חרטה עמוקה אחרי הניתוח

שלום רב! לפני מספר חודשים עברתי לצערי ניתוח בורידים ומאז אני במצב נפשי קשה מאד וטראומה עמוקה (שהחיים האלה יגמרו כמה שיותר מהר, מצידי מחר, כי נמאס לי לסבול).נתקלתי ביחס מזלזל ומשפיל מאד מצד אנשי הצוות ושהלחיצו אותי וזירזו אותי להכנס לניתוח, הרגשתי ממש שמתייחסים אלי כמו לחתיכת בשר שצריך להשכיב אותה מהר מהר על שולחן ניתוחים בשביל להפתר ממנה כמה שיותר מהר, כי יש הבאים בתור. הייתי נורא מפוחדת כשנכנסתי לחדר ניתוח והאמנתי באותו רגע שלא אתעורר יותר לעולם. כשעשו לי זריקה ושמו עלי מסיכה, נפדרתי בליבי מהחיים האלה לעד. גם הרבה דברים התבררו לי רק ממש לפני הניתוח ואחרי ניתוח עצמו שלא יידעו אותי לפני, למשל רק ממש לפני הניתוח נודע לי שטשטוש זה כמו הרדמה מלאה (ואני סובלת מבעיית צרבת קשה) ומזכירות של הרופא שהיו אמורות "להסביר לי הכל" לפני הניתוח לפי דבריו של הרופא, לא ציינו זאת בפני. בנוסף רק אחרי ניתוח נודע לי שלא יהיה לי חיים במשך שבוע שכל רבע שעה אצטרך לקום בשביל הליכה של שעה וזאת גם לא הובא לפני, נאמר רק שהליכות בערב ולשבת עם הרגליים למעלה( גם בדף הוראות זה לא צויין וגם לא צויין טשטוש מהו) רק אחרי הניתוח אמרו לי את זה כשכבר אין לך ברירה ואת תקועה עם הגוף שלך ממלא ואם לא תעשי זאת יהיה לך טרומבוזה (לאדם מגם ככה היה מפוחד ממילא והתכונן למות). היום אני מבינה שיכולתי פשוט לקום וללכת לפני כניסה לחדר ניתוח ולקבל את כספי חזרה, שלא הייתי מוכנה מספיק ועכשיו אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולהחזיר את בריאותי הנפשית בחזרה, במקום בריאותי הפיזית. כשציינתי בפני המזכירה שאני סובלת מבעיית צרבת קשה שבגללה אני מתעורת לעיתים קרובות בלילה, כשאני נחנקת ולא מצליחה לנשום, היא אמרה לי לדבר עם מרדים ומרדים השפיל אותי ואמר לי ש'בלבלתי אותו עם דיבורים' והאחות זירזה אותי לניתוח בעצבנות וחוסר סבלנות ואמרה לי 'נו מהר, הרופא מחכה והוא עצבני' (למרות שלדבריו הוא לא היה)האם הם פעלו בסדר ואני זאת שאשמה שלא קמתי והלכתי כי הייתי בהלם ולא יכולתי לענות להם ולברוח? נורא קשה לי, חבל שאין פה המתת חסד כמו בבלגיה או שוויץ, שם הם לפחות דואגים לצרכי אזרחים שלהם כמו שצריך. מה עליי לעשות עכשיו? כי להמשיך לחיות ככה אני כבר לא יכולה.