בת שנה ושמונה בוכה בהיסטריה בזמן יציאה

הסיפור שלכם מוכר ממקרים דומים נוספים.הטראומה הראשונית היא כאבבזמן יציאה אשר נגרם מפציעה של פי הטבעת בזמן יציאה קשה והווצרות פצע-פיסורה.לעיתים רחוקות יותר הפיסורה היתה הארוע הראשון בשל דלקת מקומית בפי הטבעת או בעקבות מחלה וירלית או לעיתים בשל אלרגיה לחלב הגורמת לדלקת בבאזור ובמרירית מעי גס. הכאב בפי הטבעת גורם להתאפקות כדי למנוע כאב בפעולת המעיים הבאה וכך יש ימים ללא יציאה ,התקשות והתיבשות הצואה אשר נדחפת החוצה למרות ניסיונות התאפקות כי המעי הוא בריא ומתכווץ כהלכה.כל יציאה נראית ומרגישה כמו לידה וחוזר חלילה מעגל חוזר. הטיפול הנכון הוא ריכוך היציאה על ידי נורמלקס כך שלא יווצר שוב גוש קשה ולא יהיה יותר כואב.מינון הנורמלקס צריך להיות כזה שגורם ליציאה בצורת דיסה סמיכה.לא לחשוש ולעלות המינון לפי הצורך.וטיפול זה יש להמשיך ללא ניסיונות לרדת במינון עד אשר ההתאפקות והבכי פוסקים. 6 חודשים ויותר. אם כעבור משך זמן של 3 חודשים צואה רכה עדיין יש בכי בכל פעם מחדש יתכן שיש אלרגיה מקומית לחלב ומומלץ להפסיק חלב ומוצריו ולעבור לסויה לניסיון של 2-3 חודשים. מצב זה אינו מתאים לגמילה.גמילה מטיטול עושים כאשר הכל רגוע,אין קושי ביציאה ואין כאב ביציאה.כל עוד יש אי-נוחות בזמן יציאה הילד לא משתף פעולה.לדחות את הגמילה עד שבעית הכאב או הפחד מפני כאב ביציאה יחלפו.