פורום ערמונית (פרוסטטה) מוגדלת

מיכאל שלום רב, לצערי מתאורך קשה לי להבין מה בדיוק קרה שם,ולכן לא אוכל להתייחס לבעיתך באופן ספציפי אלא רק אציין שחוק זכויות החולה במדינת ישראל מחייב החתמה על הסכמה מדעת לפני ניתוח כאשר הרופא המנתח צריך לשבת עמך ולהסביר לך מהו הניתוח, וגם מהם הסיבוכים שעשויים לקרות לפני שאתה נותן את הסכמתך. אולם, נוצרים לעיתים מצבי חירום במהלך ניתוח בהם הרופא במהלכו נצרך לפעולות דחופות, ואולי זה מה שקרה אצלך. מה שתארת נשמע מאוד נדיר בניתוחי ערמונית להגדלה שפירה ,אבל הכל יכול לקרות ולא תמיד ניתן לצפות מראש מה יהיה. ממליצה לך לאסוף את כל המסמכים הרלוונטיים ואת התיק הרפואי שלך ולקבל ייעוץ מקצועי ורציני, ולא דרך פורום באינטרנט.

יורי שלום, התסמינים שתארת אינם בהכרח רק בגלל הגדלת הערמונית, אלא יכולים להיות גם בשל הפרעות אחרות כגון דלקת או פציעה באיזור. אם התלונות האלה מציקות לך, בהחלט רצוי שתיבדק. אין לך מה לחשוש מהבדיקה. עד כמה שידוע לי אין קשר בין קיום יחסים אנאליים להגדלה של הערמונית (הערמונית גדלה באופן פיזיולוגי כתוצאה משינויים הורמונאלים בגוף), אך מגע כזה כן יכול לגרום לגירוי של הערמונית ואולי להחמיר לך חלק מהתסמינים. כמוכן, הכאב בעכוז במקביל לשאר התסמינים שאתה מתאר יכול להצביע על מצב של דלקת בערמונית ולכן בהחלט רצוי שתבדק ותקבל טיפול. היתי מציעה לך בדיקה מקבילה אצל אורולוג וגם אצל פרוקטולוג, כי אולי הכאב בעכוז מקורו בפגיעה אנאלית שאינה קשורה לערמונית אלא לפי-הטבעת או לחלחולת(הרקטום).

דוד שלום לך, אכן נגעת בבעיה משמעותית, והצרה היא שדלקת כרונית של הערמונית היא רק אחת מני בעיות רבות רבות אחרות שאין לרפואה המערבית מענה וטיפול הולם להן (דוגמאות נוספות יכולות להיות מחלת השפעת, דלקת כרמונית של השלפוחית- INTERSTITIAL CYSTITIS , דלקת פרקים ועוד ועוד..)- ואלה כלל אינן מחלות "קשות" או מסכנות חיים, אלא מחלות מאמללות ומפריעות לאיכות החיים.. אני מבינה את התסכול שלך ולצערי יכולה רק להמשיך ולהסביר את שהסברתי כאן שחלק מההחלמה הוא קבלה שהמצב הוא כרוני ומצריך הרבה הבנה וסבלנות.במצבים כמו שלך, גם ללחץ נפשי ו STRESS באופן כללי יש השפעה ניכרת על הגוף וחלק מהתסמינים נובע מכך. בכל מקרה כפי שהסברתי בתשובה הקודמת, לפחות טיפולים מסויימים יקלו עליך ויביאו אותך למצב נסבל וסביר כך שאיכות חייך תשתפר.

שלום דוד, עד כמה שידוע, אין טיפולים לדלקת כרונית בערמונית הכוללים הזרקה ישירה של אנטיביוטיקה לתוך הערמונית. כמוכן, לדבריך, הדלקת אינה חיידקית, כך שאנטיביוטיקה לא תועיל כאן. בכל מקרה אם לא בדקת- רצוי לבצע תרבית 4-כוסות כדי לברר זאת באופן מלא, וגם לשלוח בדיקות פרופיל מחלות מין (STD) לחיידקים אטיפיים כמו גונוריאה, כלמידיה מיקופלזמה וכו', היות ואלה אינם מגיבים לאנטיביוטקיה "הרגילה" שנותנים לדלקות שתן/ערמונית. עליך להבין, המצב ממנו אתה סובל,נכלל בתסמונת בשם CHRONIC PELVIC PAIN SYNDROME , וחשוב שתנסה לטפל בכאבים באמצעות תרופות נוגדות דלקת כגון וולטרן, אדוויל ודומיהם, תקפיד על ריכוך צואה (להקל על הכאב), שתית מים מוגברת, ואם אלה לא עוזרים אולי תשקול אמצעים אחרים להקלת כאבים כמו טכניקות הרפיה שונות, ואפילו דיקור סיני ועוד אמצעי רפואה משלימה..אכן דלקת כרונית בערמונית היא מצב ארוך כואב ובעיקר מתסכל, אבל עם הרבה אמונה וסבלנות תצליח להתגבר על זה. ראה תשובותי לשאלות דומות כאן בפורום בנושא זה.

קובי שלום רב, אבודרט היא תרופה מאוד יעילה להקטנת הערמונית, אך פועלת יחסית לאורך זמן. בכל מקרה אם אתה מרגיש טוב ואין לך תופעות לוואי אין בעיה שתמשיך בטיפול זה. לגבי טיפול צמחי בדקל ננסי או פרחי צבר- אלו חומרים שנחשבים יעילים להקלת תסמינים של הגדלה שפירה של הערמונית, אך רוב התרופות הצמחיות לא נבדקו באופן מלא ולא תמיד עוזרות לכל אחד. את התרופה שציינת כאן איני מכירה אך תרופות כגון "פרמיקסון" או "פרוסטמד" מוכרות בשוק (למרות שאינן בסל ויש לרכוש אותן במרשם פרטי) ואולי יועילו לך. שוב- אבודרט כן נבדקה באופן מלא במחקרים רפואיים ונחשבת מאוד יעילה בתחומה, אך התרופות הצמחיות לא נבדקו כמוה.

אמיר שלום רב, לעיתים לאחר דלקת בערמונית נותר "זכרון" של כאב ואי נוחות באזור, גם לתקופה ממושכת, אפילו אחרי שנה ויותר. מה שאתה מתאר מתאים לכך, ולכן הפתרון העיקרי הוא להמנע מאותם חומרים שמגרים את הכאב-כמה שניתן, ולהקפיד לרוקן את השלפוחית בפרקי זמן קצובים, כדי להמנע ממילוי יתר של השלפוחית שגורם לך לחץ בשיפולי הבטן וכאב בפין. אם המצב מחמיר ומופיעה גם צריבה בהשתנה או בשפיכה רצוי שתשלח בדיקות שתן כללית ותרבית, תרבית זרע ואפילו תרבית 4 כוסות לשלול שלא נותרה דלקת שמחייבת טיפול.

שלום דני, התלונות שאתה מתאר -טפטוף סופי, מאוד מוכר ובד"כ פיסיולוגי ואינו מצריך טיפול. פשוט לעצור ולנסות לרוקן שוב. בנוסף אתה מתאר "תכיפות"- הטלת שתן מס' רב של פעמים במשך היום. זה לא בהכרח אומר שיש לך ערמונית מוגדלת, בוודאי לא בגילך, למרות שיש כאלה שאכן הערמונית היא מקור הבעיות. ממליצה לך לבדוק כמה ומה אתה שותה- יכול להיות שזו הסיבה לגירוי יתר להשתנה( בעיקר קפאין, קולה, אלכוהול)וכדאי גם לבדוק רמות סוכר בדם, ואת השתן לשלול דלקת. ברוב המקרים שיפור של הרגלי שתיה (אדם בריא בגילך לא זקוק ליותר משני ליטר מים ביום) זה לרוב יפתור את הבעיה. אם אתה מרגיש שזה לא מסתדר אנא פנה לבדיקת אורולוג,שבה גם תבדק הערמונית שלך(הבדיקה כוללת את בדיקת הבטן ואברי המין, ומישוש באצבע דרך פי הטבעת של הערמונית), והוא יחליט אם יש צורך להרחיב את הבירור לבדיקות נוספות.

מייק שלום, לאחר ניתוח TURP יש הרבה שסובלים מדחיפות וקימות בלילה, היות והאזור של הניתוח (השופכה האחרוית וצוואר השלפוחית) עדיין מחלים, ומעבר השתן באזור מאוד מגרה ומכאיב. כפי שאמרת- צריך סבלנות.אפילו כמה חודשים. בהחלט אם יש דלקת בשתן זה מחמיר את התלונות וחשוב לטפל נכון: לצערי פניצילין אינו תרופה מתאימה בד"כ לדלקות בשתן, אלא תרופות כגון קווינולונים(ציפרו או אופלדקס) , צפלוספורינים(כגון זינאט או צפורל) או מאקרודנטין,ואולי כדאי שתטפל באחת מאלה. מעבר לכך משככי כאבים נוגדי דלקת כגון נורופן או אדוויל גם יכולים לעזור. דטרוסיטול אמור להקל את הדחיפות והקימות בלילה ולעיתים צריך לקחת אותו יותר מחודש... אם למרות כל הנ"ל אין שום הטבה עוד חודשיים- שלושה כדאי לחזור אל האורולוג שלך לביקורת ובדיקות כגון ציסטוקופיה ואולטראסאונד.

אברהם שלום , אם אצלך התפקוד המיני תקין,ואתה בבריאות שלמה תהנה. אין שום בעיה לקיים מגע מיני מעל גיל 50 אם אתה מרגיש טוב!

שלום עמי, המלצה לשתית מים, בעיקר בעת דלקת, מטרתה לעזור ו"לשטוף" את האיזור של השלפוחית והשופכה מחיידקים. בדלקת כרונית לרוב כבר אין ממש חיידק, אך מעבר המים כנראה מעט מרגיע. מבחינת כמות שתיה ממוצעת לאדם בגילך, במיחוד באזורנו החם - בין 1500-2000 סמ"ק ליממה (עד שני ליטר ליום) כי גם באוכל רגיל יש מים. אם יש לך קשיים בריקון השתן אולי רצוי גם לשקול טיפול תרופתי לשיפור פתיחת הסוגר והקטנת הערמונת בהתאם לגודלה ותסמיניך.

שלום לך יעקב, הבנתי שהנתוח שעברת היה כריתה רדיקאלית של הערמונית בשל סרטן, ובהמשך גם קיבלת טיפול בקרינה. רמות ה PSA שאתה מציין -בעיקר האחרונה- מראות שהמחלה למעשה כבר לא קיימת, וטוב שכך. מבחינת הפרעות בתפקוד מיני- אלה יכולות להופיע הית ובניתוח שעברת, שהוא ניתוח גדול ומורכב, עשויה להיות פגיעה בעצבי הזקפה שמקיפים את הערמונית. מציעה לך לפנות להתייעצות במסגרת של מרפאות להפרעה בתפקוד מיני- שיש בכל בית חולים, היות ואם כדורים כמו ויאגרה שנטלת אינם עוזרים לשיפור הזקפה אולי תצטרך טיפולים אחרים שניתן להציע לך במסגרת המרפאות הללו. לגבי צריבה בשתן, היות ובניתוח מחברים מחדש את השופכה לשלפוחית, היה לך מן הסתם קטטר לתקופה מסויימת, ולעתים נשארת תחושה של אי נוחות או צריבה קלה בעקבות זאת. אולם, גם עברת קרינה, שחלק מתופעות הלוואי שלה הוא בצריבה וגירוי במתן השתן- וגם זה תהליך שההחלמה ממנו ארוכה ולעיתים נשאר "זכרון" של צריבה ברקמה וזה מציק באופן כרוני. כדאי שתבדוק שאין לך דלקת בשתן שגם היא עשויה לגרום לתופעה שאתה מדבר עליה, .

שמעון שלום רב, ביופסיות הערמונית מבוצעות בהנחיית סונר ובמהלכן דוקרים את הערמונית לצורך לקיחת דגימה מאזורים שונים שלה. ולכן היא יכולה לדמם קלות.כך שחלק מתופעות הלוואי לאחר הביופסיה הן הופעה של דם בשתן(המטוריה) או בזרע(המטוספרמיה) ואפילו לעיתים גם בצואה. לרוב זה יכול להיות משהו מינורי כמו הכתמה חומה בזרע או בסיום ההשתנה(היות והשתן או נוזל הזרע עוברים בערמונית ויוצאים דרך השופכה, ובדרך יכולים להוציא עמם שיירים של דם בעקבות הביופסיה) ולכן אין מקום לדאגה. ממצאים אלה יכולים להופיע אפילו כמה שבועות ועד מס' חודשים לאחר הביופסיה, ואם הם מינימאליים ואינם מלויים כאבים, עליית חום או הפרעה בהשתנה- אין צורך לעשות דבר.במקרה ומופיע דימום אמיתי(ממש יוצא דם בעת השתנה או שפיכה, ולא רק כתם חום) בוודאי אם זה מתמשך או מופיע כל אחד מהתסמינים שתארתי-יש לפנות לרופא לבדיקה.

שלום שלומי, HIFU מבוצע רק כטיפול לסרטן הערמונית וגם על כך יש ויכוח מבחינת יעילות הטיפול.ה לא נחשב ל"קו ראשון לטיפול" ע"פ האיגודים האורולוגים בעולם. בארץ אכן מבוצעת ע"י פרופ' עמי סידי בוולפסון, ולו יש את הכי הרבה נסיון בטיפול זה. עד כמה שידוע לי זה לא כלול בסל הבריאות.

רמי שלום, אם ההפרעות שאתה סובל מהן היו ירידה בחשק המיני- אזי אכן מומלץ להפסיק אבודרט. לרוב זה מסתדר. פרמיקסון היא תרופה צמחית, וחלק מהשפעותיה יכולות להיות גם על גודלה של הערמונית. אין מידע שבדק באופן מדוייק האם החלפה בין הטיפולים ישנה את גודלה של הערמונית, ותוך כמה זמן. חשוב לזכור שלא גודלה של הערמונית הוא זה שיקבע את חומרת התסמינים! ולכן בד"כ פשוט מנסים ורואים. אם התרופות לא עוזרות תמיד אפשר לשקול ניתוח להסרת הערמונית. בכל מקרה אם הפרעה בתפקוד המיני היא ירידה בחוזק הזקפה- מומלץ לשקול טיפול בPDE5I כגון ויאגרה/סיאליס/לויטרה, באמצעות מרשם רופא, או להתייעץ במרפאה להפרעות בתפקוד המיני.

אלי שלום רב, מפנה אותך לתשובותי לשאלות דומות קודמות כאן בפורום (למשך מתאריך 24/7 או 22/10) לגבי סוגי הניתוחים. בקצרה אחזור ואומר: שתי הגישות הניתוחיות השכיחות ביותר להסרת ערמונית בשל הגדלה שפירה (ולא סרטן) הן גישה "פתוחה" דרך חתך בבטן וגישה "סגורה" דרך השופכה (TURP). בגישה האחרונה מוכרים גם הלייזר וה"אידוי" שהם ניתוחים לכל דבר (גם אם אין חתך בבטן, כי החתך הוא פנימי) למרות שהם מפורסמים כ"לא ניתוח", דבר שאינו נכון. ההחלטה על הגישה תלויה בגודלה של הערמונית( לערמוניות גדולות גישה פתוחה, לקטנות גישה סגורה) . לרוב הניתוח בשתי הגישות הם בטוחים ודומים באחוזי ההצלחה גבוהים שלהם, ובעלי סיבוכים מועטים. הסיבה לסיבוכים יכולה להיות גם מצבו הכללי של המנותח, מחלות הרקע, ומיומנותו של המנתח. לכן חובה לבוא מוכן לניתוח עם אישורים מתאימים מרופא המשפחה לגבי הכשירות לניתוח(ויעוצים נוספים כמו קרדיולוג או המטולוג ובהתאם למחלות הרקע)הפסקת נוגדי קרישה באם נוטלים, הגעה עם תרבית שתן שלילית, ובחירה נכונה של המנתח. יש הרבה מאוד אורולוגים מצויינים בארץ, בכל קופות החולים ובתי החולים הציבוריים, וגם באמצעות ביטוח משלים או פרטי ניתן למצוא מנתח טוב. הסיבוכים המוכרים הם דימום(הערמונית מקבלת אספקת דם מרובה), זיהום (בשתן או פצע ניתוח) הפרעות בשליטה בשתן(כגון דליפה או קושי בהתרוקנות)והפרעות בזקפה (ואגב, לכל המנותחים לא תהיה שפיכה בעקבות הניתוח היות שמסירים את הערמונית שתפקידה לייצר את נוזל הזרע, אך דבר זה לא בוגם בהנאה מהמגע המיני). שוב- רוב הסיבוכים לרוב לא קורים ואם כן ברי טיפול. כל הניתוחים יכולים להיות מבוצעים בהרדמה חלקית(ספינלית- בזריקה בגב) או בהרדמה מלאה, בתאום בין המטופל למרדים. אם מדובר בניתוח בשל סרטן ערמונית(ולא בשל הגדלה שפירה) אזי הגישה היא רדיקאלית- דרך הבטן, בגישה פתוחה או בלפרוסקופיה, וכל הערמונית מוסרת, יחד עם בלוטות הזרע, והחלק האחורי של השופכה, וצינור השופכה מחובר מחדש לשלפוחית. וזהו ניתוח גדול ומורכב הרבה יותר עם יותר סיבוכים. לגבי בדיקת אורודימיקה- מטרת הבדיקה לראות את תפקוד כיס השתן והאם הפרעה בהשתנה מקורה בחסימה של מוצא השלפוחית בגלל הגדלת הערמונית, או שכיס השתן עצמו אינו מתכווץ ולכן הריקון אינו תקין. בדיקה זו מבוצעת בעזרת קטטר שמוחדר לשלפוחית ומנטר את הלחצים בתוכה בעת מילויה וריקונה(ושלפוחית תקינה היא כזו שמתמלאת ללא עליית לחצים), ונבדקת דליפת שתן, ותחושות הצורך לריקון וגם האם הריקון מבוצע בעזרת לחצים בבטן. בדיקה זו בד"כ מומלצת לביצע לפני ניתוח בחולים שכבר נותחו בעבר או בכאלה עם מחלות שונות שיכולות להשפיע על ההשתנה- שלפוחית רגיזה, מחלת פרקינסון, סכרת קשה ולא מאוזנת, חולים שעברו שבץ או סובלים מבעיות נוירולוגיות שונות.

תבל שלום סה"כ ממה שקראתי המצ שאתה מתאר נשמע תקין. צריך לזכור שיש הרבה אנשים שיש להם מעין "היסוס" בתחילת ההשתנה אבל הוא לא משמעותי מבחינה קלינית ולא צריך להטריד אותך, בוודאי לא אם זו הבעיה היחידה. חיזוק רצפת האגן אמור לעזור לאנשים שמתקשים בהתאפקות, ויש להם דליפה. הגיוני יותר שכשאתה רוצה להתרוקן עליך לנסות הרפייה ולא להתאמץ לרוקן(מה שעשוי לגרום לך לכווץ ולא לשחרר).

אבי שלום רב, לעיתים בזכות העובדה שהתרופה מרפה את שרירי הסוגר וזרימת השתן משתפרת, יש דחיפות , אך לרוב זה אמור לעבור תוך מספר ימים. בכל מקרה, אם אתה רואה שההפרעות הן בעיקר הדחיפות והנוקטוריה ושהתרופה שאתה נוטל אינה מקלה עליהן, רצוי שתכתוב" יומן השתנה" כלומר- מתי וכמה אתה שותה, ומתי וכמה אתה מתרוקן, ב-24 שעות, למשך 3 ימים בציפות: זה ייתן מידע על הרגלי השתיה שלך וכך ניתן יהיה להתאים לך טיפול יעיל: אולי אתה שותה הרבה מדי? אולי הרבה קפאין? אולי עיקר כמות השתן יוצאת בלילה? (וזה נקרא" שיתון יתר לילי" ואפשר להציע לך תרופה נוספת- "מינירין" שתקל לך מאוד את נושא הנוקטוריה) אולי יש לך תופעות של שלפוחית רגיזה?(ולכך יש תרופות אנטיכולינרגיות יעילות מאוד דוגמת "אורגנין","דטרוסיטול","וסיקייר","ספזמקס" וכו')

שלום רב, אם אני מבינה נכון, אתה נוטל "אבודרט". תרופה זו מקטינה את הערמונית, וכנראה אצלך אכן עושה זאת היטב, ע"פ המדידות שציינת. אולם, מטרת הטיפול היא הקלה בתסמיני ההשתנה- ובעקרון על סמך זאת ייקבע אם כדאי להמשיך או להפסיק: כלומר, אם אכן יש שיפור בהשתנה כשאתה נוטל את התרופה הזו, מומלץ להמשיך לקחתה ללא הפסקה, כטיפול קבוע, לחיים. אתה מציין שיש לך הפרעה בחשק המיני: ואכן תרופה זו עשוייה להורדי את החשק המיני היות והיא משפיעה על רמת הטסטוסטרון. אם זה משהו שממש מפריע לך, לאחר הפסקת הטיפול לרוב התופעה נעלמת, אך הפסקת הטיפול עשויה להחזיר את בעית ההשתנה.. לכן מי שיקבע את דרגת החומרה של ההפרעה הוא אתה. לפעמים אפשר לנסות להחליף את הטיפול ב"אבודרט" ל"פרמיקסון" שהיא צמחית ויש לה פעולה דומה, ולרוב ללא תופעות לוואי. בסופו של דבר, אם התרופות לא עוזרות או תופעות הלוואי שלהן משמעותיות כל כך- כדאי לשקול ניתוח להסרת הערמונית.

יצחק שלום, אכן אם הטיפול התרופתי שאתה נוטל כל כך הרבה זמן לא עזר יש התוויה לניתוח. את התרופות לא יהיה צריך להמשיך אחרי הניתוח. לרוב, "אבודרט" היא התרופה שגורמת לירידה בחשק המיני ולאחר הפסקתה זה בד"כ מסתדר."קסטראל" אינו גורם להפרעה בתפקוד מיני, אך כן יכול לגרום לירידה בשפיכה. צריך לזכור שכנראה לא תהיה לך שפיכה אחרי הנתח היות ולא תהיה ערמונית (שמייצרת את נוזל הזרע), אבל דבר זה אינו פוגם בתפקוד או בהנאה. תמיד אפשר יהיה לעזור לך בנושא התפקוד המיני באם תצטרך- ישנם טיפולים רבים ויעילים.

גלית שלום, דליפת שתן וצורך להטיל שתן יותר פעמים הן תופעות מוכרות בימים הראשונים לאחר הניתוח שאביך עבר, ולרוב מסתדרות מעצמן. יש אנשים שהתלונות חולפות אצלן תוך מס' ימים, ויש שלוקח להם קצת יותר זמן, ואפילו כחודשיים שלושה. ממליצה לאביך לנסות להמנע משתיית חומרים מגרים להשתנה כגון קפאין ואלכוהול, להקפיד על התרוקנות יזומה של השלפוחית, בזמנים קצובים (לא להתאפק זמן ממושך מדי) ולבצע קצת תרגילים לחיזוק הסוגר :לכווץ את השריר של פי הטבעת ולהתרכז בתחושה של עצירת זרם השתן למס' שניות ואח"כ לשחרר, ולחזור על התרגילים הללו מס' פעמים ביממה(אולי כדאי גם להתייעץ עם פיסיותרפיסטית מומחית לתחום חיזוק שרירי רצפת אגן) ואם כל הנ"ל לא עוזרים עליכם לחזור אל הרופא המנתח לבדיקה והתייעצות, והמשך טיפול בהתאם.

שלמה, צר לי אך לא הבנתי מה הבעיה- אנא פנה שוב

חנה שלום, החלטה על טיפול בסרטן הערמונית תלויה בגורמים שונים כגון גיל ומצב כללי של המטופל,תוצאת הביופסיה, האם מדובר במחלה ממוקמת לערמונית או לא, מה היתה דרגת הגידול בביופסיה, מה היתה רמת ה PSA ועוד ועוד. לא כל אחד יכול לקבל את אותו טיפול משיקולים שונים. היות ולא ציינת את כל הפרטים האלה איני יכולה להתייחס לשאלתך באופן מלא. בקצרה אומר שטיפול ניתוחי- כריתה רדיקאלית של הערמונית וטיפול קרינתי (בין אם מדובר בקרינה לאגן ובין אם קרינה ממוקדת לערמונית=ברכיתרפיה) נחשבים כולם טיפולים שווים לסרטן ערמונית ממוקם ובעלי תוצאות הצלחה דומות, וגבוהות, לריפוי מהמחלה. כמובן לכל אחת מהן זמן החלמה ותופעות לוואי, שגם אותם צריך לקחת בחשבון כאשר מחליטים מה יתאים לכל מטופל.

שמעון שלום אתה יכול להוסיף טיפול בויטמין C ולהקפיד לשתות הרבה מים

שלום ארנון, צריך לזכור שלגודלה של הערמונית אין חשיבות להפרעה הקלינית, כלומר לדרגת התסמינים: כלומר, יש גברים שלהם יש ערמונית מאוד מוגדלת אך אין להם כלל הפרעות במתן השתן ולכן אין שום צורך לטפל בהם. מאידך, יש גברים שיש להם ערמונית קטנה ע"פ כל המימדים אך הם מאוד סובלים מהפרעות בהשתנה, וכן מצריכים טיפול.( גודל הערמונית יקבע את גישת הניתוח להסרתה, במידה ומגיעים לשלב זה של הטיפול, עקב אי יכולת לקבל או להמשיך טיפול תרופתי או כאשר יש אינדיקציות מוחלטות לניתוח כגון אצירת שתן,אי ספיקת כליות, דימום משמעותי או אבנים בשלפוחית. אזי במקרה של ערמונית גדולה הניתוח יתבצע מהבטן ובמקרה של ערמונית קטנה- דרך השופכה.) בכל מקרה צדקת: אם התסמינים שלך הם כאלה שאתה יכול לחיות איתם ללא סבל וללא הפרעה באיכות החיים והתפקוד היומיומי, אז אין צורך לטפל, כל עוד בבדיקות כגון בדיקת שתן ודם אין עדות לדלקת או הפרעה בתפקוד הכלייתי. אבל אם התסמינים שלך מציקים ופוגעים לך באיכות החיים (למשל אתה קם מס' פעמים בלילה ולמחרת אתה עייף ולא מרוכז..) אז רצוי לפנות לאורולוג ולקבל טיפול תרופתי שיקל על ההשתנה. הכי חשוב לזכור שאין סיבה "לקבל" תסמינים שמציקים כ"גזירה משמים" או חלק מהתבגרות או הזדקנות: יש מקום לשפר/לטפל- תמיד.

יוסי שלום מטרת בדיקת PSA "חופשי" ויחסו לכלל ה- PSA ולנפח הכללי של הערמונית באה כדי לעזור למקד את הממצאים ולהנחות האם יש מקום לבצע את הביופסיה מהערמונית במקרים בהם זה לא כל כך חד משמעי. צריך לזכור שPSA בעצמו הוא סמן לא ספציפי לסרטן אלא לערמונית, ושלא כל PSA מוגבר הוא בהכרח רק בגלל סרטן.. יחס PSA חופשי נמוך, לצערי, הוא הרבה יותר אינדיקטיבי לנוכחות סרטן וע"פ כל האיגודים האורולוגים בעולם ממולץ לבצע ביופסיה, שבנוכחות של רמות FREE PSA נמוכות מ7% כנראה יראו סרטן. אולם- ובעיקר כשמדובר בביופסיות אקראי, הן עלולות גם להיות שליליות לסרטן. במקרה זה מומלץ לחזור על הביופסיה. חשוב שתזכור שגם אם מתגלה סרטן, אם מדובר ברדגה נמוכה ובמחלה ממוקמת לערמונית, הסיכוי לריפוי הוא גבוה מאוד. אנא אל תדחה את הביופסיה רק בגלל שאתה מפחד שמא יהיה סרטן. בריאותך חשובה, ויש היום טיפולים מצויינים. הרבה בריאות והצלחה.

יצחק שלום לך, כאשר אדם חווה אצירת שתן בעקבות הגדלה שפירה של הערמונית ומפונה למיון, הפתרון הראשוני והמהיר הוא הכנסת קטטר, היות וחייבים לנקז את השתן. אם יש צורך באישפוז בשל דלקת, דימום או חום, משאירים בבית חולים להשגחה, ובמהשך מחררים מבית החולים, לעיתים עם הקטטר, להמשך המעקב והטיפול במסגרת קופת חולים בקהילה. אם מדובר באצירה ראשונה אצל מישהו שטרם קיבל טיפול תרופתי לערמונית, לרוב מתחילים בתרופות, ואז מוציאים את הקטטר לאחר מס' ימים ורואים אם הכל מסתדר והחולה מצליח להשתין באופן תקין, וכך יכול להמשיך את הטיפול התרופתי ולא תמיד מחוייב בניתוח. כמובן שאם זה קורה שנית, או שקורה למרות שנטל טיפול תרופתי- אין מנוס מניתוח. לגבי קביעת מועד הניתוח- יש מחלקות שיתנו תור מוקדם יותר ויש שפחות, בד"כ משתדלים שאנשים לא יסתובבות יותר מדי זמן עם קטטר, וזה בעיקר תלוי בעומס תוכניות הניתוחים. לעיתים ניתן, בהתאם לכיסוי ביטוח הבריאות האישי של כל אחד, לקבוע מועד מוקדם יותר לניתוח במסגרת הביטוחים המשלימים או ביטוח פרטי. יש לזכור שלא כל אדם יכול לעבור ניתוח, כך שזה תלוי גם במחלות הרקע ובמצב הכללי, ומחייב אישורים להרדמה וכדומה.

שלום רחל, את מציינת שאביך סובל מערמונית מוגדלת והומלץ לו ניתוח דרך הבטן, ככל הנראה על סמך גודלה של הערמונית בסונר. זהו ניתוח מוכר ושווה בתוצאותיו והצלחתו לניתוח ה"סגור" שנעשה דרך השופכה אך מתאים רק לערמוניות קטנות. באזור המרכז ישנם הרבה מאוד אורולוגים טובים, רובם קשורים למחלקות האורולוגיות בבתי החולים השונים. בהתאם לכיסוי הביטוחי שלכם ולקופת החולים בה אתם חברים את יכולה למצוא אורולוגים-מנתחים טובים מאוד, הן דרך בתי החולים והן במסגרות ניתוח משלים ופרטי. לצערי אין זה המקום להמלצה ספציפית על רופא זה או אחר..

ליאור שלום רב, הטיפול שקיבלת לשלפוחית (שטיפות BCG) הוא אכן טיפול הבחירה למחלה זו. לפי דבריך אני מבינה שאתה במעקב צמוד כולל ציסטוסקופיה אחת לחצי שנה והדמיה כגון CT וUS. האם נבדק שתן לציטולוגיה? גם זו בדיקה שצריכה להיות ברוטינה של המעקב. לכאבים שאתה מתאר יש אבחנה מבדלת נרחבת,ולא רק בעקבות ההסטוריה הרפואית שציינת: האם בבדיקות השתן יש לויקוציטים- גם בנוכחות תרבית שלילית? האם בחודשיים האחרונים נחבלת באזור? קיבלת מכה? הרמת משהו כבד מאוד? ביצעת מגע מיני לא מוגן והיו הפרשות מאיבר המין? צריך לשלול בקע, וגם STD (מחלת מין).אולי היית מצונן עם דלקת גרון? אולי מדובר בדלקת באשכים מחיידק גרון כגון סטרפטוקוק או אפילו מוירוס החזרת (MUMPS). ואולי מדובר בדלקת כרונית של הערמונית, שעלולה לגרום גם היא לתלונות דומות, או דלקת כרונית בשופכה בעקבות הצינתורים בקטטר לשטיפות. מה מצאו בבדיקה גופנית? כדאי שתבצע US לאשכים. אמרת גם שהיו לך אבנים בשלפוחית, האם לא ראו דבר בסונר דרכי השתן וב CT? חלילה אם במקביל מתפתח אצלך חום, חשוב שתחזור על כל התרביות- שתן, שופכה, זרע וכו', כולל תרבית לשחפת, היות וזהו הטיפול קיבלת- BCG הוא חיידק שחפת מוחלש שלמעשה הורג את התאים הסרטניים בשלפוחית. זה מאוד מאוד נדיר, ובעיקר הופעה כל כך מאוחרת(5 שנים) אחרי הטיפול.. רצוי שתנסה תרופות נוגדות דלקת וכאבים מסוג NSAIDS כמו נורופן/אדוויל/אדקס ודומיהם- זה יכול להקל עליך.אם האשכים מאוד כואבים אתה יכול להרים אותם על מגבת מגולגלת, ולהשתמש בתחתונים צמודים-גם זה מקל על הכאב.

שלום דוד אם לבודד את הבעיה האורולוגית שלך מכל הסיפור: אובחנת עם דלקת כרונית בערמונית ממנה אתה "ממשיך לסבול" (ציינת תסמינים רבים אך לא תסמיני השתנה). לעיתים כאבים בפי הטבעת קשורים לכך אך לא רק. אם בדרע נמצאו חיידקים גרם חיוביים (זה יכול להיות סטרפטוקוק אבל גם גונוריאה=זיבה!) ולא קיבלת טיפול אנטיביוטי מתאים רצוי שתקבל טיפול ברוצפין(בזריקה). עיסוי לערמונית אינו נחשב היום טיפול מקובל לדלקות כרוניות בערמונית (אין הוכחות רפואיות בדוקות שיש בטיפול זה כל שיפור לתלונות, אך הוא היה מקובל בעבר מאוד, בעיקר בארצות מזרח אירופה), ולצערי, אף עשוי להחמיר לך את התלונות ולגרום, אם יש חיידק בזרע, לכך שיעבור לדם, ואולי מכך התלונות הכלליות שלך. בכל מקרה כדאי לך לפנות לרופא המשפחה ראשית ולפי צורך לעבור בירור גם אצל פרוקטולוג לגבי כאבים ברקטום, וגם אצל גסטרואנטרולוג, לגבי כאבי הבטן והיציאות.. הכי חשוב שתבין שדלקת כרונית בערמונית היא מצב שלוקח הרבה הרבה מאוד זמן להחלים ממנו. ובנתיים בעיקר תקפיד על שתיה מרובה של מים, תמנע מגירוי לערמונית (לא בעיסוי ולא במגע מיני), תשתמש בנוגדי דלקת ומשככי כאבים כגון נורופן או אדוויל, מרככי צואה, ותהיה סבלני, בסוף זה יעבור. כמובן שאם עולה לך החום או אינך מצליח לרוקן את השתן עליך לפנות מיד לחדר מיון, כי לעיתים זיהום בערמונית יכול להיות חמור. הרבה בריאות.

שלום רב, עד כמה שידוע לי תרופות מסוג חוסמי-אלפא כמו קסטראל אינן גורמות לתופעות של עצירות. האם אתה לוקחת תרופות אחרות במקביל? יש הרבה תרופות אנטי-כולינרגיות שיכולות לגרום לתופעה שאתה מציין. מצד שני יכול להיות שהעצירות שאתה סובל ממנה אינה קשורה בתרופות אלא בתזונה שלך, ולכן רצוי שתרבה בשתיה ותקפיד על תוספת של סיבים תזונתיים, ואתה יכול להתייעץ עם דיאטנית או גסטרואנטרולוג. אם בכל זאת לדעתך ההפרעה קשורה רק בקסטראל אתה יכול להחליף לחוסם-אלפא אחר כגון אומניק/טמסולין או אומניק-אוקס, שנותנות את אותו אפקט של הטבה בריקון השתן. אם למרות התרופות אינך מסתדר עם ההשתנה רצוי להתייעץ עם האורולוג שלך לגבי ניתוח ערמונית.

גלעד שלום לך, טמסולין היא תרופה טובה להפרעות בריקון השתן, ועובדה אתה מציין שהשפעתה טובה והריקון השתפר. אולם, לא תמיד תרופות מקבוצת חוסמי-אלפא (שאליה משתייכת טמסולין) מקילות על הדחיפות, ואולי אתה צריך תרופה אחרת, מהתרופות האנטי-כולינרגיות שתפתור את התחושה הזו. יש כמה תרופות כאלה- תרןפה צמחית בשם "אורגנין" או תרופות רגילות כגון "וסיקייר, "דטרוסיטול" או ספזמקס". כולן כמובן ניתנות במרשם רופא.רצוי שעקוב אח מתן השתן שלך בהתאם למה שאתה שותה- אולי כדאי למתן כמויות,להוריד בקפאין - בעיקר בערב, ולהקפיד על התרוקונת מלאה לפני השינה.

יצחק שלום, פרטי מרפאתי במכבי כתובים בראש העמוד של הפורום. דרך "מכבי זהב" אתה יכול למצוא מנחים מצויינים רבים.

שלום רונית, בואי נעשה סדר בדברים. ראשית מה שאת מתארת נקרא "תכיפות" (FREQUENCY) כלומר- את הולכת הרבה פעמים לשירותים. אין לך בעיה בהתאפקות (או לפחות לא ציינת שיש דליפת שתן), ואינך קמה בלילה. לפי מה שציינת את שותה הרבה קפה וזה נכון שקפאין מאוד משתן ובכך משפיע על כמויות מתן השתן, ולכן רצוי שתמעטי בקפה (קפאין יש גם בקולה, תה רגיל, שוקולד ועוד, אז שימי לב). שנית, אמרת גם שהתלונות הללו החריפו לאחר לידות- בהחלט יכול להיות שיש לך חולשה מסויימת של שרירי רצפת האגן ולכן ממליצה לך "לאמן" את השלפוחית בהתרוקנות יזומה לפי שעון ולא כל פעם שאת צריכה, אלא אחת ל-שעה או יותר, אך בפרקי זמן קצובים. בנוסף דרך קופות החולים ניתן לבצע פיזותרפיה לאימון וחיזוק רצפת האגן, או בחוגים שונים כמו פילאטיס וסטודיו-C. עוד פרטים בנושא תוכלי למצוא כאן בפורום בתשובותי לשאלות קודמות, למשל בתשובה לשאלה מתאריך 1/11/10 על דלף בדרכי השתן.

דוד שלום רב, בחלק מהמרםאות ישנו מקלון בדיקת לשתן, שיכול להראות סימני דלקת ראשונים, אולם הדרך הטובה ביותר לזיהוי דלקת היא בבשיקת שתן כללית (משטח למיקרוסקופ) ותרבית- להצמחת חיידקים. לעיתים יש רופאים שמתמכים על התיאור הקליני של התלונות ונותנים ישר טיפול אנטיביוטי למה שנשמע כמו תלונות של דלקת. אם אתה בם 50 ומעלה, ובוודאי אם אתה מעשן הייתי מציעה לך בכל מקרה חוץ מלבצע תרביות גם לבקש לשלוח בדיקת שתן לציטולוגיה (לשלול מציאות של תאים סרטניים בשתן), כי אולי מקור הצריבה שלך אינו בדלקת.

דורון שלום. אצירת שתן מיד לאחר ניתוח כריתת ערמונית היא מצב מוכר ולעיתים הסיבה לכך היא כאב, קריש דם שמפריע או שארית קטנה של רקמת ערמונית ( שאם ממשיכה להפריע להתרוקנות מחייבת בדיקת ציסטוקופיה והסרה חוזרת). במקרים אחרים מדובר בדלקת זיהומית או בצקת מקומית בעקבות הניתוח, שלרוב חולפת אחרי טיפול קצר באנטיביוטיקה. לדבריך אביך נשא קטטר לתקופה ממושכת. האם טרם הכנסת הקטטר היתה גם תקופה ממושכת של הפרעות בהתרוקנות? יכול בהחלט להיות שמעבר לסיבת החסימה של מוצא השלפוחית בערמונית מוגדלת (שהוסרה בניתוח), גם שריר השלפוחית עצמו כבר "התעייף" ואינו מסוגל לתפקד באופן תקין, ולכן ההתרוקנות גם לאחר הניתוח היא בעיתית. בכל מקרה רצוי להמתין מס' חודשים ולעקוב אחרי מתן השתן, ואם ההפרעות אינן מסתדרות באמצעים שמרניים כגון ריקון קצוב לפי שעון, המנעות מהתאפקות יתרה, וטיפול בתרופות שמקלות על פתיחת הסוגר כגון חוסמי אלפא ("אומניק"/"קסטראל" ודומיהם)-מומלץ לחזור לרופא לבדיקת שארית באולטראסאונד וציסטוקופיה. במקרים בהם אין עדות לחסימה והצוואר "פתוח", אולם כיס השתן אינו מתרוקן יש צורך לשקול ביצוע צינתור לסרוגין של כיס השתן לצורך התרוקנות, או להשאיר קטטר.

גילה שלום לך, אכן דימום משלפוחית השתן בעקבות קרינה (RADIATION INDUCED HEMORRHAGIC CYSTITIS) מהווה בעיה ידועה וקשה לטיפול. טיפול בחמצן היפרבארי מיועד לאלה שטיפולים אחרים לא הועילו להם , ואכן נמצא כמועיל בחולים עם בעיה זו. הבעיה היא שיש צורך בתא-לחץ כדי לקבל טיפול זה, ולעיתים ישנן מגבלות נוספות שמונעות את השימוש בטיפול זה כמו מחלות שונות בריאות, טיפולים שונים וקלאוסטרופוביה. איני יודעת אם הטיפול כלול בסל-התרופות או מחייב תוספת תשלום, אך בכל מקרה צריך לברר בבית החולים בו אתם נמצאים אם יש שירות כזה , כלומר- אם יש תא-לחץ. עד כמה שידוע לי במרכז יש תא-לחץ בבית חולים "אסף-הרופא". אולי כדאי לפנות לשם ולברר.

אבי שלום שוב, תוצאות בדיקת האולטראסאונד שלך הן בגדר הנורמה. הערמונית מעט מוגדלת, אך לכך אין משמעות לגבי היתכנות סרטן. PSA אמור לעלות בהדרגה ובאופן מתון (פחות מ 0.75 בשנה), אך אם הכפיל את עצמו בתקופה קצרה זה חשוד. לפי רישומיך, ה- PSA האחרון שלך מ 2008 היה 1.78 , וכעת עומד על 4.3, (שזה יותר מפעמיים 0.75.. ) כלומר הקפיצה משמעותית. אני שוב מזכירה לך שאתה ציינת שביצעת את הבדיקה בעת מחלת חום. אחזור על זה בפעם האחרונה: חום בגוף ממקור כלשהו יכול גם להשפיע על רמת PSA ולכן כדאי שתמתין ותחזור על הבדיקה כשאתה בריא ומרגיש טוב, לאחר מס' ימי המנעות ממגע מיני, בעוד כחודש-חודשיים.אם הוא לא ירד או עלה- עשה ביופסיה. אם אתה מודאג ואינך רוצה לחכות- עשה ביופסיה כבר עתה.

דורון שלום רב, התלונות שאתה מתאר הן לצערי חלק מוכר מתהליך ההחלמה לאחר הטיפול שעברת. אין טווח זמנים מדוייק להחלמה לאחר קרינה או ניתוח, היות וכל אדם מחלים בקצב אחר אבל הממוצע המקובל הוא עד 3 חודשים, ואתה עדיין בטווח זה. צריך לזכור במקרה שלך שעברת גם קרינה וגם ניתוח לאותו איזור כך שכנראה אצלך הסבל כפול ואולי גם זמן ההחלמה... הייתי ממליצה לך להתייעץ עם האונקולג/אורולוג המטפל שלך לגבי הטבת התסמינים מבחינת נוגדי כאב- אתה יכול לנסות טיפול בנורופן/אדוויל ודומיהם או במשהו חזק יותר. חשוב שתשתה הרבה ותקפיד על ריכוך הצואה כדי להקל על עצמך. אם יש לך ממש קשיים בהתרוקנות אולי תנסה חוסמי אלפא (קסטראל או אומניק) שמרפים את שריר הסוגר ואמורים להקל על ההשתנה. הרבה בריאות.

צבי שלום רב, לא ציינת את גילך המדוייק. "פנסיונר" יכול להיות גם מישהו בן 50 בימינו... בכל מקרה נושא ה- PSA כסמן לסרטן ערמונית, כפי שקראת, הוא אחד מהנושאים המורכבים והכי שנויים במחלוקת בתחום האורולוגי ומהווה מקור בלתי נלאה למחקרים, ויכוחים ודיונים קליניים. היום ידוע שההתיחסות אליו כאל סמן סרטן אולטימטיבי אינה נכונה ושיש הרבה מאוד בדיקות-יתר ותוצאות לא נכונות (FALSE POSITIVE) במסגרת מעקב ואיבחון סרטן ערמונית בעת שימוש בו. צריך להבין: PSA הוא חומר שייחודי לערמונית, לא לסרטן הערמונית, ויכול להישתנות ולעלות לא רק בשל סרטן בערמונית אלא מסיבות רבות ושונות(למשל דלקת בשתן, מגע מיני,מחלת חום ממקור אחר, STRESS כלשהו ועוד ועוד..) כמו כן, רמתו משתנה בהתאם לגודלה של הערמונית ולגילו של הגבר. לכן היום יש ויכוח שלם באם גובה הבסיס לרמת PSA הוא 4 או פחות, ולמעשה לא מצאו רמת PSA נמוכה שתחתיה לא אובחן אף אחד כסובל מסרטן ערמונית!(יש עבודות בהן אפילו ברמה של 1.6= PSA נמצאו עד כ 6% מגברים שנבדקו שכן אובחן בהם סרטן...). בכל מקרה במקרה של גברים שחצו את גיל 70 יש היום ויכוח שלם אם בכלל לעקוב אחריהם עם רמות PSA (כסמן לאיבחון מוקדם של המחלה) או לא, היות שידוע שרוב הגברים המבוגרים (סביב 75-80 ומעלה) ילקו בסרטן ערמונית בשלב מסויים בחייהם בגילאים אלה, אך לא ימותו בגללו ואפילו יחיו את חייהם בשלווה ובבריאות ויפרדו מהעולם בלי שכלל היו מודעים לקיומו של סרטן ערמונית בגופם. מצד שני, ביצוע בירור מלא למחלת הסרטן בבדיקת ביופסיה בגיל זה עשויה לסכן את הגבר המבוגר הרבה יותר מהמחלה אותה מחפשים (ביופסיות יכולות לגרום כאב, זיהום, דימום וכו'.), ובהמשך, באם מזהים מחלה-בהתאם לרמתה והתשפטותה יש לבחור טיפול מתאים שגם הוא עשוי לפגוע באדם יותר מאשר אם היה ממשיך לחיות עם המחלה (ניתוח יכול להסתבך, וכך גם טיפולים בקרינה או הורמונים: הפרעות בשליטה בשתן, ירידה בתפקוד מיני ועוד.) כלומר: מאזן חיים-ללא-סרטן-ערמונית (למעשה "בריא" בהגדרה רפואית) מול איכות-חיים-טובה (שעשויה מאוד להיפגם בעקבות הטיפולים במקרים אלה) המהווה למעשה את השאלה המרכזית, שלא לדבר על נושא הוצאות וכספים למערכות הבריאות בעולם ולכל אחד באופן פרטי.. חשוב לי להדגיש- שלא תבין לא נכון: אין כוונתי לומר שאיש מבוגר אינו זכאי לבירור מלא וטיפול בסרטן הערמונית רק משום שהוא מבוגר! ממש לא. כל מקרה חייב להבדק לגופו, ויש היום הרבה מאוד אנשים מבוגרים שכרונולוגית גילם מתקדם אך הם בריאים לחלוטין ותוחלת חייהם תהיה ארוכה מאוד, ולכן חשוב לברר עם כל אחד את מצבו ורצונותיו, לאחר הסבר מלא ומפורט- מה לבחור מבחינת בירור ואח"כ מבחינת טיפול ומעקב. (כל זאת נאמר, בלי שהתייחסתי כלל למשמעות של מחלת סרטן ערמונית ממוקמת או מפושטת- שזהו דיון ארוך ומורכב בפני עצמו). אתה רואה- אין לצערי תשובות חד משמעיות וחותכות בנושא. אם לחזור לשאלתך לגבי רמת ה PSA שלך: אם עברת את ה-70, רמת PSA 3.8 היא לכל הדעות תקינה. קפיצה בPSA כי שציינת יכולה להיות מכל מיני סיבות. צריך 3 בדיקות עוקבות (במרווח של 6 חודשים בין כל בדיקה) בקצב של מעל 0.75 כדי להחליט אם אכן יש מגמה של עלייה משמעותית חשודה (מושג שקרוי PSA VELOCITY). בכל מקרה רצוי שתשב עם האורולוג שלך שמכיר אותך ואת מצבך הכללי ( גילך, מחלות הרקע, אופי ההשתנה, גורמי סיכון לטיפולים שונים וכדומה) ותתייעץ עמו להמשך הבירור והטיפול בהתאם.

אבישאול שלום לך, כל הביופסיות לערמונית מבוצעות בהנחיית סונר (אולטראסאונד), באותו מעמד של הבדיקה. לא מדובר בסונר בטן/דרכי שתן רגיל,(שאינו נותן שום מידע לגבי סרטן, אלא רק את גודל הערמונית) אלא בבדיקה דרך החלחולת. כלומר, מחדירים את מתמר הסונר לפי הטבעת, ומקבלים תמונת אולטראסאונד של הערמונית, שבה, אכן ניתן לראות אם יש איזורים "חשודים" בערמונית, וכך ניתן "לכוון" איליהם את המחט ( העוברת דרך מתמר הסונר אל הערמונית) ולהוציא ביופסיות. בלי קשר לאזורים חשודים, ביופסיות הערמונית מבוצעות בכל הערמונית, אקראית לאיזורים שונים, גם אם אין נקודות חשודות בתמונת הסונר. נהוג היום לקחת בין 10-12 דגימות מכל איזורי הערמונית (משני הצדדים- לערמונית יש שתי אונות). ניתן לבצע את הביופסיות בלי או אם הרדמה, ולרוב משתמשים באלחוש מקומי באלה שאינם עוברים הרדמה לצורך הבדיקה. יש לזכור שעליך להגיע לבדיקה זו עם תרבית שתן שלילית- כלומר ללא דלקת, ולוודא שאתה מקבל "כיסוי" אנטיביוטי בעת ביצוע הבדיקה (לרוב בזריקה בטוסיק). כמוכן דע שאחרי הבדיקה עשוי להיות לך קצת לא נוח להטיל צואה בימים הראשונים או שיהיה דימום מפי הטבעת, בשתן או בזרע.. בכל מקרה בד"כ התופעות הללו קלות מאוד וחולפות מעצמן. בהצלחה והרבה בריאות.

שמעון שלום רב לך, ראשית האם שלחת בדיקת שתן כללית ותרבית? יכול בהחלט להיות שחלק מהתופעות שאתה מציין הן בשל דלקת בשתן (או דלקת כרונית בערמונית) ואולי גם טיפול אנטיביוטי יועיל לך. לגבי סדורל- אין שום בעיה לקחת 2 כדורים ביום, זהו טיפול להטבת צריבה ואי נוחות בהשתנה, ולא אנטיביוטיקה. עד כמה שידוע לי אין בעיה לקחת טיפול זה עם תרופות ללחץ דם וסכרת שאתה נוטל. אם יש לך חסר ב-G6PD אסור לך ליטול את התרופה (אם אינך יודע מה זה, סימן שאין לך, ואז אין בעיה)..רק אל תשכח שזה צובע את השתן בצבע כתום עז - אז לא להבהל. ממליצה לך לספר לאורולוג שלך חוץ מאת תוצאות האולטרסאונד, גם על התסמינים שלא מוקלים בשל הקסטראל- כדי שיוכל להציע לך עוד טיפול ובירור לפי הצורך.

אבי שלום, כדי להתייחס לרמת ה PSA שלך צריך לדעת בן כמה אתה, ומה היו רמות ה PSA שלך בבדיקות קודמות, ואם יש לך תסמינים כלשהם בהשתנה. דלקת כלשהי בגוף וכל מצב של עליית חום או STRESS בהחלט יכולים להשפיע על PSA ולכן רצוי לבצע בדיקה זו כאשר אתה בריא לגמרי, להמנע ממגע מיני מס' ימים לפני הבדיקה ולוודא שאין לך דלקת בשתן. היתי ממליצה לך להמתין מעט ולהחלים ולחזור בעוד חודש-חודשיים על הבדיקה, אחרי שהכל יחלוף.

ערן שלום לך, כדי לענות לך באופן "מפורט ככל האפשר" כלשונך, גם עליך לפרט קצת יותר ממשפט אחד שאומר "דלף שתן בגברים בני 50". בן כמה הוא? כמה זמן הוא דולף? מהו סוג הדליפה? האם הוא סובל מהגדלה של הערמונית? מהן מחלות הרקע? האם ניסה טיפול כלשהו? ועוד ועוד... וכדי לעשות קצת סדר בדברים: הגדרת דליפת שתן היא- איבוד שתן בלתי רצוני ("אי-נקיטה"= הרטבה שלא נשלטת). ישנם סוגים רבים של דליפת שתן, וכולם יכולים להופיע בגברים ובנשים כאחד, ומסיבות שונות: 1. דליפה במאמץ(STRESS INCONTINENCE)- כלומר דליפת שתן בעת עליית לחץ תוך בטני, כגון בעת פעילות גופנית/שעול/צחוק/עיטוש או שינוי תנוחה. סוג זה הוא השכיח ביותר, ולרוב מוכר יותר בנשים, בעיקר מבוגרות (במנופאוזה) או כאלה שעברו לידות מרובות. אולם, בגברים לאחר ניתוח ערמונית תופעה זו עלולה להופיע גם. 2. דליפה מדחיפות (URGENCY INCONTINENCE) כלומר דליפת שתן מתוך צורך עז ומיידי להתרוקן, ו"לא מספיקים לשירותים". בד"כ תופעה זו מוכרת כחלק מתסמונת "שלפוחית רגיזה", יחד עם תכיפות במתן השתן ונוקטוריה(קימה בלילה להתרוקן). 3. דליפה מעורבת (MIXED INCONTINENCE)- שלוב של דליפה במאמץ עם דליפה מדחיפות. מצב זה מוכר גם הוא יותר בנשים. 4. דליפה בשל מילוי-יתר(OVERFLOW INCONTINENCE)- כאשר שלפוחית השתן למעשה "עולה על גדותיה" והשתן דולף היות ולא ניתן למלא יותר את השלפוחית. זהו סוג דליפת שתן שקורה בעיקר בגברים עם הפרעה למוצא השלפוחית בשל הגדלה של הערמונית (איבר שאינו קיים בנשים)אך גם הפרעות אחרות במוצא השלפוחית כגון היצרות בשופכה או הפרעות בסוגר עשויות לגרום לכך- ולכן יכול להופיע גם בנשים. בנוסף- בחולים מבוגרים מאוד גם דלקות חוזרות בדרכי השתן עשויות לגרום להופעה פתאומית של אי שליטה בשתן. כמו גם בחולי סכרת שאינם מאוזנים מבחינת רמות הסוכר בדם, או בחולים עם בעיות נוירולוגיות כגון חבלה לעמוד השדרה או פרקינסון, שבץ מוחי ועוד- להם יכולה להיות דליפת שתן כתוצאה מהפרעות בעצבוב התקין של השלפוחית, או בשל קושי ניכר להתנייד ולהגיע אל השירותים. - ולכן ערן, כפי שאתה רואה- יש סיבות רבות ומגוונות לדליפת שתן. מומלץ לשלוח את מי שסובל מהדליפה להערכה מלאה אצל אורולוג: בדיקה גופנית מקיפה, בדיקות מעבדה (שתן ודם), אולטראסאונד, בדיקות זרימת שתן ואפילו אורודינמיקה- כדי לאבחן באופן נכון ומלא מה הסיבה לתלונות הדליפה ולמתן הטיפול היעיל ביותר. בהתאם לממצאים בבדיקות ניתן להתאים טיפול: 1. לדליפת שתן במאמץ ניתן להציע פיזריותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן, טיפול תרופתי (ב"יינטריב" ממשפחת SSRI), אך בד"כ הטיפול היעיל ביותר הוא ניתוח לשימת סרט לללא מתח לתמיכה בשופכה ( TVT בנשים- דרך הנרתיק, או MALE SKING לגברים,דרך הפרינאום=חיץ הנקבים). 2. לדליפה מדחיפות לרוב מציעים טיפול תרופתי באנטיכולינרגים שונים (כגון "דטרוסיטול"/"וסיקייר"/"ספזמקס"/ ודומיהם) בשלוב של אימון שריר רצפת אגן והשלפוחית, התרוקנות יזומה לפי שעון ואפילו ביופידבק. 3. לדליפה בשל מילוי יתר בשל הגדלה הערמונית ניתן להציע ראשית טיפול תרופתי להקלת תסמיני ההשתנה וההתרוקנות בעזרת שני סוגי תרופות- חוסמי אלפא כגון "קסטראל/"אומניק" ודומיהם,שמרפים את שריר הסוגר ומאפשרים ריקון יעיל יותר של השלפוחית, ו"אבודרט" או "פרמיקסון" להקטנה הערמונית, אם מדובר בערמונית גדולה. אם תרופות אלה אינן יעילות מומלץ לשקול ניתוח להסרת הערמונית, שיבוצע בגישה סגורה(דרך השופכה) באם הערמונית קטנה, או בגישה פתוחה (דרך הבטן) באם הערמונית גדולה. חשוב מאוד לברר את נושא הדליפה בחולים אלה כי לעיתים הסרת הערמונית לא פותרת באופן מלא את נושא הדליפה, ואף עלולה להחמיר אותה ולכן אלה חולים שמצייבים הערכה מלאה ומקיפה! באותם חולים עם בעיות נוירולוגיות- לעיתים ניתן לשקול נוירומודולציה ( בשורה אחת -השתלת מעין "קוצב" בקרבת קצה עמוד השדרה לשיפור העצבוב של השלפוחית) ובחולי סכרת רצוי להקפיד על איזון רמות הסוכר. כפי שכבר ציינתי- נושא זה הוא נרחב ומורכב ומחייב בירור מלא ו"תפירת" טיפול בהתאם לבעיה הספציפית ולחולה עצמו. מקווה שזה מפורט מספיק..

MALE SLING ולא SKING ( הכוונת למתלה סרט שתומך בשופכה)

שלום אלון, מערכת השתן באדם נחלקת למערכת עליונה הכוללת את הכליות והשופכנים (הצינורות שמובילים שתן מהכליה לשלפוחית, אחד מכל כליה) ומערכת תחתונה הכוללת את השלפוחית והשופכה (הצינור המוביל את השתן מהשלפוחית החוצה מהגוף). חלק זה של מערכת השתן שונה בין גברים ונשים: בגברים מערכת השתן והמין הן אותה מערכת, בעוד שבנשים אלו מערכות נפרדות. כך שכשמדברים על מערכת השתן התחתונה בגבר, מתייחסים גם לבלוטת הערמונית המצוייה ממש מתחת לשלפוחית השתן והחלק האחורי של צינור השופכה עובר בה. לנשים אין בלוטת ערמונית. הבדל נוסף הוא באורכה של השופכה: בנשים מדובר בצינור קצר בן 4ס"מ מהשלפוחית החוצה, ובגברים צינור השופכה עובר לכל אורכו של הפין, ולרוב כפול באורכו פי 2-3 מזה של האישה, בהתאם לאורכו של הפין, ומוביל גם את הזרע החוצה ולא רק שתן.. לאחר ההסבר הנ"ל, יש לזכור שתסמינים של מערכת השתן התחתונה כגון תכיפות, דחיפות או נוקטוריה, קשיים בהתאפקות או בריקון, זרם שנחלש וכדומה, הם תסמינים שמאפיינים הפרעות באגירת שתן בשלפוחית או ריקונו. אלו תלונות שיש גם לגברים וגם לנשים. מערכת השתן העליונה (כליות ושופכנים) לרוב לא גורמת תסמינים בהשתנה, אך אם יש אבנים בדרכי השתן או בכליות, או דלקת בכליות, עלולים להיות כאבי מותניים ואפילו, בחילות, הקאות וחום. ממליצה לך גם לחפש ב"גוגל" תמונות של מערכת השתן והסברים נוספים לפי צורך.

שלום רונן, אם תופעת הגירוי בעור התחילה עם נטילת הפרמיקסון , בהחלט יכול להיות שאתה רגיש לאחד ממרכיביה ורצוי שתמנע מלקחת אותה. אולם ציינת שני דברים- שבעבר נטלת פרמיקסון ולא חווית את התופעה הנ"ל וגם שכעת במקביל אתה נוטל ציפרלקס- לכן אולי מדובר ברגישות לציפרלקס ולא לפרמיקסון. הדרך היעילה ביותר לשעת מה הוא הגורם הוא להפסיק את כל התרופות ולראות שהכל חולף ואח"כ לנסות בזהירות כל תרופה לבד, ולראות מה גורם את התופעה. גירוי עורי הוא תופעה מוכרת בתרופות שונות, אך יכול להופיע גם מגורמים שונים לחלוטין, לכן אם אין שיפור לאחר הפסקת התרופות יש להתייעץ עם רופא עור. .

אבי שלום, שלפוחית רגיזה או "פעילות יתר של השלפוחית = OVERACTIVE BLADDER , מתייחסת למעשה (ע"פ החברה הבינ"ל לנקיטת-שתן -INTL. CONTINENCE SOCIETY )למכלול תסמינים שמפריעים לשליטה בשתן כגון דחיפות (URGENCY) שהוא הצורך המיידי לתת שתן בלי יכולת להתאפק, בלי או עם איבוד שתן מדחיפות (URGENCY INCONTINENCE), תכיפות בהשתנה (FREQUENCY)-מעל כ 8 X פעמים ביממה, ונוקטוריה= קימה בלילה לפחות פעם אחת משינה כדי להתרוקן. חשוב לזכור שכל התסמינים האלה אינם ייחודיים רק לתסמונת זו ויכולים להופיע גם כחלק מתסמיני מערכת השתן התחתונה, בעקבות הפרעות שאינן קשורות רק בשלפוחית אלא גם בערמונית, או בעקבות דלקות בשתן ובעיות שונות אחרות המפריעות לשליטה תקינה בשתן, דוגמת מחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון. כלומר- בד"כ אצל גבר בן 50 ומעלה הסובל מתלונות של דחיפות, תכיפות ונוקטוריה, האבחנה הראשונה תהיה הגדלה שפירה של הערמונית, אשר גורמת להפרעה במוצא השלפוחית ולקושי בריקון השתן, אבל בה במידה תלונות אלה יכולות לנבוע בכל גיל, כתוצאה מפעילות יתר של השלפוחית, מדלקת או מהיצרות בשופכה ולכן מצדיקות בירור מלא לאבחון נכון. בנשים, להן אין ערמונית, תלונות אלה לרוב יכנסו להגדרת "שלפוחית רגיזה", אך גם כאן רצוי לשלול דלקות וסיבות אחרות להפרעה בהשתנה, לצורך אבחון נכון. בכל מקרה להפרעות אלה ישנם טיפולים רבים חינה שמרנית- שינוי דפוס התנהגות כגון הגבלת כמויות שתיה וסוגי השתיה(הפחתת קפאין ואלכוהול),התרוקנות יזומה לפי שעון ובמרוחים קבועים (אימון שלפוחית) חיזוק שרירי רצפת אגן וביופידבק, וגם טיפול תרופתי, לרבות באנטיכולינרגים שמרגיעים את התכווצויות היתר של שריר השלפוחית, כגון "אורגנין" (צמחית) או תרופות פורמאליות כמו "דטרוסיטול", "וסיקייר" או ספזמקס", ועד הזרקת בוטולינום לשריר השלפוחית או נוירומודולציה (התקנת "קוצב" בקרבת עמוד השדרה לשליטה "חשמלית" בעצבוב השלפוחית). כל הטיפולים האלה מתאימים לנשים וגברים כאחד. לעומת זאת, אם התלונות קשורות בהגדלת הערמונית, הטיפול מכוון להרפיית שריר הסוגר במוצא השלפוחית עם חוסמי אלפא כגון "אומניק", "קסטראל" ודומיהם, או הקטנת הערמונית בעזרת "פרמיקסון" (הצמחית) או "אבודרט" . כאמור, היות וטיפולים אלה קשורים בערמונית הם ניתנים לגברים בלבד. ניתן לשלב בין הטיפולים וסוגי התרופות, אך כל זאת רצוי לעשות תחת ביקורת ומעקב של אורולוג מוסמך, לאחר בדיקה גופנית והערכה מקפת של כל התלונות למציאת הגורם העיקרי והטיפול הנכון בו, בהתאם למה שמתאים למטופל עצמו.

שלום רב, הבעיה ממנה אתה סובל היא דחיפות ונוקטוריה (קימות בלילה להתרוקן). זהו אחד התסמינים הכי מטרידים בין מגוון תסמיני מערכת השתן התחתונה. לא ציינת מהו גילך, אך בלי קשר,רצוי לברר אצלך בירור מעמיק מה מקור הבעיה, אפילו שחלק מהבירור כבר עברת לפי מה שאתה מציין. יש צורך לשלול דלקת כרונית בערמונית, הגדלת הערמונית, שאריות שתן ותפקוד השלפוחית בבדיקות כמו תרביות שתן/שופכה/זרע , אולטרסאונד ואפילו אורודינמיקה. בכל מקרה ראשית כדי לדעת מה באמת הבעיה, רצוי שתבצע יומן השתנה: לכתוב כל מה וכמה אתה שותה במהלך 24 שעות למשך 3 ימים ברציפות. כך אפשר לראות האם אתה שותה המון או שאכן מדובר רק בתכיפות וגירוי.צריך גם שתבדוק בבדיקות דם את רמות הסוכר והתפקוד הכלייתי. באמצעים שציינתי ולאחר הערכת כל הבדיקות שביצעת (ואין לך שום צורך להתבייש מכלום, הרי אתה מחפש פתרון לבעיה מציקה ומשמעותית)- מאלה ניתן לברר מה גורם לך את הנוקטוריה: האם יש הפרעה במוצא השלפוחית, למשל התכווצות יתר של הסוגר? אזי ניתן לתת לך תרופות מקבוצת חוסמי אלפא שיקלו על זרימת השתן, למשל "קסטראל", "אומניק" או "אומניק אוקס". האם רוב השתן שלך מופרש בשעות הלילה? - מצב זה נקרא שיתון-יתר לילי( NOCTURNAL ENURESIS) ונגרם מחסר של הורמון מדכא-שיתון, שניתן לקבל אותו כתרופה ("מינירין"). האם מדובר בשלפוחית רגיזה? אזי יתאים לך טיפול אנטיכולינרגי, ויש הרבה תרופות בשוק לטיפול זה ( "דטרוסיטול" או "וסיקייר" אם לנקוב בחלק מהשמות). בנתיים תנסה למעט בשתיה בשעות הערב, בעיקר אלכוהול וקפאין, תקפיד להתרוקן היטב לפני השינה, ואולי טיפול צמחי עם "אורגנין" או "פרמיקסון" יכול לעזור. כפי שאתה רואה אתה צריך הערכה מקיפה, ורצוי שתתיעץ ותבדק אצל אורולוג באופן מלא.

שלום רמי, אכן טיפול ב"אבודרט" מקטין את הערמונית לאורך זמן, ושילוב טיפול זה עם "קסטרל" הוא הטיפול התרופתי האופטימאלי. אם אתה מסתדר עם התרופות אתה יכול להמשיך כך לאורך זמן ולא חייב ניתוח. ההתוויות לניתוח הסרת ערמונית מוגדלת שפירה (ולא "הקטנת הערמונית") הן במידה ואין שום הטבה תחת טיפול תרופתי, או שלא ניתן לקחת את התרופות בשל תופעות לוואי, אצירת שתן, דימום חוזר ודלקות משמעותיות בשתן. הניתוח עצמו הוא כזה שמסיר את החלק הפנימי של הערמונית, זה שמפריע למוצא השלפוחית, וכדאי לדעת שיש סיכוי מסויים שלאחר מס' שנים הערמונית תחזור ותגדל, ושוב יופיעו התסמינים. בכל מקרה- אחרי ניתוח המטרה היא שלא תזדקק לטיפול התרופתי, ותצליח להתרוקן היטב ללא עזרת כדורים (כלומר כמובן להפסיק לקחת אותם). פגיעה בזקפה בעקבות ניתוחי ערמונית לרוב לא אמורה לקרות (ואם קורית אז באחוזים בודדים), וכמובן צריך לשוחח עם האורולוג מהו הניתוח המתאים לך מבחינת הגישה (פתוח או סגור, בהתאם לגודלה של הערמונית) ולבחור מנתח מיומן.