צניחת רחם - יעוץ לכריתת רחם

שלום אולגה, 1. הביצית תצא לחלל הבטן והאגן ותיספג ברקמות. אין לכך כל משמעות. 2. הרחם הינו איבר שכולו עשוי משריר ותפקידו לאפשר הריון ולידה. אין בו כלל רקמה אנדוקרינית ואינו קשור בהפרשת הורמונים. לכן הסרת הרחם אינה כרוכה בהשמנה או בהאצת תהליכי ההזדקנות. 3. הבחירה בין ניתוח משמר רחם לבין ניתוח הכולל כריתת הרחם תלוייה בגורמים רבים לרבות חומרת הצניחה במדורים השונים (צניחת הרחם, צניחת המדור הקדמי - שלפוחית השתן, וכו'), מצב הרחם וצוואר הרחם (בדיקות פאפ, דימום רחמי מוגבר וכו') ולא פחות מכך העדפתה של האשה עצמה (יותר נשים כיום מעדיפות לשמר את הרחם גם לאחר שסיימו ללדת). אישית, באשה בגיל 44 אני בהחלט מציע גם את האפשרות לשימור הרחם והשבתו למקומו. אין הכרח בכריתת הרחם ואפילו אין עדות מובהקת לכך שיש יתרון בכריתת הרחם מבחינת איכות הטיפול בצניחה. 4. ניתוח בגישה בטנית (כיום מבוצע דרך פתחים זעירים בדופן הבטן כלומר בלפרוסקופיה או ברובוט) משאיר סימנים קטנים (כ-1 ס"מ כל אחד) של הפתחים הלפרוסקופיים אשר בד"כ נרפאים היטב. לגישה הבטנית מס' יתרונות בפרט בנשים צעירות כפי שאת: - 'הציר'/כיוון אליו נתמך הנרתיק הינו נכון יותר מבחינה אנטומית בהשוואה לתיקון המבוצע בגישה וגינלית --בצניחה בדרגה מתקדמת (דרגה 3) הגישה הבטנית מאפשרת שימוש ברשת אשר יש לה יתרון על פני שימוש רק בתפרים מבחינת סיכויי ההצלחה בתיקון צניחה מתקדמת. בגישה הוגינלית לא מומלץ יותר להשתמש ברשת. - כאשר מבוצע קיבוע של כיפת הנרתיק בגישה וגינלית הסיכוי לכאב אגני מתמשך לאחר הניתוח או לכאב מסויים במגע מיני רב יותר מאשר בגישה הבטנית כיוון שכיום ניתוחים אלה המבוצעים בגישה בטנית נעשים בלפרוסקופיה / רובוט ולא בפתיחת בטן בחתך גדול, לדעתי היתרונות של הגישה הבטנית בגיל צעיר עולים על אלו של הגישה הוגינלית. בברכה

שאלת שאלות מצויינות שמעשירות את הדיון בפורום..... כריתת הרחם לכשעצמה אינה מונעת צניחה בעתיד, כי אם ההליכים הניתוחיים שמתקנים את הכשל הרקמתי, בין אם ע"י תפרים או בעזרת רשת, הם אשר מונעים הישנות צניחה. כלומר, גם לאחר כריתת הרחם עלולה להתרחש צניחה של כיפת הנרתיק (היכן שכעת מצוי צוואר הרחם) במידה שלא מבוצע הליך ספיציפי שמטרתו לתמוך את כיפת הנרתיק למקומה. כשמתרחשת צניחה שכזו, התחושה דומה מאד לצניחת הרחם כיוון שמדובר באותו המדור (מה שמכונה בפינו מדור מרכזי או 'אפיקלי' מלשון אפקס). מכאן שגם אם מבוצעת כריתת הרחם וגם אם מדובר בניתוח משמר קיים סיכוי (קטן) להישנות צניחה, ולשם כך חשוב להקפיד בניתוח המקורי להקנות תמיכה טובה לכל המדורים המעורבים בצניחה. לגבי מאזן השיקולים בעד ונגד: - אלווסת - יש נשים שמאד שמחות להיפרד מהווסת בעוד אחרות מרגישות יותר מחוברות להיותן נשים כאשר הווסת מגיע בכל חודש. עניין של העדפה אישית. - צורך באמצעי מניעה - לפי המלצות האיגודים הגינקולוגיים בעולם ובארץ, כאשר מבוצע ניתוח כלשהו בחלל הבטן באשה שסיימה את תכנית הילודה, מומלץ לכרות חצוצרות בעיקר כי הוכח במחקרים איכותיים שהחצוצרות מעורבות באחוז גבוה בהתפתחות סרטן השחלה. מדובר במחלה קשה וקטלנית שאין לנו אמצעים טובים לאבחן אותה בשלב מוקדם ומרבית המקרים של סרטן השחלה מאובחנים בשלב מפושט לצערנו. לחצוצרות אין כל תפקוד הורמונלי וכל תפקידן הוא לאפשר את קיום ההפריה ומעבר הביצית המופרית לרחם. כריתת חצוצרות הינה הליך פשוט מבחינה כירורגית ואינו מגדיל את משך הניתוח או מידת הסיכון בו. ניתן בהחלט ומומלץ לשלב כריתת חצוצרות בלפרוסקופיה כאשר מבצעים הרמת הרחם, כמובן בתנאי שהאשה מעוניינת בכך כך שאין צורך באמצעי מניעה כלשהו בהמשך. - סיכון לסרטן הרחם - להבדיל מסרטן השחלות, סרטן רירית הרחם מאובחן במרבית המקרים בשלב מוקדם של המחלה כיוון שבאופן טיפוסי זו מחלה שגורמת לדימום. כך שהרווח בכריתת הרחם מבחינת מניעת סרטן אינו גדול ובוודאי שזו אינה נחשבת סיבה לכריתת הרחם. ולאחר שכל זה נאמר, האפשרות לבצע כריתת רחם כחלק מתיקון הצניחה בהחלט קיימת ומקובלת אך כאמור אין בה הכרח וכאמור לא הוכח יתרון על פני שימור הרחם. בברכה