצת? תודה מראש לצוות הנכבד.

לצבי כמובן שצריך להגיע לפסיכיאטר לאבחון והמלצה על תרופה מתאימה. כיום ישנן מספר תרופות הפועלות בדומה לפבוקסיל (פרוזק, סרוקסט ציפרלקס ועוד), כולן עשויות להשפיע באופן דומה, גם בהשפעה החיובית וגם בתופעות הלוואי. אבל לא תמיד הן משפיעות אותו הדבר אצל אדם מסויים. כך שצריך לקוות שהציפרלקס תשפיע לטובה נגד החרדות ללא תופעות לוואי על התפקוד המיני או תופעות לוואי אחרות. עד אשר לא תנסה לא תדע את השפעת הציפרלקס עליך.... בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת האם ניתן לקחת רספרידל עם גלולותלמניעת הריון האם הספרדל לא פוגע ביעילות הגלולות?

לסופי רספרידל לא פוגע ביעילות הגלולות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 25 שדווקא מצאתי עבודה אחרי ייאוש ארוך,מתאמנת באופן סדיר ויש לי כמעט גישה טובה לחיים ובכלל (למרות שקיימות הרבה קשיים במשפחה)..אבל אני אקצר את שאלתי,ביומיים האחרונים אני מרגישה חולשה וסחרחורות ושאין לי כוח לכלום (יכול להיות שיש חוסר בוויטמין מסויים כי אני כמעט צמחונית),וזה מה שגורם לחולשה שלי,ומפה לפעמים אני מדמיינת סצינות מזעזעות עם עצמי,שאני חולה במחלה קשה,ועוד הרבה שטויות שעולות בראש שלי (ואפילו מדמיינת שרופאים מודיעים לי שאני לא אחיה עוד הרבה זמן....)וזה עושה לי רע מאד,ושואלת את עצמי למה בעצם אני מגיעה למחשבות כאלה. אולי אפשר לקבל עזרה ממך ותוכל להסביר לי למה בעצם אני מכניסה את זה לראש שלי??

לדינה את לא מכניסה את המחשבות הללו לראש שלך, אילו את היית מכניסה אותן היית יכולה גם להוציא אותן.... בכל אופן כנראה מדובר על וירוס כלשהו שמתבטא בחולשה ואם התופעות נמשכות אז כדאי לפנות לרופא המשפחה. מעבר לכך התופעות הן של חרדה או פחד מפני מחלות. אני מקווה שבמהרה תרגישי טוב וגם הפחדים יחלפו. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לא יודע אם זו בעייה פסיכיאטרית, פסיכולוגית או כלל לא הפרעה אבל כבר כמה שנים, בכל זמן פנוי מתנגנים לי שירים בראש. זה מתחיל כשאני קם בבוקר, ממש אחרי ההתעוררות וממשיך כמעט בכל רגע שבו מחשבותי פנויות מעבודה, סידורים... התפקוד שלי נורמאלי לחלוטין אבל המנגינות הללו בראש (לפעמים שיר עם מילים, לפעמים פרסומת...) ממש מטריפות אותי.... האם זו הפרעה? מה ניתן לעשות?

למשה, זה מזכיר לי קצת את אלי מקביל...אבל לא, ממש לא נראה לי שזו הפרעה. זה קורה גם לי, וגם להרבה אנשים אחרים. שיר או פרסומת ששומעים דבר ראשון בבוקר ממשיך להתנגן בראש. אתה צודק שלפעמים זה מטריף, בעיקר אם זו פרסומת מפגרת שכל היום מתנגנת, אבל מה שטוב זה שאם מתחילים לזמזם שיר אחר אז זה יכול להתחלף... אז תתייחס לזה כאל משהו שיכול להיות נחמד, שיר יפה שמזכיר לך מישהו נחמד וכך הלאה. דנה

משה, זה מוכר, שים לב שבדרך כלל שזו המנגינה /פרסומת האחרונה ששמעת כך שאם נמאס לך מפרסומת מתנגנת תשמע איזה שיר נחמד ש"יגבר " על המנגינה.. :)

איזה קטע אני בבוקר קמתי עם שיר של תיסלם "יום ראשון דיכאון, יום שני עצבני". כמו שדנה אמרה זה הכי טבעי בעולם. לדנה איפה היית עד עכשיו? חסרות התשובות שלך בפורום, גם אני קוראת רק ולא כותבת אולי כל הוותיקים יחזרו לקראת החגים? חג שמח לדוקטור הידש ולכל הפורום

אמנון

אז מה השאלה?

//////////////////////////////////

לרמי פרפנן עלולה לגרום לתיאבון ועליה במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, אני בן 18 ולפני כשנתיים הייתי בטיפול פסיכולוגי (שהופסק מיוזמתי מאוחר יותר). במשך הטיפול הופניתי לפסיכיאטר והאבחנות שלו היו דיסתימיה ו-PTSD. לאחר כחודשיים (בהם לקחתי תרופות שלא השפיעו במיוחד) נפגשתי עם פסיכיאטר אחר, כי זה היה דרך קופ"ח והקודם עזב את הקופה. ביקשתי מהפסיכיאטר השני מכתב המפרט את האבחנות וכו', בשביל הצבא, אך היה כתוב שם שבעבר איבחנו אצלי PTSD אבל עכשיו (חודשיים אחרי האבחנה ההיא) אין עדות לזה. האם זו טעות של הפסיכיאטר הראשון שאבחן? טעות של השני? או שאף אחד מהם לא טעה וה-PTSD "נעלם" (מה שנראה לי מוזר שיקרה בחודשיים בלבד)? תודה רבה.

שלום, שאלתך מאוד במקום אבל אין לי כמובן תשובה מי צודק. יכול להיות שלפסיכיאטר השני ספרת דברים שונים מאשר לראשון? בכל אופן כנראה שאת ההחלטה הסופית יצטרכו לעשות בלישכת הגיוס. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי שאלה ואינני מוצאת לה פתרון. יש לי אחות בסביבות גיל ה-25 אשר סובלת מדיכאון תמידי. היא לא יוצאת לעבוד ואין לה חברים או חברות. היא מורדת נגד כל העולם, עצבנית רוב שעות היממה ואין לה מנוח... ההורים כבר יצאו מדעתם, היא לא מוכנה לקבל טיפול או כדורים מכיוון שלטענתה כולם "לא בסדר" ורק היא "בסדר" היא לא יודעת מה רוצים ממנה והיא אפשר להיות בסביבתה כי היא לא "נעימה". בקשר לאישפוז אמרו לנו שצריך סיבה מוצדקת ולא ניתן לאשפז סתם... השאלה שלי היא מה עושים וכיצד ניתן לקחת אותה לטיפול? קשה לנו לחיות במצב הנוכחי. יש לציין כי היא בחורה חכמה מאד ואינטיליגנטית אך יש לה בעייה נפשית. בתודה רבה מראש ... ליאת

לליאת אכן בעיה קשה ואנחנו מקבלים שאלות דומות מדי פעם. כך שתוכלי לחפש בפורום ולהעזר גם מניסיונם של אחרים. ולשאלתך, במקרים בהם אין אפשרות וסיבה לאשפוז כפוי חייבים לקבל את הסכמת המטופל לטיפול והוא צריך לרצות את הטיפול. כך שחייבים לשכנע את אחותך שישנה בעיה וכדאי להגיע לטיפול או של פסיכולוג או פסיכיאטר. קודם כל להגיע לשיחה ראשונה לשם אבחון ואחר כך לראות לאן מתקדמים. פעמים רבות דווקא המשפחה, הורים אחים קשה להם לשכנע כי ישנה מערכת יחסים קודמת וטעונה, צריכים לחפש אדם שיש לו קשר טוב אתה ויכול להשפיע על אחותך. אולי סבתא או סבא, אולי דוד או אחיין שהיא סומכת עליו והוא יכול לשכנע אותה שיש מקום לטיפול? כל טוב דר' גיורא הידש