כבולה

כבולה(1/2/17) כבולה בתוכה נשמה אבודה, סוערת, נודדת בין המח ללב. זו אותה ילדה קטנה מבולבלת, טורפת קלפים כאילו חייה משחק, אך שחוק אין בה. אין יד משגת להתיר כבליה. השמש ידום, האור לא יפציע! המגע לא ינעים, הליטוף לא ירגיע, החיבוק שיבוא יאבד משמעות. מה יעצור את הסבל כי רב? מה ינעים בכל זאת זמן שאבד? זמן שעובר, תקתוק השעון, נדנוד בעריסה או עטיפה בשמיכה? האם היא רק בחזקת "תינוק שנשבה"?

איזה כתיבה אכותית. את מדהימה . כואב כל כך כואב אבל חושבת לא בטוחה שאחרי מספיק זמן שנחוש כאב זה ירגע .. הכאב תמיד יהיה שם רק רך יותר, מובן יותר ,כהה יותר, אתך טוב שאת מאפשרת לכאב האמיתי לצאת ...