עצירות- ילד בן שנתיים ו-3 חודשים

שינוי ביציאה והופעה של צואה קשה בזמן גמילה מטיטול היא תופעה נפוצה.לעיתים העצירות היא זמנית וחולפת ולעיתים הופכת להרגל.ההרגל נוצר בעיקבות מעגל קסמים: הכאב שחש הפעוט בזמן יציאה קשה מפחיד אותו וכתוצאה מכך בפעם הבאה שחש צורך ליציאה מתחיל להתאפק כדי לנסות למנוע יציאה וכך למנוע כאב חוזר.ההתאפקות גורמת לצואה להיות קשה ונוצרים גושים גדולים שפוצעים את פי הטבעת בזמן יציאה.תבנית זו הופכת להרגל אשר מלווה את הפעוט במשך חודשים או שנים.הדרך לשבור את מעגל הקסמים היא בעזרת מתן חומר מרכך צואה בשתיה,כך שהיציאה תהיה תמיד רכה ואז תצא בקלות ולא תכאב.כאשר יעברו מספר חודשים של יציאות רכות ונעימות ללא כאב הילד בהדרגה ילמד שכבר לא כואב ביציאה ויפסיק להתאפק.רק אז מפסיקים בהדרגה את הטיפול.לפי התאור שלך זו גם הבעיה אצלכם.כדי להקל עליו את היציאה ולמען הצלחת הגמילה אני ממליצה טיפול במרכך צואה -נורמלקס או פגלקס מומס בשתיה לפי ההוראות על גבי האריזה .מינון הנכון הוא זה שגורם ליציאה רכה כל יום. אם קבל 8 גרם ביום בתוך 120 מל שתיה(חשוב להקפיד על היחס הזה) ועדיין אין יציאה כל יום צריך לעלות מינון ל12 גרם ליום בתוך 180 מל שתיה אפשר ב2 מנות,. הטיפול חייב להמשך לפחות חצי שנה ואז לרדת מאד לאט במינון לבדוק אם כבר השתחרר מהרגל להתאפק.כאשר יש צואה רכה במשך חודשיים רצופים הפצעים נרפאים מעצמם.אין ורך במשחת פרוקטוזורין.היא נועדה לגדולים יותר לטיפול בטחורים.