פורום פסיכיאטריה

שלום ד"ר אני בת 32, עוברת כעת תקופה לא קלה עקב מתחים ולחצים בבית ומחוצה לו. מתקשה קצת להירדם ולצערי קצת פחות אופטימית מתמיד. נעזרת בחצי כדור קלונקס ביום וחצי בערב (0.5 מ"ג). האם השימוש בכדורים הללו בהנחה שהם נלקחים לטווח קצר עלול להיות מסוכן או בעל תופעות לוואי? אודה על התייחסותך.

שלום, הקלוקנס אינו מסוכן ולגבי תופעות לוואי (כמו עייפות והרדמות) את צריכה לדעת האם הן קיימות אצלך. בכל אופן הסכנה העיקרית בשימוש עם קלונקס היא ההתמכרות. בשימוש קבוע של קלונקס עלולה להיות בעיה של סיום הטיפול בגלל התמכרות. לכן מומלץ לעשות הפסקות (שישי שבת לדוגמא, או בימים קלים יותר) ולא ליטול רצוף בתקופה העולה על חודש ימים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר. הנני לוקח רסיטל מזה שבועיים בעקבות התקפי חרדה ופחד ממקומות הומי אדם. התרופה רק הגבירה לי את התחושות הרעות ונמנעתי מלצאת מהבית בעקבות כך. התקשרתי לרופא הפסיכיאטר שלי והוא המליץ לי לקחת משהו להרגעה בנוסף. שאלתי אותו אם ואבן יכולה להיות תרופה אפשרית במקרה זה וזכיתי לתשובה חיובית. הואבן עזר לי מאוד בהתחלה, אך משך השפעתו הלך וקטן מידי יום! שאלתי היא אם אני יכול לקחת קלונקס במקום ואבן והאם מומלץ לעשות זאת היות ולפי דעתה של הפסיכיאטרית הקודמת שלי, "קלונקס תרופה ממכרת מאוד המשתווה ממש לסמים!" לתשובתך המהירה אודה.

ליריב השילוב של רסיטל וואבן או רסיטל וקלונקס הוא שכיח וטוב. הוואבן והקלונקס הם מאותה המשפחה ודומים בהשפעתם, שניהם עלולים לגרום להתמכרות אבל הקלונקס ממכר יותר. בכל אופן אפשר להשתמש בקלונקס אם מקפידים לעשות הפסקות ולא להשתמש באופן קבוע אז אין סכנה של התמכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

טופלתי כ-3 שנים ע"י גאודון 80 מ"ג בונסרין 90 מ"ג וטרזודיל. לפני שהתחלתי את הטיפול הנ"ל הייתי צורך קלונקס בכמויות גדולות על-מנת להירגע,אך משהתחלתי את הטיפול בגאודון לא היה לי צורך בקלונקס. לאחרונה התחלתי להרגיש אי שקט ו"קריז" בכל הגוף,הרופא המטפל שלי החליט להעלות לי את המינון של הגאודון ל120 מ"ג,אך מצבי לא השתפר ונאלצתי לצרוך שוב כדורי הרגעה (לאחר 3 שנים שלא נגעתי בהם). הרופא המטפל החליף לי את הגאודון בזיפרקסה אך אין הטבה במצבי, כיום אני צורך 5 -מ"ג זיפרקסה ו40 מ"ג גאודון,מתוך כוונה להעלות את הזיפרקסה ל10 מ"ג ולהיפטר מהגאודון. בנתיים מצבי לא השתפר ואני ממשיך לקחת כדורי הרגעה,דבר שמטריד אותי מאוד. האים זיפרקסה במינון 10 מ"ג תעלים לי את ה"קריז"? האים יש דרך להיפטר מהאי שקט ומה"קריז" בלי כדורי הרגעה? (ניסיתי אמבטיות,ספורט וכו' אך ללא הטבה). מדוע חזר אלי המצב של אי שקט לאחר 3 שנים שתיפקדתי מעולה? אני רוצה לציין שבעקבות הרעה במצבי הפסקתי לעבוד,ואני מחכה שמצבי ישתפר ואוכל לחזור לעבודה. מחכה לעזרה. תודה מראש :-)

לדני אני מקווה שהמצב שלך ישתפר במהירות ותחזור מהר לשיגרה. המינונים שציינת הם נמוכים יחסית, עם גאודון בדרך כלל רצוי להגיע ל 160 מג' ביום, ועם הזיפרקסה לפחות 10 מג' ביום. אין טעם לחכות וללכת בהדרגה, אפשר להתחיל מזיפרקסה 10 מג' ולעלות גם ל-20 מג' ביום. לזיפרקסה יש השפעה מרגיעה כך שהסיכוי לשפור הוא רב, כיוון שהמינונים נמוכים אני מקווה וחושב שעם העליה במינון מצבך ישתפר. באופן טבעי ישנן עליות וירידות גם עם סיבה חצונית ולעתים גם ללא סיבה, כך שלא צריך לדאוג בקשר לסיבה לשינוי אלא מה עושים כדי שהמצב ישתפר. כל טוב דר' גיורא הידש

בהמשך להודעה...http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/715/xFT/521036/xFP/521604. הייתי רוצה להסביר את עצמי יותר טוב. העניין הוא שכשאני לא בחרדות או בדיכאון אני מוכן להשבע שאין לי כלום. אני לא מרגיש אפאתי או משהו כזה אלא לא מרגיש כלום, כאילו לא טוב ולא רע. זה מראה על שיפור או שסליחה על הביטוי "אכלתי אותה"?

לארז אני חושב שעניתי לך..., בכל אופן איני חושב ש"אכלת אותה" ואני כן חושב שהמצב ישתפר עם הזמן ותחזור להרגיש כמו כל אדם אחר. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום ! רציתי לשאול, האם יש מצב שכשעה לאחר נטילת כדור טרזודיל (50 מ"ג) ישנה תופעה של לחץ באזניים ? או שזה סתם נדמה לי???? לוקחת כבר כשבוע וקצת ומס' פעמים הרגשתי לחץ באזניים, כשעה לערך לאחר לקיחת הכדור. אשמח לתשובתך כתמיד איריס

לאיריס איני חושב שמדובר בתופעה של הכדור. זה מה שנקרא "פסיכולוגי". כל טוב דר' גיורא הידש

למה לא התייחסת לשאלתי מה- 1/4 ודילגת עליה?אני יודעת שזה זה בטח ישמע לך טיפשי,אך בגלל הרס הקשר שאני מרגישה כרגע עם הפסיכולוג שלי,כשגם אתה לא עונה לי(למרות שאני שמחה שמשתתפים אחרים כן התייחסו לשאלתי)-אני מרגישה מקופחת ומתוסכלת מכך,כי לכל האחרים התייחסת ורק לשאלתי לא. אם יש סיבה שאינך מעוניין לענות אשמח לדעת מהי,כי תמיד אני רואה שאתה עונה תשובות עינייניות שעוזרות מאוד. העתקתי שוב את שאלתי כדי שלא תצטרך לחפשה אם תרצה לענות. מחבר: מישהי תאריך: 1.4.2006 שעה: 15:45 בפגישות האחרונות הגעתי למצב שאני מרגישה שהטיפול לא מתקדם ולא יכול להתקדם יותר לשום-מקום,הגעתי כמו ל'נקודת-רווויה'; ושמתי-לב שגם המטפל שלי- אולי- 'מותש' ממני ושאין לו כ'כ חשק לפגישות,ועושה הכל כדי לסיימן מהר מאוד וגם בזמן הפגישה אין לו במיוחד חשק, ולכן מדבר (לפעמים) על נושאים שלא קשורים,או קם והולך (לדקה-שתיים,פה ושם) לבדוק דברים אחרים,ואני שמה-לב שהוא רק מחכה לשניה שהפגישה תיגמר; אני חייבת לציין שיחס זה התחיל רק לפני זמן קצר,ושקודם הוא לא היה ככה.כיוון שאני מטופלת באופן פרטי, אני מרגישה שממש חבל על הכסף שאני מבזבזת,אם למטפל שלי לא מתחשק לטפל בי. אני יודעת בוודאות שהוא מטפל טוב ואמין (מבחינה זאת אין בעיה),אך איני יודעת מה לעשות -אם להמשיך את הטיפול ולראות מה יהיה,או להודיע לו על רצוני להפסיק את הטיפול,או להתייעץ איתו?והאם לספר לו על תחושותיי מהפגישות האחרונות? בתודה מראש, מישהי מיואשת מהמצב

שלום מישהי. ראיתי גם פנייתך בפורום הסמוך. כאן זה פורום של פסיכיאטריה- אז אני לא חושבת שהוא יענה לך. לדעתי תרשמי בפורום פסיכולוגיה קלינית לליאת (היא מקסימה).או בפורום פסיכותרפיה. השאלה אם התחושה שהטיפול לא עוזר ותקוע קשור גם למצבים שלך מחוץ לטיפול? גם שם את מרגישה תקועה? יכול להיות שזה משהו שצריך לעבוד עליו. אולי גם יש לך מעין פחד נטישה או דימוי עצמי נמוך הגורם לך לפרש כל דבר שהוא עושה לרעתך... שיהיה בהצלחה

ד"ר הידש תודה על תשובתך למטה,ולממליצה-תודה על המלצתך, אך איני חושבת שתחושת התקיעות בטיפול קשורה ממש לחיי הפרטיים,אלא יותר לחוסר חשק של המטפל שלי לטפל בי. ד"ר הידש- איני יכולה להגיד משפט כמו שציינת שאני מכבידה על אנשים ולכן הם קצרי רוח איתי,כי אז זה אומר שאני היחידה שאשמה ואחראית לחוסר היחס שאני מקבלת, וזה לא נכון ורחוק מאוד מהאמת.

שלום רב, ממש מיואשת, מקווה שתוכל לעזור/ לכוון אותי. בת 27, בריאה בדר"כ. מטופלת בציפרלקס 10 מ"ג (כשנה) ומירו 15 מ"ג(כחמישה חודשים) ויסמין (כשנתיים), הטיפול ניתן עקב הפרעות קשות בשינה ע"י נוירולוג מומחה שינה. השילוב התרופתי היה אפקטבי ביותר עבורי. בכל מקרה, כבר שישה שבועות יש לי חום נמוך - נע במשך היום בין 7.2-7.6 ויורד לבדו לקראת לילה. כל הסרולוגיות, סונר לב בטן עליונה וחזה - חזרו תקין. הערכים היחידים שיצאו גבוה זה crp-0.8, fr-45.5 בניסיון לבדוק האם החום נבע מהטיפול התרופתי- אני בהפסקה כבר שבוע משתי התרופות ואין שינוי בחום. (קיבלתי באופן זמני בונדורמין כדי שאוכל לישון.) 1. האם לאחר שבוע הפסקה עדיין יש סבירות להשערת ה drug fever? 2. האם העובדה שבשנה האחרונה אני סובלת מיציאות רכות ומרובות (בין 2- 3 ביום) יכולה לשפוך אור על תעלומת החום והמחלה המיסתורית? אשמח לכל המלצה לטיפול/ בדיקה. תודה

למאיה מצטער שהחמצתי את שאלתך, אבל טוב שאפשר לתקן. היציאות הרכות עלולות להיות תוצאה של הציפרלקס, אבל גם ממחלה אחרת במערכת העיכול או ממצב נפשי, כך שאיני יכול לעזור בהרבה פרט לכך שישנה אפשרות שהיציאות קשורות לציפרלקס. איני חושב שהחום קשור לתרופות שציינת וגם העובדה שהפסקת ואין שינוי מעידות על כך לכן איני חושב שהחום קשור לתרופות (מצטער). ה CRP יכול להצביע על דלקת מסויימת, לעתים אפילו דלקת בשיניים חניכיים (דבר שרופאים רבים מחמיצים) עלול לגרום לחום?? אבל הבירור של חום ממושך הוא בירור פנימאי די מורכב אם לא מוצאים את הסיבה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם צריך לייחס לכך חשיבות? ב) איך אני יודע שרופא אינו רופא מתחזה?

ליורם טוב שרופא חבר בהסתדרות הרפואית וגם באיגוד הפסיכיאטרים אבל אין זה הכרחי. את הרישיון לעסוק ברפואה ותעודת מומחה בפסיכיאטריה נותן משרד הבריאות. בכל מרפאה הרופא חייב להציג את הרישיונות הללו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום : רציתי לדעת האם התרופה גורמת לעליה במשקל במינון של 8מ"ג והאם היא יעילה לטיפול בOCD

פרפנן שייכת לתרופה ממשפחת האנטי פסיכוטים וטובה גם לטיפול באו סי די קשה אם כי בדרך כלל מתחילים בתרופות ממשפחת ה- SSRI כמו סרוקסט. ממה שידוע לי התרופה לא גורמת לעליה במשקל למרות שכל אחד מגיב אחרת אריאל

משתמשים במינונים נמוכים של תרופה נאורולפטית, כמו הלידול או ריספרדל, כאוגמנטציה (חיזוק) ל-SSRI, במצבים עמידים של OCD. לדעתי אין מחקרים שבדקו את הפרפנן למטרה זאת. לכן פרפנן איננה מומלצת לכך. הפרפנן עשויה לגרום לעליה בתיאבון ועליה במשקל ולכן יש להקפיד על האוכל בזמן השימוש בה.

לאמיר הפרפנן עלולה לגרום לעליה בתיאבון. OCD עלולה להיות הפרעה ואבחנה אבל עלולה להיות גם סימפטום של מחלה אחרת, כך שצריך לבדוק מה האבחנה המדוייקת. אם מדובר על OCD אז פרפנן עשויה לעזור למרות שהדברים אינם מבוססים דיים כפי שדור כתב. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש שלום אני בחור בן 27 ,בעבר סבלתי מחרדות קרוב ל4 שנים הייתי מטופל אצל פסכולגית 4 שנים סבלתי מאוד ולעתים קרבות השתמשתי לתקופות קצרות באסיול 5 .לאחר שיפור ניכר במצבי הפסיכולגית המליצה לנתק את הקשר כי הכל טוב ועברה שנה וחצי מאז הספקתי לצאת מבית ההורים ולצבור עוד בטחון מה שבזמנו החרדה לקחה ממני ,לאחרונה אני מרגיש מזה שבועיים אני מרגיש מתוח ויש לי קשיי שינה ואני בקושי ישן וזה ממש מציק לי ,ואני מוטרד האם חזרתי שוב פעם לחרדה והדיכאון,מה השהכי מציק לי שאני לא ישן בגלל המתח שאני מרגיש ברגליים ובידיים הייתי מעוניין שתמליץ לי מה לעשות??

ליריב קודם כל להרגע. כמובן שעלולה להיות סיבה נוכחית להתגברות החרדה וכמובן שאתה יודע מדוע. מה שחשוב הוא לא "להפוך את המיטה לאוייב", כלומר ללכת לישון רק כאשר אתה עייף ובטוח שתרדם, אם אתה לא נרדם אז לצאת מהמיטה. לא לקרוא ולא לעשות דברים אחרים במיטה, במיטה רק ישנים. כדור אסיוול עשוי לעזור ובטח לא יזיק, אבל אין זה טיפול מספיק, אם הבעיה נפתרת אז תשכח מהכל, אם החרדה נמשכת אז כדאי להגיע לאבחון והמלצות. כל טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב... אני בת 27 ובתקופה האחרונה אני חווה התקפי סחרחורת איומים.אני לא מאבדת את ההכרה או עיוורון זמני בעיניים. אלא שפשוט אני מרגישה שהמוח מסתובב סביב הציר שלו ממש בתוך הגולגולת. מה זה יכול להיות?עשו לי בדיקות דם והכל יצא תקין.הרופא אמר לי לשתות יותר, ואני אכן עושה זאת, אבל זה לא הפסיק את ההתקפים. בתיכון למדתי פסיכולוגיה, ובאחד השיעורים אני זוכרת שדיברנו על סימפטום מהסוג הזה שהיה קשור להפרעות חרדה ולחץ. אני אכן מעט בלחץ מהעבודה ומהלימודים, אבל למה רק עכשיו זה קורה לי? למה זה לא התחיל מתחילת הלימודים? בבקשה עזור לי האבודה

לעיתים ישנה תקופה לטנית ארוכה בכל מחלה הכוונה היא לתקופה בה המחלה כביכול דוגרת בגוף ולא נותת שום סימפטום. יתכן והיית תחת לחץ רב גם בתחילת הלימודים אך לא הירגשת כלום כי לגוף שלך הי מספיק מנגנונים להתגבר על אותו הלחץ אך עם הזמן מנגנונים אלה קרסו והלחץ היצטבר ובא לידי ביטוי בצורת התקפי חרדה. אם שולילים כל גורם אורגני לתחושות האלה שלך יש מקום אולי לפנות ליעוץ פסיכאטרי? בהצלחה ותרגישי טוב אריאל

שלום, סחרחורת היא קודם כל הפרעה שנבדקת אצל רופא אף אוזן וגרון, יתכן שמדובר על וירוס או על כל הפרעה מקומית באוזן מסוג אחר. אמנם סחרחורת עלולה להיות סימן של חרדה אבל כדאי לראות את כל האדם ולא רק סימפטום אחד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב דר'... קראתי באתר אינפומד שכאשר מעבירים זרמים חשמליים דרך המוח, אז אפשר לגרום לאובדן זכרון, בלבול וכאבי ראש...שאומנם חולפים עם הזמן, אך עדיין זה יכול להפחיד את החולה ולגרום לו לסרב לקבל את הטיפול...האם מומלץ טיפול זה? או שישנם טיפולים אחרים טובים יותר? אשמח לתשובה... angel אני סטודנטית לפסיכולוגיה, ומקווה שבעתיד אעשה את הסטז' שלי אצלך...אתה האידיאל שאליו אני שואפת...

לאנג'ל בשביל לקבל את הסטז' ממנו את צריכה לקבל אישור ממני. למה אני מקנה ((()))

הציבור נוטה להשמיץ מאוד את הטיפול בנזעי חשמל כי יצא לו שם של טיפול מזוכיסטי וכמו לקוח מסרט אימים אך לא כך בכלל הדבר ודווקא נמצא כי טיפול זה יעיל מאוד במצבים מסוימים כמו דיכאון, קטטוניה, ocd וכדומה. את הטיפול עושים תחת הרדמה כך שלא מרגישים כלום . זה נכון שיתכן פגיעה בזיכרון לטווח הקצר ומעט טישטוש אחר כך אך לעיתים כששוקלים את הרווח מול ההפסד זה משתלם!

היי אריאל... תודה רבה לך על התשובה הממצה.האם אתה לומד פסיכולוג או שכבר עוסק במקצוע? אשמח לקבל ממך עוד אינפומציה בנושאים השונים בפסיכולוגיה. בברכה angel

האם מישהו שמע על התרופה והאם יש לה תופעות לוואי אני מקבלת אותה על רקע נפשי

קיבלתי את התרופה נגד מיגרנה. תרופה חדשה מחו"ל שמיועדת בעיקרון לחולי אפילפסיה. אני סבלתי מתופעות לוואי של כאבי בטן ובחילות, אבל הבנתי שזה נדיר.

http://www.crazymeds.org/topamax.html מצרפת לך קישור על התרופה באנגלית עם הסבר.

בתי החלה מאתמול בלילה לצרוח שנחשים זוחלים עליה ומתחננת שאעזור לה להיפטר מהם,זה ממשיך גם בשעות האור והיא נתקפת בבעתה פתאומית וצרחות אמוק בנוגע לכך,אני אובדת עצות,אנא תנו עצה לא עוזרים כל ההסברים שזה לא קיים, זה נראה כאילו היא רואה משהו שאני לא

כדאי לפנות לרופא המשפחה בהקדם האפשרי והוא יפנה אותך למטפל המתאים בהצלחה אריאל

מודאגת אולי כדאי שיבדוק אותה רופא ילדים? סביר שמרגישה משהו פיסי ולא יודעת איך להסביר מה שהיא מרגישה אז מדמה כנחשים. אני הייתי בודקת ושוללת קודם כל בעיה גופנית. תרגישו טוב, תמי.

לאלתית קודם כל כדאי להרגיע את הילדה, היא פוחדת ולכן חשוב לחבק אותה ולהרגיע. איני פסיכיאטר ילדים אבל בודאי שחשוב לבדוק האם מדובר במחלת חום או כל מחלה גופנית אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, התחלתי לפני כשבוע וחצי בטיפול מונע למיגרנה- ורקור 40 מ"ג . שאלתי היא: האם אני יכולה להשתמש באלפרליד 0.5 מ"ג (חצי כדור)- אני משתמשת בזה כשיש לי הופעות חשובות. האם יש איזו מניעה להשתמש בשני הכדורים יחד? תודה רבה, ליאת

לליאת איני מכיר את התרופה שציינת ולצערי אין לי זמן לבדוק...., אולי משהו בפורום יכול לענות? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב דר'... ברצוני לדעת מהו הבסיס הביולוגי להפרעה הנ"ל? והאם יש טיפול תרופתי מתאים? האם תוכל להפנות אותי בנוסף למקורות או למאמרים בנושא המדובר? בברכה angel

לאנג'ל מדובר בהפרעה מקבוצת הפרעות החרדה, כלומר החרדה היא הבסיס להפרעה זו. OCD עלולה להיות גם סימפטום של הפרעות נפשיות אחרות אבל אני חושב שאין זו שאלתך. כך גם הטיפול הוא בנוגדי חרדה או בנוגדי דיכאון וחרדה. כיוון שמדובר בהפרעה עקשנית לעתים קרובות יש צורך במינונים גבוהים. מומלץ לראות את הסרט "הכי טוב שיש" שלדעתי מתאר את ה-OCD בצורה מהיימנה וטובה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, מזה מספר חודשים אני מרגישה ממש רע. לפעמים זה מתבטא בחוסר תיאבון, חוסר חשק לעשות דברים. לעיתים חוסר חשק לחיות (כרגע ללא כוונות אובדניות). יש לציין שיש עליות וירידות במצב רוח.אני מנסה להתגבר בכוחות עצמי על המצב אך בינתיים לשווא. מספר שאלות אלייך: האם אתה חושב שניתן ללא תרופה כולשהי להתגבר על מצב זה? האם היית ממליץ לפנות לפסיכיאטר? במידה וכן האם התרופה ממכרת? מהן תופעות הלוואי? מה משך זמן הטיפול להערכתך?(או שאינך יכול להעריך) תודה מראש

למתלבטת לפעמים ניתן להתגבר לבד , אבל צריך רצון לעשות ואין לך כל כך כרגע כך שאת יכולה להיות במעגל שבו רק תתגבר ההרגשה הרעה, כיום הפסיכיאטריה נועדה לעזור במצבים כאלו וישנם כדורים שיכולים לעזור לשפר את איכות החיים , הכדורים המודרניים לא ממכרים וכמעט ואין להם תופעות לואי ולרוב תופעות הלואי עוברות תוך זמן קצר , זמן טיפול מינימאלי הוא כשנה למניעת חזרת המצב ,רצוי לשלב גם טיפול פסיכולוגי . בקיצור טיפול תרופתי יכול לעזור מאוד ולקצר את זמן הסבל .

ראשית אני מקווה שתרגישי יותר טוב . אני חושבת שאם התחושות האלה שלך פוגמות באיכות חייך ובתפקודך היום יומי יש סיבה טובה לפנות לעזרה פסיכאטרית ואין כל בושה בזה. התרופות הפסיכאטריות האנטי דיכאוניות אינן ממכרות אך את צריכה לדעת שלוקח בערך כשבועיים עד חודש עד שמתחילים להרגיש בשיפור ובנתיים אין להיתייאש .תופעות הלוואי שונות מאדם לאדם ומתרופה לתרופה ובדרך כלל חולפות לאחר זמן קצר ובמידה ולא היום יש קשת רחבה של תרופות ואפשר להתאים את הכדור שמתאים לך. לגבי טיפול פסיכותרפי, אני בכלל בדעה שהכי טוב זה לשלב טיפול תרופתי ( רק כשצריך) עם טיפול פסיכותרפי ( שיחות) אבל זהו תהליך שצריך לבוא עם מוכנות אליו שהולכים להשקיע כי זה דורש הרבה מאמץ גם מצד המטפל וגם מצד המטופל כמו מחויבות לדוגמה. אי אפשר לנבא כמה פגישות זה צורך כי זה תלוי בסוג הטיפול ובקצב ההתקדמות שלך בהצלחה אריאל

למתלבטת כמובן שלא אאבחן לפי המכתב ברשת, וחשוב ביותר להגיע לפסיכיאטר או פסיכולוג קליני לאבחון ולשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות. אבל באופן כללי. דיכאון היא הפרעה שכיחה והיא חולפת מטבעה ולכן אין הכרח בטיפול. כמובן שטיפול מקל ועוזר שהדיכאון יחלוף מהר וגם מונע את חזרת הדיכאון. כיום התרופות החדשות אינן ממכרות ואינן גורמות לעייפות כך שיש ביטחון בנטילתן וגם פסיכותרפיה עשויה לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

אני משתמש בקלונקס כ 3 שבועות 1 על 1.5 מ"ג ליום. האם אפשר לעסוק בפעילות ספורטיבית כגון: שחייה הליכה? כמה זמן רצוי להפריד בין נטילת הכדור לפעילות?

לשמעון מצויין לעסוק בספורט ואין שום בעיה עם הקלונקס. אפשר ליטול את הקלונקס גם באמצע הספורט....כמובן אם רק הוא לא מרדים אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, בתי, בת ה-18+, אושפזה במחלקה פסיכיאטרית סגורה בגלל מצב פסיכוטי, שנגרם עקב שימוש בסמים מסוגים שונים. מטופלת מזה 3.5 שבועות בפרפנאן. האם מטרת התרופה להעלים את התופעות הפסיכוטיות?? כלומר אם התרופה מתאימה היא לא תשמע את הקולות שטוענת ששומעת? תוך כמה זמן ניתן לדעת שאכן התרופה מתאימה? כעת עדיין שומעת את הקולות, משוכנעת שהם אמיתיים וטוענת שבעלי הקולות גם שומעים אותה. מה ניתן לעשות ע"מ שתבין שמצבה נובע מהסמים שלקחה? תודה , האמא

שימוש בסמים יכול להיות טריגר להתפרצות מחלות נפש, אבל מחלות נפש לעיתים פורצות גם ללא שימוש בסמים... לכן הקשר בין השניים הוא יותר מורכב. הפרפנן היא תרופה אנטי פסיכוטית לטיפול בהפרעות פסיכוטיות. כדי להעריך את יעילות הטיפול נדרשת תקופת זמן של חודשיים. המינון של הפרפנן הוא 8-64 מ"ג ליום, בהתאם לסוג הסימפטומים וחומרתם. משך זמן הטיפול נקבע עפ"י האבחנה. יש הבדל בין סוגים שונים של פסיכוזה או סכיזופרניה שהיא הפרעה כרונית ומצריכה טיפול אחזקתי ממושך.

הי אמא אני מקווה שביתך תאושש במהירות. לסמים יש נטייה בחלק מהאנשים לגרום למצבים פסיכוטים. ממה שאת מתארת נשמע כי לביתך יש סוג מסוים של סכיזופרניה ( יתכן ואני טועה) ואכן מחלה זו נוטה לפרוץ לאחר שימוש בסמים. לרפנן שהיא תרופה אנטי פסיכוטית לוקח זמן עד שהיא משפיעה כך שאל תתיאשי ואם היא לא משפיעה יש גם תרופות אחרות אנטי פסיכוטיות . לצערי ממה שידוע לי ההתקפים הפסיכוטים יכולים לחזור אך יתכן גם שלא וצריך לקוות לטוב ולקחת את הטיפול התרופתי בהצלחה אריאל

לאמא אני מקווה שלא נבהלת מהתשובות הקודמות, בכל אופן אי אפשר לקבוע לפי מכתבך ממה הבת סובלת והאם ישנה מחלה נפשית ברקע. כך שאת יכולה לשאול את הרופאים המטפלים ורק להם יש את התשובה המוסמכת. "שמיעת קולות" או הזיות שמיעה כפי שהם נקראים הם הפרעה בשיפוט המציאות (אמונה בדבר שלא קיים) ולכן כנראה מדובר במצב פסיכוטי. תרופות נוגדות פסיכוזה כלומר המטפלות בפסיכוזה הן התרופות המתאימות כיוון שהן מחסלות את הסימן הפסיכוטי. פרפנן בהחלט תרופה טובה ושייכת לקבוצה זו. לעתים צריכים לחכות מספר שבועות ואפילו חודשיים שלושה להעלמות של ההזיות. ההזיות מטבען מורגשות כדבר אמיתי ולכן לא ניתן לשכנע את הבת שהן לא קיימות. אפשר לנסות להגיע למצב שבו הבת יודעת שאתם (את ובעלך) לא שומעים את הקולות, אבל אתם יודעים שהבת שומעת את הקולות. זו תהיה התקדמות גדולה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי לכולם, אני מתרגמת כיוזמה פרטית שלי, בעיקר כדי שלא להתחרפן לגמרי אתר שנקרא קרייזי מדס הוא נכתב ע"י אדם שמאובחן כאספרגר, מאניה דיפרסיה ואפילפטי ומתוך הנסיון המר שלו וגם מתוך זה שהוא כמוני נרגע מאינפורמציה בנה עם השנים אתר שלם שעוסק בתרופות פסיכיאטריות, מחקרים, הפרעות וכד'. האתר הוא מצד אחד מאד בגובה העיניים כי הוא משתף באינפורמציה מנקודת המבט של מי שעבר יחד עם חברים את כל ההתנסויות על בשרו ומצד שני עשיר באינפורמציה מקצועית שאני מוצאת את עצמי לעיתים חסרת אונים מול התרגום המדויק שלה לעברית. המילון מושגים ומילון התרופות של אינפומד הם בסיסיים מידי והרבה מאד דברים לא מופיעים שם. אני צריכה המלצה ממישהו שמכיר את התחום על מילון מושגים עדכני, החומר הוא משלושת השנים האחרונות והרבה ספרים בדפוס לא מכילים התייחסות או לפחות לא התייחסות עדכנית לכל התרופות החדשות. אולי אפילו אם אוכל להעביר למישהו רשימה מרוכזת של מושגים שבשום אופן לא הצלחתי למצוא להם תרגום בעברית אז זו גם אפשרות במקום להשקיע במילון שהוא בטח לא מעודכן מספיק. חוץ מזה שאם כבר קיים תרגום סטנדרטי בתחום למושגים שונים אז התרגום היצירתי שלי לא יספיק ואני מעדיפה לכוון למה שכבר מקובל. ניסיתי לפנות לכאלה שעוסקים במידענות אבל הם רק הפנו אותי לעשות חיפוש בגוגל על ספרים או ללכת לספריות ואני צריכה המלצה ממישהו שמבין מה המושגים הרלוונטים בעברית ולא הפניה באוויר. מקווה שתוכלו לעזור לי.

אתר שיכול לעזור לך להבין מושגים בפסיכיאטריה- http://www.abess.com/glossary.html לגבי תרגום לעברית- תנסה להיעזר בבבילון (babylon.com)

אני מקבלת הסברים מפורטים באנגלית, הבעיה שלי היא שאני מתרגמת על פי ניחוש ולא יודעת אם יש מינוחים מקובלים בעולם הפסיכיאטריה להרבה מושגים שאין להם תרגום בבבילון לעברית. חשבתי שכאן מישהו מהתחום יכיר איזה מילון או ספר עדכני שיש בו שימוש בכל המושגים האלו, כי אם לא אסביר משמעות ולא בהכרח אתרגם מושגית גם ככה כל המדעית הזו קצת כבדה לי.

שלום רב, יש לי ידידה ותיקה בת כ-50. היא הייתה נשואה קרוב ל-20 שנה וכיום היא גרושה כ-8 שנים. אין לה ילדים בגלל בעיות פוריות שהיו לבעלה והיא מתגוררת כיום עם אימה, ומאז שהתגרשה לא עבדה. היא יצאה עם שניים או שלושה גברים במהלך השנים אך זה לא התפתח למשהו רציני וכיום היא לבד. מאז הנישואין היא שקעה אט-אט בדיכאון מעמיק ומתמשך ואין לה כל רצון לצאת מהבית, למצוא עבודה או לשקם את עצמה. לפני כשנה בערך היא החלה לחשוד באנשים קרובים אליה שמה הם רוצים לפגוע בה ללא סיבה הגיונית ולאחרונה זה החמיר מאוד. אנשים בקרבתה העירו לה שהיא מתחילה להישמע לא נורמלית ויעצו לה לגשת לראות פסיכולוג או פסיכיאטר אך זה רק גרם לה לשקוע יותר בפחדים ולחשוד שהם רוצים לאשפז אותה בכפייה והיא נורא חוששת מכך. שאלתי היא מה עושים??? האם ישנם תרופות שניתן לתת לה בינתיים בכדי להפיג את פחדיה בכדי שהיא תוכל לתת אמון בקרובים אליה הכמהים לתת לה עזרה פסיכיאטרית? אני חייב לציין שנאמר לי מבני משפחתה שהם יתנגדו בתוקף לכל סוג של אשפוז. בתודה מראש, ירון

מה שאתה מתאר נשמע כמצב פרנואידי , ואני כותב זאת בהיסוס רב כי אינני רופא. מצב כזה מחייב טיפול תרופתי כי ללא טיפול מצבה עלול להחמיר. ברןר שהסיטואציה קשה ובלתי אפשרי לעזור למי שלא משתף פעולה. האם בא בחשבון להזמין פסיכיאטר לביתה באופן פרטי בלי שהיא תדע שמדובר בפסיכיאטר?

לירון אכן בעיה קשה ולא תמיד יש פתרון. הדבר הראשון שחשוב הוא לדבר עם המשפחה כדי שהם יהיו בדעה שצריך עזרה ועזרה של איש מקצוע. אם המשפחה תהיה עם ביטחון ולא תפחד מאשפוז אז גם האשה תקבל ביטחון. אפשר להגיע קודם לפסיכולוג (ואין לו סמכויות לאשפוז) ואז הפסיכולוג עשוי לשכנע אותה לקבל טיפול. האבסורד הוא שאם האשה תקבל טיפול עכשיו אז בודאי שאפשר יהיה להסתדר בלי טיפול, במידה ויחכו והמצב יחמיר אז ישנה סכנה של אשפוז.... אולי גם רופא המשפחה עשוי לעזור והוא יכול להמליץ על טיפול תרופתי וטיפול בכלל? בהצלחה דר' גיורא הידש

מה ההבדל בין הציפרמיל והציפרלקס?

הציפרלקס היא תרופה שפותחה מהציפרמיל , הוציאו מולקולה לא פעילה מתוך הציפרמיל כך שנשארה רק המולקולה שפעילה , טוענים שיש פחות תופעות לואי ו10 מ"ג ציפרלקס = 20 מ"ג ציפרמיל. הציפרלקס אמור להתחיל להשפיע יותר מהר תוך 10 ימים.

תודה לדורון הידש

שלום לך ד"ר גיורא הידש אני בת 33 ואם חד הורית.עוסקת במקצועי כבר 13 שנה , מהן שנה וחצי במקום העבודה הנוכחי. עליי לציין שאני מאד מוערכת בעבודתי, קיבלתי העלאה משמעותית לאחרונה והלקוחות מאד מרוצים משרותיי-ומשכורתי נאה ביותר. קצת רקע מהעבר -בשני מקומות העבודה הקודמים שעבדתי "נפלתי" עם בוסיות מאד נוקשות, שגם כשעבדתי בצוות, תמיד אני הייתי זו שקל היה להן לגעור בי, לרדת עליי, להעיר לי לחפש אותי. פיתחתי ממש פחד מהן,וכל הזמן הייתה לי הרגשה שהן שמות לי רגליים.זו שלפני האחרונה ממש ירדה לי לחיים ונכנסתי לחרדות ודכאון, הייתי בוכה המון, כל הבטחון בעבודה ירד לי. נקלעתי לתקופת משבר- זה היה לפני כ-5 שנים, ולבסוף היא פיטרה אותי, וכשזה קרה, הוקל לי מאד. כשהגעתי למקום הקודם, נתגלתה לי אחת שהיא יותר שטנית מהקודמת-נראה לי שהיא די פחדה מהידע שלי בתחום, והבטחתי לעצמי שאני אנסה להתנהג כמו שהציעו לי- יש משפט באנגלית שאומר- "if she want to feel the boss,let her fell the boss -כלומר-אם היא רוצה להרגיש בוסית -תני לה את התענוג,,אבל זה ממש לא עזר , היא כל הזמן חיפשה אותי,לעגה לי, שינתה דברים במחשב ואח"כ הראתה לי כאילו טעיתי-שטן אמיתי. כל שאר אנשי הצוות איכשהוא הידהדו בראשן לכל מילה שלה ,ואני לא יכולתי -הייתי עונה לה ומתווכחת איתה ,ומעמידה אותה על טעותה -וכן,,, נכנסתי גם לממונה עלייה ושטחתי בפניה הכל-אולם גם זה לא עזר-וכן, לאחר כמעט שלוש שנים -היא ניצחה ועפתי גם משם ,,, ועכשיו, יש לי בוסית מקסימה -באמת !,ומעלינו יש מנהל סניף תומך ומקסים,אולם, גם היא כל הזמן מנסה להראות תרגילי מנהיגות - גם היא עוקצת לפעמים, אבל היא יכולה לצחוק איתי ולדבר איתי,ולהסביר לי, וגם כשאני יודעת ברוב המקרים הרבה יותר ממנה, אני לא מתווכחת, ונותנת לה לומר את המילה האחרונה. העניין הוא שכל פעם שהיא מעירה לי על משהו-אני פשוט סוחבת את זה שבוע . לא יודעת למה -אני כאילו מושכת אש,, גם כשאני יושבת בפנה שלי ודי מנמיכה פרופיל, ולא מתערבת , היא יכולה להעיר לכל אנשי הצוות והם איכשהוא ייקחו את דבריה באדישות ובזריקת ז,, ואני טוחנת את עצמי - למה היא אמרה? איך היא אמרה?מה יהיה? יפטרו אותי זה נורא ואיום לעבוד בתחושה הזאת, אני כל הזמן מנסה לרצות אותה כשהאחרים לא ממש מתרגשים ממנה. אני גם עובדת בלחץ נוראי -כל הזמן לחוצה ,,, פוחדת לטעות,,, אין לי ספק שגם העובדה שאני חד הורית ודי זקוקה לעבודה , אולי יותר מאחרים שיש להם כתף תומכת של הבעל, מוסיפה גם היא לעובדה שאני מקרינה פחד ולחץ...שדי קל לנצלו.. מה עושים ? האם יש פתרון בטפול פסיכולוגי נקודתי? סליחה על האריכות ותודה על עצות מחברי הפורום והפסיכולוג

לענת אכן יתכן שמדובר בבעיה פסיכולוג ועם דפוס לא מוצלח להתנהג עם דמויות סמכותיות (אבא??). טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור ועדיף עכשיו מאשר לחכות עוד כמה שנים.... בהצלחה דר' גיורא הידש

אני אתחיל ואספר שאני מטופלת בגלל שאני לא מצליחה להשתלב באף מסגרת, לצערי אני גרה באיזור חדרה, כך שהתגלגלתי למסגרת של תוכנית ויסקונסין שזה מעין משטר לאנשים על הבטחת הכנסה לעבודה קהילתית או שעות שצריכים להיות שם או בשיעורים. התחלתי בספטמבר שלחו אותי לגן הייתי מוצפת נורא בחרדות ובסוף נובמבר התאשפזתי לשבוע עם התקף חרדה מסיבי ונתנו לי למיקל שהפסקתי קצת אח"כ כי אני רגישה. מאז אני מקבלת בעיקר תרופות הרגעה, כיוון שנסיון בעבר עם טגרטול לא הצליח במיוחד ואני כבר לא זוכרת אם זה היה האנטי שלי או שבאמת התוקפנות שלי הוגברה עם הכדור. כיום אני בדיכאון, אין לי עזרה תרופתית מעבר לכדורי הרגעה, כל מי שמטפל בי יוצא לחופש באפריל ולא תהיה לי דמות מוכרת עד סוף החודש כמעט וזה החודש הכי קשה בשנה תמיד עבורי החודש של פסח וההתחמקות מהמשפחה או ההתמודדות איתה שניהם קשים. לאחר שהייתי מחוץ לפעילות בתוכנית מדצמבר ועד תחילת מרץ חזרתי מחוסר ברירה אחרי שפסלו לי חלק מימי המחלה מה שאומר שאני לא אקבל קצבה לינואר פברואר. אחוזי הנכות שלי לא מספיק גבוהים לקצבת נכות ואין לי אנרגיה לעשות כלום יותר מזמן מאד קצר. אני לא יודעת מה לעשות, חשבתי לבקש אשפוז במקום את המסגרת של ויסקונסין, אבל נראה לי שהדיכאון יעבור אולי עכשיו כשהחלטתי לא ללכת יותר ולא לחשוב על הכסף. בתקופה הראשונה הייתי בעיקר בחרדות עכשיו נשאר היאוש והדיכאון כאילו הורגים לי את הנשמה והחיות שלי בתוך הקירות של המבנים שם. אני מקבלת איטומין 20 מ"ג ואסיוול לפי הצורך אבל הם עוזרים לחרדות ולא בדיכאון מצד שני בעבר לא הייתי מטופלת מצטיינת כל פעם שנכנסתי ללחץ עשיתי שטויות כמו לקחת את כל הקופסא של מה שהיה אצלי טרנקסל, טגרטול, רידזין ואפילו סתם כדורים אקמולים וכד'. היה לי נסיון קצר עם פרוזאק אבל בגלל שאני ציקלותמית כאשר הדיכאון עובר אני נעשית היפר לגמרי וחשבתי לעשות את הנסיונות של התרופות למרות שאני לא כל כך מתמידה מה שיחליטו פשוט להגיע למיון במשך החודש ומצד שני זה נראה לי מוגזם להתאשפז כל פעם כי שמים אותי במסגרת חונקת ושוב עכשיו שהחלטתי לא ללכת זה אולי יעבור ואני אתאושש לא שזה פותר את המצב לטווח הארוך כי אני אצטרך איזושהי עזרה כלכלית ואיך שהוא נפלתי בין כל הכסאות בביטוח לאומי ואין לי שום זכויות. אני אשמח לקבל עצה, חשבתי לבקש אשפוז יום אולי פשוט לבקש להתחיל תרופה חדשה לא יודעת כבר אובדת עיצות.

למבולבלת כפי שעולה ממכתבך כדאי מאוד להגיע לטיפול ולא לחכות לשיפור שיבוא מעצמו. והדגש הוא על "טיפול", אם אפשר להגיע לטיפול וליטול תרופות באופן מסודר אז בטח שעדיף על אישפוז, חבל להתאשפז רק כדי לקבל טיפול מסודר וקבוע ואחר כך להפסיק את הטיפול..., כך שההמלצה היא להתחיל טיפול ולהקפיד ליטול את התרופות באופן מסודר. כל טוב דר' גיורא הידש

הדיכאון הוא חדש וכרגע אין לי עם מי להיפגש עם סוף החודש אלא אם כן אני מבקשת פגישת חירום עם אחד הפסיכיאטרים במרפאה או מגיעה למיון. הטיפול שלי היה על רקע של חרדות והצפות ואני מקבלת 10 מג איטומין (הדבר היחיד שעוזר לי נגד קלסטורפוביה כבר ניסיתי כמה אופציות) ואסיוול לפי הצורך. אבל לדיכאון זה עוד יותר מוריד.

לד"ר הידש, תודה רבה על התשובה בענין האקומודין איריס

תודה לתודה הידש

הרופא החליף לי את הפקסט עקב עליה במשקל , האם אפשר להחליף מייד או שצריך קודם להוריד במינון של הפקסט ורק אח"כ לקחת את הפלוטין? האם הפלוטין יעבוד כמו הפרוזק המקורי ? כי קופת חולים מכבי קונה את הכי זול, קמצנים :) הם יש לאנשים נסיון עם פלוטין?

לדוד אפשר לעבור ישר מפקסט לפלוטין. על הנייר ובמשרד הבריאות פלוטין = פרוזק. כל טוב דר' גיורא הידש

אני עברתי גם מפקסט לפלוטין. אני רוצה להזהיר אותך שאמנם פסיכיאטרים רבים אומרים שאפשר לעבור ישר מפקסט לפלוטין אבל למעשה לחלק קטן מהאוכלוסיה זה מסוכן ויש צורך במעבר הדרגתי. אני לקחתי פקסט ואח"כ עברתי מיד לפלוטין, חוויתי רגרסיה עצומה שהיה קשה לי מאוד לצאת ממנה ונזקקתי לשילוב של כמה תרופות.כל זה למרות שהדיכאון המקורי שבגללו לקחתי פקסט מלכתחילה לא היה כל כך חמור. זהירות! חבל שהפסיכיאטרים לא הולכים על בטוח ולא לוקחים בחשבון מקרים כאלה.

בעקבות ארוע ירי קשה נקלע בני למשבר כיום נוטל רספירדל. שאלתי החשובה היא: למרות שעלה על דרך המלך ברוך השם, נושא החלומות מטריד אותו. חלומות רבים וגדושים ממש אפילו בבוקר האם זוהי תופעת לוואי??

רוב רובה של ההתמודדות שלנו עם מצבים קשים מתקיימת בחלקים הלא מודעים שלנו. החלומות הם חלק בלתי נפרד של ההתמודדות הזאת. כחלק מההתאוששות מאירוע טראומטי וקשה המוח משחזר שוב ושוב את האירוע ומאבד אותו. האם בנך נמצא גם בטיפול בשיחות בנוסף לטיפול התרופתי? טיפול כזה בנוסף לתרופות יכול לעזור במידה רבה בהצלחה פרוזי

לשולמית כפי שפרוזי כתבה מתקבל על הדעת שהחלומות קשורים לעיבוד האירוע הטראומתי למרות שגם רספרידל עלול לגרום לחלומות "ערים" במיוחד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לאחר חודש וחצי ויפאקס 150 מ"ג ליום ללא השפעה העליתי ל225 במשך שבוע(החלפתי מויפאקס לונלה) ומיד אחר כך ל300 מ"ג ונלה שאני נוטל כבר 3 שבועות ואין כל השפעה חיובית (הכל יחד חודשיים וחצי) הדיכאון ישנו ומצב הרוח ירוד אי כח אין אנרגיה אין עניין בכלום (עם אדרונקס 12 מ"ג וסרוקסט 20 מ"ג היה קצת יותר מצב רוח) במקרה כזה מפסיקים את הונלה או שעדיין לא מוצה הזמן?

אחרי 6 שבועות במינון 300 מ"ג, כלומר עוד 3 שבועות, ניתן יהיה להגיד שמיצית את הזמן. כדאי לחכות עוד 3 שבועות. מדובר בתרופה עם דרגת יעילות גבוהה יחסית. לעיתים ניתן לעלות ל-375 מ"ג ביום אך קודם יש למצות את הזמן הנ"ל.

לבדס אפשר לחכות אבל נראה שהתרופה כבר נבדקה מספיק וכדאי לעשות צעד לשינוי. או להחליף תרופה או להוסיף מייצב (ליטיום, דפלפט) כדי להגביר את השפעת האפקסור. כל טוב דר' גיורא הידש

אלוהים למדני למצוא טיפת אור בתוך ים שלך חושך למדני לצאת ולמצוא את האור את העולם החיים וכל הטוב שבו למדני להוציא תרועה ולמצוא טוב הראה לי את הדרך הנכונה את מסלול הטוב שבו אוכל לחיות תן לי את השכל לשכוח תעבר ואת הבינה להסתכל אל העתיד תן לי אושר ושמחה וכוח להמשיך....

יוני כאילו כתבת את השיר בשבילי , ככה זה כשהלב מיוסר מרגשות אשם, ורוצה לשכוח , לשחרר את העבר , אך ממאן לעשות זאת . רק טוב , מיטל

1. איזה תחומים, ידועים כתחומים שכדי להתקבל אליהם, המועמדים נבדקים במבחני אמינות נוקשים במיוחד, עם סטנדרטים של אמינות קשים במיוחד שרוב הנבדקים בדרך כלל יכשלו בהם ? 2. איך קוראים למבחני אישיות שמה שמייחד אותם משאר מבחני האישיות הרגילים כמו MMPI , הוא שמדובר במבחנים שמחמירים במיוחדבענין האמינות ועם רף סטנדרט אמינות גבוה מאוד שלא כמו מבחני אישיות רגילים ?

מבחן האמינות הנפוץ ביותר הוא "מכונת אמת" שהשב"כ משתמש בו. לתפקידים מסווגים או ביטחוניים משתמשים בו. עדיין, יש כאלה שיודעים להערים גם על כלי מדידה זה, אבל הוא זוכה לדרגה גבוהה של אמינות, ע"י הגורמים שמשתמשים בו. מבחנים פסיכולוגים הם ברובם מבחנים השלכתיים ומשתמשים בהם רק אם ישנה שאלה איבחונית או שאלה טיפולית כלשהי ולא כאמצעי קבלה לתפקיד כזה או אחר.

לסיוון תודה לדור ולדעתי רק ה- MMPI בודק את המהימנות והאמינות של התשובות. אבל תמיד ישנם כל מיני סוגים שונים של מבחנים, אולי פסיכולוג מכיר יותר ממני. כל טוב דר' גיורא הידש

האם התופעות הבאות הגיוניות בעת גמילה מרסיטל אחרי שנה? : - כאבי ראש וסחרחורות - דימום מהאף - דימום שאיננו מחזור (לא רציף ולא מסודר) תודה רבה תותי

לתותי כאבי ראש עלולים להיות, אבל דימומים עלולים להיות תופעה של טיפול ברסיטל ולא תופעות של סיום טיפול. כדאי להבדק אצל רופא המשפחה כל טוב דר' גיורא הידש

אלוהים אלוהים למדני למצוא טיפת אור בתוך ים של חושך למדני לצאת ולמצוא את האור את העולם החיים וכל הטוב שבו למדני להוציא תרועה ולמצוא טוב הראה לי את הדרך הנכונה את מסלול הטוב שבו אוכל לחיות תן לי את השכל לשכוח תעבר ואת הבינה להסתכל אל העתיד תן לי אושר ושמחה וכוח לקום ליום חדש

תודה ושיהיו רק דברים טובים הידש

יוני'לה, מרגש, נוגע, מקסים !! זו תפילה שלך ואולם היא בשם הרבה מאיתנו.... חיבוקים! נורית

שלום, רציתי להבין מה ההבדל בין פסיכיאטר לפסיכולוג? (מלבד התרופות שהפסיכיאטר מורשה לתת ופסיכולוג לא). אני אחרי לידה, כל היום בלחץ, חולת ניקיון ולפעמים מרגישה שילדיי במשטר, מוצאת את עצמי לועגת להם לעיתים קרובות, צועקת וכועסת על דברים שבמחשבה לאחור לא שווים ולא מוצדקים התנהגות כזאת. אך הכל מהלחץ... מה עושים?

לדינה פסיכיאטר הוא קודם כל רופא שאחר כך עבר התמחות בפסיכיאטריה (כמו רופא עיניים, גניקולוג, א.א.גרון או אורולוג). פסיכולוג למד באוניברסיטה, ישנם מספר מסלולים לפסיכולוגים כאשר הפסיכולוג הקליני שעבר התמחות ועבודה מעשית רשאי לטפל בפסיכותרפיה ובאנשים. ישנם פסיכיאטרים אשר הוסיפו ולמדו פסיכותרפיה (3 שנים). מלבד ההבדלים של תרופות שכמובן רופא רשאי לרשום, יש גם הבדל בחינוך כאשר הפסיכיאטר כרופא יותר תכליתי ויותר פועל לפתרון בעיות. בעבר רוב הטיפולים היו פסיכולוגיים-ריפוי בדיבור-פסיכותרפיה. כיום התרופות החדשות הן יעילות, אינן ממכרות ומעוררות ולכן השימוש בהן עולה למרות שכמובן יש להן גם תופעות לוואי. הטיפול התרופתי עוזר די מהר (וכיום רבים רוצים אינסטנט ומהר), בעוד הטיפול הפסיכולוגי ממושך יותר וגם ההקלה עשויה להגיע מאוחר יותר. אבל לכל דבר יש יתרונות וחסרונות וכיום אפשר לבחור... אפשר עוד להגיד מזל טוב? כל טוב דר' גיורא הידש

על מה בדיוק קפאין פועל? איזה הורמונים או נוירוטרנסמיטרים בדיוק?

לליאור שאלה מעניינת, כבר מזמן לא התעדכנתי בנושא ואשמח לשמוע תגובות הידש

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A4%D7%90%D7%99%D7%9F קישור עם מעט הסבר

אני בן 21, החודש נבחנתי במכון רותם לגבי הפרעות קשב וריכוז. הנוירולוג אמר לי באופן חד משמעי כי יש לי את ההפרעות קשב וריכוז והמליץ לי על טיפול תרופתי. הוא העדיף לתת לי זיבן משום שאינו אוהב לרשום רטלין ומפני שאני מעשן כבד. שאלתי היא מה עדיף? לקחת תרופה באופן יומי, 150 מ"ג ליום,אשר תאפשר לי להתרכז ותעזור לי להפסיק לעשן? או לקחת תרופה נרקוטית אך רק במקרים בהם אני באמת צריך להיות דרוך ומרוכז? והאם יש אלטרנטיבה או דרכים הומואופאטים כדי להגיע לאותה דריכות וריכוז?

זייבאן איננה תרופה למעשנים אלא תרופה לאנשים שרוצים להיגמל מעישון. אם אתה מתכנן להיגמל מעישון אז זייבאן יכול לעזור לך. זאת איננה תרופה להפרעת קשב למרות שיש לה השפעה שיכולה להועיל. ריטלין אמנם מסווגת כתרופה נרקוטית אך התמכרות לריטלין היא תופעה נדירה יחסית ולכן השיקול של הרופא די תמוה. אם יש הפרעת קשב מומלץ לקחת ריטלין או קונצרטה כתרופה של קו ראשון.

יש טיפולים בנוירוביופידבק שאמורים לעזור לאזן את הפרעת הקשב ללא טיפול תרופתי, משיחות עם אנשים הבנתי שזה יעיל אבל רוב הנסיון שנתקלתי בו הוא לגבי ילדים וצריך לקחת בחשבון שמדובר בטיפולים שכרוכים בעלות כספית. אני מכירה את מכון ביו קשב שעושה טיפולים כאלו אבל בטח יש עוד אחרים.

לאיל תודה למשיבים, לדעתי יש מקום לנסות טיפול עם זיבן אם בכוונתך להפסיק לעשן ולראות את ההשפעה. במידה ולא תהיה השפעה תמיד אפשר לעבור לריטלין. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר היגש , לאחרונה אני רואה שמשתתף קבוע בפורום בשם - דור ממליץ על טיפולים תרופתים למשתתפים . רציתי לדעת אם הוא רופא / או מתמחה ? . בברכה גיל

http://my.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=518673&t=518359

השאלה הייתה לדוקטור הידש בלבד, למה אתה נדחף????

היי אכן הידע של דור הוא ידע אוטודידקטי, מה שלא פוסל אותו מלהמליץ לנו, למשתתפי הפורום. בדיוק כמו שכל אחד מהמשתתפים יכול להמליץ מידע שלו, נסיונו. גם מה שד"ר הירש כותב הוא בגדר המלצה. נטלי

שלום לכולם דור הוא משתתף ותיק בפורום ותורם לא מעט ועל כך תודה לדור. לגבי הסיגנון אפשר שיהיו חלוקי דעות אבל תמיד חשוב לזכור: צריך לדון בתשובה עצמה ולא בתכונות/השקפות של האדם שכתב אותן. כך שאני מאוד מבקש להשאר ברמה העניינית של התשובות ולא לעסוק בניסיונות להתחשבן עם הכותב. (לצערי היו מצבים כאלו בעבר) הידש

ראיתי שאתה משתתף פעיל בפורום ואף עונה על שאלות רפואיות,ועל כך אני מודה לך ומקווה שתמשיך כך, אך ברצוני לדעת מה מקצועך, ומה הכשרתך,והאם ניתן להיות בטוחים שתשובותיך מקצועיות מספיק? מקווה שלא תיפגע מדבריי.

http://my.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=518673&t=518359

תודה על תשובתך,אך אם אינך איש מקצוע,איך אתה עונה בביטחון מלא על שאלות רפואיות וכו'?האם אתה בטוח שבתשובתך על שאלה רפואית(כמו על תרופות למשל) לא תטעה ותספק מידע לא נכון,לפחות עד שד"ר הידש יענה? איני נגד השתתפות פעילה בפורום(להיפך זה עוזר מאוד ורק גורם לפורום להיות פורה ומוצלח),השקעה מזמנך ועזרה למשתתפי הפורום,אך אני נגד זה שאינך מבהיר מראש למשתתפים ולשואלי השאלות שאינך רופא או איש מקצוע אחר,ואף לא מתקן משתתפים שקראו לך ד"ר דור,נכון-שלא ביקשת זאת,אך בהחלט זה לא היה מוריד מכבודך אם היית עושה זאת,כי אותי זה הדבר שהכי קומם,שלא הדגשת את העובדה,שד"ר הידש הוא הפסיכיאטר ואיש המקצוע היחידי כאן,ולפי מה שראיתי-זה קומם גם משתתפי נוספים. מקווה שלא פגעתי בך,כי אתה תורם המון לפורום,ובאמת יש לך ידע נרחב,אך חשוב שתדגיש שהוא לא מקצועי.

דור שלום אני חושב שאתה מא יעיל ועוזר בפורום , ותה בחור עלא - כפק . אבל בנושא תרופות יש לנהוג במשנה זהירות . אתה יכול לתת את דעתך אבל להדגיש שאינך רופא . מי כמוך מכיר ויודע שהמלצות על תרופות, מינונים , תגובות בין תרופות ועוד כל הכימיה הקשורה לתרופות , המומחה הוא הרופא המוסמך . תמשיך לעזור לנו , ואין כוונתי להעליב אותך באיזה שהיא צורה. בינתיים בוא נסיים את הוויכוח הזה ונפנה את האנרגיות לאפיקים חיובים . בברכה גיל

שלום, מזה כחודש אני סובלת מתנודות קלות ממש כמו רעידות פנימיות בכל הגוף. הרעידות אינן נראות לעיינו של זר, אך אני מרגישה אותן כל הזמן. דיפדפתי קצת בארכיון הפורום וראיתי כו הרעידות הנ"ל הן סימפטום לחרדה. הייתכן ורעידות כאלה מהסוג שלי גם אופיניות לחרדה או לאיזה שהוא מצב נפשי? האם הרעידות יכולות לעבור מעצמן? תודה

לשיר אם הבנתי אותך נכון (בסך הכל מדובר על מכתב ברשת) התופעות עלולות להתאים לחרדה אבל לא הייתי רוצה לאבחן לפי מכתב. אם מדובר בחרדה וישנה סיבה חיצונית לחרדה סביר שהיא תחלוף גם ללא טיפול. בכל אופן אם התופעה נמשכת כדאי להגיע לאבחון וקודם כל אצל רופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

כבר כמה ימים אין תשובות בפורום, אם זה גדול עלייך תחזיר תמפתחות ותן אותם למישהו שיעשה עבודה יותר טובה.

שואלת חביבה, אני מבינה שאת מחכה בקוצר רוח לתשובה. אבל למה הטון הזה? את בוודאי יודעת שד"ר הידש עונה בדרך כלל מהר ועם כל הלב, אז ייתכן שמסיבה כלשהי הוא לא הצליח להגיע לפורום. מותר גם לו להיות עמוס לפעמים (או חולה חס וחלילה..). אני בטוחה שהוא יענה לך בהקדם. תחזיקימעמד ורק טוב! מישהי

לדוקטור הידש הדברים של הכותב הם בצורה גסה אבל יש תחושה של עייפות החומר מצידך וימים רבים שאינך משיב לפונים. אני משתתפת ותיקה בפורום (מעל 3 שנים) ובעבר לא היית מחמיץ יום אחד ואם כן היית מודיע לנו שלא תהיה איתנו ואפילו זכורות לי הודעות בשימך מפרוזי היקרה כשהמחשב שלך היה חולה. לי באופן אישי הנוכחות שלך מהווה תמיכה גדולה ואני מקווה שתשוב במהרה מיקי

היי מיקי אני פה.... תמיד. לא כותבת אבל בהחלט צופה מהצד. אבל נראה לי שדוקטור הידש צריך טיפה עזרה עכשיו (ושיעלה כבר לרשת להגיד לי שאני לא צודקת) כך שיכול להיות שתראו אותי יותר שלך פרוזי

לאני, הפורום הזה באופן יחסי לפורומים אחרים מלא בשאלות. לדעתי ד"ר הידש מתמודד עם זה יפה מאוד. ניסיתי להכנס לפורומים אחרים וראיתי שהמשיב עונה אחת לכמה ימים. כך שלא תחשוב/תחשבי שמישהו אחר היה מנהל יותר טוב את הפורום. אני מצידי לא הייתי רוצה שמישהו אחר ינהל את הפורום. ד"ר הידש עושה את עבודתו ההתנדבותית מכל הלב, ואני מאוד מעריכה אותו. הדברים שכתבת מאוד מעליבים ומייאשים. אם אני הייתי מנהלת הפורום ומקבלת הודעות מהסוג הזה אולי הייתי אומרת לעצמי באיזשהוא שלב: "בשביל מה לי להתאמץ כשאני מקבלת כאלה פידבקים?". אבל ד"ר הידש שלנו יותר מידי סובלני מכדי להגיב בצורה כזאת.

שלום, תודה על ההארות וההערות. נכון שבשבוע שעבר הייתי פחות בפורום כי הייתי עסוק בדברים אחרים, קורה. צר לי על האנשים שחיכו והיו מתוסכלים. אני יכול להבין את האדם שכותב שאלה בפורום ומצפה לתשובה מהירה ודווקא לפני השאלה שלו אני עוצר... למזלי ישנם אנשים טובים וחכמים אשר משתתפים באופן קבוע ועוזרים במידה רבה לכל השואלים, ותודה להם. איני יכול לומר שבמשך שלוש וחצי שנים באופן כמעט קבוע להיות בפורום ולענות על שאלות רבות (שמדי פעם חוזרות על עצמם) זה קל. לכן אם אתם מכירים משהו שיכול ומוכן להשתתף ביחד אתי בפורום ולהתחלק בעומס אודה לכם. אני לא הצלחתי למצוא חבר שמוכן לכך... בתודה הידש

שלום, אני לא יודע להבין למה וממה אבל היום אני בטיפול של איקסל 150 מ"ג עם דפלפט 400 ולוסטרל 50 מ"ג והבעיה היחידה והעיקרית שלי היא שאני לא מרגיש כלום ואם כבר אני מרגיש רע זה בגלל שאני לא מרגיש כלום!!!! היום כבר אין לי חרדות ולא דיכאון, אבל אין רגש ואני מפחד שזה מה שיהיה מעכשיו. האם מישהו פה סובל רק מזה? ז"א שהדיכאון חלף אבל הוא מרגיש קפוא? לד"ר הידש, האם נתקלת בעבר באנשים שעברו דיכאון ונשארו קפואים ברגש? אני מקווה שלא כי אני ממש לא חי ככה. זה לא חיים!!!

סה"כ 5 שבועות של איקסל ושבוע עם הלוסטרל. העניין הוא שישנם ימים ו/או רגעים בהם אני גם חווה חרדות ו/או דיכאון, אבל כשלא(וזה רוב הזמן) זה נראה רק חוסר רגש ושאין שום בעיה אחרת. זה מדהים כמה שזה אמיתי וקיים. אני נורא חושש שזה המצב. למשל היום הייתי בים, לראות את השקיעה וכלום, זה לא עשה לי כלום. לא הרגשתי שאני שם בכלל, אבל לא הרגשתי בכלל רע או פחדים, פשוט לא חשתי כלום!! מה זה לעזאזל? אני דואג...

בפגישות האחרונות הגעתי למצב שאני מרגישה שהטיפול לא מתקדם ולא יכול להתקדם יותר לשום-מקום,הגעתי כמו ל'נקודת-רווויה'; ושמתי-לב שגם המטפל שלי- אולי- 'מותש' ממני ושאין לו כ'כ חשק לפגישות,ועושה הכל כדי לסיימן מהר מאוד וגם בזמן הפגישה אין לו במיוחד חשק, ולכן מדבר (לפעמים) על נושאים שלא קשורים,או קם והולך (לדקה-שתיים,פה ושם) לבדוק דברים אחרים,ואני שמה-לב שהוא רק מחכה לשניה שהפגישה תיגמר; אני חייבת לציין שיחס זה התחיל רק לפני זמן קצר,ושקודם הוא לא היה ככה.כיוון שאני מטופלת באופן פרטי, אני מרגישה שממש חבל על הכסף שאני מבזבזת,אם למטפל שלי לא מתחשק לטפל בי. אני יודעת בוודאות שהוא מטפל טוב ואמין (מבחינה זאת אין בעיה),אך איני יודעת מה לעשות -אם להמשיך את הטיפול ולראות מה יהיה,או להודיע לו על רצוני להפסיק את הטיפול,או להתייעץ איתו?והאם לספר לו על תחושותיי מהפגישות האחרונות?

מישהי יקרה, רק לספר! - זהו הרעיון של טיפול, של קשר בין שני אנשים. מנסיוני שלי, מקומות השיתוף בתחושותיך (ובעיקר כשהם נוגעים למטפל עצמו) עשויים להוות מנוף דווקא להתפתחות הטיפול ולהעמקת הקשר והאמון המתהווים במהלכו. אני יודעת עד מה קשה התחושה שאת אינך רצויה, שאת משעממת אולי, בלתי מוערכת, בלתי אהובה. יתכן שהמטפל שלך טרוד בדברים הנוגעים לחייו האישיים, לעולמו הפנימי, ופנוי אליך פחות מבעבר. אף שפורמלית הדבר אינו צריך לבוא על ביטויו במהלך טיפול, הרי שבכל זאת ניתן להביא בחשבון כי התנהגותו אינה תלויה רק באדם שאת. ויתכן, מאידך, כי התחושות הללו עולות בך בשלב זה בטיפול בשל תכנים שעלו בפגישותיכם הקודמות ובשל פגיעות ישנה נושנה שעולה ומבצבצת אל מעל לפני השטח. מקווה שהבעיה תפתר, המשך טיפול נעים הדסה

למישהי היקרה אני לא חושבת כמו הדסה. אני חושבת שאת חייבת לסמוך על עצמך ועל תחושת הבטן שלך. לפעמים המטפלים שלנו מרוכזים בעצמם, לא מצליחים לרדת לעמקי נשמתנו ופוגעים בנו. להיות לא רצוייה ולא אהובה זה נורא. לפעמים תשומת לב קטנה מהמטפלים שלנו יכולה להיות משמעותית מאד, וההעדר שלה משמעותי פי כמה וכמה. אני הפסקתי טיפול בגלל תחושות דומות לשלך וכל כך קיוויתי שהוא ירים טלפון, ישאל, ינסה לקחת את הכדור הזה שהשארתי במגרש שלו, אבל גם היום, אחרי ארבעה חודשים לא שמעתי ממנו עדיין. כל החיים אני רגילה לאנשים שמוותרים עלי בקלות ושלא אוהבים אותי. לסיים טיפול של שלוש שנים מאותה סיבה זו צלקת שלא תגליד. לימור

למישהי היקרה אני יודעת שהכוונה של כתיבה בפורום הגיעה ככל הנראה ממקום של מצוקה ואת מחפשת מילים תומכות ומעודדות. ייתכן שכאלו שהדסה כתבה. יכול להיות שאעשה נזק בדברים שאגיד אבל האמת היא שאנחנו בסך הכל עוד שם ביומן של המטפל שלנו. האנרגיה שאנחנו משקיעים, הכאב שאנחנו חווים הוא מחיר גבוה מאד בתמורה להקלה המעטה שאנחנו מקבלים. את כותבת שאת מטופלת באופן פרטי והכסף הוא נושא מרכזי. הרשי לי לחלוק עלייך. היחס הוא הדבר המרכזי. תחושה של מטפל שזורק אותנו וכבר לא רוצה בנו, ובמקרים חמורים אפילו מטפל מתעלל שמכניס אותנו לסערת נפש קשה ולא נמצא כדי לתמוך ברגעים הקשים. מטפל שמתעלם מקריאות מצוקה, מטפל שלא מסוגל להכיל את התקיעות שלנו, מטפל שלא יודע להוביל ולהיות עמוד שדרה שלנו ברגעים שבאמת צריך אותו. כתבת את ההודעה שלך בפורום ביום שבת בצהריים. כתבת אותה מתוך מצוקה, האם טיפול לא אמור להקל? לא אמור להביא אותנו למקום של שלווה? למקום שבו חושבים ברצון ובציפייה לפגישה הבאה שגם היא תביא להקלה ? תשאלי את עצמך איך את מרגישה לפני פגישה? אהובה? רצוייה? את כותבת שאת רוצה להפסיקר את הטיפול. אני חושבת שאת רוצה לבדוק אותו, לבחון אותו, לראות אם זה יעיר אותו והוא יחזור להיות המטפל שהתעניין בך . אני מציעה לך לעשות את זה. זאת הדרך הכי טובה שיש. המטפל שלי אמר לי שהוא מכבד את הרצון שלי ותמיד יהיה שם בשבילי אם אצטרך. וככה הבנתי ששנתיים וחצי ירדו לטמיון, שהוא מעולם לא הכיר אותי אם הוא ענה לי כך. זה עצוב, זה קשה, אבל זאת האמת. המשבצת עם השם שלך ביומן תוחלף עוד באותו שבוע בשם אחר. איילה

אילה, ממש הכאיב לי לקרוא את מה שכתבת.תיארת בצורה כל-כך חדה ו"עניינית" את הדברים. גם אני עברתי חוויה דומה לשלך, ומכירה את התחושות שתיארת. אבל מצב טוב משלי, אם נראה לי שלא שמת לב או התעלמת מכך שדווקא יש הרבה תמיכה ו"הושטת יד" כלפיך מצד המטפל. הוא כיבד את בקשתך לעזוב, ואמר לך, לפי מה שכתבת, שהוא יהיה שם בשבילך אם תזדקקי לו. אמירה זו "שווה" הרבה מאוד. הוא לא סגר את הדלת, הוא השאיר לך פתח לחזור, ונתן לך הרגשה שאם תזדקקי - יש לך לאן לחזור, יש מי שיקבל אותך. אני, אפילו את המעט-הרבה הזה לא שמעתי מהמטפל אחרי שביקשתי לעזוב (בגלל חוסר רגישות שלו כלפיי, הוא התנצל על כך, אך אני לא יכולתי לסלוח לו על מה שעשה). אני חושבת ששפטת לא נכון את דבריו, אני במקומך הייתי משנה את כל צורת ההסתכלות על דבריו ועל יחסו של המטפל כלפיך. חובר למחשבה...

לימור ואיילה עצוב היה לי לקרוא איך אתן מרגישות. כמטפלת, אני לא מרגישה שהמטופלים שלי הם עוד שם ביומן שיוחלף. מטופלים הם אנשים שיש לי איתם קשר אינטימי ומחוייבות. נכון שיש מקרים שמתעוררים קשיים. אבל בשביל זה יש טיפול, לא? כמטופלת אני מכירה תקופות של תקיעות. תקופות ארוכות. וגם מצבים בהם הדרך היחידה לצאת מהתקיעות היתה לקום וללכת. כי דיבורים לא עזרו והייתי צריכה את החוויה של הנפרד. ולפעמים חוזרים. ולפעמים מחליפים סוג של טיפול או מטפל. מישהי יקרה, אני מאמינה שקודם כל תנסו לדבר ולפתוח את הדברים. לפי תפיסת עולמי מי שנפתח לעולם העולם נפתח אליו. נכון שלפעמים נפגעים כשנותנים אמון. אבל הפגיעות הזאת היא הזדמנות לצמיחה ולגדילה. שיהיה רק טוב, תמי.

אני אשמח אם תגידו לי איך כותבים "תרופות פסיכיאטריות" באנגלית. תודה איילת.

Psychotropic Drugs

ד"ר הידש שלום רב ! אני לוקחת כ- 9 ימים את הטרזודיל במינון של 50 מ"ג כמסייע לנדודי השינה שלי, מרגישה שאכן חלה הטבה באיכות השינה. רציתי לשאול האם הכדור גורם להתרגלות ?, מה יקרה כשארצה להפסיק לקחת אותו ? האם הקשיים בהרדמות והלילות הלבנים יחזרו בעצם ? אשמח לתשובתך, איריס

בפסיכיאטריה התרופות היחידות שגורמות להתרגלות הן מקבוצת הבנזודיאזפינים. טרזודיל הוא מקבוצת נוגדי הדיכאון ואיננו גורם להתרגלות.

תופעת הישנוניות של הטרזודיל היא למעשה תופעת לוואי ולא מטרה של התרופה (נוגדת דיכאון ) ולכן ייתכן שתשובתך לא מדוייקת מאחר ויש הפחתה בתופעות לוואי עם הזמן

נראה שכבר הגיעו ימים שהכאבים שהשאירו בי סימן הפכו לכוח אבל הכוח שטמון בהם, בכאבים לא הופך את הכאבים לפחות כואבים ואולי הגיעו כבר ימים בהם אהיה פחות רגישה למילים שמילה כמו "מתמודדת" לא תקפיץ אצלי איזה פיוז איך מילים יכולות לעורר רגישויות שונות אצל אנשים שונים לאחדים "מחלה" יוצרת כאב האם הנפש יכולה להיות חולה? אבל עבורי מינוח של מחלה הביא להקלה הופך את המצבים שלי לגופניים לא פחות ממחלות אחרות ואילו המילה "מתמודדת" הכניסה אותי לקטגוריה לפיה אני במקום מסויים, בפגיעות מסויימת בשפה מסויימת בגלל "התנודות של המחלה המתישה הזאת" וכל ניסיון לקטגוריזציה הוא לפעמים כל כך כואב כי הרי כולנו מתמודדים, לא? ככה הרגישות שלי למילה אולי קשורה להתמודדות באמת עם מחלה שבה רבה הבורות על הפשטות וכל כך הייתי רוצה שנצליח להתייחס למחלות האלה בצורה יותר פשוטה, כחוויה אנושית מוכרת לא זרה ולא מוזרה. שבת שלום, תמי.

תמימי יקרה, את לא רוצה להיות "גיבורה" (שמתמודדת "יפה" עם המצב הנתון); את רוצה להיות נורמלית. לא רוצה להיות חריגה; החריגות זורקת אותך, אותנו, למקום בו את שונה, ומתוקף זה - בלתי מובנת. אילולא התווית,בעלת המטען השלילי כל-כך, אולי יותר אנשים היו מרהיבים עוז לפשפש בחוויותיהם-הם ולמצוא בהן דמיון מה (ולו רק איכותי, לא כמותי) לחוויותיך שלך, לכל הפחות לכאב שלך. קטגוריות מפעילים על ה"מיוחדים" שבינינו. אינני חושבת שאי פעם קודדתי במחשבתי את אפו של אדם שהפרופורציות בפניו מושלמות - לא הקניתי לאף הזה שום מושג תיאורי ולא נטיתי להזכירו בדברי עם אדם כלשהוא. למעשה, כלל לא זכרתי את האף הזה; אולי גם לא את אותו אדם... המטפלת שלי טענה בפני מספר פעמים כי אני "מיוחדת". אינני יכולה לתאר בפנייך את הסתירה הפנימית שדברים אלה עוררו בי: מחד - חום נעים ששבה אותי לזמן מה (האם זו מחמאה?), ומאידך - אותו פיוז (אותו הזכרת) שקפץ על ששוב קוטלגתי במקום נפרד (ואולי בודד?) מעדת העם, ויחד עמו המחשבה כי זו קטגוריה הראויה למי שאינו בהיר, אינו מובן, שלא יודעים איך "לאכול" אותו. אז מי נצח במאבק השאיפות שלנו? נורמלית או מיוחדת? - עד שנפסיק להתנדנד בין האחת לשניה, אני מקווה שנוכל לעמעם במעט את הפגיעות היתירה שעוטפת חלק מחדרי הלב שלנו. מקווה שכוונתי למחשבותיך הדסה

כל כך יפה כיוונת לחדרי הלב שלי... כל כך יפה הבנת. תודה. זה כל כך נעים להיות מובנת. שבוע טוב, תמי.

אני לוקחת זיפרקסה 5 מ"ג, דפלפט 500 מ"ג פעמיים ביום, קלונקס 1 מ"ג. כבר כשבועיים שאני מרגישה אי שקט נפשי. אני מתעוררת מוקדם בבוקר. לפני שאני הולכת לעבודה אני נחה כשעה וקמה רגועה. אתמול מנוחתי הופרעה. לא הצלחתי לחזור לנוח וכך לא הצלחתי להשתחרר מהאי שקט. הודעתי בעבודה שאני לא אגיע כי אני לא מרגישה טוב. לקראת הצהריים לקחתי 1 מ"ג קלונקס. נרדמתי והתעוררתי רגועה. בערב לקחתי כהרגלי 1 מ"ג קלונקס. כלומר: לקחתי ביום אחד 2 מ"ג קלונקס!!! שאלותיי: 1. היום הייתי חלשה ולא יכולתי לקום מהמיטה. האם זה בגלל שלקחתי יותר מידי קלונקס? ברצוני לציין שפעם הייתה לי תקופה שלקחתי 2 מ"ג קלונקס ביום ולא הרגשתי ככה. 2. מה אני יכולה לעשות כדי שכוחי יחזור אליי?

נשמע שאת לא מאוזנת וגם הטיפול התרופתי די מוזר. קלונקס תרופה שגורמת להתרגלות והתמכרות והיא איננה מומלצת למטרה שאת לוקחת אותה. ההמלצה שלי אליך- לעלות במינון של הזיפרקסה ובמקביל להפסיק עם הקלונקס.

קודם כל תודה על תגובתך. אני לוקחת את הכדורים באופן קבוע ולא מפספסת אף יום. אני חולה בסכיזופרניה 5 שנים לכן אני מקבלת זיפרקסה 5 מ"ג. אני ברמסיה 4.5 שנים. לפני שמונה חודשים הייתה לי התקפת מאניה ולכן אני מקבלת דפלפט 500 מ"ג פעמיים ביום. אני ברמסיה חצי שנה. לפני חודש וחצי התחלתי טיפול הומאופתי. ההומאופת מודע למצבי הפסיכיאטרי. בהתחלה הטיפול לא השפיע עליי. לאחר מכן אני חוויתי במשך שבועיים אי שקט בשעות הבוקר שמלווה בתחושת חיוניות. בתחושה טובה. עד כמה ששני הדברים סותרים אחד את השני. כאילו הולכת לפרוץ אצלי שוב מאניה. ביום חמישי כאמור קחתי פעמיים 1 מ"ג קלונקס. ביום שישי האי שקט של שעות הבוקר נעלם. במקום זה אני צמודה למיטה כי אני מרגישה חלשה. ביום שישי לא לקחתי בכלל קלונקס כי חשבתי שאולי הקלונקס גרם לי למפלה באנרגיה. רציתי לנקות את הגוף מהקלונקס. היום יום שבת. גם היום לא אקח קלונקס במטרה לנקות את הגוף מהקלונקס. כאמור כבר יומיים אני מרגישה חלשה וצמודה למיטה. דיברתי עם ההומאופת והוא אמר שזו תגובה זמנית ושזה יעבור. מה דעתך? האם כדאי לי להפסיק את הטיפול ההומאופתי? שהרי כל הבעיות התחילו לאחר שלקחתי את הטיפול ההומאופתי. מצד שני חשוב לי לתת לזה צ'נס.

.........................

לעמיר מדי פעם השאלה הזו נשאלת בפורום ולפי מספר האנשים השואלים יתכן שיש משהו בכך, למרות שבספרות המדעית העובדה הזו אינה מוכרת. תמיד עולה השאלה האם השפעת התרופה יורדת או שישנה החמרה במצב בגלל סיבה כלשהי? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי שאלה הנוגעת לאמא שלי. ההורים שלי התגרשו אחרי 25 שנות נישואין גירושין כואבים ופוגעים מאד. מאז אמא שלי השתנתה ללא היכר. היא כל הזמן דורשת מחמאות ותשומת לב. על כל דבר קטן שהיא עושה היא דורשת מליון פעם תודות ושיגידו לה עד כמה זה נפלא מצדה ויפה מצדה שהיא חשבה על זה לבד ותודה רבה פשוטה אף פעם לא מספיקה. היא כל הזמן טורחת לספר עד כמה אוהבים אותה ועד כמה היא מוערכת בעבודה ואצל החברים הקרובים ושאני לא מעריכה אותה מספיק. היא תלויה בי לא רק כאמא אלא גם כבן זוג בשל היותי בת יחידה. היא ממציאה על עצמה "אסונות" ( בן שאיבדה ועוד כהנא וכהנא המצאות ) רק כדי לזכות באהדה ורחמים של אנשים אחרים. היא מתלוננת המון שהיא לא מרגישה טוב אבל מזניחה את עצמה ולא הולכת לרופאים. כל משפט שני שלה מתחיל ב"אני" ומאד קשה לסיים איתה משפט בלי שהיא תכניס איכשהו את עצמה לסיפור שלך ותיקשור אותו איכשהו בסיפור שלך. חגים ואירועים תמיד צריכים להזמין אותה והיא מתלוננת שלא הזמינו אותה אפילו האנשים השנואים עליה. אני ובעלי נורא מותשים ממנה. כבר הפסקנו להיעזר בה מאחר ואף פעם התודה אינה מספיקה או שאינה נאמרת בזמן או שאינה באינטונציה הנכונה. כמובן שהיע נעלבת שאנו לא מבקשים עזרה ממנה, וטורחת לומר שאם היינו יודעים לומר תודה היא היתה עוזרת גם בלי שנבקש. ודוגמא אחרונה - אמי עזרה לבעלי לפני שלוש וחצי שנים להתקבל לעבודה מסויימת. כמובן שבמשך שנה כמעט בכל הזדמנות היינו צריכים להגיד מיליון פעם תודה. לאחרונה הוא מועמד לקידום אך אימי היתה עסוקה במשך כל השיחה עמו במחשבה איך הוא לא אמר לה תודה שהיא סידרה לו את העבודה כי הנה עכשיו הוא מועמד לקידום והכל בזכותה. כמובן שיכולתי למלא עוד ועוד בנושא אך נגיע לשאלות : 1. האם באמת מדובר בהפרעת אישיות גבולית ? 2. איך מטפלים בבעיה ? 3. מה עושים ואיך משכנעים אותה ללכת לטיפול במיוחד לאור העובדה שהיא חושבת שהיא בסדר ואין בה שום פגם? 4. האם ככל שמתבגרים המצב יכול להחמיר עד כדי פגיעה עצמית ? 5. והשאלה הכי חשובה מבחינתי - אם לא אצליח להביא אותה ליידי טיפול, איך עליי להתנהג איתה על מנת לא לפגוע בה אבל גם לא למצוא את עצמי גרושה בקרוב? (לבעלי נמאס ממנה ) תודה, קורין

לקורין בודאי שאיני יכול לאבחן את אימך לפי מכתב ממך ברשת..., בכל אופן כל הפרעת אישיות (כולל כמובן גבולית) מתחילה בגיל ההתבגרות ונמשכת כל השנים, כך שאם במשך השנים אמך לא סבלה מהפרעת אישיות אז אין זו האבחנה הנכונה. לפי התיאור יתכן שאמך נמצאת במשבר ובולט אצלה חוסר הביטחון והצורך בחיזוקים. הדברים המתוארים די קיצוניים ולכן חשוב שתגיע לאבחון ובירור ואחר כך לחשוב על אפשרויות טיפוליות. כך שהשאלה המרכזית שעומדת בפניך היא כיצד לגרום לה להגיע לטיפול? חשוב להתמיד ולשדר מסר מאוד ברור שהיא זקוקה לטיפול, לחפש דרך שתשכנע אותה לכך, לעתים יתכן שלא הבן או הבת יכולים לעזור אלא אדם אחר הקרוב אליה, הורים, אחים או חברים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני לוקח רסיטל מזה שבועיים ועדיין לא יכול ממש לומר כי אני מרגיש שיפור במצבי.האם משך זמן של שבועיים כבר הייתי צריך לחוש שיפור?האם זו סיבה כבר לחשוב על החלפת הכדור או שיש לתת לזה עוד זמן? תודה לעונים...

לי לקח שלושה שבועות וחצי עד שהרגשתי שינוי

כדור נפלאאאאאאאאאאאא לי לקח שלושה שבועות מרגישה מצוין

לאחרונה חשתי ברע, והפסכיאטרית העלתה לי מינון פרפנאן מ4 מ"ג ל 8 מ"ג חשתי בלילה שעבר כעין תחושת רגל ויד רדומה בזמן שינה .ובמשך היום כעין קשיחות ביד וברגל (תנועה נוקשה) האם יש קשר בין תרופה פסיכאטרית לתופעות אלו?

לשרית יתכן שישנת עמוק ולכן "נרדמו" לך הרגל והיד. מקווה שזה לא יקרה שוב, בסך הכל כנראה שאין לתופעות שתיארת חשיבות, אם הן יחזרו כדאי לפנות לרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום, אבי חולה סכיזופרניה פרנואידית. שוחרר לפני מס' חודשים מבית חולים לבריאות הנפש. מאז שהוא שוחרר מבית- החולים רופאת המשפחה מסבכת לנו את החיים. מסרבת לתת לו את התרופה בשם ריספרדל, כפי שאתה מבין, התרופה היא תרופה אנטי פסיכוטית. הרופא ביקשה איזה שהוא אישור בכתב מהפסיכיאטר המטפל בבית החולים. והם דאגו לשלוח בפקס. אך הרופא הקרה והאנטיפתית לא היסתפקה באישור (שהיה רשום בקו ראשון אם אני לא טועה.)ומבקשת אישור מהפסיכיאטר המחוזי. אני חושבת שבשביל לקבל אישור לתרופה. הפסיכיאטר המחוזי צריך לראות אותו, ואז לא היה צורך לקחת אותו לפסיכיאטר מחוז.כי מצבו היה יציב. בסה"כ הבן אדם צריך את התרופה. מאז ועד היום המצב היה יציב. ואבי ממשיך במעקב אצל פסיכיאטר בבית חולים לבריאות הנפש. ללא קבלת התרופה הספציפית הזאת, מצד רופאת המשפחה. לאחרונה הוא מפתח פרנויה איש שקט נפשי. וכשהוא מתחיל לעשות שטויות ולהתריד אותי אני מבינה שמצבו לא. טוב. בקיצור היתה לא אתמול פגישה עם פסיכיאטר. קיבל מרשם לריספרדל 3 ביום. וגם נוזינן אנטי דיכאון. בינתיים מטופל באסיבל 10 מ"ג ועוד כל מיני תרופות. בלי שום בעיה. שאלתי היא, מה הנוהל של קו"פח לגבי קבלת הריספרדל?. ועל איזה אישור מדובר? כי אני ממש כועסת על שאבא שלי הגיע למצב הזה. בזמן שהיה אפשר למנוע. וזאת פעם אחרונה שהיא תוכל לשחק בבריאות או בחיים של אבא שלי היקר.. אודה לך מאוד אם תוכל להסביר לי מה הנוהל?... כי אני בספק. בברכה אני

הריספרדל נמצא בסל הבריאות אך בכפוף למגבלות. אם אביך רוצה לקבל את התרופה במחיר מסובסד, הפסיכיאטר המטפל צריך לכתוב לבקר הפסיכיאטרי המחוזי של שירותי בריאות כללית את המלצתו ויאשרו לו את התרופה. כל עוד לא קיבל אישור, יוכל לקנות את התרופה באופן פרטי בלבד ובמחיר מלא.

שלום, לקבלת רספרידל מקופת החולים יש צורך באישור של הבקר הפסיכיאטרי של הקופה. בדרך כלל הפסיכיאטר הממליץ ממלא את הטפסים ודואג לאישור, כך שהפסיכיאטר המטפל צריך לדאוג לאישור. בדרך כלל הפסיכיאטר המטפל רושם את המרשם הראשון ומוסיף מכתב לרופאת המשפחה. ברגע שיש אישור אז רופאת המשפחה יכולה להמשיך ולרשום את התרופה. כך שרופאת המשפחה צודקת, כדי שיכבדו את המרשם שלה יש צורך באישור הבקר המחוזי (ואת האישור יכול לבקש רק פסיכיאטר). קצת מסובך אבל אני מקווה שברור. בכל אופן אם עד היום קופת החולים כיבדה את המרשם של הפסיכיאטר אז חייב להיות אישור. אפשר להתחיל מבדיקה במחשב של בית המרקחת אם יש אישור. תבקשי מהרוקח והוא יבדוק ברצון. כל טוב דר' גיורא הידש