פטירה עקב ניתוח לכריתת ערמונית

ד"ר שירה חתומי שלום, אבי, בן 72, סבל מבעיה של ערמונית מוגדלת (שפירה) משך שנים, אולם חשש לעבור את הניתוח. בדצמבר האחרון הסכים לניתוח TURP. לקראת סוף הניתוח, הפכה ההרדמה לכללית, עקב תלונות שלו על כאבים והרגשת צמרמורת. בזמן שהותו של אבי בהתעוררות, החל דימום פעיל דרך הקטטר, הוא הפך לא יציב הימודינמית. לחץ הדם ירד עד 70/40, המוגלובין 7.2 מ-12.9 לפני הניתוח. חמצת מטבולית – טופל בהזלפה של נוזלים קרסטלוידים וקיבל שתי מנות דם (ללא שיפור). בבדיקת סוכר בנסיוב, נמצאה היפוגלקמיה משמעותית (6 mg גלוקוז). ניסיון לטפל בו שמרנית לא צלח והוא הועבר לחדר ניתוח לצורך בקרת דימום. בחדר ניתוח נמצאו שאריות ערמונית מדממות, מספר עורקים מדממים וסינוס פתוח מימין. בוצע כריתת שאריות וסגירת עורקים. לאחר הניתוח הועבר אבי ליחידת טיפול נמרץ כללי במצב קשה ביותר, מורדם ומונשם. בסיכום הפטירה צוין שיש לשער שסיבת ההתדרדרות והמוות נובעת מכשל רב מערכתי שהתפתח עקב הלם המורגי ויכול להיות גם ספטי על רקע של כבד וכליות עם פתולוגיה קודמת ידועה. חצי שנה קודם סבל אבי מהפרעות בתפקודי כליות, הוא אושפז ליום אחד. אבי אף סבל מהפטיטיס סי (רדום), היה במעקב של מרפאת כבד, ויתר לחץ דם. בניסיון לבדוק אם היתה פה רשלנות רפואית, כתבה לי עורכת הדין שפנתה לפרופסור לאורולוגיה שלא מדובר ברשלנות. העובדה שאבי נותר עם הקטטר ולא פנה לבית חולים הביאה אותו למצב שבו הניתוח היה מסובך יותר מאשר לו היה מגיע מיד. הדימומים הם תופעה רגילה לאחר ניתוח שכזה. העובדה היא שכאשר החלו לו הדימומים מיד הפנו אותו לניתוח נוסף ולא השהו אותו – כפי שקורה לעיתים למשך יומיים שלושה. העורקים והסינוס פתוחים וכן חתיכות ערמונית מדממות, על כל אלה אמר הפרופסור שהמדובר בתופעות רגילות של ניתוח שכזה. תמוה בעיניי שגבר בגילו של אבי לא ייצא חי מניתוח פשוט שכזה, ואני מעוניינת בדיעה נוספת. שאלתי לך ד"ר חתומי היא: האם, לדעתך, מדובר ברשלנות או שלא? תודה.